Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארסח דין הטועה בתפלת השבת
ובו י"ח סעיפים
אמירת ויכולו בתפלה
א צריך לומר
ובו י"ח סעיפים
אמירת ויכולו בתפלה
א צריך לומר
בפרשת ויכלו בתפלת ערבית.
גוכל המתפלל
דואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר
הויכלו, אל תקרי ויכולו אלא ויכלו, כלומר הקב"ה והוא:
והתחיל ברכות של חול
ב אם טעה והתחיל ברכות אמצעיות של חול, אם נזכר באמצע
ב אם טעה והתחיל ברכות אמצעיות של חול, אם נזכר באמצע
זברכה, צריך לגמור כל אותה ברכה, ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת, בין שנזכר בברכה ראשונה של אמצעיות של חול שהיא אתה
חחונן, ובין שנזכר בשאר ברכות אמצעיות של חול, וכן ביום טוב. לפי שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב כל
טברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים ותיקנו ברכה אחת אמצעית לקדושת היום, אם כן זה
ישהתחיל ברכות אמצעיות של חול יש לו לגמור אותה ברכה שהתחיל, כיון שהיא ראויה לאמרה
יאעתה מן הדין:
יבג במה דברים אמורים בתפלת ערבית או שחרית או מנחה, אבל
יגבמוסף, אם התחיל ברכות אמצעיות של חול צריך לפסוק באמצע הברכה שנזכר בה, ולהתחיל
ידאמצעית של תפלת מוסף. לפי שבתפלת מוסף לא היה ראוי כלל מן הדין להתפלל כל
טוהאמצעיות של חול, אלא ברכה אחת של מוסף בלבדה, שהרי אף בראש חודש וחולו של מועד
טזשהטריחו להתפלל י"ח ערבית שחרית ומנחה, ואעפ"כ במוסף אין מתפללין אלא ז'
יזברכות, אם כן אין הטעם מפני הטורח, אלא מפני שאין צריך יותר.
יחויש חולקין
יטעל זה. וספק
כברכות להקל:
כאד אפילו אם לא התחיל אלא תיבה אחת מהברכות אמצעיות של
כבחול שנזכר בה, צריך לגמור את כולה. במה דברים אמורים בשאר כל הברכות האמצעיות, חוץ
כגמברכת אתה חונן, שאם לא אמר אלא תיבת אתה בלבדה, אע"פ שהיה מתכוין לומר אתה
כדחונן, שהיה סבור שהוא חול, ונזכר קודם שאמר חונן, לא יגמור אותה ברכה, אלא יאמר
כהמיד קדשת את יום השביעי כו', אם הוא בערבית, וכן אם הוא במנחה יאמר מיד אחד ושמך
כואחד כו', לפי שלא התחיל עדיין תפלת חול בפיו, שתיבת אתה היא גם כן בתפלת שבת. ואף
כזשהיתה מחשבתו על תפלת החול אין בכך כלום, שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת כמו שנתבאר בסי' ר"ט.
כחאבל אם הוא
כטבתפלת שחרית, שאין תיבת אתה באותה תפלה, אם כן זה שאמר אתה שהיה סבור שהוא חול,
להרי התחיל בתפלת החול, וצריך לגמור אותה ברכה ואחר כך יתחיל ישמח משה. אבל אם היה
לאיודע שהוא שבת, אלא שנכשל בלשונו מחמת הרגלו כל ימות החול ואמר תיבת אתה, ונזכר
לבקודם שאמר חונן, לא יגמור אותה ברכה, אלא חוזר לתפלת שבת, לפי שהרי זה כהחליף תפלה
לגשל שבת זו בזו, כיון שיודע שהוא שבת, ולא אמר אלא תיבת אתה שישנה גם כן בתפלות
לדהשבת, כגון אתה קדשת או אתה אחד, ואם היה רוצה היה יכול לומר קדשת או אחד אחר תיבת
להאתה שאמר, אם כן לא התחיל עדיין של חול.
לוומכל מקום
לזאין צריך לומר קדשת או אחד, אלא יאמר מיד ישמח משה, ויהיה פירוש דבריו אתה
לחהקב"ה ישמח משה במתנת חלקו:
לטה מי שטעה והתחיל תפלה של חול בשבת סימן רע לו ויפשפש
מבמעשיו ויהרהר בתשובה:
מאו יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר בערבית וינוחו בה,
מבובשחרית ומוסף וינוחו בו, ובמנחה שבתות קדשך וינוחו בם:
מגהתפלל תפלת חול
ז מי שטעה להתפלל כל התפלה של חול בשבת, ולא הזכיר כלל
ז מי שטעה להתפלל כל התפלה של חול בשבת, ולא הזכיר כלל
מדענין קדושה של שבת בתפלתו, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולהתפלל תפלה של שבת.
מהאבל אם
מוהזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ (א) שלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה
מזיצא ידי חובתו. ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו
מחבתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא:
מטח טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, אם עקר
נרגליו צריך לחזור לראש בכל ענין. ואם לא עקר רגליו עדיין, אע"פ שסיים תפלתו אלא
נאשלא אמר עדיין התחנונים שהוא רגיל לומר אחר תפלתו, כגון אלהי נצור, אינו חוזר אלא לתחלת ברכה של שבת,
נבוגומר אחריה ג' ברכות האחרונות. אבל אם כבר סיים תחנונים צריך לחזור לראש, אף על
נגפי שעדיין לא עקר רגליו:
נדט ואם הוא מסופק אם הזכיר של שבת בתפלת י"ח
נהשהתפלל, צריך לחזור ולהתפלל, שמן הסתם לא הזכיר, כיון שאין כן הרגלו של אדם. אבל
נואם הוא מסופק אם התפלל תפלת י"ח של חול או אם התפלל ז' ברכות של שבת, יש
נזלהסתפק אם צריך לחזור ולהתפלל:
נחהתפלל תפלה אחרת של שבת
י הטועה בברכה אמצעית של תפלות השבת, והחליף של תפלה
י הטועה בברכה אמצעית של תפלות השבת, והחליף של תפלה
נטזו בשל תפלה האחרת של שבת, אם נזכר קודם שסיים ברכה זו של תפלה האחרת, צריך לפסוק
סולחזור לראש ברכה זו מתפלה של עכשיו.
סאואם סיים
סבברכה זו אינו חוזר, לפי שעיקר ברכה האמצעית הוא רצה נא במנוחתנו, שהוא שוה בכל
סגהתפלות:
סדיא במה דברים אמורים בתפלת ערבית שחרית ומנחה. אבל
סהבתפלת מוסף, אם התפלל במקומה אחת משאר התפלות לא יצא, הואיל ולא הזכיר קרבן מוסף.
סווכן אם
סזהתפלל מוסף בערבית או שחרית או מנחה לא יצא, הואיל והזכיר קרבן מוסף בתוך תפלתו
סחואמר שקר לפני המקום:
סטאמירת ויכולו אחר התפלה
יב אחר תפלת לחש בערבית נוהגין לחזור ולומר ויכולו,
יב אחר תפלת לחש בערבית נוהגין לחזור ולומר ויכולו,
עמשום יום טוב שחל להיות בשבת, שאין אומרים אותו בתוך התפלה, וצריך לאמרו אז אחר
עאהתפלה. וכדי שלא לחלק בין שבת לשבת נהגו לאמרו בכל השבתות. וגם כדי להוציא את מי שאינו יודע לאמרו.
עבונוהגין
עגלאמרו (ב) כולם יחד בקול רם ומעומד, לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה
עדבראשית, והעדים צריכים להעיד מעומד.
עהואם שכח
עולאמרו בבית הכנסת טוב שיאמר אותו שבקידוש מעומד:
עזברכת מעין שבע
יג תקנו חכמים שאחר תפלת לחש יאמר השליח צבור ברכה אחת
יג תקנו חכמים שאחר תפלת לחש יאמר השליח צבור ברכה אחת
עחמעין שבע.
עטולמה תקנו
פבליל שבת יותר משאר לילות, שלא תקנו חזרת ש"ץ אחר תפלת ערבית כמו שנתבאר הטעם
פאבסי' רל"ז. לפי שבתי
פבכנסיות שבימיהם היו בשדות ששם מצוים מזיקים, וכל שאר לילות היו עסוקין במלאכתן,
פגובגמרם מלאכתם מתפללים ערבית בביתם, ולא היו באים לבית הכנסת בלילה. אבל ליל שבת
פדהיו באים לבית הכנסת, וחששו שיש שאינן ממהרים לבוא ושוהין לאחר תפלת הצבור, וישארו
פהיחידים בבית הכנסת ויסתכנו, לכך האריכו תפלת הצבור, כדי שיהיה פנאי ליחיד לגמור
פותפלתו בעוד שהש"ץ אומר ברכה זו.
פזלפיכך לא
פחתיקנוה אלא על הש"ץ בלבד. ואם ירצו הצבור לאומרה עם הש"ץ, צריך שיאמרו
פטבלא פתיחה ובלא חתימה, כדי שלא יברכו לבטלה. וכן המנהג במדינות אלו, לומר עם הש"ץ מגן אבות
צעד זכר למעשה בראשית.
צאואף המתפלל
צבביחיד שרוצה לומר כן הרשות בידו:
צגיד יום טוב שחל להיות בשבת, אינו מזכיר יום טוב בברכה
צדמעין שבע, לפי שאלמלא שבת אין ברכות מעין שבע ביום טוב. מפני שברכה זו לא נתקנה
צהבשבת בגלל חובת היום, אלא מפני המזיקין (ובליל יום טוב לא היו באים גם כן לבית הכנסת, מפני
צושהיו טרודים במלאכת אוכל נפש).
צזואינו דומה
צחלנעילה שביום הכיפורים שחל להיות בשבת, שצריך להזכיר גם של שבת בנעילה, אע"פ
צטשאין נעילה בשבת. לפי שמכל מקום יום זה הוא נתחייב בארבע תפלות, דהיינו שחרית מוסף
קמנחה נעילה, וצריך להזכיר ענין היום שהוא שבת בכל אחת מהן. אבל כאן לא נתקנה הברכה
קאבשביל חובת היום אלא בשביל סכנת המזיקין:
קבטו אין אומרים ברכה מעין ז' אלא בבית הכנסת קבוע,
קגדהיינו בכל מקום שמתפללין בו בעשרה בקביעות. אבל מקום שמתפללין בו בעשרה באקראי
קדבעלמא, כגון אותן שעושים לפרקים מנין בביתם, וכן בבית חתנים ואבלים שעושים מנין בביתם,
קהאין לומר שם ברכת מעין ז', דכיון שאין שם מנין קבוע לא שייך הטעם בשביל שיסיימו
קותפלתם המאחרים לבא.
קזואף על פי
קחשעכשיו שבתי כנסיות שלנו בישוב לא שייך כלל טעם זה, אלא שתקנת חכמים לא בטלה
קטאע"פ שבטל הטעם שבגללו תקנו. מכל מקום בכל מקום שאין שם מנין קבוע
קילא תקנו בו חכמים מעולם.
קיאואם קובעים
קיבמקום להתפלל בו בעשרה איזה זמן, כגון בירידין שרגילים לקבוע מקום על כמה שבועות,
קיגיש מי שהורה לאמרה שם, שגם שם יש המאחרין לבוא.
קידובמקום
קיהשנהגו לאמרה אף במנין שהוא באקראי בעלמא אין למחות בידם (כיון שלא נזכר דבר זה בגמרא ובדברי הגאונים):
קיוטז אף בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה מעין ז',
קיזאע"פ שאז אינו מצוי כל כך המאחרים לבא, כמו בשאר ערבי שבתות שהם יום חול ומתעסקין בהם
קיחבמלאכה עד הערב:
קיטיז מעשה בחסיד אחד שראה בחלומו חסיד אחר ופניו מוריקות,
קכאמר לו למה פניך מוריקות, אמר לו מפני שהייתי מדבר בשעה שהצבור היו אומרים ויכולו,
קכאולא אמרתי עמהם ביחד, וגם מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר ברכה מעין ז',
קכבובשעה שהיה אומר יתגדל עד אמן יהא שמה רבא, ולא הטיתי אזני לשמוע ממנו בכוונה. על
קכגכן יש ליזהר:
קכדיח אם טעה והתפלל תפלה של חול בליל שבת, או אפילו לא התפלל כלל, אם שמע ברכה מעין ז'
קכהמהש"ץ מראש ועד סוף יצא ידי חובתו. ואע"פ שבשאר תפלות אין הש"ץ מוציא אלא את
קכומי שאינו בקי אבל לא את הבקי, מכל מקום בתפלת ערבית שהיא רשות הקלו בה, ולכך יוצא גם כן במעין ז'
קכזבמקום ז'.
קכחוטוב
קכטשיאמרנה עם הש"ץ כשיוצא בה ידי חובתו. אבל אם כבר אמרה ש"ץ אסור ליחיד לאמרה כדי
קללצאת בה ידי חובתו, לפי שלא נתקנה אלא בצבור. ומכל מקום אם עבר ואמרה ביחיד יצא
קלאידי חובתו,
קלבהואיל ותפלת ערבית רשות:
קלגקונטרס אחרון
(א) שלא קבע כו'. מה שהניח
(א) שלא קבע כו'. מה שהניח
קלדהמג"א
קלהכאן בצריך עיון, תירץ בסימן תפ"ז, עיי"ש
קלוובמה שכתבתי שם:
קלז(ב) כולם ביחד כו'. לפי
קלחמ"ש הט"ז, היחיד
קלטאינו צריך לעמוד, שהרי אין לו להתכוין לשם עדות. ואין כן דעת המטה משה
קמוהמג"א
קמאכאן, והשו"ע סי' רע"א
קמבשהצריכוהו לעמוד. וכ"מ בב"י שם בשם
קמגארחות חיים
קמדשלא הקפידו כל כך כו', משמע שמהראוי היה להקפיד לעמוד דוקא, אע"פ שאין שם עדה
קמהשלמה, והכי נהוג עלמא:
קמו[51] עיקרי ההלכות שנתבארו
קמזבסימן זה:
קמח(א)
קמטאמירת ויכולו בתפלה (ס"א).
קנ(ב)
קנאהתחיל ברכות של חול (ס"ב-ו).
קנב(ג)
קנגהתפלל תפלת חול (ס"ז-ט).
קנד(ד)
קנההתפלל תפלה אחרת של שבת (ס"י-יא).
קנו(ה)
קנזאמירת ויכולו אחר התפלה (סי"ב).
קנח(ו)
קנטברכת מעין שבע (סי"ג-ח).
קס[52] שבת קיט, ב (אמר ר[ב] ואיתימא ר' יהושע
קסאבן לוי, אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכולו). טור ושו"ע ס"א
קסב(אומר ויכולו בתפלת ערבית).
קסגונהגו לאמרו ג' פעמים:
קסד(א) בתפלה, כאמור כאן.
קסה(ב) אחר התפלה, כדלקמן סי"ב (אחר תפלת לחש בערבית נוהגין
קסולחזור ולומר ויכולו).
קסז(ג) בקידוש, כדלקמן סי' רעא סי"ט (אע"פ שאמר ויכולו
קסחבבית הכנסת, צריך לחזור ולאמרו על הכוס קודם קידוש).
קסטוכמבואר בראבי"ה סי' קצו (ושמעתי דבמדרש שוחר טוב אמרינן
קעדחייב אדם לומר ויכולו ג' פעמים בשבת, אחד אומר בתפלה וכן כתוב בתורתך ויכולו וגו',
קעאוהשני לאחר התפלה, ושלישי על הכוס).
קעבובשער הכונות ע, א (ונבאר עתה ויכולו שתיקנו לאומרו בתוך
קעגהעמידה, ואחד אחר העמידה, ואחד על השלחן בסדר הקידוש. הנה נודע כי ג'
קעדפעמים אומרים ויכולו בליל שבת).
קעה[53] בראשית ב, א. גמרא שם (אמר רב המנונא כל המתפלל בערב
קעושבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית,
קעזשנאמר ויכולו, אל תקרי ויכולו אלא ויכלו). והיינו ויכַלו (הכ"ף פתוחה).
קעח[54] טור (פירוש הקב"ה והוא), וט"ז
קעטס"ק א (כנ"ל).
קפ[55] ברכות כא, א (אמר רב נחמן כי הוינן בי
קפארבה בר אבוה, בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו, ואמר
קפבלן גומרין כל אותה ברכה). טור ושו"ע ס"ב (אם טעה והתחיל תפלת החול, גומר
קפגאותה ברכה שנזכר בה שטעה, ומתחיל של שבת).
קפד[56] רבינו יונה שם יג, א ד"ה אמר ליה
קפה(היה אומר הרב ר' אשר מלוניל ז"ל דדוקא בברכת אתה חונן בלבד שהיא ראשונה
קפואמרינן גומר אותה ברכה, אבל אם נזכר בשאר הברכות פוסק אפילו באמצע הברכה. ואין זה
קפזנכון, דהא אמרינן טעמא משום דבדין הוא דבעי לצלויי שמנה עשרה, וכיון דאתינן בה
קפחמהאי טעמא, שמעינן שאין לחלק בכל הברכות, אלא כמו שגומר בראשונה כך גומר בכולן).
קפטהובא ברא"ש שם פ"ג סי"ז. טור ושו"ע שם (לא שנא נזכר בברכת אתה
קצחונן, לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות).
קצא[57] רא"ש שם (וכן היה ראוי בשבת ויום
קצבטוב). מ"א ס"ק ד (והוא הדין ביום טוב). אליה רבה סק"ג (וממילא דהוא הדין
קצגליום טוב (מ"[א]), אפילו יום טוב שני, וכן בכל דינים שבסימן זה שבת ויום טוב
קצדשוין). וכדלקמן סי' תפז ס"ב.
קצה[58] כדלקמן סי' תצ ס"ג (בחולו
קצושל מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל תפלת החול כדרכו כל ימות החול, רק צריך להזכיר מעין
קצזהמאורע בעבודה, דהיינו יעלה ויבא).
קצח[59] ברכות כא, ב (גברא בר
קצטחיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת). ט"ז ס"ק ב (דבדין הוא
רדבעי לצלויי י"ח בשבת, אלא משום כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן).
ראוכן הוא לקמן סי' תפז ס"ב (שהרי מן
רבהדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת כמו בחול, רק להזכיר קדושת היום בברכה
רגאחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו ביום טוב להתפלל כל י"ח, וקבעו
רדברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום, כמו שנתבאר בסי' רס"ח). שזהו עיקר הטעם שאין
רהאומרים י"ח ברכות בשבת ויום טוב.
רושוב הוסיפו לזה טעם נוסף, שהוא איסור
רזבקשת צרכיו בשבת ויום טוב, כדלקמן סי' רצד ס"א (תקנו הבדלה בתפלה ... מפני
רחשאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה, כמו שאסור בשבת עצמו, לפיכך קבעוה קודם
רטשאלת צרכיו שבברכות אמצעיות). סי' תקפד ס"ה (אין אומרים אבינו מלכנו בשבת,
רימפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת).
ריא[60] רמב"ם פ"י מהל' תפלה
ריבה"ז (במה דברים אמורים בערבית או בשחרית או במנחה. אבל במוסף פוסק אפילו
ריגבאמצע הברכה). רבינו יונה שם (ודוקא כשטעה והתחיל בתפלת חול בשבת בתפלת שחרית. אבל
רידבתפלת המוספין אם טעה והתחיל בתפלת חול במקום תכנת שבת וכו', אינו גומר כל אותה
ריהברכה אלא פוסק מיד). דעה הב' בשו"ע ס"ב (ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו
ריובאמצע ברכה).
ריז[61] רבינו יונה שם (דהשתא ליכא למימר דבדין
ריחהוא דבעי לצלויי שמנה עשרה, שהרי אין תפלת י"ח בחול במקום מוסף). רא"ש
ריטברכות פ"ג סי' יח (בראשי חדשים ובחול המועד ... כיון דלא נתקנה התפלה אלא
רכבשביל המוסף די לנו בז' ברכות). ט"ז ס"ק ג (שהרי אין תפלת י"ח בחול
רכאבמקום מוסף, ועל כן ליכא למימר כאן דמיבעי ליה לצלויי י"ח). מ"א
רכבסק"א (דבמוסף לא בעי צלויי י"ח מדינא).
רכג[62] רא"ש שם פ"ג סי"ז בשם
רכדהראב"ד (והראב"ד ז"ל כתב דלא שנא, דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה
רכהלכל י"ח ברכות, ואם התפלל י"ח ברכות וחידש בה דבר מועט במוספין יצא ...
רכואפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא. וכן משמע בירושלמי
רכזשאכתוב בסמוך שהיו מתפללים במוסף של ראש חדש וחול המועד י"ח ברכות).
רכחוהיינו מ"ש הרא"ש שם סי"ח (ומשמע מתוך ירושלמי
רכטזה שהיו מתפללים במוסף שבחול, כגון בראש חדש ובחולו של מועד, י"ח ברכות ...
רלוהרב אלחנן ז"ל היה אומר כי בגמרא דידן יהיה מוכח שאין להתפלל בשום מוסף
רלאי"ח ברכות ... ובתוספתא דברכות נמי יש סמך למנהג שלנו). ולפי זה מובן שאפילו
רלבאם התחיל ברכות אמצעיות במוסף צריך לגמור כל אותה ברכה ואחר כך מתחיל
רלגברכה אמצעית.
רלדועוד מוסיף, שאפילו לפי מה דמסיק שהיו מתפללין רק ז' במוסף של
רלהראש חדש וחול המועד, מכל מקום, כיון לפי מה דאמרינן בירושלמי, שאם התפלל י"ח
רלוואמר "ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף, באחת הברכות,
רלזיצא" (כדלקמן ס"ז). גם לפי זה מובן, שאם התחיל במוסף ברכות אמצעיות,
רלח"צריך לגמור כל אותה ברכה".
רלטטור ודעה הא' בשו"ע ס"ב (גומר אותה ברכה שנזכר בה
רמשטעה ומתחיל של שבת ... בין בערבית בין בשחרית, מוסף ומנחה).
רמא[63] ב"ח סק"ג (ונראה דדעתו
רמבדנקטינן כדעת יש אומרים שכתב לבסוף, חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה, ועוד שהם רבים. וכך
רמגפסק ב"י כאן, שאמר על סברת הרמב"ם ודעימיה, והכי נקטינן).
רמדולכן אם התחיל ברכה אמצעית במוסף, לא יסיים אותה ברכה מספק,
רמהאלא יתחיל מיד ברכה אמצעית של מוסף.
רמו[64] מ"א ס"ק ג (לפי מ"ש
רמזלעיל בסימן ר"ט, דאפילו כיון לדבר אחר אין הברכה נפסדת, אם כן אם אמר בערבית
רמחומנחה אתה, וסבור שהוא חול, אומר אתה קדשת או אתה אחד, דלא מקרי התחלה בשל חול).
רמט[65] בשו"ע שם ס"א (ויש אומרים
רנשאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין, ופתח ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, על
רנאדעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא שכר או מים וסיים שהכל, יצא). מ"א שם
רנבסק"ב (כתב בלשון ויש אומרים, משום דלהרמב"ם לא יצא, משום דהיה בדעתו
רנגלומר שלא כהוגן, וכ"כ בכ"מ, אבל העיקר דיצא).
רנדוכן הוא לקמן סי' תפט ס"כ (אם בירך על דעת לספור ארבעה
רנהימים לעומר, שהוא סבור שהיום יום רביעי, ולאחר שגמר הברכה נזכר שהיום יום חמישי,
רנואין צריך לחזור ולברך, אלא סופר מיד חמשה על סמך הברכה שבירך כבר, אף על פי שהברכה
רנזהיתה על דעת יום רביעי אין בכך כלום, לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה, כמו
רנחשנתבאר בסי' ר"ט).
רנטומקור הלכה זו הוא בברכות יב, א (היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה,
רסוקסבר דחמרא הוא, פתח ובריך אדעתא דחמרא, וסיים בדשכרא (פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים
רסאבורא פרי הגפן, וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל, רש"י), מאי,
רסבבתר עיקר ברכה אזלינן (בתר עיקר ברכה אזלינן, ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה, והוי
רסגכמו שסיים ביין, ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר שאין השכר מן הגפן,
רסדרש"י), או בתר חתימה אזלינן).
רסהורי"ף שם ו, א (ולא איפשיטא ולקולא
רסועבדינן ולא מהדרינן ליה, דספיקא דרבנן לקולא).
רסז[66] תרומת הדשן סי' יד (ויש להסתפק היכא
רסחדהתחיל לומר אתה חונן, ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר, קודם שאמר חונן, מיקרי כה"ג
רסטהתפלה דתפלת חול, דלמא האי אתה דקאמר נחשבים להתחלת אתה קדשת או דאתה אחד דתפלת
רעשבת הן, ואם כן אפילו כי קאי בישמח משה אינו צריך לגמור אותה ברכה, אלא הוו כמו
רעאשטעה בין תפילת שבת זו לתפילת שבת אחרת, דודאי פוסק הוא באמצע התפילה ומתחיל באחרת,
רעבאו הוי כמו שטעה והתחיל בתפילה של חול. תשובה, יראה דדין זה מחולק לפי כוונת
רעגהמתפלל, בין היכא שיודע שהוא שבת, אלא שנכשל בלשונו ובהרגילו והתחיל בלא כוונה
רעדתפלת חול, ובין היכא שטעה וסבר שהוא חול ובכוונה התחיל תפלת חול, דהיכא דסבור שהוא
רעהחול והתחיל אדעתא דחול, אפילו אי קאי באתה קדשת או באתה אחד, נראה דמיקרי התחיל
רעובשל חול, וגומר אותה ברכה אפילו לא אמר רק תיבת אתה ולא יותר).
רעזשו"ע ס"ג (אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול,
רעחומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן, הוה ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה.
רעטאבל אם היה יודע שהוא שבת, ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה, אפילו אם הוא בתפלת שחרית
רפשאינה פותחת באתה, אינו גומר ברכת אתה חונן, דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו
רפאלזו. הגה, דהרי יכול לומר אתה קדשת או אתה אחד).
רפבוכפירוש המ"א ס"ק ג (דאפילו כיון לדבר אחר אין הברכה
רפגנפסדת, אם כן אם אמר בערבית ומנחה אתה, וסבור שהוא חול, אומר אתה קדשת או אתה אחד,
רפדדלא מקרי התחלה בשל חול אלא בשחרית, שדיבר גם כן שלא כהוגן, וכמ"ש סי'
רפהר"ט. ולכן השמיט הרב ב"י מה שכתב בתרומת הדשן אפילו אי קאי באתה קדשת או
רפובאתה אחד כו').
רפזוהיינו שדעת התרומת הדשן, שכן הוא גם בערבית ומנחה (כיון
רפחשכוונתו היתה לומר אתה חונן, הוי התחלת ברכה של חול). ואילו הב"י בשו"ע
רפטשלו סובר, שדוקא בשחרית הוי שינוי (כיון שאמר "אתה" שלא כהוגן),
רצמשא"כ בשחרית וערבית (שאין הברכה נפסדת בחסרון כוונה).
רצא[67] דברי חמודות ברכות פ"ג ס"ק
רצבמו (ונראה דמכל מקום אינו גומר לא אתה קדשת ולא אתה אחד, דבהי מינייהו יגמור, אלא
רצגיאמר ישמח משה, ושפיר קאמר אתה, כלומר אתה הקב"ה ישמח משה במתנת חלקו וכו').
רצד[68] של"ה מס' שבת נר מצוה קלג, א סוד"ה
רצהכתב אבא מורי (ומצאתי, מי שאירע לו כן ידאג בכל השבוע, כי הוא סימן רע, שנהג בקודש
רצוכמו חול, על כן יפשפש במעשיו ויתעורר בתשובה).
רצז[69] שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ב
רצח(ומנהגינו לומר בליל שבת וינוחו בה, וביום השבת וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם).
רצטעולת שבת סק"א (מנהג לומר בליל שבת וינוחו בה, וביום השבת וינוחו בו, ובמנחה
שוינוחו בם). מ"א ס"ק ג (ובעולת שבת כתב בשם כנסת הגדולה מהדורא בתרא, לומר
שאבליל שבת וינוחו בה, וביום וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם). משנת חסידים מסכת ערבית
שבדשבת פ"ה ס"ה (ויאמר וינוח"ו ב"ה). שחרית דשבת פ"ח ס"ז (יאמר
שגוינוח"ו ב"ו). שארית יום השבת פ"ג סי"ב (ויאמר שבתו"ת
שדקדש"ך וינוח"ו ב"ם). וכן הוא בסידור. וראה שער הכולל פי"ז אות
שהלא. כף החיים ס"ק ב. לקוטי שיחות חי"ד ע' 19 והערה 46.
שו[70] רמב"ם הל' תפלה
שזפ"י ה"ז (מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא). שו"ע ס"ד (מי
שחשהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, לא יצא).
שטוכן הוא לקמן סי' תפז סוף ס"ב (אבל אם לא הזכיר בשום
שיברכה, לא יצא).
שיאולמדים זאת מהא דאמרינן שבת כד, א (ימים
שיבשיש בהן קרבן מוסף, כגון ראש חדש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה
שיגעשרה ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו). ובכ"מ הל' תפלה
שידפ"י ה"ז (ומי גרע שבת מראש חדש וחולו של מועד. אלא ודאי לא יצא אלא אם
שיהכן הזכיר של שבת).
שיוולענין ראש חדש וחולו של מועד, נתבאר
שיזלעיל סי' קכד סי"ד (מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בראש חודש או בחולו של מועד ...
שיחשצריך לחזור בשבילו). ולקמן סי' תצ ס"ג (בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל
שיטתפלת החול כדרכו כל ימות החול, רק צריך להזכיר מעין המאורע בעבודה, דהיינו יעלה ויבא.
שכואם לא הזכיר צריך לחזור לראש, על דרך שנתבאר בסי' תכ"ב לענין ראש חודש).
שכאוהיינו כמבואר בשו"ע שם ס"א (ערבית, שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות
שכבואומר יעלה ויבא ברצה. ואם לא אמרו ... שחרית ומנחה, מחזירין אותו).
שכג[71] ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו (אפילו
שכדאמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש ברכות
שכהפ"ג סי"ז, ובב"י כאן ובסוס"י רפו.
שכוומכאן למד הב"י לענין שחרית ערבית ומנחה (מיהו היכא
שכזשהזכיר של שבת בתוך י"ח, נראה שאע"פ שלא קבע ברכה בפני עצמה לשבת יצא,
שכחדומיא דמוספין דירושלמי).
שכטוכן הוא בב"י סי' תפז בשם ארחות
שלחיים (כתוב בארחות חיים אם שכח לומר אתה בחרתנו, ואמר יעלה ויבוא, יצא).
שלאשו"ע ורמ"א ס"ד (ואם הזכיר של שבת בתוך
שלבי"ח, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא. הגה, במוסף אפילו לא אמר רק ונעשה
שלגלפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף, יצא).
שלד*
שלהוהנה טעם הלכה זו נתבאר לקמן סי' תפז ס"ב (אף
שלועל פי שלא הזכיר יום טוב בשום חתימה, לפי שלא שינה ממטבע שטבעו בעיקר ענין העבודה.
שלזשהרי מן הדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת כמו בחול, רק להזכיר קדושת
שלחהיום בברכה אחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו ביום טוב להתפלל כל י"ח,
שלטוקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום).
שמוכדלעיל ס"ב (לפי שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום
שמאטוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו
שמבשל מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים ותיקנו ברכה אחת אמצעית
שמגלקדושת היום).
שמדאלא שלעיל ס"ב הובא טעם זה רק לענין שחרית מנחה וערבית,
שמהכדלעיל ס"ג (במה דברים אמורים בתפלת ערבית או שחרית או מנחה, אבל במוסף ...
שמולא היה ראוי כלל מן הדין להתפלל כל האמצעיות של חול, אלא ברכה אחת של מוסף בלבדה,
שמזשהרי אף בראש חודש וחולו של מועד שהטריחו להתפלל י"ח ערבית שחרית ומנחה,
שמחואעפ"כ במוסף אין מתפללין אלא ז' ברכות, אם כן אין הטעם מפני הטורח, אלא מפני
שמטשאין צריך יותר).
שנואילו כאן נתפרשה הלכה זו אף לענין מוסף.
שנאונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (והערה 115).
שנב[72] ברכות כט, ב (הא דאמרן סיים חוזר לראש,
שנגלא אמרן אלא שעקר רגליו, אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה). סמ"ק סי' יא (ואם
שנדעקר רגליו ולא התפלל של שבת חוזר לראש לתחילת י"ח. ואם לא עקר רגליו, אעפ"י
שנהשסיים תפילתו, נראה שאינו חוזר לראש, כי אם לשל שבת). הגהות מיימוניות (קושטא) ריש
שנופ"י מהל' תפלה. שו"ע ס"ה (טעה והתפלל של חול בשבת, ולא הזכיר של
שנזשבת, אם עקר רגליו חוזר לראש. ואם לא עקר רגליו אף על פי שסיים תפלתו, אינו חוזר אלא
שנחלשל שבת).
שנטואם נזכר לאחר תפילת מוסף, ראה לעיל סי' קכו ס"ג (שחרית
שסשל ראש חודש או של שבת ויום טוב, טעה ... ולא הזכיר של ראש חודש או של שבת ויום
שסאטוב ... אם לא חזר עד אחר שהתפלל מוסף, אינו צריך שוב לחזור ולהתפלל שחרית).
שסב[73] ברכות כט, ב כלישנא בתרא (אמר רב נחמן
שסגבר יצחק, הא דאמרן כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה, לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים
שסדאחר תפלתו, אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש). מ"א
שסהסק"ו (עיין סי' תכ"ב סס"א דמיירי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו).
שסווהוא האמור בשו"ע שם (ואם הוא רגיל לומר תחנונים אחר
שסזתפלתו, ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקור רגליו, חוזר לרצה).
שסח[74] מ"א סי' תכב סק"ב (משמע דאם
שסטסיים התחנונים, אף על פי שלא עקר רגליו חוזר לראש ... ונראה לי דזהו דוקא כשאמר
שעיהיו לרצון שזהו גמר התפלה).
שעאוכן הוא לעיל סי' קיז ס"ה (ואם השלים תפלתו ואינו רגיל
שעבלומר תחנונים אחר תפלתו, אף על פי שלא עקר רגליו דינו כעקר. והוא הדין אם רגיל
שעגלומר תחנונים וסיים תחנוניו ואמר אחריהם יהיו לרצון וגו', שבאמירת פסוק זה עשה
שעדהיסח הדעת מלומר עוד תחנונים, ונשלמה תפלתו). לקמן סי' רצד ס"ה (שכבר סיים
שעההתחנונים שרגיל לומר לאחר תפלתו, כמו שנתבאר בסימן קי"ז).
שעו[75] כל בו סי' יא ז, א (וצ"ע למה לא
שעזהזכיר דין שבת ויום טוב, ואפשר לומר דבשבת ויום טוב אין מחזירין אותו לפי שהיא
שעחברכה בפני עצמה, או אפשר לומר דהוא הדין דאין מחזירין אותו, אבל להכי לא ביאר
שעטדינין לפי שאין נופל בהם ספק, לפי שהיא ברכה בפני עצמה). הובא במ"א סק"ה
שפ(בכל בו נסתפק אם ספק לו אם הזכיר של שבת אם צריך לחזור. ועמ"ש סימן תכ"ב).
שפאובסי' תכב סק"ד (והכל בו כתב אפשר דבשבת ויום טוב אין שייך ספק, לפי שהיא
שפבברכה בפני עצמה).
שפגוראה קצות השלחן סי' עח ס"ג, ובבדי השלחן שם סקי"א.
שפד[76] תרומת הדשן סי' יד (שטעה בין תפילת שבת
שפהזו לתפילת שבת אחרת, דודאי פוסק הוא באמצע התפילה ומתחיל באחרת). מ"א
שפוסק"ז (ואם נזכר באמצע ברכה פוסק ומתחיל האחרת (ת"ה סי' י"ד). ועיין
שפזסוף סי' קח).
שפחוהיינו האמור בשו"ע שם (הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים
שפטבתפלה, שלא בזמנה), וברמ"א שם (אם נזכר שטעה, פוסק אפילו באמצע הברכה).
שצוכן הוא לעיל שם סי"ח (הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה
שצאשלא בזמנה, כגון יעלה ויבא שלא בראש חודש וחולו של מועד, או של שבת ויום טוב בחול,
שצבאם נזכר שטעה פוסק מיד, אפילו באמצע הברכה).
שצג[77] שבלי הלקט סי' קכח (וכתב אחי ר' בנימין
שצדנר"ו הטועה בתפלות של שבת ערבית שחרית ומנחה והחליף של זו בזו, אומר אני
שצהשאינו צריך לחזור ולהתפלל, לפי שעיקר ברכה רביעית הוא אלהינו ואלהי אבותינו רצה
שצובמנוחתינו ... על כן נראה שאין צריך לחזור ולהתפלל, שהרי תפלת שבת התפלל). שו"ע
שצזס"ו (הטועה בתפלת שבת והחליף של זו בזו, אינו חוזר). ט"ז ס"ק ד (לפי
שצחשעיקר ברכה רביעית היא רצה נא במנוחתינו). מ"א ס"ק ז (מפני שהעיקר ברכה
שצטרביעית היא רצה במנוחתינו).
ת[78] שבלי הלקט שם (אך בתפלת מוסף אינו נראה
תאלומר כן, שאין דרך למוסף בשאר תפלות ולא שאר תפלת במוסף). שו"ע שם (ויש
תבאומרים שאם החליף של מוסף באחרת, או אחרת בשל מוסף, חוזר).
תג[79] מ"א ס"ק ט (מכאן
תדקשה על מ"ש ס"ד דאם הזכיר של שבת יצא ... נראה לי דלא דמי, דהתם
תהעכ"פ הזכיר קרבן מוסף).
תווהיינו שמה שנתבאר לעיל ס"ז (ובמוסף
תזאם התפלל י"ח, ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף
תחבאחת מהברכות, יצא). היינו כיון שעכ"פ הזכיר קרבן מוסף, משא"כ כאן שלא
תטהזכיר, לא יצא.
תי[80] מ"א שם (כיון שאמר מוסף תוך
תיאתפלתו ושיקר לפני המקום, לכן נראה לי דחוזר).
תיבוראה בדי השלחן סי' עח ס"ק טו.
תיגטעם זה "הואיל ... ואמר שקר לפני המקום", נזכר גם
תידלקמן סי' תפט סכ"א (אם היה עומד ביום רביעי ובירך על דעת
תיהלספור ארבעה, וטעה בדיבורו וספר חמשה, צריך לחזור ולספור ארבעה, כיון שיצא שקר
תיומפיו), ונתבאר בהערות שם (הערה קעח).
תיז[81] תוס' פסחים קו, א ד"ה זוכרהו (ומה
תיחשרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם, היינו משום יום טוב שחל להיות בשבת,
תיטשמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה, ותקנו נמי לומר בכל שבתות, שלא לחלק
תכבין שבת לשבת). רא"ש שם פ"י סי' טו (ומה שאומר אחר התפלה, אף על פי שכבר
תכאאמרה בתוך התפלה, היינו משום דכשחל להיות יום טוב בשבת אומרים אתה בחרתנו ולא
תכבאמרינן בתוך התפלה, וצריך לומר לאחר התפלה, לכך נהגו לומר כן בכל שבתות השנה). טור
תכגושו"ע ס"ז (חוזרים לומר ויכלו, משום יום טוב שחל להיות בשבת, שאין
תכדאומרים אותו בתפלה).
תכה[82] המנהיג הל' שבת ס"ה (וזה שאנו
תכוחוזרין לאומרן בקול רם, להוציא את מי שאינו בקי). טור ושו"ע שם (וגם להוציא
תכזלמי שאינו יודע).
תכחוראה לעיל (הערה 52), שנהגו לאמרו ג' פעמים בליל שבת.
תכט[83] טור (ויש אומרים שנהגו לומר אותו בקול
תלרם ומעומד, משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית, וכתיב ועמדו ב' האנשים,
תלאודרשינן (שבועות ל) אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד, ולכן צריך שיעמדו ויאמרו
תלבאותו ביחד), ושו"ע ס"ז (ואומרים אותו בקול רם ומעומד). ט"ז ס"ק
תלגה (לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית, ודין העדים בעמידה, וסיים הטור
תלדואומרים אותו בי[ח]ד). מ"א ס"ק י (מפני שהעדים צריכין להעיד ביחד ומעומד,
תלהלפיכך צריך שיעמדו, ויאמרו אותו ביחד (טור)).
תלוואף שאמירת העדות אינה חייבת להיות ביחד, כנפסק בשו"ע
תלזחו"מ סי' כח ס"ח-ט (הגדול שבעדים ... אחר כך מכניסין העד השני, ובודקין
תלחאותו).
תלטמכל מקום תיקנו כאן לאמרו ביחד כתנא קמא, כמבואר במ"א
תמס"ק י (ויש לומר דמכל מקום עבדינן כתנא קמא). והיינו כתנא קמא שבסנהדרין ל, א
תמא(אין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד. רבי נתן אומר שומעין דבריו של
תמבזה היום, וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו).
תמגואף שאמירת העדות בעמידה היא רק לכתחלה, כנפסק בשו"ע
תמדחו"מ סי' כח ס"ה (צריכים העדים לכתחלה להעיד מעומד. ואם העד תלמיד חכם,
תמהמושיבין אותו).
תמומכל מקום תיקנו לומר ויכולו בעמידה.
תמזואף שיש מקום לומר שהיחיד אינו צריך לעמוד באמירת ויכולו,
תמחכמבואר בט"ז ס"ק י (נראה לי דיחיד המתפלל אין חוזר לומר
תמטויכולו, דאין עדות ליחיד).
תנמכל מקום נראה מדברי הפוסקים, שאף היחיד
תנאאומרו מעומד, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב.
תנב[84] מטה משה סי' תכט (פעם אחת שכח דודי רבי קלונימוס בן רבנא יודא
תנגולא אמר ויכולו בבית הכנסת, ולאחר שישב על השולחן הזכיר, ועמד ולקח כוס ואמר ויכולו
תנדעד לעשות, ואחר כך ישב במקומו וסיים הקידוש. ואמרו לו בני
תנההבית, למה עמדת, אמר שכחתי לומר ויכולו, ויש לי לומר ואהיה שותף להקב״ה, ועל כן
תנוצריך אני לעמוד, עכ״ל הרוקח). הובא במ"א ס"ק י.
תנז[הוא כנראה רבי קלונימוס הבחור, ברבי
תנחיהודה ממגנצא, הפייטן, בן דורו של רבי קלונימוס הזקן, ברבי יצחק ממגנצא, דלעיל סי'
תנטרמט ס"י, ובהערות שם].
תסועוד יתבאר לקמן סי' רעא סי"ט (אף
תסאעל פי שאמר ויכולו בבית הכנסת, צריך לחזור ולאמרו על הכוס קודם קידוש, כדי להוציא
תסבבניו ובני ביתו הקטנים ... ואם שכחו לאמרו קודם קידוש אומרו בתוך הסעודה על הכוס. וטוב
תסגלעמוד בשעת אמירת ויכולו).
תסדוהיינו שאנו אומרים תמיד ויכולו על הכוס קודם קידוש, כדי
תסהלהוציא בניו ובני ביתו הקטנים. ומכל מקום למדים מדברי רבינו קלונימוס הנ"ל,
תסושאם שכח לאמרו קודם קידוש, אומרו בתוך הסעודה על הכוס.
תסזובראבי"ה סי' קצו (ושמעתי דבמדרש
תסחשוחר טוב אמרינן דחייב אדם לומר ויכולו ג' פעמים בשבת אחד אומר בתפלה וכן כתוב
תסטבתורתך ויכולו וגו' והשני לאחר התפלה ושלישי על הכוס).
תע[85] גמרא שבת כד, ב (בשבת שליח ציבור היורד
תעאלפני התיבה ערבית), ורש"י (המתפלל ברכת מעין שבע קונה שמים וארץ מגן אבות
תעבבדברו). טור ושו"ע ס"ח (ואומר ש"צ ברכה אחת מעין שבע).
תעגוראה לעיל סי' ריד ס"א (כל ברכות הפותחות בברוך צריך לומר
תעדגם מלכות בפתיחתן, ואם לאו לא יצא, חוץ מברכה ראשונה של תפילת י"ח ... וכן
תעהבברכות מעין שבע שבליל שבת, הואיל ופתיחתה היא מעין ברכה ראשונה של תפילה י"ח).
תעו[86] טור שם (ואין הש"ץ מחזיר התפלה.
תעזוכתב הרמב"ם ז"ל הטעם לפי שאינה חובה).
תעחוכמבואר ברמב"ם הל' תפלה פ"ט ה"ט (ואינו חוזר
תעטלהתפלל בקול רם ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה, לפיכך לא יברך ברכות לבטלה, שאין
תפכאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו ידי חובתו).
תפאומ"ש שתפלת ערבית אינה חובה אלא רשות, נסמן לקמן (הערה 107).
תפב[87] שבת כד, ב (רבנן הוא דתקוני משום סכנה),
תפגורש"י (משום סכנת מזיקין, שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב,
תפדוכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן ולא היו
תפהבאין בבית הכנסת, אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבא ושוהין
תפולאחר תפלה, לכך האריכו תפלת הצבור). רמב"ם הל' תפלה פ"ט הי"א (ולמה
תפזתקנו חכמים זה, מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבתות, ויהיה שם מי שנתאחר
תפחלבא ולא השלים תפלתו וישאר לבדו בבית הכנסת ויבא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור
תפטומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים המתאחר ויצא עמהם). טור וט"ז ס"ק
תצו (נתקנה משום סכנת מזיקין, שבתי כנסיות שלהם היו בשדות, ותקנו אותם בשביל בני אדם
תצאשמאחרין לבוא לבית הכנסת שיסיימו תפלתם בעוד שהש"ץ מאריך).
תצבוכן הוא לקמן סי' תפז ס"ד (שלא נתקנה אלא בשביל אותו
תצגשאיחר לבא לבית הכנסת, שיסיים את תפלתו בעוד שהש"ץ אומר ברכה זו, כדי שלא
תצדישאר לבדו בבית הכנסת, שלא יוזק שם, כמו שנתבאר בסי' רס"ח).
תצה[88] ראבי"ה רס"י קצו (וכיון
תצודבציבור נתקנה, כדקאמר רבא ש"ץ היורד לפני תיבה וכו', ביחיד לא אמרינן לה).
תצזהובא במרדכי רמז רפד. ובהגהות מיימוניות פ"ט מהל' תפלה אות ה. טור ושו"ע
תצחס"ח (ואין היחיד אומר אותה).
תצט[89] סמ"ג עשין יט קב, א (יחיד האומרה
500עושה ברכה לבטלה, כך כתב מורי רבינו יהודה שמצא בשם רבינו יצחק). מרדכי שם (והאומרה
501הויא ברכה לבטלה). הגהות מיימוניות שם (מצאתי שוב בספר המצות שכתב רבי יהודה בשם
502ר"י, שיחיד האומרה עושה ברכה לבטלה). לבוש ס"ח (ויחיד האומרה הוי ברכה
503לבטלה).
504[90] אבודרהם מעריב של שבת ופירושה (והר["ף]
505כתב שאם רוצה היחיד לאמרה אומרה בלא פתיחה ובלא חתימה). כל בו סוס"י יא ט, א
506(והר"ף ז"ל כתב ונהגו לומר עם שליח צבור ממגן אבות עד זכר למעשה בראשית).
507רמ"א ס"ח (מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו, יכול לאומרה בלא פתיחה
508ובלא חתימה, וכן נוהגין הצבור לאמרה עם ש"צ בלא פתיחה וחתימה). מ"א
509ס"ק יא (עד זכר למעשה בראשית).
510[91] עולת שבת ס"ק ז (ומשמע אפילו לא
511אמרה שליח צבור אותו ברכה, כגון שהוא בדרך שאין שם בית הכנסת, אפילו הכי אין יחיד
512אומרם בפתיחה וחתימה).
513[92] שבת כד, ב (יום טוב שחל להיות בשבת,
514שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין
515שליח צבור יורד ערבית ביום טוב ... בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא
516דתקוני משום סכנה). טור ושו"ע ס"ט (יום טוב שחל להיות בשבת, אינו מזכיר
517של יום טוב בברכה מעין שבע). מ"א ס"ק יב (שאף בשבת עצמה אינה אלא תקנה
518מפני המזיקין).
519ולענין פסח נתבאר לקמן סי' תפז ס"ד (כשחל בשבת אין
520הש"ץ חוזר לומר ברכת מעין שבע אחר תפלת ערבית, לפי שלא נתקנה אלא בשביל אותו
521שאיחר לבא לבית הכנסת, שיסיים את תפלתו בעוד שהש"ץ אומר ברכה זו, כדי שלא
522ישאר לבדו בבית הכנסת שלא יוזק שם, כמו שנתבאר בסי' רס"ח, וליל פסח אין צריך
523לזה, כי הוא ליל שימורים מן המזיקין).
524ולענין עשרת ימי תשובה נתבאר לקמן סי' תקפב ס"ד (בשבת
525תשובה, וכן אם חל ראש השנה או יום הכיפורים בשבת, אומר הש"ץ בברכה מעין שבע
526שבליל שבת המלך הקדוש, וחותם בשל שבת לבד, ואינו מזכיר לא ראש השנה ולא יום
527הכיפורים מטעם שנתבאר בסי' רס"ח).
528וכן הוא בסידור
529(בעשי"ת המלך הקדוש).
530[93]
531מלבושי יום טוב סק"ה (דכיון דמלאכת אוכל נפש עושין, עסוקין במלאכה זו היו ולא
532באו בבית הכנסת אף ביום טוב).
533וכדאמרינן בירושלמי ריש תענית (מיום טוב
534האחרון ... מבערב לית כל עמא תמן). הובא בתוס' תענית ב, ב ד"ה העובר,
535ורא"ש שם פ"א ס"ב (לית כל עמא תמן, כלומר אין כל העם מצויין בערב
536בבית הכנסת).
537וכן הוא לעיל סי' קיד ס"א (שבתפלת
538ערבית אין כל העם בבית הכנסת), וסי' קיז ס"ב (שאין כל העם מצויין בבית הכנסת
539בלילה).
540[94] שבת כד, ב (יום הכפורים
541שחל להיות בשבת, המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת, יום הוא שנתחייב בארבע תפלות ...
542יום טוב שחל להיות בשבת שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של
543יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב ... התם בדין הוא דאפילו
544בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא דתקוני משום סכנה, אבל הכא יום הוא שנתחייב בארבע
545תפלות).
546וכן הוא לקמן סי' תרכג ס"ו (ואם הוא שבת
547מזכיר של שבת בתפלה זו, כדרך שמזכיר בשאר תפלות היום, שהרי עדיין יום שבת הוא).
548[95] שו"ת ריב"ש סי' מ (אין
549אומרים אותה בבית חתנים ובבית האבל, לפי שמתחלה לא נתקנה אלא בבית הכנסת, שהיו הכל
550באין שם, ושהיתה בשדה במקום סכנת מזיקין). מהר"י אבוהב (וכתוב בספר המנהגות,
551דבבית חתנים ואבל דליכא האי טעמא לא אמרינן ליה). הובא בב"י (כתב הגאון
552מהר"י אבוהב ז"ל בשם ספר המנהגות, דבבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא
553דמאחרים לבוא שיהו ניזקין, לא אמרינן ברכה אחת מעין שבע. וכ"כ הריב"ש
554בתשובה). שו"ע ס"י (אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא
555טעמא דמאחרין לבא שיהיו ניזוקין). ט"ז ס"ק ח (ונראה כל שכן אותן
556שמתפללין לפרקים במנין בבית ואינם הולכים לבית הכנסת, דהא בחתנים יש מנהג קבוע טפי
557להתפלל במנין, ואפילו הכי אין הדין כמו בבית הכנסת קבוע לענין זה, כל שכן בזה).
558[96] עדיות פ"א מ"ה (שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין
559חברו, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין). ביצה ה, א (כל דבר שבמנין, צריך מנין אחר
560להתירו). סנהדרין נט, ב (כנ"ל). רמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ב (בית
561דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג, ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית
562דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג,
563אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין).
564וכן הוא לעיל סי' קכד ס"ד (ואפילו אם בטלה הגזירה לגמרי,
565לא בטלה התקנה שנתקנה במנין חכמים, עד שימנו מנין אחר להתירה, אף על פי שבטל הטעם
566שבגללו תיקנו). לקמן סי' רסט ס"ב (לפי שתקנת חכמים לא בטלה, אף על פי שבטל
567הטעם שבגללו תקנו, כמו ברכה מעין ז' שאומרים אף בזמן הזה שבתי כנסיות שלנו הם בישוב,
568כמו שנתבאר בסי' רס"ח). סי' שח סוף סט"ז (עדיין לא נמנו עליו חכמים להתירו,
569ונשאר עומד באיסורו שנאסר בגזרת חכמים). סי' תסח ס"ב (כל דבר שנאסר במנין
570חכמים על כל ישראל, אף שאחר כך נתבטל הטעם שבגללו אסרוהו, אף על פי כן לא נתבטל
571האיסור, עד שנתוועדו במנין כמנין הראשון להתירו בפירוש). סי' תר ס"ד (אף שאין
572טעם זה שייך לזמן שקובעין חדשים על פי החשבון ... מכל מקום אין לזלזל ביום שני
573ולהקל בו, מה שלא היו מקילין בו אבותינו).
574[97] מהרלב"ח סי' קכב (כן הן כל תקנות
575חכמים, דאע"פ שבטל טעם התקנה היא נשארה קיימת ... אמנם בבתי חתנים ואבל מעולם
576לא הותקנה ... כיון דמעיקר טעם התקנה מוכח דלא היתה על בתי חתנים ואבל). ט"ז
577שם (והכלל בזה, דלגבי דידן אין צריך כלל לומר אותה אפילו בבית הכנסת קבוע, דאין
578סכנה כמ"ש בטור, אלא משום דכבר תקנוה במקום סכנה עדיין עושין כן, וכל שאין
579קביעות, אין מקום לזה).
580וראה גם לקמן סי' תפז ס"ז (ואין מקדשין בבית הכנסת
581בכל ליל יום טוב ושבת, אלא שלא לבטל תקנת קדמונים שתקנו לקדש בבית הכנסת בימיהם שהיו
582מצוים אורחים לשבות בבית הכנסת ולאכול שם סעודתם, וכשאין להם יין הם יוצאים בקידוש
583שבבית הכנסת שהוא במקום סעודתם, כמו שנתבאר בסימן רס"ט. ובליל פסח לא תקנו מעולם
584לקדש בבית הכנסת).
585[98] ט"ז שם (ומכל מקום נראה דאותן
586שקובעים מקום להתפלל על איזה ימים, כמו שרגילים לעשות בירידים, זה הוה דומה לבית
587הכנסת קבוע, ואומרים שם ברכה זו).
588[99] שו"ת מהרלב"ח שם (כל מקום
589שיש להם מנהג קבוע הן לאמרה הן שלא לאמרה, יעשו כפי מנהגם ... ולכן אני אומר שבמק[ו]ם
590שיש להם מנהג קבוע לאמרה אין לשנות ממנהגם, ויש להם אילן גדול ליתלות עצמם בו).
591מ"א ס"ק יד (ובמקום שנוהגין לאמרה אין למחות בידם).
592[100] מהרלב"ח שם (משתיקת
593הפוסקים זכרונם לברכה ששתקו ולא הזכירו זה החלוק).
594[101] כדלקמן סי' ער ס"א (בשבת
595של חול המועד, שאז אין מתאחרין כל כך, לפי שאין עושים מלאכה כל כך, וכל שכן ביום
596טוב שחל להיות בערב שבת).
597וראה גם לקמן סי' תקכז ס"ח (נהגו כשחל יום טוב בערב שבת,
598שמקדימין להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, שהכל הן זריזין למהר לגמור כל צרכי שבת
599קודם תפלת ערבית של שבת).
600[102] המנהיג הל' שבת סי' ז (ויום טוב שחל
601להיות בערב שבת, אף על פי שאין עושין מלאכה כי אם אוכל נפש, צריך לומר ברכה ממעין
602שבע, מגן אבות בדברו). ריב"ש סי' לד (הברכה ההיא, אף בליל שבת שחל אחר המועד
603אומרים אותה. שאף אם נתקנה מתחלה משום עם שבשדות המאחרין לבא לבית הכנסת ... הלא
604אף ביום טוב הי' להם עם שבשדות). מרדכי פסחים פ"י לז, ב (מה שאומר ברכת מעין
605שבע, דהיינו מגן אבות בדברו, כשחל יום טוב בערב שבת, דאע"ג דעיקרה נתקנה משום
606עם שבשדות, וביום טוב ליכא עם בשדות, מכל מקום לא פלוג רבנן). שו"ע סי"א
607(אף בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה מעין שבע).
608[103] ספר חסידים סי' נח (מעשה שראה אחד
609בחלום מת צדיק שנפטר ופניו ירוקות, אמר לו מפני מה פניך ירוקות, אמר לו משום ...
610והייתי מדבר בין ויכולו לברכת אבות וקדיש). הובא בטור (בספר חסידים מעשה בחסיד אחד
611שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות, אמר לו למה פניך מוריקות, אמר לו מפני שהייתי
612מדבר בויכולו בשעה שהציבור היו אומרים אותו, ובברכת מגן אבות בדברו וביתגדל). שו"ע
613סי"ב (אין לדבר בשעה שאומרים ויכלו, ולא בשעה שאומר ש"צ ברכה מעין שבע).
614ט"ז סק"ט (בטור בשם ספר חסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחד במותו (פירוש
615בחלום לאחר מותו) ופניו מוריקות, אמר לו למה פניך מוריקות, אמר לו מפני שהייתי
616מדבר בויכולו בשעה שהיו הציבור אומרים, ובמגן אבות וביתגדל).
617וכעין זה ראה לעיל סי' נו ס"ז (פעם אחת מצאו אליהו
618ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים, אמרו לו מה אלו טעונים, אמר להם אף וחימה,
619למה, אמר להם לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין קדושה לקדושה
620בין קדוש לברוך בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך). ושם
621ס"ד (יש לגעור בהמשיחים כשהש"ץ אומר הקדיש, אפילו כשיש מנין בלעדם
622השומעים ומכוונים לש"ץ).
623וראה מראי מקומות וציונים.
624[104] שנתבאר דינו לעיל ס"ז (מי
625שטעה להתפלל כל התפלה של חול בשבת, ולא הזכיר כלל ענין קדושה של שבת בתפלתו, לא
626יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולהתפלל תפלה של שבת).
627[105] סדר רב עמרם גאון, תפלת שבת (והכי אמר
628רב משה גאון, יחיד שטעה בלילי שבת ולא התפלל ומאהבתך, כיון ששמע משליח צבור מגן
629אבות בדברו, שהיא ברכה אחת מעין שבע ברכות, מתחלה ועד סוף, יצא ידי חובתו. והכי
630אמר רב נטרונאי גאון היכא דלא התפלל שבע ברכות, ושמע משליח צבור מגן אבות בדברו
631מרישא ועד סיפא, נפיק). טור ושו"ע סי"ג (אם התפלל של חול ולא הזכיר של
632שבת, או שלא התפלל כלל, ושמע מש"צ ברכה מעין שבע מראש ועד סוף, יצא).
633[106] כדלעיל סי' קכד ס"א (שאם יש מי
634שאינו יודע להתפלל ישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא, אבל הבקי אינו יוצא ידי חובתו
635בתפלת ש"ץ).
636[107] ברכות כז, ב (תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע
637אומר רשות. אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות).
638רי"ף שם יט, א (וקיימא לן דהלכה כרבא ... והאידנא נהוג עלמא לשוייה כחובה).
639וכן הוא לעיל רס"י פט (ושל ערבית תקנו רשות ... אבל עכשיו
640כבר קבלוהו כל ישראל עליהם לחובה). וראה גם לעיל (הערה 86).
641[108] ב"י ד"ה כתב רב עמרם (יש
642לומר שטעם הגאונים האלו דכיון דתפלת ערבית רשות, לא חמירא כשאר תפלות, לרב משה
643כדאית ליה ולרב נטרונאי כדאית ליה. וכן נראה מדברי סמ"ג שהביא דברי הגאונים
644האלו שטעמם משום דתפלת ערבית רשות). מ"א ס"ק טו (ועיקר הטעם משום דתפלת
645ערבית רשות מקלינן בה).
646[109] שבלי הלקט סי' סו (ואומר מלתא מלתא
647בהדיא, ומכוון דעתיה נפיק ידי חובתיה). תניא רבתי סו"ס יג (ואומר מלה במלה
648עמו, ומכוין דעתו). הובא באליה רבה ס"ק יח. דברי חמודות ברכות פ"ד אות
649לא (ויראה לי דאם הוא בקי בה בברכת מגן אבות, או שיש לו סידור שכתוב בו ויוכל
650לאומרה בעצמו, דשפיר דמי טפי, דלא תהא שמיעה גדולה מאמירה עצמה ... שאם התפלל
651וטעה, או לא התפלל כלל, שאם יאמרה עם הש"ץ בפתיחה וחתימה, שפיר דמי טפי). מ"א
652שם (וטוב לאומרה עם הש"ץ).
653[110] דברי חמודות שם (ומיהת ודאי בהא מודינא, דדוקא בשעה
654שהש"ץ אומרה, אם שמע או אמרה עמו דשפיר עביד, אבל אם כבר הש"ץ אמרה, תו
655לא שפיר דמי לצאת בתחלה בברכת מגן אבות, אלא יתפלל כל השבע ... ומיהו אי עבר ולא
656התפלל אלא אותה הברכה שמעין שבע, אפילו שלא בשעה שאמרה הש"ץ, ודאי דאין
657מחזיקין אותו).
658מ"א שם (ואם כבר אמרה הש"ץ, צריך הוא להתפלל ז' ברכות, דיחיד אסור
659לאומרה. ואם אמרה ביחיד יצא, ואין צריך להתפלל ז' (לחם חמודות)).
660[111] מ"א שם (ועיקר הטעם משום דתפלת
661ערבית רשות מקלינן בה).
662[112] תוכן המשך הדברים בקונטרס
663אחרון זה:
664בפנים
665ס"ז נתבאר, שאם התפלל תפלת חול והזכיר של שבת יצא, וכן אם הזכיר של מוסף.
666אמנם
667לקמן סי' תפז נתבאר, שאם הזכיר של יום טוב, וחתם בשל שבת לא יצא.
668ולקמן
669שם ביאר המ"א טעם החילוק, כיון שבדין
670הי' צריך להתפלל י"ח גם בשבת ויום טוב.
671לתוכנה ראה כנישתא דבי רב ע' תריט.
672[113] ס"ק ה (דין זה
673צ"ע, דהא בסי' תפ"ז ס"א כתוב דאם חתם ביום טוב מקדש השבת לא יצא,
674אף על פי שהזכיר יום טוב באמצע, כיון דחתם שלא כדין, וכמ"ש סי' ר"ט, וכל
675שכן היכא דלא קבע ברכה כלל לשבת. וצריך לומר דגרע טפי כשחתם בשל יום אחר.
676וצ"ע).
677והיינו כדלקמן סי' תפז ס"א (אפילו אמר
678כל הנוסח שתיקנו חכמים אלא שבחתימה טעה ולא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין
679אחר ... כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר
680ענין הברכה לא יצא).
681ואילו כאן בפנים ס"ז (אם הזכיר של
682שבת בתוך י"ח, אע"פשלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה יצא ידי חובתו).
683ואף שכותב המ"א "וצריך לומר
684דגרע טפי כשחתם בשל יום אחר", מכל מקום מסיים "וצ"ע", דהיינו
685שחילוק זה אינו נראה.
686[114] ס"ק ב (וצ"ע
687דהא משנה שלימה שנינו [ברכות יא, א] מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ותניא
688[בברכות יב, א] כללו של דבר הכל הולך
689אחר חיתום ברכות. ועוד קשה כיון שקבעו חכמים לשבת ברכה בפני עצמה, היאך יוצא אם
690התפלל של חול והזכיר של שבת, ולא חתם בשל שבת. וצריך לומר כיון דבדין הוא לצלויי
691י"ח בשבת, אלא מפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן, לכן אם התפלל של חול והזכיר של
692שבת יצא). והיינו כדאמרינן בברכות כא, א (גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא
693אטרחוהו משום כבוד שבת).
694אלא שבגמרא אמרינן הכי לענין ההלכה
695דלעיל ס"ב (טעה והתחיל ברכות אמצעיות של חול, אם נזכר באמצע ברכה, צריך לגמור
696כל אותה ברכה ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת ... לפי שמן הדין היה ראוי לתקן גם
697בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש
698חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים ותיקנו ברכה
699אחת אמצעית לקדושת היום, אם כן זה שהתחיל ברכות אמצעיות של חול יש לו לגמור אותה
700ברכה שהתחיל, כיון שהיא ראויה לאמרה עתה מן הדין).
701וזאת מתרץ המ"א, שזהו גם טעם ההלכה
702השנית שלפנינו (הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פשלא קבע לשבת ברכה
703בפני עצמה יצא ידי חובתו).
704[115] סעיף א (לפי שלא שינה ממטבע
705שטבעו בעיקר ענין העבודה. שהרי מן הדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת
706כמו בחול, רק להזכיר קדושת היום בברכה אחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו
707ביום טוב להתפלל כל י"ח, וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום, כמו שנתבאר בסי'
708רס"ח).
709והיינו כדלעיל ס"ב (שמן הדין היה ראוי
710לתקן גם בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו
711בראש חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים, ותיקנו
712ברכה אחת אמצעית לקדושת היום).
713*
714אלא שטעם זה נאמר לענין שחרית מנחה
715וערבית, כדלעיל ס"ג (במה דברים אמורים בתפלת ערבית או שחרית או מנחה, אבל במוסף ...
716לא היה ראוי כלל מן הדין להתפלל כל האמצעיות של חול, אלא ברכה אחת של מוסף בלבדה,
717שהרי אף בראש חודש וחולו של מועד שהטריחו להתפלל י"ח ערבית שחרית ומנחה,
718ואעפ"כ במוסף אין מתפללין אלא ז' ברכות, אם כן אין הטעם מפני הטורח, אלא מפני
719שאין צריך יותר). ואף לקמן סי' תפז ס"ב מיירי לענין שחרית מנחה וערבית.
720אמנם כאן ס"ז נתבאר, שהלכה זו היא
721אף בתפלת מוסף (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו
722בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא).
723ולכן כתב הלבוש ס"ד (וליש אומרים דלעיל, דבתפלת
724מוסף פוסק אפילו באמצע, נראה דהכי נמי לא יצא). והיינו כאמור לעיל
725ס"ג, לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף (ויש חולקין על זה). ונתבאר בהערות שם
726(הערה 62),
727שהיא שיטת הראב"ד "דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה לכל י"ח ברכות".
728יוצא אם כן שגם מה שנתבאר כאן (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך
729את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא), היינו דוקא לשיטת
730הראב"ד.
731אמנם רבינו מחלק בינם, שלעיל ס"ג
732(לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף) מסיק שלא לסמוך על שיטת הראב"ד, כיון
733ש"ספק ברכות להקל", ואילו כאן כתב בפשיטות לסמוך על סברה זו גם לענין
734מוסף.
735ואף שנתבארו הדברים בעולת שבת סק"ג (לכאורה נראה גם
736להי"א בסעיף א', דבתפלת מוסף פוסק אפילו באמצע ברכה, אפילו הכי סבירא להו אם
737הזכיר של מוסף ואמר ונעשה לפניך וכו' יצא. ובלבוש כתב דלי"א דלעיל, הכא נמי
738לא יצא. ואינו נכון, דאע"ג דסבירא להו דפוסק אפילו באמצע ברכה, אבל מכל מקום
739אינו צריך לחזור לראש, וצ"ע). אליה זוטא סק"ה (דעת נחלת צבי ועולת שבת דכו"ע
740מודים בזה דאינו חוזר לראש עיי"ש ... גם הב"ח לא פסק לעיל כיש אומרים
741אלא משום עיקר טעם דספק ברכה לבטלה, ואם כן הכא הוי איפכא דליש אומרים הוי ברכה
742לבטלה). והיינו שאם התחיל ברכת תפלת חול במוסף, אמרינן שמספק לא יסיים אותה ברכה.
743משא"כ אם אמר באחת הברכות ונעשה לפניך כו', וסיים התפלה, אמרינן שמספק לא
744יחזור להתפלל מוסף.
745מכל מקום לא נראה כן כאן בפנים, שפסק כן בפשיטות גם לענין מוסף
746(ולא מטעם ספק ברכות להקל). והיינו כיון שהלכה זו נתפרשה בירושלמי ברכות פ"ד
747ה"ו (אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש
748ברכות פ"ג סי"ז, ובב"י כאן ובסוס"י רפו.
749וכיון שמסיים רבינו כאן "ובמה שכתבתי שם", אפשר שנתבארה
750הלכה זו לקמן שם בקונטרס אחרון, ולא הגיע לידינו.
751[116] תוכן המשך הדברים בקונטרס
752אחרון זה:
753בפנים
754סי"ב נתבאר בקשר לאמירת ויכולו "ונוהגין לאמרו כולם יחד בקול רם ומעומד
755... ואם שכח לאמרו בבית הכנסת טוב שיאמר אותו שבקידוש מעומד". נראה מכך שאף
756המתפלל ביחידות יאמרנה מעומד.
757ואף
758שבט"ז נראה שהיחיד אינו צריך לעמוד. מכל מקום נראה כן מרוב הפוסקים.
759לתוכנה ראה כנישתא דבי רב ע' תרכ.
760[117] ס"ק ה (ועל כן נראה
761לי דיחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכולו, דאין עדות ליחיד. ועדה שלימה בעינן להעיד
762להקב"ה דהיינו עשרה. ואם ירצה יחיד לאומרה לא יתכוין לשם עדות, אלא כקורא
763בתורה, כן נראה לענ"ד).
764ואף שסיים שגם היחיד יאמרנה, אם ירצה,
765מכל מקום משמע מדבריו, שאז אינו צריך לעמוד, כיון שאינו מתכוין לשם עדות.
766[118]
767סי' תכט, שהועתק לעיל הערה 84
768(ועמד ולקח כוס ואמר
769ויכלו עד לעשות, ואחר כך ישב במקומו וסיים הקידוש).
770[119] ס"ק י (שהביא דברי
771המטה משה הנ"ל).
772[120] סעיף י (מקדש ... ואומר
773ויכולו מעומד).
774וכן הוא לקמן שם סי"ט (צריך לחזור
775ולאמרו על הכוס קודם קידוש ... וטוב לעמוד בשעת אמירת ויכולו).
776[121] ד"ה ואומר ויכולו.
777[122] תפלת ערב שבת אות י (גם
778בקדושה קבעוהו כדי להוציא בני ביתו, ולא הקפידו בו כל כך שיצטרך לאמרו מעומד).