Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה
ובו ד' סעיפים
מלאכה שאינה צריכה לגופה
א מותר
ובו ד' סעיפים
מלאכה שאינה צריכה לגופה
א מותר
בלכבות את הנר בשביל החולה שיישן, אם הוא חולה שיש בו חשש סכנה אם לא יישן. וכן
גמי שמתיירא מפני לסטים שלא יהרגוהו, מותר לכבות הנר שלא יראוהו, שפקוח נפש
דדוחה שבת אפילו בחשש ספק סכנה, כמו שיתבאר בסי' שכ"ח.
האבל אם אין
ושם חשש סכנת נפשות, אלא סכנת ממון, וכן בשביל
זחולה שאין בו סכנה,
חאסור לכבות מדברי סופרים.
טואם כבה
יפטור, מפני שאין איסור
יאמן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופה. כלומר שהמלאכה צריכה לו בשביל גופה,
יבדהיינו שצריך לו גוף הדבר שגוף המלאכה נעשית בו, כגון שמכבה עצים דולקים בשביל הפחמים
יגשהם ראויים לצורפים, שגוף מלאכת הכיבוי נעשה בגוף הפחמים שהם צריכים לו. אבל
ידמלאכה שאינה צריכה לגופה היא כשהיא צריכה לו בשביל דבר אחר שאין גוף המלאכה נעשית
טובו, כגון שמכבה את הנר מפני שחס על השמן שלא ידלק כולו עכשיו, או מפני שחס על חרס
טזהנר שלא יבקע כשהפתילה דולקת עליו, שגוף מלאכת הכיבוי נעשה בפתילה והוא מתכוין
יזבמלאכתו מפני שצריך לשמן או לנר. וכן המכבה את
יחהדליקה מפני שחס על ממונו.
יטוכן המכבה גחלת בשביל שלא יזוקו בה רבים. וכן זה
כשמכבה בשביל החולה או מפני הלסטים הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כיון שאינו
כאמתכוין בשביל צורך הפחמים או הפתילה שהכיבוי נעשה בהן.
כבואפילו אם
כגמכבה בשביל שצריך לפתילה אינו חייב,
כדאלא אם כן צריך לחזור ולהדליקה אחר זמן, וגם היא פתילה חדשה שזהו פעם ראשון
כהשהודלקה, וגם לא הובהבה קודם שהודלקה, שעל ידי כיבוי זה היא מיתקנת להדלקה יותר
כוממה שהיתה בתחלה. אבל אם אין צריך לחזור ולהדליקה לאחר זמן, ואפילו אם צריך לחזור
כזולהדליקה, אלא שהיא פתילה ישנה שכבר הודלקה פעם אחת, ואפילו היא פתילה חדשה שלא
כחהודלקה מקודם כלל אלא שהובהבה קודם שהודלקה, שעל ידי כיבוי זה אינה מיתקנת
כטלהדלקה יותר ממה שהיתה בתחלה, הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה. שאף שהוא
לצריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו, דהיינו שהפחם שבראשה שהכיבוי נעשה בו הוא צריך
לאלו שיהא נוח לחזור ולהדליקה. מכל מקום כיון שהדבר שהמלאכה נעשה בו אינו מתתקן כלום
לבעל ידי המלאכה יותר ממה שהיה בתחלה, הרי אין המלאכה צריכה לגופה של אותו דבר כלל,
לגכיון שאין מתקנת אותו כלום. ואינה נקראת מלאכה הצריכה לגופה אלא אם כן שהמלאכה
לדמתקנת את גוף הדבר שנעשית בו יותר ממה שהיה בתחלה, שאז היא צריכה לגופה. וגם שיהא
להצורך לאדם בגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו ומתקנת אותו:
לוב במה דברים
לזאמורים בכיבוי שהיא מלאכת קלקול, שמקלקל ההבערה, לפיכך אינה חשובה צריכה לגופה בזה
לחבלבד מה שגוף הדבר שנעשית בו צריך להאדם, אלא עד שגוף הדבר מתתקן על ידי המלאכה
לטשנעשית בו יותר ממה שהיה בתחלה. וכן הסותר בנין על מנת לחזור ולבנותו, או הקורע על
ממנת לחזור ולתפור, אין אסור מן התורה אלא אם כן אם דעתו שיהא בנין האחרון יותר טוב
מאמן הראשון, וכן בתפירת הבגד, שנמצאו הסתירה והקריעה הן מתקנים הבנין והבגד שיהיו
מביותר טוב מבתחלה, שמבלעדי הסתירה והקריעה אי אפשר כלל לתקן הבנין והבגד שיהיו יותר
מגטובים. אבל שאר מלאכות שאינן מלאכות הקלקול, אף [אם] אינן מתקנות את גוף הדבר
מדשנעשית בו, שכיון שגוף הדבר שנעשית בו הוא צריך להאדם, הרי זה המלאכה הצריכה לגופה.
מהכגון המוציא קרדום מרשות לרשות כדי לחתוך בו, שאף שאין הקרדום מתתקן כלל בהוצאה זו
מוהרי זה חייב, הואיל והוא צריך לגוף הדבר שהוציא. אבל אם
מזאינו צריך לגוף הדבר שהוציא, כגון המוציא מת לקבורה, שגוף המת אין לו בו שום צורך
מחכלל, הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה
מטוכן כל כיוצא בזה.
נויש אומרים שאפילו מלאכת הקלקול אין צריך שיהיה
נאהתיקון יותר טוב מבתחלה, חוץ ממכבה הנר, שאינו חייב אלא אם כן נתכוין להבהב הפתילה
נבעל ידי כיבוי זה שתהא נוחה לחזור ולהדליקה. אבל אם אינו חושש על הבהובה, אלא
נגשמתכוין בכיבויו לחוס עליה שלא תדלק כולו עכשיו, אף על פי שמתכוין כדי לחזור
נדולהדליקה לאחר זמן. מכל מקום עיקר גוף הדבר שמלאכת הכבוי נעשה בו הוא הפחם שבראשה
נהשהאור אחז בו, וכיון שאין כוונתו בכיבויו בשביל שצריך לפחם זה, אלא בשביל שצריך
נולשאר הפתילה שלא אחז בה האור, הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא לדבר אחר שאין
נזהמלאכה נעשית בו:
נחג וכל זה
נטלהאומרים
סשמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, ואינה אסורה אלא מדברי סופרים. אבל יש חולקין
סאעל זה ואומרים שאפילו מלאכה שאין צריכה לגופה
סבחייב עליה מן התורה.
סגומכל מקום
סדאף לפי דבריהם מותר לכבות הנר בשביל שיישן החולה שיש בו סכנה, וכן מי שמתיירא מפני
סההלסטים, ויש חשש (סכנה בדבר) סכנות נפשות. אבל אם אין
סושם אלא חשש צער הגוף בלבד, בענין שאי אפשר לבא לעולם לידי חשש סכנה מצער ההוא,
סזאסור לכבות,
סחואם כבה חייב לפי דבריהם.
סטוהחילוקים
עשבין ב' הסברות אלו להלכה ולמעשה יתבארו כל אחד ואחד על מקומו. ויש דברים הרבה שהכל מודים שאין בהם
עאאיסור מן התורה, אלא אם כן צריך לגופן.
עבויש דברים שהכל מודים בהם שחייב עליהם מן התורה, אע"פ שאין צריך לגופן.
עגויתבאר גם כן כל אחד ואחד במקומו:
עדפסיק רישיה ולא ימות
ד והכל מודים
ד והכל מודים
עהבפסיק רישיה ולא ימות שחייב עליו מן התורה לפעמים. וכיצד
עומצינו זה, והלא כשאינו מתכוין למלאכה בוודאי אין צריך לגופה כלל. מצינו בכגון
עזשהדבר ידוע שנוח לו במלאכה שנעשית בלא כוונתו, וחפץ הוא בה, אע"פ שלא נתכוין
עחלה, והרי היא צריכה לו עכשיו שכבר נעשית מאליה בלא כוונתו.
עטכיצד כגון
פנקב שבחבית שמוציאין בו היין, שפקוק בנעורת של פשתן, שהנעורת בלועה מיין הרבה,
פאוכשמוציאה וחוזר ופוקק בה ומהדקה בחוזק אי אפשר שלא יסחוט יין ממנה, ואע"פ
פבשאינו מתכוין אלא לסתום הנקב הרי זה פסיק רישיה.
פגואם יש כלי תחת פקיקת הנעורת שהיין הנסחט ממנה נוטף לתוכו, הרי זה חייב על פקיקה
פדזו, שהדבר ידוע שנוח לו ביין הנסחט מהנעורת לתוך הכלי שיוכל ליהנות ממנו כשיהיה
פהבכלי.
פואבל כשיהיה בלוע בנעורת אין לו בה הנאה של כלום, והרי זו מלאכה הצריכה לגופה
פזאע"פ שלא נתכוין לה. וכן כל כיוצא בזה:
פח[1223] עיקרי ההלכות שנתבארו
פטבסימן זה:
צ(א)
צאמלאכה שאינה צריכה לגופה (ס"א-ג).
צב(ב)
צגפסיק רישיה (ס"ד).
צד[1224] משנה כט, סוע"ב (המכבה את הנר
צהמפני שהוא מתירא מפני נכרים ומפני ליסטים, מפני רוח רעה, מפני החולה שיישן, פטור).
צוגמרא ל, א (בחולה שיש בו סכנה. ובדין הוא דליתני מותר, ואיידי דבעי למתני סיפא
צזחייב, תנא נמי רישא פטור). טור ושו"ע ס"א (מותר לכבות הנר בשביל שישן החולה
צחשיש בו סכנה).
צטוהלכה זו היא אף לדעת הפוסקים שמלאכה שאינה צריכה חייבים עליה,
קכדלקמן ס"ג (ומכל מקום אף לפי דבריהם מותר לכבות הנר בשביל שיישן החולה שיש
קאבו סכנה, וכן מי שמתיירא מפני הלסטים, ויש חשש (סכנה בדבר) סכנות נפשות).
קבפרטי ההלכה של מצוה לחלל השבת לסכנת נפשות, תתבאר לקמן סי' שכח
קגס"ב ואילך (מי שיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה
קדמשובח, והשואל הרי זה שופך דמים, והנשאל הרי זה מגונה, שהיה לו לדרוש ברבים שמותר).
קה[1225]
קודלא סגי במה שהוא חולה שיש בו סכנה, אלא אם כן יבוא לידי סכנה על ידי מניעת השינה.
קזראה ביאור הלכה. קיצור הלכות סי' רעח הערה 2.
קח[1226] רש"י במשנה שם (ומפני הלסטין, שלא
קטיראו שיש שם אדם ויבאו עליו). ב"ח (לסטים שלא יראו שיש שם אדם ויבואו עליו).
קי[1227] ס"ב (ואפילו ספק נפשות דוחה את
קיאהשבת, שנאמר אשר יעשה האדם וחי בהם, מה תלמוד לומר וחי בהם, כלומר ראה שיהא חי
קיבודאי בעשיית המצות, ולא שיבא על ידי כך לידי ספק סכנה).
קיג[1228] רמב"ם פי"ב ה"ג (דליקה
קידשנפלה בשבת, המכבה אותה מפני איבוד ממון חייב, שאין איבוד ממון דוחה שבת אלא איבוד
קיהנפשות), ובמ"מ שם (זה כרבי יהודה דוקא, דאי לרבי שמעון פטור אבל אסור).
קיוב"י סוס"י שלד (כלומר משום דהויא מלאכה שאינה צריכה לגופה). והיינו
קיזשהרמב"ם הולך לשיטתו שפוסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה חייבים עליה
קיח(כדלקמן ס"ג, והערה 1245), וכאן מבאר לפי מה דקיי"ל כרבי
קיטשמעון, שמלאכה שאינה צריכה פטור אבל אסור.
קכוכן הוא לקמן סי' שלד סכ"ח (אבל משום הצלת ממונו אסור
קכאלחלל שבת, אפילו במלאכה שאינה צריכה לגופה).
קכב[1229] כדלקמן סי' שכח סי"ט
קכג(חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה ... נפל למשכב או שמצטער כל כך עד שחלה
קכדממנו כל גופו, אין עושין לו דבר האסור מדברי סופרים על ידי ישראל).
קכה[1230] גמרא שם (והדתני רבי אושעיא אם בשביל
קכוהחולה שיישן לא יכבה, ואם כבה פטור אבל אסור, ההיא בחולה שאין בו סכנה, ורבי שמעון
קכזהיא). טור ולבוש (בשביל החולה שאין בו סכנה שיישן, פטור אבל אסור).
קכח[1231]
קכטרבי יוסי במשנה כט, ב (רבי יוסי פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם),
קלובגמרא לא, ב (ר' יוחנן אמר ... כרבי שמעון סבירא ליה), והיינו כרבי שמעון במשנה
קלאצג, ב (המוציא ... את המת ... חייב ... ורבי שמעון פוטר), ופרש"י (דהוי מלאכה
קלבשאינה צריכה לגופה ... לאו מלאכת מחשבת היא לרבי שמעון). ובגמרא קמא, ב (רבא כרבי
קלגשמעון סבירא ליה, דאמר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה). וכן פסק רבינו
קלדחננאל קמב, רע"א (והלכתא כרבא, דקאי כרבי שמעון, דסבר כל מלאכה שאינה צריכה
קלהלגופה פטור עליה). תוס' ג, א סוד"ה הצד (לדידן קי"ל כרבי שמעון, דרבא
קלודהוי בתראה סבר כותיה). ראב"ד פ"א ה"ז (רבינו חננאל ז"ל פסק
קלזכרבי שמעון שהוא פוטר, מדאמרינן פרק נוטל רבא כרבי שמעון סבירא ליה דאמר מלאכה
קלחשאינה צריכה לגופה פטור עליה). מ"מ שם בשם האחרונים (דעת אחרונים ז"ל כך
קלטהוא כרבי שמעון). טור ולבוש (פטור אבל אסור).
קמודעת הפוסקים כרבי יהודה תתבאר לקמן ס"ג.
קמא[1232]
קמבבגדרה של מלאכה שאינה צריכה לגופה, הובאו בפוסקים ג' פירושים:
קמג(א) תוס' צד, א ד"ה רבי שמעון (נראה
קמדלר"י דמלאכה שאינה צריכה לגופה קרי, כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כעין
קמהשהיו צריכין לה במשכן, אלא לענין אחר, כי הצורך שהיתה מלאכה נעשית בשבילו במשכן
קמוהוא גוף (איסור) המלאכה ושורשו). הובא במ"א רסק"א (וכתבו התוס' דף
קמזצ"[ד] דאם אין צריך לאותו הענין שהיו צריכים במשכן, מקרי אינה צריכה לגופה כו',
קמחעיי"ש באורך).
קמט(ב) שיטת הרמב"ם שהובאה בכסף משנה
קנפ"א ה"ז (מלאכה שאינה צריכה לגופה, הוא מתכוין לגוף המלאכה, אלא שאינו
קנאמכוין לתכליתה. מיסוד ה"ר אברהם החסיד בשם אביו ז"ל). הובא במ"א שם
קנב(וכתב בכ"מ פ"א מצאתי כתוב ... מלאכה שאינה צריכה לגופה, הוא מכוין לגוף
קנגהמלאכה, אלא שאינו מכוין לתכליתה, מיסוד הר"ר אברהם החסיד עכ"ל, כלומר
קנדכגון הכא שמכוין לכיבוי, ואינו מכוין לעשות פחמין).
קנה(ג) תוס' רי"ד קכא, א (אם אינו צריך למקום שהיתה דולקת הלהבה,
קנואלא כדי לחוס על השאר, הויא לה מלאכה שאינה צריכה לגופה), וכדלקמן (הערה 1243).
קנזהריא"ז בשלטי הגבורים יג, א (הרי זה פטור, לפי שאינו צריך למקום הכיבוי עצמו,
קנחאלא לצורך דבר אחר הוא עושה). יראים סי' עדר (פירוש מלאכה שאינה צריכה לגופה
קנטדפליגי בה רבי שמעון ורבי יהודה הכי הוא, אינו צריך ומתכוון לגוף אותו דבר שגורם
קסלהקרות מלאכה). בית הבחירה ג, א (מלאכה שאינה צריכה לגופה היא שאינו צריך לגוף
קסאהדבר שהוא עושה).
קסבוכפשטות לשון הירושלמי פ"ב
קסגה"ה (א"ר יוחנן, ר' יוסי ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד, כמה דר' יוסי
קסדאמר עד שיהא לו צורך בגופה של פתילה, כן רבי שמעון אומר עד שיהא לו צורך בגופו של
קסהדבר), ופ"ז ה"ב (דרבי שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר),
קסוופי"ג ה"ג (דר' שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר).
קסזשיטה זו השלישית נתבארה כאן (דהיינו
קסחשצריך לו גוף הדבר שגוף המלאכה נעשית בו).
קסטוכן הוא לקמן סי' שא ס"י (לא יצא
קעהזב בכיס שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה בגדיו ... להאומרים שמלאכה שאינה צריכה
קעאלגופה פטור עליה כמו שנתבאר בסי' רע"ח, אף זה פטור, לפי שאינו צריך כלל לגוף
קעבהכיס שמוציאו, ואין לו חפץ בגופו אלא שיצילנו מזיבתו).
קעגוכן הוא לקמן סי' שטז סט"ז (מלאכה
קעדהצריכה לגופה, דהיינו שצריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו, לפיכך הנוטל נשמה אינו
קעהחייב אלא אם כן צריך לגוף החי שהנשמה ניטלה ממנו, או לעורו, או שצריך להנשמה
קעושניטלה ממנו, דהיינו לדם היוצא ממנו ליתנו לפני כלבו).
קעזוכדאמרינן קו, א (חובל בצריך לכלבו,
קעחמבעיר בצריך לאפרו), ופירשו התוס' שם (צריך לכלבו ולאפרו היכי חשיב צריכה לגופה ...
קעטדהכא הוא צריך לנטילת נשמה כדי לתת לכלבו, דהיינו הדם, כי הדם הוא הנפש, ומבעיר
קפנמי צריך להבערה, כדי לעשות אפר).
קפאוהיינו שקושיית התוס' היא, היכי חשיב
קפבצריכה לגופה, הרי עיקר ותכלית מלאכת מבעיר שהיתה במשכן, היא להוסיף אש, וכדלקמן
קפגסי' תצה ס"ב (ענין ההבערה הוא הוצאת האש או שמרבה האש), ובקונטרס אחרון שם
קפדס"ק ב (וכן משמע בתוס' סוף פרק האורג ד"ה בחובל עיין שם, שהקשו צריך
קפהלאפרו היכי חשיב צריכה לגופה).
קפוותירצו התוס' "דהכא הוא צריך
קפזלנטילת נשמה כדי לתת לכלבו, דהיינו הדם, כי הדם הוא הנפש, ומבעיר נמי צריך להבערה,
קפחכדי לעשות אפר", דהיינו שגם אם הוא צריך לדם או לאפרו חשיב מלאכה הצריכה
קפטלגופו, כיון שהמלאכה נעשית בדם ובאפר שהוא צריך לו (ראה מראי מקומות. משולחן הארי
קצע' 70).
קצאוכן הוא לקמן סי' שמ ס"ב (אין
קצבהגוזז והחותך צפרנים בכלי חייב אלא אם כן צריך לצמר או לשער או לצפרנים שחתך, אבל
קצגאם אינו צריך להם הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה).
קצדומקורו בתוס' צד, ב ד"ה אבל (בכלי
קצהדברי הכל חייב, היינו כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה). משא"כ
קצולרבי שמעון פטור על גזיזת הצפרים בכלי, כיון שאינו צריך לצפרנים שגוף המלאכה נעשית
קצזבהם.
קצחמשא"כ לפי שתי השיטות הראשונות
קצטהנ"ל (מלאכה הצריכה לגוף המלאכה שהיתה במשכן, או הצריכה לגוף ותכלית המלאכה),
ריש מקום לחייב אף על נטילת צפרנים ושיער, וכדלקמן שם (יש אומרים שאף אם אינו צריך
ראלצמר ושער וצפרנים חייב (שעיקר המלאכה היא העברת השער והצמר מהעור והצפרנים
רבמהאצבעות, והרי הוא צריך לגוף העברה זו, ועוד) שגם במשכן היו גוזזים עורות התחשים,
רגאף על פי שלא היו צריכים לשערן).
רדוכמבואר בריב"ש סי' שצד (הנוטל
רהצפרניו בכלי, אף על פי שאינו צריך לצפרניו, אלא אזלי לאבוד, חייב אפילו לרבי שמעון
רודפטר במלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי הנטילה היא המלאכה, וכן בשיער ... דרך נטילה
רזבכך. ונראה לומר גם כן ... גזיזה היתה במשכן שלא לצורך הצמר והשער, רק לצורך העור,
רחכגון בעורות תחשים. ועל כן, חייב כל שהוא לצורך גופו, אף על פי שאינו צריך לשער,
רטומלאכה הצריכה לגופה היא).
ריוכאן נתבאר כדעה הראשונה והעיקרית דלקמן
ריאסי' שמ ס"ב, שמלאכה הצריכה לגופה היינו שצריך לו גוף הדבר שגוף המלאכה נעשית
ריבבו.
ריגוראה משולחן הארי ע' 68 ואילך.
ריד[1233] הריא"ז בשלטי
ריההגבורים שם (וכן המכבה את העצים כדי לעשות בהם פחמים, הואיל וצריך למקום כיבויין,
ריוכדי שיהיו נוחין לידלק, הרי זו מלאכה הצריכה לגופה).
ריז[1234] משנה כט, ב (המכבה את הנר ... כחס על
ריחהנר כחס על השמן ... רבי יוסי פוטר בכולן). ופרש"י (כחס על הנר, שראוהו
ריטשמתקלקל וחס עליו וכבה את הפתילה). כפירוש ריא"ז בשלטי הגבורים שם (אם הוא
רכמתכוין לחוס על הנר שלא ישרף, או לחוס על השמן ... הרי זה פטור, לפי שאינו צריך
רכאלמקום הכיבוי עצמו, אלא לצורך דבר אחר הוא עושה). תוס' רי"ד שם (אם אינו צריך למקום
רכבשהיתה דולקת הלהבה, אלא כדי לחוס על השאר, הויא לה מלאכה שאינה צריכה לגופה).
רכג[1235] מ"מ פי"ב ה"ג (דליקה שנפלה בשבת, המכבה אותה
רכדמפני איבוד ממון ... לרבי שמעון פטור אבל אסור).
רכהוכן הוא לקמן סי' שלד סכ"ה (לכבות הדליקה משום הפסד ממונו
רכו... להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים, והכיבוי היא
רכזמלאכה שאינה צריכה לגופה, כמ"ש בסי' רע"ח).
רכח[1236] גמרא מב, א (בשביל שלא יזוקו בה רבים
רכט... כרבי שמעון אפילו של עץ נמי), ופרש"י (דהא לרבי שמעון מלאכה שאינה צריכה
רללגופה פטור עליה).
רלאוכן הוא לקמן סי' שלד סכ"ט (ואם היא מונחת במקום שרבים
רלבניזוקים בה ... גחלת של עץ שייך בה כיבוי ... להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה
רלגאינה אסורה אלא מדברי סופרים).
רלד[1237] משנה כט, ב (המכבה את הנר ... כחס על הפתילה ... רבי יוסי פוטר).
רלהטור ולבוש ס"א (ואם כבהו מפני שחס ... על הפתילה, פטור אבל אסור).
רלוואף שלפי האמור לעיל, שמלאכה הצריכה
רלזלגופה "היינו שצריך לו גוף הדבר שגוף המלאכה נעשית בו"; הרי גם כאן
רלח"צריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו", ומדוע אם כן יהי' פטור?
רלטממשיך ומבאר הלכה זו (בסעיף הבא), לפי
רמשתי שיטות הפוסקים:
רמא(א) שיטת התוס', שכיון שכיבוי הוא
רמבמקלקל, צריך שתהי' מלאכה הצריכה לגופו ולגופה, והיינו דלא סגי במה שגוף הדבר צריך
רמגלו, אלא צריך גם "שעל ידי כיבוי זה היא מיתקנת להדלקה יותר ממה שהיתה בתחלה".
רמד(ב) שיטת הרי"ד והריא"ז,
רמהש"עיקר גוף הדבר שמלאכת הכבוי נעשה בו הוא הפחם שבראשה", ולא ב"שאר
רמוהפתילה שלא אחז בה האור".
רמז[1238] בדפוסים הראשונים דולגה
רמחכאן שורה, מפני תיבות הדומות (וגם לא הובהבה קודם שהודלקה, שעל ידי כיבוי זה אינה
רמטמיתקנת).
רנותוקן בהוצאת תר"ז כלפנינו. והמקור
רנאלהשלמה זו נתפרש בהגהת מוה"ר ישכר בער הורביץ, מ"ץ דק"ק
רנבליובאוויטש, על גליון דפוס הראשון (שעל ידי כיבוי זה היא מיתקנת להדלקה יותר ממה
רנגשהיתה בתחלה. אבל אם אין צריך לחזור להדליקה אחר זמן, ואפילו אם צריך לחזור
רנדולהדליקה אלא שהיא פתילה ישנה שכבר הודלקה פעם אחת, ואפילו היא פתילה חדשה שלא
רנההודלקה כלל מקודם אלא שהובהבה קודם שהודלקה, שעל ידי כיבוי זה אינה מיתקנת כו' (הג"ה
רנוזו שמעתי מהה"ג ר' מרדכי ז"ל אחי רבינו הגאון המחבר ז"ל נ"ע
רנזבהיותו בק' האמי' בחורף תקע"ט – והראה לי איך לתקן בשו"ע שיזדמנו לידי)).
רנחהרה"ק רבי מרדכי, אחיו של רבינו,
רנטהתעסק בהגהת ההוצאה הראשונה של השלחן ערוך, כנזכר בהקדמת כ"ק אדמו"ר
רסהאמצעי (וגם דודי הרב המופלג מוהר"ר מרדכי הגיה כפי כחו).
רסא[1239] משנה כט, ב (רבי יוסי פוטר בכולן, חוץ
רסבמן הפתילה מפני שהוא עושה פחם). גמרא לא, ב (אי כרבי שמעון סבירא ליה, פתילה נמי
רסגליפטר ... הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן, דבההיא אפילו רבי שמעון מודי דקא מתקן
רסדמנא), ופרש"י (כחס על הפתילה היינו טעמא דמחייב, כגון שצריך להבהבה, שלא
רסההובהבה מבעוד יום, דכיבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבא להדליקה).
רסוטור ולבוש ס"א (ואם כבהו מפני שחס ... על הפתילה, פטור אבל אסור ... אבל אם
רסזכבהו כדי להבהב הפתילה שלא הובהבה כבר, ומכבה עכשיו כדי להבהבה, שיהא הלהב נוח
רסחלאחוז בה כשיבא להדליקה אחר כך, הוי כיבוי זה צורך לגופו של כיבוי, וחייב חטאת).
רסטט"ז ס"ק א (פירוש דעל ידי הכיבוי תהיה הפתילה אחר כך נוחה להדליק, ואם
רעלא הבהבה כלל לא היתה נוחה להדליק כל כך, משום הכי מהני הכיבוי לגוף הפתילה).
רעא[1240] והטעם דלא סגי מה שהוא
רעבצריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו, ממשיך ומבאר בסעיף הבא, בשני אופנים.
רעג[1241] תוס' צד, א ד"ה ר"ש (ומתקנין
רעדעל יד כיבוי זה שיהו ראויין למלאכת הצורפין ... וכן סותר על מנת לבנות נמי לא
רעהמחייב ר' שמעון דבעי שתהא צריכה לגופה, אלא כגון שסותר על מנת לתקן יותר ממה שהיה
רעובתחלה, כגון שהבנין האחרון טוב מן הראשון ... ואע"ג דבהוצאה לא בעי רבי שמעון
רעז... במקלקלים כגון מכבה וסותר וקורע, מסתברא דצריך שיהא על מנת לתקן ... ולא חשיבי
רעחהמקלקלים צריכות לגופה, עד דהוי לגופו ולגופה).
רעטוהיינו דאף דאמרינן צד, רע"ב (אמר רבא ומודה ר' שמעון
רפבמר לחפור בו וספר תורה לקרות בו דחייב ... מהו דתימא עד דאיכא לגופו ולגופה, כגון
רפאמר לעשות לו טס ולחפור, ספר תורה להגיה ולקרות בו, קא משמע לן). הרי שבהוצאה סגי במלאכה הצריכה לגופה,
רפבואין צריך שתהיה לגופו ולגופה.
רפגמכל מקום, במלאכות הקלקול בעינן שתהי' המלאכה צריכה לגופו
רפדולגופה, דהיינו שהמלאכה תתקן את גוף הדבר שהמלאכה נעשית בו. וראה צמח צדק
רפהחידושים רג, א.
רפוואף שהתוס' מבאר שם הלכה זו לפי דרכו, שמלאכה הצריכה לגופה היא
רפזכפי שהמלאכה היתה במשכן.
רפחמכל מקום כן הוא גם לפי הדעה המבוארת כאן, דהיינו שיש צורך
רפטלאדם בגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו (כדלעיל הערה הקודמת, והערה 1232).
רצ[1242]
רצאגמרא צד, סע"א (פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו), ופרש"י (דאפילו
רצבהוא צורך המת פטור). תוס' שם (הוצאת המת, אין צריך למת).
רצגוכן הוא לקמן סי' שיא ס"ה (שהוצאת
רצדהמת אינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים, מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה,
רצהכמו שנתבאר בסי' רע"ח).
רצו[1243] תוס' רי"ד קכא, ב (הלהבה שבראש הפתילה אינה מתפשטת בכל
רצזהפתילה, אלא במקום שהיא דולקת, הילכך אם הוא צריך למקום שכיבה, דהיינו במקום שהיא
רצחדולקת, שהיה צריך להבהבה, כדאמרן התם בפרק במה מדליקין שהוא עושה פחם, הויא לה
רצטמלאכה שהיא צריכה לגופה, ודמי לכיבוי דפחמין. אבל אם אינו צריך למקום שהיתה דולקת
שהלהבה, אלא כדי לחוס על השאר, הויא לה מלאכה שאינה צריכה לגופה).
שאוכן הוא בפסקי הרי"ד לא, ב (המתכוין לחוס על הפתילה, אין מקום הכיבוי צריך
שבלו, אלא שאר הפתילה, בעבור זה לא תיקרא מלאכה שהיא צריכה לגופה). וריא"ז
שגבשלטי הגבורים יג, א (אם הוא מתכוין לחוס על הנר שלא ישרף, או לחוס על השמן, או
שדלחוס על הפתילה, הרי זה פטור, לפי שאינו צריך למקום הכיבוי עצמו, אלא לצורך דבר
שהאחר הוא עושה ... ואם כבה אותו מפני שהוא צריך להבהב הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק,
שוהרי זה חייב).
שזוראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי
שחע' 69. קובץ כינוס תורה ח"ב ע' לא. בנין שבת (מלאכת סותר) ע' קנו.
שטשתי הדעות הובאו אף לקמן סי' שיג
שיסי"ז (מה שנוהגים בסעודות גדולות בימות החמה ליטול החלונות על ידי נכרי, לא
שיאיפה הם עושים, שהרי בנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל, שהוא סותר על מנת לבנות, שהרי
שיבעתיד להחזירן אחר כך ... ולהאומרים שסותר על מנת לבנות אינו חייב אלא אם כן דעתו
שיגשבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון, כמו שנתבאר בסי' רע"ח, אין בנטילת
שידהחלונות אלא איסור מדברי סופרים ... סברא הראשונה שהיא עיקר). והיינו שהעיקר הוא
שיהכסברא השנית שלפנינו.
שיו[1244]
שיזלעיל ריש ס"א (והערה 1231).
שיח[1245] תנא קמא במשנה כט, סע"ב (המכבה את
שיטהנר ... כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב). וכדאוקמינן בגמ' ל, א (ר'
שכיהודה היא), ופרש"י (דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה). ובגמרא מב, א
שכא(אמר שמואל מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת
שכבשל עץ ... במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה). רמב"ם פ"א ה"ז
שכג(כל העושה מלאכה בשבת, אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה, חייב עליה. כיצד הרי
שכדשכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה, כדי שלא יאבד, או כדי שלא ישרף, או
שכהכדי שלא יבקע חרש של נר. מפני שהכיבוי מלאכה, והרי נתכוין לכבות, ואע"פ שאינו
שכוצריך לגוף הכבוי, ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה, הרי זה חייב).
שכז[1246] משנה שם (המכבה את הנר מפני שהוא מתירא
שכחמפני נכרים ומפני ליסטים מפני רוח רעה מפני החולה שיישן פטור), וכדאוקימנא בגמרא
שכטל, א (רבי יהודה היא ... בחולה שיש בו סכנה. ובדין הוא דליתני מותר, ואיידי דבעי
שללמתני סיפא חייב, תנא נמי רישא פטור).
שלאוכדלעיל ס"א (מותר לכבות את הנר בשביל החולה שיישן,
שלבאם הוא חולה שיש בו חשש סכנה אם לא יישן. וכן מי שמתיירא מפני לסטים שלא יהרגוהו,
שלגמותר לכבות הנר שלא יראוהו).
שלד[1247]
שלהכדלקמן סי' שלד סכ"ט (ואף אם היא מונחת במקום שרבים ניזוקים בה, אסור לכבותה
שלולהמחייבים מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאיסור של תורה לא הותר לעולם אלא במקום פיקוח
שלזנפש בלבד). וסי' שטז סכ"ב (ולהאומרים שאפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים
שלחעליה, לא התירו להרוג ... אלא במיני חיה ורמש שיש בנשיכתם ספק נפשות, אבל דבר
שלטשאינו ממית לעולם בנשיכתו אסור ... שאין מחללים שבת במלאכה גמורה של תורה בשביל
שמהיזק הגוף).
שמא[1248]
שמבראה לקמן סי' שא ס"י. סי' שיא ס"ה. סי' שיד ס"ד. סי' שטז
שמגסכ"ב. סי' שיט סט"ז-יז. שם סכ"ט. סי' שכח סוף ס"ג. סי' שכט
שמדס"א. סי' שלד סכ"ח-ט. סי' שלו ס"ט. סי' שלז ס"א. ושם ס"ה.
שמהסי' תצח סכ"ט.
שמווהעיקר כדעה הראשונה שאינה אסורה אלא
שמזמדברי סופרים, כדלקמן סי' שטז סכ"ב (להאומרים שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה
שמחאינה אסורה אלא מדברי סופרים ... ולהאומרים שאפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים
שמטעליה ... והעיקר כסברא הראשונה, ומכל מקום כל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמו באיסור
שנשל תורה במקום שאפשר). סי' שלד סכ"ט (להמחייבים מלאכה שאינה צריכה לגופה ...
שנאאבל להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים ... וכן עיקר
שנב(ואעפ"כ כל בעל נפש יש לו להחמיר לעצמו)).
שנגומכל מקום אף לדעה הראשונה, חמורה מלאכה
שנדשאינה צריכה לגופה יותר משאר איסורי דברי סופרים, כדלעיל סי' רסו בקונטרס אחרון
שנהס"ק ב (וכן משמע בהדיא בריש סימן שי"א דאין צריך חשש דאורייתא דוקא,
שנולמאי דקיי"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עיין שם, אלא איסור חמור של מדברי
שנזסופרים, ואם כן יש לומר דהוא הדין נמי לכיבוי איסור דברי סופרים). סי' ערה בקונטרס
שנחאחרון ס"ק ב (אם היה מקום לגזרת כיבוי, לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה
שנטשאינה צריכה לגופה ... וכן משמע בסי' שי"א, דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי
שסלשאר איסור דרבנן). והיינו כדלקמן סי' שיא ס"ה (אפילו להאומרים שהוצאת המת
שסאאינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים, מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כמו
שסבשנתבאר בסי' רע"ח, ולא התירוהו משום כבוד הבריות, הואיל ועיקרה מן התורה. משא"כ
שסגהכרמלית עיקרה מדברי סופרים).
שסד[1249]
שסהכדלקמן סי' שב סוף סי"ז (ואף להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה,
שסומכל מקום כיון שאינו צריך לגוף דבר המתפרר, אין פירור זה תולדת הטוחן, שאין דרך
שסזלטחון אלא כשצריך לגוף דבר הנטחן). סי' שכ סכ"א (אלא שאינו חייב על סחיטה זו
שסחאלא אם כן צריך למשקין הנסחטין מהבגד, אבל אם אינו צריך למשקין הנסחטין, ואינו
שסטסוחט אלא כדי לנקות הבגד, אין זה דומה לדישה כלל, שהדש הוא צריך לתבואה שמפרק
שעמהשבלים, לפיכך אין בסחיטה זו איסור מן התורה אלא מדברי סופרים). סי' שכח
שעאסל"ב (ואף להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, מכל מקום כאן, כיון
שעבשחיובו הוא משום תיקון המכה, אם כן כשאינו צריך לתיקון זה ואינו מתכוין לו, אף
שעגשנעשה מאליו, אין זה חשוב תיקון כלל, והרי זה כאילו לא עשה ולא כלום).
שעד[1250]
שעהכדלקמן סי' שכח סוף סל"ז (חתכן בכלי חייב משום גוזז, ואף להאומרים שמלאכה
שעושאינה צריכה לגופה פטור, ויש אומרים שבגוזז חייב לדברי הכל, מטעם שיתבאר בסי'
שעזש"מ). והוא כמבואר בסי' שמ ס"ב (יש אומרים שאף אם אינו צריך לצמר ושער
שעחוצפרנים חייב (שעיקר המלאכה היא העברת השער והצמר מהעור והצפרנים מהאצבעות, והרי
שעטהוא צריך לגוף העברה זו, ועוד) שגם במשכן היו גוזזים עורות התחשים אף על פי שלא
שפהיו צריכים לשערן).
שפא[1251]
שפבגמרא עה, א (אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישא ולא ימות).
שפגרמב"ם פ"א ה"ו (אבל עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תעשה בשביל
שפדאותו מעשה, אע"פ שלא נתכוין לה חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תעשה אותה
שפהמלאכה. כיצד הרי שצריך לראש עוף לצחק בו הקטן, וחתך ראשו בשבת, אע"פ שאין סוף
שפומגמתו להריגת העוף בלבד, חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה, אלא
שפזהמות בא בשבילו. וכן כל כיוצא בזה).
שפחוכן הוא לעיל סי' רנג ס"י-יא; כח. סי' רנט
שפטס"ז. סי' רעז ס"א. לקמן סי' שב ס"ד; כא. סי' שח סל"ח. סי' שיב
שצסי"ב. סי' שיד ס"ג. סי' שטז ס"ד-ה; י; כא-ב. סי' שיח סכ"א.
שצאסי' שיט סכ"ט. סי' שכ סי"ז; כ; כב-ד. סי' שכג סי"א. סי' שכד
שצבס"א. סי' שכו ס"ח. סי' שכח סל"ד. סי' שלא סי"ב. סי' שלד
שצגסכ"ד. סי' שלו ס"ט; יז. סי' שלז ס"א-ה. סי' שמ ס"ד. סי' שנז
שצדס"ג. סי' תקיד ס"י. סי' תקכג ס"ב. סי' תרמו סי"ג.
שצה[1252] תוס' עה, א ד"ה טפי (וכי מודה רבי
שצושמעון בפסיק רישיה, הני מילי במידי דניחא ליה אי מתרמי, דהוי צריכה לגופה, אבל
שצזבמידי דלא איכפת ליה, לא מודה). יומא לה, רע"א (ואע"ג דאין מתכוין
שצחלייפות קרקע חייב, כיון דהוי פסיק רישיה, ונהנה הוא). סוכה לג, ב ד"ה מודה (מלאכה שאינה
שצטצריכה לגופה, כמו חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה, דפטור לרבי שמעון אע"פ
תדפסיק רישיה הוא).
תאוראה חדושי צמח צדק מט, ד (כל פסיק רישיה דלא ניחא ליה פטור
תבמשום מלאכה שאינה צריכה לגופה, דכיון דלא ניחא ליה הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה).
תג[1253]
תדשבת קיא, סוע"א (האי מסוכרייא דנזייתא (בגד כורכין בברזא חבית של חרס מפני
תהשאין הנקב שוה, רש"י), אסור להדוקיה ביומא טבא (ואע"ג דלא קא מכוין
תולסחוט, רש"י). בההיא אפילו רבי שמעון מודה, דאביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה רבי
תזשמעון בפסיק רישיה ולא ימות).
תח[1254] ספר התרומה סי' רמד (וכגון
תטשיש כלי תחתיה לקבל היין הנופל בשעה שמושכין היין ... אם כן אין הנסחט מהמטלית
תיהולך לאיבוד). מרדכי רמז תכח (וכגון שיש כלי תחתיה לקבל היין הנופל, ואז אינו הולך
תיאלאיבוד).
תיב[1255]
תיגכדלקמן סי' שב סכ"א (ולכן אסור ליתן עליו אפילו כל שהוא מים או שאר משקה
תידהמלבן, אף על פי שאינו מתכוין לליבון, דפסיק רישיה הוא ... שאין זו מלאכה שאינה
תיהצריכה לגופה, הואיל ומה שהבגד מתלבן נוח הוא לו, אף על פי שאינו מתכוין לכך, עיין
תיוסי' רע"ח)).
תיזמשא"כ אם אין כלי תחת הברזא והיין
תיחהנסחט הולך לאיבוד, נתבאר לקמן סי' שכ סכ"ד (ברזא שמכניסין בנקב שבדופן החבית
תיטשמוציאין בו היין, וכורכין סביב הברזא חתיכת בגד או נעורת של פשתן, ופוקקים בה
תכהנקב שבחבית, אסור לפקוק בה בשבת, אפילו היא חבית של יין אדום או שאר משקין שאין
תכאמלבנים. מפני שעל ידי הפקיקה נסחטין משקין הבלועין בנעורת ופסיק רישיה ולא ימות
תכבהוא. ואף שהמשקין הנסחטין הולכין לאיבוד, מכל מקום אסור מדברי סופרים ... ויש
תכגאומרים שכל שהמשקין הולכין לאיבוד אין איסור אפילו מדברי סופרים).