Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפד דין ההפטרה וברכותיה
ובו י"ד סעיפים
ההפטרות והברכות
א המפטיר
ובו י"ד סעיפים
ההפטרות והברכות
א המפטיר
בבנביא לא יפחות מכ"א פסוקים בשבת, ששבעה עולים לקרות בתורה, וצריך שיפטיר
גבנביא ג' פסוקים כנגד כל אחד מהעולים.
דמפני שפעם
האחת גזרו שמד על ישראל
ושלא יקראו בתורה, וקראו בנביאים מענין הפרשה, שבעה כנגד השבעה שהיו צריכים לקרות
זבתורה, ולא היו פוחתין מג' פסוקים לכל אחד, כמו שאין פוחתין בתורה, והרי בין כולם
חכ"א פסוקים. ואחר
טכך כשבטלה הגזרה וחזרו לקרות בתורה, התקינו שיהא אחד קורא בנביא מענין הפרשה
יכ"א פסוקים בשבת. אבל ביום טוב די בט"ו פסוקים, כנגד ה' העולים בתורה.
יאואם נשלם
יבהענין בפחות מכ"א, או בפחות
יגמט"ו, כגון פרשת שובה שהיא קטנה, או כגון
ידפרשת עולותיכם ספו על זבחיכם וגו', אין צריך
טולהשלים מענין אחר (לא שמלפניו ולא שמלאחריו):
טזב ותקנו שיברך המפטיר ז' ברכות, כנגד שבעה שקראו בתורה, שתי ברכות שבירך על התורה
יזשקורא קודם שיפטיר בנביא כמ"ש בסי' רפ"ב, וחמש ברכות
יחמברך על ההפטרה, אחת מלפניה וד' לאחריה.
יטואין לענות
כאמן אחר אמת וצדק, שאין שם סיום הברכה. ומפני
כאשהרבה טועים לענות שם אמן, לכן טוב למפטיר שלא לעשות שם שום הפסק כלל, למען ידעו
כבשאין שם סיום ברכה:
כגג לא נתקנה ההפטרה אלא בצבור, אחר שקראו
כדבספר תורה. אבל אם לא
כהקראו בספר תורה, אלא בחומש בלא ברכה כמ"ש בסי' קמ"ג, לא יאמר
כוההפטרה עם ברכותיה.
כזאבל בלא
כחברכותיה יכולים לאמרה. ונכון הדבר
כטשיאמרוה, שלא תשתכח
ללהם תורת ההפטרה.
לאאבל אם קרא
לבבספר תורה פסול, ועל דרך שנתבאר בסי' קמ"ג,
לגיאמרו ההפטרה עם ברכותיה, כמו שנתבאר
לדשם:
להההפטרות שבחומשים
ד אף על פי
ד אף על פי
לושספר תורה החסר אפילו אות אחת אין קורין בו. אבל בהפטרה
לזאין צריך שיהא הנביא שמפטירים בו ספר שלם, אלא די בפרשה שמפטירין בה (כדי שלא
לחיקרא בעל פה דברים שבכתב).
לטואף אם גם
מפרשה זו אינו כתובה (א) כמשפט כתיבת ספרי הנביאים בימי חכמי הגמרא,
מאדהיינו על הגויל או על הקלף של עור בהמה טהורה, ועשוי בגלילה,
מבכספר תורה כמו שנתבאר ביו"ד סי' רע"א.
מגאעפ"כ (היו) יכולים להפטיר בה
מד(אף בימיהם), שההפטרה
מהלא נתקנה כלל שיקראוה בספר כשר, כמו שתיקנו בקריאת התורה לקרות בספר תורה כשר,
מואלא שאסור לקרותה על פה.
מזואף שבימיהם
מחהיה אסור לכתוב פרשיות פרשיות בפני עצמן כל שאינן ספר שלם, בין שהן מן התורה
מטבין שהן מנביאים וכתובים,
נכמ"ש ביו"ד סי' רפ"ג.
נאאעפ"כ התירו לכתוב הפטרות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שאין יכולת
נבביד כל צבור לקנות להם נביאים שלמים, ויתבטלו
נגמקריאת ההפטרה לגמרי.
נדואף שעכשיו
נהשנתגלית מלאכת הדפוס והספרים בזול.
נואעפ"כ מותר להדפיס או לכתוב ההפטרות בלבדן, לפי שאף אם ידפיסו ספר נביא שלם
נזעל הנייר לא יהיה מותר לקרות בו אלא משום עת לעשות לה', כיון שאינו על עור בהמה
נחטהורה ואינו עשוי בגלילה.
נטואף אם
סבהפטרה זו הנדפסת או הכתובה יש בה חסרון הרבה תיבות, קורא החסרון בעל פה, אם הוא
סאבענין שאין איסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה (עיין סי' קמ"ג):
סבה ואם אין ההפטרה כלל בבית הכנסת, אלא בבית אחר, ואי
סגאפשר להביאה משם, שאין עירוב בעיר, ילכו עשרה מבית הכנסת לאותו בית, ויפטיר שם המפטיר שקרא
סדבתורה תחלה בבית הכנסת.
סהאבל לא יקרא
סוההפטרה בעל פה בבית הכנסת:
סזו ראש חדש שחל להיות בשבת, אין המפטיר מזכיר ענין של
סחראש חדש כלל בברכת על התורה כו', לפי שאינו ענין כלל לראש חודש בהפטרה, שהרי אלמלא
סטשבת אין הפטרה בראש חדש לבד:
עז צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה, ולברכות המפטיר, ויענה
עאאחריהם אמן, ויעלו לו
עבלהשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת, אם אין לו פירות הרבה להשלים בהם
עגכמ"ש בסי' מ"ו. ועיין סי'
עדר"צ:
עהקטנים ומי שאינו יודע לאמרה
ח קטן היודע לקרות, שיודע לחתוך
ח קטן היודע לקרות, שיודע לחתוך
עוהאותיות בטוב, ויודע למי מברכין, יכול
עזלהפטיר בנביא.
עחויש נוהגים
עטסלסול וכבוד במרכבה של יחזקאל שמפטירין בעצרת, ובשירת דוד כשמפטירים אותה בז' של
פפסח, שלא יפטיר אלא גדול.
פאויש נוהגים
פבכן גם בשבת שובה:
פגט אם קראו קטן למפטיר, וקרא בתורה, ונמצא שאינו יודע
פדלומר ההפטרה, וכן אם אירע כן בגדול, יכול אחר לאמרה, ואין צריך לקרות בתורה עוד,
פהכי די בקריאה הראשונה. שאף שתקנו שהמפטיר בנביא יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה
פושתהא נקראת קודם הנביא, כמו שנתבאר בסי' רפ"ב, מכל מקום
פזגם כשהקטן או אחר קרא בתורה יש בזה גם כן כבוד לתורה, שניכר הדבר לכל שקרא בשביל
פחההפטרה שתהיה נקראת אחר קריאה בתורה. שבוודאי לא
פטיבאו לומר שקרא בשביל עצמו ולא בשביל ההפטרה, שהרי כבר נשלמו הקרואים, ואמרו קדיש
צאחריהם.
צאויש חולקין
צבעל זה. לפיכך
צגלכתחלה אסור לעשות כן, לקרות
צדלמפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה בעצמו. ואם קראו אותו יעלה ויקרא בתורה, ויקרא
צהאחר ההפטרה כסברא הראשונה:
צוי אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה, דינו כמו בספר תורה,
צזשהבא לסיים תחתיו לא יתחיל ממקום שפסק הראשון, אלא צריך לחזור ולהתחיל ממקום
צחשהתחיל הראשון כמו שנתבאר
צטבסי' ק"מ (ועיין שם אם
קצריך לחזור ולברך בתחלה):
קאשמיעת הקהל
יא לא יתחיל המפטיר להפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר
יא לא יתחיל המפטיר להפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר
קבתורה, כדי שגם
קגהגולל יוכל להבין ולשמוע ממנו, שחובה היא
קדעל הכל לשמוע ההפטרה כמו הפרשה שבספר תורה.
קהלפיכך לא
קויקראו שנים ההפטרה כאחד בקול רם,
קזששני קולות אין נשמעים.
קחויש נוהגים
קטמטעם הידוע להם שלא לסמוך על שמיעה בלבדה, אלא הם בעצמם קורין ההפטרה, ושומעין
קיהברכות מפי המפטיר. ומכל מקום צריכים ליזהר שלא יקראו בקול רם אלא בנחת (מלה במלה
קיאעם המפטיר עיין סי' קפ"ג):
קיביב אין לסלק ספר הנביאים מלפני המפטיר עד לאחר שיגמור
קיגלברך אחריו, כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר:
קידכשקורין ב' פרשיות
יג בכל שבת שקורין ב' פרשיות בתורה מפטירים הפטרה של
יג בכל שבת שקורין ב' פרשיות בתורה מפטירים הפטרה של
קיהפרשה השניה, שבה
קיומסיימין ובה קורא המפטיר תחלה,
קיזחוץ משבת שקורים אחרי מות וקדושים, שמפטירים הפטרת אחרי מות,
קיחכמו שיתבאר בסי' תכ"ח:
קיטיקום פורקן ואב הרחמים
יד נהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמת המתים, ולברך
יד נהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמת המתים, ולברך
קכהעוסקים בצרכי צבור, וכל מקום לפי מנהגו. ונוהגים
קכאלומר יקום פורקן. ואין בכל
קכבזה משום איסור תחנה בשבת, שאין זו תחנה אלא ברכה.
קכגגם נוהגים
קכדלומר אב הרחמים.
קכהובכל יום שאין אומרים בו צו"צ
קכואין אומרים אותו, ואין מזכירים נשמות. וכן כשיש
קכזחתונה או מילה. ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החדש. ואין מזכירין נשמות
קכחאלא למי שנקבר באותו שבוע.
קכטובימי
קלהספירה כשמברכין ראש חודש אייר וסיון אומרים אב הרחמים, מפני הגזרות שאירעו בימים ההם. ואף אם
קלאאירע מילה בשבתות ההם אומרים אותו.
קלבאבל אם חל ראש חודש בשבתות ההם אין אומרים אותו. וכל כיוצא
קלגבזה הולכים אחר המנהג:
קלדקונטרס אחרון
**(א) כמשפט כו'.
**(א) כמשפט כו'.
קלההמג"א
קלועצמו חזר בו בסימן של"ד סקי"ח,
קלזשמסיים שם דאין קורין אפילו בזמן הזה כשכתובין בסם וסיקרא, וזהו דלא כריא"ז
קלחשבשלטי גיבורים דסבירא ליה כתחלת דברי התוס', אבל במסקנא לא קאי הכי בתוס', אלא
קלטאף בשאר ספרים בעינן ספר ודיו לקרות בו, עכ"פ בזמניהם, וכן
קמכתב המג"א עצמו שם בתחלת
קמאדבריו לענין דיו, והוא הדין לענין ספר כמבואר בתוס'.
קמבועיין שם במג"א דלפי
קמגמה שכתב שם בתחלת דבריו לפי דעת המרדכי
קמדורמב"ם וטור דמודה
קמהרב הונא כו'. אם
קמוכן אין ראיה כלל מהרי"ף דסבירא ליה כריא"ז, דאף למסקנת התוספות אתי שפיר,
קמזכמו להרמב"ם שכתב כהרי"ף. וכן הוא בספר התרומה ושאר
קמחפוסקים, כמו שכתב הש"ך.
קמטואף
קנדהאידנא אין נפקא מינה מזה לענין ספרים עצמם. מכל
קנאמקום נפקא מינה לענין הפטרות, דלפי מה שכתב המג"א כאן, הוא עזר כנגדו, דכיון שהספרים בזול, ליתסר להדפיס
קנבהפטרות בלבדם. ולפי מ"ש אתי
קנגשפיר.
קנדולא דמי לסם וסיקרא דאסור אף האידנא, משום
קנהדיש בהם ריעותא וזלזול לתורה שנמחקין מהר שאינן מתקיימים כדאיתא בגמרא, וכן
קנוכתב הרמב"ם פכ"ג. אבל
קנזלענין פרשיות פרשיות אין להקפיד, דאף כשהיא כולה כתובה בקונטרסים, דכיון שכבר פקע ממנה
קנחעיקר קדושתה להיות כתובה על הספר בגלילה, אלא קדושתה היא משום עת לעשות, שוב אין
קנטלהקפיד על פרשיות פרשיות, שלא הקפידו על זה אלא בעיקר קדושתה.
קסוהוא הדין אף
קסאבימיהם היו יכולים לכתוב ההפטרה אף על הנייר, כדמשמע בט"ז כאן,
קסבדכיון שכבר פקע עיקר קדושתה להיות ספר שלם אלא משום עת לעשות, שוב אין להקפיד על
קסגהקלף. שגם הנייר הוא מתקיים כדתנן פ"ב דגיטין, עיין
קסדתוס'.
קסהמדלא בעי ריש גלותא על
קסוהנייר.
קסזואיך שיהיה, עכ"פ בזמן הזה ההיתר
קסחברור אפילו לכתוב מהאי טעמא. וכן
קסטמשמע באליה זוטא בשם התוספות יום טוב.
קעוכל זה לענין
קעאאם ניתן לכתוב ולהדפיס. אבל מחמת קריאת ההפטרה בלבדה, אין צריך לעת לעשות, אלא
קעבשאין מקפידין בה כלל על ספר, כמו שכתב הרשב"א. וכן
קעגמשמע בגמרא
קעדדרבה ורב יוסף איצטריכו לטעמא דלא ניתן לכתוב, ולא סגי להו בטעמא דמיחסר במילתיה
קעהכדלעיל בספר תורה, ועל
קעוכרחך אינהו בצבור מיירי, מדנקטו
קעזשבת. אלא ודאי שאין מקפידין בהפטרה על ספר כמו שכתב הרשב"א. ובלאו הכי נמי
קעחדוחק לומר דמשום עת לעשות יברכו עליה, דהא ברכות אינן מעכבות, ומה
קעטגם אותן שלא הוזכרו בתלמוד:
קפ[1486] עיקרי ההלכות שנתבארו
קפאבסימן זה:
קפב(א)
קפגההפטרות והברכות (ס"א-ג).
קפד(ב)
קפהההפטרות שבחומשים (ס"ד-ז).
קפו(ג)
קפזקטנים ומי שאינו יודע לאמרה (ס"ח-י).
קפח(ד)
קפטשמיעת הקהל (סי"א-ב).
קצ(ה)
קצאכשקורין ב' פרשיות (סי"ג).
קצב(ו)
קצגיקום פורקן ואב הרחמים (סי"ד).
קצד[1487] ברייתא מגילה כג, סוע"א (המפטיר
קצהבנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין, כנגד שבעה שקראו בתורה), ופרש"י (לא פיחת
קצוכל אחד מג' פסוקים). טור ושו"ע ס"א (מפטירין בנביא מענינה של פרשה, ואין
קצזפוחתין מכ"א פסוקים), ורמ"א (ג' פסוקים לכל אחד מן הקרואים).
קצחוכדלעיל סי' רפג (ואין קורין בתורה פחות מג' פסוקים), ושם
קצטנסמן (הערה 1482).
ר[1488]
ראאבודרהם שחרית של שבת (ולמה מפטירין בנביאים, לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה ...
רבתקנו לקרות ... בנביאים).
רגונתפרש יותר בתשבי (הובא בתוספות יום
רדטוב מגילה פ"ג מ"ד) ערך פטר (והנה אכתוב מה היא סבת ההפטרה כפי מה
רהשמצאתי כתוב, שאנטיכוס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים, מה עשו
רוישראל לקחו פרשה אחת מנביאים, שענינה דומה לענין מה שכתוב בפרשה של השבת ההיא ...
רזועתה אף שבטלה הגזרה, המנהג הזה אינו בטל).
רחולענין יום טוב נתבאר לקמן סי' תפח
רטס"ה (ואנשי כנסת הגדולה תקנו להפטיר בנביא בכל יום טוב בענינו של יום).
ריומקורו בהמכריע סי' לא (וראיתי שרבינו
ריאתם ... בנביאים מתקנת עזרא הוא).
ריבוהרי עזרא הי' דורות רבים לפני תקופת
ריגגזירות השמד של אנטיכוס. ואפילו שמעון הצדיק, שהי' משיירי כנסת הגדולה, הי' לכל
רידהדעות לפני תקופת גזירות השמד של אנטיכוס.
ריהוהיינו תקנה כללית של קריאה בנביא בכל
ריויום טוב בענינו של יום (בנוסף לקריאת התורה).
ריזאחר כך בתקופת השמד, התקינו לקרוא
ריחבנביאים מענין הפרשה של כל שבת (במקום קריאת התורה).
ריטואחר כך כשבטלה הגזרה, התקינו שאחר
רכקריאת התורה יקראו בנביאים. ובזה מיירי כאן.
רכאוראה מראי מקומות וציונים כאן ושם.
רכבקיצור הלכות מילואים ע' פ.
רכג[1489]
רכדאבודרהם סדר שחרית של שבת (לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה, וכנגד שבעה שהיו
רכהעולין לקרות בתורה, ואין קורים פחות משלשה פסוקים עם כל אחד ואחד, תקנו לקרות
רכוכ"א פסוקים בנביאים). לבוש ס"א (וקראו בנביאים שבעה כנגד השבעה שהיו
רכזצריכים לעלות ולקרות בתורה, ולא היו קורין עם כל אחד פחות משלשה פסוקים, והרי בין
רכחכולם כ"א פסוקים). ט"ז סק"א (הטעם משום דפעם אחת גזרו גזרה שלא
רכטלקרות בתורה, ותקנו לקרות בנביאים מענינה של פרשה כ"א פסוקים, כמו אילו היו
רלקוראים בתורה כ"א פסוקים, ג' פסוקים לכל אחד מהז' שקראו בתורה).
רלא[1490] כדלעיל סי' רפג (שצריך
רלבלהפטיר בנביא בכל שבת מענין הפרשה), ושם נסמן (הערות 1484-1485).
רלגאלא שבשבתות שמי"ז תמוז עד
רלדר"ה וכן בשבת תשובה נוהגים לקרוא הפטרות של ג' דפורענותא ושבע דנחמתא ושובה
רלהישראל (שו"ע סי' תכח ס"ח. וראה לקוטי שיחות ח"ט ע' 61 ואילך).
רלו[1491] מהר"ם פדובה סי' עח (יש הפטרות של
רלזמועדים שאינן כ"א פסוקים, אף כי לא נשלם עניינו ... נראה שהמכוון הוא לומר
רלחט"ו פסוקים נגד הקוראים, וככה הם במספר). רמ"א ס"א (ודוקא בשבת
רלטבעינן כ"א פסוקים, ג' פסוקים לכל אחד מן הקרואים, אבל ביום טוב שקורין ה' סגי
רמבט"ו פסוקים).
רמא[1492] מגילה כג, ב (מתקיף לה רבא והרי
רמבעולותיכם ספו דלא הויין עשרין וחד וקרינן, שאני התם דסליק עניינא). טור ושו"ע
רמגשם (אלא אם כן סליק ענינא בבציר מהכי, כגון עולותיכם ספו על זבחיכם).
רמד[1493] הושע יד (שמפטירין בשבת תשובה). לבוש
רמהס"א (אם לא שישלים הענין בפחות מכ"א פסוקים, כגון הפטרת שובה, שהיא פרשה
רמוקטנה).
רמז[1494] ירמיה ז, כא (הפטרת פ' צו).
רמחלהלן פירוט ההפטרות (מלבד הנזכרות בפנים) לפי מנהג חב"ד,
רמטשהן פחות מכ"א פסוקים, ובחלקם אף פחות מט"ו פסוקים: בראשית, נח, ויצא,
רנוישב, מקץ, ויגש, ויחי, בא, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, תשא, ויקהל, שמיני, מצורע,
רנאאחרי, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי, בלק, ראה, תצא (שאינו חל בי"ד אלול),
רנבברכה, שבת חוהמ"פ, שבת שניה של חנוכה.
רנג[1495] מס' סופרים סוף פי"ג ותחלת
רנדפי"ד (וכן בנביאים אומרים ברוך ... ולבסוף מברך ... ולמה אמרו כולם, כדי לקיים
רנהברכות שבע כנגד שבעה קרואים). הובא בתוס' פסחים קד, ב ד"ה חוץ (כדאמר במסכת
רנוסופרים ... דמפטיר מברך ז' ברכות כנגד ז' קרואים, פירוש בקריאת התורה בתחלה וסוף,
רנזואחת לפני הפטרה וד' אחריה, הרי ז'). טור ולבוש ס"א (ותקנו למפטיר ז' ברכות
רנחכנגד ז' שקראו בתורה, ג' לפני ההפטרה, וד' לאחריה, ג' לפניה שתים מהם על קריאת
רנטהתורה, ואחת שלפני ההפטרה ... וד' לאחריה). ט"ז ס"ק א (ולכך יברך המפטיר
רסז' ברכות, כנגד ז' שקראו בתורה)
רסא[1496] סעיף י (המפטיר בנביא צריך
רסבשיקרא בתורה תחלה, ויברך עליה תחלה וסוף).
רסג[1497] תוס' שם (ויש הפסק במחזורים, ומתחיל
רסדנאמן אתה הוא, ואין שם ברכה לא בחתימת הראשונה ולא בפתיחת השניה. ונראה דכולה ברכה
רסהאחת היא, דכולה משתעיא בנאמנות ובאמיתות המקום. ומה שיש הפסק במחזורים, לפי שהיו
רסורגילים כל הציבור להפסיק שם ולומר שבח, כדאמר במסכת סופרים). והוא האמור במסכת
רסזסופרים שם הלכה ח-י (ולבסוף מברך, ברוך ... אמת וצדק. ומיד עומדין העם ואומרים,
רסחנאמן ... ואחר כך חוזר המפטיר לעניינו ואומר, נאמן).
רסטאבודרהם שחרית של שבת (ויש מי שעונים אמן אחר האמת והצדק,
רעומתחיל נאמן אתה הוא, כי הם סבורים שהם שתי ברכות, ואינם, כי אם אחת). טור ולבוש ס"א
רעא(ומה שמפסיקין כשמגיעין לכל דבריו אמת וצדק, לא מפני שהיא סיום ברכה, שלא תקנו אלא
רעבז' ברכות, ואם היה זה סוף ברכה הוי להו ח', אלא מפני שהיו נוהגין שם לומר דברי שבח
רעגוריצוי, אף על פי שאנו אין נוהגין כן בהפסקה, מנהג אבותינו בידינו). ט"ז ס"ק
רעדא (ואם כן אין לומר אמן במקום ההוא, כיון שאינו סוף ברכה). מ"א ס"ק ב (אין
רעהלענות אמן אחר וצדק, שאינו סיום ברכה).
רעווהיינו שהיא ברכה ארוכה שפותחת בברוך וחותמת בברוך, כדתניא
רעזברכות מד, א (כל הברכות כולן פותח בברוך וחותם בהן בברוך). וכדלעיל סי' סח
רעחס"א (ברכות ארוכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך).
רעט[1498] ט"ז ס"ק א (והרבה טועים
רפואומרים שם אמן, על כן טוב יותר לנו שלא להפסיק שם, למען ידעו שאין שם סוף ברכה).
רפא*
רפבשאר פרטי נוסח ברכות אלה, ראה לקמן פסקי הסדור (שחרית לשבת),
רפגושם (הערות 18-20).
רפד[1499] משנה מגילה כג, ב (ואין מפטירין בנביא
רפה... פחות מעשרה). רמב"ם הל' תפלה פ"ח ה"ד (ולא מפטירין בנביאים אלא
רפובעשרה). רמ"א ס"א (ולא נתקנה ההפטרה רק בצבור).
רפז[1500] שו"ת הרשב"א ח"א סי'
רפחתפז (ולקרות אפטרתא במקום שלא קראו בספר תורה לא, שלא נתקנה אלא אחר קריאת ספר
רפטתורה). ובמיוחסות לרמב"ן סי' קצט. רמ"א שם (אחר שקראו בתורה).
רצ[1501] רמ"א ס"ב (בחומשים שלנו,
רצאאפילו כל ה' ספרים ביחד אין לברך עליהם) ומ"א סק"ב (ומכל מקום קורין בלא
רצבברכה, שלא תשתכח תורת קריאה), בשם תניא רבתי סי' ו (וכדי שלא תשתכח תורת קריאה
רצגמנהגינו לקרות בחומשים שאינן עשויין בגליון, ואין אנו מברכין לא לפניה ולא לאחריה).
רצד[1502] ב"י שם (ונראה דהיינו להפטיר
רצהולברך, אבל אם רצה להפטיר בלא ברכה מפטיר ואין בכך כלום). רמ"א שם (אבל בלאו
רצוהכי אסור לקרות עם הברכות שלפניה ולאחריה, אבל בלא ברכה שרי).
רצז[1503] מ"א סק"א (ונכון לקרותה).
רצח[1504] כמו לענין קריאת התורה, דלעיל.
רצט[1505]
שרמ"א ס"ד (משום חסירות ויתרות אין להוציא אחר ... ובשעת הדחק, שאין
שאלצבור רק ספר תורה פסול ואין שם מי שיכול לתקנו, יש אומרים דיש לקרות בו בצבור
שבולברך עליו, ויש פוסלין. ואם חומש אחד שלם בלא טעות, יש להקל לקרות באותו חומש, אף
שגעל פי שיש טעות באחרים), ומ"א סק"ח. וראה קצוה"ש סי' פו ס"ו ובדה"ש
שדסקי"א.
שה[1506] ב"י שם (דוקא במקום שקראו בתורה,
שוואף על פי שהספר תורה פסול, אבל אם לא קראו כלל בתורה, נראה שאין מפטירין בברכה).
שז[1507] ראה בדי השלחן שם.
שח[1508] תוכן המשך הדברים בסעיף
שטזה, ובקונטרס אחרון ס"ק א:
שיהמנהג
שיאהוא לקרוא ההפטרות מחומשים נדפסים – אף שנדפסו שם ההפטרות לבדן (ולא כל הספר), ואף
שיבשנדפסו על הנייר (ולא על הקלף).
שיגודנו
שידבזה הלבוש והט"ז ומ"א ושאר האחרונים. ומסקנת רבינו היא:
שיה(א)
שיובזמן התלמוד לא ניתנו נביאים ליכתב על הנייר. אבל התירו לכתוב ההפטרות, פרשיות
שיזלבדן, משום עת לעשות, שאין
שיחלכל ציבור יכולת לכתוב נביאים שלם. וכיון שכבר פקע עיקר קדושתה להיות ספר
שיטשלם, שוב אין להקפיד על הקלף.
שכ(ב)
שכאבימינו אין להתיר הדפסת הפטרות לבדן מטעם עת לעשות, שהרי הדפוס זול, ויכולת ביד
שכבהצבור לקנות להם נביאים שלימים. אמנם מותר להדפיס על הנייר, שאין כל אדם סיפק בידו
שכגלקנות קלף. וכיון שכבר פקע עיקר קדושתה להיות כתובה על הספר בגלילה, שוב אין
שכדלהקפיד על פרשיות פרשיות.
שכה(ג)
שכוכיון שהן בימינו והן בימיהם ניתנו ליכתב ההפטרות, הן על הנייר והן פרשיות לבדן,
שכזלכן אפשר לקרוא בהן ההפטרות בצבור, שהרי ההפטרה לא נתקנה כלל שיקראוה בספר כשר,
שכחכמו שתיקנו בקריאת התורה.
שכט[1509] גטין ס, א (ספר תורה שחסר יריעה אחת
שלאין קורין בו). שו"ת הרשב"א שהובאה בכל בו סוס"י כ (ויריעה דנקט
שלאמסתברא דלאו דוקא, אלא אפילו חסרה אות אחת). ובשו"ת הרשב"א ח"א סי'
שלבתפז (אין קורין בצבור אלא בספר תורה העשוי כהוגן כתקנו, ואפילו טעות אחד פוסל בו).
שלגרמב"ם הל' ספר תורה פ"י ה"א (נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד
שלדמהן פוסל ספר תורה ... ואין קורין בו ברבים, ואלו הן ... (יב) שחסר אפילו אות אחת).
שלהואם נמצאה באמצע הקריאה, נתבאר ברמ"א סי' קמג ס"ד (משום
שלוחסירות ויתרות אין להוציא אחר, שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת
שלזיהיה יותר כשר), ומ"א סק"ז (כגון אבותנו חסר וי"ו וכה"ג, אבל
שלחטעות שנשתנה קריאת התיבה ... שידוע שהוא טעות ... מוציאין אחרת).
שלט[1510] כל בו שם בשם הרשב"א (בספר תורה
שמחסר או פסול אין קורין ... ובהפטרה ששאלת א[ני] א[ומר] שאין מקפידין בה, ומברכין
שמאעל הקריאה). הובא במ"א ריש הסימן (בסוף דבריו).
שמבוכל האיסור בה הוא רק מטעם שלא ניתנו נביאים ליכתב פרשיות, אלא
שמגספר שלם, על הקלף ובגלילה.
שמדוכיון שניתנו ההפטרות ליכתב, מהטעמים שיתבארו בסמוך, אפשר גם
שמהלקרוא בהם בצבור.
שמו[1511] גטין ס, ב (דברים שבכתב אי אתה רשאי
שמזלאומרן על פה).
שמחוכן הוא לקמן סעיף הבא (אבל לא יקרא ההפטרה
שמטבעל פה).
שנלעיל סי' מט (שאמרו חז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה). ולקמן הל'
שנאתלמוד תורה פ"ב ה"ג (כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בעל פה).
שנבוראה מראי מקומות
שנגוציונים.
שנד[1512] כמסקנת התוס' שבת קטו, ב
שנהד"ה מגילה (בשאר ספרים נמי בעי רבי יהודה ספר ודיו, והוא הדין לרבנן ... לא
שנואשכחן דפליגי). ונתבאר בקונטרס אחרון (במסקנא ... בתוס' ... אף בשאר ספרים בעינן
שנזספר ודיו לקרות בו, עכ"פ בזמניהם).
שנחוכן הוא לקמן סי' שלד סי"ב (ואף
שנטכ"ד ספרים לא ניתנו ליכתב אלא על עור בהמה טהורה ... ובדיו).
שס[1513] שזה שכתבו התוס'
שסאהנ"ל "בעי רבי יהודה ספר ודיו", היינו שנכתב על קלף, ועשוי בגלילה,
שסבכספר תורה.
שסגושלוש הלכות אלו תלויות זה בזה, כמבואר
שסדבמ"א בריש הסימן (לא בעי דיו, ואם כן הוא הדין דנכתבים על הנייר ... והוא
שסההדין שאין צריך גלילה).
שסוומה שלא נזכר כאן שצריך להיות בדיו, היינו
שסזכי גם החומשים עם ההפטרות שלנו, אסור להדפיסם אלא בדיו, כדלקמן סי' שלד סי"ב
שסח(אסור לכתבם במיני צבעונים, אפילו בזמן הזה).
שסטומה שלא נזכר כאן שצריך להיות בכתיבה,
שעולא בדפוס, היינו כי יש בזה מחלוקת הפוסקים, כמובא במ"א בתחלת הסימן (דפוס
שעאכתיבה מעליתא היא כמ"ש [שו"ת הר]מ"ע סי' צ"ג, ומשאת בנימין
שעב[סי' צט], ולחם חמודות [הלכות קטנות תפילין ס"ק כג]). ובסי' לב כתב המ"א
שעגבס"ק נז (ומ"ע כתב בתשובות סי' צ"ג ... ומשמע מדבריו דהמדפיס בדיו
שעדכשר, דזה מקרי כתיבה, אלא שלא רצה לאומרו למעשה עיי"ש. ולי נראה דבתפילין
שעהומזוזות פסול).
שעו[1514]
שעזבשו"ע שם ס"א-ד (כותבין על עור בהמה, חיה ועוף הטהורים ... על הקלף).
שעחולענין עשוי כגלילה, נתבאר בשו"ע
שעטורמ"א סי' קמג ס"ב (אין קורין בו עד שיהיו כל חמשה חומשים תפורים ביחד.
שפהגה, והם כתובים בגלילה כספר תורה, אבל בחומשים שלנו, אפילו כל ה' ספרים ביחד, אין
שפאלברך עליהם).
שפב[1515]
שפגכיון שניתנו ליכתב משום עת לעשות לה', כדלמקן בסמוך (שאף אם ידפיסו ספר נביא שלם
שפדעל הנייר, לא יהיה מותר לקרות בו, אלא משום עת לעשות לה', כיון שאינו על עור בהמה
שפהטהורה ואינו עשוי בגלילה).
שפוולקמן סי' שלד סי"ב (התירו משום עת
שפזלעשות לה' וגו' לכתוב אפילו כ"ד ספרים ... על הנייר, מפני שאין ... ספק ביד
שפחהכל לקנות הקלף).
שפט[1516] הטעם נתבאר בט"ז סק"ב (סוגיא
שצדהנזקין דף ס' ... דעת לעשות לה' הפרו תורתך, פירש"י שאין לכל ציבור יכולת
שצאלכתוב נביאים שלם עכ"ל. אם כן אפילו אם יהיו נכתבים אין להם דין ספר אלא משום
שצבעת לעשות כו', הכי נמי בחומשים הנדפסים). ובקונטרס אחרון (והוא הדין אף בימיהם
שצגהיו יכולים לכתוב ההפטרה אף על הנייר, כדמשמע בט"ז כאן, דכיון שכבר פקע עיקר
שצדקדושתה להיות ספר שלם אלא משום עת לעשות, שוב אין להקפיד על הקלף).
שצה[1517] שאין דינה כקריאת המגילה,
שצושנתבאר דינה בשו"ע סי' תרצא ס"א (אין כותבין המגילה אלא בדיו על הגויל
שצזאו על הקלף כספר תורה), וס"ח (ודוקא כשהיא כתובה בגליון כספר תורה).
שצח[1518] גיטין ס, א (מהו לכתוב
שצטמגילה לתינוק להתלמד בה ... אמר ליה אין כותבין, ומה טעם לפי שאין כותבין).
ת[1519] גיטין שם (האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת, מאי טעמא דלא ניתן
תאליכתב). ופרש"י (פחות מספר אחד שלם לעצמו).
תב[1520]
תגבשו"ע ס"ב (לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות).
תד[1521] תהלים קיט, קכו. גמרא שם (כיון דלא
תהאפשר, עת לעשות לה' הפרו תורתך).
תו[1522] רש"י שם (שאין לכל צבור וצבור
תזיכולת לכתוב נביאים שלם).
תח[1523]
תטמ"א ריש הסי' (ואם כן השתא שנתגלתה מלאכת הדפוס, והספרים ת"ל בזול, אסור
תילכתוב הפטרות).
תיא[1524] נתבאר בקונטרס אחרון (אבל
תיבלענין פרשיות פרשיות אין להקפיד, דאף כשהיא כולה כתובה בקונטרסים. דכיון שכבר פקע
תיגממנה עיקר קדושתה להיות כתובה על הספר בגלילה, אלא קדושתה היא משום עת לעשות, שוב
תידאין להקפיד על פרשיות פרשיות).
תיהונתבאר בקונטרס אחרון שם (והערות 1589; 1600), שכן נראית גם דעת המ"א ומלבושי
תיויום טוב ואליה זוטא.
תיז*
תיחאלא שמכל מקום נראה שאדמו"ר הצמח
תיטצדק רצה להחמיר כדעת אליה רבה ס"ק ג (עדיף שיקרא מספר נביאים שלם הנדפסין,
תככיון שאפשר לכל צבור וצבור), והיה אומר ההפטרה מתוך תנ"ך שלם.
תכאהתנ"ך שאדמו"ר הצמח צדק הי'
תכבאומר מתוכו את ההפטרה, יש עליה מדבקה בכתב-יד-קדשו של כ"ק אדמו"ר
תכגמוהריי"צ נ"ע (מספרי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר
תכדצמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והי' אומר בו ההפטורה). וראה מבית הגנזים ע' רלט.
תכה[1525] במ"א סק"ד (וב"ח כתב
תכווז"ל ומנהגינו על פי המרדכי, שאם עדיין לא קרא ג' פסוקים קורא הטעות בעל פה).
תכזוכמו בקריאת המגילה, שנתבאר בשו"ע ורמ"א סי' תרצ
תכחס"ג (אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא.
תכטהגה, אבל אם השמיט תחלתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא. ואפילו באמצעה, דוקא דלא
תלהשמיט ענין שלם).
תלא[1526] מרדכי רמז תקיג (וכן נהגו כששכחו להביא
תלבחומש לבית הכנסת, שמוליכין י' ומפטירין באותו בית שהחומש שם). הובא בשו"ת מים
תלגעמוקים ח"ב סי' עג. מ"א סוף סק"ו.
תלד[1527] מ"א שם (ובמסכת סופרים פי"א,
תלהדאין קורין על פה אלא כהן גדול ביום הכיפורים).
תלווהיינו כדתנן יומא סח, ב (ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה).
תלזובמסכת סופרים שם פ"ג (ר' שמעון בן לקיש אמר בכל מקום
תלחאינו קורא על פה, וכאן הוא קורא על פה).
תלטוכן הוא לעיל סעיף הקודם (כדי שלא יקרא בעל פה
תמדברים שבכתב ... אלא שאסור לקרותה על פה).
תמא[1528] שבת כד, א (ראש חדש שחל להיות בשבת,
תמבהמפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר של ראש חדש, שאילמלא שבת אין נביא בראש חדש).
תמגתוס' שם ע"ב ד"ה ולית (וכן אנו נוהגין שלא להזכיר). טור ושו"ע
תמדס"ב (אם חל ראש חדש בשבת, אין המפטיר מזכיר של ראש חדש כלל).
תמהוכן הוא לעיל סי' קפח סי"ד (מפטיר בנביא בראש חודש שחל
תמולהיות בשבת, שאין מזכיר של ראש חודש, הואיל ואין הפטורה בראש חודש לעולם).
תמזובשבת חול המועד פסח או סוכות, יתבאר לקמן סי' תצ סט"ז (בשבת
תמחשחל בחול המועד פסח אין מזכיר מעין המאורע בחתימת ברכת הפטרה, שחותם ברוך אתה ה'
תמטמקדש השבת בלבד, ואינו אומר וישראל והזמנים ... אין ההפטרה באה אלא בשביל שבת בלבד,
תנשהרי אין מפטירין בנביא בשאר ימי חול המועד. ומכל מקום בשבת שבחול המועד סוכות,
תנאנוהגין במדינות אלו לחתום בהפטרה גם ישראל והזמנים, לפי שכל יום ויום מחול המועד
תנבסוכות הוא כמועד בפני עצמו).
תנג[1529] רא"ש ברכות פ"ט סי' כד (יכוין
תנדאדם בשבתות וימים טובים לברכת הקורא בתורה והמפטיר, ויענה אמן, ויעלו לו להשלים
תנהמנין ברכות). טור ושו"ע ס"ג (צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות
תנוהמפטיר, ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת).
תנז[1530] ואף שאפשר לצאת ידי חובתו בשמיעת
תנחהברכה, אף שאינו עונה אמן, כדלעיל סי' ריג ס"ד (אין אדם יוצא ידי חובתו
תנטבשמיעת הברכה, אפילו ענה אמן, אלא אם כן שמעה מתחילתה ועד סופה, ונתכוין לצאת בה
תסידי חובתו והמברך נתכוין להוציאו, ואז יוצא ידי חובתו בדיעבד אפילו לא ענה אמן).
תסאמכל מקום אינו נחשב לאמירת מאה ברכות עד שיענה אחריהם אמן,
תסבכדלעיל סי' מו ס"א (ישמע ברכות הקוראין בתורה והמפטיר, ויענה אחריהן אמן,
תסגכמ"ש בסי' רפ"ד).
תסדונתבאר בסי' רא ס"ה (שהשומע כעונה, ועונה אמן כמוציא ברכה
תסהמפיו).
תסו*
תסזוגם "צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה", ולשמוע הברכה מפי האומר, כדלעיל
תסחסי' מו ס"א (אבל
תסטאם לא ישמע הברכה, אף על פי שיודע איזה ברכה מברך ועונה אחריה אמן, אינה עולה לו
תעלמנין ק' ברכות).
תעאונתבאר לעיל סי' קכד סי"א (אם לא שמע הברכה מפי
תעבהמברך, אף על פי שיודע איזו ברכה הוא מברך, מאחר שלא שמעה, אם עונה אחריו אמן, הרי
תעגזו אמן יתומה ... כשהוא חייב באותה ברכה לברך אותה, ורוצה לצאת ידי חובתו בעניית
תעדאמן אחר המברך אותה ... ויש אומרים שאם ... יודע איזו ברכה היא, אף על פי שלא שמעה
תעהמפי המברך עונה אחריה, אפילו אם הוא חייב בה ויוצא ידי חובתו בענייה זו. והלכה ...
תעולהחמיר ... אף שיודע איזה ברכה היא).
תעז[1531] משא"כ אם יש לו
תעחפירות, כמבואר במ"א סי' מו ס"ק ח (ומ"ש סי' רפ"ד ס"ג
תעטדיוצא כששומע ברכת התורה והמפטיר, היינו מי שאין לו פירות).
תפ[1532] סעיף א (מנין המאה ברכות שחייב כל אדם
תפאלברך בכל יום ויום מערב ועד בקר כמו שתיקן דוד המלך עליו השלום ... ובשבת חסרו ...
תפבצריך למלאותן בפירות ומיני בשמים. ואם אין לו יכוין וישמע ברכות הקוראין בתורה
תפגוהמפטיר ויענה אחריהן אמן כמ"ש בסי' רפ"ד ... אבל מי שיש לו פירות אינו
תפדיוצא בשמיעת הברכות).
תפהוראה גם לעיל סי' רטו ס"ה (אם הביאו לו פירות בתוך הסעודה,
תפוטוב יותר להניחם לאחר ברכת המזון ... ובפרט בשבת ויום טוב, כדי להשלים ק' ברכות,
תפזיש לו להניחם לאחר ברכת המזון להשלים בהם, ולא לסמוך על שמיעת חזרת הש"ץ,
תפחוברכת התורה וההפטרה).
תפט[1533] סעיף א (צריך להרבות בפירות
תצומגדים ומיני ריח אם יש לו, כדי להשלים מנין מאה ברכות, אף ששמע הברכות של קריאת
תצאהתורה וההפטרה).
תצב[1534] משנה מגילה כד, א (המפטיר בנביא ...
תצגואם היה קטן כו'). טור ושו"ע ס"ד (קטן יכול להפטיר).
תצד[1535] מ"א סי' רפב ס"ק יב (ונראה
תצהלי דכל זה בקטן שהגיע לחינוך, שיודע לחתך האותיות בטוב).
תצוותנאי זה נאמר רק כאן בקריאת ההפטרה, שהקטן עצמו קורא.
תצזמשא"כ לענין עליה לתורה ומפטיר, שהש"ץ קורא בקול והקטן עונה אחריו בלחש,
תצחכדלעיל סי' רפב ס"ה (אין הקטן יכול להיות מקרא את העולים) וסט"ז (הש"ץ קורא בקול
תצטרם ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן).
500ולדעת הפוסקים שהקטן יכול אף לקרוא בתורה, התנו גם תנאי זה,
501כמבואר ברמב"ם הל' תפלה פי"ב הי"ז (קטן היודע לקרות, ויודע למי
502מברכין, עולה ממנין הקוראים).
503[1536] שזה נאמר גם לענין קטן שעולה לתורה
504ולמפטיר, כדלעיל סי' רפב ס"ה (הכל עולים להצטרף למנין ז' קרואים בשבת,
505אפילו ... קטן היודע למי מברכין), וסט"ז (קטן היודע למי מברכין יכול לעלות למפטיר).
506[1537] מ"א שם (וראיתי נוהגין שאין קטן
507מפטיר במרכבה ביום א' של שבועות ולא בז' של פסח).
508וראה גם לקמן סי' תצד ס"ה (ונוהגין במקצת מקומות
509שגדול וחכם קורא זאת ההפטרה, וסמך לדבר, ולא במעשה מרכבה אלא אם כן היה חכם ומבין
510מדעתו).
511והיינו שיש בזה שני פרטים:
512א) כמבואר כאן, שלא יהי' קטן, רק גדול שהגיע לעול מצות.
513ב) כמבואר לקמן שם, דלא סגי במה שהוא
514גדול, אלא צריך להיות גם חכם, כדתנן חגיגה יא, ב (אין דורשין ... לא במרכבה ביחיד
515אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו).
516[1538] מהרי"ל הל' עשי"ת ע' שג (הפטרת
517שובה ... נוהגים שאין נער אומר אותה הפטרה). מטה משה סי' תתלג (ונוהגים שאין נער
518אומר אותה הפטרה). מ"א שם (ומטה משה כתב שאין להפטיר בשבת שובה).
519והטעם נתבאר בלקוטי שיחות חי"ד ע' 144 (שאין מקום לקטן –
520שפטור מכל המצות, וממילא אין שייך אצלו (שלימות) ענין התשובה – שיאמר ההפטרה
521ד"שובה ישראל").
522[1539] סעיף י (המפטיר בנביא צריך
523שיקרא בתורה תחלה ... כדי שלא יהא כבוד
524תורה וכבוד נביא שוה, אם יקרא בנביא לבדו כמו שקראו העולים הראשונים בתורה לבדה).
525[1540] שו"ת ריב"ש סי' שכו (שיש
526מקומות שנהגו, כשהמפטיר קטן, עומד גדול במקומו וקורא בתורה, והמפטיר קורא ההפטרה
527ואינו קורא בתורה. ואף על פי שצריך המפטיר לקרות בתורה, היינו משום כבוד התורה,
528והכא הא איכא כבוד התורה, כשנאמר המפטיר אינו ראוי לתורה וקורא גדול במקומו). רמ"א
529ס"ד (אם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה, יכול אחר לאומרה).
530[1541] ב"י סי' רפב ד"ה לפיכך (דכיון
531שהפסיקו בקדיש בין העולים הראשונ[ים] לקריאת גדול זה, ליכא למימר דלתוספת עצמו הוא
532קורא, ומוכחא מילתא ודאי דבעד המפטיר הוא קורא). מ"א סק"ג (כיון שהפסיקו
533בקדיש, מוכחא מילתא שקרא בעד המפטיר).
534[1542] ריב"ש שם (וזה הטעם אינו, דלעולם
535מי שקורא ההפטרה צריך לקרות בתורה, כי שמא הגדול קרא לתוספת, ולעצמו, ולא בעד
536המפטיר, ואין כאן כבוד התורה. והמנהג ההוא אינו מנהג יפה בעיני), וסוס"י מ (כי
537המפטיר שקרא בתורה, מפני כבוד התורה צריך שיקרא הוא כל ההפטרה, ולא שישתוק הוא ויקרא
538אחר שלא קרא בתורה).
539[1543] רמ"א שם (אבל לכתחלה אסור לעשות
540כן). מ"א שם (הריב"ש חולק על זה, לכן כתב רמ"א דאין לעשות כן
541לכתחלה).
542[1544] שו"ת הריב"ש סוס"י מ (ואף
543אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה, מחמת חולי או אונס אחר שקרה לו, הבא לסיים אותה, לא
544יתחיל ממקום שפסק הראשון, אלא צריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון).
545שו"ע ס"ה (אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה, הבא לסיימה לא יתחיל ממקום
546שפסק הראשון, אלא צריך לחזור להתחיל ממקום שהתחיל הראשון, כמו בספר תורה ... שהרי
547צריך לברך על ההפטרה לפניה ולאחריה).
548[1545] בשו"ע שם ס"א (הקורא בתורה
549ונשתתק, העומד יתחיל ממקום שהתחיל הראשון).
550[1546] בשו"ע שם (ויברך בתחלה ובסוף. ולהרמב"ם לא
551יברך בתחלה). מ"א כאן ס"ק ד (וצריך לברך תחלה (הריב"ש). ועי' [ריש]
552סי' ק"מ, דלהרמב"ם לא יברך).
553[1547] סוטה לט, ב (אין המפטיר רשאי להפטיר
554בנביא, עד שיגלל ספר תורה). שו"ע ס"ו (אין המפטיר מפטיר, עד שיגמור
555הגולל לגלול הספר תורה). וסי' קמז ס"ז (אין המפטיר מתחיל, עד שיגמרו לגלול הספר
556תורה).
557[1548] רש"י שם ד"ה עד שתגלל (כדי
558שלא יהו הגוללים טרודים מלשמוע הפטרה מפי המפטיר). מרדכי מגילה רמז תתיג (פירש ה"ר שמואל
559מבונביר"ק עד שיגמור הגלילה, כדי שגם הגולל יבין את המפטיר). טור ושו"ע
560סי' קמז ס"ז (כדי שלא יהא הגולל טרוד, ויוכל לשמוע ההפטרה).
561וראה לקוטי שיחות חל"ג ע' 20 בהערה (שלא די בעצם שמיעת
562ההפטרה אלא שצריך גם להבין כפשוטו, ועדיין צ"ע). שלחן המלך ח"א ע' קצה
563הערה 3.
564[1549] רבינו ירוחם נתיב ב סוף ח"ג (אסור
565לספר כשהמפטיר קורא בנביא עד שישלים, כמו בספר תורה, שאין המצות תלוין בקורין לבד
566אלא בכל המצויין שם, כך כתב הר"ם בתשובה). הובא ב"י סוס"י קמו.
567ואם כן דינו כמו בקריאת התורה, שנתבאר בטור ושו"ע סי' קמא
568ס"ה (ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור).
569וראה לעיל סי' רפב ס"ה (שהוא יקרא בקול רם
570בספר תורה ... וכל הצבור יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו), ושם (הערה 1397).
571[1550] מגילה כא, ב (ובנביא אפילו אחד קורא
572... ובלבד שלא יהו שנים קורין). שו"ת הריב"ש סי' לו (ובנביא אפילו אחד
573קורא ... ובלבד שלא יהיו שנים קורין). רמ"א ס"ה (ושנים לא יאמרו ההפטרה
574בפעם אחת).
575[1551]
576מ"א סק"ה (מיירי
577שלא יקראו שנים בקול רם), וכדלקמן בסמוך.
578[1552] רש"י מגילה שם ד"ה ובלבד (וטעמא
579משום דתרי קלי לא מישתמעי). רמ"א שם (דתרי קלי לא משתמעי).
580וכן הוא לעיל סי' קכח סכ"ח (שב' קולות אינן נשמעין). לקמן
581סי' תפח ס"ד (ששני קולות היוצאים כאחד אין שומעין יפה אפילו אחד מהם). סי'
582תקצ סי"ד (וב' קולות היוצאין בבת אחת אין שומעין אפילו אחת מהן).
583[1553] פרי עץ חיים שער השבת פי"ט (ההפטרה
584אי אתה יוצא ידי חובתך כי אם לקרוא בפיך, ולשמוע הברכות הראשונות והאחרונות מפי
585המפטיר). שער המצות פרשת ואתחנן (אבל ההפטרה של יום השבת תקראנה אתה בפיך, ולא
586תסמוך על המפטיר, זולתי אל הברכות שמברך לפניה ולאחריה). הובא במ"א שם (ובכתבי
587האר"י כתב אין די בשמיעת ההפטרות, אלא צריך לקרות מתוך הספר, והברכות ישמע
588מהקורא, עד כאן. וצריך לומר דבגמרא מיירי שלא יקראו שנים בקול רם, מפני שמי שאינו
589בקי לא יוכל לשמוע, וגם הבקי צריך לומר בנחת).
590וראה גם לקמן סי' תצד ס"ו (כל מי שקורא אותה בלחש עם
591המפטיר).
592ראה קצות השלחן ח"ג בסופו בהערות
593לבדי השלחן סי' פה סק"ב (הגאון ר"נ אדלער נ"ע ... הנהיג שהצבור לא
594יאמרו ההפטרה. וכן המנהג אצל אנ"ש כשהם אצל אדמו"ר, אינם קורים ההפטרה,
595רק עומדים ומקשיבים).
596[1554] סעיף י (לפי שאין כל אדם יכול לכוין
597לשמוע כל תיבה ותיבה מפי המברך, ואם באמצע יפנה לבבו ולא ישמע איזו תיבה ... אומרים
598כולם יחד מלה במלה ... הרי זה כאמירה אחת).
599והיינו שאין זה נחשב כאילו אמר ההפטרה ביחיד, אלא כאילו אמרו
600בצבור, כיון שאומרו יחד עם המפטיר.
601וכן הוא לעיל סי' קט ס"ג (יאמר עמו מלה במלה ... כשהוא
602אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד).
603[1555] שבלי הלקט סי' פ (ומצאתי לגאונים
604ז"ל, כשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים מלפניו, כדי שיראה ויברך
605על מה שהפטיר). תניא רבתי סי' טז. מטה משה סי' תנה. הגהות מנהגים מנהגי שבת אות מא
606בסופו. מ"א סק"ו (כתב שבלי הלקט בשם הגאונים שאין לסלק ספר הנביאים עד
607אחר הברכה, כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר, ואיני מוצא לו טעם, עכ"ל ב"י.
608אבל גם בס' תניא כתב כן. וכן כתב מטה משה, והגהות מנהגים, דהא בספר תורה גם כן
609אסור ליטול הספר תורה עד אחר הברכה).
610וכנפסק בשו"ע סי' קלט סי"א (הקורא בתורה צריך לאחוז בספר
611תורה בשעת ברכה).
612[1556] רמב"ם סוף סדר תפלות (כל שבת
613שקורין בה שתי פרשיות מפטירין בה מענין פרשה אחרונה, וזו המנהג ברוב המקומות).
614מרדכי מגילה רמז
615תתלא (ובמנהגים מצאתי כל פרשיות הסמוכות מפטירין הפטרה של אחרונה). הגהות
616מיימוניות הל' תפלה פי"ג (דפוס קושטא ה"כ). שבלי הלקט שם (ומנהגנו
617להפטיר בהפטרת פרשה שנייה). שו"ע ס"ז (בשבת שהפרשיות מחוברות, מפטירין
618בהפטרת פרשה שנייה). רמ"א סי' תכח ס"ח (וכשקורין ב' פרשיות מפטירים
619באחרונה).
620[1557]
621שבלי הלקט שם (וכן
622נכון, שהרי בה אנו מפסיקין, ובה קורא המפטיר בתורה). והיינו כשם שהמפטיר
623הוא מפרשה השניה, כך גם ההפטרה היא מפרשה השניה.
624וראה לעיל סי' רפג (שצריך להפטיר בנביא
625בכל שבת מענין הפרשה שקרא ממנה המפטיר).
626[1558]
627מרדכי שם (חוץ מאחרי
628מות וקדושים, שאז מפטירין הלא כבני כושיים, שהיא הפטרה של פרשה ראשונה, מפני
629שהפטרה של פרשה שניה מזכרת מתועבות ירושלים).
630[1559] רמ"א שם ס"ח (בלבד באחרי מות
631וקדושים דמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות), ומ"א סק"י (וכן
632כתב הב"ח ומטה משה והאגודה, דלא כלבוש שכתב להפטיר התשפוט, אף כשהן כפולות,
633שכבר העיד הב"ח שבכל הקהלות נוהגין כמ"ש השו"ע).
634[1560]
635שבלי הלקט סי' פא (ואחר
636קריאת ההפטרה נהגו להזכיר נשמות, ולברך העוסקים בצרכי צבור). רמ"א ס"ז (ונהגו
637להזכיר אחר קריאת התורה נשמת המתים, ולברך העוסקים בצרכי צבור, כל מקום לפי מנהגו).
638בסידור רבינו מובא רק מי שברך (לכל הקהל
639ולעוסקים בצרכי ציבור). ואילו נוסח הזכרת נשמות בא שם לפני מוסף לשלש רגלים.
640ובשער הכולל פמ"ד סי"ד (המנהג
641להזכיר נשמות ביום טוב שני וביום כיפור הובא מעבר יבק שפתי רננות פכ"ג ...
642במדינות אלו נהגו להזכיר נשמות ברגלים ביום שקורין כל הבכור, שמסיימין איש כמתנת
643ידו).
644הזכרת נשמות ביום הכיפורים נתבארה לקמן
645סי' תרכא סי"ד (ונוהגין להזכיר נשמות ביום הכיפורים, ונודרים צדקה בעבורם,
646לפי שהמתים יש להם גם כן כפרה ביום הכיפורים, ועל כן הוא נקרא כיפורים לשון רבים
647לחיים ולמתים).
648[1561] נדרים מט, רע"ב (מצלינן על קצירי
649ועל מריעי ... קצירי ממש, מריעי רבנן). הגהות מרדכי רמז תנא (מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי,
650קצירי ממש, מריעי היינו רבנן ... אמרינן יקום פורקן בכל שבת). רמ"א שם (ונוהגין
651לומר יקום פורקן).
652והמנהג הוא לומר שני יקום פורקן ומי שברך, כמבואר בספר המנהגים
653(טירנא), שחרית של שבת (תרי יקום פורקן, ומי שברך).
654יקום פורקן הראשון אומרים אף ביחיד, משא"כ יקום פורקן
655השני ומי שברך, כמבואר בפסקי הסדור (יחיד המתפלל אינו צריך לומר יקום פורקן זה,
656ולא מי שברך); שכיון שמתפלל ביחיד, לא שייך לומר "לכל קהלא קדישא הדין ... כל
657הקהל הקדוש הזה".
658[1562]
659רמ"א שם (ואין בזה משום איסור תחינה בשבת).
660איסור תחינה בשבת הובא בירושלמי שבת פט"ו ה"ג (תני
661אסור לתבוע צרכיו בשבת), וברכות פ"ה סוף ה"ב (אסור לו לאדם לתבוע צרכיו
662עד שיבדיל). ויקרא רבה פל"ד אות טז (ממצוא חפצך, מכאן אסור לאדם לתבוע צרכיו
663בשבת).
664וכן נפסק לקמן סי' תצד ס"א (שאסור לתבוע צרכיו
665במוצאי שבת קודם הבדלה, כמו שאסור בשבת עצמו, לפיכך קבעוה קודם שאלת צרכיו שבברכות
666אמצעיות). וסי' תקפד ס"ה (אין אומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע
667צרכיו בשבת).
668אמנם יש כמה אופנים שהתירוהו:
669(א) כאמור כאן "שאין זו תחנה אלא
670ברכה". ומה שאין אומרים בשבת "מי שברך כו' המקום ישלח רפואה כו'",
671נתבאר הטעם לקמן סי' רפז ס"א (ולא יבקש עליהם רחמים כדרך שאומרים בחול המקום
672ירחם וכו', שעל ידי בקשת רחמים יעורר בכי ויצטער
673... וכן הש"ץ כשמברך החולה בבית הכנסת ואומר מי
674שבירך כו', לא יאמר המקום ישלח רפואה כו', אלא יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה
675לבא).
676(ב) לא אסרו אלא בקשת פרנסה או רפואה,
677כדלקמן סי' רפח ס"ח (ומותר לומר גם כן אלהי עד שלא נוצרתי כו', או שאר בקשות
678על מחילת עונות, ויכול גם כן להתוודות ולומר חטאתי עויתי פשעתי, ולא אסרו לומר
679תחנונים בשבת אלא לבקש בהם על צרכיו, כגון על פרנסה או על רפואה לחולה שיש לו
680בביתו וכיוצא בהם מצרכי הגוף). וראה מה שדן בזה בשער הכולל פל"ו אות ב.
681(ג) לא אסרו לבקש רחמים על סכנה לבו
682ביום, או על סכנה שהתחילה ביום השבת, כדלקמן שם ס"ט (ואפילו שאלת צרכיו התירו
683אם הוא חולה המסוכן סכנת היום, שזועקים ומתחננים עליו בשבת ... אם אירע לאדם
684(בשבת) מאורע שצריך לבקש עליורחמים מיד, יכול אפילו ליפול על פניו ולבקש
685רחמים ביחיד, אע"פ שאין שם סכנת היום).
686(ד) לא אסרו כשהוא בנוסח הברכה, כדלעיל
687סי' קפח ס"ד (אומרים פרנסנו וכלכלנו, ואין חוששין לאיסור שאלת צרכיו, לפי
688שטופס הברכה כך היא. וגם כל הרחמן יכול לומר בשבת, אף על פי שאינן מטופס הברכה
689שתקנו חכמים, שכיון שנהגו הכל לאמרם בכל פעם שמברכין ברכת המזון, נעשה להם כטופס
690ברכה, ואין בהם משום שאלת צרכיו בשבת).
691למרות זאת השמיט רבינו בסדורו אמירת כמה
692תחינות, אף שהן בנוסח התפלה שנהגו הכל לאמרם בחול, והשאיר כמה מהן.
693וראה מנהג אבותינו בידינו (שונות, ע'
694קנט ואילך). לקמן סי' רצד ס"א (והערה 2021).
695[1563] לבוש ס"ז (ואין זה תחינה אלא ברכה).
696[1564] רמ"א שם (וגם כן
697נוהגין לומר אב הרחמים).
698[1565]
699שלשת הפסוקים שאומרים במנחה של שבת: צדקתך; וצדקתך; צדקתך.
700וכדלקמן סי' רצב ס"ז (אם חל בשבת
701יום שאין אומרים בו נפילת אפים במנחה אם היה חל בחול, כגון חנוכה וראש חודש, אין
702נוהגין לומר צו"צ במנחה).
703[1566] הגהות מנהגים שם (אבל אין מזכירין. וכן
704בשבת שלפני שבועות אין מזכירין בברונא). לבוש שם (מיהו ביום שאין אומרים בו צדקתך
705צדק, וכן בשבת שיש בו חתונה או מילה, או ביום שמברכין בו את החודש, אין מזכירין
706נשמות ואין אומרים אב הרחמים).
707[1567] מהרי"ל הל' ר"ח סי' ח (בשבת
708שמברכין בו ראש חדש אין מזכירין בו נשמות, רק אם נקבר באותו השבוע). מ"א
709סק"ז (כשמברכין החדש אין מזכירין נשמות, רק למי שנקבר באותו שבוע (מהרי"ל).
710[1568] ספר המנהגים (טירנא)
711שם (ויש מקומות שאומרים בכל שבת אב הרחמים, לבד כשמברכין החדש, וחתונה וראש חדש
712ויום טוב. ויש מקומות שאין אומרים אותו אלא בין פסח לעצרת, ואז אומרים אפילו
713כשמברכין החדש). ובמנהגי אייר (ואומרים אב הרחמים בכל שבתות שבין פסח לעצרת, גם
714כשמברכין החדש). ובכמה דפוסים הוא בהגהות מנהגים שם אות לז. רמ"א שם (ובכל
715יום שאין אומרים בו צו"צ אין אומרים אותו, וכן כשיש חתונה או מילה. ויש
716מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החדש, מלבד בימי הספירה).
717ואפשר הכוונה, כיון שיש שני מנהגים:
718(א) שאומרים כל השנה, מלבד כשמברכים
719החדש.
720(ב) שאומרים רק בין פסח לעצרת, גם
721כשמברכין החדש.
722לכן נוהגים שלא לאמר בשבת מברכים החדש,
723מלבד בימי ספירה, היינו שבת מברכים אייר וסיון.
724*
725אבל לקמן סי' תכט ס"ח (נוהגים
726במדינות אלו שבכל חדש ניסן אין אומרים תחנון ... והוא הדין שאין אומרים אב
727הרחמים). משמע שאף בשבת מברכים אייר אין אומרים אותו.
728ונתפרש יותר בפסקי הסדור (אב הרחמים
729אומרים בכל שבת, לבד כשמברכין החודש, וכשאין אומרים תחנון אין אומרים אותו.
730כשמברכין ראש חדש סיון אומרים אותו). משא"כ בשבת מברכים אייר, אין אומרים
731אותו.
732ומה שנתבאר כאן שגם בשבת מברכים אייר
733אומרים אותו, הוא כמבואר במ"א ס"ק ח (בשבת שלפני ראש חדש א"א
734אותו). ופירשו כמה מהפוסקים, שהפיענוח הוא "אנו אומרים אותו".
735וראה בדי השלחן סי' פג ס"ק יג. קיצור הלכות מילואים ע'
736פא-פב. הערות ובאורים תתקעח ע' 47.
737וכל זה בשבת, משא"כ ביום טוב,
738מנהגינו לאמרו בימים שמזכירים בהם נשמות, כנזכר בסדורים ומחזורים שלפי מנהג
739חב"ד.
740[1569] מ"א סק"ח (משום שהיו הגזירות
741באותו זמן). ובמחצית השקל שם (היינו גזרת תתנ"ו). ובקינה המתחלת מי יתן
742ראשי מים (קהל ורמיזא ... קדשו שם המיוחד במורא, בעשרים ושלשה בחודש זיו לטהרה),
743שהוא כ"ג אייר.
744ואפשר מטעם זה אין אומרים אותו בשבת מברכים אייר, שהוא לפני
745כ"ג אייר.
746[1570]
747מ"א שם (ואפילו חל מילה בשבתות ההם אומרים אותו).
748וראה בדי השלחן שם. קיצור הלכות שם.
749הערות ובאורים שם.
750[1571] מנהגים טירנא שם (אבל
751ראש חדש אייר שחל בשבת, לא אמרו אב הרחמים פה בברונא). ראה הגהות ומנהגים אות לז (בראש חדש
752אייר שחל בשבת אין אומרים אב הרחמים פה פראג ובברונא). מ"א שם (אבל כשחל ראש
753חדש אייר בשבת אין אומרים אותו).
754[1572]
755רמ"א שם (והולכים בכל זה אחר המנהג).
756[1573] תוכן המשך הדברים בקונטרס
757אחרון זה:
758בפנים
759ס"ד נתבאר, שאף שאין צריך להפטיר בספר כשר, מכל מקום מעיקר הדין אסור לכתוב
760פרשיות בפני עצמן, ואסור לכתוב נביאים על נייר, אלא על קלף העשוי כגלילה.
761והטעם
762שמדפיסים חומשים עם ההפטרות, משום עת לעשות ה' הפרו תורתך, שאין כל אדם יכול לקנות
763קלף ולכתוב עליו עשוי כגלילה. וכיון שמדפיסים על נייר מטעם עת לעשות, שוב אין
764להקפיד על כתיבת פרשיות בפני עצמן.
765אמנם
766במ"א מבאר דקיי"ל שאף מעיקר הדין מותר לכתוב נביאים על הנייר, שכן היא
767דעת הרי"ף והתוס'. ואם כן נפל ההיתר להדפיס ההפטרות בחומשים, כפרשיות בפני
768עצמן.
769ועל
770זה מבאר בקונטרס אחרון כאן:
771(א)
772בסי' שלד חזר בו המ"א ופסק שמעיקר הדין אסור לכתוב נביאים על הנייר.
773(ב)
774מסקנת התוס' היא שמעיקר הדין אסור לכתוב נביאים על הנייר.
775(ג)
776גם דעת הרי"ף היא כמסקנת התוס' הנ"ל.
777(ד)
778כיון שהיתר הדפסת הנביאים על הנייר הוא מטעם עת לעשות, שוב אין לחוש לאיסור כתיבת
779פרשיות בפני עצמן, דלא כמשמעות המ"א.
780(ה)
781כיון שמותר להדפיסם, שוב אין איסור להפטיר בהם, כפסק הרשב"א ומשמעות הגמרא,
782שאין מקפידין בה כלל על קריאה מתוך הספר.
783לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי
784רב ע' תשח ואילך.
785[1574] בריש הסימן (ואי משום
786שכתובין בנייר, הא כתב בשלטי גבורים ריש פרק י"ו, דשאר דברים נכתבים בכל מיני
787צבעונים, ולא בעי דיו. ואם כן הוא הדין דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם, והוא
788הדין שאין צריך גלילה).
789והוא כדתניא בשבת קטו, ב (אין בין ספרים
790למגילה אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו). ופירשו
791בתוס' שם (משמע דשאר ספרים לא בעי ספר ודיו ... דספר תורה ודאי בעי ספר ודיו, והכא
792איירי דווקא בשאר ספרים). וכן פסק בפסקי ריא"ז (פט"ז ה"א אות ז),
793הובא בשלטי הגבורים מג, א לפני אות א (כל כתבי הקדש ראויים להיכתב בשאר מיני צבעים
794המתקיימין כגון סם וסיקרא וכיוצא בהן, ומצילין אותן מפני הדליקה).
795[1575] "האידנא ניתן לכתוב
796וקורין אפילו כתובים בכל לשון ובסם ובסיקרא ... אף על פי שמדינא פסולים לכתוב בהם".
797[1576] קטו, ב ד"ה מגילה (ואכתי
798קשה לר"י ... אלמא בשאר ספרים נמי בעי רבי יהודה ספר ודיו, והוא הדין לרבנן,
799דלא אשכחן דפליגי רבנן עליה ... ונראה לר"י דדוקא לענין הצלה מיתניא הך
800ברייתא ... אע"ג דלא חזו לקריאה).
801[1577] משא"כ בזמנינו התירו
802אף על הנייר, כמבואר במ"א סי' שלד ס"ק יח (שאין כל אדם ... סיפק בידו
803לקנות קלף).
804[1578] שאף שכתב המ"א שם
805"בסם ובסיקרא ... שמדינא פסולים לכתוב בהם), דבעינן דיו דוקא. בודאי כוונתו
806גם לקלף וכו', כמבואר במסקנת התוס' שם (בשאר ספרים נמי בעי ... ספר ודיו).
807[1579] בקטע שלפנינו משיב לדברי
808המ"א (כאן), שרצה להוכיח מדברי הרי"ף שסובר כדעת תחלת דברי התוס'
809וריא"ז הנ"ל.
810והוא ממה שכתב הרי"ף מג, א – לפי
811גירסת הגהות מא"י שעל הגליון (היו כתובים בסם בסקרא בקומוס ובקנקנתום מצילין
812אותם מפני הדליקה).
813ועל זה כתב המ"א (הא כתב בשלטי
814גבורים ריש פרק י"ו, דשאר דברים נכתבים בכל מיני צבעונים, ולא בעי דיו. ואם
815כן, הוא הדין דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם, והוא הדין שאין צריך גלילה,
816דוק ברי"ף ובתוס').
817והיינו שממ"ש הרי"ף
818"מצילין" מוכיח שסובר כדעת הריא"ז שניתנו ליכתב.
819ועל זה מבאר כאן, שבאמת אין להוכיח כן
820מדברי הרי"ף, שהרי המ"א בתחלת דבריו (בסי' שלד) הביא מכמה פוסקים, שאף
821שלא ניתנו ליכתב, מכל מקום בזה מודה רב הונא דמצילין (דעת המרדכי דמודה רב הונא
822היכא דכתובים בסם ובסיקרא דמצילין, כיון דעכ"פ כתובים בלשון הקדש. וכ"מ
823במרדכי פרק הקומץ. וכן דעת הרמב"ם פכ"ג, והטור).
824[1580] רמז שצו (דשאר ספרים אפילו כתובים שלא
825כמשפטו, כגון שלא בדיו, מצילין מפני אזכרות ושמות שבהן). והוא כמסקנת התוס'
826הנ"ל, דלא ניתנו ליכתב, ומכל מקום מצילין.
827[1581] פכ"ג הכ"ז (היו כתובין בסם
828ובסיקרא, אף על פי שאינו כתב של קיימא, הואיל והן כתובין אשורית ובלשון קדש מצילין
829אותן).
830[1582] סי' שלד (כל כתבי הקדש מצילין האידנא
831מפני הדליקה, וקורין בהן, אפילו כתובים בכל לשון בסם ובסיקרא ובכל דבר).
832[1583] שבת קטו, א-ב (איתמר היו כתובים תרגום
833או בכל לשון, רב הונא אמר אין מצילין אותן מפני הדליקה ... בעא מיניה ריש גלותא
834מרבה בר רב הונא היו כתובין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום בלשון הקדש, מצילין אותן
835מפני הדליקה או אין מצילין ... למ"ד אין מצילין הני מילי היכא דכתיבי תרגום
836ובכל לשון, אבל הכא דכתיבי בלשון הקדש מצילין ... רב המנונא תנא מצילין).
837ועל זה כתב הרי"ף שם (והלכתא כרב הונא ... (אבל) היו
838כתובים בסם בסקרא בקומוס ובקנקנתום, מצילין אותם מפני הדליקה). והיינו שבזה מודה
839רב הונא, שאף שלא ניתנו ליכתב מכל מקום מצילין, כיון דכתיבי בלשון הקודש.
840וכן נפסק לקמן סי' שלד סי"ב (אבל אם כתובים בלשון הקודש
841וכתב אשורי על נייר או במיני צבעונים, אף על פי שאסור לקרות בהם אפילו בחול,
842אעפ"כ מצילין אותם מפני הדליקה בשבת מפני האזכרות שבהם).
843[1584] סי' רמה ד"ה אמר (דשאר ספרים אפילו
844כתובין שלא כמשפטן, כגון שלא בדיו, אלא בסם ובסיקרא, מצילין משום אזכרות ושמות
845שבהן).
846[1585] יו"ד סי' רעא סק"י (מדברי ספר
847התרומה ושאר פוסקים נראה שצריך לכתוב דוקא על עור בהמה טהורה).
848[1586] עתה בא לבאר את הנפקא
849מינה למעשה מכל האמור לעיל.
850שהרי
851אף לפי מה שנתבארה מסקנת רבינו (ומסקנת המ"א בסי' שלד), ששאר הספרים לא ניתנו
852ליכתב על הנייר, מכל מקום האידנא מותר לכתוב ולהדפיס על הנייר מטעם עת לעשות, שאין
853כל אדם יכול לקנות קלף ולכתוב אשורי.
854אלא
855שהנפקא מינה למעשה מכל הנ"ל היא לענין הדפסת ההפטרות בחומשים, שהרי אין להתיר
856אותה מטעם עת לעשות, שהרי יכולת הצבור לקנות להם נביאים שלמים. ולפי שיטת
857המ"א הנ"ל אינו מובן הטעם שהקילו בזה.
858אמנם
859לפי המסקנא הנ"ל, שהתירו להדפיס ההפטרות על נייר מטעם עת לעשות, שוב אין
860להקפיד גם על הדפסת ההפטרות בחומשים, שהן פרשיות בפני עצמן.
861[1587] כמבואר במ"א סי' שלד
862ס"ק יח (דניתן לקרות בהם משום עת לעשות לה', שאין כל אדם יכול לכתוב אשורית, ...
863וגם אין סיפק בידו לקנות קלף).
864וכן הוא לקמן סי' שלד סי"ב (התירו
865משום עת לעשות לה' וגו' לכתוב אפילו כ"ד ספרים ... בכל כתב על הנייר, מפני
866שאין כל אדם יכול לכתוב אשורית ... וגם אין ספק ביד הכל לקנות הקלף).
867[1588] "כתב הלבוש תמהתי כל
868ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתוב ההפטרות כדין ספר, כמו שכותבין המגילה,
869כי היה נראה לי שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין הנדפסים ...
870ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר ... שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ... משום עת
871לעשות לה' הפרו תורתך, כלומר שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים. ואם
872כן השתא שנתגלתה מלאכת הדפוס, והספרים ת"ל בזול, אסור לכתוב הפטרות".
873[1589] שדברי המ"א בזה אין
874ברורים די צרכם, ולפום ריהטא סותר את דברי עצמו. שבתחלה כתב שהעיקר היא כמנהג
875הקדמונים שההפטרות כתובים על קונטרסים, ואחר כך סיים שהשתא שנתגלתה מלאכת הדפוס
876ואפשר לקנות נביאים שלמים, אין להתיר מטעם עת לעשות.
877[1590] בפנים ס"ד (מותר להדפיס או
878לכתוב ההפטרות בלבדן, לפי שאף אם ידפיסו ספר נביא שלם על הנייר לא יהיה מותר לקרות
879בו אלא משום עת לעשות לה', כיון שאינו על עור בהמה טהורה ואינו עשוי בגלילה).
880[1591] לכאורה יוקשה על כל האמור לעיל,
881ממ"ש המ"א בסי' שלד ס"ק יח (אבל בסם ובסיקרא לא ניתן לכתוב אפילו
882בזמן הזה, משום דבקל יכול לקנות דיו כמו סם וסיקרא ... היכא דכתיבי בלה"ק בסם
883ובסיקרא אין קורין בהם).
884וכן הוא לקמן סי' שלד סי"ב (אבל מכל מקום אסור לכתבם
885במיני צבעונים אפילו בזמן הזה, מפני שבקל יוכל לקנות דיו כמו מיני צבעונים, ואם נכתבו
886אסור לקרות בהם אפילו בחול).
887ולפי האמור לעיל (מותר להדפיס או לכתוב ההפטרות בלבדן,
888לפי שאף אם ידפיסו ספר נביא שלם על הנייר לא יהיה מותר לקרות בו אלא משום עת לעשות
889לה', כיון שאינו על עור בהמה טהורה ואינו עשוי בגלילה).
890כמו כן הי' לנו להתיר מטעם זה גם לכתבם במיני צבעונים, "לפי
891שאף אם יכתבו בדיו, לא יהיה מותר לקרות בו אלא משום עת לעשות לה', כיון שאינו על
892עור בהמה טהורה ואינו עשוי בגלילה".
893[1592] קטו, ב (היו כתובין בסם ובסיקרא בקומוס
894ובקנקנתום בלשון הקדש ... הני מילי היכא דכתיבי בדיו דמיקיים, אבל הכא כיון דלא
895מיקיים לא).
896[1593] הלכה כז (היו כתובין בסם ובסיקרא, אף
897על פי שאינו כתב של קיימא, הואיל והן כתובין אשורית ובלשון קדש מצילין אותן). הרי
898שלא ניתנו ליכתב מטעם שאינו כתב של קיימא.
899[1594] כל האמור לעיל הוא לבאר
900הטעם שבימינו התירו להדפיס על נייר, מטעם עת לעשות, שאין סיפק ביד הכל לקנות הקלף.
901ומטעם זה פקע עיקר קדושתה ואין להקפיד על כתיבת פרשיות.
902משא"כ בימיהם, שעיקר כתיבתם הי' על
903הקלף, אין טעם להתיר לכתוב על נייר מטעם עת לעשות.
904אמנם בא לבאר כאן, שבאמת אף בימיהם היו
905יכולים לכתוב ההפטרה אף על הנייר. וכן הוא בפנים "אעפ"כ (היו) יכולים
906להפטיר בה (אף בימיהם)".
907והטעם לזה הוא לאידך גיסא, שכיון
908שבימיהם התירו לכתוב ההפטרות פרשיות פרשיות, מטעם עת לעשות, "שאין יכולת ביד
909כל צבור לקנות להם נביאים שלמים ויתבטלו מקריאת ההטרה לגמרי". וכיון שפקע
910עיקר קדושתה בספר שלם, שוב אין להקפיד על הקלף.
911[1595] סק"ב (סוגיא דהנזקין דף ס' ... דעת לעשות לה' הפרו תורתך,
912פירש"י שאין לכל ציבור יכולת לכתוב נביאים שלם עכ"ל. אם כן אפילו אם
913יהיו נכתבים אין להם דין ספר אלא משום עת לעשות כו', הכי נמי בחומשים הנדפסים).
914[1596] יט, א (בכל כותבים בדיו ... ובכל דבר
915שהוא של קיימא ... על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה), ושם כא, ב (אין
916כותבין לא על הנייר המחוק ... מפני שהוא יכול להזדייף). הרי שהכתיבה על נייר שאינו
917מחוק הוא מתקיים, ואינו יכול להזדייף.
918[1597] כא, ב ד"ה על עלה (דוקא עלה של
919זית וכיוצא בו דמתקיים).
920[1598] שבת קטו, ב (בעא מיניה ריש גלותא מרבה
921בר רב הונא היו כתובין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום בלשון הקדש מצילין אותן מפני
922הדליקה או אין מצילין).
923ומדוע אם כן בעי ריש גלותא רק על סם וסיקרא, ולא בעי על כתבו
924בדיו על הנייר. מוכח מכאן שגם בימיהם התירו לכתוב שאר ספרים על הנייר, מטעם
925הנ"ל המבואר בט"ז.
926[1599] היינו, שאף שכן משמע
927בט"ז, ונתבאר לעיל ההוכחות לזה מהמשנה והגמרא. מכל מקום עדיין יש מקום להסתפק
928בסברא זו (אם גם בימיהם היו יכולים לכתוב ההפטרה על הנייר).
929וכן הוא בפנים, שהוסיף תיבה זו במוסגר
930"אעפ"כ (היו) יכולים להפטיר בה (אף בימיהם)". וכהכלל המובא
931בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי
932עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
933אבל עכ"פ בזמן הזה יש להתיר
934להדפיס ההפטרות לבדן, ואף שהוא על הנייר, כמבואר לעיל.
935[1600] על מה שהקשה בלבוש ס"א (תמהתי כל
936ימי שלא ראיתי באחד מן המקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר, כמו שכותבין
937המגילה שקוראין בציבור).
938והשיב עליו במלבושי יום טוב ס"ק א
939(אשתמיטתיה הא דמסקינן בגיטין דף ס דהאי ספרא דאפטרתא שרי למקרי בשבת ... כיון דלא
940אפשר כו', הכא נמי לא אפשר ... וחדשים מקרוב באו כותבין הפטרות לבד, וטועים, שלא
941הועילו כיון שאין ספר שלם). הובא באליה זוטא ס"ק א.
942ומפרש רבינו דבריהם, שכשם דאמרינן בגמרא
943לענין כתיבת פרשיות פרשיות, שהתירו מטעם עת לעשות, כן גם לגבי הדפסה על הנייר
944התירו מטעם עת לעשות. ואלו החדשים מקרוב באו, שכותבים ההפטרות לבדם על הקלף, ואינם
945סומכים על עת לעשות, לא הועילו, כיון שעדיין אינו ספר שלם. על כן עדיף שיסמכו על
946ההפטרות שנדפסו בחומשים, שמותר מטעם עת לעשות.
947וכבר הובא לעיל מ"ש המ"א
948בתחלת הסימן (ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר ... שהפטרות שלנו כתובים
949בקונטריסים ... משום עת לעשות לה' הפרו תורתך), והיינו שגם הוא התיר להדפיס ההפטרות
950לבדן; אלא שרבינו התלבט לעיל (ראה הערה 1588)
951בפירוש דבריו.
952ועל פי כל זה התירו בפשיטות בפנים (מותר
953להדפיס או לכתוב ההפטרות בלבדן).
954אלא שמכל מקום מסיים באליה רבה ס"ק
955ג (עדיף שיקרא מספר נביאים שלם הנדפסין, כיון שאפשר לכל צבור וצבור). וכן נהג אדמו"ר הצמח צדק (כדלעיל
956הערה 1524).
957[1601] עתה בא להוכיח את
958מ"ש בפנים (בהפטרה אין צריך שיהא הנביא שמפטירים בו ספר שלם, אלא די בפרשה
959שמפטירין בה ... ואף אם גם פרשה זו אינו
960כתובה ... על הגויל או על הקלף של עור בהמה טהורה ועשוי בגלילה ... שההפטרה
961לא נתקנה כלל שיקראוה בספר כשר).
962[1602] כל בו סוס"י כ בשם הרשב"א (בספר
963תורה חסר או פסול אין קורין ... ובהפטרה ששאלת א[ני] א[ומר] שאין מקפידין בה, ומברכין
964על הקריאה). הובא במ"א ריש הסימן (בסוף דבריו).
965ובא כאן להוכיח כן אף מהגמרא ומהסברא.
966[1603] גיטין ס, א (רבה ורב יוסף דאמרי
967תרוייהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת, מאי טעמא דלא ניתן ליכתב).
968[1604] דאמרינן בגמרא שם (ספר
969תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו ... התם מחסר במילתיה). והרי גם בספר אפטרתא אין
970ספר שלם, וחסר במילתיה.
971[1605] בקריאת ההפטרות בצבור
972בשבת.
973[1606] ירושלמי ברכות פ"ב ה"א (זאת
974אומרת שאין הברכות מעכבות).
975וכן הוא לקמן סי' שסו סי"ח (אין הברכה ... מעכבת), ובכמה
976מקומות.
977[1607] וברכות ההפטרה לא הוזכרו בתלמוד, אלא
978במסכת סופרים פי"ג ה"ט-י (וכן בנביאים אומרים ברוך ... ולבסוף מברך).