Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Shabbos Part 2 (Simanim 253-256)·Later edition to Siman 259שוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו)·מהדורא בתרא לסימן רנט

אמהדורא בתרא לסימן רנט
[א] דעת הפוסקים שהטמנה במקצת שמה הטמנה
עיין רשב"א פ"ד

בבשם הגאונים, דסבירא להו דהטמנה במקצת הטמנה היא, והם רבינו האי ורבינו חננאל

גשהביא ריש פ"ג,

דודברי ר"ח הובאו גם כן ברא"ש, מכלל דסבירא ליה נמי הכי.

הומה שכתב ר"ח אבל הטמנה על גבי גחלים כו',

ולפי מה שכתב הרשב"א

זבשמו, רוצה לומר שכל על גבי גחלים, הטמנה היא במקצת על כל פנים, שהרי הרשב"א

חריש פ"ג

טהעתיק גם כן כלשון זה ממש בדברי ר"ח. ולא קשה מידי מה שהקשה הב"ח שם

יוסוף סי' רנ"ז

יאעל הב"י (ולפירוש הב"ח למה ליה למנקט כסא של ברזל כו', לוקמה

יבבלי הטמנה בבגדים). וכן דעת הר"ן

יגשלא העתיק כלל לשון הטמנה מדברי ר"ח, עיין שם במשנה,

ידדלא כב"ח. וכן הוא בהדיא בר"ן ריש פ"ד, והכי נמי שולי הקדרה מוטמנים בכהאי

טוגוונא כו'. וסבירא להו לגאונים, דהא דאמר ר' זירא

טזקופה שטמן בה הוא לרבותא, לאשמועינן שאין הקופה מפסקת כמו אוירא, עיין שם

יזבר"ן.

יחומה

יטשכתב הטור בסי' רנ"ז בשם הרא"ש

כלחלק בין דרך הטמנה כו'. היינו דוקא כמו שכתב שם הטור שלא היתה נוגעת בשום דבר

כאכו', רוצה לומר לא בבגדים ולא בגחלים, וקרקע הכירה אינו ראוי להטמנה ואין לגזור בו,

כבכמו שכתב הרא"ש, וכן הוא בתוס'

כגטעם זה לבדו. אלא שהרא"ש לא רצה לסמוך על זה הטעם לבדו אלא בצירוף עוד טעם,

כדדשאני התם שנתן הקדרה בקופה לשם הטמנה כו'.

כהומשום הכי נמי לא הביא הטור דברי הרא"ש אלו,

כושלא ללמוד מהם להקל בטעם זה לבדו שאין ראוי להטמין בתוכו, וסגי ליה להטור במה שכתב

כזהיתר חפירה גדולה כו' וגורפין כו',

כחדהכא נמי איכא ב' טעמים יחד להתירא,

כטשמאחר שיש אויר הרבה לא דמי להטמנה, וגם אינו ראוי להטמין בתוך הקרקע. ומשום הכי

לכתב וגורפין כו', כדי שלא להעמיד על גבי גחלים שראוי להטמין בהם.

לאומה שכתב אחר כך

לבשיש תחת הקדרה אש כו'. היינו מלמטה ויש אויר ביניהם, כי הקדרה נתונה על גבי הכירה

לגמלמעלה עיין שם.

לדולא הוצרך לפרש כן, מאחר שכבר פירש כן בסי' רנ"ג לאסור בנוגעת בגחלים. וגם

להלפירוש הב"ח דבהטמנה דוקא,

לוהא הכא נמי בהטמנה מיירי.

לז[ב] דעת הפוסקים שהטמנה במקצת אינה הטמנה
ומיהו

לחבספר התרומה,

לטובפרט סוף סי' רל"א,

מלא אסרי רבנן כו' על כירה שיש מלח וסיד שרו כו', משמע בהדיא כמו שכתב הב"ח

מאדדוקא בהטמנה אסרו על גבי גחלים. דדוחק לומר דמיירי במפסיק אוירא,

מבדאם כן הוי ליה להביא ראיה לאסור בהטמנה, דהא בגמרא אמר ר' זירא אסור להניחה על

מגגבי גפת.

מדואי לא סבירא ליה לחלק כלל בין מיפסק אוירא, הוה ליה לאסור גם בלא הטמנה.

מהובלאו הכי נמי משמעות הלשון הוא כמו שכתב הב"ח.

מו(ומיהו האור זרוע

מזבמרדכי

מחקאי ודאי בשיטת רבו

מטראבי"ה,

נדהא אפילו בטמונה כולה בגחלים שרי לדידיה כמ"ש בהגהות מרדכי פ"ד,

נאעיין שם בשארית יוסף.

נבובכהאי גוונא גם הספר התרומה מודה כמו שיתבאר לקמן,

נגוכדמוכח ממתניתין דנוער את הכיסוי כו').

נדוכן משמע מלשון הרב רבינו יונה בר"ן ריש פ"ד,

נהדלא סבירא ליה כמו שכתב הרשב"א

נולהוכיח מזה דר' זירא מיירי דוקא במפסיק אוירא, מדכתב דאפילו מפסיק אוירא כו'. וכן משמע

נזמלשון הרשב"א שתלה בדעת עצמו וכתב נראה לי כו',

נחולא תלה ברבו, מכלל דרבו סבירא ליה דאפילו לא מפסיק אוירא לא אסר אלא בהטמנה.

נט[ג] מעשה דרבי, ודין מיחם על גבי מיחם, שלא גזרו משום הטמנה
וכן משמע בהדיא

סממה שכתב הרב רבינו יונה

סאגבי כוזא אפומא דקומקמא, דאפילו צונן אסור, אפילו להפשיר בדרך הטמנה, והיינו אפילו להפיג צינתם כמו שכתב שם

סבהרשב"א בשמו,

סגוכן כתב הרשב"א פ"ג

סדדאין חילוק כלל בין הפשר להפיג צינתם. ואם כן אמאי מותר להפשיר פך של שמן בכלי שני,

סהאפילו לגירסת הגאונים

סודהפשרו לא זהו בישולו.

סזועל כרחך דלא מיקרי דרך הטמנה אלא כשכולו טמון. ואם כן נתנו

סחדבריהם לשיעורין. דלא כרשב"א.

סט(ואין לומר דרשב"א מודה בדבר שאינו מוסיף הבל דבעינן כולו

עדוקא,

עאואפומא דקומקמא עיקר האיסור הוא משום ההטמנה בבגדים.

עבדהא למד כן ממשמעות המשנה,

עגומשם יש ללמוד גם כן לאינו מוסיף, שלא התירו אלא מבעוד יום.

עדובלאו הכי נמי דוחק לחלק ביניהם נגד משמעות לשון הגמרא סוף פרק במה מדליקין

עהמפני מה אמרו כו'. וגם אם כן על כרחך נתנו שיעור.

עוובר מן כל דין, מבואר כן בהדיא מלשון הרשב"א ור"ן פ"ג, הובא בשו"ע

עזסי' רנ"ז, דדוקא שלא יתטנף כו').

עחואתי שפיר נמי הא דלא אסור להפשיר בכהאי

עטגוונא אלא בשבת,

פכמו שכתב הטור סי' רנ"ח,

פאוכדמשמע מלשון הסוגיא מאי שנא ממיחם כו',

פבדמיירי בשבת, והוי ליה למימר ליה דהכא אפילו מבעוד יום אסור. והיינו טעמא,

פגמשום דלא הוי מטמין ממש בדבר המוסיף, אלא כמטמין

פדכו', משום דבמקצת לאו הטמנה היא,

פהאלא דבדבר שאינו מוסיף לא התירו להטמין את הצונן בכהאי גוונא שחום ההפשר נולד בו

פומדבר המוסיף שהוא המיחם.

פזואם כן

פחהוא הדין לכלי שני,

פטדלענין הפשר אין לחלק כלל ביניהם, כמו שכתב הרשב"א

צלהקשות על גירסת רש"י דהפשרו זהו בישולו. וגם לפי מ"ש שם לפי דעת

צארש"י

צבלא אתי שפיר הכא,

צגחדא דהכא מיירי במים ולא בשמן כדמוכח בגמרא,

צדועוד דעל גבי מיחם מלמעלה ודאי דלא מיקרי כלי ראשון, דלא עדיף מאילו עירה ממיחם

צהלכוזא,

צוועוד דהרב רבינו יונה לא פליג אר"י הזקן

צזלאסור להניח במקום שיוכל לבא לידי בישול, שהרי גם הגאונים סבירא להו הכי,

צחוכן הוא בירושלמי,

צטכמו שכתב הרשב"א פ"ג.

קומיהו בלא פירוש הרב רבינו יונה, לא קשה מידי להרשב"א, מהא

קאדמניחים מיחם על גבי מיחם,

קבולא דמי לעל גבי גחלים וגפת שאסור משום הטמנה במקצת. דיש לומר דסבירא ליה דמיחם לא

קגמיחלף כלל ברמץ, כמו שכתבו התוספות דף ל"ט

קדגבי סודרין, וכהאי גוונא כתבו ריש פ"ד

קהלענין קרקע הכירה.

קוולא סבירא ליה שם, כמו שכתב בספר התרומה שם, משום דחום על ידי דבר אחר לא דמי לגפת.

קזדספר התרומה אזיל לשיטתיה דפירש שם דהא דאסר רבה

קחבביצה משום גזירת הטמנה ברמץ, היינו בשבת דוקא, ולא מבעוד יום, מהאי טעמא גופיה,

קטעיין שם.

קיאבל הרשב"א שם

קיאסבירא ליה כהרב רבינו יונה שפירש דהיינו טעמא דרב יוסף, ורבה פליג עליה ופסק כרבה. ומשום הכי אסר שם בסוף הסוגיא להטמין קיתון של צונן בתוך אמבטי של

קיבחמי טבריא אפילו מבעוד יום אע"ג דתולדות חמה כו', ורוצה לומר דכל שכן בתולדות

קיגהאור, כמו שכתב הרשב"א שם בד"ה א"ר חסדא כו' דמאי אמרת גזרה שמה

קידיעשה כן מערב שבת בתולדות האור

קיהכו', מכלל דפשיטא ליה לאיסורא.

קיווהא

קיזדהתיר רבי להניח הפך בכלי שני, אע"ג דהטמנה במקצת שמה הטמנה לדעת

קיחהרשב"א. ואין לומר דכלי שני לא מיקרי דבר המוסיף,

קיטחדא דלא גרע מאבק דרכים,

קכשאסרו בסתם, אף שלפעמים אינו חם אפילו כחום כלי שני,

קכאועוד

קכבדאם כן מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישול, דלמא אסר בכלי ראשון משום

קכגהטמנה,

קכדשנוהג אף בתבשיל שנתבשל כל צרכו בענין שאין בו משום בישול,

קכהכמו שכתב שם הרשב"א

קכוגבי פנאד"ש.

קכזאלא היינו טעמא,

קכחדסבירא ליה לרשב"א בפשיטות,

קכטדאיסור מוסיף הבל לא גזרו כלל בלהפשיר לבד, כעובדא דרבי, כי אם בקדרה חמה. ואפילו בצונן

קללחמום חום שהיד סולדת בו, דומיא דביצה בחול ובאבק דרכים כדי שתצלה דוקא.

קלאולרב יוסף

קלבנקט שתצלה, משום דבצלויה בלאו הכי אסור משום הטמנה בשבת, אפילו בשאינו מוסיף,

קלגוכמ"ש בפני יהושע שם.

קלדוכן מעשה דאנשי טבריא,

קלהנמי מיירי בכהאי גוונא, מדאסרו להם בשתיה כהוחמו בשבת, ולהפשיר מותר לכתחילה.

קלווגם לשון מוסיף הבל

קלזמשמע הכי, דעיקר הגזרה בדבר שיש בו הבל חם, ומטמין בדבר המוסיף. אלא שיש בכלל

קלחמאתים מנה,

קלטוכל שכן להחם הצונן על ידי הטמנה, אבל מכל מקום דוקא דומיא דתוספת הבל בחמין,

קמשתוספת זו גם כן היד סולדת בו,

קמאודמי לרמץ.

קמב(ועוד שעיקר הגזרה היתה על מבעוד יום, וממילא נאסר גם בשבת

קמגבמכל שכן.

קמדולרב יוסף לפי דעת התוס' לא גזרו כלל בשבת, עיין שם דף ל"ט.

קמהומבעוד יום ודאי דאין לאסור להפיג צינה בלבד, כדמשמע מחררה שטמנה בגחלים, דהיינו שכבו מבעוד יום, בכהאי גוונא

קמודלא דמי לרמץ, רק שנשארה טמונה בהם שלא תתקרר. והא דפירש רש"י בעירובין

קמזשכבו בשבת, היינו משום דאזיל לשיטתיה דשהייה והטמנה דינם שוה להתיר בכמאכל

קמחבן דרוסאי לחנניה,

קמטדהיינו שיקרמו פניה מבעוד יום,

קנאבל לדידן

קנאצריך לומר שכבו מבעוד יום בענין שאין מוסיף הבל).

קנבואין צריך לומר לגירסת הגאונים ורי"ף

קנגדגזרה שמא ירתיח מחמת רבוי ההבל, והא ודאי לא שייך אלא בקדרה חמה ולא בצונן להפשיר

קנדלבד. ומשמעות הרשב"א ושאר פוסקים דלדינא לא פליגי, וליכא נפקא מינה.

קנהואיסור

קנושאינו מוסיף הבל, לא שייך גם כן בעובדא דרבי, שהרי סתם במשנה

קנזממלא אדם קיתון כו'. ופלוגתא דלהטמין צונן היא בדבר שדרכו להטמין שהוא תבשיל דוקא,

קנחכדפירש רש"י שם, ובהא דוקא אמרינן התם דאדם חשוב שאני.

קנט[ד] שיטת הרשב"א בהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל
והא

קסדהסכים הרשב"א פ"ג גבי פנאד"ש, לפירוש הרב רבינו

קסאיונה ריש פ"ד, וכתב שנראין דבריו. אי הוה טעם האיסור

קסבמשום דבכהאי גוונא לא התירו להטמין הצונן,

קסגבאמת הוה אסור אפילו במקצת, כמו שאסרו בקדרה חמה.

קסדאלא טעם האיסור הוא משום הטמנה בדבר המוסיף. ולא שמטמין ממש בדבר המוסיף,

קסהשאז היה גם כן אסור אפילו בהטמנה במקצת, דהיינו אפילו להניח על גבי מיחם לבד בלא

קסוהטמנה, וגם היה אסור אפילו מיחם על גבי מיחם. אלא שבאמת לא שייך כלל במיחם הטמנה

קסזאפילו במקצת, מאחר דלא דמי כלל לרמץ.

קסחומשום הכי סלקא דעתא דרבי זירא להתיר לגמרי, משום שההטמנה בבגדים שלמעלה היא דבר

קסטשאינו מוסיף ולא גזרו בצונן, והמיחם שמלמטה, שהוא דבר המוסיף, לא דמי לרמץ, ולא

קעשייך בו הטמנה אפילו במקצת, מדמניחין מיחם על גבי מיחם.

קעאואמר ליה רבה דאפילו הכי יש לאסור משום הוספת הבל מדבר המוסיף בהטמנה, אף שהיא דבר

קעבשאינו מוסיף.

קעגוהלכך אין לאסור בזה בהטמנה במקצת, דלא אמרינן הטמנה במקצת

קעדהטמנה היא אלא בעיקר גזרת חכמים, בין בדבר המוסיף ומבעוד יום, ובין בדבר שאינו

קעהמוסיף ובשבת, שלא רצו להתיר בטמונה כולה ומקצת פיה מגולה משום שמא יחתה ושמא ירתיח,

קעוולא נתנו דבריהם לשיעורים כמו שכתב הרשב"א.

קעזמשא"כ איסור זה אינו מעיקר גזרת חכמים ממש, מאחר דמיחם לא דמי לרמץ ולא לגפת

קעחוכיוצא בו מדברים שגזרו עליהם חכמים במנין, אלא שהוא איסור יוצא מכלל גזרתם מסברא,

קעטולא שייך לומר בו לא נתנו דבריהם לשיעורין.

קפאלא שזה דוחק, דאם כן הכא נמי הוי להו לאסור במקצת פיה מכוסה

קפאעכ"פ, ולהתיר בכל פיה מגולה.

קפבוכל כהאי גוונא הוי ליה לרשב"א לפרש. ובלאו הכי נמי כל כהאי גוונא הוי ליה

קפגלפרש, כי היכי דלא תקשי מעובדא דרבי.

קפדוהנכון בדעת הרשב"א, דסבירא ליה בפשיטות

קפהדאין להוסיף על דברי חכמים, ואין לך אלא מה ששנו חכמים בלשון המשנה באיסור ההטמנה,

קפודגבי איסור באינו מוסיף שנו במשנה

קפזלשון כיסוי דוקא, לא יכסנו משתחשך כו', וגבי איסור בדבר מוסיף שנו לשון הטמנה סתם,

קפחאין טומנין כו', ובמקצת נמי הטמנה היא בלשון המשנה, וכדהוכיח הרשב"א.

קפטואף שבגמרא סוף פ"ב

קצנזכרו שתיהן לאיסור בלשון הטמנה, לא נחית התם רבה לפרש חילוקי דיני איסורן, אלא

קצאטעמיהן לבד. בשגם דבשתיהן הטמנה במקצת הטמנה היא, אלא דמכל מקום הך כי אורחה והך

קצבכי אורחה.

קצגדבדבר המוסיף עיקר פעולת ההטמנה היא ודאי מלמטה תחת הקדרה, וגם

קצדסביבותיה,

קצהולא על גבה מלמעלה. כנודע

קצושטבע ההבל לעלות למעלה, ואף שמתפשט גם כן לצדדים עד ג' טפחים, כדתנן ריש פ"ב

קצזדבבא בתרא,

קצחמכל מקום עיקרו עולה למעלה.

קצטואפילו דשומשמין דאמרינן

רדלא מסקי הבלא, היינו משום שהקופה מפסקת.

ראותדע דבריש פ"ב דבבא בתרא לא מפלגינן בין גפת לגפת, ומשום הכי גזרו

רבאף שלא נתן דבר המוסיף על גבי הקדרה מלמעלה.

רגמשא"כ בדבר שאינו מוסיף, רק שמעמיד ההבל החם שבה שלא יצא

רדהחוצה, העיקר הוא על פיה מלמעלה, שאם תהא פתוחה למעלה לא יועילו כלום המוכין

רהוגיזין שתחתיה וסביבותיה. וגם אם מועילים קצת, אין דרך בני אדם לעשות כן כלל,

רווהעושה בטלה דעתו, ולא גזרו כלל על דבר שאינו מצוי כלל, כמו שכתבו התוס' פ"ב

רזדבבא בתרא.

רחואם כיסה למעלה ולא למטה וסביבותיה, אמרינן נמי הטמנה במקצת שמה הטמנה, וכדתנן

רטסתמא לא יכסנו משתחשך

רי(וגבי

ריאכוזא אפומא דקומקומא, עיקר האיסור הוא משום הולדת חום בדרך הטמנה דוקא, כמו שכתב

ריבהרשב"א פ"ג

ריגגבי פנאד"ש, ורוצה לומר דהטמנה בדבר שאינו מוסיף לא התירו בצונן בכהאי גוונא

רידדמוליד חום, אלא במשמר החום במיחם על גבי מיחם, או להפג צינה בצונן שאינו מוליד חום

ריהכלל, אבל לא במוליד חום, אף דלא מקרי מוסיף הבל ממש, מאחר שאינו רק להפשיר כדלעיל,

ריווכמו שיתבאר לקמן.

ריזוהלכך אין לאסור אלא באיסור הטמנה באינו מוסיף, דבכיסוי תליא מלתא, משא"כ

ריחבעובדא דרבי.

ריטוהא דאסר הרב רבינו יונה ליתן קיתון תוך אמבטי ואפילו מבעוד יום,

רכהיינו להחם ממש עיין שם).

רכאותנן נמי

רכבממלא אדם קיתון ונותן תחת הכר כו' תחת הכר סתם, משמע אפילו מגולה מעט סביבותיה

רכגלמטה, ואפילו הכי צונן דוקא שרי. ועוד דעל כרחך ודאי לא בעי כולו טמון, שהרי אין

רכדהכר תחת הקיתון לפי משמעות לשון המשנה.

רכהואם כן לפי הוכחת הרשב"א

רכושלא נתנו דבריהם לשיעורים באין פיה מכוסה בדבר המוסיף, אם כן ממילא מוכח דבאינו

רכזמוסיף אסור בפיה לבדה מכוסה, דומיא דתחתיה במוסיף, ודו"ק.

רכח[ה] שיטת בעל התרומה בהטמנה בדבר המוסיף ושאינו מוסיף
וגם

רכטספר התרומה וסיעתו, יש לומר דמודים באינו מוסיף,

רלכמשמעות לשון המשנה

רלאתחת הכר כו', דבכיסוי לחודיה אסור. וכדמשמע גם כן מלשון ספר התרומה

רלבוסיעתו גבי כסהו ונתגלה.

רלגואע"ג דבדבר המוסיף סבירא להו שנתנו חכמים דבריהם

רלדלשיעורים, דלא כרשב"א,

רלהדהיינו דסבירא להו דאיסור דבר המוסיף הוא כשעיקר ההטמנה הוא בדבר המוסיף,

רלולאפוקי גחלים מועטים סביב הקדרה ותחתיה לא מיקרי עיקר, עיין שם סי' רל"א

רלז(והא דנקט התם נמי שוגג דוקא,

רלחהיינו משום איסור להניח קופה שטמן על גבי גפת משום אסוקי הבלא

רלטעיין שם). ולפי זה תלי בריבוי הגחלים ומיעוטן (וכן הוא בירושלמי

רמרבת רקביבותן כו' עיין שם). ואפשר דתלי בהטמנת רוב הקדרה. ועכ"פ אין פיה מגולה

רמאמדבר המוסיף מועיל כלום, מדלא משני התם בספר התרומה בפשיטות דלא דמי למעשה טבריא שכולו

רמבטמון בדבר המוסיף. והלכך לא קשה מידי דמ"ש

רמגהרשב"א ריש פ"ד

רמדממתניתין

רמהנוער את הכיסוי כו'. ואפילו אם אין גם כן גחלים תחתיה רק כל סביבה, לא מהני,

רמוכדמשמע מלשונו סוף סי' רל"א

רמזמסביב מכל צד כו'. והטעם שכיון שכל צדדיה או רובן ככולן טמונים בדבר המוסיף, מיקרי

רמחעיקר ההטמנה בדבר המוסיף, גם אם פיה מכוסה בדבר שאינו אפילו מעמיד, אלא ככל כיסוי

רמטקדרות,

רנוכן הקרקע מלמטה,

רנאמשום שהצדדים הם הרוב ועיקר.

רנבמשא"כ באינו מוסיף, רק שמעמיד שלא יצא ההבל החוצה, העיקר

רנגתלוי בפיה, שכשפיה מגולה יוצא ממנו הבל יותר בכפלי כפלים מיציאתו מדופניה המגולים,

רנדמשום הכי כיסוי פיה מיקרי עיקר ההטמנה, גם לספר התרומה.

רנהוזהו דעת רמ"א שלא הגיה כלום בשו"ע

רנוסי' רנ"ז אמאי דמבואר מלשונו דכיסוי פיה לחוד

רנזכדי להחם, ולא כדי שלא יתטנף, אסור

רנח(אלא דרמ"א אפשר דסבירא ליה דגם בדבר המוסיף תלוי בהטמנת פיה דוקא.

רנטומכל מקום זה אינו מוכרח בלשונו).

רס[ו] ביאור דיני בשר וחררה על גבי גחלים, שלא גזרו משום הטמנה
והנה

רסאלהרשב"א דהטמנה במקצת הטמנה היא, ואפילו בשולי הקדרה לבדן על גבי גחלים, צריך

רסבלומר דהא דתנן

רסגולא חררה על גבי גחלים כו', וכן בשר בצל וביצה מוקמינן

רסדבבישרא אגומרי, אע"ג דהוי ליה הטמנה, ובהטמנה אפילו נתבשל כל צרכו אסור,

רסההיינו דוקא בקדרה, אבל על גבי גחלים ודאי לא יחתה שלא יתחרך ויפסיד, כמו שכתב

רסוהרשב"א סוף פרק קמא

רסזבפשיטות. ואע"ג דמצטמק ורע לו נמי אסור בהטמנה,

רסחפשיטא ליה להרשב"א דלא דמי כלל מצטמק ורע לו למתחרך שנפסד לגמרי (ומה שכתב

רסטהרמב"ם

רעשהן כמצטמק כו', היינו משום דמצטמק נמי שרי התם בשהייה).

רעאובפרט

רעבלפי מקור דברי ר"ת (שהביא הרשב"א ריש פ"ד)

רעגבספר התרומה,

רעדדהיינו טעמא דהטמנה אסור בכמאכל בן דרוסאי לחנניה, מפני שמקפיד על חומה, ורוצה

רעהלומר דגלי דעתיה שמקפיד מאחר שמכסה מכל צד, כמו שכתב הר"ן ריש פ"ד בשם הרב רבינו יונה, ומשום הכי חיישינן

רעולחיתוי אפילו במצטמק ורע לו, כי החום נוח לו יותר, שאם יתקרר לא יאכל כלל.

רעזמשא"כ בצולה על גבי גחלים, אין כאן גילוי דעת כלל שמקפיד על החום כל כך לחוש

רעחשיחתה ויפסידו בשביל כך. ומשום הכי שרי אפילו במטמין כולו בגחלים לצלותו, כדמשמע

רעטבהדיא מחררה שטמנה בגחלים בברייתא ריש פי"ז.

רפועיין

רפארש"י עירובין רפ"ז

רפבדמוקי לה בכבו בשבת. אבל לאוקמה שכבו מבעוד יום,

רפגזה אינו במשמע לשון גחלים סתם, עיין תוס' פסחים דף ע"ה

רפד(ואפילו עוממות וקטומות מוסיפים הבל לתוס' וסיעתם, החולקים על פירוש רש"י ריש

רפהפ"ג,

רפווכבויות לגמרי מיקרו פחמין).

רפזומשום

רפחהכי לא הוצרך הרשב"א לפרש דלא קשה מידי מחררה על גבי גחלים דבמתניתין דלא

רפטאסרו משום הטמנה במקצת, מאחר דאפילו בכולה שרי התם. ואין צריך לחלק כלל בין מתחרך

רצלמצטמק ורע לו. ואתי שפיר נמי

רצאגם להרא"ש ריש פ"ג בשם הרב רבינו יונה, דלא סבירא ליה לחלק בין צלי על

רצבהאש לקדרה (וכהרז"ה שם שהשיג על הרי"ף), דהא דלא אסרו הטמנה בחררה היינו טעמא

רצגמשום דמיירי לחנניה כדאיתא ליה ולרבנן כדאיתא להו, בגוונא דשרי לאפות מבעוד יום

רצדדלא חיישינן לחיתוי משום דלאו מצטמק ויפה לו הוא. ולא אסרו

רצההטמנה במבושל כל צרכו אלא משום גילוי דעת שמקפיד על החום, וכאן אין גילוי דעת

רצושהטמינה מתחלה כדי לאפותה, ואחר כך שב ואל תעשה הוא.

רצזומיהו זה אינו,

רצחכמו שהוכיח הרמב"ן,

רצטהובא ברשב"א סוף פ"ד,

שובר"ן פ"ג,

שאממעשה טבריא דאפילו צונן חי אסור להטמין מבעוד יום, וכן כתבו התוס' בשם הרב רבינו יונה. וחמין מצטמק ורע

שבלהן נינהו.

שגוכן כתב הרשב"א שם פ"ג במסקנא בשם הרב רבינו יונה, לאסור

שדלהטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי טבריה אפילו מבעוד יום.

שהוצריך לומר

שודחררה שטמנה בגחלים מיירי בכבו מבעוד יום (ורש"י אזיל לשיטתיה שאין חילוק בין

שזשהייה להטמנה)

שחולא דמי לרמץ.

שטונקט גחלים משום דהם אסורים בטלטול,

שימשא"כ האפר, כמו שכתב ב"י סי' ש"י,

שיאובשעה שהטמין מבעוד יום גדול היתה אש בהן ולכן נקט גחלים, אלא דמסתמא הטמין בהיתר,

שיבדהיינו שידע שיכבו מבעוד יום (אי נמי סבירא ליה כמ"ש בירושלמי

שיגלחלק בין תבשיל לפת שאין דרכה ליאכל רותחת כתבשיל, דפת חמה חמתה בצדה וכו').

שידומתניתין דסוף פרק קמא, דשרי בקרמו פניה מבעוד יום, היינו

שיהטעמא משום דבמקצת לאו הטמנה היא להרב רבינו יונה כמו שנתבאר לעיל

שיו(ולהרא"ש יתבאר לקמן).

שיזוהיינו טעמא

שיחדליכא גילוי דעת שמקפיד על חומה, דהיינו טעמא דחיישינן לחיתוי טפי בהטמנה מבשהייה,

שיטלהרב רבינו יונה שבר"ן [ריש] פ"ד.

שכ[ז] ביאור דיני שורין אותו בשבת, ושדא ביה גרמא חייא
אבל

שכאאין לומר דסבירא ליה להרב רבינו יונה ורא"ש,

שכבדלא שייך ולא גזרו איסור הטמנה במטמין גוף האוכל לצלותו או אפילו לחממו מבעוד יום,

שכגאו אפילו בשבת, כי אם בקדרה או כלי אחר, מדתנן

שכדכל שבא בחמין מלפני השבת שורין כו', וכן מדאמרינן סוף פרק קמא

שכהואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי, אע"ג דנטמן ומתכסה תוך הרותחין. דאם כן

שכואמאי גזרו

שכזבביצה משום הטמנה, ולהרב רבינו יונה ברשב"א שם

שכחאפילו מבעוד יום. ודוחק לומר משום שהיא בקליפתה כמו בתוך כלי, דכל כהאי גוונא הוי

שכטליה לפרש (ועוד שגם לפי זה צריך לומר דבצל סתם שבמשנה סוף פרק קמא

שלדמיירי בסתמא אפילו בקליפתו, היינו על גבי גחלים דוקא, לרב אשי

שלאדמוקי לה בבישרא אגומרי, ומשום דבמקצת לאו הטמנה היא).

שלבוהא דתנן שורין כו', בלאו הכי צריך להבין לפי דעת רש"י דבמים במים שייך הטמנה (רוצה לומר צונן

שלגבחמין דכלי ראשון דחמי טבריא, דבכלי שני שרי בהדיא בברייתא דף מ"ב),

שלדוגם התוס' לא פליגי אלא משום שהצונן מתערב בחמין.

שלהעל כן צריך לומר דהא דתנן שורין כו', משום דהתם לא מיקרי הטמנה

שלוכלל, כי המליח נראה תוך החמין. וגם אם אינן צלולין כל כך, מכל מקום לא דמי לרמץ

שלזשמכוסה וטמון לגמרי (אלא אם כן נותן כלי תוך החמין כסילון דטבריא, שהמים שבסילון

שלחמכוסים וטמונים לגמרי,

שלטואף שהסילון נראה, הרי גזירת ההטמנה היא על אוכלין ומשקין, ולא על כלים לגמרי).

שמוהיינו טעמא נמי דגרמא חייא שפיר דמי ליתן ברוטב רותח.

שמאמשא"כ מים במים שנעלמים מן העין ונטמנים ומתכסים הצוננים בחמין, ומשום הכי

שמבנכללים בגזירת איסור הטמנה לפירוש רש"י,

שמגוגם הר"ן

שמדחושש לדבריו עיין שם. ור"י בתוס'

שמהסבירא ליה דאף שנטמן ונכסה מן העין יפה כברמץ ממש, אפילו הכי לא דמי לרמץ, שברמץ

שמואין הנטמן בו מעורב בו כלל, משא"כ במים שמתערבים במים, אלא אם כן הם בתוך כלי,

שמזכסילון דטבריה שאינם מעורבים, וגם הם טמונים ומכוסים מן העין, ואף שהסילון נראה,

שמחהרי גזרת הטמנה היא על אוכלים ומשקין ולא על כלים.

שמט[ח] קופה שטמן בה על גפת, לשיטת הרא"ש, הטור והגאונים
והשתא

שנאתי שפיר להרא"ש,

שנאדבשר וחררה על גבי גחלים לא דמי לקדירה על גבי גחלים, משום דכשגוף האוכל או המשקה

שנבמגולה לא שייך כלל הטמנה אפילו במקצת, אלא כשהוא בקדרה דוקא. ואף אם פי הקדרה

שנגמגולה, הרי גם בסילון היה פיו מגולה, עכ"פ קצהו הראשון שבו נמשכין המים לתוכו.

שנדאלא דהתם כולו טמון בדבר המוסיף, והכא בקדרה דהדבר המוסיף אינו אלא תחתיה.

שנהואפילו הכי הטמנה בדבר המוסיף מיקרייא, מדאמר ר' זירא

שנוקופה שטמן בה אסור כו' משום דמסקי הבלא ומרתיח הקדרה. ואם כן הוא הדין בקדרה לבדה

שנזבלי קופה,

שנחמאחר שהאוכל טמון בה והגחלים מוסיפים בם הבל ומרתיחים אותם. ואתי שפיר לשון

שנטהרא"ש

שסבשם ר"ח אבל הטמנה על גבי גחלים כו', דכהאי גוונא מקרי נמי הטמנה, והיינו

שסאמשום דהתבשיל כולו טמון בקדרה, והקדרה טמונה במקצת בדבר המוסיף, ולא נתנו דבריהם

שסבלשיעורים.

שסגוהיינו נמי מה שכתב הרא"ש ריש פ"ד

שסדשמא יטמין בתוכה,

שסהדחד טעמא הוא, דמהאי טעמא לא נתנו דבריהם לשיעורים.

שסווכשאינו ראוי להטמין בתוכו, כגון קרקע הכירה, הוא דאיכא לפלוגי בין דרך הטמנה ממש

שסזבבגדים וכהאי גוונא, דאסור בכל ענין,

שסחמאחר שבגמרא לא פירש האי טעמא משום גזרה,

שסטאלא אסרו סתם אסוקי הבלא.

שעומשום הכי

שעאכתב הטור

שעבשגם על ההטמנה של אדוני אבי יש לפקפק מההיא דאמר ר' זירא כו' אלא שהיה מחלק כו',

שעגמשמע שזהו חידוש שחידש הרא"ש לחלק כן. אבל בדברי ר"ח

שעדאין הכרע כל כך, דאדרבה מדנקט סתם כסא של ברזל כו' יש לומר דאגרופה נמי קאי.

שעהאלא דמילתא דפסיקא נקט על גבי גחלים שמוסיפים הבל בודאי, אבל קרקע הכירה, אם בישלו

שעועליה מעט מזעיר, לאו מילתא דפסיקא היא שמוספת הבל, כדמשמע מלשון הרא"ש ריש

שעזפ"ד.

שעחאלא דהרא"ש סבירא ליה הכי, שאין להוסיף על דברי חכמים שאמרו קופה שטמן בה

שעטכו', אבל בלי הטמנה ממש, אין לאסור משום אסוקי הבלא בקדרה, אלא אם כן נוגעת בגחלים

שפ(שלא לחל[ו]ק על דברי ר"ח ורב האי.

שפאומשום הכי

שפבנמי לא העתיק הטור דברי רבי זירא להלכה ערוכה בפני עצמה, רק הביאם דרך גררא ופלפול,

שפגמשום דרבי זירא נקט קופה כו', ובאמת לפי דעת הגאונים אף בלי קופה אסור, ולכן הביא

שפדדברי ר"ח לבד במקומם בסי' רנ"ג),

שפהוהטעם

שפוכמו שכתב הרא"ש גזרה שמא יטמין בתוכה, והלכך אף בלי קופה אסור משום גזרה זו.

שפזולא

שפחדמי לבשר ובצל שהם מגולים, ואין לגזור במגולה אטו מכוסה וטמון, משא"כ בטמון

שפטבקדרה, דמקרי נמי הטמנה, אף שהיא דבר קשה, דלא גרעה מכיסוי קדרה שהוא גם כן דבר

שצקשה, ויש בו משום הטמנה אילו היה נותנו כדי להחם. דהא מדמסיק הרשב"א

שצאוהר"ן

שצבוכל שכן כו' רחב שלא יגע כו', מכלל דמיירי בדבר קשה, ולא בכר וכסת וכהאי גוונא.

שצגוטעמא כדמפרש בירושלמי סוף פ"ד כל הדברים מועילים כו'.

שצדוהא דלא שרי ליתן כר על הכיסוי,

שצההיינו משום דאינו עשוי אלא לשמור, כמשמעות לשון הרשב"א כשומר ונותן כיסוי כו',

שצווכן צריך לומר בר"ן.

שצזוגם אם מתכוין להחם,

שצחיש לומר דליכא הכירא במילתא, מאחר דאורחיה גם כן לשמור. ומהאי טעמא נמי לא מהני

שצטהקדרה גופה,

תגם אם תמצי לומר דדבר שאינו מוסיף דמי לדבר המוסיף, דלאו בכיסוי לחוד תליא מילתא,

תאמשום דליכא הכירא דהטמנה כלל לשמור החום, שזהו דרך בישול לחוד לבשל בקדרה וזו היא

תבעצמה שבישל בה. דהא פינן ממיחם למיחם מותר,

תגונמצא שלא עשה שום מעשה מבעוד יום להטמנה לשמור החום. ומשום הכי לא מיקרי הוספה

תדרק הטמנה מחדש. ומהאי טעמא נמי לא מקרי הטמנה ממש לענין איסור אסוקי הבלא מקרקע

תההכירה,

תוכמו שאסרו בקופה שטמן בה.

תזובנוגעת בגחלים היינו טעמא דאסור,

תחמשום גזרה, דהיינו שלא נתנו דבריהם לשיעורין.

תטוהשתא אתי שפיר נמי מה שכתב הטור סימן

תירנ"ח ואין זה כטומן בדבר כו', דלכאורה משנה שאינה צריכה היא, דמהיכי תיתי למיקריא

תיאהטמנה, דהא הטור לא הזכיר כלל שנותן תחת הבגדים, כפירוש הרב רבינו יונה, אלא על קדרה חמה בלבד. וגם ברישא

תיברוצה לומר על ההטמנה מלמעלה, כגון שמקצת מגולה.

תיגשהרי גם הרא"ש

תידלא הזכיר רק פירוש ר"י

תיהבההיא דכוזא כו', וגם הטור נמשך אחריו בסי' שי"ח

תיוובנוסחאות אחרות גם בסי' זה כמו שכתב ב"י.

תיזוכל שכן בהרמב"ם,

תיחשממנו לקוחים דברי הטור, אי אפשר לפרש כלל כפירוש הרב רבינו יונה, אלא כפירוש

תיטר"י, כמו שכתב המגיד משנה שם. ולפי מה שנתבאר אתי שפיר, דסלקא דעתך אמינא

תכמאחר שהקדרה מוספת הבל כקרקע הכירה גרופה, ולשום תבשיל בתוך כלי מקרי גם כן הטמנה

תכאלענין נוגע בגחלים, משא"כ בבישרא אגומרא,

תכבקמ"ל דלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי גוונא.

תכגועובדא דרבי להרא"ש אתי שפיר כמו שנתבאר לעיל

תכדלהרשב"א, משום דלהפשיר לא גרע מכלי שני דלא מיקרי מוסיף הבל, כמו שנתבאר לעיל

תכהבשם רש"י.

תכואלא דלפי זה לא אתי שפיר כל כך לשון הטור סי' רנ"ח ואין זה כטומן כו', כיון

תכזדמיירי להפשיר.

תכח[ט] גם בהפשרה אסרו משום הטמנה, ושוב יוקשה מעשה דרבי
והנה

תכטברמב"ן במלחמות

תלגבי אנשי טבריא מבואר בהדיא, דלהפשיר נמי אסור אפילו מבעוד יום בדבר המוסיף. אלא

תלאדיש לומר דהרמב"ן לשיטתיה אזיל דפירש שם שהסילון היה פתוח,

תלבואם כן אי אפשר שיתחממו שהיד סולדת בו מדי עברם לבד. אבל להרשב"א שם

תלגדפירש שהיה סתום, יש לומר דהוחמו ממש, כפשט לשון המשנה

תלדכחמין שהוחמו בשבת כו', שהן חמין ממש, גם לרמב"ן

תלה(דאם לא כן, אמאי אסורים בשתיה, הא אפילו לכתחלה מותר להפשיר לשתיה,

תלואלא שעשאו הפושרין שנפשרו באיסור הטמנה כאלו הוחמו ממש בשבת.

תלזואתי שפיר נמי דלא קשה מידי מאי פריך בגמרא

תלחאילימא רחיצת כל גופו כו', לפי דעת רמב"ן דמיירי מפושרין, ופושרין של ערב שבת

תלטודאי שרו, דהא אפילו מי הנהר בקיץ מיקרי פושרין, או בחורף שעמדו מעט בבית.

תמועיין שם ברשב"א

תמאשאין חילוק בין להפג צינתם ובין פושרין בכל הסוגיא (דלא כספר התרומה).

תמבוכן כתב הר"ן

תמגבהדיא, דדוקא משום שהופשרו בשבת אסור להתחמם כנגד המדורה. אלא דאכחמין שהוחמו כו'

תמדפריך, שהן חמין ממש, מדאסורין בשתיה). וכן כתבו התוס'

תמהשהיה מוקף מכל צד כו', ורוצים לומר מכל צד גם מפיו.

תמוונמצא

תמזשהמים שבסילון נכנסו בתוכו מבעוד יום, אלא שלא הוחמו כל צרכן לרחיצה מבעוד יום,

תמחדאז

תמטאין לאסור בדיעבד אפילו בהטמנה, כמו שכתבו רשב"א

תנור"ן

תנאבשם רמב"ן,

תנבאלא גמר חימומן היה בשבת.

תנגולולי איסור הטמנה אין לאסור כלל מה שהוחמו בשבת, מאחר שהובאו בתוכו בהיתר. ולא

תנדדמי למה שכתבו התוס'

תנהלפירוש רש"י וליכא למילף כו'. דהתם לפירוש רש"י מים אלו נכנסו בשבת

תנווהוחמו מאליהן, ואסורים ברחיצה ושתיה ככל מלאכה הנעשית מאליה בשבת, כמו פירות

תנזהנושרין ומשקין שזבו, דאסרו ליהנות שמא יעשה המלאכה בעצמו,

תנחוכנכרי שליקט

תנטבשביל ישראל.

תסמשא"כ לפירוש התוס', דהמים הובאו מבעוד יום, אין לאסור כלל כשהובאו בהיתר,

תסאכמו שהתירו קדרה שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום,

תסבואפילו קידרא חייתא

תסגשמתבשלת כולה בשבת והתירוה באכילה, ולא חיישינן שמא יבשל בשבת לבית הלל,

תסדאו אפילו לבית שמאי,

תסהוהיינו משום ששופת קדרה זו בידים מבעוד יום והבישול יהיה ממילא. משא"כ במים

תסושנכנסו בסילון ובאמה לפירש"י, לא נעשה בהם שום מעשה מבעוד יום, דקמאי אזלי

תסזכו'

תסח(וחילוק זה

תסטמצינו בהדיא בסנהדרין דף ע"ז

תעדכפתו בחמה חייב, דסוף

תעאחמה לבא ובבידקא דמיא בכח שני גרמא בעלמא הוא, עיין שם).

תעבואתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש בפני יהושע על התוס' מראש ועד סוף, עיין שם.

תעג[י] ביאור נוסף במעשה דרבי, לדעת כל הפוסקים הנ"ל
והנה

תעדלרמב"ן לכאורה יש לומר, דהיינו טעמא דבעובדא דרבי ליכא משום הטמנה במקצת,

תעהמשום דסבירא ליה דאפילו כלי ראשון לא מיקרי מוסיף הבל, דמוסיף הבל היינו להרתיח

תעוכלי ראשון כעין האש, כמו שכתב הרמב"ם,

תעזואמה דטבריה היינו טעמא משום דהוה ככלי ראשון שעל גבי האוּר, מאחר שאינה מצטננת

תעחלעולם משום שמחוברת למקורה.

תעטאלא דבר"ן לא אתי שפיר כלל, דסבירא ליה כפירוש רמב"ן

תפשהסילון פתוח,

תפאוסבירא ליה לחוש לפירוש רש"י לאסור משום הטמנה בכלי ראשון משום חמי האוּר.

תפבוגם זה דוחק מה שהעתיק הרשב"א סוף פ"ד

תפגלשון הרמב"ן בסתם לאסור להטמין צונן בכל דבר המוסיף בסתם, דמשמע אפילו מלח

תפדוסיד וגפת שאינן מחממין ממש שהיד סולדת בו,

תפהאלא מפשירין, והודה לו הרשב"א.

תפוהילכך מחוורתא דסבירא להו להרמב"ן והרשב"א

תפזורא"ש (עיין שם בדפוס אמשטרדם שהוגה כגירסת הגאונים הפשרו לא זהו

תפחבישולו), דבעובדא דרבי שייך נמי הטמנה במקצת

תפט(אף על גב דהוה להפשיר. דכיון שחום כלי ראשון מבשל, מקרי מוסיף הבל. מה שאין כן

תצכלי שני אין חומו מוסיף הבל, בסתם קדרות הטמונות שהן כלי ראשון.

תצאומשום הכי קתני

תצבכדי שתצלה, לאשמועינן דבעינן חום הראוי לבישול דוקא).

תצגאלא

תצדדהיינו דוקא אי שמן יש בו משום בישול, ובכלי ראשון דוקא, אבל אי אין בו משום בישול,

תצהאין לאסור משום הטמנה, מאחר ששנינו כחמין שהוחמו כו',

תצואם כן אין להחמיר יותר מאילו עשה כן בשבת.

תצזובהא אתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש מהר"ם מלובלין על

תצחהתוספות

תצטד"ה אלא למאן דאמר כו'. דלרב יוסף אין לאסור כלל מבעוד יום,

500בדיעבד על כל פנים,

501או אפילו לכתחלה,

502להטמין הצונן בתולדות חמה, מאחר דשרי בשבת,

503וכן בגפת ומלח,

504אלא בקדרה רותחת

505דאסור בשבת להטמין אפילו באינו מוסיף, אסרו מבעוד יום במוסיף על כל פנים.

506ואף להחולקין על זה בחידושי הרשב"א שם.

507היינו דוקא בדבר שיש בו משום בישול, אלא שהוא בתולדות חמה.

508ואף גם זאת

509משום דלא סבירא להו כמו שכתבו התוס' לרב יוסף דבשבת לא גזרו איסור הטמנה,

510אלא סבירא להו דבשבת נמי גזרו, אלא דחול ואבק לא הוו דבר המוסיף, עיין שם

511ברשב"א.

512אבל בשמן, אי אין בו משום בישול כלל, לכולי עלמא

513אין לאסור משום הטמנה, אפילו בשבת. כמו שאין לאסור בו חזרה על גבי כירה בהניחו על גבי

514קרקע, או אפילו ליתנו לכתחלה, שאין לאסור משום שנראה כמבשל, מאחר דשרי לבשלו.

515רק שלא יהיה חשש חיתוי.

516וחזרה והטמנה דמו להדדי, כי הא דתניא

517אין מחזירין מטמונה לכירה ומכירה לטמונה כו'.

518והילכך

519לא דמי לאינפנד"ה

520שהיא דבר יבש שאין בה משום בישול,

521ואפילו הכי אסור להטמינה אפילו באינו מוסיף אם היא חמה, או תחת הבגדים בצוננת עיין

522שם ברשב"א.

523משום דאינפאנד"ה אסור ליתנה על גבי כירה משום שנראה כמבשל עיין שם, והיינו

524טעמא דמחזי כמבשל במבושל כל צרכו שאין בו גם כן משום בישול, על כרחך צריך לומר

525דמחזי כמבשל מתחלה, ולא נתבשל עדיין כל צרכו, ואם כן הוא הדין לאינפאנד"ה.

526משא"כ בשמן.

527וכמו דלא הוה בכלל גזרת חכמים בכירה,

528הוא הדין דלא הוה בכלל גזרתם בהטמנה אפילו בדבר המוסיף, כי לא רצו לגזור אלא שיהיה

529המטמין כאילו הוא מחמם ממש חום שהיד סולדת בו בשבת, אבל שיהיה מותר לחמם ממש ולא

530להטמין, יהיה כי חוכא בעיני העם, ובוודאי לא גזרו על זה. וכדקתני

531בהדיא כאילו הוחמו בשבת כו'.

532[יא] סברת הט"ז לחלק בין שעה מועטת לשעה מרובה
(ומה

533שכתב הט"ז סי' רנ"ח לחלק בין לשעות הרבה כו',

534היא סברא הפוכה ממש מהירושלמי סוף פ"ד

535דלשעה מועטת קיל טפי מלשהות. וגם הדבר תמוה מצד עצמו, דאיך יהיה האיסור לשעה מועטת

536נהפך להיתר כשמשהה עוד, והרי מתחלה נאסר לו להטמין שם כלל אפילו לפי שעה קלה ורגע

537אחד. ומיהו לדינא לא קיי"ל כהירושלמי, מדלא הביאוהו הפוסקים.

538והיינו משום דגמרא דילן

539מתרץ בענין אחר על קושיית הירושלמי עיין שם):

540**

541**

542##

543[2527] במהדורא בתרא שלפנינו מברר את שיטות הפוסקים בדיני הטמנה

544במקצת, שהובאו ונתבארו לעיל סי' רנג ס"י, וסי' רנז ס"י, ובקונטרס אחרון

545שם ס"ק ב-ג, וסי' רנח ס"ק א.

546ולפי שיטותיהם מברר ומבאר כמה סוגיות

547שהתירו בהם את מה שנראה לכאורה שהיא הטמנה, כמו דין מיחם על גבי מיחם (דלקמן סי'

548שיח סי"ד); מעשה דרבי בחימום פך שמן בכלי שני (דלקמן סי' שיח סכ"ג); בשר

549וחררה על גבי גחלים (דלעיל סי' רנד ס"ב וס"ו); שריית תבשיל בחמין (דלקמן

550סי' שיח סי"א); שדי ביה גרמא חייא (דלעיל סי' רנג ס"ח).

551והכותרת

552"מהדורא בתרא לסימן רנט", פירושה, שמקומה של מהדורא בתרא זו היא אחרי

553סימן רנט, שהוא סיום הלכות הטמנה.

554ולפי הנראה, עיקר מהדורא בתרא זו, אינו

555כדי לפסוק הלכות למעשה, כי אם לברר את שיטת הפוסקים בנושא. ובדך אגב נתחדשו כמה

556פרטים בהלכות הטמנה.

557*

558להקל

559על המעיין נחלקה כאן המהדורא בתרא לי"א סעיפים:

560**(א)

561דעת הפוסקים שהטמנה במקצת שמה הטמנה.**

562ביאור

563שיטת הגאונים, רשב"א ורא"ש ור"ן וטור.

564**(ב)

565דעת הפוסקים שהטמנה במקצת אינה הטמנה.**

566ביאור

567שיטת ספר התרומה, אור זרוע וראבי"ה ורבינו יונה.

568**(ג)

569מעשה דרבי ודין מיחם על גבי מיחם, שלא גזרו משום הטמנה.**

570הטעם

571שאין חוששים להטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל במעשה דרבי, לרבינו יונה – הטמנה במקצת

572אינה הטמנה, ולרשב"א – לא גזרו בלהפשיר לבד. ובמיחם על גבי מיחם – לא מיחלף

573ברמץ.

574**(ד)

575שיטת הרשב"א בהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל.**

576ואף

577שהרשב"א סובר כרבינו יונה שאסור להפשיר צונן בשבת בדבר חם, מכל מקום לא חששו

578לזה במעשה דרבי, כי הטמנה בשבת אסורה רק בדרך כיסוי פיה מלמעלה, משא"כ בפך

579שמן שבמעשה דרבי

580**(ה)

581שיטת בעל התרומה בהטמנה בדבר המוסיף ושאינו מוסיף.**

582גם

583בעל התרומה סובר חילוק זה, שבדבר המוסיף הבל – עיקר ההטמנה היא בצדדים, ובדבר

584שאינו מוסיף הבל – בכיסוי פיה שלמעלה.

585**(ו)

586ביאור דיני בשר וחררה על גבי גחלים, שלא גזרו משום הטמנה.**

587הטעמים

588שאין חוששים בהם להטמנה במקצת, והקשיים בביאורים אלה.

589**(ז)

590ביאור דיני שורין אותו בשבת, ושדא ביה גרמא חייא.**

591עיקר

592טעם ההיתר, כי הטמנת אוכל באוכל נחשב מגולה, ואין שמה הטמנה, אלא אם כן טמונה

593בקדרה.

594(**ח)

595קופה שטמן בה על גפת, לשיטת הרא"ש, הטור והגאונים.**

596מכל

597מקום לא אסר הרא"ש הטמנה בקדרה, אלא כשעומדת על גחלים, או שהקדרה טמונה

598בבגדים; אף שמשמעות הגאונים לאסור גם כשעומדת בקרקע הכירה ואינה טמונה בבגדים.

599**(ט)

600גם להפשיר אסרו משום הטמנה, ושוב יוקשה מעשה דרבי.**

601תלוי

602במעשה דסילון בחמי טבריה, אם הסילון הי' פתוח או סתום.

603**(י)

604ביאור נוסף במעשה דרבי, לדעת כל הפוסקים הנ"ל.**

605הלכך

606מחוורתא, שהתירו להפשיר בהטמנה בכלי שני ואסרו בכלי ראשון, ולכן התיר רבי להפשיר

607השמן בכלי שני.

608**(יא)

609סברת הט"ז לחלק בין שעה מועטת לשעה מרובה.**

610היפך

611סברת הירושלמי, ולא קיי"ל לחלק בין שעה מועטת למרובה.

612לכללות מהדורא בתרא זו ראה קובץ הערות

613וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' צא ואילך (ונחלק שם לכ"ב פרקים). נימוקי שבת

614ע' תקה ואילך (ונחלק שם לעשרה פרקים). ביאורי השלחן ע' שיז ואילך. כמה קטעים ממנה

615נתבארו בשבת כהלכה פי"א, בביאורים שם. הפרק הראשון נתבאר גם בקובץ פעמי יעקב לו

616ע' נט.

617[2528] ראה שבת כהלכה פי"א הערה עא, ובקובץ

618הערות וביאורים שם, ובנימוקי שבת שם, שכנראה בעת כתיבת השו"ע והקונטרס אחרון

619לא הי' לפני רבינו ספר הרשב"א על מסכת שבת (נדפס לראשונה בקושטא בשנת

620ת"פ, ובברלין בשנת תקט"ז), אלא מה שהובא מדבריו בר"ן ובב"י. ואחר

621שהגיע לידו, בירר וביאר דעתו במהדורא בתרא זו, המתחלת "עיין רשב"א

622פ"ד" (וכן במהדורא בתרא לסי' רמג, המתחלת "עיין רשב"א (סוף

623פרק י"ו)". וכן בהגהות ממהדורא בתרא שבקונטרס אחרון לסי' רנז ס"ק

624א, המתחלת "עיין שם במקור הדין ברשב"א", וס"ק ב המתחלת

625"אבל ברשב"א", והמתחלת "עיין רשב"א, דזה אינו".

626וכעין זה בקונטרס אחרון לסי' שא ס"ק י "לא נתפשטו עדיין ספרי

627הרשב"א".

628וראה נימוקי שבת (הערה סא), וכנישתא דבי

629רב (לקונטרס אחרון סי' רנז ס"ב עיונים ס"ק יד), שאפשר גם ספר התרומה לא

630הי' לפניו במקורו עד אז (נדפס עד אז רק פעם אחת בויניציאה בשנת רפ"ג), ואשר

631לכן מאריך לבאר דבריו במהדורא בתרא שלפנינו, ובמהדורא בתרא לסי' רמג, ובמהדורא

632בתרא לסי' שא.

633ויתירה מזו נראה, שהגיע לידו אז גם ספר

634התרומה כתב יד, כנזכר במהדורא בתרא לסי' רמג ס"ז (וכן מצאתי בהדיא בספר

635התרומה כתב יד ישן נושן), ולעיל בקונטרס אחרון לסי' לב ס"ק ג (וכן צריך לומר

636בספר התרומה ... וכן מצאתי כתוב הוגה שם).

637[2529] מז, ב ד"ה קופה (כל זמן שפני הקדירה

638דבוקין על פני דבר המוסיף הבל זו היא הטמנה, וכמו שכתבנו בריש פרק כירה משמן של רבינו

639האיי ורבינו חננאל ז"ל, שהטמנה במקצת הטמנה היא, ואין הדבר תלוי בהטמנת כל

640הקדרה).

641[2530] לז, סוע"א (ושיהוי זה אינה הטמנה,

642אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה, והיא תלויה (או) באבנים [או] כיוצא בה, אבל

643הטמנה על גבי גחלים, דברי הכל אסור).

644[2531]

645רשב"א לו, ב (כמו שפירש רבינו האיי גאון ור"ח ז"ל,

646וזה לשון רבינו האיי גאון ז"ל, אין טומנין את הקדירה בדבר שמוסיף בחומה ואפילו

647מבעוד יום, אבל שיהוי על גבי כירה אינה הטמנה, שלא התירו להניח את הקדירה עצמה בתוך

648אש שאין קטום, אלא לתלותה עליו ויש ביניהם ריוח, או להניח כסא בתוך אש והקדירה עליו,

649וכך אנו עושין, עד כאן).

650[2532] פ"ג סוס"י א (כמו שכתב רבינו

651חננאל ושיהוי זה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת, והיא תלויה באבנים

652או כיוצא בהן. אבל בהטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור, דקי"ל הטמנה בדבר

653המוסיף הבל אפילו מבעוד יום אסור).

654[2533] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ט.

655[2534] שפירש הב"ח

656סוס"י רנז ד"ה הנה שאסרו (דרוצה לומר כשמטמין הקדרה ומכסה אותה מסביב

657ועל פיה בדבר שאינו מוסיף הבל, ואחר כך מעמידה על גבי כירה ולמטה בתוכה מלאה גחלים).

658[2535] מז, ב (שהטמנה במקצת הטמנה היא, ואין הדבר תלוי

659בהטמנת כל הקדרה).

660[2536] לו, ב (ור"ח

661ז"ל כתב כן, שענין משנתינו אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת [עליו]

662והיא תלויה באבנים או בכיוצא בזה, אבל הטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור).

663הרי שגם בלא הטמנת הקדרה בבגדים, לא התיר אלא על גבי כסא של ברזל, ומכל מקום סיים

664כלשון הנ"ל "אבל הטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור".

665[2537] סי' רנג ס"י (כתב ב"י, כיון דשולי

666הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה עכ"ל. ותימה, שהרי בגמרא משמע דלא הוי הטמנה אלא

667כשהקדירה מכוסה. ולכן נראה דהכא נמי רוצה לומר שהטמינו הקדירה מסביב במוכין ובבלאות

668בגדים והושיבו אותה מלמעלה והיא תלויה באבנים, והגחלים למטה, וזהו הטמנה על גבי גחלים).

669[2538] סוף ס"ז (דרוצה לומר

670כשמטמין הקדרה ומכסה אותה מסביב ועל פיה בדבר שאינו מוסיף הבל ואחר כך מעמידה על

671גבי כירה ולמטה בתוכה מלאה גחלים, אי נמי שקוטם את הגחלים באפר צונן הרבה ומעמיד

672הקדרה הטמונה ומכוסה על גבי אותן גחלים, כל זה אסור, דהוי ליה הטמנה בדבר המוסיף

673הבל, אבל קדרה מגולה אפילו על גבי גחלים ממש אין בזו הטמנה ... דלא כמו שכתב

674ב"י לעיל סימן רנ"ג).

675[2539] שר"ח ורב האי גאון מיירו שהקדרה מכוסה,

676שאז לא התירו אלא כשהקדרה תלויה או על גבי כסא, ולא כשנוגעת בגחלים.

677[2540] שיפרשו המשנה, שלא אסרה משום

678הטמנה (אלא משום שיהוי), בלא כסא של ברזל ובלא הטמנה בבגדים.

679[2541] טו, ב ד"ה או עד

680שיתן (עיקרן של דברים כדברי רבינו האי גאון ורבינו אפרים גאון ז"ל, שפירשו דהכא

681לא איירי בהטמנה כלל, אלא כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל וכיוצא בו, או שהיא תלויה

682באבנים, שאין שולי הקדרה נוגעין בגחלים).

683[2542] בר"ן על המשנה ריש

684פרק כירה, כמועתק לעיל.

685[2543] כב, א ד"ה ויש כאן מחלוקת (שיש מי

686שאומר דכי אמרינן דאסור להניחה על גבי גפת של זיתים, דוקא היכא דלא מפסיק אוירא בין

687קדרה לגפת ... והכי נמי שולי הקדרה מוטמנין הן בכי האי גוונא, והויא לה הטמנה בדבר

688המוסיף ... וכי אסרינן הכא, דוקא בדלא מפסיק אוירא בין גפת לקדרה ונמצאת כולה מוטמנת

689וכדכתיבנא. וזו היא שיטת הרמב"ן ז"ל).

690והוא ברמב"ן מז, סע"ב (כיון שהן נוגעין בגפת עצמו

691נקראת הטמנה ... שהוי הוא על גבי כסא של ברזל, כמו שפר"ח ז"ל, ואינה

692נוגעת כלל בגחלים).

693[2544] מז, סוע"ב (קופה שטמן בה (שנותן בה

694מוכין וטומן בה קדירה, רש"י), אסור להניחה על גפת של זיתים), שלכאורה נראה

695מדבריו כפירוש הב"ח, דלא אסר כשהניח הקדרה על הגפת, רק כשטמן הקדרה בקופה והניח

696הקופה על הגפת).

697[2545] שם (שאע"פ ששולי הקופה מפסיקין אכתי הטמנה מיקריא ... אבל

698היכא דמפסיקא אוירא, שיהוי מקרי ולא הטמנה כמו שפירשנו בפרק כירה, ואף על פי שהקדרה

699למעלה טמונה בקופה שרי).

700וכן הובא פירוש זה ברשב"א מז, ב סד"ה

701קופה (לדבריהם הא דר' זירא אתא לאשמועינן, דאפילו טמן בקופה שדפניה מבדילין בין

702הקדירה והגפת, אסור).

703וכן הוא לעיל בקונטרס אחרון לסי' רנז

704ס"ק ב ד"ה ובר"ן (והקופה אינה מפסקת, מפני ששולי הקדרה טמונים בתוך

705הגפת, אם כן הוא הדין בקדרה שעל גבי הגחלים).

706[2546] עתה מבאר שיטת הרא"ש

707והטור, שגם הם סוברים כדעת הגאונים שהטמנה במקצת שמה הטמנה, ומכל מקום התירו

708להעמיד הקדרה על קרקע כירה גרופה. ומבאר הטעם כיון שקרקע הכירה הגרופה אינו ראוי

709להטמין בו, ואין גוזרים בו משום שמא יטמין ברמץ ויחתה.

710ובאמת

711לא נזכר טעם זה בטור, רק בתוס' וברא"ש, ומבאר הטעם שהטור לא פירש טעם זה,

712והמשך דברי הטור.

713*

714שוב

715יחזור לנושא זה לקמן ס"ח, שם יתבאר שאם הקדרה נוגעת בגחלים, גם הקדרה עצמה

716נחשבת הטמנה לאוכל שבתוכה. ומכל מקום התירו להעמיד הקדרה על קרקע הכירה, שלענין זה

717אין הקדרה נחשבת הטמנה.

718*

719וכל

720זה הוא כדי לבאר היתר העמדת הקדרה על קרקע הכירה לפי שיטת הרא"ש והטור. אמנם

721לעיל סי' רנז בקונטרס אחרון ס"ק ב, נתבארו ההוכחות דלא קיי"ל כסברא זו.

722ומה

723שנוהגים להעמיד הקדרה על קרקע הכירה, לדידן הוא מטעם אחרים:

724(א)

725כבר נפסק לעיל סי' רנז ס"י (כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל

726שעה היא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל), ושם נסמן (הערה 747).

727(ב)

728כבר נפסק לעיל שם (אם היא יושבת על גבי גחלים אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים,

729לפי שזהו כמטמין ... ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן

730המנהג). הרי לא קיי"ל כדעת הגאונים שהטמנה במקצת שמה הטמנה, ומכל שכן שהעמדה

731על קרקע הכירה אין שמה הטמנה.

732[2547] פ"ד סי' ב (יש מקומות שבמקום

733שמסיקין האוּר ובשלו הקדרות כל היום, לעת ערב מסלקין את האש וגורפין הרמץ ונותנין

734הקדירה לצורך מחר ומכסין אותה באפר צונן ... ויש לתת טעם למנהגם, דשאני התם שנתנו

735הקדירה לקופה לשם הטמנה, וגם ראוי להטמין בתוך גפת של זיתים, הלכך איכא למיחש

736דילמא אתי למימר מה לי ליתן גפת תחת הקדרה מה לי להטמין בתוכו. אבל במקום שבשלו שם

737הקדירה כל היום, תחלת נתינת הקדירה שם לא היתה לשם הטמנה, וגם אין ראוי להטמין

738בתוך הקרקע, הלכך ליכא למיחש ... ויש מקומות הרבה שנהגו לעשות חפירה גדולה אצל

739מקום האש מרוצפת בלבנים סביב, ומחממין אותה וגורפין אותה ומטמינין בה ... יש לחלק,

740דהא דאסרי הטמנה בדבר המוסיף הבל, היינו משום גזירה שמא יטמין ברמץ, והיינו דווקא

741כעין הטמנה ברמץ, שהרמץ מגיע לקדירה סביב. אבל בתנור וכן בחפירה זו, שיש אויר הרבה

742בין הדפנות לקדירה, לא דמיא להטמנה).

743הרי ביאר כאן שתי הלכות: (א) יש מקומות נהגו להעמיד הקדרה

744בקרקע הכירה ולכסות אותה באפר צונן, שבזה כתב הרא"ש הטעם ליישב מנהג זה. (ב)

745יש מקומות נהגו להניח הקדרה בקרקע הכירה ונשאר אויר בין דפנות לקדרה, שבזה התיר

746הרא"ש (והטור כתב שגם הוא עצמו נהג כן).

747ואילו בטור (כתב א"א ז"ל יש נוהגין לעשות חפירה אצל מקום

748האש מרוצפת בלבנים סביב, ומסיקין אותה וגורפין אותה ומטמינים בה הקדרה ומכסין אותה

749... שהוא הטמנה ובדבר המוסיף הבל ... ודוקא כעין הטמנה ברמץ שהרמץ נוגע בקדרה סביב, אבל בתנור וכן

750בחפירה זו שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה לא דמי להטמנה, ואין להחמיר בה יותר מבשהייה

751על גבי כירה. ובענין זה היה הוא מטמין, היה לו כירה שדפנותיה גבוהין יותר מפי הקדרה

752ואויר בין דופני הכירה לקדרה ונותן הקדרה לתוכה ומכסה פי הכירה בלוח או בדבר אחר. והיה

753נותן בגדים על הכיסוי והיה אומר שאין זה דרך הטמנה כיון שאין הקדרה נוגעת בשום דבר

754אלא עומדת על הכירה ואויר בינה לדפנות. אבל הטמנה שמטמינין רוב העולם, שמניחין הקדרה

755על הכירה ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים איני יודע טעם להתיר).

756הרי שעל מנהג המקומות להעמיד הקדרה בקרקע הכירה ולכסות אותה

757באפר צונן, כתב "איני יודע טעם להתיר", ונתבאר לעיל סי' רנז בקונטרס

758אחרון ס"ק ב ד"ה ובר מן כל דין (אלא ודאי דסבירא ליה

759שהתוס' ורא"ש לא כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות, אבל הטור לא סבירא ליה

760הכי (ומשום הכי לא העתיק זה) דהטעם משום גזרה).

761ואילו על המנהג השני להניח בקרקע הכירה ונשאר אויר בין דפנות

762לקדרה, כתב שגם הרא"ש נהג כן, ומועיל מה שנשאר אויר בין דפנות לקדרה.

763אמנם לא ביאר הטור, הטעם שאין אוסרים גם בזה משום נגיעת הקדרה

764בקרקע הכירה, דהא הטמנה במקצת האסורה לדעת הטור.

765ועל זה מבאר כאן, שגם בזה עיקר הטעם "כיון שקרקע הכירה

766אינה ראוי להטמנה ואין לגזור בו, כמו שכתב הרא"ש", היינו מה שיישב בזה

767הרא"ש את המנהג הראשון. ואף שהטור אינו מסכים לטעם היתר במנהג הראשון, מכל

768מקום מסכים לטעם היתר זה במנהג השני.

769[2548] מח, א ד"ה דזיתים (ואומר ר"י

770שיש ליתן טעם לקיים המנהג, דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו

771לא שייך למיחש הכי).

772[2549] "דשאני התם

773שנתנו הקדירה לקופה לשם הטמנה, וגם ראוי להטמין בתוך גפת של זיתים ... אבל במקום

774שבשלו שם הקדירה כל היום, תחלת נתינת הקדירה שם לא היתה לשם הטמנה, וגם אין ראוי

775להטמין בתוך הקרקע, הלכך ליכא למיחש".

776וראה קובץ פעמי יעקב גליון לו עמ' סו בשוה"ג. שבת כהלכה פי"א בביאורים אותיות ט-י.

777[2550] שלא הביא את ההיתר הראשון

778שברא"ש, כי אם את ההיתר השני, כנ"ל.

779[2551] אף שהטור לא הזכיר לגמרי

780כלל זה שבתוס' ורא"ש (וקרקע הכירה אינה ראוי להטמנה ואין לגזור בו), מכל מקום

781רמז לו, במה שכתב "וגורפין".

782[2552] הטעם שאינה הטמנה במקצת

783בקרקע הכירה – כיון שגורפין כו'. והטעם שאינה הטמנה בדפנות הכירה – כיון שיש אויר

784בינם.

785[2553] אחרי כל האמור לעיל הוסיף

786הטור (אבל הטמנה שמטמינין רוב העולם, שמניחין הקדרה על הכירה, ומכסין אותה

787וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר, דאע"פ שמותר להטמין בכסות, כיון שיש

788תחת הקדרה אש שמוסיף הבל, אסור).

789ולכאורה נראה מכאן כפירוש הב"ח

790הנ"ל, שלא אסר הטמנה בבגדים אלא כשהקדרה היא על האש.

791[2554] שכתב "שמניחין הקדרה

792על הכירה" (ולא כמו בתחלת דבריו שם: "ונותן הקדרה לתוכה ומכסה פי הכירה").

793ולכן לא אסר בזה הטור אלא מחמת שהקדרה מכוסה בבגדים.

794[2555] שהגאונים לא אסרו הטמנה

795במקצת אלא כשהקדרה טמונה בבגדים, וכנסמן לעיל (הערה 2539).

796[2556] גם לדברי הב"ח,

797מיירי כאן הטור כשיש אויר בין הקדרה לבין האש, וטעם האיסור הוא כיון שהקדרה מכוסה

798בבגדים, כמבואר בטור (הטמנה שמטמינין רוב העולם, שמניחין הקדרה על הכירה, ומכסין אותה

799וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר), והיינו שהם נהגו להתיר כיון שיש אויר

800בינהם, והטור אוסר כיון שהקדרה מכוסה בבגדים למעלה.

801[2557] עתה מבאר את דעת ספר

802התרומה ואור זרוע וראבי"ה ורבינו יונה, שגם אם הקדרה נוגעת בגחלים אין שמה

803הטמנה, אלא אם כן היא מוטמנת בבגדים.

804דעת

805פוסקים אלו וכבר הוזכרה בקצרה לעיל סי' רנז בקונטרס אחרון ס"ק ב בהגהה

806ד"ה אבל בספר התרומה, ובד"ה אבל להרב רבינו יונה. וכאן מברר ומבאר דעתם.

807[2558] בסימנים סי' רלא (ואסור

808לתת גחלים בוערות תחת הקדרה שמטמין).

809ונתבאר לעיל סי' רנז בקונטרס אחרון

810ס"ק ב בהגהה (אבל בספר התרומה ... יש לומר דמיירי בנוגעת), והיינו שאף

811כשהקדרה נוגעת בגחלים הבוערות לא אסרו אלא "תחת הקדרה שמטמין" למעלה

812בבגדים.

813אמנם כאן מוכיח, שלא רק "יש לומר

814דמיירי בנוגעת", אלא שבסוף סי' רלא "משמע בהדיא" כן.

815[2559] בפסק שבסוף פ' כירה (לא אסרי

816רבנן [בשהיה] אלא כשיש גחלים בוערות שאין קטומין במקום תחתיה, אבל על כירה שיש מלח

817וסיד שרו להשהות, אע"פ שמוסיפין הבל ... כיון שאין מכסה הקדירה מסביב מכל צד ...

818ליכא למיחש שמא יחתה). והיינו שבגחלים בוערות ואינן קטומות אסרו משום שהייה, אבל

819בקטומות או במלח וסיד, לא אסרו בשהייה, אלא משום הטמנה כשמכסה הקדרה מסביב מכל צד.

820[2560] שאויר מפסיק בין הקדרה

821למלח וסיד, ולכן אינה נאסרת משום הטמנה.

822[2561] אם נפרש דמיירי בהפסק

823אויר בין מלח וסיד לבין הקדרה, ולכן מותר להשהות עליהם הקדרה, ואסור להטמין הקדרה

824בבגדים; אם כן הוה ליה לבעל התרומה להוכיח שאסור להטמין הקדרה בבגדים אפילו במפסיק

825אוירא.

826ואף דקיי"ל כן לעיל סי' רנז

827ס"י (אסור להטמין בה הקדרה בבגדים או בשאר דבר שאין מוסיף הבל, אפילו אם אינה

828נוגעת בגחלים כלל, כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל, או שתלויה על גבי אבנים).

829מכל מקום כאן שבא בעל התרומה להוכיח

830שבזה שהייה מותרת והטמנה בבגדים אסורה (שלא כדעת הפוסקים לאסור שהייה במוסיף הבל),

831הי' צריך להביא הוכחה לזה. ובפרט שמפשטות לשון ר' זירא נראה שלא אסרו אלא כשהקופה

832נוגעת בגפת.

833[2562] ואם נרצה לומר שלדעת בעל

834התרומה פשוט שאין הפרש בין מיפסק אוירא או לאו, עד שלא הוצרך להוכיח דבר זה. וגם

835נאמר שהוא סובר כדעת הגאונים שבנוגעת בגחלים שמה הטמנה.

836אם כן הוה לי לאסור להניח הקדרה על המלח

837וסיד אף בהפסק אוירא והקדרה מגולה.

838אלא ודאי סבירא ליה לבעל התרומה שיש

839חילוק גדול בין מיפסק אוירא או לאו. וכאן מיירי בלא מיפסק אוירא, שאם הקדרה מגולה

840מותר ואם הקדרה מכוסה אסור, דלא כהגאונים.

841*

842וכל זה בנוגע בגחלים או מלח וסיד, שאין

843זו הטמנה לדעתו. אבל אם "מכסה הקדרה מסביב מכל צד" נתבאר בדבריו דהוי

844הטמנה. ויתבאר לקמן ס"ה (ואפשר דתלי בהטמנת רוב הקדרה. ועכ"פ אין פיה מגולה

845מדבר המוסיף מועיל כלום), ושם נסמן (הערה 2703).

846[2563] שמה שכתב "ואסור לתת

847גחלים בוערות תחת הקדרה שמטמין", משמעות הלשון היא שנוגעת הקדרה בגחלים, כמו

848שכתב הב"ח.

849[2564] ח"ב סי' ח (שמותר להשהות קדירה על

850גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושין בערב שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים

851מבית הכנסת).

852הובא לעיל סי' רנג ס"י (ויש חולקין על זה

853ואומרים, שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל, אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב

854הקדרה, שהקדרה כולה טמונה באותה דבר), ונסמן שם (הערה 68)

855"אור זרוע".

856ואף שלכאורה נראה מדבריו שלא התיר אלא

857כשהקדרה "עומדת על גבי גחלים" שלמטה, אבל אם "מדביק

858דבר המיטלטל סביב הקדרה" אסור משום הטמנה.

859מכל מקום מפרש כאן בדבריו, כדעת

860הראבי"ה רבו, "אפילו בטמונה כולה בגחלים, שרי לדידיה",

861"כיון שהוא מגולה למעלה". ונתבאר לעיל שם (הערה 68).

862[2565] רמז רצט (כתוב בספר אור זרוע מותר

863להשהות הקדרה על גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושים בערב שבת שאנו משהים קדרה על גבי

864גחלים).

865[2566] כמבואר באור זרוע צדקה סכ"ז (וכתב מורי רבינו אלעזר בן

866רבינו יואל הלוי). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קעה.

867[2567] סי' קצז (היכא שיש למחרת ביום השבת עדיין

868גחלים לוחשות סביבות הקדירה, אסור לסלקה, מפני שמחתה ומבעיר את העליונות ומכבה את התחתונות,

869כדאיתא בכריתות, וראוי להיזהר שלא יאמר לגוי לסלקה).

870[2568] רמז שכג. במרדכי שם (כתב ראבי"ה,

871אבל היכא דאיכא גחלים לוחשות סביב הקדרה, אין לישראל ליטול ולסלק הקדרה, מפני שמחתה

872ומבעיר את העליונות ומכבה את התחתונות). ובהגהת מרדכי שם (וראוי ליזהר [שלא] לומר לנכרי

873לסלק).

874[2569] הובא בחידושי אנשי שם במרדכי רמז רצט אות

875ז (והג"ה מדבר שיש סביב הדפנות כל כך שאי אפשר להזיז הכירה שלא יזיז הגחלים).

876ועל פי זה נפסק לעיל סי' רנג ס"י (ואפילו אם גחלים

877בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה, אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה למעלה), וסי' רנז ס"י (ויש

878אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה), ונסמן שם ושם לאור זרוע הנ"ל.

879[2570] ס"ה (ועכ"פ אין פיה מגולה

880מדבר המוסיף מועיל כלום ... בספר התרומה... ממתניתין נוער את הכיסוי כו').

881[2571] מט, א (טומנין ... בגיזי צמר, ואין מטלטלין

882אותן, כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות), וכגירסת התוס' נא, א ד"ה או

883(תנן נוער את הכיסוי והן נופלות).

884והיינו שאף שהקדרה מכוסה בצדדים, ומגולה למעלה, מותר להטמין

885בדבר שאינו מוסיף הבל, ואסור להטמין בדבר המוסיף הבל.

886[2572] כב, א (אבל הרב רבינו יונה ז"ל כתב

887דאפילו מפסיק אוירא בין קדרה לגפת אסור, דכי שרי שהוי על גבי כירה קטומה אף על פי שהיא

888מוספת הבל דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה). הרי שלא חילק בין נוגעת הקדרה בגפת או

889מפסיק אוירא, ובכל אופן לא נאסרה אלא כשהיא מוטמנת למעלה.

890[2573] מז, ב ד"ה גמרא קופה (נראה לי דעל

891כרחך הכא בכל ענין מיירי, ואפילו בשאינה נוגעת על גבי הגפת ממש, שאילו בנוגעת ממש למה

892לי משום שטמן בקופה, אפילו לא טמן כלל יהא אסור, שהרי כל זמן שפני הקדרה דבוקין על

893פני דבר המוסיף הבל, זו היא הטמנה). הרי חילק בינם, שבנוגעת אסורה בכל אופן,

894שהטמנה במקצת שמה הטמנה, ואילו באינה נוגעת אסורה רק בטמונה למעלה.

895[2574] הר"ן בשם רבינו יונה

896(דאפילו

897מפסיק אוירא בין קדרה לגפת אסור). היינו שאין חילוק בין נוגעת לבין אינה

898נוגעת.

899[2575] "נראה לי ... כל זמן שפני הקדרה דבוקין על

900פני דבר המוסיף הבל, זו היא הטמנה".

901[2576] והיינו שרבינו יונה מפרש דברי ר' זירא,

902שבין אם הקדרה נוגעת בגחלים ובין במפסיק אוירא, לא נאסר אלא כשמוטמנת מלמעלה. ולדעת

903הרשב"א בעצמו, נאסרו שניהם (נוגעת בגחלים ומגולה למעלה, או מפסיק אוירא

904ומוטמנת למעלה).

905[2577] בקטע שלפנינו מתחיל לבאר

906את מעשה דרבי, שהתיר להפשיר פך שמן בכלי שני ולא חשש להטמנה, שבזה ידון בכל המשך

907המהדורא בתרא שלפנינו. וסיכום המשך הדברים:

908(א)

909לפי שיטת רבינו יונה מובן הטעם, כיון שפך השמן הי' מגולה למעלה, והטמנה במקצת אין

910שמה הטמנה. משא"כ לפי הרשב"א הסובר שהטמנה במקצת שמה הטמנה.

911(ב)

912לולי סבר הרשב"א סובר כרבינו יונה לענין כוזא אפומא דקומקומא, הי' אפשר לתרץ

913שהפשרת פך השמן אינה נחשבת הטמנה בדבר המוסיף הבל, והטמנת צונן בשבת בדבר שאינו

914מוסיף הבל מותרת (לקמן ד"ה אלא היינו).

915(ג)

916אמנם הרשב"א סובר כרבינו יונה שאסור להפשיר צונן בשבת בדבר חם (לקמן ס"ד

917ד"ה והא דהסכים הרשב"א), ושוב יוקשה על מעשה דרבי.

918(ד)

919והנכון בדעת הרשב"א שהטמנה בשבת אסורה רק בדרך כיסוי פיה מלמעלה, משא"כ

920בפך שמן שבמעשה דרבי (כדלקמן ס"ד ד"ה והנכון).

921(ה)

922אחר שמסיים לבאר מעשה דרבי, ממשיך לבאר כמה סוגיות בש"ס שאין חוששים בהם

923להטמנה (ס"ו-ח). ואחר כך חוזר למעשה דרבי, ומקשה ממה שנתבאר ברמב"ן,

924שהטמנה בדבר המוסיף הבל אסרו אף בלהפשיר, ומדוע אם כן התיר רבי להפשיר פך השמן בכלי

925שני (לקמן ס"ט).

926(ו)

927על כן מיישב, שהתירו להפשיר בהטמנה בכלי שני ואסרו להפשיר בהטמנה בכלי ראשון (לקמן

928ס"י ד"ה הילכך מחוורתא).

929ובהמשך

930לזה מבאר עוד כמה פרטים, שלפום ריהטא קשים לפי דעת הרשב"א, כדלקמן (הערה 2584).

931[2578] על הא דאמרינן מח, א (רבה ורבי זירא איקלעו

932לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (מיחם של חמין, והכוזא

933היתה מלאה צונן, רש"י), נזהיה (גער בו, רש"י) רבה ... אולודי קא מוליד),

934כתב הר"ן רפ"ד כב, א (וה"ר יונה ... פירש ז"ל, דהנחת כוזא אפומא

935דקומקומא כדי להטמין שניהם, בדבר שאינו מוסיף הוה, וכגון שכסה הקומקום מבעוד יום, ומותר

936לגלותו ולכסותו בשבת כדאיתא לקמן, והיה רוצה להטמין הכוזא בשבת אפומא דקומקומא דקי"ל

937מותר להטמין את הצונן, והוה סלקא דעתא דר' זירא דאפילו על גבי מיחם שרי. ורבה אסר,

938דלא התירו אלא במטמין בדבר שאינו מוסיף, אבל על גבי מיחם אסור, מפני שתוספת חום המיחם

939ניכר בכסוי, ואף על פי שהוא מצד עצמו אינו מוסיף, הוה ליה כמטמין בדבר המוסיף).

940[2579] כי אף שאין בזה משום

941הטמנה בדבר המוסיף הבל, כדלקמן ד"ה אלא היינו טעמא (דסבירא ליה לרשב"א בפשיטות,

942דאיסור מוסיף הבל לא גזרו כלל בלהפשיר לבד, כעובדא דרבי).

943מכל מקום עדיין יוקשה על מה שאסר רבינו

944יונה להפיג צינתם בשבת בדבר חם בדרך הטמנה, שאם כן מדוע התיר רבי להפשיר פך השמן

945בכלי שני.

946[2580] מח, א (מורי הרב רבינו

947יונה ז"ל ... פירש ... היה רוצה להטמין הכוזא אפומא דקומקמא, דקיימא לן מותר

948להטמין את הצונן, ואפילו להפיג צינתן).

949[2581] מ, ב (והפגת צינתן היינו הפשר ... דכל מקום

950שאמרו כדי שתפיג צינתן היינו הפשר).

951הובא גם לקמן ס"ט (ועיין שם ברשב"א

952שאין חילוק בין להפג צינתם ובין פושרין).

953[2582] מ, ב (א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת

954נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי אומר לי טול בכלי שני

955ותן, שמע מינה ... הפשרו). ופרש"י (להפשיר בעלמא הוא דקבעי).

956וכיון שלדעת רבינו יונה אסור אפילו להפיג צינתן בקומקום, איך

957התיר רבי להפשיר הצונן בתוך כלי שני.

958[2583] על מעשה רבי, אמרינן בגמרא שם (שמע מינה

959תלת שמע מינה ... הפשרו זהו בשולו), זו היא גירסת רש"י שם, ובר"ח שם (ושמע

960מינה הפשרו לא זהו בישולו). וביאר ברשב"א שם (אלמא אף על פי שהפשרו לא זהו בישולו,

961להפשירו בכלי ראשון לא, מפני שלא התירו להפשיר במקום הראוי לבשל גזירה שמא יבשל, אבל

962רש"י ורבותינו בעלי התוספות ז"ל גורסים שמע מינה הפשרו זהו בישולו ... אין

963גירסתם עולה יפה דאם איתא מה לי ראשון מה לי שני, כל מקום שהוא מתבשל אסור). וראה

964גם לקמן ס"י ד"ה הילכך (עיין שם בדפוס אמשטרדם, שהוגה כגירסת הגאונים

965הפשרו לא זהו בישולו),

966ושם נסמן (הערה 2870).

967ועל זה מבאר כאן, שאפילו לגירסת הגאונים, שאין שום חשש בישול

968בהפשרה זו בכלי שני, עדיין יוקשה אמאי לא תיאסר הפשרה זו משום הטמנה לפי דעת רבינו

969יונה. אלא על כרחך דלא מיקרי דרך הטמנה אלא כשכולו טמון, שבאופן זה רצה להטמין

970הכוזא אפומא דקומקומא, משא"כ במעשה דרבי שפי הכוס נשאר פתוח למעלה.

971[2584] מז, ב (שהטמנה במקצת הטמנה היא, ואין הדבר

972תלוי בהטמנת כל הקדרה ... ואם תאמר דוקא בשכולה טמונה חוץ מפיה, אם כן נתת דבריך

973לשיעורין).

974והיינו שאם נאמר שמה שהדפנות מכוסות נקראת הטמנה, אף שפיה

975למעלה מגולה, ואילו מה שהקדרה נוגעת בגחלים אינה הטמנה, אם כן נתת דבריך לשיעורין.

976וכיון שלדעת הרשב"א הטמנה במקצת שמה הטמנה, אם כן עדיין

977נשאר קשה לדעת הרשב"א מעשה דרבי, מדוע התיר להפשיר פך השמן בכלי שני.

978*

979בס"ג-ד שלפנינו מקשה ד' קושיות על שיטת

980הרשב"א, ומתרצם:

981(א) לקמן ד"ה והא דהתיר מקשה (והא

982דהתיר רבי להניח הפך בכלי שני, אע"ג דהטמנה במקצת שמה הטמנה לדעת הרשב"א). ומיישב לקמן ד"ה אלא היינו טעמא (דסבירא

983ליה לרשב"א בפשיטות דאיסור מוסיף הבל לא גזרו כלל בלהפשיר לבד, כעובדא דרבי). ועוד יישוב לקמן ס"י (הילכך

984מחוורתא דסבירא להו … אף על גב דהוה להפשיר, דכיון שחום כלי ראשון מבשל, מקרי מוסיף

985הבל. מה שאין כן כלי שני אין חומו מוסיף הבל).

986(ב) אף אם נאמר שהפשרה בכלי שני אינו הטמנה.

987מכל מקום יוקשה כאמור כאן (ממה שכתב הרב רבינו יונה גבי כוזא אפומא

988דקומקמא, דאפילו צונן אסור, אפילו להפשיר בדרך הטמנה … ועל כרחך דלא מיקרי דרך הטמנה

989אלא כשכולו טמון … דלא כרשב"א). ומיישב לדעת הרשב"א לקמן ס"ד ד"ה והנכון (דגבי

990איסור באינו מוסיף שנו במשנה לשון כיסוי דוקא … אין לאסור אלא באיסור הטמנה באינו מוסיף,

991דבכיסוי תליא מלתא, משא"כ בעובדא דרבי).

992(ג) לקמן ד"ה ומיהו מקשה ומתרץ (לא

993קשה מידי להרשב"א מהא דמניחים מיחם על גבי מיחם, ולא דמי לעל גבי גחלים וגפת שאסור

994משום הטמנה במקצת. דיש לומר דסבירא ליה דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ).

995(ד) לקמן ד"ה ואתי שפיר, מקשה אשר

996דוקא לפי שיטת רבינו יונה אתי שפיר (הא דלא אסור להפשיר בכהאי גוונא אלא בשבת

997… והוי ליה למימר ליה דהכא אפלו מבעוד יום אסור … משום דבמקצת לאו הטמנה היא), משא"כ לשיטת הרשב"א שסובר כרבינו

998יונה גבי כוזא אפומא דקומקומא, וגם סובר שהטמנה במקצת שמה הטמנה. ומיישב לקמן ס"ד

999ד"ה אלא שבאמת (לא שייך כלל במיחם הטמנה אפילו במקצת, מאחר דלא דמי כלל לרמץ).

1000*

1001וסדר הקושיות והתירוצים יתבאר לקמן ד"ה

1002ומיהו (בלא פירוש הרב רבינו יונה, לא קשה מידי להרשב"א).

1003והיינו שבתחלה הקשה שתי הקושיות על זה שהרשב"א

1004סובר כרבינו יונה גבי כוזא, וגם סובר שהטמנה במקצת שמה הטמנה (הן קושיות ב; ד הנ"ל).

1005אחר כך מודיע שלפני שיכתוב התירוצים לשתי

1006קושיות אלה, יקדים עוד שתי קושיות ותירוצים על הרשב"א עצמו, שאינם קשורים לזה

1007שהרשב"א סובר כרבינו יונה בההיא דכוזא (הן קושיות א; ג הנ"ל).

1008ואחרי סיום שני תירוצים אלה, חוזר

1009ומיישב גם את שתי הקושיות הראשונות, על מה שהרשב"א סובר כרבינו יונה גבי

1010כוזא, כדלקמן ס"ד (והא דהסכים הרשב"א פ"ג גבי פנאד"ש, לפירוש הרב רבינו

1011יונה ריש פ"ד, וכתב שנראין דבריו).

1012[2585] שאם נאמר כן, תיושב

1013הקושיא דלעיל לדעת הרשב"א, כשם שנתבאר לפי דעת רבינו יונה, שהרי כשהתיר רבי

1014להפשיר את פך השמן בכלי שני, היה פיה פתוח למעלה.

1015וגם הפשרת פך השמן בכלי שני יש לו דין

1016הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, כדלעיל (הערה 2579).

1017[2586] היינו שהטמין בשבת את

1018הכוזא כולו בבגדים שהטמין בו את הקומקום בערב שבת.

1019[2587] ברשב"א מז, ב

1020ד"ה קופה (מדקתני במתניתין כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות, אלמא

1021כסוי הקדירה היה מגולה ואף על פי כן לא התירו אלא בדבר שאינו מוסיף, אבל בדבר

1022המוסיף אסור, ואם תאמר דוקא בשכולה טמונה חוץ מפיה אם כן נתת דבריך לשיעורין).

1023והיינו שבדבר שאינו מוסיף הבל התירו להטמין בערב שבת, ולא בשבת, אף שכיסוי הקדרה

1024מגולה, כי הטמנה במקצת שמה הטמנה אף בדבר שאינו מוסיף הבל.

1025[2588] כאן חוזר רבינו ממה שכתב

1026לעיל סי' רנז בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה אבל בשבת (בדבר שאינו מוסיף,

1027לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו).

1028אמנם אחר שהגיע לידו חידושי הרשב"א

1029למסכת שבת (ראה לעיל הערה 2528),

1030וראה שהרשב"א אינו מחלק בינם, הוסיף כאן במוסגר להוכיח שאין לחלק בינם. וכן

1031מבואר לדעת הרשב"א לקמן ס"ד (אמרינן הטמנה במקצת הטמנה היא ... בין בדבר

1032המוסיף ומבעוד יום, ובין בדבר שאינו מוסיף ובשבת). וכן העיר בהגהה ממהדורא בתרא

1033בקונטרס אחרון לעיל שם (עיין רשב"א, דזה אינו), ושם נסמן

1034(הערה 854).

1035[2589] לד, סוע"א (מפני מה אמרו אין טומנין

1036בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה כו', מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו

1037מבעוד יום), הרי שהשוו את אופן ההטמנה ביניהם.

1038[2590] שכבר הובאה לעיל הוכחת הרשב"א

1039שהטמנה במקצת שמה הטמנה, דאי לאו הכי נתת דבריך לשיעורין. והרי הוכחת הרשב"א

1040היא גם באינו מוסיף הבל.

1041[2591] שהרי נפסק ברשב"א (מ, ב)

1042ובר"ן (יט, א) ובשו"ע (סי' רנז ס"ב), ולעיל שם ס"ד (אבל

1043מותר לכפות כלי על התבשיל, כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, לפי

1044שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה), ושם נסמן (הערה 705).

1045רואים מכך שאסור לתת כיסוי על הקדרה להחם, אף בדבר

1046שאינו מוסיף הבל, ואף שהיא הטמנה במקצת.

1047[2592] חוזר לבאר שיטת רבינו

1048יונה שברשב"א, שהטמנת הכוזא אפומא דקומקומא אינה הטמנה בדבר המוסיף הבל

1049(שאסור אף בערב שבת). כי ההטמנה אפומא דקומקומא היא הטמנה במקצת שאינה הטמנה,

1050והבגדים שעל הקומקום אינם מוסיפים הבל. וכל האיסור הוא רק מה שעל ידי שנותן את

1051הכוזא הצונן אפומא דקומקומא לחממו, נעשה הכוזא כדבר חם שאסור להטמינו בשבת בדבר

1052שאינו מוסיף הבל.

1053ולפי

1054זה "אתי שפיר" מה שאיסור הטמנת הכוזא בפומא דקומקומא הוא רק בשבת, אבל

1055בערב שבת לא אסרינן משום הטמנה בדבר המוסיף הבל.

1056משא"כ

1057לדעת הרשב"א שהטמנה במצת שמה הטמנה, עדיין יוקשה למה לא נאסר מבעוד יום.

1058ומיישב לקמן ס"ד (והא

1059דהסכים הרשב"א פ"ג גבי פנאד"ש, לפירוש הרב רבינו יונה ... באמת לא שייך

1060כלל במיחם הטמנה אפילו במקצת, מאחר דלא דמי כלל לרמץ ... ואמר ליה רבה דאפילו הכי יש לאסור), ושם (הערה 2665).

1061[2593] כאן חוזר ממה שכתב לעיל

1062סי' רנז בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה אבל להרב רבינו יונה (פירש הרב רבינו

1063יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל), וסי' רנח (להטמין מבעוד יום, בין תבשיל חם

1064בין תבשיל קר, על גבי קדרה רותחת), ובקונטרס אחרון שם (ולאפוקי מדברי הרב רבינו

1065יונה שהביא הר"ן שפירש ההיא דכוזא כו' בכהאי גוונא ולאיסור). והיינו שלרבי

1066יונה נקרא דבר המוסיף הבל ואסור להטמין בו אף מבעוד יום.

1067אמנם אחר כך הגיעו לידי רבינו חדושי

1068הרשב"א לשבת, שם העתיק הרשב"א את דברי רבינו יונה הנ"ל, והוסיף

1069וביאר דבריו (וכמו שפירש שם מורי הרב רבינו יונה ז"ל, ונראין דבריו, דכל שהוא

1070מוליד חום בדרך הטמנה על גבי דבר חם, כמטמין את הצונן על גבי מיחם, אסור). והיינו שאין לו דין "מוסיף

1071הבל" לאסור אף קודם השבת, אלא שאם מטמין עליו בשבת דבר צונן, דינו כמטמין

1072בשבת דבר חם בדבר שאינו מוסיף הבל.

1073[2594] "אבל אין מניחים כלי

1074שיש בו דבר קר על גבי קדרה חמה בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת, ואם הניחו בערב שבת

1075מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל".

1076ואף שהטעם האמור כאן (משום דבמקצת לאו

1077הטמנה היא), אינו לפי דעת הטור שסובר שהטמנה במקצת שמה הטמנה, כדלעיל ס"א (מאחר

1078שכבר פירש כן בסי' רנ"ג לאסור בנוגעת בגחלים).

1079מכל מקום מבאר הטור הלכה זו כמו

1080הרשב"א, כיון שאין הקומקום דומה לרמץ (כדלעיל הערה 2592).

1081ועכ"פ למדנו מכאן שאיסור זה הוא רק

1082בשבת, ולא מבעוד יום. וראה נימוקי שבת הערה מג.

1083[2595] על זה שאסר רבה כוזא על גבי קומקום

1084(מח, רע"א), הקשה ר' זירא "מאי שנא ממיחם על גבי מיחם", והיינו הא דתניא

1085נא, ב (מניחין מיחם על גבי מיחם).

1086[2596] שאינו אסור מבעוד יום.

1087[2597] כלשון רבינו יונה

1088שברשב"א ור"ן שם (הוה ליה כמטמין בדבר המוסיף).

1089[2598] הרי הקומקום הוא דבר

1090המוסיף הבל, ואין הכוזא טמונה בו, אלא נוגעת בו במקצת.

1091ואף שמכסה את הכוזא בבגדים על הקומקום.

1092מכל מקום בזה אין אומרים שהבל הקומקום עולה לבגדים, שמחממים את הכוזא, כמו שאין

1093אומרים כן בפסולת שומשמין, כדלעיל סי' רנז ס"י (קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין,

1094או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל, אסור להעמידה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים, לפי

1095שהם מעלים הבל למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה הטמונה בהם, והרי היא

1096כטמונה בדבר המוסיף הבל. אבל מותר להעמידה על גבי פסולת של שומשמין, שהם אינם

1097מעלים ההבל למעלה).

1098ואם כן הוי הטמנה במקצת בדבר המוסיף

1099הבל, דלאו הטמנה היא לרבינו יונה.

1100[2599] עתה חוזר להאמור לעיל,

1101לחלק בין מעשה דכוזא, שאסרו רבינו יונה ורשב"א מטעם הטמנה, לבין מעשה דרבי,

1102שהתיר הטמנה בכלי שני במקצתו.

1103ולכאורה

1104הי' מקום ליישב ולומר שלא אסרו במעשה דכוזא אלא משום שהקומקום הי' כלי ראשון,

1105משא"כ במעשה דרבי, שהתיר הטמנה בכלי שני.

1106ותירוץ

1107זה הי' מועיל אף לדעת הרשב"א שהטמנה במקצת שמה הטמנה, שמכל מקום לא אסרו בכלי

1108שני.

1109אמנם

1110אין מקום לחלק בין כלי ראשון לבין כלי שני לענין זה, שכשם שאסרו להפשיר ולהפיג

1111צינתו בדרך הטמנה, כן הוא בכלי שני.

1112ואם

1113כן, טעם ההיתר במעשה דרבי שוב יובן רק לרבינו יונה שהטמנה במקצת אינה הטמנה;

1114משא"כ לרשב"א שהטמנה במקצת שמה הטמנה.

1115[2600] שאסור להטמין את הצונן בבגדים

1116להפשיר על גבי כלי שני. שכשם שאסרו להפשיר ולהפיג צינתו בדרך הטמנה, כן הוא בכלי

1117שני.

1118[2601] מ, ב ד"ה מביא (רש"י ורבותינו

1119בעלי התוספות ז"ל גורסים שמע מינה הפשרו זהו בישולו ... אין גירסתם עולה יפה,

1120דאם איתא, מה לי ראשון מה לי שני, כל מקום שהוא מתבשל אסור). הרי שבמקום שאסרו

1121הפשר, אין לחלק בין כלי ראשון לכלי שני.

1122[2602] ברשב"א שם (ושמא נאמר דכיון דההיא

1123דרבי בחמי טבריא הוה ... לא אסרו אלא בכלי ראשון דבעלמא מבשל, אבל כלי שני כיון דבעלמא

1124אינו מבשל ואף כאן ליכא אלא הפשר דבעלמא אינו בישול, אף על גב דלגבי שמן הפשרו זה הוא

1125בישולו, לא גזרו עליו בכלי שני). הרי שגם בהפשר של שמן יש מקום לחלק בין כלי ראשון

1126לכלי שני.

1127[2603] לומר שרבי התיר להפשיר פך השמן בכלי

1128שני, אף שאסר להפשיר בכוזא.

1129[2604] מח, רע"א (דאנח כוזא

1130דמיא אפומא דקומקומא). וכיון שלענין מים לא מצינו חילוק בין הפשר בכלי ראשון לכלי

1131שני, אם כן הי' צריך לאסור גם הפשרת פך השמן בכלי שני.

1132[2605] ואילו הי' מערה מים

1133מהמיחם לכוזא מלאה מים צוננים, לא היה לו דין בישול בכלי ראשון, כדלקמן סי' שיח

1134ס"כ (ואפילו מכלי ראשון מותר לערות לתוך מים צוננים, שלא אמרו שעירוי מכלי

1135ראשון מבשל, אלא במערה חמין על גבי תבלין וכיוצא בהן, שאין החמין מתערבין ממש

1136בתוכן אלא מכין עליהם בקילוחן ומבשלין, אבל מים במים שמתערבים ממש אין כח בקלוח

1137לבשל מים התחתונים, אלא התחתונים גוברים ומצננים את העליונים).

1138כך גם הכוזא שעל גבי הקומקום אין לו דין

1139כלי ראשון, אלא כלי שני.

1140וכיון שאסר הנחת הכוזא על פי הקומקום,

1141אף שהוא ככלי שני, בודאי יאסור כן גם להפשיר השמן בכלי שני.

1142[2606] ברשב"א מח, א (דגזרינן

1143שמא ישהה ויבוא לידי בישול ... כן תירץ ר"י הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל).

1144ובתוס' מח, א ד"ה מאי שנא ממיחם

1145הוא בשם רשב"א.

1146[2607] כמו שהוכיח הרשב"א שם

1147לגירסתם "שמע מינה הפשרו לא זהו בישולו" (אלמא אף על פי שהפשרו לא זהו

1148בישולו, להפשירו בכלי ראשון לא, מפני שלא התירו להפשיר במקום הראוי לבשל גזירה שמא

1149יבשל).

1150[2608] פ"ג ה"ד (מותר להפשיר במקום שהיד

1151שולטת ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת).

1152[2609] מ, ב (דמתניתין וברייתא לא שרו אלא בהפשר

1153דלא אפשר למיתי לידי בישול ... אבל בירושלמי פירשוה לההיא בהפשר שבמקום שהיד סולדת

1154בו).

1155ומכל זה מובן שכאן בהנחת הכוזא מיירי שאינו יכול לבוא לידי

1156בישול, ומכל מקום אסר משום הטמנה, ואם כן בודאי יאסור משום הטמנה אף בכלי שני.

1157וממה שהתירו להפשיר פך השמן בכלי שני, מוכח דעת רבינו יונה שהטמנה

1158במקצת אינה הטמנה. משא"כ לדעת הרשב"א עדיין יוקשה.

1159[2610] והיינו שבתחלה הקשה שתי קושיות על זה שהרשב"א סובר כרבינו

1160יונה גבי כוזא, וגם סובר שהטמנה במקצת שמה הטמנה (הן קושיות ב; ד דלעיל הערה

11612584).

1162ולפני שכותב התירוצים לשתי קושיות אלה,

1163מקדים עוד שתי קושיות ותירוצים על הרשב"א עצמו, שאינם קשורים לזה שהרשב"א

1164סובר כרבינו יונה בההיא דכוזא (הן קושיות א; ג דלעיל שם).

1165ואחרי סיום שני תירוצים אלה, יחזור

1166ויתרץ גם את שתי הקושיות הראשונות – על מה שהרשב"א סובר כרבינו יונה גבי

1167כוזא, כדלקמן ס"ד (והא דהסכים הרשב"א פ"ג גבי פנאד"ש, לפירוש הרב רבינו

1168יונה ריש פ"ד, וכתב שנראין דבריו).

1169[2611] בברייתא נא, ב (מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה על

1170גבי קדרה), ואין חוששים בזה לאיסור הטמנה במקצת. וכן נפסק לקמן סי'

1171שיח סי"ד (כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו, מותר להניחו בשבת על גבי קדרה

1172הטמונה בבגדים, כדי שישמור חומו ולא יצטנן).

1173וכבר נתבארה הקושיא הג' דלעיל (הערה 2584),

1174שלדעת הרשב"א (ושאר הפוסקים הסוברים) שהטמנה במקצת שמה הטמנה, מדוע לא חששו להטמנה במקצת במיחם על גבי מיחם.

1175[2612] שמטעם זה לא נאסר להניח

1176מיחם על גבי מיחם משום הטמנה בדבר המוסיף הבל. וכן הוא לקמן ריש ס"ד (ולא שמטמין

1177ממש בדבר המוסיף, שאז ... אסור אפילו מיחם על גבי מיחם ... המיחם שמלמטה, שהוא דבר

1178המוסיף, לא דמי לרמץ, ולא שייך בו הטמנה אפילו במקצת, מדמניחין מיחם על גבי מיחם).

1179והטעם שלא נאסר משום הטמנה במקצת בשבת

1180בדבר שאינו מוסיף הבל, יתבאר לקמן ס"ד (דהטמנה בדבר שאינו מוסיף, לא התירו בצונן

1181בכהאי גוונא דמוליד חום, אלא במשמר החום במיחם על גבי מיחם), ושם (הערה 2685).

1182[2613] ע"א ד"ה שמא (הפקעת סודרין לא

1183גזרו אטו שמא יטמין ברמץ, דסודרין לא דמו לרמץ).

1184*

1185ואף שעיקר איסור ההטמנה בשבת היא אף בדברים שאינם דומים לרמץ,

1186כדלעיל סי' רנז ס"ב (בשבת עצמה אסור להטמין החמין אפילו בדבר

1187שאינו מוסיף הבל, אף על פי שאינו דומה לרמץ כלל. ולמה אסרו, גזירה שמא ימצא קדרה

1188צוננת כשיבא לסלקה מהכירה ולהטמינה בדבר שאינו מוסיף הבל, וישכח שהוא שבת,

1189וירתיחנה על גבי האור).

1190מכל מקום כאן מיירי בהפקעת הביצה בסודרין שהוחמו בחמה, שלדעת

1191רבי יוסי לא גזרו לאסור בישול בתולדות חמה. ומכל מקום אסור להטמין בחול ובאבק

1192דרכים שהוחמו בחמה, משום גזירה שמא יטמין בשבת ברמץ. משא"כ בסודרין דלא דמו

1193לרמץ לא גזרו לדעת רבי יוסי.

1194וראה קובץ הערות וביאורים. נימוקי שבת.

1195[2614] מח, א ד"ה דזיתים (דגבי גפת איכא למיחש

1196שמא יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו לא שייך למיחש הכי).

1197ואף דלא קיי"ל כסברה זו, כפי שהאריך רבינו להוכיח לעיל

1198סי' רנז בקונטרס אחרון ס"ק ב.

1199מכל מקום הרשב"א על כרחך סובר כן.

1200ונתבאר לעיל ס"א ד"ה ומה שכתב הטור, אם גם

1201הרא"ש והטור סוברים סברה זו.

1202[2615] סי' רלא פסק דיני הטמנה

1203(לא גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד, אבל דבר שהוא חם מחמת דבר

1204אחר לא גזרו, לפי שהולך ומתקרר). הובא בתוס' שם (ורבינו ברוך פירש שיש לחלק בין תוספת

1205הבל דגפת לתוספת הבל דכירה שלנו, לפי שהכירה אין חומה אלא מחמת האש, ולעולם מתקרר והולך,

1206אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו).

1207ואילו הי' הרשב"א סובר טעם זה להיתר, היו מיושבים קושיות

1208א, ד דלעיל (הערה 2584), שאין חוששים בשתי הלכות אלו לאיסור

1209הטמנה בדבר המוסיף הבל, שהרי בשתיהם מיירי שהתחממו מחמת דבר אחר.

1210*

1211ולמעשה נפסק כדעת ס' התרומה, לעיל סי' רנז ס"י (והערה 747), וסי' רנח (והערה 927), ולקמן סי' שיח ס"ג (והערה קצט).

1212והיינו שנפסק כסברתו בכללות, אבל לא בכל הפרטים (כדלקמן הערה 2619).

1213וכל האמור בהמשך המהדורא בתרא (ס"ג-ד, וס"ט-י), לברר

1214הטעם שאין חוששים להטמנה בשתי הלכות אלו, הוא לדעת הרשב"א וסיעתו, שאינם

1215סוברים כבעל התרומה, וכאמור לקמן ס"י (הלכך מחוורתא דסבירא להו להרמב"ן

1216והרשב"א ורא"ש ... דבעובדא דרבי).

1217[2616] אהא דתנן לח, ב (ולא יטמיננה בחול ובאבק

1218דרכים בשביל שתצלה), אמר רבה לט, א (גזרה שמא יטמין ברמץ).

1219[2617] "ועל מה דפרישית

1220לעיל כל דבר שאינו מוסיף הבל כי אם מחמת דבר אחר מותר להטמין שם, לא תקשי מדאמרינן

1221פרק כירה לא יטמיננה ביצה בחול ובאבק דרכים, פירוש והן חמין מפני החמה. לא היא,

1222התם מיירי בשבת עצמה, וגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור". והיינו שבשבת

1223עצמה אסרו להטמין אף בדבר שאינו מוסיף הבל מחמת עצמו.

1224[2618] לט, א (ורב יוסף מאי טעמא

1225לא אמר כרבה, אטו לית ליה גזירת הטמנה בדבר המוסיף, כתב מורי הרב ז"ל דקסבר

1226שלא גזרו אלא בדבר המוסיף מצד עצמו כגון גפת ומלח וכיוצא בהן, אבל הכא שאין חומן

1227מצד עצמם אלא מחום השמש וכשתסלקם ממקומן יתקררו, הלכך אפילו במקומן לא גזרו).

1228[2619] שאסר מטעם זה להטמין על

1229גבי חול שהוחם מכח חמה.

1230*

1231ואף שגם לדעת הרשב"א שם מתיר רבה

1232להטמין הביצה בחול מבעוד יום, מטעם אחר (ולרבה דאמר גזירה שמא יטמין ברמץ, בדין

1233הוא דאפילו מבעוד יום נמי ליתסר ... אלא היינו טעמא דלא מיתסר מבעוד יום לרבה,

1234משום דכל שהוחם בערב שבת מן החמה מצטנן הוא לגמרי בליל שבת והוה ליה בשבת דבר

1235שאינו מוסיף הבל).

1236משא"כ באמבטי אסור להטמין אפילו

1237מבעוד יום, דלא סבירא ליה האי טעמא של ס' התרומה.

1238ולמעשה לא קיי"ל לא כהאי טעמא ולא

1239כהאי טעמא, אלא כדעת הרא"ש פ"ג ס"ה (לרבה דאסיר משום גזירה שמא

1240יטמין ברמץ, אסור אפילו מבעוד יום לצורך שבת), וכדלקמן סי' שיח ס"ז (אסור

1241לגלגלה על גבי חול ואבק דרכים שהוחמו מכח חמה. ואסור להטמינה בהם אפילו מבעוד יום,

1242גזרה שמא יטמין ברמץ).

1243ואף שנתבאר לעיל (הערה 2615) דקיי"ל כסברת

1244ספר התרומה "כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל שעה היא מתקררת

1245והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל".

1246היינו דוקא בשעה שהחמה והאש אינן מחממות

1247את התנור ואת הקדרה. משא"כ כשעומדת על האש, וכן החול בשעה שמתחמם מהחמה, הוא

1248דבר המוסיף הבל, דלא כספר התרומה.

1249ומה שנתבאר לעיל סי' רנג סכ"ו (מותר

1250ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין הטמונה על גבי האש (שבכירה)), ולא חששו בו

1251להטמנה בדבר המוסיף הבל.

1252הנה לדידן טעם ההיתר הוא כיון

1253דקיי"ל שהטמנה במקצת אין הטמנה, ולדעת בעל התרומה – כיון שחום הקדרה אינה

1254מחמת עצמה אינו חשוב מוסיף הבל. ולדעת הרשב"א וסיעתו (שהטמנה במקצת שמה

1255הטמנה, וגם כשאינו מתחמת מעצמו נחשב מוסיף הבל), טעם ההיתר הוא כאמור כאן "דמיחם

1256לא מיחלף כלל ברמץ".

1257וראה לעיל סי' רנח בקונטרס אחרון (והערה

1258944).

1259[2620] שם ע"ב ד"ה אמר

1260ליה רב נחמן (ההוא

1261טעמא דהטמנה ליתיה אלא לרבה בלבד ... אליבא דרב יוסף ליתיה, אלא משום תולדות האור ... וכתב עוד מורי הרב ז"ל ... וקיימא

1262לן כרבה דאמר גזירה שמא יטמין ברמץ, הלכך אסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי

1263טבריא מערב שבת אף על גב דתולדת חמה נינהו, אבל להניח על גביו בלא הטמנה מערב שבת מותר

1264ובשבת אסור, עד כאן).

1265[2621] "אפילו עביד הכי,

1266ליכא איסורא דאורייתא".

1267[2622] שאסור להטמין בתולדות

1268האור. ואינו סובר טעם ההיתר הנ"ל שבספר התרומה (שאין גוזרים בתולדות האור,

1269כיון "דחום על ידי דבר אחר לא דמי לגפת").

1270[2623] עתה מיישב הקושיא הראשונה דלעיל (הערה 2584),

1271מדוע התיר רבי לחמם הכוס בכלי שני, ולא חשש להטמנה במקצת לדעת הרשב"א.

1272ומבאר

1273שכל איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל, הוא רק כשמחמם שתהי' היד סולדת בו, משא"כ

1274במעשה דרבי, שלא רצה אלא להפשיר את השמן שיוכל לסוך בו, לא גזרינן משום רמץ.

1275ואף

1276שבשבת עצמה אסורה הטמנה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. הכא מיירי בהפשרת צונן, שלא

1277נאסר בשבת אלא בדבר המוסיף הבל, כדלקמן ד"ה ואיסור שאינו מוסיף.

1278אלא

1279שעדיין קשה לפי מה שפסק הרשב"א שגם צונן אסור להפשיר בשבת על ידי הטמנה בדבר

1280חם. ועל זה יבאר לקמן ס"ד ד"ה והנכון, שאיסור זה הוא רק באופן של כיסוי.

1281ועדיין

1282קשה לפי מה שמוכח ברמב"ן שאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל הוא אף בהפשרה. ועל זה

1283יבאר לקמן ס"י ד"ה הילכך מחוורתא, שאיסור זה רק בכלי ראשון שאפשר להתבשל

1284בו.

1285[2624] וכבר נתבאר לעיל ד"ה

1286ואם כן, שמה שאסרו רבינו יונה והרשב"א לחמם הצונן בדבר שמוליד בו חום, היינו

1287אף בהפשרה בכלי שני.

1288ועתה מוסיף להוכיח, שאף איסור הטמנה

1289במוסיף הבל מבעוד יום, הוא אף בכלי שני.

1290ולכן מיישב כאן לדעת הרשב"א,

1291שאיסור הטמנה במוסיף הבל מבעוד יום הוא רק בחימום שהיד סולדת בו, ולא בלהפשיר לבד.

1292[2625] משנה שם לח, ב (לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים),

1293ובגמרא שם לט, א (גזרה שמא יטמין ברמץ).

1294[2626] ולפי מה שיתרץ בסוף

1295בס"י, שאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל הוא רק בכלי ראשון; אפשר שלא אסור להטמין

1296באבק דרכים אלא כשמתחמם ביותר. וכדלקמן בסמוך (דומיא דביצה בחול ובאבק דרכים כדי שתצלה

1297דוקא).

1298[2627] שבמעשה דרבי מוכח שאפילו

1299בכלי ראשון אין חוששים להטמנה בדבר המוסיף הבל, ולא אסר אלא משום איסור בישול

1300בשמן.

1301[2628] דאמרינן התם (שמע מינה תלת, שמע מינה שמן

1302יש בו משום בשול). ואם טעם האיסור בכלי ראשון הוא משום הטמנה, אם כן איך למד מכאן

1303ששמן יש בו משום בישול.

1304וכן הוכיח לעיל סי' רנז בקונטרס אחרון

1305ס"ק ב ד"ה ואבל להרב רבינו יונה (ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום

1306הטמנה, עיין שם).

1307*

1308אמנם מסקנת רבינו לדעת הרשב"א

1309וסיעתו (לקמן ס"י ד"ה הילכך מחוורתא), דכלי ראשון נקרא מוסיף הבל, וכלי

1310שני אינו נקרא מוסיף הבל. ועל מה שהקשה כאן "דאם כן מנא ליה למימר שמע מינה דשמן

1311יש בו משום בישול", מבאר לקמן שם (דבעובדא דרבי שייך נמי הטמנה במקצת ... אלא דהיינו דוקא אי שמן יש בו משום בישול, ובכלי ראשון דוקא,

1312אבל אי אין בו משום בישול, אין לאסור משום הטמנה ... אלא דהיינו דוקא אי שמן

1313יש בו משום בישול, ובכלי ראשון דוקא, אבל אי אין בו משום בישול, אין לאסור משום הטמנה), ושם (הערה 2872).

1314[2629] ואין לומר שאם הפשר אין

1315בו משום בישול, הכי נמי אין בו משום הטמנה; שהרי איסור הטמנה הוא אף בדבר שכבר

1316נתבשל כל צרכו, כדלעיל סי' רנז ס"א (אסור לו להטמינה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד

1317יום ... אפילו הוא מצטמק ורע לו), והיינו אף שאין בו משום בישול, כדלקמן סי' שיח סי"א

1318(אין בו בישול אחר בישול, אם נתבשל כבר כל צרכו). יוצא אם כן שאף אם

1319שמן אין בו בישול, מכל מקום אסור משום הטמנה.

1320*

1321ומסקנת רבינו לקמן ס"י, שאיסור

1322הטמנה בדבר המוסיף הבל הוא רק בכלי ראשון שיש בו בישול, משא"כ שמן שאין בו

1323בישול אין בו איסור הטמנה. ולפי זה מה שאסרו בדבר שכבר נתבשל ואין בישול אחר

1324בישול, היינו משום "דמחזי כמבשל מתחלה, ולא נתבשל עדיין כל צרכו ... משא"כ

1325בשמן".

1326[2630]

1327מ, ב ד"ה ומכלל (מותר לתת על גבי קדירה בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו כגון

1328פאנדיש ... אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם ודאי מסתברא דאסור, דהא נראין

1329הדברים שאסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ואפילו בדבר שאינו מוסיף,

1330דפרקין דבמה טומנין ובמה אין טומנין בסתם תבשילין שנוי, לא שנא הגיע למאכל בן דרוסאי

1331ולא שנא קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי, ולא שנא נתבשל כל צרכו, ובין מצטמק ויפה לו

1332ובין מצטמק ורע לו). ודף מז, ב ד"ה במה טומנין (דאילו יש חילוק

1333בהטמנה כמו בשהייה, היה להם לבעלי הגמרא לפרש הענין כך, כמו שפירשו בפרק כירה, והיה

1334להם לחלק כאן כמו שחלקו שם בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, ובלא נתבשל כל צרכו ומצטמק

1335ויפה לו, אלא שאין בהטמנה חלוק כלל).

1336[2631] עתה מבאר שאיסור הטמנה

1337במוסיף הבל, אינו אלא כשמחמם חום שהיד סולדת בו, ולא כשבא להפשיר כמעשה דרבי.

1338ומביא

1339על זה כמה הוכחות:

1340(א)

1341מהמשנה שאסרו להטמין בחול ובאבק דרכים "בשביל שתצלה", למעוטי "כדי

1342להפשיר".

1343(ב)

1344ממעשה דטבריה דאסרינן במשנה בדיעבד "כחמין שהוחמו בשבת", ולא רק להפשיר,

1345שמותר בשבת.

1346(ג)

1347מהגמרא ש"אין

1348טומנין בדבר המוסיף הבל", משא"כ כשהוא רק להפשיר.

1349(ד)

1350מחררה שהתירו להטמין בגחלים, כיון שכבו מבעוד יום, ונשארה בגחלים שלא תתקרר.

1351(ה)

1352מגירסת הגאונים באיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל "שמא ירתיח", משא"כ

1353"כדי להפשיר".

1354וככל

1355הדברים האלו הוא גם בהטמנת צונן בשבת עצמה, שלמדים מאיסור הטמנה מבעוד יום, שהוא

1356דוקא כשמחממו עד שהיד סולדת בו, משא"כ להפשיר, ולכן התיר רבי להפשיר בשבת ולא

1357חשש להטמנה.

1358[2632] עד שלא הוצרך לפרש.

1359[2633] שהאיסור להטמין בערב שבת

1360קדרה חמה בדבר המוסיף הבל, בודאי לא מיירי שמטמין כדי להפשיר, אלא להוסיף בה הבל

1361שהיד סולדת בו.

1362[2634] לא אסרו להטמין בדבר

1363המוסיף הבל, אלא כשמטמינו לחממו חום שהיד סולדת בו.

1364[2635] במשנה לח, ב (ולא יטמיננה

1365בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה). ופירש רבה לט, א (גזרה שמא יטמין ברמץ), והיינו, אף

1366שלדעת רבי יוסי לא אסרו לבשל בתולדות חמה, מכל מקום אסרו להטמין בחול, משום איסור הטמנה,

1367שמא יטמין ברמץ. למדנו מכאן שאיסור הטמנה הוא רק כשהוא "בשביל שתצלה", למעוטי

1368"כדי להפשיר" שאינו אסור מטעם הטמנה.

1369[2636] שהוא ביאר שם טעם איסור זה "מפני שמזיז

1370עפר ממקומו", אם כן מדוע נקטה המשנה "כדי שתצלה".

1371[2637] ד"ה רב יוסף (נראה דלרב יוסף, הא דקתני

1372כדי שתצלה, אף על גב דלהאי טעמא מפני שמזיז, אפילו אם כבר נצלה מבעוד יום אסור להטמינה

1373בשבת כדי שתחזור ותתחמם, מהאי טעמא גופא מפני שמזיז עפר ממקומו. אלא משום דבכה"ג

1374בלאו האי טעמא דמזיז, נמי אסור, משום דהוה ליה הטמנה גמורה, דאסור בשבת אפילו בדבר

1375שאינו מוסיף הבל).

1376[2638] במשנה שם (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו

1377סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים, אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין

1378ברחיצה ובשתיה).

1379[2639] כדתניא מ, ב (מביא אדם קיתון

1380מים ומניחו כנגד המדורה, לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן ... בשביל שיפשר).

1381וכן נפסק לקמן סי' שיח סכ"ד (מותר ליתן קיתון של מים או שאר משקין כנגד

1382המדורה להפיג צינתן).

1383אלא ודאי מיירי מעשה דאנשי טבריא,

1384שהוחמו

1385עד שהיד סולדת בו.

1386*

1387וכן הוכיח לקמן ס"ט, לדעת

1388הרשב"א (כפשט לשון המשנה כחמין שהוחמו בשבת כו', שהן חמין ממש ... דאם לא כן,

1389אמאי אסורים בשתיה, הא אפילו לכתחלה מותר להפשיר לשתיה).

1390אמנם לקמן שם הובאה דעת הרמב"ן

1391"דלהפשיר נמי אסור אפילו מבעוד יום בדבר המוסיף".

1392ולפי דעתו מבאר את האמור במשנה "שעשאו

1393הפושרין שנפשרו באיסור הטמנה כאלו הוחמו ממש בשבת".

1394[2640] בגמרא שם לד, רע"ב (אין טומנין בדבר

1395המוסיף הבל). והרי "מוסיף הבל" פירושו שהקדרה חמה כבר (כדלעיל הערה 2633), וההטמנה מוסיפה בה עוד הבל.

1396[2641] ב"ק עד, א. והיינו, אף שעיקר

1397איסור הטמנה במוסיף הבל מיירי, שהקדרה היא כבר חמה, ומוסיף בה הבל, למדנו מכך

1398שאסור אף "להחם הצונן על ידי הטמנה", באותו אופן שמוסיף בו חום שהיד סולדת

1399בו.

1400[2642] והיינו הן במטמין צונן

1401מבעוד יום בדבר המוסיף הבל, והן במטמין צונן בשבת בדבר המוסיף הבל, לא אסרו אלא

1402במוסיף הבל עד שהיד סולדת בו.

1403[2643] וכשם שהאיסור להטמין

1404מבעוד יום, הוא דוקא בדבר המוסיף הבל כשהיד סולדת בו, כך גם האיסור להטמין צונן

1405בשבת בחמין, הוא דוקא כשהיד סולדת בו.

1406[2644] ע"א ד"ה אלא (ואם תאמר לרב יוסף

1407אטו מי לית ליה גזירה שמא יטמין ברמץ, והא מהאי טעמא אסרינן להטמין בדבר המוסיף הבל.

1408ויש לומר דמבעוד יום איכא למיגזר שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה, אבל הכא לא שייך למיגזר,

1409דאטו אי שרינן לבשל בחמי חמה ניחוש דילמא אתי לבשל בחמי אור).

1410[2645] ברייתא שם קכג, א (חררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה),

1411הרי שאינו אסור משום הטמנה, מאותו טעם, כיון דמיירי שכבו הגחלים, ואינו מחמם יותר

1412את החררה בחום שהיד סולדת בו, אלא כדי שלא תתקרר.

1413הדיון בהלכה זו, והטעם שאין חוששים בה

1414לאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל, יתבאר לקמן ס"ו, ומסיק שם ד"ה וצריך לומר

1415(דחררה שטמנה בגחלים מיירי בכבו מבעוד יום).

1416אלא שגם גחלים שכבו עדיין מוסיפים קצת

1417חום, ומדוע לא אסרוהו משום הטמנה בדבר שמוסיף הבל. ולפי האמור כאן ש"מבעוד יום

1418ודאי דאין לאסור להפיג צינה בלבד" מובן הטעם שאינו נחשב כהטמנה בדבר המוסיף

1419הבל.

1420[2646] עז, א ד"ה וחררה שהטמינה (אתמול בגחלים,

1421ועכשיו כבו). ואם כן למה לא יאסר מטעם הטמנה מבעוד יום בדבר המוסיף הבל.

1422[2647] ר"פ כירה לו, ב ד"ה עד שיגרוף

1423(הגחלים, משום דמוסיף הבל). ופירש דבריו ברשב"א שם ד"ה עד שיגרוף (שהוא מפרש

1424ענין הפרק הזה אף בהטמנה, והוא סבור שכל גרוף וקטום וכן קש וגבבה אין מוסיפין הבל).

1425וכן הוא בר"ן טו, ב (לפי שהוא מפרש זה הפרק (אף) בהטמנה, דכל שגרוף וקטום סבירא

1426ליה שאינו מוסיף הבל).

1427הובאה דעה זו גם לעיל סי' רנז ס"א (ויש חולקין על זה

1428ואומרים, שאף להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום מותר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי,

1429או שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ממש).

1430וכיון שהחררה קרמו פניה מבעוד יום, דהוי

1431כמאכל בן דרוסאי, מותר אף להטמינה, אף אם לא כבו מבעוד יום.

1432[2648] כדלעיל סי' רנג ס"א

1433(אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי),

1434ושם נסמן (הערה 7).

1435[2649] משנה יט, ב (אין נותנין פת לתנור עם חשכה

1436ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום). וברש"י לז, ב ד"ה

1437ורב ששת (אדחנניה סמכינן, הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה, כדאמר הא קרמו שרי).

1438[2650] שאוסרים להטמין גם במבושל כל צרכו כדלעיל

1439סי' רנז ס"א (אסור לו להטמינה ... אפילו הוא מצטמק ורע לו).

1440[2651] כל האמור כאן, שכל איסור

1441הטמנה במוסיף הבל הוא רק ביד סולדת בו, ולא בהפשרה. כן הוא לגירסת הגאונים

1442ורי"ף יד, ב (מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום, גזירה

1443שמא ירתיח). וכן הוא בר"ח לד, סע"א. רמב"ם פ"ד ה"ב (אסרו

1444חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום, גזירה שמא תרתיח הקדרה בשבת). מ"מ

1445שם (גרסת הגאונים ז"ל אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו

1446מבעוד יום, גזירה שמא ירתיח).

1447הרי שכל איסור ההטמנה במוסיף הבל הוא

1448כשיכול להרתיח על ידי הטמנה זו, ולא כשמטמין להפשיר בלבד.

1449[2652] שם ד"ה אמר רבא. וראה שם (וכן בר"ן

1450שם ד"ה אמר רבא) הנפקא מינה בינם לענין הטמנה בבין השמשות בדבר המוסיף הבל.

1451אבל בעצם הדין, שלא נאסרה הטמנה בדבר המוסיף הבל, אלא כשיכול

1452להרתיח על ידי הטמנה זו, "לדינא לא פליגי וליכא נפקא מינה" בין דעות

1453אלו.

1454[2653] אחר שביאר הטעם שהמפשיר

1455כוס מים אין בו משום הטמנה בדבר המוסיף הבל מבעוד יום, מבאר הטעם שאין בו משום

1456מטמין בשבת, שאסור אפילו אינו מוסיף הבל.

1457[2654] נא, א (ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או

1458תחת הכסת). והיינו שמותר להטמין הצונן בשבת, וכל האיסור הוא רק ההטמנה בדבר המוסיף

1459הבל.

1460[2655] בברייתא ובגמרא שם (אמר רב יהודה אמר שמואל

1461מותר להטמין את הצונן ... דאי ממתניתין הוה אמינא הני מילי דבר שאין דרכו להטמין (כגון

1462מים צוננין שאין דרכן להטמין תחת כר וכסת לחממן, שאין מתחממין בכך, הלכך ליכא למיגזר,

1463רש"י), אבל דבר שדרכו להטמין (לחמם, כגון תבשיל, אימא לא יטמיננו, רש"י)

1464לא, קמ"ל ... כי הא דיתיב רבי ואמר אסור להטמין את הצונן, אמר לפניו רבי ישמעאל

1465ברבי יוסי אבא התיר להטמין את הצונן, אמר כבר הורה זקן). הרי קיי"ל שמותר

1466להטמין את הצונן אפילו בדבר שדרכו להטמין.

1467וכן נפסק לעיל סי' רנז ס"ט (ואם נתקרר קצת עד

1468שאין היד סולדת בו, אפילו בעודו בכלי ראשון, מותר להטמינו. וכל שכן שמותר להטמין

1469צונן גמור, כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שתפיג צנתו).

1470[2656] בגמרא שם (אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה אטמין

1471לי צונן ... שמע רבי אמי ואיקפד ... סבר אדם חשוב שאני).

1472יוצא מכך, דליכא פלוגתא, ולא החמירו באדם חשוב, אלא במטמין

1473תבשיל שדרכו להטמין. משא"כ בהטמנת מים צוננים, סתם במשנה שמותר. וכן מה שהתיר

1474רבי להטמין פך השמן הצונן כדי להפשירו, מותר הוא לכל הדעות אף באדם חשוב.

1475[2657] עתה מקשה על היישוב

1476הנ"ל בשיטת הרשב"א, שהפשרת

1477כוס שמן בכלי שני אין בו משום הטמנה; שהרי הרשב"א הסכים לדעת רבינו יונה,

1478לאסור הפשרת הכוזא הצונן על גבי הקומקום החם, ומדוע לא יאסור מטעם זה להניח בשבת

1479מיחם על גבי מיחם, ופך שמן בתוך כלי שני (קושיות ב-ג דלעיל הערה 2584).

1480ובתחלה

1481רוצה ליישב, שאיסור הפשרת הכוזא אינו מעיקר הגזירה, אלא "איסור יוצא מכלל גזרתם

1482מסברא", ובזה מודה הרשב"א שהטמנה במקצת אין שמה הטמנה. אך מסיים שזה

1483דוחק.

1484ועל

1485כן מיישב את ההלכה הנ"ל לשיטת הרשב"א באופן אחר, שהטמנה בדבר שאינו

1486מוסיף הבל היא דוקא כשמכסה על גבי פיה למעלה, ששומרת על החום שלא יצא, וכדלקמן

1487בהמשך.

1488[2658] ברשב"א מ, ב ד"ה ומכלל דברים

1489אלה (פאנדיש וכיוצא בהן ... להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם ודאי מסתברא דאסור

1490... ואף על גב דקיימא לן דמותר להטמין את הצונן ... אפילו הכי על גבי מיחם אסור

1491... והיינו כרבה דנזהיה לההוא גברא דמנח כוזא דמיא אפומא דקומקמא, כדאיתא בריש פרק

1492במה טומנין, וכמו שפירש שם מורי הרב רבינו יונה ז"ל, ונראין דבריו, דכל שהוא מוליד

1493חום בדרך הטמנה על גבי דבר חם כמטמין את הצונן על גבי מיחם, אסור). וכמובא ברשב"א

1494מח, א (מורי הרב רבינו יונה ... פירש הוא ז"ל, דהכא בהנחת כוזא אפומא דקומקמא

1495כדי להטמין שניהם בדבר שאינו מוסיף הבל היה מעשה, ובשבת היה ... והיה רוצה להטמין הכוזא

1496אפומא דקומקמא, דקיימא לן מותר להטמין את הצונן ואפילו להפיג צינתן כדבעינן למיכתב

1497לקמן, ומשום הכי הוה סלקא דעתיה דרבי זירא שאפילו על גבי מיחם נמי שרי, ורבה אסר דלא

1498התירו להטמין את הצונן אלא בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל על גבי מיחם אסור מפני שתוספת

1499חם המיחם ניכר בו, והוה ליה כמטמין על גבי דבר המוסיף הבל, שלא התירו במיחם על גבי

1500מיחם אלא מיחם דוקא, שאין חומו של תחתון ניכר בעליון, שאינו אלא משמר חומו).

1501[2659] עתה בא לדון בגדר איסור

1502זה לדעת רבינו יונה והרשב"א, שאסרו להפשיר הכוזא (והפאנדיש) הצונן, על גבי

1503מיחם, בדרך הטמנה, שיש לבארו בג' אופנים (שבזה דן בכמה מקומות בהמשך המהדורא בתרא,

1504ובקונטרס אחרון לעיל סי' רנז-ח):

1505(א)

1506דינו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כדלעיל סי' רנז בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה

1507אבל (גבי כוזא אפומא דקומקומא, פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל).

1508אמנם לפי זה הי' צריך לאסור אף מבעוד יום, וכדלעיל ס"ג ד"ה ואתי שפיר (הא

1509דלא אסור להפשיר בכהאי גוונא אלא בשבת ... כדמשמע מלשון הסוגיא מאי שנא ממיחם כו',

1510דמיירי בשבת, והוי ליה למימר ליה דהכא אפילו מבעוד יום אסור). ולכן נראה יותר

1511כאופן השני.

1512(ב)

1513דינו כמטמין בדבר שאינו מוסיף הבל, כמבואר כאן (טעם האיסור משום דבכהאי גוונא לא התירו

1514להטמין הצונן), וכדלקמן במוסגר (דהטמנה בדבר שאינו מוסיף לא התירו בצונן בכהאי גוונא

1515דמוליד חום ... אף דלא מקרי מוסיף הבל ממש). והטעם שאינו נחשב לרבינו יונה מטמין

1516בדבר המוסיף הבל, נתבאר לעיל ס"ג ד"ה ואתי שפיר (משום דבמקצת לאו הטמנה היא,

1517אלא דבדבר שאינו מוסיף לא התירו להטמין את הצונן, בכהאי גוונא שחום ההפשר נולד בו מדבר

1518המוסיף שהוא המיחם). ולרשב"א הסובר שהטמנה במקצת שמה הטמנה, הטעם שכאן אינו

1519נחשב מטמין בדבר המוסיף הבל, נתבאר כאן (משום שההטמנה בבגדים שלמעלה היא דבר שאינו

1520מוסיף ולא גזרו בצונן, והמיחם שמלמטה, שהוא דבר המוסיף, לא דמי לרמץ, ולא שייך בו הטמנה

1521אפילו במקצת). ועוד טעם יתבאר לקמן במוסגר (וגבי כוזא אפומא דקומקומא, עיקר האיסור

1522הוא משום הולדת חום בדרך הטמנה דוקא ... אף דלא מקרי מוסיף הבל ממש, מאחר שאינו רק

1523להפשיר ... והלכך אין לאסור אלא באיסור הטמנה באינו מוסיף).

1524(ג)

1525כאמור כאן "איסור זה אינו מעיקר גזרת חכמים ממש, מאחר דמיחם לא דמי לרמץ ולא לגפת

1526וכיוצא בו מדברים שגזרו עליהם חכמים במנין, אלא שהוא איסור יוצא מכלל גזרתם מסברא

1527... אלא שזה דוחק). ולכן מסיק כאופן האמצעי.

1528כל

1529זה הוא בביאור דעת רבינו יונה והרשב"א בהלכה זו של כוזא אפומא דקומקומא. אבל

1530למעשה לא קיי"ל כדעתם, כדלעיל סי' רנח בקונטרס אחרון (ושם הערה 936).

1531[2660] שאילו היינו אומרים שטעם

1532איסור הטמנת צונן בחם, דהוי כמטמין קדרה חמה, שאסור בשבת.

1533[2661] שנתבאר לעיל ס"ב

1534(במוסגר), שגם הטמנה במקצת בדבר שאינו מוסיף הבל שמה הטמנה.

1535ואם כן היו נשארות השאלות הנ"ל, מדוע

1536לא אסר רבי להפשיר פך השמן בכלי שני, ומדוע התירו להניח מיחם על גבי מיחם.

1537[2662] שאילו היינו אומרים שטעם

1538איסור הטמנת צונן בחם, דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל, והיינו אומרים שאסור אף על

1539גבי קדרה שאינה דומה לרמץ, ואסור אף במפשיר,

1540[2663] כדלעיל ס"ג ד"ה

1541ומיהו (לא קשה מידי להרשב"א, מהא דמניחים מיחם על גבי מיחם, ולא דמי לעל גבי גחלים

1542וגפת שאסור משום הטמנה במקצת. דיש לומר דסבירא ליה דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ).

1543[2664] והיינו שטעם היתר מיחם על

1544גבי מיחם הוא משום "שבאמת לא שייך כלל במיחם הטמנה ... דלא דמי כלל

1545לרמץ", משא"כ בכוזא אפומא דקומקומא הוא מכוסה בבגדים דדמי לרמץ.

1546ומה שאמרו בגמרא מח, א (מאי שנא ממיחם על

1547גבי מיחם, אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד), יתבאר לקמן ד"ה

1548והנכון (דהטמנה בדבר שאינו מוסיף, לא התירו בצונן בכהאי גוונא דמוליד חום, אלא במשמר

1549החום במיחם על גבי מיחם), ושם (הערה 2685).

1550[2665] אף שהמיחם לא דמי לרמץ,

1551והבגדים אינם מוסיפים הבל, מכל מקום אסרו להטמינו כך בשבת.

1552ובזה נתיישבה הקושיא האמורה לעיל

1553ס"ד ד"ה ואתי שפיר (ואתי שפיר נמי הא דלא אסור להפשיר בכהאי גוונא אלא בשבת

1554... והוי ליה למימר ליה דהכא אפלו מבעוד יום אסור. והיינו טעמא ... משום דבמקצת לאו

1555הטמנה היא). והיינו לרבינו יונה; משא"כ לדעת הרשב"א דהטמנה במקצת שמה

1556הטמנה, הטעם הוא כאמור כאן משום דלא דמי לרמץ ולא גזרו בו. ואיסור "הוספת הבל

1557מדבר המוסיף בהטמנה", הוא רק בשבת.

1558וכל זה הוא לדעת הרשב"א. אבל לדעת

1559רבינו יונה נשאר הטעם כיון שהטמנה במקצת אינה הטמנה. וראה קובץ הערות וביאורים

1560הערה 129.

1561[2666] שמא יחתה בדבר המוסיף הבל, ושמא ירתיח

1562במטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, כדלעיל סי' רנז ס"ב (בשבת

1563עצמה אסור להטמין החמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אף על פי שאינו דומה לרמץ כלל.

1564ולמה אסרו, גזירה שמא ימצא קדרה צוננת כשיבא לסלקה מהכירה ולהטמינה בדבר שאינו

1565מוסיף הבל, וישכח שהוא שבת, וירתיחנה על גבי האור).

1566[2667] מז, ב (שהטמנה במקצת הטמנה היא, ואין הדבר

1567תלוי בהטמנת כל הקדרה ... ואם תאמר דוקא בשכולה טמונה חוץ מפיה, אם כן נתת דבריך

1568לשיעורין). ונתבאר לעיל ס"ב (והערה 2584).

1569[2668] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צא.

1570[2669] היינו שכל פיה מגולה

1571מותר, מטעם שלענין זה הטמנה במקצה אין שמה הטמנה, ומקצת פיה מכוסה עכ"פ יהי'

1572אסור, מטעם הטמנה בכולה. ולא נתפרש טעם החילוק. וראה קובץ הערות וביאורים. נימוקי

1573שבת.

1574[2670] אחר שדחה ביאור הנ"ל

1575בשיטת הרשב"א, מיישב הלכה זו לפי שיטת הרשב"א באופן אחר:

1576אף

1577שהטמנה במקצת שמה הטמנה, מכל מקום הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל היא דוקא כשמכסה על

1578גבי פיה למעלה, ששומרת על החום שלא יצא. ואילו הטמנה בדבר המוסיף הבל, היא דוקא

1579כשהיא למטה תחת הקדרה, שטבע ההבל לעלות למעלה, ולכן:

1580(א)

1581במעשה דכוזא, מה שהקומקום מחמם את הכוזא, אינו נחשב כדבר המוסיף הבל, כדלעיל

1582ס"ג. אבל נחשב הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, ואסור כיון שהכוזא מכוסה למעלה.

1583(ב)

1584במעשה דרבי, מה שהכלי שני מחמם את הכוס, אינו נחשב כדבר המוסיף הבל, כדלעיל

1585ס"ג. ולא נאסר משום הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, כיון שהכוס אינו מכוסה

1586למעלה.

1587(ג)

1588במיחם על גבי מיחם, לא נאסר משום הטמנה בדבר המוסיף הבל, כי אינו דומה לרמץ. ולא

1589נאסר משום הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, כיון שהמיחם העליון אינו מכוסה למעלה.

1590[2671] נא, א (לא כסהו מבעוד יום, לא יכסנו משתחשך).

1591[2672] מז, ב (במה טומנין ובמה אין טומנין).

1592[2673] כדלעיל ס"א

1593וס"ג.

1594[2674] לד, סוע"א (אמר רבא [וגירסת

1595הרא"ש פ"ב סכ"ג: אמר רבה] מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף

1596הבל).

1597[2675] והיינו שלדעת הרשב"א

1598מקרי הטמנה לא רק כשהקדרה נוגעת בגחלים שתחתיה אלא גם אם היא נוגעת בגחלים

1599שסביבותיה.

1600[2676] ראה בחיי וארא פ"ט

1601פי"ד (ודרך האש לעלות למעלה).

1602[2677] יז, א (מרחיקים את הגפת ואת הזבל ואת המלח

1603ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים).

1604[2678] ומזה למדים שהטמנה במקצת

1605שמה הטמנה, בין אם נוגעת בגחלים שתחתיה ובין בגחלים שסביבותיה.

1606[2679] שבת מח, רע"א (דשומשמין לא מסקי הבלא).

1607[2680] כדאמרינן שם ע"א (קופה

1608שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים ... לענין הטמנה דשומשמין נמי אסור, לענין אסוקי

1609הבלא, דזיתים מסקי הבלא דשומשמין לא מסקי הבלא).

1610וכן נפסק לעיל סי' רנז ס"ה (אלו הם

1611דברים המוסיפים הבל, פסולת של זיתים ושל שומשמין), וס"י (קופה שטמן בתוכה

1612הקדרה במוכין ... מותר להעמידה על גבי פסולת של שומשמין, שהם אינם מעלים ההבל

1613למעלה).

1614[2681] בהטמנה בדבר המוסיף הבל, אפילו בהטמנה

1615במקצת, שהקדרה נוגעת בגחלים שלמטה.

1616[2682] יט, א ד"ה משום (דכיון

1617דלא שכיחא היא כלל, שרי להטמין בהן, דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו בהו רבנן).

1618וכן הוא לעיל סי' רנז ס"ז (מותר להטמין בסלעים

1619מבעוד יום, אע"פ שמוסיפים הבל, לפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל שיטמין בסלעים ... וכל דבר שאינו מצוי כלל לא גזרו בו חכמים).

1620[2683] עתה מבאר החילוק בין מעשה

1621דכוזא שאסרו, לבין מעשה דרבי שהתיר.

1622כי

1623אף שהאיסור בכוזא הוא "משום הולדת חום", שהקומקום מוליד חום בהכוזא. מכל

1624מקום הולדת החום גורמת לו רק דין "הטמנה באינו מוסיף, דבכיסוי תליא מלתא".

1625משא"כ

1626במעשה דרבי הי' פך השמן מגולה מלמעלה.

1627[2684] מ, ב ד"ה ומכלל (דכל שהוא מוליד חום

1628בדרך הטמנה על גבי דבר חם, כמטמין את הצונן על גבי מיחם, אסור).

1629[2685] כדאמרינן מח, א (מאי שנא ממיחם

1630על גבי מיחם, אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד), כפירוש רבינו

1631יונה שברשב"א שם (מורי הרב רבינו יונה ... הא דתניא דמניחין מיחם על גבי מיחם דמייתינן

1632עלה, בהטמנה היא ... שלא התירו במיחם על גבי מיחם, אלא מיחם דוקא שאין חומו של תחתון

1633ניכר בעליון, שאינו אלא משמר חומו, והביא ראיה מן התוספתא (פ"ד הי"ד) דקתני

1634בה בהדיא טומנין מיחם על גבי מיחם וקדירה על גבי קדירה כו'). והיינו דמיירי שהן

1635הכוזא והן המיחם העליון טמונים בבגדים, והחילוק בינם הוא, שהכוזא מתחמם מהקומקום,

1636משא"כ המיחם העליון אינו מתחמם מהמיחם התחתון, וכדתניא נא, ב (מניחים

1637מיחם על גבי מיחם ... ולא בשביל שיחמו (שיהא העליון צונן, ונתנו כדי שיחום מחומו של

1638תחתון, רש"י), אלא בשביל שיהיו משומרים (שהיו שניהן חמין, ונתנו על גביו של זה,

1639כדי שיהא חומו משתמר בהן, רש"י)).

1640וגם אין לאסור משום הטמנה במקצת בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל,

1641דהא מיירי שהמיחם העליון הי' כבר טמון מערב שבת, ומניחים אותו אצל מיחם חם יותר

1642כדי לשמור את חומו. ולכן דינו כמטמין את הצונן, ו"התירו בצונן ... במשמר החום

1643במיחם על גבי מיחם". וראה נימוקי שבת הערה כד.

1644וראה לעיל ס"ג (והערה 2612). שבת כהלכה פי"א הערה עג.

1645[2686] ס"ג (דאיסור מוסיף הבל לא גזרו

1646כלל בלהפשיר לבד).

1647אמנם בטעם שכוזא אפומא דקומקומא אינו נחשב הטמנה במוסיף הבל,

1648נתבאר לעיל (לא שייך כלל במיחם הטמנה אפילו במקצת, מאחר דלא דמי כלל לרמץ).

1649וכאן מוסיף טעם נוסף (מאחר שאינו רק להפשיר).

1650[2687] סוף ס"ח (דלהפשיר לא גרע מכלי שני

1651דלא מיקרי מוסיף הבל).

1652ואפילו לפי מה שהוכיח לקמן ס"ט, שגם בלהפשיר אסרינן הטמנה במוסיף הבל, מכל

1653מקום נתבאר לקמן ס"י, שעכ"פ בכלי שני לא אסרינן בלהפשיר משום הטמנה

1654במוסיף הבל.

1655[2688] שהתיר להפשיר פך של שמן בכלי

1656שני, שלא היה מכוסה.

1657[2689] כמובא ברשב"א לט, ב ד"ה אמר ליה

1658(וכתב עוד מורי הרב ז"ל ... הלכך אסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי טבריא

1659מערב שבת). הובא לעיל ס"ג (והערה 2620).

1660וכיון שאסרו אף מבעוד יום, רואים שיש לו דין מוסיף הבל ממש.

1661[2690] נא, א (ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או

1662תחת הכסת), ע"פ גירסת הרי"ף שם כב, ב. דלא כגירסת רש"י שם (ונותן

1663לתוך הכר).

1664[2691] שאפילו אם נפרש שאינו

1665"מגולה מעט סביבותיה למטה", הרי עכ"פ הכר הוא רק על הקיתון, ולא

1666תחתיו.

1667[2692] שם מז, ב ד"ה קופה (שהטמנה במקצת הטמנה

1668היא, ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדרה ... ואם תאמר דוקא בשכולה טמונה חוץ מפיה, אם

1669כן נתת דבריך לשיעורין).

1670[2693] אחר

1671שביאר שיטת הרשב"א, שהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל היא

1672דוקא כשמכסה על גבי פיה מלמעלה, ואילו הטמנה בדבר המוסיף הבל, היא דוקא מלמטה תחת

1673הקדרה.

1674מבאר

1675שיש לומר, שגם בעל התרומה וסיעתו, שלענין הטמנה

1676בדבר המוסיף הבל, חולקים על הרשב"א וסוברים שהטמנה במקצת אינה הטמנה.

1677מכל מקום, לענין הטמנה באינו מוסיף הבל

1678מודים הם דבכיסוי לחודיה אסור.

1679[2694] דסגי בכיסוי פיה למעלה

1680בלבד.

1681ובזה חוזר רבינו ממה שכתב לעיל סי' רנז

1682בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה אבל בשבת (בדבר

1683שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו). וכן הוא לעיל

1684סי' רנג סוף סי"ד. סי' רנז ס"ד. סוס"י רנט.

1685ואף שעיקר מטרתה של מהדורא בתרא זו, אינה

1686כדי לפסוק הלכות למעשה, כי אם לברר את שיטת הפוסקים בנושא הטמנה במקצת בדבר המוסיף

1687הבל, ובביאור כמה סוגיות בגמרא לפי כל אחת משיטות אלו.

1688מכל מקום שונה הדבר כאן, שכותב שיש לומר שכל הפוסקים מסכימים

1689לזה, ומוכיח כן מלשונות המשנה והגמרא והפוסקים.

1690ונפקא מינה מכל זה, כשמורידים את קדרת

1691התבשיל מהאש, אסור להניח מגבת על מכסה הקדרה כדי לשמור חומה.

1692[2695] נא, א (ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת).

1693[2696] סי' רלא בפסק דיני הטמנה

1694(לחזור ולכסותו, וגם להוסיף כסוי עליו).

1695[2697] כדלעיל ס"ב (ואם כן נתנו

1696דבריהם לשיעורין, דלא כרשב"א), ושם נסמן (הערה 2584).

1697מכל מקום לענין הטמנה באינו מוסיף הבל

1698מודים לרשב"א שהעיקר תלוי בכיסוי פיה למעלה.

1699[2698] כיון שהזכיר את שיטת בעל

1700התרומה שהטמנה במקצת אין שמה הטמנה, מבאר עתה שאין דעותיהם שוות בזה, כי לדעת כמה

1701פוסקים נתבאר לעיל ס"ב, וסי' רנג ס"י (ואפילו אם גחלים

1702בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה, אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה למעלה),

1703ואילו לדעת בעל התרומה, סגי במה שהגחלים הם סביב רוב הקדרה.

1704[2699] "אבל בשוגג גחלים מועטין סביב לקדרה

1705או תחתיה, ועיקר הטמנתה היה בדשן או בכר וכסת או דבר אחר של היתר, התם מותר לאכול

1706התבשיל".

1707וכן הוא לעיל סי' רנז ס"ו (ואם הטמין בו קדרה

1708מבעוד יום, ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות סביב לה או תחתיה, אין לאסור התבשיל

1709בדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר).

1710[2700] משמע שבמזיד אסור אפילו קצת גחלים בוערות

1711סביב הקדרה.

1712[2701] שאסר ר' זירא מז, ב (קופה

1713שטמן בה, אסור להניחה על גפת של זיתים).

1714והיינו שכיון שיש גחלים מועטים סביב

1715הקדרה, ועיקר הטמנתה הוא בדבר שאינו מוסיף הבל, דינה כקופה שטמן בה על גבי הגחלים,

1716שנתבאר לעיל סי' רנז ס"י (קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין, או בשאר דבר שאינו

1717מוסיף הבל, אסור להעמידה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים, לפי שהם מעלים הבל

1718למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה בדבר

1719המוסיף הבל).

1720[2702] שבת פ"ד ה"א (הדא דתימר בשלא

1721רבת רקבוביתן, אבל אם רבת רקבוביתן, אסור לטמון בהן).

1722[2703] שם (והא דאמר רב חסדא (לט,

1723ב) ממעשה שעשו אנשי טבריא אסור להטמין במוסיף הבל, והתם אסרו לשתות מה שהוחמו בשבת.

1724התם כל עיקר הטמנה היה בדבר המוסיף כחמי טבריא, אבל בשוגג גחלים מועטין סביב לקדרה

1725או תחתיה, ועיקר הטמנתה היה בדשן או בכר וכסת או דבר אחר של היתר, התם מותר לאכול

1726התבשיל).

1727[2704] אוצ"ל: מ"ש.

1728[2705] מז, ב (שהטמנה במקצת הטמנה היא, ואין הדבר

1729תלוי בהטמנת כל הקדרה, ותדע לך מדקתני במתניתין כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות,

1730אלמא כסוי הקדירה היה מגולה, ואף על פי כן לא התירו אלא בדבר שאינו מוסיף, אבל בדבר

1731המוסיף אסור).

1732[2706] מט, סוע"א (טומנין ... בגיזי צמר ואין

1733מטלטלין אותן, כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות).

1734וכן נתבאר לעיל ס"ב במוסגר (ובכהאי גוונא גם הספר

1735התרומה מודה כמו שיתבאר לקמן, וכדמוכח ממתניתין דנוער את הכיסוי כו').

1736[2707] "כיון שאין מכסה הקדירה מסביב מכל

1737צד".

1738[2708] כדלעיל סי' רנז ס"ד

1739(מותר לכפות כלי על התבשיל, כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, לפי

1740שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה).

1741[2709] שאינה טמונה מלמטה, אלא

1742הקדרה עומדת על הקרקע.

1743[2710] כל האמור כאן הוא ביאור

1744דעת ס' התרומה וסיעתו, שהובאה לעיל סי' רנג ס"י (ויש

1745חולקין על זה ואומרים, שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל, אלא כשמדביק דבר

1746המיטלטל סביב הקדרה, שהקדרה כולה טמונה באותה דבר).

1747אמנם אחר זה הובאה שם דעת הראבי"ה

1748ואור זרוע שבהגהות מרדכי ורמ"א (ואפילו אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות

1749סביב דופני הקדרה, אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה למעלה). וכן הוא לעיל סי'

1750רנז ס"י (ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה). וכן הוא בקונטרס

1751אחרון שם ס"ק ג (לפי מה שכתב רמ"א בסי' רנ"ג דבמגולה למעלה לא שייך

1752הטמנה, והיינו אפילו כל דופנותיה טמונים, כמבואר במרדכי ריש פ"ד, שהביא

1753המג"א שם, עם פירוש השארית יוסף). וכן הובאה דעה זו לעיל ס"ב במוסגר (ומיהו

1754האור זרוע במרדכי קאי ודאי בשיטת רבו ראבי"ה, דהא אפילו בטמונה כולה בגחלים שרי

1755לדידיה כמ"ש בהגהות מרדכי פ"ד, עיין שם בשארית יוסף).

1756ועל זה מסיק לעיל שם, וברמ"א סי'

1757רנג סוף ס"א "וכן המנהג". וכאן במהדורא בתרא לא בא אלא לבאר שיטת

1758הרשב"א וס' התרומה וסייעתם.

1759וראה קובץ הערות וביאורים הערה 169. שבת

1760כהלכה פי"א ביאורים ה.

1761[2711] כמו לדעת הרשב"א

1762דלעיל ס"ד.

1763[2712] וכן הוא לקמן סי' תלז קונטרס אחרון סק"א

1764(וגם רמ"א לא הגיה עליו כלום, משמע דהכי סבירא ליה). יו"ד סי' קפז ריש

1765ס"ק לג (והרמ"א שלא הגיה עליו כלום). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רצו.

1766[2713] סעיף ב (אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו

1767מוסיף הבל. ומכל מקום לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף

1768בעפרורית, שרי, שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה).

1769הרי שאם כיסה על פיה בדבר המעמיד החום, אסור משום הטמנה בדבר

1770שאינו מוסיף הבל, אף אם נשארה מגולה מהצדדים.

1771[2714] אף שלענין מוסיף הבל הגיה (סי' רנג ס"א)

1772דהטמנה במקצת אינה הטמנה.

1773[2715] והיינו שמ"ש הרמ"א סי' רנג סוף

1774ס"א (ויש אומרים דאפילו אם הקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה

1775לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן המנהג), הפירוש הוא שתלוי רק בהטמנת פיה, כמבואר לעיל

1776לענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל (דבכיסוי לחודיה אסור ... העיקר תלוי בפיה).

1777ולפי זה אסור להניח מגבת על כיסוי הקדרה שמשהים בשבת על הבלעך,

1778שכיסוי זה לבדו הוא הטמנה.

1779[2716] שאפשר פירוש דבריו, שכדי

1780לאסור הטמנה בדבר המוסיף הבל, צריכה להיות ההטמנה מסביב לקדרה וגם על פיה למעלה.

1781ולפי זה מותר להניח מגבת על כיסוי הקדרה שמשהים בשבת על הבלעך,

1782שכיסוי זה לבדו אינו הטמנה.

1783וראה הערות וביאורים. נימוקי שבת. שבת

1784כהלכה פי"א ס"י, הערה כה וביאורים ה.

1785[2717] אחר שביאר לשיטת

1786הרשב"א הההלכה דמניח מיחם על גבי מיחם, ומעשה דרבי בהפשרת כוס שמן בכלי שני,

1787ומעשה דהנחת כוזא על גבי קומקום לחממו, מבאר את הטעם שלא אסרו משום הטמנה בהלכות

1788אלו:

1789(א)

1790חררה על גבי גחלים.

1791(ב)

1792צולין בשר בצל וביצה.

1793(ג)

1794חררה שטמנה בגחלים.

1795(ד)

1796שורין אותה בשבת.

1797(ה)

1798שדא ביה גרמא חייא.

1799ומבאר

1800כמה טעמים שאפשר לומר בזה:

1801(א)

1802אין חוששים לחיתוי במקום שיכול להתחרך; אלא שהרא"ש אינו סובר חילוק זה.

1803(ב)

1804אין חוששים כשלא הניח שם לשם הטמנה, אלא לשם צליה

1805ואפיה; אלא שבסוף חוזר בו מביאור זה.

1806(ג)

1807מיירי שכבו מבעוד יום; בתחלה כותב שלא משמע כן, ובסוף מקיים ביאור זה.

1808(ד)

1809הוי הטמנה במקצת שאינה הטמנה; לדעת הפוסקים הסוברים כן.

1810(ה)

1811לקמן ס"ז: כי הטמנת גוף האוכל אינה הטמנה; אבל אין לומר כן.

1812(ו)

1813לקמן שם: כי הטמנת אוכל באוכל נחשב מגולה, ואין שמה הטמנה.

1814[2718] יט, סוע"ב (אין צולין בשר בצל וביצה

1815אלא כדי שיצולו מבעוד יום ... ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום).

1816[2719] בגמרא יח, ב (התם בבשרא אגומרי),

1817ופרש"י (שאינו בתנור). הרי שגם זה מיירי שהם על גבי גחלים, ומכל מקום לא

1818נאסרו משום הטמנה.

1819[2720] כפי שכתב הרשב"א עצמו מ,

1820ב ד"ה ומכלל (נראין

1821הדברים שאסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ... ובין מצטמק ויפה לו

1822ובין מצטמק ורע לו). וכן

1823הוא סי' רנג ס"י (ואסור להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אפילו מצטמק ורע לו), וסי'

1824רנז ס"א (אסור לו להטמינה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום ... אפילו

1825הוא מצטמק ורע לו).

1826[2721]

1827יח, ב ד"ה האי (התם דוקא בשהם עצמן מונחין על גוף האש, וכן החררה פניה כנגד פני

1828האש, דכיון שהגיעו למאכל בן דרוסאי, אם יחתה בגחלים יחרך אותן).

1829ונתבאר לעיל סי' רנד ס"ב (ואף

1830להאוסרים להשהות קדרה בכירה שאינה גרופה וקטומה כל זמן שמצטמק ויפה לו, מכל מקום

1831בצלי שמונח על גבי הגחלים ממש, מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום,

1832דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי אם יחתה בגחלים יחרוך הבשר. אבל בצלי שאינו על גבי

1833הגחלים ממש, אסור להשהותו שם, אלא אם כן נצלה כל כך מבעוד יום עד שהוא מצטמק ורע

1834לו, להאוסרים שם להשהות קדרה על גבי כירה כל זמן שמצטמק ויפה לו).

1835וכשם שמטעם אין חוששין לשמא יחתה, לדעת

1836האוסרים כל זמן שאינו מצטמק ורע לו, כמו כן אין חוששין מטעם זה לשמא יחתה לדעת

1837האוסרים הטמנה במקצת.

1838[2722] שהרי בכל זה נתבאר רק

1839שמתחרך ונפסד דינו כמצטמק ורע לו, שמותר לכל הדעות בשהייה.

1840משא"כ בהטמנה, שמצטמק ורע לו אסור,

1841אפשר שגם מתחרך ונפסד אסור.

1842מכל מקום פשיטא ליה להרשב"א,

1843שמתחרך ונפסד לגמרי מותר אף בהטמנה.

1844[2723] פ"ג הט"ז (שהם כמצטמק ורע לו,

1845שאם יחתה יחרוך אותן, שעל גוף האש הם).

1846הרי שהשווה בין מתחרך למצטמק ורע לו.

1847[2724] משא"כ בהטמנה שמצטמק

1848ורע לו אסור, ומכל מקום מותר במתחרך ונפסד.

1849[2725] טעם

1850שני להתיר בשר וחררה על גבי גחלים, כיון שלא גילה דעתו שהוא לשם הטמנה, אלא לשם צליה

1851ואפיה.

1852אמנם

1853אחר כך (ד"ה ומיהו זה אינו), חוזר בו מביאור זה, ומוכיח שהטמנה אסורה אף בלא

1854גילוי דעת זה.

1855[2726] מז, ב ד"ה קופה (דכיון שטמן, כבר גילה

1856בדעתו שהוא רוצה להניחה למחר, ומקפיד עליה שישתמר חומה, ואתי לחתויי).

1857[2727] סי' רלא סוד"ה פסק דין ליתן (ופירש

1858רבינו יעקב, דגבי להטמין ... הוא מקפיד פן יתקרר. לכך אפילו בשיל אפילו כל צרכו אסור

1859להטמין בדבר המוסיף הבל, דאיכא למגזר שמא יחתה).

1860וכן הוא לעיל סי' רנז ס"א (ואינו דומה להשהייה,

1861שמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כל שהתבשיל נתבשל כמאכל בן דרוסאי

1862מבעוד יום, לפי שסתם הטמנה היא לצורך מחר שמטמינה ומכסה שלא תתקרר עד למחר, ולפיכך

1863צריכה יותר לחיתוי כדי שלא יתקרר התבשיל בכל הלילה).

1864[והוא דלא כמ"ש הטעם בשמו בתוס' מז, ב ד"ה במה (נראה

1865לר"ת ... שיש לחלק בין השהאה להטמנה, דודאי להשהות מותר כשהוא מאכל בן דרוסאי,

1866שאין חיתוי מעט מועיל לו, שהרי מגולה הוא ושליט ביה אוירא, אבל הטמנה שעושין לצורך

1867מחר והוא מוטמן יש לחוש שמא יחתה, שמעט חיתוי מועיל לו ליתפס חומו), שלא הזכיר החילוק בין גילה דעתו

1868שמקפיד להטמין].

1869[2728] כב, א (אבל הרב רבינו יונה ז"ל כתב

1870... כל שהיא מוטמנת, גלי דעתיה שהוא מקפיד בחמומה).

1871[2729] קכג, א (חררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה

1872מותר לטלטלה ואם לאו אסור לטלטלה), הרי שכשמטמין כולו בגחלים דנים שם רק אם מותר

1873לטלטלה, אבל בכל אופן אין איסור להטמינה.

1874[2730] עתה מתחיל לבאר טעם שלישי

1875להתיר בחררה שטמנה בגחלים, דמיירי שכבו הגחלים

1876מבעוד יום, ואין לאסור משום הטמנה בדבר המוסיף הבל.

1877אלא שבתחלה מבאר שלא משמע כן. ובסוף (לקמן ד"ה וצריך

1878לומר) מסיק לקיים ביאור זה.

1879[2731]

1880עז, א ד"ה וחררה שהטמינה (אתמול בגחלים, ועכשיו כבו ... אבל לא כבו לא, דמתוך

1881שנהפכים מכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות), וכדלעיל סי' רנג ס"י (אם

1882גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה ... אסור לישראל ליטול הקדרה משם

1883בשבת, לפי שעל ידי נטילת הקדרה הוא מחתה את הגחלים העליונות ונופלות על התחתונות

1884ומכבות אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה), ושם נסמן (הערה 78).

1885אלא שהי' אפשר לפרש דמיירי שכבו מבעוד יום, ולכן לא נאסר אף

1886משום הטמנה, ואילו רש"י מפרש דמיירי שכבו בשבת. ואם כן למה לא יאסר מטעם הטמנה

1887מבעוד יום בדבר המוסיף הבל.

1888[2732] כפי שנתבאר לעיל ס"ג

1889במוסגר (כדמשמע מחררה שטמנה בגחלים, דהיינו שכבו מבעוד יום).

1890[2733] ע"א סוד"ה הא (נהי דגחלת דקרא

1891היינו עוממות סתם, גחלת דמשנה ודברייתא הוי לוחשות).

1892אמנם לקמן ד"ה ומיהו זה, יבאר יישוב לזה.

1893[2734] שבת לו, ב תוד"ה לא יתן (פירש בקונטרס

1894משום תוספת הבל, ואין נראה לר"י, דאפילו גרופה וקטומה היא מוספת הבל יותר מכמה

1895דברים השנויין בבמה טומנין).

1896והיינו שלדעת רש"י אינו נקרא מוסיף הבל אלא בגחלים שאינן

1897גרופות ואינן קטומות, ולתוס' גם גרופה וקטומה נקראת מוספת הבל, ואסורה בהטמנה.

1898[2735] חוזר לקטע הקודם, לבאר,

1899שאם אינו מגלה דעתו שמקפיד על ההטמנה, אין חוששים לשמא יחתה.

1900[2736] לפי טעם הב' שנתבאר לעיל,

1901שבצלי אין גילוי דעת שיחשב כמו הטמנה רק נחשב כמו שהייה (ודלא כטעם הא', שבצלי מתחרך

1902ואין חוששים כלל שיחתה), לפי זה אתי שפיר גם להרא"ש שאינו סובר לחלק בין

1903בישול לבין צלי על גחלים, מטעם שיש לחוש שיתחרך.

1904[2737] שפסק הרי"ף ח, א (אין צולין בשר בצל

1905וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ... וכמה כדי שיצולו אמר ר' זריקא אמר רבי אלעאי

1906אמר רב כמאכל בן דרוסאי).

1907ובפ"ג טז, א (ומסקנא

1908דלא יתן, לא ישהה הוא, ואפילו לשהות, אי גרוף וקטום אין ואי לא לא ... ור' אושעיא

1909נמי הכי סבירא ליה).

1910והוא דתנן לו, ב (כירה שהסיקוה בקש ובגבבא,

1911נותנים עליה תבשיל, בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר), ובגמרא שם

1912(איבעיא להו האי לא יתן, לא יחזיר הוא, אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו

1913קטום, ומני חנניה היא, דתניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי

1914כירה, אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום. או דילמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי

1915לא לא).

1916ופסק הרי"ף כאוקימתא בתרא, שאפילו

1917כמאכל בן דרוסאי אסור להשהות, דהכי סבירא ליה ר' אושעיא לז, סע"א (קטמה והובערה

1918משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו. שמע מינה מצטמק ויפה לו מותר.

1919שאני הכא דקטמה), וכפירוש התוס' שם רע"ב (והא דנקט בישל כל צרכו, לאשמעינן, דאי

1920לאו קטומה אפילו בישל כל צרכו אסור, משום דמצטמק ויפה לו הוא).

1921וחלק עליו בעל המאור שם (והתימה הגדול

1922שבדברי הרי"ף ז"ל, שכתב בפרק ראשון וכמה כדי שיצולו א"ר זירא

1923א"ר אלעאי אמר רב כמאכל בן דרוסאי, וההיא כחנניא אזלא, ועלה מייתינן לה לברייתא

1924כחנניא, ובפרק זה דחה דברי חנניא, ולא זכר לאותה משנה, ולא למה שכתב עליה, ואם היה

1925לו טעם בזה היה לו לכתוב לנו).

1926וכתב הרא"ש ר"פ כירה (כתב

1927ה"ר יונה ז"ל שאין בזה תמהון, דאיצטריך ההוא פירושא אפילו לרבנן ואפילו לרב

1928דאסר מצטמק ויפה לו, דאשמעינן כיון שנצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי משהינן אותו על

1929גבי גרופה וקטומה ... סיפא ודאי אתיא כחנניא, כיון דקתני ולא חררה על גבי גחלים אלא

1930כדי שיקרמו פניה מבעוד יום, משמע הא קרמו פניה שפיר דמי לשהותה על גבי גחלים בלא גרוף

1931ובלא קטום, אבל האי דקתני רישא אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום,

1932אתיא בין לחנניא בין לרבנן, לחנניא אף על פי שלא יגרוף ולא יקטום ולרבנן והוא

1933שיגרוף ויקטום עם חשיכה).

1934והיינו שמה שפסק הרי"ף (אין צולין בשר

1935בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ... וכמה כדי שיצולו אמר ר' זריקא אמר רבי אלעאי

1936אמר רב כמאכל בן דרוסאי), היינו דוקא בבשר בצל וביצה שמשהה על גבי גרופה וקטומה,

1937והא דתנן יט, ב (ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום), דמיירי

1938בלי גרופה וקטומה (על גבי גחלים), דינו כמו תבשיל, שתלוי בב' דעות הנ"ל.

1939דעה זו נזכרת גם לעיל סי' רנד ס"ב

1940(הערה 452).

1941[2738] דעכ"פ יש לבאר לדעתו

1942כביאור השני הנ"ל, דלא אסרו כו'.

1943[2739] ולכן אינו צריך ליטלו מן

1944הגחלים שנאפו עליו.

1945[2740] ביאור זה השני (שבמקום

1946שאין גילוי דעת להטמנה, לא חששו לחיתוי) אינו. שהרי מצינו בכמה פוסקים שגם בלא

1947גילוי דעת אסרו הטמנה.

1948[2741] נא, א סוד"ה אמר (להטמין בדבר המוסיף

1949אפילו מבעוד יום אף הצונן אסור).

1950[2742] שם ד"ה אמר (וכתב הרמב"ן ז"ל

1951דדוקא בדבר שאינו מוסיף, אבל בדבר המוסיף אסור, ואפילו מבעוד יום ואף על פי שהוא צונן

1952גמור ... והביא הוא ז"ל ראיה מדרב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא, ודבר ברור הוא).

1953[2743] יח, א ד"ה ומדאמר (דאסור להטמין קיתון

1954של צונן באמבטי של חמי טבריא מערב שבת ... וכן כתב ה"ר יונה ז"ל). ובפ"ד

1955כג, ב ד"ה הלכך (אבל [בדבר] המוסיף [הבל], אפילו להטמין צונן גמור, ואפילו מבעוד

1956יום, נמי אסור, וראיה לדבר ממעשה שעשו אנשי טבריה ואסרו להן חכמים, והתם צונן

1957ומבעוד יום הוה).

1958[2744] לט, ב ד"ה ממעשה עשו אנשי טבריא ואסרו

1959להם בטלה הטמנה מבעוד יום בדבר המוסיף הבל (וה"ר יונה מפרש בטלה אפילו בקדירה

1960חייתא), והיינו שאפילו צולים בשר על גחלים אסור משום הטמנה.

1961[2745] רבי יהודה בברייתא שם לח, א (חמין

1962שהוחמו כל צורכן מותרין, מפני שמצטמק ורע לו). תוס' יום טוב פ"ג מ"ד

1963ד"ה אנטיכי (דחמים כל שנתחממו כל צרכן החימום רע להן).

1964וכן הוא לעיל סי' רנד סי"ד (והמים חמין גם כן

1965מצטמקין ורע להן).

1966[2746] לט, ב סוד"ה אמר (וכתב עוד מורי הרב

1967ז"ל ... אסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי טבריא מערב שבת).

1968[2747] כיון שנתבטל תירוץ השני, על

1969כרחך צריך לומר כתירוץ הראשון שהובא לעיל ס"ג במוסגר (כדמשמע מחררה שטמנה בגחלים,

1970דהיינו שכבו מבעוד יום, בכהאי גוונא דלא דמי לרמץ, רק שנשארה טמונה בהם שלא תתקרר),

1971ושם נסמן (הערה 2645).

1972ואף

1973שנתבאר לעיל ד"ה ועיין רש"י (אבל לאוקמה שכבו מבעוד יום, זה אינו במשמע לשון

1974גחלים סתם).

1975מכל

1976מקום מיישב כאן (ובשעה שהטמין מבעוד יום גדול היתה אש בהן, ולכן נקט גחלים).

1977[2748] כדלעיל ס"ג במוסגר (והא

1978דפירש רש"י בעירובין שכבו בשבת, היינו משום דאזיל לשיטתיה דשהייה והטמנה דינם

1979שוה להתיר בכמאכל בן דרוסאי לחנניה, דהיינו שיקרמו פניה מבעוד יום), ושם נסמן (הערה 2647).

1980[2749] כיון שאינם מעלים הבל.

1981וכן היא מסקנת רבינו לעיל שם (והערה 2645).

1982[2750] כדלעיל סי' רנג סי"א (הגחלים ... שהן

1983מוקצות ואסור לטלטל המוקצה).

1984[2751] ד"ה ואם יש עליו (קיטמיה, שהיו צריכין

1985לאפרו לכסות בו רוק או צואה, ודעתייהו עלה מאתמול).

1986וכן הוא לקמן שם סי"ז (אפר, שמותר לטלטלו

1987מפני שראוי לכסות בו רוק או צואה), וסי"ט (אין האפר מותר בטלטול אלא כשהוסק מבעוד

1988יום).

1989[2752] פ"א ה"י (תמן אמרין פת חמה

1990חמתה בצדה), ופירש קרבן העדה (חולי המחמם הגוף בצידה שוכן אצלו, כלומר מיד כשאוכל פת

1991חמה יבוא עליו החולי ההוא, והוא מין קדחת). ולכן אין חוששים בו שיחתה.

1992[2753] אחרי שביאר ג' הטעמים

1993שאין חוששים לאיסור הטמנה כשמטמין חררה בגחלים

1994מבאר

1995עתה, לשיטת רבינו יונה והרא"ש,

1996את האמור במשנה יט, ב (אין

1997צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ... ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו

1998פניה מבעוד יום), שלשיטתם אין ג' טעמים אלו מספיקים:

1999(א)

2000הטעם שאין חוששים לחיתוי במקום שיכול להתחרך, רבינו יונה והרא"ש אינם סוברים

2001חילוק זה, כדלעיל (הערה 2737).

2002(ב)

2003הטעם שלא הניח שם לשם הטמנה, אלא לשם צליה ואפיה,

2004רבינו יונה אינו סובר טעם זה, כדלעיל (הערות 2744;

20052746).

2006(ג)

2007הטעם דמיירי שכבו מבעוד יום, אי אפשר לפרש במשנה זו, שקרמו פניה מבעוד יום וממשיך

2008לאפות אל תוך הלילה.

2009ועל כן יש לבאר ביאור

2010נוסף למשנה זו לדעת רבינו

2011יונה (כאן), ולדעת הרא"ש (לקמן ס"ח).

2012[2754] ס"ב ד"ה וכן משמע ממה

2013שכתב הרב רבינו יונה.

2014[2755] הסובר שהטמנה במקצת שמה הטמנה, כדלעיל

2015ס"א (ודברי ר"ח הובאו גם כן ברא"ש, מכלל דסבירא ליה נמי הכי).

2016על כרחך יבאר משנה זו כדלקמן ריש ס"ח (והשתא

2017אתי שפיר להרא"ש דבשר וחררה על גבי גחלים לא דמי לקדירה על גבי גחלים, משום דכשגוף

2018האוכל או המשקה מגולה לא שייך כלל הטמנה אפילו במקצת, אלא כשהוא בקדרה דוקא).

2019[2756] הטעם שהטמנה במקצת אינה

2020הטמנה, כי בזה ליכא גילוי דעת שמקפיד על חומה.

2021ואף שנתבאר לעיל, שלענין שהייה בכמאכל

2022בן דרוסאי אין רבינו יונה סובר חילוק זה. מכל מקום סובר טעם זה להתיר הטמנה במקצת.

2023[2757] כב, א (אבל הרב רבינו יונה ז"ל כתב

2024... כל שהיא מוטמנת, גלי דעתיה שהוא מקפיד בחמומה). הובא גם לעיל ד"ה ובפרט

2025(והערה 2728).

2026[2758] עתה מבאר טעם היתר שריית

2027תבשיל בחמין בשבת, וכן היתר שדא ביה גרמא חייא, אף שבשניהם נטמן ומתכסה תוך

2028הרותחין, ואינה הטמנה במקצת, ומדוע לא חששו בהם להטמנה בדבר המוסיף הבל.

2029ובתחלה

2030רוצה לבאר לדעתם "דלא שייך ולא גזרו איסור הטמנה במטמין גוף האוכל".

2031אלא

2032שדוחק לחלק בינם לדין ביצה שאסורה משום הטמנה.

2033על

2034כן מבאר הטעם, כי הטמנת אוכל באוכל נחשבת מגולה ואינה הטמנה.

2035וטעם

2036זה יספיק הן לרבינו יונה והן לרא"ש, הן בדין שריית תבשיל בחמין ושדא ביה גרמא

2037חייא דלקמן, והן בדין חררה ובשר על גבי גחלים דלעיל, כדלקמן ס"ז-ח.

2038[2759] שנתבאר לעיל (והערה 2753),

2039שלשיטתם ג' טעמים האמורים לעיל אינם מספיקים.

2040[2760] שבת קמה, ב. וכן נפסק לקמן סי' שיח סי"א

2041(תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל, אין בו בישול אחר בישול, אם נתבשל

2042כבר כל צרכו. ואפילו נצטנן לגמרי, ומותר אפילו לשרותו בכלי ראשון רותח).

2043ואין חוששים בזה להטמנת התבשיל בכלי ראשון.

2044[2761] יח, ב (ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי).

2045וכן נפסק לעיל סי' רנג ס"ח (ואפילו אם לא נתן אלא חתיכה אחת חיה

2046בקדרה שהתחילה כבר להתבשל, מותר), ואין חוששים בזה להטמנת התבשיל בכלי ראשון.

2047[2762] אם נאמר שאין איסור הטמנה

2048במטמין גוף האוכל.

2049[2763] במשנה שם לח, סוע"ב (אין נותנין ביצה

2050... ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה). ובגמרא שם לט, א (רבה אמר גזרה שמא

2051יטמין ברמץ).

2052וכן נפסק לקמן סי' שיח ס"ז (ביצה ... חול

2053ואבק דרכים שהוחמו מכח חמה, ואסור להטמינה בהם אפילו מבעוד יום, גזרה שמא יטמין

2054ברמץ).

2055הרי שאסור משום הטמנה

2056[2764] לט, א (כתב מורי הרב ז"ל ... ולכולי

2057עלמא ליתסר משום הטמנה ואפילו מבעוד יום ... בדין הוא דאפילו מבעוד יום נמי ליתסר וכדאסרינן

2058נמי בכל דבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום). וכן הוא ברא"ש פ"ג

2059סי' ה (לרבה דאסיר משום גזירה שמא יטמין ברמץ, אסור אפילו מבעוד יום לצורך שבת).

2060[2765] יט, סוע"ב (אין צולין בשר בצל וביצה

2061אלא כדי שיצולו מבעוד יום). ואין חוששים בהם להטמנה, אף שהבצל והביצה הם בקליפתם.

2062אם כן נצטרך לבאר הטעם, כאמור לעיל סוף ס"ו (משום

2063דבמקצת לאו הטמנה היא להרב רבינו יונה).

2064[2766] יח, ב (ולרב אשי דשרי (והתניא) אין צולין

2065בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום, התם בבשרא אגומרי).

2066[2767] לח, סוע"ב (והביאו סילון מבעוד יום,

2067של צונן, כדי לחממן, דהמים נמשכין ובאין כל השבת לתוך אמה של חמי טבריא).

2068[2768] ע"א (מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל

2069של מים ... במה דברים אמורים בכוס), ופרש"י (דכלי שני הוא).

2070וכן נפסק לקמן סי' שיח סכ"ב (מותר לערות מים

2071צוננים, אפילו מועטים, לתוך מים חמין שהיד סולדת בו שבכלי שני, אבל לא לתוך חמין

2072שבכלי ראשון).

2073[2769] שם לט, רע"א (ולר"י נראה דמה

2074שהיו מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה ... ונראה לו דסילון לא היה מתערב בחמין

2075... והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא ... והשתא דמיא להטמנה).

2076וכן נפסק לקמן סי' שכו ס"ג (וכל זה כשגוף הסילון

2077מוקף מכל צד ופיו יוצא חוץ לאמה אבל אם הוא שופך הצונן לתוך האמה אין זה נקרא

2078הטמנה כלל שהצונן מתערב הוא בחמין ולא נטמן בו).

2079[2770] נמצא שגזרו איסור הטמנה גם

2080במטמין גוף האוכל.

2081[2771] לפירוש התוס' שם.

2082[2772] מה שהובא לעיל (הערה 2767)

2083מרש"י, שגם מים במים שמה הטמנה.

2084[2773] שם (יח, א) ד"ה גרסינן (ומדברי רש"י

2085ז"ל נראה שסילון זה של צונן היה נשפך כל השבת כולה לתוך האמה של חמין, ואם איתא

2086דהכי הוא, מה שאנו נוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין, נראה לי דאסור, דכה"ג

2087הטמנה קרינן ליה בשמעתין).

2088[2774] כנסמן לעיל (הערה 2769).

2089[2775] אחר שנתבאר שאוכל באוכל

2090אינו נחשב הטמנה, אלא אם כן האוכל טמון בקדרה.

2091בא

2092לבאר שכן הוא גם לדעת הרא"ש, לאסור דוקא כשהאוכל טמון בקדרה, אף שפיה מגולה.

2093אלא

2094שמכל מקום לא אסר הרא"ש הטמנה בקדרה, אלא כשעומדת על גחלים, או שהקדרה טמונה

2095בבגדים; אף שמשמעות הגאונים לאסור גם כשעומדת בקרקע הכירה ואינה טמונה בבגדים. שכל

2096זה תלוי בשני הפירושים בהא דאמר ר' זירא "קופה שטמן בה, אסור להניחה על גפת של

2097זיתים".

2098[2776] שאף שלדעת רבינו יונה

2099נתבאר לעיל סוף ס"ו (היינו טעמא משום דבמקצת לאו הטמנה היא להרב רבינו יונה).

2100ואין לבאר כן לדעת הרא"ש הסובר שהטמנה

2101במקצת הטמנה היא, כדלעיל בתחלת המהדורא בתרא (והערה 2532).

2102מכל מקום יועיל הטעם האמור לעיל, שאוכל

2103באוכל אינו נחשב הטמנה, אלא אם כן האוכל טמון בקדרה.

2104[2777] שאוכל בקדרה הרי הוא

2105הטמנה אף אם פי הקדרה מגולה, והדבר המוסיף הבל אינו אלא תחתיה. שהרי גם בסילון הי'

2106פיו מגולה, ומכל מקום נאסר משום הטמנה, כדתנן לח, ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון

2107של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה

2108ובשתיה).

2109ויתבאר לקמן ס"ט, שיש מפרשים שהסילון

2110עובר מתחלת האמה לסופה ויוצא לחוץ. ויש מפרשים שהסילון סתום בתוך האמה. וגם לפירוש

2111השני הרי עכ"פ קצהו הראשון פיו מגולה.

2112[2778] ואף שמכל מקום יש הפרש

2113בין הסילון, שכולו טמון באמה של חמין ורק קצהו הראשון מגולה, לבין הקדרה שפיה

2114מגולה למעלה.

2115מכל מקום למדים מדין קופה דר' זירא שגם

2116זו שמה הטמנה.

2117*

2118וכל זה לדעת הרא"ש שהקדרה הנוגעת

2119בגחלים הוי הטמנה אף אם פי הקדרה מגולה.

2120משא"כ לדידן הקדרה שפיה מגולה אין

2121שמה הטמנה, כדלעיל סי' רנז ס"י (ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו

2122הטמנה ... וכן המנהג).

2123לא אסרו בסילון אלא מטעם האמור כאן (גם בסילון

2124היה פיו מגולה, עכ"פ קצהו הראשון שבו נמשכין המים לתוכו. אלא דהתם כולו טמון בדבר

2125המוסיף, והכא בקדרה דהדבר המוסיף אינו אלא תחתיה).

2126[2779] מז, סוע"ב (קופה

2127שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה, רש"י) אסור להניחה על גפת של זיתים). ובגמרא שם מח, א

2128(דזיתים מסקי הבלא), ופרש"י (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה).

2129הרי דסגי שהדבר המוסיף הבל הוא תחת הקדרה, דמסקי הבלא ומרתיח

2130הקדרה.

2131[2780] ומה שהזכיר ר' זירא

2132"קופה", נתבאר לעיל ס"א (וסבירא להו לגאונים, דהא דאמר ר' זירא קופה

2133שטמן בה הוא לרבותא, לאשמועינן שאין הקופה מפסקת כמו אוירא), ושם נסמן (הערה 2545).

2134[2781] פ"ג סוף סי' א (כמו שכתב רבינו חננאל

2135... אבל בהטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור).

2136וכבר נתבאר לעיל בתחלת המהדורא בתרא (ומה שכתב ר"ח אבל

2137הטמנה על גבי גחלים כו' ...

2138רוצה לומר, שכל על גבי גחלים, הטמנה היא במקצת על כל פנים).

2139אמנם לפי האמור כאן שהטמנה אינה אסורה

2140אלא כשהיא טמונה בקדרה, אתי שפיר לשון הרא"ש בשם ר"ח, כי כדי לאסור

2141הטמנה זו צריך ב' תנאים:

2142(א) התבשיל טמון בקדרה.

2143(ב) הקדרה טמונה במקצת, שנוגעת בגחלים.

2144[2782] כמובא לעיל מהרשב"א מז, ב (ואם תאמר דוקא בשכולה טמונה חוץ

2145מפיה, אם כן נתת דבריך לשיעורין).

2146[2783] עתה מבאר הטעם שאין

2147הרא"ש מסתפק בתנאי הראשון (שהתבשיל טמון בקדרה), והי' לו לאסור אף כשהקדרה על

2148קרקע הכירה.

2149ומה

2150שלא אסר אלא כשהקדרה נוגעת בגחלים, כי לדעת הרא"ש לא אסרו הטמנה על דבר

2151המוסיף הבל, אלא במקום שיש לומר שמא יטמין בתוכו.

2152[2784] סי' ב (יש מקומות שבמקום

2153שמסיקין האוּר ובשלו הקדרות כל היום, לעת ערב מסלקין את האש וגורפין הרמץ ונותנין

2154הקדירה לצורך מחר ... ויש לתת טעם למנהגם ... אין ראוי להטמין בתוך הקרקע, הלכך

2155ליכא למיחש).

2156והיינו שאף שהמאכל טמון בכלי (כמבואר

2157לעיל), ועומד על קרקע הכירה שמוסיפה הבל, מכל מקום כיון שאינו ראוי להטמין בתוך

2158קרקע הכירה, לא אסרוהו משום שמא יטמין ברמץ ויחתה.

2159*

2160וכבר נתבאר לעיל ס"א (וקרקע הכירה אינה

2161ראוי להטמנה ואין לגזור בו, כמו שכתב הרא"ש, וכן הוא בתוס' טעם זה לבדו. אלא שהרא"ש

2162לא רצה לסמוך על זה הטעם לבדו אלא בצירוף עוד טעם).

2163והיינו שהתוס' כתבו טעם זה אף כשהקדרה

2164עומדת על קרקע הכירה, ומכוסה באפר צונן או בבגדים, ואילו הרא"ש לא הסכים לטעם

2165זה, אלא בצירוף עוד טעם, כמו כאן, שהקדרה עומדת על קרקע הכירה ואינה מכוסה בבגדים.

2166ויתבאר כאן, שמדברי הטור נראה, שלמד

2167בדברי הגאונים, שיש לאסור גם אם הקדרה עומדת על קרקע הכירה ואינה מכוסה בבגדים.

2168אלא שהוא הסכים לחידושו של אביו הרא"ש.

2169זאת היא דעת הגאונים, התוס', הרא"ש

2170והטור. אמנם האריך להוכיח לעיל סי' רנז בקונטרס אחרון ס"ק ב, דלא קיי"ל

2171כסברה זו של גזרה שמא יטמין בתוכה, ומסיים (ומכל הלין טעמי לא כתבתי בפנים הטעם

2172משום גזרה).

2173ומה שהתירו להניח על קרקע הכירה, אף

2174שהיא מכוסה בבגדים, נתבאר לעיל שם ס"י (כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא

2175מחמת האש, וכל שעה היא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל).

2176[2785] כשהקדרה נוגעת בגחלים,

2177גזרינן שמא יטמין ברמץ, ולכן אסרו גם הטמנה במקצה, ולא נתנו דבריהם לשיעורים.

2178[2786] אף שנתבארה שיטת

2179הרא"ש, שאם הקדרה עומדת על קרקע הכירה שמוספת הבל בקדרה, אין זה הטמנה, שאין

2180בה גזרת שמא יטמין בתוכה. מכל מקום אוסר הרא"ש גם בזה, אם הקדרה טמונה

2181בבגדים.

2182ומבאר שזאת למד הרא"ש מפירוש השני

2183שבדברי ר' זירא, שיש בהם ב' פירושים:

2184(א) מובא בר"ן כב, א ד"ה ויש

2185כאן מחלוקת (שיש

2186מי שאומר דכי אמרינן דאסור להניחה על גבי גפת של זיתים, דוקא היכא דלא מפסיק אוירא

2187בין קדרה לגפת, שאע"פ ששולי הקופה מפסיקין אכתי הטמנה מיקריא ... אבל היכא דמפסיקא

2188אוירא, שהוי מקרי ולא הטמנה, כמו שפירשנו בפרק כירה, ואף על פי שהקדרה למעלה טמונה

2189בקופה שרי ... וזו היא שיטת הרמב"ן ז"ל). והיא שיטת הפוסקים שהטמנה

2190במקצת שמה הטמנה, וזהו חידושו של ר' זירא שאסור להניח הקדרה על גבי גפת או גחלים.

2191(ב) מובא בר"ן שם (הרב רבינו יונה כתב דאפילו מפסיק אוירא

2192בין קדרה לגפת אסור, דכי שרי שיהוי על גבי כירה קטומה אף על פי שהיא מוספת הבל, דוקא

2193כשאינה מוטמנת מלמעלה ... ולא התירו להשהותה אלא כשמניחה מגולה).

2194וכן הוא לעיל סי' רנז ריש ס"י (קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין, או בשאר

2195דבר שאינו מוסיף הבל, אסור להעמידה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים, לפי שהם

2196מעלים הבל למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה

2197בדבר המוסיף הבל). והוא שיטת הפוסקים שהטמנה במקצת אינה הטמנה, וזהו חידושו של ר'

2198זירא, שאסור להטמין הקדרה בקופה אם תחת הקופה יש גפת שמעלה הבל.

2199אמנם הרא"ש והטור אוסרים בשניהם.

2200שבזה דן לעיל סי' רנז בקונטרס ס"ק ב (כשדבר המוסיף נוגע בה, בין מלמעלה כגון

2201הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין מלמטה שנוגעת בגחלים שהגחלים מעלים הבל

2202למעלה, דמי לרמץ). והיינו שמדברי ר' זירא למדים את שתי ההלכות, שבשתיהן הקדרה

2203נוגעת בדבר המוסיף הבל.

2204ואילו כאן מפרש, שהרא"ש מפרש מילתא

2205דר' זירא כפירוש השני הנ"ל (דרך הטמנה ממש בבגדים וכהאי גוונא, דאסור בכל ענין.

2206מאחר שבגמרא לא פירש האי טעמא משום גזרה, אלא אסרו סתם אסוקי הבלא).

2207ומכל מקום חושש לדברי הגאונים כשהקדרה

2208נוגעת בגחלים (שלא לחל[ו]ק על דברי ר"ח ורב האי).

2209[2787] הטעם שהרא"ש מעדיף

2210את הפירוש השני בדברי ר' זירא, על הפירוש הראשון, כי בגמרא לא נזכרה הגזרה שמא

2211יטמין.

2212[2788] כבר נזכר לעיל, שכיון שגם

2213הקדרה נחשבת הטמנה הי' מקום לאסור אף כשהקדרה בקרקע הכירה; אלא שמכל מקום חידש

2214הרא"ש, שלא לאסור אלא כשהקדרה על גבי גחלים, שיש לגזור שמא יטמין ברמץ.

2215ומשום הכי כתב הטור שיש לפקפק בהיתר

2216שחידש הרא"ש.

2217[2789] סוף סי' רנז (ובענין זה היה הוא מטמין,

2218היה לו כירה שדפנותיה גבוהין יותר מפי הקדרה ואויר בין דופני הכירה לקדרה ונותן הקדרה

2219לתוכה ומכסה פי הכירה בלוח או בדבר אחר והיה נותן בגדים על הכיסוי, והיה אומר שאין

2220זה דרך הטמנה כיון שאין הקדרה נוגעת בשום דבר אלא עומדת על הכירה ... וגם על הטמנה

2221של א"א ז"ל יש לפקפק מההוא דקופה שטמן וכו', אלא שהוא היה מחלק להתיר, כיון

2222שאינו דרך הטמנה כמו בקופה שהוא דרך הטמנה).

2223והיינו שמפשטות ההלכה של קופה, שאסור מפני דמסקי הבלא, הי'

2224נראה לאסור אף במעמיד על קרקע הכירה, ואינו מכוסה בבגדים. וכן פירש בדברי הגאונים,

2225כדלקמן בסמוך.

2226אמנם הרא"ש חידש שלא נאסרה העמדה על קרקע הכירה, אלא

2227כשעומדת על גחלים.

2228[2790] לז, סוע"א (ושיהוי זה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל

2229והקדירה יושבת עליה ... אבל הטמנה על גבי גחלים, דברי הכל אסור).

2230[2791] שמה שכתב ר"ח "ושיהוי זה

2231אינה הטמנה", קאי על שיהוי שהתירו במשנה לח, ב (לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את

2232האפר). ואם כן יש לומר שגם בגרופה, שמעמיד הקדרה על קרקע הכירה, לא התירו אלא כשיש

2233"כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה".

2234ומה שסיים ר"ח "אבל בהטמנה על גבי גחלים דברי הכל

2235אסור" מילתא דפסיקא כו'.

2236[2792] סי' ב (יש מקומות שבמקום

2237שמסיקין האור ובשלו הקדרות כל היום, לעת ערב מסלקין את האש וגורפין הרמץ ונותנין

2238הקדירה לצורך מחר ... ואין לך מוסיף הבל יותר מן המקום שבשלו שם כל היום). הרי שאם

2239לא "בשלו שם כל היום", אלא "בישלו עליה מעט מזעיר, לאו מילתא דפסיקא

2240היא שמוספת הבל".

2241[2793] שאף שאפשר שהגאונים

2242מפרשים דברי ר' זירא לאסור אף כשהקדרה מגולה והיא בקרקע הכירה, כמשמעות דברי הטור

2243הנ"ל. מכל מקום מפרש הרא"ש בדבריהם לאסור רק כשהקדרה נוגעת בגחלים, ובזה

2244אינו רוצה לחלוק עליהם.

2245[2794] כיון שהטור נוטה לפרש

2246בדברי הגאונים לאסור אף כשהקדרה מגולה ועומדת על קרקע הכירה.

2247[2795] להקשות על מנהג רוב העולם שמניחים הקדרה

2248על הכירה ומכסים אותה וסביבותיה בבגדים. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רמג.

2249[2796] "ושיהוי זה אינו

2250הטמנה, אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו והיא תלויה באבנים וכיוצא בהם, אבל

2251הטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור".

2252וכדלעיל סי' רנג ס"י (הערה 61),

2253שהגאונים למדו הלכה זו מר' זירא, אף בלי קופה, וכדלעיל ס"א (דהא

2254דאמר ר' זירא קופה שטמן בה הוא לרבותא, לאשמועינן שאין הקופה מפסקת כמו אוירא).

2255[2797] שהרא"ש אוסר כשנוגעת

2256בגחלים (ולא כשעומדת בקרקע הכירה – אף שנתבאר לעיל לדעתו שעיקר ההטמנה היא בקדרה

2257עצמה, ואף שנתבאר שכן נראית דעת הגאונים לאסור אף בזה), כי דוקא כשהיא על גבי

2258גחלים ישנה הגזרה שמא יטמין בתוכה.

2259[2798] עתה מבאר האמור לעיל,

2260שהקדרה נחשבת כיסוי לענין נוגעת בגחלים, ולא דמי לבשר ובצל המגולים שעל גבי

2261הגחלים.

2262ואף

2263שהקדרה היא דבר קשה. מכל מקום גם כלי שנותנים על הקדרה לשמור חומה הוא קשה, ונחשב

2264כיסוי.

2265ומה

2266שהקדרה והכיסוי אינם נחשבים כיסוי לענין היתר כיסוי על גבי כיסוי, היינו כיון

2267שאינם ניתנים כדי להחם, אלא כדי לשמור. או אף אם מתכוין להחם, ליכא הכירא, כיון

2268דאורחם גם לשמור.

2269ולכן

2270אינם נחשבים כיסוי אף לענין העמידה על קרקע הכירה כמבואר לעיל. אבל נחשבים כיסוי

2271לענין נוגעת בגחלים, שיש בזה גם גזרה שמא יטמין בתוכם.

2272[2799] רשב"א מ, ב (וכל שכן אם הכלי שמוטל

2273עליה רחב שלא יגע בה, שאין זו הטמנה, כן נראה לי). הובא בר"ן יט, א

2274סוד"ה תנו רבנן מביא (וכל שכן אם הכלי שהוא מניח עליו רחב שלא יגיע בו שאין זו

2275הטמנה, כך כתב הרשב"א ז"ל). וכן הוא בשו"ע סי' רנז ס"ח (ואם נתן

2276על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה ... אין כאן הטמנה).

2277וכן הוא לעיל שם ס"ד (אסור לכפות כלי על

2278קדרה רותחת לשמור חומה ... אלא אם כן הכלי הוא רחב שאין דפנותיו נוגעים בצדי הקדרה,

2279שאז אין כאן הטמנה כלל).

2280[2800] להטמנה, אף אם הוא דבר קשה.

2281[2801] כמבואר בירושלמי שם, שלא

2282התירו אלא להוסיף כיסוי על גבי כיסוי של מפה, או על גבי שאר כיסוים שמועילים

2283להטמנה, אבל אסור להוסיף כר על כיסוי הכלי. הרי שהקדרה עצמה והכיסוי שלה אינם

2284נחשבים הטמנה.

2285[2802] שכל האמור לעיל, לאסור

2286כשנותן עליו כלי, היינו כשנותנו כדי להחם, משא"כ כשנותן כדי לשמור, נתבאר

2287ברשב"א שם (ומכל מקום להטיל עליה כלי לשמרה מן העכברים או שלא תתלכלך בעפרורית,

2288שרי, שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר וכנותן כיסוי על גבי קדירה). הובא בר"ן

2289שם (לשום כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי, שאין

2290זה כמטמין להחם אלא כשומר וכנותן כסוי על גבי קדרה). וכן הוא בשו"ע

2291שם ולעיל שם.

2292והיינו שמה שכיסוי הכלי אינו נחשב

2293הטמנה, הוא כיון שהכיסוי הוא "כשומר", ואינו ניתן "להחם".

2294[2803] שהעתיק את לשון הרשב"א.

2295[2804] גם כשנותן את כיסוי הכלי

2296כדי להחם, יש לומר שאינו נחשב הטמנה, כיון דליכא הכירא שהוא "להחם".

2297[2805] שהקדרה עצמה אינה נחשבת

2298כיסוי, ולכן אסור להוסיף עליה כיסוי.

2299[2806] גם אם נאמר שאיסור הטמנה

2300בדבר שאינו מוסיף הבל, הוא לא רק על פיה למעלה, אלא גם מסביב, כמו באיסור הטמנה

2301בדבר המוסיף הבל (דלא כמבואר לעיל סוף ס"ד וס"ה), מדוע לא תיחשב הקדרה

2302הטמנה, שיהי' מותר להוסיף עליה עוד כיסוי.

2303אלא ודאי הטעם, כיון שבקדרה עצמה ליכא

2304הכירא, ואינה נחשבת הטמנה לענין זה.

2305[2807] כדלעיל סי' רנז ס"ט (לא

2306אסרו להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, אלא כשמטמין באותה קדרה עצמה שנתבשל בה

2307התבשיל, שאז יש לגזור שמא ירתיחנה, אבל אם פינהו לקדרה אחרת, מותר להטמינו), ושם

2308נסמן (הערה 735).

2309הרי שבכל אופן שההטמנה אסורה בשבת, מיירי בקדרה שבישל בה, ולא

2310עשה בה שום מעשה להטמנה.

2311[2808] מה שמניחים כיסוי על

2312הקדרה, "לא מיקרי הוספה" על הטמנה (שמותרת כנ"ל), "רק הטמנה

2313מחדש" (שאסורה).

2314[2809] כדלעיל ד"ה והיינו

2315בדעת הרא"ש (וכשאינו ראוי להטמין בתוכו, כגון קרקע הכירה, הוא דאיכא לפלוגי

2316בין דרך הטמנה ממש בבגדים), והקדרה עצמה לא מקרי הטמנה ממש.

2317[2810] שאסרו לדעתו רק כשהקופה

2318שומרת החום שבקדרה.

2319[2811] אף בלא כיסוי מסביב

2320לקדרה, אלא הקדרה עצמה נחשבת הטמנה.

2321[2812] כדלעיל ד"ה והשתא אתי

2322שפיר לדעת הרא"ש (והיינו משום דהתבשיל כולו טמון בקדרה, והקדרה טמונה במקצת בדבר

2323המוסיף, ולא נתנו דבריהם לשיעורים).

2324[2813] לפי מה שנתבאר לעיל

2325ד"ה ומשום הכי כתב הטור, שדעת הטור נוטה לפרש בדברי הגאונים, שאף המעמיד קדרה

2326על קרקע הכירה מיקרי הטמנה בדבר המוסיף הבל, ולפי מה שנתבאר לעיל שגם הטמנה בקדרה

2327היא הטמנה, לפי זה יש מקום לומר שכן הוא גם במיחם על גבי מיחם, "דסלקא דעתך אמינא,

2328מאחר שהקדרה מוספת הבל כקרקע הכירה גרופה, ולשום תבשיל בתוך כלי מקרי גם כן הטמנה לענין

2329נוגע בגחלים ... קמ"ל דלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי גוונא", ולכן כתב

2330הטור "ואם הניחו בערב שבת מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל",

2331*

2332והנה לעיל שם נתבאר טעם הלכה זו שבטור,

2333כפירוש הב"י שם (ואין זה כמטמין על גבי דבר המוסיף הבל שאסור אפילו מבעוד יום,

2334לפי שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט).

2335ועל זה הקשה לעיל שם בקונטרס אחרון סוף

2336ס"ק ב (ובאמת שלדעת הטור הוא דוחק גדול לחלק בין קדרה חמה שבסימן רנ"ח,

2337לכירה או חפירה שהוחמה גם כן מחמת האש והולכת ומתקררת), ושם (הערה 876).

2338ולכן מפרש כאן כלפנינו.

2339[2814] שנתבאר לעיל ס"ד ד"ה וגבי

2340כוזא (והערה 2685), שמפרש שהן מעשה דכוזא והן ההלכה דמיחם על גבי מיחם

2341מיירי שנותן העליון תחת הבגדים שנטמן בו התחתון, וטעם ההיתר במיחם על גבי מיחם,

2342כאמור בגמרא מח, רע"א (התם אוקומי קא מוקים, הכא אולודי קא מוליד).

2343[2815] שכתב הטור "להניחו על הקדרה טמונה",

2344אין הכוונה דמיירי הכא שגם הכלי העליון טמון בבגדים, כי אם רוצה לומר שהניח את

2345המיחם העליון על ההטמנה של המיחם התחתון.

2346[2816] ובאותו מקצת מגולה של

2347המיחם התחתון, מניח את המיחם העליון.

2348[2817] פ"ד סי' ג (ורבי זירא

2349הוה בעי למישרי משום שלא נתנו שם אלא להפשיר ... הכא שהיו ראוין להתבשל, אפילו לפשר

2350אסור).

2351[2818] שברשב"א מח, א בשם ר"י הזקן

2352(דהכא בשהניחו כדי להפשיר, אלא שהיה הקומקום כל כך חם שאילו היה מניחו שם זמן רב היה

2353מתחמם בו, ומפני זה אסרו רבה ... כן תירץ ר"י הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל).

2354ובתוס' מח, א ד"ה מאי (הא') בשם הרשב"א (נראה לרשב"א דהא דשרינן לתת

2355קיתון של מים כנגד המדורה היינו ברחוק מן המדורה שלעולם לא יוכל לבא לידי בשול אבל

2356בקרוב אסור אפילו להפשיר דילמא משתלי ואתי להניחן שם עד שיתבשל).

2357[2819] "כלי שיש בו תבשיל קר, אסור ליתנו

2358על גבי קדרה הטמונה כדי להתחמם, אם הקדרה חמה בענין שהעליון יכול להתבשל".

2359וכן הוא לקמן שם סכ"ג (בכלי ראשון אסור

2360להעמידו, אפילו להפיג צנתו בלבד, גזרה שמא ישכח וישתהה שם עד שתהא היד סולדת בו),

2361וסכ"ד (אסור

2362ליתנם סמוך לאש במקום שיכולין להתחמם שם עד שתהא היד סולדת בו, ואפילו להניחן שם

2363שעה מועטת שתפיג צינתן בלבד אסור, גזרה שמא ישכחם וישהו שם עד שתהא היד סולדת בו).

2364וכן הוא לעיל סי' רנז בקונטרס

2365אחרון ס"ק ב ד"ה אבל להרב רבינו יונה שבר"ן (גבי כוזא

2366אפומא דקומקומא פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל ... אבל

2367הרא"ש וטור לא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא).

2368ומטעם זה לא קיי"ל כרבינו יונה

2369בזה, כדלעיל סי' רנח בקונטרס אחרון (ולאפוקי מדברי הרב רבינו יונה שהביא הר"ן

2370שפירש ההיא דכוזא כו' בכהאי גוונא ולאיסור. אלא סבירא לן בההיא כפירוש התוס'

2371ורא"ש וטור ושו"ע בסי' שי"ח), ושם (הערה 936).

2372[2820] ד"ה וכתב רבינו בסי' שיח (ובקצת

2373נוסחאות כתוב כן גם בסימן זה).

2374[2821] פ"ד ה"ו (אין

2375מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת, שהרי מוליך בו חום בשבת, ואם הניחו

2376מבערב מותר, ואינו כטומן בדבר המוסיף), ובמ"מ שם (ופירשו ז"ל שהקומקום היה

2377חם כל כך, שהיה בו כדי לחמם הכוזא שהיה בו צונן, ולא שיעור להפשיר בלבד).

2378[2822] כדלעיל (ולא דמי לבשר ובצל

2379שהם מגולים, ואין לגזור במגולה אטו מכוסה וטמון, משא"כ בטמון בקדרה, דמקרי נמי

2380הטמנה).

2381[2823] עתה מקשה על מה שנתבאר כאן הסלקא דעתא

2382של הטור שמיחם על גבי מיחם יש בו איסור הטמנה.

2383והרי כבר נתבאר שמעובדא דרבי מ, ב למדנו

2384שהפשרה לא נאסרה מטעם הטמנה, והרי גם כאן מיירי הטור במיחם על גבי מיחם שאין בו

2385אלא הפשרה, וכיון דמיירי להפשיר אם כן מהי הסלקא דעתא שיהי' בזה איסור הטמנה?

2386אלא

2387ודאי סובר הטור, שגם בהפשרה אסרו משום הטמנה. ואם כן נפל התירוץ דלעיל (ס"ד

2388ד"ה והיינו טעמא), שבפך שמן להפשיר לא אסר רבי מטעם הטמנה.

2389ומטעם זה יתבאר באופן אחר, לקמן

2390ס"י.

2391[2824] ס"ג (אלא היינו טעמא,

2392דסבירא ליה לרשב"א בפשיטות דאיסור מוסיף הבל לא גזרו כלל בלהפשיר לבד, כעובדא

2393דרבי).

2394[2825] בתחלה נתבאר לעיל ס"ג ד"ה

2395והא דהתיר (ואין לומר דכלי שני לא מיקרי דבר המוסיף, חדא דלא גרע מאבק דרכים,

2396שאסרו בסתם, אף שלפעמים אינו חם אפילו כחום כלי שני), ורק להפשיר לא מיקרי מוסיף הבל.

2397אמנם לעיל ס"ז (לפי דעת רש"י דבמים במים שייך הטמנה

2398(רוצה לומר צונן בחמין דכלי ראשון דחמי טבריא, דבכלי שני שרי בהדיא בברייתא דף מ"ב)). הרי שלדעת רש"י, גם כלי שני לא

2399מיקרי מוסיף הבל, ומכל שכן להפשיר.

2400[2826] כמובן מהמשך דברי הטור (אין

2401מניחים כלי שיש בו דבר קר על גבי קדרה חמה בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת, ואם

2402הניחו בערב שבת מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל. ודוקא שהוא בענין שהוא יכול

2403להתבשל מחום התחתון). והיינו שבשבת אסור אף להפשיר, אם הוא יכול להתבשל, ובערב שבת

2404מותר, אף שהוא מפשיר.

2405[2827] אחרי שהוכיח לדעת הטור,

2406שגם בהפשרה אסרו משום הטמנה. מוכיח שכן הוא אף לדעת הרמב"ן.

2407ואם כן נפל התירוץ דלעיל (ס"ד

2408ד"ה והיינו טעמא), שבפך שמן להפשיר לא אסר רבי מטעם הטמנה.

2409ומטעם זה יתבאר באופן אחר, לקמן

2410ס"י.

2411[2828] יח, א (ודאי להחם הצונן נתכוונו, שלא היו

2412ראוים להם צוננים לגמרי עד שיחמו קצת). הרי שלא באו אלא להפשיר, ומכל מקום אסרו

2413עליהם משום הטמנה.

2414[2829] "סילון של מתכת נתנו

2415בתוך אמת החמין, ועובר הסילון מתח[ל]ת האמה לסופה, ויוצא ממנה ומקלח הסלון לחוץ".

2416[2830] לט, ב ד"ה אמר רב חסדא (סילון הסתום

2417שבאו מימיו בתוכו מערב שבת ... אותן שנשתהו שם מבעוד יום אסרו).

2418[2831] לח, סוע"ב (אמרו להם חכמים, אם בשבת

2419כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין ברחיצה ובשתיה).

2420וכן הוכיח לעיל ס"ג ד"ה אלא היינו טעמא (וכן

2421מעשה דאנשי טבריא, נמי מיירי בכהאי גוונא, מדאסרו להם בשתיה כהוחמו בשבת, ולהפשיר מותר

2422לכתחילה).

2423[2832] גם לרמב"ן, שנתבאר

2424לעיל דמיירי שרק הפשירו אותם, צריך לפרש כן (שעשאו הפושרין שנפשרו באיסור הטמנה, כאלו

2425הוחמו ממש בשבת).

2426[2833] כדתנן מא, א (המיחם שפינהו

2427לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו, אבל נותן הוא לתוכו, או לתוך הכוס, כדי להפשירן).

2428וכן נפסק לקמן סי' שיח סכ"א (מיחם

2429שפינה ממנו מים חמין, אסור ליתן לתוכו מים צוננין מועטין, שיכולין להתחמם שם עד

2430שתהא היד סולדת בו. אבל מותר ליתן לתוכו מים צוננים מרובים כדי להפשירן).

2431[2834] שיתבאר לקמן סי' שיח

2432ס"א (המבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד, אסור לו לעולם ליהנות מאותה

2433מלאכה ... אם היה שוגג, אסור בו ביום).

2434[2835] לט, ב (מאי רחיצה, אילימא

2435רחיצת כל גופו, אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין, הא חמין שהוחמו מערב שבת מותרין,

2436והתניא חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו).

2437[2836] ראה תהלה לדוד סי' שכו ס"ק

2438ג (וראיית הרב ז"ל נראה, דאם כן רחיצה בצונן בשבת ליכא ... ולפי זה מים

2439שנשאבו בשבת בחורף ועמדו קצת בבית הוי כנפשרו בשבת ואסור לרחוץ בהן).

2440[2837] מ, ב (והפגת צינתן היינו הפשר ... דכל מקום

2441שאמרו כדי שתפיג צינתן היינו הפשר).

2442הובא גם לעיל ס"ד ד"ה וכן משמע בהדיא (להפשיר

2443בדרך הטמנה, והיינו אפילו להפיג צינתם כמו שכתב שם הרשב"א ... פ"ג, דאין

2444חילוק כלל בין הפשר להפיג צינתם).

2445[2838] סי' רלב (והשתא אתי שפיר הא דקתני גבי מים

2446כדי שתפיג צנתן, ולא קתני כדי שיפשרו, משום דכנגד המדורה או בכלי ראשון אסור להפשיר,

2447אלא אם כן מרחוק שאינו יכול לבוא לידי בשול, דהיינו יד סולדת, אבל כדי שתפיג צנתן,

2448מותר אפילו בקרוב אל המדורה, כיון שאין דעתו להשהותו שם הכלי כי אם זמן מועט להעביר

2449הצנה).

2450[2839] יט, רע"א (מפני שמפשיר מים שעליו,

2451ונראה כרוחץ בחמין שהוחמו בשבת).

2452[2840] על מ"ש במשנה (כחמין שהוחמו בשבת ואסורין

2453ברחיצה ובשתיה), פריך בגמרא שם (מאי רחיצה, אילימא רחיצת כל גופו, אלא חמין

2454שהוחמו בשבת הוא דאסורין, הא חמין שהוחמו מערב שבת מותרין, והתניא חמין שהוחמו מערב

2455שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו).

2456[2841] לט, רע"א (דסילון לא היה מתערב בחמין,

2457כי היה מוקף מחיצות מכל צד, והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא).

2458שהוא כפירוש הרשב"א הנ"ל (סילון הסתום שבאו מימיו בתוכו מערב שבת).

2459[2842] עתה מבאר לשיטת התוס'

2460וסיעתו, מה שאמרו במשנה שאם נתחמם ממש על ידי הטמנה, אוסרים בדיעבד להשתמש בו

2461בשבת; ולכאורה ממה נפשך, אם התחממו מבעוד יום, אין לאסור בדיעבד. ואם נכנסו מבעוד

2462יום וגמר חימומן היה בשבת, יש לאסור אף בלא איסור הטמנה, כמבואר בתוס' לפירוש רש"י.

2463ועל

2464זה מבאר, שאם נכנסו מעצמן בשבת יש לאסור אף בלא איסור הטמנה, ואם נכנסו מבעוד יום

2465וגמר חימומן היה בשבת, אין לאסור אלא משום איסור הטמנה.

2466[2843] אילו הוחמו המים כל צרכן.

2467[2844] לט, ב ד"ה אמר רב חסדא (וכתב הרמב"ן

2468ז"ל ודוקא בצונן שנתחמם או נצטמק ויפה לו, אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה

2469אין לנו).

2470[2845] יח, א ד"ה גרסינן.

2471[2846] לט, ב ד"ה ממעשה (ומיהו דוקא בצונן

2472שנתחמם, או נצטמק ויפה לו, אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה אין לנו).

2473וכן הוא לעיל סי' רנז ס"א (ואם עבר והטמין ... אסור ... אם הוא מצטמק ויפה לו, או שהיה צונן

2474ונתחמם על ידי הטמנה זו. אבל אם הוא עומד בחמימותו כשעה הראשונה, והוא דבר שמצטמק

2475ורע לו, מותר, שהרי אינו נהנה כלל מן האיסור).

2476[2847] ולכן אסרום בדיעבד במשנה

2477שם.

2478[2848] לט, רע"א (ולר"י נראה דמה שהיו

2479מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה, וליכא למילף מינה. דאיכא למימר דאסרי להו מפני

2480שמבשל המים צוננין).

2481והיינו שלפירוש רש"י דמיירי שהיו מתערבין צונן בחמין, יש

2482לאסור משום איסור בישול, אף בלא איסור הטמנה. משא"כ לפירוש התוס', שהכניס לפני

2483השבת סילון המוקף מכל צד, אין לאסרו מטעם שנתבשל בשבת.

2484ומבאר טעם החילוק בינם, ובזה מיישב קושיית הפני יהושע על התוס',

2485כדלקמן.

2486[2849] ביצה ב, סע"ב (פירות הנושרין טעמא

2487מאי גזרה שמא יעלה ויתלוש ... משקין שזבו טעמא מאי גזרה שמא יסחוט).

2488וכן הוא לקמן סי' שכ ס"ג (משקין שזבו

2489בשבת מאליהם מזיתים וענבים, אסורים עד לערב, גזרה שמא יסחוט בידים כדי לשתותן היום,

2490אם יהיו מותרים), ושו"ע סי' שכב ס"ג (פירות שנשרו מן האילן בשבת, אסורים

2491בו ביום), ובט"ז ס"ק ב ומ"א ס"ק ג (משום שמא יעלה ויתלוש).

2492ואם כן הי' מקום לאסור גם המים שנתבשלו מעצמם, שמא יעשה המלאכה

2493בעצמו.

2494אבל לא קיי"ל הכי, כדלקמן סי' שכו ס"ג (מותר

2495להמשיך הצונן מבעוד יום לשם והוא נמשך לשם והולך כל השבת כולה, ואין בו משום בישול,

2496כיון שהתחיל מבעוד יום והוא נגמר מאליו בשבת ... ומותר גם כן לרחוץ אפילו כל גופו

2497ביחד באמה זו, כמו בשאר חמי טבריא). וראה שבת כהלכה פ"ב בתוספת ביאור. נימוקי שבת.

2498[2850] כדלקמן סי' שכה ס"ח (שאם

2499סחטן נכרי אפילו לעצמו, אסורים המשקים לישראל עד לערב, אם הוא בענין שהיו אסורים

2500אם היו זבים מאליהן כמו שנתבאר בסי' ש"כ. לפי שגם אלו המשקין הבאים לישראל על

2501ידי סחיטת נכרי, הם בכלל הגזרה שגזרו על משקין שזבו מאליהן, מפני שגם אלו באים

2502להישראל ממילא כמו הזבין מאליהן. וכן נכרי שליקט פירות מהמחובר לעצמו ... אסורים לישראל עד לערב, לפי שהם בכלל הגזרה שגזרו על פירות

2503הנושרים מאליהן ... שגם פירות אלו באים להישראל ממילא כמו הנושרים מאליהם), ושם

2504נסמן.

2505והיינו שאף שכאן לא נעשה מעצמו ממש, כי אם על ידי שהביא את

2506הסילון בערב שבת, שעל ידי זה נכנסים המים לאמה בשבת ומתבשלים מעצמם. גם זה נחשב

2507נתבשל מעצמו, כמו הנכרי שסחט או ליקט הפירות, שגם זה נחשב ש"פירות

2508אלו באים להישראל ממילא כמו הנושרים מאליהם". וגזרו גם בזה "שמא יעשה המלאכה בעצמו".

2509[2851] אוצ"ל: בשביל עצמו.

2510[2852] שאין זה נחשב נתבשל מעצמו

2511שגזרו בו "שמא יעשה המלאכה בעצמו", כי אם נחשב שהישראל בישלו לפני השבת,

2512"ששופת קדרה זו בידים מבעוד יום", שלא גזרו בזה.

2513[2853] כדלעיל סי' רנג ס"א (אסור

2514ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה ...

2515אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי), ושם נסמן (הערה 7).

2516[2854] כדלעיל שם ס"ח (אם

2517הוא חי לגמרי, מותר ליתנו), ושם נסמן (הערה 44).

2518[2855] במשנה יז, ב (ובכולן בית הלל מתירין עם

2519השמש), ובגמרא יח, ב (תנו רבנן לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין ותניח לתוך התנור

2520ערב שבת עם חשכה ... לימא בית שמאי היא ולא בית הלל).

2521הרי שלבית הלל שהתירו בכולן עם השמש, ולא חיישינן שמא יבשל

2522בשבת. ולא אסור אלא באופן שיש לחשוש שמא יחתה בגחלים, בשהייה או בהטמנה.

2523[2856] שאסרו במשנה שם להתחיל המלאכה מערב

2524שבת, "אלא כדי שיעשו מבעוד יום". ונתפרש בתוס' יח, א ד"ה ולימא (דרבה

2525סבר דטעמא דבית שמאי ... דגזרינן דילמא אתי למעבד בשבת).

2526מכל מקום היינו דוקא לרבה, משא"כ ר' יוסף מפרש דבריהם

2527(יח, א) "משום שביתת כלים". הרי שגם הם יודו, שאם התחיל המלאכה בערב

2528שבת, "לא חיישינן שמא יבשל בשבת". וראה נימוקי שבת.

2529[2857] כמבואר בפסחים ז, א (אמרינן קמאי קמאי אזלי

2530ליה והני אחריני נינהו). ע"ז מז, א (קמאי קמאי), ופרש"י (כלומר מעין המקלח

2531כל זמן שהמים באים ראשון ראשון והולכין להם והבאים אחריהן מותרים).

2532וכיון שהמים הבאים אחר כך מעצמן, הן מתבשלות ממילא, יש מקום

2533לגזור עליהם שמא יבשל בשבת.

2534[2858] בין המים שנכנסו לסילון

2535בערב שבת, על ידי שהכניס הסילון לאמה, שנחשב כאילו הוא עצמן בישלן בשבת, ומותר.

2536לבין המים שנכנסים אחר כך בשבת, שנחשב כאילו נכנסו ונתבשלו מעצמן, שיש מקום לאסרן

2537שמע יבשל בשבת.

2538[2859] ע"א (כפתו בחמה ומת בצינה ומת

2539חייב. סוף חמה לבא סוף צינה לבא פטור).

2540[2860] אוצ"ל: ובסוף.

2541[2861] שם סוע"ב (אמר רב פפא האי מאן דכפתיה

2542לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא, גירה דידיה הוא ומיחייב. הני מילי בכח ראשון, אבל בכח

2543שני, גרמא בעלמא הוא), שכח שני דומה להא דאמרינן שם ע"א (הני אזלי והני אתו).

2544וכן הוא בסילון, מה שנכנס מיד בערב שבת,

2545בעת שהכניס את הסילון בכח ראשון, נחשב כחו וגירא דיליה, שאין מקום לגזור בו שמא

2546יבשל בשבת. אבל מה שנכנס בכח שבת בכניסת השבת בכח שני, נחשב רק גרמא בעלמא, ומתבשל

2547ממילא, שבזה גזרו חכמים שמא יבשל בשבת.

2548וכן הובא חילוק כעין זה

2549לקמן סי' שנז ס"א (חצר ... אין שופכין לתוכה מים בשבת ... כאלו שופכן לרשות הרבים. ואף

2550על פי שאין בשפיכה זו שמחצר לרשות הרבים איסור של תורה (אם אינו שופכן סמוך לרשות

2551הרבים ממש, אלא ברחוק מעט, בענין שיציאתן לרשות הרבים היא מאליהן, ואיננה כח

2552שפיכתו ממש, אלא כחו הוא גורם בלבד), וס"ב (רק שיזהר שלא ישפכם סמוך לרשות

2553הרבים ממש ... בענין שיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש שיש בזה איסור של

2554תורה), ושם נסמן (הערה ח). והיינו שמה ששופך סמוך לרשות הרבים, ומעצמן יוצאין לחוץ, נחשב

2555כחו. משא"כ כששופך רחוק מעט, ואחר כך יוצאין לחוץ מעצמן, אינו נחשב כחו.

2556סי' שטז ס"ו (הפורש מצודה ובשעת פרישתו נכנסה חיה לתוכה, חייב,

2557אבל אם נכנסה אחר כך לתוכה פטור).

2558לעיל סי' קנט סי"ד (צינור שדולין מים מן היאור ושופכין בו

2559ונמשכין ממנו המים להשקות השדה, אינו יכול ליתן ידיו לתוכו או תחתיו כדי שיקלחו המים

2560עליהן כשיגיעו להן, מפני שאינן באים על ידו מכח אדם, שכבר פסק כח השופך. ואם משים ידו

2561קרוב למקום השפיכה, אף על פי שאינו משים תחת השפיכה ממש, עלתה לו נטילה, שכל זמן שהמים

2562קרובים למקום השפיכה עדיין מכח אדם הם באים).

2563[2862] שם (וקשיא לי טובא על

2564פירוש ר"י, דהיכי דמי, אם הביאו אנשי טבריא הסילון מבעוד יום בענין שלא היו

2565יכולין להתחמם כל צרכן קודם שבת ... אם כן הדרא קושיית ר"י לדוכתא, דמנא ליה

2566לרב חסדא בסמוך במסקנא דמשום הטמנה אסרו חכמים, דילמא משום דנתבשלו המים צוננין

2567בחמין בשבת אסרו חכמים, משא"כ בסתם הטמנה מבעוד יום, דאיירי בקדירות שנתבשלו

2568כל צרכן מבעוד יום, דבהכי איירי ר"פ במה טומנין, מנ"ל לאסור בדיעבד).

2569ולפי המבואר כאן, שהתוס' מפרשים שכל

2570המים נכנסו לסילון שבאמה בערב שבת, ובשבת לא נכנסו לשם מים חדשים, לפי זה יש ליישב

2571מה שהקשה הפני יהושע על התוס', שלא הקשה התוס' כן אלא לשיטת רש"י שהמים באו

2572מאליהם לאמה בשבת, ושם נתבשלו מאליהם, שאז יש מקום לאסור מטעם שמא יבשל בשבת, כמו

2573במשקין שזב ופירות הנושרים. משא"כ לשיטת ר"י, "שהמים הובאו מבעוד

2574יום, אין לאסור כלל כשהובאו בהיתר, כמו שהתירו קדרה ... שמתבשלת כולה בשבת".

2575*

2576וכל זה הוא לשיטת תוס' ורשב"א,

2577שהסילון "היה מוקף מכל צד ... גם מפיו, ונמצא שהמים שבסילון נכנסו בתוכו מבעוד

2578יום".

2579משא"כ לרמב"ן, "שהסילון היה

2580פתוח", ונמצא שהמים שבסילון נכנסו בשבת, הי' מקום לאסור אף מטעם שמא יבא

2581לבשל, אילו היו מתחממים בו המים עד שתהא היד סולדת בו (כפי שכתבו התוס' לפי שיטת

2582רש"י).

2583אמנם כיון דמיירי "שהסילון היה

2584פתוח", ו"אי אפשר שיתחממו שהיד סולדת בו מדי עברם לבד", שוב אין

2585מקום לאסרו משום בישול, אלא משום הטמנה.

2586[2863] אחר שנתבארה שיטת

2587הרמב"ן, שגם הטמנה להפשיר אסורה, וכן נתבאר לעיל לשיטת הטור (והערה 2823),

2588וכן יתבאר בסמוך לשיטת הרשב"א, אם כן נפל התירוץ דלעיל (ס"ד ד"ה והיינו טעמא), שבפך

2589שמן להפשיר לא אסר רבי מטעם הטמנה.

2590וגם אין לומר דהיינו משום שהיא הטמנה

2591במקצת, שהרי דעת הרמב"ן שהטמנה במקצת שמה הטמנה, כדלעיל

2592ס"א (והערה 2543).

2593וגם אין לומר דהיינו משום שהיא הטמנה

2594בכלי שני, כדלעיל ס"ג ד"ה והא דהתיר (ואין לומר דכלי שני לא

2595מיקרי דבר המוסיף ...

2596דאם כן מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישול, דלמא אסר בכלי ראשון משום הטמנה),

2597הרי שגם בכלי ראשון לא אסר רבי להפשיר משום הטמנה.

2598ולכאורה יש לתרץ לדעתם, שגם בכלי ראשון

2599לא אסרו להפשיר על ידי הטמנה, אלא בחום שיכול להרתיח כלי ראשון חם (כמו גחלים, או

2600מלח וסיד וגפת, שיכולים להוסיף חום בכלי ראשון). משא"כ במעשה דרבי, שהכלי

2601ראשון לא יכל אלא להרתיח צונן, ולא להרתיח כלי ראשון חם, ולכן לא נאסרה בו הטמנה.

2602אבל לא נראה כן בר"ן וברשב"א.

2603"הילכך

2604מחוורתא", שגם בכלי ראשון לא אסרו להפשיר על ידי הטמנה, אלא "דוקא אי שמן

2605יש בו משום בישול, ובכלי ראשון דוקא, אבל אי אין בו משום בישול, אין לאסור משום הטמנה".

2606ומזה שאסר להפשיר את פך השמן בכלי ראשון, עכ"פ משום הטמנה, מוכח ששמן יש בו

2607משום בישול בכלי ראשון.

2608*

2609וכל

2610זה הוא כדי לבאר את מעשה דרבי לפי שיטת פוסקים אלו. אמנם לדידן, מה שהתיר רבי

2611להפשיר הפך שמן, ולא חשש לאיסור הטמנה לא קשה כלל, מב' טעמים:

2612(א)

2613כבר נפסק לעיל סי' רנז ס"י (כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל

2614שעה היא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל), ושם נסמן (הערה 747).

2615ולפי זה לא אסרו משום הטמנה במוסיף הבל, אף בחום כלי ראשון. וכדלעיל ס"ב, שכל

2616הקושיא ממעשה דרבי היא רק לדעת הרשב"א וסיעתו (לא סבירא ליה שם, כמו שכתב בספר

2617התרומה שם, משום דחום על ידי דבר אחר לא דמי לגפת), ושם נסמן (הערה 2615).

2618(ב)

2619כבר נפסק לעיל שם (ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן

2620המנהג). וגם במעשה דרבי הפך שהפשיר הי' מגולה למעלה, כדלעיל סי' רנז בקונטרס אחרון

2621ס"ב ד"ה אבל להרב רבינו יונה (ועל כרחך צריך לומר משום שהפך היה מגולה

2622למעלה מן המים, אף ששוליו טמונים אין בכך כלום). וכן נתבאר לעיל ס"ב (מותר להפשיר

2623פך של שמן בכלי שני ...

2624דלא מיקרי דרך הטמנה אלא כשכולו טמון).

2625[2864] פ"ד ה"א (יש דברים שאם טמן בהן

2626התבשיל הוא מתחמם ומוסיפין בבישולו כעין האש).

2627[2865] למקור החום של חמי טבריא, כדאמרינן לט,

2628סע"א (תולדות חמה הוא ... תולדות אור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם).

2629וכעין זה לעיל סי' רנז בקונטרס אחרון סוף ס"ק ג (ואמת

2630החמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף, כדמוכח במשנה וגמרא, היינו כשהיא במקום הילוכה,

2631שאינה מתקררת לעולם).

2632[2866] יח, סע"א (סילון זה היה עובר בתוך

2633האמה ופיו לחוץ, והיו מימיו נשפכין לעוקה שבקרקע).

2634[2867] שם (ומדברי רש"י

2635ז"ל נראה שסילון זה של צונן היה נשפך כל השבת כולה לתוך האמה של חמין, ואם

2636איתא דהכי הוא, מה שאנו נוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין, נראה לי דאסור,

2637דכה"ג הטמנה קרינן ליה בשמעתין).

2638הרי שלדעת הר"ן יש בה משום הטמנה

2639אפילו מטמין הצונן להפשירם בחמין שעל האש, ואינן חמי טבריא שמחוברים למקורם. ושוב

2640יוקשה הטעם שמעשה דרבי לא חששו לאיסור הטמנה.

2641[2868] נא, א ד"ה אמר (וכתב הרמב"ן ז"ל

2642דדוקא בדבר שאינו מוסיף, אבל בדבר המוסיף אסור, ואפילו מבעוד יום ואף על פי שהוא

2643צונן גמור ... ודבר ברור הוא).

2644[2869] שאינן יכולים להרתיח

2645צונן, רק להוסיף חום בקדרת תבשיל חם.

2646[2870] ברא"ש פ"ג סוף סי' יא, בדפוס אמשטרדם (ת"ה):

2647"הפשרו לא זהו בישולו" (ראה אגרות קודש של רבינו אגרת סו: "והש"ס

2648ידפס מדפוס אמשטרדם, שהם מוגהים היטב").

2649והיינו שאף שבכמה דפוסים ברא"ש שם: "ושמע מינה הפשרו

2650זהו בישולו". וכן הוא בתפארת שמואל שם: "הפשרו זהו בישולו,

2651כצ"ל".

2652מכל מקום העיקר הוא כבדפוס אמשטרדם, שהוא כגירסת הגאונים (ראה

2653גם לעיל ס"ב ד"ה וכן משמע: "לגירסת הגאונים דהפשרו

2654לא זהו בישולו"). וכן הוא בקרבן נתנאל שם: "ושמע מינה הפשרו לא זהו בישולו. כן היא

2655גירסת הרי"ף. דאי הפשרו זהו בישולו, אם כן בכלי שני נמי אסור להפשיר".

2656ודוקא לפי גירסא זו אפשר לבאר הלכה זו,

2657כדלקמן.

2658[2871] שמה שאסר רבי להפשיר הפך

2659שמן בכלי ראשון, הוא לא רק משום איסור בישול, אלא אף משום איסור הטמנה במקצת, ששמה

2660הטמנה לדעת פוסקים אלו.

2661[2872] והיינו שכלי ראשון שיש בו

2662בישול, אסור משום הטמנה אף בלהפשיר בלבד. ואילו כלי שני שאין בו בישול, אינו אסור

2663משום הטמנה.

2664[2873] והיינו שיש ב' טעמים שכלי

2665שני אין חומו נחשב מוסיף הבל:

2666(א) כיון שכלי שני אינו מבשל, אינו נקרא

2667מוסיף הבל.

2668(ב) כיון שאין בכחו להוסיף הבל בסתם

2669קדרות הטמונות שהן כלי ראשון.

2670הסברה השנית נזכרה כבר לעיל בתירוץ

2671הראשון (דמוסיף הבל היינו להרתיח כלי ראשון). וראה נימוקי שבת.

2672[2874] לח, סוע"ב (לא יטמיננה בחול ובאבק

2673דרכים בשביל שתצלה).

2674ונתבאר לעיל ס"ג ד"ה אלא היינו טעמא (דאיסור

2675מוסיף הבל לא גזרו כלל בלהפשיר לבד ... דומיא דביצה בחול ובאבק דרכים, כדי שתצלה דוקא).

2676ואילו כאן מבאר, שאף שאסרו גם להפשיר היינו דוקא בחום הראוי

2677"שתצלה" בו.

2678[2875] עתה משיב על מה שהקשה

2679לעיל ס"ג ד"ה והא דהתיר (ואין לומר דכלי שני לא מיקרי דבר המוסיף ... דאם כן מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישול, דלמא

2680אסר בכלי ראשון משום הטמנה).

2681ועל

2682זה מבאר כאן, שאף שכלי ראשון הוא דבר המוסיף הבל, מכל מקום לא רצו לגזור על ההטמנה

2683בערב שבת אלא במקום שבשבת עצמה יש בה משום בישול, כדלקמן בסמוך (אבל שיהיה מותר לחמם

2684ממש ולא להטמין, יהיה כי חוכא בעיני העם, ובוודאי לא גזרו על זה).

2685וממה

2686שאסר רבי להפשיר פך השמן בכלי ראשון, "שמע מינה שמן יש בו משום בשול",

2687ולכן אסור אף משום הטמנה. משא"כ אילו לא הי' בו בישול, לא היו אוסרים אף משום

2688הטמנה.

2689[2876] שכבר נתבאר לעיל ריש ס"ט (כפשט

2690לשון המשנה כחמין שהוחמו בשבת כו', שהן חמין ממש ... דאם לא כן, אמאי אסורים בשתיה,

2691הא אפילו לכתחלה מותר להפשיר לשתיה).

2692ואילו כאן מבאר דהיינו דוקא בדבר שיש בו בישול, משא"כ

2693למאן דאמר שמן אינו בו בישול; שכיון שמותר לחממו בשבת, אין לאסרו בהטמנה בערב שבת.

2694[2877] במשנה לח, סע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא

2695והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים, אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת

2696ואסורין).

2697ופירשו בגמרא לט, סע"א (והכי קאמרי ליה רבנן לר' יוסי, הא

2698מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא, ואסרי להו רבנן. אמר להו ההוא תולדות אור הוא, דחלפי

2699אפיתחא דגיהנם).

2700והיינו שלדעת רבי יוסי הסובר במשנה שם שתולדת חמה מותרת, לפי

2701פירוש רב יוסף שגם איסור הטמנה לא גזרו בתולדת חמה, האמור במשנה שם (ולא יטמיננה בחול

2702ובאבק דרכים), שהוחמו מכח חמה.

2703וכתבו התוס' שם ד"ה אלא (ואם תאמר לרב יוסף אטו מי לית ליה

2704גזירה שמא יטמין ברמץ, והא מהאי טעמא אסרינן להטמין בדבר המוסיף הבל. ויש לומר דמבעוד

2705יום איכא למיגזר שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה. אבל הכא [בשבת] לא שייך למיגזר, דאטו אי

2706שרינן לבשל בחמי חמה ניחוש דילמא אתי לבשל בחמי אור בשבת).

2707והקשה מהר"ם שם (ומעשה דטבריא מבעוד יום היה, כדמשמע בגמרא

2708לקמן בסמוך, ומתניתין דלא יטמיננה בחול ובאבק וכו' מיירי בשבת, ואם כן יש להקשות מאי

2709מייתי ממעשה טבריא דהיה מבעוד יום, הא מבעוד יום כו"ע מודו).

2710אמנם על פי האמור לעיל, שכל מקום שאי אפשר להגיע בו לידי

2711בישול, לא אסרו משום הטמנה, אם כן מובן הא ד"מייתי ממעשה טבריא" להוכיח

2712שאסרו הבישול בתולדת חמה, שאם הי' מותר בתולדת חמה בשבת, לא היו אוסרים הטמנה בו

2713בערב שבת.

2714[2878] משא"כ לרבה, שאף

2715לרבי יוסי אסור להטמין בשבת בחול ואבק דרכים, גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה, אף שחול

2716ואבק דרכים הן תולדת חמה ואין בהם בישול.

2717אם כן יש לאסור להטמין אף בסילון בחמי

2718טבריה, שהוא תולדת חמה, שאין בהם בישול לרבי יוסי – הן בשבת והן מבעוד יום.

2719*

2720וכל זה בתולדת חמה, שאין בה בישול לרבי

2721יוסי. וסובר רבה שאסרו להטמין בו גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה.

2722אבל מה שנתבאר לעיל לענין כלי שני שאין

2723בו בישול, ולענין שמן למאן דאמר שאין בו בישול, לא אסרו הטמנה לדברי הכל, הן לרב

2724יוסף והן לרבה, הן לרבי יוסי והן לחכמים, כדלקמן בסמוך (אבל בשמן, אי אין בו משום בישול

2725כלל, לכולי עלמא אין לאסור משום הטמנה, אפילו בשבת).

2726[2879] כמשמעות הגמרא שהמטמין

2727בתולדת חמה בשבת, מותר בדיעבד לרבי יוסי, לפירוש רב יוסף. ולא אסרו בדיעבד במטמין

2728בחמי טבריא, אלא מהטעם דאמרינן לט, סע"א (ההוא תולדות אור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם).

2729[2880] כמשמעות מעשה דרבי, שאילו

2730שמן לא הי' בו משום בישול, הי' מותר להטמין בכלי ראשון אף לכתחלה.

2731[2881] לרבי יוסי שרי בשבת לבשל

2732בתולדת חמה, ולרב יוסף שרי אף להטמין בהם בשבת.

2733[2882] שכיון שלרב יוסף מותר

2734להטמין בו שבת, שהרי אין בו משום בישול, ואין גוזרין בו שמא יטמין ברמץ בשבת. אם

2735כן מותר להטמין בו אף בערב שבת.

2736[2883] שכיון שאסור להטמינה בשבת

2737אף בדבר שאינו מוסיף הבל, ומכל שכן בדבר שמוסיף, לכן אסרו מבעוד יום להטמינה בדבר המוסיף

2738הבל.

2739[2884] ברשב"א שם הביא מהפוסקים כמה

2740פירושים בגמרא, אם רב יוסף אליבא דרבי יוסי אוסר הטמנה בחמי טבריה אע"פ שאין

2741בו בישול לדעתו. וראה קובץ הערות וביאורים. נימוקי שבת.

2742[2885] שאף למאן דאמר דאין בישול

2743בתולדת חמה; עדיין אפשר שיטמין ברמץ ויבוא לידי בישול, ולכן גזרו בו הטמנה שמא

2744יטמין ברמץ.

2745מכל מקום גם הם יודו, שלמאן דאמר שמן

2746אין בו משום בישול לא גזרו בו הטמנה, שהרי גם אם יטמין ברמץ לא יבוא לבישול השמן.

2747[2886] גם זה גופא שסובר שיש

2748איסור הטמנה בתולדת חמה אף לרבי יוסי שאין בו בישול, אינו סותר למה שנתבאר לעיל

2749שכל דבר שמותר בשבת עצמה, לא אסרו משום הטמנה קודם השבת.

2750שהרי כאן בתולדת חמה נאסרה הטמנה הן

2751בשבת והן בערב שבת.

2752[2887] שהרשב"א אינו סובר

2753הסברה שהובאה לעיל מהתוס' (לרב יוסף אטו מי לית ליה גזירה שמא יטמין ברמץ, והא מהאי טעמא אסרינן

2754להטמין בדבר המוסיף הבל. ויש לומר דמבעוד יום איכא למיגזר שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה.

2755אבל הכא [בשבת] לא שייך למיגזר, דאטו אי שרינן לבשל בחמי חמה ניחוש דילמא אתי לבשל

2756בחמי אור בשבת). יוצא אם כן שהטמנה בחמי טבריה אסורה גם בשבת, גם לרב יוסף.

2757[2888] לט, א (ורב יוסף מאי טעמא

2758לא אמר כרבה אטו לית ליה גזירת הטמנה בדבר המוסיף, כתב מורי הרב ז"ל דקסבר

2759שלא גזרו אלא בדבר המוסיף מצד עצמו כגון גפת ומלח וכיוצא בהן, אבל הכא שאין חומן

2760מצד עצמם אלא מחום השמש וכשתסלקם ממקומן יתקררו הלכך אפילו במקומן לא גזרו).

2761משא"כ בדבר המוסיף הבל, כמו חמי

2762טבריא וכיו"ב, גזרו בו שמא יטמין ברמץ, הן בשבת והן בערב שבת.

2763*

2764סברה זו, שכל שאין חומו מצד עצמו אינו

2765נחשב מוסיף הבל, היא דעת ס' התרומה, דלעיל סי' רנז ס"י (כיון שאין חום הכירה

2766מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל שעה היא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל),

2767ושם נסמן (הערה 747).

2768אלא שרבינו יונה שברשב"א אינו סובר

2769כסברה זו, אלא בדעת רב יוסף, כדלעיל ס"ב (הרשב"א שם סבירא ליה כהרב רבינו

2770יונה שפירש דהיינו טעמא דרב יוסף, ורבה פליג עליה ופסק כרבה).

2771[2889] היינו הן לרב יוסף והן

2772לרבה, הן לדעת התוס' והן לדעת החולקים שברשב"א.

2773[2890] שהרי כל איסור חזרה

2774בהניחו על גבי קרקע הוא משום שנראה כמבשל, כדלעיל סי' רנג סי"ד (אם הסירה

2775מידו פעם אחת ... הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה ... הרי זה נראה כמבשל

2776לכתחלה בשבת).

2777ואילו בשמן, למאן דאמר ששמן אין בו משום

2778בישול, ו"שרי לבשלן", אין לאסור משום דנראה כמבשל.

2779[2891] כדלעיל סי' רנז

2780סי"ד, שבחזרה בשבת יש שני איסורים:

2781(א) שמא יחתה (כשאינו גרוף וקטום), שזה

2782אסור אף בשמן (למ"ד שמן אין בו משום בישול).

2783(ב) נראה כמבשל בתחלה (כשהניחו על גבי

2784קרקע), שזה מותר בשמן (למ"ד שמן אין בו משום בישול).

2785[2892] ירושלמי סוף פ"ד (מכירה לטמינה אסור.

2786מטמינה לכירה אסור). רמב"ם פ"ג הי"א (אבל לא מכירה לטמינה, ולא מטמינה

2787לכירה). מ"א סי' רנג ס"ק כג (אבל אם היתה בתחילה טמונה, ובשבת בא להושיבו

2788לכירה, או מכירה לטמונה אסור (רמב"ם שם)).

2789וכן הוא לעיל סי' רנג סוף סי"ד (אבל אם בתחלה היתה

2790טמונה, בדרך שיתבאר בסי' רנ"ז, ובשבת בא לעוקרה מהטמנה זו ולהושיבה לכירה,

2791אסור, שהרי זה כמושיב בתחלה. וכן אם היתה בכירה ובשבת בא ליטלה מהכירה ולהטמינה.

2792אפילו בכרים וכסתות או בשאר בגדים שאין מוסיפים הבל אלא מעמידין ההבל, אסור, שהרי

2793זה כמטמין בתחלה בשבת שאסור אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל).

2794[2893] עתה מיישב מה שהקשה לעיל

2795ס"ג ד"ה והא דהתיר (דאם כן מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישול,

2796דלמא אסר בכלי ראשון משום הטמנה, שנוהג אף בתבשיל שנתבשל כל צרכו בענין שאין בו משום

2797בישול).

2798ומתרץ

2799כאן החילוק בינם, שבתבשיל שנתבשל כל צרכו עכ"פ "מחזי כמבשל מתחלה, ולא נתבשל

2800עדיין כל צרכו ... משא"כ בשמן).

2801[2894] דלקמן סי' שיח סכ"ה (פת

2802כפולה שיש בתוכה חתיכות שומן שנקרש (שקורין אינפאנד"ה)).

2803[2895]

2804כדלקמן שם סכ"ז (יש חולקים ...

2805מותר להחם פת זו הממולאת בשומן, אפילו במקום שהיד סולדת בו, שהרי אין כאן משום

2806בישול).

2807[2896] מ, ב סוד"ה מביא (ומכלל דברים אלו

2808מותר לתת על גבי קדירה בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו, כגון פאנדיש וכיוצא בהן,

2809כדי לחממן, ואפילו תהא היד סולדת בו, ואף על פי שהקדירה נתונה על גבי האש, לפי שאין

2810דרך בישול בכך, ואינו אלא כנותן בצד המיחם או כנגד המדורה, והרי אין כאן משום חשש בישול.

2811אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם, ודאי מסתברא דאסור, דהא נראין הדברים שאסור

2812להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ואפילו בדבר שאינו מוסיף).

2813[2897] שאף שאין בו משום בישול אחר בישול, מכל

2814מקום נראה כמבשלו קודם שנתבשל כל צרכו.

2815וכעין זה לעיל סי' רנג סי"ד (אע"פ

2816שהיא בענין שאין בה משום איסור בישול, כגון שהיא מבושלת כבר כל צרכה, שאין בישול

2817אחר בישול ... מכל מקום כשמעמידה על הכירה שהוא מקום שדרך לבשל שם, הרי זה נראה

2818כמבשל לכתחלה בשבת)

2819[2898] למאן דאמר שאין בו משום

2820בישול אפילו לא נתבשל עדיין.

2821[2899] שלמאן דאמר שמן אין בו

2822משום בישול, אין לאסור להחזיר שמן מהטעם של נראה כמבשל לכתחלה בשבת, כיון שאין בו

2823בישול אפילו לא נתבשל עדיין.

2824[2900] לח, סוע"ב (כחמין שהוחמו בשבת).

2825והיינו שדין הטמנה מבעוד יום הוא כמו בישול בשבת, ובמקום שמותר בישול בשבת, מותרת

2826גם הטמנה בערב שבת.

2827[2901] אחר שנתבאר שלדעת פוסקים

2828אלה, אסור להטמין בכלי ראשון אפילו להפשיר, מבאר, שאין לחלק בזה בין הטמנה לשעה

2829מועטת לבין הטמנה לשעה מרובה, ודלא כסברת הט"ז.

2830[2902] על מה שנפסק בשו"ע סי' רנח (מותר להניח

2831מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל), כתב

2832הט"ז (ונראה לי שאין בכלל זה אלא מה שרוצה להטמין לשעות הרבה, שאפשר שתתקרר הקדירה

2833קודם כלות הזמן ההוא, אבל אם רוצה להטמין לשעה מועטת וליקחו משם בעוד הקדירה חמה,

2834אסור, דהוי דבר המוסיף הבל).

2835וכאן שולל את סברת הט"ז. וכן שלל אותה לעיל סי' רנז

2836בקונטרס אחרון ס"ק ג (דבריו תמוהים שם, דבטור ושו"ע סימן

2837שי"ח משמע בהדיא, דאף שנותנו בשבת כדי להתחמם בלבד, ולא לשעות הרבה ... אין

2838זה מוסיף הבל).

2839[2903] "כשם שאין טומנין

2840חמין משחשיכה, כך אין טומנין לא שלג ולא צונין. ורבי מתיר. התיב שמואל בר אבא על

2841הדא קדמייתא, והא תני ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת,

2842אלא כרבי, דרבי מתיר. כאן לשעה כאן לשהות".

2843[2904] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ל.

2844[2905] נא, א (אמר רב הונא אמר רב[י] אסור להטמין

2845את הצונן. והתניא רבי התיר להטמין את הצונן. לא קשיא הא מקמיה דלישמעיה מר' ישמעאל

2846ברבי יוסי, הא לבתר דלישמעיה. כי הא דיתיב רבי ואמר אסור להטמין את הצונן, אמר לפניו

2847רבי ישמעאל ברבי יוסי אבא התיר להטמין את הצונן, אמר כבר הורה זקן). והיינו שהגמרא

2848דילן מתרצת הסתירה בענין אחר, שהאוסר אסר קודם ששמע רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי,

2849והמתיר התיר אחר ששמע מרבי ישמעאל ברבי יוסי להתיר אצל הצונן. נמצא שלמסקנא מותר

2850להטמין את הצונן בכל אופן, בין "לשעה" ובין "לשהות".