Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפו דיני תפלת מוסף בשבת
ובו ה' סעיפים
זמנה
א זמן
ובו ה' סעיפים
זמנה
א זמן
בתפלת מוסף מתחיל מיד אחר תפלת השחר. אף אם התפלל שחרית בבקר מיד אחר שהגיע זמנה,
גיכול גם כן להתפלל מוסף בעת ההיא, שזמן הקרבת המוסף מתחיל מיד אחר הקרבת תמיד בבקר:
דב ואין לאחר תפלת מוסף יותר משבע שעות על היום, דהיינו
השעה אחר חצות, והמאחר כל כך נקרא פושע.
וואעפ"כ יוצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום. אפילו אם
זכבר התפלל מנחה חוזר ומתפלל מוסף כמו שיתבאר.
חואם שכח ולא
טהתפלל אותה עד שחשכה אין לה תשלומין, כמו שיש
ילשאר תפלות, כמו שנתבאר בסי' ק"ח:
יאג ואם עבר והתפלל אותה קודם שהתפלל שחרית יצא, שאף שקרבן
יבמוסף שהקריבוהו קודם תמיד של שחר פסול, מכל מקום
יגבתפלה לא החמירו כל כך להיות חוזר ומתפלל, הואיל והתפלל אותה בשעה הראויה להקרבה:
ידטעימה קודם המוסף
ד מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין, כמו שמותר
ד מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין, כמו שמותר
טולטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה. דהיינו
טזאכילת פירות, אפילו הרבה
יזכדי לסעוד הלב, ופת כביצה
יחולא יותר, כמו שנתבאר
יטבסי' רל"ב.
כובלבד שיקדש
כאמתחלה וישתה רביעית יין, או יאכל
כבכזית מחמשת המינין אחר הקידוש מיד, כמו שנתבאר בסי' רע"ג:
כגהקדמתה לפני מנחה
ה היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספים,
ה היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספים,
כדכגון שאיחר להתפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה, דהיינו שש שעות ומחצה, צריך להתפלל של
כהמנחה תחלה, לפי שהיא תדירה יותר מתפלת המוספים, וכל התדיר
כואת חבירו קודם את חבירו.
כזבמה דברים
כחאמורים כשצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול סעודה גדולה או קטנה, ואסור לו
כטלאכול קודם שיתפלל מנחה כמו שנתבאר בסימן רל"ב, אזי צריך להקדימה. אבל אם אינו צריך
לכלל עתה להתפלל מנחה, יכול להקדים של מוסף.
לאבמה דברים
לבאמורים כשעדיין לא הגיע זמן מנחה קטנה, שהיא עיקר תפלת המנחה, אבל משהגיע עיקר
לגזמנה צריך להקדימה בכל ענין.**
לד**
להויש אומרים (א)
לושאפילו קודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל ענין. ויש לחוש
לזלדבריהם, וליזהר ביום הכיפורים שמאריכים בתפלת שחרית, שיתחילו מוסף קודם שש ומחצה,
לחכדי שלא יצטרכו להתפלל מנחה תחלה לפי סברא זו, כמו שיתבאר בסי' תר"כ.
לטומכל מקום
מאם אירע שהאריכו בשחרית עד אחר שש ומחצה, ואפילו אם אירע שלא התחילו מוסף עד שהגיע
מאזמן מנחה קטנה, לא יתפללו מנחה תחלה בצבור, כדי שלא יטעו ההמון לעשות כן פעם אחרת. ולא אמרו
מבלהתפלל מנחה תחלה אלא ביחיד שאירע לו כן:
מג##
מדקונטרס אחרון
(א) וי"א שאפילו כו'.
(א) וי"א שאפילו כו'.
מהמה שכתב
מוהמג"א
מזכאן צע"ג, דמדמי לה לאכילה, אם כן לפי דעת התוס' דסעודה קטנה שרי, עכ"פ יותר מחצי
מחשעה קודם מנחה קטנה, למה
מטאסרו כאן. ואם מדמי לה לסעודה גדולה, אם כן לא מהני קריאת השמש, כמ"ש בסי'
נרל"ב.
נאואף שיש לחלק, מכל מקום עיקרא דמילתא תמוה מאד, מאי אימשוכי שייך בתפלה,
נבבודאי לא ימשך בתפלתו כשש שעות. ואי חיישינן שיכוין הרבה בכח ב"ד, לא
נגירגיש לקול השמש. ועוד קשה שהמג"א עצמו הזהיר בסי' תר"כ גבי
נדיום הכיפורים, והתם עדיפא מקריאת השמש, שהצבור ודאי לא ישכחו ויזכירו זה את זה
נהיותר מהזכרת השמש.
נוועיין
נזברא"ש
נחשהביא הירושלמי, לשיטת התוספות, ומבואר
נטשם דעיקר זמן תפלת מנחה הוא מנחה קטנה, ואפילו הכי לתלמודא דידן צריך להתפלל מנחה
סתחלה, ע"ש במעדני מלך.
סאומש"כ המג"א דאם אין שהות כו',
סבצע"ג דאישתמיטתיה דברי הירושלמי שהביא הרא"ש,
סגדבכה"ג פשיטא דמנחה עדיפא דתדירה אף לדחות לגמרי עיי"ש:
סד[1665] עיקרי ההלכות שנתבארו
סהבסימן זה:
סו(א)
סזזמנה (ס"א-ג).
סח(ב)
סטטעימה קודם המוסף (ס"ד).
ע(ג)
עאהקדמתה לפני מנחה (ס"ה).
עב[1666] תוס' ברכות כו, א ד"ה תפלת (דזמן
עגמוספין הוא כל היום, אפילו משחרית, שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד, אם כן
עדגם תפלת מוספין יכול להתפלל מיד מן הבוקר). רבינו יונה שם ריש פ"ד (של מוספים
עהזמנה כל היום, אלא שיש להקדים תפלת יוצר תחלה, שהיא דבר יום ביומו). רא"ש שם
עוסי' א (קרבן מוסף שהיה כשר כל היום כולו, ואפילו מן הבוקר ... וכן תפלת המוספין
עזיכול להתפלל בבוקר). טור ושו"ע ס"א (זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר).
עח[1667] ברכות כו, ב (של מוספין כל היום ...
עטרבי יהודה אומר עד שבע שעות). כח, א (אמר רבי יוחנן ונקרא פושע ... אמר רבי יהושע
פבן לוי כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה, עליו הכתוב אומר נוגי
פאממועד אספתי ממך). טור ושו"ע ס"א (ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא
פבפושע).
פג[1668] משנה שם כו, א (ושל מוספים כל היום).
פדמגילה כ, ב (כל היום כשר ... ולתפלת המוספין). טור ושו"ע שם (ואעפ"כ יצא
פהידי חובתו, מפני שזמנה כל היום).
פו[1669] לקמן סעיף ה.
פז[1670] תוס' שם כו, א ד"ה איבעיא (אם טעה
פחולא התפלל תפלת מוסף ... אינו מתפלל בערבית, דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף).
פטרא"ש פ"ד ס"ב (פרשב"ם אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף
צמהו שיתפלל ערבית שתים, דמילתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל, כיון שעבר זמן המוסף).
צאטור ושו"ע ס"א (ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין).
צב[1671] סעיף י (עבר כל היום ולא התפלל מוסף
צגאין לה תשלומין, שהאיך יקרא הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף).
צד[1672] תוספתא פ"ג ה"ב (המתפלל תפלת
צההמוספין, בין משקרב תמיד של שחר, בין עד שלא קרב תמיד של שחר, יצא). רשב"א
צוברכות שם ד"ה ת"ר (נראה מן התוספתא דאפילו הקדים של מוספין לשל שחר יצא,
צזדהא קיי"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום, וקתני בתוספתא המתפלל תפלת המוספין בין
צחמשקרב תמיד של שחר בין שלא קרב תמיד של שחר יצא). רמ"א ס"א (ואם התפלל
צטאותה קודם תפלת שחרית, יצא).
קוהיינו דוקא "עבר והתפלל", אבל לכתחלה, נתבאר לעיל
קאסי' מח ס"ב (ואע"פ שעדיין לא התפללו שחרית, ואסור להקדים מוסף לתמיד של
קבשחר).
קג[1673] תוספתא פסחים פ"ד ה"ב (כל
קדהקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר ... הרי אלו פסולין). זבחים פט, א (התמידין
קהקודמין למוספין). מנחות מט, סע"א (תניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר תלמוד
קולומר וערך עליה העולה, ואמר רבא העולה עולה ראשונה).
קזולעיל סי' מח ס"ב (ואסור להקדים מוסף לתמיד של שחר).
קחוראה תוס' יומא כט, א ד"ה אלא. משנה למלך פ"א מהל'
קטתמידין ומוספין ה"ג. שו"ת מהרש"ג או"ח סי' כב.
קי[1674] גמרא שם כח, ב (אמר רב הונא אסור לו
קיאלאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין ... ולית הלכתא לא כרב הונא). טור ושו"ע
קיבס"ג (מותר לטעום קודם תפלת המוספין).
קיג[1675] גמרא שם (ולית הלכתא ... כרבי יהושע בן
קידלוי ... דאמר רבי יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום
קיהכלום קודם שיתפלל תפלת המנחה). שו"ע סי' רלב ס"ג (אבל לטעום [כשהגיע זמן
קיומנחה] ... מותר)
קיז[1676] רבינו יונה ברכות שם ד"ה ולית (טעימה
קיחאינה אסורה, כגון אכילת פירות, או אכילת פת מועט). שו"ע ס"ג (דהיינו
קיטאכילת פירות, או אפילו פת מועט, אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב, אבל סעודה אסור).
קכ[1677] כדעת היש אומרים שברשב"א ברכות ד"ה
קכאולית (מותר לטעום קודם תפלת המוספין, וכתב הראב"ד ז"ל דיש אומרים דוקא
קכבטעימה ולא אכילה, והוא ז"ל פירש דאפילו טעימא שיש בה כדי לסעוד את הלב). שהרי
קכגמדברי רבינו יונה הנ"ל (שחילק בין פירות לבין פת מועט) נראה שהתיר פירות
קכדאפילו מרובים לסעוד הלב. שו"ע שם (אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב).
קכהוכן הדין בחיוב אכילה בסוכה, כדלקמן סי' תרלט סי"א (מיני
קכופירות, אפילו אוכל מהם הרבה, ואפילו קובע עליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה, לפי
קכזשקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת עראי של פת).
קכח[1678] רבינו יונה ושו"ע שם (פת מועט).
קכטמ"א ס"ק ב (אפילו כביצה).
קלונתבאר לקמן סי' תרלט סי"א (וכמה היא אכילת עראי כביצה,
קלאשכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו, ומלא פיו הוא כביצה, שאין בית
קלבהבליעה מחזיק יותר מכביצה).
קלגוראה גם לקמן סי' רצא ס"א (שכביצה היא סעודת עראי).
קלד*
קלהוהנה ממה שלא נאסר כאן אלא "פת" יותר מכביצה, נראה
קלוששאר מיני מזונות מותרים אפילו יותר מכביצה.
קלזוכן אמנם נהוג בכמה קהלות, שמקדשים
קלחוטועמין מיני מזונות לפני מוסף בראש השנה (לפני תקיעות) ובשמח"ת (בעת ההקפות
קלטאו אחרי קריאת התורה).
קמוכן לענין אכילה קודם מנחה נתבאר בשו"ע
קמאסי' רלב ס"ג (והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה, אבל לטעום
קמבדהיינו אכילת פירות מותר, והוא הדין לאכול פת כביצה, כדרך שאדם אוכל בלא קבע מותר).
קמגוכן לענין סעודת שבת נתבאר לעיל סי' עדר ס"ה (אפילו
קמדאכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אע"פ שהם מחמשת המינים, אינו
קמהיוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת, עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא
קמווברכת המזון (ועוד שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם)).
קמזוכן לענין אכילה בערב פסח אחר שעה עשירית, כדלקמן סי' תעא
קמחס"א-ב (כל אדם ... אסור לו לאכול פת דהיינו מצה עשירה (כמו שיתבאר), מתחלת
קמטשעה עשירית בערב פסח עד הלילה, כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון ... אבל מותר לאכול
קנמעט פירות ... או מעט תבשיל העשוי מחמשת המינים ... שלא אסרו אלא פת בלבד, שסועדת
קנאאת הלב שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד).
קנבואף שלענין "אכילת קבע" בסוכה
קנגאין הפרש בין פת לבין מיני מזונות ודייסה מחמשת המינים, כדלקמן סי' תרלט סי"א
קנד(במה דברים אמורים בפת העשויה מחמשת המינים, או בתבשיל העשוי מחמשת המינים, אבל
קנהשאר מיני מאכלים ואין צריך לומר מיני פירות, אפילו אוכל מהם הרבה ואפילו קובע
קנועליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה, לפי שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת
קנזעראי של פת).
קנחהיינו כיון שהחיוב לאכול בסוכה הוא "אכילת קבע", וזה
קנטשייך גם במזונות. משא"כ האיסור לאכול קודם התפלה נתפרש בגמרא (שבת ט, ב)
קסשהאיסור הוא רק ב"סעודה קטנה" (דלא כרבי יהושע בן לוי שאוסר גם
קסא"טעימה"). והרי רק אכילת פת חשובה "סעודה".
קסב[1679] בשו"ע סי' רלב ס"ג (לאכול פת
קסגכביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר), ומ"א שם ס"ק יז (כביצה דוקא, ולא
קסדיותר).
קסה[1680] ב"ח סוד"ה אע"פ (הדבר
קסופשוט דצריך לקדש). עולת שבת ס"ק ג (והיינו כשמקדש כבר. אבל לטעום קודם קידוש
קסזודאי דאסור). מ"א סק"א (ואף על גב דאסור לאכול קודם קידוש, ואין קידוש
קסחאלא במקום סעודה, יש לומר דדי כשישתה כוס יין אחריו).
קסטוכל זה הוא כדי לצאת ידי חובת דעה הא' דלקמן סי' רפט ס"ב
קע(גם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום כלום קודם לו, כמו בקידוש הלילה
קעא... ויש אומרים שמותר לטעום קודם קידוש שביום, הואיל ועיקרו אינו אלא מדברי סופרים).
קעב[1681] סעיף ז (הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים
קעגאין קידוש אלא במקום סעודה, אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו אם אכל כזית,
קעדאו אפילו כזית מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין
קעהמלבד כוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה). וס"ט (יש אומרים שאפילו
קעושתה רביעית יין מכוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה).
קעזוראה מראי מקומות וציונים.
קעח[1682] ברייתא ברכות כח, א (תנו רבנן היו
קעטלפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף,
קפשזו תדירה וזו אינה תדירה). תוס' שם ד"ה הלכה (קודם שש שעות ומחצה, דהיינו
קפאקודם שיגיע שעת המנחה, דאם לא כן היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם). טור
קפבושו"ע ס"ד (היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון
קפגשאיחר מלהתפלל תפלת מוסף עד ו' שעות (ומחצה) שהוא זמן תפלת מנחה, צריך להתפלל של
קפדמנחה תחלה ואחר כך של מוסף). לבוש ס"ד (דמנחה היא תדירה בזה הזמן, ותדיר קודם).
קפה[1683] משנה זבחים פט, א (כל התדיר מחבירו
קפוקודם את חבירו).
קפזוכן הוא לעיל סי' ז ס"ב. סי' כה ס"ב. סי' קסה
קפחס"ב. סי' קפח ס"ו. לקמן סי' תפג ס"א. סי' תפט סט"ז.
קפט[1684] בשו"ע ורמ"א שם
קצס"ב (לא ישב אדם ... לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ... ויש חולקים
קצאוסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה). וראה גם לקמן
קצב(הערה 1692).
קצגוכב' הדיעות שהובאו לקמן סי' רצא ס"ב
קצד(ולהאומרים שמשהגיע זמן מנחה גדולה, אסור לקבוע אפילו סעודה קטנה, עד שיתפלל מנחה
קצהתחלה, כמ"ש בסי' רל"ב).
קצווהיינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה,
קצזאם צריך להקדים מנחה לסעודה, יש להקדימה גם לפני מוסף.
קצח[1685] הר"י בתוס' שם ד"ה הלכה (והר"י
קצטאומר ... דהא דקאמר שיתפלל תפלת המנחה קודם, היינו ... כגון שהיה לו לילך לסעודה
רגדולה ... אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת המנחה בזמנה, אין לו
ראלהקדים תפלת המנחה, אלא יתפלל כסדר מוסף, ואחר כך מנחה). רא"ש שם פ"ד ס"ח
רב(ויש מפרשים דהא דקאמר היו לפניו שתי תפלות מתפלל של מנחה תחלה, היינו דווקא שצריך
רגעתה להתפלל ... אבל אם אינו צריך להתפלל תפלת המנחה, יכול להקדים תפלת המוספין,
רדולאחר תפלת המנחה). טור ושו"ע ס"ד (ויש אומרים דהיינו דוקא שצריך עתה
רהלהתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול, ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה, אבל אם אין צריך
רועתה להתפלל מנחה, יכול להקדים של מוסף).
רז[1686] רבינו יונה שם יט, א ד"ה ויש (במנחה
רחקטנה, שהיא מט' שעות ומחצה ומעלה עסקינן, ובכה"ג אמרו דכיון שהגיע זמן מנחה
רטקטנה מתפלל מנחה תחלה ואחר כך מתפלל מוסף, אבל בזמן מנחה גדולה, כיון שעוד היום
ריגדול, מתפלל מוסף ואחר כך מנחה). רא"ש שם פ"ד ס"ח (ובירושלמי
ריאדפרקין גרסינן ... משמע שכך אמר לו דבשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן המנחה אז יש
ריבלהקדים תפלת המנחה קודם תפלת מוסף, אבל במנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש). רמ"א
ריגס"ד (ומיהו אם הגיע מנחה קטנה, יתפלל מנחה).
ריד[1687] תוס' שם ד"ה הלכה (מכאן יש ליזהר
ריהביום הכיפורים להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה, דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה,
ריודאם לא כן היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם). טור בשם התוס' (והתוס' אינם מחלקים,
ריזשכתבו שיש ליזהר ביום הכיפורים כשמאחרים תפלת יוצר עד לאחר שש שעות ומחצה, שיקדימו
ריחתפלת המנחה לתפלת המוספין).
ריטראה קיצור הלכות מילואים ע' פג.
רכ[1688] סעיף א (טוב שלא להאריך בתפלת שחרית,
רכאכדי למהר בענין שיוכל להתפלל מוסף קודם ו' שעות ומחצה ... שאז מן הדין צריך להתפלל
רכבמנחה תחלה כמ"ש בסי' רפ"ו).
רכג[1689] רמב"ם סופ"ג מהל' תפלה (ויש
רכדמי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו). טור ושו"ע סוס"ד (ויש מי
רכהשהורה שאין עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף, כדי שלא יטעו).
רכווכן הוא לקמן שם (ומכל מקום אם אירע שאיחרו להתפלל מוסף עד ו'
רכזשעות ומחצה, אעפ"כ יתפללו מוסף תחלה קודם מנחה, מטעם שנתבאר שם עיי"ש).
רכח[1690] תוכן המשך הדברים בקונטרס
רכטאחרון זה:
רל(א)
רלאבפנים ס"ה נתבאר, שכל מקום שהגיע זמן ב' התפלות, מנחה קודמת, שהיא תדירה.
רלבאמנם
רלגמדברי המ"א נראה, שמלבד זאת חוששים גם, שעל ידי תפלת מוסף תחלה, ישכח להתפלל
רלדמנחה, וכמו שאסרו לאכול סמוך לתפלת המנחה. ובמקום שהשמש קורא לתפלת המנחה, אין
רלהלחוש לזה, ואפשר להתפלל מוסף תחלה.
רלוועל
רלזכך מקשה רבינו, שהרי אין מקום לחשש זה. ואם הי' מקום לחשוש לזה, לא היתה מועלת
רלחקריאת השמש.
רלטוראה
רממחצית השקל, לבושי שרד ופרי מגדים, שפירשו את דברי המ"א באופן אחר, והוא, דמה
רמאשנתבאר בפנים "כשצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול סעודה גדולה או
רמבקטנה, ואסור לו לאכול קודם שיתפלל מנחה", זה אינו שייך במקום שהשמש קורא
רמגלתפלת המנחה.
רמד(ב)
רמהבפנים ס"ה נתבארה דעת התוס', שאפילו קודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל
רמוענין.
רמזובא
רמחלבאר כאן המקור לדעה זו, על פי מה שהוכיח הרא"ש מהירושלמי ומהבבלי, לפי פירוש
רמטהמעדני יום טוב.
רנ(ג)
רנאהמ"א פסק שאם סמוך לערב אין שהות להתפלל שתיהן, יתפלל מוסף. ורבינו השמיט פסק
רנבזה, כי הרא"ש הוכיח מהירושלמי, שגם אז יקדים מנחה.
רנגלתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשטו.
רנד[1691] ס"ק ג (כיון שצריך
רנהלהתפלל מוסף צריך להקדים מנחה תחלה, דעכ"פ זמנה הוא, וכמ"ש שם, אם רוצה
רנולאכול, ואם כן האידנא דסומכין על קריאת השמש לבית הכנסת, אין צריך להתפלל עתה
רנזמנחה).
רנח[1692] ט, ב ד"ה בתספורת (נראה
רנטדהכי הלכתא, ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה). שהובאה ברמ"א סי' רלב
רסס"ב (ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר). וראה גם לעיל (הערה 1684).
רסא[1693] בדברי התוס' "במנחה
רסבגדולה עד זמן תפלה", הי' נראה לכאורה, דהיינו עד זמן מנחה קטנה (ולא חצי שעה
רסגקודם).
רסדאמנם לפי פירוש הטור בסי' רלב (ופירש
רסהר"ת ... סעודה שאוכל כל אדם בביתו ... מותר להתחיל סמוך למנחה גדולה ...
רסוובסמוך למנחה קטנה שהוא בתחילת שעה י' אסור להתחיל אפילו בסעודה קטנה), היינו
רסזשמנחה קטנה מתחלת בתשע שעות ומחצה, ותחלת שעה י' היא חצי שעה קודם מנחה קטנה.
רסחוכביאור הב"י שם (וסובר דלאו דוקא בזמן תפלה דסמוך לה נמי אסור).
רסטמכל מקום גם לפי פירוש זה, עכ"פ
רעיותר מחצי שעה קודם מנחה קטנה ודאי מותרת סעודה קטנה לדעת התוס'.
רעא[1694] רמ"א סעיף ב (דעכשיו
רעבקורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל. מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר).
רעג[1695] כדאסרינן מטעם זה באכילה,
רעדבשבת ט, ב (דילמא אתי לאמשוכי).
רעה[1696] אוצ"ל: כרחב"ד
רעו[כרבי חנינא בן דוסא]. ראה ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"א (אמרין עליו על
רעזרבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר והכישו, ולא הפסיק את תפילתו,
רעחוהלכו ומצאו אותו חברבר מת ... אמרו לו תלמידיו רבי לא הרגשת, אמר להן יבא עלי ממה
רעטשהיה לבי מתכוין בתפילה).
רפוראה לעיל סי' צח ס"א (וכך היו
רפאעושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות
רפבהגשמיות ולהתגברות רוח השכליות).
רפגוראה כנישתא דבי רב.
רפד[1697] בשו"ע שם (טוב לקצר
רפהבפיוטים ובסליחות שחרית, כדי למהר בענין שיתפלל מוסף קודם שבע שעות). ובמ"א (הרר"י
רפוכתב דוקא כשצריך להתפלל מנחה וכו', כמ"ש סי' רפ"ו ס"ד). הרי כתב
רפזשדין שלפנינו שוה גם ביום הכיפורים.
רפח[1698] עתה בא לבאר את מקור דעת
רפטהתוס' (שהובאה בפנים ס"ה), שאפילו קודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל ענין.
רצ[1699] ברכות פ"ד ס"ח
רצא(ואם כן יש ליזהר כשמאחרים ביום הכפורים תפלת שחרית עד אחר שבע שעות, שיש להקדים
רצבתפלת המנחה קודם תפלת המוסף. ובירושלמי דפירקין גרסינן ... אפילו יש שהות ביום
רצגלהתפלל שתיהם תפלת המנחה קודמת. והתניא הקדים תפלת המנחה לתפלת המוסף יצא, בדיעבד
רצדאין לכתחלה לא. הוא פתר לה בשלא הגיע זמן לתפלה, כהא דריב"ל דהוה מפקיד
רצהלתלמידיו אי הוה לכון אריסטון [סעודה גדולה], ומטא יומא לשית שעי, עד דלא [תסקון]
רצולאריסטון, תיהוון מצלי דמנחה עד שלא תסקון. משמע שכך אמר להם, דבשעת מנחה קטנה
רצזשהוא עיקר זמן המנחה, אז יש להקדים תפלת המנחה קודם תפלת מוסף, אבל במנחה גדולה
רצחדשבע שעות אין לחוש. ומיהו גמרא דידן לא סבר הכי דאפילו בשעה שביעית פסקינן כרבנן,
רצטשצריך להקדים תפלת המנחה).
ש[1700] כח, א ד"ה הלכה (מכאן יש ליזהר ביום
שאהכיפורים להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה, דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה, דאם
שבלא כן היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם).
שגועל זה נתבאר ברא"ש, שלמרות האמור בירושלמי, דעיקר
שדזמן תפלת מנחה הוא מנחה קטנה, מכל מקום מוכח בגמרא דידן, שגם בזמן מנחה קטנה
שהצריך להתפלל מנחה תחלה. ושזהו מקורן של התוס' לפסק הנ"ל.
שווכן ביאר דעה זו כאן בפנים (ויש אומרים שאפילו
שזקודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל ענין, ויש לחוש לדבריהם, וליזהר ביום
שחהכיפורים).
שט[1701] ברא"ש עצמו לא נתבאר
שימהי ההוכחה מגמרא דידן, דאפילו בשעה שביעית צריך להקדים תפלת המנחה. אבל נתבאר
שיאבמעדני מלך (שנקרא אחר כך מעדני יום טוב) אות א (מדחזינן לרבי יהודה דאמר מתפלל של
שיבמוספין ואחר כך מתפלל של מנחה, ורבי יהודה סבירא ליה דזמן תפלת מוסף אינו אלא עד ז'
שיגשעות, וכיון שמשם ואילך אינו זמן מוסף, היאך היה יכול לומר שאחר ט' שעות ומחצה
שידיתפלל מוסף תחלה, שהרי כבר עבר זמנה. אלא ודאי במנחה גדולה איירי, משום הכי היה
שיהאומר רבי יהודה שמיד שהגיע זמן מנחה גדולה מתפלל של מוספים שזמנה עוברת. ורבנן
שיופליגי עליה וסבירא להו דמתפלל של מנחה תחלה. ומדרבי יהודה נשמע לרבנן, וכי היכי
שיזדמילתא דרבי יהודה לא איירי אלא במנחה גדולה כדכתבינן, הכי נמי רבנן דפליגי עליה
שיחבהכי איירי).
שיט[1702] "ונראה לי דאם הוא
שכסמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן, יתפלל מוסף, דמנחה יש לה תשלומין בערבית".
שכא[1703] "רבי חייא בשם רבי
שכביוחנן, תפלת המנחה ותפלת המוסף תפלת המנחה קודמת. הוו בעו למימר בשאין שהות ביום
שכגלהתפלל שתיהם, אבל אם יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המוסף קודמת. ר' נתן בר טובי
שכדאמר אפילו יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המנחה קודמת".
שכההרי מפורש כאן ד"בשאין שהות ביום
שכולהתפלל שתיהם ... תפלת המנחה קודמת".
שכזולכן לא הובאו דברי המ"א בפנים,
שכחולא חילק כלל בין יש שהות לבין אין שהות.
שכט[1704]
שלואף שנתבאר לקמן סי' תלא קונטרס אחרון סק"א (ומה שכתב החק יעקב דתדיר קודם,
שלאזה אינו, דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר, וכן אם
שלבשתיהן עוברות שאינו תדיר נדחה, אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת
שלגפשיטא דחייב לקיים שתיהן, ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי).
שלדמכל מקום כאן במנחה ומוסף נחשב הדבר
שלה"שתיהן עוברות, שאינו תדיר נדחה", כי אף שהמנחה יש לה תשלומים, מקרי
שלומצוה עוברת. ולכן צריך להקדים מנחה.
שלזהספרים הדנים בדברי רבינו אלה, נסמנו
שלחלקמן שם (הערה קלז), ובכנישתא דבי רב.