Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארחצ דין נר הבדלה
ובו כ"א סעיפים
תקנת הברכה על אור הנר
א צריך
ובו כ"א סעיפים
תקנת הברכה על אור הנר
א צריך
בלברך בורא מאורי האש בכל מוצאי
גשבת על אור הנר, אם יש לו. אבל אם אין לו אור במוצאי שבת, אין צריך לחזר אחריו
דכדרך שצריך לחזר אחר שאר מצות.
הלפי שלא
ותקנו ברכה זו אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת, שנטל אדם
זהראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור. ואף שאין
חמברכים על שאר כל הדברים בשעה שנבראו, מכל מקום האור, כיון שנאסר בשבת והותר
טבמוצאי שבת, הרי זה כאלו נברא עתה מחדש, ומברכים עליו בשעת בריאתו:
יב במה דברים אמורים שאינו צריך לחזר אחריו, במוצאי שבתות.
יאאבל במוצאי יום הכיפורים, אפילו כשחל בחול, יש אומרים שצריך לחזר
יבאחר ברכת האור, לפי שהיא כברכת הבדלה, שמברך להקב"ה שהבדיל לנו זה היום משאר יום
יגטוב
ידשנאסר בו להבעיר אור עד עתה בלילה:
טוג מי שאין לו כוס להבדיל, צריך לברך על האור מיד שרואה
טז(עיין סי' תקנ"[ו]).
יזוכן על הבשמים אם יש לו:
יחברכה על האבוקה
ד מצוה מן המובחר לברך על אבוקה, שיש בה
ד מצוה מן המובחר לברך על אבוקה, שיש בה
יטעצים הרבה ומאורות הרבה, שהרי
כמברכים בורא מאורי האש לשון ריבוי מאורות.
כאומכל מקום
כבאף כשמברך על הנר יברך בורא מאורי האש, שהרבה גוונין יש באור, שלהבת אדומה לבנה
כגוירקרקת.
כדונר של
כהשמן שיש בה פתילות הרבה דולקות הרי זו אבוקה.
כוואף אם אין
כזשם אלא ב' עצים דולקים יחד,
כחוכן ב' פתילות בנר אחד
כט(אם אינן בשתי פיות הנר, אלא בפה
לאחד) הרי זו אבוקה.
לאוכן אם (ב'
לבנרות של שמן או של שעוה וחלב מקורבים זה לזה עד שאורותיהם מדובקים יחד הרי זו
לגאבוקה, שהרי יש כאן ריבוי מאורות ביחד.
לדאבל אם אין אורותיהם מדובקים יחד, הרי כל נר נחשב בפני עצמו, אע"פ שהם
להמקורבים זה לזה, אלא אם כן) קלע ב' נרות של שעוה זה על גבי זה ועשאן נר אחד (שאז)
לודינם כאבוקה (אף אם אין
לזאורותיהם מדובקים יחד כיון שעשאן כעין גוף אחד אין כל אחד נחשב בפני עצמו).
לחוטוב ליזהר
לטשלא ליקח להבדלה אבוקה מעצים שריחן רע (שקורין קי"ן), אם אפשר
מבענין אחר, שהרי
מאבמוצאי שבת אנו צריכים להשיב נפש בריח טוב.
מבויש נוהגין
מגמטעם הידוע להם להבדיל על אבוקה מנרות של שעוה, ולא משאר
מדנרות, ולא מעצים:
מהה אם אין לו אבוקה, עכ"פ יש לו למצוה מן המובחר
מולהדליק נר אחד להבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית (אם אי אפשר
מזלקרבם כל כך זה אצל זה עד שיהיו אורותיהם מדובקים יחד):
מחשיאותו לאורו
ו אין מברכים על האור, אע"פ שרואהו, עד שיהיה
ו אין מברכים על האור, אע"פ שרואהו, עד שיהיה
מטסמוך לו כל כך שיכול ליהנות ממנו כל כך להשתמש לאורו, עד שיוכל
נלהכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.
נאונוהגין
נבלהסתכל בצפרנים לראות שיוכל להנות לאורו, ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין
נגצפורן לבשר. ועוד
נדשהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם.
נהויש לראות
נובצפרני יד ימין, ויאחוז הכוס בשמאלו, כמו שנתבאר
נזבסי' רצ"ו.
נחונוהגין
נטלהסתכל בכפות הידים, שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו.
סויש לכפוף
סאהד' אצבעות על האגודל לתוך כף היד, שאז רואה הצפרנים עם הכף בבת אחת, ואינו רואה
סבאז פני (הצפרנים) [האצבעות] שבפנים אלא אחוריהם ששם הצפרנים.
סגויש נוהגין
סדלפשוט אחר כך הד' אצבעות ולראות מאחוריהם על הצפרנים:
סהאור ששבת ממלאכת עבירה
ז אין
ז אין
סומברכים על האור שלא שבת בשבת ממלאכת עבירה, כגון נר שהודלק בשבת אין מברכים עליו
סזבמוצאי שבת, הואיל ונעשה מלאכת הבערה בשבת באור זה בעבירה.
סחואפילו
סטהדליקו נכרי לצורך עצמו, כיון שאם
עהיה ישראל מדליקו היה עובר עליו הרי זו מלאכת עבירה.
עאואם עבר
עבובירך עליו, צריך לחזור לברך על אור ששבת, אם יש לו.
עגאבל אם
עדהדליקו נכרי לצורך חולה שאין בו סכנה, או אפילו
עהישראל לצורך חיה או שאר חולה שיש בו סכנה,
עואין זו מלאכת עבירה ומברכים עליה במוצאי שבת.
עזוכן עששית
עחשהיתה דולקת והולכת מערב שבת עד מוצאי שבת, מברכים עליה במוצאי שבת, שאין זו
עטמלאכת עבירה מה שדלקה בשבת, הואיל והודלקה בהיתר מערב שבת:
פח אין מברכים על אור של עבודה זרה, שאסור ליהנות מתשמישי עבודה
פאזרה, ואף הנר הדולק לפניה אסור ליהנות לאורו.
פבואע"פ
פגשהברכה היא על השלהבת,
פדושלהבת אין בה ממש, ואין איסור עבודה זרה חל עליה בפני עצמה. מכל מקום
פהכל זמן שהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה זרה אסור ליהנות ממנה, מחמת איסור הגחלת שהיא
פוקשורה בה.
פזולכן אין
פחמברכים עליה אף אם שבתה בשבת, כגון שהודלקה במוצאי שבת, לפי שאין
פטמברכים אלא על אור שיוכל ליהנות ממנו כמו שנתבאר.
צואם עבר
צאובירך, צריך לברך על אור אחר, אם יש לו.
צבאבל אם
צגישראל הדליק נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו, שמותר ליהנות ממנו אע"פ
צדשהודלק משלהבת של עבודה זרה, שהשלהבת אין בו ממש.
צה(אבל נכרי
צושהדליק מנר של עבודה זרה, אין מברכין עליו משום גזירה כמו שיתבאר):
צזט לא אסרו לברך על אור שלא שבת ממלאכת עבירה, דהיינו
צחנר שהודלק בשבת, אלא על אותו נר עצמו. אבל אם הדליק ישראל ממנו נר אחר במוצאי שבת,
צטמברכים עליו, שאף שיש בנר זה אור מהנר הראשון שלא שבת, מכל מקום יש בו תוספת של
קהיתר, דהיינו מה שהאור מתוסף מאליו בהדלקת השני במוצאי שבת, שהוא זמן היתר, והרי
קאהוא מברך על התוספת של היתר.
קבאבל אותו נר
קגעצמו שהודלק בשבת אין מברכין עליו במוצאי שבת, אפילו לאחר זמן מרובה שכבר ניתוסף
קדבו הרבה אור בזמן היתר, משום גזירה שמא יבאו לברך על עמוד ראשון של האור שלא שבת,
קהדהיינו ביציאת השבת מיד, שעדיין לא ניתוסף כלום על עמוד הראשון שדלק ברגע שלפני
קויציאת השבת.
קזאבל בנר
קחשהדליק ממנו ישראל במוצאי שבת, אפילו הדליקו במוצאי שבת מיד, אין לגזור אם נתיר
קטלברך עליו שמא יטעו לברך על נר הראשון שלא שבת, לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת
קיעל ידי ישראל אלא על ידי נכרי, ומפני שנתיר לברך על נר שהדליק ישראל, לא יטעו לברך
קיאעל נר שהדליק נכרי,
קיבשישראל בנכרי אינו מתחלף.
קיגאבל נכרי
קידשהדליק נר במוצאי שבת, אין מברכים עליו, אלא אם כן הדליקו
קיהמישראל, אבל אם הדליקו מנכרי אחר אין מברכים עליו,
קיוגזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת, ויברכו עליו במוצאי שבת מיד קודם
קיזשיתוסף האור של היתר.
קיחאבל כשאור
קיטזה של נכרי שמברך עליו בא מישראל,
קכאע"פ שגם הישראל הדליק מנכרי,
קכאכל שיד הישראל באמצע אין לגזור משום עמוד הראשון של נר שהודלק בשבת. וכל שכן אם יד
קכבישראל בתחלתו, שהישראל הוא שהוציא האור מעצים ואבנים במוצאי שבת, או שהדליקו מאור
קכגהדולק מערב שבת, או מגחלים שהובערו מערב שבת, שמברכים על נר שהדליק הנכרי ממנו:
קכדי ואם נכרי הוציא אור במוצאי שבת מעצים ואבנים, או
קכהמאור וגחלים שמערב שבת, או מאור שהודלק בשבת בהיתר, אין מברכים על אורות אלו בעצמן.
קכואבל אם הדליק הנכרי מהם נר אחר מברכים עליו.
קכז(ויש אומרים
קכחבהיפך, שעל נר זה
קכטאין מברכים עליו, שגזרו על כל נר שהדליק נכרי במוצאי שבת שלא מישראל משום נר
קלשהדליקו בשבת, אבל על אותו אור עצמו שהוציא הנכרי במוצאי שבת מעצים ואבנים או
קלאמגחלים, לא גזרו עליו כלל.
קלבויש לחוש
קלגלדברי שניהם שידליק ישראל נר מאור זה או מנר זה ויברך עליו לדברי הכל):
קלדיא אם עבר ובירך על נר שהדליק נכרי מנכרי, אין צריך
קלהלחזור ולברך, כיון שאין אסור אלא משום גזרה. והוא הדין
קלובנר שהודלק בשבת, אם בירך עליו במוצאי שבת לאחר שניתוסף בו אור של היתר, שאין
קלזאיסורו אלא משום גזירה:
קלחיב נכרים שהדליקו נר לפניהם, אף על פי שהדליקוהו מישראל,
קלטאין מברכים עליו, שסתם (א) מסיבת נכרים לעבודה זרה, והרי זה כנר של עבודה
קמזרה:
קמאיג היה הולך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב אנשי הכרך נכרים
קמבאינו מברך עליו, שמן הסתם
קמגהוא אור של נכרי שלא הדליק מישראל.
קמדואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה מברך עליו,
קמהאם הוא יכול ליהנות כאן לאורו
קמולהכיר בין מטבע למטבע:
קמזיד אור שהוציאוהו במוצאי שבת מעצים ואבנים, אע"פ
קמחשלא שבת בשבת, שנברא עתה מחדש, מברכים עליו, שהרי אין
קמטמברכים על האור אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת מאבנים שהקישן אדם הראשון זו בזו.
קנאבל במוצאי
קנאיום הכיפורים אין מברכין אלא על האור ששבת ממש, ולא אפילו על נר שהדליק ישראל
קנבמנכרי, כמו שיתבאר בסי' תרכ"ד:
קנגנרות להאיר
טו גחלים הבוערות כל כך שאלו מכניס קיסם ביניהן הוא
טו גחלים הבוערות כל כך שאלו מכניס קיסם ביניהן הוא
קנדנדלק, מברכים עליהם.
קנהוהוא
קנושעשויין כדי להאיר, אבל אם
קנזעשויין כדי להתחמם כנגדן, אין מברכין עליהם, שאפילו על
קנחהנר אין מברכין אם אינו עשוי להאיר כמו שיתבאר:
קנטטז אור של כבשן, בתחלת שריפת הלבנים אין מברכים עליו,
קסשאז אינו עשוי להאיר. אבל אחר שנשרפה אז עשוי להאיר ומברכים עליו:
קסאיז נר של בית הכנסת בימיהם היו מברכים עליו לפעמים, אם
קסבהיה אדם חשוב מתארח אצלם בבית הכנסת, שאז הנר נעשה להאיר לו, או אם שמש הכנסת אוכל
קסגבחדר הסמוך לבית הכנסת שחלונותיו פתוחים לבית הכנסת, שנעשה הנר להאיר לו, אם אין
קסדהלבנה מאירה לו שמה. אבל אם לא היה שם אדם חשוב ולא שמש האוכל שם, ויש נר דולק שם,
קסהלא היו מברכין עליו, שלא נעשה להאיר אלא לכבוד שכינה.
קסולפיכך עכשיו
קסזשאין לנו אורחים בבית הכנסת, ולא שמש
קסחהאוכל שם,
קסטאין מברכים על נר שבבית הכנסת (ועוד שעכשיו דרכנו להדליק בבית הכנסת אפילו ביום בשביל כבוד
קעשכינה, ולפיכך אף אם מדליקים בלילה גם בשביל להאיר אין מברכים עליו, הואיל ואף
קעאביום היו מדליקים אותו). (אבל אם מרבים נרות בלילה יותר מביום בשביל להאיר מברכים
קעבעליהם):
קעגיח אין מברכים על נר של מת כשמוציאים אותו לקבורה
קעדבמוצאי שבת, אם הוא מת חשוב, שאילו היו מקברים אותו ביום היו גם כן מוציאים נר
קעהלפניו לכבודו, שנמצא נר זה שמוציאים לפניו במוצאי שבת אינו עשוי בשביל להאיר בלבד,
קעוכיון שאף ביום היו מוציאים לפניו. אבל מת שאינו חשוב כל כך להוציא לפניו נר כשהיו
קעזמקברים אותו ביום, מברכים על הנר שהוציא לפניו בלילה, שהוא עשוי בשביל להאיר בלבד:
קעחיט סומא לא יברך על הנר במוצאי שבת, שהרי אין מברכין על
קעטהנר אפילו כשרואה אותו, אלא כשיוכל ליהנות מאורו כל כך עד שיוכל להכיר בין מטבע
קפלמטבע, אלא יבדיל
קפאבלא ברכת הנר:
קפבכ היו יושבים בבית הכנסת במוצאי שבת והביאו להם אור,
קפגלא יברכו עליו כל אחד ואחד בפני עצמו, אלא אחד מברך וכולם שומעים ויוצאים ידי
קפדחובתן. ואע"פ
קפהשאם היה כל אחד מברך בפני עצמו לא היו מבטלים כל כך מלימודם, כמו עכשיו שצריכים
קפולבטל עד שישתקו כולם וישמעו, מכל מקום
קפזעכשיו יש הידור יותר, כי ברוב עם הדרת מלך:
קפחכא היה נר טמון בחיקו, אע"פ
קפטשהוא בידו, אינו מברך עליו, כיון שהוא טמון ואינו יכול לראותו ולהכיר בין מטבע
קצלמטבע לאורו אם לא יוציאנו מחיקו.
קצאואפילו נר
קצבשיכול להכיר בין מטבע למטבע לאורו, אלא שאינו יכול לראות את השלהבת, כגון שהנר
קצגעומד בקרן זוית והוא עומד מן הצד קצת,
קצדבענין שאינו רואה השלהבת, אע"פ שיכול להשתמש לאורה, לא יברך עד שיוכל לראות
קצההשלהבת.
קצוואם הנר הוא
קצזבעששית, שיכול לראות השלהבת מתוך דופני העששית, יכול לברך עליו (ויש חולקים):
קצחקונטרס אחרון
**(א) מסיבת כו'.
**(א) מסיבת כו'.
קצטהט"ז
רשלא הסכים לזה להלכה, היינו בישראל שהדליק מנכרי, דאתוספת דהתירא קמברך. אבל באמת
ראבמגיד משנה מיירי בנכרי שהדליק, שאחר
רבהדלקתו נאסר במסיבתם משום עבודת אלילים עיי"ש.
רגאבל צ"ע מסוף פרק כל כתבי,
רדונתבאר בסי' רע"ו,
רהדמשמע דכל שכן אם כל המסיבה גוים שרי, וצ"ע לישב שלא בדוחק.
רוועיין בב"י בשם
רזהרא"ש דביצה, דכתב
רחהטעם לאסור לברך משום גחלת, אע"פ שמברך אשלהבת כו'. ואם כן יש לומר דווקא
רטלברך אסור, דומיא דכתב הרשב"א גבי
ריפלפלין שמשימין בקנקנים כו', אבל להשתמש, שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת,
ריאשרי
ריב(וז"ש הרא"ש ואע"ג דשריא).
ריגולא דמי למ"ש הטור בסי' תרע"ז, דדמי
רידלשלהבת של הקדש:
ריה[2310] עיקרי ההלכות שנתבארו
ריובסימן זה:
ריז(א)
ריחתקנת הברכה על אור הנר (ס"א-ג).
ריט(ב)
רכברכה על האבוקה (ס"ד-ה).
רכא(ג)
רכבשיאותו לאורו (ס"ו).
רכג(ד)
רכדאור ששבת ממלאכת עבירה (ס"ז-יד).
רכה(ה)
רכונרות להאיר (סט"ו-כא).
רכז[2311] משנה ברכות נא, ב בית שמאי אומרים שברא
רכחמאור האש, ובית הלל אומרים בורא מאורי האש), וכבית הלל. טור ושו"ע ס"א (מברך
רכטעל הנר בורא מאורי האש).
רל[2312] ברכות נג, ב (אין מחזרין על האור כדרך
רלאשמחזרים על המצות), ורש"י (אם אין לו אור אין צריך לחזר אחריו). טור
רלבושו"ע שם (אם יש לו, ואינו צריך לחזר אחריו).
רלגוכן הוא לעיל סי' רצז ס"ט (אינו צריך לחזר אחר
רלדהאור לברך עליו במוצאי שבת, כדרך שצריך לחזר אחר כל המצות שהן חובה, כמו שיתבאר
רלהבסי' רח"צ).
רלו[2313] רא"ש ברכות פ"ח סוף ס"ג
רלז(שברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במוצאי שבת). ט"ז ס"ק א (שאין מברכין אלא
רלחלזכר שנברא האור במוצאי שבת).
רלט[2314] פסחים נד, א (במוצאי שבת נתן
רמהקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו,
רמאויצא מהן אור).
רמבוכן הוא לקמן סי"ד (אין מברכים על האור
רמגאלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת, מאבנים שהקישן אדם הראשון זו בזו). סי' תרכד ס"ה (לפי שתחלת ברייתו
רמדבמוצאי שבת היתה על דרך זה, שנטל אדם הראשון שני אבנים והקישן זה בזה ויצא אור,
רמהובירך עליו בורא מאורי האש, לכן מברכין במוצאי שבת).
רמו[2315] שו"ת הרשב"א ח"א סי'
רמזקנט (מה ראו חכמים לברך על האור במוצאי שבת מטעם שהיה מתחלת ברייתו, יותר משאר
רמחבריאות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני ... לפי שנאסר בשבת, וכל מוצאי שבת חזר
רמטלהתירו, וכאלו נתחדש עתה). מ"א סק"א (והא דלא מברכין על שאר דברים
רנכשנבראו, דשאני נר דנאסר בשבת, והוי כאלו נתחדש עתה (רשב"א סימן קנ"ט)).
רנאוכן הוא לקמן סי' תצא ס"א (שאין מברכין על הנר אלא במוצאי
רנבשבת ובמוצאי יום הכפורים, שנאסר אור כל היום ועכשיו חוזר להיתרו, כמו שנתבאר בסי'
רנגרח"צ).
רנד[2316] רשב"א ברכות שם ד"ה אמר ר"י
רנה(כתב הראב"ד ... והני מילי במוצאי שבת, אבל על אור ששבת ביום הכיפורים, איכא
רנולמימר דמהדר, לפי שאינה כברכת [הנהנין, אלא כברכת] הבדלה, שמברך לבורא יתברך
רנזשהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים, שכל היום היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנו
רנחמותרין בו). הובא במגיד משנה פכ"ט הכ"ו. שו"ע שם (במוצאי יום
רנטהכיפורים יש אומרים שמחזר אחריו).
רס[2317] מ"א סק"ב (היינו להורות שיום זה קדוש משאר ימים
רסאטובים, שנאסר להבעיר אור).
רסבוהיינו שטעם זה מדגישים במוצאי יום הכיפורים דוקא (ולא במוצאי
רסגשבת).
רסדוראה חקרי הלכות ח"ג כט, א.
רסה[2318] שערי שמחה ח"א ע' טז
רסו(אמר מר רב האיי, כי לא מתרמי כוס, כשנראה אש ונזקק לאורו יברך בורא מאורי האש).
רסזטור (ואי לא מתרמי ליה כוס, כשיראה האש ונהנה לאורו מברך בורא מאורי האש). רמ"א
רסחס"א (מי שאין לו כוס להבדיל, כשרואה האש מברך עליו).
רסטוכן הוא לעיל סי' מז ס"ה (שברכת הבדלה אינה סמוכה לעולם לברכת הנר
רעוהבשמים, שאם רוצה מברך על הנר ובשמים בפני עצמם, ואחר כך מבדיל על הכוס בלא נר
רעאובשמים).
רעב[2319] בשו"ע שם (ליל תשעה
רעגבאב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש).
רעדוכן הוא לקמן סי' רצט ס"י (מי
רעהשמתענה ... יברך על הנר ובשמים בלא כוס).
רעו[2320] רמ"א שם (וכן הבשמים).
רעז[2321] רבא פסחים ח, א. קג, ב (אבוקה להבדלה,
רעחמצוה מן המובחר). טור ושו"ע ס"ב (מצוה מן המובחר לברך על אבוקה).
רעט[2322] מגיד משנה פכ"ט הכ"ו (ופירוש
רפאבוקה, כמו חבוקה, שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה). רמב"ן על התורה וישלח לב,
רפאכה (אבוקה בלשונם, בעבור היותה מעצים דקים חגורים וקשורים יחד).
רפב[2323] משנה ברכות נא, ב (בית הלל אומרים בורא
רפגמאורי האש). ר"ן פסחים כא, א ד"ה כי מטי (דאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר,
רפדמשום דמברכינן בורא מאורי האש בלשון רבוי, לפי שהרבה מאורות יש באור, כדאיתא
רפהבברכות, והיינו דעדיפא אבוקה מפני שניכרין בה). כל בו סי' מא (ואבוקה להדלקה מצוה
רפומן המובחר. והטעם אחרי שפסקו ז"ל שנוסח הברכה לומר בורא מאורי האש, שהוא לשון
רפזרבים, צריך להיות שם אבוקה שנראים בה מאורות הרבה). הובא באליה רבה ס"ק ה.
רפח[2324] ברייתא שם נב, ב (אמרו להם בית הלל
רפטלבית שמאי הרבה מאורות יש באור), ורש"י (שלהבת אדומה לבנה וירקרקת). הובא
רצבאליה רבה ס"ק א.
רצאובלקוטי טעמים ומנהגים (וראה גם תקוני זהר תיקון כא), ושם (נר
רצבאיהי ה', חמש גוונין נהירין בה, ואינון חיור סומק ירוק ואוכם ותכלת)
רצג[2325] סיכום סוגי הנרות,
רצדשנתבארו לפנינו:
רצה(א)
רצושתי פתילות בנר שמן, בפה אחת (אף שאין אורותיהם מדובקים יחד), הן אבוקה.
רצז(ב)
רצחשתי פתילות בנר שמן בשתי פיות, ואין אורותיהם מדובקים יחד, אינן אבוקה.
רצט(ג)
ששני נרות (שמן או שעוה) מקורבים, שאורותיהם מדובקים יחד, הם אבוקה.
שא(ד)
שבשני עצים שאורותיהם דולקים יחד, הם אבוקה.
שג(ה)
שדקלע ב' נרות שעוה, אף שאין אורותיהם מדובקים יחד, הם אבוקה.
שה[2326] אגודה פ' ערבי פסחים סי' עט (אבוקה
שולהבדלה, והוא הדין נר בשתי פתילות). רמ"א ס"ב (ונר שיש לו שתי פתילות,
שזמיקרי אבוקה).
שחומיירי בנר של שמן, כמבואר בט"ז סוף ס"ק ב (ונר שיש
שטלו ב' [פתילות], נראה דזה נר שדולק בו שמן, דסתם נר שבגמרא ופוסקים).
שי[2327] ב"ק קא, ב (איכא
שיאעצים דמשחן), ורש"י (שמאירין כנר אבוקה לנושאן בידו).
שיבוכדלעיל בסמוך (שיש בה עצים הרבה). וכדלקמן
שיגבסמוך (שלא ליקח להבדלה אבוקה מעצים שריחן רע), אבל סתם אבוקה מעצים, דהיינו
שידשמקרבים שני גפרורים בוערות זו לזו, שפיר דמי.
שיהוכן הוא לקמן סי' תלג סי"א (ושני
שיועצים אפילו הם דקים מאד דינם כאבוקה).
שיז[2328] גם כאן מיירי בנר של שמן,
שיחוהיינו שלא רק אם יש בה פתילות הרבה, אלא אפילו יש בה רק ב' פתילות הרי זו
שיטאבוקה.
שכוכן הוא לקמן סי' תלג ס"י (נר של שמן שדולקין בתוכו ב'
שכאפתילות דינו כאבוקה).
שכב[2329] כדאמרינן שבת כג, ב (נר שיש לה שני
שכגפיות עולה לב' בני אדם). שו"ע סי' תרעא ס"ג (נר שיש לו שתי פיות עולה לו
שכדבשביל שנים). ואם כן אין זו אבוקה.
שכה[2330] שמלה חדשה יו"ד סי' יא ס"ב (שתי נרות ... ששלהבתן
שכונוגע להדדי מקרי אבוקה). ובתבואות שור שם ס"ק ח (צריך שהפתילות במקום אור
שכזיהיו פרודות, והשלהבת נוגעין להדדי).
שכח[2331] מ"א סק"ד (ובנר של שעוה, אם
שכטשני הנרות קלועים יחד חשובים אבוקה, אבל כל אחד בפני עצמו לא חשיב אבוקה).
של[2332] ראה תהלה לדוד סק"ב. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע'
שלא205.
שלב[2333] ס' חסידים סי' תתנד (במוצאי שבת לא יקח
שלגעץ ששמו קי"ן בלשון אשכנז, להדליק ולברך עליו, מפני שריחו רע, ואז צריך ריח
שלדטוב להריח, כמו שכתוב בספר החשבונות). הובא במטה משה סי' תקז. של"ה מס' שבת
שלהנר מצוה (קלה, א ד"ה כתב הטור). מ"א ס"ק ג.
שלו[2334] פרי מגדים אשל אברהם סק"ג (ומכל
שלזמקום אם אין לו אור אחר יקח). ובמש"ז סק"ב (ואם לקח יראה דיצא דיעבד).
שלחוכן לענין בדיקת חמץ, נתבאר לקמן סי' תלג סי"א (ואפילו
שלטמין עץ שדולק יחידי שקורין (בלשון אשכנז קי"ן), אין לבדוק בו לכתחלה (אם יש
שמלו נר של שעוה), דכיון שריחו רע ... יש לחוש שעל ידי כן לא יבדוק היטב).
שמאוכן לענין נרות שבת, כדלעיל סי' רסד ס"ו (ומדליקין בכולם,
שמבחוץ מן העטרן, מפני שריחו רע).
שמג[2335] ס' חסידים שם (ואז צריך ריח טוב להריח).
שמדוכדלעיל סי' רצז ס"א.
שמהוראה רשימת היומן ע' תכז (לא נהגינן להריח מעשן נר הבדלה).
שמו[2336] מ"א סק"ג (משמע בכנפי יונה
שמזח"ב ס"ד דיש להבדיל על נר של שעוה. וכן מבואר בכונות האר"י).
שמחוכמבואר בכנפי יונה שם (כשהאדם מדליק האבוקה יכוין כי
שמטדונ"ג הוא שם ס"ג, ושעוה רוצה לומר ש"ע נהורין דאריך מאירין
שנלו"ה זו"ן).
שנאובשער הכוונות סדר השבת דרוש א ד"ה בענין ההבדלה ס, ב (גם
שנבהי' מדליק נר של שעוה ומברך עליו בורא מאורי האש). פרי עץ חיים שער השבת פכ"ד
שנג(ומורי ז"ל לא הי' מבדיל על הנר שבבית, כי אם על הנר של שעוה שהי' לו מיוחד
שנדלזה, והי' מברך בורא מאורי האש ... מהחברים, כשאדם מדליק האבוקה יכוין כי דונג
שנהגימטריא ס"ג, ושעוה ר"ל ש"ע ו"ה).
שנו[2337] ארחות חיים הל' הבדלה סי' יז (וכתוב
שנזבתוספות דאי אין לו אבוקה, צריך להדליק נר אחד לצורך הבדלה, לבד מהנר המיוחד להאיר
שנחבבית, וכן המנהג). שו"ע ס"ב (ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה, צריך
שנטלהדליק נר אחר לצורך הבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית).
שסוראה לקוטי טעמים ומנהגים, והערות רסט-ע (מנהג בית הרב: בהבדלת
שסאמוצש"ק שחל ביום טוב אין מקרבין הנרות ואין מאחדין השלהבת שלהם, וכן אין
שסבמביטים בצפרנים. ורק, בעת ברכת בורא מאורי האש, מסתכל בנרות כמו שהם כל אחד בפני
שסגעצמו).
שסד[2338] משנה ברכות נא, ב (ואין מברכין על הנר
שסהעד שיאותו לאורו). כרבא שם נג, ב (רבא אמר יאותו ממש), לפרש"י שם (עומד בסמוך),
שסווהשגות הראב"ד להמאור שם לט, ב (ופסק כרבא דאמר יאותו ממש ... דבעינן בקרוב,
שסזשיוכל להשתמש). שו"ע ס"ד (אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו
שסחשיהיה סמוך לו).
שסט[2339] ברכות שם (חזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של
שעטבריא למלוזמא של צפורי). רמב"ם פכ"ט הכ"ה (כדי
שעאשיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת). שו"ע שם (בכדי שיוכל להכיר בין
שעבמטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת).
שעג[2340] פרקי דר' אליעזר פ"כ (פושט את
שעדידיו לאור האש, ומסתכל בצפורניו שהן לבנות מן הגוף, ואמר ברוך אתה ה' בורא מאורי
שעההאש). הובא בסדר רב עמרם גאון. הגהות מיימוניות פכ"ט אות כ (ולפיכך נהגו
שעולהסתכל בצפרנים, כן איתא בתשובת הגאונים ובמדרש שוחר טוב בפסוק כל עצמותי תאמרנה,
שעזאמר דוד וכו' עד צפרניים, לעשות בהם פריעה, ולהסתכל בהם אור להבדלה). רא"ש
שעחברכות פ"ח ס"ג (לכך נהגו להסתכל בצפרנים בשעה שמברכין על הנר, להראות
שעטשיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע, כמו שמכיר בין צפורן לבשר). טור ושו"ע
שפס"ג (נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים). לבוש ס"ג (לראות בהן שיוכל
שפאלהנות מהם שיכיר בין ציפורן לבשר, והיינו כמו בין מטבע למטבע).
שפב[2341] רי"ץ גיאת בשערי שמחה הל' הבדלה ע'
שפגטז (ואמר מר רב האיי ... מנהג אצלינו להביט בצפרנים, ואומרים מפני שהן פרות). הובא
שפדבטור וט"ז ס"ק ב.
שפה[2342] זח"ב רח, א (בעינן לאכפיא ד'
שפואצבעאן דידא דימינא, ולאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכא). דרכי משה ס"ק
שפזב (הזוהר פרשת ויקהל ... דיש להסתכל ביד ימין). רמ"א ס"ג (ויש לראות
שפחבצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל).
שפטאבל בפסקי הסדור (ואחר יביט בצפרנים), ושם נסמן (הערה 40). ושם נתבאר מנהגינו בזה.
שצ[2343] סעיף טז (שיוכל להסתכל בצפורני
שצאימינו, כמו שיתבאר בסי' רח"צ).
שצב[2344] רי"ץ גיאת שם (ואמר מר רב האיי
שצג... ונהגו ראשונים להביט בשרטוטי כפים ... ושמענו מן הזקנים שאומרים שיש בשרטוטי
שצדפסת היד סימן להתברך בו). הובא בטור. לבוש ס"ג (ויש אומרים שעושין כן מפני
שצהשהוא סימן לברכה, שאומרים שיש בשרטוטי פסת היד סימן להתברך בו).
שצו[2345] זח"ב רח, א (בעינן
שצזלאכפיא ד' אצבעאן דידא דימינא, ולאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכא). וכיון
שצחשהאור הוא רק על ד' אצבעות, מובן שהאגודל מכוסה בד' האצבעות.
שצטפרי עץ חיים שער השבת
תפכ"ד (וענין ראיית הצפרניים היה מורי ז"ל כופף ראשי האצבעות לתוך כף
תאהיד, והיו נכפפים כנגד פניו של אדם. גם בזהר פ' ויקהל כתב לאכפייא ד' אצבעין, חוץ
תבמן האגודל, לקבל שרגא, פירושו הוא להחזיר אחורי האצבעות מקום של צפרניים נגד הנר,
תגנמצא כי כפיית האצבעות על גבי האגודל). וכן הוא בשער הכונות ס, ב.
תדדרכי משה ס"ק ב (לכפוף האצבעות ולראות
תהבצפרנים, ולא לפשוט האצבעות ולראות פני האצבעות, רק אחורי אצבעות במקום הצפרנים).
תוהובאו במ"א ס"ק ה.
תזוכן הוא בפסקי הסידור (בברכת בורא מאורי האש יביט בד' צפרניו,
תחוהמה יהיו כפוים על האגודל, ולא יראה האגודל).
תטוראה כעין זה לעיל סי' צה ס"ד (נוהגים קצת מטעם הידוע להם
תילכוף האגודל בתוך פיסת היד).
תיא[2346]
תיבמ"א שם (ונראה לי דמשום הכי נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ"ש
תיגרמ"א, ואחר כך פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם). היינו לצאת גם
תידדעה הנזכרת בשער הכונות שם (הנוהגים להסתכל באחורי האצבעות בהיותם פשוטים בלתי כפופים).
תיה[2347] סיכום תוכן ההלכה של אור
תיוששבת ממלאכה שמותר לברך עליו, שנתבארו לפנינו ס"ז-יד:
תיז(א)
תיחנר שהדליקו ישראל בעבירה בשבת, אין מברכים עליו (ס"ז).
תיט(ב)
תכנר שהדליקו נכרי בשבת לצורך עצמו, אין מברכים עליו (ס"ז).
תכא(ג)
תכבנר שהדליקו לעבודה זרה, אין מברכים עליו (ס"ח).
תכג(ד)
תכדנר שהדליקו נכרים לפניהם, סתם מסיבת נכרים לעבודה זרה (סי"ב).
תכה(ה)
תכונר שהדליקו ישראל במוצאי שבת מעצים ואבנים, מברכים עליו (סי"ד).
תכז(ו)
תכחנר שהדליקו ישראל במוצאי שבת מנר שהודלק בשבת, מברכים עליו (ס"ט).
תכט(ז)
תלנר שהדליקו ישראל בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה, מברכים עליו (ס"ז).
תלא(ח)
תלבנר שהדליקו נכרי בשבת לצורך חולה שאין בו סכנה, מברכים עליו (ס"ז).
תלג(ט)
תלדנר הדולק מערב שבת, מברכים עליו (ס"ז).
תלה(י)
תלונר שהדליקו נכרי במוצאי שבת, יתבאר לקמן (הערה 2372).
תלז[2348] ברייתא ברכות נב, ב (אור ששבת מברכין
תלחעליו, ושלא שבת אין מברכין עליו). וגמרא שם נג, א (מאי שבת, ששבת מחמת מלאכת עבירה).
תלטטור ושו"ע ס"ה (אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה).
תמ[2349] משנה נא, ב (אין מברכין ...
תמאעל הנר ... של עכו"ם). גמרא נב, ב (משום דלא שבת).
תמבוהוא לפי גירסת הרי"ף בגמרא (נר של
תמגנכרים משום דלא שבת), דהיינו שכן היא גם מסקנת הגמרא שם.
תמדולפי גירסתינו במסקנת הגמרא שם (מה טעם
תמהאין מברכין אל על הנר ... מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה), למדים הלכה
תמוזאת מברייתא נג, א (נכרי שהדליק ... מנכרי אין מברכין עליו ... גזרה משום נכרי).
תמזשהיא ההלכה דלקמן ס"ט (נכרי שהדליק נר במוצאי שבת ... מנכרי אחר אין מברכים
תמחעליו, גזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת, ויברכו עליו במוצאי שבת).
תמטוכמבואר במ"מ פכ"ט הכ"ה (ודע שאם הדליק נכרי נר בשבת אין מברכין
תנעליו במוצאי שבת ... ולא הוצרך רבינו לבאר זה, מפני שכבר ביאר שאין מברכין על נר של
תנאנכרי, ואפילו נכרי מנכרי).
תנבטור (הלכך אין מברכין על אור של גוים).
תנג[2350] עולת שבת סק"ב (פירוש אפילו לצורך
תנדעצמו).
תנהולענין ההשתמשות בשבת מנר שהדליקו הנכרי
תנולעצמו, ראה
תנזלעיל סי' רעו סי"ג.
תנחוראה הערות וביאורים תשפה ע' 84.
תנט[2351] ב"י ד"ה ואין מברכין.
תסשו"ע שם (כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר, לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי).
תסא[2352] מ"א סק"ו (ואפילו בדיעבד לא
תסביצא).
תסגוראה לקמן סי"א, דהיינו דוקא אם בירך עליו מיד בצאת השבת.
תסד[2353] כדלעיל ס"א (אם יש
תסהלו. אבל אם אין לו אור במוצאי שבת, אין צריך לחזר אחריו כדרך שצריך לחזר אחר שאר
תסומצות).
תסז[2354] מ"א סק"ז (אם אין בהם סכנה
תסחדוקא על ידי עכו"ם, ואם יש בו סכנה אפילו על ידי ישראל).
תסטוכדלקמן סי' שז סי"ב (חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו
תעסכנה ... הרי צרכיו נעשין על ידי נכרי, אפילו במלאכות גמורות של תורה, כגון לאפות
תעאלו או לבשל לו אם צריך לכך).
תעב[2355] כדלקמן שם ס"ב (מי
תעגשיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבת).
תעד[2356] ברייתא נג, א (אור של חיה ושל חולה
תעהמברכין עליו). טור ושו"ע שם (לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה, שכיון שלא הודלק
תעולעבירה מברכין עליו).
תעזוכן הוא לקמן סי' תרכד ס"ז (אפילו אור שהודלק ביום כיפור
תעחעצמו, אם הודלק בהיתר, כגון לחולה, יכולים לברך עליו במוצאי יום הכיפורים, כמו
תעטשמברכין עליו במוצאי שבת כמ"ש בסי' רח"צ).
תפ[2357] ברייתא שם (עששית שהיתה דולקת והולכת
תפאכל היום כולו, למוצאי שבת מברכין עליה).
תפב[2358] רש"י שם (שהיתה דולקת והולכת מערב
תפגשבת ובבית ישראל, למוצאי שבת מברכין, לפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת).
תפדוהיינו שבמוצאי שבת יכול לברך הן על אור
תפהשהדליקוהו במוצאי שבת והן על האור שהדליקוהו בערב שבת. ואילו במוצאי יום הכיפורים
תפויכול לברך רק על אור שהדליקוהו בערב ים הכיפורים. וכדלקמן סי"ד (אור
תפזשהוציאוהו במוצאי שבת מעצים ואבנים, אע"פ שלא שבת בשבת, שנברא עתה מחדש,
תפחמברכים עליו ... אבל במוצאי יום הכיפורים
תפטאין מברכין אלא על האור ששבת ממש), ושם (הערה 2390).
תצולענין חנוכה, נפסק בשו"ע סי' תרעה ס"א (הדלקה עושה
תצאמצוה ... לפיכך עששית שהיתה דולקת כל היום, שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, למוצאי
תצבשבת מכבה ומדליקה לשם מצוה).
תצג[2359] משנה שם נא, ב (ולא על הנר ... של עבודה
תצדזרה). טור ורמ"א סוף ס"ה (ואין מברכין על אור של עבודה זרה).
תצה[2360] חדושי הרשב"א ברכות נב, ב ד"ה
תצוואין מברכין (כלומר משום דאסור ליהנות מתשמישי עבודה זרה, ואף הנר הדולק לפניה
תצזאסור ליהנות לאורו). שו"ע יו"ד סי' קלט ס"ג (איזהו נוי ... כגון
תצחשמדליק לפניה נרות).
תצטוראה מראי מקומות וציונים.
500[2361] ירושלמי ברכות פ"ח
501ה"ו (מברכין על השלהבת, ואין מברכין על הגחלת).
502[2362] ביצה לט, א (גחלת של עבודה זרה אסורה,
503ושלהבת מותרת).
504והיינו שהשלהבת שאינה קשורה בגחלת של עבודה זרה, אין לה ממש
505מאיסור הגחלת.
506אמנם מכל מקום יש לשלהבת ממש מצד עצמה, כדלעיל סי' רעט
507ס"א (נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה ... אסור לטלטלו
508כל השבת כולה ... לפי שבבין השמשות כשהיה
509הנר דולק היה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת
510בו, שהיא מוקצה, ונעשה הנר מוקצה כמוה).
511[2363] רא"ש ביצה פ"ה ס"י
512(ירושלמי, מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. והא דאסרינן לברך בשלהבת עבודה
513זרה, ואף על גב דשריא, משום דיש עמה גחלת, ואף על פי שאין הברכה אלא על השלהבת).
514הובא בב"י ובמ"א ס"ק ח.
515אך מכל מקום מסתפק בזה רבינו בקונטרס אחרון ס"ק א (יש
516לומר דווקא לברך אסור ... אבל להשתמש, שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת, שרי
517(וז"ש הרא"ש ואף על גב דשריא)).
518[2364] ט"ז סק"ד (פירוש אף על גב
519שלא הודלק רק במוצאי שבת, והוה שבת שלא בעבירה. וזה פשוט).
520משא"כ אם לא הודלקה לעבודה זרה מברכים עליה, אף שהדליקה
521הנכרי במוצאי שבת. וכדעה השנית דלקמן ס"י (על אותו אור עצמו
522שהוציא הנכרי במוצאי שבת מעצים ואבנים או מגחלים, לא גזרו עליו כלל).
523[2365] סעיף ו (אין מברכים על האור,
524אע"פ שרואהו, עד ... שיכול ליהנות ממנו).
525[2366] מ"א סק"ו (ואפילו בדיעבד לא
526יצא). אלא שהוא מיירי לענין אור שלא שבת, וכדלעיל ס"ז (ואם עבר ובירך עליו,
527צריך לחזור לברך על אור ששבת, אם יש לו). ומכל שכן בנר של עבודה זרה.
528[2367] ים של שלמה ביצה פ"ה סי"ד (וכתב
529הרא"ש ... משום שיש עמה גחלת ... שמעינן מיניה, דמותר להדליק נר מבית תפלות
530שלהם, וראוי אפילו לברך). מ"א ס"ק ח (דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה
531זרה, אבל אם ישראל הדליק נר מנר של עבודה זרה שרי, דשלהבת אין בו ממש, ים של שלמה
532סוף ביצה).
533[2368] סעיף ט (נכרי שהדליק נר
534במוצאי שבת ... מנכרי אחר אין מברכים עליו ...
535גזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת).
536וכך גזרו גם כאן בנכרי שהדליק במוצאי שבת מנר של עבודה זרה.
537ובהגהת מהרי"ב גורס כאן "מנר
538של נכרי". והיינו לומר, שכיון שהנכרי הדליק את הנר מנר של עבודה זרה שהדליקו
539הנכרי, אם כן חלה בזה הגזירה שאסרו בכל נר שהדליק הנכרי מנכרי אחר, כדלקמן שם.
540[2369] גמרא ברכות נג, א (לעולם דאיסורא נמי
541איתיה, וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך). ט"ז ס"ק ו (ומשני לעולם
542איסורא נמי איכא, וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך). מ"א ס"ק ט (דעל
543תוספתא דהתירא הוא מברך).
544אלא ששם ושם מיירי בישראל שהדליק מנר שהדליק נכרי בשבת, ומהטעם
545שיתבאר לקמן בסמוך (לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת על ידי ישראל אלא על ידי
546נכרי, ומפני שנתיר לברך על נר שהדליק ישראל, לא יטעו לברך על נר שהדליק נכרי,
547שישראל בנכרי אינו מתחלף).
548אמנם כאן מיירי הן בהדליק מנר שהדליק ישראל בשבת והן בהדליק מנר
549שהדליק נכרי בשבת, ובא בהמשך להאמור לעיל ס"ז (נר שהודלק בשבת אין
550מברכים עליו במוצאי שבת, הואיל ונעשה מלאכת הבערה בשבת באור זה בעבירה. ואפילו
551הדליקו נכרי).
552שבכל אופן אין גוזרים בזה אם הישראל הדליק ממנו במוצאי שבת.
553וכמו בהדליק ישראל מנר עבודה זרה שמותר לברך עליו, כדלעיל
554ס"ח (אבל אם ישראל הדליק נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו).
555ומה שהזכירו בברייתא דוקא הדליקו ישראל מנר שהדליק נכרי בשבת,
556הוא כדלקמן בסמוך "לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת על ידי ישראל אלא על ידי
557נכרי".
558[2370] רש"י שם ד"ה גזירה (אתי
559לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו, שלא נתוסף משחשכה, כגון שמברך
560עליו סמוך לחשכה מיד). תוס' שם ד"ה גזירה (חדא גזרה היא ... דאי לא הא לא
561קיימא הא). ט"ז שם (שיבא לברך על של עכו"ם שהדליק מבעוד יום ובאותו אור
562עצמו, שלא נתוסף משחשיכה, כגון סמוך לחשיכה מיד). מ"א ס"ק יא (גזירה
563משום עמוד ראשון, פירוש שיבא לברך סמוך לחשיכה מיד על אור שהודלק בשבת, בעוד שלא
564נתוסף ההיתר (רש"י)).
565אלא ששם ושם מיירי בנר שהדליק נכרי בשבת. ורבינו מפרש, שבגזירה
566זו אין טעם לחלק בין הדליקו נכרי לבין הדליקו ישראל.
567[2371] ב"י ד"ה וגוי
568שהדליק (דלא גזרו אלא בשל גוי דשכיח להדליק בעבירה הוא). לבוש ס"ו (וליכא
569למיגזר ביה כדגזרינן גבי גוי, דמילתא דלא שכיח הוא שידליק הישראל באיסור, ומילתא
570דלא שכיחא לא גזרי בה רבנן).
571[2372] סיכום האמור בסעיף זה
572ושלאחריו, בנכרי שהדליק נר במוצאי שבת:
573(א)
574הדליק מנר שהדליקו נכרי בשבת, אין מברכים עליו.
575(ב)
576גם אם הדליק מנר שהדליקו ישראל בשבת, אין מברכים עליו.
577(ג)
578אבל אם הדליק מנר שהדליקו ישראל במוצאי שבת מברכים עליו.
579(ד)
580וכן אם הדליק מנר שהדליקו ישראל מנר שהדליקו נכרי בשבת, מברכים עליו.
581(ה)
582וכל שכן אם הדליק מנר שהדליקו ישראל מנר וגחלים שמערב שבת, מברכים עליו.
583(ו)
584ואם הדליק הנכרי אור חדש במוצאי שבת, יש ב' דעות.
585(ז)
586וכן אם נכרי הדליק ממנו נר אחר, יש ב' דעות.
587[2373] ברייתא שם (נכרי שהדליק
588מישראל ... מברכין עליו. נכרי מנכרי אין מברכין עליו). טור ושו"ע ס"ו
589(גוי שהדליק במוצאי שבת מישראל ... מברכין עליו. אבל גוי שהדליק מגוי, אין מברכין
590עליו).
591[2374] גמרא שם (גזרה משום נכרי ראשון ועמוד
592ראשון). ופרש"י (אי שרית בנכרי שהדליק מנכרי משחשכה, אתי לברוכי בנכרי שהדליק
593מבעוד יום, ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה, כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד).
594תוס' שם (חדא גזרה היא דגזרו חכמים כל אש נכרי שביד הנכרי, דאי לא הא לא קיימא הא).
595ט"ז ס"ק ו (גזירה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון, פירוש שיבא לברך
596על של עכו"ם שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה, כגון סמוך
597לחשיכה מיד).
598[2375] לכאורה נראה שכל שלושת
599האופנים דלקמן מיירי שהישראל הדליק נר במוצאי שבת (מנר נכרי, או מעצים ואבנים, או
600מאור וגחלים מערב שבת), והנכרי הדליק מהנר שהדליק הישראל במוצאי שבת. וזהו לשתי
601הדעות דלקמן ס"י.
602[2376] שמותר לברך עליו כדלעיל (שהדליק
603ממנו ישראל במוצאי שבת, אפילו הדליקו במוצאי שבת מיד, אין לגזור).
604[2377] רבינו יונה שם (לט, א) ד"ה
605ישראל (וכן הנכרי מישראל מברכין עליו, וזה לא היה צריך לומר, שכיון שהעמוד הראשון
606של היתר שהיה של ישראל ולא עשו בו מלאכה בשבת, וגם העמוד השני הוא של היתר שלא
607הדליק הנכרי אלא במוצאי שבת, פשיטא דמותר. אלא בא להשמיענו שאע"פ שהוא ביד
608נכרי לא גזרינן שיבא להתיר כשהעמוד הראשון הוא ביד נכרי).
609והיינו שרק בזה התירו, משא"כ אם
610הדליק הנכרי מנר שהדליק ישראל באיסור, אין לברך עליו, כמבואר באליה זוטא ס"ק
611ח (ולענ"ד מסתבר לאסור דהוי [כ]נר ביד עכו"ם שהודלק מנר שלא שבת, וזה
612הוי חדא גזירה. וראיה נראה לי מרבינו יונה פרק אלו דברים במה שכתב בהדליק
613עכו"ם מישראל שמותר, דלא היה צריך לומר שכיון שעמוד ראשון של היתר וכו', אלא
614לאשמעינן וכו', משמע דאם עמוד ראשון של איסור אסור ודו"ק).
615[2378] שו"ת ה"ר מנחם עזריה מפאנו
616סי' יח (הוציאו נכרי במוצאי שבת מן העצים ומן האבנים ודאי אין מברכין עליו, הדליק
617נכרי ממנו את הנר אחר שהוציאו מן האבנים מברכין עליו, דליכא למיגזר ביה משום עמוד
618א' שנעשה בו מלאכה, שהרי זה עמוד ב' מעמוד א' שלא נעשה בו מלאכה). מ"א
619סק"י (משמע במנחם עזריה סי' י"ח אפילו עכו"ם הדליק נר לחולה ממדורה
620שלו, והוא הדין כשהוציא עכו"ם אש מעצים ואבנים במוצאי שבת. אבל אם הדליק
621העכו"ם נר אחר מזה שרי). וראה מחצית השקל ולבושי שרד.
622והיינו שכל נר שהדליק הנכרי במוצאי שבת אין מברכים עליו (שמא
623יבואו לברך על נר שהדליקו בשבת), בין אם הדליקו מעצים ואבנים, ובין אם הדליקו מאור
624וגחלים של ערב שבת, ובין אם הדליקו מנר שהודלק בשבת בהיתר. אלא אם כן הדליק הנכרי
625במוצאי שבת, מנר שהודלק במוצאי שבת (על ידי ישראל, או על ידי נכרי).
626ואף שהנר שהדליק הנכרי בערב שבת, או בשבת לצורך חולה שאין בו
627סכנה, מברכים עליו, מכל מקום אם הדליק ממנו במוצאי שבת, אין מברכים עליו.
628וראה אהלי שם ח"ה ע' קיא ואילך. קסד.
629[2379] אליה זוטא סק"י (ולי נראה איפכא,
630דבהוציאה לא שייך גזירה כלל, דלא גזרו אלא בנר הנמצא ביד עכו"ם ומשום שישתמשו
631באור שדולק משבת, ובזה לא שייך גזרה ... אבל נר שהודלק ממנו הוא בכלל גזירת נר ביד
632עכו"ם, דמי יחלק בין הודלק מזה או משאר נר, וכן נראה משמעות הפוסקים).
633[2380] מ"א ס"ק יא (ונראה לי דבדיעבד
634יצא בזה, כיון דאינו אלא גזירה).
635[2381]
636שגם זה לא נאסר אלא מטעם גזירה, כדלעיל ס"ט (והערה 2370).
637משא"כ כשבירך ביציאת השבת מיד,
638צריך לחזור ולברך, כדלעיל ס"ז (נר שהודלק בשבת אין מברכים עליו במוצאי שבת
639... ואם עבר ובירך עליו, צריך לחזור לברך על אור ששבת).
640וראה משנה ברורה שער הציון אות כב.
641[2382] משנה ברכות נא, ב (אין מברכין לא על
642הנר ... של עכו"ם ... ולא על הנר ... של עבודה זרה). וגמרא שם נב, ב (מה טעם
643קאמר, מה טעם אין מברכין לא על הנר ... של עכו"ם, מפני שסתם מסבת עובדי
644כוכבים לעבודה זרה). מ"מ פכ"ט הכ"ה (זו היא גרסת רבינו. אבל ההלכות
645היו גורסים גירסא אחרת). וכן הוא גם הנוסח בגמרא שלנו.
646ולגירסת הרי"ף והרא"ש, נשארת מסקנת הגמרא, שיש שתי
647הלכות במשנה:
648(א) אין מברכים על הנר של נכרים, משום דלא שבת, שהיא ההלכה
649דלעיל ס"ז (ואפילו הדליקו נכרי לצורך עצמו), ושם (הערה 2349).
650(ב) אין מברכים על הנר של עבודה זרה, שהיא ההלכה דלעיל
651ס"ח (אין מברכים על אור של עבודה זרה), ושם (הערה 2359).
652אבל לא נתפרשה ההלכה שכל שהדליקו הנכרים
653אמרינן "שסתם מסיבת נכרים לעבודה זרה".
654וקיי"ל לאיסורא כשתי הדעות, כמבואר
655בב"ח ס"ג (ולענין הלכה כיון דהוראה זו תליא בגרסאות נקטינן לחומרא).
656*
657וכל זה כשרוצה לברך על הנר שהדליקו הנכרים. אבל אם הדליק ממנו
658הישראל נר שלו, מברכין עליו, כדלעיל ס"ח (אבל אם ישראל הדליק
659נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו, שמותר ליהנות ממנו אע"פ שהודלק משלהבת
660של עבודה זרה, שהשלהבת אין בו ממש). ונתבאר בקונטרס אחרון.
661[2383] ברייתא נג, א (היה מהלך חוץ לכרך וראה
662אור, אם רוב נכרים אינו מברך). טור ושו"ע ס"ז (היה הולך חוץ לכרך וראה
663אור, אם רובן עובדי כוכבים, אין מברכין עליו).
664[2384] והיינו דמיירי הכא שלא
665הדליקו לפניהם במסיבה, ולכן אם הדליקוהו מישראל מברכים עליו. אמנם כאן חוששים
666שהדליקוהו לעצמם באופן שאסור לברך עליו. משא"כ אם רוב או מחצה ישראל, תולין
667שהוא של ישראל.
668[2385] ברייתא שם (אם רוב ישראל מברך), וגמרא
669שם (בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך, ואיידי [דתנא] רישא רוב נכרים, תנא
670סיפא רוב ישראל). טור ושו"ע שם (ואם רובן ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, מברכין
671עליו).
672[2386] מ"מ פכ"ט הכ"ו
673(ופירשו ז"ל כשיכול להשתמש לאורו). מ"א ס"ק יב (ויכול להשתמש לאורו).
674[2387] כדלעיל ס"ו (עד
675שיוכל להכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת).
676[2388] פסחים נד, א (אין מברכין על האור אלא
677במוצאי שבת, הואיל ותחילת ברייתו הוא ... באור היוצא מן העצים ומן האבנים),
678ופרש"י (דנברא עכשיו, אין מברכין עליו במוצאי יום הכיפורים, אלא במוצאי שבת,
679שאף הוא תחילת בריית אור). טור ושו"ע ס"ח (אור היוצא מהעצים ומהאבנים
680מברכין עליו. אבל במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליו).
681[2389] גמרא שם (במוצאי שבת נתן הקב"ה
682דיעה באדם הראשון, מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור).
683ט"ז סק"ח (לפי שגם תחילת בריית האור היה במוצאי שבת, על ידי אדם הראשון
684שהקיש אבנים זה בזה, וזה אין שייך ביום כיפור). מ"א ס"ק יד (מפני שנטל
685אדם הראשון במוצאי שבת ב' אבנים והקישן זה בזה ונברא האור). וכדלעיל ס"א (שנטל
686אדם הראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור).
687[2390] סעיף ה (ואין מברכין במוצאי יום
688הכיפורים ... אלא על אור ששבת ממלאכה, כגון עששית שהיתה דולקת והולכת מערב יום
689כיפור ... במוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן האבנים ועצים ... ואפילו אם חל יום
690הכיפורים בשבת, אין מברך במוצאי שבת אלא על האור שהודלק מערב יום כיפור, ושבת כל
691יום הכיפורים).
692והיינו שבמוצאי שבת יכול לברך הן על אור
693שהדליקוהו במוצאי שבת והן על האור שהדליקוהו בערב שבת, וכדלעיל ס"ז (וכן
694עששית שהיתה דולקת והולכת מערב שבת עד מוצאי שבת, מברכים עליה במוצאי שבת, שאין זו
695מלאכת עבירה מה שדלקה בשבת, הואיל והודלקה בהיתר מערב שבת).
696ואילו במוצאי יום הכיפורים יכול לברך רק
697על אור שהדליקוהו בערב יום הכיפורים.
698[2391] ברכות נג, ב (גחלים לוחשות מברכין
699עליהן, אוממות אין מברכין עליהן. היכי דמי לוחשות, אמר רב חסדא כל שאילו מכניס
700לתוכן קיסם ודולקת מאיליה). טור ושו"ע ס"ט (גחלים הבוערות כל כך שאילו
701מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק, מברכין עליהם).
702[2392] רא"ש שם פ"ח ס"ג (ומיירי
703דהני גחלים לוחשות עשוין להאיר). טור ושו"ע שם (והוא שעשוים להאיר).
704[2393] לבוש ס"ט (אבל ... שאינן עשויות
705להאיר אלא לחמם כנגדן, אין מברכין עליהם).
706[2394] לקמן סי"ז-ח. וכן
707הוא לקמן סי' תרכד ס"ח (ואין מברכין אלא על האור שהודלק להאיר, כמ"ש
708בסי' רח"צ).
709[2395] ברכות נג, א (תני חדא אור של כבשן
710מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו, לא קשיא הא בתחלה (בתחלת שרפת אבנים אין
711האור להאיר, רש"י), הא לבסוף (לאחר שנשרפו האבנים, רובן מדליקין אור גדול
712מלמעלה למרק שרפת האבנים, ומשתמשין נמי לאורה, רש"י)). טור ושו"ע
713ס"י (אור של כבשן בתחלת שריפת הלבנים, אין מברכין עליו, שאז אינו עשוי להאיר,
714ואחר שנשרפו אז עשוי להאיר, ומברכין עליו).
715[2396] ברכות נג, א (תני חדא אור של בית הכנסת
716ושל בית המדרש מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו, לא קשיא הא דאיכא אדם
717חשוב הא דליכא אדם חשוב (באדם חשוב לאורה, ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בית הכנסת,
718ר"ח ותוס'). ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם חשוב (גרסינן הא והא דליכא אדם
719חשוב, רא"ש), ולא קשיא הא דאיכא חזנא (שמש שאוכל בבית הכנסת, אף לאורה עשויה,
720שיאכל החזן לאורה ומברכין, רש"י) הא דליכא חזנא. ואי בעית אימא הא והא דאיכא
721חזנא, ולא קשיא הא דאיכא סהרא (שהחזן יכול לאכול לאורה, אין מברכין על הנר, שלא
722להאיר הדליקוה, רש"י), והא דליכא סהרא). רמב"ם פכ"ט הכ"ו (אור
723של בית המדרש, אם יש שם אדם חשוב שמדליקים בשבילו מברכין עליו. של בית הכנסת, אם
724יש שם חזן שהוא דר שם מברכין עליו). דעה הב' בטור ודעה הא' בשו"ע שם (נר בית
725הכנסת, אם יש שם אדם חשוב מברכין עליו. ואם לאו, אין מברכין עליו ... ואם יש שמש
726שאוכל שם מברכין עליו, והוא שלא תהא לבנה זורחת שם). ט"ז ס"ק ט (אם יש
727שם אדם חשוב, דאז נעשה להאיר לו. ואם אין אדם חשוב לא נעשה להאיר, אלא לכבוד
728השכינה). מ"א ס"ק טו (שמש שאוכל, פירוש בבית הסמוך לבית הכנסת,
729כמ"ש סי' רס"ט. וצריך לומר דהחלונות פתוחים לבית הכנסת).
730והיינו כדלעיל סי' רסט ס"א (האורחים ... השובתים
731בחדרים הסמוכים לבית הכנסת).
732וכן הוא לקמן סי' תרכד ס"ח (לא יברך על נרות של בית הכנסת
733בעצמן, אף על פי שהודלקו מבעוד יום, לפי שלא הודלקו רק לכבוד היום ולכבוד בית
734הכנסת, ולא בשביל להאיר).
735[2397] כדלעיל סי' רסט ס"ב (עכשיו
736שאין לנו אורחים השובתים אצל בית הכנסת).
737[2398] ראה לעיל סי' רסג סי"א
738(בבית הכנסת של נשים ... והשמש משתמש שם שום דבר מצרכי אכילה).
739[2399] רבינו יונה ברכות שם (לט, ב) ד"ה
740כל שמוציאין (ומכאן נראה שהנרות של בית הכנסת, כיון שדרך להדליקם לכבוד אין מברכין
741עליהם, ואפילו נאמר שפעמים מדליקים אותם להאיר, אפילו הכי נראה מכאן, שאם נעשה להאיר
742ונעשה לכבוד אין מברכין עליו). רא"ש שם (הלכך אין מברכים על הנר של בית הכנסת,
743כיון דרגילין האידנא להדליקו לכבוד בית הכנסת, אפילו ביום). מלבושי יום טוב ס"ד
744(והרא"ש מסיק דהאידנא אין מברכין עליו כלל, כיון שגם ביום מדליקין, אם כן
745לכבוד עשוי, הלכך אף בלילה אין מברכין עליו). הובא באליה זוטא ס"ק יב.
746ולמדים זאת מההלכה דנר של מת, שנתבארה בסעיף הבא.
747[2400] משנה ברכות נא, ב (אין מברכין לא על
748הנר ... של מתים). גמרא שם נג, א (מאי טעמא, נר לכבוד הוא דעבידא ... כל שמוציאין
749לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו, וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה מברכין עליו).
750ופרש"י (מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום, אם הוציאו בלילה במוצאי שבת
751לקבורה אין מברכין על אותו נר, דלכבוד עבידא ולא להאיר). רא"ש שם (ואותו
752שמוציאין לפניו ביום [ובלילה], אף על גב דהשתא מיהא להאיר הוא עשוי, כיון שאפילו
753ביום מוציאין לפניו לכבוד, אין מברכין עליו). טור ושו"ע סי"ב (אין
754מברכין על נר של מתים, שאינו עשוי להאיר. הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו
755הוציאוהו ביום, והוציאוהו בלילה בנר, אין מברכין עליו). לבוש סי"ב (מת שהיו
756מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום, גם כשמוציאין אותו בלילה בנר אין מברכין
757עליו, כיון שגם ביום היו מוליכין לפניו נר אם כן הוא לכבודו, אף על פי שגם צריכין
758לו עתה בלילה. וכל שלא היו מוליכין לפניו נר ביום, אם הוציאוהו בלילה בנר מברכין
759עליו, שאותו הוא להאיר).
760[2401] ראבי"ה פסחים סי' תקכג (ונראה
761בעיני שסומא אינו מברך בורא מאורי האש, מדנקט עד שיאותו לאורו, [ו]משמע התם דפליג
762רבא ואמר שצריך לראות ממש וליהנות ולהכיר בין איסר לפונדיון). מגילה סוס"י
763תקפז (ולי נראה שאינו מברך ... דתניא במסכת ברכות אין מברכין על הנר עד שיאותו
764לאורו, ומפרש בגמרא כגון שהוא משתמש לאורה). טור ושו"ע סי"ג (סומא אינו
765מברך).
766[2402] מ"א ס"ק יז (אבל שאר הבדלה
767אומר).
768[2403] ברייתא נג, א (היו יושבין בבית המדרש
769והביאו אור לפניהם ... בית הלל אומרים אחד מברך לכולן, משום שנאמר ברוב עם הדרת
770מלך). טור ושו"ע סי"ד (היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור, אחד מברך
771לכולם). ט"ז ס"ק י (משום ברוב עם הדרת מלך).
772ואף שבשאר מצות יכול כל אחד יברך לעצמו, כדלעיל סי' ריג
773ס"ו (בברכת המצות אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו, אף שכולן מצוה אחת, כגון
774שכל אחד מתעטף בציצית או לובש תפילין, הרשות בידם, אם רצו אחד מברך לכולם כדי
775לקיים ברב עם הדרת מלך, ואם רצו כל אחד מברך לעצמו ... וראוי יותר שיקיים כל אחד
776ואחד בעצמו מצות הברכה משיקיימנה על ידי שליח).
777מכל מקום כשכולם מקיימים המצוה ביחד, מצוה שאחד יברך לכולם,
778כמבואר לעיל שם (בברכות המצות כשכולם מקיימים המצוה ביחד, כגון שמיעת קול שופר או
779מגילה, מצוה שאחד מברך לכולם ... לקיים ברב עם הדרת מלך).
780ומועיל אף שלא נקבעו כולם ביחד בישיבה, משני טעמים, כדלעיל סי'
781ריג ס"ה (לא הצריכו שיהיו המברך והשומעים קבועים יחד בישיבה אלא בהנאת אכילה
782ושתיה, שכל אחד נהנה בפני עצמו, אבל במוגמר שכולם נהנים ביחד מהריח העולה ממנו
783פוטר אחד את חבירו אפילו בעמידה, ואפילו אינן קבועים במקום אחד אלא זה בכה וזה בכה.
784וכן ברכת האור במוצאי שבת (ועוד שברכת האור אינה כברכת הנהנין ממש כי היא הנאה
785כעין חובה. ומטעם זה גם בברכת הריח שבמוצאי שבת פוטר אחד את חבירו שלא בקביעות
786ישיבה, אפילו מריחים זה אחר זה, ואפילו שלא בשעת הבדלה)).
787אמנם יש נוהגים שמברך כל אחד לעצמו, כמבואר לעיל שם (אבל אם
788רצו לקיים כל אחד המצוה בפני עצמו ולברך לעצמן הרשות בידם ... שאין לחייב אדם
789שיקיים המצוה המוטלת עליו על ידי שליח כשיכול לקיימה בעצמו, וכן בקידוש והבדלה,
790וכל כיוצא בהן).
791[2404] שמטעם זה הצריכו בית שמאי שכל אחד יברך
792לעצמו, כדאמרינן בברייתא וגמרא שם (בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו ... מפני
793בטול בית המדרש), ופרש"י (שבזמן שאחד מברך לכולם, הם צריכים לשתוק מגרסתם,
794כדי שיתכונו כולם וישמעו אליו ויענו אמן). מ"א ס"ק יח (ואף על גב
795דצריכים כלן לשתוק ולשמוע, והוי ביטול בית המדרש, מכל מקום הא עדיפא, משום ברוב עם
796הדרת מלך, גמרא). **
797**
798ומטעם זה אמרו בגמרא שם (של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא
799בבית המדרש, מפני בטול בית המדרש). וכן נפסק לקמן בהל' תלמוד תורה פ"ד
800הי"א (ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש).**
801**
802[2405] משלי יד, כח. ברייתא שם. מ"א שם.
803[2406] ברייתא שם נג, ב (היתה לו נר טמונה
804בחיקו ... אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה). טור ושו"ע סט"ו (נר
805בתוך חיקו ... אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה).
806[2407] ברייתא וגמרא שם (נשתמש
807לאורה ולא ראה שלהבת, אינו מברך, עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה ... משכחת לה דקיימא
808בקרן זוית) טור ושו"ע שם (משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת, אין מברכין עליה).
809מ"א ס"ק כ (כגון שעומד מן הצד).
810[2408] בברייתא שם (היתה לו נר ... בפנס ...
811אינו מברך). ופירש הרשב"א שם ד"ה היתה (נראה דפנס אינו כעין עששית,
812שרואה השלהבת מתוך העששית, דההוא כרואה שלהבת חשבינן ליה, ואף על גב שגוף העששית
813מפסיק, אפילו הכי ראיה חשבינן ליה ... עומד בעששית ורואה שלהבת מתוך העששית הרי זה
814כרואה שלהבת ומשתמש לאורה ומברכין עליו). וכדלעיל סי' עה ס"ח (ערוה בעששית
815ונראית דרך דפנותיה, אסור לקרות כנגדה ... לפי שבראיה תלה הכתוב, שנאמר ולא יראה
816בך וגו' והרי היא נראית).
817הובא בארחות חיים הל' הבדלה ס"י (וכתב הרשב"א
818ז"ל, דפנס אינו כעין עששית, דעששית הוא רואה שלהבת, אבל בפנס אינו רואה שלהבת).
819מ"א סק"כ (ופנס הוי אינה רואה השלהבת, ולא משתמש לאורה, דמיירי שיש לו
820מחיצות ברזל).
821[2409] ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו (נר
822בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא ... אין מברכין עליה). רש"י בגמרא שם
823ד"ה בפנס (בעששית). ארחות חיים הל' הבדלה ס"י (והמברך על אור העששית
824והפנס צריך להוציא משם האור עד שיראה השלהבת). ואף שהביא אחר כך את דברי
825הרשב"א הנ"ל, תמה עליו ב"י (ותמהני דאם כן פליג הרשב"א על
826הירושלמי, דהא [א]ספקליא משמע דהיינו עששית).
827ולפי דעה זו, נצטרך לפרש את האמור לעיל ס"ז (וכן
828עששית שהיתה דולקת והולכת מערב שבת עד מוצאי שבת, מברכים עליה במוצאי שבת), היינו
829שיוציאנה במוצאי שבת מהעששית ויברך עליה.
830וראה חקרי הלכות ח"ג כט, ב.
831[2410] תוכן המשך הדברים בקונטרס
832אחרון זה:
833בפנים
834סי"ב נתבאר, שנר שהדליקו נכרים, סתם מסיבת נכרים לעבודה זרה ואסור.
835ונתפרש
836בפוסקים, שאם הישראל הדליק נר מנר זה של עבודה זרה, מותר לברך עליו, דאתוספת
837דהתירא קמברך.
838אמנם
839על עיקר הדין שהנר שהדליקו הנכרים במסיבה אסור משום עבודה זרה, קשה מההלכה שאם רוב
840נכרים במסיבה מותר להשתמש בו בשבת. וצ"ע ליישב שלא בדוחק.
841ואולי
842מותר להשתמש גם בשלהבת של הנר של עבודה זרה. ורק לגבוה אסור, ולכן לא יברך עליו.
843הושלמו כאן כמה קטעים מדפוס ראשון
844(שהושמטו על ידי הצנזורה בדפוסים הבאים).
845לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תנשא.
846[2411]
847ס"ק ו (ויש לי מקום עיון על מ"ש המ"מ שלדעת הרמב"ם אפילו
848בישראל מעכו"ם אסור במסיבה מטעם עבודה זרה ... ואני תמה מאד למה לא נתיר כאן
849אפילו במסיבה לדברי הכל, דנימא אתוספת היתר מברך ... אלא ודאי דבאמת מותר אפילו
850במסיבה כאן בישראל שהדליק מעכו"ם, כן נראה לע"ד ברור).
851[2412]
852פכ"ט הכ"ו (עובד כוכבים ומזלות שהדליק מישראל, לדעת רבינו, דוקא כשאינו
853במסבה, שאם לא כן כבר נתבאר שסתמה לעבודת כוכבים ומזלות).
854ומה שכתב הט"ז בשמו, שאוסר
855"אפילו בישראל מעכו"ם אסור במסיבה מטעם עבודה זרה", ליתא במ"מ
856שם.
857וכן הקשה באליה רבה ס"ק יא (ותימא
858נפלאה על מחבר שכמותו שטעה טעות גדול, שלא כתב המגיד משנה [ו]ב"י לאסור משום
859עבודה זרה אלא בגוי שהדליק מישראל, שאסור במסיבה ... אבל בישראל שהדליק אפילו מנר
860של עבודה זרה ממש שרי, והוא ברור). וכן הקשו על הט"ז כמה ממפרשי השו"ע.
861וכן נפסק בפנים ס"ח (אבל אם ישראל
862הדליק נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו).
863[2413]
864על עצם ההלכה שנכרים שהדליקו נר, סתם מסיבת נכרי לעבודה זרה, והרי זה כנר של עבודה
865זרה, צריך עיון מהאמור בברייתא קכב, סע"א (נר הדלוק במסיבה, אם רוב נכרים
866מותר להשתמש לאורה).
867[2414]
868לעיל שם ס"ז (ישראלים ונכרים שהסיבו יחד ובא נכרי והדליק להם נר, אם רוב
869המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו).
870[2415]
871ד"ה אין מברכין.
872[2416]
873פ"ה ס"י
874(והא דאסרינן לברך בשלהבת עבודה זרה, ואף על גב דשריא, משום דיש עמה גחלת, ואף על
875פי שאין הברכה אלא על השלהבת). הובא בב"י ובמ"א ס"ק ח.
876וכן הוא לעיל ס"ח (מכל מקום כל זמן
877שהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה זרה אסור ליהנות ממנה, מחמת איסור הגחלת שהיא קשורה
878בה).
879[2417]
880ח"ג סי' רלד (עכו"ם
881הללו שמשימין שק מלא פלפלין וזנגביל בתוך קנקני היין, לתת טעם ביין ... מסתברא,
882שמותר להריח בהן, ואפילו לכתחילה, לפי שאין היין נותן בהם ריח, ואינן עושין כן
883ליתן היין טעם בתבלין, אלא אדרבא, ליתן התבלין טעם ביין ... ומכל מקום מסתברא,
884דלבשמים דהבדלה אסור, משום הקריבהו נא לפחתך. ועוד דכל שיש בו איסור מעורב, איפשר
885דמימאיס למצוה).
886וכן הוא לעיל סי' רצז ס"ה (שקים
887מלאים בשמים שמשימים הנכרים תוך קנקני היין כדי שיקלוט היין ריחם, אע"פ שמותר
888להריח בבשמים אלו, ואין בהם איסור משום ריח היין שנבלע בהם, הואיל והמריח בהם אינו
889מכוין לריח היין שנבלע בהם אלא לריח עצמה, מכל מקום במוצאי שבתאין ליטלם
890לבשמים של הבדלה לכתחלה, מפני שהם מאוסים לגבוה לכל דבר מצוה מחמת יין האסור הבלוע
891בהם).
892וכעין זה מצינו לעיל סי' יא סי"ג (המשתחוה
893לבהמה, צמרה פסול לציצית, אף על פי שאין בעלי חיים שנעבדו אסורים להדיוט, וכל
894המחובר לו הרי הוא כמוהו, ואם כן הצמר הזה מותר להדיוט, מכל מקום למצוה אסור, משום
895דמאוס הוא לגבוה).
896[2418] ואף שההנאה מהגחלת עצמה אסורה, כדאמרינן בביצה לט, א (גחלת של
897עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת). ויש בזה מחלוקת הפוסקים אם איסורו מדאורייתא או רק
898לכתחלה מדרבנן, כמבואר בט"ז יו"ד סי' קמב סק"ב (נראה לי אפילו
899דיעבד אסור ... ואם איתא דגחלת אין אסורה אלא לכתחלה, על כרחך לומר שמדרבנן בעלמא
900היא, אם כן מצינו גם בעבודת כוכבים דגזרו בה, ובגמרא משמע דלא גזרו בה, אלא ברור
901דאיסור דאורייתא ... והב"י כתב ... דדוקא לכתחלה אסור בגחלת, וכתב עליו
902מו"ח ז"ל שכן הוא פשוט).
903מכל מקום יש לומר שהשלהבת הקשורה בגחלת לא
904נאסרה אלא לגבוה.
905[2419]
906"הנותר מן השמן והפתילות ... עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמן, שהרי הוקצה
907למצותו ... שמא יבא ליהנות ממנו".
908וכן הוא בשו"ע שם ס"ד (הנותר
909ביום השמיני מן השמן הצריך
910לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה
911למצותו).
912ואילו לפי האמור לעיל שמותר להשתמש
913בשלהבת שיש עמה גחלת של עבודה זרה, למה תיגרע השלהבת שיש עמה שמן ופתילות של נרות
914חנוכה.
915[2420]
916כדאמרינן בביצה לט, א (מאי שנא שלהבת עבודה זרה דשריא, ומאי שנא דהקדש דאסירא, עבודה
917זרה דמאיסה ובדילי אינשי מינה לא גזרו בה רבנן, הקדש דלא מאיס ולא בדילי אינשי
918מיניה גזרו ביה רבנן).
919וכשם שגזרו בשלהבת של הקדש, כך גזרו
920בשלהבת של מצות נרות חנוכה.