Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 4 Simanim 453 to 467·Siman 461 Laws of Baking Matzah and Fulfilling the Obligationשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ד (סי' תנג-תסז)·תסא דיני אפיית המצה ובאיזה מצה יוצא ידי חובתו

אתסא דיני אפיית המצה ובאיזה מצה יוצא ידי חובתו
ובו כ"ט סעיפים

בהכשר התנור
א תנור⁹⁷⁴ שאפו בו חמץ, כשרוצה לאפות בו מצה צריך להכשירו על ידי ליבון באור⁹⁷⁵, כדין כלי חרס שאין לו הכשר אלא על ידי ליבון⁹⁷⁶.

גלפיכך⁹⁷⁷ צריך להסיקו כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנה⁹⁷⁸, שבפחות מכן אינו נקרא ליבון גמור, כמו שנתבאר בסי' תנ"א⁹⁷⁹.

דוצריך ליזהר שילכו הגחלים על פני כולו⁹⁸⁰ (כדי להכשיר את כולו). ואין די לו (להכשירו) בלהבה בלבד, לפי שכמו שבכל השנה כשנאפה חמץ בתוכו בולע ממש על ידי גחלים (שמפזרים אותם על גבי התנור קודם האפייה), כך הוא פולטו על ידי גחלים.

הלפיכך אפילו אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח⁹⁸¹, אינו מספיק להתיר לאפות בו מצה לכתחלה, אלא אם כן כיון להתירו לצורך הפסח, כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא נתכוין לכך. אבל בדיעבד שעבר ואפה בו מצות, יש להתירם באכילה. דכיון שהוסק כמה פעמים, קרוב הדבר שהיו גחלים על פני כולו פעם במקצת זה ופעם במקצת זה. אבל אם לא הוסק אלא פעם אחת, ולא כיון להתירו לצורך הפסח על ידי היסק זה, וספק לנו אם הלכו הגחלים על פני כולו, יש לאסור אפילו בדיעבד⁹⁸²:

וב יש נוהגין להטיל בתנור קרקע חדשה, כדי שלא יצטרכו להכשירו על ידי היסק⁹⁸³. שהחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו הוא נפלט על ידי ליבון השלהבת כשמסיקין אותו לאפות בו המצות⁹⁸⁴, ומנהג יפה הוא.

זובלבד שיטילו בו קרקע עבה בכדי אצבע⁹⁸⁵ או יותר על פני כולו, אבל הטחה מועטת אינה מועלת כלום, שאינה מפסקת בפני גיעול חמץ הבלוע בקרקעיתו הישנה שלא יצא לחוץ:

חג כשמכשירו על ידי היסק, טוב וישר הוא לגורפו ולנקותו היטב אחר ההיסק⁹⁸⁶, ולהמתין עד שיצטנן קצת, ואחר כך יחזור ויסיקוהו שנית לאפות בו המצות. שאם לא יסיקוהו שנית, אלא יאפה בו מיד לאחר שגרף הגחלים אחר ההיסק הראשון, וכן אם לא ימתין בין היסק להיסק עד שיצטנן קצת, יש לחוש שמא לא יסיקנו היטב כל כך בהיסק הראשון שמסיקו להכשירו, לפי שיתיירא שלא ישרפו המצות שיאפה בו, אחר היסק הראשון או אחר היסק השני⁹⁸⁷:

טאפיה על חרס, נייר, רמץ, חמה וקרקע
ד טפקא⁹⁸⁸ של חרס חדשה, דהיינו כלי שמסיקין תחתיו מלמטה ואופין על גבה מלמעלה, מותר לאפות עליו מצות. דכיון שהאור שולט תחתיו הוא נרתח יפה, אע"פ שאין השלהבת עולה על גביו, והפת נאפית מיד ואינה באה לידי חימוץ⁹⁸⁹.

יאבל יש ליזהר להסיק תחתיו תחלה עד שיהיה מרותח היטב, ואחר כך ידביק הפת על גביו⁹⁹⁰. וכן כשאופה באלפס בלא משקה⁹⁹¹, [יזהר] להסיק תחתיו תחלה עד שיהיה מרותח היטב, ואחר כך ידביק הפת בתוכה. שאם ידביק הפת מתחלה ואחר כך ירתיחנו, יש לחוש שמא קודם שיהיה מרותח היטב תחמיץ הפת⁹⁹². ואפילו בדיעבד שעבר והדביק ואחר כך הרתיח, נכון להחמיר⁹⁹³ שלא לאכלה בפסח אם אפשר לו:

יאה אם שמו מצה על הנייר בתוך התנור לאפותה עם הנייר, אין להחמיר בה בדיעבד, שבודאי שלט בה חום האור דרך הנייר, ונאפית במהרה קודם שתספיק להתחמץ. אבל לכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות כן⁹⁹⁴:

יבו טוב להחמיר ולמחות שלא יאפה חררות ברמץ⁹⁹⁵, וכן שלא יאפה בחמה⁹⁹⁶, שיש לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות⁹⁹⁷.

יגואם עבר ואפה ברמץ מותרות באכילה, ומותר לצאת בהן ידי חובתו⁹⁹⁸.

ידאבל אם עבר ואפה בחמה, אף על פי שמותרות באכילה, דכיון שהחום גדול כל כך עד שיוכל לאפות אין החום מניחן להתחמץ, אלא מיד הן מתחילין להאפות⁹⁹⁹. מכל מקום אין אדם יוצא בהן ידי חובתו אפילו בדיעבד, לפי שהאפוי בחמה אינו קרוי לחם כלל¹⁰⁰⁰, והתורה אמרה לחם עוני¹⁰⁰¹.

טואבל האפוי בחום האור קרוי לחם, אע"פ שאינו נאפה בתנור, אלא באלפס¹⁰⁰² בלא משקה¹⁰⁰³:

טזז וכן אם נאפה בקרקע, כגון טרוקנין¹⁰⁰⁴, והוא שעושין גומא בקרקע הכירה ונותנין שם קמח ומים מעורבין ונאפה שם¹⁰⁰⁵. אע"פ שבלילתה רכה מאוד¹⁰⁰⁶, ואין עליו צורת פת¹⁰⁰⁷, ולכך אין מברכין עליו המוציא אלא אם כן קבע עליו סעודתו¹⁰⁰⁸ כמ"ש בסי' קס"ח¹⁰⁰⁹. אף על פי כן אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח, אפילו לכתחלה, לפי שזהו לחם עוני, שאין לעני תנור ואופה לחמו בקרקע¹⁰¹⁰:

יזחוטים נמשכים מהמצה
ח מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנה¹⁰¹¹, אע"פ שהיא נפרכת כשמטלטלין אותה¹⁰¹², אף על פי כן יוצאין בה אפילו לכתחלה¹⁰¹³. אבל קודם שנאפית כשיעור הזה, אינה נקראת לחם אלא עיסה¹⁰¹⁴, והאוכלה לא יצא ידי חובתו.

יחולכתחלה יש ליזהר שלא להוציאה מן התנור קודם שנאפית כשיעור הזה, אף שיחזירנה מיד¹⁰¹⁵. דכיון שהיא נקראת עיסה, יכולה היא לבוא לידי חימוץ¹⁰¹⁶ כשהיא חוץ לתנור¹⁰¹⁷. ואם עבר והוציאה, בין שהחזירה בין שלא החזירה כלל, מותרת באכילה¹⁰¹⁸.

יטויש אוסרין¹⁰¹⁹ אפילו החזירה מיד, דכיון שהמצה היא חמה יש לחוש שמא נתחמצה ברגע אחד זו שהיתה חוץ לתנור, כי על ידי החמימות ממהרת להחמיץ אפילו בפחות משיעור מיל, כמו שנתבאר בסימן תנ"ט¹⁰²⁰.

כואף המרדה שהוציאוה בה מן התנור אסורה, כי שמא נתחמצה בעודה על המרדה חוץ לתנור¹⁰²¹:

כאט ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה¹⁰²². וכן נתפשט המנהג לאסור מצה שחוטין נמשכין ממנה¹⁰²³. ואם אין יכולין לעמוד עליה אם חוטין נמשכין ממנה אם לאו, טוב להחמיר ולאוסרה מספק¹⁰²⁴.

כבומכל מקום אם תוחב אצבעו לתוכה ואין בצק נדבק בו, אין להסתפק כלל אם חוטין נמשכין ממנה¹⁰²⁵.

כגואם עדיין לא קרמו פניה בידוע שחוטין נמשכין ממנה¹⁰²⁶:

כדי ואם החזירה לתנור כשהיא שלימה, שלא פרסה לראות אם חוטין נמשכין ממנה, יש להתירה אם קרמו פניה קצת כשהוציאה, ויש לסמוך בזה על סברא הראשונה, שלא להחזיק איסור מספק¹⁰²⁷ לומר שמא היה חוטין נמשכין ממנה¹⁰²⁸:

כהיא והמרדה אם הוציאו בה מצה שהיו חוטין נמשכין ממנה, אין לאוסרה אלא לכתחלה, שאין להוציא בה עוד מצות. אבל בדיעבד יש לסמוך על סברא הראשונה, שלא לאסור המצות שהוציא בה אחר כך¹⁰²⁹:

כומצה שרויה ומבושלת
יב יוצא¹⁰³⁰ אדם ידי חובתו במצה שרוייה במים לאחר אפייתה¹⁰³¹. והוא שלא נימוחה¹⁰³². ואע"פ שנתמסמסה במים¹⁰³³ לא יצאתה מכלל לחם, כל זמן שלא נימוחה לגמרי.

כזומכל מקום לכתחלה טוב שלא לצאת במצה שרוייה, אלא אם כן הוא זקן או חולה וקשה לו לאכול מצה יבישה, אז שורין לו במים¹⁰³⁴.

כחוצריך ליזהר שלא תהא נשרית במים כ"ד שעות¹⁰³⁵. שכל הנשרה מעת לעת נקרא כבוש, והרי הוא כמבושל¹⁰³⁶, ואין יוצאין במצה מבושלת כמו שיתבאר¹⁰³⁷.

כטוצריך ליזהר לשרות כזית שלם ביחד. אבל אם ישרה פרוסות פחותות מכזית, אינו יוצא בהן ידי חובתו, אם נשרו כל כך עד שנתלבנו המים מחמתן, שכבר נתבטלו מתורת לחם¹⁰³⁸, כמו שנתבאר בסי' קס"ח¹⁰³⁹.

לולא ישרה אלא במים¹⁰⁴⁰, אבל לא בשאר משקין¹⁰⁴¹ ומי פירות, ולא במרק¹⁰⁴², לפי שהן מפיגין את טעם המצה, שנותנין בה טעם שלהם¹⁰⁴³.

לאואף על פי שאין צריך שיטעום טעם מצה בפיו, שאפילו בלע מצה ולא לעסה יצא כמו שיתבאר בסי' תע"ה¹⁰⁴⁴. מכל מקום המצה עצמה צריך שיהיה בה טעם מצה, ולא שיופג טעמה על ידי טעם אחר¹⁰⁴⁵:

לביג ומכל מקום אם הזקן או החולה אי אפשר לו לאכול מצה השרוייה במים, שורין לו ביין או בשאר משקין, כדי שלא יתבטל ממצות מצה¹⁰⁴⁶. כי יש אומרים¹⁰⁴⁷ שאף היין ושאר משקין אינן מפיגין טעם המצה, כיון שלא נתבשלה בהן אלא שנשרית בהן.

לגאבל שאר כל אדם שאכל מצה השרויה בשאר כל המשקין חוץ ממים, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולאכול מצה אחרת¹⁰⁴⁸, בין הכזית של ברכת מצה בין הכזית של אפיקומן¹⁰⁴⁹, כי העיקר כסברא הראשונה¹⁰⁵⁰:

לדיד אין יוצאין במצה המבושלת לאחר אפייתה¹⁰⁵¹, אפילו בדיעבד, אפילו לזקן או לחולה, לפי שהבישול מבטל את טעם המצה¹⁰⁵².

להואפילו לא נתבשלה ברותחין, אלא שנפלה לתוך מים חמין¹⁰⁵³ שהיד סולדת בו¹⁰⁵⁴ והסירה מיד, הרי היא נקראת מבושלת ואין יוצאין בה.

לובמה דברים אמורים כשנפלה לתוך כלי ראשון. אבל אם נפלה לתוך כלי שני יוצאין בה, שכלי שני אינו מבשל. ומכל מקום יש להחמיר לכתחלה, אם לא לצורך¹⁰⁵⁵, לפי שיש מסתפקין¹⁰⁵⁶ וחוששין על הפת שמא היא מתבשלת אף בכלי שני, כמו שנתבאר בסימן שי"ח¹⁰⁵⁷:

לזטו דין מצה שנאפית עם חמץ בתנור אחד, או אם נגעו זה בזה, נתבאר בסימן תמ"ז¹⁰⁵⁸ ע"ש:

לחמצה כפולה
טז מצה שנתכפלה בתנור¹⁰⁵⁹, ונתדבקה¹⁰⁶⁰ שם במקום הכפל. אם הוא קודם הפסח, אפילו בערב פסח משש שעות ולמעלה, מסיר מקום הכפל שיש בו חשש חימוץ, כי שמא לא היה חום האש יכול לשלוט בכח בין הדבקים להתחיל לאפות שם מיד, ונתחמץ שם קודם שהתחיל לאפות שם¹⁰⁶¹, ומסיר עוד מקום מגעו¹⁰⁶², דהיינו כרוחב גודל סמוך למקום הכפל, כדין חמץ שנגע במצה שאוסר מקום מגעו בעומק כרוחב גודל, כמו שנתבאר בסימן תמ"ז¹⁰⁶³, ושאר המצה מותר באכילה, אף על פי שאין בה ששים נגד מקום הכפל¹⁰⁶⁴.

לטאבל מצה שנאפית בתוך הפסח ונתכפלה בתנור, אפילו לא נתכפל אלא משהו ממנה, מחמירין לאוסרה כולה¹⁰⁶⁵. דכיון שהחמץ מחובר במצה בחתיכה אחת, חוששין שמא נתפשט טעם החמץ בכל המצה. ואף על פי שיש במצה ששים נגדו, אינה מתבטל בתוכה, שחמץ בפסח במשהו¹⁰⁶⁶.

מאבל אם מקום הכפל הזה נתחבר בתנור במצה אחרת, אפילו הן נושכין (עיי' סי' תנ"ז¹⁰⁶⁷), אינו אוסר את כולה, ודי בנטילת מקום מגעו כרוחב גודל. לפי שהנשיכה אינה מחברת אותן להיות כחתיכה אחת ממש¹⁰⁶⁸:

מאיז ואם מקום הכפל הוא משוח בשומן, ונגע במצה אחרת חמה שהיד סולדת בו¹⁰⁶⁹, וכן אם אותה מצה שנגעה בה היא משוחה בשומן במקום מגעה¹⁰⁷⁰, אע"פ שמקום הכפל אינו משוח, הרי הוא אוסר את כולה, כדין ככר חמץ שנגע בככר מצה ואחד מהן משוח בשומן שנתבאר בסימן תמ"ז¹⁰⁷¹ ע"ש הטעם:

מביח אבל אם מצה זו שנתכפלה נגעה במצה אחרת שלא במקום הכפל, אלא מקצתה השני שלא נתכפלה נגעה במצה אחרת, אפילו שתיהן משוחות בשומן, אין צריך ליטול במקום מגעה אלא כדי קליפה בלבד¹⁰⁷². לפי שטעם הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב¹⁰⁷³, אפילו שתיהן שמינות, אלא אם כן האיסור עצמו הוא שמן¹⁰⁷⁴ כמו שנתבאר בסי' תמ"ז¹⁰⁷⁵ עיי"ש הטעם.

מגואפילו אם שתי מצות הללו נתחברו בתנור עד שנשכו זו בזו, אין הנשיכה מחברתן להיות כחתיכה אחת ממש, אלא כשתי חתיכות שנגעו זו בזו¹⁰⁷⁶, ואין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב:

מדיט במה דברים אמורים כשנתחברו זו בצד זו, דהיינו שעובי מצה זו נתחבר לעובי מצה זו. אבל אם מקצת מצה זו היה מונח בתנור על מקצת מצה זו, אע"פ שלא נתחברו זו לזו, אלא שהיו דבוקין זו לזו, דהיינו שהיו מונחין בתנור זו על גב זו ממש בלי שום הפסק אויר בינתיים, שתיהן אסורות¹⁰⁷⁷. לפי שמקום הדבוק יש לו דין מצה כפולה, שאין האש שולט שם, והוא אוסר את כל מצה זו ואת כל מצה זו, שהוא מחבר לשתיהן, ואם הוא קודם הפסח מסיר מקום הדבוק עם רוחב גודל ממצה זו ורוחב גודל ממצה זו¹⁰⁷⁸:

מהכ ולכתחלה יש ליזהר שלא יגעו המצות בתנור אפילו זו בצד זו, לפי שבמקום נגיעתן אין חום האש שולט שם¹⁰⁷⁹. אבל בדיעבד מותרת, אפילו נשכו זו בזו, דכיון שחום האש שולט בכל שטח המצה מלמטה ומלמעלה, היא נאפית יפה ואינה באה לידי חימוץ¹⁰⁸⁰:

מוכא כשמסיר מקום הכפל עם מקום מגעו ממצה כפולה בתוך הפסח, או בערב פסח משעה ששית ולמעלה, טוב להחמיר ולשרפם אם אפשר לו, אע"פ שאין חמץ ברור אלא חשש בעלמא¹⁰⁸¹:

מזכב אין אוסרין מצה כפולה אלא כששני צידי הכפל הם דבוקין זה לזה, דהיינו מונחין זה על גב זה ממש בלי שום הפסק אויר בינתיים, שאז יש לחוש שמא אין חום האש שולט שם. אבל אם אינן דבוקין ממש, אלא שהן סמוכין זה לזה, אע"פ שכמעט הן דבוקין, אין לאוסרה אפילו הן בתוך הפסח. דכיון שיש מעט הפסק ביניהם חום האש שולט שם יפה, ומתחיל לאפות שם קודם שיספיק להתחיל להחמיץ¹⁰⁸².

מחומכל מקום אם שם במקום הכפל לא קרמו פניה אסורה¹⁰⁸³, לפי סברא האחרונה שנתבאר למעלה¹⁰⁸⁴:

מטמצה נפוחה
כג נוהגין במדינות אלו להחמיר [ולאסור] מצה שהיא נפוחה באמצעיתה¹⁰⁸⁵, דהיינו שתפח גוף המצה ונעשית כהר באמצעיתה על ידי האפייה, כדרך החמץ שמתחמץ ומתנשא למעלה באמצעיתה¹⁰⁸⁶:

נכד מצה שעלה עליה קרום, כדרך שעולה על הפת בשעת אפייה, מותרת¹⁰⁸⁷.

נאאבל אם עובי המצה נחלק לשנים, וצד העליון עלה למעלה, ויש חלל באמצעיתה, הרי זו נקראת גם כן נפוחה¹⁰⁸⁸. ונוהגים לאוסרה אם החלל עלה למעלה¹⁰⁸⁹, דהיינו שהצד העליון עלה גם כן למעלה, עד שהחלל שנעשה תחתיו גם כן הוא גבוה משטח פני המצה אשר סביביו:

נבכה ואין אוסרין אלא אם כן החלל הוא גדול כל כך כמו אגוז לוז (שקורין האזיל נוס), או כמו אצבע גודל בינוני¹⁰⁹⁰.

נגאז נאסרה כל המצה, אפילו הוא קודם פסח, ויש במצה ששים כנגד מקום הנפוח. לפי שהנפוח שבמקום אחד מגלה החמץ של כל המצה, שלא נתעסקו בה עסק גמור לבטל התחלת החימוץ, ולפיכך כשהושיבוה בתנור על ידי חום התנור יצא בה חימוץ לפועל ונתגלה בושתה ולפיכך נתפחה¹⁰⁹¹:

נדכו ואם לא עלה החלל למעלה, אלא שבתוך עובי המצה יש נקב חלל כשיעור שנתבאר, אוסרין מקום הנקב בלבד, שאותו מקום דומה למצה כפולה שאין חום האש שולט שם, והשאר מותר, אפילו הוא תוך הפסח. ואין אוסרין אפילו מקום הנקב, אלא כשיש בתוכו אבעבועות שקורין בלעזלי"ך, שהם סימן לחימוץ, אבל אם הוא חלק מותר. ואם יש במצה שני נקבים כאחת, נקב בתוך נקב, חוששין לאסור כולה¹⁰⁹²:

נהכז וכל איסורין אלו שנתבאר במצה כפולה ונפוחה אין להם עיקר בגמרא, ואינן אלא מנהג שנהגו בדורות האחרונים. ואע"פ שאין לנו להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור¹⁰⁹³ משום שנאמר¹⁰⁹⁴ ואל תטוש תורת אמך, מכל מקום אין להחמיר בהם כמו בחמץ גמור שאוסר תערובתו במשהו בתוך הפסח, ודי להחמיר לאסור אותה מצה עצמה שנתכפלה או שנתפחה, אבל לא תערובתה¹⁰⁹⁵:

נוכח וכן אין צריך להסיק ולהכשיר את התנור במקום שישבה עליו המצה¹⁰⁹⁶. וכן המרדה שהוציאוה בה מן התנור אין לאסור אותה¹⁰⁹⁷, אלא לכתחלה אם אפשר לו באחרת¹⁰⁹⁸, כמו שנתבאר בסימן תנ"א¹⁰⁹⁹. וכן בשאר כל הכלים שנשתמשו בה ובלעו ממנה¹¹⁰⁰:

נזכט וכן אם עבר עליה הפסח מותרת באכילה, שהרי אין בה אלא חשש חימוץ, וספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר¹¹⁰¹ כמו שנתבאר בסי' תמ"ח¹¹⁰²: