Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 4 Simanim 453 to 467·Siman 460 Laws of Mitzvah Matzosשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ד (סי' תנג-תסז)·תס דיני מצות המצוה

אתס דיני מצות המצוה
ובו י"ב סעיפים

בלישת ואפיית המצות על ידי ישראל בן דעת
א כבר⁸⁹⁶ נתבאר בסימן תנ"ג⁸⁹⁷, שאין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה שישראל בן דעת נתעסק בלישתה ועריכתה ואפייתה⁸⁹⁸ לשם הפסח⁸⁹⁹.

גאבל אם באחד מהעסקים הללו נתעסק נכרי או חרש שוטה וקטן⁹⁰⁰, דהיינו שאינו שומע ואינו מדבר⁹⁰¹, או שוטה דהיינו שמאבד מה שנותנים לו⁹⁰², או קטן דהיינו שלא הביא שתי שערות⁹⁰³. אפילו אם ישראל גדול בן דעת עומד עליהם ומלמדם ומזהירם שיתעסקו בה לשם הפסח, אין אדם יוצא בה, לפי שהנכרי אינו שומע בקול ישראל המזהירו, והוא עושה על דעת עצמו, ואינו מתכוין לשם הפסח⁹⁰⁴. וחרש שוטה וקטן אין בהם דעת לכוין לשם הפסח, ואף אם הם אומרים בפירוש שמתכוונים לשם הפסח אין כוונתם ומחשבתם שוה כלום, כיון שאין בהם דעת⁹⁰⁵.

דויש חולקין על זה⁹⁰⁶ ואומרים שאם ישראל גדול בן דעת עומד ומשגיח עליהם שלא תתחמץ העיסה בידיהם, אף על פי שהם אינם מתכוונים לשם הפסח. שאין צריך כלל שתהא כוונת הלישה לשם פסח אלא שיהא השימור מחימוץ מלישה ואילך לשם הפסח כמו שנתבאר בסימן תנ"ג, וכאן הרי ישראל בן דעת עומד עליהם ומשגיח על העיסה שבידיהם ומשמרה מחימוץ לשם פסח.

הוהעיקר כסברא הראשונה⁹⁰⁷.

וומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר בענין אחר, כגון זקן או חולה שאי אפשר לו ללוש ולאפות בעצמו, והוא בין הנכרים, ואין שם ישראל, יש לסמוך על סברא האחרונה⁹⁰⁸.

זומכל מקום נכון הדבר שילמד ויזהר את הנכרי שיעסוק בה לשם פסח⁹⁰⁹.

חוגם הוא יסייע קצת בלישתה⁹¹⁰, שאז עושה הנכרי על דעת הישראל המסייעו ולא על דעת עצמו, כמו שנתבאר בסימן י"א⁹¹¹ ע"ש.

טואם אפשר לו למצוא ישראל אפילו חרש שוטה וקטן, מוטב שיעשו הם, שהם שומעים בקולו ועושין לדעתו, משיעשה על ידי נכרי שאינו שומע בקולו⁹¹²:

יב הניקור שמנקרין המצות של מצוה, יש להסתפק אם מותר לעשותו על ידי נכרי או על ידי חרש שוטה וקטן⁹¹³. וטוב להחמיר לכתחלה⁹¹⁴, אפילו ישראל בן דעת עומד עליהם ומזהירם שיעשו לשם הפסח.

יאאבל שאר המצות, אע"פ שישראל קדושים הם ונהגו לעשות להם שימור מחימוץ לשם הפסח⁹¹⁵, מכל מקום נוהגים לנקרם על ידי קטנים, כיון שגם גדולים עומדים על גביהם⁹¹⁶ ומשגיחין על המצות שבידיהם שלא יבאו לידי חימוץ, וזה נקרא שימור גמור לפי סברא האחרונה שנתבאר. עיין סי' תע"ז⁹¹⁷:

יבג גדולי החכמים היו משתדלין בעצמן במצות מצוה, ועומדין על עשייתן ומזרזין את העוסקין בהן ומסייעין בעריכתן⁹¹⁸. וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא עצמו במצוה⁹¹⁹, שכן הוא בכל המצות⁹²⁰, מצוה בו יותר מבשלוחו⁹²¹:

יגד ועכשיו שנתקלקלו הדורות, ורוב המון עם אין נזהרין בכל דקדוקים שדקדקו חכמים בשמירת המצות מחימוץ, ראוי לכל אדם אף בשאר המצות לעמוד על עשייתן⁹²² ולא להאמין לעמי הארץ⁹²³:

ידביטול וכיבוד הפירורים
ה הלש⁹²⁴ עיסה אחר זמן איסור חמץ, טוב שיאמר בשעת לישה, כל פירורין שיפלו בשעת לישה ועריכה⁹²⁵, וכן הבצק שידבק בכלים⁹²⁶, אני מבטל ומפקיר אותם.

טווכשהוא אומר כן אף כשיתחמצו הפרורין אינו עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא, אף אם יש בהם כזית כשיתקבצו ויתדבקו יחד⁹²⁷, כיון שכבר ביטלם קודם שנתחמצו, שאז הם עדיין ברשותו לבטלן ולהפקירן, כמו שנתבאר בסי' תמ"ד⁹²⁸.

טזאבל אם לא יבטלם קודם שיתחמצו, יש לחוש שמא לא יבערם מן העולם מיד⁹²⁹ לאחר שנתחמצו, ויעבור עליהם בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים אף שאין בהם כזית, כמו שנתבאר בסי' תמ"ב⁹³⁰.

יז(ואף שנתבאר בסי' תל"ד⁹³¹ שהפרורים אין צריך לבטלם ולהפקירם כלל, שמאליהם הם הפקר. היינו פירורי הפת⁹³², שאי אפשר שיתדבקו יחד, וכל פירור בפני עצמו אינו חשוב כלום ובטל מאליו. אבל פירורי בצק, כיון שאפשר שעל ידי כיבוד הבית יתקבצו ויתדבקו ויהיו חתיכה אחת, יש בהן חשיבות קצת, ואינן בטלים מאליהם⁹³³).

יחוכשמבטל הפירורין יאמר הפירורין יהיו הפקר, או אני מפקירם. ולא כמו שנוהגים המון עם לומר פירורין הפקר, דמשמע שמאליהם הם הפקר, ולא שהוא מפקירם⁹³⁴. ואף שיש מי שיישבו המנהג⁹³⁵. מכל מקום יותר טוב לומר בלשון המבורר יותר. ועכ"פ שיאמר בלשון שמבין⁹³⁶ כמו שנתבאר בסי' תל"ד⁹³⁷:

יטו ולאחר גמר הלישה צריך לכבד את הבית⁹³⁸ ואת השולחן⁹³⁹ שעשו עליו מצות, ואת מקום הלישה⁹⁴⁰, כדי לבער את הפרורין⁹⁴¹.

כשאע"פ שבטלם קודם שנתחמצו, מכל מקום לאחר שנתחמצו צריך הוא לבערם, שלא יהיה חמץ ברשותו בפסח, והפירורין שמוצא ישרפם⁹⁴². ולא ידרסם ברגליו בעפר. שאף על פי שהם מתבערים בכך, מכל מקום כיון שכבר הגיע זמן איסור חמץ אין ביעור חמץ אלא בשריפה, לפי מנהג מדינות אלו⁹⁴³.

כאלפיכך טוב שמיד שהפירורין נופלין לארץ קודם שיתחמצו ידרסם ברגליו בעפר, כדי שיתבערו מיד⁹⁴⁴ ולא יצטרך לשורפם אחר כך:

כבלא לצייר על המצות
ז אין עושין סריקין המצויירין⁹⁴⁵, דהיינו לצייר במצות כמין חיה ועוף⁹⁴⁶, לפי שהוא שוהא עליהן לציירן, ופעמים יבואו לידי חימוץ על ידי שהייה זו⁹⁴⁷.

כגואפילו המצות הן רקיקים דקים שאינן ממהרין להחמיץ, אף על פי כן אסרו חכמים⁹⁴⁸.

כדואפילו רוצה לעשות הציור על ידי דפוס, שאינו שוהה כלום, אף על פי כן לא חלקו חכמים בגזירתם, לפי שהרואה שיאפה מצות מצויירות אינו יודע שנעשו על ידי דפוס, ויבא להתיר לעשות בלא דפוס⁹⁴⁹:

כהח אבל הניקור שמנקרין המצות כדי שלא יתפחו⁹⁵⁰, אף על פי שעושה על ידי מסרק, ונעשה כעין ציור על המצה, מכל מקום כיון שאינו מתכוין לציור⁹⁵¹ הרי זה מותר.

כוומכל מקום טוב למהר לעשותו בכל מה דאפשר⁹⁵², שהרי כשמנקר מקצתה האחד שוהה מקצתה השני בלא עסק כלל⁹⁵³:

כזט אם עבר ועשה ציורין על המצות מותרות באכילה, אם לא שהה בציורן שיעור חימוץ⁹⁵⁴. ואפילו לכתחלה אדם יוצא בהן ידי חובתו⁹⁵⁵:

כחמצות עבות
י אין עושין מצה עבה טפח⁹⁵⁶, שכשהיא עבה כל כך יש לחוש שמא לא ישלוט חום האש בתוכה ותתחמץ בתוכה בשעת אפייתה⁹⁵⁷. אבל פחות מטפח, אפילו משהו, מותר לעשות לכתחלה מעיקר הדין⁹⁵⁸, לפי שחום התנור שולט בתוך עוביו כשאין בו טפח.

כטומכל מקום טוב לעשות המצות רקיקין דקין, שאין ממהרין להחמיץ כל כך כמו העבות⁹⁵⁹, כשעדיין הן חוץ לתנור.

לואם עבר ועשה מצות עבות טפח או יותר, מותרות באכילה⁹⁶⁰.

לאומכל מקום יש לעיין בתוך עוביה אם נאפית יפה ולא נתחמצה שם. ואף על פי כן טוב שלא ליקח אותה למצות מצוה⁹⁶¹:

לבלא לעשות מולייתא במצות
יא אין להקל במה שהחמירו הקדמונים שלא לעשות בפסח מיני מולייתות שקורין פאנד"ש או פלאדינ"ש⁹⁶², דהיינו עיסות מצות ממולאות בבשר או בגבינה⁹⁶³, לפי שבשעת אפייה יוצא ליחה מהבשר והגבינה ומלחלחת את העיסה ומעכבת אפייתה. ועוד שליחה זו דינה כמי פירות, שכשהם מתערבים בעיסה שנילושה במים היא ממהרת להחמיץ מיד⁹⁶⁴ כמו שיתבאר בסי' תס"ב⁹⁶⁵, ואם כן יש לחוש שמא כשיצאה הליחה לתוך העיסה נתחמצה מיד, קודם שהספיק חום האש לשלוט בה לאפותה.

לגוכן אין ליתן ביצים לתוך המצה שיתאפה עמהם, לפי שהליחה היוצאה מהם מעכבת אפייתה⁹⁶⁶.

לדואפילו ביצה מבושלת אין ליתן, אע"פ שאין ליחה יוצאת ממנה, מכל מקום במקום הביצה אין חום האש שולט שם, ואין נאפה שם יפה⁹⁶⁷.

להואפילו בדיעבד ששכח ונתן אותה בתוך המצה יש לאסור המצה באכילה ובהנאה, לפי מנהגינו שאנו אוסרין מצה שנתכפלה בתנור לפי שאין חום האש שולט במקום הכפל⁹⁶⁸, כמו שיתבאר בסי' תס"א⁹⁶⁹ ע"ש:

לויב אבל אם נתן לתוכה זרעונים, אפילו אינם כתושים, מותרת באכילה, לפי שדבר קטן כזה אינו מעכב אפייתה⁹⁷⁰.

לזומכל מקום לכתחלה יש ליזהר⁹⁷¹, שלא ליתן לתוכה אפילו דברים קטנים, אלא אם כן הם כתושים⁹⁷², לפי שיש מי שאומר⁹⁷³ שאפילו דברים קטנים מעכבים את האפייה: