Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארצ בשבת ישלים מאה ברכות בפירות
ובו ו' סעיפים
השלמת מאה ברכות
א צריך
ובו ו' סעיפים
השלמת מאה ברכות
א צריך
בלהרבות בפירות ומגדים ומיני ריח אם יש לו, כדי להשלים מנין מאה ברכות, אף ששמע
גהברכות של קריאת התורה וההפטרה,
דכמו שנתבאר בסי' מ"ו:
השינה ולימוד התורה
ב אם רגיל בשינת צהרים בחול, אל יבטלנה בשבת, כי עונג
ב אם רגיל בשינת צהרים בחול, אל יבטלנה בשבת, כי עונג
והוא לו:
זג ואחר השינה צריך לקבוע מדרש ללמוד תורה
חלרבים, שנאמר בפרשת שבת ויקהל משה, ודרשו
טחכמים למה נאמר
יבפרשה זו ויקהל שלא נאמר כן בכל התורה כולה, אמר הקב"ה למשה רד ועשה לי
יאקהילות גדולות בשבת, כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהל קהילות בכל שבת, להכנס
יבבבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים.
יגעל כן צריך
ידלקבוע מדרש, להודיע לעם את חקי האלהים ולדרוש
טובדברי אגדה
טזלהכניס יראת שמים בלבבם, ולא כמו שנוהגים עכשיו:
יזד ואסור לקבוע סעודה בעת המדרש, אלא
יחיקדימנה או יאחרנה, שצריכים
יטהכל לבא לשמוע הדרשה. או ללמוד
כבעצמם, כשאין שם דורש כראוי.
כאוהדורש לעם
כבחקי האלהים ולהכניס בלבבם יראת שמים ונתאחר לבא לבית המדרש, לא יניח הדרשה בשביל
כגסעודה שלישית, לפי שלימוד תורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצות שבתורה:
כדה לא ניתנו שבתות וימים טובים טוב לישראל אלא כדי
כהלעסוק בהם בתורה, שכל ימות
כוהחול הם טרודים במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בה בקביעות, ובשבת הם פנויים ממלאכה
כזויכולים לעסוק בה כראוי.
כחלפיכך
כטפועלים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה בקביעות כל ימי השבוע, לא ימשיכו הרבה בעונג
לאכילה ושתיה בשבת, ודי להם בעונג קצת, שצריכים לעסוק בתורה הרבה. אבל תלמידי חכמים
לאהעוסקים בתורה בקביעות כל ימי השבוע, ימשיכו קצת יותר בעונג אכילה ושתיה, כי הם
לבמתענגים בלימודם כל ימות השבוע.
לגומכל מקום
לדגם הם צריכים לעסוק בתורה, ואינם רשאים למשוך כל היום בעונג אכילה ושתיה
להושינה,
לושהרי נאמר שבת לה'
לזאלהיך:
לחו לא יאמר בשבת לבני ביתו נישן היום כדי לעשות
לטמלאכתינו בערב (עיין סי'
מש"ז):
מא[1834] עיקרי ההלכות שנתבארו
מבבסימן זה:
מג(א)
מדהשלמת מאה ברכות (ס"א).
מה(ב)
מושינה ולימוד התורה (ס"ב-ו).
מז[1835] מנחות מג, ב (תניא, היה רבי מאיר אומר
מחחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. רב
מטחייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי (דלא מצלו י"ח, רש"י), טרח וממלי
נלהו (למאה ברכות) באיספרמקי (בשמים) ומגדי). טור ושו"ע ס"א (ירבה בפירות
נאומגדים ומיני ריח, כדי להשלים מנין מאה ברכות).
נב[1836] מ"א סי' מו ס"ק
נגח (ומ"ש סי' רפ"ד ס"ג דיוצא כששומע ברכת התורה והמפטיר, היינו מי
נדשאין לו פירות. תדע דאטו ר' אבהו דממלי להו באספרמקי ומגדי לא היה בחבר עיר מקום
נהשקורין בתורה ומפטיר, אלא כדאמרן).
נווהיינו כדלעיל סי' רפד ס"ז (צריך לכוין לברכות
נזהקוראים בתורה, ולברכות המפטיר, ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות
נחשחיסר מנינם בשבת, אם אין לו פירות הרבה להשלים בהם כמ"ש בסי' מ"ו).
נט[1837] סעיף א (מנין המאה ברכות שחייב כל אדם
סלברך בכל יום ויום מערב ועד בקר כמו שתיקן דוד המלך עליו השלום ... ובשבת חסרו ...
סאצריך למלאותן בפירות ומיני בשמים. ואם אין לו, יכוין וישמע ברכות הקוראין בתורה
סבוהמפטיר ויענה אחריהן אמן, כמ"ש בסי' רפ"ד ... אבל מי שיש לו פירות אינו
סגיוצא בשמיעת הברכות).
סדוראה גם לעיל סי' רטו ס"ה (אם הביאו לו פירות בתוך הסעודה,
סהטוב יותר להניחם לאחר ברכת המזון ... ובפרט בשבת ויום טוב, כדי להשלים ק' ברכות,
סויש לו להניחם לאחר ברכת המזון להשלים בהם, ולא לסמוך על שמיעת חזרת הש"ץ,
סזוברכת התורה וההפטרה).
סחוראה קיצור הלכות מילואים ע' פה.
סט[1838] טור ורמ"א ס"א (ואם רגיל
עבשינת צהרים, אל יבטלנו, כי עונג הוא לו). וכדלעיל סי' רמב ס"א (שני דברים
עאנתפרשו בשבת על ידי הנביאים, והם כבוד וענג, שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד,
עבועיקרן מן התורה).
עגוראה גם לעיל סי' רפא ס"א (בשבת ... נוהגים לאחר
עדיותר מבחול, משום השינה שהיא עונג שבת). לקוטי שיחות חי"ב ע' 254 בהערה. קיצור הלכות מילואים ע'
עהפז.
עו[1839] טור (ואחר השינה קובעין מדרש)
עזושו"ע ס"ב (אחר סעודת שחרית קובעים מדרש), ולבוש ס"ב (ואחר השינה
עחקובעין מדרש).
עט[1840] ויקהל לה, א-ב (ויקהל משה את כל עדת
פבני ישראל ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה,
פאוביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה').
פב[1841] שבלי הלקט סי' צו (תנחומא, ויקהל משה,
פגבעלי הגדה היו אומרים, מתחילת התורה ועד סופה אין פרשה שנאמרה בה קהילת בראשה אלא
פדפרשה זו בלבד. ולמה כך, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה רד ועשה לי קהילות גדולות על
פהדבר שבת, כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת, להכנס בבתי
פוכנסיות ובבתי מדרשות ללמד בהן תורה ברבים). הובא בטור (כדאיתא במדרש) ובב"י
פז(בתנחומא).
פחובאגרות קודש ח"ד אגרת תתקכז, שמקורו במדרש אבכיר, הובא
פטבילקוט שמעוני ויקהל רמז תח.
צ[1842] טור (על כן צריך שיקבעו מדרש להודיע
צאלעם את חוקי האלהים ואת תורותיו).
צב[1843] ב"י סוף הסי' (ומכאן
צגסמכו בכל תפוצות הגולה להתקבץ בבתי כנסיות לקרות מקרא ולדרוש בדברי אגדה אחר סעודת
צדשחרית). שו"ע ס"ב (קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה).
צהא"ר ס"ק ה (ואולי עתה כיון שיש ספרים לעמי הארץ שיכולין כולם לקרות,
צוסמכו לדרוש הכל באגדה).
צז[1844] ב"ח (להמשיך את לב השומעים באגדה
צחהמדריכם ליראת השם למנעם מחטוא לפניו יתברך ולתשובה, לא שיכוין להראות את עצמו
צטשהוא חכם ויודע לדרוש פסוק או מאמר בכמה פנים). מ"א (וצריך לדקדק שהדרשה תהא
קלהורות לעם את חקי האלהים ואת תורותיו ולהכניס יראת שמים בלבבם, ולא כמו שנוהגין
קאעכשיו).
קבוראה גם לקמן סי' תכט ס"ב (והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי
קגה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו). הל' ת"ת פ"ד ה"ד
קד(והוא שדורש ומורה לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ולהכניס בלבם יראת
קהשמים, ולא כמו שנוהגים עכשיו). אג"ק חי"ג אגרת ד'תשו.
קו[1845] גיטין לח, ב (אמר רבה, בהני תלת מילי
קזנחתי בעלי בתים מנכסיהון ... ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא). רי"ף ורא"ש
קחשבת פט"ז סי' ב. טור ושו"ע ס"ב (ואסור לקבוע סעודה באותה שעה).
קט[1846] רש"י גיטין שם ד"ה בעידן (כשהחכם
קידורש דרשות לרבים בשבת והם יושבין בסעודה, והיה להם להקדים או לאחר).
קיא[1847] ראה מגיד משנה פכ"ג הי"ט (בזמן
קיבבית המדרש ... ופירוש, דרכם היה שהיו דורשין לעם בשבתות ומלמדים לעם חקי האלהים
קיגותורותיו, והיה תועלת גדולה לכלם בזה ... ואפילו על החכמים הגדולים היה הרב מקפיד
קידכשלא היו באין לשמוע דבריו, לפי שהקבוץ ההוא ברוב עם היה חוזק הדת ושמירת גדריו).
קיה[1848] מ"א (אין להניח הדרשה עבור סעודה
קיוג', כדאיתא במדרש משלי בפסוק אשת חיל, שמתו בניו של רבי מאיר מאותו החטא (רוקח)).
קיזוהוא ברוקח סי' נה (ובמדרש משלי בפסוק אשת חיל מי ימצא, אמר ר' חמי בר חנינא מפני
קיחמה נתחייבו שני בניו של ר' מאיר, שמתו שניהם ביחד בשבת במנחה, מפני שהיו רגילים
קיטלהניח בית המדרש במנחה ואוכלים).
קכוראה לעיל סי' קו ס"ד וש"נ.
קכא[1849] ירושלמי שבת פט"ו ה"ג (לא
קכבניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה).
קכג[1850] טור בשם המדרש (איתא במדרש אמרה תורה
קכדלפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו
קכהואני מה תהא עלי, אמר לה, יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולין
קכולעסוק בך).
קכז[1851] שבלי הלקט סי' צו בשם התנחומא (ירושלמי
קכחרב חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן אומר לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה
קכט... ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן
קלבדברי תורה ... ובתנחומא מפרש ולא פליגין, מה דאמר ר' ברכיה לתלמוד תורה, אלו
קלאהפועלין שהן עסוקין במלאכתן כל ימות השבת ובשבת הן באין ומתעסקין בתלמוד תורה, ומה
קלבדאמר ר' חגי לתענוג, אלו תלמידי חכמים שהן יגיעין בתורה כל ימות השבת ובשבת הם
קלגמתענגים). הובא בב"י רס"י רפח. רמ"א כאן ס"ב (ופועלים ובעלי
קלדבתים שאינן עוסקים בתורה כל ימי שבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים
קלהבתורה כל ימי השבוע, והתלמידי חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם
קלומתענגים בלמודם כל ימי השבוע).
קלזוראה תניא אגה"ק סי' א (בשבתות וימים טובים, שגם כל בעלי
קלחעסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפלתם בכוונת לבם ונפשם לה', ואדרבה עליהם
קלטמוטל ביתר שאת ויתר עז, כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים).
קמ[1852] רמ"א שם (יעסקו יותר
קמאבתורה ... ימשיכו יותר בעונג). נחלת צבי ס"ק א (ונראה לענ"ד לפי מה
קמבששינה הר"ב הג"ה דברי ירושלמי וכתב יעסקו יותר בשבת, דמשמע מזה דאף בעלי
קמגבתים יענגו נמי באכילה ושתיה, רק שיותר צריכין לעסוק בתורה מתלמידי חכמים, וגם
קמדתלמידי חכמים יעסקו בתורה, רק שיותר ימשכו בעונג אכילה ושתייה מבעלי בתים. נראה
קמהלפי שראה שמדברי רב[ה] נשמע שלכו"ע בעינן נמי לכם, ומדברי [המדרש] משמע שיש
קמוחילוק בין תלמידי חכמים לבעלי בתים, עשה כעין פשרה).
קמזוהוא האמור בפסחים סח,
קמחב (אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא וקראת לשבת ענג). ובב"י
קמטסי' רפח שם (והא דאמר רב[ה] הכל מודים בשבת דבעינן לכם, כמו שנתבאר בסימן
קנרמ"ב, יש לומר ... התם בעונג קצת, והכא לעסוק כל היום בתענוג).
קנא[1853] של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה (שינה
קנבבשבת תענוג. ובלבד שלא ירבה בו יותר מדאי, שלא יביאנו לביטול התורה, כי לא איברו
קנגשבתות אלא לגירסא). לבוש ס"א (ואם רגיל בשינת צהרים אל יבטלנו, שזה גם כן
קנדעונג שבת הוא). אליה רבה ס"ק ב (בשינת וכו', ובלבד שלא ירבה בו יותר מדאי שלא
קנהיביאנו ליבטל התורה, ומה שאמרו חז"ל שתלמידי חכמים יתענגו, אין הפירוש שיבלו
קנוכל היום בתענוגים, רק ימשכו יותר בתענוג משאר ימים).
קנז[1854] יתרו כ, י. ירושלמי שם (כתוב אחד אומר
קנח[אמור כג, ג] שבת הוא לה'. וכתוב אחד אומר [ראה טז, ח] עצרת לה' אלהיך. הא כיצד תן
קנטחלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות).
קס[1855] ספר חסידים סי' רסו (בשבת לא יאמר אדם
קסאנישן כדי שנעשה מלאכתינו במוצאי שבת, שאסור לומר למחר אעשה ... אלא יאמר ננוח כי
קסבשבת היום). הובא במ"א (לא יאמר בשבת נישן כדי לעשות מלאכתינו בערב).
קסגוראה מראי מקומות וציונים.
קסד[1856] סעיף א (ודבר דבר, דרשו חכמים שלא יהא
קסהדיבורך של שבת כדיבורך של חול, שלא יאמר דבר פלוני אעשה למחר, ואפילו דבר שאינו
קסואסור לעשותו בשבת עצמה אלא מדברי סופרים, כגון שכירות ומקח וממכר וכיוצא בהם), וסי"ד
קסז(לא נאסר אלא דבור מפורש, שנאמר ודבר דבר, דבור אסור, הרהור, דהיינו מה שמבין מתוך
קסחדבריו, הרי זה מותר. אבל לא יאמר היה נכון עמי לערב, שזהו כמדבר בפירוש שרוצה
קסטלשכרו).
קעמשא"כ אם אומר רק "ננוח כי שבת היום", אין בזה
קעאאיסור, כיון שלא ניכר הדבר שלצורך מלאכת איסור היא, כדלקמן סי' שו ס"ב (במה
קעבדברים אמורים כשניכר הדבר שמתכוין לחפצים האסורים ... אבל אם הוא בענין שאין הדבר
קעגניכר שמתכוין לחפצים האסורים, אלא לחפצים המותרים, הרי זה מותר. לפיכך מותר להלך
קעדחוץ לעיר תוך התחום, ולהתעכב שם עד שתחשך, כדי לתלוש פירות ועשבים מגינתו וחורבתו
קעהשבתוך התחום ולהביאם לביתו, שאין הדבר ניכר שהולך לשם בשביל תלישת הפירות ... אלא
קעובשביל הבאת החמור המותרת בשבת וכן כל כיוצא בזה).
קעז*
קעחוכל זה הוא כשרוצה לישון כדי לעשות בערב
קעטמלאכה האסורה בשבת, משא"כ אם רוצה לעשות בערב דבר המותר בשבת, אין בזה איסור
קפודבר דבר. וגם אין בזה איסור הכנה משבת לחול, שלא נאסר אלא המעשה ממש לצורך חול,
קפאולא הדיבור או ההליכה והשינה.
קפבויתירה מזו, שמותר אפילו להלך ולדבר
קפגבשבת לצורך מלאכת איסור, אם אינו איסור מלאכה עצמי, כדלקמן סי' שו ס"ג (מותר
קפדלהחשיך על התחום להביא בהמתו מחוץ לתחום במוצאי שבת, שהבאת הבהמה היא דבר המותר
קפהבשבת. ואף שאי אפשר לו להביאה בשבת מחוץ לתחום, מכל מקום יש צד היתר בעולם שהיה
קפויכול להביאה בשבת מחוץ לתחום, כגון אם היו שם בורגנין ... ואף על פי שעכשיו אין שם
קפזבורגנין. וכן מותר להחשיך על התחום להביא משם פירות תלושין שאינם מוקצים, שיש גם
קפחכן צד היתר בעולם להביאם משם בשבת, כגון אם היו שם מחיצות מקיפות את הדרך ממקום
קפטהפירות עד ביתו, ואף על פי שעכשיו אין שם מחיצות), וסי' שז סט"ו (לא אסרו
קצלדבר בחפציו בשבת, אלא בחפצים האסורים לעשותם בשבת ואי אפשר להמציא צד היתר בעולם
קצאלעשותם בשבת ... אבל דברים שאיסורם נתלה בדבר אחר, ואילולי אותו דבר היו דברים אלו
קצבבעצמם מותרים בשבת, מותר להתעסק בהם בדבור לעשותם אחר השבת).
קצגומכל שכן שמותר לדבר או לישון, או אפילו
קצדללכת לראות את המקום שרוצה לעשות בו פעילות המותרת בשבת, ואין בזה חשש "הכנה
קצהמשבת לחול". כי כל האיסור של "הכנה משבת לחול" הוא רק בפעולה ממש,
קצוכהבאת יין או הדחת כלים, משא"כ הרהור, או אפילו דיבור, או אפילו הליכה והשינה,
קצזאינם אסורים מטעם "הכנה משבת לחול".
קצחונתבאר בקובץ הערות ובאורים א'צ ע' 109 ואילך.