Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 5 Simanim 472 to 486·Siman 483 One Who Lacks Wineשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ה (סי' תעב-תפו)·תפג דין מי שאין לו יין

אתפג דין מי שאין לו יין
ובו ו' סעיפים
אין לו יין כלל
א מי¹¹⁹⁰ שאין לו יין¹¹⁹¹, ולא שום משקה שהוא חמר מדינה¹¹⁹², יקדש על הפת, קודם אמירת ההגדה.

בוקודם קידוש יבצע מצה האמצעית לשנים¹¹⁹³, חציה יצניע לאפיקומן¹¹⁹⁴ וחציה ישים בין שתי השלימות.

גויאחז שלשתן בידו, דהיינו שיאחז בעליונה מלמעלה ובתחתונה מלמטה והפרוסה ביניהן, ויברך המוציא¹¹⁹⁵.

דואחר כך יכול להשמיט ידו מתחת התחתונה, ויניח שתי ידיו על גבי העליונה¹¹⁹⁶, ויאמר קידוש היום, ושהחיינו¹¹⁹⁷. ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז¹¹⁹⁸.

הואחר כך יאחז בעליונה ובפרוסה שתחתיה ויברך על אכילת מצה, ויבצע משתיהן יחד, ויאכל כזית מזו וכזית מזו, כמו שנתבאר בסי' תע"ה¹¹⁹⁹ עיין שם הטעם לכל זה.

וולמה אינו מברך על אכילת מצה מיד אחר המוציא, לפי שקידוש היום הוא תדיר יותר מברכת על אכילת מצה, שהוא נוהג בכל יום טוב ושבת, וכל התדיר מחבירו קודם את חבירו¹²⁰⁰:

זב ואחר שאכל השני כזיתים מצה, לא יאכל יותר קודם אמירת ההגדה, אלא מיד יקח ירקות ויאכלם בטיבול¹²⁰¹, ויברך עליהם בורא פרי האדמה, אם הם ממיני ירקות שאין דרך ללפת בהם את הפת, שאין ברכת הפת פוטרתם¹²⁰², עיין סימן קע"ז.

חואחר כך אומר מה נשתנה¹²⁰³ וכל ההגדה עד סוף ברכת גאל ישראל¹²⁰⁴, ואחר כך מברך על המרור, ואוכל אחר כך הכריכה¹²⁰⁵.

טולמה אינו אוכל המרור מיד¹²⁰⁶ אחר אכילת המצה קודם ההגדה. לפי שמן הדין אין נכון כלל לאכול מצה ומרור קודם ההגדה¹²⁰⁷ (שהרי במצות ההגדה נאמר¹²⁰⁸ והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה, ודרשו חכמים¹²⁰⁹ בעבור זה בעבור מצה ומרור המונחים לפניך, ואם כבר אכל מהם האיך שייך לומר בעבור זה¹²¹⁰). אלא שמצה מוכרח הוא לאוכלה קודם ההגדה, כיון שצריך הוא לקדש על הפת¹²¹¹. ואי אפשר לו לקדש אחר ההגדה, לפי שלא יוכל לאכול הירקות קודם ההגדה, שאסור לטעום כלום קודם קידוש¹²¹²:

יג ואחר הכריכה אוכל כל סעודתו, ואחר כך אפיקומן וברכת המזון וגומר ההלל וההגדה¹²¹³.

יאולא יאמר הברכה¹²¹⁴ שבחתימת יהללוך או שבחתימת ישתבח¹²¹⁵, לפי שהברכה זו לא נתקנה בליל פסח אלא על הכוס¹²¹⁶.

יבמשא"כ ברכת אשר גאלנו שמברך אותה אף בלא כוס, לפי שנתקנה כנגד ברכת שעשה נסים לאבותינו שמברכין על כל הנסים¹²¹⁷ בלא כוס:

יגיש לו רק כוס א' או ב' או ג'
ד וכל זה כשאין לו יין כלל, ולא שום משקה שהוא חמר מדינה. אבל אם יש לו כוס אחד יין¹²¹⁸ או חמר מדינה¹²¹⁹, יקדש עליו, ולא יקדש על הפת. אף אם בשאר ימים טובים ושבתות הוא מקדש על הפת¹²²⁰, מכל מקום בלילה זה כשתקנו חכמים ד' כוסות, תיקנו לקדש על היין ולא על הפת¹²²¹:

ידה ואם יש לו שני כוסות יקדש על הראשון, ואחר כך יאמר ההגדה בלא כוס, וברכת המזון יברך על כוס השני¹²²².

טוואף שאין מעבירין על המצות¹²²³, והיה ראוי לומר ההגדה על כוס שני, מכל מקום כיון שתקנו חכמים בליל זה כוס לברכת המזון¹²²⁴ וכוס להגדה, ושני כוסות הללו שקולין הן, ששניהם מתקנת חכמים בלילה זה, אם כן כשלא נשאר לו רק כוס אחד ראוי יותר לברך עליו ברכת המזון, שאף בלא תקנה זו יש אומרים שכל ברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, כמו שנתבאר בסי' קפ"ב¹²²⁵.

טזאבל כשאין לו רק כוס אחד בלבד, מקדש עליו, ואינו מניחו לברכת המזון ומקדש על הפת, לפי שיש אומרים שאין מקדשין על הפת כלל כמו שנתבאר בסי' ער"ב¹²²⁶:

יזו ואם יש לו ג' כוסות, מקדש על אחד, ואומר ההגדה על אחד, וברכת המזון על אחד¹²²⁷, ואינו מניח אחד להלל שלאחר ברכת המזון (כדי לומר עליו יהללוך¹²²⁸) לפי שאין מעבירין על המצות.

יחואם יש לו ארבע כוסות, ישתה כולם בליל ראשון, ולא יניח אחד מהם לליל שני. לפי שליל ראשון הוא עיקר, שאנו בקיאין בקביעת החודש, ויודעין אנו שיום ראשון הוא קודש והשני חול¹²²⁹, ואין אנו נוהגין בו קודש אלא כדי שלא לזלזל במנהג אבותינו¹²³⁰: