Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 6 Simanim 487 to 494·Siman 489 Order of Prayer for the Second Night of Pesach and Counting the Omerשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ו (סי' תפז-תצד)·תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר

אתפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
ובו ל' סעיפים

בחיוב הספירה וזמנה
א מצות¹⁴⁰ עשה מן התורה¹⁴¹ שיספ[ו]ר כל אחד מישראל¹⁴² שבעה שבועות ימים¹⁴³, מיום הבאת קרבן העומר¹⁴⁴, שנאמר¹⁴⁵ וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה.

גואומר¹⁴⁶ שבעה שבועות תספר לך וגו', ודרשו חכמים¹⁴⁷ תספר לך יכול בבית דין, כמו ביובל שסופרין בבית דין שבע שבתות שנים ומקדשין שנת החמשים ליובל¹⁴⁸, תלמוד לומר וספרתם לכם¹⁴⁹ כדי לסופרה לכל אחד ואחד¹⁵⁰.

דואין הציבור¹⁵¹, או שליח צבור¹⁵², יכולים לספור בעד כולם, אף אם אחד מצוה לחבירו שיספור בשבילו ועשאו שליח לכך, אינו יוצא ידי חובתו¹⁵³, כשלא שמע הספירה מפי חבירו.

האבל אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירו¹⁵⁴, אם נתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעה זו, וגם חבירו המשמיע נתכוין להוציאו¹⁵⁵, יצא ידי חובתו מן התורה, שהשומע הוא כאומר¹⁵⁶. והוא ששמע מפי המחויב במצוה זו¹⁵⁷.

וויש חולקין על זה ואומרים¹⁵⁸, שצריך שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממש, שכל אחד יספור בעצמו. ויש לחוש לדבריהם לכתחלה¹⁵⁹, שלא לסמוך על שמיעת הספירה מהש"ץ.

זאבל הברכה יכול לשמוע מהש"ץ¹⁶⁰ לכתחלה, אף אם הוא יודע לברך בעצמו¹⁶¹, שעשרה שעושין מצוה בבת אחת¹⁶² יכול אחד מהן לברך בשביל כולם¹⁶³, כמו שנתבאר בסימן ח'¹⁶⁴.

חואחר ששמע הברכה יספור¹⁶⁵ מיד¹⁶⁶:

טב נשים ועבדים¹⁶⁷ פטורים ממצוה זו¹⁶⁸, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא¹⁶⁹. ובמקצת מדינות שמו הנשים מצוה זו עליהם חובה¹⁷⁰. ואין חשש איסור¹⁷¹ במה שהן מברכות עליה אף שהם פטורות ממנה¹⁷², עיין סי' י"[ז]¹⁷³.

יומצוה זו נוהגת בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית¹⁷⁴. ויש אומרים¹⁷⁵ שבזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין מקריבין העומר¹⁷⁶, אין מצוה זו נוהגת כלל מדברי תורה, אלא מדברי סופרים שתיקנו זכר למקדש¹⁷⁷, וכן עיקר¹⁷⁸.

יאומכל מקום כל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה¹⁷⁹, ואין חילוק ביניהם אלא בדברים שיתבאר¹⁸⁰:

יבג זמן הקרבת העומר¹⁸¹ הוא בט"ז בניסן, שנאמר¹⁸² ממחרת השבת יניפנו וגו', וקבלו חכמים¹⁸³ שזה הוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח.

יגומיום זה עצמו מתחילין לספור, ולא מיום שלאחריו, שנאמר¹⁸⁴ מהחל חרמש בקמה תחל לספור וגו', הא למדת שזמן הספירה הוא בזמן ראשית הקצירה דהיינו בזמן קצירת העומר, וקצירתו הוא קודם הבאתו ולא אחר כך¹⁸⁵.

ידואי אפשר להתחיל הספירה ביום הבאתו ממש (ואין העומר קרב אלא ביום ממש¹⁸⁶), שנאמר¹⁸⁷ תמימות תהיינה, ואין אתה מוצא תמימות אלא כשמתחיל לספור בערב, דהיינו שמתחיל הוא לספור יום הראשון בליל ט"ז קודם אור הבוקר¹⁸⁸.

טווהוא הדין ספירת שאר הימים שאינה אלא בלילה¹⁸⁹, שמן הסתם ספירת כל הימים הם שוין.

טזוכל הלילה כשר לספירת העומר¹⁹⁰, שאם שכח ולא ספר בתחלת הלילה ונזכר קודם שעלה עמוד השחר חייב לספור¹⁹¹.

יזאבל לכתחלה מצוה מן המובחר לספור בתחלת הלילה¹⁹², מיד אחר תפלת ערבית¹⁹³.

יחוקודם שיספור¹⁹⁴ בלילה צריך לברך¹⁹⁵ כדרך שמברכין על כל המצות בין של תורה בין של דברי סופרים¹⁹⁶.

יטאבל אם שכח¹⁹⁷ לספור בלילה ונזכר ביום יספור בלא ברכה¹⁹⁸, לפי שיש אומרים¹⁹⁹ שאם לא נקצר העומר בלילה קוצרין אותו ביום, ולפיכך אם שכח או הזיד²⁰⁰ ולא ספר בלילה חייב לספור ביום ולברך²⁰¹, ויש חולקין על זה²⁰², לפיכך יספור בלא ברכה, שספק ברכות להקל²⁰³:

כד הספירה צריך לברך²⁰⁴ מעומד²⁰⁵, שנאמר²⁰⁶ בקמה, ודרשו חכמים²⁰⁷ אל תקרא בקמה אלא בקומה²⁰⁸ תחל לספור. ומכל מקום אם מנה מיושב יצא²⁰⁹, לפי שדרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמא²¹⁰:

כאספירת הימים והשבועות
ה מן התורה²¹¹ צריך למנות הימים וגם השבועות²¹², שנאמר²¹³ תספרו חמשים יום, כלומר עד חמשים²¹⁴, ואומר²¹⁵ שבעה שבועות תספר לך.

כבכיצד²¹⁶ יספור שניהם, כשמגיע לשבעה ימים יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד, וכשמגיע ליום ארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות, וכן בשאר כל סוף שבוע ושבוע. ואם לא עשה כן לא יצא ידי חובתו מן התורה²¹⁷:

כגו אבל בימים שבין כל שבוע ושבוע, דהיינו מיום ח' עד יום י"ג ועד בכלל, ומיום ט"ו עד יום עשרים, וכן הימים שבין שאר השבועות.

כדיש אומרים²¹⁸ שאין צריך למנות בהן השבועות אלא הימים בלבד, כגון ביום ח' יאמר היום שמונה ימים ואין צריך לומר שהם שבוע אחד ויום אחד.

כהויש אומרים²¹⁹ להיפוך, ביום ח' יאמר היום שבוע אחד ויום אחד, וביום ט"ו יאמר היום ב' שבועות ויום אחד.

כוויש אומרים²²⁰ שצריך לומר בהם סכום הימים והשבועות, כגון ביום ח' יאמר שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד, וכן בשאר כל הימים צריך לומר סכום כל הימים והשבועות ומנין הימים העודפים על השבוע, וכן נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל ואין לשנות.

כזומכל מקום אם טעה²²¹ ומנה באחת מב' הספירות (הראשונות²²²) בימים שבאמצע השבועות, אין צריך לחזור ולספור²²³, בזמן הזה שהספירה מדברי סופרים²²⁴.

כחואף בימים שהם סופי השבועות, כגון יום ז' וי"ד וכיוצא בהם, אם טעה ולא מנה אלא הימים בלבד ולא הזכיר השבועות כלל, יש אומרים²²⁵ שאין צריך לחזור ולספור בזמן הזה שהספירה אינה אלא זכר, וכיון שספר הימים יצא.

כטאבל אם ספר שבועות בלבד, כגון שאמר היום שבוע אחד או שני שבועות ולא הזכיר מנין הימים, צריך לחזור ולספור²²⁶, לפי שעיקר הספירה הוא מנין הימים²²⁷, שבמנין הימים בלבד יכולין לספור כל המ"ט יום, אבל במנין השבועות בלבד בלא הזכרת שום מנין ימים, אי אפשר לספור אלא הימים שהם סופי השבועות.

לויש אומרים²²⁸ שאף אם מנה הימים לבד צריך לחזור ולספור, שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה²²⁹. ויש לחוש לדבריהם לחזור ולספור בלא ברכה²³⁰:

לאנוסח הספירה
ז אם ספר באותיות א"ב, שאמר היום יום אלף או יום ב' או ג' ימים, יש אומרים²³¹ שיצא ידי חובתו, ויש אומרים²³² שלא יצא, ויש לחוש לדבריהם לחזור ולספור בלא ברכה²³³.

לבאם לא אמר היום, אלא מנה סתם כך וכך ימים לעומר, לא יצא ידי חובתו²³⁴, וצריך לחזור ולספור בברכה. דכיון שאמר כך וכך ימים הרי לא ספר את עצם היום הזה שהוא עומד בו, והתורה אמרה²³⁵ תספרו חמשים יום, שתספור היום עצמו, שיאמר היום כך וכך.

לגאבל אם אמר היום כך וכך ולא אמר לעומר יצא²³⁶, שמעיקר הדין אין צריך לומר כלל לעומר, אלא שנהגו כך לבאר יפה²³⁷ בספירה לאיזה דבר סופרים, ואין זה מעכב כלל בדיעבד.

לדויש נוהגין לומר בעומר²³⁸. ואין לשבש שום נוסח כי שניהם נכונים²³⁹.

לה(ויש נוהגין מטעם הידוע להם²⁴⁰ לומר לעומר אחר מנין הימים קודם מנין השבועות, כגון היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד):

לוח דרך צחות לשון הקודש לומר ימים לשון רבים משנים ועד עשרה ועד בכלל, אבל מאחד עשר ואילך יאמר יום לשון יחיד²⁴¹.

לזוטוב לומר מנין המועט קודם מנין המרובה, כגון אחד ועשרים ולא עשרים ואחד. במה דברים אמורים במדינות אלו שדרך לספור מנין המועט קודם, אבל במקומות שדרך לספור מנין המרובה קודם יכול לומר גם בספירה כמנהג מקומו²⁴²:

לחט שבוע הוא לשון זכר²⁴³, ולכן יאמר שבוע אחד ולא אחת, ובשבוע השני יאמר שני ולא שתי, ובשבוע השלישי יאמר שלשה ולא שלש, וכן בשאר השבועות:

לטי מותר לספור בכל לשון שמבין. אבל אם אינו מבין הלשון שסופר בו, אפילו ספר בלשון הקודש אם אינו מבינו לא יצא, דכיון שאינו יודע המנין אין זו ספירה כלל²⁴⁴:

מיא אחר הספירה נוהגין לומר יהי רצון שיבנה בית המקדש כו', לפי שעכשיו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש²⁴⁵, ואין בספירה זו עשיית מצוה כלל²⁴⁶, שהמצוה הוא לספור לעומר, ועכשיו אין לנו עומר לספור לו, אלא שחכמים תקנו לספור זכר למקדש, לפיכך מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה כתקונה²⁴⁷.

מא(ויש נוהגין מטעם הידוע להם לומר אחר כך מזמור אלהים יחננו ויברכנו²⁴⁸, ואנא בכח²⁴⁹, ורבונו של עולם²⁵⁰):

מבאם סופרים בין השמשות
יב יש אומרים²⁵¹ שמותר לברך ולספור בבין השמשות, אף על פי שהוא ספק לילה וספק יום²⁵² העבר, ואם כן היאך יאמר היום שני ימים שמא עדיין הוא יום ראשון, מכל מקום כיון שהספירה בזמן הזה מדברי סופרים, ספק דברי סופרים להקל.

מגויש חולקין על זה ואומרים²⁵³ שלכתחלה אין להכניס עצמו לידי ספק אפילו מדברי סופרים, ואין לספור עד צאת הכוכבים²⁵⁴ שהוא לילה ודאי. וכן עושין המדקדקים וכן ראוי לכל אדם לעשות²⁵⁵. ומכל מקום המנהג ההמון עכשיו כסברא הראשונה לספור בבין השמשות²⁵⁶.

מדומי שרוצה לדקדק לספור בצאת הכוכבים, והוא מתפלל ערבית מבעוד יום עם צבור המתפללין ערבית²⁵⁷ עם סמוך לחשיכה וסופרים בבין השמשות²⁵⁸, טוב שיספור עמהם בלא ברכה, ויחשוב בדעתו, אם אשכח לספור בלילה הריני סומך על ספירה זו לצאת בה ידי חובתי, ואם לא אשכח בלילה, הרי דעתי עכשיו שלא לצאת בספירה זו.

מהשאף להאומרים²⁵⁹ שמצות אין צריכות כוונה לצאת בהן ידי חובתו, מכל מקום כשמכוין בפירוש שלא לצאת בהן ידי חובתו בודאי אינו יוצא בעל כרחו²⁶⁰. ולפיכך כשיזכור בלילה יספור בברכה²⁶¹.

מואבל אם לא התנה בדעתו בפירוש שלא לצאת בספירה זו כשיזכור בלילה, אלא ספר סתם²⁶², אף שלא בירך עכשיו וגם לא ענה אמן אחר ברכת הציבור, לא יברך כשיספור בלילה, שמא היה כבר לילה כשספר בבין השמשות וכבר יצא ידי חובתו להאומרים שמצות אין צריכות כונה. ואף להאומרים שמצות צריכות כונה, מכל מקום הספירה בזמן הזה מדברי סופרים²⁶³, ויש אומרים שמצות מדברי סופרים לדברי הכל אין צריכות כוונה כמו שנתבאר בסי' תע"ה²⁶⁴.

מזואפילו לא ספר עמהם כלל, אלא ששמע הספירה מן אחד (ו)מן הציבור שספרו, ולא נתכוין כלל להוציאו, וגם הוא לא נתכוין לצאת בשמיעה זו, אלא שמע לפי תומו, לא יברך כשיספור בלילה²⁶⁵, שהשומע כעונה. ואפילו אם היה מחשב אין אני מתכוין לצאת בספירה זו אין זה כלום להאומרים שמצות אין צריכות כוונה כלל, אלא אם כן מחשב אני מתכוין שלא לצאת בה²⁶⁶.

מחוכל זה הוא בבין השמשות אבל קודם בין השמשות אין מנהג כלל לספור, אפילו בערב שבת שמקדימין לגמור תפלת ערבית בציבור בבית הכנסת קודם בין השמשות²⁶⁷ אין הציבור סופרין כלל בבית הכנסת²⁶⁸, אלא כל אחד סופר בביתו כשיגיע הזמן.

מטואם טעו ביום המעונן ובירכו וספרו, ואחר כך נתפזרו העבים ונודע שהיה קודם בין השמשות, צריכין לחזור ולספור²⁶⁹.

נאבל לא יברך שנית, אם כשספרו היה מפלג המנחה ואילך²⁷⁰, שהרי מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים²⁷¹ שמפלג המנחה ואילך, כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה²⁷², כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית, ואם כן הוא הדין שהוא כלילה לענין ספירת העומר לרבי יהודה לפי דבריהם²⁷³.

נאומכל מקום צריכים לחזור ולספור כשיגיע הזמן, לפי שהעיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה כמו שנתבאר בסימן רל"ה²⁷⁴:

נביג אבל המדקדקים לספור בצאת הכוכבים, שטעו ביום המעונן וספרו בבין השמשות, אין צריך לחזור ולספור כלל בצאת הכוכבים מעיקר הדין, אפילו בלא ברכה, לפי שכבר יצא ידי חובתו²⁷⁵ לגמרי מעיקר הדין במה שספרו בבין השמשות, שהוא ספק לילה וספק דברי סופרים להקל²⁷⁶ (ומכל מקום כדי לחוש לדברי האומרים²⁷⁷ שספירה בזמן הזה מן התורה, טוב להם שיחזרו לספור בצאת הכוכבים בלא ברכה):

נגיד מי ששואל אותו חבירו בבין השמשות כמה ימי הספירה בלילה זה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך לא יוכל הוא עצמו לחזור ולמנות בברכה²⁷⁸, לפי שכבר יצא ידי חובתו במה שאמר לחבירו היום כך וכך²⁷⁹, לפי דברי האומרים²⁸⁰ שאין צריך כונה לצאת²⁸¹, אף שלא אמר לעומר אין בכך כלום²⁸².

נדאבל השואל יכול לספור בברכה, אף ששמע כבר הסיפור מהמשיב, מכל מקום בשעה ששמע היה בדעתו לחזור ולספור, שהרי בשביל כך הוא שומע, ונמצא שהיה בדעתו בפירוש שלא לצאת בשמיעה זו. אבל המשיב לא היה בדעתו בפירוש בשעת התשובה שרוצה לחזור ולספור שנית אחר כך. אף שבאמת כן הוא, מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בפירוש יצא ידי חובתו, להאומרים שאין צריכות כונה²⁸³.

נהאבל אם לא אמר לו היום כך וכך, אלא השיב לו סתם כך וכך לעומר, לא יצא בזה²⁸⁴ לדברי הכל, ויחזור ויספור בברכה. ומכל מקום יותר טוב לומר אתמול היה כך וכך²⁸⁵:

נוטו וכל זה כששואלו בבין השמשות, אבל קודם לכן אף אם אמר לו היום כך וכך לעומר חוזר וסופר בברכה²⁸⁶, כיון שהעיקר כהאומרים שאף מפלג המנחה ואילך אינו חשוב כלילה אלא לענין תפלה בלבד²⁸⁷. וגם להאומרים שהוא כלילה, הרי יש אומרים²⁸⁸ שאף מצות מדברי סופרים צריכות כוונה לצאת בהן (ומכל מקום לכתחלה טוב ליזהר מפלג המנחה ואילך שלא יאמר היום כך וכך²⁸⁹):

נזטז מותר לספור קודם תפלת ערבית, אפילו במוצאי שבת שמוסיפין מחול על הקודש²⁹⁰, שמכל מקום לילה הוא²⁹¹, ואינו נחשב ליום העבר אלא ליום המחרת.

נחומכל מקום ראוי להקדים תפלת ערבית לספירה²⁹², שתפלת ערבית היא תדירה והספירה אינה תדירה ותדיר קודם לשאינו תדיר²⁹³:

נטאכילה קודם הספירה
יז ואם דרכו להתפלל ערבית מבעוד יום ולקרות על מטתו כל הג' פרשיות, אף שמותר לו לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה²⁹⁴, כמו שנתבאר בסי' רל"ה²⁹⁵.

סמכל מקום בימי הספירה לא יתחיל לאכול²⁹⁶, אפילו סעודה קטנה²⁹⁷, חצי שעה קודם זמן ספירה²⁹⁸, דהיינו חצי שעה קודם בין השמשות²⁹⁹, גזירה שמא ימשוך בסעודתו וימנע מספירת העומר.

סאאלא אם כן הוא מקום שנוהגין שהשמש קורא לספור ספירה כשמגיע זמנה³⁰⁰ שאז אין לחוש שמא ימשוך בסעודתו כמו שנתבאר בסי' רל"ב³⁰¹.

סב(ואפילו במקומות שלא נהגו כן³⁰², אם עבר והתחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה אין צריך להפסיק באמצע סעודתו³⁰³).

סגאבל אם התחיל הסעודה לאחר שהגיע זמן הספירה צריך להפסיק ולספור באמצע סעודתו³⁰⁴, להאומרים שספירה בזמן הזה היא מן התורה³⁰⁵, כמו שנתבאר בסימן רל"ה³⁰⁶. ואף שהעיקר כהאומרים שספירה בזמן הזה היא מדברי סופרים³⁰⁷, מכל מקום בדבר שאין בו טורח כלל, דהיינו להפסיק מעט ולספור, יש לחוש לסברא הראשונה³⁰⁸:

סדטעה בספירה
יח אם אינו יודע איזה יום הוא בספירה, ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחבירו, ואחר הברכה שתק ושמע מחבירו וספר כמוהו, יצא³⁰⁹ ידי חובת הברכה³¹⁰, ואין צריך לחזור ולברך שנית קודם ספירתו³¹¹, אע"פ שבשעת ברכה ראשונה לא היה יודע על איזה יום הוא מברך:

סהיט אבל לכתחלה אין לעשות כן, ולא יברך עד שיודע איזה יום הוא מהספירה, כדי שידע על מה הוא מברך³¹²:

סוכ אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים לעומר³¹³, שהוא סבור שהיום יום רביעי, ולאחר שגמר הברכה נזכר שהיום יום חמישי³¹⁴, אין צריך לחזור ולברך, אלא סופר מיד חמשה על סמך הברכה שבירך כבר, אף על פי שהברכה היתה על דעת יום רביעי אין בכך כלום, לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה³¹⁵, כמו שנתבאר בסי' ר"ט³¹⁶:

סזכא אם היה עומד ביום רביעי ובירך על דעת לספור ארבעה, וטעה בדיבורו וספר חמשה, צריך לחזור ולספור ארבעה, כיון שיצא שקר מפיו³¹⁷, שהיום יום רביעי הוא והוא ספר חמשה בפיו, אף שהיה במחשבתו ארבעה אין זה כלום שמצות הספירה היא בפה³¹⁸.

סחומכל מקום אין צריך לחזור ולברך קודם שחוזר לספור ארבעה³¹⁹ (אפילו אם טעה בתחילה בדעתו שהיה סבור שהוא יום חמישי, ובירך על דעת לספור חמשה, ולאחר שספר נזכר שהיום יום רביעי, אף על פי כן אין צריך לחזור ולברך³²⁰) לפי שיוצא בברכה שבירך כבר, אם לא הפסיק בינתיים בדברים אחרים. אבל הספירה הראשונה אינה חשובה הפסק כיון שנתעסק בדבר שבירך עליו אלא שלא עלה בידו כהוגן³²¹:

סטכב (וכשחוזר לספור ארבעה צריך לומר היום ארבעה כו'³²². ואם חוזר לספור בתוך כדי דבור לספירה הראשונה אין צריך לחזור ולומר היום, אלא יאמר מיד ארבעה ימים לעומר³²³):

עשכח לספור לילה אחת
כג ויש³²⁴ אומרים³²⁵ שאם שכח לספור בלילה אחת, אין צריך לספור כלל בשאר כל הלילות, לפי שכבר הפסיד ממצות ספירת העומר³²⁶ לגמרי כשחיסר ממנו יום אחד, שנאמר³²⁷ תמימות תהיינה.

עאויש חולקין ואומרים שצריך לספור בשאר כל הלילות, לפי שכל לילה היא מצוה בפני עצמה³²⁸ ואינן תלויות זו בזו:

עבכד ולענין הלכה נוהגין לספור בשאר לילות בלא ברכה³²⁹, בין ששכח בלילה הראשון בין ששכח באחד משאר כל הלילות³³⁰, לפי שספק ברכות להקל³³¹.

עגבמה דברים אמורים כשלא נזכר כל הלילה וכל יום המחרת, אבל אם נזכר למחר ביום וספר בלא ברכה כמו שנתבאר למעלה³³², יספור בשאר כל הלילות בברכה³³³, שהרי אף לפי הסברא הראשונה³³⁴ לא הפסיד מצות הספירה בחסרון לילה אחד, כיון שספר למחר ביום, והרי הן נקראות תמימות שסופר כל המ"ט יום³³⁵. ואף שיש אומרים³³⁶ שהספירה אינה אלא בלילה, שאף אם שכח לספור בלילה אין צריך לספור ביום, ואם כן אף אם ספר ביום אין ספירה זו שוה כלום להשלים מספר המ"ט יום, מכל מקום הרי יש אומרים³³⁷ שאף אם לא ספר כלל יום אחד או אפילו ימים הרבה סופר בשאר הלילות בברכה:

עדכה וכל זה כשברי לו שלא ספר בלילה אחד, אבל אם הוא מסופק בדבר, אף שלא ספר למחר ביום, יספור בשאר לילות בברכה³³⁸, דכיון שיש להסתפק שמא ספר בלילה, ויש להסתפק גם כן שמא כהאומרים שכל לילה ולילה היא מצוה בפני עצמה, ואינן תלויות זה בזה, נמצא שיש כאן ספק ספיקא³³⁹ להחמיר להצריך ברכה וספירה בשאר הלילות.

עהוכן בכל מקום שנתבאר³⁴⁰ שצריך לחזור ולספור בלא ברכה, מחמת הספק שיש בספירה הראשונה, אם לא חזר וספר יספור בשאר הלילות בברכה:

עוכשמקדשים ומבדילים בבית הכנסת
כו במקומות שנוהגין לקדש³⁴¹ ולהבדיל³⁴² בבית הכנסת על היין, סופרים העומר בליל שבת ויום טוב אחר הקידוש, לפי שכל מה שנוכל להקדים קדושת היום יש לנו להקדים. ובמוצאי שבת ויום טוב סופרים קודם ההבדלה³⁴³, לפי שכל מה שנוכל לאחר ההבדלה יש לנו לאחרה³⁴⁴, כדי שלא תהא קדושת היום נראית עלינו כמשאוי³⁴⁵.

עזובין במקומות שמבדילין במוצאי שבת קודם ויתן לך, מיד אחר קדיש תתקבל [ובין³⁴⁶ במקומות שאומרים ויתן לך קודם ההבדלה סופרים מיד אחר קדיש תתקבל], לפי שיש לנו להקדים הספירה בכל מה שאפשר, ומיד שנסתלקה התפלה בקדיש שלאחריה חל עלינו מצות ספירה³⁴⁷:

עחכז וכשחל יום טוב האחרון במוצאי שבת שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד, אי אפשר לספור אחר הקידוש וקודם ההבדלה כמו בשאר ליל יום טוב ומוצאי שבתות, שהרי אסור להפסיק ביניהם כלל, אזי סופרים קודם הקידוש וההבדלה³⁴⁸ ולא אחר כך, לפי שכל מה שנוכל לאחר ההבדלה יש לנו לאחרה³⁴⁹.

עט(אבל יום שני של פסח שחל במוצאי שבת אין מקדשין ואין מבדילין כלל בבית הכנסת³⁵⁰, מטעם שנתבאר בסי' תפ"ז³⁵¹):

פפיוט מערבית בליל ב' של פסח
כח בכל יום טוב כשחל יום ראשון בשבת, נוהגין לומר בליל שני המערבית³⁵² השייכים לליל ראשון³⁵³, שבליל שבת אין אומרים מערבית מטעם שנתבאר בסי' ער"ה³⁵⁴. חוץ מיום ראשון של פסח שחל להיות בשבת, שנוהגין לומר בליל שני המערבית השייכים לליל שני³⁵⁵, משום ביכור לספירה³⁵⁶, שהוזכר בו סדר קצירת העומר³⁵⁷ שהיה נקצר בלילה זה³⁵⁸:

פאחדש בזמן הזה ובחוץ לארץ
כט אסור לאכול חדש אף בזמן הזה³⁵⁹, בין לחם בין קלי בין כרמל³⁶⁰, עד תחילת ליל י"ז בניסן³⁶¹, שנאמר³⁶² ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגו', עד ועד בכלל³⁶³.

פבאלא שבזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר ביום ט"ז הותר החדש מיד³⁶⁴, שנאמר³⁶⁵ עד הביאכם את קרבן אלהיכם. אבל עכשיו שאין לנו קרבן, הרי עצם היום מתיר, דהיינו לאחר שעבר כל עצם היום³⁶⁶.

פגובגולה כשלא היו יודעים יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל היו אסורין לאכול חדש גם כל יום י"ז, עד תחילת ליל י"ח³⁶⁷, לפי שהוא ספק של תורה³⁶⁸, שהחדש אסור גם בחוץ לארץ מן התורה³⁶⁹, שנאמר³⁷⁰ בכל מושבותיכם.

פדוגם עכשיו שאנו יודעים יום קביעות החודש אין לשנות מנהג אבותינו³⁷¹ מטעם שיתבאר³⁷²:

פהל ועכשיו אין העולם נזהרין כלל באיסור חדש³⁷³.

פוויש שלמדו עליהם זכות³⁷⁴, במקומות שרוב התבואה נזרעת קודם הפסח, או במקומות שמביאין להם תבואה ממקומות שרוב התבואה נזרעת קודם הפסח, שאין בה איסור חדש כמו שנתבאר ביו"ד סימן רצ"ג³⁷⁵ ע"ש.

פזוהמחמירים על עצמם במקומות ההם, ונזהר מסתם תבואה שאינה ידועה לו שהיא ישנה, אין צריך ליזהר מפליטת הכלים שנתבשל בהם³⁷⁶ ממין שרוצה לבשל עכשיו ישן³⁷⁷, לפי שמין במינו אין צריך ששים אלא מדברי סופרים³⁷⁸, ואין להחמיר כל כך בסתם תבואה³⁷⁹ שאין בה אלא חומרא בעלמא.

פחוגם במקומות שרוב התבואה נזרעת אחר הפסח, כגון במדינות פולין שרוב השבולת שועל והשעורים³⁸⁰ שעושין מהם השכר נזרעין אחר הפסח, וגם אין מביאין לשם תבואה כלל ממדינות אחרות שזורעין בהם קודם הפסח³⁸¹, אף על פי כן אין רוב העולם נוהגין שם איסור חדש³⁸².

פטויש שלמדו עליהם זכות³⁸³, לפי ששם הוא שעת הדחק, שעיקר שתייתם הוא השכר, לפיכך הם סומכים על מקצת הראשונים³⁸⁴, הסוברים שחדש בחוץ לארץ אינה אלא מדברי סופרים, שגזרו משום ארץ ישראל, ולא גזרו אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל כגון מצרים ועמון ומואב ובבל, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן של"א³⁸⁵.

צויש שלמדו עליהם זכות אחר³⁸⁶, שסוברים שחדש אינו נוהג אלא בתבואה שהוא של ישראל בשעת קצירה, אבל לא בשל נכרים. ולפי זה צריך להזהיר לישראלים הדרים בכפרים, שיש להם תבואה זרועה אחר הפסח בשדה של השר³⁸⁷, שינהגו בה איסור חדש.

צאאבל כל בעל נפש לא יסמוך על המתירים הללו ויחמיר לעצמו³⁸⁸ בכל מה שאפשר לו, כהסכמת רוב הראשונים והאחרונים³⁸⁹, שהחדש נוהג מן התורה אף בחוץ לארץ³⁹⁰ ובכל מקום אף בשל נכרים³⁹¹, כי כן עיקר³⁹².

צבעיין ביורה דעה סי' רצ"ג³⁹³ שהנזהר מחדש יש לו ליזהר גם מיי"ש וממי דבש שהעמידוהו בשמרי שכר. עיין שם כל פרטי דין החדש³⁹⁴: