Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
ארצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
ובו כ"א סעיפים
אכילה ושתיה קודם הבדלה
א אסרו
ובו כ"א סעיפים
אכילה ושתיה קודם הבדלה
א אסרו
בחכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה חוץ ממים במוצאי שבת,
געד שיבדיל על הכוס, אע"פ שהבדיל כבר בתפלה, ואפילו
דלטעום מעט אסור, מטעם שנתבאר בסי' רע"א:
הב ואפילו היה יושב ושותה מבעוד יום צריך להפסיק, כשמגיע בין
והשמשות שהוא ספק לילה.
זאבל אם היה
חיושב ואוכל מבעוד יום אינו צריך להפסיק, אפילו משתיה, אפילו
טכשמגיע ודאי לילה, ורשאי
ילהמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה כיון שהתחיל בהיתר.
יאאבל אם שכח
יבוהתחיל הסעודה באיסור, דהיינו מבין השמשות ואילך, צריך להפסיק מיד שנזכר.
יגויש מתירין אפילו להתחיל בבין
ידהשמשות בין לאכול בין לשתות, ואין איסור אלא בודאי לילה,
טושאז הוא זמן הראוי להבדלה.
טזוכן נתפשט המנהג בסעודות גדולות שמתחילין בבין השמשות, ואין למחות
יזבידם כיון שיש להם על מה שיסמכו (א), אבל העיקר כסברא הראשונה.
יחולדברי הכל
יטכשמגיע ודאי לילה צריך אפילו להפסיק, אם היה קבוע לשתיה בלבד מבעוד יום. ואפילו
כמאכילה, אם (ב) שכח והתחיל בודאי לילה צריך להפסיק מיד שנזכר.
כאואם נזכר
כבלאחר שבירך המוציא קודם שטעם פרוסת המוציא, יטעמנה מיד ואחר כך יבדיל, שאם יבדיל
כגמתחלה, תהא ברכת המוציא לבטלה, שאחר כך יצטרך לחזור ולברך המוציא, כיון שהפסיק כל
כדכך בין ברכה לטעימה:
כהג היו יושבים ואוכלים מבעוד יום, ואחר גמר הסעודה קבעו
כולשתיה, אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל נחשב לסעודה אחת כל זמן שלא ברכו ברכת
כזהמזון. ואפילו אמרו זה לזה באו ונבדיל, וחזרו ונמלכו לשתות או לאכול, הרי אלו
כחמותרים לשתות ולאכול, ואינם צריכין להפסיק מחמת שגמרו בדעתם ואמרו להבדיל. וגם
כטאינם צריכין לחזור ולברך על מה שנמלכו לאכול ולשתות קודם שיבדילו, לפי שלא הסיחו
לדעתם לגמרי מאכילה ושתיה עד שיבדילו על ידי אמירה זו שאמרו להבדיל מיד, כיון
לאשיכולים עדיין לחזור בהם ולאכול ולשתות מיד קודם שיבדילו:
לבד המפסיק להבדיל על הכוס באמצע שתייתו, אע"פ שהיה
לגקבוע לשתיה בלבד, שהוא חייב להפסיק ולהבדיל כשיגיע הלילה, ואסור לו מעתה לשתות עוד
לדעד שיבדיל,
להאעפ"כ אין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה, שנפטר בברכת בורא פרי
לוהגפן שבירך על שתיה הראשונה, אע"פ שבנתיים היה שעת איסור, דהיינו משהגיע
לזהלילה עד שהבדיל. ואין צריך
לחלומר אם מפסיק באמצע אכילתו ומבדיל על היין, שאין צריך לברך עליו בורא פרי הגפן,
לטאם כבר בירך בורא פרי הגפן על יין שבתוך הסעודה או שלפני הסעודה.
מואם הוא
מאמבדיל על השכר אין צריך לברך עליו שהכל בתוך הסעודה, אע"פ
מבשלא בירך עדיין שהכל לא בתוך הסעודה ולא לפני הסעודה, שברכת המוציא פוטרת את השכר
מגשל הבדלה, כמו שפוטרת שאר שכר ששותין בתוך הסעודה.
מדולפי שיש
מהחולקים על כל זה, (ג) לכן
מוטוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל קודם ברכת המזון, לא על השכר
מזולא על היין אם כבר בירך בורא פרי הגפן על יין. ואם הוא רוצה להבדיל, או שלא היה
מחקבוע אלא לשתיה בלבד, שהוא חייב להפסיק ולהבדיל, לא יברך על כוס של הבדלה, כדיעה
מטא' שהיא עיקר:
נה אם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה, ואסור לו
נאלחזור לסעודתו עד שיבדיל מתחלה על הכוס. ואפילו
נבהקדים להתפלל ערבית מבעוד יום חל
נגעליו חובת הבדלה מיד, ואסור לו לטעום כלום, חוץ ממים, עד שיבדיל:
נדשתיית כוס ברכת המזון קודם הבדלה
ו כשהיה
ו כשהיה
נהיושב ואוכל מבעוד יום, שאינו צריך להפסיק מסעודתו
נוולהבדיל קודם ברכת המזון, יש לו לשתות גם כן מכוס של ברכת המזון אע"פ שלא
נזהבדיל עדיין. לפי שכוס של ברכת המזון הוא גם כן מכלל הסעודה, למי שנזהר לעולם לברך ברכת
נחהמזון על הכוס.
נטאבל מי
סשמברך לפעמים בלא כוס, לפי שסומך על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס,
סאאסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה:
סבז בין מי שמותר לו לשתות ממנו ובין (ד) מי
סגשאסור לו לשתות ממנו קודם הבדלה, אינו יכול גם להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו,
סדאלא יבדיל על כוס יין אחר אם יש לו. לפי שברכת
סההמזון היא קדושה בפני עצמה והבדלה היא קדושה בפני עצמה, ואין אומרים ב' קדושות על
סוכוס יין אחד כשאפשר לאמרן על ב' כוסות, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
סזאבל אם אין
סחלו עוד יין לכוס הבדלה, צריך להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו אחר ברכת המזון, ולא יאחר ההבדלה עם השתיה לאחר זמן,
סטלפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד אחר ברכת המזון, להאומרים שברכת המזון
עטעונה כוס.
עא(ואף
עבלהאומרים שאינה טעונה כוס, מכל מקום כיון שהוא מברך עכשיו ברכת המזון על הכוס, לפי
עגשלדברי הכל יש עכ"פ מצוה מן המובחר לברך על הכוס, אם כן יש לו גם כן לשתותו מיד אחר
עדברכת המזון למצוה מן המובחר, אע"פ שאין חיוב בדבר. ולכן יש לו להבדיל מיד אחר
עהברכת המזון על כוס זה כדי לשתותו מיד. ואם
עויש לו עוד יין לכוס הבדלה, יש לו להבדיל מיד על כוס של יין השני, ולא יברך בורא
עזפרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס שני של הבדלה, ומיד אחר שתיית
עחכוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר):
עטכשלא הבדיל בלילה
ח עיקר מצות הבדלה בלילה. שכח או הזיד ולא הבדיל
ח עיקר מצות הבדלה בלילה. שכח או הזיד ולא הבדיל
פבליל מוצאי שבת, יבדיל למחר ביום.
פאואסור לו אז
פבלטעום מאומה חוץ ממים עד שיבדיל, כמו שאסור בלילה.
פגשכח או הזיד
פדואכל קודם הבדלה, צריך להפסיק מיד ולהבדיל, כמו אם התחיל לאכול בלילה.
פהואם לא
פוהבדיל למחר ביום א' יבדיל ביום שני, קודם שיטעום, כמו שנתבאר ביום א'. וכן עד סוף
פזיום ג'. אבל משם ואילך אינו יכול להבדיל עוד, לפי שג' ימים
פחהראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר השבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת, אבל ג' ימים
פטהאחרונים נקראים ימים שלפני השבת הבאה, ואין להם ענין לשבת שעברה:
צט כשמבדיל ביום ראשון, או משם ואילך, לא יברך אלא ברכת
צאבורא פרי הגפן וברכת ההבדלה. אבל לא יברך על האור, שאין מברכין על האור אלא בליל מוצאי שבת, שהוא תחלת
צבברייתו על ידי אדם הראשון כמ"ש בסי' רח"צ. וכן על הבשמים לא הצריכו לברך אלא בליל מוצאי שבת, שהוא סמוך ליציאת השבת, אבל אחר כך אין להם ענין לכוס ההבדלה, ולפיכך אסור
צגלהפסיק בברכתם בין ברכת היין לשתייתו:
צדהמתענה אחר השבת
י מי שמתענה ג' ימים וג' לילות מליל מוצאי שבת ואילך,
י מי שמתענה ג' ימים וג' לילות מליל מוצאי שבת ואילך,
צהישמע הבדלה מאחרים. ואם אין אחרים אצלו, יכול להבדיל בשבת מפלג המנחה ולמעלה, בלא בשמים ונר,
צוולשתות מהכוס, ואחר כך מקבל התענית עליו. ובלילה יברך על הנר ובשמים בלא כוס.
צזויכול
צחלהתפלל ערבית גם כן מבעוד יום, קודם שיבדיל. ובלבד
צטשיקרא קריאת שמע בזמנה כמ"ש בסי' רצ"ג.
קאבל מי
קאשמתענה ב' ימים בלבד לא יבדיל בשבת מבעוד יום, אלא במוצאי יום ב':
קביא ומי שמתענה ב' ימים וב' לילות לפני ראש השנה, וחל
קגראש השנה ביום ג', לא ימתין מלהבדיל עד מוצאי יום ב' שהוא ליל ראש השנה, לפי
קדשיצטרך לומר יקה"ז על כוס אחד, או על פת אחד,
קהכמו שצריך ביום טוב שחל במוצאי שבת מטעם שיתבאר בסי' תע"ג, ויש בזה איסור משום שאין אומרים ב' קדושות על כוס
קואחד. שקידוש יום טוב היא קדושה בפני עצמה ואין לה ענין להבדלת מוצאי שבת של חול,
קזמשא"כ ביום טוב שחל במוצאי שבת שמזכירין קדושת יום טוב גם בהבדלה, שמבדילין
קחבין קדש לקדש, הרי הקידוש וההבדלה כענין אחד, אבל כאן שצריך להבדיל הבדלת מוצאי
קטשבת שהיא בין קדש לחול, אין לה ענין כלל לקידוש של יום טוב. לפיכך אינו יכול לומר שתיהן על כוס אחד או על פת אחד, מטעם שנתבאר למעלה:
קייב ואם אירע שהמתין מלהבדיל עד ליל ראש השנה, ישמע
קיאקידוש מאחרים, ולא יטעום פרוסת המוציא עד שיבדיל על הכוס וישתה, שהרי אסור לטעום
קיבכלום קודם הבדלה, ואחר
קיגכך יברך המוציא ויאכל
קידמיד, כדי שיהא הקידוש במקום סעודה.
קיהואף אם
קיוהאחרים קדשו על פת, והוציאו אותו ידי חובתו אף מברכת המוציא, אעפ"כ צריך הוא גם
קיזכן לברך המוציא לעצמו, הואיל והפסיק בהבדלה על הכוס בין שמיעתו ברכת המוציא
קיחלאכילתו, אע"פ שידי קידוש יצא במה שטעמו הם מהפת, אף שהוא עדיין לא טעם,
קיטמכל מקום לענין הפסק בין ברכת המוציא לאכילה אין טעימתם מועלת לו, כמו שנתבאר בסי'
קכקס"ז:
קכאהסועד מיד אחר הבדלה
יג המבדיל על היין ורוצה לסעוד מיד, אם ברכת היין של
יג המבדיל על היין ורוצה לסעוד מיד, אם ברכת היין של
קכבהבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה, נתבאר בסי' קע"ד.
קכגושם נתבאר אימתי צריך לברך
קכדברכה אחרונה על כוס הבדלה שלפני הסעודה, בין שהוא
קכהיין בין שהוא שאר משקים עיי"ש:
קכויד אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה, צריך ליזהר שלא יביאו
קכזלחם לשלחן קודם הבדלה. ואם הביאו צריך לכסותו במפה עד אחר ההבדלה, שלא יראה הפת בושתו. שהרי מן הדין היה צריך להקדים
קכחברכת הלחם לברכת היין כשרוצה לאכול מיד, לפי שהוא מוקדם ליין בשבח ארץ ישראל בפסוק
קכטארץ חטה ושעורה וגו', אלא שעכשיו אינו יכול להקדימו, והרי זה בזיון
קללו, לכן יש לכסותו. אבל אם אינו רוצה לסעוד מיד אינו
קלאצריך לכסותו:
קלבמלאכה קודם הבדלה על הכוס
טו אע"פ שיצא
טו אע"פ שיצא
קלגהשבת והוסיף מחול על הקדש,
קלדאסור לאדם שיעשה חפציו קודם שילוה את המלך, דהיינו שיבדיל או על הכוס או בתפלה.
קלהואפילו
קלוחפצים האסורים בשבת עצמה מדברי סופרים (אבל
קלזאיסורי דברי סופרים התלוים בדבור מותרים, מטעם שנתבאר בסוף סי' רס"ג.
קלחחוץ מבקשת צרכיו שאסרו קודם שיבדיל בתפלה,
קלטכמו שנתבאר בסי' רצ"ד). וכן יש מתירין כל איסורי דברי סופרים שאין בהם סרך
קממלאכה, ואינן אסורים משום שבות אלא משום עובדין דחול, וכן נוהגים במוצאי יום
קמאהכיפורים כמו שיתבאר בסי' תרכ"[ג]:
קמבטז ואם רוצה לעשות אפילו מלאכה גמורה קודם שיבדיל בתפלה
קמגאו על הכוס, אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול, בלא שם ומלכות, להיכר בעלמא ללות המלך, ועושה מלאכה.
קמדאבל אסור
קמהלטעום כלום, אף אם הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל, עד שיבדיל על הכוס:
קמויז אם חל יום טוב במוצאי שבת ורוצה לעשות מלאכה המותרת
קמזביום טוב קודם שיבדיל בתפלה, אומר ברוך המבדיל בין קדש לקדש, בלא שם
קמחומלכות:
קמטיח אותן הנשים שאינן מתפללות ערבית, ואינן מבדילות
קנבתפלה במוצאי שבת,
קנאיש ללמדן לומר ברוך המבדיל בין קדש לחול קודם עשיית מלאכה, לפני הבדלה
קנבשעל הכוס. ואם אינן יודעות לומר המבדיל, צריכות לשמוע מאחרים.
קנגואם עושות
קנדקודם שמיעתן, אין למחות בידן, כי יש אומרים שלא אסרו
קנהאלא מלאכות גמורות, כגון כותב ואורג וחטיבת עצים וכיוצא בהם, אבל הדלקת הנר בעלמא
קנווהוצאה מרשות לרשות וטלטול ד' אמות ברשות הרבים שאין בהם טורח כלל לא אסרו כלל.
קנזואף שאין
קנחדבריהם עיקר (ולא הותרו
קנטמלאכות שאין בהם טורח, אלא ליש אומרים
קסשאף שהבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל בלא ברכה, אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס,
קסאשלדבריהם עכ"פ במלאכות שאין בהם טורח מותר מיד שהבדיל בתפלה, שהרי מדליקים נר
קסבלהבדלה. אבל קודם שהבדיל בתפלה, אין היתר בשום מלאכה, אפילו
קסגדברים האסורים מדברי סופרים,
קסדעכ"פ אם לא אמר המבדיל). מכל מקום הנשים שנהגו כך אין צריך למחות בידן.
קסהאבל אם הן
קסועושות מלאכות גמורות, צריך למחות בידן. ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר
קסזהמבדיל במוצאי שבת מיד, מפני שהרבה מהן מבעירות עצים ואש ומחממות מים, שהן מלאכות
קסחגמורות:
קסטיט וכל זה לענין למחות בנשים שאינן יודעות לומר המבדיל.
קעאבל האנשים אסורים אפילו בטלטול הנר וכיוצא בזה קודם שיבדילו בתפלה, או שיאמרו
קעאהמבדיל.
קעבוכל בעל נפש
קעגיחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם סדר קדושה של הצבור,
קעדאע"פ שכבר הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל. וכל העושה
קעהמלאכה קודם סדר קדושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה. אבל טלטול הנר וכיוצא בזה מותר מיד אחר שהבדיל
קעובתפלה, או אמר המבדיל. ושמש הכנסת רשאי להדליק נרות בבית הכנסת מיד אחר
קעזשהבדיל בתפלה (או שאמר המבדיל), אע"פ שלא אמרו הצבור עדיין
קעחסדר קדושה (כיון שהיא לצורך מצוה). (ומכל מקום צריך ליזהר להדליק אחר שאמרו הצבור
קעטברכו):
קפבארה של מרים
כ קצת נוהגים לדלות מים בכל מוצאי שבת מהבארות או
כ קצת נוהגים לדלות מים בכל מוצאי שבת מהבארות או
קפאמהמעיינות, לפי שאמרו
קפבחכמים שבארה של
קפגמרים, שהיא בימה של טבריא, היא מחזרת בכל מוצאי שבת על כל הבארות והמעיינות, וכל
קפדמי שפוגע בה ושותה ממימיה מתרפא מיד מכל תחלואיו. לכך נוהגין לדלות בכל מוצאי שבת,
קפהכי אולי יזדמנו להם מבארה של מרים:
קפוכא מי שמוסיף מחול על הקודש הרבה, אם מותר לומר למי
קפזשהבדיל שיבשל לו, ויהא מותר לו לאכול מיד מתבשיל זה נתבאר בסי' רס"ג:
קפח##
קפטקונטרס אחרון
(א) (כשמגיע בין השמשות כו' אבל העיקר כו'.
(א) (כשמגיע בין השמשות כו' אבל העיקר כו'.
קצעיין במ"ש בסי' רע"א):
קצא(ב) שכח והתחיל כו'. מה שכתב
קצבהמג"א
קצגדסבירא להו הבדלה דאורייתא. בודאי לא פסיקא ליה לרמ"א הכי, מדאסר לנשים
קצדלהבדיל לעצמן בסוף סי' רצ"ו, עיין
קצהמגיד משנה ריש פרק כ"ט, ולמה
קצופסק בפשיטות להפסיק בלי שום חילוק. אף
קצזשיש לדחות שכתב כן גם כן בסוף סימן רצ"ט. מכל
קצחמקום למה לא התנה דוקא אם לא התפלל ערבית.
קצטואדרבה כשישב לאכול מסתמא התפלל כבר, ואם כן לכו"ע גם בקידוש אינו אלא מדרבנן.
רועוד קשה דרבנן
ראדבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעת, אף בהתחיל בהיתר, אף
רבלמ"ד דהבדלה דרבנן. ולא
רגנדחו דבריהם אלא בהתחיל בהיתר, אבל לא כשהתחיל באיסור.
רדולא דמי לשאר מצות דרבנן, משום
רהדקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי'
רורל"ה סק"[ד] לענין
רזטעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב,
רחדפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה (עיין
רטבהרב רבינו יונה פ"ד דברכות שפירש
ריכמשמעות פשט הסוגיא שם דמיירי בטעימה, דומיא דתפלת המוספים).
ריאוהא דאצטריך הר"ן
ריבלפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה איתקן, עיי"ש
ריגבב"י סי' רל"ה, ולא
רידסגי ליה בטעמא דהמג"א, היינו משום דבהבדלה אין צריך להפסיק בהתחיל בהיתר,
ריהאע"ג דאיתקן בתחלת הלילה.
ריווהמקשה דפריך מטעימה להפסקה.
ריזהיינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ"ש התוספות שם עיי"ש:
ריח(ג) לכן טוב כו'. מה שכתב
ריטהמג"א
רכגרע טפי כו', על כרחך לא סגי ליה בהאי טעמא לחוד, שהרי כתב בית יוסף בשם
רכאמהרי"ק דלהרי"ף וסמ"ג פשיטא שצריך לברך משום שנאסר בשתיה עיי"ש.
רכבוצריך לומר דסבירא ליה צירוף ב' טעמים.
רכגואם כן כיון
רכדשהזהיר המגן אברהם שלא להפסיק ולהבדיל, ואינו חושש כלל לדעת הרי"ף וסמ"ג,
רכהמה ספק יש כאן בברכה זו, פשיטא דאין צריך.
רכוואם כן אם
רכזירצה להבדיל למה ימנע מחשש שמא צריך ברכה שספיקה להקל, ויאכל עוד שהוא ספק איסורא
רכחלחומרא, אם חוששים להרי"ף וסמ"ג. ואדרבה יותר טוב להבדיל בלא ברכה לצאת
רכטלדברי הכל, שברכות אינן מעכבות, כמו שאנו עושין בכל הספיקות.
רלגם מה שכתב המגן אברהם מברכת
רלאהמוציא מסימן רע"א, זה אינו, דהתם איתסר ליה למיכל, אבל הכא דשרי ליה בלא
רלבהבדלה, מה ספק יש אחר ההבדלה,
רלגוצ"ע:
רלד(ד) מי שאסור כו' אם אין לו כו'.
רלהכן
רלומשמע בהדיא בסוגיא ריש פ"ח דברכות, דאף אי סברי בית שמאי אין צריך כוס, אפילו
רלזהכי אמרי נר בשמים מזון והבדלה, עכ"פ כשאין לו.
רלחוכן כתב הרשב"א שם בהדיא. אלא שכתב לשון רשות, למאי דסבירא
רלטליה למאן דאמר אינה צריכה כוס,
רמולדידן דיש מצוה מן המובחר לכו"ע כמ"ש רמ"א ריש סי' קפ"ב, והוא
רמאהדין לענין טעימת הכוס שהיא חובה למאן דאמר טעונה, ומצוה מן המובחר לכו"ע, ולהכי כשאין לו אלא כוס אחד התירו
רמבלומר עליו ב' קדושות, משום דאי אפשר בענין אחר.
רמגאע"ג דאפשר
רמדשיאחר ההבדלה לאחר זמן מרובה, ולא ליהוו מצות חבילות חבילות. כדמוכח מהאי דהקשו התוס' והרא"ש
רמהעל פירוש רבינו נסים מהא
רמודשמע מינה טעם מבדיל. ולא
רמזהקשו מקמייתא שמע מינה ברכה טעונה, דלמא
רמחמשום דמצוה מן המובחר לדברי הכל כמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד בריש
רמטפרק אלו דברים. ועוד מהא שמע מינה טעמו פגמו,
רנדילמא משום מצוה בכוס מלא. אלא ודאי דמשום הכי לא הוה שרינן ב' קדושות על כוס אחד,
רנאמשא"כ אם יבדיל עליו מיד ויניחנו גם כן לברכת המזון אין כאן חבילות
רנבודו"ק. ואפילו הכי התירו
רנגלהבדיל מיד, אף למ"ד אינה צריכה כוס, ועל כרחך היינו משום טעימת הכוס.
רנדואם כן כשיש לו ב' דלא התירו, על
רנהכרחך היינו משום דאפשר לשתות מהראשון אחר ההבדלה על השני, כמ"ש התוספות גבי ברכת נשואין, והמג"א בסי'
רנורע"א ס"ק ט"[ז], וכמ"ש בפנים, ועיין
רנזבמ"ש בסי' רצ"ו:
רנח[2421] עיקרי ההלכות שנתבארו
רנטבסימן זה:
רס(א)
רסאאכילה ושתיה קודם הבדלה (ס"א-ה).
רסב(ב)
רסגשתיית כוס ברכת המזון קודם הבדלה (ס"ו-ז).
רסד(ג)
רסהכשלא הבדיל בלילה (ס"ח-ט).
רסו(ד)
רסזהמתענה אחר השבת (ס"י-יב).
רסח(ה)
רסטהסועד מיד אחר הבדלה (סי"ג-ד).
רע(ו)
רעאמלאכה קודם הבדלה על הכוס (סט"ו-יט).
רעב(ז)
רעגבארה של מרים (ס"כ).
רעד[2422] פסחים קה, א (הבדלה קובעת ... אתחולי
רעהלא מתחלינן ... אבל מיא לית לן בה ... רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא). טור ושו"ע
רעוס"א (אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין, חוץ ממים, משתחשך
רעזעד שיבדיל).
רעחומנהג חב"ד להחמיר אף במים, כמובא בהיום יום לג' אייר
רעט(אין שותים מים קודם הבדלה).
רפ[2423] ר"ן פסחים שם (כא, א) ד"ה
רפאהוה (דאי אבדיל בתפלה ... מותר בעשיית צרכיו, אבל אינו מותר באכילה ושתיה).
רפבאבודרהם סדר מוצאי שבת (וכתב הנגיד, הבדיל בתפלה, עושה צרכיו קודם שיבדיל על הכוס
רפג... אלא שאסור לו לטעום כלום עד שיבדיל על הכוס). מ"א ס"ק יג (אומר
רפדהמבדיל, ומכל מקום אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (אבודרהם ר"ן פ' ערבי
רפהפסחים)).
רפווכן הוא לקמן סט"ז (אבל אסור לטעום כלום,
רפזאף אם הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל, עד שיבדיל על הכוס).
רפח[2424] סעיף ט (אסרו חכמים לטעום
רפטכלום ... ואע"פ שכל מצות הקבוע להם
רצזמן ... טעימה בעלמא מותר ... מכל מקום
רצאבקידוש, וכן בהבדלה, החמירו יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך
רצבלכניסת השבת וסמוך ליציאתו), ושם נסמן.
רצג[2425] גמרא שם (והני מילי לענין מיפסק דלא
רצדמפסקינן, אבל אתחולי לא מתחלינן (דלהבדלה אינה קובעת לאפסוקי סעודתא, אבל אתחולי
רצהלא מתחלינן, רש"י). ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה, אבל בשתיה לא (לאו דבר
רצוחשוב הוא ומפסקי, רש"י)). טור ושו"ע שם (אם היה יושב ואוכל מבעוד יום
רצזוחשכה לו, אין צריך להפסיק. ואם היה יושב ושותה וחשכה לו, צריך להפסיק).
רצח[2426] נסמן ונתבאר לעיל סי' רעא בקונטרס
רצטאחרון ס"ק ג, ומסיים שם (כיון שדברי ר"ח והרי"ף
שוהגאונים ורמב"ן ור"ן וסמ"ג מפורשים לאסור בבין השמשות לענין התחלה
שאבהבדלה ... וכן דעת מהרי"ק כמ"ש הב"י סי' רצ"ט, והב"ח
שבומג"א שם).
שגוראה זכרון יוסף סי' נו.
שדודעה הב' תתבאר לקמן בהמשך הסעיף.
שה[2427] תוס' שם ד"ה אבל לשתיה (לשתיה
שומפסיקין, פירוש שתיה בלא סעודה, דאין בה קביעות, ולכך מפסיקין). וכן הוא דעת
שזרש"י שם ד"ה הני מילי (אבל בשתיה לא, לאו דבר חשוב הוא ומפסקי), לפירוש
שחהב"י ד"ה אבל אם (ופירש רש"י ... ונראה מדבריו דהא דמפסיק לשתיה
שטהיינו בשלא היה קבוע אלא לשתיה, אבל אם היה קבוע לאכילה שאין צריך להפסיק, שותה
שיבתוך סעודתו, ואינו צריך להפסיק משתיה). רמ"א ס"א (אינו צריך להפסיק
שיא(אפילו משתייה)).
שיב[2428] רא"ש שם סי' יב (ורחוק מן הדעת
שיגהוא לומר דשקלא וטריא דהש"ס, דמפליג בין הפסקה דקידוש להבדלה, ובין שתיה
שידלאכילה, ובין חמרא ומיא, איירי בספק חשיכה דוקא). ונתבאר לעיל סי' רעא קונטרס
שיהאחרון ס"ק ג דהיינו "אף לפי גירסת הרי"ף ופירושו". טור ושו"ע
שיושם (היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק).
שיז[2429] ראה לקמן ס"ח: שכח
שיחאו הזיד (רמב"ם פכ"ט ה"ה).
שיטאלא ששם החידוש הוא, שאפילו אם הזיד ולא
שכהבדיל בלילה יבדיל למחר. וכאן החידוש הוא, שאפילו שכח צריך להפסיק מיד.
שכא[2430] מ"א סק"ב (ומשמע בתוס' בשבת
שכבדף ט', דאם התחיל באיסור מפסיק. וכן משמע סי' רע"א ס"ט בהג"ה).
שכגוהוא האמור בתוס' שבת ט, ב ד"ה לימא (משמע ליה דאפילו
שכדהתחיל מפסיק, מדאמר אסור לטעום), וכן כאן שאסרו אפילו לטעום, כדלעיל ס"א.
שכהוברמ"א סי' רעא ס"ה (נזכר קודם שאכל ... בהבדלה יאכל
שכותחלה). ובמ"א שם ס"ק יב (יאכל תחלה, פירוש פרוסת המוציא, ואחר כך צריך
שכזלהפסיק ולהבדיל).
שכחוהוא משלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קמג אות טו (נזכר שלא
שכטהבדיל אחר ברכת המוציא, יאכל המוציא ואחר כך יבדיל).
שלנלמד מכל זה, שאם התחיל הסעודה צריך להפסיק מיד שנזכר.
שלאועוד יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב, שגם בגמרא מוכח כן (דרבנן
שלבדבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעת אף בהתחיל בהיתר ... ולא נדחו דבריהם אלא בהתחיל
שלגבהיתר, אבל לא כשהתחיל באיסור).
שלד*
שלהומכל שכן אם התחיל בודאי לילה, כדלקמן בהמשך הסעיף (אם**
שלו**שכח והתחיל בודאי לילה, צריך להפסיק מיד שנזכר).
שלזוהטעם לזה נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב.
שלח[2431] ט"ז סק"א בדעת הרא"ש
שלטוהטור ושו"ע (והרי"ף והר"ן פירשו דהך קובעת נפשה לקידוש מיירי
שמבספק חשכה ... אבל בודאי חשיכה צריך להפסיק ... והרא"ש מפרש הפשט דמיירי אפילו
שמאבודאי חשכה שאין צריך להפסיק בשביל הבדלה, ולפי זה יש קולא גם בהתחלה בספק חשיכה
שמבדמותר להתחיל ... ועל כן כתב הטור ושו"ע בריש הסימן אסור לאכול כו' משתחשך עד
שמגשיבדיל, משמע דבספק חשיכה אין איסור).
שמד[2432] ט"ז שם (דמנא לן
שמהלבקש חומרא דהתחלה, קודם עיקר חיוב הקביעות להבדלה).
שמוומטעם זה אין להקל בזה אלא בהבדלה, ולא בקידוש. ונתבאר לעיל סי'
שמזרעא קונטרס אחרון ס"ק ג.
שמח[2433] ב"ח ס"ב (ממנהג זה נתפשט
שמטמכשול בדורות אלו בכל סעודות גדולות שמתועדים יחד, ומתחילין לאכול בספק חשכה, שזה
שנאיסור גמור, ואי אפשר בדור הזה למחות בידיהם). ט"ז שם (ומו"ח ז"ל
שנאכתב שיש איסור גדול בדבר, ואין אפשרות למחות בידם. ולי נראה דשפיר דמי לסמוך על
שנבהרא"ש והטור בזה).
שנג[2434] פסחים קז, א (אמר רבא הילכתא טעם מקדש,
שנדוטעם מבדיל). רמב"ם פכ"ט ה"ה (שכח או עבר ואכל ושתה קודם
שנהשיקדש או קודם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל). טור ושו"ע ס"ה (טעה ואכל קודם שהבדיל, יכול להבדיל
שנואחר כך).
שנזוההוכחה שצריך להפסיק מיד, נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב (טעימה,
שנחוהוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב, דפריך
שנטאהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה). וכיון שאסור לטעום קודם הבדלה, כדלעיל
שסס"א (ואפילו לטעום אסור), אם כן מובן גם, שאם התחיל באיסור "צריך להפסיק
שסאמיד שנזכר".
שסבדין ההבדלה נתבאר כאן. ודין הקידוש נתבאר לעיל סי' רעא
שסגסט"ו (אע"פ שאסור לטעום קודם קידוש, אם שכח או עבר וטעם, אפילו
שסדאכל סעודה גמורה, צריך לקדש מיד שנזכר, ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש).
שסהוכבר נתבארה הלכה זו לעיל (הערה 2430), מתוס' ורמ"א ומ"א
שסוסק"ב. וכאן מוסיף, שאף ליש מתירין הנ"ל, מכל מקום "לדברי
שסזהכל כשמגיע ודאי לילה צריך אפילו להפסיק".
שסח[2435] שלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קמג
שסטאות טו (נזכר שלא הבדיל אחר ברכת המוציא, יאכל המוציא ואחר כך יבדיל). רמ"א
שעסי' רעא ס"ה (נזכר קודם שאכל ... בהבדלה יאכל תחלה). ובמ"א שם ס"ק
שעאיב (יאכל תחלה, פירוש פרוסת המוציא, ואחר כך צריך להפסיק ולהבדיל).
שעבולענין קידוש ראה לעיל סי' רעא סוף סט"ו.
שעג[2436] שו"ת מהר"ם
שעדמרוטנבורג (פראג) סי' שב (פסק הריצב"א שאם שכח ולא הבדיל, ולאחר שברך המוציא
שעהנזכר, אם יבדיל יהא הפסק, אלא יבדיל ויחזור ויברך. ולא דמי לגביל לתורי (ברכות מ'
שעוע"א) דלא הוי הפסק, כיון שאסור לאכול קודם שיבדיל, דהתם איכא איסורא דאורייתא).
שעזהובא במ"א סי' רעא ס"ק יב.
שעחוהיינו אף שנתבאר לעיל סי' קסז ס"ט
שעט(ואחר הברכה יאכל מיד ... אם אמר תנו מאכל לבהמה, צורך הסעודה הוא, ואינו חשוב
שפהפסק, לפי שאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו, שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואחר כך
שפאואכלת ושבעת).
שפבמכל מקום הכא שאני, שהבדלה חשובה הפסק
שפגבין ברכה לטעימה.
שפד[2437] רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ח
שפה(היו שותין ואמרו ... בואו ונבדיל, אין צריכין לחזור ולברך).
שפוכפירוש השני בט"ז ס"ק ג (דמיירי
שפזכאן באכלו תחלה ... ואם כן גם בודאי חשיכה מיירי כאן, ואין איסור). והוא גם פירוש
שפחהשני שהובא במ"א ס"ק ה, בפירוש דברי הכסף משנה שם (בכסף משנה פירש
שפטדמיירי כשיושבים ואוכלים, אפילו אמרו, אין צריכים לחזור ולברך). וכן פירש במגדל עז
שצשם (דקבעי וקאכלי ואתו מעיקרא ... ביציאת שבת דהיינו הבדלה, לא חשיב למיהוי היסח
שצאהדעת והפסקה דליתסר למישתי).
שצבונתבאר לעיל סי' רעא
שצגקונטרס אחרון סוף ס"ק ה (על כרחך רוצה לומר דכל שכן שמותר לשתות.
שצדוכן הוא בט"ז ומג"א סי' רצ"ט, לפי מ"ש שם דהרמב"ם מיירי
שצהדמסובים לאכילה, ואפילו כשיגיע זמנה אין צריכין לפסוק, וכן כתב במגדול עוז עיי"ש).
שצווהיינו שאף שהרמב"ם כתב רק פרט אחד
שצז(אין צריכין לחזור ולברך), מכל מקום יש להוכיח ששני הפרטים תלוים זה בזה: (א) לא
שצחנאסר עליהם לשתות. (ב) וכיון שיכולים לחזור ולשתות, לכן אם שותים אין צריכין לחזור
שצטולברך.
תונתבאר לעיל שם (הערות 472-476).
תא*
תבמשא"כ אם "היה קבוע לשתיה בלבד, שהוא חייב להפסיק
תגולהבדיל כשיגיע הלילה, ואסור לו מעתה לשתות עוד עד שיבדיל", "ואם רוצים לחזור
תדולשתות, אע"פ שאינם רשאים, צריכים הם לחזור ולברך בורא פרי הגפן", כמו
תהבקידוש דלעיל סי' רעא סי"ד.
תווכדלקמן סעיף הבא "אעפ"כ אין
תזצריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה, שנפטר בברכת בורא פרי הגפן שבירך על
תחשתיה הראשונה"; אבל
תט"אם רוצים לחזור ולשתות, אע"פ שאינם רשאים, צריכים הם
תילחזור ולברך בורא פרי הגפן".
תיא[ודלא כפירוש הב"י שם (אם אמרו
תיבבואו ונבדיל, אם רצו לחזור ולשתות קודם הבדלה אינם צריכין לחזור ולברך ... אף על
תיגפי שצריכין להפסיק בששותים, מכל מקום ... כי אמרו הב לן ונבדיל לא הוי הפסק כל כך
תידשיצריכנו ברכה). שהובא במ"א ס"ק ד-ה (היו שותים, פירוש בלא אכילה, פירוש
תיהאף על פי שאינם רשאים ... אין צריכין לחזור ולברך)].
תיו[2438] כדלעיל ס"ב (כשמגיע
תיזודאי לילה צריך אפילו להפסיק, אם היה קבוע לשתיה בלבד מבעוד יום).
תיחוכיון שצריך להפסיק, לכן "אם רוצים לחזור
תיטולשתות, אע"פ שאינם רשאים, צריכים הם לחזור ולברך בורא פרי הגפן"
תכ(כדלעיל סוף הערה הקודמת).
תכא[2439] כמו בקידוש, דלעיל סי' רעא סי"א (ואין
תכבצריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה, אם כבר בירך על היין בסעודה זו, שגם
תכגיין זה של קידוש נפטר באותה ברכה), ושם נסמן (הערה 236).
תכדב"י ד"ה ואם צריך (ואם צריך לברך בורא פרי הגפן על
תכהכוס של הבדלה כשהוא מפסיק, נלמד ממה שכתב רבינו בסימן רע"א, שאינו מברך). דעה
תכוהא' בשו"ע ס"ג (כשמפסיק להבדיל אין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של
תכזהבדלה).
תכח[2440] שבזה נתבאר לעיל סעיף
תכטהקודם, שאפילו אמרו בואו ונבדיל, וחזרו ונמלכו לשתות קודם שיבדילו, אין צריכין
תללחזור ולברך.
תלא[2441] מ"א ס"ק ו (ולדידיה כשמבדיל
תלבעל שכר באמצע הסעודה, נמי צריך לברך, דברכת המוציא אין פוטרתו).
תלגוהיינו שגם זה תלוי בשתי הדעות המבוארות כאן, ולדעה הא'
תלדשלפנינו אין צריך לברך עליו שהכל.
תלה[2442] כדלעיל סי' קעד ס"ב
תלו(אבל על מים או שאר משקים אין לברך עליהם בתוך הסעודה ... ואפילו משקין ששותין
תלזאותם אפילו שלא לצמאון, כגון שכר ומי דבש ... כשבאים בתוך הסעודה ... הרי הם טפלים
תלחלסעודה וברכת הפת שהוא עיקר הסעודה פוטרתם).
תלט[2443] מהרי"ק שורש צו (אשר ברכתי בורא
תמפרי הגפן באמצע סעודה לפני הבדלה, לאחר שנזכרתי ממנה, נראה לע"ד דדבר פשוט
תמאהוא כן). דעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שצריך).
תמבכפירוש המ"א ס"ק ו (וכתב הב"ח ... מהרי"ק
תמגמיירי שלא היו מסובין אלא לשתיה, ואם כן מיד שצריך להפסיק לקידוש או להבדלה הוי
תמדגמר למה ששתה, וצריך לברך בורא פרי הגפן עכ"ל, וצ"ע ... שכתב שם בהדיא
תמהשהיה באמצע סעודה ... ולי נראה כפשוטו, דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך
תמולסעודה ... ולדידיה כשמבדיל על שכר באמצע הסעודה נמי צריך לברך דברכת המוציא אין
תמזפוטרתו).
תמחועל כך כותב "שיש חולקים על כל זה", היינו
תמטשמהרי"ק מצריך לברך על כוס ההבדלה, בכל ג' אופנים הנ"ל:
תנ(א) שהיו מסובין לשתיה.
תנא(ב) שהי' באמצע סעודה.
תנב(ג) שבאמצע סעודה מבדיל על השכר.
תנג[2444] מ"א שם (ולכן יש ליזהר שלא להבדיל
תנדבאמצע הסעודה).
תנהאמנם הקשה עליו בקונטרס אחרון ס"ק ג, שכל הספק הזה הוא רק
תנולדעת מהרי"ק שפוסק שאף בהבדלה צריך להפסיק הסעודה משחשיכה.
תנזמשא"כ לדידן, שאין צריך להפסיק
תנחלהבדלה בחשיכה, כדלעיל ס"ג (אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה), גם מהרי"ק
תנטמודה שאין צריך לברך על כוס ההבדלה.
תסומדוע אם כן מציע המ"א שלא להבדיל
תסאמיד, אלא להמשיך בסעודה. ונשאר בצ"ע.
תסבומכל מקום נשאר המנהג כנפסק כאן, שלא
תסגלהבדיל באמצע הסעודה, אלא להמשיך הסעודה עד לברכת המזון, גם כשמגיע הלילה.
תסד[2445] אליה רבה ס"ק ח (וסברא
תסהראשונה עיקר, וכ"מ באחרונים. ומכל מקום יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה).
תסו[2446] מ"א סק"ב (ואפשר דאם התפלל
תסזתוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה, ואסור לאכול עד שיבדיל).
תסח[2447] כדלקמן ס"י (יכול
תסטלהבדיל בשבת מפלג המנחה ולמעלה ... ויכול להתפלל ערבית גם כן מבעוד יום קודם
תעשיבדיל). ולעיל סי' רצג ס"ב (מי שהוא אנוס שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה ...
תעאיכול להתפלל ערבית ולהבדיל על הכוס בביתו מבעוד יום, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה).
תעב[2448] מ"א סק"א (ונראה לי דאם
תעגהתפלל ערבית מבעוד יום, אסור לאכול עד שיבדיל).
תעדומהמשך הדברים נראה דהיינו אפילו שניהם יחד (אם התפלל תוך
תעההסעודה ... מבעוד יום, חל עליו חובת הבדלה מיד).
תעווכעין זה מצינו לעיל סי' קפח סי"ז (היה אוכל בשבת ונמשכה
תעזסעודתו עד שחשיכה, אפילו כמה שעות בלילה, מזכיר של שבת בברכת המזון ... אבל אם
תעחהתפלל ערבית אפילו מבעוד יום, באמצע סעודתו, שוב אינו מזכיר מעין המאורע של אותו
תעטהיום).
תפומסיים המ"א שם "וכמו שכתבתי סי' רע"א
תפאס"ד", והיינו מ"ש המ"א שם ס"ק ה (ואם קיבל שבת אפילו מבעוד
תפביום אסור לטעום (ב"ח)).
תפגוכן נפסק לעיל שם ס"ט (אסרו חכמים לטעום כלום ... עד שיקדש,
תפדדהיינו משהגיע בין השמשות, שנתקדש היום מספק, או אפילו מבעוד יום, אם התפלל ערבית
תפהמבעוד יום).
תפוואף שלענין הגיע בין השמשות, או החשיך, הבדלה אינה דומה
תפזלקידוש, כדלעיל ס"ג (אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל
תפחנחשב לסעודה אחת, כל זמן שלא ברכו ברכת המזון).
תפטמכל מקום, כיון שהתפלל ערבית, חל עליו
תצחובת הבדלה מיד.
תצאואף שנתבאר לעיל ס"ג (אפילו אמרו
תצבזה לזה באו ונבדיל, וחזרו ונמלכו לשתות או לאכול, הרי אלו מותרים לשתות ולאכול,
תצגואינם צריכין להפסיק מחמת שגמרו בדעתם ואמרו להבדיל).
תצדמכל מקום, כיון שהתפלל ערבית, חל עליו
תצהחובת הבדלה מיד.
תצו*
תצזוהיינו דוקא כשהתפלל ערבית.
תצחואם אמר המבדיל בין קדש לחול. הנה לענין
תצטאמירת רצה, מסיים לעיל שם (סי' קפח סי"ז): "ואם אמר המבדיל בין קודש
500לחול בלבד בלא כוס כמ"ש בסי' רצ"ט, יש להסתפק". ולנידון דידן, מסיק
501באליה רבה (ס"ק ה): "ויש להסתפק באם אמר ברוך המבדיל וכו' בתוך הסעודה
502... ומסתבר דמותר".
503ואם כן דינו כמו "אמרו זה לזה באו
504ונבדיל", שנתבאר לעיל ס"ג ש"אינם צריכין להפסיק מחמת שגמרו בדעתם
505ואמרו להבדיל".
506[2449] כדלעיל ס"א (אסרו
507חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה, חוץ ממים).
508[2450] תוכן והמשך האמור בסעיף
509זה ושלאחריו:
510(א)
511בגמרא ופוסקים נפסק שאם יש לו עוד יין, לא יבדיל על כוס ברכת המזון, אלא על כוס
512אחר (כדלקמן סעיף הבא, והערה 2455).
513אמנם לא נתפרש בדבריהם איזה משני הכוסות ישתה קודם. ומוכיח המ"א שיכול לשתות
514כוס ברכת המזון לפני הבדלה.
515(ב)
516ואף שיש שני דעות בפוסקים אם יכול לשתות כוס ברכת המזון לפני קידוש (כדלעיל סי'
517רעא סי"ב, והערות 264-266).
518מכל מקום לענין הבדלה כו"ע מודים שמותר, כיון שכוס ברכת המזון הוא מכלל
519הסעודה, וכשם שמותר להמשיך סעודתו קודם הבדלה, כך יכול לשתות גם כוס ברכת המזון.
520(ג)
521אמנם כתב המ"א שנראה לו, דהיינו דוקא למי שנזהר כל השנה כמאן דאמר ברכת המזון
522טעונה כוס, משא"כ בלאו הכי אסור לשתות ממנו קודם הבדלה. ואף שהמ"א לא
523הביא הוכחות לדבריו, מוכיח רבינו כדבריו, לעיל סי' רצו בקונטרס אחרון ס"ק ב
524(והערות 2228-2243).
525(ד)
526וכיון שאסור לשתות מכוס ברכת המזון לפני הבדלה, לכן יבדיל מיד על כוס שני, ומיד
527אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כוס ברכת המזון (כדלקמן סוף סעיף הבא, והערה 2462).
528(ה)
529אלא שלמרות זאת, המנהג הוא לברך עליו ברכת המזון ולא לשתותו מיד, ולהתפלל ערבית,
530ואחר כך להבדיל עליו. ויתבאר לקמן שם (הערה 2462).
531[2451] כדלעיל ס"ג (היו
532יושבים ואוכלים מבעוד יום ... אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה).
533[2452] בדין המשיך סעודתו במוצאי שבת, ויש לו
534יין לשני כוסות, אמרינן בפסחים קב, ב (הנכנס לביתו במוצאי שבת ... אם אין לו אלא
535כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני). היינו שאם יש לו עוד
536יין, לא יבדיל על כוס ברכת המזון, אלא על כוס אחר. וכן נפסק ברשב"א
537ברכות נב, א ד"ה תרי תנאי (שאם בא לשלשלן כלן על אותו כוס הרשות בידו, כיון
538שאין לו אלא אותו כוס). היינו שאם יש לו עוד יין יבדיל על כוס שני. ונתפרש במגיד משנה פכ"ט הי"ב (מדברי
539הגאונים ז"ל נראה, שאם יש לו שני כוסות, שעל אחד מברך ברכת המזון ועל האחר
540מבדיל). שו"ע ס"ד (ואם יש לו שני כוסות מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל
541על אחד).
542אמנם לא נתפרש בכל אלו, איזה משתי הכוסות ישתה קודם.
543וכתב על זה המ"א סק"ז (ומותר לשתות מכוס של ברכת
544המזון. וכן משמע סי' ער"א בב"י בשם הר"י מטראני, ועיי"ש דלרבי
545יוסי מותר לשתות עיי"ש. ובהבדלה כו"ע מודו).
546והיינו שלענין קידוש הובאו שתי דעות לעיל סי' רעא סי"ב (שיש
547אומרים שיברך בורא פרי הגפן על כוס ברכת המזון ויטעמנו, ולא יברך שוב בורא פרי
548הגפן על כוס של קידוש, שכבר נפטר בברכה זו. ויש אומרים שלא יטעום כלום מכוס של
549ברכת המזון, שהרי לא קידש עדיין).
550ודעה האוסרת לעיל שם נתבארה בפסקי רי"ד
551פסחים קב, א ד"ה ת"ר בני חבורה (דרבי יוסי דאמר גומר סעודתו ומתיר לוכל
552ולשתות בלא קידוש, הוא שאומר מברך תחילה ברכת המזון קודם קידוש, אבל שמואל אמר אין
553הלכה כרבי יוסי שמתיר לשתות קודם קידוש, הילכך כיון שקדש היום חייב לקדש, ואחר כך
554יברך ברכת המזון).
555והיינו שכוס ברכת המזון הוא מכלל הסעודה,
556ואם כן דינו כמו הסעודה עצמה, וכיון דקי"ל שאסור להמשיך הסעודה קודם קידוש, לכן
557אסור גם לשתות הכוס של ברכת המזון קודם קידוש.
558וכיון שלפני הבדלה כולם מודים שמותר להמשיך סעודתו, לכן גם
559מותר לשתות כוס ברכת המזון קודם הבדלה, שכוס ברכת המזון הוא מכלל הסעודה.
560[2453] כדלעיל סי' קפב ס"א
561(ויש אומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, אלא כשמברכין בזימון. ויש אומרים שאפילו
562בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצוה מן המובחר אם יש לו, אבל אין צריך לחזר
563אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו)).
564[2454] מ"א שם (ונראה לי דמי שאינו נזהר
565בכל השנה לברך על כוס, דסבירא ליה כמאן דאמר דאין טעון כוס, גם עתה אסור לשתות
566ממנו).
567והיינו שיעשה כדלקמן סוף סעיף הבא (יש לו להבדיל מיד על
568כוס של יין השני. ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס
569שני של הבדלה, ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן
570המובחר), ושם (הערה 2462).
571וכן נתפרש בפנים לעיל סי' רצו סי"ג (כיון
572שלא נפסקה הלכה לא כהאומרים ברכת המזון טעונה כוס ולא כהאומרים שאינה טעונה כוס,
573לכן מי שנוהג לעולם כהאומרים שטעונה כוס, גם עתה יסעוד קודם הבדלה, אבל אם לפעמים
574הוא סומך על האומרים שאינה טעונה כוס, גם עתה יחוש לדבריהם ולא יסעוד קודם הבדלה).
575וכן הוא לקמן סי' תעז ס"ח-ט (ואף שיש אומרים שכל ברכת
576המזון טעונה כוס לשתותו מיד אחר ברכת המזון, מכל מקום הרי עכשיו אין אנו נזהרין
577בכך כל ימות השנה, ואנו מברכין לפעמים ברכת המזון בלא כוס, לפי שאנו סומכין על
578האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס ... ומי שמחמיר על עצמו כל ימות השנה ונזהר
579שלא לברך ברכת המזון בלא כוס...).
580*
581ומדברי המ"א למד רבינו, דהיינו דוקא אם נזהר כן לעולם
582מטעם דסבירא ליה כמאן דאמר ברכת המזון טעונה ברכה. ונתבאר לעיל סי' רצו בקונטרס
583אחרון סק"ב (דמדבריו שם משמע דלמאן דאמר דאינה טעונה כוס אסור לשתותו. דאין
584לומר דלכולי עלמא שרי אם נזהר לעולם, אלא למי שאינו נזהר לפעמים, דאם כן למה ליה
585להמג"א למימר דסבירא ליה כמאן דאמר כו', כיון שאינו תלוי בשום מאן דאמר אלא
586בזהירות. וגם בלאו הכי הוא דוחק לתלות איסור גמור מדינא במה שאינו זהיר כל השנה,
587אם באמת הוא מותר לדברי הכל).
588ואף שהמ"א לא הביא הוכחות לדבריו,
589מוכיח רבינו כדבריו, לעיל שם (והערות 2228-2243).
590ואף שהרשב"א ומגיד משנה ושו"ע הנ"ל כתבו סתם,
591שאם יש לו שני כוסות מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל על אחד, ולא חילקו בזה בין
592נזהר לעולם כמאן דאמר ברכת המזון טעונה כוס, או לאו. מכל מקום מסתבר לפרש כן גם
593בדבריהם, כמבואר לעיל בקונטרס אחרון שם (מ"ש הרשב"א בריש פ"ח
594דברכות, דאף למאן דאמר אין צריך כוס, כשאין לו אלא כוס אחד מברך ומבדיל, יש לומר
595דכשיש לו ב' עושה כמ"ש המג"א), ושם (הערות 2244-2245).
596*
597ולענין מעשה נתבאר בתהלה לדוד סק"א (ועכ"פ
598לדינא ... במדינתינו לא ראיתי נוהגין לשתות מכוס ברכת המזון קודם הבדלה, וכדעת
599המ"א והרב).
600וכן נהג הרבי בהתוועדויות יום טוב,
601שבסיום ההתוועדות הי' מברך ברכת המזון על הכוס, ולא הי' טועם מהכוס (עד אחר הבדלה,
602כדלקמן הערה 2462).
603ויתירה מזו, אפילו בכוס ברכת המזון וכוס
604שבע ברכות, שבזה נוהגים כולם לברך ברכת המזון על הכוס, ולברך שבע ברכות על הכוס, לפי
605זה יש לנהוג כן לכאורה גם בשבע ברכות שבסעודה שלישית שמסתיימת אחרי צאת הכוכבים.
606ולכן הצריכו רבים מפוסקי זמנינו, שעכ"פ החתן וכלה, או המברך, ישתו מהכוס,
607כמובא בפסקי תשובות (סי' רצט ס"ב).
608מכל מקום כבר נתפרסמה האגרת של הרבי, מי"ז
609אד"ר תשי"ט (בשאלתו, באמירת שבע ברכות בסעודה ג', איך נוהגים בנוגע
610לשתיית הכוס וכו'. וכנראה הכוונה, כשכבר שקעה החמה והגיע זמן הבדלה. ואם כן הוא,
611כמדומני ברור שנוהגים לשתות הכוס לאחרי הבדלה).
612*
613ואף שלדברי הכל יש בשתיה זו מצוה מן המובחר, כדלקמן סעיף הבא (אף
614להאומרים שאינה טעונה כוס, מכל מקום ... לדברי הכל יש עכ"פ מצוה מן המובחר
615לברך על הכוס ... יש לו גם כן לשתותו מיד אחר ברכת המזון למצוה מן המובחר,
616אע"פ שאין חיוב בדבר).
617מכל מקום אין מצוה מן המובחר מתרת שתיית הכוס לפני ההבדלה.
618[2455] פסחים קב, ב (הנכנס לביתו במוצאי שבת ...
619אם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני). היינו
620שאם יש לו עוד יין, לא יבדיל על כוס ברכת המזון, אלא על כוס אחר, וכנסמן לעיל
621(הערה 2452).
622[2456] פסחים שם (אין אומרים שתי קדושות על
623כוס אחד, מאי טעמא, אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות).
624וכן הוא לעיל סי' רעא סי"ב (שברכת המזון היא
625קדושה בפני עצמה והקידוש הוא מצוה בפני עצמו, ואין אומרים ב' קדושות על כוס אחת,
626שאין עושין מצות חבילות חבילות). לקמן סי' תעז ס"ט (שאין עושין שתי מצות על כוס אחד).
627וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' שכו.
628[2457] פסחים שם (הנכנס לביתו במוצאי שבת ... אם
629אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני).
630שו"ע שם (גומר סעודתו, ומברך ברכת המזון על הכוס, ואחר כך מבדיל עליו, ואם יש
631לו שני כוסות כו').
632[2458] שאז אין כאן חבילות,
633כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (דאפשר שיאחר ההבדלה לאחר זמן מרובה, ולא ליהוו
634מצות חבילות חבילות ... אם יבדיל עליו מיד ויניחנו גם כן לברכת המזון אין כאן
635חבילות), ושם (הערה 2572).
636וכדלעיל בסמוך (אינו יכול גם להבדיל
637עליו מיד), שדוקא בזה אסרו משום מצות חבילות חבילות. וראה גם לקמן (הערה 2462).
638[2459] וכן הוא לקמן בהמשך הסעיף
639(לשתותו מיד אחר ברכת המזון ... כדי לשתותו מיד). וסי' תעז ס"ט (שכל ברכת
640המזון טעונה לשתותו מיד אחר ברכת המזון).
641[2460] השגות הראב"ד
642להרי"ף ברכות לט, א (אומר אני, לפי שאין עכוב כוס [לברכה] כמו שהוא עכוב
643לקדוש או להבדלה, שאין מקדשין ואין מבדילין אלא על היין או על הפת או על השכר, אבל
644ברכת המזון ...שאינה עיכוב, אלא למצוה ודאי טעונה כוס). שו"ת הרשב"א ח"א סי' שמב
645(והרמב"ן ז"ל כתב שלא נחלקו אלא לחזור אחר כוס כעין שהוא חייב לחזור
646בקדוש והבדלה ... אבל למצוה מן המובחר דברי הכל היא שהיא טעונה כוס).
647רמ"א רס"י קפב (ומכל מקום
648מצוה מן המובחר לברך על הכוס).
649וכן הוא לעיל שם ס"א (ויש אומרים
650שאפילו בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצוה מן המובחר, אם יש לו, אבל אין
651צריך לחזר אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו)).
652וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ד (דיש
653מצוה מן המובחר לכו"ע ... והוא הדין לענין טעימת הכוס ... מצוה מן המובחר
654לכו"ע).
655וכן הוא לעיל סי' רצו סי"ג (שמצוה
656מן המובחר לברך ברכת המזון על הכוס).
657וכיון שמצוה מן המובחר לברך על הכוס, אם
658כן מובן שהמצוה היא גם לשתותו מיד, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (והערה 2570).
659[2461]
660רשב"א ברכות נב,
661א ד"ה תרי תנאי (דאע"ג דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד, כיון דאין לו
662אלא כוס אחד התירו כדאיתא בריש פרק ערבי פסחים. ואפילו למ"ד נמי ברכה אינה
663טעונה כוס, מכל מקום יפה לאומרה על הכוס).
664ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ד, שכן
665מוכח מהמשנה בברכות (נא, ב).
666[2462] מ"א ס"ק ז (ונראה לי דמי
667שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס, דסבירא ליה כמאן דאמר דאין טעון כוס, גם עתה
668אסור לשתות ממנו).
669ומפרש רבינו דהיינו שישתה קודם מכוס הבדלה, ואחר כך מכוס ברכת
670המזון.
671ונתבאר בקונטרס אחרון סוף ס"ק ד (והערות 2583-2584), שלמדים הלכה זו מדין כוס ברכת המזון
672עם כוס ברכת נשואין, ומדין כוס ברכת המזון עם כוס קידוש, וכדלעיל סי' רעא
673סי"ב (לא יברך עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו עד לאחר שיטעום מכוס
674של קידוש ואז יטעום גם כן ממנו).
675*
676ומכל מקום נהג הרבי להבדיל בהתוועדויות מוצאי יום טוב על כוס
677של ברכת המזון. והיינו שאחר ברכת המזון לא הי' שותה מהכוס, ואחר תפלת ערבית הי'
678מבדיל על אותו כוס ושותה. וכן נהגו בדורות האחרונים, כדלקמן בסמוך. ויש בזה כמה
679טעמים:
680(א) נתבאר לקמן סי' תעז ס"ט (ואף על פי שאין עושין שתי מצות על
681כוס אחד. מכל מקום כיון שעכשיו נתפשט המנהג כהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוס,
682אם כן אינו עושה על כוס זה כי אם מצוה אחת מעיקר הדין, דהיינו גמר ההלל וההגדה).
683ואדרבא, לפי זה צריך לדייק ולהבדיל על
684הכוס של ברכת המזון, כדלעיל סי' רצו קונטרס אחרון ס"ק ב (ואף על פי כן אם
685מברך על הכוס צריך לנהוג כל הדברים הנאמרים בכוס של ברכה ... ושתיית הכוס היא עיקר
686כל הדברים שנאמרו בו, ולכן כדי שישתה ממנו, מבדיל עליו, ולא על אחר).
687אך לפי מה שנתבאר כאן, שגם להאומרים
688שברכת המזון אינה טעונה כוס, אין עושים שתי מצות על כוס אחד, אי אפשר לתרץ כן.
689(ב) ומכל מקום נתבאר בבדי השלחן סי' צד
690ס"ק ט (אבל המנהג פשוט שאין מבדילין תיכף אחר ברכת המזון, אלא מתפללין קודם
691ערבית, ואחר כך מבדילין על כוס ברכת המזון. והא דאין מבדילין על כוס אחר, אפשר
692דסומכים על דעת הרמב"ם דסבירא ליה דמברך ומבדיל על כוס אחד, אפילו אם יש לו
693כוס אחר, כמו שביאר טעמו בקונטרס אחרון סי' רצ"ו אות ב).
694אמנם קשה לומר שסומכים על דעת
695הרמב"ם, דלא קיי"ל כוותיה.
696(ג) טעם מנהג זה נתבאר בתהלה לדוד רס"י
697רצט (ואנו נוהגין דאף ביש לו ב' כוסות מבדילין על כוס ברכת המזון, ומפסיקין בתפלת
698ערבית בינתיים ... וכיון דמתפלל מעריב בינתיים אתי שפיר, דאף דיש לו ב' כוסות מותר
699להבדיל על כוס ברכת המזון, ואין בזה משום דאין עושין מצות חבילות).
700וכמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (דאפשר
701שיאחר ההבדלה לאחר זמן מרובה, ולא ליהוו מצות חבילות חבילות ... אם יבדיל עליו מיד
702ויניחנו גם כן לברכת המזון אין כאן חבילות).
703וכן נתבאר כאן בפנים (אינו יכול גם
704להבדיל עליו מיד ... אין אומרים ב' קדושות על כוס יין אחד). הרי שכל האיסור הוא
705דוקא "מיד". ואדרבא, כשאינו מיד, יש בזה הכלל שבשבת קיז, ב (הואיל
706ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא).
707וכן הוא בשיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור
708אות ד (דלא אמרו אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד אלא כשאומרים בפעם אחת, אבל
709כשאומרים בשעות מחולקות, שהקידוש הוא קודם המזון, והברכת המזון הוא אחר המזון,
710יכול לאומרם על כוס אחד, כלומר על יין אחד, דכוס אחד לא מיקרי אלא רצופות זה אחר
711זה).
712(ד) ואף שנתבאר כאן שיש לשתות את כוס ברכת המזון מיד, ולא
713לחכות לאחר זמן. מכל מקום התקבל המנהג להקדים תפלת ערבית (ואתה חוננתנו) לפני
714הבדלה על הכוס, כמבואר במשנה ברורה, ביאור הלכה ד"ה מברך ברכת המזון על אחד
715(אבל אין העולם נוהגין כן, אלא מתפללין, ואחר כך מבדילין). וכיון שיש הפסק בין
716ברכת המזון להבדלה, אין כאן מצות חבילות חבילות.
717וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' שכח. הערות
718וביאורים (נ.י.) תתלה ע' 104. קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן מילואים ע'
719קיח.
720[2463] רבא פסחים קז, א ללישנא בתרא (מי שלא
721הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו). הרי שעיקר המצוה היא בלילה.
722וכמו גבי קידוש, דלעיל סי' רעא סט"ז (עיקר מצותו כל
723הלילה). וכדאמרינן בפסחים שם (עיקר קדושא בלילה הוא קדיש).
724וראה מראי מקומות וציונים.
725[2464] רמב"ם פכ"ט ה"ד (אם לא
726קידש בלילה, בין בשוגג בין במזיד, מקדש והולך כל היום כולו. ואם לא הבדיל בלילה
727מבדיל למחר). הרי ש"בין בשוגג בין במזיד" קאי בין קידוש ובין על הבדלה.
728וכדלעיל סי' רעא סט"ז (ואם שכח או עבר ולא
729קידש בלילה, יש לו תשלומין למחר כל היום).
730וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' של.
731ואף שלענין תשלומין בתפלה, נתבאר לעיל סי' קח סי"א (לא
732תקנו תשלומין אלא לשוגג או לאנוס אבל מי שהזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין).
733אפשר דשאני הכא, שאין זה רק תשלומין, אלא עדיין זמנה ממש,
734כדלקמן הערה הבאה (וראה גם לעיל סי' רעא סט"ז, והערה 296).
735וכן הוא לענין אכל קודם הבדלה, שיתבאר לקמן בסמוך "שכח או
736הזיד ואכל קודם הבדלה".
737[2465] רבא שם (מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל
738והולך כל היום כולו). רי"ף שם כא, ב (ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך
739כל היום כולו). טור בשם הגאונים (שכח ולא הבדיל במוצאי שבת, כתבו הגאונים שאינו
740יכול להבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר. וכן כתב הר"י גיאת). דעה הב' בשו"ע
741ס"ו (ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר).
742וגם לדידן דקיי"ל שמבדיל עד סוף יום ג' (כדלקמן בסמוך),
743מכל מקום הי' מקום לומר, דעיקר זמנה כל יום ראשון, כמבואר ברמב"ם פכ"ט
744ה"ד (ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר, ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי).
745וכמבואר בהגהות רעק"א (דלענין יום הראשון לא צריך לטעם דבתר שבתא, אלא מטעם
746דהיום הולך אחר הלילה).
747אבל ראה לקוטי שיחות חל"א ע' 104 הערה 42 (יש אומרים שרק ביום
748הא' זמנה הוא, ושאר הימים עד יום ג' הוא תשלומין, ושלכן חילקם הרמב"ם וכתב "ואם
749לא הבדיל בלילה מבדיל למחר", ומוסיף — "ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי"
750– ראה בארוכה שד"ח אסיפת דינים מערכת ה' אות טו (תתקפח, ב ואילך). אבל מזה שאדה"ז
751בשו"ע או"ח סרצ"ט ס"ח כתב דכולא חד דינא להו, משמע דסבירא ליה
752בדברי הרמב"ם (ראה שד"ח שם) דכולם בכלל זמן הבדלה, וכבט"ז יו"ד
753סשצ"ו סק"ב (קרוב לסופו). וראה אנציקלופדי' שם [ערב הבדלה] ע' פח ואילך.
754וש"נ).
755והוא מ"ש בט"ז שם (ולא אמרינן דאם לא הבדיל במוצאי
756שבת הוה ההבדלה שאחר כך תשלומין על מוצאי שבת, אלא עדיין זמנה ממש).
757והמשמעות שהרמב"ם ורבינו סוברים שכולם בכלל זמן הבדלה,
758ראה הערה הקודמת.
759[2466] פסחים קז, א (זימנא חדא איקלע אמימר
760לאתרין ולא הוה לן חמרא, אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל, ובת טוות (לן מעונה, שלא
761אכל). למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל, וטעים מידי). רי"ף שם כב, א (משום
762דאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל, הוא דעבד הכי, לא שנא בליליא ולא שנא ביממא).
763[2467] כדלעיל ס"א (אסרו
764חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה חוץ ממים במוצאי שבת, עד שיבדיל על הכוס).
765[2468] רמב"ם פכ"ט ה"ה
766(שכח או עבר ואכל ושתה). וראה לעיל (הערה 2464).
767[2469] לענין התחיל לאכול בזמנו,
768לפני קידוש או לפני הבדלה, אמרינן בפסחים קז, א (אמר רבא הילכתא טעם מקדש, וטעם מבדיל). רמב"ם
769פכ"ט ה"ה (שכח או עבר ואכל ושתה קודם שיקדש או קודם שיבדיל, הרי זה מקדש
770ומבדיל).
771לעיל סוף ס"ב (אםשכח והתחיל בודאי לילה צריך להפסיק
772מיד שנזכר),
773וסי' רעא סט"ו (אם שכח או עבר וטעם, אפילו אכל סעודה גמורה, צריך לקדש מיד
774שנזכר).
775ולענין טעם קודם הבדלה ביום ראשון, הובאו שתי דעות בטור ושו"ע
776ס"ו (ויש מי שאומר דהא דקי"ל טעם מבדיל הני מילי היכא דהבדיל בליל מוצאי
777שבת, אבל אם לא הבדיל בלילה, כיון שטעם שוב אינו מבדיל). והיא דעת בה"ג הל'
778קידוש (ואף על גב דאמר מר טעם מבדיל, היכא דקא מבדיל באורתא, אבל קא מבדיל למחר,
779אי לא טעם מידי מבדיל, ואי טעים מידי [לא] מבדיל).
780וקיי"ל כדעת הרי"ף כב, א (דאי לא אבדיל אכסא בליליא,
781אף על גב דטעם, מצי לאבדולי למחר, כדאמרינן טעם מקדש טעם מבדיל). הגהות מיימוניות
782הל' שבת פכ"ט אות ו (אבל באלפסי כתב דאפילו למחר מבדיל, אף על גב דטעים, בין
783ביממא בין בליליא). טור (ואיני יודע מה יש בין לילה ליום לענין אי טעם מבדיל).
784רמ"א ס"ו (והעיקר כסברא הראשונה).
785[2470] רבא פסחים קז, א ללישנא קמא (מי שלא
786הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו), ופרש"י (כדאמרן לעיל עד יום
787רביעי), ותוס' ד"ה אמימר (והלכה כלישנא קמא דמבדיל עד רביעי בשבת). דעה הא' בטור
788ושו"ע ס"ו (שכח ולא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל עד סוף יום ג').
789[2471] פסחים קו, א (ועד כמה, א"ר זירא
790עד רביעי בשבת (ולא עד בכלל, רשב"ם), כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי
791ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר לענין גיטין, חדא בשבתא תרי ותלתא
792בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא).
793והוא כמבואר בטור ושו"ע אהע"ז סי' קמד ס"ו (אמר
794כתבו ותנו גט לאשתי ... לאחר השבת, כותבין עד סוף יום שלישי. אמר כתבו ותנו לה
795קודם השבת, כותבין מיום רביעי עד סוף יום ששי).
796וכן הוא לעיל סי' רמח ס"ה (שג' ימים הראשונים שבשבוע הן
797נקראים ימים שאחר השבת העבר, ואינם מתייחסים לשבת הבאה ... משא"כ בג' ימים
798האחרונים שבשבוע, שנקראים ימים שלפני השבת, ומתייחסים לשבת הבאה). סי' רפה ס"ה
799(יכול להשלימה עד סוף יום ג' בשבת, כמו שיתבאר לענין הבדלה בסימן רצ"ט).
800[2472] ר' יעקב בר אידי פסחים קו, א (אמר ר'
801יעקב בר אידי, אבל לא על האור). טור ושו"ע ס"ו (אבל על הנר ובשמים אינו
802מברך אלא במוצאי שבת).
803[2473] רשב"ם שם ד"ה אבל לא על האור
804(כדתניא במקום שנהגו (דף נד.) אין
805מברכין בו אלא בליל מוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא).
806[2474] סעיף א (שלא תקנו ברכה זו אלא
807לזכר שנברא האור במוצאי שבת, שנטל אדם הראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור).
808[2475] טור ושו"ע שם (אבל על ... בשמים
809אינו מברך אלא במוצאי שבת).
810[2476] ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא (ולמד
811רבינו לבשמים מכל שכן, שהרי אינם אלא להשיב הנפש שדואגת על יציאת שבת, ולא שייך
812אלא סמוך ליציאתו). וכדלעיל סי' רצז ס"א (הנהיגו חכמים להריח
813בבשמים בכל מוצאי שבת, כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה
814יתירה שהלכה, לפיכך מיישבים ומשמחין אותה בריח טוב).
815[2477] כלומר, ואף שאין ללמוד
816בשמים מאור (כדברי ב"י הנ"ל), שהרי ברכת האור לא תיקנו אלא במוצאי שבת,
817ואין לה מקום ביום ראשון, משא"כ בשמים אינה אלא ברכת הנהנין, ואפשר לברכה בכל
818זמן שירצה.
819מכל מקום יש לאסור את ברכת הבשמים
820בהבדלה, שהרי דוקא במוצאי שבת, שהיא חלק מתקנת ההבדלה, אינה הפסק בין ברכת היין
821לשתייתו, כמו שברכת ההבדלה עצמה אינה הפסק ביניהם. וכדלעיל סי' רעא סי"א (ואמירת
822הקידוש היא לצורך השתיה, ואינה חשובה הפסק לזה, כמו שאינה חשובה הפסק לכל מקדש על
823הכוס).
824משא"כ ביום ראשון, שאינה אלא ברכת
825הנהנין, הרי היא הפסק בין ברכת היין לשתייתו.
826[2478] תרומת הדשן ח"א סי' קנד (בני אדם
827שמתענים ג' ימים לילה ויום רצופים, מתחילים במוצאי שבת, היאך יעשו בהבדלה על הכוס,
828הואיל ואין יכולין לשתות בליל מוצאי שבת ... יכול להבדיל מבעוד יום ... אם יש אצלו מי שמבדיל במוצאי שבת
829יכוין לצאת עמו בברכה ויענה אמן). רמ"א ס"ו (ומי שמתענה ג' ימים וג'
830לילות ישמע הבדלה מאחרים, ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות,
831ולקבל אחר כך התענית עליו).
832ולמדים זאת מהאמור לעיל סי' רצג ס"ב (מי שהוא אנוס
833שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה, כגון שצריך לילך לדבר מצוה והולך מביתו מבעוד
834יום עד סוף התחום ויושב שם עד שחשכה ומיד שחשכה הולך לדרכו, יכול להתפלל ערבית,
835ולהבדיל על הכוס בביתו מבעוד יום), ושם נסמן (הערה 1993).
836[2479] וכן הוא לעיל שם (ובלבד
837שיהא מפלג המנחה ולמעלה), ושם נסמן (הערה 1994).
838[2480] כדלעיל שם (ולא יברך על הנר מבעוד יום, אלא יבדיל
839בלא נר), ושם נסמן.
840[2481] כדלעיל סי' רחצ ס"ג (מי
841שאין לו כוס להבדיל צריך לברך על האור מיד שרואה ... וכן על הבשמים אם יש לו).
842[2482]
843מ"א סק"ט (ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ... וכן משמע ממ"ש סוס"י
844רצ"ג, דמשום הבדלה מתפלל גם כן מעריב מבעוד יום). ונתבאר בתהלה לדוד
845סק"ב (דצריך להבדיל בתפלה קודם שיבדיל על הכוס). וכדלעיל סי' רצד ס"ב
846(התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה, להבדיל גם על הכוס).
847ומכל מקום אינו מוכרח לעשות כן, כמבואר בתהלה
848לדוד שם (ולכאורה משמע מדברי המ"א דהוי רשות, אם ירצה להתפלל מעריב מקודם
849יכול להתפלל ... ויותר משמע כן מלשון הרב ז"ל ס"י, שכתב ויכול להתפלל
850ערבית גם כן מבעוד יום).
851וכדלעיל שם (ואין צריך לומר שהמבדיל על הכוס קודם שהתפלל ערבית, שצריך
852להזכיר ההבדלה בתפלה, שהרי עיקר תקנת ההבדלה ... היתה להזכירה בתפלה).
853[2483] סעיף ב (קריאת שמע צריך לחזור
854ולקרות בצאת הכוכבים ... ואינו יוצא במה שקרא מבעוד יום).
855ונתבארו לעיל שם שני אופנים, אם יקרא גם קריאת שמע וברכותיה
856בעת התפלה מבעוד יום, ושם נסמן (הערה 2000).
857[2484] של"ה מס' ר"ה נר מצוה ריג, ב
858ד"ה אם חל (ואף שבתרומת הדשן סימן קנ"ד [כתב] דיש דרכים בדבר, עיין שם,
859ראיתי העולם נוהגין להבדיל במוצאי יום שני לאחר התענית). הובא במ"א ס"ק
860ט.
861וראה לעיל סי' רצג ס"ג (יש אומרים שאף שחכמים
862התירו לאדם לעשות כן, טוב לאדם ליזהר שלא יעשה כן, מפני שהוא דבר התמוה לרבים).
863הרי במקום שיש אפשרות אחרת, טוב שלא להבדיל מבעוד יום.
864[2485] כדלעיל סי' רצו סי"א
865(יום טוב שחל להיות במוצאי שבת, שצריך לקדש ולהבדיל על כוס אחד, ואין לו יין, יש
866אומרים שיכול לומר יקנה"ז על הפת).
867[2486] סעיף ו (אם חל במוצאי שבת, צריך לומר
868הבדלה לאחר הקידוש, ואם יש לו נר יברך עליו קודם ההבדלה לאחר הקידוש, ואחר ההבדלה
869יברך שהחיינו, נמצא סדר הברכות יקנה"ז). וכיון שכאן ההבדלה אינה במוצאי שבת,
870יצטרך לומר יקה"ז – בלא נר.
871[2487] של"ה שם (אבל בענין זה שנכנס היום
872טוב של ראש השנה, אם יבדיל, אם כן צריך לברך יקה"ז, דהיינו יין, קידוש, הבדלה,
873זמן, והיא מילתא דתמיהה).
874מ"א ס"ק ט (ולי נראה דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש
875והבדלה על כוס אחד, דהא אמרינן בפסחים דף ק"ב דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד,
876אלא קדושה והבדלה, משום דחדא מלתא היא, ופירש רש"י דתרווייהו משום קדושת יום
877טוב נינהו, ובהבדלה עצמה הוא מזכיר קדושת יום טוב דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך
878עכ"ל, וכ"כ הרשב"ם, אבל הבדלה דחול אין לה ענין).
879ואף שכאן מבדיל בליל ראש השנה, מכל מקום עיקר ההבדלה היא מוצאי
880שבת, בנוסח בין קדש לחול (ראה ביאור הלכה ד"ה ולקבל אחר כך, וב"ליקוטי
881דבר הרב" שם).
882[2488] מ"א שם (לכן נראה לי דיקדש על כוס
883אחד, ואחר כך יבדיל על כוס אחר, וישתה כמו שעושין בסעודת נשואין).
884והיינו כדעה הא' שבשו"ע אהע"ז סי' סב
885ס"ט (יש אומרים שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר
886ואומר עליו ז' ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן).
887וכדלעיל ס"ז (ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון
888של ברכת המזון, אלא על כוס שני של הבדלה, ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס
889ברכת המזון).
890ולעיל סי' רעא סי"ב (לא יברך עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו
891עד לאחר שיטעום מכוס של קידוש ואז יטעום גם כן ממנו). ונתבאר בקונטרס אחרון כאן סוף ס"ק
892ד (והערות 2583-2584).
893אמנם כאן לא נזכר אופן זה, אלא האופן דלקמן סעיף הבא.
894ואפשר הטעם לזה, כי בהכרח יצטרך לברך בפה"ג קודם קידוש,
895כדלקמן סי' תעג ס"ו (אם הקדים הקידוש לברכת היין, שצריך לחזור ולברך ברכת
896הקידוש). ואחר הקידוש לא יוכל לשתות מהכוס, כיון שעדיין לא הבדיל. ואחר הבדלה
897יצטרך לברך שוב בפה"ג, כדלקמן סעיף הבא (הואיל והפסיק בהבדלה
898על הכוס). לכן לא יוכל לקדש בעצמו ולהבדיל בעצמו.
899[2489] לעיל ס"ז (ואין
900אומרים ב' קדושות על כוס יין אחד כשאפשר לאמרן על ב' כוסות, לפי שאין עושין מצות
901חבילות חבילות).
902[2490] כדלעיל ס"א (אסרו
903חכמים לאכול שום דבר ... עד שיבדיל על הכוס).
904[2491] מגן אברהם שם (אי נמי ישמע קידוש מאחרים,
905ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה, משום דאסור לאכול קודם הבדלה, ואחר
906כך יברך המוציא ויאכל, דיצא ידי קידוש אף שלא טעם עדיין).
907[2492] כדלעיל סי' רעג ס"א
908(אין קידוש אלא במקום סעודה).
909[2493] שטעימת המסובין אינה אלא
910למצוה מן המובחר, כדלעיל סי' רעא סכ"ה (ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם
911מכוס של ברכה).
912[2494] סעיף י (ואפילו אחר שטעם המברך, אם שח
913אחד מהמסובין קודם שיטעום, צריך המשיח לחזור ולברך לעצמו).
914[2495] סעיף ה (המבדיל על שלחנו, דהיינו סמוך
915לסעודתו ובמקום סעודה, אינו צריך לברך על היין שבתוך הסעודה. ויש אומרים שיין
916הבדלה הואיל ואינו בא לשתיה אלא למצוה, אינו פוטר היין שבסעודה, אלא אם כן הבדיל
917על שלחנו ממש, דהיינו אחר שקבע עצמו לסעודה על השלחן ... ויש לחוש לדבריהם לכתחלה,
918שכשמבדיל קודם שקובע עצמו לסעודה יכוין שלא לפטור בברכה זו היין שבתוך הסעודה,
919ובדיעבד שלא כיון לכך אינו צריך לברך על היין שבתוך הסעודה שספק ברכות של דברי
920סופרים להקל).
921[2496] שם ס"ו (המבדיל לפני הסעודה וכיון
922שלא לפטור היין שבתוך הסעודה, או שאין בדעתו כלל לשתות יין בתוך הסעודה, צריך לברך
923אחריו ברכה אחרונה לפני הסעודה אם שתה כשיעור).
924[2497] תשב"ץ קטן סי' פב ושכ"ב (וכשהוא
925מבדיל במוצאי שבת או במוצאי יום טוב על שולחנו מכסה את הפת), וסי' שכב (המבדיל על
926שלחנו יזהר שלא יהא שום לחם על השלחן, ואם יש לחם על השלחן יכסנו). הגהות
927מיימוניות פכ"ט אות כ (כתב מהר"ם ... המבדיל על השלחן יזהר שלא יהא לחם
928על השלחן, ואם יש לחם יכסנו). טור (וכתב הר"מ מרוטנבורק שצריך ליזהר שלא יביא
929הלחם לשלחן עד אחר הבדלה, ואם הביא פורס עליו מפה ומכסנו). ב"י (ומשמע דהיינו
930דוקא כשרוצה לסעוד מיד). שו"ע ס"ט (אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה, צריך
931ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה. ואם הביא פורס עליו מפה ומכסהו).
932[2498] עקב ח, ח. תשב"ץ קטן שם (לפי שכל
933המוקדם בפסוק מוקדם בברכה, ואם יביא את הפת יצטרך לברך על הפת קודם קידוש. אבל אם
934הביא פורס מפה על הפת, והוי כמאן דליתיה, ואז מקדש). טור ושו"ע שם (לפי שהוא
935מוקדם בפסוק, וצריך להקדימו אם לא יכסנו). טור סי' רעא (ובירושלמי קאמר שלא יראה
936הפת בושתו, פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו בברכה, ומקדימין בברכת היין).
937וכמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"י ה"ט (שבעת המינין עצמן
938יש להם קדימה זה על זה, שכל המוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית
939שמן ודבר ... קודם לברכה).
940ואפילו במקום שאינו שותה היין, אלא מגביהו לומר עליו שירה, גם
941אז צריך לכסות הפת מטעם זה, כדלקמן סי' תעג סמ"ד (נוהגין להגביה כל אחד כוסו
942ולאחוז בידו עד שחותם גאל ישראל, ולפיכך נכון לכסות המצות, שלא יראה הפת בושתו
943כשנוטלין הכוס. וכן כשאומר והיא שעמדה כו' יש נוהגין לאחוז הכוס ביד עד
944והקב"ה מצילנו מידם, נכון גם כן שתהא המצה מכוסה עד שיעמיד הכוס על השולחן,
945ואז יגלנה). ובלקוטי טעמים ומנהגים, לפני פסקה והיא שעמדה (אף שהטור בסי'
946רע"א פירש ענין בושת הפת, כשמקדש על היין, מפני שהפת מוקדם לברכה לגבי יין,
947וכאן הרי אין מקום ברכה – מכל מקום גם כאן הוי בושת לפת כשאומר חלק זה מההגדה על
948היין, בה בשעה כשכללות ההגדה צריכה להיות נאמרת על המצה דוקא, שלכן נקראת לחם עוני,
949ולא על היין).
950והנה הטור כתב טעם זה לענין פריסת המפה על החלה בעת הקידוש.
951אמנם לעיל סי' רעא סי"ז לא הובא טעם זה לענין קידוש (כיון דסגי לן בשני טעמים
952אחרים שהובאו לעיל שם); רק כאן לענין הבדלה, ולקמן שם לענין ליל הסדר (אשר שני
953הטעמים שהובאו לעיל שם אינם שייכים בהם).
954[2499] מ"א ס"ק י"ב (אף על גב
955דאסור לאכול קודם הבדלה, מכל מקום הדין נותן בעלמא להקדימו, ואם כן הוי ביזוי לפת
956שיקדים לו דבר אחר, לכן יש לכסותו).
957[2500] ב"י (אבל אם אינו רוצה לסעוד מיד,
958כיון דאין מבדילין על הפת לא שייך ביה דין קדימה לענין הבדלה, ואין צריך לכסותו).
959[2501] סיכום ההלכות שנתבארו
960לפנינו סט"ו-יט:
961(א)
962לפני אמירת ברוך המבדיל בין קדש חול, לא התירו אלא איסורי דברי סופרים התלוים
963בדבור, או עובדין דחול.
964(ב)
965אחר אמירת ברוך המבדיל, יזהר בעל נפש ממלאכה (חוץ מטלטול הנר וכיו"ב), עד סדר
966קדושה של הצבור.
967(ג)
968השמש יכול להדליק הנר, אחרי שאמרו הצבור ברכו.
969(ד)
970יש אומרים שלא לעשות מלאכות של טורח עד הבדלה על הכוס.
971(ה)
972נשים העושות מלאכות שאין בהן בהן טורח, קודם אמירת ברוך המבדיל, אין למחות בידן.
973(ו)
974ואם עושות מלאכות שיש בהן טורח, ככתיבה ואריגה וחטיבת עצים, יש למחות בהן.
975[2502] כדלעיל סי' רצג ס"א
976(שצריך להוסיף מחול על הקודש ביציאת השבת).
977[2503] שבת קנ, ב (אסור לו לאדם שיעשה חפציו
978קודם שיבדיל). טור ושו"ע ס"י (אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל).
979[2504] רש"י שם ד"ה המבדיל (ללוות
980את המלך). פסחים קג, א (מלווין את המלך).
981ולקמן סי' תצא ס"ג (ומה שאסור בעשיית מלאכה קודם ההבדלה,
982אינו מחמת קדושת יום טוב, אלא שהחכמים אסרוהו מטעם שנתבאר בסי' רצ"ט).
983[2505] סדר רב עמרם ח"ב סי' מג (אבל לאחר
984שיתפלל, כיון שהבדיל בתפלה אינו צריך לברך קודם מלאכה, ואעפ"י שלא הבדיל על
985הכוס). בה"ג הל' קידוש והבדלה (והני מילי דקא בעי מיעבד מלאכה מקמי צלויי
986דאורתא, אבל בתר צלויי, כיון דאבדיל ליה בתפלה לא צריך לברוכי המבדיל מקמי מלאכה).
987רש"י שם ד"ה ועבדינן (וכל שכן דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו). מגיד
988משנה פכ"ט ה"ו (וכתבו הגאונים ז"ל שאם התפלל והבדיל בתפלה יכול
989לעשות מלאכה, ואין צריך לברכה אחרת. ולזה הסכימו מן האחרונים ז"ל, ועיקר). טור
990ושו"ע שם (ואם הבדיל בתפלה מותר, אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס).
991[2506] פסקי ריא"ז פכ"ג ה"ד
992אות ז. שלטי הגבורים שבת (סד, א) סי' ד (ונראה בעיני שאפילו חפצים האסורים מדברי
993סופרים אסורים כמבואר בקונטרס הראיות). הובא בכנסת הגדולה הגה"ט. אליה זוטא ס"ק
994יא.
995וכו הוא לקמן סי"ט (אסורים אפילו בטלטול הנר וכיוצא בזה).
996[2507] סכ"ה (מי שמאחר
997להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר, אפילו לישראל
998שכבר התפלל והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה).
999והטעם נתבאר לעיל שם קונטרס אחרון ס"ק
1000ח (לא קבל מסתמא אלא איסורים התלויים בגופו, אבל לא התלויים חוץ לגופו, כגון אחר
1001העושה בשבילו שלא יצטרך למחות, והוא הדין לענין אמירה, שאין בה משום איסור שליחות
1002דהיינו מה שעושה בשבילו ... והוא הדין במוצאי שבת אינו חפץ מסתמא שתומשך עליו
1003חומרא זו).
1004וראה גם לקמן סכ"א.
1005[2508] ירושלמי ברכות פ"ה
1006סוף ה"ב (אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, ודכותה אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד
1007שיבדיל). הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט. ובמ"א רס"י
1008רצד.
1009[2509] סעיף א (תקנו הבדלה בתפלה ... בברכת חונן הדעת ... מפני שאסור לתבוע
1010צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה כמו שאסור בשבת עצמו, לפיכך קבעוה קודם שאלת צרכיו
1011שבברכות אמצעיות).
1012[2510] סעיף יא (ואחר כך תוקעין ... ואף על פי
1013שעדיין לא הבדילו בתפלה, אעפ"כ אין כאן איסור כלל, כיון שהתקיעה אינה מלאכה
1014כלל, ואין בה אפילו משום שבות גמור כמ"ש בסי' תקפ"[ח], ולא אסרו בשבת
1015ויום טוב אלא משום עובדין דחול).
1016ובסי' תרכד סט"ו (שלא אסרו קודם הבדלה אלא אכילה ושתיה
1017ועשיית מלאכה ממש, כמו שנתבאר בסי' רצ"ט עיי"ש).
1018וראה מראי מקומות
1019וציונים.
1020[2511] שבת קנ, ב (אמר ליה ר' אבא לרב אשי,
1021במערבא אמרינן הכי המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין. אמר רב אשי, כי הוינא בי
1022רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קודש לחול ומסלתינן סילתי (חוטבין עצים, רש"י)). טור
1023ושו"ע ס"י (ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה, אומר המבדיל (בין
1024הקודש ובין החול) בלא ברכה, ועושה מלאכה).
1025[2512] רש"י שם (המבדיל בין קדש לחול,
1026להיכרא בעלמא ללות את המלך, ועבדינן צורכין, ואחר כך מברכין על הכוס ברכה גמורה
1027דהבדלה). ר"ן שם סד, ריש ע"ב (נראה מדבריו שהוא מפרשה בלא שם [ובלא כוס],
1028שאינו אומר אלא המבדיל בין קדש לחול, ומיד מותר לעשות צרכיו). ב"י ד"ה
1029ולענין הלכה (נראה לסמוך על דברי רש"י שאומר המבדיל בין קודש לחול בלא הזכרת
1030השם, כיון דמידי דרבנן הוא, וגם ספק הזכרת שם שמים לבטלה הוא). שו"ע שם (בלא
1031ברכה).
1032[2513] ר"ן פסחים כא, א ד"ה הוה (שאינו
1033אומר אלא המבדיל בין קדש לחול, ומיד מותר בעשיית צרכיו. אבל אינו מותר באכילה
1034ושתיה). אבודרהם סדר מוצאי שבת (ועושה צרכיו. אלא שאסור לו לטעום כלום עד שיבדיל
1035על הכוס). מ"א ס"ק יג (ומכל מקום אסור לאכול עד שיבדיל).
1036וכדלעיל ס"א (אסרו חכמים לאכול שום דבר ... עד שיבדיל על
1037הכוס ... מטעם שנתבאר בסי' רע"א).
1038והוא בסי' רעא סעיף ט (אסרו חכמים לטעום כלום ...
1039ואע"פ שכל מצות הקבוע להם זמן ...
1040טעימה בעלמא מותר ... מכל מקום בקידוש,
1041וכן בהבדלה, החמירו יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת
1042השבת וסמוך ליציאתו).
1043[2514] שו"ת מהר"י ווייל הל' פסח
1044סי' קצג (ואמר מהר"י ז"ל דבמוצאי שבת ליום טוב, כיון דלא מצי למימר בין
1045קודש לחול, לא סגי אם יאמר ברוך אתה יי המבדיל בין קודש ל[קודש], כיון דלא אשכחן
1046הבדלה זו בהדיא באורייתא. אבל האגודה כתב דמברכין בין קודש לקודש, וכן אני מורה).
1047מ"א ס"ק יג (וביום טוב שחל במוצאי שבת אומר המבדיל בין קודש לקודש,
1048מהר"י ווייל הלכות פסח).
1049[2515] רמ"א ס"י (נשים
1050שאינן מבדילין בתפלה). מ"א ס"ק טז (ואף על גב דחייבות בתפלה כמ"ש
1051סי' ק"[ו], מכל מקום רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת. ואפשר לומר כיון דתפלת
1052ערבית רשות, אלא דקבלו עלייהו כחובה, והנשים לא קבלוהו עלייהו במוצאי שבת).
1053וכן הוא לעיל סי' קו ס"ב (אבל תפלת
1054ערבית שהוא רשות, אף על פי שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה, מכל מקום
1055הנשים לא קבלו עליהם, ורובן אינן מתפללות ערבית במוצאי שבת).
1056ויש שאינם גורסים במ"א כאן
1057"במוצאי שבת", והיינו כמבואר כאן "שאינן מתפללות ערבית, ואינן
1058מבדילות בתפלה במוצאי שבת".
1059[2516] כל בו סי' מא (והני נשי שאין מבדילות
1060בתפלה, צריכות לומר המבדיל בין קדש לחול קודם שיעשו שום מלאכה, וכן צריך ללמדן).
1061רמ"א ס"י (נשים שאינן מבדילין בתפלה, יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש
1062לחול קודם שיעשו מלאכה).
1063[2517] רבינו ירוחם נתיב יב ח"כ קב, ד (וכל
1064זה מיירי במלאכה כגון אורג או כותב כיוצא בו, אבל להדליק נר או להוציא מרשות לרשות
1065אינו צריך כל זה). הובא ברמ"א שם (ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב
1066ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה).
1067[2518] ב"י סוף הסימן (ואיני יודע מנין
1068לו). רמ"א שם (העיקר כסברה הראשונה). מ"א ס"ק יז (ותמה עליו מנין
1069לו זה, וגם בעיני יפלא).
1070[2519] רא"ש פסחים פ"י
1071סי' יא (והא דרב אשי לאו בהבדלה על הכוס איירי, אלא ברוצה לעשות חפציו קודם שיבדיל
1072על הכוס, דבעי למימר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול). הרי שאף
1073אם אמר ברוך המבדיל, בלא שם ומלכות אסור בעשיית מלאכה.
1074טור (מלשון אדוני אבי הרא"ש
1075ז"ל משמע אף על פי שמבדיל בתפלה אסור במלאכה, עד שיבדיל אפילו בלא כוס, ויאמר
1076בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול, שצריך לומר הזכרת השם ומלכות. וכן כתב
1077בה"ג שצריך בה הזכרת שם ומלכות). והוא בבה"ג הל' קידוש והבדלה (והיכא דנפקא לה שבת וצריך
1078למיעבד עבידתא מן קמי צלויי, מיבעי ליה לברוכי המבדיל בין קודש לחול והדר עביד
1079עיבידתיה, והוא דאמר הזכרת השם ומלכות).
1080רמב"ם פכ"ט
1081ה"ו (ואף על פי שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס, ומאחר שיבדיל ויאמר בין
1082קדש לחול מותר לו לעשות מלאכה אף על פי שלא הבדיל על הכוס). ב"י (ודעת
1083הרמב"ם שאע"פ שהבדיל בתפלה אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ויאמר המבדיל בין
1084קודש לחול. אך לא נתבאר בדבריו אם צריך לומר שם ומלכות אם לאו).
1085הרי שמבין כולם למדנו שיש אומרים דלא
1086סגי במה "שהבדיל בתפלה", ויש אומרים דלא סגי באמירת "המבדיל בלא
1087ברכה".
1088[2520] מ"א ס"ק יז (ואפשר לפרש דברי
1089רבינו ירוחם, דקאי אמ"ש לעיל מיניה בשם הרמב"ם, דסבירא ליה דאע"ג
1090דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס, ועל זה קאמר, דוקא במלאכה גמורה וכו',
1091אבל הדלקת הנר כו' שרי, דהא מותר להדליק נר להבדלה ... דעל יציאתו חוץ לתחום או מה
1092שמעביר ד' אמות ברשות הרבים ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן, והיינו כיון שהבדיל
1093בתפלה, אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור).
1094[2521] כדלעיל סט"ו (והערה 2506).
1095[2522] מ"א שם (ולכן יש לדרוש ברבים
1096שילמדו בנותיהם לומר המבדיל, ומכל שכן אותן שמבעירין עצים ואש ומחממין מים, דהוי
1097מלאכות גמורות).
1098[2523] הנזכר לעיל סי' רצה
1099ס"א (ונוהגין לומר סדר קדושה, ומתחילין ואתה קדוש), ושם נסמן (הערה 2057).
1100[2524] ירושלמי תענית פ"א ה"ו (נשייא
1101דנהגן דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא, אינו מנהג. עד דיתפני סידרא, מנהג). אור זרוע
1102הל' מוצאי שבת סוס"י צ (וראיתי מפרשים דהיינו סדר קדושה, אף על פי שכבר הבדיל).
1103דרכי משה סו"ס רצ (על כן צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה,
1104אע"פ שכבר הבדיל). זח"ג רמו, א (מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד לא מטו ישראל
1105לקדושה דסדרא, בגין דקא מחלל שבתא). מ"א ס"ק יז (בזוהר במדבר ... כתב גם
1106כן שלא להדליק עד אחר סדר קדושה).
1107[2525] פסחים נ, ב (העושה מלאכה ... במוצאי
1108שבת ... אינו רואה סימן ברכה לעולם). טור בסוף הסימן (גרסינן בפרק מקום שנהגו
1109העושה מלאכה במוצאי שבתות וימים טובים אינו רואה סימן ברכה, ודוקא קודם הבדלה קאמר,
1110כדאיתא בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא ... באפוקי שבתא לא מנהגא, עד
1111דתתפני סדרא, פירוש עד שישלימו סדר התפלה, מנהגא). וכבר הובאה לעיל (הערה הקודמת)
1112המסקנא, דהיינו קודם סדר קדושה.
1113[2526] מ"א שם (אבל טלטול הנר פשיטא דשרי
1114אחר שהבדיל בתפלה).
1115[2527] אור זרוע שם (מיהו חזן הכנסת מדליק
1116הנרות בבית הכנסת כשהבדיל בתפילה, אפילו קודם סדר קדושה). הובא במ"א שם.
1117[2528] ראב"ן סי' שפה ([ו]אותו שמדליקין
1118להבדלה, כיון דלא איפשר, דמצוה לברך על הנר, עת לעשות לה' הפרו תורתך). אליה רבה
1119ס"ק כב (טעמא כמו שאמר הראב"ן שם משום כבוד הציבור שיושבין בחושך).
1120[2529] רמ"א ס"י (נתפשט המנהג להקל
1121שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו).
1122וראה קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן מילואים ע' קכא.
1123[2530] כל בו סי' מא (ונהגו הנשים לדלות מים
1124במוצאי שבת, תיכף ששמעו ברכו, שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא, וכל
1125מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים
1126וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא). רמ"א ס"י (ויש אומרים לדלות
1127מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה
1128ממנו יתרפא מכל תחלואיו). וראה לבוש ס"י.
1129[2531] בהגהת מהרי"ב תיקן: חכמים באגדה.
1130ויק"ר כב, ד (מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא,
1131וארעת שעתא, וטפת לבירא דמרים, ואסחי, ואיתסי). במדב"ר יח, כב (מעשה בשיחין
1132אחד סומא שירד במים לטבול, נזדמנה לו בארה של מרים, וטבל ונתרפא).
1133[2532] סעיף כה (מי שמאחר להתפלל
1134ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר, אפילו לישראל שכבר התפלל
1135והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה).
1136וראה גם לעיל סט"ו (איסורי דברי סופרים
1137התלוים בדבור מותרים מטעם שנתבאר בסוף סי' רס"ג).
1138[2533] קונטרס אחרון ס"ק ג.
1139שם נתבאר הטעם שכאן לענין הבדלה הביא ב' הדיעות, ושאין למחות ביד המקילין, ואילו
1140לעיל שם לענין קידוש פסק בפשיטות לאסור.
1141[2534] תוכן המשך הדברים בקונטרס
1142אחרון זה:
1143בפנים
1144ס"ב הובא מהמ"א, שלמד מהתוס' ומרמ"א, שאם התחיל לאכול בזמן איסור
1145צריך להפסיק מיד.
1146וביאר
1147המ"א, שלפי הכלל שאם התחיל לאכול באיסור, אין צריך להפסיק אלא במצוה דאורייתא
1148(כמצויין לעיל סי' רעא ס"ט הערה 229),
1149על כרחך צריך לומר, שהם סוברים שההבדלה היא מן התורה (כדעה הא' דלעיל סי' רעא
1150ס"א, וסי' רצו סי"ט).
1151אמנם
1152מדברי הרמ"א לא נראה שסובר כן. ובפרט דהכא מיירי שמסתמא התפלל כבר, ואם כן
1153הבדלה על הכוס היא לדברי הכל מדרבנן. ומה גם שהלכה זו (שאם התחיל לאכול בזמן איסור
1154צריך להפסיק מיד) מוכחת מהגמרא עצמה, גם לדעת הפוסקים שההבדלה היא מדברי סופרים.
1155והטעם
1156בזה יש לומר, כמו הטעם שאסור לטעום קודם הבדלה; שהרי כל ההלכה של מפסיקין, למדו
1157מהא שגם הטעימה אסורה קודם הבדלה, והוא מהטעם שהובא לעיל סי' רעא ס"ט (בקידוש,
1158וכן בהבדלה, החמירו יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת
1159השבת וסמוך ליציאתו).
1160אמנם
1161זה שבקידוש החמירו יותר מהבדלה, מה שצריך להפסיק לקידוש אפילו אם התחיל בהיתר,
1162בודאי אינו מטעם הנ"ל, אלא מטעם "שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת,
1163וקודם לה ולא לאחריה".
1164לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
1165וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קלה ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשנה ואיך.
1166[2535] ס"ק ב (וצריך לומר
1167דסבירא להו דהבדלה דאורייתא. ולמ"ד הבדלה דרבנן ... אם התחיל לאכול אינו פוסק).
1168[2536] ס"ח (על כן לא
1169יבדילו לעצמן, רק ישמעו הבדלה מן האנשים).
1170והיינו כדעת הפוסקים שהבדלה היא רק
1171מדרבנן, כדלעיל שם סי"ט (לדברי האומרים שמצות זכור אינה אלא בכניסת השבת ולא
1172ביציאתו, ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים, יש מי שאומר שהנשים פטורות ממנה).
1173[2537] ה"א (והבדלה נמי אם
1174היא דבר תורה, נפקא לן חיובא דנשים מהתם).
1175[2538] שלא חילק בין אם
1176קיי"ל שההבדלה היא מן התורה או מדרבנן.
1177[2539] ס"י (נשים שאינן
1178מבדילין בתפלה, יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה), דהיינו
1179בסתם כדברי הסוברים שהבדלה היא מן התורה.
1180[2540] אפילו לדברי הסוברים
1181שהבדלה מן התורה, היינו דוקא אם עדיין לא התפלל ערבית, משא"כ אם התפלל ערבית
1182והבדיל בתפלה, ההבדלה היא ודאי מדרבנן. ומדוע אם כן לא התנה הרמ"א, שדוקא אם
1183לא התפלל עדיין ערבית, אזי צריך להפסיק באמצע הסעודה ולהבדיל.
1184[2541] כדלעיל סי' רעא ס"ב
1185(שהרי מן התורה אין צריך אלא זכירה בדברים בלבד בלא יין, והרי זכרו בתפלה).
1186[2542] דאף אם נאמר שלדעת
1187הרמ"א ההבדלה היא מן התורה, ולכן אם התחיל באיסור צריך להפסיק.
1188אמנם איך יבאר המ"א לפי זה את דברי
1189רבנן דבי רב, דהוו סברי שאף בהתחיל בהיתר צריך להפסיק להבדלה, והרי אפילו במצות
1190דאורייתא אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק (כמצויין לעיל סי' רעא ס"ט הערה 229).
1191[2543] פסחים קה, א (תלמידי דרב
1192... סבור מינה כי היכי דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה(.
1193ורש"י (שאם יושבים על השלחן וחשיכה במוצאי שבת אסורין לאכול עד שיבדילו).
1194[2544] היינו שאף הפוסקים שהבדלה
1195דרבנן, יצטרכו לבאר הטעם דהוו סברי, שאף אם התחיל בהיתר צריך להפסיק להבדלה.
1196[2545] כי אף שהלכה זו הובאה
1197לעיל (הערה
11982430), ממשמעות התוס' ורמ"א, כמבואר במ"א,
1199הרי כן משמע גם בגמרא, שדוקא בהתחיל בהיתר אין צריך להפסיק, משא"כ כשהתחיל
1200באיסור.
1201ואם כן בעל כרחינו נצטרך לבאר, שגם הפוסקים שהבדלה מדרבנן,
1202יודו שבהבדלה אם התחיל באיסור צריך להפסיק, מהטעם שיתבאר לקמן.
1203[2546] אלא ודאי הטעם שבהבדלה אם
1204התחיל באיסור צריך להפסיק (אף שבשאר מצות דרבנן אין צריך להפסיק), הוא מאותו הטעם
1205שבהבדלה אסרו לטעום מעט (אף שבשאר מצות מותר לטעום).
1206[2547] "ולא דמי לקידוש ולהבדלה דאסור לטעום,
1207דהנהו אתקן דוקא בתחלת הלילה בכניסתו וביציאתו".
1208וכן הוא לעיל סי' רעא ס"ט (ואע"פ
1209שכל מצות הקבוע להם זמן לא אסרו אלא לקבוע סעודה ... אבל טעימה בעלמא מותר ... מכל מקום בקידוש, וכן בהבדלה, החמירו יותר,
1210לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו).
1211[2548] "אם התחילו אין
1212מפסיקין, נימא תיהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן
1213תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה".
1214ונתבאר בתוס' שם (משמע
1215ליה דאפילו התחיל מפסיק
1216מדאמר אסור לטעום ... אפילו התחילו באיסור). הרי שהתחיל באיסור ואיסור טעימה כי
1217הדדי נינהו.
1218[2549] בגמרא ברכות כח, ב (אמר
1219ליה אמאי לא טעמת מידי ואתית, אמר ליה לא סבר לה מר להא דרב הונא דאמר רב הונא
1220אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין ... ולית הלכתא לא כרב הונא
1221ולא כרבי יהושע בן לוי, כרב הונא הא דאמרן, כרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן
1222לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה).
1223וברבינו יונה שם יט, א (ולית הלכתא
1224כותיה ולא כרבי יהושע בן לוי דאמר אסור לאדם שיטעום כלום וכו'. ודוקא טעימה אינה
1225אסורה כגון אכילת פירות או אכילת פת מועט ... אבל סעודה אסורה).
1226והיינו שבגמרא (ותוס' הנ"ל) הי'
1227אולי מקום לפרש, שמה שאמר רבי יהושע בן לוי "אסור לו לאדם שיטעום כלום"
1228פירושו, שאם התחיל בסעודה צריך להפסיק, ואסור לו לטעום יותר כלום. ואם כן אין מכאן
1229הוכחה שאיסור טעימה והתחיל באיסור כי הדדי נינהו.
1230אבל ברבינו יונה מפרש שאסור לטעום
1231פירושו "אכילת פירות או אכילת פת מועט", והוא כדברי רב הונא שהובא שם
1232לענין תפלת המוספים (דלא מיירי התם בהתחיל בסעודה, אלא מיירי בטעימה בעלמא). ואם
1233כן מוכח מכאן דכי הדדי נינהו.
1234[דברי רבינו יונה אלה, לענין תפלת
1235המוספים, הובאו לעיל סי' רפו ס"ד (מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת
1236המוספין, כמו שמותר לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה, דהיינו אכילת פירות].
1237[2550] לענין ההפרש בין קידוש
1238והבדלה לשאר מצות, הובאו לעיל סי' רעא ס"ט, ב' טעמים:
1239(א) הטעם שהובא לעיל מהמ"א, "לפי
1240שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו".
1241(ב) הטעם שמובא כאן מהר"ן, "שעיקר
1242הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת, וקודם לה ולא לאחריה".
1243ומבאר כאן הטעם שהר"ן אינו מסתפק
1244בטעם שהובא לעיל מהמ"א, כי טעם המ"א הוא גם לענין הבדלה (שאסור בטעימה,
1245והתחיל באיסור צריך להפסיק), ואילו טעם הר"ן הוא לענין קידוש בלבד (שהתחיל
1246בהיתר צריך להפסיק).
1247וכן נתבאר לעיל שם (אסרו חכמים לטעום
1248כלום ... בקידוש, וכן בהבדלה, החמירו
1249יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו ...
1250ואפילו אם התחיל לאכול ולשתות מבעוד יום ... בקידוש היום לא התירו לו לגמור סעודתו
1251ולקדש אחר כך. לפי שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת, וקודם לה ולא לאחריה).
1252ומקורו מהר"ן שבת ד, א ד"ה ומיהו (היינו טעמא משום
1253דקדוש במקום סעודה ומקמי סעודה אתקין, אבל בשאר מילי דאורייתא, כי אתחיל מקמי זמן
1254חיובא טובא אין מפסיקין). ובסוכה יט, א בתחלתו. הובא במ"א סי' רעא סק"ו.
1255[2551] שהביא דברי הר"ן
1256הנ"ל.
1257[2552] ממה שהובא לעיל מהגמרא
1258"לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף
1259ט' ע"ב, דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה", יוקשה לכאורה על
1260מה שנתבאר לעיל "דבהבדלה אין צריך להפסיק בהתחיל בהיתר", אף שנפסק בפנים
1261ס"א "ואפילו לטעום מעט אסור". הרי שאסור לטעום, ואין צריך להפסיק.
1262[2553] שבת ט, ב ד"ה ואם (ואם
1263התחילו אין מפסיקין, אפילו התחילו באיסור), וד"ה לימא (דאם התחילו אין
1264מפסיקין משמע ליה אפילו התחילו באיסור).
1265דהיינו שאיסור טעימה דומה לדין אם התחיל
1266באיסור צריך להפסיק. משא"כ בהתחיל בהיתר אין צריך להפסיק, אף שאסור לטעום.
1267וכן הדין בהבדלה, שאסור לטעום, והתחיל
1268באיסור צריך להפסיק, אבל התחיל בהיתר אין צריך להפסיק.
1269[2554]
1270תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1271בפנים
1272ס"ד הובאו ב' הדעות אם צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס ההבדלה שבאמצע הסעודה,
1273ולכן מסיק כדברי המ"א, ש"טוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל קודם ברכת המזון",
1274אלא לנהוג כאמור בתחלת ס"ג (היו יושבים ואוכלים מבעוד יום, ואחר גמר הסעודה
1275קבעו לשתיה, אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל נחשב לסעודה אחת כל זמן שלא ברכו
1276ברכת המזון).
1277אמנם
1278מקשה כאן על מסקנא זו; שהרי במ"א לא בא אלא לבאר את שיטת מהרי"ק, שמצריך
1279ברכה על כוס ההבדלה לפי שיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף, שצריך להפסיק הסעודה
1280כשמגיע הלילה, ולכן הוי היסח הדעת.
1281משא"כ
1282לדידן שאין צריך להפסיק הסעודה בלילה, לא הוי היסח הדעת, ואין צריך לברך בורא פרי
1283הגפן על כוס ההבדלה.
1284וגם
1285אילו היינו חוששים לשיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף, הרי עדיף להבדיל בלא ברכה
1286(שספק ברכות להקל), מאשר להמשיך הסעודה בלילה (שאסורה לפי שיטת הסמ"ק בדעת
1287הרי"ף).
1288ומדוע
1289אם כן מציע המ"א שלא להבדיל מיד, אלא להמשיך בסעודה. ונשאר בצ"ע.
1290ומכל
1291מקום נשאר המנהג כפי שנפסק בפנים, וכעצת המ"א, שלא להבדיל באמצע הסעודה, אלא
1292להמשיך הסעודה עד לברכת המזון, גם כשמגיע הלילה.
1293לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
1294וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קמב ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשנט.
1295[2555] ס"ק ו (ויש אומרים
1296שצריך, הוא דעת מהרי"ק שורש צ"ו. וצ"ע דהא סתם בסי' ער"א דגבי
1297קידוש אין צריך לברך ... ולי נראה כפשוטו דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך
1298לסעודה, וכמ"ש ס"ח וסי' קע"ד ס"ד, ולכן צריך לברך ... ולכן יש
1299ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה).
1300והיינו ששואל מדוע הובאה בשו"ע
1301ס"ג דעת מהרי"ק שצריך לברך על כוס ההבדלה באמצע הסעודה, ואילו לענין קידוש
1302נפסק בפשיטות (בשו"ע סי' רעא ס"ד) שאין צריך לברך, וכדלעיל סי' רעא
1303סי"א (ואין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה, אם כבר בירך על היין
1304בסעודה זו, שגם יין זה של קידוש נפטר באותה ברכה). ומתרץ "דכוס של הבדלה גרע
1305טפי" מכוס קידוש, כיון שכוס הבדלה "אין שייך לסעודה".
1306וכדלקמן סי"ג (המבדיל על היין ורוצה לסעוד מיד, אם
1307ברכת היין של הבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה, נתבאר בסי' קע"ד). ולעיל שם
1308ס"ה (יש אומרים שיין הבדלה, הואיל ואינו בא לשתיה אלא למצוה, אינו פוטר היין
1309שבסעודה ... שאינו שייך לסעודה).
1310[2556] ד"ה ואם צריך.
1311[2557] הרי"ף פסחים כא, ב (הואיל
1312וספק חשיכה ספק אינה חשיכה פריסו מפה וקדישו ... להבדלה אינה קובעת ... דלא פסיק
1313לסעודתיה). לפירוש הסמ"ג מ"ע סי' כט (והא דאמר רב לקמן בגמרא (קה, א)
1314להבדלה אינה קובעת, פירוש ומותר לאכול משתחשך היכא שהתחיל מבעוד יום, מפרש רב אלפס
1315לכולה ההיא שמעתא בספק חשיכה, אבל ודאי חשיכה פורס מפה ומבדיל), ושו"ת
1316מהרי"ק סימן צו (לדברי רב אלפס והסמ"ג שפסקו דמפסיקין אף להבדלה בודאי
1317חשיכה, וכיון דמפסיקין פשיטא שצריך לחזור ולברך).
1318משא"כ לדידן, שאין צריך להפסיק
1319להבדלה בחשיכה, כדלעיל ס"ג (אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה), גם מהרי"ק
1320מודה שאין צריך לברך על כוס ההבדלה.
1321וראה לעיל סי' רעא קונטרס אחרון ס"ק
1322ג, שמדברי רוב הפוסקים נראה, שגם הרי"ף מודה שאין צריך להפסיק להבדלה גם
1323בודאי חשיכה. ולפי זה יודה גם מהרי"ק שאין צריך לברך על כוס ההבדלה.
1324[2558] והיינו שלפי דעה זו (שגם
1325בהבדלה צריך להפסיק כשמגיע חשיכה), הקשה המ"א, מדוע לענין קידוש, נפסק
1326בפשיטות לעיל סי' רעא, שאין צריך לברך על הכוס, ואילו כאן לענין הבדלה, הובאה דעת
1327מהרי"ק שצריך לברך עליו.
1328ומתרץ המ"א, שאף שבשניהם צריך
1329להפסיק בחשיכה, מכל מקום הבדלה גרע טפי, שיש בה שני טעמים: (א) שצריך להפסיק והוי
1330היסח הדעת. (ב) שכוס ההבדלה אינו שייך לסעודה. ובצירוף ב' טעמים אלו סובר
1331מהרי"ק שצריך לברך על כוס ההבדלה.
1332משא"כ לדידן, שבהבדלה אין צריך
1333להפסיק בחשיכה, בודאי אין צריך לברך על כוס ההבדלה.
1334[2559] יוקשה מה שמסיים
1335המ"א למעשה "ולכן יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה". כלומר, אלא
1336ימשיך הסעודה ויבדיל אחר כך, כדקיי"ל שבהבדלה אין צריך להפסיק בחשיכה.
1337[2560] כיון דקיי"ל שאין
1338צריך להפסיק, פשיטא דאין צריך לברך על כוס הבדלה. ומדוע אם כן הצריך המ"א
1339ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה.
1340[2561] וגם אילו היינו חוששים
1341לשיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף, הרי עדיף להבדיל בלא ברכה (שספק ברכות להקל),
1342מאשר להמשיך הסעודה בלילה (שאסורה לפי שיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף). ומדוע אם
1343כן מציע המ"א שלא להבדיל מיד, אלא להמשיך בסעודה.
1344[2562] שהוסיף בסוף דבריו "גם
1345יש מחלוקת אם יברך אחר כך המוציא כמ"ש סימן ער"א ס"ד".
1346והיינו כדלעיל סי' רעא סי"א (אם
1347קידש על הכוס צריך לברך המוציא על פת שיאכל אחר הקידוש ... ויש חולקין על זה
1348ואומרים ... אין צריך לחזור ולברך המוציא. וספק ברכות להקל).
1349ומזה לומד המ"א גם לענין הבדלה,
1350שאם יבדיל מיד, יכנס למחלוקת אם לברך אחר כך המוציא על הפת של המשך הסעודה.
1351וגם מטעם זה מייעץ המ"א שלא להבדיל
1352באמצע הסעודה.
1353[2563] וכיון דקיי"ל דשרי
1354להמשיך בסעודה קודם הבדלה, אם כן בזה בודאי לא יצטרך לברך המוציא על הפת של המשך
1355הסעודה.
1356ומדוע אם כן לא יבדיל באמצע הסעודה.
1357[2564] ומכל מקום נשאר המנהג כפי
1358שנפסק בפנים, וכעצת המ"א, שלא להבדיל באמצע הסעודה, אלא להמשיך הסעודה עד
1359לברכת המזון, גם כשמגיע הלילה.
1360[2565]
1361תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1362(א)
1363בפנים ס"ז הובאה ההלכה שבגמרא, שאם אין לו עוד יין לכוס הבדלה, יבדיל מיד על
1364כוס ברכת המזון. ומוסיף במוסגר שם, שאף להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, מכל
1365מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס, ובאין לו עוד יין התירו לומר עליו ב' קדושות.
1366וזאת מוכיח כאן, מהמשנה ומהרשב"א.
1367(ב)
1368ואף שאפשר לקיים שניהם, דהיינו שיאחר ההבדלה זמן רב אחר ברכת המזון, שאין כאן מצות
1369חבילות. מכל מקום מצוה מן המובחר לשתותו מיד, ולכן התירו לומר עליו ב' קדושות,
1370באין לו עוד יין.
1371(ג)
1372ומזה מובן, שאם יש לו עוד יין, יבדיל על כוס אחר ואחר כך ישתה כוס ברכת המזון, אף
1373להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס.
1374לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות
1375וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קמט ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשכב ואילך.
1376[2566]
1377במשנה שם נא, ב (אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה ... בית שמאי אומרים
1378נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה), ופירש"י (מי
1379שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת, מניחו עד לאחר המזון, וסודר עליו נר ומזון ובשמים
1380והבדלה). הרי שהן בית הלל והן בית שמאי מודים שאם אין לו אלא כוס אחד, מבדיל על
1381כוס ברכת המזון (וכל המחלוקת היא רק מתי מברכים על הבשמים).
1382ועוד במשנה שם (בא להן יין אחר המזון,
1383אם אין שם אלא אותו כוס, בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון,
1384ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין).
1385ובגמרא שם נב, א (תני רבי חייא, בית
1386שמאי אומרים מברך על היין ושותהו, ואחר כך מברך ברכת המזון). ופירש"י (תנא
1387דרבי חייא אליבא דבית שמאי אמר אין ברכה טעונה כוס).
1388רואים מכך, שגם בית שמאי הסוברים שאין
1389ברכת המזון טעונה כוס, גם הם מודים, שאם אין לו אלא כוס אחד מבדיל על כוס ברכת
1390המזון.
1391*
1392ויתירה מזו היא דעת הרמב"ם, שאף אם
1393יש לו יבדיל על כוס ברכת המזון. ונתבארה שיטתו לעיל סי' רצו בקונטרס אחרון
1394ס"ק ב. וזהו שכתב כאן "עכ"פ כשאין לו", שבזה מודים כולם.
1395[2567]
1396ד"ה תרי תנאי (ואם תאמר ... דהתנן בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה,
1397אלמא ברכה טעונה כוס, דאי לא, למה ליה לברוכי תרוייהו על כוס אחד, יש לומר מתניתין
1398ביושב ואוכל מבעוד יום והשלים עם חשכה, דכיון דאיתנהו לתרתי ברכות קמיה, לא מדחי'
1399חדא מינייהו מן הכוס ... הראב"ד ז"ל. ומסתבר לי דמתניתין לאו דוקא, כלומר
1400שיהא חייב לברך על כוס אחד מזון והבדלה, למאן דאמר ברכה אינה טעונה כוס, אלא שאם
1401בא לשלשלן כלן על אותו כוס, הרשות בידו, כיון שאין לו אלא אותו כוס ... ואפילו למאן
1402דאמר נמי ברכה אינה טעונה כוס, מכל מקום יפה לאומרה על הכוס).
1403[2568] היינו שבתחלה הביא דעת
1404הראב"ד (דלקמן הערה 2576),
1405שמצוה מן המובחר לברך על הכוס, ולכן יברך תרווייהו על כוס אחד. ואחר כך ביאר דעת
1406עצמו, שאין זו אלא רשות.
1407[2569]
1408"ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס".
1409ולעיל שם ס"א (ויש אומרים שאפילו
1410בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצוה מן המובחר, אם יש לו, אבל אין צריך
1411לחזר אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו)).
1412[2570] כדאמרינן פסחים קה,
1413סע"ב (שמע מינה המברך צריך שיטעום). וממילא מובן, שלמאן דאמר אינה טעונה כוס,
1414עכ"פ הוי מצוה מן המובחר.
1415ואף ששתיית כוס ברכת המזון אינה נזכרת
1416בין עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה (לעיל רס"י קפג).
1417מכל מקום מובן ששתיית הכוס היא עיקר
1418עשרת הדברים האלה, כדלעיל סי' רצו בקונטרס אחרון ס"ק ב (ואף על פי כן אם מברך
1419על הכוס צריך לנהוג כל הדברים הנאמרים בכוס של ברכה, שטיפה כו' עיי"ש, ושתיית
1420הכוס היא עיקר כל הדברים שנאמרו בו, ולכן כדי שישתה ממנו מבדיל עליו).
1421וכיון שמצוה מן המובחר לברך על הכוס,
1422וכיון שאם בירך על היין צריך לנהוג בו העשרה דברים, מכל שכן שצריך לשתות את הכוס.
1423ולכן התירו בזה ב' קדושות על כוס אחד (כשאין לו ב' כוסות).
1424והמצוה היא לשתותה מיד, כדלעיל (הערה 2459),
1425ולכן יש לו להבדיל מיד אחר ברכת המזון על כוס זה, כדי לשתותו מיד.
1426[2571] תוכן המשך הדברים בקטע
1427שלפנינו:
1428לכאורה
1429איך יכולה מצות ברכת המזון על הכוס, ומצות טעימת הכוס, לדחות הא דאין עושין מצות
1430חבילות חבילות, הרי אפשר לקיים שניהם, שיאחר ההבדלה זמן מרובה אחר ברכת המזון,
1431ואחר כך ישתה הכוס אחר הבדלה, שאין כאן מצות חבילות.
1432ומתרץ
1433(בסוף הקטע), שהתירו להבדיל מיד, מחמת המצוה לשתותו מיד אחר ברכת המזון, ולא
1434לדחותו זמן מרובה.
1435ובתור
1436מאמר המוסגר, מבאר ההוכחה למה שנתבאר, שאם יאחר ההבדלה זמן מרובה לא יהי' בזה
1437חבילות חבילות. שהרי כן נראה מדברי רבינו נסים, לביאור התוס' והרא"ש.
1438[2572] כן נתבאר בשיירי כנסת
1439הגדולה סי' רעא הגהות הטור אות ד (דלא אמרו אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד אלא
1440כשאומרים בפעם אחת, אבל כשאומרים בשעות מחולקות, שהקידוש הוא קודם המזון, והברכת
1441המזון הוא אחר המזון, יכול לאומרם על כוס אחד, כלומר על יין אחד, דכוס אחד לא
1442מיקרי אלא רצופות זה אחר זה).
1443וראה עוד בזה לעיל (הערה 2462).
1444[2573]
1445בברכות נב, א (ופסחים קב, ב ושם קה, ב), הובאה ברייתא (הנכנס לביתו במוצאי שבת ...
1446אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו).
1447שהיא ההלכה דלעיל סי' רצו סי"ג (ואם
1448אין לו אלא כוס אחד, והוא רוצה לסעוד, ואם יבדיל על כוס זה וישתה ממנו רוב רביעית
1449לא יהיה לו כוס לברכת המזון ... הרי זה סועד קודם הבדלה, ומברך ברכת המזון על כוס
1450זה, ואחר גמר ברכת המזון מברך עליו בורא פרי הגפן וברכת הבשמים והנר וההבדלה, ואחר
1451כך שותהו, שמוטב שידחה איסור האכילה קודם הבדלה, משיברך ברכת המזון בלא כוס אחר
1452הבדלה).
1453והיינו דוקא להאומרים שברכת המזון טעונה
1454כוס, כדאמרינן בברכות שם (ברכת המזון טעונה כוס), ובפסחים שם (שמע מינה ברכה טעונה
1455כוס). וכדלעיל שם (וכל זה להאומרים שברכת המזון טעונה כוס ... אבל להאומרים שברכת
1456המזון אינה טעונה כוס ... אין מצוה זו דוחה איסור טעימה קודם הבדלה).
1457אמנם בתוס' (פסחים קב, ב ד"ה
1458מניחו) הביא את פירוש רבינו נסים (דהכא מיירי כשאכל מבעוד יום עד שחשיכה לו ...
1459כשיפסיק סעודתו בברכת המזון אז יבדיל). וכן הביאו הרא"ש ברכות פ"ח ס"ב.
1460שהיא ההלכה שנתבארה כאן בפנים ס"ז; אלא שלדעתו לא יבדיל על כוס ברכת המזון,
1461אלא להאומרים שברכת המזון טעונה כוס.
1462והקשו עליו והתוס' והרא"ש כמה
1463קושיות, ולכן מבארים דמיירי שנכנס לביתו במוצאי שבת (ולא אכל מבעוד יום), וכמובא
1464לעיל.
1465[2574]
1466פסחים קה, ב (ושמע מינה טעם מבדיל), והקשו התוס' (דלקמן אמרינן על הך ברייתא שמע
1467מינה טעם מבדיל, ולפירוש רבינו נסים דמיירי באכל מבעוד יום אין להוכיח כלום).
1468[2575]
1469פסחים שם (ושמע מינה ברכה טעונה כוס). ואילו לפירוש רבינו נסים דמיירי באכל מבעוד
1470יום, הרי כבר הובא לעיל מהמשנה בברכות (נא, ב), שגם האומרים שברכת המזון אינה
1471צריכה כוס, מודים שמבדילים על כוס ברכת המזון. ונתבאר לעיל דהיינו מטעם דיש מצוה
1472מן המובחר לברך על הכוס.
1473ואם כן איך מוכיחה הגמרא שם ושם, שהוא
1474דוקא מטעם שברכה טעונה כוס.
1475ונראה מכך, שדלעת התוס' ורא"ש,
1476הוכחה זו שבגמרא מובנת גם לפירוש רבינו נסים, כי אף שמצוה מן המובחר לברך על הכוס,
1477מכל מקום סובר רבינו נסים, "דמשום הכי לא הוה שרינן ב' קדושות על כוס אחד".
1478[2576]
1479ברכות שם, כדלעיל (הערה 2567).
1480[2577] השגות הראב"ד
1481להרי"ף ברכות לט, א (אומר אני, לפי שאין עכוב כוס [לברכה] כמו שהוא עכוב
1482לקדוש או להבדלה, שאין מקדשין ואין מבדילין אלא על היין או על הפת או על השכר, אבל
1483ברכת המזון ...שאינה עיכוב, אלא למצוה ודאי טעונה כוס).
1484וכן כתב בשם הרמב"ן, בשו"ת
1485הרשב"א ח"א סי' שמב (והרמב"ן ז"ל כתב שלא נחלקו אלא לחזור אחר
1486כוס כעין שהוא חייב לחזור בקדוש והבדלה ... אבל למצוה מן המובחר דברי הכל היא שהיא
1487טעונה כוס).
1488[2578] פסחים שם (ושמע מינה טעמו
1489פגמו). ולכאורה מהי ההוכחה לזה, אולי טעמו לא פגמו, אלא שעל ידי טעימה לא יהי'
1490הכוס מלא, והרי אחד מעשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה הוא "מלא", כדלעיל
1491סי' קפג ס"א. וכן בהבדלה, כדלעיל סי' רצו ס"ב.
1492[2579] שהן מחמת המצוה מן המובחר
1493לברך ברכת המזון על הכוס, והן מחמת המצוה מן המובחר שכוס ברכת המזון יהי' מלא, לא
1494הוה שרינן ב' קדושות על כוס אחד.
1495ולכן מוכיחה מזה הגמרא, שברייתא זו
1496סוברת שברכת המזון טעונה כוס (ולא רק מצוה מן המובחר).
1497[אלא שעדיין לא נתפרש לפי זה, איך יפרש
1498רבינו נסים את המשנה הנ"ל, שגם להאומרים ברכה אינה טעונה כוס, מכל מקום
1499מבדילים על כוס ברכת המזון. וכן לא נתפרש מהי ההוכחה מכאן, שאם יאחר ההבדלה לאחר
1500זמן מרובה אין כאן חבילות].
1501[2580]
1502אמנם דעת התוס' והרא"ש, דלא כרבינו נסים, אלא כמובא לעיל (הערה 2566)
1503ממשנה ברכות (נא, ב), שגם להאומרים שאינה טעונה כוס, מכל מקום מצוה מן המובחר לברך
1504על הכוס ולטעום מהכוס מיד. ולכן התירו לומר עליו ב' קדושות.
1505וכן נתבאר בפנים ס"ז (ולא יאחר
1506ההבדלה עם השתיה לאחר זמן, לפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד אחר ברכת המזון).
1507[2581]
1508כדלעיל (הערה 2570),
1509שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס. והמצוה היא לשתותה מיד, כדלעיל (הערה 2459).
1510[2582]
1511כל האמור לעיל הוא לבאר מ"ש בפנים ס"ז, שאם אין לו כוס אחר, יבדיל בכל
1512אופן על כוס ברכת המזון.
1513עתה בא לבאר מ"ש בפנים סוף
1514ס"ז (ואם יש לו עוד יין לכוס הבדלה יש לו להבדיל מיד על כוס של יין השני, ולא
1515יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס שני של הבדלה, ומיד
1516אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר).
1517[2583]
1518פסחים קב, ב ד"ה שאין (ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס
1519ברכת המזון אלא מביאין כוס אחר).
1520והיא דעה הא' שבשו"ע אהע"ז סי'
1521סב ס"ט (יש אומרים שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר
1522ואומר עליו ז' ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן).
1523וכן מנהגינו.
1524[2584]
1525לענין האיסור לשתות כוס ברכת המזון לפני קידוש (אינו מברך בפה"ג על כוס ברכת
1526המזון, ואינו שותה ממנו עד לאחר קידוש).
1527וכן הוא לעיל שם סי"ב (לא יברך
1528עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו עד לאחר שיטעום מכוס של קידוש ואז יטעום גם כן
1529ממנו).
1530[2585]
1531סעיף ז במוסגר (ואם יש לו עוד יין לכוס הבדלה, יש לו להבדיל מיד על כוס של יין
1532השני. ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס שני של
1533הבדלה, ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר).
1534[2586]
1535קונטרס אחרון ס"ק ב.