Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשו"ת רבינו – החזקת מחיה בשבת
להודיע
להודיע
בלכל בית ישראל עדת עם הקודש גודל חומר עון איסור שבת דדשו ביה
גרבים פה קהלתנו ונעשה להם היתר, שמחזיקין מחיה בשבת ועוברים על כמה איסורין איסור
דמדידה ומקח וממכר
הוחישוב סכום מנין ועוד כמה וכמה איסורים.
והגם שיש איזה התירים באם שאינו מזכיר לו שם
זמדה ואינו מודד לו מלא, היינו דווקא כשנותן לו בלא מעות, דאז הוי כשאלה, משא"כ כשמוכר בעד מעות דהוי משא ומתן גמור. ואפילו על ידי נכרי אסור, אם לא באופן שיתבאר למטה,
חכדאיתא בהדיא בגמרא סוף פרק ג' דביצה
טע"ש
יברש"י.
יאוהנה מהראוי היה להטיל
יבגודא רבא על זה, כמבואר בפ"ד דקידושין
יגעיי"ש. אבל בוודאי ישראל עם קדוש וטהור אינו צריך לזה
ידחלילה, ואפילו
טוב[מומר] אמרו
טזלא שביק התירא ואכיל איסורא ר"ל. ובאם שיהיה איש שוגה
יזופתי אשר לא יאמין לדברים האלה, ונקל בעיניו עון איסור חילול שבת השקול כעבודה זרה
יחר"ל, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' ב', אזי חיוב גמור לכל מי שיודע
יטממנו וממעשיו להגיד קלונו
כברבים כדי לבער מעשיו הרעים מקרב ישראל [על ידי כפיה באלה
כאושמתא]. ואם יחפה עליו ולא
כביגיד, ונשא
כגעונו. ולהשומעים יונעם ותבא
כדעליהם ברכות טוב.
כהוכן יעשה כל איש ישראל
כושמחזיק מחיה, יבקש לו נכרי ויאמר לו בזה הלשון, אם הייתי רוצה לשכור
כזאותך שתמכור משקה שלי בשבת, הייתי נותן לך על דרך משל,
כחמן טאפ שכר אחד טפל, ומן טאפ דבש אחד קטנה,
כטומן טאפ יי"ש ג' קטנים על דרך
למשל. עכשיו אין אני שוכר
לאאותך, רק אני
לבמוכר לך שיהיה המשקה שלך, ואתה תתן לי בעד כל טאפ המעות שתקבל בעדו, פחות אחד טפל מן טאפ
לגשכר, ופחות
לדאחד קטנה מן דבש, ופחות ג' קטנים מן טאפ יי"ש על דרך משל. וישראל יקנה לו בלב שלם
לההמשקה שלו בעד סך מעות שיפסוק אתו עמו בעד כל טאפ.
לוורשאי הישראל להיות יוצא
לזונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך להביא לבית למכור, רק שלא ידבר ושלא יחשוב עמו כמה מדות נטל בשבת, רק יחשוב עמו אחר השבת.
לחגם מוכרי
לטהערינ"ג ומלח
מוטאבי"ק
מאינהגו למכור במכירה גמורה על דרך הנ"ל.
מב[3029] נדפסה בשו"ת רבינו סי' ב,
מגהוצאת זיטאמיר תר"ז
מדואילך. והוגהה על פי כתב יד, בבדי השלחן סי' קב
מהס"ק כב.
מווראה שו"ת הרב סי' יט.
מזמתוכן הדברים נראה לכאורה דמיירי כאן,
מחשהישראל הי' מוכר
מטהמשקאות לנכרים בשבת, והנכרים היו משאירים את מחירם על
נהשלחן בחנות, והישראל לא הי' נוגע במעות שהן מוקצה עד אחר השבת, שאז הי' לוקחם משם
נא(ראה לקמן הערה 3036).
נבולאחר שמונה כאן את האיסורים שבזה,
נגמייעץ באיזה אופן יוכל לסדר, שיומכר על ידי נכרי באופן המותר.
נדואולי מיירי כאן ב"מחזיק מחיה" השייכת לשר
נה(פריץ) שמחייבו להחזיקו פתוח גם ביום השבת, והשתדלו לעשות זאת באופני היתר, ורבינו מבאר איך לעשותו באופן המותר.
נו[3030] כמבואר בשוע"ר סי' שו
נזסי"ח (אסור למדוד שום דבר בשבת בין ביד בין בחבל מפני שהוא מעשה חול וזלזול
נחשבת). סי' שכג ס"א
נט(שאסור למדוד שום דבר בשבת מפני שהוא מעשה חול וזלזול
סלשבת). סי' שכד ס"ב
סא(שהמדידה אסורה משום עובדין דחול, אף שלא במקום מקח וממכר כמו שנתבאר בסי' ש"ו).
סב[3031] כמבואר בשוע"ר סי' שו
סגס"ד (אסור לקנות או למכור וכן לשכור או להשכיר בשבת, גזירה שמא יכתוב).
סד[3032] כמבואר בשוע"ר סי' שכג
סהס"א (שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום מדה, דהיינו שלא יאמר לו תן לי בעד כך וכך מעות, וכבר יש לך בידי בעד כך וכך, ויהיה לך בידי כך וכך. וכן
סובמדה, תן לי מדה או כך וכך מדות,
סזוכבר יש לך בידי כך וכך, ויהיה לך בידי כך וכך. שכיון
סחשמזכיר לו בסכום המעות שחייב לו ניכר שהוא מקח וממכר), וס"ג
סט(אסור להזכיר לו סכום מנין, שלא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי עוד חמשים ויהיה לך בידי מאה
ע... דומה למקח וממכר), וסי' תקיז
עאס"א (מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה ביום טוב, ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין, ולא שם מדה, ולא שם
עבדמים, כדי שלא יהא נראה כמקח וממכר).
עגוהיינו שאף שהתירו במאכלים לכבוד השבת,
עדכדלעיל סי' שכג
עהס"א (מותר לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני ואשלם לך אחר
עוהשבת). מכל מקום אסור להזכיר סכום
עזמנין.
עח[3033] כמבואר בשוע"ר סי' שכג
עטס"א (ויש מתירין אפילו להזכיר שם דמים ושם מדה, רק שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום מדה).
פ[3034] שאינו מודד בכלי מדידה מלא אלא
פאבאומד, וכמבואר בשוע"ר סי' תנו
פבס"ט (שביום טוב אסור למדוד אפילו לדבר מצוה כמו שיתבאר בסי' תק"ו,
פגואם לא מדד מערב יום טוב, יקח עשרון קמח באומד הדעת).
פד[3035] כמבואר בשוע"ר סי' תקיז
פהס"א (מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה ביום טוב, ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין ... שלא יהא נראה כמקח וממכר אלא כשאלה כמ"ש בסי' שכ"ג).
פו[3036] לפום ריהטא הי' נראה דמיירי כאן, שאף שאינו
פזמזכיר לו שם מדה, ואינו מודד לו,
פחמכל מקום מזכיר לו מעות.
פטאמנם כבר נתבאר בשוע"ר סי' שכג
צס"א (ויש מתירין אפילו להזכיר שם דמים ושם מדה, רק שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום מדה. דהיינו שלא יאמר לו, תן לי בעד
צאכך וכך מעות, וכבר יש לך בידי בעד כך וכך,
צבויהיה לך בידי כך וכך. וכן במדה, תן לי מדה או כך וכך
צגמדות, וכבר יש לך בידי כך וכך, ויהיה לך בידי כך וכך). הרי
צדשהשווה דין שם דמים לדין שם מדה.
צהויותר נראה דמיירי כאן, שהישראל הי' מוכר המשקאות
צולנכרים בשבת, והנכרים היו משאירים את מחירם על השלחן
צזבחנות, והישראל לא הי' נוגע במעות שהן מוקצה עד אחר השבת, שאז הי' לוקחם
צחמשם.
צטועל זה כותב שאסור מטעם משא ומתן,
קוכמבואר בשוע"ר
קאסי' תקיז ס"ו (ואף על פי ששומתו ידוע אסור
קבלשלם לו המעות ביום טוב עצמו, אפילו אם מראה לפני הנכרי את
קגהמעות כדי שיטול בעצמו אסור ... דכל שהמעות מגיעין ליד
קדהמוכר ביום טוב ניכר הדבר שהוא מקח וממכר, שאיסורו מפורש
קהבכתוב בנחמיה, ולא התירו אלא כשאינו נותן לו
קומעות, דאזי אין נראה כמקח וממכר אלא
קזכשאלה).
קחגם מהעצה האמורה לקמן (שימכור לנכרי בערב שבת כדי שהנכרי יוכל למכור בשבת), נראה דמיירי במכירה ממש לנכרי בשבת.
קט[3037] כמבואר שם (ואפילו על ידי נכרי אחר אסור לשלם לו). ובסי' רמג
קיס"ג (מה שהנכרי הזה מקבל השכר מהנכרים, הוא עושה זה בשביל הישראל, ולהישראל עצמו אסור לו לקבל השכר של יום השבת, לכן אסור גם כן שיקבל הנכרי בשבילו). סי' שו
קיאס"ד (ואפילו על ידי נכרי אסור לקנות בשבת). סי' שכה
קיבסט"ז (ועכשיו נהגו העולם היתר אפילו לכתחלה לומר לנכרי להביא שכר או שאר דברים שהם צורך
קיגהשבת ... וצריכים הם להזהר ... שלא ליתן מעות לנכרי כמ"ש
קידבסי' תקי"ז).
קיה[3038] כט, ב (בלבד שלא יזכיר לו סכום מדה
קיו... ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח).
קיז[3039] ד"ה הרגיל אצלו (ונותנו לו בלא
קיחפיסוק דמים).
קיט[3040] עפ"י ב"ק צב,
קכב (קרית חברך
קכא(להוכיחו, רש"י)
קכבולא ענך, רמי גודא רבא
קכגשדי ביה). והכוונה לשמתא ונידוי.
קכד[3041] עב, סע"א
קכה(דאקפי פירא בכוורי בשבתא, ואזיל וצדו בהו בשבתא (הציף
קכוהביבר דגים הרבה, והלכו וצדו, רש"י),
קכזושמתינהו ר' אחי ברבי
קכחיאשיה).
קכט[3042] כן תיקן בבדי השלחן סי'
קלקב ס"ק כב
קלאעפ"י כת"י.
קלב[3043] חולין ד, א (ישראל מומר אוכל נבילות
קלגלתיאבון ... כיון דאיכא התירא ואיסורא,
קלדלא שביק התירא ואכיל איסורא).
קלה[3044] כדלקמן שמבואר אופן המותר.
קלו[3045] סעיף ה (מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא).
קלזוכן הוא בשוע"ר סי' קכח
קלחסנ"ב (חוץ מחילול שבת בפרהסיא שהוא כנכרי לכל דבר). סי' שפה
קלטס"ג (ישראל מומר לע"ז,
קמאו לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסורי דברי סופרים, הרי הוא כנכרי לכל דבריו).
קמא[3046] כמבואר בשוע"ר או"ח סי'
קמבקנו ס"ח
קמג(בדברי שמים אם לא חזר בו צריך להוכיחו ברבים עד שיחזור
קמדלמוטב).
קמה[3047] השלמת בדי השלחן שם.
קמו[3048] על פי ויקרא ה, א.
קמז[3049] על פי משלי כד, כה (ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא
קמחברכת טוב).
קמט[3050] מן סיר אחד (מדת הלח ברוסיא) של שכר
קנ(בירה שהיית מוכר), הייתי נותן לך אחד טעפל (היא
קנאמדת סיר קטנה).
קנב[3051] שאף שהתירו בכעין זה לעיל סי'
קנגרמה ס"ח
קנד(מותר ליתן לנכרי סחורה למכרה, או מעות להתעסק בהן, ואף שהנכרי
קנהמתעסק בהן בשבת אין בכך כלום, כיון שהישראל לא צוה לו
קנושיתעסק בשבת. ובלבד שיקצוץ לו שכר בעד טרחו,
קנזאו שיתן לו חלק מהריוח שירויח, שאז הוא מתכוין בעסקו בשבת לטובת עצמו להרבות בשכרו, והישראל נהנה מאליו כשנוטל גם שכר שבת בהבלעה).
קנחמכל מקום לא התירו בזה שם אלא באופן:
קנט(א) שהישראל לא
קסצוה לו שיתעסק בשבת. (ב) שהישראל נוטל שכר השבת בהבלעה עם יום נוסף שעסק הנכרי בזה. משא"כ כאן שהישראל עובד בעצמו
קסאכל השבוע, ורק ליום השבת הוא שוכר את הנכרי שימכור עבורו
קסבבחנות.
קסגואפילו בסתם
קסדאסרו לעשות כן במקום שיום השוק הוא רק בשבת, כמבואר בשוע"ר סי' שז ס"ט (במקום שיום השוק הוא בשבת,
קסהאסור ליתן מעות לנכרי מערב שבת שיקנה לו חפץ
קסופלוני, אם אותו
קסזחפץ אינו מצוי לקנות באותו מקום אלא ביום השוק, כמו שהוא רגיל בעיירות קטנות,
קסחשהרי זה כאילו אמר לו בפירוש לקנות בשבת שהוא יום השוק
קסט... וכן הדין לענין כל
קעדברים אלו בנותן כלים לנכרי למכור).
קעא[3052] שכיון שהוא מוכרו לו בערב שבת,
קעבשוב אין חשש עושה בשליחותו וחשש אמירה לנכרי.
קעגואף שנתבאר בשוע"ר סי' שז
קעדסל"ה (אסור לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתך בשבת,
קעהואפילו אם הוא מקנה לו לגמרי את החפץ הזה שהמלאכה נעשית בו).
קעווהרי גם כאן מקנה לו את החפץ הזה שהמלאכה נעשית בו.
קעזהיינו דוקא כשאומר לו בפירוש שיעשה בו המלאכה
קעחבשבת, משא"כ אם רק אומר לו, שאם ימכור
קעטבשבת יקבל הריוח לעצמו, מועלת ההקנאה,
קפכדלעיל סי' רמה
קפאסי"ב (מותר לו להתנות עם הנכרי (מתחלה), שיטול לעצמו שכר
קפבב' או ג' ימים ... כשהקנה לו חלק בגוף
קפגהתנור, דהיינו שבימים אלו שהשבת בתוכם גוף התנור הוא קנוי
קפדלהנכרי, שנמצא הוא עושה מלאכה בתנור שלו ואינו נראה כשלוחו
קפהשל ישראל).
קפווהטעם נתבאר לעיל שם בקונטרס אחרון
קפזס"ק ד (מקנה ונותן לו במה לעשות ... לדידן ... לא סבירא לן דהוה
קפחכאומר ממש לעשות ... אפשר דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בשל
קפטישראל שלא הקנה לו אלא השכירו לו לשבתות, אבל כשהקנה
קצלו ... לא מחזי כאומר לו ולא כעושה בשבילו, כיון שעושה בשלו).
קצאואף שעדיין נשאר בזה איסור שכר שבת,
קצבוכדלעיל שם סי"ב
קצג(יטול לעצמו שכר ב' או ג' ימים ...
קצדאין בזה איסור משום שכר שבת, כיון שנוטלו בהבלעה עם יום אחר).
קצהוגם לענין מכירה בשבת נתבאר שם
קצוסט"ז (מותר ליתן לנכרי סחורה למכרה ... והישראל נהנה מאליו כשנוטל גם שכר שבת בהבלעה). וראה שם (הערה 703). משא"כ כאן שאינו מוכר אלא ביום
קצזהשבת לבדו.
קצחהיינו דוקא במקום שהקנין אינו גמור,
קצטכמבואר שם סי"א
ר(מכל מקום לא הקנהו לו קנין גמור לחלוטין לכל השבתות
רא... אלא הקנהו על תנאי על מנת שיתעסק בחול כנגד
רבהשבת, והרי זה כמשכירו לו לשבתות בעד שיעסוק בשבילו
רגבחול, והרי הוא נוטל שכר שבת שלא בהבלעה).
רדמשא"כ כאן שמוכר לו
רהבמכירה חלוטה.
רוואף שבערב שבת עדיין אינו יודע איזה מאכלים ומשקאות
רזימכור הנכרי בשבת ואיזה ישארו אצלו ויחזירם לישראל אחר השבת.
רחמכל מקום גם מכירה זו מועלת
רט(ראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ט סקל"ה.
ריולקמן בהלכות פסח ח"ג, בהוספות,
ריאהערה קמה).
ריבאמנם לא נתפרש כאן הטעם שאין בזה חשש מראית
ריגהעין, שהרי החנות היא של הישראל,
רידבוימי החול מוכר בה הישראל, ורק בשבת מוכר בה הנכרי.
ריהומה שהתירו לעיל שם סט"ז (מותר ליתן לנכרי סחורה
ריולמכרה, או מעות להתעסק בהן. ואף שהנכרי מתעסק בהן בשבת אין בכך כלום).
ריזהרי נתבאר שם טעם ההיתר (ואין לאסור מפני מראית העין שלא יאמרו שהוא שלוחו של הישראל,
ריחלפי שאין הכל יודעין שמעות אלו וסחורה זו הן של ישראל).
ריטמשא"כ כאן שמדובר
רכבחנות של הישראל.
רכאואין לומר דמיירי כאן במוכר בשוק;
רכבשהרי כל המשך הדברים מורה דמיירי כאן "שמחזיקין מחיה", "שהולך להביא
רכגלבית למכור".
רכדוראה שו"ת הרב שם. לקמן
רכה(הערה 3054).
רכו[3053] ולענין מכירת כל החנות לנכרי ליום השבת כדי שיוכל
רכזהנכרי למכור בה בשבת, ראה שו"ת צמח צדק סי' לא
רכחוסי' צא, שלא מצא היתר מיושב.
רכטובתשובת הג"ר אייזיק מהאמליא (קובץ יגדיל
רלתורה נ.י. ח ע' יב),
רלאותשובת הג"ר אלעזר
רלבארלזרוב (קובץ יגדיל תורה ירות"ו יא ע' 23), שהדרך הכי טובה
רלגהיא למכור, ולחזור ולקנות בשותפות עם הנכרי
רלדולהתנות, ומבאר באיזה אופן לכתוב
רלההשטר.
רלו[3054] אם הכוונה היא שיוצא ונכנס לשמרו שלא
רלזיגנוב, אזי אין לחוש בזה למראית העין,
רלחכמבואר בשוע"ר
רלטסי' רמד סי"ז (ואם שכר לו את הנכרי בקבלנות
רמומתיירא שמא יגנוב הרבה, כיון שיש חשש הפסד
רמאמרובה, יכול להושיב אצלו ישראל, או לישב בעצמו, לשמרו שלא
רמביגנוב, שבמקום הפסד מרובה אין חוששים למראית
רמגהעין).
רמדאמנם שגרת הלשון מורה לכאורה,
רמהשהכוונה היא, "יוצא
רמוונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך (בשבת)
רמזלהביא (את המאכלות
רמחומשקאות מהמחסן של הישראל) לבית
רמט(החנות, כדי) למכור
רנ(בה אחר כך)".
רנאולא נתפרש כאן מדוע לא נחוש בזה למראית
רנבהעין, כמבואר שם ס"כ (ובלבד שלא יביאו עצים מרשות
רנגהישראל בשבת, שכל קבלנות אינה מותרת אלא אם כן מסר לו מערב
רנדשבת כל מה שרוצה למסור לו לצורך המלאכה. ואפילו אם מסר להם
רנההעצים מערב שבת, אלא שלא הוציאום מרשותו עד
רנושחשכה, אסור להניחם שיוציאו בשבת מפני מראית
רנזהעין, שיאמרו שבשבת מסר להם).
רנחוראה גם לעיל (סוף הערה 3052).
רנטואולי מיירי כאן באופן שאין לחוש למראית
רסהעין, כגון שהוא "מחזיק מחיה" השייכת לשר
רסא(פריץ) שמחייבו להחזיקו פתוח גם ביום השבת, והשתדלו לעשות זאת באופני היתר, ורבינו מבאר איך לעשותו באופן המותר.
רסב[3055] כמבואר שם סי"ח (במה דברים אמורים כשישראל
רסגהיושב אינו משגיח ומעיין על הנכרי, רק שיניח הכל לתיבת
רסדהמכס או המטבע ולא יגנוב לעצמו כלום. אבל אסור לו לעיין
רסהולידע מה הוא ההתעסקות שעושה הנכרי, כדי ליקח ממנו חשבון
רסועל זה. דכיון שבשבת עצמה אסור ליקח ממנו
רסזחשבון, אסור לו גם כן לעיין עליו בשביל החשבון
רסחשלמחר, שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להכין ולהזמין את
רסטעצמו כדי לעשותו אחר השבת, כמ"ש בסימן ש"ו).
רעובסי' שו ס"א (ממצוא חפצך דרשו חכמים חפציך אסורים לבקשם בשבת, אפילו בדבר שאינו עושה בו שום
רעאמלאכה לא של תורה ולא שבות מדברי סופרים, אלא שעושה איזה מעשה המותר,
רעבאפילו הליכה בלבדה,
רעגומעשה זה או הילוך זה הוא בשביל כדי לעשות אחר השבת איזה
רעדדבר שאסור לעשותו בשבת בין מן התורה בין מדברי סופרים, שנמצא מזמין עצמו בשבת ...
רעהלדבר האסור בשבת).