Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפ דין תשמיש המטה
ובו ג' סעיפים
א תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא. לפיכך עונת תלמידי
ובו ג' סעיפים
א תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא. לפיכך עונת תלמידי
בחכמים הבריאים, שהיא פעם אחת בשבוע, קבעוה מליל שבת לליל שבת, כמו שנתבאר
גבסי' ר"מ:
דב מתקנת עזרא לאכול שום או שאר
הדברים המרבים זרע בערב שבת,
ואו בליל שבת, בשביל קיום
זהעונה.
חוצריך ליזהר
טשלא לבטל העונה, שלא יעבור
יעל לא תעשה של תורה, אלא אם כן האשה מוחלת.
יאואעפ"כ טוב לקיימה, כמו שנתבאר שם:
יבג מותר לבעול בתולה לכתחלה בשבת. ואין בזה
יגאיסור משום הצער שיש לה בשבת בבעילה
ידראשונה, וגם אין איסור משום חובל במה שמוציא דם. לפי שדם
טוהבתולים אינו מובלע בכותלי בית הרחם, אלא כנוס הוא שם כמופקד ומוצנע בתוך הכלי,
טזוזה אינו אלא כפותח הכלי שיצא הדם מתוכו.
יזוגם אין
יחאיסור במה שעשה פתח בגוף האשה,
יטלפי שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאין צריך
כלפתח זה כלל שיהא פתוח, לפי שהבתולה נוחה לו יותר.
כאואף
כבלהאומרים
כגשמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. מכל מקום זה מקלקל הוא, שהבתולה חשובה מן
כדהבעולה, וכל
כההמקלקלים פטורים.
כוואף שלכתחלה
כזאסור מדברי סופרים, אף אם היא מלאכה שאינה צריכה לגופה ומקלקל. מכל מקום במקום
כחמצוה לא גזרו חכמים.
כטועוד שאיסור
ללפתוח פתח הוא משום [מ]תקן כלי, כמו שיתבאר בסי' שכ"ח, וכשאינו
לאצריך לפתח זה אין זה תיקון כלל ולא עשה כלום, כמו שיתבאר
לבשם:
לג[1325] כתובות סב, ב (עונה של תלמידי חכמים
לדאימת, אמר רב יהודה אמר שמואל מערב שבת לערב שבת), ופרש"י (שהוא ליל תענוג
להושביתה והנאת הגוף). רמב"ם הל' שבת פ"ל הי"ד (תשמיש המטה מעונג שבת
לוהוא, לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים משמשין מלילי שבת ללילי שבת), והל' אישות
לזפי"ד ה"א (עונה האמורה בתורה ... תלמידי חכמים עונתן פעם אחת בשבת ...
לחודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת). טור ושו"ע ס"א (תשמיש
לטהמטה מתענוגי שבת הוא, לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים מליל שבת לליל שבת), וסי'
מרמ ס"א (תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת) ואבהע"ז סי' עו
מאס"ב-ג (תלמידי חכמים, עונתם פעם אחת בשבת, ודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי
מבשבת ללילי שבת).
מגוראה אגרות קודש חי"ב אגרת ד'רג.
מדולענין ליל יום טוב (כשחל בחול) – ראה לעיל סי' קכח סנ"ז
מה(שמנהג הכהנים לטבול לנשיאת כפים, וטובלין מערב יום טוב, ואין נזקקין לנשותיהם
מוביום טוב, וכשחל בשבת לא רצו לבטל העונה). לקמן סי' תרלט ס"ט (מי שנשוי אשה,
מזשחייב לשמח את אשתו ברגל ... אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה). מ"א
מחסי' רמ ס"ק ג (ואין לשמש בליל א' של פסח וליל שבועות וליל שמיני עצרת, אם לא
מטבליל טבילה (כתבים)). וראה לקמן סי' תצד ס"ג (והערה כח).
נ[1326] טור ושו"ע שם ס"א.
נא[1327] ב"ק פב, א (עשרה תקנות תיקן עזרא ...
נבושיהו אוכלין שום בערב שבת משום עונה ... זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת).
נג[1328] מ"א ריש הסי' (והוא הדין שאר
נדדברים המרבים זרע, עי' סוס"י תר"ח). וכדלקמן שם ס"ח (דברים המרבים
נהזרע ... כגון שומים וביצים ... מאכלי חלב וחמאה).
נו[1329] יש"ש ב"ק פ"ז סי' מג (ולא
נזדוקא ביום הששי ממש, אלא בליל שבת, ומכל מקום אף ביום יצא). הובא במ"א ריש
נחהסימן.
נט[1330] טור (ויהא זהיר לקיים עונתו, כדאיתא
סבכתובות בפרק אף על פי ... שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו). לבוש ס"א (ויהא
סאזהיר לקיים עונתו). ט"ז סק"א (בטור כתב יהא זהיר לקיים עונתו, ומביא
סבעובדא מיהודא בריה דרב חייא נענש על דבר שלא קיים פעם אחת, מחמת דמשכיה שמעתתיה).
סגוראה ב"ח ד"ה ויהא. קיצור הלכות סי' רפ הערה 3.
סד[1331] רמב"ם הל' אישות פי"ד
סהה"ז (אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה, ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בלא תעשה
סושבתורה, שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע ... או יטול ממנה רשות). שו"ע
סזאה"ע סי' עו סי"א.
סח[1332]
סטפע"ח שער ק"ש שעל המטה פי"א (שאלתי למורי זלה"ה אם אמלט עצמי
עמהעונה בימי עיבורה או מניקתה, להיותה זמן קר, ואי אפשר לטבול. והשיב לי כי אם גם
עאהאשה מוחלת ואינה מקפדת בוודאי אני פטור. אך עכ"ז טוב לקיימו). הובא
עבבמ"א רס"י רמ (שאלו להאר"י אם יפטור מן העונה להיות זמן הקור (פירוש
עגוצריך לטבול לקריו) וגם בהיות בימי עיבור ויניקה. והשיב אם האשה מוחלת פטור, מכל
עדמקום טוב לקיימה).
עהוראה לקמן חו"מ
עוהל' נזקי גו"נ סוף ס"ד (שבצער הגוף אין תנאו מועיל לשלא יוכל לחזור בו,
עזכמ"ש באה"ע סי' ע"ו לענין מחילת העונה שהיא יכולה לחזור בה, משום
עחשהוא צער הגוף ואינו ניתן למחילה עולמית, אלא כל זמן שמוחלו ברצונו לבד).
עט[1333] כתובות ז, א (רבי אמי שרא למיבעל בתחלה
פבשבת ... והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת). טור ושו"ע ס"ב (מותר לבעול
פאלכתחלה בתולה בשבת), ובאה"ע סי' סג ס"א (מותר לבעול בתולה בשבת).
פבשכן הי' המנהג בתקופה הקדומה, לעשות החתונה ביום ו' ערב שבת,
פגוהסעודה בליל שבת, כנזכר לעיל סי' רסג סי"א (כשיש חופה בערב שבת, וצריכה לילך
פדלשם). לקמן סי' שלח ס"ג (יש מתירין לומר לנכרי לנגן בכלי שיר בחופות, משום
פהכבוד חתן וכלה, לפי שהוא צורך מצוה, שזהו עיקר שמחת חתן וכלה, ובמקום מצוה לא גזרו
פועל אמירה לנכרי בדבר שאינו אסור לישראל אלא מדברי סופרים), והיינו כשהחופה היא
פזבערב שבת, וסעודת החתונה בליל שבת. סי' שלט ס"ה (שרגילין שלפעמים שלא היו
פחיכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, ועושין החופה והקידושין בליל שבת),
פטוס"ח (יש ליחדן אחר החופה יחוד גמור הראוי לביאה קודם השבת), היינו כשהחופה
צהיא ביום ו' לפני כניסת השבת.
צא[1334] רמב"ם פ"ל הי"ד (ואין
צבבזה לא משום חובל, ולא משום צער לה). טור ושו"ע ס"ב (ואין בו משום חובל,
צגולא משום צער לה).
צד[1335] כתובות ה, ב (איבעיא להו מהו לבעול
צהבתחלה בשבת, דם מיפקד פקיד (כמו פקדון כנוס ועומד, ואינו נבלע בדופני הרחם להיות
צויציאתו על ידי חבורה, אלא שהפתח נעול בפניו ופותחין לו ויוצא, רש"י) או חבורי
צזמיחבר). ושם ז, א (והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת). רש"י שבת קלג, ב
צחד"ה מהו דתימא (דדם מיפקד פקיד מופקד ועומד שם כנתון בכלי).
צט*
קבגמרא כתובות ו, סע"ב (מתיב רבי
קאאמי המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה חייב, ואם להוציא ממנה ליחה פטור). והיינו
קבשדין בועל בתחלה בשבת דומה בכמה פרטים לדין מפיס מורסה בשבת, שנתבאר לקמן סי' שכח סל"ג (שהליחה
קגאינה מחוברת ומובלעת בבשר, אלא כמופקדת ונתונה בתוך כלי, וכשמפיס השחין להוציאה
קדאינו אלא כפותח כלי להוציא מה שבתוכו).
קהוכן לקמן בסמוך, יצויין בכמה פרטים, לדין מפיס מורסא דלקמן שם.
קו[1336] כמו במפיס מורסא, דאמרינן
קזהתם (המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה חייב), ופרש"י (שהוא מתקן פתח, וחייב
קחמשום בונה, דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע). טור ושו"ע סי' שכח
קטסכ"ח (המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה ... הרי זה חייב משום מכה בפטיש).
קיוכן הוא לקמן שם סל"ב (המפיס מורסא
קיאבשבת, אם כדי לעשות לה פה בשביל שיכנס בה האויר לרפואה, הרי זה חייב משום מכה
קיבבפטיש, מפני שהוא מתקן לה פתח, וכל המתקן פתח לשום דבר תלוש חייב משום תיקון כלי,
קיגשהוא תולדת מכה בפטיש כמ"ש בסי' שי"[ד], ומה לי תיקון כלי ומה לי תיקון
קידמכה, לכן גם בתיקון פתח למכה יש בו משום מכה בפטיש).
קיה[1337] כמו במפיס מורסא, לפי אחד הלשונות בשבת
קיוקז, ב (המפיס מורסא בשבת ... אם להוציא ממנה לחה פטור, מאן תנא, אמר רב יהודה אמר
קיזרב ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה פטור עליה). ומזה למדים אף לענין
קיחבועל בתולה בשבת, כמבואר בתוס' כתובות ו, ב ד"ה ואם להוציא (דהוי מלאכה שאינה
קיטצריכה לגופה, ולהכי פריך ממפיס מורסא).
קכוכן הוא לקמן שם (ואף על פי שממילא נעשה
קכאפתח הראוי להכניס ולהוציא, מכל מקום כיון שאינו צריך לכך הרי זו מלאכה שאינה צריכה
קכבלגופה).
קכג[1338]
קכדכדלעיל סי' רעח ס"ג (יש חולקין על זה ואומרים שאפילו מלאכה שאין צריכה לגופה
קכהחייב עליה מן התורה).
קכווכן הוא לקמן שם (ואף להאומרים שמלאכה
קכזשאינה צריכה לגופה חייב עליה).
קכח[1339] כתובות ה, ב (מקלקל הוא אצל הפתח), ופרש"י
קכט(קלקול הוא אצלה, שהבתולה חשובה מן הבעולה). ב"ח וט"ז ס"ב (על פי
קלהמסקנא פ"ק דכתובות דדם מפקיד פקיד, ומקלקל הוא אצל הפתח).
קלא[1340]
קלבמשנה קה, רע"ב (וכל המקלקלין פטורין).
קלג[1341] תוס' כתובות ו, ב ד"ה אם (אף על
קלדגב דשאר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור, במורסא שרי משום צער, הכא נמי
קלהמשום מצוה הוי לן למשרי).
קלווכדלקמן שם (אלא שיש לגזור שמא יתכוין לפתח, ומשום
קלזצערו לא גזרו).
קלח[1342] סל"ב (מפני שהוא מתקן לה
קלטפתח, וכל המתקן פתח לשום דבר תלוש חייב משום תיקון כלי, שהוא תולדת מכה בפטיש).
קמ[1343] כמו במפיס מורסא, שנתבאר ברש"י שבת
קמאקז, א ד"ה פטור (ומותר, דאין כאן תיקון). ר"ן שם לח, ב ד"ה ואם
קמב(מותר, דאין כאן תיקון). מ"מ פי"ב ה"ב (וכשאינו מתכוין אין בו
קמגמלאכה כלל, שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי). הובא במ"א סי' שיח ס"ק לו.
קמדוראה מראי מקומות וציונים. יגדיל תורה (נ. י.) חכ"ב ע'
קמהתרב.
קמו[1344]
קמזסעיף לב (מכל
קמחמקום כאן כיון שחיובו הוא משום תיקון המכה, אם כן כשאינו צריך לתיקון זה ואינו
קמטמתכוין לו, אף שנעשה מאליו אין זה חשוב תיקון כלל, והרי זה כאילו לא עשה ולא כלום).
קנוכעין זה מצינו בכמה הלכות שנאסרו מטעם
קנאתיקון כלי ומכה בפטיש, והתירו במקום פסיק רישיה, או שאינו נראה כמתקן (אף שבשאר
קנבמלאכות לא התירו), כדלקמן סי' שכג ס"ח (ואם הוא כלי שראוי
קנגלמלאות בו מים, ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה, ואינו נראה כמתקן, מפני שאין
קנדהדבר ניכר שמתכוין להטבילו, שהרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך).
קנהסי' שכו ס"ז (אדם
קנומותר לטבול מטומאתו בשבת, אפילו הצריך טבילה מן התורה, כגון נדה וכיוצא בהם, מפני
קנזשאינו נראה כמתקן, אלא כיורד להקר).
קנחסי' שיד ס"א (חבית
קנטשל חרס ... שנשברה ודיבק שבריה בזפת, מותר לשברה בשבת בין ביד בין בכלי כדי ליקח
קסמה שבתוכה ... ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה שיהא לה לפתח נאה, שאם כן הרי הוא
קסאמתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש כמו שיתבאר. אבל כשאינו מתכוין לכך מותר).
קסבסי' תקט סי"א (מותר ללבן ביום טוב
קסגכלי ברזל שאפו בו מאכל של גבינה, כדי לאפות בו ביום מאכל של בשר ... לפי שאינו
קסדניכר שמתקן כלי, אלא הוא מחממו כדי לאפות בו).
קסהוראה מ"ש בזה בהלכות פסח ח"ג
קסועם ביאור דברי שלום ע' שלב.