Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום
ובו י' סעיפים
שנים מקרא ואחד תרגום
א אע"פ
ובו י' סעיפים
שנים מקרא ואחד תרגום
א אע"פ
בשאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע פרשת אותו
גהשבוע, שנים מקרא ואחד תרגום.
דופסוק שאין
הבו תרגום קוראהו ג' פעמים (ועטרות
וודיבון וגו', שיש בו תרגום ירושלמי מכללתא ומלבשתא וגו', צריך לקרותו):
זב הקורא שנים מקרא ואחר כך לועז כל מלה ומלה בלשון
חלע"ז שמבין, לא יצא ידי חובתו במקום תרגום, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין
טלהבין מתוך המקרא.
יאבל הקורא
יא(בפירוש התורה שמפרש כל מלה ומלה יותר מפירושו של התרגום, יש אומרים
יבשהוא יותר טוב מהתרגום. וכן הקורא) ב' פעמים מקרא (א) ובפעם ג'
יגחוזר ולומד כל הפרשה עם פירוש רש"י, שהוא בנוי
ידעל יסוד התלמוד, הרי זה
טומועיל יותר מהתרגום, שהוא מפרש יותר.
טזויש אומרים שהתרגום זכה
יזמפני שניתן בסיני, כגון יגר שהדותא.
יחוהעיקר
יטכסברא הראשונה. ומכל מקום כל ירא שמים יש לו לקרות התרגום, וגם פירוש רש"י.
כומי שאינו
כאמבין פירוש רש"י, יש לו לקרות בפירוש התורה שבלשון לע"ז שמבין:
כבג יש נוהגין לקרות כל פרשה בין פתוחה בין סתומה ב'
כגפעמים, ואחר כך התרגום עליה מיד קודם שיקרא פרשה שניה, וכן בכל פרשה. ויש נוהגין
כדלקרות כל פסוק ב' פעמים, והתרגום עליו מיד. ומנהג זה
כהנכון יותר, כי כן היו עושים בזמן שהיו מתרגמין בקריאת התורה בצבור, שהיו מתרגמין
כוכל פסוק בפני עצמו (אבל מן
כזהדין יכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בכל ענין שירצה).
כחופסוק
כטהאחרון טוב לכופלו ולחזור ולאמרו, כדי לסיים בתורה (כי כן בזמן
לשהיו מתרגמין, היו מסיימים במקרא, שהיו כופלים פסוק האחרון):
לאד מי שהוא רגיל בפסקי טעמים בעל פה, טוב שיקרא שנים מקרא בספר תורה כשר בכל ערב שבת
לבוערב שבת:
לגזמנה
ה חייב להשלים פרשיותיו עם הצבור, שלא יקרא
ה חייב להשלים פרשיותיו עם הצבור, שלא יקרא
לדבשבוע זה פרשת שבוע אחר. אבל מיום ראשון ואילך נקרא עם הצבור, שכבר התחילו הצבור
להפרשה זו בשבת במנחה.
לוומצוה מן
לזהמובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת שחרית, כי כן צוה רבינו הקדוש את בניו שלא
לחיאכלו שבת שחרית קודם שישלימו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם לא השלים קודם
לטאכילה, חייב להשלים אחר אכילה,
מעד המנחה, אבל משם ואילך, כיון שהתחילו הצבור פרשה אחרת, עבר זמנה של זאת.
מאויש אומרים שבדיעבד
מביכול להשלימה עד סוף יום ג' בשבת, כמו שיתבאר לענין הבדלה בסימן רצ"ט.
מגויש אומרים שבדיעבד
מדיכול גם כן להשלימה עד שמחת תורה, שאז משלימין כל הצבור את כל התורה. וטוב לחוש
מהלדבריהם, שמי שעבר ולא השלים בזמנה, ישלים עד סוף יום ג', ואם לא השלים, יש לו
מולהשלים עד שמחת תורה, שנים מקרא ואחד תרגום. ולא כאותן שאומרים מקרא לבד:
מזו יש נוהגין מטעם הידוע להם לגמור כל הפרשה שנים מקרא
מחואחד תרגום ערב שבת אחר חצות.
מטויש נוהגין
נלגמור כולה ערב שבת שחרית אחר התפלה.
נאושלא להפסיק
נבכלל באמצע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו בדבור.
נגואם אין לו
נדתרגום יקרא מקרא ב' פעמים, ואחר כך כשיהיה לו תרגום יקראנו.
נהאבל מן הדין
נואין צריך לקרות כל הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בפעם אחת, אלא אפילו פרשה אחת היום
נזמקרא לבד, ופרשה אחרת למחר, וכן כל ימי השבוע, ואחר כך מקרא על הכל:
נחז לפיכך מלמדי תינוקות שגמרו הפרשה עם התינוקות פעם
נטאחת, אינם צריכין לחזור ולקרותה ב' פעמים, אלא יקראו
ספעם אחת והתרגום.
סאבמה דברים
סבאמורים כשלמדו עם התינוקות פירוש המלות בלבד. אבל אם למדו פירוש המקרא, יצאו ידי
סגתרגום גם כן, ועל דרך שנתבאר למעלה, ואינם
סדצריכים אלא לחזור ולקרות המקרא פעם אחת, אם לא קראו עם התינוקות ב' פעמים:
סהח יש מתירים לקרות שנים
סומקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, כמ"ש בסי' קמ"ו.
סזויש אומרים שיוצא ידי
סחחובתו בשמיעת הקריאה מהש"ץ, אם שמע כל הפרשה בבירור, ודי שיקרא עוד פעם אחת
סטעם תרגום. אלא שלכתחלה אין לסמוך על השמיעה, מטעם שנתבאר בסימן נ"ט. אבל יש
עאומרים שאינו יוצא
עאכלל בשמיעת הש"ץ, שמלבד שמיעה זו חייב לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כמו שנתבאר
עבלמעלה.
עגובשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה:
עדט אין צריך לקרות פרשת יום טוב לעצמו בערב יום טוב,
עהשהרי כבר קרא או יקרא פרשה זו בשבתה.
עוומכל מקום
עזבערב שמחת תורה יקרא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום, שעכשיו הוא
עחזמנה:
עטההפטרות
י ההפטרות של כל השבתות אין צריך לקרותן לעצמו מן הדין.
י ההפטרות של כל השבתות אין צריך לקרותן לעצמו מן הדין.
פאלא שנהגו לקרותן, כדי שיהא
פאבקי בה ויודעה, כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת.
פבובד' פרשיות
פגיש לו לקרות הפטרה של ד' פרשיות שמפטירין אותה בבית הכנסת, ולא הפטרה של פרשת
פדהשבוע. וכן בשבת ראש חודש ומחר חדש ושבת חנוכה.
פהואם אירע
פוחתונה בשבת, במקומות שנוהגים אז להפטיר בבית הכנסת שוש אשיש,
פזיש לו גם כן לקרותה לעצמו, ולא הפטרת השבוע, כי שמא יקראוהו למחר. אבל אם אירעו
פחהרבה חתונות בשבתות זו אחר זו, די במה שקרא שוש אשיש בראשונה, ויש לו לקרות בשאר
פטהשבתות הפטרת השבוע:
צקונטרס אחרון
(א) ובפעם ג' כו'. על כרחך
(א) ובפעם ג' כו'. על כרחך
צאצריך לומר כן, לפי מה שכתבו הטור והאחרונים דנהגו כפירוש רש"י
צבבעטרות ודיבון, אם כן אינו יוצא בפירוש רש"י אלא אם כן קורא ג' פעמים במקרא,
צגבאותם פסוקים שרש"י אינו מפרש שם מחמת פשיטותם, וכן בכל פסוק יש כמה וכמה
צדתיבות שאין עליהם פירוש רש"י, לפי שאינו צריך, והאיך סתמו דיוצא בפירוש
צהרש"י. אלא ודאי דמיירי שלומד פעם הג' עם פירוש רש"י, דיוצא בו במקום
צופירוש התרגום במקומות הצריכים פירוש.
צזוכן הבין גם כן רמ"מ שהביא
צחהמג"א,
צטדאם לא כן מאי אשמועינן, וכי סלקא דעתך דסגי בפעם אחת מקרא, ופעם אחת פירוש
קרש"י לחוד בלא מקרא, וכי עדיף מתרגום. וכל שכן אם הוא טעות סופר, וצריך לומר
קאג' פעמים כו'. וכן הוא בהדיא ברמ"מ עיין שם. וכן
קבכתב בח"ה
קגח"ב פט"ו עיין שם:
קד[1608] עיקרי ההלכות שנתבארו
קהבסימן זה:
קו(א)
קזשנים מקרא ואחד תרגום (ס"א-ד).
קח(ב)
קטזמנה (ס"ה-ט).
קי(ג)
קיאההפטרות (ס"י).
קיב[1609] ברכות ח, סוע"א (לעולם ישלים אדם
קיגפרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום). טור ושו"ע ס"א (אף על פי
קידשאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע,
קיהשנים מקרא ואחד תרגום).
קיוולקמן ס"ח יתבאר, אם עכ"פ יוצא פעם אחת מקרא בשמיעה
קיזמהש"ץ.
קיח[1610] ברכות ח, רע"ב (ואפילו עטרות
קיטודיבון). ופרש"י (שאין בו תרגום). והוא פסוק במטות לב, ג. רמב"ם הל'
קכתפלה פי"ג הכ"ה (ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים). טור (אפילו
קכאעטרות ודיבון, פירש רבינו שלמה אף על פי שאין בו תרגום, ולפירוש זה אפילו ראובן
קכבושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו שלשה פעמים).
קכג[1611] תוס' שם ד"ה ואפילו (משום הכי נקט
קכדעטרות ודיבון, אף על גב שאין בו תרגום ידוע, אלא תרגום ירושלמי, וצריך לקרות ג'
קכהפעמים העברי, מכל מקום יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום). רא"ש שם פ"א
קכוסי' ח (לפי שיש ספרים שכתוב בהן תרגום, וגם בירושלמי הוא מתורגם. להך פירושא הא
קכזדנקט עטרות ודיבון, אף על פי שאין צורך כל כך בתרגום). טור בשם יש מפרשים (ויש
קכחמפרשים דנקט עטרות ודיבון, לפי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום ירושלמי, ונקט עטרות
קכטודיבון אע"פ שאין צריכין כל כך תרגום).
קלומ"ש הרא"ש "שיש ספרים שכתוב בהן תרגום, וגם
קלאבירושלמי הוא מתורגם", היינו שיש ספרים שכתוב גם בתרגום אונקלוס "מכללתא
קלבומלבשתא", וכן הוא גם בחומשים שלנו.
קלג[1612] תוס' שם ע"א ד"ה שנים (יש
קלדמפרשים והוא הדין ללועזות, בלע"ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים, כי כמו
קלהשהתרגום מפרש לעמי הארץ, כך הם מבינים מתוך הלע"ז. ולא נהירא, שהרי התרגום
קלומפרש במה שאין ללמוד מן העברי, כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה דף ג.)
קלזאלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר. על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית,
קלחכי אם בלשון תרגום). רא"ש שם (יש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות, לעז שלהן הוי
קלטכמו התרגום, כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן הוא
קמהדין לעז למכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך
קמאהמקרא, כדאמר רב יוסף (מגילה דף ג) אלמלא תרגומא דהאי קרא). טור ולבוש סוף
קמבס"ב (אבל בלשון לע"ז לכולי עלמא לא יצא. הג"ה, שהרי התרגום וגם
קמגפירוש רש"י מפרשים כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא).
קמד[1613]
קמהסמ"ג עשין
קמויט קג, ג (ואני דנתי לפני רבותי, שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, והודו
קמזלי רבותי). רא"ש שם (ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפורש בו
קמחכל מלה ומלה).
קמט[1614] שו"ת מהר"ם
קנמינץ סי' פז (לפי דעתי, אפילו לדיעות דסבירא להו דפירוש מועיל יותר, זהו משום
קנאדסברי דיש להבין הפשט טפי מן הפירוש ממן התרגום, מכל מקום סברי דהוי כמו תרגום, דצריך
קנבלומר שנים מקרא וחד פירוש). מ"א סק"ד (ומכל מקום צריך לקרות ב' פעמים
קנגמקרא (ר"מ מינץ פ"ז)). ונתבאר בקונטרס אחרון (אינו יוצא בפירוש
קנדרש"י אלא אם כן קורא ג' פעמים במקרא, באותם פסוקים שרש"י אינו מפרש שם
קנהמחמת פשיטותם, וכן בכל פסוק יש כמה וכמה תיבות שאין עליהם פירוש רש"י, לפי
קנושאינו צריך, והאיך סתמו דיוצא בפירוש רש"י. אלא ודאי דמיירי שלומד פעם הג' עם
קנזפירוש רש"י).
קנח[1615] טור ושו"ע ס"ב (אם למד הפרשה
קנטבפירוש רש"י חשוב כמו תרגום).
קס[1616] מ"א סק"ג (כפירוש רש"י,
קסאשהוא עיקר, שהוא בנוי על יסוד התלמוד).
קסב[1617] לבוש ס"ב (יש אומרים שאם למד הפרשה
קסגבפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין, ועל ידי
קסדפירוש רש"י יבין הענין יותר מן התרגום עכשיו בזמן הזה). ט"ז סק"ב (פירש"י
קסהיש לו מעלה שהוא מפרש יותר המקרא ממה שמפרש התרגום המקרא).
קסו[1618] סמ"ג שם (ולא נראה לרבינו יצחק,
קסזוכן [אמר] רב עמרם שהשיב רב נטרונאי, דוקא תרגום שזכה לינתן בסיני, כדמשמע פרק קמא
קסחדמגילה (ג, א)). הובא בהגהות מיימוניות הל' תפלה פי"ג אות ש.
קסטוהיינו כדאמרינן במגילה שם (ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו,
קעוהא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב, מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים
קעאמפרש ושום שכל ויבינו במקרא, ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא, מפרש זה תרגום,
קעבושום שכל אלו הפסוקין, ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה אלו המסורת. שכחום
קעגוחזרו ויסדום ... אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר).
קעדוברש"י קידושין מט, א ד"ה הרי זה (ואונקלוס כשהוסיף
קעהלא מדעתו הוסיף, שהרי בסיני ניתן, אלא שנשתכח וחזר ויסדו, כדאמרי' במגילה (דף ג) ושום
קעושכל זה תרגום).
קעזלבוש ס"ב (ויש אומרים דתרגום דוקא, כיון שזכה התרגום
קעחשניתן בסיני, יגר שהדותא (בראשית לא, מז) וכיוצא בו). והיינו כדפירש"י ויצא
קעטלא, מז (יגר שהדותא, תרגומו של גלעד).
קפוראה לקמן הל' תלמוד תורה פ"א קונטרס אחרון
קפאסק"ב (לאחר שאמרו אונקלוס וגילהו לרבים, וקודם לכן היה נמסר ליחידים פה אל פה).
קפב[1619] שו"ע ס"ב (וירא שמים יקרא
קפגתרגום וגם פירוש רש"י). לבוש שם (לפיכך ירא שמים יצא ידי שניהם, ויקרא התרגום
קפדוגם פירוש רש"י).
קפהומנהג חב"ד שקוראים שמו"ת רק עם תרגום אונקלוס, ולומדים
קפובכל יום מימות השבוע חלק מפרשת השבוע עם פירוש רש"י, והיינו ביום א' עד שני,
קפזביום ב' עד שלישי וכו' (ראה ספר השיחות תש"ב ע' 30, וספר המנהגים ע' 19).
קפח[1620] ט"ז שם (וכתב בטור אבל אם קרא
קפטבשאר לעז לא עכ"ל, והיינו מי שיכול להבין בפירש"י כראוי פירוש המקרא,
קצאבל מי שאינו בר הכי, ודאי ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו, כגון
קצאספר צאנה וראנה וכיוצא בו, כדי שיבין ענין הפרשה).
קצב[1621] של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה (קלא,
קצגב) ד"ה עוד יש (יש חילופי מנהגים, יש שקורין כל מקרא ומקרא שנים מקרא ואחד
קצדתרגום. ויש שמשלימין כל הסדרא שני פעמים מקרא ופעם השלישית תרגום. אמנם קבלתי דרך
קצההמובחר, לעשות כפשוטה דלישנא דגמרא (ברכות ח, א), לקרוא כל פרשה ופרשה שנים מקרא
קצוואחד תרגום, ופרשה נקרא הן פרשה פתוחה או סתומה). מ"א סק"א (כתב
קצזשל"ה שיקרא כל פרשה ב' פעמים, ואחר כך התרגום עליה. וכן כתב רש"ל). והוא
קצחכמובא בדברי חמודות ברכות פ"א אות מא (ושמעתי בשם מוה"ר שלמה לוריא
קצטזצ"ל, שמפרש לקרות כל הפרשה ופרשה ב' פעמים, ואחר כך השלישית יקרא תרגום). אליה
רזוטא ס"ק א (ומצוה מן המובחר לקרות כל פרשה בפני עצמו שנים מקרא ואחד תרגום).
רא[1622]
רבדברי חמודות שם (בצבור לא קראו אלא פסוק אחד מקרא, וכן ראוי גם כן היחיד).
רגמ"א שם (אבל הלחם חמודות סמ"א פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו.
רדוכ"כ בהגהת יש נוחלין [אות לט] בשם האר"י וסדר היום, וכן כתוב בכתבים).
רהוהוא האמור שם אות לט (אכן שמעתי מפי
רוחכמי האמת בשם הקדוש האר"י זצ"ל, שיקרא כל פסוק ופסוק בפני עצמו שני
רזפעמים זה אחר זה מקרא, ואחר כך מיד התרגום).
רחובשער הכונות ענין ליל ו' ד"ה מנהגי מורי ז"ל (לא
רטהיה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פעם אחת, ולשנותה מקרא ב'
ריפעמים, אחר כך קורים כולה יחד תרגום פעם ג', אבל לכל פסוק ופסוק בפני עצמו היה
ריאקורא שמו"ת).
ריבוכן הוא בהיום יום לאדר"ח תמוז (העברת הפרשה שמו"ת –
ריגפסוק פסוק).
ריד[1623] דברי חמודות שם
ריה(בצבור לא קראו אלא פסוק אחד מקרא). מ"א שם (וכן משמע סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן
ריושהיו מתרגמים). והיינו כדתנן מגילה כג, ב (ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד). ונפסק בטור ושו"ע שם ס"א (בימי
ריזחכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם, כדי שיבינו העם. אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר
ריחמפסוק אחד).
ריט[1624] כדלקמן סעיף ו (אפילו
רכפרשה אחת היום מקרא לבד, ופרשה אחרת למחר, וכן כל ימי השבוע, ואחר כך מקרא על הסדר).
רכא[1625] מ"א שם (והפסוק האחרון אמרו אחר
רכבהתרגום כדי לסיים בתורה).
רכג[1626] ר"ן מגילה יג, א (ופסוק אחרון
רכדשחוזר וכופל). טור סי' רפד (שאחר שתרגמו המתרגם, חוזר וקורא אותו פעם שנית).
רכהאבל ראה רשימת היומן ע' תכז (אין כופלים פסוק מקרא בסוף
רכוהסדרה).
רכז[1627] ראה בדי השלחן סי' עב סק"א (הוסיף
רכחתיבת בפסקי, משמע דאין הטעמים עצמם מעכבים, רק הפסקי טעמים, דהיינו שידע מקום שהוא
רכטהפסק שהטעמים מורים על זה).
רל[1628]
רלאמ"א ס"ק א (אם הוא רגיל בטעמים יקרא בספר תורה). ט"ז סק"ב
רלב(אני אומר על ירא שמים, שיראה לקרות בפני עצמו בספר תורה הסדרה לכל הפחות פעם אחת
רלג... דהקריאה בחומש לבד אין יוצא בה שפיר, דבעינן דברים שבכתב, והיינו ספר תורה
רלדשלימה כדינה). פע"ח שער הנהגת הלימוד שי"ח פ"ג. שער הכוונות ענין
רלהליל ו ד"ה מנהג מורי ז"ל (אם היה שם ספר תורה כשר, היה מוציאו וקורא בו
רלוהפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הספר תורה).
רלזוראה לקוטי שיחות חכ"ד ע' 214 הערה 59 (לא ראינו זה ...
רלחובדבר הרגיל כיו"ב בכל ערב שבת, גם לא ראינו ראיה). תורת מנחם התוועדויות
רלטתשמ"ח ח"ב ע' 167 (המנהג בפועל – "מעשה רב" – גם אצל גדולי
רמישראל, וכן אצל רבותינו נשיאינו, שקורין שנים מקרא (לא מתוך ספר תורה כשר, אלא)
רמאמתוך חומשים הנדפסים דוקא).
רמב[1629] כדלקמן ס"ו (לגמור
רמגכל הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ערב שבת).
רמד[1630] ברכות ח, ב (לעולם ישלים אדם פרשיותיו
רמהעם הצבור).
רמו[1631] תוס' שם ד"ה ישלים (נראה דכל
רמזהשבוע, מכיון דמתחילין לקרות הפרשה, דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה, נקראת עם
רמחהצבור). רא"ש שם פ"א סי' ח (נראה דכל השבוע מיקרי עם הצבור, הואיל ובמנחתא
רמטדשבתא מתחילין לקרות את הפרשה). טור ושו"ע ס"ג (מיום ראשון ואילך חשוב
רנעם הצבור).
רנא[1632]
רנבתוס' שם (במדרש, ג'
רנגדברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה,
רנדמשמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מכל מקום
רנהמצוה מן המובחר קודם אכילה). רא"ש שם (במדרש יש, צוה רבי את בניו אל תאכלו
רנולחם בשבת עד שתגמרו את כל הפרשה. ומיהו אם לא השלים קודם משלים לאחר אכילה). טור
רנזושו"ע ס"ד (מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת, ואם לא השלים
רנחקודם אכילה ישלים אחר אכילה, עד המנחה).
רנטוראה ספר השיחות תש"ב ע' 27 (דער ריכטיקער זמן אויף דעם
רסאיז ביז שבת אין דער פרי צום דאוונען).
רסא[1633] הגהות הר"ף לתשבץ קטן סי' קפד (לענין
רסבלחזור הפרשה, דבעינן שישלים פרשיותיו עם הצבור, אינו פוטר את עצמו בחזרה אחר השבת
רסגכלל, כיון שהתחילו הצבור לקרות פרשה אחרת במנחה). טור ולבוש ס"ד (קודם מנחה,
רסדאבל משם ואילך, כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זאת).
רסה[1634] הגהות מיימוניות הל' תפלה פי"ג
רסואות ש (אם לא השלים קודם אכילה בשבת יכול להשלים עד ד' בשבת. כן מצאתי בשם מורי
רסזרבינו זצ"ל).
רסח[1635] סעיף ח (עד סוף יום ג', אבל
רסטמשם ואילך אינו יכול להבדיל עוד, לפי שג' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר
רעהשבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת).
רעא[1636] הגהות מיימוניות שם (וכתב רבינו שמחה,
רעבאעפ"י שעיקר מצוה כל פרשה בכל שבת עם הצבור, אם לא עשה כן ישלים כולם בשמיני
רעגעצרת, שבו גומרים הצבור). שו"ע שם (ויש אומרים עד שמיני עצרת. הג"ה,
רעדדהיינו בשמחת תורה, שאז משלימים הצבור).
רעה[1637] הגהות מיימוניות שם (ונראה שהעושים
רעוכדברי רבינו שמחה, שצריכין לחזור שנים מקרא ואחד תרגום). ב"י ד"ה אבל (ופשוט
רעזהוא, אלא שכתבו כן לאפוקי ממנהג העולם שקורין ביום שמיני עצרת כל התורה פעם אחת
רעחמקרא לבד). מ"א ס"ק ז (פירוש שיש לקרות אז ב' מקרא ואחד תרגום, ודלא
רעטכאותן שקורין המקרא לחוד).
רפ[1638] של"ה מס' שבת פרק נר מצוה (קלא,
רפאא) ד"ה ומקודם הטבילה (ולא יקרא הפרשה רק ביום הששי אחר חצות ... למצוה מן
רפבהמובחר לא יקרא רק ביום ששי אחר חצות). מ"א סק"ה (ושל"ה כתב שיקרא
רפגאותה ביום ו' אחר חצות דוקא).
רפד[1639] שער הכונות ענין ליל ו' (מנהג מורי
רפהז"ל, תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' ... שנים מקרא ואחד תרגום).
רפווראה היום יום לד' טבת. לקוטי שיחות חכ"ד ע' 342.
רפז[1640] סדר היום (ואם אפשר לו שלא יפסיק בה על
רפחשום דבר, הוא טוב ויפה, וכן ראיתי מדקדקים עושים כן, וכן ראוי לכל בעל נפש לעשות).
רפטתפלה למשה להרמ"ק שער י ס"ג (בלי הפסקת דבור אפילו לצרכיו). הובא בשל"ה
רצפרק תורה אור (קלה, א) ד"ה סוד קריאת. עולת שבת סק"ב. כנסת הגדולה
רצאבהגהות הטור. מ"א ס"ק יא (וטוב שלא יפסיק כלל בשיחה (כנסת הגדולה)).
רצב[1641] סדר היום (אם הוא שעת הדחק, או הוא
רצגהולך בדרך, דרך ים או דרך יבשה, ואין בידו ספר לקרוא תרגום, יקרא המקרא ב' פעמים,
רצדואחר כך כשיגיע לישוב יקרא התרגום פעם אחת). הובא בעולת שבת שם. מ"א
רצהסק"ד (מי שאין בידו תרגום יקרא ב' פעמים מקרא, ואחר כך כשיהיה לו תרגום יקרא (סדר
רצוהיום)).
רצז[1642]
רצחבלוח התיקון תוקן: "מכל הסדר". ובקונטרס השלחן כותב שאוצ"ל: "ואחר
רצטכך תרגום על הכל".
ש[1643] אור זרוע ח"א הל' קריאת שמע סי'
שאיב (ונראה בעיני דמלמדי תינוקות את הפרשה, אינם חייבים לאגמורי בשבת, הואיל דפרשת
שבכל השבוע קרי השלמה עם הצבור, והרי השלימה כבר). הובא בהגהות מיימוניות הל' תפלה
שגפי"ג אות ש, ובמרדכי ברכות רמז יט. שו"ע ס"ו (מלמדי תינוקות
שדאין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת).
שה[1644] סעיף ב.
שו[1645] מ"א סק"ט (נראה לי דדוקא
שזבימיהם שהיו לומדין פירוש המקרא עם התינוקות, אבל אם לומד פירוש המלות לחוד לא יצא.
שחומכל מקום די שיקרא עוד פעם אחת מקרא, דזה עולה לו במקום מקרא). וראה מראי מקומות
שטוציונים.
שי[1646] אור זרוע ח"א הל' ק"ש סי' יא
שיא(וראיתי את מורי הרב רבינו יהודה החסיד זצ"ל, ואת מורי הרב רבינו אברהם
שיבזצ"ל בן הרב ר' משה זצ"ל, שהיו קורין שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת
שיגשליח צבור את ספר תורה, ואומר אני כי זה מותר לכו"ע, הואיל דבאותו ענין קא
שידעסיק). הובא במרדכי שם. שו"ע ס"ה (יכול לקרות הפרשה שמו"ת בשעת
שיהקריאת התורה).
שיווהיינו אף שאסור ללמוד תורה בשעת קריאת התורה, כמבואר
שיזבשו"ע סי' קמו ס"ב (כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת, אסור לספר אפילו
שיחבדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא). וכדלעיל סי' צ סוף סי"ז (מי שתורתו
שיטאומנתו ואינו מתבטל כלל ... אין לו לעסוק בתורה בבית הכנסת ... בשעת קריאת התורה).
שכ[1647] בשו"ע שם ס"ב (ולקרות שנים
שכאמקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרי), ומ"א סק"ה (כיון דעסיק באותו
שכבענין). וראה קיצור הלכות סי' רפה הערה 13.
שכג[1648] דברי חמודות ברכות פ"א אות לט
שכד(ולי נראה דאף הרמב"ם ור"י קארו [דעה הב' דלקמן בסמוך] לא אמרו אלא
שכהשחייב לכתחלה לקרות ולא יספיק לו מה ששמע, כי אולי לא כוון דעתו יפה). משא"כ
שכואם שמע כל הפרשה בבירור יצא. מ"א סק"ח (ואם שמע פעם אחת מש"ץ וקרא
שכזפעם אחת יצא. אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה, כמ"ש סי' נ"ט (לחם
שכחחמודות)).
שכט[1649] סעיף ד (הואיל וברכות קריאת שמע הן
שלארוכות, אין לסמוך על שמיעתן מהש"ץ אפילו בציבור, כי שמא יפנה לבבו באמצע
שלאהברכה לדברים אחרים ולא ישמע מהש"ץ).
שלב[1650] משמעות הרמב"ם הל' תפלה סוף
שלגפי"ג, ושו"ע ס"א (אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת
שלדבצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת, שנים מקרא ואחד תרגום).
שלהלבוש ס"ה (מדברי רבינו יוסף קאר"ו משמע שאע"פ ששומע מן הש"ץ
שלוחייב להשלים אותה שנים מקרא ואחד תרגום יתר על שמיעתו מהש"ץ, והם דברי
שלזהרמב"ם).
שלח[1651]
שלטסעיף א (אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו ...
שמשנים מקרא ואחד תרגום).
שמא[1652] תרומת הדשן ח"א סי' כג (נראה דלא
שמבאצריכו רבנן אלא שישלים פרשיות של כל התורה רק פעם אחד בשנה, ואם כן לא צריכינן
שמגלהשלים פרשיות של יום טוב ושל ארבע פרשיות ומוספין אחרים, דהשלימו כל אחת בשבתו) וח"ב
שמדסי' קע. שו"ע ס"ז (אין צריך לקרות פרשת יום טוב). מ"א סק"י (דהא
שמהכבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו (תרומת הדשן)).
שמו[1653] פרי עץ חיים שער הנהגת הלימוד ד"ה
שמזמנהגים של מורי (קריאת הפרשה שמו"ת צריך לקרות גם כן פרשת וזאת הברכה, ערב
שמחשמחת תורה, כשאר פרשיות שמו"ת). מ"א שם (וערב שמחת תורה יקרא וזאת הברכה
שמט(כונות).
שנ[1654] מרדכי סוף הל' מזוזה רמז תתקסח (אומר מהר"ם ... אין צריך
שנאלחזור ההפטרה עם הסדר). רמ"א ס"ז (אין צריך לקרות ההפטרות).
שנב[1655] תרומת הדשן ח"ב סי' קא (אף על פי
שנגשאין חובה לחזור הפטרה, מכל מקום מנהג יש). רמ"א שם (ומכל מקום נהגו לקרות
שנדההפטרה).
שנהוכן הוא בהיום יום לאדר"ח תמוז (וקורין גם ההפטרה).
שנו[1656] מ"א ס"ק יב (דטעם חזרת
שנזההפטרה שידע מה מפטירין למחר ... שמא יקראו אותו ולא יהא רגיל בה).
שנחוראה תורת מנחם חט"ו ע' 134 (סיפר כ"ק מו"ח
שנטאדמו"ר אודות הנהגת אביו, שבא' מנסיעותיו שבהן נהג להעלים את זהותו (שלא ידעו
שסמי הוא), אירע פעם שבבואו לבית-הכנסת בשבת (או ביום טוב), ובחשבו שלא יודעים
שסאמי הוא – קראוהו לפתע לעלות ל"מפטיר" ... כיון שלא ציפה לכך, ביקש שימתינו
שסבאיזה רגעים, לקח חומש ונכנס לחדר צדדי ועבר לעצמו על ההפטרה, ורק אחר כך עלה
שסגלמפטיר).
שסדוהיינו שאפשר הי' טרוד בערב שבת ועדיין לא קרא שמו"ת, או
שסהאפשר הי' זה ביום טוב, שאין נוהגים לקרוא שמו"ת.
שסו[1657]
שסזתרומת הדשן ח"ב
שסחסי' קא (כשיש חתונה, יחיד החוזר הסדרא ... נראה דיש לו להפטיר הפטרה דשבוע ... אם
שסטהיו חוזרין שוש, אם כן אם יארעו הרבה בשנה שבת אחר שבת, וכי יחזרו בכל שבת שוש
שעאשיש). מ"א שם (ומשמע דבד' פרשיות פשיטא דיקרא ההפטרה דד' פרשיות. ובכנסת
שעאהגדולה כתוב שמנהגו לחזור הפטורת הסדרה. ולא ידעתי מה טעם).
שעבוהיינו שמהטעם האמור
שעגבתרומת הדשן משמע דקאי רק על שבת חתונה, ולא על ד' פרשיות. אמנם בכנסת הגדולה הגהות ב"י (ואני נוהג
שעדבשבת שיש הפטרה מחודשת, כגון הפטרת שבת של ראש חדש, או שבת שלפני ראש חדש, או של
שעהחנוכה, ושל ד' פרשיות, לחזור עם הפרשה הפטרת השבוע, וביום שבת לקרוא המחודשת עם
שעוהמפטיר). ועל זה חולק המ"א וסובר דאז יקרא ההפטרה של ד' פרשיות וכיוצא בזה.
שעזואף שהמ"א הזכיר
שעחרק ד' פרשיות, מכל מקום מובן מדבריו שחולק גם על שבת ראש חדש ומחר חדש ושבת חנוכה,
שעטשדן בהם בכנסת הגדולה.
שפובהיום יום
שפאלאדר"ח תמוז (וקורין ... שתי ההפטרות אם הוא שבת ראש חדש, או פרשיות מחוברות
שפבוכיוצא בזה). והיינו לחוש לדעת הכנסת הגדולה.
שפגומכל מקום לא תקנו
שפדלעבור על ההפטרה בימים טובים (ולא חששו בזה לטעם הראשון "כי שמא יקראוהו
שפהלמפטיר בבית הכנסת).
שפו[1658]
שפזכמובא ברמ"א סי' תכח ס"ח (ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש).
שפחומנהג חב"ד שלא להפטיר שוש אשיש
שפטבשבת חתונה.
שצ[1659]
שצאתרומת הדשן שם (כשיש
שצבחתונה, יחיד החוזר הסדרא ... נראה דיש לו להפטיר הפטרה דשבוע ... אם היו חוזרין
שצגשוש, אם כן אם יארעו הרבה בשנה שבת אחר שבת, וכי יחזרו בכל שבת שוש אשיש).
שצדרמ"א ס"ז (ובשבת של חתונה יקרא ההפטרה של שבת, ולא שוש אשיש). מ"א
שצהשם (אם לא יחזור לעולם הפטרת שוש אשיש שמא יקראו אותו ולא יהא רגיל בה ... לכן
שצונראה לי דיחזור אותה. אך אם יש הרבה חתונות זו אחר זו שוב אין צריך).
שצז[1660] לתוכנו ראה כנישתא דבי רב
שצחע' תשיג.
שצט[1661] ברכות ח, רע"ב (ואפילו עטרות
תודיבון), ופרש"י (שאין בו תרגום). ופירש בטור (אפילו עטרות ודיבון, פירש
תארבינו שלמה אף על פי שאין בו תרגום, ולפירוש זה אפילו ראובן ושמעון וכיוצא בזה
תבצריך לקרותו שלשה פעמים). הובאו דבריו בט"ז ס"ק א ומ"א ס"ק ב.
תג[1662] שו"ת מהר"ם
תדמינץ סי' פז (מי שהחזיר הסדרה [עם] פירוש, אם צריך גם כן לחזור ג' פעמים אותן פסוקים
תהדאין להם פירוש ... לפי דעתי, אפילו לדיעות דסבירא להו דפירוש מועיל יותר, זהו
תומשום דסברי דיש להבין הפשט טפי מן הפירוש ממן התרגום, מכל מקום סברי דהוי כמו
תזתרגום, דצריך לומר שנים מקרא וחד פירוש, אם כן ממילא הוי נמי בזה דינא כתרגומו,
תחאותם פסוקים שאין תרגום, צריך לומר ג' פעמים כמו עטרות ודיבון). דהיינו שאותן
תטפסוקים שאין עליהם פירוש רש"י צריך לומר אותם ג' פעמים, כמו אותם הפסוקים
תישאין עליהם תרגום, שצריך לומר אותם ג' פעמים.
תיאמ"א סק"ד (ומכל מקום צריך
תיבלקרות ב' פעמים מקרא (ר"מ מינץ פ"ז)).
תיג[1663] שכשם שכותב על
תיד"הפסוקים" שאין עליהם פירוש רש"י, שצריך לומר אותם ג' פעמים, כך גם
תיה"התיבות" שאין עליהם פירוש רש"י, שצריך לומר אותם ג' פעמים.
תיו[1664] כעין זה נתפרש בחמדת
תיזהימים ליום השבת, שהוא ח"א פ"ג (טעם היות שנים מקרא ואחד תרגום, אמרו
תיחהראשונים שזהו מצד התורה שניתנה ג' פעמים ... כמה שגו בחוזה הסומכים על סברת
תיטהאומרים שלימוד הסדר בפירוש רש"י חשיב כמו תרגום ... שאם כן למה יחזור ראובן
תכושמעון לוי ג' פעמים).
תכאאמנם לא ברור אם הכוונה היא למ"ש
תכבשם, שהרי נתפרש כאן שהכוונה לח"ב פט"ו (וראה אוצר חמדת הימים ע' שפח,
תכגשרוצה לגרוס "ח"ב דט"ז").