Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אערב על איזה יין מקדשין
ובו י"ד סעיפים
הקריבהו נא לפחתך
א אין
ובו י"ד סעיפים
הקריבהו נא לפחתך
א אין
במקדשים על היין שריחו רע, אע"פ שלא נשתנה לחמיצות כלל, אלא ריחו וטעמו
גיין, שמברכים עליו בורא פרי הגפן, רק שמסריח קצת מחמת שהיה בכלי מאוס, אף על פי כן הקריבהו נא לפחתך
דהירצך או הישא פניך.
הוכן אין
ומקדשין על היין שנתגלה, אף על פי שעכשיו אין נזהרים בגילוי, לפי שאין נחשים
זמצויים בינינו,
חאף על פי כן הקריבהו נא לפחתך וגו'.
טומכל מקום
יאם לא עמד מגולה אלא שעה מועטת אין להקפיד כל כך, בפרט במדינות אלו שאין היין מצוי
יאכל כך, לפי שגם הפחות והסגנים אין מקפידים על כך בדיעבד, אלא אם כן נמר ריחו וטעמו:
יבב יין מגתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום. ומכל מקום מצוה מן המובחר ביין ישן, שהוא משובח יותר:
יגג מקדשים על יין שבפי חבית, אע"פ שיש בו קמחין. ובלבד שיסננו תחלה להעביר הקמחין אם אפשר לו. ומכל מקום אם יש עליו קרום לבן אין מקדשים עליו,
ידלפי שמן הסתם כבר פג בו טעמו ונעשה חומץ.
טוויין שטעמו
טזחומץ אע"פ שריחו יין אין מקדשים עליו, ואפילו בורא פרי הגפן אין מברכים עליו
יזכמו שנתבאר בסי' ר"ד. אבל אם ידוע שטעמו יין, אע"פ שריחו חומץ,
יחמברכים עליו בורא פרי הגפן ומקדשים עליו, שהכל הולך אחר הטעם.
יטומכל מקום
כמצוה מן המובחר לברור יין טוב לקדש עליו, ולא ליקח
כאאפילו מסתם יין שבמרתף, כי שמא יהיה ריחו חומץ:
כבד יין לבן מקדשים עליו, כמו שיתבאר בסי' תע"ב :
כגה ומקדשים על יין שבשולי החבית, אף על פי שיש בו שמרים, ועל יין שחור, ועל יין מתוק.
כד[(]ומכל
כהמקום מצוה מן המובחר לברור היין המשובח ביותר לקדש עליו):
כויין חי ומזוג
ו יין חי, אפילו אם הוא חזק כל כך שראוי להמזג בשלשה
ו יין חי, אפילו אם הוא חזק כל כך שראוי להמזג בשלשה
כזחלקים מים וחלק אחד יין, מקדשים עליו אפילו בלא מזיגה כלל.
כחומכל מקום
כטיותר טוב למזגו, ובלבד שיהא מזוג כראוי (עי' סי' ר"ד).
לויינות שלנו
לאשאינם חזקים, הם יותר טובים בלא מזיגה:
לבז יין צמוקים, דהיינו שכותשים ענבים יבשים ונותנים עליהם מים
לגושורים אותם בהם ג' ימים ותוסס ונעשה יין, מקדשים עליו, בין שנכמשו בעודם בגפניהם, בין
לדשנצטמקו ונתייבשו בחמה או על ידי תולדת האור.
להוהוא שיוצא
לומהם קצת לחלוחית בלא שרייה כשמעצרים אותם (שאותו הלחלוחית הוא שנכנס במים על ידי שרייה,
לזומהפכם ליין). אבל אם אינו יוצא מהם שום לחלוחית, אף אם ידרכום
לחברגל או יעצרום בקורה, אלא על ידי שרייה בלבד, אין מקדשים עליו, ואפילו בורא פרי
לטהגפן אין מברכים עליו:
מח שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים ונעשה יין, מקדשים עליו, אם ראוי
מאלברך עליו בורא פרי הגפן, כמו שנתבאר בסי' ר"ד:
מבט יש אומרים שאין מקדשים על יין מבושל, ועל יין שיש בו דבש, שאין מקדשים אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח. ויש אומרים שלא מיעטו אלא יין שאינו ראוי לנסך מפני גריעות שבו,
מגכגון מגולה ושריחו רע,
מדאבל המבושל אין פסולו למזבח אלא מפני שנשתנה מברייתו, אבל לא נשתנה לגריעות, אלא
מהלעילוי,
מוכמ"ש בסי' ר"ד, לפיכך מקדשים עליו. ואין צריך לומר יין שיש בו דבש,
מזשאין פיסולו למזבח מחמת עצמו אלא מחמת הדבש, שנאמר כי כל שאור וכל דבש וגו'. וכן עיקר. וכן נוהגים לקדש
מחעליהם אפילו יש לו יין אחר, אלא שאינו טוב כמותם:
מטחמר מדינה ופת
י מדינה או
י מדינה או
נעיר שרוב יינם שכר או שאר משקים, דהיינו שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם על השכר
נאאו שאר משקים, כמו שהוא
נבדרך לקבוע על היין במקום שהיין מצוי, הרי משקין אלו בעיר זו כמו יין, ונקראים שם
נגחמר מדינה לענין כל הדברים הטעונים כוס.
נדוכל שאין
נהיין הרבה גדל סביבות העיר כמהלך יום, שאף שמצוי הרבה יין אצל החנוני, (א) מן הסתם אין דרך רוב אנשי עיר זו לקנות
נויין תמיד מן החנווני, אלא קובעים רוב סעודותיהם על שאר משקים, והרי הם חמר מדינה.
נזואף במקומות
נחשהיין גדל שם, ובשנה אחת לקה היין ואינו מצוי כל כך, ורוב העיר קובעים רוב
נטסעודותיהם בשנה ההיא על שאר משקים, הרי משקים אלו חמר מדינה בשנה ההיא.
סויש חולקין
סאעל כל זה ואומרים שאינו נקרא חמר מדינה אלא אם כן רוב השנה אין היין מצוי כלל בכל העיר, אפילו אצל החנוני. אבל
סבאם רוב השנה הוא מצוי אצל החנוני, אף שהוא ביוקר, אין שום משקה נקרא חמר מדינה
סגלענין כל הדברים הטעונים כוס (חוץ מברכת המזון, מטעם שנתבאר בסי' קפ"ב), אף בשעה שאין היין מצוי כלל בעיר.
סדומנהג העולם
סהכסברא הראשונה:
סויא יש אומרים שלא הוזכר חמר מדינה אלא לענין הבדלה, וברכת המזון,
סזושאר דברים הטעונים כוס,
סחחוץ מקידוש שאין מקדשין לעולם אלא על היין, ולא על שאר משקים שהם חמר מדינה, אף אם
סטאי אפשר למצוא יין כלל בכל המדינה, אלא יקדש על הפת. וביום יוצא ידי חובתו במה שמברך
עהמוציא על הפת.
עאויש אומרים שאפילו מי שיש לו יין יכול לקדש על חמר מדינה מן הדין. אלא
עבשאין זה הידור מצוה, וצריך לקדש על היין לכתחלה. אבל אם
עגאין יין בביתו, אף שישנו אצל חנוני, אין צריך לקדש עליו, אלא אם כן רוצה לעשות
עדמצוה מן המובחר.
עהולענין מעשה,
עואם אין יין בעיר יקדש בלילה על הפת
עזלחוש לסברא הראשונה, וביום יקדש על המשקה שהוא חמר מדינה, שאם לא יברך אלא על הפת
עחאיזה היכר יהיה לקידוש זה, שאף בלא מצות קידוש זה היה מברך על הפת.
עטאבל אם יש
פיין בעיר אין לקדש על הפת, אלא על היין, בין בלילה בין ביום, לפי שיש אומרים שלא תקנו כלל קידוש על הפת אלא על הכוס.
פאומכל מקום
פבבמדינות אלו שהיין ביוקר, יש להקל בקידוש של יום לקדש על המשקה שהוא חמר מדינה, אף
פגאם יש לו יין בביתו, דכיון שמברך בתחלה על כוס חמר מדינה
פדואחר כך על הפת יוצא בזה לדברי הכל. ואף שיש מי שאומר שלא תקנו שום קידוש אלא על היין בלבד, ולא על הפת
פהולא על חמר מדינה, מכל מקום אין להחמיר כל כך בקידוש של יום, שאינו חיוב כל כך כמו
פושל לילה,
פזכיון שהיין ביוקר במדינות אלו.
פחומכל מקום
פטמצוה מן המובחר לקדש לעולם על היין:
ציב מי שאינו שותה יין מחמת נדר, יכול לקדש עליו (ב) וישתו
צאאחרים המסובין עמו.
צבואם אין עמו אחרים
צגיקדש על הפת
צדולא על היין, או ישמע קידוש מאחרים שמקדשים על היין.
צהאבל מי
צושאינו שותה יין מחמת ששונאו, יש לו לדחוק את עצמו לשתות ממנו
צזבקידוש של לילה,
צחולא יקדש על הפת מטעם שנתבאר, או
צטישמע מאחרים המקדשים על היין:
קנפטר בברכת המזון
יג אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס של קידוש, בין של לילה בין של יום (בין שהוא יין בין שאר
יג אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס של קידוש, בין של לילה בין של יום (בין שהוא יין בין שאר
קאמשקה), לפי שהקידוש הוא מצרכי הסעודה, והרי כוס זה טפל לסעודה ונפטר בברכת המזון שלאחר
קבהסעודה, כאלו שתהו בתוך הסעודה (עיין סי' קע"ד).
קג(ואם שתה
קדעוד קודם הסעודה מלבד כוס הקידוש, אם הוא יין אין צריך לברך אחריו,
קהמטעם שנתבאר בסי' קע"ד. ואם הוא שאר משקה צריך לברך אחריו. אלא אם כן יברך ברכה אחרונה אחר כוס ברכת המזון כמו
קושנתבאר שם[)]:
קזיד אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה, לפי שנפטר
קחבברכת בורא פרי הגפן שבקידוש (עיין סי' קע"ד):
קטקונטרס אחרון
(א) מן הסתם כו'. אף
(א) מן הסתם כו'. אף
קיאם כוונת המג"א שם כרמ"א שם, דאי אפשר ליקנות יין בכל סעודה. מכל מקום הטור כתב כן בקידוש.
קיאואף שטעם זה אינו מפורש בדבריו. מכל
קיבמקום כיון שהדבר מבואר מלשון הרמב"ם ומדעת סמ"ג ובית יוסף שם, שהכל תלוי ברוב אנשי העיר שמשתמשים את
קיגהשכר במקום תשמישו של יין, ולפי דעתם אף שהיין מצוי בחנות אין בכך כלום, אם
קידהרוב משתמשים בשכר במקום יין, וכן הוא גם כן לפי דעת הטור בשם יש מפרשים,
קיההעתקתי דעתם ביחד לסמוך עליהם המנהג. וכן
קיובדעת המרדכי.
קיזאבל דעת ראבי"ה שהובא בהגהות
קיחמיימוניות שהביא המג"א היא כרשב"ם, דלא מיקרי חמר מדינה אלא אם כן אין יין מצוי כלל בעיר. ובברכת
קיטהמזון דוקא סבירא ליה להקל כשרוב העיר קובעים עליו סעודתם,
קכולא משום דמיקרי חמר מדינה, אלא
קכאמשום דהכי גרסינן בהדיא בגמרא ולא אמרן כו'. עיין בהגהות מיימוניות
קכבפרק ז' מהלכות ברכות.
קכגומסתימת
קכדרמ"א בסימן רצ"ו, ובסימן תפ"ג כתב אין לו יין כו', משמע אפילו יש יין בעיר,
קכהמדלא כתב שם כמו הכא ואם יין בעיר כו'. אלא ודאי דמ"ש
קכובסי' קפ"[ב] ואי אפשר לקנות כו', לרווחא דמילתא כתב כן, לצאת אף
קכזלהרשב"ם. או כיון דלא אפשר לברכת המזון, גם
קכחלהבדלה אין צריך, דמאי שנא מברכת המזון, שהרי בברכת המזון אין צריך אפילו פעם אחת
קכטבשבוע,
קלאע"ג דאפשר, ועל כרחם משום דמאי שנא פעם זה משאר הפעמים, אם כן הוא הדין
קלאלהבדלה.
קלבוכל זה לקיים המנהג אבל לדינא צ"ע.
קלגועיין במ"ש בסי' תפ"ג:
קלד**(ב) וישתו אחרים כו'.
קלההמג"א יחיד הוא בדבר זה, וכל האחרונים מסכימים לדעת רמ"א. ואף המג"א
קלועצמו חזר והודה לרמ"א בסי' רצ"ט סק"ח, שכתב עיין סי' ער"ב
קלזס"ט כו'. וכן כתב גם כן בסוף סי' תקנ"ו ע"ש.
קלחומה שהביא כאן ראיה מסי' רע"ג, אינה כלום, דבטור שם מבואר בהדיא דאקידוש קאי שאינן יודעים
קלטלקדש, אבל כיון שיכול לומר הקידוש בשבילם יכול גם כן לברך בורא פרי הגפן.
קמואין לומר דשאני התם שאי אפשר שהם יאחזו הכוס ויברכו בורא
קמאפרי הגפן ויחזירוהו לקדש עליו, לפי
קמבשכל דבר הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן, כדמשמע בשו"ת חכם
קמגצבי סי' קס"ח.
קמדדזה אינו, דאין
קמהכוס של ברכה תלוי כלל בברכת בורא פרי הגפן, שהרי המקדש באמצע סעודתו אינו מברך
קמובורא פרי הגפן כמ"ש סי' רע"א, וגם ברכת המזון לא היה רב אשי מברך בורא פרי הגפן על הכוס כדאיתא
קמזבפרק ערבי פסחים. ושאני זמן, שאין שם טעימה כלל, ואם לא יברך על היין אין כאן היכר כלל שמברך
קמחעל היין. ועוד יש לומר בענין אחר.
קמטואיך שיהיה עכ"פ סברת המג"א
קנסתורה מכל צד, דאם תמצי לומר כמ"ש החכם צבי, אם כן הא דבברכת המזון סגי
קנאבטעימת אחר כמבואר בסי' ק"צ, היינו שהמברך יברך בורא פרי הגפן,
קנבוישתו האחרים, אף על פי שיודעים בעצמם לברך.
קנגואף אם תמצי לומר שגם בסי' רע"ג
קנדצריך שלא יהיו יודעים גם ברכת בורא פרי הגפן, אין
קנהמשם ראיה לכאן, דיש לומר הכא
קנוכיון שהוא חייב בקידוש ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה כמ"ש האחרונים
קנזבסוף סימן רע"א, אם כן
קנחכשאחר טועם ומוציאו ידי חובתו, למה לא יוכל הוא לברך על אותה טעימה שהיא גם כן
קנטבשבילו.
קסדבשלמא מי שיצא כבר ידי חובתו, שאינו
קסאמחוייב בדבר אלא מדין ערבות, לכן כיון שהחייב בעצמו יכול לפטור
קסבחובו בעצמו, אין להערב לפוטרו. מה שאין כן כאן שהוא חייב בעצמו בטעימה זו, לבד
קסגמהערבות בעד חבירו הטועם.
קסדואף שהוא אינו חייב אלא בהטעימה, ולא
קסהבהברכה, כשאינו טועם, מכל מקום כיון שהוא חייב לטעום, אם כן כשחבירו טועם ונעשה
קסוכאלו הוא טועם,
קסזואי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה, אם כן הברכה שחבירו צריך לברך הוא מחוייב בה מחמת
קסחעצמו, כמו שמחוייב בה מדין ערבות מחמת שאי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה
קסטכדפרש"י, שהרי בהברכה עצמה אין בה דין ערבות אלא
קעמחמת הטעימה. והוא הדין לענין חיוב מחמת עצמו גם כן, שכיון שאי אפשר לחבירו לפוטרו
קעאמחיובו בלא ברכה, אם כן יכול הוא לברך אע"פ שחבירו יודע. ולא הצריכו שיברך
קעבחבירו בעצמו, אלא כשאין לו שום צורך בברכת חבירו, רק מחמת ערבות בלבד.
קעגואף גם זאת אינה חובה גמורה, כי רבים חולקים, עיין ב"י סי' תקצ"ד בשם המרדכי והר"ן והגהות אשר"י. וכן כתב רמ"א שם. וכן כתב הפרי חדש:
קעד[495] עיקרי ההלכות שנתבארו
קעהבסימן זה:
קעו(א)
קעזהקריבהו נא לפחתך (ס"א-ה).
קעח(ב)
קעטיין חי ומזוג (ס"ו-ט).
קפ(ג)
קפאחמר מדינה ופת (ס"י-יב).
קפב(ד)
קפגנפטר בברכת המזון (סי"ג-ד).
קפד[496] ב"ב צז, א-ב (אין אומרים קידוש
קפההיום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח, למעוטי מאי ... למעוטי שריחו רע ... הקריבהו
קפונא לפחתך הירצך או הישא פניך). טור ושו"ע ס"א (אין מקדשין על יין שריחו
קפזרע).
קפח[497] רשב"ם שם ד"ה אלא (ומיהו
קפטבפה"ג מברכים עליו, דריחיה חמרא וטעמיה חמרא, אלא שהסריח קצת משום דמונח בכלי
קצמאוס). טור (ריחו רע, שמסריח קצת, ומכל מקום ריחיה וטעמיה חמרא, [אע"פ
קצאש]מברכין עליו בורא פרי הגפן). ב"י (אבל אין בו שינוי לחמיצות, דריחיה וטעמיה
קצבחמרא ומברכין עליו בורא פרי הגפן, ואפילו הכי אין מקדשין עליו, מאחר שמסריח קצת).
קצגאליה רבה ס"ק א (שמסריח קצת וכו', משום דמונח בכלי מאוס).
קצדואם פג טעמו, יתבאר לקמן ס"ג.
קצה[498] לשר ומושל שלך.
קצו[499] מלאכי א, ח. גמרא שם.
קצז[500] גמרא שם (ואיבעית אימא לעולם למעוטי
קצחמגולה, ואע"ג דעברי' במסננת ... אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא
קצטפניך). טור ושו"ע שם (ולא על יין מגולה).
ר[501] כמבואר בטור ושו"ע
ראיו"ד רס"י קטז (משקים שנתגלו אסרום חכמים, דחיישינן שמא שתה נחש מהם
רבוהטיל בהם ארס. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו, מותר).
רג[502] שערי שמחה למהרי"ץ גיאת הל' קידוש
רדע' ב (ואמר מר רב שמואל הלוי, והשתא דלא קפדי רובא דאינשי ולא
רהחיישינן לארס נחש, אע"פ דלא שפייה במסננת, אומר עליו בפה"ג, אלא שאין
רומקדשין עליו קדוש היום, משום הקריבהו נא לפחתך). טור (כתב הרי"ץ גיאת, אפילו
רזהאידנא דלא קפדינן אגילוי אין מקדשים עליו, אבל מברכין עליו בפה"ג),
רחושו"ע שם (אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי). מ"א ס"ק א (משום הקריבהו נא
רטלפחתך).
רי[503] מ"א שם (ואפשר דאם עמד שעה מועטת
ריאמגולה אין קפידא. ובפרט במדינות אלו דאין היין מצוי כל כך. וגם הפחות והסגנים לא
ריבקפדי בדיעבד, אלא אם כן נמר ריחו וטעמו).
ריג[504] ברייתא שם ע"א (תאני ר' חייא יין
רידמגתו לא יביא, ואם הביא כשר. וכיון דאם הביא כשר, אנן אפילו לכתחלה נמי). טור
ריהושו"ע ס"ב (יין מגתו מקדשין עליו).
ריו[505] שם ע"ב (אמר רבא סוחט אדם אשכול
ריזשל ענבים ואומר עליו קידוש היום). טור ושו"ע שם (סוחט אדם אשכול של ענבים
ריחואומר עליו קידוש היום).
ריטוהיינו לא רק יין מגתו, שהוא תירוש שעדיין לא תסס, אלא אף מיץ
רכענבים, מיד אחר שסחט.
רכא[506] מ"א סק"ג (ומכל מקום מצוה
רכבביין ישן), ובסי' תר סק"א (ואף על גב דמקדשין על תירוש, כמ"ש סי'
רכגער"ב ס"ב, מכל מקום ישן מצוה מן המובחר). וכ"ה לקמן שם ס"ו (דמצוה
רכדמן המובחר לקדש על יין ישן כמ"ש בסי' רע"ב).
רכהוראה גם סדר ברכת הנהנין פי"ב הי"ד.
רכו[507] ברייתא שם ע"ב (תני רבי חייא מפיה
רכז... לא יביא, ואם הביא כשר). רשב"ם שם (אינו מביא מפיה מפני הקמחין). ושם
רכחע"א (וכיון דאם הביא כשר, אנן אפילו לכתחלה נמי). טור ושו"ע ס"ג (מקדשין
רכטעל יין שבפי החבית, אף על פי שיש בו קמחין).
רל[508] הגהות מרדכי ב"ב רמז תקסז (מצאתי
רלאיין שיש לו קמחין, כיון דפסול לנסכים כדמוכח במנחות פרק כל קרבנות, אין אומרים
רלבעליו קדוש היום). ארחות חיים הל' קידוש אות כב (ובתוספות אוסר יין שהעלה קמחים,
רלגואם אי אפשר לסננו שלא ישארו שם קמחים, אסור ואין מקדשין עליו). רמ"א
רלדס"ג (ויש אוסרין לקדש עליו אלא יסננו תחלה להעביר הקמחין).
רלהולענין לסננו בשבת ראה לקמן סי' שיט סי"ג (יין או מים שהם
רלוצלולים, מותר לסננן במשמרת כדי שיהיו צלולין יותר, או אפילו מפני הקמחין שע"פ
רלזהיין ... ואינו חשוב כבורר, הואיל וראוי לשתיה לרוב בני אדם בלא ברירה זו).
רלח[509] ראה אליה רבה ס"ק ה, שהקשה על
רלטהאוסרים, ונשאר בצ"ע.
רמ[510] ב"ח ס"ו (דלא אמרינן דמברכין
רמאעליו שהכל אלא ביין שהקרים, שגדל עליו כמין קרום לבן, דהיינו שהתחיל להחמיץ).
רמבמ"א סק"ד (ומכל מקום אם יש עליו קרום לבן, שקורין קאני"ק, אין
רמגמקדשין עליו).
רמד[511] סעיף ו (יין שריחו חומץ וטעמו יין,
רמהעדיין שם יין עליו ולא נשתנית ברכתו. אבל אם טעמו חומץ, אף על פי שריחו יין, מברכין
רמועליו שהכל, שהכל הולך אחר הטעם).
רמז[512] ב"ב צו, א (אמר רבי יוחנן ... בתר
רמחדטעימיה עקר, הוה ריחא חלא וטעמיה חמרא, וכל ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא). רשב"ם
רמטשם ד"ה חד אמר (נראה לי דהלכתא כרבי יוחנן). ע"ז סו, ב (רבא אמר .....
רנריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא). רי"ף פסחים כג, א (וקי"ל דהלכתא כותיה דרבא,
רנאוכיון דקם לה רבי יוחנן כרבא ... ממילא שמעינן דהלכתא כר' יוחנן). רמב"ם הל'
רנבשבת פכ"ט הט"ו-יז (יין שטעמו טעם חומץ, אף על פי שריחו ריח יין, אין
רנגמקדשין עליו ... יין שריחו ריח החומץ וטעמו טעם יין, מקדשין עליו).
רנד[513] טור ושו"ע ס"ג (ומכל מקום
רנהמצוה לברור יין טוב לקדש עליו).
רנו[514] ט"ז סק"ה (פירוש ולא יקח
רנזמסתם יין שבמרתף).
רנח[515] טור סי' תעב. ב"י ד"ה גרסינן
רנטממשמעות כמה פוסקים. שו"ע ס"ד (מקדשין על יין, והרמב"ן פוסלו
רסלקידוש אפילו בדיעבד ... ומנהג העולם כסברא ראשונה).
רסא[516] סעיף כו (שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות
רסבנוהגין כהאומרים שאין צריך לחזור אחר יין אדום, אם אינו משובח מן הלבן, כמו שנתבאר
רסגבסי' ער"ב).
רסד[517] ברייתא שם צז, ב (תני רבי חייא ... משוליה
רסהלא יביא, ואם הביא כשר). רשב"ם שם (אינו מביא ... משוליה מפני השמרים). ושם
רסוע"א (וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה נמי). טור ושו"ע ס"ג (ועל
רסזיין שבשולי החבית, אף על פי שיש בו שמרים).
רסח[518] גמרא שם (אלא למעוטי יין כושי (שחור, רשב"ם), בורק,
רסטהיליסטון (יין מתוק וחלש מאד, רשב"ם) ... והא תניא בכולן לא יביא ואם הביא
רעכשר).
רעא[519] טור ושו"ע שם (ומכל מקום מצוה
רעבלברור יין טוב לקדש עליו). וכדלעיל ס"ג (והערה 513).
רעג[520] פסחים קח, ב (שתאן חי יצא ... ידי יין יצא). בה"ג סוף הל'
רעדקידוש והבדלה יד, ד (מדקאמר רב ידי יין יצא, אלמא אחי נמי מברכינן עליה ברכת
רעההיין). טור (כתב בה"ג שיין חי, אפילו אם הוא חזק דדרי על חד תלתא מיא, מקדשין
רעועליו), ושו"ע ס"ה (יין חי, אפילו אם הוא חזק דדרי (פירוש שראוי למזוג)
רעזעל חד תלת מיא, מקדשים עליו).
רעח[521] ברכות נ, ב (מודים חכמים לרבי אליעזר
רעטבכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים, מאי טעמא, אמר רב אושעיא בעינן
רפמצוה מן המובחר). תוס' פסחים שם ד"ה שתאן (משמע דלכתחלה בעי מזיגה. וכן בפרק
רפאשלשה שאכלו [ברכות נ, ב]). טור ושו"ע שם (ומכל מקום יותר טוב למזגו, ובלבד
רפבשיהא מזוג כראוי). אליה רבה ס"ק ט (שלמצוה מן המובחר בעינן מזוג, כחכמים פרק
רפגשלשה שאכלו. וכן למדו תוספות ... דכיון דלרבנן אינו אלא משום מצוה מן המובחר, קרי
רפדליה היתר לכתחלה בלא מים, למי שאינו מקיים מצוה מן המובחר, והיינו שסיים ומכל מקום
רפהיותר טוב למוזגו וכו', והיינו למצוה מן המובחר).
רפווכן הוא לעיל סי' קפג ס"ג (שכל כוס של ברכה מצוה מן המובחר
רפזשיהא מזוג, כדי שיהא ערב).
רפח[522] סעיף ט (אם הוא יין חזק שראוי לשתיה על
רפטידי מזיגה גדולה כזו, ודרך בני אדם לשתותו במקום יין על ידי מזיגה זו).
רצושיעור המזיגה שאפשר למזוג ביין חזק, ראה מה שנתבאר בשיעורי
רצאהלכה למעשה ח"א ע' קסב ואילך.
רצב[523] רשב"ם פסחים קח, ב ד"ה ידי
רצגחירות (והני מילי ביינות שלהן, דדרו על חד תלת מיא, אבל יינות שלנו לא בעי מזיגה) טור
רצדורמ"א ס"ה (ויינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה).
רצהוכן הוא לעיל שם (ויינות שלנו שאינם חזקים כל כך, משערים
רצובשיעור מזיגת היין שבאותו מקום ... פחות מזה מברך שהכל). לקמן סי' תעב סי"ז (וסתם יינות
רצזשלנו אינן חזקים, ואין צריך מזיגה כלל).
רצחולעיל סי' קפג ס"ג (אם אין היין חזק, שהוא ערב בלא מזיגה,
רצטאין צריך למוזגו כלל).
שוהמקור לזה הוא בשבת עז, א (אמר רבא כל
שאחמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא ... תנן והמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן
שבהיין השירוני ... יין השירוני לחוד דרפי). הרי שיין השירוני שאינו חזק שיעורו קטן
שגיותר. ומזה למדו שבכל יין שאינו חזק, משערים בשיעור מזיגת היין באופן הרגיל.
שד*
שהמהלשון המובא לעיל סי' רד ס"ט (ויינות
שושלנו שאינם חזקים כל כך, משערים בשיעור מזיגת היין שבאותו מקום ... פחות מזה מברך
שזשהכל), נראה שיש שני תנאים לאפשר מזיגת היין: (א) שיהי' יין חזק. (ב) שיהיו רגילים
שחלמזג באותו מקום.
שטוכן נתבאר לפני כן שם ס"ט (יין
שישמזגו במים, אפילו המים הם הרוב מברך עליו בורא פרי הגפן, אם הוא יין חזק שראוי
שיאלשתיה על ידי מזיגה גדולה כזו, ודרך בני אדם לשתותו במקום יין על ידי מזיגה זו,
שיבשאם לא כן בטלה דעתו אצל כל אדם). הרי דלא סגי במה שהוא יין חזק, אלא צריך להיות
שיגגם דרך בני אדם לשתותו במזיגה זו.
שידיוצא אם כן לכאורה, כיון שבזמנינו אין
שיהרגילים למזוג יין לפני השתיה – אפילו ביין חזק, לכן אין למזוג במים אף היין החזק.
שיולאידך נראה מלשון רבינו בכמה מקומות,
שיזשאפילו אם היין אינו חזק, מכל מקום אפשר לשתותו במזיגה ולברך עליו בורא פרי הגפן,
שיחאלא שלכתחלה לא ימזוג את היין הזה, כמבואר לעיל סי' קפג ס"ג (אם אין היין חזק
שיטשהוא ערב בלא מזיגה, אין צריך למוזגו כלל. ובקצת מקומות נוהגין למזוג כל יין על פי
שכהקבלה). הרי שעכ"פ אפשר למוזגו במים ולברך עליו בורא פרי הגפן, וכן יש לעשות
שכאעל פי הקבלה בכוס של ברכה.
שכבוכן נראה מהמבואר כאן (ויינות שלנו
שכגשאינם חזקים, הם יותר טובים בלא מזיגה). הרי שעכ"פ אפשר למוזגו ולקדש עליו.
שכדוכן נראה מהמבואר לקמן סי' תעב
שכהסי"ז (וסתם יינות שלנו אינן חזקים, ואין צריך מזיגה כלל). הרי שעכ"פ
שכואפשר למוזגו ולשתות ממנו ד' כוסות.
שכזוכדי להשוות המדות, אפשר כוונת רבינו,
שכחשמה שנתבאר לעיל סי' רד ס"ט-י (ודרך בני אדם לשתותו במקום יין על ידי מזיגה
שכטזו ... משערים בשיעור מזיגת היין שבאותו מקום ... פחות מזה מברך שהכל), היינו
שלכאשר: א) מדת חוזק היין במזיגה זו היא פחותה מהמתאים, ב) וגם אין דרך לשתותו
שלאבמזיגה זו באותו מקום, אזי ברכתו שהכל.
שלבמשא"כ אם מדת חוזק היין מתאימה
שלגלמזיגה זו, אלא שאין דרך בני אדם למזוג היין במקום הזה, אזי לכתחלה טוב יותר בלי
שלדמזיגה, ואם מזגוהו במזיגה זו, מברכים עליו בורא פרי הגפן.
שלהואם נכונים הדברים, הרי שיין החזק שלנו
שלו(אם הוא נקי, שלא עירבו מים בייצורו) אפשר למזגו במים ולברך בפה"ג, אלא
שלזשלכתחלה עדיף בלי מזיגה, כיון שאין רגילים למזגו.
שלחוראה קיצור הלכות הערה 13.
שלט*
שמבכל אופן נראה מדברי רבינו, שאף ביין
שמאשאינו חזק כלל, ואפילו במיץ ענבים שאין לו שום חוזק, מכל מקום אם רובו יין ומיעוטו
שמבמים יש לו תמיד דין יין, שכך נראה מהאמור לעיל סי' רד ס"ט (יין שמזגו במים
שמגאפילו המים הם הרוב מברך עליו בורא פרי הגפן, אם הוא יין חזק שראוי לשתיה על ידי
שמדמזיגה גדולה כזו), כלומר, שאם אינו יין חזק כלל, אזי אין לברך עליו בורא פרי הגפן,
שמהאלא אם כן היין הוא הרוב.
שמוונתפרש הדבר יותר לענין יין שנתערבו בו
שמזשאר משקים, לעיל סי' רד ס"ח (יין שנתערב בו ... שכר תאנים שהוא אינו מפסיד
שמחטעם היין, הולכים אחר הרוב, אם הרוב יין מברכים בורא הגפן, ואם הרוב שכר מברכים
שמטשהכל).
שנוכן הוא בסדר ברכת הנהנין פ"ז
שנאס"ו (יין שנתערב בו אחד משאר משקין ... שאינו מפסיד טעם היין הולכין אחר
שנבהרוב. ויין שמזגו במים אפילו המים הם הרוב מברכים עליו בורא פרי הגפן, אם הוא יין
שנגחזק שראוי לשתותו על ידי מזיגה גדולה כזו).
שנדהרי שאם היין אינו חזק שראוי למזגו, או
שנהבשאר משקים, "הולכים אחר הרוב".
שנואשר כן היא ההלכה בכל שני מאכלות או
שנזמשקים המעורבים זה בזה, שהולכים אחר הרוב, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"ג
שנחה"א (תערובות שני מינין שהן מעורבין יחד ואין ברכותיהם שוות ... אם אחד מהם
שנטהוא הרוב הרי זה נחשב עיקר והמיעוט נחשב טפל ובטל לגבי הרוב).
שסוכן הוא בפרי מגדים סי' רד, אשל אברהם
שסאס"ק טז (ויינות שלנו שאינם חזקים, כל שיש רוב מים ראוי לברך שהכל).
שסבואף שיש מפקפקים בזה, שאולי דין זה הוא
שסגדוקא לענין תערובת יין שכר תאנים וכיו"ב, משא"כ לענין מזיגת מים (ראה
שסדקובץ אור ישראל גליון טו ע' סו). הנה מלשון רבינו (ויין שמזגו במים אפילו המים הם
שסההרוב מברכים עליו בורא פרי הגפן, אם הוא יין חזק), נראה שגם במזיגת מים יש לו דין
שסו"רוב", אלא שאם הוא יין חזק אזי חשוב יין "אפילו המים הם
שסזהרוב".
שסחיוצא אם כן לכאורה מכל הנ"ל, שאף
שסטשבזמנינו אין דרך למזוג היין במים לפני השתיה, מכל מקום אם היין חזק, ובעת ייצור
שעהיין לא עירבוהו במים, ואחר כך בעת השתיה מזגוהו במים, יש לברך עליו בורא פרי הגפן
שעאאפילו אם המים הם הרוב. ואם היין חלש ביותר, או שהוא מיץ ענבים, ומזגו במים, אזי
שעביש לברך עליו בורא פרי הגפן – רק אם היין הוא הרוב.
שעג[524] ב"ב צז, ב (יין ... של צמוקים ...
שעדלא יביא ואם הביא כשר). ושם צז, א (וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה נמי).
שעהורשב"ם (וכיון דלנסכים כשר בדיעבד לגבי קידוש חשיב לכתחלה, דלא חמיר קידוש
שעוכניסוך). טור ושו"ע ס"ו (יין צמוקים מקדשין עליו).
שעזוראה גם לעיל סי' רב
שעחריש סי"ב (מי שריית צמוקים ... אם שראן שלא על דעת לאכלן כלל אלא לשתות
שעטמימיהם לבד, תורת יין עליהם, אף על פי שלא משך אותו עדיין מן הצמוקים, ומברך עליו
שפבורא פרי הגפן, על דרך שיתבאר בסימן ער"ב). לקמן סי' תסב סי"א (יין
שפאצמוקים ... המים ששרו בהן הצמוקים נשתנו מברייתן, לאחר שנתנו בהן הצמוקין טעם יין
שפבונתהפכו להיות הן עצמן יין, ולכך מותר לומר עליהן קידוש היום כמ"ש בסימן
שפגער"ב).
שפדסי' תעב סכ"ז (מי שריית צמוקים כשרים לד' כוסות, אם הם בענין שכשרים לקידוש).
שפהוראה שם (הערה קצח) מהו שיעור המים שאפשר להוסיף בהם).
שפו[525] שו"ת מהרלב"ח סי' מא (כיון
שפזדכבר עברו ג' ימים שנתנו המים בתוך הצמוקים, הרי הוא כיין גמור). הובא בט"ז סי' רב סק"י (כמ"ש
שפחמהר"ל חביב בתשובה סי' מ"א, הבאתי בחבורי על היו"ד סי' קכ"ג,
שפטדכל שכותשים הצמוקים ונותנים עליהם מים ותוסס נקרא יין). וביו"ד סי' קכג
שצס"ק יג (דאם עושין יין מרוזינ"י יבשים, דהיינו שכותשין אותם ונותנין
שצאעליהם מים ותוסס, שאז מקרי יין ... אחר שנשתהו ג' ימים במים). ובמ"א סי' רב
שצבס"ק כז (אם עושין יין מצמוקין, שכותשין אותן ונותנים עליהם מים ותוסס, מקרי
שצגיין ... אחר שנשתהו ג' ימים במים).
שצדובאמת אף בלא תסס ונעשה יין נחשב לפעמים יין לענין קידוש, כדלעיל סי'
שצהרב סי"ב (מי שריית צמוקים ... אם שראן על דעת ... לשתות מימיהם לבד, תורת יין
שצועליהם ... ומברך עליו בורא פרי הגפן, על דרך שיתבאר בסימן ער"ב). ולקמן סי' תעב סכ"ז (וכן מי שריית
שצזצמוקים כשרים לד' כוסות, אם הם בענין שכשרים לקידוש).
שצחופשוט ש"מי שריית צמוקים" היינו לפני
שצטששרה ג' ימים ותסס ונעשה יין. ונתבאר לקמן שם (הערה קצח).
ת[526] שערי שמחה למהרי"ץ גיאת הל' קידוש
תאע' ג (ואמר מר רב האי ... דהא דאמרין רבוותא בצמוקין דכמישין בגופנייהו, לאו דוקא
תבכמישין בגפנים הא לאו הכי לא, אלא אורחין דמצמקי גבייהו אשמעינן, ולעולם בין
תגכמישין בגפנים בין נתבצרו כשהם ענבים ונצמקו על ידי חמה או על ידי תולדות חמה, או
תדעל ידי האור או על ידי תולדות האור, כגון שהכניסן לרותחין כדי למהר צמוקן, או
תהשתלאן בעשן כדי להצמיקן מחמתו, כולן אחד הן דלצמקן מתעסק). טור ולבוש ס"ח (יין
תוצמוקין מקדשין עליו, לא שנא מכמשי בגופנא, לא שנא נצטמקו על ידי חמה, או על ידי
תזתולדות האור, כגון שהכניסן לחמין למהר צימוקן, או שתלאן בעשן).
תח[527] שערי שמחה שם (ודוקא
תטכל זמן שיש בהן ליחה, אבל אם יבשן ואין בהן לחלוחית כלל נפקי להו מתורת
תיבפה"ג). רי"ף פסחים כב, ב (אמרי רבוותא לאו כל צמוקים שרי לקדושי עלייהו,
תיאאלא כגון דכמישן בגופנייהו, ולאו דיבשן, וכד עצרת להו נפקא מינייהו לחלוחית, הני
תיבהוא דתרינן להו במיא ומעצרינן להו ומקדשינן עלייהו, אבל אי כד עצרת להו לא נפקא מינייהו
תיגלחלוחית לא מקדשינן עלייהו). הובא ברא"ש ב"ב פ"ו סי' י. ריב"ש
תידסי' ט. טור ורמ"א ס"ו
תיה(והוא
תיושיש בהן לחלוחית קצת בלא שרייה).
תיזוסגי במה "שיוציא מהם קצת לחלוחית
תיחבלא שרייה כשמעצרים אותם", וכמבואר ברי"ף "וכד עצרת להו נפקא
תיטמינייהו לחלוחית", והיינו שאין צריך שיצא מהן לחלוחית מעצמה, אלא על ידי דריכה,
תככמבואר ברמב"ם
תכאהל' שבת פכ"ט הי"ז (וכן יין צמוקים מקדשין עליו, והוא שיהיו צמוקים שיש
תכבבהן לחלוחית, שאם ידרוך אותן יצא מהן דבשן). שו"ת ריב"ש סי' ט (ולא
תכגיהיו יבשות לגמרי, שאפילו על ידי דריכה ועצירה לא יצא מהן לחלוחית כלל). מ"א
תכדס"ק ה (אבל אם הם יבשים לגמרי, שאפילו על ידי דריכה ועצי[רה] לא יצא מהן
תכהלחלוחית כלל, פסולים (ריב"ש סי' ט')).
תכווכן הוא לקמן סי' תעב סכ"ז (דהיינו שיוצא מהן לחלוחית קצת על
תכזידי דריכה בלא שרייה במים).
תכח[528] רשב"ץ במאמר חמץ
תכטלד, ב סד"ה והנה (ונראה לי שאעפ"י שעיקרו מים, דינו כדין היין היוצא
תלמהענבים שלא נתערבו בו מים, ואין דינו כדין יין מזוג ... שהמים נשתנו מברייתן
תלאכשנשרו בהם הצמוקים).
תלבשו"ת מבי"ט ח"א סי' רנב
תלג(מצאתי בתשובה על שם הרב דוראן על יין של צמוקים שהוא כיין של ענבים ... כי המים
תלדששרו בהן הצמוקין נשתנו מברייתן אחר שנשרו בהן הצמוקין ... וכתב הרב דוראן
תלהז"ל באגרת חמץ שחבר, שיין של צמוקים הוא כיין של ענבים).
תלושו"ת מהרי"ט ח"ב
תלזאו"ח סי' ב (שכן כתב הרב אבא מארי זלה"ה בתשובותיו סי' ר"ח, שמצא
תלחבתשובה משם הרב ר' דו[ר]אן ז"ל, על יין צמוקים שהוא כיין ענבים ... כי המים
תלטששרו בהם הצמוקים נשתנו מברייתן ... ובאגדת חמץ שחבר הרב ר' דו[ר]אן הנזכר כתב כן
תמיין צמוקים הוא כיין של ענבים).
תמאומזה למדים, שמכל שכן כך הוא ביין
תמבענבים, שעל ידי מה שהוא תוסס נעשה כמו היין עצמו, כדלקמן סי' תסב סי"א (דכיון
תמגשנתערבו בו בעודו תירוש שלא היה עדיין יין, וכל שהוא תוסס הוא נתבטל ונעשה יין, אם
תמדכן גם המים שנתערבו בו הופג טעמן ונשתנו להיות יין, כדרך שנשתנה התירוש ונהפך ליין). ושם נסמן (הערה מד).
תמה[529] שו"ע סי' רב סי"א (והוא
תמושיהיו צמוקים שיהיה בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יצא מהן דבשן, אבל אם כשיעצרו אותם
תמזלא יצא מהם שום לחלוחית דבש, לא).
תמח[530] ברייתא ב"ב צו, ב (שמרים שיש בהם
תמטטעם יין מברך עליהן בורא פרי הגפן ... רמא תלתא ואתא ארבעה חמרא הוא). גמרא צז, ב
תנ(קידוש היום ... שמרים ... אי דרמא תלתא ואתא ארבעה חמרא מעליא הוא). טור
תנאושו"ע ס"ז (שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים, אם ראוי לברך עליהם
תנבבפה"ג מקדשין עליו).
תנג[531] רא"ש ב"ב פ"ו ס"ט
תנד(ותמד שרגילין לעשות, שנותנים מים על החרצנים, דינם כהך תמד של שמרים שמברכין
תנהעליהם שנ"ב אלא אם כן רמא תלתא ואתא ריבעא ... ראוי לברך עליו בפה"ג).
תנוטור ושו"ע שם.
תנז[532] סעיף י-יא (שמרי יין שבמשמרת, שנתן
תנחעליהם מים ג' מדות ויצא מהם ד', שנתמצה לתוכם מדה אחת יין מהשמרים, הרי זה כיין
תנטמזוג, שכן היה דרך מזיגת היין בימי חכמי התלמוד שהיו יינותיהם חזקים למזגו בג'
תסחלקים מים, ולפיכך מברכים עליו בורא פרי הגפן ... תמד שעושין מחרצנים או זגים
תסאשנותנים עליהם מים, דינם כשמרים, שאם לא יצא מהם יין כשיעור מזיגה שבאותו מקום מברכים
תסבעליו שהכל).
תסגוכן הוא לקמן סי' תסב סי"ב (ענבים שנדרכו ונעצרו
תסדבגת על ידי קורה, ואחר כך נתן מים על החרצנים ... אין מקדשין עליהן אלא אם כן נתן
תסהעליהם שלשה מדות מים ואחר כך מצא ארבעה, שהרביעית היא יין שיצא מן החרצנין לתוך
תסוהמים, והרי זה כדרך מזיגת היין שאין שותין אותו כשהוא חי אלא מוזגין אותו ג' חלקים
תסזמים ואחד יין).
תסחאלא שיש בזה כמה אופנים, ונתבארו בשיעורי הלכה למעשה ח"א
תסטע' קסח ואילך.
תע[533] שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' ד (אם
תעאהרוב הוא מן היין המבושל מברכין עליו שהכל, וזה אינו ראוי לקידוש היום, מפני שאין
תעבאומר קידוש היום אלא על היין הראוי לנסח על גבי המזבח, וכיון שיש בזה מן המבושל
תעגאינו ראוי לגבי מזבח, ואין אומר עליו קידוש היום). שערי שמחה למוהרי"ץ גיאת הל' קידוש
תעדע' ג (ואמר מר רב האי דייקו הגאונים הראשונים יין מבושל ... אין אומרים עליו שירה,
תעהואין מברכין עליו אלא שהכל). שו"ת רש"י סי' פח (ואף בפ[ה"ג] אין
תעומברכין עליו על יין מבושל). הובאו בטור (ועל יין מבושל רבו הדעות, הרב ר' שמעיה
תעזכתב בשם רבינו שלמה שמברכין עליו שהכל, וכ"כ הרב ר' יצחק ן' גיאת). רמב"ם
תעחפכ"ט הי"ד (לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח, אלא להוציא יין ...
תעטמבושל, שאין מקדשין). דעה הב' בשו"ע ס"ח (ויש אומרים שאין מקדשין עליהם).
תפ[534] רמב"ם שם (אין מקדשין אלא על היין
תפאהראוי לנסך על גבי המזבח. לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור, אפילו כטיפת החרדל בחבית
תפבגדולה, אין מקדשין עליו. כך אנו מורין בכל המערב). טור (אם נתן לתוכו מעט דבש
תפגמברכין עליו שהכל, וכ"כ רב האי). דעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שאין
תפדמקדשין עליהם).
תפה[535] ב"ב צז, א (אין אומרים קידוש היום
תפואלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח). והרי שני הנ"ל פסולים למזבח, כדאמר
תפזקרא ויקרא ב, יא (כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו). מנחות פז, א (אין מביאין ...
תפחמבושל ... ואם הביא פסול). רמב"ם הל' אסורי מזבח פ"ה ה"א (שאור
תפטודבש אסורין לגבי המזבח).
תצ[536] ירושלמי פסחים פ"י סוף ה"א (מהו
תצאלצאת בקונדיטון, מן מה דתני בר קפרא קונדיטון כיין, הדא אמרה יוצאין בקונדיטון ...
תצבמהו לצאת ביין מבושל רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל). תוס' ב"ב צז, א ד"ה
תצגאילימא (יש להביא ראיה מירושלמי דשקלים ודערבי פסחים דיין גמור הוא, דאמר התם ארבע
תצדכוסות שאמרו יוצאים ביין מבושל, אלמא מקדשין איין מבושל). רמב"ם שם (ויש מי
תצהשמתיר לקדש עליו). השגת הראב"ד שם (אמת הוא זה, וכן מכוון בירושלמי שמקדשין ביין
תצוקונדיטון). מ"מ שם (והגאונים האחרים סבורים שלא מעטו לקידוש אלא יין הפסול
תצזמחמת עצמו, אבל יין שנתערב בו דבש, הדבש הוא שאסרו מפני שפסלו הכתוב מעל גבי המזבח,
תצחולא נתמעט לקידוש, וכן עיקר, ולזה הסכימו האחרונים. ומבואר בירושלמי שיוצאים
תצטבקונדיטון, ויש בו דבש ופלפלין, וכן כתוב בהשגות). דעה הא' בשו"ע שם (מקדשין על
500יין מבושל, ועל יין שיש בו דבש).
501[537] ב"ב צז, א-ב (אין אומרים קידוש
502היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח, למעוטי מאי ... למעוטי שריחו רע ...
503למעוטי מגולה ... הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך). וכדלעיל ס"א (אין
504מקדשים על היין שריחו רע ... וכן אין
505מקדשין על היין שנתגלה).
506[538] רא"ש ב"ב פ"ו ס"י (ויין מבושל היה
507אור"ת ז"ל דמברכין עליו בפה"ג וגם מקדשין עליו ... ואף על גב דתנן
508במנחות יין מבושל לא יביא ואם הביא פסול, הא מסקינן הכא דלא נאמר כלל זה אלא ביין
509דמאיס מפני ריחו, או שנתגלה, או דאישתני טעמיה לגריעותא, אבל יין מבושל אשתני
510למעליותא, ומה שאין מנסכין ממנו משום שנשתנה מברייתו).
511[539] סעיף ז (יין מבושל לא נשתנה לגריעותא,
512אף על פי שאין כל אדם שותה יין מבושל כחי מפני חזקו, מכל מקום טעמו וריחו הם
513משובחים יותר, ולפיכך לא נשתנית ברכתו, ומברכין עליו בורא פרי הגפן).
514[540] שהשינוי הוא לעילוי,
515כדלעיל סי' רד ס"ח (וכן יין שמערבים בו דבש ופלפלין, אף על פי שנשתנה טעם
516היין על ידי הדבש והפלפלין, לא נשתנה לגריעותא, ומברכים עליו בורא פרי הגפן).
517[541] מגיד משנה שם (והגאונים האחרים סבורים,
518שלא מעטו לקידוש אלא יין הפסול מחמת עצמו, אבל יין שנתערב בו דבש, הדבש הוא שאסרו
519מפני שפסלו הכתוב מעל גבי המזבח, ולא נתמעט לקידוש).
520[542] ויקרא ב, יא.
521[543] אגור סי' שפא (ומנהג אשכנז וכל גדולים
522לקדש על יין מבושל, אם אין לו אחר, ואפילו אם יש אחר שאינו טוב). רמ"א
523ס"ח (והמנהג לקדש עליו, אפילו יש לו יין אחר, רק שאינו טוב כמו המבושל, או
524שיש בו דבש).
525וכן הוא לקמן סי' תעב סכ"ז (כל היינות הכשרים לקידוש בשאר
526ימים טובים ושבתות כשרים לארבע כוסות, כגון יין מבושל וקונדיטון, דהיינו יין
527שמערבין בו דבש ופלפלין. ואפילו לכתחילה יכול לצאת בהם, אם אין לו יין אחר משובח
528כמותם, כמו שנתבאר בסי' ער"ב).
529[544] סיכום תוכן ההלכות
530שנתבארו בסעיף זה ושלאחריו:
531חמר
532מדינה נזכר בגמרא פסחים קז, א –
533(א)
534לענין ברכת המזון, לגירסת רוב הפוסקים (אין
535אומרים הבא כוס של ברכה לברך אלא על היין
536הני מילי דלא קבע עליה אבל קבע עליה לית לן בה). והיינו שאם אין רוב
537יין בעיר, ודרך לקבוע סעודותיהם על השכר, יכול לברך עליו.
538(ב)
539לענין הבדלה (לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא, אמר אי הכי חמר מדינה הוא אבדיל).
540ולא נזכר בזה אי סגי בדרך לקבוע סעודותיהם על השכר.
541(ג)
542לענין קידוש (בעא מיניה רב הונא מרב חסדא מהו לקדושי אשיכרא). ואין מסקנא מפורשת
543בגמרא.
544ויש
545בזה ג' דעות בפוסקים:
546(א)
547אפשר לקדש אף על חמר מדינה, וסגי אף במה שדרך לקבוע סעודותיהם על השכר. וכן מנהג
548העולם.
549(ב)
550לענין ברכת המזון, סגי במה שדרך לקבוע סעודותיהם על השכר. אבל בקידוש והבדלה אינו
551חשוב חמר מדינה אלא כשאין יין כלל בעיר.
552(ג)
553רק ברכת המזון והבדלה אפשר לברך על חמר מדינה. אבל בקידוש לא תקנו אלא על היין.
554ולמעשה
555– ראה לקמן (הערה 556).
556[545] רמב"ם פכ"ט הי"ז (מדינה
557שרוב יינה שכר ... הוא חמר המדינה).
558אמנם דעה זו לא נתפרשה בפוסקים די צרכה,
559ונתבארה כאן על פי צירוף משמעות דברי כמה פוסקים, שכפי הנראה הולכים בשיטה זו,
560ועל פי מנהג העולם שנהגו כדעה זו, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א (ואף שטעם זה
561אינו מפורש בדבריו, מכל מקום ... העתקתי דעתם ביחד לסמוך עליהם המנהג ... וכל זה
562לקיים המנהג, אבל לדינא צ"ע).
563[546] טור ושו"ע ס"ט (מקדשים על
564שכר ושאר משקין). ב"י ד"ה במקום שאין (ומשמע בגמרא דשכר שמבדילין עליו
565לאו דוקא של תמרים, אלא הוא הדין למשקה שאר הפירות, וזהו שכתב רבינו מקדשין על
566השכר ושאר משקין).
567ונתבאר לעיל סי' קפב ס"ג (וכל זה במשקים חשובים כשכר
568וכיוצא בו ... לפי שאינו נקרא חמר מדינה אלא מה שיש לו חשיבות באותה מדינה כעין
569חשיבות יין בכל המדינות). וכן הוא לקמן סי' תעב סכ"ט.
570[547] ברייתא פסחים קז, א לגירסת רבינו חננאל
571(ואסיקנא לא אמרן אלא דלא קבע סעודתיה עילוהי, אבל קבע לית לן בה).
572ואף שברשב"ם שם (הני מילי דלא קבע עליה אבל קבע עליה לית
573לן בה לא גרסינן כלל). וביאר ברא"ש שם פ"י סי"ז (דסבירא ליה כיון
574דברכת המזון טעונה כוס, מה תלוי בקביעת סעודה).
575מכל מקום, אם רגילים בכך, נתבאר בראבי"ה סי' קמט (שהקביעות
576מחשיבו לברך עליו. ואינו נקרא קביעות אלא שרגילים תמיד בכך, כגון במקום שאינו מצוי
577יין).
578ואף שבגמרא שם מיירי בכוס של ברכת המזון. וכן הוא לעיל סי' קפב
579ס"ב (דהיינו שרוב אנשי המקום דרכם לקבוע עליהם סעודתם, כמו שקובעים על היין
580במקומות שהוא מצוי, מברכים עליהם ברכת המזון). וכדלקמן בהמשך הסעיף (חוץ
581מברכת המזון), דהיינו שלענין ברכת המזון מודים כולם דסגי בזה.
582מכל מקום סוברת דעה זו, שמטעם זה נקראים חמר מדינה, כמבואר
583בפסקי ריא"ז פסחים פ"י הלכה א אות כט, ובשלטי הגבורים פסחים כב, ב אות ב
584(ובמקום שקובעין סעודתן על השכר, ורוב שתייתן שכר, השכר הוא להן כמו היין,
585ומבדילין עליו ומקדשין עליו).
586ואף שכתב באליה רבה ס"ק יג (אך תמהני, דמשמע דלא קאי אלא
587על ברכת המזון, ולא על קידוש).
588מכל מקום נתפרש כאן טעם זה אף לענין קידוש, מאחר שכן הוא הוא
589משמעות הפוסקים, וכיון שכן הוא המנהג, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א.
590[548] היינו לא רק לענין כוס של ברכת המזון,
591כמובא לעיל מהגמרא (לא אמרן אלא דלא קבע סעודתיה עילוהי, אבל קבע לית לן בה).
592אלא אף לכוס של קידוש (כמבואר כאן), והבדלה (כמבואר לקמן סי'
593רצו ס"ח), ושאר דברים הטעונים כוס, כמבואר בשו"ע אבן העזר סי' סב
594ס"א (צריך לברך ברכת חתנים ... ואם אין יין מצוי, מברך על השכר).
595[549] רא"ש פסחים פ"י סי"ז (חמר מדינה ... יש מפרשים כשאין
596יין גדל בתוך מהלך יום סביב העיר). טור (ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא אם כן
597שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר). הובא במ"א סק"ו.
598משא"כ אם גדל רק מעט יין סמוך לעיר, נתבאר במ"א סי'
599קפב סק"ב (ומשמע דאם גדל מעט יין סמוך לעיר אין בכך כלום).
600וכן הוא לעיל סי' קפב ס"ב (וכל שאין יין הרבה
601גדל כדרך יום סביבות כל העיר, אפילו גדל מעט סמוך לעיר ... אין זה נקרא מצוי). לקמן סי'
602תעב סכ"ח (במקומות שאין יין מצוי, דהיינו שמהלך יום אחד סביבות העיר אין גדל שם
603יין הרבה, אלא מעט מזעיר).
604[550] רמ"א סי' קפב ס"ב (ואף על גב
605דיין נמצא בעיר, מכל מקום לא מיקרי מצוי לדבר זה, שהוא ביוקר). ב"ח שם ד"ה
606כתוב בהגהת (ולפי זה ודאי אף בקראקא שמצוי יין הרבה אצל החנוני, שמביאין ממקומות
607שגדל שם יין, הוי ליה מקום שאין היין מצוי בו, כיון שאינו גדל מהלך יום כל סביב
608העיר, ומברכין ברכת המזון על כוס של שכר שעורים, אם אין לו יין בביתו). מ"א
609שם (ואף על גב שמצוים יין הרבה אצל החנוני אין בכך כלום (ב"ח)).
610וכן כתב מ"א כאן ס"ק ט (משום דבמדינתינו השכר הוי
611חמר מדינה, ואם כן אפילו יש יין בעיר רשאי לקדש עליו).
612ויתירה מזו נתבאר לקמן סעיף הבא (שאפילו מי שיש לו יין
613יכול לקדש על חמר מדינה מן הדין ... יש להקל בקידוש של יום לקדש על המשקה שהוא חמר
614מדינה, אף אם יש לו יין בביתו), ושם נסמן (הערה 570).
615[551] מרדכי פסחים שם לז, ג (ורש"י פסק
616אם לקו הכרמים ואין יין מצוי, אף על פי שבשאר שנים מצוי רוב יין, לשנה זו מיהא, חמר
617מדינה הוא השכר). הובא במ"א סק"ו.
618[552] רשב"ם פסחים קז, א ד"ה חמר (חמר
619מדינה, אין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר). ראבי"ה סי' תקטז (אבל אם נמצא יין
620באותו הגמוניא, אלא שהוא ביוקר, אין לו לקדש אריפתא ולא להבדיל אשיכרא). הובא בהגהות
621מיימוניות פכ"ט הי"ז אות ד.
622[553] מ"א סק"ו (ומ"ש שאין
623יין בכל העיר, פירוש שבכל השנה אין יין שם. וכ"מ בגמרא דהא אמימר בת טות).
624והיינו כדאמרינן בגמרא שם (זימנא חדא איקלעאמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא, אייתינא
625ליה שיכרא, ולא אבדיל, ובת טוות (לן מעונה, שלא אכל, רשב"ם)... לשנה תו איקלע
626לאתרין לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא, אמר אי הכי חמר מדינה הוא). הרי שמה שלא הי'
627להם יין באותו יום לא מקרי חמר מדינה, אלא כשלא הי' להם במשך השנה.
628[554] סעיף ב (דהיינו שרוב אנשי המקום דרכם
629לקבוע עליהם סעודתם, כמו שקובעים על היין במקומות שהוא מצוי, מברכים עליהם ברכת
630המזון, אף על פי שיש יין בעיר).
631דהיינו שזה מועיל רק לענין כוס ברכת המזון (כדלעיל הערה 547). ונתבאר בקונטרס אחרון
632ס"ק א (ולא משום דמיקרי חמר מדינה, אלא משום דהכי גרסינן בהדיא בגמרא ולא
633אמרן כו').
634[555] ב"ח ס"י (מנהג
635כל ישראל שמקדשין בבוקר על השכר ... העידו הזקנים שהיו באותו ועד, דגדולי רבנים
636מהר"ר שכנא ז"ל ומהר"ר שלמה לוריא ז"ל נהגו כך לקדש בסעודת
637בוקר דוקא על השכר, אעפ"י שהיה יין בעיר), וכדלקמן (הערה 570).
638וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק א
639(העתקתי דעתם ביחד לסמוך עליהם המנהג ... וכל זה לקיים המנהג).
640וראה קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר
641הזקן מילואים ע' סג. שיעורי הלכה למעשה ח"א ע' קפב.
642[556] סיכום תוכן ההלכות
643שנתבארו בסעיף זה ושלאחריו:
644(א)
645יש אומרים שלא תיקנו חמר מדינה בקידוש.
646(ב)
647ויש אומרים שלא תיקנו פת בקידוש.
648(ג)
649ויש אומרים שלא תיקנו קידוש אלא ביין.
650(ד)
651כשמקדש ביום על הפת יוצא, אבל לא ניכר שהוא לשם קידוש.
652(ה)
653קידוש של יום אינו חיוב כל כך כמו של לילה.
654(ו)
655אם יש לו יין בביתו אינו הידור לקדש על חמר מדינה.
656(ז)
657אף אם אין לו יין בביתו, מצוה מן המובחר לקדש תמיד על היין.
658*
659ולכן
660לענין מעשה:
661(א)
662אם יש לו יין, יקדש בלילה וביום על היין.
663(ב)
664אם אין לו יין, יקדש בלילה על הפת, וביום על חמר מדינה.
665(ג)
666אם היין ביוקר, יקדש בלילה על היין, וביום על חמר מדינה.
667(ד)
668אם שונא היין, בלילה ידחוק עצמו לשתותו, או ישמע מאחרים.
669(ה)
670וביום אפשר גם על חמר מדינה או פת, או ישמע מאחרים.
671(ו)
672אם אינו שותה יין מחמת נדר, יקדש על היין וישתו אחרים המסובים עמו.
673(ז)
674אם אין אחרים היוצאים בקידוש שלו, יקדש על הפת, או ישמע מאחרים.
675[557] שערי שמחה למהרי"ץ גיאת ח"א
676הל' קידוש ע' ה (ואית מרבנן דסבר דאין מקדשין על השכר כלל, אע"ג דחמר מדינה
677הוא ... ומסתבר כוותיה). רמב"ם פכ"ט הי"ז (מדינה שרוב יינה שכר, אף
678על פי שהוא פסול לקידוש, מותר להבדיל עליו, הואיל והוא חמר המדינה). מגיד משנה שם (וכדברי
679רבינו עיקר). דעה הב' בטור ושו"ע ס"ט (ויש אומרים שאין מקדשין).
680ולענין הבדלה נתבאר לקמן סי' רצו ס"ח (אבל מבדילין על כל
681משקה שהוא חמר מדינה).
682ולענין ברכת המזון נתבאר לעיל סי' קפב ס"ב (ובמקומות שאין
683היין מצוי והשכר או שאר משקין הם חמר מדינה ... מברכים עליהם ברכת המזון).
684[558] כמו ברכת אירוסין ונשואין וברית מילה, שדינם כמו ברכת המזון
685והבדלה לענין חמר מדינה.
686[559] ב"י ד"ה ומ"ש רבינו
687ומדברי הרמב"ם (שלפי שלא מצינו שחילקו בגמרא בכך, נראה יותר, דאפילו אין מצוי
688בה יין כלל קאמר, דאין מקדשין על השכר).
689[560] שערי שמחה שם (דאין
690מקדשין על השכר כלל אע"ג דחמר מדינה הוא, דכיון דמקדשין על הפת, ופת מצויה
691היא, קודם לחמר מדינה). הובא במ"מ שם.
692משא"כ הבדלה, שאין מבדילין על הפת,
693כדלקמן סי' רצו ס"ז (אין מבדילין על הפת, אפילו אין לו יין ולא שאר משקים.
694ואינו דומה לקידוש שמקדשין על הפת, לפי שהקידוש יש לו ענין להפת, שאין קידוש אלא
695במקום סעודה, אבל הבדלה אין לה ענין כלל להפת), ושם נסמן (הערה 2106).
696ולכן תיקנו שיוכל להבדיל על חמר מדינה.
697[561] ראב"ד הל' שבת פכ"ט
698ה"י (ואילו בא לקדש על הפת מי לא מקדש, ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל).
699ויתבאר לקמן (הערה 567).
700[562] ראב"ן פ' ערבי פסחים קסד, ד (ומקדשין
701ומבדילין על השכר, אם הוא חמר מדינה, אם אין היין מצוי). רא"ש ערבי פסחים סי'
702יז (ונראה שדעת ר"י נוטה שמקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה, וכ"כ
703רבינו אב"ן דמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ... ורוב הגאונים הסכימו שמקדשין
704על השכר היכא דהוי חמר מדינה). דעה הא' בטור ושו"ע ס"ט (במקום שאין יין
705מצוי, יש אומרים שמקדשים על שכר ושאר משקין).
706[563] יתבאר לקמן (הערה 570).
707[564] ב"ח סי' קפב
708ד"ה ואחר (שאין זה קרוי מהדר אחריו, כיון שיש לו יין בביתו). מ"א סי'
709קפב ס"ק ה (אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו, דאין זה מקרי הדור
710[ב"ח]).
711וכן הוא בכוס ברכת המזון כדלעיל סי' קפב
712ס"ב (וכל שכן אם יש לו יין בביתו, שאין זה הידור כלל לברך על שאר משקים).
713וכן הוא בכוס הבדלה כדלקמן סי' רצו
714ס"ח (אלא אם כן יש לו יין, שאז אין זה הידור מצוה אם יבדיל על שכר או שאר
715משקים).
716[565] רמ"א סי' קפב ס"ב (אמנם
717המצוה מן המובחר לברך על יין). מ"א סוף ס"ק ט (ומכל מקום מצוה מן המובחר
718לקדש לעולם איין). ט"ז ס"ק ו (ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מן
719המובחר).
720והיינו אף במקום שיכול לקדש על הפת, כדלקמן סוף הסעיף, ושם
721נסמן (הערה 575).
722וכן הוא בכוס ברכת המזון, כדלעיל סי' קפב ס"ב (ומכל מקום
723מצוה מן המובחר לברך על היין).
724וכן הוא בכוס הבדלה, כדלקמן סי' רצו ס"ב (ומכל מקום מצוה
725מן המובחר לברך על היין בכל ענין).
726[566] וכן הוא לקמן סי' תעב סכ"ח
727(שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות יותר טוב לקדש על הפת, מלקדש על שאר משקים, אף
728על פי שהוא חמר מדינה, כמו שנתבאר בסי' ער"ב).
729[567] רא"ש שם (ויראה לי אף על פי שיכול
730לקדש על השכר אם הוא חמר מדינה, טוב הוא יותר לקדש על הפת, כיון שהסעודה באה לכבוד
731שבת. אבל בבקר יראה שיברך על השכר קודם ברכת המוציא, דאם לא כן בטלה קידוש של היום,
732דרבינן ליה מקרא כמו קידוש הלילה, ולמה נבטלנו כיון דאפשר לקיימו על השכר). מ"מ
733פכ"ט ה"י (הטעם בזה לפי שבלילה שהוא מזכיר קדושת היום, די היכר בכך, ואם
734חביב עליו פת יותר יקדש על הפת קודם שיטעום, אבל ביום שאין ההיכר אלא כשמברך
735בפה"ג קודם סעודה, שלא כדרכו בחול, אם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן). טור
736ושו"ע שם (ולהרא"ש, בלילה לא יקדש על השכר, אלא על הפת, ובבקר יותר טוב
737לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא, שאם יברך על הפת תחלה אין כאן
738שום שינוי, ודברי טעם הם).
739והנה במ"מ שם סובר שמטעם זה אין הפת מועיל כלל בקידוש
740היום (ואילו בא לקדש ביום ... אני אומר דלא). וכן נראה ברא"ש שם (דאם לא כן
741בטלה קידוש של היום). וכן הוא בשו"ת הרא"ש כלל כב ס"י (מי שאין לו
742יין, כיצד יקדש ביום השבת ... וזה שאין לו יין, אי אפשר לו לקדש ביום). ונתבאר
743בב"י סי' רפט ד"ה ואם אין לו (ומשמע שאם לא מצא יין או שכר לקדש עליו
744ביום, אוכל בלא קידוש).
745אבל בטור ושו"ע שם נראה שבמקום שאין לו יין וחמר מדינה
746יקדש גם ביום על הפת (יותר טוב לקדש על השכר).
747וכן הוא לעיל בתחלת הסעיף (וביום יוצא ידי חובתו
748במה שמברך המוציא על הפת). לעיל סי' רעא סוף סכ"ז (בשחרית ... יש אומרים
749שאפילו יוצא ידי חובתו במה שמברך המוציא על הפת, כמו שיתבאר בסימן רע"[ב]).
750לקמן סי' רפט ס"ב (ותקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית ... יש אומרים
751שאף לכתחלה יכול לקדש על הפת, דהיינו לברך המוציא עליה, כמו שנתבאר בסי' ער"ב).
752אלא שגם לפי זה עדיף לכתחלה לקדש ביום על חמר מדינה, כדי שיהא
753היכר לקידוש זה.
754*
755וכל זה הוא לדברי הסוברים שיכול לקדש על חמר מדינה
756מן הדין. אמנם ממ"ש כאן "יקדש בלילה על הפת לחוש לסברא הראשונה, וביום
757יקדש על המשקה שהוא חמר מדינה", נראה שאף "לסברא הראשונה" אפשר
758לקדש ביום על חמר מדינה. וכדלעיל (הערה 560),
759שגם לדעת האומרים שאין מקדשין על חמר מדינה, היינו במקום שאפשר לקדש על הפת,
760משא"כ ביום שאין היכר בקידוש על הפת, עדיף לקדש על חמר מדינה.
761[568] רמ"א ס"ט (ואם יין בעיר, לא
762יקדש על הפת).
763והיינו אפילו אם היין ביוקר, כדלקמן בסמוך (במדינות
764אלו שהיין ביוקר, יש להקל בקידוש של יום). אבל לא בקידוש הלילה.
765ואפילו אם שונא יין, כדלקמן סי"ב (מי
766שאינו שותה יין מחמת ששונאו, יש לו לדחוק את עצמו לשתות ממנו בקידוש של לילה, ולא
767יקדש על הפת).
768[569] מ"א ס"ק ח
769(דר"ת סובר דאין מקדשין אריפתא). והוא בתוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש (ולר"ת אין מקדשין
770נמי על הפת, אך יש להסתפק אם מקדשין על השכר). וברא"ש שם (והיה אומר רבינו תם
771דאין מקדשין על הפת כלל). ובטור (ועל הפת כתב ר"ת שאין מקדשין עליו).
772[570] ואף שהקידוש על חמר מדינה
773אינו מועיל לדעה הראשונה שבסעיף זה (שאין מקדשין לעולם ... על שאר משקים שהם חמר
774מדינה), וגם אינו מועיל לדעה השנית דלעיל סעיף הקודם (שאינו נקרא חמר מדינה אלא אם
775כן רוב השנה אין היין מצוי כלל בכל העיר).
776מכל מקום מצינו שקידשו על חמר מדינה אף
777אם יש לו יין בביתו, כמובא בב"ח ס"י (מנהג כל ישראל שמקדשין בבוקר על
778השכר, ואפילו יש להם יין בביתם ... וביום הוועד ואסיפת חכמים קרוב לד' שנה נשאלה
779שאלה זו מביניהם למה נהגו כך, כי העידו הזקנים שהיו באותו ועד, דגדולי רבנים
780מהר"ר שכנא ז"ל ומהר"ר שלמה לוריא ז"ל נהגו כך לקדש בסעודת
781בוקר דוקא על השכר, אעפ"י שהיה יין בעיר).
782ומביא בתחלה הישוב של המ"א, ואחר
783כך הישוב של הט"ז.
784[571] מ"א סק"ט (דבמדינתינו השכר
785הוי חמר מדינה, ואם כן אפילו יש יין בעיר רשאי לקדש עליו. אלא שיש אומרים שאין
786מקדשין עליו, מכל מקום היא יש אומרים דמקדשין אריפתא אם הוא חביב עליו. אלא
787לר"ת אין מקדשין על הפת ... בבקר שמקדש על שניהם, דהא מברך גם כן המוציא, ואם
788כן יוצא ממה נפשך).
789וראה לעיל סי' רעא סכ"ז.
790[572] שהרי התוס' מסתפק לדעת ר"ת אם
791תקנו קידוש על חמר מדינה (ולר"ת אין מקדשין נמי על הפת, אך יש להסתפק אם
792מקדשין על השכר). וראה מראי מקומות וציונים.
793[573] כדלקמן סי' רפט ס"ב
794(ותקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית כמו קודם סעודת הלילה ... מכל מקום לא
795תקנו לברך ברכת הקידוש שבירך בלילה, אלא די בברכת בורא פרי הגפן שיברך על היין,
796כדי שיהא היכר בזה שקידוש זה אינו אלא מדברי סופרים ... ויש אומרים שמותר לטעום
797קודם קידוש שביום, הואיל ועיקרו אינו אלא מדברי סופרים לא החמירו בו כל כך).
798[574]
799ט"ז סק"ו (אם היין ביוקר, כגון במדינות אלו, אין מהדרין אחר יין, כיון
800שאין חיוב גמור כמו שיש חיוב בלילה, וסגי בכך).
801*
802כל האמור לעיל, שבקידוש היום יכול לקדש
803על חמר מדינה, בין אם יש יין בביתו ובין אם אין יין בביתו, היינו בזמנים ההם
804ובמקומות ההם, כיון שבמקומות הקרים אין הענבים גדלים, ובימים ההם לא היתה אפשרות
805להביא ענבים מהמקומות החמים שבדרום עד לעיירות שברוסיא הלבנה, וגם לא היתה אפשרות
806להביא בקבוקי יין בעגלות וסוסים ממדינות הדרום לעיירות שברוסיא הלבנה, נסיעה
807שלוקחת כמה שבועות.
808מצב הדברים באותה תקופה מתואר
809בשו"ת צמח צדק או"ח סי' כו (שאלה. הובא לכאן מחנינו ענבים לחים
810מסביבותינו קטנים ביותר וחמוצים, גם הובא ממאלדאווייע גדולים מעט, וחקרתי מהיודעים
811איך מוליכים אותם דרך רחוקה כזו, ואמרו שמסירים אותם מהאילן בעודם לא נגמרים, כי
812הנגמרים ידוע שבלתי אפשר להוליכם אפילו למקום קרוב).
813וכיון שהיין אינו מצוי ברוסיא, לכן נחשב
814היי"ש חמר מדינה ברוסיא, ולכן אפילו יש לו יין התירו לקדש קידוש היום על
815היי"ש.
816משא"כ במקומותינו ובזמנינו שהיין
817מצוי ומחירו קטן יותר מהיי"ש, הרי שוב היין הוא חמר מדינה, ואם כן בטל טעם
818היתר זה להמנהג לקדש על היי"ש בקידוש היום.
819ואפילו לענין הבדלה נתבאר לקמן סי' רצו
820ס"י (ואף מי שחביב עליו, אינו יכול להבדיל עליו אלא במקום שהוא חמר מדינה,
821וע"ד שנתבאר בסימן ער"ב. אבל במקומות שהיין גדל שם, שהיין הוא חמר מדינה,
822אינו יכול להבדיל על שום משקה, אף שהוא חביב עליו מאד, וגם אין יין נמצא כלל בעיר).
823ועל זה כתב בקצות השלחן סי' צז, בדי
824השלחן ס"ק ח (ובארץ ישראל שהוא מקום גידול היין, אין שום משקה נקרא חמר מדינה
825חוץ מן היין).
826אלא שמנהג קידוש היום על המשקה נשאר
827בכמה מקומות גם במדינותינו. והטעם בפשטות הוא, כי כן נהגו ברוסיא, וכן המשיכו
828לנהוג כשבאו לארצות הדרומיות. אבל כבר נתבאר לעיל שברוסיא מצא רבינו הזקן ביאור למנהג
829זה, משא"כ במדינותינו ובזמנינו, שהיין נמצא לרוב, והוא גם זול יותר
830מהיי"ש.
831ובאמת יש סברה לומר שהקידוש על
832היי"ש חשוב יותר מהקידוש על השכר, כדלעיל סי' קפב ס"ג (ואפילו אינו
833שתיית רוב אנשי העיר אלא שותין אותו לפרקים בלבד מפני חשיבותו, כמו (מע"ד)
834במדינות אלו, לא נגרע מפני זה לברך ולקדש עליו, כיון שזהו מפני חשיבותו שהוא חשוב
835יותר מן השכר, ולכן ראוי יותר לכוס של ברכה מן השכר, וגם הוא חמר מדינה יותר ממנו
836כיון שחשוב יותר. שהרי כל מעלת היין לכוס של ברכה אינו אלא מפני חשיבותו ... אם כן
837כל משקה שחשוב יותר הוא קרוב ליין יותר).
838אמנם עדיין לא מצאנו מקור, שמטעם זה
839יועיל לקדש על היי"ש גם בזמנינו ובמקומותינו, אשר היין נמצא לרוב והוא זול
840יותר מהיי"ש.
841ואפשר סומכים בזה על דברי הב"י בסי' רפט ד"ה ואם אין
842לו (ומשמע [בטור סי' ערב] דאפילו אינו חמר מדינה קאמר דמקדשין עליו בשחרית מההוא
843טעמא). הובא במ"א שם ס"ק ג.
844אמנם סברה זו לא הובאה כלל בשוע"ר.
845וראה כנישתא דבי רב בעיונים וביאורים לקונטרס אחרון סוף
846ס"ק א.
847[575] ר"ן שבת י, א ד"ה
848אמר רבא (דהא אפשר לקדושי אריפתא ... מצוה מן המובחר [עדיף] טפי בחמרא, כדאמרינן
849זכרהו על היין בכניסתו).
850מ"א סוף ס"ק ט (ומכל מקום מצוה מן המובחר לקדש לעולם איין).
851וראה גם בהנסמן לעיל (הערה 565).
852[576] דרכי משה ס"ק ג (דמי שאינו שותה
853יין ... כשאוכל עם בני ביתו, או עם אחרים, דאע"ג דהוא אינו שותה אחרים שותים
854ממנו). רמ"א ס"ט (ומי שאינו שותה יין משום נדר, יכול לקדש עליו, וישתו
855אחרים המסובין עמו).
856ואף שלכתחלה יש לחוש לדעת הגאונים, כדלעיל סי' רעא סכ"ה (והגאונים
857סוברים שאם לא טעם המקדש עצמו כמלא לוגמיו לא יצא, אע"פ שטעמו המסובין כל אחד
858כמלא לוגמיו. וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה).
859מכל מקום כאן, שאינו שותה יין מחמת נדר, יכול לסמוך על דעה
860הראשונה דלעיל שם (אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין, אם טעם כמלא לוגמיו ממש
861יצאו כולם ידי חובתן).
862ואף שהמ"א חלק על הרמ"א וכתב בס"ק ט (ונראה לי
863דאסור לקדש על היין שישתו אחרים, כיון שהאחרים יודעים בעצמם לברך בפה"ג ...
864רק הם יקדשו. ודברי רמ"א צ"ע).
865מכל מקום קיי"ל כדעת הרמ"א, כמבואר בקונטרס אחרון
866ס"ק ב (המג"א יחיד הוא בדבר זה, וכל האחרונים מסכימים לדעת
867רמ"א. ואף המג"א עצמו חזר והודה לרמ"א).
868וטעם הדבר נתבאר בקונטרס שם בכמה אופנים:
869(א) אף "דאין כוס של ברכה תלוי כלל בברכת בורא
870פרי הגפן", מכל מקום "כיון שיכול לומר הקידוש בשבילם, יכול גם כן לברך בורא
871פרי הגפן".
872(ב) לדעת האומרים "שכל דבר הטעון כוס
873היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן ... אם כן הא דבברכת המזון סגי בטעימת אחר ...
874היינו שהמברך יברך בורא פרי הגפן, וישתו האחרים, אף על פי שיודעים בעצמם לברך".
875(ג) "ואף אם תמצי לומר" שבברכת המזון ושאר ברכות הטעונות
876כוס, אין המברך יכול לברך בפה"ג בשביל טעימת האחר שיודע לברך בעצמו, מכל מקום
877שאני קידוש "דיש לומר הכא, כיון שהוא חייב בקידוש ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו
878בלא טעימה ... אם כן כשאחר טועם ומוציאו ידי חובתו, למה לא יוכל הוא לברך על אותה
879טעימה שהיא גם כן בשבילו".
880(ד) ובפרט ש"גם זאת אינה חובה גמורה, כי רבים חולקים"
881וסוברים שיכול להוציא חברו בברכה, אף שיודע לברך בעצמו, וכאן אפשר לסמוך על דעתם
882בזה.
883*
884והנה לפי שני הטעמים הראשונים הנ"ל, אפשר שמטעם זה נהגו
885בעת החופה, שמסדר הקידושין מברך בפה"ג וברכת אירוסין, ואחר כך שותים רק החתן
886וכלה. והיינו "כיון שיכול לומר [ברכת אירוסין] בשבילם, יכול גם כן לברך בורא
887פרי הגפן" (ראה "סדר תנאים אירוסין ונישואין" ע' צב-ח).
888ואפשר שמטעם זה נהגו גם באמירת שבע ברכות שבעת החופה, שמכבדים
889את הראשון לברך בפה"ג וגם ברכת שהכל ברא לכבודו, ואחר כך שותים רק החתן וכלה.
890והיינו "כיון שיכול לומר [ברכת שהכל ברא לכבודו] בשבילם, יכול גם כן לברך
891בורא פרי הגפן".
892[577] היינו שאין עמו אחרים
893היוצאים בקידוש שלו, אלא מקדשים לעצמם (שעל זה מסיים "ישמע קידוש
894מאחרים").
895[578] מיירי כאן שהיין מצוי,
896והשכר אינו חמר מדינה. ולכן גם ביום יקדש על הפת.
897[579] תשובות מיימוניות סוף ס' הפלאה סי' ד (דנפיק
898בקדושא ואבדלתא דאחרים, אף על גב דהוא לא ישתה ... ועוד דאפשר לקדושי אריפתא).
899דרכי משה שם (אבל כשמקדש לעצמו אין לקדש רק אפת). רמ"א שם (ואם אין אחרים עמו,
900יקדש על הפת, ולא על היין, או ישמע קידוש מאחרים).
901עצה נוספת נתבארה לקמן סי' תעב סכ"ז (מי שאינו שותה יין
902מחמת נדר, יקח מי צמוקים לארבע כוסות), ושם נסמן (הערה ר).
903[580]
904ב"י ד"ה ועל הפת (וכן ראיתי נוהגין, דאפילו מי שאינו שותה יין, מחזר אחר
905יין לקידוש). מ"א ס"ק ט (דהרב"י מיירי כשאין היין חביב עליו).
906[581] משא"כ בקידוש של
907יום, שיוכל לקדש על חמר מדינה (או גם על הפת), מהטעם שנתבאר לעיל סוף סעיף הקודם.
908[582] סעיף יא (שיש אומרים שלא
909תקנו כלל קידוש על הפת אלא על הכוס).
910[583] והיינו שאם יכול לשמוע
911מאחרים, אינו צריך לדחוק את עצמו, כדלקמן סי' תעב סכ"א-ב (מי שאינו שותה יין
912כל השנה מפני ששונאו או שמזיקו, אף על פי כן חייב לדחוק את עצמו לשתות ד' כוסות
913... אבל קידוש של שאר ימים טובים ושבתות, אין צריך לדחוק את עצמו לשתות הכוס, אלא
914יכול לשמוע הקידוש מאחר, כמו שנתבאר בסי' ער"ב).
915[584] רא"ש פסחים פ"י סוס"ד (אין
916צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה). טור ושו"ע ס"י (ברכת יין של קידוש
917... אינו טעון ברכה לאחריו, דברכת המזון פוטרתו).
918[585] טור סוף הסי' (לעולם כוס של קידוש צרכי
919הסעודה, ונפטר בברכת המזון, ואין צריך לברך עליו ברכה אחרונה ... בכוס של קידוש
920שהוא צורך סעודה טפי, דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה), וסי' רצט (שאין צריך
921לברך אחר כוס של קידוש, הבדלה שאני שאינה צורך סעודה). מ"א שם ס"ק יא (דקידוש
922צורך סעודה, דאין הקידוש אלא במקום סעודה).
923[586] סעיף ח (בשבת ויום טוב שמקדש על הכוס,
924אין צריך לברך אחריו לדברי הכל, אפילו הוא של שאר משקין, לפי שהוא שייך לסעודה,
925שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולכן נפטר בברכת המזון).
926וכן הוא לקמן סי' תעג ס"י (בין שהוא יין, בין שהוא שאר
927משקין שהם חמר מדינה, לפי שהכוס של קידוש הוא מצרכי הסעודה, והרי הוא כדברים הבאים
928מחמת הסעודה שאינם צריכים ברכה לאחריהם, לפי שהם טפלים לסעודה ונפטרים בברכת המזון
929שלאחר הסעודה).
930[587] רא"ש שם סכ"ד (דברים
931הבאים לפני הסעודה, כגון פרפראות ויין שבא לגרר ולהמשיך לסעודה, בכלל הסעודה הן,
932ונפטרין בברכת המזון). טור (ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה,
933דיין שלפני המזון נפטר בברכת המזון ... דכיון שבא להמשיך האדם לתאות המאכל, חשיב
934כדברים הבאים מחמת הסעודה).
935[588] סעיף ו (השותה יין לפני הסעודה בחול אין
936צריך לברך אחריו ... לפי שיין שלפני הסעודה בא לפתוח בני מעיים להמשיך אדם לתאוות
937אכילה, ומכלל הסעודה הוא, לכן נפטר בברכת המזון, כשאר דברים הבאים מחמת הסעודה).
938וכן הוא בסדר ברכת הנהנין פ"ד סי"א (חוץ
939מן היין, לפי שבא לפתוח בני מעיים להמשיך אדם לתאות אכילה, ומכלל הסעודה הוא,
940לפיכך אין צריך לברך אחריו).
941[589] כדלעיל שם (אבל השותה שאר משקין לפני
942הסעודה בחול צריך לברך אחריהם ... ואם שכח ולא בירך ונזכר אפילו אחר ברכת המזון
943צריך לברך, שברכת המזון אינה פוטרת בורא נפשות רבות אפילו בדיעבד).
944ואף אם הקידוש שעל היין פטר את הברכה ראשונה על שאר המשקים,
945מכל מקום צריך לברך אחריו, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"א סכ"א (היין
946הואיל והוא ראש לכל המשקין הרי הוא פוטר בברכתו כל מיני משקין, בין מברכה ראשונה ...
947ובין מברכה אחרונה ... ואם שתה יין פחות משיעור רביעית, שאין צריך לברך לאחריו,
948ומשאר משקין שתה רביעית, יברך לאחריהם בורא נפשות רבות, אף אם הוא בענין שלא בירך
949לפניהם שהכל נהיה בדברו).
950וכך גם כאן, כיון שלא הוצרך לברך ברכה אחרונה על יין הקידוש,
951וכיון שברכת המזון פוטר רק את יין הקידוש, ולא את שאר המשקים ששתה קודם הסעודה,
952לכן יברך לאחריהם בורא נפשות.
953וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רעז ואילך.
954[590] רמב"ן במלחמות כד, ב (על הגפן שבסוף פוטרת הכל ...
955מברך ברכה אחרונה ודיו, אלו דברי הגאונים ז"ל ... אם לא בירך עד שחזר ונמלך
956לשתות, אינו צריך אלא ברכה אחת לבסוף).
957ר"ן שם ד"ה הא' (שאין צריך לברך על הגפן ועל פרי
958הגפן אלא בתר כולהו כסי, דאע"ג דברכת המזון מפסיק, אין לנו הפסק שיהא קובע
959ברכה לאחריו, שאין לנו הפסק גדול מנמלך, שהוא קובע ברכה לפניו ואין קובע ברכה
960לאחריו. וכן דעת רבינו האי גאון ז"ל, שאינו מברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא
961לבתר כולהו כסי).
962מ"א סי' קעד סקי"ד (ואם יש לו כוס לברכת המזון, אין
963צריך לברך ברכה אחרונה על משקין שלפני הסעודה, דהא מברך ברכה אחרונה על כוס ברכת
964המזון, שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו. כ"כ ר"ן והרמב"ן
965במלחמות).
966[591] סעיף ז (במה דברים אמורים כשאין לו כוס
967לברכת המזון, אבל אם דעתו לברך ברכת המזון על הכוס, אין צריך לברך כלל ברכה אחרונה
968על המשקין שלפני הסעודה, אפילו לכתחלה, לפי שנפטרים בברכה אחרונה שיברך אחר הכוס
969של ברכת המזון).
970וכן הוא לקמן סי' תעג ס"י (שהוא נפטר בברכה אחרונה שיברך
971אחר כוס רביעי). סי' תעד ס"ג (וכל הכוסות
972נפטרין בברכה אחרונה שיברך אחר כוס האחרון).
973[592] תוס' ברכות מב, ב ד"ה ורב ששת
974(קידוש פוטר, משום דאין קידוש אלא במקום סעודה). טור (לעולם כוס של קידוש צרכי
975הסעודה ... הילכך פוטר יין שבתוך המזון) ושו"ע ס"י (ברכת יין של קידוש
976פוטרת יין שבתוך הסעודה).
977[593] סעיף ה (אם שתה יין לפני הסעודה, אפילו
978קודם שקבע עצמו לסעודה, אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה, שנפטר בברכת היין
979שלפני הסעודה).
980ורק בברכת בפה"ג של יין הבדלה, יש מחלוקת אם ומתי היא
981פוטרת יין שבתוך הסעודה, כדלעיל שם (במה דברים אמורים ביין הבדלה, שאינו שייך
982לסעודה, אבל יין קידוש, הואיל והוא שייך לסעודה, שאין קידוש אלא במקום סעודה, פוטר
983היין שבתוך הסעודה לדברי הכל).
984[594]
985תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
986בדין
987חמר מדינה הובאו בפנים ס"י ב' דעות. דעה הראשונה לא נתפרשה בפוסקים די צרכה,
988ונתבארה בפנים על פי צירוף משמעות דברי כמה פוסקים, שכפי הנראה הולכים בשיטה זו,
989ועל פי מנהג העולם שנהגו כדעה זו:
990(א)
991דברי הרמב"ם וסיעתו: "דהיינו שדרך רוב אנשי העיר".
992(ב)
993דברי הטור וסיעתו: "כל שאין יין הרבה גדל סביבות העיר כמהלך יום".
994(ג)
995דברי המ"א: "אף שמצוי הרבה יין אצל החנוני".
996(ד)
997דברי המרדכי: "בשנה אחת לקה היין ואינו מצוי כל כך".
998(ה) דברי ראבי"ה: "שדרך
999רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם על השכר ... ונקראים שם חמר מדינה".
1000*
1001בכוס של ברכת המזון – כל הדברים האלה הם
1002לדברי הכל.
1003אמנם כאן בכוס של קידוש, הובאה דעה
1004שנית: "שאינו נקרא חמר מדינה אלא אם כן רוב השנה אין היין מצוי כלל
1005בכל העיר ... ומנהג העולם כסברא הראשונה".
1006וזהו שנתבאר כאן בקונטרס אחרון: "ואף
1007שטעם זה אינו מפורש בדבריו, מכל מקום ... העתקתי דעתם ביחד לסמוך עליהם המנהג ... וכל
1008זה לקיים המנהג, אבל לדינא צ"ע".
1009לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
1010וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' נו ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרמב ואילך.
1011[595] סי' קפב ס"ק ב (ואף על גב שמצוים
1012יין הרבה אצל החנוני אין בכך כלום).
1013ולא פירש מדוע "אין בכך
1014כלום". והי' מקום לפרש שכוונתו כדברי הרמ"א שם.
1015[596] סעיף ב (ואף על גב דיין נמצא בעיר, מכל
1016מקום לא מיקרי מצוי לדבר זה, שהוא ביוקר, ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו).
1017והיינו שכיון שמדובר שם ביין לכוס ברכת המזון, ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה, לכן
1018אינו נקרא מצוי לדבר זה.
1019ואם נאמר שזוהי גם כוונת המ"א שם,
1020הרי הלכה וטעם זה הוא רק לענין כוס ברכת המזון, ואינו נוגע לדין קידוש שדנים בו
1021כאן.
1022[597] במ"א שם (ובטור סי'
1023ער"ב כתוב דאם אין יין גדל מהלך יום סביב כל העיר מקרי אין יין מצוי). והוא
1024מ"ש בטור כאן (במקום שאין יין מצוי מקדשין על השכר ושאר משקין, כיון שאין יין
1025מצוי שם הוי שאר משקין חמר מדינה. ופרשב"ם שנקרא חמר מדינה כשאין יין בכל
1026העיר. ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב
1027העיר).
1028נראה מכאן שכוונת המ"א בזה היא גם
1029לדין הקידוש. ועל פי זה נתבאר כאן בפנים (וכל שאין יין הרבה גדל סביבות העיר כמהלך
1030יום, שאף שמצוי הרבה יין אצל החנוני, מן הסתם אין דרך רוב אנשי עיר זו לקנות יין
1031תמיד מן החנווני, אלא קובעים רוב סעודותיהם על שאר משקים, והרי הם חמר מדינה).
1032וראה גם מ"א כאן ס"ק ט (משום
1033דבמדינתינו השכר הוי חמר מדינה, ואם כן אפילו יש יין בעיר רשאי לקדש עליו).
1034[598] בטור לא נתפרש שמטעם זה
1035נחשב חמר מדינה – "אף שמצוי הרבה יין אצל החנוני".
1036מכל מקום נתפרשה הלכה זו ברמב"ם
1037וסיעתו, ואם כן אפשר לומר שזאת היא גם כוונת הטור בהלכה זו, ואפשר שזאת היא גם
1038כוונת המ"א בדבריו הנ"ל. ולכן צורפו כאן בפנים שלושת הפרטים האלו:
1039(א) דברי הטור: "כל שאין יין הרבה
1040גדל סביבות העיר כמהלך יום".
1041(ב) דברי המ"א: "שאף שמצוי
1042הרבה יין אצל החנוני".
1043(ג) הרמב"ם וסיעתו: "שדרך רוב
1044אנשי העיר לקבוע סעודותיהם על השכר או שאר משקים".
1045[599] הל' שבת פכ"ט הי"ז (מדינה שרוב יינה שכר ... הוא חמר
1046המדינה). הרי מיירי עכ"פ שיש גם יין במדינה.
1047וכן הוא באליה רבה ס"ק יג (שאין
1048יין מצוי וכו'. כן כתב בשו"ע, ומשמע דסבירא ליה כמשמעות הרמב"ם, דמדינה
1049שרוב יינה שכר, אף שיש יין שם עיקר חמר).
1050[600] עשין כט (והיכא דלא שכיח חמרא כלל,
1051ושיכרא הוא חמר מדינה). הרי שגם הוא מיירי שיש יין במדינה, אלא
1052שאינו שכיח.
1053וראה הערות וביאורים (ירות"ו)
1054ח"ז ע' נח. הלכות ליל הסדר ח"א סי' תעב אות ו. כנישתא דבי רב הערה ג.
1055[601] ריש סי' קפב (היכא שרגילין תמיד בכך,
1056כגון במקום שאין יין מצוי ... שמברכין על השכר אם אין יין מצוי).
1057[602] הרמב"ם וסמ"ג
1058וב"י.
1059[603] "ויש מפרשין דלא הוי
1060חמר מדינה אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר". שאף שלא נתפרש
1061בדבריו, מסתברא שגם כוונתו כן היא, שתלוי "אם הרוב משתמשים בשכר במקום יין".
1062[604] כאמור בפנים: "ומנהג
1063העולם כסברא הראשונה".
1064[605] פסחים פ"י לז, ג (ורש"י פסק אם לקו הכרמים ואין יין
1065מצוי, אף על פי שבשאר שנים מצוי רוב יין, לשנה זו מיהא, חמר מדינה הוא השכר).
1066ונתבאר בפנים, שגם דעתו היא כאמור לעיל
1067(ובשנה אחת לקה היין ואינו מצוי כל כך, ורוב העיר קובעים רוב סעודותיהם בשנה ההיא
1068על שאר משקים).
1069[606] ראבי"ה סי' תקטז (אבל אם נמצא יין באותו הגמוניא, אלא
1070שהוא ביוקר, אין לו לקדש אריפתא ולא להבדיל אשיכרא). הובא בהגהות מיימוניות הלכות
1071שבת פכ"ט הי"ז אות ד.
1072[607] ס"ק ו (ואם היין
1073ביוקר, מכל מקום מקרי מצוי (ב"י הגהות מיימוניות)).
1074ומבאר רבינו, שכאן הביא המ"א דעת
1075הרשב"ם, ואילו לקמן ס"ק ט (שהובא לעיל), מבאר את מנהגנו כדעה הראשונה.
1076[608] פסחים קז, א ד"ה חמר (חמר מדינה, אין יין אחר בעיר הזאת כי
1077אם שכר).
1078[609] לראבי"ה סי' קמט (וכן נראה לי,
1079שהקביעות מחשיבו לברך עליו. ואינו נקרא קביעות אלא שרגילים תמיד בכך, כגון במקום
1080שאינו מצוי יין). הובא בהגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ז אות ס.
1081[610] כמבואר בפסקי ריא"ז פסחים פ"י הלכה א אות
1082כט, ובשלטי הגבורים פסחים כב, ב אות ב (ובמקום שקובעין סעודתן על השכר, ורוב
1083שתייתן שכר, השכר הוא להן כמו היין, ומבדילין עליו ומקדשין עליו). וכמבואר בפנים,
1084לדעה הראשונה (קובעים רוב סעודותיהם על שאר משקים, והרי הם חמר מדינה).
1085[611] פסחים שם, לגירסת רבנו חננאל ורוב
1086הספרים (לא אמרן אלא דלא קבע סעודתיה אשיכרא אבל קבע סעודתיה עילויה לית לן בה).
1087[612] אות ס (וברוב הספרים גרס ולא אמרן אלא
1088דלא קבע סעודתיה אשיכרא, אבל קבע סעודתיה עילויה לית לן בה. וכן בה"ג
1089ור"ח. אבל רשב"ם כתב דלא גרסינן ליה, וכתב בעל ספר המצות [סמ"ג
1090עשין כ"ט קטו ריש ע"ד] ולא נודע למה מחקו).
1091[613] עתה בא לבאר שאפשר כן היא
1092גם דעת הרמ"א. ואף שדבריו הובאו לעיל (הערה 596),
1093דמיירי לענין כוס של ברכת המזון.
1094מכל מקום יש להוכיח, שהרמ"א מודה
1095שכן הוא אף לענין כוס של קידוש. ומה שכתב "ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך
1096עליו" הוא לדעת הרשב"ם, או אף לענין הבדלה.
1097[614] ס"ב (ונהגו להבדיל
1098במוצאי פסח על שכר ולא על יין משום דחביב עליו), ולא פירש דהיינו דוקא כשאין יין
1099בעיר.
1100[615] "ובמקומות שנוהגים
1101לשתות משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד, יכול ליקח אותו משקה לארבע כוסות, אם אין
1102לו יין".
1103[616] ברמ"א ס"ט (ואם יין בעיר, לא
1104יקדש על הפת).
1105יוצא מכן לדעת הרמ"א, שיכול לקדש
1106ולהבדיל על חמר מדינה, אפילו אם יש יין בעיר.
1107[617] "ואי אפשר לקנות יין
1108בכל סעודה לברך עליו", שטעם זה אינו שייך בהבדלה וד' כוסות.
1109[618] כמובא לעיל (הערה 608):
1110"חמר מדינה, אין
1111יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר". שמכל מקום מודה לענין כוס ברכת המזון,
1112מטעם "ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו".
1113[619] שאין אומרים בזה, שלפחות
1114בסעודה אחת בשבוע יברך ברכת המזון על כוס של יין.
1115[620] לפנינו שם לא נתבארה הלכה זו, אלא בסי'
1116תעב סכ"ח (במקומות שאין יין מצוי, דהיינו שמהלך יום אחד סביבות העיר אין גדל
1117שם יין הרבה, אלא מעט מזעיר, יכול ליקח לד' כוסות שאר משקים שהם חמר מדינה באותו
1118העיר).
1119ואולי הכוונה לקונטרס אחרון על סי' תפג
1120ס"א (מי שאין לו יין, ולא שום משקה שהוא חמר מדינה), שלא הגיע לידינו.
1121[621]
1122תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1123בפנים סי"ב נפסק כדעת הרמ"א,
1124שאם המקדש אינו יכול לשתות יין משום נדר, יוכל לברך גם בפה"ג, וישתו אחרים
1125המסובים עמו.
1126ואף שחלק עליו המ"א ס"ק ט
1127(ונראה לי דאסור לקדש על היין שישתו אחרים, כיון שהאחרים יודעים בעצמם לברך
1128בפה"ג ... רק הם יקדשו. ודברי רמ"א צ"ע).
1129מכל מקום "המג"א יחיד הוא
1130בדבר זה, וכל האחרונים מסכימים לדעת רמ"א. ואף המג"א עצמו חזר והודה
1131לרמ"א".
1132ואת טעם הדבר מבאר רבינו בכמה אופנים:
1133(א) אף "דאין כוס של ברכה
1134תלוי כלל בברכת בורא פרי הגפן", מכל מקום "כיון שיכול לומר הקידוש בשבילם,
1135יכול גם כן לברך בורא פרי הגפן".
1136(ב) לדעת האומרים "שכל
1137דבר הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן ... אם כן הא דבברכת המזון סגי
1138בטעימת אחר ... היינו שהמברך יברך בורא פרי הגפן, וישתו האחרים, אף על פי שיודעים
1139בעצמם לברך".
1140(ג) "ואף אם תמצי
1141לומר" שבברכת המזון ושאר ברכות הטעונות כוס, אין המברך יכול לברך בפה"ג
1142בשביל טעימת האחר שיודע לברך בעצמו, מכל מקום שאני קידוש, "דיש לומר הכא כיון
1143שהוא חייב בקידוש ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה ... אם כן כשאחר טועם
1144ומוציאו ידי חובתו, למה לא יוכל הוא לברך על אותה טעימה שהיא גם כן בשבילו".
1145(ד) ובפרט ש"גם זאת
1146אינה חובה גמורה, כי רבים חולקים" וסוברים שיכול להוציא חברו בברכה, אף שיודע
1147לברך בעצמו, וכאן אפשר לסמוך על דעתם בזה.
1148לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
1149וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' סז ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרמז ואילך.
1150[622] על מ"ש בדרכי משה ס"ק ג (כשאוכל עם בני
1151ביתו, או עם אחרים, דאע"ג דהוא אינו שותה אחרים שותים ממנו). וברמ"א ס"ט
1152(ומי שאינו שותה יין משום נדר, יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו).
1153כתב המ"א בס"ק ט (ונראה לי דאסור לקדש על היין שישתו
1154אחרים, כיון שהאחרים יודעים בעצמם לברך בפה"ג, וכמ"ש סי' ער"ג
1155ס"ד. רק הם יקדשו. ודברי רמ"א צ"ע).
1156והיינו כדלקמן סי' רעג ס"ו (אין לו
1157לקדש לאחרים לכתחלה, אלא אם כן הם אינם יודעים לקדש בעצמם).
1158[623] ראה לבוש ס"ט (מי שאינו שותה יין
1159משום נדר, יכול לקדש עליו, אף על פי שלא יטעום הוא יטעמו אחרים המסובין עמו). אליה
1160רבה ס"ק יז (ולענ"ד מבואר בב"י כרמ"א ... מה שהקשה מג"א
1161הא אסור לקדש על היין שישתו אחרים כיון שאחרים יודעין בעצמן לברך וכמ"ש סימן
1162רע"ג ס"ד ע"כ, ולענ"ד יש לחלק דהתם אינו אוכל עמהם, אבל
1163כשאוכל, רק שאינו טועם מיין יכול לקדש). ובסי' רעא ס"ק כח (כששתה אחר שלא
1164כיון עליו בברכה, ואותו האחר בירך מחדש, לכך אינו יוצא הוא. אבל אם שתה אחד
1165משומעין, אפשר דמודה).
1166וכן נראה מפשטות דברי הפוסקים דלעיל סי'
1167רעא סכ"ה (אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין, אם טעם כמלא לוגמיו ממש יצאו
1168כולם ידי חובתן), ובנסמן שם (הערה 363).
1169[624] על מה שכתב הרמ"א שם
1170ס"ו (ומי שמתענה שלשה ימים ושלשה לילות, ישמע הבדלה מאחרים), כתב המ"א
1171שם ס"ק ח (עי' סי' ער"ב ס"ט, וסי' תקנ"א ס"י, דמותר ליתן
1172לאחרים לשתות).
1173והוא האמור ברמ"א כאן (יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו).
1174הרי שהמ"א לקמן שם פסק כהרמ"א כאן. וכן הקשה במחצית השקל שם (ואע"ג
1175דמ"א לעיל סי' ער"ב חולק על רמ"א). ומפרש רבינו, שהמ"א לקמן
1176שם חזר והודה לדברי הרמ"א כאן.
1177ועוד ציין במ"א שם להאמור
1178ברמ"א סי' תקנא ס"י (נוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא
1179בהבדלה [=מראש חדש אב עד התענית], אלא נותנים לתינוק).
1180[625] "ואי ליכא אחר אצלו
1181יתן לתינוק לטעום".
1182ואף שיכול אדם לברך כדי להוציא את הקטן,
1183ואפילו אם הקטן יכול לברך בעצמו, כמו לענין הבדלה, שנתפרש לקמן סי' רצו סי"ז
1184(ש"ץ המבדיל בבית הכנסת אף שנתכוין לצאת ידי חובתו, וכן אחרים ששמעו ונתכוונו
1185לצאת ידי חובתם, יכולים לחזור ולהבדיל בבתיהם להוציא בני ביתם הקטנים שלא היו בבית
1186הכנסת, אבל הגדולים שלא היו בבית הכנסת, הואיל והם יכולים להבדיל בעצמם אין למי
1187שיצא כבר ידי חובתו להבדיל להם אלא יבדילו בעצמם). הרי שבקטנים לא הצריך שלא יהיו
1188יודעים לברך בעצמם – אלא בגדולים, ונתבאר לקמן שם (הערה 2155).
1189מכל מקום מוכיח מכאן, שיכול להבדיל
1190וישתו אחרים.
1191*
1192והנה כל האמור לעיל הוא בקטן שהגיע
1193לחנוך. אמנם מפשטות לשון המ"א שם "יתן לתינוק לטעום", נראה דמיירי
1194בתינוק שלא הגיע לחנוך.
1195ואף שנתבאר לקמן סי' רצה ס"ד (אם
1196משקה ממנו לתינוקות, אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו בהבדלה זו, כיון שלא שתה
1197מהכוס אדם שיוצא ידי חובתו בהבדלה זו), ושם (הערה 2068).
1198מכל מקום נראה מדברי המ"א שסובר,
1199שהבדלה (אין דינה בזה כקידוש, שצריך לשתותה מי שיוצא ידי חובתו בקידוש זה, אלא)
1200דינה כשאר ברכות הטעונות כוס, דסגי בשתיית התינוק.
1201אמנם הטעם דסגי בשתיית התינוק, נתבאר לעיל
1202סי' קצ ס"ד (ואפילו מטעים ממנו לתינוק (כמלא לוגמיו של תינוק) יצא ידי חובה ...
1203אם יטעים לקטן שלא הגיע לחינוך יפסיד ברכת היין שלא יוכל לאמרה אף על פי שאינה
1204מעכבת ... ויש אומרים שכל דבר הטעון כוס חוץ מקידוש ... כך תקנו חכמים בכל שירה
1205הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין, שהוא עיקר שירה המיוחדת ליין, לפיכך
1206רשאי לברך ברכת היין ולהטעים לקטן אף על פי שלא הגיע לחינוך ברכות, ואפילו אינו
1207יודע לדבר ... וכן נוהגין במילה שביום הכיפורים הואיל ואי אפשר בענין אחר).
1208ולפי ב' הדעות יש לעיין במה שכתב
1209המ"א, ש"יתן לתינוק לטעום", מהי ההוכחה מזה שהמ"א חזר בו,
1210וסובר שיכול להבדיל ולברך בפה"ג, וישתה אחר.
1211וראה הערות ובאורים שם ע' סח.
1212[626] שכתב המ"א "וכמ"ש סי' ער"ג
1213ס"ד". וכוונתו להוכיח כן, ממה שנפסק בשו"ע סי' רעג ס"ד (יכול
1214אדם לקדש לאחרים, אף על פי שאינו אוכל עמהם ... והוא שאינם יודעים).
1215ומפרש המ"א דמיירי שהאחרים אינם יודעים לקדש בעצמם, וגם
1216אינם יודעים לברך בעצמם בפה"ג. משא"כ אם יודעים לברך בפה"ג, אינו
1217יכול להוציאם בברכת בפה"ג.
1218ומזה מוכיח שכן הוא גם בנידון דידן, במי שאינו שותה יין מחמת
1219נדר, שאף שיכול להוציאם בברכת הקידוש (כיון שגם הוא עצמו יוצא בברכה זו), מכל מקום
1220אינו יכול להוציאם בברכת בפה"ג, כיון ש(הוא אינו יוצא בברכה זו, ו)הם יכולים
1221לברך בעצמם.
1222[627] "אבל אם יודעין לקדש,
1223אינו מקדש להם" (וכן היא בודאי גם כוונת השו"ע במ"ש שם "והוא שאינם יודעים", שהיינו שאינם
1224יודעים לקדש; אף שיודעים לברך בפה"ג).
1225וכן הוא לקמן שם ס"ו (אין לו לקדש
1226לאחרים לכתחלה, אלא אם כן הם אינם יודעים לקדש בעצמם).
1227הרי אדרבא, משם מוכח, שבמקום "שיכול
1228לומר הקידוש בשבילם, יכול גם כן לברך בורא פרי הגפן".
1229וראה כנישתא דבי רב הערה יג.
1230[628] אחרי שנתבאר שאין להקשות
1231מהמבואר לדבר הרמ"א, ואדרבה יש להוכיח משם כדברי הרמ"א (דלא כדברי
1232המ"א).
1233בא רבינו לדון בדבר הזה, שאולי הי' מקום
1234לפרש, שעכ"פ אין משם פירכא לדברי המ"א:
1235כי הגם ששם יכול להוציאם בברכת
1236בפה"ג, אף שיודעים לברך בעצמם בפה"ג; שאני התם שאינם יודעים לברך ברכת
1237הקידוש בעצמם, וכיון שהוא מוכרח לקדש עבורם, חייב הוא גם לברך עבורם בפה"ג.
1238משא"כ בנידון דידן, כיון שהם
1239יודעים הן לברך והן לקדש בעצמם, אפשר שאינו יכול להוציאם בברכת בפה"ג.
1240[629] והיינו שאם הם היו צריכים
1241לברך בעצמם בפה"ג, היו צריכים לאחוז הכוס ולברך בפה"ג, ולהחזיר לו הכוס
1242לקדש עליו; שהרי חייבים לברך ברכת בפה"ג לפני ברכת הקידוש, כדלקמן סי' תעג
1243ס"ו (אם הקדים הקידוש לברכת היין, שצריך לחזור ולברך ברכת הקידוש, לפי שעשה
1244כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו),
1245ושם נסמן (הערה לז).
1246[630] "החכם השליח היה
1247נזיר שמשון, ולהיותו אורח נתנו לו לברך ... והוא בירך וזימן בשם, ולאחר גמר ברכת
1248המזון בירך האחר ... ברכת היין ... נומיתי להם לא נכון לעשות כן ... אחר גמר ברכת
1249המזון מי יברך [על] הכוס, אם הנזיר זה, לא יתכן, דאף דקיי"ל אם טעם אחד
1250מהמסובים יצא אפילו לא טעם המברך ... הני מילי בדלא אפשר לו לטועם לברך ... אבל
1251בדאפשר לטועם לברך, אסור לאחר לברך ... ואם יתן הכוס ביד אחר, אחר גמר ברכת המזון,
1252והאחר יברך עליו וישתה ממנו, אסתלק ליה מעשה הראשון, ואין זה מברך ברכת המזון על
1253הכוס כלל. תדע דעל כרחך לא מיקרי מברך על הכוס, אלא כשאותו שאומר עליו ברכת המזון
1254הוא מברך עליו בפה"ג".
1255ומטעם זה מובן, שגם אם הם יודעים לברך
1256בעצמם בפה"ג, ואינם יודעים לברך ברכת הקידוש, והוא צריך לומר הקידוש בשבילם,
1257חייב הוא לברך בשבילם גם ברכת בפה"ג.
1258משא"כ בנידון דידן, כיון שהם
1259יודעים הן לברך והן לקדש בעצמם, אפשר שאינו יכול להוציאם בברכת בפה"ג, כמבואר
1260בדברי החכם צבי (הני מילי בדלא אפשר לו לטועם לברך ... אבל בדאפשר לטועם לברך,
1261אסור לאחר לברך).
1262[631] על סברת החכם צבי משיב
1263רבינו בשתים:
1264(א) יש להוכיח דאין כוס של ברכה תלוי
1265כלל בברכת בפה"ג (דלא כסברת החכם צבי). וכיון שבכל אופן התיר הטור לקמן סי'
1266רעג, שהמקדש יברך בפה"ג בשביל הטועם, אף שהשומע יכול לברך בעצמו בפה"ג,
1267על כרחינו לומר, שכל מקום "שיכול לומר הקידוש בשבילם, יכול גם כן לברך בורא
1268פרי הגפן".
1269(ב) לפי סברת החכם צבי שתלוי בברכת
1270בפה"ג, על כרחינו לומר "שהמברך יברך בורא פרי הגפן, וישתו האחרים, אף על
1271פי שיודעים בעצמם לברך".
1272אלא שרבינו מסתפק בסברה זו. ולכן מוסיף
1273אחר כך ש"אף אם תמצי לומר" שבברכת המזון ושאר ברכות הטעונות כוס, אין
1274המברך יכול לברך בפה"ג בשביל טעימת האחר שיודע לברך בעצמו (אף "שכל דבר
1275הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן"). מכל מקום שאני קידוש,
1276"דיש לומר הכא כיון שהוא חייב בקידוש ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה ...
1277אם כן כשאחר טועם ומוציאו ידי חובתו, למה לא יוכל הוא לברך על אותה טעימה שהיא גם
1278כן בשבילו".
1279ומטעם זה הובאה שיטת החכם צבי גם לעיל
1280סי' קצ ס"ד (ולפי סברא זו שתקנת חכמים הוא בכל דבר הטעון כוס שיסדרו אותו על
1281ברכת היין, אם כן מי שאינו שותה יין אי אפשר לו לברך ברכת המזון על הכוס ... לפי
1282שהמברך ברכת המזון הוא בעצמו צריך לברך ברכת היין לפי סברא זו, והוא אינו רשאי
1283לברך ברכת היין לחבירו ... כיון שחבירו יכול לברך בעצמו אין לאחר לברך לו).
1284וכן נתבארה שיטה זו לעיל סי' רעא
1285סי"א (ואף להאומרים שתקנת חכמים הוא בקידוש וכל דבר הטעון כוס שיברכו עליו
1286ברכת היין תחלה כמו שנתבאר בסי' ק"צ, מועלת ברכה הראשונה לקידוש, כמו שמועלת
1287לברכת הנהנין, שאין צריך לחזור ולברך, הואיל ובשעה שהיא חשובה גמר וסילוק סעודה
1288מפני איסור הטעימה קודם קידוש לא היתה עדיין אמירה המפסקת ולא נסתלקה עדיין ברכה
1289הראשונה).
1290וראה אמרי יושר ח"ב סי' קעג. תהלה
1291לדוד סי' קצ ס"ק א. מראי מקומות וציונים סי' רעא סי"א. קובץ הערות
1292וביאורים ירות"ו ח"א ע' מה, וח"ז ע' רה וע' ריז. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 157.
1293אלא שמכל מקום נוטה יותר דעת רבינו דלא
1294כסברת החכם צבי, כמבואר כאן (ונתבאר לקמן הערה הבא).
1295*
1296וכן נראית מסקנת רבינו בסדר ברכת הנהנין
1297פ"ד ה"ח (יין אף על פי שבא לשתותו בתוך הסעודה, מברך עליו, אף על פי
1298ששותהו לשרות האכילה שבמעיו, שמפני חשיבותו שמקדשין ומבדילים עליו קבעו לו ברכה אף
1299בתוך הסעודה).
1300אשר המקור להלכה זו הוא בברכות מא,
1301סע"ב (יין נמי נפטריה פת, שאני יין דגורם ברכה לעצמו), ופרש"י (בכמה
1302מקומות הוא בא ומברכין עליו, ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו). והיינו "לפי
1303שכל דבר הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן". שזוהי גם שיטת
1304רש"י בעירובין מ, ב ד"ה ליתביה לינוקא, כדלקמן (הערה 634).
1305וכן נפסק לעיל סי' קעד ס"א (יין אף
1306על פי שבא לשתות תוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן, ואינו נפטר בברכת הפת, אף על
1307פי ששותה לשרות האכילה שבמעיו, והרי זה כדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה
1308שנפטרים בברכת הפת כמו שנתבאר, מכל מקום הואיל והיין הוא חשוב שגורם ברכה לעצמו
1309בכמה מקומות, כגון בקידוש והבדלה וברכת אירוסין שמברכין על היין בורא פרי הגפן אף
1310על פי שאין צריך לשתייתו, לפיכך אינו נחשב טפל לפת להפטר בברכתו מברכה ראשונה שהיא
1311בורא פרי הגפן). שהיא השיטה שדברים הטעונים כוס צריך לברך עליהם בפה"ג,
1312"שמברכין על היין בורא פרי הגפן אף על פי שאין צריך לשתייתו".
1313אלא שמכל מקום כתב על זה בקונטרס אחרון
1314לעיל שם סי' קעד ס"ק א (אך התוס' פסחים ק"ג ד"ה רב אשי כתבו דמצות הבאת כוס
1315לא תליא בברכה). וכן מוכיח כאן (דאין כוס של ברכה תלוי כלל בברכת בורא
1316פרי הגפן, שהרי המקדש באמצע סעודתו אינו מברך בורא פרי הגפן).
1317ולפי מסקנא זו יוקשה האמור בגמרא ברכות הנ"ל "שאני
1318יין דגורם ברכה לעצמו".
1319ועל זה מפרש בסדר ברכת הנהנין שם "שמפני
1320חשיבותו שמקדשין ומבדילים עליו, קבעו לו ברכה אף בתוך הסעודה". והיינו שמעצם
1321ההלכה שמקדשין ומבדילין עליו (אף במקום שאין צריך לברך עליו כנ"ל), רואים
1322חשיבותו, ולכן "קבעו לו ברכה אף בתוך הסעודה". ונתבאר בקובץ הערות
1323וביאורים א'קמז ע' 88.
1324[632] ריש סי"א (ואין צריך
1325לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה, אם כבר בירך על היין בסעודה זו, שגם יין
1326זה של קידוש נפטר באותה ברכה). וכמצויין לעיל שם (הערה 236),
1327שמקורו בירושלמי
1328ברכות פ"א סוף ה"ה (שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו
1329אומר בורא פרי הגפן).
1330ואף שנתבארה לעיל שם הלכה זו לפי דעת
1331החכם צבי הנ"ל (אף להאומרים שתקנת חכמים הוא בקידוש וכל דבר הטעון כוס שיברכו
1332עליו ברכת היין תחלה כמו שנתבאר בסי' ק"צ, מועלת ברכה הראשונה לקידוש, כמו
1333שמועלת לברכת הנהנין, שאין צריך לחזור ולברך, הואיל ובשעה שהיא חשובה גמר וסילוק
1334סעודה מפני איסור הטעימה קודם קידוש לא היתה עדיין אמירה המפסקת ולא נסתלקה עדיין
1335ברכה הראשונה).
1336מכל מקום נראה לרבינו יותר, שמכאן מוכח
1337"דאין כוס של ברכה תלוי כלל בברכת בורא פרי הגפן". כפי שהוכיחו התוס' פסחים קג, ב ד"ה רב אשי (ובירושלמי
1338נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בע"ש מבעוד יום אין צריך בקידוש לברך בפה"ג
1339משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס א"צ לברך בפה"ג). הובא לעיל סי' קעד בקונטרס
1340אחרון ס"ק א (אך התוס' פסחים ק"ג ד"ה רב אשי כתבו דמצות הבאת כוס
1341לא תליא בברכה). וכדלעיל (הערה הקודמת).
1342[633] קג, ב (מר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא
1343בתרא (ברכת המזון), רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך).
1344ופרשב"ם (דברכת המזון לאו אסוחי דעתא הוא).
1345[634] שמשם הוכיח החכם צבי שם
1346שכוס של ברכה תלוי בברכת בפה"ג (וכמ"ש רש"י ז"ל שם בעירובין).
1347והיינו הא דאמרינן בעירובין מ, ב (זמן
1348(ברכת שהחיינו) ... יום הכפורים היכי עביד ... ליתביה לינוקא), ופרש"י (לשתותו,
1349לאחר שיברך עליו ... משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר, שתהא
1350ברכת היין דבורא פרי הגפן שלא לצורך).
1351ומברכת שהחיינו הוכיח החכם צבי לשאר
1352הברכות הטעונות כוס (מדפשיטא ליה לרש"י דהאי ליתביה לינוקא רוצה לומר שהגדול
1353יברך והקטן יטעום ... שמע מינה דעכ"פ אותו האומר זמן על הכוס הוא צריך לברך
1354עליו בפה"ג. דאם לא כן דילמא ליתביה לינוקא רוצה לומר שהינוקא יברך
1355בפה"ג וישתהו. אלא על כרחך דפשיטא ליה לרש"י ז"ל דהאומר זמן הוא
1356צריך שיברך בפה"ג. וכן לענין ברכת המזון, ושאר דברים הטעונים כוס).
1357וכן הובאה שיטה זו לעיל סי' קצ ס"ד
1358(ויש אומרים שכל דבר הטעון כוס חוץ מקידוש לא הצריכו לטעום ממנו אלא משום שלא יהא
1359גנאי לברכת היין שיאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו ונראית כברכה לבטלה, אבל באמת הוא
1360לצורך, שכך תקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין, שהוא
1361עיקר שירה המיוחדת ליין).
1362וראה כנישתא דבי רב.
1363[635] סעיף ד (אף על פי ששתיית כוס של ברכה
1364מעכבת, אין מעכב שישתה המברך בעצמו, אלא די בשתיית אחר).
1365[636] ואף שהובאה דעת החכם צבי
1366לעיל שם (ולפי סברא זו שתקנת חכמים הוא בכל דבר הטעון כוס שיסדרו אותו על ברכת
1367היין, אם כן מי שאינו שותה יין אי אפשר לו לברך ברכת המזון על הכוס ... לפי שהמברך
1368ברכת המזון הוא בעצמו צריך לברך ברכת היין לפי סברא זו, והוא אינו רשאי לברך ברכת
1369היין לחבירו ... כיון שחבירו יכול לברך בעצמו אין לאחר לברך לו).
1370מכל מקום אין הדעת נוטה לסברא זו, שהרי
1371כיון שהמברך ברכת המזון על הכוס חייב בברכת בפה"ג מתקנת חכמים (אף אם אינו
1372שותהו), אם כן מובן גם, שהוא יכול להוציא את המסובים בברכת בפה"ג, כמו כל
1373המקדש על הכוס ושותהו בעצמו, שיכול להוציא גם את המסובים בברכת בפה"ג, אף
1374שיודעים בעצמם לברך.
1375[637] והיינו באחד משני האופנים
1376שנתבארו לעיל:
1377(א) כיון "דאין כוס של ברכה תלוי
1378כלל בברכת בורא פרי הגפן", ו"אפשר שהם יאחזו הכוס ויברכו בורא פרי הגפן
1379ויחזירוהו לקדש עליו". לכן כל זמן שהם יודעים לברך בעצמם בפה"ג, אין
1380סיבה שיוכל המקדש להוציאם בברכה זו.
1381(ב) כדעת החכם צבי, "שכל דבר הטעון
1382כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן", ומכל מקום "אינו רשאי לברך
1383ברכת היין לחבירו ... כיון שחבירו יכול לברך בעצמו".
1384[638] דהיינו דוקא במקום שאין
1385המקדש זקוק לטעימה זו, כדלקמן סי' רעג ס"ו (כיון שהוא אינו יוצא ידי חובתו
1386בקידוש זה, וכן אם כבר קידש לעצמו במקום סעודתו, כיון שהוא אינו צריך לקידוש זה).
1387משא"כ הכא שהוא זקוק לטעימה זו
1388(כיון שהוא חייב בקידוש, ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה).
1389[639]
1390וכדלעיל שם סכ"ד (המקדש צריך שיטעום מהכוס כמלא לוגמיו).
1391וכדאמרינן פסחים קז, א (המקדש וטעם מלא לוגמא יצא,
1392ואם לאו לא יצא). ובטור ושו"ע שם סי"ג (צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא
1393לוגמיו).
1394[640] וכן נתבאר לעיל סי' קצ ס"ד (אבל
1395בקידוש והבדלה רשאי, שכיון שצריך לברך ברכת קידוש והבדלה בשביל עצמו, יכול לומר גם
1396ברכת היין שנתקנה קודם ברכת קידוש והבדלה, כמ"ש בסימן ער"ב).
1397ולפום ריהטא נראה שהכוונה היא כאמור כאן
1398(כיון שהוא חייב בקידוש, ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה).
1399אמנם מלשון הדברים שם נראית יותר
1400הכוונה, דאף לפי האופן הראשון שנתבאר לעיל (כיון שיכול לומר הקידוש בשבילם, יכול
1401גם כן לברך בורא פרי הגפן), גם בזה יש מקום לחלק בין קידוש והבדלה לבין שאר הברכות
1402הטעונות כוס.
1403[641]
1404כדלעיל סי' ח
1405סי"א (ואם המתעטף הוא בור, שאינו יודע לברך, יכול לברך לו אחר, אף על פי שאין
1406צריך עכשיו לברכה זו, כיון שכל ישראל ערבים זה בזה, אם כן גם הוא צריך לברכה זו
1407עכשיו).
1408וסי' קסז סכ"ג (שבמצות שהן חובה כל ישראל ערבים זה בזה,
1409וגם הוא נקרא מחויב בדבר כשחבירו לא יצא ידי חובתו עדיין).
1410וסי' קצז ס"ו (אף על פי שלא נתחייב בה עתה הוא אלא חבירו,
1411נקרא הוא גם כן מחוייב בדבר מדין ערבות, שכל ישראל ערבים זה בזה, ועליו להציל
1412חבירו מעון, ולפוטרו ממצוה שנתחייב בה).
1413וסי' רסג בקונטרס אחרון ס"ק ה (שהרי המחויב מחמת ערבות
1414נקרא מחויב בדבר, להוציא אחרים ידי חובתן המחוייבים מחמת עצמם ... אם כן למה לא
1415יברך על חיוב זה כמו שמברך המחויב מחמת עצמו).
1416ומקורו בשאילתות שאילתא נד (וכל חד וחד מישראל מיחייב בערבותא
1417דחבריה, וכמאן דלא איפטר דמי, ומפיק אחרים). רש"י ר"ה כט, א ד"ה אע"פ
1418(אע"פ שיצא מוציא, שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות). רא"ש ברכות
1419פ"ג סי"ג (דכל ישראל ערבים זה בזה ... שערב הוא בעבורם, ועליו הוא
1420להצילן מן העון, ולפטור אותן מן המצות).
1421[642]
1422ראה מה שדן בזה בשיח השדה שער ברכת ה' סו"ס ג. סי' ד ס"ק טו. חקרי הלכות
1423ח"ג כז, א.
1424[643] ר"ה כט, א ד"ה אע"פ (אע"פ שיצא מוציא, שהרי כל ישראל
1425ערבין זה בזה למצות). וראה כנישתא דבי רב.
1426[644] כדלקמן סי' רעג ס"ו
1427(כיון שהוא אינו צריך לקידוש זה אין לו לקדש לאחרים לכתחלה, אלא אם כן הם אינם
1428יודעים לקדש בעצמם), היינו רק לכתחלה.
1429[645] "וכתב הר"ן ...
1430אף על גב דקיימא לן כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא, כבר הוציאו מכלל זה ...
1431ברכת המזון קריאת שמע ותפלה ... בשיודע לברך ... וכן כתוב במרדכי. וכן כתבו הגהות
1432אשירי בסוף פרק ג' דראש השנה".
1433הרי שבשאר הברכות מוציא אף את הבקי.
1434[646] ר"ה סוף רמז תשכא (דהיכא דטעה ולא
1435הזכיר ראש חדש, יכוין לבו לתפלתו של שליח צבור מתחילה ועד סוף ויוצא, אף על פי
1436שהוא בקי).
1437[647] ר"ה יא, ב ד"ה יחיד (דאע"ג
1438דקי"ל כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא, כבר הוציאו מכלל זה בברכות
1439בירושלמי ברכת המזון וקריאת שמע ותפלה ... בשיודע לברך ... ולפיכך יש שהיו נוהגין
1440להתפלל [ז'], ואחר כך היו שומעין תפלת המוספין משליח צבור מתחלה ועד סוף, והיו
1441יוצאין בה ידי חובתן מלכיות זכרונות ושופרות, ששליח צבור מוציאן).
1442[648] ר"ה פ"ג סי"ג (ובראש
1443השנה וביום הכפורים שליח ציבור מוציא את הבקי ... ובשאר ימות השנה שאין שליח ציבור
1444מוציא את הבקי, אם התפלל כל התפלה אלא שדילג יעלה ויבא או שאלה שאינה אלא בקשה,
1445יוצא בתפלת שליח ציבור).
1446[649] סעיף א (ויש חולקין ואומרים דאם לא יכול
1447להתפלל, חבירו יכול להוציאו בתפלתו). היינו רק בתפלה.
1448וראה תהלה לדוד סי' ח ס"ק ג. הערות וביאורים ירות"ו ח"ז ע' צד.
1449אבל למעשה קיי"ל שכן הוא גם בשאר
1450הברכות, ושאני מוסף ראש השנה, כדלקמן סי' תקצא ס"ב (אף על פי שבשאר ימות השנה
1451אין הש"ץ מוציא בתפלתו אלא את מי שאינו בקי, אבל הבקי אינו יוצא בתפלת
1452הש"ץ כמ"ש בסי' קכ"ד, אבל במוסף של ראש השנה אף הבקי יוצא בתפלת
1453הש"ץ, לפי שהן ברכות ארוכות).
1454[650] סי' תפט ס"ק ח (שיכוין להוציא את
1455חבירו אפילו בקי, וכמו שהעליתי בסימן רע"ג, היפך מה שכתב השו"ע שם), וסי'
1456תקפה ס"ק ב (ואפילו לבקי מוציא, וכמו שכתבתי לעיל בסימן רע"ג סעיף ד',
1457ודלא כמרן המחבר שם).
1458ומה שכתב בזה בסי' רעג, לא הגיע לידינו.