Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפב קריאת התורה והמפטיר
ובו כ' סעיפים
הוספה על מנין הקרואים
א כבר
ובו כ' סעיפים
הוספה על מנין הקרואים
א כבר
בנתבאר בסי' קל"ה שמשה רבינו תיקן להם לישראל
גשיהיו קורין בספר תורה חמשה גברי ביום טוב וששה ביום הכיפורים וז' בשבת, בשביל
דהמעלה והקדושה יתירה שיש בכל אחד על חבירו הוסיף בו איש אחד.
הואם רצו
ולהוסיף על מנין זה יכולים להוסיף כמו שירצו,
זולא היתה התקנה אלא כדי שלא יפחתו ממנין זה.
חויש אומרים שביום טוב
טאין מוסיפים על ה', כדי שלא יהא שוה עם יום הכיפורים ושבת, אם יקרא בו ששה או שבעה,
יוכן ביום הכיפורים אין מוסיפים על ששה, שלא יהא שוה לשבת.
יאוהסברא
יבראשונה עיקר.
יגואעפ"כ נהגו במדינות אלו כסברא אחרונה ביום הכפורים ובכל יום טוב. מלבד בשמחת
ידתורה שהכל רוצים לעלות
טולתורה,
טזוסומכין על סברא הראשונה שהיא עיקר. וגם ביום הכיפורים ובכל היום טוב אין המפטיר
יזמהמנין,
יחכמו שיתבאר:
יטב ויום טוב
כשחל להיות בשבת לדברי הכל מותר להוסיף, כמו בשבת בלבדה.
כאויום
כבהכיפורים שחל להיות בשבת, טוב שלא להוסיף, מפני שסיומי מנין העולים מכוונים,
כגשמסיימין בדברי כפרה וכפר בעדו וכו', וכן כולם, ולכן טוב שלא לשנותם:
כדג יש מי שאומר שלא התירו
כהלהוסיף על מניין הקרואים אפילו בשבת, אלא בזמן חכמי המשנה שלא היו כל העולים לתורה
כומברכים, אלא ראשון היה מברך ברכה ראשונה והאחרון היה מברך ברכה אחרונה, אבל עכשיו שכל
כזאחד מברך בפני עצמו אסור להוסיף, כדי שלא להרבות בברכות, דכיון שכבר יצאו בז', הרי
כחהשאר מברכים ברכה שאינה צריכה.
כטואף שאין זה
לעיקר, שהרי אף בזמן חכמי הגמרא היו נוהגים כבר לברך כל אחד ואחד בפני עצמו,
לאולמה לא הזכירו זה בגמרא שנאסר להם להוסיף. מכל מקום
לבטוב לחוש לדבריו. וגם מפני
לגטורח הציבור ראוי לציבור לעשות תקנה שלא לקרות הרבה יותר על ז' המחוייבים:
לדד יש אומרים שמותר לקרות
להעולים הרבה בפרשה אחת, שחוזר וקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, ואין בזה חשש ברכה
לולבטלה, שהרי בחול המועד של סוכות וחנוכה עושים כן. ומכל מקום אין השני עולה למנין ז'
לזקרואים המחוייבים בשבת, אלא אם כן הוסיף עוד ג' פסוקים שלא קראם הראשון,
לחכמו שנתבאר בסי' קל"ז.
לטויש אומרים שלכתחלה
מאסור להשני לברך על הפסוקים שכבר בירך עליהם הראשון, אלא אם כן יוסיף עליהם ג'
מאפסוקים, ואין למדין מחול המועד וחנוכה שאי אפשר בענין אחר. וכן נוהגין במדינות אלו כל השנה. לבד
מבמשמחת תורה, שסומכין על סברא הראשונה. ובמקצת מקומות אף בשבת חתונה:
מגאשה וקטן
ה הכל עולים להצטרף למנין ז' קרואים בשבת, אפילו אשה
ה הכל עולים להצטרף למנין ז' קרואים בשבת, אפילו אשה
מדוקטן היודע למי מברכין, אע"פ שאינן מחוייבים בדבר.
מהאבל אמרו
מוחכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור.
מזואפילו קטן
מחאינו עולה אלא להצטרף לגדולים, אבל לא שיהיו כולם קטנים או נשים, כיון שאינן
מטמחויבים בדבר.
נוכן אין
נאהקטן יכול להיות מקרא את העולים, דהיינו
נבשהוא יקרא בקול רם בספר תורה והעולים אומרים אחריו בלחש, וכל הצבור יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו, הואיל
נגוהוא אינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן עד שיתחייב כמותם, דהיינו
נדמשיביא שתי שערות:
נהו כשהקטן עולה להצטרף לא יהיה ראשו מגולה מפני כבוד
נוהתורה, וכל שכן גדול. עיין סי' ב' וסי' ח' וקנ"א:
נזז ועכשיו אין נוהגין לקרות הקטן, אלא למפטיר.
נחואף אם אין
נטכהן בבית הכנסת אלא קטן כהן, נוהגים לקרות ישראל במקום כהן. ואין בזה איסור במה
סשאין חולקין כבוד לכהונה, אף שמן הדין כהן הקטן יכול לעלות, מכל מקום אין אנו
סאמחוייבים כלל לכבד כהנים קטנים, שמצות עשה של וקדשתם אינה אלא על הגדולים, שנאמר כי את לחם אלהיך הוא מקריב, והקטן פסול להקריב:
סבממזר, עבד ועם הארץ
ח ממזר מותר לעלות לתורה שגם לו ניתנה התורה שהרי הוא חייב בכל המצות האמורות בתורה.
ח ממזר מותר לעלות לתורה שגם לו ניתנה התורה שהרי הוא חייב בכל המצות האמורות בתורה.
סגועבד כנעני
סדשלא נשתחרר דינו כאשה, שהרי אינו חייב אלא במצות שהאשה חייבת בהן.
סהואם אמו
סוישראלית הרי זה כישראל גמור לכל דבריו:
סזט וסדר הקרואים בשבת נתבאר בסי' קל"[ו].
סחואין איסור לקרות עם הארץ שהוא נכבד ועשיר וגדול הדור לפני תלמיד חכם, כי אין זה
סטבזיון לתלמיד חכם, רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים:
עמפטיר
י המפטיר
י המפטיר
עאבנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, ויברך עליה תחלה וסוף, ואחר כך יפטיר בנביא, כדי שלא יהא כבוד תורה וכבוד
עבנביא שוה אם יקרא בנביא לבדו כמו שקראו העולים הראשונים בתורה
עגלבדה:
עדיא והמפטיר עולה למנין ז', שאם קראו בתורה ששה והמפטיר
עההוא השביעי די בכך.
עוויש אומרים שאינו עולה למנין ז', הואיל ואינו קורא אלא בשביל
עזכבוד התורה שיהא עודף על כבוד הנביא.
עחוהעיקר
עטכסברא הראשונה.
פומכל מקום
פאבשבת ויום טוב ויום הכיפורים שיכולים להוסיף על המנין,
פבנהגו כל ישראל מדורות הראשונים שהמפטיר אינו מן המנין. ובזה יוצאים לדברי הכל, שאף להאומרים שהוא עולה
פגלמנין, מכל מקום הרי יכולין להוסיף על המנין. אבל בט' באב,
פדושאר תעניות ציבור ויום הכיפורים במנחה, שאין יכולים להוסיף על ג',
פההמפטיר הוא מהג':
פויב בימי חכמי הגמרא, אף להאומרים שהמפטיר אינו עולה
פזלמנין, והיה נשלם המנין קודם המפטיר, לא היה המפטיר חוזר וקורא איזה פסוקים ממה
פחשקרא השביעי כמו שאנו נוהגים, אלא השביעי היה משייר כמה פסוקים בפרשה שיקראם
פטהמפטיר. ואף שהמפטיר אינו קוראם אלא בשביל כבוד התורה,
צופסוקים ההם הם חובת היום, שחובה לקרותם היום, אף על פי כן יכול המפטיר לקרותם,
צאשאף שלענין לעלות למנין אין קריאת המפטיר נחשבת, הואיל ואינו קורא אלא בשביל כבוד
צבהתורה, מכל מקום לענין חיוב קריאת כל הפרשה אין מקפידים על כך.
צגואחר חבור
צדהגמרא תקנו רבנן סבוראי לומר קדיש אחר שנשלם מנין הקרואים קודם המפטיר, כדי להפסיק
צהבין קריאתם לקריאת המפטיר באמירת הקדיש, להודיע שהמפטיר אינו מן המנין. ואם כן אי אפשר שהשביעי ישייר כמה פסוקים בפרשה
צולהמפטיר, שאין להפסיק בקדיש באמצע הפרשה, שעדיין לא נשלמה חובת היום. לכן הנהיגו שיגמור
צזהשביעי או האחרון כל הפרשה, ויאמרו קדיש, והמפטיר חוזר וקורא ג' פסוקים לפחות
צחממה שקרא כבר הז' או האחרון (או שאר העולים).
צטבמה דברים
קאמורים בשבת ויום טוב ויום הכיפורים שהמפטיר אינו מן המנין, אבל בתשעה באב,
קאושאר תעניות ציבור במנחה, ויום הכיפורים במנחה, שהמפטיר הוא מהמנין,
קבאין אומרים קדיש קודם המפטיר, שלא להפסיק באמצע המנין וגם באמצע הפרשה:
קגיג ביום שמוציאים ב' ספרים, נוהגים להשלים המנין בספר
קדראשון והמפטיר קורא בשני.
קהאין צריך
קולומר בימים שספר השני אינו אלא מתקנת הגאונים, כגון בכל יום טוב שקורין פרשת
קזהמוספין בספר ב', וקריאת פרשה זו אינו אלא מתקנת הגאונים כמו שיתבאר בסי'
קחתפ"ח, בודאי די במה שקורא אותה המפטיר, אע"פ שאינו
קטקוראה אלא בשביל כבוד התורה.
קיאלא אפילו
קיאבימים שקריאת הפרשה שבספר שני הוא מתקנת אנשי כנסת הגדולה, כגון ראש חודש שחל בשבת,
קיבוד' פרשיות שבחדש אדר,
קיגאעפ"כ יכול המפטיר לקרותה, אע"פ שאינו קוראה אלא בשביל כבוד התורה.
קידשהרי קריאת
קיההפרשה בכל שבת היא מתקנות משה רבינו ע"ה, ואעפ"כ היה המפטיר משלימה בימי חכמי הגמרא:
קיויד ולמה אין נוהגין שהאחרון מהמנין יקרא בספר שני
קיזוהמפטיר יחזור ויקרא מה שקרא האחרון.
קיחלפי שלא רצו לנהוג לכפול פרשה אחת ולברך עליה ב' פעמים שלא לצורך, כיון שאפשר
קיטלהשלים המנין בספר הא', ושיקרא המפטיר בלבדו בספר ב'. שכשאין מוציאין אלא ספר אחד
קכהוא שיש הכרח לעשות כן מחמת הקדיש, שאי אפשר לאמרו קודם שנגמרה הפרשה, אבל כשקורין
קכאב' ענינים בב' ספרים, אומרים קדיש אחר השלמת המנין בספר הא', קודם קריאת המפטיר
קכבבענין השני.
קכגוהוא הדין
קכדאם מוסיפים הרבה בספר אחד, אומרים הקדיש אחר השלמת הקריאה:
קכהטו וביום שמוציאין ג' ספרים, כגון ראש חודש טבת שחל
קכובשבת שצריך לקרות פרשת השבוע ופרשת ראש חודש וענין של חנוכה, וכן בשמחת תורה שצריך לקרות פרשת וזאת הברכה
קכזובראשית ופרשת המוספים, אזי גם כן המפטיר בלבד קורא באחרונה, ומשלימין המנין,
קכחאו אפילו אם מוסיפים על המנין, הכל עולים בב' ספרים הראשונים, ואחריהם אומרים קדיש
קכטקודם המפטיר, להפסיק בין קריאתם לקריאת המפטיר, שקריאתו אינו אלא בשביל כבוד התורה.
קלאבל קודם הקריאה בספר ב' אין נוהגים לומר קדיש, אף אם כבר נשלמו מנין הקרואים בספר
קלאאחד, והקורא בספר ב' הוא נוסף על המנין.
קלבויש מנהגים
קלגאחרים בענין אמירת הקדיש, בין כשמוציאים ב' ספרים ובין כשמוציאין ג', ואין לשנות
קלדשום מנהג.
קלהוכן אם יש
קלומקום שנוהגים כשמוציאין ב' ספרים (בראש חודש שחל בשבת ובד' פרשיות), שהאחרון
קלזמהמנין קורא בשני, והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא האחרון, אין מזחיחין אותם:
קלחטז קטן היודע למי מברכין יכול לעלות למפטיר.
קלטאין צריך
קמלומר בשבת שהמפטיר אינו אלא חוזר וכופל מה שקרא השביעי, אלא אפילו בפרשת המוספין,
קמאוראש חודש שחל בשבת, וד' פרשיות, יכול לעלות, אם יודע למי מברכין.
קמבואע"פ
קמגשפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל,
קמדוהקטן שאינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן,
קמהמכל מקום עכשיו הרי הש"ץ קורא בקול רם ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן:
קמויז מי שעלה לקרות בתורה, והלך לבית הכנסת אחר, וקראוהו
קמזלעלות שם, ונזדמנה לו אותה פרשה שקראה כבר, צריך לחזור ולברך עליה תחלה וסוף:
קמחיח אם לא נמצא בבית הכנסת מי שיודע להפטיר בנביא אלא
קמטאחד מאותם שעלו כבר לקרות בתורה, אף על פי כן כשעולה להפטיר בנביא צריך לחזור
קנולקרות בתורה תחלה מפני כבוד התורה, ולברך עליה תחלה וסוף, ואין די במה שקרא כבר
קנאמקודם.
קנבבמה דברים
קנגאמורים כשכבר אמר הש"ץ קדיש אחר השלמת המנין, ואחר כך נודע שאין בבית הכנסת מי שיודע להפטיר
קנדמבלעדי אותם שקראו כבר, וגם הש"ץ קרא כבר בברכה. אבל אם נודע לו כן קודם שאמר
קנהקדיש, לא יאמר הקדיש מיד, אלא השביעי יפטיר בנביא,
קנוואין צריך לחזור ולקרות בתורה פעם ב', כי די במה שעלה לשביעי, כיון שלא הפסיקו
קנזעדיין באמירת הקדיש אחר קריאתו, ואחר ההפטרה וברכותיה יאמרו קדיש.
קנחואם השביעי
קנטאינו יודע להפטיר בנביא, אזי יאמר השליח ציבור קדיש אחר השביעי, ויעלה להפטיר
קסהיודע ממי שעלה לקרות בתורה קודם, ויחזור ויקרא בתורה ממה שקרא, ויברך תחלה וסוף.
קסאאבל אם יש
קסבאחרים שיודעים להפטיר בנביא, מוטב שיפטיר זה שעדיין לא קרא, ואל יפטיר זה שעלה כבר
קסגלקרות בתורה (בצבור זה):
קסדיט אם טעה הש"ץ וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש,
קסהאין צריך לקרות עוד אחר לשביעי מלבד המפטיר, אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי
קסוודי בכך, כי העיקר שהמפטיר עולה למנין שבעה.
קסז(אבל אם לא
קסחאמר קדיש עדיין, יקרא עוד שביעי, מלבד המפטיר,
קסטכדי לצאת אף להאומרים שהמפטיר אינו עולה למנין ז' כמו שנוהגין, ולצאת לדברי הכל):
קעדילג תיבה או אות
כ אם דילג
כ אם דילג
קעאהש"ץ, אפילו
קעבתיבה אחת, ואפילו
קעגאות אחת, בקריאת שבת שחרית, צריך לחזור ולקרות אותו פסוק
קעדשדילג בו, עם עוד ב' פסוקים הסמוכים לו, ולברך עליהם תחלה וסוף, אם כבר בירך העולה
קעהברכה אחרונה. ואף אם כבר סיימו הפרשה והפטירו והתפללו מוסף צריך הש"ץ או אחר
קעולחזור ולקרות הג' פסוקים שבהם הדלוג בצבור זה בברכה תחלה וסוף, כמו שנתבאר בסי'
קעזקל"ז, עיין שם כל פרטי דין זה:
קעח[1365] עיקרי ההלכות שנתבארו
קעטבסימן זה:
קפ(א)
קפאהוספה על מנין הקרואים (ס"א-ד).
קפב(ב)
קפגאשה וקטן (ס"ה-ז).
קפד(ג)
קפהממזר, עבד ועם הארץ (ס"ח-ט).
קפו(ג)
קפזמפטיר (ס"י-יט).
קפח(ד)
קפטדילג תיבה או אות (ס"כ).
קצ*
קצאסדר
קצבקריאת התורה והמפטיר בשבת שחרית – נתבאר כאן סי' רפב-ד.
קצגבשבת
קצדמנחה – לקמן סי' רצב ס"ב.
קצהבימים
קצושני וחמישי – בשו"ע סי' קלה ס"א-ב.
קצזבראש
קצחחודש – בשו"ע סי' תכג. ובפסקי הסדור אחר הלל.
קצטביום
רטוב ראשון של פסח – לקמן סי' תפח ס"ה.
ראביום
רבטוב שני של פסח – לקמן סי' תצ ס"ב.
רגבימי
רדחול המועד וימים האחרונים של פסח – לקמן שם ס"ח-יג וסט"ז.
רהבימי
רוחג השבועות – לקמן סי' תצד ס"ד וסי"ב.
רזביום
רחראשון של ראש השנה – לקמן סי' תקפד ס"ז.
רטביום
רישני של ראש השנה – לקמן סי' תרא ס"א.
ריאביום
ריבהכיפורים – לקמן סי' תרכא ס"א.
ריגבמנחת
רידיום הכיפורים – לקמן סי' תרכב ס"ד.
ריהבימי
ריוחג הסכות – בשו"ע סי' תרנט וסי' תרסב-ג.
ריזבשמיני
ריחעצרת ושמחת תורה – בשו"ע סי' תרסט.
ריטבחנוכה
רכ– בשו"ע סי' תרפד. ובפסקי הסדור אחר הלל.
רכאבפורים
רכב– בשו"ע סי' תרצג ס"ד.
רכג*
רכדמנהג
רכהחב"ד בהפטרות של כל השנה,
רכומאדמו"ר
רכזהצמח צדק – ב"מבית הגנזים" ע' רמ-רמא.
רכחמאדמו"ר
רכטמוהר"ש נ"ע ומאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע – בשו"ת תורת שלום
רלסי' ב (ע' ו) וסי' ד (ע' טו-ז).
רלאומנהגינו
רלב– ב"סדר ההפטורות שיש בהם חלוקי מנהגים", שנדפס בסדור תורה אור ובסדור
רלגתהלת ה'.
רלד[1366] מ"א שם בתחילת הסי' (והא
רלהדכתב הרי"ף שעזרא תיקן בב' וה', היינו מנין הקרואים, כדאיתא בגמרא. ואם כן
רלומשה תיקן מנין הקרואים בשבת ויום טוב וראש חדש וחול המועד).
רלזוהיינו:
רלחדאמרינן בירושלמי מגילה פ"ד
רלטה"א (משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים
רמובחולו של מועד שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. עזרא התקין לישראל שיהו
רמאקורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה). הובא ברי"ף מגילה יג, א.
רמבובתלמוד דידן ב"ק פב, א (עשרה
רמגתקנות תיקן עזרא, שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ... והא מעיקרא הוה
רמדמיתקנא דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ... עמדו נביאים שביניהם ותיקנו
רמהלהם שיהו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני, ומפסיקין שלישי ורביעי,
רמווקורין בחמישי, ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה. מעיקרא תקנו חד
רמזגברא ... אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי). יוצא אם כן שהירושלמי מיירי לא רק
רמחבעצם תקנת קריאת התורה, אלא במנין הקרואים (שתיקן עזרא בשני ובחמישי).
רמטועל פי זה נתבאר כאן (שמשה רבינו תיקן
רנלהם לישראל שיהיו קורין בספר תורה, חמשה גברי ביום טוב, וששה ביום הכיפורים, וז'
רנאבשבת), ולקמן סי"ג (קריאת הפרשה בכל שבת היא מתקנות משה רבינו ע"ה).
רנבהיינו שבזה תיקן משה רבינו הן את עצם קריאת התורה והן את מנין הקרואים שבהן.
רנגולקמן סי' רצב ס"ב (עזרא תיקן
רנדשיהיו ג' אנשים קורין בספר תורה בצבור בכל שבת במנחה, עשרה פסוקים או יותר מפרשת
רנהשבוע הבא). היינו שבזה תיקן עזרא הן את עצם קריאת התורה והן את מנין הקרואים שבה.
רנווכן הוא לקמן סי' תפח ס"ה (משה תקן
רנזלהם לישראל שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב מענינו של יום, ורמז לזה שנאמר
רנחוידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל שתיקן להם שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו).
רנטיוצא
רסאם כן:
רסא(א)
רסבמשה תקן קריאת התורה בשבת וימים טובים וראש חדש וחול המועד, וגם את מנין הקרואים
רסגשבהן.
רסד(ב)
רסההנביאים שבימי משה תקנו את קריאת התורה בשני וחמישי. ועזרא תיקן את מנין הקרואים
רסושבהן.
רסז(ג)
רסחעזרא תיקן את קריאת התורה במנחה בשבת, וגם את מנין הקרואים שבה.
רסט[1367] משנה מגילה כא, א (בשני וחמישי בשבת
רעבמנחה, קורין שלשה ... בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה ... ביום טוב חמשה,
רעאביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז (כמה הן
רעבהקוראין, בשבת בשחרית קוראין שבעה, וביום הכיפורים ששה, ובימים טובים חמשה ...
רעגבראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, בשבת וביום הכפורים במנחה, ובשני ובחמישי
רעדשל כל השנה, ובחנוכה ובפורים בשחרית, ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה). טור
רעהולבוש ס"א (בחול קורין ג' כגון ביום ב' וה' ... בראש חודש ובחולו של מועד ...
רעומוסיפין אחד הרי ד', וביום טוב ... קורין ה', וביום הכיפורים ... קורין ו', ובשבת ...
רעזקורין ז').
רעחוכאן לא הזכיר את שני וחמישי ושבת במנחה וראש חדש וחול המועד,
רעטאלא את אלו ש"אם רצו להוסיף על מנין זה יכולים להוסיף".
רפ[1368] משנה מגילה כא, א (זה
רפאהכלל, כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה. ביום טוב חמשה. ביום הכפורים
רפבששה, בשבת שבעה), ובגמרא שם כב, ב (בראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה, ביום טוב
רפגדאסור בעשיית מלאכה חמשה, ביום הכיפורים דענוש כרת ששה, שבת דאיכא איסור סקילה
רפדשבעה). לבוש ס"א (שכן הוא סדר המעלות שמעלין בקודש ... וביום טוב שהוא קדוש
רפהיותר מהם, קורין ה', וביום הכיפורים שהוא קדוש יותר קורין ו', ובשבת שהוא קדוש
רפומכולם קורין ז').
רפז[1369] משנה מגילה כא, א (בשני ובחמישי ...
רפחואין מוסיפין עליהם ... ביום טוב חמשה, ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין
רפטמהן, אבל מוסיפין עליהן), ופרש"י (ואין מוסיפין עליהן, שלא יקשה לצבור מפני
רצשהן ימי מלאכה ... בראשי חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול מלאכה דמלאכת דבר האבד
רצאמותרת), משא"כ ביום טוב ויום כיפור מוסיפין עליהן. רמב"ם הל' תפלה
רצבפי"ב הט"ז (בשבת בשחרית קוראין שבעה, וביום הכיפורים ששה, ובימים טובים
רצגחמשה, אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהם). שו"ת מהר"מ (פראג) סי' קי (הא
רצדאמרינן בשבתות ויום טוב מוסיפים על ה' ו' ז'). טור ודעה הא' ברמ"א ס"א
רצה(והוא הדין ביום טוב מותר להוסיף על מנין הקרואים).
רצווטעם הנ"ל שאין מוסיפין בראש חדש וחול המועד וב' וה',
רצזהובא גם לקמן סי' תצ ס"י (בימי חולו של מועד קורין ד' גברי ... ואין מוסיפין
רצחעליהם, כמו שמותר להוסיף בשבת ויום טוב על מנין הקרואים, לפי שבחולו של מועד יש בו
רצטמלאכה לעם, ובמה שהם מתאחרים בבית הכנסת יקשה בעיניהם האיחור, ואסור להטריח את
שהציבור).
שא[1370]
שבלבוש שם (אבל מוסיפין עליהם כמו שירצו להעלות בקודש).
שג[1371] משנה ורמב"ם שם. לבוש שם (ואין
שדפוחתין מהן, שאין מורידין בקדש).
שהוראה לעיל סי' רסג ס"א (יכולין להוסיף על דבר המכוון כנגד
שודבר אחר, רק שלא יפחות).
שז[1372] ר"ן רפ"ג דמגילה (יב, ב)
שחד"ה מתני' (אבל אחרים מפרשים דנהי דאין פוחתין קאי אכולהו, אבל מוסיפין עליהן
שטאשבת בלחוד קאי, אבל בשאר לא). שו"ת ריב"ש סי' פד (יש מפרשין, כי מה
שישאמרו אבל מוסיפין עליהם, היינו בשבת לבד, אבל ביום טוב אין מוסיפין). תשב"ץ
שיאח"ב סי' ע (בבואי בכאן ראיתי מנהג משונה, שמוסיפין בשבתות ובימים טובים אנשים
שיבהרבה, והרבה פעמים חוזרין לקרות פרשה אחת, וגערתי בהם בתוספת ימים טובים ויום כיפורים,
שיגכי אמרתי להם שהפירוש הנכון במוסיפין עליהם הוא דוקא בשבתות, אבל לא ביום הכפורים
שידוימים טובים). דעה הב' ברמ"א ס"א (ויש אומרים דביום טוב אין להוסיף, וכן
שיהנהגו במדינות אלו).
שיו[1373] ר"ן שם (אבל בשאר לא, כדי שלא
שיזלהשוותם לשבת שהוא עדיף מיניהו, ובשבת דוקא דמוסיפין משום דליכא יומא דעדיף מיניה
שיחויתיר ממנינא). ריב"ש שם (שלא להשוותו לשבת). תשב"ץ שם (שאם כן במה יהא
שיטניכר השבת מהם, אם יכולין להוסיף בהם כמו בשבתות). לבוש ס"ב (ולפי טעם זה,
שכביום טוב וביום הכיפורים אין יכולין להוסיף עליהם, שלא להעלותם לקדושת שבת).
שכא[1374] דרכי משה אות א (אין לנו טעם שהמפטיר
שכבהוא ממנין הקוראים בחול, ואינו ממנין הקוראים בשבת ויום טוב. אבל אי יכולים להוסיף
שכגאתי שפיר, כמו שמפרש רבינו לקמן בסמוך).
שכדוהיינו כדלקמן בסמוך, שנוהגים "ביום הכיפורים ובכל
שכההיום טוב, אין המפטיר מהמנין".
שכו[1375] דרכי משה שם (אבל מימי לא ראיתי להוסיף
שכזביום כפורים או ביום טוב, כי אם בשמחת תורה). רמ"א ס"א (מלבד בשמחת תורה
שכחשמוסיפין הרבה).
שכט[1376]
שלרמ"א סי' תרסט (ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה). לבוש שם (ונוהגין
שלאלהרבות קרואים לספר תורה, וקורין פרשה אחת כמה פעמים שירצו, וכן הרבה לפרשה אחת,
שלבואין איסור ברכה לבטלה בדבר, כדי לזכות כולם בקריאת התורה ביום סיומה).
שלגוהיינו שנוהגים להוסיף בכמה פרטים:
שלד(א) שקוראים שבעה קרואים (חוץ ממפטיר),
שלהכמו בשבת (ולא כמו ביום טוב).
שלו(ב) שקורין פרשה אחת הרבה פעמים (כדלקמן
שלזס"ד, והערה 1393).
שלח(ג) שקוראים אנשים רבים לפרשה אחת
שלט(כמובא כאן מהלבוש).
שמ[1377] רמ"א שם (גם בכל יום טוב אין המפטירין ממנין
שמאהקרואים)
שמב[1378]
שמגסעיף יא
שמד(בשבת ויום טוב ויום הכיפורים שיכולים להוסיף על המנין, נהגו כל
שמהישראל מדורות הראשונים, שהמפטיר אינו מן המנין ... אבל בט' באב ושאר תעניות ציבור
שמוויום הכיפורים במנחה, שאין יכולים להוסיף על ג', המפטיר הוא מהג').
שמז[1379] לבוש ס"ד (ראיתי נוהגין בקצת
שמחקהלות שדרכן להוסיף על שבעה בשבתות השנה, וכשחל יום טוב בשבת או שבת שבחול המועד
שמטאין קורין רק שבעה ואין רוצין להוסיף עליהם. ותמיהני מאד עליהם, וכי משום שניתוסף
שנקדושה על שבת זו מכל שבתות השנה, הם מורידין מקדושתו לפחות מן הקרואים משאר שבתות
שנאהשנה. וכשתדקדק בכל הטעמים הנאמרים בקריאתן בשבת, אין בשום אחד מהם טעם לפחות ביום
שנבטוב מבשאר שבתות השנה). הובא בט"ז סק"א. מ"א סק"ב.
שנג[1380] מ"א שם (ושמעתי שקצת גדולים הורו
שנדשלא להוסיף ביום הכיפורים, אפילו כשחל בשבת, משום שראשי הפרשיות מכוונים, שמסיימים
שנהבמילי דכפרה, לכן טוב שלא לשנותם).
שנו[1381] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע (אנחנו
שנזבבית תפלתנו אפילו בשבת אין מנהגנו לקרות אלא ז', ושמעתי כי ה"ר שם טוב פלקון
שנחהתקין כן במיורקא, שגם הם היו מוסיפין בשבת כמנהג אלו הארצות, והוא בטל זה המנהג ...
שנטושמעתי הטעם מפי מורי חמי ה"ר יונה ז"ל, שלא התירו להוסיף על הז' אלא
שסבזמן המשנה, שהפותח היה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאמצעיים הי[ו] קוראים בלא
שסאברכה, על כן אם רצו להוסיף מוסיפין, ומה בכך. אבל האידנא דתקינו רבנן שכל אחד מברך
שסבלפניה ולאחריה, גזרה משום הנכנסים וגזרה משום היוצאים, כדאי' בפרק בתרא דמגלה, אין
שסגלנו להוסיף בקרואים כדי להוסיף בברכות שאינן צריכות. וטעם נכון הוא). הובא בכנסת
שסדהגדולה הגהות הטור בסוף הסימן. עולת שבת סק"ג. מ"א סק"א (והרשב"ץ
שסהכתב דעכשיו דכלן מברכין אין להוסיף, משום ברכה שאינה צריכה).
שסו[1382] משנה מגילה כא, א (הפותח והחותם
שסזבתורה מברך לפניה ולאחריה).
שסח[1383]
שסטמגילה כא, ב (תנא הפותח מברך לפניה, והחותם מברך לאחריה. והאידנא דכולהו מברכי
שעלפניה ולאחריה, היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין (שאם יכנס אדם לבית
שעאהכנסת אחר שבירך ראשון, ואם לא ישמע את האחרים מברכין, יאמר אין ברכה בתורה לפניה,
שעברש"י) ומשום היוצאין (ולא שמעו את החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו,
שעגיאמרו היוצאים אין ברכה בתורה לאחריה, רש"י)).
שעד[1384] מ"א שם (שהרי גם בזמן התלמוד היה
שעהכל אחד מברך, ואפילו הכי כתבו כל הפוסקים שמותר להוסיף).
שעו[1385] כנה"ג שם (בלי סיבה ראוי לחוש
שעזלדברי הרשב"ץ ז"ל). עולת שבת שם (מכל מקום יש לחוש לסברת הרשב"ץ).
שעחמ"א שם (וכן ראוי לנהוג אם לא במקום חתונה או ברית).
שעט[1386] אליה זוטא סק"ב (וזקיני הגאון
שפמהרא"ש ז"ל תיקן פה פראג שלא לקרות יותר מעשרה, חוץ ממפטיר, מפני טורח
שפאצבור).
שפבוראה מה שמסיק בשו"ת צמח צדק
שפגאו"ח סי' לה אות ז (וכמדומה שכמו כן אצל אאזמו"ר הגאון ז"ל, שהוא
שפדהיה הקורא תמיד, לא היו מוסיפין על שבעה קרואים, אף בשבת שיש בה חתונה). אגרות
שפהקודש ח"ג אגרת תלב (בטח ידוע לכת"ר שאף שפשט המנהג להוסיף בשבת, ובפולין
שפוכמדומה לי קריאת אחרון נהפכה לקביעות עד שאי אפשר בלאו הכי. הנה אצלנו מקפידים
שפזבמאד שלא להוסיף קרואין אפילו בשבת, וכנראה שהוא מיוסד על הוראת הצמח צדק
שפחבשו"ת או"ח סל"ה. ואירע
שפטכאן בשבת חתונה, ולא הסכים כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א שיוסיפו
שצקרואים, כי אם שיקראו בשני מקומות), וח"ד אגרת תתפה (בשבת קדש שלפני היארצייט
שצאישתדלו לעלות לתורה. אם
שצבאין מספר העליות מספיק – יקראו בתורה בחדרים שונים, אבל לא להוסיף על מספר הקרואים). ס'
שצגהמנהגים – חב"ד ע' 31. קיצור הלכות סי' רפב הערה 4.
שצד[1387] ריב"ש סי' פד (מה שנהגו בכל
שצהגלילות ארץ ישמעאל, שיום שמחת תורה, או יום חופת חתן, שכל בני הקהל מגדולם ועד
שצוקטנם קורין בתורה ומברכין, ולפעמים שצריך החזן להחזיר ולקרות הסדר חמשה או ששה
שצזפעמים, כדי שיספיק לכל אחד וא' ג' פסוקים ... נראה שהוא מותר). שו"ע ס"ב
שצח(מותר לקרות עולים הרבה, אף על פי שקרא זה מה שקרא זה, וחוזר ומברך, אין בכך כלום).
שצט[1388] ריב"ש שם (שהרי בימי חנוכה, שקורין בנשיאים, כהן ולוי
תקורין כל הפרשה בין שניהם, וישראל חוזר וקורא אותה כולה לבדו. וכן בחול המועד בחג
תאהסכות, כהן קורא פרשה אחת, ולוי קורא בפרשה של אחריה, והשלישי חוזר וקורא הפרשה
תבשקרא לוי, והרביעי חוזר וקורא שתי הפרשיות לבדו, משום ספיקא דיומא).
תגוהיינו כמו שסובר המחבר, לענין חול
תדהמועד סוכות, בסי' תרסג ס"א (וביום הראשון של חול המועד קורא כהן וביום השני,
תהולוי וביום השלישי, וישראל חוזר וקורא וביום השלישי, והרביעי קורא ספיקא דיומא
תווביום השני וביום השלישי, ועל דרך זה קורים בשאר ימים. ובארץ ישראל, שאין שם ספיקא
תזדיומא, אין קורים בכל יום אלא קרבן היום בלבד ... קורא כהן וביום השני, והג'
תחהעולים אחריו חוזרים וקורים אותה פרשה עצמה, ועל דרך זה בכל יום משאר הימים).
תטולענין חנוכה, בסי' תרפד ס"א (ביום
תישני קורא כהן ביום השני עד פר אחד בן בקר, ולוי עד ביום השלישי, וישראל חוזר וקורא
תיאביום השני, ועל דרך זה בכל יום).
תיבכן סובר המחבר גם כאן לענין שאר קריאת
תיגהתורה.
תידזה לדעת המחבר בשו"ע, שסובר כן הן
תיהכאן, והן לקמן שם סי' תרסג וסי' תרפד.
תיוואילו דעת הרמ"א, שחולק על המחבר,
תיזהן לענין חול המועד סוכות והן לענין חנוכה והן כאן לענין שאר קריאת התורה, תתבאר
תיחלקמן (הערה 1392).
תיט[1389] מ"א כאן סק"ג (ומכל מקום אינו עולה למנין ז',
תככמ"ש סוס"י קל"ז).
תכאוהוא כמובא באבודרהם דיני קריאת התורה (כתוב בתשובת הגאונים,
תכבוששאלתם על הקורא בתורה ראשון וקרא אחריו השני מה שקרא הראשון, מה דינו אם הוסיף,
תכגומה דינו אם לא הוסיף. תשובה, אם קרא אותו שני מוסף על מה שקרא ראשון שלשה פסוקים
תכדבמקום שאפשר, או אפילו שנים במקום דלא אפשר, אותו שני עולה למנין ...דאין עולה
תכהלמנין אלא אם כן מוסיף).
תכו[1390] שו"ע שם ס"ו (הקורא
תכזבתורה ראשון, וקרא
תכחהשני מה שקרא הראשון, אם הוסיף על מה שקרא הראשון ג' פסוקים, או אפילו שנים במקום
תכטדלא אפשר, אותו שני עולה מן המנין. ואם לאו, אינו עולה מהמנין).
תלובמ"א שם ס"ק יג (משמע דמותר, אלא דאינו עולה מן
תלאהמנין).
תלב[1391] מרדכי סוף מגילה רמז תתלא יט, ג (כתב רבינו אפרים לרבינו
תלגיואל, הנה בשמחת תורה יצאתי מבית הכנסת בחרי אף, כי שמעתי (לבלע) זה החזן מדלג
תלדיותר מעשרה פעמים ו' פסוקים, ומי התיר לו). ובבגדי ישע שם (רוצה לומר ששוב חזר
תלהחלילה ודילג כסדר הזה). רמ"א ס"ב (ויש אוסרים. וכן נהגו במדינות אלו).
תלו[1392]
תלזאבודרהם שם (דאין
תלחעולה למנין אלא אם כן מוסיף, הואיל ואפשר, מה שאין כן בפרי החג דהתם לא אפשר).
תלטשו"ע שם (אינו
תמעולה מהמנין. חוץ מפרי החג, משום דלא אפשר).
תמאובאמת אין הפרש גדול בין קריאת התורה של
תמבפרי החג בחול המועד סוכות ושל חנוכה, לבין שאר קריאת התורה, הן לדעת המחבר והן
תמגלדעת הרמ"א.
תמדשהרי לדעת המחבר שהובא לעיל שבפרי החג
תמהובחנוכה חוזרים וקוראים אותה פרשה, פסק כאן שאף בשאר קריאת התורה מותר לחזור
תמוולקרות אותה פרשה.
תמזולדעת הרמ"א שפוסק כאן שאסור לחזור
תמחולקרות אותה פרשה, פוסק כאן גם לענין פרי החג, ברמ"א סי' תרסג שם (ויש אומרים
תמטששנים הראשונים קורין בספיקא דיומא, והשלישי קורא ביום המחרת, והד' חוזר וקורא כל
תנספיקא דיומא, דהיינו מה שקראו שנים הראשונים, וכן אנו נוהגים).
תנאוכן לענין חנוכה, ברמ"א סי' תרפד
תנבשם (ויש אומרים שישראל קורא ביום שלאחריו, דהיינו ביום הג', וכן בכל יום. וכן
תנגנוהגין).
תנדאך מכל מקום יש הפרש קטן בינם, הן לדעת
תנההמחבר והן לדעת הרמ"א, ומזה למד רבינו שבמקום שאי אפשר חוזרים וקוראים אותה
תנופרשה, ולכן נוהגים כן במדינות אלו בשמחת תורה, לחזור ולקרות אותה פרשה.
תנז*
תנחוהיינו שאף לדעה הראשונה כאן, ש"שמותר
תנטלקרות עולים הרבה בפרשה אחת, שחוזר וקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, ואין בזה חשש
תסברכה לבטלה". מכל מקום יש הפרש בין קריאת התורה רגילה ש"אין השני עולה
תסאלמנין ז' קרואים המחוייבים בשבת", לבין קריאת פרי החג בחול המועד סוכות, שגם
תסבהשני עולה מן המנין (חוץ
תסגמפרי החג, משום דלא אפשר).
תסדומזה לומד רבינו, שכן הוא גם לדעת
תסההרמ"א כאן, שכיון "שאי אפשר בענין אחר", לכן עושים כן בשמחת תורה.
תסוואף שלפי דעת הרמ"א לא מצינו חילוק
תסזזה, בין אפשר לבין אי אפשר.
תסחהנה כל זה הוא כיון שלדעת הרמ"א גם
תסטבחול המועד סוכות וחנוכה "אפשר בענין אחר", "שישראל קורא ביום
תעשלאחריו".
תעאאך מכל מקום למדים מדעת המחבר, שבמקום
תעב"שאי אפשר בענין אחר", מותר "להשני לברך על הפסוקים שכבר בירך
תעגעליהם הראשון". ולכן עושים כן בשמחת תורה, כיון "שאי אפשר בענין
תעדאחר".
תעה*
תעוויתירה מזו, גם לדעת הרמ"א יש
תעזהפרש, שהרי בחול המועד סוכות חוזר הרביעי וקורא מה שכבר קראו כהן ולוי, כמבואר
תעחברמ"א שם (והד' חוזר וקורא כל ספיקא דיומא, דהיינו מה שקראו שנים הראשונים).
תעטוהטעם לזה כיון "שאי אפשר בענין אחר".
תפוהטעם למנהג זה, גם לדעת הרמ"א,
תפאנתבאר בלבוש שם (ולרביעי חוזרין וקוראין ביום השני. וביום השלישי שהן ספיקא דיומא,
תפבושייכי יותר לרביעי משום שהוא ניתוסף משום קדושת היום).
תפגוהיינו כדתנן מגילה כא, א (זה הכלל, כל
תפדשיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה).
תפהוהביאור הפשוט בהלכה זו הוא כמובא לקמן
תפוסי' תפח ס"ו (ורבנן סבוראי תקנו, וכן הנהיגו הגאונים אחריהם, שיקרא המפטיר בפרשת
תפזהמוספין שבפנחס).
תפחובסי' תצ סי"א (כשתקנו רבנן סבוראי
תפטלהוציא ספר תורה שניה בכל יום לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס, דהיינו והקרבתם
תצוגו', אזי אין קורין בד' פרשיות היום רק ג' גברי, והד' קורא בפרשת המוספין). וכן
תצאהוא בחול המועד סוכות, שהרביעי קורא בפרשת המוספים של יום זה.
תצבואין חוששים למה שהרביעי מברך "על
תצגהפסוקים שכבר בירך עליהם הראשון", כיון ש"אי אפשר בענין אחר". ולכן
תצדעושים כן בשמחת תורה, כיון "שאי אפשר בענין אחר".
תצה[1393] רמ"א ס"ב (חוץ מבשמחת תורה
תצושנהגו להרבות בקרואים, נוהגים כסברא ראשונה), וסי' תרסט (בשמחת תורה ... קורים
תצזפרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר).
תצח[1394] מ"א סק"ד (ואפילו בחתונה, או
תצטכשיש חיובים הרבה, לא נהגו להקל. וכתוב במ"ב ראיתי מקילים גם בחתונה).
500ואוצ"ל: "וכתוב
501בכ"ג". והוא בכנסת הגדולה הגהות הטור (מנהגינו בשבת שיש בו חתן או ברית
502מילה, שמוסיפין יותר מז', ולפעמים החזן קורא לשני מה שכבר קרא הראשון. וכן ביום
503שמחת תורה).
504[1395] ברייתא מגילה כג, א (תנו רבנן הכל
505עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה). טור ושו"ע ס"ג (הכל עולים
506למנין שבעה, אפילו אשה וקטן).
507והיינו רק "למנין ז' קרואים בשבת", כמבואר ברוקח סי'
508שלד (ירושלמי א"ר יוחנן קטן לספר עושין אותו סניף. נראה לקרוא בתורה לז',
509כדמשמע בפרק הקורא את המגילה עומד, אבל לשלשה אין מצטרפין). מ"א ס"ק ה
510(אבל לא למנין שלשה).
511ואפשר זהו הטעם על מה שנתבאר בס' המנהגים – חב"ד ע' 74
512(צריכים להשתדל שפעם הראשונה אשר הבר מצוה עולה לתורה, תהי' זה בהקריאה דב' וה'
513ומנחת שבת קדש), שעלי' זו היא דוקא בגדול שהגיע למצות, ולא בקטן.
514[1396] ירושלמי ברכות פ"ז ה"ב (שיהא
515יודע למי הוא מברך). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הי"ז (קטן היודע לקרות,
516ויודע למי מברכין, עולה ממנין הקוראים). שו"ע שם (וקטן שיודע למי מברכין).
517[1397] שהקטן פטור מכל המצות. וכן הנשים
518פטורות מעסק התורה, כמבואר בתוס' ר"ה לג, א ד"ה הא (הכל עולה למנין שבעה
519ואפילו אשה ואפילו קטן, ואע"ג דאשה אינה מצווה לעסוק בתורה). הובא במ"א
520סוף ס"ק ו (יש לומר דאף על פי שאינן חייבות, עולות למנין, וכן כתבו התוספות
521סוף ר"ה).
522ואף שמטעם זה אי אפשר "שיהיו כולם קטנים או נשים",
523כדלקמן בסמוך "כיון שאינן מחויבים בדבר".
524מכל מקום תקנו חכמים שאחד מהעולים יכול יכול להיות "אפילו
525אשה או קטן".
526ואף שהקטן אינו יכול להוציא הגדולים, כדלקמן בסמוך "הואיל
527והוא אינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן".
528היינו דוקא כשהקטן רוצה "להיות מקרא את העולים ... וכל
529הצבור יוצאים ידי חובתם בשמיעה ממנו". משא"כ כשהוא עצמו עולה לתורה,
530תקנו חכמים שגם הקטן יכול לעלות לתורה.
531ואף שבזמן המשנה והגמרא הי' העולה קורא בקול רם בספר תורה, ואם
532כן גם הקטן העולה קורה בתורה, וכל הצבור שומעים ממנו (כדלקמן הערה 1400).
533מכל מקום יכול הקטן להיות אחד מהעולים, כיון שמעיקר הדין אין
534חיוב אל כל אחד מהקהל לשמוע כל קריאת התורה מפי גדול, כי עיקר החיוב על הצבור
535שיצאו בשמיעת קריאת התורה, ולא על כל יחיד (כדלקמן הערה 1476). ולחיוב הצבור תקנו חכמים דסגי גם אם
536אחד מהעולים הוא קטן.
537ומטעם זה יכול הקטן גם לומר ברכו, והקהל עונה אחריהם, כדלעיל
538סי' נג סי"ג (ואין ברכו של תפלת שחרית וערבית דומה לברכו של קריאת התורה,
539שקטן יכול לאמרה, לפי שאינה חובה כל כך אלא על העולה לקרות בתורה, אבל אלו הן חובה
540על כל צבור לשמען שחרית וערבית).
541ומטעם זה יכול הקטן
542לברך על התורה תחלה וסוף, כמבואר בר"ן מגילה (יג, א) ד"ה הכל (דלאו בני
543חיובא נינהו ... וכיון דקורין ודאי מברכין). ונתבאר בשו"ת צמח צדק או"ח
544סוס"י לה (דקטן קורא בתורה ... אינו מוציא את הרבים ידי חובתם, כמו שאין
545מוציאן ידי חובתם במקרא מגילה. וכיון שכן איך קורא בתורה ומברך ... אלא על כרחך
546צריך לומר דעל קריאת עצמו בצבור גם כן יכול לברך, אע"פ שאין מוציא את הצבור ידי
547חובתם. ומ"ש הכל עולין למנין ז' על כרחך צריך לומר, דאף שהחיוב לקרות ז', אבל
548אין החיוב על הצבור ממש שישמעו קריאת ז', רק שז' יהיו קורין. ולא דמי למקרא מגילה
549שכל אחד חייב לשמוע כל המגילה, ואם כן על כרחך הקטן על קריאת עצמו מברך).
550ומה שהקהל צריך לשמוע את הברכה מפי העולה לתורה, אין זה כדי
551לצאת בברכתו, כי אם כדלקמן סי' רפד ס"ז (צריך לכוין לברכות
552הקוראים בתורה, ולברכות המפטיר, ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות
553שחיסר מנינם בשבת, אם אין לו פירות הרבה להשלים בהם).
554ובכל אופן אינם מצטרפים למנין עשרה
555שצריך לקריאת התורה, כמבואר בטור ושו"ע רס"י קמג (אין קורין בתורה בפחות
556מעשרה גדולים בני חורין). והיינו כיון שקריאת התורה היא דבר שבקדושה, כמבואר בלבוש
557רס"י קמג (קריאת התורה היא דבר שבקדושה, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה),
558וכדלעיל סי' נה ס"ב (כל דבר שבקדושה, כגון קדיש וברכו וקדושה, אין אומרים
559בפחות מעשרה ... ועדה זו צריך להיות כולה מזכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות
560... אבל נשים ועבדים וקטנים אינן מצטרפין).
561[1398]
562ברייתא מגילה כג, א (אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור). טור
563ושו"ע שם (אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור).
564וכן הדין במגילה, כמבואר בטור
565ושו"ע סי' תרפט ס"ב (ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים).
566ובמ"א שם ס"ק ה (דהוי כמו קריאת התורה (סמ"ג), פירוש ופסולה מפני
567כבוד הצבור).
568ואולי מטעם פריצות נגעו בה, כדלעיל סי'
569קצט ס"ז (שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים בזימון).
570ואפילו ביחיד נתבאר לעיל סי' רעא
571ס"ו (וכיון שהנשים חייבות בקידוש היום מן התורה כמו האנשים, יכולות להוציא את
572האנשים ידי חובתם, אלא שלכתחלה אין להורות כן לשואל הלכה למעשה (שלא יבאו לזלזל
573במצות)). והיינו שאם הבעל לא יקדש, ויסמוך על קידוש של האשה, יבוא הבעל לזלזל
574במצות.
575ובכל מקום שאסרו משום כבוד הצבור, אין
576מחילת הצבור מועלת, כדלעיל סי' נג ס"ט (ואפילו הצבור מוחלין על כבודם אסור).
577[1399] ר"ן שם (ולא שיהו כולם קטנים ולא
578נשים, דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי). ריב"ש סי' שכו (לא אמרו
579אלא עולין, רצה לומר להצטרף למנין שבעה כשיש שם גדולים הקורין, אבל שיהיו כל
580הקורין קטנים, לא). רמ"א ס"ג (ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא
581שיהיו כולם נשים או קטנים).
582[1400] שו"ת משפט צדק ח"ג סי' מג
583(הכלל העולה דלענ"ד אין רשאים להיות מקרא לקטן אפילו באקראי בעלמא, כל שלא
584הגיע לי"ג שנים שלמות, ויביא ב' שערות). הובא בכנסת הגדולה הגהות הטור.
585מ"א ס"ק ו (אבל להיות הוא מקרא אינו יכול, עד שיביא ב' שערות).
586ואף שכתב הרא"ש מגילה רפ"ג (ומה שנהגו האידנא ששליח
587צבור קורא, היינו שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות ... לפי שאין הכל בקיאין בטעמי
588הקריאה ואין צבור יוצאין בקריאתו ... לכך התקינו שיקרא שליח צבור שהוא בקי בקריאה),
589ובתוס' מגילה כא, ב ד"ה תנא (בימיהם לא היה ש"ץ קורא עמהם). וכן הקשה
590באליה רבה ס"ק ח (דהא הך דעולין למנין ז' הוא בגמרא, והם היו נוהגים לקרות
591בעצמן). וכן נראה לכאורה מסיום לשון הברייתא (אבל אמרו חכמים אשה
592לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור). וכן הוא במשנה מגילה כד, א (קטן קורא בתורה ומתרגם). וכן נראה
593לכאורה מדברי הרמב"ם הל' תפלה פי"ב הי"ז (קטן היודע לקרות, ויודע
594למי מברכין, עולה ממנין הקוראים). וראה קובץ יגדיל תורה ח ע' לא ואילך.
595מכל מקום כן היתה תקנת חכמים, שגם הקטן יכול להיות אחד מהעולים
596(כדלעיל הערה 1397), משא"כ כאן שהקטן אינו מהעולים,
597אלא קורא בתורה כדי להוציא בקריאתו את העולה ואת הצבור (ראה פרדס חב"ד 7 ע'
598103).
599וראה גם לקמן סט"ז (מכל מקום עכשיו הרי
600הש"ץ קורא בקול רם ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן).
601[1401] כמבואר בשו"ע סי' קמא ס"ב (ש"צ
602קורא והעולה לא יקרא בקול רם ... שצריך לקרות בנחת).
603[1402] כדלקמן סי' רפד סי"א (שחובה
604היא על הכל לשמוע ההפטרה, כמו הפרשה שבספר תורה).
605אבל את הברכה, אין חיוב כל כך על הכל לשמוע, ולכן סגי בברכת
606הקטן (ראה לעיל הערה 1397. לקמן הערה 1409).
607[1403]
608כבר נתבארו לעיל (הערות
6091397. 1400)
610טעמי החילוק בין זה שהקטן יכול לעלות לתורה, לבין זה שאינו יכול להקרות את העולים.
611אמנם הפרי מגדים לא הסכים לחלק בינם, ולכן כתב כאן, משב"ז סי' רפב ס"ק ג
612(קטן שעדיין לא הביא ב' שערות יכול לקרות להעולים כמנהגינו ויוצאין בשמיעתו
613השומעים, דתיקון נביאים הוא שיקראו בתורה, ואתי דרבנן מפיק דרבנן, שהרי קטן עולה
614למנין ז', ובימי הש"ס היה הקטן עולה וקורא בעצמו).
615ורבינו אזיל לשיטתו שפסק לעיל סי' קפו ס"ג (מגילה והלל
616וברכות קריאת שמע ושאר מצות שעיקרן מדברי סופרים, שאין הקטן שהגיע לחינוך מוציא את
617הגדול, לפי שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי, אלא שמחנכין אותו כדי שיהא רגיל
618במצוה זו ויהיה סריך כמנהגו כשיגדל, לפיכך אינו בדין שיוציא את מי שהוא גדול כבר
619אף על פי שחיובו אינו אלא מדברי סופרים, כיון שהקטן גם חיוב זה אינו חייב אלא משום
620להרגילו לכשיגדל, שאז יתחייב חיוב זה של דברי סופרים). וכן הוא לקמן סי' תעט
621ס"ו (אינו יוצא במה ששמע מהקטן, כיון שהקטן הוא פטור מכל המצות שבתורה ואינו
622חייב בהם אלא (מדברי סופרים) כדי לחנכו במצות), ושם נתבאר (הערה מב).
623וראה מ"ש בחידושי צמח צדק עז, ג (מבן י"ב שנים ויום
624אחד ... שהמופלא סמוך לאיש נדרו נדר מדאורייתא ... אם כן בכהאי גוונא אפשר לומר
625שרשאי להיות מקרא בתורה במנחה דשבת, שהוא מתקנת עזרא).
626ואף שחיוב הקטן בתלמוד תורה הוא מן
627התורה, כדלקמן הל' תלמוד תורה פ"א ה"א (אף על פי שהקטן פטור מכל המצות,
628וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים, אבל תלמוד תורה מצות
629עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה).
630ובפסקי דינים צמח צדק שלט, א (יש לומר,
631כיון דתלמוד תורה לא דמי לשאר מצות, דבשאר מצות אין האב מחוייב לחנך בנו מדאורייתא
632אלא מדברי סופרים, אבל בתלמוד תורה מחוייב האב מדאורייתא ללמוד את בנו, כמ"ש
633אאזמו"ר רפ"א מהלכות תלמוד תורה, אם כן שמא גם על הקטן יש חיוב מדאורייתא).
634מכל מקום חובת האב לחנך את בנו הקטן בקריאת התורה אינה אלא
635מדברי סופרים, ולכן אינו יכול להוציא את הקהל שחיובם הוא מדברי סופרים. וראה מה
636שהאריכו בזה בקובץ יגדיל תורה ח ע' טו ואילך. חו' כב ע' תריח.
637[1404]
638משפט צדק שם. מ"א שם.
639וראה לעיל סי' רעא ס"ז (וקטן אפילו
640הוא בן י"ג שנה, אם אינו ידוע שהביא ב' שערות, אינו מוציא את האשה, כיון שהיא
641מחוייבת מן התורה בודאי, והוא אינו מחוייב אלא מספק, כי שמא לא הביא ב' שערות
642עדיין, והוא פטור מכל המצות מן התורה), ונתבאר שם (הערה 204),
643שבמצות דאורייתא אין
644סומכים על החזקה, ובמצות דרבנן סומכים על החזקה שמסתמא הביא ב' שערות.
645ומבואר בפוסקים (ראה פרי מגדים א"א ס"ק ו), שגם כאן
646סומכים על החזקה. וכן נהוג בכמה מקומות שמיד שמלאו לו י"ג שנים ויום אחד קורא
647בתורה.
648[1405] והיינו שאף דאמרינן
649בנדרים ל, ב (דמיכסו רישייהו ... וקטנים לעולם מיגלו). מכל מקום לא יהיה ראשו
650מגולה כשעולה לתורה, כדאמרינן במסכת סופרים פי"ד הט"ו (קטן קורא בתורה ...
651ויש אומרים ... בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו ... אינו קורא בתורה).
652אור זרוע הל' שבת סי' מג (ונראה בעיני דצריך ליזהר שלא יקרא קטן בראשו מגולה, דדילמא הלכה כיש
653אומרים דקתני במס' סופרים ... ויש אומרים ... בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה
654מפיו ... אינו קורא בתורה ... וכמדומה דבקריאת התורה גם תנא קמא מודה ... הילכך נראה
655בעיני דאין יכול לקרות קטן בתורה בראשו מגולה, וכל שכן גדול). הובא בדרכי משה
656סק"ג. רמ"א ס"ג (ואסור לקרות בראש מגולה). מ"א סק"ח (זה
657קאי אקטן).
658ובפרט לפי האמור לעיל (הערה 1397), שכשהקטן עולה לתורה הוא אומר ברכו
659ומברך ברכת התורה, והרי בראש מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו, כמובא לעיל ממסכת
660סופרים, וכדלעיל סי' צא ס"ג (אסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה), וסי' רו
661ס"ז (אין לברך בגילוי הראש).
662ואפילו לגלות ראשו בעת חליצת התפילין בפני הספר תורה אסרו
663חכמים, כדלעיל סי' כה סמ"ב (החולץ תפיליו קודם שהחזירו הספר תורה להיכל,
664לא יחלוץ בפני הספר תורה, אלא יהפך לצד אחר, דלא יהיה כבוד הספר תורה גרוע מכבוד
665רבו שאין (תלמיד) חולץ תפילין בפניו, מהטעם שיתבאר בסימן ל"ח סעיף י'). ובסי'
666לח ס"י (לא יחלוץ תפיליו בפני רבו, שמזלזל הוא בכבודו שמגלה ראשו בפניו).
667[1406] מהדו"ק ס"ז (ולא ילך ד' אמות
668בגילוי הראש. ומדת חסידות שלא ילך אפילו פחות מד' אמות, ושלא לישב כלל בגילוי הראש,
669ואפילו קטנים נכון לכסות ראשם, כי היכי דתיהוי עלייהו אימתא דשמיא). ומהדו"ב
670ס"ו (ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש, גם בימיהם שרוב העם היו
671רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם. ועכשיו בזמן הזה שכולם
672דרכם לכסות ראשם לעולם, אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות, שהרי זה
673כמגלה בשרו המכוסה. וגם הקטנים נכון לכסות ראשם. וכל שכן במדינות אלו שהנכרים נהגו
674לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות, אם כן ההולך או אפילו היושב
675בגילוי הראש כמו הנכרי, הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו).
676[1407] בטור (ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש).
677ט"ז שם סק"ג (בא רבינו להזהיר שיהיה נזהר כל כך בכיסוי הראש, שאפילו
678בשעה שמעוטף בטלית של מצוה צריך שלא יזוז ממנו כסוי של ראשו. והטעם שטלית של מצוה
679פעמים הוא מסולק מראשו, כמ"ש רבינו בשם העיטור, ונמצא שיהיה אז בגילוי הראש).
680[1408] בשו"ע ס"ו (ויש אוסרים ליכנס
681בו [בבית הכנסת] ... בראש מגולה).
682[1409] פרישה ס"ק ג (דילמא נשנית לפי
683מנהגם הקודם שלא היו מברכין אלא הראשון והאחרון, והאמצעיים לא היו מברכין ... אבל
684בתר דתקנו דכל העולין יברכו, דילמא אינם עולין ... והעתקתי זה כדי ליישב מנהגינו
685למה אין קטן ואשה עולין ... ואין להקשות לפי זה דאם כן למה קטן יכול להפטיר ולברך
686... דיש לומר דכיון דהפטרה אינו דבר חשוב, ותחלת התקנה היה כך שהקטן יכול להפטיר,
687וכיון שעולה, צריך גם כן לברך מפני כבוד התורה). וראה לעיל (הערה 1397).
688מ"א סק"ו (והאידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר,
689ומצאתי בריב"ש סי' שכ"[ו] בשם רש"י, דמה שאמרו בגמרא הכל עולין וכו',
690היינו דוקא למפטיר. וכן משמע בהגהות מיימוניות גבי עבדים כנענים, ובב"י סוס"י
691קל"ה בשם הרוקח. ומיהו משמע דלאחר שנשלם מנין הקרואים מותר לקרותו, ואין
692נוהגין כן).
693וכמבואר בשו"ת הריב"ש סי' שכו (ובפירוש רש"י
694ז"ל הנמצא אצלי, כתוב יותר מבואר, שכך כתוב בו, קטן קורא, קטן המפטיר קתני,
695דצריך לקרות בתורה תחלה, עכ"ל. ולפי זה אפשר לומר, דממתניתין לית לן שהקטן
696יקרא בתורה, אלא כשהוא מפטיר, שקורא לכבוד התורה, אבל למנין שבעה, לא יעלה כלל,
697אפילו בצרוף).
698ובב"י סוס"י קלה (כתב הרוקח סימן של"ד ירושלמי
699(ברכות פ"ז ה"ב) א"ר יוחנן קטן לספר עושים אותו סניף ... ונראה
700מדברי הרוקח דהא דעושין אותו סניף, היינו לומר שמותר לעלות לספר תורה, אבל לא יעלה
701מהמנין).
702וכן הוא לקמן סט"ז (קטן היודע למי מברכין
703יכול לעלות למפטיר), וסי' רפד ס"ח (קטן היודע לקרות שיודע לחתוך האותיות בטוב,
704ויודע למי מברכין, יכול להפטיר בנביא).
705[1410] אמור כא, ח (וקדשתו, כי את לחם אלהיך
706הוא מקריב).
707[1411] שו"ת רדב"ז ח"א סי'
708תקסו (ועל ענין לעלות כהן קטן לקרוא בתורה ראשון, אם יש שם תלמיד חכם, תלמיד חכם
709קודם ... שיקרא קטן במקום דאיכא תלמיד חכם, כיוצא בזה לא שמענו). מ"א שם (ולי
710נראה דמצות עשה דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן, דהא כתיב כי את לחם אלהיך הוא מקריב,
711וקטן לאו בר עבודה הוא).
712וראה לעיל סי' קכח ס"ס (שהרי נאמר
713וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב, ואף עכשיו שאין לנו קרבנות בקדושתו הוא עומד).
714סי' רא ס"ג (מצות
715עשה מן התורה להקדים הכהן, שנאמר וקדשתו, ודרשו חכמים לכל דבר שבקדושה, כלומר בכל
716דבר שיראה גדול הוא מקודש, כגון לפתוח ראשון בקריאת התורה).
717[1412] חולין כד, ב (קטן פסול לעבודה, ואפילו
718תם. מאימתי כשר לעבודה, משיביא שתי שערות). רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה
719הט"ו (כשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה).
720[1413] ד"מ סי' קלו (כתב מהר"א
721מפראג בהגהותיו (לסי' קלה) דממזר מותר לעלות לספר תורה). רמ"א ס"ג (וממזר
722מותר לעלות לספר תורה).
723וראה לקמן הל' תלמוד תורה פ"ד ה"א (אמרו חכמים ממזר
724תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני
725ולפנים).
726[1414] לבוש ס"ד (וממזר מותר לעלות לתורה,
727שהרי גם לו ניתנה שחייב בכל המצות).
728[1415] רמ"א שם (ודין עבד כנעני כדין
729אשה).
730[1416]
731כדלעיל סי' מו ס"ד (שאין העבד חייב אלא במצות שהאשה חייבת בהם), ושם נסמן.
732[1417]
733הגהות מיימוניות הל'
734תפלה פי"ב אות ס (ואם אמו מישראל מותר, דאמרינן כותי ועבד הבא על בת ישראל
735כשר, מורי רבינו). רמ"א שם (ודין עבד כנעני כדין אשה, אבל אם אמו מישראל מותר
736לעלות). מ"א סק"ז (דאז הוה ליה ישראל מעליא). וכדאמרינן יבמות מה, ב (והלכתא עובד
737כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר).
738[1418]
739בשו"ע שם (בשבת ויום טוב ויום הכפורים, קורים אחר הלוי תלמידי חכמים הממונין
740על הציבור, ואחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותם פרנסים על הציבור (ששואלים אותו
741דבר הלכה בכל מקום ואומר), ואחר כך בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הציבור,
742ואחר כך ראשי כנסיות וכל העם). ונתבאר במ"א שם.
743[1419] משנה יומא סח, ב (חזן הכנסת נוטל ספר
744תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול
745עומד ומקבל וקורא). ירושלמי יומא פ"ז ה"א (בכל אתר את אמר הולכין אחר
746התורה, והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן, אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה
747מתעלה בהן). תשב"ץ סי' קפט (מכאן ראיה שאין אסור לקרוא לתורה עשיר מכובד לפני
748תלמיד חכם, מפני שעל ידי אנשים גדולים התורה מתעלה). רמ"א ס"ג (ואין
749איסור לקרות עם הארץ נכבד ועשיר וגדול הדור לפני תלמיד חכם, כי אין זה בזיון לתלמיד
750חכם, רק כבוד לתורה, שמתכבדת באנשים גדולים. ועי' לעיל סי' קל"ו מסדר
751הקוראים).
752וראה לעיל סי' קפה ס"ב (עם הארץ
753שיודע לקרות בתורה עולה ומברך עליה בציבור, אף על פי שאינו מבין קריאתו). הל'
754ת"ת פ"ב הי"ב (עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים, וכן
755כשעולה לספר תורה). לקוטי שיחות חכ"ג ע' 258.
756[1420] סיכום דיני קריאת המפטיר,
757שיתבארו בסעיפים הבאים, וסי' רפג:
758(א)
759המפטיר צריך לקרות בתורה תחלה, ואחר כך ההפטרה (ס"י).
760(ב)
761ויש בזה ב' דעות, אם המפטיר עולה למנין ז' (שהשביעי הוא המפטיר), או שאינו עולה
762למנין ז' (שמחלקים הפרשה לח', והשמיני הוא המפטיר (סי"א-ב).
763(ג)
764לפי ב' הדעות, תקנו רבנן סבוראי, שהשביעי מסיים הפרשה, ואומרים קדיש, והמפטיר חוזר
765וקורא ג' פסוקים למפטיר (סי"ב, וסי' רפג).
766(ד)
767ביום טוב וביום הכיפורים מסיים החמישי (או הששי) את הפרשה, ואומרים קדיש, והמפטיר
768קורא מוסף היום (סי"ב-ד).
769(ה)
770ט' באב ומנחת יום הכיפורים ותענית צבור, השלישי הוא המפטיר, ואומרים קדיש אחר
771ההפטרה (סי"ב).
772(ו)
773כשמוציאים ג' ספרי תורה, מסיימים מנין העולים בספר השני, ואומרים קדיש, והמפטיר
774קורא מענין היום (סט"ו).
775(ז)
776כל זה מעיקר המנהג, אבל בשעת הדחק, מי שעלה לשביעי הוא קורא ההפטרה
777(סי"ח-יט).
778[1421] סוטה לט, ב (המפטיר בנביא צריך שיקרא
779בתורה תחילה). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הי"ג (המפטיר בנביא צריך לקרות
780בתורה תחלה, אפילו שלשה פסוקים). שו"ע ס"ה (זה שרוצה להפטיר צריך לחזור
781ולקרות).
782[1422] שו"ע שם (ויברך על קריאתו תחלה
783וסוף). וכדלקמן סי' רפד ס"ב (שתי ברכות שבירך על התורה שקורא קודם שיפטיר
784בנביא), ושם נסמן (הערה 1495).
785[1423] מגילה כג, סוע"א (אמר עולא מפני
786מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, מפני כבוד תורה), ופרש"י (שלא יהא
787כבוד תורה וכבוד נביא שוה).
788[1424] לבוש שם ס"ה (כלומר שאם יקרא
789המפטיר בנביא לבדו, כמו הז' הקרואים בתורה לבדה, הוה כבוד התורה וכבוד הנביא שוה).
790ב"ח ריש סי' רפד (צריך שיהא זה שמפטיר בנביא קורא בתורה תחלה ואחר כך בנביא,
791דבמה שמקדים לקרוא בתורה אנו רואים דגדולה היא התורה מהנביא).
792[1425] דעה הראשונה במגילה כג, א (מפטיר מהו
793שיעלה למנין שבעה רב הונא ור' ירמיה בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה). שכן
794פסקו הרי"ף שם יג, א (והלכתא עולה). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הי"ז
795(מפטיר עולה מהמנין, שהרי הוא קורא בתורה). תוס' שם ד"ה חד בשם ר"ת (פסק
796ר"ת דקיימא לן כמאן דאמר עולה). רא"ש שם פ"ג סי' ה (והלכתא מפטיר
797עולה). טור (ואסיקנא דעולה).
798[1426] דעה שנית בגמרא שם. ר"ח שם כג, ב
799(והדעת נוטה שאינו עולה). בה"ג הל' צרכי צבור מו, א (ואין המפטיר עולה למנין
800חמשה ששה ושבעה). סדר רב עמרם גאון ח"ב סי' כו (וכיון דמשום כבוד
801התורה הוא, למנינא לא סליק). הובאו בהגהות מיימוניות שם אות פ.
802[1427] גמרא שם (וכיון דמשום כבוד תורה הוא
803למנינא לא סליק).
804[1428]
805שו"ע ס"ו (דקיימא לן מפטיר עולה למנין שבעה). וכן הוא לקמן סי"ט (כי
806העיקר שהמפטיר עולה למנין שבעה).
807[1429]
808כדלעיל ס"א (ואם רצו להוסיף על מנין זה יכולים להוסיף כמו שירצו
809... ויש אומרים שביום טוב אין מוסיפים על ה'
810... וסומכין על סברא הראשונה שהיא עיקר ... אין המפטיר מהמנין). והיינו שכדי לצאת
811גם לדעת האומרים שאין המפטיר מהמנין, סומכין על סברא הראשונה שיכולים להוסיף גם
812ביום טוב.
813ואף שיש עוד כמה טעמים לאסור לפי דעה
814הראשונה, כדלעיל ס"ג (יש מי שאומר שלא התירו להוסיף על מניין הקרואים אפילו
815בשבת, אלא בזמן חכמי המשנה שלא היו כל העולים לתורה מברכים, אלא ראשון היה מברך
816ברכה ראשונה והאחרון היה מברך ברכה אחרונה, אבל עכשיו שכל אחד מברך בפני עצמו אסור
817להוסיף, כדי שלא להרבות בברכות, דכיון שכבר יצאו בז', הרי השאר מברכים ברכה שאינה
818צריכה ... אין זה עיקר), וס"ד (יש אומרים שמותר לקרות עולים הרבה בפרשה אחת,
819שחוזר וקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, ואין בזה חשש ברכה לבטלה ... ויש אומרים
820שלכתחלה אסור להשני לברך על הפסוקים שכבר בירך עליהם הראשון, אלא אם כן יוסיף
821עליהם ג' פסוקים ... סומכין על סברא הראשונה).
822מכל מקום קיי"ל גם בזה שהעיקר כדעת
823המתירים, וסומכים עליהם לכתחלה לענין מפטיר, כדי לצאת גם לדעת האומרים שאין המפטיר
824מהמנין.
825שהרי זו היא תקנת רבנן סבוראי דלקמן
826סעיף הבא, שגם אחר שנשלם מנין הקרואים, מברך המפטיר, על הפסוקים שכבר בירך עליהם
827הראשון.
828[1430] כי אף שבתקופת התנאים ואמוראים,
829קיי"ל ש"העיקר כסברא הראשונה", ש"המפטיר עולה למנין ז'",
830וכדלקמן סי' תפח ס"ו (המפטיר בנביא ... בימי חכמי המשנה והגמרא היה קורא
831בתורה בענינו של יום, והיה עולה למנין ה' גברי), דהיינו ביום טוב שעולים חמשה גברי.
832מכל מקום יתבאר לקמן סעיף הבא, ש"אחר חבור הגמרא, תקנו
833רבנן סבוראי, לומר קדיש אחר שנשלם מנין הקרואים קודם המפטיר, כדי להפסיק בין
834קריאתם לקריאת המפטיר באמירת הקדיש, להודיע שהמפטיר אינו מן המנין".
835וראה מראי מקומות
836וציונים.
837[1431]
838בשחרית ובמנחה.
839[1432] כדתנן מגילה כא, א (בשני
840וחמישי, בשבת במנחה, קורין שלשה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן).
841[1433]
842תוס' שם כג, א (ולכך אנו נוהגין בתעניות במנחה ובט' באב שהשלישי מפטיר, וכן ביום
843הכפורים במנחה). רא"ש שם פ"ג ס"ה (ולכך אנו נוהגין בתענית במנחה
844ובתשעה באב וביום הכיפורים במנחה, שהשלישי הוא מפטיר). מרדכי שם רמז
845תתט (לכן אנו נוהגים בתענית ובט' באב וביום כיפור במנחה דהשלישי מפטיר, משום דאז
846אסור להוסיף על שלשה בני אדם). טור ורמ"א ס"ד (אבל בחול שאסור להוסיף על
847מנין הקרואים, השלישי הוא מפטיר).
848[1434] מגילה כג, א (המפטיר בנביא לא יפחות
849מעשרים ואחד פסוקין, כנגד שבעה שקראו בתורה, ואם איתא (דאינו עולה מן המנין, הוו
850להו שמונה שקראו בתורה, רש"י) עשרים וארבעה הויין. כיון דמשום כבוד תורה הוא,
851כנגדו נמי לא בעי (לקבוע ג' פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא המפטיר , רש"י)). תוס' שם ד"ה כיון (שמע מינה דבימי התנאים היה המפטיר קורא מה שלא
852קראו הראשונים(. רא"ש שם (משמע דבימי חכמי הגמרא
853לא היו רגילין לקרות למפטיר מה שקרא אחרון אלא היה קורא דבר אחר). ר"ן שם יג,
854א (וכתב הרשב"א ז"ל דאפילו נימא דאינו עולה, יכול מפטיר לסיים את הפרשה ...
855והביא ראיה לזה מן הגמרא) מרדכי שם (ובימי חכמי התלמוד לא היה כן, אלא קורא המפטיר
856מה שלא קראו עדיין, והכי מוכחא סוגיא דשמעתין).
857[1435] ר"ן בשם הרשב"א שם (שלא תאמר
858כיון שאינו עולה צריכין השבעה לסיים כל הפרשה, והמפטיר יחזור ויכפול קצת ממה שקרא,
859שאם לא יקראו השבעה כל הפרשה נמצא שהוא כאלו לא קרא אלא מחצית הפרשה, שהרי המפטיר
860קריאתו אינו עולה. דליתא, דמכל מקום הרי נקראת הפרשה על ידי כולן).
861[1436] תוס' שם (אחר שנסדר הש"ס, ותקנו
862לומר קדיש בין אותם שקראו ראשונה והמפטיר ... להודיע שאינו ממנין השבעה).
863רא"ש שם (ואחר שנשלם הגמרא, תיקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר, ולכך נהגו לגמור
864כל הסדר קודם קריאת המפטיר). סדר רב עמרם שם, מהדורת גודלשמידט
865(ולהכי מקדשי תחלה, קודם שיקרא המפטיר). רי"ף שם (אשכחן מרב נטרונאי גאון דאמר משמיה דרבנן סבוראי
866... ואפסיקו בקדיש). מרדכי שם (וכן פסקו רב עמרם ורב יהודאי גאון, דכיון דנהיגין
867בשבת לקרות ז' בלא מפטיר, משום הכי נהגו לומר קדיש בין השביעי למפטיר, להודיע
868שאינו מן המנין השבעה).
869[1437] רא"ש שם (כי לא מסתברא לומר קדיש
870באמצע הסדר). ר"ן שם (ואינו בדין שיפסיקו בקדיש באמצע הסדר).
871[1438]
872רמב"ם שם הי"ג (המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה, אפילו שלשה פסוקים,
873חוזר וקורא מה שקרא לפניו).
874[1439]
875בשחרית ובמנחה.
876[1440]
877כדלעיל סי"א.
878[1441] מ"א ס"ק יג (בחול שהמפטיר
879ממנין, אומרים קדיש אחר המפטיר, דאין אומרים קדיש עד שנשלם המנין).
880וכן הוא לקמן סי"ח (ואחר ההפטרה וברכותיה יאמרו קדיש).
881וראה מראי מקומות וציונים.
882[1442] רא"ש מגילה פ"ג סי' ה (אבל
883ימים טובים וארבע פרשיות שמוציאין שני ספרים, אין המפטיר חוזר וקורא מה שקרא אחרון,
884אלא אומר קדיש אחר שקראו שבעה בשבת וחמשה ביום טוב, ובספר השני קורא המפטיר חובת
885היום). ר"ן שם יג, א (נפקא מינה לשבת וראש חדש, שמוציאין שני ספרי תורה,
886שהשבעה קורין בפרשת היום, והמפטיר יכול לקרות פרשת החדש, ואפילו למאן דאמר אינו
887עולה). רמ"א ס"ד (וביום שמוציאין ב' ספרים או ג', המפטיר קורא באחרונה
888... ואומרים קדיש קודם שעולה המפטיר).
889[1443] ס"ו (ורבנן סבוראי תקנו, וכן
890הנהיגו הגאונים אחריהם, שיקרא המפטיר בפרשת המוספין שבפנחס), ושם נסמן (הערה נח).
891[1444] שבלי הלקט סי' עט (ורבינו ישעי'
892זצ"ל כתב בספר הלקט, מה שנהגו שהמפטיר קורא המוספין, ומפסיקין בקדיש בין
893קריאת התורה לקריאת המפטיר, נראה לי שקריאת המוספין אינה חובה, שהרי אינה נזכרת לא
894במשנה ולא בתוספתא ולא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי, ואינו אלא תיקון הגאונים וראשי
895ישיבות שיקרא המפטיר במוספין ... ומפני שאינו חובה לא נתנו אותם לאחד מן הקוראין
896הבאין חובה ליום, אלא תקנום שיקראם המפטיר שאינו קורא משום חובה אלא לכבוד התורה,
897וכיון שאין קריאתו חובה לא חששו אם לא קרא במה שקראו החמישי, כמו שעושין בכל שבתות
898השנה, אלא תקנו שיקרא במוספין, וזה המנהג הגון ויפה ומתקבל). הובא בב"י
899ד"ה כתוב בשבלי הלקט.
900[1445] שהרי הן נזכרות במשנה
901מגילה כט, א (ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים ... בשניה זכור,
902בשלישית פרה אדומה, ברביעית החודש הזה לכם ... לכל מפסיקין בראשי חדשים). ואם כן
903מסתבר שנתקנו לפני זמן התנאים, היינו בזמן אנשי כנסת הגדולה.
904הובא בשבלי הלקט שם בשם רבינו ישעי' (שקריאת
905המוספין אינה חובה ... ואינו אלא תיקון הגאונים ... אבל ארבע פרשיות, ופרשת ראש
906חדש, שהן חובה ליום).
907[1446]
908רא"ש שם (אבל
909ימים טובים וארבע פרשיות שמוציאין שני ספרים ... בספר השני קורא המפטיר חובת היום).
910ר"ן שם (יג, א (שבת וראש חדש שמוציאין שני ספרי תורה, שהשבעה קורין בפרשת
911היום, והמפטיר יכול לקרות פרשת החדש).
912[1447] כדלעיל ס"א (והערה 1366).
913[1448] כדלעיל רסי"ב (בימי
914חכמי הגמרא, אף להאומרים שהמפטיר אינו עולה למנין ... השביעי היה משייר כמה פסוקים
915בפרשה שיקראם המפטיר).
916[1449] כמנהג שהובא לקמן סוף
917סט"ו (יש מקום שנוהגים כשמוציאין ב' ספרים (בראש חודש שחל בשבת ובד' פרשיות),
918שהאחרון מהמנין קורא בשני, והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא האחרון).
919[1450] רא"ש מגילה פ"ג סי' ה (אבל
920אם היה קורא השביעי בספר השני כשמוציאין שנים, או בשלישי כשמוציאין שלשה, היה
921המפטיר צריך לכפול, לפי שלא יאמרו קדיש עד שיגמרו הפרשה).
922[1451]
923רמ"א סוף ס"ד (ואין חילוק בזה בין הוסיפו על מנין הקרואים או לא).
924[1452] שו"ע סי' תרפד ס"ג (אם חל ראש
925חדש טבת בשבת, מוציאין ג' ספרים וקורין ו' בפרשת השבוע, ובשני קורא אחד בשל ראש
926חדש, ומתחיל וביום השבת, ובג' קורא מפטיר בשל חנוכה).
927[1453] שו"ע סי' תרסח ס"ב (שחרית
928מוציאין שלשה ספרים, וקורין באחד מוזאת הברכה עד סוף התורה, ובשני בראשית עד אשר
929ברא אלהים לעשות, ובשלישי ביום השמיני עצרת), וסי' תרסט (מוציאין ג' ספרים, וקורין
930באחד וזאת הברכה עד סוף התורה, ובשני בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות, ובשלישי קורא
931המפטיר).
932[1454] רא"ש שם (וכשמוציאין שלשה ספרים
933קורין ששה באחד, והשביעי בשני, ואומר קדיש, ובשלישי קורא המפטיר פרשה שהיא מעין
934ההפטרה). רמ"א ס"ד (ואין חילוק בזה ... בין מוציאין ספר תורה אחד או
935שלשה).
936[1455]
937בב' הספרים הראשונים.
938[1456] ב"י ד"ה
939והריב"ש (וביום אחרון של חג שמוציאין ג' ספרים, אף על פי שקורין בראשון יותר
940משבעה, אין אומרים קדיש עד אחר ספר שני, שלא לחלק בימים שמוציאים ג' ספרים בין זה
941לזה). רמ"א סוף ס"ד (ואומרים קדיש קודם שעולה המפטיר, ואין חילוק בזה בין
942הוסיפו על מנין הקרואים או לא, ובין מוציאין ספר תורה אחד או ג').
943[1457] ב"י שם (והריב"ש
944כתב בתשובה (סי' שכא) מנהגים חלוקים בענין קדיש ביום שמוציאין בו שני ספרים או ג').
945מ"א ס"ק יג
946(ויש מנהגים אחרים בענינים אלו, עיין בריב"ש, ולכן אין לשנות שום מנהג).
947[1458] ב"י ד"ה כתוב בשבלי הלקט
948(וה"ר ישעי' כתב ... אבל ד' פרשיות ופרשת ראש חודש שהם חובה ליום וקובעים
949הפטרה אחרת ... הילכך הטוב והישר הוא לקרות ששה בפרשת היום, והשביעי בפרשה הנוספת ...
950ואחר כך אומר קדיש, ואחר כך חוזר המפטיר וקורא לכבוד התורה בפרשה הנוספת שקרא הז',
951כמשפטו בכל שבתות השנה עכ"ל. ואף על פי שאין אנו נוהגים כן, כתבתי דברים אלו,
952לפי שאם באיזה מקום ימצא שנוהגים כן אין מזחיחין אותם).
953והטעם שאין נוהגים כן לכתחלה, נתבאר ריש סי"ד (ולמה
954אין נוהגין שהאחרון מהמנין יקרא בספר שני, והמפטיר יחזור ויקרא מה שקרא האחרון...).
955[1459] היינו שאפילו לפי המנהג שאין הקטן עולה
956לתורה, מכל מקום עולה למפטיר, כדלעיל ס"ז (ועכשיו אין נוהגין
957לקרות הקטן, אלא למפטיר).
958וכיון שעולה למפטיר, הרי צריך גם להפטיר בנביא, וכדלקמן סי'
959רפד ס"ח (קטן ... יכול להפטיר בנביא), ושם נסמן (הערה 1534).
960[1460] ב"ח ד"ה ומפטיר (בקטן היודע
961למי מברכין, דעולה למנין ז' ... כל שכן שעולה למפטיר במוספין). וכדלעיל ס"ה (הכל
962עולים להצטרף למנין ז' קרואים בשבת, אפילו ... קטן היודע למי מברכין).
963ט"ז סי' תרפה סוף סק"ב (אין להקרות למפטיר לקטן
964שאינו יודע למי מברכין, אבל ביודע למי מברכין נראה דשפיר יוצאין. ובסי' רפ"ב
965פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר,
966ונראה דביודע למי מברכין קאמר).
967וכיון שהקטן מפטיר בנביא, על כן לא סגי במה שיודע למי מברכין,
968אלא צריך שידע לחתך האותיות בטוב, וכדלקמן סי' רפד ס"ח (קטן
969היודע לקרות שיודע לחתוך האותיות בטוב, ויודע למי מברכין, יכול להפטיר בנביא), ושם
970נסמן (הערה 1535).
971[1461]
972מהר"מ מרוטנבורג
973(פראג) סוס"י קי (ועל מה שהקטן קורא במוספים, אין לחוש, דלכתחלה עולה למנין ז').
974מרדכי מגילה סוף רמז תתט (ואין להקשות על מנהגינו שקטן קורא במוספין, דהא קטן עולה
975למנין ז', וכל שכן שקורא לפרשת המוספין). רמ"א ס"ד (וקטן יכול לקרות
976בפרשת המוספין, או בד' פרשיות שמוסיפין באדר, וכן נוהגים).
977ואף שנתבאר לעיל ס"ז (ועכשיו אין נוהגין
978לקרות הקטן, אלא למפטיר), מכל מקום יכול לעלות למפטיר אף בפרשת המוספין כו'.
979[1462] רמ"א שם (או בד' פרשיות שמוסיפין
980באדר).
981[1463]
982תוס' ברכות יג, א ד"ה
983בלשון (בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא, כמו פרשת זכור). מגילה יז, ב ד"ה
984כל (קריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן, לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא).
985רא"ש ברכות פ"ז סי' כ (לקרות פרשת זכור, שהוא מן התורה). שו"ע סי'
986קמו ס"ב (פרשת זכור ופרשת פרה, שהם בעשרה מדאורייתא, שצריך לכוין ולשומעם מפי
987הקורא). וראה מ"א סי' תרפה סק"א. לקוטי שיחות חכ"א ע' 190 הערה 1.
988והיינו שאינו דומה לקריאת התורה שהיא
989חובת הציבור, כדלעיל ס"ה (הערה 1397). וראה פרדס חב"ד
9907 ע' 106.
991[1464]
992כדלעיל ס"ה (אין הקטן יכול להיות מקרא את העולים, דהיינו שהוא יקרא בקול רם
993בספר תורה והעולים אומרים אחריו בלחש, וכל הצבור יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו,
994הואיל והוא אינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן עד שיתחייב כמותם).
995[1465] לבוש ס"ד (ומפטיר אפילו קטן,
996ואפילו בד' פרשיות שבאדר שקצת מהן דאורייתא, אין מקפידין במפטיר אם הוא קטן, וכן
997נוהגין, וכל שכן עכשיו שמותר, שהרי החזן הוא הקורא הפרשה ומוציא הציבור, ואף על פי
998שהקטן המפטיר מברך הברכה אינה מעכבת, שהרי אסיקנא לעיל שעולה אפילו למנין הקרואים).
999והיינו שדינו כמו קטן העולה לתורה, שנתבאר לעיל ס"ה (אין
1000הקטן יכול להיות מקרא את העולים ... וכל הצבור יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו,
1001הואיל והוא אינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן).
1002[1466] מ"א סוף ס"ק טו (אם קראוהו
1003בבית הכנסת אחרת, ונזדמנה לו אותה הפרשה, צריך לחזור ולברך (מ"כ)).
1004וזה אפשר אף לכתחלה. אבל אם כבר עלה לתורה בצבור זה, יש להשתדל
1005לכתחלה לא לבוא לכך, כדלקמן סוף הסעיף הבא.
1006[1467] אור זרוע הל' שבת סוס"י מג (אין
1007מי שיודע לומר הפטרה כי אם זה השביעי ... כבר אמר קדיש, הרי אותו השביעי חוזר
1008וקורא בתורה ומפטיר). ריב"ש סי' קיב (נראה, שכיון שהש"צ הפסיק בקדיש אחר
1009הקוראים, שהמפטיר אחר כן, אף אם הוא מאותן שקראו בתורה, צריך לחזור ולקרות משום
1010כבוד התורה ... ומעתה, אין בזה משום ברכה לבטלה). שו"ע ס"ה (אם לא נמצא
1011מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה, וכבר אמר ש"צ קדיש אחר
1012קריאת הפרשה, זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות, ויברך על קריאתו תחלה וסוף).
1013וביום שמוציאים ב' ספרים, והמפטיר הוא בספר תורה השנית, נתבאר
1014דינו בשו"ע סי' קמד ס"ד, ומ"א שם ס"ק ט. ולעיל סי' סט סוף
1015ס"ח.
1016[1468] אור זרוע שם (כבר אמר קדיש). ריב"ש
1017שם (נראה, שכיון שהש"צ הפסיק בקדיש אחר הקוראים). שו"ע שם (וכבר אמר
1018ש"צ קדיש אחר קריאת הפרשה).
1019[1469] כדלעיל סי"א (המפטיר
1020עולה למנין ז' ... העיקר כסברא הראשונה).
1021[1470]
1022אור זרוע שם ([והיכא
1023דלא אפשר, עבדינן] כמאן דאמר שהמפטיר עולה מן המנין ... הלכך הואיל ופסקנו שהמפטיר
1024עולה, אם קרא שליח צבור כל שבעה, ובעודו קורא עם השביעי נזכר שאין מי שיודע לומר
1025הפטרה כי אם זה השביעי, אל יאמר קדיש אחריו, אלא יפטיר זה השביעי, ואינו קורא עמו
1026פעם שנית). הועתק בדרכי משה ס"ק ה. רמ"א ס"ה (אבל אם לא אמר קדיש,
1027יפטיר מי שעלה לשביעי, אם יודע). מגן אברהם ס"ק טז (ואל יאמר קדיש
1028אחריו, כן כתב בדרכי משה. ומכל מקום נראה לי דיאמר קדיש אחר ההפטרה, דהא הקדיש קאי
1029על קריאת התורה, וההפטרה לא חשיבי הפסק, דשייכי לקריאה).
1030וכן הוא במ"א ס"ק יג (בחול
1031שהמפטיר ממנין, אומרים קדיש אחר המפטיר). ולעיל סוף סי"ב (אין אומרים קדיש
1032קודם המפטיר, שלא להפסיק באמצע).
1033[1471] אור זרוע שם (ואם ש"צ לא הי'
1034משבעה הקורים בתורה, ויודע להפטיר, מוטב שיפטיר הוא שעדיין לא קרא, ואל יפטיר אותו
1035שכבר קרא). רמ"א שם (ואם יש אחרים שיודעים להפטיר, לא יפטיר מי שעלה כבר).
1036מלבושי יום טוב סק"ב (לא כתב האור זרוע אלא בלשון מוטב וכו', שאין שום איסור
1037בדבר). הובא באליה זוטא סק"י.
1038[1472]
1039אבל בצבור אחר, אפשר אף לכתחלה, כדלעיל סי"ז.
1040[1473] מהר"ם מרוטנבורג, הובא במרדכי הלכות
1041קטנות רמז
1042תתקסט (כתב מהר"ם דהיכא שקראו לתורה ששה, וסיימו הסדר [עם הששה], ואמר החזן
1043קדיש, אין צריך לחזור ולקרות ז', אלא מפטירין). ובהגהות מיימוניות פי"ב אות מ,
1044ובטור (כתב הר"ם מרוטנבורק שאם טעה ש"צ וסיים הפרשה עם הששי, ואמר קדיש,
1045שאין צריך לקרות עוד אחר, אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הו'). ושו"ע
1046ס"ו (אם טעה ש"צ וסיים הפרשה עם הששי, ואמר קדיש, אין צריך לקרות עוד
1047אחר, אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי, דקי"ל מפטיר עולה למנין שבעה).
1048וכדלעיל סי"א (המפטיר עולה למנין ז' ... העיקר כסברא
1049הראשונה).
1050[1474] מסכת סופרים פי"א ה"ד (החזן
1051שהיה קורא בתורה בשבת פחות משבע קריות, ושכח כסבור שקרא שבעה, יחזור ויקרא וימלא
1052שבע קריות. ויפטיר שמיני). הובא בהגהות מיימוניות שם, ובשבלי הלקט סי' עז. תוס'
1053מגילה כג, א ד"ה חד (וחזן שטעה וגמר כל הסדר של שבת יחזור ויקרא [מה שקרא]
1054השביעי). שבודאי גם בדבריהם הכוונה כמפורש במסכת סופרים "ויפטיר שמיני".
1055וכדי שלא יסתור המובא לעיל ממהר"ם
1056מרוטנבורג, ביאר בדרכי משה סק"ו (ונראה דמיירי בדלא אמר קדיש עדיין). שיירי
1057כנסת הגדולה סק"י (ואיפשר לומר ... שמהר"ם וסיעתו סוברים דמסכת סופרים
1058מדבר בשלא אמר עדיין קדיש אחר שגמר כל הסדר, ובכהאי גוונא מדברים התוס' והגהות
1059ושבלי הלקט, אבל אם כבר אמר קדיש, מודה מסכת סופרים דאין צריך לחזור ולקרוא
1060השביעי, והוא דין מהר"ם, ולא פליגי מהר"ם והתוס' ז"ל).
1061וראה פסקי דינים צמח צדק שמג, ב. תהלה לדוד סקל"ט.
1062[1475]
1063כדלעיל סי"א (נהגו כל ישראל מדורות הראשונים שהמפטיר אינו מן המנין, ובזה
1064יוצאים לדברי הכל)
1065[1476] מסכת סופרים פי"א ה"ו (בשבת
1066אם שכח ועבר על פסוק ואחר כך נזכר לו, חוזר וקורא, אפילו לאחר שהפטיר בנביא והתפלל
1067מוסף), ופכ"א ה"ו (ואין מדלגין בתורה, שאפילו אם דילג פסוק אחד ולא קראו,
1068והחזיר את התורה ואמר קדיש, וחוזר ופותח ומברך וקורא, הוא ושנים אחרים). הובא בהגהות
1069מיימוניות הל' תפלה פי"ב אות מ. שו"ע ס"ז (קרא הפרשה בתפלת שחרית
1070בשבת ודילג פסוק אחד, חוזר וקורא הוא ושנים עמו. ואפילו הפטיר והתפלל מוסף, חוזר
1071וקורא).
1072*
1073והיינו דוקא אם דילג הש"ץ, משא"כ אם השומע החסיר
1074מלשמוע תיבה או פסוק, נתבאר לקמן סי' רפה ס"ח (שנים מקרא ואחד תרגום
1075... יש אומרים שיוצא ידי חובתו בשמיעת הקריאה מהש"ץ אם שמע כל הפרשה בבירור,
1076ודי שיקרא עוד פעם אחת עם תרגום. אלא שלכתחלה אין לסמוך על השמיעה מטעם שנתבאר
1077בסימן נ"ט).
1078והיינו כדלעיל סי' נט ס"ד (הואיל וברכות קריאת שמע הן
1079ארוכות, אין לסמוך על שמיעתן מהש"ץ אפילו בציבור, כי שמא יפנה לבבו באמצע
1080הברכה לדברים אחרים, ולא ישמע מהש"ץ).
1081הרי שאם החסיר באמצע מלשמוע יצא ידי חובת קריאת התורה, ולא יצא
1082ידי שנים מקרא ואחד תרגום.
1083ויתירה מזו נתבאר בשו"ת או"ח צמח צדק סוס"י לה
1084(דאף שהחיוב לקרות ז', אבל אין החיוב על הצבור ממש שישמעו קריאת ז', רק שז' יהיו קורין.
1085ולא דמי למקרא מגילה שכל אחד חייב לשמוע כל המגילה), וראה מה שדן בזה בפרדס
1086חב"ד 7 ע' 100 ואילך.
1087ובשו"ע סי' קמו ס"ב (כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר
1088תורה, אסור לספר אפילו בד"ת ... ויש אומרים שאם יש י' דצייתי (פירוש המשימין
1089לבם) לספר תורה, מותר).
1090ולמעשה ראה מה שדן בזה בשו"ת תורת שלום סי' ז, ומסיק (היוצא
1091מכל הנ"ל שצריך כל אחד לשמוע קריאת התורה מפי הש"ץ, ואסור אפילו ללמוד
1092בעת קריאת התורה, וכל שכן לשוח בשיחה בטלה ח"ו, וטוב שישמע מתוך החומש).
1093[1477] מ"א ס"ק יח (נראה לי דהוא
1094הדין תיבה אחת, אלא שדברו בהווה).
1095[1478] רמב"ם פי"ב מהל' תפלה
1096ה"ו (קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק).
1097[1479] בשו"ע שם ס"ג (בשבת, אפילו
1098דילג פסוק אחד חוזר וקורא. ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש, חוזר וקורא הוא
1099ושנים עמו. ואפילו הפטיר והתפלל מוסף, חוזר וקורא).
1100מ"א שם ס"ק ה (ומשמע דצריך לברך כשחוזר וקורא).
1101ט"ז שם ס"ק ג (פירוש ומברך ברכת התורה. ומשום הכי קורא אותו הפסוק ושנים
1102עמו, דברכות צריכות שיהיה בהם ג' פסוקים).