Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אפסקי הסדור – סדר הכנסת שבת
[א] השקיעה הנראית והאמיתית
מאד מאד
[א] השקיעה הנראית והאמיתית
מאד מאד
בצריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה, שקיעה הנראית, דהיינו בעוד השמש זורח
גבראשי האילנות בשדה בארץ המישור שאין שום הר במערב, או בראשי גגים הגבוהים בעיר, ולא לעשות אחר כך שום מלאכה כלל, כדי להוסיף מחול על הקדש מעט.
דכי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות
הוגגים הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים משעה (שקורין מינוטין) אזי היא שקיעה
והאמיתית, שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל.
ז[ב] בין השמשות לרבי יהודה
ואז הוא תחלת זמן בית השמשות לרבי יהודה
ואז הוא תחלת זמן בית השמשות לרבי יהודה
חבברייתא, ופסקו בגמרא
טהלכה כמותו בכניסת שבת לחומרא, לפי שהוא ספק
ישל תורה באיסור כרת וסקילה ח"ו, ולא כרבי
יאיוסי דאמר
יבשתחלת זמן בין השמשות הוא בסוף בין השמשות דרבי יהודה, שהוא בכדי חומש שעה וחצי חומש משעות השוות (שהן כ"ד במעת לעת, והן י"ח
יגמינוטין) אחר השקיעה האמתית בימים השוים שהם ימי ניסן ותשרי בארץ
ידישראל, ואז הוא ודאי לילה לרבי יהודה.
טו[ג] בין השמשות לרבי יוסי
ומשך זמן שנמשך בין השמשות דרבי יוסי
ומשך זמן שנמשך בין השמשות דרבי יוסי
טזהוא מועט מאד,
יזדהיינו ערך ב' חלקי ששים משעה לבד, כי בשליש שעה משעות השוות אחר
יחשקיעה האמיתית הוא ודאי לילה גם לרבי יוסי בארץ ישראל בימים השוים (כמ"ש
יטבסמ"ג בהלכות תרומה).
כ[ד] צאת הכוכבים הבינונים
שאז הוא זמן צאת ג' כוכבים בינונים בארץ ישראל בימים אלו, וגם בכל החורף כמעט.
שאז הוא זמן צאת ג' כוכבים בינונים בארץ ישראל בימים אלו, וגם בכל החורף כמעט.
כאדהיינו שאז כשהרקיע בטהרתו והאויר זך נראים אז ג' כוכבים בינונים לזכי הראות, מהאצטגנינין הבקיאים בגודל גוף הכוכבים כולם ברקיע
כב(וכמ"ש בתשו' מהר"ם בן ברוך בשם ר"י) ובגודל אורם, ויודעים שאלו ג' הנראים
כגלהם הם בינונים בגודל גופם ברקיע וגם באורם (וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה).
כדוהם אינם נראים לעולם לפני שקיעה האמיתית. משא"כ בגדולים מהם בגופם או באורם,
כהשנראים לפעמים לפני שקיעה האמיתית
כוכשהאויר זך. והקטנים מהם בגופם או באורם אינן נראים עד לאחר זמן מה, יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית.
כזומה שנראים לפעמים כוכבים קטנים מאד מקודם לשליש שעה אחר השקיעה בארץ ישראל (וכפי
כחערך זה במדינותינו),
כטהם באמת גדולים ברקיע, אלא שלמראית עינינו נראים קטנים (כמ"ש בתשו' ר"י
לבמהר"מ בן ברוך שם, והובאה ב"י ביו"ד סי'
לארס"ב.
לבודלא כש"ך, שלא עיין שם, רק בבית יוסף).
לג[ה] זמן צאת הכוכבים במשך חדשי השנה
ובמדינות אלו זמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים
ובמדינות אלו זמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים
לדהשוים הוא בכמו חצי שעה בקירוב אחר שקיעה האמיתית, שהן ל"ד חלקי ששיים בקירוב אחר שקיעה הנראית
להבליל צח שהאויר זך, וכן בכל החורף כמעט (שבמרחשון של חדשי החמה פוחת מעט מתשרי
לושנראים אז ג' כוכבים בכחצי שעה אחר שקיעה הנראית, ובטבת עודף מעט על תשרי, ובאדר
לזחוזר ופוחת מעט כבמרחשון, ובניסן חוזר להיות בשוה עם תשרי. עיין בספר אילים במעין
לחחתום).
לט[ו] צאת הכוכבים ליציאת שבת וקריאת שמע
ופסקו בגמרא הלכה כרבי יוסי לחומרא, כמו ביציאת
ופסקו בגמרא הלכה כרבי יוסי לחומרא, כמו ביציאת
משבת,
מאוקריאת שמע של ערבית
מבוכיוצא בהן, שאינו ודאי לילה עד צאת הכוכבים הבינונים בגודל גופם ברקיע ובאורם.
מגולפי שאין אנו בקיאים בהם, לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת
מדשמע של ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה.
מהובמוצאי שבת להוסיף אחר כך מעט מחול על
מוהקדש.
מז[ז] חובת התוכחה
ובחורף שהימים קצרים
ובחורף שהימים קצרים
מחורבתה המכשלה מאד בנשים להדליק נר שבת אחר השקיעה,
מטוגם באנשים עמי הארץ וקלי הדעת במלאכות אחרות,
נצריך להודיעם שהוא איסור גמור של תורה, ולהוכיחם בדברים רכים וקשים
נאאולי ישמעו לו.
נבאבל אם יודע שלא ישמעו לו, לא יוכיחם
נגולא יודיעם כלל וכלל, כי מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, כדאיתא בגמרא גבי תוספת יום הכיפורים.
נדוהיינו דווקא תיכף אחר השקיעה,
נהעד סמוך לחצי שעה אחר כך, כי אז בקרוב לחצי שעה אחר השקיעה בחורף
נוחובה של תורה
נזלמחות בידם ביד חזקה בעונשים ונידויים
נחאם לא ישמעו, שבודאי איסור של תורה אין אומרים מוטב שיהיו שוגגים וכו'.
נטובקיץ השיעור משתנה לפי החדשים מנטיית
סהמדינה לצפון העולם.
סאוחסרון ידיעה בזה אינו נקרא ספק בזה,
סבולכן צריך להחמיר ולמחות בכל תוקף במדינות אלו גם בקיץ בכחצי שעה אחר שקיעה
סגהאמיתית על כל פנים.
סדויש אומרים שספק של תורה דינו כודאי איסור של
סהתורה לענין זה, ולכן צריך למחות בכל תוקף בין בקיץ בין בחורף תיכף אחר שקיעה
סוהאמיתית, שהוא תחלת בין השמשות דר' יהודה.
סזולא אמרו בגמרא מוטב שיהיו שוגגים אלא לענין תוספת מחול על הקדש, ולא לענין עיצומו
סחשל יום, אפילו לספיקו, וכן עיקר להחמיר בשל תורה.
סט[ח] תפלת המנחה בבין השמשות
אבל לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים
אבל לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים
עאין למחות ביד המקילין, בין בחול בין בשבת, ובפרט בשעת הדחק
עאבימות החורף שהיום קצר, וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים
עבבבין השמשות בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת.
עג[ט] שיטת רבינו תם וסיעתו
(אבל אין לסמוך כלל להקל על פי
(אבל אין לסמוך כלל להקל על פי
עדמה שכתב הרב בית יוסף בשלחן ערוך הלכות שבת בשם יש אומרים, והיא דעת רבינו תם וסיעתו, שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע, שהוא קרוב לשעה בינונית, אחר השקיעה
עההוא יום גמור, ואחר כך מתחיל בין השמשות דרבי יהודה, והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל,
עושאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי, כמארז"ל שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ד' מילין.**
עז**
עחכי כבר חזר בו הבית יוסף בשלחן ערוך
עטיורה דעה
פהלכות מילה, ופסק בפשיטות
פאדאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות. וכן פסק הש"ך שם.
פבוכן פסק הפרי חדש לאורח חיים סימן תרע"ב.
פג[י] שיטת הגאונים
וטעמם ונמוקם עמהם, כי רבינו תם וסיעתו
וטעמם ונמוקם עמהם, כי רבינו תם וסיעתו
פדיחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים רב שרירא ורב האי בנו (הובא לשונם בתשובות
פהר"מ אלשקר סימן צ"ו)
פוואחריהם רבינו חננאל (בשבלי לקט)
פזוהרי"ף והרמב"ם
פחוהראב"ן
פטוסיעתם ונגד ר"י בעל התוספות ובעל העיטור וסיעתם ואינהו בתראי
צוחלקו על רבינו תם. וכ"כ הרא"ש
צאבשם הרב רבינו יונה.
צב[יא] זמן עלות השחר ושקיעה לרבינו תם
ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה
ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה
צגנשגבה,
צדשהרי שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים שבדברי רז"ל בגמרא,
צהמבואר שם בפירוש בגמרא שהוא שיעור אחד ממש כשיעור ד' מילין שמן עמוד השחר עד נץ
צוהחמה, ובעת עליית עמוד השחר נראה בעליל שהרקיע
צזהוא מלא כוכבים ולא ג' כוכבים בלבד,
צחוככה הוא ממש ודאי בסוף הילוך ד' מילין אחר השקיעה. אבל זמן תחלת הלילה לענין מצות של
צטתורה שהוא בצאת וראיית ג' כוכבים לבד, ודאי שהוא מוקדם הרבה לזמן צאת וראיית כל
קהכוכבים, כמו שנראים בעת עליית עמוד השחר.
קאועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו.
קבוגם ראיות רבות ועצומות מסוגיות התלמוד לדעת הגאונים. הגם שאין דבריהם צריכים
קגחיזוק כנודע שדבריהם דברי קבלה):
קד[2906] נדפס לראשונה על ידי רבינו, בסוף
קהימיו, בגליון מיוחד, יחד עם "הלכתא רבתא לשבתא", כאמור בהקדמה לשער הכולל
קו(הסדור הזה [=של רבינו] נדפס פעם ראשון בחייו בשנת תקס"ג ... ונדפס בחייו בקאפוסט
קזשני פעמים ... ובדפוסים הראשונים שקלאוו וקאפוסט לא נמצא סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא
קחלשבתא ... ונדפס אחר כך בדפין בפני עצמם). ואחר כך נדפס בכל ההוצאות של סדורו של רבינו.
קטבאותה תקופה ערך רבינו את המהדורא בתרא
קילכמה סימנים בהלכות שבת ובהלכות נדה (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק יט).
קיאלפני זה, בשנת תקנ"ז, ערך רבינו
קיבמהדורא קמא של "סדר הכנסת שבת", כנדפס לקמן (והערה 3024).
קיג[2907] כעין זה גם לקמן ריש
קידהלכות רבית (מאד מאד צריך ליזהר באיסור ריבית).
קיהוראה גם אבות פ"ד מ"ד (מאד
קיומאד הוי שפל רוח). טור חו"מ רס"י ט (מאד מאד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח
קיזשוחד, אפילו לזכות הזכאי). ובפרישה שם ס"ק א (כתב לשון מאד מאד ב' פעמים כאן
קיחבשוחד, וכן ברבית ביו"ד (רס"י ק"ס), בעבור שרוב בני אדם להוטים אחר
קיטחמדת הממון צריך ליזהר בה). ועוד הביא שם כמה דוגמאות.
קכ[2908] משנה לד, א (צריך אדם
קכאלומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה ... הדליקו את הנר). לעיל סי' רס ס"ה (צריך
קכבאדם לשאול לאנשי ביתו ... להזהירם קודם בין השמשות שידליקו את הנר).
קכג[2909] רבא לה, ב (אמר ליה רבא לשמעיה, אתון דלא קים לכו בשיעורא
קכדדרבנן (בין השמשות, רש"י), אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא).
קכהופירשו בתשובת הגאונים, שבתשו' מהר"ם אלאשקר סי' צו. גנזי קדם ס"ה ט"ו.
קכואור מאיר פ"ג סי' ב' ס"ה (משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים). ונראה
קכזשמפרשים דהיינו אחרי שהשמש שקעה ואינה נראית, עדיין אפשר להדליק, כל זמן שזריחת
קכחהשמש נראית על ראשי דקלים (ראה לעיל סי' רסא ס"ו הערה 1304,
קכטולקמן בשו"ת רבינו הערה 3007).
קלוכן הוא בברכי יוסף סי' שלא ס"ו, בשם
קלאבית דוד או"ח סי' קכו (כל שנראה שמש אפילו משהו, אפילו בראש הדבר הגבוה יותר שיש
קלבבעיר ... וכן נתפשט המנהג בעיר קדשינו ירושלים ת"ו, ועיר עוז לנו חברון ת"ו,
קלגמזמן גאוני הדורות שלפני דורינו).
קלדוהיינו שהאילנות הגבוהים עומדים למזרחו
קלהשל האדם, והשמש שבמערבו זורחת עליהם (ראה סדור עם ציונים – רסקין, ע' רכב).
קלווהוא זמן קצר אחרי השקיעה הנראית שבלוחות
קלזבזמנינו, שהרי השקיעה הנראית שבלוחות היא בעת סילוק השמש מגובה הים, וכאן מדובר
קלחבסילוק אור השמש מראשי האילנות.
קלט*
קמזמן השקיעה שבלוחות הוא בדרך כלל כאשר
קמאמרכז השמש יורד 0°50' מעלות תחת האופק ההנדסי; והסיבה שהשמש
קמבצריכה לרדת 50 דקות מתחת לאופק ההנדסי היא, כי מחמת שבירת הניצוצות נראית החמה גם
קמגאחרי ירידתה תחת האופק (עד רידתה 0°34' מעלות מתחת האופק
קמדההנדסי), והיינו שעד אז עדיין רואה אדם בגובה הים את מרכז השמש. אמנם זמן השקיעה
קמההוא בשעת סילוק סוף עגולת השמש (0°16'
קמומעלות נוספות. ובסך הכל היינו כשיורדת 0°50' מעלות תחת האופק).
קמזכאמור בירושלמי ברכות פ"א ה"א (סוף גלגל חמה לשקע). ובתשובת רבינו אברהם
קמחבן הרמב"ם, הובא בתשובות מהר"ם אלאשקר סי' צו. מנחת כהן מבוא השמש
קמטמ"א פ"ז (ואפילו שקעה רוב עגולת השמש באופק, ולא נשאר ממנה כי אם דבר מיעוט,
קנכל עוד שלא שקעה כל העגולה בכללה, ותערוב השמש תוך האופק הוי יום).
קנאואילו זמן השקיעה הנראית המבואר כאן,
קנבהוא בעת סילוק אור החמה מראשי האילנות והגגות שבארץ המישור (שהוא למעלה מגובה
קנגהים). ובארתי בקונטרס נרות שבת קודש (ח"ב הערה 7), שאם נשער את ראשי האילנות
קנד– לערך 30 מטר מעל פני הים (שהוא לערך 20 מטר בארץ מישור), אזי תהי' השקיעה הנראית
קנהכשהשמש יורדת מעלה אחת תחת האופק (דהיינו 0°50'
קנוהנ"ל של השקיעה שבלוחות שלנו, ועוד 0°10').
קנזדהיינו שזמן שקיעה הנראית המבואר כאן, הוא קרוב לדקה אחת אחרי השקיעה שבלוחות
קנחשלנו.
קנטאמנם יש הפרש בין השקיעה שבלוחות, שהיא
קסכאשר השמש מסתלקת מהעין שבגובה הים, לבין השקיעה הנראית שלנו, שהיא **כשאור
קסאהשמש** מסתלק מראשי האילנות. ושוב בדקתי וראיתי, שכאשר רוב עגולת החמה מסתלקת
קסבמהעין העומדת בראשי האילנות והגגות, שוב אין נראה כמעט שום הפרש בין אור זריחת
קסגקרני השמש לצל שלה בראשי האילנות והגגות. ובשעה שהעין העומדת בראשי האילנות והגגות
קסדרואה קרוב לחצי עגולת החמה, אז נראה ההפרש בין אור זריחת קרני השמש לצל שלה
קסהבראשי האילנות והגגות. יוצא אם כן שהשקיעה הנראית היא כשמרכז השמש יורד רק מעט
קסויותר מ-0°50' תחת האופק, דהיינו שזמן מועט אחרי זמן
קסזהשקיעה שבלוחות – הוא זמן השקיעה הנראית המבוארת כאן (ראה בזה קובץ יגדיל תורה
קסחנ.י. כח ע' קמט. לקמן סוף הערה 2916).
קסט*
קעוהנה לפי כל האמור לעיל יוצא, שזמן היום
קעא(מנץ ועד שקיעה) בימים השוים הוא מעט יותר מי"ב שעות; כי מה שאמרו חז"ל
קעב(ויק"ר כו, ד): "באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה
קעגשוים", היינו מנץ החמה ההנדסית עד שקיעת החמה ההנדסית, ואילו נץ החמה הנראה
קעדהוא מעט לפני הנץ ההנדסי ושקיעת החמה היא מעט אחרי השקיעה ההנדסית (ראה קונטרס
קעהנרות שבת קודש ח"ב ע' 17 הערה 3).
קעו[2910] כלומר, זה שנתבאר כאן שזמן שקיעה הנראית
קעזהוא בעת סילוק אור קרני השמש מראשי האילנות, וזמן מועט אחר כך היא שקיעה האמיתית,
קעחהיינו דוקא:
קעטא) "שאין שום הר במערב",
קפמשא"כ אם יש הר במערב שמסתיר על אור השמש משך זמן קודם, אזי אין האדם רואה את
קפאאור השמש בראשי האילנות – זמן מועט לפני זמן שקיעה, דהיינו שאז צריך לחשב
קפבאת זמן שקיעה הנראית כאילו הי' כאן ארץ המישור שאין שום הר במערב. ומטעם זה הנה
קפגעכשיו שמכניסים השבת על פי הלוחות ושעונים המדויקים, אין איסור לעשות מלאכה (אפילו
קפדכשיש הר במערב המסתיר את אור השמש) עד שיעור זמן שקיעה הנראית בארץ המישור. וראה
קפהקצות השלחן (ס"ק ב). קונ' נש"ק ח"ב (הערה 5).
קפוב) "בשדה בארץ המישור", ורואה
קפזאת אור השמש בראשי האילנות שאצלו. משא"כ אם הוא עומד בהר, אזי הוא רואה
קפחהאדם את אור השמש בראשי האילנות שאצלו – זמן נוסף אחרי זמן השקיעה
קפטהנראית המבואר כאן, ואולי גם אחרי זמן השקיעה האמיתית המבואר כאן (ראה לקמן סוף
קצהערה 2916
קצאד"ה ועדיין יש לעיין).
קצבוהוכחת רבינו לשני פרטים אלה היא, שהרי
קצגרבא הי' בבבל שהיא ארץ המישור, ושם אמר "אדשימשא אריש דיקלי אתלו
קצדשרגא". ויתירה מזו נתפרש בירושלמי ברכות פ"ד ה"א (ושמשא בריש דיקלי
קצהתמן, איממא הוא הכא ... בבל שהיא זוטו של עולם), דהיינו שבארץ ישראל "שמשא
קצובריש דיקלי" הוא מעט לפני שקיעת החמה בהלכה, משא"כ בבבל שהיא בעמק, וההר
קצזשבמערב מסתיר קצת על אור השמש, נמצא שבעת זריחת קרני השמש בראשי האילנות הוא עדיין
קצחהרבה לפני זמן שקיעת החמה בהלכה.
קצטלכן כותב רבינו, שבהלכה עיקר זמן השקיעה
רהנראית הוא "בארץ המישור שאין שום הר במערב".
ראומה שאמרו בשבת (קיח, ב): "אמר רבי
רביוסי, יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי". נראה מדברי רבינו
רגשמפרש כדברי הפוסקים, דאנשי טבריה הקדימו לקבל את השבת, ואנשי ציפורי אחרו את
רדיציאתה – מטעם סייג בלבד, ולא מדינא (שיטות הראשונים והאחרונים בזה נלקטו
רהב"הזמנים בהלכה" פרק ז).
רו[2911] רבינו חננאל פסחים קה, א (מן
רזהגגות ומראשי הדקלים). מאירי שם ד"ה מי שעומד (שהשמש נראה במקומות הגבוהים). ברכי
רחיוסף סי' שלא ס"ז (שנראה השמש אפילו בראש הדבר הגבוה יותר שיש בעיר).
רט[2912] שלא רק הדלקת הנרות צריכה להיות קודם
ריהשקיעה הנראית, אלא גם הבעל שאינו מדליק נרות, אסור לו לעשות "אחר כך שום
ריאמלאכה כלל", וכדלקמן סעיף ז (בנשים להדליק נר שבת ... וגם באנשים ... במלאכות
ריבאחרות).
ריגוהיינו במלאכות דאורייתא, ולענין מלאכות
רידדרבנן, ראה לקמן סעיף ח והערה 2975.
ריה[2913] החיוב מן התורה להוסיף
ריומחול על הקודש נתבאר לעיל סי' רסא ס"ד. ונתבאר ברא"ש יומא פ"ח סי'
ריזח (ותוספת
ריחזה לא נתברר שיעורו אלא על כרחך לאו תוספת כל דהוא קאמר). אבל לא נתפרש
ריטהשיעור.
רכומה שאמרו בגמרא לה, ב (אתון דלא קים
רכאלכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא), וכדלעיל (הערה 2909),
רכבזה נאמר רק למי שאינו בקי בשקיעה האמיתית.
רכגומה שרבינו הוסיף כאן, שגם אלו שיכולים
רכדלדייק עפ"י לוחות ושעונים מדוייקים, מכל מקום צריכים להדליק את הנרות לפני
רכההשקיעה הנראית כדי להוסיף מחול על הקדש מעט (ראה שו"ת ארץ צבי ח"א סוס"י
רכוס. קונ' נש"ק ח"ב, הערה 4), נתבאר לעיל סי' רסא (הערה 1283),
רכזשסברא זו למד הרמב"ן (תורת האדם שער אבלות ישנה, כתבי הרמב"ן מהדורת
רכחשעוועל ח"ב ע' רנב) מהמשנה יז, סע"ב (ובכולן בית הלל מתירין עם השמש),
רכטומבאר הרמב"ן (דמשעה שהתחיל השמש להשתקע עד זמן [בין] השמשות הוא הזמן ...
רלבכלל תוספת מחול על הקודש).
רלאאלא שהרמב"ן מבאר זאת לשיטת
רלבר"ת, שבין השמשות מתחיל בסוף שקיעה (ג' מיל ורביע אחר תחלת
רלגשקיעה), ולכן כתב שזמן ההוספה מחול על הקדש הוא במשך ג' מיל ורביע אלו שבין תחלת
רלדשקיעה לבין סוף שקיעה, וכדלקמן הערה 1283.
רלהואילו כאן מבאר רבינו לשיטת הגאונים,
רלושבין השמשות מתחיל מיד אחרי שקיעה האמיתית, נמצא שזמן תוספת מחול על הקודש
רלזהוא בזמן שבין שקיעה הנראית לשקיעה האמיתית (ראה הערות ובאורים
רלחגליון תתלא ע' 90).
רלט[2914] היינו במדינת רוסיא הלבנה,
רמכדלקמן (ובמדינות אלו זמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים השוים הוא בכמו חצי שעה
רמאבקירוב אחר השקיעה האמיתית, שהן ל"ד חלקי ששיים בקירוב), ושם נסמן (הערה 2946).
רמבוגם כאן עצמו מוכח שמדבר לאנ"ש
רמגברוסיא הלבנה, שהרי זהו המשך דברי רבינו, שמדבר אל יהודי רוסיא הלבנה (ליזהר
רמדבהדלקת נרות ... בעוד השמש זורח בראשי האילנות ... כדי להוסיף מחול על הקדש ...
רמהבכמו ד' חלקי ששיים משעה ... [לפני] סילוק וביאת האור מראשי ההרים).
רמווכיון שהוא 4 דקות ברוסיא הלבנה, מוכח
רמזמזה שבארץ ישראל הוא פחות מ-3 דקות (שהרי בארץ ישראל שקרובה יותר לקו המשוה, אורף
רמחהנשף קטן יותר).
רמטוראה סוף ספר סדר הכנסת שבת, מה שכתבו
רנבזה הרב אליהו שי' לנדא והרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק והרב שלום דובער שי' הרצל,
רנאומה שכתבתי בזה לקמן הערה 2916.
רנב[2915] הוכחת רבינו לזה היא:
רנגא) מדברי רבי חנינא שבת לה, א (יניח חמה
רנדבראש הכרמל, וירד ויטבול בים ויעלה), ופרש"י (הר שעל שפת הים, וחמה סמוך
רנהלשקיעתה נראית על ראשי ההרים).
רנוב) תוס' שם ד"ה וירד (בירושלמי
רנזבפרק [א] דברכות, דמשיעלה מתחיל בין השמשות, והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו
רנחהערב שמש); הרי שלדעת התוס' השקיעה האמיתית היא קצת אחרי סילוק האור מראש הר הכרמל,
רנטשעדיין יש מספיק זמן לטבול ולעלות מהים, כי השקיעה האמיתית היא בעת סילוק אור השמש
רסמהרים גבוהים יותר מהר הכרמל, ואז היא התחלת בין השמשות (ויתבאר לקמן הערה הבאה).
רסאג) ירושלמי ברכות א, ב (החמה מטפטפת על ראשי
רסבההרים). ובברייתא שם, ובתוספתא ברכות א, ד (נראתה חמה על ראשי ההרים).
רסגד) רבינו יונה ברכות ד, ב ד"ה עד
רסדהנץ החמה (והנץ החמה הוא כו' שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים). וכמו שזמן הנץ מחשבים
רסהלפי ראשי ההרים, כן גם זמן שקיעת החמה מחשבים לפי ראשי ההרים.
רסו*
רסזיש מי שרצה לפרש ("בין
רסחהשמשות" להגרי"מ טוקצינסקי פ"ה ס"ד) שמודדים לכל אדם לפי גובה
רסטהמקום שעומד עליו. אמנם לדעת רבינו מוכח מדברי רבי חנינא, שמדבר בהאדם העומד למטה
רעאצל הר הכרמל (וטובל בים), וזמן השקיעה האמיתית שלו הוא כשקרני אור החמה אינם
רעאנראים יותר על ראשי ההרים.
רעבוכדמוכח גם מדברי רבא, שמדבר בבבל שהיא
רעגארץ מישור, ומכל מקום אמר למי שאינו בקי, שידליק הנרות בשעה שרואה עדיין את אור
רעדהשמש בראשי האילנות, דהיינו שהשקיעה האמיתית היא אחרי זה, כיון שאילו הי' הר
רעהלמזרחו הי' רואה עליו עדיין את זריחת אור השמש לפני השקיעה האמיתית (ראה מ"ש
רעובזה בקצות השלחן עא, ב. הערות התמימים ואנ"ש – 770 גליון רסו ע' 58 ואילך).
רעז[2916] כלומר, זה שנתבאר ששקיעה האמיתית היא
רעחבעת סילוק אור השמש מראשי ההרים, הוא גם ברוסיא הלבנה, כאמור לעיל (ליזהר בהדלקת
רעטנרות ... בעוד השמש זורח בראשי האילנות ... כדי להוסיף מחול על הקדש ... בכמו ד'
רפחלקי ששיים משעה ... [לפני] סילוק וביאת האור מראשי ההרים), כדלעיל (הערה 2914),
רפאולקמן (הערה 2946).
רפבואף שברוסיא הלבנה לא שכיחים הרים
רפגגבוהים, ואם כן איך אנו אומרים ששקיעה האמיתית היא ד' דקות אחרי סילוק האור מראשי
רפדהאילנות, כיון שאז הוא סילוק אור השמש מראשי ההרים?
רפהעל זה מבאר רבינו, וזהו עיקר חידושו של
רפורבינו, שגם בארץ מישור (רוסיא הלבנה), רואים אנו כאילו יש כאן הרים למזרח, בגובה
רפזההרים הגבוהים שבארץ ישראל, וכאילו אנו רואים עליהם את זריחת אור השמש לפני השקיעה
רפחהאמיתית (כדלעיל הערה הקודמת).
רפטועוד בא רבינו להודיענו גובה ההרים שדנים
רצכאן, שהרי יש הרים שהם פחות ממאה מטר מגובה הים, ויש הרים שהם יותר משמונת אלפים
רצאמטר מגובה הים. אלא שכאן הכוונה היא לגובה ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, שהם כמה
רצבמאות מטרים מגובה הים. והיינו שהשקיעה האמיתית בכל מקום היא בעת סילוק אור השמש
רצגמחלל האיזור ההוא, בגובה כמה מאות מטרים – כמו גובה ההרים הגבוהים שבארץ ישראל.
רצדוהטעם שהולכים בתר ההרים הגבוהים שבארץ
רצהישראל הוא, כי כך רואים בדברי רבי חנינא שבת לה, א (יניח חמה בראש הכרמל). ובירושלמי
רצוברכות א, ב (החמה מטפטפת על ראשי ההרים). שבשניהם מדובר בגובה ההרים שבארץ ישראל.
רצזומזה למדים אנו שכן הוא בכל מקום בעולם, שבעת סילוק אור השמש מחלל האיזור ההוא
רצחבגובה כמה מאות מטרים אזי היא השקיעה האמיתית.
רצטועל פי זה הגיע רבינו למסקנא ולחשבון
שהמדויק, שברוסיא הלבנה זמן שקיעת החמה האמיתית (מהחלל של גובה כמה מאות מטרים) הוא
שא4 דקות אחרי זמן השקיעה הנראית (מהחלל של גובה ראשי האילנות והגגים). ולפי חשבון
שבזה, בארץ ישראל עצמה, השקיעה האמיתית היא פחות מ-3 דקות אחרי השקיעה הנראית.
שג*
שדויש מי שרצה לפרש הכוונה כאן להרים
שההגבוהים שבארץ ישראל בגובה 700 מטר (ראה "שימת עין" בהוספות לסדר הרב
שומלאדי ע' 17. "זמני היום בהלכה" ע' לט בטבלה הנדפסת שם, ובטבלאות 8
שזשבספר, שזמן צאת הכוכבים לדעת רבינו בארץ ישראל בימים השוים הוא 24 דקות אחרי
שחהשקיעה. הערות הרב יהורם שי' אולמן והרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק ס"ו, והרב
שטשלום דובער שי' הרצל (ס"א-ב) שבסוף ספר סדר הכנסת שבת.
שיועוד יש מי שרצה לפרש שהכוונה להרים
שיאהגבוהים שבהרי ירושלים – 820 גובה מעל פני הים (קיצור הלכות – מילואים, ע' צח).
שיבולשתי הדעות הפירוש הוא שבארץ ישראל
שיגהשקיעה האמתית היא 4 דקות אחרי שקיעה הנראית. ולפי זה הפרש זה במדינת רוסיא הלבנה
שיד– יותר מ-4 דקות.
שיהאמנם לקמן כתב רבינו בפירוש (ובמדינות אלו
שיוזמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים השוים הוא בכמו חצי שעה בקירוב אחר השקיעה
שיזהאמיתית, שהן ל"ד חלקי ששיים בקירוב אחר השקיעה הנראית). היינו שארבעת
שיחהדקות האלו שכתב – כוונתו בהן היא לרוסיא הלבנה (כדלקמן סוף הערה 2934,
שיטוהערה 2946).
שכואם כן מוכחת דעתו שבארץ ישראל בימים השוים הוא פחות מ-3 דקות.
שכאויתירה מזו כתב, "שבמרחשון של חדשי
שכבהחמה פוחת מעט מתשרי שנראים אז ג' כוכבים בכחצי שעה אחר שקיעה הנראית".
שכגוכל זה לא מתאים כלל אם נאמר ש-4 של שקיעה האמיתית הם בארץ ישראל, ובאיזור
שכדלאזניא-לאדי הוא יותר מזה.
שכהגם האמור לקמן (ולפי שאין אנו בקיאים בהם
שכו[בכוכבים בינונים], לכך צריך להחמיר [לחכות לכוכבים קטנים] בקיץ לענין קריאת שמע של
שכזערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה), מוכיח ש-4 דקות אלו הן באיזור
שכחלאזניא-לאדי, ולא בארץ ישראל (וכדלקמן הערה 2953).
שכט*
שלויש מי שרצה לפרש שהכוונה להרים הגבוהים
שלא1000 מטר ויותר ("הערות התמימים ואנ"ש – 770" גליון רמט ע' 69),
שלבוהכוונה היא שבכל העולם כולו השקיעה האמיתית היא בדיוק 4 דקות אחרי השקיעה הנראית
שלג(מבלי להתחשב עם אורך הנשף באותו מקום ובאותו זמן), כיון שכך הוא בארץ ישראל (שם
שלדגליון רנב ע' 54 ואילך. וראה מה שדנו בזה באריכות שם גליונות רנג. רנד. רנז. רסו.
שלהרסח. עדר. הערות ובאורים גליונות תתכז ע' 54. תתכח ע' 69. תתכט ע' 77. תתלא ע' 86.
שלותתלב ע' 65. תתלה ע' 126). אמנם לכאורה אין בזה שום הגיון או מקור.
שלזוראה מה שביאר הרב אליהו לנדא, בהערותיו
שלחשבסוף ספר סדר הכנסת שבת, מהו ההגיון שבסברה זו; אמנם לכאורה מופרך לפרש כן בדברי
שלטרבינו, שהרי כל עיקר מטרת רבינו כאן בביאור זמן השקיעה האמיתית, הוא בשביל חישוב
שמזמנם המדויק של בין השמשות ושל צאת הכוכבים, שמתחילים אחרי השקיעה האמיתית (כדלקמן
שמאהערות 2924;
שמב2934).
שמגוזאת ביאר רבינו לקמן בהמשך דבריו, שזמן ראיית הכוכבים תלוי רק בחישוב מעלות ריחוק
שמדהשמש מהמקום שעומד בו האדם (כדלקמן הערה 2925).
שמהופשוט שרק בזה תלויה ראיית ג' הכוכבים בכל מקום בעולם – בלי הוספת 4 דקות של גזירת
שמוהכתוב באמצעם.
שמזולכן חישבתי (קונטרס נרות שבת קודש
שמחח"ב הערות 7-8) שהכוונה היא לגובה הר הכרמל (הנזכר בדברי חז"ל) שגבהו
שמט(בשיא גבהו) 546 מטר, ואשר לפי זה תהי' השקיעה האמיתית כשיורדת השמש 1°35' תחת האופק, ואשר לפי זה תהי' השקיעה האמיתית ברוסיא הלבנה (באיזור
שנלאדי – לאזניא) לערך 4 דקות אחרי השקיעה הנראית, ובארץ ישראל תהי' השקיעה האמיתית
שנאפחות מ-3 דקות אחרי השקיעה הנראית.
שנב[את החשבון בכל הנ"ל ביארתי
שנגבקונטרס נרות שבת קודש ח"ב ע' 9, שבהר בגובה 546 מטר תתאחר השקיעה האמיתית
שנדבאיזור לאזניא-לאדי 4 דקות אחרי השקיעה הנראית. וכעין זה הבאתי שם מ"אוצרות
שנהירושלים" חלק עז סתת"ב. ועד"ז חישב ב"שימת עין" ע' 17,
שנושבהר בגובה 700 מטר תתאחר השקיעה בארץ ישראל 4 דקות אחרי השקיעה הנראית. אבל
שנזב"הזמנים בהלכה" ע' נט, הביא חישוב אחר, שבגובה הנ"ל מתאחרת השקיעה
שנחקצת יותר משיעור הנ"ל. ונתבאר בקובץ הערות התמימים ואנ"ש – 770 (גליון
שנטרמט ע' 65), שיש שתי נוסחאות לחישוב הפרש השקיעה בגובה ההרים. אבל גם לפי זה לא
שסישתנה החשבון הנ"ל, שכיון שבאיזור לאדי-לאזניא מתאחרת השקיעה האמיתית ב-4
שסאדקות, אם כן מובן שבארץ ישראל היא מתאחרת בפחות מ-3 דקות].
שסבוהוכחה נוספת שמדבר כאן רבינו בהר
שסגהכרמל, כי לשון זה "ביאת האור מראשי ההרים" מקורו ברש"י לה,
שסדא ד"ה כרמל (הר שעל שפת הים, וחמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים),
שסהשמדבר בהר הכרמל.
שסואמנם הקשה על זה הרב יעקב סינגאווי בקובץ
שסזהערות התמימים – 770 (גליון רמט ע' 67), שהרי גובה הר הכרמל הסמוך לשפת היום הוא 190
שסחמטר בלבד, ואילו שיא גובה הר הכרמל 546 מטר נמצא במרחק 10 קילומטר משפת הים.
שסטואפשר שרבינו מפרש, דמיירי באדם העומד
שעבמקום שיכול לראות מרחוק את שיא גובה הר הכרמל (546 מטר מעל פני הים), ורואה עליו
שעאאת אור השמש.
שעבאו אולי יש אפשרות נוספת בביאור הוכחת
שעגרבינו (שמתחשבים עם גובה הרים אלו דוקא):
שעדהתוס' בסוגיא הנ"ל לה, א ד"ה וירד
שעה(פירש בקונטרס ובתוך כדי שירד ויעלה הוי לילה. וקשה דלא הוה ליה למינקט סימנא דטבילה,
שעואי לאו דאתא לאשמעינן דטבילה מעליא היא. ובירושלמי בפרק א דברכות דמשיעלה מתחיל בין
שעזהשמשות, והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו הערב שמש). הרי למד התוס' מהירושלמי, שאחרי
שעחסילוק האור מראשי הר הכרמל, עדיין היה לו מספיק זמן לירד ולטבול ולעלות, ואז היא השקיעה
שעטהאמתית והתחלת בין השמשות.
שפ[נוסח שלנו בירושלמי שם (התחיל גלגל חמה
שפאלשקע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום
שפבטבל). אמנם מדברי התוס' נראה שמפרש את דברי הירושלמי, כמו בש"ס דידן, שהאדם עומד
שפגלירכתי ההר אצל הים, ורואה את אור השמש על ראש הר הכרמל, ויורד וטובל בים הגדול ועולה,
שפדואז היא זמן השקיעה האמתית].
שפהבתוס' שם לא מפורש כמה הוא זמן הטבילה בים,
שפואמנם מפורש הדבר ברא"ש שבת פ"ב סי' כג (ופסק כוותיה לעיל סי' רסא ס"א)
שפזשהוא מהלך נ אמות, שהם 36 שניות. ומזה יש ללמוד שהשקיעה האמיתית היא קרוב לדקה
שפחאחרי סילוק אור השמש בראש הר הכרמל – בחלק ההר הסמוך לים. ואפשר שמזה למד רבינו
שפטשהשקיעה האמיתית היא קרוב ל-3 דקות אחרי שקיעה הנראית בארה"ק, ובמילא 4 דקות
שצאחרי השקיעה הנראית בלאדי; שמסתמא אין הכוונה להרים הכי הגבוהים, כי אם כמו בכל ההלכות
שצאהולכים אנו לפי הגובה הממוצע של ההרים הגבוהים שבארץ ישראל.
שצבאמנם בכל אופן שנבאר את הוכחת רבינו
שצגלחישוב זה, ברור מילולו שהשקיעה האמיתית היא כאשר זריחת השמש מסתלקת מחלל המקום
שצדשעומד בו האדם, בגובה ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, בין אם האדם עומד במישור ובין אם
שצההוא עומד על גבי הר. והיינו שהשקיעה האמיתית ברוסיא הלבנה (באיזור לאדי – לאזניא)
שצוהיא לערך 4 דקות אחרי השקיעה הנראית, ובארץ ישראל תהי' השקיעה האמיתית פחות מ-3
שצזדקות אחרי השקיעה הנראית.
שצח*
שצטוהנה בקונטרס נרות שבת קודש ח"ב
ת(הערה 7) סיכמתי החשבון, שזמן השקיעה הנראית הוא כשיורדת השמש 1° תחת האופק (שאז שוקע אור השמש מראשי האילנות והגגות), וזמן השקיעה
תאהאמתית הוא כשיורדת השמש 1°35' תחת האופק (שאז
תבשוקע אור השמש גם משיא גובה הר הכרמל, שהוא 546 מטר מעל פני הים). וכל החשבון שם הוא,
תגשאז היא שקיעת סוף גלגל השמש להאדם העומד על ראש ההר, שאינו רואה יותר את סוף גלגל
תדהשמש.
תהאמנם הקשיתי על זה בקובץ יגדיל תורה (חוב'
תוכח ע' קמט), שבדקתי וראיתי, שכאשר רוב עגולת החמה שקעה מהעין, שוב אין נראה כמעט שום
תזחילוק בין אור השמש לצילו. וכיון שאנו בונים את דברינו אלה על מ"ש בסדר הכנסת
תחשבת "סילוק וביאת האור מראשי ההרים", הרי פירוש הדברים הוא שהאדם העומד
תטלמטה אצל ההר רואה את זריחת אור השמש על ראש ההר, והיינו בזמן שהאדם העומד על
תיראש ההר יוכל לראות עדיין קרוב לחצי גלגל השמש, (ראה גם לעיל הערה 2909).
תיאוכיון שכן, אולי יש להקדים מעט את זמן
תיבהשקיעה הנראית – כשיורדת השמש קצת פחות ממעלה אחת תחת האופק, ואת זמן השקיעה
תיגהאמיתית – כשיורדת השמש מעט פחות מ-1°35' תחת האופק (מדובר
תידבשינוי קטן ביותר, שאין להגדירו בזמן מסויים, ולכן לא שיניתי בכל החשבונות מהזמן
תיהשקבעתי – מעלה אחת לשקיעה הנראית, ו-1°35' לשקיעה האמיתית).
תיו*
תיזכל זה אמור כאשר הוא עומד במישור,
תיחשהשקיעה האמיתית שלו היא בעת "סילוק וביאת האור מראשי ההרים" – כאילו יש
תיטפה הר גבוה שהשמש זורחת עליו עדיין; ולכאורה כן הוא גם לאידך גיסא, כאשר נוסע
תכבמטוס הנמצא כ-10 קילומטר גבוה מהים, שאע"פ שרואה את השמש מהחלון, עדיין אפשר
תכאשבאותו איזור שתחת המטוס הוא כבר אחרי שקיעת החמה, או לפני נץ החמה (ראה קונטרס
תכבנרות שבת קודש ח"ב סוף הערה 7). וכעין זה מסיק הגרי"מ טוקצינסקי (בין
תכגהשמשות ע' נה) והגרא"ז מלצר (שם ע' קנח); אלא שהם דנים בארץ המישור, וכאן אנו
תכדדנים לדעת רבינו שאף במקום מישור חושבים לפי גובה ההרים. וראה בסוף ספר סדר הכנסת
תכהשבת, מה שכתב בזה הרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק (סעיף ח).
תכוועדיין יש לעיין בדינו של העומד על ראשי
תכזההרים הגבוהים מאד (יותר מגובה ההרים הגבוהים שבארץ ישראל), אם השקיעה אצלו היא
תכחבעת סילוק וביאת האור מגובה ראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, או בעת סילוק וביאת
תכטהאור מההר שהוא עומד עליו (ראה לעיל הערה 2910).
תלאמנם זה פשוט לכאורה, שבירושלים ובשאר
תלאהעיירות שעל ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, אין שום הפרש בין השקיעה הנראית לבין
תלבהשקיעה האמיתית. שהרי ביאר רבינו שאין מתחשבים עם גובה עמידת האדם, כי אם שבכל
תלגמקום השקיעה האמיתית היא בשעה שקרני אור השמש מסתלקים מאותו מקום בגובה ההרים. נמצא
תלדשאם האדם עומד גם הוא על ההרים הגבוהים – אזי משתוית השקיעה הנראית אצלו (במקומו
תלהשעומד על ההר) עם השקיעה האמיתית (שהיא אצל כולם כשקרני אור השמש מסתלקים מגובה
תלוההרים), ומיד כשאינו רואה את השמש בעיר הזאת שעל גבי ההרים – הוי השקיעה הנראית
תלזוהאמיתית אצלו [ראה בסוף הספר סדר הכנסת שבת, מה שכתב בזה הרב יוסף יצחק שי'
תלחפייגלשטוק (סעיף ז). וכוונתי בזה היא בזה כמובן, להרי ירושלים אלה, שאין הר במערב
תלטהמסתיר על אור השמש בעת השקיעה. וראה גם לקמן הערה 2934,
תמקרוב לסופה].
תמא*
תמבכל הדיון הזה, בבירור זמנה המדוייק של
תמגהשקיעה האמיתית, אינו נוגע לענין שבת, שכאמור כאן בפנים צריך להוסיף מחול על הקודש
תמדמהשקיעה הנראית ואילך.
תמהאמנם נוגע הדבר גם לחישוב זמנם המדויק
תמושל בין השמשות, צאת הכוכבים ועלות השחר, ויתבאר לקמן (הערה 2924).
תמזולפעמים נוגע הדין לענין ברית מילה,
תמחלילד שנולד 2 או 3 דקות אחרי השקיעה הנראית שבלוחות שלנו. ולפי כל האמור לעיל אין
תמטלמול אותו ביום השמיני אלא אם כן נולד בארץ ישראל עד 2 דקות אחרי השקיעה שבלוחות,
תנמשא"כ אם נולד 3 דקות אחרי השקיעה שבלוחות; אף אם יתברר בבירור (לפי דיוק
תנאהלוחות, ודיוק השעון, ודיוק קביעת הרופא) שרוב ראשו של הילד יצא מהפרוזדור בדיוק 3
תנבדקות אחרי השקיעה שבלוחות המדויקים, מכל מקום נראה לענ"ד שיש לדחות את הברית
תנגליום התשיעי, שהוא ספק שמיני (שו"ע יו"ד סי' רסב ס"ד).
תנד[2917] לד, ב (ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה),
תנהשמיד אחרי שקיעת החמה מתחיל בין השמשות. וההוכחות לזה מדברי הפוסקים – לקמן סעיף
תנוי.
תנז[2918] לה, א (אמר רבה בר בר חנה
תנחאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה לענין שבת ... לחומרא).
תנט[2919] רש"י שם (מספקא לי', הלכך על כרחך
תסלחומרא בעי למיזל).
תסא[2920] יש בזה כמה פרטים:
תסבא) כיון שהוא איסור כרת וסקילה לכן
תסגספיקו אסור מן התורה, וכמבואר ברמב"ם הל' טומאת מת ספ"ט, לגירסת הכסף
תסדמשנה שם (כל הספקות אין להם אלא מדברי סופרים, ואעפ"כ דבר שחייבין על זדונו
תסהכרת ספיקו אסור מן התורה, שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי). וגם כאן בבין השמשות יש
תסוחיוב אשם תלוי, וכדלעיל סי' רסא ס"א (אם עשה חייב אשם תלוי), ועד"ז לקמן
תסזב"סדר הכנסת שבת" מהדו"ק (ויש בו ספק סקילה וכרת ח"ו וחיוב
תסחאשם תלוי). והוא ממשנה כריתות יז, ב (שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע
תסטבאיזו מהן עשה מביא אשם תלוי). ונתפרש ברמב"ם הל' שגגות פ"ח ה"ב (אינו
תעחייב באשם תלוי עד שיהי' שם איסור קבוע כיצד ... שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם
תעאואין ידוע באי זה יום עשה). ובלחם משנה שם (שעשה מלאכה בין השמשות של ערב שבת
תעבואיקבע איסורא מיקרא). ואם כן מובן שגם בין השמשות ספיקו אסור מן התורה. וכן הוא
תעגלקמן (ראה הערה 2958):
תעד"איסור גמור של תורה" (וראה מהדורא בתרא להל' נדה, בהגהה (ע' רנ):
תעה"ולהרמב"ם כל ספק מדרבנן"). והנפקא מינה להלכה הוא לענין חובת
תעוההוכחה (וכדלקמן הערה 2969).
תעזב) אע"פ שפסקו כרבי יהודה לחומרא
תעחבבין השמשות מספק, אינו נידון כספק ספיקא (ספק אם חשוב כבין השמשות, וספק אם בין
תעטהשמשות חשוב כיום השבת), אלא הוא ספק של תורה, כמבואר בשו"ת צמח צדק
תפאהע"ז סי' ט ס"א (מה שאמרו בגמרא ס"פ במה מדליקין (דף ל"ה סוף
תפאע"א) הלכה כרבי יהודה לענין שבת, דפירש אדמו"ר ז"ל בסדור, לומר
תפבדהוא ספק של תורה ממש, כאילו הוא ודאי בין השמשות לכולי עלמא, ואינו נידון כספק
תפגספיקא).
תפדג) שהחמירו בזה רק באיסורי תורה,
תפהמשא"כ באיסורים דרבנן נתבאר לעיל סי' רסא ס"א-ב (ולדבר מצוה מותר לעשות
תפובה כל דבר שהאיסור בשבת עצמה הוא מדברי סופרים ... לפיכך מותר לערב עירובי חצרות
תפזבבין השמשות ... להטביל כלים ... לעשר פירות ... ולהטמין את החמין ... לומר לנכרי
תפחלהדליק בין השמשות, וכדלקמן (הערה 2975).
תפט[2921] ברייתא לד, ב (רבי יוסי
תצאומר בין השמשות כהרף עין). וגמרא לה, א (דשלים בין השמשות דרבי יהודה והדר מתחיל
תצאבין השמשות דרבי יוסי).
תצב[2922] סוף בין השמשות דרבי יהודה הוא 18 דקות
תצגאחרי השקיעה האמיתית, כמבואר בברייתא וגמרא לד, ב (ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה
תצד... הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי יהודה ... שיעור בין השמשות בכמה
תצהאמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל שלשה חלקי מיל ... תלתא ריבעי מילא).
תצווהכוונה למהלך מיל של 24 דקות, כדלקמן סי'
תצזתנט ס"י (שהעיקר כהאומרים שמהלך מיל כ"ד מינוטין), ונתבאר בקונטרס אחרון
תצחסי' רנא ס"ק א שבזה תלוי זמן בין השמשות. והיינו שג' רבעי מיל הוא 18 דקות
תצט(ולקמן הערה 2998
500יתבאר הטעם שלענין ד' מיל שמעמוד השחר עד נץ החמה קיי"ל שמהלך מיל הוא 18
501דקות).
502[2923] ולא שעות זמניות (שיתבארו לקמן הערה 1291).
503ואף שמבואר במנחת כהן (מאמר ב פ"ד) שזה תלוי בשעות זמניות, וכן נתבאר בתשובת
504רבינו דלקמן (שו"ת רבינו סי' מה), מכל מקום מובא לקמן מס' "אלים"
505(ראה הערה 2947),
506כי המציאות והחשבון מורים, אשר אורך הנשף (משקיעה עד צאת הכוכבים) אינו קשור לשעות
507זמניות, אלא לחשבון אורך הנשף (היינו הזמן שבו מתרחקת השמש מספר מסויים של מעלות
508מאופק האדם). וכן נתבאר בכמה ספרים מתקופת רבינו (ביאור הגר"א או"ח סי'
509רסא ויו"ד סי' רסב. שבילי דרקיע חלק חכמת התכונה סי' קלו. וראה הזמנים בהלכה
510ע' קסז. קונטרס נרות שבת קודש ח"ב ע' 11-13. לקמן הערה 2925).
511וזהו שאומר כאן, ששיעור זה בארץ ישראל
512בימים השוים – הוא 18 דקות משעות השוות; ולפי זה מודדים בכל מקום ובכל זמן את אורך
513זמן בין השמשות (לפי חשבון המעלות).
514[2924] כי כל השיעורים של בין השמשות הם מזמן
515השקיעה האמיתית (ולא הנראית), הן לענין שיעור 18 דקות (לרבי יהודה) המבואר כאן,
516והן לענין השיעור של 20 דקות (לצאת הכוכבים) האמור בסמוך (בשליש שעה משעות השוות
517אחר שקיעה האמיתית הוא ודאי לילה), שדוקא אז נראים הכוכבים הבינונים,
518כדלקמן בסמוך (והקטנים מהם ... יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית), וראה
519לקמן (הערה 2934).
520ומסתבר אם כן לכאורה, שגם שיעור 72 דקות
521של עלות השחר הוא לפני נץ החמה האמיתי (מגובה ההרים), ולא לפני נץ החמה
522הנראה (ראה לקמן סוף הערה 2998).
523[2925] כי שיעור זה של 18 דקות אינו שוה בכל
524ימות השנה ובכל המקומות בעולם, אלא מודדים את מספר המעלות שבין מקום השמש לבין ראש
525האדם – בימים השוים בארץ ישראל 18 דקות אחרי השקיעה, ואחר כך מודדים בכל יום בשנה
526ובכל מקום בעולם מתי תהי' השמש רחוקה (נמוכה במעלות) מראש האדם באותו ריחוק, ואז
527הוא ודאי לילה אצלו – לרבי יהודה; כי אורך נשף זה שמהשקיעה עד הלילה, מתארך יותר
528בימי הקיץ, ומתארך יותר במדינות הצפוניות, כדלקמן (ובקיץ השיעור משתנה לפי החדשים
529[ו]נטיית המדינה לצפון העולם), וראה לעיל (הערה 2923).
530קונטרס נרות שבת קודש ח"ב (ע' 11-13).
531כל זה מדובר בכל נשף שהוא, הן בנשף שבין
532השקיעה הנראית לבין השקיעה האמתית (ראה לעיל הערה 2916),
533הן בנשף שבין השקיעה הנראית לבין לילה לרבי יהודה (כאמור כאן), או לרבי יוסי
534(כאמור לקמן), והן בנשף של עלות השחר (דלקמן הערה 2998).
535[2926] אף שעדיין לא נראים הכוכבים, עד שתי
536דקות אחר כך, כדלקמן (הערה 2930).
537[2927] שבת לד, ב (רבי יוסי אומר בין השמשות
538כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו).
539[2928] בגמרא לה, א (בין השמשות דרבי יהודה
540לרבי יוסי כהנים טובלין בו). ומזה למד הרא"ש (פ"ב סי' כג) שאחרי סיום
541זמן בין השמשות אין מספיק זמן לטבילה לרבי יוסי, וכיון שזמן טבילה הוא מהלך נ'
542אמה, אם כן הוי בין השמשות דרבי יוסי מהלך מ"ט אמה אחרי סיום זמן בין השמשות
543דרבי יהודה. וכן נפסק לעיל סי' רסא ס"א (זהו בין השמשות בכל מקום, והוא כדי
544מהלך ג' רביעי מיל (ועוד מ"ט אמות) קודם צאת ג' כוכבים בינונים), אלא ששם
545מיירי לשיטת ר"ת, וכאן לשיטת הגאונים.
546והנה לפי חשבון מהלך מיל ב-24 דקות,
547יהי' מהלך נ' אמות 36 שניות. והיינו שבתוך מהלך נ' אמה מתחיל בין השמשות של רבי
548יוסי. ומה שקבע רבינו ששיעור ספיקו של רבי יוסי הוא 2 דקות הוא מדברי (הרמב"ם
549והחנוך ו)הסמ"ג דלקמן.
550וביאר בקצות השלחן ס"ק ז (ומכל זה
551מוכח דג' רבעי מיל הוא ח"י מינוטין, ובין השמשות דרבי יוסי הוא משך ערך ב'
552מינוט אחר כך (או מינוט וחצי, ומופלג מבין השמשות דרבי יהודה ערך חצי מינוט, שהוא
553מ"ט אמה כמ"ש הרא"ש)).
554אבל יותר מסתבר כאופן הראשון, שבין
555השמשות דרבי יוסי נמשך לערך 2 דקות. וההוכחות לזה יתבארו בהערה הבאה, וההסבר בזה
556יתבאר לקמן (הערה 2930).
557[2929] ל"ת רנז (וזה העת כמו
558שליש שעה אחר שקיעת החמה).
559והקשה על זה ב"בין השמשות" ע'
560נא (הסמ"ג (מ"ע לב) סבירא לי' כהר"ת, אם כן באמרו כאן "עשרים
561דק אחר השקיעה", רוצה לומר אחר ג' מיל ורביע מן שקיעת עגול החמה).
562ותירץ בקצות השלחן ס"ק ז (ואע"פ
563שהסמ"ג במ"ע ל"ב סבירא לי' כשיטת ר"ת דבין השמשות מתחיל אחר
564ג' מילין ורביע אחר השקיעה, עכ"פ מוכח מיני' שמתחלת בין השמשות דרבי יהודה עד
565סוף בין השמשות דרבי יוסי הוא כשליש שעה, והוא הדין לשיטת הגאונים דבין השמשות
566מתחיל תיכף אחר השקיעה).
567ובפרט שכפי הנראה הוציא הסמ"ג
568דברים אלו (כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה) מהרמב"ם הל' תרומות פ"ז ה"ב
569(בנוסח כתבי-יד), והרי הרמב"ם סבירא לי' כשיטת הגאונים.
570ואף שכתב על זה ב"בין השמשות"
571(ע' נא) שכת"י זה של הרמב"ם אינו בר סמכא, ולכן קבע הוא שזמן צאת
572הכוכבים הבינונים הוא אחר כך (כדלקמן הערה 2934).
573אבל ברמב"ם הוצאת פרנקל מאשרים גירסה זו מכתבי היד.
574וכן הוא בחנוך מצוה קעט (בהערב שמש, ויראו
575ברקיע ג׳ כוכבים בינוניות, וזה העת הוא כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה).
576וראה עוד בזה בסדור עם ציונים – רסקין
577(ע' תרצז-ח).
578[2930] שאז – אחרי סיום שתי הדקות של בין
579השמשות דרבי יוסי – הוא זמן צאת ג' כוכבים, כמבואר בגמרא לה, א (הלכה כרבי יהודה לענין
580שבת והלכה כרבי יוסי לענין תרומה ... לחומרא ... כוכב אחד יום, שנים בין השמשות,
581שלשה לילה), וראה לקמן (הערה 3000).
582ומפרש רבינו שדברים אלו (כוכב אחד –
583שלשה לילה) הם בהמשך לדברי רבי יוסי, שלדעתו מתחיל בין השמשות בראיית שני כוכבים
584(שנים בין השמשות), ומסיים בשלושה כוכבים (שלשה לילה). וכן היא גם גירסת רבינו
585חננאל שם (תניא נמי הכי רבי יוסי אומר כוכב אחד יום ב' בין השמשות ג' לילה).
586וכן הוא בהגהות הגר"א סי' רסא (הכל אליבא דרבי יוסי). ונתבאר ב"הזמנים
587בהלכה" ע' שסא. וראה גם אגרות קודש חי"א אגרת ג'שפז.
588והיינו שההפרש בין כוכב שני לשלישי
589בימים השוים הוא לערך 2 דקות (ראה בטבלה שב"זמנים כהלכה" ע' לח. סדור עם
590ציונים – רסקין ע' תרצד), שהוא שיעור בין השמשות דרבי יוסי המבואר לעיל.
591נמצא שלדידן דמספקינן אי כרבי יהודה או
592כרבי יוסי, בין השמשות הוא משקיעת החמה עד שיראו ג' כוכבים – 20 דקות (כדלעיל
593הערות 2928-2929).
594[2931] כמבואר בגמרא לה, ב (לא כוכבים גדולים
595... ולא כוכבים קטנים ... אלא בינונים). וכן הוא לעיל סי' רסא ס"א (צאת ג'
596כוכבים בינונים). וזהו עיקר זמן צאת הכוכבים מדינא.
597אבל להלכה למעשה, יש להוסיף עוד כמה
598דקות, כדלקמן בסמוך (וקריאת שמע של ערבית וכיוצא בהן ... לפי שאין אנו בקיאים בהם,
599לכך צריך להחמיר ... ובמוצאי שבת להוסיף אחר כך מעט מחול על הקדש).
600והיינו כדלקמן סי' רצג ס"א (נוהגים
601שמאחרים תפלת ערבית במוצאי שבת כדי להוסיף מחול על הקודש, אבל עיקר יציאת השבת הוא
602משעת צאת ג' כוכבים קטנים, שאין אנו בקיאים בבינונים, ומיד שיצאו ג' כוכבים קטנים
603היה מותר בעשיית מלאכה, אלא שצריך להמתין עד שיהיו ג' כוכבים עומדים רצופים במקום
604אחד ולא מפוזרים שזהו השיעור שצריך להוסיף מחול על הקודש ביציאת השבת).
605מקורו שצריך לחכות לכוכבים קטנים, הוא
606ברבינו יונה ברכות א, ב ד"ה והא (אין הכל בקיאין בין גדולים לבינונים, צריך
607ליזהר עד שיראו הקטנים, וכן במוצאי שבת צריך ליזהר גם כן שלא לעשות שום מלאכה עד
608שיראו ג' כוכבים קטנים). וראה לקמן (הערה 2936)
609שהוא מר"י בעל התוס'. וכעין זה מבואר בתוס' פסחים ב, א ד"ה והא
610קיי"ל, בשם ר"י (דאין אנו בקיאין בצאת הכוכבים).
611מקורו לענין תוספת מחול על הקדש במוצאי
612שבת, הוא ברמב"ן, תורת האדם אבלות ישנה, כתבי הרמב"ן מהדורת שעוועל
613ח"ב ע' רנג, ובר"ן טו, א סד"ה אמר רבה (איזו שעה יהא מוסיף והולך,
614יש לומר כענין שאמרו בירושלמי דברכות דגרסינן התם ובלבד דיתחמן תלתא כוכבים דדמיין
615כחדא כוכבתא, כלומר רצופין במקום אחד, היו מפוזרין אסור בעשיית מלאכה משום
616תוספת).
617ועל פי חשבון אורך המעלות כתב רבינו כאן
618את שלושת הזמנים, וההלכות הקשורות בהם (צאת ג' כוכבים בינונים ... ולפי שאין אנו
619בקיאים בהם לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של ערבית עד שעה שלימה אחר
620השקיעה, ובמוצאי שבת להוסיף אחר כך מעט מחול על הקודש).
621ולפי החשבון הוא – 5°50' תחת האופק ההנדסי לכוכבים בינונים, ו-6°50'
622תחת האופק ההנדסי לכוכבים קטנים (כדלקמן הערה 2953).
623ואף שלא הזכיר כאן בפירוש את הכוכבים
624הקטנים, סמך על מ"ש קודם (והקטנים ... אינם נראים עד לאחר זמן מה). הרי שחילק
625כאן בין שלושה זמנים אלה לענין ההלכות הקשורות בהם:
626א) כוכבים בינונים – מעיקר הדין. ונתבאר
627לקמן (הערה 2952),
628שגם למעשה סגי בזה לתפלת ערבית. ויש אומרים ("בין השמשות" ע' סח-פב) דכן
629הוא גם לכל הדינים שהם מדברי סופרים, כמו: (א) סיום הצומות (חוץ מיום הכיפורים)
630אחרי צאת הכוכבים. (ב) ספירת העומר בלילה. (ג) הפסק טהרה עד אחרי צאת הכוכבים. (ד)
631טבילת נדה בלילה, וכיו"ב.
632ב) כוכבים קטנים לענין קריאת שמע של
633ערבית – לפי שאין אנו בקיאים בהם (בבינונים). ויש אומרים (מנחת כהן מאמר שני
634פ"ה) שצריך לחכות לכוכבים קטנים אף לענין ברית מילה לתינוק שנולד בליל שבת,
635וכן נראית לכאורה דעת רבינו, כדלקמן (הערה 2943).
636ג) במוצאי שבת צריך להוסיף על זה מעט –
637לתוספת שבת.
638*
639ולענין חשבון הזמנים שבהם לדעת רבינו,
640לכאורה יש לקבוע:
641א) כוכבים בינונים – מעיקר הדין, כשמרכז
642השמש יורד לערך 5°50' תחת האופק ההנדסי (כדלקמן הערה 2934).
643ב) כוכבים קטנים – לענין קריאת שמע של
644ערבית, כשמרכז השמש יורד לערך 6°50' תחת האופק ההנדסי
645(כדלקמן הערה 2953).
646ג) יציאת השבת – כארבע דקות אחרי צאת
647הכוכבים לקריאת שמע הנ"ל (כדלקמן הערה 2954).
648והנה לפני כמאה שנה בדק וראה
649הגרי"מ טוקצינסקי, אשר הכוכבים הקטנים נראים בירושלים בימים השוים כ-10 דקות
650אחרי הכוכבים הבינונים, ומסיק שזהו זמן יציאת השבת (שכולל גם את ההוספה מחול על
651הקודש, כלומר שלדעתו זהו זמן ג' כוכבים קטנים רצופים במקום אחד). ולפי זה חישבו
652הספרים הדנים בזה (ראה זמנים כהלכה ע' מ, הזמנים בהלכה ע' תקכח), שלדעתו יציאת
653השבת היא כאשר השמש 8°30' תחת האופק (ראה לקמן הערה 2951).
654אמנם ב"הזמנים בהלכה" (ע' תקכ
655ואילך) הביא כמה שיטות בזה (באופן כללי ניתן לומר, שברוב קהלות ארצות אירופה נע שיעור
656זמן מוצאי שבת (ג' כוכבים קטנים ורצופים) כשמצב השמש בין 7.5 ל-8.5 מעלות תחת האופק);
657גם זה מיירי ביציאת השבת, וכולל גם את ההוספה מחול אל הקודש (ג' כוכבים קטנים
658ורצופים).
659והנה ההפרש בין זמן יציאת השבת שנתבאר
660לעיל כאן, ובין השיעור הגדול הנ"ל של 8°30'
661הוא במקומותינו כמה דקות, כפי שאנו רואים בטבלה זו לירושלים, שבימים השוים ההפרש
662ביניהם הוא כ-4 דקות, ובאמצע הקיץ – כ-6 דקות.
663מקום
664תאריך
665חצות היום והלילה
666שקיעת החמה שבלוחות (גובה הים)
667צה"כ (בינונים) מעיקר הדין 5°50'
668צה"כ (קטנים) לק"ש ערבית 6°50'
669יציאת השבת הוספת 4 דקות
670מוצאי שבת לשיעור
6718°30'
672ירושלים
673מרץ 20
67411:47
6755:51
6766:13
6776:18
6786:22
6796:26
680ירושלים
681יוני 21
68212:41
6837:48
6848:15
6858:20
6868:24
6878:30
688והיינו שבירושלים, משך הזמן שמשקיעת
689החמה (שבלוחות, שבגובה הים) ועד צאת הכוכבים:
690א) לצאת הכוכבים הבינונים – מעיקר הדין
691– בימים השוים הוא 22 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 27 דקות.
692ב) לצאת הכוכבים הקטנים – לקריאת שמע –
693בימים השוים הוא 27 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 32 דקות.
694ג) לענין מוצאי שבת – בימים השוים הוא
69531 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 36 דקות.
696ד) לדעה שהוא 8°30'
697מעלות – בימים השוים 35 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 42 דקות.
698וקרוב לזה הוא בטבלה לניו-יורק, שבימים
699השוים ההפרש ביניהם הוא כ-4 דקות, ובאמצע הקיץ – כ-7 דקות.
700מקום
701תאריך
702חצות היום והלילה
703שקיעת החמה שבלוחות
704צה"כ (בינונים) מעיקר הדין 5°50'
705צה"כ (קטנים) לק"ש ערבית 6°50'
706יציאת השבת הוספת 4 דקות
707מוצאי שבת לשיעור
7088°30'
709נ.י.
710מרץ 20
7111:03
7127:08
7137:35
7147:40
7157:44
7167:48
717נ.י.
718יוני 21
71912:58
7208:31
7219:04
7229:10
7239:14
7249:21
725והיינו שבנ.י. משך הזמן שמשקיעת החמה
726(שבלוחות) ועד צאת הכוכבים:
727א) לצאת הכוכבים הבינונים – מעיקר הדין
728– בימים השוים הוא 27 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 33 דקות.
729ב) לצאת הכוכבים הקטנים – לקריאת שמע –
730בימים השוים הוא 32 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 39 דקות.
731ג) לענין מוצאי שבת – בימים השוים הוא
73236 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 43 דקות.
733ד) לדעה שהוא 8°30'
734מעלות – בימים השוים 40 דקות, ובאמצע הקיץ עולה עד 50 דקות.
735ובנוגע למעשה מבואר באגרות קודש
736חי"ז אגרת ו'ערב (מה שראיתי נוהגים כאן, בנ.י. הוא לחכות לערך חמשים רגעים לאחרי
737השקיעה, אבל מובן שאיני אחראי בזה). והיינו כפי שרואים בטבלה שלפנינו, שלפי הלוחות
738המאחרות עד 8°30' תהי' יציאת השבת באמצע הקיץ – כ-50 דקות
739אחרי השקיעה. ועל זה כותב, שאינו אחראי לומר שצריך להחמיר כנוהגים כן, אבל גם לא
740שלל שיטה זו.
741שוב העיר המזכיר הרי"ל ע"ה
742גרונר, בהערות ובאורים גליון א'סב ע' 73 (כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו אמר לי
743כמה פעמים: זמן קריאת שמע של ערבית, הן בימי החורף והן בימי הקיץ, הוא 36 דקות
744אחרי השקיעה, זמן יציאת השבת – 43 דקות אחרי השקיעה).
745והוא כנראה כדי להשוות המדות בין הימים
746השוים לימי הקיץ, ולהחמיר קצת יותר לענין שבת מאשר לענין קריאת שמע של ערבית. וכפי
747שמבואר גם כאן בסדר הכנסת שבת (להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של ערבית עד שעה שלימה
748אחר השקיעה. ובמוצאי שבת להוסיף אחר כך מעט מחול על הקדש), דהיינו כיון שבאמצע
749הקיץ הוא "שעה שלימה אחר השקיעה", לכן יש להחמיר כן, מחוסר ידיעה להמון
750עם, גם במשך כל ימי הקיץ.
751ומזה רואים, שאף לענין שבת לא החמיר עד
752כדי 8 וחצי מעלות אחרי השקיעה (דהיינו באמצע הקיץ עד 50 דקות אחרי השקיעה), אלא
753הסתפק ב-43 דקות אחרי השקיעה (שכן הוא לשיטת רבינו הזקן שנתבארה כאן – באמצע
754הקיץ). ולערך כך הי' נהוג תמיד ב-770 לענין התפלה במוצאי ש"ק.
755ומכל מקום יש הנוהגים להחמיר במוצאי שבת
756עד 8 וחצי מעלות, דהיינו בימים השוים – 40 דקות אחר השקיעה, ובאמצע הקיץ – 50 דקות
757אחר השקיעה (ראה בסוף ספר סדר הכנסת שבת, מה שכתבו בזה הרב יהורם שי' אולמן והרב
758יוסף יצחק שי' פייגלשטוק סעיף ט).
759*
760וכל זה הוא בעירינו נ.י. אמנם במקומות הצפוניים
761יותר מתרבה שיעור ההפרש ביניהם, כפי שאנו רואים בטבלה זו לעיר מוסקבה, שבימים
762השוים ההפרש ביניהם הוא כ-7 דקות, ובאמצע הקיץ – כ-22 דקות.
763מקום
764תאריך
765חצות היום והלילה
766שקיעת החמה שבלוחות
767צה"כ (בינונים) מעיקר הדין 5°50'
768צה"כ (קטנים) לק"ש ערבית 6°50'
769יציאת השבת הוספת 4 דקות
770מוצאי שבת לשיעור
7718°30'
772מוסקבה
773מרץ 20
7741:37
7757:45
7768:20
7778:27
7788:31
7798:38
780מוסקבה
781יוני 21
7821:31
78310:18
78411:18
78511:33
78611:37
78711:59
788והיינו שבימים השוים יהי' שיעור 8°30' – 53 דקות אחר השקיעה, ובאמצע הקיץ – שעה ו-41 דקות אחר השקיעה.
789ובזה הורו כמה מרבני אנ"ש, אשר
790במדינות הצפוניות, כמו מוסקבה, פטרבורג, הלסינקי, שטוקהולם וכיו"ב, אין סיבה
791להחמיר יותר מהמבואר כאן לשיטת רבינו, שהרי:
792א) אין שם כל כך מנהג להחמיר בזה.
793ב) חומרה זו גורמת שם לדחות את יציאת
794השבת קרוב לחצי שעה.
795ג) יציאת השבת שם היא בסמיכות לחצות לילה,
796וכל חומרה בזה היא שעת הדחק גדול.
797[2932] בימים השוים (היינו שבארץ ישראל בימים
798השוים נראים שלושה כוכבים בינונים כ-20 דקות אחרי השקיעה האמיתית).
799[2933] כדלקמן סעיף ה, שבאמצע החורף הוא מעט
800יותר מאשר בימים השוים.
801[2934] עתה מבאר מה שהוקשה
802לרבינו, שהרי גם ג' רבעי מיל (של בין השמשות דרבי יהודה) אחרי השקיעה בארץ ישראל
803בימים השוים, עדיין אין הכוכבים הבינונים נראים (ראה לקמן הערה 3000,
804שכן הקשה ב"מנחת כהן" מאמר א סוף פ"ז).
805וכשם שהקשה לקמן (בסוף סדר הכנסת שבת)
806על שיטת רבינו תם שהיא נגד החוש, כי בזמן צאת ג' כוכבים של ר"ת "נראה
807בעליל שהרקיע הוא מלא כוכבים, ולא ג' כוכבים בלבד", כך יוקשה על שיטת הגאונים
808(שבזמן צאת הכוכבים עדיין אין הכוכבים הבינונים נראים).
809ועל זה מבאר:
810א) ג' רבעי מיל אלו אינם לפי חשבון מהלך
811מיל של 18 דקות, אלא לפי חשבון מהלך מיל של 24 דקות (כדלעיל הערה 2922),
812נמצא שג' רבעי מיל הם 18 דקות (משא"כ לדעת הסוברים דהיינו ג' רבעי מיל של
813מהלך 18 דקות, שהם 13 וחצי דקות אחרי השקיעה, יוקשה על הגאונים מהמציאות).
814ב) זמן צאת הכוכבים אינו בתום 18 הדקות
815של בין השמשות דרבי יהודה, אלא בתום 2 הדקות של בין השמשות דרבי יוסי (כדלעיל הערה
8162928),
817והיינו 20 דקות אחרי תחלת זמן בין השמשות דרבי יהודה (משא"כ לדעת הסוברים
818שצאת הכוכבים הוא מיד אחרי 18 דקות מהשקיעה, יוקשה על הגאונים מהמציאות).
819ג) בין השמשות דרבי יהודה אינו מתחיל
820מיד אחרי השקיעה הנראית, אלא אחר השקיעה האמיתית (כדלעיל הערה 2924).
821דהיינו קרוב ל-3 דקות אחרי השקיעה הנראית (כדלעיל הערה 2916),
822ורק אחר כך בא בין השמשות דרבי יוסי (משא"כ לדעת הסוברים שבין השמשות דרבי
823יהודה מתחיל מיד אחרי השקיעה הנראית, יוקשה על הגאונים מהמציאות).
824ד) אחרי בין השמשות דרבי יוסי נראים ג'
825כוכבים בינונים "כשהרקיע בטהרתו והאויר זך ... לזכי הראות" (משא"כ
826לדעת הסוברים שצאת הכוכבים הוא כשג' כוכבים בינונים נראים לכל אדם ביום הרגיל,
827יוקשה על הגאונים מהמציאות).
828ומחמת קושי זה (לאלו שלא קיבלו את קביעת
829רבינו בפרטים אלה), יש הרוצים לומר (ראה באריכות "בין השמשות"
830להגרי"מ טוקצינסקי ע' כט ואילך), ששיעור צאת הכוכבים דרבי יוסי מופלג משיעור
831ג' רבעי מיל של רבי יהודה, שאז באמת יכול כל אדם לראות ג' כוכבים בינונים בשמים.
832ואחרי רוב הצפיות בכוכבים באיזור ירושלים, מסיק שם (ע' מט וע' נא וע' סו), שבימים
833השוים רואים את הכוכבים הבינונים 22 דקות אחר השקיעה.
834והיינו בירושלים שהיא שוכנת בהר, ואילו
835בארץ המישור (כמו איזור תל אביב המקביל לירושלים) רואים את הכוכבים הבינונים 26
836דקות אחרי השקיעה (ראה "הזמנים בהלכה" ע' תקטו), משום שהשקיעה שם קודמת
837ואילו צאת הכוכבים נשאר שוה, שההפרש בין ארץ המישור להרים הוא רק לענין שקיעת
838החמה, ולא לענין ראיית הכוכבים. והטעם הוא כי ראיית הכוכבים תלויה בחשכת כיפת
839הרקיע, ואינה משתנית מעמידת האדם על ההר (ראה "הזמנים בהלכה" ע' נג.
840"זמנים כהלכתם" ע' קפא. הערות התמימים ואנ"ש – 770 גליון רסו ע'
84157, וש"נ).
842[ראה בסוף ספר סדר הכנסת שבת, מה שכתב
843בזה הרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק (סעיף ז). והכוונה בזה היא כמובן להרי ירושלים
844שאין הר במערב המסתיר על אור השמש בעת השקיעה, כדלעיל הערה 2916,
845קרוב לסופה].
846נמצא לדעתו, שבין השמשות דרבי יהודה הוא
84718 דקות אחרי השקיעה הנראית, ובין השמשות דרבי יוסי שהוא כהרף עין, הנה בהרי
848ירושלים היא 4 דקות אחרי בין השמשות דרבי יהודה, ובארץ המישור הוא 8 דקות אחרי בין
849השמשות דרבי יהודה.
850ולפי חשבון זה נמצא שזמן צאת הכוכבים
851הבינונים הוא כאשר השמש יורדת לערך 6°15' תחת האופק (ראה
852"הזמנים בהלכה" ע' תקטו).
853אבל רבינו הביא לעיל מדברי הפוסקים, אשר
854צאת הכוכבים הוא 20 דקות אחרי השקיעה האמיתית (כדלעיל הערה 2929).
855וכבר נתבאר לעיל (הערה 2916)
856דהיינו פחות מ-23 דקות אחרי השקיעה הנראית בארץ ישראל בימים השוים. ולכן ביאר, אשר
857בזמן הזה נראים ג' כוכבים בינונים "כשהרקיע בטהרתו והאויר זך ... **לזכי
858הראות**". וכן ביאר ב"הזמנים בהלכה" (ע' תקיד), שזמני ראיית ג'
859כוכבים בינונים שקבע הגרי"מ טוקצינסקי הם "שיעור הנראה לעין כל אדם, ולא
860לבקיאים בלבד".
861ולפי זה חישבתי בקונ' נש"ק
862ח"ב (הערה 7 והערה 12) שזמן השקיעה האמיתית הוא כשהשמש יורדת 1°35' תחת האופק (פחות מ-3 דקות אחרי השקיעה הנראית), וזמן צאת הכוכבים
863הבינונים הוא כשהשמש יורדת 5°50' תחת האופק (20
864דקות אחרי השקיעה האמיתית).
865*
866והנה ב"זמני היום בהלכה" חישב
867הזמנים לפי דעת רבינו, שזמן צאת הכוכבים הבינונים בארץ ישראל בימים השוים הוא 24
868דקות אחרי השקיעה הנראית. והיינו כשהשמש יורדת 5.95°
869תחת האופק (בחישוב עשרוני, שהם 5°57' תחת האופק). אשר
870לפי זה יוצא אצלו בטבלאות שם, שבאיזור לאזני-לאדי (54°45'
871רוחב) בימים השוים, צאת הכוכבים הבינונים הם 36 דקות אחרי השקיעה הנראית (וכן הקשה
872עליו ב"הזמנים בהלכה" ע' תקיג). אבל כבר נתבאר לעיל (הערה 2916),
873שלדעת רבינו השקיעה האמיתית בארץ ישראל בימים השוים היא פחות מ-4 דקות, כי השקיעה
874האמיתית היא כשהשמש יורדת לערך 1°35' תחת האופק, וצאת
875הכוכבים היא כשהשמש יורדת לערך 5°50 תחת האופק.
876ובאמת ביאר ב"זמני היום
877בהלכה" (ע' לז), שעל פי התצפיות נראה שאפשר לראות בימים השוים בארה"ק ג'
878כוכבים בינונים גם לפני זה. ומחלק בין ימים השוים בניסן לבין ימים השוים בתשרי
879(מחמת שינוי מעמד המזלות ברקיע), וכן מחלק בין אם המביט יודע איפה יופיע הכוכב אז,
880ואז יראנו בקושי גדול, או שיראנו אף בלא טורח כל כך.
881ומכל זה מובנים דברי רבינו, שזמן ראיית
882הכוכבים לזכי הראות באויר זך הוא (בממוצע) 20 דקות אחרי השקיעה האמיתית, בימים
883השוים בארץ ישראל.
884[2935] מבאר הטעם שאין אנו
885בקיאים בכוכבים בינונים (כדלקמן הערה 2951),
886כי רק האצטגנינין בקיאים להכיר בין הכוכבים הבינונים לבין הכוכבים הגדולים (כדלקמן
887הערה הבאה).
888[2936] מה שהובא לעיל (הערה 2931)
889מרבינו יונה (אין הכל בקיאין בין גדולים לבינונים, צריך ליזהר עד שיראו הקטנים),
890נתבאר בתשובת ר"י בעל התוספות, שבשו"ת מהר"ם מרוטנברג (פראג, סי' ריט.
891ראה שם סוס"י רכ שחותם על שניהם: יצחק בר שמואל. וכן הועתקה תשובה זו
892ב"אור זרוע" ח"ב סי' קב, ובמרדכי רמז רצב, בשם הר"י (ואפילו
893אין אנו בקיאים בקטנים ... לכל הפחות יחשב אותם כבינונים וג' מהן לילה. ואין נראה
894לומר דכוכבים קטנים דקאמר לסמוך עליהם ... דוקא לבקיאים בשמות הכוכבים קטנים
895ויודעים מקום קביעותם מהני אבל שאינם מכירים אותם לא).
896הרי שאין הכל בקיאים בכוכבים הבינונים
897בשמותיהן, ויש לחשוש שמא הם גדולים. ולכן יש ליזהר עד שיראו את הקטנים, ובזה סגי
898אע"פ שאין מכירים אותם בשמותיהם. אבל מעיקר הדין סגי לאצטגנינים הבקיאים בהם
899ובשמותיהם – אף בכוכבים בינונים (וב"אורות חיים" (ע' קכב) הסיע הדברים לפירוש
900אחר, ולכן תמה על רבינו בחנם).
901את זה כותב רבינו כאן – כהקדמה למה
902שכותב אחר כך "ולפי שאין אנו בקיאים בהם, לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע
903של ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה", דהיינו כיון שאין אנו בקיאים בכוכבים
904בינונים לכך צריך להחמיר עד ראיית הכוכבים הקטנים – שעה שלימה אחר השקיעה. ועל זה
905כותב כאן בסמוך (והקטנים מהם בגופם או באורם אינן נראים עד לאחר זמן מה). ויתבאר
906לקמן (הערה 2951).
907[2937] ספ"ב דשבת, בתרגום
908קאפח, ובנוסח המועתק בפירוש מהרלב"ח לקידוש החדש פ"ב ריש ה"ט (אחר
909ביאת השמש עד שיראו ג' כוכבים בינונים בגודל ובאורה הוא זמן בין השמשות).
910[2938] כמבואר בגמרא לה, ב (אמר רבי יוסי בר אבין
911לא כוכבים גדולים הנראין ביום [ומבאר שהכוונה היא לפני השקיעה האמיתית],
912ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים). וביאר ב"זמני היום
913בהלכה" (ע' לז) שרק כוכבי לכת אפשר לראותם לפעמים קודם שקיעת החמה, והם
914הנקראים כוכבים גדולים. ואילו בין כוכבי השבת יש כוכבים בינונים – שנראים
915במשך שליש שעה זו, ויש כוכבים קטנים אשר "אינן נראים עד לאחר זמן מה,
916יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית".
917[2939] ולא פירש כאן כמה הוא "לאחר זמן
918מה". ונתפרש יותר לקמן סעיף ו (בקיץ ... עד שעה שלימה אחר השקיעה)
919[במדינותינו]. ויבואר לקמן (הערה 2951).
920[2940] שבאיזור לאזניא-לאדי הוא חצי שעה אחר
921השקיעה (כדלקמן סעיף הבא).
922[2941] "שהיו קטנים מאד, אע"פ שיש
923לומר שאם הי' לילה הי' נראה גדולים ביותר".
924[2942] ד"ה כתב המרדכי.
925[2943] בתשובת ר"י בעל התוספות
926שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם (על הבן הנולד סמוך לחשיכה והי' נראה יום,
927והיו נראים כוכבים קטנים מאד, נראה לי [שאין לחשוש לומר שהוא עדיין יום, ולמול
928ביום השמיני מאותו יום] כי יש לסמוך על הכוכבים ולספק לכל הפחות [שמא הוא כבר
929לילה], ולמול למחרת [שהוא יום ספק תשיעי], כיון שלא יהי' למחרת לא יום טוב ולא שבת
930[שאז הי' צריך לדחות המילה עד היום הספק עשירי], אע"פ שהיה הרקיע מזהיר כיום
931... ואפילו אין אנו בקיאים בקטנים [שאם כן הי' מקום לכאורה לומר שהוא עדיין יום,
932והכוכבים שנראו הם גדולים שנראים גם ביום, ויהי' אפשר למולו בשמיני] ... לכל הפחות
933יחשב אותם כבינונים וגם מהן לילה [אף אם נאמר שכוכבים קטנים אלו הם בינונים, הרי
934גם בג' כוכבים בינונים הוא לילה] ... ואם לאלתר סמוך להוצאת ראש הולד חוץ לפרוזדור
935ראו הכוכבים ... אין להם אלא מה שעינים רואות [לומר שהוא ודאי לילה] ויהא נימול
936לשמונה אפילו יארע בשבת).
937הרי תוכן המשך דבריו הוא, שאפילו אם אין
938אנו בקיאים בכוכבים קטנים, ויש לחוש שהם בינונים, מכל מקום אין לחוש (שהם גדולים
939שאפשר לראותם קודם שקיעת החמה), אלא בבינונים שנראים רק אחר השקיעה. ולכן אין למול
940אותו בשמיני מהיום שנולד, אלא בתשיעי. ואם נראה להם שראו את הכוכבים בשעת הלידה
941ממש, ימולו אותו בתשיעי ואפילו בשבת, כי גם כוכבים בינונים ודאי לילה הוא.
942ועל פי זה נפסק בשו"ע יו"ד
943סי' רסב ס"ה (אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאד, יש לסמוך על
944הכוכבים לספק למול למחרת, כיון שלא היה לא שבת ולא יום טוב, ואע"פ שהיה הרקיע
945מזהיר כעין אורה של יום).
946ופירש הש"ך שם ס"ק ט (דוקא
947משום שהם קטנים מאד אין לסמוך אליהם למול בשבת, אבל בכוכבים בינונים בסעיף שאחר זה
948יש לסמוך עליהם למול אפילו בשבת).
949והיינו מ"ש שם אחר זה ס"ו (אם
950לאלתר כשהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו ג' כוכבים בינונים, יש לסמוך עליהם
951שהוא לילה, אפילו הוא למחר שבת).
952ועל זה מבאר כאן, שבתשובת ר"י בעל
953התוספות כתוב אדרבא, שאת הכוכבים הבינונים רואים בסיום בין השמשות, ואילו את
954הכוכבים הקטנים רואים רק אחר כך. אלא שכיון שאין אנו בקיאים בקטנים, חוששים שהם
955גדולים בגופם או באורם, ולכן נראים בסוף בין השמשות.
956ועד"ז דחה את דברי הש"ך
957בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' צו).
958*
959והנה נחלקו הפוסקים, אם גם לענין בן
960שנולד בליל שבת צריך לחכות עד שנראים ג' כוכבים קטנים (כמו לענין קריאת שמע של
961ערבית, כדלעיל הערה 2931),
962או סגי בכוכבים בינונים (כנזכר בשו"ע יו"ד סי' רסב ס"ו).
963וכתב המנחת כהן מאמר שני פ"ה (לענין
964קריאת שמע של ערבית כתבו הפוסקים שזמנה מזמן יציאת שלשה כוכבים קטנים ...
965ואם כן קל וחומר לענין שבת החמורה, שאם נולד תינוק בערב שבת סמוך לחשיכה שאינו
966נימול בשבת הבאה אלא אם כן היו נראים ברקיע ג' כוכבים קטנים).
967אבל ביד הקטנה פ"ה מהל' מילה, במנחת
968עני ס"ק יג (דבקריאת שמע דאורייתא החמירו בה, כי מאי איכפת לן בכך להחמיר ולהמתין
969עוד קצת, אבל גבי מילה אם נחמיר בזה שהוא באמת לילה גמור מן הדין ולספק בה יצא הדבר
970לתקלה כי נדחה אותו ליום שאחר שבת ובאמת מילה בזמנה יותר חמור משבת שהרי באמת מילה
971בזמנה דוחה שבת). וכן מסיק ב"בין השמשות" (ע' סו).
972אמנם מדברי רבינו, שדחה דברי הש"ך
973מחמת תשובת הר"י בעל התוספות הנ"ל, אשר בה נתבאר שגם לענין מילה בשבת
974חוששים שלא בקיאים בין בינונים לגדולים, ורק בקטנים כתב שאין לספק שמא היו גדולים.
975נראה לכאורה אם כן, שגם לענין תינוק שנולד בליל שבת, צריך לחכות עד ליציאת כוכבים קטנים.
976וכמדומה שכן פוסקים רוב רבני דורינו,
977לחכות עד ליציאת כוכבים קטנים לענין מילה בשבת.
978[2944] שלא העתיק (בבית יוסף) את כל התשובה
979הנ"ל של הר"י בעל התוספות; רק את חלקה העתיק מתוך המרדכי (שבת רמז רצב,
980ועל פיה פסק כנ"ל בשלחן ערוך ס"ה), ואת חלקה העתיק מתוך הגהות מיימוניות
981(הל' מילה פ"א אות ח, ועל פיה פסק כנ"ל בשלחן ערוך ס"ו).
982[2945] רוסיה הלבנה ופולין, שבהן
983הי' עיקר מושב היהודים באותה תקופה. ועיקר הכוונה הוא, כנראה, לאיזור לאזניא-לאדי
984(54°45' רוחב), שבו הי' גר רבינו.
985[בקצות השלחן (הערה ח) כתב שהכוונה לרוסיא
986הצפונית; אבל לא מסתבר לומר שהכוונה לאיזור עיר לענינגראד, שהיא 60°
987רוחב, שהרי עיקר מושב היהודים בימים ההם הי' ברוסיא הלבנה ובפולין, ולא
988ברוסיא הצפונית].
989ואף שיש מקום לומר שעיקר הכוונה הוא
990למרכז רוסיא הלבנה (המקביל גם למדינת פולין), שהם לערך 53°
991רוחב. מכל מקום נראה שעיקר החישובים הם לפי איזור לאזניא-לאדי (54°45' רוחב), שהרי רבינו כותב כאן שמהשקיעה האמיתית עד צאת הכוכבים נמשך
992בארץ ישראל בימים השוים בכדי כ' מינוטין, ובמדינותינו בכמו חצי שעה, וחשבון זה מתאים
993יותר לרוחב העיירות לאזניא-לאדי [שאם בארץ ישראל (31°47'
994רוחב) בימים השוים יעברו 20 דקות מהשקיעה האמיתית (1°35' תחת האופק) עד צאת הכוכבים (5°50'
995תחת האופק), אזי באיזור לאזניא-לאדי (54°45'
996רוחב) יעברו לערך 30 דקות מהשקיעה האמיתית עד צאת הכוכבים].
997[2946] כיון שבמקום מושב רבינו (איזור
998לאזניא-לאדי ברוסיא הלבנה) השקיעה האמיתית היא 4 דקות אחרי השקיעה הנראית (כדלעיל
999הערות 2914;
10002916).
1001[2947] תמר סד (הקטן שבנשפים ...
1002עומד בנקודה שבין מאזנים [תשרי של חדשי חמה] לגדי [טבת של חדשי חמה], ששם היותר
1003קטן, ומשם שב להתוסף ... הנשף שהוא י"ח מעלות). וראה שימת עין ע' 16 (שחישוב
1004זה הוא בנשף הגדול של 18 מעלות, משא"כ בנשף הקטן של צאת הכוכבים, שהוא פחות
1005מ-6 מעלות, אזי יוקטן הנשף הקצר בפחות זמן ויהי' יותר קרוב לתקופת תשרי). וראה
1006לעיל (הערה 2923).
1007[2948] לה, א (אמר רבה בר בר חנה
1008אמר רבי יוחנן הלכה ... כרבי יוסי לענין תרומה ... לחומרא ... דלא אכלי כהנים
1009תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי).
1010ונתבאר לעיל (הערה 2930),
1011שסיום בין השמשות דרבי יוסי הוא ביציאת ג' כוכבים בינונים.
1012[2949] בתוס' לה, ב ד"ה אלא לענין אכילה (הקשה
1013ה"ר פורת דבשבת גופיה הוה מצי למינקט הלכה ... כרבי יוסי במוצאי שבת ...
1014ונראה לר"י דניחא ליה לאשמועינן רבותא ... אפילו בתרומה דקיל משבת, או בתרומה
1015דרבנן, מחמיר רבי יוסי דלא אכלי כהנים עד דשלים בין השמשות דידיה).
1016[2950] כדלעיל (הערה 2948)
1017דאמרינן הכי בגמרא לענין אכילת תרומה. ובמשנה ריש ברכות (מאימתי קורין את שמע בערבין
1018משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן).
1019[2951]
1020נתבאר הפירוש לעיל (הערה 2931),
1021שכיון שאין אנו בקיאים בכוכבים בינונים, צריך להחמיר לענין קריאת שמע של ערבית,
1022ולחכות עד ראיית הכוכבים הקטנים, כדלקמן סי' רצג ס"א.
1023וכדי לבאר זאת הקדים רבינו וכתב:
1024א) ראיית והכרת ג' כוכבים בינונים
1025אפשרית רק אצל "האצטגנינין הבקיאים בגודל גוף הכוכבים כולם ברקיע". הרי
1026שאדם הרגיל אינו בקי בכוכבים בינונים.
1027ב) "כמ"ש בתשו' מהר"ם בן
1028ברוך בשם ר"י", שם כתב ר"י בעל התוספות, שאפשר לטעות בכוכבים
1029בינונים – שמא הם גדולים, ורק בכוכבים קטנים אי אפשר לטעות (ראה לעיל סוף הערה 2936).
1030ג) אשר הכוכבים "הקטנים מהם בגופם או
1031באורם אינן נראים עד לאחר זמן מה, יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית".
1032ד) ועל פי כל זה מסכם כאן, "ולפי
1033שאין אנו בקיאים בהם, לכך צריך להחמיר" ולחכות עד שיראו כוכבים "קטנים מהם"
1034– "עד שעה שלימה אחר השקיעה".
1035ויתבאר לקמן (הערה 2953)
1036שלפי החשבון נראה שצריך להוסיף מטעם זה מעלה אחת נוספת, דהיינו שכוכבים בינונים
1037נראים כשהשמש יורדת לערך 5°50' תחת האופק,
1038וכוכבים קטנים נראים כשהשמש יורדת 6°50' תחת האופק. כלומר
1039הוספה של 5 דקות בארץ ישראל בימים השוים, והוספה גדולה יותר באמצע הקיץ ובארצות
1040הצפוניות.
1041ועוד צריך לחשוש, שמא לא ידעו האנשים את
1042מקום רוחב השמש המדויק בכל יום מימי הקיץ, ולכן מחמיר להשוות המדות, שגם בתחלת
1043ובסוף הקיץ צריך להחמיר מספק כמו באמצע הקיץ – "עד שעה שלימה אחר
1044השקיעה".
1045וכן נתפרש לקמן (סעיף ז, והערה 2968)
1046לאידך גיסא, שגם באמצע הקיץ צריך להחמיר מספק כמו בתחלת וסוף הקיץ, כיון ש"חסרון
1047ידיעה בזה אינו נקרא ספק בזה".
1048*
1049ועל זה כתבתי בקונטרס נרות שבת קודש ח"ב
1050(הערה 13), אשר בתקופתינו שמחשבים ומדפיסים לוחות זמני צאת הכוכבים לפי מעלות
1051התרחקות השמש מהאדם, לכאורה אפשר לסמוך על הסימן העיקרי הנ"ל – לפי חשבון 20
1052דקות אחרי השקיעה האמיתית בארץ ישראל בימים השוים.
1053אמנם בקיצור הלכות מילואים (ע' קב הערה 44)
1054חלק עלי, והוכיח מדברי רבינו כאן, שאף אם מחשבים את זמן צאת הכוכבים לפי חשבון
1055המעלות, יש להחמיר לענין קריאת שמע של ערבית עד זמן ראיית ג' כוכבים קטנים. ועוד
1056ציין בסדור עם ציונים – רסקין (הערה 34) לכמה הדנים בזה. וכן הביא סברה זו
1057ב"זמנים כהלכתם" (בורשטין) ע' כ.
1058שוב נראה לי כדבריו, שהרי בכל המשך דברי
1059רבינו כאן מבאר כמה חישובי זמנים (הבנוים על חשבון המעלות), ולמרות זאת כותב
1060"ולפי שאין אנו בקיאים בהם לכן צריך להחמיר ... עד שעה שלימה אחר
1061השקיעה". הרי שגם בזמנינו יש להחמיר עד ראיית כוכבים קטנים. והיינו שאחרי
1062שנפסק שצריך להחמיר כיון שאין אנו בקיאים, אם כן גם עלינו חלה החומרה לחכות
1063לכוכבים קטנים.
1064וכפי שנתבאר לקמן בשו"ת רבינו (לדידן
1065דלא קים לן בשיעורא דרבנן בעו"ה, אין אתנו יודע עד מה במקומותינו לומר קים לי
1066בשיעורא דרבנן. ובפרט דשבת לכל מסורה, ליודעים ולשאינם יודעים, ולמדים זה מזה להקל
1067שלא כדת).
1068ומה גם, שאחרי כל החישובים לפי המעלות
1069ואחרי כל הלוחות המדויקים, עדיין יש הרבה סיבות לאי דיוק בזמן צאת הכוכבים בלוחות
1070(כמבואר בקונטרס נרות שבת קודש ח"ב ע' 15. וב"זמני היום בהלכה" ע'
1071מא), ועדיין יש יסוד גדול לומר "שאין אנו בקיאים בהם" ו"לכך צריך
1072להחמיר" לחכות עד זמן צאת הכוכבים הקטנים, שהרי:
1073א) בדרך כלל נרשמות בלוחות רק הדקות,
1074ולא השניות. הרי שתמיד יש אי דיוקים של עד כחצי דקה לכל צד.
1075ב) בדרך כלל הלוחות נקבעים למרכזה של כל
1076עיר. ואילו בשאר המקומות שבעיר יש שינוים קלים.
1077ג) כדי שלא יצטרכו לעשות לוח זמנים
1078מיוחד לכל עיר, רגילים לעשות לוחות כלליים לכל מעלה ומעלה לרוחב קו המשוה (ואחר כך
1079מן הצורך לתקן הזמן לפי השעון ההסכמי שבכל עיר). הרי ישנם עדיין המקומות בין
1080המעלות, שיקשה עליהם החשבון.
1081ד) הטבלאות הנפוצות נקבעות בדרך כלל רק
1082לשנת חמה אמצעית (של מחזור 4 שנים). ואילו בשאר השנים יש שינוים קטנים.
1083ה) יש לוחות כלליים יותר, שנחשבו בהם
1084הזמנים רק לאחד מימי השבוע, ואילו בשאר ימי השבוע יש שינוים קטנים.
1085ו) הטבלאות הנפוצות נקבעות לזמן חצות
1086האמיתי שבכל יום ויום, נחשבו לשעת חצות לילה, ואינו מספיק לחשב זמני השקיעה (לערך
108718 שעות מאוחר יותר).
1088ז) הטבלאות הנפוצות נקבעות לחצות האמיתי
1089במקום 0 מעלות אורך, ואילו עד שמגיע החצות לעיר כמו נ.י. עוברות עוד 5 שעות.
1090ח) מזג האויר פועל שינויים בשבירת
1091הניצוצות, וגורם לשינויים בזמן המדוייק של שקיעת החמה (הנראית והאמיתית).
1092מחמת כל הנ"ל ברור לכאורה, שגם
1093כשמחשבים את הלוחות לפי חשבון המעלות, עדיין יסוד גדול לומר "שאין אנו בקיאים
1094בהם" ו"לכך צריך להחמיר" לחכות עד זמן צאת הכוכבים הקטנים.
1095ואף שיש מי שיכול להגיע לרמת דיוק גבוהה,
1096אבל לא המון עם. וגם בזמן רבינו כותב שיש אצטגנינים שיכולים לבוא לדיוק, אבל לא המון
1097עם, ועל זה אמרו "לפי שאין אנו בקיאים בהם לכך צריך להחמיר".
1098ואם לא נקבע את הזמן לפי המינימום הוספה
1099שמחשב כאן אדמו"ר הזקן (שעה שלימה לאמצע הקיץ – כיון שאין אנו בקיאים), לא נמצא
1100ידינו ורגלינו, כי כל אחד יסמוך על הלוח ועל השעון הרגיל, ולא יעזרו שום הערות
1101בשולי הגליון של הלוח.
1102וראה בסוף הספר סדר הכנסת שבת –
1103הערותיהם של הרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק (סעיף ג), ושל הרב לוי יצחק שי' רסקין,
1104שכל אי הדיוקים הנ"ל מחייבים איחור של דקה או שתים, ולא איחור של 10 או 15
1105דקות; אמנם באמת על ידי צירוף כל אי הדיוקים המנויים לעיל הרי זה הרבה יותר משתי
1106דקות, וראה בטבלאות (דלעיל הערה 2931),
1107שהחומרה בכוכבים קטנים (לגבי כוכבים בינונים) בנ.י. (בימים השוים) לשיטת רבינו היא
11085 דקות, ובמוסקבה – 7 דקות.
1109וזוהי הדרך היחידה לצאת מחשש של
1110"אין אנו בקיאים" – לקבוע את זמן המינימום שכותב כאן רבינו, דהיינו
1111כשהשמש היא לערך 6°50' תחת האופק. ואם יקבע זמן זה באנ"ש
1112(ולא שכל אחד יעשה לוח אחר, שמבלבל את כולם), אזי יזהרו בזה כולם, ולא ניכלם ולא ניכשל
1113לעולם ועד.
1114[2952] כמבואר בשו"ע או"ח סי' רלה
1115ס"א (זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים). ובמ"א שם
1116ס"ק א (ומן הדין סגי בבינונים ... אלא שאין אנו בקיאין לכן בעינן קטנים).
1117וכדלעיל (הערה 2931).
1118ומדייק רבינו כאן, שרק "לענין קריאת
1119שמע של ערבית" צריך להחמיר עד שיהיו כוכבים קטנים, משא"כ לענין תפלת
1120ערבית (למנהגינו שאין מתפללים עד צאת הכוכבים), סגי בכוכבים בינונים, ובהקדים:
1121במנין הקבוע של הרבי היו בדרך כלל זמנים
1122קבועים לתפלת ערבית – מאוחרים יותר מזמן הנ"ל של ג' כוכבים קטנים.
1123מלבד פעמים אחדות בשנה, בסיום התעניות,
1124שאז הי' הרבי רגיל לצאת לתפלת ערבית פחות מחצי שעה אחרי השקיעה. והיינו שבימים אלו
1125סמך להקל כשיטת רבינו הזקן, שצאת הכוכבים הבינונים בנ.י. הוא פחות מחצי שעה אחרי
1126השקיעה.
1127כדי לבאר הנהגה זו, עלינו להקדים ולבאר
1128את הלכות ומנהגי זמן תפלת ערבית. אשר מבואר במשנה ריש ברכות (מאימתי קורין את שמע
1129בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), והיינו מזמן צאת הכוכבים –
1130כנ"ל.
1131כותב על זה רש"י שם ד"ה עד
1132סוף (אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא
1133בברייתא בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה
1134שאדם קורא על מטתו יצא).
1135והיינו שכבר בזמן התלמוד (ירושלמי)
1136והראשונים (רש"י) רגילין היו להתפלל ערבית בבית הכנסת לפני צאת הכוכבים, וגם
1137לפני שקיעת החמה (מבעוד יום), ומתרץ רש"י שלענין קריאת שמע היו סומכים על מה
1138שקוראים קריאת שמע שעל המטה.
1139אמנם בתוס' שם ד"ה מאימתי (תימא
1140לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ואם כן שלש
1141פרשיות היה לו לקרות ... לכן פירש ר"ת ... דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק
1142תפלת השחר (כו, א) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה ... ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל
1143זמן ערבית).
1144והיינו שלא רק לענין תפלת ערבית סמכינן
1145על רבי יהודה, מפלג המנחה ולמעלה, אלא אף לענין קריאת שמע.
1146להלכה קיי"ל כרש"י, שרק לענין
1147תפלת ערבית סמכינן על רבי יהודה מפלג המנחה ולמעלה, ולא לענין קריאת שמע, כמבואר
1148בשו"ע סי' רלה ס"א (זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים
1149... ואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה
1150ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן קורא קריאת שמע בלא ברכות).
1151ואף שיש נוהגים גם לענין קריאת שמע להתיר
1152מפלג המנחה ולמעלה, כדעת התוס', לא קיי"ל הכי, כמבואר לקמן סי' תפט סי"ב
1153(מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג
1154המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת
1155שמע של ערבית ... העיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא
1156לענין תפלה בלבד אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה).
1157ומכל מקום סמכינן על דעת התוס' במקום
1158אונס (כגון באונן, שלא יוכל לקרוא בלילה), כדלעיל סי' עא ס"ב (ויש לו גם כן לקרות
1159קריאת שמע של ערבית מבעוד יום ... שיהיה פטור בלילה, לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל
1160שיכול לקרות קודם הלילה ... ואין צריך לומר שיש לו להתפלל תפלת ערבית של מוצאי שבת
1161מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה שהוא לילה גמור לענין תפלה לר' יהודה). וכן הוא שם
1162סי' עב ס"ב.
1163ואם אינו במקום אונס, קיי"ל
1164כרש"י, שתפלת ערבית היא מפלג המנחה, וקריאת שמע היא מצאת הכוכבים.
1165וזה שהתירו להתפלל מפלג מנחה ולמעלה הוא
1166רק לענין תפלת הצבור, משא"כ לענין תפלה ביחיד נתבאר לעיל סי' צ ס"י (ערבית
1167צריכים להמתין עד צאת הכוכבים, שלא הקילו להתפלל מבעוד יום אלא משום טורח הצבור
1168שאי אפשר לחזור ולאספם לתפלת ערבית בלילה אם יפרדו איש מעל אחיו אחר תפלת המנחה
1169כמ"ש בסי' רל"ה, אבל המתפללין ביחיד צריכים להתפלל בזמנה).
1170אמנם כבר בתקופת רבינו הזקן ולפניה
1171הונהג בכמה מקומות שאף לענין תפלה בצבור לא יסמכו על רבי יהודה מפלג המנחה ולמעלה,
1172כמבואר בשו"ת רבינו סי' ז (מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים
1173ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים
1174להחמיר, כמו חדש ותפלת ערבית בזמנה וכהאי גוונא טובא).
1175ומקורו בדברי חמודות ברכות פ"ד סוף
1176ס"ק טו (ומקרוב נתחדש פה ק"ק פראג וק"ק ווינא, שרבים מתאספים ערבית
1177להתפלל בצבור בזמנה).
1178וכעין זה במ"א סי' רלה ס"ק ב
1179(והותיקין נוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים). והובא גם בקונטרס אחרון סי' רסז
1180ס"ק א (להותיקין שכתב המג"א שם שנוהגין לקרות בצאת הכוכבים).
1181אלא שכיון שכל זה אינו אלא למנהג
1182ותיקין, אם כן מובן שבזה לא הצריכו לחכות עד לראיית כוכבים קטנים (שאין בקיאים
1183בבינונים), וסגי בג' כוכבים בינונים (כפי שהוא מעיקר הדין).
1184*
1185ובאמת למנהג להתפלל תפלת ערבית בזמנה
1186דוקא יש גם שני טעמים בהלכה:
1187א) נתבאר לעיל סי' רסז ס"א (צריך
1188הוא ליזהר שלא להתפלל מנחה בו ביום עצמו אחר פלג המנחה, שלא יעשה ב' קולות הסותרות
1189זאת את זו בזמן אחד); וכיון שרגילים לבוא למנחה-מעריב לבית הכנסת אחרי פלג המנחה,
1190אם כן אין להתפלל ערבית עד אחרי צאת הכוכבים. ואף שכתב הרמ"א סי' רלג
1191ס"א (ובדיעבד או בשעת הדחק יצא), מכל מקום לכתחלה אסור לעשות כן.
1192ב) עוד נתבאר לעיל שם ס"ג (מתפלל
1193מבעוד יום, אע"פ שקרא גם קריאת שמע, אסור לו להתחיל לאכול כחצי שעה סמוך לצאת
1194הכוכבים ... שהרי הוא לא יצא ידי חובתו כלל בקריאת שמע שקרא מבעוד יום).
1195אלא שכל החששות הנ"ל הן כשמתפללים
1196מנחה-מעריב אחרי פלג המנחה, או כשאין קוראים אלא פרשה אחת בקריאת שמע שעל המטה.
1197משא"כ אם מתפללים מנחה לפני פלג המנחה, ואם קוראים ב' או ג' פרשיות בקריאת
1198שמע שעל המטה, ליכא לחשוש לב' חששות אלו מדינא, והמנהג להתפלל אחרי צאת הכוכבים
1199הוא רק למנהג לותיקין.
1200וכמבואר בט"ז סי' רלה ס"ק ג (ולפי
1201הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בקריאת שמע שעל המטה ולכוון לצאת לרווחא דמלתא, זה
1202יותר נכון, אע"פ שאוכל ושותה תחלה, כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה
1203שאז רגיל כל אדם לקרות. ועל כרחך לומר כן דאם לא כן תקשה לך לרש"י דיוצא
1204בקריאת שמע שעל המטה תיפוק ליה דהא אוכל תחלה והיאך עובר על דברי החכמים שאסרו
1205לאכול תחלה, אלא כדפרישית).
1206היינו שכל החשש הוא לנוהגים לקרוא
1207בקריאת שמע שעל המטה רק פרשה אחת, וכמובא בתוס' ברכות ב, א ד"ה מאימתי (אין
1208העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ... בשביל המזיקין). משא"כ
1209כשקורא כל לילה ב' או ג' פרשיות לשם קריאת שמע [אף אם אינו מכוין בפירוש לצאת ידי
1210חובת מצות קריאת שמע, הרי עצם קריאת ג' פרשיות פירושה שקורא לשם קריאת שמע], הנה
1211כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קריאת שמע קודם השינה, מותר לאכול ולשתות קודם.
1212ולכאורה זוהי גם כוונת רבינו לעיל סי'
1213רסז בקונטרס אחרון (וטעמיה דרש"י מבואר בט"ז שם ס"ק ג, והיינו דוקא
1214מי שרגיל לעולם להתכוין לצאת בקריאת שמע שעל מטתו לקרות ב' פרשיות, אבל המתפלל כל
1215השבוע בצאת הכוכבים, שאינו מתכוון לצאת בקריאת שמע שעל המטה, אסור לאכול ... קודם
1216קריאת שמע שבצאת הכוכבים מיד).
1217ומזה מובן הטעם שלענין ערבית בימי הצום
1218סמך הרבי להקל בזמן תפלת ערבית – שהרי כל החשש הזה הוא באלו שקוראים רק פרשה אחת
1219בקריאת שמע שעל המטה, משא"כ אנו נוהגים תמיד לקרוא ג' פרשיות בקריאת שמע שעל
1220המטה, הרינו מתכוונים בזה לשם קריאת שמע. וגם הרי הרבי התפלל מנחה לפני פלג המנחה.
1221נמצא שכל החומרא להתפלל ערבית אחרי צאת
1222הכוכבים אינו (מדינא) אלא ממנהגא. ובזה ודאי אפשר לסמוך על זמן צאת הכוכבים שמעיקר
1223הדין לשיטת רבינו הזקן כאן, דהיינו בכוכבים בינונים, לזכי הראות באויר זך.
1224והיינו כאמור לעיל, כשהשמש יורדת 5°50' תחת האופק.
1225שוב העיר המזכיר הרי"ל ע"ה
1226גרונר, בהערות ובאורים גליון א'סב ע' 73 (בפעם הראשונה שרצה שיתפללו 25 דקות אחרי
1227השקיעה, אמר לי לגשת להרה"ח ר' שמואל הלוי לויטין, באמרו שהרי הוא רב פוסק
1228דינים, ולבקש שיסכים להתיר להתפלל ערבית 25 מינוט אחרי השקיעה, ולהכריז שאחר כך
1229לאחרי שיהי' 36 דקות אחרי השקיעה לקרוא קריאת שמע שנית (ולא הזכיר שיכולים לסמוך
1230על קריאת שמע שקוראים בקריאת שמע שעל המטה). וכן הי' פעם – ואולי יותר מפעם אחד –
1231שהורה להתפלל ערבית 20 מינוט אחרי השקיעה, ולהכריז הנ"ל).
1232במשך יותר מעשרים שנים בסיומי התעניות
1233התפללתי תמיד במנין זה, ולא זכור לי שיכריזו כנ"ל, ושיערתי תמיד בפשיטות
1234שסומכים על קריאת שמע שעל המטה, שאנו נוהגים לקרוא כל ערב ג' פרשיות, לשם קריאת
1235שמע.
1236אמנם כל זה הוא כשמתפללים לפני צאת
1237הכוכבים, משא"כ כשמתפללים אחרי צאת הכוכבים, לכאורה פשוט שאפשר להתפלל אחרי
1238צאת הכוכבים הבינונים, ואין טעם שלא לסמוך על קריאת שמע שעל המטה.
1239*
1240ויתירה מזו מסיק בס' בין השמשות (ע'
1241סח), שבכל מילי דרבנן אפשר לסמוך על ראיית כוכבים בינונים. וכן הוא לענין מוצאי
1242תענית תשעה באב ושאר תעניות דרבנן, דסגי בכוכבים בינונים (שם ע' עד). והיינו
1243כמבואר בשו"ע סי' תקסב ס"א (כל תענית שלא שקעה עליו חמה, דהיינו שלא
1244השלימו עד צאת הכוכבים, אינו תענית). וברמ"א שם (שראה ג' כוכבים בינונים).
1245[לא כולם מסכימים לומר שבדרבנן סגי
1246בכוכבים בינונים, ובט"ז (סי' רלה ס"ק א) משמע שלא הקילו בתענית אלא משום
1247"דבתענית לא הטריחו כולי האי", ולא משום דהוי מדרבנן (ראה "זמנים
1248כהלכתם" ע' כ)].
1249ולפי זה מסיק בס' "בין
1250השמשות" (ע' עז) שאף לענין ספירת העומר סגי בכוכבים בינונים, שהרי העיקר הוא
1251כדעת הפוסקים שספירת העומר בזמן הזה הוא מדברי סופרים (כדלקמן סי' תפט ס"ב).
1252ואף שיש אומרים שחיוב ספירת העומר בזמן
1253הזה הוא מן התורה, הרי יש מקילים לספור ספירת העומר גם לפני צאת הכוכבים, ואפילו
1254לפני שקיעת החמה, כדלקמן סי' תפט סי"ב (יש אומרים שמותר לברך ולספור בבין השמשות
1255אף על פי שהוא ספק לילה וספק יום ... מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה
1256ואילך לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי
1257יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית וא"כ הוא הדין שהוא כלילה לענין
1258ספירת העומר לרבי יהודה לפי דבריהם).
1259ואף שרבינו פסק שם שלא כדעתם (ויש חולקין
1260על זה ואומרים שלכתחלה אין להכניס עצמו לידי ספק אפילו מדברי סופרים ואין לספור עד
1261צאת הכוכבים שהוא לילה ודאי, וכן עושין המדקדקים וכן ראוי לכל אדם לעשות ... שהעיקר
1262כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד אבל לא
1263לענין שאר דברים שמצותם בלילה).
1264מכל מקום מסיק ב"בין השמשות" שם
1265דסגי בכוכבים הבינונים, ואין צריך לחכות לכוכבים קטנים.
1266[2953] כבר נתבאר לעיל (הערה 2931),
1267שעיקר זמן לילה הוא בצאת הכוכבים הבינונים, וכיון שאין אנו בקיאים בכוכבים בינונים
1268צריך להחמיר עד לצאת כוכבים קטנים, ו"לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של
1269ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה" (הנראית).
1270והנה באיזור לאזניא-לאדי, שהוא רוחב 54°45' לערך, לחשבון רבינו, תהי' השקיעה הנראית (1°
1271תחת האופק) באמצע הקיץ בשעה 8:46, וצאת ג' כוכבים הבינונים (5°50'
1272תחת האופק) בשעה 9:37. הרי שזמן צאת ג' כוכבים בינונים באמצע הקיץ
1273הוא לערך 51 דקות אחרי השקיעה הנראית. ומה שהצריך "שעה שלימה אחר
1274השקיעה" (ובמהדורה קמא: "ויותר משעה בקיץ במדינות אלו"), הוא כדי
1275שיהיו נראים גם הכוכבים הקטנים יותר.
1276ולכן נראה לקבוע את זמן צאת הכוכבים
1277הקטנים – כשהשמש יורדת לערך 6°50' תחת האופק (מעלה
1278אחת אחרי ראיית הכוכבים הבינונים 5°50').
1279ואף ששיעור זה הוא באיזור לאזניא-לאדי
1280מעט יותר מ"שעה שלימה אחר השקיעה" (ראה בסוף ספר סדר הכנסת שבת, בהערות
1281הרב יהורם שי' אולמן), והי' אולי אפשר להקדים מעט, שראית הכוכבים הקטנים אחרי
1282ראיית הכוכבים הבינונים היא רק 3/4 מעלה (ובארץ ישראל בימים השוים היא הוספה של
1283לערך 3 דקות). מכל מקום נראה לענ"ד להשוות המדות, ולהוסיף מעלה אחת אחרי זמן
1284ראיית הכוכבים הבינונים כנ"ל (זאת אומרת שבארץ ישראל בימים השוים הוספה זו היא
1285לערך 4 דקות).
1286ומזה נראה גם, שמה שנתבאר לעיל (ראה
1287הערה 2916)
1288שהשקיעה האמיתית היא 4 דקות אחרי שקיעה הנראית, הכוונה לאיזור לאזניא-לאדי,
1289משא"כ בארץ ישראל היא פחות מ-3 דקות; שהרי נתבאר לעיל (סוף הערה 2934),
1290שאם נאמר ש-4 הדקות הם בארץ ישראל, אם כן תהי' צאת הכוכבים הבינונים כשהשמש 6° תחת האופק, והיינו באיזור לאזניא-לאדי – בימים השוים – 36 דקות
1291אחרי שקיעה הנראית, ובאמצע הקיץ – כמעט שעה אחרי השקיעה הנראית, ומהו אם כן שכותב
1292כאן, שרק מחמת שאין אנו בקיאים בכוכבים קטנים צריך להחמיר עד שעה שלימה,
1293משא"כ אם היינו בקיאים בכוכבים בינונים לא היינו צריכים לחכות שעה שלימה!?
1294(ראה בסוף הספר סדר הכנסת שבת, הערות הרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק ס"ב, והרב
1295שלום דובער שי' הרצל ס"ג-ד).
1296*
1297והנה בס' "בין השמשות" (ע' מט
1298וע' נא) כתב, שעל פי בדיקת המומחים נראים הכוכבים הקטנים בימים השוים בארץ ישראל
129910 דקות אחרי שנראים הכוכבים הבינונים. ונתבאר בספרים הדנים בזה (ראה זמנים כהלכה
1300ע' מ, הזמנים בהלכה ע' תקכח), שלפי חשבון זה, ראיית הכוכבים הקטנים היא כשהשמש
1301יורדת 8°30' תחת האופק. ולפי זה סודרו לוחות זמני צאת
1302הכוכבים בחוגים רבים.
1303אמנם כבר נתבאר לעיל, דעת רבינו דסגי
1304בראיית הכוכבים באויר זך לזכי הראות, ולדעתו יוצא זמן ראיית כוכבים קטנים הוא
1305כשהשמש יורדת לערך 6°50' תחת האופק.
1306[2954] ראה שוע"ר סי' רצג
1307ס"א, שמטעם זה צריך להוסיף עד שיהיו ג' כוכבים עומדים רצופים במקום אחד.
1308ונתבאר לעיל (הערה 2931)
1309שמקורו ברמב"ן (פסחים נד, ב) ובר"ן (שבת טו, א סד"א אמר רבה).
1310אמנם כאן כתב רק "להוסיף
1311מעט". וכן לענין יום הכיפורים יתבאר לקמן סי' תרכד ס"ב (שימתינו מעט אחר
1312צאת הכוכבים).
1313ומקורו ברא"ש יומא פ"ח סי' ח
1314(ותוספת זה לא נתברר
1315שיעורו אלא על כרחך לאו תוספת כל דהוא קאמר, מדאמרינן במסכת יום טוב בריש פרק
1316המביא (ל, א) ובשבת פרק שואל (קמח, ב) דהא תוספת דיום הכיפורים דאורייתא הוא, והא
1317נשי דידן דאכלו ושתו עד אורתא ולא מחינן בהו, ומסתמא לא היו אוכלות לגמרי עד חשיכה
1318שאינן יכולות לצמצם ... אלמא לאו בתוספת כל דהוא אמרינן, אלא שלא נתברר שיעורו,
1319וצריך לפרוש קודם בין השמשות מעט, וכן מוצאי יום הכיפורים אחר צאת הכוכבים צריך
1320להוסיף מעט".
1321וכתב הגרא"ח נאה (בדי השלחן סי' צג
1322ס"ק ב) שכשם שבתחלת השבת הצריך רבינו להוסיף מחול על הקודש 4 דקות (ראה לעיל
1323הערה 2913),
1324כך מסתבר שגם בסוף השבת יש להוסיף 4 דקות.
1325ולפי האמור לעיל (הערה 2934)
1326שזמן ראיית כוכבים בינונים הוא כשהשמש יורדת לערך 5°50'
1327תחת האופק, ולפי האמור לעיל (הערה 2953)
1328שזמן ראיית כוכבים קטנים הוא כשהשמש יורדת לערך 6°50'
1329תחת האופק, נמצא שלענין מוצאי שבת, כדאי לקבוע הזמן – 4 דקות אחרי שהשמש יורדת
1330לערך 6°50' תחת האופק.
1331וראה מ"ש בזה בקובץ הערות התמימים
1332ואנ"ש – 770 (גליון ער ע' 51. ערב ע' 52. עדר ע' 46). סידור עם ציונים –
1333רסקין (ע' רל).
1334[2955] במדינות הצפוניות, בחורף – השקיעה היא
1335מוקדמת מאד, ובקיץ היא מאוחרת מאד.
1336[2956] לקמן בשו"ת רבינו
1337(סי' מה) מסיים (ואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה,
1338אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת והיא תברך עליהם הברכה, וה' יסלח לה ותבא עליה ברכת
1339טוב ותקבל שכר על הפרישה מה' הטוב), ושם נסמן (הערות 3019-3020).
1340[2957] ראה גם לעיל (הערה 2912).
1341[2958] ראה גם לעיל (הערה 2920)
1342[2959] כאמור במכילתא ורש"י שמות יט, ג (הנשים
1343בלשון רכה ... לזכרים דברים הקשין כגידין). וגם כאן מדבר אודות "המכשלה מאד
1344בנשים ... וגם באנשים". ולעיל סי' רס ס"ה (צריך אדם לשאול לאנשי ביתו
1345... קודם בין השמשות ... בלשון רכה). וראה סדור עם ציונים – רסקין (הערה 18).
1346[2960] שבת קמח, ב (הנח לישראל
1347מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין ... לא שנא בדרבנן ולא שנא בדאורייתא, דהא תוספת
1348דיום הכיפורים דאורייתא היא, וקא חזינן להו דקאכלי ושתו עד שתחשך ולא אמרינן להו
1349ולא מידי).
1350ולקמן סי' תרח ס"ד (וכן הדין בכל דבר
1351איסור שאינו מפורש בתורה אלא שחכמים למדוהו ממדרש הפסוקים, או שהוא קבלה בידם הלכה
1352למשה מסיני, או שהן בעצמן אסרו דבר, ואדם אחד עובר על דבריהם בשגגה שאינו יודע האיסור
1353ואף אם יודיע לו האיסור לא יקבל ממנו, אינו צריך למחות בידו דמוטב שיהיה שוגג ולא יהיה
1354מזיד). וכן הוא בסי' קנו ס"ז (אלא אם כן הוא איסור שאינו מפורש בתורה).
1355וכל זה הוא בתוספת עינוי יום הכיפורים,
1356שהוא לדברי הכל מדאורייתא, אלא שאינו מפורש בתורה וחכמים למדוהו ממדרש חכמים. וכל
1357שכן בתוספת שבת שלפנינו, שנחלקו הפוסקים אם הוא מן התורה, וקיי"ל שהוא מן
1358התורה, כדלקמן שם ס"א (מצות עשה מן התורה להוסיף מן החול על הקודש, בין
1359בעינוי בין באיסור מלאכה ... שבת מנין ... יום טוב מנין...), ולעיל סי' רסא ס"ד
1360(יש אומרים שמצות עשה מן התורה להוסיף מחול על הקדש באיסור עשיית מלאכה בכניסת
1361שבתות וימים טובים וביציאתם), ושם נסמן (הערה 1276).
1362[2961] כל זמן בין השמשות אמרינן מוטב שיהיו
1363שוגגין ואל יהיו מזידים. והיא דעה הא'. אחר כך תתבאר דעה הב', שגם בבין השמשות
1364חובה למחות בכל אופן.
1365[2962] כדלעיל (ובמדינות אלו זמן צאת ג' כוכבים
1366בינונים בימים השוים הוא בכמו חצי שעה בקירוב אחר השקיעה האמיתית ... וכן בכל החורף
1367כמעט).
1368[2963] קדושים יט, יז (הוכח תוכיח את עמיתך). ולעיל
1369סי' קנו ס"ז (הרואה את חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה, מצוה עליו להחזירו למוטב
1370ולהודיעו שהוא חוטא על נפשו במעשיו הרעים, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך).
1371[2964] ראה לקמן הל' נזקי גו"נ
1372סט"ו. סדור עם ציונים – רסקין (ע' תשה).
1373[2965] אוצ"ל: ונטיית.
1374[2966] ראה לעיל (הערה 2925).
1375[2967] כדלעיל סי' רסא ס"א (ואפילו אם
1376נסתפק לו אם הוא בין השמשות או יום אין זה כלום, שכל ספק הבא מחמת חסרון ידיעה
1377אינו כלום, שאם הוא אינו יודע אחרים יודעים). עד"ז כאן, לענין ספק אם הוא
1378עדיין בין השמשות או שהוא כבר ודאי לילה.
1379[2968] כיון שבתחלת ובסוף הקיץ, צאת הכוכבים
1380במקום מושב רבינו היא כחצי שעה אחרי השקיעה האמיתית (כדלעיל הערה 2945),
1381לכן גם באמצע הקיץ צריך להחמיר מספק כמו בתחלת ובסוף הקיץ.
1382וכן לאידך גיסא, בדבר שצריך להחמיר עד
1383ראיית ג' כוכבים קטנים, הנה גם בתחלת ובסוף הקיץ צריך להחמיר מספק כמו באמצע הקיץ,
1384כדלעיל (סעיף ו, ובהערה 2951).
1385[2969] שתי דעות אלו (אם גם בבין השמשות יש
1386חיוב למחות בכל אופן), מובאים בתורת האדם להרמב"ן ענין אבלות ישנה, בכתבי
1387הרמב"ן מהדורת שעוועל ח"ב ע' רנג (הני נמי קאמר, שאוכלין עד שתבא עליהן
1388רגע דמשום ספק חשכה הן מפסיקין, ואינן מפסיקין ברגע ברור דהוא יום. אי נמי התם עד
1389שחשיכה ממש אכלי, ועברי אספיקא דבין השמשות).
1390ובים של שלמה ביצה פ"ד סי' ב (נראה,
1391לא זו ודאי דאורייתא אלא אפילו ספיקא דאורייתא, מאחר דספיקא דאורייתא לחומרא הוי כודאי
1392... אף בין השמשות הוי מחינן בהו אי היו אכלי, כי ספיקא כודאי). וכן פסק במ"א
1393סי' תרח ס"ק ב (אע"פ שהוא ספק, כגון בין השמשות, מוחין).
1394וב"נתיב החיים" (לבעל הקרבן
1395נתנאל) חולק עליהם, וסובר כדעה הא'. וכאן מביא את ב' הדעות, ומסיק על הדעה הב':
1396"וכן עיקר". וכדעה זו נפסק גם לעיל סי' קנו ס"ז (ואפילו הוא דבר
1397שאיסורו אינו אלא מספק), ולקמן סי' תרח ס"ד (נשים שאוכלות ושותות עד בין
1398השמשות ... אין ממחין בידן), משא"כ בבין השמשות מוחין.
1399[2970] כדלעיל (סעיף ב והערה 2917),
1400שמיד מהשקיעה האמיתית מתחיל בין השמשות דרבי יהודה.
1401[2971] ולמחות בהם מיד אחר השקיעה, אפילו
1402"אם יודע שלא ישמעו לו".
1403[2972] מלשון המשנה ברכות כו, א
1404(תפלת המנחה עד הערב), אין שום הכרעה אם הכוונה לשקיעת החמה או לצאת הכוכבים. ובתר"י
1405שם יח, א (אין לפרש עד יציאת הכוכבים שהוא לילה ממש, דעל כרחך אית לן למימר דעד הערב
1406האמור כאן אינו רוצה לומר אלא עד שקיעת החמה כו', כי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא
1407עד שקיעת החמה, הכי נמי תפילת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד).
1408אבל בשו"ע סי' רלג ס"א (ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן).
1409ומפורש יותר בדברי הרמ"א שם (עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים). ואעפי"כ לא
1410סמך על זה הרמ"א אלא "בדיעבד או בשעת הדחק". ורבינו לא סמך על זה אלא
1411שלא למחות ביד המקילין.
1412או אפשר לומר, דמה שכתב אחר זה (ובפרט בשעת
1413הדחק בימות החורף שהיום קצר), היינו דבשעת הדחק אפשר לסמוך על דיעה זו (ולא רק שאין
1414למחות ביד המקילין) – ואזי יתאימו דבריו יותר לדברי הרמ"א.
1415או נאמר לאידך גיסא, שגם הרמ"א לא התיר
1416"בדיעבד או בשעת הדחק", שלא כתב אלא "ובדיעבד או בשעת הדחק יצא, אם
1417מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים" (ואינו צריך להשלים במעריב).
1418וראה שו"ת ארץ צבי (סי' ס), שפירש
1419בדברי רבינו שיש מקום להקל לענין מנחה אף כדעת ר"ת (אף שמבואר לקמן שאין
1420לסמוך כלל להקל כשיטתו). ובקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ז ע' מב-ד.
1421[2973] אף ששקיעת החמה הוי קבלת שבת, מכל מקום אין
1422למחות בידי מי שמתפלל מנחה של חול.
1423[2974] אפשר שכולל גם, שעד שהמנין מתאסף עוברת
1424שקיעת החמה, שמותר לדחות התפלה לאחר השקיעה כדי להתפלל במנין.
1425[2975] עתה מבאר את האמור לעיל
1426"בין בחול בין בשבת", והיינו אף ששקיעת החמה הוי קבלת שבת, עדיין יכול
1427להתפלל מנחה של חול.
1428ולכאורה קשה מהאמור לעיל סי' רסג סכ"ג (והוא שלא ענה עמהם
1429אחר ברכו, אבל אם ענה, הרי קבל עליו שבת, ואסור לו להתפלל מנחה של חול, אלא יתפלל
1430ערבית שתים).
1431מבאר כאן, שדוקא בקבלת שבת ממש אוסרת אף
1432איסורי שבות במקום מצוה, כדלעיל סי' רסא ס"ג (וכל זה כשעדיין לא קיבל עליו
1433שבת. אבל אם כבר קיבל עליו שבת ...
1434אסור לו לעשות בעצמו כל שבות אפילו קודם בין השמשות, אפילו לדבר מצוה וצורך גדול);
1435ולכן נאסרה עליו גם תפלת המנחה של חול.
1436משא"כ בין השמשות, בלי קבלת עיצומו
1437של יום, כשם שהתירו חכמים איסורי שבת במקום מצוה, כדלעיל סי' רסא ס"א (בין
1438השמשות ... לדבר מצוה מותר לעשות בה כל דבר ש[האי]סור בשבת עצמה הוא מדברי סופרים);
1439כן הותרה לו גם תפלת המנחה של חול, כאמור כאן.
1440ומזה מובן שיש בזה הפרש בין אשה המדלקת
1441נר שבת, שאינה יכולה להתתפלל מנחה אחרי קבלת השבת, כדלעיל סי' רסג ס"ז (שאותה
1442אשה המדלקת מקבלת שבת עליה בהדלקה זו, ולכן תתפלל מנחה תחלה), ונתבאר לעיל שם
1443(הערה 1500),
1444לבין איש שיכול להתפלל מנחה גם בבין השמשות, כאמור כאן.
1445והיינו אף אם האיש הדליק בעצמו נר שבת,
1446כדלעיל שם (וכל זה באשה. אבל באיש המדליק אין בו שום מנהג כלל, ומעמידין על עיקר
1447הדין שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת נרות, אלא באמירת ברכו).
1448[2976] כאן חוזר רבינו ממה שפסק
1449כרבינו תם לעיל סי' רסא ס"ה, וסי' שלא ס"ה, וסי' תרח ס"ג, אשר בין
1450השמשות מתחיל בסוף השקיעה, שהוא קרוב לשעה אחרי תחלת השקיעה, ונמשך 13.5 דקות
1451(בארץ ישראל בימים השוים), שאז הוא זמן צאת הכוכבים, שהוא תחלת הלילה.
1452ומסיק כאן כשיטת הגאונים, אשר בין
1453השמשות מתחיל מיד אחרי השקיעה האמיתית, שהיא כמה דקות אחרי השקיעה הנראית, ונמשך
145420 דקות (בארץ ישראל בימים השוים), שאז הוא זמן צאת הכוכבים, שהוא תחלת הלילה.
1455וכן פסק רבינו בסידורו סוף הל' ציצית (אין
1456לברך על הציצית ... בערב אחר תחלת השקיעה שאז הוא תחלת בין השמשות).
1457בקשר לפסקי רבינו שבסדור כתב בחידושי
1458צמח צדק מו, ד (מיהו הסידור כתב זמן רב אחר השו"ע). ובפסקי דינים צמח צדק
1459שמב, א (מה שכתב המ"א דצאת הכוכבים זו סוף השקיעה, זהו דעת רבינו תם, וכבר
1460השיגו על זה גדולי האחרונים).
1461ובשער הכולל פ"א ס"א (המנהגים
1462והדינים אשר הנהיג אדמו׳׳ר בהסדור הכריע כמה דברים נגד השו״ע שלו. ומבואר בשו״ת
1463דברי נחמיה חאו״ח סימן כ״א ושו״ת אדמו״ר צ״צ ז״ל סימן י״ח אות ד׳ שיש לנהוג כהסדור).
1464ובאגרות-קודש חי"ב אגרת ג'תתקעו (פסק
1465רבנו הזקן בסידורו בסדר הכנסת שבת, דהעיקר כשיטת הגאונים בזמן בין השמשות, ומעיר ממה
1466שכתב בשלחנו הטהור סי' רס"א סעיף ה', כשיטת רבינו תם, ומסתפק איזוהי משנה אחרונה.
1467וכבר הורה נכדו אדמו"ר הצמח צדק, אשר הסידור כתב זמן רב אחרי השו"ע (חידושים
1468למס' שבת סוף פרק ז' מו, ד) ובתר פסקי הסידור אזלינן להלכה ולמעשה, הן בענין זה והן
1469בכמה ענינים שישנם שינוים בין הסידור והשו"ע).
1470ומ"ש בשו"ת צמח צדק
1471חיו"ד סי' רד (תינוק שנולד ביום לעת ערב ולא נודע אם קודם שקיעת החמה או אחר שקיעת
1472החמה, אבל עדיין היה יום ... מלשון השאלה אבל עדיין היה יום, נראה שלא היו נראים שום
1473כוכבים ברקיע בעת שנולד, ואם כן שודאי הוא שלא נראו כוכבים ... דעדיין הוא
1474יום",
1475ביאר באגרות קודש חי"א אגרת ג'שפז
1476(באם אין נראים שום כוכבים ברקיע, היינו גם לא אחד ואפילו מהגדולים – עדיין יום הוא
1477(ולא שקיעת החמה עדיין) ... כי על ידי אי ראיית שום כוכבים – מבררים הספק אם שקעה
1478החמה אם לאו (כשהר מסתיר במערב, או ענן)).
1479וראה אורות חיים פ"ט. ישראל והזמנים
1480ח"ב ע' תקט. סדור עם ציונים – רסקין ע' רלג-ד.
1481[2977] סי' רסא ס"ב (יש
1482אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש, וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש
1483נראה על הארץ עד זמן בין השמשות, והזמן הזה ... ג' מילין ורביע ... ושיעור זמן בין
1484השמשות הוא ג' רבעי מיל ... קודם הלילה).
1485[2978] ספר הישר סי' רכא. תוס' שבת לה, א ד"ה
1486תרי. פסחים צד, א ד"ה רבי יהודה. מנחות כ, ב ד"ה נפסל.
1487[2979] המצויינים בב"י סי' רסא
1488ד"ה והתוס'.
1489[2980] לחשבון מהלך מיל יח דקות,
1490וג' מיל ורביע הם 58.5 דקות. ויתבאר לקמן (הערה 2998).
1491[2981] פסחים צד, א (מעלות השחר עד
1492הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין).
1493[2982] כי חלק יו"ד הוא בתרא לגבי חלק
1494או"ח. וכן יתבאר לקמן סי' תקיג בקונטרס אחרון ס"ק ד (וביורה דעה ...
1495דבתרא הוא חזרו בהם הרב ב"י והרמ"א). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סז.
1496[2983] בסי' רסו ס"ט (משתשקע החמה ספק הוא
1497עד דשלים בין השמשות), שהוא מבעל העיטור שסובר בזה כשיטת הגאונים (ראה לקמן הערה 2993).
1498ובסי' רסב ס"ה (יש לסמוך על
1499הכוכבים ... ואע"פ שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום), שהוא מתשובת
1500הר"י בעל התוס' שסובר כשיטת הגאונים (ראה לקמן הערה 2992).
1501וב"אורות חיים" (ע' רמא) הביא
1502שכן כתב גם בשו"ת "בית דוד" שאלוניקי ת"ק, סי' קכו (למעשה
1503נראה כמהר"ם אלשקר, חדא דמהשו"ע יו"ד שם נראה דסבירא לי'
1504כמהר"ם אלשקר, וכן נראה דעת מור"ם שלא הגיה עליו כלום". וראה מה
1505שדן בדבריו שם.
1506[2984] היינו שכתב סתם "משתשקע" (ולא
1507פירש "מסוף שקיעה"). ואף שר"ת מפרש מה שאמרו בגמרא "משתשקע
1508החמה" שהכוונה לסוף שקיעה, מכל מקום הפוסקים מפרשים דבריהם יותר (ראה כללי
1509הפוסקים וההוראה כלל כו). וכיון שסתמו וכתבו "משתשקע" מובן שהכוונה היא
1510"דאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות".
1511[2985] סי' רסו ס"ק יא (ובתשובת
1512מהר"מ אלשקר ... שהאריך להביא שיטת הגאונים והפוסקים ובביאור דבריהם).
1513ואילו לקמן סי' שלא ס"ה פסק רבינו
1514כר"ת, ולכן העיר בשוה"ג שם: "דלא כש"ך יו"ד סי'
1515רסו".
1516[2986] ס"ק א (זהו לפירוש ר"ת דשקיעת
1517החמה קודמת למשתשקע, ואינו עיקר).
1518והנה בפרי חדש קאי על האמור בגמרא שבת
1519כא, ב (מצותה משתשקע החמה). ומפרש רבינו תם מנחות כ, ב ד"ה נפסל (משתשקע החמה
1520משמע סוף שקיעת החמה ... דאמרינן (שבת כא, ב) גבי נר חנוכה מצוותה משתשקע החמה). וכיון
1521שבשו"ע או"ח סובר הבית יוסף כדעת ר"ת, לכן כתב בשו"ע רס"י
1522תערב (אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה).
1523אמנם כתב על זה במ"א שם ס"ק א (סוף
1524שקיעתה, היינו צאת הכוכבים). וחלק עליו הפרי חדש שם ס"ק א (סוף
1525שקיעתה, פירוש דהיינו צאת הכוכבים. וזהו לפירוש רבינו תם דשקיעת החמה קודמת
1526ל"משתשקע". ואינו עיקר, אלא היינו תחלת שקיעת החמה).
1527והנה רבינו מוכיח מדבריו דלא קיי"ל כר"ת
1528לענין שקיעת החמה. ואם כן נראה לכאורה שסובר כוותיה, שעיקר זמן הדלקת נרות
1529חנוכה הוא בשקיעת החמה (ולא בצאת הכוכבים).
1530ואפשר שלזה כיון באגרות קודש ח"י
1531אגרת ג'קטו (וראה פרי מגדים סתרע"ב א"א סק"ג ובמשנה ברורה שם. סדר
1532הכנסת שבת שבסידור רבנו הזקן). וראה שיעורי הלכה למעשה ח"א ע' תסד.
1533[2987] תשובת הגאונים בשלימותה נדפסה
1534ב"הזמנים בהלכה" ע' תרמה ואילך.
1535[2988] סי' ס (מצאתי בשם ר"ח,
1536מי שהדליק הנר בערב שבת אחר שקיעת החמה, הרי זה חייב מלקות אם הדליק בשוגג, ואם ידע
1537שזה אסור קונסין אותו".
1538ובשו"ת מהר"ם אלאשקר סי' צו (וידוע
1539הוא דכל המפרשים והמחברים שכתבו סתם ולא חילקו בשקיעות כר"ת ז"ל, לא
1540סבירא כוותיה, דלא באו לסתום כי אם לפרש). וראה "אורות חיים" ע' רכא.
1541[2989] שבת טו, א (שסתם). ונתבאר
1542בפירוש הרלב"ח הל' קידוש החדש פ"ב ה"ט ד"ה כלל הדבר (דעת
1543ר"ת ומחזיקי דבריו, אבל לדעת הרמב"ם ז"ל נראה שאין זה אמת, שאם כן
1544הי' לו לפרש איזה דבר מזה, ולדעתו פירוש משתשקע החמה רוצה לומר מיד אחר שתיסתר גוף
1545החמה מעינינו. ובודאי שלדעתו ז"ל גם זו היא סברת הריא"ף ז"ל. גם
1546הרא"ש ז"ל לא כתב בפסקיו כלל מדברי ר"ת, כנראה שלדעתו ז"ל
1547פירוש משתשקע החמה הוא כפשוטו כשיסתר גוף החמה מעינינו).
1548וכן הוא בשו"ת מהר"מ אלאשקר
1549רס"י צו (דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרא"ש
1550ז"ל, דלדידהו בין השמשות הוי תיכף אחר שקיעת החמה מעל הארץ). וראה
1551"אורות חיים" ע' רכו.
1552[2990] הל' שבת פ"ה ה"ד
1553(שסתם). וראה המובא בהערה הקודמת ממהרלב"ח. ובשו"ת מהר"ם אלאשקר שם
1554(הרב ר' אברהם חסיד בנו של הר"מ במז"ל פירש לנו הדבר בבירור שאין אחריו
1555בירור, וידוע הוא שכל דבריו מדברי אביו ז"ל, וכתב ... משתערוב השמש ועד שיראו
1556ג' כוכבים ... ואפילו ששקעה רוב עגולת השמש באופק, ולא נשאר ממנה כי אם דבר מועט
1557... הרי הוא יום ... והזמן שיש בין ערובת השמש ובין ראיית הכוכבים הבינונים הוא
1558ספק אם הוא מן היום או מן הלילה, והוא זמן בין השמשות). וראה "אורות
1559חיים" ע' רכט.
1560[2991] אבן העזר סי' ב, הובא בהגהות
1561מרדכי פ"ג עט, ג. ובב"ח סי' רסא (הא דאמרינן שמוסיפין מחול על הקודש
1562כו', ותנן בפרק במה מדליקין ג' דברים כו' עם חשיכה כו' הדליקו את הנר ... היינו
1563סמוך לשקיעת החמה, ומשקיעת החמה עד צאת הכוכבים היא שעה שמוסיפין כו', דתנו רבנן
1564בין השמשות ספק).
1565ומה שכתב אחר כך שצאת הכוכבים היא יותר משעה
1566אחת אחרי שקיעת החמה, פירש ב"הזמנים בהלכה" (ע' שעד-ה), דהיינו לומר
1567שבמקומו (מגנצא שבאשכנז) באמצע הקיץ – צאת הכוכבים היא יותר משעה אחרי שקיעת החמה.
1568ומה שהזכיר שם "מהלך ה' מילין" אגב אורחא נקט.
1569ואף אם נפרש שיש לו שיטה אחרת בזה, מביא
1570ממנו רבנו עכ"פ פרט זה, שמיד אחרי שקיעת החמה מתחיל בין השמשות. וראה אורות
1571חיים ע' ריד. זמנים כהלכה ע' יב.
1572[2992] בתוס' שבת לה, א ד"ה וירד (ואומר
1573ר"ת דהתם מיירי בתחילת שקיעה ... אבל תימה לר"י ... משעת צאת הכוכבים
1574הוי לילה).
1575ובתוס' פסחים ב, א ד"ה והא
1576קיי"ל עד צאת הכוכבים יממא הוא (אומר ר"י ... ולא קשה ... משתשקע החמה
1577... שני חלקי מיל שהוא לפי הנראה שעה גדולה לפני צאת הכוכבים, [ומתרץ] דאין אנו
1578בקיאין בצאת הכוכבים ... בינונים), שכל זה אינו לשיטת ר"ת.
1579ובתשובתו שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג
1580(פראג) סי' ריט (הובאה לעיל הערה 2943):
1581"על הבן הנולד סמוך לחשיכה והי' נראה יום, והיו נראים כוכבים קטנים מאד, נראה
1582לי כי יש לסמוך על הכוכבים ... אע"פ שהיה הרקיע מזהיר כיום". הובא
1583בשו"ע יו"ד סי' רסב ס"ה (ראה גם לעיל הערה 2983).
1584[2993] הל' מילה ח"ג (אי
1585אתיליד ינוקא משתשקע החמה, ספק הוא, עד דשלים בין השמשות). הובא בשו"ע יו"ד
1586סי' רסו ס"ט (ראה גם לעיל הערה 2983).
1587וראה "אורות חיים" ע' רמ. ישראל
1588והזמנים ח"ב ע' תקט. יגדיל תורה ירושלים חי"ב ע' 55. אור ישראל גליון כט
1589ע' סב.
1590[2994] הכוונה לר"י בעל התוספות [אחיינו
1591של רבינו תם] ובעל העיטור, ששניהם היו צעירים יותר מרבינו תם. וראה אגרות קודש
1592כ"ק אדמו"ר זי"ע חכ"ג אגרת ח'תתקלט. כללי הפוסקים וההוראה כלל
1593סג.
1594[2995] פ"ב סי' כג (וכתב
1595הר"ר יונה ז"ל ... דמשתקע החמה לא מדלקינן שרגא). והובא לעיל (הערה 2989)
1596מה שכתבו בזה הרלב"ח ומהר"ם אלאשקר.
1597ובב"י סי' רסא (ונראה שגם
1598הרא"ש נסתפק בזה, ומפני כך לא הזכיר דבר מזה במסכת שבת ובמסכת יומא ... ומיהו
1599בפ"ק דתענית, לענין מקבל תענית סתם עד שקיעת החמה כתב דשקיעת החמה היינו צאת
1600הכוכבים, ואע"ג דאמרינן בפרק מי שהיה טמא דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד'
1601מילין, פירש ר"ת היינו מתחלת שקיעת החמה כשמחמה מתחלת ליכנס בעביו של רקיע,
1602אבל שקיעת החמה היינו סוף שקיעה והוא זמן צאת הכוכבים ע"כ. אלמא דסבירא ליה
1603הכי. ואם כן יש לתמוה על רבינו [הטור] שלא כתב דברי רבינו תם).
1604ורבינו מפרש בהרא"ש והטור,
1605שהרא"ש בשבת העתיק בסתם את דברי רבינו יונה, דלא סבירא ליה כר"ת, ואילו
1606בתענית הביא דברי ר"ת. ולכן לא כתב הטור את דברי ר"ת. וזהו שכתב כאן
1607"וכן כתב הרא"ש בשם הרב רבינו יונה".
1608וראה "אורות חיים" ע' רטו.
1609סדור עם ציונים – רסקין הערה 65.
1610[2996] לפרש שאחרי ארבעה מילין הוא זמן
1611צאת שלושה כוכבים, וכדלקמן.
1612[2997] פסחים צד, א (ומעלות השחר
1613עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין).
1614[2998] והיינו שהן מעמוד השחר עד
1615נץ החמה והן מהשקיעה עד צאת הכוכבים, שיעורם ד' מילין של 18 דקות, שהם 72 דקות. וכאמור
1616לעיל "כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית" [58.5 דקות],
1617דהיינו לחשבון מהלך מיל הוא 18 דקות, וד' מיל הם 72 דקות.
1618וכתב על זה הגרא"ח נאה בקצות השלחן סוף
1619ח"ג, בהערות לסדר הכנסת שבת ס"ק ט (אע"פ שמבואר מדברי אדמו"ר לעיל
1620דג' רבעי מיל הוא ח"י מינוטין, ולפי חשבון זה ג' מילין ורביע הוא שעה וח"י
1621מינוט, מכל מקום כתב כאן שהוא קרוב לשעה בינונית, שכן הוא לשיטת הרב ב"י שמביא
1622אותו בזה, דהרב ב"י בהלכות שבת פסק כר"ת, ואיהו סבירא ליה דשיעור מיל הוא
1623ח"י מינוט).
1624ולפי פירוש זה כתב בספרו שיעורי ציון סעיף
1625לז (זמן עלות השחר בארץ ישראל, י"א 72 מינוט לפני נץ החמה, וי"א 90
1626מינוט לפני הנץ בימים השוים בניסן ותשרי, וי"א 2 שעות לפני הנץ בימים השוים,
1627וכן עיקר).
1628והיינו כמבואר לקמן סי' תנט ס"י (שיעור
1629מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים [18 דקות], שהרי אמרו חכמים מהלך אדם בינוני ביום בינוני,
1630דהיינו בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין, הוא ארבעים מיל, והיום י"ב שעות, תחלק
1631הי"ב שעות לארבעים מיל יגיע לכל מיל רביעית שעה וחלק עשרים משעה ... ויש חולקין
1632על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה [24 דקות], לפי שיש אומרים שימי ניסן ותשרי
1633שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ... ומהנץ החמה עד שקיעתה
1634אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מיל, אם כן מגיע לכל מיל שני חומשי שעה ... ולענין הלכה
1635העיקר כסברא האחרונה).
1636נמצא שלפי דעה הא' הולך אדם 40 מיל מהנץ
1637עד השקיעה, דהיינו 18 דקות כל מיל, ומעלות השחר עד הנץ – ד' מיל, שהם 72 דקות.
1638ואילו לדעה הב' הולך אדם 30 מיל מהנץ עד השקיעה, דהיינו 24 דקות כל מיל, ומעלות
1639השחר עד הנץ – ה' מיל, שהם 120 דקות. וכיון שרבינו מסיים כי "לענין הלכה
1640העיקר כסברא האחרונה", נמצא דקיי"ל שמעלות השחר עד הנץ הם שתי שעות.
1641ועל פי זה כתב בנו הג"ר ברוך נאה,
1642לערך בשנת תש"מ, בנספח ללוח השנה (זמן עלות השחר לדעת אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה
1643נבג"מ זיע"א הוא 120 דק לפני הנץ החמה (כמבואר בדבריו בכ"מ)).
1644ואח"כ ביאר דבריו ב"כפר חב"ד" (גליון 242 ע' 37).
1645כשנתקבל הנספח הנ"ל אצל כ"ק
1646אדמו"ר זי"ע, שלחו אלי, כדי שאודיע חוות דעתי בזה (ראה "עבודת
1647הקודש" ע' קסב). והודעתי שלענ"ד פשוט שלדעת רבינו מעלות השחר עד הנץ הם
164872 דקות, כמפורש כאן בסדר הכנסת שבת, וכפי שנתבאר בקובץ "פלפול
1649התלמידים" מונטריאל ח"ד ע' פב ואילך (על מה שדנתי בזה אז עם הרי"י
1650פייגלשטוק).
1651ואף שנתבאר לעיל בדברי רבינו ששיעור מיל
1652הוא 24 דקות (ראה לעיל הערה 2922),
1653אין זו סתירה כלל, שהרי גם בשוע"ר עצמו נתבאר בסי' תנט, אשר שיעור מיל הוא 24
1654דקות, ומכל מקום כתב בסי' קפד ס"ג (שיעורו עד כדי הילוך ד' מילין שהוא שיעור
1655שעה וחומש) [72 דקות]. וכן הוא לעיל סי' רסא ס"ה (שמהלך ד' מילין הם פחות
1656משעה ורביע, היינו 72 דקות).
1657והמקור לדעה זו היא בפירוש המשניות
1658להרמב"ם פסחים פ"ג מ"ב (ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה
1659בינונית מיל אחד, והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה) [24 דקות]. ומכל מקום
1660כתב בברכות פ"א מ"א (ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות
1661השמש בכדי שעה וחומש שעה), שהם 72 דקות.
1662והטעם לכל זה הוא, כי כך כמעט מפורש
1663בגמרא, שאף הסוברים ששיעור מיל שהוא 24 דקות, מכל מקום מודים לענין שיעור ד' מיל,
1664שהם 72 דקות. שהרי המקור לכל זה הוא במשנה פסחים צג, ב (איזו היא דרך רחוקה, מן
1665המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא). ובגמרא שם (אמר עולא מן המודיעים לירושלים
1666חמשה עשר מילין הויא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם
1667ביום, עשרה פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים
1668חמשת מילין, פשו לה תלתין ... אמר רבא שיתא אלפי פרסי
1669הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי) [היינו שמעלות השחר עד הנץ הוא חלק ששי
1670מי"ב שעות]. שבכל זה נתבארה השיטה הב' שהובאה לעיל מסי' תנט ס"י, ששיעור
1671מיל הוא 24 דקות, ומעלות השחר עד הנץ הוא מהלך חמשת מילין [120 דקות].
1672אמנם אחר כך אומרת הגמרא שם צד, א (מיתיבי
1673רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום, עשר
1674פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת
1675מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא, תיובתא, דעולא תיובתא).
1676הרי שמסקנת הגמרא דקיי"ל כרבי יהודה שמעלות השחר עד הנץ הולך אדם ארבעת מילין
1677של 18 דקות [חלק עשירי מי"ב שעות].
1678ואף דקיי"ל שמהלך מיל הוא 24 דקות
1679(כמובא לעיל), והרי דעת רבי יהודה היא שמהלך מיל הוא 18 דקות, ביאר במעדני יום טוב
1680ברכות פ"א ס"י ס"ק ט (שנראה לי ליישב דברי הרמב"ם, דאע"ג
1681דעולא איתותב, היינו מרבי יהודה דשמעינן ליה דאמר בהדיא ד' מילין, והוה דלא כעולא
1682דאמר ה' מילין, אבל מכל מקום לא נדחו בזה דברי עולא, דהא איהו אדברי רבי עקיבא
1683דמתניתין דהתם, דאמר איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ, קאמר עולא שהם ט"ו
1684מילין ... והוא ראה וידע כמו שכתבתי, והוה רבי עקיבא כוותיה והלכה כרבי עקיבא
1685מחבירו), כדאמרינן בעירובין מו, ב.
1686והיינו שמסקנת הגמרא היא, שמעלות השחר
1687הם 72 דקות, כמפורש בדברי רבי יהודה "עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום ...
1688ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין", והרי "אחד מעשרה ביום" הוא
168972 דקות ולא יותר (שהיום הוא 12 שעות, ואחד מעשרה ביום הוא שעה ו-12 דקות). וכן
1690קיי"ל.
1691אמנם לגבי שיעור מיל, ודאי קיי"ל
1692כרבי עקיבא במשנה הנ"ל, שדרך רחוקה [מנץ החמה עד חצות בערב פסח] הוא חמשה עשר
1693מיל – שמן המודיעים לירושלים. והיינו שרבי עקיבא סובר ששיעור מהלך מיל הוא 24
1694דקות. וכן קיי"ל.
1695נמצא פשוט בגמרא זו כשיטת הרמב"ם
1696ורבינו, הן בשו"ע שלו והן בסדר הכנסת שבת, שאע"פ שמהלך מיל הוא 24 דקות,
1697מכל מקום מהלך ד' מיל – הן ארבעה מילין של 18 דקות.
1698[ובמילא מובן גם, שג' מיל ורביע שבדברי
1699ר"ת, וג' רבעי מיל שבדברי ר"ת, גם הם במהלך מיל של 18 דקות, שהרי ג'
1700רבעי מיל שבר"ת הם השארית של ג' מיל ורביע שבדבריו [משא"כ ג' רבעי מיל
1701שבדעת הגאונים, לא מתייחסים בזה כלל למהלך ד' מיל שבגמרא פסחים, ובמילא מובן
1702דקיי"ל שמהלך מיל הוא 24 דקות].
1703ונתבאר כל זה לקמן סי' תנט ס"י
1704(הערה נג).
1705*
1706וכן נראה להוכיח לכאורה מדברי רבינו
1707בפסקי הסדור סדר ספירת העומר (זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו
1708הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה, וזמן זה של עמוד השחר
1709נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל, ולכן משהגיע חצות ליל י"ז בתמוז אסור לאכול).
1710לפי הפירוש הפשוט של דברים אלו נראה, שרק
1711במשך שני חדשים אלו, מח"י אייר עד י"ז תמוז, עולה השחר בחצות לילה במדינות
1712אלו הצפוניות, נראה מכאן שזמן עמוד השחר הוא 72 דקות לפני נץ החמה. כן כתב גם רח"י
1713בארנשטיין ב"שימת עין" (שבסוף ס' הרב מלאדי) אות ג. וכן בארתי הדברים בקובץ
1714פלפול התלמידים חוב' ד' ע' פה (בהערה בשוה"ג לדברי הרי"י שי' פייגלשטוק).
1715ובאמת צריך עדיין הדבר תלמוד, שהרי הסידור
1716נכתב ונדפס לדורות, ולא רק לשנה אחת. קביעות זאת שתקופת תמוז תחול באמצע – בין ח"י
1717אייר לי"ז בתמוז היא נדירה. ויש לפרש זאת בכמה אופנים (לכאורה דחוקים). ואולי
1718נכתב בתחלה סדר ספירת העומר כמכתב כללי לאנ"ש, בשנה מסויימת (כמו שהוא גם
1719בסדר מכירת חמץ ועוד), ולכן חישב שני חדשים אלו לפי חדשי הלבנה של אותה שנה, ואחר
1720כך העתיק מכתב זה לסידור שלו.
1721אמנם בכל אופן נראה לכאורה שזה מתאים רק
1722אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 72 דקות, דהיינו כאשר השמש היא
1723לערך 16.1 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך שני חדשים בעת
1724חצות לילה.
1725משא"כ אם נאמר שעלות השחר היא
1726בימים השוים בארץ ישראל 120 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 26 מעלות תחת האופק,
1727אז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך ארבעה וחצי חדשים בעת חצות לילה.
1728וגם אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים
1729בארץ ישראל 96 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 21 מעלות תחת האופק, אז יעלה השחר
1730באיזור לאזניא-לאדי קרוב לארבעה חדשים בעת חצות לילה.
1731וגם אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים
1732בארץ ישראל 90 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 19.8 מעלות תחת האופק, אז יעלה
1733השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך שלושה וחצי חדשים בעת חצות לילה.
1734[אין כאן המקום להאריך כאן בהסברת
1735החישובים, וראה זמני היום בהלכה ע' מא וע' 182-185].
1736ואם נאמר שברוב השנים יעלה השחר באיזור
1737לאזניא-לאדי בעת חצות הלילה – מיד בתחלת אייר, לא הי' רבינו סותם וכותב (זמן התחלת
1738עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור
1739אחר חצות אלא בלא ברכה).
1740*
1741וכן נראה להוכיח לכאורה מהאמור בתניא
1742אגרת התשובה פ"ג, לענין התעניות שמקבל על עצמו לתשובה (ויכול לדחותן לימים הקצרים
1743בחורף ... וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה).
1744ומובן שכל היתר אכילה זו הוא רק עד
1745שיעלה עמוד השחר, כמבואר בשו"ע סי' תקסד ס"ב (כל תענית שאוכלים בו בלילה
1746בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר).
1747והיינו לומר שעלות השחר הוא שעתיים, או
1748שעתיים וחצי, קודם נץ החמה, ולכן "יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ
1749החמה" – שהוא עדיין לפני עלות השחר.
1750[וכבר דן בזה כ"ק אדמו"ר
1751זי"ע באגרות קודש חי"ח אגרת ז'כז, ומקשר זאת עם שליש הלילה שאחר חצות,
1752שלא לסמוך על היתר הנ"ל שבשו"ע סי' תקסד. אבל בכל אופן מובן שאין להקל
1753ולאכול אחרי עלות השחר, שהוא מפורש לאיסור בשו"ע שם].
1754ולכאורה נראה שזה יתאים רק אם נאמר שעלות
1755השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 72 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 16.1 מעלות
1756תחת האופק (או 16°54' תחת האופק, כפי שיבואר לקמן בסוף
1757ההערה), שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, לערך שתי שעות לפני נץ החמה;
1758או אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 90 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך
175919.8 מעלות תחת האופק, או אפילו אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 96
1760דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 21 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי,
1761באמצע החורף, לערך שעתיים וחצי לפני נץ החמה.
1762משא"כ אם נאמר שעלות השחר היא בימים
1763השוים בארץ ישראל 120 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 26 מעלות תחת האופק, שאז יעלה
1764השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, יותר משלוש שעות לפני נץ החמה, ואם כן איך התיר
1765לאכול "כג' שעות לפני נץ החמה"?
1766[אין כאן המקום להאריך בהסברת החישובים,
1767וראה זמני היום בהלכה ע' מא וע' 182-185].
1768*
1769ולמרות כל האמור כאן, יש הרוצים לבאר
1770בשיטת רבינו, שזמן עלות השחר בארץ ישראל בימים השוים – 90 דקות, או 96 דקות לפני
1771נץ החמה, ודנו בזה כמה (ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' עא סי' נט. "אהלי
1772שם" ח"ד ע' פא ואילך. הערות התמימים ואנ"ש – 770 גליון רסח ע' 38.
1773קונטרס שערי ישיבה גדולה חוב' א' ע' קלד. קובץ אהלי תורה חוב' ח ע' מג. "משולחן
1774הארי" ע' 326. קובץ ממגד ירחים ח"ז ע' 177. "כבוד רבנן" ע' 203.
1775הוספות לספר סדר הכנסת שבת, בדבריו של הרב מנחם מענדל שי' קפלן).
1776אבל כבר בארתי לעיל, שלענ"ד מוכח
1777מדברי רבינו, שהזמן הוא 72 דקות לפני נץ החמה (בימים השוים בארץ ישראל). והטעם
1778שפסק כך רבינו הוא, כי בכל הסוגיא בפסחים (צג, ב – צד, א) יש רק שתי דעות: א) 120
1779דקות (5 מיל של 24 דקות), ב) 72 דקות (4 מיל של 18 דקות). ומסיימת הגמרא שם
1780דקיי"ל שהוא 72 דקות (4 מיל של 18 דקות). ולכן פוסק כך רבינו כאן,
1781ובשו"ע שלו (בכל מקום שנזכרים ד' מיל).
1782ויתירה מזו מבאר רבינו לקמן (ראה הערה 3000),
1783אשר הנשף הארוך (של שיטת ר"ת ושל עלות השחר) פירושו – שעד אז נראים כל
1784הכוכבים בשמים, ומשם ואילך אין נראים כל הכוכבים. והרי לדעת התוכנים, אין שום השפעת
1785אור מהשמש כשהיא יותר מ-18 מעלות מתחת לאופק. והטעם בזה, כי עד 18 מעלות מאירה
1786עדיין השמש על האטמוספירה, ומשם חוזר מעט אור לכדור הארץ, משא"כ אחרי 18
1787מעלות אין השמש מאירה אפילו על האטמוספירה, ועל כן אין שום השפעה מאור השמש על
1788כדור הארץ (ראה הזמנים בהלכה פרק טו).
1789וכיון שרבינו מבאר כאן על פי מה שרואים ב"חוש",
1790ו"נראה בעליל", שעד זמן עלות השחר "הרקיע הוא מלא כוכבים",
1791ברור לכאורה שהכוונה היא אל פחות מ-18 מעלות תחת האופק.
1792ואף שעולא סובר בגמרא שהשיעור הוא 120
1793דקות; הנה על דעתו מסיק בגמרא: "תיובתא דעולא תיובתא". ומדברי רבינו
1794נראה שעלות השחר דקיי"ל להלכה הוא מה שרואים במציאות, בחוש ובעליל. ואם כן
1795מסתבר דלא מיירי בשיעורים של 90, או 96, או 120 דקות (שכולם הם לערך 20 עד 26
1796מעלות, שהם הרבה יותר מ-18 מעלות), אלא בשיעור של 72 דקות (שהוא קרוב ל-17 מעלות,
1797כדלקמן בסמוך).
1798ומטעם זה כתב גם בס' הזמנים בהלכה (ע'
1799קצה) שאי אפשר לפרש כן בדעת רבינו. וכ"ה באור ישראל (גליון כט ע' סו). וראה
1800גם זמנים כהלכתם ע' ערה. הוספות לספר סדר הכנסת שבת, בביאורו של הרב יוסף יצחק שי'
1801פייגלשטוק (סעיפים ד-ה).
1802*
1803והנה בזמני היום בהלכה, ביאר וחישב את
1804זמן עלות השחר (וצאת הכוכבים לר"ת) של 72 דקות – שהוא כשהשמש היא 16.1 מעלות
1805(היינו 16°6') תחת האופק. והיינו אם נחשב את 72 הדקות
1806מעת נץ החמה הנראה (והשקיעה הנראית).
1807אמנם מסתבר יותר, שמחשבים את 72 הדקות
1808מעת נץ החמה האמיתי (כמו שמחשבים את 20 הדקות מהשקיעה האמיתית עד צאת הכוכבים,
1809כדלעיל הערה 2924. וראה גם לקמן הערה 1291 בסופה). ולכן נראה לכאורה, שצריך לחשב את 72 הדקות האלו
1810כשהשמש היא 16.9 מעלות (היינו 16°54')
1811תחת האופק.
1812[2999] כעין זה הוכיח מהר"ל מפראג בספרו
1813גור ארי' שבת לה, א ד"ה תרי תילתי מיל (דהא מן עמוד השחר עד הנץ החמה גם כן
1814ד' מילין ... ועדיין כל הכוכבים נראים, וכך מן שקיעת החמה עד הלילה שכל הכוכבים
1815נראים).
1816וכעין זה כתב בביאור הגר"א
1817או"ח סי' רסא ס"ק יא (דבעלות השחר עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה, ועד
1818שתנץ החמה הוי ד' מילין), וביו"ד סי' רסב ס"ק ט (והחוש מכחיש לכל רואה
1819שמעלות השחר הוא שיעור גדול הרבה מאד על צאת הכוכבים אחר השקיעה ... בעמוד השחר
1820עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה).
1821[3000] אלא ודאי מה שאמרו בגמרא פסחים (צד, א):
1822"עד צאת הכוכבים" אין הפירוש "שלושה כוכבים" (כפי שהוא בגמרא
1823שבת לה, ב: "שלושה [כוכבים] לילה"), אלא פירושו הוא "שהרקיע הוא
1824מלא כוכבים".
1825סברה זו כבר הביא ב"מנחת כהן"
1826מאמר ראשון סוף פ"ז (אין לומר שמה שאמר רבי יהודה בשבת ששיעור זמן בין השמשות
1827בלבד ג' רבעי מיל, היינו מן השקיעה עד שיראו ג' כוכבים בינוניים, ואז הוא תחילת
1828הלילה, אבל מה שאמר בפסחים שמן שקיעת החמה עד צאת הכוכבים יש מהלך ארבע מילין
1829היינו עד צאת כל הכוכבים הבינוניים או רובם, לפי שעד אותה שעה מהלכין בני אדם. כי
1830הנה ראשונה דבר נראה לחוש הוא שמן השקיעה עד שיראו ג' כוכבים בינוניים יש יותר
1831ממהלך ג' רבעי מיל, שהוא פחות מרביע שעה).
1832אבל ראה לעיל (הערה 2934)
1833איך מיישב רבינו פליאה זו. וראה עוד לעיל הערה 2930.
1834לקמן הערה 1284.
1835סדור עם ציונים – רסקין (הערה 68).
1836[3001] ראה מנחת כהן מבוא השמש פ"ה (הנה הטענות
1837וקושיות שמצאתי נגד דעת רבינו תם ופירושו הן עשר טענות, השלש מהן הן נגד פירושו של
1838הרב על ברייתא של פרק במה מדליקין מן הסברא, ומן אותה הסוגיא עצמה, והשבע הן ראיות
1839מן הכתובים ומדברי רבותינו ז"ל, שמיד אחר ששקעה החמה תחת האופק הוא לילה או
1840לפחות ספק לילה, לא יום ודאי כדעת הרב ז"ל ... אלו הן הספיקות שיש נגד דעת
1841ר"ת ונגד פירושו על ברייתא של פרק במה מדליקין, ובאמת שצריך נגר ובר נגד
1842דיפרקינון). אלא שאחר כך (פרק ט ואילך) מיישב בארוכה הקושיות שעל שיטת רבינו תם.
1843וראה ארץ צבי ח"א סי' קה וסי' קכא.
1844שו"ת בני ציון סי' טז. הזמנים בהלכה פרק מב.
1845[3002] תוספות חולין מד, א ד"ה
1846כדי (ודבריהם דברי קבלה). וכן הוא לקמן יו"ד סי' כד ס"ק ד (מחמירים
1847כבה"ג שכל דבריו דברי קבלה). ובקונטרס אחרון או"ח סי' רעא ס"ג ג (הר"ח
1848והגאונים שכל דבריהם דברי קבלה). וראה כללי הפוסקים וההוראה ס' קפה.