Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארצד דין הבדלה בתפלה
ובו ז' סעיפים
הבדלה בתפלה ועל הכוס
א כשתקנו
ובו ז' סעיפים
הבדלה בתפלה ועל הכוס
א כשתקנו
באנשי כנסת הגדולה לישראל נוסח הברכות ותפלות וקידושים והבדלות, תקנו הבדלה בתפלה בלבדה, ולא
געל הכוס, לפי שכשעלו מן הגולה היו דחוקים בעניות, ולא
דהיה ספק ביד כולם לקנות יין להבדלה.
הותקנוה
ובברכת חונן הדעת, מפני
זשההבדלה שאדם יודע להבדיל בין קדש לחול חכמה היא לו, לפיכך קבעוה בברכת חכמה. ועוד מפני
חשאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה כמו שאסור בשבת עצמו, לפיכך קבעוה קודם
טשאלת צרכיו שבברכות אמצעיות:
יב ואחר כך כשהעשירו ישראל קבעוה חכמים על הכוס,
יאוכשחזרו והענו חזרו חכמים וקבעוה בתפלה, וכדי שלא
יביהא ההבדלה מיטלטלת תדיר על ידי עושר ועוני מתפלה לכוס ומכוס לתפלה, התקינו חכמים
יגשלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה להבדיל גם על הכוס, אם יוכל
ידלמצוא.
טווצריך לחזר
טזאחריו כדרך שמחזרים על שאר כל מצות שהן חובת הגוף. אלא אם כן אי אפשר לו למצוא,
יזאזי יוצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה.
יחורשאי לאכול,
יטאם אינו מצפה שיהיה לו כוס למחר ביום ראשון, אף שמצפה שיהיה לו אחר כך, אין צריך
כלהתענות עד שיבדיל על הכוס, אלא רשאי לאכול מיד, שכבר יצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה
כא(ואם מצפה שיהיה לו למחר ביום יתבאר בסי' רצ"ו).
כבואין צריך
כגלומר שהמבדיל על הכוס קודם שהתפלל ערבית, שצריך להזכיר ההבדלה בתפלה, שהרי עיקר
כדתקנת ההבדלה (היה בתפלה) שתקנו אנשי כנסת הגדולה כשעלו מן הגולה היתה להזכירה
כהבתפלה.
כווכן מי ששכח
כזאו נאנס ולא התפלל ערבית במוצאי שבת ומתפלל שחרית שתים,
כחצריך להזכיר הבדלה בתפלה שניה
כטשהיא לתשלומין, אע"פ
לשכבר הבדיל על הכוס בלילה, לפי שההבדלה שבתפלה היא עיקר התקנה:
לאטעה ולא הזכיר בתפלה
ג אם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, משלים תפלתו,
ג אם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, משלים תפלתו,
לבולא יחזור בשביל ההבדלה, הואיל וצריך עדיין לאמרה על הכוס, ויהיה יוצא
לגידי חובתו.
לדרק שיזהר
להמלעשות שום מלאכה קודם שיבדיל על הכוס. או יאמר אחר תפלה המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה
לוויעשה מלאכה, כמו שיתבאר בסי' רצ"ט.
לזואם שכח (ועשה מלאכה באיסור, או)
לחטעם מאומה קודם שיבדיל על הכוס, צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה וגם על הכוס,
לטשאינו יוצא בהבדלה שעל הכוס בלבדה הואיל ואינה כהוגן, שטעם (או עשה מלאכה) קודם
מלה:
מאד אם טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלה, ואין לו כוס בלילה,
מבוסבור שאף למחר לא יהיה לו, צריך לחזור ולהתפלל מיד ולהזכיר הבדלה בתפלה. אע"פ
מגשמצפה שיהיה לו אחר כך, מכל מקום מן הסתם אין דעתו להתענות כל כך, ואם יטעום
מדמאומה אינו יוצא בהבדלה שעל הכוס בלבדה כמו שנתבאר (בס"ג):
מהה במה דברים אמורים כשנזכר אחר סיום תפלתו, ואז צריך
מולחזור לראש התפלה, אם כבר עקר רגליו, או שכבר סיים התחנונים שרגיל לומר לאחר תפלתו
מזכמו שנתבאר בסימן קי"ז, או אפילו
מחאם נזכר באמצע תפלתו אלא שכבר סיים ברכת שומע תפלה, ואז צריך
מטלחזור לראש ברכת אתה חונן. אבל אם נזכר קודם שסיים ברכת שומע תפלה, יאמרנה בשומע
נתפלה, כמו מי
נאששכח שאלה בברכת השנים שאומרה בשומע תפלה.
נבואף שיש
נגאומרים שאינה דומה
נדלשאלה, שהיא תפלה ובקשה, ויש לה ענין בברכת שומע תפלה שהיא גם כן תפלה ובקשה,
נהמשא"כ הבדלה אין לה ענין כלל לשומע תפלה, ודבריהם עיקר.
נוולכן מי שיש
נזלו כוס, או שמצפה שיהיה לו כוס למחר, אף שנזכר קודם שומע תפילה לא יאמרנה בשומע
נחתפילה. מכל מקום מי שאינו מצפה כלל לכוס למחר, ויצטרך לחזור ולהתפלל, יש לו לסמוך
נטעל סברא ראשונה לאמרה בשומע תפילה, ולא לחזור לברכת אתה חונן, שלא ליכנס
סלספק ברכות שאינם צריכים:
סאו תשעה באב שחל להיות באחד בשבת, אם טעה ולא הזכיר
סבהבדלה בתפלת ערבית, אין צריך לחזור. ואף אם נזכר קודם שומע תפילה, אל יאמרנה בשומע
סגתפילה. הואיל ויאמרנה עדיין על הכוס במוצאי ט' באב, ויהיה יוצא ידי חובתו, שהרי
סדלא יטעום מאומה קודם מוצאי ט' באב:
סהז בכל
סומקום שאין צריך לחזור בשביל ששכח להזכיר הבדלה, אף אם נזכר מיד שהזכיר השם שבסיום ברכת
סזאתה חונן, או מיד שסיים ברכה זו אע"פ שלא פתח עדיין בברכה שלאחריה, לא יחזור
סחלראש ברכת אתה חונן, אף אם רוצה להחמיר על עצמו, שאסור לברך ברכה שאינה צריכה.
סטואף אם רוצה
עלומר אתה חוננתנו בלא חתימה אינו רשאי, משום הפסק בתפלה. וכן הדין
עאבכל מקום שנזכר בתוך התפלה.
עבאבל אם סיים
עגתפלתו ורוצה לחזור ולהתפלל מראש התפלה בתורת נדבה, הרשות בידו, ועל דרך
עדשנתבאר בסי' ק"ז.
עהואם נזכר
עוקודם שהזכיר השם שבסיום ברכת אתה חונן, יתחיל מיד אתה חוננתנו, ויגמור משם
עזעל הסדר, וחננו מאתך וכו' בא"י וכו':
עח[2016] עיקרי ההלכות שנתבארו
עטבסימן זה:
פ(א)
פאהבדלה בתפלה ועל הכוס (ס"א-ב).
פב(ב)
פגטעה ולא הזכיר בתפלה (ס"ג-ז).
פד[2017] ברכות לג, א (אנשי כנסת הגדולה תקנו
פהלהם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות, בתחלה קבעוה בתפלה).
פווראה גם לעיל סי' נא ס"ב (ברוך
פזשאמר ... תקנוהו אנשי כנסת הגדולה). רס"י פט (אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל
פחבכל יום שלשה תפלות של י"ח ברכות). סי' קו ס"ב (אנשי כנסת הגדולה שתיקנו
פטי"ח ברכות על הסדר). סי' קיט ס"ד (שסדר ברכות הוא מאנשי כנסת הגדולה,
צומהם כמה נביאים).
צאוהם תיקנו גם קריאת התורה בר"ח שחל
צבבשבת, כדלעיל סי' רפב סי"ג (שקריאת הפרשה שבספר שני הוא מתקנת אנשי כנסת
צגהגדולה, כגון ראש חודש שחל בשבת, וד' פרשיות שבחדש אדר). וקריאת המפטיר בנביא ביום
צדטוב, כדלקמן סי' תפח ס"ה (ואנשי כנסת הגדולה תקנו להפטיר בנביא בכל יום טוב
צהבענינו של יום).
צו[2018] רש"י שם ד"ה בתחלה (שעלו מן
צזהגולה והיו דחוקים).
צחוהיינו שתקופת אנשי כנסת הגדולה נמשכה מסיום תקופת הנביאים,
צטכשעזרא ונחמיה עלו מן הגולה, ועד לזמן שמעון הצדיק (ראה אבות פ"א מ"א).
ק[2019] כת"ק במשנה ברכות שם (והבדלה
קאבחונן הדעת). טור ושו"ע ס"א (אומרים הבדלה בחונן הדעת).
קבוכן הוא ביום טוב, כדלקמן סי' תצא ס"א (במוצאי יום טוב,
קגבין במוצאי יום טוב לחול ובין במוצאי יום טוב לחולו של מועד, צריך לומר הבדלה
קדבברכת חונן הדעת, דהיינו אתה חוננתנו, כמו במוצאי שבת).
קה[2020] ר' יוסף בברכות שם (א"ר יוסף מתוך
קושהיא חכמה, קבעוה בברכת חכמה), ורש"י (החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין
קזטמא לטהור). טור סי' קטו (ומבדילין בה במוצאי שבת ויום טוב, משום שהיא חכמה, שמה
קחשהאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה היא לו, לכן קבעוה בברכת חכמה).
קטוראה לעיל סי' קטו (מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל,
קיקבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות, שאם אין בינה אין תפלה).
קיא[2021] ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"ב (אסור
קיבלו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל). הובא בשו"ת הרשב"א ח"א
קיגסי' תשלט, ובמ"א
קידסק"א.
קיהוכן הוא לקמן סי' רצט סט"ו (בקשת צרכיו שאסרו
קיוקודם שיבדיל בתפלה, כמו שנתבאר בסי' רצ"ד). סי' תקפד ס"ה (אין
קיזאומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת).
קיחאמנם לא סגי בטעם זה
קיטלחוד, כדלעיל סי' רסח ס"ב (שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום
קכטוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו
קכאשל מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים). וכדלעיל סי' קפח ס"ד (שהרי
קכבאומרים פרנסנו וכלכלנו, ואין חוששין לאיסור שאלת צרכיו, לפי שטופס הברכה כך היא.
קכגוגם כל הרחמן יכול לומר בשבת, אף על פי שאינן מטופס הברכה שתקנו חכמים, שכיון
קכדשנהגו הכל לאמרם בכל פעם שמברכין ברכת המזון נעשה להם כטופס ברכה ואין בהם משום
קכהשאלת צרכיו בשבת). וראה מראי מקומות וציונים. מנהג אבותינו בידינו (שונות, ע'
קכוקנא).
קכזובאבודרהם (תפלת מנחה של שבת) תיווך בין שני הטעמים (ראוי הוא
קכחלומר שמונה עשרה כשאר הימים, אלא משום כבוד השבת לא רצו חכמים ז"ל להטריחו,
קכטכדי שלא יצטער, שאם היה לו חולה אומר בברכת חולים ואם היה צריך לפרנסה אומר בברכת
קלהשנים, ולכך אין מתפללין כי אם שבע ברכות, דקיימא לן אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת).
קלאוראה בזה לעיל סי' רפד סי"ד (הערה 1562).
קלב*
קלגבספר המנהגים – חב"ד ע' 35 (בשמונה עשרה: אחר אתה חונן –
קלדאתה חוננתנו). וכן הוא בבדי השלחן סי' צג ס"ק ד (המנהג להתחיל מאתה חונן,
קלהכמ"ש הט"ז והמ"א. וכן שמעתי מהגה"ח ר' דוד צבי חן זצ"ל
קלומטשערניגוב).
קלזדעות הפוסקים בזה נתבארו בשער הכולל פ"ט אות יג. וראה
קלחלקמן סי' תצא ס"א (הבדלה בברכת חונן הדעת, דהיינו אתה חוננתנו).
קלטובאגרות קודש חי"ז אגרת ו'שנו (במה שכתב על דבר אמירת אתה
קמחונן במוצאי שבת קודש – יעוין בשער הכולל שם. וכמדומה שאנ"ש אומרים הנ"ל
קמאוגם אתה חוננתנו). קובץ יגדיל תורה נ.י. ח"ז ע' טו (בשנת תש"ז (כמדומה)
קמבשאלתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א איך נוהגין, וקבלתי אז מענה בכתב
קמגוז"ל, דבר זה שאלתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, ואמר שמתחילין
קמדאתה חונן).
קמהעוד בספר המנהגים שם (וחננו, בתוספת וא"ו). וראה גם לקמן
קמוסוף ס"ז (ויגמור משם על הסדר וחננו מאתך). וכן הוא בסדור רבינו (אצל תפלת
קמזשחרית).
קמח[2022] ברכות לג, א (העשירו קבעוה על הכוס,
קמטחזרו והענו קבעוה בתפלה, והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס).
קנ[2023] רשב"א ברכות שם ד"ה ומה תפלה
קנא(כדי שלא תהא מטולטלת כל היום אם שמא יחזרו ויענו). ר"ן פסחים כב, א סוד"ה
קנבמי שלא הבדיל, ותענית י, ב (מיהו הרמב"ן ז"ל כתב בספר תורת האדם ... והם
קנגאמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ... שהבדלה על הכוס מטולטלת היא בין עניות
קנדלעשירות).
קנה[2024]
קנוהיינו כמו תפילין ושופר וסוכה ולולב, וכדלעיל סי' יד סי"ב (מפני שהתפילין
קנזחובת הגוף הם). סי' יז ס"ג (להתלבש בציצית ... אינו חובת הגוף כמו שופר
קנחולולב). סי' לח סי"א (תפילין קודמין מפני שהם חובת הגוף). לקמן הל' תלמוד
קנטתורה פ"ג בקונטרס אחרון ס"ק א (המצוה אינה מתקיימת על ידי אחרים כי
קסהמצוה היא על כל אחד ואחד בפרט, והיא חובת הגוף כסוכה ולולב).
קסאמשא"כ ברכות הבשמים והאור, נתבאר לקמן סי' רצז ס"א (אין
קסבצריך לחזר אחריהם כדרך שמחזרים אחר המצות), וסי' רחצ ס"א (אין צריך לחזר אחריו כדרך שצריך לחזר
קסגאחר שאר מצות).
קסדולענין כוס ברכת המזון, הובאו ב' דעות לעיל סי' קפב ס"א (יש
קסהאומרים שברכת המזון טעונה כוס ... וצריך לחזר אחריו כדרך שמחזרין אחר כל מצות שהן
קסוחובה ... ויש אומרים ... אין צריך לחזר אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה).
קסזולקמן סי' רצו סי"ג (להאומרים שברכת המזון טעונה כוס כמו
קסחקידוש והבדלה
קסט... להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס בתורת חובה גמורה).
קעוראה מראי מקומות וציונים.
קעא[2025] רשב"א ברכות שם (עיקרה בתפלה היא,
קעבדהא אין זזה מתפלה, ואפילו העשירו, והרי היא זזה מכוס בשאין לו). רא"ש פסחים
קעגפ"י סי"ז (ומי שאין לו כוס במקום שרגילין לשתות יין, אל יבדיל, ודי לו
קעדבהבדלת תפלה). מ"א סי' רצו סק"ז ([אם אין לו יין] כתב הרא"ש פרק
קעהערבי פסחים, דדי לו בהבדלה שבתפילה).
קעו[2026] סעיף יב (מי שאין לו במוצאי
קעזשבת לחול לא יין ולא שאר משקים חמר מדינה, ואי אפשר לו למצוא בלילה עד למחר ביום,
קעחיש אומרים שמותר לו לאכול מיד מן הדין אם הזכיר הבדלה בתפלה ... ויש אומרים שמן
קעטהדין אסור לו לטעום מאומה אם מצפה שלמחר ביום יהיה לו כוס להבדיל עליו, אבל אם
קפאינו מצפה שיהיה לו למחר ביום אין מחייבים אותו להתענות עד ההבדלה, לפיכך מותר לו
קפאלאכול אף במוצאי שבת מיד).
קפב[2027] ברכות לג, א (איבעיא להו המבדיל על
קפגהכוס מהו שיבדיל בתפלה. אמר רב נחמן בר יצחק קל וחומר מתפלה, ומה תפלה דעיקר תקנתא
קפדהיא, אמרי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא,
קפהלא כל שכן). רא"ש שם פ"ה סי"ד (אם הבדיל על הכוס שצריך שיבדיל
קפובתפלה, דעיקר התקנה היתה בתפלה). טור ולבוש ס"ב (והמבדיל על הכוס צריך שיבדיל
קפזבתפלה). מ"א ס"ק א (בגמרא דאם הבדיל על הכוס קודם שהתפלל, אף על פי כן
קפחצריך להבדיל בתפילה, דעיקר תקנתא הוא להבדיל בתפילה).
קפטוראה גם לקמן סי' רצט ס"י (והערה 2482).
קצ[2028] כדלעיל סי' קח ס"ג (טעה
קצאאו נאנס ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים, הראשונה לשם שחרית והשניה לתשלומין).
קצב[2029] מ"א שם (ואם שכח להתפלל, מתפלל
קצגשחרית ב', ואינו מזכיר אתה חוננתנו (רדב"ז ח"ב מ"ב [ח"א סי' שס"א]).
קצדוצ"ע דמתחלה שהיו מבדילין בתפלה, דודאי הי' צריך להבדיל ביום א', ועכשיו גם
קצהכן צריך ... דעיקר תקנתא הוא להבדיל בתפילה).
קצו[2030] תוספת שבת סק"א (מתפלל שחרית
קצזשתיים, ומזכיר אתה חוננתנו בשניה). וכמובא לעיל מסי' קח ס"א (הראשונה
קצחלשם שחרית, והשניה לתשלומין).
קצט[2031] ברייתא ברכות לג, א (טעה ולא הזכיר ...
רהבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו ... מפני שאומרה על הכוס). טור ושו"ע
ראס"א (ואם טעה ולא הבדיל, משלים תפלתו ואינו חוזר, מפני שצריך להבדיל על הכוס).
רבוכן הוא לעיל סי' קח סט"ז (שאין חוזרין בשביל הזכרת הבדלה
רגבתפלה, הואיל ויכול לאומרה על הכוס, כמו שיתבאר בסי' רצ"ד).
רדואף שנתבאר לעיל "שההבדלה שבתפלה היא עיקר".
רהמכל מקום, אם טעה ולא הזכיר בתפלה, סומך על מה שיאמרנו על
רוהכוס,
רזאלא דהיינו דוקא אם ההבדלה שעל הכוס תהי' "כהוגן",
רחכדלקמן בסמוך.
רט[2032] מ"א סק"ב (ואינו חוזר,
ריועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל, כמ"ש ססי' רצ"ט).
ריא[2033] סעיף טז (ואם רוצה לעשות אפילו
ריבמלאכה גמורה קודם שיבדיל בתפלה או על הכוס, אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול, בלא שם
ריגומלכות ... ועושה מלאכה).
ריד[2034] רב ששת שם (טעה בזו ובזו חוזר לראש), לפירוש
ריהרבינו יונה שם כג, ב ד"ה טעה (פירוש טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלה, וטעה עוד
ריושאכל קודם הבדלה), והרא"ש שם פ"ה סי' יד (כגון שאכל קודם שהבדיל). טור
ריזושו"ע שם (ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס, צריך לחזור ולהבדיל בתפלה).
ריח[2035] חדושי הרשב"א שם ד"ה טעה (טעה
ריטבזו ובזו, פירוש כגון שלא הבדיל בתפלה, ואכל, או עשה מלאכה, קודם שהבדיל על הכוס).
רכהובא באליה רבה ס"ק ה.
רכאומכל מקום יש הפרש בין "עשה מלאכה" – שלא נאסרה אלא
רכבעד שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול, לבין "טעם מאומה" שנאסרה עד שיבדיל
רכגעל הכוס. ויתבאר לקמן (הערה 2044).
רכד[2036] בה"ג הל' קידוש והבדלה יד, ג (לית
רכהליה כוס הדר). רבינו יונה שם כ, א ד"ה וכתב בה"ג (וכתב בהלכות גדולות
רכוז"ל דכיון דתלוי הדבר מפני שיכול לפטור עצמו בכוס, היכא שאין לו כוס, יש לו
רכזלחזור ולהתפלל. ונראה למורי הרב נר"ו שאם אין לו מזומן בלילה כוס, כיון
רכחשמבדיל למחר, אין לו לחזור ולהתפלל, אלא אם כן חושב שאפילו למחר לא יהיה לו כוס),
רכטהובא ברא"ש שם פ"ד סי' טו (וה"ר יונה ז"ל היה אומר, אף אם לא
רלהיה לו כוס מזומן בלילה, אם יודע שימצא כוס למחר אין צריך לחזור ולהתפלל). טור ושו"ע
רלאס"ב (טעה ולא הבדיל בתפלה, ואין לו כוס בלילה, וסובר שאף למחר לא יהיה לו,
רלבצריך לחזור ולהתפלל).
רלג[2037] ראה אליה זוטא סק"ג (והא דנקטו
רלדהפוסקים יום מחר, משום דאין דרכו של אדם להיות מתענה כל כך זמן).
רלהוכדלעיל ס"ב (ורשאי לאכול, אם אינו מצפה שיהיה לו כוס
רלולמחר ביום ראשון, אף שמצפה שיהיה לו אחר כך אין צריך להתענות עד שיבדיל על הכוס,
רלזאלא רשאי לאכול מיד).
רלחמשא"כ אם יודע שיתענה עד הבדלה, כדלקמן ס"ו (שהרי
רלטלא יטעום מאומה קודם מוצאי ט' באב).
רמ[2038] סעיף ה (ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה
רמא... והוא הדין אם רגיל לומר תחנונים וסיים תחנוניו).
רמב[2039] ראה תהלה לדוד סק"ו (ולפי זה נראה
רמגדאם נזכר אחר שחתם שומע תפלה, קודם שהתחיל רצה, אומרה שם, כמו שנתבאר בסי׳ קי״ז סוף
רמדס"ה. ולכן צריך לעיין לשון הרב
רמהז״ל ס״ה שכתב שכבר סיים ברכת שומע תפלה אז צריך לחזור לראש ברכת אתה חונן עיי״ש).
רמווהיינו כדלעיל שם (ואם נזכר אחר חתימת
רמזשומע תפלה קודם שהתחיל רצה אומר ותן טל ומטר, ואחר כך מתחיל רצה, ונחשב כאלו שואלו
רמחבשומע תפלה).
רמטואף שנתבאר לקמן ס"ז (מיד שסיים
רנברכה זו, אע"פ שלא פתח עדיין בברכה שלאחריה ... אף אם רוצה לומר אתה חוננתנו
רנאבלא חתימה אינו רשאי, משום הפסק בתפלה).
רנבהיינו דוקא ב"מקום שאין צריך לחזור
רנגבשביל ששכח להזכיר הבדלה", וכדלעיל סי' קיד ס"ד (שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה, לא
רנדנקרא סיום ברכה זו לגמרי, לענין דברים שמחזירין אותו. אף על פי שנקרא סיום לענין
רנהדברים שאין מחזירין אותו, כגון הבדלה בחונן הדעת ויעלה ויבוא בערבית ראש חודש,
רנושאין לאמרם כשסיים הברכה, אף על פי שלא התחיל ברכה שלאחריה כמו שיתבאר בסי'
רנזרצ"ד ותכ"ב).
רנחוכיון שכאן צריך לחזור, אם כן לכאורה "לא נקרא סיום ברכה
רנטזו לגמרי, לענין דברים שמחזירין אותו".
רס[2040] רמב"ם פ"י מהל' תפלה
רסאהי"ד, לגירסת הטור (ואם נזכר קודם שומע תפלה, כתב הרמב"ם ז"ל יש מי
רסבשהורה שמבדיל בשומע תפלה). וכתב בכ"מ שם (טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים
רסגתפלתו ואין צריך לחזור. כך היא הנוסחא האמיתית, וכן מצאתי בספר מדוייק. וספרים שבידינו
רסדכתוב בהם, יש מי שמורה שאם נזכר קודם שומע תפלה מבדיל בשומע תפלה, ואם נזכר אחר שומע
רסהתפלה משלים תפלתו, ואין צריך לחזור, וכך היה גורס הטור בדברי רבינו).
רסוכל בו רס"י מא (וכתב ה"ר נתן ז"ל ... ואם שכח
רסזלהבדיל באתה חונן, יבדיל בשומע תפלה). הלכות ומנהגי מהר"ש מנוישטט סי' קמא
רסח(מי שלא אמר אתה חוננתנו יש לאומרו בשומע תפלה). הגהות מנהגים אות א (אין מחזירין
רסטאותו, ואומרים אותה בשומע תפלה, מהר"ש ומהרי"ל).
רע[2041] כדלעיל סי' קיז שם (אם לא שאל מטר,
רעאונזכר ... קודם שומע תפלה, אין מחזירין אותו, ושואל בשומע תפלה).
רעב[2042] תוס' ברכות כט, א ד"ה מפני (ודוקא
רעגצרכיו ... וכן שאלה, אבל הזכרה והבדלה ושאר שבחים אסור, שאינה מעין שומע תפלה).
רעד[2043] מ"א ס"ק ג (צריך לחזור.
רעהונראה לי דאם נזכר קודם שומע תפלה יאמרנה בשומע תפלה, דבזה יש לסמוך על הטור והגהות
רעומנהגים בשם מהרי"ל. אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בשומע תפלה, כמ"ש
רעזהרב"י). אליה רבה ס"ק ד (ולענ"ד עיקר כמג"א ... ובספר תניא
רעח[ריש סי' כא] כתב וז"ל אין צריך לאמרה בשומע תפלה מפני שאומרה על הכוס
רעטעכ"ל, משמע דמודה כשאין לו כוס).
רפ[2044] טור ושו"ע ס"ג (תשעה באב שחל
רפאלהיות באחד בשבת, טעה ולא הבדיל בתפלה, אין צריך לחזור ולהתפלל, כיון שמבדיל על
רפבהכוס במוצאי תשעה באב).
רפגוהיינו כדלעיל ס"ד (ואין לו כוס בלילה,
רפדוסבור שאף למחר לא יהיה לו ... מן הסתם אין דעתו להתענות כל כך). משא"כ בתשעה באב שיתענה עד הבדלה.
רפהואף לפי מה שנתבאר לעיל ס"ג (אם טעה ולא הזכיר
רפוהבדלה בחונן הדעת ... ועשה מלאכה באיסור ... קודם שיבדיל על הכוס, צריך לחזור
רפזולהתפלל ולהבדיל בתפלה).
רפחוהרי כאן מסתמא יעשה מלאכה לפני ההבדלה שיעשה על הכוס במוצאי ט' באב.
רפטמכל מקום, לזה בודאי יועיל מה שיאמר "ברוך המבדיל בין
רצקודש לחול", כדלקמן סי' רצט סט"ז (ואם רוצה לעשות אפילו
רצאמלאכה גמורה קודם שיבדיל בתפלה או על הכוס, אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול).
רצבמשא"כ הטעימה אסורה עד שיבדיל על הכוס, כדלקמן סי' רצט
רצגס"א (אסרו חכמים לאכול ... במוצאי שבת, עד שיבדיל על הכוס,
רצדאע"פ שהבדיל כבר בתפלה).
רצה[2045] סיכום ההלכות שנתבארו
רצובסעיף זה, בענין שכח להזכיר הבדלה, במקום שאין צריך לחזור:
רצז(א)
רצחנזכר קודם הזכרת השם, יאמרנו במקומו.
רצט(ב)
שנזכר אחר הזכרת השם, לא יחזור לראש הברכה, משום ברכה שאינה צריכה.
שא(ג)
שבנזכר אחר סיום הברכה, לא יחזור לראש הברכה, משום ברכה שאינה צריכה.
שג(ד)
שדנזכר אחר סיום הברכה, לא יאמרנו במקומו, משום הפסק.
שה[2046] ב"ח ס"ב (כיון שסיים ואמר
שוברוך אתה ה' חונן הדעת, אם יהיה חוזר הוא עובר על לא תשא, במה שאמר אחר כך ותבדל ה'
שזאלהינו וכו' ברוך אתה ה' חונן הדעת).
שחוכן הוא לקמן סי' תעז ס"ט (אם נזכר קודם שהזכיר את השם
שטבחתימה ... אבל אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם שבחתימה). סי' תקפב ס"ו (ואם
שינזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה, לא יאמר במקום שנזכר, וגם לא יחזור לראש
שיאהברכה, משום איסור ברכה לבטלה).
שיב[2047] ר"י בתוס' ברכות ל, ב ד"ה
שיגמסתברא (והיה אומר ה"ר יצחק, לכל דבר שאמרו חכמים אין מחזירין אותו ... סיים
שידאותה ברכה שתקנו בה לאומרה אין מחזירין אותו). רבינו יונה שם (כ, א) ד"ה ואם
שיה(ורבינו יצחק הזקן ז"ל אמר דכיון שכבר סיים כל הברכה ולא נזכר, כמי שטעה
שיווהתחיל האחרת דיינינן ליה ואין מחזירין אותו, ולזה נוטה יותר דעת מורי הרב
שיזנר"ו). רא"ש שם פ"ד סי' יז (כיון דסיים אותה ברכה, אף על פי שלא
שיחפתח בברכה שלאחריה, אינו חוזר, ואם יחזור הוי ברכה לבטלה). טור ושו"ע
שיטס"ד (במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל, מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור, אף על
שכפי שלא פתח בברכה שלאחריה).
שכאובמקום שמסתפק, ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' ג אות ז.
שכב[2048] תוס' ברכות ל, ב ד"ה מסתברא (דאם
שכגיחזירוהו בדבר שאין לו לחזור, הוי כמו הפסקה). רא"ש שם (באמצע התפלה, כיון
שכדדאינו מחויב לחזור, נראה לי דהוי הפסק אם הוא חוזר), לפירוש הראשון שבמעדני יום
שכהטוב שם אות ז (דאף להזכיר באותו מקום, ושלא יחזור, חשיבא ליה הפסק). רשב"א
שכוברכות כט, א ד"ה כתב רבינו אלחנן (בתפלה, כיון שסיים אותה ברכה אינו רשאי
שכזלהזכיר באמצע כלום).
שכחויש בזה שני פרטים:
שכט(א) שכשאומרה מיד שסיים ברכת אתה חונן, אינו חשוב כאילו אמרה
שלבאמצע ברכת אתה חונן, כדלעיל סי' קיד ס"ד (שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה, לא
שלאנקרא סיום ברכה זו לגמרי, לענין דברים שמחזירין אותו. אף על פי שנקרא סיום לענין
שלבדברים שאין מחזירין אותו, כגון הבדלה בחונן הדעת ויעלה ויבוא בערבית ראש חודש,
שלגשאין לאמרם כשסיים הברכה, אף על פי שלא התחיל ברכה שלאחריה כמו שיתבאר בסי'
שלדרצ"ד ותכ"ב).
שלה(ב) אם אומרה כאן נחשב אמירתה הפסק בתפלה, וכדלעיל סי' קפח
שלוס"י (בלילה, שבתפלה אינו חוזר אם לא אמר יעלה ויבא בעבודה ... אין לו להזכיר
שלזגם כן בין עבודה למודים, משום הפסק בתפלה).
שלח[2049] רא"ש שם (מיהו גם זה יתכן, אם
שלטסיים תפלתו, שיכול לחזור לראש, דלא גרע מתפלת נדבה). טור ושו"ע ס"ה (במקום
שמשאמרו שאינו חוזר, אם רצה להחמיר על עצמו לחזור, אם סיים תפלתו, רשאי). מ"א
שמאס"ק ד (רשאי, בתורת נדבה).
שמב[2050] והיינו באופן שנתבאר שם ס"א
שמג(אלא שאם ברי לו שהתפלל כבר וחוזר ומתפלל בתורת נדבה, צריך לחדש איזה דבר בתפלתו,
שמדכדי להודיע שהוא נדבה). וראה אליה רבה ס"ק ט.
שמה[2051] ב"ח שם (אבל אם לא סיים, דהשתא לא
שמוהזכיר השם, אפילו בין אתה לשם, חוזר לכולי עלמא. וכן כתב רבינו לקמן בסימן
שמזתרפ"ב).
שמחוהיינו כמבואר בטור ושו"ע סי' תרפב ס"א (אם נזכר
שמטבאותה ברכה, כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר).
שנאליה זוטא כן סק"ד (אבל כשהזכיר קודם שאמר השם, רק ברוך
שנאאתה, יאמר תכף אתה חוננתנו וכו', וחננו מאתך וכו', פסקי תו"ם).
שנבוכן הוא לעיל סי' קיד ס"ז (אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר
שנגמשיב הרוח ומוריד הגשם במקום שנזכר, שלא קבעו חכמים מקום בתוך הברכה להזכיר שם
שנדהגשם, אלא אמרו סתם, מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ... אם לא אמרו לפני מכלכל
שנהחיים, בכל הברכה מקומה). לקמן סי' תקפב ס"ו (ואם שכח לאומרם, ונזכר קודם
שנושסיים הברכה ששכח בה, אומרם במקום שנזכר).
שנזאבל ראה לעיל סי' קיד ס"ו (אם הזכיר טל אין מחזירין אותו
שנח(אפילו לא סיים הברכה)). סי' רפא ס"ב (ונוהגים להרבות בזמירות של שבת ... אם
שנטשכח לאומרו ... נזכר בתוך התפלה, אפילו קודם שסיים ברכת יוצר, לא יחזור לראש הברכה
שסבשבילו, הואיל ואינו אלא מנהג בעלמא).