Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארעט דיני טלטול הנר בשבת
ובו ט' סעיפים
נר שדלק בשבת וכבה
א נר
ובו ט' סעיפים
נר שדלק בשבת וכבה
א נר
בשהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה, אף על פי שכבה אחר כך אסור לטלטלו כל
גהשבת כולה, אפילו
דלצורך גופו או לצורך מקומו.
הואינו דומה
ולשאר כלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו כמו שיתבאר בסי'
זש"ח, לפי שבבין
חהשמשות כשהיה הנר דולק היה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני שהיה
טבסיס לשלהבת הדולקת בו שהיא מוקצה, ונעשה הנר
ימוקצה כמוה, ומתוך
יאשבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם שהקצהו
יבמדעתו, כשהדליק בו ועשאו בסיס לדבר (האסור) המוקצה, הוקצה לכל השבת כולה, כמו
יגשיתבאר בסי' ש"י.
ידואפילו
טומנורה גדולה שדלק עליה נר אחד מבעוד יום, נעשית כולה בסיס לו, ונאסרה בטלטול לכל
טזהשבת, אפילו לאחר שכבה הנר
יז(אפילו אם אינה של פרקים).
יחאבל בשבת
יטהאחרת מותר לטלטל הנר והמנורה
כלצורך גופן או מקומן, כיון שלא דלקו בהן בתחלת
כאכניסת אותה השבת:
כבב וכן השמן שנשאר בנר אחר שכבה משחשכה,
כגאסור לטלטל, וכל שכן להסתפק ממנו כל
כדאותה השבת, הואיל והוקצה בתחלת כניסתה, דהיינו שבבין השמשות כשהיה דולק, היה אסור
כהלהסתפק ממנו משום איסור כיבוי כמ"ש בסי' רס"ה, נאסר
כולהסתפק ממנו בכל אותה השבת, וכיון שאסור להסתפק וליהנות ממנו
כזבשבת, אסור גם כן לטלטלו, הואיל ואינו ראוי לכלום בו ביום.
כחועוד שגם
כטבטלטול הוקצה בבין השמשות כשהיה דולק, מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה. וכן
להפתילה נעשית גם כן בסיס לשלהבת, ואסור לטלטל מה שנשתייר ממנה
לאכל אותה השבת:
לבג אע"פ שהנר שהדליקו בו באותו שבת אסור לטלטלו כל
לגהשבת כולה אפילו לצורך גופו ומקומו,
לדמכל מקום מי שהוא (א) איסטניס והנר הוא מאוס עליו בשעה שאינו צריך לו, דהיינו
לה(לאחר שכבה או) למחר ביום, ואינו יכול לסבול שיהא מונח אצלו, יכול להוציאו מעליו
לולמקום אחר, מפני שהרי נר זה לו כגרף של רעי לכל אדם שהתירו לטלטלו להוציאו מבית
לזכמ"ש בסי' ש"ח (ומכל מקום
לחאין כל אדם יכול לומר איסטניס אני, אלא מי שידוע שהוא איסטניס):
לטד אע"פ שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שנעשה בסיס
מלדבר האסור, דהיינו השלהבת,
מאאין היתר שיניח על הנר מבעוד יום מעט לחם, או שאר דבר
מבהמותר בטלטול, כדי שיהא הנר בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר, לפי שהנר
מגהוא עשוי בשביל השלהבת, לכך הוא טפל אליה ולא להלחם או שאר דבר,
מדאף שאותו דבר חשוב מהשלהבת. וכן הדין במנורה:
מההתנה בעוד יום שיטלטלו לכשיכבה
ה אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה,
ה אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה,
מומותר לטלטלו אחר שכבה, ואין אומרים מתוך שהוקצה בבין
מזהשמשות הוקצה לכל השבת, הואיל ואף בבין השמשות לא הוקצה מדעתו לכל השבת, שהרי היה
מחדעתו עליו לטלטלו לכשיכבה, והרי בודאי יכבה בשבת כשיכלה השמן.
מטויש אומרים שאין התנאי
נמועיל כלום, שהואיל והקצהו מדעתו לבין השמשות, דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא
נאהשמן דולק בו בבין השמשות, ויהא הנר בסיס לכך, הוקצה לכל השבת כולה. וכן נוהגים
נבבמדינות אלו.
נגונוהגין
נדלטלטלו על ידי נכרי, אפילו
נהלהצניעו כדי שלא יגנב, שאסור כל
נוזמן שהוא דולק כמ"ש בסי' רע"ו. אעפ"כ
נזאחר שכבה אין בזה איסור, שמאחר שהמנהג כך הרי זה כאלו התנה עליו מתחלה לטלטלו על
נחידי נכרי לכשיכבה, ולענין טלטול על ידי נכרי סומכין על סברא הראשונה
נטשהתנאי מועיל לכשיכבה. וטוב להתנות כך בפירוש:
סהודלק אחר כניסת השבת
ו וכל זה בנר שהודלק מבעוד יום, אבל אם הודלק אחר
ו וכל זה בנר שהודלק מבעוד יום, אבל אם הודלק אחר
סאכניסת השבת, דהיינו
סבמשחשכה,
סגעל ידי נכרי לצורך קטנים או לצורך חולה שאין בו סכנה,
סדאו שעבר ישראל והדליקו בין בשוגג בין במזיד, מותר
סהלטלטלו אחר שכבה לצורך גופו או מקומו. הואיל ולא
סוהיה מוקצה בתחלת כניסת השבת אלא באמצע השבת כשהיה דולק, לא נעשה על ידי זה מוקצה
סזלכל השבת כולה, אלא בשעה שהוא דולק בלבד.
סחואפילו אם
סטהדליקו מבעוד יום, אם היה מותר לטלטלו בבין השמשות, כגון נר של חיה ושל חולה שיש
עבו סכנה, אע"פ שנאסר אחר כך בטלטול, כגון שילדה החיה ואינה צריכה לנר, ונתרפא
עאהחולה, מכל מקום כשיכבה הנר מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, הואיל ולא היה אסור
עבבטלטול בבין השמשות:
עגלא הדליקוהו באותה שבת
ז נר שלא הדליקו בו באותה שבת, אפילו הוא של חרס שהוא
ז נר שלא הדליקו בו באותה שבת, אפילו הוא של חרס שהוא
עדמאוס כשהדליקו בו כבר, ואפילו
עההדליקו בו נפט שהוא מסריח מותר לטלטלו בשבת
עולצורך גופו ומקומו, שאינו מוקצה מחמת מיאוס הואיל
עזוהוא ראוי לכסות בו כלים.
עחואינו דומה
עטלצרורות ואבנים, שאף שראויים לכסות בהם כלים אסורים בטלטול, לפי שאין עליהם תורת
פכלי כלל,
פאאבל נר זה יש עליו תורת כלי:
פבמנורה של פרקים
ח מנורה בין גדולה בין קטנה, אם היא של פרקים אסור
ח מנורה בין גדולה בין קטנה, אם היא של פרקים אסור
פגלטלטלה, אפילו
פדלצורך גופה ומקומה,
פהאע"פ שלא הדליקו בה באותו שבת, שחוששין שמא תפול מידו ותתפרק ויחזיר פרקיה ויתקעם
פוויהדקם בחוזק
פזויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר בסי' שי"ג.
פחואפילו אם
פטאינם של פרקים, אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים, אסור לטלטלה, גזרה שמא
ציאמר הרואה שהיא של פרקים ויבא להתיר אף של פרקים. ואף אם היא קטנה מאוד, שאין דרך
צאלעשותה של פרקים כלל, והכל יודעים שהם חריצים בלבד ולא פרקים, אעפ"כ
צבלא רצו חכמים לחלק בגזרתם בין גדולה לקטנה:
צגט וכל זה במנורה, וכיוצא בה מהכלים שדרכן להתפרק
צדכשנופלים. אבל כלים שאין דרכם להתפרק כשנופלים, כגון כוסות וכיוצא בהם, מותר
צהלטלטלם, אף שהם בענין
צושאסור להחזיר פרקיהם, כמו שיתבאר בסי' שי"ג.
צזואפילו
צחמנורה של פרקים, אם פרקיה רפויים לעולם, שאין דרך להדקם בחוזק, מותר לטלטלה, ואף להחזיר
צטפרקיה אם נפלו, כמו שיתבאר שם
קעיין שם הטעם:
קאקונטרס אחרון
(א) איסטניס כו'. לפי הגהת
(א) איסטניס כו'. לפי הגהת
קבהב"ח במרדכי צריך
קגלומר דאאסטניס קאי
קדשבודאי אינו סותר דברי עצמו תוך כדי דיבור. וכן
קהדעת רמ"א לחלק
קובין איסטניס לאינו איסטניס. וכן דעת ט"ז שלא
קזלהקל באינו איסטניס, אבל על האיסטניס אין לו ראיה מנר ישן של נפט,
קחדמיירי בסתם כל אדם. וכיון שדעת רמ"א וט"ז והמרדכי להחמיר באינו איסטניס,
קטעכ"פ אין להקל נגדם:
קי[1256] עיקרי ההלכות שנתבארו
קיאבסימן זה:
קיב(א)
קיגנר שדלק בשבת וכבה (ס"א-ד).
קיד(ב)
קיההתנה בעוד יום שיטלטלו לכשיכבה (ס"ה).
קיו(ג)
קיזהודלק אחר כניסת השבת (ס"ו).
קיח(ג)
קיטלא הדליקוהו באותה שבת (ס"ז).
קכ(ד)
קכאמנורה של פרקים (ס"ח-ט).
קכב[1257] רבי מאיר בברייתא מד, א (כל הנרות
קכגמטלטלין, חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת), ופרש"י (ואף על גב שכבה אסור). גמרא
קכדקנז, א (הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת איסור, ומאי ניהו, נר שהדליקו בה באותה
קכהשבת). והיינו שרבי שמעון מתיר אף בנר שהדליקו בו בשבת, אחר שכבה, כאמור במשנה מד,
קכוא (כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת), . והלכה כרבי מאיר שאסר אף בזה.
קכזרי"ף כא, א (הלכך נר שהדליקו בה באותה שבת, אף על פי שכבה
קכחאסור לטלטלו, דמוקצה מחמת איסור הוא). טור ושו"ע ס"א (נר שהדליקו בו
קכטבאותה שבת, אף על פי שכבה, אסור לטלטלו).
קל[1258] בעל המאור מז, ב (כל מוקצה מחמת איסור,
קלאכגון נר שהדליק בו בשבת, ומטה שהיו עליה מעות כל בין השמשות, אסורין לטלטל בין
קלבלצורך גופן בין לצורך מקומן). הגהות אשרי פ"ג סי' כ (הדליקו עליו בשבת, אפילו
קלגלצורך גופו ומקומו אסור). שו"ע ס"ב (נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו, אפילו
קלדלצורך גופו ולצורך מקומו אסור).
קלה[1259] סי"ב (כלי שמלאכתו לאיסור מותר
קלולטלטלו, בין לצורך גופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור).
קלז[1260] ב"י ד"ה וכתב המרדכי (וטעמא
קלחמשום דכלי שמלאכתו לאיסור לא איתקצאי לבין השמשות, שהרי היה מותר לטלטלו לצורך
קלטגופו ולצורך מקומו, אבל נר שהדליקו בו, שבין השמשות היה אסור לטלטלו כלל אפילו
קמלצורך גופו ומקומו ... הלכך איתקצאי כהאי גוונא לכולי יומא). הובא בט"ז
קמאסק"ב. הגהת הלבוש ס"ב (דבעודו דולק פשיטא דאסור לטלטל בכל גוונא, שהרי
קמבנעשה בסיס לדבר האסור, הלכך איתקצאי כהאי גוונא לכולי יומא).
קמג[1261] גמרא מז, רע"א (הנח
קמדלנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור), ופרש"י שם (לשלהבת). מלחמות
קמהסופ"ד דביצה יט, ב (מפני שנעשו בסיס לדבר האסור, כלומר שלהבת שאסורה בטלטול
קמומדבריהם).
קמזוראה גם לקמן (הערה 1276).
קמח*
קמטולא נתבאר הטעם שהשלהבת עצמה אסורה
קנבטלטול, ומדוע לא תהיה השלהבת מותרת בטלטול כמו הנר עצמו שמותר (לולא היה בסיס
קנאלשלהבת).
קנבואין לומר שטעם האיסור לטלטל השלהבת הוא
קנגשמא יכבה; שהרי אין איסור כיבוי כשמטלטלים את הנר הדולק בשבת, כדלעיל סי' רעו ס"ט (והערה 931), וסי' רעז ס"ה (והערה 1135).
קנדואולי יש לבאר זאת על פי המבואר לקמן
קנהסי' תקב ס"ח (לא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד, לפי שהן עומדין ומיוחדין
קנולכך, אבל שלא לצורך הסקה אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן, מפני שאין עליהם
קנזתורת כלי כלל, והרי הן כאבנים שאסור לטלטלן). והיינו שאף שעומדים ומיוחדים להסקה,
קנחאין עליהם תורת כלי על ידי זה, כיון שכל תשמישם הוא על ידי שמכלים את מציאותם, אם
קנטכן אין יכול לירד עליהם שם כלי בשביל כך.
קסואפילו לדעה הב' שם, שמותר לטלטל העצים
קסאביום טוב אפילו שלא לצורך הסקה, ומבואר הטעם לקמן סי' תמו קו"א ס"ק ג (אבל
קסבהתוספות והרא"ש חולקין על זה, וכן פסק הטור ורש"ל וט"ז דיש תורת
קסגכלי על עצים ביום טוב, ומותר לטלטלן כדין כלים שמלאכתן להיתר), היינו דוקא בעצים
קסדשהם עכ"פ מציאות קיימת, שאפשר להשתמש בה כל מיני השתמשויות, אלא שרגילים
קסהלהשתמש בהם תשמיש המכלה את מציאותם; משא"כ השלהבת שאין לה שום מציאות קיימת,
קסובזה מודים כולם שאין עליה תורת כלי ואסורה בטלטול.
קסזוכיון שאין עליה תורת כלי, אסורה
קסחבטלטול, כדלקמן סי' שח ס"ח (כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל אדם ולא
קסטמאכל בהמה ... אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומים).
קעאמנם צ"ע לפי זה, שאם כן היה צריך
קעאלהאסר טלטול הנר הדולק אף ביום טוב, מטעם שהוא בסיס לשלהבת שהיא מוקצה מטעם שאין
קעבעליה תורת כלי. ואולי הטעם דמותר, מאחר דמותר להדליק את הנר, אם כן אין אנו יכולים
קעגלאסור את השלהבת היוצאה מהנר.
קעדומה שצריך עיון למעשה לפי זה הוא בגחלת
קעהשל מתכת, כמו נר חשמלי או כירה חשמלית, כשאין בה שלהבת בפני עצמה רק המתכת הלוהטת,
קעווהרי המתכת בודאי יש עליה תורת כלי, ואם כן יהי' מותר לטלטלה בשבת. ולפי זה יהי'
קעזמותר לטלטל פנס מאיר בשבת, או אפילו מנורת לילה שמחוברת לתקע חשמלי, ואם יהיה החוט
קעחארוך יהיה מותר לטלטלו גם מחדר לחדר. ועדיין צ"ע
קעטבכל זה.
קפ*
קפאואף שלא חל איסור עבודה זרה על השלהבת,
קפבכדלקמן סי' רחצ ס"ח (ושלהבת אין בה ממש, ואין איסור עבודה זרה חל עליה בפני
קפגעצמה).
קפדמכל מקום חל עליה דין מוקצה. ובמילא חל איסור מוקצה על הנר,
קפה"מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו".
קפווראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' לח.
קפז[1262] רש"י קמב, ב ד"ה נעשה חבית
קפחבסיס (שאף החבית מוקצה).
קפטוראה גם לעיל סי' רעז ס"ו (ואסורה בטלטול כמוהו), ולקמן
קצסי' שט ס"ז (שכיון שנעשו בסיס לאיסור, נעשו איסור כמוהו, ואסור לטלטלן כלל).
קצא[1263] תוס' מד, א ד"ה שבנר (נר עיקר
קצבהקצאתו הוא בין השמשות). לבוש סוף ס"ה (מיגו דאיתקצאי לבין השמשות שהוא זמן
קצגתחילת האיסור נשאר באיסורו עד כלות האיסור).
קצדוכן הוא לעיל סי' רעא קונטרס אחרון סק"ג (ומהאי טעמא כל
קצהמוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא). לקמן סי' שח
קצוסע"ח (שמתוך שהוקצה ונעשה בסיס לאיסור בבין השמשות הוקצה לכל היום כולו).
קצז[1264] ס"ד-ו (במה
קצחדברים אמורים כשדחאו האדם בידים, דהיינו שהאדם גרם לו האיסור בידים, כגון נר
קצטשהדליקו מבעוד יום וכבה אחר בין השמשות ... אבל דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל
רכרחו של אדם, לא הוקצה לכל השבת כולה, כגון דבר שהיה מוקצה מחמת איסור הבא מאליו,
ראולא על ידי גרמת האדם, ומשחשכה נסתלק האיסור, שוב אין בו משום מוקצה), וסי"א (שמתוך שהוקצית בין השמשות
רבמדעת האדם, שעשאה בסיס לאיסור, הוקצית לכל השבת כולה).
רגוכן הוא לקמן סי' שכה ס"ז (שאין אומרים מתוך שהוקצה בין
רדהשמשות הוקצה לכל השבת כולה, אלא בדבר שמקצה אותו האדם מדעתו ודחאו בידים, כגון
רהתבואה שטחנה ועשאה קמח, אבל לא בדבר שהוא מוקצה בעל כרחו של אדם כמו שנתבאר בסי'
רוש"י).
רזוראה גם לקמן ס"ה (שהואיל והקצהו מדעתו
רחלבין השמשות, דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות, ויהא
רטהנר בסיס לכך, הוקצה לכל השבת כולה).
רי[1265]
ריארבי זירא מד, א (פמוט שהדליקו עליו בשבת דברי הכל אסור). רמב"ם פכ"ה
ריבה"י (כגון נר שהדליקו בו בשבת, והמנורה שהיה הנר עליה).
ריגוהיינו שכל נר האמור עד כאן, הכוונה למנורת
רידשמן, כמבואר במ"א סי' רעו ס"ק י (כל הדלקתן היתה בשמן). ומה שאמרו בגמרא
ריה"פמוט" פירושו "מנורה גדולה".
ריוונתבאר לקמן ס"ד (הוא עשוי בשביל
ריזהשלהבת, לכך הוא טפל אליה ... אף שאותו דבר חשוב מהשלהבת, וכן הדין במנורה).
ריח[1266]
ריטשאם היא של פרקים, יתבאר דינה לקמן ס"ח (אם היא של פרקים אסור לטלטלה ...
רכאע"פ שלא הדליקו בה באותו שבת).
רכא[1267] רבי שמעון במשנה מד, א (כל הנרות
רכבמטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת), ורבי מאיר בברייתא שם (כל הנרות מטלטלין חוץ מן
רכגהנר שהדליקו בו בשבת). טור ושו"ע ס"ו (נר שלא הדליקו בו באותו שבת ... מותר
רכדלטלטלו). ויתבאר לקמן ס"ז.
רכה[1268]
רכור' זירא שם (פמוט שהדליקו עליו בשבת דברי הכל אסור, לא הדליקו עליו דברי הכל מותר).
רכזר"ן שם (כא, א) סוד"ה אמר (ללמד דלא תימא פמוט קפיד איניש עליה ומייחד
רכחליה להדלקה בלחוד, והוה ליה כמסר הגדול וכיתד של מחרישה, וסלקא דעתך אמינא דאפילו
רכטלא הדליק עליו באותה שבת ליתסר, קא משמע לן).
רלוהיינו שאינו מוקצה מחמת חסרון כיס,
רלאכדלקמן סי' שח ס"ה (סכין של שחיטה ושל מילה ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים
רלבשמתקנין בו הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת, אסור
רלגלטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם).
רלד[1269] מ"א ס"ק יב (מותר לטלטלו,
רלהדוקא לצורך גופו או מקומו כמ"ש סי' ש"ח ס"ג).
רלווהיינו כיון שאינו בסיס לדבר האסור, ונשאר רק מה שהוא כלי
רלזשמלאכתו לאיסור, וכדלקמן סי' שח סי"ב (כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו, בין
רלחלצורך גופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור).
רלט[1270] אלא שהשמן חמור יותר
רממהמנורה, שאסור בכניסת השבת משני טעמים:
רמא(א) משום איסור כיבוי (כדלקמן הערה 1274).
רמבוראה גם לקמן (הערה 1286),
רמגשמטעם זה השמן חמור יותר מהנר.
רמד(ב) משום שנעשה בסיס לשלהבת (כדלקמן 1276).
רמהועל זה מבאר, שמטעם הראשון אסור להסתפק
רמוממנו, וכיון שאינו ראוי ליהנות ממנו נאסר אף בטלטול.
רמזואילו מטעם השני אסור בטלטול, וכל שכן
רמחלהסתפק ממנו.
רמט[1271] כתנא קמא דרבי שמעון בברייתא מד, א (מותר
רנהשמן שבנר ושבקערה אסור). וכפירוש הר"ן כ, ב ד"ה תנו (הך בקערה שמדליק
רנאבה קאמר, דומיא דנר). טור ושו"ע ס"א (מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה
רנבשבת, אסור).
רנג[1272]
רנדרי"ף כ, ב (אסור להסתפק ממנו), כא, א (אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה שבת).
רנהשו"ע שם (אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותו שבת).
רנו[1273] ס"א (שמא יסתפק מהשמן שבכלי ...
רנזויש בזה איסור משום מכבה, שעל ידי כן יכבה הנר בזמן קרוב יותר מאם לא היה מסתפק
רנחממנו כלום ... ואף להאומרים דמותר לחתוך נר של שעוה הדולק ביום טוב ואין בזה משום
רנטמכבה ... מכל מקום חוששין שמא ימלך ויטול מהנר כל השמן ... ונמצא מכהה אור הנר
רסבשעת נטילתו, ויש בזה משום מכבה לדברי הכל).
רסאוכן הוא לקמן סי' שי ס"ד (נר שהדליקו מבעוד יום, וכבה אחר
רסבבין השמשות, ונשתייר בו שמן, ושמן זה נדחה בידי אדם מלהיות ראוי בשבת, שכשהדליקו
רסגנאסר להסתפק ממנו בשבת משום איסור כיבוי, לכן אסור להסתפק ממנו אף לאחר שכבה הנר
רסדונסתלק האיסור, שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם,
רסהשהקצה אותו מדעתו כשגרם לו האיסור, הוקצה לכל השבת כולה).
רסוואם הדליק הנר למצות שבת, יש בזה גם טעם נוסף לאיסור, כדלקמן
רסזסי' תקיד סכ"ד (ואותו נר שבירך עליו, הואיל ונתכוין בו לשם מצות הדלקת נרות
רסחביום טוב, לפיכך אסור להסתפק ממה שנשתייר ממנו לאחר שנכבה ... דכיון שבשעת כניסת
רסטיום טוב היה אסור להסתפק ממנו מחמת שהוקצה כולו לשם הדלקת מצוה ... נאסר לכל יום
רעטוב כולו).
רעא[1274] ר"ן שם (משום דכיון דאיתקצאי לבין
רעבהשמשות מחמת איסור, שהרי המסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה ... אתקצאי נמי לכולי
רעגיומא, אפילו לאחר שכבה). מ"א סק"ב (דבשעה שהוא דולק אסור להסתפק ממנו
רעדמשום מכבה, ומגו דאתקצאי לבין השמשות וכו' (ר"ן)).
רעה[1275] כדלקמן סי' שח ס"ט (מאכלות
רעוהאסורות באכילה ... בשבת, כגון משקין שזבו מן הפירות מאליהן בשבת שאסורים בשתיה בו
רעזביום בלבד, וכן ביצה שנולדה בשבת שאסורה באכילה בו ביום בלבד, וכן חלב שנחלב בשבת
רעחשאסור בו ביום בלבד, וכן כל כיוצא בהם ... אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן).
רעטוראה הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 182.
רפ[1276] גמ' מז, רע"א (הנח לנר שמן ופתילה
רפאהואיל דנעשה בסיס לדבר האסור), ופרש"י (לשלהבת).
רפבוראה לעיל (הערה 1270).
רפג[1277]
רפדכדלעיל ס"א.
רפה[1278] מרדכי ריש ביצה רמז תרמב (נר שהדליקו בה בשבת אסור לטלטלו,
רפוויש מתירין משום דהוי כגרף של רעי. ואין זה נכון, כי כל השוטים יאמרו דאנינו
רפזדעתייהו, ואינו מותר אלא למי שהוא אסטניס, והמחמיר לא הפסיד). רמ"א ס"ב
רפח(ויש אומרים דמי שהוא איסטניס, והנר מאיס עליו, מותר להוציאו, דהוי לדידיה כגרף של
רפטרעי. והמחמיר לא הפסיד).
רצ[1279] סעיף עב (כל דבר מטונף כגון רעי וקיא
רצאוצואה ... מקום שמקפידין עליו שלא יהא בו טינוף, מותר להוציאם לאשפה או לבית הכסא ...
רצבוזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי).
רצג[1280] מרדכי שם.
רצדוראה גם לקמן סי' תרמ סי"א (אין כל אדם יכול לומר מאניני
רצההדעת אני, אלא אם כן ידוע שהוא מאניני הדעת).
רצו[1281]
רצזכדלעיל ס"א וס"ב.
רצח[1282] שו"ע ס"ג (אם נתן עליו הלחם
רצטמבעוד יום, יש מי שמתיר לטלטלו בשבת על ידי לחם זה, ואין לסמוך עליו).
ש[1283] כמו לענין שלחן, דלעיל סי' רעז
שאס"ו (אם היה מונח על השלחן בכניסת השבת, דהיינו בבין השמשות, גם לחם
שב(שלצורך השבת), הרי נעשה בסיס לאיסור ולהיתר בכניסת השבת).
שג[1284] מ"א סוף סק"ה (וז"ל
שדרש"י דף מ"ז דבכי האי מוקצה מודה רבי שמעון דהכלי טפל להשלהבת עכ"ל.
שהועיי"ש בתוספות. כלומר דידוע דהמנורה טפל להשלהבת ועשויה לכך, ולא עשוי ללחם,
שוולכך לא מהני לחם).
שזוהוא האמור ברש"י מז, רע"א (דבכי האי מוקצה מודה רבי
שחשמעון שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו), ובתוס' שם ד"ה הנח (איצטריך למימר בשמן
שטדנעשה בסיס לדבר האסור, דאי לאו הכי, לא היה הנר אסור לטלטל, דהוי בסיס לדבר האסור
שיולדבר המותר ושרי).
שיאוהיינו שהנר (המנורה) עשוי לשלהבת ולשמן ולפתילה, ולא ללחם.
שיבמשא"כ השלחן עשוי גם ללחם.
שיג[1285] שגם המנורה עשויה לשלהבת
שידולשמן ולפתילה, ולא ללחם.
שיהוראה גם לעיל ס"א (ואפילו מנורה
שיוגדולה שדלק עליה נר אחד מבעוד יום, נעשית כולה בסיס לו).
שיז[1286]
שיחרמב"ן מה, סוע"א (ואף אנו נאמר בנר של מתכות לרבי מאיר ורבי יהודה,
שיטדמהני בהו תנאה). שו"ת הרשב"א ח"ג סוס"י רסח (ובמתנה שיהא
שכמותר לו לאחר שיכבה, כבר ראית דעתי להתיר). ר"ן שם (כא, א) ד"ה והא (והא
שכאדמסקינן דנר שהדליקו עליו באותה שבת אסור, דוקא בשלא התנה עליו, אבל התנה עליו
שכבשיטלטלנו לאחר שכבה, שרי לטלטלה משכבה, ואפילו נר גדול. וכן כתב הרמב"ן
שכגז"ל). מ"מ פכ"ה ה"י (ודע שדעת הרמב"ן והרשב"א
שכדז"ל הוא, שתנאי מועיל בנר שהדליקו בו בשבת, כיון שעשוי להכבות. והוא שיתנה מערב
שכהשבת שאינו מסתלק הימנו ולכשיכבה יהא מותר לטלטלו). שו"ע ס"ד (אם התנה מערב
שכושבת על נר זה שיטלטלנו משיכבה, מותר לטלטלו אחר שכבה).
שכז*
שכחוכל זה הוא בתנאי בנר (מנורה) שאסור
שכטמטעם בסיס לשלהבת, כדלעיל ס"א (נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה,
שלאף על פי שכבה אחר כך, אסור לטלטלו כל השבת כולה
שלא... מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו שהיא מוקצה, ונעשה הנר מוקצה כמוה).
שלבשבזה סוברת הדעה הא' שלפנינו, שמועיל תנאי.
שלגמשא"כ השמן, שאיסורו הוא אף מטעם
שלדשמא יסתפק ממנו, כדלעיל ס"ב (השמן שנשאר בנר אחר שכבה משחשכה, אסור לטלטל ...
שלהשבבין השמשות כשהיה דולק, היה אסור להסתפק ממנו משום איסור כיבוי ... ועוד שגם
שלובטלטול הוקצה בבין השמשות כשהיה דולק, מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה).
שלזבזה נתבאר לקמן סי' שי ס"ד (נר
שלחשהדליקו מבעוד יום וכבה אחר בין השמשות ונשתייר בו שמן, ושמן זה נדחה בידי אדם
שלטמלהיות ראוי בשבת, שכשהדליקו נאסר להסתפק ממנו בשבת משום איסור כיבוי, לכן אסור
שמלהסתפק ממנו אף לאחר שכבה הנר ונסתלק האיסור). ולא נזכר שם תנאי.
שמא*
שמבולענין השלחן שהנר עומד עליו, שגם
שמגאיסורו הוא מטעם בסיס לדבר האסור, כדלעיל סי' רעז ס"ו (אם מדעתו הניח הנר על
שמדהטבלא שיהיה עליה בכניסת השבת, הרי נעשית בסיס להנר וטפלה אליו, ואסורה בטלטול
שמהכמוהו).
שמוהובאו ב' דעות לעיל סי' רעז ס"ו (ויש
שמזאומרים שאינה נקראת בסיס אלא אם כן היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה, אבל אם
שמחהיה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת, על ידי נכרי, או על ידי ניעור או שאר טלטול מן הצד,
שמטהרי זה מותר לנערה, אם הנר של שעוה וכיוצא בו).
שנוטעם החילוק בינם, נתבאר לעיל שם (הערה 1150).
שנאולמעשה קיי"ל כאן כדעת "ויש אומרים שאין
שנבהתנאי מועיל כלום ... וכן נוהגים במדינות אלו. ונוהגין לטלטלו על ידי נכרי".
שנגואילו לעיל שם קיי"ל כדעת "ויש אומרים שאינה
שנדנקראת בסיס אלא אם כן היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה ... ויש לסמוך על
שנהדבריהם להקל במקום הפסד".
שנו[1287] מ"מ שם (כיון שעשוי להכבות).
שנזמ"א סק"ו (אבל בשאר בסיס לדבר האסור לא מהני תנאי).
שנח[1288] תוס' מד, א ד"ה שבנר (נר, עיקר
שנטהקצאתו הוא בין השמשות, ודחייה בידים לצורך שבת, וחמיר טפי, ולא מהני ביה תנאי).
שסרבינו ירוחם ני"ב ח"ב סז, ב (יש מי שכתב דנר או מנורה שהדליקו בה באותה
שסאשבת ומתנה בה תנאה ... מותר לטלטלה בשבת. ויש מי שכתב דלא מהני בה תנאה ... וכן נראה
שסבעיקר, דאפילו התנה אסור לטלטלה). הגהות אשרי פ"ג סי' כ (ואפילו תנאי אינו
שסגמועיל לו, כיון דדחיה בידים). רמ"א ס"ד (ויש אומרים דלא מהני תנאי).
שסד[1289] רמ"א שם (וכן נוהגין במדינות אלו).
שסה[1290] רמ"א שם (ונוהגין לטלטלו על ידי
שסוגוי, ואין בזה משום איסור אמירה לגוי, הואיל והמנהג כך, הוי כאילו התנה עליו מתחלה
שסזושרי כנ"ל).
שסח[1291] מ"א סק"ט (ואף על גב דבסי'
שסטרע"ו ס"ג התיר לומר לעכו"ם, היינו דוקא לצורך גופו ... אבל הכא
שעמיירי שאינו עושה אלא לצורך הנר שלא יגנוב הנר, וזה אסור אפילו בטלטול מן הצד).
שעא[1292] סעיף י (אסור לטלטל על ידי
שעבנכרי כדי להצניעו כדי שלא יגנב). ונתבאר שם בהמשך הסעיף, ובקונטרס אחרון.
שעג[1293] וכן בכל מקום שיש מתירים אפילו
שעדלישראל, התירו לעשותו על ידי נכרי, כדלקמן סי' שיד
שעהסי"ז (ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי). סי' תקו ס"ג (לפי שיש מי
שעושאומר שאפילו ישראל מותר ... לכך יש לסמוך על דבריו להקל על ידי נכרי).
שעז[1294] ב"ח ד"ה ומ"ש שבנר (ולפי
שעחענ"ד דעת רחוקה היא לומר שהמנהג הוה ליה כאילו התנה עליו, ולכן צריך כל אדם
שעטלהתנות על זה סמוך לבין השמשות, שאינו בודל מהנר ומהשמן אלא כל זמן שהוא דולק,
שפוהוא הדין בנרות קנדיל"א שלנו צריך להתנות, ואז מותר לומר לגוי לסלקו מן
שפאהשולחן לאחר שכבה).
שפב[1295] תשובת הרשב"א ח"ג סי' רסח (נר
שפגשהדליקו באמצע השבת לחולה שיש בו סכנה או לחיה, אם מותר לטלטלו לאחר שילדה החיה
שפדבשבת ונתרפא החולה ... מסתברא לי, שמותר לטלטלו אם כבה ואינו נמנע ... מדליק בשוגג
שפהבשבת, כמה שאמרת, דאין מוקצה לח[צי] שבת, דכיון שנראה בין השמשות, אף על פי שנדחה
שפוכשהדליקו בו, אין זה מוקצה, דאין מוקצה לחצי שבת). שו"ע ס"ה (נר שהדליקו
שפזבשבת לחיה ולחולה, וילדה החיה ונתרפא החולה, מותר לטלטלו אם כבה. והוא הדין למדליק
שפחבשבת בשוגג וכבה, שמותר לטלטלו).
שפט[1296]
שצדהיינו אחר בין השמשות, כדלעיל ס"א (שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה
שצאמוקצה ... הוקצה לכל השבת כולה), ושם (הערה 1263).
שצב[1297]
שצגברשב"א ושו"ע שם מיירי בישראל שהדליק לחולה שיש בו סכנה. ורבינו מפרש
שצדבנכרי שהדליק לצורך חולה שאין בו סכנה או קטן, כדלעיל סי' רעו ס"ו (אם הדליק
שצהלצורך חולה אפילו שאין בו סכנה, או לצורך קטנים שדינם כחולה שאין בו סכנה לכל דבר,
שצומותר לבריאים להשתמש לאורו, שאין כאן גזרה שמא יאמר לנכרי להדליק בשביל החולה,
שצזשהרי דבר מותר הוא אפילו לכתחלה).
שצח[1298] מ"א ס"ק יא (נקט בשוגג דלא
שצטאיירי ברשיעא. ובאמת אפילו במזיד שריא, דלא מקרי דחיה בידים אלא אם כן הדליקו מערב
תשבת).
תא[1299] כיון שאינו בסיס לדבר האסור, רק כלי
תבשמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, כדלעיל סוף ס"א (והערה 1269).
תג[1300] רשב"א שם (שמותר לטלטלו אם כבה ...
תדדאין מוקצה לחצי שבת). מ"א ס"ק י (דאין מוקצה לחצי שבת אלא אם כן היה
תהמוקצה בין השמשות).
תווכל זה הוא כשמכוין שיהי' בסיס לשלהבת עד שיכבה. משא"כ אם
תזמכוין שיהי' עליו כל היום, נעשה בסיס עד סוף היום, כדלקמן סי' תנז סוף סי"ח (אבל
תחלא יטלטל הכלי שהחלה מונחת בו כדי לשפוך מים הללו מתוכה, שכלי זה נעשה בסיס לדבר
תטהאסור בטלטול, דהיינו החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה שם), אף דמיירי שהפריש
תיהחלה ביום טוב. ונתבאר שם (הערה קט).
תיאואם הי' דעתו לנערו בשבת, לא נעשה בסיס כלל, כדלעיל סי' רסה
תיבס"ה (ואין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור כיון שלא היה האיסור בתוכו בבין השמשות,
תיגוגם היה דעתו לנערו).
תידוראה גם לקמן סי' שי סי"א (אם לא היו המעות
תיהעליה בין השמשות, אלא לאחר כך הניחום עליה ... מותר לטלטלה, אם ניטלו המעות מעליה,
תיוהואיל ולא היתה מוקצה בבין השמשות, אבל בעוד שהמעות עליה אסור לטלטלה מחמת איסור
תיזטלטול המעות שעליה, אבל מותר להטותה ולנערה ולהפיל המעות מעליה ... שגם זו לא
תיחנעשית בסיס לאיסור, הואיל ולא היה האיסור עליה בבין השמשות). וסי' שח ס"ס (אם
תיטאין הקליפות ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים וכיוצא בהן, שהן אסורות
תכבטלטול כעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל השלחן ... מנער בידיו את הטבלא או את המפה
תכאשהקליפות מונחות עליה כבר והן ננערות גם כן ונופלות מעליה מאליהן, שהטבלא לא נעשית
תכבבסיס לדבר האסור הואיל ולא היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשות, שהוא תחלת כניסת
תכגהשבת). לעיל
תכדסי' רסו סכ"ד.
תכהוחילוק זה נתבאר בהמאור סו, ב (ואין זה
תכונעשה בסיס לדבר האסור, שלא היו עליהן מבין השמשות, ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על
תכזדעת לשמטן). הובא במ"א סי' רסו ס"ק יד (ולא נאסרו מטעם בסיס לדבר האסור
תכחכיון שלא היו עליהן בין השמשות ... ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על דעת לשמטן (המאור)).
תכטוראה מראי מקומות וציונים.
תל[1301] שו"ת הרשב"א שם (וזה שהדליקו
תלאלצורך החולה או החיה, אין זו הקצאה ולא דחייה, דאדרבא, מדליקו כדי לטלטלו לצורך
תלבהחולה).
תלג[1302] רבי מאיר בברייתא מד, א (כל הנרות
תלדמטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת). רב אחא או רבינא קנז, א (פליגי בה רב אחא
תלהורבינא חד אמר ... במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון). טור ושו"ע
תלוס"ו (נר שלא הדליקו בו באותו שבת, אפילו הוא של חרס דמאיס
תלז... מותר לטלטלו,
תלחדמוקצה מחמת מיאוס מותר).
תלטוכן הוא לקמן סי' שח ס"ב (ואפילו כלי שמלאכתו לאיסור שהוא
תממוקצה מחמת מיאוסו, דהיינו שאדם מסיח ומקצה דעתו ממנו מחמת מיאוסו מלהשתמש בו
תמאבמלאכה אחרת של היתר, כגון נר ישן של חרס שלא הדליקו בו באותה שבת, אין לו דין
תמבמוקצה בשביל כך).
תמג[1303]
תמדרבה ורב יוסף בגמ' מו, א (רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דנפטא נמי שרי לטלטולה),
תמהופרש"י (דמסרח). טור ושו"ע שם (ואפילו הוא של נפט דמסריח, מותר לטלטלו).
תמווכן הוא לקמן שם (ואפילו אם אינו ראוי כלל להשתמש בו
תמזבמלאכה אחרת של היתר מחמת מיאוסו וסרחונו, כגון נר אפילו של מתכת שהדליקו בו נפט,
תמחאעפי"כ אין לו דין מוקצה להאסר בטלטול, אלא מותר לטלטלו).
תמט[1304] מ"א ס"ק יב (דוקא לצורך גופו
תנאו מקומו כמ"ש סי' ש"ח ס"ג). והוא כדלקמן שם ס"ב (מותר לטלטלו
תנאכשאר כלי שמלאכתו לאיסור), וסי"ב (כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך
תנבגופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור).
תנג[1305] רבה ורב יוסף שם (הואיל וחזיא לכסויי
תנדבה מנא).
תנהוכן הוא לקמן שם ס"ב (מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו
תנוכלים). לעיל סי' רסו סכ"ג (ומוקצה מחמת מיאוס כזה אינו מותר בטלטול בשבת, אלא
תנזאם כן ראוי לכסות בו כלים וכיוצא בזה, כמו שיתבאר בסי' ש"ח).
תנח[1306]
תנטכדלקמן סי'
תסשח ס"ח (אבל כל דבר שאין תורת כלי עליו ... ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו
תסאאיזה תשמיש המותר בשבת, כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות
תסבלכסות בהן כלים, וכל כיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם, אפילו
תסגלצורך גופם ומקומם).
תסד[1307] רב אויא שם (אלא מעתה כל צרורות שבחצר
תסהמטלטלין, הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא. אמר ליה הא איכא תורת כלי עליה הני ליכא
תסותורת כלי עליה). שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרו (כל מוקצה ... מחמת מיאוס,
תסזכל שיש תורת כלי מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו). מ"א ס"ק יג (ודוקא
תסחכשיש תורת כלי עליו (רשב"א)).
תסטוכן הוא לקמן סי' תקיח ס"ה (שפוד שצלו בו בשר, אם הוא
תעאינו מיוחד לשפוד אלא שלקח עץ חד כעין שפוד וצלה בו באקראי בעלמא, אחר גמר הצלייה ...
תעאאסור לטלטלו בטלטול גמור לאחר שניטל ממנו הצלי, לפי שנמאס ומוקצה. ואף המתירים
תעבמוקצה מחמת מיאוס ביום טוב, לא התירו אלא בדבר שיש תורת כלי עליו, אבל שפוד זה
תעגלאחר שגמרו בו מלאכתו אין עליו תורת כלי כלל, כיון שאינו מיוחד לשפוד, ולפיכך
תעדאפילו לצורך גופו או מקומו אסור לטלטלו).
תעה[1308] גמרא מו, א (הלכך, חוליות, בין גדולה
תעובין קטנה אסורה לטלטלה). טור ושו"ע ס"ז (מנורה, בין גדולה בין קטנה, אם
תעזהיא של פרקים אין מטלטלין אותה).
תעח[1309] שהרי גם מנורה שאינה של
תעטפרקים היא כלי שמלאכתו לאיסור, שלא הותר בטלטול אלא לצורך גופה ומקומה (כדלעיל
תפהערה 1304),
תפאובשל פרקים אסרו בכל אופן.
תפב[1310] רש"י מו, א ד"ה בשל חוליות (במנורה
תפגשל פרקים, שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי). שו"ע שם (דחיישינן שמא
תפדתפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי).
תפה[1311]
תפוברייתא מז, רע"ב (ולא יתקע (בחוזק, רש"י). ואם תקע חייב חטאת).
תפז[1312] ס"כ (ואפילו
תפחבכלי של פרקים אם תקע פרקיו, דהיינו שהדקם בחוזק, בענין שצריך לזה גבורה ואומנות,
תפטהרי זה בנין גמור, וחייב משום בונה).
תצדיני איסור בנין וסתירה בכלים של פרקים,
תצאיתבארו לקמן שם. וכאן נתבאר דין איסור הטלטול במנורה של פרקים, מחשש שמא יבוא לידי
תצבאיסור בונה.
תצג[1313] גמרא מה, ב (הורה ריש לקיש בצידן מנורה
תצדהניטלת בידו אחת מותר לטלטלה, בשתי ידיו אסור לטלטלה. ורבי יוחנן אמר ... מנורה
תצהבין ניטלה בידו אחת בין ניטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה), ושם מו, א (מאי חוליות כעין
תצוחוליות, דאית בה חידקי (חיתוכין סביב לה קרונ"ש, ודומה לפרקים, ומאן דחזי סבר
תצזשל פרקים הוא, רש"י). הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה. גדולה
תצחנמי דאית בה חידקי, גזירה אטו גדולה דחוליות. כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי (דכולי
תצטעלמא ידעי דלאו חוליות נינהו, רש"י), מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן).
500וקיי"ל כרבי יוחנן, לאסור אף בקטנה דאית בה חידקי, כמבואר בב"י ד"ה
501וכל מנורה (דקיימא לן ... כרבי יוחנן, דהלכתא כוותיה לגבי ריש לקיש). טור
502ושו"ע שם (מנורה, בין גדולה בין קטנה ... ואפילו אם אינה של פרקים, אלא יש בה
503חריצים סביב ודומה לשל פרקים, אסור לטלטלה). לבוש ס"ז (גזירה משום של פרקים).
504[1314] מ"א סי' שיג ס"ק יב (ומשמע
505מפשט הפוסקים דכל הכלים האלו שרי לטלטלן, ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק,
506כמ"ש סוס"י רע"ט, והוא הדין כל כיוצא בו, אבל דבר שאין דרכו להתפרק
507שרי בטלטול).
508[1315] סעיף כא (כוסות העשויים בחריצים סביב
509ומהודקים בחוזק, לדברי הכל אסור להחזירם).
510[1316] מ"א ס"ק יד (ואם דרכה להיות
511רפוי שרי כמ"ש סי' שי"ג).
512[1317]
513ריש סכ"א (אם אינו מהדקו כלל אלא מניחו רפוי לגמרי מותר. והוא שדרכו של כלי
514להיות כך רפוי לעולם).
515[1318] תוכן המשך הדברים בקונטרס
516אחרון זה:
517בפנים ס"ג נתבאר שמי שאינו
518איסטניס, אינו יכול לומר איסטניס אני ולהוציאו, כדברי המרדכי.
519ואף שהב"ח הגיה בסוף דברי המרדכי
520"והמיקל לא הפסיד".
521על כרחך צריך לומר דאאיסטניס קאי,
522משא"כ באינו איסטניס מודה המרדכי שאסור.
523ואף שהב"ח עצמו מתיר אף באינו
524אסטניס.
525מכל מקום אין להקל נגד כל הפוסקים
526האוסרים.
527לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשו.
528[1319] ביצה רמז תרמב (נר שהדליקו בה בשבת
529אסור לטלטלו, ויש מתירין משום דהוי כגרף של רעי. ואין זה נכון, כי כל השוטים יאמרו
530דאנינו דעתייהו, ואינו מותר אלא למי שהוא אסטניס, והמחמיר לא הפסיד). וכן העתיק
531הרמ"א (והמחמיר לא הפסיד).
532וכתב על זה הב"ח ד"ה ומ"ש שבנר (והרב בהגהת
533שו"ע ... משמע דאף האיסטניס יש לו להחמיר, ושרא ליה מאריה ... וצריך לומר
534והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד, ובודאי דדעת המרדכי הוא דלכולי עלמא שאינן איסטניס
535פשיטא דאסור, אבל לאיסטניס מותר ... אבל לפע"ד אין הוראה זו נכונה, אלא לכולי
536עלמא מותר להוציאו אפילו אינן איסטניס, דפשיטא דהוה להו כגרף של רעי).
537[1320] מה שכתב "והמיקל לא הפסיד".
538[1321] שהרי לפני כן כתב "ואין זה נכון
539כי כל השוטים יאמרו דאנינא דעתייהו".
540[1322] סעיף ב (ויש אומרים דמי שהוא איסטניס,
541והנר מאיס עליו, מותר להוציאו, דהוי לדידיה כגרף של רעי. והמחמיר לא הפסיד).
542[1323] סק"ג (וכתב מו"ח ז"ל
543שיש כאן חסרון ב' תיבות, וצריך לומר והמחמיר יחמיר והמקיל לא הפסיד. ותימא לי דאם
544כן למה כתב בס"ו דמוקצה מחמת מיאוס מותר, תיפוק ליה דמותר דהוה ליה כגרף של
545רעי, אלא ודאי אף על פי דמיאוס הוא מכל מקום לא הוה כגרף של רעי).
546[1324] בפנים ס"ז (נר שלא הדליקו בו
547באותה שבת, אפילו הוא של חרס שהוא מאוס כשהדליקו בו כבר, ואפילו הדליקו בו נפט
548שהוא מסריח, מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו, שאינו מוקצה מחמת מיאוס).