Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת
ובו י"ד סעיפים
אסור להתענות בשבת
א צריך
ובו י"ד סעיפים
אסור להתענות בשבת
א צריך
בלמהר לאכול סוף שעה ששית, שאסור להתענות בשבת עד
גחצות, אפילו אם
דאינו מתכוין לשום תענית אלא שנמנע
המחמת עסקו בדבר אחר, אפילו הוא דבר מצוה, כגון שקורא ומתפלל אסור.
ואלא אם כן
זאינו חפץ לאכול עדיין, והאיחור הוא עונג לו כמו שיתבאר
ח(והוא הדין אם מתענג בקריאה ותפלה יותר מבאכילה).
טואם מתכוין
ילשם תענית אפילו שעה אחת אסור:
יאאם האכילה מזקת לו
ב אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול,
ב אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול,
יבאין צריך לאכול כלל, וכמעט שאסור לו לאכול, שלא יצטער בשבת.
יגוכן מי
ידשמתענה בכל יום, ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת, יכול להתענות גם בשבת. שמצות
טוסעודות שבת אינה אלא בשביל עונג.
טזאבל בענין
יזאחר אסור להתענות בשבת, אפילו מחמת תשובה וחסידות, אע"פ
יחשיש לו תענוג בתענית זה, אין לו להחליף עונג חכמים שתקנו בג' סעודות, בעונג אחר
יטשאינו מוכרח שיהיה בשבת,
כולא התירוהו חכמים:
כאתענית חלום
ג אבל מותר להתענות תענית חלום בשבת, כשחלם בו ביום,
ג אבל מותר להתענות תענית חלום בשבת, כשחלם בו ביום,
כבשיפה תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת, אם מתענה בו ביום. והתירו לו
כגחכמים בשביל שיקרע גזר דינו.
כדועוד לפי
כהשאין כאן ביטול עונג שבת לגמרי, כיון שנפשו עגומה עליו בשביל חלומו אם לא יתענה,
כוואם יתענה בטוח הוא שיקרע גזר דינו, אם כן הרי התענית הזה תענוג הוא לו.
כזומכל מקום
כחאף שקורעים גזר דינו חוזרים ונפרעים ממנו על שביטל עיקר עונג שבת. ומה תקנתו,
כטיתענה עוד תענית בחול שיתכפר לו.
לולכתחלה
לאצריך להתענות מיד למחר ביום ראשון, שאין ראוי
לבלו להתעכב לבקש סליחה וכפרה. אלא אם כן תשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים זה אחר
לגזה, יכול להתענות אחר כך כשיחזק כחו.
לדוכל שכן אם
לההיה ביום ראשון חנוכה או פורים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש או חולו של מועד,
לווכל שכן יום טוב אפילו יום טוב ב' של גליות, שלא יתענה עד אחר כך.
לזאבל אם למחר
לחהוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא מנהג, כגון בחדש ניסן,
לטאפילו בערב פסח או אסרו חג, יתענה, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט. והוא הדין
מבימי הגבלה,
מאובין יום הכיפורים לסוכות.
מבואפילו בראש חודש ניסן וראש חודש אב יכול להתענות, הואיל ויש
מגמתענים בהם בכל שנה תענית צדיקים, כמ"ש בסי' תק"פ.
מדובכל ימים
מהאלו, המתענה בהם תענית חלום אינו צריך להתענות אחר כך תענית על תעניתו, כמו המתענה
מובשבת.
מזאבל המתענה
מחתענית חלום בראש חודש, חנוכה, ופורים, ויום טוב, אפילו יום טוב ב' של גליות, וחולו
מטשל מועד, צריך להתענות אחר כך תענית על תעניתו כמו בשבת, כמ"ש בסי'
נתקס"ח:
נאד המתענה תענית חלום בשבת ולמחר הוא תענית חובה, כגון
נבי"ז בתמוז או ט' באב או עשרה בטבת או תענית אסתר שנהגו בו
נגחובה, או אפילו תענית יחיד שנהג בו חובה, כגון מי שיש לו מנהג קבוע להתענות ביום
נדא' של סליחות, אינו עולה לו. כיון שאף
נהאם לא היה מתענה בשבת היה מתענה תענית זה, אין תענית זה מכפר לו על ביטול עונג שבת,
נושלא מצינו כפרה בחנם. ויש חולקין
נזעל זה. והעיקר
נחכסברא הראשונה. וכן יש להורות, אם הוא איש בריא שאין התענית מזיק לו. אבל מי שקשה
נטעליו התענית, אם סומך על המקילין לא הפסיד:
סה אין להתענות בשבת על חלומות שהם הפסד ממון, אלא על
סאדבר שמחללין עליו את השבת:
סבו אם חבירו ראה עליו חלום רע, לא יתענה בשבת:
סגז יש אומרים שאין
סדלהתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו ג' פעמים.
סהויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית
סוחלום בשבת בכל ענין, לפי שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזו טוב ואיזו רע.
סזויש אומרים שעל אלו חלומות מתענין בשבת אף
סחבזמן הזה, הרואה ספר תורה או תפילין שנשרפו, או
סטיום הכיפורים בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו. אבל אם ראה לחייו שנשרו
עהרי זה סימן טוב שמתו היועצים עליו רעה.
עאויש אומרים הרואה יום
עבהכיפורים אף שלא בשעת נעילה.
עגויש אומרים אף הרואה
עדשקורא בספר תורה (בצבור).
עהויש אומרים אף הרואה
עושנושא אשה.
עזויש אומרים שכל חלומות
עחשביארו פתרונם בגמרא שהם רעים,
עטמותר להתענות עליהם בשבת.
פאבל יש
פאאומרים שנשתנו
פבפתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו, כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם.
פגוכן יש
פדאומרים שהרואה יום
פההכיפורים אפילו בשעת נעילה אינו חלום רע, כי הוא סימן יפה שמחלו עונותיו. וכן
פוהרואה קורות ביתו שנפלו, אמרו במדרש שחלמה אשה
פזאחת כך, ופתרו לה שתלד זכר, וכן היה לה.
פחויש אומרים עוד, שאפילו
פטהחלומות שמתענים עליהם לדברי הכל, לא יתענה עליהם בשבת, אלא אם כן התענית עונג לו
צשנפשו עגומה עליו אם לא יתענה. ולפי שעונג השבת הוא מן התורה. ואף להאומרים שהוא
צאמדברי קבלה כמו שנתבאר בסי' רמ"ב, מכל מקום
צבלהתענות לגמרי לדברי הכל אסור מן התורה, כמ"ש בסי' תק"ע. ותענית
צגחלום אינה חובה, ולא מצוה, אלא רשות, אפילו
צדבחול. לפיכך (א) יש להורות כן הלכה למעשה שלא יתענה בשבת על שום חלום, אלא
צהאם כן אינו מבטל בו עונג שבת, שיש לו עונג מהתענית יותר ממה שיהיה לו כשיאכל וישתה
צושיצטער מפחד החלום. אבל אדם שאינו מתפחד כל כך מהחלום, או אפילו אם מתפחד אלא
צזשהתענית קשה לו, ומצטער בו הרבה יותר ממה שמצטער בפחד החלום, אסור להתענות בשבת על שום חלום.
צחואם הרהר
צטביום וחלם בלילה, לא יתענה עליו בשבת בכל ענין, שאין בזה הוראה מן השמים כלל:
קאמירת ענינו, וידוי ומי שברך
ח המתענה תענית חלום בשבת, צריך לומר ענינו אחר סיום
ח המתענה תענית חלום בשבת, צריך לומר ענינו אחר סיום
קאתפלתו בלא חתימה. וטוב לכללו באלהי נצור כו'. וטוב
קבלומר גם כן רבון העולמים גלוי וידוע לפניך וכו', כמו בחול. ומותר לומר
קגגם כן אלהי עד שלא נוצרתי כו', או שאר
קדבקשות על מחילת עונות. ויכול גם כן להתוודות ולומר חטאתי עויתי פשעתי.
קהולא אסרו
קולומר תחנונים בשבת, אלא לבקש בהם על צרכיו, כגון על
קזפרנסה או על רפואה לחולה שיש לו בביתו, וכיוצא בהם מצרכי הגוף, אבל חרטת עונות טוב
קחלומר בכל יום:
קטט ואפילו שאלת צרכיו התירו, אם הוא חולה המסוכן סכנת
קיהיום שזועקים ומתחננים עליו בשבת, אפילו
קיאבצבור.
קיבוכן מותר לברך על החולה
קיגהמסוכן בו ביום.
קידוכן המקשה לילד שהיא מסוכנת בו ביום.
קיהאבל חולה
קיושאין מסוכן בו ביום אסור לבקש עליו, ולא לברכו בשבת, כיון שאפשר
קיזלעשות כן אחר השבת.
קיחאבל אם אירע
קיטלאדם (בשבת) מאורע שצריך לבקש עליו (ב) רחמים מיד, יכול אפילו ליפול על
קכפניו ולבקש רחמים ביחיד, אע"פ שאין שם סכנת היום, שהרי התירו אפילו להתענות
קכאעל חלום אע"פ שאין שם סכנת היום, רק מפני שצריך להתענות בו ביום שחלם בו. אבל
קכבבצבור אסור לבקש רחמים על המאורע כל שאין שם סכנת היום.
קכגוכן אם יש
קכדבעיר עשרה שמתענים תענית חלום בשבת אחת, לא יעשו עצמן צבור לחזור אחר אחד מהם
קכהשיתפלל תפלת המנחה בקול רם ולומר ענינו בצבור:
קכוי אם מותר להתענות, או לזעוק ולהתחנן בשבת, על איזו
קכזצרה שקרה לרבים או ליחיד, יתבאר בסימן תקע"ו:
קכחיא המתענה תענית חלום בשבת, יש לו לעסוק כל היום בתורה
קכטותפלה, בשביל שיתכפר לו ויקרע לו גזר דינו:
קלהחולם בשינת צהרים
יב מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע, יש אומרים
יב מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע, יש אומרים
קלאשמועיל לו אם יתענה י"ב שעות משניעור משינתו עד אמצע הלילה, ואז יבדיל, אם
קלבעושה כן בשבת. וצריך להתענות למחר יום שלם. אף אם כבר
קלגאכל סעודה ג' קודם שחלם, והיה רשאי שלא לטעום עוד כלום בשבת. מכל מקום כיון שהתענה
קלדלשם תענית, עבירה היא בידו, וצריך כפרה
קלהבתענית יום שלם.
קלוובין בחול
קלזובין בשבת כשהוא עושה כן, לא יאמר ענינו במנחה, כיון שאכל כבר:
קלחשתהי' האכילה לענג ולתיאבון
יג אם הקדימה לאכול בשבת קודם זמן הסעודה בחול הוא עונג
יג אם הקדימה לאכול בשבת קודם זמן הסעודה בחול הוא עונג
קלטלו, כגון שנתעכלה כבר סעודת הלילה, צריך להקדים, כי זהו כבוד השבת, שמקדימין זמן
קמסעודתו לזמן סעודת החול. ואם האיחור מזמן סעודת החול הוא עונג לו, צריך לאחר, וזהו
קמאכבודו שמתאוה לאכול ואוכל לתיאבון:
קמביד וכן מי שרגיל בכל יום בבשר ויין, והרי כל ימיו כשבת,
קמגצריך לשנות זמן הסעודה של שבת מזמן סעודת החול, שיקדים או יאחר שעה מועטת,
קמדבכדי שלא יצטער:
קמה##
קמוקונטרס אחרון
**(א) יש להורות כו'.
**(א) יש להורות כו'.
קמזהמג"א
קמחלא סתר דברי הב"ח, אלא
קמטבממה שכתב דעל ג' אלו יש להתענות, אבל
קנבמה שכתב דעל שאר חלומות מתענים גם כן אם נפשו עגומה, אין סתירה על זה לא
קנאמהרשב"א ולא
קנבמהריב"ש,
קנגואדרבה פשטא דתלמודא
קנדוהפוסקים שלא ביארו על איזה חלום מתענין משמע דלא סבירא להו כספרים קדמונים, אלא
קנהמסתמא כשמתענה בשבת נפשו עגומה עליו מאד, דאם לא כן מי מכריחו להתענות, הלא תענית
קנוחלום רשות.
קנזולפי זה אין לנו נפקא מינה מכל חלוקי
קנחדיעות שבחלומות, שאם נפשו עגומה יכול לסמוך על דברי הב"ח וט"ז, אם
קנטהוא רוצה מחמת עגומת נפשו, ואם אין נפשו עגומה אין להקל באיסורא דאורייתא נגד
קסהריב"ש ומג"א. ומשמעות הטור כאן שתלה ההיתר משום שמתענג בתעניתו, ונגד
קסארב עמרם ורב קלונימוס שבטור סי' תקס"ח. בפרט
קסבשבחלומות עצמן איכא כמה חילוקי דעות:
קסג(ב) רחמים מיד כו'. צ"ע
קסדבתשובת מהר"ם היכי מיירי,
קסהדאם לא כה"ג, צ"ע מאי שנא מחולה שאינו מסוכן בו ביום שאסור לברכו. ואין
קסולומר דהתם ברבים, דהא
קסזאפילו כשמבקרו ביחיד אסור לבקש רחמים, עיין מג"א סקי"ד. ועוד
קסחקשה מאי מייתי מתענית חלום, התם הוא צריך להתענות היום דוקא, שיפה תענית לחלום בו
קסטביום,
קעמשא"כ הכא אף אם יש סכנה, אפשר לבקש רחמים למחר, כמו בחולה המסוכן שאינו סכנת
קעאהיום. ואי מיירי כשיש סכנת היום, אפילו בצבור שרי כמ"ש בשו"ע
קעבזועקים כו' לברך כו' עיין מג"א סקי"ד. וכן
קעגאין לומר כדמשמע מט"ז סק"ה
קעדדבנרדף שרי אף שאינה סכנת היום, והכא נמי מיירי בכה"ג, דאם כן אף בצבור
קעהלישתרי כי התם. ולפי
קעומ"ש אתי שפיר וצ"ע:
קעז[1716] עיקרי ההלכות שנתבארו
קעחבסימן זה:
קעט(א)
קפאסור להתענות בשבת (ס"א).
קפא(ב)
קפבאם האכילה מזקת לו (ס"ב).
קפג(ג)
קפדתענית חלום (ס"ג-ז).
קפה(ד)
קפואמירת ענינו, וידוי ומי שברך (ס"ח-יא).
קפז(ה)
קפחהחולם בשינת צהרים (סי"ב).
קפט(ו)
קצשתהי' האכילה לענג ולתיאבון (סי"ג-ד).
קצא[1717] נתבאר לעיל סי' רמב
קצבבקונטרס אחרון ס"ק א (ונפקא ליה מדכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה', מכלל
קצגדבשבת אסור להתענות. ולא חשיב לה בתרי"ג, משום דנפקא מכלל מצות אכילת המן
קצדשאינה נוהגת לדורות), ושם נסמן.
קצה[1718] ירושלמי סופ"ג דתענית (אסור
קצולהתענות עד שש שעות בשבת). הובא ברי"ף שבת (ה, א) ורא"ש פ"א
קצזסכ"ד. טור (וימהר לאכול קודם שש שעות). ושו"ע ס"א (אסור להתענות
קצחבשבת עד שש שעות).
קצט[1719] משמעות מ"א סק"א (ולשם תענית
ראפילו שעה אחת אסור).
רא[1720] מרדכי פ"ק דשבת רמז רל (וכתב
רבראבי"ה אבל בתפלה ובתלמוד שרי לעסוק ולהתענות, דקיימא לן כרבי אליעזר דאמר או
רגכולו לכם או כולו לגבוה ... ושוב ראיתי בפרק שני דסוכה דכתב דסבירא לן כרבי יהושע).
רדוהיינו כדתניא ביצה טו, ב (רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל
רהושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו, חציו לה' וחציו לכם). ובראבי"ה
רומסכת סוכה סי' תרלו (ואנו סבירא לן כרבי יהושע חציו לה' וחציו לכם). רמ"א ס"א (ואפילו לומד ומתפלל, אסור).
רזוכן הוא לעיל סי' רפא ס"ג (ומכל מקום לא יאריך יותר מדאי
רחכדי שיאכלו קודם חצות היום כמו שיתבאר בסי' רפ"ח). לקמן סי' רצא ס"ה
רט(שהרי אסור להתענות עד חצות, כמו שנתבאר בסי' רפ"ח). סי' רצו בקונטרס אחרון
ריסוף ס"ק א (ואם לא יאכל קודם חצות ... נחשב כבר לתענית, כמ"ש ריש סי'
ריארפ"ח).
ריבסי' תקכט ס"ח (יש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות היום כמו שנתבאר בסי'
ריגרפ"ח). סי' תקפד ס"ו (ואם חל בשבת אין להאריך יותר מחצות).
רידוראה מראי מקומות וציונים.
ריה[1721] סעיף יג.
ריו[1722] רש"י עירובין מא, א ד"ה שאני
ריזיום טוב (שבת שאסור להתענות בו קצת לשום תענית). מהרי"ל הל' תענית סי' יב (ואמר
ריחשארי הח"ר משה ז"ל לפני מהר"י סג"ל, מכאן משמע מה ששוהין
ריטבריות סעודתן במקצת היום בשבת שחל בהן תענית מיתת אב ואם, שלא כדין הם עושים.
רכוהודה אליו הרב. וכן הורה אלי מהר"י סג"ל נמי שלא לשהות סעודת שבת על
רכאתענית אמי שחל פעמים בשבת. וכן הורה מהר"ש). מ"א סק"א (ולשם תענית,
רכבאפילו שעה אחת אסור).
רכגוכן הוא לקמן סי"ב (כיון שהתענה לשם תענית עבירה היא
רכדבידו). לקמן סי' תרד סוף ס"א (שבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג, ולפיכך אסור
רכהלהתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית, אם אינו תענית חלום, כמ"ש בסי' רפ"ח).
רכולעיל סי' רמט סי"ב (שאין מתענין בשבת אפילו שעה אחת כשמתכוין לשם תענית, כמו
רכזשיתבאר בסי' רפ"ח).
רכח[1723] תשובות הגאונים – שערי תשובה סי' רכו (וששאלתם
רכטמי שמצטער ואינו יכול להשלים שלש סעודות כשהוא אוכל, כך הוא, כל מי שאינו יכול
רללאכול כביצה ומצטער ממנה, פטור, שלא תקנו חכמים שלש סעודות בשבת אלא לעונג שבת
רלאולכבדו, וכיון שמצטער אין לו עונג ופטור). שבלי הלקט סי' צג (באגדה, ר' עקיבה היה
רלביושב ובוכה בשבת, אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו וקראת לשבת עונג, אמר להם זה עונג
רלגשלי. יש מוכיחין מכאן שאדם שמזקת לו אכילה, שאינו רגיל לאכול הרבה, שפטור מג'
רלדסעודות, דהיינו עונג שלו, וכמעט שהוא אסור לאכול, דהא קא מצער ליה מה דאכיל). הובא
רלהבאגור סי' תב. שו"ע ס"ב (יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא
רלושלא לאכול, לא יאכל).
רלזוכן הוא לעיל סי' קסז סכ"ג (שאם אינו נהנה באכילתו,
רלחוהתענית עונג לו, פטור מלאכול). סי' רמב ס"ז (אלא אם כן הדגים מזיקים לו לפי
רלטטבעו, או ששונאם, שאין לו מהם ענג אלא צער, והשבת לענג ניתן, כמו שיתבאר בסי'
רמרפ"ח). לקמן סי' רצא ס"א (ואם אי אפשר לו לאכול כלל, אין צריך לצער את
רמאעצמו לאכול, שסעודות השבת לעונג ולא לצער).
רמב*
רמגולענין חיוב קידוש
רמדבמקום סעודה, לכאורה עכ"פ יחוייב לקדש, או לשמוע קידוש מאחר, ולשתות רביעית
רמהיין במקום סעודה, כדלעיל סי' רעג ס"ז (הורו הגאונים, שזה שאמרו חכמים אין
רמוקידוש אלא במקום סעודה, אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו ... ששתה רביעית
רמזיין מלבד כוס הקידוש, יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה).
רמח[1724] רמב"ם פ"ל ה"ט (ואם היה
רמטחולה מרוב האכילה, או שהיה מתענה תמיד, פטור משלש סעודות). הגהות מיימוניות
רנפ"א מהל' תענית אות ב (מי שמתענה בכל יום, ואכילה בשבת מחמת שינוי וסת צער
רנאלו, ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה, וכן שמעתי שהיה הרב רבי
רנביהודה חסיד ז"ל עושה). שו"ע ס"ג (אדם המתענה בכל יום, ואכילה בשבת
רנגצער הוא לו מפני שינוי וסת, יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת
רנדמטעם זה, וכן אמרו שכך היה עושה הר"י החסיד ז"ל).
רנהונזכר גם לעיל סי' רמט קונטרס אחרון ס"ק ה (בשבת עצמו היה
רנומתענה, ועל כרחך צריך לומר דעונג היה לו, כדרבי יהודה החסיד).
רנז[1725] תשובות הגאונים שם (שלא תקנו חכמים שלש
רנחסעודות בשבת אלא לעונג שבת ולכבדו). מגיד משנה פ"ל ה"ט (זה מצאתי בדברי
רנטהגאונים ז"ל ופשוט הוא שלא אמרו אלא לעונג שבת ולזה יהיה צער).
רסוראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לו מח, ג. לקוטי שיחות
רסאחכ"א ע' 85.
רסב[1726] שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ח
רסג(ולענין מה ששאל השואל, אם גם יתענה ויצטער בשבתות וימים טובים, הואיל והוא היה
רסדמכבדם לעולם, מסתברא שלא יתענה ולא יצטער בהם). כנסת הגדולה הגהות הטור (אפילו אם
רסהמתענה עצמו כל השנה כדי שיתכפרו לו עונותיו, אסור להתענות בשבת, מורי הרב ז"ל
רסובתשובה חלק שני סי' ח). עולת שבת ס"ק א (ונראה דאפילו מתענה כל השנה על
רסזעונותיו אסור להתענות בשבת, וכן איתא בתשובות [מהרי"ט] חלק שני סי' ח, ומיירי
רסחבשאין אכילה מזיק לו מפני שינוי וסת). אליה רבה ס"ק ד (אבל כשאין לו צער, אף
רסטשמתענה על עונות ומחמת תשובה אסור).
רע[1727] משא"כ בתענית חלום
רעאדלקמן, שאינו יכול לדחותו. וראה לקוטי שיחות חכ"ג ע' 28. שלחן המלך ע' קצז.
רעב[1728] שבת יא, א (יפה תענית לחלום כאש לנעורת.
רעגאמר רב חסדא ובו ביום. ואמר רב יוסף אפילו בשבת). ברכות לא, ב (כל היושב בתענית
רעדבשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה). ותוס' שם ד"ה כל היושב (פירש
רעהר"ח בתענית חלום. וכן איתא במדרש תהלים). רי"ף פ"ק דשבת ה, א (ומפרשי
רעולה רבנן בתענית חלום בלבד, אבל תענית אחר אסור להתענות בשבת). טור ושו"ע
רעזס"ד (מותר להתענות בו תענית חלום).
רעח[1729] שו"ע שם (כדי שיקרע גזר דינו).
רעטוראה מראי מקומות וציונים.
רפ[1730] רשב"א ברכות שם ד"ה מאי
רפאתקנתיה (משום דאף תעניתו הרי זה עונג לו יותר מאכילתו, מפני שהוא נבהל ולבו דוה על
רפבחלומותיו, וכשיושב עליהם בתענית ומקוה שתעניתו יפה לחלומו לבטלו, וכדאמרינן יפה
רפגתענית לחלום כאש לנעורת, הרי זה מתענג בתעניתו). טור ולבוש ס"ד (מפני שנפשו
רפדעגומה על חלומו שראה, ומחשב שיתבטל בשכר שיושב בתענית ... אם כן גם התענית הוא
רפהעונג לו, ומותר לו להתענות בשבת).
רפוהובא גם לקמן סי' תצח בקונטרס אחרון ס"ק ה (שהרי מותר
רפזלהתענות תענית חלום ביום טוב, משום דהתענית עונג לו, כמ"ש בסי' רפ"ח).
רפחוהנפקא מינה בין שני הטעמים למעשה, יתבאר לקמן סוף ס"ז.
רפט[1731] ברכות שם (ואף על פי כן חוזרין ונפרעין
רצממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה, אמר רב נחמן בר יצחק ליתיב תעניתא לתעניתא). טור (צריך
רצאלהתענות יום אחר, שיתכפר לו על שביטל עיקר עונג שבת). שו"ע שם (וצריך להתענות
רצבביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת).
רצגוהיינו שלפי הטעם הראשון הנ"ל "ביטל עונג שבת",
רצדולפי הטעם השני הנ"ל (שהתענית הזה תענוג הוא לו) "ביטל עיקר עונג שבת).
רצהוראה לקוטי שיחות חכ"ג
רצוע' 28. שלחן המלך ע' קצט.
רצז[1732] זהר ח"ב דף רז, ב (אצטריך תעניתא
רצחאחרינא ביומא קדמאה דחול). רש"י ברכות שם ד"ה תעניתא (יתענה למחר). שו"ע
רצטס"ד (וצריך להתענות ביום ראשון). פסקי רקאנטי סי' קעח (ואומר ריא"ז
שדמצוה מן המובחר ליתב בתענית ביום ראשון, שאז הוא נראה וניכר שלכבוד שבת הוא יושב
שאבתענית).
שב[1733] רשב"א שם (ומסתברא דהא דאמרינן
שגליתיב תעניתא על תעניתיה, לאו חיובא הוא להתענות יום ראשון שלאחר השבת מיד, אלא
שדשראוי לעשות כן בשאיפשר לו, משום שלא יתאחר ויתעכב מבקשת הרחמים והסליחה. אבל במי
שהשאין איפשר לו, או שהוא תשש וירא להתענות שני ימים בזה אחר זה, יכול הוא להתעכב עד
שויום אחר וישב בתענית על תעניתו). ובשו"ת ח"ג סי' רכב (שמצאת במדרש משלי,
שזדאמר רב נחמן ליתיב תעניתו באחד בשבת. אין כאן קושיא של כלום על מה שכתבתי, דודאי
שחאם יכולין לעשות למחר, יש לו לעשות כן, ולא אמרתי, אלא במי שמוצא עצמו חלוש לעשות
שטתענית אחר תעניתו מיד, אלא ימתין עד יום אחר, שאין זה דוקא שיתענה מיד על שהתענה
שיבשבת). מרדכי רמז רכט (וה"ר שמואל מבונבירק התיר לאשה שישבה בתענית חלום בשבת,
שיאולא יכלה להתענות שני ימים רצופים, והתיר לה להתענות באחד מימי השבוע, ולא ביום א'.
שיבגם ה"ר אליעזר ממיץ פסק כן). שו"ע שם (ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות
שיגב' ימים רצופים, לא יתענה ביום א', ויתענה אחר כך).
שיד[1734] תוס' תענית יב, ב ד"ה דאי (אם אירע
שיהשיהיה ראש חדש אותו יום, אז ידחה לתעניתו עד יום אחר בשבוע). מנהגים (קלויזנר) סי'
שיופו (מצאתי כתוב, אדם שהתענה בחנוכה בשבת לא יתענה באחד בשבת בחנוכה, אלא ימתין עד
שיזלאחר חנוכה ויתענה). תרומת הדשן סי' רעח (שכתב במנהגים מתענה בשבת לא יתענה באחד
שיחבשבת בחנוכה, אלא ימתין עד לאחר חנוכה). רמ"א ס"ד (וכל שכן אם היה ביום
שיטא' חנוכה או ראש חדש או פורים או יום טוב, אפילו יום טוב שני של גליות, שאין
שכלהתענות עד אחר כך).
שכא[1735] שו"ת הר"ש הלוי או"ח סי' ד (אין ספק אצלי שאם
שכבזה הוא אחר הפסח, דפשיטא דיכול להתענות ... בימים שקודם הפסח אומר, דנראה
שכגלענ"ד דיש ויש רשות בידו להתענות מכמה טעמי ... דאינו דומה יומי ניסן לחנוכה
שכדופורים). כנסת הגדולה הגהות הטור (המתענה תענית חלום בשבת, צריך למיתב תענית
שכהלתעניתו ביומי ניסן, בין בימים שאחר הפסח בין בימים שקודם הפסח. וכן כתב הר"ש
שכוהלוי ז"ל בתשובותיו חלק או"ח סי' ד). מ"א ס"ק ד (וכל שכן
שכזדבניסן, או בשאר הימים דאינן אלא מנהג, דיתענה. וכן כתב בכנסת הגדולה בשם ר"ש
שכחהלוי סי' ד).
שכט[1736] מ"א ס"ק ד (והוא הדין בערב
שלפסח).
שלאואף שלא בד"ו פסח, ואם כן אין ערב פסח יכול לחול ביום
שלבראשון, מכל מקום מיירי שלא הי' יכול להתענות ביום ראשון, ונדחה תעניתו לערב פסח,
שלגכמבואר בבדי השלחן סי' צ סק"ז.
שלד[1737] ס' חסידים סי' רכט (אם
שלההתענה ביום טוב בשביל חלום, וביום טוב אחרון, למחר יתענה). כפירוש המ"א שם
שלו(דהכי קאמר, אם התענה ביום טוב ראשון, וביום טוב אחרון, כלומר או ביום טוב אחרון,
שלזדוי"ו במקום או, למחר יתענה, כלומר אעפ"י שלמחרתו הוא אסרו חג יתענה,
שלחדאינו אלא מנהג), ובסי' תכט ס"ק ח (אסרו חג ... דהמנהג שלא להתענות).
שלט[1738] סעיף יא (מי שהתענה תענית חלום בשבת
שמשבחדש ניסן, מותר להתענות למחר ביום ראשון על מה שהתענה בשבת, כיון שאיסור התענית
שמאזה אינו אלא מנהג), וסי"ז (כל העושה איסור (פירוש אגודה) לחג באכילה ושתיה
שמב... ואין מתענין ... ואיסור זה אינו אלא מנהג).
שמג[1739] כדלקמן סוס"י תצד (ונוהגין
שמדבמדינות אלו שלא להתענות ... מר"ח עד ח' בו ... וברביעי אמר להם מצות הגבלה).
שמהונתבאר בהערות שם (הערה קכז).
שמו[1740] כנסת הגדולה הגהות הטור
שמז(והוא הדין ליומי תשרי שאחר הכיפור). מ"א שם (וכן כתב בכנסת הגדולה ... והוא
שמחהדין בין יום הכיפורים לסוכות).
שמטוכדלקמן סי' תרכד סי"ג (הימים שבין
שניום הכיפורים לסוכות הן ימי שמחה, שבהן היו מחנכין את המזבח בימי שלמה, לפיכך אין
שנאמתענין בהן).
שנב[1741] מ"א ס"ק ד (ונראה לי דאם
שנגביום א' הוא ראש חדש ניסן, דמתענה, כמ"ש סי' תקע"ג. והוא הדין לראש חדש
שנדאב, עי' סי' תק"פ).
שנהוכן הוא לקמן סי' תכט סי"א (ואפילו אם חל ראש חדש ניסן
שנובאחד בשבת, ובשבת שלפניו התענה תענית חלום, מותר לו לישב בתענית בראש חדש ניסן על
שנזמה שהתענה בשבת, כמ"ש בסי' רפ"ח).
שנח[1742] בשו"ע שם ס"א-ב (אלו הימים
שנטשאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם, ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי
שסשאומר שיתענו בו ... באחד בניסן מתו בני אהרן ... באחד באב מת אהרן הכהן).
שסא[1743] מ"א סי' תכט ס"ק
שסבו (ופשוט דאין צריך למיתב תענית לתעניתו).
שסגוכן הוא לקמן שם ס"י (ולפי שאיסור
שסדהתענית בכל חדש זה, חוץ משבתות וימים טובים וראש חדש וחולו של מועד, אינו אלא מנהג,
שסהלפיכך המתענה בו תענית חלום (שאפילו בשבת ויום טוב מותר להתענות תענית חלום
שסוכמ"ש בסימן רפ"ח), אין צריך לישב בתענית בחדש אייר, כדי שיכופר לו על מה
שסזשחטא שהתענה בחדש ניסן על חלומו).
שסח[1744] סעיף ה (המתענה תענית חלום ביום טוב,
שסטאו בחולו של מועד או בראש חדש, או בחנוכה ופורים, או בערב יום הכפורים, צריך למיתב
שעתעניתא לתעניתיה, כדין המתענה תענית חלום בשבת).
שעאוסי' תיח ס"ה (המתענה בראש חדש, או בחנוכה ופורים, תענית
שעבחלום, צריך למיתב תעניתא לתעניתיה).
שעגוכן הוא לקמן סי' תכט ס"י (מי שמתענה תענית חלום בשבת ויום
שעדטוב וראש חדש וחולו של מועד, שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו כמ"ש בסימן
שעהתי"ח).
שעווסי' תקצז ס"ז (צריך לישב בחול תענית על תעניתו ... המתענה
שעזבשבתות ובימים טובים, וכמ"ש בסי' רפ"ח).
שעחוסי' תרד ס"ב (ואם עבר וטעה והתענה כל היום [ערב יום
שעטכיפור], צריך להתענות אחר יום הכיפורים תענית אחר, לכפר על מה שהתענה בערב יום
שפהכיפורים).
שפאולענין ראש השנה – לקמן סי' תקצז ס"ז (המתענה בראש השנה
שפבתענית חלום, אינו צריך לישב בחול תענית על תעניתו, כמו המתענה בשבתות ובימים טובים
שפגוכמ"ש בסי' רפ"ח, שהרי יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה. ואף על פי
שפדשאין הלכה כן, מכל מקום כדאי הם לסמוך עליהם, לענין שלא נחזיק תענית זו לעבירה
שפהשיצטרך להתענות בחול בשביל כך).
שפו*
שפזהמקור לענין חנוכה, בר"ה יח, ב (מעשה וגזרו תענית בחנוכה
שפחבלוד ... ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם).
שפטלענין ראש חדש, במרדכי שבת רמז רלא (היושב בתענית חלום בראש
שצחדש, ישב תענית לתעניתו כמו בשבת).
שצאלענין ראש חדש חנוכה ופורים, בהגהות מיימוניות הל' תענית פ"א
שצבאות ט (כתב ה"ר אלחנן הנודר להתענות בשבת או בראש חדש חנוכה ופורים, צריך
שצגלמיתב תענית לתעניתו, כדאמר בר"ה אמר להם צאו והתענו על מה שהתעניתם, וזה היה
שצדבחנוכה).
שצהלענין יום טוב שני, בספר חסידים סי' רכט
שצו(כדלעיל הערה 1737).
שצזשיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ו (ואפילו התענה ביום טוב שני, צריך למיתב תענית
שצחלתעניתו). עולת שבת ס"ק ג (ונראה דגם אם מתענה ביום טוב שני של גליות ...
שצטצריך למיתב תענית לתעניתו, דכל דתיקון רבן כעין דאורייתא תקנו. וכן כתב בס' כנסת
תהגדולה מהדורא בתרא).
תאולענין חול המועד, במהרי"ל הלכות
תבתענית ע' רסח (אמר מהר"י סג"ל המתענה חלום בחולו של מועד, או בראש חדש,
תגחייב להתענות יום אחר, לכפר על שעינה נפשו בימים האלו). דרכי משה סי' תקסח
תדס"ק ג (ונראה דהוא הדין חול המועד. וכן כתב מהרי"ל).
תהולענין ערב יום הכיפורים, בב"י סי'
תותקסח (ומשמע דהוא הדין למתענה בערב יום הכפורים תענית חלום, שצריך להתענות תענית
תזאחר, שהרי הוא מצווה לאכול בו).
תח*
תטוהיינו שלענין תענית חלום לא נחשבים ימים
תיטובים, אלא יום השבת, יום טוב, ראש חדש וחול המועד (שיש בהם מוסף), וגם חנוכה
תיאופורים, כמבואר במשנה תענית טו, ב (אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים בחנוכה
תיבובפורים). ואף שבמגלת תענית מבואר שיש עוד ימים רבים שאין מתענים בהם, שאני חנוכה
תיגופורים, כדאמרינן ר"ה יח, ב (בטלה מגילת תענית ... שאני חנוכה דמיפרסם ניסא).
תידופירש"י (כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה
תיהולא נכון לבטלו).
תיוומכל שכן לענין ערב יום הכיפורים, שחמור
תיזלענין זה אפילו יותר משבת ויום טוב, כדלקמן סי' תרד ס"א (אסור להתענות בו
תיחאפילו תענית חלום, אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויום טוב, מכל
תיטמקום בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר, אין להתענות בו אלא יאכל
תכוישתה ויחשב לו כאלו התענה על חלומו).
תכאמשא"כ שאר הימים שאין מתענים בהם,
תכבאינם אלא מנהג, ואינם נחשבים יום טוב לענין תענית חלום.
תכג[1745] שו"ת משאת בנימין סי' צג (יראה
תכדלפי הסברא, דצריך להתענות תענית אחר בי"ח בתמוז, ואינו יוצא בתענית זה
תכהשבי"ז בתמוז, דמידי טעמא שצריך למיתב תענית לתעניתו אלא משום כפרה על שביטל
תכועונג שבת, ותענית זה שבי"ז אינו מכפר כלל על עונג שבת, שהרי תענית זה כבר חוב
תכזגמור עליו להתענות … ואי אפשר לקרבן אחד
תכחשיכפר על שתי חטאות). מ"א סק"ג (ואם ביום ראשון היא תענית חובה, צריך להתענות יום
תכטאחר (משאת בנימין סי' צ"ג)).
תל[1746] ראה בדי השלחן סי' צ ס"ק ז, ומראי
תלאמקומות וציונים, שלא מיירי שהוא ביום ראשון, שהרי תענית אסתר אינו חל ביום ראשון.
תלב[1747] מ"א שם (ונראה לי דאם יום א' הוא
תלגיום א' של סליחות, עולה לו, אם אינו רגיל להתענות כל שנה, דהא אינו חובה כמ"ש
תלדסי' תקפ"א. אבל מי שיש לו מנהג להתענות ביום א', צריך להתענות תענית לתעניתו
תלהביום אחר. כן נראה לי).
תלו[1748] סנהדרין ד, א. זבחים לז, ב (כפרה בכדי
תלזלא אשכחן). מ"א שם (וכפרה בכדי לא אשכחן).
תלח[1749] שלטי גבורים פ"ג דשבועות ט, א
תלט(ונראה שתענית שלאחר השבת מהני, ולא צריך תענית אחר). כנסת הגדולה הגה"ט (ולענין
תמהלכה לא ראיתי מעשה, אבל נראה לי שראוי לתפוס כדברי בעל שלטי הגבורים). ט"ז סק"ג (נראה לי ראיה
תמאברורה איפכא ... ודאי לאותו תענית חוב סלקי ליה לכפרה על הכל).
תמב[1750] ספר חסידים סי' תתסה (לא יתענה אדם
תמגבשבת על שראה בחלום הפסד ממון, אלא על מה שיכולין לחלל עליו את השבת). הובא בכנסת
תמדהגדולה הגה"ט. עולת שבת סק"ב.
תמה[1751] שיירי כנה"ג הגב"י אות ד
תמו(נשאלתי על מי שחלמו לו אחרים חלום ... הוריתי הלכה למעשה שלא יתענה, זולת אם הוא
תמזבחול). הובא בעולת שבת סק"ג, ובמ"א סק"ב.
תמח[1752] מרדכי רמז רכט (ור"מ פירש אין להתענות
תמטאלא על חלום שראה תלת זימני), והגהות מרדכי רמז תנא (והר"ם פירש דאין לו
תנלהתענות אלא חלום שראה בו ג' פעמים). שו"ע ס"ה (יש אומרים שאין להתענות
תנאתענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני).
תנב[1753] ראבי"ה סי' תתס (ובשם רבינו
תנגקלונימוס מצאתי, שאסור להתענות בזמן הזה בשבת אפילו תענית חלום, דאין אנו בקיאין
תנדלדעת פתרון חלומות איזה טוב ואיזה רע, כאשר היו יודעין הראשונים ... ומספיקא אין
תנהמתענין. וכן נראה לי). מרדכי רמז רלא, והגהות מרדכי רמז תנא (וראבי"ה כתב משם
תנורבינו קלונימוס, וכתב ר"ח, דאין להתענות בזמן הזה תענית חלום בשבת, משום דאין
תנזאנו בקיאין בפתרון חלומות). טור סי' תקסח (כתב רב עמרם ור' קלונימוס, שבזמן הזה אין
תנחלהתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה הוא
תנטטוב, ואין מתענין בספק. וכ"כ אבי העזרי). שו"ע כאן ס"ה (ויש אומרים
תסשבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה
תסאטוב ואיזה רע).
תסב[1754] רב האי גאון, בשו"ת קהלת שלמה סי'
תסגיח (וכתב רב האי שאין אדם מתענה תענית חלום בשבת רק על ג' דברים, אם ראה [ספר
תסדתורה] שנשרף, ויום הכיפורים בשעת נעילה, וקורות ביתו או שיניו נופלות). הובא בשלטי
תסההגבורים על המרדכי רמז רכט אות ג. ב"י ד"ה וכתב המרדכי בשם ספרים
תסוקדמונים. שו"ע שם (והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות
תסזמתענים בשבת, ואלו הן, הרואה ספר תורה שנשרף, או יום הכיפורים בשעת נעילה, או
תסחקורות ביתו או שיניו שנפלו).
תסט[1755] מ"א סק"ח (והוא הדין תפילין
תע(מצאתי כתוב)).
תעא[1756] ר' ישמעאל ברכות נו, ב (שאל בן דמא בן
תעבאחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, ראיתי שני לחיי שנשרו, אמר שני גדודי רומי יעצו
תעגעליך רעה ומתו). ב"י שם בבדק הבית. שו"ע שם (דוקא שיניו, אבל הרואה
תעדלחייו שנשרו, חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה).
תעה[1757] ב"י ושו"ע שם (ויש אומרים
תעוהרואה יום הכיפורים אפילו שלא בשעת נעילה).
תעז[1758] ב"י ושו"ע שם (יש אומרים
תעחהרואה שקורא בתורה).
תעט[1759] ב"י ושו"ע שם (ויש אומרים
תפהרואה שנושא אשה).
תפא[1760] בדק הבית (ונראה לי שהחלומות שאמרו
תפבבפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת). שו"ע שם (ונראה לי שהחלומות
תפגשאמרו בפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת).
תפד[1761] ברכות פ' הרואה.
תפה[1762] מלבושי יום טוב ס"ק ד (ולי נראה
תפודאין הזמנים שווים, ואין הארצות שוות, כמו ברפואות שבתלמוד). הובא באליה זוטא
תפזסק"י ואליה רבה ס"ק יב.
תפח[1763] קרבן מנחה למוהר"יי חגיז סי' שפו
תפט(ואני כשרואה אחד מאלו עושה יום טוב ... רמז שמתכפרין עונותיו, כל שכן בשעת
תצהנעילה). הובא בבאר היטב ס"ק ח (בספר קרבן מנחה סי' שפו כתב ואני כשרואה יום
תצאהכיפורים עושה יום טוב, דרמז שמתכפרין לו עונותיו, וכל שכל בשעת נעילה
תצבעיי"ש).
תצג[1764] בראשית רבה פט, ח (ההיא אנתתא דאתת
תצדלגבי רבי אלעזר, אמרת ליה חמית בחלמי שריתא דביתי תבירא, אמר לה את ילדת בר דכר
תצהוהוא חיי, אזלת והוה לה כן). מ"א סק"ט (וברבה פרשת מקץ איתא שפתרו לאשה
תצושתלד זכר, וכן הות לה).
תצז[1765] של"ה מס' שבת נר מצוה קלד, ב ד"ה
תצחותענית חלום (נראה לי, דגם באלו אין להתענות אלא אם כן נפשו עגומה ומצטער בלבו,
תצטדאז התענית תענוג לו, ואם לא, לא). מ"א סק"ז (כתב בשל"ה שאף באלו
500הג' אין להתענות בשבת אלא אם כן התענית ענג לו, כגון שנפשו עגומה עליו וכשיתענה
501ימצא נחת רוח).
502ובזה (שנפשו עגומה עליו אם לא יתענה),
503מתענים אף בשאר החלומות, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א (דעל שאר חלומות מתענים
504גם כן אם נפשו עגומה ... ולפי זה אין לנו נפקא מינה מכל חלוקי דיעות שבחלומות, שאם
505נפשו עגומה יכול לסמוך על דברי הב"ח וט"ז, אם הוא רוצה מחמת עגומת נפשו,
506ואם אין נפשו עגומה אין להקל באיסורא דאורייתא).
507[1766] סעיף א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי
508הנביאים והם כבוד וענג, שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, ועיקרן מן התורה ...
509ויש אומרים ... הענג בשבת הן מדברי סופרים).
510[1767] שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסב (בימים טובים, ושבת,
511וראש חדש, דאורייתא שאסור להתענות בהם). הובא במ"א שם (דהא איסור דאורייתא
512הוא להתענות בשבת).
513ונתבאר לעיל סי' רמב בקונטרס אחרון ס"ק א (שאין מצוה אלא
514שלא להתענות בו, כמבואר בב"י סי' תי"ח, ונפקא ליה מדכתיב [בשלח טז, כה]
515אכלוהו היום כי שבת היום לה', מכלל דבשבת אסור להתענות. ולא חשיב לה בתרי"ג,
516משום דנפקא מכלל מצות אכילת המן שאינה נוהגת לדורות).
517[1768] בשו"ע שם ס"ג (אם נשבע
518להתענות בשבת או ביום טוב, בפירוש, לא חלה עליו שבועה, דאין שבועה חלה על דבר
519מצוה, אלא לוקה על שנשבע לשוא, ואוכל. ואם נשבע להתענות בחנוכה ופורים, חלה שבועה
520עליו, כיון שאינן אלא מדרבנן).
521[1769] שו"ת הרשב"א ח"א סי'
522קלב (דע שלא חייבו בשום מקום להתענות על החלומות, אלא שאמרו שהתענית יפה לחלום כאש
523בנעורת, והתירו להתענות עליו אפילו בשבת. אבל לחייבו תענית לא אמרו). מ"א סי'
524רכ סק"ג (ומכל מקום אין מחויב להתענות).
525[1770] שו"ת ריב"ש סי' תקיג (דאי
526הוי גברא דלא קפיד בחלמא בישא ... או שהתענית רע לו הרבה, ומזיקו ומצטער בו, יותר
527ממה שיצטער מפחד החלום ... אין כאן, לא חובה ולא מצוה להתענות. ואם מתענה בשבת, איכא
528אסורא בלי מצוה). מ"א שם (אם הוא גברא דלא קפיד בחלום רע, או שהתענית רע לו
529ומצטער הרבה בו יותר ממה שמצטער בפחד החלום, אסור להתענות בשבת, ואפילו בחול אינה
530מצוה).
531ולענין אמירת רבונו של עולם חלום חלמתי כו', בעת ברכת כהנים,
532ראה לעיל סי' קכח סנ"ח. סי' קל ס"ב.
533[1771] ט"ז סק"ג (ותו נראה, דבכל
534גווני שהרהר ביום ובא לו בחלום אחר כך, אין כאן שייכות לומר מן השמים הראוהו, אלא
535ההרהור גורם לו).
536[1772] בה"ג הל' ט' באב ותענית (אומר
537עננו ... והיכא דיתיב בתענית בשבתא דליכא שומע תפלה, הכין אמר ליה בתחנונא, ושפיר
538דמי). תוס' ברכות לא, ב ד"ה כל (וכשיושב בתענית חלום בשבת, פירש בה"ג
539שאומר עננו באלהי נצור), ורא"ש שם פ"ה ס"י (כנ"ל). טור סי' רכ
540(כנ"ל). שו"ע כאן ס"ו (המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו בלא
541חתימה, וכוללו באלהי נצור).
542[1773] ברכות יז, א (רב ששת כי הוה יתיב
543בתעניתא, בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם
544חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית
545ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על
546גבי המזבח ותרצני). אור זרוע הל' תענית סי' תז (כך הורה רבינו שמואל בן רבינו דוד
547הלוי זצ"ל, כשיושב יחיד בתענית בין בשבת בין בימים טובים בין בראש חדש, אומר
548לאחר אלקי נצור תפלה דרב ששת). רמ"א ס"ו (ויאמר אחר תפלתו רבון העולמים
549גלוי וכו', כמו בחול).
550[1774] מ"א ס"ק יא (ומותר לומר בשבת
551אלהי עד שלא נוצרתי וכו').
552[1775] אליה זוטא סק"ג (ומותר להתוודות
553על חטאיו כשמתענה כמו בחול (סדר היום)).
554וראה לעיל סי' קלא ס"ה-ו (לענין נפילת אפים). ובסדור
555השמיט כל מה שיש בו הזכרת חטא. וראה שער הכולל פל"ו אות ב ואות ו.
556[1776] כדלעיל סי' רפד סי"ד (איסור
557תחנה בשבת), ושם בא סיכום פרטי הלכה זו (הערה 1562).
558[1777] שו"ת מהר"מ מינץ סי' פז אות
559ה (דזה לא קרוי שאילת צרכיו, דלא הוי רק וידוי. הגם יש בו בקשה יהי רצון שלא אחטא
560ומה שחטאתי מרוק ברחמיך הרבים וכו'. הלא אותו יהי רצון שסדרו חכמים שתצילנו היום,
561לאמרו בכל יום בבקר, יהי רצון וכו' שתצילנו היום ובכל יום מעזי פנים וכו', טפי
562חשיב בקשה, מכל מקום לית פוצה פה שיש מניעה מלאומרו בשבת, אלא לא חשיב בקשה אלא
563[כ]שמבקש על פרנסה או על חולי שיש לו בבית ודומה לו, שיש לו צער לפניו, אבל חרטות
564עונות טוב לאמרו בכל יום ובכל עת, שנאמר וחטאתי נגדי תמיד) מ"א שם (דאינו
565אסור שאלת צרכיו, אלא כשמבקש על חולי או פרנסה ודומה לו שיש צער לפניו, אבל חרטת
566עונות טוב לומר בכל יום (ר"מ מינץ סימן פ"ז)).
567למרות זאת השמיט רבינו בסדורו אמירת כמה
568תחינות, אף שאין בהם בקשה על חולי או פרנסה, והשאיר כמה מהן. ונתבאר במנהג אבותינו
569בידינו (שונות, ע' קנט ואילך).
570[1778] תענית כב, ב (תנו רבנן עיר שהקיפוה
571נכרים או נהר, ואחד ספינה המיטרפת בים, ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין,
572ומפני רוח רעה, על כולן יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית). ר"ן שם ח, ב
573ד"ה גמרא ויחיד (ולפי זה יש ללמוד מכאן לכל חולי שיש בו סכנת היום דמתריעין
574עליו בשבת, שלא אמרו מפני רוח רעה אלא מפני שהוא חולי של סכנה ביומו. ואיפשר שעל
575זה סמכו בהרבה מקומות שאומרין מצלאין על החולים בשבת. ומכל מקום דוקא כשיש בו סכנת
576היום, שלא שנינו רוח רעה אלא דומיא דספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני עכו"ם).
577שו"ע ס"ט-י (עיר שהקיפוה אנסין או נהר וספינה המטורפת בים, ואפילו על
578יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה, זועקין ומתחננין בתפלות בשבת ... הוא
579הדין לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין. וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על
580חולים המסוכנים סכנת היום).
581[1779] נתבאר בקונטרס אחרון
582ס"ק ב (כשיש סכנת היום, אפילו בצבור שרי, כמ"ש בשו"ע זועקים כו'
583לברך כו').
584[1780] בהגהת מהרי"ב תיקן:
585את החולה.
586[1781] דרכי משה ס"ק ד (ומשמע
587מכאן דמותר לברך החולה המסוכן בשבת. וכן ראיתי כתוב בקובץ אחד ישן שהיה בו ליקוטים
588ממהר"ר ישראל ברי"ן. אבל מהר"י ווייל כתב דאין מברכין החולה בשבת.
589ואפשר דאף מהר"י ווייל לא קאמר אלא אם אינו מסוכן ביומו). רמ"א ס"י
590(וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום).
591[1782] מ"א ס"ק יד (לברך המקשה לילד
592לכו"ע מותר, שהתינוק הוא צדיק ויכריע כל העולם לכף זכות, עכ"ל
593מהר"ר יוסף בביאורי סמ"ג. ולי נראה דקטנים אינם נכנסים למנין, דהא אינם
594בני עונשין).
595נראה מדבריו
596שעכ"פ משום האם מברכים, כמבואר בכף החיים ס"ק פ (אבל לענין לברך המקשה
597לילד לא פליג, דהא היא בחזקת סכנה, ולכו"ע מותר). וראה מראי מקומות וציונים.
598[1783] מהר"י ווייל סי' קטו (ועל החולה
599אם מברכין אותו בשבת, כשהיו הרבנים בנורנבער"ק, והיה גם מה"ר נתן לשם,
600והיה לשם חולה, ומהר"ן היה רוצה לברכו, ואמרתי שנראה לי שהוא אסור). דרכי משה
601שם (ואפשר דאף מהר"י ווייל לא קאמר אלא אם אינו מסוכן ביומו). ב"ח סוף
602הסי' (והא דכתב מהרי"ו בסימן קט"ו דלא שרי לברך את החולה, אינו אלא בחולי
603שאינו מסוכן ביומו). מ"א שם (אבל שאינו מסוכן ביומו אסור לברכו. כן כתב
604מהרי"ו סימן קט"ו, שהסכימו כל הרבנים, וכ"כ ב"ח).
605[1784] שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תרג (בשבתות ויום
606טוב יחיד [אי] צריך לבקש רחמים או לפרנסה, או שיש לו חולה בתוך ביתו, או שיש לו
607צורך, מותר ליפול על פניו לשאול כל צרכיו ... מצינו שבזמן שיש מאורע וצריך אדם
608לרחמים יבקש ויפול על פניו ביחיד בכל תפלה ואפילו בשבת, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב
609חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום, ואפילו
610בשבת. וכל שכן ליפול על פניו שאין בכך כלום. אבל בצבור לא יפלו על פניהם).
611מ"א ס"ק יג (בתשובת מהר"מ סי' תר"ג כשיש מאורע וצריך אדם
612לרחמים, יבקש ויפול על פניו ביחיד, דהא אפילו תענית שרי בשביל חלום).
613והיינו כדלעיל ס"ג (מותר להתענות תענית
614חלום בשבת כשחלם בו ביום, שיפה תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת, אם מתענה בו
615ביום, והתירו לו חכמים בשביל שיקרע גזר דינו), ושם נסמן.
616ואף שנתבאר לעיל סי' רסז ס"א (נוהגין שלא ליפול על פניהם
617אחר תפלת מנחה בערב שבת). הכא שאני שיש לו מאורע שצריך לבקש עליו מיד.
618יוצא
619אם כן שיש שלושה אופנים:
620(א)
621אם הוא מסוכן בו ביום – יש לבקש אפילו בצבור.
622(ב)
623אם הסכנה התחילה ביום השבת, אף שאין הסכנה להיום – יש לבקש רק ביחיד.
624(ג)
625אם התחיל חליו לפני השבת, ואין הסכנה לבו ביום – אין לבקש אף ביחיד.
626ומהר"ם מיירי באופן האמצעי, ולכן התיר
627רק ביחיד ולא בצבור. וההוכחה לזה נתבארה בקונטרס אחרון ס"ק ב.
628[1785] עולת תמיד סי' רכ ס"ק
629ב (כתב בכנסת הגדולה מהדורא בתרא [שיירי כנסת הגדולה שם הגהות הטור אות ה], דאם
630עשרה בני אדם שמתענים תענית חלום בשבת, יכולים להתפלל תפלת מנחה בחזרה בקול רם,
631ולומר בו ענינו בסוף התפלה. ולעניות דעתי אין נכון לעשות כן). מ"א שם ס"ק
632ד (כתב עולת תמיד בשם כנסת הגדולה מהדורא בתרא, דאם יש י' שמתענין בשבת, מתפללין
633מנחה בקול רם, ולומר ענינו בסוף התפלה. ולעניות דעתי דאין נכון לעשות כן).
634[1786] בשו"ע סי"ב (כל עיר שיש בה
635צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה, וזועקין בתפלה ומתחננים ומתריעין בשופר עד שתעבור
636הצרה. וכל סביבותיה מתענות אבל לא מתריעות, אבל מבקשים עליהם רחמים. ובכל מקום אין
637מתענין ולא זועקים ולא מתריעים בשבת ויום טוב על שום צרה, חוץ מצרת המזונות
638שזועקים עליהם בשבת).
639[1787] הגהות אשרי פ"ק דתענית סו"ס
640טז (ואם הוא תלמיד חכם, ישב כל היום כולו וילמוד בתעניתו ויתכפר לו). ב"י
641ד"ה וכתב המרדכי. אליה זוטא סק"ג (וצריך לעסוק כל היום בתורה ויתכפר לו).
642עוד נתפרש לקמן סי' תקצז ס"ג (המתענה בראש השנה צריך
643ללמוד כל היום, או לומר תחינות. שהרי כל יום טוב צריך לחלק חציו לה' וחציו לכם,
644כדי לקיים שני פסוקים שבאחד כתוב לה' ובאחד כתוב לכם. וזה שהוא מתענה ואינו מקיים
645המקרא שנאמר בו לכם, צריך לעשות כולו לה', כדי לקיים המקרא שנאמר בו לה' ולא נאמר
646בו לכם, ומשמע שכל היום יהיה לה' לבדו).
647וראה מראי מקומות וציונים.
648[1788] הלכות ומנהגי רבי שלום מנוישטט סי' קסט
649(הורה מהר"ש ז"ל לאחד שהתענה תענית חלום מש[ע]ת צהרים עד הלילה, להתענות
650ביום א' של אחריו). הגהות מנהגים מנהגי טבת אות לז (מצאתי בקובץ, וכן כתב
651מהרי"ש בשם מהר"ש, שהתענה בשבת כשישן שינת צהרים ובא לו חלום שמתענין
652עליו, אז היה מתענה מאותו חצי יום שבת ואילך עד חצי הלילה, ואז הבדיל, ואמר שהוא
653עולה ליום שלם. ואחר כך ביום ראשון היה מתענה תענית לתעניתו). רמ"א ס"ד
654(ויש אומרים מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע, יתענה מחצי היום עד חצי הלילה,
655ואז יבדיל, וביום הראשון יתענה כאילו התענה כל יום השבת).
656[1789] מ"א סק"ו (דאע"ג דאי
657בעי שלא לאכול אחר חצות הרשות בידו, אם יצא ידי סעודה, מכל מקום כיון שהתענה לשם
658תענית עבירה היא בידו).
659וכדלעיל סוף ס"א (ואם מתכוין לשם תענית אפילו שעה אחת
660אסור), ושם נסמן (הערה 1722).
661[1790] מ"א סק"ה (ונראה לי דאינו
662מתפלל ענינו. ועי' סי' תקס"ב). והוא בשו"ע סי' תקסב סי"א (אם קבל
663עליו התענית עד חצי היום ואכל אחר כך, או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם
664ואילך, אינו נקרא תענית להתפלל עננו).
665[1791] שבת קיט, א (וכבדתו, רב אמר להקדים (זמן
666סעודת שבת לזמן סעודת חול, וזהו כבודו, רש"י), ושמואל אמר לאחר (וזהו כבודו,
667שהוא מתאוה לאכול)). טור (ונראה לי דלא פליגי, אלא כל אדם לפי עניינו, אם ההקדמה
668עונג לו, כגון שנתעכל לו סעודת הלילה, יקדים. ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא
669נתעכל, לא יאחר). שו"ע ס"ז (אם הקדימה לאכול הוא עונג לו, כגון שנתעכלה
670סעודת הלילה, יקדים. ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא נתעכל, יאחר).
671וראה גם לעיל סי' רמט ס"ט (ויאכל סעודת שבת לתיאבון). סי'
672רעא ס"ב (יכול להמתין מלקדש תוך הלילה כמה שירצה, כדי שיאכל לתיאבון).
673[1792] רב פפא קיט, א (אמרו ליה בני רב פפא בר
674אבא לרב פפא, כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נישנייה, אמר להו אי
675רגיליתו לאקדומי אחרוה, אי רגיליתו לאחרוה אקדמוה). טור ורמ"א ס"ז (וכן
676מי שיש לו סעודות כל יום כמו בשבת, ישנה בשבת להקדים או לאחר).
677[1793] מ"א ס"ק יב (פירוש שעה מועטת
678כדי שלא יצטער).
679[1794] תוכן המשך הדברים בקונטרס
680אחרון זה:
681מסקנת
682רבינו בפנים ס"ז, שאין להתענות תענית חלום בשבת, אלא אם כן התענית עונג שלו,
683שנפשו עגומה עליו אם לא יתענה.
684ומוכיח
685בקונטרס אחרון, שאם נפשו עגומה עליו, יכול להתענות גם על שאר החלומות. ולפי זה אין
686לנו נפקא מינה מכל חלוקי הדעות שהובא בפנים ס"ז, על איזה חלומות צריך
687להתענות, כי למסקנא אינו תלוי אלא באם נפשו עגומה עליו אם לא יתענה.
688לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשיט.
689[1795] ס"ק ז (וב"ח כתב
690דאם נפשו עגומה עליו יש להתענות בכל חלומות, ובאלו ג' יתענה אפילו אין נפשו עגומה
691עכ"ל. ונראה לי להקל שלא להתענות, דהא איסור דאורייתא הוא להתענות).
692[1796] סעיף ב (באו[ת]ן חלומות
693המפורשים בפרק הרואה שהם רעים ודאי, או אחד מג' חלומות שקבלה בידינו מן הקדמונים
694שהם ודאי רעים, באלו חלומות קאמר דיפה תענית כאש לנעורת כדי לבטלו ... אבל כאן
695בסימן רפ"ח דמביא הך דקורעים לו גזר דינו של שבעים שנה, מיירי בחלום שאיננו
696בודאי שהוא רע, אלא דאיהו נפשו עגומה עליו ... מאחר שחושב שהוא חלום רע ומתענה כדי
697שיתבטל בשכר תענית, מועיל לו תענית).
698[1797] אפילו אין נפשו עגומה.
699[1798] ח"א סי' קלב
700וח"ד סי' רסב (דלעיל הערות 1767.
7011769).
702[1799] סי' תקיג (דלעיל הערה 1770).
703[1800] שבת יא, א (יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב
704חסדא ובו ביום. ואמר רב יוסף אפילו בשבת).
705[1801] שהובאו בב"י ובשו"ע,
706שמתענים רק על ג' אלו (ונסמן לעיל 1754).
707[1802] כנסמן לעיל (הערה 1769).
708[1803] ס"ק ג (ובשאר חלומות
709שהוא מסופק בפתרונם, אין מורין לו להתענות, אלא אם כן נפשו עגומה עליו, שאז יש לו
710תענוג מזה).
711[1804] וכמבואר בפנים ס"ג.
712[1805] שנסמנו לעיל (הערה 1753).
713[1806] תוכן המשך הדברים בקונטרס
714אחרון זה:
715בפנים
716ס"ט נתבארו שלושה אופנים בבקשת רחמים על חולה:
717(א)
718אם הוא מסוכן בו ביום – יש לבקש אפילו בצבור.
719(ב)
720אם הסכנה התחילה ביום השבת, אף שאין הסכנה להיום – יש לבקש רק ביחיד.
721(ג)
722אם התחיל חליו לפני השבת, ואין הסכנה לבו ביום – אין לבקש אף ביחיד.
723ומוכיח
724כאן שמהר"ם מיירי באופן האמצעי, ולכן התיר רק ביחיד ולא בצבור.
725לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשכב.
726[1807] פראג, סי' תרג (בשבתות ויום טוב יחיד [אי] צריך לבקש
727רחמים או לפרנסה, או שיש לו חולה בתוך ביתו, או שיש לו צורך, מותר ליפול על פניו
728לשאול כל צרכיו ... מצינו שבזמן שיש מאורע וצריך אדם לרחמים יבקש, ויפול על פניו
729ביחיד בכל תפלה, ואפילו בשבת, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה
730תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום, ואפילו בשבת. וכל שכן ליפול על
731פניו, שאין בכך כלום. אבל בצבור לא יפלו על פניהם).
732[1808] כלומר שאף בחולה שאינו
733מסוכן יכול לברכו ביחיד.
734[1809] "אבל שאינו מסוכן ביומו אסור לברכו. כן כתב מהרי"ו
735סימן קט"ו, שהסכימו כל הרבנים, וכ"כ ב"ח". ולא חילק בזה בין
736יחיד לרבים.
737[1810] כדלעיל בפנים ס"ג (שיפה
738תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת, אם מתענה בו ביום).
739[1811] סעיף י (זועקין
740ומתחננין).
741וכן הוא בפנים ס"ט (שזועקים
742ומתחננים עליו בשבת, אפילו בצבור).
743[1812] "שאומר החזן מי
744שבירך לחולה".
745[1813] "ולא דמי לרוח רעה
746שהתיר הרמב"ם, שאני התם דהוי מקרה שלא כדרך עולם". וכמבואר ברמב"ם
747הל' תעניות פ"א ה"ו (אפילו יחיד הנרדף מפני ... רוח רעה ... זועקין
748ומתחננים עליהם בתפלה).
749[1814] כמבואר בט"ז שם (שמעשה
750היה בפני הרבה רבנים ... שאני התם דהוי מקרה שלא כדרך עולם) הרי שיחיד הנרדף מרוח
751רעה מבקשים עליו אפילו "בפני הרבה רבנים".