Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתפה דין מי שנשבע שלא לאכול מצה
ובו ג' סעיפים
א מי שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח, כופין אותו לאכול1277, שאין השבועה חלה לבטל שום מצוה ממצות התורה1278, שכבר מושבע ועומד הוא עליהם מהר סיני1279.
ובו ג' סעיפים
א מי שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח, כופין אותו לאכול1277, שאין השבועה חלה לבטל שום מצוה ממצות התורה1278, שכבר מושבע ועומד הוא עליהם מהר סיני1279.
בובין שאכל בליל פסח ובין שלא אכל1280, מלקין אותו1281 על שנשבע לבטל את המצוה, דכיון שאי אפשר לו לבטלה, שהרי כבר מושבע הוא לקיימה, אם כן הרי זה כנשבע לעשות דבר שאי אפשר לעשותה כלל, שלוקה משום שבועת שוא1282, כמו שנתבאר ביו"ד סימן רל"ו1283:
גב במה דברים אמורים כשפירש ליל פסח, בין שנשבע בלילה זה בין שנשבע קודם לכן. אבל אם נשבע סתם שלא יאכל מצה1284, ולא הזכיר ליל פסח1285, מתוך שחלה שבועתו על מצת הרשות, דהיינו שלא יאכל מצה קודם לילה זה ואחריה, חלה גם כן על מצת מצוה שבליל זה, שהשבועה חלה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה על ידי שכולל עמה בשבועה גם דבר הרשות1286.
דוכל זה בשבועה (ונוסח לשון שבועה מן התורה או מדברי סופרים עיין ביורה דעה סי' רל"ז1287).
האבל אם נדר שלא לאכול מצה בליל פסח, כגון שאמר אכילת מצת מצוה עלי קונם1288, אסור לאכלו, שהנדרים חלים על דבר מצוה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' רט"ו1289. ומכל מקום כופין אותו להתיר נדרו על ידי שאלה וחרטה, כמו שנתבאר ביורה דעה שם1290:
וג נשבע שלא לשתות ד' כוסות בליל פסח, או שלא לאכול בו מרור1291 בזמן הזה שהוא מדברי סופרים1292, או שלא לאכול מצה בליל שני, חלה שבועתו, שהשבועה חלה לבטל מצות מדברי סופרים בשב ואל תעשה1293. ומכל מקום ראוי לכופו להתיר שבועתו על ידי שאלה וחרטה ולקיים המצוה1294, אף אם כלל עמה בשבועה גם דבר הרשות1295: