Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארנה הכנת האש קודם הכנסת שבת
ובו ד' סעיפים
א אסור
ובו ד' סעיפים
א אסור
בלעשות מדורה מעצים סמוך לחשכה, אלא אם כן מצית בהם האוּר
גכל כך עד שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים,
דגזרה שמא יחתה בה בשבת ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת.
הואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האוּר מבעוד יום ברוב הקיפו
ווברוב עביו, דהיינו שיכנס האוּר בעובי העץ עד רובו, ומבחוץ יקיפנו גם כן עד רוב
זהקיפו,
חשאז ידלק מאליו בשבת ולא יצטרך כלל להנידו:
טב עצים שלא הודלקו מבעוד יום כשיעור
ישנתבאר,
יאאע"פ שהודלקו אחר כך מאליהם בשבת, בענין ששוב אין לחוש שמא יחתה בהם,
יבאעפ"כ אסור להנות מהם בשבת,
יגכיון שהודלקו מבעוד יום באיסור.
ידאבל אם הודלקו מבעוד יום כשיעור שנתבאר, יכול להתחמם כנגדם
טוולהשתמש לאורן,
טזבין שהם על גבי קרקע בין שהם על גבי מנורה.
יזואפילו מדברים שאסור לעשות מהם פתילה לנר,
יחמפני שהאוּר מסכסכת בהם ואינה נאחזת בהם יפה כמו שיתבאר בסי' רס"ד,
יטמותר לעשות מהם מדורה בכל מקום, לפי שבמדורה שהיא היסק גדול מבעיר האחד את חבירו:
כג יש אומרים
כאשבפחמין אפילו לא אחז בהם האוּר, אלא כל שהוא מבעוד יום הרי זה מותר, לפי שהם
כבדולקים והולכים מאליהם. ויש חולקין על זה.
כגובדברי סופרים הלך אחר המיקל:
כדד מדורה של זפת ושל גפרית ושל קש וגבבא,
כהאפילו לא אחז בהן האוּר אלא כל שהוא הרי זה מותר, שהם דולקים והולכים מאליהם.
כווכן מדורה (א) של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפורדים. אבל אם
כזהקנים הם אגודים, והגרעינים הם בסל, צריכים שיצית בהם האוּר כל כך בענין שתהא
כחהשלהבת עולה מאליה, לפי שאין השלהבת יכולה ליכנס בהם מאליה:
כטקונטרס אחרון
(א) של קנים כו'.
(א) של קנים כו'.
לכן
לאדעת הרי"ף ורמב"ם ור"ן ומגיד משנה.
לבוהמה הרבים נגד הרא"ש
לגוטור.
לדוכן דעת השו"ע, שהביא סברא הראשונה בסתם וסברא הב' בלשון יש אומרים.
להואף שרש"י
לוהוא מכריע ביניהם,
לזמכל מקום הכרעה שלישית היא
לחלפי דעת התוספות דף מ'
לטובסוף פרק קמא דפסחים.
מועוד שלא הוזכרה סברא זו
מאבשו"ע כלל:
מב[631] לכללות סימן זה ראה גם
מגנימוקי שבת. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.
מד[632]
מהמשנהכ, רע"א (מאחיזין את האוּר ... כדי שתאחוז האוּר ברובו).
מוטור ושו"ע ס"א (אין עושין מדורה מעצים סמוך לחשיכה עד שיצית בהן האוּר).
מז[633]
מחרבי חייא בברייתא שם (כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה, ולא שתהא שלהבת עולה על ידי
מטדבר אחר). שמואל שם (מאי רובן ... כדי שלא יאמרו הבא עצים ונניח תחתיהן). טור
נושו"ע שם (בענין שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים).
נא[634]
נברמב"ם פ"ג הי"ט (גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת).
נגשו"ע שם.
נד[635]
נהרב פפא שם (הלכך בעינן רוב עביו (שיכנס האוּר בתוך עביו עד רובו, רש"י)
נוובעינן רוב היקפו (מבחוץ, רש"י)), טור ושו"ע שם (ואם הוא עץ יחידי, צריך
נזשיאחוז האוּר ברוב עביו וברוב הקיפו). ט"ז ס"ק א (שיכנס האוּר בתוך עביו
נחעד רובו. רוב הקיפו מבחוץ). מ"א ס"ק א (פירוש, מבפנים קרי עוביו ורוב
נטהיקפו מבחוץ).
ס[636]
סארמב"ם פ"ג הי"ט (ואם לא הדליק רובה, אסור ליהנות בה בשבת).
סבשו"ע ס"א (ואם לא הודלקה כל כך, אסור ליהנות בה בשבת).
סג[637]
סדמ"מ שם (ומה שכתב ואם לא הדליק וכו', הוא מכח הברייתא דעססיות), שהיא ההלכה
סהדלעיל סי' רנד סי"ג (לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמסין ... אלא אם כן יש שהות
סוביום שיתבשלו כמאכל בן דרוסאי ... ואם עבר והניחה שם בין בשוגג בין במזיד ולא
סזנתבשלו כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו).
סחוהרי שם אסורים אף אחרי שנתבשלו כמאכל בן דרוסאי. ומסיים במ"מ שם (וכל
סטשכן זה, שבכאן בעוד שיהנה יש לחוש שמא יחתה), והיינו שמכל שכן לפני שהודלקו אחר כך
עמאליהם בשבת, שעדיין יש לחוש שמא יחתה.
עאמ"א
עבסק"ב (פירוש אפילו הודלקה אחר כך לגמרי, וכמ"ש סוס"י רנ"ד (מ"מ)),
עגעולת שבת ס"א (ומ"ש אסור ליהנות בה בשבת וכו', פירוש אפילו אם עולה
עדהשלהבת מעליה, שאין לחוש שמא יחתה).
עה[638]
עואליה רבה ס"ק א (פירוש אפילו הודלקה אחר כך לגמרי, כמו בנתבשל באיסור בסימן
עזדלעיל). והיינו כמו בעססיות הנ"ל, ושאר הדברים שהשהה או החזיר או הטמין
עחבאיסור, שקנסוהו שלא לאכלו עד מוצאי שבת בכדי שיעשו, כדלעיל סי' רנג סי"ב,
עטושם נסמן (הערה 87).
פפרמ"ג א"א סק"ג (אפילו הודלקה כשיעור בשבת שוב, אסור, שעבר על דברי
פאחכמים ז"ל).
פב[639]
פגשו"ע שם (וכשהודלקה כשיעור (פירוש קודם השבת, מ"א), יכול להתחמם כנגדה בשבת
פדולהשתמש לאורה).
פה[640]
פוברייתא שם כא, רע"א (כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת, אבל עושין מהן
פזמדורה, בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין על גבי קרקע בין על גבי כירה, ולא אסרו
פחאלא לעשות מהן פתילה לנר בלבד). רמב"ם שם (עושה אדם מדורה מכל דבר שירצה, בין
פטעל גבי קרקע בין על גבי מנורה, ומדליקה מבעוד יום ומשתמש לאורה או מתחמם כנגדה בשבת).
צטור ושו"ע שם (בין אם הוא על גבי קרקע או על גבי המנורה, ואפילו היא מדברים
צאשאין עושין מהם פתילה לשבת).
צב[641]
צגסעיף א (אסור לעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאוּר אינו נאחז בו ונכנס
צדבתוכו, אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת ... דכיון שאינן דולקים יפה, חוששים שמא יטה
צההנר כדי שיתקרב מאוד השמן שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה).
צו[642]
צזרש"י שם ד"ה אבל עושין מהן מדורה (היסק גדול, שאחד מבעיר חבירו).
צח[643]
צטרבי יהודה במשנה כ, רע"א (רבי יהודה אומר בפחמין כל שהוא),
קופרש"י (אם היתה מדורת פחמין, אין צריך להאחיז בהן האוּר אלא כל שהוא, והיא דולקת
קאוהולכת, דאין דרכה להיות כבה והולכת, ואין צריך לחתות בהן). טור (ובפחמין, אפילו
קבלא אחז בהם אלא כל שהו שרי, מפני שהן דולקין והולכים). רבנו ירוחם
קגני"ב ח"ג סח, א (ובפחמים, שידלק כל שהוא, כי דרכם להיות דולקים מאליהם
קדואינו כבה). שו"ע ס"ב (יש אומרים שבפחמין אפילו לא אחז בהם האוּר אלא כל
קהשהוא שרי, מפני שהם דולקים והולכים).
קו[644]
קזרמב"ם בפירוש המשניות סוף פ"א (ואין הלכה כר' יהודה שאומר מחיזין
קחאת האוּר בקצות הפחמין עם חשכה ואין צריך ברובן). וגם בפ"ג הי"ט-כ
קטהשמיטה. ובכ"מ שם ה"כ (מאחר שהשמיטו, משמע דסבר דלאפלוגי אתי, והלכה כת"ק),
קיוב"י ד"ה ומ"ש ובפחמין (אבל מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה נראה דרבי
קיאיהודה פליג את"ק, שכתב ואין הלכה כרבי יהודה, וכן נראה מדבריו בפ"ג גם
קיבכן, שלא חילק בין פחמין לעצים).
קיג[645]
קידעבודה זרה ז, א (בשל סופרים הלך אחר המיקל). רמב"ם הל' ממרים פ"א
קיהה"ה.
קיו[646]
קיזברייתא כ, רע"ב (ארבע מדורות אין צריכין רוב, של זפת ושל גפרית ושל גבינה
קיחושל רבב (שומן ושעוה וכל דבר הניתך, רש"י). במתניתא תנא אף של קש (זנבות
קיטשבלים, רש"י) ושל גבבא (שגובבין מן השדה, רש"י)). רמב"ם פ"ג
קכהכ"ב (מדורה של זפת או של גפרית או של רבב או של קירה או של קש או של גבבא, אינו
קכאצריך להדליק רובה קודם השבת, מפני שהאש מדלקת אותם במהרה). טור ושו"ע
קכבס"ג (מדורה של זפת, ושל גפרית, ושל קש וגבבא, אפילו לא אחז בהם האוּר אלא כל שהוא,
קכגשרי).
קכד[647]
קכהרב הונא כ, סע"א (קנים אין צריכין רוב, אגדן צריכין רוב (לפי שאין שלהבת
קכויכול ליכנס ביניהם, רש"י), גרעינין אין צריכין רוב, נתנן בחותלות צריכין רוב
קכז(לפי שצבורין יחד ואין השלהבת יכולה להכנס בהן, רש"י)).
קכחרי"ף ח, ב (אמר רב יהודה קנים צריכין
קכטרוב, אגדן אין צריכין רוב, גרעינים צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב. מתקיף
קללה רב חסדא אדרבה איפכא מסתברא. איתמר נמי אמר רב כהנא אמר רב קנים שאגדן צריכין
קלארוב).
קלברמב"ם פ"ג הכ"א (היתה מדורה
קלגשל קנים או של גרעינין, אינו צריך להדליק הרוב, אלא כיון שהתחיל בהן האש קודם השבת
קלדמותר להשתמש בה, מפני שהאש נתלית בהן במהרה ואינו צריך לחתות. לפיכך אם אגד הקנים,
קלהאו הניח הגרעינין בחותלות, הרי הן כעצים וצריך שתעלה בהן שלהבת מאליה קודם השבת).
קלור"ן ח, ב (דבלא אגדן אין צריכין רוב, לפי שאין כבין אלא דולקים
קלזוהולכין, אבל אגדן צריכין רוב, לפי שיש לחוש שמא יכבו לפי שאין השלהבת יכולה ליכנס
קלחבהן. וכן נמי גרעינין שנתנן בחותלות, לפי שצבורים יחד).
קלטמ"מ פ"כ הכ"א (אמר רב הונא קנים צריכין רוב, אגדן
קמאין צריכין רוב, גרעינין צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב. מתקיף לה רב חסדא
קמאאדרבא אפכא מסתברא. אתמר נמי אמר רב כהנא אמר רב קנים שאגדן צריכות רוב. עד כאן בגמרא
קמבלפי גרסת הגאונים וקצת ספרים. ולפיכך פסק רבינו כרב חסדא).
קמגדעה הא' בשו"ע שם (וכן מדורה של קנים
קמדושל גרעיני תמרים כשהם מפוזרים. אבל אם הקנים אגודות, והגרעינים בסל, צריכים שיצית
קמהבהם האוּר עד שתהא השלהבת עולה מאליה).
קמווהוא דקיי"ל כרב הונא שלפי גרסתינו
קמזבגמרא, דהיינו כרב חסדא ורב כהנא שלפי גירסת הרי"ף בגמרא.
קמחוהטעם דקיי"ל כן, נתבאר בקונטרס
קמטאחרון.
קנ[648] תוכן המשך הדברים בקונטרס
קנאאחרון זה:
קנבבפנים
קנגס"ד נתבאר, שמותר לעשות מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים מפורדים, אפילו לא
קנדאחז בהן האוּר אלא כל שהוא. אבל אם הקנים הם אגודים, והגרעינים הם בסל, צריכים
קנהשיצית בהם האוּר כל כך בענין שתהא השלהבת עולה מאליה, כדעה הא' שבשו"ע. ולא
קנונזכרו בפנים שאר הדעות בזה.
קנזומבאר
קנחכאן דהכי קיי"ל, כיון שהיא דעת רוב הפוסקים נגד הרא"ש וטור. ואילו דעת
קנטרש"י לא הוזכרה בשו"ע, ואינה דעה מכרעת.
קסלכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות
קסאוביאורים (ירושלים) ח"ו ע' קכט ואילך. נימוקי שבת ע' תלה ואילך. כנישתא דבי
קסברב ע' שצז ואילך.
קסג[649] כמועתק לעיל (הערה 647).
קסד[650] סוף פ"א (אמר רב הונא קנים אין צריכין
קסהרוב, אגדן צריכין רוב, גרעינין צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב. מתקיף לה
קסורב חסדא איפכא מסתברא. אתמר נמי אמר רב כהנא אמר רב קנים שאגדן אין צריכין רוב).
קסז[651] "מדורה של קנים
קסחשאגדן ושל גרעיני תמרים שהם בסל, אין צריכין רוב, אבל אם לא אגד הקנים ולא נתן
קסטהגרעינים בסל, צריכין רוב".
קעוהיינו שלמסקנא, הן קנים והן גרעינים,
קעאאם הם מפורדים, אין צריך שיאחז האוּר ברובו, ואם הם אגודים או נתנם בחותלות, צריך
קעבשיאחז האוּר ברובו.
קעג[652] "ויש אומרים בהיפך".
קעדכלל זה (דהעיקר כדעה הראשונה שהובאה בשו"ע
קעהבסתם), הובא
קעוגם לעיל סי' רמד ס"ק ו. לקמן סי' רעו סק"ה. סי' שמח סק"א. סי' שנ
קעזסק"א. יו"ד סי' לב ס"ק ב. סי' קפו ס"ק ז. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.
קעח[653] כ, רע"ב (רב כהנא אמר קנים שאגדן, צריכין
קעטרוב, כרב הונא ... גרעינים שנתנן בחותלות, אין צריכין רוב, כרב חסדא).
קפוהיינו שלענין קנים פסק כרב הונא (וכדעת הרי"ף והרמב"ם), ולענין גרעינים
קפאפסק כרב חסדא (וכדעת הרא"ש והטור). והובא גם ברא"ש שם (ורש"י גורס
קפבגירסא אחרת, ומחלק בין קנים לגרעינין).
קפג[654] ואמרינן שבת לט, ב (כל מקום
קפדשאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע, הלכה כדברי המכריע).
קפה[655] דאמרינן פסחים כא, א
קפווב"ק קטז, א וחולין קלז, א (אין הכרעה שלישית מכרעת).
קפז[656] ע"א ד"ה הלכה (והכרעה שלישית
קפחדלא הויא הכרעה הוי ... משום דלא הזכירו בית שמאי ובית הלל בדבריהם בית ושדה ולא גילו
קפטשיש סברא לחלק בין בית לשדה חשיב לה הכרעה שלישית).
קצ[657] כא, א ד"ה אין הכרעה שלישית מכרעת
קצא(לא חשיב הכרעה, לפי שלא גילו הראשונים דעתן לחלק).
קצבוראה כללי הפוסקים וההוראה כלל י. כנישתא דבי רב.
קצגשו"ע הרב עם ביאורים והערות
קצד[658] של רש"י.
קצה[659] וכן הוא לעיל סי' רנג בקונטרס אחרון
קצוסק"ב (וגם לא הוזכר דעתם כלל בשו"ע). סי' רנד קונטרס אחרון סק"ב
קצז(לא נזכרו כלל בשו"ע, שדחאום בעלי השו"ע מהלכה). וראה כללי הפוסקים
קצחוההוראה כלל יא.