Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 5 Simanim 472 to 486·Siman 472 Laws of Reclining and the Four Cupsשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ה (סי' תעב-תפו)·תעב דיני הסיבה וד' כוסות

אתעב דיני הסיבה וד' כוסות
ובו ל"א סעיפים
התחלת הסדר מיד כשתחשך
א יהיה¹ שולחנו ערוך מבעוד יום², כדי להתחיל הסדר מיד כשתחשך³. ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מיד כשתחשך⁴. שמצוה למהר להתחיל הסדר בשביל התינוקות שלא ישנו⁵, והתורה אמרה⁶ והגדת לבנך ביום ההוא:

בב ומכל מקום לא ימהר להתחיל הקידוש קודם שיהיה ודאי חשיכה⁷. אף על פי שבשאר ימים טובים יכול האדם להוסיף מחול על הקודש לקדש ולאכול מבעוד יום⁸, מכל מקום בפסח אינו יכול לעשות כן, לפי שאכילת מצה⁹ הוקשה לאכילת פסח¹⁰, שנאמר¹¹ על מצות ומרורים יאכלוהו, ובפסח נאמר¹² ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה ממש¹³.

גוכיון שאכילת מצה שהיא מן התורה אינו אלא בלילה, לכן גם כל הארבע כוסות שתקנו חכמים¹⁴ אינו אלא בלילה, בזמן הראוי לאכילת מצה, שכל מה שתקנו חכמים כעין של תורה תקנו¹⁵. וכוס של קידוש הוא אחד מן הארבע כוסות, לפיכך צריך בלילה ממש, ולא במה שהוסיף מחול על הקודש¹⁶:

דאבל בהסיבה, קיטל והלל
ג מי שהוא אבל, אפילו על אביו ואמו, חייב להסב, ואינו רשאי למנוע מלהסב מחמת האבילות, שהרי משעברו שבעה רשאי להסב על מטתו אפילו בחול, שאינו חייב בכפיית המטה אלא תוך שבעה¹⁷.

הואפילו נקבר מתו בערב פסח, מכל מקום מיד שהגיע הפסח בטלה ממנו האבילות שבעה, אם נהג אבילות שעה אחת קודם הלילה, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' שצ"ט¹⁸:

וד אבל אם לא נהג אבילות כלל קודם הפסח, בענין שעדיין לא בטלה ממש¹⁹ אבילות שבעה, נוהגין שלא להסב בליל פסח²⁰. לפי שחושבין הסיבה זו כדברים שבצינעה, שהוא נוהג אותם ברגל, כמו שנתבאר ביו"ד שם²¹.

זומכל מקום יכול ללבוש הקיטל שלובשין בשעת עשיית הסדר, שבגד זה הוא בגד מתים, ולובשין אותו להכניע הלב שלא תזוח דעתו מחמת השמחה והחירות שעושין בליל זה²²:

חה וחייב האבל בהלל שבלילה זה. אף שאין נוהגין לקרות הלל בבית האבל²³, מכל מקום הלל זה חובה הוא²⁴:

טכלים נאים
ו אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחורבן, מכל מקום בליל פסח טוב להרבות²⁵ בכלים נאים כפי כחו²⁶, אפילו הכלים שאין צריך לסעודה יסדרם יפה על השולחן לנוי²⁷, זכר לחירות²⁸.

יואפילו כלים הממושכנים בידו מן הנכרי, יסדרם על השולחן²⁹ לנוי. ואף אם ירצה להשתמש בהם³⁰ אין בזה משום גזל הנכרי, ולא משום גניבת דעת, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ק"כ³¹:

יאחיוב הסיבה
ז ויכין מקום מושבו, שישב בהסיבה³² דרך חירות³³, כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים³⁴. לפי שבכל דור ודור³⁵ חייב האדם³⁶ להראות³⁷ את עצמו כאלו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים³⁸, שנאמר³⁹ בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ועל דבר זה צוה הקדוש ברוך הוא⁴⁰ וזכרת כי עבד היית במצרים, כאילו אתה בעצמך היית במצרים עבד ונפדית ויצאת לחירות. לפיכך צריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך חירות⁴¹ כמו שנתבאר⁴²:

יבח ועני שאין לו כרים וכסתות להסב עליהן, מכל מקום ישב על הספסל⁴³, ולא על הקרקע⁴⁴ כבשאר ימות השנה.

יגואם אפשר לו לסמוך על ירך של חבירו הרי זו נקראת הסיבה⁴⁵. אבל לא יסמוך על ירך עצמו, מפני שנראה כדואג, ואין זו דרך חירות⁴⁶:

ידט וכשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו⁴⁷, שאין זה דרך חירות⁴⁸, אלא יטה על צדו השמאלית⁴⁹, ולא על הימנית⁵⁰, שאין דרך הסיבה בכך, שהרי צריך לאכול בימין⁵¹.

טוועוד שאם יסב בימין יוכל לבוא לידי סכנה⁵², לפי שהושט הוא בימין והקנה בשמאל, ואם יטה על ימינו יהיה הושט מלמטה וקנה⁵³ מלמעלה, ויהא נפתח הכובע שעל פי הקנה מאליו, ויכנס המאכל דרך הקנה ויבוא לידי סכנה⁵⁴. ולפיכך אף מי שהוא איטר, שדרכו לאכול בשמאל, אף על פי כן יסב על שמאלו שהוא שמאל כל אדם⁵⁵:

טזי אשה⁵⁶ בין נשואה בין אלמנה וגרושה⁵⁷ אינה צריכה הסיבה, לפי שאין דרך הנשים להסב⁵⁸, ואין זה דרך חירות להן⁵⁹.

יזואם היא חשובה⁶⁰ ודרכה להסב⁶¹, צריכה הסיבה. וכל הנשים שלנו נקראות חשובות⁶².

יחואף על פי כן לא נהגו להסב⁶³. לפי שיש אומרים⁶⁴ שבזמן הזה אין צריך להסב כלל, כיון שאף בשאר ימות השנה אין רגילות להסב כלל בארצות הללו, אלא אף המלכים והגדולים יושבין כדרכן. ועל דבריהן סומכות הנשים עכשיו שלא להסב⁶⁵:

יטיא בן האוכל אצל אביו צריך הסיבה⁶⁶, אפילו אם אביו הוא רבו⁶⁷ מובהק⁶⁸, לפי שמן הסתם האב מוחל על כבודו לבנו⁶⁹.

כאבל תלמיד האוכל לפני רבו⁷⁰, אפילו אינו רבו מובהק⁷¹, אינו רשאי⁷² להסב בפניו, משום מורא⁷³ וכבוד⁷⁴ הרב. אלא אם כן נתן לו הרב רשות⁷⁵ להסב בפניו, שאז חייב הוא להסב⁷⁶. ואין חיוב על הרב ליתן רשות לתלמידו להסב בפניו, אלא אם רוצה למחול על כבודו וליתן לו רשות להסב, הרשות בידו⁷⁷.

כאוכן האוכל אצל תלמיד חכם מופלג בדורו, אע"פ שלא למד ממנו כלום, חשוב כרבו⁷⁸, ואין לו להסב בפניו עד שיתן לו רשות.

כבוכל זה כשאוכל על שולחן אחד עם הרב. אבל אם אוכל על שולחן אחר, חייב להסב⁷⁹, אפילו הוא רבו מובהק וגדול בדורו:

כגיב וכל זה בתלמיד של תורה. אבל תלמיד הלומד אומנות⁸⁰, אף על פי שהוא מתיירא מרבו ומכבדו ומשרתו⁸¹, אף על פי כן צריך להסב אפילו בפניו.

כדוכן עבדים ושפחות העברים צריכין הסיבה⁸², אע"פ שהן צריכין לילך אנה ואנה לשמש בסעודה⁸³, מכל מקום בשעת אכילת כזית מצה ואפיקומן ושתיית ארבע כוסות, שבהן עיקר מצות הסיבה כמו שיתבאר⁸⁴, אפשר להם להסב:

כהיג כל מי שפטור מהסיבה ומיסב, הרי זה נקרא הדיוט⁸⁵:

כויד אימתי צריך להסב⁸⁶, בשעת אכילת כזית שמברך עליו על אכילת מצה⁸⁷, ובשעת אכילת הכריכה מצה ומרור⁸⁸, ובשעת אכילת אפיקומן⁸⁹, ובשעת שתיית ד' כוסות⁹⁰.

כזלפי שכל דברים אלו הם זכר לגאולה ולחירות, שהד' כוסות תקנו חכמים כנגד ד' לשונות של גאולה⁹¹ האמורים בפרשה וארא⁹² והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי⁹³, והאפיקומן והכריכה הם זכר לפסח שהיה נאכל דרך חירות⁹⁴, לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות⁹⁵.

כחאבל שאר כל הסעודה אם רצה לאכול ולשתות בלא הסיבה הרשות בידו, ואין בידינו להצריכו להסב. אבל מכל מקום המיסב בכל הסעודה הרי זה משובח, ועושה מצוה מן המובחר⁹⁶:

כטטו כל מי שצריך להסב, ואכל או שתה בלא הסיבה, צריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה⁹⁷ מעיקר הדין.

לאבל לפי שיש אומרים⁹⁸ שבזמן הזה אין צריך להסב כלל במדינות אלו, יש לסמוך על דבריהם לענין שבדיעבד יצא בלא הסיבה⁹⁹.

לאומכל מקום לענין אכילת מצה טוב להחמיר לחזור ולאכול בהסיבה¹⁰⁰.

לבוכן לענין כוס שני, אם שתה בלא הסיבה יחזור וישתה בהסיבה. ואין צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן, כי ברכת בורא פרי הגפן שבירך על כוס שני שהוא סמוך לסעודה היא פוטרת אפילו היין שבתוך הסעודה¹⁰¹ כמו שנתבאר בסי' קע"ד¹⁰².

לגאבל אם שתה כוס ראשון או שלישי או רביעי¹⁰³ בלא הסיבה, אין לו לחזור ולשתותו בהסיבה, לפי שיצטרך לחזור ולברך עליו, שהרי עכשיו אין דרך לשתות בין כוס ראשון לשני. ובין כוס שלישי לרביעי, מן הדין אסור לו לשתות, מטעם שיתבאר בסי' תע"ט¹⁰⁴. וכן לאחר כוס רביעי אסור לשתות עוד, כמו שיתבאר בסימן תפ"א¹⁰⁵.

לדואם כן בשעה שבירך על כל כוס משלשה כוסות אלו בלא הסיבה, ואחר כך כשנזכר ששתה בלא הסיבה ורוצה לחזור ולשתות, הרי זה נמלך וצריך לחזור ולברך, ויהא נראה כמוסיף על מנין הכוסות שתקנו חכמים¹⁰⁶. לכן טוב יותר שלא לחזור ולשתות, ולסמוך על האומרים שבזמן הזה אין צריך להסב כלל¹⁰⁷.

להומכל מקום לכתחלה טוב שיהיה בדעתו בתחלת הסיבה, קודם שמברך על כוס ראשון, שיחזור וישתה בין כוס ראשון לשני על סמך ברכה זו. ואז אפילו אם יטעה וישתה כוס ראשון בלא הסיבה, יוכל לחזור ולשתות בלא ברכה¹⁰⁸, ולא יהא נראה כמוסיף על הכוסות, כיון שהוא נפטר בברכת כוס ראשון, אם כן הכל שתיה אחת היא מופסקת לשנים¹⁰⁹:

לוארבע הכוסות
טז צריך לשתות הד' כוסות על הסדר¹¹⁰ שיתבאר¹¹¹, דהיינו שבין כוס ראשון לשני, ובין שלישי לרביעי, יפסיק באמירת ההגדה וההלל¹¹², ובין שני לשלישי יפסיק באכילת מצה וברכת המזון.

לזואם לא הפסיק ביניהם בדברים הללו, אלא שתה ד' כוסות זה אחר זה, לא יצא ידי ד' כוסות¹¹³, אלא כולן נחשבין לו לכוס אחד, וחייב לשתות עוד [ג]' כוסות על הסדר¹¹⁴ שיתבאר:

לחיז כל אחד מד' כוסות הללו צריך שיהיה בו לא פחות מרביעית יין, לאחר שימזגנו¹¹⁵, אם הוא יין חזק שצריך מזיגה¹¹⁶.

לטושיעור מזיגה הוא לפי דעת השותה, כדי שתהיה שתיה עריבה, דרך חירות¹¹⁷.

מואם שתאו חי בלא מזיגה¹¹⁸. אם יש רביעית יין בכל כוס¹¹⁹, יצא ידי ד' כוסות, ואין צריך לחזור ולשתות¹²⁰, אבל ידי חירות לא יצא¹²¹, כלומר שלא קיים מצוה מן המובחר¹²².

מאוסתם יינות שלנו אינן חזקים ואין צריך מזיגה כלל¹²³:

מביח שיעור הכוס שמחזיק רביעית, ארכו כרוחב ב' גודלין, ורחבו כרוחב ב' גודלין, וגבהו כרוחב ב' גודלין וחצי גודל וחומש גודל¹²⁴.

מגושיעור זה הוא כשהכוס מרובע על פני כל גבהו, ועל דרך זה תשער בכוס עגול. שהעיגול פחות ממרובע רביע¹²⁵ (שהוא ד' חומשין וחצי¹²⁶). ואם כן אם הכוס הוא ב' גודלין אורך וב' גודלין רוחב, צריך שיהיה גבהו ג' גודלין וג' חומשי גודלין¹²⁷:

מדיט יש אומרים שלכתחלה מצוה לשתות כל הכוס, אפילו מחזיק כמה רביעיות. אף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות, אפילו לכתחלה די בשתיית מלא לוגמיו, דהיינו רוב רביעית¹²⁸. מכל מקום בד' כוסות של פסח החמירו חכמים לשתות כל הכוס לכתחלה. ובדיעבד ששתה רוב הכוס יצא¹²⁹. אבל אם לא שתה אלא חצי הכוס, אפילו שחציו מחזיק כמה רביעיות, לא יצא.

מהויש חולקין על זה ואומרים¹³⁰ שאף לכתחלה די בשתיית רוב רביעית, אף אם הכוס מחזיק כמה רביעיות. וכן עיקר. וכן המנהג פשוט¹³¹.

מוומכל מקום טוב לחוש לסברא הראשונה, וליקח כוס קטן ולשתות כולו¹³². ובמקומות שהיין ביוקר, די בשתיית רובו¹³³.

מזוכל זה בג' כוסות הראשונים. אבל בכוס האחרון צריך לשתות רביעית שלם, כדי שיוכל לברך ברכה האחרונה¹³⁴ בלי שום פיקפוק, כמו שנתבאר בסי' ק"צ¹³⁵ לענין כוס ברכת המזון עיין שם:

מחכ צריך ליזהר לכתחלה לשתות רוב הרביעית בבת אחת, דהיינו שישתה אותו בשתיה אחת ולא יפסיקנו לשתי שתיות¹³⁶.

מטולכן אין ליקח כוס שפיו צר כעין שקורין (קלו"ג גלא"ז), מפני שלא יכול לשתות רביעית בבת אחת¹³⁷.

נובדיעבד אפילו הפסיק כמה פעמים באמצע יצא. והוא שלא ישהה מתחלת השתיה עד סופה יותר מכדי אכילת פרס¹³⁸. ויש אומרים¹³⁹ שצריך שלא ישהה מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה יותר מכדי שתיית רביעית (עיין סי' תרי"ב¹⁴⁰).

נאויש לחוש לדבריהם לענין שני כוסות הראשונים, שאם הפסיק כל כך באמצע השתייה עד שיש מתחלת השתייה עד סופה יותר מכדי שתיית רביעית, צריך לחזור ולשתות אותו הכוס בלא ברכה¹⁴¹. אבל בשני כוסות האחרונים, שאם יצטרך לחזור ולשתות יהא נראה כמוסיף על מנין הכוסות כמו שנתבאר למעלה¹⁴², יש לסמוך על סברא הראשונה. ולא יחזור וישתה. אלא אם כן שהה מתחלת השתייה עד סופה יותר מכדי אכילת פרס¹⁴³:

נבכא מי שאינו שותה יין כל השנה מפני ששונאו או שמזיקו, אף על פי כן חייב לדחוק את עצמו לשתות ד' כוסות¹⁴⁴, כמו שאמרו חכמים¹⁴⁵ על רבי יהודה ברבי אילעי, שהיה שותה ארבע כוסות של פסח ואחר כך היה צריך לחגור צדעיו עד עצרת:

נגכב אבל קידוש של שאר ימים טובים ושבתות אין צריך לדחוק את עצמו לשתות הכוס, אלא יכול לשמוע הקידוש מאחר, כמו שנתבאר בסי' ער"ב¹⁴⁶. מה שאין כן בארבע כוסות של פסח, שאף בני הבית שהן שומעין הקידוש וההגדה מבעל הבית¹⁴⁷, אף על פי כן חייב כל אחד ואחד לשתות ד' כוסות¹⁴⁸ דרך חירות¹⁴⁹:

נדחינוך הקטנים בד' כוסות והגדה
כג אם¹⁵⁰ אי אפשר לו לעשות הסדר בתחלת הלילה מיד¹⁵¹, והתינוקות רוצים לאכול. אע"פ שמותר ליתן להם לאכול קודם שישמעו הקידוש וההגדה, כמו שנתבאר בסימן רס"ט¹⁵² ותע"א¹⁵³, מכל מקום ימהר לסלק המאכל מלפניהם, ולא יניחם לאכול הרבה, שלא ישנו בשעת אמירת ההגדה¹⁵⁴ (ואפשר שמצת לחם עוני¹⁵⁵ אסור להאכילם אפילו מעט קודם אמירת ההגדה, מטעם שנתבאר בסי' תע"א¹⁵⁶ ע"ש):

נהכד ואם הכוס ששתה בעל הבית ממנו הוא גדול ומחזיק כמה רביעיות, יכולין בניו ובני ביתו לצאת במה שנשתייר בכוס משתיית בעל הבית¹⁵⁷. ובלבד שיגיע רוב רביעית¹⁵⁸ לכל אחד ואחד.

נוומכל מקום מצוה מן המובחר ליתן כוס לכל אחד ואחד בפני עצמו¹⁵⁹, כדי שכל אחד ישתה מכוס מלא¹⁶⁰, שזה הידור מצוה כמו שנתבאר בסימן קפ"ג¹⁶¹:

נזכה ואף הקטנים¹⁶² חייב אביהם לחנכם במצות להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר¹⁶³, אם כבר הגיעו לחינוך¹⁶⁴ (דהיינו¹⁶⁵ שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע הדברים שאומרים על הכוסות¹⁶⁶, כגון שהן יודעין מענין קדושת יום טוב ולכן ראוי לחנכם לשמוע הקידוש שאומרים על כוס ראשון¹⁶⁷ (עיין סי' רס"ט¹⁶⁸). וגם יש בהן דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים באמירת ההגדה¹⁶⁹, ולכן ראוי לחנכם לשמוע ההגדה שאומרים על כוס שני¹⁷⁰, וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון¹⁷¹ שאומרים על כוס שלישי¹⁷², וגמר ההלל והלל הגדול ונשמת שאומרים על כוס רביעי¹⁷³).

נחואף הקטנות שהגיעו לחינוך דינם כקטנים¹⁷⁴. וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה, אין חילוק בין אנשים לנשים¹⁷⁵. שאף שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא¹⁷⁶ בין של תורה בין של דברי סופרים¹⁷⁷, אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה, לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים¹⁷⁸.

נטובאכילת מצה הן חייבות מן התורה¹⁷⁹, לפי שהוקשה מצות עשה של אכילת מצה למצות לא תעשה של אכילת חמץ¹⁸⁰, שנאמר¹⁸¹ לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, לומר לך שכשם שהנשים מוזהרות על לא תעשה של אכילת חמץ, שנאמר¹⁸² כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו', כי כל לרבות הנשים, כך הן מוזהרות על מצות עשה של אכילת מצה¹⁸³:

סהיין לארבע הכוסות
כו מצוה לחז(ו)ר אחר יין אדום¹⁸⁴, אם אין הלבן משובח ממנו¹⁸⁵, שנאמר¹⁸⁶ אל תרא יין כי יתאדם, משמע שחשיבותו של יין כשהוא אדום¹⁸⁷.

סאואף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות נוהגין כהאומרים¹⁸⁸ שאין צריך לחזור אחר יין אדום אם אינו משובח מן הלבן, כמו שנתבאר בסי' ער"ב¹⁸⁹. מכל מקום בד' כוסות יש לנהוג כהאומר שצריך לחזור אחריו¹⁹⁰, לפי שיש בו זכר לדם¹⁹¹, שהיה פרעה שוחט את בני ישראל¹⁹².

סבועכשיו שמצוים לעלול עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום לפסח¹⁹³:

סגכז כל היינות הכשרים לקידוש בשאר ימים טובים ושבתות כשרים לארבע כוסות, כגון יין מבושל וקונדיטון¹⁹⁴, דהיינו יין שמערבין בו דבש ופלפלין¹⁹⁵. ואפילו לכתחילה יכול לצאת בהם, אם אין לו יין אחר משובח כמותם כמו שנתבאר בסי' ער"ב¹⁹⁶.

סדוכן מי שריית צמוקים כשרים לד' כוסות¹⁹⁷, אם הם בענין שכשרים לקידוש, דהיינו שיוצא מהן לחלוחית קצת על ידי דריכה בלא שרייה במים¹⁹⁸.

סהולפיכך מי שאינו שותה יין מחמת נדר¹⁹⁹, יקח מי צמוקים לארבע כוסות²⁰⁰:

סוכח וכן במקומות שאין יין מצוי²⁰¹, מצוה מן המובחר ליקח מי צמוקים²⁰².

סזאבל מעיקר הדין במקומות שאין יין מצוי, דהיינו שמהלך יום אחד סביבות העיר אין גדל שם יין²⁰³ הרבה אלא מעט מזעיר²⁰⁴, יכול ליקח לד' כוסות שאר משקים שהם חמר מדינה²⁰⁵ באותו העיר, כגון מי דבש במקומות שרגילין לשתותו בפסח²⁰⁶, ואינן חוששין לזיוף קמח²⁰⁷ ועל דרך שנתבאר בסי' תס"ז²⁰⁸.

סחואף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות, יותר טוב לקדש על הפת מלקדש על שאר משקים, אף על פי שהוא חמר מדינה כמו שנתבאר בסי' ער"ב²⁰⁹. מכל מקום בליל פסח אי אפשר לקדש על הפת, שהרי חייב בארבע כוסות²¹⁰, והראשון הוא כוס של קידוש:

סטכט וכל זה במי דבש וכיוצא בו משאר משקין החשובים, שהרי הם באותו העיר במקום יין. אבל שאר משקין הגרועין²¹¹, כגון מי תפוחים (שקורין עפי"ל טראנ"ק) ומי זנגביל שקורין (אינגב"ר וואש"ר) ומי שורש שקורין (לאקרי"ץ)²¹², אע"פ שרוב שתיית הבינונים באותה העיר היא ממשקים הללו, מכל מקום כיון שאינן משקין חשובין, הרי הן כמו מים, שאף שרוב שתיית העיר הוא מים אין נוטלין אותן לכוס של ברכה²¹³ כמו שנתבאר בסימן קפ"ב²¹⁴:

עחיוב העני בארבע הכוסות
ל אפילו עני המתפרנס מן הצדקה²¹⁵, ואין לו מעות לקנות יין לארבע כוסות, שלא נתנו לו הגבאים, חייב ללות או למכור כסותו או להשכיר את עצמו בשביל יין לד' כוסות²¹⁶, או שאר משקים במקום שהם חמר מדינה.

עאואם אין לו אלא מעט מעות, ואם יקנה בהן יין לד' כוסות לא יהיה לו נר בביתו, הרי נר ביתו קודם לד' כוסות, מפני שלום ביתו²¹⁷. ויעשה הסדר על הפת, כמו שיתבאר בסי' תפ"ג²¹⁸.

עב(ועיין שם²¹⁹ דין מי שיש לו מעט יין ואינו מספיק לו לד' כוסות לשני הלילות איך יעשה):

עגקליות ואגוזים לתינוקות
לא מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים²²⁰ בליל פסח²²¹ קודם עשיית הסדר, כדי שיראו שינוי וישאלו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות²²². ואף על פי שעל שאלה זו אין לנו מה להשיב להם] מכל מקום על ידי שיראו שינוי זה ויתעוררו לשאול עליו, יתעוררו גם כן לשאול על שינויים אחרים²²³, דהיינו שאוכלין מצה ומרור ויושבין בהסיבה, וישיבו להם עבדים היינו וכו':