Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארסב לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקייה
ובו ה' סעיפים
א צריך
ובו ה' סעיפים
א צריך
באדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת.
גויציע המטות
דשיושבים עליהם.
הויתקן כל עניני הבית שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, שזהו כבוד השבת.
וונוהגין שהשלחן הוא ערוך במפה כל יום השבת לכבוד השבת, ואין
זלשנות.
חויש נוהגין להיות ב' מפות על השלחן, מלבד העליונה שעל הלחם,
טמשום שכשמנערין הפת
ינמצא השלחן מגולה:
יאב טוב לפנות קורי עכביש מהבית מבעוד יום,
יבלנקות את הבית לכבוד שבת.**
יג**
ידוטוב (א) ליזהר בסעודת הלילה שלא לזרוק דבר בבית חוץ
טולשלחן, אם אין דרכו לכבד הבית בדבר המותר
טז(עיין סי' של"ז)
יזאחר סעודה זו, שלא ינוול את הבית. אלא יזרוק על המפה שעל השלחן ואחר כך ינערה חוץ
יחלבית.
יטוכן בסעודת שחרית, אם אינו מכבדו אחר כך:
כג חייב כל אדם להשתדל שיהיו לו בגדים
כאנאים לשבת כפי יכולתו, שצריך לכבד השבת בכסות נקיה,
כבכמו שנתבאר בסי' רמ"ב.
כגובדברי קבלה
כדנאמר
כהוכבדתו מעשות דרכיך, ודרשו חכמים
כווכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, שיחליפנו באחר (שהוא נאה ממנו).
כזשהמלבוש נקרא כבוד שהוא מכבד את האדם,
כחכשבא למקום שאין מכירים אותו ורואים אותו לבוש בגדי חמודות
כטאזי הם מכבדים אותו. ואם אי אפשר לו להחליף, לפחות ישלשל בגדיו
לכלפי מטה, שיראו ארוכים, והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם
לאמן הארץ בשביל מלאכה, וכבוד שבת הוא.
לבומי שאפשר לו, טוב שיהיה לו גם טלית אחר.
לגויש אנשי מעשה מדקדקים שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול, אפילו
לדאזור ומכנסים וחלוק.
להוטוב לילך בקצת בגדי שבת כל היום עד אחר הבדלה במוצאי שבת:
לוד ילבש בגדים הנאים, וישמח בביאת שבת
לזכיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה,
לחכמו שהיו עושים גדולי החכמים, שהיו מתעטפים בבגדים נאים ואומרים באו ונצא לקראת
לטשבת המלכה,
מוהיו אומרים בואי כלה בואי כלה.
מאובקצת מקומות נוהגים לצאת מבית הכנסת לחצר ולומר כן.
מבויש נוהגין לצאת השדה:
מגה וטוב ללבוש בגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו.
מדלכן טוב לרחוץ סמוך לערב וללבוש בגדי שבת מיד,
מהכדי שילבוש אותם סמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם:
מוקונטרס אחרון
**(א) וטוב ליזהר
**(א) וטוב ליזהר
מזכו'.** בודאי
מחשאין איסור גמור בזה מדינא, כיון שמהרי"ו
מטמתיר לגמרי, כדמשמע מסתימת לשונו. וגם בדרכי משה כתב,
נואם כיונו לזה, נכון לעשותו, משמע דאין איסור מדינא. וכן משמע בהדיא בגמרא
נא(סוף פרק כ"א) דרב ששת זריק להו אל עבר השלחן כדפרש"י, ולא הזכירו שהיה
נבמכבד אחר כך בדבר המותר. ובפרט שכיבוד בדבר המותר לא הוזכר כלל בשום מקום בגמרא,
נגבודאי שלא סמכו כאן על סברא החיצונה
נדוליתן מכשול לפנינו.
נהועוד דהא היתר כיבוד בדבר המותר אינו אלא לפי דעת הרמב"ם
נווסיעתו, האוסרים כיבוד משום משוה גומות בלבד, אבל לפי דעת התוספות
נזורא"ש סוף פ"י
נחוהראב"ד שהביא הר"ן,
נטדיש בכיבוד איסור משום טלטול מוקצה, אם כן גם בדבר המותר אין היתר כלל לכבד הגרעינין,
סשהם מוקצה אליבא דרבי יהודה לפי דעת הרא"ש,
סאאו לפי שאינן ראויין כלל לפי דעת הרמב"ם.
סבועוד דגם לפי דעת הרשב"א
סגוסיעתו, דמתירין טלטול בכיבוד משום דהוה ליה כגרף של רעי, מכל מקום היכי עביד הכי
סדרב ששת לכתחלה, דהדרא קושיא לדוכתה וכי עושין
סהכו', עיי"ש בגמרא ובמגיד משנה
סודמהאי טעמא צריך לזרוק אחורי המטה, אם כן לרב ששת צריך לומר שכשזרקן לעבר השלחן לא
סזהיה מקפיד עליהם כל כך שיהיו כגרף של רעי, ובפרט שהיה סגי נהור.
סחואיך שיהיה עכ"פ כיון דלכל הני רבוותא אין איסור מדינא,
סטולא מצינו חולק עליהם בזה, אם כן אין בזה אלא זהירות בעלמא, כמשמעות לשון הדרכי
עמשה
עא(והמג"א
עבלא דק בלישניה):
עג[1388] לכללות סימן זה ראה קיצור
עדהלכות ע' צב ואילך. הליכות השבת ע' שעו ואילך.
עה[1389] ר' אלעזר שבת קיט, ב (לעולם
עויסדר אדם שלחנו בערב שבת), ופרש"י (ללילי שבת). רמב"ם פ"ל ה"ה
עז(מסדר אדם שולחנו בערב שבת). טור ושו"ע ס"א (יסדר שולחנו).
עחוראה לקמן סי' רעא סי"ז (אף על פי שהשלחן צריך להיות ערוך
עטומסודר מבעוד יום, כמו שנתבאר בסימן ר[ס]"ב, מכל מקום אין מביאים אותו למקום הסעודה
פעד אחר הקידוש, כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת).
פא[1390] טור ושו"ע שם (ויציע
פבהמטות, ויתקן כל ענייני הבית, כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת).
פג[1391] פרישה ס"ק א (אפשר
פדדרוצה לומר המטה שיושבין עליו). מ"א ס"ק א (שיושבין עליהם).
פהאמנם כולל גם המטות שישנים עליהם,
פוכדלקמן סי' שב סוף ס"י (ומציעין מליל שבת לשבת אפילו עשר מטות ויותר, שאם
פזיצטרך לישן באחת מהן יישן. ומכל מקום טוב יותר להציען מערב שבת (עיין סי'
פחרס"ב)).
פט[1392] כדלעיל סי' רמב ס"א (ולכבדו בכסות
צנקיה, ולענגו בענג אכילה ושתיה). וכן סידור הבית הוא חלק מכבוד השבת, כאמור כאן.
צאוראה לקוטי שיחות חט"ו ע' 528 הערה ד"ה נר. אגרות
צבקודש ח"ל אגרת יא'שלב. שלחן המלך ע' קפא. מראי מקומות וציונים. לעיל סי' רמב
צג(הערה נז).
צד[1393] מרדכי רמז תח (וגם שיהיה שולחנו
צהמתוקן כל השבת כולה). טור סוס"י רפט (ובאשכנז מניחין השלחן ערוך כל השבת
צולכבוד שבת). דרכי משה כאן ס"ק א (וכן המנהג, שכל השבת השולחן מכוסה במטפחת, וכן
צזהוא לקמן סוף סימן רפ"ט). רמ"א ס"א (ויהיה שלחנו ערוך כל יום השבת.
צחוכן המנהג, ואין לשנות).
צטוראה לקמן סי' רפט ס"א (בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך
קשיהיה שולחנו ערוך ומפה פרוסה ... ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה, כמו בסעודת הלילה, לפי
קאשכבוד יום קודם לכבוד לילה).
קב[1394] דלקמן סי' רעא סי"ז
קג(צריך לפרוס עליו מפה לכסותו, כאילו אינו כאן, עד אחר קידוש, כדי שיתראה כאלו הובא
קדעתה לכבוד שבת ... וצריך שתהא גם מפה תחת הפת על השלחן, כדי שתהא הפת בין שתי מפות,
קהזכר למן שהיה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה).
קו[1395] בקונטרס השלחן הגיה:
קזהמפה.
קח[1396]
קטרש"ל הובא במטה משה סי' תעב (ומורי מהד״ש ז״ל היה לו שני מטפחת על
קיהשלחן, זולת המפה שעל הלחם ... כשמנערים המפה שאוכלים עליה לא יהא השלחן מגולה). מ"א
קיאסק"א
קיב(רש"ל היה לו ב' מפות על השלחן, מלבד העליונה, משום דכשמנערין המפה נמצא השלחן
קיגמגולה).
קיד[1397] תפלה למשה להרמ"ק שער י ס"ב
קיהקצא, א (עיקר תיקון הכל לעשות לו לשבת דירה נאה ... ויטהרנה מקורי עכביש יארוגו,
קיווינקה אותה מכל זה). תוצאות חיים, הוא קיצור ראשית חכמה אות צ (ומורי
קיזנ"ע כתב שיפנה קורי עכביש מהבית לסוד הרמוז). של"ה ריש מסכת שבת קל, ב (כתב
קיחבעל ראשית חכמה בספר תוצאות חיים וזה לשונו, מורי נשמתו עדן כתב, שיפנה קורי עכביש
קיטמהבית לסוד הרמוז). עולת שבת סי' רנ (כתב בעל ראשית חכמה בספר תוצאות חיים
קכוז"ל, מורי נ"ע כתב שיפנה קורי עכביש שבבית בכל ערב שבת לסוד הרמז,
קכאועיין הטעם על פי הסוד בספר שני לוחות הברית בדף קל). מ"א ריש הסי' (יפנה
קכבקורי עכביש מהבית (ראשית חכמה. עמק הברכה).
קכג[1398] דרכי משה (שאם יזרוק דברים חוץ לשלחן, ולא
קכדיכול לכבד הבית בשבת, אם כן יהיה הבית מנוול ואינו כבוד שבת ... נכון לעשותו. אבל לא
קכהראיתי חוששין לזה, אלא מכבדין אחר כך הבית בדבר שאין בו חשש איסור כיבוד, כדלקמן בסימן
קכושל"ז). מ"א סק"א (ואם כן, במקום שלא נהגו לכבד בליל שבת, אסור
קכזלזרוק).
קכחאמנם הוכיח בקונטרס אחרון ס"ק א, שאין בזה איסור גמור
קכטמדינא, אלא זהירות בעלמא.
קל[1399] סעיף ב (אסור לכבד הבית,
קלאדפסיק רישיה הוא. ואם הוא קרקע מרוצף באבנים, וכל שכן בקרשים, שאין לחוש בו
קלבלהשוואת גומות, מותר לכבדו ... ויש מתירין אפילו בשאינו מרוצף, דלאו פסיק רישיה
קלגהוא שישוה גומות. ויש מחמירין אפילו במרוצף, גזרה משום שאינו מרוצף, וכן נוהגין
קלדבמדינות אלו ואין לשנות, אבל נוהגים להקל לכבד על ידי בגד או מטלית או כנף אווז
קלההקלים ואינן משוין גומות).
קלו[1400] באופן שיתבאר לקמן סי' שח
קלזס"ס-סא (ואם אין הקליפות ראויות לבהמה ... אסור להעבירן מעל השלחן ... צריך
קלחלנערן ממנה מיד ... ואם יש פת על הטבלא או על המפה שהקליפות עליה, מותר להגביה עם
קלטהכל ולטלטלה לכל מקום שירצה, מפני שהקליפות האלו הן בטלות לגבי הפת).
קמ[1401] טור ושו"ע ס"ב (ישתדל
קמאשיהיו לו בגדים נאים לשבת).
קמבטעם נוסף לשינוי בגדי שבת, יתבאר לקמן
קמגסי' שא סי"ד (שיזכור על ידו שהיום שבת ולא יבא לחללו), ושם נסמן.
קמד[1402] סעיף א (ומקרא קדש פירשו
קמהחכמים לקדשו ולכבדו בכסות נקיה).
קמו[1403] ראה לעיל שם (ועיקרן מן התורה שהשבת
קמזהוא בכלל מקראי קדש ... ויש אומרים ... הכבוד בשבת ... מדברי סופרים).
קמח[1404] ישעי' נח, יג (וכבדתו מעשות דרכיך).
קמטואילו לעיל שם הובא רק תחלת הפסוק "וקראת לשבת ענג לקדוש
קנה' מכובד". ושם נסמן (הערה ג).
קנא[1405] שבת קיג, א (וכבדתו מעשות דרכיך, וכבדתו,
קנבשלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול).
קנג[1406] ולענין יום טוב יתבאר
קנדלקמן סי' תקכט ס"א (כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד), וסוף ס"ז
קנה(בגדי יום טוב צריכים להיות יותר טובים מבגדי שבת).
קנוולענין המנהג ללבוש בגד עליון של משי,
קנזראה ס' המאמרים תרס"ב סוף ע' רלא. המשך תער"ב ח"ב סוף ע' תתעב.
קנחתורת מנחם ח"ב ע' 53. התוועדויות תשמ"ח ח"ד ע' 304.
קנט[1407] גמרא שם (וכי הא דרבי יוחנן
קסקרי למאניה מכבדותי), ופרש"י (שמכבדין בעליהן).
קסא[1408] על פי ספר חסידים סי'
קסבתתשכט (ורבינו הקדוש היה נראה בבגדים חמודות שהוא לובש בשבת).
קסג[1409] רב הונא שם (ואם אין לו להחליף,
קסדישלשל בבגדיו). טור ושו"ע שם (ואם אי אפשר לו, לפחות ישלשל בגדיו למטה דרך כבוד).
קסה[1410] רש"י שם (כלפי מטה, שיראו ארוכים,
קסווהוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה, וכבוד
קסזשבת הוא). רמב"ם פ"ה מהל' דעות ה"ט (ולא ישלשל טליתו ... אלא
קסחבשבת בלבד, אם אין לו להחליף).
קסט[1411] מהרי"ל הל' שבת ע' רכג
קע(מהר"י סג"ל היה לו טלית מיוחד לשבת). יש נוחלין ריש אזהרות שבת
קעא(וכן ראוי להיות לכם ב' מיני טליתות, אחד מיוחד לשבתות ויום טוב ואחד לחול), הובא
קעבבמ"א סק"ב (וטוב שיהי' לו טלית אחר (יש נוחלין)). ובסי' ש (מהרי"ל
קעגהיה לו טלית של שבת).
קעדןוכן הוא לקמן סי' ש ס"ד (יש מהמדקדקים שהיה לו
קעהטלית (מיוחד) של מצוה מיוחדת לשבת).
קעו[1412] מ"א שם בשם כתבי האר"י
קעזז"ל (ובכתבים איתא, טוב שלא ילבוש בחול מכל מה שלבש בשבת אפילו חלוק). פרי עץ
קעחחיים שער יח פ"ד (בענין המלבושים של שבת אמר לי מורי ז"ל ... והוא שטוב
קעטמאד ששום מלבוש או כיוצא בו מכל מה שהאדם לובש בשבת אין ראוי שיהיה עליו בימי
קפהחול, ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללובשו בימי החול). שער הכוונות ענין רחיצת
קפאפיו בערב שבת (ודע כי מורי ז"ל הזהירני ... ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה
קפבשלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת, ואפילו החלוק של שבת אין ראוי
קפגללבשו בימי החול כלל).
קפדוראה תהלה לדוד ס"ב. קיצור הלכות משו"ע אדה"ז
קפהמילואים ע' נז. חקרי מנהגים ע' קמד.
קפו[1413] אגודה סי' קמג (יש ללבוש בגדי שבת
קפזבכניסת היום עד מוצאי שבת). מ"א שם (ובאגודה סימן קמ"ג כתב שילך בבגדי שבת
קפחעד מוצאי שבת אחר הבדלה). וראה חקרי מנהגים ע' קמב ואילך.
קפט[1414] ב"ק לב, רע"ב (בואו
קצונצא לקראת כלה מלכתא (כאדם המקבל פני מלך, רש"י), ואמרי לה, לקראת שבת כלה מלכתא).
קצא[1415] ר' חנינא שבת קיט, א (רבי
קצבחנינא מיעטף (בבגדים נאים, רש"י) וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר בואו ונצא לקראת
קצגשבת המלכה).
קצד[1416] ר' ינאי שם (רבי ינאי לביש מאניה
קצהמעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה). טור ושו"ע ס"ג (ילבש בגדיו הנאים וישמח
קצובביאת שבת כיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי
קצזשבתא, ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר' ינאי אומר בואי כלה, בואי כלה).
קצח[1417] סדר היום סדר קבלת שבת (משמע שהיו
קצטיוצאים למקום אחר, הענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר, מקום
רפנוי וראוי להקבלה, לא שיחוייב לצאת מן העיר, והכל לפי האדם ולפי המקום). הובא בכנסת
ראהגדולה הגה"ט, ובמ"א סק"ג (ובקצת מקומות נוהגין לצאת מבית הכנסת
רבלחצר, ואומרים באו ונצא וכו' (כנסת הגדולה)).
רג[1418] האר"י ז"ל, בשער
רדהכונות ענין קבלת שבת דרוש א (היו אומרים בואו ונצא, כנראה כי היו תוך העיר, והיו
רהמתחברים לצאת השדה לקראת השבת, אורח הנכבד). מ"א שם (וטוב לצאת לשדה).
רווהמנהג לומר זאת בסוף הפיוט לכה דודי, ובעת אמירתו מסתובבים
רז(דרך שמאל) כלפי מערב. והמנהג לשוח בעת אמירת בואי כלה, הא' לימין והב' לשמאל,
רחוהג' (אומרים בלחש, ושוחין) לאמצע כשפניו למזרח (ס' המנהגים – חב"ד ע' 26.
רטוראה שער הכולל פי"ז ס"ק ז).
רי[1419] ראבי"ה סי' קצז (דמצוה לרחוץ ... בחמין,
ריאוללבוש בגדי שבת מיד). הובא בשלטי גבורים על מרדכי סוף רמז רפו. רמ"א
ריבס"ג (וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו, וזהו כבוד השבת).
ריגהמצוה לרחוץ עצמו בערב שבת נתבארה לעיל רס"י רס (מצוה
רידלרחוץ כל גופו לכתחלה בערב שבת בחמין מפני כבוד השבת), ושם נסמן.
ריה[1420] רמ"א שם (ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב, שילביש
ריועצמו מיד).
ריז[1421] תוכן המשך הדברים בקונטרס
ריחאחרון זה:
ריטבפנים
רכס"ב נתבאר שטוב ליזהר שלא לזרוק דבר חוץ לשלחן, אם אין דרכו לכבד הבית.
רכאוהמקור הוא במ"א שכתב "אסור לזרוק".
רכבומכל מקום מוכיח שאין בזה איסור גמור,
רכגאלא זהירות בעלמא.
רכדלכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת
רכהע' תקמה. כנישתא דבי רב ע' תצט ואילך.
רכו[1422] דינין והלכות שבסוף שו"ת
רכזשלו אות ט (מכאן נראה דשרי לזרוק בשבת בעבר לשלחן).
רכח[1423] "אם כן יהיה הבית מנוול ואינו כבוד שבת
רכט... ואם כיונו לזה הדבר, נכון לעשות".
רל[1424] קמג, א (וכי עושין גרף של
רלאריעי לכתחילה. רב ששת זריק להו בלישניה (אל עבר השלחן, רש"י), רב פפא זריק להו
רלבאחורי המטה (שהוא מיסב עליה, רש"י)).
רלג[1425] דאמרינן קכד, ב (מכבדות של מילתא
רלדמותר לטלטלן בשבת, אבל של תמרה לא), ופרש"י (של תמרה, כעין שלנו, לכבד את הבית,
רלהדאסור משום אשוויי גומות, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות).
רלו[1426] שבאגור
רלזסי' תקיז (ואני המחבר ראיתי מורי אבי ז"ל נוהג לאסור הכיבוד, אמנם התיר לכבד
רלחבבגד או במטלית). וכן נפסק לקמן סי' שלז ס"ב (אסור לכבד הבית
רלטדפסיק רישיה הוא ... נוהגים להקל לכבד על ידי בגד או מטלית או כנף אווז הקלים
רמואינן משוין גומות).
רמאואם כן אין לפרש שהגמרא (קמג, א)
רמבסומכת על אופן ההיתר שנזכר באגור, שנוהגים להקל בזה.
רמג[1427]
רמדראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יג.
רמה[1428] פכ"א
רמוה"ג (ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות, אלא אם כן היה רצוף באבנים). שהיא דעה
רמזהא' דלקמן סי' שלז ס"ב (ואם הוא קרקע מרוצף
רמחבאבנים, וכל שכן בקרשים, שאין לחוש בו להשוואת גומות, מותר לכבדו).
רמט[1429] צה, א ד"ה והאידנא
רנ(כיבוד אסור לכולי עלמא, מפני שמזיז עפר).
רנא[1430] "ודאי לכו"ע
רנבכיבוד אסור, מפני שמזיז עפר ממקומו".
רנג[1431] לו, א ד"ה והאידנא (והראב"ד
רנדז"ל כתב שמה שהתיר הרב אלפסי ז"ל לכבד הבית בשבת כרבי שמעון, לא כל
רנההענינים שוים, ואינו מותר אלא בבית שנתכבד מערב שבת, ולא נפל בו בשבת לא קליפי
רנואגוזים וקליפי רמונים ולא כל דבר שאסור לטלטלו).
רנז[1432] פכ"א סי' ב (הני
רנחגרעיני דתמרי ארמייתא שרי לטלטולינהו הואיל וחזיין אגב אימייהו. ודפרסייתא ... רב
רנטששת זריק להו בלישניה ... והך סוגיא כר' יהודה. ואנן קי"ל כרבי שמעון דלית
רסליה מוקצה ושרי לטלטולינהו).
רסא[1433] פכ"ו הט"ז (כל הקליפין
רסבוהגרעינין הראויין למאכל בהמה מטלטלין אותן. ושאינן ראויין, אוכל את האוכל וזורקן לאחריו
רסגואסור לטלטלן).
רסדוכן הוא לקמן סי' שח סס"ז (כל
רסההקליפין והגרעינין שאינן ראויין לבהמה, אוכל את האוכל וזורקן בלשונו לאחוריו).
רסו[1434] עבודת הקדש להרשב"א בית
רסזמועד שער ג סי' ה (ואע"פ שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורין לטלטל, יראה לי
רסחשמותר, מפני שהם לו כגרף של רעי).
רסטוכן הוא לקמן סי' שלז ס"ב (ואפילו יש בו עפרורית
רעוקליפי אגוזים וכיוצא בהם מהדברים האסורים בטלטול, מותר לכבדם, מפני שהם לו כגרף
רעאשל רעי, שהתירו לו להוציאו לאשפה מפני כבודו).
רעב[1435] כדאמרינן קמג, א (וכי עושין
רעגגרף של ריעי לכתחילה, רב ששת זריק להו בלישניה); הרי שבאופן זה אין מתירים משום
רעדגרף של רעי.
רעה[1436] פכ"ו הט"ז (פירוש
רעווטעם לאחוריו, כדי שלא יעשו כגרף של רעי, לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה).
רעזוכן הוא לקמן סי' שח סס"ז (לא
רעחיזרקם בלשונו לפניו, ויסמוך בדעתו שכשיהיו הרבה מהם לפניו וימאסו בעיניו יהיה מותר
רעטלהוציאן משם כדין גרף של רעי שיתבאר, לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה).
רפ[1437] ברכות נח, א (רב ששת סגי נהור
רפאהוה), לכן לא היו אצלו גרעיני התמרים כגרף של רעי.
רפב[1438]
רפגראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קכא.
רפד[1439] ס"ק א, שכתב
רפה"אסור", אלא כאמור בפנים "וטוב ליזהר".