Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשו"ת רבינו סי' מה
**העתק מכתב אדמו"ר נ"ע הלכה למעשה בהדלקת הנרות של שבת
להודיע ולהזהיר ללא יודעים הלכה פסוקה
**העתק מכתב אדמו"ר נ"ע הלכה למעשה בהדלקת הנרות של שבת
להודיע ולהזהיר ללא יודעים הלכה פסוקה
בבשלחן ערוך,
גוהוא תלמוד ערוך בשבת,
דדאמר רבא אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא,
הפירש"י
ולהדליק נר של שבת, בעוד שהשמש זורח בראשי הדקלים שהם אילנות גבוהים, וכן בראשי גגים
זגבוהים,
חדהיינו זמן מועט קודם שתשקע החמה תחת הארץ.
טוביום המעונן
יצריך גם כן לשער לפי ערך שיעור זה, דהיינו קרוב לשיעור שעה אחת קודם שיעור זמן צאת
יאהכוכבים באמצע החורף, ובאמצע הקיץ הוא קרוב לשיעור שני שעות קודם שיעור צאת
יבהכוכבים,
יגובסוף הקיץ ותחלת החורף וסוף החורף ותחלת הקיץ הוא שעה ומחצה
ידקודם שיעור זמן צאת הכוכבים, כידוע לכל.
טווזהו זמן קבלת שבת, ולפרוש מכל מלאכה על
טזפי גמרא ושלחן ערוך, לדידן דלא קים לן בשיעורא דרבנן בעוונותינו הרבים אין אתנו
יזיודע עד מה
יחבמקומותינו לומר קים לי בשיעורא דרבנן. ובפרט דשבת לכל מסורה,
יטליודעים ולשאינם יודעים, ולמדים זה מזה להקל שלא כדת.
כעל כן מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדיו
כאידידיו חז"ל, יהיה נזהר בנפשו ולהזהיר לבני ביתו
כבזו אשתו
כגבדברים האלה.
כדואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל
כהלמהר להדליק עד שקיעת החמה, אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת והיא תברך עליהם הברכה, וה' יסלח לה
כוותבא עליה ברכת טוב
כזותקבל שכר על הפרישה
כחמה' הטוב
כטשניאור
לזלמן
לא[3003] נדפס לראשונה בהוצאת
לבזיטאמיר תר"ז ח"ב, על גליון סי' רסא ס"ו. במהדורה החדשה של
לגשו"ת רבינו – סי' מה. אגרות-קודש שלו (אגרת נא).
לדמהתוכן נראה שנכתבה לפני כתיבת
לההמהדורא קמא של סדר הכנסת שבת (שנכתבה בשנת תקנ"ז, כדלקמן שם הערה 3024).
לוגם העיון בסגנון כתיבת תשובה זו, בהשוואה עם אגרותיו שבספר "אגרות-קודש"
לזשלו, נראה שנכתבה בשנותיו הצעירות יותר.
לחלתוכנה ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חל"ז
לטע' שנח ואילך. חל"ט ע' צט ואילך. סדור עם ציונים – רסקין (ע' תרצג). תפארת יהודה
מקלמן ע' 402-404. אור ישראל גליון כט ע' סט-עב.
מא[3004] סי' רסא ס"ג (ומי
מבשאינו בקי בשיעור זה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות). וכן הוא לעיל שם ס"ו (מי
מגשאינו בקי בשיעור בין השמשות, ואינו יודע מאימתי יוסיף עליו (צריך להסתלק מכל ספק
מדולקבל שבת הרבה קודם תחלת השקיעה, ולכן) ידליק הנרות בעוד שהשמש בראשי האילנות).
מה[3005] לה, ב (אמר ליה רבא לשמעיה, אתון דלא קים לכו בשיעורא
מודרבנן (בין השמשות, רש"י), אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא).
מז[3006] "הדליקו את הנר מבעוד יום",
מחדהיינו שיזהרו שלא להדליק נר של שבת אחר השקיעה.
מט[3007] דהיינו שהשמש אינה נראית
נלאדם העומד על הארץ, אלא שזריחת השמש נראית עדיין בראשי הדקלים.
נאוראה לעיל סי' רסא ס"ו (הערה 1304),
נבוסדר הכנסת שבת בתחלתה (והערה 2909).
נג[3008] וכן הוא לעיל בסדר הכנסת שבת
נד(או בראשי גגים הגבוהים בעיר), ושם נסמן (הערה 2911).
נה[3009] לכאורה הכוונה, שאחרי
נוסילוק זריחת השמש מראשי אילנות וגגות הגבוהים, היא כבר שקיעה האמיתית. אבל לעיל בסדר
נזהכנסת שבת (כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים ... אזי היא שקיעה
נחהאמיתית שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים).
נט[3010] בגמרא (ולעיל סי' רסא
סס"ו) נתנו סימנים אף ליום המעונן. וכאן מדבר כשגם סימנים אלו אינם קיימים.
סא[3011] כך נתבאר במנחת כהן (מאמר ב פ"ד),
סבשאורך הנשף שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים תלוי בשעות זמניות (כדלעיל בסדר הכנסת
סגשבת הערה 2923).
סדאבל בסדר הכנסת שבת הביא מס' "אלים" (ראה לעיל הערה 2947),
סהכי המציאות והחשבון מורים, אשר אורך הנשף אינו קשור לשעות זמניות, אלא לחשבון אורך
סוהנשף (היינו הזמן שבו מתרחקת השמש מספר מסויים של מעלות מאופק האדם).
סזוראה זכרון יוסף סי' מט. מנחת אלעזר ח"א
סחסי' כג. ברכת הבית שער מה שערי בינה אות יא. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 119.
סטסדור עם ציונים – רסקין (ע' רכו וע' תרצד).
ע[3012] לכאורה היינו כר"ת, שצאת הכוכבים
עאהיא 4 מיל אחרי התחלת השקיעה, והיינו שבארץ ישראל (בימים השוים) היא 72 דקות,
עבובאיזור לאזניא-לאדי היא לערך 90 דקות – שעה ומחצה.
עגאלא שכאן חושש לשיטת הגאונים, שמיד בעת
עדשקיעת החמה מתחיל בין השמשות, ולכן הצריך להדליק נרות שבת 90 דקות (בימים השוים)
עהלפני צאת הכוכבים דר"ת.
עווראה קובץ יגדיל תורה חל"ז ע' שסא
עזהערה 60. חל"ט ע' צט ואילך.
עח[3013] תהלים עד, ט.
עט[3014] ראה ביצה ה, ב (ביצה לכל
פמסורה).
פא[3015] ע"פ אסתר ד, טז.
פב[3016] ע"פ ישעיה נ, י.
פג[3017] כדלעיל סי' רס סוף ס"ה (להזהירם
פדקודם בין השמשות שידליקו את הנר ויפסקו מלעשות מלאכה), ושם נסמן (הערה 1214).
פה[3018] ע"פ יומא ב, א (ביתו זו אשתו).
פו[3019] כדלעיל סי' רסא ס"ב (ומותר לומר לנכרי
פזלהדליק נר לצורך שבת בין השמשות שזהו לצורך מצוה).
פח[3020] כדלעיל סי' רסג סי"א (בדיעבד ששכחה
פטולא הדליקה קודם בין השמשות ונזכרה בבין השמשות, יש להתיר לה לצוות לנכרי להדליק ושתברך
צהיא קודם שתהנה לאורן (כיון שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה בלבד, אלא ההנאה והתשמיש
צאלאורה היא עיקר המצוה, אלא שההדלקה היא התחלה והכנה למצוה זו ולכן מברכים עליה, וזו
צבששכחה ולא בירכה בתחלת המצוה יכולה לברך קודם עיקר המצוה דהיינו קודם שתהנה לאורן).
צגומכל מקום לא תצוה להדליק אלא נר אחד על השלחן שזהו עיקר המצוה (אבל נר אחד אפשר להתיר
צדלה אף אם יש שם כבר נר דלוק, שמאחר שהנשים נזהרות מאד בברכה זו הרי זה כצורך גדול שהתירו
צהבו שבות בבין השמשות כמו שנתבאר בסי' רס"א)). ונתבאר בקונטרס אחרון שם
צוס"ק ג. וראה קובץ יגדיל תורה ירושלים ח"ו ע' 50 ואילך.
צזאמנם כל זה הוא רק בדיעבד, וכאמור לעיל
צח(ואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה), וכדלעיל שם (אין
צטלה לסמוך על זה שלא להדליק קודם ... ושתצוה לנכרי להדליק כשבוא בבין השמשות,
קושתברך היא על ידי פרישת ידיה מיד אחר הדלקת הנכרי, שלא תהנה לאורן עד אחר ברכתה,
קאלפי שהאיך תברך וצונו להדליק והן דולקות כבר מקודם לכן, או על ידי הנכרי). ורק
קבבדיעבד התירו זאת, מטעם האמור לעיל.
קג[3021] ע"פ מטות ל, ו.
קד[3022] ע"פ משלי כד, כה.
קה[3023] ע"פ פסחים כב, ב.