Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארנז דיני הטמנת החמין
ובו י"ג סעיפים
הטמנה בדבר המוסיף הבל
א הבא
ובו י"ג סעיפים
הטמנה בדבר המוסיף הבל
א הבא
בלסלק קדרה מעל גבי כירה ולהטמינה כדי שלא תצטנן, אסור לו להטמינה בדבר המוסיף הבל
גאפילו מבעוד יום, גזרה שמא יטמין ברמץ, דהיינו אפר שמעורב בו גחלים, ואחר כך בשבת
דישכח ויחתה בגחלים.
הואם
ועבר והטמין, אפילו בשוגג, התבשיל אסור בין לו בין לאחרים עד
זלמוצאי שבת, אם הוא מצטמק ויפה
חלו, או שהיה צונן ונתחמם על ידי הטמנה זו. אבל אם הוא עומד בחמימותו כשעה הראשונה,
טוהוא דבר שמצטמק ורע לו, מותר, שהרי אינו נהנה כלל מן האיסור.
יאבל לכתחלה אסור אפילו הוא מצטמק ורע לו.
יאואינו דומה להשהייה,
יבשמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כל שהתבשיל נתבשל כמאכל בן דרוסאי
יגמבעוד יום,
ידלפי שסתם הטמנה היא לצורך מחר שמטמינה ומכסה שלא תתקרר עד למחר, ולפיכך צריכה יותר
טולחיתוי כדי שלא יתקרר התבשיל בכל הלילה. אבל סתם שהייה היא לצורך הלילה, שהרי
טזמניחה מגולה, ולכך אינה צריכה כל כך לחיתוי כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום.
יזואפילו אם משהה אותה עד למחר אין לחוש לחיתוי, לפי שאין מעט
יחחיתוי מועיל לה לשמור חומה עד למחר, כיון שהיא מגולה. אבל כשהיא טמונה מועיל לה
יטמעט חיתוי, לכן חוששים שמא יחתה אם היא טמונה ברמץ, וגזרו על כל דבר המוסיף הבל
כמשום רמץ. ואפילו אם מטמין לצורך הלילה,
כאשלא חלקו חכמים בגזרתם.
כבומטעם זה אסור להטמין אפילו בשר שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה, שאע"פ שמותר להשהותו, לפי שמסיח
כגדעתו ממנו עד למחר, ובכל הלילה יוכל להתבשל בלא חיתוי,
כדואם יוכל להתקרר אחר כך, אף אם יחתה מעט לא יועיל כלום, כיון שהוא מגולה. אבל
כהבהטמנה יש לחוש שמא יחתה אחר גמר בישולו להחזיק חומו שלא יתקרר, שמעט חיתוי יועיל
כולזה.
כזויש חולקין על זה ואומרים, שאף להטמין בדבר המוסיף הבל
כחמבעוד יום מותר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ממש, כמו
כטשמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כמו שנתבאר בסי' רנ"ג.
לובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו, אין למחות בידם, אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות.
לאויש מקילין עוד,
לבשאף אם אינו חי סמוך לחשכה, מכל מקום אם מסיח דעתו ממנו עד למחר, דינו כחי לגמרי,
לגומותר להטמינו לצורך מחר, אע"פ שלא הגיע עדיין למאכל בן דרוסאי. ואין לסמוך
לדעל סברא זו אלא בדיעבד, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן:
לההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל
ב בשבת עצמה אסור להטמין החמין אפילו
ב בשבת עצמה אסור להטמין החמין אפילו
לובדבר שאינו מוסיף הבל,
לזאף על פי שאינו דומה לרמץ כלל. ולמה אסרו, גזירה שמא ימצא קדרה צוננת כשיבא לסלקה
לחמהכירה ולהטמינה בדבר שאינו מוסיף הבל, וישכח שהוא שבת, וירתיחנה על גבי האור
לטויתחייב משום מבשל.
מולהאומרים שאין בישול בדבר שהוא מבושל כבר, אף שנצטנן אחר כך כמ"ש בסי'
מאשי"ח,
מבחוששין שמא יחתה בגחלים להרתיחה,
מגויתחייב משום מבעיר.
מדאבל בבין השמשות, אע"פ שהוא ספק חשכה, מותר להטמין בדבר
מהשאינו מוסיף הבל, לפי שסתם קדרות עדיין רותחות הן בבין השמשות, שסמוך לבין השמשות
מומעבירן מעל גבי האור, ואין לחוש שמא נצטננה וירתיחנה:
מזג אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע
מחלו, אסור להטמין משחשכה, אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל:
מטד אסור לכפות כלי על קדרה רותחת לשמור
נחומה
נא(אם כולה טמונה תחתיו), אלא אם כן הכלי הוא רחב שאין דפנותיו
נבנוגעים בצדי הקדרה, שאז אין כאן הטמנה כלל.
נגאבל מותר לכפות כלי על התבשיל, כדי לשמרו מן העכברים, או כדי
נדשלא יתטנף בעפרורית, לפי שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה:
נהדברים המוסיפים הבל
ה אלו הם דברים המוסיפים הבל,
ה אלו הם דברים המוסיפים הבל,
נופסולת של זיתים ושל שומשמין
נזלאחר שהוציאו שמנן,
נחוזבל, ומלח, וסיד, וחול,
נטבין שהם לחים בין שהם יבשים, ותבן, וזגין דהיינו פסולת של ענבים לאחר שהוציאו יינם,
סומוכין (פירוש כל דבר רך קרוי מוכין, כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרידת
סאבגדים בלויים),
סבועשבים, בזמן שארבעתן לחים,
סגאפילו הם לחים מחמת מים צוננים שנפלו עליהם.
סדאבל כל מיני כסות,
סהופירות, ונוצות כל העופות,
סוונעורת של פשתן דקה, ונסורת של חרשים, ועורות,
סזבין עבודין בין שאינן עבודין,
סחוגיזי צמר, אינן מוסיפים הבל בכל ענין:
סטו אפר שאין גחלים מעורבים בו, אפילו הוא
עחם, אינו מוסיף הבל.
עאואם הטמין בו קדרה מבעוד יום, ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות
עבסביב לה או תחתיה, אין לאסור התבשיל בדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר:
עגז מותר להטמין בסלעים מבעוד יום,
עדאע"פ שמוסיפים הבל,
עהלפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל שיטמין בסלעים,
עומשום שהם משברים הקדרה,
עזאו שמקלקלים המאכל,
עחוכל דבר שאינו מצוי כלל לא גזרו בו חכמים. אבל דבר שלפעמים טומנים בו, אף שאינו
עטמצוי כל כך, גזרו בו חכמים שלא להטמין בו,
פאם הוא מוסיף הבל:
פאטמן ונתגלה או פינה לקדרה אחרת
ח טמן מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל
ח טמן מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל
פבונתגלה מבעוד יום, בין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידים, והיה בדעתו לחזור ולכסותו
פגמבעוד יום או משתחשך, אסור לכסותו משתחשך, שהרי זה כמטמין לכתחלה בשבת, כיון שבתחלת כניסת השבת היה מגולה.
פדאבל אם היה טמון בתחילת כניסת (השבת)
פההלילה, ואחר כך נתגלה, מותר לחזור ולכסותו,
פובין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידים,
פזאע"פ שלא היה בדעתו לחזור ולכסותו.
פחואפילו לכתחלה יכול לגלותו ולחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת עוד דברים
פטשאינם מוסיפים הבל הרי זה מוסיף.
צוכן אם רצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו, בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם
צאיותר מהראשון, אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין, יכול ליטול הסדין ולכסותו בגלופקרין.
צבוהוא שנתבשלה הקדרה כל צרכה, אבל אם אינה מבושלת כל צרכה, והיא
צגטמונה על גבי הכירה (שיש בה גחלים) על דרך שיתבאר,
צדאסור אפילו להוסיף על הכיסוי, שתוספת זה גורם למהר הבישול מהגחלים:
צהט לא אסרו להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף
צוהבל, אלא כשמטמין באותה קדרה עצמה שנתבשל בה התבשיל, שאז יש לגזור שמא ירתיחנה,
צזאבל אם פינהו לקדרה אחרת, מותר להטמינו. ואפילו אם (א) חזר והחזירו לקדרה
צחהראשונה מותר להטמינו
צט(שכבר נתקרר קצת בדופני קדרה השנייה, וחכמים לא אסרו אלא כשהוא חם בכלי ראשון
קשנתבשל בו.
קאואם נתקרר קצת עד שאין היד סולדת בו, אפילו בעודו בכלי ראשון מותר להטמינו).
קבוכל שכן שמותר להטמין צונן גמור, כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שתפיג צנתו.
קגוכל זה בדבר שאינו מוסיף הבל.
קדאבל בדבר המוסיף הבל אסור להטמין אפילו צונן גמור, ואפילו מבעוד יום:
קההטמנה במקצת ובתנור
י קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין, או בשאר
י קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין, או בשאר
קודבר שאינו מוסיף הבל, אסור להעמידה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים,
קזלפי שהם מעלים הבל (ב) למעלה
קחבהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבל.
קטאבל מותר להעמידה על גבי פסולת של שומשמין, שהם אינם מעלים
קיההבל למעלה.
קיאוכן מותר להעמידה בתוך הכירה שנתבשלה שם, להטמינה שם בדבר
קיבשאינו מוסיף הבל. ואע"פ ששולי הכירה שהקדרה עומדת שם הם חמין מאד. מכל מקום כיון שאין חום הכירה מחמת
קיגעצמה אלא מחמת האש, וכל שעה היא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינו
קידדומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם שהם מוסיפים הבל מעצמם.
קיהומכל מקום צריך שתהא הכירה גרופה מהגחלים. אבל אם יש בה גחלים,
קיואפילו הן קטומות, אסור להטמין בה הקדרה בבגדים או בשאר דבר שאין מוסיף הבל, אפילו
קיזאם אינה נוגעת בגחלים כלל, כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל, או שתלויה על גבי
קיחאבנים. לפי שאף שהבגדים אינן מוסיפים הבל
קיטמחמת עצמן, מכל מקום מחמת הגחלים שתחתיהם שמעלים הבל למעלה, מוסיפים הבגדים הבל
קכבקדרה, והרי היא טמונה בדבר המוסיף הבל.
קכאואם הוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה, כגון שנתן על הקדרה
קכבכלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה, ונתן הבגדים על הכלי, שנמצא שאין כאן הטמנה כלל
קכגאפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הרי זה מותר, שאף שהגחלים מעלין הבל למעלה, אין בכך
קכדכלום, כיון שאין הקדרה טמונה בשום דבר.
קכהוהוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים.
קכואבל אם היא יושבת על גבי גחלים, אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים,
קכזלפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים
קכחבה הבל. ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה.
קכטואף אם היא בתוך התנור ופי התנור מכוסה, אין בכך כלום,
קללפי שלא אסרו הטמנה בדבר המוסיף הבל אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץ,
קלאלפיכך אין לאסור אלא כעין רמץ, שהוא (ג) דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה, אבל
קלבדופני התנור ופיה אינן מודבקים להקדרה (ואף אם התנור הוא קטן וצר, אי אפשר
קלגשלא יהיה אויר קצת מפסיק ביניהם). וכן המנהג:
קלדיא וכל זה כשהגחלים הן קטומות, או שנתבשל
קלהכמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, או שנתן חתיכת בשר חיה בקדרה סמוך לחשכה ממש,
קלושאם לא כן לדברי הכל אסור אף בלא שום הטמנה, כמו שנתבאר בסי' רנ"ג.
קלזבמיני
קלחבצק ובמיני קטניות שממהרים להתבשל, אין מועיל כלום מה שהן חיין סמוך לחשכה
קלט(שממהרין להתבשל), כמו שנתבאר בסי' רנ"ד:
קמיב ואם התנור טוח בטיט סביב כיסויו, מותר
קמאבכל ענין, אף בהטמנה ממש (בתוך הגחלים),
קמבשאז אין לחוש לחיתוי כמ"ש שם.
קמגולכן נוהגים לטוח פי התנור בטיט.
קמדובמקומות שאין נוהגים כן, צריך שלא יהיה שם הטמנה, וצריך שיתבשלו הקטניות ומיני
קמהבצק מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי, או שהגחלים יהיו קטומות:
קמומצוה להטמין לשבת
יג מצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת,
יג מצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת,
קמזכי זהו מכבוד ועונג שבת.
קמחאבל מי שהחמין מזיקין לו, מותר לו לאכול צונן.
קמטאבל מי שאינו מאמין בדברי חכמים ואוסר אכילת חמין בשבת, חוששין שמא אפיקורס הוא:
קנקונטרס אחרון
**(א) חזר והחזירו
**(א) חזר והחזירו
קנאכו'.** מה
קנבשכתב המג"א
קנגדאפשר להתיר כשנתקרר בכלי ראשון, באמת שכן משמע לשון הרמב"ם.
קנדאבל צ"ע דבהדיא מבואר בשו"ע סי' רנ"ג ס"ה
קנהדאסור להחם תחת הבגדים, והטעם מבואר בר"ן
קנודאסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל, וצ"ע*.
קנז[עיין
קנחשם במקור הדין ברשב"א דלא קשיא מידי ודו"ק.]
קנטומיהו אם פינהו לכלי שני והחזירו לכלי ראשון, אפשר דלכולי עלמא
קסשרי,
קסאדכל שהיה בכלי שני לא גזרו חכמים, כמו שלא גזרו בכלי שני עצמו, ולא משום שנתקרר:
קסב(ב) למעלה כו' היא כטמונה. וכן
קסגמשמע בהדיא בב"י
קסדגבי בגדים המוסיפים הבל מחמת האש, שנלמדו לאיסור מקופה שעל גבי גפת.
קסהואין סברא כלל לומר דגם שם הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוך
קסוהגחלים,
קסזדאם כן למה ליה להב"י להוסיף מלבו שהבגדים מוסיפים הבל מחמת האש, שלא הוזכר
קסחכלל בדברי הפוסקים שהביא שם, ולא סגי ליה כדפרש"י
קסטגבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים לענין גחלים) שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה.
קעאלא ודאי דסבירא ליה להב"י,
קעאדמכיון שאין איסור אלא כשהיא טמונה למעלה כמו שכתבו הטור
קעבוהר"ן,
קעגוכמשמעות לשון הפוסקים שהביא, אם כן על כרחך צריך לומר שהבגדים הם המוסיפים הבל,
קעדואסור משום שמטמין ממש בדבר המוסיף הבל. דאי לא תימא הכי אלא הטעם הוא משום גזרה,
קעהאין סברא כלל לחלק בין טמונה בבגדים לאינה טמונה, סוף סוף הגחלים מעלים הבל בהקדרה
קעוויש לגזור שמא יטמין בתוכם ממש.
קעזועוד
קעחשכיון שאינה נוגעת בגחלים כמ"ש הרא"ש ור"ן
קעטוטור סימן רנ"ג*, אין סברא כלל לגזור שמא יטמין בתוכם,
קפדהא אית ליה הכירא, דאסרינן ליה אפילו על גבה ממש.
קפא[*) אבל
קפבבספר התרומה וסמ"ג ותוס'
קפגיש לומר דמיירי בנוגעת, וכן משמע מסיום
קפדלשון סמ"ג שהובא במרדכי ריש פ"ד.
קפהולא הביא הב"י
קפובסי' רנ"ג דברי הגהות מיימוניות בשם ספר התרומה וסמ"ג, אלא לאפוקי דעת
קפזרש"י
קפחואור זרוע. ולכן בסיום דבריו
קפטשם כתב כמ"ש הרא"ש ור"ן עיין שם.]
קצובפרט אם תימצי לומר דאיסור הנגיעה בגחלים הוא גם כן משום
קצאגזירה.
קצבשבמאור פ"ג למד איסור זה מדין הקופה שעל גבי הגפת*.
קצגאם כן על כרחך צריך לומר דכשאינה נוגעת לא גזרינן, משום דאית ליה הכירא, אם כן אף
קצדשהיא טמונה למעלה אין לגזור, שהרי אין גזירה זו תלויה בטמונה, דהא על גבי גחלים
קצהממש אף במגולה גזרינן.
קצו[*) אבל ברשב"א
קצז[ריש] פ"ד
קצחלא כתב כן עיין שם.]
קצטובר
רמן כל דין משמע עוד בבית יוסף בהדיא כמו שכתבתי, שהרי כתב
ראעל מה שכתב הטור על הטמנה של אדוני אבי יש לפקפק כו', שאף על פי שלא היו גחלים
רבבכירה מכל מקום מחמת חום הכירה כו'. עיין שם דמבואר בהדיא דכשהיא טמונה למעלה אסור
רגאף על פי שאין שם גחלים,
רדהפך מה שכתבו התוס'
רהורא"ש,
רודשרי בכהאי גוונא משום דליכא למיגזר שמא יטמין בתוך קרקע הכירה. ועוד שמלשונו
רזמשמע שהאיסור הוא משום שהחום שבחלל הכירה הוא מוסיף הבל, ולא שייך בו הטמנה כלל.
רחאלא ודאי דסבירא ליה שהתוס' ורא"ש לא כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות, אבל
רטהטור לא סבירא ליה הכי (ומשום הכי לא העתיק זה) דהטעם משום גזרה, מדמחלק בין טמונה
רילמעלה לאינה טמונה, אף על פי שאינה נוגעת בגחלים.
ריאוגם
ריבמדאסר
ריגבנוגעת בגחלים אף בשאינה טמונה, ואי סבירא ליה טעם האיסור גבי קופה שעל גבי גפת
רידהוא משום גזרה, ומשם למד לאסור בטמונה למעלה אף על פי שאינה נוגעת, דומיא דקופה
ריהשהיא מפסקת (עיין ר"ן), ואפילו הכי אסור משום שטמונה למעלה.
ריואם כן מנא לן לגזור באינה טמונה אף על פי שהיא נוגעת, הלא קיימא לן דאין לגזור
ריזגזירה לגזירה מדעתנו.
ריח(ובר"ן
ריטשלא הזכיר כלל גזירה זו. באמת הדבר תלוי במחלוקת שבריש פ"ד,
רכדלמ"ד דהיכא דמיפסקא אוירא שרי, והקופה אינה מפסקת מפני ששולי הקדרה טמונים
רכאבתוך הגפת, אם כן הוא הדין בקדרה שעל גבי הגחלים.
רכבוזהו גם כן דעת הרז"ה בפרק ג'
רכגשלמד האיסור מקופה, ומשמע שם שאף שהיא טמונה אין איסור אלא על גבי גחלים ממש,
רכדועיין שם בר"ן.
רכהאבל להרב רבינו יונה שבר"ן ריש פ"ד
רכוסבירא ליה דאף שהשוליים טמונים אין זה הטמנה כיון שמגולה למעלה.
רכזשהרי שם לקמן גבי כוזא אפומא דקומקומא פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר
רכחהמוסיף הבל.
רכטואפילו הכי מותר לחמם בתוך כלי שני, כדאמר ליה רבי לר' יצחק טול בכלי שני ותן, ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום
רלהטמנה, עיין שם,
רלאועל כרחך צריך לומר משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים, אף ששוליו טמונים אין בכך
רלבכלום.
רלגומה שכתב הר"ן בריש פ"ג
רלדלאסור על גבי גחלים, היינו לפי דעת המתירין היכא דמיפסקא אוירא, כדמסיים היתר זה
רלהבסתם בסוף כללי השמועה,
רלוהביאו הב"י.
רלזאבל הרא"ש וטור
רלחלא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומא,
רלטכמ"ש סוף סי' רנ"ח ושי"ח. והלכך סבירא להו דאף שמגולה למעלה
רממקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה כדפרש"י גבי גפת. ולכן הוצרך הב"י סוף סי'
רמארנ"ח לפרש הטעם משום שהקדרה אינה מוספת הבל, ולא סגי ליה במה שמגולה למעלה.
רמבומיהו היינו דוקא בדבר המוסיף הבל,
רמגשכיון שהתחתון מעלה הבל למעלה ומוסיפו בקדרה, גזרינן דילמא אתי לאטמוני ברמץ,
רמדמשא"כ כשאינה נוגעת כלל בדבר המוסיף,
רמהכולי עלמא מודים, דלא דמי כלל לרמץ ולא גזרינן. אבל כשדבר המוסיף נוגע בה, בין
רמומלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין מלמטה שנוגעת בגחלים
רמזשהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ.
רמחשאף שברמץ יש אפר וגחלים גם מלמעלה, מכל מקום כיון שהגחלים שלמטה מעלים הבל למעלה,
רמטיבאו לטעות להטמין אף ברמץ, שעיקר הטעות להטמין ברמץ שחששו לו חכמים הוא בא מחמת
רנהוספת ההבל, ולא מחמת ההטמנה שמכסה כולו מלמעלה ומלמטה, שהרי בדבר המעמיד מותר
רנאלהטמין כולו,
רנבלפי שלא יטעו ממנו לרמץ.
רנגאבל בשבת, בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין
רנדכולו*.
רנהדאף שמפך של רבי
רנואינו ראיה כל כך, דרבי התיר להטמין את הצונן.
רנזמכל מקום בפירוש שנינו
רנחמניחים מיחם על גבי מיחם כו', וכמו שכתב הטור בסי' רנ"ח ושי"ח.
רנטומכאן למדו הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"[ד] דלא מיקרי הטמנה בכהאי גוונא. ואף
רסהרא"ש וטור ושו"ע
רסאמודים בזה, דדוקא בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנתבאר).
רסב[*) הגהת הרב עצמו. עיין רשב"א, דזה אינו. ומיהו הרב רבינו יונה על כרחך סבירא
רסגליה הכי, עיין רשב"א
רסדבשמו פ"ג
רסהגבי תברינהו כו' ודו"ק].
רסווכן משמע
רסזבהדיא מלשון הב"י בסי' רנ"ג
רסחוממ"ש עליו בדרכי משה,
רסטומג"א שם.
רעוכן משמע מלשון הב"י סוף סי' רנ"ח.
רעאועוד דהתם אי אפשר לומר כלל הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוכה,
רעבדהא אפילו בשבת אין איסור להטמין בתוכה משום הטמנה, כמבואר בגמרא
רעגובסי' שי"ח
רעדדבכלי שני שרי, יהיה מאיזה טעם שיהיה,
רעהעל כל פנים למה ליה להבית יוסף לפרש כאן הטעם,
רעווכתב ופשוט הוא, אף שהרב רבינו יונה
רעזחולק, והלא אין לאסור אלא משום גזרה והכא שרי אפילו בתוכה. ואף לפי מה שכתב
רעחהט"ז בסי' רנ"ח
רעטושי"ח
רפדלא שרי אלא כשקצת דופנותיה יוצאים למעלה מן המים, מכל מקום על כרחך צריך לומר דלא
רפאגזרינן שמא יטמין כולה.
רפבאלא ודאי
רפגכפשט לשונו כן הוא דעתו דהוה ליה כהטמנה ממש, וכמ"ש בפנים לדעתו.
רפדולפי
רפהזה צריך לומר הטעם דלא אסרו בטמונה למעלה, אלא על גבי קטומה או שנתן בה חתיכה חיה,
רפוולא על גבי גרופה (כמבואר בהדיא בשו"ע,
רפזדאיכפל תרתי תלת זמני לאשמעינן הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, מכלל דלא משכחת לה
רפחאלא על גבי גחלים, ועל גבי גחלים בלאו הכי אסור אף בשהוי, לכן הוצרך לומר על פי
רפטהדרכים כו') הוא, משום דהכירה אינה מוספת הבל כמ"ש התוס'
רצומרדכי.
רצאובאמת שלדעת הטור הוא דוחק גדול לחלק בין קדרה חמה שבסימן רנ"ח לכירה או
רצבחפירה שהוחמה גם כן מחמת האש והולכת ומתקררת.
רצג(ומכל הלין טעמי לא כתבתי בפנים הטעם משום גזרה.
רצדבשגם שאין ממנו נפקא מינה לדינא.
רצהעיין במה שיתבאר לקמן בסמוך
רצוודו"ק):
רצז(ג) דבר המיטלטל כו'. כן
רצחהוא במרדכי ריש פ"ד ובשלטי גיבורים שם
רצטבשם תוס', ובהגהות מרדכי פ"ג,
שובהגהות מיימוניות פ"ג
שאבשם ספר התרומה
שבור"ת ורא"ם ור"י ורבנו שמשון וסמ"ג.
שגוכן
שדהעתיק המג"א בסי' רנ"ג
שהבשם התוס'
שווהטור
שז(והוא גם כן לשון הרא"ש).
שחומכלל דסבירא ליה
שטדדיוקא דרישא עיקר בלשונם, שהרמץ נוגע בקדרה סביב. וסביב הוא מד' רוחותיה. ודלא
שיכט"ז.
שיאוהא דסיימו
שיבשיש אויר. היינו משום שהקדרה היא רחבה באמצעיתה ואי אפשר ליגע בכל דופנה, ונגיעה
שיגבמקצת אינה אלא כמו שוליה, שאף שהם נוגעים לגמרי אין בכך כלום. וזה החילוק שיש בין
שידדבר המיטלטל שהוא מודבק סביב כו', לאינו מיטלטל שאי אפשר לו לידבק סביב.
שיהוכל זה כשהקדרה מכוסה למעלה כדי להחם,
שיואבל אם היא מגולה לגמרי כמנהגינו
שיז(ואף שנותנים עליה כיסוי כדי שלא יתטנף בעפרורית אין בכך כלום),
שיחאין מקום כלל למה שכתב הט"ז,
שיטלפי מה שכתב רמ"א בסי' רנ"ג דבמגולה למעלה לא שייך הטמנה, והיינו
שכאפילו כל דופנותיה טמונים, כמבואר במרדכי ריש פ"ד, שהביא המג"א
שכאשם, עם פירוש השארית יוסף. ועיין שם בשארית יוסף
שכבשפירש בהדיא שכל דופנותיה טמונים עד שאי אפשר לסלקה שלא יחתה בגחלים, ופשוט הוא, דבלאו
שכגהכי לא הוי פסיק רישיה.
שכדובהג"ה שם במרדכי
שכהמשמע בהדיא דאפילו כולה מוטמנת בגחלים עד שאין לו מקום לתפוס הקדרה, אין איסור
שכומשום הטמנה, ועל כרחך משום שפיה פתוח, דלא
שכזכמ"ש הט"ז בסי' רנ"ח.
שכחובלאו הכי דבריו תמוהים שם,
שכטדבטור ושו"ע סימן שי"ח
שלמשמע בהדיא, דאף שנותנו בשבת כדי להתחמם בלבד, ולא לשעות הרבה, שהרי לא הוזכרו שם
שלאכלל, ואפילו הכי אין איסור אלא כשיכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, אבל בפחות מכן, אף
שלבשנתחמם יותר ממה שהיה בתחלה, אין זה מוסיף הבל, שאף דבר שאינו מוסיף הבל מחמם קצת
שלגכמבואר בר"ן סוף פ"ד.
שלדובודאי משום הכי הוצרך הט"ז
שלהלסיים דכוונת הטור ושו"ע
שלוהיא משום שהוא מגולה. אבל זה אינו, דלהטור ושו"ע אף שמגולה למעלה הוה ליה
שלזכהטמנה כמ"ש בסי' רנ"ג, עיין שם בב"י
שלחודרכי משה,
שלטוכמו שנתבאר לעיל.
שמאלא ודאי דסבירא להו
שמאדלעולם אין הקדרה נקראת דבר המוסיף הבל, כפשט לשון הב"י סימן רנ"ח (ובדבר שאינו מוסיף הבל לא הוה ליה
שמבכהטמנה כמו שנתבאר לעיל).
שמגואמת החמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף כדמוכח במשנה
שמדוגמרא,
שמההיינו כשהיא במקום הילוכה, שאינה מתקררת לעולם,
שמואבל כשהם באמבטי או בכלי שני, אין בהם איסור משום הטמנה, כדמוכח בעובדא דרבי,
שמזמשום דמתקררים והולכים, דהא שרינן בהו כלי שני,
שמחעיין שם בתוס' ד"ה ושמע מינה כו'.
שמטודו"ק:
שנ[677] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן
שנאזה:
שנב(א)
שנגהטמנה בדבר המוסיף הבל (ס"א).
שנד(ב)
שנההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל (ס"ב-ד).
שנו(ג)
שנזדברים המוסיפים הבל (ס"ה-ז).
שנח(ד)
שנטטמן ונתגלה או פינה לקדרה אחרת (ס"ח-ט).
שס(ה)
שסאהטמנה במקצת ובתנור (ס"י-יב).
שסב(ו)
שסגמצוה להטמין בשבת (סי"ג).
שסדלכללות סימן זה ראה קיצור הלכות. שבת
שסהכהלכה ח"ב פ"ט. נימוקי שבת. ביאורי השלחן. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.
שסו[678]
שסזמשנה רפ"ד מז, ב (במה טומנין ובמה אין טומנין), ופרש"י (הבא לסלק
שסחקדירה מעל גבי כירה ולטומנה בדבר אחר, ואמרו חכמים אין טומנין בדבר המוסיף הבל). **רב[א]
שסטלד**, רע"ב (מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום, גזירה
שעשמא יטמין ברמץ שיש בה גחלת (אפר המעורב בגחלים, רש"י) ... שמא יחתה בגחלים (משחשכה,
שעארש"י)). רב חסדא לט, רע"ב (בטלה (נאסרה, רש"י) הטמנה בדבר המוסיף הבל,
שעבואפילו מבעוד יום). טור ושו"ע ס"א (אין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו
שעגמבעוד יום). מ"א ס"ק ג (גזירה שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת).
שעדט"ז ס"ק א (במוסיף הבל אפילו בערב שבת אסור, שמא יטמין ברמץ, פירוש אפר עם
שעהגחלים, וזה אסור, דשמא יחתה בגחלים משחשיכה).
שעו[679]
שעזמשנה לח, סוע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של
שעחחמין, אמרו להם חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה), וגמרא לט
שעטרע"ב (ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפילו
שפמבעוד יום). ר"ן יח, א (ומהא שמעינן דמטמין בדבר המוסיף [הבל], התבשיל אסור
שפאאפילו בדיעבד). שו"ע שם (ואם הטמין בדבר המוסיף הבל, התבשיל אסור אפילו
שפבבדיעבד).
שפגואף שהובא ברמ"א שם (יש אומרים דאם
שפדשכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל, שרי לאכול). כתב על זה ט"ז
שפהסק"ב (מבואר שם בהגהות מרדכי [רמז תנו עט, ב], דהיינו היכא שמצא שם מעט גחלים
שפובוערות סביב לה או תחתיה, ועיקר הטמנה היתה בדשן או כר וכסת או דבר אחר של היתר, מותר
שפזבדיעבד, אבל אם עיקר ההטמנה היתה בדבר המוסיף הבל, אסור אפילו דיעבד, כההיא דאנשי טבריא
שפחשעשו סילון וכו' במשנה ואסרו אפילו דיעבד).
שפטהלכה זו, להתיר בדיעבד במעט גחלים
שצכשעיקר ההטמנה בדבר היתר, תתבאר לקמן ס"ו (ואם הטמין בו קדרה
שצאמבעוד יום, ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות סביב לה או תחתיה, אין לאסור התבשיל
שצבבדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר), ושם נסמן (הערה 718).
שצג[680]
שצדמ"א סק"ד (מדסתם משמע דסבירא ליה דאפילו בשוגג אסור. וכן משמע בהג"ה).
שצהאליה רבה ס"ק א (מדכתב עלה ויש אומרים וכו', דמיירי בשוגג ... אלמא דסברא זו
שצואוסר בהכי).
שצזוכמו בעבר ושהה, שנתבאר לעיל סי'
שצחרנג סי"ב (כל מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן
שצטדרוסאי, אם עבר ושהה, אפילו בשוגג ... אסור), ושם נסמן (הערה 87).
ת[681] אבל לענין עבר ושהה,
תאנתבאר לעיל שם (אסור ... עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו), ושם נסמן
תב(הערה 90).
תג[682]
תדרמב"ן לט, ב ד"ה ממעשה (ומיהו דוקא בצונן שנתחמם, או נצטמק ויפה לו,
תהאבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה, אין לנו), הובא ברשב"א לט, ב ד"ה אמר
תורב חסדא, ובר"ן שם. שו"ע שם (ודוקא בצונן שנתחמם, או שנצטמק ויפה לו, אבל
תזבעומד בחמימותו כשעה ראשונה, מותר). אליה זוטא סק"א (כיון דלא מהני מעשיו).
תחוכן הוא לעיל סי' רנג סכ"ד (במה
תטדברים אמורים במצטמק ויפה לו, אבל אם מצטמק ורע לו, מותר אפילו בו ביום, שהרי לא
תינהנה מן האיסור).
תיאוראה שבת כהלכה פי"א הערה טז, והערה
תיבעט, וביאורים אות ב-ג.
תיג[683]
תידרשב"א מ, ב ד"ה ומכלל (אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם ודאי מסתברא דאסור,
תיהדהא נראין הדברים שאסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ... לא שנא הגיע
תיולמאכל בן דרוסאי ולא שנא קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי, ולא שנא נתבשל כל צרכו, ובין
תיזמצטמק ויפה לו ובין מצטמק ורע לו). ודף מז, ב ד"ה במה טומנין (דאילו יש חילוק
תיחבהטמנה כמו בשהייה, היה להם לבעלי הגמרא לפרש הענין כך, כמו שפירשו בפרק כירה, והיה
תיטלהם לחלק כאן כמו שחלקו שם בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, ובלא נתבשל כל צרכו ומצטמק
תכויפה לו, אלא שאין בהטמנה חלוק כלל). ר"ן (כא, ב) ד"ה וכתבו (וכתבו
תכאבשם רבינו שמואל ז"ל ... בקדרה חייתא או [בשיל] בשנתבשל כל צרכו שרי ... אבל רבינו
תכבתם ז"ל ור"י הזקן ז"ל לא הודו לו, דאם איתא אי אפשר דלא לישתמיט חד
תכגמדאמוראי לפרושי האי דינא בפרקין, כשם שפירשו אותו בפרק כירה וחלקו בין מצטמק ויפה
תכדלו למצטמק ורע לו, אלא ודאי הטמנה בכולהו גווני אסירא). ב"י ד"ה פירש
תכההרשב"ם (ומשמע דאפילו נתבשל כל צרכו, ואפילו מצטמק ורע לו אסור, מטעמא דרבינו
תכותם דמעט חיתוי מהני להחזיק החום, וכן כתב הר"ן בהדיא). שו"ע ס"ז (כל
תכזהיכא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן, ואפילו מצטמק ורע לו).
תכחמ"א סק"ה (פירוש בדיעבד, אבל לכתחלה אסור אפילו מצטמק ורע לו).
תכטוכן הוא לעיל סי' רנג ס"י (אסור
תלבכל ענין, אף אם הוא מצטמק ורע לו).
תלאוהיינו בין לענין הטמנה בדבר המוסיף הבל
תלבמבעוד יום, כמבואר כאן; והן לענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת עצמה, כדלקמן
תלגס"ג (אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, אסור להטמין משחשכה,
תלדאפילו בדבר שאינו מוסיף הבל), ושם נסמן (הערה 701).
תלה[684] שכל מה שנתבאר לעיל סי'
תלורנג באיסור השהייה, הוא כשמשהה התבשיל על הכירה כדי לסיים בישולה, וחוששים שמא
תלזיחתה בגחלים כדי לסיים בישולה לסעודת הלילה. ומטעם זה התירו:
תלח(א) אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי, שאף בלא
תלטחיתוי יסתיים בישולה לסעודת הלילה.
תמ(ב) אם הוא חי, שאף בלא חיתוי יסתיים
תמאבישולה לסעודת היום.
תמבמשא"כ איסור ההטמנה ברמץ שיתבאר
תמגבסי' זה, הוא כשמטמין כדי לשמור חומה לסעודת היום. ובזה חוששים שמא יחתה, שיועיל
תמדלשמור חומה בתוך ההטמנה.
תמה[685]
תמוכדלעיל סי' רנג ס"א (אסור ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל
תמזבן דרוסאי), וס"ח (אלא אם כן נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת).
תמחואף לדעת האוסרים גם כשנתבשל כמאכל בן
תמטדרוסאי, כדלעיל שם ס"ט (ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל
תנבן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו, אלא שהוא מצטמק ויפה לו, דהיינו שיפה לו לאדם
תנאושמח במה שהתבשיל מצטמק, חוששין שמא יחתה בשבת למהר בישולו, או כדי שיהא מצטמק,
תנבולפיכך דינו שוה לכל דבר לאילו התחיל להתבשל ולא נתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי
תנגשנתבאר למעלה).
תנדעדיין אינו דומה להשהייה, שהרי לדברי
תנההכל מותר להשהות אם הוא מצטמק ורע לו, משא"כ הטמנה "אסור אפילו הוא
תנומצטמק ורע לו", כדלעיל בסמוך.
תנז[686]
תנחר"ת בתוס' מז, ב ד"ה במה (פירש הר"ר יוסף בשם רבינו שמואל
תנטדמיירי בבשיל ולא בשיל, אבל קדרא חייתא ובשיל שרינן בפ"ק (יח, ב). ואין נראה לר"ת
תס... שיש לחלק בין השהאה להטמנה, דודאי להשהות מותר כשהוא מאכל בן דרוסאי, שאין חיתוי
תסאמעט מועיל לו, שהרי מגולה הוא ושליט ביה אוירא, אבל הטמנה שעושין לצורך מחר והוא מוטמן
תסביש לחוש שמא יחתה, שמעט חיתוי מועיל לו ליתפס חומו. וגזרו להטמין בכל דבר המוסיף הבל,
תסגגזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה). ס' התרומה סי' רלא ד"ה פס"ד ליתן (ופירש רבינו
תסדיעקב, דגבי להטמין, כיון שהוא מכסהו מכל צד, אם כן היינו לצרך מחר, וגם הוא מקפיד פן
תסהיתקרר, לכך אפילו בשיל אפילו כל צרכו אסור להטמין בדבר המוסיף הבל, דאיכא למגזר שמא
תסויחתה. אבל להשהות על כירה או על הפטפוט שיש אש תחתיו, כיון שאין מכסה הקדירה מסביב
תסזמכל צד וקא שליט בה אוירא, אם כן סתמא לצורך לילה הוא. ואפילו לאכול למחר, ניכר הדבר
תסחשאין חושש כל כך שתתחמם, וליכא למיחש שמא יחתה).**
תסט**
תערא"ש פ"ד סי' א (ור"ת
תעאז"ל היה אומר, אף על גב דשרינן בשהייה דבשיל כמאכל בן דרוסאי, בהטמנה אסירנא.
תעבוהיה נותן טעם לדבר, דסתם משהה קדירה על גבי כירה בלא הטמנה לצורך אכילת לילה הוא משהה,
תעגכיון שמניחה מגולה, וחתויי כל דהו אינו מועיל לה כיון שהיא מגולה ושליט בה אוירא, וגם
תעדאין צריך כל כך חתוי לצורך אכילת הערב. אבל סתם הטמנה היא לצורך מחר, וצריך חתוי שלא
תעהיתקרר, ומעט חתוי מהני להחזיק החום כיון שהוא טמון, הלכך אפילו מבושל כמאכל בן דרוסאי
תעואסרו להטמין בדבר המוסיף הבל, גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה). מרדכי רמז רצא (ופירש רבינו
תעזתם דאפילו בישל כל צרכו אסור להטמין בדבר המוסיף הבל, דכיון דמכסהו מכל צד אם כן היינו
תעחלצורך מחר, וגם מקפיד פן יתקרר, ואיכא למיגזר שמא יחתה). רשב"א מז, ב
תעטד"ה במה טומנין. ר"ן שם (כא, ב) ד"ה אבל. טור (ור"ת פירש שיותר
תפיש להחמיר בהטמנה מבשהייה, לפי שמטמין לצורך מחר, וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר, הילכך
תפאחיישינן ביה טפי, ואסור אפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי).**
תפב**
תפגמ"א ס"ק טז (דסתם הטמנה
תפדלצורך מחר, וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר (טור), ומעט חיתוי מהני להחזיק החום כיון שהוא
תפהטמון (הרא"ש ומרדכי). אבל בשהייה אפילו כשעושה לצורך מחר שרי, דלא מהני מעט
תפוחיתוי).
תפזוהיינו שבפוסקים הנ"ל נזכרו ב'
תפחטעמים לאיסור הטמנה בנתבשל כל צרכו: (א) כיון שמטמין למחר לשמור חומו, צריך חיתוי
תפטטפי. (ב) כיון שהוא טמון, סגי במעט חיתוי. והנפקא מינה בין ב' הטעמים, יתבאר
תצבמהדורא בתרא ס"ו ד"ה ובפרט (בצולה על גבי גחלים, אין כאן גילוי דעת כלל
תצאשמקפיד על החום כל כך לחוש שיחתה ויפסידו בשביל כך, ומשום הכי שרי אפילו במטמין
תצבכולו בגחלים לצלות).
תצג[687]
תצדמשמעות רמ"א בהג"ה ס"א, שם הובאה הדעה שהובאה לקמן בסמוך (ויש
תצהמקילין עוד ...
תצואם מסיח דעתו ממנו עד למחר ... מותר להטמינו לצורך מחר), הרי שאם מטמין
תצזלצורך הלילה, גם הם מודים שאסור. וראה מראי מקומות וציונים.
תצח[688]
תצטתוס' לט, ב סוד"ה ממעשה (בטלה הטמנה מבעוד יום בדבר המוסיף הבל ... וה"ר
500יונה מפרש בטלה אפילו בקדירה חייתא), ודף מז, ב ד"ה במה (פירש הר"ר יוסף
501בשם רבינו שמואל, דמיירי בבשיל ולא בשיל, אבל קדרא חייתא ובשיל, שרינן ... ונראה לר"ת
502שיש לחלק בין השהאה להטמנה). רשב"א שם (פירשו בשם רבינו שמואל ז"ל דכולי
503פרקין דהכא מיירי בבשיל ולא בשיל, אבל בחייתא אי נמי בבשיל כל צרכו שרי ... אבל רבינו
504תם ור' יצחק הזקן ז"ל לא הודו לו). מרדכי רפ"ד (במה טומנין, לעיל
505פירשתי דמתניתין בכל קדרות מיירי, אפילו בבשיל כל צרכו). ר"ן כא, ב ד"ה
506וכתבו (אבל רבינו תם ז"ל ור"י הזקן ז"ל לא הודו לו ... אלא ודאי
507הטמנה בכולהו גווני אסירא). לבוש ס"ז (יש אומרים דכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל
508צרכו מותר בהטמנה כמו בשיהוי ... ויש אומרים שיותר יש להחמיר בהטמנה מבשהייה).
509וכן הוא לעיל סי' רנג ס"י (אסור
510בכל ענין אף אם הוא ... חי לגמרי ... ואסור להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אפילו
511מצטמק ורע לו או חי לגמרי).
512[689]
513כדלעיל סי' רנג ס"ח (אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך
514התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום, ואין חוששים שמא יחתה בשבת. דכיון
515שעכשיו הוא חי, הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה
516בגחלים, ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל).
517[690]
518ר[ש]ב"ם הובא בתוס' ורא"ש ורשב"א ור"ן שם (כדלעיל הערה
519686).
520וכן היא דעת רש"י כירה
521לו, ב ד"ה עד שיגרוף (הגחלים, משום דמוסיף הבל), וכדפירש הרשב"א שם ד"ה
522עד שיגרוף (שהוא מפרש ענין הפרק הזה אף בהטמנה, והוא סבור שכל גרוף וקטום וכן קש
523וגבבה אין מוסיפין הבל). וכן הוא בר"ן טו, ב (שהוא מפרש זה הפרק (אף) בהטמנה,
524דכל שגרוף וקטום סבירא ליה שאינו מוסיף הבל). הובא לקמן במהדורא
525בתרא ס"ג ד"ה ועוד שעיקר (דפירש רש"י ... דשהייה והטמנה דינם
526שוה להתיר בכמאכל בן דרוסאי לחנניה).
527רמ"א ס"ז (ויש מקילין ואומרים
528דכל שהוא חי לגמרי, או נתבשל כל צרכו, מותר בהטמנה כמו בשיהוי). מ"א
529סקי"ז (ולדעת יש אומרים אפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי, כמ"ש סימן רנ"ג),
530והיינו שרמ"א כתב בדעת רשב"ם להתיר אם "נתבשל כל צרכו",
531והיינו לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם, דלעיל סי' רנג ס"ט (ויש
532אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו, אלא שהוא
533מצטמק ויפה לו, דהיינו שיפה לו לאדם ושמח במה שהתבשיל מצטמק, חוששין שמא יחתה),
534ועל זה מוסיף במ"א, שלפי הא דקיי"ל דסגי בכמאכל בן דרוסאי, גם כאן סגי
535לדעת הרשב"ם בכמאכל בן דרוסאי.
536[691]
537סעיף א לענין כמאכל בן דרוסאי, וס"ח לענין בשר חי.
538[692]
539רמ"א שם (ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו, אין למחות בידם. אבל אין
540לנהוג כן בשאר מקומות).
541[693]
542שבלי הלקט סי' נז (ודווקא במה שהוא עתיד לוכל בלילה איכא למגזר ברמץ שמא יחתה, אבל
543ההטמנה שאנו עושין לצורך מחר, ליכא למיגזר שמא יחתה), הובא בב"י סוס"י
544רנג. מרדכי רמז ש (מותר להטמינן לצורך מחר, אבל לצורך הלילה נראה דאסור,
545שמא יחתה בגחלים למהר בישולם). רמ"א ס"א (ויש אומרים דכל זה אינו אסור אלא
546כשעושה לצורך לילה, אבל כשמטמין לצורך מחר, מותר להטמין מבעוד יום בדבר שמוסיף הבל).
547מ"א ס"ק ח (דסבירא להו דכל ... שמטמין לצורך מחר, אפילו לא נתבשל כמאכל
548בן דרוסאי שרי, דלא יחתה, דבלאו הכי יתבשל עד למחר).
549וכל זה הוא לענין הטמנה, ואילו לענין
550השהייה נתבאר לעיל סי' רנג ס"א (אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו
551עליה, לצורך הלילה או עד למחר). ושם נסמן (הערה 5),
552שמקורו בב"י שם ד"ה ומ"ש רבינו וכל זה (יש לפרש דלצורך הלילה לאו דוקא,
553דהוא הדין במשהה לצורך מחר, אלא דמשום דאורחא דמילתא ... ואפשר דדוקא נקט לצורך הלילה,
554דאילו לצורך מחר בכל גוונא שרי לשהויי ... דכל לצורך מחר מסח דעתיה ולא אתי לחתויי
555... אבל לא ראיתי בדברי שום פוסק זולתם שחילק בכך).
556[694]
557רמ"א שם (ובדיעבד יש לסמוך על זה, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן).
558[695]
559משנה לד, א (ספק חשכה ספק אינו חשכה ... טומנין את החמין), ופרש"י (נותנן
560בקופה של מוכין להיות חומם משתמר בהן, אבל משחשכה ודאי אין טומנין בהן), ובד"ה
561משחשכה (הא ודאי חשכה אין טומנין, וסתם הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, דאילו בדבר המוסיף
562הבל אפילו מבעוד יום אסור). ומשנה נא, א (לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך), וברייתא
563שם (אין טומנין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה). טור ושו"ע ס"א (אין
564טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל). מ"א ס"ק א (לאחר שנתבשל התבשיל
565רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו).
566וכן הוא לעיל סי' רנג סוף סי"ד (אם
567היתה בכירה ובשבת בא ליטלה מהכירה ולהטמינה, אפילו בכרים וכסתות או בשאר בגדים
568שאין מוסיפים הבל אלא מעמידין ההבל, אסור, שהרי זה כמטמין בתחלה בשבת, שאסור אפילו
569בדבר שאינו מוסיף הבל).
570[696]
571רבא שם (מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה, גזרה שמא ירתיח),
572ופרש"י (שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחילה, ונמצא מבשל בשבת).
573מ"א סק"א (וטעמא דשמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחה, דחייב משום מבשל).
574ט"ז ס"ק א (גזירה שמא ירתיח, פירוש דשמא ימצא קדירתו נצטננה וירתיחנה
575להטמינה).
576[697]
577סעיף ט (ויש אומרים שאפילו נצטנן לגמרי אין בישול אחר בישול, ומותר
578להרתיחו בשבת סמוך לאש, במקום שאין לחוש לחיתוי).
579[698]
580רא"שפ"ג סי' י (הא דאמרינן לעיל בבמה מדליקין
581דאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל [משחשיכה] גזירה שמא ירתיח, התם לאו משום בישול,
582אלא משום שמא יחתה. והאי דנקט הרתחה, דבר הצריך להטמנה נקט). מ"א שם (ואפילו
583למאן דאמר דאינו חייב משום מבשל, מכל מקום איכא למיגזר שמא יחממה על גבי האש ויחתה
584(הרא"ש)).
585[699]
586יראים השלם סי' עדר קמד, א (גזירה שלא יחתה בגחלים ועבר משום מבעיר).
587וראה לעיל סי' רנג ס"י (מחתה
588את הגחלים העליונות, ונופלות על התחתונות ומכבות אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן
589על ידי חיתוי זה). לקמן סי' רסה ס"ז (יתחייב משום מכבה
590ומבעיר, כדין החותה בגחלים).
591[700]
592משנה שם (ספק חשכה ספק אינו חשכה ... טומנין את החמין). רבא
593שם (אי הכי בין השמשות נמי ניגזר, אמר ליה סתם קדירות רותחות הן), ופרש"י (שסמוך
594לבין השמשות הוא מעבירם מעל האוּר, וליכא למיחש לשמא נצטננה וירתיחנה). טור
595ושו"ע שם (אבל בספק חשיכה, טומנין בו). לבוש ס"א (דסמוך לחשיכה סתם קדרות
596רותחות הן, מפני שדרך להעבירן מן האש סמוך לחשיכה, וליכא למיחש בה שמא נצטננה
597וירתיחנה). ט"ז שם (ספק חשיכה, סתם קדירות רותחות הן). מ"א סק"ב (דסתם
598קדירות בין השמשות רותחות הן וליכא למיגזר).
599וכן הוא לקמן סי' רסא ס"ב (בבין
600השמשות ... מותר ... להטמין את החמין בדבר שאינו מוסיף הבל, מטעם שנתבאר
601בסי' [רנ]"ז). ונתפרש בקונטרס אחרון שם ס"ק א (היינו אפילו יש לו
602כבר מעט תבשילים טמונים ורוצה להרבות ולהטמין עוד שאין מזה צורך גדול), וס"ק
603ג (אין לגזור כלל על ההטמנה כי מה הוא עושה בה, ואפילו שלא לצורך שבת כלל). והיינו
604כמבואר לקמן שם ס"א (ולדבר מצוה מותר לעשות בה כל דבר ש[האי]סור בשבת עצמה
605הוא מדברי סופרים, וכן אם הוא טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות בין השמשות,
606הרי זה מותר). משא"כ בהטמנה בבין השמשות, מותר אפילו יש לו תבשילים טמונים,
607ואפילו שלא לצורך שבת כלל.
608ומכל מקום נתבאר לקמן שם ס"ג (וכל
609זה כשעדיין לא קיבל עליו שבת, אבל אם כבר קיבל עליו שבת ... אסור לו לעשות בעצמו כל שבות אפילו קודם בין השמשות, אפילו
610לדבר מצוה וצורך גדול, כגון להטמין חמין לשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, אפילו אין לו
611מה יאכל בשבת).
612ואף שבבין השמשות לא גזרו כלל על הטמנה,
613נתבאר הטעם בקונטרס אחרון שם ס"ק ג (צריך לומר כיון שקיבל
614עליו שבת, גרע מבין השמשות, ומיתסר בהטמנה כמו בשבת עצמה, ולא משום גזרה שמא ירתיח
615בתוספת שבת ... אלא כיון שקיבל השבת, קיבל כל חומרותיה וסייגיה השייכים לעיצומו של
616יום, אע"ג דלא שייכי האידנא).
617[701]
618רשב"א מ, ב ד"ה ומכלל (נראין הדברים שאסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל
619כל צרכו, ואפילו בדבר שאינו מוסיף, דפרקין דבמה טומנין ובמה אין טומנין בסתם
620תבשילין שנוי, לא שנא הגיע למאכל בן דרוסאי ולא שנא קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי, ולא
621שנא נתבשל כל צרכו, ובין מצטמק ויפה לו ובין מצטמק ורע לו, מדאפליגו בפרקין דהכא באילין
622מילי בענין שיהוי, ולא איפליגו בהו גבי הטמנה, שמע מינה לא שנא הכי ולא שנא הכי
623לעולם אסור). הובא בר"ן (יט, א) סוד"ה ת"ר מביא (שהרי אסור להטמין
624משחשכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל דהא בפרקין דבמה טומנין
625לא מפלגינן בין תבשיל לתבשיל כלל). וראה שבת כהלכה פי"א הערה סג.
626והיינו הן לענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף
627הבל בשבת עצמה, כמבואר כאן; והן לענין הטמנה בדבר המוסיף הבל מבעוד יום, כדלעיל
628ס"א (אסור אפילו הוא מצטמק ורע לו), ושם נסמן (הערה 683).
629[702] נתבאר לקמן במהדורא בתרא
630ס"ח ד"ה ולא דמי (דמקרי נמי הטמנה, אף שהיא דבר קשה, דלא גרעה מכיסוי קדרה
631שהוא גם כן דבר קשה, ויש בו משום הטמנה אילו היה נותנו כדי להחם. דהא מדמסיק הרשב"א
632והר"ן וכל שכן כו' רחב שלא יגע כו', מכלל דמיירי בדבר קשה, ולא בכר וכסת וכהאי
633גוונא. וטעמא כדמפרש בירושלמי סוף פ"ד כל הדברים מועילים כו').
634[703]
635אף שלענין הטמנה בדבר המוסיף הבל, יש דעה האוסרת אפילו אינה כולה טמונה תחתיו,
636כדלקמן ס"י (והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים. אבל אם היא יושבת על גבי
637גחלים אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כיון
638שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים בה הבל), ולעיל סי' רנג ס"י (אם
639היא עומדת על גבי גחלים ... אסור בכל ענין ... לפי שזה נקרא הטמנה שמטמין על גבי
640הגחלים).
641היינו דוקא בהטמנה בדבר המוסיף הבל,
642משא"כ בדבר שאינו מוסיף הבל, לא נאסר אלא "אם כולה טמונה תחתיו".
643וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ב,
644ד"ה אבל בשבת (בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו). לעיל
645סי' רנג סוף סי"ד (אם אין הכרים והכסתות כרוכים אלא סביב דופני הקדרה, אבל פיה
646מגולה למעלה, הרי זה מותר, שאין זה דרך הטמנה). לקמן סוס"י רנט (אם
647כולה טמונה בהם).
648אמנם במהדורא בתרא ס"ד-ה (בדבר
649שאינו מוסיף, רק שמעמיד ההבל החם שבה שלא יצא החוצה, העיקר הוא על פיה מלמעלה, שאם
650תהא פתוחה למעלה לא יועילו כלום המוכין וגיזין שתחתיה וסביבותיה ... ואם כיסה למעלה
651ולא למטה וסביבותיה, אמרינן נמי הטמנה במקצת שמה הטמנה, וכדתנן סתמא לא יכסנו משתחשך
652... וגם ספר התרומה וסיעתו, יש לומר דמודים באינו מוסיף). ובזה
653חוזר רבינו ממה שפסק כאן, ובכל הנסמן לעיל.
654ואף שעיקר מטרתה של המהדורא בתרא, אינה כדי
655לפסוק הלכות למעשה, כי אם לברר את שיטת הפוסקים בנושא הטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל,
656ובביאור כמה סוגיות בגמרא לפי כל אחת משיטות אלו.
657מכל מקום שונה הדבר בפרט זה, שכותב שיש לומר שכל הפוסקים
658מסכימים לזה, ומוכיח כן מלשונות המשנה והגמרא והפוסקים.
659ונפקא מינה מכל זה, כשמורידים את קדרת
660התבשיל מהאש, אסור להניח מגבת על מכסה הקדרה כדי לשמור חומה, אף שאינו מכסה את
661סביבות הקדרה. וראה משולחן הארי. שבת כהלכה פי"א ביאורים יט.
662[704]
663רשב"א שם (אם הכלי שמוטל עליה רחב שלא יגע בה, שאין זו הטמנה, כן נראה
664לי). הובא בר"ן שם (אם הכלי שהוא מניח עליו רחב שלא יגיע בו שאין זו הטמנה
665כך כתב הרשב"א ז"ל), ודף כב, א ד"ה ולפי (שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו
666נוהגין לשום על גבי הקדרה, דכל כי האי גונא לא הוי הטמנה). שו"ע ס"ח
667(ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר,
668דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן
669הטמנה).
670ובאופן זה מותר אף אם נותן בגדים על
671הכלי, כדלקמן ס"י (כגון שנתן על הקדרה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה, ונתן
672הבגדים על הכלי, שנמצא שאין כאן הטמנה כלל אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הרי זה
673מותר).
674וכן הוא בטומן בתנור, כדלקמן לקמן שם
675(דופני התנור ופיה אינן מודבקים להקדרה, ואף אם התנור הוא קטן וצר, אי אפשר שלא
676יהיה אויר קצת מפסיק ביניהם).
677[705]
678רשב"א שם (ומכל מקום להטיל עליה כלי לשמרה מן העכברים או שלא תתלכלך בעפרורית,
679שרי, שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר וכנותן כיסוי על גבי קדירה). הובא בר"ן
680שם (לשום כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי, שאין
681זה כמטמין להחם אלא כשומר וכנותן כסוי על גבי קדרה). שו"ע ס"ב (לשום כלים
682על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי, שאין זה כמטמין להחם
683אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה).
684ונתבאר לקמן במהדורא בתרא ס"ח
685ד"ה ולא דמי (וגם אם מתכוין להחם, יש לומר דליכא הכירא במילתא, מאחר דאורחיה
686גם כן לשמור).
687[706]
688משנהמז, ב (במה טומנין ובמה אין טומנין (אמרו חכמים אין טומנין בדבר
689המוסיף הבל, אלא בדבר המעמיד הבל, מי הוא המוסיף ואסור, רש"י), אין טומנין לא
690בגפת (פסולת של בית הבד של שמן שהוא כנוס יחד וחם מאד, רש"י), ולא בזבל, לא במלח,
691ולא בסיד, ולא בחול, בין לחין בין יבשין, ולא בתבן, ולא בזגין (פסולת של יקב יין,
692רש"י), ולא במוכין, ולא בעשבין, בזמן שהן לחין). טור ושו"ע ס"ג (אלו
693הם דברים המוסיפים הבל, פסולת של זיתים או של שומשמין, וזבל, ומלח, וסיד, וחול, בין
694לחים בין יבשים, ותבן וזגין, ומוכין, ועשבים, בזמן ששלשתן לחין).
695[707]
696גמרא שם (איבעיא להו גפת של זיתים תנן, אבל דשומשמין שפיר דמי, או דילמא דשומשמין תנן,
697וכל שכן דזיתים ... לעולם אימא לך לענין הטמנה (לטומנו בתוכה, רש"י) דשומשמין
698נמי אסור). פירוש המשנה להרמב"ם רפ"ד (גפת, כבר ביארנו שהוא פסולת הזתים,
699וכן פסולת השומשמין). ר"ן (כב, א) ד"ה גמרא גפת (וסלקא שמעתין הכי דגפת דמתניתין
700אפילו דשומשמין). רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סח, ב (לא בגפת, שהוא פסולת של זתים
701שמוציאים מן הרחים של זתים, ולא בפסולת של שומשמין). טור ושו"ע שם (פסולת של זיתים
702או של שומשמין).
703אלא שמכל מקום יש הפרש בינם לענין העלאת
704הבל למעלה, כדלקמן ס"י.
705[708]
706פירוש המשנה להרמב"ם פ"ג מ"א (וגפת, פסולת הזתים שהוצא שמנן).
707ר"ן טו, א (גפת, פסולת שומשמין שהוציאו שמנן).
708[709]
709אין הכוונה לחול שהוחם על ידי החמה, כדלקמן סי' שיח ס"ז (על גבי חול ואבק
710דרכים שהוחמו מכח חמה).
711אלא כדאמרינן ב"ב יט, א (דמחמימי חיים
712ומקרירי קריר), ופרש"י (כשנותנין בו דבר חם, הוא מתחמם, וגבי הטמנה מחמימי הוא).
713[710]
714רש"י שם ד"ה מוכין (כל דבר רך קרוי מוכין, כגון צמר גפן ותלישי צמר
715רך של בהמה וגרירת בגדים בלויים). מ"א סי' רנט ס"ק א (כל דבר רך קרוי מוכין,
716כגון צמר גפן ותלושי צמר רך של בהמה).
717וראה לקמן סי' רנט ס"א (מוכין ... שמן
718הסתם הם עומדים לעשות מהם לבדים).
719[711] משנה שם (בזמן שהן לחין).
720טור ושו"ע ס"ג (בזמן ששלשתן לחין), ופירשו בט"ז
721ס"ק ג (נקט תחל' ד', וסיים שלשתן לחים), ובמ"א ס"ק י (צריך לומר
722דחשיב לתבן וזגין כחדא).
723[712]
724גמרא מט, א (איבעיא להו לחין מחמת עצמן, או דילמא לחין מחמת דבר אחר). רמב"ם
725פ"ד ה"א (לחים, ואפילו מחמת עצמן). ב"י סוד"ה ואלו (מדברי הרמב"ם
726בפ"ד נראה שהוא ז"ל מפרש דלחין מחמת דבר אחר מחממין טפי, ואסור בכל
727גוונא). טור (בין לחים בין יבשים). ד"מ ס"ק ג (ונראה דעת הטור כדעת
728הרמב"ם דאפילו לחין מחמת עצמן וכל שכן לחין מחמת דבר אחר, ולכן לא חילק
729ביניהם). ושו"ע שם (בין לחים בין יבשים). מ"א שם (ומדסתם,
730שמע מינה דאפילו לחין מחמת דבר אחר אסור), עיי"ש.
731[713]
732משנה מט, א (טומנין בכסות, ובפירות, בכנפי יונה (נוצה, רש"י), ובנסורת של חרשים
733(שמנסרים הנגרים מן העצים, רש"י), ובנעורת של פשתן דקה (דק דק שנוערין מן הפשתן,
734רש"י), רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה), וכת"ק. טור ושו"ע שם (ואלו
735דברים שאינם מוסיפים הבל, כסות, ופירות, וכנפי יונה, ונעורת של פשתן, ונסורת של
736חרשין).
737[714]
738ד"מ ס"ק ד (כתב מהר"ר אברהם פראג בהגהותיו [לטור] דלאו דוקא, אלא
739הוא הדין כל נוצה). רמ"א ס"ג (או שאר נוצות).
740[715]
741משנה שם (טומנין בשלחין (עורות, רש"י), ומטלטלין אותן, בגיזי צמר, ואין מטלטלין
742אותן). רמב"ם שם (ושלחין וגזי צמר, ודברים אלו נקראין דבר שאינו מוסיף הבל).
743[716]
744ברייתא שם רע"ב (עורות, בין עבודין ובין שאין עבודין, מותר לטלטלן בשבת).
745הטעם שמטלטלין את העורות אף שאינן
746עבודים, יתבאר לקמן סי' שח סנ"ח (עורות בין עבודין בין שאינן עבודין מותר לטלטלן,
747מפני שראויין להסמך ולשבת עליהם, ויש תורת כלי עליהם).
748ודיני המטמין בגיזי צמר יתבארו לקמן סי'
749רנט ס"א-ב.
750[717]
751שו"ת רש"ל סי' ס (אי שרי להטמין בערב שבת בדשן שהוא אפר חם. תשובה יראה
752להתיר). מ"א סקי"ח (וכתב רש"ל בתשובה, דאפר חם אין מוסיף הבל, אלא
753אם כן מעורב בגחלים).
754[718]
755ספר התרומה סי' רלא (מצא גחלים לוחשות ובוערות למחר סביב הקדירה או תחתיה מותר
756בדיעבד לאכול ... בשוגג גחלים מועטין סביב לקדרה או תחתיה ועיקר הטמנתה היה בדשן או
757בכר וכסת או דבר אחר של היתר התם מותר לאכול התבשיל ... ואם מצא גחלים בוערות למחר
758תחת הקדירה או סביב, בשוגג, אין התבשיל נאסר בכך). הובא בהגהות מרדכי פ"ג (עט,
759סוע"ב), ובמ"א שם, ובט"ז סק"ב.
760והיינו דוקא בדיעבד (ובס' התרומה
761"בדיעבד ... בשוגג"). אבל לכתחלה אסור, אף לפי מה שיתבאר לקמן ס"י
762(ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן
763המנהג).
764והטעם לזה נתבאר במהדורא בתרא ס"ה
765(והא דנקט התם נמי שוגג דוקא, היינו משום איסור להניח קופה שטמן
766על גבי גפת משום אסוקי הבלא). והיינו שבמקום שכל הקדרה מוטמנת בדבר
767שאינו מוסיף הבל, ולמטה יש גחלים המוסיפים הבל, אסור לדברי הכל, כמו בקופה דלקמן ס"י
768(קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין, או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל, אסור להעמידה מבעוד
769יום על גבי פסולת של זיתים, לפי שהם מעלים הבל למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל
770בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבל).
771ומכל מקום, "מאחר שעיקר ההטמנה
772היתה בדבר המותר", "אין לאסור התבשיל בדיעבד" (ובפרט אם הוא שוגג).
773[719] נתבאר בתוד"ה משום
774ב"ב יט, א (להטמין בסלעים שהאש יוצא מהן, שקורין קיילו"ש).
775[720]
776ב"ב יט, א (היינו טעמא דלא קתני סלעים, משום דמשתכי לה לקדרה), לפירוש הב' בתוס'
777שם ד"ה משום (דכיון דלא שכיחא היא כלל, שרי להטמין בהן, דבמילתא דלא שכיחא לא
778גזרו בהו רבנן). מרדכי ב"ב רמז תקיב (הוה ליה מלתא דלא שכיחא, ולא גזרו ביה
779רבנן). רמ"א ס"ג (יש אומרים דמותר להטמין בסלעים, אף על פי שמוסיפין הבל,
780דמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן). מ"א ס"ק יא (דלא שכיח כלל שיטמין בסלעים).
781[721]
782רש"י שם (שמשברין את הקדירה). תוס' שם (לפי שמשברין הקדירה). מרדכי שם (משום
783שמשברין את הקדירה). מ"א שם (משום שמשברים הקדירה).
784[722]
785תוס' שם (ומפרש ר"ת בענין אחר, דמשתכי, דהבל שלהן מקלקל המאכל). מרדכי שם (או
786משום שמקלקלין את התבשיל). מ"א שם (או שמקלקלים המאכל).
787[723]
788תוס' שם (גיזי צמר דתני לה, משום דלפעמים טומנין בהן, אבל הכא קאמר דאין דרך להטמין
789כלל בהן). מ"א שם (אבל דבר שלפעמים טומנין בהם, אע"ג דלא שכיח, גזרו בהו
790רבנן (תוס' שם)).
791[724] ראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ח
792סק"ב.
793[725]
794אם גילהו מבעוד יום שלא לכסותו, או שלא לכסותו מבעוד יום, נתבאר בתוד"ה כסהו נא,
795א (אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך, אסור לכסותו משתחשך, דדמיא לתחלת הטמנה).
796רא"ש פ"ד ס"י (אם [גיל]הו מבעוד יום אדעתא שלא לכסותו משתחשך, נראה
797דאסור, דדמיא לתחלת הטמנה). טור (אם גלה מבעוד יום אדעתא שלא לכסותו, אסור לכסותו
798משתחשך).
799ואם גילהו מבעוד יום על מנת לכסותו מבעוד
800יום, או שנתגלה מאליו בלי כוונה מיוחדת, נתבאר בספר התרומה סי' רלא (נתגלה מבעוד
801יום, אפילו ממילא, אסור לכסותו משתחשך, דדמי לתחלת הטמנה). סמ"ג
802ל"ת סה יג, ד. סמ"ק סי' רפא ע' רפז. ב"י ד"ה ומ"ש
803וכן יכול. שו"ע ס"ד (אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשיכה, מותר
804לחזור ולכסותו). מ"א ס"ק יב (אבל אם נתגלה מבעוד יום, אסור לכסותו בשבת,
805דהוה ליה כמטמין לכתחלה). ט"ז סק"ד (למידק דאם נתגלה מבעוד יום לא
806יכסנו משתחשך, וכמ"ש בית יוסף בשם סמ"ג וסמ"ק והתרומה).
807[726] כמו בשאר הלכות שבת,
808שתלוי בתחלת השבת, כדלקמן סי' רעא בקונטרס אחרון ס"ק ג (בבין
809השמשות ... שהוא התחלת השבת ... ומהאי טעמא כל מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה
810יומא, וכן בעירובי תחומין ועירובי חצרות, הכל תלוי בבין השמשות, מפני שהוא התחלת השבת),
811ושם נסמן (הערות רעט-פ).
812אלא דהתם סגי בהיה העירוב קיים בתחלת
813בין השמשות, כלדקמן סי' שסג ס"ג (ואפילו נאכל עירובו בבין השמשות קנה עירוב).
814משא"כ כאן שהעיקר מתחיל בצאת הכוכבים, כדלעיל ס"ב (אבל בבין השמשות,
815אע"פ שהוא ספק חשכה, מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל), אפשר דלא סגי בתחלת
816בין השמשות אלא כשהיה טמון בכניסת הלילה. וראה משולחן הארי. שבת כהלכה פי"א
817הערה פג.
818[727]
819משנה נא, א (כסהו ונתגלה מותר לכסותו). טור ושו"ע ס"ד (טמן בו מבעוד
820יום ונתגלה משחשיכה, מותר לחזור ולכסותו).
821[728]
822תוס' שם ד"ה כסהו (נראה לר"י דהוא הדין דמותר לגלותו בידים ולחזור
823ולכסותו). רא"ש פ"ד סי' י (נראה דהוא הדין לכתחלה מותר לגלותו ולחזור
824ולכסותו). טור (יכול לגלותו בשבת ולחזור ולכסותו).
825שיש בזה ב' הפרטים האמורים כאן: (א)
826אפילו גילהו בידים. (ב) אפילו לכתחלה.
827[729]
828רא"ש וטור דלעיל (הערה 725),
829שאם גילהו מבעוד יום לא אסר אלא כשגילהו "אדעתא שלא לכסותו משתחשך".
830משא"כ אם גילהו משתחשך מותר "אע"פ שלא היה בדעתו לחזור ולכסותו".
831וראה תהלה לדוד סק"ד. שבת כהלכה
832פי"א הערה פה-פו.
833[730]
834ברייתא שם (אם בא להוסיף מוסיף), ופרש"י (אם בא להוסיף כיסוי על כיסוי
835משחשיכה מוסיף). טור ושו"ע שם (וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת, מוסיף).
836[731]
837רשב"ג בברייתא שם (נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין (קו"ט ויש בו הבל
838יותר מן הסדינין, רש"י), או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין). טור
839ושו"ע שם (וכן אם רוצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו, בין שהראשון חם יותר מהשני
840בין שהשני חם יותר מהראשון, אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטלו לכסותו
841בגלופקרין).
842[732]
843תוס' מח, א ד"ה דזיתים (אם הטמין תפוחים עם הקדרה אסור להחזיר כרים וכסתות על
844הקדרה שעמהן או להוסיף על אותן כרים ... דאם מחזיר קודם שנתבשלו נמצא מבשל בשבת). רא"ש
845פ"ד ס"ב (וכשנותן פירות סביב הקדירה יזהר שלא יחזיר הכיסוי, אם צלו משחשיכה,
846ולא יוסיף עליו עוד עד שיצולו, משום דממהר לגרום בשולו בשבת). ספר התרומה שם (ואם הטמין
847התפוחים ביום סמוך לחשכה, או כל דבר דלא בשיל כל צרכו, אפילו מבושל כמאכל בן דרוסאי,
848אסור להוסיף לא בגד ולא דבר אחר על ההטמנה משתחשך, לפי שבשבת ממהר בשולם).
849סמ"ג שם. סמ"ק שם. הגהות מיימוניות פ"ג אות ח. טור ושו"ע
850שם (והוא שנתבשלה הקדירה כל צרכה. אבל אם אינה מבושלת כל צרכה, אפילו להוסיף על הכיסוי
851אסור, שתוספת זה גורם לה להתבשל).
852מ"א סקי"ג (פשוט דכשטמונה
853בדבר שאין מוסיף הבל שאין גורם בישול כלל. אלא מיירי בדרך שכתוב בס"ח עיי"ש).
854והיינו דמיירי שהיא אצל הכירה שיש בה גחלים. וכן הוא באליה רבא ס"ק יב.
855אבל בבית מאיר שם (וכל מעיין ישפוט בצדק
856שאין זה פשטות כוונת הטור ושו"ע, אלא הפשוט כשמטמין דבר רותח שעומד ברתיחתו
857ומבשל, אף שמטמין בדבר שאינו מוסיף הבל). וכן הוא בנהר שלום שם (ולשון הטור
858והשו"ע לא משמע כן, דהא במידי שאינו מוסיף הבל עסיק ואתי ומניה סליק, ועליה
859קאמר והוא שנתבשלה). הובאו בביאור הלכה שם.
860וכאן נפסק כהמ"א וא"ר, אלא
861שהכניסו במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים
862רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם
863צדקו דבריו).
864*
865וכל זה לענין קדרה חמה, אבל לענין
866פירות חמין נפסק לעיל סי' רנד ס"ד (אפילו אם הטמינם מבעוד יום
867אצל קדרה חמה המכוסה בבגדים, או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל, ובשבת נפל הכיסוי, אסור
868להחזירו עליהם אם עדיין לא נתבשלו כל צרכן, והיד סולדת שם. וכן אסור להוסיף עוד
869בגד אחר בשבת, מפני שממהר לגמור בישולם בשבת). ונתבאר שם (הערה 471).
870[733]
871ס"י (ואם הוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה, כגון שנתן על הקדרה
872כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה, ונתן הבגדים על הכלי, שנמצא שאין כאן הטמנה כלל
873אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הרי זה מותר, שאף שהגחלים מעלין הבל למעלה, אין בכך
874כלום, כיון שאין הקדרה טמונה בשום דבר). ומכל מקום אסור אם לא נתבשל כל צרכו,
875כיון שמקרב בזה את הבישול.
876ולזה כיוון במ"א שם (מיירי בדרך שכתוב
877בס"ח), והוא בשו"ע ס"ח (ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי
878הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר, דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי
879רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן הטמנה).
880[734]
881ואף אם קירוב זה אינו על ידי חום האש, אלא על ידי הוספת כיסוי. מכל מקום גם זה הוא
882קירוב הבישול שאסור, כדלקמן סי' רנט ס"ח (אסור לסתום התנור,
883אפילו על ידי נכרי, מפני שגורם למהר בישולם). סי' שיח ס"י (כל
884שלא נתבשל כל צרכו, אפילו נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי, יש בו משום בישול אפילו בעודו
885רותח, ואפילו יתבשל מאליו אלא שעושה דבר שמקרב בישולו, כגון שמגיסו בכף).
886[735]
887רשב"ג בברייתא שם (לא אסרו (להטמין משחשיכה, רש"י) אלא אותו מיחם
888(שהוחמו בו, דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח, רש"י), אבל פינה ממיחם למיחם, מותר
889(ליכא למיגזר שמא ירתיח, רש"י), השתא אקורי קא מקיר לה (במתכוין, רש"י) ארתוחי
890קא מירתח לה (בתמיה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ה (אם פינה התבשיל בשבת מקדירה
891שנתבשל בה לקדירה אחרת, מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל).
892וכן הוא לקמן סוס"י רנט
893(ואם פינה התבשיל
894לקדרה אחרת מותר לכורכו שם).
895[736]
896מ"א ס"ק יד (ומטעם זה נראה דאפילו החזירו לכלי ראשון נמי שרי, דכבר
897אין לו דין כלי ראשון).
898[737]
899רמב"ם פ"ד ה"ה (פינה התבשיל או המים החמין מכלי לכלי אחר, מותר
900להטמין הכלי האחר בשבת בדבר שאינו מוסיף, כמו הדבר הצונן. שלא אסרו להטמין בשבת אלא
901דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו אבל אם פינהו מותר). הביאו ר"ן (כג,
902ב) ד"ה אמר. ט"ז ס"ק ה (דלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי
903ראשון שנתבשל, אבל אם פנהו הוי ליה כמטמין את הצונן דמותר). מ"א שם ([דהוי]
904כמו הדבר הצונן, שלא אסרו להטמין אלא דבר חם שהי' בכלי ראשון שנתבשל בו, אבל אם פינהו
905מותר (רמב"ם ור"ן)).
906[738]
907מ"א שם (ואפשר דאפילו בכלי ראשון אם נתקרר קצת שרי להטמינו). פרי
908מגדים שם (ומה שכתב דאפשר אפילו בכלי ראשון אם נתקרר קצת שרי להטמינו, היינו באין יד
909סולדת בו, הא יד סולדת בו משמע דאסור כשהוא בכלי ראשו).
910וכן הוא לקמן סוס"י רנט (ואסור לכרוך
911בשבת קדרה עם תבשיל (חם) בכרים וכסתות).
912ונתבאר בקונטרס אחרון, שההלכה הראשונה הנ"ל מהמ"א
913"אפשר דלכולי עלמא שרי" (כיון שמעשיו מוכיחים שאינו חושש
914להרתיחו),
915ואילו ההלכה השנית שלפנינו, יש מקום עיון בפוסקים (כיון שנתקרר מעצמו).
916ולכן באה הלכה שנית זו (כאן, ולקמן שם) במוסגר, וכהכלל המובא
917בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך
918חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
919אלא שאחר כך הוסיף הגהה בקונטרס אחרון, שלפי העיון במקור
920הדברים, אפשר שכולם מודים להתיר גם באופן השני.
921[739]
922ברייתא וגמרא שם (רבי התיר להטמין את הצונן ... מותר להטמין את הצונן), לפירוש הרמב"ם
923שם ה"ד (ומותר לטמון את דבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף, כדי שלא יצטנן ביותר
924או כדי שתפוג צנתן), והר"ן בשם הגאונים (והכי פשטה דמילתא, דבכולי פרקין בהטמנה
925דלחמם עסקינן, ולא בהטמנה דשלא יתחמם). טור ושו"ע ס"ו (מותר להטמין בשבת
926דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צינתו).
927וכן הוא לקמן סי' שיח סכ"ג (מותר
928להעמיד קיתון של מים, או של שאר משקין, צוננים, בתוך כלי שני שיש בו מים חמין (ואפילו
929להטמינו כולו בתוכה. שמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כמו שנתבאר בסי'
930רנ"ז).
931ונתבאר לקמן במהדורא בתרא סוף ס"ג
932(ופלוגתא דלהטמין צונן היא בדבר שדרכו להטמין שהוא תבשיל דוקא, כדפירש
933רש"י שם, ובהא דוקא אמרינן התם דאדם חשוב שאני), ושם נסמן (הערות 2655-2656).
934[740]
935רמב"ם שם (בדבר שאינו מוסיף). טור ושו"ע שם (בדבר שאינו מוסיף הבל).
936[741]
937ר"ן שם ד"ה הלכך (מיהו דוקא בדבר שאינו מוסיף הוא דשרי, אבל [בדבר]
938המוסיף [הבל], אפילו להטמין צונן גמור, ואפילו מבעוד יום, נמי אסור. וראיה לדבר ממעשה
939שעשו אנשי טבריה ואסרו להן חכמים, והתם צונן ומבעוד יום הוה), משנה לח,
940סוע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם
941חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין). שו"ע שם (אבל בדבר המוסיף הבל, ואפילו
942להטמין צונן גמור, ואפילו מבעוד יום, נמי אסור).
943וכן הוא לקמן סי' שכו ס"ג (וכבר נתבאר
944בסי' רנ"ז שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום, ואם עבר והטמין אסור.
945ולכן אם עבר והמשיך הסילון של צונן לתוך האמה, אסורים המים הנשפכים ממנו לעוקא).
946[742]
947רבי זיראמז, סוע"ב (קופה שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה,
948רש"י) אסור להניחה על גפת של זיתים). הובא בטור, ובמ"א סק"ט (קופה של
949צמר שטמן בה, אסור להניחו על גבי גפת של זתים שמעלה הבל ... (גמרא)).
950יש ב' פירושים בדברי רבי זירא:
951(א) כאמור כאן שאסור דוקא כשהקדרה טמונה
952במוכין שבקופה, וכנסמן לקמן (הערה 748).
953(ב) פירוש הגאונים, שיתבאר לקמן בהמשך
954הסעיף (אם היא יושבת על גבי גחלים, אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים,
955לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל), ולעיל סי' רנג ס"י (ושם הערה 61).
956[743]
957גמרא מח, רע"א (דזיתים מסקי הבלא), ופרש"י (כגון זה שהטמין בדבר אחר והניח
958קופה על הגפת ... שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה).
959[744]
960ב"י ד"ה ומ"ש רבנו אבל (הכא שהיא מכוסה בבגדים, אף על פי שהבגדים אינם
961מוסיפין הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת אש שתחתיה מוסיפין הבל, ואסור להטמין בדבר
962המוסיף הבל). שו"ע ס"ח (אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל
963מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל).
964ואף שפרט זה לא נזכר ברש"י, אלא
965כתב סתם (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה).
966הנה הטעם שברש"י מועיל לאסור
967בנוגעת הקדרה בגפת ומגולה למעלה, לדעת האוסרים בזה, כדלקמן בהמשך הסעיף (אם
968היא יושבת על גבי גחלים אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר
969המוסיף הבל, כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים בה הבל),
970ושם נסמן (הערה 753).
971משא"כ כשהקדרה אינה נוגעת בגפת
972ובגחלים, וטמונה במוכין ובגדים, לא סגי בטעם זה, אלא בטעם שהובא בב"י,
973וכדלקמן בהמשך הסעיף (לפי שאף שהבגדים אינן מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל מקום מחמת
974הגחלים שתחתיהם שמעלים הבל למעלה, מוסיפים הבגדים הבל בקדרה, והרי היא טמונה בדבר
975המוסיף הבל).
976*
977ואפשר שבזה התירו בדיעבד, כדלעיל
978ס"ו (ואם הטמין בו קדרה מבעוד יום, ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות
979סביב לה או תחתיה, אין לאסור התבשיל בדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר),
980ושם נסמן (הערה 718).
981[745]
982גמרא שם (דשומשמין לא מסקי הבלא). מ"א שם (אבל להניחה על גפת של
983שומשמין שרי).
984והיינו אף שגם הם מוסיפין הבל, כדלעיל ס"ה
985(אלו הם דברים המוסיפים הבל, פסולת של זיתים ושל שומשמין), מכל
986מקום היינו דוקא כשהקדרה טמונה בפסולת של שומשמין, משא"כ בקופה
987שהעמידה על גבי פסולת של שומשמין, אין ההבל עולה למעלה.
988[746]
989תוס' שם ד"ה דזיתים (ויש תימה היאך אנו מטמינין על כירות שלנו שקורין אשטר"א.
990ואע"פ שגורפין אותו, הוא מוסיף הבל כמו גפת של זיתים). רא"ש
991פ"ד סי' ב (יש מקומות שבמקום שמסיקין האור ובשלו הקדרות כל היום, לעת ערב מסלקין
992את האש וגורפין הרמץ ונותנין הקדירה לצורך מחר ומכסין אותה באפר צונן. ויש לתמוה על
993מנהגם, דאסירנא הכא לתת קופה שטמן על גפת של זיתים דמסקי הבלא, ואין לך מוסיף הבל
994יותר מן המקום שבשלו שם כל היום).**
995**
996משמעות השו"ע
997ס"ח (אף
998על פי שמותר להשהות קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים, ע"פ הדרכים שנתבארו בסי'
999רנ"ג ... שיש בה גחלים ... ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג
1000... וכן מותר להניח הקדירה בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה),
1001ולא הזכיר ההיתר של גרופה גם בהטמנה.
1002הוכחה זו נתבארה בקונטרס אחרון ס"ק
1003ב ד"ה ולפי זה צריך (דלא אסרו בטמונה למעלה, אלא על גבי
1004קטומה או שנתן בה חתיכה חיה, ולא על גבי גרופה (כמבואר בהדיא בשו"ע, דאיכפל
1005תרתי תלת זמני לאשמעינן הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, מכלל דלא משכחת לה אלא על
1006גבי גחלים, ועל גבי גחלים בלאו הכי אסור אף בשהוי, לכן הוצרך לומר על פי הדרכים
1007כו')). והיינו
1008שלא אסרו ההטמנה אלא במקום שיש גחלים (והשהייה הותרה כיון שהיא קטומה או נתן בתוכה
1009חתיכה חיה), משא"כ בגרופה שאין גחלים, שגם ההטמנה מותרת.
1010וכן הוא לקמן סי"א (וכל
1011זה כשהגחלים הן קטומות, או שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, או שנתן חתיכת בשר
1012חיה בקדרה סמוך לחשכה ממש), ולא הזכיר ההיתר של גרופה, שזה מותר גם בהטמנה.
1013*
1014ולפי כל זה מותר להטמין בבגדים גם בתנור
1015שלנו, אם התנור חם ואינו דלוק, כיון שהתנור הולך ומתקרר אינו נחשב מוסיף הבל.
1016אך מכל מקום לא יחזיר לשם בשבת, אף אם
1017אינו מטמין בבגדים, ואף אם אין היד סולדת בו, משום שנראה כמבשל, כדלעיל סי' רנג
1018סכ"א (לענין להחזיר לתוך הכירה, או לתוך התנור אפילו שלנו, אין חילוק
1019בין היד סולדת בו לאין היד סולדת בו).
1020ואם התנור דלוק, יתבאר לקמן (הערה 759).
1021[747]
1022ס' התרומה סי' רלא (לא גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד, אבל
1023דבר שהוא חם מחמת דבר אחר לא גזרו, לפי שהולך ומתקרר). הובא בתוס' שם (ורבינו
1024ברוך פירש שיש לחלק בין תוספת הבל דגפת לתוספת הבל דכירה שלנו, לפי שהכירה אין חומה
1025אלא מחמת האש, ולעולם מתקרר והולך, אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו). ובמרדכי רמז
1026שכ (לא גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד (אבל) דבר שהוא חם מחמת
1027דבר אחר, לא גזרו, לפי שהולך ומתקרר ... ס' התרומה). מ"א סוף
1028סקי"ח (ובתוס' דף מ"ח כתבו וז"ל, דכירה שלנו אין חומה אלא מחמת האש,
1029וכל שעה מתקרר והולך, אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו).
1030ואף שנראה מדברי הטור שאינו סובר היתר
1031זה (אבל הטמנה שמטמינין רוב העולם, שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין
1032אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר), ופירש הב"י (שאף על פי שלא היו
1033גחלים בכירה, מכל מקום מחמת חום הכירה היו מתחממים הבגדים ומוסיפין הבל).
1034מכל מקום כבר נתבאר (הערה הקודמת)
1035ההוכחה משו"ע דקיי"ל להתיר בזה, וגם טעם ההיתר נזכר בטור סי' רנח, לענין
1036הטמנת קדרה על גבי קדרה (ואם הניחו בערב שבת מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל),
1037ופירש בב"י סי' רנח (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת
1038הבל, אדרבא חומה מתמעט והולך).
1039ולפי דעת הפוסקים שגזרו גם ב"דבר שהוא חם מחמת דבר אחר", דן בארוכה לקמן במהדורא בתרא
1040(ס"ג-ד, וס"ט-י), הטעם שאין חוששים להטמנה בכמה הלכות.
1041אמנם נראה שבכל המשך המהדורא בתרא לא בא
1042אלא לברר דעת פוסקים אלו, אבל אינו חוזר ממה שנפסק כאן, כדעת ס' התרומה והב"י
1043בשו"ע.
1044וכן נפסק כטעם זה לקמן סי' רנח (לפי שאין
1045הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט), ושם נסמן (הערה 927). ולקמן סי' שיח ס"ג (שמותר להטמין את
1046הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כמו שנתבאר בסי' רנ"ז, והחמין הן נקראים דבר שאינו
1047מוסיף הבל, כמ"ש בסי' רנ"ח), ושם נסמן (הערה קצט).
1048*
1049ובאמת נתבאר בתוס' ורא"ש שם טעם
1050אחר להיתר (דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו לא שייך למיחש
1051הכי). ולא הובא כאן טעם זה, אלא טעם ס' התרומה שהובא בתוס'.
1052והאריך להוכיח בקונטרס אחרון ס"ק
1053ב, דלא קיי"ל כהטעם שהובא בתוס' ורא"ש הנ"ל, הן לענין טעם האיסור
1054שמא יטמין כולה בתוכה (בחלקו הראשון של הקונטרס אחרון), והן לענין טעם ההיתר בכירה
1055גרופה, שאין שייך לחוש שיטמין בתוכה (ד"ה ובר מן כל דין).
1056ונפקא מינה למעשה מכל זה, אשר לפי זה
1057אסור לכסות בבגדים קדרה שעל גבי בלעך שעל גז, או על גבי פלטה חשמלית, או על גבי
1058המעזיבה של התנור, אף שאי אפשר להטמין בתוכם; שהרי לא קיי"ל להתיר בזה מטעם
1059שבתוס' ורא"ש (שאין לחוש בזה שמא יטמין כולה בתוכה), וכן אין להתיר מטעם ספר
1060התרומה וסיעתו (שהרי אינה הולכת ומתקררת), וכמבואר באבני נזר חו"מ סי' קו, ובשבת
1061כהלכה פי"א סי"ג והערה לח וביאורים אות ט.
1062[748]
1063ר' זירא מז, סע"ב (קופה שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה, רש"י) אסור
1064להניחה על גפת של זיתים ... דזיתים מסקי הבלא). וכבר הובא לעיל בתחלת הסעיף לענין
1065הניחה על פסולת של זיתים. ומכל שכן כאן שהוא על גבי גחלים.
1066אלא שכאן מוסיף שכן הוא גם כשאינה נוגעת
1067בגחלים, וכפירוש רבינו יונה שבר"ן כב, א (אבל הרב רבינו יונה ז"ל
1068כתב דאפילו מפסיק אוירא בין קדרה לגפת, אסור, דכי שרי שהוי על גבי כירה קטומה, אף על
1069פי שהיא מוספת הבל, דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה ... וכן דעת הרשב"א ז"ל).
1070והוא ברשב"א מז, ב ד"ה קופה (נראה דמה שלא אסרו כאן אלא בשטמן בקופה, היינו
1071אפילו בשאין שולי הקדירה והקופה דבוקים על פני הגפת אלא אפילו בתלויה עליו, מפני שהוא
1072מעלה הבל ומרתיח קצת למה שהוא עליו).
1073וכדלעיל סי' רנג ריש ס"י (כשאין
1074הקדירה נוגעת בגחלים, כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל או על גבי אבנים בתוך הכירה
1075או התנור), שלדברי הכל אינה נחשבת הטמנה מצד עצמה, ומכל מקום נחשבת הטמנה מחמת
1076הבגדים שעל הקדרה.
1077והחילוק בין דעת הרשב"א לבין דעת
1078רבו רבינו יונה, נתבאר לעיל שם (הערה 69).
1079ואף שבעל המאור מתיר אף בזה, כמבואר
1080בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה ובר"ן (דעת הרז"ה בפרק
1081ג' שלמד האיסור מקופה, ומשמע שם שאף שהיא טמונה אין איסור אלא על גבי גחלים ממש).
1082מכל מקום קיי"ל בזה כדעת רבינו
1083יונה והרשב"א והר"ן.
1084וכן הוא גם דעת הטור
1085(הטמנה שמטמינין רוב העולם,
1086שמניחין הקדרה על הכירה, ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר,
1087דאע"פ שמותר להטמין בכסות, כיון שיש תחת הקדרה אש שמוסיף הבל, אסור). ונתבאר לקמן במהדורא
1088בתרא סוף ס"א (ומה שכתב אחר כך שיש תחת הקדרה אש כו'. היינו מלמטה ויש אויר ביניהם,
1089כי הקדרה נתונה על גבי הכירה מלמעלה עיין שם).
1090[749]
1091ב"י ושו"ע שם (כמועתק לעיל הערה 744).
1092[750]
1093ר"ן שם ד"ה ולפי (שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו נוהגין לשום על גבי
1094הקדרה, דכל כי האי גונא לא הוי הטמנה). שו"ע ס"ח (ואם נתן על הקדירה כלי
1095רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר, דכיון שאין הבגדים
1096נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן הטמנה).
1097ודינו כמו בנותן קדרה בתוך התנור, שמטעם
1098זה אינה נחשבת הטמנה, כדלקמן בסמוך (והערה 757).
1099והיינו דוקא בכלי רחב שאינו נוגע בקדרה,
1100משא"כ כשאינו רחב כל כך, אזי נחשבת הטמנה אפילו בלא הבגדים שעליה, כדלעיל
1101ס"ד (אסור לכפות כלי על קדרה רותחת לשמור חומה (אם כולה טמונה
1102תחתיו), אלא אם כן הכלי הוא רחב שאין דפנותיו נוגעים בצדי הקדרה, שאז אין כאן
1103הטמנה כלל), ושם נסמן (הערה 704).
1104[751]
1105שו"ע שם (והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים).
1106[752]
1107ר"ח לז, סוע"א (ושיהוי זה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדירה
1108יושבת עליה, והיא תלויה (או) באבנים [או] כיוצא בה, אבל הטמנה על גבי גחלים, דברי הכל
1109אסור), וכנסמן לעיל סי' רנג ס"י (הערה 61).
1110[753] גמרא מח, רע"א (דזיתים
1111מסקי הבלא), ופרש"י (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה). בעל המאור
1112טז, ב (יש מי שאומר אסור להטמין על גבי גחלים כלל, דאפילו קטומות לא גרע מגפת של
1113זיתים דאסור להניח עליה קופה שטמן בו, כמו שמפורש בפרק במה טומנין, משום דמסקי
1114הבלא, הכא נמי לא שנא, דכל שכן הוא ... ודברי רבינו חננאל נוטים לדברי האוסר).
1115וכן נתבארה שיטה זו בקונטרס אחרון
1116ס"ק ב (כדפרש"י גבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים לענין גחלים)
1117שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה ... שבמאור פ"ג למד איסור זה מדין הקופה שעל
1118גבי הגפת ... דעת הרז"ה בפרק ג' שלמד האיסור מקופה ... סבירא להו דאף שמגולה
1119למעלה מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה
1120כדפרש"י גבי גפת).
1121וכן הוא לעיל סי' רנג ס"י (והגחלים
1122הם מוסיפים הבל בקדרה), ושם נסמן (הערה 64).
1123[754]
1124אור זרוע ח"ב סי' ח (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושין בערב
1125שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים מבית הכנסת). הובא במרדכי רמז
1126רצט.
1127ואף שיש עוד אופנים לפרש בדבריו, מכל
1128מקום מסיק כאן שעיקר כוונתו היא, "שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה".
1129ונתבאר לעיל סי' רנג ס"י (הערה 68), ולקמן במהדורא בתרא ס"ב.
1130וכן דעת הרמב"ם והמ"מ, כדלקמן
1131סי' רנח בקונטרס אחרון (דכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה ... וכן דעת הרמב"ם ומגיד
1132משנה סוף פ"ד), ושם נסמן (הערה 934).
1133[755] היינו שאם הקדרה נוגעת
1134בגחלים, ופי התנור שלמעלה מגולה, כבר נתבאר שתלוי בב' הדעות דלעיל.
1135וכאן מוסיף ומבאר, שאף אם היא נוגעת
1136בגחלים (או אפילו הגחלים הם מסביב לקדרה), ופי התנור מכוסה מלמעלה, עדיין
1137"אין בכך כלום" לדעה המתרת, מטעם שיתבאר כאן, וכן המנהג.
1138[756]
1139כדלעיל רס"א (גזרה שמא יטמין ברמץ, דהיינו אפר שמעורב בו גחלים, ואחר כך
1140בשבת ישכח ויחתה בגחלים), ושם נסמן (הערה 678).
1141[757]
1142תוס' מח, א ד"ה דזיתים (דלא אסרו אלא כשמטמין ומדביק סביב הקדרה, דומיא דרמץ,
1143אבל תנור או חפירה שיש אויר בין הדפנות לקדרה, אין לאסור יותר מהשהאה, אף על פי שכל
1144הקדרה בתוך התנור). ספר התרומה סי' רלא (דלא גזרו אלא דבר שיכולין לטלטל, דומיא
1145דרמץ, כגון גפת וחול ומלח, ולא דבר מחובר). הובא בהגהות מיימוניות פ"ג
1146אות ב (דלא
1147אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל, שמא יטמין ברמץ, אלא דבר הדומה לרמץ המיטלטל ... עד
1148כאן מספר התרומה שיסד רבינו ברוך מפי ר"י, וכן רבינו שמשון, וכן רא"מ
1149בשם ר"ת, וכן ספר המצות). רא"ש פ"ד ס"ב (היינו דווקא
1150כעין הטמנה ברמץ, שהרמץ מגיע לקדירה סביב. אבל בתנור, וכן בחפירה זו, שיש אויר הרבה
1151בין הדפנות לקדירה, לא דמי' להטמנה), הובא בטור סי' רנז. הגהות מרדכי
1152פ"ג פ, א (ואפילו אם מוגף התנור וסתמו, דהשתא נפיש הבלא טובא שרי, דלא דמי להטמנה בדבר המוסיף הבל, דהני מילי
1153כגון טומן בגפת ובמלח וכיוצא בהן, דבר המטלטל שמדביק אצל דופני ה[קדרה] ... אבל בתנור
1154סתום ... שרי, דלאו הטמנה היא ... עכ"ל מור"ם ז"ל).
1155מ"א סי' רנג סקי"ז (ולא מקרי הטמנה אלא בדבר המטלטל שמדביק אצל דופני התנור, אבל תנור
1156סתום לאו הטמנה היא (הגהות מרדכי וטור סי' רנ"ז ותוס' ורא"ש)).
1157ודינו כמו בנותן כלי רחב על הקדרה,
1158שמטעם זה אינה נחשבת הטמנה, כדלעיל בסמוך (והערה 750).
1159[758]
1160נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג, אשר בפוסקים נזכרים כאן ב' פרטים:
1161(א) דופני התנור אינם דבר המיטלטל כרמץ, ואינם נוגעים בקדרה
1162מסביב.
1163(ב) יש אויר בינם.
1164והמ"א מעתיק מהם רק את
1165הפרט הראשון, שהוא
1166עיקר בלשונם. ומה שסיימו בפרט השני, שיש אויר בינם, היינו לומר, שאף אם הכותל נוגע
1167בקדרה, אינו יכול ליגע בכל דופנה סביב, וישאר אויר בינם.
1168וכן כאן מועתק רק הפרט הראשון (אין
1169לאסור אלא כעין רמץ, שהוא דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה).
1170וכן הוא לעיל סי' רנג ס"י (אף
1171שדופני הכירה או התנור מקיפים סביב דופני הקדרה, ואף אם פיהם סתום למעלה, מכל מקום
1172כיון שאין שום דבר המיטלטל דבוק סביב דופני הקדרה, אין זה נקרא הטמנה, מטעם שיתבאר
1173בסי' רנ"ז).
1174ודלא כהט"ז ס"ק ו (נראה לי דצריך ליזהר שלא יעמיד הקדירה אצל
1175דופן התנור, דאז נראה כהטמנה, דהא עיקר ההיתר שיש הפסק אויר בין הקדירה לדופן. וגם
1176הדף הסותם בתנור לא יגע בקדירה מטעם זה. וכמו שכתב הטור ההטמנה שהיה הרא"ש רגיל
1177להטמין בגומא ולכסות עליה, דההיתר משום שיש הפסק בין הקדירה לדופן).
1178אלא אף אם התנור
1179קטן וצר, והכותל נוגע בקדרה, אינו יכול ליגע בכל דופנה סביב, וישאר אויר
1180בינם, ואין זו הטמנה.
1181*
1182ומכל זה יש מקום לדון ב"קראק
1183פאט" הנהוג אצלינו, שהן הקדירה הפנימית (שבה התבשיל) והן הכלי החיצון
1184(שמוסיף הבל), שניהם עגולים בשוה. אלא שמכל מקום יש "אויר קצת מפסיק
1185ביניהם". וראה שבת כהלכה פי"א ביאורים אות ז, ואות טו.
1186ועכ"פ צריך ליזהר שלא להכניס בינם
1187נייר כסף (שישמש כמו בלעך, לעשותו קטומה), כי בזה ממלא את האויר שבינם, ואפשר
1188נעשית בזה הטמנה. וראה שבת כהלכה פי"א סכ"ד-ה. נימוקי שבת.
1189שו"ע הרב עם ביאורים והערות.
1190עוד יש לדון בכמה פרטים בהיתר כלי זה,
1191כדלעיל סי' רנג ס"י (והערה 73).
1192[759]
1193רמ"א סי' רנג סוף ס"א (וכן המנהג). וכן הוא לעיל שם ס"י
1194(וכן המנהג). ונתבאר לעיל שם (סוף הערה 75).
1195וקאי על האמור לעיל (ויש
1196אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה), ויתירה מזו, שהמנהג
1197להקל אף אם העמיד הקדרה על הגחלים שבתוך התנור ופי התנור מכוסה.
1198*
1199ולפי זה מותר להטמין הקדרה בתוך התנור
1200שלנו, אפילו התנור דלוק ומוסיף הבל, אלא שהקדרה אינה מוטמנת בבגדים; כי מה שהקדרה
1201בתוך התנור אינה הטמנה.
1202אך מכל מקום אין להטמינה שם אלא באופן
1203שאינו אסור משום שהייה, והיינו על גבי "בלעך" הנתון בתוכה, או על גבי
1204קדרה ריקנית, להיכר שלא יבוא להגדיל האש, או להכניסו אחר שכבר נתבשל עכ"פ
1205כמאכל בן דרוסאי, וכדלקמן סי"א (וכל זה כשהגחלים הן קטומות, או שנתבשל
1206כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום ... שאם לא כן לדברי הכל אסור אף בלא שום הטמנה, כמו
1207שנתבאר בסי' רנ"ג).
1208ובכל אופן יזהר שלא יחזיר לשם בשבת,
1209משום שנראה כמבשל, כדלעיל סי' רנג סט"ז (וכל זה כשמחזיר הקדרה
1210על גבי פי הכירה מלמעלה ... אבל להחזירה לתוך הכירה ממש, והוא הדין לתוך התנורים
1211שלנו, אסור בכל ענין, אע"פ שהוסקו בקש וגבבא ונגרפו ונקטמו,
1212ואותה הקדרה עודה בידו והיה דעתו להחזירה), ושם (הערה 123).
1213ואם התנור חם ואינו דלוק, נתבאר לעיל
1214(הערה 746).
1215[760] שו"ע ס"ח
1216(אף על פי שמותר להשהות
1217קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים, ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג ... שיש
1218בה גחלים ... ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג ... וכן מותר להניח הקדירה
1219בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה). ולא נזכר כאן ההיתר
1220של גרופה, כי זה מותר גם בהטמנה, כדלעיל ס"י (והערה 746).
1221[761]
1222ס"א (כירה ...
1223אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי ... אלא אם כן הכירה היא ... קטומה), וס"ח (אבל
1224אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו).
1225[762]
1226אוצ"ל: ובמיני (קונטרס השלחן).
1227[763]
1228מ"א סקי"ט (אסור לתת מיני קטניות או מיני בצק, אלא כדי שיתבשלו כמאכל
1229בן דרוסאי מבעוד יום, אלא אם כן כסה הגחלים באפר).
1230[764]
1231ס"ו (חי לגמרי סמוך לחשכה ...
1232בפת וכל כיוצא בזה, כגון עוגה ומיני בצק שאופין בקדירה, אין זה מועיל כלום, לפי
1233שהן אינן צריכים שהות גדול לאפיית[ן] כמו שצריך לבישול בשר), וסי"ג (כל
1234מיני קטניות הם ממהרים להתבשל ויכולין להגמר לסעודת הלילה. וכן הדין בכל מיני
1235ירקות). וכן הוא לקמן סוס"י רנט (אבל במיני בצק בין מבושלים בין
1236נאפים ובמיני קטניות ובמים ובצלי הנצלה בשפוד, אין מועיל חי).
1237[765]
1238אור זרוע ח"ב סי' ח (כמו שאנו רגילים בארץ כנען, שאנו מטמינים בתנור וטחין פי
1239התנור בטיט, לכו"ע שרי). רמ"א ס"ח (והטמנה שעושין במדינות אלו,
1240שמטמינים בתנור וטחין פי התנור בטיט, שרי לכו"ע).
1241[766]
1242משמעות אור זרוע שם, וד"מ אות ז (ממה שכתבו "שמטמינים
1243בתנור", נראה דמיירי שמטמין בתוך הגחלים שבתנור.
1244[767]
1245סי' רנד ס"א (אלא אם כן טח בטיט סביב הכיסוי, שאז אין חוששים שמא יטרח כל כך
1246לסתור הטיחוי ולא יזכור על השבת, לפיכך מותר להשהותו בתוכו), ושם נסמן (הערה 434).
1247[768] כדלקמן סי' רנט ס"ז
1248(תנור שמניחים בו החמין לשבת וסותמין פיו בדף ושורקים אותו בטיט).
1249[769]
1250מ"א סקי"ט (כמועתק לעיל הערה 763).
1251[770]
1252רז"ה טז, סוע"ב (ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין,
1253וכל מי שאינו אוכל חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין). רמ"א ס"ח (ומצוה
1254להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת, כי זהו מכבוד ועונג שבת. וכל מי שאינו מאמין בדברי
1255החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת, חיישינן שמא אפיקורס הוא).
1256[771]
1257מטה משה סי' תע (דרוצה לומר שאינו אוכלו מחמת שסובר שאיסור הוא בדבר, לזה יש לדקדק
1258עליו שמא הוא מין, אבל מי שאינו אוכלו מחמת שכאב לו אכילת חמין, שקורין
1259שאלנ"ט, והעונג שלו הוא לאכול צונן, קרוב הוא בעיני דאסור לאכול חמין, דהא
1260מצער ליה במה שאוכל). מ"א סק"כ (אבל מי שמזיק לו החמין, מותר לאכול
1261צונן (מטה משה)).
1262[772]
1263רז"ה שם (צריך בדיקה אחריו אם הוא מין). רמ"א שם (חיישינן שמא
1264אפיקורס הוא).
1265[773] תוכן המשך הדברים בקונטרס
1266אחרון זה:
1267בפנים
1268ס"ט הובאו שתי הלכות מהמ"א:
1269(א)
1270אם פינהו לקדרה אחרת והחזירו לקדרה הראשונה מותר להטמינו, שבזה מבאר כאן "אפשר
1271דלכולי עלמא שרי" (כיון שמעשיו מוכיחים שאינו חושש להרתיחו, הוי כצונן).
1272(ב)
1273אם התבשיל נתקרר קצת עד שאין היד סולדת בו, מותר להטמינו, שבזה מבאר כאן שיש מקום
1274עיון בפוסקים (כיון שנתקרר מעצמו), ומסיק "וצ"ע".
1275אחר
1276כך הוסיף הגהה, שלפי עיון במקור הדברים, אפשר שכולם מודים להתיר גם באופן השני.
1277לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות
1278וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' א ואילך. נימוקי שבת ע' תלט ואילך. כנישתא דבי רב
1279ע' שצט ואילך. ביאורי השלחן ע' קמו.
1280שו"ע הרב עם ביאורים והערות.
1281[774] ס"ק יד (ואפשר דאפילו בכלי
1282ראשון אם נתקרר קצת שרי להטמינו).
1283[775] פ"ד ה"ה (שלא אסרו להטמין
1284בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו).
1285[776] "מותר לתת על פי
1286קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן,
1287לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך. אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם, ודאי
1288אסור".
1289[777] יט, א סוד"ה ת"ר מביא (תבשיל
1290שנתבשל מערב שבת כל צרכו ... להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם, ודאי אסור, שהרי
1291אסור להטמין משחשכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ... כך
1292כתב הרשב"א ז"ל).
1293הרי שאף הפאנדי"ש הצונן, שנתן על קדרת החמין לחממו מעט,
1294אסור להטמינו תחת הבגדים. מכל שכן בתבשיל החם שבקדרה שנתקרר קצת עד שאין היד סולדת
1295בו, שאסור להטמינו תחת הבגדים בשבת.
1296[778] זאת היא הגהה שהוסיף רבינו לאחר זמן,
1297אשר כל הצ"ע הוא רק ממשמעות דברי הר"ן בשם הרשב"א. אמנם כשמעיינים
1298במקור הדין ברשב"א מ, ב סד"ה מביא (ואף על גב דקיימא לן דמותר להטמין את הצונן
1299... אפילו הכי על גבי מיחם אסור, דכיון שהוא נותנו על גבי דבר חם ומטמין, אפילו בדבר
1300שאינו מוסיף, ואפילו במה שהטמין בו המיחם מערב שבת, אסור, והיינו כרבה דנזהיה לההוא
1301גברא דמנח כוזא דמיא אפומא דקומקמא, כדאיתא בריש פרק במה טומנין (מ"ח א'), וכמו
1302שפירש שם מורי הרב רבינו יונה ז"ל, ונראין דבריו דכל שהוא מוליד חום בדרך הטמנה
1303על גבי דבר חם, כמטמין את הצונן על גבי מיחם, אסור). ויתבאר לקמן בקונטרס אחרון לסי' רנח
1304(הערה 936).
1305רואים מכך שכל עיקר האיסור הוא רק "כל שהוא מוליד חום
1306בדרך הטמנה על גבי דבר חם", משא"כ כשמטמין תחת הבגדים את הקדרה שנתקררה
1307מעט עד שאין היד סולדת בו, אין לאסור.
1308*
1309ראה לקמן בתחלת המהדורא בתרא (הערה 2528), שכנראה בעת כתיבת השו"ע
1310והקונטרס אחרון לא הי' לפני רבינו ספר הרשב"א על מסכת שבת, אלא ממה שהובא
1311מדבריו בר"ן ובב"י, ולכן פירש דבריו כדלעיל בהערה הקודמת. אמנם אחר כך
1312הוסיף במהדורא בתרא, שלפי המבואר "במקור הדין ברשב"א", תו "לא
1313קשיא מידי".
1314[779] כמבואר בפנים ס"ט
1315(אבל אם פינהו לקדרה אחרת מותר להטמינו).
1316[780] אלא מטעם המבואר בגמרא שם
1317"השתא אקורי קא מקיר לה, ארתוחי קא מירתח לה", והיינו
1318שמעשיו מוכיחים שאינו חושש להרתיחו, ולכן גם כשהחזירו לכלי ראשון אין חוששים שירתיח;
1319ולא משום שנתקרר.
1320וראה כנישתא דבי רב. שו"ע הרב עם
1321ביאורים והערות. ובנימוקי שבת בפנים ס"ט. שבת כהלכה פי"א
1322הערה סה.
1323[781] תוכן המשך הדברים בקונטרס
1324אחרון זה:
1325בפנים
1326ס"י נתבאר טעם איסור העמדת הקופה (שטמן בה הקדרה במוכין) על גבי פסולת זיתים,
1327לפי שהם מעלים הבל בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה.
1328ואף
1329שבתוס' ורא"ש נתבאר טעם האיסור משום גזירה שמא יטמין בתוכם.
1330מכל
1331מקום יש להוכיח מהפוסקים דלא קיי"ל כן, אלא כטעם האמור לעיל.
1332וגם
1333התוס' ורא"ש לא כתבוה, אלא כדי ליישב מקומות שנהגו להטמין בתנור גרוף
1334(ד"ה ובר מכל דין).
1335ומסיק
1336בסוף הקונטרס אחרון, שמכל הלין טעמי לא נזכר בפנים הטעם משום גזירה.
1337ומה
1338שנהגו להעמיד הקדרה בכירה גרופה, ואין חוששים משום הטמנה בדבר המוסיף הבל, ונתבאר
1339הטנם בתוס' ורא"ש, כי בכירה גרופה אין שייך לגזור שמא יטמין בקרקע הכירה. לא
1340קיי"ל כן (ד"ה ולפי זה צריך).
1341אלא
1342הטעם הוא כמבואר בפנים ס"י, והוא מספר התרומה שבתוס', כיון שהכירה הולכת
1343ומתקררת אין נקראת דבר המוסיף הבל.
1344*
1345כל
1346זה נתבאר כאן לפי שיטת הרא"ש והטור ושו"ע, שההטמנה אסורה בשני האופנים:
1347(א) נוגעת בגחלים ומגולה למעלה. (ב) טמונה למעלה ואינה נוגעת בגחלים.
1348אמנם
1349נתבארו כאן (במוסגר הארוך) גם שתי שיטות נוספות שהובאו בר"ן:
1350(א)
1351שיטת בעל המאור, שלא נאסרה אלא נוגעת בגחלים (בין טמונה למעלה ובין מגולה למעלה).
1352(ב)
1353שיטת רבינו יונה, שלא נאסרה אלא טמונה למעלה (בין נוגעת בגחלים ובין לאו).
1354וכן
1355דן בדעת בעל התרומה והסמ"ג (בהגהה ד"ה אבל בספר התרומה).
1356*
1357וכל
1358זה במטמין בערב שבת בדבר המוסיף הבל, אבל איסור הטמנה בשבת בדבר אינו מוסיף הבל,
1359נתבאר בפנים ס"ד, דלא מיתסר אלא כשמטמין כולו, והובאו ההוכחות לזה מכמה
1360פוסקים (ד"ה אבל בשבת).
1361לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות
1362וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' ט ואילך. נימוקי שבת ע' תמה ואילך. כנישתא דבי רב
1363ע' תד ואילך. ביאורי השלחן ע' קנ ואילך וע' קעב ואילך. שו"ע הרב עם ביאורים
1364והערות.
1365בדפוס ראשון נדפסו כאן, שני קטעים
1366(ד"ה ומיהו וד"ה אבל בשבת, והגהת הרב עצמו), וכן נדפסו לקמן – קרוב
1367לסופו. ועל פי התוכן נראה ששייכים לקמן שם, כמבואר בכרם חב"ד ח"א ע' 95.
1368קובץ הערות וביאורים חי"ב ע' 8 וע' יג. כנישתא דבי רב.
1369[782] ד"ה ומ"ש רבנו אבל (הכא
1370שהיא מכוסה בבגדים, אף על פי שהבגדים אינם מוסיפין הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת אש
1371שתחתיה מוסיפין הבל, ואסור להטמין בדבר המוסיף הבל). וכן הוא בשו"ע ס"ח
1372(אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף
1373הבל).
1374[783] ואף שהב"י כתב טעם
1375זה רק לענין קדרה המכוסה בבגדים שעומדת על האש. מכל מקום מובן שכן הוא גם לענין
1376קופה שעל גבי הגפת של זיתים.
1377שהרי מהא דאמרינן מז, סע"ב (קופה שטמן
1378בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה, רש"י) אסור להניחה על גפת
1379של זיתים ... דזיתים מסקי הבלא), למדים מה שנפסק בשו"ע ס"ח
1380(אף על פי שמותר להשהות קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים ... אם הוא מכוסה בבגדים, אף
1381על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל).
1382ומזה שכתב הב"י והשו"ע טעם זה
1383לענין קדרה מכוסה בבגדים שעל האש, מובן שזהו גם טעם איסור קופה שעל פסולת הזיתים,
1384מחמת שהקופה מוספת בה הבל (שעולה אליה מפסולת הזיתים).
1385וכן נתבאר טעם שתי הלכות אלו, בפנים
1386ס"י (פסולת של זיתים, לפי שהם מעלים הבל למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל
1387בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבל ... מחמת הגחלים שתחתיהם
1388שמעלים הבל למעלה, מוסיפים הבגדים הבל בקדרה, והרי היא טמונה בדבר המוסיף הבל).
1389[784] עתה מתחיל לבאר הטעם שלא
1390הביא הטעם המובא בתוס' מח, רע"א (דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה).
1391ומביא הוכחות רבות (בהמשך הקונטרס אחרון) דלא קיי"ל כסברה זו.
1392[785] מח, רע"א ד"ה
1393אסוקי (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה).
1394[786] שלדעת הפוסקים שאם שולי
1395הקדרה נוגעים בגחלים מקרי הטמנה, כיון שהם מעלים ומוסיפים הבל בקדרה, למדים זאת
1396מהאמור ברש"י לענין קופה הטמונה על הגפת, שמעלה הבל ומרתיח הקדרה שבקופה.
1397וכן הוא לקמן ד"ה ובפרט אם (שבמאור
1398פ"ג למד איסור זה מדין הקופה שעל גבי הגפת), וד"ה ובר"ן (דעת
1399הרז"ה בפרק ג' שלמד האיסור מקופה), וד"ה אבל הרא"ש (סבירא להו דאף
1400שמגולה למעלה מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה,
1401כדפרש"י גבי גפת), ושם (הערות 805.
1402839).
1403וכן הוא בפנים ס"י (כיון שאף הקדרה
1404נוגעת בגחלים, והם מעלים ומוסיפים בה הבל), ושם נסמן (הערה 753),
1405ולעיל סי' רנג ס"י (אם היא עומדת על גבי גחלים ... שמטמין על גבי הגחלים, והגחלים הם מוסיפים
1406הבל בקדרה), ושם נסמן (הערה 64).
1407משא"כ בנידון דידן, שהקדרה טמונה
1408בקופה ועומדת על פסולת זיתים או גחלים, לא סגי בטעם זה.
1409[787] אחרי שהוכיח שהב"י
1410אינו סובר סברה זו שהובאה בתוס', מבאר איך הוכיח זאת הב"י ממשמעות הפוסקים.
1411[788] "שמניחין הקדרה על
1412הכירה ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים".
1413[789] כב, א ד"ה אבל (דכי
1414שרי שהוי על גבי כירה קטומה, אף על פי שהיא מוספת הבל, דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה
1415... אסור להשהות את החמין על גבי כירה קטומה שהיא מוספת הבל ולהטמין את הקדרה
1416למעלה בבגדים).
1417[790] טעם נוסף שהכריח את
1418הב"י לפרש שהאיסור הוא משום שהבגדים מוסיפים הבל בקדרה, ולא משום שמא יטמין
1419בהם:
1420כי כאשר הקדרה אינה נוגעת בגחלים אין
1421לגזור שמא יטמין בתוכם, "דהא אית ליה הכירא".
1422ויש בזה כמה פרטים:
1423(א) כשיש הפסק והכירא לא מסתבר לגזור
1424שמא יטמין בתוכם (כאמור כאן).
1425(ב) בפרט אם נאמר כדעת בעל המאור,
1426שנוגעת בגחלים למדים מדין הקופה שנוגעת בגחלים, מטעם גזירה שמא יטמין בתוכם. אם כן
1427מובן שכשאינה נוגעת בגחלים, והיא טמונה למעלה, אין לאסור משום גזירה זו (לקמן
1428ד"ה ובפרט).
1429(ג) אם נאמר שהקופה נחשבת לאינה נוגעת,
1430ונאסר משום ההטמנה למעלה, מטעם גזירה שמא יטמין בתוכם, אם כן נצטרך לומר שאסרו
1431נוגעת בגחלים ואינה טמונה למעלה, משום גזירה אטו טמונה למעלה. דהוי גזירה לגזירה
1432(לקמן ד"ה וגם מדאסר).
1433אלא ודאי מוכח מכאן שטעם שניהם אינו
1434משום גזרה שמא יטמין בתוכם, אלא כדלקמן ד"ה ומיהו היינו (כשדבר המוסיף נוגע
1435בה, בין מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין מלמטה שנוגעת
1436בגחלים שהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ).
1437[791] פ"ג סוס"י א (כמו שכתב רבינו
1438חננאל, ושיהוי זה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת, והיא תלויה באבנים
1439או כיוצא בהן, אבל בהטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור). והוא בר"ח לז,
1440סוע"א (ושיהוי זה אינה הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה, והיא תלויה
1441(או) באבנים [או] כיוצא בה).
1442[792] שם (דאפילו מפסיק אוירא בין
1443קדרה לגפת, אסור), ור"פ
1444כירה טו, ב (דהכא לא איירי בהטמנה כלל, אלא כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל וכיוצא
1445בו, או שהיא תלויה באבנים, שאין שולי הקדרה נוגעין בגחלים).
1446[793] שהביא שם את דברי
1447הרא"ש הנ"ל, שאם הקדרה נוגעת בגחלים אסור משום הטמנה (אפילו היא מגולה
1448למעלה).
1449ואילו כאן בסי' רנז כתב "הטמנה שמטמינין רוב העולם, שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין
1450אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר, דאע"פ שמותר להטמין בכסות, כיון
1451שיש תחת הקדרה אש שמוסיף הבל אסור". הרי בודאי מיירי שהקדרה אינה נוגעת בגחלים,
1452ונחשבת טמונה משום ש"מכסין אותה וסביבותיה בבגדים".
1453וכן הוא בפנים ס"י (אסור להטמין בה הקדרה
1454בבגדים או בשאר דבר שאין מוסיף הבל, אפילו אם אינה נוגעת בגחלים כלל, כגון שיושבת
1455על גבי כסא של ברזל, או שתלויה על גבי אבנים).
1456ואם כן מובן שאין לאסור בזה משום סברת התוס', גזרה שמא יטמין
1457בתוכם, אלא משום סברת הב"י, שהבגדים שלמעלה מוסיפים הבל (שעולה מהגחלים
1458שלמטה).
1459[794] היא דעת הגאונים וסיעתם,
1460וכן פסקו גם הטור ושו"ע סי' רנג ס"א (וכל זה בענין שהה, שהקדירה
1461יושבת על כסא של ברזל או על גבי אבנים ואינה נוגעת בגחלים. אבל הטמנה על גבי גחלים,
1462לדברי הכל אסור).
1463והיא דעה הא' שבפנים ס"י (והוא שלא
1464תהא הקדרה נוגעת בגחלים. אבל אם היא יושבת על גבי גחלים אף אם היא מגולה לגמרי, יש
1465אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים
1466ומוסיפים בה הבל), ובסי' רנג ס"י (אם היא עומדת על גבי גחלים, אף שהן
1467עוממות וקטומות, אסור ... לפי שזה נקרא הטמנה שמטמין על גבי הגחלים, והגחלים הם
1468מוסיפים הבל בקדרה), ושם נסמן (הערה 61).
1469הרי שלפי דעת הטור והשו"ע, אם היא
1470על גבי הגחלים ממש, אסור אפילו אינה טמונה בבגדים. ומה שאסרו כשהיא טמונה בבגדים,
1471היינו כשאינה נוגעת בגחלים, שאינה נחשבת הטמנה, דאית ליה הכירא.
1472וכדלקמן בסמוך (שהרי אין גזירה זו תלויה
1473בטמונה, דהא על גבי גחלים ממש אף במגולה גזרינן).
1474[795] בהגהה זו בא לבאר דעת ס'
1475התרומה והסמ"ג, אם מה שהקדרה נוגעת בגחלים ומגולה למעלה נחשבת הטמנה או לאו,
1476שיש לומר שבעל התרומה וסמ"ג סוברים שאף אם הקדרה נוגעת בגחלים אין זו הטמנה,
1477דלא כדעת הרא"ש והר"ן בשם הגאונים שהובאו לעיל.
1478ועוד
1479תתבאר דעתם בפרטיות – לקמן במהדורא בתרא ס"ב וס"ה.
1480דעות
1481פוסקים נוספים בהלכה זו יתבארו לקמן ד"ה ובר"ן, וד"ה אבל להרב
1482רבינו יונה, וד"ה אבל הרא"ש.
1483[796] ס' התרומה בסימנים סי'
1484רלא, וסמ"ג ל"ת סי' סה (ואסור לתת גחלים בוערות תחת הקדרה שמטמין).
1485ומה שלא הביא כאן גם את הסמ"ק (סי' רפב), שכתב גם הוא
1486לשון זה, ראה קובץ הערות וביאורים חי"ב ע' כ. כנישתא דבי רב.
1487[797] מח, א ד"ה דזיתים (מכאן יש לאסור להניח
1488גחלים תחת הקדרה ... להטמין קדרה עליהם).
1489[798] אף שלכאורה יש מקום לפרש,
1490דמיירי שיש גחלים בוערות למטה, ואין הקדרה הטמונה למעלה נוגעת בהם, משא"כ אם
1491הקדרה נוגעת בגחלים, אזי אסור אף שאינה טמונה למעלה (כדעת הגאונים וסייעתם
1492הנ"ל).
1493מכל מקום יש לומר דמיירי, שהקדרה נוגעת
1494בגחלים, ואינה נאסרת אלא אם כן היא טמונה למעלה. והיינו שהטמנה במקצת לדעתו אינה
1495הטמנה.
1496*
1497כאן כותב רק "יש לומר דמיירי
1498בנוגעת". אבל במהדורא בתרא ריש ס"ב (בספר התרומה, ובפרט סוף סי'
1499רל"א ... משמע בהדיא ... דדוקא בהטמנה אסרו על גבי גחלים, דדוחק לומר דמיירי במפסיק
1500אוירא). ושם ס"ה (ואפשר דתלי בהטמנת רוב הקדרה. ועכ"פ אין פיה מגולה מדבר
1501המוסיף מועיל כלום), ושם נסמן (הערה 2703).
1502[799] רמז שכא (קופה שטמן בה, מכאן פסק בספר (המצות)
1503[התרומה] דאסור להניח גחלים בוערות תחת הקדרה, אף על פי שאין סביב הדפנות. ומיהו אם
1504מצא גחלים בוערות למחר תחת הקדרה, או סביב לה, בשוגג, לא נאסר התבשיל בכך).
1505וכשם שהאמור בסיום דבריו (מצא גחלים בוערות למחר תחת הקדרה, או
1506סביב לה), מיירי שהקדרה נוגעת בגחלים הבוערות שתחתה (המעורבים בגחלים שאינן בוערות),
1507כך גם האמור בתחלת דבריו (אסור להניח גחלים בוערות תחת הקדרה), מיירי שהקדרה נוגעת
1508בגחלים הבוערות שתחתה.
1509משא"כ בספר התרומה ובסמ"ג (וכן בסמ"ק שם) כתוב
1510בסיום דבריו "אם מצא למחר קצת גחלים בוערות עם הדשן שטמן בו הקדרה", ולא
1511נזכר שם "תחת הקדרה או סביב לה", ואין משם הוכחה ש"תחת הקדרה"
1512האמור בתחלת דבריו, "מיירי בנוגעת".
1513וראה קובץ הערות וביאורים חי"ב ע' כא. כנישתא דבי רב.
1514[800] על מה שכתב הטור (ושיהוי זה אינו הטמנה,
1515אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו, והיא תלויה באבנים וכיוצא בהם, אבל הטמנה
1516על גבי גחלים דברי הכל אסור), כתב הב"י (ומ"ש רבינו לחלק בין שהייה להטמנה,
1517הוא מדברי הרא"ש בפרק כירה, וכן כתב שם הר"ן בשם הגאונים, ודלא כדפירש רש"י
1518... וכן דעת הגהות בפרק ג' (אות ב) שכתבו וז"ל ואף על פי שמותר להשהות הקדרה על
1519גבי כירה שיש בה גחלים בוערות, מכל מקום אם עשה הטמנה ... אין טומנין בדבר המוסיף הבל
1520... וכן כתב בספר התרומה ובספר המצות). משמע לכאורה מלשון זה, שסבירא להו כדעת
1521הגאונים הנ"ל, שאם הקדרה נוגעת בגחלים הרי זו הטמנה.
1522[801] לו, ב ד"ה עד שיגרוף (הגחלים, משום
1523דמוסיף הבל). ופירש הרשב"א שם ד"ה עד שיגרוף (שהוא מפרש ענין הפרק הזה אף
1524בהטמנה, והוא סבור שכל גרוף וקטום וכן קש וגבבה אין מוסיפין הבל). וכן הוא
1525בר"ן טו, ב (לפי שהוא מפרש זה הפרק (אף) בהטמנה, דכל שגרוף וקטום סבירא ליה
1526שאינו מוסיף הבל).
1527[802] ח"ב סי' ח (מלשון רש"י שפירש
1528ואנן דמשהינן על גבי כירה שאינה גרופה, משמע שאף על הגחלים מותר לשהות, וכוותי'
1529מסתברא). ומפרש הב"י (ומשמע מלשונו ששולי הקדרה נוגעים בגחלים ואפילו הכי שרי,
1530משום דסבירא ליה כרש"י וראבי"ה, ואם כן ליתיה לההוא דינא לדעת כל הני רבוותא
1531דפליגי ארש"י).
1532ואף שאחר כך כתב האור זרוע שם (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים
1533ממש, כמו שאנו עושין בערב שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים מבית הכנסת).
1534הובא במרדכי רמז רצט. ופירש בדבריו בדרכי משה שם ס"ק ג
1535(דהא לא מיקרי הטמנה אלא כשמכסהו למעלה כמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ז, אבל בכהאי
1536גוונא לא מיקרי הטמנה, לכן נראה לי דמשום זה אין לדחות דברי אור זרוע). ולכן כתב
1537הרמ"א בהגהה (ויש אומרים דאפילו אם הקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא
1538מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי). וכן הוא לעיל שם (ויש חולקין על זה ואומרים, שלא אסרו
1539להטמין על גבי דבר המוסיף הבל, אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה, שהקדרה כולה
1540טמונה באותה דבר ... ואין שום איסור במה שהיא עומדת על גבי דבר המוסיף הבל),
1541וצויין עליו שם לאור זרוע. וכן הוא כאן בפנים ס"י (ויש אומרים שכל
1542שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה), וצויין עליו לאור זרוע, ושם נסמן (הערה
154368).
1544מכל מקום דן רבינו כאן בדברי הב"י, שהאור זרוע סובר
1545כרש"י, ואילו דעת בעל התרומה וסמ"ג היא שלא כדעתו, וגם לא כדעת
1546הרא"ש ור"ן בשם הגאונים.
1547[803] בסיום דברי הב"י שם
1548(והמרדכי בריש פרק כירה (סי' רצט) כתב בשם אור זרוע (הל' ערב שבת סי' ח) דמותר
1549להשהות הקדרה על גבי גחלים ממש ... דסבירא ליה כרש"י וראבי"ה. ואם כן
1550ליתיה לההוא דינא לדעת כל הני רבוותא דפליגי ארש"י וראבי"ה, דכיון ששולי
1551הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה, וכמו שכתבו הרא"ש והר"ן בריש פרק כירה).
1552ומדלא הזכיר כאן את ס' התרומה ואת
1553סמ"ג, נראה שדעת הב"י היא, שהם אינם סוברים כדעת הרא"ש ור"ן
1554בשם הגאונים, ולא כדעת רש"י ואור זרוע לפירוש הב"י, אלא (כדעת האור זרוע
1555לפירוש הרמ"א), "שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל,
1556אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה, שהקדרה כולה טמונה באותה דבר".
1557ובפרטיות יותר נתבארה דעת ספר התרומה
1558וסיעתו, לקמן במהדורא בתרא ס"ב ד"ה ומיהו בספר התרומה, וס"ה
1559ד"ה וגם ספר התרומה.
1560[804] שמא יטמין בתוכם.
1561[805] טז, סוע"ב (יש מי שאומר אסור להטמין
1562על גבי גחלים כלל, דאפילו קטומות לא גרע מגפת של זיתים דאסור להניח עליה קופה שטמן
1563בו, כמו שמפורש בפרק במה טומנין, משום דמסקי הבלא, הכא נמי לא שנא, דכל שכן הוא).
1564וכן הוא לעיל בתחלת הקונטרס אחרון (גפת שתחת הקופה (שמשם
1565למדו הפוסקים לענין גחלים) שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה), ושם (הערה 786).
1566[806] ועל כרחינו לפרש לפי זה:
1567(א) בנוגעת בגחלים גזרינן אף כשמגולה
1568למעלה, משום גזרה שמא יטמין בתוכם.
1569(ב) באינה נוגעת בגחלים מותר כשמגולה
1570למעלה, "משום דאית ליה הכירא".
1571(ג) באינה נוגעת בגחלים וטמונה למעלה
1572בבגדים, טעם האיסור אינו משום גזרה שמא יטמין בתוכם, שהרי "אית ליה
1573הכירא", אלא מטעם המובא לעיל, שהבגדים נחשבים מוסיף הבל.
1574[807] ראה לעיל (הערה 778).
1575[808] מז, ב ד"ה קופה שטמן בה אסור
1576להניחה על גבי גפת של זיתים (נראה לי דעל כרחין הכא בכל ענין מיירי, ואפילו בשאינה
1577נוגעת על גבי הגפת ממש, שאילו בנוגעת ממש, למה לי משום שטמן בקופה, אפילו לא טמן כלל
1578יהא אסור, שהרי כל זמן שפני הקדירה דבוקין על פני דבר המוסיף הבל, זו היא הטמנה, וכמו
1579שכתבנו בריש פרק כירה (ל"ו ב') משמן של רבינו האיי ורבינו חננאל ז"ל).
1580והיינו שמה שלמדים מדין קופה, הוא דוקא כשאינה נוגעת בגחלים,
1581ואילו כשנוגעת בגחלים הוא דין אחר שאינו צריך למקור מיוחד.
1582[809] עתה בא לבאר הוכחה נוספת,
1583שהטור וב"י (וגם התוס' והרא"ש) אינם סוברים טעם זה של גזירה שמא יטמין
1584בתוכם.
1585שהרי
1586התוס' ורא"ש כתבו לימוד זכות על המטמינים (בבגדים) בכירה גרופה, כיון שלא
1587שייך למיחש בזה לשמא יטמין בתוכם. ואילו הטור לא העתיק לימוד זכות זה, וכתב שאינו
1588יודע טעם להתיר. והב"י ביאר טעם האיסור כי מחמת חום הכירה מתחממים הבגדים
1589ומוסיפים הבל בקדרה. הרי שאינם סוברים היתר זה להטמין בכירה גרופה, כי אינם סוברים
1590טעם האיסור של גזירה שמא יטמין בתוכם.
1591ויתירה
1592מזו, שגם בדעת התוס' והרא"ש אין הטור וב"י סוברים טעם זה להיתר, ו"לא
1593כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות". שהרי אחרי ביאור הלימוד זכות על המטמינים
1594(בבגדים) בכירה גרופה (שיש ליתן טעם לקיים המנהג), כתבו התוס' והרא"ש טעם אחר
1595להתיר אם הקדרה אינה טמונה בבגדים (ועוד יש שעושין ... שיש אויר בין הדפנות לקדרה,
1596אין לאסור).
1597[810] שעל מה שכתב הטור (וגם על הטמנה של
1598א"א ז"ל יש לפקפק), כתב הב"י (כלומר שאף על פי שלא היו גחלים בכירה,
1599מכל מקום מחמת חום הכירה היו מתחממים הבגדים ומוסיפין הבל).
1600[811] שכתב הטור (כתב א"א ז"ל יש נוהגין לעשות חפירה
1601אצל מקום האש מרוצפת בלבנים סביב, ומסיקין אותה וגורפין אותה ומטמינים בה הקדרה ומכסין
1602אותה ... שהוא הטמנה ובדבר המוסיף הבל ... ודוקא כעין הטמנה ברמץ שהרמץ נוגע בקדרה
1603סביב, אבל בתנור וכן בחפירה זו שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה לא דמי להטמנה, ואין
1604להחמיר בה יותר מבשהייה על גבי כירה).
1605והיינו שמחלק בין טמונה למעלה בבגדים,
1606שאסור "שהוא הטמנה ובדבר המוסיף הבל", לבין אינה טמונה למעלה שמותר
1607"שיש
1608אויר הרבה בין הדפנות לקדירה לא דמי להטמנה".
1609היפך מה שכתבו התוס' ורא"ש ליישב
1610דעת המתירים גם בזה.
1611[812] מח, א ד"ה דזיתים (יש תימה היאך אנו
1612מטמינין על כירות שלנו שקורין אשטר"א, ואע"פ שגורפין אותו, הוא מוסיף הבל
1613כמו גפת של זיתים. ואומר ר"י שיש ליתן טעם לקיים המנהג, דגבי גפת איכא למיחש שמא
1614יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו לא שייך למיחש הכי).
1615[813] פ"ד סי' ב (יש מקומות שבמקום
1616שמסיקין האור ובשלו הקדרות כל היום לעת ערב מסלקין את האש וגורפין הרמץ ונותנין
1617הקדירה לצורך מחר ומכסין אותה באפר צונן ... ויש לתת טעם למנהגם, דשאני התם ...
1618ראוי להטמין בתוך גפת של זיתים, הלכך איכא למיחש ... להטמין בתוכו. אבל ... אין
1619ראוי להטמין בתוך הקרקע, הלכך ליכא למיחש).
1620[814] של הב"י, שהועתק
1621לעיל.
1622[815] שהטור לא הביא כלל ההיתר
1623הנ"ל שבתוס' וברא"ש (בטמונה למעלה), כי אם את ההיתר השני שבתוס'
1624ורא"ש שם (באינה טמונה למעלה).
1625אלא ודאי אינו סובר דהטעם משום גזירה
1626שמא יטמין בתוכם, ובמילא אינו סובר ההיתר של כירה גרופה שאי אפשר להטמין בתוכה,
1627ואינו מתיר אלא באופן שאין הקדרה נוגעת בגחלים, ולא בדפנות, ואינה טמונה למעלה
1628בבגדים.
1629ועוד יתבאר לקמן במהדורא בתרא סוף
1630ס"א (ומה שכתב הטור בסי' רנ"ז בשם הרא"ש לחלק בין דרך הטמנה כו'
1631... וקרקע הכירה אינו ראוי להטמנה ואין לגזור בו, כמו שכתב הרא"ש, וכן הוא בתוס'
1632טעם זה לבדו ... איכא ב' טעמים יחד להתירא, שמאחר שיש אויר הרבה לא דמי להטמנה, וגם
1633אינו ראוי להטמין בתוך הקרקע). והיינו שגם הטור סובר שאפשר לצרף טעם זה (אינו ראוי
1634להטמין בתוך הקרקע), לטעם אחר (שיש אויר בין הקדרה לדפנות, ואינה טמונה למעלה).
1635ועוד יתבאר לקמן שם ס"ח, שמדברי
1636הטור נראה שביאר בדעת הגאונים לאסור אף בתנור גרוף שהקדרה למעלה אינה טמונה בבגדים
1637(כתב הטור שגם על ההטמנה של אדוני אבי יש לפקפק ... משמע שזהו חידוש שחידש הרא"ש
1638לחלק כן. אבל בדברי ר"ח אין הכרע כל כך ... לפי דעת הגאונים אף בלי קופה אסור).
1639[816] הוכחה נוספת שהטור אינו
1640סובר שטעם האיסור הוא גזירה שמא יטמין בתוכה.
1641שהרי
1642הטור מבאר שתי איסורים בהטמנה: (א) נוגעת בגחלים ומגולה למעלה. (ב) טמונה למעלה
1643ואינה נוגעת בגחלים.
1644ואם
1645נאמר ששניהם משום שמא יטמין בגחלים שלמטה, ודין טמונה למעלה ואינה נוגעת בגחלים
1646למדים מדין קופה דרבי זירא.
1647אם
1648כן איסור נוגעת בגחלים היא גזירה (שמא יטמין בתוכו) לגזירה (אם יטמין בתוכו, שמא
1649יחתה בגחלים), והיא מדעתינו, שלא נתפרשה בגמרא.
1650ואף
1651שלפעמים גוזרים בתלמוד גזירה לגזירה (מטעם כולה גזירה אחת היא, או מטעם שהוא דבר
1652הרגיל לחשוש לו), מכל מקום "אין לגזור גזירה לגזירה מדעתינו".
1653אלא
1654ודאי האיסור אינו משום גזירה שמא יטמין בתוכה, אלא שחכמים אסרו כל סוג הטמנה שדבר
1655המוסיף הבל נוגע בקדרה, וכדלקמן ד"ה ומיהו היינו (כשדבר המוסיף נוגע בה, בין
1656מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין מלמטה שנוגעת בגחלים
1657שהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ).
1658[817] הטור בסי' רנג (ושיהוי זה
1659אינו הטמנה, אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו והיא תלויה באבנים וכיוצא בהם,
1660אבל הטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור). כמובא לעיל (והערות 791-794).
1661[818] כב, א ד"ה ויש כאן מחלוקת (שיש מי
1662שאומר דכי אמרינן דאסור להניחה על גבי גפת של זיתים, דוקא היכא דלא מפסיק אוירא בין
1663קדרה לגפת, שאע"פ ששולי הקופה מפסיקין אכתי הטמנה מיקריא ... אבל היכא דמפסיקא
1664אוירא, שהוי מקרי ולא הטמנה כמו שפירשנו בפרק כירה, ואף על פי שהקדרה למעלה טמונה בקופה
1665שרי ... וזו היא שיטת הרמב"ן ז"ל. אבל הרב רבינו יונה כתב דאפילו מפסיק
1666אוירא בין קדרה לגפת אסור, דכי שרי שיהוי על גבי כירה קטומה אף על פי שהיא מוספת הבל,
1667דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה ... ולא התירו להשהותה אלא כשמניחה מגולה).
1668והיינו שאף שנתבארה לעיל דעת בעל המאור, שלמדים איסור נוגעת
1669בגחלים מדין קופה של רבי זירא, כיון שלדעתו הקופה אינה נחשבת הפסק בין הקדרה לגפת.
1670מכל מקום נצטרך לפרש לדעת הטור, שמדין הקופה למדים לאסור טמונה
1671למעלה אף שיש הפסק אוירא בין קדרה לגפת, כמבואר בר"ן בדעת רבינו יונה, שהקופה
1672נחשבת הפסק בין הקדרה לגפת.
1673[819] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יב.
1674[820] עד כאן נתבארה שיטת
1675הרא"ש והטור והשו"ע, שההטמנה אסורה בשני האופנים: (א) נוגעת בגחלים
1676ומגולה למעלה. (ב) טמונה למעלה ואינה נוגעת בגחלים. ונתבאר שאי אפשר לומר ששני
1677האיסורים משום שמא יטמין בתוכם.
1678עתה
1679בא לבאר במוסגר ארוך שלפנינו (כן הוא בדפוס ראשון) את שיטת הר"ן, "שלא
1680הזכיר כלל גזירה זו", אף שלדעתו אין כאן שני איסורים נפרדים, אלא שתי שיטות:
1681(א)
1682שיטת בעל המאור, שלא נאסרה אלא נוגעת בגחלים (בין טמונה למעלה ובין מגולה למעלה).
1683(ב)
1684שיטת רבינו יונה, שלא נאסרה אלא טמונה למעלה (בין נוגעת בגחלים ובין לאו).
1685ואחר
1686כך יחזור לבאר את שיטת הרא"ש וסיעתו, ששניהם אסורים.
1687ומסיק
1688שכל זה במוסיף הבל, משא"כ איסור אינו מוסיף הבל בשבת עצמו, לכו"ע לא
1689מיתסר אלא כשמטמין כולו.
1690[821] כמועתק לעיל (הערה 818).
1691[822] ולאו דוקא בקופה שהקדרה
1692טמונה בה.
1693וכן נתבאר לקמן במהדורא בתרא בתחלתו (וסבירא
1694להו לגאונים, דהא דאמר ר' זירא קופה שטמן בה הוא לרבותא, לאשמועינן שאין הקופה מפסקת
1695כמו אוירא, עיין שם בר"ן).
1696[823] כמועתק לעיל (הערה 805).
1697[824] יז, ב (ואנו עכשיו מניחין
1698את החמין על גבי כירה ואין הקדרה נוגעת על הגחלים, וכל כה"ג שיהוי מיקרי ולא
1699הטמנה כמ"ש למעלה. ואף על פי שמכסין אותה בבגדים מלמעלה, ההיא הטמנה בדבר
1700שאינו מוסיף היא שמותרת מבעוד יום, אבל באש שתחתיה כיון שאינה נוגעת אינה מטמנת
1701... מיהו בעינן שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים, דאי לא, הוה ליה מטמין בדבר המוסיף
1702הבל ואסור ... וכתב הר"ז הלוי ז"ל שעל פי סברא זו נהגנו לאכול החמין
1703הטמונין במקומותינו כמנהג הטמנתם).
1704[825] כמועתק לעיל (הערה 818).
1705[826] אף שבלשון הר"ן בדעת
1706רבינו יונה, לא נתפרש די הצורך. מכל מקום בא עתה להוכיח דעת רבינו יונה, שאפילו
1707בנוגעת בגחלים לא אסר אלא כשטמונה גם למעלה.
1708וכן הוכיח לקמן במהדורא בתרא ס"ב
1709ד"ה וכן משמע.
1710[827] שבגמרא מח, א (רבה ורבי זירא איקלעו לבי
1711ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (מיחם של חמין, והכוזא
1712היתה מלאה צונן, רש"י), נזהיה (גער בו, רש"י) רבה ... אולודי קא מוליד).
1713[828] בר"ן כב, א (וה"ר יונה ... פירש
1714ז"ל, דהנחת כוזא אפומא דקומקומא כדי להטמין שניהם בדבר שאינו מוסיף הוה, וכגון
1715שכסה הקומקום מבעוד יום ומותר לגלותו ולכסותו בשבת כדאיתא לקמן, והיה רוצה להטמין הכוזא
1716בשבת אפומא דקומקומא דקי"ל מותר להטמין את הצונן, והוה סלקא דעתא דר' זירא דאפילו
1717על גבי מיחם שרי, ורבה אסר דלא התירו אלא במטמין בדבר שאינו מוסיף, אבל על גבי מיחם
1718אסור, מפני שתוספת חום המיחם ניכר בכסוי, ואף על פי שהוא מצד עצמו אינו מוסיף הוה
1719ליה כמטמין בדבר המוסיף).
1720ופירוש רבינו את דבריו, דהיינו שיש לו
1721דין דבר המוסיף הבל, שאסור אפילו קודם השבת.
1722אמנם אחר כך הגיעו לידי רבינו חדושי
1723הרשב"א לשבת, שם העתיק את דברי יונה הנ"ל, והוסיף וביאר דבריו באופן אחר. ויתבאר לקמן (בקונטרס אחרון
1724לסי' רנח הערה 936).
1725[829] מ, ב (א"ר יצחק בר אבדימי, פעם אחת
1726נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי (להפשיר לסוך הימנו קודם
1727הרחיצה, רש"י) ואמר לי טול (מן המים, רש"י) בכלי שני ותן (שיצטננו מעט, דכלי
1728שני אינו מבשל, ואחר כך תן הפך לתוך אותו כלי שני, רש"י)).
1729וההוכחה שגם בכלי שני יש איסור הטמנה, תתבאר לקמן במהדורא בתרא
1730ס"ג ד"ה והא דהתיר (ואין לומר דכלי שני לא מיקרי דבר המוסיף).
1731[830] דאמרינן התם (שמע מינה תלת, שמע מינה שמן
1732יש בו משום בשול). ואם טעם האיסור בכלי ראשון הוא משום הטמנה, אם כן איך למד מכאן
1733ששמן יש בו משום בישול.
1734וכן הוכיח במהדורא בתרא ס"ג ד"ה והא דהתיר (דאם כן
1735מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישול, דלמא אסר בכלי ראשון משום
1736הטמנה).
1737אמנם לקמן שם לקמן ס"י ד"ה הילכך מחוורתא,
1738ביאר שלא יוקשה משם.
1739[831] וכן הוכיח לדעת רבינו
1740יונה, לקמן במהדורא בתרא ס"ב (ועל כרחך דלא מיקרי דרך הטמנה אלא כשכולו טמון).
1741[832] טו, ב (עיקרן של דברים
1742כדברי רבינו האי גאון ורבינו אפרים גאון ז"ל שפירשו דהכא לא איירי בהטמנה כלל,
1743אלא כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל וכיוצא בו, או שהיא תלויה באבנים, שאין שולי
1744הקדרה נוגעין בגחלים, ומשום הכי כל שגרוף וקטום דאיכא היכרא שמסלק דעתו מלחתות
1745בגחלים שרי).
1746[833] הר"ן יז, ב (כמועתק לעיל הערה 824).
1747[834] ד"ה וכתב הר"ן.
1748[835] כל האמור לעיל לדעת רבינו
1749יונה, לחלק בין מעשה דכוזא, שנאסר מטעם הטמנה בדבר המוסיף הבל, לבין מעשה דרבי,
1750שהתיר רבי כיון שהפך הי' מגולה למעלה, בודאי אין לומר לדעת הרא"ש והטור
1751שאוסרים אף בקדרה הנוגעת בגחלים ואינה מכוסה למעלה.
1752על כן מפרשים מעשה דכוזה באופן אחר,
1753ומעשה דרבי באופן אחר, כדלקמן בסמוך.
1754[836] הרא"ש פ"ד סי' ג, פירש פירוש
1755אחר במעשה דכוזא הנ"ל (ורבי זירא הוה בעי למישרי משום שלא
1756נתנו שם אלא להפשיר, כדתניא לעיל (מ, ב) נותן אדם קיתון של מים כנגד המדורה לא בשביל
1757שיחומו אלא בשביל שתפיג צינתן. ורבה אסיר ליה משום דלא שרינן לעיל אלא ברחוק מן המדורה
1758כדפרישית לעיל [פ"ג ס"י], אבל הכא שהיו ראוין להתבשל, אפילו לפשר אסור). הרי שלא פירש במעשה דכוזא הנ"ל
1759כפירוש רבינו יונה, אלא שאסור להפשיר, שמא יניחם עד שיתבשלו.
1760וכן נפסק לקמן סי' שיח סכ"ט (אסור ליתן צונן על המיחם אפילו
1761להפשיר, כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה הצונן מונח עליו הרבה היה בא לידי בישול,
1762דהיינו שתהא היד סולדת בו), ושם נסמן (הערה רמו).
1763[837] בטור שם (אבל אין מניחים
1764כלי שיש בו דבר קר על גבי קדרה חמה בשבת ... ודוקא שהוא בענין שהוא יכול להתבשל
1765מחום התחתון, אז אסור להניחו כשהוא קר, שאם לא כן, מותר). והיינו כנ"ל, שאם
1766יכול להתבשל אסור להניחו אפילו כדי להפשיר, שכך מפרשים את דברי רבה שאסר במעשה
1767דכוזא, ודלא כרבינו יונה.
1768בכמה נוסחאות ליתא להלכה
1769זו בטור סוס"י
1770רנח. ובב"י שם הביאה מטור סי' שיח (כדלקמן הערה הבאה), וכתב על זה (ובקצת
1771נוסחאות כתוב כן גם בסימן זה).
1772[838] בטור שם (כלי שיש בו
1773תבשיל קר, אסור ליתנו על גבי קדרה הטמונה כדי להתחמם, אם הקדרה חמה בענין שהעליון
1774יכול להתבשל. ואם אינו יכול להתבשל מותר). והיינו כנ"ל, שאם יכול להתבשל אסור
1775להניחו אפילו כדי להפשיר, שכך מפרשים את דברי רבה שאסר במעשה דכוזא, ודלא כרבינו
1776יונה.
1777*
1778הוכחה זו ש"הרא"ש וטור לא
1779סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומא", הובאה גם לקמן בקונטרס
1780אחרון לסי' רנח (ולאפוקי מדברי הרב רבינו יונה ... סבירא לן בההיא כפירוש התוס'
1781ורא"ש וטור ושו"ע בסי' שי"ח). ובמהדורא בתרא ס"ח ד"ה
1782והשתא אתי שפיר (דהא הטור לא הזכיר כלל שנותן תחת הבגדים, כפירוש הרב רבינו יונה
1783... גם הרא"ש לא הזכיר רק פירוש ר"י בההיא דכוזא כו', וגם הטור נמשך אחריו
1784בסי' שי"ח).
1785[839] מח, א ד"ה אסוקי (שהגפת מעלה הבל למעלה
1786ומרתיח קדרה שבקופה).
1787וכן הוא לעיל בתחלת הקונטרס אחרון (והערה 786), שזהו טעם הפוסקים שאם
1788שולי הקדרה נוגעים בגחלים מקרי הטמנה, כיון שהם מעלים ומוסיפים הבל בקדרה.
1789[840] על מה שכתב הטור סי' רנח (ואם
1790הניחו בערב [שבת] מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל), ביאר הב"י (ומ"ש רבינו ואם הניחו בערב מותר, שאין
1791זה כטומן בדבר המוסיף הבל, פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה
1792מתמעט והולך).
1793וכן הוא לקמן שם (ואין זה כמטמין על גבי
1794דבר המוסיף הבל שאסור אפילו מבעוד יום, לפי שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל שהרי
1795חומה הולך ומתמעט).
1796*
1797אמנם לקמן במהדורא בתרא סוף ס"ח
1798נתבאר, שהטור אינו סובר טעם זה להיתר, אלא מתיר מטעם אחר.
1799ומה שהתיר רבי הפשרת הפך שמן בכלי שני,
1800אף לדעת הפוסקים שאפילו נגיעת הקדרה בגחלים (או בקרקע הכירה) שמה הטמנה, נתבאר
1801בהמשך המהדורא בתרא בכמה אופנים, ובסוף מסיק בס"י, שכל שבא להפשיר בכלי שני
1802בדרך הטמנה, אין שמה הטמנה בדבר המוסיף הבל.
1803[841] משא"כ כשאינו מוסיף
1804הבל, כדלקמן קטע הבא.
1805וטעם החילוק בינם "שכיון שהתחתון
1806מעלה הבל למעלה ... בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנתבאר".
1807[842] כשקדרה יושבת על גבי כסא
1808ואינה נוגעת בגחלים, וגם הקדרה מגולה למעלה.
1809[843] בזה מבאר את דעת
1810הרא"ש והטור, לאסור הן בקדרה הנוגעת בגחלים, והן בקדרה הטמונה בבגדים שאינו
1811נוגעת בגחלים.
1812והקשה לעיל ד"ה וגם (מדאסר בנוגעת
1813בגחלים אף בשאינה טמונה ... לאסור בטמונה למעלה אף על פי שאינה נוגעת ... מנא לן
1814לגזור באינה טמונה אף על פי שהיא נוגעת, הלא קיימא לן דאין לגזור גזירה לגזירה
1815מדעתנו).
1816ועל זה מבאר כאן לדעת הרא"ש והטור,
1817ששניהם למדו זה מזה (בין מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין
1818מלמטה שנוגעת בגחלים שהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ).
1819*
1820אמנם מסקנת רבינו לקמן במהדורא בתרא
1821ס"ח ד"ה ומשום הכי כתב הטור (אלא דהרא"ש סבירא ליה הכי, שאין להוסיף
1822על דברי חכמים שאמרו קופה שטמן בה כו', אבל בלי הטמנה ממש, אין לאסור משום אסוקי הבלא
1823בקדרה, אלא אם כן נוגעת בגחלים (שלא לחל[ו]ק על דברי ר"ח ורב האי)). והיינו
1824שלדעת הרא"ש, עיקר האיסור הוא כשהקדרה טמונה למעלה בבגדים, ומה שאסר גם
1825כשהקדרה נוגעת בגחלים (ואינה טמונה למעלה), היינו כדי "שלא לחלוק על דברי
1826ר"ח ורב האי". ומספק אסר בשניהם.
1827[844] שהרי לפני השבת מותר
1828להטמין את הקדרה בבגדים, כיון שהם רק מעמידים את החום, ואינם מוסיפים הבל בקדרה.
1829[845] ראה גם בפנים ס"ד במוסגר (אם
1830כולה טמונה תחתיו),
1831ושם נסמן (הערה 703).
1832[846] מ, ב שלא אסר רבי להניח בתוך אמבטי
1833משום הטמנה, אלא משום בישול.
1834[847] שבאמת אפשר לומר שגם
1835הטמנה במקצת אסורה בשבת, אף בדבר שאינו מוסיף הבל. ומכל מקום התיר ליתן השמן בכלי
1836של מים חמין, כי השמן הי' צונן, וכדאמרינן נא, א (רבי התיר להטמין את הצונן), ונפסק
1837בפנים ס"ד (שמותר להטמין צונן גמור כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צנתו).
1838[848] נא, ב (מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה על
1839גבי קדרה), ואין חוששים בזה להטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, כיון שהוא רק במקצת.
1840[849] כמועתק לעיל (הערות 837-838).
1841והיינו שאף שפסק שבמוסיף הבל הטמנה
1842במקצת שמה הטמנה, מכל מקום פסק בשני מקומות אלו שמותר להניח קדרה על גבי קדרה.
1843והיינו כיון שקדרה על גבי קדרה אינה מוספת הבל, ובאינה מוספת הבל הטמנה במקצת אינה
1844הטמנה. ולא נאסר אלא במקום שיש חשש בישול בשבת.
1845ומכל שכן לדידן, שגם במוסיף הבל הטמנה
1846במקצת אינה הטמנה, ולכן נפסק בפשיטות לקמן סי' שיח סי"ד (כלי
1847שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו, מותר להניחו בשבת על גבי קדרה הטמונה בבגדים, כדי
1848שישמור חומו ולא יצטנן).
1849[850]
1850ברמב"ם שם (מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת וקדרה על גבי קדרה
1851... שלא אסרו אלא להטמין בשבת, אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם כדי שיהיו עומדין בחמימותן,
1852מותר). ובמ"מ שם (ברייתא כלשונה שם ... הכל מותר).
1853והיינו כי "בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו",
1854ולא כשמניח מיחם על גבי מיחם.
1855ובאמת נתבאר בהמשך דברי הרמב"ם,
1856שגם כשמניח קדרה צוננת מגולה על גבי כלי חם, קודם השבת, לא מיקרי הטמנה, כדלקמן
1857סימן הבא בקונטרס אחרון (והערה 934).
1858אמנם כאן מביא מדברי הרמב"ם
1859והמ"מ לענין הטמנה בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, דלא מיקרי הטמנה לכולי עלמא.
1860[851] אף שסוברים שהטמנה במקצת בדבר המוסיף
1861הבל הוי הטמנה (מטעם שמא יטמין ברמץ), מכל מקום מודים גם הם, שהטמנה במקצת בשבת
1862בדבר שאינו מוסיף הבל, לא מיקרי הטמנה.
1863[852] לעיל ד"ה ומיהו
1864היינו (שכיון שהתחתון מעלה הבל למעלה ומוסיפו בקדרה, גזרינן דילמא אתי לאטמוני
1865ברמץ).
1866[853] ראה לעיל (הערה 778).
1867ומה שהוסיפו כאן המדפיסים "הגהת
1868הרב עצמו" הוא כדי שלא יחשוב המעיין שהיא הגהת תלמיד החולק על רבינו "זה
1869אינו".
1870אלא היא "הגהת הרב עצמו"; על
1871פי חידושי הרשב"א על שבת, שהגיעו לידיו אחרי כתיבת קונטרס אחרון זה.
1872[854] אלא אפילו בדבר שאינו
1873מוסיף הבל אמרינן הטמנה במקצת הוי הטמנה, כמבואר ברשב"א מז, ב ד"ה קופה
1874(מדקתני במתניתין כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות, אלמא כסוי הקדירה היה
1875מגולה ואף על פי כן לא התירו אלא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור, ואם תאמר
1876דוקא בשכולה טמונה חוץ מפיה אם כן נתת דבריך לשיעורין). והיינו שבדבר שאינו מוסיף
1877הבל התירו להטמין בערב שבת, ולא בשבת, אף שכיסוי הקדרה מגולה, כי הטמנה במקצת שמה
1878הטמנה אף בדבר שאינו מוסיף הבל.
1879וכן הוכיח במהדורא בתרא ס"ב (ואין לומר
1880דרשב"א מודה בדבר שאינו מוסיף הבל דבעינן כולו דוקא ... דהא למד כן ממשמעות המשנה,
1881ומשם יש ללמוד גם כן לאינו מוסיף, שלא התירו אלא מבעוד יום).
1882ואף שהובאו כאן שתי הוכחות שבדבר שאינו מוסיף הבל אמרינן הטמנה במקצת
1883אינה הטמנה.
1884כבר יישב זאת במהדורא בתרא (והנכון בדעת הרשב"א,
1885דסבירא ליה בפשיטות דאין להוסיף על דברי חכמים, ואין לך אלא מה ששנו חכמים בלשון המשנה
1886באיסור ההטמנה, דגבי איסור באינו מוסיף שנו במשנה לשון כיסוי דוקא, לא יכסנו משתחשך
1887כו', וגבי איסור בדבר מוסיף שנו לשון הטמנה סתם, אין טומנין כו' ... דבדבר המוסיף עיקר
1888פעולת ההטמנה היא ודאי מלמטה תחת הקדרה, וגם סביבותיה, ולא על גבה מלמעלה. כנודע שטבע
1889ההבל לעלות למעלה ... משא"כ בדבר שאינו מוסיף, רק שמעמיד ההבל החם שבה שלא יצא
1890החוצה, העיקר הוא על פיה מלמעלה ... ואם כיסה למעלה ולא למטה וסביבותיה, אמרינן נמי
1891הטמנה במקצת שמה הטמנה, וכדתנן סתמא לא יכסנו משתחשך).
1892[855] כדלעיל בדעת רבינו יונה (להרב רבינו יונה
1893שבר"ן ריש פ"ד סבירא ליה דאף שהשוליים טמונים אין זה הטמנה כיון שמגולה
1894למעלה. שהרי שם לקמן גבי כוזא אפומא דקומקומא פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא
1895דבר המוסיף הבל. ואפילו הכי מותר לחמם בתוך כלי שני, כדאמר ליה רבי לר' יצחק טול
1896בכלי שני ותן, ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום הטמנה עיין שם, ועל כרחך צריך
1897לומר משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים, אף ששוליו טמונים אין בכך כלום), ונסמן
1898שם (הערות 827-829).
1899ואף שכל זה הוא רק לפי מה שנראה בדברי הר"ן שם בדעת רבינו
1900יונה, "דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל". ולפי זה הוקשה לרבינו לעיל שם,
1901מה שהתיר רבי ליתן פך שמן צונן במים חמים, "ועל כרחך צריך לומר
1902משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים", והטמנה במקצת אינה הטמנה.
1903אבל אחר כך הגיעו לידי רבינו חדושי
1904הרשב"א לשבת, שם ביאר דבריו באופן אחר (שיש לו דין מטמין חמין בדבר שאינו מוסיף
1905הבל). ויתבאר לקמן (בקונטרס אחרון לסי' רנח הערה 936).
1906מכל מקום "על כרחך סבירא ליה הכי", שעכ"פ מוכח
1907מכאן לדעת רבינו יונה, שבדבר שאינו מוסיף הבל, הטמנה במקצת אינה הטמנה.
1908[856] לט, ב ד"ה אמר ליה (וכתב עוד מורי
1909הרב ז"ל ... אסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי טבריא מערב שבת, אף על גב
1910דתולדת חמה נינהו, אבל להניח על גביו בלא הטמנה מערב שבת מותר, ובשבת אסור, עד כאן).
1911רואים מכאן דעת רבינו יונה, שמתיר הטמנה במקצת במוסיף הבל (להניח על גביו בלא הטמנה
1912מערב שבת).
1913וכן הוא בר"ן יח, א (דאסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של
1914חמי טבריא מערב שבת, אבל להניח על גביו בלא הטמנה מערב שבת מותר, ובשבת אסור, דקיימא
1915לן כרבנן דגזרי תולדות חמה אטו תולדות האור. וכן כתב ה"ר יונה ז"ל).
1916וכן פסק לקמן סי' שיח ס"ח (בחמי טבריא ... מותר להעמידם שם
1917מבעוד יום, אבל להטמינו כולו בתוכם אסור אפילו מבעוד יום, משום איסור הטמנה).
1918והיינו שחמי טבריה הם דבר המוסיף הבל, כדלקמן סי' שכו ס"ג (חמי טבריא שהן
1919נקראים דבר המוסיף הבל), ומכל מקום "מותר להעמידם שם מבעוד יום", שהטמנה
1920במקצת אינה הטמנה, ורק "להטמינו כולו בתוכם אסור".
1921ומכל שכן בדבר שאינו מוסיף הבל שמותרת הטמנה במקצת. ומה שכתב
1922שם "להניח על גביו בלא הטמנה מערב שבת מותר, ובשבת אסור", הוא מטעם
1923איסור בישול בתולדת חמה, כדלקמן סי' שיח סכ"ג (באמבטי שהומשכו לתוכה חמי טבריא
1924מן המעיין אסור להעמידו בתוכה, מפני שהיא ככלי ראשון מדברי סופרים, אלא יטול
1925מהאמבטי בכלי שני ויעמידנו בתוכו).
1926וראה קובץ הערות וביאורים. נימוקי
1927שבת. כנישתא דבי רב.
1928[857] אחר שסיים לבאר (במוסגר
1929ארוך זה) את דעות הפוסקים בנושא הטמנה במקצת, חוזר עתה לסכם ההוכחות, שטעם האיסור
1930אינו משום שמא יטמין בתוכה, אלא משום דהוי הטמנה בדבר המוסיף הבל.
1931[858] סד"ה ומ"ש רבנו לחלק (דכיון ששולי
1932הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה), ולא הזכיר הגזירה שמא יטמין בתוכם.
1933[859] ס"ק ג (דהא לא מיקרי הטמנה אלא כשמכסהו
1934למעלה ... אבל בכהאי גוונא לא מיקרי הטמנה), ולא הזכיר סברת הגזירה הנ"ל.
1935[860] ס"ק יז (ולא מקרי הטמנה אלא בדבר המטלטל
1936שמדביק אצל דופני התנור, אבל תנור סתום לאו הטמנה היא), ולא הזכיר הטעם, כי אין
1937לגזור שיטמין ברצפת התנור.
1938[861] "מיחם על גבי מיחם ... ומ"ש רבינו
1939ואם הניחו בערב מותר שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל, פשוט הוא שהרי אין הקדרה חמה מוספת
1940הבל אדרבא חומה מתמעט והולך), ולא הזכיר הטעם שאין לגזור שיטמין בתוך המיחם
1941התחתון.
1942[862] ומדוע אם כן לא כתב
1943הב"י את טעם ההיתר: כיון שכל האיסור הוא משום שמא יטמין בתוכה, ובמיחם על גבי
1944מיחם אין חשש זה.
1945[863] מ, ב בעובדא דרבי (ובקשתי להניח לו פך של
1946שמן באמבטי, ואמר לי טול בכלי שני ותן).
1947[864] סי"ג (מותר ליתן קיתון של מים או של
1948שאר משקים בכלי שני שיש בו מים חמין). וכן הוא לקמן שם סכ"ג (יטול מהאמבטי
1949בכלי שני ויעמידנו בתוכו).
1950[865] אם משום שהוא מגולה למעלה, או משום
1951שמותר להטמין צונן, וכדלעיל ד"ה אבל בשבת.
1952[866] שפירש בסוס"י רנח (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל
1953אדרבא חומה מתמעט והולך), ולא הטעם שאין לגזור שיטמין בתוך המיחם התחתון.
1954אלא ודאי לא סבירא ליה כלל האי טעמא של
1955גזירה שמא יטמין בתוכה.
1956[867] כדלעיל ד"ה אבל להרב רבינו יונה (פירש
1957הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל).
1958אבל ראה לעיל בהגהה, שחזר בו רבינו מזה, על פי המובא
1959ברשב"א בשם רבינו יונה.
1960[868] "ועיקר טעם ההיתר
1961כאן, כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו".
1962[869] סקי"ט (ולעיל סי' רנ"ח כתבנו
1963דאין לטמון כל הכלי בתוך הכלי שני, דאם כן הוה ליה הטמנה, אלא צריך להיות מגולה
1964למעלה).
1965[870] שהרי גם הט"ז מודה
1966שאין גוזרים מגולה למעלה שמא יטמין כולו בתוכו.
1967וראה קובץ הערות וביאורים. נימוקי שבת.
1968כנישתא דבי רב.
1969[871] הב"י לא סבירא האי
1970טעמא דגזירה שמא יטמין בתוכה, ולא אסרו בקופה על גבי גחלים אלא כפשט לשונו בסי'
1971רנז ד"ה ומ"ש רבינו אבל (אע"פ שהבגדים אינם מוסיפין הבל מחמת עצמם,
1972מכל מקום מחמת אש שתחתיה מוסיפין הבל, ואסור להטמין בדבר המוסיף הבל).
1973[872] עתה בא לבאר, שכיון דלא
1974קיי"ל כהאי סברא (דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו לא
1975שייך למיחש הכי).
1976על
1977כרחך טעם היתר ההטמנה בכירה גרופה (כמבואר בהדיא בשו"ע), הוא כמבואר בפנים
1978ס"י (כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל שעה היא מתקררת והולכת,
1979אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינו דומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם שהם מוסיפים
1980הבל מעצמם).
1981[873] סעיף ח (אף על פי שמותר להשהות קדירה על
1982גבי כירה שיש בה גחלים, ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג ... שיש בה גחלים
1983... ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג ... וכן מותר להניח הקדירה בתנורים
1984שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה, והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים).
1985הרי שלא אסרו ההטמנה אלא במקום שיש גחלים (והשהייה הותרה כיון
1986שהיא קטומה או נתן בתוכה חתיכה חיה), משא"כ בגרופה שאין גחלים, לא נזכר
1987האיסור בהטמנה. ועל כרחך הטעם הוא כדלקמן.
1988[874] שם (ורבינו ברוך פירש
1989שיש לחלק בין תוספת הבל דגפת לתוספת הבל דכירה שלנו, לפי שהכירה אין חומה אלא מחמת
1990האש, ולעולם מתקרר והולך, אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו), והוא בס' התרומה סי' רלא (לא
1991גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד, אבל דבר שהוא חם מחמת דבר אחר
1992לא גזרו, לפי שהולך ומתקרר). ובמ"א סוף סקי"ח (ובתוס' דף מ"ח כתבו
1993וז"ל, דכירה שלנו אין חומה אלא מחמת האש, וכל שעה מתקרר והולך, אבל הגפת
1994מוסיף הבל מעצמו).
1995[875] רמז שכ (לא גזרו אלא דבר שהוא
1996מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד (אבל) דבר שהוא חם מחמת דבר אחר, לא גזרו, לפי
1997שהולך ומתקרר ... ס' התרומה).
1998[876] אף שטעם זה לא נזכר כאן
1999בטור, ונראה מדברי הטור שאינו מתיר מטעם זה, כאמור בדבריו (אבל הטמנה שמטמינין רוב
2000העולם, שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר),
2001וכדלעיל ד"ה ובר מן כל דין.
2002מכל מקום נזכר לענין הטמנת קדרה על גבי
2003קדרה, שכתב בטור (ואם הניחו בערב שבת מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל), ופירש
2004בב"י סי' רנח (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה מתמעט
2005והולך).
2006ואף שדוחק גדול להבין טעם החילוק,
2007שבקדרה התיר מטעם זה, ובכירה גרופה שכתב "איני יודע טעם להתיר".
2008מכל מקום רואים אנו שגם הטור סובר טעם
2009זה.
2010*
2011אמנם במהדורא בתרא סוף ס"ח מבאר
2012דברי הטור באופן אחר (והשתא אתי שפיר נמי מה שכתב הטור סימן רנ"ח ואין זה כטומן
2013בדבר כו' ... דסלקא דעתך אמינא מאחר שהקדרה מוספת הבל כקרקע הכירה גרופה ... קמ"ל
2014דלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי גוונא), ושם (הערה 2813).
2015[877] שמא יטמין בתוכה, לא לטעם
2016האיסור בקופה על גבי גפת, ולא לטעם ההיתר בגרופה (דלא שייך להטמין בה).
2017[878] שהרי בכל אופן מתירים
2018ההטמנה בכירה גרופה, או מטעם הר"י שהובא בתוס' ורא"ש, או מטעם בעל
2019התרומה שהובא בתוס'.
2020[879] סוף הסעיף ובקונטרס אחרון סק"ג,
2021שהמנהג הוא כדעת הסוברים שאין לאסור בהטמנה אלא כשכל הקדרה טמונה בדבר המיטלטל
2022כעין רמץ ומודבק לדופני הקדרה (משא"כ בכירה גרופה).
2023ומה שאנו זקוקים לטעם זה (שחומה הולך ומתמעט) הוא רק באופן
2024שהקדרה העליונה טמונה בבגדים.
2025[880] תוכן המשך הדברים בקונטרס
2026אחרון זה:
2027א)
2028בפנים ס"י נתבאר שאין לאסור הטמנת הקדרה בתנור, שלא אסרו אלא כשמטמין בדבר
2029המיטלטל, משא"כ דופני התנור אינן מודבקים לקדרה, ואף אם התנור קטן וצר
2030(שהקדרה נוגעת בדופני התנור), אי אפשר שיהיו מדובקים מסביב ולא יהיה אויר קצת
2031מפסיק ביניהם.
2032ועל
2033זה מבאר כאן, שאף שהט"ז כותב דצריך ליזהר שלא יעמיד הקדירה אצל דופן התנור, שאז אין אויר
2034בין הכותל לקדרה. מכל מקום לא נראה כן מדברי הפוסקים.
2035שהרי רוב הפוסקים כתבו טעם ההיתר בתנור,
2036כי דופני התנור אינם דבר המיטלטל כרמץ. ואף שבתוס' ורא"ש
2037וטור הוסיפו גם טעם שני, שיש אויר בינם. הרי המ"א מעתיק מהם רק את הפרט
2038הראשון, שהוא עיקר בלשונם. ומה שהוסיפו הפרט השני, היינו לומר, שאף אם הכותל נוגע
2039בקדרה, אינו יכול ליגע בכל דופנה סביב, וישאר שם אויר בינם.
2040ב)
2041עוד כתב הט"ז, שאסור ליתן כלי משקה צונן בכלי מים חמים להפיג צינתו, משום
2042הטמנה.
2043אמנם
2044מוכח מהמרדכי והרמ"א, שאף אם דופנותיה טמונים מותר, משום שפיה פתוח למעלה.
2045ג)
2046עוד כתב הט"ז בסי' רנח, שאף שכשהולך ומתקרר אינו חשוב מוסיף הבל, מכל מקום
2047כשמטמין לשעה מועטת הוי דבר המוסיף הבל.
2048אמנם
2049בטור ושו"ע מתירין גם כשנותנו להתחמם בלבד, ולא לשעות הרבה.
2050ד)
2051עוד כתב הט"ז, שעיקר טעם ההיתר בסי' רנח כיון שהניח עליו את הקדרה ואינה
2052טמונה בתוכה.
2053אמנם
2054דעת הטור ושו"ע להתיר אף שהטמנה במקצת שמה הטמנה.
2055לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות
2056וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' סא ואילך. נימוקי שבת ע' תעט ואילך. כנישתא דבי
2057רב ע' תלג ואילך. ביאורי השלחן ע' קסו.
2058שו"ע הרב עם ביאורים והערות. הערות וביאורים א'רו ע' 43 ואילך.
2059[881] רמז שכ (שלא גזרו אלא על דבר שיכולין לטלטל,
2060דומיא דרמץ, כגון חול וסיד ומלח, ולא דבר מחובר ... ס' התרומה). והוא בספר התרומה
2061סי' רלא (ויש לומר דלא גזרו אלא דבר שיכולין לטלטל, דומיא דרמץ, כגון גפת וחול ומלח,
2062ולא דבר מחובר).
2063[882] על המרדכי שם אות ב (נראה דלא אסרו
2064להטמין אלא בדבר המיטלטל דומיא דרמץ, אבל בדבר מחובר לא ... תוס').
2065[883] פ, א (דלא דמי להטמנה בדבר המוסיף הבל,
2066דהני מילי כגון טומן בגפת ובמלח וכיוצא בהן, דבר המטלטל שמדביק אצל דופני ה[קדרה]
2067... אבל בתנור סתום ... שרי, דלאו הטמנה היא ... עכ"ל מור"ם ז"ל).
2068[884] אות ב (דלא אסרו להטמין בדבר המוסיף
2069הבל, שמא יטמין ברמץ, אלא דבר הדומה לרמץ המיטלטל ... עד כאן מספר התרומה שיסד
2070רבינו ברוך מפי ר"י, וכן רבינו שמשון, וכן רא"מ בשם ר"ת, וכן ספר
2071המצות).
2072[885] כמועתק לעיל (הערה 881).
2073[886] לאוין סה יג, ד (דלא אסרי להטמין בדבר המוסיף
2074הבל גזירה שמא יטמין ברמץ, אלא בדבר הדומה לרמץ שמטלטל).
2075[887] עתה מוכיח, שאף פוסקים
2076אלו שהזכירו בדבריהם גם הפרט השני "שיש אויר בין הדפנות לקדרה", עיקר
2077כוונתם היא לפרט הראשון, שלא גזרו אלא בדבר הדומה לרמץ.
2078שהרי
2079המ"א כותב רק הפרט הראשון, וכותב כך גם בשם התוס' והטור והרא"ש, שכתבו
2080גם הפרט השני.
2081ודלא
2082כט"ז שכתב שהעיקר הוא הפרט השני.
2083[888] ס"ק יז (ולא מקרי הטמנה אלא בדבר המטלטל
2084שמדביק אצל דופני התנור, אבל תנור סתום לאו הטמנה היא (הגהות מרדכי וטור סי' רנ"ז
2085ותוס' ורא"ש)).
2086[889] מח, א ד"ה דזיתים (דלא אסרו אלא כשמטמין
2087ומדביק סביב הקדרה דומיא דרמץ, אבל תנור או חפירה שיש אויר בין הדפנות לקדרה אין לאסור).
2088[890] סי' רנז (ודוקא כעין הטמנה ברמץ שהרמץ נוגע
2089בקדרה סביב, אבל בתנור וכן בחפירה זו שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה, לא דמי
2090להטמנה).
2091[891] פ"ד סי' ב (שלשונו הוא כלשון הטור
2092הנ"ל).
2093[892] למג"א שכתב בשמם "ולא מקרי הטמנה
2094אלא בדבר המטלטל".
2095[893] סק"ו (נראה לי דצריך ליזהר שלא יעמיד
2096הקדירה אצל דופן התנור, דאז נראה כהטמנה, דהא עיקר ההיתר שיש הפסק אויר בין הקדירה
2097לדופן. וגם הדף הסותם בתנור לא יגע בקדירה מטעם זה. וכמו שכתב הטור ההטמנה שהיה הרא"ש
2098רגיל להטמין בגומא ולכסות עליה, דההיתר משום שיש הפסק בין הקדירה לדופן).
2099[894] התוס' והרא"ש והטור (שיש אויר בין
2100הדפנות לקדרה).
2101[895] לכאורה הכוונה היא בשתים:
2102(א) כיון שהקדרה עגולה והתנור מרובע,
2103אין התנור יכול לנגוע בכל דופני הקדרה מסביב.
2104(ב) כיון שהקדרה רחבה באמצעיתה, אין
2105התנור יכול לנגוע בכל גובה דופני הקדרה.
2106ולכן הוסיף בפנים סוף ס"י ((ואף אם
2107התנור הוא קטן וצר, אי אפשר שלא יהיה אויר קצת מפסיק ביניהם).
2108[896] שבפנים סוף ס"י (ויש
2109אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן המנהג). וכן הוא לעיל סי'
2110רנג ס"י (והערה 73).
2111[897] כמבואר בפנים ס"ד (מותר
2112לכפות כלי על התבשיל, כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, לפי שאין
2113זה כמטמין להחם, אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה), ושם נסמן (הערה 705).
2114[898] שם, דצריך ליזהר שלא להעמיד הקדירה אצל
2115דופן התנור.
2116[899] סוף ס"א (ויש אומרים דאפילו אם הקדירה
2117עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה, לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן המנהג).
2118וכן הוא לעיל שם ס"י (ואפילו אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות
2119סביב דופני הקדרה, אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה למעלה), וכאן בפנים סוף ס"י (ויש אומרים
2120שכל שהקדרה מגולה למעלה אין זו הטמנה).
2121[900] רמז שכג (כתב ראבי"ה, אבל
2122היכא דאיכא גחלים לוחשות סביב הקדרה, אין לישראל ליטול ולסלק הקדרה, מפני שמחתה ומבעיר
2123את העליונות ומכבה את התחתונות).
2124[901] סי' רנג סקי"ח (אבל
2125אם הגחלים מונחים סביב הקדירה, כתב המרדכי פ"ד דשבת, דאסור לישראל להסירו משום
2126שמחתה ומבעיר העליונות ומכבה התחתונות ... וכן כתב בשארית יוסף בביאור המרדכי).
2127[902] הובא בחדושי אנשי שם
2128רמז רצט ס"ק ז (והג"ה מדבר שיש סביב הדפנות כל כך שאי אפשר להזיז הקדירה
2129שלא יזיז הגחלים). הרי שהתירו בזה משום הטמנה (ולא אסרו אלא משום שבנטילת הקדירה
2130הוא מחתה הגחלים).
2131[903] שאם אין דופנותיה טמונים
2132עד שאי אפשר לסלקה שלא יחתה בגחלים, לא היו אוסרים משום מבעיר ומכבה, דלא הוי פסיק
2133רישיה.
2134[904] "רק שיהיה לו מקום
2135לתפוש הקדרה".
2136[905] אלא מפני שמבעיר ומכבה,
2137כדלעיל סי' רנג ס"י (שאז אסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת,
2138לפי שעל ידי נטילת הקדרה הוא מחתה את הגחלים העליונות ונופלות על התחתונות ומכבות
2139אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה).
2140[906] "לא יפה עושים שבימות החורף לוקחים
2141כלי בתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צנתו בתוכו, ואחר כך שותין
2142המשקה, שזהו דרך הטמנה ממש, כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסורה". אף שבודאי
2143מיירי שכשתוחבין את הכלי עם המשקה הצונן לתוך הכלי עם המים החמים, פיו העליון
2144מגולה.
2145[907] מה שכתב הט"ז שם בסי' רנח (ב"י
2146כתב הטעם, שהרי אין הקדירה חמה מוספת הבל, אדרבה חומה מתמעט והולך עכ"ל. ונראה
2147לי שאין בכלל זה אלא מה שרוצה להטמין לשעות הרבה, שאפשר שתתקרר הקדירה קודם כלות הזמן
2148ההוא, אבל אם רוצה להטמין לשעה מועטת וליקחו משם בעוד הקדירה חמה, אסור, דהוי דבר
2149המוסיף הבל).
2150וכן הוא במהדורא בתרא בסופו (ומה שכתב הט"ז סי'
2151רנ"ח לחלק בין לשעות הרבה כו', היא סברא הפוכה ממש מהירושלמי ... וגם הדבר תמוה
2152מצד עצמו).
2153[908] בטור שם (כלי שיש בו תבשיל קר אסור ליתנו
2154על גבי קדרה הטמונה כדי להתחמם, אם הקדרה חמה בענין שהעליון יכול להתבשל, ואם אינו
2155יכול להתבשל, מותר), ובשו"ע שם סי"ז (אסור ליתן צונן (על המיחם), אפילו להפשיר,
2156כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שיהיה יד סולדת
2157בו .. ואם אינו חם כל כך, מותר).
2158וכן הוא לקמן שם סכ"ט (אסור ליתן צונן על המיחם אפילו להפשיר,
2159כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה הצונן מונח עליו הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שתהא
2160היד סולדת בו ... אבל אם אינו חם כל כך, מותר).
2161הרי מיירי בכל זה כשאינו נותנו שם אלא לזמן מועט להפשיר, ולא
2162אסרו אלא אם יכול להשאירו שם ויבוא לידי בישול, משא"כ אם אינו חם כל כך,
2163מותר, ואין אוסרים משום הטמנה.
2164[909] כג, ב ד"ה אמר (להטמין את הצונן כדי
2165לחממו, אף על פי שהוא מטמין בדבר שאינו מוסיף הבל).
2166[910] היינו כיון שכתב בתחלת
2167דבריו, שאפילו "אין הקדירה חמה מוספת הבל אדרבה חומה מתמעט והולך", מכל
2168מקום אם נותנו שם לזמן מועט, אין להתיר משום שהולך ומתקרר.
2169לכן הוצרך הט"ז בסוף דבריו שם לבאר
2170את טעם היתר מיחם על גבי מיחם (ועיקר טעם ההיתר כאן, כיון שאינו טמון בתוכו ממש,
2171רק מונח עליו).
2172[911] סוף ס"א (וכל זה בענין שהה, שהקדירה
2173יושבת על כסא של ברזל או על גבי אבנים, ואינה נוגעת בגחלים. אבל הטמנה על גבי גחלים,
2174לדברי הכל אסור), וכדלעיל בקונטרס אחרון הקודם (והערות 793-794).
2175[912] סוד"ה ומ"ש רבנו לחלק, שעל
2176מ"ש באור זרוע ח"ב סי' ח (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושין בערב
2177שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים מבית הכנסת), כתב הב"י (ומשמע
2178מלשונו ששולי הקדרה נוגעים בגחלים ואפילו הכי שרי משום דסבירא ליה כרש"י וראבי"ה,
2179ואם כן ליתיה לההוא דינא לדעת כל הני רבוותא דפליגי ארש"י).
2180[913] אות ג (דהא לא מיקרי הטמנה אלא
2181כשמכסהו למעלה כמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ז, אבל בכהאי גוונא לא מיקרי הטמנה, לכן
2182נראה לי דמשום זה אין לדחות דברי אור זרוע).
2183[914] קונטרס אחרון סק"ב (והערה 802).
2184[915] להטור ושו"ע.
2185[916] בסופו (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת
2186הבל אדרבא חומה מתמעט והולך).
2187וכדלעיל בקונטרס אחרון הקודם (והערה 840), ולקמן סי' רנח בקונטרס אחרון (והערה 929), דאזלי לשיטתייהו שאף שהקדרה מגולה
2188למעלה מיקרי הטמנה, והותרה רק מטעם שאין הקדרה נקראת דבר המוסיף הבל.
2189[917] קונטרס אחרון סק"ב ד"ה אבל
2190בשבת (בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו).
2191[918] לח, סוע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו
2192סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת).
2193[919] לט, רע"ב (ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי
2194להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום).
2195וכן הוא לקמן סי' שכו ס"ג (שמים הללו נטמנו בתוך האמה של
2196חמי טביא, שהן נקראים דבר המוסיף הבל).
2197[920] וכן נתבאר לקמן במהדורא בתרא ס"י ד"ה
2198והנה לרמב"ן (ואמה דטבריה היינו טעמא משום דהוה ככלי ראשון שעל גבי האור, מאחר
2199שאינה מצטננת לעולם משום שמחוברת למקורה).
2200[921] מ, ב (א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת
2201נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי, ואמר לי טול בכלי שני
2202ותן).
2203[922] וכן הוא לקמן סי' שיח סכ"ג (מותר להעמיד
2204קיתון של מים או של שאר משקין צוננים בתוך כלי שני שיש בו מים חמין (ואפילו להטמינו
2205כולו בתוכה, שמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל כמו שנתבאר בסי' רנ"ז,
2206והחמין הן נקראים דבר שאינו מוסיף הבל כמ"ש בסי' רנ"ח)).
2207[923] "אבל כלי שני, אף על גב דיד סולדת
2208בו, מותר, שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר".
2209וכן הוא לקמן סי' שיח סי"ט (משא"כ בכלי שני, שאין
2210דופנותיו חמין והולך ומתקרר).