Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אערה דברים האסורים לעשות בשבת לאור הנר
ובו י"ג סעיפים
איסור להשתמש לאור הנר
א אסור
ובו י"ג סעיפים
איסור להשתמש לאור הנר
א אסור
בלהשתמש לאור הנר בשבת, כל דבר (א) שצריך עיון הרבה, כגון לפלות בגדיו, או לבדוק
גציצית, או לקרות
דבספר לאור הנר של שמן,
הואפילו אם אינו מוציא בפיו מה שהוא קורא, גזרה שמא
וישכח ויטה הנר לקרב
זהשמן אל הפתילה כדי שתדלוק יותר יפה, ויתחייב משום מבעיר.
חאבל בנר של
טשעוה או של חלב (ב) הכרוך סביב הפתילה, שאין דרך להטותו, כשהפתילה היא כשרה
י(עיין סי' רס"ד), יש מתירים. ויש אוסרים, גזירה שמא
יאימחוט ראש הפתילה, ויש בזה
יבמשום מכבה.
יגולעת הצורך יש לסמוך על סברא הראשונה:
ידב אפילו אם הנר קבוע בחור שבכותל, שאינו יכול
טולהטותו, ואפילו הוא גבוה עשר קומות, שאינו יכול
טזליגע אליו כלל, ואפילו הוא סגור בעששית,
יזאסור בכל ענין. שלא חלקו חכמים בדבר, שהנר שאסרו
יחלהשתמש לאורו תשמיש שצריך עיון אסרוהו בכל ענין:
יטשנים הקוראים ביחד
ג ומכל מקום לא אסרו אלא לאדם אחד בלבד, אבל שנים
ג ומכל מקום לא אסרו אלא לאדם אחד בלבד, אבל שנים
כקורין ביחד, שאם יבא האחד להטות יזכירנו חבירו.
כאוהוא שקורין
כבבענין אחד, שאז משגיח האחד במה שחבירו עושה. אבל אם זה
כגקורא בענין זה וזה קורא בענין זה, אף על פי ששני העניינים הם בדף אחד, הרי כל אחד
כדואחד טרוד בעניינו, ואין משגיח
כהבמעשה חבירו,
כוולפיכך אסורים לקרות.
כזואפילו
כחכשקורין ענין אחד, אלא שזה קורהו בספר אחד וזה קורהו בספר אחר, הרי כל אחד טרוד
כטבספרו ואינו משגיח במעשה חבירו, ולכך
לאסורים לקרות. ולכן אסור לומר פיוטים בבית הכנסת בלילי יום טוב שחל להיות בשבת, לפי שכל
לאאחד קורא מספרו. ויש אומרים שאין חילוק
לבבין ספר אחד לספרים הרבה, כל שקורין בענין אחד מותר. והמנהג כסברא הראשונה:
לגד הרוצה לקרות ואומר לאחר שעמו שאינו קורא, תן דעתך
לדעלי שלא אטה הנר, הרי זה מותר לקרות. והוא הדין אם אומר כן לאשתו, אע"פ
להשדעתה קרובה אצלו, לא תניחהו
לולהטות. וכן אם מפלה את בגדיו והיא משמרתו שלא יטה, הרי זה מותר.
לזאבל אם היא
לחאו אחר גם כן מפלה עמו אסור, שהרי כל
לטאחד בודק במקום אחר, וכל אחד טרוד בבדיקתו ואינו משגיח במעשה חבירו:
מה אדם חשוב, שברור לו שאין דרכו להטות הנר בעצמו כל
מאימות החול, מותר לו לקרות בשבת, ואפילו
מביחידי ואין אחר משמרו:
מגו לא התירו לשנים שיקראו בענין אחד אפילו בספר אחד אלא
מדלאור הנר, אבל אצל המדורה, אפילו עשרה כאחד אין קורין, שמתוך שזנבות האודים סמוכים
מהלהם, יוכל אחד לחתות בהם בקל ובמהירות כל כך קודם שירגיש בו חבירו, ומה יועיל
מושיזכירנו חבירו אחר שחתה כבר (ומטעם זה
מזאף כשמתחממים אצלה לא ישבו בסמוך לזנבות האודים):
מחמתי התירו לקרות לאור הנר
ז תינוק[ו]ת של בית רבן קורין לאור הנר, אפילו שלא
ז תינוק[ו]ת של בית רבן קורין לאור הנר, אפילו שלא
מטבפני רבן, מפני שאימת
נרבן עליהן,
נאואין פושטין יד לשום דבר אף בחול אלא על פי רבן, ולפיכך לא
נביבאו להטות:
נגח מותר לקרות פרק במה מדליקין לאור הנר, שהרי הוא
נדמזכיר איסור שבת, ואיך ישכח ויטה:
נהט נוהגים לקרות בליל יום הכפורים במחזורים, מפני שאימת
נויום הכפורים עליהם, ולא יטו:
נזי הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן יקראו התינוקות, ולסדר ראשי
נחהפרשיות בפיו מתוך הספר לאור הנר, והשאר קורא בעל פה לסייע את התינוקות.
נטולא ראשי
ספרשיות בלבד, אלא כל שיודע קצת הפרשה בעל פה ובקצת צריך לראות בספר, אפילו באמצע
סאהפרשה, הרי זה מותר. שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד, יש לו היכר בזה, ולא יבא לשכוח
סבולהטות.
סגלפיכך ליל
סדפסח שחל להיות בשבת, מותר לקרות ההגדה בספר לאור הנר, לפי שאין עם הארץ שלא תהא
סהשגורה בפיו קצת, ואינו צריך לעיין בספר אלא לפרקים **(ג)
סו**(ואף כשקורא כולה בספר מותר, כיון שאינו
סזצריך לזה).
סחוהוא הדין
סטהזמירות שאומרים בכל שבת על השלחן, מי שרגיל בהן קצת בעל פה, יכול לאמרן מתוך הספר.
עוכל שכן
עאשהמשכים בשבת לבית הכנסת, מתפלל שם לאור הנר הדולק מבעוד יום, שזהו מותר, שהתפלה
עבושאר דברים שהוא רגיל לאמרם הם שגורים בפיו יותר מההגדה.
עגאבל ללמוד
עדאסור, אפילו הוא
עהיום, אם החדר אפל עדיין, בענין שצריך לנר:
עויא כלים הדומין זה לזה וצריך עיון רב להבחין (בין זה
עזלזה) ביניהם, אסור לבדקן לאור הנר. ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אסור, אם הם
עחדומים זה לזה.
עטאבל מסתכל
פהוא מה שבכוס ומה שבקערה לאור הנר, שהתירו לו מפני הנקיות ומפני הסכנה, והוא הדין
פאלברור ירק האוכל מתוך
פבהפסולת,
פגוכן כל כיוצא בזה:
פדיב שמש שאינו קבוע, אסור לו לבדוק כוסות או קערות
פההדומין ולהבחין ביניהם לאור הנר, מפני שאינו מכירן, וצריך הוא לעיין בהם הרבה עד
פושיבחין ביניהם, ושמא ישכח ויטה. אבל השמש הקבוע הואיל ומכירן, אינו צריך עיון הרבה
פזלהבחין ביניהם.
פחלפיכך אם בא
פטלבדוק אין מונעים אותו. אבל אין מורין לו לכתחלה לבדוק, אע"פ
צשהוא מותר, דכיון שמקרב ידיו לנר להבחין ביניהם, חוששים שמא יסתפק מהשמן שבנר.
צאבמה דברים
צבאמורים בנר של שמן, אבל נר של נפט, כיון שהוא מאוס אין חוששים שיסתפק ממנו, ומורין
צגלו לכתחלה.
צדויש אומרים שבנר של נפט
צהאפילו שמש שאינו קבוע מותר לבדוק לאורו, מפני שאורו רב ולא יצטרך להטות. ויש לסמוך
צועל דבריהם להקל בדברי סופרים:
צזקטנים ערומים בפני הנרות
יג נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום
יג נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום
צחביזוי מצוה (וגם בחול
צטיש סכנה לעמוד בפני הנר ערום):
ק##
קאקונטרס אחרון
(א) שצריך עיון הרבה כו'.
(א) שצריך עיון הרבה כו'.
קבכן הוא
קגבהדיא ברמב"ם וטור ושו"ע סוף סי' זה.
קדדלא סבירא להו כמ"ש הר"ן הביאו
קההמג"א
קושהתירו מפני הנקיות, דהא בהדיא כתב הטור הילכך כו' וצריך עיון רב כו', וכן הוא
קזבהדיא ברמב"ם אלא בעיון הרבה כו' לפיכך כו'. וכן דעת השו"ע, דהא לא סבירא
קחליה כמ"ש הר"ן שבודק הכוס אם הוא נקי וכמ"ש המג"א שם, ואם
קטכן לא שייך לומר מפני הנקיות.
קיוהירושלמי מסייע
קיאלהו, דהא בקניבת ירק לא שייך לפלוגי בין שמש קבוע לאינו קבוע, ואפילו הכי שרי,
קיבמכלל דהכא לא מיירי בגוונא דאית ביה משום נקיות.
קיגובלאו הכי, כיון שרמב"ם וטור ושו"ע
קידמקילין, הכי נקטינן להקל בדברי סופרים:
קיה(ב) הכרוך כו'. מה שכתב הט"ז משום
קיומלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן, צע"ג, הלא משנה שלימה שנינו לא
קיזיקוב אדם כו', ופרש"י, ורא"ש
קיחפ"ב דביצה,
קיטוטוש"ע סי' רס"ה,
קכוט"ז עצמו סי' תקי"ד, משום
קכאגזרת כיבוי, אף שאינו עוסק כלל בכיבוי.
קכבופשיטא דגם התם הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כחס על השמן דר' יוסי פוטר, משום
קכגדסבירא ליה כרבי שמעון. וכן
קכדכתב בהדיא במגיד משנה פי"ב, הביאו
קכההמג"א סי' רס"ה. וכל
קכושכן לפי מה שכתב הט"ז סימן תקי"ד, הוה
קכזאפילו גזירה לגזירה, עיי"ש
קכחובמה שכתבתי סימן רס"ה.
קכטועוד קשה דכולי פרקין דכל כתבי איירי
קלבהא דאי שרית ליה אתי לכבויי, אף על פי שאינו עוסק כלל בכיבוי. ואפילו לדידן
קלאקיי"ל הכי, כמבואר בסי' של"ד. עיי"ש
קלבבב"י
קלגבשם המרדכי פ"ב דביצה
קלדוהר"ן בפ' חבית. ועיי"ש
קלהבר"ן דאפילו על ידי נכרי אסור להציל. ואם
קלוכן הוא הדין כאן, אם היה מקום לגזרת כיבוי, לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה
קלזשאינה צריכה לגופה. והטעם מבואר בר"ן שם ובסוף
קלחפ"י
קלטע"ש.
קמוכן משמע דמלאכה
קמאשאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן, עיי"ש בב"י בשם
קמבר"ח (ובר"ן ספ"י
קמגודו"ק), וכן סתם בתחלה בשו"ע שם (עיי"ש),
קמדוכ"כ בט"ז שם.
קמהוהנה הרמב"ן במלחמות פי"ו סבירא
קמוליה כרבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכן כתב גם להרי"ף, ובריש פ"ב אסר של
קמזשעוה שמא ימחוט, וכן כתב גם להרי"ף גם כן עיי"ש.
קמחאלא
קמטדלמ"ד בסוף סי' תקי"ד דיש איסור דאורייתא במחיטת הנר אף ביום טוב משום
קנכיבוי (עיי"ש במג"א,
קנאובמ"ש שם בסי' תצ"ה), אם
קנבכן צריך לומר הא דלא אסרו לקרות לאור הנר ביום טוב, וכן
קנגלהדליק בשמנים הפסולים, חוץ משמן שריפה. על
קנדכרחך היינו משום דלא גזרו כלל שמא ימחוט, אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר
קנהמהמחיטה, ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו, כמ"ש התוס' (וספר
קנוהתרומה)
קנזספי"ו וריש ביצה. ולזה
קנחנתכוין גם כן הט"ז בתחלת
קנטקושייתו על הב"י.
קסוכן למ"ד בסוף סי' תקי"ד דעל
קסאידי כלי יש איסור דאורייתא, ואפילו הכי שלא בכלי שרי מדינא (אלא שנהגו להחמיר), ולא
קסבגזרינן אטו כלי. כל שכן שאין לגזור על הקריאה בלבדה שמא ימחוט אפילו שלא בכלי. ועוד
קסגדאם היה מקום לגזרה זו, היה ראוי לגזור גם כן שמא ימחוט בכלי המיוחד לכך כדרכו
קסדבחול, ומחיטה זו קלה יותר מבידיו, וליתסר מהאי טעמא לקרות לאורו ביום טוב ולהדליק
קסהבשמנים הפסולים. אלא ודאי דלא גזרינן גזרה זו כלל לדעתם.
קסווזהו גם כן דעת רש"ל וב"ח. ועל
קסזזה יש לסמוך במקום הצורך להקל בדברי סופרים:
קסח(ג) ואף כשקורא כו'. כן משמע
קסטבשבלי לקט
קעשהביא בב"י, דהיתר
קעאזה דומה להיתר שאחד מעיין בו דשרי
קעבבכל גוונא, דאם לא כן לא שייך לומר ועוד, כיון דלא שרי מהאי טעמא אלא בעיון ראשי
קעגפרקים והשאר על פה. וגם אין המנהג כן,
קעדובדרכי משה
קעהכתב שכן המנהג. וכן משמע בט"ז, שלא
קעואסר אלא ללימוד שצריך עיון עיי"ש.
קעזאבל בספר התרומה והגהות
קעחמיימוניות
קעטומרדכי
קפכתב ויגמור בחוץ, וכן משמע בב"י.
קפאוצ"ע:
קפב[742] עיקרי ההלכות שנתבארו
קפגבסימן זה:
קפד(א)
קפהאיסור להשתמש לאור הנר (ס"א-ב).
קפו(ב)
קפזשנים הקוראים ביחד (ס"ג-ו).
קפח(ג)
קפטמתי התירו לקרות לאור הנר (ס"ז-יב).
קצ(ד)
קצאקטנים ערומים בפני הנרות (סי"ג).
קצב[743] משנה יא, א (ולא יפלה את כליו). ופרש"י (מבער כנים מבגדיו).
קצגטור ושו"ע ס"א (אין פולין ... לאור הנר).
קצדואף שאפשר שבזה יהרוג את הכנים; כבר
קצהנתבאר לקמן סי' שטז ס"כ (הפרעוש יש בו משום נטילת נשמה ... ואיזהו פרעוש זו
קצוהיא שחורה הקופצת, אבל לבנה הרוחשת היא הנקראת כינה, ומותר להורגה בשבת מפני שהיא
קצזמן הזיעה ... המפלה בגדיו מכנים, מוללן באצבעותיו וזורקן (אפילו למים), אבל אסור
קצחלהורגן בידיו, שכיון שמפלה בגדיו חוששין שמא ימצא גם כן פרעושים ויהרגם גם כן).
קצט*
רומזה למדו לאסור כל השתמשות שצריך עיון
ראהרבה, כמבואר ברמב"ם פ"ה ה"ב (מותר להשתמש בנר של שבת. והוא שלא
רביהא הדבר צריך עיון הרבה. אבל דבר שצריך לדקדק בראייתו אסור להבחינו לאור הנר
רגגזירה שמא יטה), והט"ז (כלים הדומים זה לזה ואינן ניכרין אלא בעיון הרבה,
רדאסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהן, שמא ישכח ויטה).אליה רבא ס"ק יב (לשון השו"ע
רהוצריך עיון להבחין וכו', וברמב"ם פרק ה' כתב עיון הרבה). ונתבאר בקונטרס
רואחרון סק"א.**
רז**
רח[744] רש"ל בהגהותיו על הטור, הובא
רטבפרישה ס"ק ט (ולפי זה היה אסור לבדוק הציצית בהשכמה לאור הנר). מטה משה סי'
ריתמג (מצאתי כתוב דאסור לבדוק ציצית בהשכמה בבית הכנסת בשבת לאור הנר, כי לפעמים הם
ריאמסוכסכים, וצריך עיון להפרידן ולבודקן). מ"א סק"א (והוא הדין שאין
ריבבודקין הציצית (מטה משה, רש"ל)).
ריגוהיינו כדלעיל סי' ח סי"ג (בכל יום ויום קודם שיברך צריך
רידשיעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים שמא נפסקו מהם איזו חוטין וכן צריך לעיין באותו
ריהחלק של ציצית המונח על כנף הבגד שמא נפסק חוט אחד). ונתבאר בקונטרס אחרון שם
ריוסק"ב (רש"ל ז"ל ... סובר שצריך לבדוק את הציצית בשבת, כמו שכתב
ריזבשמו המגן אברהם בסימן ער"ה סעיף קטן א).
ריחולפעמים מתעטף בטלית קודם אור היום, וכדלעיל סי' יח ס"ז (המתעטף
ריטבציצית קודם שיעלה עמוד השחר כגון בימי הסליחות לא יברך עליהן ולכשיאור היום ימשמש
רכבציציותיו ויברך עליהן).
רכאועל זה נתבאר כאן, שלא לבדוק הציצית בשבת מיד כשלובשם לאור
רכבהנר, אלא אחר כך – לאור היום.
רכג[745] משנה שם (ולא יקרא לאור הנר), ופרש"י
רכד(בספר). טור ושו"ע שם (ואין קורין בספר לאור הנר).
רכה[746] הגהות אשרי פ"א סל"א (ואפילו
רכובהרהור בעלמא. פר"י מהרי"ח). ב"י ד"ה והרב יכול (לא ראיתי
רכזחולק עליו, וטעמא דמסתבר דפשוט הוא לאסור, דהא איכא למיחש שמא יטה). שו"ע שם
רכח(ואפילו אינו מוציא בפיו).
רכט[747] גמרא יב, א (תרוייהו שמא יטה). טור
רלושו"ע שם (שמא יטה).
רלא[748] רש"י במשנה יא, א ד"ה ולא
רלביקרא (שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת). לבוש ס"א
רלג(שמא יטה את הנר שידלוק יפה, ונמצא מבעיר בשבת).
רלד[749] סעיף יא (כרך זפת או שעוה, אפילו שאינו
רלהמהותך, סביב הפתילה, הרי הוא נמשך אחריה, ומותר להדליק בו. ומכל מקום אם עשה פתילה
רלומדברים האסורים, וכרך סביבה את השעוה או את החלב, אפילו המהותך, אסור להדליק בה.
רלזשאף שהשמן נמשך אחר הפתילה, מכל מקום הפתילה מחמת עצמה אינה דולקת יפה, וחוששים
רלחשמא יטה). מובן מכך שגם כאן מיירי שהפתילה היא כשרה.
רלט[750] הגהות מהרש"ל לטור, הובא בפרישה
רמס"ק ג (ושמעתי מחכם אחד שהיה סומך על מה שהיה סמוך נר של שעוה, ואין בקל
רמאלהטות, וכן נראה לי, רש"ל). ב"ח ס"ה (ויש לסמוך אהיתר שנרות שלנו
רמבשל שעוה הן כמו קנדיל"א, והוא הדין של חלב ושומן העשוי כעין קנדיל"א של
רמגשעוה, דליכא לחוש לשמא יטה), ובסוף הסימן (אבל בנרות קנדיל"א שלנו אין לחוש
רמדשמא יטה, וכמ"ש לעיל בסימן זה ס"ה, ומהאי טעמא נהגו להקל לבדוק ציצית
רמהבהשכמה לאור הנר דקנדיל"א, מצאתי על שם מהרש"ל). ט"ז סי' רעח סוף ס"ק
רמוא (בנר של חלב, גם מו"ח ז"ל בסי' רה"ע, בשם רש"ל ודעת עצמו, כתב
רמזלהתיר בנר של שעוה הנקרא קנדיל"ה, יש בו היתר לקרות לאורו). מ"א
רמחסק"ג (וב"ח כתב בשם רש"ל, דנהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות
רמטההגדה בנר של שעוה, דליכא למיחש שמא יטה).
רנואף שיתבאר לקמן ס"ב (אסור בכל ענין. שלא
רנאחלקו חכמים בדבר). נתבאר בט"ז סק"ב (דבזה היה לנו לומר בזה לא נאסר מעולם ...
רנבולא גזרו שמא יטה).
רנג[751] הגהות אשרי פ"א סכ"ז (מספקא
רנדלי נר שעוה, שאין שייך בו הטייה, אם יכול לקרות לאורה. ה"ר יחזקאל ז"ל).
רנהשו"ע ס"א (וכן בנר של שעוה).
רנו[752] הרמב"ן במלחמות ריש פ"ב (והדבר
רנזנראה לעין שהן צריכות להטיה ולמחטן). ב"י ד"ה כתוב בהגהות (ולי נראה
רנחפשוט לאסור, דהא שייך ביה שימחוט ויחתוך ראש הפתילה).
רנט[753] ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב, הטעם שגזרו בזה לדעתם, אף
רסשכיבוי היא מלאכה שאינה צריכה, ולא גזרינן גזירה לגזירה.
רסא[754] מ"א סק"ג (ומיהו שלא לצורך
רסביש להחמיר).
רסגוכן הוא לעיל סי' רסד סי"ב (ואם צריך ללמוד בלילה לאור
רסדהנר, ידליק נר כרוך, ולא שאינו כרוך, לפי שאצל הכרוך יש היתר ללמוד, כמו שיתבאר
רסהבסימן ער"ה).
רסו[755] סמ"ק סי' רפא ע' רצד (ומכאן נראה
רסזדהוא הדין מתוך עששית או מתוך זכוכית, אסור. ואפילו קבוע בחור הכותל). טור (וכתב
רסחהרב ר' פרץ, ומטעם זה יש לאסור אפילו הוא בעששית, או קבוע בחור שבכותל), ושו"ע
רסטס"א (ומטעם זה יש לאסור אפילו הוא בעששית, או קבוע בחור שבכותל).
רע[756] גמרא יב, ב (ולא יקרא לאור הנר, אמר
רעארבה אפילו גבוה שתי קומות, ואפילו שתי מרדעות, ואפילו עשרה בתים זו על גב זו). טור
רעבושו"ע שם (ואפילו הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו).
רעג[757]
רעדסמ"ק וטור ושו"ע שם. ב"ח (אלמא דבנר הקבוע בחור שבכותל, אפילו אי אפשר ליטלו
רעהמשם נמי אסור, וכן בעששית, אפילו סגור במפתח. ודלא כהר"ש בשם תלמידי מהר"ם
רעוומהר"א שטיין). הובא במ"א סק"א (ואם היא סגורה במפתח מותר ...
רעזוב"ח אוסר).
רעח[758] רש"י שם (דכיון דגזור לא פלוג
רעטלמילתייהו). טור ושו"ע שם (שאינו יכול ליגע אליו, שלא חלקו חכמים בדבר).
רפוכעין זה הוא לקמן סי' שב סכ"ד (ואף אם הוא קבוע ומחוברת
רפאבכותל אסור, שלא חלקו חכמים בגזרתם). סי' שז סוף סכ"ב (ואפילו אם חקיקה
רפבהבולטת הוא גבוה הרבה בראש הכותל, שאינו יכול להגיע שם למחוק, אסור, מפני שלא חלקו
רפגחכמים בגזרתם בין גבוה לנמוך כמ"ש בסי' ער"ה).
רפד[759] ט"ז סק"א (אף על גב דאחר כך
רפהמצינו שחילקו כגון בין אחד לשנים, ועוד הרבה, כמ"ש אחר כך. היינו שיש חילוק
רפומצד האדם, שלזה מותר ולזה אסור, ולא גזרינן אדם זה בשביל אחר. אבל בחילוק שמצד הנר
רפזלא חילקו, כיון שיש בו איסור כשהוא למטה, לא נפקע האיסור אם מגביהו או מסגירו
רפחבעששית, דכיון שנאסר נאסר, והוא האיסור עצמו).
רפט[760] גמרא יב, ב (חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר
רצדמי), ופרש"י (שאם יבא להטות יזכירנו חברו). רמב"ם פ"ה הי"ד (ואם
רצאהיו שנים קורין בענין אחד מותרין לקרות לפני הנר, שכל אחד מהן מזכיר חבירו אם שכח).
רצבטור ושו"ע ס"ב (ודוקא אחד, אבל שנים קורים ביחד, שאם בא האחד להטות
רצגיזכירנו חבירו).
רצד[761] גמרא שם (והתניא לא אחד ולא שנים. אמר
רצהר' אלעזר לא קשיא, כאן בענין אחד כאן בשני ענינים). טור ושו"ע שם (והוא
רצושקורים בענין אחד, שאז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו, אבל בשני עניינים לא).
רצז[762] ממשמעות רש"י שם ד"ה בשני
רצחענינים (בשתי פרשיות). סמ"ג ל"ת סה טז, א (אבל אסור לקרות בשני מקומות
רצטאפילו בספר אחד).
ש[763] רמב"ם פ"ה הי"ד (אבל לא
שאבשני ענינים, שכל אחד מהן טרוד בענינו).
שב[764]
שגרש"י שם (הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו).
שד[765] ב"י ד"ה ודוקא אחד (ומשמע
שהדכל שקורא כל אחד בספרו, אף על פי ששניהם קורין בענין אחד, דינם כקורין בשתי
שוענינים ואסור, משום דכל אחד מעיין בספרו ואינו משגיח במה שחבירו עושה. וכן נראה
שזממה שכתב רבינו בסמוך שיש אוסרים לומר פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת בבית
שחהכנסת, הרי שאע"פ שכל הציבור קורין בענין אחד אסור, מפני שכל אחד מעיין בספרו
שטואינו משגיח במה שעושה חבירו). רמ"א ס"ב (ויש אומרים דבשני ספרים, אפילו
שיבענין אחד אסור).
שיא[766] ספר התרומה סי' ריט (ליל יום טוב שחל
שיבלהיות בשבת, אין החזן או' מעריב ופיוט לאור הנר בתוך המחזור ביחידי). סמ"ג שם.
שיגהגהות מיימוניות פ"ה אות ס. מרדכי רמז רלו (ליל יום טוב שחל להיות בשבת, אין
שידהחזן אומר מעריב ופיוט לאור הנר בתוך המחזור ביחיד). כפירוש הב"י ד"ה
שיהובספר המצות (כתב סתם לאסור, ואפילו לחזן). רמ"א שם (ולכן אסור לומר פיוטים
שיובליל יום טוב שחל להיות בשבת, בבית הכנסת).
שיז[767] סמ"ק סי' רפא ע' רצד (גם בשאר ימים
שיחטובים יש מתירים לומר המעריבים, מפני אימת צבור, ונותנים לב זה על זה). הובא בטור
שיט(ובספר המצות כתב לומר פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת בבית הכנסת יש להתיר,
שכמשום שנותנים לב זה לזה). אור זרוע הל' ערב שבת סי' לב (וכן יום טוב שחל להיות בערב
שכאשבת מתפלל פיוט לאור הנר). הובא בדרכי משה ס"א (וכן כתב באור זרוע, דאין
שכבחילוק בין ספר אחד לב' ספרים).
שכג[768] דרכי משה ס"ב (והמנהג כדברי
שכדסמ"ג שאין אומרים כלל). רמ"א ס"ב (וכן נהגו).
שכה[769] שבלי הלקט סי' סד (וכתב אחי ר' בנימין
שכונר"ו ... אם התרנו לקרות שני גברי בחד ענינא, דאיכא למימר כל אחד ואחד נותן
שכזדעתו לקרות ואינו מרגיש בהטיית חבירו, כל שכן שיש להתיר ... אם האחד קורא והאחר
שכחמעיין בו ושומע ... וכדברי אחי נראה בעיני, דכל שכן שהאשה זכורה להזכיר לבעלה שלא
שכטיטה, מאחר שהיא אינה טרודה לקרות). טור ושו"ע ס"ג (אם יש אחר עמו, אפילו
שלאינו קורא, ואומר לו תן דעתך עלי שלא אטה, מותר. והוא הדין אם אומר כן לאשתו).
שלאוכן הוא לקמן סי' תלא סי"א (אם הוא יושב ולומד קודם צאת
שלבהכוכבים, ואומר לחבירו שאינו לומד, שכשיגיע זמן הבדיקה יזכיר אותו ויפסיקו מלמודו,
שלגהרי זה מותר).
שלד[770] שמטעם זה אוסר בסמ"ק סי' רפא ע'
שלהרצד (אפילו אם הא' אינו יודע לקרות, וחבירו אומר לו תן דעתך שלא אטה, בכי האי גוונא
שלוהיה מתיר ר"י. מיהו אסור לקרות ואשתו מעיינת עמו ומשמרתו, דדעתה קרובה אצלו).
שלז[771] ט"ז סק"ג (אם לא שאחד מפלה
שלחוהשני משמרו, שזה ודאי מותר).
שלטדלא כתירוץ הראשון שבמ"א ס"ק ה (דדוקא בקריאה התירו
שמלו, אבל במילי דרשות לא).
שמאונתבאר לקמן סי' תלא בקונטרס אחרון ס"ק ב (באלי' זוטא
שמבהעתיק מותר ללמוד, משמע אבל לדבר הרשות לא מהני. וכן הוא במ"א סי' ער"ה
שמגלחד שינויא. ועיי"ש בט"ז).
שמד[772] ב"ח ס"ב (אבל ודאי בלפלות
שמהאפילו בשנים אסור). ט"ז שם (משמע דלענין פולין אין חילוק, דאפילו בשנים אסור).
שמומ"א סק"ד (אבל אין פולין (ב"ח)).
שמז[773]
שמחט"ז שם (דכל
שמטאחד שהוא מפלה ובודק אחר כנים, הוא בודק במקום אחר, והוה ליה כמו לענין קריאה בב' ענינים).
שנ[774] רבא יב, ב (אם אדם חשוב הוא מותר),
שנאופרש"י (לקרות לאור הנר שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו). טור
שנבושו"ע ס"ד (אדם חשוב, שאין דרכו בחול להטות, מותר בכל גוונא). ט"ז
שנגס"ק ה (פירוש שברור הוא שאין דרכו כו', אבל מסתמא לא אמרינן כן, דיש גם באדם
שנדחשוב שדרכו להטות בחול).
שנה[775] רב הונא שם (ובמדורה אפילו עשרה בני
שנואדם אסור), ופרש"י (מדורת אש גדולה אסור, דהואיל ויושבין רחוק זה מזה, ועוד
שנזשזנבות האודים סמוכים להם, אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות). טור ושו"ע
שנחס"ה (במדורה, אפילו עשרה אין קורין, משום דהואיל ויושבים רחוקים זה מזה, ועוד
שנטשזנבות האודים סמוכים להם, אין זה מכיר כשבא חבירו להבעיר ולחתות). ט"ז
שססק"ו (פירוש שאינו יכול להכיר כל כך במהירות).
שסא[776] ט"ז שם (ונראה לי מטעם זה
שסבדאע"פ שמותר להתחמם נגד המדורה, כדאיתא סוס"י רע"ו, מכל מקום אין
שסגלישב בסמוך אצל זנבות האודים, כי יש לחוש שיגע בהם כדי שיבעירו היטב, כדרך שעושין
שסדבמדורה, שמהפכין בזנבות אודים כדי שלא תכבה המדורה, והוה ממש כמו חשש דכאן לענין
שסהאם רוצה לקרות לאור המדורה, וחד ענינא הם, כן נראה לענ"ד).
שסווהיינו כדלקמן שם סט"ו (בארצות הקרות, כמו
שסזבמדינות אלו, מותר לומר לנכרי לעשות מדורה בשביל ישראל ביום שהקור גדול). מכל מקום "לא ישבו בסמוך לזנבות
שסחהאודים".
שסטאבל באליה רבה ס"ק ט (ולענ"ד אין לחוש לחומרא חדשה
שעזו, שלא נזכר בש"ס ופוסקים).
שעאואפשר גם רבינו מסתפק בזה, ולכן הכניסו במוסגר, כהכלל
שעבהמובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד
שעגבתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
שעד[777] רשב"ג יג, א (התינוקות של בית רבן
שעההיו מסדרין פרשיותיהן וקורין לאור הנר). טור ושו"ע ס"ו (תינוקות של בית
שעורבן קוראין לאור הנר).
שעז[778] רשב"א יב, ב (ונראה לי דברייתא
שעחשמיעא ליה דהתינוקות מסדרין לעצמן, אפילו כשאין רבן עומד גביהן, מדלא קתני
שעטהתינוקות מסדרין פרשיותיהן בפני רבן, אלמא סדור כולה פרשה שרי, ומה לי הן בלא רבן
שפומה לי רבן, ופריק שאני תינוקות דאע"ג דאין רבן מסדר עמהם, ליכא למיחש, משום
שפאדכל שעתא ושעתא אימת רבן עליהן, כן נראה לי). הובא במגיד משנה פ"ה הט"ו (ופירש
שפבהרשב"א ז"ל אפילו אין רבן עליהם מסדרין דכל שעה אימתו עליהם). ט"ז ס"ק
שפגז (הרב המגיד כתב בשם רשב"א אפילו שלא בפני רבן, ומשמע כאן דפסק כרשב"א).
שפדמ"א סק"ז (מסתימת הלשון משמע דאפילו שלא בפני רבן שרי, דלעולם אימת רבן
שפהעליהם).
שפו[779]
שפזגמרא שם (הואיל ואימת רבן
שפחעליהן לא אתי לאצלויי). טור ושו"ע שם (מפני שאימת רבן עליהם).
שפט[780] רש"י שם ד"ה ואימת רבן (אין
שצפושטין יד לשום דבר, ואפילו בחול, אלא על פי רבן).
שצא[781] סמ"ק סי' רפא ע' רצד (ומכל מקום
שצבלקרות במה מדליקין במחזור נראה דמותר, שהרי מזכיר הוא איסורי השבת ואיך ישכח).
שצגהגהות מיימוניות פ"ה אות ס. טור ושו"ע ס"ז (מותר לקרות במה מדליקין
שצדלאור הנר, שהרי הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח).
שצה[782] התרומה סי' ריט (וביום הכפורים רגילין
שצולומר סליחות ותפלות לאור הנר, וגם קורא יחידי בספר, התם אימת יום הכיפורים עליו). סמ"ק
שצזשם (וביום הכיפורים שקורין יחידים, אימת יום הכיפורים עליהם). טור ושו"ע
שצחס"ח (נוהגים לקרות בליל יום הכיפורים במחזורים, מפני שאימת יום הכיפורים
שצטעליהם).
ת[783] משנה יא, א (באמת אמרו החזן רואה היכן
תאתינוקות קוראין(, כפירוש שני ברש"י (חזן מלמד
תבתינוקות ורואה היכן יתחילו למחר והיכא יסיימו פרשיותיהן). טור ושו"ע ס"י
תג(הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן יקראו התינוקות).
תד[784] גמרא יב, ב (לסדר ראשי פרשיותיו),
תהופרש"י (ומריצן בפיו, שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה). טור ושו"ע
תושם (ולסדר ראשי הפרשיות בפיו בספר, וקורא כל שאר הפרשה על פה).
תזונראה דמיירי כאן בלימוד עם התינוקות באופן שנתבאר בריש הל'
תחתלמוד תורה (ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש, וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה
תטאביו מספר עמו בלשון הקודש, ועל כן לא היו צריכין ללמד התינוקות פירוש המלות, רק
תיהקריאה בנקודות וטעמים וקרי ולא כתיב, כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם,
תיאאלא כספר תורה שלנו, והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה). וראה כנישתא
תיבדבי רב ע' תרסט.
תיג[785] ב"י שם (ומשמע לי דראשי פרשיות
תידלאו דוקא, אלא כל שיודע הפרשה על פה ובקצת דברים צריך לראות בספר שרי, דמאחר שאינו
תיהמעיין בספר תמיד אית ליה היכרא ולא אתי לאטויי. ומשמע נמי דשרי לסדר ראשי פרשיות
תיואפילו בהוצאת דיבור, וכן פירש רש"י מסדר ראשי פרשיותיו ומריצן בפיו, וכן נראה
תיזמדברי הפוסקים). שו"ע שם (וראשי פרשיות לאו דוקא, אלא כל שיודע הפרשה על פה,
תיחובקצת צריך לראות בספר, שרי, שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד אית ליה היכירא ולא אתי
תיטלהטויי).
תכ[786] שבלי הלקט סי' סד (וכתב אחי ר' בנימין
תכאנר"ו ... דקריאת הגדה בספר הוי כעין ראשי פרקים, דאין עם הארץ בעולם שלא תהא
תכבקצת שגורה בפיו, ובעיונו קצת בספר קורא פעם בספר ופעם חוץ לספר). שו"ע
תכגס"ט (ליל פסח שחל להיות בשבת, מותר לקרות ההגדה בספר, משום דהוי כעין ראשי
תכדפרקים, דאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו קצת).
תכהוכן הוא לקמן סי' תעג סוף ס"ה (ועיין בסי' ער"ה
תכושמותר לומר ההגדה לאור הנר).
תכז[787] בקונטרס אחרון הביא ב'
תכחדעות בזה במשמעות הפוסקים, וסיים "וצ"ע". ולכן הכניסו
תכטכאן בין חצאי עיגול, כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו
תלפעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות
תלאאם צדקו דבריו).
תלב[788] מ"א סק"ו (והוא הדין הזמירות
תלגשאומרים בבית, אם לא מי שרגיל קצת, כמ"ש ס"ט).
תלד[789] ט"ז סק"ח (מטעם זה יש להתיר
תלהלמשכים בשבת לבית הכנסת ומתפלל לאור הנר הדולק שם מבעוד יום, לפי שהתפלה ושאר
תלודברים שהוא אומר ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח), ובסק"ד (ומשמע דשאר
תלזהתפלה מותר לקרות בסידור לאור הנר, והטעם, שהתפלה מצויה בפי הכל ואין צריך עיון רב,
תלחוהוה כמו ראשי הפרשיות).
תלט[790] ט"ז סק"ח (אבל ללמוד שם אסור,
תמכיון שצריך לעיין היטב).
תמא[791] הגהות מיימוניות פ"ה אות ס (וכן
תמבראיתי מורי רבינו שי', נזהר שלא לקרות בלילי שבת בספר בבית הכנסת, אלא אם כן הי'
תמגהיום גדול, שהיה יכול לקרות בלא אור הנרות). שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי'
תמדכז (בית שיש בו אור היום ובמקום אפל יש שם נר ... מה יועיל אור במקום עברה).
תמה[792] רב יהודה אמר שמואל יב, א (אפילו
תמולהבחין בין בגדו לבגדי אשתו). רמב"ם פ"ה הט"ז (כלים הדומים זה לזה
תמזואינן ניכרין אלא בעיון הרבה, אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהן, שמא ישכח
תמחויטה). מ"מ שם (ומפני שאין בכל הארצות מלבושים שוים, כתב רבינו כלים הדומים
תמטוכו', ופשוט הוא). טור ושו"ע סי"א (כלים הדומים זה לזה וצריך עיון
תנלהבחין ביניהם, אסור לבדקן לאור הנר. ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם
תנאדומים, אסור לבדוק).
תנבומה שלא אסרו אלא כשאינן ניכרים אלא בעיון הרבה, נתבאר בקונטרס
תנגאחרון ס"ק א.
תנד[793] רבא שם (לא אמרן אלא דבני מחוזא (מפנקי
תנהולא עבדי מלאכה, ובגדיהם רחבים כשל אשה וצריכים עיון, רש"י), אבל דבני חקליתא
תנומידע ידעי (שבגדי האנשים קצרין שעוסקין בשדות במלאכה, ושל נשים רחבים בתי יד שלהן).
תנזודבני מחוזא נמי לא אמרן אלא דזקנות (קצרים במקצת, ושל אנשים מעונגין רחבים,
תנחודומין זה לזה וגזרינן שמא יטה), אבל דילדות (רחבים הרבה, ואין של אנשים דומין להם)
תנטמידע ידיעי). טור ושו"ע שם (אם הם דומים).
תס[794] ירושלמי פ"א ה"ג (תני רבי
תסאחייא אכל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש ... אית דבעי מימר מפני הנקיות
תסבומפני הסכנה. מה נפיק מביניהון, לקנב חיזרין, מה דמר ... מפני הנקיות ומפני הסכנה
תסגמותר). הובא בראב"ן שבת סי' שלח. מ"א סק"י (ולטעם השני איתא בירושלמי
תסדדמותר לקנב חוזרין, פירוש ללקוט ירק ... וחוזרין הוא לשון חזרת).
תסה[795] משא"כ פסולת מתוך האוכל, כדלקמן סי' שיט ס"ד (אסור
תסולהסיר העלין המעופשים מן הירק (שקורין שלאטי"ן), אפילו אם הן ראויין לאכילה על
תסזידי הדחק, אלא יברור הירק מן העלין, דהיינו האוכל מתוך הפסולת).
תסח[796] גמרא יב, ב (תני חדא שמש בודק כוסות
תסטוקערות לאור הנר, ותניא אידך לא יבדוק, לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע).
תערמב"ם פ"ה הט"ז (שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור
תעאהנר, מפני שאינו מכירן ... אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות וקערות,
תעבמפני שאינו צריך עיון הרבה). טור (שמש שאינו קבוע אסור לבדוק כלים לאור הנר של שמן,
תעגשכיון שאינו קבוע אינו בקי בהם וצריך עיון רב), ושו"ע סי"ב (שמש שאינו
תעדקבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר, מפני שאינו מכירן ... אבל שמש קבוע
תעהמותר לו לבדוק לאור הנר כוסות, מפני שאינו צריך עיון הרבה).
תעווכדלעיל ס"א (אסור להשתמש לאור הנר בשבת, כל דברשצריך
תעזעיון הרבה). ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א.
תעח[797] רב שם (הא בדמשחא והא בדנפטא. איבעיא
תעטלהו שמש קבוע בדמשחא מהו. אמר רב הלכה ואין מורין כן). כגירסת הרי"ף והתוס'
תפשם ד"ה שמש (ור"ת גריס ... איבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי), וכמבואר
תפאבב"י (הרי"ף (ה:) והתוספות (ד"ה שמש) גורסים ... איבעיא להו שמש
תפבקבוע בדמשחא מאי ... ופסקו הרי"ף והרא"ש (סי' לא) והרמב"ם בפרק ה'
תפג(הט"ז) כמאן דאמר אין מורין כן). טור ושו"ע שם (שמש קבוע מותר לו לבדוק
תפדלאור הנר כוסות, מפני שאינו צריך עיון הרבה. ואם היה נר של שמן זית, אין מורין לו
תפהלבדוק ואף על פי שהוא מותר).
תפו[798] רמב"ם שם (ואם היה נר של שמן זית
תפזאין מורין לו לבדוק, ואע"פ שהוא מותר, גזירה שמא יסתפק ממנו). טור ושו"ע
תפחשם (אין מורין לו לבדוק, ואף על פי שהוא מותר, גזירה שמא יסתפק ממנו). ב"י (ואף
תפטעל פי שהתירו להדליק בדמשחא ולא חששו שמא יסתפק ממנו, הכא על ידי שהוא מתקרב לנר
תצביותר חיישינן טפי, כן נראה לי) מ"א ס"ק יא (היינו משום שהוא מקרב ידיו
תצאלנר ביותר, מה שאין כן בשאר תשמישים (בית יוסף)).
תצב[799] רב שם (הא בדמשחא והא בדנפטא). כפירוש
תצגהרמב"ם שם (שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר, מפני שאינו
תצדמכירן, בין בנר של שמן זית בין בנר של נפט, שאורו רב). שו"ע סי"ב
תצה(כנ"ל). דהיינו שאף שאורו רב, יש לחוש בשמש שאינו קבוע, מפני שאינו מכירן.
תצואבל שמש קבוע בנר של נפט, אין לחשוש בו לשמא יטה, שהרי מכיר
תצזהכלים. ואין לחשוש לשמא יסתפק, כיון שהוא מאוס.
תצח[800] רי"ף ה, ב (ודוקא בדנפטא, דמאיס,
תצטונפיש נהוריה, ולא בעי לאצלויי). רא"ש פ"א סל"א (שמעינן השתא דבין
500שמש קבוע ובין שמש שאינו קבוע בודק קערות וכוסות לאור הנר, ודוקא בדנפטא דמאיס,
501ונפיש נהוריה, ולא צריך לאצלויי) טור (ואם הנר של נפט, בין קבוע בין אינו קבוע
502מותרין, כיון שהוא מסריח לא חיישינן שמא יסתפק ממנו). ב"י (ואם הנר של נפט
503בין קבוע בין שאינו קבוע מותר, ולא חיישינן שמא יטה משום דנפיש נהוריה, וגם לא
504חיישינן שמא יסתפק ממנו כיון שהוא מסריח). ורמ"א סי"ב (ויש מתירין בשל
505נפט, אפילו בשמש שאינו קבוע). והיינו שכיון שאורו רב אין חוששים שמא יטה, וכיון
506שמסריח אין חוששים שמא יסתפק.
507[801] רוקח סי' מה (מצאתי מה שרגילין לכסות
508קטן בפני הנר היינו משום בזוי מצוה). רמ"א סו"ס יב (נהגו לכסות הקטנים
509שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום ביזוי מצוה).
510ונתבאר לעיל סי' מה ס"ג (אסור לעמוד ערום בפני כתבי הקודש
511(ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים, עיין סס"י
512ער"ה)).
513[802] פסחים קיב, ב (העומד בפני הנר ערום הוי
514נכפה).
515דרישה סק"א (כתב רמ"א ... ויש להקשות, דהא בלאו הכי
516נמי אסור מפני סכנה, דאתי לידי נכפה, כדאיתא בגמרא). הובא באליה זוטא ס"ק ה,
517ואליה רבה ס"ק יד. ותוספת שבת סוף הסימן.
518וכן הוא לקמן הל' שמירת גוף ונפש ס"ט (לא יעמוד בפני הנר
519ערום, שכל העומד בפני הנר ערום יהיה נכפה).
520וראה חקרי הלכות ח"א ע' טז, ב.
521[803] תוכן המשך הדברים בקונטרס
522אחרון זה:
523בפנים ס"א נתבאר שכל האיסור הוא רק
524בהשתמשות שצריך עיון הרבה. שכן נתפרש ברמב"ם ובטור ושו"ע.
525ואף שהמ"א הביא פירוש הר"ן,
526שגם במקום שאין צריך עיון מרובה אסרו, ובשמש קבוע התירו משום נקיות.
527מכל מקום נקטינן להקל בדברי סופרים כדעת
528הרמב"ם וטור ושו"ע. בפרט שהירושלמי מסייע להו.
529לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תרנז.
530[804] רמב"ם פ"ה ה"ב (והוא שלא יהא הדבר צריך עיון
531הרבה), והט"ז (שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות וקערות, מפני שאינו
532צריך עיון הרבה). טור (שמש שאינו קבוע אסור לבדוק כלים לאור הנר של שמן, שכיון
533שאינו קבוע אינו בקי בהם וצריך עיון רב), ושו"ע סי"ב (שמש קבוע מותר לו
534לבדוק לאור הנר כוסות, מפני שאין צריך עיון הרבה).
535וכן הוא בפנים סי"ב (השמש הקבוע
536הואיל ומכירן אינו צריך עיון הרבה להבחין ביניהם).
537[805]
538ה, ב ד"ה כאן (בשמש קבוע שרי מפני שאינו צריך עיון הרבה. ואף על פי שאפילו
539להבחין בין בגדו לבגדי אשתו, שאינו צריך גם בם עיון מרובה, אסרו, מפני הנקיות הקלו
540כאן). והיינו שלדעת הר"ן יש שני תנאים להתיר: (א) שמכיר ואין צריך עיון
541מרובה. (ב) שהוא מפני הנקיות.
542[806]
543ס"ק י (ואף על גב דאפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אסור, הכא התירו משום
544נקיות (ר"ן)).
545[807]
546ס"ק ח (מפני שאינו מכירן. מלשון הזה משמע שהוא בודק איזה כלים יניח על השלחן.
547אבל הר"ן כתב שבודקן אם הם נקיים).
548[808]
549פ"א ה"ג, הובא במ"א ס"ק י (תני רבי חייא אבל מסתכל הוא מה
550שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש ... מפני הנקיות ומפני הסכנה ... לקנב חיזרין (פירוש
551לנתק העלין מן הקלחין, ולהסיר את המעופשין של ירק ששמו חיזרין, קרבן העדה) ...
552מפני הנקיות ומפני הסכנה מותר).
553והיינו שעיקר היתר מפני הנקיות הוא
554בירושלמי הנ"ל, ולדעת הר"ן מיירי בשמש קבוע, שזה מועיל בהלכה הראשונה
555(מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה), כיון שהשמש הקבוע בקי בהן. משא"כ בהלכה
556השנית (לקנב חיזרין), בזה גם השמש הקבוע צריך עיון הרבה. יוצא אם כן מוכח
557מהירושלמי, שהיתר מפני הנקיות מועיל כשצריך עיון הרבה.
558וכן הוא בפנים סי"א
559(מסתכל הוא מה שבכוס
560ומה שבקערה לאור הנר, שהתירו לו מפני הנקיות ומפני הסכנה, והוא הדין לברור ירק האוכל
561מתוך הפסולת, וכן כל כיוצא בזה).
562[809] תוכן המשך הדברים בקונטרס
563אחרון זה:
564בפנים
565ס"א הובאו ב' דעות אם יש לגזור בנר של שעוה או של חלבהכרוך סביב
566הפתילה, שמא ימחוט ראש הפתילה, שיש בזה משום מכבה.
567ואף שכתב הט"ז שהכיבוי אינו צריך
568לגופו ופטור מן התורה, ולא גזרינן גזירה לגזירה.
569מכל מקום מוכיח בקונטרס אחרון, שמצינו
570בכמה מקומות שגזרו על מלאכה שאינה צריכה לגופה, כיון שמלאכה שאינה צריכה לגופה
571חמורה יותר משאר איסורי דרבנן, אף לדעת הפוסקים שאינו חייב מן התורה.
572ומה שהתירו כמה פוסקים בנר של שעוה או
573חלב, היינו כיון שלא גזרו כלל שמא ימחוט, אלא שמא יטה, כי ההטיה קל לעשותה יותר
574מהמחיטה, ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו.
575שמטעם זה לא אסרו לקרות לאור הנר ביום
576טוב, אף לפי דעת הפוסקים שמחיטת הנר אסורה מהתורה ביום טוב, מטעם תיקון כלי.
577והיינו כיון שלא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו.
578ולעת הצורך יש לסמוך על סברא זו.
579לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תרנט
580ואילך.
581[810]
582ס"ק ב (נראה לי דשל שעוה אין שם מלאכה שחייב בה מדאורייתא, דהא אף אם תאמר
583שהוא מכבה, מכל מקום כיבוי זה אינו צריך לגופו ... ופטור מן התורה, אלא איסור יש,
584ולא גזרו שמא יטה אלא במקום חיוב דאורייתא), וסי' רעח סוף ס"ק א (ולפי מה
585שכתבתי אין לגזור כן, כיון דאפילו אם יעשה כן אינו חייב מן התורה, כיון שאינה
586צריכה לגופה).
587[811]
588כט, ב (לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת).
589[812]
590שם ד"ה שתהא (וטעמא משום גזרה שמא יסתפק הימנו, וכיון שהקצהו לנר חייב משום
591מכבה).
592[813]
593סי' יז (ההיא דשפופרת על פי הנר דאסור, דלמא אתי לאיסתפוקי מניה, היינו על כרחך
594מפני שממהר כיבוי).
595[814]
596סעיף א (אין נותנין כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהא נוטף בתוכו, גזירה שמא
597יסתפק ממנו, ויתחייב משום מכבה).
598וכן הוא לעיל שם ס"א (שמא יסתפק
599מהשמן שבכלי, כיון שאינו מחובר לנר, ויש בזה איסור משום מכבה).
600[815]
601ס"ק ו (בשפופרת על פי הנר, דאסור דלמא אתי לאסתפוקי ממנו, והיינו מפני שימהר
602הכיבוי).
603[816] דאף שנתבאר בתוס' מז, ב
604ד"ה מפני (במה שמניח כלי תחת הניצוצות, ואיכא למיחש שמא יבא לידי כיבוי ...
605ואע"ג דהוי גזירה לגזירה, קים להו לרבנן דהכא שייך למגזר טפי). וביאר
606בט"ז סי' רעח ס"ק א (דהתם עכ"פ עוסק בכיבוי, וגזרו אפילו גזירה
607לגזירה, משא"כ כאן דאינו עוסק בכיבוי, אלא שאתה חושש לכבוי, בזה ודאי צריך
608שיהיה הכבוי אסור מן התורה).
609הרי גם בשפופרת אינו עוסק כלל בכיבוי,
610ומכל מקום אסרו בזה שמא יסתפק, ויעבור על איסור מכבה.
611[817]
612במשנה כט, ב (המכבה את הנר ... כחס על השמן כחס על הפתילה חייב, רבי יוסי פוטר).
613וכן הוא לקמן סי' רעח ס"א (מלאכה
614שאינה צריכה לגופה היא כשהיא צריכה לו בשביל דבר אחר, שאין גוף המלאכה נעשית בו, כגון
615שמכבה את הנר מפני שחס על השמן, שלא ידלק כולו עכשיו).
616[818]
617כדאמרינן לא, ב (ור' יוחנן אמר ... כרבי שמעון סבירא ליה). והיינו כדתנן צג, ב (המוציא
618... את המת במטה חייב ... ורבי שמעון פוטר), ופרש"י (דהוי מלאכה שאינה צריכה
619לגופה).
620שהיא דעה הראשונה דלקמן סי' רעח ס"א
621(ואם כבה פטור, מפני שאין איסור מן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופה, כלומר שהמלאכה
622צריכה לו בשביל גופה).
623[819]
624הלכה ב (המכבה כל שהוא חייב, אחד וכו', רבינו הולך לשטתו שפסק כרבי יהודה בחיוב
625מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאילו לרבי שמעון המכבה כחס על הנר פטור).
626[820]
627ס"ק א (היינו להרמב"ם שפסק כרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה
628חייב עליה ... (מגיד משנה פי"ב). ומכל מקום אף לרבי שמעון אסור).
629[821] ס"ק ו (נראה לי דיש
630לומר כיון שבאם מסתפק מהשמן שבנר לכו"ע אסור, כיון שבשעת לקיחתו מכחיש מאור
631הנר, על כן אסרו גם בשמן שבשפופרת, דשמא יסתפק ממנו, ועל ידי זה יבואו להסתפק גם
632משמן שבנר).
633[822] שאסרו לתת שפופורת שמן
634בתוך הנר, גזירה שמא יבוא להסתפק מהשמן שבשפופרת. שהיא עצמה אינה אסורה אלא מטעם
635גזירה, שמא יבוא להסתפק מהשמן שבנר.
636[823]
637קונטרס אחרון ריש ס"ק א (לא העתקתי מה שכתב הט"ז סי' תקי"ד, לפי שצע"ג).
638[824] משנה קיז, ב (נפלה דליקה
639בלילי שבת מצילין מזון ... שלש סעודות), ובגמרא שם (מכדי בהיתרא קטרח נציל טפי.
640אמר רבא מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי).
641[825]
642דכיבוי הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואסור רק מדרבנן.
643[826]
644כדלקמן שם ס"א (נפלה דליקה בשבת, גזרו חכמים שלא יצילו כלום מפניה, אפילו
645למקום המותר בטלטול ... שאם יהיה מותר להציל כל חפציו, יש לחוש שמחמת טרדת ההצלה
646שהוא בהול ונחפז להציל, ישכח שהיום שבת ויבא לכבות הדליקה).
647[827]
648סוף הסי' ד"ה כתב הרמב"ם.
649[828]
650רמז תרפג (יש מרבותינו ... היינו אליבא דר' יהודה דמחייב אמלאכה שאינה צריכה לגופה,
651ואנן קיימא לן כרבי שמעון דפטר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה ... ולאו מילתא הוא ...
652הוכיח רבינו יואל לאיסור, דהא רבי יוסי סבירא ליה כרבי שמעון ... ואפילו הכי קאמר
653ר' יוסי פרק כל כתבי דגרם כבוי אסור, ר' אבי העזרי).
654והוא בראבי"ה סי' תשנז (יש
655מרבותינו שאמרו ... כל הני אליבא דר' יהודה נינהו, אבל אנן דקיימא לן כרבי שמעון
656דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ... שרי משום צערא ... ולא מילתא היא ...
657כמו שהוכיח אבא מורי לאיסורא, דהא רבי יוסי סבירא ליה [כרבי שמעון] ... ואפילו הכי
658קאמר רבי יוסי בפרק כל כתבי דאפילו גורם כבוי אסור, כדמפרש טעמא מתוך שאדם בהול על
659ממונו אי (לא) שרית ליה אתי לכבויי. ותו דקאמר רבי יוסי התם לעולם מצילין מזון שלש
660סעודות, משמע טפי לא).
661[829]
662סא, א ד"ה ובמקום (ואם תאמר אם כן למה אסרו לכבות דליקה בשבת, והא מלאכה
663שאינה צריכה לגופה היא ... ואפילו על ידי נכרי נמי, דתנן בפ' כל כתבי (דף קכא, א)
664נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה, ומוקמינן לה כרבי שמעון. יש לומר שאני כבוי ...
665אסרי רבנן אפילו במקום פסידא).
666[830] בר"ן שם (ואפילו על ידי נכרי נמי
667אסרו, לפי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה על ידי נכרי אתי לכבויי איהו גופיה).
668וכן הוא לקמן סי' שלד סכ"ה (אסור
669לומר לנכרי לכבות הדליקה משום הפסד ממונו, אפילו להאומרים שמלאכה שאינה צריכה
670לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים, והכיבוי היא מלאכה שאינה צריכה לגופה
671כמ"ש בסי' רע"ח, ובמקום הפסד גדול יש להתיר אמירה לנכרי בדבר שאינו אסור
672לישראל אלא מדברי סופרים כמ"ש בסי' ש"ז. מכל מקום כאן בדליקה, שהדבר
673בהול ונחפז הוא מאד להציל ממונו ואין לבו עליו, ואם נתיר לו כלום, אף הוא לא יתן
674דבריו לשיעורים ויבא לכבות בעצמו).
675וראה תהלה לדוד סי' רעח סק"א.
676הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 167. כנישתא דבי רב, עיונים ס"ק ו.
677[831] "שאני כבוי, דכיון
678דאם היה צריך לגופו היה אסור מן התורה, ואין הכל בקיאין לחלוק בין מלאכה הצריכה
679לגופה לשאינה צריכה, משום הכי אסרי רבנן".
680[832]
681לה, ב ד"ה ודאמרינן אימר (אבל מידי דדמי למלאכה דאורייתא, אלא שפטור עליה
682מפני שאינה צריכה לגופה, בכיוצא בזה כרמלית ורשות הרבים שוין הן).
683[833]
684כדלקמן שם ס"א (אף
685על פי שהמת הוא מוקצה ואסור בטלטול, אעפ"כ אם הוא מוטל במקום שירא עליו מפני
686הדליקה, מותר לטלטלו כדי להצילו, שהתירו חכמים איסור טלטול, כדי שלא יבא לידי
687איסור חמור לכבות את הדליקה), וס"ה (אבל להוציאו לרשות הרבים גמורה אסור
688אפילו בדליקה, ואפילו להאומרים שהוצאת המת אינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים,
689מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו שנתבאר בסי' רע"ח, ולא התירוהו משום
690כבוד הבריות, הואיל ועיקרה מן התורה, דהיינו אם היה צריך לגופה, משא"כ
691הכרמלית עיקרה מדברי סופרים). היינו שמלאכה שאינה צריכה לגופה חמורה יותר ממוקצה
692ומכרמלית.
693וכן הוא לעיל סי' רסו קונטרס אחרון ס"ק ב (וכן משמע בהדיא
694בריש סימן שי"א, דאין צריך חשש דאורייתא דוקא, למאי דקיי"ל מלאכה שאינה
695צריכה לגופה פטור, עיין שם, אלא איסור חמור של מדברי סופרים). וראה גם לקמן סי'
696רעח ס"ג (והערה 1248).
697[834]
698ד"ה וכתב עוד, בשם הרמב"ן בתורת האדם (ולענין הוצאת מת המוטל בחמה לרשות
699הרבים ... ומדברי רבינו חננאל ז"ל נראה שהוא אוסר, והטעם שלא התיר כבוד
700הבריות הזה אלא דבר שעיקרו מדברי סופרים, כגון כרמלית, הא רשות הרבים לא).
701והוא בתורת האדם ענין מי שמתו ד"ה
702ומדברי רבינו חננאל (שלא התיר ... אלא דבר שעיקרו מדברי סופרים, כגון כרמלית ...
703דמי מפיס במלאכה שלו אם הוא צריך לגופה אם לאו ... תדע שהרי אמרו גבי טלטול אי לא
704שרית ליה אתי לכבויי ... כדברי רבי שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא).
705[835] לה, ב ד"ה ודאמרינן
706גדול (איכא למידק, כיון שכן לדידן דקיי"ל כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה
707לגופה פטור עליה, אף המוציא לרשות הרבים לישתרי. ליתא, שלא התירו מפני כבוד הבריות
708אלא בדבר שעיקרו מדברי סופרים, כגון כרמלית, אבל ברשות הרבים לא).
709[836]
710סעיף ב (מותר להוציאו לכרמלית ... ויש מי שמתיר להוציאו אף לרשות הרבים).
711ובמ"א שם ס"ק ט (דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה). הרי שלדעה הראשונה
712בסתם, מלאכה שאינה צריכה חמורה מכרמלית.
713[837]
714ס"ק ג (זה דעת הרמב"ן, שמביא הטור והב"י בשם תורת האדם. אלא שסיים
715על זה וז"ל, אלא שרבינו חננאל אוסר).
716[838]
717מה, ב ד"ה ומ"ש ומדלא (שמזו השמועה נתברר לן שהלכה כדברי רבי שמעון אף
718במלאכה שאינה צריכה לגופה ... וכל השמועה מתוקנת בכך, ולמדנו שהלכה כרבי שמעון.
719וכן דעת רבינו הגדול ז"ל שסמך עליה). וכ"ה בחידושיו קכא, ב ד"ה
720ברצין (דסבירא לן כרבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה ... ומכאן אתה למד שהלכה כרבי
721שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכן דעת רבינו הגדול ז"ל). ובדף קנז, א ד"ה
722בכל (הא דאמרינן בכל השבת כולה הלכה כר' שמעון, נראה לי שהוא כלל גדול לכל מאי
723דפליג עליה דרבי יהודה, כגון במלאכה שאינה צריכה לגופה ...שהלכה כרבי שמעון ועיקר,
724וכן נראה מדברי רבנו הגדול ז"ל).
725[839] במלחמות ריש פ"ב (השעוה פסולה היא לשמן, והדבר נראה לעין
726שהן צריכות להטיה ולמחטן יותר מכל הנרות שבעולם. והוזקקתי להשיב על זה, מפני
727שראיתי לרבינו הגדול ז"ל שכתב בתשובת שאלה שהוא אסור, ואין בדבר ספק).
728הרי שזהו טעמו של הרמב"ן, שלא
729לקרוא לאור הנר שעוה "גזירה שמא ימחוט ראש הפתילה, ויש בזה משום מכבה".
730משום שמכל מקום, מלאכה שאינה צריכה לגופה חמורה יותר משאר איסורים מדברי סופרים.
731[840] המשך הדברים בקטע הבא:
732ומה שהעיקר הוא כדעת החולקים וסוברים
733שאין גוזרים בנר שעוה, כמבואר בפנים ס"א (ולעת הצורך יש לסמוך על סברא
734הראשונה), ולעיל סי' רסד סי"ב (ואם צריך ללמוד בלילה לאור הנר, ידליק נר כרוך,
735ולא שאינו כרוך, לפי שאצל הכרוך יש היתר ללמוד, כמו שיתבאר בסימן ער"ה).
736"היינו משום דלא גזרו כלל שמא
737ימחוט, אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר מהמחיטה".
738וההוכחה לזה היא, ממה שלא אסרו לקרות
739לאור הנר ביום טוב, אף שגם ביום אסור לכבות. ובפרט לדעת הפוסקים שהכיבוי ביום טוב
740אסור מהתורה, ומכל מקום לא אסרו לקרות לאור הנר ביום טוב, דהיינו משום שלא גזרו
741אלא על דבר שקל לעשותו, דהיינו ההטיה, ולא המחיטה.
742[841]
743ס"ק כ (אף שהרא"ש כתב שמותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר, אפשר דבידים אסור,
744והכי מסתברא, דהא כיבוי לא שרי אלא לצורך אוכל נפש, ולא אמרינן ביה מתוך וכו').
745וכן הוא לקמן שם סכ"ג (אסור להסיר
746הפחם שבראש הנר כשהוא דולק, בין ביד בין בכלי, מפני שהוא מכבה הפחם בידים. ואף על
747פי שכיבוי זה הוא צורך הבערה, שעל ידי כך הנר דולק יפה, מכל מקום כיון שאין בהבערה
748זו צורך אוכל נפש ממש, אלא כדי להאיר, אסור לכבות בשבילו, שמלאכת הכיבוי לא הותרה
749אלא לצורך אוכל נפש ממש).
750[842]
751קונטרס אחרון ס"ק ד (וזה לשון התוספות פרק קמא דכתובות והרא"ש סוף פרק
752ב' דביצה, אמאי אסור לכבות הנר מפני דבר אחר, ולא שרי במתוך שהותר כיבוי לצורך
753אוכל נפש ... כיבוי הנר מפני דבר אחר הוה כמו מכשירין, דאפילו באוכל נפש אסור
754לרבנן דרבי יהודה ... שכתבו האחרונים בסי' תק"ז דבכיבוי לא אמרינן מתוך).
755יוצא אם כן שדין כיבוי ביום טוב, הוא
756כמו בשבת, שאיסורו דאורייתא, כלומר איסור שעיקרו מן התורה, כמו שאר מלאכה שאינה
757צריכה לגופה בשבת וביום טוב.
758ויתירה מזו יתבאר לקמן בסמוך, שיש
759אוסרים בזה מן התורה מטעם תיקון כלי.
760[843] כקושית הט"ז ס"ק
761ב (אם כן גם ביום טוב יהיה אסור לקרות פיוטים לאור הנר של שעוה, כיון דכיבוי אסור
762גם ביום טוב).
763וכמבואר ברמ"א ס"ב (ולכן אסור
764לומר פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת, בבית הכנסת), ובשו"ע ס"ט (ליל
765פסח שחל להיות בשבת מותר לקרות ההגדה).
766וכן הוא כאן בפנים ס"ג (ולכן אסור
767לומר פיוטים בבית הכנסת בלילי יום טוב שחל להיות בשבת), וס"י (ליל פסח שחל
768להיות בשבת מותר לקרות ההגדה בספר לאור הנר).
769והיינו שכל איסור הקריאה לאור הנר הוא
770רק ביום טוב שחל בשבת (ובהגדה ששגורה בפיו לא אסרו), משא"כ ביום טוב אין
771איסור זה כלל.
772[844]
773דתניא כד, רע"א (כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן ביום טוב,
774חוץ משמן שריפה, לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב).
775ובגמרא שם כג, ב (גזרה שמא יטה ... ביום
776טוב לישתרי), ופרש"י (ביום טוב דליכא למיחש להטייה).
777ואין חוששים בכל זה שמא ימחוט, שאסור אף
778ביום טוב משום כיבוי.
779[845]
780קכב, א ד"ה משתמש (ולא גזרינן שמא ידליק ... בכל הני דהכא אינן קלין לעשות כל
781כך, ואין אדם להוט אחריהן).
782[846]
783סי' רמז (ואם תאמר מאי שנא ממשקין שזבו מאיליהן דאסורין ... משום גזרה שמא יסחוט
784ושמא יתלוש ... יש לומר סחיטת פירות ותלישתן דבר קל הוא לעשות, ואי שרית הוא למיכל
785עביד להו ולא מידכר ... עכו"ם שבשל לעצמו בשר או בצים או דגים, מותר ישראל
786לאכול מהן, דאין זה דבר קל לעשות).
787[847]
788ג, א ד"ה גזירה (יש לומר דלקמן מיירי בדבר דבעי מרא וחצינא, כגון לפת וצנון,
789דלא שייך שמא יעלה ויתלוש דאדכורי מדכר, הואיל ואין יכול בקל לתולשו).
790[848]
791כאן ס"ק ב (קשה לי על טעם ב"י, דאם כן גם בשל שמן היה לגמרא ליתן טעם זה,
792ולא צריך לשמא יטה ... ולטעם ב"י אסור. ותו נראה לי דשל שעוה ... כיבוי זה אינו
793צריך לגופו).
794היינו שכל הטעם של "אינו צריך
795לגופו" הוא "ותו נראה לי". משא"כ "תחלת קושיתו על
796הב"י" שאין לגזור כלל שמא ימחוט, לא בשבת ולא ביום טוב, הוא מטעם
797ש"לא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו".
798[849]
799ביצה לב, ב (מוחטין את הפתילה ביום טוב ... לעדויי חושכא), ופרש"י (להסיר פחם
800המחשיך אורה). וברמב"ם הל' יום טוב פ"ד ה"ב (ואינו חותך את ראש
801הפתילה בכלי. אבל נופץ את ראשה בידו). ובמ"מ שם (וסובר רבינו שכשם שאין
802חותכין אותה בכלי, כך אינו חותך פיה בכלי, וכשאמרו מוחטין דוקא ביד). והטעם לזה
803פירש הרא"ש ביצה פ"דס"ז (ואפשר דחשיב ליה תיקון כלי שהוא מתקן
804הפתילה).
805[850]
806ים של שלמה ביצה פ"ד סי' יב (והאידנא העולם נזהרים למחוט ביום טוב כל עיקר,
807ואין להקל בפניהם, שמא יבאו למחוט בכלי, שהיא ספק אב מלאכה). הובא בט"ז סי'
808תקיד ס"ק יב, ובמ"א שם ס"ק כ.
809ואף דלא קיי"ל כן, אלא שכל האיסור
810במוחט הוא רק משום מכבה, כדלקמן שם סכ"ג
811(אסור להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק בין ביד בין בכלי, מפני שהוא מכבה הפחם
812בידים).
813מכל מקום יש להוכיח מכאן, שעכ"פ
814לשיטת הרמב"ם הנ"ל, לא אסרו לקרות לאור הנר ביום טוב שמא ימחוט בכלי.
815[851] ומכל שכן, לפי מה
816דקיי"ל שאסור למחוט בין ביד ובין בכלי משום מכבה, שלא גזרו על הקריאה שמא
817ימחוט אפילו שלא בכלי.
818[852] לא ביום טוב ולא בשבת.
819[853]
820שהם דעת היש מתירים בפנים כאן ס"א (בנר של שעוה או של חלב הכרוך סביב הפתילה,
821שאין דרך להטותו ... יש מתירים), ושם נסמן (הערה 750).
822והיינו מטעם שאין לגזור כלל שמא ימחוט
823ראש הפתילה.
824[854] תוכן המשך הדברים בקונטרס
825אחרון זה:
826בפנים ס"י התיר לקרות ההגדה לאור
827הנר "לפי שאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו קצת, ואינו צריך לעיין
828בספר אלא לפרקים". ומשמע שלא התיר לקרוא אלא ראשי פרקים של ההגדה.
829ואחר
830כך מוסיף במוסגר "ואף כשקורא כולה בספר מותר, כיון שאינו צריך לזה".
831ומבאר כאן שהן שתי דעות במשמעות
832הפוסקים.
833לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תרסז.
834[855]
835סי' סד (אם האחד קורא והאחר מעיין בו ושומע, לאפוקי ביחיד בינו לבין עצמו דלא
836יקרא. ועוד דקריאת הגדה בספר הוי כעין ראשי פרקים דאין עם הארץ בעולם שלא תהא קצת
837שגורה בפיו, ובעיונו קצת בספר קורא פעם בספר ופעם חוץ לספר). משמע שכשם שההיתר
838הראשון הוא לקרוא את כל ההגדה, כך גם ההיתר השני הוא לקרוא את כל ההגדה.
839[856]
840ד"ה וכתוב בשבלי הלקט.
841[857]
842המבואר לעיל בפנים ס"ד (משבלי הלקט שם).
843[858] שהמנהג הוא שגם מי שאינו
844בקי בכל ההגדה בעל פה קורא את ההגדה לאור הנר.
845[859]
846ס"ק ג
847(ודבריו נראים וכן המנהג כדבריו). היינו
848שהמנהג הוא כדברי השבלי הלקט, וכשם שנתבאר לעיל משמעות דברי השבלי הלקט שמטעם זה
849מותר לקרות כל ההגדה, מובן מדברי הדרכי משה, שכן הוא גם המנהג.
850[860]
851ס"ק ח (מטעם זה יש להתיר למשכים בשבת לבית הכנסת ומתפלל לאור הנר הדולק שם
852מבעוד יום, לפי שהתפלה ושאר דברים שהוא אומר ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח.
853אבל ללמוד שם אסור, כיון שצריך לעיין היטב).
854[861]
855סי' ריט (ואם בעיוני ראש כל פרשה ופרשה יודע לגמור כולה בחוץ, טוב הדבר).
856[862]
857פ"ה אות ס (מותר לעיין ראשי דבריהם בספר ויגמור מבחוץ, עד כאן ספר התרומה).
858[863]
859רמז רלה (וכן הדין בליל א' של פסח שחל להיות בשבת אסור לומר ההגדה ביחיד ... ואם
860בעיון ראש כל הפרשה ופרשה יודע לגמור כולה בחוץ, טוב הדבר).
861[864] ד"ה והרב יכול,
862ובשו"ע ס"י (שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד, אית ליה היכירא ולא אתי להטויי).
863וכן הוא בפנים ס"י (שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד, יש לו היכר בזה, ולא יבא לשכוח
864ולהטות). משמע מכך שאינו יכול לקרוא את כל ההגדה בפנים.
865וראה כנישתא דבי רב, עיונים וביאורים
866ס"ק טו.
867[865] ולכן הכניסו בפנים בין
868חצאי עיגול, כדלעיל (הערה 787).