Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 5 Simanim 472 to 486·Siman 477 Laws of Eating the Afikomanשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ה (סי' תעב-תפו)·תעז דיני אכילת האפיקומן

אתעז דיני אכילת האפיקומן
ובו י"א סעיפים
אכילת האפיקומן
א בזמן⁹⁰⁶ שבית המקדש היה קיים היו אוכלין הפסח בסוף כל הסעודה⁹⁰⁷, כדי שיהיה נאכל על השובע⁹⁰⁸, דהיינו שהפסח יהא גמר כל השביעה⁹⁰⁹, כדי שיהיו נהנין באכילתו ותחשב להם⁹¹⁰, שאכילת כל הקדשים צריך להיות דרך חשיבות וגדולה שנאמר קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה, כלומר לגדולה וחשיבות, כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים⁹¹¹:

בב ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן⁹¹², כלומר שלא יהיו נפטרין מאכילת הפסח באפיקומן⁹¹³ (פירוש אפיקומן, כלומר הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השולחן⁹¹⁴), דהיינו שלאחר אכילת הפסח לא יאכלו שום מין מזון ומאכל בעולם⁹¹⁵, שלא יעבור טעם הפסח מפיו⁹¹⁶ על ידי טעם אותו מאכל:

גג ועכשיו שאין לנו פסח, צריך כל אחד לאכול כזית [מצה]⁹¹⁷ זכר לפסח⁹¹⁸, מלבד המצה שאכל לשם אכילת מצה. וצריך לאכול כזית זה לאחר גמר כל הסעודה⁹¹⁹, כמו הפסח⁹²⁰. ולא יאכל אחריו שום מאכל⁹²¹, כמו אחר הפסח⁹²². וכזית זה נקרא אפיקומן⁹²³.

דולכתחלה טוב לאכול שני זיתים⁹²⁴, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח⁹²⁵. ואם קשה עליו לאכול שני כזיתים, על כל פנים לא יפחות מכזית⁹²⁶:

הד האפיקומן צריך לאכלו בהסיבה⁹²⁷. ויש אומרים⁹²⁸ שאין צריך. ויש לסמוך על דבריהם לענין דיעבד⁹²⁹, שאם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול:

וה יש נוהגין ליטול האפיקומן כרוך במטפחת ומשלשלין אותו לאחוריהם על כתפיהם והולכין בבית כד' אמות, ואומרים כך היו אבותינו הולכין משארותם צרורות בשמלותם על שכמם⁹³⁰, ואחר כך אוכלין אותו. ובמדינות אלו אין נוהגין כן⁹³¹, אלא מוציאין אותו מתחת המפה שהצניעוהו שם ואוכלין אותו⁹³²:

זו צריך ליזהר לאכול האפיקומן קודם חצות לילה, כמו הפסח שלא היה נאכל אלא עד חצות⁹³³.

חולכתחלה טוב להקדים את עצמו לגמור את ההלל שאחר ברכת המזון קודם חצות⁹³⁴:

טנזכר שעדיין לא אכל האפיקומן
ז אם שכח לאכול אפיקומן, ונזכר לאחר שנטל מים אחרונים, או לאחר שאמר הב לן וניברך, אף על פי שכבר הסיח דעתו מהאכילה וכשנמלך לאכול עוד צריך הוא לברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול כמו שנתבאר בסימן קע"ט⁹³⁵, מכל מקום האפיקומן יאכל בלא המוציא, לפי שאין האפיקומן תלוי בדעתו כלל, שבעל כרחו חייב לאכלו, לפיכך אף אם הסיח דעתו מהאכילה אין בכך כלום, כיון שאין הדבר תלוי בדעתו⁹³⁶. ויזהר ליטול ידיו בלא ברכה קודם אכילת האפיקומן, כמו שנתבאר בסימן קע"ט⁹³⁷:

יח ואם לא נזכר עד לאחר שבירך ברכת המזון, קודם שבירך בורא פרי הגפן על הכוס, יטול ידיו (ויברך על נטילת ידים⁹³⁸), ויברך המוציא על האפיקומן⁹³⁹, ויברך ברכת המזון, ואחר כך יברך בורא פרי הגפן על הכוס⁹⁴⁰.

יאואם לא נזכר עד לאחר שבירך על הכוס⁹⁴¹, ישתנו, ויטול ידיו ויברך המוציא על האפיקומן, ואחר כך ברכת המזון בלא כוס⁹⁴², שלא יהא כמוסיף על מנין הכוסות שתקנו חכמים⁹⁴³.

יב(וטוב שימזוג כוס קודם ברכת המזון, ולא ישתנו מיד אחר ברכת המזון, אלא יגמור עליו ההלל וההגדה⁹⁴⁴ ואחר כך ישתנו⁹⁴⁵).

יגואף שיש אומרים⁹⁴⁶ שכל ברכת המזון טעונה כוס, לשתותו מיד⁹⁴⁷ אחר ברכת המזון. מכל מקום הרי עכשיו אין אנו נזהרין בכך כל ימות השנה, ואנו מברכין לפעמים ברכת המזון בלא כוס, לפי שאנו סומכין על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס כמו שנתבאר בסי' קפ"ב⁹⁴⁸:

ידט וכן אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל, יגמור ההלל וההגדה, וישתה הכוס, ואחר כך יטול ידיו ויאכל האפיקומן, ויברך ברכת המזון בלא כוס⁹⁴⁹.

טוומי שמחמיר על עצמו כל ימות השנה ונזהר שלא לברך ברכת המזון בלא כוס⁹⁵⁰. אם נזכר קודם שהזכיר את השם⁹⁵¹ בחתימה שלאחר ההלל (דהיינו ברוך אתה ה' מלך מהולל כו', או ברוך אתה ה' אל מלך גדול כו', כמו שיתבאר בסימן ת"פ⁹⁵²), יפסיק במקום שנזכר, ויטול ידיו ויאכל האפיקומן, ויברך ברכת המזון על כוס זה, ולא ישתנו מיד לאחר ברכת המזון, אלא יחזור ויתחיל לא לנו, ויגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס⁹⁵³.

טזואף על פי שאין עושין שתי מצות על כוס אחד⁹⁵⁴. מכל מקום כיון שעכשיו נתפשט המנהג כהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוס⁹⁵⁵, אם כן אינו עושה על כוס זה כי אם מצוה אחת מעיקר הדין, דהיינו גמר ההלל וההגדה⁹⁵⁶.

יזאבל אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם שבחתימה, יגמור את החתימה, וישתה הכוס, ואחר כך יטול ידיו ויאכל האפיקומן, ויברך ברכת המזון בלא כוס, שלא להוסיף על מנין הכוסות⁹⁵⁷.

יחואף שהוא מחמיר על עצמו כל ימות השנה שלא לברך ברכת המזון בלא כוס, מכל מקום עכשיו אי אפשר לו לעשות בענין אחר, אם לא שלא יאכל האפיקומן כלל⁹⁵⁸. ומוטב שיניח זהירתו וינהג כמנהג הפשוט לברך ברכת המזון בלא כוס, ממה שלא יאכל אפיקומן כלל.

יטשאי אפשר לו לאכול האפיקומן קודם שתיית כוס רביעי. לפי שלהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוס, הרי הוא עושה איסור במה שמפסיק הרבה בין גמר ההלל וההגדה לשתיית הכוס באכילת האפיקומן וברכת המזון, ואינו שותה מיד לאחר חתימת ההלל כתקנת חכמים⁹⁵⁹.

כוהאומרים שברכת המזון טעונה כוס, הרי הוא עושה איסור במה שהוא אומר ב' מצות על כוס אחד. וגם במה שמפסיק באכילת האפיקומן בין חתימת ההלל לשתיית הכוס שלאחר ברכת המזון (אבל ברכת המזון אינה חשובה הפסק להאומרים שאף היא טעונה כוס, שהרי אומרים יקנה"ז על כוס אחד⁹⁶⁰).

כאוגם אי אפשר לו לחזור ולומר גמר ההלל וההגדה עם החתימה אחר ברכת המזון על כוס, שלא יברך ברכה לבטלה, דהיינו ברכת החתימה, שכבר אמרה פעם אחת:

כבי אם נאבד האפיקומן. אם יש לו מצת מצוה אחרת⁹⁶¹, בין שלימה בין שבורה⁹⁶², יאכל ממנה.

כג(ואם אין לו עוד מצת מצוה⁹⁶³, יאכל ממצה אחרת שהיא שמורה מחימוץ⁹⁶⁴, משעת קצירה או משעת לישתה ואילך⁹⁶⁵.

כדוכל המצות שלנו הן שמורות משעת לישה ואילך⁹⁶⁶, וכשרות לאפיקומן⁹⁶⁷. שאף שיש לחוש שמא נעשו על ידי חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת לשמור מחימוץ לשם מצת מצוה⁹⁶⁸, מכל מקום כל ספק דברי סופרים להקל⁹⁶⁹.

כהואם יש לו ג' מצות מצוה לליל ב' ישבור חתיכה מהאמצעית ויאכל בליל א') (עיין סי' תנ"ח⁹⁷⁰):

כויא הנוהגין לנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה, אין בזה איסור משום נוקב ביום טוב⁹⁷¹, לפי שאיסור עשיית נקב אפילו בשבת אינו שייך באוכלין, אלא בעצים ואבנים ומתכות וכיוצא בהם (משאר דברים הראוים לעשות מהן כלים. עיין סי' שי"ד⁹⁷²):