Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארעא דיני קידוש שעל היין
ובו ל' סעיפים
לקדש מיד בכניסתו
א מצות עשה
ובו ל' סעיפים
לקדש מיד בכניסתו
א מצות עשה
במן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירות שבח
גוקידוש.
דוצריך
הלזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. ויש אומרים שהבדלה אינה אלא מדברי סופרים, ומן התורה אין צריך
ולזכרהו אלא בכניסתו בלבד, ויתבאר בסי' רצ"ו:
זב ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין בין בכניסתו בין ביציאתו.
חומצוה מן המובחר
טלקדש סמוך לתחלת כניסתו בכל מה שאפשר.
יואף אם יצא
יאמבית הכנסת מבעוד יום יש לו לקדש מיד, דכיון שהוסיף מחול על הקדש הרי זה אצלו כניסת השבת,
יבויש לו לקדש מיד סמוך לכניסתו.
יגואחר הקידוש
ידצריך לאכול גם כן מיד,
טוכדי שיהיה הקידוש במקום סעודה.
טזואם אינו
יזתאב לאכול מיד יכול להמתין מלקדש תוך הלילה כמה שירצה, כדי שיאכל לתיאבון,
יחויוכל לסמוך על מה שכבר זכרו בתחלת כניסתו בתפלת ערבית, שכבר יצא בזה מן התורה,
יטשהרי מן התורה אין צריך אלא זכירה בדברים בלבד בלא יין, והרי זכרו בתפלה:
כשלא לקדש בשעה שביעית
ג יש נזהרים שלא לקדש בשעה ראשונה של הלילה (דהיינו
ג יש נזהרים שלא לקדש בשעה ראשונה של הלילה (דהיינו
כאשעה שביעית אחר חצות היום.
כבעיין סי' תכ"ח), אלא או
כגקודם הלילה או לאחר שעה תוך הלילה, לפי שבשעה הראשונה הוא מזל מאדים וסמא"ל
כדמושל עליו.
כהוכבר נתבאר שלכתחלה יש לו לקדש מיד בבואו מבית הכנסת מבעוד יום:
כוהקידוש ביום טוב
ד הקידוש ביום טוב הוא מדברי סופרים. ואעפ"כ יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר.
ד הקידוש ביום טוב הוא מדברי סופרים. ואעפ"כ יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר.
כזאלא שאם אין לו אלא כוס אחד (א) וחל יום טוב בערב שבת, הרי קידוש של שבת
כחקודם לשל יום טוב כיון שעיקר הקידוש בשבת הוא מן התורה, אע"פ שעל
כטהכוס הוא מדברי סופרים:
לנשים חייבות בקידוש כאנשים
ה נשים חייבות בקידוש היום בשבת מן התורה, וביום טוב מדברי סופרים.
ה נשים חייבות בקידוש היום בשבת מן התורה, וביום טוב מדברי סופרים.
לאואע"פ
לבשכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה, בקידוש היום חייבות, שנאמר זכור את יום וגו', ונאמר שמור את יום וגו', כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה,
לגוהואיל והנשים מוזהרות בשמירתו להשמר בו מעשיית מלאכה שהיא מצות לא תעשה כל מלאכה
לדוגו', וכל מצות לא תעשה אף שהזמן גרמא נשים מוזהרות בה,
לההרי הן מוזהרות גם כן בזכירתו, דהיינו קידוש היום:
לוו וכיון שהנשים חייבות בקידוש היום מן התורה כמו
לזהאנשים, יכולות להוציא את האנשים ידי חובתם.
לחאלא שלכתחלה
לטאין להורות כן לשואל הלכה למעשה (שלא יבאו לזלזל במצות):
מז וקטן אפילו הוא בן י"ג שנה, אם אינו ידוע שהביא
מאב' שערות, אינו מוציא את האשה, כיון שהיא מחוייבת מן התורה בודאי, והוא אינו
מבמחוייב אלא מספק, כי שמא לא הביא ב' שערות עדיין, והוא פטור מכל המצות מן התורה, לכן
מגתקדש האשה בעצמה.
מדואם אינה
מהיודעת תאמר עם הקטן מלה במלה, ואפילו אם שומעת הקידוש מגדול, מכל מקום אם אינה
מומבינה לשון הקודש תאמר עמו מלה במלה, כמו שנתבאר בסי' קצ"ג:
מזקידוש הלילה קודם לכל
ח מי
ח מי
מחשאין ידו משגת לקנות יין לקידוש שבלילה, ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד
מטהיום, ויין לקידוש שביום, הרי קידוש הלילה קודם לכל, לפי שהוא מן התורה. אע"פ
נשיכול לקדש על הפת,
נאוגם על היין אינו אלא מדברי סופרים, מכל מקום כיון שעיקר קידוש זה הוא מן התורה גם היין
נבשלו קודם לכל.
נגחוץ מן הפת,
נדשאם אין לו פת (ב) לחם משנה היא קודמת ליין של קידוש הלילה, ויקדש על הפת,
נהלפי שהפת הוא עיקר מצות סעודת השבת, שאי אפשר לקיימן כלל בלא פת כמ"ש בסי'
נורע"ד.
נזואם יש לו
נחפת ויין לקידוש הלילה, וצריך (לקנות יין לקידוש שביום), ולהכין צרכי סעודה לכבוד
נטלילה, ולכבוד יום, הרי צרכי סעודה שלכבוד היום קודמין (לקידוש היום), ולצרכי סעודה שלכבוד הלילה, שכבוד יום קודם לכבוד
סלילה.
סאוכן מי שיש
סבלו מעט מיני מגדים יניחם עד היום, ולא יאכלם בלילה שכבוד היום קודם (וכן קידוש שביום
סגקודם לצרכי סעודה שלכבוד הלילה):
סדאיסור טעימה קודם הקידוש
ט אסרו
ט אסרו
סהחכמים לטעום כלום, אפילו מים, משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש. דהיינו משהגיע בין
סוהשמשות, שנתקדש
סזהיום מספק. או אפילו מבעוד יום, אם התפלל ערבית מבעוד יום.
סחואע"פ
סטשכל מצות הקבוע להם זמן לא אסרו אלא לקבוע סעודה משהגיע זמנן, משום גזרה שמא ימשך
עבסעודה ויעבור הזמן, אבל טעימה בעלמא מותר, שאין לחוש בה שמא ימשך ויעבור הזמן.
עאמכל מקום
עבבקידוש, וכן בהבדלה,
עגהחמירו יותר. לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך
עדליציאתו.
עהואפילו אם
עוהתחיל לאכול ולשתות מבעוד יום צריך להפסיק (ג) כשיגיע בין השמשות.
עזואע"פ
עחשבשאר כל המצות, אפילו של תורה, אם התחיל בהיתר, דהיינו קודם שהגיע המצוה, אין
עטצריך להפסיק. ומטעם זה גם כן אין צריך להפסיק לקריאת שמע ולתפלה כשיגיע זמנן.
פמכל מקום
פאבקידוש היום לא התירו לו לגמור סעודתו ולקדש אחר כך. לפי שעיקר הקידוש נתקן במקום
פבסעודה של שבת, וקודם לה ולא לאחריה, שנאמר
פגוקראת לשבת עונג, ודרשו חכמים במקום עונג, דהיינו במקום שיתענג שם בסעודת שבת, שם
פדתהא קריאת הקידוש מלפניה.
פהומכל מקום
פואין לו להפסיק סעודתו לגמרי ולברך ברכת המזון, מטעם שיתבאר,
פזאלא יקדש מיד ויגמור סעודתו, כדי שיהא הקידוש במקום סעודה שלאחריו:
פחפורס מפה ומקדש
י וצריך לפרוס מפה על השלחן לכסות הפת קודם שיקדש, ואחר
י וצריך לפרוס מפה על השלחן לכסות הפת קודם שיקדש, ואחר
פטכך יסירנה, כדי שתתראה הפת כאלו הובאה עתה על השלחן לכבוד שבת שהזכיר בקידוש:
ציא ואין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה,
צאאם כבר בירך על היין בסעודה זו, שגם יין זה של קידוש נפטר באותה ברכה. וגם על
צבהיין ששותה בתוך המזון שלאחר הקידוש אין צריך לברך מטעם זה. וכן אם מקדש על הפת אין צריך לברך עליה המוציא, אלא
צגיתחיל מברכת הקידוש.
צדאבל אם
צהקידש על הכוס, צריך לברך המוציא על פת שיאכל אחר הקידוש, הואיל ובשעת אמירת הקידוש אי אפשר לו לטעום כלום,
צושאי אפשר לו לאכול ולדבר כאחד.
צזואינו דומה
צחלמתפלל באמצע סעודתו, שאין תפלתו חשובה הפסק להטעינו לחזור ולברך המוציא על פת
צטשיאכל אחר כך, לפי שעדיין לא נגמרה סעודתו, כיון שלא היה אסור
קבאכילה בשעה שהתפלל, ואם היה רוצה היה אוכל בשעה שהתפלל, והיה מתפלל אחר כך.
קאואפילו אם לא היה שהות ביום לגמור סעודתו ולהתפלל אחר כך, שחייב הוא להפסיק סעודתו
קבולהתפלל, ואסור לו לאכול עוד. מכל מקום לא נאסר עליו אלא אכילת קבע שמא ימשך בה
קגויעבור זמן התפלה, אבל טעימה בעלמא היתה מותרת לו בשעה שהתפלל,
קדולפיכך אין תפלתו חשובה הפסק בסעודה (ועוד שלא נאסרה עליו אכילה אלא מפני שהגיע
קהזמן התפלה,
קוואחר כך חוזר לקביעותו הראשונה, אבל כאן, נאסרה עליו האכילה כדי שיהא הקידוש לפני
קזהאכילה ולא לאחריה כמו שנתבאר, אם כן הרי הקידוש מחלק שתי האכילות, שכשאוכל אחר כך
קחהיא נחשבת סעודה אחרת) מיד
קטשהגיע זמן הקידוש נאסר עליו אפילו טעימה בעלמא, ונעשה כאלו נגמרה כבר סעודתו, לכך
קיחשובה אמירת הקידוש הפסק, כיון שבשעת אמירתו לא היה יכול לאכול כלום, והוא אמרו
קיאאחר גמר סעודתו.
קיבאבל היין של
קיגקידוש, אע"פ ששותהו אחר קידוש אין צריך לברך עליו, כיון שזמן ברכתו הוא קודם
קידאמירת הקידוש, ואז עדיין אין שם אמירה מפסקת.
קיהואף
קיולהאומרים שתקנת חכמים הוא בקידוש וכל דבר הטעון כוס שיברכו עליו ברכת היין תחלה
קיזכמו שנתבאר בסי' ק"צ, מועלת ברכה הראשונה לקידוש, כמו שמועלת לברכת
קיחהנהנין, שאין צריך לחזור ולברך, הואיל ובשעה שהיא חשובה גמר וסילוק סעודה מפני
קיטאיסור הטעימה קודם קידוש, לא היתה עדיין אמירה המפסקת ולא נסתלקה עדיין ברכה
קכהראשונה.
קכאובשעת אמירת
קכבהקידוש הרי דעתו על הכוס שבידו לשתותו מיד, ואמירת הקידוש היא לצורך השתיה, ואינה
קכגחשובה הפסק לזה, כמו שאינה חשובה הפסק לכל מקדש על הכוס.
קכדמשא"כ
קכהבפת שאוכל לאחר שקידש על הכוס, שבשעת אמירת הקידוש הוא כקודם אמירתו, שהיתה שעת
קכוגמר וסילוק סעודה.
קכזויש חולקין
קכחעל זה ואומרים,
קכטשמה שנאסר עליו האכילה משהגיע זמן הקידוש, אין זה נחשב גמר הסעודה, כיון שבדעתו
קללאכול אחר כך, וגם עכשיו היה אוכל מדעתו, אלא שחיוב הקידוש מונע אותו, וכשיסור
קלאהמונע, דהיינו אחר שיקדש, יחזור לאכילתו, לפיכך אין אמירת הקידוש מפסקת, כמו שאין התפלה
קלבמפסקת ואין צריך לחזור ולברך המוציא.
קלגוספק ברכות
קלדלהקל.
קלהומכל מקום
קלוכל בעל נפש יש לו ליזהר לכתחלה שלא לבא לידי כך, ויפסיק סעודתו ויברך ברכת המזון קודם שיגיע זמן
קלזקידוש היום:
קלחיב וכל זה כשלא אמר עדיין תנו לנו הכוס ונברך ברכת
קלטהמזון, אבל אם אמר כן כבר, בין שאמר כן קודם זמן הקידוש, בין אחר שהגיע זמנו, צריך
קמהוא לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש, שהרי הסיח דעתו משתיה מחמת ברכת המזון.
קמאאבל אם מקדש
קמבעל הפת, אין צריך לברך עליה המוציא. וכן אפילו אם קידש על הכוס אין צריך
קמגלברך המוציא על הפת שאוכל אחר הקידוש,
קמדלפי שאמירת תנו לנו ונברך אינה חשובה היסח הדעת לענין אכילה, אלא לענין שתיה בלבד,
קמהכמו שנתבאר בסי' קע"ט.
קמואבל אם נטל
קמזכבר ידיו במים אחרונים, צריך לברך המוציא אפילו על הפת שמקדש עליה, וכל שכן שאם
קמחקידש על הכוס שצריך לברך המוציא על הפת שאוכל אחר כך, שנטילת מים אחרונים חשובה
קמטהיסח הדעת גם לענין אכילה כמ"ש שם.
קנואף שלכתחלה
קנאטוב שלא לאכול ולשתות כלל אחר נטילת מים אחרונים, אע"פ שמברך על אכילתו
קנבושתייתו, ואחר כך קודם ברכת המזון יחזור ויטול מים אחרונים, כמ"ש שם.
קנגמכל מקום כאן
קנדיותר טוב שיקדש מיד, ויאכל מעט אחריו כדי
קנהשיהא הקידוש במקום סעודת שבת שלאחריו, ממה שיברך ברכת המזון מיד ויקדש אחר כך.
קנומפני שאם יעשה כן יכנס במחלוקות רבות.
קנזשיש אומרים שיברך בורא
קנחפרי הגפן על כוס ברכת המזון ויטעמנו, ולא יברך שוב בורא פרי הגפן על כוס של קידוש, שכבר נפטר בברכה זו. ויש אומרים שלא יטעום כלום מכוס של ברכת המזון,
קנטשהרי לא קידש עדיין, ולפיכך לא יברך עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו עד לאחר
קסשיטעום מכוס של קידוש ואז יטעום גם כן ממנו.
קסאואי אפשר לו
קסבלצאת ידי שניהם, שיקדש אותו על אותו כוס עצמו שבירך עליו ברכת המזון, לפי שברכת
קסגהמזון היא קדושה בפני עצמה והקידוש הוא מצוה בפני עצמו, ואין אומרים ב' קדושות על
קסדכוס אחת, שאין עושין מצות חבילות חבילות.
קסהואף אם הוא
קסומיסב יחידי ומברך ברכת המזון בלא כוס. מכל מקום אם
קסזיקדש מיד אחר ברכת המזון יש אומרים שאינו יוצא ידי חובתו אלא אם כן יחזור ויאכל מיד,
קסחשיהא הקידוש במקום סעודת שבת שלאחריו. ואם כן מה שבירך ברכת המזון היא (ד) ברכה
קסטשאינה צריכה, שהרי היה יכול ליפטר בברכת המזון שיברך אחר אכילה השניה. ואף שיש
קעאומרים שאין צריך
קעאלחזור ולאכול, לפי שבדיעבד יוכל לסמוך על סעודה שאכל כבר, שכשיקדש אחריה מיד הרי
קעבזה קידוש במקום סעודה, אע"פ שהיא סעודת החול.
קעגמכל מקום כדי לחוש לסברא הראשונה צריך ליזהר שלא לבא לידי כך.
קעדאלא
קעהאע"פ שנטל מים אחרונים יפרוס מפה ויקדש, ויחזור ויאכל מעט כדי שיהא הקידוש
קעובמקום סעודת שבת שלאחריו, ואחר כך יחזור ויטול מים אחרונים ויברך ברכת המזון. וכל
קעזשכן אם לא נטל ידיו עדיין שצריך לעשות כן, אע"פ שכבר גמר סעודתו מבעוד יום אלא שלא הספיק
קעחלברך ברכת המזון עד שהגיע זמן הקידוש:
קעטיג ואם עבר והתחיל לברך אחר שהגיע זמן הקידוש, אפילו
קפהתחיל לברך משחשכה, לא יזכיר של שבת בברכת המזון. דכיון שמברך על הסעודה שגמר בחול
קפאמבעוד יום, האיך יזכיר בה של שבת. אבל אם משך סעודתו עד תוך הלילה, אע"פ שאינו
קפברשאי, צריך להזכיר של שבת בברכת המזון, אע"פ שעדיין לא קידש, שכבר חלה עליו
קפגקדושת שבת מאליה.
קפד(ואין צריך
קפהלומר שאם פירס מפה וקידש וגמר סעודתו, שצריך להזכיר של שבת בברכת המזון, אפילו אם
קפוהחמיר ופירס מפה וקידש מבעוד יום קודם שהגיע זמן הקידוש,
קפזוגם מברך ברכת המזון מבעוד יום. דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת):
קפחיד שנים שהיו **(ה)
קפט**שותין אחר גמר הסעודה מבעוד יום,
קצואמרו בא ונקדש קידוש היום, אע"פ שלא הגיע עדיין זמן הקידוש, נאסר עליהם
קצאלשתות עד שיקדשו. ואם רוצים לחזור ולשתות,
קצבאע"פ שאינם רשאים, צריכים הם לחזור ולברך בורא פרי הגפן. שכיון שאמרו לקדש,
קצגהסיחו דעתם משתיה עד שיקדשו.
קצדאבל אם
קצהמקדשים מיד אינם צריכים לברך על כוס של קידוש כמו שנתבאר למעלה,
קצושהרי באמירה זו לא הסיחו דעתם מכוס של קידוש:
קצזאכל קודם הקידוש
טו אע"פ שאסור לטעום קודם קידוש, אם שכח או עבר וטעם, אפילו אכל סעודה גמורה, צריך
טו אע"פ שאסור לטעום קודם קידוש, אם שכח או עבר וטעם, אפילו אכל סעודה גמורה, צריך
קצחלקדש מיד שנזכר, ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש.
קצטולא יברך
רבורא פרי הגפן על כוס של קידוש, אם בירך כבר על יין, וכן אם מקדש על הפת אין צריך
ראלברך המוציא, אם בירך כבר. ואף אם מקדש על הכוס, אין צריך לברך המוציא על הפת
רבשאוכל אחר כך, כמו שנתבאר למעלה.
רג(ואם נזכר
רדאחר שגמר סעודתו, אין צריך לאכול עוד אחר הקידוש, כדי שיהא הקידוש במקום סעודת שבת
רהשלאחריו, דכיון שאכל הסעודה משחשכה אחר שנכנס השבת, הרי היא נקראת סעודת שבת,
רווכשמקדש אחריה הרי קידש במקום סעודת שבת).
רזואם נזכר
רחאחר שבירך המוציא קודם שטעם פרוסת המוציא, לא יקדש על היין, ויצטרך לטעום מהפת
רטקודם קידוש כדי שלא תהא ברכת המוציא לבטלה,
ריאלא יקדש על הפת.
ריאואף אם אין
ריבלפניו לחם משנה,
ריגוצריך להמתין עד שיביאו לפניו, אין זה הפסק. ואף אם יצטרך לדבר ולומר להם שיביאו לו, אין זה
רידהפסק כלל, כיון שהוא לצורך הסעודה, וכמו שנתבאר בסימן קס"ז:
ריהלא קידש בלילה
טז אע"פ שמצוה מן המובחר לקדש סמוך לכניסת השבת, מכל מקום נמשך עיקר מצותו כל הלילה.
טז אע"פ שמצוה מן המובחר לקדש סמוך לכניסת השבת, מכל מקום נמשך עיקר מצותו כל הלילה.
ריוואם שכח או
ריזעבר ולא קידש בלילה, יש לו תשלומין למחר כל היום.
ריחויאמר כל
ריטהקידוש של לילה. מלבד פרשת ויכולו, שאינו ענין לאמרה ביום, לפי שבלילה היתה גמר
רכמלאכתו של הקב"ה:
רכאזמן סידור והבאת השלחן
יז אע"פ שהשלחן צריך להיות ערוך ומסודר מבעוד יום,
יז אע"פ שהשלחן צריך להיות ערוך ומסודר מבעוד יום,
רכבכמו שנתבאר בסימן ר[ס]"ב. מכל מקום אין מביאים אותו למקום הסעודה עד אחר
רכגהקידוש, כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת.
רכדואם הביאו
רכהקודם קידוש, צריך לפרוס עליו מפה לכסותו, כאילו אינו כאן עד אחר קידוש, כדי שיתראה
רכוכאלו הובא עתה לכבוד שבת.
רכזבמה דברים
רכחאמורים בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים כל אחד שלחנו לפניו, ולא היה להם טורח להפסיק
רכטולהביאם אחר קידוש, אבל עכשיו ששלחנות שלנו גדולים וטורח להביאו אחר הקידוש
רלולהפסיק בין קידוש לסעודה, נוהגין להביאו לכתחלה קודם קידוש, ולפרוס
רלאמפה לכסות הפת
רלבעד אחר הקידוש, בין שמקדש על היין בין שמקדש על הפת.
רלגוצריך שתהא
רלדגם מפה תחת הפת על השלחן כדי שתהא הפת בין שתי מפות זכר למן שהיה עליו טל
רלהמלמעלה וטל מלמטה:
רלועשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה
יח כוס של קידוש, בין של לילה בין של יום, ובין של
יח כוס של קידוש, בין של לילה בין של יום, ובין של
רלזהבדלה, טעון כל הדברים שטעון כוס של ברכת המזון,
רלחשיהיה שלם ושישטפנו מבחוץ וידיחנו מבפנים ויהיה מלא יין על כל גדותיו ולא יהיה
רלטהיין פגום ויקבלנו בשתי ידיו ויאחזנו בימינו לבדו ויגביהנו מעל השלחן טפח ויתן
רמעיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו כמו
רמאשנתבאר בסימן קפ"ג:
רמבאמירת ויכלו
יט אע"פ שאמר ויכולו בבית הכנסת, צריך לחזור
יט אע"פ שאמר ויכולו בבית הכנסת, צריך לחזור
רמגולאמרו על הכוס קודם קידוש,
רמדכדי להוציא בניו ובני ביתו הקטנים שלא אמרוהו עדיין, ואחר כך יברך בורא פרי הגפן
רמהוברכת קידוש.
רמוואם שכח
רמזלאמרו קודם קידוש, אומרו בתוך הסעודה על הכוס.
רמחוטוב לעמוד
רמטבשעת אמירת ויכולו מטעם שנתבאר בסימן רס"ח. אבל בשעת ברכת הקידוש יותר טוב לישב (מטעם שנתבאר
רנבסי' רצ"ו).
רנאאבל במדינות
רנבאלו נתפשט המנהג לישב אף בשעת אמירת פרשת ויכולו, כי מאחר שאמרוה כבר בבית הכנסת מעומד, אין מקפידין
רנגכל כך לעמוד בשעה שאומרה להוציא בניו ובני ביתו. ומכל מקום עומדים קצת כשמתחילין
רנדי"ום ה"ששי ו"יכולו ה"שמים שנרמז השם בראשי תיבות.
רנהוכשמתחילין
רנוטוב ליתן עיניו בנרות, כי ב' פעמים נר עולה ת"ק, והיא רפואה לפסיעה גסה שנוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם. אבל בשעת ברכת הקידוש צריך ליתן עיניו בכוס כמו
רנזשנתבאר למעלה:
רנחיש לו רק כוס אחד
כ מי
כ מי
רנטשאין לו יין לקידוש של לילה ושל יום אלא כוס אחת, ואם יחלקנו לב' כוסות לא יהיו
רסמלאים
רסא(או אפילו אם כוס זה אינו מלא,
רסבאלא שאם יחלקנו לב' כוסות לא יהיה רביעית יין בכל אחת), יניחנו כולו בכוס אחת
רסגויקדש עליו בלילה, וכדי שלא יהיה כולו פגום כשיטעם בו עכשיו מכולו, ישפוך ממנו מעט
רסדלכלי אחר קודם שיטעמנו, ויהא נזהר שיהא נשאר בכוס זה רביעית, כדי שיטעום
רסהמרביעית, שאין כוס של ברכה פחות מרביעית. ואחר כך יחזיר לתוכו מה שבכלי האחר, ובזה הוא מתוקן
רסומפגימתו, כמו שנתבאר בסי' קפ"ב.
רסז(ואם כוס זה
רסחאינו מלא גם עכשיו, אלא שאם יחלקנו לב' כוסות לא יהיה רביעית שלמה בכל אחת, ישפוך
רסטממנו מעט קודם קידוש, ואחר שיטעמנו יחזירנו לתוכו. ולא ישפוך ממנו אחר הקידוש קודם
רעהטעימה (מפני שהוא בזיון הברכה (עיין סי' רצ"ו) כמו שנתבאר בסי' ר"ו), וגם שלא להפסיק בין ברכה לטעימה בחנם, כיון שלא יהיה הכוס מלא אף אם לא ישפוך ממנו כלום
רעאקודם הקידוש).
רעבואם אין לו
רעגאלא רביעית יין בצמצום, יין שאינו מזוג, או אפילו יותר משהו, אלא שאין לו כשני רוב
רעדרביעית מרווחים, וכשהוא שותה בלילה נחסר לו למחר הרבה, ימזגנו למחר
רעהבמים עד שיעמוד
רעועל רביעית. והוא שיהא ראוי לשתיה במזיגה זו, בענין שיהא ראוי לברך עליו בורא פרי
רעזהגפן, כמו ש[נ]תבאר בסי' ר"ד:
רעחכא וכל זה כשיש לו כוס אחר להבדלה. שאם לא כן, מוטב
רעטשיניחנו להבדלה ויקדש על הפת, ממה שיקדש עליו ולא יהיה לו על מה להבדיל,
רפשאין מבדילים על הפת.
רפאומכל מקום
רפבאם יש לו שכר להבדיל עליו, במקום שהשכר הוא חמר מדינה, לא יניחנו להבדלה. ואפילו
רפגקידוש של יום קודם להבדלה, כשאפשר להבדיל על השכר שהוא חמר מדינה, לפי שבקידוש
רפדאפילו של יום יש אומרים שאין מקדשין על השכר, אע"פ שהוא חמר מדינה,
רפהכמו שיתבאר בסי' ער"ב, ובהבדלה הכל מודים שמבדילים עליו.
רפובמה דברים
רפזאמורים ביחיד בביתו. אבל (ו) בבית הכנסת, הבדלה קודמת לקידוש, לפי שבקידוש שבבית הכנסת אינו מוציא שום אדם ידי
רפחחובתו, וגם יש חולקים ומערערים על קידוש זה כמ"ש בסי' רס"ט, אבל הבדלה היא מצוה לדברי הכל להוציא מי שאין לו
רפטיין כמ"ש בסי' רצ"[ה]:
רצכב שלשה מנוחלי העולם הבא, ואחד מהם המשייר יין מקידוש
רצאלהבדלה, דהיינו שיש לו מעט יין ומונע שתייתו בשביל הבדלה.
רצבויש אומרים דהיינו שמקדש בלילה על כוס גדול שישתייר באותו כוס
רצגלקידוש של יום ולהבדלה, ויתקן אותו מפגימתו כמ"ש למעלה, ובתוך הסעודה שותה יין אחר וטוב לנהוג כן:
רצדנטל ידיו קודם קידוש
כג אחר שקידש על הכוס יטול ידיו לסעודה ויברך על נטילת
כג אחר שקידש על הכוס יטול ידיו לסעודה ויברך על נטילת
רצהידים.
רצוואם שכח
רצזונטל ידיו קודם קידוש, לא יקדש על היין אלא על הפת, לפי שבנטילה זו גילה דעתו שהפת
רצחחביבה לו מיין, וצריך לקדש על החביב.
רצטויש חולקין
שעל זה ואומרים שאפילו לכתחלה יכול ליטול ידיו קודם הקידוש,
שאואין הקידוש מפסיק בין נטילת ידים לסעודה, כיון שהוא לצורך הסעודה.
שבוהעיקר
שגכסברא (הראשונה) [האחרונה],
שדוכן המנהג פשוט במדינות אלו,
שהלבד מליל פסח, כמו שיתבאר בסי' תע"ג.
שוומכל מקום
שזמי שרוצה להחמיר על עצמו שלא ליטול עד אחר הקידוש יפה הוא עושה, ואין מוחין בידו
שחעל שעובר על המנהג, כי יכול לומר אעשה כדברי הכל.
שטולדברי הכל
שיאסור למזוג הכוס בחמין אחר נטילת ידים, כי צריך דקדוק גדול שלא יחסר ולא יותיר,
שיאוהרי זה הפסק והיסח הדעת. ולכתחלה טוב ליזהר שאפילו השפיכה בלבדה מהקנקן לכוס
שיבתהיה קודם נטילת ידים:
שיגטעימת הכוס
כד המקדש צריך שיטעום מהכוס כמלא לוגמיו. ולא מלא
כד המקדש צריך שיטעום מהכוס כמלא לוגמיו. ולא מלא
שידלוגמיו ממש, אלא כל שאילו מסלקו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו.
שיהוהוא רובו של רביעית באדם בינוני, והגדול לפי גדלו צריך שיהיה כמלא לוגמיו שלו. ומכל מקום אין צריך
שיויותר מרביעית, אע"פ שעדיין אינו כמלא לוגמיו:
שיזכה אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין, אם טעם כמלא
שיחלוגמיו ממש יצאו כולם ידי חובתן.
שיטאבל אין
שכשתיית שנים מצטרפת למלא לוגמא, לפי שצריך שיהנה אחד מהם משתיית כוס של ברכה,
שכאובפחות ממלא לוגמיו אינה נקראת שתייה של הנאה.
שכבומכל מקום
שכגמצוה מן המובחר שיטעמו כולם מכוס של ברכה. אבל אין צריך מלא לוגמיו לכולם. אך מי שיש לו יין מעט, מוטב שיטעום אחד בלבד כשיעור
שכדויניח השאר למחר לקידוש או להבדלה.
שכהוהגאונים
שכוסוברים שאם לא טעם המקדש עצמו כמלא לוגמיו לא יצא, אע"פ
שכזשטעמו המסובין כל אחד כמלא לוגמיו. וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה.
שכחבמה דברים
שכטאמורים בקידוש, אבל בהבדלה ובשאר כל הדברים הטעונים כוס, מודים הגאונים שאפילו
שללכתחלה די בטעימת אחד מהמסובין כמלא לוגמיו:
שלאהפסיק או נשפך או הי' כוס מים
כו קידש על
כו קידש על
שלבהכוס, וקודם שטעם הפסיק בדבור, חוזר ומברך בורא פרי הגפן,
שלגואינו צריך לחזור ולקדש.
שלדאבל אם הסיח
שלהדעתו משתיית כוס זה, (ז) (או) שיצא מחדר זה לחדר אחר,
שלואע"פ שחזר למקומו, צריך לחזור ולקדש. ואינו יוצא ידי חובתו בקידוש
שלזהראשון, כיון שהפסיק בינו לטעימת הכוס בהיסח הדעת (או) בעקירת מקום מחדר לחדר:
שלחכז וכן אם נשפך כוס שקידש עליו, יביאו לו כוס אחר ויברך
שלטעליו בורא פרי הגפן, אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין אחר הקידוש, ואין צריך
שמלחזור ולקדש, אם לא הסיח דעתו ולא הפסיק בעקירת מקום בינתיים.
שמאואם קידש
שמבבשחרית על השכר ונשפך הכוס (כיון שנפשו של אדם קצה בשכר בשחרית), יש להקל שאין צריך להביא כוס אחר לברך עליו, שהרי
שמגיש אומרים שאפילו
שמדיוצא ידי חובתו במה שמברך המוציא על הפת, כמו שיתבאר בסימן רע"[ב]:
שמהכח אבל אם קידש על כוס מלא מים, כסבור שהוא יין, צריך
שמולחזור ולקדש על היין, אף אם הוא בענין שאין צריך לחזור ולברך בורא פרי
שמזהגפן, כגון שהיה בדעתו לשתות עוד יין אחר הקידוש
שמחוכמו שנתבאר בסימן ר"ט. דכיון שתקנו חכמים לומר הקידוש על היין וזה אמרו על
שמטהמים, צריך לחזור ולקדש.
שנומכל מקום אם
שנאבשעה שקידש על המים היה לפניו רביעית יין בכלי אחד על השלחן או על הספסל אצלו **(ח)
שנב**מוכן לשתות, אזי אינו צריך לא לברכת בורא פרי הגפן, ולא לחזור ולקדש, אלא ישתה
שנגמיד מן המוכן שלפניו, שהרי זה כאילו קידש על היין ההוא. שאף שכוס של
שנדקידוש צריך שיאחזנו בידו, מכל מקום אין זה מעכב בדיעבד:
שנהשפיכה מהכוס לכוסות המסובים
כט אין
כט אין
שנוצריך לשפוך מכוס המקדש לכוסות יין שלפני המסובין היוצאים ידי חובתן בשמיעה, אלא אם
שנזכן היו פגומין, שאז הוא צריך לשפוך לכל כוס וכוס קודם שיטעום הוא, כדי שישתו כולם
שנחמכוסות שאינן פגומין, שזהו מצוה מן המובחר:
שנטל לא יטעמו המסובים קודם שיטעום המקדש, אם הם זקוקים
שסלכוסו, ששופך ממנו לכוסות שבידם ריקנים או פגומים. אבל אם היו להם כוסות יין שאינן
שסאפגומים, רשאים לשתות קודם שישתה המקדש, כמו
שסבשנתבאר כל זה בסי' ק"צ:
שסגקונטרס אחרון
(א) וחל יום טוב כו'. זה פשוט
(א) וחל יום טוב כו'. זה פשוט
שסדדאם חל במוצאי שבת בלאו הכי שבת קודם, כמ"ש בתשובת הרדב"ז לענין
שסההחבוש בבית האסורים שאין מעבירין על המצות. ואף
שסולהחולקים שם, היינו דוקא היכא דמקודש טפי, אבל לא היכא דכי הדדי נינהו, עיין
שסזשו"ת חכם צבי סי' ק"ו:
שסח(ב) לחם משנה. אף
שסטשבמג"א סי' רנ"ד סקכ"ג מבואר
שעדאינו חובה כל כך, מכל מקום כאן יש להורות כהט"ז, הואיל
שעאואפשר לקדש על הפת. ואפשר
שעבדאף המג"א מודה בהא,
שעגדעכ"פ לחם משנה יש לו אסמכתא מדאורייתא, מה
שעדשאין כן ביין שלא נזכר בתורה. דהא מהאי טעמא חמירא עירובי תחומין מעירובי חצרות
שעהלפרש"י ותוס' בשבת דף ל"ד. עיין
שעוסי' רס"א:
שעז(ג) כשיגיע בין השמשות כו'.
שעחכן משמע בהדיא בברייתא (דף ק"ב סוף
שעטע"א) לפי נוסחתנו, וכמ"ש שם הר"ן.
שפוכן הוא דעת הרי"ף והר"ן
שפאוהרמב"ן במלחמות, עיי"ש
שפבשכתבו כן בשם ר"ח
שפגוהגאונים שכל דבריהם דברי קבלה.
שפדואף הרא"ש לא חלק
שפהאלא על מה שהוסיף העיטור דבודאי חשכה אף בהבדלה יפסיק, דזה אינו מוזכר כלל בגמרא,
שפואף לפי גירסת הרי"ף ופירושו, ולכן
שפזלא כתב כן על הרי"ף.
שפחותדע דהא
שפטלפי מ"ש הכסף משנה לדעת הרמב"ם, דמפרש
שצהסוגיא בספק חשיכה כפירוש הרי"ף ור"ן, ואפילו הכי לא הצריך להפסיק
שצאבהבדלה, כשיצא השבת, דהיינו ודאי חשכה, עיין פרק כ"ט מהל' שבת, אלא
שצבודאי דזה אינו מוכרח לגירסת הרי"ף,
שצגומסתמא הרמב"ם בשיטת הרי"ף קאי. וגם
שצדהמגיד משנה לא הזכיר מחלוקת זו שביניהם. וגם
שצההטור אין
שצודרכו לעולם להשמיט לגמרי דעת הרי"ף. אלא
שצזשהסמ"ג
שצחהוא דסבירא ליה הכי [ב]דעת הרי"ף, אבל אין זה מוכרח.
שצטואם כן אפשר דאף הרא"ש סבירא ליה
תכהרי"ף
תאלענין בין השמשות של קידוש, או בהבדלה לענין התחלה, כמ"ש הב"ח ומג"א. ומ"ש היכ[א] אשכחן כו', היינו דלא אשכחן,
תבאבל אינו מוכרח להפך.
תגומ"ש שם בשם הרז"ה, היינו
תדלאפוקי מתחלת השקיעה, עיי"ש ברז"ה מבואר כן בהדיא, אבל
תהבין השמשות אפשר לו להיות בכלל חשכה, כיון שהוא ספק ונתקדש היום מספק. ולכן סתם
תוהטור משתחשך.
תזוהא דלא פירש כן בהדיא, משום דאינו מפורש בגמרא בהדיא,
תחכמ"ש הרא"ש דהיכא
תטאשכחן כו'.
תי(ומ"ש הרא"ש בסי' י"ג
תיאמיירי מבעוד יום, רוצה
תיבלומר קודם מנחה,
תיגכמ"ש התוס'. עיין
תידהגהות מרדכי).
תיהואף אם תמצי לומר כמ"ש הט"ז
תיוסי' רצ"ט, דלהרא"ש והטור בספק חשכה שרי
תיזבהבדלה, משום דכיון דלדידהו זה אינו מפורש בגמרא מנא לן לאסור בבין השמשות שהוא
תיחקודם זמנה, שהרי אי אפשר לו להבדיל בין קודש לחול לגמרי בבין השמשות שהוא ספק. אבל
תיטבקידוש אדרבה זהו עיקר זמנה שהוא התחלת השבת, כדאיתא בהדיא בריש פ"ק דברכות שזהו
תכנקרא קידוש היום (ומהאי טעמא כל מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא, וכן
תכאבעירובי תחומין ועירובי חצרות הכל תלוי בבין השמשות מפני שהוא התחלת השבת). והרמב"ם ושאר
תכבפוסקים שכתבו סתם וקדש עליהם היום, מסתמא נתכוונו גם כן ללשון הגמרא שממנה
תכגהעתיקו דבריהם.
תכדואיך שיהיה, כיון
תכהשדברי ר"ח והרי"ף והגאונים ורמב"ן ור"ן וסמ"ג מפורשים
תכולאסור בבין השמשות לענין התחלה בהבדלה, ובקידוש אף להפסיק, וכן דעת מהרי"ק
תכזכמ"ש הב"י סי' רצ"ט,
תכחוהב"ח ומג"א שם, וסבירא
תכטלהו הכי אף להרא"ש והטור. בודאי שאין לסמוך על הכסף משנה וט"ז להקל
תלנגדם.
תלאאלא שלענין התחלה בהבדלה, כיון שכבר
תלבנהגו להקל, והט"ז לימד עליהם זכות מדעת הרא"ש וטור, וכן הוא דעת
תלגהרמב"[ם] לפי דעת הכסף משנה, אין למחות בידם, כיון שיש להם על מי שיסמכו, אבל בקידוש אין להקל
תלדכיון שלא נהגו, וגם יש חילוק גדול ביניהם
תלהכמו שנתבאר:
תלו(ד) ברכה שא"צ כו'.
תלזזהו
תלחכוונת השו"ע, ששינה לשון הטור וכתב
תלטאינו חוזר ומברך, דמשמע שיש איסור בדבר. וזהו
תמגם כן כוונת רמ"א שכתב מפלוגתות כו' (כן היא הגירסא בעולת שבת),
תמאוהיינו שתי הפלוגתות. דמשום פלוגתא א' אין
תמבצריך לנהוג כן כשהוא מיסב יחידי בלא זימון, לפי מנהגנו שאין מברכין על הכוס ביחיד.
תמגוהטור שכתב אין צריך, עיקר
תמדדינא אשמועינן, ונפקא מינה אם אינו רוצה לקדש ולאכול מיד אלא לאחר זמן, דאז אין
תמהאיסור משום ברכה שאינה צריכה. עיין סי' רצ"א:
תמו(ה) שותין מבעוד יום כו'.
תמזלפי
תמחמ"ש הכסף משנה דהרמב"ם
תמטמפרש הסוגיא דשבת קובעת על ידי אמירה, על כרחך צריך לומר דהכי קאמר, כשם שהשבת
תנקובעת למעשר, שאם אמר פירות אלו לשבת חל עליהם שם שבת מיד ואסור לאכול מהם עראי
תנאמיד, כמו בשבת עצמה, כדתנן פ"ד דמעשרות משנה ב ובפ"ד דעדיות משנה [י] לפי
תנבפירוש הרמב"ם, כך
תנגהיא קובעת לקידוש שאם אמר באו ונקדש קידוש של שבת חל עליו שבת מיד, ואסור לטעום
תנדכלום קודם קידוש כמו בשבת עצמה. ואם כן אפילו מבעוד יום נמי כמ"ש המג"א, דומיא
תנהדמעשר דמיירי ודאי אפילו מבעוד יום. ועוד דבין השמשות אי אפשר לו לייחד פירות
תנוטבלים לשבת, שהרי אי אפשר לעשרן בבין השמשות, ואף
תנזאם מייחדן אין בדבריו כלום, ולא חל עליהם שם שבת, כיון שאינן ראויין כלל לשבת
תנחודו"ק.
תנטועיין
תסברמב"ם שסיים דבהבדלה אין צריכין לחזור ולברך כו'. ולפי זה דמיירי באמירה קודם זמנה, על
תסאכרחך רוצה לומר דכל שכן שמותר לשתות. וכן
תסבהוא בט"ז ומג"א סי' רצ"ט, לפי
תסגמ"ש שם דהרמב"ם מיירי דמסובים לאכילה, ואפילו כשיגיע זמנה אין צריכין
תסדלפסוק, וכן כתב במגדול עוז עיי"ש. ומדבריהם למדנו דגבי קידוש אף שמסובין לאכילה, השבת
תסהקובעת קודם זמנה, באמירה בעלמא. ופשוט הוא בסוגיא, לפי מ"ש הכסף משנה.
תסו(וכן כתבתי בפנים לטעום כלום):
תסז(ו) בבית הכנסת כו'. כן
תסחהוא עיקר הגירסא במג"א, דלגירסת הבאר היטב למה הצריך לעיין בסי' רס"ט, ואין
תסטשם ענין לכאן. ועוד דממ"ש המג"א בסי' קפ"ב סק"[ה] משמע
תעדדוקא קידוש חמיר מברכת המזון, אבל הבדלה סגי בשכר אפילו לכתחלה, כמו בברכת המזון:
תעא(ז) או שיצא כו'. הכי
תעבמסתברא לפי דעת המג"א, דעקירת חדר דמי להיסח הדעת, כדפירש רשב"ם (דף ק'
תעגסוף ע"ב),
תעדונתבאר בסי' קע"ח.
תעהוהארחות חיים נתכוין לזה, ולמד ממנו המג"א להיסח הדעת:
תעו(ח) מוכן לשתות כו'. אפשר
תעזדאף המג"א מודה בזה, ומיירי כשהביאו לו ואפילו הכי אין צריך לברך אם היה דעתו
תעחעליו. ומ"ש בסי' ר"ו סק"ז, היינו לפי דעת הטור, אבל לפי דעת
תעטר"ת אינו כן, כמבואר בהדיא בהגהות מיימוניות, עיי"ש בב"י
תפובט"ז ס"ק ח' וט'
תפאודו"ק.
תפבואף אם תמצי לומר דהמג"א חולק על זה, קיי"ל ספק ברכות להקל:
תפג[166] עיקרי ההלכות שנתבארו
תפדבסימן זה:
תפה(א)
תפולקדש מיד בכניסתו (ס"א-ב).
תפז(ב)
תפחשלא לקדש בשעה שביעית (ס"ג).
תפט(ג)
תצהקידוש ביום טוב (ס"ד).
תצא(ד)
תצבנשים חייבות בקידוש כאנשים (ס"ה-ז).
תצג(ה)
תצדקידוש הלילה קודם לכל (ס"ח).
תצה(ו)
תצואיסור טעימה קודם הקידוש (ס"ט).
תצז(ז)
תצחפורס מפה ומקדש (ס"י-יד).
תצט(ח)
500אכל קודם הקידוש (סט"ו).
501(ט)
502לא קידש בלילה (סט"ז).
503(י)
504זמן סידור והבאת השלחן (סי"ז).
505(יא)
506עשרה דברים שנאמרו בכוס (סי"ח).
507(יב)
508אמירת ויכלו (סי"ט).
509(יג)
510יש לו רק כוס אחד (ס"כ-כב).
511(יד)
512נטל ידיו קודם קידוש (סכ"ג).
513(טו)
514טעימת הכוס (סכ"ד-ה).
515(טז)
516הפסיק או נשפך או הי' כוס מים (סכ"ו-ח).
517(יז)
518שפיכה מהכוס לכוסות המסובים (סכ"ט-ל).
519[167] פסחים קו, א (תנו רבנן זכור את יום
520השבת לקדשו, זוכרהו ... בכניסתו). רמב"ם הל' שבת פכ"ט ה"א (מצות
521עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו
522זכירת שבח וקידוש). תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא (קידוש היום דאורייתא).
523ואף בנשים הוי מן התורה, כדלקמן ס"ה.
524ומ"ש "בדברים", היינו למעט "על
525היין", שיתבאר לקמן ס"ב.
526[168] יתרו כ, ח. פסחים שם.
527[169] רש"י נזיר דף ד רע"א (דכתיב
528זכור את יום השבת לקדשו, זוכרהו על היין, אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין
529ת"ל כו'). רמב"ם שם (וצריך לזכרהו בכניסתו
530וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה), ובס' המצות מ"ע קנה (שצונו
531לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו, נזכור בם גודל היום הזה ומעלתו והבדלו
532משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתעלה זכור את יום השבת לקדשו.
533כלומר זכרהו זכר קדושה והגדלה. וזו היא מצות קדוש. ולשון מכילתא זכור את יום השבת
534לקדשו קדשהו בברכה). חינוך מצוה לא (לדבר דברים ביום שבת בהכנסתו, וכן ביציאתו,
535שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו).
536[170] תוס' רבינו יהודה ברכות כ, ב בשם
537ר"ת (ואין נראה לרבינו יעקב, דהא תינח קדוש דכתיבא, הבדלה מאי איכא למימר).
538שבלי הלקט השלם סי' קל (דקידוש הוא מן התורה כדנפקא לן מזכור את יום השבת לקדשו. אבל
539הבדלה אינה אלא מדרבנן). מ"מ שם (ויש אומרים שההבדלה אינה אלא מדברי סופרים,
540אבל הקידוש הוא דבר תורה). ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח (כתב הר"ש ז"ל ...
541דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת, אלא רבנן אסמכוה אקרא). ב' הדיעות במאירי ברכות כ, ב
542ד"ה נתגלגל (ולדעת זה הבדלה מן התורה כקדוש ... ויש מפרשים שאין חיוב הבדלה
543אלא מדברי סופרים).
544[171] סעיף יט.
545[172] רמב"ם פכ"ט ה"ו (מדברי
546סופרים לקדש על היין). תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא (איין הוא מדרבנן). פסחים
547קו, א ד"ה זוכרהו (ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא ... על היין לא הויא אלא
548מדרבנן). מ"א סק"א (ונראה לי דמדאורייתא בקידוש שאמר בתפלה סגי, דקרא
549כתיב זכור את יום השבת, והרי זכר אותו, וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוהו).
550[173] פסחים קו, ב (זכור את יום השבת לקדשו,
551זוכרהו על היין בכניסתו). וראה גם לעיל סי' קצ ס"ד במוסגר (משום שנאמר זכור
552את יום השבת לקדשו, ואמרו חכמים זכרהו על היין). לקמן סי' רצז סוף ס"ז (תקנוהו
553חכמים ... בשביל שצריך לזכרהו על היין).
554[174] גמרא ברכות לג, א (אנשי כנסת הגדולה
555תקנו להם לישראל ברכות ותפלות ... המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס). רמב"ם הל'
556שבת פכ"ט ה"ו (מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין, ואף על פי
557שהבדיל בתפלה, צריך להבדיל על כוס). מ"מ שם (הקידוש פשוט שאינו מן התורה על
558היין ... וההבדלה מבואר בברכות (דף ל"ג) פרק אין עומדין שמדבריהם היא על הכוס).
559וכן הוא לקמן סי' רצד ס"ב (התקינו חכמים שלעולם
560צריך כל אדם המבדיל בתפלה, להבדיל גם על הכוס).
561[175] טור ושו"ע ס"א (כשיבא לביתו
562ימהר לאכול מיד). מ"א סק"א (היינו לקדש, כדי שיזכור שבת בכניסתו).
563וכדלעיל סי' ער ס"ב (שיש להקדים קדושת
564היום בכל מה שאפשר).
565לקמן ס"ט (שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת), וסט"ז (שמצוה מן המובחר לקדש
566סמוך לכניסת השבת).
567סי' תפט סכ"ו (שכל מה שנוכל להקדים קדושת היום יש לנו להקדים).
568[176] כדלעיל סי' רסז ס"ב (ונוהגים
569להקדים תפלת ערבית יותר מבימות החול, ונכון הוא, כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר). וראה הערות וביאורים (ירות"ו)
570ח"ז ע' קסט.
571[177] טור (וכשיבא לביתו ימהר לאכול מיד). ב"י
572(ומפרש רבינו דהיינו לומר שתיכף שנכנס צריך לקדשו על היין ... מבעוד יום). ט"ז
573ס"ק א (לאכול מיד, ואפילו קודם שתחשך). וכדלעיל סי' רסז ס"ג (שיכול לקדש
574ולאכול מפלג המנחה ולמעלה).
575ואם הוא תוך חצי שעה לפני צאת הכוכבים, נתבאר לעיל שם ס"ד
576(המתפלל ערבית בזמנה כל ימות החול, ובערב שבת מתפלל מבעוד יום
577... אסור לו להתחיל לאכול כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ...
578שהרי הוא לא יצא ידי חובתו כלל בקריאת שמע
579שקרא מבעוד יום).
580וראה הערות וביאורים שם ע' קעד.
581וכן הוא לקמן ס"ג (שלכתחלה יש לו לקדש
582מיד בבואו מבית הכנסת מבעוד יום).
583[178] פרישה ס"ק א (כיון דכתב שיכול
584לאכול קודם שתחשך, אם כן ממילא נשמע שימהר לאכול מיד, דהא צריכין להקדים בכניסת
585שבת).
586[179] טור ושו"ע שם (ימהר
587לאכול מיד). ונתפרש לעיל, דהיינו לקדש ולאכול מיד.
588וראה לעיל סי' רסז ס"ג (ובאכילה זו
589שמבעוד יום יוצא ידי חובת סעודה אחת מג' סעודות שחייב לאכול בשבת ... ויש מחמירים
590שימשיך סעודתו בלילה עצמו, שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים).
591[180] כדלקמן סי' רעג ס"א (אין קידוש
592אלא במקום סעודה).
593[181] כדלקמן סי' רפח סי"ג
594(ואם האיחור מזמן סעודת החול הוא עונג לו, צריך לאחר, וזהו כבודו שמתאוה לאכול
595ואוכל לתיאבון).
596[182] כדלעיל ס"א.
597[183] שו"ת רמ"ע מפאנו סי' ב (מנהגן
598של רוב ישראל משנים קדמוניות, שלא להיות נדחפים אל ביתם בשבת לסעודת הלילה תכף אחר
599תפלת הערב, אלא כל אחד לפי עונג שלו ... וכל שכן דיין ודאי דרבנן הוא, ומצות זכירה
600שהיא דאורייתא קימנוה בתפלה בכניסתו). מ"א סק"א (ומנחם עזריה בתשובה כתב,
601שאם אינו תאב לאכול יכול להמתין, שכבר זכר אותו בכניסתו בבית הכנסת עיי"ש).
602וכן הוא לקמן סי' רפט סוף ס"ג (הואיל וכבר יצא ידי
603חובת עיקר קידוש של תורה במה שהזכיר של שבת בתפלת ערבית).
604ואף אם לא התכוין בתפלה לקידוש, מכל מקום יוצא בה ידי חובת
605קידוש. ונתבאר בתהלה לדוד סק"א. בדי השלחן סי' עט סק"א.
606[184] תקוני שבת (ואחר התפלה לא יעכבו
607הרבה בבית הכנסת, מפני שמצוה להקדים לקדש היום, וכל הזריז הרי זה משובח … קודם
608שיבא ממשלת סמאל וכוכב מאדים בתחילת ליל שבת כידוע). והיינו כפירוש
609רש"י שבת קכט, ב (שצ"מ חנכ"ל סדר השעות כשנתלו המאורות
610והמזלות, שעה ראשונה של ד' בשבת שימש שבתאי ובשניה צדק ואחריו מאדים
611ואחריו חמה ואחריו נוגה ואחריו כוכב ואחריו לבנה,
612נמצאו ז' המזלות לז' השעות, וחוזרים חלילה לעולם. נמצא בסדר זה לעולם סימני מזלות
613המשמשין בתחלת לילי השבוע כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת שעה ראשונה שלו
614כוכב תחלת ליל שני צדק וכן בסדר הזה). יוצא אם כן, ששעה אחרונה של יום הששי הוא מזל צדק, ושעה
615הראשונה של ליל שבת הוא מזל מאדים.
616שו"ת מהרי"ל סי' קנב (דשני מלאכים המלווין לאדם בליל
617שבת אחד טוב ואחד רע, ושמעתי הטעם … דהיינו לפי סדר כצנ"ש חל"ם, צדק
618יוצא ומאדים נכנס, והן הן אחד טוב ואחד היפך). והוא כדאמרינן בשבת קיט, ב (תניא
619ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו,
620אחד טוב ואחד
621רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך
622טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו). יוצא
623אם כן, שמלאך טוב הוא מזל צדק, ומלאך רע הוא מזל מאדים.
624עולת שבת ס"ק א (כתבו האחרונים דיקדש קודם שנכנס מזל
625מאדים לתחלת ליל שבת. דתחלת ליל שבת משמש מזל מאדים, וסמאל מושל עליו, ובשעה
626אחרונה של ערב שבת משמש מזל צדק, ומלאכו צדקיאל, והם שני מלאכים שאמרו חז״ל אחד טוב
627ואחד רע. והנה טוב שלא יקבל את השבת בקידוש בממשלת הרע רק בממשלת הטוב, והרע בעל
628כרחו יענה אמן. ואם לא קידש מבעוד יום ימתין עד שיעבור ממשלת מאדים ויקדש).
629מ"א סק"א (וכתוב בתקוני שבת שיקדש קודם לילה, כי
630בתחלת ליל שבת הוא מזל מאדים, ובסוף יום ו' הוא מזל צדק, לכן יקדש בצדק. וכ"כ
631בתשובות מהרי"ל סי' קס"ג).
632וראה אהלי שם ח"ז ע' רה.
633[185] שעה שביעית מהשעות השוות
634אחר חצות האמצעי. ויתבאר בהערה הבאה.
635[186] בטור ושו"ע לא נזכר שם כלום מנושא
636זה. ובודאי הכוונה למה שנתבאר בלבוש שם בסוף הסימן (דע שמה שכותבין בלוחות השעות
637של המולדות וכן של התקופה, אינם מכוונים עם אותם השעות שאנו מונין מתחילת ליל כל
638יום ויום ... אלא על זה הדרך, שכשתחשוב כך תקופת ניסן שהיתה בתחלת הלילה, וצריך
639אתה לומר שהיתה בכמו שש שעות אחר חצות של היום שלפניה שהיתה חמה על ראשך. ואם כן
640אחר כך תהיה תקופת תמוז י"ג שעות ומחצה אחר חצות היום של היום שלפניה שהיתה
641חמה על ראשך ... ואף על פי שגם התקופה אינה האמיתית אלא השוה, מכל מקום לפי מה
642שקבלנו מן הסכנות בין רגע תקופה לתקופה, לכאורה נראה שנמסר לנו על תקופות השוות,
643ויש להקפיד עליו, אף על פי שהעולם אינם נזהרים אלא במספר שעות מתחלת הלילה, אבל
644עיקר ההקפדה ראויה להיות על השעות שכתבתי).
645והיינו שמה שאנו אומרים שתקופת ניסן היא בתחלת הלילה, ותקופת
646תמוז היא שבע וחצי שעות אחר תחלת הלילה, אין הכוונה שתקופת ניסן היא בתחלת הלילה
647ממש, אלא שש שעות שוות אחר חצות היום, ותקופת תמוז היא י"ג ומחצה שעות השוות
648אחר חצות היום.
649וכן הוא לענין "מה שקבלנו מן הסכנות בין רגע
650התקופה", כדלעיל סי' רו סי"ד (בירך על המים ושמע ... שהתקופה נופלת),
651ולקמן סי' תנה סט"ו (מי שיש לו בביתו מים שאובין ששאבן ללישת
652המצה, ונפלה התקופה בלילה), שהולכים גם בזה לפי חשבון שש, או י"ג ומחצה, שעות
653השוות אחרי חצות היום.
654ואף שהתקופה שלנו היא התקופה האמצעית, ולא התקופה האמיתית,
655"מכל מקום, לפי מה שקבלנו מן הסכנות בין רגע תקופה לתקופה, לכאורה נראה שנמסר
656לנו על תקופות השוות".
657וכן מסיק בשו"ת צמח צדק (הראשון) סי' יד (מה שנוהגין
658בכל תפוצת ישראל להזהר בשעת התקופה מפני הסכנה מן המים, ומכריזין בבתי כנסיות אותו
659שעה שהתקופה נופלת. ונתפשט המנהג לחשוב ימים ולילות שוות לעולם כמו שהן בניסן
660ותשרי ... כבר דבר מזה בעל הלבושים בסוף הלכות ר"ח בביאור רחב ... אין מחלקין
661בין ימים ארוכים, ולילות ארוכים, כגון בתמוז וטבת, אלא לעולם מחשבין י"ב שעות
662ללילה וי"ב שעות ליום ... והוא תקופת שמואל שעל פי החשבון האמצע, ואינו אמיתי
663שהוא על פי תקופת רב אדא).
664ומזה למד רבינו, שכן הוא גם לענין
665הסכנות של מזל מאדים, של "שעה הראשונה של הלילה", שאין הכוונה בזה אלא
666ל"שעה שביעית אחר חצות היום".
667וכן מסיק במחצית השקל למ"א
668ס"ק א (אך סדר הלוכן אינן שעה זמניות, אלא שעות ההשואה, אם כן דברי תקוני שבת
669אינן אמורים אלא בזמן
670שיום ולילות שוים שתחלת שעה שביעית מן שעות ההשואה ... בזמן
671שאין יום ולילה שוים ליתא לדברי תקוני שבת, כן נראה לפענ"ד).
672והיינו שמה שהובא לעיל מתקוני שבת
673"בתחילת ליל שבת", וכן מ"ש כאן בפנים "בשעה ראשונה של
674הלילה", זה לא יחול אלא בחדשים תשרי וניסן, שהיום והלילה שוה אצלם,
675משא"כ באמצע החורף ובאמצע הקיץ, לא תחול זהירות זו, אלא בשעה שביעית שאחר
676חצות היום.
677וכבר העיר לקושי זה בשו"ת
678מהרי"ל סי' קנב, שמשם הובא לעיל שורש זהירות זו (ומה שכתבת ... אם כן הא לא
679הוי אלא ביומי ניסן ותשרי לחוד).
680אך מכל מקום המסקנא היא, שבכל אופן
681הכוונה היא לשעה השביעית משעות השוות אחרי חצות היום.
682*
683ככל האמור לעיל נתפרש גם באגרות קודש
684חי"ב אגרת ד'מב (במ"ש אודות הזהירות שלא לקדש משעה 7-6 בערב שבת, הנה
685מובן הכוונה לשעה בת ששים רגעים, כי הילוך המזלות שוה הוא בקיץ ובחורף, וגם בחצות
686היום אין חילוק בין המקומות שבדרום ובצפון, ובמילא שעה הששית היינו שש שעות שוות
687לאחר חצות היום).
688אלא שלמרות זאת, עדיין הסתפקו בכוונת
689הדברים, אם הכוונה לחצות האמיתי, או לחצות האמצעי, או לשעה 12 שלפי השעון המקומי.
690ונתפרש יותר באגרות קודש חי"ג אגרת
691ד'שצא (הנזהרים מלקדש כו' עפמש"כ בשו"ע אדה"ז סרע"א ס"ג,
692ושואל לחשבון השעות בזה, שנסתפק בהמענה שלי. – ואיני יודע המקום לספק: שליטת כל
693מזל הוא שעה של ששים מינוט, והסדר בזה ע"פ המבואר בפרש"י שבת (קכט, ב,
694ובכ"מ), ולכן הנ"ל הוא בשעה שביעית – משעות הנ"ל – אחר חצות היום,
695כלשון רבנו הזקן שם, וחצות הוא באמצע בין נץ החמה ושקיעת החמה כמובן).
696אמנם עדיין הסתפקו בכוונת הדברים. עד שבקובץ
697יגדיל תורה חוברת כז סי' כג, דן בזה הרב שלום מרוזוב, בענין זה, ומנסה להוכיח,
698שהכוונה היא לשש שעות השוות אחרי חצות האמצעי.
699כשהכנסתי את עלי ההגהה שאלתי שאלה זאת
700אצל הרבי (בענין המבואר כאן סי' כג, ישנם תמיד חילוקי דיעות בין אנ"ש בכוונת כ"ק
701אדמו"ר שליט"א; ובמילא חילוקי דיעות איך לנהוג. יש אומר דהכוונה – שש שעות
702אחר חצות האמיתי, כמשמעות הלשון "האמצע בין נה"ח ושקה"ח". וי"א
703דהכוונה שש שעות אחר חצות לפי שעונינו ( – שעה 12:00), כמשמעות הלשון "מען גייט
704נאכן זייגער". וי"א דהכוונה – שש שעות אחר חצות האמצעי – כמבואר כאן בסי'
705כג).
706הרבי מחק לגמרי את האופן האמצעי (לומר
707שמתחשבים עם השעון המקובל באותו מקום), והשיב רק על האופן הראשון והשלישי (לכאורה הי'
708צ"ל (– שש שעות אחר חצות האמיתי, "האמצע בין נה"ח ושקה"ח"),
709דלכאורה קל לאדם לדעתו – כשהחמה בראשו. ו(הכוונה) ע"פ מה שראיתי נוהגין (– שש
710שעות אחר חצות האמצעי)).
711כשהכנסתי את עלי ההגהה, הגיה פעם נוספת,
712והוסיף וביאר את כוונתו, במה שכתב "על פי מה שראיתי נוהגין" (עמא דבר. בבית
713אאמו"ר, ולאחר כך מה שראיתי בבית כ"ק מו"ח אדמו"ר, היו בלאו
714הכי מקדשין זמן רב לאחרי שעה השביעית).
715והיינו שאף שבעיקר ההלכה הי' מקום לחשב
716בזה שש שעות השוות אחרי חצות האמיתי, מכל מקום יש לנהוג למעשה כמסקנת מוהר"ש
717מרוזוב, וכמנהג העולם (עמא דבר), בשעה השביעית משעות השוות אחרי חצות האמצעי.
718וראה קובץ יגדיל תורה חל"ג ע' קז. קיצור הלכות
719משו"ע אדמו"ר הזקן הערה 12.
720[187] כמובא לעיל (הערה 184)
721מעולת שבת מס"ק א (דתחלת ליל שבת משמש מזל מאדים, וסמאל מושל עליו ... ואם לא
722קידש מבעוד יום ימתין עד שיעבור ממשלת מאדים ויקדש).
723[188] לעיל ס"ב (אם יצא מבית הכנסת
724מבעוד יום, יש לו לקדש מיד).
725שבימי ניסן ותשרי היינו במזל צדק (שלפני מזל מאדים), או לפניו,
726כדלעיל (הערה 186).
727ועל זה הובא לעיל מתקוני שבת (ואחר התפלה לא יעכבו
728הרבה בבית הכנסת, מפני שמצוה להקדים לקדש היום, וכל הזריז הרי זה משובח … קודם
729שיבא ממשלת סמאל וכוכב מאדים).
730אלא שאם לא קידש "קודם הלילה", יקדש "לאחר שעה
731תוך הלילה".
732[189] מגיד משנה פכ"ט הי"ח (ודע
733שאין קידוש יום טוב דבר תורה). מ"א ס"ק א (ודע דהקידוש ביום טוב הוא
734דרבנן, כמ"ש המ"מ פכ"ט).
735והיינו כיון שרק בשבת נאמר זכור את יום השבת לקדשו, ודרשינן
736"זכרהו בכניסתו" (כדלעיל ס"א), משא"כ יום טוב לא נאמר בו
737זכור.
738[190] מ"א שם (מכל מקום יש לו כל דין
739קידוש של שבת. ואם אין לו אלא כוס אחד, של שבת קודם).
740ומפרש רבינו דבריו דמיירי כש"חל יום טוב
741בערב שבת". וכן
742פירש דבריו בלבושי שרד (שאם יום טוב ערב שבת, ואין לו אלא כוס אחד, יניחנו לשבת
743שהוא מן התורה).
744ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א.
745[191] כדלעיל ס"ב (ותקנו
746חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין ... שכבר זכרו בתחלת כניסתו בתפלת ערבית, שכבר
747יצא בזה מן התורה).
748והיינו שאפילו עדיין לא התפלל ערבית, מכל מקום הקידוש על היין הוא רק מדברי
749סופרים, שהרי יכול לקדש בלא כוס. ובפרט שכבר זכרו בתפלת ערבית (ראה הערות וביאורים
750(ירות"ו) ח"ז ע' קעט).
751ומכל מקום הוא קודם לקידוש של יום טוב, "כיון
752שעיקר הקידוש בשבת הוא מן התורה".
753והיינו כדעת הפוסקים (שהובאו בקונטרס
754אחרון ס"ק א), שאם המצוה השנית מקודשת יותר, היא קודמת. וכן כאן, מה שהמצוה
755השנית יש לה עיקר מן התורה.
756או שדעת המ"א, שאף לדעת הפוסקים,
757שאין מעבירין על המצות גם כשהמצוה השנית מקודשת יותר, מכל מקום הכא שאני, שכיון
758שהמצוה השנית עיקרה מן התורה, היא קודמת.
759[192] ברכות כ, ב (נשים חייבות בקדוש היום
760דבר תורה). טור ושו"ע ס"ב (נשים חייבות בקידוש).
761[193] לענין הבדלה בשבת, נתבאר לקמן סי' רצו
762סי"ט (לדברי האומרים שמצות זכור אינה אלא בכניסת השבת ולא ביציאתו,
763ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים, יש מי שאומר שהנשים פטורות ממנה כמו שהן
764פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים ... ויש חולקין על
765זה ואומרים שההבדלה היא מענין זכירת השבת וקדושתו שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול,
766ולפיכך הנשים חייבות בהם מדברי סופרים כמו שחייבות בכל הדברים שתקנו חכמים בגלל
767קדושת השבת, לפי שתקנו דבריהם כעין של תורה, שהנשים חייבות בזכור ושמור מן התורה
768כאנשים, וכן עיקר).
769וכן הוא לענין קידוש ביום טוב, שנתבאר לעיל סעיף הקודם (ואעפ"כ
770יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר).
771וראה חקרי הלכות ח"א טז, א. מראי מקומות וציונים.
772[194] ברכות שם (אמאי, מצות עשה שהזמן גרמא
773הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות).
774ויש בכלל זה שתי דעות:
775(א) כדלעיל סי' יז ס"א (כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים
776ועבדים פטורים ממנה, שנאמר בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, הוקשה כל התורה כולה
777לתפילין, מה תפילין שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין,
778ונשים ועבדים פטורים מהם מטעם שיתבאר בסי' ל"ח, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא
779נשים ועבדים פטורים מהם). ובתפילין פטורות, כדאמרינן בקידושין לד, א (ותפילין גמר
780לה מתלמוד תורה, מה תלמוד תורה נשים פטורות, אף תפילין נשים פטורות).
781(ב) כדלעיל סי' לח ס"ג (נשים ועבדים כנענים פטורים
782מתפילין, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין).
783והיינו שגם זה שנשים פטורות מתפילין, הוא מפני דהוי מצות עשה שהזמן גרמא.
784ונתבאר באגרות קודש חכ"ה אגרת ט'תפב (ע' קלב, בשולי
785הגליון).
786[195] יתרו כ, ח (בלוחות ראשונות).
787[196] ואתחנן ה, יב (בלוחות שניות). וברש"י
788שם (שמור, ובראשונות הוא אומר זכור, שניהם בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו ובשמיעה אחת
789נשמעו).
790[197] ברכות שם (אמר קרא זכור
791ושמור, כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה).
792ונתפרש יותר בשבועות כ, ב (זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר
793ומה שאין האוזן יכול לשמוע ... כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל
794ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה). טור ושו"ע ס"ב (אף על פי שהוא מצות
795עשה שהזמן גרמא, משום דאיתקש זכור לשמור, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו
796בזכירה).
797וכן הוא לקמן סי' רצו סי"ט (שחייבות
798בקידוש מן התורה, מפני שהוקש זכור לשמור).
799[198] יתרו כ, י. רש"י ברכות שם (בשמירה,
800דלא תעשה מלאכה). וראה מראי מקומות וציונים.
801[199] משנה קידושין כט, א (וכל
802מצות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד האנשים ואחד הנשים חייבין).
803רש"י ברכות שם (דתנן כל מצות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא, נשים
804חייבות, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה). וכדתניא פסחים מג, א (תנא דבי ר'
805ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשין
806שבתורה).
807[200] וכן בשאר מצות היום,
808כדלקמן סי' רצא ס"ח (נשים חייבות בסעודה שלישית כמו אנשים, וכן לבצוע על ב'
809ככרות בכל סעודה, שלכל מעשה שבת איש ואשה שוין, מטעם שנתבאר בסי' רע"א). סי'
810רצו סי"ט (שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין).
811וכעין זה מצינו לענין נשים באכילת מצה בפסח, לקמן סי' תעב
812סכ"ו (באכילת מצה הן חייבות מן התורה, לפי שהוקשה מצות עשה של אכילת מצה
813למצות לא תעשה של אכילת חמץ, שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות,
814לומר לך שכשם שהנשים מוזהרות על לא תעשה של אכילת חמץ, שנאמר כי כל אוכל מחמצת
815ונכרתה וגו', כי כל לרבות הנשים, כך הן מוזהרות על מצות עשה של אכילת מצה).
816אלא ששם לא סגי בכלל זה של "השוה הכתוב איש לאשה לכל
817עונשין שבתורה". והוצרכו ללימוד מיוחד של "כי כל לרבות הנשים".
818והטעם לזה הוא כדאמרינן בפסחים שם (כל ... לרבות את הנשים ... סלקא
819דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, כל שישנו בקום
820אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ, והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהויא ליה מצות
821עשה שהזמן גרמא (היא), אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו, קמ"ל).
822[201] כל בו סי' לא (ואשה היודעת לקדש מקדשת,
823ואם לאו מקדשין לה, וביאר הר"ש ז"ל ואפילו להוציא אחרים ידי חובתם).
824והיינו מה שכתב רש"י (ערכין ג, א) לענין קריאת המגילה, (וכשרות לקרותה,
825ולהוציא זכרים ידי חובתם). שו"ע ס"ב (ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות
826מן התורה כמותם).
827ואף שלענין מגילה קיי"ל שאינה מוציאה את האנשים, כמבואר
828בשו"ע סי' תרפט ס"ב (ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים). והקשה
829בב"ח כאן (ותימה שכאן פסק כפירוש רש"י, שהביאו בספר כל בו, והפסקים
830סותרין זה את זה, דנראה דאין לחלק בין קידוש למגילה).
831תירץ במ"א ס"ק ב (התוס' בסוכה דף ל"ח שכתבו,
832כיון דרבים הם זילא בהו מילתא שתוציאם אשה). והוא מ"ש התוס' בסוכה לח, א
833ד"ה באמת אמרו (משום דרבים זילא בהו מלתא, דהרי מגילה דנשים חייבות בה, ופירש
834בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה).
835וכמו בקריאת התורה, דאמרינן במגילה כג, א (אמרו חכמים אשה לא
836תקרא בתורה מפני כבוד צבור). וכן נפסק לקמן סי' רפב ס"ה (אמרו
837חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור), ושם (הערה 1398).
838ואפילו בזימון אמרינן לעיל סי' קצט ס"ו (אם רצו לצרפן
839אינם רשאים, מפני שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים בזימון).
840משא"כ כאן שהיא מקדשת בבית להוציא את האנשים ידי חובתם,
841אין לחוש לכבוד הצבור ולפריצות.
842[202] אגודה שבועות ס"ט (ולפי דעתי
843אפילו אנשים בני ביתה מוציאה, אם אין בעלה בעיר או אין לה בעל, ואין מורין כן).
844מ"א סק"ב (באגודה ... בשבועות סימן ט' כתב שאין מורין כן).
845והיינו שיכולה לעשות כן בעצמה, מכל מקום אין מורין כן לאחרים,
846כדלעיל סי' ל ס"ב (ואין מורין כן הלכה למעשה ... לא יעשה כן אלא בינו לבין
847עצמו, אבל לא ברבים). לקמן סי' תקט ס"א (אבל אין מורין כן לאחר, ואדם הבא
848לשאול הלכה זו למעשה ... אין אומרים לו היתר זה). וקונטרס אחרון שם ס"ק א.
849כללי הפוסקים וההוראה כלל סב.
850[203] שזהו הטעם לדינים שאומרים בהם הלכה
851ואין מורין כן, כמבואר ברש"י שבת יב, ב ד"ה ואין מורין (שלא יזלזלו).
852ביצה כח, ב ד"ה הלכה (אין מורין לרבים כן, שלא יזלזלו).
853[204] מ"א ס"ק ב (ופשוט דקטן אינו
854מוציא האשה. ועוד נראה לי, דאפילו בן י"ג שנה חיישינן שמא לא הביא ב' שערות,
855דבמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה שהביא ב' שערות עד שיתמלא זקנו, כמ"ש בחו"מ
856סי' ל"ה. לכן תקדש האשה לעצמה).
857והיינו כמבואר בשו"ע חו"מ סי' לה ס"א (קטן,
858פסול להעיד, אפילו היה נבון וחכם, עד שיביא שתי שערות אחר י"ג שנים גמורות).
859וכן הוא לעיל סי' לט ס"א (תפילין שכתבן ... קטן אפילו הוא
860בן י"ג שנים, אלא שאינו ידוע בודאי שהביא ב' שערות ... פסולין). סי' נה ס"ו
861(אם לא הביא ב' שערות, אפילו הוא גדול בשנים דינו כקטן ... כיון שתפלה מדברי
862סופרים סומכין על החזקה שמן הסתם הביא ב' שערות, כיון שהגיע לכלל שנותיו שראוי
863להביא בהן ב' שערות). סי' קכח סמ"ט (קטן אפילו הוא בן י"ג שנה, אלא שלא
864הביא ב' שערות). סי' קצט ס"ט (שאפילו הוא בן י"ג שלימות ... אם ידוע שלא
865הביא ב' שערות ארוכות כשיעורן ... אבל בסתם ... מדברי סופרים, וסומכין על החזקה
866שמן הסתם הביא ב' שערות כשיעורן בתשלום י"ג שנה).
867והיינו שבמצות דאורייתא אין סומכים על החזקה, ובמצות דרבנן
868סומכים על החזקה שמסתמא הביא ב' שערות. וכיון שהקידוש הוא מן התורה, אין סומכים על
869החזקה עד שיהי' ידוע שהביא ב' שערות.
870ולענין קריאת התורה ראה לקמן סי' רפב ס"ה (משיביא שתי
871שערות).
872*
873ומיירי הכא שהאשה לא התפללה ערבית עדיין, ולכן חיוב הקידוש
874עליה הוא מן התורה, כמבואר באליה רבה ס"ק ג (מיהו אשה שהתפללה מעריב מוציא, דכבר
875אזלא חיובא דאורייתא).
876וכדלעיל ס"ב (שכבר זכרו בתחלת כניסתו בתפלת ערבית,
877שכבר יצא בזה מן התורה, שהרי מן התורה אין צריך אלא זכירה בדברים בלבד בלא יין,
878והרי זכרו בתפלה).
879ואפשר שכן הוא גם אם עכ"פ בירכה על
880הנרות בנוסח "להדליק נר של שבת קודש", שאפשר גם זה הוא כמו קידוש בתפלה,
881שכבר יצאה מהתורה, וחיובה עתה אינו אלא מדברי סופרים. ולכן אפשר שגם "אם אינו
882ידוע שהביא ב' שערות" יוכל להוציא את האשה הזאת.
883ויתירה מזו, אולי יש מקום לומר, שאפילו הקטן
884שהגיע לחינוך יכול להוציא את האשה בקידוש, אם התפללה כבר ערבית, וחיובה אינו אלא
885מדברי סופרים, שהרי הוא מחוייב בקידוש מדברי סופרים (ראה דגול מרבבה כאן, שדן
886בזה).
887וכעין מה שמצינו לענין ברכת המזון, לעיל
888סי' קפו ס"ג (הקטן ... מוציא הוא את מי שלא אכל כדי שביעה ... כיון שאינו
889חייב מן התורה אלא מדברי סופרים. ואפילו אם הקטן גם כן לא אכל כדי שביעה, שמכל
890מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו).
891אמנם אפשר שהקידוש אינו דומה לברכת
892המזון (שהקטן יכול להוציא את הגדול שחייב מדברי סופרים), אלא למגילה והלל (שאין
893הקטן מוציא את הגדול שחייב מדברי סופרים), כדלעיל שם (שברכת המזון אינה דומה
894למגילה והלל וברכות קריאת שמע ושאר מצות שעיקרן מדברי סופרים, שאין הקטן שהגיע
895לחינוך מוציא את הגדול, לפי שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי אלא שמחנכין אותו
896כדי שיהא רגיל במצוה זו ויהיה סריך כמנהגו כשיגדל, לפיכך אינו בדין שיוציא את מי
897שהוא גדול כבר, אע"פ שחיובו אינו אלא מדברי סופרים, כיון שהקטן גם חיוב זה
898אינו חייב אלא משום להרגילו לכשיגדל שאז יתחייב חיוב זה של דברי סופרים. אבל בברכת
899המזון, מה שמחנכין את הקטן לברך אחר אכילתו לשובע כשיגדל שהוא חיוב מן התורה,
900לפיכך כשם שהוא מוציא את הגדול שלא אכל כדי שביעה אם הוא אכל כדי שביעה, כך מוציאו
901אם לא אכל כדי שביעה, כיון שחינוכו כשלא אכל כדי שביעה מועיל לו להרגילו כמו כשאכל
902(ו)יותר). ונתבאר תוכן הלכה זו ומקורה ב"דובר שלום" (ע' עו-ט).
903ואולי גם כאן בקידוש דומה למגילה והלל,
904כי מה שמחנכין את הקטן לקדש על הכוס מועיל להרגילו שכשיגדל יקדש על הכוס מדברי
905סופרים (אחר שיקדש בתפלה). ולכן אולי דומה הקידוש יותר למגילה והלל, מאשר לברכת
906המזון.
907ונפקא מינה למעשה, בשעה שהאב אינו בבית
908בשבת, ובבית נשארו הבן שהגיע לחינוך ואמו, שלפי הנ"ל לא יקדש הקטן שהגיע
909לחינוך כדי להוציא גם את אמו ידי חובתה, אלא תקדש האם כדי להוציא גם את בנה ידי
910חובתו.
911[וכל זה הוא לענין קידוש, משא"כ
912לענין הבדלה, לכאורה לא תוכל האשה להוציא את הקטן, שהרי לפי אחת הדעות לקמן סי'
913רצו סי"ט, היא פטורה לגמרי מהבדלה, ואילו בנה מחוייב מדברי סופרים. וגם הקטן
914אינו יכול להוציא את האשה, כיון שלפי אחת הדעות לקמן שם, האשה מחוייבת מן התורה
915(או עכ"פ מדברי סופרים) והקטן אינו מחוייב אלא מדברי סופרים. ואם נכונים הדברים נצטרך לומר לכאורה, שלכתחלה יבדילו האשה
916ובנה הקטן, כל אחד לעצמו].
917*
918לפי כל זה הי' יוצא לכאורה, שגם האיש
919שקידש כבר בתפלה, ובא לקדש על הכוס, כיון שיצא כבר ידי חובת קידוש מן התורה, ואין
920חיובו עתה לברך על הכוס אלא מדברי סופרים, לא יוכל להוציא אחרים שעדיין לא קידשו
921בתפלה, שהרי חיובם עתה הוא מן התורה (ראה מה שדן בזה בדגול מרבבה).
922ונפקא מינה למעשה במקומות שהבאים לסעודה
923ולשמוע קידוש עדיין לא קידשו בתפלה, וחייבים בקידוש מן התורה. ואילו המקדש כבר
924קידש בתפלה, ואינו חייב בקידוש על הכוס אלא מדברי סופרים, ולפי האמור לעיל, לכאורה
925לא יוכל המקדש (שכבר קידש בתפלה, וחיובו לקדש על הכוס הוא מדברי סופרים) להוציא את
926האורחים (שלא קידשו בתפלה, וחייבים בקידוש מן התורה).
927אמנם באמת מוצאים אנו לענין ברכת המזון,
928שיש חילוק גדול בין האשה (לדעה הסוברת שאינה מחוייבת בברכת המזון אלא מדברי
929סופרים) שאינה יכולה להוציא את האיש שאכל כדי שביעה (שמחוייב בברכת המזון מן
930התורה). לבין האיש שאכל פחות מכדי שביעה (שמחוייב בברכת המזון רק מדברי סופרים),
931שהוא יכול להוציא את האיש שאכל כדי שביעה (שמחוייב בברכת המזון מן התורה).
932וכדלעיל סי' קפו ס"ב (שהן אינן
933מוציאות ידי חובה את האנשים החייבים מן התורה, כי שמא הן פטורות מן התורה, וכל מי
934שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. אבל איש שאינו מחויב בדבר מן התורה,
935כגון שלא אכל כדי שביעה, יכול להוציא הנשים שאכלו כדי שביעה, כמו שיכול להוציא את
936האנשים שאכלו כדי שביעה, מטעם שיתבאר בסי' קצ"ז).
937והוא כמבואר לעיל סי' קצז ס"ו (שנים
938שאכלו ושבעו ונתנו לשלישי לאכול מעט שיצטרף עמהם לזימון, אם אכל כזית פת יכול לברך
939להם ברכת המזון, אפילו לא אכל כדי שביעה ואינו חייב בברכת המזון מן התורה כמותם.
940לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע. שלא אמרו כל מי
941שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם אלא במי שאינו מצווה כלל, כמו נשים
942במצות שאינן נוהגות בהן, אבל כל שמצוה זו נוהגת בהן, אע"פ שלא נתחייב בה עתה
943הוא אלא חבירו, נקרא הוא גם כן מחוייב בדבר מדין ערבות, שכל ישראל ערבים זה בזה
944ועליו להציל חבירו מעון ולפוטרו ממצוה שנתחייב בה ... מי שאכל פת אפילו כזית, כיון
945שמברך על הנאת עצמו, מוציא גם כן חבירו שאכל כדי שביעה).
946וכן הוא גם כאן בקידוש, שהאיש חייב הוא
947בקידוש מן התורה, אלא שכבר קידש בתפלה ואינו מחוייב בו עתה, ולכן יכול להוציא את
948חבירו בקידוש, אף שחבירו מחוייב עדיין בקידוש מן התורה, שהרי "נקרא הוא גם כן
949מחוייב בדבר מדין ערבות".
950ואף שיש דעה האוסרת בזה בברכת המזון,
951כמבואר לעיל שם (ויש אומרים שמי שלא אכל כדי שביעה אינו מוציא את מי שאכל כדי
952שביעה, וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה).
953היינו דוקא בברכת המזון, שיש שם לימוד
954מיוחד, כדלעיל שם (שהחכמים אמרו שמי שלא אכל פת אינו יכול לברך ברכת המזון, שאין
955לברך ברכת הנהנין בלא הנאה, וסמכו זה על מה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא
956יברך, ואפילו אם זה שאכל ושבע אינו יודע לברך אין חבירו מברך לו, שיש כח ביד חכמים
957לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה).
958משא"כ לענין קידוש והבדלה, לא
959מצינו דעה האוסרת, ומסתבר שכולם יודו, שגם מי שקידש כבר בתפלה, יכול להוציא בקידוש
960על הכוס את מי שלא קידש בתפלה, אף שהמקדש מחוייב רק מדברי סופרים והשומע מחוייב
961מהתורה.
962[205] טור ושו"ע סי' קצג ס"א (אם
963אינו מבין, אינו יוצא בשמיעה). לבוש שם ס"א (אם אינו מבין הלשון אינו יוצא
964בשמיעה. ומזה הטעם גם כן הנשים אינן יוצאות בשמיעה אם אינן מבינות, וזהו ההפרש
965שבין המברך ובין השומע, שהמברך יוצא בברכת עצמו אפילו אינו מבין כיון ד[ט]ופס
966הברכה כך היא, והשומע אינו יוצא, אלא אם כן מבין מה שיאמר המברך, ומכוין לכל מלה
967ומלה). עולת תמיד שם ס"ק ב (היינו דוקא בשמיעה אינו יוצא אם אינו מבין, אבל
968המברך עצמו, אפילו אינו מבין מה שמוציא מפיו יוצא). מ"א שם סק"ב (ונראה
969לי דמכל מקום טוב שיאמרו מלה במלה עם המקדש והמברך). ולפי זה, גם בקידוש "אם
970אינה מבינה לשון הקודש תאמר עמו מלה במלה".
971[206] ס"א (ואם צריך שיהיה העם הארץ
972מבין בלשון הקודש נתבאר בסימן קפ"ה).
973ושם בסי' קפה ס"א, חוזר רבינו כנראה מהאמור כאן, ואינו
974מחלק בין מברך בעצמו לבין שומע. ובציון המקורות שם:
975רא"ש פ"ז דברכות [ס"ו, אחד סופר
976ואחד בור, סופר מברך ובור יוצא. מכאן רוצים להביא ראיה דאשה יוצאה בברכת המזון
977בשמיעה אף על פי שאינה מבינה לשון הקדש, ואינה צריכה לברך בלשון שהיא מכירה. ואין
978ראיה מכאן, דדלמא מיירי הכא שבור מבין לשון הקודש, אבל אינו יודע לברך].**
979**
980הנה בטור ושו"ע סי' קצג כתוב (אבל אם אינו מבין אינו יוצא) **בשמיעה, וכן הלבוש שם מחלק בהדיא בין המברך ובין השומע, ואחריו
981נמשכו העולת תמיד ומ"א.**
982אבל המעיין בגמ' מגילה יח ([ע"א לענין קריאת המגילה: אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי
983ידעינן], **יראה
984לעינים דאי אפשר לחלק בהכי. וכן משמע בטור סי' תרצ להדיא**
985(אם אינו מבין בלשון שקורא בו ... לא יצא, ובלשון הקודש הכל יוצאים בו אף על פי
986שאין מבינים בו). **וכן
987משמע בב"י שם בשם המגיד משנה **[הל' מגילה פ"ב
988ה"ד: שיודע אשורית ויודע לעז אילו רצה לקרותה בלעז
989יוצא], ורמב"ן [מגילה יז, א ד"ה והרב], והרשב"א
990[שם יז, ב ד"ה אבל], ע"ש ודוק ותשכח דהכי הוא.**
991**
992וברא"ש [הנ"ל] והרב רבנו יונה [ברכות
993לג, א: כיון שהאשה חייבת בברכת המזון ואינה מבינה לשון הקדש, אינה נפטרת בברכה
994ששומעת מהאנשים אלא צריכה לברך ברכת המזון בלשון שהיא מבינה] כתבו בהדיא
995בלשון שמבינות.**
996**
997וכן יש לפרש בדעת הטור ושו"ע
998[שבמקום שאינו יוצא בשמיעה, אינו יוצא אף כשמברך בלשון הקדש, אם אינו מבין].**
999**
1000דלא כלבוש ועולת תמיד ומ"א
1001[הנ"ל].**
1002**
1003וכן נתפרש
1004לעיל סי' קכד ס"ב (אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר, אינו יוצא
1005בשמיעה מהש"ץ, אלא צריך להתפלל לעצמו בלשון שמבין, כי אף באמירה אינו יוצא
1006אלא אם כן מבין). ומצויין על
1007הגליון (עיין הרב רבינו יונה, רא"ש, פ"ז
1008דברכות), כמובא לעיל, שמשם למד רבינו הלכה זו, שלא לחלק בין אמירה לבין שמיעה.
1009והיינו
1010שמסקנת רבינו שם, שאין חילוק בין שומע למברך, ובמקום שאינו יוצא בשמיעה (כשאינו
1011מבין) אינו יוצא אף באמירה, ובמקום שיוצא באמירה (כשאינו מבין) יוצא אף בשמיעה.
1012ושם דן גם לענין ברכת המזון וברכת
1013הנהנין וברכת המצות, וקריאת המגילה והלל, וקריאת שמע ותפלה, וקידוש. וכאן דן רק
1014לענין קידוש, שהמסקנא היא, שהן המקדש והן השומע יוצאים, אפילו אינם מבינים בלשון
1015הקדש.
1016ויתירה מזו, שאפילו אם הוא מקדש
1017בלשון אחר (שאינו לשון הקודש), ואינו מבין אותו לשון, נתבאר לעיל סי' קפה ס"ב
1018(ואפילו קידוש לשבת שהוא מן התורה, יש אומרים שיוצא ידי חובתו, בכל לשון, אפילו
1019אינו מבין). וסי' סב ס"ב (בכל לשון ... קידוש ... יוצא אפילו אינו
1020מבין הלשון). וגם בזה אין הפרש בין המקדש לבין השומע. ואינו צריך
1021לומר אתו מלה במלה.
1022אלא שמכל מקום יש מעלה באמירת השומע
1023עמו מלה במלה, אפילו מבין בלשון הקדש, כדלעיל סי' קפה ס"ד (וטוב שיאמרו עמו
1024מלה במלה, לפי שאי אפשר לכוין ולשמוע כמו שנתבאר בסי' קפ"ג (וכן בקידוש
1025והבדלה)).
1026והיינו כמו לענין ברכת המזון,
1027שנתבאר לעיל סי' קפג ס"י (נכון שיאמר בלחש מלה במלה עם המברך כל ברכה וברכה,
1028ואפילו החתימות, לפי שאין כל אדם יכול לכוין לשמוע כל תיבה ותיבה מפי המברך, ואם
1029באמצע יפנה לבבו ולא ישמע איזו תיבה המעכבת לא יצא ידי חובתו, ובחתימות ימהר לסיים
1030קודם שיסיים המברך, כדי שיוכל לענות אמן אחריו).
1031וראה הערות וביאורים תשס ע' 64. קובץ הערות וביאורים
1032(ירות"ו) ע' קפ.
1033[207] סיכום דיני הקדימה
1034שנתבארו בסעיף זה, ולעיל סי' רסג ס"ב-ד:
1035(א)
1036לחם משנה.
1037(ב)
1038נר שבת.
1039(ב)
1040יין לקידוש הלילה.
1041(ד)
1042צרכי סעודת היום.
1043(ה)
1044יין לקידוש היום.
1045(ו)
1046צרכי סעודת הלילה.
1047(ז)
1048צרכי סעודה שלישית.
1049[208] ברייתא פסחים קה סוע"א, לגירסת
1050הרא"ש שם פ"י סי"ג (תנו רבנן כבוד יום וכבוד לילה, כבוד יום קודם
1051לכבוד לילה. קידוש לילה קודם לכבוד יום ולכבוד לילה), ולפירוש הרשב"ם שם
1052רע"ב (קידוש הלילה, שמקדשין את היום על הכוס בלילה, קודם לכבוד יום). טור
1053ושו"ע ס"ג (אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה, לכבוד
1054הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום, מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה, ממה שיכין צרכי
1055הסעודה, או ממה שיקנה יין לצורך היום). ט"ז ס"ק ג (קודם לכבוד יום,
1056פירוש אפילו לצורכי סעודה ליום, וכל שכן לקידוש שעושים ביום).
1057[209] ביאור זה מוסיף רבינו,
1058לטעם קדימת יין קידוש לצרכי הסעודה, שכיון שהקידוש הוא מן התורה, לכן גם היין שלו
1059(שהוא מדברי סופרים) קודם לצרכי הסעודה, שהם מדברי סופרים.
1060והנה צרכי הסעודה היא מצות ענג שבת,
1061שנתבאר לעיל סי' רמב ס"א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים והם כבוד
1062וענג, שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, ועיקרן מן התורה, שהשבת הוא בכלל
1063מקראי קדש, שנאמר וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש וגו', ומקרא קדש פירשו חכמים
1064לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בענג אכילה ושתיה. ויש אומרים שמקרא קדש הוא לקדשו
1065באיסור עשיית מלאכה, אבל הכבוד ... והענג ... הן מדברי סופרים).
1066וראה לעיל סי' קפב ס"ב (ואף שאפשר לקדש על הפת, מכל מקום
1067עיקר הקידוש נתקן על היין, כמו שיתבאר בסי' רע"א). לקמן סי' רצו קונטרס אחרון
1068ס"ק א (קידוש עדיף, שעיקר תקנתו שמדברי סופרים לזכרהו על היין).
1069[210] כקושית המ"א סי' קפב
1070ס"ק א (דאמרינן בפסחים דף ק"ה אם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש
1071היום, משמע דאוכל בלא כוס ... קשה דלקדש אריפתא ויברך על הכוס).
1072ומיישב רבינו לקמן סי' רצו בקונטרס
1073אחרון ס"ק ב (יש לומר כמ"ש הר"ן פ"ב דשבת, דאי לא משום שלום
1074ביתו עדיף הוה דחינן נר שבת, משום דמצוה מן המובחר לקדושי אחמרא אע"ג דאפשר
1075בריפתא, וכ"כ המג"א בסי' רע"א ס"ק כ"ה בשם התוס' ואגודה),
1076ושם נסמן.
1077[211] כדלעיל ס"ב (ותקנו
1078חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין).
1079שמטעם שני אלו, קודם נר שבת ליין לקידוש, כדלעיל סי' רסג ס"ד
1080(ואף על פי שקידוש היום הוא מן התורה, מכל מקום על היין אינו אלא מדברי סופרים,
1081וגם אפשר לקדש על הפת).
1082[212] עולת שבת סק"ג (אע"פ דקידוש
1083עצמו הוא מדאורייתא, דקידוש על היין אינו אלא מדרבנן, צ"ע אם היין קודם לפת.
1084ולפי מה שכתב הרשב"א בתשובה סי' תרי"ד דאכילת הפת בשבת מדאורייתא, נראה
1085דפת קודם). והוא האמור בשו"ת הרשב"א ח"א שם (אלמא בשבתות צריך
1086לאכול פת מדאורייתא). מ"א סק"ג (ודוקא כשיש לו פת, אבל אם אין לו פת,
1087מוטב שיקנה פת ויקדש עליו). ט"ז סי' תרעח סק"ב (מ"ש בסי'
1088רע"א דקידוש קודם לצרכי סעודה, נראה דהיינו שאר צרכי סעודה, כגון תבשילין,
1089וקראוהו בגמרא בפרק ערבי פסחים כבוד יום, אבל הפת דלחם משנה הוא קודם ליין קידוש,
1090דהא לחם משנה לכו"ע דאורייתא).
1091ויש כאן שלושה טעמים:
1092(א) הטעם שהובא לעיל מהט"ז, שחיוב לחם משנה מדאורייתא,
1093קודם ליין קידוש. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב (דעכ"פ לחם משנה יש לו
1094אסמכתא מדאורייתא), וכדלקמן סי' עדר ס"ב (וחייב כל אדם לבצוע
1095על שתי ככרות שלמות ... וסמך לזה שנאמר לקטו לחם משנה וגו').
1096(ב) הטעם שהובא לעיל מהמ"א, שיכול לקדש על הפת, ולכן נדחה
1097יין לקידוש מפני הפת. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב, שאנו זקוקים גם לטעם זה.
1098(ג) הטעם שהובא לעיל מהעולת שבת, שחיוב אכילת פת היא עיקר מצות
1099סעודת שבת. ונתבאר לעיל סי' קפח ס"י (בשבתות ... שהוא חייב לאכול פת ...
1100שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג ... שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל סעודה נקרא על שם הלחם).
1101סי' רמט ס"י (עיקר סעודת שבת, דהיינו מלחם שמברכים עליו המוציא, שהוא עיקר
1102סעודת שבת, שמבלעדו אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות). לקמן סי' עדר ס"ה (אינו
1103יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת, עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא
1104וברכת המזון (ועוד שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם), לפי שלגבי אכילת המן
1105שממנה למדו ג' סעודות נאמר בה לחם, שנאמר ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן וגו'),
1106וס"ו (וכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו ... ויש
1107אומרים שבכזית בלבד יוצא ידי חובתו). וסי' רצא ס"א (יותר
1108מכביצה מעט ... ויש אומרים שאפילו בכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה בכל אחת משלש
1109סעודות).
1110סי' תקכט ס"ד, וסי' תרלט סי"ז. ומטעם זה קודם הפת אפילו לנר שבת, כדלעיל
1111סי' רסג ס"ג (הנר קודם לכל המאכלים של שבת חוץ מפת, שהפת קודמת לנר, שהיא
1112עיקר מצות הסעודה כמו שיתבאר בסי' רע"ד).
1113וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קפג.
1114[213] סעיף ה, כמועתק לעיל.
1115[214] ברייתא פסחים קה, א (כבוד יום וכבוד
1116לילה כבוד יום קודם). שו"ע ס"ג (הא דתניא כבוד יום קודם לכבוד לילה ... בשאר
1117צרכי סעודה).
1118וכן הוא לקמן סי' רפט ס"ב (שכבוד יום קודם לכבוד
1119לילה).
1120[215] מ"א ס"ק ג (ואם יש לו קידוש
1121ללילה, ואין לו לקידוש היום ולכבוד היום, אפשר דכבוד היום עדיף, דהא כתב הר"ן
1122דרבנן תיקנו קידוש היום משום דכבוד היום עדיף מכבוד לילה. ומכל מקום אפשר דדי בפת,
1123והמותר יקנה בו יין). והוא האמור בר"ן פסחים כב, א ד"ה זוכרהו (משום
1124דכבוד יום עדיף מכבוד לילה ראו חכמים לעשות ביום זכר לקידוש). וכן הוא לקמן סי'
1125רפט ס"ב (ותקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית כמו קודם סעודת הלילה,
1126לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה, ואם לא יקדש ביום על היין יהא כבוד לילה עודף על
1127כבוד יום). יוצא אם כן שכל תקנת הקידוש קודם סעודת היום, היא רק כדי להגדיל את
1128כבוד סעודת היום, שהיא העיקר, וקודמת ליין הקידוש של יום.
1129וכן נראה מט"ז ס"ק ג (אפילו לצורכי סעודה ליום, וכל
1130שכן לקידוש שעושים ביום), הרי שסעודת היום קודמת ליין לקידוש ביום.
1131אך מכל מקום מסתפק בזה המ"א. וכן בא גם כאן בין חצאי
1132עיגול, כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים
1133רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם
1134צדקו דבריו).
1135וראה הערות וביאורים שם ע' קפו וע' קפח.
1136[216] רש"י ורשב"ם שם ד"ה
1137כבוד יום (אם אין לו יין הרבה לסעודה, או מיני מגדים, יניחם עד היום).
1138[217] כמובא לעיל, שקידוש היום
1139נתקן "לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה".
1140[218] סיכום תוכן ההלכות
1141שנתבארו בסעיף זה:
1142האכילה
1143קודם הקידוש חמורה יותר מהאכילה קודם שאר המצות הקבוע להם זמן, בשני פרטים:
1144(א)
1145בשאר המצות לא אסרו אלא סעודה. אבל בקידוש אסרו אפילו טעימה, ואפילו מים.
1146(ב)
1147בשאר מצות לא אסרו אלא להתחיל, ואם התחילו אין צריך להפסיק. אבל בקידוש צריך
1148להפסיק אפילו התחילו בהיתר.
1149הפרט
1150הראשון הוא גם בהבדלה, והטעם הוא, לפי שעיקר מצות הקידוש וההבדלה הן בתחלת זמנם.
1151ואילו
1152הפרט השני הוא רק בקידוש, והטעם הוא, לפי שתקנת הקידוש היא במקום סעודה וקודם לה.
1153*
1154הטעימה
1155שקודם הקידוש חמורה יותר מהטעימה שקודם ההבדלה, בשלשה פרטים:
1156(א)
1157בקידוש נאסרה אפילו שתיית מים, משא"כ בהבדלה.
1158(ב)
1159בקידוש נאסר משהגיע בין השמשות, ואילו בהבדלה נתפשט המנהג עד שיגיע ודאי לילה.
1160(ג)
1161בקידוש צריך להפסיק אפילו התחיל בהיתר, משא"כ בהבדלה.
1162[219] פסחים קה, א (שבת קובעת לקידוש),
1163ורש"י (שאסור לטעום עד שיקדש). שם קו, ב (אישתלי וטעים מידי ... טעם מקדש
1164וטעם מבדיל). ב"י ד"ה ואסור (משמע דלכתחלה אסור לטעום). טור ושו"ע
1165ס"ד (אסור לטעום כלום קודם שיקדש).
1166[220] ירושלמי פסחים פ"י ה"א (בגין
1167דאתא צחי, מהו נישתי, אמר ליה תני ר' חייה אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך). שו"ת
1168הרשב"א ח"ג סי' רסד (מסתברא, דאפילו מים אסור לשתות, משום דאסור לטעום
1169כלום עד שיקדש אמרו ... וכן נראה לי מן הירושלמי, דגרסינן בפרק ערבי פסחים, ר'
1170יודא נשיא שאיל לר' מונא בגין דאנא צחי, מה אנא למשתי, אמר ליה תני ר' חייא אסור
1171לאדם שיטעום כלום עד שיקדש). הגהות מיימוניות פכ"ט אות ה (מהר"ם אומר שאסור
1172לטעום אפילו מים קודם קידוש). מ"מ שם ה"ה (והרשב"א ז"ל השיב
1173שקודם קידוש אפילו לשתות מים אסור, והביא ראיה מן הירושלמי, וכן נהגו). טור
1174ושו"ע שם. (אפילו מים).
1175והיינו קודם קידוש, אבל קודם הבדלה, יתבאר לקמן סי' רצט
1176ס"א (אסרו חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה, חוץ ממים, במוצאי
1177שבת, עד שיבדיל על הכוס).
1178[221] פסחים קב, א (בני חבורה שהיו מסובין
1179וקדש עליהן היום, מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום). ורש"י
1180ורשב"ם שם (הואיל והגיע עונת קידוש, צריך לקדש תחלה). ר"ן שם כ, ב
1181ד"ה כוס ראשון (דבין השמשות מיקרי קדוש היום).
1182וכן הוא לעיל סי' רמט ס"ט (לאכול ולשתות ... עד שחשיכה,
1183דהיינו עד בין השמשות, כמו שיתבאר בסי' רע"[א]).
1184והיינו קודם קידוש, אבל קודם הבדלה, הובאו ב' דעות לקמן סי'
1185רצט ס"ב (צריך להפסיק כשמגיע בין השמשות שהוא ספק לילה ... ויש מתירין
1186אפילו להתחיל בבין השמשות ... וכן נתפשט המנהג ... ואין למחות בידם, כיון שיש להם
1187על מה שיסמכו. אבל העיקר כסברא הראשונה). ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג.
1188וכאן לענין קידוש לא הובאה דעת המקילין, מהטעם שנתבאר בקונטרס
1189אחרון שם בסופו (אבל בקידוש אין להקל, כיון שלא נהגו, וגם יש חילוק גדול ביניהם).
1190וראה זכרון יוסף אות
1191נז.
1192[222] ב"ח ס"ד (דכאן איירי כשלא
1193קיבל עליו השבת, הילכך דוקא משחשיכה אמרינן שבת קבעה לנפשה, דאסור לטעום משחשיכה
1194עד שיקדש ... [אבל] כשהתפלל ערבית וקיבל עליו השבת ... ודאי אפילו בפלג המנחה נמי
1195אסור לטעום עד שיקדש). מ"א סק"ה (ואם קיבל שבת, אפילו מבעוד יום אסור
1196לטעום (ב"ח)).
1197ורבינו פירש כאן, דהיינו דוקא בהתפלל ערבית, וכדלעיל סי' רסג
1198בקונטרס אחרון ס"ק ג (דכל המקבל תוספת, אדעתא דתוספת דרחמנא קא מקבל ולא יותר,
1199אבל כשהתחיל ערבית של שבת, קיבל עליו עיצומו של יום, ולא תוספת). ונתבאר בהערות
1200וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קצ.
1201וכן הוא לעיל סי' רמט ס"י (לאחר שחשכה, או לאחר שקיבל
1202עליו שבת אפילו מבעוד יום). ושם לא הצריך דוקא תפלת ערבית. וראה הערות שם.
1203וכן הוא לענין הבדלה, כדלקמן סי' רצט ס"ה (ואפילו
1204הקדים להתפלל ערבית מבעוד יום, חל עליו חובת הבדלה מיד, ואסור לו לטעום כלום, חוץ
1205ממים, עד שיבדיל).
1206[223] משנה שבת ט, ב (לא ישב אדם ... סמוך למנחה ...
1207לאכול). ובגמרא שם (ולא לאכול בסעודה קטנה, לכתחלה אמאי לא, דילמא אתי לאמשוכי).
1208טור ושו"ע סי' רלב ס"ב (ולא לאכול אפילו סעודה קטנה).**
1209**
1210וכן הוא לעיל סי' ע ס"ה (אפילו בסעודה קטנה ... שיש לחוש
1211שמא ימשך בהם ... ויעבור זמן קריאת שמע). סי' רסז ס"ד (אסור לו להתחיל לאכול
1212כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ... בקריאת שמע). לקמן סי' רצא קונטרס אחרון ס"ק
1213א (ולא אסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בה). סי' תלא ס"ה (אסרו לו לאכול
1214... ישכח חובת הבדיקה). סי' תפט סי"ז (לא יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה, חצי
1215שעה קודם זמן ספירה, דהיינו חצי שעה קודם בין השמשות, גזירה שמא ימשוך בסעודתו
1216וימנע מספירת העומר).
1217*
1218אמנם לאידך, יש חומרה בשאר המצות לעומת הקידוש, שבשאר המצות
1219אסרו גם בחצי שעה שקודם זמנה, משא"כ בקידוש, כדלעיל סי' רמט ס"ט (סעודה
1220קטנה ... מן הדין מותר לאכלה בכל היום, אפילו סמוך לחשכה).
1221ולכן לא הזכיר כאן את ההלכה של "חצי שעה קודם", אלא
1222רק את ההלכה של "לקבוע סעודה משהגיע זמנן ... קודם שהגיע המצוה".
1223והיינו שבשאר מצות התירו "טעימה בעלמא" אף
1224"משהגיע זמנן", ואילו בקידוש והבדלה אסרו "משהגיע זמנן" אף
1225"טעימה בעלמא".
1226וראה מראי מקומות וציונים. הערות וביאורים שם ע' קצג.
1227[224] ברכות כח, ב (ולית הלכתא לא ... כרבי
1228יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם
1229שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה). טור ושו"ע סי' רלב ס"ג (והא דאסור
1230לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה. אבל לטעום ... מותר).
1231וכן הוא לקמן סי' רפו ס"ד (מותר לטעום ... קודם תפלת
1232מוספין, כמו שמותר לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה). סי' תפט סי"ז (לא
1233יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה).
1234ואפילו במצות דאורייתא, כדלעיל סי' ע ס"ה (היה
1235עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה) ... צריך להפסיק ולקרות ... קריאת שמע הוא מן
1236התורה). הרי שגם במצות
1237דאורייתא לא אסרו אלא סעודה קטנה (ראה שיעורי הלכה למעשה ח"א סי' עב).
1238[225] כדלקמן סי' רצט ס"א
1239(אסרו חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה, חוץ ממים, במוצאי שבת עד שיבדיל על
1240הכוס).
1241[226] מ"א סי' רלה ס"ק ד (ולא דמי
1242לקידוש ולהבדלה דאסור לטעום, דהנהו אתקן דוקא בתחלת הלילה בכניסתו וביציאתו).
1243וכן הוא לקמן סי' רצט קונטרס אחרון ס"ק ב (ולא
1244דמי לשאר מצות דרבנן, משום דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו,
1245כמ"ש המג"א בסי' רל"ה סק"[ד]).
1246וכדלעיל ס"ב (ומצוה מן המובחר לקדש
1247סמוך לתחלת כניסתו בכל מה שאפשר).
1248ואף שמעיקר הדין מצותו כל הלילה, כדלקמן
1249סט"ז (אף על פי שמצוה מן המובחר לקדש סמוך לכניסת השבת, מכל מקום נמשך עיקר
1250מצותו כל הלילה. ואם שכח או עבר ולא קידש בלילה יש לו תשלומין למחר כל היום).
1251מכל מקום אסרו חכמים לטעום קודם קידוש,
1252כיון שמצוה מן המובחר לקדש סמוך לתחלת כניסתו.
1253ואף שזהו רק בקידוש, ולא בהבדלה, כדלקמן סי' תפט סכ"ו (שכל
1254מה שנוכל להקדים קדושת היום יש לנו להקדים ... כל מה שנוכל לאחר ההבדלה יש לנו
1255לאחרה, כדי שלא תהא קדושת היום נראית עלינו כמשאוי).
1256מכל מקום עיקר מצותה הוא סמוך ליציאתו, ועד שמבדיל על הכוס
1257עדיין נמשכת קצת קדושת השבת.
1258וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קצח. הערות
1259בשו"ע אדמוה"ז ע' 152.
1260[227] עתה מתחיל לבאר ההלכה
1261השנית, שהיא רק בקידוש, ולא בהבדלה.
1262[228] פסחים ק, א (אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה (דאמר
1263מפסיקין, דמשמע עקירת שולחן, רש"י), ולא כר' יוסי (דאמר אין מפסיקין כלל),
1264אלא פורס מפה (על השולחן) ומקדש (וחוזר ואוכל)). טור ושו"ע שם (ואפילו אם
1265התחיל מבעוד יום צריך להפסיק, שפורס מפה ומקדש). מ"א ס"ק י
1266(דבריש סי' רצ"ט משמע דפסק דאפילו בספק חשיכה צריך להפסיק עיי"ש. וצריך
1267לומר דהכא מיירי מבעוד יום).
1268והיינו כדלעיל (הערה 221)
1269שאיסור האכילה קודם קידוש הוא גם בבין השמשות. ומה שאמרו כאן התחיל בהיתר, צריך
1270לומר דמיירי שהתחיל מבעוד יום.
1271[229] מבאר כאן שני פרטים,
1272בענין התחיל לאכול אם צריך להפסיק:
1273(א) במצות של דברי סופרים אין צריך
1274להפסיק אפילו אם התחיל לאכול באיסור.
1275(ב) במצות של תורה, וכן בהבדלה, התחיל
1276באיסור צריך להפסיק, והתחיל בהיתר אינו צריך להפסיק.
1277משא"כ בקידוש, אפילו התחיל בהיתר
1278צריך להפסיק, והיינו שהקידוש חמור יותר מהבדלה ויותר ממצות של תורה.
1279כדתנן שבת ט, ב (מפסיקין (לקרות קריאת
1280שמע), ואין מפסיקין לתפלה). ובר"ן שם ד, א ד"ה ומיהו (הלכך נקטינן,
1281דבמידי דלא מיחייב ביה אלא מדרבנן כתפלה, אפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיובא ...
1282אינו מפסיק, ובמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע, כל שהתחיל לאכול בתר דמטא
1283זמן חיובא מפסיק ... אבל אתחיל מקמי הכי, אפילו בדאורייתא ... לא מפסיק).
1284וכן נפסק בשו"ע סי' רלב ס"ב (סמוך
1285למנחה ... אם התחיל ... אינו מפסיק, אף על פי שהתחיל באיסור). וסי' רלה ס"ב (ואם
1286התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע). ומ"א שם ס"ק ה (כיון
1287דקריאת שמע דאורייתא היא).
1288וכן הוא לעיל סי' ע ס"ה (היה עוסק
1289באכילה ... צריך להפסיק ולקרות ... קריאת שמע. ואינה דומה לתפלה שאם התחיל אינו
1290צריך להפסיק ... לפי שקריאת שמע הוא מן התורה החמירו בה יותר ... במה דברים אמורים
1291כשהתחיל באיסור ... אבל אם התחיל בהיתר אינו צריך להפסיק אפילו לקרות קריאת שמע).
1292וגם ההבדלה דינה כמו מצות של תורה,
1293כדלקמן סי'
1294רצט ס"ב (אם היה יושב ואוכל מבעוד יום אינו צריך להפסיק, אפילו משתיה,
1295אפילו כשמגיע ודאי לילה, ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה, כיון שהתחיל
1296בהיתר. אבל אם שכח והתחיל הסעודה באיסור ... צריך להפסיק מיד שנזכר).
1297[ואף שרבים הם הפוסקים שהבדלה היא מדברי
1298סופרים, כדלקמן סי' רצו סי"ט (האומרים ... עיקר הבדלה אינה אלא מדברי
1299סופרים). וגם לדעת הפוסקים שהיא מן התורה, הרי אם התפלל כבר ערבית והבדיל בתפלה,
1300לדברי הכל אין חיובו אלא מדברי סופרים. ואם כן מדוע יהי' דינו כמו מצות מן התורה.
1301נתבאר על זה לקמן סי' רצט קונטרס אחרון ס"ק ב (ולא דמי לשאר מצות דרבנן, משום
1302דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי'
1303רל"ה סק"[ד] לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו).
1304והיינו שמאותו הטעם שהובא כאן לעיל בפנים, שאסרו אפילו טעימה קודם הבדלה, כיון
1305דאתקין דוקא בתחלת הלילה. מאותו טעם צריך להפסיק בהתחיל באיסור, כמו בדין של מצות
1306מן התורה].
1307אמנם כאן בקידוש צריך להפסיק אפילו
1308התחיל בהיתר, אף שבשאר מצות אין צריך להפסיק כשהתחיל בהיתר, אפילו במצות של תורה.
1309והיינו שהקידוש חמור בזה יותר מהבדלה ויותר משאר המצות של תורה.
1310ועל זה מביא כאן הטעם (לפי שעיקר הקידוש
1311נתקן במקום סעודה של שבת, וקודם לה ולא לאחריה).
1312וזהו שנתבאר לקמן סי' רצט קונטרס אחרון סוף ס"ק ב (והא
1313דאצטריך הר"ן לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה
1314איתקן [שטעם זה הוא רק בקידוש, ולא בהדלה] ... ולא סגי ליה בטעמא דהמג"א
1315[המובא לעיל בפנים "שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם", שהוא
1316גם בהבדלה].
1317היינו משום דבהבדלה אין צריך להפסיק בהתחיל בהיתר, אף על גב דאיתקן בתחלת הלילה).
1318*
1319ומה שכתב "דהיינו קודם שהגיע
1320המצוה" (ולא הזכיר "חצי שעה קודם"), כבר נתבאר לעיל (הערה 223),
1321שהרי גם בקידוש התירו לאכול באותה חצי שעה (שקודם בין השמשות).
1322[230] פסחים קא, א (אמר שמואל
1323אין קידוש אלא במקום סעודה).
1324וכן הוא לקמן סי' רעג ס"א (אין
1325קידוש אלא במקום סעודה).
1326[231] ר"ן שבת ד, א ד"ה ומיהו (היינו
1327טעמא משום דקדוש במקום סעודה, ומקמי סעודה אתקין, אבל בשאר מילי דאורייתא, כי
1328אתחיל מקמי זמן חיובא טובא אין מפסיקין). ובסוכה יט, א בתחלתו. הובא במ"א
1329סק"ו.
1330וכן הוא לקמן סי"א (כדי שיהא הקידוש לפני
1331האכילה ולא לאחריה כמו שנתבאר), וסי"ב (כדי שיהא הקידוש במקום סעודת שבת שלאחריו), וסט"ו
1332(כדי שיהא הקידוש במקום סעודת שבת שלאחריו).
1333והיינו מעיקר הדין, אבל אם כבר אכל לפני הקידוש, נתבאר לקמן
1334סי"ב (שיש אומרים שאין צריך לחזור ולאכול, לפי שבדיעבד יוכל לסמוך על
1335סעודה שאכל כבר, שכשיקדש אחריה מיד הרי זה קידוש במקום סעודה), וסט"ו (ואם
1336נזכר אחר שגמר סעודתו, אין צריך לאכול עוד אחר הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודת
1337שבת שלאחריו, דכיון שאכל הסעודה משחשכה אחר שנכנס השבת, הרי היא נקראת סעודת שבת,
1338וכשמקדש אחריה הרי קידש במקום סעודת שבת).
1339וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' ר ואילך.
1340[232] ישעי' נח, יג. רשב"ם פסחים קא, רע"א
1341(דכתיב וקראת
1342לשבת עונג, במקום שאתה קורא לשבת, כלומר קרייה דקידוש, שם תהא עונג, ומדרש הוא).
1343תוס' שם (משום דכתיב וקראת לשבת עונג, כלומר במקום קריאת קידוש שם תהא עונג). רי"ף
1344שם כ, א (מאי טעמא דכתיב וקראת לשבת ענג, במקום שקראת, שם תהא עונג). ר"ן שם
1345ד"ה אף ידי קידוש (וכתב רב אחא ז"ל, דטעמיה מדכתיב וקראת לשבת ענג,
1346במקום קריאה שם תהא ענג). רא"ש שם פ"י ס"ה (וה"ר יונה פירש ...
1347דהא דאמרינן דאין קידוש אלא במקום סעודה היינו מדרבנן, ואסמכוה רבנן אקראי וקראת
1348לשבת עונג). הובא בט"ז ריש סי' רסט (במקום ענג תהא קריאה), ורס"י רעג
1349(במקום עונג תהא הקריאה של קידוש).
1350וכן הוא לקמן סי' רעג ס"א (שנאמר וקראת לשבת
1351עונג, ודרשו חכמים במקום עונג סעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש). וראה מראי מקומות וציונים.
1352*
1353ונתבאר בהערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רב, דהיינו
1354שעי"ז יש בסעודת שבת, לא רק מצות "ענג שבת", אלא גם מצות
1355"כבוד שבת" (כדלקמן ס"י "לכבוד שבת שהזכיר בקידוש").
1356[233] סעיף יב. וראה קונטרס
1357אחרון ס"ק ד.
1358[234] פסחים ק, א (פורס מפה
1359ומקדש). טור ושו"ע ס"ד (אם התחיל מבעוד יום, צריך להפסיק, שפורס מפה
1360ומקדש).
1361[235] שאילתות דרב אחאי שאילתא נד (מאי טעמא
1362כי היכי דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא). הובא ברשב"ם פסחים ק, ב ד"ה ה"ג
1363רבה (וטעמא כדפריש בשאילתות דרב אחאי גאון ... מאי טעמא כי היכי דתיתי סעודה ליקרא
1364דשבתא), ובתוס' שם ד"ה שאין (והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא
1365ביקרא דשבתא), ובטור (כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת). מ"א סק"ז (כי היכי
1366דתיתי סעודה ביקרא דשבת).
1367וכן הוא לקמן סי"ז (כדי שיהא ניכר שבא
1368לכבוד שבת).
1369וכאן שמבאר ההלכה שאין קידוש אלא במקום סעודה שלאחריה (כדלעיל
1370סעיף הקודם), מוסיף "לכבוד שבת שהזכיר בקידוש".
1371טעם נוסף לכיסוי הפת נתבאר לקמן סי' רצט סי"ד (צריך
1372לכסותו במפה עד אחר ההבדלה, שלא יראה הפת בושתו), וסי' תעג סמ"ד (נכון לכסות
1373המצות שלא יראה הפת בושתו כשנוטלין הכוס ... נכון גם כן שתהא המצה מכוסה עד שיעמיד
1374הכוס על השולחן). ואילו כאן (ולקמן סי"ז) איננו זקוקים לטעם הנ"ל, דסגי
1375בטעם שהובא לעיל מהשאילתות. וראה אהלי שם ח"ח ע' רד.
1376[236] ירושלמי ברכות פ"א סוף ה"ה (שאם
1377היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר בורא פרי הגפן). רא"ש
1378פסחים פ"י סוס"ב (דאמרינן בירושלמי ... שאם היה אוכל מבעוד יום ומשך
1379סעודתו עד שיקדש היום, אינו אומר בורא פרי הגפן). טור ושו"ע ס"ד (ואם
1380היו שותים יין תחלה, אינו אומר אלא קידוש בלבד, בלא ברכת היין).
1381וכן הוא לקמן סי' תעא סי"ד (יפרוס מפה על השולחן לכסות
1382הפת עד לאחר קידוש, מטעם שנתבאר בסימן רע"א, ויאמר קידוש היום על כוס ראשון,
1383ולא יברך עליו, כיון שהוא עומד באמצע הסעודה).
1384אלא ששם מיירי בליל פסח, שהמנהג לברך על כל כוס, כמבואר שם (ולפי
1385מנהג מדינות אלו שיתבאר בסי' תע"ד, צריך לברך בין על כוס ראשון בין על כוס
1386שני, מטעם שיתבאר שם).
1387[237] מ"א סק"ח (והוא הדין דאין
1388צריך לברך על היין שבתוך המזון, דהא אחר שתית כוס של קידוש לא הוי היסח הדעת לבין
1389שתיה שאחריו). וכדלעיל סי' קעד ס"ה (יין קידוש ... פוטר היין שבתוך הסעודה
1390לדברי הכל ... וכל שכן יין שלפני הסעודה בחול שהוא לשתיה, שפוטר היין שבתוך הסעודה).
1391[238] טור (ולזה הסכים א"א ז"ל שלא
1392לברך בורא פרי הגפן אם שתה תחלה ... ויראה מדבריו שאם אין לו יין ומקדש על הפת,
1393שגם המוציא אין צריך לברך. וכ"כ הרי"ץ ן' גיאות על ההיא דירושלמי, שאין
1394צריך לברך על היין אם היו יושבין ושותין, והוא הדין לאוכלין שקדש עליהם היום ואין
1395להם יין שמקדשין על הפת, שאין צריך לברך עליו המוציא, אלא מקדשין וחוזרין ואוכלין).
1396שו"ע שם (ואם אין לו יין ומקדש על הפת, אינו מברך המוציא).
1397[239] סיכום תוכן הלכה זו של
1398הפסק והיסח הדעת בסעודה, על ידי ברכת המזון, תפלה, קידוש, הגדה והלל:
1399(א)
1400לעיל סי' קצ ס"א נתבאר, שברכת המזון הוי הפסק בסעודה, מב' טעמים: (א) "לפי
1401שברכת המזון היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניה". (ב) "וגם אי אפשר לשתות
1402ולאכול בעודו מברך".
1403(ב)
1404לעיל סי' קעח ס"ז נתבאר, שתפלה לא הוי הפסק בסעודה, "לפי שברכת המזון
1405הוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה, משא"כ תפלה", וכן הוא כאן בסעיף
1406שלפנינו: "למתפלל באמצע סעודתו, שאין תפלתו חשובה הפסק להטעינו לחזור ולברך
1407המוציא על פת שיאכל אחר כך, לפי שעדיין לא נגמרה סעודתו, כיון שלא היה אסור באכילה
1408בשעה שהתפלל, ואם היה רוצה היה אוכל בשעה שהתפלל והיה מתפלל אחר כך".
1409(ג) לענין פורס מפה ומקדש, אם הוא הפסק לברכת
1410הפת, נתבארו כאן ב' דעות: (א) "הואיל ובשעת אמירת הקידוש אי אפשר לו לטעום
1411כלום ... מיד שהגיע זמן הקידוש נאסר עליו אפילו טעימה בעלמא, ונעשה כאלו נגמרה כבר
1412סעודתו". (ב) "ויש חולקין על זה ואומרים שמה שנאסר עליו האכילה משהגיע
1413זמן הקידוש אין זה נחשב גמר הסעודה, כיון שבדעתו לאכול אחר כך ... כמו שאין התפלה
1414מפסקת ואין צריך לחזור ולברך המוציא".
1415(ד)
1416לענין אמירת ההגדה וההלל, אם הוא הפסק בין כרפס למרור, נתבארו ב' דעות לקמן סי'
1417תעג סי"ז: (א) "ואף על פי שמפסיק בינתיים בהגדה אין בכך כלום". (ב)
1418"ויש חולקים על כל זה ואומרים שכיון שמפסיקין הרבה בין אכילת הירקות לאכילת
1419המרור בהגדה והלל, לפיכך אין המרור נפטר בבורא פרי האדמה שעל הירקות".
1420(ה)
1421לענין אמירת ההגדה וההלל, אם הוא הפסק בין כוס ראשון לשני, נתבארו ב' דעות לקמן סי'
1422תעד; דעה הא' בס"א: "ואף על פי שהפסיק הרבה בינתיים באמירת ההגדה והלל,
1423כיון שאין כאן היסח הדעת משתיה, שהרי כשבירך על כוס ראשון היה יודע שישתה עוד כוס
1424שני", ודעה הב' בס"ג: "להאומרים שההלל וההגדה חשובים הפסק לענין
1425ברכה ראשונה".
1426והיינו:
1427(א)
1428במקום שיש היסח הדעת, וגם אי אפשר לאכול בעת הברכה, הוי ודאי הפסק.
1429(ב)
1430במקום שאין היסח הדעת, וגם אפשר לאכול בעת התפלה, ודאי לא הוי ספק.
1431(ג-ה)
1432במקום שאין היסח הדעת, אבל אינו יכול לאכול בעת הקידוש והגדה והלל, יש ב' דעות אם
1433הוא הפסק.
1434[240] הלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה (פורס
1435מפה ומקדש ... לבתר דמקדש שארי המוציא). רי"ף בפסחים יט, ב (פורס מפה ומקדש
1436ואחר כך שרי המוציא). רא"ש פסחים פ"י ס"ב (קידוש דהוי הפסק להצריך
1437המוציא ... וכן כתב בהלכות גדולות דצריך לברך המוציא). דעה הא' בטור ושו"ע שם
1438(ואחר כך מברך ברכת המוציא).
1439[241] רא"ש שם (דודאי האיסור אכילה גורם
1440לקידוש דהוי הפסק להצריך המוציא). ב"י ד"ה וי"א שמקדש (דהא דמצרכי
1441לברך המוציא ... קידוש הוי הפסק לאכילה, דמקדש ומיכל בהדי הדדי לא אפשר).
1442והוא אחד הטעמים שברכת המזון הוי הפסק, כדלעיל סי' קצ ס"א
1443(שכל מה שאוכל ושותה אחר ברכת המזון סעודה אחרת היא, לפי ... אי
1444אפשר לשתות ולאכול בעודו מברך).
1445וכדאמרינן חולין פז, רע"א (משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר).
1446*
1447ודעה הב' דלקמן (הערה 250) סוברת, דלא סגי בטעם זה להצריכו ברכה,
1448אלא כשיש גם הטעם השני שנתבאר לעיל סי' קצ ס"א (שכל מה שאוכל ושותה
1449אחר ברכת המזון סעודה אחרת היא, לפי שברכת המזון היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניה,
1450וגם אי אפשר לשתות ולאכול בעודו מברך).
1451וכדאמרינן פסחים קג, ב (הכי אמר רב כיון דאמריתו הב לן
1452וניבריך איתסרא לכו למישתי, מאי טעמא דאסחיתו דעתייכו).
1453משא"כ כאן לא הסיח דעתו מאכילה, כדלקמן בהמשך הסעיף,
1454בבאור דעה הב' (כיון שבדעתו לאכול אחר כך ... לפיכך אין אמירת הקידוש מפסקת).
1455וכן נתבארה דעה זו לקמן סי' תעד
1456ס"א (לפי
1457שברכת המזון הוא גמר וסילוק על הסעודה שאכל, הרי זו חשובה כהפסק והיסח הדעת משתיה,
1458כיון שבשעת ברכת המזון אי אפשר לו לשתות, שאי אפשר לשתות ולדבר כאחד. אבל אמירת
1459ההגדה וההלל, אף על פי שגם כן אי אפשר לו לשתות ולדבר כאחד, אף על פי כן אינה
1460חשובה הפסק והיסח הדעת משתיה, שאמירה זו אינה גמר וסילוק על מה שקודם לכן).
1461והיינו שאינו חשוב הפסק אלא כשיש ב'
1462הטעמים (גמר
1463וסילוק על הסעודה שאכל ... אי אפשר לשתות ולדבר כאחד). משא"כ כשיש רק טעם אחד
1464לחוד (אף על פי שגם כן אי אפשר לו לשתות ולדבר כאחד, אף על פי כן אינה חשובה הפסק
1465והיסח הדעת). ונתבאר שם (הערה ז).
1466[242] כדתניא פסחים קב, א (תניא חברים שהיו
1467מסובין ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, כשהן יוצאין אין טעונין ברכה
1468למפרע, וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה), ובתוס' שם (מכאן משמע שאם שכח
1469להתפלל ונזכר באמצע סעודה והתפלל, שאין צריך ברכה אפילו לכתחלה). [לכתחלה פירושו
1470"בתחלה", היא ברכת המוציא שלפני האכילה].
1471וכן נפסק לעיל סי' קעח ס"ז (אם עמד להתפלל באמצע סעודתו ...
1472ברכת המוציא אין צריך לברך לדברי הכל ... ואין התפלה חשובה הפסק בסעודה).
1473ובטעם הדבר נתבאר לעיל שם (ואף על פי שבשעת התפלה אי אפשר לו לאכול
1474מאומה, אינה חשובה הפסק משום זה. ואינו דומה לברכת המזון שחשובה הפסק משום זה
1475להצריך ברכה על כוס ברכת המזון, הואיל ובשעת ברכת המזון אי אפשר לשתות, לפי שברכת
1476המזון הוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה).
1477והוא מדברי התוס' שם (ומה שהביא ה"ר יום טוב ראיה מפרק
1478כיסוי הדם (חולין ד' פז.) דאמר מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ... אינה ראיה,
1479דדוקא גבי ברכת המזון אמרינן הכי, דהוי הפסק וגמר סעודה, אבל תפלה אע"ג דמיכל
1480וצלויי בהדי הדדי לא אפשר אין בכך כלום).
1481והיינו כדעה הב' שנתבארה לעיל (הערה הקודמת), שאינו
1482חשוב הפסק אלא כשיש ב' הטעמים (גמר וסילוק על הסעודה שאכל ... אי אפשר לשתות
1483ולדבר כאחד). משא"כ כשיש רק טעם אחד לחוד (אף על פי שגם כן אי אפשר לו לשתות
1484ולדבר כאחד, אף על פי כן אינה חשובה הפסק והיסח הדעת).
1485*
1486אמנם לפי הדעה הא' שלפנינו (צריך לברך המוציא על
1487פת שיאכל אחר הקידוש, הואיל ובשעת אמירת הקידוש אי אפשר לו לטעום כלום, שאי אפשר
1488לו לאכול ולדבר כאחד).
1489על כרחך צריך לומר שהמתפלל באמצע סעודתו שאני (כיון שלא היה אסור באכילה בשעה
1490שהתפלל ... טעימה בעלמא היתה מותרת לו בשעה שהתפלל, ולפיכך אין תפלתו
1491חשובה הפסק בסעודה).
1492וטעם זה נתבאר במ"א ס"ק ט (דלא דמי לתפלה, דהכא כיון
1493שקידש היום נאסר עליו אכילה (פירוש טעימה...)), וס"ק י (וטעמא דהא מותר לטעום
1494קודם תפלה אפילו ליכא שהות, ואין איסור באכילה אלא משום גזירה שמא ימשוך ויעבור
1495זמנה, משא"כ בקידוש דאפילו טעימה אסור).
1496[243] כדלעיל סעיף ט (שכל מצות
1497הקבוע להם זמן לא אסרו אלא לקבוע סעודה משהגיע זמנן, משום גזרה שמא ימשך בסעודה
1498ויעבור הזמן, אבל טעימה בעלמא מותר, שאין לחוש בה שמא ימשך ויעבור הזמן), ושם נסמן
1499(הערה 223).
1500[244] היינו שלעיל סי' קעח
1501ס"ז נתבאר שהתפלה אינה חשובה הפסק אפילו אין שהות עוד ביום להתפלל (ואין
1502התפלה חשובה הפסק בסעודה, אפילו היה מוכרח להפסיק ולהתפלל מפני שאין שהות עוד ביום
1503להתפלל אחר כך, ואף על פי שבשעת התפלה אי אפשר לו לאכול מאומה אינה חשובה הפסק
1504משום זה). והיינו כדעה הב' הנ"ל, דלא חשיב הפסק במה שאינו יכול לאכול בשעת
1505תפלה, אלא כשיש גם "סילוק והיסח הדעת".
1506משא"כ לפי הדעה הא' שלפנינו, שגם
1507מה "שאי אפשר לו לאכול ולדבר כאחד" חשוב הפסק. לפי זה כתב הט"ז ס"ק ד (אין איסור אכילה
1508בעת ההיא באותה שעה ממש שמתפלל, כי ודאי לא מיירי שממתין עד סמוך לכלות היום שלא
1509יהיה לו אפשרות לאכול מעט, על כן לא הוה גמר וסילוק).
1510אמנם נתבאר ברא"ש פסחים פ"י ס"ב (ומה שהקשה
1511מתפילה, תירץ ה"ר יונה דלא דמי, דהכא כיון שקדש היום נאסרה עליו אכילה, הלכך
1512כמי שנגמרה אכילה הראשונה דמי, וכשאכל אחר הקידוש הוי התחלת אכילה אחרת וצריך
1513לחזור ולברך).
1514ובפרישה ס"ק ו (ונראה פירוש לפירושם, דשאני מתפלל בתוך
1515הסעודה, שגם לאחר התפילה הוא אוכל תשלום סעודה ראשונה וכולה סעודה אחת מיחשבה, אלא
1516דאריה רביע עליה ומנעיה מלאכול עד שהפסיק להתפלל. משא"כ כאן שנאסר מלאכול עוד
1517סעודה ראשונה, וצריך להפסיק ממנה ולקדש היום ולאכול לכבוד שבת, נמצא דקידוש זה
1518מיחשב סילוק כמו ברכת המזון, ולכך צריך לחזור ולברך המוציא).
1519ומבאר כאן, שלפי זה אין התפלה נחשבת אפילו אין לו שהות, כיון "שלא
1520נאסרה עליו אכילה אלא מפני שהגיע זמן התפלה". משא"כ כאן בקידוש, נחשב גם
1521זה סילוק והיסח הדעת מסעודה הראשונה, כמו ברכת המזון.
1522[245] לעיל ס"ט (בקידוש היום לא התירו
1523לו לגמור סעודתו ולקדש אחר כך. לפי שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת, וקודם
1524לה ולא לאחריה).
1525[246] נמשך למ"ש (באמצע
1526המוסגר): אבל כאן – מיד שהגיע זמן הקידוש נאסר עליו כו' (ובקונטרס השלחן הגיה כן
1527בפירוש). והיינו שמבאר שני אופנים בחילוק זה שבין תפלה לקידוש (אחד בפנים ואחד
1528במוסגר). וכאן מסיים את החילוק הראשון הנ"ל, שהתחיל לבאר לפני המוסגר.
1529[247] רא"ש שם (אבל בורא פרי הגפן שהוא
1530קודם הקידוש, בשביל איסור השתיה לא הוי הפסק). ונתבאר בב"י (דהא דמצרכי לברך
1531המוציא, לאו משום שהיה אסור באכילה, אלא מפני שקידש, וקידוש הוי הפסק לאכילה,
1532דמקדש ומיכל בהדי הדדי לא אפשר, אבל לברכת היין לא הוי קידוש הפסק, דהא סדר קידוש
1533כך הוא שמברך על היין ואחר כך מברך על היום, הילכך כיון דקידוש לא הוי הפסק לברכת
1534היין אינו צריך לברך על היין).
1535[248] לעיל שם ס"ד הובאו שתי דעות (אף
1536על פי ששתיית כוס של ברכה מעכבת, אין מעכב שישתה המברך בעצמו אלא די בשתיית אחר ...
1537אם יטעים לקטן שלא הגיע לחינוך יפסיד ברכת היין ... שאינה מעכבת ... ויש אומרים ...
1538שכך תקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין, שהוא עיקר
1539שירה המיוחדת ליין).
1540אמנם הוכיחו הפוסקים מההלכה שלפנינו (שמקורה בירושלמי, כדלעיל
1541הערה 236), כדעה הראשונה הנ"ל, כמבואר בתוס' פסחים קג, ב
1542ד"ה רב אשי (ובירושלמי נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בערב שבת מבעוד יום אין צריך
1543בקידוש לברך בפה"ג, משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס אין צריך לברך בפה"ג).
1544הובא לעיל סי' קעד בקונטרס אחרון ס"ק א (אך התוס' פסחים ק"ג ד"ה רב
1545אשי כתבו דמצות הבאת כוס לא תליא בברכה). וכן הוא לקמן סי' ערב קונטרס אחרון ס"ק
1546ב (ואין לומר ... שכל דבר הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן, כדמשמע
1547בשו"ת חכם צבי סי' קס"ח, דזה אינו, דאין כוס של ברכה תלוי כלל בברכת
1548בורא פרי הגפן, שהרי המקדש באמצע סעודתו אינו מברך בורא פרי הגפן כמ"ש סי'
1549רע"א).
1550ועל זה מבאר, שעכ"פ לפי דעה זו צריך לבאר, דאע"פ
1551שחלק מתקנת חכמים היא שיסדרו אותה אצל ברכת היין, מכל מקום "מועלת ברכה
1552הראשונה לקידוש".
1553וראה ארץ צבי סי' קג בהערה. מראי מקומות וציונים. הערות
1554וביאורים שם ע' ריז. לקמן סי' ערב בקונטרס אחרון ס"ק ב (הערה 632).
1555[249] ורק בכוס ברכת המזון, הוי
1556הפסק בין הברכה לשתיית הכוס, כדלעיל סי' קצ ס"א (ומפני זה נשתנה ברכת המזון
1557מכל דברים הטעונים כוס, כגון קידוש והבדלה ברכת חתנים ומילה, שבכולם ברכת היין
1558קודמת, וכאן מברך בורא פרי הגפן אחר ברכת המזון ולא לפניה ... לפי שבברכת המזון
1559הוא מודה ומשבח לבוראו על מה שאכל ושתה, הוא סילוק והיסח הדעת על מה שעשה, ואפילו
1560על ברכת המזון שמברך והכוס בידו, לכך צריך לברך תיכף לשתייתו). וראה הערות וביאורים שם ע' רכב.
1561[250] המאור ריש פ' ערבי פסחים (מפסיקין
1562בפריסת מפה ומקדש וחוזר לסעודתו, ולא צריך למישרא המוציא כמ"ש הרי"ף
1563ז"ל, דהא לקבעיה הדר, ואילו היה מברך המוציא כדברי הרי"ף היה טעון ברכת
1564המזון לסעודה ראשונה). הובא ברא"ש שם (ומה שכתב רב אלפס והדר שרי המוציא
1565וגומר סעודתו, הקשה עליו הר"ז הלוי, אילו היה צריך לברך המוציא הוה טעון ברכת
1566המזון אסעודה הראשונה). מ"מ פכ"ט הי"ב בדעת הרמב"ם (ובהלכות
1567כתבו ואחר כך שרי המוציא וגומר לסעודתו ומברך ברכת המזון. ואינו מחוור, שאם היה
1568צריך המוציא ליבעי ברכה על מה שאכל, אלא ודאי אין כאן המוציא, וכדברי רבינו שלא
1569הזכירו). טור ושו"ע ס"ד בשם י"א (ויש אומרים שאף כשמקדש על היין אינו
1570מברך המוציא). ב"ח ד"ה אלא דלפ"ז (ואין צריך לברך לא על היין ולא
1571על הלחם ... ולעניות דעתי אין ספק דאין צריך לברך כלל, והכי נקטינן).
1572דעה זו נתבארה לעיל (הערה 241).
1573[251] ט"ז סק"ד (והיש אומרים סבירא
1574להו, דגם הקידוש לא הוי הפסק לחזור ולברך המוציא, דכאן לא נאסר עליו האכילה אלא
1575מצד שיש עליו מונע מצד אחר דרמיא עליה לעשות קידוש, וכל שהלך המונע חוזר לענינו
1576הראשון).
1577[252] ב"ח שם (ומדברי השו"ע שכתב
1578כאן שתי הדיעות ... כיון דאיכא ספק, נקטינן בספק ברכות להקל, ולא יברך כלל לא על
1579היין ולא על הלחם). ט"ז שם (וכיון דספק ברכות להקל, ודאי לא יברך גם המוציא).
1580[253] מ"א סק"י (ומכל מקום בעל נפש
1581יזהר שלא יבא לידי כן).
1582[254] משא"כ אחר
1583"שיגיע זמן קידוש היום", לא "יפסיק סעודתו ויברך ברכת המזון",
1584כדלקמן בסעיף הבא.
1585[255] מ"א סקי"ג (הב לן ונבריך ...
1586מברכין בורא פרי הגפן על הכוס).
1587וכדלעיל סי' קעט ס"ב (וכל זה באכילה, אבל בשתיה, אם גמר
1588בלבו שלא לשתות עוד ואחר כך נמלך, צריך לחזור ולברך. ואפילו לא גמר בלבו בפירוש,
1589אלא אמר תנו כוס ונברך ברכת המזון, והוא הדין אם אמר בואו ונברך ברכת המזון בלא
1590כוס, הרי זה סילוק והיסח הדעת משתיה, ואם אחר כך נמלך לשתות צריך לברך בתחלה).
1591ואף שכאן דעתו לחזור לאכילת פת אחרי הקידוש, מכל מקום אין זה
1592מועיל לפטרו מברכת היין, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"ה ה"ג (וכל זה
1593באכילה, אבל בשתיה אם גמר בלבו שלא לשתות עוד ואחר כך נמלך ... לחזור לסעודתו,
1594וצמא לשתות מחמת אכילה ראשונה, צריך לברך). וכך גם כאן, כיון ששתיית הקידוש אינה
1595ש"מחמת אכילה זו נגרר לו לשתות", לכן צריך לברך.
1596אמנם בלוח ברכת הנהנין פ"ז ה"ג, הגירסה היא "אם
1597לא נמלך לחזור לסעודתו". ובבדי השלחן ח"ב קב, א (וכן בתורת מנחם שם)
1598רוצה לגרוס כן גם בסדר ברכת הנהנין שם.
1599[256] כדלעיל ריש הסעיף הקודם (אם
1600מקדש על הפת אין צריך לברך עליה המוציא, אלא יתחיל מברכת הקידוש).
1601[257] כדלעיל סוף סעיף הקודם
1602(וספק ברכות להקל), שמחמת מחלוקת שתי הדעות שבסעיף הקודם, לא יברך על הפת מספק.
1603[258] ס"א (גמר סעודתו ... אין צריך
1604לברך בתחלה המוציא ... אף שגמר בלבו שלא לאכול עוד, אין זה סילוק והיסח הדעת, כיון
1605שדרכו של אדם להיות נמלך לפעמים בסעודתו), וס"ד (ויש אומרים שאכילה ושתיה
1606שוין שכיון שאמר נברך ברכת המזון הרי זה סילוק והיסח הדעת מהסעודה, ואם נמלך לאכול
1607צריך לברך המוציא ... ולענין הלכה ספק ברכות להקל).
1608[259] סעיף ה (ואם נטל ידיו מים אחרונים ...
1609הרי זה סילוק והיסח הדעת לגמרי, וצריך לברך).
1610[260] ב"ח סוס"י קעט (כל ירא שמים
1611יהא חושש לחומרא, דבנטל ידיו לא יאכל ולא ישתה עד שיברך ברכת המזון). ומ"א
1612סי' קעט סק"ב (והב"ח ... כתב דבעל נפש יחמיר לעצמו לברך תכף אחר נטילת
1613ידים).
1614[261] סעיף ה (ואם נטל ידיו מים אחרונים ... אפילו
1615בברכה אינו רשאי לאכול ולא לשתות, משום הפסק בין מים אחרונים לברכת המזון. אלא אם
1616כן רוצה לחזור וליטול מים אחרונים אחר כך סמוך לברכת המזון).
1617וכאן מפרש רבינו, כפשטות דברי הב"ח והמ"א, שבעל נפש
1618יחמיר לעצמו, אפילו אם רוצה לחזור וליטול מים אחרונים אחר כך סמוך לברכת המזון.
1619[262] טור ושו"ע ס"ו (פורס מפה
1620ומקדש, ומברך המוציא ואוכל מעט, ואחר כך מברך ברכת המזון).
1621וכן הוא לקמן בסוף הסעיף (יפרוס מפה ויקדש,
1622ויחזור ויאכל מעט).
1623ולא נתפרש כמה הוא מעט. ובפרי מגדים א"א ס"ק יח (וצריך
1624לברך המוציא ויאכל כזית).
1625ואף שיש דעה דלא סגי בסעודת שבת ויום טוב בכזית, אלא צריך יותר
1626מכביצה, כדלקמן סי' רצא ס"א (סעודה שלישית ... יכול לקיים אותה (ביותר מכביצה
1627מעט ...) (ויש אומרים שאפילו בכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה, בכל אחת משלש סעודות,
1628כמו שיתבאר בסי' תרל"ט).
1629ובסי' תרלט סי"ט (ויש חולקין על כל זה ואומרים, שבכל
1630סעודות שבת ויום טוב אין צריך לאכול פת רק כזית).
1631מכל מקום כאן שכבר אכל את כל הסעודה, סגי במה שאוכל בלילה
1632כזית, כדי שיהי' הקידוש במקום סעודה. וכעין זה לעיל סי' רסז ס"ג (ויש
1633מחמירים שימשיך סעודתו בלילה עצמו, שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים). ושם (הערה 26).
1634וכן הוא לעיל סי' קפח סי"ז (אם נמשכה סעודתו בערב שבת או
1635בערב ראש חודש תוך הלילה צריך להזכיר של שבת או של ראש חודש, אם אכל כזית משחשיכה).
1636וראה מראי מקומות וציונים שם. הערות וציונים (ירות"ו)
1637ח"ז ע' רמ. משולחן הארי ע' 64.
1638[263]
1639רמ"א סוס"ו (ויש מחלוקת אם יטעום מכוס של ברכת המזון קודם שיקדש, גם אם
1640צריך לאכול מעט אחר הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודה ... והכי נהוג להוציא את
1641נפשיה מפלוגתות שבסברא ראשונה).
1642*
1643אמנם למרות זאת, נהג הרבי בהתוועדויות
1644יום טוב שחל בערב שבת, שלא הי' פורס מפה ומקדש, ולא הי' טועם אחר שקיעת החמה, והי'
1645מברך ברכת המזון בסיום ההתוועדות, ולא הי' שותה מהכוס. ולא חשש למחלוקות
1646הנ"ל.
1647וכן נהג כ"ק אדמו"ר
1648מוהריי"צ נ"ע, כמסופר בס' השיחות תש"ד ע' 40 (איינער פון אנ"ש
1649האט געזאגט אז ער געדיינקט אז אין יאר תר"פ איז געווען די קביעות פון
1650שמח"ת אזוי ווי היינט, און כ"ק אדמו"ר נ"ע האט דאן געמאכט
1651קידוש היום אין מיט'ן סעודת שמח"ת. [אמר אדמו"ר:] צו מיר איז דאס ניט
1652נוגע, ווייל איך וועל ניט מאכן קידוש, די שאלה איז נוגע צו די מסובים ... האבן זיי
1653געזאגט אז על פי דין דארף מען מאכן קידוש).
1654והיינו שהאדמו"ר עצמו (הן כ"ק אדמו"ר
1655מוהריי"צ נ"ע, והן כ"ק אדמו"ר זי"ע), לא קידש אז,
1656ולא אכל יותר אחר השקיעה. אמנם אחד מהקהל המשתתפים בהתוועדות, הי' פורס מפה ומקדש, ומוציא את
1657הקהל בקידוש, כמובא בספר המנהגים – חב"ד ע' 57 (כשחל יום ב' דראש השנה בערב
1658שבת (והוא הדין בכל יום טוב שחל בערב שבת) והסעודה (התועדות) שהתחילו בה מבעוד יום
1659נמשכת ונכנסת בליל שבת קדש, אזי פורסין מפה ומקדשין).
1660כך הי' עד שמחת תורה תשד"מ, שאז ציוה הרבי שלא ינהגו יותר
1661ב"פורס מפה ומקדש" (בגלל שחלק מהקהל נכשל בטעימה אחר שקיעת החמה, לפני
1662הקידוש), ומאז חדלו לפרוס מפה ולקדש, ולא טעמו אחר השקיעה, כמובא באוצר מנהגי חב"ד
1663(ר"ה, ע' קמט).
1664והטעם שאין חוששים למחלוקות האמורות כאן, יתבאר לקמן בהמשך
1665הסעיף (הערות 266-267. 271).
1666[264] מקורה של הלכה זו בפסחים
1667קב, א (תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום ... רבי יוסי אומר אוכל
1668והולך עד שתחשך, גמרו, כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון, והשני אומר עליו קדושת
1669היום).
1670הגמרא שם (ק, א) אומרת שאין ההלכה
1671כברייתא זאת, אלא "פורס מפה ומקדש". ומכל מקום נתבאר ברי"ף שם כ, ב
1672(אע"ג דאידחיא לה, גמרינן מינה דהיכא דגמור סעודתייהו מקמי דקדיש יומא,
1673ואדמשו ידייהו קדיש יומא, מקדמינן ומברכינן ברכת המזון על כוס ראשון, ואחר כך אומר
1674קידוש היום על כוס שני).
1675והקשה עליו הרא"ש שם פ"י ס"ז (היאך ישתה כוס של
1676ברכת המזון קודם קידוש). ופירש בדרכי משה ס"ק ד (מדברי הרא"ש
1677נראה דצריך לשתות מכוס של ברכת המזון).
1678*
1679ולפום ריהטא הי' נראה שכן היא גם דעת הרמב"ם הל' שבת פכ"ט
1680הי"ג (היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת, מברך ברכת המזון תחלה, ואחר כך
1681מקדש על כוס שני). והיא דעה הא' שבטור ושו"ע ס"ו (אם גמר סעודתו וקידש
1682היום קודם שברך ברכת המזון, מברך ברכת המזון על כוס ראשון, ואחר כך אומר קידוש
1683היום על כוס שני).
1684אמנם נתבאר לקמן סי' רצו קונטרס אחרון ס"ק ב (ודאי דלמאן
1685דאמר אין צריך, אסור לשתות, ודעת הרמב"ם בפ"ז מהל' ברכות דאין צריך כוס,
1686אלא שהוא מנהג חכמים ... וגבי גמר סעודתו עם הכנסת שבת אינו שותה מהראשון עד אחר
1687שתיית השני).
1688והוא מ"ש הרמב"ם בהל' ברכות פ"ז הט"ו (אע"פ
1689שאין ברכת המזון צריכה יין, אם בירך על היין כמנהג שאמרנו, צריך שידיח כוס של ברכה).
1690וכיון שאינו חיוב, אם כן בודאי אינו שותה מהכוס לפני קידוש.
1691[265] מ"א ס"ק טז (ונראה לי, דמי
1692שיטעום מברך בורא פרי הגפן עליו, ואינו מברך בורא פרי הגפן על כוס קידוש).
1693[266] פסקי רי"ד פסחים קב,
1694א ד"ה ת"ר בני חבורה (ואינו נראה לי, דרבי יוסי דאמר גומר סעודתו ומתיר
1695לוכל ולשתות בלא קידוש, הוא שאומר מברך תחילה ברכת המזון קודם קידוש, אבל שמואל אמר
1696אין הלכה כרבי יוסי שמתיר לשתות קודם קידוש, הילכך כיון שקדש היום חייב לקדש, ואחר
1697כך יברך ברכת המזון). הובא ברא"ש פ"י סי' ז (וה"ר ישעיה מטרני כתב,
1698דודאי לרבי יוסי דאמר גומר סעודתו ומתיר לאכול ולשתות קודם קידוש, לדידיה מברכין
1699ברכת המזון קודם קידוש, אבל לשמואל דמצריך להפסיק בפריסת מפה ואוסר לאכול ולשתות
1700קודם שיקדש, אם כן היאך ישתה כוס של ברכת המזון קודם קידוש, ודברים של טעם הם).
1701וכן הביאו הטור (ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל).
1702והיינו שכוס ברכת המזון הוא המשך לסעודה,
1703ואם כן דינו כמו הסעודה עצמה, ולכן כיון דקיי"ל שאסור להמשיך הסעודה קודם
1704קידוש, לכן אסור גם לשתות הכוס של ברכת המזון קודם קידוש.
1705ולכן לפי דעה זו, יברך ברכת המזון ולא ישתה מהכוס, כמבואר בארחות
1706חיים הל' קדוש היום אות כ (היה אוכל וגמר סעודתו עם הכנסת שבת, מברך ברכת המזון על
1707כוס אחד, ולא יברך עליו בורא פרי הגפן ולא ישתה ממנו, שהרי אסור לטעום כלום קודם
1708שיקדש, ואחר כך מקדש על כוס שני ושותה משניהם). הובא בב"י ד"ה ואם גמר
1709סעודתו. מ"א ס"ק טז (ולמאן דאמר שלא יטעום, אינו מברך בורא פרי הגפן על
1710כוס ברכת המזון, ואינו שותה ממנו עד לאחר קידוש).
1711ומסיק בתהלה לדוד ס"ק יב (ולענין
1712הפלוגתא אם יטעום מכוס של ברכת המזון, היינו למאן דאמר ברכת המזון טעונה כוס, אבל
1713למאן דאמר אינה טעונה כוס, נראה דפשיטא דאסור לטעום מכוס של ברכת המזון ... ולפי
1714זה לדידן דנוהגין כמאן דאמר דאינה טעונה כוס ... אין שום ספק מפלוגתא אם יטעום
1715מכוס ברכת המזון, ופשיטא דלא ישתה מכוס של ברכת המזון, דלא עדיף מהבדלה, ויניחנו
1716לאחר שישתה כוס של קידוש). וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רלב.
1717*
1718וכל זה בקידוש, דקיי"ל שצריך
1719להפסיק מיד בפריסת מפה, ואסור לאכול ולשתות קודם שיקדש. משא"כ בהבדלה, שאם
1720התחיל ביום אינו צריך להפסיק, כדלקמן סי' רצט ס"ב (אם היה יושב ואוכל מבעוד
1721יום אינו צריך להפסיק ... אפילו כשמגיע ודאי לילה, ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה
1722תוך הלילה).
1723ולכן יכול לשתות לפעמים גם מכוס של ברכת
1724המזון קודם הבדלה, כדלקמן שם ס"ו (כשהיה יושב ואוכל מבעוד יום, שאינו צריך
1725להפסיק מסעודתו ולהבדיל קודם ברכת המזון, יש לו לשתות גם כן מכוס של ברכת המזון
1726אע"פ שלא הבדיל עדיין, לפי שכוס של ברכת המזון הוא גם כן מכלל הסעודה, למי
1727שנזהר לעולם לברך ברכת המזון על הכוס. אבל מי שמברך לפעמים בלא כוס, לפי שסומך על
1728האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם
1729הבדלה). ויתבאר לקמן שם (הערות 2452-2454).
1730[267] פסחים קב, ב (אמר רב הונא אמר רב ששת אין
1731אומרים שתי קדושות על כוס אחד. מאי טעמא, אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות
1732חבילות חבילות).
1733טור.
1734וכן הוא לקמן סי' רצט ס"ז (ואין אומרים ב'
1735קדושות על כוס יין אחד, כשאפשר לאמרן על ב' כוסות, לפי שאין עושין מצות חבילות
1736חבילות). סי' תעג ס"ז (שאין עושין שתי מצות על כוס אחד, כמו שנתבאר בסימן רע"א).
1737[268] כדלעיל סי' קפב ס"א (במה דברים
1738אמורים בזימון אבל ביחיד אין צריך כוס כלל, אף למצוה מן המובחר, ואפילו יש לו).
1739ונתבאר בקונטרס אחרון כאן ס"ק ד
1740(אין צריך לנהוג כן כשהוא מיסב יחידי בלא זימון, לפי מנהגנו שאין מברכין על הכוס
1741ביחיד).
1742[269] שאף שבמה שמברך מיד ברכת המזון אינו נכנס למחלוקת הנ"ל, אם
1743לשתות מכוס ברכת המזון או לאו.
1744מכל מקום נכנס בזה למחלוקת אחרת, כדלקמן.
1745[270] רא"ש פסחים פ"י ס"ז (דעל
1746כרחך צריך לאכול מיד אחר הקידוש, אליבא דשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה,
1747דסעודה שאכל אינה מועלת להחשיב קידוש במקום סעודה). רמ"א ס"ו (ויש מחלוקת
1748... אם צריך לאכול מעט אחר הקידוש, כדי שיהא הקידוש במקום סעודה).
1749וכדלעיל ס"ט (שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת,
1750וקודם לה ולא לאחריה),
1751ושם נסמן (הערה 231).
1752[271] כדלעיל סי' רטו ס"ד (אסור לגרום
1753ברכה שאינה צריכה, כגון כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת אסור לגרום שיצטרך
1754לחזור ולברך, כגון שיפסיק בנתים בשיחה או בדבר אחר הגורם שיצטרך לחזור ולברך,
1755ואפילו בשבת שחסרו הרבה ברכות ממנין ק' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום, אסור לגרום
1756ברכה שאינה צריכה כדי להשלים לק').
1757ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ד, שזוהי גם הכוונה בשו"ע
1758ורמ"א ס"ו.
1759אבל ראה לקמן סי' רצא ס"ג (ואין איסור במה שמפסיק בברכת
1760המזון וגורם לחזור ולברך המוציא וברכת המזון על גמר הסעודה, שהיה יכול לגומרה קודם
1761ברכת המזון, והרי זה גורם ברכה שאינה צריכה, דכיון שמפסיק בשביל כבוד שבת אין כאן
1762משום מרבה בברכות שלא לצורך).
1763וכל האיסור בזה הוא רק אם עושה כן כדי להשלים ברכות שחסרו,
1764כדלעיל סי' רמט סי"א (אבל אם מה שאוכלו קודם הסעודה הוא מחמת שרוצה להשלים
1765מאה ברכות, על ידי שמברך עליו גם ברכה אחרונה כשאוכלו קודם הסעודה, שאינו נפטר
1766בברכת המזון שלאחר הסעודה ... אסור לגרום חיוב ברכה כשאפשר לפוטרה בברכה אחרת כמו
1767שנתבאר בסי' [ר]ט"ו).
1768ונתבאר בקונטרס אחרון לעיל שם סק"ד (עיין מגן אברהם סוף
1769סי' רט"ו, דכשאינו חפץ לאוכלו בתוך הסעודה אין בו משום ברכה שאינה צריכה ... כיון
1770שנמנע מלאכול הכל תוך הסעודה מחמת חפצו ותאותו, אין בזה משום ברכה שאינה צריכה ...
1771אלא שמניחם בשביל לברך עוד, הרי זה גורם ברכה שאינה צריכה).
1772וראה הערות וביאורים שם ע' רלז.
1773*
1774אמנם נהג הרבי שלא פרס מפה וקידש, ולא טעם אחר שקיעת החמה,
1775ובסוף ההתוועדות בירך ברכת המזון, ולא שתה הכוס, ואחר כך התפללו קבלת שבת וערבית,
1776ואחר כך הלך לביתו, ושם קידש ואכל סעודת שבת. וכן עשה הקהל, שאחר תפלה חזרו לביתם
1777לקידוש וסעודת שבת.
1778שבזה לא נכנסו כלל לפלוגתא הנ"ל של ברכה שאינה צריכה,
1779כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (אם אינו רוצה לקדש ולאכול מיד, אלא לאחר
1780זמן, דאז אין איסור משום ברכה שאינה צריכה).
1781[272] רי"ף שם כ, ב (מקדמינן
1782ומברכינן ברכת המזון על כוס ראשון, ואחר כך אומר קידוש היום על כוס שני). ופירש
1783הר"ן שם (ואף על פי שאינו אוכל כלל לאחר קידוש היום, כיון שגמרו שם סעודתם
1784מקום סעודה מיקרי). וכן פירש דבריו הרא"ש שם פ"י ס"ז (ואם הוא סובר
1785דחשיב קידוש במקום סעודה, כיון שהיתה הקריאה במקום עונג, ואף על גב דלא היתה לכבוד
1786שבת, לא מסתבר לי טעמיה בהאי).
1787וכן דעת הרמב"ם הל' שבת פכ"ט הי"ג (היה אוכל
1788וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה ואחר כך מקדש על כוס שני). דעה הא'
1789בטור ושו"ע ס"ו (אם גמר סעודתו וקידש היום קודם שברך ברכת המזון, מברך ברכת
1790המזון על כוס ראשון, ואחר כך אומר קידוש היום על כוס שני).
1791[273] משא"כ אם אכל
1792משחשיכה, נתבאר לקמן סט"ו (ואם נזכר אחר שגמר סעודתו, אין צריך לאכול עוד אחר
1793הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודת שבת שלאחריו, דכיון שאכל הסעודה משחשכה אחר
1794שנכנס השבת, הרי היא נקראת סעודת שבת, וכשמקדש אחריה הרי קידש במקום סעודת שבת).
1795[274] מ"א ס"ק יג (אבל אם לא נטל
1796עדיין, כו"ע מודו דפורס מפה ומקדש).
1797[275] מסתפק בזה הרא"ש פסחים פ"י
1798סי' ז (ויש להסתפק אם צריך להזכיר של שבת בברכת המזון. אף על גב דקתני בתוספתא [ברכות
1799פ"ה ה"ד] בדברי רבי יוסי כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון ומזכיר של שבת
1800בברכת המזון, מכל מקום איכא למימר שאני התם שאכל משתחשך הלכך דין שיזכיר של שבת,
1801אבל הכא שגמר סעודתו מבעוד יום לא. או דלמא כיון שקידש היום צריך לברך ברכת המזון
1802של שבת ... וכן נראה). אורחות חיים הלכות קדוש היום סי' כ (כתב הבה"ג דבאותו
1803ברכת מזון מזכיר של שבת אע"פ דעל סעודת חול קאתי, ויש אומרים שאין מזכיר בה
1804של שבת כלל). רמ"א ס"ו (ויש אומרים דאינו מזכיר של שבת, דאזלינן בתר
1805תחלת הסעודה, וכן עיקר). מ"א ס"ק טו (ואם כן אם אכל משחשיכה לכו"ע
1806צריך להזכיר).
1807ולפי זה מסיק כאן כמסקנת הרמ"א, שהעיקר הוא, שאם לא אכל
1808משחשיכה אינו מזכיר של שבת.
1809וכן הוא לעיל סי' קפח סי"ז (אם נמשכה סעודתו בערב שבת או
1810בערב ראש חודש תוך הלילה, צריך להזכיר של שבת או של ראש חודש אם אכל כזית משחשיכה,
1811אף על פי שבתחלת הסעודה היה פטור מלהזכיר, לפי שמכל מקום חל עליו חיוב ההזכרה
1812באכילת כזית שמשחשיכה, והוא הדין לחנוכה ופורים. ויש אומרים שאפילו לא אכל כזית
1813משחשיכה צריך להזכיר, כיון שבשעה שמברך כבר קידש היום של שבת או יום טוב או ראש
1814חודש חנוכה ופורים ... ונוהגין כסברא הראשונה).
1815[276] כדלעיל סי' רסז ס"ג (כשם שאמרו לענין תפלה,
1816כך אמרו לענין קידוש היום, שיכול לקדש ולאכול מפלג המנחה ולמעלה, אפילו אם לא
1817התפלל ערבית עדיין).
1818[277] שנתבאר לעיל שם (ובאכילה זו שמבעוד
1819יום יוצא ידי חובת סעודה אחת מג' סעודות שחייב לאכול בשבת (כיון שכבר קיבל עליו
1820תוספת שבת נעשה אצלו כשבת עצמה לכל דבר)).
1821ואפילו לדעת המחמירים לעיל שם (ויש
1822מחמירים שימשיך סעודתו בלילה עצמו, שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים, כדי שיקיים
1823ג' סעודות בשבת עצמה, דכיון שג' סעודות אלו למדום חכמים ממה שנאמר ג' פעמים היום
1824אצל אכילת המן בשבת, לפיכך צריך לאכלן בעיצומה של יום ולא בתוספתו).
1825היינו רק לענין חובת ג' סעודות בעיצומו של יום. אבל לענין
1826הזכרת השבת, לא גרע מתפלת שבת עצמה, דאמרינן ברכות כז, א (רב מצלי של שבת בערב שבת
1827מבעוד יום). וכדלעיל סי' רסז ס"ב (יכול הוא להקדים בערב שבת להתפלל מפלג
1828המנחה ולמעלה).
1829וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי ע' 65.
1830[278] פסחים קה, א (רב חנניא בר שלמיא
1831ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא, וקאי עלייהו רב המנונא סבא, אמרו ליה זיל חזי אי
1832מקדיש יומא נפסיק וניקבעיה לשבתא, אמר להו לא צריכיתו שבתא קבעה נפשה, דאמר רב כשם
1833שהשבת קובעת למעשר כך שבת קובעת לקידוש), לפירוש הרמב"ם הל' ברכות פ"ד
1834ה"ח (היו שותין ואמרו ... בואו ונקדש קידוש היום, נאסר עליהם לשתות עד שיברכו
1835או יקדשו. ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיברכו או יקדשו, אע"פ שאינם רשאים,
1836צריכים לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו). שו"ע ס"ה (שנים
1837שהיו שותים ואמרו בואו ונקדש קידוש היום, נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו. ואם רצו
1838לחזור ולשתות קודם שיקדשו, אף על פי שאינם רשאים, צריכים לחזור ולברך תחלה בורא
1839פרי הגפן, ואחר כך ישתו). וכפירוש הכסף משנה שם (והכא אכתי לא החשיך, ואמר להו
1840דשבת קובעת עצמה לקידוש, דמכיון שאמרו הב ונקדש איתסר להו למישתי אע"ג דאכתי
1841לא קדש היום, כשם שקובעת עצמה למעשר מספק חשכה).
1842והיינו שלדעת הכסף משנה, אם לא אמר בא ונקדש, אין צריך להפסיק
1843עד שחשיכה ודאי, כפי שנתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג (והערה 452). אמנם לדידן שצריך להפסיק מיד כשמגיע
1844זמן בין השמשות, כדלעיל ס"ט (אסרו חכמים לטעום כלום ...
1845משהגיע בין השמשות, שנתקדש היום מספק),
1846צריך לפרש דהכא מיירי מבעוד יום, כמבואר במ"א ס"ק י (וצריך לומר דהכא מיירי מבעוד יום).
1847וגם לדעת הכסף משנה, מיירי הכא אפילו אמר בא ונקדש מבעוד יום,
1848כפי שמוכיח רבינו בקונטרס אחרון ס"ק ה (לפי מ"ש הכסף
1849משנה דהרמב"ם מפרש הסוגיא דשבת קובעת על ידי אמירה, על כרחך צריך לומר דהכי
1850קאמר ... אפילו מבעוד יום נמי כמ"ש המג"א).
1851ומפרש רבינו הטעם (שכיון שאמרו לקדש, הסיחו דעתם משתיה עד
1852שיקדשו).
1853[279] ברמב"ם ובשו"ע
1854שם "היו
1855שותין ואמרו...". ומפרש רבינו דהיינו אף "שהיו שותין אחר גמר
1856הסעודה". שכן מוכח מהמשך דברי הרמב"ם, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ה
1857(ומדבריהם
1858למדנו דגבי קידוש, אף שמסובין לאכילה, השבת קובעת קודם זמנה באמירה בעלמא), ושם
1859(הערות 477-478).
1860[280] כן הוא ברמב"ם
1861ובשו"ע שם "נאסר עליהם לשתות".
1862אמנם פירש בכסף משנה שם (ונראה לי
1863דרבינו שכתב נאסר לשתות, לאו דוקא, אלא לשון הגמרא הוא שהעתיק, והוא הדין דאסור
1864לאכול).
1865והיינו הא דאמרינן בפסחים קג, רע"ב
1866(כיון דאמריתו הב לן וניבריך איתסרא לכו למישתי, מאי טעמא דאסחיתו דעתייכו). ולכן
1867כתב הרמב"ם כאן (היו שותין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון, או בואו ונקדש קידוש
1868היום, נאסר עליהם לשתות עד שיברכו או יקדשו. ואם רצו לחזור ולשתות ... צריכים
1869לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו).
1870אמנם באמת סובר הרמב"ם שכן הדין גם
1871אם רצו לחזור ולאכול, כמבואר ברמב"ם שם ה"ז (גמר בלבו מלאכול או מלשתות,
1872ואחר כך נמלך לאכול או לשתות, אע"פ שלא שינה מקומו חוזר ומברך). ונתבארה דעתו
1873לעיל סי' קעט ס"ד (ויש אומרים שאכילה ושתיה שוין, שכיון שאמר נברך ברכת המזון
1874הרי זה סילוק והיסח הדעת מהסעודה, ואם נמלך לאכול צריך לברך המוציא).
1875וכן פירש רבינו בקונטרס אחרון סוף
1876ס"ק ה (וכן כתבתי בפנים לטעום כלום).
1877ואף שבנוסח הדפוס שלפנינו נדפס
1878"נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו, ואם רוצים לחזור ולשתות ... צריכים הם לחזור
1879ולברך". שהוא כלשון הרמב"ם והשו"ע (נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו. ואם רצו
1880לחזור ולשתות ... ואחר כך ישתו). מכל מקום בעת כתיבת הקונטרס אחרון רצה
1881רבינו לתקן גם בפנים "נאסר לטעום כלום עד שיקדשו, ואם רוצים לחזור ולטעום ...
1882צריכים הם לחזור ולברך".
1883וכך גם בסיום הלכה זו, לענין הבדלה,
1884נתבאר לקמן סי' רצט ס"ג (ואפילו אמרו זה לזה באו ונבדיל וחזרו ונמלכו לשתות
1885או לאכול, הרי אלו מותרים לשתות ולאכול ... שנמלכו לאכול ולשתות קודם שיבדילו, לפי
1886שלא הסיחו דעתם לגמרי מאכילה ושתיה ... ולאכול ולשתות מיד קודם שיבדילו), ולא חילק
1887בין "נמלכו לשתות או לאכול".
1888[281] סעיף יא (ואין צריך לברך
1889בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה, אם כבר בירך על היין בסעודה זו, שגם יין זה של
1890קידוש נפטר באותה ברכה), ושם נסמן (הערה 236).
1891[282] מ"א ס"ק י (ומכל מקום נראה
1892לי דעל כוס של קידוש אין צריך לברך, דהא לא אסחו דעתייהו מיניה, אפילו אמרו הב
1893ונקדש).
1894והיינו שההיסח הדעת הוא רק משאר היין, ולא מיין הקידוש. ומועיל
1895היסח הדעת לחצאין, כדלעיל סי' קעט ס"ב (הרי זה סילוק והיסח הדעת משתיה, ואם
1896אחר כך נמלך לשתות צריך לברך בתחלה, אבל אם נמלך וחוזר לאכילתו אוכל בלא ברכה). וראה
1897הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רמד.
1898[283] כדלעיל סעיף ט.
1899[284] פסחים קז, א (אמר רבא הילכתא טעם מקדש,
1900וטעם מבדיל). רמב"ם פכ"ט ה"ה (שכח או עבר ואכל ושתה קודם
1901שיקדש, או קודם שיבדיל, הרי זה מקדש ומבדיל). טור ושו"ע ס"ז (אף על פי
1902שאסור לו לטעום קודם קידוש, אם טעם, מקדש).
1903דין הקידוש נתבאר כאן. ודין הבדלה נתבאר לקמן סי' רצט ס"ב
1904(אם שכח והתחיל בודאי לילה, צריך להפסיק).
1905וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' שנח.
1906[285] ט"ז סק"י (כל אימת שנזכר,
1907אפילו בלילה). מ"א ס"ק יט (מיד בלילה).
1908[286] ראה ב"י ריש הסי' ד"ה ואסור
1909לטעום (ואפילו אם התחיל לאכול מבעוד יום, צריך להפסיק).
1910[287] סעיף יא (ויש חולקין על
1911זה ואומרים ... אין צריך לחזור ולברך המוציא. וספק ברכות להקל).
1912[288] משא"כ כשלא אכל
1913הסעודה משחשיכה, ראה לעיל סי"ב ב' דיעות אי סגי בקידוש שלאחריו, ושם נסמן
1914(הערה 272).
1915[289]
1916כדלעיל סי' קסז ס"ט (ואחר הברכה יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח
1917צריך לחזור ולברך).
1918[290] שלטי הגבורים על המרדכי, ברכות רמז קמג
1919אות טו (נמצא בתשובת הגאונים, אדם ששכח מלקדש ולהבדיל, נטל ידיו לאכילה ובירך ברכת
1920המוציא, ולאחר שבירך על הלחם נזכר שלא קידש, יקדש על הפת). רמ"א ס"ה (אדם
1921ששכח לקדש עד לאחר שבירך ברכת המוציא, ונזכר קודם שאכל, יקדש על הפת ואחר כך יאכל).
1922ולענין הבדלה ראה לקמן סי' רצט ס"ב.
1923[291] כדלקמן סי' עדר ס"ב
1924(וחייב כל אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות ... לחם משנה).
1925[292] מ"א ס"ק יא (ומכל מקום צריך
1926להביא לפניו לחם משנה, ולא הוי הפסק). וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז
1927ע' רנה.
1928[293] סעיף ט (אלא אם כן היתה השיחה בדברים
1929שהם מעניני הדבר שמברך עליו ... לצורך האכילה, שאז מותר לכתחילה אם אי אפשר בענין
1930אחר).
1931[294] כדלעיל ס"ב (ומצוה
1932מן המובחר לקדש סמוך לתחלת כניסתו בכל מה שאפשר), ושם נסמן (הערה 175).
1933[295] פסחים קו, א (עיקר קדושא בלילה הוא
1934קדיש, דכי קדיש תחלת יומא בעי לקידושי). רמב"ם פכ"ט ה"ד (עיקר
1935הקידוש בלילה).
1936וראה גם לקמן סי' רצט ס"ח לענין הבדלה (עיקר מצות הבדלה
1937בלילה).
1938[296] פסחים קז, א (ומי שלא
1939קידש בערב שבת, מקדש והולך כל היום כולו). רמב"ם שם (אם לא קידש בלילה, בין
1940בשוגג בין במזיד, מקדש והולך כל היום כולו) טור ושו"ע ס"ח (אם לא קידש
1941בלילה, בין בשוגג בין במזיד, יש לו תשלומין למחר כל היום).
1942וכן הוא לקמן סי' תעג ס"ג (אם שכח
1943לקדש בלילה, יש לו תשלומין למחר, כמו בקידוש של שבת).
1944אלא שכאן נתפרש שהוא "אם שכח או
1945עבר", וכמבואר ברמב"ם וטור ושו"ע "בין בשוגג בין במזיד".
1946וכן לענין הבדלה נתבאר לקמן סי' רצט ס"ח "שכח או הזיד".
1947ואף שלענין תשלומין בתפלה, נתבאר לעיל סי' קח סי"א (לא
1948תקנו תשלומין אלא לשוגג או לאנוס אבל מי שהזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין).
1949אפשר דשאני הכא, שאין זה רק תשלומין, אלא עדיין זמנה לקידוש –
1950כל יום השבת, ולהבדלה – בימים שאחר השבת (ראה לקמן שם הערה 2465).
1951[297] ארחות חיים הל' קידוש ס"ג (כתב
1952הבעל התוס' שאין אומרים ביום ויכלו, לפי שבלילה היה גמר מלאכת השם). רמ"א
1953ס"ח (ואומר כל הקידוש של לילה, מלבד ויכלו). ט"ז ס"ק יא (לפי
1954שבלילה היתה גמר מלאכת השי"ת).
1955[298] סעיף א (צריך אדם לסדר שלחנו בערב שבת
1956ללילי שבת).
1957ומקורו בשבת קיט, ב (תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי
1958השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא
1959נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך
1960רע עונה אמן ... אמר רבי אלעזר לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת).
1961[299]
1962ברייתא פסחים ק, ב (שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש). תוס' שם ד"ה שאין
1963(והא דאמר בכל כתבי (שבת דף קיט:) מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר כו', לא קשה, דערוך
1964הוא במקום אחר, אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש), וכן הוא בתוס' שבת
1965קיט, ב ד"ה ומצא (ואם תאמר דאמר בריש ערבי פסחים ושוין שאין מביאין את השולחן
1966אלא אם כן קידש. ויש לומר דערוך הוא במקום אחר, אלא שאין מביאין אותו עד אחר
1967הקידוש, כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבת, כדאיתא בשאלתות דרב אחאי). טור.
1968[300] שאילתות יתרו פ' נד (מאי טעמא, כי היכי
1969דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא). הובא ברשב"ם פסחים שם ד"ה ה"ג רבה, ובתוס'
1970שבת ופסחים שם, ובטור (אין מביאין אותו לפניו אלא עד אחר הקידוש, כדי שיהא ניכר
1971שבא לכבוד שבת).
1972וכן הוא לעיל ס"י (כדי שתתראה הפת כאלו
1973הובאה עתה על השלחן לכבוד שבת שהזכיר בקידוש). וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז
1974ע' רנז.
1975[301] ברייתא פסחים שם (ואם הביא פורס מפה
1976ומקדש). רשב"ם שם (והיינו כעין סילוק שולחן וכמי שאינו דומה). טור (הילכך אם
1977הביאוהו קודם הקידוש פורס עליו מפה, כאילו אינו כאן, ומקדש ומסיר המפה).
1978[302] תוס' שבת שם (ודוקא בימיהם שהיו להם
1979שלחנות קטנים לפני כל אחד ואחד, אבל שלנו גדולים הם וקשה לטלטלם), ותוס' פסחים שם
1980(ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי, וקשה להביאם אחר קידוש, שלא להפסיק כל
1981כך בין קידוש לסעודה, אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש). רא"ש פסחים פ"י ס"ג
1982(ובימיהם היה להם שולחנות קטנים, והיו מסובין על המטה וכל אחד שולחנו לפניו ...
1983ואין טורח והפסק להביא השלחן אחר הקידוש. אבל לדידן שהשולחנות שלנו גדולים, וטורח
1984להביאם אחר הקידוש להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה, נהגו להביא השלחן קודם קידוש,
1985ולפרוס מפה ומקדש). הובא בטור.
1986*
1987הלכה זו נתבארה גם לענין סידור הקערה בליל פסח, כדלקמן סי' תעג
1988ס"כ (אחר שאכל הירקות, יביאו לפני מי שאומר ההגדה ג' מצות של מצוה), ושם
1989(הערה קנד).
1990ושם סכ"ה (ונהגו להביא כל דברים אלו לפני בעל הבית מיד
1991אחר קידוש, קודם אכילת הירקות ... דהיינו הבאת המצה והמרור), ושם (הערה רה).
1992ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה יסדר על שלחנו (אנו נוהגין לסדר
1993הקערה בלילה וקודם קידוש), ושם (הערה קיג).
1994ומה שנתבאר לקמן סי' תעב ס"א (יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום),
1995נתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים שם (רק שולחנו יהי' ערוך מבעוד יום (רס"י
1996תעב) ... ומ"ש במשנה (פסחים קיד, א) מזגו לו כוס אחד כו' הביאו לפניו מטבל כו'
1997... זהו דוקא בימי חכמי הש"ס שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל אחד ואחד, ולא היו
1998מביאין השלחן עד אחר קידוש, משא"כ בדורות האחרונים).
1999והיינו שבימיהם היו מסדרים הכל על
2000השלחנות הקטנים מבעוד יום, והיו מביאים אותם למקום הסעודה אחר אכילת הירקות, או
2001מיד אחר קידוש.
2002ואילו בזמנינו נוהגים לסדר רק את השלחן מבעוד יום, ולפני הקידוש מסדרים
2003על השלחן את המצה והמרור ושאר המינים.
2004ומזה מובן שכן הוא גם בליל שבת המבואר כאן (נוהגין להביאו
2005לכתחלה קודם קידוש). ומה שנתבאר לעיל רס"י רסב (צריך אדם לסדר שלחנו בערב שבת
2006ללילי שבת), הכוונה היא ש"רק שולחנו יהי' ערוך מבעוד יום".
2007אמנם אפשר גם להביא את החלות למקום הסעודה מבעוד יום. וכן
2008נוהגים רבים, לסדר את החלות על השלחן מבעוד יום – קודם הדלקת הנרות.
2009ואחד הטעמים לזה הוא כדי שיהא השלחן
2010בסיס להיתר ולאיסור, ויהי' מותר לטלטלו, כמבואר לקמן סי' רעז ס"ו (הנר או שאר
2011מוקצה שעל השלחן, שנעשה בסיס להנר שהיה מונח עליו בכניסת השבת, מכל מקום אם היה
2012מונח על השלחן בכניסת השבת, דהיינו בבין השמשות, גם לחם (שלצורך השבת), הרי נעשה
2013בסיס לאיסור ולהיתר בכניסת השבת).
2014*
2015חילוק זה בין דרך האכילה בימיהם
2016ובזמנינו, נזכר גם לעיל סי' קסז סט"ו (שכן היה מנהגם, כשמתחברים לאכול בחבורה
2017אחת היה כל אחד מיסב על מטתו ... שדרך לתת לכל אחד ואחד בפני עצמו על השולחנות
2018הקטנים אשר לפני כל אחד ואחד). סי' קעז ס"ו (שהיה מנהג בימות חכמי התלמוד,
2019שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותה, וגם השלחנות הקטנים שלפני כל
2020אחד ואחד). סי' קפ ס"ד (בימי חכמי התלמוד שהיו מסלקים את השולחנות הקטנות
2021שלפני כל אחד ואחד). סי' ריג ס"א (בימיהם ... כל אחד שולחן קטן לפניו). לקמן
2022סי' תעג סל"ח (בימי חכמי הגמרא שהיו להם שולחנות קטנים לפני כל אחד ואחד
2023מהמסובין ... ובדורות האחרונים שכל המסובין אוכלין על שולחן אחד גדול).
2024[303] תוס' פסחים שם (אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש). רא"ש שם
2025פ"י ס"ג (נהגו להביא השלחן קודם קידוש, ולפרוס מפה ומקדש).
2026והובאו על זה בטור שלושה טעמים (שיהא
2027ניכר שבא לכבוד שבת ... פורס עליו מפה כאילו אינו כאן ומקדש, ומסיר המפה ...
2028ובירושלמי קאמר שלא יראה הפת בושתו, פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו
2029בברכה ומקדימין בברכת היין. ואני שמעתי טעם לעשות זכר למן שהיה מונח כמו בקופסא טל
2030למעלה וטל למטה וזכר לזה נותנין מפה תחת הפת ואחרת על גביו).
2031הטעם הראשון הובא לעיל בתחלת הסעיף (צריך
2032לפרוס עליו מפה לכסותו, כאילו אינו כאן עד אחר קידוש, כדי שיתראה כאלו הובא עתה
2033לכבוד שבת).
2034הטעם השלישי הובא לקמן בסמוך (כדי שתהא
2035הפת בין שתי מפות זכר למן שהיה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה).
2036ואילו הטעם השני לא הובא כאן לענין
2037קידוש (דסגי לן בטעם הראשון והשלישי הנ"ל). אבל הובא לענין הבדלה – לקמן סי' רצט סי"ד (אם
2038רוצה לסעוד תיכף להבדלה, צריך ליזהר שלא יביאו לחם לשלחן קודם הבדלה. ואם הביאו,
2039צריך לכסותו במפה עד אחר ההבדלה, שלא יראה הפת בושתו. שהרי מן הדין היה צריך
2040להקדים ברכת הלחם לברכת היין כשרוצה לאכול מיד, לפי שהוא מוקדם ליין בשבח ארץ
2041ישראל בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו', אלא שעכשיו אינו יכול להקדימו, והרי זה בזיון לו,
2042לכן יש לכסותו). ולענין ליל הסדר – לקמן סי' תעג סמ"ד (נוהגין להגביה כל אחד
2043כוסו ולאחוז בידו עד שחותם גאל ישראל, ולפיכך נכון לכסות המצות שלא יראה הפת בושתו
2044כשנוטלין הכוס. וכן כשאומר והיא שעמדה כו' יש נוהגין לאחוז הכוס ביד עד והקב"ה
2045מצילנו מידם, נכון גם כן שתהא המצה מכוסה עד שיעמיד הכוס על השולחן ואז יגלנה).
2046והנפקא מינה בין הטעם הראשון לטעם
2047השלישי, יתבאר לקמן בסמוך, ובהערות.
2048[304] מ"א סק"כ (פרוסה על גביו, שאם
2049היה מגולה צריך להקדימו, כמ"ש סי' רצ"ט ס"ט דקודם ליין, ולכן מכסהו.
2050ולפי זה מיד כשבירך בפה"ג רשאי לגלותו. אבל לפי הטעם דתיתי הסעודה ביקרא דשבתא,
2051לא יגלהו עד אחר הקידוש).
2052וכאן לא הובא כלל הטעם של "צריך להקדימו", רק הטעם
2053של "תיתי הסעודה ביקרא דשבתא" (כדלעיל הערה הקודמת), ולכן מבואר בפשיטות
2054שצריך "לכסות הפת עד אחר הקידוש".
2055משא"כ בשעת ברכת המוציא אינו צריך להיות מכוסה. ונתבאר בהערות
2056וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רנט.
2057אמנם אצל הרבי, החלות היו מכוסות גם בעת ברכת המוציא.
2058[305] ט"ז ס"ק יב (לטעם אחר שכתב
2059הטור וז"ל ואני שמעתי טעם לעשות זכר למן שהי' מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה
2060עכ"ל, ממילא גם במקדש על הפת צריך לכסות במפה, וכן אנו נוהגין).
2061ולפום ריהטא נראה מהמשך דברי רבינו, שגם לפי הטעם הראשון המובא
2062לעיל (צריך לפרוס עליו מפה לכסותו, כאילו אינו כאן עד אחר קידוש, כדי
2063שיתראה כאלו הובא עתה לכבוד שבת), צריך לכסותו גם כשמקדש על הפת.
2064ואפשר סמך כאן רבינו על הטעם דלקמן (כדי שתהא הפת בין שתי
2065מפות זכר למן).
2066וראה לקוטי שיחות חט"ז ע' 174 הערה 14.
2067[306] טור ושו"ע ס"ט (צריך שתהיה
2068מפה על השולחן תחת הפת, ומפה אחרת פרוסה על גביו).
2069[307] תוס' פסחים ק, ב (ויש מפרש זכר למן שלא
2070היה יורד בשבתות וימים טובים, והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים). ס' התרומה סי'
2071רמו (יפרוס שתי מפות, זכר למן מדבר, שהיה טל תחתיו ועליו). הגהות מיימוניות פכ"ט
2072אות ק (וכתב בספר התרומה וכן בספר המצות, משום זכר למדבר, שהמן מונח והטל תחתיו
2073והטל עליו, כן יהיה הלחם בין שתי מפות). הובא בטור וט"ז ס"ק יב.
2074טעם נוסף למפה שתחת הפת על השלחן, נתבאר לעיל סי' רסב ס"א
2075(ונוהגין שהשלחן הוא ערוך במפה כל יום השבת לכבוד השבת, ואין לשנות ... מלבד
2076העליונה שעל הלחם).
2077[308] ברכות נא, א (עשרה דברים
2078נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף נוטלו בשתי ידיו ונותנו
2079בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו). שם נב, א (טעמו פגמו), ורש"י (טעמו
2080פגמו, לברכת המזון ולקדוש ולהבדלה). רי"ף פסחים כב, ב (כסא דטעם ליה בפומיה,
2081לא מיבעי ליה לברוכי עליה ברכת המזון, ולא למימר עליה קידושא ואבדלתא, דאמר מר טעמו
2082פגמו). רמב"ם פכ"ט ה"ז (כיצד הוא עושה, לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית
2083או יתר, ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע
2084טפח או יתר ולא יסייע בשמאל, ומברך על הגפן ואחר כך מקדש). ב"י (ואף על גב
2085דבגמרא לא הזכירו אלא כוס של ברכה, קידוש והבדלה בכלל כוס של ברכה הם). שו"ע ס"י (מקדש על כוס מלא
2086יין, שלא יהיה פגום, וטעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון). לבוש ס"י (ומקדש על כוס יין מלא,
2087שלא יהא פגום, וכל דיני פגימות המבוארים לעיל בכוס ברכת המזון, והוא הדין כל שאר
2088דיני הכוס שטעונין בכוס ברכת המזון, צריכין ליזהר בו גם כן בכוס של קידוש ואבדלתא).
2089וכן לענין הבדלה, נתבאר לקמן סי' רצו ס"ב (וצריך ליזהר
2090בכוס של הבדלה בכל הדברים שצריך ליזהר בכוס של קידוש ושל ברכת המזון, כמו שנתבאר
2091בסי' קפ"ג וסי' רע"א).
2092[309] ראה גם לקמן סוף סעיף
2093הבא.
2094[310] ס"א (עשרה דברים
2095נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף מקבלו בשתי ידיו ונותנו
2096לימינו ומגביהו טפח ונותן עיניו בו). ופרטיהם נתבארו שם ס"ב-ט.
2097והיינו רק לכתחלה, כדלקמן סכ"ח (שאף
2098שכוס של קידוש צריך שיאחזנו בידו, מכל מקום אין זה מעכב בדיעבד). ולעיל סי' קפב
2099ס"ו (ובשעת הדחק שאין לו לא יין ולא מים, מוטב לברך על כוס פגום מלברך בלא
2100כוס כלל).
2101ומנהג חב"ד נתבאר בלקוטי טעמים
2102ומנהגים פיסקה קידוש (מוסרו לשמאלו, מעמידו, דרך הורדה מלמעלה למטה, על כף ידו הימנית,
2103כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, ד' אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד. ומקדש מעומד,
2104והכוס מוגבה למעלה משלשה טפחים מעל גבי השולחן – וכל זה הוא גם בשאר ימות השנה).
2105ונתבאר בהערות שם (הערות ר-רג).
2106[311] רמב"ם פכ"ט
2107ה"ז (ומנהג פשוט בכל ישראל לקרות בתחלה פרשת ויכלו, ואחר כך מברך על היין,
2108ואחר כך מקדש).
2109[312] תוס' פסחים קו, א ד"ה זוכרהו (דויכולו
2110לא מצינו על הכוס אלא בתפלה ... ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו).
2111רא"ש שם פ"י סט"ו (ומה שאומרים אותו בשעת קידוש, אף על פי שכבר אמר
2112בבית הכנסת, היינו כדי להוציא בניו ובני ביתו). טור ולבוש ס"י (אף על פי שכבר
2113אמרו בתפלה חוזר ואומר אותו, כדי להוציא בניו ובני ביתו).
2114וכן הוא לקמן סי' תעג ס"ה (אם חל בשבת, נוהגין לומר
2115ויכולו קודם הקידוש, כדי להוציא את בניו ואת בני ביתו שלא היו בבית הכנסת, ולא
2116שמעו כשאמרו הציבור ויכולו אחר התפלה).
2117משא"כ אם היו בבית הכנסת, היו יוצאים בשמיעה, כדלעיל סי'
2118רסח סי"ב (כדי להוציא את מי שאינו יודע לאמרו).
2119ולענין נשים, ראה חקרי הלכות ח"ג כה, א. קיצור הלכות הערה
212053.
2121[313] והמנהג לומר סברי מרנן,
2122כדלעיל סי' קעד סי"א (נתפשט המנהג בכל מקום שמברכין על היין, כגון בקידוש
2123והבדלה, אם אחד מברך לכולם לצאת בברכתו אומר סברי מרנן). וכ"ה בסידור.
2124ובס' המנהגים חב"ד ע' 28 (סברי
2125מרנן אומרים גם ביחיד, כשאינו מוציא אחרים). ובלקוטי טעמים ומנהגים פיסקה סברי
2126מרנן (סברימרנן. כצ"ל ולא יותר (סי' יעבץ) כי הם משלימין מספר
2127תיבות שבקדוש. הטעם לאמירת ס"מ - שו"ע אדה"ז ס"ס קע"ד. ובאבודרהם
2128הביא עוד טעמים. סברימרנן בתקוני זוהר תי' כ"ד וצריך למימר סברי
2129מרנן. ועד"ז הוא בתנחומא ר"פ פקודי, בלקוטי שו"ת הגאונים שבסו"ס
2130כלבו ובטור סקע"ד בשם אביו (בתוד"ה הואיל - ברכות מג, א - ועוד: סברי מורי
2131ברא"ש ברכות שם - סברי רבותי). וראה בפע"ח שי"ח פט"ז ביאור
2132לשון זה דוקא ע"ד הסוד), ונתבארו הפרטים בהערות בלקוטי טעמים ומנהגים שם
2133(הערות רל-רלח).
2134[314] מ"א ס"ק כא (ואם שכח לאומרו,
2135אומרו תוך הסעודה על הכוס (מטה משה)).
2136והוא האמור במטה משה סי' תכט (פעם אחת שכח דודי רבי קלונימוס
2137בן רבנא יודא ולא אמר ויכולו בבית הכנסת, ולאחר שישב על השולחן הזכיר, ועמד ולקח כוס
2138ואמר ויכולו עד לעשות, ואחר כך ישב במקומו וסיים הקידוש. ואמרו לו בני
2139הבית, למה עמדת, אמר שכחתי לומר ויכולו, ויש לי לומר ואהיה שותף להקב״ה, ועל כן
2140צריך אני לעמוד, עכ״ל הרוקח).
2141אלא שאנו אומרים תמיד ויכולו על הכוס קודם קידוש, כדי להוציא
2142בניו ובני ביתו הקטנים. ומכל מקום למדים מדברי רבינו קלונימוס הנ"ל, שאם שכח
2143לאמרו קודם קידוש, אומרו בתוך הסעודה על הכוס.
2144[315] סעיף יב (ונוהגין לאמרוכולם
2145יחד בקול רם ומעומד, לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית, והעדים צריכים
2146להעיד מעומד).
2147ובקונטרס אחרון שם ס"ק ב הוכיח, דהיינו אף שמקדש ביחיד.
2148[316] ראה לקמן שם סט"ו (נוהגים במדינות
2149אלו להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוין אותו ודרך לויה מעומד). וסי' תעג ס"ח
2150(אף שנוהגין לעמוד בשעת הבדלה בכל מוצאי שבתות לכבוד המלך שאנו מלוין אותו, מכל
2151מקום בהבדלה שבמוצאי שבת ליום טוב, הואיל ואומרים אותה בתוך הקידוש, אומרים אותה
2152מיושב כמו הקידוש, עיין סי' רע"א). וסי' תרמג ס"ב (ונוהגים שאין מדקדקים
2153לעמוד בשעת הקידוש, אלא מקדשין אפילו מיושב).
2154ומ"ש כאן שלקמן שם נתבאר הטעם לקדש בישיבה, ראה ב"י
2155שם ד"ה כתוב בכל בו (והתוספות כתבו בפרק כיצד מברכין (מג. סוד"ה הואיל)
2156צ"ע קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים, היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ומהבדלה
2157אחר שאין אנו לא יושבין ולא מסובין. ושמא יש לומר מתוך שקובעים עצמם כדי לצאת ידי
2158הבדלה קבעי נמי אכולה מילתא. לכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה,
2159שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אות[ם]). וכן נפסק בשו"ע שם ס"ו (אומרים הבדלה
2160מיושב). ובט"ז שם סק"ה (כיון דאחד פוטר חבירו יש להם לעשות קביעות
2161ובמעומד לא הוה קביעות).
2162ומכל מקום נפסק לקמן שם (נוהגים במדינות אלו להבדיל מעומד),
2163ולעיל סי' ריג ס"א (ביין קידוש והבדלה פוטר אחד את חבירו אפילו בעמידה).
2164ובליקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה קדש (ואנו נוהגין לקדש מעומד הן בשבת ויום
2165טוב הן בפסח),
2166ושם נסמן (הערות
2167קפח-קצב).
2168[317] רמ"א ס"י (ונוהגים לישב אף
2169בשעה שאומר ויכלו). וכבר הובא (הערה הקודמת) שאנו נוהגים לעמוד, לא רק באמירת
2170ויכולו, אלא אף בשעת ברכת הקידוש.
2171[318] ד"מ אות ח (וראיתי מהמדקדקים
2172שעומדים מעט כשמתחילים לקדש, לכבוד השם בן ד' אותיות הנרמז בראשי תיבות תחילת
2173הקידוש שהם יום הששי ויכלו השמים). רמ"א שם (רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד
2174השם, כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בר"ת).
2175ומטעם זה עצמו, מתחילים יום הששי, כמבואר בלקוטי טעמים
2176ומנהגים, פיסקה כשחל (מתחילין יום הששי (ולא מ"ויכולו"), כי יום הששי
2177ויכולו השמים ר"ת הוי' ... אין להתחיל מתחילת המקרא וירא אלקים כו' משום
2178דדרז"ל טוב מאד זה המות (שו"ת חתם סופר חאו"ח ס"י)), ושם
2179(הערות (רכח-ט).
2180[319] הלכות ומנהגי מהר"ש סי' יג (אמר
2181מהר"ש ז"ל שכך זכור, כשהיה יניק ראה מאביו מה"ר יצחק ז"ל,
2182כאשר היה מקדש על השלחן בשבת, לעולם היה נותן עיניו נגד הנרות שעל השלחן ... ואמר
2183מהר"ש ז"ל שמצא בשכל טוב הטעם, כי פסיעה גסה נוטלת אחד מה' מאות ממאור
2184עיניו של אדם, ב' פעמים נר בגמטריא ת"ק, ולכן לוקחין ב' נרות, ואז כשיסתכל
2185בהן יהא לו רפואה). הובא במהרי"ל הל' שבת סי' ב ע' כב. רמ"א שם (וכשמתחיל
2186יתן עיניו בנרות). מ"א ס"ק כג (כי ב' פעמים נר עולה ת"ק, והיא
2187רפואה לפסיעה גסה). וראה לקוטי שיחות חכ"ב ע' 283.
2188ומה שלוקחים ב' נרות, נתבאר לעיל סי' רסג ס"א (ויש מכוונים
2189לעשות ב' פתילות בנר זה, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, ובנרות של שעוה או של חלב
2190וכיוצא בהן מדליקין ב' נרות).
2191[320] ברכות מג, ב (פסיעה גסה נוטלת אחד
2192מת"ק ממאור עיניו של אדם, מאי תקנתיה להדריה בקדושא דבי שמשי), ורש"י (ששותה
2193כוס של קידוש בשבת בלילה). שבת קיג, ב.
2194הובא גם לעיל סי' צ סי"ג (שאסור לפסוע פסיעה גסה ...
2195נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו). לקמן רס"י שא, בהשלמה שבריש הסימן (ואף
2196בחול אין לפסוע פסיעה גסה, מפני שנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם).
2197[321]
2198דרכי משה סק"ח (צ"ע
2199דנראה דצריך ליתן עיניו בכוס, כמו בכוס של ברכת המזון, כמו שיתבאר למטה דדינו ככוס
2200של ברכה. ונראה דכשאומר ויכולו נותן עיניו בנרות, ובשעת הקידוש – בכוס, דאז יוצא
2201ידי שניהם). רמ"א שם (ובשעת הקידוש בכוס של ברכה, וכן נראה לי). מ"א שם.
2202[322] סעיף יח (כוס של קידוש ... טעון
2203כל הדברים שטעון כוס של ברכת המזון ... ויתן עיניו בו, שלא יסיח דעתו ממנו).
2204וכדאמרינן בברכות נא, א-ב (עשרה דברים נאמרו
2205בכוס של ברכה ... ונותן עיניו בו, כי היכא דלא ניסח דעתיה מיניה).
2206[323] שלושת האופנים, בכוס יין
2207מצומצם, שנתבארו בסעיף זה:
2208(א)
2209יש לו כוס גדול ומלא. ישפוך ממנו מעט קודם שיטעמנו (כי אם ישפוך קודם, לא יהי' מלא
2210לקידוש הלילה), ויחזירנו לתקן פגימתו.
2211(ב)
2212יש לו כוס גדול ואינו מלא. ישפוך ממנו קודם קידוש (כדי שלא יהי' בזיון הברכה
2213והפסק), ויחזירנו לתקן פגימתו.
2214(ג)
2215יש לו רק רביעית או יותר (שלא יועיל מה שישפוך ממנו ויחזיר), ימזוג אחר כך במים.
2216[324] היינו שיש לו כוס אחד
2217גדול ומלא, שבו שתי רביעיות יין, ואם יחלקנו לב' כוסות, יהי' בכל אחת רביעית, אלא
2218שאינה מלאה.
2219וכיון שנתבאר לעיל סי"ח "כוס
2220של קידוש ... ויהיה מלא יין על כל גדותיו", לכן יקדש בלילה על כוס אחד המלא,
2221לפני ששופך ממנו לכוס אחר.
2222[325] ואם כן אין תועלת במה
2223שמקדש על הכוס לפני ששופך ממנו לכוס אחר, שהרי גם עתה אינו מלא.
2224[326] רבינו ירוחם נתיב יב ח"א סו, ג (מי
2225שאין לו אלא כוס אחד, צריך לקדש בו [ב]לילה ... ושופך ממנו לכלי אחר, כדי לטעום
2226מיין של קדוש, וכדי שלא לפוגמו אינו שותה בכוס עצמו, ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס).
2227שו"ע סי"א (אם אין לו אלא כוס אחד, מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו, שלא
2228יפגימנו, אלא שופך ממנו לכוס אחר, וטועם יין של קידוש מהכוס השני, ולמחר מקדש במה
2229שנשאר בכוס ראשון).
2230אלא שהם כתבו שישתה מהכוס השני, וכאן נתבאר שישתה מהכוס
2231הראשון, על פי המ"א דלקמן (הערה הבאה).
2232[327] מ"א ס"ק כד (אבל התוספת
2233בפסחים סוף דף ק"ה כתבו דכוס של חובה צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית,
2234וכ"כ האגודה. ואם כן הכא טועם מהכוס הראשון, ואחר כך מוסיף עליו מהכוס הב' ...
2235ובודאי אלו ראה הרב בית יוסף דברי התוספות באותו פעם, היה פוסק כותייהו).
2236והיינו כמבואר בתוס' פסחים קה, ב ד"ה ש"מ טעמו פגמו
2237(בכוס חובה כגון הבדלה וברכת המזון וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית). אגודה שם
2238סי' פד (ויש להוכיח מכאן כוס חובה כגון הבדלה וברכת המזון וקידוש צריך לשתות מכוס
2239שיש בו רביעית).
2240*
2241מקור ההלכה שהכוס צריך להיות בו רביעית הוא בפסחים קח, ב (ד'
2242כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית אחד). וכן נפסק לקמן סי' תעב סי"ז (כל
2243אחד מד' כוסות הללו צריך שיהיה בו לא פחות מרביעית יין).
2244ואילו כאן מביא מהתוס' ומהאגודה:
2245(א) שכן הוא גם בקידוש.
2246(ב) לא רק בעת הקידוש, אלא גם בעת שתייתו צריך להיות רביעית
2247בכוס.
2248(ג) שכן הוא גם בכוס הבדלה וברכת המזון.
2249[328] סעיף ה (כוס פגום יכולים לתקנו על ידי
2250שיוסיפו עליו מעט יין, שעיקר הפגום משום ששתה ממנו, וכשחוזר ומוסיף עליו מיתקן בכך).
2251[329] ס"ה (ואם לא ישפוך ממנו
2252כלום עד אחר ההבדלה, כדי שבשעת ההבדלה יהיה עדיין מלא על כל גדותיו, הרי זה בזיון
2253לברכת בורא פרי הגפן' שבירך אותה על כוס
2254מלא כראוי, וקודם ששתה ממנו שפך ממנו).
2255[330] סעיף טו (השותה מים ושופך מעט קודם
2256שתייתו, משום חשש מים הרעים, ישפוך קודם שיתחיל לברך, ולא אחר הברכה, משום בזיון
2257הברכה).
2258[331] שדוקא באופן הראשון דלעיל תחלת הסעיף,
2259אין אנו חוששים להפסק זה, שהרי יש בו תועלת, כדי שלא יהי' היין פגום לקידוש היום.
2260ואם יש תועלת משפיכה זו גם לקידוש זה, אזי אינו חשוב הפסק כלל,
2261כדלעיל סי' קצ ס"ה (ואין בזה משום הפסק בין ברכה לשתיה כיון שהוא לצורך שתיית
2262המסובים).
2263וראה מראי מקומות וציונים.
2264[332] שאז סגי גם בלא מיזוג, והיינו שישתה
2265בלילה רוב רביעית, וביום רוב רביעית. וכדלקמן סכ"ד (המקדש צריך שיטעום מהכוס
2266כמלא לוגמיו ... והוא רובו של רביעית באדם בינוני).
2267אלא שגם הכוס של קידוש היום צריך שיהי' בו רביעית יין, וכדלעיל
2268בהמשך הסעיף (ויהא נזהר שיהא נשאר בכוס זה רביעית, כדי שיטעום מרביעית, שאין
2269כוס של ברכה פחות מרביעית), ושם נסמן.
2270יוצא אם כן שצריך שיהיו לו עכ"פ רביעית אחת שלימה (שישאר
2271לקידוש היום), ועוד רוב רביעית (שישתה ממנו בקידוש הלילה).
2272כתב על זה בתהלה לדוד ס"ק יד (ולא זכיתי להבין כונת הרב
2273ז"ל בס"כ, שכתב שני רוב רביעית, דמאי מהני היא כשישתנה דלילה רוב רביעית
2274לא ישאר רביעית. ובדוחק יש לומר דכשנשאר לו רוב רביעית פשיטא דמהני מזיגה, עי'
2275מ"ש סי' רי"ד ססק"ג).
2276והכוונה למ"ש בתהלה לדוד שם (ולכאורה נראה באם היין רוב,
2277לא עדיפא המים משאר משקין, כגון שכר שאינו מפסיד טעם היין, דאזלינן בהו אחר הרוב).
2278והיינו כדלקמן בסמוך, שכדי למזוג היין צריך שיהא היין חזק
2279שראוי לשתיה במזיגה זו. משא"כ אם יש בו רוב רביעית יין, ומשלימים אותו במים
2280פחות מרוב רביעית, אזי מועלת המזיגה בכל אופן, גם ביין חלש.
2281וכמו במזיגת יין עם שאר משקין, שנתבאר לעיל סי' רד ס"ח (ואם
2282נתערב בו שכר תאנים ... הולכים אחר הרוב, אם הרוב יין מברכים בורא פרי הגפן, ואם
2283הרוב שכר מברכים שהכל).
2284כן הדין גם בתערובת מים ביין חלש, כדלעיל שם ס"ט (יין
2285שמזגו במים, אפילו המים הם הרוב, מברך עליו בורא פרי הגפן אם הוא יין חזק שראוי
2286לשתיה על ידי מזיגה גדולה כזו). הרי שאם היין הוא הרוב מועלת מזיגה במים אפילו
2287ביין חלש. ונתבאר בשיעורי הלכה למעשה ח"א ע' קסה-ו.
2288*
2289והטעם שהוזקק לזה רבינו, הוא כמובא לקמן
2290(הערה הבאה) מרבינו ירוחם ומהשו"ע, דמיירי ש"אין בו אלא כדי רביעית
2291בצמצום".
2292ובתוספות שבת ס"ק ל (לאו דוקא, אלא
2293הוא הדין אם אפילו יש לו יותר מזה, אלא דאחר טעימת מלא לוגמיו לא ישאר לו כשיעור
2294רביעית. אלא דנקט הכי לרבותא, דאפילו בזה יש לו תקנה).
2295ורבינו מפרש כפשוטו, דהיינו "שאין לו כשני רוב רביעית
2296מרווחים".
2297[333] ירושלמי פ"ז דברכות ה"ה (דר'
2298יונה טעם כסא ומתקן לה).
2299כפירוש הרא"ש ברכות פ"ח ס"ב (ומפרשינן כך שהיה
2300טועם כוס של קידוש, ומוזגו למחר, ומקדש עליו).
2301ורבינו ירוחם שם (ואם אין בו אלא כדי רביעית בצמצום, ונחסר
2302ממנו בלילה, מוזגו למחר לקדש בו, כדי להשלים בו רביעית. ובלבד שיהא ראוי לשתייה
2303אחר מזיגה. כך כתבו המפרשים, וכן מוכח מהירושלמי).
2304שו"ע סי"א (ואם לא היה בו אלא רביעית בצמצום, ונחסר
2305ממנו בלילה, מוזגו למחר להשלימו לרביעית).
2306וראה לעיל סוף הערה הקודמת.
2307*
2308וכאן לא הצריך לשפוך מעט לכוס אחר, ואחר כך להחזירו לתוכו,
2309לתקנו מפגימתו. כיון שמי המזיגה עצמם מתקנים את היין מפגימתו, וכדלעיל סי' קפב ס"ו
2310(אפילו על ידי מעט מים שיוסיפו עליו מיתקן ... כל שאינו מקלקלו בכך שהרי רגילים
2311למוזגו במים).
2312[334] סעיף ט (מברך עליו בורא פרי הגפן, אם
2313הוא יין חזק שראוי לשתיה על ידי מזיגה גדולה כזו, ודרך בני אדם לשתותו במקום יין על
2314ידי מזיגה זו, שאם לא כן בטלה דעתו אצל כל אדם). ונתבאר בשיעורי הלכה למעשה
2315ח"א ע' קסב-ד.
2316[335] טור סוס"י רצו (מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור
2317קידושא ואבדלתא, שבק ליה לאבדלתא, וקידושא מקדש אריפתא, דכי תקינו רבנן אבדלתא
2318אחמרא תקינו). ב"י כאן ד"ה כתב רבינו ירוחם (ומיהו היינו דוקא בשיש לו
2319כוס אחר להבדלה, שאם לא כן מוטב שיניחנו להבדלה, שאי אפשר בפת, משיקדש עליו ולא
2320יהיה לו יין להבדלה, וכמו שכתב רבינו בסוף סימן רצ"ו), ושו"ע סי"א
2321(והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה, שאם לא כן מוטב כה שיניחנה להבדלה, שאי אפשר
2322בפת, משיקדש עליו ולא יהא לו יין להבדלה).
2323[336] כדלקמן סי' רצו ס"ז (אין
2324מבדילין על הפת, אפילו אין לו יין ולא שאר משקים. ואינו דומה לקידוש שמקדשין על
2325הפת, לפי שהקידוש יש לו ענין להפת, שאין קידוש אלא במקום סעודה, אבל הבדלה אין לה
2326ענין כלל להפת).
2327[337] מ"א ס"ק כה (אם יש לו שכר להבדלה מוטב לקדש על היין,
2328דהא לכו"ע מבדילין אשיכרא, ולר"ת אין מקדשין על הפת, וכל שכן על השכר
2329דחולקים הרבה פוסקים. ולכן אפילו בקידוש דשחרית קודם להבדלה, דהבדלה אפשר בשכר
2330לכולי עלמא במקום דהוי חמר מדינא).
2331[338] סעיף יא (יש אומרים שלא הוזכר חמר
2332מדינה אלא לענין הבדלה, וברכת המזון, ושאר דברים הטעונים כוס, חוץ מקידוש שאין
2333מקדשין לעולם אלא על היין, ולא על שאר משקים שהם חמר מדינה, אף אם אי אפשר למצוא
2334יין כלל בכל המדינה).
2335ואף שיש לו שכר להבדלה, ויש לו פת לקידוש, מכל מקום עדיף לקדש
2336על היין, ולא להניחו להבדלה.
2337ומוסיף ומבאר במ"א שם "ולר"ת אין מקדשין על הפת".
2338וכן הובאה דעה זו לקמן שם (שיש אומרים שלא תקנו כלל קידוש על הפת אלא על הכוס).
2339ולכן עדיף לקדש על היין, ולא להניחו להבדלה.
2340[339] כדלקמן סי' רצו ס"ח
2341(מבדילין על כל משקה שהוא חמר מדינה), ושם נסמן (הערה 2107).
2342[340] מ"א שם (מיהו בבית הכנסת עדיף טפי
2343להניחו להבדלה).
2344[341] סעיף ב (שיש חולקים ומערערים על מנהג
2345זה שנהגו לקדש בבית הכנסת, עכשיו שאין אורחים. וכן נתפשט המנהג במדינות הרבה שלא
2346לקדש בבית הכנסת).
2347[342] סעיף ד (נוהגים שהש"ץ מבדיל בבית
2348הכנסת על היין, כדי להוציא מי שאין לו יין בביתו להבדיל עליו).
2349[343] פסחים קיג, א (אמר רבי יוחנן שלשה
2350מנוחלי העולם הבא ... והמבדיל על היין במוצאי שבתות, מאי היא דמשייר מקידושא
2351לאבדלתא). טור סי' רצו (וא"ר יוחנן ג' מנוחלי העולם הבא ... והמבדיל על היין
2352במוצאו שבת, והוא דשייר מקידושא לאבדלתא).
2353[344] רשב"ם שם (שיש לו מעט יין, ומונע
2354שתייתו בשביל הבדלה), ותוס' שם (שמונע שתייתו בשביל הבדלה). טור שם (הלכך מאן דאית
2355ליה חד כסא ולית ביה שיעור קידושא ואבדלתא, שבק ליה לאבדלתא, וקידושא מקדש אריפתא,
2356דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תקינו).
2357והיינו כדלעיל סעיף הקודם (מוטב שיניחנו
2358להבדלה ויקדש על הפת, ממה שיקדש עליו ולא יהיה לו על מה להבדיל, שאין מבדילים על
2359הפת).
2360[345] פרישה סי' רצו ס"ק טו (לפי פשוטו
2361נראה דרוצה לומר שמשייר מאותו כוס יין שקידש עליו, משייר בו מעט, ומוסיף עליו בשעת
2362ההבדלה, ומבדיל עליו, וזהו עיקר המצוה, שהיין שנתעבד ביה מצוה בעילוי יומא וקידש
2363בו עליו את השבת, עליו בעצמו יבדיל ... עדיף טפי להבדיל משיורי כסא דקידושא, ממה
2364שיבדיל על יין אחר).
2365שיירי כנה"ג הגה"ט אות ד (ראיתי להרב
2366מהר"ר איצטרוק ן' שאנג"י ז"ל, שהיה נוהג לקדש על אשישית יין שהיה
2367בה שיעור לג' קידושין, קידוש הלילה וקידוש היום ואבדלתא, והיה נוהג להניח אותה
2368אשישה לקידוש היום ואבדלתא, והיה שותה תוך הסעודה מיין אחר, והיה אומר שהיה עושה
2369כן משום הא דאמרינן בפרק ערבי פסחים והוא דמשייר מקדושה לאבדלתא. וכן אני נוהג
2370אחריו. והנהגתי כן לרבים).
2371הובא בעולת שבת סק"ו. מ"א סוף ס"ק כה (וטוב לקדש על כוס גדול,
2372שישייר מאותו הכוס לקידוש היום ולהבדלה (עולת שבת. כנסת הגדולה מהדורא בתרא)).
2373[346] סעיף כ (יחזיר לתוכו מה שבכלי
2374האחר, ובזה הוא מתוקן מפגימתו).
2375[347] סידור רב עמרם ח"ב סי' יז (ולאחר
2376שמברך על הכוס, נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים). רמב"ם פכ"ט ה"ז
2377(מקדש ... ואחר כך נוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל). טור ושו"ע סי"ב (אחר
2378שקידש על כוס, נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים).
2379[348] פסחים קו, סע"א (אמר רב ברונא אמר
2380רב הנוטל ידיו לא יקדש). כפירוש רב עמרם שם (נטל ידיו לא יקדש על היין ... כיון שנטל
2381ידיו, עקר דעתו מן היין ושם לבו אל הפת). וכפירוש הר"ן פסחים כב, א ד"ה
2382נטל ידיו לא יקדש (דכיון דאין נוטלין ידים לפירות, גלי אדעתיה דחביבא ליה ריפתא). שו"ע
2383שם (ואם נטל ידיו קודם קידוש, גלי דעתיה דריפתא חביבא ליה, לא יקדש על היין אלא על
2384הפת). לבוש סי"ב (ואז לא יקדש על היין, אלא על הפת דחביבא ליה, דלעולם מברכין
2385על החביב תחלה).
2386[349] ר"ת בתוס' שם ד"ה מקדש (דפעמים
2387היה דעתו לקדש אריפתא, והיה נוטל, ואחר כך לפעמים היה נמלך והוה מקדש אחמרא, והיה
2388סומך על אותה נטילה), ומנהג הרא"ש, הובאו בטור (ור"ת ור"י כתבו
2389דאפילו לכתחלה יכול ליטול קודם הקידוש, וכן היה מנהג אדוני אבי ז"ל).
2390שו"ת הרשב"א ח"א סי' קפח, וסי' תשנב, וסי' תתכו (נהגו הכל עכשיו
2391ליטול ידיהם קודם קדוש). מרדכי פסחים לז, ג (והכי קיימא לן ליטול ידיו ולקדש ...
2392וכן פסק ברוקח, דעיקר נטילה קודם קידוש). הגהות מיימוניות פכ"ט אות ק (שנוהגין
2393עתה ליטול הידים ואחר כך מקדשין). רמ"א סי"ב (ויש אומרים דלכתחלה יש
2394ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין).
2395[350]
2396מרדכי שם (דלא
2397הוי קידוש היסח הדעת, כיון שדעתו לאכול). הגהות מיימוניות שם אות ח (כיון שהקידוש
2398בשעת סעודה הוא, ואינו אלא במקום סעודה, לא חשיב הפסק). מ"א ס"ק כז
2399(דסבירא להו דאין הקידוש מקרי הפסק, כיון דצורך סעודה היא).
2400[351] כך תוקן בקונטרס השלחן,
2401ובפסקי הסדור (יש טעות סופר, שכתוב והעיקר כסברא הראשונה, וצריך להיות האחרונה,
2402כמבואר למעיין). ובלקוטי שיחות חכ"א ע' 385 (בתמיהתו בשו"ע אדה"ז
2403סרע"א סכ"ג בתיבת "הראשונה" – כבר ציין בקונטרס השלחן להרב
2404נאה – לתקן "האחרונה". וכן מוכח מזה שלשון אדה"ז בזה הוא לשון
2405הרמ"א על אתר).
2406[352] רמ"א שם (וכן המנהג פשוט במדינות אלו, ואין לשנות).
2407[353] שו"ת
2408הרשב"א שם (ואין
2409אדם נמנע בכך אלא בערבי פסחים). רמ"א שם (רק בליל פסח).
2410[354] סעיף ד (ואף הנוהגים בכל ימים טובים
2411ושבתות ליטול הידים לסעודה קודם קידוש, לפי שסוברין שהקידוש אינו חשוב הפסק בין
2412נטילת ידים לסעודה, הואיל והוא מצרכי הסעודה, כמו שנתבאר בסימן רע"א, מכל
2413מקום בליל פסח שמפסיקין הרבה אחר הקידוש באמירת ההגדה, ובתוך כך מסיח דעתו משמירת
2414ידיו, לפיכך אף אם יטול ידיו קודם הקידוש אין נטילה זו שוה כלום, ויצטרך לחזור
2415וליטול ידיו לסעודה אחר ההגדה).
2416וכן הוא לקמן רס"י תעה (אף על פי שנטל ידיו לצורך טיבול
2417הירקות, אף על פי כן צריך לחזור וליטול ידיו לסעודה ולברך על נטילת ידים אחר גמר
2418ההגדה וההלל, לפי שבשעת אמירת ההגדה וההלל הסיח דעתו משמירת ידיו).
2419[355] ט"ז סוס"ק יד (נראה לי
2420דאע"פ שכתב ואין לשנות, מכל מקום מי שחרד לדבר ורוצה לעשות כדיעה ראשונה
2421וליטול ידיו אחר הקידוש, אין לומר עליו כל המשנה ידו על התחתונה ח"ו, אלא הוא
2422יכול לומר אעשה כדברי הכל, ומי ימחה בידו, ושפיר עבד כנלע"ד).
2423ובפסקי הסידור אות קלא (והמנהג המקובל בידינו, לקדש קודם נטילת
2424ידים. וכ"כ בשער הכוונות ופרי עץ חיים ומשנת חסידים).
2425[356] משנה ברכות נא, ב (בית הלל אומרים
2426מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים). גמרא שם נב, ב (הא עדיפא, דתיכף לנטילת
2427ידים סעודה). לפירוש התוס' פסחים קו, ב ד"ה זימנין (דשאני מזיגה שהיא בחמין,
2428וצריך דקדוק שלא יחסר ושלא יותיר, והוי טפי היסח [הדעת] מקידוש). מ"א
2429ס"ק כז (ולכו"ע אסור למזוג הכוס בחמין, כמ"ש סי' קס"ו).
2430וכן הוא לעיל סי' קסו (לא אמרו תיכף לנטילת ידים סעודה, אלא
2431שלא יתעסק בינתיים באיזה עסק עד שיסיח דעתו מהסעודה, ואפילו למזוג כוס לקידוש היום,
2432אם מוזגו בחמין שצריך לדקדק הרבה שלא יחסר או ייתר, הרי זה היסח הדעת מהסעודה
2433ואסור לעשותו בין נטילת ידים לסעודה ... מותר לומר קידוש והבדלה בין נטילת ידים
2434להמוציא ... שצריך למזוג הכוס של קידוש בחמין קודם הנטילה לדברי הכל, אף על פי
2435שהקידוש הוא צורך הסעודה, כיון שאפשר למזוג קודם הנטילה).
2436[357] מ"א שם (ולמ"ד שם דאסור
2437להפסיק, אפילו לשפוך מהקנקן לכוס אסור אחר נטילה).
2438והיינו שהוא תלוי בב' הדעות דלעיל סי' קסו (ולא אמרו תיכף
2439לנטילת ידים ברכה אלא במים אחרונים בלבד. ויש אומרים שגם במים ראשונים צריך ליזהר
2440כמו במים אחרונים).
2441יוצא אם כן שהובאו כאן שלוש דעות בהפסק
2442שבין נטילת ידים לסעודה:
2443(א) דעה הראשונה שלפנינו, שלא יפסיק
2444בקידוש בין נטילת ידיו לסעודה.
2445(ב) דעה השנית שלפנינו, לפי דעה השנית
2446דלעיל סי' קסו, שהקידוש אינו הפסק בין נטילת ידיו לסעודה, אבל לא יפסיק בינם
2447בשפיכת היין מהקנקן לכוס.
2448(ג) דעה הראשונה דלעיל סי' קסו, שגם
2449שפיכת הכוס אינה הפסק בין נטילת ידיו לסעודה, אבל לא יפסיק בינם במזיגת הכוס
2450בחמין, שבזה מיירי בית הלל במשנה ברכות נא, ב (מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין
2451לידים).
2452[358] פסחים קז, א (המקדש וטעם מלא לוגמא יצא,
2453ואם לאו לא יצא). טור ושו"ע סי"ג (צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו).
2454וכן הוא לקמן סי' תעב סי"ט (שבקידוש של שאר ימים טובים
2455ושבתות, אפילו לכתחלה די בשתיית מלא לוגמיו).
2456ולדעה אחת כן הוא בכל הברכות הטעונות כוס, כדלעיל סי' קצ
2457ס"ב (ואין שתייה חשובה לומר שירה אלא אם כן שותה שיעור הראוי ליישב דעתו של
2458אדם, שהוא כמלא לוגמיו, שהיא שתיה של הנאה, ובפחות משיעור זה לא קיים מצות הכוס
2459כלל).
2460ומה שאמרו שהוא "שיעור הראוי ליישב דעתו אדם", הוא
2461כדלקמן סכ"ה (שצריך שיהנה אחד מהם משתיית כוס של ברכה, ובפחות ממלא לוגמיו
2462אינה נקראת שתייה של הנאה), ולקמן סי' תריב ס"א (האוכל ביום הכיפורים שיעור שכשהוא רעב
2463תתיישב עליו דעתו באכילה זו חייב), וסי"ב (השותה ביום הכיפורים כמלא לוגמיו
2464חייב)
2465[359] יומא פ, א (אמר רב יהודה אמר שמואל לא מלא לוגמיו ממש, אלא כל
2466שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו).
2467[360] תוס' פסחים שם ד"ה אם טעם (והוי
2468פחות מרביעית ... ונראה שהוא רוב רביעית). טור ושו"ע שם (והוא רובו של
2469רביעית).
2470[361] תוס' שם (ודוקא לאדם בינוני, אבל לעוג
2471מלך הבשן בעי טפי). מ"א ס"ק כט (היינו באדם בינוני ובגדול לפי גדלו).
2472וכ"ה לעיל סי' קצ ס"ד (ששיעור מלא לוגמיו הוא בכל
2473אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו). לקמן סי' תריב סי"ב (ומשערין
2474במלא לוגמיו של השותה עצמו, כל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו).
2475[362] ר"ן שם כב, א (לעוג מלך הבשן
2476ודכוותיה, דהויא ביה האי שיעורא טפי מרביעית, ברביעית לחודיה סגי). הובא בב"ח
2477סי"ב, ומ"א שם (וכתב הר"ן דמכל מקום לא בעי טפי מרביעית).
2478[363] תוס' פסחים ק, ב ד"ה ידי קידוש (שיטעום
2479המברך, או אפילו אחד מהם). רשב"ם שם קז, א ד"ה וטעם מלא לוגמא (טעם אחד
2480מהם יצאו כולן ידי חובתן, ואע"פ שלא טעמו). רא"ש פ"י סי"ח (ואם
2481לא טעם המקדש וטעם אחר מלא לוגמא יצא וכו', כדאיתא בעירובין).
2482והוא האמור בעירובין מ, ב (המברך צריך שיטעום, ליתביה לינוקא).
2483ורש"י שם (דהאי שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך, דהוא הדין כי שתי אחרינא).
2484אלא שהתם לא מיירי בקידוש, ומזה למד הרא"ש אף לענין
2485קידוש. ואילו הגאונים מחלקים ביניהם, כדלקמן (הערה 370).
2486טור ושו"ע סי"ד (אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין
2487כמלא לוגמיו יצא).
2488וכ"ה לקמן סי' ערב סי"ב (מי שאינו שותה יין
2489מחמת נדר יכול לקדש עליו, וישתו אחרים המסובין עמו).
2490ולענין ברכת בורא פרי הגפן, נתבאר לקמן שם, ובקונטרס אחרון
2491ס"ק ב.
2492וראה מראי מקומות וציונים. הערות וביאורים (ירות"ו)
2493ח"ז ע' רעא.
2494[364] רא"ש שם (ויראה שהאחד מן המסובין
2495צריך לשתות מלא לוגמא, ואין שתית שנים מצטרפין למלא לוגמא, דלא מיקרי שתיה של הנאה
2496בפחות ממלא לוגמא, ואנן בעינן שיהנה האדם מכוס של ברכה). טור ושו"ע שם (ואין
2497שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו). לבוש סי"ד (דלא מיקרי שתייה של הנאה בפחות
2498ממלא לוגמיו, ואנן בעינן שיהנה אחד מהם משתיית כוס של ברכה).
2499וראה לעיל (הערה 358).
2500[365] תוס' שם (ולכתחלה צריך שיטעמו כולם). רא"ש
2501שם סט"ז (ואף על פי שאין צריכין לשתות, לכתחלה מיהו מצוה לשתות). טור
2502ושו"ע שם (ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם).
2503וכן הוא בכוס ברכת המזון, כדלעיל סי' קצ ס"ה (שמצוה מן
2504המובחר שכל המסובים יטעמו מכוס של ברכה).
2505משא"כ בהבדלה, כדלקמן סי' רצו ס"ו (אין
2506צריך להטעים מכוס של הבדלה להשומעים, כמו שצריך בכוס של קידוש, אלא המבדיל רגיל
2507לשתותו כולו).
2508[366] מגיד משנה פכ"ט ה"ז (ומדברי
2509הגאונים ז"ל נראה, שאין כל בני החבורה צריכין מלא לוגמם). והכוונה לדברי
2510הגאונים שיובאו לקמן. הובא בב"י ד"ה ומ"ש ומכל מקום. ט"ז
2511ס"ק יז (אבל אין צריך להם מלא לוגמא).
2512[367] מ"א סק"ל (ומיהו מי שיש לו
2513יין מעט, מוטב שיטעום אחד כשיעור, ויניח השאר למחר לקידוש או להבדלה).
2514[368] בה"ג הל' קידוש והבדלה יג, ג (והיכא
2515דיהבו ליה כסא לקדושי, וקדיש ואישתלי ולא טעים, ושקלוה אחריני ושתיוה, מייתן ליה
2516כסא אחרינא ומברך בורא פרי הגפן ושאתי, דאמר מר המקדש טעם מלא לוגמיו יצא, ואם
2517[לאו] לא יצא). הובא בטור (ואם היו המסובין שנים או רבים, ולא טעם המקדש וטעם אחר
2518כמלא לוגמיו, כתבו הגאונים שלא יצא אלא אם כן טעם המקדש, וכ"כ בה"ג).
2519ושו"ע שם (והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא).
2520וכן הוא לעיל סי' קצ ס"ד (אבל
2521קידוש שבבית, שאדם יוצא בו ידי חובתו, יש אומרים ... המקדש בעצמו צריך לטעום כמלא
2522לוגמיו, ואם לאו לא יצא, משום שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, ואמרו חכמים זכרהו על
2523היין, כלומר על שתיית היין לכבוד היום, לפיכך המזכירו על היין, הוא המקדש, שותה
2524ממנו בעצמו. וראוי לחוש לזה לכתחלה כמ"ש בסי' רע"א).
2525ונתבאר שם דהיינו דוקא בקידוש שבבית,
2526שהמקדש יוצא בקידוש זה, משא"כ בקידוש שבבית הכנסת, נתבאר לעיל סי' רסט ס"ג
2527(המקדש בבית הכנסת אסור לו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה, ואסור
2528לטעום כלום קודם קידוש. אלא כיצד יעשה שלא תהא ברכת בורא פרי הגפן לבטלה, יטעים
2529מהכוס לקטן ... או אדם אחר).
2530ועוד נרמז כאן, "שאם לא טעם המקדש
2531עצמו כמלא לוגמיו לא יצא", אבל שאר המסובין, אפשר שיוצאים בשתיית אחד
2532מהמסובין. וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רעג.
2533[369] שו"ע שם (וראוי לחוש
2534לדבריהם).
2535[370]
2536טור (והא דמשמע בעירובין
2537דסגי בטעימת אחר, פירשו הגאונים היינו דוקא בשאר דברים שטעונין כוס, אבל בקידוש לא
2538יצא אלא אם כן טעם המקדש).
2539והיינו כדלעיל (הערה 363), שהרא"ש הוכיח
2540דסגי בשתיית אחד מהמסובין, מהגמרא בעירובין מ, ב (המברך צריך שיטעום ליתביה לינוקא).
2541ורש"י שם (דהאי שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך דהוא הדין כי שתי אחרינא).
2542ואילו הגאונים סוברים שהתם לא מיירי בקידוש.
2543שו"ע שם (ודוקא בקידוש,
2544אבל בשאר דברים
2545הטעונים כוס, מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר).
2546[371] כדלקמן סי' רצה ס"ד (נוהגים
2547שהש"ץ מבדיל בבית הכנסת על היין כדי להוציא מי שאין לו יין בביתו ... או ישקה
2548ממנו לאחר שנתכוין לצאת ידי חובתו). רמ"א סי' תקנא ס"י (ונוהגין להחמיר
2549שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה [לפני תשעה באב], אלא נותנים לתינוק). וראה מראי
2550מקומות וציונים.
2551[372] ולענין ברכת בורא פרי הגפן, ראה ב'
2552הדעות דלעיל סי' קצ ס"ד.
2553[373] תוכן המשך הדברים בסעיף
2554זה ושלאחריו:
2555שתיית
2556כוס הקידוש צריכה להיות מיד אחר אמירת הקידוש, ובאותו מקום.
2557(א)
2558אבל אם הסיח דעת משתיית הכוס, ואחר כך שתה אותו, צריך לחזור ולקדש.
2559(ב)
2560וכן אם יצא מחדר זה לחדר אחר, ואחר כך חזר למקומו ושתה הכוס.
2561(ג)
2562אבל לא הסיח דעתו ולא עקר ממקומו, רק הפסיק בדיבור, אינו צריך לחזור ולקדש.
2563(ד)
2564וכן אם נשפך הכוס, ושתה כוס אחר, אינו צריך לחזור ולקדש.
2565אלא
2566שבשני אלה האחרונים צריך לחזור ולברך ברכת הגפן.
2567[374]
2568תוס' ברכות מ, ב ד"ה הבא (אם סח בין ... ברכת קידוש לשתיה, צריך לחזור ולברך),
2569וכדלעיל סי' קסז ס"ט (ואחר הברכה יאכל מיד, ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח
2570צריך לחזור ולברך).
2571והיינו דוקא כששח שלא מענין הסעודה,
2572כמבואר בתוס' שם (אי לאו מילתא דשייכא לסעודה), וכדלעיל שם (אלא אם כן היתה השיחה
2573בדברים שהם מעניני הדבר שמברך עליו).
2574[375] בה"ג הל' קידוש והבדלה יג, ג (ומאן
2575דקדיש, ומן קמי דליטעום אשתעי, הדר מברך בורא פרי הגפן וטעים). טור ושו"ע
2576סט"ו (קידש, וקודם שיטעום הפסיק בדיבור, חוזר ומברך בורא פרי הגפן, ואין צריך
2577לחזור ולקדש).
2578*
2579ואף שנתבאר לקמן סי' תעג ס"ו (אם הקדים הקידוש
2580לברכת היין, שצריך לחזור ולברך ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי
2581בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו), ושם (הערה לז). והרי גם כאן מברך ברכת הקידוש לפני ברכת
2582הגפן.
2583כבר הקשה כן בהוספות למנחת פתים
2584ס"י (עי׳ בשו״ע הרב סי' תע"ג סעיף ו׳, דאם הקדים קידוש ואחר כך בורא פרי
2585הגפן, צריך לומר עוד הפעם ברכת קידוש כיון דעשה כבית שמאי יעו״ש. ודבריו צע״ג,
2586דלקמן סעיף ט"ו מוכח איפכא).
2587וביאר בתהלה לדוד סט"ו (ונראה
2588לחלק, דבהפסיק בדבור או נשפך הכוס, הא חזינן דלא עביד כבית שמאי, וגם בית הלל
2589מודים בזה, כיון שעשה הקידוש כהוגן, רק שמברך בפה״ג כדי שיוכל לטעום).
2590ולפי זה יש לעיין, כשאחד מהשומעים רוצה לברך בעצמו בפה"ג
2591על היין, שאם כן מברך בפה"ג אחרי ברכת הקידוש.
2592[376] ארחות חיים הל' קידוש היום סכ"א,
2593וכל בו סוס"י לא (והני מילי כגון דקדש ... ועדיין יושב במקומו ... אבל אם לא
2594במקום סעודה קדיש, או קם מההוא דוכתא, צריך למהדר ולקדושי).
2595ולכאורה הי' מקום לפרש בדבריהם, דהיינו דוקא כשיצא מהבית, ולא
2596חזר אליו, והוא מטעם שאין הקידוש במקום הסעודה (שיתבאר לקמן סי' רעג).
2597אמנם פירש במ"א ס"ק לב (ודוקא כשלא הסיח דעתו בנתיים,
2598אבל אי קם מההיא דוכתא קודם שטעם, צריך לחזור ולקדש (ב"י בשם ארחות חיים)).
2599הרי שהוא למד בדבריהם, שהוא מטעם היסח הדעת.
2600ועדיין הי' לכאורה מקום לפרש בדבריו, דהיינו דוקא כשיצא מהבית,
2601ולא חזר למקומו, וגם הסיח דעתו משתיית הכוס. אמנם נתבאר כאן, דהיינו:
2602(א) אף אף רק הסיח דעתו משתיית כוס זה.
2603(ב) אף אם רק יצא מהמקום שקידש בו.
2604(ג) אף אם יצא מחדר לחדר – באותו בית.
2605(ד) אף אם חזר למקומו לשתות שם הכוס.
2606ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ז, שיש להוכיח כן מדברי
2607המ"א הנ"ל.
2608וכן נראה לכאורה לעיל סי' קצ ס"ב (וכל דבר שהכוס מעכב בו
2609אפילו בדיעבד, שאם אמר בלא כוס צריך לחזור ולומר על הכוס, כגון קידוש והבדלה, הוא
2610הדין אם אמר על הכוס ולא שתה ממנו כמלא לוגמיו מיד, קודם שעקר ממקומו, ובלא היסח
2611הדעת בינתיים, צריך לחזור ולקדש, כמ"ש בסי' רע"א).
2612*
2613אמנם נראה כאן שרבינו מסתפק בזה, שהרי תיבת "או" באה
2614כאן (ולקמן בסמוך) במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו
2615(שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור
2616ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). והיינו שאפשר שאינו צריך לחזור ולקדש, אלא אם כן הסיח דעתו,
2617וגם יצא מחדר לחדר.
2618[377] שכן הוא הדין גם לענין
2619הפסק בין ברכה לאכילה, כדלעיל סי' קעח ס"א (היה אוכל בחדר זה, ונטל המאכל
2620בידו והלך לחדר אחר לאכול, צריך לחזור ולברך ... ואם מתחלה כשבירך בחדר זה היה
2621בדעתו לשנות מקומו מחדר לחדר באמצע אכילתו ... אין צריך לחזור ולברך. והוא שיהיו
2622שני החדרים בבית אחד, אבל מבית לבית או אפילו מבית לחצר, אין דעתו מועלת כלום
2623אפילו ... בלא היסח הדעת בינתיים). הרי שבשעה שהיציאה מהמקום הוא בהיסח הדעת, אזי
2624גם יציאה מחדר לחדר הוא היסח הדעת.
2625וכן הדין לענין הפסק בין קידוש לסעודה, כדלקמן
2626סי' רעג ס"ב (ואפילו בבית אחד מחדר לחדר, שקידש בחדר אחד על דעת לאכול בחדר
2627זה, ואחר כך נמלך לאכול בחדר אחר ... צריך לחזור ולקדש. במה דברים אמורים בנמלך,
2628אבל אם כשקידש היה דעתו לאכול בחדר אחר, אין צריך לחזור ולקדש, אם שני החדרים הם
2629בבית אחד ... אבל מבית לבית, או מבית לחצר, אינו מועיל מה שהיה בדעתו מתחלה על כך,
2630וצריך לחזור ולקדש).
2631וכן הדין לענין הפסק בין קידוש לשתיית
2632הכוס, כמבואר כאן.
2633[378] שכן הוא הדין גם לענין הפסק בין ברכה
2634לאכילה, כדלעיל סי' קעח ס"א (ואפילו חוזר למקומו לאכול צריך לחזור ולברך).
2635וכעין זה הוא לענין הפסק בין קידוש
2636לסעודה, כדלקמן סי' רעג ס"ה
2637(לא אכל עד לאחר זמן, יצא ידי חובתו, ואינו צריך לחזור ולקדש כשיאכל במקום הקידוש.
2638והוא שלא יצא ממקום זה כשקידש עד שיאכל, אבל אם יצא בינתיים, צריך לחזור ולקדש).
2639וראה מראי מקומות וציונים.
2640[379] בה"ג הל' קידוש והבדלה יג, ג (והיכא
2641דיהבו ליה כסא לקדושי וקדיש, ואישתלי ולא טעים, ושקלוה אחריני ושתיוה, מייתן ליה
2642כסא אחרינא ומברך בורא פרי הגפן ושאתי). ארחות חיים הל' קידוש היום סכ"א (כתב
2643הר"ש ז"ל ואי אשתלי ולא טעים מקדוש, ושתי ליה אחריתי, או אשתפוך, מייתי
2644ליה כסא אחרינא ומברך עליה בורא פרי הגפן ושתי ליה, ולא צריך לאהדורי קידושא). כל בו
2645סימן לא (כתב הרב ר' אשר ז"ל ואי קדיש ואשתלי ולא טעים מקדש, ושתו ליה אחריני,
2646א[ו] אשתפיך, מייתו ליה כסא אחרינא ומברך עליה בורא פרי הגפן ושתי ליה, ולא צריך
2647לאהדורי קדושה). שו"ע סט"ו (אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו, יביא כוס
2648אחר ומברך עליו בפה"ג, ואין צריך לחזור ולקדש).
2649והיינו שבה"ג עצמו סובר, דלא סגי במה ששתה אחד מהמסובין
2650(כדלעיל סכ"ה), ולכן צריך המקדש לשתות עוד כוס. ואילו לדידן דסגי במה ששתה
2651אחד מהמסובין, אם כן מיירי הכא שנשפך הכוס (או ששתהו אחר שאינו מהמסובין).
2652וביאר במ"א ס"ק לב (וכתב שיביאו כוס אחר ויטעום ממנו,
2653דכיון שקידש על היין וטעם, אף על פי שלא טעם מאותו הכוס יצא).
2654[380] מ"א ס"ק לב (ואם היה דעתו
2655לשתות יין יותר, אין צריך לברך שנית בפה"ג ... בנשפך הכוס, כמ"ש ססי'
2656ר"ו).
2657והוא כדעה הב' דלעיל סי' רו סי"א (נטל בידו פרי לאכלו
2658ובירך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, ויש ממין זה לפניו עוד,
2659צריך לחזור ולברך עליהם, אפילו היתה דעתו עליהם כשבירך ... ויש אומרים שהברכה חלה
2660על כל מה שמוכן לפניו ודעתו עליו, ואין צריך לחזור ולברך עליו אם נפל מידו הפרי
2661שבירך עליו, וכן אם בירך על הכוס ונשפך וחוזר וממלאו מן הקנקן שעומד לפניו על
2662השלחן או על הספסל שאצלו מוכן לשתיה, אין צריך לחזור ולברך עליו, וכן עיקר, להקל
2663בספק ברכות). וכדעה זו פסק בסדר ברה"נ פ"ט ה"ח.
2664[381] ראה מ"א ס"ק כה (דנפשו של
2665אדם קצה בשחרית בשכר, ורוב העולם אין שותין רביעית).
2666[382] בקונטרס השלחן הגיה:
2667שאפילו לכתחלה.
2668[383] מ"א ס"ק לב (ונראה לי דאם
2669קידש בשחרית על השכר ונשפך הכוס אין צריך להביא אחר, דהא יש אומרים דדי בפת,
2670כמ"ש סימן ער"ב ס"ט).
2671וראה בדי השלחן סי' עט ס"ק כה.
2672[384] סעיף יא (ואף שיש מי שאומר שלא תקנו שום
2673קידוש אלא על היין בלבד, ולא על הפת, ולא על חמר מדינה. מכל מקום אין להחמיר כל כך
2674בקידוש של יום).
2675[385] תרומת הדשן ח"ב סי' קטו (קידש על
2676המים וסבר שהוא יין ...כבר נעשה מעשה כה"ג, ונשאלתי על ככה, ואמרתי בפשיטות
2677דיחזור ויקדש שנית על היין). הובא בט"ז ס"ק יט, ובמ"א סוף ס"ק
2678לב.
2679[386] מ"א שם (ואם היה דעתו לשתות יין יותר, אין צריך לברך שנית
2680בפה"ג).
2681וכמו בנשפך היין, דלעיל (הערה 380).
2682*
2683מהמשך דברי רבינו נראה, שאם הי' עוד יין
2684במקום אחר, והי' בדעתו לשתותו, אזי אינו צריך לחזור ולברך בפה"ג, אבל צריך
2685לחזור ולקדש. ואם הי' עוד יין לפניו, והי' בדעתו לשתותו, אזי אינו צריך לחזור
2686ולברך בפה"ג, ואינו צריך לחזור ולקדש. ויתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ח.
2687[387] רמ"א שם ס"ב (ואם היו אחרים
2688שותים גם כן, ויין לפניהם, ודעתו גם כן על יין שהיה סבור שבכוסו יין, ובירך
2689בפה"ג, ונמצא אחר כך שבכוסו מים או שכר, כשחוזר ושותה אחר כך יין אין צריך
2690לחזור ולברך, ויוצא בברכה שבירך על כוסו אף על פי שהיתה בטעות, דהא דעתו היה לשתות
2691גם כן שאר יין, גם הוציא האחרים ששותין שם, ולכן ברכתו ברכה), ומ"א שם
2692ס"ק ה (בדרכי משה משמע דאם הי' בדעתו לשתות גם שאר יין, אפילו אין אחרים עמו
2693אינו צריך לברך).
2694[388] ראה ט"ז סו"ס יט (בנידון
2695דידן שלא קידש כראוי, והוי כאלו לא קידש כלל, על כן צריך לקדש שנית על יין).
2696[389] ט"ז שם (יש חילוק בדבר, באם היה
2697בשעת הקידוש יין על השלחן או על הספסל אצלו מוכן לשתות, אז ודאי אין צריך לא לבפה"ג
2698ולא לקידוש שנית, אלא ישתה המוכן לפניו). וראה קונטרס אחרון ס"ק ח שאפשר גם
2699המ"א יודה לזה.
2700[390] כדלעיל סי"ח (כוס
2701של קידוש ... טעון כל הדברים שטעון כוס
2702של ברכת המזון ... ויאחזנו בימינו לבדו ויגביהנו מעל השלחן טפח ויתן עיניו בו).
2703[391] וכן הוא לעיל סי' קפב ס"א (הרי
2704הכוס לפניו, ואחיזתו אינה אלא למצוה מן המובחר לדברי הכל). סי' קצ ס"ג (צריך
2705גם כן שיהיה היין בשעת האמירה אצלו על השלחן, או על גבי דבר אחר באותו חדר, מוכן
2706לשתיה, וזהו גם כן מעכב אפילו בדיעבד, שאם אין היין לפניו בשעת האמירה גם כן אינו
2707נקרא אומר שירה על היין. משא"כ אחיזת הכוס בידו, אינו אלא מי' דברים שנאמרו
2708בכוס למצוה, ולא לעכב, כמו שנתבאר בסי' קפ"ג).
2709אמנם גם משום ברכת בפה"ג צריך לכתחלה לאוחזו בידו, כדלעיל
2710סי' רו ס"ח-ט (כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו או לעשות בו מצוה צריך
2711לאחוז בימינו כשהוא מברך ... ואם לא אחזו כלל, אם היה לפניו כשבירך עליו, יצא).
2712וראה מראי מקומות וציונים.
2713[392] תוכן המשך הדברים בסעיף
2714זה ושלאחריו:
2715כבר
2716נתבאר לעיל סכ"ה "מצוה מן המובחר שיטעמו כולם מכוס של ברכה".
2717ואף שהוא רק "מצוה מן
2718המובחר", וסגי בשתיית שיורי הכוס של המקדש. מכל מקום יש בזה תוספת מצוה לטעום
2719מיין הקידוש שאינו פגום.
2720ונתבארו בזה כאן ג' אופנים:
2721(א) שיהי' לפני כל אחד מהמסובין כוס יין
2722שאינו פגום, שכל היין שעל השלחן הוא יין קידוש, כדלעיל סעיף הקודם.
2723(ב) שיהי' לפני כל אחד מהמסובין כוס יין
2724פגום, והמקדש ישפוך לכל כוס קודם שיטעום, לתקנם שלא יהיו פגומים.
2725(ג) שיהי' לפני כל אחד
2726מהמסובין כוס ריקן, והמקדש ישפוך לכל כוס קודם שיטעום.
2727*
2728ככל הדברים האלה הוא גם בכוס ברכת
2729המזון, כדלעיל סי' קצ ס"ה (שמצוה מן המובחר שכל המסובים יטעמו מכוס של ברכה).
2730ונתבארו שם שלושת אופנים אלה, ועוד
2731אופן:
2732(ד) שאחר שתיית המקדש, יתקן את כוסו על
2733ידי הוספת יין, וממנו ימלא את כוסות המסובים.
2734אמנם נתבאר שם שעדיף בשלושת האופנים
2735שלפנינו.
2736[393] תוס' ברכות מז, א ד"ה אין (אין
2737צריך למזוג מכוס ברכה לשאר כוסות, היכא שיש בפני האורחים כוסות שאינן פגומות. אבל
2738אם אותן כוסות פגומות, יש קפידא). פסחים קו, א ד"ה הוה גחין (אין צריך לשפוך
2739מכוס של ברכה לשאר כוסות. ומיהו היכא דפגימי צריך לשפוך ממנו לשאר כוסות. כדי
2740שישתו כולם מכוס שאינו פגום, אף על גב דשתיה לא מעכבא). רא"ש ברכות פ"ז
2741סי' טו (אין צריך המברך להטיל מכוסו לכל כוס אחד ואחד. ובלבד שלא יהו כוסות שלהם
2742פגומים, אבל אם היו פגומין צריך לשפוך מכוס של ברכה לתוך כל כוס וכוס, קודם שישתה
2743המברך). טור ושו"ע סי"ז (אין צריך לשפוך מכוס המקדש לכוסות יין שלפני
2744המסובין, אלא אם כן היו פגומים, שאז צריך לשפוך לכל כוס וכוס, כדי שישתו כולם מכוס
2745שאינו פגום).
2746וכן הוא לעיל סי' קצ ס"ה (אם כוסות שלפניהם מלאים, אלא
2747שהם פגומים, יכול לשפוך מכוס שלו לתקנם קודם שישתה). וראה בדי השלחן סי' מו ס"ק
2748לא. מראי מקומות וציונים.
2749למרות כל זאת נהגו רבים, שבני הבית שותים מכוס המקדש, אחר
2750שתייתו ממנו, וכדעה הב' שבשו"ע סי' קפב ס"ד (אם היו כוסות המסובין
2751פגומים, צריך לתת מכוס הברכה לתוכם ויש מי שאומר שאין צריך). ובט"ז שם
2752ס"ק ה (הוא דעת הרא"ה בב"י, דסבירא ליה שאין צריך כוס שאינו פגום,
2753אלא להמברך). ונתבאר בדובר שלום ע' פא.
2754[394] פסחים קו, א (חזייה לההוא סבא דגחין
2755ושתי). ירושלמי ברכות פ"ו ה"א (רבי אבא בשם רב מסובין אסורים לטעום כלום
2756עד שיטעום המברך, ריב"ל אמר שותין אף על פי שלא שתה ... מה דמר ריב"ל
2757כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו). הובאו בתוס' וברא"ש שם. שו"ע סט"ז (לא
2758יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש, אם הם זקוקים לכוסו, ושפך ממנו לכוסות שבידם
2759ריקנים או פגומים, אבל אם היו להם כוסות יין שאינם פגומים, רשאים לשתות קודם שישתה
2760המקדש).
2761[395] סעיף ה (וכיון שהם זקוקים לכוסו, אין
2762להם לטעום עד שיטעום הוא ... אבל אם אינם זקוקים לכוסו, שכוסות שלהם מלאים ואינן
2763פגומים, יכולים לטעום קודם שיטעום הוא).
2764וכן הוא לענין לחם משנה, כדלקמן סי' עדר ס"ד (אין
2765המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע, אם הם זקוקים לככרו, דהיינו שאין להם לחם
2766משנה לפני כל אחד ... אבל אם יש לחם משנה לפני כל אחד מהם, שאינם זקוקים לטעום
2767מלחם משנה שלפניו, יכולים לטעום ממה שלפניהם קודם שטעם הוא ממה שלפניו).
2768[396]
2769תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2770המ"א
2771ס"ק א כתב, "ודע
2772דהקידוש ביום טוב הוא דרבנן ... ואם אין לו אלא כוס אחד [לקידוש של שבת ולקידוש של
2773יום טוב], של שבת קודם".
2774ופירש
2775רבינו בפנים דמיירי כש"חל יום טוב בערב שבת". והחידוש בזה הוא, שאף שהי'
2776מקום להקדים קידוש של יום טוב – כיון שאין מעבירין על המצות, מכל מקום של שבת קודם
2777– כיון שעיקרו מן התורה.
2778ועל
2779זה מבאר כאן, משא"כ אילו הי' חל יום טוב במוצאי שבת, בלאו הכי שבת קודם,
2780אפילו אם היו שניהם כי הדדי (שעיקרן מן התורה), כיון שאין מעבירין על המצות.
2781לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות וביאורים
2782(ירות"ו) ח"ז ע' טו ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרכא ואילך.
2783[397] ח"ד סי' יג (ראובן
2784היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצות, והתחנן לפני
2785השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ ... ראיתי
2786אחד מחכמי דורנו ... בתחלה כתב דעדיף יום הכפורים, ואחר כך החליפו ביום הפורים,
2787משום מקרא מגילה ופרסומי נסא דבעינן עשרה. ואין ראוי לסמוך על דבריו. אבל מה שראוי
2788לסמוך עליו הוא דאנן קי"ל דאין מעבירין על המצות, ואין חולק בזה כלל, הלכך
2789המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת).
2790[398] פסחים סד, ב (אמר ר"ש בן לקיש אין מעבירין על
2791המצות). רש"י שם (מאחר שבאת לידו).
2792וכן הוא לעיל סי' כה ס"ב-ג (ויצטרך להעביר על המצות ...
2793כמעביר על המצות), וסי"ב (יעבור על אותה מצוה), וסכ"ו (הרי הוא מעביר על
2794המצוה). סי' לו ס"ב אות ט (שאמרו אין מעבירין על המצות). סי' רמח קונטרס אחרון
2795ס"ק א (כיון שבאה לידו ראשונה אין מעבירין על המצות). לקמן סי' עדר ס"ב
2796(שאין מעבירין על המצות). סי' תנח ס"ז (שלא יצטרך
2797להעביר על המצות).
2798סי' תעג סכ"ו (בענין שלא יצטרך לעבור על המצוות). סי' תעה
2799ס"ד (יצטרך לעבור על המצות), וס"ט (שלא יצטרך לעבור על המצות). סי' תפג ס"ה-ו (שאין מעבירין על המצות).
2800והוא קשור גם לכלל "מצוה הבאה לידך
2801אל תחמיצנה", כדלעיל סי' צד ס"ה (אין מחמיצין את המצות). סי' רמח קונטרס אחרון
2802ס"ק א (אין מעבירין על המצות, ואמרו מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה). לקמן סי'
2803תרכה ס"א (מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה).
2804[399] "דקמבעיא לן בפ'
2805התכלת [דף] מ"ט, ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם, ומוקי לה
2806במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר, תדיר עדיף או מקודש עדיף ... דלא אמרינן אין
2807מעבירין על המצות אלא בשתיהן שוות, אבל לא בדחד מינייהו עדיף".
2808[400]
2809תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2810בפנים
2811ס"ח נתבארו הטעמים שהפת לסעודה קודם ליין לקידוש: (א) טעם הט"ז – מצות
2812לחם משנה. (ב) טעם המ"א – שאפשר לקדש על הפת. (ג) טעם העולת שבת – שהפת היא
2813עיקר הסעודה.
2814ובא
2815לדון כאן אם גם המ"א יודה לטעם הא' הנ"ל.
2816ונפקא
2817מינה למי שיש לו חתיכת פת גדולה לסעודת היום, אבל אין לו לחם משנה שלמים, אם הפת
2818דלחם משנה קודם ליין קידוש.
2819לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
2820וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' יט ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרכג ואילך.
2821[401] "אף על גב דצריך לכל
2822סעודה ככר שלם ולחם משנה, מכל מקום אינה חובה כל כך".
2823וכן הוא לעיל סי' רנד סוף ס"ח (ואם
2824יש לו חתיכת פת גדולה מספקת לשלש סעודות, אסור לו לאכול בשבת מפת זו שנאפית באיסור
2825כדי לברך על לחם משנה שלמים, כיון שעיקר מצות שלש סעודות בשבת יכול לקיים בלא פת
2826זו).
2827[402]
2828סי' תרעח סק"ב (מ"ש בסי' רע"א דקידוש קודם לצרכי סעודה, נראה
2829דהיינו שאר צרכי סעודה, כגון תבשילין, וקראוהו בגמרא בפרק ערבי פסחים כבוד יום.
2830אבל הפת דלחם משנה הוא קודם ליין קידוש, דהא לחם משנה לכו"ע דאורייתא).
2831[403] כמבואר במ"א סק"ג (ודוקא כשיש לו פת, אבל אם
2832אין לו פת, מוטב שיקנה פת ויקדש עליו). והיינו שמטעם זה יש להקדים את הפת דלחם
2833משנה ליין קידוש, כדברי הט"ז.
2834[404] שיספיק כאן הטעם של
2835עדיפות מצות לחם משנה על מצות יין לקידוש.
2836[405] כדלקמן סי' עדר ס"ב (וחייב כל אדם לבצוע
2837על שתי ככרות שלמות ... וסמך לזה שנאמר לקטו לחם משנה וגו').
2838[406] ע"א, רש"י ד"ה
2839בעירובי תחומין (תיקון מעליא דאסמכוה רבנן תחומין אקראי ... אבל עירובי חצרות
2840חומרא בעלמא הוא), ותוס' ד"ה לא קשיא (נראה לר"ת כפירוש הקונטרס
2841דבעירובי תחומין מחמרינן משום דאית להו סמך מן המקרא).
2842[407] שבקונטרס אחרון שם ס"ק
2843ב נתבאר הטעם, דלדידן לא סגי לן התם בטעם זה.
2844[408]
2845תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2846בענין
2847טעימה בבין השמשות קודם קידוש, נפסק כאן בפנים ס"ט לאיסור (אסרו חכמים לטעום
2848כלום ... משהגיע בין השמשות, שנתקדש היום
2849מספק ... ואפילו אם התחיל לאכול ולשתות מבעוד יום צריך להפסיק כשיגיע בין השמשות).
2850ואילו
2851לענין הבדלה, נפסק לקמן סי' רצט ס"ב (אם היה יושב ואוכל מבעוד יום אינו צריך
2852להפסיק ... אפילו כשמגיע ודאי לילה ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה כיון
2853שהתחיל בהיתר).
2854והוא
2855כמבואר בגמרא פסחים קה, א (שבת קובעת לקידוש ... ולא להבדלה ... לענין מיפסק דלא
2856מפסקינן).
2857אמנם
2858לפום ריהטא נראה שהן שתי דעות חלוקות, כמבואר בט"ז רס"י רצט (והרי"ף
2859והר"ן פירשו דהך קובעת נפשה לקידוש מיירי בספק חשכה ... אבל בודאי חשיכה צריך
2860להפסיק ... והרא"ש מפרש הפשט דמיירי אפילו בודאי חשכה שאין צריך להפסיק בשביל
2861הבדלה, ולפי זה יש קולא גם בהתחלה בספק חשיכה דמותר להתחיל ... ועל כן כתב הטור ושו"ע
2862בריש הסימן אסור לאכול כו' משתחשך עד שיבדיל משמע דבספק חשיכה אין איסור).
2863ומכל
2864מקום פסק רבינו שלא לאכול קודם קידוש משיגיע בין השמשות (כדעת הרי"ף וסיעתו),
2865ופסק שאין צריך להפסיק להבדלה אף כשמגיע ודאי לילה (כדעת הרא"ש וסיעתו).
2866ועל
2867זה מבאר כאן, שמרוב הפוסקים נראה שאין מחלוקת ביניהם כלל, והיינו שבקידוש צריך
2868להפסיק משהגיע בין השמשות – אף לדעת הרא"ש וסיעתו, ובהבדלה אין צריך להפסיק
2869גם בחשיכה – אף לדעת הרי"ף וסיעתו.
2870אלא
2871שמכל מקום הובאו ב' הדעות לקמן סי' רצט ס"א-ב (אסרו חכמים לאכול ... עד
2872שיבדיל ... כשמגיע בין השמשות שהוא ספק לילה ... ויש מתירין אפילו להתחיל בבין
2873השמשות ... וכן נתפשט המנהג ... ואין למחות בידם, כיון שיש להם על מה שיסמכו. אבל העיקר
2874כסברא הראשונה).
2875והיינו:
2876(א) כיון שכבר נהגו להקל בהבדלה (ולא בקידוש). (ב) כיון שהט"ז לימד עליהם
2877זכות מדעת הרא"ש וטור, ויש להם על מי שיסמכו. (ג) כיון שיש חילוק גדול בין
2878קידוש (שעיקר זמנו בתחלת השבת) לבין הבדלה (שעדיין לא הגיע זמנה עד הלילה).
2879לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
2880וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' כא ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרכה ואילך.
2881[409] בפסחים שם (תנו רבנן בני
2882חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום (באמצע
2883סעודתו, רש"י) ... דברי רבי יהודה, ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך).
2884וברשב"ם שם (אוכלין והולכין עד שתגמר סעודתן. אי נמי הולכין ואוכלין משתחשך,
2885ור' יוסי לטעמיה דלדידיה אין מפסיקין כלל). ועל זה אמרינן שם ק, א "אמר רב
2886יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש".
2887והנה לפי הנוסח השני שברשב"ם
2888(הולכין ואוכלין משתחשך), הי' אפשר לפרש שרבי יוסי סובר שאינו צריך להפסיק גם
2889משתחשך, ורבי יהודה סובר שצריך להפסיק עכ"פ משתחשך, ואנן קיי"ל שפורס
2890מפה ומקדש משתחשך.
2891אמנם "לפי נוסחתנו": "ר'
2892יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך", אם כן מובן שרבי יהודה סובר שצריך להפסיק
2893קודם שתחשך, דהיינו כשיגיע בין השמשות. ואנן קיי"ל שפורס מפה ומקדש משיגיע
2894בין השמשות.
2895[410] פסחים כ, ב ד"ה כוס
2896ראשון (והוא הדין דשרי ר' יוסי אפילו משתחשך, אלא משום דרבי יהודה מצריך להפסיק
2897משקדש היום, והיינו קודם צאת הכוכבים, דבין השמשות מיקרי קדוש היום ... נקט ר'
2898יוסי עד שתחשך). הרי שלפי זה קיי"ל שצריך להפסיק מיד כשיגיע בין השמשות.
2899[411] פסחים כא, ב (מספק חשיכה
2900לספק אינה חשיכה, קבעה שבת עצמה לקידוש... הואיל וספק חשיכה ספק אינה חשיכה פריסו
2901מפה וקדישו).
2902[412] שם ד"ה פוק חזי (שבת
2903קובעת לקדוש ... בין השמשות ... שצריך להפסיק בשביל קדוש).
2904[413] שם ד"ה עוד רב חיננא
2905(שמשעה שקדש היום, שהיא משקיעת החמה קובעת ... משקדש היום מפסיקין ומקדשין, כדקתני
2906קידש היום ולא קתני חשכה. ועוד דתני עלה רבי יוסי אומר אוכלין והולכין עד שתחשך,
2907כלומר אין צריך להפסיק משעה שקדש היום, אלא אוכלין והולכין עד שתחשך ... וזה לפי
2908נוסחת ההלכות, ושל ר"ח ז"ל, ורוב הספרים. אבל יש מהן מוגהין אוכלין
2909והולכין משתחשך).
2910[414] שם קה, א (שהשבת קובעת ...
2911פירוש העת שהיא ספק חשכה ספק לא חשכה ... לקידוש קובעת ... ומסלק השלחן בעת דספק
2912חשכה וספק לא חשכה).
2913[415] תוס' חולין מד, א ד"ה
2914כדי (ובה"ג מפרש ... ודבריהם דברי קבלה, ויש לסמוך עליהם). רא"ש נדה
2915פ"א סי' ה (כך היה נראה בעיני צורתא דשמעתא וכפרש"י ... אלא שלא מלאני
2916לבי להקל, כי דברי ר"ח דברי קבלה הן).
2917וכן הוא לקמן יו"ד סי' כד ס"ק
2918ד (כבה"ג שכל דברי דברי קבלה). סי' כה ס"ק ג (לדברי בה"ג שדבריו
2919דברי קבלה). סדר הכנסת שבת (לדעת הגאונים ... כנודע שדבריהם דברי קבלה).
2920וראה כללי הפוסקים וההוראה כללים קפה-ו.
2921[416] פסחים פ"י סי' יב (ובעל
2922העיטור פירש ... הא דאמר להבדלה אינה קובעת, קאי אמאי דקאמר להו שבת קבעה נפשה
2923מספק, וצריכין להפסיק אף על פי שעדיין לא חשיכה, והיו סבורין לומר דהוא הדין
2924להבדלה צריך להפסיק בספק חשיכה, ואמר להו דלהבדלה אין צריך להפסיק מספק לסעודת שבת
2925עד שתחשך ודאי. ואינן דברים של טעם. ורחוק מן הדעת הוא לומר דשקלא וטריא
2926דהש"ס דמפליג בין הפסקה דקידוש להבדלה, ובין שתיה לאכילה, ובין חמרא ומיא,
2927איירי בספק חשיכה דוקא).
2928והיינו שלדעת בעל העיטור כל ההפרש בין
2929קידוש להבדלה, שלקידוש צריך להפסיק כשיגיע בין השמשות, ולהבדלה אין צריך להפסיק עד
2930חשיכה. ואילו הרא"ש חולק עליו וסובר שלהבדלה אין צריך להפסיק אף בודאי חשיכה.
2931ומכל מקום אפשר שמודה הרא"ש לדברי
2932בעל העיטור, שלקידוש צריך להפסיק מיד כשיגיע בין השמשות.
2933ומוסיף ומבאר שכן היא גם דעת
2934הרי"ף, שאף שלקידוש צריך להפסיק מיד כשיגיע בין השמשות. מכל מקום להבדלה אין
2935צריך להפסיק אף בודאי חשיכה.
2936ולפי זה יוצא שדעת הרי"ף
2937והרא"ש שוים בכל הדין הזה.
2938[417] לפי גירסתו (כ, ב) בדברי
2939רבי יוסי "עד שתחשך", נתבאר לעיל (הערה 409),
2940שלדידן צריך להפסיק לקידוש מיד כשיגיע בין השמשות.
2941ולפי פירושו (כא, ב), שהובא לעיל (הערה 411),
2942שצריך להפסיק לקידוש מיד כשיגיע בין השמשות.
2943מכל מקום אף לפי גירסתו ופירושו
2944הנ"ל, אין צריך להפסיק בהבדלה אף בודאי חשיכה. והיינו שדעת הרי"ף
2945והרא"ש שוים בכל הדין הזה.
2946[418] ולכן לא הקשה הרא"ש
2947על דברי הרי"ף, כפי שהקשה על דברי בעל העיטור (אלא הקשה קושיא אחרת, שתתבאר
2948לקמן הערה 431).
2949[419] עתה בא להוכיח, שמדברי
2950רוב הפוסקים נראה שהבינו בדעת הרי"ף, שאף שלקידוש צריך להפסיק מיד כשיגיע בין
2951השמשות. מכל מקום להבדלה אין צריך להפסיק אף בודאי חשיכה (דלא כדעת בעל העיטור
2952הנ"ל).
2953[420] ברמב"ם הל' ברכות פ"ד
2954ה"ח (היו שותין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון, או בואו ונקדש קידוש היום, נאסר
2955עליהם לשתות), ופירש דבריו בכסף משנה שם (הכא אכתי לא החשיך, ואמר להו דשבת קובעת
2956עצמה לקידוש ... כשם שקובעת עצמה למעשר מספק חשכה. וכן מבואר בדברי הרי"ף
2957והר"ן ז"ל, דהא דאמרינן כשם ששבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש בספק
2958חשיכה היא).
2959רואים מדבריו שמפרש בדברי הרמב"ם
2960כשיטת הרי"ף והר"ן הנ"ל, שגם בספק חשיכה צריך להפסיק לקידוש
2961(עכ"פ אם אמר בואו ונקדש).
2962[421] הלכה יב (היה אוכל בשבת
2963ויצא השבת, והוא בתוך סעודתו, גומר סעודתו). אף שמ"ש "ויצא השבת",
2964פירושו "ודאי חשכה", ומכל מקום "לא הצריך להפסיק".
2965[422] לומר שסובר כדעת בעל
2966העיטור הנ"ל, שבודאי חשיכה צריך להפסיק גם בהבדלה.
2967[423] שכשם שהרמב"ם פירש
2968שגם בודאי חשיכה אין צריך להפסיק בהבדלה, כן היא גם שיטת הרי"ף.
2969הכלל הזה הובא גם לעיל סי' רסו קונטרס
2970אחרון סוף ס"ק יא (ומסתמא הרמב"ם קאי בשיטת הרי"ף רבו). וראה כללי
2971הפוסקים וההוראה כלל קצט.
2972[424] שבפכ"ט הי"ב,
2973לא כתב שהרי"ף חולק על דברי הרמב"ם (וסובר כדעת בעל העיטור הנ"ל,
2974שבודאי חשכה פורס מפה ומבדיל). אלא ודאי מפרש גם בדעת הרי"ף כדברי
2975הרמב"ם, שאף בודאי חשיכה אין צריך להפסיק בהבדלה.
2976[425] סי' רצט (היה יושב ואוכל
2977מבעוד יום וחשכה לו אין צריך להפסיק). ולא הזכיר שהרי"ף יחלוק על זה. אלא
2978ודאי גם הוא מפרש בדעת הרי"ף, שאף בודאי חשיכה אין צריך להפסיק בהבדלה.
2979[426] ראה כללי הפוסקים וההוראה
2980כלל רמ.
2981[427] עשין כט (והא דאמר רב
2982לקמן בגמרא (קה, א) להבדלה אינה קובעת, פירוש ומותר לאכול משתחשך היכא שהתחיל
2983מבעוד יום, מפרש רב אלפס לכולה ההיא שמעתא בספק חשיכה, אבל ודאי חשיכה פורס מפה
2984ומבדיל). הובא בהגהות מיימוניות שם (אמנם רב אלפס פסק דהיינו דוקא בספק חשיכה, אבל
2985בודאי חשיכה פורס מפה ומבדיל, וכן בספר המצוות). והיינו שמפרש בדעת הרי"ף
2986כדעת בעל העיטור הנ"ל.
2987[428] כמו שאפשר שהרי"ף
2988מודה להרא"ש, שלהבדלה אין צריך להפסיק אפילו אחר חשיכה, כן גם אפשר
2989שהרא"ש מודה להרי"ף, שלקידוש צריך להפסיק משיגיע בין השמשות. והיינו
2990שדעת הרי"ף והרא"ש שוים בכל הדין הזה.
2991[429] סי' רצט ס"ב (דאם
2992היה אוכל מבעוד יום, אפילו חשכה לו ודאי אינו צריך להפסיק להבדיל על השלחן ולחזור
2993לסעודתו, אלא מותר לו לאכול ולשתות וגומר סעודתו ... כך [ה]עלה הרא"ש ...
2994נתפשט מכשול בדורות אלו בכל סעודות גדולות שמתועדים יחד ומתחילין לאכול בספק חשכה
2995שזה איסור גמור). נראה מדבריו שמפרש בהרא"ש, שלהבדלה אין צריך להפסיק אפילו
2996אחר חשיכה, ולהתחיל אסור משיגיע בין השמשות.
2997[430] ס"ק י (דבריש סי'
2998רצ"ט משמע דפסק דאפילו בספק חשיכה צריך להפסיק). וסי' רצט ס"ק א-ג (משתחשך,
2999אפילו בספק חשיכה ... אין איסור אלא כשיגיע זמנה דהיינו ספק חשיכה ... וכן משמע
3000בגמרא דהבדלה קובעת בספק חשיכה).
3001הרי שהמ"א פירש, שגם הטור
3002ושו"ע שכתבו "משתחשך" (כדעת הרא"ש), מכל מקום גם הם מודים
3003שאסור להתחיל משיגיע בין השמשות.
3004[431] הרא"ש שם סי' יא,
3005מקשה על דברי הרי"ף שם (כא, ב), שמבאר את הוכחת הגמרא שם (דהכי אמר רב כשם
3006שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ... ואפילו ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין
3007מעשרין את הודאי, ומאותה העת קבעתן השבת למעשר ... וכן מספק חשיכה לספק אינה חשיכה
3008קבעה שבת עצמה לקידוש).
3009והיינו שמהא דתנן בשבת לד, א (ספק חשיכה
3010ספק אינה חשיכה אין מעשרין את הודאי), מוכיחה הגמרא שהשבת קובעת למעשר גם בספק
3011חשיכה, ומזה מוכיחה הגמרא שהשבת קובעת לקידוש גם בספק חשיכה.
3012ועל זה מקשה הרא"ש שם סי' יא (מה
3013אייתי ראיה מקביעת שבת למעשר לענין ספק חשיכה, היכא אשכחן דספק חשיכה קובעת לענין
3014איסור אכילת עראי). ואם כן איך אפשר לפרש, שהגמרא מוכיחה פרט זה מדין מעשר.
3015אמנם הרא"ש אינו בא לחלוק על עצם
3016ההלכה שמפרש הרי"ף, שספק חשיכה קובעת לקידוש.
3017וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קכז.
3018[432] ברא"ש שם סוס"י
3019יא (והר"ז הלוי ז"ל פירש שרצו לעקר משעה שקידש היום, שהוא משתשקע החמה,
3020ואמר להו לא צריכיתו למהר כל כך, שהיא קובעת עצמה בעיצומה של שבת, והוא בצאת
3021הכוכבים).
3022וכיון שאין הרא"ש חולק בזה על בעל
3023המאור, נראה לכאורה מדבריו, שאין צריך להפסיק בבין השמשות, עד שיהי' ודאי חשיכה.
3024[433] שכתב בעל המאור שם ד"ה
3025רב חיננא (אמר להו לא צריכתו שבת היא קבעה אנפשה, פירוש אין אתם צריכין לקבעה משעה
3026שקדש היום, שהוא מתחלת שקיעת החמה, שהיא קובעת עצמה בעיצומה של שבת, דהיינו משתחשך,
3027דהיינו ביאת אורו, והיא שעת צאת הכוכבים ... אין השבת קובעת למעשר עד שתחשך לגמרי,
3028וכן לקדוש ולפריסת מפה).
3029ומפרש רבינו דאזיל בעל המאור בשיטת
3030ר"ת, שיש חילוק בין תחלת שקיעת החמה לבין תחלת בין השמשות, כדלעיל סי' רסא ס"ה
3031(מתחלת השקיעה, שאין השמש נראית על הארץ, עד זמן בין השמשות).
3032ואת סוף שקיעה הזאת (תחלת בין השמשות)
3033מכנה בעל המאור בשם "משתחשך, דהיינו ביאת אורו, והיא שעת צאת הכוכבים"
3034(ראה הערות ובאורים (ירות"ו) ח"ז ע' כט).
3035[434] הן כאן לענין קידוש
3036(משתחשך עד שיקדש), והן לקמן סי' רצט לענין הבדלה (משתחשך עד שיבדיל). שגם בזה
3037כוונתו לסוף שקיעה לדעת ר"ת, כמו בעל המאור.
3038[435]
3039ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רלט.
3040[436] שנתבאר לעיל (הערה 431),
3041שאינו חולק על הלכה זו (שמשיגיע בין השמשות צריך להפסיק), אלא שלא נתפרשה הלכה זו
3042בגמרא.
3043[437] "והאידנא יש שנזהרין
3044שלא לקבוע סעודה בין מנחה למעריב בשבת ... והא דמשמע בשמעתין שהיו אוכלין סמוך
3045לחשיכה, מיירי שהתחילו מבעוד יום".
3046נראה לכאורה מדבריו, שלולי זהירות
3047הנ"ל (שלא לקבוע סעודה בין מנחה למעריב בשבת) היו אוכלין גם בין השמשות.
3048[438] משא"כ אחרי מנחה,
3049וקודם שיגיע בין השמשות, נזהרים שלא לקבוע סעודה מטעם האמור שם. ואילו משיגיע בין
3050השמשות אסור לאכול מדינא קודם הבדלה.
3051[439] קה, א ד"ה והנ"מ
3052(ויש לדחות דמיירי הכא שהתחילו בהיתר, ובאמצע סעודה התפללו מנחה).
3053[440] לז, א (והא דמשמע הכא
3054שהיו אוכלין בין מנחה למעריב, מיירי כגון שהתחילו לאכול בהיתר).
3055[441] ס"ק א (והרא"ש
3056מפרש הפשט דמיירי אפילו בודאי חשכה, שאין צריך להפסיק בשביל הבדלה. ולפי זה יש
3057קולא גם בהתחלה בספק חשיכה, דמותר להתחיל, ולא אמרו שאין להתחיל אלא בודאי חשיכה,
3058דמנא לן לבקש חומרא דהתחלה קודם עיקר חיוב הקביעות להבדלה, כן נראה לי לדעתם. ועל
3059כן כתב הטור ושו"ע בריש הסימן אסור לאכול כו' משתחשך עד שיבדיל, משמע דבספק
3060חשיכה אין איסור, דהא עד שיבדיל קאמר, ובספק חשיכה אין שייך הבדלה).
3061מכל מקום אפשר שעיקר דבריו הם בקשר
3062להבדלה, משא"כ לענין קידוש, לדברי הכל צריך להפסיק מיד משיגיע זמן בין
3063השמשות.
3064[442] כמובא לעיל מהט"ז (דמנא
3065לן לבקש חומרא דהתחלה קודם עיקר חיוב הקביעות להבדלה).
3066וכן הוא לקמן סי' רצט ס"ב (ויש
3067מתירין ... ואין איסור אלא בודאי לילה, שאז הוא זמן הראוי להבדלה).
3068[443] ב, ב (משעה שקדש היום
3069בערבי שבתות), ורש"י (היינו בין השמשות ספק יום ספק לילה, וכיון דספק הוא קדש
3070היום מספק).
3071[444] סוכה מו, ב (מיגו דאתקצאי
3072לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא).
3073וכן הוא לקמן סי' שח סכ"ז (מתוך
3074שהוקצו ... בבין השמשות ... הוקצו לכל היום כולו), וסע"ח (נעשה בסיס לאיסור
3075בבין השמשות, הוקצה לכל היום כולו). סי' שי ס"ד (כל דבר שהיה אסור בטלטול
3076בבין השמשות, ובשבת הלך לו הדבר הגורם לו האיסור ... אעפ"כ אסור לטלטלו כל
3077השבת כולה).
3078[445] שבת לד, א (עירב עליו
3079מבעוד יום), ורש"י שם (בין השמשות קונה עירוב, שהוא תחילת קדושת היום). טור
3080ורמ"א סי' שצד ס"ב (והעירוב אינו צריך להיות קיים רק בין השמשות).
3081וכן הוא לקמן סי' שצג ס"ג (העירוב
3082אינו צריך להיות קיים אלא בין השמשות ... שכיון שנקבעה דירתו במקום עירוב בבין
3083השמשות, שהוא תחלת כניסת השבת, שוב אינה נפקעת משם כל השבת, אף על פי שנוטל משם
3084עירובו).
3085[446] פכ"ט הי"ב (מי
3086שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום, והוא בתוך הסעודה, פורס מפה על השולחן ומקדש).
3087[447] פסחים קב, סע"א (בני
3088חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום),
3089כמובא לעיל בתחלת הקונטרס אחרון. וברכות ב, ב (משעה שקדש היום בערבי שבתות). שבכל
3090זה נתבארה הכוונה, דהיינו משהגיע בין השמשות.
3091[448] איך שנפרש בדעת
3092הרא"ש והטור, אם צריך להפסיק לקידוש מיד כשיגיע בין השמשות.
3093[449] שורש צו אות ב (לדברי רב
3094אלפס והסמ"ג שפסקו דמפסיקין אף להבדלה בודאי חשיכה ... כרב אלפס דמוקי ההיא
3095דאומר רב דהבדלה אינה קובעת בספק חשיכה דוקא). ויתבארו דבריו לקמן סי' רצט קונטרס
3096אחרון ס"ק ג (והערה 2557).
3097היינו שהוא מפרש בדברי הרי"ף, כדעת
3098בעל העיטור וסמ"ג הנ"ל, שכל סוגיית הגמרא היא בין השמשות בלבד. הרי
3099שדעתו לאסור להתחיל לאכול קודם הבדלה, משיגיע בין השמשות.
3100[450] ד"ה וכתב סמ"ג
3101(והרא"ש ... העלה דאפילו חשכה ודאי אינו מפסיק, אבל מהר"י קולון בשורש
3102צ"ו (ענף ב) פסק כדברי הרי"ף וסמ"ג).
3103[451] כמובא לעיל (הערות 429-430).
3104[452] הל' ברכות פ"ד ה"ח
3105(דמכיון שאמרו הב ונקדש, איתסר להו למישתי ... מספק חשכה). משא"כ אם לא אמרו
3106הב ונקדש, אינו צריך להפסיק בספק חשכה (ראה לעיל הערה 278).
3107[453] כאן סוף ס"ק ה –
3108לענין להפסיק בקידוש (שוה חשיכה ודאי בלא אמירה, כמו ספק חשיכה עם אמירה).
3109משא"כ אם לא אמרו הב ונקדש, אינו צריך להפסיק בספק חשכה.
3110[454] כדלקמן סי' רצט ס"ב
3111(ויש מתירין אפילו להתחיל בבין השמשות ... וכן נתפשט המנהג בסעודות גדולות
3112שמתחילין בבין השמשות, ואין למחות בידם, כיון שיש להם על מה שיסמכו.אבל
3113העיקר כסברא הראשונה).
3114[455] לעיל ד"ה ואף אם (שהרי
3115אי אפשר לו להבדיל בין קודש לחול לגמרי בבין השמשות שהוא ספק. אבל בקידוש אדרבה
3116זהו עיקר זמנה שהוא התחלת השבת).
3117[456]
3118תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
3119בפנים
3120סי"ב נתבאר שאע"פ שנטל מים אחרונים, לא יברך ברכת המזון תחלה, אלא פורס
3121מפה ומקדש. ומבאר הטעם, כדי שלא לבוא לחשש ברכה שאינה צריכה.
3122ואע"פ
3123שהלכה זו לא נתפרשה די צרכה בפוסקים, ולא נתפרש הטעם לזה, מכל מקום מוכיח כן מדברי
3124השלחן ערוך ורמ"א.
3125לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
3126וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' לז ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרלב.
3127[457] כשהטור מבאר דעת הפוסקים
3128שגם אחר שקידש עליו היום פורס מפה ומקדש, כותב "דאף בגמר סעודתו אין צריך
3129לברך ברכת המזון תחילה, אלא פורס מפה ומקדש". משמע ששני האופנים שוים, לפי
3130דעה זו.
3131אמנם בשו"ע ס"ו (ויש אומרים
3132דאף בגמר סעודתו אינו מברך ברכת המזון תחלה, אלא פורס מפה ומקדש).
3133[458]
3134ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קלג.
3135[459] בשו"ע הנדפס עם עולת
3136שבת (ודלא כנדפס בכמה דפוסים: מפלוגתא), וכן הוא בכמה דפוסים.
3137[460] ומה שהוזקק גם לפלוגתא הב',
3138כי מטעם הפלוגתא הא' גרידא (אם מותר לטעום מכוס ברכת המזון לפני קידוש).
3139[461] כדלעיל סי' קפב ס"א
3140(במה דברים אמורים בזימון, אבל ביחיד אין צריך כוס כלל, אף למצוה מן המובחר,
3141ואפילו יש לו).
3142[462] אין להוכיח מדבריו, ששני
3143האופנים שוים (ואין חשש בהקדמת ברכת המזון), כי הוא מיירי באופן שאין בו חשש
3144הפלוגתא הא' (כגון שהוא מיסב יחידי), וגם אין בו חשש הפלוגתא הב' (כשאינו רוצה
3145לקדש ולאכול מיד, אלא לאחר זמן).
3146[463] סעיף ד (אם יודע שיוכל
3147לאכול קודם שעה עשירית, אין לו לחלק סעודת הבוקר לשתים על ידי הפסק ברכת המזון,
3148לפי שיש אומרים שיש כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך). הרי שאם יאכל לאחר זמן (קודם
3149שעה עשירית), אין בו איסור ברכה שאינה צריכה.
3150[464]
3151תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
3152(א)
3153בפנים סי"ד נתבאר, שאפילו אם בגמר סעודתו מבעוד יום אמר בא ונקדש, נאסר עליו
3154לשתות.
3155ואף
3156שבכסף משנה מבאר הלכה זו בבין השמשות, מכל מקום יש להוכיח, גם לדעתו, שכן הדין גם
3157אם אמר כן מבעוד יום.
3158(ב)
3159בפנים נתבאר דמיירי ששותין אחר גמר הסעודה.
3160ואף
3161שברמב"ם ושו"ע כתבו בסתם "היו שותין". מכל מקום יש להוכיח
3162הכוונה, דהיינו אף אם היו שותין אחר גמר הסעודה.
3163(ג)
3164בפנים נתבאר דמיירי שרוצים לחזור ולשתות.
3165אמנם
3166יש להוכיח שכן הדין גם אם רוצים לחזור לאכול. וגם בפנים רצה רבינו לתקן ולכתוב
3167"לטעום כלום".
3168לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
3169וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' מא ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרלד ואילך.
3170[465] על הרמב"ם הל' ברכות
3171פ"ד ה"ח (היו שותין ואמרו ... בואו ונקדש קידוש היום, נאסר עליהם לשתות
3172עד שיברכו או יקדשו), פירש הכסף משנה שם (ודעת רבינו דכי אמרינן שבת קובעת לקידוש,
3173היינו כשאמרו בואו ונקדש ... אע"ג דאכתי לא קדש היום, כשם שקובעת עצמה למעשר
3174מספק חשכה). והיינו דהא דאמרינן בפסחים קה, א (כשם שהשבת קובעת למעשר, כך שבת
3175קובעת לקידוש), מיירי שהשבת קובעת על ידי אמירה, בספק חשיכה.
3176אמנם כאן בפנים נתבאר דהיינו אף אם אמר
3177כן "מבעוד יום" (ולא רק ב"ספק חשיכה"), כמבואר במ"א ס"ק י (וצריך לומר דהכא מיירי מבעוד
3178יום).
3179ועל זה בא לבאר, שגם בדברי הכסף משנה
3180"על כרחך צריך לומר דהכי קאמר ... אפילו מבעוד יום נמי".
3181[466] "כלכלת שבת בית שמאי
3182פוטרין ובית הלל מחייבין".
3183[467] בפירוש המשנה שם, ובהל'
3184מעשר פ"ה הכ"ב (תאנה שהיתה מיוחדת לו לאכול פירותיה בשבת, וליקט ממנה
3185כלכלה, לא יאכל עד שיעשר, הואיל ופירות אלו מיוחדין לשבת והשבת קובעת). הרי מפרש
3186שגם לפני השבת לא יאכל עד שיעשר.
3187[468] ס"ק י (וצריך לומר דהכא מיירי מבעוד יום).
3188[469] כדתנן בשבת לד, א (ספק
3189חשכה ספק אינו חשכה אין מעשרין את הודאי). וכן נפסק ברמב"ם הל' שבת פכ"ג
3190הט"ו (מעשרין את הדמאי בין השמשות, אבל לא את הודאי), ובשו"ע רס"י
3191רסא (אין מעשרין את הודאי).**
3192**
3193ורק במקום מצוה התירו, כדלעיל סי' רסא ס"ב
3194(וכן מותר לעשר פירות אם אין לו מה יאכל בשבת, שזהו צורך מצוה).
3195[470] אלא על כרחך צריך לפרש הא
3196דאמרינן "כשם שהשבת קובעת למעשר", דהיינו מבעוד יום. ואם כן בודאי צריך
3197לפרש כן גם הא דאמרינן "כך שבת קובעת לקידוש", דהיינו אף מבעוד יום.
3198[471] עתה אחרי שהוכיח רבינו
3199שהרמב"ם מיירי מבעוד יום, שוב בא להוכיח, שמ"ש הרמב"ם "היו
3200שותין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון, או בואו ונקדש קידוש היום, נאסר עליהם לשתות
3201עד שיברכו או יקדשו", כל זה מיירי, כפי שנתבאר כאן בפנים "שהיו שותין
3202אחר גמר הסעודה".
3203וזה פשוט, שמה שכתב הרמב"ם
3204"ואמרו בואו ונברך ברכת המזון" מיירי "שהיו שותין אחר גמר הסעודה".
3205אמנם מה שכתב "היו שותין ואמרו ...
3206בואו ונקדש", הי' מקום לפרשו כפשוטו, שהיו שותין בלי סעודה. וכיון שאמרו בואו
3207ונקדש, הסיחו דעתם משתיה עד שיקדשו. משא"כ אם היו יושבים בסעודה מבעוד יום,
3208ואמרו בואו ונקדש, אין זה היסח הדעת מקביעת הסעודה.
3209ועל זה בא להוכיח כאן, שגם כאן מיירי
3210ביושבים בסעודה, שמיד כשאמרו בואו ונקדש, "נאסר עליהם לשתות עד שיברכו או
3211יקדשו".
3212[472] שבתחלה מבאר הרמב"ם
3213את דין הקידוש (היו שותין ואמרו ... בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות עד
3214שיברכו או יקדשו, ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיברכו או יקדשו, אע"פ שאינם
3215רשאים, צריכים לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו). שיש כאן שני פרטים:
3216(א) שנאסר עליהם לשתות. (ב) שאם שותים צריכים לחזור ולברך.
3217ואחר כך מבאר את דין ההבדלה (אבל אם
3218אמרו בואו ונבדיל אין צריכין לחזור ולברך). שאף שיש בפוסקים כמה פירושים בדין
3219ההבדלה, מכל מקום יש להוכיח, שגם כאן שני הפרטים תלוים זה בזה: (א) לא נאסר עליהם
3220לשתות. (ב) וכיון שיכולים לחזור ולשתות, לכן אם שותים אין צריכין לחזור ולברך.
3221[473] הוא הפירוש הראשון
3222שבט"ז שם (שלא אכלו רק שותין, וצריך לומר דזה מיירי בספק חשיכה ... שאפילו אם
3223אומר בואו ונבדיל לא הוה הפסק וסילוק לענין הבדלה).
3224[474] וזהו הטעם "שאין
3225צריכין לחזור ולברך", כיון "שמותר לשתות".
3226[475] שכן הוא גם לפי הפירוש
3227השני שבט"ז שם (דמיירי כאן באכלו תחלה ... ואם כן גם בודאי חשיכה מיירי כאן,
3228ואין איסור).
3229והוא גם פירוש השני שהובא במ"א שם
3230ס"ק ה, בפירוש דברי הכסף משנה שם (בכסף משנה פירש דמיירי כשיושבים ואוכלים,
3231אפילו אמרו, אין צריכים לחזור ולברך).
3232שגם לפי פירוש זה הטעם "שאין
3233צריכין לחזור ולברך", כיון "שמותר לשתות".
3234[476] שפירש דברי הרמב"ם
3235שם בהל' ברכות פ"ד ה"ח (דקבעי וקאכלי ואתו מעיקרא ... ביציאת שבת דהיינו
3236הבדלה לא חשיב למיהוי היסח הדעת והפסקה דליתסר למישתי, דהא דבר של חול הוא ומילתא
3237דחול לא חשיבא ולא מידי). היינו דכיון "דקבעי וקאכלי" לכן "לא חשיב
3238היסח הדעת דליתסר למישתי", וזהו הטעם ש"אין צריכין לחזור ולברך".
3239וכן נתפרשה הלכה זו לקמן סי' רצט
3240ס"ג (היו יושבים ואוכלים מבעוד יום, ואחר גמר הסעודה קבעו לשתיה, אין צריך
3241להפסיק כשיגיע הלילה ... ואפילו אמרו זה לזה באו ונבדיל וחזרו ונמלכו לשתות או
3242לאכול הרי אלו מותרים לשתות ... וגם אינם צריכין לחזור ולברך על מה שנמלכו לאכול
3243ולשתות קודם שיבדילו ... כיון שיכולים עדיין לחזור בהם ולאכול ולשתות מיד קודם
3244שיבדילו). ושם נתבאר (הערה 2437).
3245[477] כיון שפירשו דברי הרמב"ם
3246גבי הבדלה במסובין לאכילה, שגם אחרי אמירת "בואו ונבדיל" לא "נאסר
3247עליהם לשתות". למדנו מדבריהם, שגם גבי קידוש מיירי "שמסובין
3248לאכילה" וכיון שהשבת קובעת, לכן על ידי אמירת "בואו ונקדש קידוש היום,
3249נאסר עליהם לשתות". ומטעם זה "אם רוצים לחזור ולשתות, אע"פ שאינם
3250רשאים, צריכים הם לחזור ולברך בורא פרי הגפן".
3251ולכן נתפרש כאן בפנים (שהיושותין
3252אחר גמר הסעודה מבעוד יום, ואמרו בא ונקדש קידוש היום).
3253*
3254יוצא מכל האמור לעיל, ששלושת הפרטים
3255שבהלכה זו של הרמב"ם (היו שותין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון, או בואו ונקדש
3256קידוש היום, נאסר עליהם לשתות עד שיברכו או יקדשו .... אבל אם אמרו בואו ונבדיל
3257אין צריכין לחזור ולברך), מיירי בסוף הסעודה:
3258(א) כמפורש בדברי הרמב"ם "ונברך
3259ברכת המזון". ונתבארה הלכה זו לעיל סי' קעט ס"א-ד (גמר סעודתו ... אם
3260אמר בואו ונברך ברכת המזון ... כיון שאמר נברך ברכת המזון הרי זה סילוק והיסח הדעת
3261מהסעודה ואם נמלך לאכול צריך לברך המוציא).
3262(ב) כמבואר כאן בפנים (שנים שהיו שותין
3263אחר גמר הסעודה מבעוד יום, ואמרו בא ונקדש קידוש היום ... נאסר עליהם לשתות עד
3264שיקדשו, ואם רוצים לחזור ולשתות ... צריכים הם לחזור ולברך בורא פרי הגפן).
3265(ג) כמבואר לקמן סי' רצט ס"ג (היו
3266יושבים ואוכלים מבעוד יום, ואחר גמר הסעודה ... אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה ...
3267ואפילו אמרו זה לזה באו ונבדיל וחזרו ונמלכו לשתות או לאכול ... אינם צריכין לחזור
3268ולברך).
3269אלא שבקידוש מיירי מבעוד יום – שאז מותר
3270לאכול, והוא אמר בואו ונקדש. ואילו בהבדלה מיירי כשיגיע הלילה, שאז מותר לאכול,
3271והוא אמר בואו ונבדיל.
3272[478] שמפרש שם, שהרמב"ם
3273למד הלכה זו מהגמרא פסחים קה, א (הוו יתבי בסעודתא ... נפסיק וניקבעיה לשבתא ...
3274שבת קובעת לקידוש ... ולא להבדלה). הרי שבגמרא נתפרש דמיירי שהיו יושבים בסעודה.
3275[479] בדפוסים שלפנינו נדפס
3276בפנים סי"ד "נאסר עליהם לשתות". שכן הוא ברמב"ם ובשו"ע
3277שם "נאסר עליהם לשתות".
3278אמנם פירש בכסף משנה שם (ונראה לי
3279דרבינו שכתב נאסר לשתות, לאו דוקא, אלא לשון הגמרא הוא שהעתיק, והוא הדין דאסור
3280לאכול).
3281וזהו שכותב כאן (וכן כתבתי בפנים לטעום
3282כלום).
3283ואף שבנוסח הדפוס שלפנינו נדפס
3284"נאסר לשתות עד שיקדשו, ואם רוצים לחזור ולשתות ... צריכים הם לחזור
3285ולברך". שהוא כלשון הרמב"ם והשו"ע (נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו. ואם רצו
3286לחזור ולשתות ... ואחר כך ישתו). מכל מקום בעת כתיבת הקונטרס אחרון רצה
3287רבינו לתקן גם בפנים "נאסר לטעום כלום עד שיקדשו, ואם רוצים לחזור ולטעום ...
3288צריכים הם לחזור ולברך". ונתבאר לעיל שם (הערה 280).
3289[480]
3290תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
3291בפנים סכ"א (בבית הכנסת, הבדלה
3292קודמת לקידוש), והוא על פי גירסת המ"א ס"ק כה, בדפוסים שלנו (מיהו בבית הכנסת עדיף טפי להניחו
3293להבדלה).
3294אמנם
3295בבאר היטב העתיק בדברי המ"א (מיהו בבה"מ עדיף טפי להניחו להבדלה). ונראה
3296מדבריו שמפרש הכוונה, שהבדלה על היין עדיפה מברכת המזון על היין, שיכול לברך ברכת
3297המזון על השכר.
3298ועל
3299זה בא להוכיח מדברי המ"א, שפירושו כגירסתינו, שבבית הכנסת עדיפה הבדלה
3300מקידוש.
3301לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
3302וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' מח. כנישתא דבי רב ע' תרלח.
3303[481] שם נתבאר דין הקידוש בבית
3304הכנסת.
3305[482] "ונראה לי דאם יש לו
3306מעט יין בביתו לצורך קידוש, אין צריך לברך עליו, דקידוש לכו"ע טעון כוס,
3307וחמיר מברכת המזון".
3308[483]
3309תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
3310בארחות חיים הל' קידוש היום סכ"א,
3311וכל בו סוס"י לא (והני מילי כגון דקדש ... ועדיין יושב במקומו ... אבל אם לא
3312במקום סעודה קדיש, או קם מההוא דוכתא, צריך למהדר ולקדושי).
3313ולכאורה הי' מקום לפרש בדבריהם, דהיינו
3314דוקא כשיצא מהבית, ולא חזר אליו, והוא מטעם שאין הקידוש במקום הסעודה (שיתבאר לקמן
3315סי' רעג).
3316אמנם פירש במ"א ס"ק לב (ודוקא
3317כשלא הסיח דעתו בנתיים, אבל אי קם מההיא דוכתא קודם שטעם, צריך לחזור ולקדש (ב"י
3318בשם ארחות חיים)). הרי שהוא למד בדבריהם, שהוא מטעם היסח הדעת.
3319ועדיין הי' לכאורה מקום לפרש בדבריו,
3320דהיינו דוקא כשיצא מהבית, ולא חזר למקומו, וגם הסיח דעתו משתיית הכוס. אמנם נתבאר
3321כאן בפנים סכ"ו, דהיינו:
3322(א) אף אף רק הסיח דעתו משתיית כוס זה.
3323(ב) אף אם רק יצא מהמקום שקידש בו.
3324(ג) אף אם יצא מחדר לחדר – באותו בית.
3325(ד) אף אם חזר למקומו לשתות שם הכוס.
3326ומוכיח כן מדברי המ"א הנ"ל,
3327שלמד משינוי מקום להיסח הדעת.
3328אמנם נראה כאן בפנים, שרבינו מסתפק בזה, שהרי תיבת
3329"או" באה בפנים (פעמיים) במוסגר, וכהכלל המובא
3330בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי
3331עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). והיינו שאפשר שאינו צריך לחזור ולקדש,
3332אלא אם כן הסיח דעתו, וגם יצא מחדר לחדר.
3333לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
3334וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' נ ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרלט.
3335[484] "שעקרו ממקומן, דהוה
3336ליה היסח הדעת, וצריך לברך".
3337[485]
3338ברמ"א שם ס"ב (ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת).
3339[486]
3340תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
3341בפנים סכ"ח הובאה ההלכה שבתרומת
3342הדשן (קידש על המים וסבר שהוא יין ... יחזור ויקדש שנית על היין).
3343וכביאור המ"א ס"ק לב (ואם היה
3344דעתו לשתות יין יותר, אין צריך לברך שנית בפה"ג). דהיינו שיחזור ויקדש, ולא
3345יברך בפה"ג.
3346וכביאור הט"ז ס"ק יט (באם היה
3347בשעת הקידוש יין על השלחן ... אין צריך לא לבפה"ג ולא לקידוש שנית).
3348ומדברי רבינו שהביא את שניהם, נראה
3349שמפרש שאינם חולקים זה על זה, אלא שאם הי' עוד יין במקום אחר והי' בדעתו
3350לשתותו, צריך לחזור ולקדש ולא יברך בפה"ג. ואם הי' עוד יין על השלחן והי'
3351בדעתו לשתותו, אינו צריך לחזור ולקדש, ולא לברך בפה"ג.
3352אבל אפשר ששניהם מדברים באופן שיש עוד
3353יין על השלחן, לדעת המ"א צריך לחזור ולקדש, ולדעת הט"ז אין צריך,
3354וקי"ל ספק ברכות להקל.
3355לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
3356וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' נג ואילך. כנישתא דבי רב ע' תרמ.
3357[487] וכן ביאר באליה רבה
3358ס"ק לד (כתב מג"א אם היה דעתו לשתות יין יותר אינו צריך לברך שנית בורא
3359פרי הגפן ... משמע דמכל מקום בקידש על מים, אף שדעתו לשתות יותר יין, שאינו מברך
3360בורא פרי הגפן, יחזור ויקדש. אבל הט"ז כתב, אם היה בשעת הקידוש יין על השלחן
3361או על הספסל אצלו מוכן אינו צריך לבורא פרי הגפן ולא לקידוש שנית, אלא ישתה המוכן
3362לפניו ע"כ. ואפשר דב[כ]ה"ג דמוכן לפניו מודה מג"א, ולא מיירי אלא
3363בדעתו לשתות ואין מוכן לפניו). וראה בדי השלחן סי' עט ס"ק כו.
3364[488] ומ"ש יחזור ויקדש מיירי כשלא היה
3365לפניו בשעה שקידש.
3366[489] במ"א שם (מוכח מזה
3367דאע"פ שהיה דעתו עליו לא מהני, דשמא לא יביאו לו).
3368ולעיל שם ס"ט (ואם בירך ואחר כך
3369הביאו לפניו, אף שבירך על דעת כן צריך לחזור ולברך). וכן הוא בסדר ברה"נ פ"ט
3370ה"ד.
3371[490] הל' ברכות פ"ד אות ז
3372(ובשם רבינו תם מצאתי, שאם בירך על הכוס ונשפך והביאו לו כוס אחר, דדי לו בברכה
3373ראשונה).
3374[491] שם ד"ה נטל (צריך
3375לומר שמה שכתב רבינו תם והביאו לו כוס אחר, בשהיה דעתו עליו משעה ראשונה).
3376[492] שהביא שם את דעת ר"ת
3377לפירוש הב"י הנ"ל.
3378[493] ואם כן אפשר שכאן מיירי
3379המ"א לדעת ר"ת, שמועלת דעתו אפילו אין היין לפניו, אם נשפך היין שבירך
3380עליו.
3381וראה תהלה לדוד סי' רו סק"א. בדי
3382השלחן סי' עט ס"ק כו. הערות ובאורים שם. כנישתא דבי רב הערה כח.
3383[494] על הט"ז ס"ק יט, וסובר דאף
3384כשהיה לפניו בשעה שקידש צריך לחזור ולקדש.