Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 6 Simanim 487 to 494·Siman 490 Order of Prayer for the Second Day and Intermediate Daysשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ו (סי' תפז-תצד)·תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד

אתצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד
ובו י"ח סעיפים

בתפלה וקריאת התורה ביום טוב שני
א בכל יום טוב³⁹⁵ שני של גליות מתפללין כסדר התפלה של יום ראשון³⁹⁶. וכן צריך לומר קידוש היום³⁹⁷ ושהחיינו³⁹⁸.

גואף על פי שאין אנו נוהגין בו קודש אלא מחמת ספק שנסתפק לאבותינו, שלא היו יודעין יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל³⁹⁹. מכל מקום אם לא יתפללו בו תפלת יום טוב, או שלא יאמרו בו קידוש היום ושהחיינו, יבאו לזלזל בו⁴⁰⁰ לומר שאינו יום טוב כלל, ועל ידי כן יבאו גם כן לעשות בו כל מלאכת עבודה⁴⁰¹:

דב ביום טוב שני של פסח קורין⁴⁰² בפרשת מועדות שבתורת כהנים, דהיינו בפרשת אמור שור או כשב וגו', עד סוף פסוק וידבר משה וגו'⁴⁰³.

הוהמפטיר קורא בתורה כמו ביום ראשון⁴⁰⁴. ומפטיר בנביא בפסח דיאשיהו, מוישלח המלך עד לא קם כמוהו⁴⁰⁵.

ווטוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום שני, לזכר לסעודת אסתר שהיתה ביום זה, שבו ביום נתלה המן⁴⁰⁶:

זתפלות חול המועד וימים האחרונים
ג בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל תפלת החול כדרכו כל ימות החול, רק צריך להזכיר מעין המאורע בעבודה, דהיינו יעלה ויבא. ואם לא הזכיר צריך לחזור לראש⁴⁰⁷, על דרך שנתבאר בסי' תכ"ב⁴⁰⁸ לענין ראש חודש.

חואף אם לא הזכיר בתפלת ערבית צריך לחזור לראש. ואינו דומה לראש חודש שאין צריך לחזור, מטעם המבואר שם⁴⁰⁹:

טד וכן צריך להזכירו בברכת המזון⁴¹⁰. ואם לא הזכירו אין צריך לחזור לראש⁴¹¹ מטעם שנתבאר בסי' קפ"ח⁴¹², עיין שם כל פרטי דין זה:

יה במוסף של חולו של מועד⁴¹³ ושל יום טוב האחרון מתפלל כדרך שמתפלל ביום טוב הראשון.

יא(אלא שבמקצת מדינות אין אומרים מקרא קודש בחולו של מועד⁴¹⁴, כמו שנתבאר בסימן תפ"ז⁴¹⁵ ע"ש).

יבאלא שבמדינות אלו שאומרים פסוקי קרבנות המוספין, לא יאמר פסוק ובחמשה עשר יום וגו', אלא יתחיל והקרבתם וגו'⁴¹⁶:

יגהלל בחול המועד וימים האחרונים
ו לא תקנו חכמים לקרות ההלל אלא בשני ימים טובים הראשונים של פסח⁴¹⁷, אבל לא בחולו של מועד וימים טובים האחרונים.

ידשאינן דומים לחולו של מועד של סוכות שתקנו לקרות בו בכל יום, לפי שכל יום הוא חלוק בקרבנותיו מיום חבירו ומיום טוב הראשון⁴¹⁸, והרי כל יום הוא כמועד בפני עצמו⁴¹⁹. מה שאין כן בפסח שקרבנות כל הימים הן שוין לקרבנות יום טוב הראשון, לפיכך כולן טפלים ליום טוב הראשון⁴²⁰, ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו. ולא תקנו לקרות ההלל אלא בפרקים⁴²¹, דהיינו במועדים שהן באין מזמן לזמן, ובהתחלת המועד הוא שתקנו לקרותו⁴²²:

טוז אבל נהגו כל ישראל לקרות ההלל בדילוג בחולו של מועד וימים טובים האחרונים, כמו שנהגו בראש חודש⁴²³. ולכן דין ההלל בימים האלו הוא כדינו בראש חודש לכל דבר. עיין סי' תכ"ב⁴²⁴.

טזועיין סי' כ"ה⁴²⁵ אימתי חולצין התפילין בחולו של מועד.

יזועיין בסי' ל"א⁴²⁶ אם יש לברך על התפילין בחולו של מועד עיין שם:

יחקריאת התורה בחול המועד וימים האחרונים
ח ביום שלישי שהוא ראשון של חולו של מועד קורין⁴²⁷ פרשת קדש לי כל בכור עד סוף הסדר⁴²⁸.

יטוביום ב' של חולו של מועד קורין פרשת אם כסף תלוה את עמי עד בחלב אמו⁴²⁹.

כביום ג' של חולו של מועד קורין פרשת פסל לך עד בחלב אמו⁴³⁰.

כאביום רביעי קורין פרשת במדבר סיני שבפרשת בהעלותך עד ולאזרח הארץ⁴³¹.

כבושבת של חולו של מועד לעולם קורין פרשת פסל לך⁴³², אפילו [הוא] יום א' של חולו של מועד⁴³³, ואפילו הוא חול המועד של סוכות⁴³⁴. לפי שבפרשה זו יש בה גם כן מענין שבת⁴³⁵, וגם מענין חולו של מועד, שנאמר שם⁴³⁶ את חג המצות תשמור שבעת ימים וגו', ומכאן למדו חכמים לאסור בעשיית מלאכה בחולו של מועד⁴³⁷ כמו שיתבאר בסימן תק"ל⁴³⁸. אלא שבשבת מתחילין מן ראה אתה אומר אלי, כדי שיוכלו לקרות שבעה קרואים⁴³⁹.

כגובשביעי של פסח קורין פרשת בשלח⁴⁴⁰ עד סוף השירה, ונוהגין לקרות עד כי אני ה' רופאך⁴⁴¹.

כדוביום טוב אחרון קורין כל הבכור⁴⁴².

כהנמצא סימן סדר פרשיות של כל הח' ימים משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא⁴⁴³.

כווזה הסדר לא ישתנה מחמת השבת של חולו של מועד, כי אם כשחל פסח ביום חמישי, שאז קורין בשבת שהוא יום א' של חולו של מועד פרשת ראה אתה, שהיא פסל, וביום ב' ג' ד' קורין קדש בכספא במדברא⁴⁴⁴. אבל כשחל פסח ביום ג' הרי קורין פרשת פסל ביומה, דהיינו ביום ג' של חול המועד, שהוא שבת. וכשחל פסח ביום ז' או ביום א', אין שם שבת כלל בחולו של מועד⁴⁴⁵. וביום בד"ו אין פסח כלל⁴⁴⁶ כמו שנתבאר שם בסי' תכ"ח⁴⁴⁷:

כזט והטעם מזה הסדר הוא, לפי שמן הראוי לקרות שמונה פרשיות אלו בשמונת הימים לפי הסדר שהם כתובים בתורה⁴⁴⁸, הראשונה שהיא משכו ביום א'⁴⁴⁹, והשמיני שהיא כל הבכור ביום ח'⁴⁵⁰. אלא שביום ב' שהוא יום טוב יש לקרות פרשה הכוללת כל המועדים וימים טובים⁴⁵¹, וגם הוזכר בה יום חמשה עשר⁴⁵² בפירוש, מה שאין כן בפרשות הקודמות לה (וגם הוזכר בה הקרבת העומר שהיה קרב בו⁴⁵³. ומטעם זה קורין פרשה זו ביום זה אף בארץ ישראל⁴⁵⁴). וביום ז' יש לקרות פרשת בשלח שהוא מענינו של יום, שבו ביום נקרע הים⁴⁵⁵. אבל בד' ימי חולו של מועד קורין כסדר שהן כתובות בתורה.

כחואם טעה והחליף פרשת יום אחד מהם בפרשת יום חבירו, אע"פ שלא קרא כסדר שהן כתובות בתורה יצא⁴⁵⁶, כמו שנתבאר בסי' ס"ד⁴⁵⁷ לענין סדר פרשיות של קריאת שמע:

כטי בימי חולו של מועד קורין ד' גברי⁴⁵⁸. אין פוחתין מהם, לפי שיש בהן קרבן מוסף⁴⁵⁹, לפיכך הוסיפו לקרות אחד יותר ממה שקורין בשני וחמישי. ואין מוסיפין עליהם, כמו שמותר להוסיף בשבת ויום טוב על מנין הקרואים⁴⁶⁰, לפי שבחולו של מועד יש בו מלאכה לעם⁴⁶¹, ובמה שהם מתאחרים בבית הכנסת יקשה בעיניהם האיחור⁴⁶², ואסור להטריח את הציבור⁴⁶³:

ליא ובימי חכמי המשנה והגמרא היו כל הד' קורין בפרשת היום, קדש בכספא פסל במדברא⁴⁶⁴.

לאואחר כך כשתקנו רבנן סבוראי להוציא ספר תורה שניה בכל יום לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס⁴⁶⁵, דהיינו והקרבתם וגו'⁴⁶⁶, אזי אין קורין בד' פרשיות היום רק ג' גברי, והד' קורא בפרשת המוספין⁴⁶⁷, שהרי בחולו של מועד אסור להוסיף על ד' גברי.

לבואין לומר קדיש אחר גמר פרשת היום קודם קריאת פרשת המוספין, כמו שנוהגין ביום טוב, לפי שביום טוב נשלם מנין הקרואים דהיינו ה' גברי בפרשת היום, והמפטיר שקורא בפרשת המוספין אינו ממנין הקרואים כמו שנתבאר בסי' רפ"ב⁴⁶⁸, לכן מפסיקין בקדיש בינתיים, אבל בחולו של מועד לא נשלם מנין הקרואים, דהיינו ד' גברי, עד לאחר פרשת המוספין, לכן אין אומרים הקדיש עד לאחר קריאת פרשת המוספין⁴⁶⁹:

לגיב בשביעי ושמיני של פסח נוהגין לומר בתפלה ובקידוש זמן חירותנו, כמו ביום טוב הראשון⁴⁷⁰.

לדואין אומרים שהחיינו בקידוש של שתי לילות, כיון שכבר אמרו בשתי לילות הראשונים של פסח⁴⁷¹:

להיג וקורא בתורה והקרבתם וגו', כמו בחול המועד⁴⁷².

לוומפטיר בנביא בשמואל⁴⁷³ וידבר דוד את דברי השירה הזאת וגו', שהיא גם כן שירה, כמו שירת הים שקראו בתורה, וגם מדבר בה ביציאת מצרים⁴⁷⁴ וישלח חיצים וגו'⁴⁷⁵ ויראו אפיקי ים וגו'⁴⁷⁶.

לזובשמיני מפטיר עוד היום בנוב לעמוד וגו'⁴⁷⁷. לפי שבליל פסח היתה מפלתו של סנחריב⁴⁷⁸, שנאמר⁴⁷⁹ השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו':

לחיד אם יש מילה בשמיני אומרים יום ליבשה וכו', אפילו כשחל בחול, מה שאין כן בשאר ימים טובים, שאין אומרים אלא אם כן חל בשבת⁴⁸⁰:

לטשבת חול המועד
טו שבת בחול המועד של פסח או סוכות, ערבית שחרית ומנחה מתפלל של שבת כדרכו בכל השבתות, אלא שצריך לומר יעלה ויבא בעבודה⁴⁸¹.

מובמוסף מתפלל של חול המועד⁴⁸², היינו אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו'. אלא שצריך להזכיר של שבת קודם ליום המאורע, דהיינו שיאמר ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת הזה ואת יום החג הזה כו'⁴⁸³, ואת מוסף יום השבת הזה כו' ואת יום החג הזה כו'⁴⁸⁴, וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים⁴⁸⁵.

מאואם טעה וחתם מקדש השבת בלבד, או מקדש ישראל והזמנים בלבד, אין מחזירין אותו, כמו שנתבאר בסי' תפ"ז⁴⁸⁶:

מבטז בשבת שחל בחול המועד של פסח מפטירין העצמות היבשות, ובשבת של חול המועד סוכות מפטירין במלחמת גוג ומגוג⁴⁸⁷. לפי שתחיית המתים עתידה להיות בניסן ומלחמת גוג ומגוג בתשרי⁴⁸⁸.

מגובשבת שחל בחול המועד פסח אין מזכיר מעין המאורע בחתימת ברכת הפטרה⁴⁸⁹, שחותם ברוך אתה ה' מקדש השבת בלבד⁴⁹⁰, ואינו אומר וישראל והזמנים כמו כשחל שבת ביום טוב. שבכל יום טוב יש הפטרה אפילו כשאינו חל בשבת, ואז הוא חותם מקדש ישראל והזמנים, לפיכך כשחל בשבת צריך להזכירו בחתימת ברכת הפטרה, כיון שאין ההפטרה באה בשביל שבת בלבד אלא גם בשביל יום טוב. אבל בשבת שחל בחול המועד פסח, אין ההפטרה באה אלא בשביל שבת בלבד, שהרי אין מפטירין בנביא בשאר ימי חול המועד⁴⁹¹.

מדומכל מקום בשבת שבחול המועד סוכות נוהגין במדינות אלו לחתום בהפטרה גם ישראל והזמנים, לפי שכל יום ויום מחול המועד סוכות הוא כמועד בפני עצמו⁴⁹² כמו שנתבאר למעלה סעיף ו':

מהיז נוהגין לקרות מגילת שיר השירים בשבת שחל בחול המועד של פסח, לפי שיש בה מענין יציאת מצרים⁴⁹³.

מוואין מברכין שום ברכה על קריאתה⁴⁹⁴. לפי שחיוב קריאתה אינו נזכר בגמרא, ואינו אלא מנהג בעלמא, ואיך יברך עליה וצונו⁴⁹⁵. ואלו היה בקריאתה חיוב גמור היה צריך לכותבה על הקלף כמו מגלת אסתר. ואפילו מגלת אסתר שחייבים לקרותה חיוב גמור מתקנת הנביאים⁴⁹⁶, אף על פי כן אין מברכין עליה כשאינה כתובה על הקלף כדינה⁴⁹⁷, קל וחומר למגלה זו וכיוצא⁴⁹⁸, כגון מגלת רות בשבועות⁴⁹⁹, ומגלת איכה בט' באב, ומגלת קהלת בסוכות⁵⁰⁰:

מזיח אם אין שבת בחול המועד, קורין שיר השירים באחד משני ימים טובים האחרונים שחל להיות בשבת⁵⁰¹.

מחואם חל יום ז' בשבת, אומר ביוצר הפיוטים של שבת חול המועד, ובשמנה עשרה מתחילין לומר הפיוטים של יום ז'⁵⁰²: