Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 5 Simanim 472 to 486·Siman 482 One Who Lacks Shmurah Matzahשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ה (סי' תעב-תפו)·תפב דין מי שאין לו מצה שמורה

אתפב דין מי שאין לו מצה שמורה
ובו ז' סעיפים
יש לו רק כזית מצה שמורה
א מי¹¹³⁶ שאין לו מצה שמורה משעת לישה ואילך כי אם כזית אחד בלבד¹¹³⁷, לא יאכלנו בתחלת הסעודה קודם אכילת מרור, אלא יאכלנו אפיקומן אחר גמר כל הסעודה¹¹³⁸, כדי שישאר טעם מצה בפיו¹¹³⁹, ויברך עליו על אכילת מצה.

בובתחלת הסעודה יברך המוציא בלבד¹¹⁴⁰ על לחם משנה שלימות¹¹⁴¹, ממצה שאינה שמורה, ויאכל ממנו כזית מיד, כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה כמו שנתבאר בסי' רע"ג¹¹⁴².

גואחר כך יברך על אכילת מרור¹¹⁴³, ויאכל ממנו כזית אחד.

דואין צריך עוד כזית לכורכו עם מצה¹¹⁴⁴, כיון שאינה שמורה אינו יוצא בה ידי חובת כריכה. ואותו כזית השמור אי אפשר לכרכו עם מרור, שלא יבטל מצות עשה של אכילת מצה מן התורה, שאינו יוצא ידי חובת מצה באכילת כריכה זו, לפי שמצה בזמן הזה מן התורה והמרור הוא מדברי סופרים ומבטל המרור את טעם המצה¹¹⁴⁵, כמו שנתבאר בסי' תע"ה¹¹⁴⁶:

הב אבל אם יש לו כמה זיתים ממצה שמורה משעת לישה, אלא שאין לו מצה שמורה משעת קצירה כי אם כזית אחד בלבד, יניח אותו כזית¹¹⁴⁷ בין שתי השלימות, ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ויאכל אותו כזית עם כזית מהשלימה¹¹⁴⁸, ואחר כך יברך על אכילת מרור ויאכל ממנו כזית אחד, ואחר כך יאכל ממנו כזית שני בכריכה עם מצה שמורה משעת לישה, ואחר גמר כל הסעודה יאכל האפיקומן ממצה שמורה משעת לישה¹¹⁴⁹.

וואף שלא ישאר בפיו טעם מצה שמורה משעת קצירה. מכל מקום כיון שמעיקר הדין די בשימור משעת לישה¹¹⁵⁰. אם כן מוטב שישאר בפיו טעם שמורה משעת לישה¹¹⁵¹, והשמורה משעת קצירה יברך עליה לתיאבון¹¹⁵² בתחלת הסעודה¹¹⁵³, ויאכלנה קודם אכילת המרור¹¹⁵⁴.

זממה שיאכלנה¹¹⁵⁵ שלא לתיאבון אחר גמר כל הסעודה בלא ברכה, ויצטרך לברך על אכילת מצה¹¹⁵⁶ על מצה שמורה משעת לישה קודם אכילת המרור, כדי לצאת ידי חובת מצה קודם שיצא ידי חובת מרור, וגם כדי לאכלה לתיאבון, וגם כדי לפטור בברכה זו את הכזית מצה שמורה משעת לישה שיאכל בכריכה עם מרור¹¹⁵⁷.

חדכיון¹¹⁵⁸ שיש לו מצה שמורה משעת לישה, שהיא כשירה מעיקר הדין, על כן חייב הוא לאכול ממנה לתיאבון קודם אכילת המרור, ולעשות ממנה כריכה, וחייב גם כן לברך עליה מעיקר הדין:

טג (מי שאין לו מצה כלל, אפילו שאינה שמורה, כי אם כזית אחד בלבד שמור משעת לישה או משעת קצירה, וכן) חולה שאינו יכול לאכול מצה כי אם כזית אחד בלבד¹¹⁵⁹, יאכל תבשילו ושאר סעודתו בלא נטילת ידים והמוציא, ואחר גמר סעודתו יטול ידיו בלא ברכה¹¹⁶⁰, ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזית¹¹⁶¹, כדי שישאר טעם מצה שמורה בפיו, ולא יטעום אחר כך כלום.

יבמה דברים אמורים כשקידש על היין. אבל אם אין לו יין, ולא שאר משקה שהוא חמר מדינה, וצריך לקדש על הפת כמו שיתבאר בסי' תפ"ג¹¹⁶², אם כן מתחילה יאכל אותו כזית, ואחר כך יאכל תבשילו ושאר סעודתו¹¹⁶³:

יאיש לו רק ג' מצות שמורות לב' הלילות
ד מי שאין לו לשני הלילות רק שלש מצות בלבד, שמורות משעת לישה או משעת קצירה. יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה¹¹⁶⁴, שפרס ממנה כבר כזית לאפיקומן¹¹⁶⁵, ויאכל ממנה מהשאר כזית אחד להמוציא ועל אכילת מצה, וכזית שני יאכל ממנה בכריכה עם מרור, וישתיירו לו שתי מצות שלימות¹¹⁶⁶ ללחם משנה¹¹⁶⁷ לליל ב'.

יבולא יבצע¹¹⁶⁸ פרוסה לאפיקומן בליל ב' עד לאחר ברכת המוציא, קודם ברכת על אכילת מצה, כדי שיברך המוציא על לחם משנה שלימות¹¹⁶⁹. ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה¹¹⁷⁰, שהפרוסה היא לחם עוני¹¹⁷¹ ובה הוא יוצא ידי חובת מצה. ולכן יאכל ממנה כזית אחד, וכזית אחד יאכל מהשלימה שבירך עליה המוציא¹¹⁷², כמו שנתבאר בסי' תע"ה¹¹⁷³.

יגוכזית שלישי יאכל מהשלימה בכריכה עם מרור, ולא מהפרוסה¹¹⁷⁴. לפי שיש אומרים¹¹⁷⁵ שגם ברכת המוציא היא על הפרוסה, ולפי דבריהם לא נעשית עדיין שום מצוה במצה השלימה¹¹⁷⁶, ולכתחלה יש לעשות בכל מצה מצוה אחת¹¹⁷⁷ כמו שנתבאר בסימן תע"ה¹¹⁷⁸.

ידואחר גמר כל הסעודה יאכל אפיקומן מחתיכה שפרס בין המוציא לעל אכילת מצה:

טוה ואם אפשר לו לשייר פרוסה קטנה כזית מליל ראשון, ישייר ויניחנה בליל שני בין שתי השלימות¹¹⁷⁹, שכן צריך לעשות לכתחלה, שיהיה לו לחם משנה מלבד הפרוסה שמברך עליה על אכילת מצה, כמו שנתבאר בסי' תע"ה¹¹⁸⁰:

טזו (וכל זה כשאין לו רק שלש מצות שמורות לשני הלילות. אבל אם יש לו עוד מצה אחת שאינה שמורה לשם מצוה, יניחנה לליל שני, ובליל ראשון יברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע כזית מהשלימה להמוציא וכזית לעל אכילת מצה מהפרוסה שתחתיה מטעם שנתבאר בסימן תע"ה¹¹⁸¹, והאפיקומן והכריכה יעשה גם כן מהפרוסה¹¹⁸². ומה שנשאר מהשלימה העליונה עם השלימה התחתונה יניח לליל שני, עם מצה השלימה שאינה שמורה כלל¹¹⁸³.

יזויניח¹¹⁸⁴ השמורה מלמטה, ושאינה שמורה מלמעלה, וביניהן יניח הפרוסה שנשארה מהשלימה של ליל ראשון לאחר שבצע אפיקומן מפרוסה זו, ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע מעט¹¹⁸⁵ מהעליונה להמוציא וכזית מהפרוסה לעל אכילת מצה, והכריכה יעשה מהתחתונה השמורה):

יחז מי שאין לו רק שלש מצות שמורות לשני הלילות, ואין מצה אחת מספקת לו בליל ראשון לחלק ממנה לכל בני ביתו שלשה כזיתים, לאכילת מצה ולכריכה ולאפיקומן. יפרוס מצה אחת חציה לאכילת מצה וחציה לאפיקומן¹¹⁸⁶. ואחר אכילת המרור יעשה כריכה בחצי מצה ממצות השלימות. וישתיירו לו מצה אחת ומחצה לליל שני¹¹⁸⁷.

יטויברך¹¹⁸⁸ המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שעל גבי השלימה, ויחלק ממנה כזית לכל אחד מבני ביתו. דכיון שהוא שעת הדחק, יש לסמוך על האומרים שבליל פסח אין צריך לחם משנה שלימות כמו שנתבאר בסי' תע"ה¹¹⁸⁹. ומהשלימה יעשה הכריכה והאפיקומן: