Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Shabbos volume 3 Simanim 267 to 300·Havdalah recited by the prayer leaderשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש)·רצה הבדלה שעושה ש"ץ

ארצה הבדלה שעושה ש"ץ
ובו ה' סעיפים
ויהי נועם, סדר קדושה ויתן לך
א נוהגים

בלומר ויהי נועם, לפי שהוא

גמזמור של ברכה, שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים

דוגו',

השעל ידי כך נשלם השם היוצא ממנו.

וונוהגין

זלומר סדר קדושה. ומתחילין ואתה קדוש, ולא ובא

חלציון גואל, לפי שאין גאולה בלילה.

טוכל זה

יהאריכות שמאריכין אחר תפלת ערבית במוצאי שבת, הוא כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם

יאכדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם, כי ממתינים להם עד שישלימו כנסיה אחרונה שבישראל

יבאת סדריהם:

יגב יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר מעומד פסוק ויהי נועם:

ידג אם חל יום טוב או יום הכיפורים באחד ימי המעשה בשבוע

טוהבא, אפילו חל בערב שבת הבא, אין נוהגים לומר ויהי נועם, שכיון שאומרים ומעשה

טזידינו כוננה ב' פעמים, צריך שיהיו כל הששת ימים ראויים למלאכה. אבל אם חל

יזבשבת אומרים אותו.

יחובזמן שאין

יטאומרים אותו, אין נוהגים לומר גם ואתה קדוש וכל סדר קדושה, לפי שויהי

כנועם שייך למלאכת המשכן, ועל ידי כך שרתה שכינה בישראל,

כאוזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, על כן הן

כבנסמכין זה לזה לעולם.

כגאבל ויתן לך

כדנוהגים לומר בכל ענין:

כההבדלה בבית הכנסת
ד נוהגים שהש"ץ מבדיל בבית הכנסת על היין, כדי

כולהוציא מי שאין לו יין בביתו להבדיל עליו (וישתה

כזמהכוס בעצמו, אם נתכוין לצאת ידי חובתו בהבדלה זו, או ישקה ממנו לאחר שנתכוין לצאת

כחידי חובתו. אבל אם משקה ממנו לתינוקות, אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו בהבדלה זו,

כטכיון שלא שתה מהכוס אדם שיוצא ידי חובתו בהבדלה זו):

להזכרת אליהו הנביא אחר הבדלה
ה נהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת אחר הבדלה,

לאלהתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה, שאין אליהו בא בערב שבת, שלא לבטל

לבישראל מעסקי צרכי השבת. וגם בשבת

לגאינו בא אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים, ועל כן אנו

לדמתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבא ויבשרנו:

לה[2052] עיקרי ההלכות שנתבארו

לובסימן זה:

לז(א)

לחויהי נועם, סדר קדושה ויתן לך (ס"א-ג).

לט(ב)

מהבדלה בבית הכנסת (ס"ד).

מא(ג)

מבהזכרת אליהו הנביא אחר הבדלה (ס"ה).

מג[2053] סדר רב עמרם גאון ח"ב סי' לז (ופותח

מדשליח צבור ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו,

מהומתחילין כל הצבור אחריו ויהי נועם). טור ורמ"א בריש הסימן (ואומרים ויהי

מונועם).

מז[2054] טור (לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך

מחמשה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן). וכמובא בפירש"י פקודי לט, מג (ויברך

מטאותם משה, אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלהינו וגו'). שמיני

נט, כג (ויצאו ויברכו את העם, אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו, יהי רצון שתשרה

נאשכינה במעשה ידיכם).

נב[2055] סדר רב עמרם (ומסדרין יושב בסתר וגו' עד ואראהו

נגבישועתי, כך מנהג. לאחר שמסיימין הצבור אורך ימים, חוזר השליח ושונה אותו ואומר

נדאורך ימים). תשב"ץ קטן סי' רנח (מהר"ם ז"ל כשהוא מתפלל ויהי נועם

נהאומר לעולם אורך ימים וכו' ב' פעמים). טור ומ"א ריש הסי' (וכופלין פסוק אורך

נוימים וגו').

נזוהיינו שאחר פסוק ויהי נועם (תהלים צ,

נחיז), אומרים יושב בסתר (תהלים צא), וכופלים את הפסוק האחרון שבו.

נט[2056] טור ומ"א שם (שאז נשלם השם היוצא

סממנו). ונתבאר שם החשבון בכמה אופנים.

סא[2057] סדר רב עמרם שם (ואומר ואתה קדוש, וקרא

סבזה אל זה, ואומר כולי סדרא). טור ורמ"א שם (וסדר קדושה).

סגועד אמירת סדר קדושה נוהגים שלא לעשות מלאכה, כדלקמן סי' רצט

סדסי"ט (וכל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם

סהסדר קדושה של הצבור, אע"פ שכבר הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל. וכל העושה מלאכה

סוקודם סדר קדושה, אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה). ושם נסמן (הערה 2524).

סז[2058] תוס' מגילה ד, א ד"ה פסק (ואומר

סחואתה קדוש, ואין מתחילין ובא לציון, לפי שאין גאולה בלילה). טור וט"ז

סטסק"א (ומתחילין בואתה קודש, לפי שאין גאולה בלילה).

עוראה ברכות ד, ב (גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא). ט, א (וכשיצאו

עאלא יצאו אלא ביום).

עבומה שאין אומרים גם הפסוק ואני זאת בריתי, נתבאר בט"ז שם

עג(וגם ואני זאת בריתי אין אומרים ... נראה כיון דאלו ב' פסוקים ובא לציון ואני זאת

עדבריתי הם סמוכים ביחד בספר ישעיה, כל שאין אומרים האחד גם הב' אין אומרים).

עה[2059] סדר רב עמרם שם (וזה שנהגו לומר ויהי

עונועם וקדושה דסדרא, ולומר בנעימה ובעריבות טעם באפוקי שבתא, כדי שישתהו ישראל

עזבהשלמת סדריהם, כדי להאריך מנוח לרשעים מלחזור לגיהנם, כדאמרינן במוצאי שבת צועק

עחהמלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לגיהנם, שכבר השלימו ישראל סדריהם). הובא בטור.

עטוראה לעיל סי' רצא ס"ב (שהוא קרוב לזמן חזרת הנשמות לגיהנם

פבמוצאי שבת).

פא[2060] פרי עץ חיים שער השבת ריש פכ"ד

פב(במוצאי שבת כשתאמר ויהי נועם צריך לאומרו מעומד). הובא במ"א ריש הסימן (פסוק

פגויהי נועם יאמרו מעומד (כתבים)).

פד[2061] סדר רב עמרם שם (והכי שדר רב שר שלום

פהגאון ... וכי אמרינן ויהי נועם במוצאי שבת לחול, היכא דאיכא לקמן שיתא יומי דחולא,

פואבל איכא בי מצעי יום טוב או יומא דכפורי, אפילו חל יומא טבא ערב שבת ואיכא לקמן

פזחמשה יומי דחולא, לא אמרינן ויהי נועם בההוא אפוקי שבתא. מאי טעמא, כיון דאמרינן

פחומעשה ידינו ומעשה ידינו תרי זמני, בעינן עד דאיכא לקמן שיתא יומי כולהו חולא).

פטהובא בטור בשם רב שר שלום. רמ"א שם (שאין אומרים ויהי נועם כגון שחל יום טוב

צבשבוע). ט"ז ס"ק ב (דבעינן ו' ימים שלמים למלאכה).

צא[2062] שאף אם יחול "יום

צבטוב או יום הכיפורים", "בשבת, אומרים אותו", כי גם ערב יום כיפור

צגראוי למלאכה.

צדומפשטות הלשון נראה לכאורה, שכן הוא בכל

צהיום טוב, כולל פסח, ש"אם חל בשבת אומרים אותו". ויש בזה חילוקי מנהגים.

צו[2063] סדר רב עמרם שם (כללא דמילתא, כל היכא

צזדלא אמרינן ויהי נועם לא אמרינן קדושא דסידרא). טור ורמ"א שם (ובזמן שאין

צחאומרים ויהי נועם, כגון שחל יום טוב בשבוע, אין אומרים סדר קדושה).

צט[2064] כדלעיל (הערה 2054).

ק[2065] ט"ז סק"ג (דויהי נועם שייך

קאלמלאכת המשכן, ועל ידו שרתה שכינה, וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל [מצאתי]).

קב[2066] כל בו סי' מא (יש מקומות שאין אומרים

קגויתן לך כל זמן שאין אומרים ויהי נועם, ומנהג טעות הוא, כי מה ענין ויתן לך לויהי

קדנועם, כבר בארנו מה טעם אומר ויהי נועם, מה שאין כן בויתן לך שאין אומרים אותו רק

קהלסימן טוב וברכה). רמ"א שם (אבל אומרים ויתן לך).

קוומקורו בזח"א יד, ב (כד בר נש אדליק שרגא ... ואינון

קזמקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי צבורא ויתן לך האלהים מטל השמים, ברוך אתה

קחבעיר וברוך אתה בשדה וגו').

קטובפרי עץ חיים שער השבת פכ"ד (היה

קימורי ז"ל נוהג לומר אחר הבדלה ויתן לך ... כדי להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי

קיארצון וברכה).

קיבולנוסח הפסוקים שבו, ראה שער הכולל

קיגפל"ב ס"ד-ה. סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' שנז.

קיד[2067] טור ושו"ע (מבדיל ש"צ כדי

קיהלהוציא מי שאין לו יין).

קיווהיינו שלענין קידוש נתבאר לעיל סי' רסט ס"א-ב (חכמים

קיזהראשונים תקנו לקדש על היין בבית הכנסת, כדי להוציא את האורחים, שאין להם יין,

קיחהשובתים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ואוכלים שם מיד אחר קידוש זה, שהרי קידוש זה

קיטלהם הוא במקום סעודה, שבשעה שהשליח ציבור היה אומר קידוש זה היו האורחים כבר

קכבחדריהם ושומעים משם את הקידוש ויוצאין בו. אבל הצבור אינן יוצאים בו, אף אם

קכאנתכוונו לצאת, כיון שאין שומעין אותו במקום סעודה. ואף עכשיו שאין לנו אורחים

קכבהשובתים אצל בית הכנסת להוציאם ידי חובתם, אעפ"כ נוהגים לקדש בבית הכנסת על

קכגהיין לפי שתקנת חכמים לא בטלה).

קכדמשא"כ בהבדלה יכולים כולם לצאת בשמיעת ההבדלה בבית הכנסת,

קכהשאינו צריך להיות במקום סעודה.

קכו[2068] והיינו שלענין שאר הברכות שתיקנו על

קכזהכוס, הובאו ב' דעות לעיל סי' קצ ס"ד (אף על פי ששתיית כוס של ברכה מעכבת,

קכחאין מעכב שישתה המברך בעצמו, אלא די בשתיית אחר, ואפילו מטעים ממנו ... אף על פי

קכטשהתינוק אינו מחויב בדבר אין בכך כלום ... ויש אומרים שכל דבר הטעון כוס חוץ

קלמקידוש לא הצריכו לטעום ממנו אלא משום שלא יהא גנאי לברכת היין, שיאמרו שלא לצורך

קלאהוא ברכה זו ... לפיכך רשאי לברך ברכת היין ולהטעים לקטן אף על פי שלא הגיע לחינוך

קלבברכות, ואפילו אינו יודע לדבר, שכיון שהטעימה אינה אלא משום גנאי, דיה בתינוק קטן

קלגכזה. וכן נוהגין במילה שביום הכיפורים). הרי שלשני הדעות סגי בטעימת התינוק,

קלדוהנפקא מינה היא רק לענין ברכת היין, אם יכול לברך.

קלהוכן הוא לקמן סי' תרכא ס"ה (ויש נוהגין לברך על הכוס

קלוולהטעים ממנו לתינוק הנימול). ובסדור רבינו, קודם ברכת המזון (ונותנים לתינוק

קלזלשתות מכוס הברכה, או ישתה בעצמו).

קלחאמנם לענין קידוש נתבאר לעיל סי' רעא סכ"ה (אם לא טעם

קלטהמקדש וטעם אחד מהמסובין, אם טעם כמלא לוגמיו ממש יצאו כולם ידי חובתן ... והגאונים

קמסוברים שאם לא טעם המקדש עצמו כמלא לוגמיו לא יצא, אף על פי שטעמו המסובין כל אחד

קמאכמלא לוגמיו. וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה. במה דברים אמורים בקידוש, אבל בהבדלה

קמבובשאר כל הדברים הטעונים כוס, מודים הגאונים שאפילו לכתחלה די בטעימת אחד מהמסובין

קמגכמלא לוגמיו).

קמדוטעם הלכה זו של הגאונים, נתבאר לעיל סי' קצ ס"ד (אבל

קמהקידוש שבבית שאדם יוצא בו ידי חובתו, יש אומרים ... שלא די במה שיטעים ... אלא

קמוהמקדש בעצמו צריך לטעום כמלא לוגמיו, ואם לאו לא יצא, משום שנאמר זכור את יום השבת

קמזלקדשו, ואמרו חכמים זכרהו על היין כלומר על שתיית היין לכבוד היום, לפיכך המזכירו

קמחעל היין הוא המקדש שותה ממנו בעצמו. וראוי לחוש לזה לכתחלה כמ"ש בסי'

קמטרע"א).

קנוהיינו כדאמרינן פסחים קו, א (זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו

קנאעל היין), ושם קז, א (המקדש וטעם מלא לוגמא יצא ואם לאו לא יצא). היינו שעיקר תקנת

קנבהקידוש על היין כוללת שהמקדש ישתה מהכוס מלא לוגמיו.

קנגואף שהקידוש על היין הוא מדברי סופרים, כדלעיל סי' רעא

קנדס"א-ב (מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת

קנהלקדשו ...ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין).

קנומכל מקום רואים מכך שעיקר התקנה הי' שהמקדש ישתה מלא לוגמיו.

קנזולכן הצריכו הגאונים שהמקדש עצמו הוא ישתה מלא לוגמיו, ולא סגי בשתיית המסובים.

קנחולא קיי"ל כדעת הגאונים בזה, אלא ש"ראוי לחוש

קנטלדבריהם לכתחלה".

קסוכל זה הוא בקידוש, ולא בהבדלה, שהרי יש אומרים שפסוק זה לא

קסאמיירי כלל בהבדלה, כדלעיל סי' רעא ס"א (וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו,

קסבבכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. ויש אומרים שהבדלה אינה אלא מדברי סופרים,

קסגומן התורה אין צריך לזכרהו אלא בכניסתו בלבד).

קסדאמנם גם מבלי לחוש לדעת הגאונים, למדנו מההלכה הנ"ל, ששתיית

קסההיין בקידוש והבדלה היא עיקר בעשיית הקידוש וההבדלה. ולכן מסיק לעיל סי' רעא

קסוסכ"ה "אבל בהבדלה ... מודים הגאונים שאפילו לכתחלה די בטעימת אחד

קסזמהמסובין כמלא לוגמיו", אחד מהמסובין דוקא. ומפרש כאן, דהיינו שישתה מהכוס

קסחאחד שנתכוין לצאת בהבדלה זו, עכ"פ המחוייב בהבדלה מדברי סופרים מטעם חנוך,

קסטמשא"כ התינוק שאינו מחויב בהבדלה כלל, אין שתייתו מועלת למי שרוצה לצאת ידי

קעחובתו בהבדלה.

קעאואף שלענין דיעבד נתבאר לעיל סי' קצ סוף ס"ד (בהבדלה, אם

קעבלא טעם כמלא לוגמיו, אין צריך לחזור ולהבדיל, שספק ברכות של דבריהם להקל). מכל

קעגמקום לכתחלה צריך שהמחויב בהבדלה ישתה כמלא לוגמיו, ויצאו בזה שאר החייבים בהבדלה.

קעדולפי זה יש לפרש, שגם מה שנתבאר לקמן סי'

קעהתרכד ס"ב (ובמקומות שמבדילין על הכוס בבית הכנסת בכל מוצאי שבת ויום טוב, גם

קעועכשיו יבדיל השליח צבור, ויטעים מן הכוס לקטן, או לגדול אם מתכוין לצאת בהבדלה זו,

קעזועיין בסימן רצ"ה). הכוונה בזה היא לקטן שהגיע לחנוך, שחייב מדברי סופרים

קעחבהבדלה. משא"כ "אם משקה ממנו לתינוקות, אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו

קעטבהבדלה זו".

קפודלא כמבואר ברמ"א סי' תקנא

קפאס"י (ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה, אלא נותנים

קפבלתינוק).

קפגואפשר שלפי האמור כאן, גם טעימת הקטן

קפדשהגיע לחנוך אינה מועלת. ומה שנתבאר לעיל סי' רסט ס"ג (המקדש בבית הכנסת אסור

קפהלו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה, ואסור לטעום כלום קודם קידוש. אלא

קפוכיצד יעשה שלא תהא ברכת בורא פרי הגפן לבטלה, יטעים מהכוס לקטן שהגיע לחינוך,

קפזוהקטן ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו, ונמצא שלא בירך לבטלה).

קפחהיינו דוקא כדי שלא תהא הברכה לבטלה,

קפטאבל מכל מקום אין שום אדם יוצא בקידוש זה. ונתבאר לעיל שם (הערה 142).

קצוראה מה שדנו בזה בתהלה לדוד. בדי השלחן סי' צג ס"ק ו. מראי

קצאמקומות וציונים. הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רסט. קיצור הלכות משו"ע

קצבאדמו"ר הזקן ס"ג, ובמילואים ע' קט.

קצג[2069] המנהיג הל' שבת סי' עא (וזה שמשוררים

קצדבכל גבול ישראל מאליהו הנביא, לפי שהוא הוא המבשר שיבוא לנו במהרה לפני המשיח,

קצהכדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, וכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו הנביא

קצובא בערבי שבתות וימים טובים מפני הטורח, כדאיתא בערובין, ויבוא לנו המבשר במוצאי

קצזשבת). טור ורמ"א ס"א (ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת,

קצחלהתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה). ובסידור לא הביאו.

קצט[2070] עירובין מג, ב (כבר מובטח להן לישראל

רשאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, מפני הטורח). טור ומ"א ס"ק

ראא (שאין אליהו בא בערבי שבתות).

רב[2071] רש"י שם ד"ה מפני הטורח (שמניחין

רגצרכי שבת והולכין להקביל פניו).

רד[2072] לבוש (וכל שכן בשבת ויום טוב עצמו,

רהכדאיתא בעירובין). מ"א סק"א (וגם מבעיא אם יש תחומין למעלה מי', ואם כן

רודלמא הלכה יש תחומין, ולא יבא בשבת). וכדלקמן סי' תד ס"א (הרי זה ספק, אם יש

רזתחומין למעלה מי' טפחים או לאו).

רח[2073] טור ולבוש (ועל כן אנו

רטמתפללין, כיון שעבר השבת ויכול לבא, שיבא ויבשרנו בשורות טובות ישועות ונחמות).