Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Shabbos volume 3 Simanim 267 to 300·Laws of the three Shabbos mealsשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש)·רצא דין שלש סעודות

ארצא דין שלש סעודות
ובו ח' סעיפים
שיעורה
א יהא

בזהיר מאד לקיים סעודה שלישית.

גואף אם הוא

דשבע, הרי יכול לקיים אותה (ביותר מכביצה מעט, אבל) כביצה, ואף שכביצה היא סעודת עראי (ואינו

ה[יוצא בה]), מכל מקום מאחר שיש בה כדי שביעה, נקרא סעודה (ויוצא בה).

ו(ויש אומרים שאפילו

זבכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה, בכל אחת משלש סעודות, כמו שיתבאר בסי' תרל"ט.

חויש להחמיר לכתחלה כסברא הראשונה,

טאם אפשר לו).

יואם אי אפשר

יאלו לאכול כלל, אין צריך לצער את עצמו לאכול, שסעודות השבת לעונג נצטוו ולא לצער. אבל החכם

יבעיניו בראשו, שלא למלאות בטנו בסעודת הבקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית:

יגזמנה
ב זמן סעודה ג' הוא משיגיע זמן מנחה גדולה עד הערב,

ידדהיינו משש שעות ומחצה ואילך.

טוואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית, (א) אלא אם כן נמשך בה

טזעד אחר המנחה, שאכל (יותר

יזמ)כביצה אחר שש

יחומחצה. אבל לכתחלה גם התחלת הסעודה תהא אחר שש ומחצה.

יטולהאומרים

כשמשהגיע זמן מנחה גדולה אסור לקבוע אפילו סעודה קטנה עד שיתפלל מנחה תחלה,

כאכמ"ש בסי' רל"ב, צריך

כבלהתפלל לעולם מנחה קודם סעודה שלישית. וכן נוהגים במדינות אלו.

כגאבל המתירים

כדלקבוע סעודה קודם תפלת המנחה אומרים,

כהשבשבת טוב לאכול סעודה ג' קודם תפלת המנחה,

כולפי שבין מנחה למעריב בבין השמשות אסור לשתות מים בתוך הסעודה או אחריה, מפני שהוא

כזקרוב לזמן חזרת הנשמות לגיהנם במוצאי שבת,

כחוהשותה אז מים מהנהר הרי זה גוזל את המתים שמתקררים במים קודם חזרתם, ויש חשש סכנה

כטבדבר.

לולפי

לאמנהגינו שאנו אוכלים בין מנחה למעריב, יש לנו ליזהר שלא לשתות אז מים שנשאבו אז

לבמהנהר, אלא מים שבבית שנשאבו קודם לכן מהנהר, או שאר משקים.

לגויש אומרים

לדשאיסור זה של שתיית מים מהנהר בבין השמשות הוא בערב שבת, שמתקררים

להכשיוצאים מהגיהנם. וטוב לחוש

לוגם לדבריהם:

לזג אם נמשכה סעודת הבקר עד שהגיע זמן מנחה גדולה, שאז

לחמתחיל זמן סעודה ג', טוב שיפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון, ויטול ידיו מיד ויברך

לטהמוציא על לחם משנה ויסעוד. שאם

מלא יעשה כן, מאחר שנמשכה סעודת הבקר עד אותה שעה, לא יוכל לאכול אחר כך סעודה ג'

מאאלא אכילה גסה, אבל מיד סמוך לאכילה עדיין האצטומכא פתוחה.

מבומכל מקום

מגכדי שלא יהא נראה שהכל סעודה אחת, טוב להפסיק מעט אחר ברכת המזון בדברי תורה או

מדבטיול קצת. וטוב גם כן

מהלקום ולילך מעט ולא להשאר יושב במקומו, אף שמפסיק

מומעט בדברי תורה. אבל אם אינו מפסיק בברכת המזון, אף שמפסיק הרבה בדברים אחרים

מזובטיול, הרי הכל נחשב סעודה אחת.

מחואין איסור

מטבמה שמפסיק בברכת המזון, וגורם לחזור ולברך המוציא וברכת המזון על גמר הסעודה,

נשהיה יכול לגומרה קודם ברכת המזון, והרי זה גורם ברכה שאינה צריכה.

נאדכיון שמפסיק בשביל כבוד שבת, אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך.

נבאבל אין

נגלדרוש כן ברבים, כיון שקודם חצות אינו יכול להפסיק בברכת המזון ולצאת ידי חובת

נדסעודה ג' במה שיאכל אחר ברכת המזון, ואין העולם בקיאים בהלכה זו לחלק בין קודם

נהחצות לאחר חצות, אלא כל אדם יעשה כן לעצמו:

נוד אבל מי שיודע בעצמו שאפשר לו לאכול אחר שיתפלל מנחה

נזבצבור, טוב שיתפלל מנחה בצבור תחלה ואחר כך יאכל סעודה ג', כמו שנוהגין.

נחואפילו אם

נטחל יום טוב במוצאי שבת, שאי אפשר לו לאכול סעודה ג' בין מנחה למעריב, שהרי מצוה

סלהמנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה,

סאכמו בערב שבת. מכל מקום אם יודע שיוכל לאכול קודם שעה עשירית, אין

סבלו לחלק סעודת הבוקר לשתים על ידי הפסק ברכת המזון, לפי שיש אומרים שיש כאן משום

סגמרבה בברכות שלא לצורך.

סדואם עבר

סהוחלקה לשתים יצא, ואין צריך

סולחזור ולאכול סעודה ג', אע"פ שאפשר לו, בין שהוא ערב יום טוב בין שאינו ערב יום

סזטוב:

סחה מי שיש לו מזון ב' סעודות לשבת, ואם יחלקם לג'

סטסעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשָבעה, מוטב שיאכל ב' סעודות לשָבעה ואל יאכל ג' שלא

עלשָבעה.

עאומכל מקום

עבאם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן מנחה גדולה יחלקה לשתים על ידי הפסק ברכת המזון כמו שנתבאר, שהרי ישבע

עגכשיאכל שנית מיד.

עדאבל לכתחלה

עהאין להמתין עם סעודת הבקר עד סמוך למנחה גדולה בשביל קיום סעודה ג', שהרי אסור

עולהתענות עד חצות כמו שנתבאר בסי' רפ"ח.

עז(ומכל מקום

עחאף כשאוכל (ב) בבקר טוב לו שיחלקנה לשתים על ידי הפסק ברכת המזון, לפי שיש

עטאומרים שיוצא בזה ידי חובת סעודה ג'. ואף שהעיקר כהאומרים שזמן סעודה ג'

פהוא מן המנחה ולמעלה כמו שנתבאר. מכל מקום כיון שאין לו במה לקיימה בזמנה, טוב

פאשיקיימנה בבקר, שיקיימנה לפי סברא זו, אף שאינה עיקר, ממה שלא יקיימנה כלל):

פבאין צריך קידוש
ו בסעודה ג' אין צריך לקדש על היין, דהיינו לברך על

פגהכוס קודם הסעודה כמו קודם סעודת שחרית, לפי שלא תקנו חכמים קידוש ביום אלא כעין

פדקידוש שבלילה, ומה בלילה די בקידוש אחד אף ביום די בקידוש אחד שבשחרית:

פהפת ושאר מאכלים
ז אבל צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות, כמו בסעודות

פוהראשונות. ואפילו

פזסועד פעמים הרבה בשבת צריך לכל סעודה לחם משנה.

פחויש אומרים שאפילו

פטלסעודה ג' די בככר אחד שלם, לפי שביום ו' ירד המן לכל אחד שני עומרים, ומכל עומר

צעשו שתי ככרות, הרי ד' ככרות לב' עומרים, אכל אחת מהן ביום ו' ואחת בליל שבת ואחת

צאבבקר, נשארה ככר א' שלם לסעודה ג'. וכן נתפשט

צבהמנהג להקל במדינות אלו לבצוע בסעודה ג' על ככר אחד שלם.

צגאבל יש

צדלהחמיר ליקח שנים כסברא

צההראשונה, שהוא עיקר, אלא אם כן אין לו שנים, שאז לא יפחות מככר אחד שלם.

צואבל יש

צזמקילין עוד שיכול לקיים סעודה ג' בכל מאכל העשוי מחמשת המינים שמברכים עליו בורא

צחמיני מזונות, שהוא נקרא

צטמזון.

קויש מקילין

קאעוד שיכול לקיימה גם כן בדברים שדרך ללפת בהן את הפת, כגון בשר ודגים וכיוצא בהם,

קבאבל לא בפירות.

קגויש מקילין

קדעוד שאפילו בפירות יכול לקיימה.

קהואין לסמוך

קוכלל על כל זה,

קזאלא אם כן אי אפשר כלל בענין אחר, כגון שהוא שבע ביותר ואי אפשר לו

קחלאכול פת בלא שיצער את עצמו. וכן ערב

קטפסח שחל להיות בשבת, שאי אפשר לאכול פת, במדינות

קיאלו שאין נוהגין במצה עשירה כמו שיתבאר בסי' תע"א:

קיאנשים
ח נשים חייבות בסעודה שלישית כמו אנשים, וכן לבצוע

קיבעל ב' ככרות

קיגבכל סעודה, שלכל מעשה שבת איש ואשה שוין, מטעם שנתבאר בסי' רע"א:

קיד##

קיומ"ש

קיזהמג"א

קיחאם יודע כו' כמ"ש ריש סי' תע"א כו'.

קיטאם תמצי לומר שכוונתו אף בסעודת שחרית, שאינו מתכוין לצאת בה ידי סעודה ג', אפילו הכי אסור, משום דהוה כמתחיל

קכבאיסור אחר מנחה, כמ"ש רסי' תע"א (וכל שכן אם מתכוין גם כן לצאת בה,

קכאדאיכא תרתי לריעותא). ועל כרחך צריך לומר דהאיסור משום תפלת מנחה. אם

קכבכן צע"ג ממ"ש בסי' רל"ב,

קכגדאפילו סעודה גדולה אין איסור אלא חצי שעה קודם מנחה גדולה, אבל קודם לכן שרי

קכדלהתחיל, אף שתמשך אחר מנחה גדולה, שכשאפשר לגמרה בחצי שעה הרי זו סעודה קטנה. וכן

קכהמשמע בב"י סי' רל"ה לפי

קכודעת התוספות דמותר

קכזלהתחיל סמוך לערב. וכ"פ הט"ז שם, ולא

קכחהצריך שיוכל לגמור קודם צאת הכוכבים.

קכטומסי' תע"א אין ראיה כלל, דהתם שיש

קלאיסור באכילה מחמת עצמה במה שאוכל כשהגיע הזמן, דמחמת אכילה זו לא יוכל לאכול

קלאלתיאבון בלילה,

קלבולהכי אף שהתחיל בהיתר, דהיינו שאותה האכילה שקודם הזמן אינה מפסדת התיאבון בלילה,

קלגאפילו הכי אסור אם יודע שתמשך לאחר הזמן ויהיה הפסד להתיאבון שבלילה. ואדרבא יש

קלדהפסד יותר כשאוכל הרבה מקודם הזמן עד לאחריו, משאם לא היה אוכל אלא אחר הזמן בלבד.

קלהאלא שבדיעבד לא הטריחוהו כשמגיע הזמן, אבל

קלולכתחלה צריך ליזהר שלא יבא לידי כך. אבל כאן שהאכילה אחר מנחה אינה אסורה מחמת

קלזעצמה, שהרי יש עדיין שהות הרבה ביום להתפלל אחר גמר הסעודה, כמ"ש המג"א

קלחבסי' רל"ב, ולא

קלטאסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בה. ולא

קמרצו לאוסרה מחמת חשש זה אלא למר ממנחה קטנה ולמר ממנחה גדולה, אבל קודם חצות לא רצו לגזור מחמת חשש

קמאזה. ואם כן אף אם יודע שתמשך אחר מנחה גדולה אין איסור כלל, דכל שמתחיל קודם חצות

קמבלא גזרו כלל, וזה ברור ופשוט. וכוונת המג"א במ"ש מריש סי' תע"א

קמגצע"ג.

קמדועיין בעולת

קמהשבת שהקשה על הלבוש שכתב

קמוהטעם משום דזמן סעודת שחרית נמשך עד מנחה גדולה, והלא מחצות אסור להתחיל, ותירץ

קמזדמכל מקום נמשך זמן אכילה עד מנחה גדולה, רוצה לומר שדרך להאריך בסעודת שחרית עד

קמחעבור הצהרים שהיא עלות המנחה. וכוונת המג"א צ"ע.

קמטאבל באמת דלא קשה מידי,

קנשעיקר זמן סעודה ג' הוא גם כן מחצות כמו תפלת מנחה גדולה, אלא לפי שאין בקיאין

קנאהילכך אפילו בדיעבד לא יצא, כמו בתפלת מנחה גדולה כמ"ש המג"א בריש סי'

קנברל"[ג], עיי"ש

קנגבפרי חדש.

קנדאבל לענין איסור אכילה חצי שעה קודם זמן התפלה, די

קנהבאותה חצי שעה שאינו יכול להתפלל מחמת שאין אנו בקיאין.

קנוומכל מקום באמת

קנזעיקר הטעם הוא, משום דעד חצות נקרא שחרית אף לר' יהודה, עיין

קנחסי' פ"ט, לכן

קנטהסעודה שסועד אז נקראת סעודת שחרית, כמ"ש הלבוש:

קס(ב) בבקר טוב לו כו'. עיין במ"ש ריש

קסאסי' רמ"ט:

קסב[1857] עיקרי ההלכות שנתבארו

קסגבסימן זה:

קסד(א)

קסהשיעורה (ס"א).

קסו(ב)

קסזזמנה (ס"ב-ה).

קסח(ג)

קסטאין צריך קידוש (ס"ו).

קע(ד)

קעאפת ושאר מאכלים (ס"ז).

קעב(ה)

קעגנשים (ס"ח).

קעד[1858] שבת קיח, א (כל המקיים שלש סעודות בשבת

קעהניצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג). טור

קעוושו"ע ס"א (יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית).

קעזחיוב ג' סעודות נתבאר לעיל סי' עדר ס"א (שלש סעודות חייב

קעחכל אדם לאכול בשבת).

קעט[1859] רבינו מסתפק כאן אם סגי (לדעה הראשונה)

קפבכביצה, או צריך יותר מכביצה. וכדרכו בספקותיו, שהכניסן במוסגר, כמובא

קפאבשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי

קפבעיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). וכן לקמן ס"ב (שאכל

קפג(יותר מ)כביצה).

קפדלכן ביאר כאן ההלכה בשני אופנים:

קפה(א) בלי המוסגר, דסגי בכביצה.

קפושהיא דעת בה"ג פרק כל כתבי. הובא בר"ן מג, ב ד"ה

קפזת"ר כמה (שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך). שו"ת רשב"א ח"ה סי'

קפחג (אם יכול לאכול כביצה ואינו מצטער, יאכל, ויקיים ג' סעודות). טור ושו"ע שם

קפט(יכול לקיים אותה בכביצה).

קצ(ב) במוסגר, שצריך יותר מכביצה.

קצאשהיא דעת המ"א סק"א (בכביצה, לאו דוקא, אלא יתר מעט

קצבמכביצה, דכביצה מקרי אכילת עראי).

קצגוכן הוא לעיל סי' ערד ס"ו, בדעה הראשונה (וכיון שאכל יתר

קצדמעט מכביצה, יצא ידי חובתו. אבל כביצה בלבד נקראת אכילת עראי, ואינו יוצא בה), ושם

קצהנסמן (הערה 734).

קצולקמן סי' תקכט ס"ד (ועיקר הסעודה

קצזהוא הלחם אשר הוא אוכל, לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פת יותר מכביצה מעט, שעד

קצחכביצה נקרא אכילת עראי). סי' תרלט סי"ז, בדעה הראשונה (ביום טוב ובשבת שהוא

קצטבתוך החג, שחייב לאכול פת יותר מכביצה, כמו שנתבאר בסי' רצ"[א] ... שהרי

רבכל סעודת יום טוב חובה לאכול יותר מכביצה פת).

רא[1860] כמובא לעיל מסי' עדר ס"ו. ונתבאר

רבלקמן סי' תרלט סי"א (שמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, וכמה היא אכילת עראי

רגכביצה, שכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו, ומלא פיו הוא כביצה, שאין

רדבית הבליעה מחזיק יותר מכביצה). וכן הוא לעיל סי' רפו ס"ד (מותר

רהלטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין ...

רוופת כביצה ולא יותר, כמו שנתבאר בסי' רל"ב).

רז[1861] ברכות מט, ב (אכילה שיש בה שביעה ואיזו

רחזו כביצה). פרישה ס"ק ד (פירוש לפי שזהו מיקרי אכילה ושביעה לכו"ע,

רטויוצאין בו ידי כו"ע).

ריוכעין זה מצינו שיעור זה לענין נטילת ידים, כדלעיל סי'

ריאקנח ס"ב (אפילו פת גמורה אם אינו אוכל אלא פחות מכביצה בלא קליפתה, יש להסתפק

ריבאם צריך נטילת ידים, לפי שפחות מכביצה אינו נקרא אוכל לענין טומאת אוכלין). ולענין

ריגעירוב תבשילין, כדלקמן סי' תקכז ס"ג (כיצד מצות הנחת ערוב תבשילין, נוטל בידו

רידחתיכת פת שיש בה כביצה).

ריה[1862]

ריוריטב"א סוכה כז, א ד"ה הא דאמרינן (ומצינו למדין ששבתות ויום טוב שוין

ריזלהתחייב באכילת כזית פת בג' סעודות). מ"א סי' תרלט ס"ק י (ביום טוב ושבת

ריחצריך לאכול כזית פת).

ריטוכן הוא לעיל סי' רסז ס"ג (שיאכל כזית לפחות אחר צאת

רכהכוכבים, כדי שיקיים ג' סעודות בשבת עצמה), ושם נתבאר (הערה 26).

רכאב' הדיעות הובאו לעיל סי' עדר ס"ו

רכב(וכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו, אבל כביצה בלבד נקראת אכילת עראי,

רכגואינו יוצא בה. ויש אומרים שבכזית בלבד יוצא ידי חובתו). לקמן סי' תרלט סי"ז

רכד(בכל סעודת יום טוב חובה לאכול יותר מכביצה פת) וסי"ט (ויש חולקין על כל זה

רכהואומרים שבכל סעודות שבת ויום טוב אין צריך לאכול פת רק כזית).

רכו[1863] וכן הוא לקמן שם (שהעיקר

רכזכסברא הראשונה).

רכח[1864] שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' רכו

רכט(וששאלתם, מי שמצטער ואינו יכול להשלים שלש סעודות כשהוא אוכל, כך הוא, כל מי

רלשאינו יכול לאכול כביצה ומצטער ממנה, פטור, שלא תקנו חכמים שלש סעודות בשבת אלא

רלאלעונג שבת ולכבדו, וכיון שמצטער אין לו עונג ופטור). רמב"ם פ"ל ה"ט

רלב(ואם היה חולה מרוב האכילה ... פטור משלש סעודות). מגיד משנה שם (זה מצאתי בדברי

רלגהגאונים ז"ל, ופשוט הוא שלא אמרו אלא לעונג שבת, ולזה יהיה צער). שו"ת

רלדהרשב"א ח"ה סי' ג (ואם כשיאכל כביצה מצטער הימנה, פטור. שלא תיקנו חכמים

רלהג' סעודות בשבת, אלא לכבוד שבת ולענגו. וכיון דמצטער, אין לו עונג, ופטור). טור ושו"ע

רלושם (ואם אי אפשר לו כלל לאכול, אינו חייב לצער את עצמו).

רלזוכן הוא לעיל סי' רפח ס"ב (אדם שהאכילה מזקת לו,

רלחשאז עונג הוא לו שלא לאכול, אין צריך לאכול כלל, וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער

רלטבשבת).

רמוראה גם לקמן ס"ז (ואין לסמוך כלל על כל

רמאזה, אלא אם כן אי אפשר כלל בענין אחר, כגון שהוא שבע ביותר ואי אפשר לו לאכול פת

רמבבלא שיצער את עצמו).

רמגלקוטי שיחות חכ"א ע' 85.

רמד[1865] טור ושו"ע שם (והחכם עיניו בראשו

רמה(קהלת ב, יד) שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית).

רמו[1866] שבת קיח, א (במנחה ... סעודה אחת ...

רמזלאכול בהן במנחה). תוס' שם ד"ה במנחה (מכאן משמע דזמן אכילה שלישית בשבת היא

רמחמן המנחה ולמעלה). רא"ש פט"ז ס"ה (דקביעת זמן סעודה שלישית היא

רמטמשתגיע זמן המנחה ולא קודם). טור ושו"ע ס"ב (זמנה משיגיע זמן המנחה).

רנ[1867] היינו עד השקיעה, או עד

רנאצאת הכוכבים, כדלקמן סי' רצט ס"ב (אם שכח והתחיל הסעודה באיסור, דהיינו מבין

רנבהשמשות ואילך, צריך להפסיק מיד שנזכר. ויש מתירין אפילו להתחיל בבין השמשות בין

רנגלאכול בין לשתות, ואין איסור אלא בודאי לילה).

רנד[1868] טור ושו"ע שם (דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה).

רנהוכמו תפלת המנחה, שנתבאר בטור ושו"ע רס"י רלג (תפלת

רנוהמנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה).

רנזוראה מ"א סי' תנח ס"ק א (אחר ו' שעות, אף על גב שזמן

רנחהקרבת הפסח הוא אחר ו' שעות ומחצה, מכל מקום עיקר זמנו הוא מחצות). היינו שלענין

רנטזמן אפיית מצות בערב פסח לא החמירו כל כך, וסגי מחצות ולמעלה.

רסומה שכאן הצריכו דוקא משש ומחצה, נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק

רסאא (שעיקר זמן סעודה ג' הוא גם כן מחצות, כמו תפלת מנחה גדולה, אלא

רסבלפי שאין בקיאין, הילכך אפילו בדיעבד לא יצא, כמו בתפלת מנחה גדולה).

רסגוכן לענין אפיית המצות, נתבאר לקמן סי'

רסדתנח ס"א (ולפי שאין הכל בקיאים בחצות היום ממש, לפיכך נכון להמתין חצי שעה

רסהאחר חצות היום), ושם נסמן (הערה ו).

רסו[1869] הגהות מיימוניות פ"ל אות ח (מצאתי

רסזבשם רבינו תם ... מי שאכל שלש סעודות קודם מנחה לא קיים מצותה). שו"ע שם (ואם

רסחעשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית).

רסטוהיינו שתקנת ג' הסעודות היא: (א) סעודת ליל שבת. (ב) סעודת

רעשחרית. (ג) סעודה שלישית בזמן מנחה.

רעאואף שלענין סעודת ליל שבת נתבאר לעיל סי' עדר

רעבס"ח (אם יש קצת אונס שלא יוכל לסעוד בלילה, יכול לדחות הסעודה עד למחר, שיאכל

רעגג' סעודות ביום).

רעדמכל מקום, לא נתקנה סעודה שלישית אלא בזמן מנחה.

רעהודעה הב' הובאה לקמן ס"ה (אף כשאוכלבבקר

רעו... יש אומרים שיוצא בזה ידי חובת סעודה ג').

רעז[1870] מ"א סק"ג (נראה לי דאם התחיל

רעחקודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא, דהא עכ"פ אכל אחר חצות).

רעטולפי האמור לעיל שזמן סעודה שלישית הוא

רפמשש שעות ומחצה, אם כן גם כאן מיירי שנמשך עד אחר זמן מנחה. ויש אחרונים המפרשים

רפאכן גם בדברי המ"א, כמבואר בלבושי שרד (לאו דוקא, אלא רוצה לומר עד אחר שש

רפבומחצה).

רפגוהיינו כיון שהתחיל לאכול אז סעודה שלישית. אבל אם נמשכה סעודת

רפדהבוקר עד זמן מנחה גדולה, יתבאר בסעיף הבא.

רפה[1871] כב' הדיעות (הראשונות) דלעיל ס"א

רפו(והערה 1859).

רפזאמנם לענין התחיל הסעודה לפני כניסת השבת, נתבאר לעיל סי' רסז

רפחס"ג (שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים), ושם (הערה 26).

רפטוכן לעיל סי' קפח סי"ז (אם נמשכה סעודתו בערב שבת או בערב

רצראש חודש תוך הלילה צריך להזכיר של שבת או של ראש חודש, אם אכל כזית משחשיכה).

רצא[1872] שהרי מה שאוכל קודם נחשב

רצבסעודת שחרית, ואם כן יהי' צריך להפסיק בין שתי הסעודות, כדלקמן סעיף הבא "כדי

רצגשלא יהא נראה שהכל סעודה אחת".

רצדולכאורה הי' מקום לומר שזאת היא כוונת

רצההמ"א ס"ק ג (אם התחיל קודם חצות ... אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות

רצואסור).

רצזאמנם נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א

רצח(והערה 1927),

רצטשאין זו כוונת המ"א, ואשר כוונת המ"א צע"ג.

ש[1873] בשו"ע שם ס"ב (לא

שאישב אדם ... לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה).

שבב' הדעות הובאו גם בקונטרס אחרון ס"ק

שגא, ושם נסמן (הערה 1937).

שדוראה קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר

שההזקן מילואים ע' צא.

שו[1874] רמב"ם פ"ל ה"י

שז(ויתפלל מנחה ואחר כך יקבע סעודה שלישית). טור (ונראה דהכי עדיף טפי, דכיון שהגיע

שחזמן המנחה אסור לאכול עד שיתפלל). רמ"א ס"ב (ויש אומרים דיותר טוב

שטלהתפלל מנחה תחלה). מ"א ס"ק ה (מנחה תחלה, ואסור לאכול עד שיתפלל (טור)).

שי[1875] הגהות מיימוניות פ"ל אות כ (וכן

שיאראיתי במהר"ם, כשהלכנו בספינה בשבת, והתפלל ביחיד, התפלל תפלת המנחה תחלה ואחר

שיבכך אכלנו, וכן הורה הלכה למעשה). אגור סי' תג (ומנהג אשכנז וצרפת לאכול סעודה

שיגשלישית אחר המנחה). רמ"א ס"ב (וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו).

שידוכן הוא בסידור רבינו (שסדר סעודה שלישית הובא אחר תפלת

שיההמנחה).

שיו[1876] תוס' שבת ט, ב ד"ה בתספורת (נראה

שיזדהכי הלכתא ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה). טור ורמ"א סי' רלב ס"ב (ויש

שיחחולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה). מ"א כאן ס"ק ה (ור"ת סבירא

שיטליה דסעודה קטנה שרי, כמ"ש סי' רל"ב).

שכ[1877] ואפשר שמטעם זה נתבארו

שכאהלכות סעודה שלישית בשבת – בטור ושו"ע סי' רצא, והלכות תפלת מנחה בשבת – בסי'

שכברצב.

שכג[1878] ראה גם לקמן סי' רצה

שכדס"א (במוצאי שבת ... כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם), ושם נסמן (הערה 2059).

שכה[1879] תוס' פסחים קה, א ד"ה

שכווהני מילי (ר"ת כעס על רבינו משולם שהנהיג לאכול בין מנחה למעריב, דאמר במדרש

שכזהשותה מים בשבת בין השמשות גוזל את קרוביו המתים, וכתב שפעם אחת אירע מעשה בלותיר

שכחובא לידי סכנה). הובא בטור (ור"ת הנהיג שלא לאכול בשבת בין מנחה לערבית, משום

שכטדאיתא במדרש כל השותה מים בשבת בין השמשות כאילו גוזל המתים, ועל כן הנהיג לעשות

שלסעודה שלישית קודם המנחה). רמ"א ס"ב (יש אומרים דאסור לשתות מים בין

שלאמנחה למעריב בשבת, דאז חוזרים הנשמות לגיהנם, ועל כן אין לאכול סעודה שלישית בין

שלבמנחה למעריב, אלא יאכל אותה קודם מנחה).

שלג[1880] הגהות מיימוניות שם (ואפילו האוסרו

שלדהיינו דוקא מן הנהר, אבל מים שבבית מותר). רמ"א שם (ומכל מקום אין לשתות מים

שלהמן הנהרות, אבל בבית שרי, וכל שכן שאר משקין דשרי).

שלו[1881] גירסת רבינו משולם במדרש, הובא ברא"ש

שלזפסחים פ"י סי"ג (והשיב לו שמצא במדרש השותה מים בערב שבת בין השמשות).

שלחרמ"א שם (ויש אומרים דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בערב שבת).

שלט[1882] לבוש סוס"ג (בערב שבת בין השמשות,

שמבשעה שיוצאין מן הגיהנם מתקררין במים).

שמא[1883] מטה משה סי' תצב (וכתב בספר אגודה פרק ערבי פסחים דיש מפרשים בין השמשות של ערב שבת, וכן השיב רבנא משולם לר״ת דבערב שבת אמרו. והטור כתב בשם ר״ת דבשבת אמרו. ובאמת הא והא איתא, כמו שכתב רבינו בחיי פ׳ יתרו [כ, ח]). אליה רבה ס"ק ט ([ובאמת

שמבהא] והא איתא, כמו שכתב הבחיי פ' יתרו (מטה משה סי' תצב)).

שמג[1884] תשב"ץ סי' כא (ובחורף כשהימים

שמדקצרים, אז היה אוכל סעודה ג' מיד אחר ברכת המזון, כי כבר עברה מנחה גדולה). שו"ת

שמההרא"ש כלל כב סי' ד (אני ראיתי את רבותי נוהגין, וכן אני נוהג אחריהם,

שמוכשנמשכה סעודת שחרית עד שבע שעות, שכבר הגיע זמן המנחה, שמפסיקין סעודתן ומברכין

שמזברכת המזון, ונוטלין ידיהם ומברכין המוציא. דאם לא כן, כיון שנמשכה כל כך זמן

שמחהסעודה, לא היו יכולין לאכול סעודה שלישית אלא באכילה גסה). טור (אותם שמפסיקין

שמטמסעודת שחרית לחלק לשנים ... הגיע זמן המנחה, יכולין לעשותה מיד אחר סעודת שחרית,

שנוכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל היה מברך ברכת המזון, והיה נוטל ידיו

שנאומברך עליהם ומברך המוציא, והיה אומר שיותר טוב לעשות כן, כיון שנמשכה סעודת הבוקר

שנבעד אחר המנחה. ואם לא היה עושה מיד השלישית, לא היה יכול לאכול אחר כך, אלא אכילה

שנגגסה), ושו"ע ס"ג (אם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן המנחה, יפסיק

שנדהסעודה ויברך ברכת המזון, ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד. ונכון הדבר, שאם

שנהלא היה עושה כן, מאחר שנמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה, לא היה יכול לאכול אחר כך,

שנואלא אכילה גסה).

שנז[1885] כדעה הראשונה דלקמן ס"ז.

שנח[1886] לבוש ס"ג (כשיפסיק לאכול ויסיח

שנטדעתו מן האכילה לא יהיה יכול לאכול אחר כך, כי יסתם האיצטומכא ולא יתאוה לאכול,

שסויהיה אכילתו אז אכילה גסה, ולא יצא ידי מצות סעודה שלישית, אבל כשיאכל מיד אחריה

שסאעדיין לא נסתם האיצטומכא, ואין נקרא אכילתו אכילה גסה). ט"ז סק"ב (כי כל

שסבזמן האכילה האיצטומכה פתוחה, משא"כ אחר הסעודה). מ"א סק"ז (אבל בשעת

שסגאכילה האצטומכא פתוחה).

שסדוראה גם לעיל סי' רמט קונטרס אחרון ס"ק ג (שאוכל מבעוד

שסהיום, אף שפותח מעיו, מכל מקום מיד שגמר נסתמה האצטומכא ונשאר שבע).

שסו[1887] רש"ל בהגהותיו על הטור (ובמרדכי

שסזכתב שטוב להפסיק מעט ביניהם, שלא ליטול ידיו מיד אחר ברכת המזון, וכן ראיתי נוהגין

שסחלהפסיק מעט בדברי תורה או בטיול קצת). הובא בב"ח ד"ה וכן היה עושה, ובט"ז

שסטסק"ב.

שע[1888] מהרי"ל הל' חג הסוכות ע' שעד

שעא(יזמן, ויקום וילך וימתין מעט, כדי להחשב שתי סעודות, ויחזור ויטול את ידיו). הובא

שעבבמ"א סק"ו (ויקום וילך וימתין מעט בנתיים (מהרי"ל הל' סוכה)).

שעגוטיול דלעיל הוא במובן מנוחה, כדלקמן סי' תרלט ס"ד (כיצד

שעדמצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה), וסט"ו (שנכנס

שעהלתוכה לישן ולטייל).

שעו[1889] אף שבמהרי"ל שם (לאפוקי

שעזמאותם אשר מזמנין על סעודה ראשונה, ונשארים שם במקומם וחוזרין וסועדין שנית לסעודה

שעחשלישית, ולא הסיחו את דעתם מסעודה ראשונה, ונחשב כסעודה אחת), ובמ"א שם (ואותן שנשארים במקומן לא יצאו ידי

שעטחובתן, דהוי כסעודה אחת), מיירו אפילו אם הפסיק בברכת המזון ולא הפסיק בדברים אחרים.

שפמכל מקום לא כתב כן רבינו, אלא אם לא

שפאהפסיק בברכת המזון.

שפב[1890] כדלעיל סי' רטו ס"ד (אסור לגרום ברכה שאינה צריכה,

שפגכגון כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך, כגון

שפדשיפסיק בנתים בשיחה או בדבר אחר הגורם שיצטרך לחזור ולברך, ואפילו בשבת שחסרו הרבה

שפהברכות ממנין ק' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום, אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי

שפולהשלים לק').

שפז[1891] הרא"ש בשו"ת כלל כב סי' ד (וכשהוא

שפחמפסיק מן המנחה בסעודתו ומברך ברכת המוציא, אין כאן משום מרבה ברכות שלא לצורך,

שפטכיון שהוא מפסיק מפני כבוד השבת, לקיים סעודה שלישית). הובא בב"י ד"ה

שצוכן היה. לבוש שם (ואין כאן מרבה בברכות שלא לצורך, כיון שהוא עושה כן לכבוד שבת).

שצאונתבאר לעיל סי' רמט קונטרס אחרון ס"ק ד ד"ה ועיין

שצבבמ"א (שהרא"ש לא התיר משום דמצות סעודה שלישית דוחה איסור גרם ברכה

שצגשאינה צריכה ... אלא טעמו של הרא"ש הוא, משום דכיון שמתכוין בשביל כבוד שבת

שצדכו').

שצהאבל יש האוסרים גם בזה, כדלקמן סעיף הבא (אם

שצויודע שיוכל לאכול קודם שעה עשירית, אין לו לחלק סעודת הבוקר לשתים על ידי הפסק

שצזברכת המזון, לפי שיש אומרים שיש כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך), ושם נסמן (הערה 1896).

שצחואם אינו לצורך ממש, נתבאר לעיל סי' רעא סוף סי"ב (ואם

שצטכן מה שבירך ברכת המזון היא ברכה שאינה צריכה, שהרי היה יכול ליפטר בברכת המזון

תשיברך אחר אכילה השניה), ובקונטרס אחרון שם ס"ק ד.

תא[1892] הרא"ש בתשובה שם סי' יג (ומה

תבששאלת, אם מותר לדרוש לכתחלה בציבור, שיוכל לעשות סעודה שלישית בסעודת שחרית

תגולהפסיק בין מאכל למאכל. דע, כי אין לאכול סעודה שלישית אלא אחר חצות ... אבל

תדהאוכל קודם חצות אין יכול להפסיק, ואין הצבור בקיאין בזה). הובא בב"י שם.

תהמ"א סק"ו (וכתב ב"י בשם הרא"ש שאין לדרוש כן ברבים להפסיק,

תוכיון שקודם חצות אין רשאי להפסיק, אין העולם בקיאים בזה).

תז[1893] רמ"א ס"ג (אבל מי שיודע

תחשאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הצבור, לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה). וכדלעיל

תטס"ב.

תי[1894] כדלקמן סי' תקכט ס"ב (מצוה להמנע

תיאמלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה, כדי שיאכל סעודת יום טוב לתיאבון,

תיבשזהו מכלל הכבוד. ואם ערב יום טוב הוא שבת, שצריך לאכול סעודה שלישית, יאכלנה קודם

תיגשעה עשירית. ואם שכח או עבר ולא אכלה קודם שעה עשירית יאכלנה אחר כך).

תיד[1895] כדלעיל סי' רמט ס"ט

תיה(סעודה שרגיל בה בימות החול, דהיינו סעודה קטנה שאינה של משתה ... מצוה להמנע

תיומלקובעה מתחלת שעה עשירית ואילך, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, ויאכל סעודת שבת

תיזלתיאבון).

תיח[1896] מ"א סק"ח (ונראה לי דאפילו

תיטחל יום טוב במוצאי שבת, אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית, לא יחלק

תכסעודת שחרית לשתים, דהא יש אומרים דאסור לעשות כן משום ברכה שאינה צריכה).

תכאוהיא דעת התוס' שבת קיח, א ד"ה במנחה (דלא כאותם שמחלקין

תכבסעודת שחרית ומברכין בינתים ... אומר ר"י שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה).

תכגונתבאר בקונטרס אחרון סי' רמ"ט סק"ד (ועיין

תכדבמ"א סי' רצ"א (סק"ח) דהא יש אומרים כו', והיינו התוס' (ואף שבתוס'

תכהמיירי קודם חצות, מכל מקום סבירא ליה לדעתם, דהוא הדין אחר חצות, ובפרט כיון שאפשר

תכולקיימה אחר כך)).

תכז[1897] רמ"א שם (מיהו אם עשאה, יצא).

תכח[1898] ס' חסידים סי' תתסא (אדם שאין לו בשבת מזונות כי אם מזון שתי

תכטסעודות, ואם יחלוק אותם לשלשה לא יהי' לו לכל סעודה לשבעה, מוטב שיאכל שתי סעודות

תלשל לילה ושל יום). הובא במ"א ריש הסי' (מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם

תלאלג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה, מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה (ס"ח

תלבסימן ת[ת]ס"א). וכן משמע בשבת דף קי"ח דאמר עשה שבתך חול, וכמ"ש

תלגסימן רמ"ב).

תלדוהיינו כדלעיל סי' רמב ס"ד (יש לו מזון י"ד סעודות

תלהלשבעה ימים שעד ערב שבת הבא, סעודה אחת לכל יום וסעודה אחת לכל לילה, אלא שרוצה

תלוליטול כדי לאכול שלשה סעודות בשבת ... אסור לו ליטול מן הקופה בשבוע זו, שכך אמרו

תלזחכמים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות).

תלח[1899] ס' חסידים שם (או יאכל ביום, וכשיאכל

תלטכדי לברך, יברך ואחר כך יאכל). הובא במ"א ריש הסי' (ונראה לי דמכל מקום אם

תמנמשכה סעודת הבקר עד אחר חצות יחלקה לב' וכמ"ש ס"ג, דהא מכל מקום ישבע

תמאכשאוכל שנית).

תמב[1900] לעיל סעיף ג (טוב שיפסיק הסעודה

תמגויברך ברכת המזון ויטול ידיו מיד ויברך המוציא).

תמד[1901] מ"א שם (אבל לכתחלה אין להמתין עד

תמהאחר חצות משום זה, דמבטל עונג שבת כמ"ש ריש סי' רפ"ח).

תמווראה דברי נחמיה כא, רע"א.

תמז[1902] סעיף א (שאסור להתענות בשבת עד חצות,

תמחאפילו אם אינו מתכוין לשום תענית).

תמט[1903] מ"א שם (ומיהו לפי מ"ש

תנריש סי' תמ"ד, אפילו קודם חצות יחלקה לשנים, דהא יש אומרים דיוצא בזה עיי"ש).

תנאוהוא כמבואר במ"א שם ס"ק א (ומכל

תנבמקום גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים, דהא יש אומרים דיוצא בזה (שלטי גבורים המרדכי

תנגפרק [טז] דשבת וב"ח וכל בו)).

תנדוכמבואר בשלטי הגבורים על המרדכי רמז

תנהשצז (וגם הי' אומר הר"מ שצריך לאדם לאכול סעודה ג' של י"ד בניסן שחל

תנולהיות בשבת קודם מנחה קטנה, כדי שיאכל מצה לתיאבון). ובב"ח סי' תמד ד"ה

תנזומה שאמר (ה"ר אליעזר ממיץ בספר יראים כתב שתי סעודות, שתי שביעות, יחלק לשלש

תנחסעודות, ואין מכאן ראיה שסעודה שלישית שאכלה קודם ארבע שעות לא יצא). והוא ביראים

תנטהשלם סי' שא (ומשיירין מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות. פירוש שתי סעודות,

תסשתי שביעות, יחלק לשלש סעודות. ופירוש זה כתבתי להודיע שאין מכאן ראיה שסעודה

תסאשלישית של שבת שאכלה קודם ארבע שעות לא יצא). ובכל בו סי' מח ח, ד (הר"מ ... היה

תסברגיל נמי לאכול בארבעה עשר בניסן כשחל בשבת סעודה שלישית על שלחנו בבקר, ולערב

תסגאוכל פירות, כי שמא לא יצא כשאכל סעודת ג' בבקר קודם מנחה גדולה, לפר"ת שפירש

תסדסעודת ג' אינה אלא אחר מנחה גדולה).

תסהומקורו בבה"ג פרק כל כתבי (ואף על

תסוגב דלא סליק תכא, פריס מפה ומברך ושארי המוציא ואכיל כביצה ומברך), הובא בר"ן

תסזשבת מג, ב ד"ה תנו רבנן כמה (וכתב הרב בעל הלכות ז"ל שאין חיוב סעודות

תסחהללו להיותן כדרכן בשחרית ובמנחה, אלא אפילו מפסיק באמצע סעודה בברכת המזון ... ולפי

תסטזה הא דאמרינן בסמוך קערות שאכל בהן שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים מדיחן

תעלאכול בהן במנחה, לאו דוקא, אלא אורחא דמילתא נקט).

תעאוהיינו שיכול להפסיק באמצע הסעודה קודם חצות, כדלעיל סי' רמט

תעבבקונטרס אחרון ס"ק ד ד"ה ועיין במ"א (ומשום הכי נמי כתב המ"א

תעגשם וריש סי' תמ"ד בשם השלטי גיבורים לחלק סעודת שחרית לשתים, אף שרבו האומרים

תעדשאינו יוצא בזה ... דהא בודאי העיקר כתוספות ורא"ש וטור ושו"ע וכל סיעתם,

תעהשחלקו על בה"ג).

תעואבל ראה דברי נחמיה כ, ד (קרוב לומר שטעות סופר מ"ש

תעזבה"ג, וצריך לומר רא"מ, שהרי קאי התם אדברי המ"א דריש סי'

תעחתמ"ד, שכתב בשם המרדכי וכל בו וב"ח דיש אומרים דיוצא בזה, ובדברי פוסקים

תעטאלו לא נזכר כלל דברי בה"ג, כי אם דברי הרא"ם).

תפ[1904] לעיל סעיף ב (זמן סעודה

תפאג' הוא משיגיע זמן מנחה גדולה).

תפב[1905] רבינו יונה ברכות לו, ב ד"ה ברכת

תפג(שלא מצינו שיהיה חייב לקדש אלא פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה, דהכי אמרינן זכור את

תפדיום השבת לקדשו, אין לי אלא ביום, בלילה מנין, ת"ל זכור זכרהו בכניסתו, וכיון

תפהשקדש ביום כבר יצא ידי הקידוש מכל היום, ומה טעם הוא לתלות הקידוש בשלש סעודות,

תפוהלכך ודאי אין צריך לקדש). תשובות הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רי

תפז(הר"מ ... לא היה מברך בורא פרי הגפן בסעודה שלישית, קודם. וכן מוכח בערבי

תפחפסחים אין לי אלא בלילה, פירוש שמברך על היין, ביום מנין, תלמוד לומר את יום. על

תפטכן היה אומר, שמשוה היום ללילה, מה לילה אין צריך לברך רק פעם אחת, אף יום אינו

תצצריך לברך רק פעם אחת). טור (ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא היה מברך על היין

תצאקודם, משום דאיתקש יום ללילה לענין קידוש, מה לילה סגי בחד זימנא, אף ביום נמי בחד

תצבזימנא). שו"ע ס"ד (אין צריך לקדש בסעודה שלישית). ט"ז ס"ק ג (דאיתקש

תצגיום ללילה לענין קידוש, מה לילה סגי בחד זימנא, אף ביום סגי נמי בחד זימנא)

תצדוכן הוא לעיל סי' רעג סוף ס"ז (סעודה שלישית של שבת, שאין

תצהצריך לברך על הכוס לפניה). סי' רפט ס"ב (ותקנו חכמים לקדש על

תצוהיין קודם סעודת שחרית, כמו קודם סעודת הלילה).

תצז[1906] רמב"ם פ"ל ה"ט (וצריך

תצחלהזהר בשלש סעודות אלו ... ולבצוע על שתי ככרות). הגהות מיימוניות שם אות ט (וכן

תצטמצאתי בהלכות תשעה באב של ה"ר אלעזר ב"ר יב"ק, בשם ר"י ובשם

500ה"ר יקותיאל בר משה עיי"ש ודו"ק. וכן נהג מהר"ם). תשב"ץ

501יט וסי' כב (מהר"ם היה רגיל לבצוע בסעודה ג' בב' לחמים). טור (ואדוני אבי

502הרא"ש ז"ל ... היה בוצע על שתי ככרות), ושו"ע ס"ה (בסעודה

503שלישית ... צריך לבצוע על שתי ככרות).

504[1907] ספר העתים סי' קצד (והלכתא

505חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת, ולא פעם אחת בלבד אמרו, אלא כל זמן שמבקש לסעוד).

506מגיד משנה שם (חייב אדם לבצוע על שני ככרות בשבת. וכתב גאון כל זמן שהוא סועד). אבודרהם

507דיני שלוש סעודות (וכתב עוד הרא"ש שאף כל שעה שמבקש לסעוד חייב בלחם משנה, ואף

508על פי שאינו מחויב אלא בשלש סעודות). רמ"א ס"ד (ואם סועד הרבה פעמים בשבת

509צריך לכל סעודה ב' ככרות).

510[1908] תשב"ץ סי' כב (צריך לכל הפחות לחם

511אחד שלם). שבלי הלקט סי' צג (וכתב אחי ר' בנימין נר"ו, דבסעודה שניה ליכא

512קפידא לבצוע על שתי ככרות).

513[1909] תשב"ץ שם (דכך מוכיח במכילתא,

514ביום ו' ירד להם ב' עומרים לכל אחד ואחד, ומעומר אחד עשו ב' לחמים, הרי לב' עומרים

515ד' לחמים, אחד אכלו בערב שבת בבקר, והשני בליל שבת, והשלישי בבקר, והרביעי לסעודה

516ג'), ובמרדכי רמז שצז, ובטור, בשם המכילתא. ט"ז סק"ד (דביום ו' ירד לכל

517אחד שני עומרים, ומכל עומר עשו ב' ככרות, הרי ד' לב' עומרים, אכל אחד בערב שבת

518ואחד בליל שבת ואחד בבוקר, הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה ג').

519[1910] תשב"ץ סי' יט (מיהו נהגו העולם

520לבצוע לעולם בלחם אחד שלם). רמ"א שם (ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה

521שלישית רק בככר אחד שלם). לבוש ס"ד (ולי נראה שכבר פשט המנהג בכל אלו הארצות

522שלא ליקח אלא אחד ... אלא מחוורתא שלא היה מנהג קדמונינו באלו הארצות לבצוע אלא על

523אחד בסעודה שלישית, וכן אנו נוהגים אחריהם, ומעולם לא ראיתי אחד מדרבנן קשישי שהיו

524מפקפקין בדבר, אפילו לחומרא בעלמא).

525[1911] רמ"א שם (אבל יש להחמיר ליקח שנים).

526[1912] תוס' פסחים קא, א ד"ה טעימו (אם

527מועיל מיני תרגימא להשלים ג' סעודות שבת ... היינו דוקא בסעודה שלישית). ספר הישר

528חלק התשובות סי' ע (סתם שלש סעודות בפת, אבל הבא להשלים במיני תרגימא יצא). רא"ש

529פסחים פ"י ס"ה (אם יועיל מיני תרגימא להשלים סעודה שלישית). רא"ש

530סוכה פ"ב סוף סי"ג. הגהות מיימוניות פ"ל אות ו (כתבו בתוספות בפרק

531בתרא דיומא בשם רבינו שלמה ורבינו יעקב, דאם השלים במיני תרגימא בסעודה שלישית יצא).

532אחת הדעות בטור (ויש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא, פירוש מאכל

533העשוי מחמשת מיני דגן), ובשו"ע ס"ה (ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל

534העשוי מאחד מחמשת מיני דגן). מ"א סק"י (נראה לי דוקא כשמברכין עליהם בורא

535מיני מזונות).

536וראה גם לעיל סי' קפח סט"ו (שיש אומרים שסעודה ג' אין צריך

537פת). סי' עדר ס"ו (ויש אומרים

538שבסעודה שלישית אין צריך לחם כלל).

539ואילו בשתי הסעודות הראשונות נתבאר לעיל סי' עדר ס"ה (אפילו

540אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אע"פ שהם מחמשת המינים, אינו

541יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת, עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא

542וברכת המזון).

543אבל ראה לעיל שם (הערה 727).

544[1913] באר הגולה סי' רח סי"ז (דודאי

545הדייסה מיזן זיין ... שהרי קבעו עליה חכמים ברכת בורא מיני מזונות). פר"ח שם

546(דמילתא דפשיטא דדייסא זיין ומסעד). וראה גם סדר ברכת הנהנין פ"א הי"ז

547(חמשת מיני דגן שאכלן לפני הסעודה נפטרו בברכת המזון בדיעבד).

548וכן הוא לעיל סי' רעג ס"ח (חמשת המינים נקראים

549מזון, לכך הם ראוים להקרא עליהם שם סעודה, משא"כ בשאר משקים ופירות).

550[1914] תוס' סוכה כז, א ד"ה במיני (ומיני

551תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת). שו"ע שם (ויש

552אומרים שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות).

553וכן הובא לקמן סי' תמד ס"ג (יקיימו סעודה שלישית בבשר

554ודגים וכיוצא בהן בשאר מיני לפתן, שהרי יש אומרים שבדברים אלו אדם יוצא ידי חובת

555סעודה שלישית בכל שבתות השנה, כמו שנתבאר בסי' רצ"א).

556[1915] רבינו יונה ברכות פ"ז (לו, ב)

557ד"ה ברכת (ואומרים רבני צרפת ז"ל שאע"פ שחייב אדם לאכול ג' סעודות

558בשבת, סעודה שלישית אי בעי אכיל פת, ואי בעי אכיל פירי ונפטר באכילת הפירות).

559ר"ן מד, א ד"ה ואיכא (ואיכא נמי מאן דאמר דמשלים להו בפירי ובמיני

560תרגימא ... ומיני תרגימא היינו פירות). שבלי הלקט סי' צג (וכן מצאתי שהיה רבינו

561יצחק ב"ר יהודה ז"ל נוהג להשלים שלש סעודות במיני פירות). שו"ע שם

562(ויש אומרים דאפילו בפירות יכול לעשותה).

563הובא גם לקמן סי' תמד ס"ד (ואם אין לו מיני לפתן יקיימנה

564במיני פירות, שהרי יש אומרים שגם בזה יוצא ידי חובת סעודה שלישית, כמו שנתבאר שם).

565וראה לבוש ס"ה (ונראה לי סמך לאלו הדעות מדכתיב בהיום

566השלישי דממנו ילפינן סעודה שלישית, היום לא תמצאוהו, משמע אף אם לא תמצאוהו, רוצה

567לומר את המן שהוא לחם, מכל מקום אכלו דברים אחרים לצאת ידי חובה, דהא אכלוהו גם כן

568עליו קאי). פסקי דינים צמח צדק שנז, ב-ג (והראיה שהביאו דבעינן פת דוקא מדכתיב

569תלתא היום, יש לדחות, דהיום הג' כתיב ביה היום לא, על כן אפשר לומר שאין צריך פת

570כמו ביום א' וב'). היום יום לכ"ב אד"ר (אאמו"ר כותב באחד ממאמריו:

571הא דסעודה שלישית היום לא גו', היינו שאין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר).

572לקוטי שיחות חכ"א ע' 84. שלחן המלך ע' רא. קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר

573הזקן מילואים ע' פח. שו"ת דברי נחמי' סי' טז ואילך. ס' השיחות תש"ב ע'

57429.

575[1916] ראה לעיל סי' קפח סט"ו

576(שיש אומרים שסעודה ג' אינה צריכה פת. ואף שאין דבריהם עיקר).

577[1917] שו"ע ס"ה (וסברא ראשונה עיקר,

578שצריך לעשותה בפת, אלא אם כן הוא שבע ביותר).

579[1918] ראה לעיל סעיף א.

580[1919] מהרי"ל הל' שבת הגדול וערב פסח ע'

581נח (וכן נהג מהר"י סג"ל, שעשה סעודה שלישית בפירות, כשחל ערב פסח בשבת).

582רמ"א ס"ה (או במקום שאי אפשר לו לאכול פת, כגון בערב פסח שחל להיות בשבת,

583שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה, כדלקמן בהלכות פסח).

584וכן הוא לקמן סי' תמד ס"ג-ד (ובמדינות אלו שאין נוהגין

585כלל לאכול מצה עשירה בערב פסח משעה ה' ואילך ... יקיימו סעודה שלישית בבשר ודגים ...

586ואם אין לו מיני לפתן יקיימנה במיני פירות)

587[1920] סעיף ו (כבר נתבאר בסימן תס"ב

588שבמדינות אלו אין נוהגין כלל לעשות מצה עשירה).

589[1921] מרדכי רמז שצז (ור"ת כתב

590להר"ר משה מפונטיז"א דנשים חייבות בשלש סעודות), ור"ן מד, א (וכתב

591ר"ת ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות, וכן נמי לבצוע על שתי ככרות, שאף הן

592היו בנס המן. ואין צורך, שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין, כדילפינן [ברכות כ, ב]

593מזכור ושמור, את שישנו בשמירה ישנו בזכירה, ובכלל זה הוי כל חיובי שבת). שבלי הלקט

594סוס"י צג (שהנשים חייבות בשלש סעודות). שו"ע ס"ו (נשים חייבות

595בסעודה שלישית). מ"א ס"ק יא (דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין).

596[1922] ר"ן שם (וכתב ר"ת ז"ל דנשים חייבות ... לבצוע

597על שתי ככרות).

598וכן הוא לעיל סי' עדר ס"ב (וחייב כל אדם לבצוע

599על שתי ככרות שלמות, אחד אנשים ואחד נשים).

600[1923] סעיף ה (ואע"פ שכל מצות

601עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה, בקידוש היום חייבות, שנאמר זכור את יום וגו',

602ונאמר שמור את יום וגו', כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והואיל והנשים מוזהרות

603בשמירתו להשמר בו מעשיית מלאכה שהיא מצות לא תעשה כל מלאכה וגו', וכל מצות לא תעשה

604אף שהזמן גרמא נשים מוזהרות בה, הרי הן מוזהרות גם כן בזכירתו, דהיינו קידוש היום).

605וכן הוא לקמן סי' רצו סי"ט (שבכל מעשה שבת איש

606ואשה שוין, אפילו בדברים שאינם אלא מדברי סופרים, הואיל והן שוין בדברים שהן מן

607התורה דהיינו זכור ושמור, השוום חכמים גם בדבריהם, שתקנו בגלל זכירת השבת או

608שמירתו).

609[1924] תוכן המשך הדברים בקונטרס

610אחרון זה:

611בפנים