Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
ובו י"ב סעיפים
קידוש במקום סעודה
א אין
ובו י"ב סעיפים
קידוש במקום סעודה
א אין
בקידוש אלא במקום סעודה.
גשאם קידש
דבבית זה ואכל בבית אחר, בין שהיה דעתו מתחלה לאכול בבית האחר, בין שקידש על דעת לאכול בבית זה ואחר כך נמלך לאכול
הבבית אחר, לא יצא ידי חובתו בקידוש הראשון, וצריך לחזור ולקדש
וקודם שיאכל בבית האחר, בין בקידוש של לילה ובין בקידוש של יום, שנאמר וקראת לשבת עונג, ודרשו חכמים במקום עונג סעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש.
זואין צריך
חלומר שאם קידש ולא סעד אחריו כלל, שלא יצא ידי חובת קידוש:
טב ואפילו בבית אחד, מחדר לחדר, שקידש בחדר אחד על דעת
ילאכול בחדר זה, ואחר כך נמלך לאכול בחדר אחר, וכן מבית לעליה או מעליה לבית, צריך
יאלחזור ולקדש.
יבבמה דברים
יגאמורים בנמלך, אבל אם כשקידש היה דעתו לאכול בחדר אחר אין צריך לחזור ולקדש, אם
ידשני החדרים הם בבית אחד, וכן מבית לעליה או מעליה לבית (ומכל מקום לכתחלה טוב שלא לעשות כן, שיש חולקים על
טוזה).
טזאבל מבית
יזלבית או מבית לחצר, אינו מועיל מה שהיה בדעתו מתחלה על כך, וצריך
יחלחזור ולקדש כמו שנתבאר.
יטומכל מקום
כאם בשעת אכילתו שם יכול הוא לראות משם את מקומו שקידש בו, אפילו דרך חלון, ואפילו מקצת מקומו, יש אומרים שזה נקרא קידוש במקום סעודה, ששני מקומות
כאאלו כמקום אחד לענין קידוש, כמו שהן כמקום אחד לענין צירוף לזימון, כמ"ש בסי' קצ"ה, ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק:
כבג מפנה לפנה בבית אחד, שקידש בזוית זו על דעת לאכול
כגכאן, ואחר כך נמלך לאכול בזוית אחרת באותו בית ואותו חדר, ואפילו הוא טרקלין גדול,
כדאין צריך לחזור ולקדש, שכל החדר נחשב מקום אחד.
כהומכל מקום
כולכתחלה טוב שלא לעשות כן, שיש חולקים על זה:
כזד וסוכה שהיא בתוך הבית, אף על פי שמחיצות הסוכה
כחמפסיקות בין חלל הסוכה לחלל הבית, אינה כחדר בפני עצמו, כיון שאין מחיצות עשויות
כטלתשמיש אלא לשם מצות סוכה, ולפיכך אם קידש בבית ואחר כך נמלך לאכול בסוכה או להפך,
לאין צריך לחזור ולקדש, שהרי זה כמו מפנה לפנה.
לאאבל אם מחיצות
לבהבית מפסיקות בין חלל הבית לחלל הסוכה, אף על פי שפתח הבית פתוח לסוכה, הרי זה
לגכמחדר לחדר.
לד(ואם אין
לההסוכה סמוכה לבית, אלא אויר החצר מפסיק ביניהם, הרי זה כמבית לבית או מבית לחצר):
לוה צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש, אבל אם
לזלא אכל עד לאחר זמן לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל. ואין חילוק
לחבין זמן קצר לזמן ארוך.
לטבמה דברים
מאמורים כשמתחלה כשקידש לא היה בדעתו לאכול מיד, אבל אם היה בדעתו לאכול מיד, אלא
מאשאירעו אונס שלא אכל עד לאחר זמן, יצא ידי חובתו, ואינו צריך לחזור ולקדש כשאוכל
מבבמקום הקידוש.
מגוהוא שלא
מדיצא ממקום זה משקידש עד שיאכל, אבל אם יצא בינתיים צריך לחזור ולקדש.
מהואם מתחלה
מוכשקידש היה בדעתו שלא לאכול עד לאחר זמן, ואפילו היה בדעתו גם כן שלא יאכל בבית זה
מזאלא בבית אחר, ואחר כך נמלך ואכל מיד במקום הקידוש, אינו צריך לחזור ולקדש:
מחהמקדש להוציא מי שאינו בקי
ו יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם,
ו יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם,
מטואין בזה משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון שלהשומעים היוצאים ידי חובתן הוא מקום
נסעודה.
נאומכל מקום
נבכיון שהוא אינו יוצא ידי חובתו בקידוש זה, וכן אם כבר קידש לעצמו במקום סעודתו,
נגכיון שהוא אינו צריך לקידוש זה, אין לו לקדש לאחרים לכתחלה, אלא אם כן הם אינם
נדיודעים לקדש בעצמם.
נהוכשעדיין לא
נוקידש לעצמו, צריך ליזהר שלא יטעום כלום מכוס של קידוש זה, שאסור לו לטעום עד שיקדש
נזבמקום סעודתו.
נחואעפ"כ
נטיכול לברך להם בורא פרי הגפן שבקידוש זה, אף על פי שברכת הנהנין אין מי שאינו נהנה
סיכול להוציא אחרים אע"פ שאינן יודעים לברך, מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן של
סאקידוש, בין של לילה בין של יום וכן ברכת המוציא כשמקדש על הפת, אינן דומות לשאר ברכת הנהנין הואיל והן חובה, וכמו
סבשנתבאר בסי' קס"ז:
סגסגי בכזית מה' מינים או רביעית יין
ז הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים אין קידוש אלא במקום
ז הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים אין קידוש אלא במקום
סדסעודה, אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו אם אכל כזית, או אפילו כזית מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין מלבד כוס
סההקידוש, יוצא בזה
סוידי קידוש במקום סעודה, ויכול לאכול אחר כך הסעודה במקום אחר, בין מיד בין לאחר
סזזמן.
סחואינו צריך
סטלברך על הכוס קודם אותה סעודה, בין בלילה בין ביום, שכיון שכבר יצא ידי קידוש
עבמקום סעודה, הרי סעודה זו האחרת דומה לסעודה שלישית של שבת, שאין צריך
עאלברך על הכוס לפניה:
עבח אבל אם אכל פירות, אפילו הרבה, וכן אם שתה שאר משקים, אע"פ שהם
עגחמר מדינה, אינו יוצא ידי קידוש במקום סעודה, לפי שהיין סועד הלב, וחמשת המינים נקראים מזון, לכך הם ראוים להקרא עליהם שם סעודה, משא"כ
עדבשאר משקים ופירות:
עהט יש אומרים שאפילו שתה
עורביעית יין מכוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה, ולא הצריכו סעודה במקום
עזקידוש אלא כשלא שתה רביעית שלמה אלא רוב רביעית. ויש לסמוך על דבריהם לעת הצורך,
עחכגון בקידוש שבבית הכנסת, או מילה, ואין שם קטן להשקותו מכוס של ברכה, ישתה גדול
עטרביעית שלמה ויתכוין לצאת ידי חובתו, כמו שנתבאר בסימן רס"ט.
פ(ומכל מקום
פאאם אפשר טוב שישתה עוד רביעית שלמה, מלבד רוב רביעית שיוצא בו ידי חובת קידוש, כדי לצאת
פבלדברי הכל):
פגהשומע קידוש מבית אחר או מבית הכנסת
י אם קידש בתוך ביתו, ושמע שכנו הקידוש ממנו כשהוא
י אם קידש בתוך ביתו, ושמע שכנו הקידוש ממנו כשהוא
פדבתוך בית שלו, ושלחנו ערוך לפניו לאכול מיד באותו מקום, יוצא בו ידי חובתו, שהרי
פההוא שומע במקום סעודתו, ואע"פ שהמקדש הוא במקום אחר אין בכך כלום.
פווהוא
פזשיתכוין המקדש להוציאו ידי חובתו, ויתכוין הוא לצאת בשמיעה זו.
פחואפילו
פטלכתחלה יכול אדם לקדש בביתו כדי שישמעו שכניו ויצאו ידי חובתן, ואפילו אם הוא אינו
צאוכל עדיין ואינו יוצא בקידוש זה, אלא שמקדש בשביל שכניו שאינן יודעים לקדש:
צאיא מי שביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע הקידוש בתוך ביתו
צבמהשליח ציבור שמקדש בבית הכנסת, אף על פי שמתכוין לצאת בו, לא יצא, לפי שבזמן הזה
צגשאין לנו אורחים השובתים אצל בית הכנסת, אין השליח ציבור מתכוין כלל להוציא שום
צדאדם בקידוש זה, ואינו מקדש אלא מחמת המנהג:
צההסעודה במקום הנרות
יב לכתחלה צריך לאכול סעודת הלילה במקום שהנרות דולקות.
יב לכתחלה צריך לאכול סעודת הלילה במקום שהנרות דולקות.
צוואף אם אוכלה מבעוד יום, אין לו לאכול בחצר, אף אם נהנה שם יותר מפני האויר או
צזמפני הזבובים.
צחאבל אם הוא
צטמצטער הרבה בבית מפני השרב או מפני הזבובים, יכול לקדש ולאכול בחצר, אף על פי
קשאינו רואה הנרות,
קאשהנרות לעונג נצטוו ולא לצער.
קברק שיזהר
קגשיהיו הנרות ארוכים שידלקו עד הלילה, כמו שנתבאר בסימן רס"ג עי"ש:
קד[651] עיקרי ההלכות שנתבארו
קהבסימן זה:
קו(א)
קזקידוש במקום סעודה (ס"א-ה).
קח(ב)
קטהמקדש להוציא מי שאינו בקי (ס"ו).
קי(ג)
קיאסגי בכזית מה' מינים או רביעית יין (ס"ז-ט).
קיב(ד)
קיגהשומע קידוש מבית אחר או מבית הכנסת (ס"י-יא).
קיד(ה)
קיההסעודה במקום הנרות (סי"ב).
קיו[652] פסחים קא, א (דאמר שמואל אין קידוש אלא
קיזבמקום סעודה). טור ושו"ע ס"א (אין קידוש אלא במקום סעודה).
קיח*
קיטדיני קידוש במקום סעודה, דומים בכמה פרטים לדיני הפסק באכילה
קכ(כדלקמן הערות 661-666).
קכאאלא שכל האמור לפנינו ס"א-ד, מיירי שקידש במקום אחד ואכל
קכבבמקום אחר. משא"כ אם חזר למקומו אינו צריך לחזור ולקדש, כמבואר בשיירי כנסת
קכגהגדולה הגב"י אות ט (דכיון דקידש כאן על דעת לאכול כאן ואכל כאן, בשביל שבין
קכדקידוש לאכילה קם מדוכתיה לאיזו סיבה, יחזור לברך, זו לא שמענו); ורק באופן שיתבאר
קכהלקמן ס"ה (והערה 673), צריך לחזור ולקדש.
קכומשא"כ בהפסק באכילה, כדלעיל סי' קעח ס"א (ואפילו
קכזחוזר למקומו לאכול צריך לחזור ולברך, שכיון ששינה מקומו בינתיים הפסיק אכילתו).
קכח[653] גמרא שם (למה לי לקדושי בבי כנישתא,
קכטלאפוקי אורחים ידי חובתן דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא). תוס' שם ק, ב ד"ה ידי
קלקידוש (ואין לומר במקדש כאן על דעת שרוצה לאכול במקום אחר מודה שמואל דיש קידוש,
קלאוהא דפליגי בסתמא. מדפריך ולשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא). וכדלעיל סי' רסט
קלבס"ג (המקדש בבית הכנסת אסור לו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה,
קלגואסור לטעום כלום קודם קידוש), הרי שאף שהי' דעתו מתחלה לאכול בביתו, מכל מקום אין
קלדהקידוש בבית הכנסת מועיל לו.
קלהודוקא בבית אחד מועלת דעתו לאכול בחדר אחר, כדלקמן בסעיף הבא.
קלו[654] עובדא דרב הונא שם קא, א (דרב הונא
קלזקדיש, ואיתעקרא ליה שרגא, ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה, דהוה שרגא, וקדיש
קלחוטעים מידי). ר"ן שם כ, א ד"ה ושמעינן (ובגמרא נמי משמע, דמי שקדש בבית
קלטאחר, אף על פי שדעתו בשעת קדוש לאכול שם, כיון שלאחר כך לא אכל, לא מיקרי קידוש
קמבמקום סעודה, וצריך לחזור לקדש). בית יוסף סוף הסימן (מי שקידש בבית אחד על דעת
קמאלאכול שם, ואחר כך נמלך לאכול במקום אחר, הוי קידוש שלא במקום סעודה, וצריך לחזור
קמבולקדש, מדאמרינן בריש פרק ערבי פסחים, דרב הונא בתר דקדיש אתעקר ליה שרגא, ועייליה
קמגלמאניה לבי גננא דרבה בריה דהוה שרגא, וקדיש וטעים מידי). שו"ע ס"ב (אם
קמדקידש בבית אחד על מנת לאכול שם, ואחר כך נמלך לאכול במקום אחר, צריך לחזור ולקדש
קמהבמקום שרוצה לאכול שם).
קמו[655] רמב"ם פכ"ט ה"י (ומצוה
קמזלברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה ... וגם קידוש זה לא יהיה אלא
קמחבמקום סעודה). טור ושו"ע סי' רפט ס"א (וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום
קמטסעודה).
קנוכן הוא לקמן שם ס"ב (גם זה הקידוש צריך
קנאשיהיה במקום סעודה).
קנב[656] ישעי' נח, יג. רשב"ם פסחים שם (דכתיב וקראת לשבת עונג, במקום שאתה קורא לשבת,
קנגכלומר קרייה דקידוש, שם תהא עונג, ומדרש הוא). תוס' שם (משום דכתיב וקראת לשבת
קנדעונג, כלומר במקום קריאת קידוש שם תהא עונג). רי"ף שם כ, א (מאי טעמא דכתיב
קנהוקראת לשבת ענג, במקום שקראת, שם תהא עונג). ר"ן שם ד"ה אף ידי קידוש (וכתב
קנורב אחא ז"ל, דטעמיה מדכתיב וקראת לשבת ענג, במקום קריאה שם תהא ענג). רא"ש
קנזשם פ"י ס"ה (וה"ר יונה פירש ... דהא דאמרינן דאין קידוש אלא במקום
קנחסעודה היינו מדרבנן, ואסמכוה רבנן אקראי וקראת לשבת עונג). הובא בט"ז ריש סי'
קנטרסט (במקום ענג תהא קריאה), וריש סי' רעג (במקום עונג תהא הקריאה של קידוש).
קסוכן הוא לעיל סי' רעא ס"ט (שנאמר וקראת לשבת
קסאעונג, ודרשו חכמים במקום עונג, דהיינו במקום שיתענג שם בסעודת שבת, שם תהא קריאת
קסבהקידוש מלפניה).
קסגוראה מראי מקומות וציונים.
קסד[657] רש"י שם ד"ה אין קידוש (ואם
קסהקידש ולא סעד לא יצא ידי קידוש). ר"ן שם ד"ה ושמעינן (דלא תימא כי אמר
קסושמואל אין קידוש אלא במקום סעודה, הני מילי דוקא כשסועד במקום אחר, אבל כשאינו
קסזסועד כלל ידי קדוש יצא, דליתא, אלא כל שלא אכל לא יצא ידי קדוש כלל). שו"ע ס"ג
קסח(אם קידש ולא סעד, אף ידי קידוש לא יצא).
קסט[658] פסחים שם (סבור מינה הני מילי מבית
קעלבית, אבל ממקום למקום בחד ביתא לא, אמר להו רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה
קעאקאימנא קמיה דשמואל, ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש).
קעב[659] ירושלמי ברכות פ"ו ה"ו (ולא
קעגפליגין, מה דמר רב כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר, ומה דמר שמואל כשהיה בדעתו
קעדלאכול בבית אחר). כפירוש התוס' פסחים ק, ב ד"ה ידי קידוש (ומיהו ממקום למקום
קעהבבית אחד, כגון מאיגרא לארעא, נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא
קעודחשיב קידוש במקום סעודה, וכן מוכח בירושלמי ... והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום
קעזלמקום בחד בית, ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר.
קעחויתיישב שלא יחלוק הירושלמי עם הש"ס שלנו). רא"ש פסחים פ"י
קעטס"ה (יש לתרץ דלא פליג אגמרא דידן, והא דמשמע בירושלמי דמועיל תנאי לשמואל,
קפהיינו ממקום למקום, כמו מארעא לאיגרא). טור ושו"ע ורמ"א ס"א (ויש
קפאאומרים שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, שפיר דמי, והוא שיהיו שני
קפבהמקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא, (וכן עיקר)).
קפג[660] ר"ן שם סוד"ה סבור (ואיכא מאן
קפדדאמר דכי איתמר בירושלמי דהיכא שהיה דעתו מתחלה לאכול במקום אחר מהני, הני מילי
קפהמבית לסוכה, דהוה ליה כמארעא לאגרא ומפינה לפינה, דלא הוי שינוי כולי האי ... ולא
קפונהירא ... אלא ודאי דירושלמי פליגא, ואנן כגמרא דידן נקטינן).
קפז[661] רא"ש שם (אבל מבית לבית ודאי
קפחפליגי, כדמפרש בגמרא דידן שקדשו בבית הכנסת, ולשמואל לא מהני תנאי). וכן הוא גם
קפטמבית לחצר, כדלקמן הערה הבאה (שגם מבית לחצר לא התירו אלא כשרואה את מקומו).
קצוכעין זה הוא גם לענין הפסק באכילה, שמועלת דעתו רק מחדר לחדר
קצאבאותו בית, כדלעיל סי' קעח ס"א (ואם מתחלה כשבירך בחדר זה, היה בדעתו לשנות
קצבמקומו מחדר לחדר באמצע אכילתו ... אין צריך לחזור ולברך. והוא שיהיו שני החדרים
קצגבבית אחד, אבל מבית לבית או אפילו מבית לחצר, אין דעתו מועלת כלום).
קצד[662] טור בשם רב שר שלום (ורב שר שלום כתב,
קצהכל זמן שרואה מקומו מותר, אפילו מבית לחצר, ואם לאו אסור). מגיד משנה פכ"ט
קצוה"ח בשם גאונים (ראיתי בספרי הגאונים ז"ל שכתבו לקדש בבית ולצאת לחצר
קצזבסעודה, אם רואה את מקומו מותר, שנעשה כמקום אחד). שו"ע ס"א (ויש אומרים
קצחשכל שרואה מקומו, אפילו מבית לחצר, אין צריך לחזור ולקדש).
קצט[663] מ"א סק"ג (אפילו דרך חלון,
רואפילו רואה מקצת מקומו).
ראוכעין זה הוא גם לענין הפסק באכילה, כדלעיל שם (ומכל מקום אם
רבבמקום שאוכל יכול לראות את מקומו הראשון שאכל שם, אפילו דרך חלון, ואפילו מקצת
רגמקומו, אין צריך לחזור ולברך, אפילו מבית לחצר).
רד[664] ר"ן שם (מיהו איכא למאן דאמר,
רהדהני מילי היכא דלא חזו ליה דוכתא דקדיש ביה, אבל חזו ליה דוכתא דקדיש ביה לא צריך.
רוומדמו ליה לשתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, דתנן בפרק שלשה שאכלו דמזמנין כאחד).
רזוהיינו כדאמרינן בברכות נ, א (שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד,
רחבזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן ואלו
רטמזמנין לעצמן).
רי[665] סעיף א (ב' חבורות שאוכלות בבית אחד,
ריאאו בב' בתים שאין דרך הרבים מפסקת ביניהם, אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות
ריבלזימון).
ריגוראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רפז.
ריד[666] רמב"ם פכ"ט ה"ח (אבל אם
ריהקידש בזוית זו, אוכל בזוית שניה). תוס' שם קא, א ד"ה אבל (אבל מפינה לפינה יש
ריוקידוש). רא"ש פ"י ס"ה (אבל מפנה לפנה בבית אחד, אפילו טרקלין
ריזגדולים, אין צריך לברך). טור ושו"ע ס"א (ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום
ריחאחד, שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת, אפילו הוא טרקלין גדול, אין
ריטצריך לחזור ולקדש).
רכובזה סגי אף שלא רואה את מקומו הראשון, שכן הוא גם לענין הפסק
רכאאכילה, כדלעיל סי' קעח ס"ט (אם אוכל בחדר אחד, אף על פי שיש מקום גבוה באמצע
רכבובא לאכול אחריו, כגון אחורי התנור שאינו יכול לראות משם מקומו הראשון, אין זה
רכגשינוי מקום, שכיון שמוקף מחיצות הרי הכל אחד).
רכד[667] מ"א סק"א (אבל לכתחלה לא
רכהיעשה כן, דהא יש אוסרים). וכדאמרינן בגמרא שם לפי גירסת הרי"ף שם כ, א (סבור
רכומינה הני מילי מבית לבית, אבל מפינה לפינה לא). וכדפירש הר"ן שם ד"ה
רכזסבור (ומעתה אפילו מפינה לפינה). שלטי הגבורים שם אות א (מיימוני כתב דמקדש בפנה
רכחזו ואוכל בפנה זו, ולפי גירסת רבינו אינו כן). ב"י ד"ה ובחדר אחד (והרי"ף
רכטגורס אבל מפינה לפינה לא, אמר ליה רב ענן זימנין סגיאין וכו', ואפילו מאגרא לארעא
רלהוה מקדש, ופירש הר"ן מפינה לפינה בחד ביתא לא).
רלא[668] ירושלמי ברכות פ"ו ה"ו (מי
רלבשסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו, ועולה ואוכל בתוך סוכתו).
רלגמרדכי פסחים לה, א (והא דאמרינן בסוכה מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בביתו ואוכל
רלדבסוכתו, והתם איכא מחיצה של סוכה מפסקת, יש לומר דהתם אין המחיצה עשויה לתשמיש,
רלהאלא לשם מצות סוכה, והוה כמו מפינה לפינה בלא מחיצות). רמ"א ס"א (ומבית
רלולסוכה, חשוב כמפנה לפנה). מ"א סק"ב (ומבית לסוכה, כיון שאין המחיצה
רלזעשויה לתשמיש אלא לשם מצות סוכה, חשוב כמו מפנה לפנה בלא מחיצות (מרדכי), ואם כן
רלחאפילו לא היה דעתו לכך אין צריך לקדש שנית).
רלטוכעין זה לעיל סי' נה סכ"א (במקומות שהש"ץ עומד
רמבתיבה או בבימה, אף על פי שהיא גבוה י' טפחים ורחבה ד' על ד' או יותר, ויש לה
רמאמחיצות גבוהות י' טפחים או יותר, מצטרף עמהם ומוציאם ידי חובתן, מפני שהיא בטלה
רמבלגבי בית הכנסת ... הואיל והוא תשמיש בית הכנסת ורגלי בני בית הכנסת בתוכה).
רמגוראה הערות וביאורים שם ע' רצ.
רמד[669] מ"א שם (ודוקא כשאין שם מחיצה
רמהאחרת רק מחיצות הסוכה, כגון שהסוכה בתוך הבית, אבל אם מחיצות הבית מפסיקות, הוה
רמוליה כמחדר לחדר).
רמז[670] ראה מראי מקומות וציונים. הערות
רמחוביאורים שם.
רמט[671]
רנשו"ת
רנאמהרי"ל החדשות סי' לב (והא [ודאי כיון דאין דעתו לאכול אלא לאחר זמן מרובה ...
רנבלא חשיב קידוש במקום סעודה] ... ואין לחלק בין זמן קצר לזמן ארוך, כיון דאינו קובע
רנגעצמו בשעת קידוש לסעודה). הובא באגור סי' שפז (כתב גדול בדורו מהרר"י מולין,
רנדדמקרי אין קידוש אלא במקום סעודה, אפילו באותו מקום עצמו שקדש, אם אין דעתו לאכול
רנהשם לאלתר, ואין חילוק לזמן קצר או לזמן מרובה). רמ"א ס"ג (וצריך לאכול
רנובמקום קידוש לאלתר).
רנזוראה בדי השלחן סי' פא ס"ק י
רנח(ומיהו אי אפשר לומר שאסור להפסיק אפילו רגעים אחדים בין קידוש לסעודה. ומסתבר
רנטדתוך כדי אכילת פרס, כיון שחשוב צירוף לכזית הסעודה, בודאי שיעור זה לא חשוב הפסק
רסבין קידוש לסעודה. ועל יותר מזה צ"ע ... בליל פסח מפסיקין בין קידוש לסעודה
רסאבאמירת ההגדה ... כיון דצורך סעודה הוא לא חשיב הפסק).
רסב[672] מהרי"ל שם (כשדעתו לאכול במקום שקידש,
רסגשזה נחשב קידוש במקום סעודה). הובא באגור שם (אבל אם היה דעתו לאכול שם מיד ...
רסדחשוב במקום סעודה). רמ"א שם (או שיהא בדעתו לאכול שם מיד). מ"א
רסהסק"ה (ואם היה דעתו לאכול מיד, וארעו אונס שלא אכל אלא לאחר זמן, אין צריך
רסולחזור ולקדש).
רסז[673] מ"א שם (אך אם יצא ממקומו בנתיים,
רסחצריך לקדש שנית, כן נראה לי).
רסטוהיינו שלעיל ס"א-ד מיירי שקידש במקום אחד ואכל במקום
רעאחר, משא"כ אם חזר למקומו אינו צריך לחזור ולקדש (כדלעיל הערה 652).
רעאואילו כאן מוסיף ומבאר, שאם "אירעו אונס שלא אכל עד לאחר
רעבזמן", וגם "יצא ממקומו בינתיים", וחזר למקומו הראשון, "צריך
רעגלחזור ולברך".
רעדכן נתפרשו דברי רבינו,
רעהבמשנה ברורה, באור הלכה ס"ג ד"ה לאלתר. כף החיים ס"ק כה. בדי השלחן
רעוסי' פא ס"ק יא. מראי מקומות וציונים לסי' רעא סכ"ו. קיצור הלכות הערה
רעז12.
רעחולכאורה הנפקא מינה מכל זה למעשה, כשאוכלים בסוכה שבחצר, ובין
רעטקידוש לסעודה נכנסים לבית לנטילת ידים, שכיון שחזר למקומו הוי קידוש במקום סעודה;
רפאלא אם כן "אירעו אונס שלא אכל עד לאחר זמן".
רפאוראה כף החיים שם (אם יצא לחוץ כדי לעשות נטילת ידים לסעודה,
רפבאו לעשות צרכיו, נראה דלכו"ע ליכא למיחש, כיון שזה לצורך סעודה).
רפג[674] ב"י סוף הסי' (מיהו אם קידש כאן
רפדעל דעת לאכול במקום אחר, ואחר כך נמלך לאכול שם, נראה דאינו צריך לחזור ולקדש, דכיון
רפהשאוכל במקום שקידש שפיר הוי קידוש במקום סעודה, ולא חיישינן למה שהיה בדעתו).
רפורמ"א ס"ג (ואם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד, ונמלך ואכל, יצא). מ"א
רפזס"ק ו (פירוש שהיה דעתו לאכול בבית אחר ונמלך ואכל במקומו יצא, כן הוא בהדיא
רפחבב"י). ט"ז סק"ב (ב"י כתב זה מסברא דנפשיה, ולא הביאו בשו"ע,
רפטמשמע שלא היה זה הוראה ברורה אצלו. ולי נראה שתלמוד ערוך הוא).
רצ[675] רא"ש פסחים פ"י סי' ה (והמקדש
רצאשרוצה לאכול במקום אחר, יכול לקדש לאוכלים שם, דלדידהו הוי מקום סעודה. וכן משמע
רצבהכא, דמסתמא אחד מבני העיר מקדש בבית הכנסת להוציא האורחין).
רצגטור ושו"ע ס"ד (יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו
רצדאוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה).
רצהוכן הוא לעיל סי' רסט ס"א (תקנו לקדש על היין בבית הכנסת,
רצוכדי להוציא את האורחים שאין להם יין, השובתים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ואוכלים
רצזשם מיד אחר קידוש זה, שהרי קידוש זה להם הוא במקום סעודה, שבשעה שהשליח ציבור היה
רצחאומר קידוש זה היו האורחים כבר בחדריהם ושומעים משם את הקידוש ויוצאין בו, אבל
רצטהצבור אינן יוצאים בו אף אם נתכוונו לצאת, כיון שאין שומעין אותו במקום סעודה).
שומכל שכן אם גם המקדש אוכל במקום שקידש, כדלקמן ס"י (אם
שאקידש בתוך ביתו ושמע שכנו הקידוש ממנו כשהוא בתוך בית שלו ושלחנו ערוך לפניו לאכול
שבמיד באותו מקום, יוצא בו ידי חובתו, שהרי הוא שומע במקום סעודתו, ואע"פ
שגשהמקדש הוא במקום אחר אין בכך כלום).
שד[676] בה"ג הל' קידוש יג, ד (והיכא
שהדקדיש ליה באושפיזיה, ואיתרמו ליה אינשי בדוכתא אחרינא, דלא גמירי לקדושי, הדר
שומקדש להו). הרי"ץ גיאת בשערי שמחה הל' ר"ה ע' לב (אעפ"י שיצא ידי
שזחובתו, חוזר ומוציא ידי חובת אחרים, והוא שאין בקיאין להוציא ידי עצמן, דכיון דכל
שחישראל ערבין זה לזה, אע"ג דנפיק ידי חובתיה דנפשיה, חיובא דחבריה עליה רמיא,
שטהלכך הדר ומפיק ליה). כל בו סי' לא (וכתב הרב רבי אשר ז"ל שאם קדש או הבדיל
שילעצמו לא יקדש לבקי, אלא לאשה או לשאינו בקי, דהא דאמרינן כל הברכות כולן אף על פי
שיאשאינו חייב מוציא, הני מילי להוציא את שאינו בקי, אבל בקי לא, דהוא עצמו מוציא את
שיבעצמו אם ירצה. ומסתבר הכי, מדאשכחן דא"ר פלוני הוה מקדש לאריסיה כי אתי מדברא,
שיגדוקא אריסיה דלא ידע, אבל לאיניש דידע לא. וכן מדקאמר אבל מברך לבנו ולבני ביתו
שידכדי לחנכן במצות, מכלל דלאיניש אחרינא לא. והכי חבר הריא"ג ז"ל בהלכות
שיההבדלה). טור (ובה"ג חילק אם בא אצל אחרים שאין יודעין לקדש מקדש להם, אבל אם
שיויודעין לקדש אינו מקדש להם), ושו"ע ס"ד (והוא שאינם יודעים).
שיזוכן הוא לעיל סי' ח סי"א (ואם המתעטף הוא בור שאינו יודע
שיחלברך, יכול לברך לו אחר, אף על פי שאין צריך עכשיו לברכה זו, כיון שכל ישראל ערבים
שיטזה בזה, אם כן גם הוא צריך לברכה זו עכשיו). סי' קסז סכ"ג (מי שאינו מחויב
שכבדבר, מפני שכבר יצא ידי חובתו, יכול לברך למי שעדיין לא יצא, ואינו יודע לברך
שכאלעצמו, כגון לקדש קידוש היום לנשים ועמי הארץ). סי' קצג ס"א (אם אחד יודע
שכבלברך והשני אינו יודע, מברך היודע ומוציא מי שאינו יודע). לקמן סי' רצו סי"ז
שכג(הואיל והם יכולים להבדיל בעצמם, אין למי שיצא כבר ידי חובתו להבדיל להם, אלא
שכדיבדילו בעצמם). סי' תפד ס"א (שיכול לקדש לאחרים שאינן יודעין לקדש, אף שהוא
שכהעצמו אין צריך לקידוש זה, כמו שנתבאר בסי' רע"ג). סי' תקפה ס"ה (במה
שכודברים אמורים כשאין השומע יודע לברך, אבל אם הוא יודע לברך, יברך בעצמו ולא ישמע
שכזממי שכבר יצא ידי חובתו, כמו שנתבאר בסי' רע"ג עיי"ש).
שכחוהטעם לכל זה הוא, כדלעיל סי' ערב בקונטרס אחרון ס"ק ב (שאינו
שכטמחוייב בדבר אלא מדין ערבות, לכן כיון שהחייב בעצמו יכול לפטור חובו בעצמו, אין
שללהערב לפוטרו), ושם נסמן (הערה 641).
שלאומכל מקום לא התנה כן רבינו אלא "לכתחלה", וכמבואר בקונטרס
שלבאחרון שם סוף סק"ב (כי רבים חולקים, עיין ב"י סי'
שלגתקצ"ד בשם המרדכי והר"ן והגהות אשר"י. וכן כתב רמ"א שם. וכן
שלדכתב הפרי חדש),
שלהושם נסמן (הערות (644-650).
שלווראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רצב.
שלז[677] ברכות מהר"ם (ואותם בני אדם
שלחשמקדשין בבית הכנסת, כמו שנוהגין בכל קהלות אשכנז, אין לו למקדש לטעום, דכיון שאין
שלטקידוש אלא במקום סעודה, הרי הוא טועם קודם קידוש). הובא בהגהות מיימוניות
שמפכ"ט אות מ (והמקדש בבית הכנסת אין לו לטעום, דכיון דאין קידוש אלא במקום
שמאסעודה הרי הוא טועם קודם קידוש ... בהלכות ברכות של מהר"ם). שו"ת רשב"א
שמבסי' לז (שאם ידי קדוש לא יצא, אסור לשתות). רא"ש פסחים פ"י ס"ה (והמקדש
שמגכיון שדעתו לקדש בביתו, אין לו לשתות, כי אסור לו לטעום עד שיקדש). טור ושו"ע
שמדס"ד (ואם עדיין לא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש
שמהבמקום סעודתו).
שמווכן הוא לעיל סי' רסט ס"ג (המקדש בבית הכנסת
שמזאסור לו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה, ואסור לטעום כלום קודם קידוש).
שמח*
שמטוהיינו לא רק "אם כבר קידש לעצמו במקום סעודתו", שאז
שננקרא מחויב בקידוש מטעם ערבות, כדלעיל סי' ערב בקונטרס אחרון ס"ק ב (הברכה
שנאשחבירו צריך לברך, הוא מחוייב בה מחמת עצמו ... מדין ערבות).
שנבאלא אפילו אם עדיין לא קידש לעצמו, ומתכוין שלא לצאת לעצמו
שנגבקידוש זה, מכל מקום נחשב הוא קידוש כדי להוציא אחרים שרוצים לצאת ממנו, כדלקמן
שנדס"י (והערה 699).
שנה[678] רב אשי ר"ה כט, ב (ברכת הלחם של
שנומצה וברכת היין של קידוש היום, מהו, כיון דחובה הוא מפיק, או דלמא ברכה לאו חובה
שנזהיא. תא שמע דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן, וכי הוה אתי אריסיה
שנחמדברא, הוה מקדש להו). טור ושו"ע שם (כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש,
שנטכקידוש היום דמי, ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה).
שס[679] רבינו ירוחם נתיב יב ח"א סו, א (הקידוש
שסאאף על פי שיצא מוציא אחרים ידי חובתן ... והוא הדין לבורא פרי הגפן של קדוש היום).
שסברמ"א ס"ד (ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת, מותר לעשות כן). שו"ע
שסגסי' קסז ס"כ (ולא שרי לברך לאחרים אף על פי שאינו טועם, אלא ברכת המוציא דמצה
שסדבליל ראשון של פסח, וברכת היין דקידוש, בין של לילה בין של יום).
שסה[680] לבוש ס"ד בהג"ה (וכיון שהוא
שסוחובה להם, הרי הוא יכול לברך להם ... כשמקדש על הפת לאחרים). ט"ז סק"ג (ופשוט
שסזשאותו המוציא שעושה במקדש על הפת אינו בכלל זה, אלא הוה כמו בפה"ג דקידוש). מ"א
שסחס"ק יג (והוא הדין כשמקדש על הפת, שיכול לברך להם המוציא).
שסט[681] סעיף כג (כל אכילה ושתיה שהן חובה על
שעהאדם שלא משום הנאתו, כגון מצה בליל ראשון של פסח, ויין של קידוש, בין של לילה
שעאובין של יום, אם אינו יודע לברך יכול אחר שכבר יצא להוציאו ידי חובתו אף מברכת
שעבהנהנין שבהן, שהן המוציא ובורא פרי הגפן, ואין צריך לומר ברכת אכילת מצה וברכת
שעגהקידוש עצמה שהם מברכות המצות. ואם מקדש על הפת מוציאו גם מברכת המוציא שבקידוש,
שעדשהיא חובה משום קידוש ולא משום הנאתו).
שעהוכן הוא לקמן סי' רצז ס"ז (ברכת
שעוהיין של קידוש, שהיא גם כן ברכת הנהנין, ואעפ"כ יכול מי שאינו נהנה לברך, לפי
שעזשהיין של קידוש אינו תלוי בהנאתו כלל, שלא תקנוהו חכמים בשביל הנאת האדם, אלא
שעחבשביל שצריך לזכרהו על היין).
שעטסי' תפד ס"א (שברכת בורא פרי הגפן
שפזו שעל כוס של קידוש, אינה כשאר ברכות הנהנין, שאינן חובה על האדם, ולכן אם הוא
שפאאינו נהנה כלום אינו יכול לברך כדי להוציא את מי שאינו יודע לברך, כמו שנתבאר בסי'
שפבקס"ז. אבל ברכת בורא פרי הגפן זו היא חובה כמו קידוש, ולכן דינה כמו קידוש
שפגעצמו, שיכול לקדש לאחרים שאינן יודעין לקדש, אף שהוא עצמו אין צריך לקידוש זה, כמו
שפדשנתבאר בסי' רע"ג ע"ש).
שפהוכן הדין בברכת בורא פרי האדמה על
שפוהכרפס, כדלקמן שם ס"ב (לפי שגם ברכת בורא פרי האדמה זו אינה כשאר ברכת הנהנין
שפזשהן רשות, אלא היא כמו חובה, מחמת תקנת חכמים שתקנו לאכול ירק קודם ההגדה, ואי
שפחאפשר לאכלו בלא ברכה, ולכן דינה כבורא פרי הגפן של קידוש, שיכול לברך להם אף שאינו
שפטטועם כלום עמהם).
שצ[682] טור (כתבו הגאונים הא דאמרינן אין
שצאקידוש אלא במקום סעודה, אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו אכל דבר מועט או
שצבשתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש, וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא שאכל
שצגלחם או שתה יין, אבל אכל פירות לא). שו"ע ס"ה (כתבו הגאונים הא דאין
שצדקידוש אלא במקום סעודה, אפילו אכל דבר מועט, או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא
שצהידי קידוש במקום סעודה, וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא אכל לחם או שתה יין, אבל
שצואכל פירות לא).
שצזומה שכתבו "אפילו אכל דבר מועט" הוא כדאמרינן פסחים
שצחקא, א (אמר לן טעימו מידי ... דאין קידוש אלא במקום סעודה).
שצט[683] דרישה סק"ג (ומה שכתב אפילו אכל
תדבר מועט, רוצה לומר כזית). מ"א סק"י (ונראה לי דכזית מיהא בעינן).
תא[684] מ"א ס"ק יא (נראה לי דבאוכל
תבמיני תרגימא מה' מינים יצא, דהא עכ"פ חשיבי טפי לסעודת שבת מיין).
תגוכן הוא לקמן סי' עדר ס"ח (ובלבד שיקדש בלילה
תדויאכל מיד אחר הקידוש כזית מחמשת המינים, או שישתה עוד רביעית יין, כמו שנתבאר
תהבסימן רע"ג).
תו[685] טור ושו"ע שם (שתה כוס יין שחייב
תזעליו ברכה). מ"א סק"ח (פירוש ששתה רביעית שחייב ברכה אחרונה). ט"ז
תחס"ק ד (והך ששייך עליו ברכה פירוש ברכה אחרונה שצריכה שיעור, אבל ברכה ראשונה
תטאפילו כל שהוא חייב).
תי[686] לבוש ס"ה (פירוש ששתה כוס יין אחר,
תיאשחייב עליו ברכה, חוץ מן הכוס של קידוש). ב"ח ס"ג (הגאונים לא אמרו אלא
תיבדמלבד מה ששתה מכוס של קידוש כמלוא לוגמיו צריך עוד לשתות רביעית). ט"ז
תיגסק"ד (נראה דהכי קאמר, אחר שטעם כוס של קידוש כשיעור, ששתה פעם שנית, כשיעור
תידשחייב עליו ברכה אחרונה).
תיהודעה השנית תתבאר לקמן ס"ט (והערה 694).
תיווראה בדי השלחן סי' פא ס"ק ב, ובקיצור הלכות הערה 13,
תיזשצריך לאכלו ולשתותו בכדי אכילת פרס.
תיח[687] ראה לעיל סי' רמט ס"י
תיט(מצוה להמנע מלאכול שום דבר אפילו בלא קביעות סעודה, אפילו לאחר שקידש על הכוס,
תכקודם אכילת עיקר סעודת שבת ... לפי שאם יאכל ממאכל אחר קודם אכילת הלחם לא יאכל
תכאהלחם לתיאבון (ומכל מקום אין למחות ביד המקילין, כיון שמן הדין אין חיוב גמור
תכבלאכול סעודת שבת לתיאבון, כמו שנתבאר)). ומה שדן בזה בקונטרס אחרון שם ס"ק ג.
תכג[688] מ"א סק"ט (ונראה לי דאין
תכדצריך לברך על הכוס קודם סעודה האחרת, מידי דהוי אסעודה שלישית).
תכהולפום ריהטא הי' נראה פירוש הדברים, שבאכילה או שתיה זו יוצא
תכוידי סעודת שבת, והסעודה הבאה נחשבת כמו סעודה שלישית.
תכזאמנם נתפרש לקמן סי' עדר ס"ח (יכול לדחות הסעודה עד
תכחלמחר, שיאכל ג' סעודות ביום, ובלבד שיקדש בלילה ויאכל מיד אחר הקידוש כזית מחמשת
תכטהמינים או שישתה עוד רביעית יין), ושם נסמן (הערה 738).
תלוהיינו שהאכילה בלילה מחמשת המינים או רביעית יין אינה נחשבת
תלאלסעודה, ולכן צריך לאכול למחר ג' סעודות. אלא שבסעודה שאוכל אחר כך (בלילה) אינו
תלבצריך לברך על הכוס, כמו בסעודה שלישית, שאין צריך לברך בה על הכוס.
תלגוכן נתפרש לקמן סי' עדר ס"ה (אפילו אכל אדם כל
תלדמיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אע"פ שהם מחמשת המינים, אינו יוצא ידי חובת
תלהג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא וברכת המזון),
תלוושם נסמן (הערה 726).
תלזועוד נתבאר לקמן סי' עדר ס"ב (וחייב כל אדם לבצוע
תלחעל שתי ככרות שלמות).
תלטוראה קיצור הלכות שם, אם גם במיני מזונות צריך לחם משנה.
תמ[689] כדלקמן סי' רצא ס"ו (בסעודה
תמאג' אין צריך לקדש על היין, דהיינו לברך על הכוס קודם הסעודה כמו קודם סעודת שחרית).
תמב[690] טור ושו"ע סוס"ה (אבל אכל
תמגפירות לא).
תמד[691] מ"א ס"ק יא (ושכר, אף על גב
תמהדהוי חמר מדינה, לא יצא בו במקום סעודה, דלא סעיד כמו יין).
תמו[692] ברכות לה, ב (וחמרא מי סעיד ... פורתא
תמזסעיד).
תמחוכן הוא לקמן סי' תעא ס"ב (חוץ
תמטמיין ... מפני שהוא סועד את הלב כמו פת). לעיל סי' רב ס"י (שהיין מפני
תנחשיבותו שסועד ומשמח הלב).
תנאולענין תמרים, שנתבאר בסדר ברכת הנהנין פ"א הי"ז
תנב(התמרים והיין ... שהם סועדים הלב גם כן), ראה מראי מקומות וציונים. קובץ הערות
תנגוביאורים א'קמז ע' קיח.
תנד[693] באר הגולה סי' רח סי"ז (דודאי
תנההדייסה מיזן זיין ... שהרי קבעו עליה חכמים ברכת בורא מיני מזונות). פר"ח שם
תנו(דמילתא דפשיטא דדייסא זיין ומסעד). וראה גם סדר ברכת הנהנין פ"א הי"ז
תנז(חמשת מיני דגן שאכלן לפני הסעודה נפטרו בברכת המזון בדיעבד).
תנח[694] משמעות ב"י ד"ה כתוב בהגהות
תנט(לפי דברי הגאונים שכתב רבינו בסמוך, אם שותה שיעור שחייב עליו ברכה אין צריך
תסליתנו לתינוק, דשפיר דמי שישתנו המוהל עצמו). רמ"א ס"ה (ולפי זה היה
תסאמותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית, אם שותין כשיעור).
תסבוכמבואר בב"ח ד"ה כתבו הגאונים (אבל למה שכתבתי
תסגשנראה עיקר, דמלבד שישתה כמלוא לוגמיו, לא הויא סעודה עד שישתה עוד רביעית ... יש
תסדלהחמיר שלא ליתן לסנדק לטעום כמלוא לוגמיו, אם לא שישתה עוד רביעית יין). ט"ז
תסהס"ק ד (משמע מדברי רמ"א וב"י, דהיינו ששתה כשיעור במה שטועם כוס של
תסוקידוש, ומשום הכי פסקו דמילה בשבת שרי למוהל לשתות אם שותה כשיעור). והאריך בזה באבן
תסזהעוזר, ומסיק (ולפי זה יצא לנו דין ברור, דבכוס אחד ששתה יוצא ידי קידוש ... כדעת
תסחב"י ורמ"א, והוא עיקר וברור לענ"ד).
תסטודעה הראשונה נתבארה לעיל ס"ז (והערה 686).
תע[695] סעיף ג (יטעים מהכוס לקטן ...
תעאואם אין קטן בבית הכנסת יטעום המקדש עצמו, או אדם אחר. וישתה כשיעור שחייבים לברך אחריו
תעבברכה אחרונה, דהיינו רביעית, שיש אומרים שיוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה, כמו
תעגשיתבאר בסי' רע"ג).
תעד[696] ב"ח שם (אם לא שישתה עוד רביעית
תעהיין).
תעווראה בדי השלחן סי' פא סק"ג, שהעיר מהמובא לקמן סי' תעא
תעזס"ב (יין ... מעט ... סועד את הלב כמו פת, אבל הרבה יין הוא גורר תאות
תעחהמאכל).
תעט[697] סמ"ק סי' רפ ע' רעט (ואם אדם מקדש
תפבביתו, ויש לו שכן ששומע קדושו, ויש לו שולחן ערוך בביתו, ושומע קדוש חבירו על
תפאשולחנו, יצא, היכא דנתכון שומע ומשמיע, דהוי קדוש במקום סעודה). הגהות מיימוניות
תפבפכ"ט (דפוס קושטא) ה"ח. רבינו ירוחם נתיב יב ח"א סו, א (ואם שומע
תפגקדוש שכנו על שלחנו הסדור לפניו, ונתכוון שומע או משמיע, הרי זה במקום סעודה יצא,
תפדכך כתב הר' דוד הכהן). טור ושו"ע ס"ו (ואם קידש בביתו ושמע שכנו ושלחנו
תפהערוך לפניו, יוצא בו, דשפיר הוי מקום סעודה).
תפוויש בזה כמה פרטים:
תפז(א) שזה נקרא במקום סעודה של השומע, כמבואר
תפחכאן.
תפט(ב) שצריכים המקדש והשומע לכוין להוציא
תצולצאת בשמיעה זו, כפי שיתבאר בסמוך.
תצא(ג) שמוציאו אף שהמקדש והשומע אינם
תצבבאותו בית. כדלעיל סי' נה סכ"ב (לא אמרו שצריך שיהיה במקום אחד, אלא
תצגהש"ץ עם הציבור, אבל כשהם במקום אחד יכול לצאת כל השומע קול הש"ץ,
תצדאע"פ שאינו עמהם, ועל דרך שנתבאר, וכמו שיתבאר בסי' רע"ג ותר"צ).
תצה(ד) שמוציאו אף אם השומע שותה מכוסו,
תצוואף שלא נקבעו יחד, כדלעיל סי' ריג ס"א (והוא שישבו כולם בשולחן אחד ... אבל
תצזלא כשישבו זה בכה וזה בכה. במה דברים אמורים ביין הרשות, אבל ביין קידוש והבדלה
תצחפוטר אחד את חבירו אפילו בעמידה, ואפילו אין עומדים במקום אחד אלא כל אחד בביתו,
תצטשאחד מקדש או מבדיל בביתו ומתכוין להוציא שכנו, ושכנו שומע על הכוס שבידו ושותה,
500הואיל והיא חובה ואינה כברכת הנהנין כמ"ש בסי' רע"ג). וראה הערות
501וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רצז.
502[698] סמ"ק שם (היכא דנתכון שומע ומשמיע).
503רבינו ירוחם שם (ונתכוון שומע או משמיע). טור ושו"ע שם (וכגון שנתכוין השומע
504לצאת, ומשמיע להוציא).
505על פי ר"ה כח, ב. וכדלקמן סי' תקפט ס"ז (אם נתכוין
506התוקע להוציא את השומע ידי חובתו, ולא נתכוין השומע לצאת ידי חובתו בשמיעה זו, או
507שנתכוין השומע לצאת ידי חובתו, ולא נתכוין התוקע להוציא את השומע, אלא תקע לעצמו,
508לא יצא השומע ידי חובתו, עד שיתכוונו שניהם שומע ומשמיע).
509אלא ששם הוא בתקיעת שופר שמן התורה. ואילו במצות מדברי סופרים,
510נתבאר לקמן סי' תפט סי"ב (ואף להאומרים שמצות צריכות כונה, מכל מקום הספירה בזמן
511הזה מדברי סופרים, ויש אומרים שמצות מדברי סופרים לדברי הכל אין צריכות כוונה ...
512ששמע הספירה מן אחד ומן הציבור שספרו ולא נתכוין כלל להוציאו, וגם הוא לא נתכוין
513לצאת בשמיעה זו, אלא שמע לפי תומו, לא יברך כשיספור בלילה שהשומע כעונה).
514ולעיל סי' ריג ס"ד (ולדברי האומרים שמצות של דבריהם אין
515צריך כוונה, אף על פי שלא נתכוין המברך להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בה יצא).
516וגם כאן הקידוש על הכוס הוא רק מדרבנן, כדלעיל סי' רעא
517ס"ב (ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין).
518וראה באור הלכה ד"ה וכגון שנתכוין. מראי מקומות וציונים.
519אהלי שם ח"ג ע' קכא.
520[699] מ"א ס"ק יג (אפילו לכתחלה
521יכול לקדש בביתו כדי שישמעו, אפילו הוא אינו אוכל, וכמ"ש סי' רס"ט).
522והיינו לא רק "אם כבר קידש לעצמו במקום סעודתו",
523שמכל מקום נקרא מחויב בקידוש מטעם ערבות, כדלעיל סי' ערב בקונטרס אחרון ס"ק ב
524(הברכה שחבירו צריך לברך, הוא מחוייב בה מחמת עצמו ... מדין
525ערבות).
526אלא אפילו אם עדיין לא קידש לעצמו, ומתכוין שלא לצאת לעצמו
527בקידוש זה, מכל מקום נחשב הוא קידוש כדי להוציא אחרים שרוצים לצאת ממנו.
528וכדלעיל ס"ו (יכול אדם לקדש לאחרים, אע"פ שאינו
529אוכל עמהם, ואין בזה משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון שלהשומעים היוצאים ידי
530חובתן הוא מקום סעודה).
531וכדלעיל סי' רסט ס"ג (המקדש בבית הכנסת
532אסור לו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה, ואסור לטעום כלום קודם קידוש ... יטעום ... אדם אחר ... קידוש במקום
533סעודה).
534וכן בהבדלה, כדלקמן סי' רצו סי"ז (ש"ץ המבדיל בבית
535הכנסת ... שנתכוין שלא לצאת ידי חובה בהבדלתו, צריך לחזור ולהבדיל בביתו).
536[700] ב"י ד"ה ואם קידש (מיהו בזמן
537הזה ששליח ציבור מקדש בבית הכנסת משום מנהג, ולא להוציא אחרים ידי חובתן, משמע דלא
538יצא השומע, אלא אם כן נתכוין להוציאו). מ"א ס"ק יד (ובזמן הזה
539שהש"ץ אינו מקדש אלא משום מנהג, לא יצא השומע, אלא אם כן נתכוין להוציאו
540(ב"י)).
541וכדלעיל סי' רסט ס"ב (ואף עכשיו שאין לנו
542אורחים השובתים אצל בית הכנסת להוציאם ידי חובתם, אעפ"כ נוהגים לקדש בבית
543הכנסת על היין, לפי שתקנת חכמים לא בטלה).
544ואם נתכוין להוציאו, נתבאר לעיל שם ס"ג (המקדש בבית הכנסת
545... יטעום המקדש עצמו או אדם אחר וישתה כשיעור ... קידוש במקום סעודה), ונתבאר שם
546(הערה 147).
547משא"כ אם אינו מתכוין להוציא שום אדם בקידוש זה, ורק
548מטעים ממנו לקטן, כדלעיל שם (יטעים מהכוס לקטן שהגיע לחינוך, והקטן
549ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו, ונמצא שלא בירך לבטלה), ונתבאר שם (הערות 142-143).
550[701] פסחים קא, א (דילמא אדאזליתו לאושפיזא
551מתעקרא לכו שרגא, ולא מקדש לכו בבית אכילה), לפירוש שהובא ברא"ש פסחים
552פ"י ס"ה (יש רוצים להביא ראיה מכאן שאין מקדשין אלא לאור הנר, ומפרשי
553מתעקרא לכון שרגא ולא תוכלו לקדש בלא נר). מרדכי שם לה, א (פירוש כי צריך נר
554לקידוש). שבלי הלקט סי' נט בשם ראבי"ה (מצאתי בשם ר' אליעזר ב"ר יואל
555הלוי זצ"ל שאין ... לאכול בחצר ביתו בלילי שבת, אלא במקום שהדליק על שם). הגהות
556הר"פ לתשב"ץ סי' ג (כבר פסקו כל גדולי צרפת שאין אוכלים מבעוד יום כל כך,
557כדאמרינן ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר. ולפי זה אין לאכול אלא במקום הנר). הובא
558בכל בו סי' לא כה, ג. דעה הא' בשו"ע ס"ז (יש אומרים שאין מקדשים אלא
559לאור הנר).
560וראה גם לעיל סי' רעא סי"ט (קודם קידוש ... בשעת אמירת
561ויכולו ... כשמתחילין טוב ליתן עיניו בנרות).
562[702]
563תשב"ץ סי' ג (שמותר להדליק הנר בערב שבת בביתו ולאכול בחצר או באיזה מקום
564שירצה. ואמר שאביו רבי ברוך אמר לו שרבינו שמחה משפיר"א היה רגיל לעשות כן
565בקיץ, להדליק הנר בביתו ולאכול בחצר). רא"ש שם (אם היו רוצים לאכול בלא נר
566היו יכולים לקדש). טור בשם הגאונים (ואין הקידוש תלוי בנר, שאם ירצה לאכול בחושך
567יכול לקדש בלא נר. וכ"כ גאון, היה נרו דלוק בבית ומצטער לאכול שם, מקדש בחוץ
568ואוכל שם, אף על פי שאינו רואה הנר). דעה ב' בשו"ע שם (ויש אומרים שאין
569הקידוש תלוי בנר, ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים, מקדש בחצר
570ואוכל שם, אף על פי שאינו רואה הנר).
571כפירוש מהרש"ל בהגהותיו לטור, הובא במ"א ס"ק טו
572(במצטער הרבה, הא לאו הכי, צריך לאכול במקום נר (מצאתי כתוב בשם רש"ל). ולפי
573זה מפרש רבינו שאין כאן מחלוקת, אלא שבמקום שמצטער הרבה יכול לקדש ולאכול בחצר.
574[703] הגהות מיימוניות פ"ה אות כ (ששאל
575מפי מהר"ם ... והשיבני שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער, ואם הוא נהנה בחצר יותר
576מפני האויר או מפני הזבובים, פשיטא שמותר לאכול בחצר). שו"ע שם (שהנרות
577לעונג נצטוו ולא לצער, והכי מסתברא).
578[704] סעיף יג (מצוה לעשות לכתחלה נרות
579ארוכים שידליקו עד הלילה ... אם לא אכל לאורן, כגון שאכל בחצר, ועל דרך שיתבאר בסי'
580רע"ג ... שאז הוא נהנה מהן בחזרתו לבית שלא יכשל בעץ ואבן באישון אפילה ולילה).