Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Shabbos Part 2 (Simanim 253-256)·Laws of food prepared on Erev Shabbos to finish on Shabbosשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו)·רנד דיני תבשילים המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת

ארנד דיני תבשילים המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת
ובו ט"ו סעיפים
להשהות בשר בתנור
א כבר

בנתבאר בסי' רנ"ג

גשבשר חי מותר להשהותו סמוך לחשכה אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום. במה דברים אמורים

דבמבושל בקדרה, שאינה ממהרת להתבשל ומסיח דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכולה

הלהתבשל בלא חיתוי בגחלים.

ווהוא הדין בצלי שנצלה בקדרה. אבל בצלי שאצל הגחלים או שעל גבי

זהגחלים,

חאסור להשהותו שם אפילו הוא חי, ואפילו אם הוא בתנור וכסה פי התנור, לפי שהצלי שאין קדרה מפסקת בינו

טלגחלים ממהר הוא לצלות, ויוכל להגמר שיהא ראוי לסעודת הלילה, ויש לחוש שמא ישכח

ישהוא שבת

יאויסיר כיסוי התנור

יבויחתה בגחלים לגמור צליתו.

יגאלא אם כן טח בטיט סביב הכיסוי, שאז אין חוששים שמא יטרח כל כך

ידלסתור הטיחוי ולא יזכור על השבת, לפיכך מותר להשהותו בתוכו בין צלי שעל גבי הגחלים, בין מבושל

טובקדרה,

טזבין חי לגמרי, בין שהתחיל לצלות או להתבשל ולא נצלה ונתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי:

יזב וכל זה

יחבבשר שור ועז

יטאו איל גדול

כוכיוצא בהם ממינים שבשרם קשה ואין הרוח מזיק לו.

כאאבל בשר גדי ועוף

כבוכיוצא בהם ממינים שבשרם רך והרוח מזיק לו, מותר לצלותו על הגחלים או אצל הגחלים

כגבתוך התנור

כדמכוסה, אף על פי שאינו טוח בטיט,

כהבין שהוא חי לגמרי בין שהתחיל לצלות ולא נצלה כמאכל בן דרוסאי, לפי שבודאי לא יגלה

כופי התנור כדי לחתות בגחלים כיון שהרוח מזיק לבשר.

כזבמה דברים אמורים כשהגדי והעוף הם מנותחים לחתיכות. אבל אם הם

כחשלמים, אין הרוח מזיק להם, והרי דינם כבשר שור ועז.

כטוכל זמן שחלל הגוף שלם, אף על פי שאין עליו ראשו וכרעיו, נקרא שלם לענין זה,

לשהצלעות מגינות עליו מבפנים שלא יזיק לו הרוח.

לאומכל מקום אם נצלה מבעוד יום משני צדדיו

לבכמאכל בן דרוסאי, מותר להשהותו

לגאפילו הוא שלם, ואפילו בשר שור ועז, ואפילו חוץ לתנור על הגחלים

לדאו אצל הגחלים.

להואף להאוסרים

לולהשהות קדרה בכירה שאינה גרופה וקטומה כל זמן שמצטמק ויפה לו, מכל מקום בצלי שמונח

לזעל גבי הגחלים ממש, (א) מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, דכיון

לחשהגיע למאכל בן דרוסאי אם יחתה בגחלים יחרוך הבשר.

לטאבל בצלי שאינו על גבי הגחלים ממש, אסור להשהותו שם, אלא אם כן

מנצלה כל כך מבעוד יום עד שהוא מצטמק ורע לו, להאוסרים שם להשהות קדרה על גבי כירה

מאכל זמן שמצטמק ויפה לו.

מבוכבר נתבאר שם

מגשהמנהג כהמתירין להשהות קדרה כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, ולפי זה מותר

מדלהשהות הצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום אף שהוא חוץ לתנור סמוך לגחלים, וכל

מהשכן על גבי הגחלים ממש.

מורק שצריך ליזהר שימתין להסיר הבשר מעל גבי הגחלים בשבת עד לאחר

מזשכבו הגחלים, שלא יכבה כלום בסילוקו הבשר שעליהם.

מחשאינו דומה לקדרה שמותר לסלקה מעל גבי הגחלים בשבת כמ"ש בסי' רנ"ג,

מטלפי שאין הקדרה מכבה אותם כלל, אבל הבשר מכבה אותם קצת (במוהל הנוטף ממנו) בסילוקו

נמהם:

נאג אם עבר והשהה צלי שלא נצלה כמאכל בן

נבדרוסאי במקום שאסור להשהות, בין בשוגג בין במזיד, אסור

נגבין לו בין לאחרים, עד למוצאי שבת בכדי שיעשו.

נדומכל מקום אם השהה בתנור מכוסה, אפילו אינו טוח בטיט, מותר

נהבדיעבד, אפילו הוא בשר שור ועז, לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה, שאין חוששים שיגלה פי

נוהתנור כדי לחתות. ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד.

נזוכן אם השהה בשר (ב) גדי מנותח וכיוצא בו אצל הגחלים, לא על

נחהגחלים ממש, בין בתוך התנור, אפילו מגולה, בין חוץ לתנור, יש להתיר בדיעבד, לפי

נטשיש מתירים

סאפילו לכתחלה, שאין חוששים שיחתה בגחלים, דכיון שהבשר הוא רך, אם יחתה בגחלים

סאיתחרך הבשר, שאין צריך אלא חמימות האש בלבד.

סבאבל על גבי הגחלים ממש, אפילו בשר גדי אסור לדברי הכל, אפילו

סגבדיעבד, אם לא נצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, דכיון שהניחו על גבי הגחלים ממש,

סדאינו חושש אלא שיצלה מהרה אע"פ שיתחרך, ושמא יחתה. אבל כשנצלה כמאכל בן

סהדרוסאי, מאחר שראוי לאכילה קצת למה יחתה להפסידו,

סוולפיכך מותר אפילו להאוסרים לכתחלה אף בקדרה:

סזלהשהות פירות הנאכלים חיים
ד פירות הנאכלים חיין כגון תפוחים וכיוצא

סחבהם, מותר לצלותם סמוך לחשכה, אע"פ שאין שהות שיצלו מבעוד יום, ומותר להשהותם אפילו שלא על גבי הגחלים

סטממש, לפי מנהגנו שנתבאר

עשכל שנצלה כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו, ופירות שנאכלים חיין אינן גרועים מצלי

עאשנצלה כמאכל בן דרוסאי.

עבומכל מקום בשבת עצמה אסור להניחם בכל מקום שיוכלו להתחמם עד

עגשהיד סולדת בו,

עדואפילו לסמכם אצל התנור קודם שיוסק התנור אסור,

עהאלא אם כן נצלו כל צרכן מבעוד יום כמ"ש בסי' רנ"ג.

עואפילו אם הטמינם מבעוד יום אצל קדרה חמה המכוסה בבגדים, או

עזבשאר דבר שאינו מוסיף הבל, ובשבת נפל הכיסוי, אסור להחזירו עליהם אם עדיין לא

עחנתבשלו כל צרכן, והיד סולדת שם. וכן אסור להוסיף עוד בגד אחר בשבת, מפני שממהר לגמור

עטבישולם בשבת:

פה אבל פירות שאין נאכלים כשהם חיים,

פאואפילו בצל

פבשלפעמים אוכלים אותו חי,

פגמכל מקום אין טוב לאכלו חי כמו תפוחים

פדוכיוצא בהם, והוא הדין כל דבר שאין טוב לאכלו חי,

פהאסור לצלותו סמוך לחשכה, אלא אם כן יש שהות ביום שיצלה כמאכל בן דרוסאי.

פואבל אם לא נצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, אסור להשהותו בכל מקום שאסור להשהות

פזבשר שור ועז שלא נצלה כמאכל בן דרוסאי:

פחלהשהות פת בתנור ולרדותה
ו אסור ליתן סמוך לחשכה פת לתנור

פטשהיה בימיהם, אע"פ שהוא גרוף וקטום,

צאו לתנור שלנו שאינו גרוף וקטום,

צאולא חררה על גבי גחלים, אלא אם כן יש שהות ביום כדי שיקרמו פני הפת המדובקים בתנור,

צבופניה של צד חלל התנור,

צגוכן בחררה, שאז אין לחוש שמא יחתה שלא יפסיד הפת.

צדועיסה הממולאה בבשר או בדגים (או בגבינה), צריך שיקרמו פניה

צהמלמעלה ומלמטה, ויתבשל המילוי שבתוכה כמאכל בן דרוסאי.

צווכל פת שנאפית כל כך עד שאם פורסה אין חוטים נמשכים הימנה,

צזבידוע שקרמו פניה כראוי.

צחעיין סי' תס"א.

צטויש אומרים

קשאיזה צד הפת שקרם תחלה די בכך. ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד, שאם עבר ונתן פת

קאלתנור סמוך לחשכה ולא קרמו אלא פניה המדובקים בתנור, שמן הסתם אותו הצד קרם תחלה,

קבוכן פני החררה שלצד הגחלים, מותר לו לאכלה בשבת.

קגאבל אם לא קרמו פניה כלל, אסורה בין לו בין לאחרים עד למוצאי

קדשבת בכדי שיעשו,

קהאפילו נתנה סמוך לחשכה ממש, בענין שכיוצא בזה גבי בשר שבקדירה היה מותר אפילו

קולכתחלה, כיון שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה,

קזמכל מקום בפת

קחוכל כיוצא בזה, כגון עוגה ומיני בצק שאופין בקדירה,

קטאין זה מועיל כלום, לפי שהן אינן צריכים שהות גדול לאפיית[ן] כמו שצריך לבישול בשר,

קיויכולין הן להגמר שיהו ראויין לסעודת הלילה, ויש לחוש שמא יחתה בגחלים לגמור

קיאאפייתן לצורך סעודת הלילה:

קיבז במה דברים אמורים

קיגשנתנה במזיד. אבל אם היה שוגג, מותר לו לרדות ממנה כדי מזון שלש סעודות של שבת,

קידאם אין לו פת אחרת לשבת.

קיהויכול לומר לאחרים

קיושאין להם פת לשבת

קיזבאו ורדו לכם מזון ג' סעודות.

קיחוכשהוא רודה לא ירדה במרדה, אלא בסכין וכיוצא בו, שלא יעשה

קיטכדרך שהוא עושה בחול.

קכואם אי אפשר לו לרדות בשינוי, יכול לרדות במרדה כדרכו:

קכאח ולמה לא קנסו על השוגג, כמו שקנסו על

קכבהמשהה תבשיל בשוגג

קכגאע"פ שאין לו תבשיל אחר. לפי שאין חיוב כל כך לאכול תבשיל בשבת,

קכדאבל בלא פת אי אפשר לקיים מצו ג' סעודות בשבת,

קכהכמו שיתבאר בסי' רע"ד.

קכוומכל מקום אם אין לו מה לאכול כלל בשבת כי אם אותו התבשיל בלבד שהשהה בשוגג, מותר

קכזלו לאכלו מפני כבוד השבת, שאסור להתענות בו,

קכחכמו שיתבאר בסי' רפ"ח.

קכטואם יש לו חתיכת פת גדולה מספקת לשלש סעודות, אסור לו לאכול

קלבשבת מפת זו שנאפית באיסור כדי לברך על לחם משנה שלמים,

קלאכיון שעיקר מצות שלש סעודות בשבת יכול לקיים בלא פת זו:

קלבט לא הצריכו לרדות בשינוי אלא כשנאפית

קלגבאיסור, אבל אם נאפית בהיתר, כגון שקרמו פניה מבעוד יום, או בתנור שלנו הגרוף וקטום,

קלדאו שפי התנור מכוסה וטוח בטיט

קלהשאז אין לחוש לחיתוי כמו שנתבאר למעלה,

קלומותר לרדות במרדה כדרכו, כיון שהוא צורך שבת, שאין לו פת אחרת. אבל אם יש לו פת

קלזאחרת, אסור לרדות אפילו בשינוי,

קלחשרדיית הפת היא אסורה מדברי סופרים,

קלטולא התירוה אלא לצורך שבת.

קמבמה דברים אמורים בתנורים שבימיהם שהיה כעין קדירה והיו

קמאמדביקים פת לדופני התנור

קמבושייך בהם רדייה.

קמגאבל בתנורים שלנו שהפת מונחת על שולי התנור, לא שייך בהם כלל רדייה, ומותר להוציא

קמדמהתנור

קמהכל הפת שנאפית בהיתר

קמואע"פ שיש לו פת אחרת.

קמזומכל מקום לא יוציא ברחת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, אלא

קמחיתחוב בה סכין וכיוצא בו, או יוציאה במקל:

קמטי במה דברים אמורים כשדעתו לאכול בשבת

קנמהפת שמוציא, אע"פ שאינו צריך לה שיש לו אחרת. אבל אם אין דעתו לאכול ממנה,

קנאאסור להוציאה אפילו על ידי שינוי, שאסור להכין משבת

קנבלחול אפילו בענין שאין בו שום סרך מלאכה אלא טלטול בעלמא, כגון להביא יין מהמרתף

קנגלבית בשבת לצורך הבדלה במוצאי שבת, וכל כיוצא בזה, וכמו שיתבאר בסי' תק"ג

קנדלענין יום טוב עיין שם:

קנהיא אפילו אם אין דעתו לאכול מהפת בשבת,

קנואסור ליתנה לתנור שלנו שאינו גרוף וקטום סמוך לחשכה כל כך שאין שהות שיקרמו פניה

קנזמבעוד יום, אע"פ שהוא אופה אותה לצורך מוצאי שבת, ובכל השבת כולה יכולה

קנחלהאפות בלא חיתוי, מכל מקום חוששים שמא ימלך אחר כך לאכלה בשבת, שהרי מותר לו

קנטלהוציאה מתנור שלנו שאין בו רדייה, וכיון שיהיה דעתו עליה לאכלה, שמא ישכח ויחתה

קסבגחלים לגמור אפייתה.

קסאשמטעם זה אסור להשהות תבשיל לצורך סעודת שחרית, בכל מקום שאסור

קסבלהשהותו לצורך סעודת הלילה משום גזרת שמא יחתה, כמו שנתבאר בסי' רנ"ג,

קסגאע"פ שעד סעודת שחרית יוכל להתבשל בלא חיתוי:

קסדיב מי שנתן פת לתנור בשבת עצמה, בין בשוגג

קסהבין במזיד, ונמלך לרדותה מהתנור קודם שתיאפה, מותר לו לרדותה אע"פ שאין בה צורך שבת, שהרי אינה

קסוראויה לאכילה,

קסזואפילו בתנורים שלהם ששייך בהם רדייה, שהתירו לו חכמים איסור של דבריהם כדי שלא

קסחיבא לידי איסור סקילה, או לידי איסור חטאת. ומכל מקום אם אפשר לו לרדות על ידי שינוי,

קסטישנה.

קעאבל לאדם אחר לא התירו לרדות אפילו על ידי שינוי, כדי שלא יבא

קעאחבירו לידי חיוב חטאת או סקילה, שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך,

קעבכיון שחבירו פשע במה שנתן הפת לתנור.

קעגעיין סוף סי' ש"[ו]:

קעדלהשהות קטניות
יג לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמסין

קעהאו שאר כל מיני קטניות,

קעוויניח על גבי כירה או לתוך התנור שלנו, שאינו טוח בטיט,

קעזאם אינ[ן] גרופים וקטומים,

קעחאלא אם כן יש שהות ביום שיתבשלו כמאכל בן דרוסאי לפי מנהגנו.

קעטאבל אם אין שהות ביום כל כך, אסור להניחה שם אפילו סמוך לחשכה

קפממש, בענין שכיוצא בזה בבשר מותר להשהותו שם כיון שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ולא

קפאיוכל להגמר עוד לסעודת הלילה,

קפבאבל כל מיני קטניות הם ממהרים להתבשל ויכולין להגמר לסעודת הלילה. וכן הדין בכל מיני ירקות.

קפגואם עבר והניחה שם בין בשוגג בין במזיד ולא נתבשלו כמאכל בן

קפדדרוסאי מבעוד יום, אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו:

קפהלהשהות מים לחממם
יד וכן הדין בנותן מים בקדרה לחממם, לתנור

קפושלנו שאינו גרוף וקטום,

קפז(לצורך (ג) שתיה או אפילו) לצורך הדחת כלים בשבת, שצריך שיניח שם הקדרה מבעוד יום כל כך

קפחשיהא שהות ביום שיוכלו להתחמם חצי החימום

קפטלכתחלה, לפי מנהגנו,

קצאו שיחמו כל צרכם, להאוסרים להשהות שם תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי או אפילו כל

קצאצרכו עד שיהיה מצטמק ורע לו, והמים חמין גם כן מצטמקין ורע להן.

קצבאבל לא יניחנה שם סמוך לחשכה ממש, שהמים גם כן הם ממהרים

קצגלהתחמם. ואף שהמים ראוים לשתיה גם כשהם צוננים,

קצדמכל מקום אינם טובים כל כך כפירות הנאכלים חיים

קצהשנתבאר למעלה.

קצוואם עבר והניח שם בין בשוגג בין במזיד ולא נתחממו שליש חימומם

קצזמבעוד יום, אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו:

קצחטו אסור

קצטליתן מים סמוך לחשכה לתוך קדרה הקבועה בתוך תנור בית החורף,

ראלא אם כן יש שהות שיוכלו להתחמם חצי חימומם מבעוד יום.

ראשאף שכוונתו שלא תבקע הקדרה, מכל מקום כיון שחפץ גם כן במים הללו שיתחממו כדי

רבלהדיח בהם כלים בשבת כמו שדרך הוא להדיח בהם, יש לחוש שמא יחתה בגחלים.

רג(ואע"פ שמותר לסמוך אצל תנור שאינו גרוף וקטום כמו שנתבאר

רדבסי' רנ"ג.

רהמכל מקום כיון שקדרה זו בולטת על הגחלים שבתנור, הרי זה כמשהה על גבי הגחלים ממש).

רוואם עבר ונתן אפילו בשוגג ולא נתחממו שליש חימומם מבעוד יום,

רזאסור אפילו להדיח בהם כלים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו

רח(ומכל מקום אם נתנם שם קודם שהוסק התנור, אפשר שיש להקל אם היה שוגג):

רטקונטרס אחרון
(א) מודים הם כו'.

ריואף

ריאשהט"ז

ריבכתב דאף אצל האש שרי להטור. מכל מקום במג"א

ריגמשמע שהסכים למה שהעתיק בשם המאור

רידדדוקא בתנורים שבימיהם. והאידנא לא שייך זה

ריה(לכן לא העתקתיו).

ריובשגם

ריזכי המעיין בסיום דברי המאור גבי בישרא אגומרי,

ריחיראה לעינים דמיירי קודם מאכל בן דרוסאי, כפי שיטתו ריש פרק כירה, דלא כהרי"ף.

ריטובאמת שלפי פירושו

רכבקשיא ליה זיקא, דהיינו שהתנור צר לחתות בו בעוד הצלי בתוכו שלא יקטום הצלי (פירוש

רכאשלא ישבור. כמו נקטם ראשו),

רכבויצטרך להוציאו לחוץ וקשיא ליה זיקא עיין שם,

רכגאין סברא כלל לחלק בין הגיע למאכל בן דרוסאי ללא הגיע, כמו שבאמת שגם המאור לא

רכדחילק ביניהם. ואם כן אי אפשר לומר כלל שהטור וסיעתו יסברו כפירוש המאור.

רכהוהדבר

רכוברור שהטור עומד בשיטת אביו הרא"ש,

רכזשכתב בהדיא ריש פרק כירה בשם הרב רבינו יונה, דמתניתין

רכחדאין צולין דאוקמיה

רכטכמאכל בן דרוסאי אתי שפיר לכולי עלמא, להמחמירים מיירי שיגרוף הגחלים, ולחנניה אף

רלבלא גריפה עיין שם. ומה שסתם הטור כאן

רלאמשום דסבירא ליה כהרא"ש דפסק כחנניה

רלבכמו שנתבאר בסימן רנ"ג.

רלגהילכך הרוצה לחוש לדברי הרי"ף וסיעתו אין היתר אלא

רלד(כמ"ש הר"ן ומגיד משנה)

רלהעל גבי הגחלים ממש. ובעטרת זקנים

רלוכתב שכן הוא גם דעת הטור. אבל שאר פוסקים העומדים כאן בשיטת הטור, דהיינו

רלזרש"י

רלחתוס'

רלטרז"ה

רמספר התרומה

רמאסמ"ג

רמבוסמ"ק,

רמגאין מהם ראיה כלל לשיטת הרי"ף, שכולם פסקו כחנניה.

רמדאבל מהרמב"ן במלחמות

רמהוהרב רבינו יונה והרא"ש

רמווהר"ן

רמזיש ראיה, שכאן לא סבירא להו כפירוש הרמב"ם,

רמחואפילו הכי החמירו לשיטת הרי"ף וסיעתו:

רמט(ב) גדי מנותח כו'.

רנהמג"א

רנאאפשר דכלל זה במה שכתב וכן כל כיוצא בזה, ועוד דאתי במכל שכן, שהמתירין בתנור

רנבמכוסה לא נזכרו כלל בשו"ע,

רנגשדחאום בעלי השו"ע מהלכה, משום דהרי"ף

רנדוהרמב"ם

רנהותוס'

רנווהרא"ש

רנזור"ן

רנחוטור פליגי עלייהו, ומהר"ם

רנטכתב דלעולם יש לפסוק כהרי"ף, לבר היכא דהתוס' פליגי עליה, והכא גם התוס'

רסמסכימים הכי, ואפילו הכי בדיעבד סמכינן עלייהו. כל שכן דעת הרמב"ם דפסק כמותו

רסאבש"ע. ואף רמ"א

רסבלא סיים אחר המחמירים כדרכו בכל המקומות שמכריע נגד הרמב"ם, אבל כאן סיים

רסגוהכי נהוג,

רסדוהיינו לכתחלה, כמשמעות לשון מנהג, אבל בדיעבד אין לנו הכרעה, וממילא הלך אחר

רסההמיקל בדברי סופרים.

רסווהב"ח

רסזמשום שהשו"ע אינו ספוק

רסחבעיניו מלחלוק עליו ולסתור פסקיו כדרכו

רסטלכן לא היקל בזה, דהרמב"ם יחידאה הוא. אבל אנן הנמשכים אחר השו"ע בכל

רעמקום שאין רמ"א חולק עליו בפירוש,

רעאפשיטא שיש להקל כאן בדיעבד. וגדולה מזו כתב רמ"א סימן רנ"ז ס"א

רעבבהגה"ה עיין שם:

רעג(ג) לצורך שתיה. מה

רעדשכתב המג"א

רעהדהכא מיירי. צ"ע היכא מיירי, שהרי כל הפוסקים לבד הרמב"ם

רעופירשו הכא כפרש"י

רעזדוק ותשכח, והרמב"ם לא סבירא ליה כרשב"ם

רעחבפירות חיין, וכמ"ש (הב"י סוף סי' רנ"ז

רעטו)המג"א ס"ק י"ב,

רפדהרב ב"י בסעיף ד מיירי אליבא דהרמב"ם בסמוך לגחלים, אבל הכא הקדירה

רפאמפסקת.

רפבובגוף הדין

רפגמשמע בהדיא במרדכי ריש פרק כירה דמים לא דמי לפירות אלא לביצה. ואין

רפדסברא כלל לדחוק ולומר דמיירי

רפהבהדחה, דהוה ליה לפרש, ומסתמא מיירי דומיא דביצה.

רפווגם בגמרא

רפזדף ל"ז ע"ב דאמר רב ששת,

רפחדסבירא ליה כחנניה,

רפטדמשהין חמין שלא הוחמו כל צרכן, ומשמע בהדיא דלא הוחמו כלל, לא.

רצגם כן דוחק גדול לומר דמיירי בהדחת כלים, דאמורא הוה ליה לפרש,

רצאומסתמא מיירי דומיא דתבשיל.

רצבובר מן כל דין

רצגמצינו מפורש במשנתנו

רצדמעשה שעשו אנשי טבריא כו' שאסרו בשתיה, ומשמע אף אם הוחמו (ואף

רצהאם הוחמו בשביל רחיצה, אין לאסור בשתיה לפי סברא זו) בשביל שתיה, ולא משום הטמנה

רצוכמפורש שם בגמרא.

רצזורשב"ם עצמו שהמציא היתר הפירות, מתיר גם בהטמנה, וכן דעת המרדכי ריש פרק

רצחכירה,

רצטמכלל דסבירא להו לחלק בין פירות למים:

ש[425] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן

שאזה:

שב(א)

שגלהשהות בשר בתנור (ס"א-ג).

שד(ב)

שהלהשהות פירות הנאכלים חיים (ס"ד-ה).

שו(ג)

שזלהשהות פת בתנור ולרדותה (ס"ו-יב).

שח(ד)

שטלהשהות קטניות (סי"ג).

שי(ה)

שיאלהשהות מים לחממם (סי"ד-טו).

שיבלכללות סימן זה ראה קובץ הערות וביאורים

שיג(ירושלים) ח"ו. קיצור הלכות ע' שבת כהלכה ח"א פ"ח. נימוקי שבת.

שידביאורי השלחן. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

שיה[426]

שיוסעיף ח (אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך התנור שהוסק בגפת

שיזועצים ואינו גרוף וקטום, ואין חוששים שמא יחתה בשבת, דכיון שעכשיו הוא חי הוא מסיח

שיחדעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה בגחלים, ובכל הלילה עד

שיטלמחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל), ושם נסמן (הערות 44-46).

שכ[427]

שכאבה"ג הל' שבת יז, ג (קדרא חיתא, מותר לשהותה על גבי גחלים, מאי טעמא, דאסחה

שכבליה דעתיה מיניה ... ולעניין צלי...). הובא בתוס' יח, ב ד"ה האי (מפרש

שכגבה"ג דמכאן ואילך איירי בצלי ... ראוי לאוכלה בלילה, ואתי לחתויי). רא"ש

שכדפ"א סי' לה (כתב בעל ה"ג דבצלי איירי). טור ושו"ע ס"א (אף על פי

שכהשבשר חי מותר להשהותו, הני מילי בקדרה, אבל בצלי שאצל האש, אסור להניחו סמוך לחשיכה,

שכושממהר להתבשל ואתי לחתויי).

שכזוכן הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה

שכחאבל במיני (ובצלי הנצלה בשפוד אין מועיל חי).

שכט[428]

שלמ"א סק"א (משמע דבצלי קדר שרי). והוא ממ"ש בטור ושו"ע

שלא(הני מילי בקדרה, אבל בצלי שאצל האש).

שלבצלי קדר נתפרש לקמן סי' תעו ס"ד (פירוש

שלגשנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה, אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו).

שלד[429] החילוקים בין "אצל

שלההגחלים" לבין "על גבי הגחלים", יתבארו לקמן ס"ב-ג; משא"כ

שלובנידון דידן (שאסור אף שהוא חי) אין הפרש בינם.

שלז[430]

שלחכרב ירמיה דלישנא בתרא בגמרא שם (איכא דאמרי ... כי פליגי דברחא (איל גדול, לא קשיא

שלטליה זיקא, ואתי לגלויי פי התנור ליטול כיסויו לחתות, רש"י), ולא שריק (פי התנור

שמבטיט סביב כיסוי, רש"י), דרב אשי שרי, ורב ירמיה מדפתי אסיר). והיינו שבאיל

שמאגדול וכיו"ב, לרב אשי סגי בכיסוי, ולרב ירמי' צריך טח בטיט, וקיי"ל כרב

שמבירמי'.

שמגרי"ף ו, ב (וקא פסקי רבוואתא כי האי לישנא בתרא, וכרב אשי.

שמדואיכא מאן דפסק כרב ירמיה מדפתי דאסר, ואנן נמי כרב ירמיה מדפתי סבירא לן).

שמהרא"ש פ"א סי' לה (כלשון הרי"ף). תוס' יח, ב ד"ה התם (ונראה דאין

שמוהלכה כרב אשי בהאי לישנא דשרי ברחא ולא שריק). רמב"ם פ"ג הי"ג (אם בשר

שמזעז או בשר שור הוא, אסור, שמא יחתה בגחלים לבשלו, ואם טח פי התנור בטיט מותר).

שמחר"ן שם ד"ה נמצא (הרי"ף ז"ל הכריע כדברי מי שפסק כרב ירמיה מדפתי,

שמטהילכך ... שריק שרי, לא שריק אסור ... וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק ג'

שנמהלכות שבת). טור ושו"ע שם ס"א (ואם הוא בתנור, וטח פיו בטיט ... מותר).

שנאודעת הפוסקים כרב אשי – תתבאר לקמן

שנבס"ג (אם השהה בתנור מכוסה, אפילו אינו טוח בטיט ... שיש מתירים

שנגאפילו לכתחלה, שאין חוששים שיגלה פי התנור כדי לחתות), ושם נסמן (הערה 460).

שנד[431]

שנהמשמעות רש"י שם ד"ה וטוחה (דכולי האי לא טרח, ומידכר).

שנו[432]

שנזרש"י שם ד"ה ברחא (ואתי לגלויי פי התנור ליטול כיסויו לחתות).

שנח[433]

שנטכדלעיל סי' רנג ס"א (ויהפך הגחלים במחתה בשבת לגמור בישולו),

שסושם נסמן (הערה 11).

שסא[434]

שסבגמרא שם (ברחא (איל גדול, רש"י) ושריק (פי התנור בטיט סביב כיסוי, אינו

שסגמוכן לחתות, רש"י) ... שפיר דמי). וכלישנא בתרא שזה מותר לדברי הכל

שסד(ראה לעיל הערה 430).

שסהטור ושו"ע שם (ואם הוא בתנור, וטח פיו בטיט, בין גדי ועוף שלמים, בין בשר שור

שסואו עז, מותר דלא חיישינן לחיתוי).

שסזוכן לענין נתינת צמר ליורה לצובעו,

שסחנתבאר לעיל סי' רנב ס"ב (לתת צמר לתוך היורה מבעוד יום [ל]צובעו ... שתהא היורה

שסטטוחה בטיט סביב כסויה, שאם אינה טוחה אסור, משום שמא ישכח ויגלה כסויה בשבת ו[י]גיס

שעבה בכף, והמגיס בקדרה רותחת אפילו אינה על האש חייב משום מבשל ... אבל כשהיא טוחה בטיט

שעאלא יבא לטרוח כל כך לסתור הטיחוי כדי להגיס).

שעבאלא דהתם מיירי שמשאיר הצמר ביורה עד

שעגאחר השבת, משא"כ כאן הרי דעתו לאכלו בתוך השבת.

שעדועל זה נתבאר לקמן סי' רנט ס"ז (תנור

שעהשמניחים בו החמין לשבת וסותמין פיו בדף ושורקים אותו בטיט, מותר לסתור אותה סתימה

שעובשבת כדי להוציא החמין ...

שעזשריקת התנור שלא נעשית כלל לקיום, אלא לשמור החום לפי שעה ולסותרה למחר, לא גזרו

שעחעליה).

שעט[435]

שפמ"א סק"ה (הכל שרי, אפילו בקדירה, כיון שאינו מוכן לחתות, שהרי

שפאסתום היא).

שפב[436]

שפגב"י בתחילת הסי' (ומשמע ... ברחא שריק, כיון דליכא למיחש לחיתוי שרי, בין

שפדחי גמור בין בהתחיל להתבשל אף על פי שלא הגיע למאכל בן דרוסאי). רמ"א

שפהס"א (ואין חילוק בזה בין אם הוא חי לגמרי או שנתבשל קצת). מ"א ס"ק

שפוד (ולא הגיע למאכל בן דרוסאי).

שפז[437]

שפחגמרא יח, ב (דברחא (איל גדול, לא קשיא ליה זיקא, ואתי לגלויי פי התנור ליטול

שפטכיסויו לחתות, רש"י) ולא שריק אסור ... דגדיא (קשי ליה זיקא, רש"י) בין שריק

שצבין לא שריק שפיר דמי). טור ושו"ע ס"א (והני מילי בבשר שור או עז, אבל בשר

שצאגדי ועוף ... מותר).

שצב[438]

שצגרמב"ם פ"ג הי"ג (אם בשר עז או בשר שור הוא אסור). מ"מ

שצדשם (פירוש ברחא תיש, וכתב רבינו בשר עז או של שור, לפי שכל שכן הוא). שו"ע

שצהס"א (והני מילי בבשר שור או עז).

שצו[439]

שצזרש"י שם ד"ה ברחא (איל גדול).

שצח[440]

שצטרמב"ם שם (ואם טח פי התנור בטיט מותר, שאם בא לפתוח התנור ולחתות תכנס

תהרוח ויתקשה הבשר ויפסד ויצטנן התנור ויפסיד הבשר). אלא שהרמב"ם מיירי בטח פי

תאהתנור בטיט, שמותר מטעם זה אף בבשר שור ועז. וכאן מיירי בתנור מכוסה, שמטעם זה

תבעכ"פ מותר בבשר גדי.

תג[441]

תדספר התרומה סי' רכד (שהטלה או העוף). הובא בהגהות מיימוניות שם אות ז (בספר התרומה

תהכתב דין עוף כטלה). שו"ע שם (אבל בשר גדי ועוף).

תו[442]

תזגמרא שם (והתנ[ן] אין צולין בשר ... התם בבשרא אגומרי), כפירוש רש"י

תחשם (שאינו בתנור, דאפילו כיסוי ליכא, ומוכן להפוך בו ולחתות). ספר התרומה

תטשם (ואוקימנא לה בבשרא אגומרי, היינו חוץ לתנור סמוך לגחלים, דלצורך לאכול בלילה, ואיכא

תילמיגזר שמא יחתה כדי למהר לבשל). סמ"ג ל"ת סה יד, א (בבישרא אגומרי,

תיאפירוש חוץ לתנור). סמ"[ק] סי' רפא ע' רפז.

תיב[443]

תיגהגהות אשרי פ"א סי' מ (וכגון שהתנור מכוסה אף על גב דלא שריק). **טור

תיד**(אפילו אינו טוח מותר). ב"י (ומשמע דהוא הדין אם הבשר תוך התנור סמוך לגחלים

תיהואין פי התנור מכוסה כלל, חשיב מנח אגומרי, ואפילו בגדיא אסור, דעד כאן לא שרי בלא

תיושריק אלא בשפי התנור מכוסה מיהא, דלא מגלי ליה משום דקשה ליה זיקא, וכן כתוב בהדיא

תיזבהגהות אשיר"י, וכך הם דברי רבינו). ט"ז ס"ק א (ולהטור היתר הגדי הוא

תיחמשום שהרוח קשה לו, והיינו דוקא בתנור סתום, דלא יפתחנו בשביל זה). רמ"א ס"א

תיט(ובתנור שפיו מכוסה אלא שאינו טוח בטיט, אז יש לחלק בין גדי ועוף לשאר בשר). מ"א

תכס"ק ו (אפילו הוא בתנור, כל שאינו מכוסה כלל, אסור).

תכאודעה הב', שהיא דעת הרמב"ם

תכבושו"ע (שכל שאין הבשר על גבי הגחלים הרי זה נחשב כמו בתוך התנור), תתבאר לקמן

תכגס"ג (גדי ... בין בתוך התנור, אפילו מגולה, בין חוץ לתנור ... שיש מתירים אפילו לכתחלה, שאין חוששים שיחתה בגחלים, דכיון

תכדשהבשר הוא רך, אם יחתה בגחלים יתחרך הבשר, שאין צריך אלא חמימות האש בלבד).

תכה[444]

תכוטור (וגדי שהרוח קשה לו, אפילו אינו טוח מותר, דלא חיישינן שמא יפתח ויחתה כיון

תכזשהרוח קשה לו), ולבוש ס"א (דגדי ועוף כשהם מנותחים הרוח קשה להם, אז ליכא למיחש

תכחשמא יגלה התנור ויחתה בגחלים אף על פי שאינו טוח, מפני שירא שיכנס בו הרוח ויפסיד

תכטהבשר).

תל[445]

תלאגמ' שם כ, א (התם מינתח (ואם פותח פי התנור עייל ביה זיקא וקשי ליה, רש"י),

תלבהכא לא מינתח (ואי מגלי ליה לא קשי ליה זיקא, רש"י)). טור (וכגון שהוא מנותח

תלגלאיברים, שאז הרוח קשה לו). ט"ז סוף סק"א (דהיתר הגדי אינו אלא במנותח, דאז

תלדדוקא הרוח קשה לו, אבל שלם דינו כשור).

תלה[446]

תלוהגהות מרדכי פ"ג עט, ג (לא מיקרי מנתח, כיון דחלל הגוף שלם ולא שליט ביה

תלזזיקא כולי האי בפנים, מחמת שהצלעות סביב מגינות עליו). רמ"א שם (וכל זמן שחלל

תלחהגוף שלם, אף על פי שאין עליו ראשו וכרעיו, מקרי שלם).

תלט[447]

תמגמרא מנחות נז, א (דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא). ב"י

תמאד"ה אין צולין (והוי יודע שאם לא נצלה אלא מצד אחד כמאכל בן דרוסאי, אמרינן בפרק

תמבכל המנחות באות מצה, דלאו כלום הוא ... ומשמע דהוא הדין לענין דין זה, דמאי שנא).

תמגשו"ע ס"ב (כדי שיצלה מבעוד יום משני צדדיו, כמאכל בן דרוסאי). וראה גם

תמדרמב"ם שם פ"ט ה"ה.

תמה[448]

תמומשנהיט, ב (אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום),

תמזובגמרא שם כ, א (וכמה, אמר ר' אלעזר אמר רב כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי).

תמחטור ושו"ע שם (אין צולין ... בשר על גבי גחלים, אלא כדי שיצלה מבעוד יום משני

תמטצדדיו, כמאכל בן דרוסאי).

תנ[449]

תנאגמרא יח, ב (אין צולין בשר אין צולין בשר ... בבשרא אגומרי). שו"ע שם (על גבי

תנבגחלים). הרי שגם בזה התירו כשנצלה מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי.

תנגומה שאין חוששים בזה להטמנה, לדעה הא'

תנדדלעיל סי' רנג ס"י שקדרה הנוגעת בגחלים חשיב הטמנה, נתבאר במהדורא בתרא

תנהס"ו בכמה אופנים. ומסיק שם ס"ח (דבשר וחררה על גבי גחלים לא דמי לקדירה על

תנוגבי גחלים, משום דכשגוף האוכל או המשקה מגולה לא שייך כלל הטמנה אפילו במקצת, אלא כשהוא

תנזבקדרה דוקא).

תנח[450]

תנטט"ז סק"א (הטור אינו מחלק בין על גבי האש לאצל האש ... דאפילו אצל

תסהאש מותר אחר מאכל בן דרוסאי). מ"א סק"ו (כמאכל בן דרוסאי מיהא שרי.

תסאמשא"כ לסברא הראשונה [היא דעה הב' דלקמן סעיף הבא] אין היתר כמאכל בן דרוסאי

תסבאלא כשמונח על הגחלים ממש), וס"ק ז (סמוך לגחלים) (כמ"ש בסי' רנג)

תסג[אולי הכוונה להמבואר שם סוף ס"י. וראה כאן בסוף הסעיף].

תסד[451]

תסהדלעיל סי' רנג ס"ט (ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל

תסובן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו, דהיינו שיפה לו לאדם

תסזושמח במה שהתבשיל מצטמק, חוששין שמא יחתה בשבת).

תסחמכל מקום יודו כאן שנתפרש בגמרא דסגי

תסטבנצלה כמאכל בן דרוסאי.

תע[452]

תעאר"ן (ו, ב) ד"ה והאי בשיל (לפי דעת הרב אלפס ז"ל ... כל שמצטמק

תעבויפה לו אסור, דהא דאמרינן לקמן גבי אין צולין בשר בצל וביצה וכו' וכמה אמר ר' אלעזר

תעגאמר רב כדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי. התם בשהן עצמן מונחין על האש, דכיון שהגיע למאכל

תעדבן דרוסאי אם יחתה בגחלים יחרוך אותן. וזהו שכתב הרב אלפסי ז"ל לההיא דרב, אף

תעהעל פי שפסק בפרק כירה שאסור לשהות על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה כל שמצטמק

תעוויפה לו). והיינו מה שפסק הרי"ף ח, א (אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו

תעזמבעוד יום ... וכמה כדי שיצולו אמר ר' זריקא אמר רבי אלעאי אמר רב כמאכל בן דרוסאי).

תעחמ"מ פ"ג הט"ז (ופירוש דין זה הוא בכל בשר, וכשהבשר עצמו מונח על גוף

תעטהאש. וכל שהוא ראוי לאכילה מפורש שם בגמרא כמאכל בן דרוסאי). והיינו שמפרש כן גם

תפבדעת הרמב"ם פ"ג ה"ד (תבשיל שלא בשל כל צרכו, וחמין שלא הוחמו כל צרכן,

תפאאו תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא יפה לו, אין משהין אותו על גבי האש בשבת,

תפבאע"פ שהונח מבעוד יום, גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצומקו).

תפגמ"א ס"ק ו (ומיהו כשנצלה כמאכל

תפדבן דרוסאי שרי, אפילו להאוסרין ברס"י רנ"ג בקדירה).

תפה*

תפוהרב רבנו יונה הובא בר[א]"ש

תפזר"פ כירה (כתב ה"ר יונה ז"ל שאין בזה תמהון, דאיצטריך ההוא פירושא אפילו

תפחלרבנן ואפילו לרב דאסר מצטמק ויפה לו, דאשמעינן כיון שנצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי

תפטמשהינן אותו על גבי גרופה וקטומה ... סיפא ודאי אתיא כחנניא, כיון דקתני ולא חררה על

תצגבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום, משמע הא קרמו פניה שפיר דמי לשהותה על גבי

תצאגחלים בלא גרוף ובלא קטום, אבל האי דקתני רישא אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו

תצבמבעוד יום, אתיא בין לחנניא בין לרבנן, לחנניא אף על פי שלא יגרוף ולא יקטום ולרבנן

תצגוהוא שיגרוף ויקטום עם חשיכה).

תצדוהיינו שמה שפסק הרי"ף (אין צולין בשר

תצהבצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ... וכמה כדי שיצולו, אמר ר' זריקא אמר רבי אלעאי

תצואמר רב כמאכל בן דרוסאי), היינו דוקא בבשר בצל וביצה שמשהה על גבי גרופה וקטומה,

תצזוהא דתנן יט, ב (ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום), דמיירי

תצחבלי גרופה וקטומה (על גבי גחלים), דינו כמו תבשיל, שתלוי בב' דעות הנ"ל.

תצטדעה זו הובאה גם לקמן במהדורא בתרא

500ס"ו ד"ה ומשום (להרא"ש ריש פ"ג בשם הרב רבינו

501יונה, דלא סבירא ליה לחלק בין צלי על האש לקדרה (וכהרז"ה שם שהשיג על הרי"ף),

502דהא דלא אסרו הטמנה בחררה היינו טעמא משום דמיירי לחנניה כדאיתא ליה, ולרבנן כדאיתא

503להו, בגוונא דשרי לאפות מבעוד יום דלא חיישינן לחיתוי משום דלאו מצטמק ויפה לו הוא),

504ושם נסמן (הערה 2737).

505אמנם לא נתפרש למה הובאה כאן דעה זו,

506דהא לא קיי"ל כדעה זו, כנפסק כאן בפשיטות (בצלי שמונח על גבי

507הגחלים ממש, מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום).

508[453]

509כאמור בר"ן שם שלא הקילו בצלי אלא "כשהבשר עצמו מונח על גוף האש",

510משא"כ אם "אינו על גבי הגחלים ממש", דינו כמו בתבשיל, שלא התיר

511הרי"ף וסיעתו אלא במצטמק ורע לו.

512ונתבאר בקונטרס אחרון סק"א (הילכך

513הרוצה לחוש לדברי הרי"ף וסיעתו, אין היתר אלא (כמ"ש הר"ן ומגיד

514משנה) על גבי הגחלים ממש).

515[454]

516סי' רנג סעיף ט (וכבר נתפשט המנהג להקל כסברא הראשונה).

517[455]

518מרדכי רמז רנא (בבשרא אגומרי, היינו חוץ לתנור סמוך לגחלים, ולא על גחלים ממש,

519דהיאך יקח הבשר מעל הגחלים, אולי הגחלים אינן כבויין). מ"א סק"ז

520(דהיאך יקח הבשר מעל הגחלים, אולי אין נכבין עדיין (מרדכי)).

521[456]

522סעיף יא (ואם הגחלים אינן סביב הקדרה אלא תחתיה, מן הדין מותר אפילו

523לישראל ליטלה, שאף אם ינענע קצת הגחלים על ידי נטילת הקדרה, לא יובערו על ידי כך

524ולא יוכבו).

525[457]

526שארית יוסף ר"פ כירה (מיירי בבשר אגומרי שאסור מפני שהוא מכבה ...

527בכאן מדבר שהקדירה על הגחלים, שאין מכבה כמו בשר). הובא בחדושי אנשי שם על המרדכי רמז

528רצט.

529[458]

530הגהות אשרי פ"א סי' מ (ואם עבר ונצלה באיסור או נאפה בשבת, אסור, ואפילו שכח).

531שו"ע ס"ג (אם עבר, או שכח, ונצלה בשבת באיסור, אסור).

532אמנם נתבאר לקמן ס"ח (ומכל

533מקום אם אין לו מה לאכול כלל בשבת כי אם אותו התבשיל בלבד שהשהה בשוגג, מותר לו

534לאכלו מפני כבוד השבת, שאסור להתענות בו).

535[459]

536כדלעיל סי' רנג סי"ב (כל מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל

537שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, אם עבר ושהה, אפילו בשוגג ... אסור בין לו בין לאחרים עד

538שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו), ושם נסמן (הערות 87-90).

539[460]

540רב אשי יח, ב ללישנא בתרא (ברחא ולא שריק (איל גדול לא קשיא ליה זיקא, ואתי לגלויי

541פי התנור ליטול כיסויו לחתות, רש"י), דרב אשי שרי), שפסקו כמותו ספר**

542התרומה** סי' רכד (הלכך בתוך התנור ופיו מכוסה מותר לתת שפוד של בשר לצלות עם חשכה,

543אף על פי שלא יהא מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי, כרב אשי דשרי). המאור ו, ב (דרב אשי

544דהוא בתרא עדיפא). ר"ן שם סוד"ה נמצא (הרז"ה ז"ל פוסק כרב אשי,

545משום דבתרא הוא). סמ"ג ל"ת סה יד, א (כרב אשי דשרי גדי[א] בשיל

546ולא בשיל בין שריק בין לא שריק). סמ"ק סי' רפא ע' רפז (כרב אשי דשרי גדי

547בשיל ולא בשיל בין שריק בין לא שריק).

548וכבר הובא לעיל (הערה 430),

549שגם הרי"ף הביא דעה זו מהפוסקים, אלא שהוא פוסק כרב ירמי', והכי קיי"ל

550לעיל ס"א. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב (שהמתירין בתנור מכוסה

551לא נזכרו כלל בשו"ע, שדחאום בעלי הש"ע מהלכה ... ואפילו הכי בדיעבד

552סמכינן עלייהו).

553[461]

554ב"ח סוד"ה אע"פ (מיהו היכא דשכח או עבר וצלהו באיסור, כדאין

555הם כל הני רבוואתא לסמוך עליהם להתירו בדיעבד). מ"א סקי"א (כשנתן

556לתוך התנור מכוסה, אפילו בשר עז שרי בדיעבד, מאחר דיש מתירין לכתחלה (ב"ח)).

557וכן הוא בכמה מקומות, שהתירו בדיעבד

558כיון שיש מי שמתיר אף לכתחלה, כדלעיל סי' רנג סוף סכ"ה (מכל

559מקום כיון שיש מתירים אפילו לכתחלה כמ"ש בסי' שי"ח, יש לסמוך על דבריהם

560בדיעבד), ושם נתבאר (הערה 204).

561לקמן ס"ו (ויש אומרים ...

562ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד). סי' רנז סוף ס"א (ויש מקילין עוד ... ואין לסמוך על סברא

563זו אלא בדיעבד).

564[462]

565רמב"ם שם (אם בשר גדי הוא וכיוצא בו מותר, שאם יחתה בגחלים יתחרך הבשר,

566שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד). ב"י סוד"ה אע"פ (ולפי זה אפילו אין

567פי התנור מכוסה כלל, או שהוא חוץ לתנור סמוך לגחלים, שרי בגדיא, דהא ודאי לא אתי לחתויי

568כיון שאם יחתה בגחלים יתחרך הבשר). שו"ע ס"א. ולכן יש לסמוך

569עליהם עכ"פ בדיעבד.

570ולמדים זאת מהדין הראשון שמתירים בדיעבד

571(כדלעיל הערה 460),

572כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב (דאתי במכל שכן, שהמתירין בתנור מכוסה לא

573נזכרו כלל בשו"ע ...

574ואפילו הכי בדיעבד סמכינן עלייהו, כל שכן דעת הרמב"ם דפסק כמותו בשו"ע

575... בדיעבד אין לנו הכרעה, וממילא הלך אחר המיקל בדברי סופרים).

576[463]

577גמרא שם (והתנ[ן] אין צולין בשר ... התם בבשרא אגומרי), לפירוש הרמב"ם שם

578הט"ז (אין צולין בשר ובצל וביצה על גבי האש, אלא כדי שיצולו מבעוד יום ויהיו ראויין

579לאכילה). מ"מ שם (ופירוש דין זה הוא בכל בשר, וכשהבשר עצמו מונח על גוף האש).

580ב"י שם (ומשמע לפי זה דלא מיקרי מנח אגומרי אלא בשהבשר עצמו מונח על גוף האש,

581ומשמע דאפילו בשר גדיא אסור להניחו על גבי האש שהרי כתב סתם אין צולין בשר בצל וביצה

582על גבי האש, וכתב הרב המגיד שדין זה הוא בכל בשר צלי, שאף על פי שבבשר גדי ליכא למיחש

583שמא יחתה, הכא כיון שהניח על גבי גחלים אם כן אינו חושש אלא שיצלה מהרה ואף על פי שיתחרך,

584הילכך חיישינן שמא יחתה. מיהו כשנצלה כמאכל בן דרוסאי לא חיישינן תו דילמא אתי לחתויי,

585אפילו אם הוא בשר שור, שמאחר שהוא ראוי לאכילה למה יחתה להפסידו). שו"ע

586ס"ב (אין צולין ... בשר על גבי גחלים... אפילו הוא בשר גדי, דכיון שהניח על

587גבי גחלים, אינו חושש אלא שיצלה מהרה ואף על פי שיתחרך, הלכך חיישינן שמא יחתה. אבל

588כשנצלה כמאכל בן דרוסאי לא חיישינן דלמא אתי לחתויי, אפילו אם הוא בשר שור, שמאחר שהוא

589ראוי לאכילה למה יחתה להפסידו). ט"ז סק"א (והא דאסר בסעיף ב' קודם מאכל

590בן דרוסאי, ומשמע אפילו בשר גדי, היינו על גבי האש, דחזינן דלא חייש לחירוך הבשר כיון

591דמניחו על הגחלים, על כן חיישינן שם שמא יחתה למהר הצלייה, אבל אחר מאכל בן דרוסאי

592שרי אפילו בשר שור, מאחר שראוי לאכילה למה יחתה להפסידו ... זהו דעת הרמב"ם

593לפי פירוש הרב המגיד).

594[464]

595מ"א ס"ק ו (ומיהו כשנצלה כמאכל בן דרוסאי שרי, אפילו להאוסרין ברס"י

596רנ"ג בקדירה).

597וכדלעיל סעיף הקודם (ואף

598להאוסרים להשהות קדרה בכירה שאינה גרופה וקטומה כל זמן שמצטמק ויפה לו, מכל מקום

599בצלי שמונח על גבי הגחלים ממש מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום,

600דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי, אם יחתה בגחלים יחרוך הבשר).

601[465]

602רשב"ם הובא בתוס' מח, א ד"ה דזיתים (אומר רבינו שמואל דמותר

603לשום תפוחים אצל האש סמוך לחשכה אע"פ שלא יוכלו לצלות מבעוד יום). רא"ש

604פ"ד סי' ב (ורשב"ם היה מתיר לתת פירות סביב הקדירה, אף על פי שאי אפשר להם

605לצלות קודם חשיכה, דקי"ל כחנניא דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי וכו'). טור

606סוס"י רנז, ושו"ע כאן ס"ד (פירות שנאכלין חיין, מותר ליתנם סביב

607הקדירה, אף על פי שאי אפשר שיצלו קודם חשכה).

608[466]

609שאף שהובאה דעת האוסרים לעיל סי' רנג ס"ט (ויש אומרים שאפילו

610תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו,

611דהיינו שיפה לו לאדם ושמח במה שהתבשיל מצטמק, חוששין שמא יחתה בשבת),

612ולדעה זו אסור גם בפירות הנאכלים חיין, שדינם כמאכל בן דרוסאי.

613מכל מקום נתבאר לעיל ס"ב (מכל

614מקום בצלי שמונח על גבי הגחלים ממש, מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד

615יום, דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי, אם יחתה בגחלים יחרוך הבשר).

616ואף שכאן מיירי לענין "להשהותם

617אפילו שלא על גבי הגחלים ממש".

618כבר נתבאר לעיל שם (בצלי שאינו על גבי

619הגחלים ממש, אסור להשהותו שם, אלא אם כן נצלה כל כך מבעוד יום עד שהוא מצטמק ורע

620לו, להאוסרים שם להשהות קדרה על גבי כירה כל זמן שמצטמק ויפה לו. וכבר נתבאר שם

621שהמנהג כהמתירין להשהות קדרה כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום).

622וראה נימוקי שבת.

623[467]

624תוס' שם (דנאכלין טפי כמו שהן חיין מתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דשרי).

625רא"ש שם (ופירות כיון דנאכלים חיין חשיבי טפי ממאכל בן דרוסאי, ויותר הם טובים

626בלא בשול כלל ממאכל בן דרוסאי עד שיתבשל). טור שם. מ"א סקי"ג (דחשיבי כמו

627שנתבשלו כמאכל בן דרוסאי, דהרי ראוין לאוכלן חיין).

628[468]

629ספר התרומה סי' רלא (אסור להטמין התפוחים ולא לתתן סמוך לאש, לפי

630שמבשל בשבת וחייב חטאת). ראבי"ה סי' קצז (אף על גב שנאכלים כמות שהן חיין, לא

631גרוע ממים ושמן ... אמרינן שמע מינה תלת, שמע מינה שמן יש בו משום בישול ושמע מינה

632וכו'. ושוב מצאתי שפסק רבינו יב"א כדברי, ויש בו משום בישול בירקות ובתפוחים),

633[יב"א הוא רבינו יצחק בן אשר, מראשוני בעלי התוספות]. רמ"א סי' שיח סי"ד

634(והוא הדין בפירות או שאר דברים הנאכלים כמות שהן חיין).

635וכן הוא לקמן סי' שיח סכ"ד (והוא הדין

636פירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חיין, שאף שאינם צריכים בישול, מכל מקום אם

637נתבשלו חייב).

638[469]

639מ"א סקי"ד (וכל שכן שאסור להניחם בשבת סמוך לתנור, אפילו קודם

640שהוסק. ועי' סוס"י רנ"ג).

641וכדלעיל סי' רנג סכ"ז (אם

642יודע שהנכרי יסיק אחר כך את התנור לחמם את הבית, שזהו מותר בשבת על דרך שיתבאר

643בסי' רע"ו, וכשיתחמם התנור מאד יתחמם גם כן התבשיל שאצלו עד שהיד סולדת בו,

644אסור להניחו שם, אלא יטלנו משם קודם שיסיק הנכרי, לפי שזהו כאחד מניח את הקדרה

645ואחד נותן את האור שתחתיה שהראשון פטור אבל אסור מדברי סופרים).

646[470]

647סי"ח (אם עדיין לא נתבשל כל צרכו, אע"פ שכבר נתבשל יותר מכמאכל

648בן דרוסאי, אסור להחזירו בשבת מן התורה, מפני שהוא מבשל ממש).

649[471]

650תוס' שם (אם הטמין תפוחים עם הקדרה אסור להחזיר כרים וכסתות על הקדרה שעמהן,

651או להוסיף על אותן כרים ... דאם מחזיר קודם שנתבשלו נמצא מבשל בשבת). רא"ש

652שם (וכשנותן פירות סביב הקדירה יזהר שלא יחזיר הכיסוי, אם צלו משחשיכה, ולא יוסיף עליו

653עוד עד שיצולו, משום דממהר לגרום בשולו בשבת). טור ושו"ע שם (ומיהו צריך ליזהר

654שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה משחשיכה, ושלא להוסיף עליו עד שיצולו, מפני שממהר לגמור

655בישולם בשבת).

656*

657וכל זה לענין פירות חמין, אבל לענין

658תבשיל בקדרה נפסק לקמן סי' רנז ס"ח (והוא שנתבשלה הקדרה כל צרכה, אבל אם

659אינה מבושלת כל צרכה, והיא טמונה על גבי הכירה (שיש בה גחלים) על דרך שיתבאר, אסור

660אפילו להוסיף על הכיסוי, שתוספת זה גורם למהר הבישול מהגחלים), ושם נסמן (הערה 732).

661ולענין קדרה על גבי קדרה חמה, נתבאר

662לקמן סי' שיח סי"ד (כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו, מותר להניחו בשבת על גבי

663קדרה הטמונה בבגדים כדי שישמור חומו ולא יצטנן, ואפילו לא נתבשל כל צרכו שיש בו משום

664בישול כשעושה דבר שממהר לגמור בישולו, מכל מקום כאן אי אפשר לו כלל לבא לידי בישול

665גמור ולא אפילו לידי הוספת בישול אלא להעמיד חומו בלבד), ושם נסמן (הערה קמ).

666ומסיים לקמן שם (אבל אסור להטמינו תחת

667הבגדים), ואפשר דקאי באופן האמור כאן, שאף שאין בו איסור הטמנה, אסור משום חשש

668בישול. ונתבאר שם (הערה קמג).

669וראה תהלה לדוד ס"ק ד. מראי מקומות

670וציונים. משולחן הארי סי' רנז שם. שבת כהלכה פי"א הערה פב, ובביאורים שם אות

671כ. נימוקי שבת (כאן, וסי' רנז וסי' שיח שם). כנישתא דבי רב (סי' שיח שם). שו"ע

672הרב עם ביאורים והערות (כאן, וסי' רנז וסי' שיח שם).

673*

674יוצא

675אם כן:

676(א)

677פירות שלא נתבשלו כל צרכן הטמונים אצל קדרה חמה, אסור להוסיף לה בגדים לכיסוי

678(רנד, ד).

679(ב)

680קדרה חמה שלא נתבשלה כל צרכה הטמונה בבגדים, מותר להוסיף עליה בגדים לכיסוי (רנז,

681ח).

682(ג)

683אבל אם היא טמונה באופן היתר אצל גחלים, אסור להוסיף עליה בגדים לכיסוי (רנז, ח).

684(ד)

685קדרה חמה שלא נתבשלה כל צרכה, מותר להניחה על גבי קדרה חמה יותר, כדי להעמיד חומה

686(שיח, יד).

687(ה)

688אבל אסור להוסיף עליה בגדים לכיסוי (שיח, יד).

689[472]

690משנה [יט], ב (אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום). טור

691ושו"ע ס"ב (אין צולין בצל וביצה או בשר על גבי גחלים, אלא כדי שיצלה מבעוד

692יום).

693[473] כדלעיל סי' רה ס"א (על

694הירקות מברך בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלים ... ואפילו מיני ירקות שאין דרך

695רוב בני אדם לאכלם חיין אלא על ידי פת או דבר אחר, כגון בצלים וכיוצא בהם, ובא

696לאכלם בפני עצמן).

697[474]

698תוס' מח, א ד"ה דזיתים (ואע"ג דבפ"ק תנן אין צולין בשר בצל וביצה

699אלא כדי שיצולו מבעוד יום, אע"פ שפעמים אוכלים בצל חי, מכל מקום אינו ראוי לאכול

700חי כמו תפוחים). רא"ש פ"ד סי' ב (ולא דמי לבצל וביצה דאסרינן לעיל

701אלא כדי שיצולו מבעוד יום. דביצה אין דרך לגומעה, ובצל אף על פי שאוכלין אותו חי לפעמים

702אין טוב לאוכלו חי כמו תפוחים). ב"י סוס"י רנז ד"ה רשב"ם.

703[475]

704מ"א סקי"ג (והוא הדין לכל דבר שאין טוב לאכלו חי דאסור).

705[476]

706גמרא כ, א (וכמה, אמר ר' אלעזר אמר רב כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי). טור

707ושו"ע שם (אלא כדי שיצלה מבעוד יום משני צדדיו, כמאכל בן דרוסאי).

708[477]

709משנה[יט], ב (אין נותנין פת לתנור עם חשכה, ולא חררה על גבי גחלים,

710אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום). טור ושו"ע ס"ה (אין נותנין סמוך לחשיכה

711פת לתנור, אלא כדי שיקרמו פניה ... ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה).

712[478]

713משמעות גמ' לז ע"ב (אמר רב ששת אמר ר' יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים

714(אע"פ שלא קטמה, רש"י), משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל

715כל צורכו ... תנינא אין נותנין את הפת בתוך התנור עם חשיכה, ולא חררה על גבי גחלים,

716אלא כדי שיקרמו פניה, הא קרמו פניה שרי), ופרש"י (והיינו לא בישל כל צרכו, ותנור

717לאו גרוף וקטום הוא, ואי נמי גרוף בתנור לא מהניא גריפה). והיינו שמהמשנה שמתרת פת

718וחררה שקרמו פניה – בתנור (שבימיהם), למדים היתר להשהות תבשיל כמאכל בן דרוסאי שלא

719בישל כל צרכו – בכירה שאינה גרופה וקטומה.

720דין תנור שבימיהם, שאין מועיל בו גרוף

721וקטום, נתבאר לעיל סי' רנג ס"ד (ותנור ... אסור ... אפילו הוא גרוף וקטום).

722[479]

723מ"א סקט"ז (ופשוט דבכירה גרופה וקטומה הכל שרי).

724[480]

725כת"ק במשנה שם (כדי שיקרמו פניה מבעוד יום, רבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון

726שלה).ספר התרומה סי' רכד (שיקרמו פניה של הפת למטה וגם

727למעלה ... דהא רבי אליעזר פליג ואמר עד שיקרום התחתון). סמ"ג ל"ת

728סה יד, א (שיקרמו [את] פני העיסה תחתון ועליון). רמ"א ס"ה (צריך שיקרמו

729פניה למעלה ולמטה). מ"א סקט"ז (למעלה ולמטה ... דלא כמ"ש הרב"י,

730דאיהו סבירא ליה דבקרימות צד אחד סגי). ט"ז סוף סק"ב (והסמ"ג פוסק ...

731כת"ק דסבירא ליה לפי זה דשני הפנים בעינן, על כן פסק בפשטיד"א שצריך

732קרימת תחתון ועליון).

733וראה לעיל סי' קסז סוף ס"ב (ויש אומרים

734שצריך לבצוע ממקום שמתחיל לקרום ולהתבשל תחלה כשנאפית הפת בתנור, ובתנורים שלנו שמושיבין

735הפת על שולי התנור, יש אומרים שצד העליון מתחיל להתבשל תחלה מחום אויר התנור, ויש אומרים

736שצד התחתון מתבשל תחלה מחום שולי התנור שהיתה אש בוערת עליו, ולצאת ידי שניהם יש לבצוע

737מצדי הפת, ולחתוך מצד העליון ומעט מצד התחתון).

738[481]

739רמב"ם פ"ג הי"ח (ואם נשארו אחרי כן עד שיגמור אפייתן, מותר, שאם יחתה

740יפסיד אותן).

741והיינו שמטעם זה מותר אף לדעת

742הרמב"ם וסיעתו שלא התירו בתבשיל אלא במצטמק ורע לו, כדלעיל סי' רנג ס"ט,

743מכל מקום כאן סגי בקרמו פניו, שלא יחתה כדי שלא יפסיד הפת. וכמו בצלי שנתבאר לעיל

744ס"ב (דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי, אם יחתה בגחלים יחרוך הבשר).

745ומה שאין חוששים להטמנה בחררה על גבי

746גחלים, לדעה הא' דלעיל סי' רנג ס"י שקדרה הנוגעת בגחלים חשיב הטמנה, נתבאר

747במהדורא בתרא ס"ו בכמה אופנים. ומסיק שם ס"ח (דבשר וחררה על גבי גחלים

748לא דמי לקדירה על גבי גחלים, משום דכשגוף האוכל או המשקה מגולה לא שייך כלל הטמנה אפילו

749במקצת, אלא כשהוא בקדרה דוקא).

750[482]

751ספר התרומה שם (פשטיידא או פלדון ... וגם מה שבתוכה יכול לאפות כמאכל בן דרוסאי

752קודם השבת). סמ"ג שם. סמ"ק סי' רפא ע' רפז. הגהות מיימוניות פ"ג

753אות כ. רמ"א שם (ופשטיד"א או פלאדי"ן ... ויתבשל מה שבתוכה כמאכל

754בן דרוסאי).

755כל עיסה הממולאת בפירות או בשר ודגים או

756גבינה, נקראה פלאדן, כדלעיל סי' קסח ס"ט. לקמן סי' תס סי"א.

757[483]

758תוס' מנחות עח, ב ד"ה פורסה ואין חוטין נמשכין הימנה (נראה דכי האי גוונא עד שיקרמו

759פניה דפ"ק דשבת). **הגהות

760מיימוניות** שם (ובמנחות פרק התודה כתבו התוספות, שהקרמת פניה היינו

761כשפורסין אותה אין חוטין נמשכין הימנה). רמ"א שם (וכל שפורסה ואין החוטין נמשכין,

762קרוי קרימת פנים).

763[484]

764סעיף ט (נתפשט המנהג לאסור מצה שחוטין נמשכין ממנה ... ואם עדיין לא קרמו פניה,

765בידוע שחוטין נמשכין ממנה).

766[485]

767רמב"ם שם פ"ג הי"ח (כדי שיקרמו פניה שהם מודבקים בתנור או באש).

768טור ושו"ע שם (אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור, אלא כדי שיקרמו פניה המדובקים

769בתנור, ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש). ט"ז

770סק"ב (הוצרך להשמיענו דלפי האמת באחד משניהם סגי). מ"א סקט"ו (דבאיזו

771צד שיקרום סגי).

772[486]

773כדלעיל ס"ג (לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה ... יש לסמוך על דבריהם בדיעבד),

774ושם נסמן (הערה 461).

775[487]

776רמב"ם שם (ואם נתן סמוך לחשיכה וחשכה ועדין לא קרמו פניה, אם במזיד, אסור

777לאכול מהן עד מוצאי שבת, וימתין בכדי שיעשו). טור ושו"ע שם (ואם נתן אותם סמוך

778לחשיכה ולא קרמו פניהם, אם במזיד, אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו).

779וכן הוא לעיל ס"ג (אם

780עבר והשהה ... אסור בין לו בין לאחרים, עד למוצאי שבת בכדי שיעשו).

781סי' רנג סי"ב (אם עבר ושהה ... אסור, בין לו בין לאחרים, עד שימתינו במוצאי

782שבת בכדי שיעשו), ושם נסמן (הערה 90).

783[488]

784כדלעיל סי' רנג ס"ח (אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך

785התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום, ואין חוששים שמא יחתה בשבת, דכיון

786שעכשיו הוא חי הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה

787בגחלים, ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל).

788[489]

789מ"א סקט"ז (פשוט דבכל זה אפילו נתנן חי סמוך לחשיכה אסור, דממהר להתבשל,

790כמ"ש רס"י זה). והוא כדלעיל ס"א (בצלי ... אסור

791להשהותו שם אפילו הוא חי ... לפי שהצלי שאין קדרה מפסקת בינו לגחלים ממהר הוא

792לצלות, ויוכל להגמר שיהא ראוי לסעודת הלילה, ויש לחוש שמא ישכח ... ויחתה בגחלים

793לגמור צליתו).

794[490]

795שאף שצלי בקדרה מותר בחי, כדלעיל ס"א (והוא הדין בצלי שנצלה

796בקדרה), ושם נסמן (הערה 428).

797מכל מקום אסור בפת וכיו"ב, בין

798בנאפה בתנור ובין בקדרה ובמבושל, כדלקמן סי' רנז סי"א (במיני בצק ובמיני

799קטניות שממהרים להתבשל, אין מועיל כלום מה שהן חיין סמוך לחשכה (שממהרין להתבשל),

800כמו שנתבאר בסי' רנ"ד). סוס"י רנט ד"ה ולפיכך (אבל

801במיני בצק, בין מבושלים בין נאפים, ובמיני קטניות, ובמים, ובצלי הנצלה בשפוד, אין

802מועיל חי).

803וכן הוא בירק ובקטניות, כדלעיל סי' רנג

804ס"ח (אבל ירק חי וכיוצא בו ... שאף שהוא חי עכשיו, יכול הוא להתבשל

805לצורך הלילה), ולקמן סי"ג (אבל כל מיני קטניות הם ממהרים להתבשל

806ויכולין להגמר לסעודת הלילה. וכן הדין בכל מיני ירקות).

807[491] סיכום תוכן ההלכות

808שיתבארו לפנינו ס"ז-יב:

809הרוצה

810לרדות פת בשבת מהתנור, ישנם שלושה טעמים לאיסור:

811(א)

812אם השהה באיסור, קנסו שוגג אטו מזיד. אלא שהתירו לצורך ג' סעודות שבת שעיקרן פת,

813אם אין לו פת אחרת. ואם אפשר ירדה בשינוי (ס"ז-ח).

814(ב)

815אם השהה בהיתר, אסורה רדיית פת מדברי סופרים. והתירו לצורך ג' סעודות שבת, אם אין

816לו פת אחרת, ואין צריך לשנות (ס"ט).

817(ג)

818בתנורים שלנו אין איסור רדייה, ומותר אף ביש לו פת אחרת. ויוציא בשינוי, שלא כדרך

819שעושה בחול (ס"ט).

820(ד)

821ואם אין דעתו לאכול ממנה בשבת, אסור להוציאה מהתנור, משום הכנה משבת לחול

822(ס"י).

823(ה)

824ואם נתנו לתנור בשבת, מותר לרדותה בכל אופן, כדי שלא יבוא לידי איסור (סי"ב).

825[492]

826ברייתאקיז, ב (שכח פת בתנור וקידש עליו היום מצילין מזון שלש סעודות).

827רמב"ם פ"ג הי"ח (ואם בשוגג, מותר לו לרדות ממנה מזון שלש סעודות של

828שבת). טור ושו"ע שם (ואם בשוגג ... מותר לו לרדות ממנו מזון שלש סעודות).

829[493]

830ר"ן (מג, ב) ד"ה תנו רבנן שכח (דוקא בשאין לו מה יאכל ... הא לאו

831הכי לא שרי). שו"ע שם (אם אין לו מה יאכל).

832[494]

833בברייתא שם (ואומר לאחרים בואו והצילו לכם). טור ושו"ע שם (ואומר

834לאחרים ... בואו ורדו לכם מזון שלש סעודות).

835[495]

836ר"ן שם (וכן נמי הא דאמרינן ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, בשאין להם מה

837יאכלו). שו"ע שם (ואומר לאחרים שאין להם מה יאכלו).

838[496]

839ברייתא שם (וכשהוא רודה, לא ירדה במרדה (שהוא דרך חול, רש"י), אלא בסכין). רמב"ם

840שם (כשהוא רודה, לא ירדה במרדה כדרך שהוא עושה בחול, אלא בסכין וכיוצא בה). טור

841ושו"ע שם (וכשהוא רודה, לא ירדה במרדה, אלא בסכין וכיוצא בו, שלא יעשה כדרך

842שעושה בחול).

843ההפרש בין מרדה לבין רחת,

844יתבאר לקמן ס"ט

845(והערה 517).

846[497]

847ר"ן ב, רע"א (ואי לא אפשר, רודה במרדה). שו"ע שם (ואם אי

848אפשר לרדות בשינוי, ירדה במרדה).

849[498]

850ב"י ד"ה ומ"ש ואם בשוגג (ואף על גב דבעססיות ותורמוסין משמע דאפילו

851בשוגג אסורין עד מוצאי שבת, הכא משום כבוד שבת לא קנסו לגבי שלשה סעודות בשוגג).

852מ"א סקי"ז (והא דלא קנסינן גם בשוגג כמ"ש ס"ח, שאני הכא כיון דאין

853לו מה יאכל שרי (ב"י)).

854והוא מה שנתבאר לענין תבשיל

855וכיו"ב, לעיל סי' רנג סי"ב (כל מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל

856שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, אם עבר ושהה אפילו בשוגג ... אסור),

857ושם נסמן (הערה 87).

858[499]

859ראה לקמן סי' רסא בקונטרס אחרון סק"א.

860[500]

861מ"א סקכ"ג (נראה לי דוקא בפת התירו מזון ג' סעודות, דחייב בשבת לאכול

862פת, אבל שאר תבשילין אם נתן באיסור אפילו בשוגג, אסור עד מוצאי שבת כמ"ש רס"י

863רנ"ג).

864[501]

865סעיף ה (אפילו אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אף על פי שהם מחמשת המינים,

866אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות, שחייב אדם לסעוד בשבת עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא

867וברכת המזון), ושם נסמן (הערות כב-ג).

868[502]

869מ"א שם (ומיהו אם אין לו כלל מה יאכל, שרי, כיון דאסור להתענות בשבת כמ"ש

870סי' רפ"ח).

871[503]

872ס"א (שאסור להתענות בשבת), ונתבאר לעיל סי' רמב בקונטרס אחרון ס"ק א.

873[504] שחיובו יתבאר לקמן סי'

874עדר ס"ב (וחייב כל אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות).

875[505]

876מ"א שם (ואם יש לו פת אחר מזון ג' סעודות, אסור להציל, אף על גב דצריך לכל סעודה

877ככר שלם ולחם משנה, מכל מקום אינה חובה כל כך).

878וראה לקמן סי' רעא בקונטרס אחרון

879סק"ב (אע"ג שבמ"א סי' רנ"ד ס"ק כג מבואר דאינו חובה כל

880כך ... עכ"פ לחם משנה יש לו אסמכתא מדאורייתא).

881[506]

882ר"ן ב, רע"א (וכי אמרינן נמי דכי אפשר לשנויי משנינן, הני מילי היכא

883שנאפה הפת באיסור, דהתם בשכח הפת בתנור עסקינן שהשההו שם באיסור, מפני שלא עמד שם כל

884כך מבעוד יום שיקרמו פניה, הא אילו עמד שם כל כך [נראה] דשרי ... כיון דלא עבד איסורא

885וצורך שבת הוא רודה כדרכו, דלא אשכחן דנבעי שנוי אלא בשכח פת בתנור דעבד איסורא ...

886וטעמא דמילתא, משום דרדיית הפת ותקיעת שופר לאו שבות נינהו אלא עובדין דחול בעלמא,

887וכל היכא דלא עבד איסורא ואיכא צורך היום, שרו כי אורחייהו). שו"ע סוף

888ס"ה (ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה, כיון דלא עבד איסורא וצורך שבת הוא, רודה

889כדרכו).

890וכדלעיל ס"ו (אלא

891אם כן יש שהות ביום כדי שיקרמו פני הפת).

892[507] כדלעיל ס"ו (אסור

893ליתן סמוך לחשכה פת לתנור ...

894שלנו שאינו גרוף וקטום).

895[508]

896רמ"א סוף ס"ה (אם הוא טוח בטיט ... מותר).

897[509]

898סוף ס"א (אלא אם כן טח בטיט סביב הכיסוי, שאז אין חוששים שמא יטרח כל כך

899לסתור הטיחוי ולא יזכור על השבת, לפיכך מותר להשהותו בתוכו).

900[510]

901ר"ן שם (וכל שאין בו צורך היום, אסור אפילו בשינוי). שו"ע שם (ושלא לצורך

902היום, אסור אפילו בשינוי). מלבושי יום טוב סק"י (כל שיש לו ג' סעודות הרי

903רדייתו שלא לצורך הוא). הובא באליה זוטא סק"ז.

904[511]

905מ"א ס"ק יח (משום דרדייה שבות היא). וכמבואר ברש"י ג, ב ד"ה

906הדביק (קיימא לן דרדיית הפת שבות היא, שהיא חכמה ואינה מלאכה), וד"ה בשוגג

907שהיא שבות (רדיית הפת שבות הוא).

908ואף שהובא מהר"ן לעיל (הערה 506)

909"דרדיית הפת ותקיעת שופר לאו שבות נינהו אלא עובדין דחול בעלמא".

910היינו לומר שכיון שאסרוהו חכמים מטעם

911עובדין דחול, לכן התירוהו לצורך הפת בג' סעודות; משא"כ שאר איסורי רבנן לא

912התירו לצורך מצוה, כדלקמן סי' שא בקונטרס אחרון ס"ק ב (שלא התירו משום ענג

913אלא דברים שאיסורם הוא משום דרך חול ... אבל שאר כל האיסורים ... שגזרו חכמים

914בשבילם לסייג, פשיטא דלא דחינן להו משום מצות ענג, שהיא מצוה הבאה בעבירה).

915משא"כ אם יש לו פת אחרת, אסור

916אפילו בשינוי, כיון שהרדייה היא שבות מדברי סופרים.

917וכל זה ברדייה שבתנורים שבימיהם.

918משא"כ בתנורים שלנו שלא שייך בהם כלל רדייה, אין בזה שבות מדברי סופרים,

919ואינו אסור אלא משום עובדין דחול גרידא, ולכן סגי בשינוי אף אם יש לו פת אחרת,

920כדלקמן בסמוך.

921וראה לקמן סי' תקפח ס"ד, בהערת

922רבינו שבשולי הגליון. שלחן המלך ח"ב ע' קצה הערה 1. נימוקי שבת.

923ולענין רדיית חלות דבש ראה לקמן סי' שכא

924סט"ו.

925[512]

926רש"י כ, א ד"ה דגבי תנור (שהככרות נדבקים בדופני התנור סביב).

927וכן הוא לקמן סי' תקז ס"ט (תנורים

928שבימיהם היו עשוים כקדרה ופיהן למעלה, והיו מדבקין הפת בתוך התנור סביבות דפנותיו,

929והעצים והאש על שולי התנור), וסי"ט (וכל זה בתנורים שלהם שהיו קטנים והיו

930מדבקים הפת סביב דפנות התנור ... אבל בתנורים שלנו שמניחים הפת על שולי התנור).

931וראה לעיל סי' רנג ס"ז (הערה 42).

932[513]

933לבוש ס"ז (ורדייה הנזכרת, פירושו כמו שהיו עושין בימיהם שהיו מדביקין הפת בתנור,

934ואז כשחוזרין ומפרידין אותו מן התנור היה בו טורח וחכמה יתירה מי שהיה יכול לעשותו

935שלא יפרך הפת).

936[514]

937רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סז, ד (בתנורים שלנו שאין מדביקין בהן הפת, ואין

938צריך רדייה לא בסכין ולא במרדה כמו שכתבתי למעלה, שאם נתן הפת בתנור מבעוד יום וקדש

939עליו היום שמותר ליטלו בסכין או בכוש או בשום דבר שיתחוב בו או במקל). שו"ע

940ס"ז (בתנורים שלנו שאין בהם רדייה, מותר להוציא יותר משלש סעודות בסכין או בשום

941דבר שיתחוב בו).

942[515]

943מ"א סקכ"ג (ומיירי בהדביק בהיתר).

944[516]

945ב"י ד"ה ומ"ש כתב רבנו ירוחם (ועל כרחך לומר שמה שמתיר רבינו

946ירוחם ביותר מג' סעודות הוא, דאי בג' סעודות, אפילו בתנורים דידהו נמי שרי על ידי

947שינוי). שו"ע שם (יותר משלש סעודות).

948[517] נתפרש לקמן סי' תנא

949סנ"ה (הרחת (שקורין שובי"ל) שמכניסין בה הלחם לתנור, ומוציאין בה מן

950התנור).

951גם משמשת הרחת לזרות בה את התבואה,

952כאמור בישעי' ל, כד (זורה ברחת). ובמצודת ציון שם (ונקרא כן לפי שמניפין אותו אל

953הרוח).

954ואילו המרדה הנזכרת לעיל, בה רודים את

955הפת המדובקת בכותל התנורים שבימיהם, וכן מכניסים בה הפת לתנור, כדלקמן סי' תנט

956סל"ב (המרדה שמכניסין בה הפת לתנור ומציאין בה מן התנור).

957[518]

958רבנו ירוחם שם (אבל ברחת שמוציאין בה הפת, נראה שאסור, כי היא כעין המרדה שהיו רודין

959בה הפת בתנורים של חרס שהיו בימיהם). שו"ע שם (ומכל מקום לא יוציא ברחת, משום

960דמחזי כעובדין דחול).

961[519]

962מ"א סקכ"ג (ונראה לי דוקא כשרוצה לאכול ממנו בשבת, אבל אסור לרדות לצורך

963חול, דאפילו טלטול בעלמא אסור, כמ"ש בהגהות מנהגים הל' פסח, דאסור להביא יין בשבת

964לצורך מוצאי שבת). ולכן אסור להוציא הפת אף מתנורים שלנו שאין בהם רדייה, על ידי

965סכין וכיוצא בזה. וכן הוא במ"א סי' תרסז ס"ק ג (וכן כתוב במנהגים הל'

966פסח דאסור להביא יין מיום טוב לחבירו). והוא במנהגים טירנא (ספר המנהגים (טירנא)

967חג הפסח (ואסור להכין מיום טוב לחול ... ואפילו להביא יין).

968וכן הוא לקמן סי' שכג ס"ו (מדיחים

969כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול בהם, מותר להדיחם אפילו מיד אחר

970סעודה שלפניה, אבל לאחר סעודה שלישית, אסור להדיח כלי אכילה, מפני שטורח ומכין

971משבת לחול). סי' שב ס"י (אין מציעין המטה משבת למוצאי שבת ... כיון שאין דעתו

972לישן עליה עד למוצאי שבת הרי הוא מכין משבת לחול, ואסור מדברי סופרים).

973אמנם באליה רבה ס"ק יח (ולענ"ד

974הכא מותר משום הצלה). ובתוספת שבת ס"ק לב (והדין עמו בזה, ומיהו במקום שאין

975פסידא הדין עם מ"א). והיינו רק הבאת היין "מהמרתף לבית בשבת" נאסר,

976כיון שאינו לצורך היין עצמו (שהרי היין ישמר גם במרתף, ולא יתקלקל ולא יגנב משם),

977אלא "לצורך הבדלה במוצאי שבת", ולכן אסור מטעם "הכנה משבת

978לחול". , והביאו הוכחות לדבריהם. ובתהלה לדוד ס"ק ט (ואקוה לבאר זה

979אי"ה בסי' שכ"א ס"ז [והוא שם ס"ק ו]. והרב ז"ל פסק

980כהמ"א, וצ"ע). וראה שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

981וכן הוא לקמן סי' שח סט"ז (כלי

982שמלאכתו להיתר ... מותר לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו, אלא לצורך הכלי עצמו,

983שחושש עליו שלא ישבר או שלא יגנב משם, ומטלטלו משם להצניעו, או שמטלטלו מחמה לצל

984שחושש שלא יתבקע בחמה), הרי שמותר אף אם מטרת הבאתו לבית אינה "לצורך גופו",

985להשתמש בו בשבת, אלא "לצורך הכלי עצמו", לשמור על החפץ שלא יגנב ולא יתבקע

986בחמה, ויוכל להשתמש בו אחר השבת.

987ונראה שטעם האיסור כאן, כיון שטורח משבת

988לחול על ידי הוצאת הפת מהתנור על ידי סכין וכיו"ב, שבמקום טרחה אסרו אף

989כשעושה כן כדי שלא תיחרך ותתקלקל הפת, כדלקמן סי' שיט סי"ח, וסי' שכא

990ס"ו, וסי' שלח ס"ח, וסי' תק ס"כ. ויתבאר בהערות שם ושם.

991וכשיש בזה טרחה יתירה, אסרו אף אם הוא

992לצורך השבת עצמו, כדלקמן סי' שכד ס"ד-ה, וסי' שלג ס"א, ויתבאר בהערות

993שם.

994ואף שלומד זאת כאן מדין הבאת יין מהמרתף

995לצורך הבדלה; מכל מקום כאן חמור יותר, כיון שטורח להוציא הפת מהתנור, שאסרוהו אף

996שהוא כדי שלא תתקלקל הפת.

997ונפקא מינה מכל זה לענין להחזיר למקרר

998את המאכלים שנשארו, שלפי סברה הנ"ל אין זו "הכנה משבת לחול" כי אם

999"טלטול מאכלים לצורך עצמם" (ראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ח ספ"א, שהתיר

1000כשאינו אומר במפורש שהוא לימות החול). וכן החזרת מאכלים למקפיא (אף שניכר שאינו

1001לצורך השבת). וכן כשבאים בשבת קודש לבית הכנסת מונחים על השלחנות חוברות ודפים מכל

1002הסוגים. אחרי קריאתם רוצים לקחת חלק מהם לבית, לקריאה נוספת במשך ימי השבוע, אלא

1003שבשבת אי אפשר לקחת אותם במקומות שאין עירוב. מה עושים, מחביאים אותם באיזושהי

1004פינה, כדי לקחת אותם לבית אחרי השבת, שלכאורה דומה הוא לדין הבאת כלי שמלאכתו

1005להיתר לבית כדי להצניעו.

1006[520]

1007סעיף ג (ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח כלים וכיוצא בזה, אסור

1008לעשות ולהכין ביום טוב לצורך חול ... ולכן יש ליזהר שלא להביא יין ביום טוב ראשון לצורך

1009קידוש של ליל יום טוב שני, וכן לא יחפש בספר תורה ביום טוב ראשון מה שצריך לקרות

1010ביום טוב שני).

1011[521]

1012כל בו סי' לא לב, א (יש לו מזון שלשה סעודות, מותר, דבשבת אסור לרדות, לאימת קא בעי

1013לה למוצאי שבת, ובלא חתוי נמי אפיה, והוה ליה כקדירה חיה). רמ"א סוף ס"ה

1014(אם ... אינו אופה לצורך שבת רק למוצאי שבת, דיש לו זמן לאפותו, מותר, דלא גזרינן בכהאי

1015גוונא שמא יחתה). מ"א סק"כ (פירוש שיש לו מזון ג' סעודות, ואם כן

1016אסור לרדותו בשבת, רק למוצאי שבת, ולכן שרי שם. ואם כן בתנורים שלנו אסור, אף על פי

1017שהוא אופה למוצאי שבת, כי היכי דאסרינן בכל התבשילין ולא מחלקים בין רוצים לשבת או

1018למוצאי שבת, דגזרינן שמא ימלך לאוכלה בשבת ויחתה, הוא הדין בפת).

1019[522]

1020סעיף א (אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, לצורך הלילה או

1021עד למחר), ושם נסמן (הערה 5).

1022[523]

1023רב ביביד, א (הדביק פת בתנור, התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב

1024חטאת ... בשוגג ... במזיד ... קודם שיבא לידי איסור סקילה). רמב"ם פ"ט

1025ה"ה (שכח והדביק פת בתנור בשבת ונזכר, מותר לו לרדותה קודם שתאפה ויבוא לידי מלאכה).

1026מ"מ שם (כתב רבינו שכח, וכל שכן הדביק במזיד). טור ושו"ע ס"ו (ואם נתנו

1027בשבת, אפילו במזיד, מותר לו לרדות קודם שיאפה, כדי שלא יבא לידי איסור סקילה).

1028וכאן לא נכנס לדיון אם מזיד או שוגג הוא רבותא יותר, כי בשניהם מותר.

1029*

1030והיינו דוקא בהדביק פת בתנור, שאם לא

1031נתיר לו לרדותה ממילא יבוא לאיסור אפייה. משא"כ במי שפשט ידו מלאה פירות

1032לרשות הרבים, קיי"ל לקמן סי' שמח ס"א (היה עומד ברשות היחיד

1033והוציא ידו מליאה פירות לרשות הרבים ... אסור להחזירה ... עד למוצאי שבת, שקנסוהו

1034חכמים להיות ידו תלויה כך עד למוצאי שבת), ולא התירו מטעם שמא ישליכם מידו

1035לרשות הרבים ויבוא לאיסור הוצאה.

1036ואף שמדמים זה לזה בגמרא ג, ב (דאי

1037שדי ליה אתי בהו לידי חיוב חטאת לא ליקנסוה רבנן. ומדלא קא משנינן הכי תפשוט דרב

1038ביבי בר אביי, דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא

1039לידי חיוב חטאת או לא התירו, תפשוט דלא התירו).

1040היינו דוקא בתחלת הסוגיא שם, דבעי רב

1041ביבי בר אביי, ופשטוה מדין ידו הפשוטה לרשות הרבים. משא"כ לפי המסקנא שם, שרב

1042ביבי אמר בפירוש "התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת", לפי זה

1043נתבאר ברש"י ג, סע"ב (ולאיסור נמי לא תפשוט מדקנסו במזיד,

1044דהתם ליכא למיחש דילמא לישדינהו שיתחייב מיתת בית דין, אבל הכא אי קנסינן ליה

1045מלרדות על כרחיך יתחייב מיתת בית דין). ונתבאר יותר בר"ן א, ב (דלא

1046דמי, דאילו בההיא דהדביק פת בתנור אי לא שרינן ליה לרדותה על כרחין אתי לידי חיוב

1047סקילה, שעל כרחו תגמר אפיית הפת, אבל הכא אי בעי נקיט להו לפירי בידיה ולא רמי להו

1048לרשות הרבים, הילכך לא דמיין).

1049ומה שבתחלת הסוגיא דימו זה לזה, נתבאר

1050לקמן סי' רסו בקונטרס אחרון ס"ק ו (כמו בהושיט ידו מלאה פירות בסי'

1051שמ"ח. והתם אמרינן דאי אפשר כלל). והוא כמבואר בר"ן שם בשם התוס' (בתוספות סוברין דמזיד

1052דהכא כמזיד דהתם, דהכא נמי מילתא דלא שכיחא היא דכולי יומא לינקוט פירות בידיה).

1053ולכן התירו בשניהם לדעת התוס', שהיא דעה

1054הב' בשו"ע סי' שמח ס"א (ויש אומרים ... אם הוציאה משחשיכה מותר

1055להחזירה, שמא ישליכם מידו ויבא לידי חיוב חטאת). אמנם קיי"ל

1056כדעת רש"י וסיעתו לחלק בינם, כדלקמן סי' שמח בקונטרס אחרון ס"ק א (משמעות

1057השו"ע שהעיקר כסברא הראשונה שהביא בסתם כנודע).

1058[524]

1059רי"ף א, סוע"ב (ורדייה דהכא לאו לסעודת שבת היא, דהא לא חזיא לאכילה,

1060ומשום הכי לא שרו ליה רבנן, אלא משום שלא יבא לידי איסור סקילה).

1061[525]

1062תוס' שם ד"ה ואלא (תימה דלישני אימא לידי איסור חטאת, כדקאמר בסמוך קודם שיבא

1063לידי איסור סקילה). והיינו אף שלא יהיו לו חיוב סקילה (שהרי אין סופו במזיד), ולא

1064חיוב חטאת (שהרי אין סופו בשוגג), מכל מקום יבא לידי איסור סקילה או לידי איסור

1065חטאת.

1066[526]

1067ר"ן ב, א (שכח פת בתנור ... דאיכא למיחש שלא יבא לידי איסור סקילה, אם

1068אפשר לשנויי משנינן, ואי לא אפשר עביד כי אורחיה). מ"מ פ"ה הי"ט (בשכח

1069והדביק פת בשבת, שהתירוהו לרדות קודם שיבוא לידי איסור מלאכת שבת ... היכא דאי אפשר

1070בשנוי). מ"א סקכ"א (ומכל מקום אם אפשר לעשות בשינוי יעשה (מ"מ פ"ה)).

1071[527]

1072רב אשי שם (מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך (צא וחטא

1073איסור קל כדי שלא יתחייב חבירך עונש חמור, רש"י), אלא אמר רב אשי). רבנו

1074ירוחם ני"ב ח"ג סז, ד (לו התירו, אבל לא לחבירו, שלא יעבור חבירו איסור דרבנן

1075כדי שלא יעבור הוא איסור דאורייתא). מ"א סקכ"א (ודוקא הוא, אבל אחרים אסורים

1076לרדות (רי"ו), דאין אומרים לו לאדם עשה חטא קל בשביל שלא יעשה חבירך איסור חמור,

1077כיון שלא נעשה האיסור על ידו).

1078[528]

1079תוס' שם ד"ה וכי בתירוץ הב' (דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אומרים לו לאדם

1080חטא כדי כו'). ב"ח (וגם חבירו היה פושע, כגון הכא שהדביק פת במזיד בשבת). מ"א

1081שם (וגם חבירו פשע במה שהדביק (ב"ח תוס') ובאמת העיקר תלוי באם פשע).

1082[529]

1083סכ"ט (ולא אמרו שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, אלא כשחבירו פשע בזה ועל

1084ידי פשיעתו בא לו האונס אחר כך, כגון שהדביק פת בתנור בשבת ונזכר קודם שתיאפה, שאף

1085שמותר לו לרדות מן התנור כדי שלא יבא הוא לידי איסור חמור ממנו, אסור לאדם אחר לרדותה

1086כדי שלא יבא חבירו לידי איסור חמור של אפיית הפת בשבת, כיון שחבירו פשע במה ששכח והדביק

1087פת בתנור בשבת).

1088והיינו שאף דהכא מיירי אף בשוגג, כאמור

1089כאן "כדי שלא יבא חבירו לידי חיוב חטאת". מכל מקום גם זה נחשב פשיעה,

1090כדלקמן שם (כיון שחבירו פשע במה ששכח והדביק פת בתנור בשבת).

1091[530]

1092ברייתא יח, ב (לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין (מיני קטניות, רש"י) ותניח

1093לתוך התנור ערב שבת עם חשכה). טור ושו"ע ס"ח (לא ימלא אדם קדירה עססיות ותורמוסין

1094ויתן לתוך התנור ערב שבת סמוך לחשיכה).

1095[531]

1096רש"י שם (מיני קטניות). רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סט, א (פירוש

1097שהם מיני קטניות). מ"א ס"ק [ב] (והוא הדין לכל מיני קטניות שממהרין

1098להתבשל (רבינו ירוחם. ועס"ח)), וסוס"י רנז סקי"ט (ובמקומות שלא

1099נהגו לטוח בטיט, אסור לתת מיני קטניות ... אלא כדי שיתבשלו כמאכל בן דרוסאי מבעוד

1100יום).

1101וכן הוא לקמן סי' רנז סי"א (במיני ...

1102קטניות שממהרים להתבשל אין מועיל כלום מה שהן חיין סמוך לחשכה (שממהרין להתבשל) כמו

1103שנתבאר בסי' רנ"ד), וסוס"י רנט (אבל במיני ... קטניות ... אין מועיל חי,

1104וצריך שיהיו כמאכל בן דרוסאי קודם שבת).

1105[532] מ"מ פ"ג

1106הי"ב (לאו דוקא תנור, דהוא הדין כירה וכופח, שאין משהין עליהם אלא על הצד שמשהין

1107תבשיל שלא בשל כל צרכו). שו"ע שם (והוא הדין לכירה וכופח).

1108וכן הוא בתנור שלנו שדינו ככירה, כדלעיל סי' רנג ס"ז (והתנורים שלנו שפתחם מן

1109הצד ... דינם שוה לכירה לכל דבר).

1110[533]

1111מ"א סקכ"ד (ומיהו בטוח פיו בטיט שרי).

1112וכן הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה

1113אבל במיני (ובתנור טוח בטיט הכל מותר בכל ענין).

1114[534]

1115רמ"א ס"ח (כשאינן גרופים וקטומים, ואפשר לחתות).

1116[535]

1117כדלעיל סי' רנג ס"ח-ט (אלא אם כן נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום ... ויש אומרים

1118שאפילו מצטמק ויפה לו ... וכבר נתפשט המנהג להקל כסברא הראשונה).

1119[536]

1120כדלעיל שם ס"ח (דכיון שעכשיו הוא חי, הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה

1121ראוי עדיין אף אם יחתה בגחלים, ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל).

1122[537]

1123רמב"ם שם (שאלו וכל כיוצא בהן, אף על פי שלא בשלו כל עיקר, כתבשיל שלא

1124בשל כל צרכו הן, מפני שאינן צריכים בישול הרבה ודעתו עליהן לאוכלן לאלתר).

1125שו"ע שם (מפני שדברים אלו אינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לאכלם לאלתר, ומפני

1126כך אף על פי שלא נתבשלו כל עיקר, הרי הם כשאר תבשיל שהתחיל להתבשל ולא נתבשל כל צרכו,

1127שאסור להשהותו).

1128ולענין קטניות שצריכות בישול רב, ראה

1129בדי השלחן סי' עא סק"י. שבת כהלכה פ"ח הערה עט. נימוקי שבת.

1130[538]

1131ב"י סי' רנג ד"ה ומ"ש ואם נתן (ומדברי הגמרא והפוסקים נראה דלא

1132שרי אלא דוקא במשליך לתוכו אבר חי שאי אפשר להתבשל בלילה, משום דמסח דעתיה מיניה

1133[משא"כ ירק]). מ"א שם סק"ד (דוקא חתיכת בשר שאי אפשר להתבשל

1134לצורך הלילה, אבל ירק לא מהני (ב"י)).

1135וכן הוא לעיל שם סוף ס"ח (וכל

1136זה בבשר חי, שאי אפשר לו להתבשל עוד לצורך הלילה. אבל ירק חי וכיוצא בו, אסור

1137להשהותו, אלא אם כן נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום. לפי שאף שהוא חי עכשיו, יכול

1138הוא להתבשל לצורך הלילה, ואינו מסיח דעתו ממנו עד למחר), ושם נסמן (הערה 53).

1139[539]

1140ברייתא שם (ואם נתנן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו). ב"י סוף הסי' (ומדקתני סתם

1141אסורין למוצאי שבת בכדי שיעשו, משמע דאפילו בשוגג נמי אסור עד מוצאי שבת בכדי

1142שיעשו). שו"ע שם (ואם עשה כן, אפילו בשוגג, אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו).

1143וכן הוא לעיל סי' רנג סי"ב (אם עבר

1144ושהה, אפילו בשוגג ... אסור), ושם נסמן (הערה 87).

1145[540]

1146ברייתא שם (לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה).

1147טור ושו"ע ס"ט (כיוצא בו לא ימלא חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת

1148עם חשיכה). ב"י סוף הסימן (ומשמע דתנור לאו דוקא, דהוא הדין לכירה וכופח, אלא

1149אם כן גרף וקטם). וכדלעיל סעיף הקודם (לתוך התנור שלנו ... אם אינ[ן] גרופים וקטומים), ושם נסמן (הערה 532).

1150[541]

1151מ"א סקכ"ו (אף על גב דמים ראוין לשתות חיין, מכל מקום אינן טובים

1152כל כך כפירות כמ"ש ס"ד. או יש לומר דהכא מיירי דקא בעי ליה להדחה, ואז

1153צריכים להיות חמין).

1154והיינו שהאיסור הוא הן לצורך שתיה, כדלקמן

1155בסמוך (ואף שהמים ראוים לשתיה גם כשהם צוננים, מכל מקום אינם טובים כל כך כפירות

1156הנאכלים חיים), ובקונטרס אחרון ס"ק ג, שמשמעות הגמרא והפוסקים דאסור אף במחמם

1157המים לצורך שתיה (וכאן בא איסור זה בין חצאי עיגול, וכהכלל

1158המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו: שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד

1159בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

1160והן לצורך הדחת כלים, כדלקמן סעיף הבא (כיון

1161שחפץ גם כן במים הללו שיתחממו כדי להדיח בהם כלים בשבת כמו שדרך הוא להדיח בהם, יש

1162לחוש שמא יחתה בגחלים), ולעיל סי' רנג סכ"ט במוסגר (אם

1163הישראל חפץ באותן המים שיתחממו להדיח בהם כלים, אסור), ובקונטרס אחרון שם סקי"א

1164(יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דמשום הדחה גרידא לא אתי לחתויי).

1165ולכן כתב כאן "אפילו לצורך הדחת כלים בשבת", היינו שיש סברה לומר שלשתיה

1166חמור יותר מאש להדחה. וראה נימוקי שבת.

1167[542] נתבאר בתהלה לדוד סי' שיח סוף

1168סקי"ז (וכפי הנראה היינו חצי ממה שהוא רוצה שיוחמו). וראה בדי השלחן סי' עא

1169סקי"א. שבת כהלכה פ"ח בביאורים אות יד. נימוקי שבת. שו"ע הרב עם

1170ביאורים והערות.

1171[543]

1172ובדיעבד סגי בשליש החימום, כדלעיל סי' רנג סי"ג (שיעור מאכל בן דרוסאי, יש אומרים

1173שהוא כמו שליש בישול הראוי לכל אדם, ויש אומרים שהוא כמו חצי בישולו ... צריך ליזהר

1174לכתחלה שיתבשל חצי בישולו מבעוד יום ... אבל בדיעבד יש להתיר התבשיל בכל ענין אם

1175נתבשל שליש בישולו מבעוד יום).

1176[544]

1177לעיל שם ס"ח-ט (נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת ... ויש אומרים שאפילו

1178... נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו ... דינו שוה לכל דבר לאילו התחיל להתבשל

1179ולא נתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי שנתבאר למעלה. וכבר נתפשט המנהג להקל כסברא

1180הראשונה).

1181[545]

1182רבי יהודה בברייתא לח ע"א (חמין שהוחמו כל צורכן מותרין, מפני שמצטמק ורע

1183לו). תוס' יום טוב פ"ג מ"ד ד"ה אנטיכי (דחמים כל שנתחממו כל צרכן החימום

1184רע להן).

1185[546]

1186ברייתא שם יח, ב (לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה). ואף

1187שהתירו בבשר חי, כדלעיל סי' רנג ס"ח (אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך

1188התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום, ואין חוששים שמא יחתה בשבת. דכיון

1189שעכשיו הוא חי, הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה

1190בגחלים, ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל). נתבאר ברמב"ם

1191פ"ג הי"ב (לא ימלא אדם ... חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה

1192וישהה אותן, שאלו וכל כיוצא בהן אף על פי שלא בשלו כל עיקר, כתבשיל שלא בשל כל צרכו

1193הן, מפני שאינן צריכים בישול הרבה, ודעתו עליהן לאוכלן לאלתר, ולפיכך אסור לשהותן בתנור).

1194שו"ע ס"ח (שדברים אלו אינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לאכלם לאלתר, ומפני

1195כך אף על פי שלא נתבשלו כל עיקר הרי הם כשאר תבשיל שהתחיל להתבשל ולא נתבשל כל

1196צרכו, שאסור להשהותו).

1197[547]

1198מ"א סקכ"ו (אף על גב דמים ראוין לשתות חיין, מכל מקום אינן טובים

1199כל כך כפירות), כנסמן לעיל (הערה 541).

1200[548] ס"ד (ופירות שנאכלים

1201חיין אינן גרועים מצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי).

1202[549]

1203כנסמן לעיל (הערה 543).

1204[550]

1205ברייתא שם (ואם עשה כן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו). ב"י סוף הסימן (ומדקתני

1206סתם אסורין למוצאי שבת בכדי שיעשו, משמע דאפילו בשוגג נמי אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו).

1207טור ושו"ע שם (ואם עשה, אסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו). לבוש ס"ח (גזרו

1208אף על השוגג).

1209ובענין לאסור בין לו בין לאחרים, ראה

1210מראי מקומות וציונים.

1211[551] בסעיף הקודם נתבארו דיני

1212הנחת המים בתוך התנור לחממם. בסעיף שלפנינו יתבארו דיני הקדרה שהיו רגילים להתקין בדופני

1213התנור מבפנים, ובולטת על גבי הגחלים. ורגילים למלאתה מים גם כשאין צריכים למים

1214אלו, כדי שלא תיבקע הקדרה מחום התנור, ואף כדי להדיח הכלים במים חמים אלו.

1215[552]

1216מ"א סקכ"ו (ולפי זה אסור ליתן מים לתוך הקדירות שבתנורים, אע"ג

1217דמתכוין שלא יבקע הקדירה, מכל מקום הא קבעי ליה להדחה וחיישינן שמא יחתה, לכן צריך

1218ליתנן מבעוד יום), ובסוס"י רנט (קדירה הקבוע בתנור ... וישראל אסור ליתן

1219מים לתוך הקדירה ההוא).

1220וכן הוא לקמן סוס"י רנט ד"ה

1221וליתן (קדרה הקבועה בתנור ... ואסור ליתן המים לקדרה ההיא).

1222וראה גם לעיל סי' רנג סכ"ט במוסגר.

1223[553]

1224כדלעיל סעיף הקודם.

1225[554] שגם זה אסור, כדלעיל סעיף

1226הקודם (והערה 541).

1227[555]

1228סעיף ג (ואפילו הוסקה בגפת ועצים, מותר לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה ... אף על פי שכשמגיע

1229הלילה לא נתבשלה עדיין כמאכל בן דרוסאי, ואין חוששים שמא יחתה בגחלים שבתוך הכירה כדי

1230למהר בישול הקדרה שחוצה לה, שאין חיתוי זה מועיל לה כל כך).

1231[556]

1232וכן הוא לעיל סי' רנג קונטרס אחרון סקי"א (דמיירי בכהאי גוונא

1233שהם בולטין על הגחלים. ואם כן כשנותן במים בקדרה הרי זה כשופת קדרה על גבי כירה

1234ממש, שאין דבר מפסיק בין גחלים לקדירה, דמאי שנא קדרה זו משאר קדירות).

1235[557]

1236מ"א סוס"י רנט (וגם אם נתן ישראל ערב שבת סמוך לחשיכה אסור). וכן הוא

1237לקמן סוס"י רנט ד"ה וליתן (ואפילו נתנם בערב שבת סמוך לחשכה אחר שהוסק התנור,

1238אסור ליהנות מהם עד למוצאי שבת בכדי שיעשו). והנאה זו היא "להדיח בהם

1239כלים". וראה מראי מקומות וציונים.

1240[558]

1241נתבאר לעיל סי' רנג בקונטרס אחרון סוף ס"ק יא (שיש מקום לבעל דין

1242לחלוק מחמת המנהג שנהגו להקל להעמיד על גבי התנור קודם שהוסק, ואין חוששין שמא

1243יחתה אחר כך. ומהאי טעמא אפשר להקל בדיעבד, כמ"ש בפנים בסוף סי' רנ"ד),

1244ושם (הערה 413).

1245וראה תהלה לדוד סקי"ב וסי' רנט

1246סקי"ט. קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' צו.

1247[559] תוכן המשך הדברים בקונטרס

1248אחרון זה:

1249בפנים

1250ס"ב נתבאר, שאף לדעת הרי"ף וסיעתו האוסרים להשהות קדרה כל זמן שמצטמק

1251ויפה לו, מכל מקום בצלי שמונח על גבי הגחלים ממש, מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן

1252דרוסאי. אבל בצלי שאינו על גבי הגחלים ממש, אסור להשהותו שם לדעתם, אלא אם כן נצלה

1253עד שהוא מצטמק ורע לו.

1254ועל

1255זה מבאר כאן, שאף שהט"ז הוכיח מהטור להתיר בשניהם בהגיע למאכל בן דרוסאי. מכל

1256מקום הוכיח המ"א מדברי בעל המאור לענין תנור קטן, שלא להתיר אלא בעל גבי

1257הגחלים. אף דלא קיי"ל בזה כבעל המאור לענין תנור קטן.

1258ומה

1259שהוכיח הט"ז מהטור. הנה הטור לא סבירא ליה לחלק בין קדרה לצלי, אלא כדעת

1260הפוסקים שגם בקדירה סגי בהגיע למאכל בן דרוסאי.

1261ולכן

1262כל הרוצה להחמיר כדעת הרי"ף בקדרה עד שהוא מצטמק ורע לו, ורוצה להקל בצלי

1263כמאכל בן דרוסאי, אין היתר אלא כדברי הר"ן והמ"מ, בצלי על גבי הגחלים

1264ממש.

1265לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות

1266וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' קג ואילך. נימוקי שבת ע' תטז. כנישתא דבי רב ע'

1267שעח. ביאורי השלחן ע' קלח.

1268[560] ס"ק א (דבבישול יש איסור לשהותו להרי"ף

1269ורמב"ם בסי' רנ"ג אפילו במצטמק ויפה לו, וכאן מותר אפילו אחר מאכל בן

1270דרוסאי לחוד, דכיון שראוי לאכילה די לו בחמימות מועט ולא יצטרך לחתויי. וזה מוכרח בטור

1271מדכתב סתם אין צולין בשר כו' אלא כדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי, משמע אפילו בסתם צלי

1272שהיא אצל האש ... אלא ודאי דהטור סבירא ליה דאפילו אצל האש מותר אחר מאכל בן

1273דרוסאי).

1274[561] ס"ק ו (דהא אינהו מפרשי הא דתנן אין

1275צולין וכו' אלא כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי, בבשרא אגומרי, היינו שהוא מגולה,

1276ואם כן כמאכל בן דרוסאי מיהא שרי ... ומיהו משמע במאור דאף לסברא השניה, דוקא בתנורים

1277שלהם שהיו קטנים והיו חוששין שמא יתחרך ... אבל בתנורים שלנו אין היתר לצלי כמאכל

1278בן דרוסאי להאוסרים בקדירה בסימן רנ"ג).

1279והיינו שבתחלה כתב המ"א כסברת הט"ז להתיר כמאכל בן

1280דרוסאי אפילו אצל האש, אבל סיים כמשמעות המאור דהיינו דווקא בתנור קטן שהצלי הוא

1281על גבי האש ממש.

1282[562] ו, ב (בשפוד של צלי התלוי בתנור עסקינן,

1283שאין דרך לחתות את הגחלים שבתנור בעוד שהצלי בתוכו שלא יקטום את הצלי, לפי שהיו תנוריהם

1284קטנים, וגם אין דרך זה להוציא לחוץ ולהחזירו, משום דקשי ליה זיקא. וזהו טעמו של רב

1285אשי שמתיר אפילו בברחא ולא שריק).

1286[563] כדלעיל סי' רנג ס"ד

1287(ותנור, שהוא עשוי כעין קדירה גדולה רחב למטה וצר למעלה, ומתוך

1288כך נקלט חומו לתוכו יותר מבכירה), וס"ז (והתנורים שלנו שפתחם

1289מן הצד, אין הבלם (מרובה) חם כל כך כהבל התנור שבימיהם), ושם נסמן (הערות 42-43).

1290[564] היתר תנור קטן שבהמאור,

1291שהובא במ"א, כיון שאין לנו היום תנורים כאלה.

1292[565] שגם יש טעם נוסף שלא הועתקו דבריו (גם

1293אילו היו תנורים כאלה בזמנינו), שהרי לפי דבריו יש להתיר בתנור קטן אף קודם מאכל

1294בן דרוסאי, ולא קיי"ל כן.

1295וראה קובץ הערות וביאורים שם ע' קה-קו. נימוקי שבת וכנישתא דבי

1296רב.

1297[566] "ובבשרא אגומרי דכו"ע

1298גזרינן דלמא אתי לאחתויי, עד שיגיע למאכל בן דרוסאי, בין בתנור בין בכירה, והוא

1299הדין לקדרה על גבי כירה לפי מה שנראה לנו בדעתנו".

1300הרי דמיירי בקודם מאכל בן דרוסאי, שאף

1301בזה מתיר בעל המאור בתנור קטן.

1302[567] טו, ב (ולענין פירושה דמתני' ופסק הלכה,

1303הוי יודע, כי כל הגאונים שהיו מן העולם, כלם הסכימו דמתני' להחזיר תנן, אבל להשהות

1304משהין, ומנו חנניה היא), שהוא כדעה הראשונה שבסי' רנג ס"ח (אלא אם כן נתבשל

1305כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת, שאז אין לחוש לחיתוי).

1306[568] שם טז, א (ומסקנא דלא יתן, לא ישהה

1307הוא, ואפילו לשהות, אי גרוף וקטום אין ואי לא לא ... ור' אושעיא נמי הכי סבירא ליה), והיינו כאוקימתא בתרא,

1308שאפילו כמאכל בן דרוסאי אסור להשהות, שהיא הדעה הב' שבסי' רנג ס"ט (ויש אומרים שאפילו

1309תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו, אלא שהוא מצטמק ויפה לו

1310... חוששין שמא יחתה בשבת), ושם נסמן (הערה 54).

1311[569] של בעל המאור שם (ו, ב), שהובא לעיל,

1312מובן הטעם שהתיר בתנור קטן אף קודם מאכל בן דרוסאי.

1313[570] שבמשנה סוכה כט, ב. לב,

1314ב. ולקמן סי' תרמה סי"ז, וסי' תרמו ס"א וסי' תרמז ס"ד.

1315[571] והיינו שכיון שפתח התנור

1316הוא למעלה, ושם תלוי הצלי, אין דרך לחתות הגחלים שבשולי התנור, אלא באחד משני

1317אופנים אלו, ששניהם יקלקלו את הצלי התלוי:

1318(א) שיכניס המחתה מלמעלה וידחוק את הצלי

1319התלוי; שאז יקטום (ישבור) את הצלי.

1320(ב) שיוציא הצלי לחוץ ויכניס המחתה; שאז

1321קשיא ליה זיקא.

1322[572] שהרי הטור לא התיר מטעם

1323שמא יתחרך, אלא כשנצלה כמאכל בן דרוסאי. ולכן לא קיי"ל כדברי בעל המאור בזה.

1324[573] עתה בא להשיב לראיית

1325הט"ז מדברי הטור, שאף בצלי שאצל הגחלים סגי במאכל בן דרוסאי.

1326כי

1327הטור לשיטתו שאינו מחלק בזה בין קדרה לבין צלי, ובשניהם סובר דסגי במאכל בן

1328דרוסאי.

1329משא"כ

1330לדעת הרי"ף שמצריך בקדרה מצטמק ורע לו, ולפירוש הר"ן דסגי בצלי כמאכל בן

1331דרוסאי, היינו דוקא בצלי שעל גבי האש ממש.

1332[574]

1333ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רמה.

1334[575] פ"ג ס"א (כתב ה"ר יונה ז"ל

1335שאין בזה תמהון, דאיצטריך ההוא פירושא אפילו לרבנן ואפילו לרב דאסר מצטמק ויפה לו,

1336דאשמעינן כיון שנצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי, משהינן אותו על גבי גרופה וקטומה,

1337אבל ודאי אין צולין אותו אלא כדי שיצולו מבעוד יום, ואפילו לדעת שיגרוף ויקטום הגחלים

1338עם חשיכה). והיינו שאין הפרש בין קדרה לצלי, שלשיטת הרי"ף שניהם אסורים כל

1339זמן שמצטמק ויפה לו, ולא התירו בכמאכל בן דרוסאי אלא להניחם על גבי גרופה וקטומה.

1340[576] יט, סוע"ב (אין צולין בשר בצל וביצה

1341אלא כדי שיצולו מבעוד יום).

1342[577] בגמרא כ, א (וכמה, אמר ר' אלעזר אמר רב

1343כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי).

1344[578] להתיר בכמאכל בן דרוסאי,

1345הן בצלי על גבי האש והן אצל האש.

1346[579] כמבואר בטור סי' רנג (רש"י

1347ור"י פסקו דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה ... ולזה הסכים

1348א"א ז"ל).

1349[580] סעיף ח (אלא אם כן נתבשל כבר

1350כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת, שאז אין לחוש לחיתוי).

1351[581] שם (ו, ב) ד"ה והאי בשיל בשיל

1352(לפי דעת הרב אלפס ז"ל ... כל שמצטמק ויפה לו אסור, דהא דאמרינן לקמן גבי אין

1353צולין בשר בצל וביצה וכו', וכמה, אמר ר' אלעזר אמר רב כדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי,

1354התם בשהן עצמן מונחין על האש, דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי, אם יחתה בגחלים יחרוך אותן).

1355[582] פ"ג הט"ז (ופירוש

1356דין זה הוא בכל בשר, וכשהבשר עצמו מונח על גוף האש. וכל שהוא ראוי לאכילה מפורש שם

1357בגמרא כמאכל בן דרוסאי).

1358והיינו שמפרש כן גם בדעת הרמב"ם פ"ג ה"ד (תבשיל

1359שלא בשל כל צרכו, וחמין שלא הוחמו כל צרכן, או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא

1360יפה לו, אין משהין אותו על גבי האש בשבת, אע"פ שהונח מבעוד יום, גזרה שמא יחתה

1361בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצומקו), שמכל מקום אם "הבשר עצמו מונח על

1362גוף האש ... כמאכל בן דרוסאי).

1363[583] ס"ק א (ואין להקשות הלא כתב רבינו

1364[הטור] לעיל בסי' רנ"ג דלהרי"ף בבישול אסור לשהות אפילו בנתבשל כמאכל בן

1365דרוסאי ... ויש לומר דכאן איירי כשהבשר ובצל הם עצמם מונחים על האש, ולכן כיון

1366שהגיע למאכל בן דרוסאי, אם יחתה בגחלים יחרוך אותם, ומשום הכי לא חיישינן לחיתוי).

1367היינו שכן מפרש גם הטור בשיטת הרי"ף, שהביאו בסי' רנג (אם

1368נתבשל קצת, אפילו כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישולו, ולא נתבשל כל צורכו, או אפילו

1369שנתבשל כל צורכו אם הוא מצטמק ויפה לו, אסור להשהותו עליה ... כך היא שיטת רב

1370אלפס).

1371[584] לז, ב ד"ה ורב ששת (ואנן

1372דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה, אדחנניה סמכינן, הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה,

1373כדאמר הא קרמו שרי, ואע"ג דלא בישל כל צרכו, ואמר רב ששת משמיה דרבי יוחנן כוותיה).

1374[585] שם ד"ה אמר רב ששת (פסק ר"ח

1375דהלכה כרב ששת אמר ר' יוחנן, דרבא דאמר תרוייהו תננהי, סבירא ליה כוותיה. וכן פסק רש"י

1376דסתם מתניתין דפרק קמא כחנניה).

1377[586] כנסמן לעיל (הערה 567).

1378[587] סי' רלא ד"ה פסק (אם מבושל כמאכל בן

1379דרוסאי הוי מותר, דהלכה כחנניא דאמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי

1380כירה).

1381[588] לאוין סה יג, ג (שאם התבשיל כמאכל בן דרוסאי,

1382מותר להשהותו על גבי כירה אף על פי שאינה גרופה וקטומה כחנניה, הואיל וסתם מתניתין

1383כוותיה).

1384[589] סי' רפב ע' רפה (ונראה דאם התבשיל כמאכל

1385בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אף על פי שאינה גרופה וקטומה כחנניה, הואיל

1386וסתם מתניתין כוותיה).

1387[590] טז, א (שהכל מודים בסוגית שמועתנו

1388שהיא בלשהות, כדברי רבינו הגדול ז"ל ... מה שאמרו בבשר בצל וביצה כדי שיצלו כמאכל

1389בן דרוסאי ... התם טעמא אחרינא הוא, שהכל מודים בבשר וצלי וכל דבר שעל הגחלים כמאכל

1390בן דרוסאי דמותר, לא נחלקו אלא בקדירה ... וטעמא מאי משום דכל צלי שהוא כמאכל בן

1391דרוסאי אי מחתי ליה מחרך). הרי שסבירא ליה כדעת הרי"ף, ולא התיר אלא "על

1392הגחלים".

1393[591] שהביא את דברי רבינו יונה

1394(כנסמן לעיל הערה 575),

1395שהחמירו לשיטת הרי"ף אף על גבי הגחלים.

1396[592] כנסמן לעיל (הערה 581), שהתיר לדעת הרי"ף בכמאכל בן

1397דרוסאי – רק על גבי הגחלים.

1398[593] פ"ג הי"ג (תנור שנתן לתוכו בשר

1399... אם בשר גדי הוא וכיוצא בו מותר, שאם יחתה בגחלים יתחרך הבשר שאינו צריך אלא חמימות

1400האש בלבד). ונתפרשה דעתו בפנים ס"ג (אם השהה בשר גדי מנותח וכיוצא בו אצל הגחלים,

1401לא על הגחלים ממש ... יש מתירים אפילו לכתחלה, שאין חוששים שיחתה בגחלים,

1402דכיון שהבשר הוא רך, אם יחתה בגחלים יתחרך הבשר, שאין צריך אלא חמימות האש בלבד).

1403אבל כיון שפוסקים הנ"ל לא סבירא להו כדעת הרמב"ם,

1404שמתיר גדי מנותח אצל הגחלים, וגם לא סבירא להו לשיטת הרי"ף להתיר כמאכל בן

1405דרוסאי בצלי שאצל הגחלים. לכן אין להתיר גדי מנותח שאצל הגחלים לדעת הרי"ף.

1406וההוכחות שפוסקים הנ"ל לא סבירא להו היתר הרמב"ם

1407להשהות גדי מנותח שאצל הגחלים, ראה הערות וביאורים שם, נימוקי שבת וכנישתא דבי רב.

1408[594] תוכן המשך הדברים בקונטרס

1409אחרון זה:

1410בפנים

1411ס"ג נתבארו שתי הלכות, שיש פוסקים מתירים אף לכתחלה, ויש לסמוך על דבריהם

1412בדיעבד:

1413(א)

1414השהה בשר שור בתנור מכוסה, התירו בו ספר התרומה וסמ"ג וסמ"ק אף לכתחלה.

1415(ב)

1416השהה גדי מנותח אצל הגחלים, התירו בו הרמב"ם והשו"ע אף לכתחלה.

1417ואף

1418שהב"ח ומ"א כתבו כן רק על אופן הראשון, מכל מקום האופן השני אתי במכל

1419שכן, שהרי אין בו הכרעה ברורה נגד המתירים.

1420וכן

1421הוא לעיל סי' רנג בקונטרס אחרון ס"ק ב. וראה גם לעיל שם ס"ק ט.

1422לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות

1423וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' קיז ואילך. נימוקי שבת ע' תכג. כנישתא דבי רב ע'

1424שפז ואילך. ביאורי השלחן ע' קמג.

1425[595] סקי"א (כשנתן לתוך התנור מכוסה,

1426אפילו בשר עז שרי בדיעבד, מאחר דיש מתירין לכתחלה (ב"ח). ועי' מה שכתבתי

1427סוס"י רנ"ג, דהוא הדין לכל כיוצא בזה). והוא מ"ש המ"א שם

1428ס"ק לז (ומיהו יש לומר ... דיש להקל מאחר שגדולי פוסקים מתירין אפילו לישראל

1429לעשותו).

1430[596] שנפסק בסתם בס"א (ואם הוא בתנור, וטח פיו בטיט, בין גדי ועוף

1431שלמים, בין בשר שור או עז, מותר), משא"כ כיסוי התנור בלבד (בלי טח פיו בטיט)

1432אינו מועיל.

1433[597] פ"א ו, ב (וקא פסקי רבוואתא כי האי

1434לישנא בתרא, וכרב אשי. ואיכא מאן דפסק כרב ירמיה מדפתי דאסר, ואנן נמי כרב ירמיה מדפתי

1435סבירא לן). והיינו כרב ירמיה דלישנא בתרא בגמרא יח, ב (איכא דאמרי ... כי פליגי

1436דברחא (איל גדול לא קשיא ליה זיקא, ואתי לגלויי פי התנור ליטול כיסויו לחתות), ולא

1437שריק (פי התנור בטיט סביב כיסוי), דרב אשי שרי, ורב ירמיה מדפתי אסיר. ולרב אשי דשרי,

1438(והתניא) אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום. התם בבשרא אגומרי (שאינו

1439בתנור, דאפילו כיסוי ליכא, ומוכן להפוך בו ולחתות). והיינו שבאיל גדול

1440וכיו"ב, לרב אשי סגי בכיסוי, ולרב ירמי' צריך טח בטיט. ופסק הרי"ף כרבי ירמי'.

1441[598] פ"ג הי"ג (אם בשר עז או בשר שור

1442הוא, אסור, שמא יחתה בגחלים לבשלו, ואם טח פי התנור בטיט מותר).

1443[599] יח, ב ד"ה התם (ונראה דאין הלכה כרב

1444אשי בהאי לישנא דשרי ברחא ולא שריק).

1445[600] פ"א סי' לה (כלשון הרי"ף

1446הנ"ל).

1447[601] ו, ב ד"ה נמצא (הרי"ף ז"ל

1448הכריע כדברי מי שפסק כרב ירמיה מדפתי, הילכך ... שריק שרי, לא שריק אסור ... וכן דעת

1449הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות שבת).

1450[602] הובא במרדכי כתובות רמז קע (פסק

1451הר"מ ... ונהגו לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס').

1452וכן הוא לקמן סי' שנ בקונטרס אחרון סק"א (וידוע מ"ש

1453מהר"ם שבכל מקום פוסקים כו'. עיין סמ"ע סי' כ"ה). והוא מ"ש

1454הסמ"ע שם ס"ק יט (כתב המרדכי פרק נערה שנתפתתה, שפוסקים בכל מקום כרב

1455אלפס, אם לא במקום שהתוספות חולקין עליו).

1456וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ריז.

1457[603] ס"א (ויש מחמירין

1458וסוברין ... על גבי האש שהוא מגולה, הכל אסור ... והכי נהוג כסברא זו).

1459[604] שהרי אינו כותב "וכן עיקר",

1460אלא "ויש מחמירין ... והכי נהוג", והיינו שיש להחמיר כסברא

1461זו.

1462וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רצד. כנישתא דבי רב. שו"ע

1463הרב עם ביאורים והערות.

1464[605] ע"ז ז, א (בשל סופרים הלך אחר המיקל).

1465וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קג.

1466[606] סוד"ה אע"פ

1467(מיהו היכא דשכח או עבר וצלהו באיסור, כדאין הם כל הני רבוואתא לסמוך עליהם להתירו

1468בדיעבד).

1469משא"כ באופן השני אין כאן "כל הני רבוואתא" שהתירו, רק הרמב"ם

1470(והשו"ע).

1471[607] אוצ"ל: ספון, שפירושו

1472"חשוב". וכעין האמור בתניא פכ"ד (בהראותו לפניו שאינו ספון בעיניו).

1473[608] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שיג.

1474[609] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רצז.

1475[610] "יש אומרים ... ובדיעבד יש לסמוך

1476על זה", אף שהיא דעת יחיד.

1477וכן הוא לקמן שם סוף ס"א (ויש מקילין עוד ... ואין לסמוך

1478על סברא זו אלא בדיעבד).

1479[611] תוכן המשך הדברים בקונטרס

1480אחרון זה:

1481בפנים

1482סי"ד נתבאר, שאסור ליתן מים בקדרה לחממם סמוך לחשיכה, בין אם הוא לצורך שתיה

1483ובין אם לצורך הדחת הכלים. ואף שהתירו בפירות הנאכלים חיים, מכל מקום המים הצוננים

1484אינם טובים כל כך כפירות הנאכלים חיים שהתירו.

1485ועל

1486זה מבאר כאן, שאף שהמ"א מסתפק בזה, וכותב דאפשר מה שאסרו כאן מיירי במים

1487שמחמם להדחת כלים. מכל מקום משמעות הגמרא והפוסקים שאסור אף במחמם המים לצורך שתיה,

1488כאופן הראשון שבמ"א.

1489לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות

1490וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' קכ ואילך. נימוקי שבת ע' תכו. כנישתא דבי רב ע'

1491שצא ואילך. ביאורי השלחן ע' קמד.

1492[612] אהא דתנו רבנן יח, ב (לא ימלא נחתום

1493חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה), ונפסק בשו"ע ס"ט (לא

1494ימלא נחתום חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה), הוקשה למ"א מהא

1495דקיי"ל בפנים ס"ד (פירות הנאכלים חיין כגון תפוחים וכיוצא

1496בהם, מותר לצלותם סמוך לחשכה, אע"פ שאין שהות שיצלו מבעוד יום, ומותר להשהותם

1497אפילו שלא על גבי הגחלים ממש, לפי מנהגנו שנתבאר שכל שנצלה כמאכל בן דרוסאי מותר

1498להשהותו, ופירות שנאכלים חיין אינן גרועים מצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי), ולכאורה

1499הי' מקום שגם מים הם כפירות שנאכלים חיין, ומדוע אם כן אסרו ליתנם בתנור עם חשיכה.

1500ותירץ במ"א סקכ"ו (אף על גב דמים ראוין לשתות חיין,

1501מכל מקום אינן טובים כל כך כפירות כמ"ש ס"ד. או יש לומר דהכא מיירי דקא בעי

1502ליה להדחה, ואז צריכים להיות חמין).

1503[613] פ"ג הי"ב (לא ימלא אדם

1504... חבית של מים, ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה וישהה אותן, שאלו וכל כיוצא בהן

1505אף על פי שלא בשלו כל עיקר, כתבשיל שלא בשל כל צרכו הן, מפני שאינן צריכים בישול הרבה

1506ודעתו עליהן לאוכלן לאלתר), וכן הוא בפנים סי"ד (והערה 546).

1507[614] אהא דתנו רבנן לא תמלא אשה קדרה עססיות

1508ותורמסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, פירש"י (מיני קטניות, וצריכין בישול

1509יותר). ואהא דתנו רבנן "לא ימלא נחתום חבית של מים", פירשו התוס' שם (אע"פ

1510שיש שהות הרבה להתחמם, חיישינן שמא יצטנן, לפי שרגילים לחמם על אש רפה ויהא צריך לחתות).

1511ופירש בטור (שמא יתקרר סמוך לחשכה במוצאי שבת, ויחתה כדי שיתחמם לאלתר לכשתחשך). וראה

1512קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' קכא-ב, שהביא כן מכמה פוסקים.

1513ואם כן לא מיירי הכא בחשש שמא יחתה הגחלים כדי להקדים חימום

1514המים בשבת, אלא שמא יחתה סמוך לחשכה במוצאי שבת. ואם כן אין להקשות על זה לדעתם

1515מהא דפירות הנאכלים חיין דינם כנתבשל כמאכל בן דרוסאי.

1516אלא ודאי עיקר קושיית המ"א היא רק לדעת הרמב"ם

1517הנ"ל, שטעם האיסור הוא שמא יחתה כדי להקדים חימום המים מיד, למה לא נתיר אם

1518כן במים, כמו בפירות הנאכלים חיין.

1519[615] הובא בתוס' מח, א ד"ה דזיתים (אומר

1520רבינו שמואל דמותר לשום תפוחים אצל האש סמוך לחשכה אע"פ שלא יוכלו לצלות מבעוד

1521יום, דנאכלין טפי כמו שהן חיין מתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דשרי), ושם נסמן

1522(הערה 465).

1523וכן הוא בפנים ס"ד (פירות הנאכלים חיין

1524כגון תפוחים וכיוצא בהם, מותר לצלותם סמוך לחשכה ... אינן גרועים מצלי שנצלה כמאכל

1525בן דרוסאי).

1526משא"כ הרמב"ם כתב בפ"ג ה"ד (תבשיל

1527שלא בשל כל צרכו, וחמין שלא הוחמו כל צרכן, או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא

1528יפה לו, אין משהין אותו על גבי האש בשבת), ולא סגי בכמאכל בן דרוסאי, וכדלעיל סי'

1529רנג ס"ט (והערה 54). וכשם דלא סגי בנתבשל כמאכל בן

1530דרוסאי, כן לא סגי בפירות הנאכלים חיים, ולא במים הראוים לשתותם צוננים. ואם כן

1531אין מקום לקושיית המ"א בזה.

1532[616] ד"ה רשב"ם היה מתיר (ומה שהתיר

1533בבשיל כמאכל בן דרוסאי להניחו בתנור שיש בו גחלים, פשוט הוא דהיינו לדעת רש"י

1534וסייעתו, דאילו לדעת הרי"ף והרמב"ם אסור לשהותו על גבי כירה).

1535וראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ו ע' קכג. נימוקי

1536שבת. כנישתא דבי רב.

1537[617] על פסק הרשב"ם

1538הנ"ל, שבשו"ע ס"ד (פירות שנאכלין חיין, מותר ליתנם סביב הקדירה),

1539כתב המ"א שם (פירוש סמוך לגחלים, דאם לא כן אסור להרי"ף וסיעתו).

1540והיינו שהפסק בשו"ע שם כדעת

1541הרשב"ם מיירי בסמוך לגחלים, אשר בזה מודים הרי"ף והרמב"ם דסגי

1542בנתבשל כמאכל בן דרוסאי, כמובא בפנים ס"ב (ואף להאוסרים להשהות קדרה בכירה

1543שאינה גרופה וקטומה כל זמן שמצטמק ויפה לו, מכל מקום בצלי שמונח על גבי הגחלים ממש,

1544מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי,

1545אם יחתה בגחלים יחרוך הבשר), ושם נסמן (הערה 452).

1546משא"כ במים שבקדרה, הרי הקדרה

1547מפסקת, ולא סגי בזה לדעת הרמב"ם בנתבשל כמאכל בן דרוסאי.

1548[618] עתה בא להוכיח מדברי המרדכי,

1549שאף לשיטת הרשב"ם הנ"ל, שפירות הנאכלים חיים דינם כנתבשל כמאכל בן

1550דרוסאי, מכל מקום המים אין דינם כנתבשל כמאכל בן דרוסאי, אף אם מחמם אותם לצורך

1551שתייתם.

1552[619] רמז ש (והיכא דנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר

1553להטמינו בגחלים. והוא הדין שמותר להטמין תפוחים ואגסים חיים, כי הם ראוים לאכילה יותר

1554משנתבשל כמאכל בן דרוסאי. והוא הדין לביצים חיים ומים כדי שיהיו חמין למחר, הכל מותר

1555להטמינן לצורך מחר, אבל לצורך הלילה נראה דאסור שמא יחתה בגחלים למהר בישולם).

1556והיינו שהמרדכי סובר:

1557(א) כדעת הרשב"ם הנ"ל, שפירות הנאכלים חיים דינם

1558כמאכל בן דרוסאי, כמבואר בפנים ס"ד.

1559(ב) כדעת הרשב"ם דלקמן סי' רנז ס"א, שמאכל בן דרוסאי

1560מותר גם בהטמנה. ומטעם זה מתיר המרדכי פירות הנאכלים חיים בהטמנה.

1561(ג) כדעת תוס' רי"ד דלקמן שם, שאם מסיח דעתו ממנו עד למחר

1562דינו כחי שמותר להטמינו. שמטעם זה התיר המרדכי להטמין ביצים ומים לצורך מחר, אבל

1563לא לצורך הלילה.

1564הרי שהמרדכי חילק בין הפירות הנאכלים חיים – שדינם כנתבשל

1565כמאכל בן דרוסאי, לבין הביצים חיים והמים – דלא הוי כנתבשל כמאכל בן דרוסאי.

1566[620] המרדכי.

1567[621] עתה בא להוכיח מהגמרא

1568עצמה, שמים אין דינם כנתבשל כמאכל בן דרוסאי.

1569[622] "כירה שהסיקוה בגפת ובעצים, משהין עליה חמין שלא הוחמו כל

1570צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו ... קסבר ... לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו

1571קטום". ופרש"י שם ד"ה ורב ששת (ואנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה

1572גרופה, אדחנניה סמכינן ... ואמר רב ששת משמיה דרבי יוחנן כוותיה).

1573[623] לו, ב (כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו

1574על גבי כירה אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום).

1575[624] הרי שאסר רב ששת להשהות

1576מים שלא הוחמו כלל.

1577[625] ראה גם לקמן סי' רסו קונטרס אחרון סוף

1578סקי"א. כללי הפוסקים וההוראה כלל כה.

1579[626] עתה בא להוכיח מהמשנה

1580עצמה, לשיטת הרשב"ם הנ"ל, שמים אין להם דין כמאכל בן דרוסאי.

1581[627] לח, סוע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו

1582סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין

1583ברחיצה ובשתיה), הרי שאסרו במים לשתיה, ואין מתירים מטעם דמים דינם כנתבשל כמאכל

1584בן דרוסאי.

1585ואף שטעם האיסור הוא משום הטמנה, שבזה אסרינן (לא רק בנתבשל

1586כמאכל בן דרוסאי, אלא אפילו) במצטמק ורע לו, כדלעיל סי' רנז ס"א (אסור לו

1587להטמינה בדבר המוסיף הבל ... אפילו הוא מצטמק ורע לו). מכל מקום:

1588(א) יש דעה בגמרא שכן הוא אף בלא הטמנה.

1589(ב) הרשב"ם והמרדכי מתירים בנתבשל כמאכל בן דרוסאי אף

1590בהטמנה, ומכל מקום אסרו במשנה במים. הרי שהמים אין דינם כפירות הנאכלים חיים.

1591[628] ואף אם נפרש שבמשנה מיירי

1592במים שמחממים לרחיצה, שצריך שיתחממו (משא"כ בשתיה אפשר גם בצוננים).

1593מכל מקום, לפי סברת המ"א שבשתיה

1594סגי בצוננים, לא היינו אוסרים מים חמים אלו בשתיה, וכעין האמור לעיל סי' רנג

1595סכ"ה (מותר אפילו מצטמק ויפה לו, אם היה מבושל כל צרכו, שאינו נהנה ממנו כל

1596כך, כיון שכבר היה ראוי לאכול).

1597[629] לט, סוע"א לרב יוסף (הא מעשה דאנשי

1598טבריא דתולדות חמה הוא ואסרי להו רבנן), ובתוס' לח, ב ד"ה מעשה בפירוש הא' (ואסרו

1599ברחיצה גזירה שמא יערבם בשבת, ולערבם בשבת אסור משום תולדות האור).

1600לתוכן ההוכחה מכאן, ראה קובץ הערות וביאורים (ירושלים)

1601ח"ו ע' קכו. נימוקי שבת. כנישתא דבי רב.

1602[630] אף אם נפרש המשנה שאסרו

1603משום איסור הטמנה, עדיין יש להוכיח כן לפי שיטת הרשב"ם והמרדכי, שהרי הם

1604מתירים גם הטמנה בפירות הנאכלים חיים, כמבואר בתוס' מז, ב ד"ה כיצד טומנין וכו'

1605אין טומנין (פירש הר"ר יוסף בשם רבינו שמואל, דמיירי בבשיל ולא בשיל, אבל קדרא

1606חייתא, ובשיל שרינן), ובמרדכי רמז ש (כמובא לעיל הערה 619).

1607דעה זו הובאה גם לקמן סי' רנז ס"א (ויש חולקין על זה ואומרים

1608שאף להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום מותר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ... כמו שמותר

1609להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה).

1610ומזה שאסרו במשנה את המים שנטמנו בחמי טבריא, רואים שהמים אין

1611דינם כפירות הנאכלים חיים.