Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפא דיני זמירות ביום השבת
ובו ה' סעיפים
א בשבת צריך להקדים לבא לבית הכנסת
ובו ה' סעיפים
א בשבת צריך להקדים לבא לבית הכנסת
ביותר מביום טוב, כמ"ש
גבסי' תקכ"ט. ומכל מקום
דנוהגים לאחר יותר מבחול, משום השינה
השהיא עונג שבת.
וומכל מקום
זצריך ליזהר מאד שלא לעבור זמן קריאת שמע ותפלה.
חאבל בימי החורף שהלילות ארוכים, יכולים להקדים כמו בחול:
טב ונוהגים להרבות בזמירות של שבת, דהיינו
ישמוסיפים בפסוקי דזמרה למנצח השמים כו', ואומרים
יאנשמת אחר שירת הים, ומסיימין בו ישתבח.
יבואחר כך
יגמתחילין יוצר אור והכל יודוך ואל אדון
ידולאל אשר שבת, ובכל מקום
טוומקום לפי מנהגו.
טזומכל מקום
יזאין כל זה חובה אלא רשות, ואם רצה אינו אומר כלל, מלבד לאל אשר שבת, שאף אם שכח
יחלאומרו בתוך התפלה נכון לאומרו אחר התפלה, הואיל והוא מדבר בשבח השבת. ומכל מקום
יטאם נזכר בתוך התפלה, אפילו קודם שסיים ברכת יוצר, לא יחזור לראש הברכה בשבילו,
כהואיל ואינו אלא מנהג בעלמא (והוא הדין
כאשלא יאמר אותו לבדו במקום שנזכר, כיון שאינו שייך שם):
כבג ויש להאריך ולהנעים בניגון הזמירות של שבת בשביל
כגכבוד היום. ואין למחות בש"ץ שמאריך בהם בניגון, אע"פ שהמוחה מתכוין משום
כדבטול תורה. ומכל מקום
כהלא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם חצות היום,
כוכמו שיתבאר בסי' רפ"ח:
כזד וכל זה בניגון שיש בו נעימה כעין שעושין בפסוקי
כחדזמרה, אבל לא כמו המשוררים המאריכים בשיר ומפרידים תיבה מחברתה, וכבר הפליגו הקדמונים
כטבגנותם (עיין סי'
לנ"ג):
לאה כשמגיע בנשמת לולך אנחנו מודים, לא ישחה שם כמו
לבבמודים, שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים, כמו שנתבאר
לגבסי' קי"ג:
לד[1345]
להטור ולבוש (בשחר משכימין לבית הכנסת).
לו[1346] מ"א סק"א (ממהרין לבא יותר
לזמביום טוב).
לח[1347] ס"ח (ביום טוב שחרית מאחרין מעט
לטלבא לבית הכנסת, כדי שיכינו מקצת צרכי הסעודה קודם הליכה לבית הכנסת, ולא יצטרכו
מלהתעכב בתיקון כל צרכי סעודה בבואם מבית הכנסת).
מאולמעשה נתבאר לקמן שם ס"ט (עכשיו בזמן הזה שמאריכים
מבבפיוטים, ויכולות הנשים להכין צרכי הסעודה בעוד שאומרים הפיוטים, לפיכך ימהרו לבא
מגלבית הכנסת כמו בשאר ימות השנה).
מד[1348] מרדכי רמז שצח (שנהגו העולם שכל ימי השבוע
מהמתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד, ובשבת ישנים יותר בשחרית). רמ"א (ונוהגים
מושבשבת מאחרין יותר לבא לבית הכנסת מבחול).
מז[1349] מהרי"ל הל' שבת ע' רכא (אמר
מחמהר"י סגל ... ביום השבת אני מאריך בשינת שחרית ... שלא לבטל שינת שחרית דהוא
מטעונג שבת). לבוש (ויש אומרים שאין צריך להשכים כל כך כמו בחול, שזה גם כן מתענוגי
נשבת הוא). ב"ח סוד"ה ומסדרין (דעיקר הטעם שלא לבטל שינת שחרית שהוא עונג
נאשבת). מ"א סוף סק"ב (וב"ח כתב עיקר הטעם משום שינה שזהו עונג שבת).
נבולענין שינת צהרים, ראה לקמן סי' רצ ס"ב (אם
נגרגיל בשינת צהרים בחול, אל יבטלנה בשבת, כי עונג הוא לו).
נד[1350]
נהראה מ"א סק"א
נו(ממהרין לבא יותר מביום טוב, כדי לקרות קריאת שמע בזמנה).
נזוגם לענין יום טוב, נתבאר לקמן סי' תקכט
נחסוף ס"ט (וצריך למחות ביד מקצת מקומות שמאחרים לבא לבית הכנסת ביום טוב, וגם
נטמאריכים בפיוטים קודם קריאת שמע, ומתוך כך הם עוברים זמן קריאת שמע).
ס[1351] מ"א סוף סק"ב (ואם כן בימי
סאהחורף לית לן בה).
סב[1352] טור ורמ"א (ונוהגין להרבות
סגבזמירות של שבת).
סד[1353] אור זרוע הל' שבת סי' מב אות ד (ותקנו
סהרבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת כגון השמים מספרים כבוד אל כו', לדוד בשנותו
סואת טעמו כו', נכון כסאך מאז כו', ומכאן ואילך מסיים כשאר ימים). דרכי משה
סזסק"א (נוהגים לקרות מזמורים לכבוד שבת כגון השמים מספרים כבוד אל וגו', לדוד
סחבשנותו את טעמו וגו', תפילה למשה וגו', יושב בסתר עליון וגו', הללויה כי טוב ה',
סטהלל הגדול, [רננו צדיקים וגו'], הודו לה' בכנור, מזמור שיר ליום השבת, [ה' מלך וגו']
ענכון כסאך מאז, ומכאן ואילך מסיימין כשאר הימים). לבוש (ונוהגים להוסיף המזמורים ...
עאהשמים מספרים כבוד אל ... לדוד בשנותו וגו' ... תפלה למשה ... ומזמור יושב בסתר
עבעליון ... ואחריו הללויה הללו את שם ה' ... הלל הגדול ... מזמור רננו צדיקים בה'
עגוגו' ... מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו' ... ואחריו מזמור ה' מלך גאות
עדלבש וגו').
עה[1354] תוס' פסחים קיח, א ד"ה רבי יוחנן
עו(נשמת כל חי ... שבשבתות אומרים אותו אחר פסוקי דזמרה). אור זרוע שם (ועוד תקנו
עזנשמת כל חי, ובמקהלות, הכל יודוך). טור ולבוש (ואחר שירת ויושע מוסיפין נשמת ...
עחוחותמין בישתבח).
עט[1355] זח"ב קלב, א (שבחא
פדשבת דאינון אתוון דשבח אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה). רה, ב (תושבחתא
פאדעלמא דאתי ביומא דא היינו אל אדון).
פב[1356] טור (ונוהגין באשכנז ובצרפת לומר לאל
פגאשר שבת) ולבוש (ואומרים לאל אשר שבת וכו').
פד[1357] רמ"א (כל מקום לפי מנהגו).
פה[1358] אור זרוע שם (ודעתי נוטה בכל אילו אם
פולא הזכיר אינו חוזר, אבל לאל אשר שבת פרשו רבותינו, בצפרא בצלותא דיוצר, מבעיא ליה
פזלבר ישראל למדכר של שבת כגון לאל אשר שבת, ואי אשתלי ולא אדכר מהדרינן ליה ומדכר).
פחרמ"א (ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו, מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו'
פטמחזירין אותו). מ"א סק"ג (ולי נראה, דאף האור זרוע לא קאמר שיחזור ליוצר
צאור, דמנ"ל הא לחזור בשביל דבר שלא הוזכר בתלמוד ... ועוד דאינו אלא מנהג,
צאאלא כונתו שיאמרו עדיין אחר התפלה, משא"כ בשאר זמירות שאינן אלא רשות, אם רצה
צבאינו אומר כלל).
צגוראה שער הכולל פ"כ סק"ג. תהלה לדוד סק"א. בדי
צדהשלחן סי' פ"ג ס"ק ה. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 184.
צה[1359] אור זרוע שם (אני שמעתי
צומפי ר"י החסיד זצ"ל, שהי' רב גדול ומובהק לרבים אחד, והיה גוער בבית
צזהכנסת שהיו מאריכים בברכות, שהי' בדעתו למהר ללימוד, ונענש על ככה באותו עולם ...
צחויאמר שבחותיו של הקדוש ברוך הוא בקול
צטנעים ובכוונה, ויזכה לגן עדן. מיהו בשבת ובימים טובים צריכים כך להתפלל שיצאו בשעה
קחמישית מבית הכנסת, ויתחילו לאכול בשעה חמישית, מפני שאסור להתענות בשבת עד שעה
קאששית). דרכי משה שם (וכתב עוד מצוה להאריך ולהנעים זמירות של שחרית,
קבואסור לומר לקצר בהן, אף על פי שמכוין המוחה בשביל ביטול תורה. ומכל מקום בשבת
קגויום טוב צריך למהר קצת, כדי שיאכלו קודם שעה ו'). רמ"א (ויש להאריך ולהנעים
קדבזמירות, ואין למחות במאריך בהם, אף על פי שהמוחה מכוין משום ביטול תורה. ומכל
קהמקום בשבת ויום טוב לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי'
קורפ"ח).
קז[1360] סעיף א (צריך למהר לאכול סוף
קחשעה ששית, שאסור להתענות בשבת עד חצות).
קט[1361] מ"א סק"ד (דוקא בניגון שיש
קיבו נעימה, כעין שעושין בפסוקי דזמרה. וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים
קיאהמאריכים ומפרידים אות מחברתה ותיבה מחברתה).
קיב[1362] סי"ד (ש"ץ שמאריך בתפלתו כדי
קיגשישמעו קולו הערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להקב"ה בנעימה, תבא
קידעליו ברכה, והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה ויראה, אבל אם מכוין להשמיע קולו
קיהושמח בקולו, הרי זה מגונה, ועליו נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה).
קיווראה גם לעיל סי' נו סוף ס"ו (לא יפה עושים החזנים
קיזשמפסיקים בניגונם בין מכל לברכתא בשבת ויום טוב). לקמן סי' תקכט סוף
קיחס"י (ועכשיו שמאריכים בניגונים בתוך התפלה, אין זה עולה בכלל חציו לה', אלא
קיטבכלל לכם הוא).
קכ[1363] רבינו יונה סופ"ה דברכות כד, א
קכאד"ה הכורע (ומכאן נראה שהמנהג שנוהגים קצת בני אדם לשחות כשאומרים בנשמת כל
קכבחי ולך לבדך אנחנו מודים, שאינו נכון). שו"ע ס"א (אין לשחות בולך לבדך
קכגאנחנו מודים, שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים).
קכד[1364] סעיף ג (הכורע בהודאה שבברכת המזון,
קכהובהודאה של הלל, שהיא הודו לה' כי טוב וגו', הרי זה מגונה. והוא הדין בשאר הודאות
קכוכגון לך לבדך אנחנו מודים, ועתה אלקינו מודים אנחנו לך, שאין לכרוע בברוך אתה ולא
קכזבהודאה אלא במקומות שתקנו חכמים).