Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 6 Simanim 487 to 494·Additionsשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ו (סי' תפז-תצד)·הוספות

אהוספות
י. פסקי הסדור
קידוש לבנה
על פי⁷⁵⁰ הקבלה אין לקדש הלבנה עד אחר ז' ימים למולד⁷⁵¹. ויש לקדש הלבנה בבגדים חשובים ונאים⁷⁵².

בוקודם הברכה יאמר: הללויה הללו גו' עד ולא יעבור⁷⁵³:

גיאשר רגליו⁷⁵⁴, ויביט בלבנה פעם אחת קודם הברכה. וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל⁷⁵⁵:

דידלג שלשה דילוגים ויאמר: ברוך עושך וכו'⁷⁵⁶. ככה יעשה ג' פעמים ידלג ג' דילוגים ואומר מברוך עושך וכו' עד כאן.

הואומר לחבירו שלום עליכם⁷⁵⁷, וחבירו משיב עליכם שלום⁷⁵⁸ ג' פעמים:

ווינער שולי טלית קטן⁷⁵⁹:

זהלל
אלו⁷⁶⁰ ימים שגומרים בהם את ההלל⁷⁶¹ ב' ימים וב' לילות⁷⁶² ראשונים⁷⁶³ של פסח. ב' ימים דשבועות⁷⁶⁴. ט' ימים דסוכות⁷⁶⁵. ח' ימים דחנוכה⁷⁶⁶.

חובימים שאין גומרים את ההלל⁷⁶⁷ יש לנהוג, שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף, והקהל יענו אמן ויצא בברכתו⁷⁶⁸:

טיש נוהגין לומר⁷⁶⁹ בר"ח אחר הלל פסוק זה [ואברהם זקן גו'⁷⁷⁰] ויאמר זבדיה [ישמרני כו' אמן]. כל זה יאמר ג' פעמים.

יבראש חדש וביום טוב ובחול המועד [אחר אמירת הלל] קדיש שלם, ובחנוכה חצי קדיש⁷⁷¹:

יאבראש חדש וביום טוב ובחול המועד אומרים כאן שיר של יום⁷⁷².

יבובראש חודש אומרים ברכי נפשי אחר שיר של יום⁷⁷³. קדיש יתום:

יגומוציאין ספר תורה וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי⁷⁷⁴. קדיש על ספר תורה⁷⁷⁵.

ידואחר כך אומרים אשרי ובא לציון ומכניסין ספר תורה להיכל⁷⁷⁶.

טוואחר כך אומר הש"ץ חצי קדיש ומתפללים תפלת המוסף⁷⁷⁷.

טזומסירין התפילין בראש חדש קודם הקדיש⁷⁷⁸.

יזובחנוכה ג' גברי⁷⁷⁹, וקדיש, אשרי ובא לציון, קדיש שלם, ומכניסין ספר תורה להיכל, ואחר כך אומרים בית יעקב⁷⁸⁰:

יחספירת העומר
בליל⁷⁸¹ שני של פסח מתחילין לספור ספירת העומר תיכף אחר תפלת ערבית⁷⁸². אך יש מי שאומר⁷⁸³ שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל הסדר בחוץ לארץ. והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפלה מוקדם לברכה.

יטואם שכח ולא ספר בלילה, סופר ביום בלא ברכה כנודע⁷⁸⁴:

כוזמן התחלת עמוד השחר⁷⁸⁵, מח"י אייר ואילך⁷⁸⁶, במדינות אלו הצפוניות⁷⁸⁷, הוא בחצות הלילה⁷⁸⁸. לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה. וזמן זה של עמוד השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל⁷⁸⁹. ולכן משהגיע חצות ליל י"ז תמוז אסור לאכול⁷⁹⁰:

כאיכוין לספירה של אותו הלילה⁷⁹¹, ולתיבה אחת של אנא בכח, ותיבה אחת של מזמור⁷⁹² אלקים יחננו, ואות אחת מפסוק ישמחו⁷⁹³:

כבי. שו"ת רבינו – חדש למצות אכילת מצה
וחדש⁷⁹⁴ של ישראל, לפי דעת המ"א (סוף סימן תפ"ט⁷⁹⁵) אין חשש. אלא שבתשובת כנסת יחזקאל (סי' מ"א) האריך להחמיר⁷⁹⁶, על פי דעת הב"ח⁷⁹⁷, ונהוג עלמא כוותיה⁷⁹⁸. אך לצורך זיתים של אכילת מצה ואפיקומן דמצה שמורה⁷⁹⁹ בשני הלילות יש להקל, כי העיקר בזה כהמ"א⁸⁰⁰, דלא כתשובה הנ"ל, ואין לי פנאי להאריך בזה.

כגי. שו"ת רבינו – מנהגים להחמיר בדורות הללו
מצינו⁸⁰¹ כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש.

כדי. שו"ת רבינו – אם נוהג חדש ביי"ש
נשאל⁸⁰² הרב שי' אם יש לנהוג איסור חדש ביי"ש⁸⁰³. והשיב דבר פשוט בקצרה, כי יש להתירו מטעם תערובות. ואף דהוה דבר שיש לו מתירין⁸⁰⁴ להשהותו עד אחר העומר, זה אינו דהא מטעם חמץ אי אפשר להשהותו כי אם עד הפסח⁸⁰⁵, והבן.

כהי. שאלה שבשו"ת צמח צדק יו"ד סי' רכ
העיקר שאנו סומכים על הפוסקים דחדש דרבנן בחוץ לארץ⁸⁰⁶, וכמו שכתב הט"ז⁸⁰⁷.

כוומה שהקשה בנקודת הכסף⁸⁰⁸ על הט"ז, שמעתי מהה"מ דיאנוויץ ששמע מאחיו אדמו"ר שיישב הט"ז⁸⁰⁹, והביא כמה ראיות לו.

כזרק שבמדינת וואלין אין שעת הדחק כי אם על שכר שעורים, אבל במדינות אלו שעת הדחק גם על חטין.

כחולפי זה התיר רבינו הגדול הנ"ל אפילו חדש של ישראל במקום מצוה מצות שמורה⁸¹⁰. אבל שלא במקום מצוה לא רצה להתיר⁸¹¹ אפילו בשכר שעורים.

כטאף שדעת ה[לחם] משנה⁸¹² להתיר שכר. ואף ביי"ש לא התיר לערב שעורים⁸¹³. כל זה שמעתי מהרב הנ"ל⁸¹⁴.

לי. שו"ת צמח צדק יו"ד סוס"י ריח
שמעתי מדודי זקני הרב מוהרי"ל ז"ל, ששמע מאחיו אאזמו"ר ז"ל, שיש לו צד ליישב מנהג העולם המקילים בחדש, ע"פ הא דנהוג עלמא כר' יאשיה⁸¹⁵ בכלאים כו'. ולא שמע ממנו יותר⁸¹⁶.

לאי. הגהות דברי נחמיה לשלחן ערוך רבינו⁸¹⁷
ֹסימן תפט
ס"א: מ"ע. רמב"ם ספ"ז מהלכות תמידין מגמ' מנחות ס"ה ס"ו.

לבודרשו. פרי חדש בשם ספרי וכ"ה בתוס' מנחות ס"ה ב' ד"ה וספרתם בפירוש הברייתא שם וכ"כ הרא"ש פרק ערבי פסחים סי' מ'.

לגאו ש"ץ. אגודה שהביא ח"י וא"ר.

לדאף אם. פרי חדש בפירוש דברי הר"ן פ"ק דפסחים וכן יש לומר בפירוש האגודה הנ"ל.

להאבל אם. מג"א ופרי חדש ע"פ תשובת הרשב"א סי' תנ"ח שבב"י (וכן משמע מדברי ספרי ותוס' ורא"ש הנ"ל) והתשובה דסי' קכ"ו שבמג"א תירץ הפרי חדש דזהו לכתחילה.

לואם נתכוין. דקיי"ל מצות צריכות כוונה.

לזוהוא ששמע. מתניתין ר"ה כ"ט (ועיין פר"ח ד"ה נשאלתי).

לחויש חולקין. לבוש ואליה רבה וחק יעקב בפירוש דברי אגודה הנ"ל וע"פ תשובת רשב"א דסי' קכ"ו (ולפ"ז הדרשה שתהא ספירה לכל אחד ואחד כפשוטו). והתשובה דסי' תנ"ח תירץ החק יעקב ופרי מגדים דקאי על הברכה ומ"ש שם בספירה לאו דוקא (ודוחק. גם קשה א"כ בלאו הכי הרי מפסיק (מסתמא). וכ"ש מ"ש שם ובסקי"ד על רמ"א צע"ג לכאורא דהא קאי על השו"ע דמיירי שמנה בעצמו).

לטלכתחילה. שהרי גם הפר"ח כתב כן בתחילה כנ"ל (ודלא כמחצית השקל). וסוף דבריו אינם מוכרחים. וגם המג"א כתב רק ואפשר כו' (ואף שהמחצית השקל מודה בסתמא עכ"פ) ומ"מ בדיעבד משמע דיצא ידי חובתו וא"צ לחזור ולספור בעצמו אפילו בלא ברכה דהעיקר כדעה א'.

מאבל הברכה. זהו לכולי עלמא.

מאיכול אחד. עיין לעיל סוף סי' רי"ג ומג"א סי' תרי"ט ס"ק ג'.

מבס"ב: נשים. רמב"ם. מג"א.

מגשמו הנשים. מג"א.

מדנוהגת. רמב"ם ומרדכי בשם ראבי"ה שבב"י וכ"מ דעת הטור עיין מהרל"ח (וכהר"ן סוף פסחים וכ"מ דס"ל דרבנן דבי רב אשי פליגי אהא דאמר אמימר זכר כו' מנחות ס"ו).

מהוי"א שבזמן. תוס' ורא"ש ור"ן בשם רוב המפרשים (וס"ל דרבנן דבי רב אשי לא פליגי אהא דזכר כו' אלא דמ"מ ס"ל כעין דאורייתא תקנו).

מווכן עיקר. שכן פסק השו"ע סעיף ו' עיין ב"י שם וכן דעת כל האחרונים.

מזומ"מ. דהיינו טעמא דרבנן דבי רב אשי כנ"ל.

מחס"ג: וקבלו חכמים. ברייתא מנחות ס"ה ב'.

מטיום הראשון. כן משמע ממ"ש הר"ן בשם תוס' ביום הראשון ומש"ה הטור בשם ר"ס ור"ן בשם מר יהודאי מחלקים לדינא (והוכחת רב האי גאון יש לומר מדילג לגמרי). אלא דמ"מ משמע דלכ"ע ה"ה בשאר הימים לכתחילה עכ"פ וצ"ל דהיינו טעמא שמן הסתם כולן שוין.

נקודם אור הבוקר. דלא כלבוש דא"כ למה כל הלילה כשר מ"ש מיום עיין מג"א ס"ק י"ג (דלא כמחצית השקל שמגיה) וכן משמע קצת בר"ן שכתב כל שסופר בלילה כו' עיין פרישה ומפירוש המשניות לרמב"ם (ורע"ב) אין ראיה דלשיטתם גם ביום כשר.

נאוכל הלילה. טוש"ע. ממתני' דמגילה כ' ב' ועיין ר"ן שם דאיכא נוסחא דגרס ולספירה כו' וכן נראה גירסת רי"ף ורא"ש).

נבאבל לכתחילה. טוש"ע (וכמו בקריאת שמע ותפילת ערבית סי' רל"ה ס"ג עיין מ"ש לעיל סי' תל"א ס"ה ו' ובקונטרס אחרון שם).

נגאחר תפילת ערבית וקודם. רמב"ם טוש"ע.

נדיספור בלא ברכה. רא"ש סוף פסחים (תוס') ור"ן במגילה טוש"ע עיין לקמן סט"ז.

נהשיש אומרים. תוס' מנחות ס"ו. ורא"ש ור"ן דפסחים אליבא דבה"ג כסתמא דמנחות ע"א. וכ"ד הרמב"ם פ"ז דתמידין (ה"ז והכ"ג) (והא דתמימות לא לעיכובא).

נוהזיד. עיין ב"י וט"ז סוף סי' נ"ח וריש סי' פ"ט ומג"א סוף סי' רל"ה והוא הדין (וכ"ש) כאן לדעה זו (וראבי"ה שבמדרכי דמגילה שמדמה לה לסי' ק"ח ס"ז ר"ל כן גם לסתמא דמגילה גם נראה דס"ל כראב"ן (זקינו) שבא"ר סי' פ"ט סק"ג דאחר ד' שעות מזיד אסור).

נזולברך. כ"ה בר"ן דמגילה בשם בה"ג וכ"ה בבה"ג שלפנינו (וצ"ע בתוס' ומרדכי שלא כ"כ).

נחויש חולקים. ר"ת בתוס' דמנחות ומגילה ור"ן שם (ובפסחים כ"כ בשם ר"י וכ"ה בטור וצ"ע) ורא"ש דפסחים דהעיקר כסתמא דמגילה (ולפ"ז תמימות לעיכובא).

נטס"ד: צריך. רמב"ם רא"ש טוש"ע.

סשנאמר. רא"ש ב"י ועיין כ"מ בשם הריב"ג שזה קבלה מפי רבותינו ואסמכוה אקרא דבקמה כו' ועיין לעיל סי' ח'.

סאאם מנה. רמב"ם מ"א.

סבאסמכתא. כנ"ל דאסמכוה כו'.

סגס"ה: צריך. אביי מנחות ס"ו טוש"ע.

סדשנאמר. חגיגה י"ז ב'.

סהכלומר. תוס' מנחות ס"ה ריש ע"ב.

סוכשמגיע לז'. זהו לכ"ע עיין מרדכי וטור (וכ"מ בר"ן ורז"ה [ובמה"ש אולי ט"ס]).

סזואם לא. כיון דבזה לא פליגי (ור"ל מעיקר הדין בזמן בית המקדש ועיין בסמוך).

סחס"ו: אבל בימים. במרדכי וטור ב' הדעות ורז"ה (ור"ן) כדעה א'.

סטוי"א שצ"ל. רא"ש בתשובה ב"י.

עואין לשנות. שכן פסקו בטוש"ע (ולכ"ע הכי שפיר דמי עכ"פ).

עאומ"מ אם. כיון דיש אומרים כן לכתחילה עיין מג"א וחק יעקב ואליה רבה סק"ד וגם הפרי חדש לא פליג אלא בסופי השבועות ע"ש (ולכן איןֹ להחמיר בזה כלל דלא כפרי מגדים).

עבואף בימים. עיין מג"א דראייתו מגמ' ודאי אף בכהאי גוונא משא"כ ראייתו מטור ע"כ רק בימים שבינתים וז"ש החק יעקב במנה הימים בהחלט דיצא ובמנה השבועות חילק. וכן פסק באור זרוע וגם באליה רבה בסק"ד.

עגשעיקר. כן נראה דמהאי טעמא אמימר מני יומי דוקא (וכ"מ מלשון רי"ף ורא"ש שכתב וכי היכי כו' ע"ש).

עדויש אומרים. הר"ש הלוי פרי חדש וגם האליה רבה חזר בו בסקי"ד ע"פ ראיה מש"ל ע"ש.

עהבלא ברכה. כיון דמג"א וחק יעקב מקילים בהא. וכן פסקו עו"ש ובהי"ט ופר"מ (אבל במנה השבועות לבד שגם המג"א וחק יעקב נראה דלא פליגי כנ"ל וגם בכה"ג אולי לא פליגי בהא כדמשמע באור זרוע ע"ש) יש לחזור ולברך ודלא כפר"מ ובהי"ט).

עוס"ז:אם ספר. עיין חק יעקב בשם כ"ג ב' הדעות (והפר"ח כדעה ב'. והגט פשוט בא"ה סי' קכ"ו סקע"ג כדעה א').

עזויש לחוש. עיין חק יעקב אליה רבה.

עחאם לא. ט"ז מג"א (ועיין אליה רבה ס"ק י"ג שחולק וצ"ע).

עטאבל. רשב"א בתשובה. ב"י. לבוש.

פיש נוהגין. רמ"א ט"ז.

פאואין לשבש. ח"י וא"ר.

פבויש נוהגין. עיין סידור אריז"ל וסידור רי"ע.

פגס"ח:לשון זכר. ט"ז מג"א פר"ח (ועיין כל זה באה"ע שם).

פדס"ט: דרך צחות. ש"ל ח"י.

פהוטוב. מג"א ח"י בשם רש"ק מגמ' יומא (נ"ה.) ואה"ע סי' קכ"ו ועיין פר"ח

פוס"י: מותר. מג"א.

פזבלה"ק שם (ועיין ברכי יוסף אות ח' שיש חולקים).

פחסי"א: יה"ר. תוס' ב"ח ח"י.

פטויש נוהגין. מג"א וכאריז"ל.

צסי"ב: יש אומרים שמותר. רא"ש טור (וכ"ה בסמ"ג בשם הר"ש).

צאויש חולקין ע"ז (תוס') ר"ן ב"י.

צבהמדקדקים. רשב"א בתשובה ב"י שו"ע.

צגהמנהג. ב"ח ח"י.

צדומי שרוצה. בהכי מיירי הרד"א שבב"י ושאר אחרונים ותשובת הרשב"א סי' רל"ה שבמ"א כמ"ש הט"ז סק"ו וכ"ה בלבוש (ואף להח"י כ"ה למנהגנו).

צהוהוא מתפלל. לכאורא הרי תפילת ערבית עושה לילה לכל דבר עיין יו"ד ריש סי' קצ"ו וסוף סי' שע"ה ועיין לעיל בקונטרס אחרון סוף סי' רס"א. אך עיין ט"ז יו"ד סי' ת"ב סק"ז דלקולא לא אמרינן כו' ומ"מ קצת צ"ע מהא דלעיל סי' ל' ועיין א"ר שם.

צוטוב שיספור. שו"ע ור"ל שיכוין על תנאי (דלא כט"ז אלא) כמ"ש מג"א סק"ז לתרץ קושית הרשב"א ורד"א. אלא דמ"ש שם אין אני מכוין כו' זהו להב"י אבל לרמ"א צ"ל התנאי בפירוש שלא לצאת כמ"ש בסק"ח (אך א"כ צ"ע קצת למה חולק הרשב"א (ורד"א) דהגם דס"ל דא"צ כוונה הא בכה"ג מודה עיין פרי מגדים).

צזואף להאומרים. אולי הוצרך לכך דאל"כ הרי יש כאן ספק ספיקא להחמיר ועיין לקמן סכ"ה.

צחאלא ששמע. זהו הדין דהרשב"א סי' תנ"ח שבב"י (ועיין מש"ל ס"א). ולענין ספק ברכה חוששים למ"ד א"צ כוונה כנ"ל (אלא שמ"מ צ"ע דהא נתבאר לעיל סעיף א' שיש חולקין וא"כ בבין השמשות הוי ספק ספיקא לחומרא גם זולת הכוונה וצ"ל דס"ל העיקר כדעה א' שם. וכ"מ שם דרק לכתחילה יש לחוש כו') אך לכאורא קשה ממעשים בכל יום שמברכים הקהל אחר שמעם מש"ץ (ועיין מג"א סי' תרי"ט סוף ס"ק ג') וצ"ל דהיינו טעמא שבשעת שמיעה דעתם בפירוש לספור בעצמם מיד כנהוג וה"ז מעין מה שיתבאר סעיף י"ד לענין השואל. ומשא"כ כששומע לפי תומו כו' (וצ"ע בנדון דהרשב"א).

צטאבל קודם. ב"ח ח"י.

קואם טעו. רשב"א ב"י שו"ע.

קאאבל לא. עו"ש ח"י (ועיין אור זרוע ואליה רבה מפקפק ע"ז) ועיין לעיל סי' רל"ה בטור פלוגתא ר"ת ורא"ש.

קבלפי שהעיקר. עיין מג"א שם סק"ג במ"ש אבל קשה כו' (ומ"מ לענין ספק ברכה יש לחוש לדעת ר"ת).

קגסי"ג: א"צ לחזור. מג"א סק"ו.

קדומ"מ. א"ר סק"י וכ"כ פ"מ ומשבצות זהב סק"ה ועיין לקמן סי"ז.

קהָסי"ד: מי. רד"א שו"ע (ועיין א"ר ס"ק י"ב ומשבצות זהב תירץ לקושית ט"ז).

קולדברי האומרים. וכנ"ל סי"ב שחוששים לזה בספק ברכה.

קזאף. מג"א ח"י וכנ"ל ס"ז.

קחאבל השואל. כן משמע שם (וביותר בלבוש ע"ש) דלא הקפידו אלא מצד המשיב. ולפי מה שנתבאר ס"א וסי"ב דשומע כאומר (לענין ספק ברכה עכ"פ) צ"ל החילוק כמ"ש בפנים (וכמש"ל סי"ב שמעין זה צ"ל בהא דמעשים בכל יום כו').

קטאבל אם. ט"ז מג"א וכנ"ל ס"ז.

קיומ"מ. ט"ז (וכל שכן שאליה רבה חולק לגמרי כנ"ל ס"ז).

קיאסט"ו:קודם לכן. שם ברד"א ושו"ע ואף העולת שבת וח"י סי"ב לא כתבו כאן כלום וצ"ל הטעם כמ"ש בפנים.

קיבומ"מ לכתחילה. לחוש לדעת ר"ת הנ"ל שם.

קיגסט"ז: מותר. מג"א.

קידומ"מ ראוי. ח"י (וכ"מ בטוש"ע רסי' ועיין א"ר ס"ק כ"א).

קיהסי"ז: ואם דרכו. בהכי מיירי עולת שבת ומג"א (ע"ש במ"ש על רש"ל). ובהא אף הח"י יודה לדינא בסי' רל"ה ע"ש בט"ז סק"ג ומג"א סק"ב ד' (ועיין לעיל קונטרס אחרון דסי' רס"ז).

קיואפילו סעודה קטנה. עיין סי' רל"ב.

קיזחצי שעה. עו"ש מג"א (וגם רמ"א יש לומר שלאו דווקא כשהגיע קאמר עיין כסף משנהֹ פ"ו מהלכות תפילה ה"ה כ"כ על הרמב"ם וכה"ג טובא).

קיחאלא א"כ. מג"א א"ר.

קיטואפילו כו' בתוך חצי שעה. עיין ט"ז סי' רל"ה ס"ק ג' שמקיל לגמרי בחצי שעה בק"ש שזמנה ארוך (ובדיעבד גם בשו"ע שם משמע להקל אלא דלא קיי"ל הכי כמו שנתבאר לעיל סוף סי' ע') ואף במנחה הר"י שבטור ורמ"א סי' רל"ב מקיל בחצי שעה (עיין מג"א שם ס"ק ט"ו) וע' ב"ח שם שכן דעת הרבה פוסקים לכן כאן עכ"פ שהזמן ארוך יותר מק"ש (עיין מג"א). ולענין דיעבד שאינו כי אם לחוש להאומרים ספירה בזמן הזה מן התורה יש להקל (ולפ"ז יש לומר נמי דמשום הכי כתב רמ"א וכשהגיע כו' כדי לסיים ואפילו כו').

קכסי"ח: אם. ראבי"ה טוש"ע ס"ה ועיין לבוש ופר"ח ס"ו הקשו דל ברכה כו' וכה"ג קשה כאן פשיטא כו'. וצ"ל דמ"ש יצא ר"ל ידי חובת הברכה ונ"מ דעשה כהוגן במה שלא חזר ובירך קודם שסיפר (וא"צ לחזור. ר"ל שלא היה צריך כו').

קכאאבל לכתחילה. ט"ז (וכ"כ א"ר בשם צ"ל) וע"ש דמשמע אבל בדיעבד שבירך שוב סופר כן לכתחילה כו' כנ"ל.

קכבס"כ: אם בירך. שו"ע ואחרונים דלא כראבי"ה. אך שם איתא פתח בא"י אמ"ה כו' ונזכר וסיים בה'. ופירשו הט"ז וא"ר ס"ק י"ח דר"ל סיים הברכה על דעת ה'. אבל אם לא נזכר עד שגמר הברכה ועדיין לא ספר צריך לברך ולספור. אבל לכל שאר פוסקים שפירשו סיים בה' ר"ל הספירה כפשוטו דמשמע דאפילו גמר הברכה היתה כולה על דעת ד' (ומ"ש פתח בא"י אמ"ה עיקר הברכה נקט וסירכא דסי' ר"ט כו'). מ"מ יש לומר דה"ד משום דאיירינן בסיים כבר הספירה ואף אם הברכה כמאן דליתא הרי זה מנה ולא בירך דיצא כמ"ש לבוש ופר"ח. אבל כשלא ספר עדיין יש לומר דמודו דאם כל הברכה היתה על דעת טעות הרי זה כאלו לא בירך ובשנזכר מברך וסופר. אך בהא דשיכרא קיי"ל בסי' ר"ט ס"ב כרי"ף ורא"ש בפ"ה שהכל נהיה בדברו יצא תוך כדי דיבור, ומ"ש שם המג"א סק"ג דמיירי שידע כו' לא כתב כן אלא בפירוש דעת השו"ע ע"ש בפרי מגדים ומחצית השקל, אבל לדינא כתב בריש סי' תפ"ז ותקפ"ב דגם בלא ידע יצא (וכדאיתא בהדיא ברי"ף ורא"ש וקסבר דחמרא כו'), הרי אע"פ שכל הברכה היתה על דעת טעות אין המחשבה פוסלת בברכה (עיין ראב"ד שברא"ש), א"כ הוא הדין וכל שכן הכא מיד תוך כדי דיבור עכ"פ. ואף לדעת רש"י (אף את"ל דפליג וכמ"ש בחידושי הרשב"א) יש לומר דהיינו התם דוקא דסוף הברכה גם האמירה היתה שלא כהוגן וס"ל דלא מהני התיקון (אף תוך כדי דיבור) כמ"ש בחידושי הרשב"א, אבל הכא דבכל הברכה אין שינוי באמירה יש לומר דיודה דאין המחשבה פוסלת (לפי מה דקיי"ל הבעיא לקולא). אלא דבאמת מלשון הבעיא משמע דאי בתר פתיחה אזלינן המחשבה מפסדת האמירה, אלא דמיבעי דילמא בתר חתימה אזלינן, אבל היכא דגם החתימה על דעת טעות אפילו באמירה אין שינוי המחשבה פוסלת (עיין במחצית השקל סי' רס"ח ס"ק ד' בפי' מ"ש מג"א על התרומת הדשן דאזיל לדעת רש"י (ע"ש במ"ש או י"ל כו') וזהו ג"כ כוונת ביה"ג שם ע"ש). וכן משמע קצת מדברי הראב"ד הנ"ל. וכן בחדושי הרשב"א (ע"ש במ"ש דבברכת המאורות דארוכה היא אפילו אמר בפירוש המעריב ערבים כו' יש בחתימתה לתקן כו' הרי דקלקול מחשבה וקלקול אמירה שוין לרש"י) (ואולי בזה יתורץ קצת מה שמתמיה הרשב"א מאי מהני התיקון אחר גמר הברכה (אפילו תוך כדי דיבור), ולכאורה הרי קיי"ל בכל מקום תוך כדי דיבור כדיבור דמי עיין פר"ח סי' נ"ט, ולפי הנ"ל יש לומר קצת דרק הדיבור יכול לתקן תוך כדי דיבור אבל לא המחשבה. ולפ"ז יש לומר כן דמשום הכי פרש"י שנזכר שהוא שכר כו' משא"כ אלו לא נזכר כלל אעפ"י שלישניה איתקל וסיים כהוגן שהכל נהיה בדברו לא יצא (ואף תיקון תוך כדי דיבור לא מהני ודוחק). אך אף אם לו יהא כן לדעת רש"י, אבל להרי"ף (ורא"ש) וסייעתו נראה ודאי דס"ל דמשום הכי לא ניחא להו כפרש"י משום דס"ל דמחשבה אינה פוסלת כלל כדעת הראב"ד (ואולי אף צריכה כוונה היינו רק כוונה לצאת ידי חובה אבל כאן הרי כיון לצאת בברכתו. וז"ש הראב"ד שלא מצינו כו' אפילו כו' כל שכן שהוא מתכוין לשום ברכה. והרא"ש תירץ לדעת רש"י אבל למסקנתו כהרי"ף יש לומר כהראב"ד כו'), אלא הכל תלוי בפיו כמ"ש בהשגות הראב"ד פ"ח מהלכות ברכות. ונראה דז"ש מג"א בסי' ר"ח אבל לפי מ"ש בסי' ר"ט דאפילו כיון לדבר אחר אין הברכה נפסדת כו' ר"ל למ"ש שם סעיף ב' כהרי"ף ושאר פוסקים, וכנ"ל דלדידהו אפילו קסבר חמרא הוא וכמ"ש סי' תפ"ז ותקפ"ב דלא כמ"ש שם לפרש דעת השו"ע מצד דעת הרמב"ם דס"א) כנ"ל. אבל מ"ש מחצית השקל לא הבנתי, דמשמע דמתקן גם לרש"י ולא משמע כן במג"א שכתב דהתרומת הדשן אזיל לרש"י אבל כו', וכמ"ש המחצית השקל בתחילה לפרש דעת תרומת הדשן לרש"י במ"ש או י"ל כו' דלפי הנראה נכון הוא וכנ"ל. ועכ"פ הכא לדינא נראה נכון לשיטת הרי"ף וסייעתו עכ"פ ולהקל בספק ברכה ודלא כט"ז וא"ר כו'. ועיין מג"א ס"ק י"ב לענין בבא ב' שכתב ואם נזכר כו' אע"פ כו' וכמ"ש סי' ר"ט ותפ"ז ור"ל דלפי מה דקיי"לֹ כהרי"ף וסייעתו אפילו בלא ידע יצא כו' וכנ"ל. וא"כ הרי שם גמר הברכה והספירה בטעות ועכ"ז כשתיקן תוך כדי דיבור יצא כ"ש הכא דרק הברכה גמר על דעת טעות ולא הספירה. וא"ל דשאני הכא שכבר תיקן וספר כהוגן והוי כמנה ולא בירך כו' דא"כ מאי למימרא ולמה תוך כדי דיבור דוקא, אלא ודאי ע"כ ר"ל דרק אמר ד' כו' ולא חזר לומר היום כו' כמו שיתבאר. אך זה אינו לכאורה דיש לומר דשם תוך כדי דיבור תיקון הספירה עכ"פ והוי בדיעבד כמנה ולא בירך. אלא דמ"מ א"כ מאי למימרא ומה שייך לסי' ר"ט ותפ"ז אלא משמע דהוי כספר בברכה ממש ויתבאר עוד אי"ה.

קכגסכ"א: צריך לחזור. הסכמת האחרונים (וכמו בסי' ר"ט דלא קיי"ל כרמב"ם ושו"ע שם). ופירוש הבעיא (גם) לפרש"י היינו רק אי גם הפתיחה (או דעתו שבפתיחה כו' כנ"ל ג"כ מעכב או לאו אבל האמירה שבחתימה ודאי מעכב).

קכדשמצות הספירה. פרי חדש ור"ל דמהאי טעמא גם השו"ע שפסק כהרמב"ם בסי' ר"ט יודה כאן.

קכהומ"מ א"צ. מג"א ולפ"ז גם בדברי שו"ע יש לומר כן (אלא שבב"י לא משמע כן).

קכואפילו אם. במג"א דבכה"ג בעינן תוך כדי דיבור דוקא. אך עיין מג"א סי' ר"ט ס"ק ד' דיש אומרים דא"צ תוך כדי דיבור ועיין משבצות זהב שם שכן משמע דעת רי"ף ורא"ש ואף לפי מה שכתב בשו"ע יש לומר דשאני התם שקלקל באמירה לכן צריך תיקון תוך כדי דיבור אבל כאן אין שינוי באמירה דברכה ומה שהיה דעתו לדבר אחר אינו מפסיד (לפי הנ"ל כנ"ל) (ואולי המג"א שחילק בין תוך כדי דיבור נתכוין לענין אחר כמו שיתבאר).

קכזאבל הספירה. עיין פרי מגדים נתקשה בזה (וצ"ע הרי גם בריש סי' נ"ט יש יותר מכדי דיבור ד' תיבות אשר בדברו מעריב ערבים) וצ"ל דזה דומה למ"ש הרא"ש וטור סוף סי' תק"צ בשעסק מעין מה שצריך. כמו במתחיל לתקוע ולא עלה יפה.

קכחסכ"ב: וכשחוזר לספור. עיין מג"א דמ"ש ואמר ד' לכאורה קשה פשיטא דבדיעבד יצא בכ"ע דדל ברכה כו' וצ"ל דר"ל אפילו לא אמר היום כו' דאחר תוך כדי דיבור אע"פ שיצא בהברכה מ"מ בכה"ג לאו ספירה היא (כנ"ל ס"ז) וקמ"ל דתוך כדי דיבור הרי זה תיקון למה שאמר תחילה ה' וכאלו אמר היום ד' כו' וא"כ ה"ה לכתחילה כו'. ויש לומר בדוחק דלזה בלחוד נתכוין במה שחילק בין תוך כדי דיבור כו'. אבל במ"ש אע"פ שלא ידע כו' אין חילוק כנ"ל.

קכטסכ"ג: י"א שאם. בה"ג שבתוס' ורא"ש ר"ן וטור.

קלויש חולקין. תוס' ורא"ש וטור כ"כ בשם ר"י וכן דעת רב האי גאון בטור.

קלאלפי. רא"ש בשם ר"י שבב"י.

קלבסכ"ד: נוהגין לספור. תרומת הדשן שו"ע (וכ"כ תוס' במגילה).

קלגבין ששכח. שם בשו"ע (ולאפוקי מרב סעדיה שבטור ור"ן בשם מר יהודאי שבב"י).

קלדבמה דברים אמורים. תרומת הדשן ב"י לבוש ושאר אחרונים (זולת הפרי חדש).

קלהואף שיש אומרים. זהו קושית פרי חדש ומשבצות זהב והתירוץ לכאורה פשוט (עיין פרי מגדים ס"ק י"ג ומ"ט).

קלוסכ"ה: וכל זה. תרומת הדשן סי' ל"ז שו"ע.

קלזדכיון. פרי חדש ובתרומת הדשן איתא בענין אחר כיון דלראבי"ה דספירה בזמן הזה דין תורה ספיקו להחמיר ולהתוס' דס"ל מדברי סופרים הרי ס"ל שכל לילה מצוה בפני עצמה ואין לתפוס חומרת שניהם כיון שאיסור ברכה לבטלה מדברי סופרים (כנ"ל סי' רט"ו).

קלחוכן בכ"מ. עיין ט"ז. דג"כ הוי ספק ספיקא להחמיר דומיא דהנ"ל (ואף לפי מ"ש בתרומת הדשן כנ"ל הרי גם כאן שייך זה. אלא נ"מ דלפ"ז אין ללמוד מכאן למקום אחר. ועיין תשובת שמש צדקה סי' ב' ופרי מגדים בפתיחה להלכות ברכות אות ש' ולהלכות ברכת השחר וכ"ד ובנשמת אדם כלל ה' ס"ו).

קלטסכ"ו: במקומות. עיין סי' ר"ט.

קמסופרים. תרומת הדשן סי' ס' שו"ע.

קמאלפי. מג"א וכ"ה בתרומת הדשן שם.

קמבכדי. גמ' שם פסחים (ק"ה ב').

קמגקודם ויתן לך. חק יעקב א"ר (וכ"כ פרי מגדים דלא כח"י).

קמדאחר קדיש תתקבל. רד"א שו"ע.

קמהלהקדים הספירה. כנ"ל ס"ב.

קמוסכ"ז: וכשחל. תרומת הדשן שו"ע (ודוקא במ"ש דלא כט"ז עיין חק יעקב ואליה רבה ופרי מגדים).

קמזלאחר הבדלה. ר"ל שזה עדיף מעיולי יומא. ואולי כאן צ"ל מ"ש לעיל סכ"ו כדי כו' עיין תרומת הדשן.

קמחאבל יום שני. חק יעקב.

קמטסכ"ח: בכל יום טוב. לבוש מג"א ריש סימן.

קנסכ"ט: אסור. טוש"ע כאן וביו"ד סי' רצ"ג וסוגיא דגמ' מנחות ס"ח (וסוכה מ"א).

קנאלאחר שעבר. כר"י שם.

קנבובגולה. כרבינא שם.

קנגגם בחו"ל. כרבנן דבי רב אשי שם וכר' אליעזר דספ"ק דקדושין וסתמא דסוף ערלה.

קנדוגם עכשיו (כמו ביו"ט ב' של גליות ביצה ד' ב' דלענין יו"ט ב' של גליות הזהירו כו' זמנין דגזרה המלכות כו', וה"ה הכא. ועיין מגיד משנה פ"ז מה' לולב סוף הי"ג. אך צ"ע איה נזכר זה בדברי מוח"ז רבינו ז"ל לקמן. ואולי מקומו צ"ל בסי' תרנ"ח הנחסר, דהתם מוכח דהיינו טעמא דביצהֹ נוהג ג"כ בכל דבר, ומעין זה בתוס' ושאר פוסקים שם בסוכה [מ]"ג א'. אך קצת צ"ע דלכאורה זה לפי הדעה ה[א]' שהביא מוח"ז רבינו ז"ל סי' תר[מ]"ט סכ"א ע"ש. אלא שלכאורה גם על המגיד משנה הנ"ל קשה זה, שבפ"ח שם ה"ט הביא ג"כ הב' דעות. וע' מ"ש בזה התיו"ט שם פ"ד מ"ב.

קנהס"ל: במקומות שרוב. רא"ש וטור י"ד ותוס' ומרדכי שבב"י ורמ"א שם.

קנובמקומות שמביאים. סמ"ג והג"מ שבב"י ורמ"א שם.

קנזבמקומות ההם (משמע שבפולין צריך ליזהר מכלים. וצ"ע דאין נוהגין כן גם דלא משמע כן מדברי רמ"א ומג"א דהא מהרא"י איירי בכה"ג עיין תרומת הדשן סי' קצ"א ומ"ש דאזלינן בתר רוב דגן צ"ל דהיינו משנים שעברו (וגם מיעוטא עכ"פ נזרע קודם הפסח) וכן משמע קצת מסידור דברי מג"א. גם הרי במקומות שרוב נזרע קודם הפסח משמע בתרומת הדשן ורמ"א ביו"ד דשרי לגמרי אין להחמיר אף ירא שמים לעצמו וכ"מ במהרי"ל (ע"ש דפ"ג ב' וחסידים ואנשי מעשה החרדים כו' דמשמע דגם הוא לא היה נזהר כי אם באותן ב' שנים שמאחרים לזרוע אחר הפסח) וצ"ע. גם מעשים בכל יום דאין נזהרים מכלים ונראה אפילו בני יומן ואפילו מין בשאינו מינו וצ"ע בכל זה ובש"ך ושאר אחרונים ביו"ד סי' ס"ד סס"ט וסי' קט"ו סס"א וקי"ט סס"ז ובפרי חדש שם ובמנהגי איסור שבא"ח סי' תצ"ו מן סוף אות כ"ג ואילך).

קנחא"צ ליזהר. רמ"א בתשובה סוף ספרו מג"א.

קנטממין. כן פירש מג"א (וצ"ע).

קסבמדינות פולין. מג"א.

קסאאעפ"כ אין. חק יעקב (וכ"מ אף בתשובת הרא"ש ומהרי"ל ותרומת הדשן הנ"ל ושאר פוסקים).

קסבויש למדו. מג"א ממהרי"ל ותרומת הדשן.

קסגשעת הדחק. עיין תרומת הדשן וט"ז ביו"ד שם.

קסדמקצת הראשונים. ר"ב ובתשובת הרא"ש (ריש כ"ב) ואור זרוע שבתומת הדשן.

קסהרוב ראשונים רי"ף רא"ש רמב"ם תוס' ושאר פוסקים.

קסווהאחרונים. טוש"ע ש"ך בנקודות הכסף.

קסזאף בשל ע"ג. תוס' רא"ש בתשובה סמ"ג טוש"ע בה"ז ט"ז ש"ך.

קסחגם מיי"ש. עיין חק יעקב ותשובת חכם צבי סי' כ' ובית לחם יהודה בתשובה שבסוף ספרו ועיין לעיל סי' תמ"ב ס"ט וס"י (ומיהו בתשובת שבות יעקב סי' ס"א ופני יהושע בקונטרס אחרון לקדושין ובס' משכנות יעקב חי"ד סי' ס"ד ס"ה הרבה קולות).

קסטסימן תצ
ס"א: יבואו לזלזל בו. גמ' שבת כ"ג לאביי. ועיין שם בחידושי הרשב"א דלהרי"ף וסייעתו לא פליג רבא אדאביי בטעמא דיו"ט וכ"ה ברמב"ם בהלכות חנוכה פ"ג ה"ה (ואף לפי מה דמשמע במגיד משנה שם (ובהלכות סוכה פ"ו הי"ג) ובתשובת הרמב"ם שבכסף משנה פ"ג מהל' מילה דלרבא ביו"ט שני הוא מתקנת חכמים וא"צ לטעמא דזלזול, וכן אף לפי דעת האומרים דבכל ספק מצוה דאורייתא בעי ברכה, מ"מ ביו"ט שני לדידן דהוי רק ממנהגא לדברי הכל לא היה צריך ברכה אם לא מטעמא דזלזולא כמ"ש הלחם משנה בהלכות חנוכה. וז"ש שם ואע"פ שאין אנו נוהגין כן כו'. אלא שצ"ע דברמב"ם בהלכות קידוש החודש פ"ה ה"ה ו' משמע שתקנת חכמים הוא (וצ"ע בלשונו פ"א מהל' יו"ט הכ"א שכתב מנהג הוא מדברי סופרים) יותר ממה שהיה בזמן בית המקדש שהיו עושין הרחוקים רק מספק כנ"ל. ולכאורה לפי מ"ש בתשובה הנ"ל יש לומר דס"ל דאף דאביי ורבא פליגי בטעמים אין נ"מ מזה לדינא אלא דלדברי הכל אין מברכין על כל ספק זולת היכא דמצינו בהדיא שתיקנו ברכה כו', ולכן לא הקפיד הרמב"ם בהלכות חנוכה מלמינקט הטעמים ע"ד ד' אביי (שפשוט יותר) כיון שאין חילוק לדינא ואכמ"ל).

קעסימן תצג
ס"א:לאחר הקדושין. מג"א. צ"ע מנלן דלא דמי לההיא דסי' תקנ"א (שרמז המג"א) ותקמ"ו. גם עיין רי"ו בשם הה"ג שכתב שאין שמחה אלא בחופה ובסעודה. ואם ר"ל תרווייהו (עיין סוכה כ"ה ב') א"כ נשואין בלא סעודה שרי ולא משמע כן אלא משמע לכאורא דאו או קאמר, ורק לאפוקי אירוסין בלא סעודה דליכא שמחה כדאיתא בפרק החולץ מ"ג ב' וצ"ע.

קעאאבל מותר. מג"א חק יעקב (אך שם איתא רק אחר שידוכין ועיין אליה רבה ופרי מגדים ומחצית השקל שכתבו דמשמע דאחר אירוסין שרי. אבל תמוה למה. ועיין מג"א סי' תקנ"א ססק"י דאסור ריקודין מן י"ז בתמוז, וכתבו שם אליה רבה ופרי מגדים אף בלא אירוסין, משמע דכ"ש באירוסין, ולמה כאן יהיה הספק להיפך. ובלאו הכי נראה דהכא מנהג קדום וחזק יותר ממן י"ז בתמוז שלא נזכר כלל בטוש"ע איסור נשואין (וע"ש בא"ר סקכ"ח שלמד קולא מכאן להתם קודם כו'), לכן גם כאן צ"ל דכל שכן באירוסין דהשמחה יותר. ואפשר יש איזו טעות סופר במג"א דבלאו הכי אין דבריו מסודרים כהוגן ע"ש. ובשגם שכבר נתבאר שאף היתר הסעודה צ"ע והבו דלא להוסיף חנם.