Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארסז דין התפלה בערב שבת
ובו ו' סעיפים
תפלת המנחה
א נוהגין שלא
ובו ו' סעיפים
תפלת המנחה
א נוהגין שלא
בליפול על פניהם אחר תפלת מנחה בערב שבת:
גהקדמת תפלת ערבית
ב ונוהגים להקדים תפלת ערבית יותר מבימות החול, ונכון הוא, כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר. רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה כמו שנתבאר בסי'
ב ונוהגים להקדים תפלת ערבית יותר מבימות החול, ונכון הוא, כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר. רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה כמו שנתבאר בסי'
דרס"א ורס"ג.
הואף
והמתפללין ערבית בזמנה בצאת הכוכבים כל ימות החול, יכול
זהוא להקדים בערב שבת להתפלל מפלג המנחה ולמעלה, כדברי רבי
חיהודה שאומר שמפלג המנחה ואילך הוא לילה לענין תפלה.
טואף שלפעמים
יבשאר ימים מתפלל מנחה בזמן ההוא, והרי הן שתי קולות הסותרות זו את זו כמ"ש
יאבסי' רל"[ג]. אין חוששים לזה בתפילת ערבית של שבת, שיש מצוה
יבכשמתפלל אותה מבעוד יום שמוסיף מחול על הקודש.
יגאלא שצריך
ידהוא ליזהר שלא להתפלל מנחה בו ביום עצמו אחר פלג המנחה, שלא יעשה ב' קולות הסותרות
טוזו את זו בזמן אחד.
טזוגם צריך
יזליזהר לקרות קריאת שמע, כמ"ש בסי' רל"ה.
יחויכול הוא גם
יטכן לקרותה בלילה עם ברכותיה, ומבעוד יום יתפלל התפלה של שבת בלבד בלא קריאת שמע
כוברכותיה. ואף שאינו סומך גאולה לתפלה אין בכך כלום, כיון שמתכוין למצוה להוסיף
כאמחול על הקדש.
כבומכל מקום
כגאם רוצה להתפלל גם התפלה של שבת בלילה הרשות בידו, ויוסיף מחול על הקדש בלא תפלה. ואף
כדהמתפלל ערבית מבעוד יום יכול לקבל תוספת שבת קודם תפלה:
כההקדמת קידוש וסעודת שבת
ג כשם שאמרו לענין תפלה, כך אמרו לענין קידוש היום,
ג כשם שאמרו לענין תפלה, כך אמרו לענין קידוש היום,
כושיכול לקדש ולאכול מפלג המנחה
כזולמעלה,
כחאפילו אם לא התפלל ערבית עדיין.
כטובאכילה זו
לשמבעוד יום יוצא ידי חובת סעודה אחת מג' סעודות שחייב לאכול בשבת (כיון שכבר קיבל עליו תוספת שבת נעשה אצלו כשבת עצמה
לאלכל דבר).
לבויש מחמירים
לגשימשיך סעודתו בלילה עצמו, שיאכל
לדכזית לפחות אחר
להצאת הכוכבים, כדי שיקיים ג' סעודות בשבת עצמה. דכיון שג' סעודות אלו למדום חכמים
לוממה שנאמר ג' פעמים היום אצל אכילת המן בשבת, לפיכך צריך לאכלן בעיצומה של יום ולא
לזבתוספתו. וטוב לחוש לדבריהם:
לחאכילה קודם קריאת שמע
ד (המתפלל (א) ערבית בזמנה כל ימות החול,
ד (המתפלל (א) ערבית בזמנה כל ימות החול,
לטובערב שבת מתפלל מבעוד יום), (אע"פ שקרא גם קריאת שמע),
מאסור לו להתחיל לאכול כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים (אלא אם כן הוא שעת הדחק) (שיכבו הנרות עד הלילה),
מאכמ"ש בסי' רל"ה
מב(שהרי הוא לא יצא ידי חובתו כלל בקריאת שמע שקרא מבעוד יום):
מגנוסח ברכת השכיבנו
ה בברכת השכיבנו לא יחתום שומר עמו ישראל, כמו
ה בברכת השכיבנו לא יחתום שומר עמו ישראל, כמו
מדבחול, שאין ישראל צריכין שמירה בשבת, שהשבת מגינה עלינו. אלא
מהכיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו, יאמר ופרוס סוכת כו' ברוך אתה ה' הפורס כו'.
מוובמדינות
מזאלו נוהגין לומר גם כן כי אל שומרינו כו' ושמור צאתנו כו' כמו בחול, וחותמים ופרוס
מחכו' בא"י הפורס כו'. לפי שהרבים הם שאינם צריכין שמירה בשבת, אבל היחיד
מטצריך שמירה. לפיכך אין חותמים שומר עמו ישראל, שכללות עם ישראל אינם צריכין שמירה
נבשבת, אבל כשאומרים ושמור צאתינו מבקשים בזה על כל יחיד ויחיד:
נאאמירת ושמרו
ו הנוהגין לומר ושמרו בני ישראל את השבת כו', יש להם על מה שיסמוכו. ואין זה
ו הנוהגין לומר ושמרו בני ישראל את השבת כו', יש להם על מה שיסמוכו. ואין זה
נבהפסק בין גאולה לתפלה, לפי
נגשאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין,
נדוהרי זה מעין גאולה גם כן:
נהקונטרס אחרון
(א) המתפלל כו'. לאפוקי ההמון
(א) המתפלל כו'. לאפוקי ההמון
נושמתפללין מבעוד יום כל השבוע, ואין חוזרים וקורין בלילה ב' פרשיות, כמ"ש
נזהמג"א סימן רל"ה.
נחואפילו המחמירים לקרות ב' פרשיות על
נטמטתם, אוכלים מבעוד יום כמ"ש המג"א שם, משום דסומכים על דעת רש"י. וטעמיה
סדרש"י מבואר בט"ז שם סק"ג.
סאוהיינו דוקא מי שרגיל לעולם להתכוין
סבלצאת בקריאת שמע שעל מטתו, לקרות ב' פרשיות. אבל המתפלל כל השבוע בצאת הכוכבים,
סגשאינו מתכוון לצאת בקריאת שמע שעל המטה, אסור לאכול בערב שבת קודם קריאת שמע שבצאת
סדהכוכבים מיד. ולזה נתכוין המג"א כאן.
סהוהוא הדין להותיקין שכתב המג"א שם,
סושנוהגין לקרות בצאת הכוכבים כל השבוע, צריכים ליזהר גם כן בערב שבת:
סז[1] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:
סח(א)
סטתפלת המנחה (ס"א).
ע(ב)
עאהקדמת תפלת ערבית (ס"ב).
עב(ג)
עגהקדמת קידוש וסעודת שבת (ס"ג).
עד(ד)
עהאכילה קודם קריאת שמע (ס"ד).
עו(ה)
עזנוסח ברכת השכיבנו (ס"ה).
עח(ו)
עטאמירת ושמרו (ס"ו).
פ[2] רמב"ם פ"ה מהל' תפלה
פאהט"ו (מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ... ולא במנחה של ערבי שבתות
פבוימים טובים). טור ושו"ע ס"א (בתפלת המנחה בערב שבת אין נופלין
פגעל פניהם).
פדוכן אין אומרים בו אבינו מלכנו, כדלקמן סי' תקפד ס"ה (אין
פהאומרים אבינו מלכנו בשבת ... ואפילו בערב שבת במנחה אין אומרים אותו), וסי' תרב ס"ב
פו(אבינו מלכנו ... בערב שבת אחר מנחה אין אומרים אותו).
פזוכן הוא בערב ראש חדש, כדלקמן סי' רצב ס"ז (אין נוהגין לומר
פחנפילת אפים בערב ראש חודש במנחה).
פטוכן הוא בשאר סוגי ימים טובים, כמבואר בפסקי הסדור, לפני ובא
צלציון (גם במנחה ערב ראש חדש וערב חנוכה וערב פורים גדול וקטן וערב
צאל"ג בעומר וערב ט"ו באב וערב ט"ו בשבט אין אומרים תחנון ונפילת
צבאפים. אבל במנחה שלפני ערב ראש השנה וערב יום כפורים וערב פסח שני נופלין).
צגוהטעם לזה ראה מ"א סי' רצב ס"ק ד (שכבר חל יום שלאחריו
צד... וגם האבל זוקף המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה). לקוטי שיחות חכ"ח ע' 19.
צה[3] טור ושו"ע ס"ב (מקדימין
צולהתפלל ערבית יותר מבימות החול).
צז[4] פסחים קה, ב (עיולי יומא כל כמה
צחדמקדמינן ליה עדיף).
צטוכן הוא לקמן סי' ער ס"ב (שיש להקדים קדושת
קהיום בכל מה שאפשר).
קאסי' תפט סכ"ו (שכל מה שנוכל להקדים קדושת היום יש לנו להקדים).
קבוכיון שעיקר קבלת שבת היא בתפלת ערבית, כדלעיל סי' רמט סי"ב
קג(השלים תפלת ערבית של שבת מבעוד יום ... שקיבל עליו שבת בתפלה). סי' רסא ס"ג
קד(כבר קיבל עליו שבת בתפלת ערבית של שבת שהתפלל מבעוד יום). סי' רסג סט"ז (אם
קהקדם היחיד והתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת השבת ואסור בעשיית מלאכה).
קולקמן סי' שצג ס"ב (אם התפלל תפלת ערבית של שבת, הרי קבל עליו שבת עצמה, כיון
קזשהתפלל תפלת ליל שבת).
קחוכיון שהמנהג הי' לקבל שבת בשעה שהצבור אומר ברכו, כדלעיל סי'
קטרנו (שכל עוד שלא אמרו ברכו עושין כל הצריך להם לשבת). סי' רסא ס"ג (שענה
קיברכו עם הצבור, או שרוב הצבור ענו ברכו אף על פי שהוא לא ענה עמהם, שחל עליו השבת),
קיאוס"ז (במדינות אלו ... עושים כל המלאכות עד ברכו). סי' רסג סכ"ג (ענה
קיבעמהם אחר ברכו ... הרי קבל עליו שבת). לקמן סי' שו סכ"ח (אסור ... אחר ברכו
קיגבשבת). סי' שצג ס"ב (אם רוב הציבור התפללו המיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחן,
קידולא משגמרו התפלה, אלא אפילו משהתחילו אותה דהיינו עניית ברכו).
קיהלכן נוהגים להקדים תפלת ערבית, כמבואר בב"ח ריש הסימן (אף
קיועל גב דאם קיבל עליו שבת קודם תפילת ערבית נמי אסור במלאכה, מכל מקום כיון דלא
קיזנהיגי עלמא לקבל עליו שבת אלא מכי פתח שליח ציבור ברכו, לכך אמר רבינו ומקדימין
קיחלהתפלל ערבית, כדי להקדים קבלת שבת לכל ישראל ביחד בשעה אחת).
קיטטעם נוסף נתבאר לעיל סי' רנו בסופו (צריך להזהיר רוב העם, שיש
קכלהם היתר שכל עוד שלא אמרו ברכו עושין כל הצריך להם לשבת, אף על פי שהוא לילה ממש.
קכאולכן יש להקדים אמירת ברכו). לקמן סי' תקכז ס"ח (נהגו כשחל יום טוב בערב שבת,
קכבשמקדימין להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, שהכל הן זריזין למהר לגמור כל צרכי שבת
קכגקודם תפלת ערבית של שבת).
קכד[5] סעיף ה (אם רוצה להקדים ולקבל עליו
קכהתוספת שבת מפלג המנחה ולמעלה, דהיינו שעה ורביע זמניות קודם הלילה, הרשות בידו,
קכוונאסר בעשיית מלאכה. אבל אם קיבל קודם פלג המנחה, אין קבלתו כלום).
קכז[6] סעיף ו (ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה,
קכחשהוא שעה ורביע זמניות קודם הלילה).
קכט[7] שבימות החול נוהגים
קללהתפלל ערבית מצאת הכוכבים ולמעלה.
קלאואף שרגילים היו להתפלל ערבית קודם
קלבשתחשך, כנזכר ברש"י ברכות ב, א ד"ה עד סוף, ובתוס' שם ד"ה מאימתי,
קלגוטור ושו"ע סי' רלה ס"א (ואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום,
קלדיקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם).
קלהמכל מקום נתבאר לעיל סי' צ ס"י (שלא
קלוהקילו להתפלל מבעוד יום אלא משום טורח הצבור, שאי אפשר לחזור ולאספם לתפלת ערבית
קלזבלילה, אם יפרדו איש מעל אחיו אחר תפלת המנחה כמ"ש בסי' רל"ה, אבל
קלחהמתפללין ביחיד צריכים להתפלל בזמנה), ושם נסמן.
קלטוגם בתפלה בצבור נהגו רבים להתפלל בזמנה
קמדוקא, כמובא בדברי חמודות ברכות פ"ד סוף ס"ק טו (ומקרוב נתחדש פה
קמאק"ק פראג וק"ק ווינא, שרבים מתאספים ערבית להתפלל בצבור בזמנה).
קמבובמ"א סי' רלה ס"ק ב (והותיקין
קמגנוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים). הובא גם בקונטרס אחרון ס"ק א (להותיקין שכתב
קמדהמג"א שם שנוהגין לקרות בצאת הכוכבים).
קמהוכן נתבאר בשו"ת אדמו"ר הזקן סוס"י
קמוז (מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו
קמזאבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש
קמחותפלת ערבית בזמנה).
קמטחדש יתבאר לקמן סי' תפט ס"ל, ותפלת
קנערבית בזמנה: (א) כמובא לעיל מדברי חמודות ומ"א הנ"ל. (ב) כדלקמן בסמוך
קנא"שלפעמים בשאר ימים מתפלל מנחה בזמן ההוא ... שתי קולות הסותרות". (ג)
קנבכדלקמן בסמוך, שעדיף לקרות קריאת שמע עם ברכותיה בזמן חיוב קריאת שמע.
קנג[8] תוס' ברכות כז, א ד"ה דרב
קנדצלי (הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה). ורא"ש שם פ"ד
קנהס"ו (שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש ... אין זו הקדמה כיון שהיה מקבל
קנועליו שבת באותה שעה). ותלמידי רבינו יונה ברכות יח, ב ד"ה רב צלי (שהיה
קנזמתכוין למצוה לקבל שבת מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקדש ... כשמקבל שבת מבעוד יום
קנח... אף על פי שעוד היום גדול אין בכך כלום). **מרב דצלי של שבת בערב שבת בברכות
קנטכז, ב**.
קסוהיינו דוקא מפלג המנחה ולמעלה, כדלעיל (הערות 5-6).
קסא[9] משנה ברכות כו, א (תפלת המנחה עד הערב.
קסברבי יהודה אומר עד פלג המנחה). שלפי זה מתחיל זמן תפלת ערבית בפלג המנחה.
קסג[10] משא"כ לקריאת שמע,
קסדיתבאר לקמן בסמוך שצריך לקרוא בלילה דוקא.
קסה[11]בשו"ע
קסושם ס"א (והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה,
קסזשוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית
קסחמפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה).
קסטומקורו ברבינו יונה שם (אין לו לאדם
קעלעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה, שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה
קעאואילך כרבנן ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה, נמצאו
קעבדבריו סותרין זה את זה, שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה).
קעגואף שכתב המרדכי, ברכות רמז פט (דעבד כמר עבד דעבד כמר עבד ...
קעדאהא סמכינן דלפעמים אנו מתפללין תפלת המנחה אחר פלג המנחה כרבנן, ולפעמים אנו
קעהמתפללין תפלת ערבית מיד אחר פלג המנחה כרבי יהודה, דאמר מפלג המנחה ואילך לילה הוא.
קעוויש מהנדזין [מגמגמים] בדבר, משום דנראה כשתי (חומרי) דסתרי אהדדי).
קעזמכל מקום קיי"ל כרבינו יונה,
קעחכמבואר במ"א כאן ס"ק א (המרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ... לא קי"ל הכי).
קעט[12] מ"א ס"ק א (רשאי
קפלהקדים בערב שבת, אף על פי שבחול עושה כרבנן ... דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן
קפאופעם כן. ואף דלא קי"ל הכי, מכל מקום בערב שבת יש לסמוך עליו).
קפבוהיינו שהובא לעיל (הערה הקודמת) משו"ע סי' רלג, דאף דקיי"ל
קפגכרבינו יונה. מכל מקום בערב שבת יש לסמוך על המרדכי.
קפד[13] מ"א שם (מיהו בסוף מו"ק
קפהכתב, דביום אחד אין לעשות שני קולי דסתרי אהדדי. ולכן צריך ליזהר בערב שבת להתפלל
קפומנחה קודם פלג המנחה).
קפזוהוא מ"ש המרדכי במו"ק רמז תתקכג (ואפילו לדברי
קפחהמפרשים דמי שירצה יכול לעשות היום כר' יהודה ולמחר יעשה כרבנן, מכל מקום ביום אחד
קפטלא עבדינן תרי קולי דסתרן אהדדי).
קצוכיון שגם המרדכי מודה בזה, לכן יש להחמיר בזה גם בערב שבת.
קצאוכן חילק בינם המ"א בסי' רלג ס"ק ה (שלא ינהוג פעם
קצבכך ופעם כך. ומכל שכן שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צאת
קצגהכוכבים).
קצד[14] בלילה, אחר צאת הכוכבים.
קצהוכדלקמן סי' תפט סי"ב (מנהג העולם לקרות קריאת שמע של
קצוערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך, כשם שהוא
קצזכלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית ... העיקר
קצחכהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא
קצטלענין שאר דברים שמצותם בלילה), ושם נסמן.
רומבאר בזה שלושה אופנים:
רא(א) לקרותה בברכותיה בעת שמתפלל. ואחר כך בלילה יחזור ויקראנה
רבבלא ברכותיה.
רג(ב) מבעוד יום יתפלל התפלה של שבת בלבד. ואחר כך בלילה יקרא
רדקריאת שמע עם ברכותיה.
רהשני אופנים אלו נזכרו גם לקמן סי' רצג ס"ב (קריאת שמע
רוצריך לחזור ולקרות בצאת הכוכבים ... ואם הוא רוצה יכול להתפלל תפלת י"ח בלבדה
רזמבעוד יום, בלא קריאת שמע וברכותיה, וכשתחשך לו בדרך יקרא קריאת שמע בברכותיה).
רח(ג) שגם התפלה יתפלל בלילה.
רט[15] בשו"ע שם ס"א (ואם
ריהצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל
ריאעמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות).
ריבוהטעם שאפשר לומר ברכות קריאת שמע לפני זמן קריאת שמע, וברכת
ריגהשכיבנו לפני זמן שכיבה, יתבאר לקמן סי' רצג בקונטרס אחרון.
ריד[16] רא"ש ברכות פ"ד סי' ו
ריה(ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה. ואף על פי שלא היה סומך גאולה
ריולתפלה, כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש לא חייש לסמיכה). **ותלמידי
ריזרבינו יונה שם** (ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה. ואף על פי שלא
ריחהיה סומך גאולה לתפלה, כיון שהיה מתכוין למצוה לקבל שבת מבעוד יום ולהוסיף מחול על
ריטהקדש, לא חיישינן להכי). מ"א ס"ק ב (שכתב הרא"ש דרב קרא קריאת שמע
רכאחר צאת הכוכבים, ולא סמך גאולה לתפלה).
רכאוכן הוא במ"א סי' רצג ס"ק ה (ימתין מלקרות קריאת שמע
רכבעד צאת הכוכבים, אף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה). ולקמן שם ס"ב (וכשתחשך לו
רכגבדרך יקרא קריאת שמע בברכותיה. ואף שאינו סומך גאולה לתפלה, אין לחוש, הואיל
רכדומתכוין לדבר מצוה).
רכהוראה לעיל סי' קיא ס"ב (יש מי שאומר שבשבת אין צריך לסמוך
רכוגאולה לתפלה ... ואין לסמוך על סברא זו, אם לא במקום שצריך לכך).
רכז[17] ברכות כז, [א] **לרבנן, ודעבד
רכחכמר עביד** (מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום שמע מינה הלכה כרבי יהודה,
רכטאדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה, השתא
רלדלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד).
רלאהרי מיירי כאן בערב שבת, ועל זה אמרו "ודעבד כמר עבד",
רלבשהרשות בידו להתפלל ערבית בלילה, ולא יוסיף מחול על הקדש בתפלת ערבית.
רלגוכן הוא בטור סי' רצג (וכתב הרי"ץ גיאות, כיון שנהגו כל
רלדישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה, אין להתפלל של שבת בערב שבת).
רלהובמ"א סק"א (ובכתבים איתא שהאר"י היה מתפלל
רלוערבית בלילה אף בערב שבת).
רלזובבדי השלחן סי' עז ס"ק טו (שכן היה המנהג בלובאוויץ
רלחבהיותי שמה בשנת תער"ב, שאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הי' אומר דא"ח
רלטלפי קבלת שבת לערך שתי שעות בלילה, ואחר כך היו אומרים קבלת שבת ומעריב). וכן
רממנהגינו להתפלל גם בליל שבת בלילה דוקא.
רמאואפשר גם תפלת ליל שבת נכללת במ"ש בשו"ת אדמו"ר
רמבהזקן סוס"י ז (ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש ותפלת ערבית
רמגבזמנה).
רמד[18] היינו אף שנתבאר לעיל סי'
רמהרסא ס"ד (יש אומרים שמצות עשה מן התורה להוסיף מחול על הקדש באיסור עשיית
רמומלאכה בכניסת שבתות ויום טוב וביציאתם). מכל מקום יכול להוסיף מחול על הקדש בלא
רמזתפלה, כמבואר בב"ח ריש הסי' (דאם קיבל עליו שבת קודם תפילת ערבית נמי אסור
רמחבמלאכה). הובא במ"א שם (וכתב הב"ח דיכול לקבל שבת קודם תפלת
רמטערבית).
רנ[19]
רנאשם בגמרא כז, ב (אמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר
רנבקדושה על הכוס). מרדכי מגילה רמז תשצח (נפיק בההוא קידוש דמקדש מבעוד יום).
רנגרשב"א ברכות כז, ב (הא דאמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר
רנדקדושה על הכוס, מיד קאמר, ואפילו קודם שתחשך ... בקדוש של כוס זה מותר לו לאכול
רנהבשבת. וכן הסכים רב האי גאון ז"ל, וכן הראב"ד ז"ל. ואף על פי שיש
רנומקצת מן הגאונים ז"ל שאומרים שאינו אומר קדוש ... עד הערב, ואין לו טעם,
רנזוהראשון עיקר). רמב"ם פכ"ט הי"א (יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת
רנחמבעוד יום, אף על פי שלא נכנסה השבת). מגיד משנה שם (ופירשו שאע"פ
רנטשמבעוד יום קדש ... מותר לו לערב לאכול בקידוש זה ... וזה דעת קצת מן הגאונים, וכן
רסכתבו מן האחרונים, וכדברי רבינו, וכן עיקר). ב"י ריש סי' רעא (וכתב
רסאהרשב"א בריש פרק תפלת השחר בשם רבינו האי והראב"ד, דהא דאמר שמואל מתפלל
רסבאדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס, מיד קאמר, ואפילו קודם שתחשך, ומותר
רסגלאכול בשבת על ידי קידוש זה). הובאו במ"א ס"ק א.
רסדוכן הוא לקמן סי' רעא ס"ב (אם יצא
רסהמבית הכנסת מבעוד יום, יש לו לקדש מיד, דכיון שהוסיף מחול על הקדש הרי זה אצלו
רסוכניסת השבת, ויש לו לקדש מיד סמוך לכניסתו), וסי"ז (קידש מבעוד יום קודם
רסזשהגיע זמן הקידוש ... דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת).
רסחוכן לענין הבדלה, יתבאר לקמן סי' רצג ס"ב
רסט(מי שהוא אנוס שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה ... יכול להתפלל ערבית ולהבדיל על
רעהכוס בביתו מבעוד יום, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה ... שבהבדלה יוצא ידי חובתו,
רעאואינו צריך לחזור ולהבדיל, אף אם יזדמן לו כוס).
רעב[20] תוס' פסחים צט, ב ד"ה עד
רעגשתחשך (סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום, כדאמר בפרק תפלת השחר
רעד(ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום). רא"ש
רעהשם פ"י סי' ב (דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש
רעוולאכול קודם שתחשך, כדאמרינן פרק תפלת השחר (דף כז, ב) מתפלל אדם של שבת בערב שבת
רעזואומר קידוש על הכוס). שו"ע ס"ב (ולאכול מיד).
רעחוכן הוא לקמן סי' רעא ס"ב (אם יצא
רעטמבית הכנסת מבעוד יום, יש לו לקדש מיד ... ואחר הקידוש צריך לאכול גם כן מיד).
רפלעיל סי' רמט סי"ב (ויש אומרים שאם
רפאהשלים תפלת ערבית של שבת מבעוד יום, צריך לאכול מיד, ואינו רשאי להתענות עד צאת
רפבהכוכבים).
רפגוכל זה בשבת, משא"כ בפסח, יתבאר דינו לקמן סי' תעב ס"ב
רפד(לא ימהר להתחיל הקידוש קודם שיהיה ודאי חשיכה.
רפהאף על פי שבשאר ימים טובים יכול האדם להוסיף מחול על הקודש לקדש ולאכול מבעוד יום,
רפומכל מקום בפסח אינו יכול לעשות כן). ונתבאר בהערות שם (סי' תעב הערה ח).
רפזולענין חג השבועות, לקמן סי' תצד ס"ב (אע"פ שבכל
רפחערבי יום טוב נוהגין להקדים תפלת ערבית של יום טוב מבעוד יום מטעם שנתבאר בסי' רס"ז,
רפטמכל מקום בליל שבועות מאחרין להתפלל לאחר צאת הכוכבים, שאם יקדימו ויקבלו קדושת
רציום טוב בתפלה מבעוד יום, הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה שלפני חג הזה,
רצאוהתורה אמרה שבע שבתות תמימות תהיינה. ומזה הטעם אין לקדש גם כן קידוש היום מבעוד
רצביום אף קודם תפלת ערבית). וכן הוא לקמן סעיף הבא (שיכול לקדש ... אפילו אם לא
רצגהתפלל ערבית עדיין).
רצדולענין סוכות, לקמן סי' תרלט ס"כ (כיון שאכילת לילה
רצההראשונה נלמד בגזירה שוה מאכילת מצה, צריך להיות דומה לה בכל דבר, דהיינו שלא יאכל
רצו... בסוכה עד לאחר צאת הכוכבים ... כמו באכילת מצה כמ"ש בהלכות פסח).
רצז[21] כדלעיל ס"ב (והערה 8).
רצח[22] ראה מ"א רס"י
רצטערב (יקדש מבעוד יום על היין וישתה, ואסור אחר כך לעשות מלאכה (שבלי הלקט בשם
שגאון). והוא בהלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה עמוד צז (ואי מקדש או מצלי של שבת
שאאסור למיעבד עיבידתא, דהא קבלה לשבת עליה). הרי מיירי שקידש קודם תפלת ערבית,
שבוזוהי קבלת שבת, שנאסר במלאכה.
שג[23] מ"א ס"ק א (בתוספות ורא"ש
שד[דלעיל הערה 20] משמע דיכול לגמור הסעודה מבעוד יום.
שהוכן כתב התרומת הדשן סי' א, וכן משמע ברבינו ירוחם ח"א. וטעמא, דאחר פלג
שוהמנחה חשבינן לילה).
שזוהוא ברבינו ירוחם נתיב יב ח"א סו, ג (בערבי שבתות וימים
שחטובים, חוץ מפסח, יכול לאכול מבעוד יום, כדי להוסיף מחול על הקדש).
שטובתרומת הדשן סי' א (שמעתי בישיבה, מפי אחד מהגדולים, ששמע
שיוקבל, כי בימי הקדמונים בקרימ"ש, התפללו ערבית וקראו את שמע בערב שבת בעוד
שיאהיום גדול כל כך, שהיה רב העיר, שהיה מהגדולים הקדמונים, הוא וכל טובי הקהל עמו,
שיבהלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת, על שפת הנהר דונא"י, והיו חוזרין לבתיהם
שיגקודם הלילה).
שידט"ז סי' רצא ס"ק ו (ולי נראה, כיון דתוספת מחול על
שיההקדש הוא דאורייתא, על כן יצא שפיר, אפילו גמר קודם לילה).
שיו[24] היינו שלדעה זו מועלת קבלת תוספת שבת "לכל
שיזדבר", ואילו לדעה הב' דלקמן מועלת רק ל"איסור עשיית מלאכה", כדלקמן
שיחהערה הבאה.
שיט[25] ספר חסידים סי' רסט (מי שאכל מבעוד היום
שכגדול בערב שבת, כגון תיכף שיצאו מבית הכנסת ולא נראו ג' כוכבים, כיון שמבעוד יום גמר
שכאסעודתו, יאכל לאחר צאת הכוכבים כדי שיעור שיברך ברכת המזון, כדי לקיים מצות ג' סעודות
שכבבשבת, כי איך יעלה לג' סעודות מה שבעוד יום אכל). ב"ח ריש סי' תעב **בשם
שכגמהר"ל מפראג** (גמר הסעודה אף בשאר ערבי שבתות וימים טובים צריך שתהיה בלילה,
שכדדהא עיקר החיוב של הסעודה מדרשא (שבת קיז ב) דתלתא היום דחדא דאורתא, ואם כן אינו יוצא
שכהחיוב סעודה אא"כ אכלה בלילה, וכשמפסיק מאכילתו קודם שקדש היום ודאי לא יצא ידי
שכוחובתו ... דצריך שתהיה בלילה על כל פנים, כן כתב מהר"ל מפראג ז"ל (גבורות
שכזה' פרק מ"ח) ודבריו נכונים). ובגבורות ה' שם (סעודת שבת צריך להיות בלילה, דצריך
שכחלאכול סעודה אחת בלילה, ואם כן איך יאכל ביום קודם הלילה ... הסעודה שחייב לאכול בלילה,
שכטסוף סוף האכילה ביום. ויראה שלא סמכו לעשות סעודת שבת ביום, רק בשביל שנמשכת עד הלילה,
שלוכיון שנמשכת עד הלילה הסעודה היא בשבת גם כן ... ולפי זה אותם הממהרים עד שמפסיקים
שלאבאכילה קודם קדוש היום, לא יפה עושין).
שלבהובאו בשל"ה מס' שבת נר מצוה קלג, ב בהג"ה ד"ה וכן
שלגמצאתי), ובמ"א שם.
שלדומתוכן הדברים נראה שאין בזה הפרש בין קבלת תוספת שבת לבין
שלהקבלת עיצומו של יום, הנזכרים לקמן סי' שצג ס"ב (ואפילו אם כבר קיבל עליו
שלותוספת שבת ... אבל אם התפלל תפלת ערבית של שבת, הרי קבל עליו שבת עצמה, כיון
שלזשהתפלל תפלת ליל שבת ונאסר בכל השבותים כמו בשבת עצמה). שהרי כאן מיירי שכבר קיבל
שלחעיצומו של יום על ידי הקידוש.
שלטוכן נראה מכאן שאין בזה הפרש אם קבלת תוספת שבת הוא דין בהחפצא
שמשל הזמן או בגברא בלבד, כמבואר בלקוטי שיחות חט"ז ע' 235. חי"ט
שמאע' 58-59. שלחן המלך ע' קפח. כינוס תורה חו' טו ע' ע ואילך.
שמב*
שמגשתי הדעות האלו נרמזו גם לעיל סי' קפח סי"ז
שמד(היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו עד שחשיכה אפילו כמה שעות בלילה מזכיר של שבת בברכת המזון
שמה... והוא הדין לראש חודש חנוכה ופורים. ויש אומרים שבראש חודש חנוכה ופורים הואיל ואין
שמובהם תוספת מחול על הקדש אינו מזכיר מעין המאורע אחר שיצא היום). הרי שלדעה הב', גם
שמזסעודת שבת נכללת בתוספת שבת.
שמחוכדעה השנית נראה גם לקמן סי' תצא ס"ג (להוסיף מחול על
שמטהקודש אין צריך כי אם לענין שביתת יום טוב ממלאכה ... אבל לענין שאר דברים התלויים
שנבקדושת היום, כגון מצות מקרא קודש עיין סימן תקכ"ט, אין צריך להוסיף מחול על
שנאהקודש).
שנבוהיינו שמקרא קדש הוא כדלקמן סי' תקכט ס"א
שנג(כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה, כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד, וכל
שנדימים טובים נאמר בהן מקרא קדש), וס"ג (איזה עונג זה שאמרו חכמים שחייב אדם
שנהלאכול בכל יום טוב ב' סעודות, אחת בלילה ואחת ביום בשחרית), וס"ה (שהרי נאמר
שנובו מקרא קדש). וכן הוא לעיל סי' רמב ס"א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי
שנזהנביאים והם כבוד וענג שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, ועיקרן מן התורה,
שנחשהשבת הוא בכלל מקראי קדש). הרי שמצות מקרא קדש היא חובת הסעודה בשבת וביום טוב,
שנטואינו תלויה בהוספה מחול על הקודש.
שסוכן הוא לעיל סי' רסא ס"ד (שמצות עשה מן התורה
שסאלהוסיף מחול על הקדש, באיסור עשיית מלאכה), משא"כ לענין חיוב סעודת שבת ויום
שסבטוב.
שסגאבל לקמן סי' רעא סי"ג (צריך להזכיר של שבת
שסדבברכת המזון, אפילו אם החמיר ופירס מפה וקידש מבעוד יום קודם שהגיע זמן הקידוש,
שסהוגם מברך ברכת המזון מבעוד יום, דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת). הרי מיירי שאכל כל הסעודה מבעוד יום,
שסווגם ברכת המזון מברך מבעוד יום.
שסז[26] ס' חסידים שם (יאכל לאחר צאת הכוכבים כדי
שסחשיעור שיברך ברכת המזון), דהיינו כזית, כדלעיל סי' קפד ס"ב (ומדברי סופרים
שסטלברך ברכת המזון על כזית, שהוא שיעור אכילה). ועל פי זה כתב במ"א שם (כתב בשל"ה
שעבשם ספר חסידים, דמכל מקום צריך לאכול כזית בלילה).
שעאואף שיש דעה דלא סגי בסעודת שבת ויום טוב בכזית, אלא צריך יותר
שעבמכביצה, כדלקמן סי' עדר ס"ו (יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו, אבל
שעגכביצה בלבד נקראת אכילת עראי, ואינו יוצא בה). סי' רצא ס"א (סעודה שלישית ... יכול
שעדלקיים אותה (ביותר מכביצה מעט...) (ויש אומרים שאפילו בכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה,
שעהבכל אחת משלש סעודות, כמו שיתבאר בסי' תרל"ט).
שעוובסי' תרלט סי"ט (ויש חולקין על כל זה ואומרים, שבכל
שעזסעודות שבת ויום טוב אין צריך לאכול פת רק כזית).
שעחמכל מקום כאן שאכל כל הסעודה אחרי קבלת שבת, סגי במה שאוכל
שעטבלילה כזית.
שפוכן הוא לעיל סי' קפח סי"ז (אם נמשכה סעודתו בערב שבת או
שפאבערב ראש חודש תוך הלילה צריך להזכיר של שבת או של ראש חודש, אם אכל כזית משחשיכה).
שפבוכעין זה לקמן סי' רעא סוף סי"ב (שיקדש מיד, ויאכל מעט
שפגאחריו ... ויחזור
שפדויאכל מעט), ושם (הערה 262).
שפהאמנם לענין התחיל סעודה שלישית קודם זמן מנחה, נתבאר לקמן סי'
שפורצא ס"ב (אלא אם כן נמשך בה עד אחר המנחה, שאכל (יותר מ)כביצה אחר שש
שפזומחצה).
שפחוראה מראי מקומות
שפטוציונים. הערות וציונים (ירות"ו) ח"ז ע' רמ. משולחן הארי ע' 64.
שצ[27] שבת קיז, ב (ת"ר
שצאכמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ... ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה',
שצבהיום לא תמצאהו בשדה).
שצגוכן הוא לקמן סי' עדר ס"א (שלש סעודות חייב כל
שצדאדם לאכול בשבת, ורמז לזה ששלש פעמים היום נאמר גבי אכילת המן בשבת, שנאמר ויאמר
שצהמשה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו וגו').
שצואליה רבה סק"ב (ולענ"ד הטעם
שצזדג' סעודות נלמוד
שצחמתלתא היום, משמע יום שבת ממש בעינן ולא מתוספת).
שצט[28] מ"א שם (ומכל מקום טוב
תלהחמיר).
תאאמנם מכל מקום, גם לדעה זו, מזכיר בברכת המזון את השבת, אף אם
תבסיים סעודתו מבעוד יום, כדלקמן סי' רעא סי"ג (שצריך להזכיר של שבת
תגבברכת המזון, אפילו אם החמיר ופירס מפה וקידש מבעוד יום קודם שהגיע זמן הקידוש,
תדוגם מברך ברכת המזון מבעוד יום. דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת).
תה[29] כן הכריח בקונטרס אחרון
תוסק"א, דמיירי מ"א סוף ס"ק ב דוקא כהאי גוונא. משא"כ
תזמי שרגיל להתפלל גם בימות החול מבעוד יום, וסומך על קריאת שמע שעל המטה שקורא
תחבזמנו, אזי מותר לו לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה. ושם יתבאר הטעם לזה (הערה 48).
תט[30] והיינו שנהג כאופן הראשון
תידלעיל ס"ב (והערה 15).
תיא[31]
תיבמ"א שם (ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית בערב שבת מבעוד יום, מכל
תיגמקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע אסורין להתחיל לאכול, דהם לא נפקי כלל בקריאת
תידשמע דיממא).
תיהאבל לפני חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים, יש
תיולו לקדש ולאכול מיד, כדלקמן סי' רעא ס"ב (ואף אם יצא מבית הכנסת מבעוד יום יש
תיזלו לקדש מיד ... ואחר הקידוש צריך לאכול גם כן מיד).
תיח[32] וכדלעיל סי' רסג ס"א
תיט(ועיקר מצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלו), וסי"ג (אם עשה נרות קטנים
תכשאינן דולקים עד הלילה, אין כאן ברכה לבטלה, שכיון שאכל לאורן ונהנה מהן בסעודת
תכאשבת. אבל אם לא אכל לאורן ... הרי בירך לבטלה).
תכב[33] בשו"ע שם ס"ב (אסור
תכגלהתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת של ערבית).
תכד[34] כדלקמן סי' תפט סו"ס יב (מנהג
תכההעולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג
תכוהמנחה ואילך, כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין
תכזקריאת שמע של ערבית ... העיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי
תכחיהודה אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה).
תכט[35] בסידור רבינו (בנוסח תפלת
תלחול): שומר את עמו ישראל.
תלא[36] זח"א מח, א (בשבת סוכת שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל
תלבסטרין ... ובגין כך בקדושא דיומא מברכינן הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל
תלגירושלם). זח"ב רה, א (דבליליא דשבתא נטירין בני נשא מכל מקטרגין דעלמא, ולא
תלדבעינן לצלאה על נטורא ... נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא, הואיל וסכת שלום
תלהפריסא על עמא).
תלו[37] ס' המנהיג הל' שבת סי' ד (כתב
תלזרב שר שלום ז"ל, כי אין מנהג בישיבתו ובבית רבינו שבבבל לומר שומר עמו ישראל
תלחבשבת, אלא במקומו חותמין ופרוש עלינו סוכת שלומך). ראבי"ה סוס"י קצו (בירושלמי
תלטפרק א' דברכות ... שומר [עמו] ישראל לעד, אמר ר' לוי הדתמר בחול, אבל בשבתות וימים
תמטובים אומר פורס סוכת שלום, והכי נמי איתא במדרש אגדה). טור (ומשנין בחתימה
תמאשחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו
תמבועל עמו ישראל ועל ירושלים, וכן המנהג באשכנז ובצרפת, ואין חותמין שומר עמו ישראל
תמגלעד, כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה, שהשבת שומר ... וכתב בעל המנהיג ולמנהג
תמדצרפת שנהגו לומר ופרוס, ראוי לומר ובצל כנפיך תסתירנו ופרוס עלינו וכו' ואין לומר
תמהכי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו ובואנו וכו'), ושו"ע ס"ג (בברכת השכיבנו
תמואינו חותם בה שומר עמו ישראל, אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר ופרוס סכת
תמזשלום עלינו ועל ירושלים עירך, בא"י הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל
תמחועל ירושלים). ט"ז ס"ק א (וכתב הטעם בטור, כדאיתא במדרש שבשבת אין
תמטצריכין שמירה, שהשבת שומר).
תנ[38] כן הוא גם בדפוס ראשון של
תנאסדור רבינו: "ופרוס ... הפורס" (באות סמ"ך). וגם בדפוס ראשון של
תנבסדור תורה אור (וילנא תרמ"ז).
תנגוהעיר על כך כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב
תנדנ"ע, בשו"ת תורת שלום סי' ג (עתה מצאתי בסידור אחד הג"ה בכי"ק
תנהכ"ק אאמו"ר [מוהר"ש] זצוקללה"ה על ופרוס עלינו סוכת שלומך,
תנונרשם על תיבת ופרוס וז"ל, צ"ל ש' שמאלית, כן ראיתי שתיקן להיות ש', בגוף
תנזכ"י הק' בעצמו. וע' באבודרהם ובמדרש תילים עכ"ל. ונראה הכוונה מפני שהוא
תנחע"ש הפסוק פרש ענן למסך, ושם כתוב בשין. איך שיהי' לפי דעתי נכון לתקן זה).
תנטועפ"ז תוקן בסדור תורה אור דפוס
תסתרמ"ט. ושם בהשלמות שערי תפלה (פי"ז ס"א) העתיק וביאר את הנ"ל
תסא(בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ה) כתוב הפורש סוכת שלום בשי"ן, וכצ"ל,
תסבולא בסמ"ך, כי פורש בשי"ן שמאלי הוא לשון שטוח ורקוע, וכן הוא באבודרהם,
תסגשהוא על שם הפסוק פרש ענן למסך (תהלים ק"ה ל"ט), שדרשו במדרש תהלים על
תסדפרישת ענן השכינה ... אבל פרוס בסמ"ך הוא ענין כריתה ובציעה, כמו מפרסת פרסה,
תסהפרוס לרעב לחמך (ישעיה נ"ח ז', ועיי"ש במנחת שי). ומה שכל הפוסקים וכל
תסומחברי סדורים כותבים בסמ"ך בלשון תרגום, הוא מחמת שבכתב אין עושין נקודות
תסזימין ושמאל, ושלא יטעו לפרשו בשי"ן ימני, שענינו הוא לשון ביאור ופירוד.
תסחוהמדפיסים אינם משנים מכתב המחבר ... נמצא בבית אדמו"ר ז"ל סדור אחד,
תסטשכתוב בו על הגליון בכי"ק של אדמו"ר מהר"ש ז"ל בזה"ל, צ"ל
תעש' שמאלית, כן ראיתי שתיקן להיות ש', בגוף כי"ק של אדמו"ר הזקן, ועיין
תעאבאבודרהם ובמדרש תהלים עכ"ל).
תעבאלא שהוא הבין שמה שכתוב בהגהה הנ"ל
תעג"שתיקן להיות ש', בגוף כתב ידו הקדושה בעצמו", הכוונה לגוף כתי"ק
תעדאדמו"ר הזקן. ועל זה העיר שוב בשו"ת תורת שלום סי' ד (ולפי הנראה ודאי
תעההכוונה על רבינו אדמו"ר זצוקללה"ה). ואולי הכוונה לומר, שכן תוקן בכתי"ק
תעואדמו"ר הצמח צדק.
תעז[39] ט"ז סק"א (אנו מבקשין
תעחשישמור אותנו גם בשבת, אבל עכ"פ אין לחתום כן, אלא יחתום בפורס סוכת כו' שפירושו
תעטשהשכינה סוככת עלינו). מ"א סק"ג (דוקא שומר עמו ישראל אין אומרים
תפ... אבל ושמור צאתינו יש לומר). ב"ח (בדורות האלו נוהגים לאמרו, ולא
תפאידענו מאין הגיע).
תפב[40] מ"א מזוהר שם (ראיתי בזוהר
תפגויקהל ע' שס"ז שחלק בין רבים ליחיד, שיחיד צריך שמירה, אם כן דוקא שומר עמו
תפדישראל אין אומרים, דמשמע על כלל ישראל, אבל ושמור צאתינו יש לומר דקאי אכל יחיד
תפהויחיד, וכן נכון).
תפווהוא האמור בזהר גדול טור שסז, ובזהר הרגיל הוא בזח"ב רה,
תפזא (בליליא דשבתא, כיון דכלהו מתבדרן לאעלא בנוקבא דעפרא, דלא יכלין לשלטאה, בעי בר
תפחנש יחידאי לאסתמרא, ותו אף על גב דלא יכלין לשלטאה אתחזיין לזמנין, ובר נש יחידאי
תפטבעי לאסתמרא ... בשבתא נטירו אשתכח לעמא קדישא ... ואף על גב דאינון לא אשתכחו
תצבישובא, לזמנין לבר נש יחידאי אתחזון ואתרע מזליה ... סוף סוף נטירו אשתכח בההוא
תצאליליא לעמא קדישא, הואיל וסכת שלום פריסא על עמא).
תצבאבל בפרי עץ חיים שער השבת פי"א ד"ה מהחברים (וקורין
תצגקריאת שמע וברכותיה, עד והושיענו למען שמך ופרוס עלינו סוכת שלומך).
תצדוכן הוא בסידור רבינו (והושיענו מהרה למען שמך (ובשבת חותמין)
תצהופרוש עלינו סוכת שלומך בא"י הפורש כו').
תצווכן הוא גם ביום טוב. ונתבאר בשער הכולל פי"ז סכ"ב.
תצז[41] תשא לא, טז-יז. שיש
תצחנוהגים לאמרו בליל שבת קודם התפלה, כמובא במחזור ויטרי סי' קנה (ואומר בלחש ושמרו ...
תצטוינפש). המנהיג הל' שבת סי' ג (ומנהג צרפת על זה תיכף לחתימה פרישת סוכת שלום,
500אומר ושמרו בני ישראל וגו'). אבודרהם (ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' בין
501גאולה לתפלה, לומר שאם ישמרו ישראל את השבת כראוי מיד נגאלין).
502[42] כדלעיל סי' קיא ס"א
503(צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה, ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל, ולא
504בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח).
505[43] גמרא קיח, ב (אלמלי
506משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים).
507[44] טור ולבוש ס"ג (ואף על פי
508שחייבין לסמוך גאולה לתפלה, אין זה הפסוק הפסק, דנמי מעין גאולה הוא ... שאם שמרו
509בני ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, ואם כן כגאולה אריכתא דמיא).
510ובנוסף לזה יש עוד ב' טעמים שלא לחשוש בזה להפסק בין גאולה
511לתפלה:
512(א) כדלעיל סי' סט ס"ז (בין גאולה לתפלה של ערבית ...
513מפסיקין בין גאולה לתפלה בפסוקים וקדיש, הואיל ותפלת ערבית רשות, כמו שיתבאר בסי'
514רל"ו).
515(ב) כדלעיל סי' קיא ס"ב (יש מי שאומר שבשבת אין צריך לסמוך
516גאולה לתפלה ... ואין לסמוך על סברא זו, אם לא במקום שצריך לכך).
517ומכל מקום מנהגינו שלא להפסיק בפסוקים אלה, כמבואר בסידור (מנהג
518העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ובשבת ושמרו (וביום טוב
519וראש השנה ויום הכיפורים פסוקים אחרים מעין קדושת היום), ויש להם על מה שיסמוכו.
520אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק, גם בשבת (ויום
521טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים), ושם נסמן (הערה 11).
522[45] תוכן המשך הדברים בקונטרס
523אחרון זה:
524במ"א
525סוף ס"ק ב (ועכ"פ
526הנוהגים להתפלל ערבית בערב שבת מבעוד יום, מכל מקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת
527שמע אסורין להתחיל לאכול, דהם לא נפקי כלל בקריאת שמע דיממא).
528ואילו בסי' רלה כתב המ"א בס"ק
529ב (ויקרא על מטתו כל הקריאת שמע, ולפחות ב' פרשיות, ויכוין לצאת
530בה ... ואף על פי שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י), ובס"ק ד (ועמ"ש
531ס"א דלרש"י אם קרא בבית הכנסת מבעוד יום, רשאי לאכול קודם קריאתו שנית
532בביתו).
533ומבאר
534רבינו דהכא מיירי המ"א שמתפלל כל השבוע בזמנה, ורק בערב שבת מתפלל מבעוד יום,
535ולכן אסור לאכול סמוך לזמן קריאת שמע. משא"כ בסי' רלה מיירי המ"א שמתפלל
536כל השבוע מבעוד יום, ולכן רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו.
537וכן
538ביאר במחצית השקל כאן (רוצה לומר, אבל בחול מתפללים בצאת הכוכבים כרבנן), ובסי'
539רלה ס"ק ב (לקמן סוף סימן רס"ז כתב מ"א וז"ל, ועכ"פ
540הנוהגים להתפלל ערבית ערב שבת מבעוד יום, מכל מקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת
541שמע אסורים להתחיל לאכול, דהם לא נפקי כלל בקריאת שמע דיומא, עכ"ל, והוא
542ההיפך ממה שכתב פה. צריך לומר דבסימן רס"ז קאי ... דאם נוהגים להתפלל בערב
543שבת ערבית מבעוד יום אסורים לאכול חצי שעה קודם צאת הכוכבים ... וכאן כתב לפי מה ...
544דגם בחול קורין מבעוד יום ... לכן מותר לאכול קודם הקריאה).
545וטעם
546הדבר (שאלו הרגילים להתפלל מבעוד יום יכולים לאכול קודם קריאת שמע) נתבאר במחצית
547השקל שם (דגם בחול קורין מבעוד יום ומשום דקי"ל כרבי יהודה ... אלא שמ"א
548כתב שיש להחמיר לקרות על מטתו או אחר צאת הכוכבים, וכיון דאינו אלא חומרא, לדידן
549דקי"ל כרבי יהודה, לכן מותר לאכול קודם הקריאה).
550וכן
551ביאר דבריו ביד אפרים (להנוהגין להתפלל גם בחול ערבית מבעוד יום וכרבי יהודה, אלא
552דלענין קריאת שמע חייש לפלוגתת הפוסקים, ולכן חוזר וקורא משתחשך גם כן, ולדידהו
553לענין חשש שמא ישכח יכול לסמוך על פוסקים שיצא מבעוד יום. אבל הנוהגין כרבנן, שלא
554להתפלל מבעוד יום, רק בערב שבת משום מוסיפין כו', הם אסורים לאכול חצי שעה קודם
555זמנה, שאין להם על מה לסמוך, אף אם קרא קריאת שמע מבעוד יום).
556אמנם
557רבינו אינו מסתפק בבאור זה, שהרי במ"א שם כתב, שגם לדעת רש"י מותר לאכול
558קודם קריאת שמע שעל המטה, כמובא לעיל.
559ולכן
560מבאר רבנו, שאף לדעת רש"י שאין יוצאים בקריאת שמע מבעוד יום, ומתכוונים לצאת
561בקריאת שמע שעל המטה, מכל מקום מותר להם לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה, "כיון
562שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה, שאז רגיל כל אדם לקרות", לכן אין לחוש
563שמא ישכח.
564לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תרטז
565ואילך.
566[46] ס"ק ב (והעולם נהגו עכשיו
567כר"ת, שיוצאין בקריאת שמע שקראו בבית הכנסת, אעפ"י שהוא מבעוד יום קצת).
568והוא מה שנתבאר ברש"י ברכות ב, א ד"ה
569עד סוף (קורין אותה בבית הכנסת ... חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה
570שאדם קורא על מטתו יצא).
571ובתוס' שם ד"ה מאימתי (תימא
572לפירושו והלא אין
573העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ... דאותה קריאת שמע סמוך למטה
574אינה אלא בשביל המזיקין ... קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ... קריאת שמע על מטתו ...
575אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה).
576ועל זה כותב במ"א שם "והעולם
577נהגו עכשיו כר"ת".
578וכן הוא לקמן סי' תפט סי"ב (מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית
579מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך, כשם שהוא כלילה
580לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית).
581ואם כן מובן שלפי מנהגם מותר להם לאכול לפני קריאת שמע שעל
582המטה, כיון שסומכים על שיטת תוס', שיוצאין בקריאת שמע שקרא מבעוד יום.
583[47] והיינו שמדברי רש"י
584מוכח שאחר שקרא בבית הכנסת רשאי לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה, כמבואר בדבריו
585ברכות ב, א ד"ה עד סוף (הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו ... ובקריאת פרשה
586ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא). ובודאי אוכל בביתו, קודם שהולך לישון וקורא קריאת
587שמע שעל המטה.
588וחלק עליו רבינו יונה שם א, א ד"ה
589ואיפסקא (וכיון שקריאת שמע של בית הכנסת אינו לצאת ידי חובה, ואחר כך צריך לקרותה
590בבית לצאת ידי חיוב של תורה, צריך כל אדם להיות נזהר בקריאתה, ושלא יסמוך על
591הקריאה שקורא על מטתו, מפני כמה דברים, האחד מפני שאותה שעל מטתו קורא אותה אחר
592אכילה ושתיה, וקריאת שמע של חיוב צריך לקרותה קודם אכילה ... כשיהיה בביתו קודם
593שיאכל, אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה, ויתכוין לצאת בה ידי חובה). הובאו דבריו במ"א
594סי' רלה ס"ק ב.
595ומכל מקום מסיק במ"א שם כדעת רש"י
596הנ"ל (כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הקריאת שמע, ולפחות ב' פרשיות,
597ויכוין לצאת בה ... ואף על פי שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י). וכן הוא במ"א
598שם ס"ק ד (ועמ"ש ס"א דלרש"י אם קרא בבית הכנסת מבעוד יום,
599רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו).
600[48] כי אף שבמ"א שם לא
601ביאר טעמו של רש"י. מכל מקום נתבאר טעמו בט"ז שם ס"ק ג (אעפ"י
602שאוכל ושותה תחלה, כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה, שאז רגיל כל אדם לקרות.
603ועל כרחך לומר כן, דאם לא כן תקשה לך לרש"י דיוצא בקריאת שמע שעל המטה, תיפוק
604ליה דהא אוכל תחלה, והיאך עובר על דברי החכמים שאסרו לאכול תחלה, אלא כדפרישית).
605[49] סוף ס"ק ב (ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית בערב
606שבת מבעוד יום, מכל מקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע אסורין להתחיל לאכול,
607דהם לא נפקי כלל בקריאת שמע דיממא).
608וכן הוא לקמן סי' רצג בקונטרס אחרון (וכן
609דעת המג"א שם, אלא שאוסר לאכול סמוך לצאת הכוכבים).
610[50] סי' רלה סוף ס"ק ב (והותיקין
611נוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים).
612*
613והנה אנו נוהגים להתפלל ערבית בזמנה
614דוקא, כמבואר בשו"ת רבינו סוס"י ז (מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים
615ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות
616הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו ... תפלת ערבית בזמנה).
617ומכל מקום, בסיום הצום, רגיל הי' הרבי
618לבוא לתפלת ערבית כ-20 או 25 דקות אחר שקיעת החמה. ושיערתי תמיד בפשיטות, שסומכים
619על קריאת שמע שעל המטה, שאנו נוהגים לקרוא כל ערב ג' פרשיות, לשם קריאת שמע (ראה
620סדר הכנסת שבת עם באור ע' לב-ג). ולכאורה לפי האמור כאן, צריכים להזהר בזה שלא
621לאכול לפני קריאת שמע בלילה ממש.
622אמנם נוהגים אנו לקרות ג' פרשיות בקריאת
623שמע שעל המטה. מובן מכך שאנו נוהגים "להתכוין לצאת בקריאת שמע שעל מטתו".
624יוצא אם כן לפי באור הט"ז הנ"ל, שאף אם התפלל לפני צאת הכוכבים, יהי'
625מותר לו לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה, "כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם
626לשינה, שאז רגיל כל אדם לקרות".