Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 4 Simanim 453 to 467·Siman 470 Firstborns Fasting on Erev Pesachשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ד (סי' תנג-תסז)·תע שהבכורות מתענין בערב פסח

אתע שהבכורות מתענין בערב פסח
ובו ט' סעיפים

בבכור לנחלה ולפדיון הבן
א נוהגין¹⁹⁵⁷ הבכורות להתענות¹⁹⁵⁸ ולהשלים¹⁹⁵⁹ בכל ערב פסח, זכר לנס שנצולו ממכת בכורות¹⁹⁶⁰.

גומתענין אפילו הבכור מאב בלבד¹⁹⁶¹, או מאם בלבד¹⁹⁶², שבכולם היתה המכה¹⁹⁶³, שכולן נקראין בכורות, הבכור מאב נקרא בכור לנחלה וירושה, והבכור מאם נקרא בכור לענין פדיון הבן¹⁹⁶⁴.

דואף בכור מאם שהוא כהן או לוי¹⁹⁶⁵, שאינו נקרא בכור לענין פדיון הבן, שהרי הוא פטור מפדיון¹⁹⁶⁶. אף על פי כן צריך להתענות, שמכל מקום בכור הוא, אלא שהתורה פטרתו מפדיון¹⁹⁶⁷:

הב אשה שהפילה נפל, ואחר כך ילדה בן קיימא¹⁹⁶⁸, אף על פי שאותו הבן אינו נקרא בכור לענין פדיון, שהרי אינו פטר רחם, שכבר נפטר רחמה. מכל מקום הרי הוא בכור לענין נחלה¹⁹⁶⁹, וצריך להתענות.

ולפיכך אם נולד לאב זה בן קיימא כבר מאשה אחרת, ואם כן בן זה אינו בכור לא לנחלה ולא לפדיון, אין צריך להתענות¹⁹⁷⁰:

זנקבות וקטנים
ג יש מי שאומר שגם הנקיבות בכורות מתענות, שגם בהם היתה המכה¹⁹⁷¹. ואין נוהגין כן¹⁹⁷² במדינות אלו. וכן בבתים שאין בהם בכור אין גדולי הבית מתענין, אע"פ שגם בהם היתה המכה¹⁹⁷³. דכיון שעיקר תענית הבכורות אינו אלא מנהג לא נהגו להחמיר כל כך¹⁹⁷⁴, מפני שעיקר ההתראה והמכה הכתובה בתורה בפירוש לא היתה אלא על הבכורים הזכרים¹⁹⁷⁵:

חד נוהגין שהאב מתענה תחת בנו הבכור כשעדיין הוא בכור קטן עד שיגדל¹⁹⁷⁶, ואז יתענה הוא בעצמו¹⁹⁷⁷.

טומי שיש לו שני בנים קטנים, ושניהם בכורות, הראשון הוא בכור לאביו והשני בכור לאמו, הרי תענית האב עולה בעד שניהם¹⁹⁷⁸:

יה וכל זה כשאין האב בכור, אבל אם הוא בכור וצריך להתענות בעד עצמו, אין תעניתו עולה בעד בנו, אלא האם מתענה תחת בנה הקטן עד שיגדיל¹⁹⁷⁹.

יאויש אומרים¹⁹⁸⁰ שאין האם צריכה להתענות, שתענית האב עולה גם בעד בנו, כיון שתענית זה אינו אלא לזכר לנס וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

יבויש לסמוך על דבריהם במקום צער. וכל שכן אם היא מעוברת או מניקה¹⁹⁸¹.

יגואף אם אין לה בעל שיתענה בעד בנו, אינה צריכה להתענות אם היא מעוברת או מניקה ויש לה צער מן התענית, וכן יולדת כל שלשים יום¹⁹⁸² אף שאין לה צער.

ידומכל מקום אם התענית כבר פעם אחת בעד בנה¹⁹⁸³, והיה אז בדעתה לנהוג כן לעולם עד שיגדל בנה¹⁹⁸⁴, הרי תענית זה עליה כנדר, וצריך להתירה על ידי שאלה וחרטה:

טוו הבכורות אומרים עננו בשומע תפלה בתפלת המנחה¹⁹⁸⁵.

טזואם עשרה בכורות מתפללין ביחד ואחד מהם ש"ץ מחזיר התפלה, יאמר עננו בשומע תפלה¹⁹⁸⁶, כדין תענית יחידים¹⁹⁸⁷.

יזומכל מקום לכתחלה טוב שלא יהיה הבכור ש"ץ כשעשרה בכורות מתפללין יחד, כי יש אומרים¹⁹⁸⁸ שאין נכון להזכיר התענית בצבור בחזרת התפלה, כיון שהוא חודש ניסן. עיין סי' תכ"ט¹⁹⁸⁹:

יחחל בשבת או ערב שבת
ז אם חל ערב פסח בערב שבת מתענין הבכורות בו ביום¹⁹⁹⁰. אבל אם חל בשבת נדחה ליום ה' שלפניו¹⁹⁹¹.

יטואם קשה להם התענית ביום ה', כיון שבלילה בודקין את החמץ, ואין רשאין לסעוד קודם הבדיקה¹⁹⁹², ויש להם הרבה חדרים לבדוק, יכולים לטעום מעט קודם הבדיקה. שלא אסרו אלא סעודה¹⁹⁹³ (ושיעור טעימה עיין סי' רל"ב¹⁹⁹⁴). או יצוו לאחר לבדוק¹⁹⁹⁵, והם יאכלו:

כסעודת מצה
ח במקום שאין שם מנהג ידוע, יכולין הבכורות לאכול על סעודת מצוה. ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה¹⁹⁹⁶. אבל במדינות אלו כבר נהגו להחמיר¹⁹⁹⁷.

כאלפיכך מי שרוצה לאכול על סעודת מצוה, צריך להתיר לו על ידי שאלה וחרטה. דכיון שהתענה פעם אחת בערב פסח, והיה אז בדעתו לנהוג כן לעולם, אף שאז לא היתה סעודת מצוה בעיר, מכל מקום מן הסתם התענה על דעת המנהג, וכיון שהמנהג הוא שלא לאכול על סעודת מצוה, אם כן נעשה זה המנהג עליו כנדר, כיון שהיה אז בדעתו לנהוג כן לעולם¹⁹⁹⁸.

כבוהמחמיר שלא לאכול אף על ידי שאלה וחרטה תבוא עליו ברכה¹⁹⁹⁹.

כגאבל בעלי הברית דהיינו המוהל והסנדק ואבי הבן²⁰⁰⁰, כיון שיום טוב שלהם הוא²⁰⁰¹, יכולין לאכול (אף בלא שאלה וחרטה). על ידי שילוו התענית ויפרעו תענית אחר לאחר הפסח²⁰⁰² (או יתירו הנדר²⁰⁰³) על ידי שאלה וחרטה.

כדומי שמתענה בעד בנו, אף שאינו מבעלי הברית יכול לאכול על המילה²⁰⁰⁴ על ידי שאלה וחרטה:

כהאיסטניס
ט מי שהוא איסטניס כל כך, שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה²⁰⁰⁵ מצה לתיאבון²⁰⁰⁶, יש לו להתענות בערב פסח, כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה, לקיים מצות בערב תאכלו מצות²⁰⁰⁷ לתיאבון²⁰⁰⁸: