Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארס דיני הכנסת שבת
ובו ה' סעיפים
א מצוה
ובו ה' סעיפים
א מצוה
בלרחוץ
גכל גופו
דלכתחלה בערב שבת בחמין מפני כבוד השבת. ואם אי אפשר לו, ירחץ פניו ידיו ורגליו
הבחמין.
וומכל מקום אין רחיצה זו חובה גמורה,
זאלא המקיימה מקבל עליה שכר ושאינו מקיימה אינו נענש עליה.
חומצוה לחוף הראש
טולגלח הצפרנים
יבכל ערב שבת. ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן,
יאשלא יכנס לשבת כשהוא מנוול.
יבומצוה מן המובחר לגלח בערב שבת ממש, ולא קודם לכן, כדי שיהא
יגניכר שעושה לכבוד השבת.
ידואם אין לו פנאי בערב שבת מחמת טורח צרכי שבת, יגלח ביום ה', שכל מה שאפשר לקרב
טוהגילוח ליום השבת, יש לו לקרב, כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבודו.
טזונוהגין בקצת מקומות שלא להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת,
יזמפני חשש סכנה, כי כן הזהיר רבינו יהודה החסיד:
יחב יש נזהרין שלא לקצוץ צפרני הידים
יטוהרגלים ביום אחד, מפני חשש סכנה.
כויש נזהרין שלא לקוץ אלא בערב שבת או בערב יום טוב, וקוצצין מן
כאהרגלים ביום ה' ומן הידים בערב שבת, אבל בשאר הימים אין קוצצין כלל,
כבמטעם הידוע להם.
כגויש מקפידים שלא ליטול צפרנים ביום ה', מפני (א) שהצפרנים
כדמתחילין לחזור ולצמוח ביום ג' לגילוחן, ואינם רוצים שיהיה זה בשבת:
כהג יש מקפידים שלא ליטול הצפרנים כסדרן
כואצבע אחר אצבע הסמוכה לה,
כזמפני שקשה לשכחה ולקבור בנים ולעניות,
כחאלא מפסיקים בין אצבע לאצבע באצבע אחרת שאינה סמוכה לה. ומתחילין ליטול בשמאל
כטבקמיצה, דהיינו באצבע רביעית הסמוכה לזרת, ובימין באצבע,דהיינו אצבע שנייה הסמוכה
ללגודל, ונמצא הסימן לסדרן בדאג"ה בימין ובשמאל דבהג"א.
לאויש מלעיגים על זה.
לבומכל מקום טוב ליזהר לכתחלה:
לגד השורף צפרנים חסיד, קוברן צדיק, זורקן
לדרשע, שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ולדה.
להאבל מותר לזורקן בבית המדרש וכיוצא בו, מקום שאין נשים מצויות לעבור שם. ואין לחוש
לושמא יכבדו אותו מקום וישליכו הצפרנים החוצה ותעבור אשה עוברה עליהן. לפי שאף אם
לזתעבור עליהן לא יזיקו לה כלום, שאינן מזיקות אלא כשהן באותו מקום שזרקן שם כשנטלו
לחמהאצבעות, אבל לא כשפינן משם למקום אחר:
לטה סמוך לחשכה,
מקודם בין השמשות,
מאצריך אדם לשאול לאנשי ביתו אם עשרו הפירות הצריכים לשבת, שאין מעשרים בשבת.
מבואף במדינות אלו שאין המעשרות נוהגים,
מג(ב) טוב שישאל אם הפרישו חלה,
מדשאין מפרישין חלה בשבת (ואף שחלת חוץ לארץ אוכל והולך ומשייר מעט ואחר כך מפרישה
מהמעיקר הדין, מכל מקום לכתחלה נוהגים להפרישה קודם אכילה,
מושמא ישכח אחר כך, ונמצא שאכל טבל למפרע).
מזוצריך לשאלם גם כן אם ערבו עירובי חצירות.
מחועכשיו שנוהגים לערב בערב פסח לכל השנה, אין צריך לזה.
מטוצריך להזהירם קודם בין השמשות שידליקו את הנר, ויפסקו מלעשות מלאכה.
נוכשהוא שואלם ומזהירם על דברים אלו, צריך שיאמר בלשון רכה, כדי
נאשיקבלו ממנו.
נבולא ימהר להזכירם בעוד היום גדול, שלא יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות.
נגואם אינו בביתו כשמגיע סמוך לחשכה, אלא בבית הכנסת או במקום
נדאחר, צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו:
נהקונטרס אחרון
(א) שהצפרנים כו'.
(א) שהצפרנים כו'.
נומ"ש
נזהט"ז
נחשכן הוא בגילוח שערות, הוא תמוה, שהרי המלך מסתפר בכל יום,
נטוצ"ע:
ס**(ב) טוב שישאל
סאכו'.** באמת
סבשאינו חיוב גמור, כיון דקי"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש אפילו לכתחלה.
סגוכן כתב בשו"ת כנסת יחזקאל סוף חלק אורח חיים,
סדדמהאי טעמא אין נזהרין בזה עכשיו. אבל מכל מקום טוב ליזהר, שכבר נהגו כל ישראל
סהמדורות הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אחר כך, כמ"ש הרשב"ץ
סוחלק ב' סי' רצ"[א],
סזוכן כתב מהרש"ל,
סחעיין במ"ש בסימן תנ"ז,
סטואם כן לכתחלה טוב גם כן להזהירם על זה מהאי טעמא:
ע[1180] לכללות סימן זה ראה קיצור
עאהלכות.
עב[1181] גמרא כה, ב (אמר רב נחמן בר רבא אמר רב
עגרחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית (ליל שבת, רש"י) רשות, ואני אומר מצוה). טור
עדושו"ע ס"א (מצוה לרחוץ).
עה[1182] ראב"ן סי' שמג (רחיצת ידים ורגלים
עובחמין בערב שבת מצוה, וכל שכן רחיצת כל הגוף). טור (כל גופו). רמ"א
עזס"א (כל גופו).
עחויתבאר לקמן רס"י שכו (אסרו חכמים לרחוץ כל גופו או רובו
עטבחמין ... אבל מותר לרחוץ בחמין פניו ידיו ורגליו).
פוהיינו שבגמרא שם אמרו "ידים ורגלים בחמין ערבית",
פאובראב"ן נתבאר שרחיצת כל הגוף הוא בערב שבת.
פבויתבאר לקמן סי' רסב ס"ה (וטוב ללבוש בגדי שבת
פגמיד אחר שרחץ עצמו, לכן טוב לרחוץ סמוך לערב וללבוש בגדי שבת מיד, כדי שילבוש אותם
פדסמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם).
פהוראה ס' המנהגים חב"ד ע' 25 (בערב שבת, וביום השבת בבקר,
פוטובלין במקוה).
פז[1183] ר' יהודה בר אילעי כה, ב (כך היה
פחמנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת, מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו).
פטטור (ואם אי אפשר לרחוץ כל גופו, ירחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין), ושו"ע שם (מצוה
צלרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת).
צאוראה לעיל סי' ב מהדו"ק ס"ו ומהדו"ב ס"ד (כשרוחץ
צבאו סך, ירחוץ או יסוך יד ימין תחילה, וכשרוחץ כל גופו במרחץ, ירחוץ ראשו תחילה,
צגמפני שהוא מלך על כל האיברים).
צד[1184] תוס' שם ד"ה חובה (לגבי רחיצת
צהידים [ורגלים] בחמין, דלא הוי כל כך מצוה, קרי ליה [=להדלקת הנר] חובה). רא"ש
צופ"ב סי' יח (לגבי רחיצת ידים ורגלים בחמין, דלא הוי מצוה כל כך, קרינן להו
צזחובה).
צח[1185] אור זרוע הל' ערב שבת סי' ז. (מיהו
צטמצוה היא, שמקבל עליה שכר אם קיימה, ואם חסרה אינו נדון עליה). דרכי משה
קאות א (כתב באור זרוע דמצוה לרחוץ ולחוף ראשו בערב שבת, ומקבל עליה שכר אם מקיימה,
קאאבל לא נענש עליה אם לא מקיימה).
קב[1186] שבת לא, א (אותו היום ערב שבת היה, והלל
קגחפף את ראשו). סנהדרין צה, א (ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, אבישי בן צרויה הוה
קדקא חייף רישיה). אור זרוע שם (וחפיפת הראש נמי מצוה היא בערב שבת, כדאמר גבי
קהשנים שהמרו זה עם זה, אמרו כל מי שיקניט את הלל יקח ד' מאות זוז, אותו היום ערב
קושבת הי', והי' הלל חופף את ראשו. ואמרינן בסנהדרין בחלק, גבי דוד המלך דמטא לארץ פלשתים
קזוכו', עד ההוא יומא פניא דמעלי שבתא הוי, אבישי בן צרויה הוה קא חייף ראשיה. למדנו
קחשדרכם הי' לחוף ראשם ערב שבת). מרדכי שבת רמז רפז. שו"ע ס"א (ומצוה
קטלחוף הראש).
קי[1187] רבינו יונה בס' היראה אות שט (ויטול
קיאצפרניו בכל ערב שבת). ס' חסידים סוס"י נח (טוב ליטול צפרניו בכל ערב שבת). **כל
קיבבו** סו"ס לה (שלא נזהרתי בתגלחת צפרנים בכל ערב שבת). הובא בב"י
קיגד"ה כתוב בכל בו.
קידולענין זמנו – ראה אגרות קודש חי"ח אגרת ז'לא (זמן קציצת
קיהצפרנים בערב שבת ... קודם שמו"ת .. לאחר הקריאה ... קודם הטבילה ... אחר חצות
קיו... אחר תפלת מנחה ... הוראה בזה בנוגע לפועל לא שמעתי).
קיז[1188] דרכי משה שם בשם אור זרוע (כתב באור
קיחזרוע פרק אלו מגלחין, דמצוה על האדם שהוא מגודל שער לגלח עצמו לשבת או ליום טוב).
קיט[1189] מו"ק י[ד], א (כדי שלא יכנסו
קכלרגל כשהן מנוולין). דרכי משה שם (דהא אסרו לגלח במועד כדי שלא יהא מנוול במועד
קכא(מו"ק יד, א)).
קכבוכן הוא בערב יום טוב, כדלקמן סי' תקכט ס"ב (שמצוה על האדם
קכגלגלח בערב יום טוב, כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וכן מצוה לרחוץ בחמין, ולחוף ראשו,
קכדוליטול צפרניו, בערב יום טוב כמו בערב שבת כמ"ש בסי' ר"ס).
קכה[1190] ראבי"ה סי' קצז (אבל בחמישי בשבת לא
קכוהוי יקרא דשבת). רש"ל בהגהותיו לטור, הובא בב"ח ס"א (אבל
קכזביום ה' דשבתא לא הוה יקרא דשבתא). מ"א בריש הסימן (ולא ביום חמישי,
קכחשאין ניכר שעושה לכבוד שבת). וראה מראי מקומות וציונים.
קכט[1191] ראבי"ה שם (מיהו היכא דלא אפשר לרחוץ
קלבערב שבת, כמה דמקרב לשבת טפי מעלי). רש"ל שם, הובא בב"ח שם (מיהו היכא
קלאדלא אפשר לרחוץ ולספר בערב שבת, כמה דאפשר למקרב לשבת טפי מעליא). הובא בט"ז
קלבסק"א.
קלג[1192] צוואת רבי יהודה החסיד סמ"ח (לא יגלח
קלדאדם הראש ולא הזקן בראש חודש). כנסת הגדולה (ויש נמנעים מלהסתפר ביום ו'
קלהשחל ראש חדש, ואומרים שכך נמצא באזהרות רבינו יהודה החסיד. ואני ראיתי באזהרות
קלוהנזכר שכתב דבראש חדש אסור להסתפר, אפילו בכל שאר הימים). עולת שבת
קלזסק"א (נמצא כתוב באזהרות רבינו יהודה החסיד שאסור להסתפר בראש חדש, וכתב
קלחבכנסת הגדולה, אפילו אם חל ראש חדש בערב שבת אין להסתפר, מפני הסכנה). מ"א
קלטבריש הסימן (ויש מקומות שאין מגלחים בראש חדש, אפילו חל ביום ו', כי כן צוה ר"י
קמחסיד (כנסת הגדולה)).
קמאוראה שבעים תמרים סי' נו. לקוטי שיחות חי"ג ע' 265. חכ"ג
קמבע' 397.
קמגולא נזכר כאן האמור בצוואת רבי יהודה החסיד שם (וכן לא יטול
קמדהצפרניים בראש חודש). וראה קובץ דברי תורה חי"ד ע' לח. קובץ הערות וביאורים
קמהשמ ע' לו. קיצור הלכות, מילואים ע' נד.
קמו[1193] מגיד מישרים משלי כג, ו (ולא יאות
קמזלמיקץ תרווייהו ביומא חדא). עולת שבת ס"א (מצאתי כתוב דיש סכנה מי
קמחשנוטל של ידיו ורגליו ביום אחד, ונכון ליזהר). מ"א ריש הסי' (ובמגיד מישרים
קמטבמשלי כתוב שאין לקוץ צפרני הידים והרגלים ביום אחד).
קנ[1194] מגיד מישרים שם (לית למיקץ טופרי רגלא
קנאאו בערב יום טוב או בערב שבת ... והכי אבעי למעבד, למיקץ טופרי רגלא יום ה' וטופרי
קנבידא יום ו', אבל תרוייהו בחד יומא לא, ובשאר יומי לא ליקץ לא טופרי ידא ולא טופרי
קנגרגלא). מ"א שם (ואין לקוץ אלא בערב שבת או בערב יום טוב. והנכון שיקוץ מן הרגלים
קנדביום ה' ומן הידים ביום ו', ובשאר הימים אין לקוץ כלל).
קנה[1195] ראה פרי עץ חיים שער יח פ"ג
קנו(בענין קציצת הצפרנים אמר מורי ז"ל, כי בחול יש להם הארה מצד הקליפה, אך בערב
קנזשבת אחר הטבילה הם מאירין מצד הקדושה).
קנח[1196] רש"ל בהגהותיו לטור, הובא
קנטבב"ח (לשון מהרש"ל (בהגהותיו לטור כאן) ... ובנטילת צפרנים יש טעם יפה בדבר
קסעל מה שאין נוטלין ביום ה'). מטה משה סי' תיא (מצאתי בשם ספר הגן, שהיה מקפיד
קסאליטול ביום, כי הוא מגדל בשבת. וכן ראיתי נוהגין). ט"ז סק"א (ומה שמסיים
קסבשיש טעם בנטילת צפרנים שמעתי הטעם, דדרך השערות והצפרנים המגולחים להתחיל לצמוח ביום
קסגג' שאחר הנטילה, על כן אין לעשות שיהיה זה בשבת). מ"א שם (ומטה משה כתב בשם ספר
קסדהגן, שלא ליטלן ביום ה' מפני שגדלין בשבת).
קסהולא נתפרש אם קאי גם על צפרני רגליו. ובמחצית השקל (כי צפורני
קסוהידים, להיותם גלויים ונראים, יש לחוש בהן יותר לכבוד שבת, ולקרב קציצתן ליום
קסזהשבת. גם שלא יהיו גדלים בשבת).
קסחומה שהוסיף הט"ז גם "השערות", יתבאר בקונטרס
קסטאחרון ס"ק א, שאינו כן.
קע[1197] המוסר (כלץ) פ"ד סוד ההבדלה (כיצד
קעאיקצצם, יתחיל בקמיצה ומדלג האמה, ונוטל האצבע ומדלג הגודל, ונוטל הזרת ואחר כך האמה
קעבואחר כך הגודל. והני מילי ביד שמאל, אבל בימין מתחיל בגודל ומסיים בקמיצה). אבודרהם
קעגבסופו סדר נטילת צפרנים (הנוטל צפרניו צריך ליטול אותם על זה הסדר יד ימין אגהב"ד.
קעדיד שמאל דבהג"א. ומצאתי כתוב בענין זה סימן אחר והוא קשי"א ... פירוש
קעהקמיצה שמאל. ימין אצב"ע). רמ"א ס"א (וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן.
קעוויתחיל בשמאל, בקמיצה, ובימין, באצבע. וסימן לזה, דבהג"א, בשמאלו, ובדאג"ה,
קעזבימין).
קעח[1198] אבודרהם שם (ושמעתי בשם חכמי צרפת ופרבינצה
קעטשהנוטל צפרניו כסדר קשה לעניות ולשכחה וקבור בנים. אלא נוטל אותם על הסדר שאמרנו).
קפהובא בכנסת הגדולה הגב"י.
קפא[1199] אבודרהם ורמ"א שם.
קפבוהתחיל ביד שמאל, כעין המבואר לעיל סי' ב מהדו"ק ס"ה
קפגומהדו"ב ס"ד (כשחולץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה, מפני שזהו כבודה של
קפדימין). וראה קובץ הערות וביאורים תשעט ע' 45. תשפ ע' 50. תתלד ע' 58. והנלקט
קפהבהליכות השבת, דבר הלכה סע"ג.
קפו[1200] מהר"ם בתשב"ץ סי'
קפזתקנז (הר"ם ז"ל אינו חושש ליטול צפרניו כסדר). שער הכוונות (ענין רחיצת
קפחפניו) בשם האר"י ז"ל (והיה קוצצן כסדרן, ולא היה חושש ולא מקפיד
קפטאל אותו הסדר הנזכר בספר אבודרהם), ופרי עץ חיים שם (ובענין קיצוץ הצפרנים, שכתב
קצהר"ר אבודרה"ם הסדר שלהם, לא היה חושש לזה מורי זלה"ה). ט"ז
קצאסק"ב (בתשב"ץ כתוב שמהר"מ לא דקדק בזה. וכ"כ בספר כוונת האר"י
קצבעל שם מהר"י לורי"א). מ"א סק"א (והאר"י היה מלעיג על זה,
קצגולא היה חושש לכך (הכונות). וכ"כ התשב"ץ ... בשם מהר"מ).
קצד[1201] מ"א שם (מיהו יש ליזהר לכתחלה)).
קצה[1202] נדה יז, א (ג' דברים נאמרו בצפרנים,
קצושורפן חסיד קוברן צדיק זורקן רשע). מו"ק יח, א (שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל).
קצזמ"א ריש הסי' (השורף צפרניו חסיד קוברן צדיק זורקן רשע (נדה דף י"ז)).
קצחוראה היום יום לט"ז אייר (אאמו"ר כשהי' נוטל צפרניו,
קצטהי' מערב עמהם קיסם, קודם השריפה).
ר[1203] מו"ק שם (אמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא
ראקמיה דר' יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו ... אשה בי
רבמדרשא לא שכיחא. וכי תימא זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי (ועברה עלייהו איתתא אבראי,
רגרש"י). כיון דאישתני (מההוא דוכתא דהוו מעיקרא, רש"י) אישתני (ולא מזקי,
רדרש"י)).
רה[1204] משנה שבת לד, א (ג' דברים
רוצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתם ערבתם הדליקו את הנר). טור
רזושו"ע ס"ב (כשיהיה סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה, עשרתם, ערבתם,
רחהפרשתם חלה. ויאמר להם הדליקו את הנר).
רט[1205] ב"ח סוף הסימן (שיהיה בענין שבשעה
רישידליקו הנרות עדיין הוא יום ודאי, שיהא מוסיף בו מחול על הקודש). אליה רבה
ריאס"ק יא (ומכל מקום צריך לומר מבעוד יום ודאי, ושיהיה בו מוסף מחול על הקודש).
ריב[1206] כדלקמן סי' שלט ס"ז
ריג(ואין מפרישין תרומות ומעשרות, מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן).
ריד[1207] טור ורמ"א ס"ב (ובמקום שאין מעשרין,
ריהאין צריך לומר עשרתם).
ריו[1208] מהר"ם הובא בטור (והר"מ
ריזמרוטנבורק לא היה אומר עשרתם, שאין מעשר האידנא, אלא היה אומר להם הפרשתם החלה). שו"ע
ריחשם (הפרשתם חלה).
ריט[1209] ביצה ט, א (חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר
רככך מפריש). טור ושו"ע יו"ד סי' שכג (ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה,
רכאבחוצה לארץ מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם).
רכבוכן נפסק לקמן סי' רסא ס"ב (יכול לאכול בלא הפרשת
רכגחלה, ולשייר מעט עד אחר השבת, ולהפריש מן המשוייר). סי' תמד סי"ב. סי' תנז ס"ט.
רכדסי' תקו ס"ו.
רכה[1210] כדלקמן סי' תנז סי"ב
רכו(אף על פי כן מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף, שיגעו זו בזו בתוך הכלי
רכזבשעת הפרשה, ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה, שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה
רכחשיפריש, וכן נוהגין).
רכט[1211] וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ב (שמא
רלישכח אחר כך).
רלא[1212] טור (ערבתם עירובי חצרות). **מ"א
רלב**סק"ג (ונראה לי דצריך לומר גם כן ערבתם עירובי חצרות, כמ"ש הטור, דאע"ג
רלגדמותר לערב בין השמשות, היינו משום מצוה התירו שבות, ואם כן לכתחלה יש להזהירם שלא
רלדיבואו לידי כך). ט"ז סי' רסא סק"ב (דודאי לענין אזהרה לבני ביתו צריך
רלהלהזכיר עירובי חצרות עם חשיכה, אף על גב דגם אחר כך בספק חשיכה יוכל לערב עירובי
רלוחצרות, מכל מקום, כיון דבעירובי תחומין אסור אחר כך, יזכיר גם עירובי חצרות בעת ההיא).
רלזוהיינו כדלקמן סי' רסא ס"ב (מותר לערב עירובי
רלחחצרות בבין השמשות, אם לא עירב מבעוד יום).
רלט[1213] ב"ח ס"ב (מיהו עכשיו שאין
רמנוהגין לערב עירובי חצרות כי אם בערב פסח על כל השנה, אין צריך לומר ערבתם). הובא
רמאבעולת שבת ס"ק ב.
רמבוכדלקמן סי' שסח ס"ד (נהגו במדינות אלו לעשות העירוב בערב
רמגפסח מחלת מצה שאינה ממהרת להתעפש, ועוד שיכולין לשומרה בימי הפסח ויכולין לשמור העירוב
רמדכל השנה, וזה טוב יותר מלערב כל ערב שבת).
רמה[1214] משנה שם (הדליקו את הנר). טור
רמוושו"ע שם (כשיהיה סמוך לחשיכה, ישאל לאנשי ביתו ... ויאמר להם הדליקו את הנר).
רמזוראה לקמן בסדר הכנסת שבת ס"ז (ורבתה המכשלה מאד בנשים
רמחלהדליק נר שבת אחר השקיעה, וגם באנשים עמי הארץ וקלי הדעת במלאכות אחרות, צריך להודיעם
רמטשהוא איסור גמור של תורה, ולהוכיחם בדברים רכים וקשים, אולי ישמעו לו).
רנ[1215] מ"א סק"ג (והוא הדין שיזהירם
רנאשיפסיקו מלעשות מלאכה).
רנב[1216] גמרא שם (צריך למימרינהו בניחותא,
רנגכי היכי דליקבלינהו מיניה). טור ושו"ע שם (בלשון רכה).
רנד[1217] רש"י שם במשנה ד"ה עם חשיכה
רנה(שאם ימהר להזכירם מבעוד יום, יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות).
רנו[1218] משמעות הב"י סי' ער (ונוהגין לומר משנה במה מדליקין ... ועוד
רנזשצריך לקרותו להזכיר ג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו).
רנחוראה גם לקמן סי' רסג ס"ו (הקדמונים שהיו משגרים התינוק[ו]ת
רנטמבית הכנסת לבתיהם קודם ברכו, שיצוו להדליק).
רס[1219] לכללות קונטרס אחרון זה
רסאראה הליכות השבת ע' תקלה. כנישתא דבי רב ע' תפ.
רסב[1220] על מה שכתב הרש"ל
רסגבהגהותיו לטור (ובנטילת
רסדצפרנים יש טעם יפה בדבר על מה שאין נוטלין ביום ה'), הוסיף הט"ז שערות, וכתב
רסהבסק"א (ומה שמסיים שיש טעם בנטילת צפרנים שמעתי הטעם, דדרך השערות והצפרנים המגולחים
רסולהתחיל לצמוח ביום ג' שאחר הנטילה, על כן אין לעשות שיהיה זה בשבת).
רסז[1221] תענית יז, א (מלך מסתפר
רסחבכל יום). רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ה (המלך מסתפר בכל יום).
רסט[1222] לכללות קונטרס אחרון זה
רעראה הליכות השבת ע' תקלה. כנישתא דבי רב ע' תפב ואילך.
רעא[1223] ביצה ט, א (חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר
רעבכך מפריש). טור ושו"ע יו"ד סי' שכג (ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה,
רעגבחוצה לארץ מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם).
רעד[1224]
רעהסי' כג (טעם שאין אנו נוהגין כסתם משנה, ג' דברים צריך אדם לומר וכו' עשרתם וכו',
רעומטעם דחלת חוצה לארץ יש לה תקנה אוכל ומשייר).
רעז[1225] "ובחוצה לארץ אוכל
רעחוהולך ואחר כך מפריש. וכבר נהגו להפריש קודם אכילה ... ויש מן החכמים שנוהגין
רעטלהזהיר לנשותיהם בערב שבת עם חשכה על הפרשת חלה, לפי שאין מפרישין חלה בשבת, ומדת
רפחסידות הוא בחוצה לארץ, שהרי יכול לאכול בלא הפרשת חלה).
רפא[1226] שו"ת סוס"י נח
רפב(נהיגינן ... כמו שפסק רש"י, שצריך צירוף סל ונגיעה), והיינו אף בחוצה לארץ.
רפג[1227] סעיף יב (אף על פי כן מדת
רפדחסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף, שיגעו זו בזו בתוך הכלי בשעת הפרשה,
רפהולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה, שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש, וכן
רפונוהגין).