Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארנח מותר להשים בערב שבת דבר קר על דבר חמה
ובו סעיף אחד
א מותר
ובו סעיף אחד
א מותר
ב(א) להטמין מבעוד יום, בין תבשיל חם בין תבשיל קר, על גבי קדרה רותחת, ואין זה
גכמטמין על גבי דבר המוסיף הבל שאסור אפילו מבעוד יום,
דלפי שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט:
הקונטרס אחרון
(א) להטמין כו'.
(א) להטמין כו'.
ועיין
זבמה שנתבאר בסימן רנ"ז דהטור ושו"ע לשיטתייהו אזלי, שאף
חשהקדרה מגולה מיקרי הטמנה, ולכן הוצרך הב"י
טלפרש שאין הקדרה מוספת הבל.
יומכל מקום הדין דין אמת אף לדידן דקיימא לן
יאדכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה, כמ"ש רמ"א סי' רנ"ג
יבוהט"ז כאן,
יגוכן דעת הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"ד, וכגון שהיא טמונה למעלה.
ידולאפוקי מדברי הרב רבינו יונה שהביא הר"ן שפירש ההיא דכוזא כו' בכהאי גוונא
טוולאיסור. אלא סבירא לן בההיא
טזכפירוש התוס'
יזורא"ש
יחוטור ושו"ע בסי' שי"ח.
יט(ובהא אתי שפיר מה שנוהגין להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה
כקטנה תוך גדולה אע"ג דהוה ליה הטמנה ממש. עיין סי' שכ"ו).
כאולא העתקתי מה שכתב המג"א כאן,
כבמשום דבהדיא מבואר בשו"ע סי' שי"ח ס"ח שהכריע להקל דלא דמי לכירה, כמו שכתב
כגהמג"א עצמו שם, עיין שם בס"ק כ"ו,
כדדאף במיחם על גבי מיחם שיש תבשיל ורוטב בהעליון, דבכהאי גוונא מיירי הכא והתם
כהבס"ז,
כונקטינן נמי כדברי המיקל, עיין במה שנתבאר בסי' רנ"ג
כזודו"ק:
כח[924]
כטכנראה צ"ל: קדרה. וכ"ה בשו"ע ובלבוש.
ל[925] לתוכן סימן זה ראה נימוקי
לאשבת. ביאורי השלחן. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.
לב[926]
לגטור ושו"ע ס"א (מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה
לדחמה, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל). משא"כ בשבת, יתבאר לקמן סי' שיח
להסי"ד-טו (כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו, מותר להניחו בשבת על גבי קדרה הטמונה
לובבגדים כדי שישמור חומו ולא יצטנן ... אבל אסור להטמינו תחת הבגדים ... אבל אין מניחין
לזכלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך עד שתהא היד סולדת בו על גבי קדרה שהיא חמה כל כך שהעליון
לחיכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בו). והיינו שאסור להניח עליו תבשיל קר משום
לטבישול, ואסור להטמין עליו תבשיל חם משום הטמנה בשבת, ושם נסמן (הערות קמב-ד).
מ[927]
מאב"י סוף הסימן (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה
מבמתמעט והולך). לבוש סוף ס"א. ט"ז סק"א.
מגוכדלעיל סי' רנז ס"י (מותר להעמידה
מדבתוך הכירה שנתבשלה שם להטמינה שם בדבר שאינו מוסיף הבל. ואף על פי ששולי הכירה שהקדרה
מהעומדת שם הם חמין מאד, מכל מקום כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל שעה
מוהיא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינו דומה לפסולת של זיתים וכיוצא
מזבהם שהם מוסיפים הבל מעצמם), ושם נסמן (הערה 747).
מחאמנם יש הפרש בין ההלכה בטור
מטושו"ע, שכתבו סתם "להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה",
נולא הזכירו כאמור כאן "להטמין מבעוד יום ... על גבי קדרה רותחת".
נאוטעם החילוק נתבאר בקונטרס אחרון (דהטור
נבושו"ע לשיטתייהו אזלי, שאף שהקדרה מגולה מיקרי הטמנה, ולכן הוצרך הב"י
נגלפרש שאין הקדרה מוספת הבל). וכן הוא בפרמ"ג משב"ז (הב"י לשיטתיה דנוגע
נדבמקצת בגחלים או במוסיף הבל הוה הטמנה ... משום הכי הוצרך לטעם דמתקרר).
נהמשא"כ "לדידן דקיימא לן
נודכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה", כדלעיל סי' רנג ס"י וסי' רנז סוף
נזס"י (ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן המנהג), לא חשיב
נחהטמנה מה שמניח הכלי הצונן על גבי הקדרה החמה, אף אם הקדרה החמה
נטהיתה נחשבת למוסיף הבל.
סולכן נתבארה כאן ההלכה באופן שהקדרה העליונה
סא"טמונה" בבגדים (מותר להטמין), ומכל מקום אינה נחשבת טמונה בדבר המוסיף
סבהבל "לפי שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט".
סגוכן מותר מטעם זה להטמין את הקדרה
סדהעליונה בתוך הקדרה התחתונה, כמבואר בקונטרס אחרון (ובהא אתי שפיר מה
סהשנוהגין להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה קטנה תוך גדולה אע"ג דהוה ליה
סוהטמנה ממש), ושם נסמן (הערה 941).
סז*
סחכל הדברים האלה הם לפי האמור כאן, שמה
סטשכתב הטור "שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל", הוא כפירוש הב"י (שהרי
עאין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה מתמעט והולך).
עאאמנם מקורו של הטור הוא ברמב"ם
עבפ"ד ה"ו (מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם ... ואינו כטומן בדבר
עגהמוסיף), שנתבאר פירושו בקונטרס אחרון (דכשהקדרה מגולה למעלה
עדלא מיקרי הטמנה ... וכן דעת הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"ד).
עהועל פי זה נתבאר לקמן במהדורא בתרא
עוס"ח (בהרמב"ם שממנו לקוחים דברי הטור, אי אפשר לפרש ... ולפי מה
עזשנתבאר אתי שפיר, דסלקא דעתך אמינא מאחר שהקדרה מוספת הבל כקרקע הכירה גרופה ... קמ"ל
עחדלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי גוונא). והטעם דלא מיקרי הטמנה נתבאר שם
עטס"ג ד"ה ומיהו (לא קשה מידי להרשב"א, מהא דמניחים מיחם
פעל גבי מיחם, ולא דמי לעל גבי גחלים וגפת שאסור משום הטמנה במקצת, דיש לומר דסבירא
פאליה דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ). ושם ס"ב (ומה שכתב הטור ... רוצה
פבלומר ... וקרקע הכירה אינו ראוי להטמנה ואין לגזור בו).
פגאמנם לדידן, דקיי"ל שהטמנה במקצת
פדאינה הטמנה, וכל האיסור כאן הוא מחמת ש"מטמינים" התבשיל מבעוד יום על
פהגבי הקדרה הרותחת. בזה זקוקים אנו לטעם ההיתר "לפי שאין הקדרה
פוהרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט".
פז[928] תוכן המשך הדברים בקונטרס
פחאחרון זה:
פטבפנים
צנתבאר שמותר "להטמין" מבעוד יום על גבי קדרה רותחת, "לפי שאין
צאהקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט", כמבואר בטור
צבושו"ע.
צגאלא
צדשהטור ושו"ע הסוברים שהטמנה במקצת שמה הטמנה, הוזקקו לטעם זה אף כשהקדרה
צההעליונה מגולה, אבל לדידן לא זקןקים לטעם זה אלא כשהיא טמונה למעלה. ולא
צוקיי"ל כרבינו יונה שאוסר בזה.
צזוכן
צחמותר מטעם זה להטמין קדרה קטנה בתוך גדולה, מבעוד יום.
צטוכשאינו
ק"מטמין" למעלה, מותר אף כשהקדרה התחתונה עומדת על האש.
קאלכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות
קבוביאורים (ירושלים) חי"ב ע' עט ואילך. נימוקי שבת ע' תצ ואילך. כנישתא דבי רב
קגע' תמד ואילך. ביאורי השלחן ע' קע.
קד[929] סברתם דבנוגעת בגחלים מיקרי הטמנה אף
קהכשקדרה מגולה למעלה, נתבארה לעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק ב (והערות 793-794), וס"ק ג (והערה 911).
קווזה שהתירו כאן קדרה על גבי קדרה מטעם שאין הקדרה התחתונה
קזמוספת הבל, נתבאר לעיל שם ס"ק ב (והערה 840), וס"ק ג (והערה 916).
קח[930] סוף הסימן (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה
קטמוספת הבל אדרבא חומה מתמעט והולך).
קי[931] כדלעיל סי' רנג סוף ס"י וסי' רנז
קיאסוף ס"י (ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן המנהג).
קיב[932] סוף ס"א (ויש אומרים דאפילו אם
קיגהקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה, לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן
קידהמנהג).
קיה[933] בסופו (ועיקר טעם ההיתר כאן, כיון שאינו
קיוטמון בתוכו ממש רק מונח עליו).
קיז[934] ברמב"ם שם (מניחין מיחם
קיחעל גבי מיחם בשבת ... שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם כדי
קיטשיהיו עומדין בחמימותן, מותר. אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת
קכשהרי מוליך בו חום בשבת, ואם הניחו מבערב מותר, ואינו כטומן בדבר המוסיף). והיינו
קכאשעמידתה על גבי מיחם אינה נחשבת הטמנה, הן בשבת והן בערב שבת. אלא שבשבת אסור
קכבלהניח צונן על גבי חם משום איסור בישול בשבת.
קכגובמ"מ שם (זה פשוט, שאם היה זה כטומן בדבר המוסיף, ודאי בשבת
קכדהיה אסור אפילו בדבר חם, כמו שנתבאר שאסור להטמין דבר חם בשבת אפילו באינו מוסיף).
קכהאלא ודאי אין בו משום הטמנה, רק משום מבשל כשמעמיד צונן על גבי חם.
קכו[935] מכל מקום גם לדידן זקוקים אנו לטעם זה
קכז(שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט),
קכחכדי להתיר אף אם היא "טמונה" למעלה. וכאמור כאן בפנים, שמטעם זה "מותר
קכטלהטמין מבעוד יום ... על גבי קדרה רותחת".
קל[936] על הא דאמרינן מח, א (רבה ורבי זירא איקלעו
קלאלבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (מיחם של חמין, והכוזא
קלבהיתה מלאה צונן, רש"י), נזהיה (גער בו, רש"י) רבה ... אולודי קא מוליד),
קלגכתב הר"ן רפ"ד כב, א (וה"ר יונה ... פירש ז"ל, דהנחת כוזא אפומא
קלדדקומקומא – כדי להטמין שניהם בדבר שאינו מוסיף הוה, וכגון שכסה הקומקום מבעוד יום ומותר
קלהלגלותו ולכסותו בשבת כדאיתא לקמן, והיה רוצה להטמין הכוזא בשבת אפומא דקומקומא דקי"ל
קלומותר להטמין את הצונן, והוה סלקא דעתא דר' זירא דאפילו על גבי מיחם שרי, ורבה אסר דלא
קלזהתירו אלא במטמין בדבר שאינו מוסיף, אבל על גבי מיחם אסור, מפני שתוספת חום המיחם ניכר
קלחבכסוי, ואף על פי שהוא מצד עצמו אינו מוסיף, הוה ליה כמטמין בדבר המוסיף).
קלטולפי המובא ממנו בר"ן, פירש רבינו
קמדבריו, שלדעת רבינו יונה, הקומקום החם נחשב דבר המוסיף הבל, ולכן אסור להטמין על
קמאגביו. ואשר לא קיי"ל כוותיה בזה.
קמבוכן נתפרש בסי' הקודם בקונטרס אחרון
קמגס"ק ב ד"ה אבל להרב רבינו יונה שבר"ן (גבי כוזא אפומא דקומקומא
קמדפירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל ... אבל הרא"ש וטור לא סבירא
קמהלהו כהרב רבינו יונה בהא).
קמו*
קמזאמנם אחר כך הגיעו לידי רבינו חדושי
קמחהרשב"א לשבת, בהם העתיק את דברי רבינו יונה הנ"ל, והוסיף עליהם ביאור (ונראין
קמטדבריו דכל שהוא מוליד חום בדרך הטמנה על גבי דבר חם, כמטמין את הצונן על גבי מיחם,
קנאסור). והיינו שאין
קנאלקומקומא דין "מוסיף הבל" לאסור אף קודם השבת, אלא שאם מטמין עליה בשבת
קנבדבר צונן, דינו כמטמין בשבת דבר חם בדבר שאינו מוסיף הבל.
קנגועל פי זה הוסיף רבינו אחר כך הגהה, לעיל שם קונטרס אחרון
קנדס"ק א (עיין שם במקור הדין ברשב"א דלא קשיא מידי), ושם נסמן (הערה 778),
קנהוכן הוא לקמן במהדורא בתרא ס"ג ד"ה ואתי שפיר (דלא אסור להפשיר בכהאי גוונא
קנואלא בשבת), וד"ה והא דהסכים (הרשב"א פ"ג ... לפירוש הרב רבינו יונה ריש פ"ד ... דבכהאי גוונא לא התירו
קנזלהטמין הצונן), וד"ה והנכון (וגבי כוזא אפומא דקומקומא, עיקר האיסור הוא משום
קנחהולדת חום בדרך הטמנה דוקא, כמו שכתב הרשב"א פ"ג גבי פנאד"ש, ורוצה
קנטלומר דהטמנה בדבר שאינו מוסיף לא התירו בצונן בכהאי גוונא דמוליד חום, אלא במשמר החום
קסבמיחם על גבי מיחם, או להפג צינה בצונן שאינו מוליד חום כלל, אבל לא במוליד חום, אף
קסאדלא מקרי מוסיף הבל ממש).
קסבולפי זה יוצא, שהאמור כאן (מותר להטמין
קסגמבעוד יום ... על גבי קדרה רותחת, ואין זה כמטמין על גבי דבר המוסיף הבל), הוא
קסדלדברי הכל.
קסהולפום ריהטא הי' אפשר לומר לפי זה
קסודקיי"ל כרבי יונה.
קסזואף שפוסק לקמן סי' שיח סכ"ג (מותר
קסחלהעמיד קיתון של מים, או של שאר משקין, צוננים, בתוך כלי שני שיש בו מים חמין (ואפילו
קסטלהטמינו כולו בתוכה. שמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כמו שנתבאר בסי'
קערנ"ז, והחמין הן נקראים דבר שאינו מוסיף הבל כמ"ש בסי' רנ"ח)).
קעאלכאורה הי' אפשר לומר, דהיינו רק לפי מה שהבין רבינו בתחלה
קעבבדעת רבינו יונה, שקדרה רותחת יש לה דין "מוסיף הבל", ודלא קיי"ל
קעגכוותיה. משא"כ לפי מסקנתו בהבנת דעת רבינו יונה, שיש לזה דין הטמנת דבר חם
קעדבשבת, אולי הי' אפשר דקיי"ל בזה כרבי יונה, שגם זה אסור.
קעהאמנם במהדורא בתרא שם בא רק לבאר את דעות הפוסקים בזה, וגם את
קעודעת רבינו יונה שברשב"א. אבל למעשה קיי"ל כתוס' ורא"ש וטור
קעזושו"ע שמפרשים את המעשה דכוזא באופן אחר (דלא כרבינו יונה), כדלקמן שם
קעחס"ח ד"ה והשתא (הטור לא הזכיר כלל שנותן תחת הבגדים, כפירוש
קעטהרב רבינו יונה ...
קפגם הרא"ש לא הזכיר רק פירוש ר"י בההיא דכוזא כו', וגם הטור נמשך אחריו בסי'
קפאשי"ח, ובנוסחאות אחרות גם בסי' זה כמו שכתב ב"י. וכל שכן בהרמב"ם ...
קפבאי אפשר לפרש כלל כפירוש הרב רבינו יונה).
קפגונפקא מינה מכל זה לענין חימום בקבוק חלב צונן בשבת בשביל
קפדתינוק, בתוך כלי שני של מים חמים, דלא קיי"ל בזה כרבינו יונה, אלא כדלקמן סי'
קפהשיח סכ"ג (ואפילו להטמינו כולו בתוכה).
קפווראה שבת כהלכה פי"א סל"א וסל"ט, והערה עה,
קפזוביאורים יח.
קפח[937] שחששו של רבה בכוזא דמיא
קפטאפומא דקומקומא, אינו משום הטמנה, אלא משום חשש בישול, וכדלקמן סי' שיח סכ"ט
קצ(אסור ליתן צונן על המיחם, אפילו להפשיר, כל שהמיחם חם כל כך
קצאשאילו היה הצונן מונח עליו הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שתהא היד סולדת בו),
קצבושם נסמן (הערה רמו).
קצג[938] שם ד"ה מאי שנא ממיחם (ונראה לרשב"א
קצדדהא דשרינן לתת קיתון של מים כנגד המדורה, היינו ברחוק מן המדורה, שלעולם לא יוכל לבא
קצהלידי בשול, אבל בקרוב אסור אפילו להפשיר, דילמא משתלי ואתי להניחן שם עד שיתבשל. ולהכי
קצומסיק הכא דאסור). הרי שלא פירשו במעשה דכוזא הנ"ל כפירוש רבינו יונה, אלא
קצזשאסור להפשיר, שמא יניחם עד שיתבשלו.
קצח[939] שם פ"ד סי' ג (ורבי
קצטזירא הוה בעי למישרי משום שלא נתנו שם אלא להפשיר, כדתניא לעיל (מ, ב) נותן אדם קיתון
רשל מים כנגד המדורה לא בשביל שיחומו אלא בשביל שתפיג צינתן. ורבה אסיר ליה משום דלא
ראשרינן לעיל אלא ברחוק מן המדורה כדפרישית לעיל [פ"ג ס"י], אבל הכא שהיו ראוין
רבלהתבשל, אפילו לפשר אסור). הרי שלא פירש במעשה דכוזא הנ"ל כפירוש רבינו יונה, אלא
רגשאסור להפשיר שמא יניחם עד שיתבשלו.
רד[940] סי"ז (אפילו להפשיר,
רהכל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שיהיה יד סולדת
רובו. שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה).
רז*
רחההוכחה ש"הרא"ש וטור לא סבירא
רטלהו כהרב רבינו יונה, הובאה גם לעיל בקונטרס אחרון לסי' רנז ס"ק ב (אבל
ריהרא"ש וטור לא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומא, כמ"ש
ריאסוף סי' רנ"ח ושי"ח).
ריבאלא דלעיל שם מיירי בביאור שיטת הרא"ש והטור בלבד (ולכן
ריגהביא גם מהטור סוס"י רנח). משא"כ כאן מביא גם מהתוס' והשו"ע (ולכן
רידלא הביא אלא מסי' שיח, ששם נפסק כן בשו"ע).
ריה[941] לפי מה שנתבאר כאן
ריו"שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל" (דלא כרבי יונה). אם כן אתי שפיר מה
ריזשנוהגין להטמין מבעוד יום בקדרה רותחת מבעוד יום.
ריחמשא"כ בשבת אסור משום איסור בישול
ריטבקדרה גדולה הרותחת, כדלקמן סי' שיח סכ"ג (מותר להעמיד קיתון של
רכמים, או של שאר משקין, צוננים, בתוך כלי שני שיש בו מים חמין ... אבל בכלי ראשון
רכאאסור להעמידו).
רכב[942] ס"ג (אמת המים של חמי טבריא, אסור
רכגלהמשיך לתוכה אפילו מבעוד יום סילון של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים
רכדלעוקא שבקרקע, ועושין כן כדי שיתחממו מים הללו שבסילון בעברם דרך האמה של חמין, והרי
רכהזו כעין הטמנה בדבר המוסיף הבל, שמים הללו נטמנו בתוך האמה של חמי טבריא שהן
רכונקראים דבר המוסיף הבל).
רכזוהוא מטעם האמור בסימן הקודם סוף קונטרס אחרון ס"ק ג (ואמת
רכחהחמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף כדמוכח במשנה וגמרא, היינו כשהיא במקום הילוכה,
רכטשאינה מתקררת לעולם).
רלולכן אסור "להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה קטנה
רלאתוך גדולה" העומדת על האש (באופן המותר מטעם איסור שהייה). דהוי הטמנה בדבר
רלבהמוסיף הבל.
רלגולא התירו אלא הטמנה בקדרה הרותחת שאינה על האש, "שהרי
רלדחומה הולך ומתמעט".
רלהומה שהתירו לעיל סי' רנג ס"ח (ואפילו
רלואם לא נתן אלא חתיכה אחת חיה בקדרה שהתחילה כבר להתבשל, מותר), ואין
רלזחוששים בזה להטמנת התבשיל בכלי ראשון. נתבאר לקמן במהדורא בתרא ס"ז (דהתם לא מיקרי
רלחהטמנה כלל ... לא דמי לרמץ שמכוסה וטמון לגמרי ... והיינו טעמא נמי דגרמא חייא שפיר
רלטדמי ליתן ברוטב רותח).
רמונפקא מכל זה לענין איסור הטמנת מאכל
רמאעטוף בפלסטיק או נייר כסף בתוך חמין שבקדרה העומדת על האש, שדינה כהטמנת "מיני
רמבעיסה בקדרה קטנה תוך גדולה" שעל האש; אלא אם כן יש נקבים בעטיפה, שאז דינו
רמגכנתינת חתיכת בשר חיה בקדרה שהתחילה להתבשל, ד"לא מיקרי הטמנה כלל".
רמדוראה קובץ הערות וביאורים הערה 13.
רמהנימוקי שבת. כנישתא דבי רב. שבת כהלכה פי"א ביאורים יב, ד"ה אלא, ואות יד.
רמווראה עוד שם, הערה נה.
רמז[943] "ואם הקדירה התחתונה עומדת על גבי
רמחהאש, יש לה דין (שהייה) [הטמנה]".
רמט[944] "להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על
רנגבי מיחם שעל האש, יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה, וכל דבר שמותר להניחו כנגד
רנאהמדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון שיבש, מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש".
רנבוכן הוא לעיל סי' רנג
רנגסכ"ו (מותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין הטמונה על גבי האש ...
רנדואין חוששין לחיתוי בגחלים, כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים).
רנהוהיינו שכל הדיון הוא לענין איסור בישול
רנוולענין איסור שהייה וחזרה. אבל לדברי הכל אין בו איסור הטמנה, כי נגיעת הקדרה
רנזהעליונה בקדרה התחתונה שעל האש, אינה חשובה הטמנה בדבר המוסיף הבל, כי הטמנה במקצת
רנחאינה הטמנה.
רנטולדעת הסוברים שהטמנה במקצת שמה הטמנה,
רסכבר הובא לעיל (הערה 927),
רסאמה שנתבאר במהדורא בתרא לפי דעת הרשב"א והטור (דלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי
רסבגוונא ... דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ ... ואין לגזור
רסגבו).
רסדומטעמים אלו, גם הכסא שעל הגחלים אינו
רסהנחשב הטמנה במקצת לכל הדעות, כדלעיל סי' רנז ס"י (אינה נוגעת בגחלים כלל,
רסוכגון שיושבת על גבי כסא של ברזל, או שתלויה על גבי אבנים), אף שהוא מתחמם מהגחלים
רסזשתחתיו.
רסחוראה תהלה לדוד סי' רנז ס"ק ט וסי'
רסטרנח. בדי השלחן סי' עא ס"ק כט. נימוקי שבת. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.
רעלעיל הערה 941.
רעא[945] "כיון שהקדירה מפסקת, לא דמי לכירה,
רעבדהתם הקדירה עומדת על גבי האש ממש (מ"מ פכ"ב)".
רעג[946] "יש
רעדמפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה, אפילו כלי התחתון על
רעההאש שרי. ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש, לעולם אסור".
רעו[947] סכ"ו (מותר ליתן תבשיל בשבת על פי
רעזקדרת חמין הטמונה על גבי האש (שבכירה), ע"ד שיתבאר בסי' רנ"ז, אף על פי שהיד
רעחסולדת שם, ואין חוששין לחיתוי בגחלים, כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים),
רעטובקונטרס אחרון שם ס"ק י (ואיך שיהיה, מכל מקום, לפי מה שהעלה
רפהמג"א שם להקל בין בתבשיל קר בין בתבשיל חם).
רפאומיירי שהקדרה התחתונה טמונה על גבי האש באופן המותר, כנסמן
רפבלעיל שם (הערה 216); שהרי אסור להטמין קדרה על גבי האש.