Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארפט סדר סעודת שחרית של שבת
ובו ג' סעיפים
א בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך שיהיה שולחנו ערוך,
ובו ג' סעיפים
א בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך שיהיה שולחנו ערוך,
בומפה פרוסה על הפת, מטעם
גשנתבאר בסי' רע"א, ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה, כמו בסעודת הלילה, לפי
דשכבוד יום קודם לכבוד לילה:
הב ותקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית, כמו קודם
וסעודת הלילה, לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה, ואם לא
זיקדש ביום על היין, יהא כבוד לילה עודף על כבוד יום.
חמכל מקום לא
טתקנו לברך ברכת הקידוש שבירך בלילה, אלא די בברכת בורא פרי הגפן שיברך על היין, כדי שיהא
יהיכר בזה שקידוש זה אינו אלא מדברי סופרים.
יאומכל מקום
יבגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום כלום קודם לו, כמו בקידוש
יגהלילה.
ידאך מותר
טולשתות מים קודם תפלת השחר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש.
טזויש אומרים שמותר לטעום
יזקודם קידוש שביום, הואיל ועיקרו אינו אלא מדברי סופרים לא החמירו בו כל כך.
יחויש לסמוך
יטעל דבריהם בשעת הדחק, כגון שאין לו יין ולא שאר משקה חמר מדינה, אפילו אם גם פת
כאין לו, יכול לאכול שאר מאכלים קודם קידוש זה, אף אם מצפה שיביאו לו אחר זמן על מה
כאלקדש, אין צריך להמתין.
כבואם יש לו
כגפת, צריך לברך על הפת תחלה קודם שיאכל שאר מאכלים, שהרי יש
כדאומרים שאף לכתחלה
כהיכול לקדש על הפת, דהיינו לברך המוציא עליה, כמו שנתבאר בסי' ער"ב. ואם יש לו
כוחמר מדינה, אף שאין לו יין, לא יטעום כלום אפילו פת קודם שיברך על הכוס, כמו שנתבאר
כזשם:
כחג אבל בלילה, אם אין לו לא יין ולא חמר מדינה ולא פת
כטלקדש עליהם, ומצפה שיביאו לו אחד מהם תוך הלילה, לא יטעום כלום משאר מאכלים עד
לשיביאו לו על מה לקדש, ויש לו להמתין על כל פנים עד חצות לילה.
לאאבל אם אינו
לבמצפה שיביאו לו בלילה מותר לו לאכול שאר המאכלים בלא קידוש, ואינו מחוייב ללון
לגבתענית בשבת בשביל קידוש על היין או על הפת, הואיל וכבר יצא ידי חובת עיקר קידוש
לדשל תורה במה שהזכיר של שבת בתפלת ערבית:
לה[1815] טור ושו"ע ס"א (יהיה שלחנו
לוערוך, ומטה מוצעת יפה, ומפה פרוסה, כמו בסעודת הלילה).
לז[1816] סעיף יז (אף על פי שהשלחן צריך להיות ערוך ומסודר מבעוד יום,
לחכמו שנתבאר בסימן ר[ס]"ב ... צריך לפרוס עליו מפה לכסותו, כאילו אינו כאן עד
לטאחר קידוש, כדי שיתראה כאלו הובא עתה לכבוד שבת).
מוהיינו כדלעיל סי' רסב ס"א (צריך
מאאדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת, ויציע המטות שיושבים עליהם, ויתקן כל עניני
מבהבית, שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, שזהו כבוד השבת).
מגוכך גם בסעודת היום צריכים להיות ג'
מדדברים אלו: שולחנו ערוך, מפה פרוסה על הפת, מטה שאוכל עליה מוצעת יפה.
מהאלא שמכל מקום יש הפרש בינם, שבערב שבת
מוצריך להציע גם המטות שישנים עליהן, משא"כ ביום צריך להציע רק "מטה שאוכל
מזעליה", וכדלקמן סי' שב ס"י (אין מציעין המטה משבת למוצאי שבת ... מכין
מחמשבת לחול ואסור מדברי סופרים ... ומציעין מליל שבת לשבת ... ומכל מקום טוב יותר
מטלהציען מערב שבת).
נ[1817] פסחים קה, א (כבוד יום וכבוד לילה, כבוד
נאיום קודם).
נבוכן הוא לקמן סעיף הבא (שכבוד יום קודם לכבוד
נגלילה). לעיל סי' רעא
נדס"ח (שכבוד יום קודם לכבוד לילה).
נה[1818] פסחים קו, א (זכור את יום השבת לקדשו,
נוזוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין).
נז[1819] ר"ן פסחים שם (כב, א) ד"ה
נחזוכרהו (משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה, ראו חכמים לעשות ביום זכר לקידוש).
נט[1820] גמרא שם (ביום מאי מברך, אמר רב יהודה
סבורא פרי הגפן). טור ושו"ע ס"א (ויברך על היין בורא פרי הגפן).
סא[1821] ר"ן שם (ומשום דלא הוי אלא מדרבנן,
סבלא ראו להאריך בו יותר, כדי שלא להשוותו לקידושא של לילה).
סג[1822] רמב"ם פכ"ט ה"י (ואסור
סדלו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה. טור
סהושו"ע ס"א (וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום קודם לו
סוכלום, כמו בקידוש הלילה).
סזוכן הוא לעיל סי' רפו ס"ד (מותר לטעום אחר תפלת שחרית ...
סחובלבד שיקדש מתחלה).
סט[1823] שנתבאר לעיל סי' רעא ס"ט (אסרו חכמים לטעום כלום, אפילו
עמים, משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש). סי' רעג ס"א (אין קידוש אלא במקום
עאסעודה).
עב[1824] טור בשם הרא"ש (ואדוני אבי
עגז"ל היה שותה מים בבוקר קודם תפלה, שכיון שלא חל עליו עדיין חובת קידוש עד
עדלאחר התפלה אינו אוסרו מלטעום, ומשום ואותי השלכת אחרי גויך ליכא דבמים ליכא גאוה)
עהובסי' פט (ואדוני אבי ז"ל היה שותה מים בשבת בבקר קודם תפלה, שאין הקידוש
עואוסרו, כיון שעדיין לא הגיע זמנו). שו"ע ס"א (ומיהו לשתות מים בבוקר
עזקודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש).
עחוכן הוא לעיל סי' פט ס"ה (אסרו חכמים לאכול או לשתות
עטמשעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח ... וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו
פהכתוב אומר ואותי השלכת אחר גיוך ... מותר לשתות מים קודם התפלה אף על פי שהם צורך
פאהגוף, הואיל ולא שייך בהם גאוה. ואפילו בשבת ויום טוב שצריך לקדש על הכוס לפני
פבהסעודה, אין הקידוש אוסרו מלשתות קודם תפלת השחר, כיון שעדיין לא הגיע זמנו, שאין
פגקידוש אלא במקום סעודה וסמוך לה, והרי אי אפשר לו לאכול כלום קודם תפלת השחר).
פד*
פהואף לפי מה שנתבאר לעיל שם (ואפילו כל מיני אוכלים וכל מיני
פומשקין ששייך בהם גאוה, מותר לאכלם ולשתותם לצורך רפואה ... אם רוצה לאכול ולשתות
פזכדי לכוין הרשות בידו).
פחמכל מקום לא נהגו לקדש קודם התפלה. שעדיין לא הגיע זמן סעודה
פטשתיקנו עליה קידוש (ראה הר המלך ח"ד ע' רכג).
צואפשר מצרפים לזה הדעה השנית דלקמן (שמותר לטעום קודם קידוש
צא... ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק).
צב[1825] ראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם (לפי
צגשקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינה כלום, שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם
צדשיטעום). הובא בר"ן שם (אבל הראב"ד ז"ל השיגו ואמר דכיון דהאי
צהקידושא מדרבנן בעלמא הוא, מותר לטעום קודם שיקדש, ולא אסרו אלא לקידוש של לילה).
צו[1826] מ"א ס"ק ד (נראה לי דאם מצפה
צזשיביאו לו ... בקידוש היום אין צריך, דהא יש אומרים שמותר לאכול קודם, וכדאי הם
צחלסמוך עליהם בשעת הדחק).
צט[1827] מ"א שם (כשיש לו פת, אומר המוציא
קעל הפת, ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן, ואם אין לו פת, אוכל דבר אחר בלא קידוש).
קא[1828]
קבראב"ד שם (ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש, ותחשב המוציא במקום ברכת
קגהיין ויאכל).
קד[1829] סעיף יא (וביום יוצא ידי
קהחובתו במה שמברך המוציא על הפת ... אבל אם יש יין בעיר אין לקדש על הפת).
קוונתבארו הדעות בזה לעיל שם (הערה 567).
קז[1830] שו"ע ס"ב (במקום שאין יין
קחמצוי, הוי שכר ושאר משקין, חוץ מן המים, חמר מדינה ומקדשין עליו).
קט[1831] סי' ערב סי"א (יש
קילהקל בקידוש של יום לקדש על המשקה שהוא חמר מדינה ... דכיון שמברך בתחלה על כוס
קיאחמר מדינה ואחר כך על הפת יוצא בזה לדברי הכל. ואף שיש מי שאומר שלא תקנו שום
קיבקידוש אלא על היין בלבד, ולא על הפת ולא על חמר מדינה, מכל מקום אין להחמיר כל כך
קיגבקידוש של יום, שאינו חיוב כל כך כמו של לילה).
קיד[1832] מ"א שם (בקידוש הלילה אם אין לו
קיהפת ... נראה לי דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה). הובאו דבריו לקמן
קיוסי' רצו קונטרס אחרון סוף ס"ק א (ועכ"פ בחצות לילה, עיין מג"א
קיזסוף סי' רפ"ט).
קיח[1833] מ"א שם (בקידוש הלילה אם אין לו
קיטפת אוכל בלא קידוש ... ולא אמרו בת טות אלא להבדלה).
קכוהיינו כדלקמן סי' רצו סי"ב (מי שאין לו במוצאי שבת לחול
קכאלא יין ולא שאר משקים חמר מדינה, ואי אפשר לו למצוא בלילה עד למחר ביום, יש אומרים
קכבשמותר לו לאכול מיד מן הדין אם הזכיר הבדלה בתפלה, אלא שמדת חסידות הוא שלא לטעום
קכגמאומה עד שיבדיל למחר, ויש אומרים שמן הדין אסור לו לטעום מאומה, אם מצפה שלמחר
קכדביום יהיה לו כוס להבדיל עליו).
קכהמשא"כ בקידוש סומכים על מה שכבר הזכיר בתפלה, וכדלעיל סי'
קכורעא סוף ס"ב (ויוכל לסמוך על מה שכבר זכרו בתחלת כניסתו בתפלת ערבית, שכבר
קכזיצא בזה מן התורה, שהרי מן התורה אין צריך אלא זכירה בדברים בלבד בלא יין, והרי
קכחזכרו בתפלה).