Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארסה דין כלים הנתנים תחת הנר
ובו ט' סעיפים
כלי שמן אצל הנר
א אסור
ובו ט' סעיפים
כלי שמן אצל הנר
א אסור
בליתן כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהא השמן מטפטף כל שעה לתוך הנר,
גגזרה שמא יסתפק מהשמן שבכלי,
דכיון שאינו מחובר לנר,
הויש בזה איסור משום מכבה, שעל ידי כן יכבה הנר בזמן קרוב יותר
ומאם לא היה מסתפק ממנו כלום והיה נוטף כולו לתוך הנר.
זואף להאומרים
חדמותר לחתוך נר של שעוה הדולק ביום טוב, ואין בזה משום מכבה, הואיל ובשעה שחותך
טממנו אינו מכבה אורו כלל, ואע"פ שגורם לו ליכבות במהרה, אין בכך כלום כמו
ישיתבאר בסי' תקי"ד. ולפי דבריהם אף כאן אין בו משום מכבה
יאכשנוטל מהשמן שבכלי, כיון שאינו מכהה כלל את אור הנר בשעת נטילתו, שהרי נשאר עדיין
יבשמן בכלי שיטפטף לנר.
יגמכל מקום חוששין שמא (א) ימלך ויטול מהנר כל השמן, עם הכלי, או בלא הכלי,
ידונמצא מכהה אור הנר בשעת נטילתו, ויש בזה משום מכבה לדברי הכל.
טוואם חיבר הכלי לנר
טזחיבור יפה
יזבסיד או בחרסית,
יחהרי זה מותר, דכיון שחברו לו נעשה כלי אחד, ובדול הוא ממנו משום איסור שבת כמו
יטמהנר עצמו, ולא יבא להסתפק ממנו:
כב וכן לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד
כאהנר, ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת מהשמן שבתוכה,
כבגזרה שמא יסתפק ממנה, כיון שאינה מחוברת לנר:
כגכלי תחת הנר
ג אסור ליתן כלי בשבת תחת נר הדולק לקבל
ג אסור ליתן כלי בשבת תחת נר הדולק לקבל
כדבו שמן הנוטף מהנר, מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו,
כהשהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו אוסרו בטלטול מחמת השמן שבתוכו, שהוא מוקצה מחמת
כואיסור, כמו שיתבאר בסי' רע"ט,
כזוחכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו מפני שדומה כאלו סותר הכלי.
כחאבל מותר ליתנו שם מבעוד יום.
כטואם לא נטף לתוכו שמן בשבת מותר לטלטלו, שלא נאסר במחשבה בלבדה.
לואם יש בכלי דבר המותר, מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן, שהרי
לאיוכל לטלטל הכלי בשביל ההיתר שבתוכו
לבאם הוא בענין שמותר לטלטל בשבילו, ועל דרך שיתבאר בסי' ש"ט
לגוש"י:
לדד מותר ליתן כלי מבעוד יום תחת השלחן
להשעליו דולק נר, ובשבת אחר האכילה יסיר את השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר,
לוואין בזה מה שגורם בשבת לבטל כלי מהיכנו על ידי הסרת השלחן, כיון שאינו מבטלו
לזבידים בשבת. ועוד שהרי אין נזהרים מלהשים כלי על השלחן תחת הנר אע"פ שנפל בו
לחשמן, כי אין מתכוין לכך, וכאן גם כן אינו מתכוין בהסרת השלחן בשבת אלא להצלת השלחן,
לטונתינת הכלי תחתיו היתה בהיתר מבעוד יום:
מה מותר ליתן כלי בשבת תחת נר של שעוה או
מאשל חלב הדולק לקבל בו את הנר אם יפול, שאין כאן ביטול כלי מהיכנו, כיון (ב) שאפשר
מבלנער הנר מהכלי מיד שיפול שמה, ולטלטל הכלי אחר כך כמו שירצה. שאין
מגאיסור לנער הנר משום איסור כיבוי או הבערה כמו שיתבאר בסי' רע"ז. וגם אין איסור משום טלטול מוקצה, כיון
מדשאינו מטלטל הנר המוקצה בידים אלא מנער הכלי והוא נופל מאליו.
מהואין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור, כיון שלא היה האיסור בתוכו בבין השמשות, וגם היה
מודעתו לנערו (עיין סי' ש"ט).
מזואינו דומה לנתינת כלי תחת הנר של שמן לקבל שמן הנוטף, שאף שאפשר לנער השמן מהכלי,
מחמכל מקום הוא אינו חפץ בכך שלא להפסיד השמן, ובשביל כך הוא נותנו שם ומבטלו מהיכנו:
מטו אסור ליגע בנר דולק כשהוא תלוי,
נאע"פ שאינו מטלטלו, ואין איסור במוקצה בנגיעה בעלמא,
נאמכל מקום אסור פן יתנדנד קצת מנגיעתו.
נבומכל מקום אם היה דבר היתר מונח עליו מותר ליטלו מעליו (ובלבד
נגשלא יגע בו בידיו), ואין לחוש במה שמתנדנד הנר על ידי נטילת אותו דבר מעליו, לפי
נדשהוא טלטול מן הצד ואינו טלטול,
נהכמו שיתבאר בסי' שי"א.
נובמה דברים אמורים בנר של שעוה
נזוכיוצא בו, אבל אם היה נר של שמן תלוי, אסור ליטול דבר המותר מעליו, פן יתנדנד הנר
נחקצת ויתקרב השמן אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר, או יתרחק קצת ממנה ויש בו משום
נטמכבה,
סכמו שיתבאר בסי' רע"ז:
סאז מותר ליתן כלי בשבת תחת נר לקבל בו
סבנצוצות,
סגשאין כאן ביטול כלי מהיכנו, מפני שהנצוצות אין בהם ממש כלל,
סדולכך מותר ליטול הכלי אף אחר שנפלו הנצוצות לתוכו.
סהאבל אסור ליתנו בשבת לקבל בו הפחמין הנופלים מהפתילה, לפי שיש
סובהם ממש, נאסר הכלי בטלטול אחר שנפלו לתוכו.
סזואע"פ שאפשר לנערם ממנו ולטלטלו אחר כך כמו שירצה, מכל מקום כיון שאי אפשר
סחלנערם מיד שנפלו לתוכו עד לאחר שיכבו,
סטשלא יתחייב משום מכבה ומבעיר כדין החותה בגחלים,
עאם כן הרי הוא מבטלו מהיכנו לפי שעה עד שיכבו הפחמים,
עאואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי שעה שלא במקום הפסד מרובה, כמ"ש בסימן רס"ו:
עבח כשנותן הכלי תחת הנר לקבל בו נצוצות,
עגלא יהיה בכלי מים
עדאו שאר משקים,
עהמפני שמקרב זמן כיבוי הנצוצות
עושיכבו מיד שיפלו שמה.
עזולא התירו אפילו בדליקה לגרום כיבוי אלא (ג) באחד משני
עחדברים, או שיהיו המים בתוך כלי, כגון כלי חרס חדשים מלאים מים שהם אינם יכולים
עטלקבל האוּר וכשמגיע האוּר להם הם מתבקעים ומכבים, שנמצא האוּר הוא שמכבהו והאדם
פאינו אלא גורם בעלמא, שהרי כשנתן המים בכלים אלו היה הפסק מחיצה בין המים להאוּר,
פאדהיינו דופני הכלים.
פבאו אפילו אין המים בתוך כלי, אלא שהוא בענין שאין המים מכבים
פגמה שהודלק כבר, אלא שהם מונעים האוּר מלשרוף יותר, כגון טלית שאחזה בה האוּר, מותר
פדליתן משקה על הטלית רחוק קצת מן האוּר, שכשיגיע שם האוּר לא יוכל לשרוף יותר
פהומאליו יכבה.
פואבל כאן שאין דופני כלי מפסיקים בין נר למים שבכלי שתחתיו,
פזוהמים מכבים ממש את הניצוצות, אין זה נקרא גרם כיבוי.
פחואפילו מבעוד יום אסור ליתן מים לכלי זה,
פטגזרה שמא יתן משחשכה.
צואע"פ שכל מלאכה הנעשית בשבת מאליה אין בה איסור כלל, אף אם מתחילה נעשה
צאבידים סמוך לחשכה,
צבואין חוששים שמא יבא לעשות כן משתחשך. לפי שהכל יודעים איסור עשיית מלאכה בשבת ולא
צגיטעו בזה, אבל כאן ידמה בדעתו שאין בזה שום איסור כלל אף משתחשך, כיון שנותן המים
צדקודם נפילת הנצוצות:
צהמים בעששית להגביה השמן
ט ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית
ט ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית
צושמדליקים בה בערב שבת כדי להגביה השמן, דכיון שאינו מתכוין לכיבוי כלל אין לחוש
צזשמא יעשה כן בשבת.
צחונוהגין להתיר אף אם מתכוין (ד) לכיבוי,
צטכדי שלא תתקלקל העששית כשתדליק הפתילה על שוליה,
קלפי שבאמת אין כאן כיבוי כלל, שאף אם לא יתן לתוכו מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה,
קאואין המים ממהרים הכיבוי כלל,
קבאלא שמגביהים השמן כדי שלא תתקלקל העששית כשתדליק הפתילה על שוליה עם שמן מעט מזער.
קגולפי טעם זה יש מי שאומר
קדשאף בשבת מותר ליתן מים לעששית אם מדליקה נכרי לצורך חולה.
קהאבל אסור ליתן מים לתוך שפופרת שתוחב בה נר של שעוה או של חלב,
קואפילו מבעוד יום, שהרי כשמגיע האור לשם המים הם מכבים ממש
קז(אבל מותר לתחוב הנר לתוך החול וכיוצא בו, בענין שכשיגיע האור לשם ימנעהו מלשרוף
קחיותר ויכבה מאליו, שגרם כיבוי הוא כמו שנתבאר למעלה.
קטואפילו משחשכה מותר לעשות כן, כגון ביום טוב, כמו שיתבאר בסי' תקי"ד):
קיקונטרס אחרון
(א) ימלך כו'.
(א) ימלך כו'.
קיאלא
קיבהעתקתי מה שכתב הט"ז סי' תקי"ד, לפי שצע"ג, דהא בנר ליכא למיחש
קיגדבדיל מיניה משום איסור שבת.
קידואין לומר שיטעה להתיר גם מהנר שיאמר מאי שנא משפופרת, זה אינו, דהא אנן לא אמרינן
קיהשיתירו לו להסתפק ממנה, אלא למה אסרו להניחה כלל על הנר, יתירו בהנחה ויאסרו
קיולהסתפק, וכיון שאסרו כן, שוב לא יבא לעולם להסתפק מהנר, שהרי משום איסור שבת בדיל
קיזמיניה. ולא דמי לשאר גזירה לגזירה שיש לחוש שיעבור הכל ויבא לאיסורא דאורייתא,
קיחמה שאין כן הכא, וצ"ע.
קיטועיין ברמב"ם פ"ה
קכשנתן טעם אחר, משום מוקצה מחמת איסור (עיין שם בלחם משנה
קכאשפירש דלא שייך כאן כיבוי, והיינו כדעת המתירין בסימן תקי"ד,
קכבוחזר בו ממה שכתב בפירוש המשנה).
קכגוצ"ע, דמאי שנא מחטים שזרען בקרקע, שאף שהקצם לאיסור, דהיינו לזריעה שישרשו
קכדשם ויאסרו משום איסור תלישה, אפילו הכי קודם שהשרישו דעדיין אין בהם איסור תלישה
קכהלא הוו מוקצה,
קכווהכי נמי השמן שלא ירד עדיין לנר למה יאסר. ודוחק לומר דשאני הכא דכבר חל שם מוקצה
קכזעל כולו מחמת איסור כיבוי, שאם יטלנו כולו יתחייב משום מכבה. דמכל מקום כל מעט
קכחומעט שנוטל אין בו איסור מוקצה עדיין, ובדרבנן אמרינן אפילו ברירה,
קכטוכל שכן הכא דאין צריך כלל לברירה,
קלוצ"ע.
קלאוהנה אף שיש לומר כאן שהוקצה למצות נר שבת,
קלבואף רבי שמעון מודה ביה כדאיתא בדף מ"ה.
קלגלא רצו רש"ל
קלדוט"ז
קלהלתרץ כן, לפי דמתניתין
קלוסתמא קתני בכל הנרות, אף אותן שאין מדליקין בשביל מצות נר שבת, דלא אמרינן בהו
קלזמוקצה מחמת מצוה, כדמשמע במג"א סימן רע"ט סק"ב
קלחוסימן תקי"ד סק"ז:
קלט(ב) שאפשר לנער כו'. עיין במ"ש סימן
קמרס"ו:
קמא(ג) באחד משני כו'.
קמבבמג"א סק"י משמע שכן הוא גם כן דעת הסמ"ג
קמגדבעינן הפסק כלי. וכן הוא דעת המג"א בסימן תקי"ד סק"י
קמדשלא התירו אפילו גרם כיבוי אלא למנוע שלא ישרף יותר. ועיין שם בט"ז
קמהשתחיבת הנר למים הוה כיבוי ממש, ובחול אינו אלא מונע שלא ישרף יותר. וזהו גם כן דעת
קמוהמג"א
קמזשהתיר שם בחול אפילו ביום טוב,
קמחואסר כאן במים
קמטאפילו מבעוד יום.
קנולהט"ז שם,
קנאצריך לומר דסבירא ליה כמו שכתבו התוס' כאן
קנבבתחלה, דחיישינן שמא יפלו הנצוצות בשעת נתינת המים, ולהכי שרי התם.
קנגאבל לפי מה שכתבו התוס' אחר כך לגירסת ר"ח,
קנדוהסכים לזה המגיד משנה,
קנהוכל שכן לתירוץ האחרון של התוס' שהסכים הר"ן,
קנואין היתר כלל בזה. וכל שכן לפי מה שכתב רמ"א בסימן של"ד
קנזכר"י
קנחדגרם כיבוי לא שרי אלא במקום פסידא, עיין שם. הילכך אין להתיר אלא לצורך גדול, אבל
קנטבלאו הכי פשיטא דאין לסמוך על הט"ז נגד ר"ח והתוס' והר"ן ומגיד
קסמשנה ורמ"א ומג"א. ובפרט שיש אוסרים אף בטלית שאחזה בו
קסאהאור ליתן מים מן הצד כמו שכתב ב"י סימן של"ד:
קסב(ד) לכיבוי כדי כו'. לפי
קסגמה שכתב הט"ז,
קסדהרי זה מבואר בהדיא בסמ"ג,
קסהשהעתיק המג"א,
קסואבל לפי דעת המג"א שהקשה על רמ"א, צ"ע:
קסז[1970] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קסח(א)
קסטכלי שמן אצל הנר (ס"א-ב).
קע(ב)
קעאכלי תחת הנר (ס"ג-ח).
קעב(ג)
קעגמים בעששית להגביה השמן (ס"ט).
קעדלכללות סימן זה ראה קיצור הלכות. הליכות
קעההשבת ע' תפט ואילך.
קעו[1971] משנה כט, ב (לא יקוב אדם שפופרת
קעזשל ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת). ופרש"י (ויתקיים הנר,
קעחשתהא השמן מטפטף כל שעה לתוך הנר). טור ושו"ע ס"א (אין נותנין כלי מנוקב
קעטמלא שמן על פי הנר כדי שיהא נוטף בתוכו).
קפ[1972] גמרא שם (אתי לאסתפוקי מינה), ורש"י
קפאבמשנה שם (וטעמא משום גזרה שמא יסתפק הימנו). טור ושו"ע שם (גזירה שמא יסתפק ממנו).
קפב[1973] משא"כ במחובר אין
קפגחוששים, כדלקמן בהמשך הסעיף (ואם חיבר הכלי לנר ... הרי זה מותר).
קפד[1974] ביצה כב, א (הנותן שמן בנר, חייב משום מבעיר,
קפהוהמסתפק ממנו (הנוטל ממנו ואוכל, רש"י), חייב משום מכבה). שו"ע שם (ויתחייב
קפומשום מכבה).
קפזוכן הוא לעיל סי' רסד ס"ו (גזרה שמא יסתפק ממנו,
קפחוהמסתפק מהנר הדולק יש בו משום מכבה).
קפטוהטעם שאין מתירים כאן מטעם גזירה לגזירה (מלאכה שאינה צריכה,
קצלדעת הפוסקים שאסורה רק מדברי סופרים), יתבאר לקמן סי' ערה, בקונטרס אחרון
קצאסק"ב.
קצב[1975] רא"ש פ"ב דביצה סי'
קצגיז (ההיא דשפופרת על פי הנר דאסור דלמא אתי לאיסתפוקי מניה, היינו על כרחך מפני שממהר
קצדכיבוי ... נראה לי טעמא, דמסתפק מן הנר, משום שממהר כיבויו).
קצה[1976] תוס' ביצה כב, א ד"ה והמסתפק (אינו
קצורוצה לומר מפני שממהר כבוי, דלא הוי אלא גרם כבוי, וגרם כבוי ביום טוב שרי אע"פ
קצזשממהר כבויה, ובשבת נמי אינו חייב ... ומכאן יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך
קצחלמטה ממנה, כיון דבשעה שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל, אע"ג שהוא גורם לגרום
קצטכבויה שרי).
רוהיינו שלדעתם אינו אלא גרם כיבוי, שביום טוב מותר ובשבת אסור
ראמדברי סופרים. ואם כן אין שייך לגזור על זה שמא יסתפק, שהרי גם אם יסתפק אינו אסור
רבמהתורה.
רג[1977] שם הובאה דעה האוסרת בס"ח (אבל
רדאסור לקצרו על ידי שיחתכנו מלמטה בסכין או בדבר אחר ... מפני שהוא גורם למהר כיבוי
רההנר), ובקונטרס אחרון שם סק"ב (כן הוא דעת הרא"ש וטור ושו"ע,
רוובודאי ראוי להחמיר בשל תורה).
רזאך מכל מקום כתב הרמ"א שם ס"ג (ויש מתירין לחתוך נר של
רחשעוה באוּר, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן נוהגין). ונתבאר בקונטרס
רטאחרון שם (דינו של רמ"א ז"ל שהעיד שכן נוהגין, הוא קיים על פי מה שכתב
ריהט"ז בסק"י עיי"ש, וכמ"ש בפנים), והיינו כשמקצרו על ידי
ריאהבערה, כמבואר שם בפנים (מותר לקצרו על ידי שיבעירנו באמצעיתו עד שיחלקנו לשתי
ריבנרות דולקות, אפילו אינו צריך כלל להדליק חלק השני אלא כדי שישרף הנר במהרה).
ריג[1978] רא"ש שם (שאינו מכחיש מאור
רידהנר כלל, שהרי הנר לעולם מלא שמן, כי מן השפופרת מטפטף תמיד לאור הנר, אף אם יסתפק
ריהמעט משמן שבתוך השפופרת אינו מכחיש מאור הנר).
ריו[1979] תוס' שם (אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה
ריזשהוא מסתפק ממנה מכבה קצת ומכסה אורו, דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט
ריחבנר, ולכך נראה ככבוי). וכפירוש הים של שלמה ביצה פ"ב סי' כח (דהתם איכא למיחש
ריטשמא יסתפק ממנו, ויטול כל השמן, שיפסיק הטיף טיף מיד, והוי מכבה ... שמא יסתפק ממנו
רכבכולו, או יטול השפופרת). הובא בט"ז סי' תקיד ס"ק ו (ורש"ל תירץ, דבשפופרת
רכאאסור דשמא יסתפק מכל השמן).
רכב[1980] משנה שם (אבל אם חברה היוצר
רכגמתחלה, מותר, מפני שהוא כלי אחד), ופרש"י (ליכא למיחש, דמשום איסור שבת בדיל
רכדמיניה).
רכה[1981] גמרא שם (והאנן יוצר תנן. מאי יוצר כעין יוצר).
רכוופירש רש"י (כעין יוצר, שחברה
רכזשפיר). ב"י ריש הסי' (דהיינו שחברה בסיד וחרסית שהיא מחוברת יפה מותר,
רכחמפני שהוא כלי אחד).
רכט[1982] ברייתא שם (אם חברה בסיד
רלובחרסית מותר). טור ושו"ע שם (ואם חברו לו בסיד או בחרסית, מותר, דכיון שהוא
רלאכלי אחד בדיל מיניה משום איסור שבת).
רלב[1983] משנה שם (לא ימלא אדם קערה של
רלגשמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה (השני, שהוא יוצא דרך הנקב האחר שבנר לשאוב,
רלדושמן נמשך דרך הפתילה לראש הדולק, רש"י) בתוכה בשביל שתהא שואבת, ורבי יהודה
רלהמתיר), וכרבנן. טור ושו"ע ס"ב (לא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל
רלושתהא שואבת, גזירה שמא יסתפק ממנו).
רלז[1984] בגמרא שם (אבל קערה דמיפסקא (שהרי אצל
רלחהנר מונחת, ויש כאן הפסק, וליכא למימר גופיה הוא, רש"י), אימא מודי להו לרבנן
רלט(דנגזור, רש"י) ... צריכא). למדנו מכאן שטעם גזירה זו היא כיון שאינה מחוברת
רמלנר.
רמא[1985] משנה מב, ב (אין נותנין (בשבת,
רמברש"י) כלי תחת הנר לקבל בו את השמן (המטפטף, רש"י)). טור ושו"ע
רמגס"ג (אין נותנין כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף).
רמדוכן הוא בסי' שי ס"י (כל דבר שאסור לטלטלו, אסור ליתן
רמהתחתיו כלי כדי שיפול לתוכו, אפילו אם דעתו לנערו אחר כך, מפני שאוסר הכלי בטלטול
רמוכל זמן שהמוקצה בתוכו, ונמצא מבטל כלי מהיכנו, ואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי
רמזשעה, אלא במקום הפסד מרובה).
רמחאלא דכאן נתפרשה הלכה זו בשמן הנר, ואילו לקמן שם סתמו וכתבו
רמט"כל דבר שאסור לטלטלו", ולא רק "שמן הנוטף מהנר" כאמור כאן.
רנוהטעם נתבאר לקמן סי' רסו בקונטרס אחרון ס"ק יא (ולהכי
רנאסתמו הטור ושו"ע סי' ש"י ס"ו, ולא הזכירו ביצה ושמן, משום דאף לפי
רנבשעה לא שרי אלא במקום הפסד מרובה).
רנגוהיינו שלענין שמן וביצה נתבאר בקונטרס
רנדאחרון לקמן שם ד"ה ואפשר דאף (דשאני ביצה ושמן, שבשעת נתינת הכלי ניכרת
רנהמחשבתו שאין דעתו לנער אחר כך שלא להפסידם ... ואם ינער אחר כך, אם תשבר הביצה
רנווישפוך השמן לארץ ... מה הועיל בתקנתו). וכדלקמן ס"ה (שאף שאפשר לנער השמן
רנזמהכלי, מכל מקום הוא אינו חפץ בכך שלא להפסיד השמן, ובשביל כך הוא נותנו שם ומבטלו
רנחמהיכנו), הרי שביטול הכלי מהיכנו הוא לכל השבת, שאסור לכל הדעות.
רנטועל זה הוסיפו וכתבו לקמן שם "כל דבר שאסור לטלטלו, אסור ליתן תחתיו
רסכלי כדי שיפול לתוכו, אפילו אם דעתו לנערו אחר כך ... אסור לבטל כלי מהיכנו אפילו
רסאלפי שעה".
רסב[1986] רב יוסף מג, א (משום דקא מבטל
רסגכלי מהיכנו), ופרש"י (שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו עושהו מוקצה). טור
רסדושו"ע שם (מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו). ט"ז ס"ק א (שקודם לזה היה
רסההכלי ראוי לטלטלו, ועכשיו בשבת עושהו מוקצה).
רסווכן הוא לקמן סי' רסו סכ"ד (מפני שמבטל כלי מהיכנו). סי'
רסזשה סכ"ו (שמבטל כלי מהיכנו). סי' שח סע"ח (ביטול כלי מהיכנו). סי' שי
רסחס"י (ואסור לבטל כלי מהיכנו). סי' שיג סכ"ג (מפני שמבטל כלי מהיכנו).
רסטסי' שלה ס"ד (ואינו רשאי לשום כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו). סי' שלח ס"ט
רע(אסור ליתן כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו).
רעא[1987] סעיף ב (השמן שנשאר בנר אחר שכבה
רעבמשחשכה, אסור לטלטל וכל שכן להסתפק ממנו כל אותה השבת, הואיל והוקצה בתחלת כניסתה,
רעגדהיינו שבבין השמשות כשהיה דולק היה אסור).
רעדואם הוא נר שהדליקו לכבוד שבת, אסור אף משום מוקצה מחמת מצוה,
רעהכדלעיל סי' רסג בקונטרס אחרון ס"ק ז (גבי שמן המטפטף מן הנר לכלי שתחתיו,
רעושאסרו להסתפק ממנו בשבת כמ"ש בסי' רס"ה ... מוקצה מחמת מצוה). וכאן בקונטרס אחרון סוף ס"ק א (שהוקצה למצות נר שבת ... מדליקין בשביל מצות נר שבת).
רעז[1988] רש"י במשנה שם ד"ה
רעחכלי תחת הנר (כקובע לו מקום ומחברו בטיט, ודמי למלאכה). קכח, ב ד"ה והא קמבטל
רעטכלי מהיכנו (דדומה לסותר בנין מדרבנן). קנד, ב ד"ה והא מבטל כלי (ודמי לסותר).
רפרמב"ם פכ"ה הכ"ג (אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותר).
רפאוראה מי טל (סותר) סי'
רפבטז.
רפג[1989] משנה שם (ואם נתנוה מבעוד יום, מותר),
רפדופרש"י (להניחה שם). טור ושו"ע שם (ומותר ליתנו מבעוד יום).
רפה[1990] שלטי הגבורים כא, א אות ג (דאם לא נטף
רפובו שמן מבעוד יום, לא אסרו במחשבה בעלמא). מ"א סק"ג (ואם לא נטף לתוכו
רפזשמן לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא (ש"ג)).
רפחוכן הוא לקמן סי' שי סי"ב (אפילו ייחדה למעות, אלא שעדיין
רפטלא הניח עליה מעות מעולם, שבמחשבה בלבדה אינה נאסרת), ומקורו בשלטי הגבורים שם
רצ(נראה ... דביחוד בעלמא לא עביד לההוא איסור טלטול, עד שיעשה מעשה להניח עליה
רצאמעות, ובמחשבה לאו כלום).
רצב[1991] הגהות אשרי פ"ג סי יח (ונראה
רצגדהוא הדין אם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו אם לא יתקלקל, דמותר לתת אותו כלי
רצדתחת הנר לקבל השמן או נר עצמו שיפול שם, דהא יכול לטלטלו לכל הפחות לכשיכבה אגב
רצההתירא ... מהרי"ח). מ"א סוף ס"ק ב (כתב בהג"א אם יש בכלי דבר
רצוהיתר דלא אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב היתר).
רצזוראה מראי מקומות וציונים.
רצח[1992] סעיף ד (אם נעשה בסיס לאיסור ולהיתר,
רצטכגון שהניח עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול שחשוב יותר מדבר האסור כמו שנתבאר
שבסי' ש"י, כיון שלא נעשה בסיס לאיסור בלבדו, הרי הוא עומד עדיין בהתירו ומותר
שאלטלטלו אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו. אלא שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד
שבצריך לנערו מתחלה ואחר כך יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו, ואם אי אפשר לנער
שג... מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו).
שד[1993] סי"ז (אם אפשר לנער האיסור בלבדו
שהצריך לנער מתחלה ואחר כך יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה. ואם אי אפשר לנער ...
שומותר לטלטל המחתה כמות שהיא עם האפר והשברים והפחמים למקום שירצה).
שז[1994] והיינו שהנר תלוי מהתקרה
שחמעל השלחן, וכשמסיר את השלחן נשאר הנר תלוי מעל הכלי שתחת השלחן.
שט[1995] שו"ת מהרי"ל סי' לב (וקצת
שידעתי נוטה דמותר להשים כלי מבעוד יום תחת השולחן, וכשתלך לישן תסיר השולחן והכלי
שיאעומד מעצמו תחת הנר, אף על גב דגורם לבטל כלי מהיכנו אפילו הכי נראה דשרי ... גרם
שיבביטול כלי מהיכנו לא חזינן דאסירא ... ועוד דהא אין נזהרים מלהשים כלי תחת הנר, כי
שיגאין מתכוונים שיפול בו שמן, הכי נמי אין מתכוונים כשמסיר השולחן אלא להצלת השולחן.
שידועוד דקיימא לן כרבי שמעון דבר שאין מתכוון מותר דלא הוה פסיק רישיה ... ואפילו
שיההכי לא אסמוך על היתר זה [עד] יסכימו עמי אחד מרבותי שי'). מ"א סק"ב (הנה לא רצה להורות במקום
שיורבו, אבל לע"ד נראה שהוראה זו ברורה היא ויש לסמוך עליה).
שיז[1996] הגהות אשרי פ"ג סי' יח (מותר
שיחלתת כלי תחת נר של שעוה, דהא יכול לטלטלו ולנערו, כמו אבן שעל פי החבית, דאם מונחת
שיטבין החביות דמסלקה ואחר כך מנערה ... מהרי"ח). מ"א סק"ב (אבל
שכמותר לתת תחת נר של שעוה, כיון שאפשר לנער האיסור מתוך הכלי, לא חשיב מבטל כלי
שכאמהיכנו ... (הג"א)).
שכבואף שיתבאר לקמן ס"ז (ואסור לבטל כלי
שכגמהיכנו, אפילו לפי שעה, שלא במקום הפסד מרובה), ושם נסמן (הערה 2016).
שכדהיינו דוקא כשמבטלו עכ"פ לפי שעה, משא"כ כאן
שכה"שאפשר לנער הנר מהכלי מיד", "אין כאן ביטול כלי מהיכנו"
שכוומותר בכל אופן.
שכזויתבאר לקמן סי' רסו בקונטרס אחרון ס"ק י ד"ה וכמו
שכחשכתבו התוס', שמקור הלכה זו הוא מהתוס', ושם ד"ה והנה המג"א, שכן מוכח
שכטגם מדברי הר"ן והמ"א.
שלועוד האריך להוכיח שם, שמותר אף אם לפועל אינו מנערה מיד,
שלא"כיון שאפשר לנער הנר מהכלי מיד".
שלבוכן הוא לקמן סי' שח סע"ח (אין כאן ביטול כלי מהיכנו,
שלגאפילו לפי שעה, הואיל ובידו להפריח האפרוחים מהסל מיד שעלו), ושם נסמן (הערה
שלדתקלא).
שלה[1997] סעיף ה (הניח נר על גבי טבלא מבעוד יום
שלוושכח לסלקו ממנה קודם שחשכה, ונצרכה לו הטבלא לטלטלה ולהשתמש בה בשבת, מנער את
שלזהטבלא והנר נופל מעליה על הארץ, ומטלטלה לכל מקום שירצה. ובלבד שלא יתכוין לכבות
שלחהנר בניעור זה. ואף אם נכבה מאליו על ידי נפילתו אין בכך כלום, שדבר שאינו מתכוין
שלטהוא, ואין כאן פסיק רישיה, שאפשר שלא יכבה על ידי כך), וס"ו (הרי זה מותר
שמלנערה, אם הנר של שעוה וכיוצא בו). וכן הוא לקמן ס"ו (במה דברים אמורים בנר
שמאשל שעוה וכיוצא בו, אבל אם היה נר של שמן תלוי, אסור ליטול דבר המותר מעליו, פן
שמביתנדנד הנר קצת ויתקרב השמן אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר).
שמג[1998]
שמדכדלקמן סי' שט ס"ו (הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן נופלת,
שמהומנער את הכר והמעות נופלים), וסי' שי סי"ז (צריך לנער מתחלה, ואחר כך יטלטל
שמוהכלי עם ההיתר למקום שירצה).
שמזואף שגם זה אסור כשהוא לצורך
שמחהאיסור, כדלקמן סי' שט סוף ס"ו (ואם אינו צריך לא לגוף הכר ולא למקומה, אלא
שמטשחושש שלא יגנבו המעות שעליה, אסור אפילו לנערה כדי שיפלו המעות תחתיה, מפני שלא
שנהתירו טלטול על ידי דבר אחר, אלא כשמטלטל בשביל דבר המותר, ולא בשביל דבר האסור).
שנאמכל מקום שאני הכא כיון שאינו מנערם
שנבאלא כדי להסיר את הנר מהכלי, אין זה חשוב טלטול מן הצד לצורך המוקצה, וכדלקמן סי'
שנגשח סס"א, לענין קליפות אגוזים ושקדים שעל השלחן, שאין ראויות לבהמה ואסורות
שנדבטלטול (צריך
שנהלנערן ממנה מיד ...
שנולא התירו לטלטל מוקצה על ידי דבר אחר טלטול גמור, כל שאפשר לנערו ממנו מיד,
שנזשהניעור אינו טלטול גמור על ידי דבר אחר, שכלאחר יד הוא), ושם
שנחנסמן (הערה תמד).
שנט[1999] בעל המאור סו, ב (ואין זה נעשה בסיס
שסלדבר האסור שלא היו עליהן מבין השמשות. ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על דעת לשמטן).
שסאמ"א סי' רסו ס"ק יד (ולא נאסרו מטעם בסיס לדבר האסור, כיון שלא היו
שסבעליהן בין השמשות ... ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על דעת לשמטן (המאור)). וכאן (דלא
שסגמיקרי בסיס לדבר איסור, כיון שלא היה עליו בין השמשות).
שסד[2000] ס"ז (ואפילו אם היה בדעתו שלא
שסהישארו שם כל השבת כולה אלא בכניסת השבת בלבד ... שמתוך שנעשו החבית והכר בסיס
שסולאיסור בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת הוקצו לכל השבת כולה ואין דעתו מועלת
שסזלהתירם. ויש אומרים שלא נעשו בסיס לאיסור אלא אם כן היה בדעתו שישארו שם האבן
שסחוהמעות כל השבת כולה, אבל אם היה בדעתו ליטלם משם באמצע השבת, בין על ידי נכרי בין
שסטעל ידי ניעור, לא נעשו כלל החבית והכר בסיס להם אפילו בתחלת כניסת השבת ... והעיקר
שעכסברא הראשונה, ומכל מקום במקום הפסד יש לסמוך על סברא האחרונה, כגון אם נפל נר על
שעאהשלחן כמו שנתבאר בסי' רע"ז).
שעבובסי' רעז ס"ו (ויש
שעגאומרים שאינה נקראת בסיס אלא אם כן היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה, אבל אם
שעדהיה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת על ידי נכרי או על ידי ניעור או שאר טלטול מן הצד,
שעההרי זה מותר לנערה, אם הנר של שעוה וכיוצא בו, ויש לסמוך על דבריהם להקל במקום
שעוהפסד).
שעזאלא שב' דעות אלו הם כשהי' נר עליו בבין השמשות, אבל אם לא הי'
שעחעליו בבין השמשות ודעתו לנערו, מותר לדברי הכל, משא"כ אם דעתו להשאירם עליו
שעטכל השבת, אסור לנערו, כי באותה שעה הוא בסיס לדבר האסור, וכדלקמן סי' רעט ס"ו
שפ(הואיל ולא היה מוקצה בתחלת כניסת השבת, אלא באמצע השבת כשהיה דולק, לא נעשה על
שפאידי זה מוקצה לכל השבת כולה, אלא בשעה שהוא דולק בלבד), ושם נסמן (הערה מה). סי'
שפבתנז סוף סי"ח (אבל לא יטלטל הכלי שהחלה מונחת בו כדי לשפוך מים הללו מתוכה,
שפגשכלי זה נעשה בסיס לדבר האסור בטלטול, דהיינו החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה
שפדשם), אף דמיירי שהפריש החלה ביום טוב. ונתבאר שם (הערה קט).
שפהוזהו שאומר כאן, שכיון שלא הי' עליו בין השמשות, וגם הי' דעת
שפולנערו, לכן אין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור אף בשעה שהוא עליו, ומותר לנערו.
שפזוכן הוא לקמן סי' שי סי"א (אם לא
שפחהיו המעות עליה בין השמשות, אלא לאחר כך הניחום עליה ... מותר לטלטלה, אם ניטלו
שפטהמעות מעליה, הואיל ולא היתה מוקצה בבין השמשות, אבל בעוד שהמעות עליה אסור לטלטלה
שצמחמת איסור טלטול המעות שעליה, אבל מותר להטותה ולנערה ולהפיל המעות מעליה ... שגם
שצאזו לא נעשית בסיס לאיסור, הואיל ולא היה האיסור עליה בבין השמשות). וסי' שח
שצבס"ס (אם אין הקליפות ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים וכיוצא בהן,
שצגשהן אסורות בטלטול כעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל השלחן ... מנער בידיו את הטבלא
שצדאו את המפה שהקליפות מונחות עליה כבר והן ננערות גם כן ונופלות מעליה מאליהן,
שצהשהטבלא לא נעשית בסיס לדבר האסור הואיל ולא היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשות,
שצושהוא תחלת כניסת השבת).
שצז[2001]
שצחהג"א ומ"א שם (ולא דמי לשמן, שאין רוצה לנערו ולהפסידו). ונתבאר לעיל (הערה 1985).
שצט[2002]
תכדלקמן סי' שח סי"ד (כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל
תאמותר ליגע בו בידיו. ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו, וכמו שנתבאר בסי' רס"ה.
תבולכן מותר ליגע במנורה שהנרות דולקות עליה, אם אינה תלויה באויר כמו שנתבאר שם).
תג[2003] מ"א סק"ד (לדעת
תדהמ"מ, דאסור ליגע בביצה מפני שהוא מתנדנד, אם כן הוא הדין הכא נמי, אפילו אין
תההנר דולק עליו אסור). והיינו האמור לקמן סי' תקיג ס"ג (אף על פי שמותר ליגע
תובכל דבר שהוא מוקצה, ואינו אסור אלא בטלטול, מכל מקום כיון שהביצה היא עגולה, אם
תזיגע בה קרוב הדבר שיזיזנה מעט). ט"ז סי' רעז סק"ו (אם היא תלויה,
תחאפילו ליגע בה אסור, שבקל ינענע).
תט[2004] אור זרוע ח"ב סי' לג (ומשום
תימוקצה נמי ליכא, דהואיל ונר שלנו תלויה, טלטול ממקום למקום הוי טלטול מן הצד, ולא
תיאשמיה טלטול), כפירוש המ"א שם (משמע דמיירי שדבר היתר מונח עליו ורוצה
תיבליקח ממנו, והוי טלטול מן הצד).
תיג[2005] סעיף יד (אם אינו צריך כלל לגוף האיסור,
תידואינו מטלטלו על ידי ההיתר אלא בשביל דבר המותר, כגון לפנות מקומו, זהו טילטול מן
תיההצד שהתירו חכמים).
תיו[2006] מ"א סק"ה (ובנר של שעוה לא
תיזחיישינן כמ"ש סי' רע"ז ס"ג). שאין בזה חשש כיבוי, וכמועתק לעיל (הערה
תיח1997).
תיט[2007] אור זרוע שם (שצריך ליזהר בנר
תכשל שמן שכולו נמשך אחר הפתילה, שאם מטה את הנר, הרי השמן שבו מתנדנד, וקרוב בעיני
תכאלחייבו משום מכבה ומשום מדליק). רמ"א ס"ג (פן יתנדנד קצת מנגיעתו
תכבויטה).
תכג[2008]
תכדס"ב (ויתנדנד נר הקבוע בו ויתקרב קצת השמן שבנר אצל הפתילה, ויתחייב משום
תכהמבעיר, או יתרחק קצת ממנה, ויש בזה משום מכבה), וס"ג (יתקרב קצת השמן אל
תכוהפתילה (ויתחייב משום מבעיר), או יתרחק קצת ממנו (ויש בו משום מכבה)).
תכז[2009] משנה מז, ב (נותנין כלי תחת הנר
תכחלקבל ניצוצות). טור ושו"ע ס"ד (נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות).
תכט[2010] גמרא שם (והא קמבטל כלי מהיכנו. אמר רב
תלהונא בריה דרב יהושע ניצוצות אין בהן ממש). שו"ע שם (מפני שאין בהם ממש, ואין
תלאכאן ביטול כלי מהיכנו).
תלב[2011] רש"י מג, א ד"ה אין בהם ממש
תלג(מותר ליטלן אחר שנפלו לתוכו). מ"א סק"ו (מותר ליטל[ו], דהיינו הכלי).
תלד[2012] שו"ת מהרי"ל סי' לב (כתבת
תלהשיפלו בו פחמים, אם כן שנופלין בו פחמים שאינם כלים כשיכבו, אז אינו ראיה
תלומניצוצות, משום דמבטל כלי מהיכנו ... מההיא דתנן נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות,
תלזומשני ניצוצות אין בהן ממש, משמע אי הוה בהן ממש אסור). הובא במ"א שם (וכתב
תלחמהרי"ל סי' ל"ב אבל ליפול לתוכו פחמין, אסור, דאינם כלים כשיכבו).
תלט[2013] מ"א שם (ואף על גב דאפשר לנערם
תמכשיכבו, מכל מקום חשיב ביטול כלי, כיון שאי אפשר לנערם מיד).
תמא[2014] כדלעיל סי' רנג ס"ה (שמא
תמביחתה להבעיר), וס"י (מחתה את הגחלים העליונות, ונופלות על
תמגהתחתונות ומכבות אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה).
תמדסי' רנז ס"ב (שמא
תמהיחתה בגחלים להרתיחה, ויתחייב משום מבעיר).
תמו[2015] אבל אילו הי' אפשר לנערם
תמזמיד, לא הי' נאסר משום ביטול כלי מהיכנו לפי שעה, אע"פ שאין דעתו לנערם,
תמחוכדלקמן סי' רסו בקונטרס אחרון ס"ק יא ד"ה והנה המג"א (גבי פחמים,
תמטאי הוה אפשר, הוה שרי, אע"פ שאין דעתו לנערם).
תנ[2016]
תנארשב"א קנד, ב ד"ה והא (דלא התירו, אפילו ביטול לשעתו, אלא להצלת הפסד
תנבמרובה). מ"מ פכ"א ה"י (כתב הרשב"א ז"ל יראה לי שלא התירו,
תנגאפילו בטול לשעתו, אלא בהפסד מרובה). ר"ן סו, ב ד"ה ואחרים (אפילו לבטל
תנדכלי מהיכנו למקצת שבת, נמי אסור, אלא דהכא משום פסידא הוא דשרינן, כיון דלא מבטל
תנהליה לכולי יומא).
תנו[2017] סעיף כו (ואסור לבטל כלי
תנזמהיכנו אפילו לפי שעה, שלא במקום הפסד), ושם נסמן (הערה 2224).
תנח[2018] משנה מז, ב (ולא יתן לתוכו מים,
תנטמפני שהוא מכבה). טור ושו"ע ס"ד (אבל לא יתן לתוכו מים).
תס[2019]
תסאתוס' שם סוד"ה מפני (שהניצוצות נופלות בשמן). רא"ש סופ"ג (לפי
תסבשהניצוצות נופלות לתוך השמן וכבות, דמאי שנא מכלי של מים דאסור ליתן תחת הנר).
תסג[2020]
תסדרב אשי שם (מפני שמקרב את כיבויו). שו"ע
תסהשם (מפני שמקרב זמן כיבוי הניצוצות).
תסו[2021] רש"י מז, ב ד"ה אלא (דהתם כי
תסזמטי דליקה לכלים, דליקה הוא דפקע להו וגרמא בעלמא הוא, אבל זה שנתן המים ממש תחת
תסחהנר מכבה ממש). ר"ח שם (מפני שמקרב כיבויו, פירוש כיון שנופלין הניצוצות במים
תסטמיד נכבין, ובכלים עד שיתבקעו). תוס' שם (ור"ת גריס כפירוש ר"ח מפני
תעשמקרב כיבוי, דהתם הוא דשרי לעשות מחיצה מכלים שיש בתוכן מים, שאינו מכבה כלום עד
תעאשיתבקעו הכלים, אבל הכא אין הפסק בין מים לניצוצות, ומיד נכבות כשנופלות בכלי).
תעבמ"א ס"ק י (כמ"ש התוס', דדוקא כלים מלאים מים שרי להעמיד, דמפסיק
תעגכלי בין המים ובין האוּר, אבל הכא המים והאוּר באין להדדי).
תעדוכן הוא לקמן סי' שלד סכ"ב (ומותר לעשות מחיצה בכל הכלים
תעהבין ריקנים בין מלאים להפסיק הדליקה, ואפילו בכלי חרס חדשים מלאים מים, אף על פי
תעושהם אינם יכולים לקבל את האוּר ומתבקעים ומכבים את הדליקה, לא גזרו במקום הפסד על
תעזגרם כיבוי כזה שבשעה שנותן המים יש דבר המפסיק בינם לאוּר, דהיינו דופני הכלי
תעחשנותנם בתוכו, והאוּר הוא שמבקע את הכלי ומכבה את עצמו, והאדם הנותן מים אינו אלא
תעטגורם בעלמא, כמו שנתבאר בסי' רס"ה).
תפ[2022] תוס' שם (ולא דמי לטלית שאחז בו
תפאהאוּר מצד אחד, שאינו אלא שלא תתפשט האוּר). ר"ן כא, ב (ולא דמי לטלית
תפבשאחז בה האוּר, דשרינן בפרק כל כתבי (קכ, א) ליתן עליה מים מצד אחד ואם כבתה כבתה,
תפגדהתם היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדליקה אלא מונעין שלא יתפשט האוּר, אבל
תפדהכא טפי מגורם הוי). מ"א סוף סק"ח (ובטלית שאני, שאינו אלא שלא
תפהתתפשט האוּר).
תפווכן הוא לקמן סי' שלד סכ"ג (טלית שאחז בה האוּר מצד אחד,
תפזמותר ליתן עליה משקין רחוק קצת מן האוּר, כדי שיכבה האוּר כשיגיע לשם. ואף על פי
תפחשאין כאן דבר המפסיק בינם לאוּר, מכל מקום הם אינם מכבין כלל מה שנדלק כבר, אלא
תפטשמונעים האוּר מלדלוק יותר, והוא כבה מאליו).
תצ[2023] ואף בגרם כיבוי לא התירו אלא
תצאבמקום דליקה והפסד, כדלקמן סי' שלד סכ"ב (לא גזרו במקום הפסד על גרם כיבוי כזה).
תצבוכן מתירים באופן זה בבתי רפואה, לצורך החולים. משא"כ בלאו הכי לא התירו גרם
תצגמלאכה.
תצדואסרו חכמים לא רק לגרום שכאשר האש תגיע
תצהלכלים מלאים מים הם יתבקעו מעצמם ויכבו את האש, אלא אסרו לגרום גם שאם יבוא אחר כך
תצונכרי יעשה המלאכה, כדלעיל סי' רנג סכ"ז (אם יודע שהנכרי יסיק
תצזאחר כך את התנור לחמם את הבית, שזהו מותר בשבת על דרך שיתבאר בסי' רע"ו,
תצחוכשיתחמם התנור מאד יתחמם גם כן התבשיל שאצלו עד שהיד סולדת בו, אסור להניחו שם),
תצטושם נסמן (הערה 234).
500וכן אסרו חכמים לגרום, שאם יבוא אחר כך
501בעל חי יעשה המלאכה, כדלקמן סי' שטז ס"ו (הפורש מצודה ובשעת
502פרישתו נכנסה חיה לתוכה חייב, אבל אם נכנסה אחר כך לתוכה פטור, מפני שבשעת פרישתו
503אינו ידוע אם יצוד אם לאו, אבל אסור מדברי סופרים, ולפיכך אסור להעמיד בשבת המצודה
504לצוד בה עכברים), ושם נסמן (הערה לה).
505[2024] ברייתא שם (ולא
506יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה, מערב שבת, ואין צריך לומר בשבת). טור ושו"ע
507ס"ד (אפילו מבעוד יום, מפני שמקרב זמן כיבוי הניצוצות).
508[2025]
509רש"י שם (וגזירה מבעוד יום אטו משחשכה). תוס' שם ד"ה מפני (פירוש
510דגזרינן ערב שבת אטו שבת). ט"ז סק"ב (הטעם ברש"י דגזרינן שלא יעשה
511כן בשבת).
512[2026]
513משנה יז, ב (ובכולן בית הלל מתירין עם השמש). וכדלעיל סי' רנב ס"א (מותר
514להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשכה, אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא
515נגמרת מאליה בשבת).
516[2027] תוס' שם (ואם תאמר מאי שנא
517שריית דיו וסממנים ופריסת מצודה דשרינן בפ"ק עם השמש, והכא אסרינן מערב שבת
518שלא יבא לעשות בשבת. ותירץ הרב פור"ת, דהתם ליכא למיחש שמא יעשה כן בשבת דהא
519אב מלאכה הן, אבל הכא איכא למיחש, דלא דמי איסור כל כך במה שמניח כלי תחת הניצוצות).
520ט"ז סק"ב (וכתבו התוס', אף על גב דבהרבה מלאכות שרי מבעוד יום בפ"ק,
521ולא גזרינן שמא יעשה כן בשבת. דהתם אב מלאכה הם, משא"כ כאן). מ"א
522סק"ז (אף על גב דשאר מלאכות מותר להתחיל מבעוד יום מערב שבת רס"י
523רנ"ב, הכא גזרינן שמא יעשה כן בשבת, שיסבור שאין איסור בו כל כך).
524[2028]
525תוס' שם מז, ב סד"ה מפני (ומה שרגילים לתת מים בזכוכית שקורין
526לאמפ"א, ונותנין עליה שמן בערב שבת, אין זה קרוי קירוב כיבוי, דכיון שאין
527מתכוין לכיבוי כלל אלא להגביה את השמן, לא שייך למגזר מידי שמא יעשה בשבת). ר"ן
528כא, ב (ויש לתמוה במה שנהגו עכשיו לתת מים לתוך העששיות, ואמאי הא מקרב כיבוי
529הניצוצות הניתזין, ולא עוד אלא אפילו בלא נתינת מים נמי ליתסר, שהרי כשהניצוצות
530נופלין על השמן כבין הן. ואיכא למימר דלא אסרו אלא בנותן על מנת לכבות, דאי שרית
531ליה אתי לכבויי בידים, אבל נותן שמן בעששית (בערב שבת), על דעת הדלקה הוא ולא על
532דעת כיבוי, ואף המים שנותנין לתוכו נמי על דעת כן הוא, כדי שיתקרב השמן לראש
533הפתילה, ומשום הכי שרי). טור ושו"ע ס"ד (ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית
534שמדליקים בה בערב שבת, כיון שאינו מתכוין לכבוי אלא להגביה השמן). מ"א
535ס"ק ט (ואם כן לא גזרינן שיעשה כן בשבת (תוס')).
536[2029] רמ"א ס"ד (ויש אומרים
537אפילו מתכוין לכבוי שרי, מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן, לא הוי אלא גרם כיבוי,
538וכן נוהגין),
539[2030] סמ"[ג] לאוין סה טז, ג (אבל
540אלו צלוחיות של בית הכנסת שנותנין שם מים להגביה את השמן, או שלא ישבר הכלי מותר).
541ט"ז סק"ג (פירוש שמתכוין שאחר שיכלה השמן יכבה תיכף ולא יקלקל
542הכלי).
543והיינו שהט"ז מפרש כן גם בדברי הרמ"א, שלא התיר אלא
544כשמתכוין שיכבה אחר שיכלה השמן (שאינו כיבוי כלל). ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק
545ד.
546[2031] תשובות הגאונים שערי תשובה סי'
547רלט בשם רב נטרונאי (וששאלתם מנהג שלנו נרות של בית הכנסת נותנין מים בעששית ושמן
548צף על פני המים ודולק שמן והולך עד שמגיע למים וכובה, בנר של שבת מהו לעשות כן, יש
549בו משום גרם כבוי או לא. כך ראינו, שאין בו משום גרם כבוי, ומותר לעשות כן, וכל
550העם עושין כך, וזה שנותן מים תחלה, מפני שמקום פתילה זכוכית הוא ואינו שואב, ואין
551לו הנאה להטיל את השמן בקרקעיתה של עששית, אלא נותן מים עד שמגיע לפתילה, ואחר כך
552נותן את השמן, לפיכך כשהוא דולק דולק שמן כולו, ומים אין גורמין לו כבוי, שאינו
553כבה עד שיכלה השמן ואין נעשה כבוי). רא"ש פ"ג סי' כד (הכא אין
554כאן גרם כבוי כלל, דאפילו לא יתן לתוכו מים, כשיכלה השמן תכבה הפתילה, ואין נתינת
555מים ממהרים הכבוי). הובא במ"א סוף סק"י (וברא"ש כתב דבשמן אין
556כיבוי כלל, דאפילו לא יתן לתוכה מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה, ואין נתינת מים
557ממהרים הכיבוי עכ"ל). הרי שלא התירו בכוונתו לכיבוי, אלא באופן שאין כאן
558כיבוי כלל.
559[2032] מ"א שם (ואם כן אפילו בשבת
560שרי, כשעכו"ם מדליקו לצורך חולה), כיון שאין כאן כיבוי כלל.
561[2033] מ"א שם (ומדברי כולם למדנו
562דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים, דהא מתכוין
563לכיבוי, והאש נופל לתוכו ממש, והמים בעין, והם תחת האש).
564ומכל מקום מסיק בקונטרס אחרון סק"ג (הילכך
565אין להתיר אלא לצורך גדול). וכן הוא בסי' תקיד סק"ג (לפיכך אין להקל בזה אלא לצורך גדול). וראה
566לקמן (הערה 2071).
567[2034]
568ס"ח (שאין המים מכבים מה שהודלק כבר, אלא שהם מונעים האור מלשרוף יותר).
569[2035] סעיף ט (אבל מותר ליתן למטה סביבות הנר
570דבר המונעו מלהשרף בענין שיכבה כשיגיע לשם, כגון לתחבו לתוך חול ... דכיון שאינו
571עושה מעשה בגוף דבר הדולק, אף על פי שהוא גורם למהר כיבוי, אין בכך כלום).
572[2036] תוכן המשך הדברים בקונטרס
573אחרון זה:
574בפנים
575ס"א הובא האיסור ליתן כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר, גזרה שמא יסתפק מהשמן
576שבכלי, ויש בזה איסור משום מכבה. ונתבאר שם טעם האיסור, לפי שיטת הרא"ש
577שלחתוך חלק מהנר הדולק יש בו משום מכבה, ולפי שיטת התוס' שאין בו משום מכבה, נתבאר
578כפירוש הרש"ל, שהחשש הוא שמא יקח כל השמן, שזה מכהה מיד את אור הנר.
579אמנם
580לא הובא פירוש הט"ז בתוס', שמא יסתפק מהשמן שבנר עצמו; לפי שביאור זה מוקשה.
581וכן
582לא הובא הטעם שברמב"ם, משום מוקצה מחמת איסור, לפי שגם זה מוקשה.
583לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת
584ע' תקפז ואילך. כנישתא דבי רב ע' תקנח ואילך.
585[2037] סק"ו (נראה לי דיש לומר, כיון
586שבאם מסתפק מהשמן שבנר לכו"ע אסור, כיון שבשעת לקיחתו מכחיש מאור הנר, על כן
587אסרו גם בשמן שבשפופרת, דשמא יסתפק ממנו ועל ידי זה יבואו להסתפק גם משמן שבנר,
588דמה הפרש בין סיפוק זה לזה, כן נראה לי).
589[2038] כדתנן כט, ב (אבל אם חברה היוצר מתחלה, מותר, מפני
590שהוא כלי אחד), ופרש"י (ליכא למיחש, דמשום איסור שבת בדיל מיניה). וכן נפסק
591בפנים ס"א (דכיון שחברו לו נעשה כלי אחד, ובדול הוא ממנו משום איסור שבת
592כמו מהנר עצמו, ולא יבא להסתפק ממנו).
593[2039] כדאמרינן ביצה ג, א (ונגזור גזרה
594לגזרה, כולה גזרה חדא היא). וראה הליכות השבת. כנישתא דבי רב.
595[2040] הי"ב (גזירה שמא יקח מן השמן
596שבכלי, שהרי לא נמאס בנר, ואסור ליהנות בשבת מן השמן שהודלק בו, ואפילו כבתה הנר,
597ואפילו נטף מן הנר, מפני שהוא מוקצה מחמת איסור).
598[2041] "ויש לומר דסבירא ליה דאינו מכבה ממש, כיון שאין השמן
599הנותר, בכלי [שדולק]".
600[2042] ס"ג ברמ"א (ויש מתירין לחתוך
601נר של שעוה באוּר, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן נוהגין), וכפירוש
602המ"א שם ס"ק ח (מלשון רמ"א משמע דאפילו אינו צריך לשתיהם, רק שעושה
603כדי לקצרה, שרי).
604והוא כדעת המתירים שהובאה כאן בפנים ס"א (להאומרים
605דמותר לחתוך נר של שעוה הדולק ביום טוב, ואין בזה משום מכבה, הואיל ובשעה שחותך
606ממנו אינו מכ[ה]ה אורו כלל), ושם נסמן (הערה 1977).
607[2043] פ"ב מ"ד (שמא יקח מאותו השמן
608לסוך בו, וזה מכבה).
609[2044] כדלקמן סי' שי ס"ב (חטים שזרען
610בקרקע, מותר לאכול מהן בשבת, אם עדיין לא השרישו), ושם נסמן (הערה ז).
611[2045] כדלקמן סי' שצז ס"י (לפי שבשל
612דבריהם יש ברירה, דהיינו שאנו אומרים שהוברר הדבר למפרע שזה היה חלקו המגיע לו
613מערב יום טוב), ושם נסמן.
614[2046] שאין צריך שיהי' הוברר
615הדבר למפרע, אלא לומר שתמיד יכול ליטול מעט, שאינו מכבה.
616[2047] שהוא מוקצה מחמת מצוה, כדלקמן סי' שח
617ס"י (ויש עוד מין מוקצה באוכלים ומשקים בשבת ויום טוב והוא מוקצה מחמת מצוה),
618ובסי' תקיד סכ"ד (ואותו נר שבירך עליו, הואיל ונתכוין בו לשם מצות הדלקת נרות
619ביום טוב, לפיכך אסור להסתפק ממה שנשתייר ממנו לאחר שנכבה).
620וראה לעיל סי' רסג קונטרס אחרון סק"ז.
621[2048]
622"אין מוקצה לרבי שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק,
623הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו".
624[2049] שתירוצו הובא בפנים ס"א, והועתק
625לעיל שם (הערה 1979).
626[2050] שתירוצו הובא לעיל בתחלת
627הקונטרס אחרון, והועתק לעיל (הערה 2037).
628[2051] כט, ב (לא יקוב אדם שפופרת של ביצה ...
629שתהא מנטפת).
630[2052] "הואיל והוקצה
631למצותו ... ואם כן נר של מצוה, שהודלק לשם יום טוב וכבה, אסור להשתמש בו תשמיש אחר".
632[2053] "דנר של מצוה שהודלק
633ביום טוב, אף על פי שכבה, אסור ליהנות ממנו ולאכלו, הואיל והוקצה למצותו".
634[2054] בפנים ס"ה נתבאר ש"מותר
635ליתן כלי בשבת תחת נר של שעוה או של חלב הדולק לקבל בו את הנר אם יפול, שאין כאן
636ביטול כלי מהיכנו, כיוןשאפשר לנער הנר מהכלי מיד שיפול שמה", והיינו "כיון שאפשר לנער",
637אף אם אינו מנערה לפועל מיד. ונתבארו ההוכחות לזה לקמן סי' רסו בקונטרס אחרון
638ס"ק יא.
639[2055] תוכן המשך הדברים בקונטרס
640אחרון זה:
641בפנים
642ס"ח נתבאר, שלא התירו ליתן כלי מים אצל הנר, אלא באחד משני אופנים: (א) שהכלי
643מפסיק בין האש לבין המים. (ב) שהמים אינם מכבים, אלא מונעים מלשרוף יותר.
644ובס"ט
645נתבאר, שלכן אסור לתחוב הנר בכלי מים, אפילו מבעוד יום (וכן ביום טוב).
646ומה
647שהתיר הט"ז בסי' תקיד לעשות כן כשיש צורך קצת; אינו מתאים אלא לפי סברת התוס'
648כאן בתחלה, משא"כ לפי מסקנתם, לא התירו אלא באחד משני אופנים הנ"ל, וכן
649דעת הפוסקים. ואין לסמוך על הט"ז אלא לצורך גדול.
650וכן
651מסיק רבינו לקמן סי' תקיד בקונטרס אחרון ס"ק ג.
652לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת
653ע' תקצג. כנישתא דבי רב ע' תקסד ואילך.
654[2056] בסמ"ג לאוין סה טז, ג (ואסור ליתן
655בתוך אותו כלי מים ... מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות ... וטעמא כיון שהמים בעין).
656ובמ"א ס"ק י (ומה שכתב כיון שהמים בעין ... כונתו כמ"ש התוס',
657דדוקא כלים מלאים מים שרי להעמיד, דמפסיק כלי בין המים ובין האוּר, אבל הכא המים
658והאוּר באין להדדי).
659[2057] "וליכא למשרי משום
660גרם כבוי, דהא לא שרי אלא למנוע שלא ישרף יותר, אבל לגרום לכבות הדלוק כבר אסור".
661והיינו שבלי הפסק כלי, לא התירו אפילו גרם כיבוי אלא למנוע שלא ישרף עוד.
662[2058] סוף סק"ו (ולענ"ד נראה
663דתחיבת הנר בחול שרי ... אבל להשים תחיבת הנר למטה תוך המים, זה נראה לאיסור, דהוי
664כיבוי ממש, וגרע טפי מכלים חדשים עם מים). והיינו שבלי הפסק כלי הוא כיבוי ממש
665ונראה לאיסור.
666[2059] סק"ח (דשרי לתחוב נר בחול אפילו הוא
667דולק).
668[2060] וכל שכן מבעוד יום.
669[2061] ס"ק י (ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד
670בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים, דהא מתכוין לכיבוי, והאש נופל לתוכו ממש,
671והמים בעין, והם תחת האש).
672[2062] כמבואר כאן (ואפילו מבעוד
673יום אסור ליתן מים לכלי זה, גזרה שמא יתן משחשכה).
674[2063] שסיים שם (מכל מקום נראה דבצורך קצת,
675אף שאינו צורך גדול, יש להקל אפילו במים). והיינו שהתיר: (א) אף בלא הפסק כלי. (ב)
676אף בלא צורך גדול.
677ועל שניהם חולק כאן: (א) רוב הפוסקים לא התירו אלא בהפסק כלי.
678(א) אף בהפסק כלי לא התירו אלא בצורך גדול.
679[2064] מז, ב ד"ה מפני, בסברא
680הראשונה (יכול לבא לידי כיבוי אם יגביה הכלי בשעת נפילת הניצוצות ... ואיכא למיחש
681שמא יבא לידי כיבוי, שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו
682ומכבה בידים, או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות).
683[2065] שכשתוחב הנר למטה במים,
684אין לחוש כל כך שיפלו הניצוצות בשעת נתינת המים, שאז יהי' כשופך מים על הניצוצות
685ומכבה בידים. וראה כנישתא דבי רב.
686[2066] "דהתם הוא דשרי לעשות מחיצה מכלים שיש בתוכן מים, שאינו
687מכבה כלום עד שיתבקעו הכלים, אבל הכא אין הפסק בין מים לניצוצות, ומיד נכבות
688כשנופלות בכלי", שלפי זה אסור לתחוב הנר במים, שאין שם הפסק כלי. וראה הליכות
689השבת. כנישתא דבי רב.
690[2067] פי"ב ה"ו (ופעמים שעם נתינתו
691יפלו הניצוצות, והוא משים הכלי ומכבה אותו. אי נמי דהכא אין שום דבר מפסיק בין
692הניצוצות והמים, אלא האויר, והמים תחת הניצוצות ממש ... והאחרון נראה עיקר).
693[2068] כא, ב (ולא דמי לטלית שאחז בה האוּר
694דשרינן בפרק כל כתבי (קכ, א) ליתן עליה מים מצד אחד ואם כבתה כבתה, דהתם היינו
695טעמא לפי שאין המים מכבין את הדליקה אלא מונעין שלא יתפשט האוּר, אבל הכא טפי
696מגורם הוי). והיינו שבלא הפסק כלי לא התיר בכיבוי, אלא כשמונע שלא יתפשט האור,
697משא"כ כשתוחב הנר לתוך המים.
698[2069] סעיף כב (דגרם כיבוי מותר, במקום פסידא).
699והיינו שאף בהפסק כלי לא התיר אלא במקום פסידא.
700[2070] כרבנו יואל במרדכי רמז שצט (רבינו יואל
701פירש, דאפילו ביום טוב לא שרינן גרם כיבוי לכתחלה, אלא במקום היזק דוקא).
702וכן הוא לקמן סי' שלד סכ"ב (לא גזרו במקום הפסד על גרם
703כיבוי כזה, שבשעה שנותן המים יש דבר המפסיק בינם לאור). סי' תקיד ס"ט (שאסור
704לגרום כיבוי אם לא במקום הפסד כמו שנתבאר בסי' של"ד). ובקונטרס אחרון שם
705ס"ק ג (הט"ז התיר אף בלא צורך גדול, משום דלא מצינו חבר לרבינו יואל
706שבמרדכי, אבל רמ"א בסי' של"ד סעיף כ"ב בהג"ה הביא דברי רבינו
707יואל שבמרדכי בלי שום חולק, ואף האחרונים לא חלקו שם עליו, וכן פסק במג"א סוף
708סי' זה סוף סק"ט, לפיכך אין להקל בזה אלא לצורך גדול).
709[2071] והיינו אף בהפסק כלי,
710ומכל שכן בלא הפסק כלי, שמפשטות דברי הפוסקים הנ"ל נראה שאסור לתחוב הנר במים
711אף לצורך גדול.
712ומכל מקום נראה מדברי רבינו כאן שבמקום
713צורך גדול מתיר אפילו לתחוב הנר במים. וכן מסיק רבינו לקמן סי' תקיד בקונטרס אחרון
714ס"ק ג (דאז יש לסמוך על הט"ז ועל רמ"א בסוף סי' רס"ה, עיין שם
715במג"א). ונתבאר בנימוקי יום טוב שם. ובכנישתא דבי רב כאן.
716[2072] ד"ה וטלית (והרי"ף השמיט הא
717דנותנין עליה מים, ולא כתב אלא ההיא דפושטה ומתכסה בה, ותמה עליו הר"ן
718(ד"ה גמ' טלית), וגם הרב המגיד בפרק י"ב (ה"ו), ותירצו בשם
719הראב"ד והרמב"ן (קכ. ד"ה הא דאר"י) שסובר הרי"ף דהא דרב
720יהודה אינה הלכה, לפי שהוא מדמה מחיצת מים ממש למחיצת כלים חדשים מלאים מים).
721[2073] תוכן המשך הדברים בקונטרס
722אחרון זה:
723בפנים
724ס"ט נתבאר שאם נתן מים בעששית להגביה השמן, מותר, כיון שאינו מתכוין לכיבוי.
725ונוהגין להתיר אף אם מתכוין שיכבה כשיכלה השמן, שאין המים ממהרים הכיבוי כלל.
726ומבאר
727שזהו כפירוש הט"ז בדברי הרמ"א. אבל לפי פירוש המ"א בדברי
728הרמ"א להתיר בכל אופן, הרי הקשה על זה המ"א מדברי הסמ"ג, שהוא מקור
729דברי הרמ"א, וצ"ע.
730לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת
731ע' תקצה. כנישתא דבי רב ע' תקסח.
732[2074] על מ"ש הרמ"א (ויש אומרים
733אפילו מתכוין לכיבוי שרי, מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן, לא הוי אלא גרם
734כיבוי, וכן נוהגין), כתב הט"ז סק"ג (פירוש שמתכוין שאחר שיכלה השמן יכבה
735תיכף ולא יקלקל הכלי). הרי שפירש בדברי הרמ"א שלא התיר במתכוין לכיבוי, אלא
736במתכוין שיתכבה הנר אחר שיכלה השמן, שאינו חשוב כיבוי.
737[2075] לאוין סה טז, ג (אבל אלו צלוחיות של
738בית הכנסת שנותנין שם מים להגביה את השמן, או שלא ישבר הכלי, מותר).
739[2076] ס"ק י (צ"ע דז"ל
740הסמ"ג אסור ליתן לתוך הכלי מים ... שכיון שהמים בעין ובודאי יפלו הניצוצות
741ובכוונת כיבוי הוא נותן המים, הרי אלו כמכבה בידים. אבל אלו צלוחית שנותנין שם מים
742להגביה השמן או שלא ישבר הכלי מותר עכ"ל הרי בהדיא שאם מתכוין לכיבוי אסור).
743והיינו שמפרש בדברי הרמ"א להתיר אפילו בנתכוין לכבות
744כשנשאר עדיין קצת שמן בנר. ולפי זה צ"ע, איך יפרש הרמ"א את דברי
745הסמ"ג, שממנו למד הלכה זו.