Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Shabbos Part 2 (Simanim 253-256)·Laws of covering a stove on Erev Shabbosשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו)·רנג דין כירה ותנור ליתן עליה הקדרות בערב שבת

ארנג דין כירה ותנור ליתן עליה הקדרות בערב שבת
ובו כ"ט סעיפים
אופני היתר שהייה
א כירה, שהיא עשויה כעין קדירה גדולה, ומסיקין אותה בתוכה על שוליה

בושופתין על פיה קדרה למעלה, והיא ארוכה וקצרה, ויש בה למעלה מקום שפיתת ב' קדרות. אם הוסקה בגפת, שהוא פסולת של זיתים או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד

גיום להשהותו עליה לצורך הלילה או עד למחר, אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי (פירוש, שם אדם ליסטים שהיה אוכל תבשילו אף שעדיין לא נתבשל

דכל צרכו), שמא יחתה (פירוש ינער) ויהפך הגחלים במחתה בשבת לגמור בישולו. אלא אם כן הכירה היא גרופה, דהיינו שגרף ממנה כל הגחלים לחוץ, או שהיא קטומה, דהיינו שכסה הגחלים

הבאפר למעט חומם.

וואין

זצריך לקטום עד שלא יהיה ניכר שם אש כלל, אלא די בקטימה כל שהוא. ואפילו הובערו הגחלים אחר כך מאליהם,

חאין בכך כלום, דכיון שגילה דעתו מבעוד יום שאינו

טצריך להגחלים, שוב אין לחוש שמא יחתה בשבת. והגחלים שעממו הרי הן כקטומה:

יב ואם הוסקה בקש ובגבבא, מותר להשהותו

יאעליה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה, לפי שאין בגחלי הקש והגבבא ממשות כלל,

יבואין לחוש בהם שמא יחתה:

יגג ואפילו הוסקה בגפת ועצים, מותר לסמוך

ידלה קדרה בסמוך חוצה לה, מבעוד יום, להשהותה שם לצורך הלילה, או עד למחר,

טואע"פ שכשמגיע הלילה לא נתבשלה עדיין כמאכל בן דרוסאי, ואין חוששים שמא יחתה בגחלים שבתוך

טזהכירה כדי למהר בישול הקדרה שחוצה לה, שאין חיתוי זה מועיל לה כל כך.

יזושתי

יחכירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס מפסיק ביניהם, האחת גרופה או קטומה והשנייה

יטאינה גרופה ולא קטומה, מותר להשהות על גבי הגרופה וקטומה, אע"פ שמוסיף הבל

כמשאינה גרופה וקטומה, לפי שזהו כסומך חוצה לה לשאינה גרופה

כאוקטומה.

כבד ותנור, שהוא עשוי כעין קדירה גדולה רחב למטה

כגוצר למעלה, ומתוך כך נקלט חומו לתוכו יותר מבכירה, אסור אפילו לסמוך לו, אם היד סולדת שם, אפילו הוא גרוף וקטום, ואפילו הוסק בקש או בגבבא, ואין צריך לומר להשהות על גביו או

כדבתוכו, דמתוך שהבלו חם ביותר אינו מסיח דעתו

כהוחוששים שמא יחתה בזו האש המעוטה, אע"פ שהיא אש קש וגבבא ומכוסה באפר:

כוה ולמה אסרו בתנור הגרוף, מפני שהגורף

כזאינו גורף אלא רוב האש ועצמה, ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר

כחניצוץ אחד, ומפני שהבלו חם ביותר יש לחוש שמא יחתה להבעיר הנצוצות הנשארות בתנור.

כטואם

לנתקרר (א) הבלו עד שאין היד סולדת שם, מותר להשהות שם בתוכו, וכל שכן שמותר להשהות על גביו, או לסמוך חוצה לו, אם אין היד

לאסולדת במקום שמשהה. ואפילו בשבת עצמה מותר להשהות שם (אבל בתוך התנור ממש, או בתוך הכירה,

לבאסור ליתן שם בשבת אפילו תבשיל שבישל כל צרכו, אע"פ שהן גרופים וקטומים, וגם

לגאין היד סולדת בהם כלל) כמו שיתבאר:

לדו וכופח, שהוא עשוי ככירה, אלא שאין בו

להלמעלה רק מקום שפיתת קדרה אחת, ומתוך כך חומו גדול מחום הכירה אבל פחות הוא מן חום

לוהתנור, אם הוסק בקש או בגבבא דינו ככירה שהוסקה בקש וגבבא, ואם הוסקה בגפת ועצים דינו כתנור לכל

לזדבר:

לחז והתנורים שלנו שפתחם מן הצד, אין הבלם (מרובה) חם כל כך כהבל התנור שבימיהם, ולא כהבל

לטהכופח, הואיל והן רחבים יותר משפיתת קדרה אחת, ולפיכך הרי דינם שוה לכירה לכל דבר.

מח וכל זה כשכבר התחיל להתבשל מבעוד יום,

מאאלא שעדיין לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי. אבל אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך

מבהתנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום, ואין חוששים שמא יחתה בשבת. דכיון

מגשעכשיו הוא חי, הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה

מדבגחלים, ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל.

מהומכל

מומקום צריך שיתננו שם סמוך לחשכה ממש, שאם נתנו שם מבעוד יום, כבר נתבשל קצת קודם

מזכניסת שבת, וצריך לסלקו משחשכה. אלא אם כן נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת, שאז

מחאין לחוש לחיתוי, שאף בלא חיתוי יכולה להתבשל כל צרכה

מטלצורך הלילה, כיון שנתבשלה כבר חצי בישולה מבעוד יום, וגם היא ראויה כבר להאכל על

נידי הדחק בבישול זה שמבעוד יום.

נאואפילו

נבאם לא נתן אלא חתיכה אחת חיה בקדרה שהתחילה כבר להתבשל, מותר כאלו היתה כולה חיה,

נגלפי שעל ידי אותה חתיכה מסיח דעתו מכל הקדרה עד למחר.

נדוכל

נהזה בבשר חי, שאי אפשר לו להתבשל עוד לצורך הלילה. אבל ירק חי וכיוצא בו, אסור

נולהשהותו, אלא אם כן נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום. לפי שאף שהוא חי עכשיו, יכול

נזהוא להתבשל לצורך הלילה, ואינו מסיח דעתו ממנו עד למחר:

נחט ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו,

נטאלא שהוא מצטמק ויפה לו, דהיינו שיפה לו לאדם ושמח במה שהתבשיל מצטמק, חוששין שמא יחתה בשבת למהר בישולו, או

סכדי שיהא מצטמק, ולפיכך דינו שוה לכל דבר לאילו התחיל

סאלהתבשל ולא נתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי שנתבאר למעלה.

סבוכבר

סגנתפשט המנהג להקל כסברא הראשונה:

סדכשהקדירה נוגעת בגחלים
י וכל זה כשאין הקדירה נוגעת בגחלים, כגון

סהשיושבת על גבי כסא של ברזל או על גבי אבנים בתוך הכירה או התנור, אבל אם היא עומדת

סועל גבי גחלים, אף שהן עוממות וקטומות, אסור בכל ענין, אף אם הוא מצטמק ורע

סזלו, דהיינו שרע לו לאדם ועצב הוא בזה שהתבשיל מצטמק, או שהוא חי לגמרי. לפי שזה נקרא הטמנה

סחשמטמין על גבי הגחלים, והגחלים הם מוסיפים הבל בקדרה, ואסור להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אפילו מצטמק ורע לו או חי לגמרי, כמו שיתבאר בסימן רנ"ז עיין שם הטעם.

סטויש

עחולקין על זה ואומרים, שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל, אלא כשמדביק

עאדבר המיטלטל סביב הקדרה, שהקדרה כולה טמונה באותה דבר. ואף שאותו דבר אינו מוסיף

עבהבל, אלא שהעמיד הקדרה על גבי דבר המוסיף הבל, הרי זה אסור כאלו היתה כולה טמונה

עגבדבר המוסיף הבל. אבל כאן, אף שדופני הכירה או התנור מקיפים סביב דופני הקדרה,

עדואף אם פיהם סתום למעלה, מכל מקום כיון שאין שום דבר המיטלטל

עהדבוק סביב דופני הקדרה, אין זה נקרא הטמנה, מטעם שיתבאר בסי' רנ"ז, ואין שום איסור במה שהיא עומדת על גבי

עודבר המוסיף הבל. וכן המנהג.

עזואפילו

עחאם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה, אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה

עטלמעלה.

פאלא

פאשאז אסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת, לפי שעל ידי נטילת הקדרה הוא מחתה את

פבהגחלים העליונות ונופלות על התחתונות ומכבות אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן על

פגידי חיתוי זה. ואף שהוא אינו מתכוין לחתות, מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות

פדהוא, שאי אפשר ליטול הקדרה שלא יחתה הגחלים.

פהומכל

פומקום מותר לומר לנכרי ליטלה. ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור

פזלומר לנכרי לעשותו. מכל מקום כאן שהאיסור נעשה מאליו בלא

פחמתכוין, והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר המותר, אם כן אף

פטשמאליו נעשה האיסור, הרי לא נעשה בשליחות הישראל, שהישראל לא צוהו על ככה, והנכרי

צאינו מוזהר כלל על השבת, אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור:

צאיא ואם הגחלים אינן סביב הקדרה אלא תחתיה,

צבמן הדין מותר אפילו לישראל ליטלה, שאף אם ינענע קצת הגחלים על ידי נטילת

צגהקדרה, לא יובערו על ידי כך ולא יוכבו. ואף שהן מוקצות ואסור לטלטל המוקצה אפילו

צדבנענוע כל שהוא, מכל מקום כיון שאינו מנענען בידו אלא

צהעל ידי הקדרה, הרי זה נקרא טלטול מן הצד ואין בו איסור כלל.

צואלא

צזשמכל מקום לכתחלה לא יטלנה הישראל בעצמו, אלא על ידי נכרי. ואם אין שם נכרי יטלנה

צחבעצמו. ויזהר ליטלה בנחת שלא יחתה הגחלים, וגם שלא ינענען כלל (אם אפשר לו), לפי

צטשיש אומרים שאפילו על ידי נענוע בלבד הן מתבערות

קקצת, וכיון שהוא נוטלה בנחת בענין שיוכל להיות שלא ינענען כלל, אין כאן פסיק רישיה

קאולא ימות, אף אם אף על פי כן הן מתנענעות אין בכך כלום, שדבר שאינו מתכוין הוא:

קבבדיעבד אם השהה
יב כל מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל שלא

קגנתבשל כמאכל בן דרוסאי, אם עבר ושהה, אפילו בשוגג, ששכחה שם או שהיה סבור שהוא מותר, אסור, בין לו בין לאחרים, עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו:

קדיג שיעור מאכל בן דרוסאי, יש אומרים שהוא כמו שליש בישול הראוי לכל אדם,

קהויש אומרים שהוא כמו חצי בישולו. ולענין הלכה,

קואע"פ שבדברי סופרים הלך אחר המיקל, מכל מקום משום חומר שבת צריך ליזהר

קזלכתחלה שיתבשל חצי בישולו מבעוד יום, אם אין שם אחד מדרכי ההיתר.

קחאבל

קט(ב) בדיעבד יש להתיר התבשיל בכל ענין, אם נתבשל שליש בישולו מבעוד יום:

קיאופני היתר חזרה
יד כירה שהסיקוה בקש וגבבא, או אפילו בגפת

קיאועצים אלא שהיא גרופה וקטומה, ונטל הקדרה מעליה בין מבעוד יום בין

קיבמשחשכה, ובא להחזירה עליה בשבת, אם עודה בידו, שלא הסירה מידו כשנטלה

קיגמעל הכירה עד שעה שרוצה להחזירה, ולא פינה ממנה התבשיל לקדרה אחרת, אלא רוצה להחזירו כשהוא

קידבאותה קדרה שהיתה על הכירה, מותר לו להחזירו (בשבת), אם בתחלה

קיהכשנטל הקדרה מעל הכירה היה בדעתו שיחזירנה אחר כך, שנמצא שלא בטלה עדיין שהייה הראשונה

קיושהשהה אותה שם על הכירה מבעוד יום, כיון שבשעת סילוקה מהכירה אין דעתו לעוקרה ממנה

קיזלגמרי אלא להחזירנה לה אחר כך.

קיחאבל

קיטאם בתחלה כשנטלה לא היה דעתו להחזירה לה, וכן אם הסירה מידו פעם אחת, או שפינה

קכהתבשיל לקדרה אחרת כבר, בטלה לה שהייה הראשונה, וכשרוצה להחזירה הרי זה כמושיבה

קכאבשבת בתחלה, וחכמים לא התירו אלא חזרה, אבל לא להושיב קדרה בתחלה בשבת על הכירה.

קכבאע"פ

קכגשהיא בענין שאין בה משום איסור בישול, כגון שהיא מבושלת כבר כל צרכה, שאין בישול אחר בישול, ומותר לסומכה אצל המדורה אפילו במקום

קכדשהיד סולדת בו, מכל מקום כשמעמידה על הכירה שהוא מקום

קכהשדרך לבשל שם, הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת.

קכוומכל

קכזמקום כשהיה דעתו להחזירה ועודה בידו, מותר להחזירה אפילו לכירה אחרת, אע"פ

קכחשהבלה מרובה מהראשונה. אבל אם בתחלה היתה טמונה בדרך שיתבאר

קכטבסי' רנ"ז, ובשבת בא לעוקרה מהטמנה זו ולהושיבה לכירה, אסור, שהרי זה כמושיב

קלבתחלה. וכן אם היתה בכירה ובשבת בא ליטלה מהכירה ולהטמינה, אפילו בכרים וכסתות או בשאר בגדים

קלאשאין מוסיפים הבל אלא מעמידין ההבל, אסור, שהרי זה כמטמין בתחלה בשבת שאסור אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אלא על דרך שיתבאר בסי'

קלברנ"ז. ומכל מקום אם אין הכרים והכסתות

קלגכרוכים אלא סביב דופני הקדרה, אבל פיה מגולה למעלה, הרי זה מותר, שאין זה דרך

קלדהטמנה:

קלהטו תנור שהסיקוהו אפילו בקש וגבבא, ואפילו

קלוהוא גרוף וקטום, שהשהה עליו על פי אחד מדרכי ההיתר

קלזשנתבארו למעלה, אסור להחזיר לו הקדרה בשבת, אף על פי שעודה בידו והיה דעתו

קלחלהחזירה, ואפילו הוא מצטמק ורע לו. והוא הדין לכופח שהסיקוהו בגפת ועצים. לפי שדינם ככירה שהוסקה בגפת ועצים

קלטואינה גרופה וקטומה, שאסור להחזיר לה בשבת בכל ענין, גזירה

קמשמא יחתה בגחלים. ואף שלהשהות מערב שבת לא חששו לחיתוי במצטמק ורע לו, מכל מקום לענין חזרה בשבת עצמה החמירו

קמאיותר:

קמבטז וכל זה כשמחזיר הקדרה על גבי פי הכירה

קמגמלמעלה, שדופני הקדרה בולטין קצת למעלה מדופני

קמדהכירה. אבל להחזירה לתוך הכירה ממש, והוא הדין לתוך התנורים שלנו, אסור בכל ענין, אע"פ שהוסקו בקש וגבבא ונגרפו ונקטמו ואותה הקדרה עודה בידו והיה דעתו

קמהלהחזירה:

קמויז ואותן כירות שאין להן תוך וחלל אלא הן

קמזפשוטות ותוכן וגבן אחד, מותר להחזיר להן:

קמחיח ואפילו על גבי הכירה אין היתר אלא

קמטכשכבר נתבשל המאכל כל צרכו, אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו. אבל אם עדיין לא נתבשל

קנכל צרכו, אע"פ שכבר נתבשל יותר מכמאכל בן דרוסאי, אסור להחזירו בשבת מן התורה,

קנאמפני שהוא מבשל ממש.

קנבואפילו

קנגאם נתבשל כל צרכו אלא שכבר נצטנן לגמרי, אסור להחזירו בכל ענין, אפילו אם הוא

קנדבענין שאין בו משום איסור בישול, כגון שהוא תבשיל יבש שאין בו מרק כלל, שכשהוא

קנהמבושל כל צרכו אין בו משום איסור בישול לדברי הכל אף שנצטנן לגמרי, כמו שיתבאר

קנובסי' שי"ח, מכל מקום על גבי הכירה אסור להחזירו,

קנזדכיון שנצטנן לגמרי בטלה לה שהיה הראשונה, והרי זה כמושיב בשבת לכתחלה:

קנחיט אבל אם הוא חם קצת, אף על פי שאין היד

קנטסולדת בו, מותר להחזירו אם הוא בענין שאין בו משום איסור בישול,

קסכגון שהוא יבש, שאין בו מרק, שלדברי הכל אין בו משום בישול אף אם היה צונן לגמרי. ואפילו אם יש בו מרק, שיש בו משום

קסאבישול אם נצטנן לגמרי, מכל מקום כשלא נצטנן לגמרי נוהגים להקל לענין לסומכו כנגד

קסבהמדורה, כמו שיתבאר שם, אם כן הוא הדין שיש להתיר לפי זה

קסגלהחזירו על גבי הכירה הגרופה או קטומה או שהוסקה בקש או גבבא והקדרה עודה בידו

קסדוהיה דעתו להחזירה.

קסהאבל

קסוהמנהג להקל עוד אפילו להחזיר תוך תנורים שלנו, שדינם כתוך הכירה,

קסזומחזירים גם לאחר שהסיר הקדרה מידו והניחה על גבי קרקע ושהתה שם הרבה, וגם לא היה דעתו בתחלה להחזירה,

קסחואפילו פינה התבשיל לקדרה אחרת. ואין למחות בידם, לפי שיש אומרים שלא הצריכו חכמים שיהיה דעתו להחזירה ועודה בידו, אלא בשנטלה

קסטמהכירה מבעוד יום ובא להחזירה בשבת, שאז אם לא היה דעתו להחזירה או שכבר הסירה

קעמידו הרי זה כמושיבה בשבת לכתחלה, כיון שבתחלת כניסת השבת לא היתה שם

קעאכלל על הכירה. אבל כשנטלה מהכירה משחשכה, כיון שבתחלת כניסת שבת היה תבשיל זה על

קעבהכירה, אינו נראה כמושיבו בשבת בתחלה, אף אם לא היתה דעתו להחזירה, וגם כבר הסירה

קעגמידו ופינהו לקדרה אחרת, ולכן מותר להחזירה אם הוסקה בקש וגבבא, או שהיא גרופה או

קעדקטומה, והתבשיל נתבשל כל צרכו, ולא נצטנן לגמרי.

קעהועל

קעוזה סומכים העולם להקל יותר ולומר, שאף מה שאסרו חכמים להחזיר לתוכה, לא אסרו אלא

קעזכשנטלה ממנה מבעוד יום והיתה בידו עד לאחר שחשכה.

קעחומכל

קעטמקום כל אדם יש לו להחמיר לעצמו, שלא להחזיר לתוך הכירה והתנור אף שנטלה משם לאחר

קפשחשכה, אף על פי שהיתה דעתו להחזירה ועודה בידו, לפי שאין טעם מספיק לחלק בין נטלה

קפאמשחשכה ובין נטלה מבעוד יום לענין חזרה לתוכה.

קפבואפילו

קפגלענין להחזיר על גבי הכירה, אם לא היה בדעתו להחזירה, או שכבר הסירה מידו, או

קפדשפינהו לקדרה אחרת, טוב להחמיר, לפי שרבו האומרים שאף לענין זה אין חילוק בין נטלה מבעוד

קפהיום לנטלה משחשכה.

קפוויש

קפזנוהגים להקל עוד, להחזיר למחר ביום לתוך התנור שאפו בו

קפחמבעוד יום, אף על פי שלא גרפוהו, אם לא חממו עוד התנור אחר האפיה להטמין בו החמין

קפטשל סעודת שחרית, אלא הטמינו בתנור אחר, לפי שהגחלים שנשארו מן החימום שחממוהו

קצלצורך האפיה כבר כהו ועממו והרי הן כגרופות (ומכל מקום אם היד סולדת שם אסור) כמו שנתבאר למעלה.

קצאויש

קצבמקילין עוד דאפילו הטמינו בו החמין, מכל מקום אחר

קצגסעודת שחרית בודאי עממו כל גחליו, ומותר להחזיר לתוכו לפי המנהג (אם אין היד סולדת

קצדשם):

קצהכ וכל זה להחזיר על גבה או לתוכה, אבל

קצומותר לסמוך אצלה חוצה לה בשבת, וכן אצל התנור שלנו, אף אם גוף התבשיל נוגע בדופן התנור מן

קצזהצד, ואפילו הוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום, שאין לחוש לחיתוי

קצחבסומך חוצה לו כמו שנתבאר למעלה.

קצטואפילו

רכבר סילק תבשיל זה מהתנור מבעוד יום והניחו על גבי קרקע, ולא היה דעתו להחזירו

ראלתוכו, ולא אפילו לסמכו אצלו, ואפילו הוא (ג) תבשיל ישן ונצטנן

רבלגמרי, אלא שהוא בענין שאין בו משום בישול, כגון שהוא יבש, הרי זה מותר לסמוך, לפי שאינו נראה כמבשל בשבת לכתחלה, שאין דרך לבשל חוץ להתנור והכירה,

רגוהרי דינו כסומך כנגד המדורה שיתבאר בסי' שי"[ח].

רדויש

רהאוסרים לסמוך אצל כירה או תנור שלנו שאינן גרופים וקטומים והוסקו

רובגפת ועצים, אף שהיתה דעתו להחזירה או לסמכה ועודה בידו, משום גזרה שמא יחתה. שאף שלענין לסמוך שם מבעוד יום לא

רזחששו לחיתוי, מכל מקום לענין לסמוך בשבת החמירו

רחיותר.

רטוהמנהג

ריכסברא הראשונה. ומכל מקום במקום שאין שם צורך כל כך

ריאטוב לחוש לדבריהם:

ריבכא וכל זה כשמחזיר בשבת למקום שהיד סולדת

ריגשם, (ד) (דהיינו שאם תבשיל זה שמחזיר היה צונן, היה יכול להתחמם שם כל כך עד שהיד

רידסולדת בו), אבל אם אין היד סולדת שם, לדברי הכל

ריהמותר לסמוך שם, אפילו בתנור שבימיהם, אע"פ שאינו גרוף וקטום.

ריוואפילו

ריזעל גבי הכירה (ה) הגרופה או קטומה, מותר להחזיר, אם אין היד סולדת שם, אע"פ שכבר סילק תבשיל זה מבעוד

ריחיום והניחו על גבי קרקע, ולא היה בדעתו להחזירו כלל, ואפילו פינהו לקדרה אחרת,

ריטואפילו הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי, ואפילו יש בו מרק, לפי שכשאין שם חום כל כך

רכשהיד סולדת בו אינו נראה כמבשל שם לכתחלה.

רכא(אבל

רכבלענין להחזיר לתוך הכירה, או לתוך התנור אפילו שלנו, אין חילוק בין היד סולדת בו

רכגלאין היד סולדת בו):

רכדחזרה סמוך לחשיכה
כב וכל זה להחזיר בשבת עצמה. אבל אם עקר

רכההקדרה מעל גבי הכירה מבעוד יום ונמלך להחזירה סמוך לחשכה קודם קבלת שבת, אע"פ

רכושכבר הניחה על גבי קרקע, ואפילו נצטננה לגמרי, ואפילו פינהו לקדרה אחרת, יכול

רכזלהחזירה אפילו לתוכה, או אפילו לתוך התנור שבימיהם, אע"פ שאינו גרוף וקטום.

רכחויש

רכטאומרים שכל שהוא סמוך לחשכה כל כך שאם היתה הקדרה צוננת לא היה אפשר

רללהרתיחה מבעוד יום, אסור להחזירה לכירה זו ולא לכירה אחרת, אף שעכשיו היא רותחת,

רלאאלא על דרך שמותר להחזיר בשבת עצמה, משום גזרה שמא יבאו להחזיר אף בשבת

רלבעצמה. אבל אם היה יכול להרתיחה מבעוד יום,

רלגאלא שאין שהות להרתיחה קודם קבלת שבת, אין בכך כלום.

רלדוהמנהג

רלהלהקל לגמרי כסברא הראשונה. ומכל מקום במקום שאין שם צורך כל כך, טוב להחמיר.

רלוולכן (ו) טוב ליזהר שלא ליטול הקדרה מהכירה

רלזאו התנור שנתבשלה שם וליתנה סמוך לחשכה על גבי תנור בית החורף שהוא אינו גרוף

רלחוקטום, אם היד סולדת שם, אלא אם כן מניח שם

רלטשום דבר תחת הקדירה, כמו שצריך להניח בשבת עצמה כמו שיתבאר:

רמכג אבל לסמוך אצל תנור שאינו גרוף וקטום

רמאסמוך לחשכה, אע"פ שהיד סולדת שם, מותר (ז) לדברי הכל, אע"פ שיש אוסרים בשבת עצמה.

רמבוכל

רמגשכן לסמוך כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, שאפילו בשבת עצמה מותר, אם הוא בענין

רמדשאין בו משום בישול, כמ"ש בסי' שי"ח. וסמוך לחשכה מותר אף אם הוא בענין שיש

רמהבו משום בישול, כגון שיש בו מרק ונצטנן לגמרי, או אפילו עדיין לא נתבשל כמאכל בן

רמודרוסאי.

רמזואם

רמחהוא חי לגמרי, מותר אפילו להחזירו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה סמוך לחשכה ממש (ח)

רמטלדברי הכל, שבחי אין לחוש כלל לחיתוי כמו שנתבאר

רנלמעלה:

רנאבדיעבד אם החזיר
כד אם עבר (ט) והחזיר בשבת למקום שאסור להחזיר (שם לדברי הכל), בין בשוגג בין במזיד, אסור עד מוצאי שבת בכדי

רנבשיעשו.

רנגבמה

רנדדברים אמורים במצטמק ויפה לו, אבל אם מצטמק ורע לו, מותר אפילו בו ביום, שהרי לא

רנהנהנה מן האיסור.

רנוויש

רנזמסתפקין אפילו במצטמק ויפה לו, אם יש לאסור כלל

רנחבדיעבד אם היה שוגג בדבר, מאחר שהיה מבושל כבר כל צרכו. ויש לסמוך על זה להתיר

רנטלאחרים, שלא הוחזר בשבילם. ומכל מקום לבני ביתו אין להתיר, שגם

רסבשבילם הוחזר:

רסאכה וכל זה כשהחזיר הישראל בעצמו. אבל אם

רסבהחזיר על ידי נכרי, אפילו במזיד מותר, אפילו מצטמק ויפה לו, אם היה מבושל כל צרכו

רסגשאינו נהנה ממנו כל כך, כיון שכבר היה ראוי לאכול.

רסדבמה

רסהדברים אמורים כשהיה חם קצת מתחלה שהיה ראוי לאכול. אבל אם היה צונן לגמרי שלא היה ראוי

רסולאכול, וחממו הנכרי אפילו מעצמו בשבת בשביל ישראל במקום שאסור להחזיר שם בשבת

רסז(לדברי הכל), והישראל בעל התבשיל ראה ושתק, כיון

רסחשהועילו מעשה הנכרי, אסור לכל אדם לאכלו, אפילו לאחר שיצטנן, עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו.

רסטאבל

רעאם הישראל בעל התבשיל לא ידע כשהחזירו הנכרי שהוא צונן לגמרי, או שלא ראהו כלל

רעאכשהחזירו, הרי זה מותר, שמן הסתם אין הישראל רוצה כלל שיחמם הנכרי את תבשילו לאחר

רעבשנצטנן לגמרי, ולא כל הימנו שיאסור את התבשיל של ישראל בעל כרחו.

רעג(ואפילו אם צוה את הנכרי להחזיר), אם החזיר (אפילו הישראל בעצמו)

רעדלמקום שיש מתירים אפילו לכתחלה, כגון שסמך אצל תנור שאינו גרוף וקטום, או כנגד המדורה, תבשיל שנתבשל כל צרכו ויש בו מרק

רעהונצטנן לגמרי ונתחמם שם עד שהיד סולדת בו, שאע"פ שיש בה חיוב חטאת (לישראל),

רעומכל מקום כיון שיש מתירים אפילו לכתחלה כמ"ש בסי' שי"ח, יש לסמוך על דבריהם בדיעבד (שלא לאסור

רעזמעשה הנכרי אפילו צוהו ישראל):

רעחמושיב בתחלה על גבי קדרה או מעזיבה
כו המשכים בבקר וראה שהקדיחה תבשילו

רעטשבקדרה שעל פי הכירה שאינה גרופה וקטומה, שהשהה עליה באחד מדרכי ההיתר שנתבארו

רפלמעלה, ומתיירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר

רפאהקדרה מהכירה, ולהניח קדרה ישנה ריקנית על פי הכירה, [אבל לא קדרה] חדשה מטעם שיתבאר בסי' תק"ב, ואז ישים הקדרה שהתבשיל בתוכה על גבי

רפבהקדרה הריקנית, ואין כאן איסור במה שמחזיר בשבת לכירה שאינה גרופה וקטומה, דכיון

רפגשהקדרה הריקנית סותמת פי הכירה תחת הקדרה שהתבשיל בתוכה, הרי זה כגרופה וקטומה.

רפדוכן

רפהמותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין הטמונה על גבי האש (שבכירה), על דרך שיתבאר בסי' רנ"ז, אף על פי שהיד סולדת שם. ואין חוששין לחיתוי בגחלים, כיון

רפושהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים.

רפזואפילו

רפחאם הסיר תבשיל זה מהכירה מבעוד יום, ולא היה בדעתו להחזירו, והניחו על גבי קרקע,

רפטואפילו פינהו מקדרה לקדרה, ואפילו הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי, אלא שהוא בענין שאין בו משום בישול,

רצכגון שאין בו מרק. שאף שבכל אחד מאלו אסור להחזירו בשבת

רצאאפילו על גבי כירה הגרופה וקטומה, מפני שנראה כמבשל לכתחלה בשבת, מכל מקום כשמניחו על גבי הקדרה שעל

רצבגבי הגחלים (שבכירה) אינו נראה כמבשל לכתחלה, לפי שאין דרך בישול בכך.

רצגולפי

רצדזה יש לומר בתנור שלנו שיש עליו מעזיבה, שאף אם אינו גרוף וקטום, וכן תנור בית

רצההחורף שאינו גרוף וקטום, ואפילו האש בתוכו, מותר ליתן על גביו בשבת, אף על פי שהיד

רצוסולדת שם, כל (י) מה שמותר ליתן על פי קדרה הטמונה על גבי הגחלים, כיון שהמעזיבה

רצזמפסקת בין האש להקדרה שהתבשיל בתוכה.

רצחויש

רצטאומרים שאע"פ שאין היד סולדת שם, צריך שיניח עתה שום דבר תחת הקדרה להפסיק בינה להגחלים

ששבתנור, כדי שיהיה לו היכר בזה ולא יבא לחתות, אבל המעזיבה שהיא עשויה מכבר אינה

שאחשובה הפסק והיכר למונעו מלחתות. וכן עיקר.

שבומכל

שגמקום קודם שהוסק התנור, נהגו להקל ליתן על גביו בלא הפסק,

שדאע"פ שיתחמם אחר כך כשיוסק, ואז יהיה חשש שמא יחתה, אעפ"כ אין למחות

שהבידם, כיון שיש להם על מי שיסמוכו:

שוכשהנכרי יסיק התנור לחמם הבית
כז אבל לסמוך אצל תנור בית החורף שאינו

שזגרוף וקטום, ואפילו האש בתוכו, מותר בכל ענין, לפי מנהגינו כמו שנתבאר למעלה.

שחרק

שטשיהיה התבשיל חם קצת, אם יש בו מרק והיד סולדת במקום שסומך לתנור. אבל אם אין היד סולדת שם אצל התנור,

שיאף על פי שנצטנן התבשיל לגמרי מותר לסמוך בכל ענין כמו שנתבאר למעלה.

שיאומכל

שיבמקום אם יודע שהנכרי יסיק אחר כך את התנור לחמם את הבית, שזהו מותר בשבת על דרך

שיגשיתבאר בסי' רע"ו, וכשיתחמם התנור מאד יתחמם גם כן

שידהתבשיל שאצלו עד שהיד סולדת בו, אסור להניחו שם, אלא יטלנו משם קודם שיסיק הנכרי, לפי

שיהשזהו כאחד מניח את הקדרה ואחד נותן את האור שתחתיה שהראשון פטור אבל אסור מדברי

שיוסופרים:

שיזכח אבל מותר לומר לנכרי שיניח שם את התבשיל, ואחר כך יסיק התנור לחמם הבית ונרתח התבשיל מאליו,

שיחלפי שעיקר כוונת הנכרי בהסיקו אינה בשביל התבשיל, אלא בשביל חימום הבית שהוא דבר

שיטהמותר, והתבשיל נרתח מאליו. ואף שהוא פסיק רישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה

שכלנכרי מטעם שנתבאר למעלה.

שכאויש

שכבמי שאוסר בזה, כיון שהנכרי מתכוין בהסיקו גם בשביל

שכגהתבשיל, שהרי הניחו על גבי התנור או אצלו, אף שעיקר כוונתו בשביל הבית, אין זה

שכדמועיל כלום.

שכהוהמנהג

שכוכסברא הראשונה. ומכל מקום כל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאין שם צורך כל כך:

שכזכט אבל אם נתן נכרי מים לתוך הקדרה הקבועה

שכחבתנור, כדי שלא תבקע כשיסיק התנור, ואחר כך הסיק התנור ונרתחו המים, מותר ליהנות

שכטהישראל מהם בשבת.

שלואפילו

שלא(יא) לכתחלה מותר לומר לו שיתן מים בקדרה קודם שיסיק התנור, לדברי הכל, שהרי אין כוונתו כלל לחמם המים, אלא

שלבלחמם הבית, שאין נותנים מים בקדרה אלא כדי שלא תבקע הקדרה.

שלג(ומכל

שלדמקום אם הישראל חפץ באותן המים שיתחממו להדיח בהם כלים, אסור לומר לנכרי שיתנם

שלהלקדרה, דכיון שהישראל בעצמו אסור לו ליתנם שם, אפילו סמוך לחשכה, אם חפץ בהם להדחת

שלוכלים), משום גזירה שמא יחתה בגחלים לאחר שיוסק התנור, כמו שיתבאר בסי' רנ"ד, אסור לומר לנכרי ליתנם שם. שכל דבר

שלזמדברים אלו שנתבארו בסימן זה שאסור לעשותו משום גזירה שמא יחתה, או משום שנראה

שלחכמבשל בתחלה, אסור לומר לנכרי לעשותו.

שלטואפילו

שמאם אין לו חפץ כלל במים שיתחממו, אסור לו ליתן המים בעצמו, אפילו קודם שהוסק התנור.

שמאולפי

שמבהמנהג שנהגו כסברא הראשונה (דסעיף כ"ח), אף אם כוונתו בנתינת המים כדי לחממם

שמגמותר, כיון שעיקר כוונתו בהסיקו הוא בשביל הבית.

שמדואם

שמהנתן המים בקדרה לאחר שהסיק התנור, אע"פ שהיתה הקדרה צוננת עדיין כשנתן בה

שמוהמים, אם ידוע בבירור שנתנן כדי לחממם, הרי הם אסורים עד מוצאי שבת בכדי שיעשו, לדברי הכל, כדין נכרי שעשה מלאכה גמורה בשביל

שמזישראל. אבל מן הסתם לא נתנן אלא כדי שלא תבקע

שמחהקדרה:

שמטקונטרס אחרון
**(א) ואם נתקרר כו'

שנשם בתוכו כו'.** אף

שנאשסיים המג"א

שנבדבתוכו אסור, היינו להחזיר, אבל להשהות אין שום סברא כלל לחלק בין תוכה לגבה,

שנגכדאיתא בהדיא בסוגיא דף ל"ז ע"א

שנדעיין שם:

שנה(ב) אבל בדיעבד כו'. זה

שנופשוט, לפי מ"ש הב"ח

שנזוהמג"א

שנחסי' רנ"ד להקל בדיעבד בתנור מכוסה ולא שריק, כדעת ספר התרומה

שנטוסיעתו,

שסאף דרבים

שסאפליגי עלייהו, כמ"ש שם,

שסבוגם לא הוזכר דעתם כלל בשו"ע.

שסגוכל שכן הכא שהשו"ע עצמו ביורה דעה סי' קי"[ג]

שסדכתב דהוא שליש בישולו, וכאן

שסהאינו אלא חומרא בעלמא משום חומרא דשבת, כמו שכתב המג"א,

שסופשיטא דיש להקל בדיעבד כרבים החולקים

שסזעל הרמב"ם,

שסחדהיינו רש"י

שסטור"ן

שעסוף פרק קמא, והרשב"א,

שעאוהטור יורה דעה שם,

שעבומהר"ם בהגהות מרדכי

שעגושאר פוסקים:

שעד(ג) תבשיל ישן כו'. כן

שעהמשמע בהדיא במג"א סוף סי' רנ"ט,

שעווהוא פשוט, דכיון דאפילו באינו גרוף, דלכולי עלמא אסור על גבה, שרי לסמוך, כל שכן

שעזכשהניחה על גבי קרקע,

שעחדלרבי יוחנן בגמרא

שעטשרי אפילו על גבה.

שפואפילו להניח לכתחלה

שפאמתיר בהדיא בהגהות מרדכי

שפבבסמוך לחשכה, לפי שיטתו דאסור על גבה,

שפגעיין שם היטב.

שפדומשמעות רמ"א בסוף סימן

שפהצ"ע:

שפו(ד) דהיינו שאם כו'. אף

שפזשבב"י

שפחובמג"א

שפטמיירי בצונן,

שצמכל מקום אפשר הוא הדין לחם, לענין חזרה בסמיכה לאינו גרוף.

שצאואפשר

שצבדשאני התם

שצגדמיירי באיסור בישול,

שצדשהרי בסמיכה לתנור שלנו שרי לגמרי, כמו שכתב רמ"א סוף סי' זה.

שצהאבל הכא מיירי בשמא יחתה, ותלוי בחום התנור.

שצווכן הוא משמעות לשון הגהות מרדכי

שצזורמ"א.

שצחוכן עיקר (וצריך למחוק זה בפנים):

שצט(ה) הגרופה כו'. כן

תמשמע בהדיא במג"א,

תאשהצריך דבר המפסיק על גבה, משום שאינו גרוף. ובסק"ט

תבכתב דרך אפשר בעלמא. וכשכתב אחר כך ומיהו כו', נסתר זה,

תגלפי מה שכתב בסקל"ה

תדדהיתר תוכה הוא משום שהסירו משחשכה, ומה שכתב

תהכיון שלא הטמינו בו, היינו כי היכי דלהוי כגרוף עיין שם,

תומשמע דבלא גרוף אסור אף שאין היד סולדת בו, דבהכי מיירי רמ"א התם בהג"ה.

תזוממילא משמע דלתוכה אף בגרוף אסור, אע"פ שאין היד סולדת בו, אם הסירו מבעוד

תחיום, דאם לא כן למה לי התירא דהר"ן

תטעיין שם. וזהו שכתב המג"א בסוף סק"ט ומיהו לתוכה כו'

תיודו"ק:

תיא(ו) ולכן טוב כו'. בודאי

תיבאין כוונת המג"א

תיגלהזהירנו על תנורים שהיו בימיהם, שהרי אינו מחדש לנו הלכה אלא למעשה בא להזהירנו,

תידותנור שלנו, אף אותו שאופין בו, יש עליו מעזיבה.

תיהאלא ודאי דסבירא ליה עיקר

תיוכהאומרים דלא מהני, שהמה הרבים. וכן כתב בהדיא בסי' רנ"ט

תיזדלא נהגו היתר אלא כשלא הוסק עדיין, עיין שם:

תיח(ז) לדברי הכל אע"פ כו'. היינו

תיטמשום דהרי"ף ורמב"ם

תכלא סבירא להו כלל כפירוש התוס' וסייעתם בלהחזיר

תכאכמו שכתב הב"י,

תכבוהתוס'

תכגוסיעתם פסקו כחנניה.

תכדועיין בכללי ההוראה:

תכה(ח) לדברי הכל שבחי כו'. מדברי

תכוהט"ז

תכזמבואר דאיסור החזרה בגרוף הוא גם כן משום חיתוי. וכן משמע קצת מלשון הרא"ש

תכחסימן יו"ד.

תכטואפשר דהמג"א

תלסבירא ליה נמי הכי, ולהכי התיר בחי. אבל לפי מ"ש (בפנים

תלאבשם) הר"ן

תלבדהטעם הוא משום דמחזי כמבשל לכתחלה, אין להקל בחי סמוך לחשכה.

תלגאלא אם כן נאמר דלא גזרו כלל סמוך לחשכה בהנחה על גבי קרקע

תלדואין דעתו להחזיר.

תלהולא משמע הכי מדברי הפוסקים (ועיין רא"ש פ"ד סי' ב',

תלושסותר למה שכתב בפ"ג

תלזסוף סי' ב',

תלחוצ"ע), ומלשון רמ"א,

תלטעיין הגהות מרדכי.

תמומיהו כיון

תמאדלהר"ן בלאו הכי שרי מתרי טעמי, חדא דלא סבירא ליה כלל לאסור מבעוד יום,

תמבותו דגם בשבת מתיר אם סילקה משחשכה,

תמגוכן המנהג,

תמדאם כן פשיטא דאין להחמיר בזה סמוך לחשכה (ולכן סתמתי בפנים):

תמה(ט) אם עבר כו'. עיין

תמומג"א ס"ק ל"ז שלא התיר בדיעבד אלא כשעשה כן נכרי, ובסי' רנ"ד

תמזסוף ס"ק י"א משמע שאף בישראל יש להקל דומיא דהתם, אף שיש לחלק ביניהם,

תמחדהתם

תמטקעבר אדרבנן

תנוהכא אדאורייתא

תנאכמבואר מלשונו.

תנבוצ"ע לדינא:

תנג(י) מה שמותר כו'. אף

תנדשהמג"א למדה לכאורה מס"ג בשו"ע,

תנהוהתם לא שרי אלא בתנאים המבוארים גבי חזרה שעודה בידו ושתהיה רותחת, אף לרמ"א

תנואם נטלה מבעוד יום.

תנזמכל מקום

תנחממה שכתב המג"א, וכן משמע בסי' שי"ח ס"ח וסט"ו,

תנטמבואר דאפילו תבשיל קר שרי, דבהכי מיירי התם,

תסואם כן הוא הדין להניחה על גבי קרקע, דלא מיתסר אלא משום שמושיב לכתחלה בשבת,

תסאוהתם

תסבשרי אפילו לכתחלה.

תסגוכן כתב המג"א בהדיא סוף סי' רנ"ט

תסדדאפילו תבשיל קר שרי בדבר המפסיק, ומשמע אפילו לכתחלה, מדלא הצריך שיסירו מהכירה

תסהמשחשכה. וגם בלאו הכי, כיון שנצטנן לגמרי, הרי זה כמושיב בתחלה, כמו שכתב

תסוהמג"א בסקל"ו.

תסזוהוא הדין לסלקא דעתך השתא אפילו בלא דבר המפסיק.

תסחולהכי הזכיר כאן המג"א מגיד משנה פכ"ב,

תסטלהודיענו דדמי למה שכתב המגיד משנה שהעתיק המג"א בסקל"ג, דאפילו לכתחלה

תעשרי התם.

תעאוהא דהכא בס"ג

תעבבשו"ע לא התיר אלא חזרה. יש לומר

תעגכמו שכתב המג"א סי' שי"ח סקכ"ו,

תעדלחלק בין תבשיל חם שיש בו רוטב, לצלי, דהיינו שאין בו רוטב, אע"פ שנצטנן

תעהלגמרי, דבהכי מיירי התם בס"ח והכא בס"ה.

תעו(דמהכא הקשה המג"א,

תעזוטעות סופר נפל שם, וצ"ל בסימן רנ"ג ס"ה, דעל ס"ג לא תירץ

תעחכלום, ועוד דמס"ג לא קשיא מידי, שלא התיר אלא בתנאי החזרה, ושם בס"ז לא

תעטמיירי כלל בחזרה, עיין שם במג"א סקכ"ד.

תפואפשר לקיים הגירסא ולומר דראייתו מס"ג אינה אלא להוכיח

תפאדהוה כגרופה,

תפבואם כן אמאי אסר בס"ז.

תפגדאין לומר משום דמניחו לכתחלה,

תפדדהא בס"ח

תפההכריע להקל בזה. אבל לענין גרופה אפשר דאין ראייה מס"ח, דבתבשיל קר לחממו

תפושאינו ראוי להתבשל שם, שהרי אין בו רוטב והוא קר,

תפזאין לחוש לחיתוי, שאף בלא חיתוי יתחמם, אבל בתבשיל חם שיש בו רוטב, חיישינן שיחתה

תפחלהוסיף בבישולו. ועל זה תירץ לחלק לענין לכתחלה בין ס"ח לס"ז וסי'

תפטרנ"ג ס"ג.

תצאלא דלפי זה לשון צלי אינו מדוקדק, דבס"ח מיירי בתבשיל, אבל כאן בס"ה

תצאמיירי באפוי,

תצבונקרא צלי).

תצגואיך שיהיה,

תצדמכל מקום, לפי מה שהעלה המג"א שם

תצהלהקל בין בתבשיל קר בין בתבשיל חם, אם כן הוא הדין על גבי מעזיבה המפסקת, או דבר

תצואחר המפסיק על גבי תנור, וכמשמעות דבריו בסוף סי' רנ"ט.

תצזדאף

תצחאם תימצי לומר שאף לפי מסקנת המג"א שם בסי' שי"ח, אפילו הכי בס"ג

תצטלא שרי אלא בתנאי חזרה, משום דתוך הקדרה הריקנית גרע טפי מעל

500גבי קדרה הטמונה, או על גבי המיחם שעל האש,

501ולא מהני הקדירה הריקנית אלא לענין דהוה ליה כגרופה, אבל לא לענין להושיב בתחלה.

502מכל מקום על גבי התנור ודאי דפשיטא דדמי טפי לעל גבי המיחם, מדדמי לתוך הקדרה

503הריקנית.

504ואף אם תימצי לומר דהא דגרע טפי בקדירה ריקנית היינו משום שהיא

505ככירה, שהכירה הוא מקום הראוי לבישול בתחלה,

506ואיסור הושבה בתחלה הוא משום שנראה כמבשל לכתחלה

507כמ"ש רז"ה

508ור"ן.

509מכל מקום על גבי תנור פשיטא דאינו מקום הראוי לבישול כלל

510בתחלה, ודמי ממש למיחם שעל האש.

511אם לא משום הכירא, כמו שכתב המג"א:

512(יא) ואפילו לכתחלה כו'. כן

513משמע בהדיא במג"א,

514שלא אסר אלא להישראל עצמו משום פסיק רישיה, ובנכרי לא מחמרינן משום פסיק רישיה.

515ואף שכתב המג"א סוף סי' רנ"ד

516דחיישינן שמא יחתה היכא דקבעי להו להדחת כלים, ובכל דבר דאיכא למיחש לחיתוי אף על

517ידי נכרי אסור, כמשמעות לשון כללו של רמ"א.

518יש לומר דבסוף סי' רנ"ד מיירי אחר שהוסק, אבל קודם שהוסק

519אין חוששים כל כך שמא יחתה אחר כך. שהרי נהגו להקל מהאי טעמא בעל גבי

520התנור, וכמו שכתב המג"א סוף סי' זה. ואף שמלשונו

521משמע שסומכין על זה שיש לומר דהמעזיבה מפסקת. מכל מקום גם כאן יש לומר דדמי לתוך

522הקכלי"ן

523שכתב המג"א סוף סי' רנ"ט

524דמהני דבר המפסיק, אם כן קודם שהוסק שרי למנהג העולם

525אף בלא דבר המפסיק.

526ומיהו זה דוחק,

527דעל כרחך מדלא נתן לתוך הקכלי"ן והקדירה דין סמיכה, מכלל דמיירי בכהאי גוונא

528שהם בולטין על הגחלים.

529ואם כן כשנותן במים בקדרה הרי זה כשופת קדרה על גבי כירה ממש, שאין דבר מפסיק בין

530גחלים לקדירה, דמאי שנא קדרה זו משאר קדירות.

531בשלמא על גבי התנור ותוך הקכלי"ן, אף אם גוף התבשיל נוגע בקרקעיתה,

532יש לומר דאין דרך בישול בכך, כמו שכתב המגיד משנה

533לענין תבשיל על גבי קדירה, שמשם למד המג"א להקל על גבי התנור, עיין שם

534בסקל"א

535ול"ג

536ובסי' שי"ח ס"ק כ"ו,

537ובמה שנתבאר לעיל.

538אבל במים שבקדרה זו, דרך בישולם הוא כן כל השנה, ולא דמי כלל לעל גבי תנור שנהגו

539להקל קודם שהוסק. ואפשר דהכי נמי אין להקל קודם שהוסק,

540משום גזירת חיתוי, אף בלא איסור בישול, כגון בערב שבת סמוך לחשכה.

541ואפילו הכי

542שרי לומר לנכרי אף בשבת, שהרי ליתן על גבי תנור בית החורף שאסר רמ"א לישראל

543אפילו קודם שהוסק,

544משום שמא יחתה, כמו שכתב המג"א סקמ"ג,

545ואפילו הכי התיר על ידי נכרי. אלא על כרחך צריך לומר דכשהנכרי מושיב הקדרה לא

546חיישינן שיחתה הישראל, אלא

547דכיון שאסרו לישראל להושיב מאיזה טעם שיהיה החמירו בהושבה זו לעשותה כמלאכה גמורה

548של המבשל, ואסרוה גם על ידי נכרי כמבשל ממש, אבל בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש,

549כגון על ידי נכרי קודם שהוסק, גם משום חיתוי אין לאסור. ואם תימצי לומר דאף

550כשהנכרי מושיבה חיישינן שמא יחתה.

551על כרחך צריך לומר לדעת רמ"א שאין סברא כלל לאסור בכהאי גוונא דבבישול גמור

552שרי.

553והא

554דהוצרך המג"א כאן

555לאסור לישראל משום פסיק רישיה, ולא משום שמא יחתה.

556היינו למיסר אפילו בכי האי גוונא דלא בעי להו להדחה.

557אי נמי משום דמהאי טעמא אסור לדברי הכל,

558אבל בלאו הכי יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דמשום הדחה גרידא לא אתי לחתויי,

559ולתרץ בסוף סי' רנ"ד כתירוץ הראשון.

560אי נמי משום שיש מקום לבעל דין לחלוק מחמת המנהג שנהגו להקל

561להעמיד על גבי התנור קודם שהוסק, ואין חוששין שמא יחתה אחר כך.

562ומהאי טעמא אפשר להקל בדיעבד כמ"ש בפנים בסוף סי' רנ"ד. אבל לאחר שהוסק משמע במג"א סוף

563סי' רנ"ט שאין להקל עיין שם:

564*

565הנה

566במג"א סקל"ב הזהיר ליתן הקטניות לבסוף לרוטב, ולא

567לערות על הקטניות שהוציאו בכף והם בכלי שני. עיין שם, דעל כרחך מיירי שהקטניות

568נגובים קצת בענין שאי אפשר לשופכן אלא להוציאן בכף, דאם לא כן, יערה הקטניות על

569הרוטב.

570ולכן

571לא העתקתי זה, משום דלפי מ"ש רש"ל

572וש"ך ביורה דעה סי' צ"[ד]

573דבדבר גוש לא שייך כלי שני, אם כן יש לעשות איפכא, לערות הרוטב על הקטניות, שלא

574יחממו הקטניות את הרוטב שבכלי שני, וכן המנהג פשוט.

575וסעיף ד' שבשולחן ערוך

576לא העתקתי, משום דלא קיימא לן הכי, כמו שכתב המג"א עיין שם:

577[1] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן

578זה:

579(א)

580אופני היתר שהייה (ס"א-ט).

581(ב)

582כשהקדירה נוגעת בגחלים (ס"י-יא).

583(ג)

584בדיעבד אם השהה (סי"ב-ג).

585(ד)

586אופני היתר חזרה (סי"ד-כא).

587(ה)

588חזרה סמוך לחשיכה (סכ"ב-ג).

589(ו)

590בדיעבד אם החזיר (סכ"ד-ה).

591(ז)

592מושיב בתחלה על גבי קדרה או מעזיבה (סכ"ו).

593(ח)

594כשהנכרי יסיק התנור לחמם הבית (סכ"ז-ט).

595*

596סיכום

597אופני היתר שהייה:

598(א)

599כירה גרופה וקטומה (ס"א).

600(ב)

601כירה או כופח שהוסקה בקש וגבבא (ס"ב).

602(ג)

603לסמוך הקדירה בסמוך חוצה לה (ס"ג).

604(ד)

605נתבשל תחלה כמאכל בן דרוסאי (ס"א וס"ח).

606(ה)

607חתיכת בשר חי שנתן סמוך לחשיכה (ס"ח).

608(ו)

609מכוסה בתנור שטח בטיט (רנד, א ).

610לכללות סימן זה ראה קובץ הערות וביאורים

611(ירושלים) ח"ו. קיצור הלכות. שבת כהלכה ח"א פ"ח-י. נימוקי שבת.

612ביאורי השלחן. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

613[2]

614גמרא לח, ב (היכי דמי כירה אמר רבי יוסי בר חנינא ... כירה מקום שפיתת שתי קדרות. אמר

615אביי ואיתימא רבי ירמיה, אף אנן נמי תנינא (כלים פ"ז מ"ג) כירה שנחלקה לאורכה

616טהורה (הרי בטלו שתי שפיתותיה, שנחלקת רחבה לשתים, הלכך טהרה מטומאתה, שהרי ניתצה,

617רש"י), לרחבה (נמצאו שתי השפיתות קיימות, זו לבדה וזו לבדה, רש"י) טמאה).

618טור ושו"ע ס"א (כירה שהיא עשויה כקדירה, ושופתין על פיה קדירה למעלה,

619ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות).

620[3]

621גמ' מז, ב (גפת של זיתים), ופרש"י (פסולת של בית הבד של שמן, שהוא כנוס יחד וחם

622מאד). טור ושו"ע שם (בגפת, שהוא פסולת של זיתים).

623וכן הוא לקמן סי' רנז ס"ה (אלו הם

624דברים המוסיפים הבל, פסולת של זיתים).

625[4]

626משנה לו, ב (כירה שהסיקוה ... בגפת ובעצים, לא יתן). טור ושו"ע

627שם (אם הוסקה בגפת ... או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה).

628ואם נתן, צריך להסירו משחשכה, כדלקמן

629ס"ח (וצריך לסלקו משחשכה).

630[5]

631טור ולבוש ס"א (להשהותו עליה לצורך הלילה). ב"י ד"ה

632ומ"ש רבינו וכל זה (יש לפרש דלצורך הלילה לאו דוקא, דהוא הדין במשהה לצורך מחר,

633אלא דמשום דאורחא דמילתא ... ואפשר דדוקא נקט לצורך הלילה, דאילו לצורך מחר בכל גוונא

634שרי לשהויי ... דכל לצורך מחר מסח דעתיה ולא אתי לחתויי ... אבל לא ראיתי בדברי

635שום פוסק זולתם שחילק בכך). ב"ח ד"ה ומ"ש וכל זה (והא דנקיט רבינו לצורך

636הלילה, אורחא דמילתא דלצורך הלילה דרכו להשהות, ולצורך מחר דרכו להטמין, ולפענ"ד

637שכך הוא דעת שאר הפוסקים). מ"א סי' רנ[ד] סק"כ (דאסרינן בכל התבשילין,

638ולא מחלקים בין רוצים לשבת או למוצאי שבת, דגזרינן שמא ימלך לאוכלה בשבת ויחתה).

639אליה רבה כאן ס"ק א (לדינא מסתבר דאסור, דאף שמשהה לצורך מחר, מכל מקום כיון דאפשר

640לגמור בלילה על ידי חיתוי, חיישינן שימלך לאכול בלילה, וצורך לילה קרינן ביה).

641והיינו שאף שיתבאר לקמן ס"ח (אם

642הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום,

643ואין חוששים שמא יחתה בשבת, דכיון שעכשיו הוא חי הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר,

644שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה בגחלים, ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף

645בלא חיתוי כלל). היינו דוקא בחי, שבסעודת הלילה עדיין לא יהיה ראוי אף אם יחתה,

646משא"כ כשהתחיל להתבשל מבעוד יום, גזרינן שמא ימלך לאוכלה בליל שבת ויחתה.

647ונתבאר לקמן סי' רנד סי"א (חוששים

648שמא ימלך אחר כך לאכלה בשבת ... שמא ישכח ויחתה בגחלים לגמור אפייתה,

649שמטעם זה אסור להשהות תבשיל לצורך סעודת שחרית, בכל מקום שאסור להשהותו לצורך סעודת

650הלילה, משום גזרת שמא יחתה, כמו שנתבאר בסי' רנ"ג, אף על פי שעד סעודת שחרית

651יוכל להתבשל בלא חיתוי).

652ואין סומכים על דעה המתרת להטמין לצורך

653היום, כדלקמן סי' רנז ס"א (ויש מקילין עוד, שאף אם אינו חי סמוך

654לחשכה, מכל מקום אם מסיח דעתו ממנו עד למחר, דינו כחי לגמרי, ומותר להטמינו לצורך

655מחר, אע"פ שלא הגיע עדיין למאכל בן דרוסאי. ואין לסמוך על סברא זו אלא בדיעבד).

656[6]

657מ"א ס"ק כו (קודם שתחשך ... דלא גזרינן שמא יחתה אחר ברכו, דהא לא

658אסור מדאורייתא), וסוס"י רנט (שנתבשל כמאכל בן דרוסאי קודם שחשיכה).

659וכן הוא לקמן סכ"ב (אבל אם היה

660יכול להרתיחה מבעוד יום, אלא שאין שהות להרתיחה קודם קבלת שבת, אין בכך כלום).

661וכך נזכר גם בשאר המקומות, לענין "כמאכל

662בן דרוסאי", שצריך להיות "מבעוד יום", ראה לקמן ס"ח,

663וסי"ג, וסי' רנד ס"ב-ה, וס"ט, וסי"א, וסי"ג-טו, וסי' רנה

664ס"א-ג, וסי' רנז ס"א, וסי"א-ב, וסוס"י רנט.

665ואף מה שהוזכר לקמן ס"ח (כבר

666נתבשל קצת קודם כניסת שבת, וצריך לסלקו משחשכה, אלא אם כן נתבשל כבר כמאכל בן

667דרוסאי קודם כניסת השבת), הכוונה היא כאמור בתחלת דבריו שם "צריך שיתננו שם

668סמוך לחשכה ממש".

669וכעין האמור לקמן סי' רסו סכ"ד

670(בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת), וסי' רעט ס"א וס"ו (אחר כניסת השבת

671דהיינו משחשכה), וסי' שח סל"א וס"ס, וסי' שט ס"ז, וסי' שי ס"ד

672וס"ז (ודלא כמו לענין קידוש, שנתבאר לקמן סי' רעא ס"ב

673"דכיון שהוסיף מחול על הקדש הרי זה אצלו כניסת השבת").

674ולענין הטמנה, נתבאר לקמן סי' רנז

675ס"ח (אם היה טמון בתחילת כניסת (השבת) הלילה).

676וראה שבת כהלכה פ"ח הערה מו

677וביאורים שם אות יט. ופי"א הערה פג.

678[7]

679חנניה בברייתא שם לו, ב.

680דתנן התם (כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנים

681עליה תבשיל, בגפת ובעצים לא יתן, עד שיגרוף או עד שיתן את האפר), וכאוקימתא קמא

682בגמרא שם, שהמשנה היא כחנניה (האי לא יתן, לא יחזיר הוא, אבל לשהות משהין אף על פי

683שאינו גרוף ואינו קטום, ומני חנניה היא, דתניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי

684מותר לשהותו על גבי כירה, אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום).

685וכן פירש המשנה, ופסק רב ששת בשם רבי

686יוחנן לז, ב (כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל

687שלא בישל כל צורכו ... קסבר מתניתין להחזיר תנן, אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף

688ואינו קטום).

689וכדבריו הוכיח רבא שם מהמשנה יט, ב (תנינא,

690אין נותנין את הפת בתוך התנור עם חשיכה, ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה.

691הא קרמו פניה שרי), ופרש"י (והיינו לא בישל כל צרכו, ותנור לאו גרוף וקטום הוא).

692והיינו שדין כמאכל בן דרוסאי כדין קרמו פניה שהתירו, כדלקמן סי' רנד ס"ו (אסור

693ליתן סמוך לחשכה פת לתנור ... אלא אם כן יש שהות ביום כדי שיקרמו פני הפת).

694וכן פסק רש"י שם ד"ה ורב ששת

695(ואנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה, אדחנניה סמכינן, הואיל ותנן סתם מתניתין

696כוותיה, כדאמר הא קרמו שרי, ואע"ג דלא בישל כל צרכו, ואמר רב ששת משמיה דרבי יוחנן

697כוותיה), ור"ח בתוס' שם ד"ה אמר רב ששת (פסק ר"ח דהלכה כרב ששת אמר

698ר' יוחנן, דרבא דאמר תרוייהו תננהי סבירא ליה כוותיה. וכן פסק רש"י דסתם מתניתין

699דפרק קמא כחנניה, ומותר להשהות אפילו באינה גרופה). טור (רש"י ור"י פסקו

700דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה, אפילו אם הוסקה בגפת ועצים

701ואפילו אינה גרופה וקטומה, ותבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו מצטמק ויפה לו מותר גם כן לשהותו

702עליה ... ולזה הסכים א"א ז"ל), ודעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שכל שנתבשל

703כמאכל בן דרוסאי, או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, מותר להשהותו על גבי כירה).

704ודעת האוסרים תתבאר לקמן ס"ט (ויש אומרים

705שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ... חוששין שמא יחתה בשבת), ושם נסמן (הערה 54).

706ומסיים שם (וכבר נתפשט המנהג להקל כסברא

707הראשונה). ולכן נתבאר כאן בפשיטות כדעה המתרת.

708*

709והטעם שמועיל כמאכל בן דרוסאי, נתבאר

710לקמן ס"ח (אלא אם כן נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת, שאז אין

711לחוש לחיתוי, שאף בלא חיתוי יכולה להתבשל כל צרכה לצורך הלילה, כיון שנתבשלה כבר

712חצי בישולה מבעוד יום, וגם היא ראויה כבר להאכל על ידי הדחק בבישול זה שמבעוד יום).

713משא"כ בהטמנה חוששים בכל אופן לשמא

714יחתה, כדלקמן סי' רנז ס"א (שמטמינה ומכסה שלא תתקרר עד למחר, ולפיכך צריכה יותר

715לחיתוי כדי שלא יתקרר התבשיל בכל הלילה. אבל סתם שהייה היא לצורך הלילה, שהרי מניחה

716מגולה, ולכך אינה צריכה כל כך לחיתוי כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום).

717[8]

718רש"י כ, א ד"ה בן דרוסאי (לסטים היה ומבשל בישולו שליש).

719ולקמן סי"ג יובאו ב' דעות, אם הוא "שליש

720בישול", או "חצי בישולו".

721[9]

722גמ' יח, ב (גזירה שמא יחתה בגחלים). טור ושו"ע שם (חיישינן שמא יחתה).

723ונתבאר לקמן סי' רנז ס"ב (ויתחייב

724משום מבעיר). וראה לקמן ס"י (מחתה את הגחלים העליונות, ונופלות על התחתונות ומכבות

725אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה). סי' רסה ס"ז (יתחייב

726משום מכבה ומבעיר כדין החותה בגחלים).

727וראה לקמן סי' רנד ס"א (שמא ישכח

728שהוא שבת ... ויחתה בגחלים).

729[10]

730ראה רמב"ם פ"ג ה"ו מהדורת פרנקל בשינויי הנוסחאות (שמא יחתה כדי

731לנער). שו"ע סי' רנב ס"א (שמא יחתה (פירוש יגלה ויעור הגחלים במחתה)).

732[11]

733רמב"ם שם ה"ד (שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו). רש"י יח,

734ב ד"ה יחתה (למהר בישולן).

735אלא שמכל מקום יש חילוק בינם, שדעת

736רש"י שכל האיסור הוא כשלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי (כדלעיל הערה 7), ולכן כתב שהחשש הוא שיחתה "למהר בישולן". משא"כ

737דעת הרמב"ם שאסור אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו (כדלקמן הערה 54), ולכן כתב שהחשש הוא "שמא יחתה בגחלים כדי להשלים

738בשולו, או כדי לצומקו". וכן הוא לקמן ס"ט (לדעה הב' הנ"ל) "שמא

739יחתה בשבת למהר בישולו, או כדי שיהא מצטמק".

740[12]

741משנה שם לו, ב (עד שיגרוף), ופרש"י (הגחלים). טור ושו"ע ס"א (אלא

742אם כן גרף, דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים).

743[13]

744משנה שם (עד שיתן את האפר), ופרש"י (על גבי גחלים לכסותם ולצננם). גמרא שם (קטום),

745ופרש"י (היינו נתן אפר על הגחלים, דאפר מתרגמינן קיטמא). טור ושו"ע שם

746(או קטם, דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם).

747[14]

748ירושלמי פ"ג ה"א (אפילו לא קטם כל צורכו). ר"ן (טו, ב) ד"ה עד

749(כלומר שאינו צריך לקטום עד שלא ניכר שם אש כלל). ב"י ד"ה ומ"ש

750אא"כ. מ"א סק"ג (ואין צריך לקטום עד שאין ניכר שם אש כלל, רק בקטומה

751כל שהוא סגי (ר"ן ב"י)).

752[15]

753ר' הושיעא לז, סוע"א (קטמה והובערה, משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל

754שבישל כל צורכו ... מהו דתימא כיון דהובערה הדרא לה למילתא קמייתא, קמשמע לן), וכפירוש

755התוס' שם רע"ב (והוא הדין אפילו לא בישל כל צרכו שרי). מ"א שם (ואפילו הובערה

756אחר כך שרי (גמרא)).

757ועוד תתבאר דעת ר' הושיעא לקמן ס"ט

758(והערה 54),

759בפרטים דלא קיי"ל כוותיה (כדלקמן שם). אמנם מה שביארו התוס' בדעתו, שאף אם

760הובערו הגחלים דינם לגמרי כקטומה, שמותר אפילו לא בישל כל צרכו, בזה קיי"ל

761כוותיה.

762והיינו דוקא אם "הובערו הגחלים אחר

763כך מאליהם", אבל אם הגדיל האש אחר שהניח הבלעך, ראה שמירת שבת כהלכתה

764פ"א הערה קפה. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

765[16]

766רש"י שם ד"ה שאני הכא דקטמה (וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצמוקי). רמב"ם פ"ג

767ה"ד (שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל, ואין גוזרין שמא יחתה באש), וכ"מ שם (דקים

768להו לרבנן שכל שגרף הוא מסיח דעתו). מ"א שם (כיון דגילה דעתו דלא בעי לגחלים

769סגי).

770והיינו שבזה "שכסה הגחלים

771באפר למעט חומם" (כאמור לעיל), מגלה דעתו מגלה דעתו שאינו צריך לאש גדולה,

772ושוב לא חיישינן שיחתה.

773ובזמנינו שמבשלים ומחמים בגז, שאין שייך

774לקוטמו באפר, נוהגים ב"בלעך" שנותנים על האש, שבזה ממעט חומו ומגלה דעתו

775שאינו רוצה להגדיל האש, וכדלקמן סכ"ו (דכיון שהקדרה הריקנית סותמת פי הכירה תחת

776הקדרה שהתבשיל בתוכה, הרי זה כגרופה וקטומה).

777טעם נוסף יש לתועלת הקטימה (ונתינת

778הבלעך), כדלקמן שם (צריך שיניח עתה שום דבר תחת הקדרה להפסיק בינה להגחלים שבתנור,

779כדי שיהיה לו היכר בזה ולא יבא לחתות).

780ומטעם זה השני יש מדייקים

781שה"בלעך" יכסה (לא רק את האש, אלא) גם את הכפתורים, כדי שאם יבוא להגדיל

782את האש, יהי' היכר על הכפתורים שיזכור שהוא שבת. וראה שבת כהלכה פ"ח

783סי"ב והערה לב וביאורים ח.

784אמנם הטעם הראשון המבואר כאן הוא העיקר,

785ולכן לא סגי בכיסוי הכפתורים לבדם, שאין זה ממעט חומו.

786*

787ומזה יש מקום עיון ב"קראק

788פאט" הנהוג אצלינו (סיר בישול איטי מתחמם מחשמל, ובתוכו סיר חרס שבו האוכל),

789שאין מקום להכניס הבלעך בין הקדרה לבין מקור החום. ואם כן אפשר שדינו ככירה שאינה

790גרופה וקטומה, אשר מותר להשהות בה רק תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי לפני כניסת

791השבת, ואשר אם הגביהו את הקדרה בשבת, אסור להחזירה. וראה שבת כהלכה פ"ט

792ה"ה.

793עוד יש לדון בכמה פרטים בהיתר כלי זה,

794כדלקמן ס"י (והערה 73)

795[17]

796ברייתא שם (גחלים שעממו ... הרי היא כקטומה). רמב"ם שם פ"ג

797ה"ד (או שעממו הגחלים שהרי הן כמכוסות באפר). ב"י שם (והא דגחלים שעממו,

798או שנתן עליה נעורת פשתן דקה, כתבה הרמב"ם בפרק ג' (ה"ד), ולא ידעתי למה

799השמיטה רבינו).

800וראה לקמן סוף סי"ט (ויש נוהגים

801להקל עוד ... שהגחלים שנשארו מן החימום שחממוהו לצורך האפיה, כבר כהו ועממו, והרי

802הן כגרופות).

803[18]

804משנה לו, ב (כירה שהסיקוה בקש (זנבות השבולין, רש"י), ובגבבא (הנגבב מן

805השדה, רש"י), נותנים עליה תבשיל). טור ושו"ע ס"א (ואם הוסקה בקש או

806בגבבא, מותר לשהות עליה אפילו אינה לא גרופה ולא קטומה).

807[19]

808רמב"ם פ"ג ה"ד (שהרי אין שם גחלים בוערות). ר"ן (טו, ב)

809ד"ה כירה (ולא חיישינן שמא יחתה בגחלים משום דקש וגבבא אין להם גחלת).

810[20]

811ברייתא לז, סוע"א (כירה שהסיקוה בגפת ובעצים, סומכין לה). טור

812ושו"ע ס"א (ואפילו אינה גרופה וקטומה, מותר לסמוך לה קדירה בסמוך חוצה

813לה).

814[21]

815ולענין להחזיר בשבת, יתבארו ב' דעות לקמן ס"כ.

816[22]

817תוס' שם ד"ה מהו (באינה גרופה קבעי ... היכא שאינו מבושל כמאכל בן דרוסאי).

818[23]

819ברייתא וגמרא שם (שתי כירות המתאימות (מחוברות יחד, וקיר של חרס מפסקת ביניהם, רש"י),

820אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה וקטומה, משהין על גבי גרופה וקטומה, ואף על גב דקא

821סליק ליה הבלא מאידך). רמ"א ס"א (שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של

822חרס ביניהם, האחת גרופה וקטומה והשניה אינה גרופה וקטומה, מותר לשהות על הגרופה וקטומה,

823אף על פי שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה).

824[24]

825דאמרינן בגמרא שם (דילמא שאני התם, דכיון דמידליא שליט בה אוירא), היינו שבזה קל

826יותר מסומך חוצה לה. וראה ט"ז סק"ד (ואני תמה למה הוצרך לכתוב זה, דהא כבר

827כתב דמותר לסמוך לו, וזה לא גרע מסמיכה לכירה).

828[25]

829משנה לח, ב (תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, לא יתן). טור ושו"ע ס"א (ותנור,

830אפילו אם הוסק בקש וגבבא, אסור).

831ואף שלפי שיטת חנניה (דלעיל הערה 7),

832מיירי הכא לענין להחזיר. מכל מקום למדים מכך אף לענין להשהות על גרופה וקטומה.

833ונתבאר בהערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' ד ואילך.

834[26]

835רש"י שם ד"ה תנור (מתוך שקצר למעלה ורחב למטה, נקלט חומו לתוכו טפי

836מכירה). ב"ח ריש הסימן (תנור הוא גם כן מחרס, אלא שהוא מחובר בקרקע, ופיהו גם

837כן למעלה, אלא שהוא קצר למעלה ורחב למטה, דמתוך כך נקלט חומו לתוכו טפי מכירה).

838וראה לקמן סי' תקז ס"ט (תנורים שבימיהם

839היו עשוים כקדרה ופיהן למעלה).

840[27]

841ברייתא שם (תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, אין סומכין לו). טור ושו"ע שם (אסור

842אפילו לסמוך לו).

843[28]

844הגהות מרדכי פ"ג פ, א (מיהו אם אין היד סולדת בו, שאינו חם כל כך,

845נראה דמותר). רמ"א ס"א ([אסור] כל זמן שהיד סולדת בו), וס"ב (ודוקא

846במקום שהיד סולדת, אבל אין היד סולדת שם, שרי).

847ויתבארו הפרטים לקמן ס"ה (והערות 35-37),

848וסכ"א (והערות 166-173).

849[29]

850גמרא שם (תנור דאע"ג דגרוף וקטום על גביו אסור). רמב"ם פ"ג

851ה"ה (התנור אף על פי שגרף האש, או כסה באפר, או שהסיקוהו בקש או בגבבא, אין משהין

852בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו). רמב"ן שם ד"ה אלא (יש מי שאומר כי היכי

853דבקש וגבבא תנור אסור בין לתוכו בין על גבו ובין לסמוך ... הכי נמי אם הוסק בגפת ובעצים

854אסור בכל ענין אף על פי שגרוף וקטום. ויש מי שאומר דדוקא בקש ובגבבא בלא גרוף וקטום,

855משום דנפיש הבליה דתנור מדליק ואתי לחתויי, אבל גרוף וקטום אפילו בתנור מותר לשהות

856ולהחזיר. ועיקר הדבר כדברי האוסר). רשב"א שם ד"ה הא (ולפום הדין פירושא נמי

857שמעינן, דתנור אסור לעולם בין בגרוף בין שאינו גרוף, דכיון דאסרינן ליה אפילו לסמוך

858ואפילו הוסק בקש ובגבבה ... הוא הדין לגפת ועצים ואפילו גרוף וקטום. וכן נראה עיקר).

859ר"ן (יז, ב) סוד"ה ונמצאו (ובתנור בין שהסיקוהו בקש וגבבא, בין שהסיקוהו

860בגפת ועצים וגרף וקטם ... אין סומכין להן ואין צריך [לומר] על גביהם). טור

861ושו"ע שם (אפילו לסמוך לו, אפילו אם הוא גרוף וקטום).

862[30]

863ברייתא שם (תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, אין סומכין לו). טור ושו"ע שם (ותנור, אפילו

864אם הוסק בקש וגבבא, אסור אפילו לסמוך לו).

865[31]

866משנה שם (תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו). ברייתא שם (ואין

867צריך לומר על גביו, ואין צריך לומר לתוכו). טור ושו"ע שם (וכל שכן שאסור

868לשהות בתוכו או על גבו).

869[32]

870רמב"ם שם (הואיל והבלו חם ביותר, אינו מסיח דעתו, וחוששים שמא יחתה בזו

871האש המעוטה אף על פי שהוא אש קש וגבבא או מכוסה). הובא בב"י ד"ה

872ומ"ש אפילו.

873[33] כנראה הוא מלשון עוצם

874וחוזק.

875[34]

876רמב"ם פ"ג ה"ו (ולמה אסרו לשהות בתנור אף על פי שגרוף. מפני שהגורף

877אינו גורף אלא רוב האש ועצמה, ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוץ אחת, מפני שהבלו

878חם שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור). מ"א ס"ק ח (מפני שהגורף אינו

879גורף אלא רוב האש עצמה, ואי אפשר שלא תשאר ניצוץ אחד (רמב"ם)).

880הובא בב"י ד"ה ומ"ש

881אפילו. וראה גם לקמן סי' רנז ס"ב (ויתחייב משום מבעיר), וש"נ.

882[35]

883היינו אפילו תוך התנור שבימיהם, שבזה דן עד כאן.

884כאן נתבאר (בעיקר) ההיתר להשהות קודם

885השבת, ולקמן סכ"א (הערות 166-173)

886יתבארו פרטי הלכה זו לענין להחזיר בשבת.

887*

888סיכום

889פרטי הלכות שהיה וחזרה למקום שאין היד סולדת שם:

890(א)

891קודם השבת מותר להשהות, אפילו בתוך התנור שבימיהם (ס"ה וקו"א א).

892(ב)

893ובתוך השבת מותר לסמוך, אפילו בתנור שבימיהם שאינו גרוף וקטום (סכ"א).

894(ג)

895ועל גבי הכירה מותר ליתן רק אם היא גרופה או קטומה (סכ"א וקו"א ה).

896(ד)

897ובתוך הכירה אסור אף אם היא גרופה וקטומה (ס"ה וסכ"א וקו"א ה).

898(ה)

899ובכל אלו תלוי אם היד סולדת באותו מקום, אף אם התבשיל אינו יכול להתחמם שם

900(קו"א ד).

901[36] הגהות מרדכי שם

902פ, א (מיהו אם אין היד סולדת בו, שאינו חם כל כך, נראה דמותר להפשיר במקום

903שאין היד סולדת בו, ולהשים פשטידא על גבי התנור, וכל דבר, מותר, כיון שאין היד

904סולדת שם). והיינו שמותר לא רק להשהות קודם השבת, אלא אף ליתן בשבת עצמה.

905הובאו דבריו בב"י ד"ה

906ומ"ש ואם הוסקה (וכתוב בהגהות מרדכי (פ, א) מיהו אם אין היד סולדת בו, שאינו

907חם כל כך, נראה דמותר), וד"ה כתבו התוספות ריש פרק כירה (דאלו במקום שאין היד

908סולדת, אפילו בשבת עצמה שרי), וסד"ה ומ"ש רבינו ובתנור אסור (פשוט דלהרמב"ם

909נמי אין אסור לסמוך אלא במקום שהיד סולדת). רמ"א ס"א ([אסור] כל זמן

910שהיד סולדת בו), וס"ב (ודוקא במקום שהיד סולדת, אבל אין היד סולדת שם שרי,

911אפילו בשבת). מ"א ס"ק ט (אבל אם אין היד סולדת בו מותר ליתן, אפילו על

912גביו, אפילו בשבת).

913*

914אמנם יתבאר לקמן סכ"א (ואפילו

915על גבי הכירה הגרופה או קטומה, מותר להחזיר, אם אין היד סולדת שם), והיינו שלא

916התיר להחזיר בשבת עצמה אלא "על גבי הכירה הגרופה או קטומה", והוכיח כן

917בקונטרס אחרון ס"ק ה.

918ומה שכתב כאן "בשבת עצמה מותר

919להשהות שם" (אף דמיירי כאן בתנור שבימיהם, שאין מועלת בו גרופה וקטומה), קאי

920על שלפניו "לסמוך חוצה לו", שדוקא בזה התירו בשבת עצמה.

921[37]

922מ"א שם (מיהו בס"ה משמע דאסור לתת לתוכו). ובקונטרס אחרון

923ס"ק א (אף שסיים המ"א דבתוכו אסור. היינו להחזיר, אבל להשהות,

924אין שום סברא כלל לחלק בין תוכה לגבה).

925והיינו כיון שההפרש בין על הכירה לבין

926תוך הכירה, נתבאר רק לענין להחזיר, כדלקמן סט"ז (אבל להחזירה לתוך הכירה ממש

927... אסור בכל ענין). ולכן יש מקום לומר, שאף לענין אין היד סולדת בו יש הפרש בין

928בתוך התנור והכירה, שנראה כמבשל, לבין על גבם.

929[38]

930לקמן סעיף כא.

931[39]

932גמרא לח, ב (נפיש הבליה מדכירה וזוטר הבליה מדתנור). רמב"ם פ"ג ה"ז

933(הכופח הבלו רב מהבל הכירה ומעט מהבל התנור).

934[40]

935משנה שם לח, ב (כופח (עשוי חלל ככירה, רש"י) שהסיקוהו בקש ובגבבא, הרי

936זה ככיריים, בגפת ובעצים, הרי הוא כתנור). גמרא שם (היכי דמי כופח היכי דמי כירה, א"ר

937יוסי בר חנינא כופח מקום שפיתת קדרה אחת כירה מקום שפיתת שתי קדרות).טור

938ושו"ע ס"א (וכופח, שהוא מקום שפיתת קדירה אחת, אם הוסק בקש או גבבא, דינו

939ככירה, בגפת או בעצים, דינו כתנור).

940[41]

941רי"ף יז, ב (כיפה שהסיקוה בקש ובגבבא, הרי היא ככירים ... ושמעינן מינה

942דכל מידי דאסור לאשהויי על גבי כירה אלא אם כן גרופה וקטומה, אסור לאשהויי על גבי כיפה

943אפילו גרופה וקטומה). רא"ש פ"ג סי' ג (כלשון הרי"ף).

944ואף דאמרינן בגמרא (כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא,

945סומכין לו, ואין נותנין על גביו), נתבאר בט"ז סוף סק"ו (שלפי הנראה מדברי

946הרי"ף והרא"ש שלא היו גורסים כן בגמרא בכופח שהסיקו בקש, ועל כן לא זכרו

947שבכופח בקש יש חומרא כנלע"ד), ובאליה רבה סק"ז (משמע בהרא"ש דלא גריס

948לה, אלא הכי גריס כופח שהסיקוה בגפת ועצים אין סומכין, וכן מוכח בתוספות).**

949**

950רמב"ם פ"ג ה"ז (ואם

951הסיקוהו בקש או בגבבא הרי הוא ככירה שהוסקה בקש וגבבא ומשהין עליו). ב"י

952ד"ה וכופח (ומשמע דכשהסיקוהו ... בקש ובגבבא הרי הוא ככירה לגמרי, ושרי בלא

953גריפה וקטימה). ט"ז שם (וכתב ב"י דלגמרי הוי ככירה, דבקש וגבבא אפילו

954בלא גרופה וקטומה מותר).

955[42] החילוק בין התנורים

956שבימיהם לבין התנורים שלנו, הובא גם לעיל סי' קסז ס"ב (ובתנורים שלנו

957שמושיבין הפת על שולי התנור ... בתנורים שבימיהם שהיתה אש בוערת בשולי התנור בשעת

958אפיית הפת, שהיתה מדובקת בדפנותיו). לקמן סי' רנד ס"ט (במה דברים אמורים

959בתנורים שבימיהם, שהיה כעין קדירה והיו מדביקים פת לדופני התנור ... אבל בתנורים

960שלנו, שהפת מונחת על שולי התנור). סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ד (בתנורים שלנו

961... בתנורים העשויים כקדרה). סי' תקז ס"א (תנור גדול ופיו מן הצד כעין תנורים

962שלנו ... בתנור קטן שפיו למלעה), וס"ט (תנורים שבימיהם היו עשוים כקדרה ופיהן

963למעלה, והיו מדבקין הפת בתוך התנור סביבות דפנותיו, והעצים והאש על שולי התנור),

964וסי"ב (וכל זה בתנורים שלהם, אבל תנורים שלנו), וסי"ט (וכל זה בתנורים

965שלהם שהיו קטנים והיו מדבקים הפת סביב דפנות התנור ... אבל בתנורים שלנו שמניחים

966הפת על שולי התנור).

967[43]

968ר"ח לח, ב (תנור [דידן] ככירה של נחתומין היא). הובא בר"ן יז, ב. כל בו

969סי' לא לא, ד (ואלו הכירות שלנו שקורין פורנילא"ש שמסיקין אותם מבפנים ואחר כך

970גורפין אותן ... מאחר שגרופה לגמרי והוא רחב מבפנים יותר משפיתת קדירה דינן כדין הכירה

971... ודעת בעל ההשלמה ז"ל להתיר תנור גרוף או קטום). ב"י שם ד"ה

972ומ"ש אפילו (ומה שכתוב בכל בו בשם בעל ההשלמה (פ"ג דשבת לו סוע"ב) דתנור

973גרוף וקטום [שרי], נראה לי שטעמו משום דתנורי דידן שפיהם מן הצד לא נפיש הבלייהו וככירה

974דיינינן להו, כמו שאכתוב בסמוך בס"ד ... וז"ל הכל בו ואלו הכירות שלנו שקורין

975פורנילא"ש, שמסיקין אותם מבפנים ואחר כך גורפין אותם ... מאחר שגרפו לגמרי והוא

976רחב מבפנים יותר משפיתת קדרה, דינם כדין הכירה). רמ"א ס"א (ותנורים שלנו

977דינם ככירה). לבוש ס"א (ותנורים שלנו שפיהם מן הצד, דינם ככירה, שאין חומה רב

978כל כך כמו תנורים שלהם). ט"ז ס"ק טז (אבל תנורים שלנו שפתוחים מן הצד,

979הם ככירה). מ"א ס"ק י (מאחר שרחבים יותר משפיתת קדרה, דינן ככירה (כל בו).

980ובר"ן משמע דאפילו בזמן התלמוד לא נאסר אלא תנור של נחתומין עיי"ש).

981והיינו שכיון שפתחם מן הצד אינו דומה

982לתנור, וכיון שהן רחבים יותר משפיתת קדרה אחת אינו דומה לכופח, אלא לכירה.

983*

984והטעם שלא נאסר משום הטמנה בתנור, יתבאר

985לקמן סי' רנז ס"י (ואף אם היא בתוך התנור ופי התנור מכוסה, אין בכך כלום, לפי שלא

986אסרו הטמנה בדבר המוסיף הבל אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץ, לפיכך אין לאסור אלא

987כעין רמץ שהוא דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה, אבל דופני התנור ופיה אינן

988מודבקים להקדרה).

989ולפי זה מותר ליתן קדרה בתוך התנור שלנו

990מבעוד יום להשהותה בתוכו; אלא שצריך לתת בתוכה "בלעך", או קדרה ריקנית,

991להיכר שלא יבוא לחתות (להגדיל האש). או שנתבשל כבר לפני כניסת השבת עכ"פ

992כמאכל בן דרוסאי.

993[44]

994גמרא יח, ב (האי קדרה חייתא שרי לאנוחה ערב שבת עם חשיכה בתנורא),

995ופרש"י (להשהותה לכתחלה מבעוד יום בתנור והיא מתבשלת כל הלילה). טור

996ושו"ע ס"א (או שהיה חי שלא נתבשל כלל).

997[45]

998מרדכי פ, א (האי קדרה חייתא ... שרי לאנוחי בתנור ערב שבת עם חשיכה, וכשאין גרוף וקטום

999נמי איירי, מדקאמר כיון דלא חזיא ליה לא אתי לחתויי ... עכ"ל מור"ם

1000ז"ל). ב"י סוד"ה כירה (כתוב בהגהות מרדכי פרק כירה (פ, א) בשם

1001מור"ם, דקידרא חייתא ... שרי לשהויי בתנור אפילו אינו גרוף וקטום).

1002וכן הוא לקמן רס"י רנד (כבר נתבאר בסי'

1003רנ"ג שבשר חי מותר להשהותו סמוך לחשכה, אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום).

1004[46]

1005גמרא שם (מאי טעמא, כיון דלא חזי לאורתא אסוחי מסח דעתיה מיניה ולא אתי לחתויי גחלים,

1006ופרש"י (דודאי חייתא לאו אדעתא למיכלה לאורתא אנחה התם, ומשום למחר לא אתי לחתויי,

1007שהרי יש לה שהות גדול). טור ושו"ע שם (דכיון שהוא חי, מסיח דעתו ממנה עד למחר,

1008ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי).

1009וכן הוא לקמן סי' רנז ס"א (בשר שהוא

1010חי לגמרי סמוך לחשכה ... שמותר להשהותו, לפי שמסיח דעתו ממנו עד למחר, ובכל הלילה יוכל

1011להתבשל בלא חיתוי. ואם יוכל להתקרר אחר כך, אף אם יחתה מעט לא יועיל כלום, כיון

1012שהוא מגולה).

1013והיינו שרק בהטמנה חוששים שמא יחתה

1014לשמור חומה, משא"כ במשהה קדירה מגולה, אינו חושש לשמור חומה, אלא לגמור

1015בישולה, וכיון שבמשך הלילה תתבשל בלא חיתוי, אין חוששים שיחתה לגמור בישולה.

1016וכל זה הוא בבשר חי שבקדרה, משא"כ

1017בצלי, שיתבאר דינו לקמן סי' רנד ס"א-ג.

1018[47]

1019מ"א סק"ב (פירוש אז שרי ליתנו סמוך לחשיכה ממש, אבל אם נתנו מבעוד

1020יום, אסור, דכבר נתבשל קצת קודם שבת, וצריך לסלקו משחשיכה, אלא אם כן נתבשל כל

1021צרכו קודם שבת). וכדאמרינן בגמרא שם (לאנוחה ערב שבת עם חשיכה).

1022וכן הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה

1023כלל (אם נותנו חי בקדרה סמוך לחשכה ממש, הרי זה מותר).

1024ונתבאר לעיל (הערה 6),

1025שגם מ"ש כאן "קודם כניסת השבת" הכוונה היא כאמור בתחלת דבריו כאן

1026"שיתננו שם סמוך לחשכה ממש".

1027וראה שבת כהלכה פ"ח בביאורים אות

1028יט, ונימוקי שבת, אם שייך היתר זה כשמקבלים את השבת איזה זמן לפני שקיעת החמה.

1029[48]

1030גמרא שם (לאנוחה ערב שבת עם חשיכה בתנורא ... בשיל, שפיר דמי (להניחה, דלא בעי חיתוי,

1031רש"י). בשיל ולא בשיל, אסיר).

1032וכדלעיל ס"א, לענין כירה (אסור

1033ליתן עליה תבשיל מבעוד יום ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן

1034דרוסאי), ושם נסמן (הערה 7).

1035וכן הוא גם בתנור, כמבואר

1036בהמאור טז, א (משהין אפילו

1037תבשיל שלא בישל כל צרכו, והוא שהגיע כמאכל בן דרוסאי, אפילו בכירה שאינה גרופה וקטומה,

1038והוא הדין בתנור). הגהות מרדכי שם (אי בשיל כמאכל בן דרוסאי, דהיינו שליש בישולו, שרי

1039לאנוחי בתנור ערב שבת עם חשיכה). מ"מ פ"ג ה"ח (שכל שהגיע לשליש בשולו

1040שהוא נקרא מאכל בן דרוסאי בגמרא, לפי דעתם משהין אותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה,

1041ואפילו מצטמק ויפה לו. וכן תבשיל חי שלא התחיל להתבשל כלל מותר ... וכן הדין בתנור).

1042ר"ן (יז, ב) ד"ה ונמצאו (ובכולהו גווני דאמרן דשרו לשהות על גבי כירה שאינה

1043גרופה ואינה קטומה, אפילו בתנור ... נמי שרי). רמ"א ס"א (או אפילו על

1044גבי תנור).

1045[49]

1046רא"ש פ"ג סי' א בשם תשובת גאון (כיון דבשיל כמאכל בן דרוסאי, מטיא

1047קדירא בעידנא, ולא אתי לחתויי בגחלים).

1048וכן הוא לקמן סי' רנז ס"א (סתם שהייה

1049היא לצורך הלילה, שהרי מניחה מגולה, ולכך אינה צריכה כל כך לחיתוי כל שנתבשלה כמאכל

1050בן דרוסאי מבעוד יום, ואפילו אם משהה אותה עד למחר אין לחוש לחיתוי, לפי שאין מעט חיתוי

1051מועיל לה לשמור חומה עד למחר, כיון שהיא מגולה).

1052והיינו שרק בהטמנה חוששים שמא יחתה

1053לשמור חומה, משא"כ במשהה קדירה מגולה, אינו חושש לשמור חומה, אלא לגמור בישולה,

1054וכיון שכבר נתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, אין חוששים שיחתה לגמור בישולה.

1055[50]

1056ראה לקמן סי"ג ב' דעות, ומסיק (צריך ליזהר לכתחלה שיתבשל חצי בישולו ... אבל בדיעבד

1057יש להתיר ... אם נתבשל שליש בישולו), וכאן מיירי לכתחלה.

1058[51] אור זרוע ח"ב סי' ח (וה"ר יוסף

1059רוצה לומר שבשיל היינו כמאכל בן דרוסאי, ועל ידי הדחק ראוי' לאכילה, לא אתי לחתויי).

1060לבוש ס"א (כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ... כיון שראוי לאכילה קודם שהשההו, לא חיישינן

1061לשמא יחתה בגחליו).

1062וכעין זה לקמן סי' רנד ס"ג (כשנצלה

1063כמאכל בן דרוסאי, מאחר שראוי לאכילה קצת, למה יחתה להפסידו).

1064וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים)

1065ח"ו ע' ח ואילך. שבת כהלכה פ"ח בביאורים אות יא, ובתוספת ביאור אות ז.

1066נימוקי שבת.

1067והיינו שמותר אף אם לא נתבשלה אלא כמאכל

1068בן דרוסאי, וגם מצטמק ויפה לו. ראה תהלה לדוד ס"ק י. שבת כהלכה

1069פ"ח בתוספת ביאור אות ו. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

1070[52]

1071גמ' יח, ב (ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי), ופרש"י (דלאו דעתיה למיכליה

1072לאורתא). רי"ף ו, ב (מאי טעמא, דאסח לדעתיה מינה, דאמר השתא ודאי לא בשיל ולא

1073אתי לאחתויי). רמב"ם פ"ג ה"ח (אם השליך לתוכו אבר חי סמוך לבין השמשות,

1074נעשה הכל כתבשיל חי, ומותר לשהותו). טור ושו"ע ס"א (אפילו לא הניח בה אלא

1075חתיכה אחת חיה, לא חיישינן לשמא יחתה, דהא הסיח דעתו עד למחר).

1076והטעם שאין זו חשובה הטמנת החתיכה חיה

1077בתוך התבשיל שעל האש, יתבאר במהדורא בתרא ס"ז (דאמרינן סוף פרק קמא ואי

1078שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי, אע"ג דנטמן ומתכסה תוך הרותחין ... לא מיקרי הטמנה

1079כלל, כי המליח נראה תוך החמין. וגם אם אינן צלולין כל כך, מכל מקום לא דמי לרמץ שמכוסה

1080וטמון לגמרי).

1081[53]

1082ב"י ד"ה ומ"ש ואם נתן (ומדברי הגמרא והפוסקים נראה דלא שרי אלא

1083דוקא במשליך לתוכו אבר חי שאי אפשר להתבשל בלילה, משום דמסח דעתיה מיניה).

1084ט"ז סק"ב (כתב הרמב"ם [פ"ג ה"ח] אבר חי, משמע דוקא בשר,

1085וכן ראוי להלכה). מ"א סק"ד (דוקא חתיכת בשר שאי אפשר להתבשל לצורך

1086הלילה, אבל ירק לא מהני (ב"י) (וכן משמע סוס"י רנ"ד)). והיינו

1087כדלקמן סי' רנד סי"ג (לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמסין או שאר כל מיני קטניות

1088... אפילו סמוך לחשכה ממש, בענין שכיוצא בזה בבשר מותר להשהותו שם, כיון שהוא חי לגמרי

1089סמוך לחשכה ולא יוכל להגמר עוד לסעודת הלילה, אבל כל מיני קטניות הם ממהרים להתבשל

1090ויכולין להגמר לסעודת הלילה, וכן הדין בכל מיני ירקות).

1091וכן הוא בכל דבר שממהר להתבשל, כדלקמן

1092סי' רנד ס"ו (בפת וכל כיוצא בזה, כגון עוגה ומיני בצק שאופין בקדירה, אין זה מועיל

1093כלום, לפי שהן אינן צריכים שהות גדול לאפייתו כמו שצריך לבישול בשר ויכולין הן

1094להגמר שיהו ראויין לסעודת הלילה). סוס"י רנט (אבל במיני בצק, בין מבושלים בין

1095נאפים, ובמיני קטניות ובמים ובצלי הנצלה בשפוד, אין מועיל חי).

1096ולענין מיני ירק שצריכים בישול רב, ראה בדי

1097השלחן סי' עא ס"ק י. שבת כהלכה פ"ח הערה עח. נימוקי יום טוב.

1098וכל זה הוא בירקות שאינן נאכלים חיים,

1099משא"כ אם נאכלים חיים, נתבאר לקמן סי' רנד ס"ד (ופירות שנאכלים חיין אינן

1100גרועים מצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי).

1101[54]

1102רי"ף טז, א (ומסקנא דלא יתן, לא ישהה הוא, ואפילו לשהות, אי גרוף וקטום

1103אין ואי לא לא ... ור' אושעיא נמי הכי סבירא ליה).

1104והוא דתנן לו, ב (כירה שהסיקוה בקש ובגבבא,

1105נותנים עליה תבשיל, בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר), ובגמרא שם

1106(איבעיא להו האי לא יתן, לא יחזיר הוא, אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו

1107קטום, ומני חנניה היא, דתניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי

1108כירה, אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום. או דילמא לשהות תנן, ואי גרוף וקטום אין אי

1109לא לא).

1110ופסק הרי"ף כאוקימתא בתרא, שאפילו

1111כמאכל בן דרוסאי אסור להשהות, דהכי סבירא ליה ר' אושעיא לז, סע"א (קטמה והובערה

1112משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו. שמע מינה מצטמק ויפה לו מותר.

1113שאני הכא דקטמה), וכפירוש התוס' שם רע"ב (והא דנקט בישל כל צרכו, לאשמעינן, דאי

1114לאו קטומה אפילו בישל כל צרכו אסור, משום דמצטמק ויפה לו הוא).

1115רמב"ם פ"ג ה"ד (תבשיל

1116שלא בשל כל צרכו, וחמין שלא הוחמו כל צרכן, או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא

1117יפה לו, אין משהין אותו על גבי האש בשבת, אע"פ שהונח מבעוד יום, גזרה שמא יחתה

1118בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצומקו). מ"מ שם ה"ח (ודעת הרמב"ן ז"ל

1119כדעת ההלכות ורבינו). רמב"ן במלחמות ר"פ כירה טז, א (שהכל מודים

1120בסוגית שמועתנו שהיא בלשהות, כדברי רבינו הגדול ז"ל. ועוד שהחומרא מכרעת, דכל

1121כה"ג לחומרא נקטינן, ולא שרינן למעבד הכי). רא"ש רפ"ג בשם **הרב

1122רבינו יונה** וכמה גאונים (והר"ר יהודה הברצלוני ז"ל [ספר העיתים סי'

1123יט] ... כתב על לשון רי"ף ז"ל, ואומר אני שהוא מחוור שבכולן. ובשאלתות דרב

1124אחאי ז"ל [פרשת שלח לך סי' קכח, וראה העמק שאלה שם] פסק כרי"ף. ומה שדחה

1125הר"ז ז"ל ראיותיו של רי"ף ... כתב ה"ר יונה ז"ל דאי אפשר

1126לומר כן). דעה הא' בטור ושו"ע שם (אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה,

1127אלא אם כן נתבשל כל צרכו, והוא מצטמק ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה).

1128ודעה הראשונה נתבארה לעיל ס"א (אסור

1129ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל

1130עדיין כמאכל בן דרוסאי), ושם נסמן (הערה 7).

1131וכל זה בתבשיל שבקדרה, או בצלי שאצל הגחלים.

1132אבל בצלי שעל הגחלים, מודים כולם דסגי בנצלה כמאכל בן דרוסאי, כדלקמן סי' רנד ס"ב-ג.**

1133**

1134[55]

1135רמב"ן שם (עוד בתשובת הגאונים ולענין מצטמק ויפה לו, ששאלתם אם יש לו שיעור,

1136כל דבר שאדם שמח כשהוא יבש ומצטמק אסור לשהותו). מ"א סק"א (פירוש כל דבר

1137שאדם שמח כשיבש ומצטמק (מלחמות)).

1138[56]

1139רמב"ם פ"ג ה"ד (כדי להשלים בשולו או כדי לצומקו). והיינו למהר

1140בישולו – בנתבשל כמאכל בן דרוסאי, וכדי שיהא מצטמק – בנתבשל כל צרכו.

1141ולפי הדעה הא', שלא אסרו אלא כשלא נתבשל

1142כמאכל בן דרוסאי, נתבאר לעיל ס"א (לגמור בישולו). וגם רש"י שסובר כדעה

1143הא' (כדלעיל הערה 7),

1144כתב יח, ב ד"ה יחתה (למהר בישולן).

1145[57]

1146אלא אם כן מצטמק ורע לו, כדלקמן סי' רנד ס"ב (אסור להשהותו שם, אלא אם כן נצלה

1147כל כך מבעוד יום עד שהוא מצטמק ורע לו, להאוסרים שם להשהות קדרה על גבי כירה כל

1148זמן שמצטמק ויפה לו).

1149[58]

1150סעיף ח.

1151[59]

1152רא"ש שם סוס"י א (הנח להם כמנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניא). רמ"א

1153סוף ס"א (ונהגו להקל כסברא האחרונה), שהיא "הסברא הראשונה" דלעיל ס"א.

1154וכן הוא לקמן סי' רנד ס"ב (וכבר

1155נתבאר שם שהמנהג כהמתירין), וסי"ג (כמאכל בן דרוסאי לפי מנהגנו), וסי"ד

1156(להתחמם חצי החימום לכתחלה לפי מנהגנו). ובקונטרס אחרון שם סק"א (הרוצה לחוש

1157לדברי הרי"ף וסיעתו).

1158וראה שבת כהלכה פ"ח בתוספת ביאור

1159סק"ח. נימוקי שבת.

1160[60] בסעיף שלפנינו (ולקמן סי'

1161רנז ס"י) נתבארו ב' שיטות בגדר איסור ההטמנה בדבר המוסיף הבל:

1162(א)

1163גם כשהקדירה נוגעת בגחלים שלמטה, נקראת הטמנה. ומכל שכן אם דבר המיטלטל דבוק סביב

1164דופני הקדרה.

1165(ב)

1166כל זמן שאינה טמונה גם מלמעלה, אינה נקראת הטמנה, ומכל שכן כשהקדירה נוגעת רק

1167בגחלים שלמטה.

1168ועוד

1169הובאה שיטה אמצעית בינם, שתלוי אם הוא דבוק סביב דופני הקדרה.

1170ונתבאר

1171כאן (ולקמן סי' רנז ס"י), שהמנהג כדעה השנית הנ"ל, שכל זמן שהיא מגולה למעלה

1172לא מקרי הטמנה.

1173*

1174וכל

1175זה בהטמנה בדבר המוסיף הבל (שאסור להטמין בה מבעוד יום), משא"כ בדבר שאינו

1176מוסיף הבל (שאסור להטמין בה בשבת), נתבאר לקמן סי' רנז ס"ד, שאינו אסור אלא

1177"אם כולה טמונה תחתיו", ושם נסמן (הערה 703).

1178ויתירה

1179מזו נתבאר במהדורא בתרא ס"ד ד"ה והנכון וס"ה, שבדבר שאינו מוסיף

1180הבל העיקר הוא אם פיה שלמעלה סתום, "שכשפיה מגולה יוצא ממנו הבל יותר בכפלי כפלים

1181מיציאתו מדופניה המגולים, משום הכי כיסוי פיה מיקרי עיקר ההטמנה".

1182[61]

1183ר"ח לז, סוע"א (ושיהוי זה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדירה

1184יושבת עליה, והיא תלויה (או) באבנים [או] כיוצא בה, אבל הטמנה על גבי גחלים, דברי הכל

1185אסור). הובא בהמאור טו, ב, ומסיים (אלו דברי רבינו חננאל, ובודאי דברים ברורים

1186ונכונים ואין לזוז מהן). וברא"ש פ"ג סוס"י א, וברשב"א לו, ב (כמו

1187שפירש רבינו האיי גאון ור"ח ז"ל, וזה לשון רבינו האיי גאון ז"ל ...

1188שלא התירו להניח את הקדירה עצמה בתוך אש שאין קטום, אלא לתלותה עליו ויש ביניהם ריוח,

1189או להניח כסא בתוך אש והקדירה עליו, וכך אנו עושין), ודף מז, ב ד"ה גמרא קופה (וכמו שכתבנו בריש

1190פרק כירה (לו, ב) משמן של רבינו האיי ורבינו חננאל ז"ל, שהטמנה במקצת הטמנה היא,

1191ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדרה), ובר"ן טו, ב (עיקרן של דברים כדברי רבינו

1192האי גאון ורבינו אפרים גאון ז"ל, שפירשו דהכא לא איירי בהטמנה כלל, אלא כגון שהקדרה

1193יושבת על כסא של ברזל וכיוצא בו, או שהיא תלויה באבנים, שאין שולי הקדרה נוגעין

1194בגחלים). טור ושו"ע סוף ס"א (וכל זה בענין שהה, שהקדירה יושבת על כסא של

1195ברזל או על גבי אבנים ואינה נוגעת בגחלים. אבל הטמנה על גבי גחלים, לדברי הכל אסור).

1196הובאה דעה זו גם לקמן סי' רנז ס"י

1197(והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים. אבל אם היא יושבת על גבי

1198גחלים, אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל), ובמהדורא

1199בתרא ריש ס"א (עיין רשב"א פ"ד בשם הגאונים, דסבירא להו דהטמנה במקצת

1200הטמנה היא, והם רבינו האי ורבינו חננאל שהביא ריש פ"ג, ודברי ר"ח הובאו גם

1201כן ברא"ש, מכלל דסבירא ליה נמי הכי).

1202*

1203ולמדים הלכה זו מר' זירא מז, סע"ב

1204(קופה שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה, רש"י), אסור להניחה על גפת של

1205זיתים), ופירש הרמב"ן שם (כיון שהן נוגעין בגפת עצמו נקראת הטמנה ... אבל שהוי

1206הוא על גבי כסא של ברזל כמו שפירש ר"ח ז"ל, ואינה נוגעת כלל בגחלים).

1207רשב"א שם (ויש מפרשים קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זיתים, ודוקא בששולי

1208הקופה נוגעין בגפת, דהוה ליה כטומן בדבר שאינו מוסיף וטמן את הכל בדבר המוסיף, ואם

1209כן לדבריהם הא דר' זירא אתא לאשמועינן, דאפילו טמן בקופה שדפניה מבדילין בין

1210הקדירה והגפת, אסור). ר"ן כב, א ד"ה ויש כאן מחלוקת (יש מי שאומר דכי אמרינן

1211דאסור להניחה על גבי גפת של זיתים, דוקא היכא דלא מפסיק אוירא בין קדרה לגפת, שאע"פ

1212ששולי הקופה מפסיקין אכתי הטמנה מיקריא).

1213וכן נתבאר לקמן סי' רנז בקונטרס

1214אחרון ס"ק ב ד"ה ובר"ן (והקופה אינה מפסקת מפני ששולי הקדרה טמונים

1215בתוך הגפת, אם כן הוא הדין בקדרה שעל גבי הגחלים), ובמהדורא בתרא ס"א

1216(דהא דאמר ר' זירא קופה שטמן בה הוא לרבותא, לאשמועינן שאין הקופה

1217מפסקת כמו אוירא).

1218ועל זה נתבאר לקמן במהדורא בתרא

1219ס"ח ד"ה ומשום הכי כתב הטור (ומשום הכי נמי לא העתיק הטור דברי רבי זירא

1220להלכה ערוכה בפני עצמה, רק הביאם דרך גררא ופלפול, משום דרבי זירא נקט קופה כו', ובאמת

1221לפי דעת הגאונים אף בלי קופה אסור. ולכן הביא דברי רבינו חננאל לבד במקומם בסי'

1222רנ"ג).

1223[62]

1224ר"ן שם (דגחלים עוממות הרי הן ככירה קטומה, ובודאי דגחלים עוממות

1225מוסיפין הבל טפי מרמץ).

1226[63]

1227מלחמות להרמב"ן טז, סוע"א (דבר שאדם עצב בהצטמקו).

1228[64] גמרא מח, רע"א (דזיתים

1229מסקי הבלא), ופרש"י (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה). **רז"ה

1230רפ"ג** טז, ב (יש מי שאומר אסור להטמין על גבי גחלים כלל, דאפילו

1231קטומות לא גרע מגפת של זיתים דאסור להניח עליה קופה שטמן בו, כמו שמפורש בפרק במה

1232טומנין, משום דמסקי הבלא, הכא נמי לא שנא, דכל שכן הוא ... ודברי רבינו חננאל

1233נוטים לדברי האוסר).

1234וכן הוא לקמן סי' רנז ס"י (כיון

1235שאף הקדרה נוגעת בגחלים, והם מעלים ומוסיפים בה הבל), ובקונטרס אחרון שם ס"ק

1236ב (כדפרש"י גבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים לענין גחלים) שהגפת מעלה

1237הבל ומרתיח את הקדרה ... שבמאור פ"ג למד איסור זה מדין הקופה שעל גבי הגפת

1238... דעת הרז"ה בפרק ג' שלמד האיסור מקופה ... סבירא להו דאף שמגולה למעלה,

1239מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה כדפרש"י

1240גבי גפת).

1241[65] רשב"א מ, ב ד"ה ומכלל (אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם

1242ודאי מסתברא דאסור, דהא נראין הדברים שאסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו

1243... לא שנא הגיע למאכל בן דרוסאי ולא שנא קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי, ולא שנא נתבשל

1244כל צרכו, ובין מצטמק ויפה לו ובין מצטמק ורע לו). ודף מז, ב ד"ה במה

1245טומנין (דאילו יש חילוק בהטמנה כמו בשהייה, היה להם לבעלי הגמרא לפרש הענין כך, כמו

1246שפירשו בפרק כירה, והיה להם לחלק כאן כמו שחלקו שם בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, ובלא

1247נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, אלא שאין בהטמנה חלוק כלל). ר"ן (כא, ב)

1248ד"ה וכתבו (וכתבו בשם רבינו שמואל ז"ל ... בקדרה חייתא או [בשיל] בשנתבשל

1249כל צרכו שרי ... אבל רבינו תם ז"ל ור"י הזקן ז"ל לא הודו לו, דאם איתא

1250אי אפשר דלא לישתמיט חד מדאמוראי לפרושי האי דינא בפרקין כשם שפירשו אותו בפרק כירה

1251וחלקו בין מצטמק ויפה לו למצטמק ורע לו, אלא ודאי הטמנה בכולהו גווני אסירא).

1252שו"ע סי' רנז ס"ז (כל היכא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה

1253מבושלת כל צרכו אסרינן, ואפילו מצטמק ורע לו). מ"א שם ס"ק ה (אסור אפילו

1254מצטמק ורע לו, כמ"ש סעיף ז).

1255[66]

1256רז"ה רפ"ג טו, ב (תחלת כל דבר אתה צריך לדעת, שכל המשניות השנויות

1257בענין הזה וכל השמועות האמורות עליהם בגמרא אין בהם שום הטמנה כלל ... וכ"כ רבינו

1258חננאל ז"ל בפירושיו, ושהייה זו שאנו משהין את הקדרה אינה הטמנה ... דקי"ל

1259הטמנה בדבר המוסיף הבל אסור ואפילו מבעוד יום).

1260תוס' לט, ב סוד"ה

1261ממעשה (בטלה הטמנה מבעוד יום בדבר המוסיף הבל ... וה"ר יונה מפרש בטלה אפילו בקדירה

1262חייתא), ודף מז, ב ד"ה במה (פירש הר"ר יוסף בשם רבינו שמואל, דמיירי בבשיל

1263ולא בשיל, אבל קדרא חייתא ובשיל, שרינן ... ונראה לר"ת שיש לחלק בין השהאה להטמנה).

1264רשב"א שם (פירשו בשם רבינו שמואל ז"ל דכולי פרקין דהכא מיירי בבשיל ולא בשיל,

1265אבל בחייתא אי נמי בבשיל כל צרכו שרי ... אבל רבינו תם ור' יצחק הזקן ז"ל לא

1266הודו לו). מרדכי רפ"ד רמז שכ (במה טומנין, לעיל פירשתי דמתניתין בכל

1267קדרות מיירי, אפילו בבשיל כל צרכו). לבוש שם ס"ז (יש אומרים דכל שהוא חי לגמרי

1268או נתבשל כל צרכו מותר בהטמנה כמו בשיהוי ... ויש אומרים שיותר יש להחמיר בהטמנה

1269מבשהייה).

1270[67]

1271ס"א (אסור אפילו הוא מצטמק ורע לו ... אפילו בשר שהוא חי

1272לגמרי), ושם נסמן (הערות 683.

1273688).

1274ושם הובאה גם שיטת הרשב"ם

1275הנ"ל, להתיר הטמנה בנתבשל כמאכל בן דרוסאי או שהוא חי לגמרי (והערה 690).

1276[68]

1277אור זרוע ח"ב סי' ח (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושין בערב

1278שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים מבית הכנסת). הובא במרדכי רמז רצט

1279(כתוב בספר אור זרוע מותר להשהות הקדרה על גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושים בערב שבת

1280שאנו משהים קדרה על גבי גחלים).

1281ואף שלפני זה שם כתב האור זרוע (מלשון רש"י

1282שפירש ואנן דמשהינן על גבי כירה שאינה גרופה, משמע שאף על הגחלים מותר לשהות, וכוותי'

1283מסתברא). ונראה מדבריו שסובר כדעת רש"י שאין הפרש כלל בין שהייה לבין הטמנה,

1284וכדפירש הרשב"א

1285שם ד"ה עד שיגרוף (שהוא מפרש ענין הפרק הזה אף בהטמנה, והוא סבור שכל גרוף וקטום

1286וכן קש וגבבה אין מוסיפין הבל). וכן הוא בר"ן טו, ב (שהוא מפרש זה הפרק (אף) בהטמנה, דכל

1287שגרוף וקטום סבירא ליה שאינו מוסיף הבל). שהיא הדעה שתובא לקמן סי' רנז ס"א

1288(ויש חולקין על זה ואומרים, שאף להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד

1289יום מותר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי).

1290ועל פי זה כתב הב"י על דברי אור

1291זרוע אלו (ומשמע מלשונו ששולי הקדרה נוגעים בגחלים ואפילו הכי שרי, משום דסבירא ליה

1292כרש"י וראבי"ה, ואם כן ליתיה לההוא דינא לדעת כל הני רבוותא דפליגי ארש"י).

1293מכל מקום השיב לו בד"מ ס"ק ג

1294(דהא לא מיקרי הטמנה אלא כשמכסהו למעלה כמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ז, אבל בכהאי

1295גוונא לא מיקרי הטמנה, לכן נראה לי דמשום זה אין לדחות דברי אור זרוע). והיינו

1296שמפרש שמ"ש האור זרוע אחר כך (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים ממש), אינו רק מטעמו של

1297רש"י, אלא משום "שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל,

1298אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה, שהקדרה כולה טמונה באותה דבר".

1299ואף שנראה מדבריו לכאורה, שלא התיר אלא

1300כשהקדרה "עומדת על גבי גחלים" שלמטה. אבל אם "מדביק

1301דבר המיטלטל סביב הקדרה", אסור משום הטמנה. וכן נתפרשו דברי

1302האור זרוע שהובאו במרדכי הנ"ל, בהגהות שארית יוסף שם, שהובאו בחדושי אנשי שם

1303ס"ק ז (בכאן מדבר שהקדירה על הגחלים ... אין סביביו גחלים).

1304מכל מקום מפרש בדבריו בד"מ (דהא לא

1305מיקרי הטמנה אלא כשמכסהו למעלה). וכן פסק ברמ"א (ויש אומרים דאפילו אם הקדירה

1306עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי), וכדלקמן

1307בסמוך (ואפילו אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה, אין

1308זה הטמנה, כיון שהוא מגולה למעלה). ונסמן לקמן שם (הערה 75),

1309שהיא דעת ראבי"ה. וכן הובא לקמן סי' רנז ס"י (ויש אומרים שכל

1310שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה), ושם (הערה 754)

1311נסמן שהיא דעת האור זרוע. ונתבאר במהדורא בתרא ס"ב (האור זרוע במרדכי קאי

1312ודאי בשיטת רבו ראבי"ה).

1313ולענין מעשה, ראה לקמן (הערה 73).

1314[69]

1315ר' זירא מז, סע"ב (קופה שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה, רש"י) אסור

1316להניחה על גפת של זיתים ... דזיתים מסקי הבלא), לפירוש רבינו יונה שבר"ן כב,

1317א (הרב רבינו יונה ז"ל כתב דאפילו מפסיק אוירא בין קדרה לגפת אסור, דכי שרי שהוי

1318על גבי כירה קטומה אף על פי שהיא מוספת הבל, דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה ... ולא התירו

1319להשהותה אלא כשמניחה מגולה וכסויה עליה כמנהגנו בחול וכן דעת הרשב"א ז"ל).

1320והוא ברשב"א מז, ב ד"ה קופה (נראה דמה שלא אסרו כאן אלא בשטמן בקופה, היינו

1321אפילו בשאין שולי הקדירה והקופה דבוקים על פני הגפת אלא אפילו בתלויה עליו, מפני שהוא

1322מעלה הבל ומרתיח קצת למה שהוא עליו).

1323ולדעת רבינו יונה, אף אם הקדרה נוגעת

1324בגחלים, לא נאסר אלא כשהקדרה מכוסה בבגדים (או בקופה), כדלקמן במהדורא בתרא

1325ס"ב (וכן משמע מלשון הרב רבינו יונה בר"ן ריש פ"ד, דלא סבירא

1326ליה כמו שכתב הרשב"א להוכיח מזה דר' זירא מיירי דוקא במפסיק אוירא, מדכתב דאפילו

1327מפסיק אוירא כו'. וכן משמע מלשון הרשב"א שתלה בדעת עצמו וכתב נראה לי כו', ולא

1328תלה ברבו, מכלל דרבו סבירא ליה דאפילו לא מפסיק אוירא לא אסר אלא בהטמנה).

1329והיינו שרבינו יונה מפרש דברי ר' זירא,

1330שבין אם הקדרה נוגעת בגחלים ובין במפסיק אוירא, לא נאסר אלא כשמוטמנת מלמעלה.

1331ואילו לדעת הרשב"א בעצמו, נאסרו שניהם, הן נוגעת בגחלים ומגולה למעלה, והן

1332מפסיק אוירא ומוטמנת למעלה. וכאן מיירי לדעת רבינו יונה.

1333[70] והיינו שדעה זו מתרת אף

1334אם הקדרה עומדת בתוך התנור על גבי הגחלים, ואין אוסרים מטעם שהגחלים מוסיפים הבל,

1335והקדרה טמונה בתנור (כמו שאסר ר' זירא כשהקדרה טמונה בקופה ועומדת על הגפת).

1336[71]

1337תוס' מח, א ד"ה דזיתים (דלא אסרו אלא כשמטמין ומדביק סביב הקדרה, דומיא דרמץ,

1338אבל תנור או חפירה, שיש אויר בין הדפנות לקדרה, אין לאסור יותר מהשהאה, אף על פי שכל

1339הקדרה בתוך התנור). ספר התרומה סי' רלא (דלא גזרו אלא דבר שיכולין לטלטל דומיא

1340דרמץ כגון גפת וחול ומלח,

1341ולא דבר מחובר).), הובא בהגהות מיימוניות פ"ג אות ב (דלא אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל, שמא

1342יטמין ברמץ, אלא דבר הדומה לרמץ המיטלטל ... עד כאן מספר התרומה שיסד רבינו ברוך

1343מפי ר"י, וכן רבינו שמשון, וכן רא"מ בשם ר"ת, וכן ספר המצות).

1344רא"ש פ"ד ס"ב (היינו דווקא כעין הטמנה ברמץ, שהרמץ מגיע לקדירה סביב.

1345אבל בתנור, וכן בחפירה זו, שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה, לא דמי' להטמנה),

1346הובא בטור סי' רנז. הגהות מרדכי פ"ג פ, א (ואפילו אם מוגף התנור וסתמו,

1347דהשתא נפיש הבלא טובא שרי, דלא דמי להטמנה בדבר המוסיף הבל, דהני מילי כגון טומן בגפת ובמלח

1348וכיוצא בהן, דבר המטלטל שמדביק אצל דופני ה[קדרה] ... אבל בתנור סתום ... שרי, דלאו

1349הטמנה היא ... עכ"ל מור"ם ז"ל). מ"א

1350סקי"ז (ולא מקרי הטמנה אלא בדבר המטלטל, שמדביק אצל דופני ה[קדירה], אבל תנור

1351סתום, לאו הטמנה היא (הגמ"ר וטור סי' רנ"ז ותוס' ורא"ש)).

1352[72]

1353סוף ס"י (ואף אם היא בתוך התנור ופי התנור מכוסה, אין בכך כלום, לפי שלא

1354אסרו הטמנה בדבר המוסיף הבל אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץ, לפיכך אין לאסור אלא

1355כעין רמץ שהוא דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה, אבל דופני התנור ופיה אינן

1356מודבקים להקדרה (ואף אם התנור הוא קטן וצר אי אפשר שלא יהיה אויר קצת מפסיק

1357ביניהם)).

1358והיינו שיש בזה שני טעמים:

1359(א) שהתנור אינו דבר המיטלטל ואינו כעין

1360רמץ הנדבק לקדירה מסביב.

1361(ב) שיש אויר מפסיק בין התנור לקדרה.

1362והטעם שהוזקקו לשניהם יתבאר לקמן סי'

1363רנז בקונטרס אחרון ריש ס"ק ג (ובהערות שם).

1364[73]

1365רמ"א שם (וכן המנהג). וכן הוא לקמן שם (וכן המנהג).

1366וממה שנאמר כאן "וכן המנהג"

1367אחר הזכרת הדעה שהובאה לעיל (שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל

1368אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה), ולפני הזכרת הדעה שהובאה לקמן (ואפילו

1369אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה, אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה

1370למעלה), אפשר הי' מקום לומר, שהמנהג להקל הוא רק כשהקדירה נוגעת

1371בגחלים שלמטה, משא"כ כשהגחלים מקיפים את דופני הקדירה, אין נוהגים להקל.

1372אבל לקמן סי' רנז ס"י (ויש אומרים שכל

1373שהקדרה מגולה למעלה אין זו הטמנה ... וכן המנהג).

1374וכן הוא לקמן שם בקונטרס אחרון ס"ק

1375ג (אבל אם היא מגולה לגמרי כמנהגינו ... לפי מה שכתב רמ"א בסי' רנ"ג דבמגולה למעלה לא

1376שייך הטמנה, והיינו אפילו כל דופנותיה טמונים ... משום שפיה פתוח).

1377וכן הוא בסי' רנח בקונטרס אחרון "לדידן

1378דקיימא לן דכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה".

1379ואף שבמהדורא בתרא ס"ה מבאר גם את

1380דעת ס' התרומה דסגי במה שרוב מחיצות הקדרה מכוסות, אף אם פיה מגולה, ואף אם הקרקע

1381מלמטה אינה מכוסה.

1382היינו לבאר גם את דעת ס' התרומה; שהרי

1383תוכן המהדורא בתרא הוא לברר את כל שיטות הפוסקים בדיני הטמנה במקצת, ולבאר לפי שיטותיהם כמה סוגיות בש"ס שהתירו

1384בהם גם מה שנראה לכאורה שהיא הטמנה. אבל לא בא לחזור שם ממה שנפסק כאן כדברי

1385הרמ"א (ויש אומרים דאפילו אם הקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא

1386מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי).

1387ואף שהוסיף וכתב במהדורא בתרא שם (דרמ"א

1388אפשר דסבירא ליה דגם בדבר המוסיף תלוי בהטמנת פיה דוקא. ומכל מקום זה אינו מוכרח בלשונו).

1389היינו לומר שברמ"א אפשר לפרש,

1390שהעיקר תלוי בהטמנת פיה, אף אם דפנות הקדרה ותחתיה אינן מכוסות. ועל זה כתוב

1391ש"זה אינו מוכרח בלשונו".

1392וראה הערות וביאורים. נימוקי שבת. שבת

1393כהלכה פי"א ס"י, הערה כה וביאורים ה. לקמן שם (הערה 2716).

1394*

1395ומכל זה יש מקום לדון ב"קראק

1396פאט" הנהוג אצלינו, שהקדירה הפנימית טמונה בכלי החיצון, ואפשר שמכל

1397מקום "אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה למעלה".

1398ואף שהיא מכוסה במכסה השומר חום, כבר

1399נתבאר לקמן סי' רנז ס"ד (מותר לכפות כלי על התבשיל, כדי לשמרו מן

1400העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, לפי שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר ונותן

1401כיסוי על הקדרה), וכמבואר במהדורא בתרא ס"ח ד"ה ולא דמי (וגם אם מתכוין להחם,

1402יש לומר שליכא היכרא במילתא מאחר דאורחיה גם כן לשמור).

1403עוד יש מקום לדון בהיתר כלי זה, אם נחשב כמו גחלים המקיפים את

1404הקדירה מסביב, כיון שיש קצת אויר בין הקדרה הפנימית לבין הכלי החיצון, וכדלקמן סי'

1405רנז ס"י (והערה 758).

1406עוד יש מקום לדון אם נחשבת חזרה אל תוך

1407הכירה, שאסורה, כדלקמן סט"ז (והערה 122).

1408עוד יש מקום לדון אם אפשר לעשותו כגרוף

1409וקטום או לאו, כדלעיל ס"א (והערה 16).

1410[74]

1411מרדכי (כדלקמן בהערה הבאה).

1412[75]

1413משמעות הגהות מרדכי רמז שכג, ושארית יוסף, וגידולי מרדכי.

1414במרדכי שם (כתב ראבי"ה, אבל היכא דאיכא

1415גחלים לוחשות סביב הקדרה, אין לישראל ליטול ולסלק הקדרה, מפני שמחתה ומבעיר את העליונות

1416ומכבה את התחתונות). ובהגהת מרדכי שם (וראוי ליזהר [שלא] לומר לנכרי לסלק). והוא

1417בראבי"ה סי' קצז (והיכא שלמחרת ביום השבת עדיין גחלים לוחשות סביבות הקדירה, אסור

1418[לסלקה], מפני שמחתה ומבעיר את העליונות ומכבה את התחתונות, כדאיתא בכריתות. וראוי

1419להיזהר שלא יאמר לגוי לסלקה). הובא במ"א ס"ק יח (אבל אם הגחלים מונחים סביב

1420הקדירה, כתב המרדכי פ"ד דשבת, דאסור לישראל להסירו משום שמחתה ומבעיר העליונות

1421ומכבה התחתונות).

1422וביארו בשארית יוסף ובגידולי מרדכי שם,

1423הובאו בחדושי אנשי שם רמז רצט ס"ק ז (והג"ה מדבר שיש סביב הדפנות כל כך

1424שאי אפשר להזיז הקדירה שלא יזיז הגחלים). הובא במ"א ס"ק יח (אבל אם הגחלים

1425מונחים סביב הקדירה, כתב המרדכי פ"ד דשבת דאסור לישראל להסירו, משום שמחתה ומבעיר

1426העליונות ומכבה התחתונות ... וכן כתב בשארית יוסף בביאור המרדכי).

1427הרי דהכא הגחלים הם סביב הקדרה, ומכל

1428מקום לא אסרו משום הטמנה (אלא משום שבנטילת הקדירה הוא מחתה הגחלים, כדלקמן

1429בסמוך).**

1430**

1431רמ"א (ויש אומרים דאפילו אם

1432הקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה, לא מקרי הטמנה, ושרי).

1433ואפשר שכן היא גם דעת האור זרוע, כדלעיל

1434(והערה 68).

1435וכן הוא לקמן סי' רנז סוף ס"י (ויש

1436אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה אין זו הטמנה). ונתפרש יותר בקונטרס אחרון שם סק"ג

1437(שכתב רמ"א בסי' רנ"ג דבמגולה למעלה לא שייך הטמנה,

1438והיינו אפילו כל דופנותיה טמונים, כמבואר במרדכי ריש פ"ד, שהביא המג"א

1439שם, עם פירוש השארית יוסף. ועיין שם בשארית יוסף שפירש בהדיא שכל דופנותיה טמונים

1440עד שאי אפשר לסלקה שלא יחתה בגחלים ... ובהג"ה שם במרדכי משמע בהדיא דאפילו

1441כולה מוטמנת בגחלים עד שאין לו מקום לתפוס הקדרה, אין איסור משום הטמנה, ועל כרחך

1442משום שפיה פתוח), ושם (הערות 899-905).

1443[76]

1444מרדכי רמז שכג, בשם ראבי"ה (המועתק בריש הערה הקודמת). הובא במ"א

1445ס"ק יח.

1446ואף שבכריתות כ, א "מפני שהוא מכבה

1447את העליונות ומבעיר את התחתונות".

1448פרש"י שם (עכשיו נעשות תחתונות, וכבו

1449מחמת המשא של עליונות, ומבעיר התחתונות, שהיו כבויות מחמת המשא שהיה עליהן, וכשהן עכשיו

1450עליונות נתבערות).

1451וברש"י עירובין עז, א ד"ה

1452וחררה (דמתוך שנהפכים, מכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות, כדאמרינן בכריתות).

1453[77] כדלקמן סי' רעח ס"ד

1454(והכל מודים בפסיק רישיה ולא ימות שחייב עליו מן התורה).

1455[78] והא דתניא קכג, א (חררה

1456שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה), פירש"י בעירובין עז, א (ועכשו

1457כבו).

1458והא דאין אוסרים בזה משום הטמנה בדבר

1459המוסיף הבל, כהא דאסרינן אפילו להטמין בחול ואבק דרכים שהוחמו בחמה, משום שמא

1460יטמין ברמץ, כדלקמן סי' שיח ס"ז (אסור לגלגל על גבי חול ואבק דרכים שהוחמו

1461מכח חמה, ואסור להטמינה בהם אפילו מבעוד יום, גזרה שמא יטמין ברמץ).

1462יתבארו לקמן במהדורא בתרא ס"ו, כמה

1463תירוצים על זה, ומסיק (וצריך לומר דחררה שטמנה בגחלים מיירי בכבו מבעוד יום ... ולא

1464דמי לרמץ ... ובשעה שהטמין מבעוד

1465יום גדול היתה אש בהן ולכן נקט גחלים, אלא דמסתמא הטמין בהיתר, דהיינו שידע שיכבו מבעוד

1466יום).

1467[79]

1468אף שהראבי"ה והגהות מרדכי אסרו אף לומר לנכרי ליטלה, כמובא לעיל (הערה 75).

1469מכל מקום קיי"ל כדעת **הגהות

1470מיימוניות** פ"ו אות כ (בקונטריס ה"ר קורבי"ל, ומה שאנו אומרים

1471לנכרי להוציא החמין מן הגחלים בשבת, אין אומרים לו לא לכבות ולא להבעיר, ואיהו

1472איסורא קעביד). מ"א ס"ק יח (ובהגהות מרדכי כתב שם דאפילו לומר לעכו"ם

1473יש ליזהר, מיהו בהגהות מיימוניות פ"ו כתוב דמותר על ידי עכו"ם, דאין אנו

1474אומרים לו לכבות ולא להבעיר, רק לסלק המאכל).

1475וכן הוא לקמן סוס"י רנט (ואם הגחלים

1476סביב הקדרה, לא יטול ישראל הקדרה מתוכו, כי אם נכרי). לקמן סכ"ח (ואף

1477שהוא פסיק רישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה לנכרי מטעם שנתבאר למעלה).

1478סי' רנט ס"ז. סי' רעז ס"ה. סי' שלא סי"ב.

1479[80]

1480כדלעיל סי' רמג ס"א (אסרו חכמים לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת). לקמן סי'

1481שז ס"ו (כל דבר שאסור לעשות בשבת מן הדין, אסור לומר לנכרי).

1482[81]

1483ראה מראי מקומות וציונים. וראה שבת כהלכה פ"א ביאורים אות כד*.

1484[82]

1485דהא דתניא קכג, א (חררה שטמנה בגחלים ... מותר לטלטלה), כבר הובא לעיל (הערה 78)

1486פירש"י דמיירי שכבו, ולכן אין בזה משום הבערה.

1487אמנם כתב רמב"ם פכ"ה

1488הט"ו (חררה שהיתה על גבי גחלים ... נוטלן, ואף על פי ... הגחלים ננערים בשבת בשעת

1489נטילה). ופירש ב"י סוס"י שיא (ולפי דבריו אפילו בלא כבו נמי מיתוקמא

1490שפיר, שמאחר שאינה טמונה, אינו חותה הגחלים בנטילת החררה, אלא שמנענען, דהוי טלטול

1491מן הצד ושרי. וברייתא דקתני שטמנה בגחלים, לא טמנה קאמר, אלא שהניחה על גבי גחלים,

1492אלא דאיידי דנקט בפגה שטמנה נקט נמי בחררה שטמנה, ולאו דוקא). דרכי משה כאן

1493אות ב (ולקמן סוף סימן שי"א (בב"י) משמע דאף ישראל מותר לסלקו).

1494מ"א ס"ק יח (ואם כן הוא הדין בקדרה, דוקא כשעומדת על גבי גחלים שרי).

1495והיינו דוקא בחררה, אבל בשר צלוי על

1496הגחלים, יתבאר לקמן סי' רנד ס"ב (רק שצריך ליזהר שימתין להסיר הבשר מעל גבי הגחלים

1497בשבת עד לאחר שכבו הגחלים, שלא יכבה כלום בסילוקו הבשר שעליהם. שאינו דומה לקדרה שמותר

1498לסלקה מעל גבי הגחלים בשבת כמ"ש בסי' רנ"ג, לפי שאין הקדרה מכבה אותם כלל,

1499אבל הבשר מכבה אותם קצת (במוהל הנוטף ממנו) בסילוקו מהם).

1500[83]

1501כדלקמן סי' שח סי"ד (ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו).

1502[84]

1503ב"י שם (אלא שמנענען, דהוי טלטול מן הצד ושרי). וכדלקמן סי' שח סס"א (שהניעור

1504אינו טלטול גמור על ידי דבר אחר שכלאחר יד הוא), ושם נסמן.

1505[85]

1506משמעות המרדכי רמז רצט (ונראה שמותר לומר לנכרי להסיר אותה מעל הגחלים,

1507שהרי אינו מנענען ולא מטלטלן). וכתב בשארית יוסף שם, הובא בחדושי אנשי שם רמז רצט

1508ס"ק ז (בכאן מדבר שהקדירה על הגחלים ... אין סביביו גחלים, ואין יכול בקל

1509לחתות). ונראה מדבריו שאף לישראל מותר "שהרי אינו מנענען ולא מטלטלן",

1510אמנם בכל אופן "מותר לומר לנכרי להסיר אותה מעל הגחלים".

1511רמ"א סוף ס"א (ואם לא נתקן מן

1512האש ונמצאו על גבי האש בשבת, יש להסירו משם על ידי גוי. ואם ליכא גוי, מותר לישראל

1513להסירו משם. ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע הגחלים).

1514וכן הוא לקמן סוס"י רנט (ואם הקדרה

1515עומדת על הגחלים, מותר, אם אי אפשר על ידי נכרי (והוא הדין בקדרות שלצורך הלילה, אם

1516העמידן על הגחלים ובא ליטלן בשבת מעל הגחלים...).

1517[86]

1518רמ"א שם (ואז אף אם ינענען קצת, דבר שאין מתכוין הוא ושרי).

1519וכעין זה לקמן סי' שב ס"ד (מי שנסתבכו

1520בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרעו, ואם נקרעו אין בכך כלום כיון שלא

1521נתכוין לכך, ואין כאן פסיק רישיה, שכיון שהתמהמה היה אפשר שלא יקרעו).

1522וראה לקמן סי' רעז קונטרס אחרון

1523סק"א.

1524[87]

1525גמ' לח, א (בעו מיניה מרבי חייא בר אבא, שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת מהו

1526(הכא בעי בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי, תוס'), אישתיק ולא אמר להו ולא מידי. למחר נפק

1527דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל, ולא שנא (האי דשכח קדרה, לא שנא בין

1528שוגג למזיד, רש"י) ... רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא, מבשל הוא דלא אתי לאיערומי,

1529בשוגג יאכל, אבל האי דאתי לאיערומי, בשוגג נמי לא יאכל). שו"ע ס"א (ואם שכח

1530ושהה, אם הוא תבשיל ... שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו, אסור עד מוצאי שבת).

1531וכן הוא לקמן סכ"ד (בין בשוגג בין

1532במזיד). סי' רנד ס"ג (בין בשוגג בין במזיד), וס"ח (שקנסו על המשהה תבשיל

1533בשוגג), וסי"ג (בין בשוגג בין במזיד). סי' רנז ס"א (אפילו בשוגג).

1534אמנה נתבאר לקמן סי' רנד ס"ח (ומכל

1535מקום אם אין לו מה לאכול כלל בשבת כי אם אותו התבשיל בלבד שהשהה בשוגג, מותר לו לאכלו

1536מפני כבוד השבת, שאסור להתענות בו).

1537[88]

1538רמב"ם פ"ג ה"ט (אם שכחו). השגות הראב"ד שם (שוגגין או שוכחין

1539היו ... על כרחך שוגגין היו). מ"מ שם (והרמב"ן ז"ל מפרשה בשוגגין או

1540בשוכחין). ב"י סוד"ה כל דבר (בשוגג שכסבור מותר הוא, וקיל טפי משוכח,

1541דפשע).

1542[89]

1543טור (אסור לכל, אפילו למי שלא שהה אותו). שו"ע (אסור). מ"א

1544ס"ק יא (מדכתב סתם, שמע מינה דאסור לכל, כמ"ש הטור).

1545וכן הוא לקמן סי' רנד ס"ג (אם עבר

1546והשהה ... אסור בין לו בין לאחרים).

1547ואף שיתבאר לקמן סי' שלט ס"ז (אלא שאם

1548הפריש תרומות ומעשרות במזיד, לא יאכל מזה בו ביום, לא הוא ולא אחרים, כדין העושה כל

1549דבר האסור מדברי סופרים במזיד, שאסור ליהנות ממנו אפילו לאחרים עד למוצאי שבת),

1550משא"כ בשוגג איסור מדברי סופרים לא אסרו כלל. וכן הוא לקמן סי'

1551תה ס"ט (פירות שהוציאם חוץ לתחום ... אם הוציאם בשוגג מותרים לאכלם).

1552מכל מקום החמירו באיסור שהייה יותר

1553מבשאר איסורי דברי סופרים, כדלקמן סי' שיח ס"א (שאיסור זה גם כן קל בעיני הבריות,

1554ויש לחוש שיעבור עליו ... גם לאחרים, גזרה שמא יאמרו לאחר שיתחיל להם מבעוד יום).

1555וראה תהלה לדוד סק"ה. קובץ הערות

1556וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' טז-יז. נימוקי שבת.

1557[90]

1558ברייתא יח, ב (לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה,

1559ואם נתנן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח

1560לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, ואם עשה כן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו). רמב"ם

1561שם (אם עבר ושיהה אותו אסור לאוכלו עד מוצאי שבת, וימתין בכדי שיעשו). הגהות אשרי

1562שם סי' ג (ואם עבר ושהה ... בין בשוגג בין במזיד אסור באכילה כל השבת, וגם למוצאי

1563שבת בכדי שיתבשל). רמ"א ס"א (עד בכדי שיעשו).

1564והטעם נתבאר לקמן סי' שיח ס"א (בישראל

1565העושה, אלא שהתחיל מבעוד יום עשייתו בדבר שאסור להתחיל כמו שנתבאר בסי' רנ"ג,

1566שאיסור זה גם כן קל בעיני הבריות, ויש לחוש שיעבור עליו בשביל שיהא מוכן לו במוצאי

1567שבת מיד, ולכן הצריכו להמתין בכדי שיעשו, גם לאחרים, גזרה שמא יאמרו לאחר שיתחיל

1568להם מבעוד יום).

1569וכן הוא לקמן סי' רנד סי"ד (ואם

1570עבר והניח שם, בין בשוגג בין במזיד, ולא נתחממו שליש חימומם מבעוד יום, אסורים עד

1571למוצאי שבת בכדי שיעשו).

1572ובאמת נתבאר כן אף לענין עבר והחזיר

1573בשבת עצמה, לקמן סכ"ד (אם עבר והחזיר בשבת ... אסור עד מוצאי

1574שבת בכדי שיעשו).

1575לענין עבר והטמין מבעוד יום, נתבאר לקמן

1576סי' רנז ס"א (ואם עבר והטמין, אפילו בשוגג, התבשיל אסור בין לו בין לאחרים

1577עד למוצאי שבת).

1578וראה בדי השלחן סי' עא ס"ק כח,

1579וסי' קכד ס"ק ב. קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' סט. שבת כהלכה

1580פי"א ביאורים ס"ק ד. כנישתא דבי רב סי' שיח ס"א. שו"ע הרב עם

1581הערות וביאורים כאן.

1582[91]

1583רש"י כ, א ד"ה בן דרוסאי (לסטים היה, ומבשל בישולו שליש).

1584ר"ן ח, א ד"ה כמאכל (לסטים היה, ומבשל בשולו שליש). רשב"א בתורת

1585הבית הקצר בית ג שער שביעי (איזהו מאכל בן דרוסאי, כל שהגיע לשליש בישולו). מהר"ם

1586בהגהות מרדכי רמז תנו (לשון מור"ם ... כמאכל בן דרוסאי, דהיינו שליש).

1587מ"מ פ"ג ה"ח (כל שהגיע לשליש בשולו, שהוא נקרא מאכל בן דרוסאי).

1588טור (כמאכל בן דרוסאי, שהוא שליש בישולו). טור ושו"ע יו"ד סי' קיג

1589ס"ח (הגיע למאכל בן דרוסאי, שהוא שליש בישולו).

1590[92]

1591רמב"ם שם פ"ט ה"ה (נתבשל חצי בישול). ראב"ד שם (חצי בשול

1592הוא כמאכל בן דרוסאי). שו"ע סי' רנד ס"ב (כמאכל בן דרוסאי, שהוא חצי

1593בישולו).

1594[93]

1595עבודה זרה ז, א (בשל סופרים הלך אחר המיקל). רמב"ם הל' ממרים פ"א

1596ה"ה.

1597[94]

1598מ"א סי' רנד סק"ח (עי' ביו"ד סי' קי"ג, דיש אומרים שהוא

1599שליש בישולו. והכא פסק לחומרא, משום חומרא דשבת).

1600[95]

1601עולת שבת סק"א ד"ה ומ"ש ויש אומרים (ובהאי מלתא דרבנן הוא,

1602קיי"ל לקולא, דאם הגיע לשליש בישולו מותר להשהותו).

1603אלא שהוא התיר אף

1604לכתחלה, ולפי דעת המ"א שיש להחמיר משום חומר שבת, עכ"פ יש לסמוך עליהם

1605בדיעבד.

1606ונתבאר בקונטרס אחרון סק"ב (אינו אלא

1607חומרא בעלמא משום חומרא דשבת, כמו שכתב המג"א, פשיטא דיש להקל בדיעבד כרבים החולקים

1608על הרמב"ם, דהיינו רש"י, ור"ן סוף פרק קמא, והרשב"א, והטור יורה

1609דעה שם, ומהר"ם בהגהות מרדכי, ושאר פוסקים).

1610וכן הוא לקמן סי' רנד סי"ד (שהות

1611ביום שיוכלו להתחמם חצי החימום לכתחלה ... ואם עבר והניח שם בין בשוגג בין במזיד

1612ולא נתחממו שליש חימומם מבעוד יום, אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו).

1613[96]

1614בית הלל במשנה לו, ב (כירה שהסיקוה בקש ובגבבא ... בגפת ובעצים ... שיגרוף או ... שיתן

1615את האפר ... בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין).

1616טור ושו"ע ס"ב (כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה, אפילו בשבת

1617מותר להחזירה).

1618משא"כ אם אינה גרופה וקטומה, כדלקמן

1619סוף סעיף הבא (כירה שהוסקה בגפת ועצים ואינה גרופה וקטומה, שאסור להחזיר לה

1620בשבת בכל ענין).

1621[97]

1622ב"י סוד"ה ומ"ש ואפילו (כתב הר"ן (יז, ב ד"ה ומיהו) דמשמע

1623בירושלמי (פ"ג סוף ה"א), דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מעל גבי כירה

1624מערב שבת ולא החזירן עד שחשיכה, אבל נטלו משחשיכה אפילו הניחו על גבי קרקע מותר להחזיר

1625... ודבר פשוט הוא שאין כן דעת התוספות (לו: ד"ה וב"ה) והרא"ש (סי'

1626ב) וסיעתם, שהרי הם אוסרים להחזיר אפילו מבעוד יום סמוך לחשיכה, וכל שכן להחזיר בשסילק

1627משחשיכה. וגם הרמב"ם כתב בהדיא היפך הירושלמי הזה, שהרי כתב בפרק ג' (ה"י)

1628כל שמותר להשהותו על גבי האש, כשנוטלין אותו בשבת אסור להחזירו למקומו).

1629דעת הפוסקים שלא אסרו אלא כשנטלה מבעוד

1630יום, תתבאר לקמן סי"ט (שיש אומרים שלא הצריכו חכמים שיהיה דעתו

1631להחזירה ועודה בידו, אלא בשנטלה מהכירה מבעוד יום ובא להחזירה בשבת), ושם נסמן

1632(הערה 138).

1633דעת הפוסקים שאסרו אפילו להחזיר סמוך

1634לחשיכה, תתבאר לקמן סכ"ב (ויש אומרים שכל שהוא סמוך לחשכה כל כך

1635שאם היתה הקדרה צוננת לא היה אפשר להרתיחה מבעוד יום, אסור להחזירה).

1636ולא קיי"ל לא כאלו (להתיר כשנטל

1637משחשיכה), ולא כאלו (לאסור להחזיר סמוך לחשיכה), אלא כדעת הרמב"ם פ"ג

1638ה"י (כל שמותר לשהותו על גבי האש, כשנוטלים אותו בשבת, אסור להחזירו למקומו. ואין

1639מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה, או בכירה וכופח שהוסקו בקש וגבבא).

1640[98]

1641רבי אושעיא ורב ששת שם לח, רע"ב (אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין, אפילו בשבת.

1642ואף ר' אושעיא סבר אף מחזירין אפילו בשבת, דאמר ר' אושעיא פעם אחת היינו עומדים לעילא

1643מר' חייא רבה, והעלנו לו קומקמוס של חמין מדיוטא התחתונה לדיוטא העליונה, ומזגנו לו

1644את הכוס, והחזרנוהו למקומו, ולא אמר לנו דבר). טור ושו"ע שם (אפילו בשבת מותר

1645להחזירה).

1646[99]

1647כמה אמוראי שם (לא שנו אלא שעודן בידו, אבל הניחן על גבי קרקע אסור). ירושלמי פ"ג

1648סוף ה"א (אמר רבי יוחנן ברבי מרייה בשלא העביר את ידו ממנו, אבל אם העביר את ידו

1649ממנו אסור). רי"ף יז, ב (שהביא רק דעת האמוראים הסוברים כן), וכן הוא בכמה

1650פוסקים שהובאו בב"י ד"ה ומ"ש רבינו ובעודה בידו. טור ורמ"א שם

1651(ועודה בידו). מ"א ס"ק כ (דהרב"י סבירא ליה דוקא כשהניחה על גבי

1652קרקע אסור, אבל הניחה על גבי מטה או ספסל או שפינן ממיחם למיחם שרי. אבל רמ"א

1653סבירא ליה דכל אלו אסור).

1654ואם הניחה על השלחן

1655ועדיין אוחזה בידו, דנו בזה

1656כמה, וראה פירוש המשנה להרמב"ם פ"ג (מחזירין בתנאי שלא הונחה הקדרה על

1657שום דבר, אלא נשארה באויר, עד שיצוק ממנה ויחזירנה). קיצור הלכות סי' רנג-ד הע'

165836. שבת כהלכה פ"ט ביאורים ס"ק ו.

1659[100]

1660רב אשי שם (בעי רב אשי פינן ממיחם למיחם מהו, תיקו). טור (פינהו ממיחם למיחם

1661אסור). ב"י שם (ופסק בהם לחומרא). מ"א שם בדעת רמ"א. וראה שבת

1662כהלכה פ"ט הערה מג.

1663ונתבאר במ"א סי' רנז ס"ק יד (דגרע

1664כשפינן ממיחם למיחם ... היינו טעמא, דאסור להניח על גבי כירה לכתחלה, משא"כ כשהוא

1665בקדירה הראשונה הוי לה חזרה, ושרי).

1666יוצא אם כן שאם רוצה להוסיף מים חמים אל

1667טשולנט שעל בלעך, מקומקום שעל הבלעך, לא ישפוך מהקומקום לכוס ומהכוס לקדרת

1668הטשולנט, אלא ישפוך ישיר מהקומקום לקדירת הטשולנט. ולכן יאחוז את קדירת הטשולנט

1669בידו, וישפוך לתוכה מים חמים מהקומקום, ואחר כך יחזיר אותה על הבלעך; כי כל זמן

1670שקדירת הטשולנט על הבלעך, אין לשפוך עליה מים חמים, מחשש הגסה שיתבאר לקמן סי' שיח

1671ס"ל (מותר להגיס בהן לאחר שהעבירן מעל גבי האור ... להוציא בכף אין להחמיר

1672כלל בנתבשלה כל צרכה ואינה על האש). וראה שבת כהלכה סוף פ"ט ע' שפט ואילך.

1673[101]

1674חזקיה בשם אביי ללישנא קמא שם (הא דאמרת עודן בידו מותר, לא אמרן אלא שדעתו

1675להחזיר, אבל אין דעתו להחזיר אסור). רי"ף שם יז, ב (הביא מימרא זו כלישנא

1676קמא). ר"ן שם (פסקי רבואתא כלישנא קמא לחומרא). רשב"א שם ד"ה מכלל

1677(דעתן של גאונים ז"ל דכיון דאסרוהו משום דמיחזי כמבשל, וקרוב הדבר לבא לידי איסורא

1678דאורייתא, הויא לה כדאורייתא, ולפיכך הלכו בה להחמיר כשל תורה, וכן הסכימו כל הפוסקים

1679לפסוק בה להחמיר, הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל והר"ז הלוי ז"ל).

1680מ"מ פ"ג ה"י (כל הגאונים ראיתי שפסקו ... כלישנא קמא דהתם ... שאפילו

1681עודן בידו, אם אין דעתו להחזיר אסור). טור ורמ"א שם (ודעתו להחזירה).

1682[102] סיכום התנאים להתיר חזרה

1683על הכירה:

1684(א)

1685קש וגבבא או גרופה וקטומה (סי"ד).

1686(ב)

1687לא הסירה מידו (סי"ד).

1688(ג)

1689לא פינה לקדרה אחרת (סי"ד).

1690(ד)

1691הי' דעתו בתחלה להחזירה (סי"ד).

1692(ה)

1693נתבשלה כל צרכה, שאין בה משום בישול (סי"ד).

1694(ו)

1695הקדרה לא נצטננה לגמרי (סי"ח).

1696(ז)

1697בכל אופן לא יחזיר לתוך הכירה (סט"ז).

1698(ח)

1699והיינו אף אם אין היד סולדת שם (סכ"א).

1700*

1701אופנים

1702שהתירו אף להושיב בתחלה:

1703(א)

1704לסמוך בצד הכירה, המנהג להתיר (ס"כ וסכ"ז).

1705(ב)

1706לסמוך אף בצד התנור, במקום שאין היד סולדת בו (סכ"א וסכ"ז).

1707(ג)

1708על גבי כירה גרופה שאין היד סולדת שם (סכ"א).

1709(ד)

1710על גבי קדירת חמין שעל הכירה (סכ"ו).

1711[103]

1712רש"י שם סוד"ה מחזירין (ובטלה לה הטמנה, והוה ליה כמטמין לכתחלה),

1713וד"ה אבל הניח (דבטלי לה הטמנה דאתמול, והוי כמטמין לכתחלה). ט"ז

1714ס"ק יא (נראה הטעם דאז בטלה הטמנה הראשונה, והוה כמטמין לכתחלה בשבת, כמ"ש

1715רש"י). מ"א ס"ק לו (דהוה ליה כמניח לכירה לכתחלה בשבת, דאסור, דלא

1716התירו אלא חזרה).

1717והיינו שבחומרת "חזרה" ישנם

1718שני פרטים:

1719(א) בגרופה וקטומה, התירו להשהות, ואף

1720התירו להחזיר, ולא חששו לשמא יחתה (איסור הבערה). אבל מכל מקום אסרו כשהסירה מידו,

1721משום ש"הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה ... נראה כמבשל לכתחלה בשבת" (איסור

1722בישול). וכן הוא לקמן סי"ח (והרי זה כמושיב בשבת לכתחלה), וסכ"ו (אפילו

1723על גבי כירה הגרופה וקטומה, מפני שנראה כמבשל לכתחלה בשבת).

1724(ב) באינה גרופה וקטומה, ונתבשל כמאכל

1725בן דרוסאי, התירו להשהות, ואם נוטל ועודה בידו, אינו "כמושיבה בשבת

1726בתחלה", ואינו "נראה כמבשל לכתחלה בשבת" (איסור בישול). אבל מכל

1727מקום אסור להחזירה משום שמא יחתה (איסור הבערה), כדלקמן סעיף הבא (אינה

1728גרופה וקטומה, שאסור להחזיר לה בשבת בכל ענין, גזירה שמא יחתה בגחלים. ואף שלהשהות

1729מערב שבת לא חששו לחיתוי במצטמק ורע לו, מכל מקום לענין חזרה בשבת עצמה החמירו

1730יותר). וכן הוא לקמן ס"כ (ויש אוסרים לסמוך אצל

1731כירה או תנור שלנו שאינן גרופים וקטומים והוסקו בגפת ועצים, אף שהיתה דעתו להחזירה

1732או לסמכה ועודה בידו, משום גזרה שמא יחתה).

1733וראה לקמן (הערות 104;

1734107;

1735118;

1736290).

1737אגלי טל מלאכת אופה ס"ק מח אותיות ג-ד. קובץ הערות וביאורים (ירושלים)

1738ח"ו ע' כ. פעמי יעקב כב ע' צו.

1739[104]

1740מ"א סקל"ו (ואפילו בדבר שאין בו מרק, דלית ביה משום בישול אסור).

1741ט"ז ס"ק יג (אין כאן שום חשש דהא אין שייך בישול אחר זה).

1742וכבר נתבאר (הערה הקודמת) שאין בזה חשש

1743"שמא יחתה", אלא "נראה כמבשל לכתחלה בשבת".

1744ואם השהה לפני שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי,

1745ורוצה להחזירה כשעדיין אינה "מבושלת כל צרכה", הרי זה מבשל ממש, ואסור

1746אפילו עודה בידו.

1747ומה שאסרו כאן כשהסירה מידו, משום

1748"נראה כמבשל לכתחלה בשבת", היינו "כגון שהיא מבושלת כבר כל

1749צרכה".

1750וכיון שהאיסור הוא משום ש"נראה

1751כמבשל", הרי באיסור בישול אין הפרש בין "מצטמק וטוב לו" לבין

1752"מצטמק ורע לו, כדלקמן סי"ח (אין היתר אלא כשכבר נתבשל המאכל כל צרכו,

1753אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו. אבל אם עדיין לא נתבשל כל צרכו, אע"פ שכבר

1754נתבשל יותר מכמאכל בן דרוסאי ... הוא מבשל ממש). ולכן לא נזכר כאן

1755שאסור אפילו מצטמק ורע לו.

1756משא"כ במקום שיש חשש "שמא

1757יחתה", יש מקום לחלק בין "מצטמק וטוב לו" לבין "מצטמק ורע

1758לו", כדלעיל ס"ט (ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל

1759בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו, אלא שהוא מצטמק ויפה לו, ... חוששין שמא יחתה

1760בשבת).

1761ולכן נתבאר לקמן סעיף הבא (ואפילו

1762הוא מצטמק ורע לו ...

1763גזירה שמא יחתה בגחלים. ואף שלהשהות מערב שבת לא חששו לחיתוי במצטמק ורע לו, מכל

1764מקום לענין חזרה בשבת עצמה החמירו יותר), וכדלקמן (הערה 115).

1765וראה תהלה לדוד ס"ק יא. שבת כהלכה

1766פ"ט בביאורים אות ב.

1767[105]

1768כדלקמן סי' שיח סכ"ד (כל דבר שאין בו משום בישול, מותר אפילו

1769להרתיחו כנגד המדורה, כגון תבשיל לח שנתבשל כל צרכו ועודנו חם שהיד סולדת בו, או

1770אפילו אין היד סולדת בו אלא שלא נצטנן לגמרי, לפי המנהג שנתבאר למעלה שנהגו להקל

1771בזה, או אפילו נצטנן לגמרי אלא שהוא דבר האפוי או צלוי ואין אפיה וצליה אחר אפיה

1772וצליה אפילו נצטנן לגמרי כמו שנתבאר למעלה), והיינו כשתי הדעות וכהמנהג שנתבארו שם

1773ס"ט.

1774[106] משא"כ במקום שאין

1775דרך לבשל שם, כדלקמן סכ"ו (אינו נראה כמבשל לכתחלה, לפי שאין דרך

1776בישול בכך).

1777[107]**

1778ר"ן **שם ד"ה לא שנו (דמחזי כמבשל לכתחלה), וד"ה בעי (דאסור

1779משום דמחזי כמבשל). רז"ה שם טז, ב (משום דנראה כמבשל לכתחלה בשבת).

1780רשב"א שם לח, ב ד"ה מכלל (דאסרוהו משום דמיחזי כמבשל).

1781וכן הוא לקמן סכ"ו (מפני

1782שנראה כמבשל לכתחלה בשבת), ובקונטרס אחרון סוף סק"י (ואיסור הושבה בתחלה הוא משום

1783שנראה כמבשל לכתחלה, כמ"ש רז"ה ור"ן). ונתבאר לעיל (הערה 103).

1784ואף שבנתבשל כל צרכו אין בישול אחר

1785בישול, ומהו אם כן "נראה כמבשל לכחלה בשבת".

1786נתבאר לקמן במהדורא בתרא ס"י (והיינו

1787טעמא דמחזי כמבשל במבושל כל צרכו שאין בו גם כן משום בישול, על כרחך צריך לומר דמחזי

1788כמבשל מתחלה ולא נתבשל עדיין כל צרכו).

1789[108]

1790ירושלמי שבת סופ"ד (ומכירה לכירה מותר ... אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה

1791מרובה מותר). רמב"ם פ"ג הי"א (ומותר להחזיר מכירה לכירה, אפילו מכירה

1792שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה). רמ"א ס"ב (מותר להחזיר, ואפילו לכירה אחרת),

1793ומ"א סקכ"ג (אפילו הבלה מרובה מראשונה).

1794[109]

1795ירושלמי שם (מכירה לטמינה אסור. מטמינה לכירה אסור). רמב"ם שם (אבל לא מכירה לטמינה,

1796ולא מטמינה לכירה). מ"א שם (אבל אם היתה בתחילה טמונה ובשבת בא להושיבו לכירה,

1797או מכירה לטמונה אסור (רמב"ם שם)).

1798[110]

1799הגהות מיימוניות פ"ד אות א (מהר"ם היה מוחה להושיב החמין, לאחר

1800שהוציאום בשבת, תוך כרים וכסתות). ד"מ ס"ק ה (ונראה דזו גרע מלהחזיר לתנור,

1801דזהו כתחלת הטמנה, הואיל ולא היו שם מבעוד יום). רמ"א ס"ב (ויש אומרים דאם

1802הוציא מאכל מן התנור, אסור להניחו בכרים ובכסתות). מ"א ס"ק כה (דגרע מלהחזיר

1803לתנור, דהוה ליה כתחלת הטמנה (ד"מ)). ט"ז ס"ק יד (דאע"ג דכרים

1804וכסתות אינם מוסיפין הבל, מכל מקום אסור בשבת כמוזכר בסי' רנ"ז. ואף על גב דבחזרה

1805שרי כמ"ש בסמוך, אפילו בכירה אחרת, היינו במקום שאינו דרך הטמנה, אבל כאן

1806שהוא דרך הטמנה אסור).

1807[111]

1808סעיף ב (בשבת עצמה אסור להטמין החמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל), וס"ט (אם

1809פינהו לקדירה אחרת, מותר להטמינו).

1810[112]

1811ט"ז ס"ק יד (מותר להניחו בכרים וכסתות, אם הוא פתוח למעלה). ונתבאר

1812הטעם במהדורא בתרא ס"ד ד"ה והנכון (בדבר שאינו מוסיף רק שמעמיד ההבל החם

1813שבה שלא יצא החוצה, העיקר הוא על פיה מלמעלה, שאם תהא פתוחה למעלה לא יועילו כלום המוכין

1814וגיזין שתחתיה וסביבותיה. וגם אם מועילים קצת, אין דרך בני אדם לעשות כן כלל, והעושה

1815בטלה דעתו, ולא גזרו כלל על דבר שאינו מצוי כלל).

1816וראה לקמן סי' רנז ס"ד (אם כולה

1817טמונה תחתיו), ושם נסמן (הערה 703).

1818[113]

1819משנה לח, ב (תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו), כפירוש

1820התוס' שם ד"ה תנור (האי לא יתן לא יחזיר, אבל להשהות משהה אפילו בתנור שאינו גרוף

1821וקטום ... ובשיל כמאכל בן דרוסאי). וכדלעיל ס"ח (אם

1822הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום,

1823ואין חוששים שמא יחתה בשבת ... נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת).

1824ומכל מקום אסרו להחזיר.

1825רמב"ם פ"ג ה"י (ואין מחזירין

1826לתנור ... אף על פי שגרף או כסה). מ"מ שם (וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל,

1827שאסרו להחזיר לתנור, ולכופח שהסיקוהו בגפת ועצים, אפילו בגרוף וקטום. וזה דעת ההלכות).

1828ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ובתנור (ומשמע בגמרא דבתנור ובכופח לא מהניא גריפה

1829וקטימה). טור ושו"ע ס"ב (ובתנור, אסור להחזיר אפילו הוא גרוף וקטום).

1830[114] שהשהה עליו בשר חי, או

1831מבושל כמאכל בן דרוסאי, שמותר אפילו בתנור.

1832[115]

1833ר"ן יז, ב (ולענין חזרה, כל שאינו גרוף וקטום, אפילו מצטמק ורע לו

1834אסור). מ"מ שם (אפילו בתבשיל שבשל כל צרכו, ומצטמק ורע לו, או השליך בתוכו אבר

1835חי, שמותר לשהותו בתנור, ואסור להחזירו, דאי במצטמק ויפה לו כבר נתבאר לדעתו שאסור

1836אפילו לשהותו, וכל שכן להחזירו). והיינו כדלעיל ס"ט (ויש אומרים שאפילו תבשיל

1837שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו, ... חוששין

1838שמא יחתה בשבת). ומה שהחמירו יותר בחזרה, היינו לאסור "אפילו הוא מצטמק ורע

1839לו".

1840וכל זה כאן, דמיירי בחשש שמא יחתה, שבזה

1841יש מקום לחלק בין "מצטמק וטוב לו" לבין "מצטמק ורע לו". משא"כ

1842כשהוא גרוף וקטום, שאין איסורו אלא משום ש"נראה כמבשל" (כדלעיל הערה 103), הרי באיסור בישול אין הפרש בין "מצטמק

1843וטוב לו" לבין "מצטמק ורע לו", כדלקמן סי"ח (אין

1844היתר אלא כשכבר נתבשל המאכל כל צרכו, אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו. אבל אם עדיין לא

1845נתבשל כל צרכו, אע"פ שכבר נתבשל יותר מכמאכל בן דרוסאי, ... הוא מבשל ממש).

1846לכן נתבאר לעיל סעיף הקודם בסתם "אע"פ

1847שהיא בענין שאין בה משום איסור בישול, כגון שהיא מבושלת כבר כל צרכה", ולא

1848נזכר שכן הוא גם כשמצטמק ורע לו, כדלעיל שם (הערה 104).

1849[116]

1850משנה שם (כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי זה ככיריים, בגפת ובעצים הרי הוא כתנור).

1851רמב"ם שם (ולא לכופח שהוסקו בגפת או בעצים). שו"ע שם (והוא הדין לכופח,

1852אם הסיקו בגפת ועצים).

1853וכדלעיל ס"ו (וכופח ... אם הוסקה בגפת

1854ועצים, דינו כתנור לכל דבר).

1855[117]

1856ר"ן שם (דהא בכל להחזיר בעי גרופה וקטומה, ובתנור וכיפה גריפה וקטימה לא

1857מהניא מידי).

1858[118]

1859וכנ"ל (הערה 103),

1860שאם אינו גרוף וקטום, ונוטלה ועודה בידו, אינו אסור משום

1861"נראה כמבשל", אלא משום "שמא יחתה בגחלים". ואם

1862הוא גרוף וקטום, ומסירה מידו, אין לחוש בו משום שמה יחתה, אלא משום "הרי

1863זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת".

1864[119]

1865אף לדעת היש אומרים לעיל ס"ט.

1866[120] וכעין זה לקמן ס"כ (שאף

1867שלענין לסמוך שם מבעוד יום לא חששו לחיתוי, מכל מקום לענין לסמוך בשבת החמירו יותר).

1868[121]

1869רב לז, א (לא שנו אלא על גבה (דלא נפיש הבלא כולי האי, רש"י)

1870אבל לתוכה אסור). רמב"ן שם (דמסתבר להו בגמרא בחזרה דחמיר תוכה, משום דנפיש

1871הבלא, ונראה כמבשל בשבת, ואף על פי שגרוף וקטום). טור ושו"ע

1872ס"ב (ודוקא על גבה, אבל לתוכה אסור).

1873[122]

1874ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא (ופשטא דלישנא משמע דכששולי הקדרה מונחים על דפנות

1875הכירה, וממלאים את חללה, מיקרי על גבה. וכשהקדרה כולה בתוך חלל הכירה, ויושבת על קרקעית

1876הכירה, מיקרי לתוכה. וכך הם דברי רש"י). והיינו שממ"ש רש"י**

1877"**דלא נפיש הבלא כולי האי", נראה שתלוי בעיקר אם "הקדרה כולה בתוך

1878חלל הכירה", או לאו.**

1879**

1880מ"א ס"ק כב (מדסתם הרב"י

1881שמע מינה דסבירא ליה, דאפילו תלה הקדירה לתוך אויר הכירה, שרי, דלא מקרי תוכה אלא כשיושב

1882למטה בקרקעית הכירה. וכן כתב ב"ח). וכדמפרש במחצית השקל (דאפילו תלה כו' לתוך

1883אויר כו', רוצה לומר, שהקדרה רחבה למעלה וקצרה למטה, ועל ידי זה למטה שהיא קצרה נכנס

1884לתוך התנור, אבל קצה העליון שהוא רחב אינו נכנס לתוך התנור, ותלה באויר, ועל ידי זה

1885אין שולי הקדרה נוגעים בתחתיות התנור).

1886והיינו שתלוי בעיקר אם קצה העליון של

1887הקדירה נכנס לתוך חלל התנור או לאו (ואינו תלוי אם הקדרה עומדת על קרקע התנור);

1888אלא שאם הקדירה יושבת על קרקע התנור, אזי כל הקדירה בתוך התנור, ואם אינה יושבת על

1889תחתית התנור, אזי דופני הקדירה בולטין קצת למעלה (ראה שבת כהלכה פ"ט ביאורים

1890טז. נימוקי שבת).

1891ומזה מובן שה"קראק פאט" הנהוג

1892אצלינו אין לו דין בתוך התנור, כיון "שדופני הקדרה בולטין קצת למעלה מדופני

1893הכירה".

1894עוד יש מקום לדון בכמה פרטים בהיתר כלי

1895זה, כדלעיל ס"י (הערה 75).

1896[123] שדינם ככירה, כדלעיל

1897ס"ז (ותנורים שלנו ... דינם שוה לכירה לכל דבר).

1898והיינו שאיסור זה הוא אף בתנורים שהדרך

1899לבשל תמיד רק בתוכן ולא על גביהם, כמו "התנורים שלנו שפתחם מן הצד"

1900(כדלעיל ס"ז), שגם בהם לא מועיל גרופה וקטומה (או מה שמכניסים בה

1901"בלעך") להתיר חזרה. וראה שבת כהלכה פ"ט סל"ה, וביאורים

1902יד-טו.

1903[124]

1904ואפילו אם אין היד סולדת שם, כדלעיל סוף ס"ה (בתוך התנור ממש או

1905בתוך הכירה, אסור ליתן שם בשבת אפילו תבשיל שבישל כל צרכו, אע"פ שהן גרופים

1906וקטומים, וגם אין היד סולדת בהם כלל), ולקמן סכ"א (אבל

1907לענין להחזיר לתוך הכירה או לתוך התנור אפילו שלנו, אין חילוק בין היד סולדת בו

1908לאין היד סולדת בו).

1909[125]

1910בטעם האיסור הובא לעיל מרש"י ורמב"ן ד"נפיש הבלא" "ונראה

1911כמבשל בשבת". וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' כב.

1912[126]

1913פסקי ריא"ז פ"ג ה"א אות ב. הובא בשלטי הגבורים יז, ב אות א

1914(ונראה בעיני, שלא אסרו להחזיר בתוכו, אלא בכירה שיש לה תוך וחלל כעין תנור, אבל

1915הכירות שלנו שהן פשוטות ואין להן תוך וחלל, הרי תוכה ועל גבה אחד, ומותר להחזיר

1916בה). מ"א סוף ס"ק כב (וכתב בשלטי גבורים, ובכירות שלנו שהן פשוטות, תוכה

1917ועל גבה אחד הן ומותר).

1918[127]

1919ב"י ד"ה ומ"ש רבנו כל זמן (ורבינו כתב בסימן שי"ח, שאם לא נתבשל

1920כל צרכו, אפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי, שייך בו בישול אפילו בעודו רותח, ואם כן מה

1921שמתיר כאן להחזיר, כשנתבשל כל צרכו לגמרי הוא דוקא, שאם לא נתבשל כל צרכו, אף על פי

1922שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, אסור להחזיר כל שיש עדיין חום בכירה שהקדרה רותחת מחמתה).

1923רמ"א ס"ב (ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו), ט"ז ס"ק י (אבל

1924אם לא נתבשל כל כך, שייך אחריו עוד בישול).

1925וכדלקמן סי' שיח ס"י (וכל זה בתבשיל

1926שנתבשל כל צרכו, אבל כל שלא נתבשל כל צרכו, אפילו נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי יש בו

1927משום בישול, אפילו בעודו רותח).

1928וכן הוא לעיל סי"ד (בענין

1929שאין בה משום איסור בישול, כגון שהיא מבושלת כבר כל צרכה, שאין בישול אחר בישול);

1930אלא דלעיל שם מיירי שהסירה מידו, שאסור להחזיר אף שנתבשלה כל צרכה. וכאן מיירי

1931שעודה בידו, ומותר להחזיר כשנתבשלה כל צרכה.

1932[128]

1933סעיף יא (תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל, אין בו בישול אחר בישול, אם נתבשל כבר כל

1934צרכו, ואפילו נצטנן לגמרי).

1935[129]

1936רמ"א ס"ה (ובלבד שלא נצטנן לגמרי). מ"א סקל"ו (ואפילו בדבר

1937שאין בו מרק, דלית ביה משום בישול, אסור אם נצטנן, דהוה ליה כמניח לכירה לכתחלה

1938בשבת דאסור, דלא התירו אלא חזרה). וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע'

1939כד ואילך.

1940ודינו כמו הסירה מידו, דלעיל סי"ד

1941(בטלה לה שהייה הראשונה, וכשרוצה להחזירה הרי זה כמושיבה בשבת

1942בתחלה, וחכמים לא התירו אלא חזרה, אבל לא להושיב קדרה בתחלה בשבת על הכירה),

1943ושם נסמן (הערה 103).

1944[130]

1945שו"ע ס"ב (מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת). מ"א ס"ק יט (ונהגו

1946להקל אם לא נצטנן לגמרי).

1947והיינו שאם לא נצטננה לגמרי, אין לחוש

1948לבישול אחר בישול (בלח), ואין לחוש להיות כמושיב בשבת לכתחלה (אף ביבש).

1949וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים)

1950ח"ו ע' כח. שבת כהלכה פ"ט הערה נג, וביאורים שם ס"ק יב. נימוקי

1951שבת. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

1952[131]

1953אלא שמכל מקום צריך שגם היבש לא יצטנן לגמרי, כדי שלא יהי' כמושיב בשבת לכתחלה.

1954[132]

1955שם ס"ט (ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו),

1956וסכ"ד (כל דבר שאין בו משום בישול, מותר אפילו להרתיחו כנגד המדורה, כגון תבשיל

1957לח שנתבשל כל צרכו ... שלא נצטנן לגמרי, לפי המנהג שנתבאר למעלה שנהגו להקל בזה).

1958וכיון שנוהגים שאין בו משום בישול מחמת

1959חמימותו, לכן אין בו גם משום כמושיב בשבת לכתחלה.

1960[133] בהמשך הסעיף שלפנינו מביא

1961כמה מנהגים להקל:

1962(א)

1963מה שנתבאר לעיל סי"ד, שאם נטלה והסירה מידו וכיו"ב אסור להחזיר, היינו

1964כשנטלה מהכירה מבעוד יום, משא"כ כשנטלה משחשיכה, מותר להחזיר אף אם הסירה

1965מידו, אם לא נצטנן לגמרי. וטוב להחמיר.

1966(ב)

1967מה שנתבאר לעיל סט"ז, שלא להחזיר לתוך הכירה, היינו כשנטלה מהכירה מבעוד יום,

1968משא"כ כשנטלה משחשיכה, מותר להחזיר אף בתוכה. ויש להחמיר.

1969(ג)

1970מה שנתבאר לעיל סי"ד, שלא להחזיר אלא לכירה גרופה וקטומה, היינו דוקא בליל

1971שבת, משא"כ ביום השבת כבר נתעממו הגחלים והיא כגרופה. והיינו כשנתעממו כל כך

1972עד שאין היד סולדת שם.

1973(ד)

1974גם אם הטמינו בו חמין כדי שישמר בו החום לסעודת שחרית, מכל מקום אחר סעודת שחרית

1975נחשב כגרופה. והיינו כשנתעממו כל כך עד שאין היד סולדת שם.

1976ובזמנינו

1977כשמשהים על בלעך שעל הגז, שייך בזה רק קולא א הנ"ל. ועל זה מסיק "טוב

1978להחמיר, לפי שרבו האומרים שאף לענין זה אין חילוק בין נטלה מבעוד יום לנטלה משחשכה".

1979[134] כדלקמן קטע הבא.

1980[135] רמ"[א] ס"ב (ויש

1981אומרים דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא

1982החזירו עד שחשכה, אבל אם לקחו משם משחשכה, אפילו הניחו על גבי קרקע מותר. וכן

1983נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה, וסומכין עצמם על דברי המקילין).

1984[136]

1985אבל "לא נצטנן לגמרי", כדלקמן בסמוך.

1986[137] והיינו שלא זו בלבד שהניחה על גבי קרקע,

1987אלא אף פינה התבשיל לקדרה אחרת, שנתבאר לעיל סי"ד (ולא פינה ממנה התבשיל

1988לקדרה אחרת, אלא רוצה להחזירו כשהוא באותה קדרה שהיתה על הכירה, מותר לו להחזירו).

1989ומלשונו נראה שהוא חמור יותר מהניחה על

1990גבי קרקע; אלא שלפי מנהג זה מקילים אפילו פינה התבשיל לקדרה אחרת.

1991וכן הוא לקמן סכ"א (והניחו על גבי

1992קרקע ... ואפילו פינהו לקדרה אחרת), וסכ"ב (אע"פ שכבר הניחה על גבי קרקע

1993... ואפילו פינהו לקדרה אחרת), וסכ"ו (ואפילו אם הסיר תבשיל זה מהכירה ...

1994ואפילו פינהו מקדרה לקדרה). וראה שבת כהלכה פ"ט ביאורים ס"ק ח.

1995[138]

1996ר"ן יז, ב (ומיהו בירושלמי משמע, דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מעל

1997גבי כירה מערב שבת ולא החזירן עד שחשכה, דגרסי' התם (פ"ג סוף ה"א) נטלו מבעוד

1998יום מחזירו מבעוד יום, נטלו משחשכה מחזירו משחשכה, נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום,

1999ר' סימון בר תדאי בשם רב אושעיא, אם הניחו אסור לטלטלו). הובא בב"י סוף הסימן

2000(מה שנוהגין בקצת מקומות להחזיר תבשיל לתוך התנור בשבת, מהירושלמי, שכתב הר"ן).

2001רמ"א ס"ב (ויש אומרים דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא

2002החזירו עד שחשכה, אבל אם לקחו משם משחשכה, אפילו הניחו על גבי קרקע מותר).

2003[139]

2004מ"א ס"ק כד (כשנטלו מבעוד יום, ואם כן אם מחזירו בשבת הוה ליה כמושיב

2005בתחילה). ט"ז ס"ק יא (נראה הטעם דאז בטלה הטמנה הראשונה והוה כמטמין

2006לכתחלה בשבת).

2007וכמו כשמסיר מידו וכיו"ב לפי הדעה

2008הראשונה דלעיל סי"ד (בטלה לה שהייה הראשונה, וכשרוצה להחזירה

2009הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה).

2010[140]

2011שלא יהי' חשש שמא יחתה, כדלעיל סט"ו (שאסור להחזיר לה בשבת בכל ענין, גזירה

2012שמא יחתה בגחלים), ושם (הערה 118).

2013[141] שלא יהי' חשש בישול,

2014כדלעיל סעיף הקודם (אם עדיין לא נתבשל כל צרכו ... אסור

2015להחזירו בשבת מן התורה, מפני שהוא מבשל ממש), ושם (הערה 127).

2016[142]

2017רמ"א שם (מיהו אם נצטנן לכולי עלמא אסור). וכדלעיל סעיף הקודם (דכיון

2018שנצטנן לגמרי בטלה לה שהיה הראשונה, והרי זה כמושיב בשבת לכתחלה),

2019ושם נסמן (הערה 129).

2020וראה קיצור הלכות סי' רנג-ד הע' 47. נימוקי

2021שבת.

2022[143]

2023על מ"ש בב"י בסוף הסימן, על דעה זו המתרת (ומכל מקום משמע דאסור, משום דעד

2024כאן לא שרי בגמרא (לז.) להחזיר, אלא על גבי כירה, אבל לא בתוכה), כתב דרכי משה

2025ס"ק ח (ודברי ב"י ... מה שחילק בין על הכירה או לתוכה, זה לא נזכר בדברי

2026הר"ן, אלא שהב"י חילק מעצמו בכך. ואפשר דלא סבירא לן לחלק בהא, ופוק חזי

2027מאי עמא דבר). מ"א ס"ק לה (פירוש, דמאי דאמרינן בגמרא לתוכה אסור, היינו

2028כשנטלו מבעוד יום ולא החזירו עד שחשיכה, וכמ"ש ס"ג, אבל נטלו בשבת מותר להחזירו

2029לגרופה וקטומה, ואפילו לתוכה).

2030[144]

2031מ"א שם (וצ"ע דהר"ן לא כתב היתר זה אלא כשהניחם על גבי

2032קרקע, דלא הוי כתחלת הטמנה כיון שהיה שם בשבת, אבל לענין היתר תוכה לא מהני זה).

2033[145]

2034רמ"א ס"ב (וטוב להחמיר).

2035[146]

2036ב"י ד"ה ואפילו (דעת התוספות (לו, ב ד"ה ובית הלל) והרא"ש (פ"ג

2037ס"ב) וסיעתם ... אוסרים להחזיר אפילו מבעוד יום סמוך לחשיכה, וכל שכן להחזיר בשסילק

2038משחשיכה. וגם הרמב"ם כתב בהדיא היפך הירושלמי הזה, שהרי כתב בפרק ג' (ה"י)

2039כל שמותר להשהותו על גבי האש, כשנוטלין אותו בשבת אסור להחזירו למקומו וכו', והוא

2040שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע). ט"ז ס"ק יב (כי הר"ן כתב קולא זו, והתוס'

2041והרא"ש והנמשכים אחריהם לא סבירא להו כן).

2042והיינו שמדעת התוס' והרא"ש שהובאה

2043לקמן סכ"ב (ויש אומרים שכל שהוא סמוך לחשכה ... אסור להחזירה לכירה ...

2044אלא על דרך שמותר להחזיר בשבת עצמה משום גזרה שמא יבאו להחזיר אף בשבת עצמה)

2045מוכח שאינם מתירים כשנטלה בשבת ומחזירה בשבת.

2046[147]

2047כל בו סי' לא לא, ד (ואחר שהוציאו ממנה הפת או הפנאד"ה, שאם נשאר בקצת

2048הבלו עד למחר, אפשר לומר שמותר לתת בתוכו פנדא"ש להתחמם שם באותו הבל המועט שבו,

2049שהרי אין שם חשש חתוי כלל שהרי גרפוה מבערב, ואפילו לא קטמוה, הרי נתאכלו וכהו כל גחליו).

2050[ר]מ"א ס"ה (ויש מתירין ליתן לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום, דמאחר

2051שלא הטמינו בו רק אפו בו מבעוד יום, לא נשאר בו רק הבל מעט, ואין לחוש לבישול).

2052וראה קובץ הערות וביאורים הנ"ל ע' מ ואילך.

2053והיינו שאף שמה שנתבאר לעיל סי"ד (כירה

2054שהסיקוה בקש וגבבא, או אפילו בגפת ועצים אלא שהיא גרופה וקטומה ... מותר לו להחזירו), מיירי שהיתה גרופה מיד בתחלת השבת. וכן

2055מה שנתבאר לעיל סוף ס"א (והגחלים שעממו הרי הן כקטומה). מיירי שעממו כבר מיד

2056בתחלת השבת. מכל מקום סגי גם אם נעשה גרוף או קטום בתוך השבת, וכדלקמן סכ"ו (יכול

2057להסיר הקדרה מהכירה ולהניח קדרה ישנה ריקנית על פי הכירה ... ואז ישים הקדרה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדרה הריקנית ... דכיון שהקדרה הריקנית סותמת פי הכירה תחת הקדרה שהתבשיל

2058בתוכה, הרי זה כגרופה וקטומה).

2059וכן יש נוהגים להקל כשעממו הגחלים במשך

2060השבת, שהיא כגרופה וקטומה, שהתירו להחזיר.

2061[148] ב"י סוף הסימן (ואף

2062לפי היתר זה שכתב הכל בו, נראה שאין דבריו אמורים אלא בשאחר שהוציאו הפת או

2063הפנאד"ה לא חממוהו עוד, דכיון שאפו בו אזיל ליה הבלא דידיה, אבל כל שחממוהו

2064כדי להכניס בו קדרת חמין לצורך מחר, נפיש הבליה ואסור לתת לתוכו פנאד"ש לחמם,

2065אפילו אם גרפוהו).

2066[149]

2067רמ"א שם (ויש מחמירין בזה. ואם החום כל כך בתנור שהיד סולדת בו, אסור).

2068והיינו שאין לסמוך על דעתם להתיר כשהגחלים כהו ועממו במשך השבת, אלא כשכהו ועממו

2069עד שאין היד סולדת שם, כעין האמור לקמן סכ"א (ואפילו על גבי הכירה

2070הגרופה או קטומה, מותר להחזיר, אם אין היד סולדת שם, אע"פ שכבר סילק תבשיל זה

2071מבעוד יום והניחו על גבי קרקע). וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים)

2072ח"ו ע' מה-מו. נימוקי שבת.

2073ויתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ה, שמכאן

2074למדנו, שאף באין היד סולדת שם לא התירו אלא על גבי הכירה (ולא בתוכה), וגם בזה לא

2075התירו אלא בגרופה. שהרי כאן מיירי הרמ"א באין היד סולדת בו, ומכל מקום לא

2076התיר אלא מטעם: (א) שאינה נחשבת תוכה, משום שהסירו משחשיכה. (ב) שנחשבת גרופה,

2077כיון שלא הטמינו בו.

2078[150]

2079סוף ס"א (והגחלים שעממו הרי הן כקטומה), ושם נסמן (הערה 17).

2080[151]

2081לבוש ס"ה בהג"ה (תנורי דידן כשמחזירין לתוכו לאחר סעודת שחרית, כבר

2082נצטנן הרבה התנור, ולא נשאר בו חמימות כדי שיוכל לשמור בו חומו של תבשיל שלא יצטנן

2083לגמרי, שפיר דמי). הובא במ"א סוף ס"ק לה (ובלבוש משמע דאפילו הטמינו בו,

2084שרי להחזיר לתוכה אחר סעודת שחרית, כיון דכבר עממו גחליו הוה ליה כגרוף וקטום).

2085[152]

2086גמרא וברייתא לז, א (איבעיא להו מהו לסמוך בה ... תא שמע כירה שהסיקוה בגפת

2087ובעצים, סומכין לה), וכדלעיל ס"ג (ואפילו הוסקה בגפת ועצים, מותר

2088לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה, מבעוד יום).

2089אלא שכאן באים להתיר אף להחזיר בשבת,

2090ובזה הובאו כאן ב' דעות.

2091[153]

2092תוס' שם ד"ה מהו לסמוך (ואי מתניתין ... להחזיר תנן, בעי להחזיר), והיינו

2093דלדידן (דקיי"ל להחזיר תנן, כדלעיל הערה 7),

2094מותר לסמוך אף בלהחזיר בשבת. רמ"א סוף הסימן (שנהגו להקל ... לסמוך לתנור שאינו

2095גרוף וקטום), והיינו אפילו בשבת. מ"א סק"ה (לסברא השניה שרי אפילו בשבת,

2096כמ"ש רמ"א סוס"י זה). והיינו שלסברא השניה דלהחזיר תנן (שהמשנה

2097מיירי בלהחזיר), גם הגמרא קאי בזה, להתיר לסמוך אף בלהחזיר בשבת.

2098[154]

2099שיש לו דין כירה, כדלעיל ס"ז (והתנורים שלנו ... הרי דינם שוה לכירה

2100לכל).

2101משא"כ תנורים שלהם, נתבאר לעיל

2102ס"ג (אסור אפילו לסמוך לו), ושם נסמן (הערה 27).

2103[155]

2104מ"א סוס"י רנט (על גבי לבזבז שסביב התנור, הוה ליה סמיכה). וכן

2105הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה ומותר (ואפילו על הלבזבז שסביב התנור).

2106[156]

2107סעיף ג (מותר לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה ... ואין חוששים שמא יחתה בגחלים שבתוך הכירה כדי למהר בישול

2108הקדרה שחוצה לה, שאין חיתוי זה מועיל לה כל כך).

2109[157] רמ"א סוף ס"ה (אבל אם הקדירות עדיין חמין, מותר להעמידן

2110אצל תנור בית החורף, מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה, וסמיכה בכירה שאינה

2111גרופה וקטומה כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה. וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת

2112אפילו הניחה על גבי קרקע, והוא הדין לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום, הואיל והקדירה

2113עדיין חם ומבושל כל צרכו).

2114אלא שמדבריו נראה שלא התיר אלא לפי מה ש"נתבאר שנהגו להקל

2115בחזרה בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע", היינו מה שנתבאר לעיל סי"ט "כשנטלה

2116מהכירה משחשכה, כיון שבתחלת כניסת שבת היה תבשיל זה על הכירה, אינו נראה כמושיבו

2117בשבת בתחלה".

2118משא"כ אם נטלה מהכירה מבעוד יום אסור.

2119ואילו כאן התיר "אפילו

2120כבר סילק תבשיל זה מהתנור מבעוד יום ... אפילו הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי".

2121וההוכחות לזה נתבארו בקונטרס אחרון ס"ק ג.

2122[158]

2123מ"א סוס"י רנט (ולהניח תבשיל חם אצל התנור שרי ... ודבר שאין בו רוטב,

2124אפילו קר כחם דמי).

2125[159] והיינו שבסומך אצל התנור,

2126הוי כגרוף שאין חשש שמא יחתה, וגם אין דרך לבשל שם, ולכן אינו נראה כמבשל בשבת.

2127ואם כן אין לחוש כאן לשתי החששות שנתבארו לעיל סי"ד-טו (אם

2128הסירה מידו פעם אחת ... בטלה לה שהייה הראשונה, וכשרוצה להחזירה, הרי זה כמושיבה

2129בשבת בתחלה ... נראה כמבשל לכתחלה בשבת ... ואינה גרופה וקטומה, שאסור להחזיר לה

2130בשבת בכל ענין, גזירה שמא יחתה בגחלים).

2131[160]

2132סעיף כד (כנגד המדורה ... כשאנו מצריכים אותו להרחיק קצת, יש לו בזה

2133היכר וזכרון, ולא יבא לחתות בגחלים). והיינו שכנגד המדורה אין חשש שמא

2134יחתה, ואף אינו נראה כמבשל בשבת.

2135וכשם שהתירו בסומך כנגד המדורה, כן

2136התירו בסומך אצל הכירה, כמבואר ברא"ש פ"ג ס"י (דיש לחלק בין להשים על

2137גבי כירה, למדורה, דהא קדירה על גבי כירה אסור, אבל אצל המדורה שרי, משום דדמי

2138לסומך, ושרי).

2139וראה תהלה לדוד סק"ב. הערות

2140בשו"ע אדה"ז ע' 76. קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' נא

2141ואילך.

2142[161]

2143תוכן דעה זו, שהמשנה מתירה לשהות רק בגרופה וקטומה ולא בנאכל כמאכל בן דרוסאי,

2144כדלעיל ס"ט (ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו נתבשל

2145כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו ... חוששין שמא יחתה בשבת למהר בישולו). וגם

2146האיבעיא בגמרא (איבעיא להו מהו לסמוך בה, תוכה וגבה אסור אבל לסמוך בה שפיר דמי, או

2147דילמא לא שנא), הנה האיבעיא "תוכה וגבה ... או דילמא לא שנא, שייך רק בלשהות ולא

2148בלהחזיר, שהרי להחזיר לתוכה אסור בכל אופן, כדלקמן סט"ז (וכל זה כשמחזיר הקדרה

2149על גבי פי הכירה מלמעלה ... אבל להחזירה לתוך הכירה ממש ... אסור בכל ענין), ואין

2150שייך לומר על זה "לא שנא". ועוד הוכחות הביאו

2151שהגמרא מיירי בלשהות. וכיון שהגמרא מיירי בלשהות, אם כן משמע שבלהחזיר לא התירו

2152לסמוך.

2153רמב"ן במלחמות רפ"ג טז,

2154א (הביא רבינו [הרי"ף דלקמן] ראיה מדפשטוה ... אף על פי שאין ראיה גמורה). רא"ש

2155רפ"ג בשם הרב רבינו יונה (כתב ה"ר יונה ז"ל ... דמדנקט הש"ס

2156תוכה וגבה הוא דאסור וכו', ואי בחזרה איירי לא הוה ליה למימר תוכה ... בחזרה דתוכה

2157לא מצי למימר לא שנא). רי"ף רפ"ג טז, א (איבעיא להו מהו לסמוך לה,

2158תוכה וגבה הוא דאסור אבל לסמוך שפיר דמי, או דלמא לא שנא, ומדאמרינן תוכה וגבה הוא

2159דאסיר, שמעינן דאסור לשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה), והיינו שמזה למדים

2160שבשהייה לא התירו אלא לסמוך, ולא על גבה. רמב"ם פ"ג ה"י (ואין

2161מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה וכו'. וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת).

2162מ"א סק"ה (משמע דבשבת אסור לסמוך באינה גרופה, דהאיבעיא בגמרא לא

2163הוי אלא בערב שבת ... וכן משמע ברי"ף עיי"ש).

2164ואף שמסיים המ"א (אבל לסברא השניה שרי

2165אפילו בשבת), מכל מקום ביאר את עיקר דעת הפוסקים, דמיירי בלשהות בערב שבת. וראה

2166שבת כהלכה פ"י בביאורים אות טו.

2167[162] ולענין גרופה וקטומה,

2168שעכ"פ הסירה מידיו, שטעם האיסור שנראה כמבשל, לא נתפרש כאן אם דעה זו אוסרת

2169לסמוך מן הצד. וראה קובץ הערות וביאורים שם הערה 1. שבת כהלכה פ"י ביאורים

2170ס"ק יד. נימוקי שבת.

2171[163]

2172כדלעיל ס"ג (מותר לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה).

2173[164]

2174רמ"א סוף הסימן (וכן המנהג פשוט להתיר).

2175[165] ונראה מזה שחוששים לדעתם, הן בהניח

2176הקדירה על גבי קרקע, והן בלסמוך אצל כירה שאינה גרופה וקטומה. וראה קובץ הערות

2177וביאורים (ירושלים) ח"ו עמ' נו. שבת כהלכה פ"ח תוספת ביאור אות ח, ופ"י

2178ביאורים ס"ק יד, ותוספת ביאור אות ו. נימוקי שבת. שו"ע הרב אם ביאורים

2179והערות.

2180[166]

2181הגהות מרדכי פ, א (מיהו אם אין היד סולדת בו, שאינו חם כל כך,

2182נראה דמותר להפשיר במקום שאין היד סולדת בו, ולהשים פשטידא על גבי התנור, וכל דבר,

2183מותר, כיון שאין היד סולדת שם). והיינו שמותר לא רק להשהות קודם השבת,

2184אלא אף ליתן בשבת עצמה.

2185כאן נתבאר לענין להחזיר בשבת, ולעיל

2186ס"ה נתבארה הלכה זו בעיקר לענין להשהות קודם השבת.

2187סיכום פרטי ההלכה, לעיל שם (הערה 35).

2188[167]

2189כלומר, אף אם מדובר בתבשיל שהוא חם קצת, משערים בו כאילו היה צונן, והוא שיעור

2190גדול יותר, וכעין האמור לקמן סעיף הבא (שאם היתה הקדרה צוננת לא היה אפשר

2191להרתיחה), ושם נסמן (הערה 175).

2192[168]

2193ב"י סי' שיח ד"ה מותר ליתן (דעת הרא"ש

2194בפרק כירה (סי' י) דהא דאמר רב יהודה יד סולדת בו אסור, הכי קאמר, יד סולדת בו הוי

2195בישול, הילכך אסור להניחו במקום שאפשר שיחומו כדי שהיד סולדת בו, ומותר להניחו במקום

2196שיחומו ולא תהא היד סולדת בו. ואף על פי שמפשט דברי רבינו ירוחם ז"ל (ני"ב

2197ח"ג סט ע"ג) נראה דמקום שהיד סולדת בו היינו לומר דבמקום שמניח אדם ידו כנגד

2198המדורה ותהיה סולדת מחמתה. הדבר ברור כדברי הרא"ש, דבמקום שאם יונח שם הקיתון

2199של מים יחמו כדי שתהא היד סולדת הוי מקום הראוי לבישול ואסור). וכן הוא בטור

2200ושו"ע שם סי"ד (בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת). וכן הוא לקמן שם סכ"ד (ובלבד

2201שיתנם רחוק מהאש, בענין שאינן יכולין להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת בו).**

2202**

2203מ"א סוס"י

2204רנ[ט] (ואם מניחו במקום שאין יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, מותר). וכן הוא לקמן סוס"י רנט (ואם סומך אצל

2205התנור במקום שאין יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו מותר).

2206והיינו בתבשיל צונן שנותנים סמוך לתנור,

2207שאם מתחמם בכדי שהיד סולדת בו יש בו איסור בישול, ולכן יש בו גם משום שמא יחתה.

2208משא"כ תבשיל חם שאין בו בישול אחר

2209בישול כמבואר במ"א שם (ואם לא נצטנן לגמרי, אפילו יש בו רוטב נהגו להקל), וכדלקמן סי'

2210שיח ס"ט (תבשיל לח שנתבשל כבר כל צרכו ונצטנן ... נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי,

2211אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו).

2212אפשר לומר דהיינו דוקא בחום כזה "שאם תבשיל זה שמחזיר

2213היה צונן, היה יכול להתחמם שם כל כך עד שהיד סולדת בו". דכיון שבתבשיל צונן

2214הי' בו משום בישול, לכן גם בתבשיל חם אוסרים משום שמא יחתה.

2215*

2216אמנם חזר בו רבינו מזה בקונטרס אחרון

2217סק"ד (ואפשר דשאני התם דמיירי באיסור בישול ... אבל הכא מיירי בשמא יחתה, ותלוי בחום התנור ... וכן עיקר (וצריך למחוק זה בפנים)).

2218[169] אף לדעה הב' דלעיל סעיף

2219הקודם (ויש אוסרים לסמוך אצל כירה או תנור שלנו שאינן גרופים וקטומים

2220והוסקו בגפת ועצים, אף שהיתה דעתו להחזירה או לסמכה ועודה בידו, משום גזרה שמא

2221יחתה). מכל מקום מותר לסמוך במקום שאין היד סולדת בו.

2222[170]

2223אף שבתנור אסור לסמוך אפילו לפני השבת, כדלעיל ס"ד (ותנור ... אסור אפילו לסמוך לו אם היד סולדת שם).

2224מכל מקום מותר לסמוך במקום שאין היד סולדת בו.

2225כמבואר בהגהות מרדכי שם (ולהשים

2226פשטידא על גבי התנור, וכל דבר, מותר, כיון שאין היד סולדת שם).

2227רמ"א ס"ב (ובתנור אין חילוק בין להחזיר עליו או לסמוך אצלו. ודוקא במקום

2228שהיד סולדת) ט"ז סקט"ז (היינו בתנור של זמן התלמוד).

2229[171]

2230שהרי בתנור אין חילוק אם הוא גרוף וקטום או לאו כדלעיל ס"ד-ה.

2231[172]

2232משמעות מ"א סי' רנט בסופו (ואם מניחו במקום שאין יכול להתחמם עד שהיד

2233סולדת בו, מותר לסמוך אצל התנור, אבל לא עליו, אלא אם כן יש דבר המפסיק). ונתבאר בקונטרס

2234אחרון סק"ה.

2235ואם רוצה לחמם תבשיל צונן בשבת על גבי

2236הבלעך, במקום בבלעך שאין היד סולדת בו, ראה הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע'

2237סא. שבת כהלכה פ"י סי"ב.

2238[173]

2239מ"א סק"ט (מיהו בס"ה משמע דאסור לתת לתוכו).

2240ובקונטרס אחרון ס"ק א (אף

2241שסיים המ"א דבתוכו אסור, היינו להחזיר, אבל להשהות, אין שום סברא כלל לחלק

2242בין תוכה לגבה).

2243והיינו כיון שההפרש בין על הכירה לבין

2244תוך הכירה נתבאר רק לענין להחזיר, כדלעיל סט"ז (אבל להחזירה לתוך הכירה ממש

2245... אסור בכל ענין). ולכן יש מקום לומר, שאף לענין אין היד סולדת בו יש הפרש בין

2246בתוך התנור והכירה, שנראה כמבשל, לבין על גבם.

2247וכן הוא לעיל סוף ס"ה (אבל

2248בתוך התנור ממש או בתוך הכירה, אסור ליתן שם בשבת אפילו תבשיל שבישל כל צרכו,

2249אע"פ שהן גרופים וקטומים, וגם אין היד סולדת בהם כלל).

2250[174]

2251ר"ן (טו, ב) ד"ה בית שמאי (להחזיר סמוך לחשכה לא איצטריך להו לבית

2252הלל, דהא בכל מלאכות כולן הן מתירין עם השמש ... דאפילו בשאינה גרופה מבעוד יום

2253שרי). ב"י ד"ה ומ"ש לא מיבעיא (הר"ן שם דחה דברי התוספות,

2254והעלה דאפילו כשאינה גרופה שרי מבעוד יום לכו"ע). רמ"א ס"ב (ויש

2255מקילין בזה).

2256ומיירי שכבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי,

2257ולכן מותר להשהותו אע"פ שאינו גרוף וקטום, כדלעיל ס"א (אסור

2258ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל

2259עדיין כמאכל בן דרוסאי).

2260[175]

2261תוס' לו, ב ד"ה ובית הלל (מדקדק ר"ת מדקאמר לא יתן עד שיגרוף, ואי

2262לא יתן לא יחזיר בשבת הוא, איך יגרוף או יקטום בשבת, והוה ליה למימר אלא אם כן גרף

2263וקטם. אלא בחול נמי אסור להחזיר. ואם תאמר מה שיעור הוא נותן לאסור בערב שבת, דהיכא

2264דסלקו בהשכמה פשיטא דשרי להחזיר. ואומר ר"י ... דמצינו למימר דבערב שבת נמי אסור

2265להחזיר אפילו רותח, משעה שאם היה קר לא היה יכול להרתיח מבעוד יום). רא"ש

2266פ"ג סי' ב. הגהת מרדכי פ"ג עט, ב (לא יתן עד שיגרוף, משמע

2267אפילו מערב שבת, מדלא קאמר אלא אם כן גרוף, אבל עד שיגרוף, משמע בשעה שיכול לגרוף).

2268טור ורמ"א שם (יש אומרים דכל שהוא סמוך לחשיכה ... אם הוא

2269סמוך כל כך שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום, דינו כמו בשבת עצמו).

2270[176] היינו שאין להחזיר אלא אם

2271כן: (א) היא גרופה וקטומה, (ב) לא הסירה מידו כו', כמו בשבת עצמה.

2272וכאמור לעיל בתחלת הסעיף, שרק לדעה

2273המתרת מותר להחזיר "אע"פ שכבר הניחה על גבי קרקע".

2274ונתפרש יותר בקונטרס אחרון ס"ק ח (אלא

2275אם כן נאמר דלא גזרו כלל סמוך לחשכה בהנחה על גבי קרקע ואין דעתו להחזיר, ולא משמע

2276הכי מדברי הפוסקים).

2277וראה תהלה לדוד ס"ק טז. שו"ע

2278הרב עם ביאורים והערות.

2279[177]

2280ב"י ד"ה ומ"ש רבנו דהא, בשם התוס' (וכתבו התוספות בפרק במה טומנין ...

2281שאם אתה מתיר להחזירה מבעוד יום אתי להחזירה משחשיכה), ואינו בתוס' שלפנינו.

2282רא"ש שם (אסור להחזירה אטו שבת. וכולה חדא גזירה היא). מ"א סקכ"ו (אינו

2283אסור אלא משום גזירה, דאי שרית ליה מערב שבת אתי להחזיר בשבת).

2284[178]

2285מ"א שם (דלא גזרינן שמא יחתה אחר ברכו, דהא לא אסור מדאורייתא ... אם

2286כן למה נגזר סמוך לברכו).

2287[179]

2288ב"י שם (כמה גדולים חולקין עליהם, ולכן לא נהגו ליזהר). רמ"א שם

2289(והמנהג להקל. אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך).

2290[180] אחר שנתבאר שטוב להחמיר

2291כדעה האוסרת להחזיר סמוך לחשכה, מפרט (בהמשך סעיף זה ושלאחריו), אלו פרטים טוב

2292להחמיר בהם, ואלו פרטים אין להחמיר בהם:

2293(א)

2294מה שנאסר (לקמן סכ"ו) להחזיר על המעזיבה שעל התנור, טוב להחמיר גם סמוך

2295לחשכה.

2296(ב)

2297מה שיש אוסרים (לעיל ס"כ) להחזיר לסמוך אצל התנור, יש להתיר לדברי הכל סמוך

2298לחשכה (ויתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ז).

2299(ג)

2300מה שאסרו לסמוך כנגד המדורה משום בישול, אין חוששים לבישול סמוך לחשכה.

2301(ד)

2302גם מותר להחזיר חי לגמרי לדברי הכל, שאין לחוש בו לחיתוי (ויתבאר בקונטרס

2303אחרון ס"ק ח).

2304וכל

2305זה למי שרוצה להחמיר כדעה האוסרת להחזיר סמוך לחשכה. אמנם המנהג הוא להקל לגמרי

2306סמוך לחשכה.

2307[181]

2308מ"א סקכ"ח (טוב להחמיר, ואין ליטול הקדירה מהכירה וליתנו על גבי התנור

2309שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה).

2310ומפרש רבינו כוונת המ"א, שלא ליתנו

2311אפילו על המעזיבה של תנור בית החורף, עד שיניח שום דבר על המעזיבה תחת הקדרה.

2312ויתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ו.

2313[182] סוף סכ"ו (צריך

2314שיניח עתה שום דבר תחת הקדרה להפסיק בינה להגחלים שבתנור ... אבל המעזיבה שהיא

2315עשוי מכבר אינה חשובה הפסק).

2316ואף שבשבת עצמה מחמירים שלא להחזיר על

2317גבה כשאינה גרופה, אף אם אין היד סולדת שם, כדלעיל סעיף הקודם (על

2318גבי הכירה הגרופה או קטומה מותר להחזיר אם אין היד סולדת שם).

2319והיינו אף על המעזיבה שעל התנור, לדעת

2320האוסרים, כדלקמן סוף סכ"ו (ויש אומרים שאע"פ שאין היד סולדת

2321שם, צריך שיניח עתה שום דבר תחת הקדרה להפסיק בינה להגחלים שבתנור).

2322מכל מקום לא החמירו סמוך לחשכה אלא

2323כשהיד סולדת בו.

2324וראה תהלה לדוד סוף ס"ק יט.

2325שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

2326[183]

2327הגהות מרדכי פ"ג עט, סוע"ד (ולסמוך לכתחלה אצל האש תבשיל שכבר נתבשל,

2328אפילו סמוך לחשיכה שאילו היה צונן אין שהות להרתיחו עד שחשיכה, שרי). הגהות

2329מיימוניות פ"ג אות ב (אבל לסמוך קדרה אצל האש מותר, אפילו סמוך לחשיכה ממש).

2330רמ"א סוף ס"ב (ודוקא על גבי כירה ממש, אבל לסמוך, אפילו לאש במקום שהיד סולדת

2331בו, שרי אפילו סמוך לחשיכה).

2332והטעם שכאן מותר לסמוך לדברי הכל, יתבאר

2333בקונטרס אחרון ס"ק ז.

2334[184]

2335כדלעיל ס"כ (ויש אוסרים לסמוך אצל כירה, או תנור שלנו, שאינן גרופים

2336וקטומים והוסקו בגפת ועצים).

2337[185]

2338סעיף כד (כל דבר שאין בו משום בישול, מותר אפילו להרתיחו כנגד המדורה ... כשאנו מצריכים

2339אותו להרחיק קצת, יש לו בזה היכר וזכרון, ולא יבא לחתות בגחלים).

2340ואף שברמ"א כתב "לסמוך אפילו

2341לאש", מכל מקום כתב כאן "וכל שכן לסמוך כנגד המדורה". וראה נימוקי

2342שבת.

2343[186]

2344מ"א סקכ"ט (אפילו נצטנן לגמרי).

2345[187]

2346מ"א ס"ק כז (ואם אינה מבושלת כל צרכה, שרי להחזיר סמוך לחשיכה, דלא גזרינן

2347דאתו למעבד בשבת, דודאי לא יבשל בשבת (טור והרא"ש). אבל סמ"ג וסמ"ק

2348והג"מ אסרו אף בזה (ב"ח)). והיינו כמבואר בב"ח ד"ה ומ"ש

2349אבל כל זמן (אבל בספר התרומה (סי' רל"א, ד"ה פסק דין) וסמ"ג (ל"ת

2350סה, יג ע"ג) וסמ"ק (סי' רפב ע' רפה) והגהות מיימונית (פ"ג אות ב) כולם

2351כתבו, דאף בלא נתבשלה אלא כמאכל בן דרוסאי אסור להחזירה מבעוד יום על הכירה שאינה גרוף

2352וקטום, אם אין שהות ביום להרתיחה אילו נתקררה).

2353וכן נפסק כאן כהאוסרים, שבלא נתבשל

2354כמאכל בן דרוסאי, התיר רק "לסמוך אצל התנור", ובחי לגמרי התיר "אפילו

2355להחזירו על גבי כירה".

2356וראה שבת כהלכה פ"ט ביאורים

2357ס"ק יג. נימוקי שבת. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

2358[188]

2359מ"א שם (אבל חי לגמרי שרי סמוך לחשיכה ממש).

2360וכאן הוסיף "להחזירו", דהיינו

2361שכבר העמידו על האש, ונטלו משם לפני שהתחיל להתבשל, ומחזירו. ונתבאר בקובץ הערות

2362וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' סב.

2363[189]

2364ס"ח (אבל אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך התנור שהוסק בגפת

2365ועצים ואינו גרוף וקטום, ואין חוששים שמא יחתה בשבת).

2366והטעם שאין חוששים בזה לנראה כמבשל

2367לכתחלה (אף שלזה אינו מועיל מה שהוא חי), יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ח.

2368[190]

2369גמרא לח, א (איבעיא להו, עבר ושהה מאי, מי קנסוהו רבנן או לא). הגהות מרדכי

2370פ"ג עט, ד (למדנו מכאן, כיון דלא איפשטא ליה, דכל היכי דעבר אדרבנן, בין בהשהה

2371בין בחזרה בין בהטמנה, דאסור לאוכלו). הובא ב"י סוף הסי'. רמ"א ס"א

2372(ואם החזירם ישראל, דינו כעבר ושיהה).

2373דין עבר והשהה נתבאר לעיל סי"ב (כל

2374מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, אם עבר ושהה, אפילו

2375בשוגג ... אסור). ודין עבר והטמין יתבאר לקמן סי' רנז ס"א (אם

2376עבר והטמין, אפילו בשוגג, התבשיל אסור).

2377[191]

2378משא"כ במקום שאיסורו אינו לדברי הכל, יתבאר לקמן סי' רנד ס"ג (מותר

2379בדיעבד ... לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה ...

2380יש להתיר בדיעבד, לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה).

2381ולפעמים יש מקום שמסתפק רבינו אם יש

2382להתיר בדיעבד, כדלקמן סוף סעיף הבא (והערה 204),

2383ובקונטרס אחרון ס"ק ט.

2384[192]

2385מ"א סקי"ד (החזירם ישראל בשבת, אפילו בשוגג, דינו כעבר ושהה, ואסור).

2386וכן הוא לעיל סי"ב (אם עבר ושהה,

2387אפילו בשוגג ... אסור), ושם נסמן (הערה 87).

2388[193]

2389כמו בעבר והשהה, שנתבאר לעיל סי"ב (אסור ... עד שימתינו במוצאי

2390שבת בכדי שיעשו). וראה בהנסמן שם (הערה 90).

2391[194]

2392ב"י שם (ונראה לי דאין לומר ... דכיון דעביד מעשה בשבת, אפילו מצטמק ורע לו אסור.

2393דכיון דאין שום הנאה בחזרה זו, דהא מצטמק ורע לו הוא, מותר). רמ"א שם

2394(ואם מצטמק ורע לו, מותר, שהרי לא נהנה מן האיסור).

2395וכן לענין הטמין, יתבאר לקמן סי' רנז

2396ס"א (אם הוא מצטמק ויפה לו, או שהיה צונן ונתחמם על ידי הטמנה זו.

2397אבל אם הוא עומד בחמימותו כשעה הראשונה, והוא דבר שמצטמק ורע לו, מותר, שהרי אינו

2398נהנה כלל מן האיסור).

2399וכל זה בהחזיר או בהטמין, שאסור לכתחלה

2400אפילו מצטמק ורע לו. משא"כ בעבר ושהה, נתבאר לעיל סי"ב (כל

2401מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, אם עבר ושהה, אפילו

2402בשוגג ... אסור); אבל אם כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי, מותר להשהות אף לכתחלה,

2403כדלעיל ס"א (והערה 7).

2404[195]

2405הגהות אשרי פ"ג סי' ב (וצ"ע אם החזיר באיסור בשוגג, אם מותר באכילה או לא,

2406דדילמא דוקא שכח קדירה ובשלה, שנתקן המאכל בשבת באיסור, אבל בהחזרה, כבר היה ראוי לאכילה,

2407ואינו נהנה כל כך ... מכל מקום, כשישראל בעצמו עשה איסור אפשר דקנסוה רבנן,

2408מהרי"ח). הובא ב"י שם ומ"א סקי"ד.

2409והיינו שכבר נתבאר לעיל שאסרו אף בשוגג,

2410ושאסרו במצטמק וטוב לו אף שאינו נהנה כל כך. אמנם אפשר שאין מחמירין בשניהם יחד:

2411(א) שהוא שוגג. (ב) שהוא מצטמק וטוב לו שאינו נהנה כל כך.

2412וראה לקמן סי' תה ס"ט בהג"ה

2413שבשוה"ג.

2414[196]

2415מ"א ס"ק יד (ומיהו נראה לי בזה, דלאחרים שרי, מאחר דבהגהות אשרי מסתפק

2416אם יש לאסור אפילו לו, מאחר שהי' מבושל קודם, והיה שוגג).

2417והיינו שיש להתיר כשיש ג' טעמים להיתר:

2418(א) שוגג. (ב) נתבשל כל צרכו. (ג) לאחרים.

2419[197]

2420מ"א סקי"א (ולבני ביתו פשיטא דאסור, דהוה ליה כמי שנתבשל בשבילו).

2421וראה גם לקמן סי' תמז סס"א (שאסור

2422לו ולאנשי ביתו, ומותר לאחרים). סי' תקג סי"ב (הרי מאכלים הללו אסור לו ולכל

2423אנשי ביתו), וקונטרס אחרון ס"ק ב. סי' תקטו ס"א (וכן אנשי ביתו כמותו),

2424וסי"א (ולכל אנשי ביתו הסמוכים על שלחנו).

2425ואף שנתבאר לקמן סי' שיח ס"א (אבל

2426לאחרים מותר ... אף אם בישל בשבילם).

2427היינו דוקא במקום שהאיסור הוא רק משום

2428קנס, שקנסו על העובר בעצמו, ולא על אחרים. משא"כ לענין שהייה

2429וחזרה בשבת, שמעיקר הדין נאסר אף לאחרים, כדלעיל סי"ב (אסור בין לו בין

2430לאחרים). לכן גם כאן, אף שהתירו לאחרים נאסר עכ"פ לבני ביתו

2431שהוחזר בשבילם.

2432וראה תהלה לדוד ח"ג

2433או"ח סי' לו. נימוקי שבת ע' פג וע' ר. כנישתא דבי רב. שו"ע הרב

2434עם ביאורים והערות כאן, ובסי' שיח ס"א.

2435[198]

2436הגהות מרדכי פ"ג עט, ב (אם היורה מתקררת ועבדים נכרים מחממין אש תחתיה,

2437ואם ראויה שיאכל בלא חימום כמאכל בן דרוסאי, אין קפידא במה שחיממוה נכרי בשבת,

2438ומותר). הגהות אשרי שם פ"ג סי' ב (דאם נכרי עשה לצורך ישראל מותר, כי האי גוונא

2439שאין הישראל נהנה ממנו כל כך).

2440רמ"א ס"א (ואם החזירה גוי בשבת,

2441דינו כשכח ושיהה). והיינו שאם החזירו הנכרי במזיד, דינו כהחזיר הישראל בשוגג,

2442שנתבאר בסעיף הקודם, שיש סברה להתיר אם נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו. אלא שלענין

2443שוגג קיי"ל להחמיר מספק ולאסור לעצמו, וכאן מתירים מטעם זה לגמרי.

2444ט"ז סק"ח (ואם החזירם

2445עכו"ם בשבת,

2446פירוש והתבשיל מצטמק ויפה לו, מותר, שאין הישראל נהנה כל כך). מ"א סקי"ג

2447(דינו כשכח, דלא נהנה ממנו כל כך, כיון שכבר היה ראוי לאכול. עי' סי' רע"ו).

2448והיינו שטעם ההיתר כאן הוא כדלקמן סי' רעו סי"ג (ואף אם עשה הנכרי מדורה קטנה

2449לצרכו בלבד, או לצורך חולה, ואחר כך בא זה להתחמם כנגדה, והוסיף הנכרי עצים בשבילו

2450מדעת עצמו, אין הוספה זו אוסרתו להתחמם שם, כיון שהיה יכול להתחמם שם קצת אף בלא הוספה

2451זו. וכן אם היתה המדורה דולקת מבעוד יום, ובשבת הוסיף בה הנכרי עצים בשביל ישראל,

2452מותר להתחמם כנגדה). וכך גם כאן, שכבר נתבשלה כל צרכה, ואינו נהנה כל כך ממה

2453שהחזירה הנכרי.

2454ומה שהוסיף כאן "אם החזיר על ידי

2455נכרי, אפילו במזיד מותר", דהיינו אף אם אמר בפירוש לנכרי להחזיר; הוא כמשמעות

2456הרמ"א ס"ה (אסור לומר לגוי ... אם לא נצטנן כל כך שעדיין ראויים לאכול, אם

2457חממו אותו הגוים, מותרין לאכול).

2458וראה מנחת פתים סי' רנג. לחם שלמה סי' נ

2459ס"ק ב. תשורת ש"י סי' שכח. נימוקי שבת.

2460[199]

2461רמ"א ס"ה (אמנם אם לא נצטנן כל כך, שעדיין ראויים לאכול, אם חממו

2462אותו הגויים, מותרין לאכול).

2463[200] והיינו שיש כאן שני

2464איסורים:

2465(א) בישול אחר בישול כשנצטנן לגמרי,

2466שיתבאר לקמן בסמוך (כיון שיש מתירים אפילו לכתחלה כמ"ש בסי' שי"ח, יש

2467לסמוך על דבריהם בדיעבד).

2468(ב) חזרה למקום האסור, שהוא אסור

2469"לדברי הכל", ולכן נאסר אף בדיעבד.

2470[201]

2471ב"י סוף הסי', בשם הרשב"א בתשובה (מי שבישל תבשילו מערב שבת כל צרכו, ולמחר

2472בשבת אמר לגוי להדליק אש ולחמם תבשילו, נראה לי דאסור ... ואף על פי שלא נעשה מלאכת

2473איסור בגוף התבשיל, שכבר נתבשל מערב שבת, וכמדומה שאפילו אחר שנצטנן אסור לו לאותה

2474שבת, דקנסינן ליה, כל שהזיד ואמר לגוי לעשות לו מלאכה דאורייתא בשבילו). רמ"א

2475שם (אסור לומר לגוי להחם הקדירה אם נצטנן. ואם עשה כן, אסור לאכלו, אפילו צונן).

2476ואף שנתבאר לעיל שכשאינו נהנה ממנו כל

2477כך מותר לאכלו. הכא שאני ש"היה צונן לגמרי שלא היה ראוי לאכול, וחממו

2478הנכרי", וכיון שנאסר כשחיממו, נשאר באיסורו אף אחר שנצטנן. וראה קובץ הערות

2479וביאורים (ירושלים) ח"ד ע' קג.

2480ומה שאסר כאן "לכל אדם", אף

2481שנתבאר לקמן סי' שכה סי"א (דבר שאין בו חשש צידה ומחובר אלא שהובא מחוץ לתחום

2482... לישראל אסור באכילה בו ביום למי שהובא בשבילו, ולערב בכדי שיעשו ... אבל

2483לאחרים מותר אפילו בו ביום, לפי שאיסור התחומין הוא מדברי סופרים, ולא החמירו כל

2484כך בשל דבריהם לאסור אף למי שלא הובא בשבילו), וסט"ז (אם מילא מבור העומד

2485בכרמלית, או שהביא מים לרשות הרבים מן הנהר שהוא כרמלית, מותר לאחר שלא הובא

2486בשבילו, שאיסור הכרמלית אינו אלא מדברי סופרים).

2487אפשר הטעם כיון שכאן ישנם שני איסורים

2488(כדלעיל הערה הקודמת).

2489(א) איסור דאורייתא של בישול אחר בישול,

2490אלא שיש מתירים אפילו לכתחלה, ואין לאסור בדיעבד.

2491(ב) איסור דרבנן של חזרה למקום האסור,

2492שאסור לדברי הכל.

2493וראה תהלה לדוד סק"ט וסק"כ.

2494מנחת פתים שם. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 81. קובץ הערות וביאורים

2495(ירושלים) ח"ד ע' קה. נימוקי שבת.

2496[202] כדלעיל (הערה 193).

2497[203]

2498אור זרוע הל' ערב שבת סי' ח בסופו (ראיתי בצרפת בית מורי ר' יהודא בר' יצחק,

2499שפעמים מקררים צלנ"ט שלהם דהיינו טמון, ובשבת טרם עת האוכל מדליקין העבדים אש

2500סמוך לקדרות כדי שיתחממו בטוב, ויש שמסלקין אותם ונותנים אותם סמוך לאש ... ואפילו

2501מתכוונים בעבור ישראל, אין לחוש, דמסתמא אין ישראל רוצה בכך, שאילו ידעו שהקדירות נתקררו

2502לגמרי לא היו מניחים לחמם אותם כלל, וכשהעבדים עושים, לאו כל כמינייהו לאסור לנו התבשילים

2503בעל כרחנו. ובחופות רגילים לעשות כן עבדיהם, ואין איש נמנע מלאוכלן. וגם ר"ת זצ"ל

2504ושאר גדולי הדור כולם מתירין). הובא בד"מ אות ז. מ"א סקל"ח.

2505ואף שכבר נתבאר לעיל סי' רמג ס"ב (אם

2506עשה הנכרי מעצמו בשביל ישראל אסרו ליהנות בשבת ממלאכתו), ושם נסמן (הערה

2507יח).

2508היינו דוקא כשהישראל לא הי' יכול ליהנות

2509מחפץ זה לפני עשיית הנכרי. משא"כ כאן, שהישראל יכל לאכלו צונן, ומה שהנכרי

2510חיממו, "לא כל הימנו שיאסור את התבשיל של ישראל בעל כרחו".

2511ואז מותר אף לפני שנצטנן.

2512וראה אמרי יושר ח"א סי' קכט. קובץ

2513הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' עב.

2514[204] תוכן הקטע שלפנינו: רבינו מסתפק אם ההיתר

2515האמור כאן (כיון שיש מתירים אפילו לכתחלה ... יש לסמוך על דבריהם בדיעבד),

2516הוא רק כשעשאו הנכרי, וכמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ט (שלא התיר בדיעבד אלא

2517כשעשה כן נכרי), או אף כשעשאו הישראל בעצמו.

2518ולכן

2519הכניס כאן תיבות אלו במוסגר – לשני הצדדים (ואפילו אם צוה את הנכרי ... אפילו

2520הישראל בעצמו ... לישראל ... שלא לאסור מעשה הנכרי אפילו צוהו ישראל), וכהכלל

2521המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד

2522בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

2523ואף

2524שיתבאר לקמן סי' רנד ס"ג (מותר בדיעבד ... לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה ... יש להתיר בדיעבד, לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה).

2525וכן הוא לעיל סי"ב, ובקונטרס אחרון ס"ק ב. הרי שהתיר

2526בפשיטות מטעם זה אף בישראל.

2527נתבאר

2528בקונטרס אחרון שם (שיש לחלק ביניהם, דהתם קעבר אדרבנן,

2529והכא אדאורייתא).

2530ומכל

2531מקום מסיים בקונטרס אחרון שם "וצ"ע לדינא", והיינו שיש להסתפק אם

2532יש להתיר מטעם זה אף בנידון דידן, שלדעת האוסרים עבר הישראל אדאורייתא.

2533או

2534שיש להסתפק אם באמת קיי"ל שכשנצטנן לגמרי אסור מדאורייתא (ראה לקמן סי' שיח

2535ס"ט, ובהערות שם).

2536אמנם

2537לקמן סי' שיח שם (אבל אם נצטנן לגמרי, נוהגין כסברא הראשונה אפילו לענין דיעבד,

2538כמו שנתבאר בסימן רנ"ג). הרי שמסיק

2539שם בפשיטות לאסור אף בדיעבד, באופן שלדעת האוסרים עבר הישראל אדאורייתא, וכאמור

2540כאן (שיש בה חיוב חטאת (לישראל)).

2541וכן

2542נראה לקמן סוס"י רנט "תבשיל צונן ... אסור אפילו לסמוך אצלו ... אפילו

2543על ידי נכרי, כי אם לצורך חולה"; משא"כ לצורך מצוה לא התירו אלא באיסור

2544מדברי סופרים. ויתבאר לקמן שם (הערה 1031).

2545וראה

2546תהלה לדוד סי' שיח ס"ק טו. בדי השלחן סי' קכד

2547סק"ג. כנישתא דבי רב סי' שיח ס"ט. שו"ע הרב עם ביאורים והערות

2548כאן, ובסוס"י רנט, ובסי' שיח ס"ט.

2549ובכל

2550אופן נראה, שלא כל ההלכות שוים בכלל זה, כפי שמוכיח בקיצור הלכות, מילואים

2551ע' מז ואילך. כנישתא דבי רב לקונטרס אחרון שם.

2552*

2553ואף

2554שבמקום שיש מתירים אף בישראל, סומכים על זה להתיר אמירה לנכרי אף לכתחלה, כדלקמן רעט

2555ס"ה (ולענין טלטול על ידי נכרי סומכין על סברא הראשונה). סי'

2556שיד סי"ז (שיש אומרים שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור וסתירה

2557גמורה ... ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי). סי'

2558תקו ס"ג (לפי שיש מי שאומר שאפילו ישראל מותר לרקד על ידי שינוי קצת, לכך יש לסמוך

2559על דבריו להקל על ידי נכרי).

2560מכל

2561מקום לא התירו מטעם זה כאן אלא לענין בדיעבד. וכאמור לעיל שלא כל

2562ההלכות שוות בכלל זה.

2563[205]

2564כדלעיל ס"כ (מותר לסמוך אצלה חוצה לה בשבת, וכן אצל התנור שלנו ... ויש

2565אוסרים לסמוך אצל כירה או תנור שלנו ... והמנהג כסברא הראשונה),

2566כך שלמנהגינו אין בזה איסור חזרה (רק איסור בישול אחר בישול, כדלקמן בסמוך).

2567[206] כדלקמן סי' שיח סכ"ד

2568(כל דבר שאין בו משום בישול, מותר אפילו להרתיחו כנגד המדורה

2569... כשאנו מצריכים אותו להרחיק קצת, יש לו בזה היכר וזכרון, ולא

2570יבא לחתות בגחלים). כך שגם זה אין בו איסור חזרה (רק איסור בישול אחר בישול,

2571כדלקמן בסמוך).

2572[207]

2573סעיף ט (כל דבר לח יש בו בישול אחר בישול, דהיינו תבשיל לח שנתבשל כבר

2574כל צרכו ונצטנן ... חייב משום מבשל ... ויש אומרים שאפילו נצטנן לגמרי אין בישול

2575אחר בישול, ומותר להרתיחו בשבת סמוך לאש).

2576[208]

2577מ"א סקל"ז (ומיהו יש לומר, דאם לא חממו העכו"ם על גבי האש או

2578הכירה ממש, דיש להקל, מאחר שגדולי פוסקים מתירין אפילו לישראל לעשותו).

2579וקאי על מה שכתב הרמ"א ס"ה (אסור

2580לומר לגוי להחם הקדירה, אם נצטנן). אמנם אפשר שגם אם הישראל עצמו חממו, מותר

2581דיעבד. וזהו שנסתפק רבינו כאן (כדלעיל הערה 204).

2582[209]

2583סעיף א (אסור ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי),

2584וס"ח (אם הוא חי לגמרי מותר ליתנו).

2585ששני אלו (נתבשל כמאכל בן דרוסאי, ובשר

2586חי) מועילים רק להתיר להשהותו, אבל לא להתיר להחזירו, אפילו במצטמק ורע לו, כדלעיל

2587סט"ו (ואף שלהשהות מערב שבת לא חששו לחיתוי במצטמק ורע לו, מכל מקום

2588לענין חזרה בשבת עצמה החמירו יותר).

2589ואם כן אין כאן היתר להחזירו אלא על ידי

2590שיעשה שיהא לו דין גרופה וקטומה, ואחר כך יחזיר עליו.

2591[210]

2592הגהות מרדכי פ"ג פ, רע"א (והמשכים בבקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא

2593שמא יקדיח יותר, אומר אני שיכול להסיר ולהניח קדרה ריקנית על פי הכירה, והוה ליה כירה

2594כגרופה וקטומה, שהרי הקדירה סותמת את הכירה, ואז ישים את הקדרה שהחמים בה על גבי

2595קדירה ריקנית). שו"ע ס"ג (המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו, וירא פן יקדיח

2596יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה, ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה

2597על גבי הקדירה ריקנית).

2598וכך גם בזמנינו, אם רוצה ליטול ולהחזיר

2599הקדרה מהגז שאין עליו בלעך, יכול להרים את הקדרה, ולהניח בלעך על הגז, ולהחזיר

2600עליו את הקדרה. שהרי הבלעך דומה לקדירה ריקנית, שיש לה דין גרופה וקטומה.

2601[211]

2602הגהות מרדכי שם (אבל יזהר שלא ישים קדרה חדשה עליה, דנמצא מלבנה). מ"א

2603סק"ל (אבל חדשה אסור דמלבנה).

2604ואף שיתבאר לקמן סי' שיח סכ"א (שעל

2605ידי נתינת הצונן לתוכו הוא מצרפו ומחזיקו ונמצא מתקן כלי, שכן דרך צורפי נחושת וברזל

2606שמניחים ברזל ונחושת חמים לתוך מים צוננים בשביל שיתקשו ויתחזקו, וזו היא גמר מלאכת

2607הצורפים, שהאור מפעפע המתכת וקרוב להשבר והמים מחזיקין אותו), הרי שאסרו בסתם, כי

2608גם בישן יש חשש צירוף.

2609היינו דוקא כשהמיחם הוא כבר חם, ואין בו

2610מים, ועלול להתפקע, ונתינת המים בתוכה מחזק אותו. משא"כ כאן דמיירי בלא מים

2611בתוכו, אין חוששים לתיקון הכלי, אלא בחדש. וראה אגרות קודש ח"י ע' שלו.

2612ואף שיתבאר לקמן סי' שיח ס"ז (המחמם

2613את המתכת עד שנעשה גחלת ... חייב משום מבשל).

2614היינו דוקא כשמחמם עד שנעשה גחלת, ולזה

2615אין חוששים כאן. וראה בדי השלחן סי' קלד ע' מב-ג. קיצור הלכות סי' רנג-ד הע' 55.

2616[212]

2617סעיף ט (אסור לבשל בקדרה חדשה של חרס ביום טוב, מפני שעל ידי בישול הראשון הן מתחזקין

2618ומתקשין ומחזיקין מים בטוב, וזהו גמר תיקון עשייתן ואסור משום תולדת מכה בפטיש).

2619ואף שלא אסרו לקמן שם אלא "בקדרה

2620חדשה של חרס".

2621היינו כשיש בו תבשיל, שלא אסור אלא בשל

2622חרס. משא"כ בלא מים, אסרו אף בשל מתכת, כמבואר במ"א ס"ק ל (ואף שהרב"י

2623פסק להקל בסוס"י תק"ב, היינו כשיש בה תבשיל, אבל בריקנים אפשר שמודה

2624דאסור). וראה אגרות קודש שם.

2625[213] הגהות מרדכי שם (להניח

2626קדרה ריקנית על פי הכירה, והוה ליה כירה כגרופה וקטומה). מ"א

2627ס"ק לא (דהוי לה כירה כגרופה וקטומה, שהרי הקדירה סותמת את פי הכירה).

2628והיינו שיש לה כל תנאי החזרה בשבת על

2629גבי גרופה וקטומה, שאין להחזיר עליה אלא אם כן עודה בידו ורותחת וכו', כדלעיל

2630סי"ד (כירה ... גרופה וקטומה ... אם עודה בידו ... מותר לו להחזירו), וכנפסק בשו"ע

2631ס"ג (להניח קדרה ישנה ריקנית ... ויזהר שלא ישים קדרתו על גבי קרקע ושתהיה

2632רותחת). ונתבאר בקו"א סוף ס"ק י (ולא מהני הקדירה

2633הריקנית אלא לענין דהוה ליה כגרופה, אבל לא לענין להושיב בתחלה).

2634אלא שבדעת המ"א מסתפק רבינו

2635בקונטרס אחרון שם, אם מותר להניח על קדרה ריקנית (כמו על גבי קדרת חמין דלקמן

2636בסמוך), או שיש לה שאר תנאי החזרה בשבת על גבי גרופה וקטומה.

2637ומסתפק שם הן בהניח בתוך הקדרה הריקנית

2638והן במניח על גבה (כגון שמהפך את הקדרה הריקנית ומניח על גבה), כמבואר בקונטרס

2639אחרון שם (דאף אם תימצי לומר ... דתוך הקדרה הריקנית גרע טפי ... ולא

2640מהני הקדירה הריקנית אלא לענין דהוה ליה כגרופה, אבל לא לענין להושיב בתחלה ... ואף

2641אם תימצי לומר דהא דגרע טפי בקדירה ריקנית היינו משום שהיא ככירה, שהכירה הוא מקום

2642הראוי לבישול בתחלה).

2643ואפילו לפי סברה זו בדעת המ"א,

2644להתיר להניח על קדרה ריקנית. היינו כיון שאין דרך לבשל כך, משא"כ להניח על

2645גבי הבלעך שנותנים על הגז, גם לפי סברה זו מסתבר שיש לו כל תנאי חזרה של גרופה

2646וקטומה.

2647וכל זה לפי סברה זו בביאור דעת

2648המ"א, אבל למעשה נפסק כאן "הקדרה הריקנית ... הרי זה כגרופה

2649וקטומה".

2650וראה תהלה לדוד ס"ק יח (והרב ז״ל בסכ"[ו]

2651בקדירה ריקנית, סתם הדברים). אהלי שם ח"א ע' נז ואילך. ח"ב ע' קסב. קסד ואילך.

2652ח"ג ע' קנא. ח"ו ע' רסא. קיצור הלכות סי' רנג-ד הערה 59,

2653ובמילואים שם ע' כג ואילך. שבת כהלכה פ"י ביאורים ג-ד, ותוספת ביאור ג.

2654נימוקי שבת.

2655[214]

2656רשב"א מ, ב סוד"ה מביא (מותר לתת על גבי קדירה בשבת, תבשיל שנתבשל

2657מערב שבת כל צרכו, כגון פאנדיש וכיוצא בהן, כדי לחממן, ואפילו תהא היד סולדת בו, ואף

2658על פי שהקדירה נתונה על גבי האש, לפי שאין דרך בישול בכך, ואינו אלא כנותן בצד המיחם

2659או כנגד המדורה, והרי אין כאן משום חשש בישול). הובא בר"ן יט, א

2660סוד"ה תנו רבנן מביא (מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת

2661כל צרכו, כגון פאנאדי"ש בלע"ז וכיוצא בהן, לחממן, ואף על פי שהיד סולדת בו,

2662לפי שאין דרך בשול בכך, ואף על פי שהקדרה נתונה על האש ... כך כתב הרשב"א

2663ז"ל). מ"מ פכ"ב סוף ה"ד (וכתב הרשב"א ז"ל ואם

2664יש קדרה נתונה על האש, מותר לחמם על גביה תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת, שכיון שהקדרה

2665מפסקת, הרי זה כמחמם כנגד המדורה, ומותר). רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סט, ג (להניח

2666שום דבר קר שנתבשל כל צרכו, על גבי מיחם שעל גבי האש, יש מהגדולים שכתבו דדינו כמניחו

2667כנגד המדורה, וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון יבש שכתבתי

2668למעלה, מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש. וכן כתב הרא"ש. ויש מהם שכתבו

2669... וראשון נראה עיקר). והיינו שדינו כהא דלקמן סי' שיח סכ"ד (כל דבר שאין בו

2670משום בישול, מותר אפילו להרתיחו כנגד המדורה). שו"ע ס"ה (מותר לתת על פי

2671קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן, לחממן,

2672לפי שאין דרך בישול בכך), וסי' שיח ס"ח (להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם

2673שעל האש, יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה, וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום

2674שהיד סולדת בו, כגון שיבש, מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש. ויש אומרים דהוי כמניח

2675על גבי כירה לכתחלה ואסור, אפילו אם נתבשל כל צרכו, ואפילו אם מצטמק ורע לו, ואפילו

2676אם נותנו שם לשמור חומו. וראשון נראה עיקר). מ"א כאן סקל"ג (ומשום חיתוי

2677נמי ליכא למיגזר, שאין דרך בישול בכך, לפי שהקדירה מפסקת (מ"מ פכ"ב)).

2678ולקמן שם סקכ"ו (כיון שהקדירה מפסקת, לא דמי לכירה, דהתם הקדירה עומדת על גבי

2679האש ממש (מ"מ פכ"ב)). וט"ז שם ס"ק יא (הטעם כתב הרב המגיד שכיון

2680שהקדירה מפסקת הרי זה כמחמם נגד המדורה ומותר).

2681ויתבאר לפנינו שאין כאן ג' הטעמים

2682לאיסור הנחת קדרה על כירה שאינה גרופה וקטומה:

2683(א) איסור בישול אחר בישול, שלענין יש

2684בו רוטב הובאו ב' דעות לקמן סי' שיח ס"ט. ולענין תבשיל יבש הכל מודים שמותר,

2685כדלקמן שם סי"א (תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל אין בו בישול אחר בישול). וכאן

2686מיירי "בענין שאין בו משום בישול, כגון שאין בו מרק".

2687(ב) כדלעיל סט"ו (ככירה

2688שהוסקה בגפת ועצים ואינה גרופה וקטומה, שאסור להחזיר לה בשבת בכל ענין, גזירה שמא

2689יחתה בגחלים). משא"כ על גבי קדרת חמין אין חוששים לזה, כמבואר

2690במ"מ ומ"א וט"ז (כיון שהקדרה מפסקת), וכאמור לפנינו (ואין

2691חוששין לחיתוי בגחלים, כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים).

2692והיינו דלא גרע מקדרה ריקנית דלעיל ש"הרי זה כגרופה וקטומה".

2693(ג) כדלעיל סי"ד (כשרוצה

2694להחזירה הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה ... כשמעמידה על הכירה שהוא מקום שדרך לבשל

2695שם, הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת). משא"כ על גבי קדרת חמין אין

2696חוששים לזה, כמבואר ברשב"א ור"ן ושו"ע (לפי שאין דרך בישול בכך),

2697וכאמור לפנינו (כשמניחו על גבי הקדרה שעל גבי הגחלים (שבכירה), אינו נראה

2698כמבשל לכתחלה, לפי שאין דרך בישול בכך).

2699וכן הוא לקמן סי' שיח סט"ז (מיחם שעל

2700גבי האש, מותר ליתן עליהן בשבת כל דבר שאין בו משום בישול, כגון תבשיל יבש, אפילו הוא

2701צונן לגמרי, או תבשיל לח שלא נצטנן לגמרי, מטעם שנתבאר בסי' רנ"ג).

2702*

2703ולפי היתר זה יש מי שמניחים טס מלא מים

2704על האש, ועליו מניחים בשבת טס של בשר יבש שהוציאו מהמקרר. אמנם:

2705(א) נתבאר בהלכתא רבתא לשבתא (אף

2706על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש, מכל מקום אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום

2707בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי, אם היד סולדת בו. ולכן צריך ליזהר במאד שלא להחם בשר

2708או עופות צלוים או מבושלים אם יתחמם המוהל הנמחה מהם עד שהיד סולדת בו, משום איסור

2709סקילה וכרת ח"ו). ולפי זה אין היתר להוציא בשבת מהמקרר קדרת בשר מבושל יבש,

2710ולהניחה על גבי קדרת חמים שעל האש, שהרי על ידי זה יתחמם הבשר המבושל עד שיזוב

2711ממנו המוהל הלח, ועד שתהא היד סולדת בו; אבל קוגל קר ויבש אפר להניח עליו לחימום,

2712שהרי הוא נשאר יבש גם אחר החימום.

2713(ב) מה שמועלת הקדרה לחשש חיטוי בגחלים,

2714הוא כדלקמן בסמוך (כדי שיהיה לו היכר בזה ולא יבא לחתות). משא"כ בטס מלא מים

2715שמניחים על האש, ועליו מניחים את הבשר לחימום, הרי כן הוא דרך חימום המאכלים

2716בשמחות, והוא דבר הרגיל שאין בו שינוי להיכר; אלא אם כן מניחים בלעך תחת הטס מלא

2717מים, להיכר שלא יבוא לחתות.

2718(ג) מה שמועלת הקדרה לחשש

2719שלא יהי' נראה כמבשל, הוא כדלקמן בסמוך (לפי שאין דרך בישול בכך),

2720משא"כ בטס מלא מים שמניחים על האש, ועליו מניחים את הבשר לחימום, הרי

2721כן הוא דרך חימום המאכלים בשמחות, גם חימום מאכלים שיש בהם לחות, ויש

2722בהם בישול אחר בישול.

2723[215] שו"ע סי' שיח

2724ס"ז (יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה, אפילו

2725כלי התחתון על האש שרי. ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש, לעולם אסור).

2726והיא ההלכה שהובאה לעיל (הערה הקודמת)

2727משו"ע שם ס"ח. ובטעם החילוק בין שני הסעיפים, ראה מ"א ס"ק כו.

2728ונתבאר בקונטרס אחרון כאן ס"ק י.

2729אמנם נוסף פרט אחד בס"ז שם, דמיירי

2730ב"קדירה הטמונה ... על האש".

2731ואף שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל, ואם

2732כן איך יש כאן "קדרת חמין הטמונה על גבי האש"?

2733על זה מבאר כאן דמיירי באופן ההיתר

2734"שיתבאר בסי' רנ"ז" (והיינו באופן שיובא לקמן הערה הבאה).

2735וכן הוא לקמן סי' שיח סט"ז (ואפילו

2736אם הקדרה טמונה על גבי האש ... על פי הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג),

2737והיינו כאמור כאן (ואפשר גם שם צ"ל: "על פי הדרכים שנתבארו בסי'

2738רנ"ז", כמובא לעיל).

2739וגם כאן בשו"ע ס"ה יש משמעות

2740זו, ממ"ש אחר ההלכה שלפנינו (אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם,

2741ודאי אסור). ומקורו מהאמור ברשב"א שם (אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי

2742מיחם, ודאי מסתברא דאסור). נראה מכך שגם ההלכה הנ"ל של נתינת תבשיל על קדרת

2743חמין, מיירי שקדרת החמין היא טמונה על האש.

2744[הלכה זו הובאה לקמן סי' שיח סי"ד

2745(מותר להניחו בשבת על גבי קדרה הטמונה בבגדים

2746... אבל אסור להטמינו תחת הבגדים), ויתבאר בהערות

2747שם].

2748וראה נימוקי שבת כאן, ולקמן שם.

2749ועדיין לא נתפרש כאן מהי ההוספה והחידוש

2750שמותר "ליתן התבשיל בשבת", לא רק על גבי "מיחם שעל גבי האש",

2751אלא אף "על פי קדרת חמין הטמונה על גבי האש (שבכירה)", באופן המותר

2752להטמינה שם. ויתירה מזו, לקמן סי' שיח סט"ז חילקם לשתי הלכות (ואפילו אם הקדירה

2753טמונה על גבי האש ... וכן מיחם שעל גבי האש, מותר ליתן עליהן בשבת).

2754[216]

2755סעיף י (ואם הוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה, כגון שנתן על הקדרה כלי רחב שאינו

2756נוגע בצדי הקדרה ונתן הבגדים על הכלי, שנמצא שאין כאן הטמנה כלל אפילו בדבר שאינו מוסיף

2757הבל, הרי זה מותר, שאף שהגחלים מעלין הבל למעלה אין בכך כלום, כיון שאין הקדרה

2758טמונה בשום דבר).

2759[217]

2760כמבואר בשו"ע סי' שיח ס"ח (להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל

2761האש, יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה), שנתבאר דינו שם סט"ו (דבר שנתבשל

2762כל צרכו והוא יבש שאין בו מרק, מותר להניחו כנגד המדורה, אפילו במקום שהיד סולדת בו),

2763וברמ"א שם (ואפילו נצטנן כבר).

2764וכיון שמותר אף שנצטנן לגמרי, אם כן

2765מובן שמותר גם בשאר האופנים המנויים כאן, כדלעיל סי"ח (דכיון שנצטנן לגמרי,

2766בטלה לה שהיה הראשונה, והרי זה כמושיב בשבת לכתחלה).

2767[218]

2768מ"א סקל"ג (דכיון שאין בו רוטב אין בו בישול).

2769והיינו שמבאר כאן שני אופנים שמותר ליתן

2770התבשיל אעפ"י שהיד סולדת שם, ולא יהי' בו משום בישול אחר בישול:

2771(א) כאמור לעיל (מותר ליתן תבשיל ...

2772אעפ"י שהיד סולדת שם), והיינו כשהתבשיל עדיין לא נצטנן לגמרי, וכדלקמן סי'

2773שיח ס"ט (ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו).

2774(ב) כאמור כאן (ואפילו אם הסיר התבשיל

2775מהכירה מבעוד יום ... ונצטנן לגמרי), מכל מקום אין בו משום בישול אחר בישול

2776"כגון שאין בו מרק", וכדלקמן שם סי"א (תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל,

2777אין בו בישול אחר בישול אם נתבשל כבר כל צרכו, ואפילו נצטנן לגמרי).

2778[219]

2779כדלעיל סי"ד (אבל אם בתחלה כשנטלה לא היה דעתו להחזירה לה, וכן אם הסירה

2780מידו פעם אחת, או שפינה התבשיל לקדרה אחרת כבר, בטלה לה שהייה הראשונה, וכשרוצה

2781להחזירה הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה, וחכמים לא התירו אלא חזרה, אבל לא להושיב קדרה

2782בתחלה בשבת על הכירה ...

2783הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת.

2784[220]

2785רשב"א ור"ן ושו"ע שם (לפי שאין דרך בישול בכך). וכדלעיל

2786(הערה 214).

2787[221]

2788מ"א סקל"א (ואם כן יש לומר שעל גבי תנורים שלנו, שרי ליתן אפילו האש

2789בתוך התנור, כיון שיש מעזיבה המפסיק בין האש).

2790ומבאר כאן, שלפי סברה זו, דין המעזיבה

2791כקדרת חמין המפסקת בין האש לבין התבשיל, שמותר להניחה שם אפילו הוא

2792תבשיל ישן ונצטנן לגמרי (מותר ליתן על גביו בשבת ... כל מה שמותר ליתן על פי קדרה

2793הטמונה על גבי הגחלים). וההוכחות שכן היא כוונת המ"א, נתבארו בקונטרס אחרון

2794ס"ק י.

2795[222]

2796תשב"ץ סי' כז (אם יש דפין עשוין על גבי התנור, כמו שיש ברוטנבורג ובהרבה

2797מקומות, אז מותר להניח על גבי הדפין). והיינו שברוטנברג הי' רגיל, שעל גבי המעזיבה

2798שעל התנור היו מונחים דפים, ולכן פסק מהר"ם מרוטנבורג, שמותר לחמם עליהם את

2799התבשיל בשבת. משא"כ במקום שאין מונחים דפים על גבי המעזיבה, אסור לחמם בשבת

2800על גבי המעזיבה עצמה.

2801אגודה פרק כירה סי' נג (מצאתי

2802בתשב"ץ, אבל על דפים שעל גבי תנור מותר). מהרי"ל מנהגים הל' שבת

2803סי' טז (ובדוחק התיר בספר אגודה בשם מהר"ם, להניח חתיכת עץ תחתיהם, להעמידם כן

2804על גבי התנור בבית החורף). רמ"א סוף הסי' (ואם נתן לבנה או דבר אחר על

2805התנור, נותן הקדירה עליה). הובאו במ"א סקל"א (ובמהרי"ל כתוב וז"ל

2806אם מונח עץ או דף על תנור מותר להניח עליה קדירה עכ"ל. וכן כתב האגודה. וז"ל

2807התשב"ץ אם יש דפין עשוים על גבי תנור, כמו שיש ברוטנבר"ק ובהרבה מקומות,

2808מותר להניח על גבי הדפין. משמע דסבירא להו דבעינן שיניח שום דבר עמה להיכרא. וכן

2809משמע סוס"י זה בהג"ה).

2810[223]

2811מ"א סוס"י רנט (ואם מניחו במקום שאין יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, מותר

2812לסמוך אצל התנור, אבל לא עליו, אלא אם כן יש דבר המפסיק).

2813והיינו שיש בדבריו ב' פרטים:

2814(א) כדעת מהר"ם מרוטנבורג וסיעתיה,

2815שהמעזיבה אינה מועלת כמו קדרת חמין, ולכן אין לחמם עליה אלא אם הניח עליו דבר

2816המפסיק, ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ו (ותנור שלנו, אף אותו שאופין בו יש עליו

2817מעזיבה. אלא ודאי דסבירא ליה עיקר כהאומרים דלא מהני).

2818(ב) גם אם אין היד סולדת שם, אין להניח

2819שם אלא אם כן היא גרופה וקטומה. וכדלעיל סכ"א (על גבי הכירה הגרופה

2820או קטומה, מותר להחזיר, אם אין היד סולדת שם). ונתבאר בקונטרס אחרון

2821ס"ק ה (כן משמע בהדיא במג"א, שהצריך דבר המפסיק על גבה משום

2822שאינו גרוף).

2823והיינו שלפי דעה זו, המעזיבה גרועה יותר

2824מגרופה וקטומה, שהרי גרופה וקטומה מותר באין היד סולדת שם, כדלעיל סכ"א.

2825ואילו על המעזיבה אסור באין היד סולדת שם, כמבואר כאן לדעה זו (שאע"פ

2826שאין היד סולדת שם ... המעזיבה שהיא עשויה מכבר אינה חשובה הפסק).

2827[224]

2828מ"א סקל"א בדעת הפוסקים הנ"ל (משמע דסבירא להו דבעינן שיניח שום דבר

2829עמה, להיכרא).

2830יוצא אם כן שיש כאן ד' אופנים:

2831(א) קדרה ריקנית "הרי

2832זה כגרופה וקטומה", כיון שהעמדת קדירה ריקנית יש בה "היכר", אין

2833לחשוש לחיתוי. ומכל מקום אסור להושיב עליה בתחלה, כיון שהוא "מקום הראוי

2834לבישול" ונראה כמבשל.

2835(ב) מעזיבה, אינו נראה כמבשל לכתחלה,

2836לפי שאין דרך בישול בכך. ומכל מקום "אינה חשובה הפסק והיכר למונעו

2837מלחתות", ואינה חשובה כגרופה וקטומה.

2838(ג) אם מניח "שום דבר תחת הקדרה

2839להפסיק בינה להגחלים שבתנור", אזי (א) הדף שעל המעזיבה יש בו היכר שלא יבא

2840לחתות. (ב) המעזיבה עצמה אינה מקום הראוי לבישול כלל. ואינו נראה כמבשל. ולכן

2841מותר להניח עליה בתחלה.

2842(ד) וכן כשיש הפסק קדרת חמין, אשר (א)

2843אין דרך לבשל עליה, ואינו נראה כמבשל. (ב) יש בה "היכר" שלא יבא לחתות.

2844ולכן מותר להניח עליה בתחלה.

2845[225]

2846וכן הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה

2847ומותר (על התנור צריך ליתן לבינה או דבר אחר תחת הקדרה ... אע"פ שאין היד

2848סולדת שם), וד"ה ואם (אבל על התנור צריך דבר המפסיק, אף שאין היד סולדת שם).

2849וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ו (אלא

2850ודאי דסבירא ליה עיקר כהאומרים דלא מהני, שהמה הרבים. וכן כתב בהדיא בסי'

2851רנ"ט דלא נהגו היתר אלא כשלא הוסק עדיין, עיין שם).

2852*

2853ולפי זה יש מתירים להניח בשבת קוגל יבש

2854על גבי פלטה חשמלית שאין בה כפתורים לשינוי מדת החום, ואין בה חשש שמא יחתה (ראה

2855שבת כהלכה פ"ח ס"ד), וגם אינו נראה כמבשל לכתחלה, כמו במעזיבה שאין דרך

2856בישול לכך.

2857ויש אוסרים ומחלקים בין מעזיבה שאין דרך

2858לבשל עליה, לבין פלטה שעשויה לחמם עליה אף תבשילים לחים שיש בהם בישול אחר בישול.

2859וראה קיצור הלכות משו"ע

2860אדה"ז, מילואים ע' לב הערה 24, ושבת כהלכה פ"י סי"ד ובהערות

2861ובביאורים שם, מה שליקטו מפוסקי זמנינו בזה.

2862וכל זה בפלטה חשמלית, משא"כ הנחת

2863התבשיל היבש על הרידיאטור של חימום הבית, לכאורה דינו לגמרי כמעזיבה, אשר אין דרך

2864לחמם עליה, אבל אינה חשובה היכר למנוע הגבהת חום התנור, שלפי זה צריך להניח

2865"בלעך" בינה לבין קדרת התבשיל שרוצים לחמם.

2866אמנם נראה יותר שדינו כסומך אצל התנור

2867מחוצה לו, שנתבאר לעיל ס"כ (וכל זה להחזיר על גבה או לתוכה, אבל מותר לסמוך

2868אצלה חוצה לה בשבת ...

2869שאין לחוש לחיתוי בסומך חוצה לו ... אינו נראה כמבשל בשבת לכתחלה ... ויש אוסרים ...

2870שאף שלענין לסמוך שם מבעוד יום לא חששו לחיתוי, מכל מקום לענין לסמוך בשבת החמירו

2871יותר. והמנהג כסברא הראשונה. ומכל מקום במקום שאין שם צורך כל כך, טוב לחוש

2872לדבריהם).

2873וראה שבת כהלכה פ"י ס"י

2874וביאורים שם.

2875[226] באופן שיתבאר לקמן סעיף

2876הבא (אם יודע שהנכרי יסיק אחר כך את התנור לחמם את הבית, שזהו מותר

2877בשבת על דרך שיתבאר בסי' רע"ו).

2878[227]

2879מ"א סקמ"ג (מלשון רמ"א דאפילו ליתן עליו קודם היסק אסור, כיון

2880דלבסוף יהי' בתוכו אש גזרינן שמא יחתה בגחלים. ומיהו העולם נוהגין היתר בזה. ועיין

2881מה שכתבתי ס"ג [ס"ק לא] דיש להם על מה שיסמכו). והוא מה שכתב במ"א

2882ס"ק לא (יש לומר שעל גבי תנורים שלנו שרי ליתן אפילו האש בתוך התנור, כיון

2883שיש מעזיבה המפסיק בין האש).

2884והיינו שיש ב' טעמים להתיר:

2885(א) כדעה הראשונה שנתבארה כאן (מותר

2886ליתן על גביו בשבת, אף על פי שהיד סולדת שם ... כיון שהמעזיבה מפסקת בין האש

2887להקדרה שהתבשיל בתוכה); אף דלא קיי"ל כדעה זו.

2888(ב) כסברא שהובאה בקונטרס אחרון

2889ס"ק יא (שיש מקום לבעל דין לחלוק מחמת המנהג שנהגו להקל להעמיד על גבי

2890התנור קודם שהוסק, ואין חוששין שמא יחתה אחר כך. ומהאי טעמא אפשר להקל בדיעבד,

2891כמ"ש בפנים בסוף סי' רנ"ד), והיינו כדלקמן שם סט"ו (ומכל

2892מקום אם נתנם שם קודם שהוסק התנור, אפשר שיש להקל אם היה שוגג); אף דלא קיי"ל

2893כסברא זו לכתחלה.

2894ולכן בצירוף שני הסברות האלה יש להתיר

2895ליתן על גבי המעזיבה קודם שהוסק התנור.

2896ואף שיתבאר בסעיף הבא (אם

2897יודע שהנכרי יסיק אחר כך את התנור לחמם את הבית, שזהו מותר בשבת על דרך שיתבאר

2898בסי' רע"ו, וכשיתחמם התנור מאד יתחמם גם כן התבשיל שאצלו עד שהיד סולדת בו,

2899אסור להניחו שם).

2900היינו במקום שיש בו משום בישול, כדלקמן

2901שם. משא"כ כאן שאין לחוש לבישול, כדלעיל בתחלת הסעיף (שהוא בענין שאין בו

2902משום בישול, כגון שאין בו מרק). והחשש הוא רק שמא יחתה בגחלים, סמכו

2903על דעת המתירים להניח על המעזיבה שעל התנור.

2904[228]

2905רמ"א סוף ס"ה (אבל אם הקדירות עדיין חמין, מותר להעמידן אצל תנור בית החורף, מאחר

2906שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה, וסמיכה בכירה שאינה גרופה וקטומה, כדין גרופה

2907וקטומה לענין נתינה עליה. וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע,

2908והוא הדין לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום, הואיל והקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו).

2909אלא שמדבריו נראה שלא התיר אלא לפי מה ש"נתבאר שנהגו להקל

2910בחזרה בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע", היינו מה שנתבאר לעיל סי"ט "כשנטלה

2911מהכירה משחשכה, כיון שבתחלת כניסת שבת היה תבשיל זה על הכירה, אינו נראה כמושיבו

2912בשבת בתחלה".

2913משא"כ אם נטלה מהכירה מבעוד יום אסור.

2914ואילו כאן נתבאר ש"מותר בכל

2915ענין", וכדלעיל ס"כ (ואפילו כבר סילק תבשיל זה מהתנור מבעוד

2916יום, והניחו על גבי קרקע, ולא היה דעתו להחזירו לתוכו, ולא אפילו לסמכו אצלו,

2917ואפילו הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי ... הרי זה מותר לסמוך). וההוכחות לזה נתבארו

2918בקונטרס אחרון ס"ק ג.

2919[229]

2920ס"כ (ויש אוסרים לסמוך ... והמנהג כסברא הראשונה).

2921*

2922הלכה

2923זו הובאה כאן פעם נוספת, כהקדמה למה שיתבאר כאן (בסעיף זה ושלאחריו), מתי חוששים

2924בזה לאיסור בישול אחר בישול (על ידי עצמו או על ידי נכרי), ולא חששו לגזירת שמא

2925יחתה, כי אין חוששים לזה בסומך אצל התנור כנ"ל. וראה נימוקי שבת.

2926[230] כדי שלא יהי' בו איסור

2927בישול אחר בישול, כדלעיל סי"ט (ואפילו אם יש בו מרק

2928שיש בו משום בישול אם נצטנן לגמרי, מכל מקום כשלא נצטנן לגמרי נוהגים להקל).

2929וכדלקמן סי' שיח ס"ט (ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול

2930מחמת חמימותו), וסכ"ד (כל דבר שאין בו משום בישול ... כגון תבשיל לח שנתבשל כל

2931צרכו ... שלא נצטנן לגמרי, לפי המנהג שנתבאר למעלה שנהגו להקל בזה).

2932[231]

2933סכ"א (אבל אם אין היד סולדת שם, לדברי הכל מותר לסמוך שם, אפילו

2934בתנור שבימיהם, אע"פ שאינו גרוף וקטום).

2935וכן הוא לקמן סוס"י רנט (ואם

2936סומך אצל התנור במקום שאין יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, מותר אפילו נצטנן לגמרי).

2937[232]

2938סעיף טו (בארצות הקרות, כמו במדינות אלו, מותר לומר לנכרי לעשות מדורה

2939בשביל ישראל ביום שהקור גדול, וכן לומר לו לחמם את בית החורף, לפי שהכל הם כחולים

2940אצל הקור הגדול).

2941[233]

2942תרומת הדשן סי' סו (אמנם נראה דאין להתיר כלל לישראל או לבת ישראל, שיושיבו

2943מן החמים על גבי התנור, והשפחה מבערת אחר כך התנור). ב"י סוף הסי'. רמ"א

2944ס"ה (אבל על ידי ישראל, אסור בכהאי גוונא).

2945וכן הוא לקמן סוס"י רנט (אבל

2946תבשיל צונן, אפילו קודם שהוסק אסור, אפילו לסמוך אצלו).

2947[234]

2948ביצה לד, א (אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא

2949את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס, כולן חייבין. והתניא אחרון חייב וכולן

2950פטורין. לא קשיא הא דאייתי אור מעיקרא הא דאייתי אור לבסוף), ופרש"י (איהו הוא

2951דעבד, והנך לא עבדי מידי). תרומת הדשן שם (דהוי כאחד נותן את הקדירה ואחד הצית את האור,

2952דהראשון פטור אבל אסור). ב"י שם. מ"א סקמ"א (דהוה ליה כאחד נותן הקדירה

2953ואחד נותן האור, דהראשון פטור אבל אסור). וכדאמר שמואל קז, א (כל פטורי דשבת פטור

2954אבל אסור).

2955וכן הוא לקמן סי' שיח סוף ס"ט (ואפילו

2956ליתנו על תנור בית החורף קודם שמסיקו הנכרי, כדי שיתחמם כשיסיקנו, אסור).

2957*

2958ואף שבגמרא שם מיירי שהשני חייב, ולכן

2959גם הראשון פטור אבל אסור, שהוא גורם למלאכה שתיעשה באיסור, משא"כ כאן שהנכרי

2960מסיק בהיתר, כדי לחמם את הבית.

2961מכל מקום גם זה אסור מדברי סופרים,

2962כדלקמן סי' שטז ס"ו (הפורש מצודה ובשעת פרישתו נכנסה חיה

2963לתוכה חייב, אבל אם נכנסה אחר כך לתוכה פטור, מפני שבשעת פרישתו אינו ידוע אם יצוד

2964אם לאו, אבל אסור מדברי סופרים, ולפיכך אסור להעמיד בשבת המצודה לצוד בה עכברים). והיינו

2965שאף שאינו ניצוד בשעת פרישתו, ואף שאינו ידוע אם יצוד, ואף שהחיה גומרת מלאכה זו, מכל

2966מקום אסור מדברי סופרים.

2967וראה עוד סי' שנז ס"ג (הערה כח).

2968נימוקי שבת.

2969ולא התירו גרמא כזו אלא במקום שריפה, כדלקמן

2970סי' שלד סכ"ב (תיבה שאחז בה האור מצדה האחד מותר ... לעשות מחיצה ... בכלי

2971חרס חדשים מלאים מים, אע"פ שהם אינם יכולים לקבל את האוּר ומתבקעים ומכבים את

2972הדליקה, לא גזרו במקום הפסד על גרם כיבוי כזה ... האוּר הוא שמבקע את הכלי ומכבה

2973את עצמו, והאדם הנותן מים אינו אלא גורם בעלמא).

2974ואפילו במקום שריפת התיבה לא התירו

2975אלא בהפסק כלים, כדלקמן סי' רסה ס"ח (ולא התירו אפילו בדליקה לגרום כיבוי, אלא

2976... שיהיו המים בתוך כלי, כגון כלי חרס חדשים מלאים מים, שהם אינם יכולים לקבל האוּר,

2977וכשמגיע האוּר להם הם מתבקעים ומכבים, שנמצא האוּר הוא שמכבהו והאדם אינו אלא גורם

2978בעלמא, שהרי כשנתן המים בכלים אלו היה הפסק מחיצה בין המים להאוּר, דהיינו דופני

2979הכלים).

2980ואף שהכא לא איכפת לן כלל בבישול זה

2981שנעשה על ידי הנכרי, כדלקמן סעיף הבא (לפי שעיקר כוונת הנכרי בהסיקו אינה

2982בשביל התבשיל, אלא בשביל חימום הבית שהוא דבר המותר, והתבשיל נרתח מאליו. ואף שהוא

2983פסיק רישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה לנכרי).

2984מכל מקום היינו דוקא כשכל הפעולה נעשית

2985על ידי הנכרי, כיון שפסיק רישיה מותר באמירה לנכרי. משא"כ כאן שפעולת הישראל

2986מביאה לבישול זה שעל ידי הנכרי, אסור אף כשהמלאכה נעשית על ידי פסיק רישיה, כמבואר

2987במ"א ס"ק מא (אבל ישראל אסור ליתן המים, אפילו קודם שהסיקו, דהוי פסיק רישיה),

2988והיינו שפעולת הישראל מביאה לבישול שעל ידי הנכרי בפסיק רישיה, ובישראל אסור פסיק

2989רישיה.

2990ולכן אסור אף כשאינו חפץ להשתמש כלל במה

2991שמתבשל, כדלקמן סכ"ט (ואפילו אם אין לו חפץ כלל במים שיתחממו,

2992אסור לו ליתן המים בעצמו, אפילו קודם שהוסק התנור), שהרי פעולת הישראל מביאה

2993לבישול שעל ידי הנכרי בפסיק רישיה.

2994ואף שהתירו לעיל סוף סכ"ו (ומכל

2995מקום קודם שהוסק התנור נהגו להקל ליתן על גביו בלא הפסק, אע"פ שיתחמם אחר כך

2996כשיוסק, ואז יהיה חשש שמא יחתה, אעפ"כ אין למחות בידם, כיון שיש להם על מי

2997שיסמוכו).

2998היינו דוקא במקום שאין בו משום בישול,

2999כדלעיל שם (אלא שהוא בענין שאין בו משום בישול, כגון שאין בו מרק).

3000וכל החשש הוא רק שמא יחתה בגחלים, וכיון שהוא נותן על גבי המעזיבה קודם שהנכרי

3001מסיק את התנור, סמכו על דעת המתירים להניח על המעזיבה, ואין חוששים לשמא יחתה.

3002[235] היינו כאמור בסעיף הקודם

3003"לסמוך אצל תנור בית החורף", שאין בו חשש שמא יחתה, רק

3004איסור בישול בשבת. ובזה מיירי כל הסעיף שלפנינו.

3005ואילו

3006בסעיף הבא ידון באופן שנותן מים לקדרה שקבועה בתוך התנור, שיש לחוש בו לשמא יחתה.

3007[236]

3008תרומת הדשן שם (יש בני אדם שאין להם תנורים מיוחדים לאפות בהן ולהטמין בהן החמין, ומטמינים

3009באותו תנור שבבית החורף, ולמחרת בשבת באתה השפחה ומוציאה את החמין כולו מן התנור, ומושיבות

3010על גבי התנור ומבפנים בבית החורף. ואז מבערת את האש בתוך התנור כדי לחמם בית החורף,

3011ועל ידי כך נרתחים החמין שעל גבי התנור לכל צרכם ... עיקר כוונת השפחה לדבר היתר, לחמם

3012בית החורף, דשרו רבנן בה אמירה לנכרי, משום דהכל חולים הם אצל הצינה. ונהי נמי דהחמין

3013נרתחים על ידי כך מאליהם בודאי, ועל דעת כן היא מושיבתם על התנור. מכל מקום בשעה שהיא

3014מושיבתו על התנור, אין שום אש בתנור, וההבערה שהיא מבערת אחר כך, עיקר כוונה היא לבית

3015החורף. ואף כי פסיק רישיה הוא לענין החמין, מכל מקום יש חילוק בשבות דרבנן בין מתכוין

3016גמור ללא מתכוין דפסיק רישיה). ב"י שם. רמ"א שם (לכן נוהגין שהגויים מוציאין

3017הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן, ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף, או עליו, ומבערת

3018השפחה אחר כך התנור ההוא, ועל ידי זה הקדירות חוזרים ונרתחים). מ"א ס"ק

3019מא (משא"כ באמירה לעכו"ם דשרי, דהא עיקר כונתם לחמם הבית דשרי,

3020כמ"ש סוס"י רע"ו. ואף על גב דהוי פסיק רישיה לגבי התבשיל, מכל מקום

3021באמירה לעכו"ם לא קפדינן כולי האי).

3022והיינו שתרומת הדשן ורמ"א מיירו

3023שהקדרה היתה בתוך תנור בית החורף, ובשעה שהשפחה מבערת את תנור בית החורף, אינה

3024יכולה להשאיר את הקדרה בתוכו, שהרי ישרף. על כן מוציאה את הקדרה מתוך התנור

3025ומניחתו אצל התנור או עליו, ומותר, כי עיקר כוונתה לחמם את הבית, ולא את התבשיל.

3026ומזה למד המ"א שמותר אף לומר לנכרי

3027שיניח על גבי התנור, ואין בזה איסור אמירה לנכרי לבשל בשבת, כי עיקר כוונת הנכרי

3028בעת שמסיק התנור, לחמם את הבית.

3029ואף שנתבאר לעיל סעיף הקודם שהישראל

3030עצמו "אסור להניחו שם ... לפי שזהו כאחד מניח את הקדרה ואחד

3031נותן את האור שתחתיה שהראשון", ואם כן איך יכול לומר לנכרי לעשות מה

3032שאסור לו בעצמו לעשות.

3033היינו דוקא במקום שפעולתו של הישראל

3034גורמת לבישול על ידי הנכרי בפסיק רישיה (כדלקמן הערה 246).

3035אבל מה שהוא אומר לנכרי לעשות דבר שיביא למלאכה שהוא עצמו עושה באופן של

3036"פסיק רישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה לנכרי".

3037וכן הוא בקונטרס אחרון ריש ס"ק יא

3038(שלא אסר אלא להישראל עצמו משום פסיק רישיה, ובנכרי לא מחמרינן

3039משום פסיק רישיה), אף שאומר לו "שיתן מים בקדרה קודם שיסיק התנור".

3040וראה ארץ צבי סי' סח. זכרון יוסף סי'

3041לז. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 92. נימוקי שבת. שו"ע הרב עם ביאורים

3042והערות.

3043[237]

3044סעיף י (כאן שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכוין, והישראל אינו אומר לו כלל

3045לעשותו, אלא שולחו לעשות דבר המותר, אם כן אף שמאליו נעשה האיסור, הרי לא נעשה

3046בשליחות הישראל, שהישראל לא צוהו על ככה, והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת, אלא

3047שאסור לנו לשלחו לעשות איסור).

3048[238]

3049ט"ז סקי"ח (העכו"ם מתכוין בבירור לחימום התבשיל, ועל דעת כן

3050מושיבו שם, ומטעם זה אסור לישראל להושיבו שם, ולמה נתיר אחר כך בהבערת התנור כיון שעיקר

3051כוונה שלה להחם הבית החורף, והלא כוונתה גם על התבשיל).

3052[239]

3053רמ"א שם (לכן נוהגין).

3054[240]

3055ט"ז שם בסופו (על כן נראה לענ"ד שאין לבעל נפש לסמוך על היתר זה).

3056וראה לקמן סוס"י רנט ד"ה אבל

3057(אבל תבשיל צונן, אפילו קודם שהוסק, אסור אפילו לסמוך אצלו, כי

3058אם על ידי נכרי קודם שהוסק).

3059[241]

3060מ"א סקמ"א (מזה נראה לי היתר, שאם נתן העכו"ם מים לתוך הקדירה

3061הקבוע בתנור ונתחממו, שמותר הישראל ליהנות מהם להדיח בהם כלים, דקל וחומר היא, דהא

3062בתבשיל כשנותנו על גב התנור כוונתו לחממו ואפילו הכי שרי, קל וחומר כאן שאין כונתו

3063לחמם המים, אלא שלא יבקע הקדירה).

3064וכן הוא לקמן סוס"י רנט (וליתן

3065על גבי קדרה הקבועה בתנור ... מותר ליהנות מהמים בשבת, אם נתנם נכרי קודם שהוסק

3066התנור).

3067משא"כ אם נתנם אחר שהוסק התנור,

3068אסור ליהנות מהם, כלדקמן סוף הסעיף.

3069[242]

3070משמעות מ"א שם (אבל ישראל אסור ליתן המים אפילו קודם שהסיקו, דהוי פסיק

3071רישיה). ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק יא (משמע בהדיא

3072במג"א, שלא אסר אלא להישראל עצמו משום פסיק רישיה, ובנכרי לא מחמרינן משום

3073פסיק רישיה).

3074[243] שבזה יודה גם הט"ז

3075(שבסעיף הקודם) שאין לחשוש לבישול על ידי נכרי, שהרי אין כוונת הנכרי בנתינת המים

3076אלא שלא תבקע הקדרה בעת הסקה לחמם הבית.

3077וגם אין לחשוש לשמא יחתה, אף שהקדרה

3078קבועה בתוך התנור, שהרי אין הישראל חפץ באותן המים שיתחממו, ולמה יחתה.

3079[244]

3080סעיף טו (אסור ליתן מים סמוך לחשכה לתוך קדרה הקבועה בתוך תנור בית

3081החורף, אלא אם כן יש שהות שיוכלו להתחמם חצי חימומם מבעוד יום. שאף שכוונתו שלא

3082תבקע הקדרה, מכל מקום כיון שחפץ גם כן במים הללו שיתחממו כדי להדיח בהם כלים בשבת

3083כמו שדרך הוא להדיח בהם, יש לחוש שמא יחתה בגחלים).

3084ומקורו במ"א שם סקכ"ו (אסור ליתן מים לתוך

3085הקדירות שבתנורים, אע"ג דמתכוין שלא יבקע הקדירה, מכל מקום הא קבעי ליה להדחה,

3086וחיישינן שמא יחתה).

3087וכיון שהישראל אסור לו ליתן המים בעצמו,

3088אם כן אסור גם לומר לנכרי ליתן המים, כמבואר ברמ"א כאן ס"ה (וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו,

3089אסור לומר לגוי לעשותו).

3090ומה שנתבאר לעיל סכ"ח (מותר

3091לומר לנכרי שיניח שם את התבשיל, ואחר כך יסיק התנור לחמם הבית ונרתח התבשיל מאליו),

3092ולא חששו שמא יחתה בגחלים לאחר שיוסק התנור.

3093התם מיירי שאומר לנכרי לסמוך התבשיל אצל

3094התנור, שלא חששו בזה לחיתוי (כדלעיל הערה 235).

3095משא"כ כאן מיירי בקדרה הקבועה בתנור, וכדלקמן סי' רנד סט"ו (ואע"פ

3096שמותר לסמוך אצל תנור שאינו גרוף וקטום כמו שנתבאר בסי' רנ"ג. מכל מקום כיון

3097שקדרה זו בולטת על הגחלים שבתנור, הרי זה כמשהה על גבי הגחלים ממש), ולכן יש לאסור

3098משום גזירה שמא יחתה בגחלים לאחר שיוסק התנור.

3099*

3100מכל מקום נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק

3101יא, שאפשר יש מקום להתיר גם בזה, ושאפשר לחלק בב' אופנים בין האיסור דלקמן שם לבין

3102ההיתר כאן:

3103(א) "יש לומר דבסוף סי' רנ"ד

3104מיירי אחר שהוסק, אבל קודם שהוסק אין חוששים כל כך שמא יחתה אחר כך". ומכל

3105שכן שמותר לומר לנכרי ליתן המים לקדרה קודם שהוסק. אמנם מוכיח מדברי המ"א שגם

3106קודם שהוסק יש לאסור כשהישראל מושיב.

3107(ב) אף שאסור לישראל ליתן המים בקדרה אף

3108קודם שהוסק התנור (לא רק במקום שיש בו משום בישול, אלא אף) משום שמא יחתה,

3109"אפילו הכי שרי לומר לנכרי אף בשבת".

3110ואף שכתב הרמ"א ש"כל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור

3111לומר לגוי לעשותו". מכל מקום יש לומר שהכא אין איסור לומר לנכרי מב'

3112טעמים:

3113(א) מה שאסר הרמ"א "לומר לגוי לעשותו", היינו דוקא במקום

3114שאסור לישראל לעשותו משום

3115שנראה כמבשל, "אבל בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש ... גם משום חיתוי אין

3116לאסור".

3117(ב) כיון שמותרת כאן אמירה לנכרי להסיק

3118התנור, אף שעי"ז מתחממים המים, שוב אין לחוש לגזירת שמא יחתה, "שאין

3119סברא כלל לאסור בכהאי גוונא דבבישול גמור שרי".

3120וגם כאן הכניס איסור זה בין חצאי עיגול,

3121וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק

3122העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

3123וראה תהלה לדוד ס"ק כא. נימוקי

3124שבת.

3125[245] בזה בא לשלול הטעם השני

3126המובא לעיל (הערה הקודמת), שדוקא במקום שאסור לישראל לעשותו מטעם נראה כמבשל, אסרו

3127לומר לנכרי לעשותו, "אבל בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש

3128... גם משום חיתוי אין לאסור".

3129על זה מבאר כאן, שגם במקום שאסור לישראל

3130לעשותו מגזירת שמא יחתה, אסרו לומר לנכרי לעשותו.

3131[246]

3132מ"א שם (אבל ישראל אסור ליתן המים, אפילו קודם שהסיקו, דהוי פסיק רישיה).

3133ונתבאר לעיל (סוף הערה 234).

3134ובמ"א סוס"י רנט (וישראל אסור ליתן מים לתוך הקדירה ההוא, אפילו קודם

3135שהוסק).

3136וכן הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה

3137וליתן (ואסור ליתן המים לקדרה ההיא, אפילו קודם שהוסק התנור).

3138והובאה הלכה זו כאן, שממנה למדנו היתר

3139אמירה לנכרי "שיתן מים בקדרה קודם שיסיק התנור", כדלעיל (הערה 242).

3140וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' פח.

3141[247]

3142עתה מסכם מה שנתבאר כאן, שכל האיסור לומר לנכרי שיתן המים בקדרה שבתנור, הוא רק

3143משום איסור שמא יחתה, ולא משום איסור בישול על ידי הנכרי. והיינו כיון שהעיקר הוא

3144"כסברא הראשונה (דסעיף כ"ח)", דאמרינן "שעיקר כוונתו בהסיקו

3145הוא בשביל הבית", ואין חוששים למה שמתבשלים בזה המים.

3146ולכאורה

3147אין כוונתו לומר "מותר"; שהרי כבר נתבאר לעיל "אם

3148הישראל חפץ באותן המים שיתחממו להדיח בהם כלים, אסור לומר לנכרי שיתנם לקדרה".

3149אלא

3150הכוונה "מותר" מטעם בישול על ידי נכרי, ואינו אסור אלא משום גזירת שמא

3151יחתה.

3152[248] מ"א שם (ואפשר דאפילו נתן העכו"ם

3153המים אחר שהסיק התנור, דשרי מטעם שכתבתי), והיינו מהטעם האמור לפני זה שם (שאין כונתו

3154לחמם המים אלא שלא יבקע הקדירה). ומזה מובן ש"אם ידוע בבירור שנתנן

3155כדי לחממם, הרי הם אסורים".

3156משא"כ אם נתנם קודם שהוסק, "מותר

3157ליהנות הישראל מהם בשבת", כדלעיל בתחלת הסעיף.

3158[249] שאפילו לפי המנהג האמור

3159לעיל, להתיר כשעיקר כוונתו היא כדי להחם הבית, מכל מקום יודו "אם

3160ידוע בבירור שנתנן כדי לחממם".

3161[250]

3162כדלקמן סי' שכה ס"ט (אם ... בישל ... בשביל ישראל ... צריך להמתין לערב בכדי

3163שיעשו).

3164וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים)

3165ח"ו ע' צא-ד.

3166[251] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3167אחרון זה:

3168בפנים

3169ס"ה נתבאר, שאם אין היד סולדת שם, מותר להשהות קודם השבת אפילו בתוך התנור.

3170אבל בתוך השבת אסור להחזיר בתוך התנור או הכירה, אף אם אין היד סולדת בו.

3171ומבאר

3172שאף שבמ"א אסר בסתם, נראית כוונתו רק לענין להחזיר בשבת.

3173לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3174(ירושלים) ח"ה ע' ב. נימוקי שבת ע' שלג. ביאורי השלחן ע' קיא. כנישתא דבי רב

3175ע' שטז.

3176[252] ס"ק ט (מיהו בס"ה משמע

3177דאסור לתת לתוכו).

3178[253] כי טעם איסור

3179"תוכו" פירש"י לז, א ד"נפיש הבלא", וברמב"ן שם (דמסתבר

3180להו בגמרא בחזרה דחמיר תוכה, משום דנפיש הבלא, ונראה כמבשל בשבת, ואף על פי שגרוף

3181וקטום). ומטעם זה יש מקום לאסור אפילו אין היד סולדת בו.

3182משא"כ לענין להשהות בערב שבת, אין

3183לאסור מטעם נראה כמבשל, אלא מטעם "שמא יחתה", ובזה אין טעם לחלק בין

3184תוכה לעל גבה.

3185וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים)

3186ח"ו ע' כב.

3187[254] "לא שנו אלא על גבה אבל לתוכה אסור. אי אמרת בשלמא להחזיר

3188תנן, היינו דשני בין תוכה לעל גבה, אלא אי אמרת לשהות תנן, מה לי תוכה מה לי על גבה".

3189וכן הוא בפנים סט"ז (וכל

3190זה כשמחזיר הקדרה על גבי פי הכירה מלמעלה ...

3191אבל להחזירה לתוך הכירה ממש ...

3192אסור בכל ענין).

3193[255] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3194אחרון זה:

3195בפנים

3196סי"ג נתבאר, שאף שלכתחלה יש להחמיר כדעת המצריכים חצי בישולו. מכל מקום יש

3197להתיר בדיעבד בשליש בישולו.

3198ומבאר

3199הטעם, שכיון שיש מתירים לכתחלה בשליש בישולו, יש להקל עכ"פ בדיעבד, אף במקום

3200שהעיקר כדברי האוסרים. ובפרט כאן שרבים הם הפוסקים דסגי בשליש, ואין מחמירים

3201לכתחלה אלא משום חומרת שבת.

3202וכן הוא לקמן סי' רנד בקונטרס אחרון

3203ס"ק ב. וראה גם לקמן ס"ק ט.

3204לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3205(ירושלים) ח"ה ע' ב. נימוקי שבת ע' שלה. ביאורי השלחן ע' קיב. כנישתא דבי רב

3206ע' שיח.

3207[256] סוד"ה אע"פ

3208(לכתחלה נקטינן כהרי"ף והרא"ש והרמב"ם והתוספות לאסור, מיהו היכא דשכח

3209או עבר וצלהו באיסור, כדאין הם כל הני רבוואתא לסמוך עליהם להתירו בדיעבד).

3210[257] ס"ק יא (כשנתן לתוך התנור מכוסה, אפילו

3211בשר עז שרי בדיעבד, מאחר דיש מתירין לכתחלה (ב"ח)).

3212וכן הוא לקמן שם ס"ג (אם השהה בתנור מכוסה,

3213אפילו אינו טוח בטיט, מותר בדיעבד, אפילו הוא בשר שור ועז, לפי שיש מתירים אפילו

3214לכתחלה, שאין חוששים שיגלה פי התנור כדי לחתות. ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד).

3215[258] סי' רכד (הלכך בתוך התנור ופיו

3216מכוסה, מותר לתת שפוד של בשר לצלות עם חשכה, אף על פי שלא יהא מבעוד יום כמאכל בן

3217דרוסאי, כרב אשי דשרי).

3218[259] המאור ו, ב (דרב אשי

3219דהוא בתרא עדיפא). ר"ן שם סוד"ה נמצא (הרז"ה ז"ל פוסק כרב אשי,

3220משום דבתרא הוא). סמ"ג ל"ת סה יד, א (כרב אשי דשרי גדי[א] בשיל ולא בשיל

3221בין שריק בין לא שריק). סמ"ק סי' רפא ע' רפז (כרב אשי דשרי גדי בשיל ולא בשיל

3222בין שריק בין לא שריק).

3223[260] רי"ף שם (וקא פסקי רבוואתא כי האי

3224לישנא בתרא, וכרב אשי. ואיכא מאן דפסק כרב ירמיה מדפתי דאסר, ואנן נמי כרב ירמיה מדפתי

3225סבירא לן). והיינו כרב ירמיה דלישנא בתרא בגמרא יח, ב (איכא דאמרי ... כי פליגי

3226דברחא (איל גדול לא קשיא ליה זיקא, ואתי לגלויי פי התנור ליטול כיסויו לחתות) ולא שריק

3227(פי התנור בטיט סביב כיסוי), דרב אשי שרי, ורב ירמיה מדפתי אסיר. ולרב אשי דשרי, (והתניא)

3228אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום. התם בבשרא אגומרי (שאינו בתנור,

3229דאפילו כיסוי ליכא, ומוכן להפוך בו ולחתות)). והיינו שבאיל גדול וכיו"ב, לרב

3230אשי סגי בכיסוי, ולרב ירמי' צריך טח בטיט. ופסק הרי"ף כרבי ירמי'.

3231רא"ש פ"א סי' לה (כלשון הרי"ף). תוס' יח, ב

3232ד"ה התם (ונראה דאין הלכה כרב אשי בהאי לישנא דשרי ברחא ולא שריק). רמב"ם

3233פ"ג הי"ג (אם בשר עז או בשר שור הוא, אסור, שמא יחתה בגחלים לבשלו, ואם טח

3234פי התנור בטיט מותר). ר"ן שם ד"ה נמצא (הרי"ף ז"ל הכריע כדברי

3235מי שפסק כרב ירמיה מדפתי, הילכך ... שריק שרי לא שריק אסור ... וכן דעת הרמב"ם

3236ז"ל בפרק ג' מהלכות שבת). טור ושו"ע שם ס"א (ואם הוא בתנור, וטח פיו

3237בטיט, בין גדי ועוף שלמים, בין בשר שור או עז, מותר), משא"כ כיסוי התנור (בלי

3238טח פיו בטיט) אינו מועיל.

3239[261] בקונטרס אחרון שם ס"ק ב (שהמתירין

3240בתנור מכוסה לא נזכרו כלל בשו"ע, שדחאום בעלי השו"ע מהלכה, משום

3241דהרי"ף והרמב"ם ותוס' והרא"ש ור"ן וטור פליגי עלייהו ... ואפילו הכי בדיעבד

3242סמכינן עלייהו).

3243וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יא.

3244[262] סעיף ח (הגיע למאכל בן דרוסאי,

3245שהוא שליש בישולו).

3246[263] שכתב בשו"ע סי' רנד ס"ב (כמאכל

3247בן דרוסאי, שהוא חצי בישולו).

3248[264] סי' רנד סק"ח (עי'

3249ביו"ד סי' קי"ג, דיש אומרים שהוא שליש בישולו. והכא פסק לחומרא, משום

3250חומרא דשבת).

3251[265] וסוברים שהוא שליש בישולו.

3252[266] פ"ט ה"ה (נתבשל

3253חצי בישול). וכן הוא בראב"ד שם (חצי בשול הוא כמאכל בן דרוסאי).

3254[267] כ, א ד"ה בן דרוסאי (לסטים

3255היה, ומבשל בישולו שליש).

3256[268] ח, א ד"ה כמאכל (לסטים

3257היה, ומבשל בישולו שליש).

3258[269] בתורת הבית הקצר בית ג שער שביעי (איזהו

3259מאכל בן דרוסאי, כל שהגיע לשליש בישולו). הובא בב"י יו"ד סי' קיג ד"ה ולא.

3260[270] "למאכל בן דרוסאי,

3261שהוא שליש בישולו".

3262[271] רמז תנו (לשון מור"ם ... כמאכל

3263בן דרוסאי, דהיינו שליש).

3264[272] ראה אליה רבה ס"ק

3265טו.

3266[273] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3267אחרון זה:

3268בפנים

3269ס"כ נתבאר, שלדעת המתירים לסמוך אף בלהחזיר, היינו (לא רק בכירה שאינה גרופה

3270וקטומה, אלא): (א) אף אם "סילק תבשיל זה מהתנור ... והניחו על גבי

3271קרקע ... ונצטנן לגמרי ... מותר לסמוך". (ב) אף אם סילק

3272מהתנור "מבעוד יום", ומניחו לכתחלה בשבת.

3273על

3274הראשון מבאר שכן משמע במ"א, וגם מסברא. ועל השני מוכיח כן מהגהות מרדכי.

3275אמנם

3276ברמ"א נראה שלא התיר אלא בראשון, דהיינו כשסילקו מהתנור משחשיכה דוקא. ומסיים

3277בצ"ע.

3278לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3279(ירושלים) ח"ה ע' ד. נימוקי שבת ע' שלז. כנישתא דבי רב ע' שכ. ביאורי השלחן

3280ע' קיב.

3281[274] "ולהניח תבשיל חם אצל התנור שרי ...

3282ודבר שאין בו רוטב, אפילו קר כחם דמי". הרי שהתיר אף

3283"בתבשיל ישן ונצטנן לגמרי".

3284[275] אף שטעם איסורם שונה,

3285כדלעיל סי"ד (אם הסירה מידו פעם אחת ... הרי זה נראה

3286כמבשל לכתחלה בשבת), וסט"ו (כירה שהוסקה בגפת ועצים ואינה גרופה

3287וקטומה, שאסור להחזיר לה בשבת בכל ענין, גזירה שמא יחתה בגחלים).

3288וראה קובץ הערות וביאורים ח"ה ע'

3289ה. נימוקי שבת הערה ו. כנישתא דבי רב.

3290[276] לח, ב (א"ר חייא א"ר

3291יוחנן אפילו הניחה על גבי קרקע מותר).

3292אף דלא קיי"ל כוותיה, כמבואר בפנים סי"ד (אם

3293עודה בידו, שלא הסירה מידו כשנטלה מעל הכירה עד שעה שרוצה להחזירה ... מותר לו להחזירו), ושם נסמן (הערה 99).

3294[277] כמבואר בפנים (ואפילו כבר סילק

3295תבשיל זה מהתנור מבעוד יום ... הרי זה מותר לסמוך) לכתחלה בשבת אצל התנור.

3296[278] פ"ג עט, סוע"ד (ולסמוך לכתחלה

3297אצל האש תבשיל שכבר נתבשל אפילו סמוך לחשיכה, שאילו היה צונן אין שהות להרתיחו עד שחשיכה,

3298שרי ... אלמא דשרי ליה לסמוך אפילו כשאינה גרופה לרבנן, ומדרבנן דאסרו לשהות עליה,

3299שרו לסמוך, כל שכן לחנניה דמיקל לשהות עליה, ואסר ליתן או להחזיר עליה, דמותר

3300לסמוך לה סמוך לחשיכה).

3301וכשם שלדידיה מותר לסמוך סמוך לחשיכה אפילו לכתחלה, כמו כן

3302לדידן מותר לסמוך בשבת אפילו לכתחלה (ולא רק להחזיר).

3303[279]

3304שם עט, ב (לא יתן עד שיגרוף, משמע אפילו מערב שבת, מדלא קאמר אלא אם כן גרוף, אבל

3305עד שיגרוף, משמע בשעה שיכול לגרוף).

3306אלא דלא קיי"ל כוותיה, כמבואר

3307בפנים סכ"ב (ויש אומרים שכל שהוא סמוך לחשכה כל כך שאם היתה הקדרה צוננת לא

3308היה אפשר להרתיחה מבעוד יום, אסור להחזירה ... והמנהג להקל לגמרי כסברא הראשונה).

3309[280] "אבל אם הקדירות עדיין חמין, מותר

3310להעמידן אצל תנור בית החורף, מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה, וסמיכה בכירה

3311שאינה גרופה וקטומה כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה. וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה

3312בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע, והוא הדין לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום, הואיל

3313והקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו".

3314והיינו שמה שהתירו לסמוך מחוץ לכירה; הוא רק לפי מה ש"נתבאר

3315שנהגו להקל בחזרה בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע", היינו מה שנתבאר בפנים

3316סי"ט "כשנטלה מהכירה משחשכה, כיון שבתחלת כניסת שבת היה תבשיל זה על

3317הכירה, אינו נראה כמושיבו בשבת בתחלה". משא"כ כשנטל מהכירה בעוד יום, לא התיר.

3318אמנם דבריו "צ"ע", שלא נתבאר הטעם שזקוקים כאן

3319לדעה המתרת כשנטלה מהכירה משחשכה, וכפי שהקשה בבית מאיר כאן.

3320[281] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3321אחרון זה:

3322בפנים

3323סכ"א נתבאר, שדעת האוסרים לסמוך בשבת לתנור, היינו רק במקום שהתבשיל יכול

3324להתחמם עד שהיד סולדת בו, שאז אסור משום בישול.

3325ואם

3326הוא תבשיל חם, שאין בו איסור בישול אחר בישול, האיסור הוא רק כשסומך לתנור במקום

3327"שאם תבשיל זה שמחזיר היה צונן, היה יכול להתחמם שם כל כך עד

3328שהיד סולדת בו".

3329אמנם

3330מבאר כאן, שאף שיש להוכיח כן מהב"י ומ"א, מכל מקום נראה דלא כהמבואר

3331בפנים, כי דוקא לענין איסור בישול יש לשער בחום התבשיל, משא"כ לענין שמא יחתה

3332תלוי בחום התנור, שאם היד סולדת באותו מקום, אסור להניח שם.

3333לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3334(ירושלים) ח"ה ע' י. נימוקי שבת ע' שדמ. כנישתא דבי רב ע' שכה. ביאורי השלחן

3335ע' קיד.

3336[282] סי' שיח ד"ה מותר ליתן (דעת

3337הרא"ש בפרק כירה (סי' י), דהא דאמר רב יהודה יד סולדת בו אסור הכי קאמר, יד סולדת

3338בו הוי בישול, הילכך אסור להניחו במקום שאפשר שיחומו כדי שהיד סולדת בו, ומותר להניחו

3339במקום שיחומו ולא תהא היד סולדת בו. ואף על פי שמפשט דברי רבינו ירוחם ז"ל (ני"ב

3340ח"ג סט ע"ג) נראה, דמקום שהיד סולדת בו היינו לומר דבמקום שמניח אדם ידו

3341כנגד המדורה ותהיה סולדת מחמתה, הדבר ברור כדברי הרא"ש, דבמקום שאם יונח שם הקיתון

3342של מים יחמו כדי שתהא היד סולדת, הוי מקום הראוי לבישול ואסור). וכן הוא בטור

3343ושו"ע שם סי"ד (בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת).

3344וכן הוא לקמן שם סכ"ד (ובלבד שיתנם רחוק

3345מהאש, בענין שאינן יכולין להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת בו).

3346[283] סוס"י רנט (ואם מניחו במקום שאין

3347יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, מותר).

3348וכן הוא לקמן סוס"י רנט (ואם סומך אצל התנור במקום שאין יכול

3349להתחמם עד שהיד סולדת בו מותר).

3350[284] כמבואר במ"א שם (ואם לא נצטנן לגמרי,

3351אפילו יש בו רוטב נהגו להקל. ואם מניחו במקום שאין יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו

3352מותר לסמוך אצל התנור), וכדלקמן סי' שיח ס"ט (תבשיל לח שנתבשל כבר כל צרכו ונצטנן

3353... נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו). הרי שכל חשש

3354בישול הוא רק כשנצטנן לגמרי, ומעמידים אותו במקום שיכול להתחמם עד שיהא היד סולדת

3355בו.

3356משא"כ תבשיל חם, אין בו חשש בישול, ולא שייך לאסור בו

3357בשיעור שיתחמם עד שתהא היד סולדת בו.

3358[285] כי אף שבתבשיל חם לא איכפת לן שמתחמם

3359עד שהיד סולדת בו. מכל מקום אפשר לומר, שגם "לענין חזרה בסמיכה

3360לאינו גרוף",

3361אין חוששים לשמא יחתה, אלא בחום כזה, "שאם תבשיל זה שמחזיר

3362היה צונן, היה יכול להתחמם שם כל כך עד שהיד סולדת בו".

3363[286] דלא כהמבואר עד כאן (ובפנים במוסגר)

3364לשער בחום התבשיל, אלא כאן יש לשער בחום התנור.

3365[287] בנידון הב"י ומג"א (וכן

3366המובא מלקמן שם), מיירי באיסור בישול כשנותן התבשיל סמוך לתנור.

3367[288] ולכן שיעור יד סולדת בו הוא בכדי שהתבשיל

3368יגיע לידי חום כזה; ולא מספיק שהמקום חם בשיעור שהיד סולדת בו.

3369[289] "מותר להעמידן אצל

3370תנור בית החורף, מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה ... וכן המנהג פשוט

3371להתיר".

3372והוא כדעה הראשונה שבפנים ס"כ (מותר

3373לסמוך אצלה חוצה לה בשבת, וכן אצל התנור שלנו, אף אם גוף התבשיל נוגע בדופן התנור

3374מן הצד, ואפילו הוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום, שאין לחוש לחיתוי בסומך חוצה לו

3375... ויש אוסרים ... והמנהג כסברא הראשונה). וכיון שהמ"א אינו חושש בזה לשמא

3376יחתה, על כרחך מיירי המ"א בסוס"י רנט משום איסור בישול בלבד, שלא נאסר

3377אלא במקום שהתבשיל יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו.

3378וכן בדינו של הב"י בסי' שיח, מיירי

3379שאין לחוש בו לשמא יחתה, כדלקמן שם סוף סכ"ד (צריך להרחיק קצת, כי

3380יש לחוש שמא ישכח שהוא שבת ויבא לחתות בגחלים, אבל כשאנו מצריכים אותו להרחיק קצת,

3381יש לו בזה היכר וזכרון, ולא יבא לחתות בגחלים). וכיון שאין לחוש לשמא

3382יחתה, וכל החשש הוא משום איסור בישול, לכן נפסק לקמן שם, שלא נאסר אלא במקום

3383שהתבשיל יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו.

3384[290] שנתבאר בפנים "אם

3385אין היד סולדת שם, לדברי הכל מותר לסמוך שם", היינו אף לדעה השנית שבפנים

3386ס"כ (ויש אוסרים לסמוך אצל כירה או תנור שלנו ... משום גזרה שמא יחתה ...

3387לענין לסמוך בשבת החמירו יותר).

3388וכן נתבאר בפנים להתיר "אפילו

3389בתנור שבימיהם", אף שנתבאר בפנים סט"ו (תנור ... שאסור להחזיר לה בשבת

3390בכל ענין, גזירה שמא יחתה בגחלים).

3391כיון שעיקר החשש בזה הוא משום שמא יחתה

3392(ראה לעיל הערה 103), לכן יש לאסור כל

3393זמן שהיד סולדת מקום זה, אף אם התבשיל אינו יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו.

3394וראה יגדיל תורה ירושלים ח"ב ע' 45.

3395שבת כהלכה פ"י בביאורים אות ז. כנישתא דבי רב

3396לקונטרס אחרון ס"ק א.

3397[291] פ"ג פ, א (מיהו אם אין היד סולדת

3398בו, שאינו חם כל כך, נראה דמותר להפשיר במקום שאין היד סולדת בו). הרי הצריך

3399שבאותו מקום אין היד סולדת בו.

3400[292] סוף ס"ב (ודוקא במקום שהיד סולדת

3401בו, אבל אם אין היד סולדת שם, שרי אפילו בשבת). הרי הצריך שבאותו מקום אין היד

3402סולדת בו.

3403[293] מה שנכתב במוסגר (דהיינו שאם תבשיל זה

3404שמחזיר היה צונן, היה יכול להתחמם שם כל כך עד שהיד סולדת בו).

3405[294] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3406אחרון זה:

3407בפנים

3408סכ"א נתבאר, שלא התירו להחזיר על גבי הכירה שאין היד סולדת בו, אלא: (א) על

3409גבה, ולא תוכה. (ב) גם על גבה אין להחזיר אלא בגרופה.

3410ומבאר

3411כאן, שכן משמע במ"א סי' רנט. ואף שבסי' רנב נוטה המ"א להתיר על גבה

3412אפילו אינה גרופה וקטומה, מכל מקום יש להוכיח שמסקנתו היא, שלא להתיר אלא על גבה,

3413ודוקא בגרופה.

3414לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3415(ירושלים) ח"ה ע' יג. נימוקי שבת ע' שמח. ביאורי השלחן ע' קטו. כנישתא דבי רב

3416ע' שכח.

3417[295] סוס"י רנט בכללי שהייה והטמנה

3418בקצרה (ואם מניחו במקום שאין יכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, מותר לסמוך

3419אצל התנור, אבל לא עליו, אלא אם כן יש דבר המפסיק).

3420[296] בסימן זה ס"ק ט (אם אין היד סולדת

3421בו, מותר ליתן אפילו על גביו, אפילו בשבת ... ואפשר דאפילו אין גרוף וקטום שרי.

3422ומיהו בסעיף ה' משמע דאסור לתת לתוכו עיי"ש בהגהה).

3423[297] והיינו שלמסקנתו, אסור להניח בתוכו

3424אפילו גרוף וקטום, ומותר להניח על גביו – אם הוא גרוף וקטום.

3425[298] על מ"ש הרמ"א ס"ה (ויש מתירין

3426ליתן לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום, דמאחר שלא הטמינו בו, רק אפו בו מבעוד יום, לא

3427נשאר בו רק הבל מעט), פירש המ"א שם (דמאי דאמרינן בגמרא לתוכה אסור, היינו כשנטלו

3428מבעוד יום ולא החזירו עד שחשיכה ... אבל נטלו בשבת, מותר להחזירו לגרופה וקטומה, ואפילו

3429לתוכה).

3430וכן הוא לעיל סי"ט (ועל זה סומכים העולם

3431להקל יותר ולומר, שאף מה שאסרו חכמים להחזיר לתוכה, לא אסרו אלא כשנטלה ממנה מבעוד

3432יום והיתה בידו עד לאחר שחשכה).

3433[299] המ"א שם בדעת רמ"א (וזה כיון

3434שלא הטמינו בו הוה ליה כגרופה וקטומה).

3435וכן הוא לעיל שם (ויש נוהגים להקל עוד, להחזיר למחר ביום

3436לתוך התנור שאפו בו מבעוד יום, אף על פי שלא גרפוהו, אם לא חממו עוד התנור אחר

3437האפיה להטמין בו החמין של סעודת שחרית, אלא הטמינו בתנור אחר, לפי שהגחלים שנשארו

3438מן החימום שחממוהו לצורך האפיה כבר כהו ועממו והרי הן כגרופות).

3439[300] והיינו שטעם הנוהגים להחזיר בתוך

3440התנור, כיון שנחשב כמו על גביו (כשהסירו משחשכה), וגרוף (כיון שלא הטמינו בהם).

3441ועל זה מסיים הרמ"א שם (ואם החום כל כך בתנור שהיד סולדת

3442בו, אסור).

3443למדנו מכך, שלא התירו על גביו, באין היד סולדת בו, אלא כשהוא

3444גרוף.

3445[301] אחר שהביא דעת המתירים כנ"ל, כתב שם (ויש

3446מחמירין בזה. ואם החום כל כך בתנור שהיד סולדת בו, אסור). והיינו שאין לסמוך על

3447דעתם אלא כשאין היד סולדת

3448שם.

3449למדנו מכך, שגם כשאין היד סולדת שם, לא

3450התירו אלא: (א) שאינה נחשבת תוכה, משום שהסירו משחשיכה. (ב) שנחשבת גרופה,

3451כיון שלא הטמינו בו.

3452[302] יז, ב ד"ה ומיהו (ומיהו

3453בירושלמי משמע, דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מעל גבי כירה מערב שבת ולא החזירן

3454עד שחשכה, דגרסי' התם (פ"ג סוף ה"א) נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום, נטלו

3455משחשכה מחזירו משחשכה, נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום, ר' סימון בר תדאי בשם רב

3456אושעיא, אם הניחו אסור לטלטלו). שעליו סמך הרמ"א שם להתיר להחזירו לתוכו אם הסירו

3457משחשכה.

3458[303] "ומיהו בסעיף ה' משמע דאסור לתת

3459לתוכו עיי"ש בהגהה", שכוונתו להוכחה הנ"ל מהרמ"א שם, שלא

3460להתיר באין היד סולדת שם, אלא: (א) כשאינה לתוכה. (ב) כשהיא גרופה. וראה תהלה לדוד

3461סק"ד.

3462[304] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3463אחרון זה:

3464בפנים

3465סכ"ב נתבאר, שטוב להחמיר כדעת המצריכים גרופה וקטומה גם בחזרה סמוך לחשכה.

3466ולכן כשמחזירים הקדרה על גבי (המעזיבה של) תנור בית החורף, יש להניח שום דבר תחת

3467הקדרה, כדעת האוסרים בזה בשבת בסוף סכ"ו.

3468ואף

3469שהמקור לזה הוא במ"א, והי' מקום לפרש שהצריך כן רק בתנור אפייה שבימיהם, שאין

3470עליו מעזיבה.

3471מכל

3472מקום לא נראה לפרש כן בדברי המ"א, אלא שהצריך כן גם בתנורים שלנו, כשמניחים

3473על גבי המעזיבה.

3474לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3475(ירושלים) ח"ה ע' טו. נימוקי שבת ע' שנה. כנישתא דבי רב ע' שלג. ביאורי השלחן

3476ע' קיז.

3477[305] סקכ"ח (טוב להחמיר, ואין ליטול

3478הקדרה מהכירה וליתנו על גבי התנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה).

3479[306]

3480ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שכה.

3481[307] כמבואר במ"א סקל"א (תנורים שלנו

3482... שיש מעזיבה המפסיק בין האש). וכן הוא לקמן סוף סכ"ו (בתנור

3483שלנו שיש עליו מעזיבה ... וכן תנור בית החורף ... שהמעזיבה מפסקת בין האש להקדרה

3484שהתבשיל בתוכה).

3485והיינו שתנורים שבימיהם שאופין בהם לא היו עליהם מעזיבה,

3486כדלעיל ס"ד (ותנור שהוא עשוי כעין קדרה גדולה). ואילו תנורים שלנו שאופין בהם

3487יש עליהם מעזיבה, כדלעיל ס"ז (והתנורים שלנו שפתחם מן הצד).

3488משא"כ תנור בית החורף, גם בימיהם לא הי' "עשוי כעין

3489קדרה גדולה", אלא כתנורים שלנו, שעליהם מעזיבה.

3490וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' סב.

3491וכיון שהמ"א מיירי בתנור שלנו שיש עליו מעזיבה, מובן

3492שמחמיר אף להניח על גבי המעזיבה של התנור.

3493[308] כדלקמן שם (צריך שיניח עתה שום

3494דבר תחת הקדרה להפסיק בינה להגחלים שבתנור, כדי שיהיה לו היכר בזה ולא יבא לחתות,

3495אבל המעזיבה שהיא עשויה מכבר אינה חשובה הפסק והיכר למונעו מלחתות. וכן עיקר), ושם נסמן.

3496וכיון שהעיקר כדעה זו, לכן טוב ליזהר שלא ליתן על גבי התנור

3497סמוך לחשכה, אלא אם כן "מניח שם שום דבר תחת הקדרה".

3498[309] בכללי שהייה והטמנה בקצרה (ולהניח תבשיל

3499... על התנור נהגו היתר, אם לא הוסק עדיין, ואם נתן לבנה או דבר אחר על התנור ואחר

3500כך נותן הקדירה עליה, שרי אפילו הוסק).

3501וכן הוא לקמן שם (צריך ליתן לבינה או דבר אחר תחת הקדרה על התנור

3502שהוסק כבר ... אבל כשלא הוסק עדיין נהגו להקל).

3503[310] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3504אחרון זה:

3505בפנים

3506סכ"ג נתבאר, שלדברי הכל מותר להחזיר ולסמוך סמוך לחשיכה.

3507ומבאר

3508הטעם לזה, כי תוס' האוסרים חזרה על גבי הכירה סמוך לחשיכה, סוברים שמותר לסמוך

3509בחזרה אפילו בשבת. יוצא אם כן שבסמוך לחשכה מותר לסמוך בחזרה לדברי הכל.

3510לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3511(ירושלים) ח"ה ע' יז. נימוקי שבת ע' שנז. כנישתא דבי רב ע' שלד. ביאורי השלחן

3512ע' קיז.

3513[311] שהם האוסרים סמיכה בחזרה בשבת, כמבואר

3514בפנים לעיל ס"כ (ויש אוסרים לסמוך ... שאף שלענין לסמוך שם מבעוד יום לא חששו

3515לחיתוי, מכל מקום לענין לסמוך בשבת החמירו יותר), ושם נסמן (הערה 161).

3516[312] לא סבירא להו כדעה ב' בפנים סכ"ב

3517(ויש אומרים שכל שהוא סמוך לחשכה כל כך שאם היתה הקדרה צוננת לא

3518היה אפשר להרתיחה מבעוד יום, אסור להחזירה).

3519[313] ד"ה ומ"ש לא מיבעיא (מדברי הרמב"ם

3520שכתב בפרק ג' (ה"י) כל שמותר להשהותו על גבי האש, כשנוטלין אותו בשבת, אסור להחזירו

3521למקומו, אלמא דלא מיתסר אלא בשבת דוקא ולא מבעוד יום ... ורבינו ירוחם כתב בח"ג

3522(ני"ב סח, ד) דלהרי"ף נמי אסור להחזיר סמוך לחשיכה. ותמהני עליו, שאין כן

3523במשמע דברי הרי"ף כלל).

3524[314] האוסרים להחזיר סמוך לחשכה, כנסמן לעיל

3525(הערה 175).

3526[315] לו, ב (חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי

3527מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום). וכמבואר בתוס' לז, א

3528ד"ה לעולם (דקיי"ל כחנניה). ובדף לז, ב ד"ה אמר (פסק ר"ח דהלכה

3529כרב ששת אמר ר' יוחנן ... כחנניה). ובדף לח, א ד"ה שכח (דקיי"ל כחנניא),

3530וכנסמן לעיל (הערה 7).

3531אשר לפי זה המשנה האוסרת מיירי בחזרה, וכן מה שפשטה הגמרא לז,

3532א שמותר לסמוך, היינו גם בחזרה, כדעה הא' בפנים ס"כ (וכל זה להחזיר על גבה

3533או לתוכה, אבל מותר לסמוך אצלה חוצה לה בשבת).

3534יוצא אם כן שלדברי הכל (הן הרי"ף ורמב"ם והן התוס')

3535מותר לסמוך סמוך לחשיכה.

3536[316] שאין להחמיר בשתי החומרות יחד באיסורי

3537דרבנן. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל לח בסוף ההערה. נימוקי שבת. כנישתא דבי רב.

3538[317] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3539אחרון זה:

3540בפנים

3541סכ"ג נתבאר, שלדברי הכל מותר להחזיר בשר חי על גבי הכירה סמוך לחשכה, שאין

3542לחוש בו לחיתוי.

3543ואף

3544שלדעת הר"ן, כשהסירה מידו בשבת האיסור הוא משום שנראה כמבשל לכתחלה (וכן הוא

3545בפנים סי"ד: הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת), ולזה אינו מועיל מה שהי' חי

3546קודם כניסת השבת.

3547מכל

3548מקום הר"ן סובר שמותר להחזיר סמוך לחשכה. יוצא אם כן שלדברי הכל מותר להחזיר

3549חי בסמוך לחשכה.

3550לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3551(ירושלים) ח"ה ע' יח. נימוקי שבת ע' שס. כנישתא דבי רב ע' שלו. ביאורי השלחן

3552ע' קיח.

3553[318] ס"ק יג (ואיכא למידק למה אסרו להחזיר

3554בגרוף, אם הניח על גבי קרקע וכיוצא בו, דהא כבר נתבשל כל צרכו ... החמירו בדברים הללו

3555מפני שהן קרובים לבוא לידי איסור תורה), והיינו שמא יחתה.

3556[319] בפ"ג (תימה מאי שנא הכא דשרינן להשים

3557קיתון של מים אצל המדורה בשביל שתפיג צינתן ... ולעיל אסרינן להשים על גבי כירה אף

3558על פי שגרופה וקטומה, אף על פי שהתבשיל נתבשל מערב שבת ולית ביה משום בשול ... הכא

3559שהוא אצל המדורה הוה לן למיחש שמא יחתה). נראה קצת מדבריו, שגם בחזרה בגרופה

3560וקטומה האיסור הוא משום שמא יחתה. וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ה ע'

3561יט-כ. כנישתא דבי רב.

3562[320] שכתב בס"ק כז (אבל

3563חי לגמרי שרי סמוך לחשיכה ממש). והיינו כיון שכל פרטי איסור החזרה הוא משום שמא יחתה, ובחי

3564אין לחוש לחיתוי.

3565[321] סעיף יד (כשמעמידה על הכירה

3566שהוא מקום שדרך לבשל שם, הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת).

3567[322] יז, ב ד"ה לא שנו

3568(דמחזי כמבשל לכתחלה), וד"ה בעי (דאסור משום דמחזי כמבשל).

3569[323] והיינו לומר שכל איסור

3570החזרה סמוך לחשכה הוא הוא רק באינו גרוף, משום שמא יחתה. אבל אם הוא גרוף, ונטל

3571והניח על גבי קרקע, שאיסורו הוא משום "נראה כמבשל", בזה אין לאסור סמוך

3572לחשכה, שמותר לבשל בו.

3573[324] "לחד לישנא ... אם

3574הניח על גבי קרקע אף על פי שדעתו להחזיר אסור. ואפילו בערב שבת נמי אסור להחזיר".

3575[325] "הניחן על גבי קרקע

3576אסור ... אבל מבעוד יום מחזירין בכל ענין".

3577[326] ס"ב (דינו כמו בשבת עצמו). וכן

3578דייק בעולת שבת (ומ"ש דינו כמו בשבת עצמו וכו', פירוש לענין דאסור להחזיר אם

3579הניח על גבי קרקע).

3580[327] פ"ג עט, ד (צ"ע אם מותר להניח

3581הקדרה לכתחלה על גבי גרופה וקטומה סמוך לחשיכה, דדילמא לא שרינן אפילו מבעוד יום אלא

3582להחזיר, אבל להניח לכתחלה לא. ולשון חזרה משמע הכי, שכבר היתה שם ורוצה להחזירה. ועוד

3583מבעוד יום דומיא דשבת, ובשבת אסור).

3584[328] שכל הסברא לאסור בחי משום

3585שנראה כמבשל, הוא רק לדעת הר"ן הנ"ל.

3586[329] כמבואר בר"ן (טו, ב) ד"ה בית

3587שמאי,

3588וכדלעיל (הערה 174).

3589[330] כמבואר בר"ן (יז, ב) ד"ה

3590ומיהו, וכדלעיל (הערה 138).

3591[331] כמבואר בפנים סי"ט (המנהג

3592להקל עוד ... שיש אומרים שלא הצריכו חכמים שיהיה דעתו להחזירה ועודה בידו, אלא

3593בשנטלה מהכירה מבעוד יום ובא להחזירה בשבת ... ומכל מקום ... טוב להחמיר).

3594[332] שבחי מותר להחזיר סמוך לחשכה (בכל

3595גווני) לדברי הכל.

3596[333] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3597אחרון זה:

3598בפנים

3599סכ"ד נתבאר, ש"אם עבר והחזיר בשבת למקום שאסור להחזיר

3600(שם לדברי הכל) ... אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו".

3601משא"כ

3602אם יש דעה המתרת אף לכתחלה, כדלקמן סי' רנד ס"ג (מותר בדיעבד ... לפי שיש

3603מתירים אפילו לכתחלה ...

3604יש להתיר בדיעבד, לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה).

3605ומקורו מדברי המ"א שם סקי"א (שרי בדיעבד, מאחר דיש מתירין

3606לכתחלה).

3607אמנם

3608כאן כתב המ"א סקל"ז (ומיהו יש לומר, דאם לא חממו העכו"ם על גבי האש

3609או הכירה ממש, דיש להקל, מאחר שגדולי פוסקים מתירין אפילו לישראל לעשותו). הרי שלא

3610התיר בדיעבד מטעם זה, אלא כשעשה כן הנכרי.

3611ועל

3612זה מבאר כאן, שאפשר התיר המ"א מטעם זה באחד משני האופנים:

3613(א)

3614כשהחזיר ישראל באופן שהוא רק איסור דרבנן, ויש דעה המתרת אף לכתחלה.

3615(ב)

3616כשהחזיר נכרי באופן שהוא איסור דאורייתא, ויש דעה המתרת אף לכתחלה.

3617משא"כ

3618כשהחזיר ישראל באופן שלדעת האוסרים עבר הישראל אדאורייתא, אסור אף בדיעבד.

3619ומסיים

3620"וצ"ע לדינא". ונתבאר לעיל (הערה 204).

3621לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3622(ירושלים) ח"ה ע' כט. נימוקי שבת ע' שעא. כנישתא דבי רב ע' שמג. ביאורי השלחן

3623ע' קכב.

3624[334] בסי' רנד.

3625[335] ולכן הקיל גם על ידי ישראל.

3626[336] ולכן אוסר בישראל, אף באופן שיש

3627המתירים אף לכתחלה.

3628[337] של המ"א סקל"ז (דאסור לחממו

3629מדאורייתא).

3630וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ה ע' ל הע' 18.

3631קובץ אהלי שם ה' ע' קכח הערה 20. קיצור הלכות משו"ע אדה"ז מילואים ע' לו

3632הערה 16. שבת כהלכה פ"ג ביאורים ב.

3633[338] וכן בפנים סכ"ה הכניס תיבות אלו

3634במוסגר – לשני הצדדים (ואפילו אם צוה את הנכרי ... אפילו הישראל בעצמו ... לישראל

3635... שלא לאסור מעשה הנכרי אפילו צוהו ישראל). וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח

3636סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה

3637לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

3638והיינו שיש להסתפק אם יש להתיר מטעם זה

3639אף בנידון דידן, שלדעת האוסרים עבר הישראל אדאורייתא.

3640או אפשר שהספק הוא בזה גופא, אם באמת

3641קיי"ל שכשנצטנן לגמרי אסור מדאורייתא (ראה לקמן סי' שיח ס"ט, ובהערות

3642שם).

3643אמנם לקמן סי' שיח ס"ט (אבל

3644אם נצטנן לגמרי, נוהגין כסברא הראשונה אפילו לענין דיעבד, כמו שנתבאר בסימן

3645רנ"ג). הרי מסיק שם בפשיטות לאסור אף בדיעבד, כיון שלדעת

3646האוסרים עבר הישראל אדאורייתא.

3647[339] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3648אחרון זה:

3649בפנים

3650סכ"ו הובאו שלוש הלכות:

3651(א)

3652ליתן קדרת התבשיל על קדרה ריקנית, הרי זה כגרופה וקטומה, וכנפסק בשו"ע

3653ס"ג (שאין לחוש בה שמא יחתה, אבל לא יסירה מידו, שלא יהי' נראה כמבשל). וראה

3654לעיל (הערה 213).

3655(ב)

3656ליתן התבשיל על קדרת חמין, אין חוששים לשמא יחתה, ואף אם הניחו על גבי קרקע, אינו

3657נראה כמבשל, וכנפסק בשו"ע ס"ה.

3658(ג)

3659ליתן בתנור על המעזיבה, אין דרך בישול בכך. אבל יש מצריכים לתת דבר תחת הקדרה להיכר

3660שלא יחתה. וכן עיקר. וכמבואר במגן אברהם.

3661ואף

3662שבתחלת דברי המ"א נראה שעל המעזיבה דינו כעל קדרה ריקנית. מכל מקום נראה בסוף

3663דבריו שגם על קדירה ריקנית דינו כעל גבי קדרת חמין.

3664ואף

3665שנתפרש בשו"ע שעל קדירה ריקנית דינו כגרופה וקטומה. אפשר שתלוי בשתי הדעות

3666בסי' שיח, אם התירו על גבי קדרה אף בלח, או רק ביבש. והמסקנא היא להתיר אף בלח.

3667*

3668ואיך

3669שיהי', הנה בדעת המ"א בעצמו יש לפרש בג' אופנים:

3670(א)

3671גם תוך קדרה ריקנית, וגם על גבי המעזיבה, דינם כעל גבי קדרת חמין.

3672(ב)

3673תוך קדרה ריקנית דינו כגרופה וקטומה, ועל גבי המעזיבה דינו כעל גבי קדרת חמין.

3674(ג)

3675גם על גבי קדרה ריקנית דינו כגרופה וקטומה, ועל גבי המעזיבה דינו כעל גבי קדרת

3676חמין.

3677*

3678כל

3679זה – לדעת המ"א. אמנם נפסק בפנים סכ"ו:

3680(א)

3681תוך קדרה ריקנית "הרי זה כגרופה וקטומה".

3682(ב)

3683על גבי המעזיבה, בלי דבר המפסיק תחת הקדרה, אסור.

3684(ג)

3685על גבי המעזיבה, ודבר המפסיק תחת הקדרה, דינו כעל גבי קדרת חמין.

3686לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3687(ירושלים) ח"ה ע' לא. נימוקי שבת ע' שעה. כנישתא דבי רב ע' שמו.

3688ביאורי השלחן ע' קכג.

3689[340] שעל האמור בשו"ע שם

3690(המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו, וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה

3691ישנה ריקנית על פי הכירה, ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית,

3692ויזהר שלא ישים קדירתו על גבי קרקע, ושתהיה רותחת), כתב המ"א ס"ק לא (ואם

3693כן יש לומר שעל גבי תנורים שלנו שרי ליתן אפילו האש בתוך התנור, כיון שיש מעזיבה

3694המפסיק בין האש). והיינו שדין המעזיבה (אפילו לדעת המתירים), כדין קדרה

3695ריקנית, שלא הותר להחזירה אלא כשעודה בידו.

3696[341] ס"ב (ויש אומרים דכל זה אינו אסור

3697רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום, ולא החזירו עד שחשכה. אבל אם לקחו משם משחשכה, אפילו

3698הניחו על גבי קרקע מותר), וס"ג (כבר נתבאר שנוהגים להקל אף אם נתנה על גבי קרקע).

3699עדיין אינה דומה לדין קדרת חמין המפסקת, שנתבאר בשו"ע

3700ס"ה (מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו),

3701דהיינו בכל אופן, אף "אם נטלה מבעוד יום".

3702[342] עתה מבאר לאידך גיסא,

3703שמדברי המ"א מבואר (לפי דעת המתירים), שהן המעזיבה והן הקדרה ריקנית, יש להן

3704דין קדרה הטמונה על גבי הגחלים, שמותר להניח עליה

3705בכל אופן, אף אם הניחה בקרקע והיא צוננת; דלא כמבואר בשו"ע ס"ג. ומביא

3706על זה ג' הוכחות מדברי המ"א.

3707[343] שהרי על היתר קדירה

3708ריקנית כתב "וכן משמע סי' שיח ס"[ח]". שהוא האמור שם לענין קדרת

3709חמין המפסקת (כל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון שיבש,

3710מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש).

3711ועל סברת היתר המעזיבה כתב "וכן

3712משמע סי' שי"ח סט"ו", שהוא האמור שם לענין כנגד המדורה (דבר שנתבשל

3713כל צרכו והוא יבש שאין בו מרק, מותר להניחו כנגד המדורה).

3714שבשניהם מיירי שמותר אפילו תבשיל קר

3715שהניח על גבי קרקע.

3716[344] וכדלקמן שם סט"ז (מיחם שעל גבי

3717האש, מותר ליתן עליהן בשבת כל דבר שאין בו משום בישול, כגון תבשיל יבש, אפילו הוא

3718צונן לגמרי), וסכ"ד (כל דבר שאין בו משום בישול, מותר אפילו להרתיחו כנגד המדורה

3719... אפילו נצטנן לגמרי, אלא שהוא דבר האפוי או צלוי).

3720[345]

3721כדלעיל סי"ד (אם הסירה מידו פעם אחת ... בטלה לה שהייה הראשונה, וכשרוצה

3722להחזירה הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה ... הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת).

3723[346] בסי' שיח שם ושם.

3724[347] היינו אפילו להושיב עליה בתחלה, ולא רק להחזיר כשעודה בידו

3725ורותחת.

3726זוהי ההוכחה הראשונה שהמ"א מתיר (לפי סברה זו) במעזיבה

3727ובקדירה ריקנית בכל אופן, אפילו הסירה מידו והיא צוננת.

3728[348] "ואם נתן לבנה או דבר אחר על התנור,

3729נותן הקדירה עליה ... ודבר שאין בו רוטב, אפילו קר כחם דמי".

3730[349] "אם נצטנן, דהוה ליה

3731כמניח לכירה לכתחלה בשבת, דאסור, דלא התירו אלא חזרה".

3732[350] כן נראה ממ"ש המ"א בסקל"א

3733(יש לומר שעל גבי תנורים שלנו שרי ליתן אפילו האש בתוך התנור, כיון שיש מעזיבה המפסיק

3734בין האש ... ובמהרי"ל כתוב ... משמע דסבירא להו דבעינן שיניח שום דבר עמה להיכרא).

3735שמזה מובן שדין מעזיבה בלא דבר המפסיק לסלקא דעתך, שוה לדין מעזיבה עם דבר המפסיק

3736למסקנא. וכשם שמעזיבה עם דבר המספיק, מותר למסקנא אפילו נצטנן לגמרי, כן המעזיבה

3737בלא דבר המפסיק, מותר לסלקא דעתך אפילו נצטנן לגמרי.

3738זוהי ההוכחה השנית שהמ"א מתיר (לפי סברה זו) במעזיבה

3739ובקדירה ריקנית בכל אופן, אפילו הסירה מידו והיא צוננת.

3740[351] על היתר קדירה ריקנית, מבאר המ"א

3741(דהוה ליה כירה כגרופה וקטומה, שהרי הקדירה סותמת את פי הכירה (הגהות מרדכי. מ"מ

3742פכ"ב)).

3743והוא מ"ש בהגהות מרדכי פ"ג פ, רע"א (להניח

3744קדרה ריקנית על פי הכירה, והוה ליה כירה כגרופה וקטומה). ומ"ש במ"מ

3745פכ"ב ה"ד (וכתב הרשב"א ז"ל ואם יש קדרה נתונה על האש, מותר לחמם

3746על גביה תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת, שכיון שהקדרה מפסקת, הרי זה כמחמם כנגד המדורה,

3747ומותר).

3748והנה מה שהביא המ"א מהגהות מרדכי

3749מובן, שהרי מדבר בקדרה ריקנית המפסקת. משא"כ המגיד משנה מיירי בקדרת חמין

3750המפסקת, שבזה נתבאר שמותר אפילו להושיב עליה בתחלה, ואם כן מדוע הביאו המ"א

3751כאן?

3752ואף שכבר נתבאר לעיל (הערה 214),

3753שטעם "קדרה מפסקת", מועיל רק לבטל החשש שמא יחתה (ולא החשש של נראה

3754כמבשל).

3755מכל מקום, מזה שהביא כאן את דין קדרה

3756המפסקת, נראה שדין הקדרה הריקנית המפסקת, דומה לדין קדרת חמין המפסקת, שבשניהם

3757מותר להושיב בתחלה, אפילו הסירה מידו ונצטננה.

3758זוהי ההוכחה השלישית שהמ"א מתיר (לפי סברה זו) במעזיבה

3759ובקדירה ריקנית בכל אופן, אפילו הסירה מידו והיא צוננת.

3760[352] אחר שנתבארה דעת

3761המ"א (לפי סברה זו), שהן הקדרה ריקנית והן המעזיבה, יש להן דין קדרה

3762הטמונה על גבי הגחלים, שמותר להניח עליה בתחלה, אף אם הניחה בקרקע והיא צוננת.

3763בא

3764לבאר פירוש המ"א בדברי השו"ע ס"ג (המשכים בבוקר וראה שהקדיחה

3765תבשילו ... ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית, ויזהר שלא ישים

3766קדירתו על גבי קרקע, ושתהיה רותחת).

3767[353] שהרי מדברי המ"א לא

3768נראה שחולק על השו"ע, אלא שמפרש בשו"ע דהכא מיירי בתבשיל שיש בו רוטב,

3769שיש אוסרים אף בקדירת חמין המפסקת. ובאמת לכל הדעות אין הפרש בין קדרה ריקנית לבין

3770קדרת חמין.

3771[354] על הנפסק בשו"ע סי'

3772שיח ס"ז (יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה,

3773אפילו כלי התחתון על האש שרי. ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש, לעולם אסור), ולא

3774הכריע.

3775ואילו כאן ס"ה (מותר לתת על פי

3776קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן,

3777לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך).

3778וכן הכריע בסי' שיח ס"ח (להניח דבר

3779קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל האש, יש אומרים ... כגון שיבש, מותר ... ויש

3780אומרים דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה ואסור ... וראשון נראה עיקר).

3781כתב על זה המ"א שם (וצ"ע למה

3782לא הכריע הרב"י בס"ז להתיר, דהא הוא בעצמו לא כתב כן בסי' רנ"ג

3783ס"[ה]. ויש לומר דוקא צלי מותר ליתנו לכתחלה על גבי כירה גרופה, אבל מבושל

3784אסור ליתנו על גבי [קדירה דעדיף מ]כירה, אפילו הוא חם שאין בו משום בישול, דגזרינן

3785שמא יתן עליו כשהוא קר).

3786והיינו שהמ"א מבאר דהכא בס"ה

3787ולקמן שם ס"ח, מיירי ביבש, ולכן הכריע להיתר. משא"כ התם בסי' שיח

3788ס"ז והכא בס"ג, מיירי בתבשיל שיש בו רוטב, ובו לא הכריע, "דגזרינן

3789שמא יתן עליו כשהוא קר".

3790[355] בדפוסים שלנו במ"א שם (צ"ע

3791למה לא הכריע הרב ב"י בס"ז להתיר, דהא הוא בעצמו לא כתב כן בסי' רנג

3792ס"ג). ונתבאר לעיל שהנכון הוא "בסימן רנ"ג ס"ה". וכן

3793הגיה בלבושי שרד שם "בסימן רנ"ג ס"ה ... כצ"ל).

3794ואין לומר שהמ"א מקשה ממה שהתיר בס"ג להחזיר בתנאי

3795חזרה.

3796שאם כן לא קשיא מידי, שהרי בסי' שיח ס"ז לא הובאה דעת

3797האוסרים חזרה, רק דעת האוסרים להושיב בתחלה בשבת.

3798ואם בכל אופן הקשה כן; הרי לא תירץ כלום, שהרי בס"ג לא

3799מיירי בצלי, אלא בתבשיל (המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו). ורק בס"ה מיירי

3800בצלי (כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן, לחממן).

3801[356] על דעה האוסרת בס"ז,

3802כתב המ"א (ואם כן לפמ"ש סי' רנ"ג ס"ב, אם נטלו מעל גבי כירה

3803משחשיכה, שרי ליתנו על גבי קדירה עיי"ש). והיינו שכל המחלוקת שם היא לענין

3804להושיב בתחלה בשבת, אבל כולם מודים שמותר להחזיר, בתנאי החזרה בשבת.

3805[357] שקדרה ריקנית המפסקת

3806נחשבת כגרופה.

3807[358] מדוע לא נתיר מטעם זה

3808בסי' שיח ס"ז, אף דמיירי בקדרה המפסקת.

3809[359] שטעם האיסור בסי' שיח

3810ס"ז, הוא כיון שאסור להניח בתחלה בשבת.

3811[360] בסי' שיח ס"ח הכריע

3812כדעה המתרת להניח בתחלה בשבת כשיש קדרה המפסקת.

3813[361] שבלא רוטב אינו יכול

3814להתבשל, אלא להתחמם, ובזה אין לחוש לחיתוי.

3815[362] דבסי' שיח ס"ח מיירי בצלי, היינו

3816תבשיל יבש שאין בו רוטב, ולכן מותר להניחו לכתחילה, משא"כ בס"ז, וכן

3817בסי' רנג ס"ג מדובר בתבשיל לח אפילו חם, ולכן צריך תנאי חזרה. וראה עוד בקובץ

3818הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' לט.

3819[363] בפאדי"ש.

3820[364] ולכן מסתבר יותר לומר שיש ט"ס

3821במ"א, והקושיא היא מסי' רנג ס"ה. וראה שבת כהלכה פ"ג ביאורים יט.

3822[365] עד כאן נתבארה דעת

3823השו"ע, לפי פירוש המ"א, שאינו מתיר בהפסק קדרת חמין אלא ביבש (אף צונן),

3824ולא בתבשיל שיש בו רוטב (אף חם).

3825עתה

3826בא לבאר דעת המ"א בעצמו, שאינו מחלק בזה, ומתיר אף בתבשיל חם שיש בו רוטב (כל

3827זמן שאין בו איסור בישול אחר בישול).

3828וכשם

3829שמתיר בלח חם, בהפסק קדרת חמין, כן הוא מתיר בלח חם, אף במעזיבה המפסקת (לפי הסברה

3830המתרת), ובדבר המפסיק שעל גבי המעזיבה (לדברי הכל).

3831ולכן

3832נפסק כן בפנים סכ"ו (מותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין ... ואפילו הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי, אלא שהוא בענין שאין

3833בו משום בישול, כגון שאין בו מרק), ולקמן סי' שיח סט"ז (מיחם

3834שעל גבי האש, מותר ליתן עליהן בשבת כל דבר שאין בו משום בישול, כגון תבשיל יבש

3835אפילו הוא צונן לגמרי, או תבשיל לח שלא נצטנן לגמרי).

3836וכן

3837לענין מעזיבה (לסברה המתרת) נפסק בפנים סכ"ו (ולפי זה יש לומר

3838בתנור שלנו שיש עליו מעזיבה ... מותר ליתן על גביו בשבת ... כל מה שמותר ליתן על

3839פי קדרה הטמונה על גבי הגחלים). היינו אף בלח חם.

3840וכן

3841לסברה האוסרת במעזיבה, מתירים עכ"פ כשמניח איזה דבר על המעזיבה, כדלקמן סוס"י רנט ד"ה ומותר

3842(תבשיל חם ... צריך ליתן לבינה או דבר אחר תחת הקדרה על התנור), היינו אף שיש בו

3843רוטב, ואין גוזרים "שמא יתן עליו כשהוא קר".

3844[366] אחר שביאר המ"א שם (סי' שיח

3845סקכ"ו) את דעת השו"ע לחלק בין יבש ללח "אפילו הוא חם, שאין

3846בו משום בישול, דגזרינן שמא יתן עליו כשהוא קר".

3847מסיק המ"א להיתר בכל אופן (ומכל מקום יש להקל, דמשמע במ"מ,

3848דכיון דהקדירה מפסקת, עדיף מכירה גרופה, ושרי ליתן עליה תבשיל חם).

3849וכן הוא לקמן סי' רנח בקונטרס אחרון בסופו (שכתב

3850המג"א עצמו שם ... בס"ק כ"ו, דאף במיחם על גבי מיחם שיש תבשיל

3851ורוטב בהעליון ... נקטינן נמי כדברי המיקל, עיין במה שנתבאר בסי' רנ"ג).

3852[367] "ואם נתן לבנה או דבר אחר על התנור,

3853נותן הקדירה עליה ... ודבר שאין בו רוטב, אפילו קר כחם דמי", הרי שהתיר בין

3854ביש בו רוטב ובין באין בו רוטב.

3855[368] עתה בא לבאר, שאף שמוכח

3856מכל הנ"ל שדף שעל גבי מעזיבה דינו כעל גבי קדרת חמין, מכל מקום אפשר שקדרה

3857ריקנית דינה כגרופה וקטומה. ומבאר בשני אופנים:

3858(א)

3859תוך קדרה ריקנית דינו כגרופה וקטומה, ועל גבי המעזיבה דינו כעל גבי קדרת חמין.

3860(ב)

3861גם על גבי קדרה ריקנית דינו כגרופה וקטומה, ועל גבי המעזיבה דינו כעל גבי קדרת

3862חמין.

3863[369] לעיל בתחלת הקונטרס אחרון

3864נתבארו ב' אופנים בדעת המ"א, אם הפסק קדרה ריקנית, וגם הפסק מעזיבה, דינם

3865כהפסק קדרת חמין שמותר להניח עליה בכל אופן, או רק ככירה גרופה וקטומה שיש לה כל

3866תנאי חזרה.

3867ואם נפרש שדין הפסק קדרה ריקנית ככירה

3868גרופה וקטומה, דלא שרי אלא בתנאי חזרה, כן יהי' לכאורה גם דין הפסק המעזיבה, דלא

3869שרי אלא בתנאי חזרה. ושוב אין ללמוד ממסקנת המ"א להתיר בזה אף בלח וחם, לא

3870לענין מעזיבה ולא לענין דף שעל המעזיבה.

3871מכל מקום נראה, שגם לפי זה יש לחלק (אף

3872לדעת המ"א), בין הפסק קדרה ריקנית שיש לה כל תנאי חזרה, לבין מעזיבה (לפי

3873סברה זו) שמותר בכל אופן. ואם כן יש ללמוד מדין הפסק קדרת חמין לדין המעזיבה,

3874להתיר אף בלח וחם.

3875*

3876יש שפירשו דמיירי כאן לפי דעת

3877השו"ע, לבאר טעמי החילוק בין ס"ג לס"ה.

3878אמנם מתוכן הדברים נראה שמדבר כאן

3879"לפי מסקנת המ"א", שאפשר גם הוא מודה שיש הפרש בין מעזיבה לבין

3880הפסק קדרה ריקנית, שבזה "לא שרי אלא בתנאי חזרה".

3881וכן נפסק בפנים סכ"ו, שדין הפסק

3882קדרה ריקנית ככירה גרופה וקטומה, ודין מעזיבה (לסברה הראשונה) כהפסק קדרת חמין

3883(ראה לעיל הערה 213).

3884וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ה ע' מא ואילך.

3885נמוקי שבת. כנישתא דבי רב. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

3886[370] כשני האופנים דלקמן סי' שיח סט"ז

3887(אם הקדירה טמונה על גבי האש ... וכן מיחם שעל גבי האש, מותר ליתן עליהן בשבת). ונתבאר לעיל (הערה 215).

3888[371] שיש לקדירה ריקנית דין כירה כיון שמקום

3889זה בכירה ראוי לבישול בתחלה. ולכן אסור (לא רק "תוך הקדרה הריקנית",

3890אלא) אף על גבי הקדרה הריקנית.

3891והיינו שמ"ש בשו"ע ס"ג

3892"יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה, ואז ישים הקדירה שהתבשיל

3893בתוכה על גבי הקדירה ריקנית", פירושו שמניח את קדרת התבשיל על גבי הקדירה הריקנית,

3894ולא בתוכה.

3895ולפי זה כאורה הי' אפשר לומר שאין לחלק בין קדרה ריקנית לבין

3896המעזיבה, וכמבואר לעיל בתחלת הקונטרס אחרון, שלפום ריהטא נראה מדברי המ"א

3897שדין שניהם שוה.

3898מכל מקום יש מקום לחלק בינם (אף לדעת המ"א), כיון שעל גבי

3899המעזיבה אינו מקום הראוי לבישול כלל בתחלה, ואם כן יש ללמוד מדין הפסק קדרת חמין

3900לדין המעזיבה, להתיר אף בלח וחם.

3901[372] כדלעיל סי"ד (כשמעמידה

3902על הכירה שהוא מקום שדרך לבשל שם, הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת).

3903[373] טז, ב (משום דנראה

3904כמבשל לכתחלה בשבת).

3905[374] יז, ב ד"ה לא שנו (דמחזי

3906כמבשל לכתחלה), וד"ה בעי (דאסור משום דמחזי כמבשל).

3907[375] מעזיבה שעל התנור.

3908[376] כמסקנת המ"א,

3909שהמעזיבה אינה "היכר", ולכן אסור להניח עליה אלא אם כן יש דבר המפסיק (דבעינן

3910שיניח שום דבר עמה להיכרא).

3911שאז: (א) הדף שעל המעזיבה יש בו היכר

3912שלא יבא לחתות. (ב) המעזיבה עצמה "אינו מקום הראוי לבישול כלל". ואינו

3913נראה כמבשל. ולכן מותר להניח עליה בתחלה.

3914והיינו כאמור לעיל, בין אם "אין בו רוטב והוא קר"

3915ובין "בתבשיל חם שיש בו רוטב".

3916[377] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3917אחרון זה:

3918בפנים

3919סכ"ט נתבאר:

3920(א)

3921אם הנכרי מסיק את התנור בשבת כדי לחמם את הבית (שהוא מותר במקום הקור), ובתוך

3922התנור בנויה קדרה, והנכרי ממלאה מים קודם היסק כדי שלא תתבקע (שגם זה מותר), מותר

3923להשתשמש במים שהוחמו (כמבואר במ"א ס"ק מא).

3924(ב)

3925אפילו לכתחלה מותר לומר לנכרי שיתן מים בקדרה קודם שיסיק התנור, שהרי אין נותנים

3926מים בקדרה אלא כדי שלא תבקע הקדרה. ומבאר כאן, שיש ללמוד זאת מהמבואר במ"א שם

3927"אבל ישראל אסור ליתן המים אפילו קודם שהסיקו", "משמע

3928בהדיא במג"א, שלא אסר אלא להישראל עצמו משום פסיק רישיה, ובנכרי לא מחמרינן

3929משום פסיק רישיה".

3930(ג)

3931אבל אם חפץ הישראל במים שיתחממו כדי להדיח בהם כלים, אסור לומר לנכרי שיתנם לקדרה.

3932ומבאר

3933כאן, שיש ללמוד זאת מהמבואר במ"א סי' רנד "אסור ליתן מים לתוך הקדירות

3934שבתנורים, אע"ג דמתכוין שלא יבקע הקדירה, מכל מקום הא קבעי ליה להדחה, וחיישינן

3935שמא יחתה", הרי שכשחפץ להדיח בהם כלים חיישינן שמא יחתה. והרי מבואר

3936ברמ"א כאן "וכל

3937הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור לומר לגוי לעשותו".

3938ואפשר

3939שיש מקום להתיר גם בזה, כי "יש לומר דבסוף סי' רנ"ד מיירי אחר שהוסק,

3940אבל קודם שהוסק אין חוששים כל כך שמא יחתה אחר כך". ומכל שכן שמותר לומר

3941לנכרי ליתן המים לקדרה קודם שהוסק.

3942אמנם

3943מוכח מדברי המ"א, שגם קודם שהוסק יש לאסור כשהישראל מושיב.

3944ומכל

3945מקום אפשר יש מקום להתיר כאן, מטעם שאף שאסור לישראל ליתן המים בקדרה קודם שהוסק

3946התנור (לא רק במקום שיש בו משום בישול, אלא אף) משום שמא יחתה, "אפילו הכי

3947שרי לומר לנכרי אף בשבת". ואף שכתב הרמ"א ש"כל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור

3948לומר לגוי לעשותו". מכל מקום "בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש ...

3949גם משום חיתוי אין לאסור ... שאין סברא כלל לאסור בכהאי גוונא דבבישול גמור שרי".

3950אמנם

3951מדברי המ"א נראה שגם כשהישראל ממלא הקדרות מים קודם היסק הנכרי, אין לאסור

3952אלא "משום פסיק רישיה, ולא משום שמא יחתה". ואפשר שלא רצה להזכיר

3953באיסורו אלא מה ש"אסור לדברי הכל", ולא מה "שיש מקום לבעל דין

3954לחלוק".

3955ולפי

3956זה אין הוכחה מדברי המ"א להתיר לומר לנכרי למלאות הקדרות מים לפני שהנכרי

3957מסיק את התנור. וכן נפסק בפנים (ומכל מקום אם הישראל חפץ באותן המים

3958שיתחממו להדיח בהם כלים, אסור לומר לנכרי שיתנם לקדרה).

3959ומכל

3960מקום הכניס איסור זה בין חצאי עיגול, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי

3961מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק

3962זה לראות אם צדקו דבריו).

3963לתוכנו ראה קובץ הערות וביאורים

3964(ירושלים) ח"ה ע' מו. נימוקי שבת ע' שפט. כנישתא דבי רב ע' שס. ביאורי השלחן

3965ע' קכח.

3966[378] ס"ק מא (אבל ישראל אסור ליתן

3967המים, אפילו קודם שהסיקו, דהוי פסיק רישיה).

3968שמזה למדים שרק הישראל אסור לו ליתן המים בקדרה שבתנור, אבל

3969מותר לומר לנכרי ליתן המים, ואין חוששים בו לא משום שמא יחתה ולא משום פסיק רישיה

3970(בישול).

3971ובתחלה רוצה לבאר כאן, שיש להתיר אף "אם הישראל חפץ באותן

3972המים שיתחממו להדיח בהם כלים", ש"כן משמע בהדיא במג"א".

3973אמנם אחרי כל מה שדן בדברי המג"א, נראה שאין להוכיח כן

3974מדבריו. ולכן נפסק בפנים (במוסגר), ש"אם הישראל חפץ באותן המים שיתחממו להדיח

3975בהם כלים, אסור לומר לנכרי שיתנם לקדרה".

3976[379] כמבואר במ"א שם (ואף

3977על גב דהוי פסיק רישיה לגבי התבשיל, מכל מקום באמירה לעכו"ם לא קפדינן כולי האי).

3978וכן הוא בפנים סכ"ח (ואף

3979שהוא פסיק רישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה לנכרי).

3980[380] סקכ"ו (אסור ליתן מים לתוך

3981הקדירות שבתנורים, אע"ג דמתכוין שלא יבקע הקדירה, מכל מקום הא קבעי ליה להדחה,

3982וחיישינן שמא יחתה).

3983וכן הוא לקמן סי' רנד סט"ו (אסור

3984ליתן מים סמוך לחשכה לתוך קדרה הקבועה בתוך תנור בית החורף, אלא אם כן יש שהות

3985שיוכלו להתחמם חצי חימומם מבעוד יום. שאף שכוונתו שלא תבקע הקדרה, מכל מקום כיון

3986שחפץ גם כן במים הללו שיתחממו כדי להדיח בהם כלים בשבת כמו שדרך הוא להדיח בהם, יש

3987לחוש שמא יחתה בגחלים).

3988[381] כאן סעיף ה (וכל הדברים שאסור לעשות

3989מדברים אלו, אסור לומר לגוי לעשותו). ומ"לשון כללו של הרמ"א", שכתב

3990"וכל הדברים", נראה שגם זה "על ידי נכרי אסור".

3991[382] והיינו שהישראל הסיק את התנור מבעוד

3992יום, וקודם שחשכה נתן את המים לתוך הקדרה שבתנור. אבל אם נתן את המים לקדרה שבתנור

3993לפני שהסיק את התנור, אין חוששים לשמא יחתה.

3994סברה זו, לענין בדיעבד בשוגג, נזכרת לקמן שם במוסגר (ומכל

3995מקום אם נתנם שם קודם שהוסק התנור, אפשר שיש להקל אם היה שוגג).

3996וכן מסיק כאן בהמשך הקונטרס אחרון (ומהאי טעמא אפשר להקל

3997בדיעבד כמ"ש בפנים בסוף סי' רנ"ד).

3998אבל כאן רוצה לומר, שאפשר מטעם זה יהי' מותר לעשות כן אף

3999לכתחלה.

4000[383] ס"ק מג (משמע מלשון רמ"א,

4001דאפילו ליתן עליו קודם היסק אסור, כיון דלבסוף יהי' בתוכו אש גזרינן שמא יחתה בגחלים.

4002ומיהו העולם נוהגין היתר בזה).

4003[384] שהוסיף המ"א שם

4004(ועיין מה שכתבתי ס"ג דיש להם על מה שיסמכו). והוא מה שכתב

4005במ"א ס"ק לא (יש לומר שעל גבי תנורים שלנו שרי ליתן אפילו האש בתוך התנור,

4006כיון שיש מעזיבה המפסיק בין האש). ואף שנתבאר שם (ולעיל בסמוך) דלא קיי"ל כן,

4007מכל מקום יש לצרף סברה זו להתיר ליתן על גבי המעזיבה קודם שהוסק התנור.

4008הרי שלדעתו אין לסמוך על סברה זו (שנותן קודם שהוסק), אלא

4009בצירוף סברה אחרת להתיר.

4010[385] הקכלי"ן הם כנראה המבואר לקמן סי'

4011תנא סס"ה (כמו שעושין במקצת תנורי בית החורף, שמניחין חלל בין הקכלי"ן, ומקיפין

4012אותו בקכלי"ן מג' רוחותיו, ועושין כיסוי מלמעלה על אותו חלל, ונעשה כתנור קטן).

4013[386] "והוא הדין לתוך הקכ"לין

4014בעינן דבר המפסיק".

4015וכן הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה ואם (והוא הדין לתוך הקכלי"ן

4016צריך דבר המפסיק).

4017ואם כן יש לומר שגם "הקדרה הקבועה בתנור" דומה לעל גבי המעזיבה, ודומה לתוך

4018הקכלי"ן, שמועיל בהם מה שנותן המים קודם שהוסק.

4019[387] שהובא בסקמ"ג (ומיהו

4020העולם נוהגין היתר בזה), ובפנים סוף סכ"ו (קודם שהוסק התנור,

4021נהגו להקל ליתן על גביו בלא הפסק).

4022[388] דוחק לומר שתוך הקדרה

4023דינו כמו על גבי המעזיבה ותוך הקכלי"ן, אשר כשם שמועיל בהם דבר המפסיק, מועיל

4024בהם גם מה שנותנים שם קודם שהוסק.

4025אלא בהכרח לומר, שאף שתוך הקכלי"ן

4026יש לו דין של על גבי המעזיבה (כיון שתוך הקכלי"ן אינו על גבי הגחלים), מכל

4027מקום תוך הקדרה יש לה דין של תוך התנור, כיון שהיא על גבי הגחלים וכן הוא דרך

4028בישולם), ואם כן אין מועיל גם מה שנותנים בה קודם שהוסק.

4029[389] במ"א שם (לתוך

4030הקכ"לין בעינן דבר המפסיק, אבל על גבי לבזבז שסביב התנור הוה ליה סמיכה ...

4031ועל גבי קדירה הקבוע בתנור נמי דינא הכי, אבל לתת לתוכן קנקן עם משקין פשיטא דאסור).

4032הרי שלא נתן דין סמיכה אלא על גבי לבזבז ועל גבי קדרה, ולא "לתוך

4033הקכלי"ן והקדרה".

4034וכן הוא לקמן סוס"י רנט (וליתן

4035על גבי קדרה הקבועה בתנור, דינה כאצל התנור. אבל אסור ליתן קנקן עם משקין לתוך

4036המים שבקדרה ההיא).

4037אלא ודאי מיירי שהם קבועים בין כתלי

4038התנור "שהם בולטין על הגחלים". וכן הוא לקמן סי' רנד סט"ו (ואע"פ

4039שמותר לסמוך אצל תנור שאינו גרוף וקטום כמו שנתבאר בסי' רנ"ג. מכל מקום כיון

4040שקדרה זו בולטת על הגחלים שבתנור, הרי זה כמשהה על גבי הגחלים ממש).

4041ואם כן מובן, שתוך הקדרה יש לה דין של

4042תוך התנור. וכשם

4043שאין מועיל בה דבר המפסיק, כן אין מועיל בזה מה שנתן המים קודם שהוסק.

4044[390] שאף שהקדרה עצמה מפסקת בין הגחלים

4045לתבשיל, מכל מקום חיישינן לשמא יחתה, כיון שאין דבר המפסיק בין הגחלים לקדרה.

4046[391] מכל מקום אינה על גבי

4047הגחלים, שהרי דופני

4048הקכלי"ן מקיפין את חללו מג' רוחותיו, ומפסיקים בינו לבין הגחלים.

4049[392] פכ"ב סוף ה"ד (וכתב

4050הרשב"א ז"ל ואם יש קדרה נתונה על האש, מותר לחמם על גביה תבשיל שנתבשל כל

4051צרכו מערב שבת, שכיון שהקדרה מפסקת, הרי זה כמחמם כנגד המדורה, ומותר). וברשב"א מ, ב

4052סוד"ה מביא (מותר לתת על גבי קדירה בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו, כגון

4053פאנדיש וכיוצא בהן, כדי לחממן, ואפילו תהא היד סולדת בו, ואף על פי שהקדירה נתונה על

4054גבי האש, לפי שאין דרך בישול בכך).

4055[393] "מ"מ פכ"ב

4056... ואם כן יש לומר שעל גבי תנורים שלנו שרי ליתן, אפילו האש בתוך התנור, כיון שיש

4057מעזיבה המפסיק בין האש".

4058[394] "ומשום חיתוי נמי

4059ליכא למיגזר, שאין דרך בישול בכך, לפי שהקדירה מפסקת (מ"מ פכ"ב)".

4060[395] "כיון שהקדירה מפסקת,

4061לא דמי לכירה, דהתם הקדירה עומדת על גבי האש ממש (מ"מ פכ"ב)".

4062[396] בפנים סכ"ו (וכן

4063מותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין ...

4064ואין חוששין לחיתוי בגחלים, כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים ... אינו נראה

4065כמבשל לכתחלה, לפי שאין דרך בישול בכך), ובקונטרס אחרון סק"י (ולהכי הזכיר כאן

4066המג"א מגיד משנה פכ"ב, להודיענו דדמי למה שכתב המגיד משנה שהעתיק

4067המג"א בסקל"ג ... על גבי תנור פשיטא דאינו מקום הראוי לבישול כלל בתחלה,

4068ודמי ממש למיחם שעל האש).

4069[397] ולפי זה אפשר שמה שנפסק

4070בסי' רנד סט"ו שאסור שאסור ליתן מים סמוך לחשכה לתוך קדרה הקבועה בתוך תנור,

4071היינו אפילו נותן קודם שהוסק.

4072וכן הוא לקמן שם במוסגר (ומכל מקום אם

4073נתנם שם קודם שהוסק התנור, אפשר שיש להקל אם היה שוגג), והיינו שלא התיר בזה אלא

4074בדיעבד, אם הי' שוגג.

4075[398] וטעם האיסור בזה אינו

4076משום בישול, שהרי סמוך לחשכה אין לאסור משום בישול; אלא משום שמא יחתה בגחלים כדי

4077לחמם המים להדיח בהם.

4078[399] אחר שנתבאר שאסור לישראל

4079ליתן המים בקדרה אף קודם שהוסק התנור (לא רק במקום שיש בו משום בישול, אלא אף)

4080משום שמא יחתה.

4081ואחר

4082שהובא מהרמ"א, ש"כל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור לומר לגוי לעשותו".

4083עדיין

4084יש מקום לפרש בדברי הרמ"א, ד"אפילו הכי שרי לומר לנכרי אף בשבת ... דכשהנכרי

4085מושיב הקדרה, לא חיישינן שיחתה הישראל".

4086[400] סעיף ה (נוהגין שהגוים מוציאין הקדירות

4087מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו, ומבערת השפחה אחר

4088כך התנור ההוא, ועל ידי זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל על ידי ישראל, אסור בכה"ג.

4089אבל אם הקדירות עדיין חמין, מותר להעמידן אצל תנור בית החורף).

4090והיינו שאם הישראל מעמידן, יש שני איסורים: (א) שגורם לבישול

4091על ידי הנכרי. (ב) שמא יחתה. ולכן לא התירו אלא: (א) אם הקדרות עדיין חמין (שאין

4092בהם בישול אחר בישול). (ב) אצל התנור (שאין חוששין בו שמא יחתה), אבל לא עליו (שמא

4093יחתה).

4094ואילו כשאומר הישראל לנכרי להעמיד "עליו" ואחר כך

4095מסיקו הנכרי, אין בזה איסור, כי: (א) בנכרי אין חוששים לבישול על ידי פסיק רישיה.

4096(ב) כשהנכרי מעמיד אין חוששים לשמא יחתה.

4097ולכאורה איך יתאים זה עם המובא לעיל מהרמ"א "וכל

4098הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור לומר לגוי לעשותו"?

4099אלא ודאי הכא שאני שלא אסרו האמירה

4100לנכרי מהטעם שיתבאר כאן.

4101[401] "אבל עליו אסור כיון

4102שאינו גרוף וקטום. ומשמע מלשון רמ"א דאפילו ליתן עליו קודם היסק אסור, כיון

4103דלבסוף יהי' בתוכו אש, גזרינן שמא יחתה בגחלים".

4104[402] על כרחך צריך לומר דמה

4105שכתב הרמ"א שם (וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור לומר לגוי לעשותו),

4106היינו במקום שאסרו חכמים על הישראל להחזיר מטעם האמור בפנים סי"ד (כשמעמידה

4107על הכירה שהוא מקום שדרך לבשל שם, הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת).

4108משא"כ כאן שכשאומר לנכרי ליתן המים

4109בקדרה שבתנור לפני שהוסק, אינו נראה כמבשל. וגם אין חשש שמא יחתה אחרי שהנכרי

4110מסיקו, "גם משום חיתוי אין לאסור".

4111[403] אף אם נאמר שהרמ"א

4112אוסר לישראל לומר לנכרי ליתן על הכירה אף במקום שאין חשש בישול, כגון באופן שהנכרי

4113נטלה מהכירה ולא הסירה מידו ומיד החזירה לכירה, שאז אינו נראה כמבשל, כדלעיל

4114סי"ד (אם הסירה מידו פעם אחת ... כשמעמידה על הכירה שהוא מקום שהדרך לבשל שם

4115הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת).

4116כיון שעכ"פ יש בזה חשש שמא יחתה,

4117כדלעיל סט"ו (כירה שהוסקה בגפת ועצים ואינה גרופה וקטומה, שאסור להחזיר לה

4118בשבת בכל ענין, גזירה שמא יחתה בגחלים).

4119מכל מקום אפשר לומר שכאן מודה

4120הרמ"א שמותר לומר לנכרי ליתן מים בקדרה שבתנור קודם שמסיקו, "בכהאי

4121גוונא דבבישול גמור שרי". והיינו שכיון שהתירו לו לומר לנכרי להסיק התנור

4122לצורך חימום הבית, ולא איכפת לנו בפסיק רישיה של הנכרי, מה שעל ידי זה יתחממו המים

4123שבקדירה, שוב "אין סברא כלל לאסור" האמירה לנכרי ליתן המים בקדרה שבתנור

4124מגזירת שמא יחתה.

4125[404] כיון שהבישול על ידי

4126הנכרי שרי, "שהרי אין כוונתו כלל לחמם המים, אלא

4127לחמם הבית, שאין נותנים מים בקדרה אלא כדי שלא תבקע הקדרה", שוב אין לאסור אף

4128מחשש שמא יחתה.

4129[405] אחר שנתבאר שאסור לישראל

4130ליתן המים לקדרה קודם שהוסק, לא רק מטעם איסור בישול, אלא אף מחשש שמא יחתה (ולא

4131התירו אלא לומר לנכרי ליתן המים בקדרה).

4132אם

4133כן יוקשה מדוע כתב המ"א שטעם איסור האמירה לנכרי ליתן המים בקדרה הוא

4134"דהוי פסיק רישיה", דהיינו מאיסור בישול, ולא כתב שאסור גם מחשש שמא

4135יחתה.

4136ומתרץ

4137בג' אופנים.

4138[406] ס"ק מא (אבל ישראל אסור ליתן

4139המים, אפילו קודם שהסיקו, דהוי פסיק רישיה). ונתבאר לעיל (הערה 234).

4140[407] כפי שכתב בסקמ"ג (ומשמע

4141מלשון רמ"א דאפילו ליתן עליו קודם היסק אסור, כיון דלבסוף יהי' בתוכו אש,

4142גזרינן שמא יחתה בגחלים).

4143[408] שאין לחוש בו לשמא יחתה,

4144רק לבישול, משום פסיק רישיה.

4145וכמבואר בפנים סכ"ט (ואפילו

4146אם אין לו חפץ כלל במים שיתחממו, אסור לו ליתן המים בעצמו, אפילו קודם שהוסק התנור).

4147[409] שאף דקיי"ל לאסור אף

4148כשמחמם להדחה משום שמא יחתה, מכל מקום לא רצה המ"א להזכיר אלא טעם האסור

4149לדברי הכל.

4150[410] כמ"ש האליה רבה סי' רנד

4151סקכ"ב (להדחה לא חיישינן שיחתה).

4152[411] של המ"א סי' רנד ס"ק כו (אף על

4153גב דמים ראוין לשתות חיין, מכל מקום אינן טובים כל כך כפירות). הרי שמה שחששו

4154בסוס"י רנד לשמא יחתה, לא מיירי במים להדיח בהם כלים, אלא במים לשתות.

4155[412] כנסמן לעיל (הערה 383).

4156ואף דקיי"ל לאסור אף כשמעמיד קודם שהוסק, מכל מקום לא רצה המ"א להזכיר

4157אלא טעם האסור לדברי הכל.

4158[413] כאמור לקמן שם במוסגר (ומכל

4159מקום אם נתנם שם קודם שהוסק התנור, אפשר שיש להקל אם היה שוגג), ונתבאר לעיל (הערה 227, והערה 382).

4160ומכל מקום עדיין מסתפק רבינו בהיתר זה (בדיעבד בשוגג), ולכן

4161הכניסו לקמן שם בין חצאי עיגול.

4162[414] "ליתן מים לתוך הקדירה ... אם נתן

4163ישראל ערב שבת סמוך לחשיכה, אסור".

4164ונתפרש לקמן סוס"י רנט ד"ה וליתן (ואפילו

4165נתנם בערב שבת סמוך לחשכה אחר שהוסק התנור, אסור ליהנות מהם עד למוצאי שבת בכדי

4166שיעשו).

4167שכך נראין דברי המ"א, שהוסק מבעוד יום, ו"נתן ישראל ערב

4168שבת סמוך לחשיכה", שאין המים יכולים להתחמם קודם שחשיכה, אסור ליהנות מהם

4169בשבת.

4170וכן הוא במ"א סוס"י רנד (אסור ליתן מים לתוך הקדירות

4171שבתנורים ... וחיישינן שמא יחתה, לכן צריך ליתנן מבעוד יום).

4172ולקמן סוס"י רנד (ואם עבר ונתן אפילו בשוגג ולא נתחממו

4173שליש חימומם מבעוד יום, אסור אפילו להדיח בהם כלים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו).

4174שכל זה מיירי שנתן המים אחר שהוסק וסמוך לחשיכה. וראה תהלה

4175לדוד סי' רנג ס"ק כא. סי' רנד ס"ק יב. סי' רנט ס"ק יט.

4176[415] ולפי כל זה אין לנו הוכחה

4177מדברי המ"א, להתיר לומר לנכרי שיתנם לקדרה, "אם

4178הישראל חפץ באותן המים שיתחממו להדיח בהם כלים". וכן נפסק בפנים

4179(במוסגר) לאסור בזה.

4180[416] תוכן המשך הדברים בחלק זה

4181של הקונטרס אחרון:

4182בשו"ע

4183ס"ד נתבאר שאין לערות מים מכלי ראשון לתוך התבשיל שבקערה, שמא אין היד סולדת

4184בו ויתבשל.

4185ובמ"א נתבאר, דקיי"ל דאם לא נצטנן לגמרי

4186אין בו משום בישול, ואם כן גם כאן שרי.

4187ומכל

4188מקום כותב המ"א שעדיף ליתן הקטניות לתוך הרוטב שבקערה, מאשר לערות הרוטב לתוך

4189הקטניות שבקערה, שאפשר יתבשלו הקטניות על ידי עירוי מכלי ראשון.

4190ורבינו

4191מבאר הטעם שלא העתיק את שניהם, כי:

4192(א)

4193קיי"ל דאם לא נצטנן לגמרי אין בו משום בישול.

4194(ב)

4195אף אם נחמיר, אולי עדיף לערות הרוטב לתוך הקטניות שבקערה, לדעת הסוברים שגוש הוי

4196ככלי ראשון.

4197לתוכנו ראה בדי השלחן סי' קכד סקל"ט. קובץ

4198הערות וביאורים (ירושלים) ח"ה ע' ע-עא. נימוקי שבת ע' תב. כנישתא

4199דבי רב ע' שעב.

4200[417] "מעשים בכל יום

4201שנותנין לתוך הקערה קטניות ומערין עליהם רוטב של בשר, ואם כן כיון שהקטניות בכלי

4202שני ומערין עליהם מכלי ראשון הוה ליה בישול. ואפילו שעושין איפכא, שנותן הרוטב

4203תחלה ואחר כך נותן קטניות לתוכו, מכל מקום יש לחוש שהקטניות רותחים יותר ... ומכל

4204מקום יש ליתן הקטניות לבסוף לרוטב. ואם אין רוטב בקטניות, אפילו נצטננו לגמרי שרי

4205ליתן עליהם רוטב".

4206ומבאר רבינו טעם החילוק בינם, כי את

4207הרוטב מערים מהקדרה לקערה, דהוי עירוי מכלי ראשון, ואילו הקטניות מוציאים בכף

4208מהקדרה ונותנין לקערה (כנזכר במ"א סי' שיח ס"ק מד: במיני קטניות

4209שמוציאין אותן בכף), דהוי כלי שני. ולכן עדיף ליתן הקטניות בסוף, כדי שלא יהי' עירוי

4210מכלי ראשון לכלי שני.

4211ואף שהן הקטניות והן הרוטב כבר נתבשלו

4212ועדיין חמין, ואין בהם בישול אחר בישול, כדלעיל סי"ט (ואפילו אם יש בו מרק

4213שיש בו משום בישול אם נצטנן לגמרי, מכל מקום כשלא נצטנן לגמרי נוהגים להקל),

4214וכדלקמן סי' שיח ס"ט (ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא

4215ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו), וסכ"ד (כל דבר שאין בו משום בישול, מותר אפילו

4216להרתיחו כנגד המדורה, כגון תבשיל לח שנתבשל כל צרכו ... שלא נצטנן לגמרי, לפי המנהג

4217שנתבאר למעלה שנהגו להקל בזה).

4218מכל מקום עדיין יש מקום להחמיר לכתחלה

4219גם בזה, כדעה הראשונה דלקמן סי' שיח ס"ט (כל דבר לח יש בו בישול אחר בישול,

4220דהיינו תבשיל לח שנתבשל כבר כל צרכו ונצטנן, ואפילו לא נצטנן לגמרי, אלא שאין היד

4221סולדת בו וחממו בשבת עד שהיד סולדת בו, חייב משום מבשל).

4222ואף שרבינו אינו חושש לדעה זו, כדלקמן

4223בסוף הקונטרס אחרון (והערה 424).

4224מכל מקום דן רבינו בדברי המ"א, הסובר שטוב לחוש לדעה האוסרת הנ"ל.

4225[418] אוצ"ל: "דאם לא כן, איך יערה"

4226(בדי השלחן שם), שהרי גם בזה הוי עירוי מכלי ראשון.

4227או אוצ"ל: "דאם לא כן, יערה הקטניות עם הרוטב"

4228(אהלי שם ח"ז ע' קע הע' 1), שאין כאן שום איסור. וראה הערות בשו"ע

4229אדה"ז ח"ב ע' 97.

4230ואם הם נגובים לגמרי, אין בזה בישול אחר

4231בישול, כמובא

4232לעיל מהמ"א (ואם אין רוטב בקטניות, אפילו נצטננו לגמרי שרי ליתן עליהם רוטב).

4233וכדלעיל סי"ט (יבש שאין בו מרק שלדברי הכל אין בו משום בישול אף אם היה צונן

4234לגמרי), ולקמן סי' שיח סי"א (תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל, אין בו בישול אחר בישול

4235אם נתבשל כבר כל צרכו, ואפילו נצטנן לגמרי).

4236אלא מיירי כאן "שהקטניות נגובים קצת", ויש עליהם

4237רוטב.

4238[419] כיון דמיירי בנגובים קצת,

4239שהוא חשוב גוש, לכן לא העתקתי זה.

4240[420] יש"ש פרק גיד הנשה סמ"ד (דלא

4241שייך כלי שני אלא במים ורוטב, וכל דבר הצלול שמתערב מיד באחת ונתקרר במהרה, אבל לא

4242בחתיכת בשר או דג וכל דבר שהוא גוש, דכל זמן שהיד סולדת בו עומד בחמימתו, מפליט

4243ומבליע שפיר), ופרק כל הבשר סע"א (ודע שאין שייך כלי שני אלא בדבר המתערב, אבל

4244חתיכת בשר או דג או אורז או דוחן, שמערין חם מן הקדירה, אם היד סולדת בו, דינו

4245ככלי ראשון), וכן הוא באיסור והיתר שלו סי' נא.

4246[421] ס"ק ל (דעת האיסור

4247והיתר ... דאפילו בכלי שני נדון ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו וצריך הגעלה, הואיל

4248והוא דבר גוש. וכן דעת מהרש"ל ... דבדבר גוש כגון בשר וכיוצא בו שאינו צלול, אין

4249חילוק בין כלי ראשון לכלי שני), וסי' קה סק"ח (ודעת מהרש"ל ... דבדבר

4250גוש ... אם היד סולדת בו, דינו לעולם ככלי ראשון).

4251וכן הוא בט"ז סי' צד ס"ק יד (האיסור

4252והיתר ... לא דמי לכלי שני, דבדבר יבש ליכא דפנות המקררות ומבשל מיהו כל זמן שהיד סולדת

4253בו ... וכך הם דברי רש"ל ... בחתיכת בשר ודג וכל דבר שהוא גוש, דכל זמן שהיד סולדת

4254בו עומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר).

4255ואף שבדברי הרש"ל נכתב כן רק לענין

4256הבלעה באיסור והיתר, משא"כ לענין שבת, שלא נאסר אלא בישול; הרי באיסור והיתר כתב

4257כן אף לענין בישול, כמבואר בשו"ת צמח צדק יו"ד רס"י סה (ע'

4258ט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ד העתיק בדברי האיסור והיתר מבשל ואסור בהנאה,

4259אבל בדברי מהרש"ל מבואר רק מבליע ומפליט).

4260והוא באיסור והיתר כלל לו (בשר רותח

4261שהיד סולדת בו שנחתך בסכין של חלב שהוא בן יומו ... צריך ס' ... ולא דמי לכלי שני,

4262בדבר יבש ליכא דפנות המקררות, ומבשל מיהא כל זמן שהיד סולדת בו).

4263וכן הובאה דעה זו במ"א סי' שיח

4264סקמ"ה (וכן כתבו הפוסקים ביו"ד, דדבר שהוא גוש אפילו בכלי שני מבשל).

4265וקצת נראה לקמן סי' שיח סל"א (ושם הערה רסב), שרבינו

4266מסתפק בגוש לענין שבת, אם חוששים שמבשל. וראה שם סוף ס"כ (ושם הערה קפה).

4267ובשו"ת רבינו שער השמועה סי' כו, נראה דלא חשש לגוש.

4268וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צד

4269ס"ז. שבת

4270כהלכה פ"א ביאורים סקל"א. קובץ הערות וביאורים תשמג ע' 62. תשדמ

4271ע' 79. דובר שלום ע' קיד. פעמי יעקב כו ע' מה. נימוקי שבת סוס"י שיח.

4272[422] כמ"ש המ"א סקל"ב

4273ש"מעשים בכל יום שנותנין לתוך הקערה קטניות ומערין עליהן רוטב של בשר".

4274[423] "יש למחות ביד

4275הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמין, ונותנים אותם לתוך הקדירה בשבת

4276כשהתבשיל מצטמק".

4277וטעם האיסור נתבאר בנמוקי יוסף ב"ב

4278י, א (ומכשלה גדולה תחת מקצת העם, שטומנין קומקום של מים חמין ליתן לתוך הקדרה

4279בשבת כשהתבשיל מצטמק, ופעמים שהאחד אין היד סולדת בו והאחד היד סולדת בו, ומתבשל

4280זה עם זה, ונמצאו מבשלין בשבת).

4281[424] ס"ק לב (לפי מ"ש סי' שי"ח

4282סט"ו דאם לא נצטנן לגמרי אין בו משום בישול, אם כן גם כאן שרי). וכן נפסק

4283לעיל ולקמן שם, כמועתק לעיל (הערה 417).

4284וסובר רבינו שאין להחמיר בזה אפילו

4285לכתחלה, ולכן לא הזכיר חומרה זו, לא כאן ולא לעיל ריש סי"ט ולא לקמן בסי'

4286שיח. ואף שלעיל (בקונטרס אחרון שלפנינו) דן בדברי המ"א, שלכתחילה טוב להחמיר,

4287היינו רק מה שדן בדברי המ"א, אבל למעשה אין רבינו מצריך להחמיר בזה אפילו

4288לכתחלה.

4289וראה קובץ הערות וביאורים ח"ה ע' עא הערה 20. קיצור הלכות

4290במילואים ע' מה. דובר שלום ע' קטז. שבת כהלכה פ"ג תוספת ביאור ס"ק ג. אהלי

4291שם ח"ז ע' קסט ואילך.