Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתסה דין מורסן בפסח
ובו ו' סעיפים
ובו ו' סעיפים
בא אין שורין מורסן במים [לתרנגולים]1254 מתחלת שעה ששית ואילך1255, אפילו אם הוא עומד עליהם לראות שלא ישהה המורסן לפניהם כשיעור מיל, וכל פחות מכשיעור אינו בא לידי חימוץ, אף על פי כן אסור, שהרי אסרו להניח עיסה בלא עסק לכתחלה אפילו רגע אחד1256 כמו שנתבאר בסי' תנ"ט1257:
גב אבל מותר לחלוט את המורסן1258 ברותחין1259, ואחר כך נותנן לפני התרנגולים. ואף על פי ששוהה כמה ימים אין בכך כלום, שהחלוט אינו בא לידי חימוץ כלל1260.
דאבל הגאונים אסרו כל חליטה1261 כמו שנתבאר בסי' תנ"ד1262:
הג וכשהוא נותן לפניהם שעורים או חטים משש ואילך, צריך ליזהר שלא להשליכם במקום לח שיוכלו לבא לידי חימוץ1263.
ואבל קודם שש מותר ליתן לפניהם אפילו חמץ גמור. רק שצריך ליזהר, מתחלת ליל י"ד אחר הבדיקה ואילך, לעמוד עליהם משעת אכילתם עד שיגמרו לאכול, כמו שנתבאר בסי' תל"ג1264. ומה שמשתייר מאכילתם, לא יניחנו מוטל לפניהם, אלא יניחנו במקום משומר עד זמן הביעור כמו שנתבאר שם.
זוטוב ליזהר משלשים יום קודם הפסח ואילך1265 שלא להשליך לפניהם שעורים במקום לח (אלא אם כן עומד עליהם בשעת אכילתם עד שיגמרו לאכול, ומה שנשתייר לא יניחנו מוטל לפניהם). כי יש לחוש1266 שמא כשיגיע זמן הבדיקה לא יעלה על דעתו שהמקום שהשליך שם שעורים היה לח, ולא יבדוק שם, ואף אם יבדוק שם, ימצא שעורים שנשתיירו מאכילתם ולא יעלה על דעתו לבערם, כיון שכבר נתנגבו ואין חמוצם ניכר.
חוטוב ליזהר שלא ליתן לפניהם מים לשתות בעוד שהשעורים מונחין לפניהם, אלא יכבד מתחלה אותו מקום היטיב ואחר כך יתן שם מים1267:
טד לא תשרה האשה את המורסן במים, משש ואילך, לשוף בו את בשרה במרחץ. אבל מותרת לשוף על בשרה מורסן יבש1268, אפילו בעוד שמי הזיעה טופחין על בשרה, לפי שזיעת האדם אינו כמים להביא לידי חימוץ1269, אם אינו מזיע מחמת חום המים אלא מחמת חום האוּר כמו שיתבאר בסימן תס"ו1270.
יומכל מקום צריכה היא ליזהר להעביר כל המורסן מעל כל בשרה קודם שתרחץ גופה במים, בין בחמים בין בצוננין. ולפי שעכשיו אין הנשים בקיאות בכך, לפיכך אסור להם לשוף מורסן על בשרן אפילו הוא יבש1271:
יאה אם שפשפו מורסן באווז1272 לח ממים1273, אע"פ שהוא צונן1274, בין בעודו בעורו בין כשהופשט מעורו, אסור לאכלו בפסח, מפני שהמורסן נכנס בנקבים שיש בעורו, וגם בבשר יש בקעים בכל צד1275, ודרך הנקבים והבקעים נבלע טעם המורסן באווז.
יבואע"פ שבשאר איסורים, כגון בשר צונן שנפל לתוך חלב צונן, אע"פ שיש בבשר בקעים הרבה, נוהגין להתיר הבשר על ידי שטיפה והדחה בהפסד מרובה או שעת הדחק כמ"ש ביו"ד סימן צ"א1276. מכל מקום לענין חמץ בפסח שאוסר אפילו במשהו, יש להחמיר ולאסור1277 באכילה.
יגאבל אם שפשפו קודם הפסח, אפילו בערב פסח אחר שעה ששית ואילך, יש להתיר1278 במקום הפסד מרובה או שעת הדחק אף לאכלו בתוך הפסח1279. ובלבד שיזהר להדיחו ולשפשפו במים יפה בתוך הפסח1280:
ידו יש ליזהר לכתחילה שלא יהבהבו העופות בפסח בקשין1281, דהיינו זנבות השבלים1282, כי שמא יש גרגיר דגן חמץ בתוך השבלין, ויתן טעם בעופות בשעת ההבהוב1283.
טוומכל מקום בדיעבד אין לאסור העופות1284.
טזואפילו אם מצא הרבה גרגרים1285 המחומצים בשבלים הנותרים לאחר ההבהוב, אין מחזיקין איסור מספק1286, לומר שגם בשבלים שהבהב בהם היה בהם גרגרים מחומצים, אלא תולין לומר שכל הגרגרים נפלו מהם בשעת הדישה.
יז(אבל אם ידוע לנו שהיה גרגיר מחומץ בשבלים שהבהב בהם, יש לאסור העופות1287 באכילה1288, שחמץ בפסח במשהו).
יחוכן אם נמצא שבולת רקנית בתבשיל נימוח, אין חוששין שמא היה דגן מחומץ בשבולת ונפל לתוך התבשיל ונימוח שם1289: