Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארעז שלא לגרום כבוי הנר
ובו ח' סעיפים
פתיחת דלת הקרוב לנר
א נר
ובו ח' סעיפים
פתיחת דלת הקרוב לנר
א נר
בדולק שהוא מונח
גקרוב אל הדלת (נגד פתיחת הדלת ממש), בענין שכשיפתחו הדלת יוכל
דלכבות, אם ינשב הרוח מבחוץ,
האסור לפתוח הדלת כנגדו, (א) שמא יכבנו הרוח.
וואף שאינו
זמתכוון לכיבוי, ודבר שאינו מתכוין מותר.
חמכל מקום כיון שאם ינשב הרוח אי אפשר שלא יכבה, ופסיק רישיה ולא ימות הוא. לפיכך אף בשעה שאין רוח מנשב
טבחוץ אסור לפותחה, שמא יתחיל לנשב מיד שיתחיל לפתוח.
יואפילו אם
יאהנר הוא מונח אחורי הדלת, כגון דלת
יבשנפתחת לפנים ומאחריה מונח בבית נר דלוק, אסור לפותחה אם הנר הוא קרוב לדלת, והוא
יג(מכוון נגד פתיחת הדלת ממש, דהיינו **(ב)
יד**נגד החלל שבין הדלת למזוזה שהצירים קבועים בה מבפנים, שחלל זה נעשה על ידי פתיחת
טוהדלת).
טזאבל אם הדלת
יזפתוחה כבר מותר לנעלה בשביל שלא יכבה הנר, ואין בזה משום גרם הבערה.
יחוכן החלון
יטשכנגד נר שעל השלחן, מותר לנועלו,
כואסור לפתחו אם הנר קרוב אליו קצת:
כאב ואם הנר קבוע בכותל אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת
כבכדרכו בחול, שמא תהא הדלת נוקשת בנר שאחוריה,
כגואי אפשר שלא תכבנו כשתנקש בו, ופסיק רישיה הוא.
כדאלא יזהר לפתוח בנחת שלא תגע הדלת בנר שאחוריה. אבל לנועלה
כהמותר בכל ענין.
כוואם הוא
כזבענין שכשינעול בחוזק כדרכו תנקש הדלת על המזוזה בחוזק כל כך עד שיתנדנד כל הכותל
כחויתנדנד נר הקבוע בו, ויתקרב קצת
כטהשמן שבנר אצל הפתילה ויתחייב משום מבעיר, או יתרחק קצת ממנה ויש בזה משום מכבה, צריך ליזהר
לבין בפתיחה בין בנעילה שתהא בנחת (בענין שלא יהא פסיק רישיה), אף אם הנר רחוק
לאמהדלת:
לבג ואם הנר קבוע בדלת עצמה, אם הוא של שמן אסור לפתוח
לגאו לנעול הדלת כדרכו בחול,
לדשעל ידי הפתיחה ונעילה כדרכו אי אפשר שלא יתקרב קצת השמן אל הפתילה (ויתחייב משום
להמבעיר), או יתרחק קצת ממנו (ויש בו משום מכבה), אלא פותח ונועל בנחת בענין שלא יהא
לופסיק רישיה.
לזואין איסור **(ג)
לח**בטלטול הדלת משום הנר המוקצה הקבוע בה, לפי שהדלת לא נעשית בסיס לנר, מפני
לטשהיא חשובה שמשמשת לבית ובטלה אצלו ולא להנר.
מואם הוא נר
מאשל שעוה וכיוצא בו,
מבמותר לפתוח ולנעול כדרכו. אלא אם כן הוא בענין (שיש לחוש) שיכבה לגמרי אם לא יזהר
מגלפתוח ולנעול בנחת. אבל אם יפול על ידי כך לארץ אין בכך כלום כמו שיתבאר.
מדוכן אם הנר
מההוא אחורי הדלת, והוא בענין שאין לחוש להרוח שמבחוץ (כגון שהדלת נפתח מחדר לחדר),
מואלא שיכבה מחמת הדלת עצמה שמנשבת עליו אם פותחה כדרכו בחול, צריך ליזהר לפותחה
מזבנחת (בענין שלא יהיה פסיק רישיה):
מחד אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה הקרובה קצת
מטאל הדלת, אם הרוח
נמנשבת מבחוץ, שהרוח מבערת המדורה יותר.
נאואפילו אין שם אלא רוח מצויה, שאינה מבערת בודאי את המדורה, גזרה משום רוח שאינה
נבמצויה, שהיא מבערת בודאי ופסיק רישיה הוא.
נגאבל אם היתה
נדפתוחה כנגד המדורה מותר לסגרה, ואין בזה משום מכבה:
נההנחת נר על הטבלה
ה הניח נר
ה הניח נר
נועל גבי טבלא מבעוד יום,
נזושכח לסלקו ממנה קודם שחשכה, ונצרכה לו הטבלא לטלטלה
נחולהשתמש בה בשבת, מנער את
נטהטבלא והנר נופל מעליה על הארץ, ומטלטלה לכל מקום שירצה.
סובלבד שלא
סאיתכוין לכבות הנר בניעור זה. ואף אם
סבנכבה מאליו על ידי נפילתו אין בכך כלום, שדבר שאינו מתכוין הוא,
סגואין כאן פסיק רישיה, שאפשר שלא יכבה על ידי כך.
סדבמה דברים
סהאמורים כשכבר כלה השמן מהנר ולא נשאר בו
סורק פתילה דולקת, או שהוא נר של שעוה וכיוצא בו.
סזאבל נר שיש בו שמן אסור לנער הטבלא להפילו מעליה, לפי שאי אפשר שלא יתקרב השמן קצת
סחאל הפתילה ויתחייב משום מבעיר, או יתרחק קצת ממנו ויש בו משום מכבה, וכל שכן אם ישפוך ממנו קצת.
סטומכל מקום
עמותר לומר לנכרי לנערה, שכל פסיק רישיה מותר על ידי נכרי, כמו שנתבאר
עאבסי' רנ"ג. ולפיכך אף
עבבנר של שעוה וכיוצא בו טוב שלא יעשה הישראל בעצמו, אלא על ידי נכרי, אם אפשר
עגבקל למצוא נכרי,
עדאו שאינו צריך לטבלא כל כך.
עהואם צריך
עולמקום הטבלא, יכול לטלטלה עם הנר שעליה,
עזאפילו הוא של שמן, לאיזה מקום שירצה, כמו שיתבאר
עחבסי' ש"ט:
עטו וכל זה
פכששכח לסלק הנר מהטבלא קודם כניסת השבת, שלכן לא נעשית הטבלא בסיס לדבר המוקצה, כיון שאינה משמשת אז לנר מדעת בעל
פאהבית אלא מחמת
פבשכחתו. אבל אם מדעתו הניח הנר על הטבלא שיהיה עליה
פגבכניסת השבת,
פדהרי נעשית בסיס להנר וטפלה אליו, ואסורה בטלטול כמוהו. לפיכך
פהאסור לנערה, אף אם הנר
פוהוא של שעוה וכיוצא בו, ואף אם צריך למקום הטבלא.
פזאבל מותר
פחליגע בטבלא, כמו שמותר ליגע בכל מוקצה כמ"ש
פטבסי' ש"ח.
צועל ידי
צאנכרי מותר לטלטלה
צבולנערה,
צגמטעם שנתבאר בסי' רע"ו.
צדויש
צהאומרים שאינה נקראת בסיס אלא אם כן היתה דעתו
צושיהיה הנר עליה כל השבת כולה, אבל אם היה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת, על ידי נכרי,
צזאו על ידי ניעור או שאר טלטול מן הצד, הרי זה מותר לנערה, אם הנר של שעוה וכיוצא
צחבו.
צטויש לסמוך על דבריהם להקל במקום הפסד, כגון נר
קשעל השלחן שנפל על השלחן, וחושש שלא ישרף השלחן, ינער השלחן והנר נופל מעליו אם
קאהוא של שעוה וכיוצא בו, אם היה דעתו מבעוד יום לסלקו מעל השלחן בשבת על ידי נכרי
קבאו על ידי טלטול מן הצד.
קגואם נפל הנר
קדעל המפה שעל השלחן, אע"פ שהנר היה עומד עליה בכניסת השבת, לא נעשית המפה בסיס
קהלו לדברי הכל, מטעם שיתבאר בסי' ש"ט. ויכול
קולנערה שיפול הנר מעליה, או שאר מוקצה שנפל עליה בשבת, אע"פ שאין שם הפסד אם
קזלא ינער.
קחואף אם נפל
קטהנר, או שאר מוקצה שעל השלחן שנעשה בסיס להנר שהיה מונח עליו בכניסת השבת,
קימכל מקום אם היה מונח על השלחן בכניסת השבת דהיינו בבין השמשות גם לחם (שלצורך
קיאהשבת), הרי נעשה בסיס לאיסור ולהיתר
קיבבכניסת השבת. ואף לאחר שסלקו הלחם ממנו לא נעשה בסיס להנר בלבדו, כיון שהוא כבר
קיגאחר כניסת השבת. ולפיכך
קידיכול לנערו להפיל מעליו הנר ושאר מוקצה לטלטלו אחר כך כמו שירצה.
קיהוכן אם היו מונחים עליו בין השמשות שאר דברים שאינם מוקצים. והוא שיהיו
קיו(הלחם או) שאר הדברים חשובים יותר מן
קיזדליקת הנר, דהיינו מן השלהבת, שהנר נעשה בסיס אליה, כמ"ש בסי' רע"ט.
קיחואם
קיטצריך לגוף השלחן לטלטלו למקום אחר, אם אפשר לנער ממנו הנר (כגון שאין צריך עוד לנר
קכזה), ינערנו ממנו מתחלה, על ידי שיטה השלחן ויפול הנר מעליו, ואחר כך יטלטלנו
קכאלמקום שירצה.
קכבואם אי אפשר
קכגלנער
קכד(כגון שהוא צריך עוד לנר זה במקום האחר,
קכהאו שיש חשש הפסד בניעור זה שלא ישבר הנר),
קכורשאי לטלטלנו בעוד הנר עליו, הואיל ולא נעשה בסיס לו בלבדו בבין השמשות.
קכזואפילו אם
קכחאינו צריך עוד לנר, אלא שצריך למקום השלחן, ואם ינער שם הנר לא יוכל לעשות חפצו
קכטבאותו מקום, מותר לטלטל השלחן עם הנר שעליו למקום אחר,
קלהואיל ולא נעשה השלחן בבין השמשות בסיס לאיסור בלבדו, וכמו שיתבאר כל זה בסי'
קלאש"ט
קלבוש"י,
קלגעיין שם כל פרטי דינים אלו וטעמיהם:
קלדהנחת נר על העץ
ז מותר להניח נר של שבת מבעוד יום על גבי אילן וידלוק
ז מותר להניח נר של שבת מבעוד יום על גבי אילן וידלוק
קלהשם בשבת. אבל אין מניחין נר של יום טוב דולק על האילן אפילו מבעוד יום, גזרה שמא
קלויעלה באילן ביום טוב ליטול ממנו הנר, ונמצא
קלזמשתמש במחובר לקרקע ביום טוב, שהוא אסור מטעם שיתבאר בסי' של"ו.
קלחאבל בשבת
קלטאין לחוש שמא יעלה עליו ליטול הנר לאחר שיכבה, שהרי הוא אסור בטלטול אף לאחר שיכבה כמו שיתבאר
קמבסי' רע"ט:
קמאכפיית קערה על הנר
ח מותר לכפות קערה של חרס על גבי הנר בשביל שלא יאחוז
ח מותר לכפות קערה של חרס על גבי הנר בשביל שלא יאחוז
קמבהאור בקורה, שמה שהוא
קמגמטלטל הקערה בשבת בשביל הצלת הקורה האסורה בטלטול בשבת, אין בזה שום איסור כלל. וכל שכן
קמדשמותר לכפותה על הנר כדי לשמש מטתו.
קמהומכל מקום
קמוצריך שיניח מעט אויר תחתיה, שאם לא כן יכבה הנר:
קמזקונטרס אחרון
**(א) שמא יכבנו כו'
**(א) שמא יכבנו כו'
קמחשמא תהא כו'.
קמטעיין בכסף משנה פכ"א בשם
קנהריב"ש שתמה
קנאעל הרמב"ם שכתב גבי כיבוד הבית שמא ישוה גומות, אם כן אינו פסיק רישיה עיין
קנבשם. אם כן גם על הטור ושו"ע יש
קנגלתמוה כן.
קנדאבל באמת יש לומר גבי כיבוד דהספק הוא
קנהשמא יש גומות בבית, ואי אפשר שלא ישוה, והוי ליה פסיק רישיה, ואם כן כשאינו ידוע
קנוהוי ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ולא
קנזדמי לשאר דבר שאינו מתכוין דספיקא הוי ושרי, דהתם הספק הוא שמא יעשה גומא, והכא
קנחהספק הוא שמא יש כבר, ואי אפשר שלא ישוה, ולא גרע משאר ספיקא דאורייתא.
קנטוהוא הדין כאן בנידון דידן הספק הוא שמא
קסברגע זו שיתחיל לפתוח ינשב רוח בחזקה, ואי אפשר שלא תכבה כשיפתח, ונמצא עושה איסור
קסאדאורייתא
קסבבמה שפותח, שעל ידי כן הרוח מכבה בודאי כיון שכבר יש רוח, והוא לא ידע ואשם שסבור
קסגכשמתחיל שאין שם רוח, לפי מה שכתב המג"א בסי' תקי"ד דהכא
קסדבאין שם רוח עסקינן ואפילו הכי אסור, ושייך שפיר לשון שמא כמו שנתבאר.
קסהוכהאי גוונא יש לומר בנקישת הדלת, שמא
קסוינקש בידים בחוזק ויהיה אז פסיק רישיה, שאז אין ספק כלל, והספק הוא כשפותח כדרכו
קסזבלא זהירות שמא ינקש פעם בחוזק, לכך צריך ליזהר לעולם.
קסחוכן צריך לומר במה שכתב רש"י
קסטפ"ד דביצה
קעוהעתיקום האחרונים סוף סי' תק"ח דאין
קעאזה על מנת לתפור. ותיפוק ליה משום שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה, מדקתני שמא תקרע.
קעבובאמת כן משמע ברמב"ם פכ"ב, אבל
קעגרש"י סבירא ליה דחיישינן שמא יפצע בחוזק עד שאי אפשר שלא תקרע.
קעדוכן צריך לומר במה שכתב רמ"א סימן
קעהרס"ה
קעובשם אור זרוע פן
קעזיתנדנד כו'. ובאמת התיר שם ר"ת מהאי טעמא עיין שם בדרכי משה, אבל
קעחדעת אור זרוע משום
קעטדהנדנוד בא על ידי נגיעה בחוזק, וכשנוגע ברפיון לא יתנדנד, וזהו הספק פן יגע בחוזק
קפואי אפשר שלא יתנדנד.
קפאוכן צריך לומר בגמ' דף קמ"א לא
קפבליהדק כו' דלמא כו', והיינו בפסיק רישיה כמו שכתב המרדכי שם.
קפגוכן צריך לומר בשו"ע סי' ש"ב
קפדס"ט
קפהפן כו'.
קפוואף לפי
קפזמה שכתב הט"ז בסי' שי"ו סק"ג דספק
קפחפסיק רישיה שרי. וכן משמע בהדיא ברמב"ן במלחמות ור"ן פרק כירה גבי
קפטצירוף, והובא ב"י סי' שי"ח.
קצהיינו להתיר בשעת הספק בלבד, כשאין שם
קצאחשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה
קצבדומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים, ואינו בכלל ספק פסיק רישיה, כמבואר בהדיא
קצגבתוס' דסנהדרין דף פ"ה ע"א סוף ד"ה [ור"ש] עיין שם.
קצדוגבי פתיחת הדלת נמי יש לומר כהאי
קצהגוונא, דאם יהיה פתוח ברוחב טפח על דרך משל, חיישינן שמא מיד כשפשט ידו לדלת לפתוח
קצוברגע זו בתחלת הפתיחה ינשב רוח בחוזק, ונמצא שפתיחה ברחב טפח היא אחר שכבר נשב
קצזבתחלת הפתיחה רוח חזק כל כך שאי אפשר שלא יכבה כשיפתח טפח או פחות, ונמצא עושה
קצחאיסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה:
קצט(ב) נגד החלל כו'.
רעל
ראכרחך צריך לומר כן, אם מה שכתבו הב"ח
רבומג"א
רגנגד פתיחת הדלת ממש הוא בדוקא מכוון ממש, שהרי בטור ושו"ע סי' תר"פ כתבו
רדבאחורי הדלת צריך לחוץ כו', ונר חנוכה הוא בטפח הסמוך לפתח,
רהוכשהוא אחורי הדלת אינו מכווין ממש נגד הפתיחה הגדולה:
רו(ג) ואין איסור כו'.
רזעיין
רחבטור סי' תר"פ
רטובהגהות מיימוניות שלא
ריתירצו כלום על בסיס, משום דסגי להו בהא דהדלת חשיבא כמחוברת ואין כאן טלטול כלל.
ריאאבל התוס'
ריבומרדכי
ריגשתירצו דלא ליהוי בסיס, מכלל דלא סבירא להו הכי, אלא שייך בו טלטול בו בעצמו, אבל
רידאינו חשוב טלטול לענין הנר במה שמטלטל הדלת.
ריהואפשר דהוי ליה טלטול מן הצד דשרי כשמתכוין לדבר המותר,
ריודהיינו הכניסה והיציאה. והטור והגהות מיימוניות אפשר שבאו לתרץ אם מתכוין לנעול
ריזבשביל הנר חנוכה, שלא יהיה מוצנע אחורי הדלת הפתוחה, ויהיה פרסומי ניסא.
ריחוצ"ע:
ריט[1087] עיקרי ההלכות שנתבארו
רכבסימן זה:
רכא(א)
רכבפתיחת דלת שאצל הנר (ס"א-ד).
רכג(ב)
רכדהנחת נר על הטבלה (ס"ה-ו).
רכה(ג)
רכוהנחת נר על העץ (ס"ז).
רכז(ד)
רכחכפיית קערה על הנר (ס"ח).
רכט[1088] רב קכ, ב (תנא נר שאחורי הדלת פותח
רלונועל כדרכו, ואם כבתה כבתה. לייט עלה רב … מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות). טור ושו"ע ס"א
רלא(נר שמונח אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת כנגדו, שמא יכבנו הרוח).
רלבוכן הוא בטור ושו"ע סי' תרפ ס"א (בליל שבת צריך ליתן
רלגשום דבר, לחוץ בין הנרות [של חנוכה] לפתח, בשביל הרוח שלא יכבה הנרות כשפותח את
רלדהדלת).
רלה[1089] תוס' שם ד"ה מר סבר (והני מילי
רלוכשהמדורה קצת קרובה אצל הדלת). ב"ח ריש הסי' (דאינו אסור אלא בחדר קטן שהנרות
רלזאינן רחוקות מהדלת ... לא חיישינן דמכבה על ידי פתיחה, אלא כשהנר הוא קרוב אל הדלת).
רלחמ"א סק"ב (ודוקא כשמונח נגד פתיחת הדלת ממש וקרוב אל הדלת, וכמ"ש
רלטס"ב (ב"ח)).
רמ[1090]
רמאמ"א סק"א (דאע"פ שפותח בנחת, מכל מקום הרוח מנשב ואסור).
רמבוראה גם לקמן סוף ס"ג (לחוש להרוח
רמגשמבחוץ).
רמד[1091] רש"י שם ד"ה בפסיק רישיה (הרוח
רמהמכבהו). רא"ש פט"ז סי' ט (וחיישינן שמא יכבנו הרוח). טור ושו"ע שם
רמו(שמא יכבנו הרוח).
רמז[1092] שבת מא, ב (רבי שמעון היא
רמחדאמר דבר שאין מתכוין מותר). ביצה כג, א (כרבי שמעון דאמר דבר שאינו מתכוין מותר).
רמטוכן הוא לעיל סי' רנג סי"א. לקמן
רנסי' שב ס"ד. סי' שיב ס"ו. סי' שיד ס"ג. סי' שכ סי"ז. סי' שכד
רנאס"א. סי' שלד סכ"ד. סי' שלו ס"ח. סי' שלז ס"א-ב. סי' שלח
רנבס"א. סי' תצח סכ"ג. סי' תקב ס"ד וס"ז. סי' תקיח ס"ז. סי'
רנגתקכג ס"א. הלכות שאלה ס"ל.
רנד[1093] שם קכ, ב (מודה רבי שמעון בפסיק רישיה
רנהולא ימות).
רנווחייב עליו, כדלקמן סי' רעח ס"ד (והכל מודים בפסיק
רנזרישיה ולא ימות שחייב עליו מן התורה), ושם נסמן (הערה 1251).
רנח[1094]
רנטמ"א סי' תקיד סק"י (דיש לגזור בשעה שאין הרוח מנשב, אטו בשעה שהרוח מנשב,
רסדבכל רגע ורגע הרוח מנשב ואי אפשר להבחין בזה. וכן משמע רס"י רע"ז, שכתב
רסאדאסור לפתוח דלת וחלון נגד הנר, ולא חילק בין יש רוח לאין רוח).
רסבוכן הוא לקמן שם ס"י (אסור להעמיד
רסגנר דולק במקום שהרוח שולטת שם, אפילו אין רוח מנשב כלל, גזירה שמא יעמידנו שם בשעה
רסדשהרוח מנשב ונמצא בא לידי כיבוי. ואף על פי שהוא אינו מתכוין כלל לכיבוי, מכל מקום
רסהכיון שהרוח מנשבת אי אפשר בלא כיבוי. וכן אסור לפתוח דלת או חלון כנגד נר הדולק,
רסואפילו אין רוח מנשבת כלל, כמו שנתבאר בסי' רע"ז לענין שבת).
רסזואף דלא הוי אלא ספק פסיק רישיה – שמא
רסחיכבנו הרוח, מכל מקום אסרינן גם בזה. ויתבאר בקונטרס אחרון סק"א, ביאור האיסור בב' אופנים (שגם ספק
רסטפסיק רישא אסור, או מטעם שמא ימשיך בפתיחה אחר שהוא ודאי פסיק רישא). וכן בהא
רעדלקמן ס"ב-ד.
רעא[1095] בההיא דרב שם (נר שאחורי הדלת), כפירוש רש"י,
רעבהמובא ברא"ש שם (רש"י פירש שהנר מונח אחורי הדלת, וחיישינן שמא יכבנו
רעגהרוח). טור ושו"ע שם (נר שמונח אחורי הדלת).
רעד[1096] כדלעיל בתחלת הסעיף (והערה 1089).
רעה[1097]
רעוכן הוכיח בקונטרס אחרון סק"ב.
רעז[1098] תוס' שם ד"ה פותח (דתינח פותח,
רעחנועל מאי איסורא איכא). מרדכי רמז ת (הורה [מהר"ם מרוטנבורג] שמותר לסגור
רעטהחלון בשבת שלא יכבה הנר מפני הרוח). תרומת הדשן ח"א סי' נט (מצאתי תשובת מהר"ם
רפשהעתיק אחד מהגדולים, דשרי לסגור החלון כדי שלא יכבה הרוח את הנר ... ולא לייט אלא
רפאאפותח, משום דהוי פסיק רישיה). ב"י (לנעול ליכא שום איסורא, שהרי מאחר שאינו
רפבלא מכבה ולא מבעיר). רמ"א ס"א (אבל לנעול הדלת כנגדו מותר, והוא הדין
רפגבחלון שכנגד הנר שעל השלחן). לבוש ס"א (שבזה אינו עושה כלום לא מכבה ולא
רפדמבעיר).
רפהואין לחוש שהרוח יבעיר אותו, כמבואר במ"א ס"ק ג (ואפילו
רפולהאוסרין לסתום התנור עי' סוס"י רנ"ט, עיי"ש דזה לא שייך בנר, שאין
רפזהרוח מבעיר אותו).
רפחוהיינו אף שלענין תנור נתבאר לעיל סי' רנט
רפטס"ז (אם רוצה לחזור ולסתום התנור בדף, ויש בתוכו גחלים לוחשות, אסור לסותמו על
רצידי ישראל, מפני שהרוח מפיח דרך סדק קטן, ודומה למפיח ומבעיר הגחלים יותר מאילו
רצאהיה התנור פתוח).
רצבמכל מקום אין לחוש לזה כאן בנר.
רצגוכן אין לחוש במדורה שבבית, כדלקמן ס"ד (אבל
רצדאם היתה פתוחה כנגד המדורה מותר לסגרה, ואין בזה משום מכבה).
רצהונתבאר במ"א ס"ק ו (ואפילו להאוסרין בסוס"י
רצורנ"ט, הכא שרי, דבבית יש אויר הרבה ולא דמי למפוח).
רצז[1099]
רצחמרדכי שם (שמותר
רצטלסגור החלון בשבת). תרומת הדשן שם (דשרי לסגור החלון). רמ"א שם (והוא הדין בחלון שכנגד הנר שעל השלחן).
ש[1100]
שאבההיא דרב שם (קכ, ב) לפירוש הר"ח (ודתנא תנא קמיה דרב, ולייט עלה רב, היכא
שבדידע שבודאי כשפותח ונועל יכבה הנר, מפני שהדלת נוגעת בו ומכבתו, שאסור, דבהא אפילו
שגר"ש מודה דהוי פסיק רישיה ולא ימות). הובא ברא"ש פט"ז סי' ט (ור"ח
שדז"ל פירש, שהנר קבוע בכותל שאחורי הדלת, וכשפותח הדלת נוקש בכותל ואיכא למיחש
שהשמא יכבה הנר). טור ושו"ע ס"א (ואם הוא קבוע בכותל שאחורי הדלת, אסור
שולפתוח הדלת ולנעלו כדרכו, שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו).
שז[1101]
שחר"ח שם (דהוי פסיק רישיה ולא ימות). אבל ברא"ש וטור ושו"ע שם
שט"שמא יכבה הנר". ונתבאר בקונטרס אחרון סק"א.
שי[1102] ב"י ריש הסי' (ולפירוש ר"ח
שיאמשמע דלא מיתסר אלא כשפותח ונועל כדרכו, אבל אם פותח ונועל בנחת מותר. וכן כתב
שיבהרמב"ם בפרק ה' [הי"ז] וז"ל, נר שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת
שיגולנעול כדרכו, אלא יזהר בשעה שפותח ובשעה שנועל). שו"ע שם (אלא פותח ונועל
שידבנחת).
שיה[1103] ב"ח ריש הסי' בדעת ר"ח (לפירוש
שיור"ח דהנר קבוע בכותל שאחורי הדלת ובפתיחתו יכבנו, אין ספק דרב לא פליג אלא
שיזדוקא אפתיחה). מ"א סק"ד (וב"ח כתב דבזה לנעול שרי. וכ"מ בטור
שיחורא"ש).
שיט[1104] ט"ז סק"א (ואם כן למה נקט
שככאן ולנעול, דמה איסור יש בנעילה ... ונראה לי שהוא מפרש בענין זה, שהנר קבוע
שכאבהכותל שהוא אחורי הדלת, בענין שהכותל שהדלת תלוי בתוכה היא ארוכה, באופן שאם יפתח
שכבהדלת בחוזק, תחזור הדלת עד הכותל מאחוריה ותנקש בה מחמת חוזק הפתיחה, ותתנדנד
שכגהכותל ששם הנר. וכן אם ינעול בחוזק כשתבא הדלת אל הכותל מצד שלפניה, תנקש בה
שכדותנדנד כל הכותל, אפילו מצד השני שהיא אחוריה).
שכה[1105] כדלקמן ס"ה (לפי
שכושאי אפשר שלא יתקרב השמן קצת אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר, או יתרחק קצת ממנו ויש
שכזבו משום מכבה), ושם נסמן (הערה 1127).
שכח[1106] בההיא דרב קכ, ב (נר שאחורי הדלת),
שכטלפירוש התוס' שם ד"ה פותח (שעל ידי כן מתנדנד הנר ומתרחק השמן מן השלהבת, או
שלמתקרב והוי מכבה או מבעיר). הובא ברא"ש פט"ז סי' ט (ור"י פירש שהנר
שלאתקוע באחורי הדלת, ובפתיחת הדלת ובנעילתו מרחק את השמן מן הפתילה או מקרבו אל
שלבהפתילה). טור ושו"ע ס"א (ואם הוא קבוע בדלת עצמו, שפתיחתו ונעילתו מקרב
שלגהשמן לנר או מרחיקו ממנו, אסור לפתחו ולנעלו).
שלד[1107]
שלהרמ"א ס"א (כדרכו). מ"א סק"א (הג"ה זו צריכה להיות בסוף
שלוהסעיף, כשקבוע בדלת עצמה וכו', אסור לפתחו ולנעלו כדרכו, אבל בנחת שרי).
שלז[1108]
שלחאף שנתבאר בט"ז סק"ב (דבזה לא מהני פתיחה ונעילה בנחת, כיון שהוא בדלת
שלטעצמה בקלות ינדנד קצת ויקרב או ירחיק השמן). מכל מקום יכול לפתוח ולנעול בנחת,
שמבענין שלא יהא פסיק רישיה.
שמא[1109] תוס' שם (משום טלטול אין לאסור,
שמבדבנעילת דלת לא חשיב טלטול. וגם לא הוי בסיס לדבר האסור, דבית חשוב הוא ובטל אגב
שמגבית). מרדכי רמז ת (דנעילת הדלת לא חשיב טלטול הנר. וגם לא נעשה בסיס לנר, דחשיב ובטיל
שמדלגבי הבית ולא לגבי הנר).
שמהונתבאר בקונטרס אחרון סק"ג, שיש כאן שני פרטים:
שמו(א) שמטעם זה לא נעשית הדלת בסיס לנר.
שמז(ב) ומה שנעילת הדלת לא נחשבת כטלטול הנר שקבוע עליו, היינו
שמחכיון שהוא טלטול מן הצד על ידי דבר לצורך דבר המותר.
שמטועוד נתבארה שם שיטת מהר"ם מרוטנבורג,
שנשכיון שהדלת מחוברת לבית לא חשיב כמטלטל מוקצה, אף אם הוא נועל את הדלת לצורך הנר.
שנא[1110] ב"י ריש הסימן (ולפי זה אם נר של
שנבשעוה קבוע בדלת עצמו מותר לפתוח ולנעול, כיון דלית ביה משום מכבה ומבעיר).
שנגרמ"א סוף ס"א (ובנר של שעוה מותר לפתוח ולנעול, אף על פי שהוא קבוע בדלת).
שנד[1111] ט"ז סק"ג (נראה פשוט דאם הוא
שנהבענין שיש לחוש שיכבה לגמרי, אפילו של שעוה אסור).
שנו[1112] סעיף ה.
שנז[1113] בההיא דרב שם (נר שאחורי הדלת), כפירוש
שנחרש"י, לפי ביאור שו"ת הריב"ש סי' שצד (נראה לי, שרש"י
שנטז"ל דפירש שפסיק רישיה הוא שהרוח מכבה, לא ברוח הנכנס דרך הפתח קאמר ... אלא
שסרש"י כיון לרוח המתעורר בנדנוד הדלת ובפתיחתו, שהרי זה כמניף במניפה בפני הנר
שסאכדי לכבותו, וכאן גם כן הדלת הוא כמניפה. ואף על פי שאינו מכוין, פסיק רישיה הוא).
שסבואליה זוטא סק"א (נראה לי דבאמת אין החשש משום הרוח, כיון שהוא אחורי הדלת,
שסגאלא טעמא דרש"י משום רוח שבא מפתיחת הדלת עצמו, כשהדלת הוא בפנים, וחיישינן
שסדלכיבוי ... ואם כן אם פותח בנחת שרי, כי אין חשש משום הרוח, רק משום רוח הדלת).
שסה[1114] אביי קכ, ב (אמר רב יהודה פותח אדם דלת
שסוכנגד מדורה בשבת. לייט עלה אביי ... לעולם ברוח מצויה, מר סבר גזרינן ומר סבר לא
שסזגזרינן). טור ושו"ע ס"ב (אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה ... ואפילו אין שם
שסחאלא רוח מצויה). ט"ז ס"ק ד (דגזרינן אטו שאינו מצויה).
שסט[1115] תוס' שם ד"ה מר (והני מילי
שעכשהמדורה קצת קרובה אצל הדלת). שו"ע שם (שהיא קרובה קצת אל הדלת).
שעא[1116] רש"י שם ד"ה כנגד המדורה (שרוח
שעבמנשבת ומבעיר האור). לבוש ס"ב (מפני שגורם להבעיר המדורה, שהרוח יבעיר את
שעגהמדורה).
שעדוראה גם לעיל סי' רנט ס"ז (אם ידוע שיש בתנור גחלים
שעהלוחשות, אסור לפותחו על ידי ישראל, מפני שהרוח נכנס בו ומבעיר הגחלים. ואף שאינו
שעומתכוין להבעיר, מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא).
שעז[1117]
שעחב"י (גזירה אטו שאינה מצויה, דהוי פסיק רישיה).
שעט[1118] תוס' שם ד"ה פותח (כנגד המדורה ...
שפנועל מאי איסורא איכא). טור ושו"ע שם (אבל אם היה פתוח כנגדה, מותר לסוגרו,
שפאואין בו משום מכבה).
שפבונתבאר לעיל ס"א (והערה 1098).
שפג[1119] בסעיף זה ושלאחריו נתבארו
שפדשלושת האיסורים והחששות שיש בניעור הטבלה מהנר:
שפה(א)
שפוכיבוי הנר. שזה יתבאר כאן בהמשך הסעיף שלפנינו.
שפז(ב)
שפחשהטבלה נעשית בסיס לדבר האסור. שזה יתבאר לקמן תחלת סעיף הבא.
שפט(ג)
שצטלטול הנר על ידי דבר אחר. שזה יתבאר לקמן סוף סעיף הבא.
שצאכמו
שצבכן נזכרו שלושת הפרטים האלו לעיל סי' רסה ס"ה (שאפשר לנער הנר מהכלי מיד
שצגשיפול שמה, ולטלטל הכלי אחר כך כמו שירצה, שאין איסור לנער הנר משום איסור כיבוי
שצדאו הבערה כמו שיתבאר בסי' רע"ז. וגם אין איסור משום טלטול מוקצה, כיון שאינו
שצהמטלטל הנר המוקצה בידים, אלא מנער הכלי והוא נופל מאליו. ואין הכלי נעשה בסיס לדבר
שצוהאסור).
שצזעיקרי
שצחדיניהם של בסיס, ושל טלטול על ידי דבר אחר, יתבארו לקמן סי' שט ס"ד ואילך,
שצטוסי' שי סי"א וסי"ז, שעל זה מסיים לקמן סוף סעיף הבא (וכמו שיתבאר כל זה
תבסי' ש"ט וש"י, עיין שם כל פרטי דינים אלו וטעמיהם).
תאוכאן
תבנתבארה הלכה זו לענין נר שעל הטבלה.
תג[1120] ברייתא קכ, ב (תנו רבנן נר שעל גבי
תדטבלא, מנער את הטבלא והיא נופלת). טור ושו"ע ס"ג (שכח נר על הטבלא, מנער
תהאת הטבלא, והוא נופל, אפילו אם הוא דולק).
תו[1121] כדלקמן ס"ו (כששכח
תזלסלק הנר מהטבלא קודם כניסת השבת, שלכן לא נעשית הטבלא בסיס לדבר המוקצה), ושם
תחנסמן (1137).
תט[1122] לבוש ס"ג (נר ששכחו על הטבלא והוא
תיצריך לטבלא). וכדלקמן ס"ו (צריך לגוף השלחן לטלטלו למקום אחר ...
תיאינערנו ממנו מתחלה).
תיב[1123] טור ושו"ע שם (רק שלא יכוין
תיגלכבותו).
תיד[1124]
תיהברייתא שם (ואם
תיוכבתה כבתה). לבוש שם (ואם כבה כבה, שהרי אין כוונתו שיכבה, ודבר שאין
תיזמתכוין מותר).
תיח[1125] תוס' שם ד"ה מנער (אומר ר"י
תיטדמיירי דליכא שמן בנר, דאי איכא שמן בנר חייב). רא"ש פט"ז סי' ח (וצריך
תכלומר שאין בו שמן). טור ושו"ע שם (שלא יהא בו שמן).
תכא[1126]
תכבראב"ד פי"ב ה"ו (בנר שעוה דלא כבי). מ"מ שם (ויש מי שתירץ הכא
תכגבנר של שעוה וכיוצא בו). ר"ן (מה, א) ד"ה תנו רבנן (דוקא בנר של חלב או
תכדשל שעוה). טור ושו"ע שם (ובלבד שיהא נר של שעוה וכיוצא בו).
תכהומיירי, כנראה, בנר רחב וקצר של שעוה, שגם אחר שיפול ישאר עומד
תכוודולק. או בנר שהוא בתוך פמוט, וגם אחר שיפול ישאר בתוך הפמוט (משא"כ בנר
תכזשעוה דק וארוך, שאחר שיפול ישאר שוכב ונשרף).
תכח[1127] ירושלמי שבת פ"ג
תכטה"ז (תני נר שהוא מונח על גבי טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר ר' יוחנן
תלקרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת, לפניו משום מבעיר, לאחריו משום מכבה). הובא
תלאברא"ש שם. תוס'
תלבשם ד"ה פותח (ומתרחק השמן מן השלהבת או מתקרב, והוי מכבה או מבעיר).
תלגטור ושו"ע שם (אם יש בו שמן אי אפשר שלא יקרבנו אל הפתילה, ונמצא מבעיר).
תלדלבוש שם (דאי אפשר שלא יקרבנו אל הפתילה או ירחיקנה, ויהיה חייב משום מכבה או
תלהמבעיר).
תלווכן הוא לעיל ס"ב (ויתקרב קצת השמן שבנר
תלזאצל הפתילה ויתחייב משום מבעיר, או יתרחק קצת ממנה ויש בזה משום מכבה). סי' רסה ס"ו (ויתקרב השמן אל
תלחהפתילה ויתחייב משום מבעיר, או יתרחק קצת ממנה ויש בו משום מכבה, כמו שיתבאר בסי'
תלטרע"ז).
תמ[1128] תוס' שם ד"ה מנער (דאי איכא שמן
תמאבנר חייב, שהרי שופך ממנו והוי כמסתפק ממנו, דחייב משום מכבה). רא"ש שם (דאי
תמבהוה ביה שמן הרי הוא שופך ממנו, והוי כמסתפק מן הנר בשעה שהוא דולק, וחייב משום
תמגמכבה). ר"ן שם (כיון שאי אפשר שלא ישפך מן השמן, וקיימא לן [ביצה כב, א]
תמדדהמסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה, פסיק רישיה הוא ואסור).
תמהוכן הוא לעיל סי' רסה
תמוס"א (שמא יסתפק מהשמן שבכלי כיון שאינו מחובר לנר, ויש בזה איסור משום מכבה).
תמזונתבארו לעיל שם ב' דעות ושני אופנים בזה.
תמחלקמן סי' רעט ס"ב (אסור להסתפק ממנו
תמטמשום איסור כיבוי כמ"ש בסי' רס"ה).
תנ[1129] מ"א סק"ז (על ידי גוי, ואפילו
תנאבשל שמן שרי, כמ"ש סוס"י רנ"ג דפסיק רישיה שרי על ידי עכו"ם).
תנב[1130] סוף ס"י (ואף שכל דבר שאסור
תנגלעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו. מכל מקום כאן שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכוין,
תנדוהישראל אינו אומר לו כלל לעשותו, אלא שולחו לעשות דבר המותר, אם כן אף שמאליו
תנהנעשה האיסור, הרי לא נעשה בשליחות הישראל, שהישראל לא צוהו על ככה, והנכרי אינו
תנומוזהר כלל על השבת, אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור), וסכ"ח (ואף שהוא פסיק
תנזרישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה לנכרי, מטעם שנתבאר למעלה). וסי' רנט
תנחס"ז (שכל פסיק רישיה אין בו איסור אמירה לנכרי, כמו שנתבאר בסי' רנ"ג).
תנטוראה גם לעיל סי' רעו
תסס"ט (והערה 931, והערה 937).
תסא[1131] תשב"ץ קטן סי' ה בהגהה (ומיהו טוב
תסבליזהר שלא לעשות כי אם על ידי נכרי). כל בו ריש סי' לא (והגיה הר"ף ז"ל מיהו
תסגטוב להזהר כי אם על ידי גוי). רמ"א ס"ג (וטוב לעשותו על ידי גוי).
תסד[1132]
תסהלבוש שם (אם אפשר לסלקו על ידי גוי מוטב). ב"ח סוף סי' זה (אם אפשר על ידי
תסוגוי שהוא מזומן לפנינו, לא ינער ישראל, אבל אם אין הגוי מזומן וצריך להשתדל אחריו,
תסזינער ישראל).
תסח[1133]
תסטרמ"א שם (וטוב
תעלעשותו על ידי גוי, במקום שאינו צריך כל כך). ולא מצאתי
תעאבנו"כ השו"ע, שיפרשו את דברי הרמ"א האלו. ורבינו מפרש דהיינו
תעב"שאינו צריך לטבלא כל כך", ויכול להסתדר בלעדה.
תעגומכל מקום כיון שהוא צריך קצת לטבלה,
תעדיכול לנער הנר על ידי נכרי, ולא על ידי עצמו (ואף דמיירי באופן שאי "אפשר בקל
תעהלמצוא נכרי", מכל מקום טוב להתאמץ למצוא נכרי שינער הנר מהטבלה).
תעו[1134]
תעזרבי יוחנן קמב, ב (לא שנו אלא לצורך גופו, אבל לצורך מקומו, מטלטלו ועודן עליו). מ"א
תעחסק"ח (ואם כן כשצריך למקום השלחן רשאי לטלטלו).
תעטויתבאר לקמן ס"ו (שצריך למקום
תפהשלחן, ואם ינער שם הנר לא יוכל לעשות חפצו באותו מקום, מותר לטלטל השלחן עם הנר
תפאשעליו למקום אחר).
תפב[1135] אליה זוטא סי' רעו סק"ב (אפשר
תפגלטלטלו בנחת שלא יקרב השמן, ואם כן לא הוי פסיק רישיה).
תפדוכן הוא לעיל סי' רעו ס"ט (בין נר של שמן), ושם נסמן
תפה(הערה 931).
תפו[1136]
תפזסעיף ו (ואם צריך למקום החבית והכר, בענין שאין הניעור מספיק לו, יכול לטלטלן כמות
תפחשהן עם האבן והמעות שעליהן כדי ליפנות מקומן).
תפטונתפרש יותר לקמן סוף סעיף הבא (ואם
תצצריך לגוף השלחן לטלטלו למקום אחר ... ינערנו ממנו מתחלה ... ואם אי אפשר לנער ...
תצאצריך למקום השלחן ... מותר לטלטל השלחן
תצבעם הנר שעליו למקום אחר).
תצג[1137] תרומת הדשן ח"ב סי' קצג (לא נעשה בסיס ... אפילו הניחו
תצדבתחילה בכוונה, ולא בדרך אקראי, שרי, משום דבערב שבת נעשה שוכח. וכן משמע
תצהפירש"י דפירש כששכח האבן עליה בין השמשות). והוא ברש"י קמב, ב ד"ה
תצואלא בשכח (ששכח האבן עליה בין השמשות, ולא מדעת). והיינו שהניחו בתחלה בכוונה,
תצזובין השמשות שכח להסירו משם. מ"א סי' שט סק"ו (אם הניחם בכוונה בחול,
תצחולא היה דעתו שישארו שם בשבת, ואחר כך שכחם שם, מקרי שוכח (כתבי מהרא"י סי'
תצטקצ"ג)).
500וכן הוא לעיל ריש ס"ה (ושכח לסלקו
501ממנה קודם שחשכה).
502לקמן סי' שט ס"ד (אם לא היה בדעתו שישאר מונח שם בשבת, ושכח להסירו ממנו קודם
503כניסת השבת, שלא נעשה בסיס אליו), וסעיף ו (וכן אם הניח אבן על פי חבית של יין
504לכיסוי, ושכח להסירה משם קודם השבת, או שהניח מעות על הכר, ושכח ליטלם מעליה קודם
505השבת).
506[1138] משא"כ אם אינו בעל הבית, וכדלקמן
507סי' שט סי"א (אם אדם הניח דבר מוקצה על דבר המותר של חבירו שלא מדעתו, אף אם
508גם דבר המוקצה הוא של חבירו, לא נעשה ההיתר בסיס להאיסור, לפי שאין אדם אוסר חפץ
509של חבירו שלא מדעתו).
510[1139] גמרא קכ, ב (אמרי דבי רבי ינאי לא שנו
511אלא בשוכח, אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור). טור ושו"ע ס"ג (ואם הניחו
512עליה מדעת, אסור לנערה, שהרי הטבלא היא בסיס לדבר האיסור).
513וכן הוא לקמן סי' שט ס"ד (דבר האסור בטלטול שמונח על דבר
514המותר, אם הניחו עליו מבעוד יום מדעתו על דעת שישאר מונח שם גם בשבת, הרי נעשה
515ההיתר בסיס להאיסור, ונאסר בטלטול כמוהו ממש). סי' שי סי"א (כל דבר האסור
516בטלטול שהניחו מבעוד יום על גבי דבר המותר בטלטול, על דעת שישאר מונח שם בשבת,
517שנעשה ההיתר בסיס להאיסור, ונאסר בטלטול כמוהו כמו שנתבאר בסי' ש"ט).
518[1140]
519ברייתא נא סע"א (טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת ... אינו נוטל ומחזיר),
520לפירש"י שם ד"ה הרי זה (במניח נעשה בסיס לדבר האסור). ב"י ס' שט
521ד"ה שכח אבן (משמע בהדיא מדברי רש"י, דכל שהניח על דעת שישארו שם בכניסת
522השבת, אף על פי שדעתו ליטלו בשבת, מיקרי מניח, דהא הטמנה על דעת ליטלה בשבת עבידא
523לה, ואפילו הכי קרי לה מניח). דעה הא' בטור ושו"ע סי' שט ס"ד (ואם הניחם
524עליה מדעתו על דעת שישארו שם בכניסת השבת, אסור להטות ולנער).
525הובאה דעה זו גם לקמן סי' שט ס"ז (ואפילו
526אם היה בדעתו שלא ישארו שם כל השבת כולה, אלא בכניסת השבת בלבד, דהיינו שהיה בדעתו
527שישארו שם עד לאחר בין השמשות בלבד ... לפי שמתוך שנעשו החבית והכר בסיס לאיסור
528בבין השמשות, שהוא תחלת כניסת השבת, הוקצו לכל השבת כולה ואין דעתו מועלת להתירם).
529והיינו כשדעתו עכ"פ שיהי' עליו כל
530משך בין השמשות, כדלקמן סי' רעט ס"א (ומתוך שבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת
531היה מוקצה), ושם נסמן (הערה 1263).
532ודעה הב' תתבאר לקמן בסמוך, שצריך שתהי'
533דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה, ושם נסמן (הערה 1150).
534[1141] רש"י מז, א ד"ה לדבר האסור (שהכלי
535טפל לשלהבת בעודה בו), וד"ה הא ליכא (דכלי נעשה בסיס לאבן וטפלה לו).
536והנפקא מינה מזה שהבסיס טפל להמוקצה, תתבאר לקמן בסמוך (והערה 1162).
537[1142] רש"י קמב, ב ד"ה נעשה חבית
538בסיס (ואסור להטותה, שאף החבית מוקצה). טור ושו"ע שם (אסור לנערה). ב"י סי' שט ד"ה שכח אבן (במניח
539נעשה בסיס לדבר האסור, כלומר אסור להטות החבית ולנער הכר, שאף הם מוקצים).
540וכן הוא לקמן סי' רעט ס"א (ונעשה הנר מוקצה כמוה). סי' שט
541ס"ז (לפי שכיון שנעשו בסיס לאיסור נעשו איסור כמוהו, ואסור לטלטלן
542כלל אפילו בהטייה וניעור בלבד, כמו האיסור עצמו).
543[1143]
544ב"י סי' שט ד"ה וכל זה (צריך למקומו של כר מטלטלו עם המעות למקום אחר.
545וגם זה פשוט דלא קאי אלא אשוכח, ולא אמניח ... דהרי פירש רש"י לא שנו שמנערה
546וכו', משמע בהדיא דאשוכח קאי דביה אמרינן מנערה, דאילו מניח אסור הוא לנער).
547וכן הוא לקמן סי' שט ס"ז (וכל זה
548בשוכח, אבל אם הניחם שם מדעתו על דעת שישארו שם גם בשבת, בין שצריך למקום החבית
549והכר ... אסור אפילו להטותן ולנערן).
550[1144] שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג)
551סי' תקיח (דבר מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו בשבת ממקום למקום, אבל ליגע בו מותר).
552שם (לבוב) סי' תלו (מותר ליגע במעמד שלפני ארון הקודש, שהנרות עומדים עליו [בין
553אם] הוא של אבן או של עץ, רק שלא ינענענו, דאפילו מוקצה עצמו אינו אסור ליגע בו כי
554אם במטלטלו). מרדכי רמז ת (רבינו מאיר התיר ליגע בשבת במעמד שלפני ארון הקדש
555והנרות דולקות ועומדות עליו, ובלבד שלא יהא מנענעו, אף על פי שהוא תשמיש מוקצה,
556דאפילו מוקצה עצמו אינו אסור ליגע כי אם כשמנענעו). רמ"א ס"ג (ומכל מקום
557מותר ליגע בטבלא, הואיל ואינו מטלטל הנר).
558[1145] סעיף יד (כל מוקצה אינו אסור אלא
559בטלטול, אבל מותר ליגע בו בידיו, ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו, וכמו שנתבאר בסי'
560רס"ה).
561וכדלעיל שם ס"ו (ואין איסור במוקצה בנגיעה בעלמא, מכל מקום
562אסור פן יתנדנד קצת מנגיעתו).
563לקמן סי' שי ס"י (שמוקצה מותר בנגיעה בעלמא, אפילו בידיו,
564כל שאינו מנענע, כמו שנתבאר בסי' שח).
565סי' תקיג ס"ג (שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה, ואינו אסור
566אלא בטלטול).
567[1146]
568באופן שנתבאר לעיל סי' רעו ס"י (כשמביאו לכאן כדי ליהנות כאן לאורו, או מפני
569שצריך למקום שהיה הנר עומד שם).
570[1147]
571כגון שרוצה הנכרי להשתמש בטבלה, או שרוצה הישראל להשתמש בטבלה מבלי לטלטלה; שהרי
572גם אחרי שהנכרי מנערה, אסור לישראל לטלטל הטבלה.
573[1148] ס"ט (לומר לנכרי שיביא לו
574נר הדלוק כבר במקום אחר, יש מתירים אפילו אם אפשר לו בלעדו, בין נר של שעוה וחלב
575בין נר של שמן), ושם נסמן.
576[1149] עתה מונה ג' אופנים
577שהשלחן או המפה לא נעשו בסיס לנר, ולכן מותר לטלטלם:
578(א)
579כשהי' בדעתו לסלקם אחר כניסת השבת, יש אומרים שלא נעשה בסיס, ואם נפל הנר יש לסמוך
580עליהם להקל.
581(ב)
582המפה לא נעשית בסיס לדברי הכל.
583(ג)
584כשיש גם היתר חשוב על השלחן, לא נעשה בסיס לאיסור.
585ואף
586שבשלושת האופנים נזכר ההיתר באופן ש"נפל הנר", היינו שחושש שלא ישרף.
587מכל
588מקום נראה שתנאי זה הוא דוקא באופן הראשון, ש"יש לסמוך על דבריהם להקל במקום
589הפסד ... שנפל על השלחן, וחושש שלא ישרף השלחן".
590משא"כ
591באופן השני נתפרש לקמן, דהיינו "אע"פ שאין שם הפסד אם לא ינער".
592וכן באופן השלישי.
593[1150]
594תוס' נא, א ד"ה או (אומר ר"ת דלא חשיב כמניח, כיון שדעתו ליטלו בשבת).
595ספר התרומה סי' רנד ד"ה פרק נוטל (ופירוש של מניח, היינו שמניח שם המעות או
596דבר האסור כדי לשהות שם כל השבת כולה. אבל נתנן במזיד בערב שבת כדי לנוטלן למחר
597בשבת, מותר לנער). דעה ב' בשו"ע סי' שט ס"ד (ויש אומרים דאפילו הניחם שם
598על דעת שישארו שם בכניסת השבת, כדי שיטלם בשבת, מותר להטות ולנער בשבת. ולא אסרו
599אלא במניחם על דעת שישארו שם כל השבת).
600הובאה דעה זו גם לקמן סי' שט ס"ז (ויש
601אומרים שלא נעשו בסיס לאיסור אלא אם כן היה בדעתו שישארו שם האבן והמעות כל השבת
602כולה, אבל אם היה בדעתו ליטלם משם באמצע השבת, בין על ידי נכרי בין על ידי ניעור,
603לא נעשו כלל החבית והכר בסיס להם אפילו בתחלת כניסת השבת, ולא נאסרו כלל בטלטול
604ולא הוקצו לכל השבת כולה).
605*
606וכל זה הוא בשלחן שנעשה בסיס לשלהבת
607הנר, כמבואר כאן. משא"כ השמן, שאיסורו הוא אף מטעם שמא יסתפק ממנו, כדלעיל
608סי' רעט ס"ב (השמן שנשאר בנר אחר שכבה משחשכה, אסור לטלטל ... שבבין השמשות
609כשהיה דולק, היה אסור להסתפק ממנו משום איסור כיבוי ... ועוד שגם בטלטול הוקצה
610בבין השמשות כשהיה דולק, מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה).
611בזה נתבאר לקמן סי' שי ס"ד (נר
612שהדליקו מבעוד יום וכבה אחר בין השמשות ונשתייר בו שמן, ושמן זה נדחה בידי אדם
613מלהיות ראוי בשבת, שכשהדליקו נאסר להסתפק ממנו בשבת משום איסור כיבוי, לכן אסור
614להסתפק ממנו אף לאחר שכבה הנר ונסתלק האיסור).
615*
616ולענין המנורה עצמה, הובאו ב' דעות לקמן
617סי' רעט ס"ה (אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה, מותר לטלטלו
618אחר שכבה ... ויש אומרים שאין התנאי מועיל כלום, שהואיל והקצהו מדעתו לבין השמשות,
619דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות, ויהא הנר בסיס לכך,
620הוקצה לכל השבת כולה), ונתבאר לקמן שם (הערה 1286).
621אמנם: (א) התוס' המתירים כאן, אוסרים
622שם. (ב) גם המתירים לא התירו שם אלא אם כן התנה. (ג) אף שסומכים על המתירים כאן
623במקום הפסד, לא סמכו שם על המתירים, אלא לטלטל על ידי נכרי.
624וטעם החילוק בינם נתבאר בתוספות שבת סי'
625רעט ס"ק ד (לפי מ"ש הב"ח שיש להקל במקום הפסד, כדעת התרומ[ה]
626כמ"ש בסי' רעז, אם כן גם במנורה יש להתיר מהאי טעמא, ולא משמע כן מסתימת דברי
627הפוסקים. ולכן נראה, דעד כאן לא התיר בעל התרומ[ה] שם, אלא כשמניח עליו האיסור
628ודעתו להסיר אחר כך את האיסור משם ... אבל במנורה, דהניח עליו את הנר שידלוק עליו
629עד שתכלה, הרי עשהו בסיס לנר עד שתכלה כולה ... ולכן סתמו הפוסקים גבי נר שהדליקו
630באותו שבת ודוק).
631[1151]
632כדלעיל ס"ה.
633[1152] ב"ח סוף הסי' (וסמכינן
634על פירוש רבינו תם ור"י וספר התרומה, דלא הוי בסיס לדבר האיסור אלא כשדעתו
635להניח שם כל השבת, אבל נרות שמדליקין על השולחן דעתינו ליטלו למחר על ידי גוי,
636דינו כשכח, שלא נעשה בסיס לדבר האיסור). הובא בט"ז סק"ה, ובמ"א סק"ח.
637וכן הוא לקמן סי' שט סוף ס"ז (במקום הפסד יש לסמוך על
638סברא האחרונה, כגון אם נפל נר על השלחן, כמו שנתבאר בסי' רע"ז).
639[1153] ס"ט (מותר לטלטל המפה שעל השולחן,
640אף על פי שהמנורה עומדת עליה, לפי שאינו צריך לו שתהא המנורה על המפה, אלא על
641השולחן, ואינו מעמידה על המפה אלא מפני שאי אפשר לו לפנות מקום להמנורה בגוף השלחן
642עצמו, או מפני שאינו חושש לפנות לה מקום, ולפיכך לא נעשית המפה בסיס להמנורה ולא נאסרה
643בטלטול).
644ומכל מקום לא נעשה על ידי זה השלחן בסיס לאיסור (הנר) ולהיתר
645(המפה), שהרי השלחן אינו משמש להמפה, אלא המפה משמשת להשלחן, כמבואר בבדי השלחן
646סי' קיב ס"ק יא.
647[1154] היינו שגם התחתית שתחת
648הנר נעשה בסיס לנר ומוקצה כמותו. אמנם השלחן עצמו לא נעשה בסיס אליו, אם הי' עליו גם
649לחם שלצורך השבת.
650[1155] מ"א ס"ק ח (ונראה לי דאם היה
651מונח על השלחן בין השמשות גם ככרות ושאר דברים, פשיטא דהם חשובים יותר מהנר ושרי,
652כמ"ש סי' ש"י ס"ח וכ"ה בתוס' ריש דף מ"ז דאפילו כשהוא
653דולק שרי עיי"ש).
654והיינו כדלקמן סי' שי סט"ז (כבר נתבאר בסי' ש"ט שכלי
655שנעשה בסיס לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו). ובסי' שט ס"ד (אם נעשה בסיס לאיסור
656ולהיתר, כגון שהניח עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול שחשוב יותר מדבר האסור כמו
657שנתבאר בסי' ש"י, כיון שלא נעשה בסיס לאיסור בלבדו, הרי הוא עומד עדיין
658בהתירו, ומותר לטלטלו אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו).
659ומקורו בגמרא מז, א (הוה מטלטלינן כנונא אגב קיטמא, ואע"ג
660דאיכא עליה שברי עצים), ותוס' שם ד"ה הנח (דהוי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר
661ושרי).
662ובמ"א סי' רעט סק"ה (צריך שיהא הלחם חשוב יותר מהשמן).
663[1156] משא"כ שאר הלחם, שאינו חשוב יותר
664מן דליקת הנר לסעודת שבת. ויתבאר לקמן (הערה 1161).
665[1157] וכדלקמן סי' שיא סי"ח (ואף אם
666משחשכה ניטל ההיתר משם לא נעשה הכלי בסיס אז, כיון שלא היה בסיס בבין השמשות, כמו
667שנתבאר למעלה). והיינו כמו בשאר מוקצה שנעשה באמצע השבת, שנתבאר לקמן שם סי"א
668(אבל אם לא היו המעות עליה בין השמשות, אלא לאחר כך הניחום עליה נכרי או קטן,
669אפילו הניחום לדעת הישראל שהוקצית מדעתו מלטלטלם כל זמן שהמעות עליה, אעפ"כ
670מותר לטלטלה אם ניטלו המעות מעליה, הואיל ולא היתה מוקצה בבין השמשות).
671וכן הוא לקמן סי' רעט ס"ו (אם הודלק אחר כניסת
672השבת, דהיינו משחשכה, על ידי נכרי לצורך קטנים או לצורך חולה שאין בו סכנה, או
673שעבר ישראל והדליקו בין בשוגג בין במזיד, מותר לטלטלו אחר שכבה ... הואיל ולא היה
674מוקצה בתחלת כניסת השבת, אלא באמצע השבת כשהיה דולק, לא נעשה על ידי זה מוקצה לכל
675השבת כולה, אלא בשעה שהוא דולק בלבד).
676סי' תקיד סכ"ד (אם הדליקו אחר כניסת תחילת ליל יום טוב,
677מותר להסתפק ממנו לאחר שנכבה, דאין מוקצה לחצי שבת, כמו שנתבאר בסי' ש"י עיי"ש).
678וראה תהלה לדוד סי'
679רעט סק"ב.
680[1158]
681שהוא אופן הראשון, משלושת האופנים דלקמן בסמוך.
682[1159] ככל אופני בסיס לאיסור ולהיתר דלקמן
683סי' שט ס"ד, וסי' שי סט"ז.
684[1160]
685גמרא מז, א (בגלילא שנו), כפירוש ר"ת בתוס' שם ד"ה בגלילא (מפרש
686ר"ת בגלילא שנו, שהיה להם רוב שמן, ולהכי לא בטלי שברי פתילה אגב שמן). טור
687ושו"ע סי' שי ס"ח (וכגון שדבר המותר חשוב מדבר האסור).
688וכן הוא לקמן סי' שט ס"ד (שהניח
689עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול שחשוב יותר מדבר האסור), וסי' שי סט"ז (והוא
690שדבר המותר חשוב מדבר האסור).
691*
692והיינו דוקא כשמניח הלחם (או שאר הדברים החשובים) על השלחן,
693משא"כ אם מניחם על המנורה, נתבאר לקמן סי' רעט ס"ד (אין
694היתר שיניח על הנר מבעוד יום מעט לחם, או שאר דבר המותר בטלטול, כדי שיהא הנר בבין
695השמשות בסיס לאיסור ולהיתר, לפי שהנר הוא עשוי בשביל השלהבת, לכך הוא טפל אליה,
696ולא להלחם או שאר דבר, אף שאותו דבר חשוב מהשלהבת. וכן הדין במנורה).
697[1161]
698דלא סגי במה שההיתר חשוב יותר ממחיר השלהבת, או אפילו ממחיר כל הנר, אלא צריך
699להיות חשוב יותר מדליקת הנר בסעודת שבת זו.
700ולכן נתבאר לעיל במוסגר (והערה 1156), דמיירי בלחם "שלצורך
701השבת", דהיינו שאכילת הלחם חשובה יותר מאור השלהבת.
702וכמבואר במ"א סי' רעט סק"ה (צריך שיהא הלחם חשוב יותר
703מהשמן ... השמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מהדבר שנותן בו, לפי שהוא צריך לו עתה
704בעוד שהוא דולק).
705ומקורו בשו"ת ריב"ש סי' צג (שאפילו הי' נותן בה דבר
706חשוב, עדיין אין היתר זה ברור, לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מן הדבר המותר
707שנותן בו, לפי שהוא צריך לו עתה למצותו, בעוד שהוא דולק).
708ולכן גם הלחם שלצורך השבת חשוב יותר מדליקת הנר, כיון שהלחם
709הוא עיקר הסעודה, כדלעיל סי' רסג ס"ג (שהפת קודמת לנר, שהיא עיקר מצות הסעודה
710כמו שיתבאר בסי' רע"ד). ובסי' עדר ס"ה (שעיקר סעודה הוא הלחם, שעליו
711יחיה האדם).
712ומה שכתב "או שאר הדברים חשובים יותר", היינו שהם
713חשובים כל כך, עד שבשבילם הי' מוותר על דליקת הנר.
714ואם הוא בסיס למעות, נתבאר לקמן סי' שלד סי"ח (תיק ... שיש
715בתוכם מעות ... בסיס להמעות שבתוכה ... מותר להניח בתוכה תפילין מערב שבת ... והוא
716הדין למזוזה או ספר. אבל אם מניח (טבעת או) אוכלין לתוך ארנקי, אינן מועילין ...
717כי אין (הטבעת או) האוכלין חשובים לגבי הארנקי והן בטלין אצלה).
718וראה בדי השלחן סי' קיב סקכ"ד.
719קיצור הלכות סי' רעט הערה 16 והערה 29. התקשרות גליון שפז ע' 16.
720[1162] כי מספיק מה שהלחם או שאר הדברים חשובים יותר "מן השלהבת,
721שהנר נעשה בסיס אליה". ואין צריך שיהא הלחם חשוב יותר גם מהנר והמנורה עצמם
722(שנעשו מוקצה), גם אם המנורה יקרה, כיון שהבסיס טפל להמוקצה, וכמבואר לעיל (נעשית
723בסיס להנר וטפלה אליו),
724ושם נסמן (הערה 1141).
725[1163] סעיף א (כשהיה הנר דולק היה ...
726בסיס לשלהבת הדולקת בו שהיא מוקצה ונעשה הנר מוקצה כמוה).
727[1164] כלומר, כיוון שבשלושת
728אופנים הנ"ל, לא נעשה בסיס לנר, לכן יכול לטלטלו בשלושה אופנים:
729(א)
730לנער הנר, ואחר כך לטלטל השלחן למקום שירצה.
731(ב)
732לטלטלו למקום אחר, לצורך השלחן, כשיש סיבה שלא לנער.
733(ג)
734לטלטלו למקום אחר, לצורך מקום השלחן.
735[1165]
736כדלקמן סי' שט ס"ד (שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד, צריך לנערו מתחלה, ואחר
737כך יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו), וסי' שי סי"ז (אם אפשר לנער האיסור
738בלבדו, צריך לנער מתחלה, ואחר כך יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה).
739[1166] כדלקמן סי' שט ס"ד (ואם
740אי אפשר לנער ... מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו).
741[1167] היינו שהוא צריך במקום
742אחר, לא רק את השלחן, אלא אף את הנר. משא"כ אם הטלטול הוא לצורך הנר, שהוא
743מוקצה, בזה נתבאר לקמן סי' שיא סי"ד (אם הוא מתכוין בטלטול זה לצורך האיסור,
744אין צריך לומר אם מטלטל לצורך האיסור עצמו כדי לשמרו מאיזה קלקול והפסד, או כדי
745להצניעו או איזה ענין אחר, אלא אפילו אם מטלטל מפני שצריך לו האיסור להשתמש בו
746איזה תשמיש המותר ... כגון נר להשתמש לאורו במקום אחר וכל כיוצא בזה, הואיל
747ומיטלטל בשביל האיסור אסור).
748וכעין זה לקמן סי' שח
749סי"ב (ואם מחשב עליו
750להשתמש ... איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם, מותר לו לטלטלו ממקום זה, אף על פי
751שעיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום זה).
752וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי
753ע' 66.
754[1168]
755ב"ח סוס"י
756שי (לא החמירו עליו לנערן ולהשליכן, כיון דאית בהו הפסד ממון, דכשמשליכן לחוץ ילכו
757לאיבוד, הילכך לא החמירו עליו, כיון דמדינא ליכא איסורא). מ"א סוף סק"ח
758(וכן היכא דאי אפשר לנער, כגון דאיכא פסידא). וסי' שי ס"ק יא (ואי איכא הפסד
759בניעור אין צריך לנער).
760וכן הוא לקמן סי' שט ס"ד (ואם אי אפשר לנער, או שיהיה איזה
761הפסד בדבר המותר אם ינער את האיסור). סי' שי סי"ז (ינער גם ההיתר עמו, אם אין
762הפסד בניעורו).
763וכאן נתבאר שכן הוא גם אם יש חשש שישבר
764הנר שהוא מוקצה.
765וכן הוא לקמן סי' שח ס"ה (סכין של
766שחיטה ושל מילה ... אסור לטלטלם ... לטלטל הנדן ... בעוד ששאר הסכינים בתוכו, מותר
767לטלטלו, אף על פי שסכין זה גם כן בתוכו, והוא שאי אפשר לנער סכין זה מהנדן, או שיש
768חשש הפסד אם ינערנו). הרי שכן הוא אף אם יש חשש הפסד בדבר האסור.
769וראה הערות וביאורים תצו ע' 23. תשלז ע'
77060. תשלח ע' 94.
771[1169]
772רבי יוחנן קמב, ב (לא שנו אלא לצורך גופו, אבל לצורך מקומו, מטלטלו ועודן עליו). מ"א
773סק"ח (ואם כן כשצריך למקום השלחן רשאי לטלטלו).
774וכן הוא לעיל סוף סעיף הקודם (ואם צריך
775למקום הטבלא, יכול לטלטלה עם הנר שעליה ... לאיזה מקום שירצה). לקמן סי' שט
776ס"ד (כגון שמטלטל ההיתר עם האיסור שעליו למקום אחר, מפני שצריך לפנות מקומם
777זה שהם עליו עכשיו, כדי להשתמש בו איזה תשמיש או צורך אחר, בענין שאם ינער כאן
778האיסור לא יוכל להשלים צרכו במקום הזה, מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו).
779[1170]
780סעיף ד ואילך.
781[1171]
782סי"א וסי"ז.
783[1172] רב מה, רע"א (מניחין נר על גבי
784דקל בשבת, ואין מניחין נר על גבי דקל ביום טוב), ופרש"י (מבעוד יום). טור
785ושו"ע ס"ד (מותר להניח נר של שבת מבעוד יום על גבי אילן וידלק שם בשבת,
786דליכא למיחש דלכשיכבה לשקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר, אבל אין מניחין נר של יום
787טוב על גבי אילן, דשקיל ומנח ליה, ונמצא משתמש באילן).
788וכן הוא לקמן סי' תקיד סט"ז (אסור להניח נר דולק על גבי
789אילן, אפילו מערב יום טוב, אם רוצה להניחו דולק שם עד הלילה).
790[1173] רא"ש פ"ד סי' ב בסופו
791(הא דאין נותנין נר על גבי דקל ביום טוב, לא בשביל שיהא נקרא משתמש
792במחובר אם נוטלו משם, אלא גזרינן שמא יעלה באילן כדי ליטלו, דלא אמרו חכמים אלא
793אין עולין על גבי בהמה ואין עולין על גבי אילן ביום טוב). הובא במ"א סי' תקיד
794ס"ק טז.
795אבל לקמן שם סט"ז (גזרה שמא יטלנו מעל גבי האילן לכשיכבה
796ביום טוב, ונמצא משתמש במחובר לקרקע ביום טוב. עיין סי' של"ו).
797וכדלקמן סי' שלו ס"א (אין עולין באילן ... ואין משתמשין
798בו שום תשמיש, כגון להניח עליו חפץ, או ליטלו ממנו).
799וראה אגלי טל קוצר, סמ"ז סקי"ט. תהלה לדוד
800סק"ז.
801[1174] סעיף א (גזרה שמא יעלה ויתלוש ממנו
802פירות או עלין או ענפים).
803[1175] רש"י שם ד"ה על גבי דקל (בשבת
804דליכא למיחש לכשיכבה לישקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר, דכיון דאקצייה לדבר האסור
805בין השמשות איתקצי לכולי יומא). לבוש ס"ד (דליכא למיחש דלכשיכבה לישקליה
806מיניה ונמצא משתמש במחובר ... דהא בלאו הכי איקצייה לבין השמשות לדבר האסור, ואתקצאי
807לכולי יומא). ט"ז סק"ז (דהא איסור יש לשקליה משם בשבת).
808[1176] סעיף א (אף על פי שכבה אחר כך,
809אסור לטלטלו כל השבת כולה, אפילו לצורך גופו או לצורך מקומו).
810[1177] משנה קכא, סוע"א (כופין קערה על
811גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה), ופרש"י (של חרס). טור ושו"ע ס"ה (מותר
812לכפות קערה על גבי הנר בשבת, כדי שלא יאחוז האור בקורה).
813[1178] דלא קיי"ל כרבי יצחק דאמר מג, א
814(אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת). רש"י קז, א ד"ה כופין (אשמעינן
815דכלי ניטל להצלת דבר שאינו ניטל בשבת). ט"ז סק"ח (דקי"ל דכלי ניטל
816לצורך דבר שאינו ניטל).
817וכן הוא לעיל סי' רסו בקונטרס אחרון ס"ק יא ד"ה
818ולהכי (לא קיי"ל כרבי יצחק). לקמן סי' שח סע"ב (שהכלי ניטל אף בשביל דבר
819שאינו ניטל בשבת, כמו שנתבאר בסי' רע"ז), וסע"ח (שהכלי ניטל אף לצורך
820דבר שאינו ניטל בשבת).
821[1179] ים של שלמה ביצה פ"ב סוס"י ל
822(וכן מצאתי ביסוד של ר' אברהם אב"ד ... מותר לכפות כלי על הנר, כדי לשמש
823מטתו, ואין לחלוק בין שבת ליום טוב בשום חילוק ... דליכא שום חשש איסור, מאחר שאנו
824קי"ל דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל, אף שלא לצורך גדול). הובא בט"ז שם
825(אף שלא לצורך גדול, משום הכי הביא רש"ל בפ"ב דביצה, דמותר לכפות כלי על
826הנר כדי לשמש מטתו, בין בשבת בין ביום טוב).
827[1180] מ"א סק"ט (ונראה לי דצריך
828שיניח מעט אויר תחתיה, דאם לא כן יכבה הנר).
829[1181] תוכן המשך הדברים בקונטרס
830אחרון זה:
831בפנים ס"א נתבאר הטעם שאסור לפתוח
832הדלת, "שמא יכבה", וכן בס"ב "שמא תהא הדלת נוקשת בנר".
833ואף שאם כן הוי דבר שאינו מתכוין שאינו
834פסיק רישיה.
835מבאר זאת רבינו בשני אופנים:
836(א) אסור מטעם ספק פסיק רישיה, כי אם
837ינשב הרוח הוי פסיק רישיה. וכן מצינו בכמה מקומות.
838(ב) אף לדעת הפוסקים שספק פסיק רישיה
839מותר, מכל מקום כאן יש חשש, שאחר שיתברר שהוא פסיק רישיה, ימשיך לפתוח הדלת.
840לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תרצג
841ואילך.
842[1182] היינו ציטוט מהאמור
843בפנים ס"א (שמא יכבנו הרוח), וציטוט מהאמור בפנים ס"ב (שמא תהא הדלת
844נוקשת בנר).
845[1183] הלכה ג (על מ"ש הרמב"ם שם
846"ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות").
847[1184] סי' שצד (ויש תימה בדברי הרמב"ם
848ז"ל, שכתב ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות, אלא אם כן היה רצוף אבנים.
849נראה מלשונו שלא אסר הכבוד משום פסיק רישיה, שאם כן לא היה לו לומר שמא. ואם כן,
850הוא תימה למה אסרו, דהא קיימא לן כרבי שמעון).
851[1185] כאן ס"א שכתבו "שמא יכבנו
852הרוח".
853[1186] ראה אבני נזר יו"ד סי' רכ
854ס"י-יא. אגלי טל מלאכת חורש סי' טו. חלקת יואב סי' ח. חקרי הלכות ח"א
855טז, ב.
856[1187] כדלקמן סי' שלז ס"א
857(כל דבר שאינו מתכוין מותר אפילו אפשר בלעדיו, כגון מטה כסא וספסל בין גדולים בין
858קטנים מותר לגררן על גבי קרקע, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. ואף אם נעשה חריץ
859מאליו אין בכך כלום, כי דבר שאינו מתכוין הוא ... אבל הגדולים מאד אסור לגרור,
860שבודאי עושין חריץ, ופסיק רישיה ולא ימות).
861[1188] אף שהכיבוי היא מלאכה שאינה
862צריכה לגופה. וראה כנישתא דבי רב.
863[1189] על פי ויקרא ה, יז.
864[1190] ס"ק י (דיש לגזור בשעה שאין
865הרוח מנשב, אטו בשעה שהרוח מנשב, דבכל רגע ורגע הרוח מנשב ואי אפשר להבחין בזה. וכן
866משמע רס"י רע"ז, שכתב דאסור לפתוח דלת וחלון נגד הנר, ולא חילק בין יש
867רוח לאין רוח).
868[1191] שבפנים ס"ב (שמא תהא
869הדלת נוקשת בנר שאחוריה, ואי אפשר שלא תכבנו כשתנקש בו, ופסיק רישיה הוא).
870[1192] לד, א ד"ה ואין חוששין (ואין
871חוששין שמא תקרע. ואפילו נקרעת לא אכפת לן, דאין זה קורע על מנת לתפור).
872[1193] כדלקמן שם ס"ג (מותר לפצוע את
873האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע, שאף אם תקרע הרי זה מקלקל ופטור מן התורה,
874אלא אם כן קורע על מנת לתפור), ושם נסמן.
875וכן הוא לקמן סי' שב סוף ס"ד (והקורע שלא על מנת לחזור
876ולתפור פטור אבל אסור מדברי סופרים ... ומותר לפצוע את האגוז במטלית, ואין חוששין
877שמא תקרע, כמו שיתבאר בסי' תק"ח).
878[1194] הלכה כד (ואם נקרעו אינו חייב כלום,
879שהרי לא נתכוין).
880[1195] ראה אבני נזר או"ח סי' רנא
881ס"ב. מי טל מלאכת קורע סי' כט.
882[1196] ס"ג (ואסור ליגע בנר דולק כשהוא
883דולק ... פן יתנדנד קצת מנגיעתו ויטה).
884וכן הוא לעיל שם סוף ס"ו (פן יתנדנד הנר קצת, ויתקרב השמן
885אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר, או יתרחק קצת ממנה ויש בו משום מכבה, כמו שיתבאר
886בסי' רע"ז).
887[1197] הל' ערב שבת סי' לג (ראיתי כתוב בשם
888ר"ת זצ"ל שהתיר ליגע בנר תלוי בשבת כשהוא דולק ... וכי הא דגורר אדם מטה
889וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, ואף על גב דעביד חריץ, הכא נמי כיון דלא
890מתכוין להבעיר מטלטלה וליכא משום מבעיר ... ובמלכותנו בארץ כנען נזהרים שלא ליגע
891בנר תלויה בשבת ... שאם מטה את הנר הרי השמן שבו מתנדנד, וקרוב בעיני לחייבו משום
892מכבה ומשום מדליק).
893[1198] אות ב.
894[1199]
895אוצ"ל: לאסור.
896[1200] ע"א (לא ליהדוק אינש אודרא בפומא
897דשישא (מוכין שסותמין בהן פי הפך, רש"י) דלמא אתי לידי סחיטה).
898וכן הוא לקמן סי' שכ סכ"ב (אסור להדוק מוכין בפי פך שיש
899בו משקין, שמא יבא לידי סחיטה, שעל ידי ההידוק יסחטו המשקין הבלועין במוכין לתוך
900הפך. ואף שאינו מתכוין, מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא כשיהדק היטב, ולכן אסרו
901להדק כלל, שמא יהדק היטב)
902[1201] רמז תכח (ואפילו אינו מתכוין להוציא
903הבלוע בסתימה, מכל מקום פסיק רישיה הוא, דבהידוקו בתוך פי הפך יוצא המשקה ונופל
904לתוכו).
905[1202] "בגד שיש עליו לכלוך ... לא
906בדוחק, פן יסחוט".
907וכן הוא לקמן שם ס"כ (ויזהר לקנח בקל, ולא ידחוק, פן
908יסחוט לכלוך הבלוע בבגד, שיש איסור בסחיטתו מדברי סופרים, כמו שיתבאר בסי' שכ).
909והיינו כמובא לעיל בסמוך, מלקמן שם סכ"ב.
910וראה דובר שלום ע' קח-י.
911[1203] עד עתה ביאר ההלכה
912שלפנינו, לפי דעת הפוסקים שספק פסיק רישיה אסור.
913עתה בא לבאר ההלכה שלפנינו, לפי דעת
914הט"ז בסי' שטז דספק פסיק רישיה שרי.
915ולמעשה אין כאן הכרעה בין שתי הדעות
916בספק פסיק רישיה, אם הוא אסור.
917ולקמן סי' שטז ס"ד (ויש מקילין
918במקום שאם יפתח הכלי ליטלם משם יברחו, שנמצא שאין כאן צידה כלל בכיסוי זה. ויש
919לסמוך על דבריהם לענין שאין צריך לדקדק ולעיין אם יש שם זבובים ... שכיון שהדבר
920ספק אם ישנן שם, אין כאן פסיק רישיה). הרי שלא התיר מטעם זה, אלא צירף טעם זה לדעה
921הראשונה המתרת מטעם אחר.
922ואילו לקמן סי' שיח סוף סכ"א, משמע
923להתיר ספק פסיק רישיה (ראה לקמן הערה 1206).
924וראה כנישתא דבי רב, עיונים וביאורים
925ס"ק ט.
926ואפשר שבשתי הדעות האלו תלוי גם ההיתר
927של פתיחת מקרר חשמלי, או דלת בית שפועל בו חימום או מיזוג לפי תרמוסטט. ונתבאר
928בשיעורי הלכה למעשה ח"א ע' רכ.
929[1204] "אפילו אם תאמר דבודאי הוה פסיק
930רישיה ואסור, מכל מקום בספק אם יש שם זבובים יש להתיר, דשם אין פסיק רישיה, כי זה
931הוה ספק פסיק רישיה, והוה דבר שלא במתכוין ומותר".
932הובא גם לקמן שם סוף ס"ד (כמועתק בהערה הקודמת).
933[1205] יט, ב במלחמות (צירוף מיחם לאו פסיק
934רישיה הוא, שמא לא הגיע לצירוף ... ושמא כבר נצרף קודם שנעשה כלי ועכשיו אין צירוף
935זה תיקון לו), ובר"ן (ואף על גב דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות, הכא
936לאו פסיק רישיה הוא, לפי שכשמצרפין הכלי מחמין אותו תחלה ביותר, והכא אפשר שלא
937יגיע לצירוף מפני שהמים שבתוכו מונעין אותו מלהתחמם כל כך).
938[1206] ד"ה מיחם. וכן הוא לקמן סי' שיח
939סוף סכ"א (כיון שאינו מתכוין לתיקון הכלי אלא להפשיר המים מותר, שאין כאן פסיק
940רישיה ולא ימות, מפני שכשמצרפין הכלי מחממין אותו תחלה ביותר, אבל כאן אפשר שלא
941יגיע לצירוף, מפני שהמים מונעים אותו מלהתחמם כל כך).
942[1207] "דהא דאסרינן הכא
943קוץ וסילוא, משום דחיישינן כשמתחיל להסיר שמא יתהפך, דלא סגי אי לא הוי פסיק רישיה,
944ולא יניח בשביל כך".
945וראה שביתת השבת, מעשה חושב פ"ח
946כללי דבר שאין מתכוין ופסיק רישיה אות ג'. כנישתא דבי רב.
947[1208] ואפשר כוונת רבינו לומר,
948שמטעם זה גזרו גם בהשוואת גומות (שמא אחר שיבחין בגומא ימשיך לכבד הבית), ובהידוק
949המוכין שבפי הפך (שמא ימשיך להדק המוכין בחוזק).
950וראה מי טל מלאכת קורע סכ"ט.
951כנישתא דבי רב.
952[1209] תוכן המשך הדברים בקונטרס
953אחרון זה:
954בפנים ס"א הובאה ההלכה של איסור
955פתיחת הדלת, בשני אופנים:
956(א) כפירוש הב"ח והמ"א, שהנר
957הוא נגד פתיחת הדלת ממש.
958(ב) כפירוש רש"י שהובא ברא"ש,
959שהנר הוא אחורי הדלת.
960ועל הפירוש השני נתפרש בפנים, שהנר הוא "נגד
961החלל שבין הדלת למזוזה".
962שכן מוכרחים לפרש לפי הנ"ל,
963שהאיסור הוא דוקא כשהנר הוא נגד המקום שנפתח.
964וכן מוכח גם בטור ושו"ע, שהביאו
965הלכה זו גם לענין חנוכה, ושם אין לפרש שהנר הוא נגד פתיחת הדלת ממש, שהרי נר חנוכה
966הוא בטפח הסמוך לפתח. אלא ודאי מפרשים כנ"ל, שהוא נגד החלל שבין הדלת למזוזה.
967לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשב.
968[1210] ריש הסי' (דאינו אסור אלא בחדר קטן
969שהנרות אינן רחוקות מהדלת ... לא חיישינן דמכבה על ידי פתיחה, אלא כשהנר הוא קרוב
970אל הדלת).
971[1211] סק"ב (ודוקא כשמונח נגד פתיחת
972הדלת ממש וקרוב אל הדלת, וכמ"ש ס"ב (ב"ח)).
973[1212] ס"א (בליל שבת צריך לחוץ בין
974הנרות [של חנוכה] לפתח, בשביל הרוח שלא יכבה הנרות כשפותח הדלת). ובטור הוסיף (דנר
975שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול כנגדו).
976[1213] שבת כב, א (נר חנוכה מצוה להניחה בטפח
977הסמוכה לפתח). טור ושו"ע סי' תרעא ס"ז (מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח).
978[1214] תוכן המשך הדברים בקונטרס
979אחרון זה:
980בפנים ס"ג נתבאר שאם הנר קבוע
981בדלת, אין הדלת נעשית בסיס לנר, כיון שהדלת בטלה לבית ולא לנר.
982ומבאר כאן שזוהי שיטת התוס'
983והמרדכי.
984ומה שנעילת הדלת לא נחשבת כטלטול הנר
985שקבוע עליו, היינו כיון שהוא טלטול מן הצד על ידי דבר לצורך דבר המותר.
986אמנם
987שיטת מהר"ם מרוטנבורג, שהובאה בטור ובהגהות מיימוניות, שכיון שהדלת מחוברת
988לבית לא חשיב כמטלטל מוקצה, ואם כן אין לחוש בזה לא משום בסיס ולא משום טלטול מן
989הצד, ומותר אף אם הוא נועל את הדלת לצורך הנר.
990ומסיים בצ"ע, אם יש לסמוך ולהתיר
991גם בזה.
992לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשג.
993[1215] "כתב הר"ם
994מרוטנבורק כשהייתי בצרפת ראיתי את מורי ה"ר שמואל שלא היה לו מקום אחורי הדלת
995להדליק נרות של חנוכה, והיה קובע אותם בדלת עצמה אחורי הדלת, ונתן הוא טעם לדבר,
996דכיון שהדלת בטלה לגבי בית חשיבא כמחובר לקרקע, ולא חשיב כמטלטל הנר כשפותח ונועל
997הדלת".
998[1216] פ"ה אות צ (לשון מהר"ם ...
999שהדלת בטלה לגבי הבית, שהרי מחוברת היא לקרקע).
1000והוא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מה (ראיתי
1001בצרפת ממוהר"ר שמואל זצ"ל, שלא הי' לו מקום אחורי הדלת להדליק נרות של
1002חנוכה, והיה מדליק בדלת עצמה אחורי הדלת ... כיון דמחוברת המוכני לשידה, ועל השידה
1003אין מעות, בטילה היא לגבי שידה. כל שכן דהדלת בטלה לגבי הבית [שהיא מחוברת] לקרקע
1004לגמרי).
1005[1217] קכ, ב ד"ה פותח (משום טלטול אין
1006לאסור, דבנעילת דלת לא חשיב טלטול. וגם לא הוי בסיס לדבר האסור, דבית חשוב הוא
1007ובטל אגב בית).
1008[1218] רמז ת (דנעילת הדלת לא חשיב טלטול הנר.
1009וגם לא נעשה בסיס לנר, דחשיב ובטיל לגבי הבית ולא לגבי הנר).
1010[1219] שזה כוונת התוס' שכתבו
1011"משום
1012טלטול אין לאסור", והמרדכי "דנעילת הדלת לא חשיב טלטול הנר", היינו שהוא
1013טלטול מן הצד על ידי דבר אחר.
1014[1220] כדלקמן סי' שיא סי"ד (אם אינו
1015צריך כלל לגוף האיסור, ואינו מטלטלו על ידי ההיתר אלא בשביל דבר המותר, כגון לפנות
1016מקומו, זהו טילטול מן הצד שהתירו חכמים).
1017[1221] והיינו טלטול לצורך ההשתמשות במוקצה,
1018שאסור אף בטלטול מן הצד על ידי דבר אחר, כדלקמן שם (אם הוא מתכוין בטלטול זה לצורך
1019האיסור, אין צריך לומר אם מטלטל לצורך האיסור עצמו כדי לשמרו ... אלא אפילו אם
1020מטלטל מפני שצריך לו האיסור להשתמש בו איזה תשמיש המותר ... הואיל ומיטלטל בשביל
1021האיסור אסור).
1022ומכל מקום אין חוששים לזה בדלת, שהיא מחוברת לקרקע. וראה אז
1023נדברו ח"ח ע' צב.
1024[1222] והיינו שרבינו מסתפק, אם
1025יש לסמוך על דעת מהר"ם מרוטנבורג, להתיר בדלת אף לצורך ההשתמשות במוקצה.