Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארסד דיני הפתילה והשמן
ובו ט"ז סעיפים
פתילות האסורות
א אסור
ובו ט"ז סעיפים
פתילות האסורות
א אסור
בלעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאוּר אינו נאחז בו
גונכנס בתוכו, אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת,
דכגון צמר, ושער,
הופשתן שאינו נפוץ,
וופסולת של משי
זוכיוצא בהם, דכיון שאינן דולקים יפה חוששים שמא יטה הנר כדי שיתקרב מאוד השמן
חשבתוכו אל הפתילה וידלק יפה,
טונמצא מבעיר בשבת.
יאבל עושים מצמר גפן,
יאוקנבוס,
יבוכיוצא בהם מדברים שהאוּר נאחז בהם ונכנס בתוכם, ופשתה נפוצה יותר טובה מכולם:
יגב ואם הדליק בדברים האסורים, אסור להשתמש
ידלאורן
טושום תשמיש בעולם, אפילו תשמיש שאין צריך עיון כלל, שאין צריך להתקרב אצל הנר
טזבשבילו, דכיון שאינן מאירים יפה, חוששים שמא יטה הנר
יזאע"פ שמשתמש מרחוק. ואין חילוק בזה בין נרות שעל השלחן לשאר הנרות שבבית או
יחשבשאר כל החדרים, שכולן צריכים להיות מדברים המותרים.
יטויש אומרים
כשאם יש במקום אחד נר כשר שעשוי מדבר המותר, אע"פ ששאר כל הנרות עשויים מדבר
כאהאסור, אין בכך כלום, אפילו אם נר הכשר דולק בחדר בפני עצמו, דכיון שהצריכוהו נר
כבכשר במקום אחד, יש לו היכר וזכרון בזה ולא יבא להטות. ולצורך שבת יש לסמוך על
כגדבריהם בדיעבד,
כדומותר להשתמש לאורן.
כהואם יש במקום אחד נר אחד כשר ועומד אצלו נר פסול, מותר להשתמש
כושם
כזלדברי הכל
כחבכל ענין, שהרי אף אם לא היה שם אלא נר הכשר בלבד היה יכול להשתמש שם, ומה מפסידו
כטאור נר הפסול:
לג יש אומרים
לאשכל דבר שאפשר לעשותו בלא נר, כגון למשוך יין מן המרתף וכיוצא בזה, מותר לעשותו
לבלאור נר הפסול, אע"פ שאין לו שום נר כשר בשום מקום, לפי שאין לחוש בזה שמא
לגיטה כיון שאפשר לעשות זה בלא נר כלל. ולצורך שבת יש לסמוך על זה בדיעבד:
לדד אם כרך דבר שמותר להדליק על דבר שאסור
להלהדליק בו ועשאן פתילה אחת,
לואם נתכוין בזה להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה, אסור להדליקה לנר של שבת, גזרה שמא
לזיבא להדליק בדבר האסור בלבדו. ואם נתכוין להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תרד
לחלמטה, מותר להדליקה אע"פ שגם דבר האסור דולק בה.
לטואם דבר האסור הוא דבר שאינו ראוי לפתילה בלבדו,
מכגון קש וגמי וכיוצא בהם, מותר לכרוך עליהם דבר המותר ולהדליקן, אפילו אם מתכוין
מאלהעבות הפתילה כדי להוסיף אורה, לפי שאין לחוש שמא יבא להדליק בדבר האסור בלבדו
מבכיון שאין ראוי לפתילה כלל בלבדו:
מגה מותר ליתן גרגיר של מלח וגריס של פול
מדעל פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת,
מהשהמלח והגריס צוללין את השמן ונמשך יפה אחר הפתילה,
מוואין בזה איסור במה שגורם קצת הבערה בשבת:
מזשמנים האסורים
ו אסור להדליק נר לשבת, בין נר שעל השלחן
ו אסור להדליק נר לשבת, בין נר שעל השלחן
מחבין כל נר שבבית או שבשאר חדרים, משמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה.
מטואלו הם, זפת, ושעוה, ושמן העשוי מצמר גפן, (שומן) אליה, (ושאר שומן) וחלבים
נשאינן מבושלים,
נאוקרבי דגים שלא נימוחו,
נבדכיון שאינן דולקים יפה חוששים שמא יטה הנר.
נגושאר כל השמנים נמשכים אחר הפתילה ומדליקין בכולם.
נדחוץ מן העטרן, מפני שריחו רע, וגזרה שמא יניחנו ויצא,
נהוחובה לאכול אצל הנר בשבת.
נווחוץ מן הצרי, מפני שריחו נודף, גזרה שמא יסתפק ממנו, והמסתפק מהנר הדולק יש בו
נזמשום מכבה,
נחועוד מפני שהוא עף ונדבק האור בכותלי הבית,
נטושמא יהא בהול על ממונו ויבא לכבות.
סומטעם זה צריך ליזהר שלא לסתום התנור שיש בו אש, בעץ:
סאז שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה שנתן
סבלתוכן שמן זית כל שהוא, ואז הם נמשכים אחר הפתילה, אעפ"כ אסור להדליק בהן,
סגגזרה שמא יבא להדליק בהן בלא תערובת שמן:
סדח וחלב שהתיכו, וכן קרבי דגים שנימוחו,
סהשהם נמשכים אחר הפתילה, מותר להדליקם על ידי שיתן לתוכם שמן כל שהוא משאר (א) כל
סוהשמנים שמדליקין בהם. אבל בלא תערובת שאר שמן, אין מדליקין בהם, גזרה שמא יבא
סזלהדליק בהם כשעדיין לא ניתוכו ונמוחו, ואז אינם נמשכים ויש חשש הטיית הנר,
סחמשא"כ כשמדליקם על ידי תערובת שאר שמן כל שהוא, אף אם יבא להדליקם על ידי תערובות
סטזה כשעדיין לא נתוכו ונימוחו, לא יהיה שם חשש הטייה, לפי שהם נמשכים אחר הפתילה על
עידי השמן כל שהוא:
עאט שמרי שמן, אפילו של שמן זית, אין
עבמדליקים בהם, מפני שאינן נמשכים אחר הפתילה:
עגי אם עבר והדליק בשמנים שאסור להדליק בהם,
עדדינו כהדליק בפתילות שאין מדליקין בהם,
עהוכמו שנתבאר למעלה:
עונרות הכרוכים סביב הפתילה
יא לא אסרו להדליק בשמנים שאינם נמשכים,
יא לא אסרו להדליק בשמנים שאינם נמשכים,
עזאלא כשהשמן אינו כרוך סביב הפתילה כמו נרות שלנו, אלא מונח כולו בכלי, שהוא הנר,
עחותוחב פתילה בתוכו, שאז הוא אינו נמשך אחר הפתילה. אבל אם כרך אותו סביב הפתילה,
עטכגון שכרך זפת או שעוה אפילו שאינו מהותך סביב הפתילה,
פהרי הוא נמשך אחריה ומותר להדליק בו.
פאומכל מקום אם עשה פתילה מדברים האסורים וכרך סביבה את השעוה או
פבאת החלב, (ב) אפילו המהותך, אסור להדליק בה.
פגשאף שהשמן נמשך אחר הפתילה, מכל מקום הפתילה מחמת עצמה אינה דולקת יפה, וחוששים
פדשמא יטה:
פהיב אע"פ שכל השמנים חוץ מאלו שמנו
פוחכמים כשרים להדליק בהם לכתחלה,
פזמצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית,
פחכמו לנר חנוכה, כמו שיתבאר בסי' תרע"ג.
פטואם אין שמן זית מצוי, מצוה יותר בשאר (ג) שמנים שאורן
צזך וצלול, מבנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים,
צאלפי שיש אוסרים אותן, שאינם מחלקים בין השמן הפסול
צבהמונח בכלי לכרוך סביב הפתילה.
צגואם צריך ללמוד בלילה לאור הנר, ידליק נר כרוך, ולא שאינו כרוך,
צדלפי שאצל הכרוך יש היתר ללמוד
צהכמו שיתבאר בסימן ער"ה.
צוומצוה יותר בנר של שעוה מבשל חלב, לפי שאורו צלול יותר:
צזהבהוב ואחיזת האש בפתילה
יג המדליק צריך שידליק כל כך עד שיאחז האוּר
יג המדליק צריך שידליק כל כך עד שיאחז האוּר
צחברוב אותה חתיכת פתילה היוצאת מן הנר,
צטוכן בנר הכרוך צריך שיאחוז האוּר ברוב היוצא מהכרוך:
קיד מן הדין אין צריך להבהב הפתילה על
קאהשלהבת קודם שידליקנה, כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה.
קבאבל נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה,
קגכדי שתאחז בה האוּר יפה,
קדבין בנר של שמן בין בנר הכרוך.
קהומנהג יפה הוא:
קופתילות של סמרטוטין ובגדים
טו סמרטוטין,
טו סמרטוטין,
קזדהיינו בלאי בגדי פשתן הגסים,
קחאין עושים אותם פתילה לנר, אפילו הם מחורכים,
קטלפי שאינם דולקים יפה. אבל בגדי פשתן
קיהדקים,
קיאמדליקים בהם (אפילו הם חדשים),
קיבאע"פ שאינן מחורכים.
קיגואם חל יום טוב בערב שבת, אסור להדליק בחתיכת בגד שהיא ג'
קידאצבעות מצומצמות לא פחות ולא יותר, לפי שקודם שמתחיל להדליקה תורת כלי עליה לענין
קיהקבלת טומאה, לפי שנקראת בגד, ומיד שהתחיל להדליקה, קודם שהדליק רוב היוצא ממנה חוץ
קיולנר, נתבטלה מתורת כלי, שכיון שנפחתה מג' אצבעות אינה מקבלת טומאה,
קיזשאין שם בגד עליה, והרי נעשית שבר כלי ביום טוב.
קיחוזהו הנקרא נולד,
קיטשנולד ביום טוב, וכל נולד אסור להשתמש בו ביום טוב, אם כן מה שהוא מתעסק להדליק
קכרוב היוצא ממנה חוץ לנר, אחר שהתחיל להדליקה, הוא עושה איסור בזה שמשתמש בנולד ביום
קכאטוב.
קכבבמה דברים אמורים כשמניחם בנר כך כמות שהיא, שלא קיפלה כדרך
קכגשגודלין פתילות, אבל אם קפלה וגדל ממנה פתילה מערב יום טוב, מותר להדליק בה, לפי
קכדשכבר נתבטלה מתורת בגד
קכהלענין טומאה מערב יום טוב ואין כאן נולד:
קכוטז אין להדליק בנר ישן של חרס על השלחן
קכזששם עיקר מצות נר שבת,
קכחכמו שאין מדליקים בו בחנוכה,
קכטכמו שיתבאר בסי' תרע"ג
קלע"ש:
קלאקונטרס אחרון
**(א) כל השמנים שמדליקין
**(א) כל השמנים שמדליקין
קלבכו'.** כן
קלגהוא לשון הב"י
קלדושו"ע.
קלהואפשר שכוונתו למעט אף לצרי ועטרן, שאף אם תמצי לומר שאין חשש שמא יסתפק, ושמא
קלויניחנו ויצא, בתערובת כל שהוא, מכל מקום יש לגזור להפך שמא יתן הרבה. וגם יש לומר
קלזשהצרי אינו נמשך אחר הפתילה, כמ"ש התוס' דף כ"ו בד"ה חדא כו',
קלחוגם בעטרן יש לומר כן כמ"ש התוס' שם בד"ה רבי ישמעאל כו'
קלטעיי"ש:
קמ**(ב) אפילו המהותך
קמאכו'.** הוא
קמבהדין אם משכחת לה בשמן כשר לגמרי, כדמשמע בהדיא ברא"ש
קמגוס' התרומה
קמדבשם ר"ת דפתילה פסולה אסורה בכל ענין, ואי סלקא דעתך דבשמן כשר שרי, משכחת
קמהגוונא דהתירא. והמג"א
קמוהעתיק לשון הטור
קמזשכתב כן לרבותא להמתירים עיי"ש.
קמחועוד
קמטדבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל
קנמקום לא משכחת לה, דנפט
קנאהוא מין לח הנמדד בכלי, וכדתניא ביומא דף ל"ט
קנבבא למדוד נפט כו' (לכך סתמתי בפנים):
קנג**(ג) שמנים שאורן
קנדוכו'.** משמעות
קנההב"י
קנווהדרכי משה,
קנזשהיו קרוב לזמן הב"ח,
קנחוהיו מדליקים גם כן בשעוה בלא פסולת, ואף על פי כן כתבו שנוהגין כהמתירין, מכלל
קנטדלא סבירא להו לחלק.
קסובאמת שדבריו צ"ע אף לפי דעתו, דלמה לא גזרו על שעוה בלא
קסאפסולת אטו שעוה עם פסולת, כמו שגזרו על חלב מהותך אטו שאינו מהותך.
קסבואף שאין מדמין גזירות זו לזו,
קסגמכל מקום בענין אחד מדמין, כמ"ש התוספות דף י"א ע"ב.
קסדוממ"ש התוספות בדף כ[א]
קסהדשעוה היינו שאינה מתוקנת עדיין, אין ראיה כלל, דהתם
קסומפרש בהדיא פסולתא דדובשא, והכא מפרשים בגמרא
קסזבהדיא דהיינו קירותא, וקירותא היא שעוה קשה, כמבואר בעירובין דף נ"ג ע"ש
קסחבפרש"י,
קסטוצ"ע בב"ח:
קע[1870] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קעא(א)
קעבפתילות האסורות (ס"א-ה).
קעג(ב)
קעדשמנים האסורים (ס"ו-י).
קעה(ג)
קעונרות הכרוכים סביב הפתילה (ס"יא-ב).
קעז(ד)
קעחהבהוב ואחיזת האש בפתילה (סי"ג-ד).
קעט(ה)
קפפתילות של סמרטוטין ובגדים (סט"ו-ז).
קפאלכללות סימן זה ראה קיצור הלכות. הליכות
קפבהשבת ע' תמב-ג.
קפג[1871] רבה כ[א], א (פתילות שאמרו
קפדחכמים אין מדליקין בהן בשבת, מפני שהאור מסכסכת בהן).
קפה[1872] רש"י שם ד"ה מסכסכת (שאין
קפואוּרו
קפזזקוף ונוח במקום אחד אלא נדעך וקופץ. לישנא אחרינא מסכסכת בהן, אינה נכנסת תוך
קפחהפתילה אלא סביב מבחוץ). ור"ן ח, ב (לפי שהאוּר מסכסך בהן, אינה נכנסת תוך הפתילה אלא
קפטסביב מבחוץ). טור ושו"ע ס"א (אין עושין פתילה לנר של שבת ... מדבר שהאור
קצאינו נאחז בו, אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת).
קצא[1873] ברייתא כ, ב (תנא הוסיפו עליהן של צמר
קצבושל שער). טור ושו"ע שם (כגון צמר ושער וכיוצא בהם).
קצג[1874] משנה שם (ולא בחוסן), וגמרא שם
קצד(נעורת של פשתן ... כיתנא דדייק ולא נפיץ), ופרש"י (דכיון דלא נפיץ אין שמן
קצהנמשך אחריו). טור (חוסן, והוא פשתן שלא נפוץ).
קצומשא"כ אם הוא נפוץ, הוא טוב מכולם, כדלקמן בסמוך.
קצז[1875] משנה שם (ולא בכלך),
קצחוגמרא שם (אנן שירא פרנדא קרינן ליה). טור (כלך, והוא פסולת של משי).**
קצט**
ר[1876] רמב"ם פ"ה ה"ח (גזירה
ראשמא יהיה אור הנר אפל, ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה). ט"ז סק"א (הטעם
רבבפסול בפתילות ושמנים שאין מאירין יפה, וחיישינן שמא יטה הכלי שיבוא השמן שבתוכו
רגאל הפתילה וידלוק יפה). מ"א ס"ק א (שמא יטה).
רד[1877] רש"י יא, א ד"ה ולא יקרא (שמא
רהיטה הנר להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת).
רווכן הוא לקמן סי' ערה ס"א (גזרה שמא ישכח ויטה הנר לקרב
רזהשמן אל הפתילה כדי שתדלוק יותר יפה, ויתחייב משום מבעיר).
רח[1878] רמב"ם פ"ה ה"ה (אלא
רטמדבר שהאוּר
רינתלית בו. כגון פשתה נפוצה ובגדי שש וצמר גפן וכיוצא בהן). ר"ת ור"י
ריאבתוס' כז, ב ד"ה כל היוצא (ומעשים בכל יום שמדליקין בצמר גפן, וגם טוב מאד
ריבלפתילה ... ודאי מותר להדליק בקנבוס וצמר גפן). רא"ש פ"ב סי' א (והכי
ריגאיתא בתשובת הגאונים, ולענין צמר גפן ששאלתם אם מותר להדליק בו בשבת או אסור ...
רידהכין חזינא שמותר להדליק בו ... והוי יודע שהרבה מדליקין בו ... שלא מצינו אדם
ריהבשתי ישיבות שנמנע ממנו, ואין בו איסור כל עיקר). והוא בהעתים סי' יב. טור ושו"ע
ריוס"א (וצמר גפן).
ריז[1879] תוס' שם (ואור"י ודאי מותר להדליק
ריחבקנבוס). רא"ש שם (והרי קנבוס שהוא קשה מצמר גפן ... ומותר להדליק בו).
ריטטור ושו"ע שם (וקנבוס וכיוצא בהן).
רכ[1880] רמב"ם שם (אלא מדבר שהאוּר נתלית
רכאבו, כגון פשתה נפוצה). הגהות מיימוניות שם אות ו (ובירושלמי (פ"ב ה"ג)
רכבגרס להעלות נר תמיד, שיערו חכמים שאין מעלה שלהבת אלא לפשתן). דרכי משה
רכגסק"א (ובהגהות מיימוניות פ"ה (אות ו) דפשתן עדיף להדליק בו מבכל דבר).
רכדשו"ע שם (אלא מדבר שהאוּר נתלה בו, כגון פשתה נפוצה).
רכהמשא"כ "פשתן שאינו נפוץ", כדלעיל בסמוך.
רכו[1881] שו"ת רשב"א ח"א
רכזסי' קעא (ומה שאמרת שהמדליק בשבת באותן שמנים שאמרו שאין מדליקין, הא עבר והדליק
רכחמותר. זה אינו, שאיסורו משום חשש הטיה בשבת הוא זה, בשעת הדלקה לא עשה ולא כלום,
רכטובשעת תשמיש הוא שיש לחוש). רמ"א ס"א (ואם הדליק בדברים האסורים, אסור
רללהשתמש לאורו).
רלא[1882] מ"א סק"א (אפילו תשמיש שאין
רלבצריך עיון, שמא יטה).
רלג[1883] ספר התרומה סי' רכח (לאו לצורך
רלדלאכול קאמר, שהרי נר חנוכה היו נותנין על פתח בחוץ ושם לא היו אוכלין, אלא מפני
רלהלצורך תשמיש אחר קאמר). סמ"ג ל"ת סה (טז, ב). רבינו ירוחם נתיב
רלויב ח"ב סו, ד (פתילות ושמנים שאסרו חכמים לא אסרו דוקא על שמדליק על שלחנו,
רלזאלא כל נרות שבבית שבחצר אסור, דכיון שמשתמשין לאורה, אם לא ידליק בטוב יבא להטות.
רלחכך מוכח בשבת). טור ושו"ע רס"א (בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית).
רלטוכן הוא בשמנים האסורים, כדלקמן ס"ו (בין
רמנר שעל השלחן בין כל נר שבבית או שבשאר חדרים).
רמא[1884] תוספות ישנים כא, א ד"ה מפני (שמעתי
רמבממהר"א זצ"ל ששמע, באם שיש רק נר אחד כשר בבית, על ידי זה יזכור ולא יטה
רמגשאר נרות שבחדר ושבמרתף). מהר"ם בהגהות מרדכי סי' רסג (הגה"ה,
רמדאומר מהר"ם ז"ל ששמע, רק שיש במקום אחד נר כשר, דעל ידי זה יזכור ולא
רמהיטה שאר נרות שבחצר ושבבית). רמ"א שם (ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים
רמוהמותרים, מותר להשתמש לאור האחרים). מ"א ס"ק ב (אפילו הנרות עומדים בחדר
רמזאחר, דכיון שיש במקום אחר נר כשר, יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים).
רמח[1885] רמ"א שם (ולצורך שבת יש
רמטלהקל בדיעבד).
רנ[1886] מ"א סק"ד (ונראה לי
רנאדאם יש נר אחד כשר, ועומד אצלו נר פסול, מותר להשתמש, דלא יהא אלא נר אחד בלחוד,
רנבוכמ"ש סי' רע"ו).
רנגוכעין האמור לעיל שם סי"ג (ואף אם עשה הנכרי מדורה קטנה
רנדלצרכו בלבד, או לצורך חולה, ואחר כך בא זה להתחמם כנגדה, והוסיף הנכרי עצים בשבילו
רנהמדעת עצמו, אין הוספה זו אוסרתו להתחמם שם, כיון שהיה יכול להתחמם שם קצת אף בלא
רנוהוספה זו. וכן אם היתה המדורה דולקת מבעוד יום, ובשבת הוסיף בה הנכרי עצים בשביל
רנזישראל, מותר להתחמם כנגדה).
רנח[1887] היינו לכל הדעות שהובאו כאן; אף שיש
רנטאוסרים גם בזה, כאן ולעיל שם. וראה מראי מקומות וציונים.
רס[1888] ר"ש מקוצי בתוספות ישנים
רסאשם (ר"ש מקוצי אומר, דבר שיכול לעשות בלא נר, כגון להוציא יין מן החבית, מותר
רסבלהשתמש לאור כל נר), ובהגהת מרדכי שם (והשר מקוצי אומר, דדבר שיכול לעשותו
רסגבלא נר, כמו להוציא יין מן החבית, מותר להשתמש לאור כל נר). רמ"א ס"א
רסד(ויש אומרים ... דבר שאפשר בלא נר, מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים).
רסה[1889] רמ"א שם (ולצורך שבת יש
רסולהקל בדיעבד).
רסז[1890] ברייתא כ[א], א (כרך דבר שמדליקין
רסחבו על גבי דבר שאין מדליקין בו, אין מדליקין בו. במה דברים אמורים להדליק, אבל
רסטלהקפות מותר).
רע[1891] רי"ף ט, א – לפי גירסת
רעאהמ"מ פ"ה ה"ו (פירוש להדליק, להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה.
רעבלהקפות, להקשות הפתילה). רמב"ם פ"ה ה"ו (אם להעבות הפתילה כדי
רעגלהוסיף אורה אסור. ואם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשתלשל למטה מותר). רא"ש
רעדפ"ב סי' ב (ורב אלפס ז"ל פירש דכורך אותו תוך ראש הפתילה כדי שתהא עבה ...
רעהדבכוונה תליא מילתא, היכא דכוון רק לעבות ראש הפתילה, אף על פי שמדליקן יחד מותר,
רעודמידי הוא טעמא אלא משום גזירה בעינייהו, והיכא דכוון להקפות ליכא למיגזר). טור ושו"ע
רעזס"ב (כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו, אם נתכוין להעבות הפתילה
רעחכדי להוסיף אורה, אסור, ואם נתכוין להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה, מותר).
רעטמ"א ס"ק ה (אפילו מדליק שניהם יחד, דכשמכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה).
רפ[1892] רשב"א שבת שם ד"ה מאי
רפאלאו (שלא אסרו אלא אותם שמנו חכמים, לפי שהן ראויין להדליקן בפני עצמן, אלא שהאור
רפבמסכסכת בהן ועשויין לכבות מהרה ... אבל דבר שאין ראוי להדליקו בפני עצמו, כורכין
רפגעליו דבר שמדליקין בו, דמאי אמרת דלמא מדליקין בו בפני עצמו, הא אין מדליקין בו
רפדלעולם בפני עצמו, שאינו דולק לעולם). הובא בר"ן ט, א ד"ה אבל
רפהלהקפות (וכתב הרשב"א ז"ל ... שלא אסרו אלא אותן שראויין להדליקן בפני
רפועצמן, ולפיכך גזרו על ידי תערובות אטו בעיניהו, אבל דבר שאין ראוי להדליק בו בפני
רפזעצמו, כורכין עליו דבר שמדליקין בו, דליכא למיגזר אטו בעיניה, דלא חזו לאדלוקי).
רפח[1893] ב"י (מיהו אפילו לדעת רש"י
רפטיש להתיר בדבר שאינו ראוי להדליק בפני עצמו לכרוך עליו דבר שמדליקין בו, כיון
רצדליכא למיגזר ביה אטו בעיניה, וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א ... להתיר בגמי
רצא... בשל קש. גם המרדכי התיר בהדיא). והוא במרדכי רמז רסד (מכאן נראה דמותר ליקח
רצבפתילה של קש ולכרוך עליה פשתן או צמר גפן או קנבוס). שו"ע שם (ומטעם זה מותר
רצגלכרוך דבר שמדליקין בו על גבי גמי או קש, כדי ליתן הפתילה בעששית). מ"א
רצדסק"ו (בב"י כתב דזה לכו"ע שרי, כיון דגמי או קש לא חזי לפתילה
רצהבעינייהו, ליכא למיגזר שמא ידליק בהן בעינייהו, ואם כן אפילו נתכוין להעבות הפתילה
רצושרי).
רצז[1894] תוספתא פ"ב ה"ו
רצח(נותנין גרגר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת עם חשיכה כדי שיהא שוהה
רצטודולק בלילי שבת). וגמרא סז, ב (נותנין בול של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק).
שרמב"ם פ"ה ה"ז (נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב
שאשבת שיהיה דולק בליל שבת). טור ורמ"א ס"ב (נותנין גרגיר של מלח וגריס של
שבפול על פי הנר בערב שבת, כדי שיהא דולק יפה בשבת).
שג[1895] רש"י דף סז, ב ד"ה
שדבול (שהמלח צולל את השמן וימשך אחר הפתילה).
שה[1896] ואין גוזרים שמא יתנם בשבת, כעין
שוהגזירה דלקמן סי' רסה ס"ח (ואפילו מבעוד יום אסור ליתן מים לכלי זה, גזרה שמא
שזיתן משחשכה. ואף על פי שכל מלאכה הנעשית בשבת מאליה אין בה איסור כלל אף אם מתחילה
שחנעשה בידים סמוך לחשכה, ואין חוששים שמא יבא לעשות כן משתחשך, לפי שהכל יודעים
שטאיסור עשיית מלאכה בשבת ולא יטעו בזה. אבל כאן ידמה בדעתו שאין בזה שום איסור כלל
שיאף משתחשך, כיון שנותן המים קודם נפילת הנצוצות).
שיאוראה מראי מקומות וציונים. הליכות השבת.
שיב[1897] רבה כ[א], א (שמנים שאמרו חכמים
שיגאין מדליקין בהן, מפני שאין נמשכין אחר הפתילה). טור ושו"ע ס"ג (אין
שידמדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה).
שיהומבאר דהיינו "בין נר שעל השלחן בין כל נר שבבית או
שיושבשאר חדרים",
שיזכמו בפתילות האסורות, דלעיל ס"ו (ואין חילוק בזה בין נרות שעל השלחן לשאר
שיחהנרות שבבית או שבשאר כל החדרים, שכולן צריכים להיות מדברים המותרים), ושם נסמן
שיט(הערה 1883).
שכ[1898] משנה כ(א), ב (ולא בזפת
שכאולא בשעוה (לאו לענין פתילה, אלא לתת במקום שמן, וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים
שכבהן, רש"י), ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב). גמרא כא, א
שכג(מאי שמן קיק ... משחא דקאזא), ופרש"י (שמן שעושין מגרעיני צמר גפן). טור ושו"ע
שכדשם (אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב).
שכהאמנם לענין אליה וחלב מסתפק כאן אם הכוונה לאסור אליה עצמה
שכווחלב או לאסור אף שומן טהור שבאליה, כי גם שומן טהור דינו כחלב. וכהכלל המובא
שכזבשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך
שכחחצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
שכטודנו בזה באליה רבה ס"ק ח (נשאלתי
שלהיאך מדליקין בשומן ... נראה דעכ"פ יתן מעט שמן בתוכו). בית דוד למשנה שם
שלא(ולא באליה ולא בחלב ... דאליה חלבה טהור הוא ... ואשמועינן דבין בשומן ובין בחלב
שלבאין מדליקין). הובא בהגהות רעק"א למשנה שם (ולא באליה, היינו לא בשומן טהור
שלגולא בחלב, ושומן חזי להדלקה טפי מחלב), ובביאור הלכה ד"ה ולא בחלב.
שלד[1899] גמרא כא, א (והני לא מימשכי בעינייהו ...
שלהחלב שאינו מהותך), וכדלקמן ס"ח (חלב ... כשעדיין לא ניתוכו ... ואז אינם
שלונמשכים, ויש חשש הטיית הנר).
שלז[1900] גמרא כא, א (והני לא מימשכי בעינייהו ...
שלחקרבי דגים שלא נמוחו), וכדלקמן ס"ח (קרבי דגים ... כשעדיין לא ... נמוחו, ואז
שלטאינם נמשכים, ויש חשש הטיית הנר).
שמ[1901] רש"י שם ד"ה שאינן נמשכין (ואתי
שמאלהטות).
שמב[1902] משנה כד, ב (וחכמים מתירין בכל השמנים,
שמגבשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות). טור ושו"ע
שמדס"ו (שאר כל השמנים, חוץ מאלו, מדליקים בהם).
שמה[1903] משנה שם (רבי ישמעאל אומר אין מדליקין
שמובעטרן, מפני כבוד השבת). גמרא כה, ב (מאי טעמא אמר רבא מתוך שריחו רע, גזרה שמא
שמזיניחנה ויצא). טור ושו"ע ס"ג (אין מדליקין בעטרן, מפני שריחו רע ויניחנו
שמחויצא).
שמט[1904] גמרא שם (שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה),
שנופרש"י (שאין סעודה חשובה אלא במקום אור), ותוס' (הדלקת נר בשבת חובה, פירוש
שנאבמקום סעודה, דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג). מ"א סק"ט (וחובה
שנבלאכול בשבת אצל הנר (תוס')).
שנגוכדלעיל סי' רסג ס"א (וחייב כל אדם כשאוכל
שנדסעודת הלילה לאכלה אצל אור הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא), ושם נסמן (הערה 1444).
שנה[1905] ברייתא וגמרא שם (תניא רבי שמעון בן
שנואלעזר אומר אין מדליקין בצרי, מאי טעמא אמר רבה מתוך שריחו נודף גזרה שמא יסתפק
שנזממנו), ופרש"י (ותניא בתוספתא הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר, והמסתפק חייב
שנחמשום מכבה). טור ושו"ע שם (ולא בצרי, מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנו, ונמצא
שנטמתחייב משום מכבה).
שסוכן הוא לקמן סי' רסה ס"א (שמא יסתפק מהשמן
שסאשבכלי, כיון שאינו מחובר לנר, ויש בזה איסור משום מכבה), ושם נסמן (הערה 1974).
שסב[1906] גמרא כו, א (עוד קאמר, חדא מפני שהוא
שסגעף (ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית, רש"י), ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו).
שסד[1907] תוס' שם ד"ה ולימא (ויהא בהול על
שסהממונו ויבא לכבות). מ"א ס"ק ט (ועוד יש טעם אחר בגמרא ובתוס' בצרי, מפני
שסושהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית, וחיישינן שיהא בהול על ממונו ויכבה).
שסזשמטעם זה התירו כמה דברים, כדלקמן סי' שלד ס"א (יש לחוש
שסחשמחמת טרדת ההצלה שהוא בהול ונחפז להציל ישכח שהיום שבת ויבא לכבות הדליקה).
שסטוס"ב (לפי שאדם בהול על ממונו, ובודאי יצילם מהפסד, ואם לא נתיר לו להציל על
שעידי טלטול מוקצה יבא לידי איסור חמור שיכבה הדליקה).
שעא[1908] מ"א שם (ומכאן יש ללמוד שלא לסתום
שעבהתנור בעץ מטעם זה. וכמה פעמים ראיתי שבאו לידי חילול שבת).
שעג[1909] גמרא כ[א], א (בעא מיניה אביי
שעדמרבה, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק
שעה(שמן הניתן בתוכו ממשיכו לאחר הפתילה, רש"י), מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי
שעובעינייהו או לא. אמר ליה אין מדליקין, מאי טעמא לפי שאין מדליקין (בעינייהו,
שעזוגזרינן הא אטו הא, רש"י)). טור ושו"ע ס"ד (אפילו נתן מעט שמן זית
שעחבשמנים אלו שאינם נמשכים, ואז נמשכין, אין מדליקין בהם). מ"א סק"י (דגזרינן
שעטדלמא אתי לאדלוקי בעינייהו).
שפ[1910] רב שם כא, א (חלב מהותך וקרבי
שפאדגים שנמוחו, אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק, הני מימשכי בעינייהו (אחר הפתילה,
שפברש"י) ... וגזרו רבנן על חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך, ועל קרבי דגים
שפגשנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו. וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן
שפדלתוכן שמן משום חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן. היא גופה גזירה,
שפהואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה), ופרש"י (ובלא תערובות שמן נמי חזו, אלא
שפודגזור רבנן מהותך אטו אינו מהותך, הלכך בעינייהו גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור על
שפזידי תערובת אטו בעינייהו). טור ושו"ע ס"ה (חלב מהותך וקרבי דגים, אין
שפחמדליקין בהם. ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם, מותר להדליק בהם). ט"ז
שפטסק"ד (לפי עיקר הדין מותר בחלב מהותך, לפי שנמשך אחר הפתילה שפיר, אלא דרבנן
שצגזרו בו אטו שאינו מהותך, וכשהוא בתערובות לא גזרו בי', דהוה לי' גזירה לגזירה).
שצא[1911] פסקי ריא"ז שבת פ"ב
שצבה"א סק"ג. הובא בשלטי הגבורים ח, ב אות ג (ונראה בעיני שאף שמרי שמן
שצגזית, הואיל והן עבין ואין נמשכים אחר הפתילה, אין מדליקין בהן בשבת, שלא התירו
שצדחכמים אלא שמן, ולא שמרים, שהרי אין הנר דולקת יפה בהן, ויבא להטות). מ"א
שצהסק"ז (אין מדליקין בשמרי שמן (ש"ג)).
שצו[1912] רשב"א ח"א סי' קעא (ומה
שצזשאמרת שהמדליק בשבת באותן שמנים שאמרו שאין מדליקין, הא עבר והדליק מותר. זה אינו,
שצחשאיסורו משום חשש הטיה בשבת הוא, זה בשעת הדלקה לא עשה ולא כלום, ובשעת תשמיש הוא
שצטשיש לחוש). הובא בב"י ריש הסי'.
ת[1913] סעיף ב (ואם הדליק בדברים
תאהאסורים, אסור להשתמש לאורן שום תשמיש בעולם).
תב[1914] כדלקמן סי' תלג בקונטרס
תגאחרון ס"ק ב (כל סתם נר שבמשנה וגמרא הוא של שמן).
תד[1915] ההפרש בין שעוה מהותכת
תהלאינה מהותכת יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג.
תו[1916] גמרא כ(א), ב (שעוה איצטריכא
תזליה (לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין,
תחרש"י), מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא (קאסר לה, רש"י), קא משמע לן), **לפ"ד
תטרש"י, ורא"ש** פ"ב סי' א (וכן נוהגין באשכנז ובצרפת להדליק נרות
תישל שעוה בשבת). ותוס' ד"ה עד כאן (בני נרבונא אוסרין נר שעוה שלנו ...
תיאולי נראה ... ודאי ... שרי). טור ושו"ע ס"ז (כרך זפת או שעוה או חלב
תיבסביב הפתילה, מדליקים בהם). ט"ז סק"ה (דלא אסרו אלא אם הזפת או שעוה
תיגמהותכים בכלי, שאין נמשכים אחר הפתילה, אבל בזה נמשך שפיר עם הפתילה שבתוכו).
תידויתבאר לקמן סעיף הבא (והערה 1922), שיש אוסרים אף בזה. אלא דקיי"ל
תיהלהתיר.
תיו[1917] ר"ת הובא ברא"ש
תיזשם (יש מפרשים פסול פתילות, אם הניחם בשמן, כשר ... ונראה לרבינו תם שאין לפרש כן,
תיחאלא פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין). ובס' התרומה סי' רכז (ואומר רבינו יעקב ...
תיטולא כדברי אותם המפרשים על דוחק ... אם השמן היה כרוך סביב הפתילה שהיא פסולה, אז
תככשר הדבר ... ואין זה הפירוש נראה, אלא כי הפתילות שאסרו חכמים, בכל ענין המה
תכאאסורות). רבינו ירוחם (יש מי שפירש ... אם כרך שמן פסול עם פתילה פסולה ועשה ממנו
תכבנר בשבת, מותר, שהשמן נמשך אחר הפתילה מאחר שהוא דבוק בה, וגם הפתילה אינה מסכסכת
תכגכיון שהשמן דבוק בה. ורוב הפוסקים הסכימו שאסור). טור (יש מתירין אפילו שמן פסול
תכדופתילה פסולה שכרכן יחד ועשה מהן נר, שלא אסרו אלא בשכל אחד לבדו בתוך הנר, אבל
תכהכשכרכן יחד שרי, דטעמא משום שאין נמשכין אחר הפתילה, וכשכרכן יחד לא שייך האי טעמא.
תכוור"ת אסרו). מ"א סקי"ג (אבל אם כרך שמן פסול ופתילה פסולה
תכזיחד, אסור (טור רי"ו)).
תכחומדברי ר"ת נראה שאסרו בכל ענין, אף בשמן מהותך שהוא כשר.
תכטומה שכתב המ"א לאסור "אם כרך שמן פסול", נתבאר בקונטרס אחרון
תלס"ק ב.
תלא[1918] כחכמים במשנה כד, ב (וחכמים מתירין בכל
תלבהשמנים). טור ושו"ע ס"ו (שאר כל השמנים, חוץ מאלו, מדליקים בהם).
תלג[1919] ר' יהושע בן לוי כג, א (כל
תלדהשמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר). תוס' שם ד"ה מריש (לנר
תלהשבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר, לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו). שו"ע
תלושם (ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר).
תלזוראה לקוטי שיחות חכ"א ע' 382 (שלא ראה מנהג זה בבית אדמו"ר).
תלח[1920] רמ"א שם ס"א (ומיהו
תלטשמן זית מצוה מן המובחר).
תמ[1921] של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה
תמאקלב, א (נראה בעיני, להדליק הנרות בשמן דוקא, ולא כמו שנהגו בקצת מקומות להדליק
תמבבנרות שעוה או חלב ... ולפי הנראה לי מדברי רבינו ותשובתו, ושאר הגאונים שהולכים
תמגלשיטתו, נראה דלדידהו אסור להדליק בשעוה או חלב וזפת ...ונמצא לפי דעת הרי"ף
תמדוהרמב"ם [יש] לאסור, וכן יש לנהוג). מטה משה סי' תכ (ולדידן דאין שמן זית
תמהמצוי, מצוה מן המובחר בשאר שמנים שאורן צלול, ואעפ״י דלעניין נרות חנוכה כתב מהרמ״א
תמובשו״ע או״ח סי׳ תרע״ג בהג״ה דשעוה אורה צלול כמו שמן. שאני
תמזהכא דהגאונים אסרו נר של שעוה אפילו נר קנד״ל לעניין שבת, אף שרש״י והרי״ף והרא״ש
תמחהתירו, מכל מקום יש לחוש לדברי הגאונים למאן דאפשר). הובא במ"א סקי"ב (ואם
תמטאין שמן זית מצוי, מצוה בשאר שמנים, והן קודמין לשעוה, כיון דיש אוסרין בשעוה).
תנ[1922] תשובת הגאונים, בשערי תשובה סי'
תנארלב וסי' רלה, ובס' העתים סי' יב, הובא ברא"ש שם (ובספר העתים הביא מתשובת
תנבהגאונים, וששאלתם אם מותר לכרוך שעוה על הפתילה של פשתן ולהדליק בה בשבת. כך ראינו
תנגדאסור לעשות כן ... ובתשובה אחרת אשכחן נמי הכי, ואבוקה של שעוה ששאלתם, לא חזי
תנדלנא מעולם מאן דמדליק בשעוה בי שמשי, וכולהו רבוותא דחזינן הוו אסרי, עד כאן מספר
תנההעתים). ורמב"ן במלחמות רפ"ב (וכי מותר להדליק בפתילה בלא שמן,
תנווהלא השעוה פסולה היא לשמן, והדבר נראה לעין שהן צריכות להטיה ולמחטן יותר מכל
תנזהנרות שבעולם. והוזקקתי להשיב על זה, מפני שראיתי לרבינו הגדול ז"ל שכתב
תנחבתשובת שאלה (שו"ת הרי"ף סי' טז) שהוא אסור, ואין בדבר ספק). מ"מ
תנטפ"ה ה"ח (ומתוך פירוש זה אסרו נרות ארוכים של שעוה שעושין פתילה של פשתן
תסוכורכין עליה שעוה, וזה בהסכמה מהם ז"ל, וזה דעת רבינו, וכן כתוב בתשובה לרב
תסאאלפסי ז"ל ... ומהאי טעמא נהגו כו"ע שלא להדליק נר של שעוה בשבת,
תסבעכ"ל).
תסג[1923] מ"א שם (ועיין סי'
תסדער"ה דיש מקילין יותר בנר הכרוך).
תסהוהיינו שלא זו בלבד שמותר להדליק נר של שעוה הכרוך על הפתילה,
תסוואין חוששים שמא יטה. אלא מותר אפילו ללמוד אצלו, אף שאסרו בכל השמנים מחשש שמא
תסזיטה.
תסח[1924] סעיף א (אסור ... לקרות בספר לאור הנר
תסטשל שמן ... שמא ישכח ויטה ... אבל בנר של שעוה או של חלב הכרוך סביב הפתילה, שאין
תעדרך להטותו כשהפתילה היא כשרה (עיין סי' רס"ד), יש מתירים. ויש אוסרים, גזירה
תעאשמא ימחוט ראש הפתילה ויש בזה משום מכבה. ולעת הצורך יש לסמוך על סברא הראשונה).
תעב[1925] מ"א שם (ומכל מקום נר שעוה קודם
תעגלנר חלב. ועיין סי' תרע"ג), והוא כמבואר ברמ"א שם (ונוהגים במדינות אלו
תעדלהדליק בנר של שעוה, כי אורן צלול כמו שמן).
תעה[1926] עולא כ, ב (המדליק (נר של שבת,
תעורש"י), צריך שידליק ברוב היוצא (מראש הפתילה חוץ לנר, רש"י)). כח, ב.
תעזטור ושו"ע ס"ח (המדליק, צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר).
תעח[1927] שלטי הגבורים על המרדכי סוף פ"א
תעט(והלכתא הני נרות של שעוה שלנו, צריך להדליק רוב הפתילה שיוצאת מתוך השעוה, ותהא
תפהשלהבת הולכת ברובה, אב"ן). מ"א סקי"ד (והוא הדין בנר של
תפאשעוה, צריך להדליק רוב היוצא (ש"ג)).
תפב[1928] ר' עקיבא משנה כח, ב (פתילת
תפגהבגד שקיפלה ולא הבהבה (על השלהבת כדי שתהא מחורכת ותדליק יפה, רש"י) ... רבי
תפדעקיבא אומר ... מדליקין בה). תוס' כט, א ד"ה רבא (ונראה לי דבחנם נהגו אנשים
תפהלהדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ... משמע דיכול להדליק אע"פ שאינה
תפומהובהבת). טור ושו"ע ס"ט (אין צריך להבהב הפתילה).
תפז[1929] רא"ש פ"ב סוס"י
תפחיח (ונוהגות הנשים להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהא מהובהבת ויאחז בה האור היטב,
תפטומנהג יפה הוא). טור ורמ"א ס"ט (נהגו להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה
תצמחורכת ותאחז בה האור יפה).
תצאואף שנתבאר לעיל סי' רסג ס"ה (ומכל מקום טוב שהוא יתעסק
תצבבתיקון הפתילות והנרות), מכל מקום נתבאר כאן "נהגו הנשים להדליק הפתילה
תצגולכבותה". וראה קובץ אור ישראל חי"א ע' נג.
תצד[1930] מ"א סקט"ו (ואף בנר הכרוך
תצהעושין כן).
תצווברשימת היומן ע' תכז (לא נהגינן להבהב נר של שבת קודם
תצזההדלקה).
תצחונרות של זמנינו נדלקות היטב אף בלא הבהוב.
תצט[1931] רבא כט, א (שאין מדליקין ...
500בסמרטוטין).
501[1932] מ"א סקט"ז (צריך לומר
502דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים).
503[1933] תוספתא פ"ב ה"א (ולא
504בסמרטוטין, ואע"פ שמחורכין). הובא בתוס' כט, א ד"ה ולא בסמרטוטין
505(קשה ... ומיהו בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין, אפילו מחורכין). רא"ש
506פ"ב סוף סי"ח (ולא בסמרטוטין אף על פי שמחורכין. והכי איתמר בתוספתא.
507אבל ברוב ספרים כתוב ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין. וגירסת התוספתא עיקר). רבינו
508ירוחם ח"ב סז, א (ובתוספות כתבו שאין מדליקין בסרמטוטין, ואפילו מחורכים).
509שו"ע ס"י (אין מדליקין בסמרטוטין, אפילו מחורכין).
510[1934] גמרא כ[א], א (בגדי כהונה שבלו
511מפקיעין אותן, ומהן היו עושין פתילות למקדש ... דבוץ).
512[1935] מ"א סקט"ז (ובלאי בגד
513פשתן מדליקין בו, כדאיתא ריש פ"ב בגמרא גבי בגדי כהונה).
514[1936] ראה תהלה לדוד סק"ד.
515[1937] רמב"ם הל' כלים פכ"ב ה"א
516(כמה שיעור הבגד להתטמא ... שלש אצבעות על שלש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת
517או לשאר טומאות ... בבגדי צמר ופשתים).
518וראה מראי מקומות וציונים.
519[1938] גמרא כח, ב (בג' על ג' מצומצמות
520עסקינן, וביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן, דכו"ע אית להו דר' יהודה דאמר
521מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, ודכו"ע אית להו דעולא דאמר עולא המדליק
522צריך שידליק ברוב היוצא ... וכיון דאדליק ביה פורתא הויא ליה שבר כלי, וכי קא
523מדליק בשבר כלי קמדליק). מ"א סקי"ד (יום טוב שחל להיות ערב שבת,
524אין מדליקין בחתיכות בגד שהיא ג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמים, דכיון דאדליק בה
525פורתא הוה ליה שבר כלי, ואסור להדליק בה ... (גמרא)).
526[1939] ואף שיש אומרים שפחות מג' על ג' אינו ראוי לכלום והוא מוקצה,
527כדלקמן סי' שח סמ"א (מטלניות שהן שירי בגדים שבלו, אם אין בכל אחת מהן ג' על
528ג' אצבעות אסור לטלטלן, מפני שאינן ראויות ... ויש אומרים שמטלניות שהן שירי סתם
529בגדים, אף על פי שאין בהם ג' על ג' אצבעות מותרות בטלטול לכל אדם, הואיל והן
530ראויות לקנח בהם איזה טינוף).
531מכל מקום כשמייחדה לפתילה נחשבת כלי, כדלקמן שם סל"ג (פתילה
532שלימה, אפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה, היא נקראת כלי), ושם נסמן (הערה רנא).
533אמנם כאן, שבשעה שהי' ג' על ג', הוא נחשב כלי לקבלת טומאה,
534שאפשר להשתמש בו לבגד קטן. וכשנפחתה מג' אצבעות, אינה מקבלת טומאה, שאינה ראויה
535לבגד; ואף שאינה מוקצה, כיון שעתה היא עשויה לפתילה, מכל מקום הוא שבר כלי, שנקרא
536נולד, כיון שמיועד עתה לתשמיש חדש, וכדלקמן שם סכ"ד (כל הכלים המותרים בטלטול
537שנשברו בשבת, ואין השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה אלא מעין מלאכה
538אחרת לגמרי ... הרי זה נולד, שנעשה כלי חדש, ומותר בשבת, ולא ביום טוב).
539[1940] ואף שאינו מטלטלם, רק מבעירם, גם זה
540חשוב טלטול, כדלקמן סי' שח סוף סי"ד (ובלבד שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה על ידי
541תשמיש זה, כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה אף על פי שאינו מזיזם כלל, כמו
542שיתבאר בסי' תק"א), ובסי' תקא סי"א (אין מסיקין בהן, מפני שהן נולד
543ואסורין בטלטול, ואפילו לשורפן במקומן אסור אף על פי שאינו מטלטלן, לפי שהמוקצה
544אסור להשתמש בו וליהנות ממנו, כמו שיתבאר בסימן תק"ט) ובסי' תקט סט"ז (שמסיק
545בעצים המוקצים, אף על פי שאינו מזיזם ממקומם, מכל מקום כיון שנותן תחתיהם אש
546ומבעיר אותם הרי עושה מעשה בגוף המוקצה), ובקונטרס אחרון שם סק"ג (להשתמש בו
547בידים אף על פי שאינו מזיזו כגון הדלקה).
548[1941] ר' עקיבא במשנה שם (פתילת הבגד
549שקיפלה (כמו שגודלין פתילות, רש"י) ... רבי עקיבא אומר ... מדליקין בה), ובגמרא
550שם (רבי עקיבא סבר קיפול מועיל, ואין תורת כלי עליו, וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק).
551מ"א סקי"ד (אלא אם כן גדל הפתילה מערב יום טוב, דנתבטל מתורת כלי (גמרא)).
552וראה ארץ צבי סי' קו. חקרי הלכות ח"א טו, א.
553[1942] כדלעיל סי' רסג ס"א
554(ועיקרמצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלו), ושם נסמן (הערה 1445).
555[1943] שו"ת רש"ל סי' פה (אין
556מדליקין בנר ישן של חרס, והטעם משום מאוס. והוא הדין נר של שבת העשוי לכבוד על
557שלחנו). הובא במ"א סוף הסי' (אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס (רש"ל
558פ"ה)).
559[1944] שו"ע שם ס"ג (נר של חרס שהדליק בו לילה אחת, נעשה
560ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח חדשים בכל לילה). וראה לקמן סי' תרלט ס"ג
561(ונוהגין שלא להכניס נר של חרס אפילו לסוכה גדולה).
562[1945] תוכן המשך הדברים בקונטרס
563אחרון זה:
564בפנים
565ס"ח נתבאר, שמותר להדליק בחלב שהתיכו על ידי שיתן לתוכן שמן כל שהוא מהשמנים
566"שמדליקין בהם".
567ואף
568דאמרינן בגמרא בסתם "נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק", ואינו מחלק בין שמן
569לשמן. מכל מקום נתפרש בב"י ובשו"ע, שלא התירו אלא בתערובת שמנים
570שמדליקין בהם.
571ומבאר שבזה למעט תערובת צרי ועטרן,
572שאסור להדליק בהן, כמובא בפנים ס"ו (חוץ מן העטרן, מפני שריחו רע ... וחוץ
573מן הצרי, מפני שריחו נודף).
574לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת
575ע' תקפה. כנישתא דבי רב ע' תקנד.
576[1946] "לאו דוקא שמן זית,
577דהוא הדין לשאר שמנים שמדליקין בהם".
578[1947] "ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם".
579[1948] "דתניא בסמוך הצרי
580אינו אלא שרף מעצי הקטף, משמע דהטעם לפי שאינו נמשך אחר הפתילה".
581[1949] "משמע כל היוצא מן
582העץ אינו נמשך אחר הפתילה, ועטרן יוצא מן העץ הוא, דהוא פסולתא דזיפתא".
583[1950] תוכן המשך הדברים בקונטרס
584אחרון זה:
585בפנים
586סי"א נתבאר, "אם עשה פתילה מדברים האסורים וכרך סביבה את השעוה או את
587החלב, אפילו המהותך, אסור להדליק בה", לפי דברי ר"ת "פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין",
588והיינו אף בשמנים הכשרים.
589וגם המ"א מודה לאסור בכל ענין. ומה
590שהזכיר המ"א "שמן פסול", מבאר ב' טעמים לזה.
591לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת
592ע' תקפה. כנישתא דבי רב ע' תקנה.
593[1951] פ"ב סי' א (פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין).
594[1952] סי' רכז (הפתילות שאסרו חכמים, בכל ענין המה
595אסורות).
596[1953] ס"ק יג (אם כרך שמן פסול ופתילה פסולה יחד, אסור).
597[1954] "יש מתירין אפילו
598שמן פסול ופתילה פסולה שכרכן יחד".
599[1955] שכיון שהזכיר דעת
600המתירים, לכן כתב שמתירים אף בשמן פסול הכרוך על פתילה פסולה. אבל דעת האוסרים הוא
601בכל ענין.
602[1956] ועוד טעם שהזכיר
603המ"א "שמן פסול".
604[1957] דאמרינן כו, א (מדליקין
605בשמן פקועות ובנפט). וכן הוא לקמן סי' ערה סי"ב (נר של נפט, כיון שהוא מאוס
606אין חוששים שיסתפק ממנו, ומורין לו לכתחלה).
607[1958] רע"א (בא למדוד נפט),
608והיינו מדידת דבר לח.
609[1959] תוכן המשך הדברים בקונטרס
610אחרון זה:
611בפנים
612סי"ב נתבאר, שאם אין שמן זית מצוי, "מצוה יותר בשארשמנים שאורן
613זך וצלול, מבנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים, לפי שיש אוסרים אותן".
614ואף
615שכתב הב"ח שגם הגאונים לא אסרו בשעוה, אלא בשעוה עם פסולת.
616מכל
617מקום נראה מהב"י והד"מ דלא סבירא להו לחלק בזה. וגם בלאו הכי צ"ע
618בב"ח.
619לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת
620ע' תקפו. כנישתא דבי רב ע' תקנו.
621[1960] סד"ה ואם כרך (וכן
622נוהגים באשכנז וצרפת להדליק נרות של שעוה ... ומיהו מאחר שהרא"ש וכמה גדולים
623אחרונים התירו, וגזירה דרבנן הוא, יש לסמוך עליהם ... וכן עמא דבר). הרי שהגאונים
624אוסרים אף בזה.
625[1961] ס"ק ב (וכן נוהגין
626שמדליקין בנר של חלב).
627[1962] שכתב בד"ה ואם כרך (נראה
628לפענ"ד, דלא אסרו הגאונים אלא בשעוה כברייתו שאינו מהותך ואית ביה פסולת, אבל
629שעוה מהותך וזכה הכרוך סביב פתילה כשירה, עינינו הרואות שהוא דולק יפה, ובהא קאמרה
630תלמודא דמותר, ואף הגאונים לא נחלקו בזו).
631כי השעוה בשעה שמוציאים אותה מהכוורת,
632יש בה שאריות של הדבש וזיהומים נוספים, וכדי להפרידה מהם, ממיסים אותה ויוצקים ממנה
633גושים של שעוה נקיה וקשה יותר.
634[1963] כדלעיל ס"ח (גזרה
635שמא יבא להדליק בהם כשעדיין לא ניתוכו ונמוחו).
636[1964] ראה כללי הפוסקים וההוראה
637סי' קה.
638[1965] ד"ה אמר אביי (דוקא
639בהוצאה גזר אביי, וכל הנהו דמייתי ראייה איירי בהוצאה, אבל בעלמא לא גזר).
640[1966] ע"א ד"ה למאי (שאם
641נדר לתת לחבירו שעוה יתן לו פסולתא דדובשא, ואין יכול לכופו לתקן לו).
642[1967] רמי בר אבין כ, סע"ב
643(שעוה פסולתא דדובשא).
644[1968] כ, ב בביאור המשנה (שעוה
645קירותא).
646[1969] נג, א ד"ה כאצבע
647בקירא (בשעוה קשה). והיינו שכבר נטלו ממנה את הפסולת, והיא קשה.