Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shabbos Laws Part 5 Simanim 308 to 321·Permitted and Prohibited Items to Carry on Shabbosשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא)·שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת

אשח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת
ובו פ"ט סעיפים:
טעמי איסור מוקצה
א אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא

בעושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה.

גאמרו, מה אם הזהירו

דנביאים וצוו שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול, ולא שיחת השבת

הכשיחת החול, שנאמר ודבר דבר, קל וחומר

ושלא יהא הטלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהא כיום חול בעיניו, ויבא להגביה ולתקן

זכלים מפינה לפינה או מבית

חלבית או להצניע להסיע אבנים וכיוצא בהן,

טשהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר

יבתורה למען ינוח.

יאועוד מפני גדר הוצאה

יבנגעו בה, שמא ישכח ויוציא הדבר שמטלטל בידו לרשות הרבים. והיה מן הראוי לפי

יגזה לאסור אפילו טלטול כלים שצריך להם, אלא שאין גוזרים על הצבור יותר מדאי.

ידועוד מפני שמקצת העם

טואינם בעלי אומנות אלא בטלים כל ימיהם, כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם

טזשובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה

יזהניכרת, לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם, ומפני זה נגעו באיסור

יחהטלטול, ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים שצריך להם, כמו שיתבאר:

יטסוגי מוקצה
ב כל דבר שיש תורת כלי עליו מותר לטלטלו בשבת, ע"ד שיתבאר, אפילו כלי שמלאכתו

כלאיסור, דהיינו שהכלי הוא מיוחד להשתמש בו תשמיש האסור בשבת, כגון קורדום שמבקעים בו עצים, או קורנוס של נפחים או של זהבים וכיוצא בהם.

כאואפילו כלי שמלאכתו

כבלאיסור שהוא מוקצה מחמת מיאוסו, דהיינו שאדם מסיח ומקצה דעתו ממנו מחמת מיאוסו

כגמלהשתמש בו במלאכה אחרת של היתר, כגון נר ישן של חרס שלא הדליקו בו באותה שבת, אין

כדלו דין מוקצה בשביל כך.

כהואפילו אם אינו ראוי

כוכלל להשתמש בו במלאכה אחרת של היתר מחמת מיאוסו וסרחונו, כגון נר אפילו של

כזמתכת שהדליקו בו נפט, אעפ"כ אין לו

כחדין מוקצה להאסר בטלטול, אלא מותר לטלטלו

כטכשאר כלי שמלאכתו לאיסור, מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו כלים:

לג ואפילו כלי שהקצה

לאאותו מלהשתמש בו שום תשמיש, כגון כלים המוכנים ועומדים לסחורה שאין רגילים להשתמש בהם שום תשמיש, מכל מקום אם אינו מקפיד

לבעליהם מלהשתמש בהם, לא הסיח דעתו עדיין

לגמהם לגמרי מלהשתמש בהם, ולפיכך

לדאין להם דין מוקצה להאסר בטלטול.

להבמה דברים אמורים

לובדבר שהוא כלי ממש. אבל דבר שאינו כלי ממש, אלא שיש עליו תורת כלי מחמת שראוי

לזלהשתמש בו איזה תשמיש בשבת, כגון גיזין של צמר שראויין להסמך ולשבת עליהם, וכן כל כיוצא בהם, אם הכניסן לאוצר לסחורה ביטל תורת כלי

לחשהיה עליהם, ואסור לטלטלם, אע"פ שאינו מקפיד כלל עליהם מלהשתמש בהם. אלא אם כן חזר ויחדו לתשמיש לעולם:

לטד וכל הכלים שהם

מעומדים לסחורה והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש, אע"פ שאינם

מאכלים היקרים ביותר, ואין צריך לומר

מבכלים היקרים ביותר, אע"פ שאינן לסחורה, אלא שמלאכתם לאיסור, ומקפיד עליהם

מגמלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם, אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש במקום שכלי זה מונח שם, או לצורך גופו,

מדדהיינו שנמלך להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה (והוא שנמלך כן משחשכה. אבל אם נמלך כן

מהמבעוד יום, מותר לטלטלו, שמחשבה מועלת למוקצה, כמו שיתבאר). וזהו הנקרא מוקצה

מומחמת חסרון כיס:

מזה וכן סכין של שחיטה, ושל מילה, ואיזמל של ספרים,

מחוסכין של סופרים שמתקנין בו הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר

מטהמותר בשבת, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם

נומקומם.

נאואפילו אם הסכין הזה

נבתחוב בנדן עם סכינים אחרים, אין אומרים שמן

נגהסתם אין מקפיד עליו כלל הואיל ותחבו בנדן עם שאר סכינים. ומכל מקום אין איסור אלא

נדלהוציא סכין זה מהנדן, או לטלטל הנדן עם סכין זה לאחר שהוציא מתוכו שאר הסכינים.

נהאבל בעוד ששאר הסכינים בתוכו, מותר לטלטלו אע"פ שסכין זה גם כן בתוכו.

נווהוא שאי אפשר לנער

נזסכין זה מהנדן, או שיש חשש הפסד אם ינערנו, או שצריך למקום הנדן, כמו שיתבאר בסי'

נחש"ט וש"י בשאר כלי שהוא בסיס

נטלאיסור ולהיתר, עיין שם הטעם לכל זה:

סו וכן קורנס שדכין בו

סאבשמים, במקומות שמקפידים עליו שלא להשתמש בו תשמיש אחר שלא יתלכלך, הרי זה מוקצה מחמת

סבחסרון כיס. אבל במקומות שאין

סגמקפידים עליו, מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו,

סדכשאר כלי שמלאכתו לאיסור, כמו שיתבאר.

סהוכן נייר חלק העומד

סולכתיבה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס,

סזשמקפיד עליו שלא להשתמש עליו שום תשמיש שלא יתלכלך. ועוד שכיון שמקפיד

סחעליו שלא להשתמש בו, אין עליו תורת כלי כלל כמו שיתבאר:

סטז נמצאת למד ששלשה

עמיני מוקצה הם בכלים, שנים מותרים בטלטול והשלישי אסור, מוקצה מחמת מיאוס, ומוקצה

עאמחמת שהקצה אותו מלהשתמש, מותרים, ומוקצה

עבמחמת חסרון כיס אסור.

עגויש עוד מין מוקצה

עדרביעי, והוא דבר שהיה מוקצה מחמת איסור בבין השמשות, והלך לו האיסור בשבת, ויש בדבר זה להקל ולהחמיר, ויתבאר זה בסי' ש"י:

עהח וכל זה בדבר שיש

עותורת כלי עליו. אבל כל דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול וקמח ועיסה (של

עזישראל, אבל של נכרי יש מתירים כמו שיתבאר בסי'

עחש"י) והמת ובעלי חיים וכל כיוצא בדברים

עטאלו.

פואפילו דבר שהוא ראוי

פאלהשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת, כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות לכסות בהן

פבכלים, וכל כיוצא בהם,

פגכיון שאין תורת כלי עליהם, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם, אלא על פי הדרכים שיתבארו. וזהו הנקרא מוקצה

פדמחמת גופו:

פהט ובכלל מוקצה זה הוא כל מאכלות האסורות

פובהנאה שאינו יכול להאכילן אפילו לכלבים, ואפילו אין איסורן אלא מדברי סופרים, כגון סתם יינם וכיוצא בו. ואפילו

פזאין איסורן אלא בו ביום בלבד, כגון טבל שיכול לתקנו במוצאי

פחשבת ולאכלו, אלא שבשבת אסור לתקנו מדברי סופרים כמו שיתבאר בסי' של"ט, וכן כל כיוצא בזה,

פטהוא מוקצה מחמת גופו, ואסור לטלטלו אפילו

צלצורך גופו ומקומו.

צאאבל מאכלות האסורות

צבבאכילה ומותרות בהנאה, שיכול להאכילן לכלבים, אם הן מוכנין ועומדים להאכילן לכלבים, כגון נבלות וטרפות

צגוכיוצא בהן, מותר לטלטלן כשאר מאכלי בהמה.

צדואם אינן עומדים

צהלכלבים מחמת איסורן, מפני שאין איסורן אלא בשבת, כגון משקין שזבו מן הפירות מאליהן

צובשבת שאסורים בשתיה בו ביום בלבד, וכן ביצה שנולדה

צזבשבת שאסורה באכילה בו ביום בלבד, וכן חלב שנחלב בשבת

צחשאסור בו ביום בלבד, וכן כל כיוצא בהם, אע"פ שיכול

צטלהאכילם לכלבים, מכל מקום כיון שאינן עומדים לכך אלא לאכילת אדם במוצאי שבת, אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן

קומקומן.

קאאבל דבר שאיסור

קבאכילתו הוא גם בחול, אע"פ שיש לו היתר לאחר זמן כגון החדש, מותר לטלטלו אפילו בארץ ישראל, שכיון שנמשך זמן

קגאיסורו הרבה, הרי הוא עומד גם בתוך הזמן להאכילו לבהמות

קדולמכרו לנכרים:

קהי ויש עוד מין מוקצה

קובאוכלים ומשקים בשבת ויום טוב, והוא מוקצה מחמת מצוה, שיתבאר בסי' תרל"ח ותקי"ד.

קזנמצאו כל מיני המוקצה

קחהאסורים חמשה, מוקצה מחמת חסרון כיס, ומוקצה מחמת גופו, ומוקצה מחמת איסור

קטהנאה או אכילה, ומוקצה מחמת מצוה,

קיומוקצה מחמת שהיה אסור בבין השמשות שיתבאר בסי' ש"י:

קיאיא כל דבר שיש עליו

קיבתורת כלי, אפילו אם הוא גדול וכבד הרבה, לא נתבטל שם כלי ממנו, לא מחמת גדלו ולא

קיגמחמת כבדו. והוא הדין לאבן

קידגדולה או קורה גדולה, אפילו מיטלטלת

קיהבעשרה בני אדם, אם יש תורת כלי עליה, כגון שיחדה לטלטלה לאיזה תשמיש ועל דרך שיתבאר,

קיומותר לטלטלה בשבת:

קיזכלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר
יב כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין

קיחלצורך גופו, כגון קורדום לחתוך

קיטבו דבילה וקורנס לפצוע בו אגוזים, או אפילו לסמוך בו

קככלים וכיוצא בזה, בין לצורך מקומו.

קכאאבל לצורך הכלי עצמו,

קכבכגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם, או שלא יפול וישבר, או שמונח בחמה וירא

קכגשלא יתבקע שם, ורוצה לטלטלו משם למקום הצל וכל כיוצא בזה, אסור.

קכדואם מחשב עליו להשתמש

קכהבו תשמיש במקום אחר, או שמחשב להשתמש איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם, מותר לו

קכולטלטלו ממקום זה, אע"פ שעיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום

קכזזה:

קכחיג כשמטלטלו לצורך

קכטמקומו, אינו צריך להשליכו מידו מיד שפינוהו ממקום זה הצריך לו, אלא מותר להניחו

קלבאיזה מקום שירצה להצניעו שם. שכיון שכבר הוא בידו, רשאי לטלטלו יותר ממה שצריך לו.

קלאואפילו אם שכח ונטל

קלבבידו מוקצה גמור, רשאי לטלטלו לכל

קלגמקום שירצה, כיון שכבר הוא בידו.

קלדויש מי שאוסר במוקצה

קלהגמור. וראוי לחוש לדבריו, אלא אם כן במקום

קלוהפסד, כמו שנתבאר בסי' רס"ו:

קלזיד כל מוקצה אינו אסור

קלחאלא בטלטול, אבל מותר ליגע בו בידיו. ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו, וכמו שנתבאר בסי'

קלטרס"ה. ולכן מותר ליגע

קמבמנורה שהנרות דולקות עליה, אם אינה תלויה באויר כמו שנתבאר שם, או בתנור בית

קמאהחורף שהאש דולקת בתוכו, וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה כמו שנתבאר שם, וכן להניחו על גביו.

קמבוכן מותר לישב עליו, אף אם הוא מתנענע

קמגתחתיו, שטלטול כלאחר יד

קמדהוא, ובלבד שלא יגע בו בידיו, כמו שיתבאר.

קמהמפני שכל מוקצה אינו

קמואסור בהנאה להשתמש בו בלא טלטול.

קמזובלבד שלא יעשה מעשה

קמחבגוף המוקצה על ידי תשמיש זה, כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה אע"פ

קמטשאינו מזיזם כלל, כמו שיתבאר בסי' תק"א:

קנטו כל מוקצה אינו אסור

קנאאלא לטלטלו כדרכו בחול, דהיינו בידיו, אבל

קנבמותר לטלטלו בגופו, כמו שיתבאר בסי'

קנגשי"א. וזהו נקרא טלטול

קנדכלאחר יד, שהוא בשינוי מדרך החול. ולכן מותר לטלטל מוקצה ברגליו לפנותו לכאן ולכאן דרך הילוכו, לצורך מקומו, או

קנהאפילו לצורך המוקצה עצמו, כדי להצניעו (עיין סי' שי"א). ואין צריך לומר

קנושמותר לטלטל מוקצה על ידי נפוח, שאין לך טלטול

קנזכלאחר יד גדול מזה:

קנחטז כלי שמלאכתו להיתר,

קנטדהיינו שהוא מיוחד לתשמיש המותר בשבת, כגון כוס וקערה

קסוכיוצא בהן, מותר לטלטלו אפילו

קסאשלא לצורך גופו ומקומו, אלא לצורך הכלי עצמו, שחושש עליו שלא ישבר או שלא יגנב משם

קסבומטלטלו משם להצניעו, או שמטלטלו מחמה לצל שחושש שלא יתבקע

קסגבחמה. אבל שלא לצורך כלל,

קסדאסור לטלטל שום כלי, אע"פ שמלאכתו להיתר.

קסהלפי שבימי נחמיה בן

קסוחכליה שהיו העם מזלזלים באיסורי שבת, כמ"ש בימים ההם ראיתי ביהודה דורכי[ם]

קסזגתות בשבת ומביאים הערימות וגו', עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה, וגזרו על כל הכלים

קסחאע"פ שמלאכתם להיתר שלא לטלטלם כלל אפילו לצורך תשמישן המיוחד להם, חוץ מן

קסטכוסות וקערות וסכין וכיוצא בהם, מהכלים הצריכים ביותר לסעודת השבת. ואחר כך כשראו

קעחכמים שחזרו העם להזהר קצת באיסורי שבת, חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר

קעאלצורך גופו או לצורך מקומו. ואחר כך כשראו שחזרו העם להזהר יותר, חזרו והתירו לטלטל

קעבכל כלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך הכלי עצמו.

קעגאבל לטלטל שלא לצורך

קעדכלל, עדיין לא נמנו עליו חכמים להתירו, ונשאר עומד באיסורו, שנאסר בגזרת חכמים

קעהשבימי נחמיה בן חכליה:

קעויז אבל כל מיני אוכלים

קעזומשקים המותרים בשבת, וכל מיני ספרים שמותר לקרות בהם, מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל. לפי שלא גזרו בימי נחמיה

קעחאלא על כלים, ולא על אוכלים וספרים, והרי הם עכשיו כמו

קעטקודם הגזרה שבימי נחמיה, שהיה מותר לטלטל כל דבר הראוי בשבת אפילו שלא לצורך כלל.

קפאבל דבר שאינו ראוי

קפאבשבת היה אסור לטלטל אף בימי דוד ושלמה, או קודם לכן.

קפבמשא"כ כלים,

קפגאפילו כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהן, כולן היו בכלל הגזרה, שגזרו גם עליהן שלא

קפדלטלטלן כי אם לצורך תשמישן, ולא לצורך מקומן ולא לצורך גופן כשאינו תשמיש המיוחד

קפהלהן, שהרי לא הוציאו אותן מכלל שאר כלים אלא מפני הצורך שיש בתשמישן יותר מבתשמיש

קפושאר כל הכלים, אם כן אין להתירן אלא לצורך תשמישן בלבד. ואחר כך כשהתירו וחזרו

קפזוהתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך הכלי עצמו, גם כוסות וקערות וסכין

קפחוכיוצא בהן היו בכלל זה. ולא הותרו אלא לטלטלן לצורך הכלי עצמו, אבל לא שלא לצורך

קפטכלל:

קציח ומכל מקום מותר לאדם

קצאלישא הסכין אצלו אף כשהולך לבית הכנסת, במקום שיש שם עירוב, אע"פ שאינו צריך

קצבשם לסכין, כיון שיצטרך לו אחר כך בו ביום. ולא אסרו טלטול שלא לצורך אלא כשאינו

קצגצריך לו כלל כל היום. אבל אם ישתמש בו היום, והוא נושאו אצלו כדי שיהיה מוכן לו

קצדבשעתו, מותר, כיון שהוא חפץ בכך שיהיה מוכן לו, הרי זה טלטול לצורך:

קצהיט התפילין אין דינן

קצוכספרי הקודש, ולא אפילו ככלי

קצזשמלאכתו להיתר. שהרי אסור לצאת בהן

קצחלרשות הרבים, וכל דבר שאסור לצאת

קצטבו, אסור ללבשו כלל בשבת אפילו בתוך הבית, שמא ישכח ויצא בו, כמו שנתבאר בסי'

רש"ג.

ראואף להמתירין שם

רבללבוש בבית, אין התפילין כלי

רגשמלאכתו להיתר, הואיל והן מיוחדים ללובשן לשם מצוה, ובשבת אסור ללבשן

רדלשם מצוה כמו שנתבאר בסי' ל"א.

רהלפיכך אסור לטלטלן

רואפילו לצורך עצמן, כגון להצניען שלא יגנבו, אם הוא מקום שרוב הגנבים המצויים שם הם

רזישראלים, שלא יבאו התפילין לידי בזיון בידם.

רחאבל לצורך גופן, כגון

רטבשביל שישמרוהו מן המזיקין, או לצורך מקומן,

רימותר לטלטלן, כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שמכל מקום יש עליהן תורת כלי ומלבוש, שהרי

ריאהיוצא בהן לרשות הרבים פטור הואיל והן דרך מלבוש ותכשיט, כמ"ש בסי'

ריבש"א:

ריגכ וכן השופר או חצוצרות ושאר כלי שיר אסור

רידלטלטלם כי אם לצורך גופם או מקומם, כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שאסור לתקוע או

ריהלזמר בכלי שיר בשבת, כמו שיתבאר בסי' תקפ"ח ושל"ט:

ריוכא כלי שמלאכתו לאיסור

ריזולהיתר, מותר לטלטלו אף לצורך הכלי עצמו, כדין כלי שמלאכתו להיתר, הואיל והוא

ריחמיוחד גם כן למלאכת היתר:

ריטכב מדוכה, אם יש בה שום

רכוכיוצא בו מדברים הנידוכים בה, מותר לטלטלה אף לצורך עצמה, אע"פ שהוא כלי

רכאשמלאכתו לאיסור. לפי שהמדוכה היא

רכבטפלה ובטלה להשום שבתוכה, כמו שהקדרה טפלה להתבשיל שבתוכה, והרי זה כאלו מטלטל את השום בלבדו, שמותר לטלטלו אף שלא

רכגלצורך כלל.

רכדאבל אם נתן במדוכה

רכהככר או תינוק או שאר דברים המותרים בטלטול, שאין המדוכה טפלה להם, אסור לטלטלה על

רכוידי כן לצורך עצמה, שבמת בלבד הוא

רכזשהתירו לטלטל מחמה לצל על ידי ככר או תינוק וכיוצא בהם, כמ"ש בסי' שי"א.

רכחויש חולקים ואומרים שהמדוכה או שאר כל

רכטכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך הכלי עצמו על ידי ככר או תינוק, או שאר דבר

רלהמותר בטלטול. ולא אמרו שלא התירו

רלאבטלטול על ידי ככר או תינוק לבד מן המת, אלא בטלטול מוקצה

רלבגמור האסור לטלטלו אף לצורך גופו ומקומו, אבל כלי שמלאכתו לאיסור שאינו מוקצה גמור,

רלגוהקילו בו לטלטלו לצורך גופו או מקומו, הקילו בו גם כן לטלטלו על ידי ככר או תינוק

רלדאף לצורך הכלי עצמו.

רלהוהעיקר כסברא הראשונה. ומכל מקום במקום

רלוהפסד מרובה יש לסמוך על סברא האחרונה:

רלזנולד ושברי כלים
כג הנולד מותר בשבת, כגון נכרי שעשה כלי חדש בשבת מעצמו, מותר לטלטלו ולהשתמש בו, על דרך שנתבאר בסי' רנ"ב וסי' ש"י, אע"פ שלא היה

רלחדעתו עליו מאתמול לטלטלו למחר.

רלטאבל ביום טוב יש

רמלהחמיר בנולד כמו שיתבאר בסי' תצ"ה:

רמאכד וכן כל הכלים

רמבהמותרים בטלטול שנשברו בשבת, ואין השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה,

רמגאלא מעין מלאכה אחרת לגמרי, כגון שברי עריבה לכסות בהם פי חבית, ושברי כלי זכוכית

רמדלכסות בהם פי הפך, וכן כל כיוצא בזה, הרי זה נולד שנעשה כלי חדש, ומותר בשבת, ולא ביום טוב.

רמהאלא אם כן נשברו מערב

רמויום טוב, שאז הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום, ואין זה נולד:

רמזכה אבל אם השברים

רמחראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה, כגון שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה עבה,

רמטשהיא דומה לעיסה המעורבת במים שמשתמשים בעריבה, ושברי כלי זכוכית לצוק לתוכם שמן,

רנאין זה נולד, ומותר לטלטלם אף אם נשברו ביום טוב:

רנאכו ואם אין השברים

רנבראויים לשום מלאכה, הרי הם מוקצה גמור, לפי שאין תורת כלי

רנגעליהם כלל ואסור לטלטלם בשבת, בין שנשברו בשבת

רנדבין שנשברו בחול.

רנהאבל ביום טוב, אם

רנונשברו מבעוד יום מותר לטלטלם להסקה, אם הם ראויים לכך, כמו שמותר לטלטל ביום

רנזטוב שאר עצים העומדים להיסק, אף שאין תורת כלי עליהם:

רנחכז וכל זה בכלים

רנטהמותרים בטלטול שנשברו. אבל כלים המוקצים

רסמחמת חסרון כיס שנשברו, אע"פ שהשברים

רסאאינם מוקצים מחמת חסרון כיס, אם נשברו בשבת או ביום טוב אסור לטלטלם בו ביום, שמתוך שהוקצו מדעת

רסבהאדם בבין השמשות, כשהיה הכלי המוקצה שלם עדיין, הוקצו לכל היום כולו, כמו שיתבאר

רסגבסי' ש"י:

רסדכח כל השברים האסורים

רסהבטלטול, אפילו אותן שאינם ראויים לשום מלאכה, אם הם מונחים במקום שיכולים להזיק,

רסוכגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין, מותר לטלטל השברים כדי לפנותם

רסזשלא יזוקו בהם רבים, שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרו על איסור מוקצה, ואפילו על איסור טלטול בכרמלית כמו שיתבאר.

רסחאבל שברי כלי חרס

רסטהאסורים בטלטול, אסור לפנותם. ואף שדורסים עליהם

רעונשברים, אין בכך כלום, שאין איסור בשבירת חרס, אלא אם כן שוברו

רעאבמתכוין בשביל שיהא ראוי על ידי כך לאיזה תשמיש, שאז אסור משום תיקון כלי כמ"ש בסי' ש"[מ]:

רעבכט חתיכת חרס שנשברה

רעגמכלי, בין בחול בין בשבת, והיא ראויה לכסות

רעדבה כלי, מותר לטלטלה.

רעהואפילו במקום שאין כלים מצויים שם לכסותם בה, כגון שמונחת ברשות הרבים, מותר

רעולטלטלה שם פחות מד' אמות, הואיל ויש תורת כלי

רעזעליה בחצר שיש שם כלים.

רעחוכן הדין בשברי שאר

רעטכלים. אלא ששאר כלים יש מהן שאין שבריהם מותרים בטלטול אלא אם כן הם גדולים קצת,

רפכגון שברי עריבה לכסות בהם פי חבית, אבל אם אינם ראויים לכיסוי פי חבית, אע"פ

רפאשראויים לכיסוי פי כלי קטן מחבית, אין תורת כלי עליהם כלל, לפי ששברים הקטנים של

רפבהעריבה דרך לזרקם לאשפה, ואין דרך כלל

רפגלייחדם לכיסוי פי כלי קטן מחבית. אבל חתיכת חרס, אפילו היא קטנה, דרך הוא לפעמים

רפדלייחדה לכיסוי פי כלי קטן, לפיכך יש תורת כלי עליה אע"פ שלא ייחדה עדיין:

רפהל ואם נשברה מהכלי

רפובחול, וזרקה לאשפה מבעוד יום, אסור לטלטלה בשבת, כיון שהקצה אותה מלכסות בה כלים

רפזוביטלה מהיות עוד תורת כלי עליה.

רפחואפילו אם היא ראוייה

רפטלעניים לכיסוי כלים, אלא שבעליה הוא עשיר וז[ו]רקה לאשפה, אעפ"כ אסורה

רצבטלטול לכל העניים שבעולם, שהכל הולך אחר הבעלים, כמו שיתבאר:

רצאלא אבל אם זרקה לאשפה

רצבבשבת, מותר לטלטלה, הואיל והיה עליה

רצגתורת כלי בבין השמשות, שהוא תחלת כניסת

רצדהשבת:

רצהלב לא בכל דבר אמרו שאם

רצוראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו, אלא בשברי כלים בלבד, הואיל והיה כבר עליהם

רצזתורת כלי גמור כשהיו שלימים, לכן לא נפקע מהם אף כשנשברו אם ראויין עדיין לכיסוי. אבל כל דבר שאין בו שייכות כלי גמור, כגון צרורות או אבנים

רצחוכיוצא בהם, אף על פי שראויים לכסות בהם כלים, לא ירד עליהם תורת כלי בשביל כך,

רצטואסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם כמו שנתבאר למעלה.

שולכן צריך להזהיר

שאלרבים שנכשלים ונוטלים חתיכת עץ שאינה כלי לסמוך בה איזה דף לשכוב עליו וכיוצא

שבבענין זה. אבל על ידי נכרי מותר כל טלטול מוקצה, כשאינו לצורך

שגהמוקצה עצמו, כמו שנתבאר בסי' רע"ו:

שדלג שברי פתילה שאינן

שהעומדים עוד להדלקה בנר, הרי הן כצרורות ואבנים שאסור לטלטלן, אפילו לצורך גופן ומקומן. אבל פתילה שלימה,

שואפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה, היא נקראת כלי, ודינה ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו.

שזאבל אם דלקה בבין

שחהשמשות של שבת זו, הוקצית לכל היום כולו, כמו שנתבאר בסי' רע"ט.

שטוכן נר שלם של שעוה

שיאו של חלב, ואפילו נדלק כבר בחול או בשבת שעברה, נקרא כלי שמלאכתו לאיסור.

שיאומכאן יצא טעות ההמון

שיבשמטלטלים נר שלם, לצורך הדלקת מוצאי שבת, או לצורך נכרי

שיגשידליקנה לעצמו. וטועים הם, שאינו

שידמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אלא כשצריך ישראל להשתמש בו בשבת עצמה איזה תשמיש

שיההמותר בשבת, כגון קורנס לפצוע

שיובו אגוזים כמו שנתבאר למעלה:

שיזלד כל הכלים שיש להם

שיחדלתות קבועות בהם, בין שהדלת הוא מן

שיטהצד בין שהוא כיסוי על גבי הכלי, ונתפרקו הדלתות מהם,

שכבין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו קודם השבת, מותר לטלטל אותן

שכאהדלתות. מפני שכשהיו הדלתות מחוברות בכלים היה גם עליהן שם כלי אגב אביהן, ואף שנתפרקו אחר כך

שכבמהכלים, לא נפקע מהם שם כלי שהיה עליהן, הואיל וראויות להחזירן ולחברן אל הכלים:

שכגלה אבל דלתות הבית

שכדשנתפרקו מן הבית, בין שנתפרקו בשבת

שכהבין שנתפרקו קודם השבת, אסור לטלטלן, מפני

שכושלא היה שם כלי עליהן מעולם. ואע"פ שעכשיו

שכזכשנתפרקו הן ראויות להשתמש בהן כמו בשאר נסרים, אעפ"כ אינן

שכחמותרות בטלטול, לפי שהן ראויות להחזירן לבית ולכך הן עומדות, ולא להשתמש עליהן

שכטכשאר נסרים.

שלדלת שידה תיבה ומגדל,

שלאאם מותר ליטלה מהם או להחזירה להם, יתבאר בסי' שי"ג ושי"ד:

שלבלו דבר שאין תורת כלי

שלגעליו שעשאו כיסוי לכלי, נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר לטלטלו כשאר כלים. והוא

שלדשתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו

שלהמוכיח עליו שהוא עומד לכך. ואע"פ שעדיין לא נשתמש בו לכיסוי לעולם.

שלוואם נשתמש בו לכיסוי

שלזמבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי שלו, ומותר לטלטלו בשבת, אע"פ שלא עשה

שלחשום מעשה של תיקון.

שלטבמה דברים אמורים

שמבדבר שדרכו לעשותו לכיסוי, כגון חתיכות נסרים וכיוצא בהן, אבל דבר שאין דרכו

שמאלעשותו כיסוי, אע"פ שנשתמש בדבר זה לכיסוי פעמים רבות בחול, כגון אבן שכיסה

שמבבה את פי החבית פעמים רבות, אסור לטלטלה בשבת, כמו שיתבאר:

שמגלז וכל זה בכיסוי כלים,

שמדאבל כיסויי הקרקעות, כגון כיסוי בור או

שמהדות, אע"פ שתיקנו ועשה בו מעשה וגם נשתמש בו פעמים רבות בחול,

שמואסור לטלטלו, אלא אם כן יש לו

שמזבית אחיזה שאוחזין בו כשמסירים אותו מהבור, שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל ויש

שמחעליו שם כלי.

שמטוכסויי כלים הקבורים

שנבקרקע לגמרי, דינם ככסויי הקרקעות, שגזרו על אלו מפני

שנאאלו.

שנבאבל כלי שאינו קבור

שנגבקרקע לגמרי, אע"פ שהוא מחובר לקרקע, כגון תנורים שבימיהם, שהיו כקדרה ומחוברים למטה בטיט,

שנדאין כיסויים צריך בית אחיזה.

שנהאבל תנורים שלנו

שנוהבנויים על גבי קרקע, דין כיסויים ככיסוי הדות שצריך בית אחיזה:

שנזלח מחט שלימה, מותר

שנחלטלטלה ליטול בה את הקוץ, כדין כלי שמלאכתו

שנטלאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו.

שסובלבד שיזהר בנטילת

שסאהקוץ שיטלנו שלא יוציא דם בודאי על ידי נטילתו,

שסבשיש בזה משום חובל אע"פ שאינו מתכוין לכך, כיון שנוטלו בענין שהוא פסיק רישיה

שסגולא ימות, כגון אם נתהפך הקוץ

שסדבנטילתו ואי אפשר להוציאו משם מבלי הוצאת דם, אסור להוציאו:

שסהלט אבל מחט שניטל חודה,

שסואו חור שלה, אסור לטלטלה, מפני שבטל תורת כלי ממנה.

שסזואינה דומה לשברי שאר

שסחכלים שמותרים בטלטול הואיל וראוים לתשמיש אחר, ומחט זו שניטל חודה או חורה ראויה גם

שסטכן לתשמיש אחר כגון ליטול בה את הקוץ. מכל מקום אין

שערגילות כלל לייחד אותה לתשמיש, אלא דרכו של אדם לזורקה בין גרוטאות (פירוש שברי

שעאמתכות), משא"כ בשברי שאר כלים שרגילים לייחדם לתשמיש אחר, לכן לא נפקע שם כלי

שעבמהם.

שעגומכל מקום אם ייחד

שעדמחט זו לאיזה תשמיש, נעשה עליה תורת כלי, ומותר לטלטלה כדין

שעהכלי שמלאכתו להיתר, אם ייחדה לתשמיש המותר

שעובשבת.

שעזומחט חדשה שלא ניקבה

שעחעדיין, מותר לטלטלה לצורך גופה, לפי שלפעמים אדם

שעטנמלך עליה ומניחה כך בלא נקב ומייחדה לנטילת קוץ, לכן יש תורת כלי עליה אף שעדיין

שפלא יחדה. משא"כ כשניטל חודה אדם זורקה לבין הגרוטאות:

שפאמ שירי מחצלאות שבלו,

שפבאע"פ שאינן ראויות לישב עליהן, מותר לטלטלן, שלא נפקע מהם שם

שפגכלי שהיה עליהן, הואיל והן ראויות

שפדעדיין לכסות בהן איזה טינוף.

שפהואם זרקן לאשפה מבעוד

שפויום, אסור לטלטלן, כמו שנתבאר למעלה בשברי שאר כלים:

שפזמא אבל מטלניות, שהן שירי בגדים

שפחשבלו, אם אין בכל אחת מהן ג' על ג' אצבעות, אסור לטלטלן, מפני שאינן ראויות לא

שפטלעניים ולא לעשירים.

שצואם יש בהן ג' על ג'

שצאוהן של עני, מותרים כל העניים שבעולם לטלטלן, שהן ראויות להם

שצבלטלאי בבגדיהם. אלא אם כן זרקום

שצגהבעלים לאשפה מבעוד יום.

שצדאבל עשירים אסורים

שצהלטלטלן, אע"פ שהן של עני. אלא אם כן יש בהן

שצוג' טפחים על ג' טפחים, שאז הן ראויות גם לעשירים. ועשיר שהוא דר בביתו של עני זה

שצזשהמטלניות שלו, הרי הוא נגרר אחר בעל הבית ומותר לטלטלן, אע"פ שאינם ראויות

שצחלו, הואיל והן ראויות בבית זה שהוא דר בו.

שצטאבל מטלניות של

תעשירים שהן פחות מג' טפחים על ג' טפחים, אסורות אף לכל העניים שבעולם, שכיון

תאשהוקצו לבעליהן העשירים מפני שאינן ראויות להם, הוקצו לכל העולם, מפני שנעשו כאילו זרקו אותן בעליהן לאשפה. וכן הדין בכל כיוצא

תבבזה כמו שיתבאר.

תגויש אומרים שמטלניות שהן שירי

תדסתם בגדים, אע"פ שאין בהם ג' על ג' אצבעות מותרות בטלטול לכל אדם, הואיל והן

תהראויות לקנח בהם איזה טינוף, ולא חלקו בין ג' על ג' אצבעות לפחות מכן, אלא

תובמטלניות שהן שירי טליתות של מצוה, שאדם בודל עצמו מלקנח בהן ומלהשתמש בהן תשמיש

תזמגונה.

תחוהעיקר כסברא הראשונה. שאף שהן ראויות

תטלקינוח, אין תורת כלי עליהן בשביל כך, אלא אם כן ייחדן לכך. שאף שברי שאר כל

תיהכלים אין תורת כלי עליהם, אף אם הם ראויים לקינוח אם לא ייחדם לכך, או שראויים

תיאלסמוך בהם איזה כלי ולא ייחדם לכך, אלא אם כן ראויים לכיסוי כלי, כמו שנתבאר למעלה:

תיבמב מנעל, בין חדש בין

תיגישן, שהוא מהודק על הדפוס, מותר לשומטו ממנו, בין לשמוט את הדפוס מתוך המנעל בין לשמוט המנעל מעל הדפוס. ואין כאן איסור בטלטול הדפוס, מפני שהדפוס יש עליו שם כלי,

תידאלא שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו לצורך מקומו, דהיינו חללו של המנעל שהדפוס

תיהבתוכו:

תיומג סנדלים שבימיהם היו

תיזלהם שתי רצועות קבועות בשני צדדיהם, אחת בצד פנימי לבין שני רגלים, ואחת לצד חוץ,

תיחוכורכים שתי הרצועות על הרגל למעלה, להחזיק שני צידי הסנדל על רגלו. מפני שלא היה

תיטעור בסנדליהם אלא בצדדי הסנדל בלבד, אבל מלמעלה היה פתוח לגמרי, לפיכך היו צריכים

תכשתי רצועות להחזיק שני צדי הסנדל על רגלו, ואם נפסקה אחת מהן אי אפשר לילך בו עד

תכאשיתקננו. ואעפ"כ מותר לטלטלו, אף אם נפסקה עם מקום קביעותה, מפני

תכבשעדיין יש תורת כלי עליו, הואיל והוא ראוי לחזור ולתקנו.

תכגבמה דברים אמורים

תכדכשנפסקה הפנימית של בין הרגלים, שאם יתקנוה אין תיקונה נראה. אבל אם נפסקה החיצונה

תכהאין דרכה לתקנה, מפני שתיקונה נראה לכל וגנאי הוא. ולפיכך בטל הסנדל מתורת כלי,

תכוואסור לטלטלו.

תכזואינו דומה לשברי שאר

תכחכלים שמותרים בטלטול, הואיל והם ראויים לכיסוי כלים. אבל הסנדל אין דרכו

תכטלכסות בו כלים מפני מאיסותו:

תלמד ואם נפסקה כשהוא

תלאמהלך בכרמלית, התירו לו ליטול גמי לח, שהוא מאכל בהמה ומותר בטלטול, ולכרוך אותו

תלבעל הסנדל ולקשור לתקנו שלא יפול מרגלו. אבל אסור לקשור

תלגעליו חוט או משיחה, שמא יבטלם להיות

תלדקבועים שם לעולם, ונמצא עשה קשר של קיימא.

תלהואף בגמי לח לא התירו

תלוכן אלא בכרמלית, שאם לא יעשה כן ויעזוב הסנדל שם, יגנב משם, אבל בחצר שהוא נשמר שם,

תלזאסור לקשור בגמי, שמא ימלך ויבטלנו, בין שנפסקה רצועה

תלחהפנימית בין החיצונה. אלא שאם נפסקה פנימית רשאי לטלטלו להצניעו במקום מוצנע באותו

תלטחצר, ואם נפסקה חיצונה אסור, כמו שנתבאר:

תממה וכל זה בסנדלים שלהם,

תמאשמשנפסקה הרצועה אי אפשר לנועלו כלל. אבל סנדלים שלנו, אף אם נפסקה הרצועה ראוי

תמבלנועלו, ותורת כלי עליו, ומותר לטלטלו בכל ענין:

תמגמו חלוק שכבסו אותו

תמדותחבו בו קנה מערב שבת לתלותו בו לייבשו,

תמהיכול לשומטו מן הקנה. אבל ליטול הקנה

תמומתוכו אסור, לפי שאינו כלי. אלא אם כן ייחד הקנה לכך, שאז נעשה עליו תורת

תמזכלי על ידי ייחוד זה כמו שיתבאר.

תמחואם תחבו בו כלי מותר

תמטליטלו מתוכו אפילו הוא כלי

תנשמלאכתו לאיסור, כיון שטלטול זה הוא לצורך מקומו, דהיינו חלל החלוק

תנאשהקנה בתוכו:

תנבמז כירה שנשמטה אחת

תנגמירכותיה, דהיינו פטפוטין שלה כעין רגלים, אסור לטלטלה לצורך גופה, גזרה שמא יחזיר לה

תנדהרגל ויתקענה שם בחוזק, ויתחייב משום בונה.

תנהוכן ספסל ארוך שנשמטה

תנואחת מרגליו, כל שכן שתים, אסור לטלטלו ולהניחו על ספסל אחר ולישב עליו, אפילו נשמטה הרגל

תנזמבעוד יום. אלא אם כן ישב עליו כך פעם אחת קודם השבת בלי החזרת הרגל, שאז אין לחוש שמא

תנחימלך להחזירה ולתוקעה בשבת. אבל אסור להחזירה

תנטלשם בשבת אפילו ברפיון, גזרה שמא יתקענה בחוזק. אלא אם כן דרכה

תסלעולם להיות שם רפויה, כמו שיתבאר בסי'

תסאשי"ג.

תסבוכל זה כשנשמטה הרגל,

תסגאבל אם נשברה, מותר לטלטל הספסל ולהניחו על ספסל אחר ולישב עליו, אפילו לא ישב

תסדעליו כך קודם השבת, שכאן אין לחוש שמא יחזירנה ויתקענה, כיון שראשה נשאר

תסהבספסל:

תסודברים שאינם כלים שייחד לישיבה
מח לבנים שנשארו מהבנין, מותר לטלטלם, לפי שמעתה אינן עומדין לבנין אלא

תסזלהסמך ולשבת עליהם, ולכן תורת כלי עליהם.

תסחואם סידרם זה על זה,

תסטגילה דעתו שהקצם לבנין ואסור לטלטלם, שאין תורת כלי עליהם:

תעמט קוץ המונח ברשות

תעאהרבים, מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות, עד שיסלקנו לצדי רשות הרבים. ובכרמלית

תעבמטלטלו כדרכו אפילו הרבה בעקירה אחת, מפני שיש לחוש שמא יזוקו בה רבים, ובמקום

תעגהיזק רבים לא גזרו על שבות טלטול ד' אמות בכרמלית, או פחות פחות מד' אמות ברשות

תעדהרבים, וטלטול מוקצה:

תעהנ חריות של דקל, יש מהם שמייחדים

תעואותם לישיבה, ויש מהם שעומדים לשריפה כשאר עצים, ואם קצצם מן הדקל

תעזלשריפה הרי הם מוקצה כשאר עצים, ואסור לטלטלם, שאין תורת כלי עליהם, הואיל ועומדים

תעחלשריפה.

תעטאבל אם נמלך עליהם אחר

תפכך שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה עד עת שיצטרך לפנותם, הרי מחשבה זו

תפאמוציאם מידי מחשבה הראשונה, אם נמלך כן קודם השבת, ונעשה עליהם תורת כלי, ומותר לטלטלם

תפבבשבת לסדרם לישב עליהם, אע"פ שבשעה שנמלך עליהם בחול לישיבה לא היה בדעתו

תפגבפירוש גם בשבת, אלא נמלך כן על ישיבת החול.

תפדואפילו אם לא נמלך

תפהעליהם שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה, אלא שחשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם למחר

תפובשבת בלבד, ולמוצאי שבת ישתמש בהם לשריפה, מותר לטלטלם ולסדרם לישב עליהם בשבת זו:

תפזנא ואפילו אם לא חשב

תפחעליהם כלל לישיבה, אלא שאירע מקרה שישב עליהם מעט קודם השבת, מותר לטלטלם בשבת

תפטלסדרם ולישב עליהם.

תצוהוא הדין לצורך מקומם

תצאאו לצורך עצמם, כדין כלי שמלאכתו להיתר. לפי שכיון שדרכם של חריות לייחדם גם כן לישיבה,

תצבלפיכך כיון שישב עליהם הוכנו לישיבה על ידי כן ונעשה עליהם תורת כלי:

תצגנב אבל שאר עצים, וכן

תצדנדבך של אבנים, אע"פ שישב עליהם פעמים רבות בחול, וגם חשב עליהם שיהיו עומדים

תצהלישיבה גם בשבתות עד עת שיצטרך לפנותם מכאן, לא ירד עליהם תורת כלי על ידי כך, לפי

תצושאין דרכם של שאר עצים ואבנים לייחדם לישיבה, מפני שאין נוח לישב עליהם כמו על החריות,

תצזלפיכך לא הוכנו לכך על ידי ישיבה או על ידי מחשבה בלבד, כל שלא ייחדם לכך

תצחלעולם.

תצטאלא אם כן עשה בהם

500מעשה רב להכינם לישיבה, דהיינו שסדרם מבעוד יום כדי שיהיו מוכנים לישב עליהם למחר,

501שמעשה גדול כזה מועיל להוריד עליהם תורת כלי, אע"פ שאין דרכם לייחד לכך. אבל

502אם שפשפם מבעוד יום כדי לישב עליהם למחר, הרי זה מעשה כל שהוא ואינו מועיל כלום.

503וכל זה אינו אלא

504להתיר לטלטלם בשבת לסדרם לישב עליהם, אבל לישב עליהם כך בלי שיגע בהם לסדרם, מותר

505בכל ענין, אע"פ שלא ישב

506עליהם מעולם, ולא חשב עליהם שום מחשבה, ולא עשה בהם שום מעשה מבעוד יום, שכל מוקצה

507אינו אסור אלא בטלטול בלבד. ואף אם הם מתנענעים תחתיו בישיבתו, אין זה נקרא טלטול

508שטלטול כלאחר יד הוא.

509ולטלטלם שלא לצורך

510ישיבה, אלא לצורך מקומם או לצורך אחר, אסור בכל ענין, שאין מעשה הסידור מועיל אלא

511לטלטול שלצורך ישיבה, שבשביל כך סידרום:

512נג אסור לטלטל בקעת עץ

513או אבן לכסות בהם פי החבית, או לסגור בהם את הדלת, או להכות בהם בברזא לסתום הנקב

514שבחבית, אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול, וגם חשב עליהם מבעוד יום

515להשתמש בהם תשמיש זה בשבת, אין זה מועיל כלום, אלא אם כן ייחדם לכך לעולם, שאז ירד עליהם תורת

516כלי על ידי שנתייחדו לתשמיש זה לעולם, אבל מה שייחדם לתשמיש זה לשבת זו בלבד אין

517זה מוריד עליהם תורת כלי, אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון המוכיח שהם מוכנים

518ועומדים לכך, שאז מותר לטלטלם

519לצורך אותו דבר שהוכנו לו, אבל לא לצורך אחר.

520במה דברים אמורים

521בכיסוי פי החבית וסגירת הדלת והכאה בברזא, וכיוצא בדברים אלו שאין דרכם של עץ ואבן

522לייחד אותם לכך. אבל אם חשב עליהם

523להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם לתשמיש זה, כגון שחשב על האבן לפצוע בה

524אגוזים למחר, אע"פ שלא ייחדה לכך אלא לשבת זו בלבד, מותר לטלטלה גם לכל צרכיו, לפי שכיון שהיא

525ראויה להתייחד לכך לעולם ודרכה בכך, לפיכך די לה בהכנה קלה להכינה לכך, דהיינו

526במחשבה לשבת זו בלבד, או אם נשתמש בה כבר תשמיש זה מבעוד יום אפילו פעם אחת בלבד,

527הוכנה לכך, אע"פ שלא חשב עליה לשבת זו:

528נד זמורה שיש בראשה עקמומיות

529כעין מזלג שראוי לתלות בה דלי ולמלאות בה, אע"פ שחשב עליה מערב שבת למלאות בה

530בשבת, אסור למלאות בה,

531אלא אם כן היתה קשורה בדלי מערב שבת, גזרה שמא תהיה ארוכה לו ויקטמנה, מתוך שהיא

532רכה ונוחה ליקטם, ונמצא מתקן כלי בשבת:

533נה ענף שנחתך מן האילן

534מבעוד יום להניף בו על השלחן להבריח בו הזבובים, מותר להניף בו בשבת ולטלטלו כשאר

535כל הכלים, שכיון שייחדו לכך עשאו כלי גמור. והוא הדין אם ייחדו לאיים על התינוקות שיכם בו. והוא שייחדו

536לכך מבעוד יום.

537אבל אסור לתלוש ענף

538מן המכבדת שמכבדים בה הבית, מפני שעל ידי תלישה זו מתקנו להשתמש בה מה שהוא חפץ

539להשתמש בו, דהיינו הכאת התינוקות, וכל דבר שמתקנו להשתמש איזה תשמיש יש בו איסור

540משום תיקון כלי, כמו שיתבאר בסי'

541ש"מ.

542ואפילו על ידי נכרי

543אסור לתולשו, דהיינו לנתקו ולהוציאו מתחת הכרך שעל המכבדת.

544ואין צריך לומר שאסור

545לשבור ענף מן המכבדת, שיש בשבירה זו עוד איסור אחר משום שבירת כלי, כמו שיתבאר

546בסי' של"ז.

547אבל כשמוציא ענף שלם, אין בזה משום סתירת

548כלי, שהרי זה דומה לכלי של פרקים, שאין בפריקתן משום סותר אלא אם כן תקועים בחיזוק

549ואומנות, כמו שיתבאר בסימן שי"ג:

550נו פשתן סרוק וצמר

551מנופץ שנותנים על המכה,

552אע"פ שלא חשב עליהם שיהיו מיוחדים למכתו, אלא הניחם על מכתו דרך מקרה קודם

553השבת והסירם ממנה לאלתר, מותר לטלטלם בשבת ליתנם על מכתו, או לצורך אחר, לפי שדברים אלו

554דרכם לייחדם למכה, לכן הוכנו לכך בהנחה בעלמא וירד עליהם תורת כלי.

555ואין צריך לומר אם

556חשב עליהם מבעוד יום שיהיו מיוחדים לתתם על המכה, אע"פ שלא נתנם עדיין מעולם

557על המכה. או אפילו לא חשב

558עליהם שיהיו מיוחדים ועומדים למכתו, אלא חשב עליהם מבעוד יום להניחם עליה למחר

559בשבת בלבד ולמוצאי שבת ישליכם. ואין צריך לומר אם

560עשה בהם מעשה מבעוד יום להכינם לכך, כגון שצבעם בשמן וכרכן במשיחה.

561ואין איסור בהנחתם על

562גבי המכה בשבת משום רפואה, שגזרו עליה משום שחיקת סממנים כמו שיתבאר בסי'

563שכ"ח, לפי שהם אינם

564מרפאים, ואין מניחים אותם אלא כדי שלא יסרטו הבגדים את המכה:

565נז וכן פשתן סרוק וצמר

566מנופץ שמניחים בעלי הקרחה בראשיהם כדי שיהיו נראים כבעלי שער, אע"פ שלא חשב

567עליהם שיהיו מיוחדים לכך, אלא הניחם על ראשו דרך מקרה פעם אחת בחול, מותר לטלטלם

568בשבת, להניחם בראשו, או לצורך אחר. ואין צריך לומר אם חשב עליהם מבעוד יום שיהיו

569מיוחדים לכך, אע"פ שלא הניחם בראשו מעולם. או אפילו לא חשב עליהם שיהיו

570מיוחדים ועומדים לכך, אלא חשב עליהם מבעוד יום להניחם בראשו למחר בשבת בלבד

571ולמוצאי שבת יסירם ממנו ויעשה לו אחרים, ואין צריך לומר אם עשה בהם מעשה מבעוד יום

572להכינם לכך, כגון שצבען לנוי וכרכן במשיחה.

573וכל זה להניחם בראשו

574בביתו, אבל לצאת בהם לרשות הרבים, יש אוסרין, אלא אם כן עשה בהם מעשה שצבען או שכרכן, ואם לאו לא יצא בהם

575אלא אם כן הניחם בראשו פעם אחת מבעוד יום, אבל מחשבה וייחוד אין מועילים אלא לענין

576טלטול, ולא לענין הוצאה. לפי שכיון שלא הניחם בראשו מבעוד יום וגם אין בהם מעשה

577המוכיח שהם מתוקנים לכך, הרי זה נראה כמערים להוציאם בראשו.

578משא"כ בפשתן

579וצמר שעל גבי המכה, הרי מכתו מוכחת עליו שהוא צריך להם, ואינו נראה כמערים

580אע"פ שלא הניחם עליה מבעוד יום:

581נח עורות בין עבודין

582בין שאינן עבודין, מותר לטלטלן, מפני שראויין להסמך

583ולשבת עליהם, ויש תורת כלי עליהם בין שהם של בעל הבית

584בין של אומן המעבדן ומוכרן, שאף הוא אינו מקפיד

585עליהם להסמך ולשבת עליהם, ואינו חושש שמא

586יפחתו דמיהם על ידי כך.

587במה דברים אמורים

588שמותר לטלטל עורות שאינן עבודין, כשנתייבשו כבר, אבל כשהם לחים, אינם ראויים להסמך

589ולשבת עליהם אלא מדוחק, ואין דרכם בכך, ולכן אין עליהם תורת כלי בשביל כך ואסור לטלטלם.

590ויש מי שמתיר אף בלחין של בהמה

591גסה, ואוסר של בהמה דקה אף ביבשין, מפני שאינן ראויין להסמך ולשבת עליהם מחמת קטנן.

592והעיקר כסברא הראשונה, כמו שיתבאר בסימן של"ד וסימן תצ"ט:

593נט נסרים של בעל הבית,

594מותר לטלטלם, ושל אומן אסור, מפני שהוא מקפיד

595עליהם מלהשתמש בהם שום תשמיש, שלא יתקלקלו, והרי הם מוקצה מחמת

596חסרון כיס. ואם חשב עליהם

597מבעוד יום ליתן עליהם פת לאורחים בשבת, או שום תשמיש אחר, מותר לטלטלם:

598קליפות וגרעינים
ס מותר להעביר מעל

599השלחן פרורין פחותים מכזית, אף שאינן עומדים

600לאכילת אדם אלא לבהמה או לעופות. וכן עצמות שראויים

601לכלבים, וקליפי פירות שראויות לבהמה, כגון שרביטים של

602קיטנית שהקיטנית גדל בתוכם, וכל כיוצא בהם,

603מותר להעבירן מעל השלחן, מפני שמותרים בטלטול כשאר מאכלי בהמה.

604ואף על פי שנתפרקו

605העצמות מהבשר, והקליפות מהפירות, בשבת עצמה, והרי הן נולד כמו שיתבאר בסי'

606תק"א. אין בכך כלום,

607שהנולד מותר בשבת. אבל ביום טוב יש

608להחמיר בנולד, ולהזהר שלא להעבירן

609מעל השלחן, אלא כמו שיתבאר.

610ואם אין הקליפות

611ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים

612וכיוצא בהן, שהן אסורות בטלטול כעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל

613השלחן, בין בידיו בין בדבר אחר שבידיו,

614כגון לגררן בסכין וכיוצא בו.

615ולא התירו טלטול על

616ידי דבר אחר, אלא כשדבר האסור כבר הוא מונח על דבר המותר, והוא מטלטל בידיו הדבר

617המותר, והדבר האסור מיטלטל עמו מאליו, כגון שמנער בידיו

618את הטבלא או את המפה שהקליפות מונחות עליה

619כבר, והן ננערות גם כן ונופלות מעליה מאליהן. שהטבלא לא נעשית בסיס לדבר האסור,

620הואיל ולא היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת. משא"כ כשמגררן

621בסכין, אינן מיטלטלין מאליהן, אלא הוא מטלטלן על ידי הסכין, שנעשה לו כיד ארוכה:

622סא ואסור להגביה הטבלא

623או המפה עם הקליפות שעליה ולטלטלה למקום אחר, אלא צריך לנערן ממנה מיד. ואע"פ שדבר המותר הוא שמטלטל ונושא בידיו למקום אחר

624ודבר האסור מיטלטל עליו מאליו. מכל מקום לא התירו לטלטל מוקצה על ידי דבר אחר

625טלטול גמור, כל שאפשר לנערו

626ממנו מיד, שהניעור אינו טלטול

627גמור על ידי דבר אחר, שכלאחר יד הוא.

628ואם יש פת על הטבלא

629או על המפה שהקליפות עליה, מותר להגביה עם הכל ולטלטלה לכל מקום שירצה, מפני שהקליפות האלו

630הן בטלות לגבי הפת:

631סב ואף אם אין על השלחן

632אלא קליפות אלו, או שאר דברים שאינם מאכל לבהמה, מכל מקום אם הוא בענין שאין

633הניעור בלבד מועיל לו, כגון שהוא צריך להשתמש במקום השלחן, בענין שאם ינערן ממנו

634כאן ויפלו לארץ כאן לא יוכל להשתמש שם בארץ מה שצריך לו, מותר לסלק השלחן למקום

635אחר אע"פ שהדברים המוקצים מונחים עליו, שכיון שהוא לא נעשה

636בסיס להם, הרי הוא מטלטל דבר

637המותר ודבר האסור מיטלטל עמו מאליו:

638סג חבילי קש וחבילי

639עצים רכים, אם הזמינם למאכל בהמה מותר לטלטלם, אפילו הם גדולים

640הרבה, אבל סתמן להסקה הן

641עומדין ואסור לטלטלם. ובמקומות שסתם קש אינו עומד להסקה אלא למאכל בהמה, או לשכב

642עליו, מותר לטלטלו:

643סד כל דבר שהוא ראוי

644למאכל מין חיה ועוף המצויים, מותר לטלטלו, ואפילו אינו ראוי לרוב מיני חיה ועוף,

645כגון החצב שאינו ראוי אלא לצביים, והחרדל שאינו ראוי אלא ליונים, מותר לטלטלם,

646במקום שהצביים והיונים מצויים, דהיינו במקום שדרך

647סתם בני אדם לגדלם ורגילים בכך, ולא די במה שמצויים

648אצל השרים בלבד:

649סה ודבר שאינו ראוי אלא

650לחיה ועוף שאינם מצויים באותה העיר, אם יש לו מאותו מין חיה או עוף, מותר לטלטל

651המאכל הראוי להם, ואם לאו אסור. ולכן אסור לטלטל

652העצמות במקום שאין כלבים מצויים, כגון אם שובת בשדה או במלון שאין שם כלב, בין שנתפרקו מן הבשר

653בשבת בין שנתפרקו מערב שבת.

654ועצמות קשים כל כך

655שאף לכלב אינן ראויין, אסור לטלטלן בכל מקום, כעצים

656ואבנים:

657סו גרעיני תמרים,

658במקומות שדרכם להאכילן לבהמות, מותר לטלטלן. ומכל מקום אדם חשוב

659צריך להחמיר על עצמו שלא לטלטלם אלא על דרך שינוי, כגון שיניח אצלם חתיכת פת או

660שאר דבר המותר בטלטול ויטלטלם יחד, לפי שבמקומות הרבה

661אין מאכילים אותם כלל לבהמות, לכן יש לו להחמיר בהם אף במקום שמאכילין:

662סז כל הקליפין

663והגרעינין שאינן ראויין לבהמה, אוכל את האוכל וזורקן בלשונו לאחוריו, ולא יזרקם בידיו.

664וגם לא יזרקם בלשונו

665לפניו, ויסמוך בדעתו שכשיהיו הרבה מהם לפניו וימאסו בעיניו יהיה מותר להוציאן משם

666כדין גרף של רעי שיתבאר, לפי שאין עושין גרף

667של רעי לכתחלה כמו שיתבאר:

668סח בשר חי, אפילו תפל

669שאינו מלוח כלל, מותר לטלטלו, מפני שראוי לאכילת אדם, שיש בני אדם שדעתם

670יפה וכוססין בשר חי (שאין איסור באכילתו

671משום דם כמ"ש

672ביו"ד סי' ס"ז).

673אבל בשר קשה שאינו

674ראוי לכוס אותו, אסור לטלטלו. והוא הדין שאר

675דברים כיוצא בו, כגון שומן חי צונן, שאף שראויין לכלבים,

676הרי אינן עומדים לכלבים אלא לאכילת אדם למוצאי שבת, ובשבת אינן ראוין לו לכלום.

677אבל בשר תפוח (פירוש

678שמסריח), מותר לטלטלו, מפני שראוי לכלבים ועומד לכלבים:

679סט דג מלוח מותר לטלטלו,

680ושאינו מלוח אסור, מפני שאינו ראוי לשום אדם, ואינו עומד להשליכן לכלבים:

681ע בשר של נכרי שנשחט

682היום מותר בטלטול, כמו בשר נבלה שמתה בשבת, שיתבאר בסי'

683שכ"ד:

684עא קמיע שאינו מומחה,

685אע"פ שאין יוצאין בו מחשש שמא אין מועיל

686כלום, ואין תורת תכשיט עליו, ואם כן אין עליו

687תורת כלי כלל, שהרי אינו ראוי לכלום אף בחול, בין שהוא של כתב בין שהוא של עיקרין.

688אעפ"כ מותר לטלטלו, מפני שלא חששו לכך

689אלא לענין איסור הוצאה, אבל לא לענין איסור טלטול.

690ואם מותר לתלותו עליו

691בבית ובחצר נתבאר בסי' ש"ג:

692גרף של רעי
עב כל דבר מטונף, כגון

693רעי וקיא וצואה, בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם, אם היו בחצר שהוא דר בה,

694דהיינו חצר לפני הבית, או שאצל הבית, שהוא יוצא ונכנס

695לתוכה תדיר, שזהו מקום שמקפידין עליו שלא יהא בו טינוף, מותר להוציאם לאשפה או

696לבית הכסא, אפילו בידיו ממש בלא כלי. וזה הוא הנקרא בכל

697מקום גרף של רעי. וכן אם הם במבוי

698במקום דריסת הרגל מותר לסלקם לצדדין.

699אבל אם הם מונחים

700בחצר אחרת שאינו דר שם, וכן אם הם בחצר

701שאחורי הבית, שזהו מקום שאין מקפידים עליו אם יש בו טינוף אלא אם כן יושבים שם,

702אבל כשאין יושבים שם אין מקפידין אף שנכנסים ויוצאין שם הואיל ואין נכנסין ויוצאין

703שם תדיר, לפיכך אסור להוציאם משם, אלא אם כן יושב שם.

704ואם ירא מפני התינוק

705שלא ילך שמה ויתלכלך בהם, מותר לכפות עליהם כלי, שהכלי ניטל אף

706בשביל דבר שאינו ניטל בשבת, כמו שנתבאר בסי'

707רע"ז.

708ואף אם הם בחצר שדר

709בה, אלא שהם בחלק המוקצה מהחצר לאשפה או לתרנגולין, אסור להוציאם משם.

710ואם גרף של רעי עומד

711במקום שאין מקפידים עליו כשהוא עומד כך, אלא שהוא מלא ואי אפשר לפנות עליו שם,

712מותר להוציאו ולהחזירו בדרך שיתבאר, משום כבוד הבריות:

713עג גרף של רעי ועביט של

714מי רגלים, אע"פ שמותר להוציאם לאשפה לפנותם שם, אסור להחזירם לבית,

715לפי שאסורים בטלטול אף כשהם ריקנים, מפני שהם מאוסים כל כך עד שאינם

716ראויים אפילו לכסות בהם כלי, ולא התירו מוקצה מחמת מיאוס אלא אם כן ראוי לכסות בו

717כלי, כמו שנתבאר למעלה.

718ואם צריך להחזירם,

719כדי לחזור ולפנות עליהם היום, מותר להחזירם על ידי שיתן לתוכם מים המותרים בטלטול,

720דהיינו שהם ראויים עדיין לבהמה אף כשהם בתוך העביט או הגרף. ואע"פ שלא

721התירו לטלטל דבר האסור בטלטול על ידי שיטלטל עמו דבר המותר בטלטול אלא במת בלבד,

722כמו שיתבאר בסי' שי"א. מכל מקום כאן שהוא

723צריך לחזור ולפנות עליהם היום, הקילו משום כבוד הבריות. והוא הדין אם צריך

724לחזור ולהוציא בהם צואה היום.

725ויש מתירין להחזירם לבית בכל

726ענין על ידי נתינת מים לתוכם, אע"פ שאינו צריך לחזור ולפנות עליהם היום, ולא

727להוציא בהם צואה.

728ויש להחמיר כסברא

729הראשונה. ומכל מקום במקום הפסד, כגון שהגרף הוא חשוב קצת, ויש הפסד אם יניחנו

730באשפה ויגנב משם, יש לסמוך על סברא האחרונה:

731עד וכל זה כשכבר סילקם

732מידו כשהגיע לאשפה, אבל בעודן בידו מותר להחזירם לדברי הכל בכל ענין,

733ואף בלי נתינת מים לתוכם, כדין כל מוקצה שאם ישנו כבר בידו מותר לטלטלו לכל מקום

734שירצה כמו שנתבאר למעלה. ולפי מה שנתבאר שם

735שטוב להחמיר בזה, גם כאן טוב ליתן לתוכם מים אף שעודן בידו:

736עה אין עושין גרף של

737רעי לכתחלה, דהיינו שמביא לפניו דבר שעתיד לימאס, או שעושה דבר שעתיד לימאס, וסומך

738בדעתו שיוציאנו אחר כך כשימאס. שאף שהתירו להוציא הדבר המאוס, מכל מקום לא יעשה

739לכתחלה דבר שיהיה בודאי אחר כך מאוס לפניו ויוציאנו.

740ומכל מקום אם עבר

741ועשה כן, מותר להוציאו אחר כך.

742ואם אין בדעתו בתחלה

743שיוציאנו אחר כך, מותר לעשות כן אף לכתחלה, ואחר כך אם נמלך

744להוציאו הרי זה מותר:

745עו במקום הפסד מותר

746לקבוע ישיבתו אצל גרף של רעי, שהוא במקום שאין

747מקפידין עליו, כדי שימאס הגרף

748בעיניו ויוציאנו משם ויסתלק ההפסד, כגון אם איזה דבר נמאס ונפסד מפני הגשמים

749היורדים עליו, בחצר שאינו דר שם, יכול להכניס לשם מטתו לשכב עליה, או להכניס

750שולחנו לאכול שם, והוא הדין לשאר כלי

751תשמישו כגון ספריו ללמוד

752בהם, וכיוצא בענין זה, שזהו נקרא קביעות ישיבה, וכשתתאונן דעתו עליו מפני המיאוס,

753יוציאנו משם למקום המשומר מפני הגשמים, וכן כל כיוצא בענין זה.

754אבל ישיבה בלבדה בלא

755מטה או שולחן או שאר כלי תשמישו, אינה מועלת כלום, מפני שאם תתאונן דעתו עליו מפני

756המיאוס אנו אומרים לו קום ולך מכאן ושב במקום אחר, כיון שמתחלה לא היה יושב כאן

757ועכשיו נכנס דרך עראי. משא"כ כשקבע כאן דירתו על ידי מטה או שולחן או שאר כלי

758תשמישו, אין מטריחים אותו לעקור דירתו מכאן, אלא מוציאין את הגרף מלפניו:

759עז מכניס אדם מלא קופתו

760עפר מבעוד יום ומערה אותו בביתו לארץ, ומותר לעשות בו כל צרכיו בשבת, כגון ליטול

761ממנו לכסות רוק או צואה וכיוצא בזה.

762והוא שייחד לו קרן

763זוית, שאז ניכר הדבר שהוא מוכן ועומד לכך. אבל אם עירה אותו באמצע ביתו למדרס

764רגלים, הרי הוא בטל לגבי עפר קרקע הבית, ומוקצה הוא ואסור לטלטלו.

765לפיכך פירות הטמונים

766בחול, מותר ליטלם משם בשבת, שאין אותו העפר מוקצה, שהרי הכינו לכך מתחלה וייחד לו

767כלי או קרן זוית.

768ובלבד שיהא העפר

769תיחוח כל כך, בענין שאין בו משום עשיית גומא, כמו שיתבאר בסי' תצ"ח:

770בהמה חי' ועוף
עח אסור לטלטל בהמה או חיה

771או עוף, מפני שאינן ראויים

772בשבת כשהם חיים. ואפילו עוף שראוי

773לצחק בו תינוק כשבוכה אסור לטלטלו.

774ואעפ"כ מותר

775לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו, שהכלי ניטל אף

776לצורך דבר שאינו ניטל בשבת.

777ואע"פ שבעוד

778שהאפרוחים על הסל אסור לטלטל את הסל, מפני האפרוחים שעליו, אעפ"כ אין כאן

779ביטול כלי מהיכנו, אפילו לפי שעה,

780הואיל ובידו להפריח האפרוחים מהסל מיד שעלו או שירדו עליו,

781[או] שלא יעמדו עליו אפילו רגע, ולאחר שירדו מעליו

782מותר לטלטלו.

783ואם היו האפרוחים על

784הסל כל משך בין השמשות, אסור לטלטלו כל היום כולו, אף לאחר שירדו, שמתוך שהוקצה ונעשה בסיס לאיסור בבין השמשות, הוקצה

785לכל היום כולו:

786עט כל בהמה חיה ועוף

787מדדין אותם ברשות היחיד, דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדין ומסייען ומנענע רגליהן שילכו. ובלבד שלא יגביהם

788בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ, שמוקצים הם ואסורים בטלטול.

789ואע"פ שכל מוקצה,

790כשם שאסור לטלטל כולו, כך אסור לטלטל מקצתו. אעפ"כ התירו

791לו לדדות אותם משום צער בעלי חיים, אם הבעלי חיים צריכים לכך. אבל אם אינם צריכים

792לכך אסור אפילו לדדות אותם.

793ותרנגולת אסור אפילו

794לדדות אותה, אפילו היא צריכה

795לכך, מפני שהיא מגבהת עצמה כשמדדים אותה, ונמצא זה מטלטל את כולה, וזה לא התירו משום

796צער בעלי חיים. אבל מותר לדחות

797אותה מאחוריה בידים, כדי שתכנס ללול אם ברחה ממנו:

798פ וכל זה לדדות ברשות

799היחיד. אבל ברשות הרבים אסור לדדות שום בהמה חיה ועוף, גזרה שמא יגביהם

800ויוליכם, ויתחייב משום מעביר ד' אמות ברשות הרבים. ולא אמרו החי נושא את עצמו אלא באדם, אבל לא

801בבהמה חיה ועוף.

802וכרמלית דינו כרשות

803הרבים לענין זה.

804ולדחות אותם מאחריהם

805אם ברחו, מותר אפילו ברשות הרבים:

806פא האשה מדדה את בנה

807אפילו ברשות הרבים, שאין לגזור שמא

808תגביהנו ותוליכנו ארבע אמות ברשות הרבים, שאף אם תעשה כן לא תעבור על דבר של תורה

809אלא על דבר של דברי סופרים, שהחי נושא את עצמו.

810ובלבד שלא תגררהו,

811אלא יהא מגביה רגלו האחת ויניח השנייה על הארץ, וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו

812שהגביה, שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת. אבל כשהיא גוררת

813שתי רגליו, הרי זה כנושאתו, ואסור אפילו

814בכרמלית.

815ואם הוא קטן כל כך

816שצריך לגרור ב' רגליו ונשאתו ברשות הרבים, חייבת, שבקטן כזה אין אומרים החי נושא

817את עצמו. וכן הנושא את הכפות

818או את החולה, שאינו יכול לילך כלל, חייב, מפני שאינן נושאין את עצמן כלל.

819ואף אם הוא גדול כל

820כך שיכול לילך ברגליו לבדו, אסור לישא אותו, אפילו בכרמלית. שלא אמרו החי נושא את

821עצמו, אלא לפטור מחטאת, אבל עכ"פ אסור מדברי סופרים משום שבות, ובכרמלית הוא שבות דשבות. וצריך להזהיר לרבים

822שטועים בזה:

823טלטול סוגי כלים
פב כלי שנתרועע, לא

824יתלוש ממנה חרס לכסות בו או לסמוך בו, מפני שהוא כמתקן כלי, שכל דבר שמתקנו

825בשבת להשתמש בו איזה תשמיש יש בו משום תיקון כלי, כמו שיתבאר בסימן ש"מ:

826פג אסור לשחוק בכדור

827בשבת ויום טוב, לפי שאסור לטלטלו מפני שאין תורת כלי עליו.

828ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו

829ברה"[י]. ונהגו מקדם להקל, ולא מיחו בידם,

830הואיל ויש להם על מי שיסמוכו:

831פד אסור לשאת תחת

832אציליו זרע התולעים שעושים המשי, מפני שאסור בטלטול, שהרי אינו ראוי לכלום, ועוד

833שמוליד בחומו:

834פה יש אוסרים לטלטל בגד שעטנז של

835ישראל, אפילו לצורך גופו

836ומקומו, מפני שאינו ראוי

837לכלום, לא להתלבש בו ולא להציעו תחתיו אם אינו בגד קשה, על דרך שנתבאר ביו"ד סי' ש"א.

838ויש מתירים לצורך גופו או מקומו, מפני שמכל מקום יש

839תורת כלי עליו, אלא שמלאכתו לאיסור.

840והעיקר כסברא הראשונה, מפני שאין תורת כלי

841מועיל אלא לכלי שמלאכתו לאיסור בשבת בלבד, אבל בחול מלאכתו להיתר, שאף אם בשבת

842אינו ראוי כלל לשום תשמיש, מותר לטלטלו הואיל ויש עליו תורת כלי, דהיינו שראוי הוא

843למלאכתו בחול, כגון נר שמדליקין

844בו נפט, שבשבת אינו ראוי לכלום, ומותר לטלטלו מפני שיש עליו תורת כלי כמו שנתבאר

845למעלה. אבל אם גם בחול

846אינו ראוי למלאכה, כגון בגד שעטנז שאסור להתלבש בו גם בחול, אין עליו תורת כלי

847ומלבוש כלל. שאף שראוי להשתמש בו תשמיש אחר, כגון לכסות בו כלים, או להאהיל בו

848למעלה מראשו, וכיוצא בתשמישים

849אלו שאין הבגד מיוחד להם ולא נעשה בשביל כך, אינן מורידין עליו תורת כלי, אלא אם

850כן ייחדו לכך, כמו שכל צרורות ואבנים שהם ראויים לכיסוי כלים, ואעפ"כ אין

851עליהם תורת כלי על ידי כך, אלא אם כן ייחדם לכך, כמו שנתבאר למעלה.

852ואין מועיל כלל להבגד

853מה שיש עליו צורת ותואר מלבוש, כיון שאסור ללבשו, כמו שאין מועיל למאכל האסור

854באכילה בשבת להתירו בטלטול מפני

855שיש עליו תואר אוכל, ותורת אוכל עדיף מתורת כלי:

856פו מותר לטלטל מניפה

857כדי להבריח בה הזבובים, מפני שכלי הוא. רק שיזהר שלא יהרוג זבוב:

858פז מכבדות שמכבדין בהן

859הקרקע הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר, לדברי המתירין לכבד

860בהן בשבת קרקע המרוצף, כמו שיתבאר בסי' של"ז. ואף שמכבדין בהן גם

861כן קרקע שאינו מרוצף בחול, מכל מקום הרי הן ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, שמותר

862לטלטלו ככלי שמלאכתו להיתר, כמו שנתבאר למעלה.

863אבל לדברי האוסרים

864לכבד בשבת אף קרקע המרוצף, אסור לטלטלן כי אם

865לצורך גופן או מקומן, ככלי שמלאכתו לאיסור.

866כלי שחוזים בו

867הכוכבים, אם מותר להפכו ולטלטלו להביט בו, נתבאר בסי' ש"ז:

868פח מה שמורה על השעות,

869בין שהוא של חול, בין של מין אחר

870כגון שרואין בצל, נתפשט המנהג לאוסרו

871בטלטול כי אם לצורך גופו,

872דהיינו שצריך להשתמש בגופו איזה תשמיש המותר, או לצורך מקומו, ככלי שמלאכתו לאיסור,

873לפי שנעשה למדידת הזמן או הצל, ויש לדמותה למדידה

874האסורה בשבת.

875ואין להתירה מפני

876שהיא מדידה של מצוה, שהוא לומד על ידי כלי זה. שלא התירו מדידה של מצוה, אלא

877כשהמדידה בעצמה יש בה מצוה, כגון למדוד המקוה וכיוצא בה, אבל כאן

878המדידה בעצמה אין בה שום ענין מצוה. ואי משום שלומד על ידה, איך יתלה לימודו בדבר

879האסור ויהיה מותר על ידי כך. זהו טעם המנהג. אבל

880מן הדין אין איסור ברור בדבר ולא היתר ברור:

881פט אפילו דבר הראוי

882בשבת, אם הוא גרוע בעיני העשירים ואין דרכם להשתמש בו מחמת עשרם, נעשה דבר זה

883מוקצה גמור להם, ונאסר להם בטלטול אף שהוא של עניים, אלא העשירים שבבית העניים

884מותרים לטלטלו כמו העניים עצמם.

885ואם דבר זה הוא של

886עשיר, אסור בטלטול אף לכל העניים שבעולם, שמתוך שהוקצה לבעליו הוקצה לכל העולם.

887במה דברים אמורים

888בדבר שאינו ראוי לבעליו מחמת גריעותו בעיני בעליו. אבל דבר שאינו ראוי לבעליו מחמת

889שהוא אסור להם, כגון יין לנזיר, לא נעשה מוקצה בשביל כך, הואיל והוא מותר לאחרים,

890ולפיכך אף הנזיר עצמו מותר לטלטלו:

891[1]

892בדפו"ר: צ' סעיפים. וראה בדי השלחן סי' קח סקי"ט, שכנראה חסר דין סולם

893בין סמ"ט לס"נ. וראה דין זה לקמן הלכות יום טוב סי' תקיח ס"ו-ט.

894[2] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

895(א)

896טעמי איסור מוקצה (ס"א).

897(ב)

898סוגי מוקצה (ס"ב-יא).

899(ג)

900כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר (סי"ב-כב).

901(ד)

902נולד ושברי כלים (סכ"ג-מז).

903(ה)

904דברים שאינם כלים שייחד לישיבה (סמ"ח-נט).

905(ו)

906קליפות וגרעינים (ס"ס-עא).

907(ז)

908גרף של רעי (סע"ב-ז).

909(ח)

910בהמה חי' ועוף (סע"ח-פא).

911(ט)

912טלטול סוגי כלים (ספ"ב-ט).

913לכללות סימן זה ראה ברכת השבת ע' פה

914ואילך. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר הלכות מוקצה (אלאשווילי). שו"ע הרב

915עם ביאורים והערות (כהן). כנישתא דבי רב.

916[3] רמב"ם

917פכ"ד הי"ב (אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני

918מה נגעו באיסור זה).

919ברמב"ם שם הובאו ג' הטעמים;

920אלא שבטעם השני נתבאר כאן, לא כפי שנראה לפום ריהטא מדברי הרמב"ם, אלא כפי

921שביאר הראב"ד בהשגותיו שם.

922והיינו שטעם הא' הוא על פי מה

923שהזהירו הנביאים (ישעיה נח, יג). וטעם הב' הוא על פי מה שגזרו הנביאים (נחמיה יב,

924טו). והטעם הג' הוא מה שהוסיף הרמב"ם.

925וראה הערות התמימים ואנ"ש

926מוריסטאון תשז ע' 22. תשח ע' 16. קובץ הערות וביאורים תרסח ע' 20.

927[4] רמב"ם שם (אמרו, ומה

928אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת

929החול, שנאמר ודבר דבר, קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה

930כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע

931אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת,

932ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח).

933[5] גמרא

934קיג, סע"א (מעשות דרכיך, שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול). לעיל

935רס"י שא, בהשלמה (אם תשיב משבת רגלך וכו' וכבדתו מעשות דרכיך וגו', שלא יהא

936הילוכך בשבת כהילוכך בחול, לפיכך אסור לרוץ בשבת או לקפץ ... או לדלג ... או לפסוע

937פסיעה גסה).

938[6]

939ישעיה נח, יג. גמרא שם (ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול). לעיל

940רס"י שז (ודבר דבר, דרשו חכמים שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול).

941[7] כלומר לטלטל כלים למקומם. וראה כנישתא

942דבי רב.

943[8] על

944פי קהלת י, ט (מסיע אבנים). וברמב"ם שם (להצניע אבנים). וראה מראי מקומות

945וציונים. כנישתא דבי רב.

946[9] משפטים

947כג, יב. ואתחנן ה, יד.

948[10] גמרא

949קכד, רע"ב (וטלטול גופיה לאו משום הוצאה היא), ופרש"י (בתמיה, הלכך אי

950מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה). ביצה לז, א (אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא),

951ופרש"י (תחילת הוצאה על ידי טלטול היא, וכל מה שגזרו אינו אלא משום הוצאה).

952רש"י שם יב, א ד"ה ליפלגו (שלא נאסר טלטול אלא משום הוצאה).

953ראב"ד

954שם (אמרו, אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא, ועוד אמרו (קכג, ב) בימי נחמיה בן חכליה

955נשנית ... נמצא כי מפני חיוב ההוצאה אסרו בטלטול מה שאסרו, שהוא גדר להוצאה).

956וכן הוא לקמן סט"ז (שבימי

957נחמיה בן חכליה ... עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה). סי' תקז

958בקונטרס אחרון סק"ד (מוקצה שאין בו אלא משום גדר מלאכה, כמ"ש בפרק

959י"ז דשבת אטו טלטול לאו צורך הוצאה כו'). סי' תקטו סוף ס"ד (שעיקר איסור

960המוקצה בשבת הוא סייג לאיסורי תורה ... משום גדר להוצאה, כמ"ש בסימן

961ש"ח).

962ואילו ברמב"ם כתב בטעם האמצעי,

963שם הי"ג (ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא

964לידי מלאכה). ואפשר מפרש רבינו גם בדברי הרמב"ם, דהיינו שיבא לידי מלאכת

965הוצאה, כדלעיל מהגמרא ופרש"י והשגת הראב"ד.

966[11] כעין

967האמור לעיל סי' רנב סי"ז (לא יצא אדם לרשות הרבים סמוך לחשכה וחפץ בידו,

968גזירה שמא ישכח להסיר החפץ מידו להצניעו עד לאחר שחשכה, ואז יזכור שהחפץ בידו

969וישכח שהוא שבת, ויצא גם כן עם החפץ מרשות היחיד לרשות הרבים).

970[12] **רש"י

971בביצה יב**, א ד"ה ליפלגו (מה שלא גזרו על כל טלטולים אפילו על אוכלים

972וכלים, משום דאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה). שם

973לז, א ד"ה אטו (והאי דלא גזרו על טלטול כלים ואוכלים, מפני שלא יוכלו לעמוד

974בהן לבטל עונג שבת ושמחת יום טוב).

975ויתבאר לקמן סט"ז-יז (שבימי

976נחמיה בן חכליה ... גזרו על כל הכלים אע"פ שמלאכתם להיתר, שלא לטלטלם כלל אפילו

977לצורך תשמישן המיוחד להם, חוץ מן כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהם מהכלים הצריכים

978ביותר לסעודת השבת. ואחר כך ... חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר לצורך

979גופו או לצורך מקומו. ואחר כך ... חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר אפילו

980לצורך הכלי עצמו).

981[13] כדלעיל בתחלת הסעיף (וצוו

982שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול ...

983שלא יהא הטלטול בשבת כטלטול בחול).

984[14] רמב"ם

985שם הי"ג (ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן, כגון

986הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר

987ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת. לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה

988השוה בכל אדם, ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול, ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא

989כלים הצריך להם, כמו שיתבאר).

990[15] עשרה סוגי מוקצה יתבארו

991לפנינו:

992(א)

993מוקצה מחמת מיאוס, קיי"ל שמותר בטלטול (ס"ב).

994(ב)

995מוקצה לסחורה, קיי"ל שמותר בטלטול (ס"ג, וסי' שי ס"ב).

996(ג)

997מוקצה מחמת חסרון כיס, אסור בטלטול (ס"ד-ו).

998(ד)

999הי' אסור בבין השמשות, אסור בטלטול כל השבת (ס"ז, והערות 65-66).

1000(ה)

1001מוקצה מחמת גופו, אסור בטלטול (ס"ח).

1002(ו)

1003מוקצה מחמת איסור, אסור בטלטול (ס"ט).

1004(ז)

1005מוקצה מחמת מצוה, אסור בטלטול (ס"י, והערות 105-106).

1006(ח)

1007כלים שמלאכתם לאיסור, אסור לטלטלם לצורך עצמם (סי"ב).

1008(ט)

1009נולד, יש להתירו בשבת, ולהחמיר ביום טוב (סכ"ג-ד).

1010(י)

1011גרוגרות וצמוקים, אסורים בטלטול, כיון שדחה בידים (הערה 77, וסי' שי ס"ב).

1012ראה

1013גם הסיכומים דלקמן ס"ז (והערה 62), וס"י (והערה 107).

1014*

1015בעיקר

1016דינו של מוקצה נחלקו תנאים, רבי שמעון מתיר, ורבי יהודה אוסר.

1017בשלושה

1018מהם (א. ב. ט) קיי"ל כרבי שמעון להיתר (הערות 22. 29. 203).

1019באחד

1020מהם (ד) קיי"ל כרבי יהודה לאיסור (הערה 66).

1021בחמשה

1022מהם (ג. ה. ו. ז. י) מודה גם רבי שמעון לאיסור (הערות 38. 77. 84. 104. 248).

1023אחד

1024מהם (ה) נאסר כבר בימי דוד ושלמה (סי"ז, והערה 162).

1025ושנים

1026מהם (ג. ח) נאסרו בימי נחמיה (הערות 38. 156).

1027ויתבאר

1028כל אחד מהם במקומו.

1029[16] כלי שמלאכתו לאיסור – לקמן

1030סי"ב, וכלי שמלאכתו להיתר – לקמן סט"ז.

1031[17]

1032גמרא קכד, א (דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו שרי ... דאיכא תורת כלי

1033עליו). טור ושו"ע ס"ג (כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין לצורך גופו ...

1034בין לצורך מקומו).

1035וכן הוא לקמן סי"ב (כלי

1036שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי

1037עצמו ... אסור).

1038[18]

1039רש"י קכב, ב ד"ה אבל (דעיקרו למלאכת איסור). רמב"ם פכ"ה

1040ה"ב (כלי שמלאכתו לאיסור, והוא הכלי שאסור לעשות בו בשבת דבר שנעשה בו).

1041מ"א סק"ה (כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת).

1042[19]

1043משנה קכב, ב (נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזין, קרדום לחתוך בו את הדבילה). טור

1044ושו"ע שם (כגון קורנס ... לפצוע בו אגוזים, קורדם לחתוך בו דבילה).

1045[20] **רבה

1046**קכב, סע"ב (קורנס של נפחין לפצע בו האגוזין). טור ושו"ע שם (קורנס

1047של ... נפחים).

1048[21] **רבי

1049יוחנן קכ[ג]**, א (קורנס של זהבים שנינו), ופרש"י (אע''פ דקפיד עליה קצת,

1050שצריך שיהא חלק לרדד טסין, אפילו הכי כיון שמתקן על ידי הכאה שמכה על הסדן, לא

1051מקצי ליה, וכל שכן של שאר נפחים), והיינו לומר שגם זה אינו חשוב מוקצה מחמת חסרון

1052כיס, שיתבאר לקמן ס"ד-ו. טור ושו"ע שם (קורנס של זהבים).

1053[22] משנה

1054מד, א (מטלטלין נר חדש אבל לא ישן (דמוקצה מחמת מיאוס הוא, רש"י), רבי שמעון

1055אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת). **רב

1056אחא או רבינא קנז**, א (בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון ...

1057במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון). רי"ף נח, סע"א (אסוחי אסח

1058דעתיה מיניה והוה ליה מוקצה מחמת מיאוס ... לרבי שמעון מוקצה מחמת מיאוס לית ליה,

1059והלכתא כותיה). רא"ש פ"כ סי' ט (ראה לעיל הערה 15).

1060וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ז (נר

1061שלא הדליקו בו באותה שבת, אפילו הוא של חרס שהוא מאוס כשהדליקו בו כבר, ואפילו

1062הדליקו בו נפט שהוא מסריח, מותר לטלטלו בשבת). לקמן סי' שי ס"א (כבר

1063נתבאר בסי' ש"ח שמוקצה מחמת מיאוס מותר, לפיכך עץ שתולין בו דגים לייבשם,

1064אע"פ שהוא מאוס, מותר לטלטלו).

1065[23]

1066רש"י מו, א ד"ה אבל (דמסרח ... דלא חזי אלא למלאכתו).

1067[24]

1068רא"ש פ"ג סי' כב (שאינו ראוי לעשות בו שום תשמיש אלא הדלקה, מפני ריח

1069הנפט. וגריעה מנר ישן של חרס דאע"ג דמאיס ראוי לתת בו שמן לסוך).

1070ורוצה לומר, שאם הדליקו בו נפט אינו

1071ראוי כלל להשתמש בו (לתת בו שמן), אפילו הוא של מתכת. ואעפי"כ אין לו דין

1072מוקצה, מפני שראוי הוא לכסות בו כלים.

1073וראה מראי מקומות וציונים.

1074[25] **רבה

1075ורב יוסף** מו, א (שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה).

1076[26] והיינו

1077שאף שמוקצה מחמת מיאוס מותר בטלטול, מכל מקום, כיון דמיירי בכלי שמלאתו לאיסור, לא

1078הותר לטלטל אלא לצורך גופו ומקומו, כנסמן לעיל (הערה 17). וראה לקמן

1079סי' שי ס"א (והערה 658).

1080[27] סיכום

1081כללי ההלכה של ראוי לכיסוי כלים או לישיבה:

1082(א)

1083כלי מאוס, מועיל מה שראוי לכסות בו כלים, שלא יהיו מוקצה (רעט, ז. שח, ב).

1084(ב)

1085וכן שברי כלים, מועיל בהם מה שראוים לכסות בהם כלים (סכ"ד וסל"ב

1086וס"מ. והערה 203).

1087(ג)

1088וכן מועיל בדברים שהכינום לעשות מהם כלים (סל"ט וסנ"ח-ט. והערות 243; 408).

1089(ד)

1090משא"כ אם אינו ראוי לכסות בו כלים, הוא מוקצה, אפילו כלי שמלאכתו להיתר (רסו,

1091כג. שח, עג. והערה 28).

1092(ה)

1093וכן אם אין דרך לייחדם לכיסוי כלים וכיו"ב (סכ"ט וסל"ט. והערה 232).

1094(ו)

1095וכן באבנים וצרורות, לא מועיל מה שראוי לכסות בו כלים (רעט, ז. שח, ח; לב; פה).

1096(ז)

1097וכן אם זרקן לאשפה, בטל מהם תורת כלי (ס"ל וס"מ-מא, והערה 235).

1098(ח)

1099גם מועיל מה שדרך לתקנם אחר השבת ולהשתמש בהם (סכ"ט וסל"ג-ד וסמ"ג.

1100והערה 210).

1101(ט)

1102אם דרך לייחדם לכך, והכניסם לאוצר לסחורה, או סדרם לבנין, ביטל תורת כלי שעליהם

1103(ס"ג וסמ"ח. והערה 34).

1104(י)

1105השתמש בהם והכניסם לאוצר, אם מקפיד מלהשתמש בהם, בטל מהם תורת כלי (רנט, א).

1106סיכום

1107כללי ההלכה של דברים שאינם כלים שייחד לישיבה וכיו"ב – לקמן

1108סמ"ח (הערה 353).

1109[28] **רב

1110אויא מו**, א (הואיל וחזיא לכסויי בה מנא).

1111וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ז (ואפילו

1112הדליקו בו נפט שהוא מסריח, מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו, שאינו מוקצה מחמת

1113מיאוס, הואיל והוא ראוי לכסות בו כלים).

1114ואף כלי שמלאכתו להיתר שמוקצה מחמת

1115מיאוס, לא הותר בטלטול אלא אם כן ראוי לכסות בו כלים, כדלקמן סע"ג (גרף

1116של רעי ועביט של מי רגלים ...

1117אסורים בטלטול אף כשהם ריקנים, מפני שהם מאוסים כל כך עד שאינם ראויים אפילו לכסות

1118בהם כלי, ולא התירו מוקצה מחמת מיאוס אלא אם כן ראוי לכסות בו כלי).

1119וסגי אף אם אינו יכול לכסות בו כלים

1120בשבת, כגון שהוא מונח ברשות הרבים שאין בו כלים, כיון שאילו הי' בחצר הי' אפשר

1121לכסות בו כלים (ואחר השבת יהי' אפשר להביאו לחצר ולכסות בו כלים), כדלקמן

1122סכ"ט (ואפילו במקום שאין כלים מצויים שם לכסותם בה, כגון

1123שמונחת ברשות הרבים, מותר לטלטלה שם פחות מד' אמות, הואיל ויש תורת כלי עליה בחצר

1124שיש שם כלים), ויתבאר לקמן (הערה 210).

1125משא"כ אם אינו ראוי לכסות בו

1126כלים, נתבאר לעיל סי' רסו סכ"ג (ומוקצה מחמת מיאוס כזה אינו מותר בטלטול בשבת,

1127אלא אם כן ראוי לכסות בו כלים וכיוצא בזה, כמו שיתבאר בסי' ש"ח, אבל אלו אינן

1128ראוים לכך).

1129*

1130והיינו דוקא בכלי שהוא מוקצה מחמת

1131מיאוס, או בשברי כלים, כדלקמן סל"ב (לא בכל דבר אמרו שאם ראוי

1132לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו, אלא בשברי כלים בלבד, הואיל והיה כבר עליהם תורת

1133כלי גמור כשהיו שלימים, לכן לא נפקע מהם אף כשנשברו, אם ראויין עדיין לכיסוי), ושם

1134נסמן (הערות 242-243).

1135משא"כ אם אין עליו תורת כלי, נתבאר

1136לקמן ס"ח (ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת,

1137כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות לכסות בהן כלים וכל כיוצא

1138בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם), ושם נסמן (הערה 81).

1139וכן בגדי שעטנז שאסור ללובשם, שאין

1140עליהם תורת כלי, אינו מועיל בהם מה שאפשר לכסות בהם כלים, כדלקמן ספ"ה (שאף

1141שראוי להשתמש בו תשמיש אחר, כגון לכסות בו כלים, או להאהיל בו למעלה מראשו וכיוצא

1142בתשמישים אלו שאין הבגד מיוחד להם, ולא נעשה בשביל כך. אינן מורידין עליו תורת כלי

1143אלא אם כן ייחדו לכך, כמו שכל צרורות ואבנים שהם ראויים לכיסוי כלים, ואעפ"כ

1144אין עליהם תורת כלי על ידי כך אלא אם כן ייחדם לכך).

1145[29] **שמואל

1146יט**, ב (תמרי דעיסקא (העומדין להוליכן לסחורה למקום אחר, רש"י), רב אסר

1147ושמואל אמר מותר, וקמיפלגי בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון).

1148ופרש"י (דלרבי יהודה דאית ליה

1149מוקצה בפרק אחרון אסור לשוחטן ביום טוב, אלא אם כן הזמינן מבעוד יום, ולר' שמעון

1150שרו). והיינו מה שחלקו במשנה קנו, ב (מחתכין את ... הנבלה (שנתנבלה היום, ובין

1151השמשות היתה עומדת לאדם, רש"י) לפני הכלבים, רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה

1152מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן). ובגמרא שם (ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון).

1153ובדף קנז, א (בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון).

1154וכן הוא לקמן סי' שכד ס"ה (מחתכין

1155נבילה לפני הכלבים, אפילו נתנבלה היום, ואין בה משום מוקצה, אפילו לא היתה חולה

1156כלל מבעוד יום, שלא היה דעתו עליה כלל לכלבים מבעוד יום, מפני שאין מוקצה בדבר

1157שהסיח אדם דעתו ממנו).

1158ומזה למד שמואל שכן הוא גם בתמרים

1159העומדים לסחורה. רי"ף ח, א (והלכתא כשמואל דשרי, דקאי כרבי שמעון דלית ליה

1160מוקצה ... וקי"ל כר' שמעון לענין שבת, דהא איפסיקא הלכתא כוותיה בהדיא). וכדלקמן

1161סי' שי ס"ב (תמרים ושקדים ושאר פירות העומדים להוליכם לסחורה למקום

1162אחר, מותר לאכול מהם בשבת).

1163ומזה למדנו שכן הוא גם בכלים

1164העומדים לסחורה, כמבואר במ"מ פכ"ו הי"ד (כל שכן לכלים המוכנים

1165לסחורה, שאם הוא צריך להם שמותר לטלטלם).

1166[30]

1167ב"י ד"ה כל (אם אינו מקפיד עליהם, אף על פי שהם מוקצים לסחורה, מותר

1168לטלטלם). מ"א סק"ג (אם אינו מקפיד עליו שרי. עיין סי' ש"י

1169ס"ב).

1170משא"כ אם מקפיד עליהם, יש להם

1171דין מוקצה מחמת חסרון כיס, שיתבאר לקמן ס"ד-ה.

1172[31] עיין

1173לקמן סי' שי ס"ב (כל דבר הראוי לאכילה בשבת אין בו

1174דין מוקצה, אפילו אם הוא עומד לסחורה, כגון תמרים ושקדים ושאר פירות העומדים

1175להוליכם לסחורה למקום אחר, מותר לאכול מהם בשבת, ואפילו אם דחה אותם בידים מלאכלו

1176בשבת ... לפי שאף שדחאם בידים אעפ"כ לא הסיח דעתו מהן לגמרי).

1177[32] שלכן אם השתמש בהם יש

1178עליהם תורת כלי, כדלקמן סנ"ו (צמר מנופץ ... הניחם על מכתו דרך

1179מקרה קודם השבת ... מותר לטלטלם בשבת ... לפי שדברים אלו דרכם לייחדם למכה ... ואין

1180צריך לומר אם חשב עליהם מבעוד יום שיהיו מיוחדים לתתם על המכה ... או אפילו ...

1181חשב עליהם מבעוד יום להניחם עליה למחר בשבת בלבד).

1182ונתבאר לעיל ס"ב (הערה 27).

1183[33] משנה

1184מט, א (טומנין ... בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן), ופרש"י (דמוקצות הן לטוות

1185ולארוג). רבא מט, ב (לא שנו אלא שלא טמן בהן, אבל טמן בהן מטלטלין אותן. איתיביה

1186ההוא מרבנן בר יומיה לרבא, טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן ... רבינא אמר בשל

1187הפתק שנו), ופירש"י (מערכה גדולה שעורכין ומושיבין להקצותן לסחורה). והיינו

1188שגיזי צמר סגי במה שטמן בה, אבל אם הקצה לסחורה, לא סגי, אלא אם כן יחד אותה

1189להשתמש בו.

1190וכן נפסק בטור ושו"ע רס"י

1191רנט (טמן בגיזי צמר, אפילו לא יחדן לכך, מותר לטלטלן. והני מילי סתם גיזין שאין

1192עומדין לסחורה, אבל אם נתנם לאוצר לסחורה, צריכין יחוד).

1193וכן הוא לעיל רס"י רנט (אם טמן

1194בגיזי צמר, אף על פי שלא יחדן לכך, מותר לטלטלן, שאין הגיזין חשובין כל כך

1195וכשמטמין בהם פעם אחת מן הסתם עומדות הן להטמנה. אבל הגיזין שנתנו לאוצר לסחורה ...

1196שטמן בהן דרך מקרה, אסור לטלטלם בשבת).

1197ומבאר כאן הטעם, שסתם גיזי צמר יש

1198עליהן תורת כלי מחמת שראוי להסמך ולשבת עליהם.

1199משא"כ "אם

1200הכניסן לאוצר לסחורה ביטל תורת כלי שהיה עליהם, ואסור לטלטלם ... אלא אם כן חזר

1201ויחדו לתשמיש לעולם".

1202[34] מ"א

1203ס"ק ג (ובדבר שאין דמיו יקרים, אם נתנן לאוצר אסור), וס"ק מח (ואם נתנן

1204לאוצר לסחורה צריכים יחוד). והיינו אף אם אינו מקפיד עליהם.

1205אמנם במ"א סי' רנט ס"ק ד

1206(ודוקא כשמקפיד עליהם). וחלק עליו אבן העוזרסי' רנט (ולא דק ... רק

1207אם לא נתנו לאוצר, מסתמא מבטלן להטמנה ואיכא תורת כלי עליהם, אבל נתן לאוצר, מסתמא

1208עתיד להחזירן לאוצר, על כן אין מבטלן להטמנה, והוי ממילא מוקצה ... ועל כן אפילו

1209אין מקפיד עליהם אסור כאן, וזה פשוט).

1210ומכל מקום נפסק כדעת המ"א לעיל

1211שם ס"א (הגיזין שנתנו לאוצר לסחורה (והוא מקפיד עליהן להשתמש בהן שום תשמיש,

1212אלא) שטמן בהן דרך מקרה, אסור לטלטלם בשבת אלא אם כן יחדם לכך לעולם).

1213ולענין טעם החילוק בין מה שכתבו

1214(המ"א ורבינו) לעיל שם (דהיינו דוקא כשמקפיד עליהם), ובין מה שכתבו כאן

1215(דהיינו אפילו אינו מקפיד עליהם).

1216ועיין במ"ש לעיל בסי' רנט,

1217בקונטרס אחרון סק"א ד"ה אלא שלכן (והשתא אתי שפיר הא דבסימן ש"ח לא

1218הזכיר קפיד, משום דהתם לא מיירי בטמן בהם ודו"ק).

1219והיינו דלעיל שם מיירו (המ"א

1220ורבינו) שכבר הטמין בהם פעם אחת, ואחר כך נתנו לאוצר, ולכן אם אינו מקפיד להשתמש

1221בו נשאר עליו תורת כלי אף אם לא יחדו לעולם.

1222ואם מקפיד עליהם, ביטל תורת כלי

1223שהיה עליהם, וגם נאסרו משום מוקצה מחמת חסרון כיס, כדלעיל בקונטרס אחרון שם (דהכא

1224שאני דקפיד עלייהו, והוה ליה מקוצה מחמת חסרון כיס), ולקמן ס"ו (ועוד,

1225שכיון שמקפיד עליו שלא להשתמש בו, אין עליו תורת כלי כלל), ושם נסמן

1226(הערה 61).

1227משא"כ כאן מיירו שלא השתמש בו

1228עדיין, וכיון שהכניסם לאוצר, נתבטל מהם תורת כלי אף אם אינו מקפיד עליו.

1229וראה דברי נחמי' כג, א. ברכת השבת

1230ע' פה. כנישתא דבי רב.

1231[35] רש"י נ, רע"א (יחדן להטמנה,

1232לעולם). מ"א סי' רנט ס"ק ב (יחדן לכך, פירוש יחדן לכך לעולם). וכן הוא לעיל

1233שם ס"א (הגיזין שנתנו לאוצר לסחורה ... אסור לטלטלם בשבת, אלא

1234אם כן יחדם לכך לעולם).

1235וכמו בכל דבר שאין דרך לייחדם לכך,

1236כדלקמן סנ"ב (אע"פ שישב עליהם פעמים רבות בחול ... לא ירד עליהם

1237תורת כלי על ידי כך ... כל שלא ייחדם לכך לעולם ... להוריד עליהם תורת כלי),

1238וסנ"ג (אין זה מועיל כלום אלא אם כן ייחדם לכך לעולם, שאז ירד עליהם תורת כלי

1239על ידי שנתייחדו לתשמיש זה לעולם, אבל מה שייחדם לתשמיש זה לשבת זו בלבד, אין זה

1240מוריד עליהם תורת כלי).

1241סיכום פרטי הלכה זו – לעיל (הערה 27).

1242[36] רמב"ם

1243פכ"ה ה"ט (כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו, כגון כלים המוקצים לסחורה

1244... אסור לטלטלן בשבת). ב"י ד"ה כל (וצריך לומר דהא דכתב הרמב"ם

1245דכלים המוקצים לסחורה אסור לטלטלן, היינו דוקא כשמקפיד עליהם שמא יפסדו ...

1246דשמקפיד עליהם שמא יפסדו דקתני, קאי גם לכלים המוקצים לסחורה, הא אם אינו מקפיד

1247עליהם, אף על פי שהם מוקצים לסחורה מותר לטלטלם). רמ"א ס"א (והוא הדין

1248כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם). מ"א ס"ק ג (אבל אם אינו מקפיד עליו

1249שרי).

1250[37] ב"י

1251שם בדעת הרמב"ם (ומשום הכי אף על פי שאינם יקרים ביותר, כיון שהם מוקצים

1252לסחורה אסור לטלטלם).

1253[38] משנה

1254קכג, ב (כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה), ופרש"י

1255(דהנך קפיד עלייהו ומייחד להם מקום, דלא חזו למלאכה אחרת). ובגמרא שם (בימי נחמיה

1256בן חכליה נשנית משנה זו). ובדף קנז, א (אבל מוקצה מחמת חסרון כיס, אפילו רבי שמעון

1257מודה, דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה), ופרש"י (מוקצה

1258מחמת חסרון כיס הוא). רמב"ם שם (כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים

1259... היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו, אסור לטלטלן בשבת, וזה הוא הנקרא מוקצה

1260מחמת חסרון כיס). מ"מ פכ"ו ה"א (ואם מקפיד עליו שמא יפחת מדמיו,

1261הוה ליה מוקצה מחמת חסרון כיס). טור ושו"ע ס"א (כל הכלים נטלים בשבת,

1262חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס ... כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר, אסור

1263לטלטלו בשבת). ראה לעיל (הערה 15).

1264ומכל מקום יש חילוק בין שני סוגים

1265אלו, שהסוג השני הזה "שאינן לסחורה", לא אסר "אלא שמלאכתם

1266לאיסור", משא"כ הסוג הראשון "שהם עומדים לסחורה", אסר לעיל

1267בכל אופן, כמבואר בתהלה לדוד סק"א (כלים המיוחדים

1268לסחורה ומקפיד עליהם, אף אם הם כלים שמלאכתם להיתר, כיון שמקפיד עליהם, אסור

1269לטלטלם ... וזה נראה דעת הרב ז״ל). וראה

1270גם ברכת השבת ע' פו. כנישתא דבי רב, ותוספת ביאור שם.

1271[39]

1272תוס' מד, א ד"ה מטה (ולרבי שמעון לא אסור שום מוקצה לצורך גופו ומקומו, אלא

1273מוקצה מחמת חסרון כיס). קכג, ב ד"ה וסכינא (דסכין ששוחטין בה, שמקפיד שלא

1274תיפגם, ויש ליזהר שלא לטלטלו אפילו לצורך גופו). שו"ע שם (אסור לטלטלו בשבת,

1275ואפילו לצורך מקומו או לצורך גופו).

1276והיינו שאם הכלי שמלאכתו לאיסור,

1277אינו מוקצה מחמת חסרון כיס, דינו יתבאר לקמן סי"ב (כלי

1278שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי

1279עצמו ... אסור).

1280משא"כ אם הוא מוקצה מחמת חסרון

1281כיס, אזי אסור לטלטלו "אפילו לצורך מקומו ... או לצורך גופו".

1282[40] טור ושו"ע ס"ג

1283(לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם).

1284[41] רש"י קכג, ב

1285ד"ה התירו (לצורך גופו, אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי). קמא, ב ד"ה הניחא (שהוא

1286צריך להשתמש בגופו של כלי). וכן הוא לקמן ספ"ח (לצורך גופו, דהיינו שצריך

1287להשתמש בגופו איזה תשמיש המותר).

1288[42] והיינו

1289שמה שנתבאר שאסור לטלטלו לצורך גופו, הוא דוקא משחשיכה, שאז אין מחשבתו מועלת

1290להוציאו ממוקצה שמחמת חסרון כיס, וכדלקמן סכ"ז (כלים

1291המוקצים מחמת חסרון כיס שנשברו ... בשבת או ביום טוב, אסור לטלטלם בו

1292ביום, שמתוך שהוקצו מדעת האדם בבין השמשות, כשהיה הכלי המוקצה שלם, עדיין הוקצו

1293לכל היום כולו).

1294[43]

1295לקמן סנ"ט (נסרים של ... אומן אסור, מפני שהוא מקפיד עליהם מלהשתמש

1296בהם שום תשמיש שלא יתקלקלו, והרי הם מוקצה מחמת חסרון כיס. ואם חשב עליהם מבעוד

1297יום ליתן עליהם פת לאורחים בשבת, או שום תשמיש אחר, מותר לטלטלם).

1298והטעם שמועלת בזה מחשבתו, **עיין

1299במ"ש בסי' רנט** בקונטרס אחרון סק"א (דמחשבה גרידא לא מהני למוקצה

1300מחמת חסרון כיס, דכיון דקפדי עלייהו, בוודאי לאו אורחיה לייחודיה להכי, ובכהאי

1301גוונא לא מהניא מחשבה ... ולא דמי לנסרים של אומן, משום דלא אתעביד בהו מעשה של

1302הקצאה ... קפידתו באה על ידי מחשבתו, שחשב עליה למוכרה, לכך היא נפקעת גם כן על

1303ידי מחשבה בעלמא).

1304[44] רמב"ם שם (וזה הוא

1305הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס).

1306והיינו שכיון שהוא כלי ממש, לכן גם

1307כשמקפיד מלהשתמש בו, נשאר עליו תורת כלי, ולא נאסר אלא משום מוקצה מחמת חסרון כיס.

1308משא"כ אם אינו כלי ממש, אלא

1309תורת כלי עליו, והוא מקפיד מלהשתמש בו, נתבטל לגמרי מתורת כלי, כדלקמן ס"ו (ועוד,

1310שכיון שמקפיד עליו שלא להשתמש בו, אין עליו תורת כלי כלל), ושם

1311נסמן (והערה 61).

1312[45] **אביי

1313קכג**, ב (וסכינא דאשכבתא), כפירוש יש מפרשים שבתוס' שם ד"ה וסכינא (סכין

1314ששוחטין בה שמקפיד שלא תיפגם). טור ושו"ע ס"א (כגון סכין של שחיטה).

1315[46] כדלקמן סי' שלא ס"י (איזמל

1316של מילה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו אלא לצורך המילה, ולא כדי להצניעו,

1317ואפילו לצורך גופו ומקומו).

1318[47] **רא"ש

1319**פי"ז סי' ד (וכן נמי סכין של מילה, ואיזמל של ספרין, וסכין של סופרים

1320שמתקנין בהן קולמוסין, כיון שמקפידין מלעשות בהן תשמיש אחר, אסור לטלטלן בשבת).

1321טור ושו"ע שם (או של מילה, ואיזמל של ספרים, וסכין של סופרים שמתקנים בהם

1322הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר, אסור לטלטלו בשבת).

1323[48]

1324טור ושו"ע שם (ואפילו לצורך מקומו או לצורך גופו). וכן הוא לעיל ס"ד,

1325ושם נסמן (הערה 39).

1326[49] מהרי"ל

1327הל' שבת ד"ה אמר (סכין דשחיטה אסור לטלטלו בשבת, גם אם הוא מתוקן לו בתיק שאר

1328הסכינים, אין מתירין מוקצה מתוך הואיל). רמ"א ס"א (ואפילו תחובים בנדן

1329עם שאר סכינים, אסור לטלטלו).

1330[50] מ"א

1331סק"א (פירוש, אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו, דהוה אמינא הואיל ותחוב עם

1332שאר סכינים לא קפיד עליה, קא משמע לן דאסור. אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל, דהא

1333נעשה בסיס לאיסור ולהיתר).

1334[51]

1335סעיף ד (אם נעשה בסיס לאיסור ולהיתר כגון ... מותר לטלטלו אף שגם האיסור שעליו

1336מיטלטל עמו מאיליו. אלא שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד, צריך לנערו מתחלה ואחר כך

1337יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו. ואם אי אפשר לנער, או שיהיה איזה הפסד בדבר המותר

1338אם ינער את האיסור, או שלא יספיק לו הניעור להשלים בו הצורך שהוא צריך לטלטול זה,

1339כגון שמטלטל ההיתר עם האיסור שעליו למקום אחר מפני שצריך לפנות מקומם זה שהם עליו

1340עכשיו ... מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו).

1341[52]

1342סי"ז (אם אפשר לנער האיסור בלבדו, צריך לנער מתחלה, ואחר כך יטלטל הכלי עם

1343ההיתר למקום שירצה. ואם אי אפשר לנער האיסור בלבדו מבלעדי ההיתר, ינער גם ההיתר

1344עמו אם אין הפסד בניעורו, ואחר כך יטול ההיתר בלבדו ויחזירנו לכלי אם ירצה).

1345וכן הוא לעיל סי' רעז סוף ס"ו

1346(ואם אי אפשר לנער (כגון שהוא צריך עוד לנר זה במקום האחר, או שיש חשש הפסד בניעור

1347זה שלא ישבר הנר), רשאי לטלטלנו בעוד הנר עליו).

1348*

1349ובענין ההפסד משמע כאן שההפסד הוא

1350בסכין זה שהוא מוקצה (שיש חשש הפסד אם ינערנו). וכן הוא לעיל שם (שיש חשש הפסד

1351בניעור זה שלא ישבר הנר).

1352אמנם לקמן שם סי' שט (שיהיה איזה

1353הפסד בדבר המותר, אם ינער את האיסור), וסי' שי (ינער גם ההיתר עמו, אם אין הפסד

1354בניעורו). משמע דהיינו שיש הפסד בדבר המותר.

1355וראה קובץ הערות וביאורים תצו ע' 23. תשלז ע'

135660. תשלח ע' 94.

1357[53] **ר'

1358יוחנן** קכג, א (קורנס של זהבים שנינו ... אבל דבשמים קפיד עלייהו (שלא ימאס,

1359רש"י)). טור ושו"ע ס"א (והוא הדין לקורנס של בשמים, שמקפידים עליו

1360שלא יתלכלך).

1361[54]

1362ב"י ד"ה ומ"ש רבינו או (ונראה דהא דאסרינן בשל בשמים, משום חסרון

1363כיס הוא).

1364[55] מ"א

1365ס"ק ב (אבל במקום שאין מקפידין עליו שרי).

1366[56] שהרי אסור לדוך בשמים בשבת, כדלקמן סי'

1367שכא ס"ז.

1368[57]

1369סעיף יב.

1370[58] **שלטי

1371הגבורים **לד, א אות ב בסופו (נייר חלק ... שהוא מוקצה).

1372[59] **מ"א

1373**סק"י (כתוב בשלטי גבורים פ"ח דנייר חלק הוי מוקצה. ונראה לי דהוי

1374מוקצה מחמת חסרון כיס, דכיון דעומד לכתיבה קפיד עלייהו).

1375[60] אליה רבה ס"ק ד (וצריך

1376לומר דהוי מוקצה מחמת חיסרון כיס, דכיון דעומד לכתיבה קפיד עלייהו (מג"א

1377סק"י). ולכאורה הנייר מוקצה מחמת גופו כמו אבן, דדוקא בכלי שייך מוקצה מחמת

1378חסרון כיס).

1379[61]

1380ס"ח (כיון שאין תורת כלי עליהם, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם

1381ומקומם), וסנ"ח (עורות ...

1382מותר לטלטלן מפני שראויין להסמך ולשבת עליהם ויש תורת כלי עליהם, בין שהם של בעל

1383הבית בין של אומן המעבדן ומוכרן, שאף הוא אינו מקפיד עליהם להסמך ולשבת עליהם),

1384משא"כ אם מפקיד עליהם, ביטל תורת כלי שהיה עליהם.

1385והיינו שאם הוא כלי ממש שמלאכתו

1386לאיסור, ומקפיד עליו שלא להשתמש בו דבר אחר, נתבאר לעיל ס"ד (וכל

1387הכלים שהם עומדים לסחורה, והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש ... זהו

1388הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס).

1389משא"כ כאן בנייר חלק העומד

1390לכתיבה, שאינו כלי ממש, אלא תורת כלי עליו. לכן אם הוא מקפיד שלא להשתמש בו, ביטל

1391תורת כלי שהיה עליהם, כעין האמור לעיל ס"ג (הכניסן לאוצר לסחורה, ביטל תורת

1392כלי שהיה עליהם, ואסור לטלטלם).

1393וראה גם לעיל (הערות 34. 44).

1394[62] והיינו שעד כאן נתבארו

1395שלושה מיני מוקצה שהם בכלים: (א) ס"ב – מחמת מיאוס, מותר. (ב) ס"ג –

1396שהקצה מלהשתמש, מותר. (ג) ס"ד-ו – מחמת חסרון כיס, אסור.

1397וגם

1398הסוג הרביעי דלקמן מיירי בכלים, ועל זה מתחיל בתחלת ס"ח "וכל

1399זה בדבר שיש תורת כלי עליו". שמשם ואילך יתבארו סוגי

1400מוקצה שאין תורת כלי עליהם.

1401ולקמן

1402ס"י (והערה 107) יבוא סיכום מיני מוקצה האסורים.

1403[63] כדלעיל ס"ג (ואפילו כלי שהקצה אותו

1404מלהשתמש בו שום תשמיש, כגון כלים המוכנים ועומדים לסחורה ... אין להם דין מוקצה.

1405וראה קובץ הערות וביאורים תרי ע' 22.

1406[64] וכן הוא גם לקמן סי' תצה רסי"ג

1407(כבר ביארנו בהלכות שבת דאין איסור מוקצה בשבת אלא מוקצה מחמת חסרון כיס ... אבל

1408שאר כל דבר שראוי להשתמש ממנו איזה תשמיש, מותר לטלטלו בשבת, אפילו מוקצה מחמת

1409מיאוס, או מחמת שעומד לסחורה וכיוצא בזה, מותר לטלטלו בשבת).

1410[65] עוד מין מוקצה רביעי בכלים

1411(כדלעיל הערה 62), והוא כלי שהיה מוקצה מחמת איסור בבין השמשות, וכדלעיל

1412סי' רעט ס"א (נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה, אף על פי שכבה אחר

1413כך, אסור לטלטלו כל השבת כולה ... לפי שבבין השמשות כשהיה הנר דולק היה אסור

1414בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו, שהיא מוקצה,

1415ונעשה הנר מוקצה כמוה, ומתוך שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת

1416האדם, שהקצהו מדעתו כשהדליק בו ועשאו בסיס לדבר (האסור) המוקצה, הוקצה לכל השבת

1417כולה).

1418ואף שרבי שמעון מתיר גם סוג זה של

1419מוקצה, כדתנן מד, א (מטלטלין נר חדש אבל לא ישן (דמוקצה מחמת מיאוס הוא,

1420רש"י), רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת). והיינו

1421שאינו אוסר הנר אלא בשעה שדולק, ולא סגי במה שהי' דולק בבין השמשות.

1422מכל מקום לא קיי"ל בזה כרבי

1423שמעון, כדאמרינן קנז, א (בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון ... לבר ממוקצה מחמת

1424איסור, ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת). וראה לעיל (הערה 15).

1425*

1426וכן הוא גם בהוקצה בבין השמשות שלא

1427מחמת איסור, כדלקמן שם ס"ב (גרוגרות וצימוקים שהניחן לייבשן ... כיון שהיו

1428מוקצים מדעתו מתחלת השבת, כמו שיתבאר, שכל דבר שהוקצה מדעת האדם בבין השמשות הוקצה

1429לכל השבת כולה), וס"ה (וכן דבר שלא היה ראוי בבין השמשות מחמת עצמו, ולא מחמת

1430איזה איסור, ונעשה ראוי משחשיכה, שהוא אסור בטלטול כל השבת כולה, אם נדחה בידי אדם

1431מלהיות ראוי בין השמשות, כגון גרוגרות וצמוקים שלא היו ראויין בבין השמשות ובשבת

1432נתייבשו לגמרי ונעשו ראויין, שכיון שבבין השמשות היו מוקצין מדעת האדם שהקצם מדעתו

1433כשהכניסן לייבשן, הוקצו לכל השבת כולה), ויתבאר שם (הערה 681).

1434וכן הוא כשהוקצה בבין השמשות מחמת

1435חסרון כיס, כדלקמן סכ"ז (כלים המוקצים מחמת חסרון כיס שנשברו, אף על פי

1436שהשברים אינם מוקצים מחמת חסרון כיס, אם נשברו בשבת או ביום טוב אסור לטלטלם בו

1437ביום, שמתוך שהוקצו מדעת האדם בבין השמשות כשהיה הכלי המוקצה שלם, עדיין הוקצו לכל

1438היום כולו).

1439וכן הוא במוקצה מחמת מצוה, בשבעת

1440ימי חג הסוכות, כדלקמן סי' תרמט ס"כ (דכיון שבבין השמשות של ליל ראשון שהוא

1441תחלת כניסת החג, היה מוקצה ועומד למצות נטילת אתרוג של כל שבעת ימי החג ... ואסור

1442להסתפק ממנו אפילו משהו, הרי כולו הוקצה ונאסר לכל שבעת ימי החג).

1443וכן הוא בשאר האופנים שהוקצה לבין

1444השמשות, כנזכר בכמה מקומות (לעיל סי' רעט ס"א-ב. לקמן סע"ח. סי' שי

1445סי"א. סי' שעב סכ"ב. סי' תצה סי"ג).

1446והטעם לזה נתבאר לעיל סי' רעא

1447בקונטרס אחרון ס"ק ג (בבין השמשות ... שהוא התחלת השבת ... ומהאי טעמא כל

1448מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא, וכן בעירובי תחומין ועירובי חצרות,

1449הכל תלוי בבין השמשות, מפני שהוא התחלת השבת).

1450וכן הוא לקמן סל"א (הואיל

1451והיה עליה תורת כלי בבין השמשות, שהוא תחלת כניסת השבת),

1452וס"ס (היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשות, שהוא תחלת כניסת השבת). סי' שי

1453ס"ד (שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה ... הוקצה לכל השבת

1454כולה). לעיל סי' רסו סכ"ד (שלא היו השקים עליהם בבין השמשות

1455שהוא תחלת כניסת השבת).

1456[66]

1457סי"א (כל דבר האסור בטלטול שהניחו מבעוד יום על גבי דבר המותר

1458בטלטול על דעת שישאר מונח שם בשבת, שנעשה ההיתר בסיס להאיסור ונאסר בטלטול כמוהו

1459כמו שנתבאר בסי' ש"ט, ומשחשיכה ניטל האיסור מעל גבי ההיתר, אעפ"כ אסור

1460לטלטלו כל השבת כולה ... שמתוך שהוקצית בין השמשות מדעת האדם, שעשאה בסיס לאיסור,

1461הוקצית לכל השבת כולה. אבל אם לא היו המעות עליה בין השמשות, אלא לאחר כך

1462הניחום עליה נכרי או קטן ... מותר לטלטלה אם ניטלו המעות מעליה, הואיל ולא היתה

1463מוקצה בבין השמשות).

1464והיינו שכלל זה עצמו, שכיון שנאסר

1465לתחלת השבת נאסר לכל השבת, ישנו לפעמים להקל, שכיון שהי' היתר בתחלת השבת הותר לכל

1466השבת, אף במקום שנעשה מוקצה באמצע השבת, וכדלקמן סל"א (אם זרקה לאשפה בשבת,

1467מותר לטלטלה, הואיל והיה עליה תורת כלי בבין השמשות, שהוא תחלת כניסת השבת).

1468ועוד קולא נתבארה לקמן שם ס"ו

1469(דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל כרחו של אדם, לא הוקצה לכל

1470השבת כולה, כגון דבר שהיה מוקצה מחמת איסור הבא מאליו, ולא על ידי גרמת האדם,

1471ומשחשכה נסתלק האיסור, שוב אין בו משום מוקצה).

1472[67]

1473רמב"ם פכ"ה ה"ו (כל שאינו כלי, כגון אבנים ומעות וקנים וקורות

1474וכיוצא בהן אסור לטלטלן ... וכן העפר והחול והמת אין מזיזין אותן ממקומן). שו"ת

1475הרא"ש כלל כב ס"ח בתחלתו (דבר המוקצה מחמת גופו, כאבנים ועצים ומעות

1476וכיוצא בהם, שאין להם תורת כלי). ב"י ריש הסימן (כל דבר שאינו כלי ולא מאכל

1477אדם ולא מאכל בהמה, כגון אבנים ומעות וקנים ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובעלי חיים,

1478וגרוגרות וצמוקים שהם מונחים במקום שמייבשים אותם, וכל כיוצא בדברים אלו דלא חזו,

1479וזהו מוקצה מחמת גופו). שו"ע ס"ז (דבר שאין בו שייכות כלי, כגון צרורות

1480או אבנים ... אסור לטלטלם).

1481דיני מאכל בהמה יתבארו לקמן

1482סס"ג-ט.

1483[68] רמב"ם

1484ורא"ש וב"י ושו"ע שם (אבנים).

1485[69] רמב"ם

1486ורא"ש וב"י שם (ומעות).

1487וכן הוא לעיל סי' שא סל"ט

1488(ואילו לטלטל המעות ... מוקצה). ולקמן סי' שי סי"א ואילך (שהניח

1489מעות על הכר ... איסור טלטול המעות שעליה ... אפילו לצורך גופה ומקומה).

1490וטעם האיסור בזה הוא כאמור כאן

1491"שאין תורת כלי עליו". ואף שעשויים לשלם

1492בהם, אין זה עושה אותם כלי, שהרי אין משתמשים בו בעת התשלום. וכן פירש ברכת השבת

1493כאן.

1494ומזה יש לעיין בענין קופוני פרסים

1495שנותנים לילדים בשבת, מדוע לא יהיו מוקצה.

1496ואם הם מעות מנוקבים, נתבאר לעיל

1497סי' שא סל"ט.

1498[70] רא"ש וב"י שם (ועצים). ט"ז

1499ס"ק ז (פשוט דהוא הדין חתיכת עץ שאינו כלי שאסור לטלטלו).

1500[71] רמב"ם וב"י שם (וקנים

1501וקורות).

1502לענין קנים, ראה גם לקמן סמ"ו.

1503[72]

1504רמב"ם וב"י שם (העפר והחול).

1505וכן הוא לקמן סע"ז (עפר קרקע

1506הבית, ומוקצה הוא ואסור לטלטל).

1507[73]

1508רא"ש ביצה ספ"ג (אין להתיר פת הניקח בשבת, שמא היה בין השמשות קמח או

1509עיסה דלא חזו לכוס. וכן אסר ר"ת להריב"ם לחם של נכרים שנאפה בשבת. ובספר

1510התרומות כתב פנים לאיסור ולהיתר. ולי נראה דאפילו אם הוה קמח או עיסה בין השמשות,

1511לא הוי מוקצה, דכיון דהוי ביד נכרי, הוי גמרו בידי אדם).

1512[74] סעיף

1513ג (שאין דין מוקצה בשל נכרי, לפי שהכל מוכן אצלו, שהנכרי אינו מקצה כלום ודעתו על

1514הכל, וכיון שהוא מוכן לאיש אחד מוכן לכל).

1515ולענין הקמח והעיסה נתבארו שתי

1516הדעות לקמן סי' שכה ס"ו (הקמח שביד נכרי אין לו דין מוקצה כלל בשבת, מפני

1517שבידו הוא לאפותו ולעשותו ראוי בו ביום, וכיון שהוא מוכן להנכרי בעליו הרי זה מוכן

1518לכל ... ויש אומרים ... יש בה משום מוקצה אם היתה קמח או עיסה בבין השמשות).

1519[75] משנה

1520קנא, א (עושין כל צרכי המת ... ובלבד שלא יזיז בו אבר).רמב"ם

1521וב"י שם (והמת).

1522וכן הוא לקמן ריש סי' שיא (שהמת הוא

1523מוקצה, ואסור בטלטול).

1524[76] ברייתא

1525מג, א (כופין את הסל לפני האפרוחין ... אסור לטלטלו בעודן עליו), וקכח, ב (אין

1526עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר), ופרש"י (אין עוקרין רגליה לגמרי מן הארץ,

1527דמוקצה היא לטלטלה). שו"ע סל"ט (אסור לטלטל בהמה, חיה ועוף). והטעם

1528נתבאר במ"מ פכ"ה הכ"ה (האפרוחים ושום בהמה חיה ועוף חיים, אינן

1529מותרין בטלטול, לפי שאינן ראויין). ב"י שם (ובעלי חיים).

1530וכן הוא לקמן סע"ח (אסור לטלטל

1531בהמה או חיה או עוף, מפני שאינן ראויים בשבת כשהם חיים).

1532בנוסף לכך יש איסור השתמשות בבעלי

1533חיים, כדלעיל סי' שה סכ"ג (אין רוכבים על גבי בהמה, ולא נתלים עליה, ולא

1534נשענים עליה, שאין משתמשין בבעלי חיים כל עיקר, שכללו חכמים כל שימוש בבעלי חיים

1535בכלל גזרת הרכיבה, שגזרו עליה משום שמא יבא לחתוך זמורה מאילן המחובר כדי להנהיג

1536בה הבהמה שרוכב עליה).

1537[77] ועוד

1538נתבארו בכמה מקומות, כמה דברים שהם מוקצה מחמת גופו, ראה לדוגמה לעיל סי' שב

1539ס"ג (נוצות שלימות שאינן ראויות לכר וכסת, עד שימרוט אותן מקנים שלהן שהם

1540קשים, ואינם ראוים לשכב עליהן, אסור לטלטלן בשבת). לקמן סי' שט ס"י (קינה של

1541תרנגולים שיש בה ביצה שיש בה אפרוח, שביצה זו אסורה בטלטול, מפני שאינה ראויה אף

1542לכלב מחמת קליפתה).

1543*

1544ואף שהובא לעיל מב"י, שהוסיף

1545גם (וגרוגרות וצמוקים שהם מונחים במקום שמייבשים אותם, וכל כיוצא בדברים אלו דלא

1546חזו, וזהו מוקצה מחמת גופו).

1547מכל מקום לא נמנו כאן גרוגרות

1548וצמוקים, שהרי הם נאסרו אף אם הם ראוים קצת לאכילה, מטעם שדחה אותם בידים, כדלקמן

1549סי' שי ס"ב (חוץ מגרוגרות וצימוקים שאסור לאכול מהם או לטלטלן משהניחם במוקצה

1550עד לאחר שנתייבשו לגמרי ... ואין צריך לומר אם אינן ראוין לגמרי ... שהרי הן

1551כאבנים ועפר ... אלא אפילו אם הן ראויין ואינן ראויין, שיש אנשים שאוכלים אותן ...

1552כיון שהיה יודע שיסריחו, הקצה דעתו מהן לגמרי, עד שיתייבשו לגמרי ויתקנו היטב

1553שיהיו ראויין לכל).

1554ובמוקצה זה מודה אפילו רבי שמעון

1555לאסור, כדאמרינן מה, א (אמר רב יהודה אמר שמואל אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות

1556וצימוקים בלבד). וראה לעיל (הערה 15).

1557[78] כמובא

1558בשו"ע סכ"ב (באבן ... דאורחיה בהכי, כגון לפצוע בה אגוזים).

1559[79]

1560שהן אבנים קטנות, כדעיל סי' ג מהדו"ב ס"ח (צרורות, שהם אבנים דקים).

1561פסקי הסידור הנהגות בית הכסא ד"ה הקינוח (בצרורות שהן כמו אבנים קטנים).

1562[80]

1563שו"ע ס"ז (צרורות או אבנים, אף על פי שראויים לכסות בהם כלי, אסור

1564לטלטלם).

1565וכן הוא לקמן סל"ב (כל דבר

1566שאין בו שייכות כלי גמור, כגון צרורות או אבנים וכיוצא בהם, אף על פי שראויים

1567לכסות בהם כלים, לא ירד עליהם תורת כלי בשביל כך, ואסור לטלטלם), וספ"ה (שכל

1568צרורות ואבנים שהם ראויים לכיסוי כלים, ואעפ"כ אין עליהם תורת כלי על ידי כך).

1569[81] רב אויא מו,

1570סע"א (שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה ... הואיל וחזיא לכסויי בה מנא. אלא מעתה

1571כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא. אמר ליה הא איכא תורת כלי

1572עליה הני ליכא תורת כלי עליה). ושם מח, א (טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות

1573של ארגמן ובמוכין, ואין מטלטלין אותן ... אם לא טמן בהן אין מטלטלין אותן ... מהו

1574דתימא חזי למזגא עלייהו, קא משמע לן).

1575וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ז (נר

1576שלא הדליקו בו באותה שבת ... ואפילו הדליקו בו נפט שהוא מסריח, מותר לטלטלו בשבת

1577לצורך גופו ומקומו, שאינו מוקצה מחמת מיאוס, הואיל והוא ראוי לכסות בו כלים. ואינו

1578דומה לצרורות ואבנים, שאף שראויים לכסות בהם כלים אסורים בטלטול, לפי שאין עליהם

1579תורת כלי כלל. אבל נר זה יש עליו תורת כלי). לקמן סל"ב (כל דבר שאין בו שייכות

1580כלי גמור, כגון צרורות או אבנים וכיוצא בהם, אף על פי שראויים לכסות בהם כלים, לא

1581ירד עליהם תורת כלי בשביל כך, ואסור לטלטלם), וספ"ה (שכל צרורות ואבנים שהם

1582ראויים לכיסוי כלים, ואעפ"כ אין עליהם תורת כלי על ידי כך, אלא אם כן ייחדם

1583לכך כמו שנתבאר למעלה).

1584והיינו שדוקא נר שיש עליו תורת כלי,

1585אלא שהוא מאוס, בזה מועיל מה שראוי לכסות בו כלים, כדלעיל ס"ב (ואפילו

1586אם אינו ראוי כלל להשתמש בו במלאכה אחרת של היתר מחמת מיאוסו וסרחונו, כגון נר ...

1587אעפ"כ אין לו דין מוקצה להאסר בטלטול ... מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו כלים),

1588ושם נסמן (הערה 28).

1589וכן מועיל בשברי כלים, כדלקמן

1590סל"ב (לא בכל דבר אמרו שאם ראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו, אלא בשברי

1591כלים בלבד, הואיל והיה כבר עליהם תורת כלי גמור כשהיו שלימים, לכן לא נפקע מהם אף

1592כשנשברו, אם ראויין עדיין לכיסוי. אבל כל דבר שאין בו שייכות כלי גמור, כגון

1593צרורות או אבנים וכיוצא בהם, אף על פי שראויים לכסות בהם כלים, לא ירד עליהם תורת

1594כלי בשביל כך ואסור לטלטלם), ושם נסמן (הערות 242-243).

1595*

1596ומכל מקום יש הפרש בין חריות של דקל

1597שדרכם לייחדם לישיבה, ואם חשב עליהם, או ישב עליהם פעם אחת נעשה עליהם תורת כלי,

1598כדלקמן סנ"א (אירע מקרה שישב עליהם מעט קודם השבת, מותר לטלטלם בשבת

1599לסדרם ולישב עליהם), ושם נסמן (הערה 366).

1600לבין אבנים וצרורות ועצים שאין דרכם

1601לייחדם לישיבה, ולא ירד עליהם תורת כלי אלא אם כל ייחדם לכך לעולם, כדלקמן

1602סנ"ב (אבל שאר עצים, וכן נדבך של אבנים, אף על פי שישב עליהם פעמים רבות בחול,

1603וגם חשב עליהם שיהיו עומדים לישיבה גם בשבתות, עד עת שיצטרך לפנותם מכאן, לא ירד

1604עליהם תורת כלי על ידי כך, לפי שאין דרכם של שאר עצים ואבנים לייחדם לישיבה ... לפיכך

1605לא הוכנו לכך על ידי ישיבה או על ידי מחשבה בלבד, כל שלא ייחדם לכך לעולם), ושם

1606נסמן (הערה 368).

1607סיכום כללי הלכות אלו – לעיל

1608ס"ב (הערה 27), ולקמן סמ"ח (הערה 353).

1609[82] גמרא קכד, א (דבר שמלאכתו

1610לאיסור, לצורך גופו ולצורך מקומו שרי, הני מילי היכא דאיכא תורת כלי עליו, היכא

1611דליכא תורת כלי עליו, לא). מרדכי ביצה רמז תרמה (עץ ואבן, אפילו אם הוא צריך לגופו

1612או למקומו, אינו יכול ליטלו בשבת, מאחר שאינו כלי). רמ"א ס"ז (וכל דבר

1613שאינו כלי כלל, אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו, כל שכן לצורך מקומו).

1614[83] דהיינו

1615שיחדום לכך לעולם, כמובא לעיל (הערה הקודמת).

1616או אולי הכוונה לטלטול בגופו

1617וכיו"ב, שיתבאר לקמן סט"ו ואילך.

1618[84] **הרא"ש

1619בתשובה** שם (דבר המוקצה מחמת גופו). ב"י שם (וזהו מוקצה מחמת גופו).

1620והיינו שהם מוקצים מחמת עצמם, ולא

1621מחמת שהאדם הסיח דעתו מהם.

1622*

1623ומוקצה מחמת גופו, וכן מוקצה מחמת

1624איסור, וכן בסיס למוקצה מחמת גופו, מודה בהם גם רבי שמעון לאיסור, כדתנן מד, א

1625(רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת). וטעם איסורו נתבאר

1626לעיל סי' רעט ס"א-ב (אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני שהיה בסיס

1627לשלהבת הדולקת בו, שהיא מוקצה, ונעשה הנר מוקצה כמוה ... וכן השמן ... כשהיה דולק

1628היה אסור להסתפק ממנו משום איסור כיבוי כמ"ש בסי' רס"ה ... וכיון שאסור

1629להסתפק וליהנות ממנו בשבת אסור גם כן לטלטלו הואיל ואינו ראוי לכלום בו ביום. ועוד

1630... מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה, וכן הפתילה נעשית גם כן בסיס לשלהבת,

1631ואסור לטלטל). והיינו בנוסף למה שהוקצה למצותו (כדלקמן הערה 104).

1632הרי שרבי שמעון מודה שאסור לטלטלו

1633כל זמן שהוא דולק, מטעם שהוא בסיס למוקצה מחמת גופו, ומטעם האיסור להסתפק ממנו.

1634וראה לעיל (הערה 15).

1635וכן הוא בברייתא מז, א

1636(ושוין (ר' יהודה ורבי שמעון שנחלקו בנר ישן, רש"י), שאם יש בה שברי פתילה

1637שאסור לטלטל). והיינו שגם רבי שמעון מודה בשברי פתילה, שהם כצרורות

1638ואבנים, כדלקמן סל"ג (שברי פתילה שאינן עומדים עוד להדלקה בנר, הרי הן

1639כצרורות ואבנים, שאסור לטלטלן), ושם נסמן (הערה 248).

1640ויתירה מזו, שטלטול מת, שהוא מוקצה

1641מחמת גופו, נאסר כבר בימי דוד ושלמה, כדלקמן סי"ז (דבר שאינו

1642ראוי בשבת, היה אסור לטלטל אף בימי דוד ושלמה, או קודם לכן), ושם נסמן (הערה

1643162).

1644[85] בסעיף שלפנינו יתבאר גדרו של מוקצה מחמת

1645איסור – שהוא בכלל מוקצה מחמת גופו, שנתבאר בסעיף הקודם.

1646ואף שהם שני סוגי מוקצה, כדלקמן

1647ס"י (נמצאו כל מיני המוקצה האסורים חמשה ... ומוקצה מחמת גופו,

1648ומוקצה מחמת איסור הנאה או אכילה).

1649מכל מקום נכלל גם מוקצה מחמת איסור

1650בכלל מוקצה מחמת גופו, שעל ידי איסורו נתבטל ממנו גדר מאכל.

1651[86] משנה

1652קכו, ב (מפנין תרומה טהורה (דחזי לבהמת כהן, רש"י) ... אבל לא את הטבל),

1653ובגמרא קכח, רע"א (לא צריכא בטבל טבול מדרבנן). שו"ת הריב"ש סי' תא

1654(הנה מפורש שהדברים האסורים באכילה לישראל, אפילו מדרבנן, אסור לטלטלן בשבת). הובא

1655בב"י סי' תמו, ובמג"א שם סק"ג (כתב ב"י בשם הריב"ש דאסור

1656לטלטל החמץ, משום דכל דבר האסור באכילה, אפילו מדרבנן, אסור לטלטלו בשבת).

1657וכן הוא לקמן סי' תמד סי"ג (משעה

1658ששית ואילך שהוא אסור בהנאה הרי הוא מוקצה כעצים ואבנים, כיון שאינו ראוי לו לכלום,

1659ולפיכך אסור לטלטלו). תמו ס"ה (דכיון שהחמץ אסור בהנאה בפסח, הרי הוא מוקצה,

1660ואסור לטלטלו ביום טוב שהרי אינו ראוי לכלום).

1661[87] **ביצה

1662כא**, ב (שיורי כוסות (של יין ששרה בהן פתו, רש"י) ... דידן חזו לתרנגולין ...

1663דידהו איסורי הנאה נינהו).

1664ואף דמיירי בסתם יינם, שלא ידוע

1665שנתנסכו לעבודה זרה, ואין איסורן אלא מדברי סופרים, כמבואר בשו"ע יו"ד

1666רס"י קכג (סתם יינם של עובדי כוכבים אסור בהנאה), ורמ"א (משום גזירת יין

1667שנתנסך לאלילים), וש"ך (כלומר אסור מדרבנן).

1668[88] **משנה

1669קכ[ו]**, ב (אבל לא את הטבל). רמב"ם פכ"ה הי"ט (פירות שאסור

1670לאכול, כגון פירות שאינם מעושרין ... אסור לטלטלן).

1671עיין תוס'כו,

1672א ד"ה אין מדליקין (טבל ... דהנאה של כילוי אסורה לזרים), **דאי אפשר

1673להאכילו לכלבים. ואין צריך למה שכתב המ"א רס"י תקטו** סק"ב (טעמא משום דנבילה חזי לכלבים,

1674אבל זה לאו דעתיה למשדיי' לכלבים, ואסור דומיא דטבל) ועיי"ש.

1675דהיינו שבמ"א שם ביאר הטעם

1676שטבל אסור בטלטול, כי אף דחזי לכלבים, מכל מקום לאו דעתיה למשדי' לכלבים (וכדלקמן

1677בסמוך: אע"פ שיכול להאכילם לכלבים מכל מקום כיון שאינן עומדים

1678לכך). אמנם לפי המובא לעיל מהתוס', שאסור להאכילו לכלבים, אם כן

1679"אין צריך למה שכתב המ"א".

1680*

1681וכל זה הוא במאכל האסור, שאינו

1682מועיל מה שאחר השבת אפשר לתקנו. משא"כ בשבר כלי, מועיל מה שאחר השבת אפשר

1683לתקנן, כדלקמן סל"ג (פתילה שלימה, אפילו נדלקה כבר בחול

1684או בשבת שעברה, היא נקראת כלי), וסל"ד (לא נפקע מהם שם כלי שהיה עליהן, הואיל

1685וראויות להחזירן ולחברן אל הכלים), וסמ"ג (מפני שעדיין יש תורת כלי עליו,

1686הואיל והוא ראוי לחזור ולתקנו). ואף שאי אפשר להשתמש בהם בשבת,

1687מכל מקום נקראות כלי גם בשבת, כיון שכבר היו כלי, ויחזור ויתקנם אחר השבת. ויתבאר

1688לקמן (הערה 210).

1689[89]

1690ס"ז (ואין מפרישין תרומות ומעשרות, מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן).

1691[90] ונתבאר לקמן סוף ספ"ה (שאין מועיל

1692למאכל האסור באכילה בשבת להתירו בטלטול מפני שיש עליו תואר אוכל).

1693[91] כדלעיל סעיף הקודם (אפילו לצורך גופם

1694ומקומם), ושם נסמן (הערה 82).

1695[92] תוס'

1696ביצה ו, ב ד"ה מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם (וקשה דאם כן אפרוח נמי יהא מותר, שמוכן

1697לכלבים. ויש לומר דבעינן מוכן ועומד, וזה אינו עומד לכלבים). הובא במ"א

1698סי' תקטו סק"ב (נבילה אסורה באכילה ושרי בטלטול ... טעמא משום דנבילה חזי לכלבים, אבל זה

1699לאו דעתיה למשדיי' לכלבים ... וכן כתבו התוס' בביצה דף ו' ע"ב דבעינן מוכן

1700ועומד).

1701וכן הוא לקמן סי' שכד ס"ה (מחתכין

1702נבילה לפני הכלבים ... ואין בה משום מוקצה). סי' תמד סי"ג (מותר לטלטל חמץ

1703בשעה חמישית בשבת זה, אף על פי שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור באכילה, מכל מקום הרי

1704הוא יכול להאכילו לבהמה חיה ועוף, או ליתנו לנכרי, והרי דינו כבשר נבילה וטריפה

1705שאינו ראוי אלא להאכילו לכלבים או ליתנו לנכרי ומותר לטלטלו בשבת, כמו שנתבאר בסימן

1706שכ"ד עיין שם).

1707[93]

1708כדלקמן סי' שכ ס"ג וש"נ.

1709[94]

1710כדלקמן סי' תקיג ס"ב-ג ובקונטרס אחרון סק"ג וש"נ.

1711[95]

1712כדלעיל סי' שה סל"ב וש"נ.

1713[96]

1714כגון פירות הנושרים מאליהם, כדלקמן סי' שכה ס"ח. סי' תקטו ס"ד. וראה סי'

1715תקא ס"י.

1716[97] תוס' קכח, ב ד"ה בשר (וכל

1717מידי דחזי ליה לאינש לא מקצה לכלבים). המאור (נט, ב) ד"ה טעמא (כל מידי דבר

1718אכילה, דלא חזי למיכל בו ביום עד מוצאי שבת, ולכלבים נמי לא קאי, לא מטלטלין ליה

1719בשבתא, דהא לא חזי למידי). הובא במ"א ס"ק נו.

1720וכן הוא לקמן סס"ח (שאף

1721שראויין לכלבים, הרי אינן עומדים לכלבים אלא לאכילת אדם למוצאי שבת, ובשבת אינן

1722ראוין לו לכלום).

1723[98] רי"ף ביצה יג, ב (אפילו לטלטלו נמי אסור, דמשום

1724דלא חזי לאכילה מוקצה הוא). רא"ש שם פ"ג סי' ב (אפילו לטלטל נמי אסור,

1725דלא חזי לאכילה, וכמוקצה דמי). הובא במ"א סי' תקטו ס"ק ב (דלא חזי לאכילה,

1726וכמוקצה דמי, דכיון דאסורין באכילה מחמת איסור היום, אסורין בטלטול (הרי"ף

1727והרא"ש). והכי קיי"ל, כדלקמן סי' תקיג, בקונטרס אחרון שם סק"א

1728(עיין מג"א סי' תקט"ו ס"ב ב' ... דקיי"ל כרי"ף ורא"ש).

1729וכן הוא במ"א סי' שח ס"ק נו

1730(וכן כתב המאור רפכ"א ... דכל מידי דבר אכילה היא, דלא חזי למיכל עד מוצאי

1731שבת, לכלבים נמי לא קאי, ולא מטלטלין ליה, דהא לא חזי מידי עכ"ל). והוא בבעל

1732המאור שבת נט, ב ד"ה טעמא (כל מידי דבר אכילה דלא חזי למיכל בו ביום עד מוצאי

1733שבת, ולכלבים נמי לא קאי, לא מטלטלין ליה בשבתא, דהא לא חזי למידי).

1734וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ב (וכיון שאסור להסתפק וליהנות

1735ממנו בשבת, אסור גם כן לטלטלו, הואיל ואינו ראוי לכלום בו ביום). סי' שה סל"ג

1736(וכיון שאסור באכילה, אסור גם כן בטלטול, שמוקצה הוא, כיון שאינו ראוי לבו ביום). לקמן

1737סס"ח (אסור לטלטלו ... שאף שראויין לכלבים, הרי אינן עומדים לכלבים, אלא

1738לאכילת אדם למוצאי שבת, ובשבת אינן ראוין לו לכלום). סי' שכה ס"ח (ולכן

1739הם אסורים גם כן בטלטול, כיון שאינן ראוים לו בו ביום להשתמש בהם שום תשמיש, והרי הם מוקצים). סי' תצז

1740ס"ז (כל דבר שאסור לאכלו ביום טוב או להשתמש בו, מפני שהוא מוקצה, אסור

1741לטלטלו). סי' תקיג ס"ג (וכיון שהיא אסורה באכילה, אסורה גם כן בטלטול, שהרי

1742אינה ראוייה לכלום בו ביום). סי' תקטו ס"א (והן אין ראויין עדיין לאכילה, וכל

1743שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו ביום טוב), וס"ד (וכיון שאסור לאכלו ולהשתמש

1744בו, אסור גם כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום).

1745[99] כדלעיל סעיף הקודם (אפילו

1746לצורך גופם ומקומם), ושם נסמן (הערה 82).

1747[100] **תוספתא

1748פט"ו** ה"ח (מטלטלין את החדש בשבת).

1749[101] אף

1750דקיי"ל שגם בחוץ לארץ אסור מן התורה, כדלקמן סי' תפט סכ"ט (שהחדש אסור

1751גם בחוץ לארץ מן התורה).

1752[102]

1753בקוה"ש הגיה: עומד בתוך הזמן גם כו'.

1754[103] משנה

1755מנחות עא, א (קוצר לשחת מאכיל לבהמה). תוספתא פ"י ה"ז (ואף על פי שאמרו

1756אסור בחדש לפני הפסח, מותר ברפואה לאכילת גוים ולאכילת כלבים, לא אסרו אלא ישראל

1757בלבד).

1758ואם כן מן הסתם עומד גם לאכילת

1759בהמות ונכרים. ואם דעתו לשמרו לאכילתו, ראה בדי השלחן סי' קיא ס"ק ד.

1760[104] ברייתא

1761וגמרא מה, א (אין מוקצה לרבי שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה

1762למצותו (לשבת, רש"י) הוקצה לאיסורו (לכל זמן איסור דליקתו, רש"י) ... ור'

1763שמעון מתיר. ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה). שו"ת הרא"ש כלל כב

1764ס"ח (המין השלישי, דבר המוקצה מחמת מצותו, כעצי סוכה ונוייה). ב"י ריש

1765הסי'.

1766[105] ס"ב (הואיל והוקצו למצות סוכה, חל

1767עליהם קדושת הסוכה להאסר בהנאה כמותה), וס"ו (נויי הסוכה ... אסור להסתפק מהם

1768כל ימי החג ... וכיון שהן אסורין באכילה, אסורין גם בטלטול בשבת ויום טוב). והיינו

1769שאסור להשתמש בהן כל ימי החג, ובשבת ויום טוב אסורין גם בטלטול.

1770[106]

1771סעיף כד (ואותו נר שבירך עליו, הואיל ונתכוין בו לשם מצות הדלקת נרות ביום טוב,

1772לפיכך אסור להסתפק ממה שנשתייר ממנו לאחר שנכבה).

1773וכן הוא לעיל סי' רסה, בקונטרס

1774אחרון ס"ק א (שהוקצה למצות נר שבת. ואף רבי שמעון מודה ביה כדאיתא בדף

1775מ"ה). והיינו שהנר שהודלק לכבוד שבת ויום טוב מוקצה מחמת מצוה (ו"אותן

1776שאין מדליקין בשביל מצות נר שבת, דלא אמרינן בהו מוקצה מחמת מצוה", הן מוקצה

1777מהטעמים שנתבאר בסי' רעט ס"א-ב).

1778וכן הוא בנרות חנוכה, כמבואר

1779בשו"ע סי' תרעז ס"ד (הנותן ביום השמיני מן השמן, הצריך לשיעור הדלקה,

1780עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו", ואסור להשתמש בו אף

1781בחול, ובמילא אסור בטלטול בשבת, מטעם מוקצה מחמת מצוה.

1782[107] שו"ת הרא"ש כלל כב ס"ח

1783(בענין המוקצה, יש ארבעה דינין. המין הראשון דבר המוקצה מחמת גופו ... המין השני

1784דבר המוקצה מחמת איסורו ... המין השלישי דבר המוקצה מחמת מצותו, כעצי סוכה ונוייה.

1785המין הרביעי דבר המוקצה מחמת מלאכתו).

1786ב"י ריש הסימן (כלל הדברים

1787המוקצים שאסורין לטלטל מתחלקים לששה חלקים, הא' כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ...

1788הב' כלי שמלאכתו לאיסור. הג' ... מוקצה מחמת גופו. הד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח

1789עליו אחד מהדברים המוקצים ... הה' דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה. הו'

1790מוקצה מחמת מצותו).

1791ועל

1792זה באים שני סיכומים, הראשון לעיל ס"ז: ארבעה מיני מוקצה בכלים (שנים מהם מותרים,

1793ושנים אסורים). והשני כאן: חמשה מיני מוקצה האסורים.

1794אשר

1795ביחד הם שבעה מיני מוקצה. ועליהם נוספו:

1796(ח)

1797כלים שמלאכתם לאיסור, שאסור לטלטלם לצורך עצמם, שיתבאר לקמן סי"ב.

1798(ט)

1799נולד, שיש להתירו בשבת, ולהחמיר ביום טוב, שיתבאר לקמן סכ"ג-ד.

1800(י)

1801גרוגרות וצמוקים, שאסורים כיון שדחה אותם בידים, שיתבאר לקמן סי' שי ס"ב.

1802ראה

1803סיכום לעיל (הערה 15).

1804[108]

1805לעיל סעי' ד-ו.

1806[109]

1807לעיל ס"ח.

1808[110]

1809לעיל ס"ט.

1810[111]

1811ס"ד-ה.

1812[112] **מר

1813שמואל עירובין קב**, א (ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוה מחזקת אדריבא (לתך

1814חטין ט"ו סאין חצי כור, רש"י), שרא מר שמואל למישדייה אדשא, אמר תורת

1815כלי עליה). טור ושו"ע ס"ב (כל כלי, אפילו הוא גדול וכבד הרבה, לא נתבטל

1816שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו).

1817[113] רמב"ם

1818פכ"ה ה"ו (אבן גדולה ... אף על פי שהיא ניטלת בעשרה בני אדם, אם יש תורת

1819כלי עליה מטלטלים אותה). מ"א סק"ד (והוא הדין אבן גדולה ... אם יש תורת

1820כלי עליה מותר (רמב"ם)).

1821[114] **רבי

1822פדת שם** (ההוא שריתא (קורה, רש"י) דהוה בי רבי פדת, דהוה מדלו לה בי עשרה

1823(כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה, רש"י), ושדו לה אדשא (לסומכה בלילה,

1824רש"י), ולא אמר להו ולא מידי, אמר תורת כלי עליה). רמב"ם שם (או קורה

1825גדולה). מ"א שם (או קורה גדולה).

1826[115] תוס' עירובין קב, א ד"ה ההוא (דחלתא אין רגילות

1827לטלטלה בחול כלל, אבל האי שריתא, דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת, משום הכי

1828שרי).

1829והיינו דהא דאמרינן שבת לה, א (חלתא (כוורת, רש"י) בת תרי

1830כורי שרי לטלטולה (דתורת כלי עליה, רש"י) ... בת ארבעה כורי (גדולה יותר מדאי

1831ואין תורת כלי עליה, רש"י) אסור), היינו כיון שהכוורת הגדולה אין דרכה לטלטלה

1832בחול כלל, ולכן אין תורת כלי עליה.

1833ואף שכתב הרמב"ם פכ"ה ה"ו (אבן גדולה או קורה

1834גדולה, אף על פי שהיא ניטלת בעשרה בני אדם, אם יש תורת כלי עליה מטלטלים אותה),

1835ולא חילק בין דרכה לטלטלה בחול או לאו. ובמ"מ שם (מדברי ההלכות ורבינו שלא

1836הזכירו כלל הא דפרק במה מדליקין, נראה לי שהן סבורים שמימרות אלו חלוקות, ורבה ורב

1837יוסף הוא שמחמירין בטלטול, ואין הלכה כמותן, וכן עיקר).

1838וכן נפסק בשו"ע ס"ב (כל כלי, אפילו הוא גדול וכבד

1839הרבה, לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו). ובמ"א ס"ק ד (והוא

1840הדין אבן גדולה או קורה גדולה, אם יש תורת כלי עליה מותר (רמב"ם)), ולא חילקו

1841בין דרכה לטלטלה בחול או לאו.

1842מכל מקום מיירי כאן באבן או קורה גדולה, שאם לא יחדוה לטלטלה

1843לאיזה תשמיש, אין עליה תורת כלי, וכאמור כאן "ועל דרך שיתבאר לקמן",

1844דהיינו בסל"ב (כל דבר שאין בו שייכות כלי גמור, כגון צרורות או אבנים וכיוצא

1845בהם, אף על פי שראויים לכסות בהם כלים, לא ירד עליהם תורת כלי בשביל כך, ואסור

1846לטלטלם), וסנ"ב (עצים וכן נדבך של אבנים ... לא ירד עליהם תורת כלי ... כל

1847שלא ייחדם לכך לעולם), וסנ"ג (אסור לטלטל בקעת עץ או אבן ... אלא אם כן ייחדם

1848לכך לעולם, שאז ירד עליהם תורת כלי על ידי שנתייחדו לתשמיש זה לעולם).

1849וראה כנישתא דבי רב, ובתוספת ביאור שם.

1850[116] שנתפרש

1851לעיל ס"ב (דהיינו שהכלי הוא מיוחד להשתמש בו תשמיש האסור בשבת).

1852[117] **רבה

1853קכב**, ב (קורנס של נפחין לפצע בו האגוזין, קסבר דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו

1854מותר). טור ושו"ע ס"ג (כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו, בין לצורך גופו).

1855ונתפרש לעיל ס"ד

1856(לצורך גופו, דהיינו ... להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה), ושם נסמן (הערה 41).

1857[118]

1858משנה שם (נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזין, קרדום לחתוך בו את הדבילה),

1859ופרש"י (מאחר שעשאה עיגול, עבה היא מאד, וקשה כגבינה, וצריך קורדום לחותכה).

1860טור ושו"ע שם (כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים, קורדם לחתוך בו

1861דבילה).

1862וכן הוא לעיל ס"ב (כגון

1863קורדום שמבקעים בו עצים, או קורנוס של נפחים או של זהבים וכיוצא בהם), ושם נסמן

1864(הערות 19-21). לקמן סי' שכא ס"ח (בין

1865בקרדום או מגירה. שאף שהם כלים שמלאכתם לאיסור, מותר לטלטלם לצורך גופם כמו שנתבאר

1866בסי' ש"ח).

1867[119]

1868גמרא קכד, א (דתנן (ביצה לב, ב) אין סומכין את הקדירה בבקעת ... תישתרי, דהא דבר

1869שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו שרי. הני מילי היכא דאיכא תורת כלי עליו,

1870היכא דליכא תורת כלי עליו, לא). הרי שאם יש עליו תורת כלי שמלאכתו לאיסור, מותר

1871לסמוך בו כלים.

1872[120]

1873ראה רמב"ם פכ"ה ה"ה (כן מטלטל הוא הרחים או המכתשת לשבר עליה

1874אגוזים, או לעלות עליה למטה. וזה הוא לצורך גופו).

1875[121] **רב[א]

1876קכד**, א (דבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו ולצורך מקומו). טור ושו"ע שם (בין

1877לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם).

1878[122]

1879רב קכד, ב (מר [=את חפירה] שלא יגנב, זהו טלטול שלא לצורך ואסור). רמב"ם שם (אינו

1880מטלטלה כדי שלא תשבר ולא כדי שלא תגנב, וכן כל כיוצא בזה). טור ושו"ע שם (מחמה

1881לצל, דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם, אסור).

1882וראה להלן סי' תצט בקונטרס אחרון סוף סק"א

1883(ובסי' ש"ח נתבאר דשלא יאבדו דמי למחמה לצל).

1884[123] רבא

1885קכג, ב (מחמה לצל לא), ופרש"י (חס עליו שמא יתבקע בחמה).

1886[124] ירושלמי

1887פ"ה דביצה ה"א (מצדתא הוויין פריסין, והוויין משתרפין גו שמשא (שהיו

1888המצודות נשרפים מהשמש). אתון שאלון לרב, מהו מטלטלתון (שאלו לרב אם מותר להם

1889לטלטלם לצל), אמר לון אסור ליגע בהון (שאסור לטלטל מחמה לצל כדי שלא יתקלקל),

1890חשבין עליהון מתגנין תוחתי ראשיכון, ושרי לכון מטלטלתון (תחשבו לתתן תחת ראשיכם,

1891ויהי' מותר לכם לטלטלם)). מ"א סק"ח (ואיתא בירושלמי פ"ה

1892דביצה, כשמחשב עליו לתשמיש מותר לטלטלו, אפילו עיקר כונתו מחמה לצל. וע' בשבת דף

1893קכ"ד ע"ב), מעובדא דרב שם (רב כהנא איקלע לבי רב ואמר אייתו ליה

1894שותא (מצודה, רש"י) לכהנא ליתיב עליה ... מחמה לצל הוה), ופרש"י (במקום

1895הרע לה היתה, ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה, מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי).

1896ומפרש כאן דהיינו שמחשב לצורך גופו

1897ומקומו, אף שעיקר כוונתו הוא שלא יגנב או ישבר. וראה כנישתא דבי רב.

1898[125] **גמרא

1899מג**, א (מיתיבי כל הני תיובתא, ושני בצריך למקומו), ופרש"י (בצריך למקומו,

1900להשתמש במקום הכלי, ומתוך שיכול ליטלו לצורך מקומו, מוליכו למקום שירצה). תוס'

1901ביצה ג, ב ד"ה אבל (מכאן פוסקין, דהא דקי"ל דדבר שמלאכתו לאיסור אסור

1902[לטלטל] ... אם התחיל לטלטלו בשביל שצריך לגופו או למקומו, מותר להוליכו אפילו

1903בחדרו אם ירצה, דהא חזינא הכא דהואיל וצריך למקומו או לגוף הכלי, כופהו על הביצה).

1904מ"מ פכ"ה ה"ה בשם המפרשים (וכתבו המפרשים ז"ל, כשהוא מטלטל

1905כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו, אין אומרים כיון שסלקו מאותו מקום, שצריך לו

1906לשומטו מיד ומניחו במקומו, אלא כיון שמטלטלו לצורך מקומו, מניחו באי זה מקום שירצה.

1907ויש ראיות לזה ועיקר). שו"ע ס"ג (ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום

1908שירצה).

1909וכן הוא לקמן סי' שלא ס"י (בעודו

1910בידו כשמל בו, רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה להצניעו שמה). סי' תקו ס"ט (מיד

1911כשקרא לה שם חלה ועדיין היא בידו קודם שהניחה, רשאי לטלטלה לכל מקום שירצה).

1912ומכל מקום נתבאר לעיל סי' שא

1913בקונטרס אחרון ס"ק י (דשאני בין מטלטלו בבית להצניעו, והוא הדין בין נושאו

1914מרחוב לבית, ובין נושאו בדרך עד שיגיע לעיר ולבית. ועוד דאף ברחוב מיד שנזכר צריך

1915לילך בודאי, ואינו רשאי לעמוד עוד כאן. דפשיטא דאינו יכול להניחו עליו כל השבת

1916כולה ... ואם כן איזה שיעור יש לדבר, אלא ודאי דאפילו שהייה מועטת בעמידה לפוש

1917שאינה צורך הליכה אסור, שלא התירו אלא לטלטלו לכל מקום שירצה, שלזה יש גבול וסוף,

1918אבל לא לעמוד כמו שירצה, שלזה אין גבול שיכול לעמוד כל היום).

1919[126]**

1920מ"א** סק"ז (ונראה לי דאפילו שכח ונטלה בידו, רשאי

1921לטלטלו יותר).

1922וכן הוא לעיל סי' שז סוף סל"ו

1923(שאף ישראל התופס מוקצה בידו בזדון או בשגגה, מותר לטלטלו בעודו בידו לכל מקום

1924שירצה, כמ"ש בסי' ש"ח).

1925[127] **עיין סי'

1926רסו במ"א סקי"ט** (יכול לילך עמו, כיון שהוא בידו

1927יכול להניחו בכל מקום שירצה, כמ"ש סי' ש"ח ס"ג). אף דמיירי התם במעות,

1928שהם מוקצה גמור.

1929וכן הוא לעיל שם סי"ט (ומי

1930ששכח כיסו עליו, ונזכר בשבת כשהוא בתוך הבית, או בתוך החצר, או אפילו בתוך עיר

1931המעורבת, יכול לילך עמו עד לתוך חדר מוצנע ושם יתיר חגורו והכיס נופל, ואין בזה

1932איסור טלטול מוקצה, דכיון שהמוקצה ישנו עליו כבר, הרי הוא יכול לנושאו עליו לכל

1933מקום שירצה, כמו שיתבאר בסי' ש"ח).

1934ומקורו באגודה ביצה פ"א

1935ס"ט (ומכאן מתירין לאדם ששכח כיסו עליו בערב שבת, והוא בביתו, יכול לילך

1936לחדרו מקום המוצנע ויתירנו שם עם חגורו).

1937[128] סמ"ג

1938עשין ל, בשם התוספתא סוכה פ"ד ה"ז (ואפילו נר בידו, אין מניחו על גבי

1939מנורה, אלא מניחו בארץ). הובא בהגהות מיימוניות פ"ה אות ר.

1940ועיין במ"ש לעיל סי' שא

1941בקונטרס אחרון סוף סק"י (וזהו גם כן דעת האגודה, שבבית יוסף סוף סימן

1942ש"ט, ומג"א סי' רס"ו סקי"ט, שלא התיר אלא משום שהוא כבר עליו ...

1943מיהו בסמ"ג והגהות מיימוניות שהביאו התוספתא דסוכה דאפילו נר בידו מניחו על

1944הארץ, משמע דפליגי על האגודה. ולכן טוב להחמיר אם הוא בידו ממש, וכמו שיתבאר בסי'

1945ש"ח).

1946ועיין באבן העוזר סי'

1947רסו (מנליה לאגודה ללמוד היתר זה במוקצה מכלי שמלאכתו לאיסור, שאני התם דאיכא תורת

1948כלי עליו, ויכול לטלטלו לצורך מקומו אפילו לכתחילה, משום הכי אם כבר בא לידו בהיתר

1949מטלטלו לאיזה מקום שיראה, אבל מוקצה גמור דאין לו היתר בטלטול כלל, הסברא הוא

1950אפילו כבר בא לידו, כגון שנטל הפרי בידו ואכלו ונשאר הגרעין בידו, צריך מיד

1951לזורקו). והיינו שגם האוסרים לא אסרו אלא "במוקצה גמור", כאמור כאן

1952בפנים.

1953אבל דעת רש"י ותוס'

1954(לו, רע"א) ורז"ה בפרק ב דשבת יד, ב (שמה שאמרו שם לה, סע"א

1955(נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו לביתו), איסורו אינו אלא משום כלי

1956שמלאכתו לאיסור).

1957דלא כאבן העוזר

1958שם (וחצוצרות הוי מוקצה, דאפילו לצורך מקומו אסור לטלטלו).

1959אלא כמ"א

1960סי' רסו שם (וצ"ע בשבת דף ל"ה איתא שהצריכו להמתין לקבל שבת עד

1961שיצניע התוקע השופר. ויש לומר דעל כל פנים עדיף שלא יבוא לידי כך). ואם כן אין

1962הוכחה מכאן לאסור במוקצה גמור.

1963וראה ברכת השבת ע' צג. כנישתא דבי

1964רב, ותוספת ביאור שם.

1965[129] וכן

1966הוא לקמן סעיף עד (כדין כל מוקצה, שאם ישנו כבר בידו מותר לטלטלו לכל מקום

1967שירצה, כמו שנתבאר למעלה. ולפי מה שנתבאר שם שטוב להחמיר בזה, גם כאן ... אף שעודן

1968בידו).

1969[130]

1970סי"ט גבי כיס של מעות; אלא ששם מיירי בטלטול שעל ידי גופו, ולכן התיר בכל

1971אופן (דכיון שהמוקצה ישנו עליו כבר, הרי הוא יכול לנושאו עליו לכל מקום שירצה, כמו

1972שיתבאר בסי' ש"ח (ועוד שזהו טלטול על ידי גופו ולא בידיו, ואין בו איסור כלל

1973כמו שיתבאר בסי' שי"א)).

1974וכן נתבאר בסי' שא בקונטרס אחרון

1975סוף ס"ק י (מיהו בסמ"ג והגהות מיימוניות שהביאו התוספתא דסוכה דאפילו נר

1976בידו מניחו על הארץ, משמע דפליגי על האגודה. ולכן טוב להחמיר אם הוא בידו ממש,

1977וכמו שיתבאר בסי' ש"ח. אבל אם הוא תלוי עליו או אצלו בחיקו כמ"ש בסי'

1978רס"ו, הדבר פשוט להתיר).

1979אבל לענין סכין מילה נתבאר לקמן סי'

1980שלא ס"י (ומכל מקום בעודו בידו כשמל בו, רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה להצניעו

1981שמה, כמ"ש שם), וסי' תקו ס"ט (מיד כשקרא לה שם חלה ועדיין היא בידו קודם

1982שהניחה, רשאי לטלטלה לכל מקום שירצה, כמ"ש בסי' רס"ו עיי"ש), ולא

1983הצריך לזה הפסד, כיון שנטלו בידו לפני שנעשה מוקצה. וראה כנישתא דבי רב.

1984[131]

1985שו"ת מהר"מ (פראג) סי' תקיח (דבר מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו

1986בשבת ממקום למקום, אבל ליגע בו מותר). הובא במרדכי ביצה רמז תרמה. וכן הוא במרדכי

1987רמז ת (דאפילו מוקצה עצמו אינו אסור ליגע, כי אם כשמנענעו). שו"ע סמ"ב (דבר

1988שהוא מוקצה, מותר ליגע בו, ובלבד שלא יהא מנענע אפילו מקצתו). רמ"א ס"ג

1989(כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטולו, אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו, שרי).

1990ונתפרש לעיל סי' רסג בקונטרס אחרון

1991ס"ק ז (דמוקצה מחמת מצוה, אינו חמור ממוקצה דגרוגרות וצמוקים, שמותר ליגע

1992בהם, ואין איסור אלא לטלטלם, דכללא כייל רמ"א בריש סי' ש"ח דכל מוקצה

1993מותר בנגיעה, אפילו הראוי לאכילה, ולא גזרינן שמא יאכלנו). סי' רעז ס"ו (אבל

1994מותר ליגע בטבלא [שעליה הנרות], כמו שמותר ליגע בכל מוקצה כמ"ש בסי' ש"ח).

1995לקמן סי' שי ס"י (שמוקצה מותר בנגיעה בעלמא אפילו בידיו, כל שאינו מנענע, כמו

1996שנתבאר בסי' ש"ח). סי' שלו סכ"ב (מותר ליגע באילן, ואסור להנידו (מפני

1997שהוא מוקצה ואסור בטלטול)). סי' תקיג ס"ג (שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה

1998ואינו אסור אלא בטלטול).

1999ואם נוגע במוקצה לצורך המוקצה,

2000נתבאר לקמן סי' שי ס"י (כאן שהנחת הכלי על המוקצה לצורך המוקצה, אסור אפילו

2001נגיעה על ידי הכלי. ויש חולקין על זה ואומרים שלא הזהירו חכמים שלא יגע הכלי

2002בהמוקצה). סי' תצה סט"ו (ואפילו ליגע בהן אסור, אלא אם כן נוגע בהן לצורך דבר

2003המותר, כמו שנתבאר בסי' ש"ח).

2004[132] ר"ן

2005נא, ב ד"ה ומיהו (כשם שאין מטלטלין את כולו כך אין מטלטלין מקצתו). סה,

2006סע"א (ומהא שמעינן דאפילו טלטול מקצת שמיה טלטול). שו"ע סמ"ב (ובלבד

2007שלא יהא מנענע אפילו מקצתו).

2008וכן הוא לקמן סע"ט (שכל מוקצה,

2009כשם שאסור לטלטל כולו, כך אסור לטלטל מקצתו). סי' שיא סי"ב (שכל מוקצה, כשם

2010שאסור לטלטל כולו, כך אסור לטלטל מקצתו).

2011[133]

2012ס"ו (אסור ליגע בנר דולק כשהוא תלוי, אף על פי שאינו מטלטלו ואין איסור

2013במוקצה בנגיעה בעלמא, מכל מקום אסור פן יתנדנד קצת מנגיעתו).

2014וכן הוא לקמן סי' שי ס"י (מותר

2015בנגיעה בעלמא אפילו בידיו, כל שאינו מנענע).

2016ואם אינו מתכוין לנענע, נתבאר לקמן סי'

2017תקיג ס"ג (ואפילו ליגע בה אסור, אף על פי שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה

2018ואינו אסור אלא בטלטול, מכל מקום כיון שהביצה היא עגולה, אם יגע בה, קרוב הדבר

2019שיזיזנה מעט). סי' תקיח ס"ז (אבל מותר לעלות ולירד עליו ואין חוששין שמא

2020יזיזנו מעט דאף אם יזיזנו הוא דבר שאין מתכוין ומותר). לעיל סי' רעז בקונטרס אחרון

2021ס"ק א (הספק פן יגע בחוזק ואי אפשר שלא יתנדנד).

2022וראה שו"ע

2023אדמו"ר הזקן המבואר.

2024[134]

2025מהר"ם שם (ואם חפץ אחד מונח על מעות, או על שום דבר מוקצה בשבת, והוא צריך מן

2026החפץ, מותר ליטלו משם). רמ"א שם (ולכן מותר ליגע במנורה שבבית הכנסת שנרות

2027דולקות עליו, או בתנור שדולק בו אש. וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה).

2028[135] ס"ו

2029(אם היה דבר היתר מונח עליו, מותר ליטלו מעליו (ובלבד שלא יגע בו בידיו). ואין

2030לחוש במה שמתנדנד הנר על ידי נטילת אותו דבר מעליו, לפי שהוא טלטול מן הצד ואינו

2031טלטול כמו שיתבאר בסי' שי"א).

2032[136] ואם

2033הוא נוגע במוקצה לצורך המוקצה, הובאו ב' דעות לקמן סי' שי ס"י (מותר לכפות

2034עליו כלי ... ובלבד שלא יגע הכלי בהמוקצה, שאף שמוקצה מותר בנגיעה בעלמא אפילו

2035בידיו כל שאינו מנענע, כמו שנתבאר בסי' ש"ח, מכל מקום כאן שהנחת הכלי על

2036המוקצה לצורך המוקצה, אסור אפילו נגיעה על ידי הכלי. ויש חולקין על זה ואומרים שלא

2037הזהירו חכמים שלא יגע הכלי בהמוקצה אלא כשהמוקצה הוא דבר המתנענע על ידי נגיעת

2038הכלי).

2039[137] ר"ן

2040מו, ב ד"ה עשה (וכתב הרמב"ן ז"ל דדוקא ירד אחריו, שאינו מטלטלו אלא

2041שיורד בו, ואינו אלא כיושב על האבן, אבל לטלטלו אסור). הובא בד"מ סק"ח.

2042ונתבאר לקמן סי' תקט בקונטרס אחרון

2043סק"ג (כמו שכתב הר"ן בסוף פרק ט"ז דשבת בשם הרמב"ן. וכן פסק

2044בדרכי משה בסי' ש"ח, ובמג"א שם ס"ק מ"א. וכן משמע בפרק קמא

2045דביצה, אין מטלטלין אותה לסמוך בה כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה שפיר דמי לסמוך

2046בה).

2047[138] מ"א

2048סקמ"א (ומיהו צ"ע, דבסי' שי"א ס"ח אמרינן דמנענע הקש בגופו

2049ומותר לשכב עליו, ומכל שכן לישב עליו, וצ"ע ... לכן נראה לי ... מותר לישב

2050עליהם).

2051[139] שאז יהי' אסור – אם מתנענע תחתיו.

2052[140]

2053סעיף טו (כל מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו כדרכו בחול, דהיינו בידיו, אבל

2054מותר לטלטלו בגופו כמו שיתבאר בסי' שי"א, וזהו נקרא טלטול כלאחר יד, שהוא

2055בשינוי מדרך החול), ושם נסמן (הערה 146).

2056[141] **רשב"א

2057בפ"ב** כט, א ד"ה כי (מכאן נראה לי דאין איסור ליהנות מן המוקצה).

2058הובא לקמן סי' תקט בקונטרס אחרון סק"ג (כן כתב בהדיא הרשב"א בחידושיו

2059פ"ב דשבת, וז"ל וכולי עלמא ... שלא אסרו אלא לטלטל, או לאכלו, או להשתמש

2060בו בידים אף על פי שאינו מזיזו כגון הדלקה ... אפילו במקומו, אבל הנאה הבאה מאליה

2061שפיר דמי).

2062וקאי אלפניו ואלפני פניו, שהטלטול

2063כלאחר יד אינו חשוב טלטול, והנגיעה אינה חשובה טלטול, וההנאה מותרת.

2064[142]

2065סי"א (ואפילו לשורפן במקומן אסור, אף על פי שאינו מטלטלן, לפי שהמוקצה אסור

2066להשתמש בו וליהנות ממנו כמו שיתבאר בסימן תק"ט). ובסי' תקט סט"ז (שמסיק

2067בעצים המוקצים, אף על פי שאינו מזיזם ממקומם, מכל מקום כיון שנותן תחתיהם אש

2068ומבעיר אותם הרי עושה מעשה בגוף המוקצה). ובקונטרס אחרון שם ס"ק ג (ועל כרחך

2069צריכים אנו לחלק בין ישיבה על גבי האבן או לסמוך בה כרעי המטה, שאינו עושה שום

2070מעשה בגוף האבן, ואינו משתמש בגוף המוקצה ולא על גבי המוקצה, ובין הדלקת הפתילה

2071שנעשה שבר כלי, דמפורש בגמרא בהדיא לאיסור). ובסי' תקז בקונטרס אחרון סוף

2072סק"ד (אינו אסור ליהנות ממנו הנאה הבאה מאליה שאינו עושה מעשה בידים בגוף

2073המוקצה, ולכך מותר להעמיד בהמתו על גבי עשבים הללו כיון שאינו עושה מעשה בידים

2074בגוף העשבים ... דהתם כשמדליקה עושה מעשה בגוף הפתילה ומשתמש בה).

2075והיינו דוקא כששורפה כדי להשתמש בה,

2076משא"כ כשהוא לשריפת חמץ, ראה לקמן סי' תמו ס"ה (לשרפה במקומה ... שאינו

2077מטלטלו), ושם (הערה נב).

2078[143]

2079שו"ת מהרי"ל סי' ר (תלי באורחא לטלטל בכה"ג, וטלטול מן הצד ועל ידי

2080שינוי כלאחר יד שרינן). הובא בב"י סוף הסימן.

2081[144] משנה

2082קמא, א (הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו, אלא מנענעו בגופו). רא"ש פ"ג

2083סי' יט (ה"ר יונה, מהא דתנן לקמן בפרק תולין, הקש שעל המטה לא ינענענו בידו

2084אבל מנענעו בגופו, ודייקי מיניה בי רב דטלטול מן הצד לא שמה טלטול). טור

2085ושו"ע סי' שיא ס"ח (טלטול בגופו ... מותר. הילכך קש שעל המטה ... מנענעו

2086בגופו).

2087[145]

2088סעיף טו (לטלטל המוקצה בגופו שלא בידיו מותר ... כגון קש שהוא מוקצה ... נתון על

2089המטה שלא לשכב עליו, ובשבת הוא בא לשכב עליו, מותר לנענע בגופו כדי שיהא צף ורך

2090ונוח לשכב עליו).

2091וכן הוא לעיל סי' רסו

2092סי"ט (כיסו עליו ... שזהו טלטול על ידי גופו ולא בידיו, ואין בו איסור כלל,

2093כמו שיתבאר בסי' שי"א). סי' רעו ס"ט (וכל מוקצה מותר

2094לטלטלו בטלטול מן הצד ... כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה).

2095סי' שא סל"ט (שזהו טלטול כלאחר יד, כיון שאינו מטלטלן בידו, אלא בגופו),

2096וקונטרס אחרון שם סוף ס"ק י (אם הוא תלוי עליו או אצלו בחיקו, כמ"ש בסי'

2097רס"ו, הדבר פשוט להתיר, לפי מה שכתבו האחרונים כאן, דהוי טלטול כלאחר יד).

2098סי' שה סכ"ד (מכניס ראשו תחת המשוי ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו, שאין

2099איסור טלטול מוקצה אלא בידיו כמו שיתבאר בסי' שי"א). לקמן סנ"ב (לישב

2100עליהם כך בלי שיגע בהם לסדרם, מותר בכל ענין ... ואף אם הם מתנענעים תחתיו

2101בישיבתו).

2102[146]

2103רש"י נ, א ד"ה אבל מנענעו בגופו (כלאחר יד). ר"ן כ, ב סד"ה

2104וקשיא (אבל מנענעו בגופו ... כיון דלא מטלטל ליה בהדיא אלא כלאחר יד, שרי).

2105רא"ש פ"ג סי' יט (אינו מטלטל אלא בגופו כלאחר יד).

2106וכן הוא לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון

2107סק"ג (בטלטול הקש על ידי גופו ... הוי כעין טלטול על ידי דבר אחר שלא כדרכו ...

2108ולכך הוסיף הר"ן גבי טלטול על ידי גופו שהוא כלאחר יד, משום דבלאו הכי לא דמי

2109לטלטול מן הצד). לקמן סנ"ב (שכל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול בלבד. ואף אם הם

2110מתנענעים תחתיו בישיבתו אין זה נקרא טלטול, שטלטול כלאחר יד הוא). וראה שו"ע

2111אדמו"ר הזקן המבואר.

2112[147]

2113גמרא קכז, א (עושה בו שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו), ופרש"י (מפנה ברגלו

2114לכאן ולכאן דרך הליכתו, דלא הוי טלטול). מלחמות נ, א ד"ה אמר (למד שאפילו

2115באוצר המוקצה, כגון של טבל ושל לוף וחרדל, עושה לו שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו).

2116מ"א סק"ז (איתא בשבת דף קכ"ז שמותר לטלטל מוקצה ברגליו דרך הילוכו.

2117וכ"כ במלחמות שם).

2118וכן הוא לעיל סי'

2119רנט בקונטרס אחרון ס"ק ג (ומהאי טעמא נמי שרי לעשות שביל באוצר ברגלו שמפנהו

2120לכאן ולכאן ... משום דהוי כלאחר יד דאין דרך טלטול בכך).

2121[148]

2122סט"ו (לטלטל המוקצה בגופו שלא בידיו, מותר, אפילו מטלטלו לצורך האיסור).

2123ולענין שלא לצורך כלל, ראה

2124שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. כנישתא דבי רב.

2125[149]

2126שו"ת מהרי"ל שם (ולטלטל מוקצה על ידי נפיחה, אף על גב דכתבתי לעילא דכחו

2127כגופו דמי, מכל מקום אין נראה לאסור זה). שו"ע סמ"ג (מותר לטלטל מוקצה על

2128ידי נפיחה). רמ"א ס"ג (וכן מותר לטלטל דבר מוקצה על ידי נפוח, דלא הוי

2129טלטול אלא כלאחר יד, ולא מיקרי טלטול).

2130וראה גם הלכתא רבתא לשבתא (נפל זבוב

2131או שאר פסולת לכוס או לקערה ... מותר לנפח עליו להקריבו לדופן הכוס ואז יטהו

2132וישפוך ממנו עד שיפול הפסולת מתוכו).

2133[150]

2134שו"ת מהרי"ל שם (ואין לך כלאחר יד גדול מזה).

2135[151]

2136רש"י קכב, ב ד"ה קורנס של אגוזים (המיוחד לפציעת אגוזים ... דעיקרו

2137למלאכת היתר).

2138[152]

2139רמב"ם פכ"ה ה"א (כגון כוס לשתות בו, וקערה לאכול בה, וסכין לחתוך

2140בו בשר ופת, וקורנס לפצוע בו אגוזים וכיוצא בהן).

2141[153]

2142משנה קכד, א (כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך). גמרא שם (אמר רבא לצורך, דבר

2143שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, שלא לצורך, ואפילו מחמה לצל). טור

2144ושו"ע ס"ד (כלי שמלאכתו להיתר, מותר לטלטלו אפילו אינו אלא לצורך הכלי

2145שמא ישבר או יגנב).

2146ואף שאינו מביאו לצורך השבת, אלא

2147כדי שלא ישבר או יגנב ויוכל להשתמש בו למחר. מכל מקום אין זה חשוב מכין משבת לחול,

2148אלא לצורך לקמן סי' שכא ס"ו, ושם

2149(הערה 2276)..

2150[154]

2151רש"י קכג, ב ד"ה מחמה לצל (חס עליו שמא יתבקע בחמה). רמב"ם פכ"ה

2152ה"ד (וכן אם טלטל אותה מן החמה כדי שלא תתייבש ותשבר).

2153[155]

2154רשב"א מג, ב ד"ה כבר (ואפשר דשמעתין מוכחא, דלכולי עלמא אין כלי ניטל

2155שלא לצורך). מ"מ שם ה"ג (דע שמדברי רבינו נראה שאין לטלטל שום כלי שלא

2156לצורך כלל, ואף הרשב"א ז"ל כן העלה פרק כירה, שיש להחמיר שלא ליטול כלי

2157ללא צורך). ר"ן מח, א (ואיכא מאן דאמר דנהי שמלאכתו להיתר מחמה לצל שרי, אפילו

2158הכי שלא לצורך כלל אסור. וראיה לדבר ... וחזרו והתירו מחמה לצל. ומדלא קאמר וחזרו

2159והתירו לגמרי, משמע דשלא לצורך כלל אסור ... וכל המתיר יותר מכן עליו להביא הראיה).

2160שו"ע שם (אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטלה).

2161וכן הוא לקמן סי"ז (ולא

2162הותרו אלא לטלטלן לצורך הכלי עצמו, אבל לא שלא לצורך כלל).

2163[156]

2164נחמיה יג, טו.

2165[157]

2166כדלעיל ס"א (מפני גדר הוצאה נגעו בה, שמא ישכח ויוציא הדבר שמטלטל

2167בידו לרשות הרבים), ושם נסמן (הערה 10).

2168[158] ברייתא

2169קכג, ב (תנו רבנן בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת (ותו לא. ולקמן אמרינן

2170דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים, כדי לגדור גדר להחמיר

2171באיסורי שבת, מפני שהיו מקילין בה, רש"י) ... וסכין קטנה שעל גבי שלחן (דהני

2172תדירין בתשמיש, רש"י). (דהא פשיטא דכוסות וקערות וצלוחיות היו מטלטלין,

2173תוס'). התירו (עוד כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת, רש"י), וחזרו והתירו (כשנזהרו

2174יותר, רש"י), וחזרו והתירו, עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר הגדול

2175ויתד של מחרישה ... אמר רבא התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך

2176מקומו, וחזרו והתירו מחמה לצל, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו

2177ולצורך מקומו אין, מחמה לצל לא).

2178[159] ר"ן

2179שם (שכיון שמתחלה נאסרו כולן בכל ענין, חוץ מג' כלים הללו, אין לנו אלא מה שהתירו

2180חכמים בהם). שלטי הגבורים שם אות א (והיינו טעם לדבר, דבימי נחמיה בן חכליה אסרו

2181הכל, אין לנו להתיר טלטולן אלא באופן שאמרו חכמים, וכיון שחכמים לא התירו הטלטול

2182בכלים שמלאכתן להיתר אלא מחמה לצל, שהוא קצת צורך בשביל הכלי, אין לנו להתיר בו

2183יותר).

2184[160] והיינו

2185שהספרים אינם נחשבים כלים, כיון שאין עושים שום פעולה על ידי הספר, רק מה שקוראים

2186בהם, ולכן דומים יותר למאכל, מאשר לכלים.

2187ואפשר שזהו גם טעם האמור לקמן

2188ספ"ג (אסור לשחוק בכדור בשבת ויום טוב, לפי שאסור לטלטלו, מפני שאין תורת כלי

2189עליו. ויש מתירים), ושם (הערה 561).

2190[161]

2191ר"ן שם (הני מילי בכלים, אבל בספרי הקדש ואוכלין אין לנו, לפי שכלים שנאסרו

2192מתחלה אין לנו להתירן אלא מה שפירשו חכמים, אבל כתבי הקדש ואוכלין שלא נאסרו

2193[מעולם], כל המחמיר עליו להביא ראיה). שו"ע ס"ד (כתבי הקודש ואוכלין,

2194מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל). מ"א ס"ק י (פירוש, ספרים שמותר לקרות

2195בהם).

2196וראה לעיל סי' שז ס"ל-לא אלו

2197ספרים מותרים בקריאה בשבת. ושם סכ"ו וסכ"ח – לענין אגרות וכתבים.

2198[162] **גמרא

2199ל**, ב (נח נפשיה [של דוד], שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה). הרי שכבר

2200בימי דוד הי' מת אסור בטלטול, וכדלקמן רס"י שיא (שהמת הוא מוקצה ואסור

2201בטלטול).

2202[163] רמב"ם פכ"ה ה"ד

2203(כיצד מטלטל הוא את הקערה של עץ, לאכול בה או לישב במקומה או כדי שלא תיגנב, וזה

2204הוא בשביל עצמה), הרי שגם בקערה לא התיר אלא "כדי שלא תיגנב

2205... בשביל עצמה".

2206[164] ט"ז

2207סק"ב (נושאים סכינים ... והולכין עמהם לבית הכנסת, שאין שם צורך בהם ... ונראה

2208לי דלא אסרו בזה אלא שלא לצורך כל היום, אבל אם ישתמש בו היום, והוא נושא אצלו כדי

2209שיהא מוכן לו בשעתו, שרי. ועמ"ש סי' תקי"ח). והוא מה שכתב בסי' תקיח

2210ס"ק ב – לענין הוצאת סכין ביום טוב. וכדלקמן שם ס"א (מותר להוליך עמו

2211סכין כל היום, אף לאחר שכבר גמר סעודתו, לפי שהוא צריך לו כל היום, שאם יזדמן לו

2212איזה פרי יחתוך בו. אבל אם ידוע לו שלא יצטרך לסכין בהליכה זו, כגון שהולך לבית

2213הכנסת, אסור להוליכו עמו).

2214*

2215ויש לעיין לאיזה צורך מוליכו לבית

2216הכנסת, אם ידוע לו שלא יצטרך לסכין. וכן בסעיף הקודם – לאיזה צורך מטלטלו

2217"שלא לצורך כלל".

2218ואפשר שגם כשמשחק בו בידיו נקרא שלא

2219לצורך כלל, וכעין המבואר בשבלי הלקט סי' קכא (אלו הכדורים שלנו ... נראה שאסור

2220לשחק בו ולטלטלו בשבת ויום טוב, שהרי אין צריך בטילטולן), ובים של שלמה ביצה

2221פ"א סל"ד (ודבר תימה להתיר ביום טוב לשחק בכדור, דאין בו צורך היום כלל,

2222אלא שחוק של ילדים).

2223והיינו שיש בזה שני פרטים:

2224(א) זה שמשחק בו אפשר שאינו עושה

2225אותו כלי (כדלקמן ספ"ג, ולעיל הערה 160).

2226(ב) שאף אם הוא כלי, עדיין המשחק

2227הוא טלטול שלא לצורך.

2228וראה ברכת השבת לסעיף פג.

2229[165] שמותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל,

2230כדלעיל סי"ז (ספרים שמותר לקרות בהם, מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך

2231כלל).

2232[166]

2233שמותר לטלטלם עכ"פ אפילו לצורך הכלי עצמו, כדלעיל שם (ולא הותרו אלא

2234לטלטלן לצורך הכלי עצמו, אבל לא שלא לצורך כלל).

2235אלא ככלי שמלאכתו לאיסור, שהותר רק

2236לצורך גופו ומקומו, כמבואר במ"א סקי"א (הוי ככלי שמלאכתו לאיסור, ואסור

2237לטלטלו כי אם לצורך גופו ומקומו).

2238[167] כדלעיל

2239סי' שא ס"ג (אם יצא לבוש בתפילין פטור אבל אסור מדברי סופרים), ושם נסמן.

2240[168] **ב"י

2241סי' כט **(דכיון דאינו זמן חיובם, צריך להסירם, דחיישינן דילמא נפיק בהו לרשות

2242הרבים, ואף על גב דמדאורייתא לא מיתסר למיפק בהו). הובא במ"א שם ס"ק

2243יא (בב"י הטעם דהא אין איסור להניחם בשבת אלא משום שמא יצא בהם לרשות הרבים).

2244[169]

2245סכ"ג (ויש חולקין על זה ואומרים שאפילו בתכשיטים שאסרו לצאת בהם לרשות הרבים

2246משום גזרה שמא יביאם בידו, אסור לצאת בהם אפילו בבית ... יש להחמיר כסברא זו, אם

2247לא בעת הצורך).

2248[170] דעה הא' לעיל שם (בחצר המעורבת מותר

2249לצאת אפילו בדברים שיש בהם חיוב חטאת אם יצא בהם לרשות הרבים, ואין חוששין שמא

2250ישכח ויצא בהם מחצר לרשות הרבים).

2251[171] וכדלעיל ריש סט"ז (כלי

2252שמלאכתו להיתר, דהיינו שהוא מיוחד לתשמיש המותר בשבת), משא"כ התפילין שהוא

2253מיוחד לתשמיש האסור בשבת. וראה תבואות שמש ע' קמח.

2254[172]

2255ס"א (ואם מניחן בהם לשם מצוה עובר על בל תוסיף, וגם מזלזל לאות של שבתות

2256וימים טובים במה שמניח עליו בהן אות אחר, וחייב מיתה).

2257[173] כי

2258אם יש חשש שיבואו לידי בזיון, התירו להכניסם זוג זוג בכל אופן.

2259עיין ספ"ק דביצה טו,

2260סע"א (היה בא בדרך ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה, מניח ידו עליהם עד שמגיע

2261לביתו ... המוצא תפילין (בשבת בשדה, רש"י) מכניסן זוג זוג. לא קשיא הא דמנטרא

2262מחמת גנבי ומחמת כלבי. הא דמנטרא מחמת כלבי ולא מנטרא מחמת גנבי, מהו דתימא רוב

2263לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו, קא משמע לן), ופרש"י (דהואיל ולא מנטרא

2264מחמת גנבי, מאחר שהן בראשו יוליכם עד ביתו, אבל אם מצאן שם במקום שהן נשמרין מן

2265הכלבים, לא יזיזם ממקומן).

2266והיינו שאם אינם נשמרים מכלבים,

2267לובשן ומכניסן זוג זוג, כדלעיל סי' שא סנ"א (מי שמצא תפילין בשבת ... בכל

2268מקום שאינן משתמרים מכלבים וכיוצא בהם, ויכולין לבא לידי בזיון, כיצד יעשה, אם יש

2269בהם רצועות קשורות שיכול ללבשן יכניסן לעיר זוג זוג).

2270ואם אין חשש אלא מלסטים ישראל

2271שיגרמו לבזיון התפילין, אזי לא יוליכם לביתו אלא אם הם כבר בראשו, כדלעיל סי' רסו

2272סכ"ז (מי שחשכה לו בדרך ותפילין בראשו ... משום בזיון התפילין ... שאינו מקום

2273המשתמר, התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו שיצניען שם).

2274אבל אם אין חשש מבזיון תפילין, אזי

2275אסור לטלטלן להצניען שלא יגנבו.

2276[174] **עיין

2277ברכות כג**, רע"ב (כי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן, אמר הואיל ושרונהו רבנן

2278ננטרן), ופרש"י (ישמרוני, אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין). וכדלעיל סי' מג

2279ס"ג (הנכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו מיושב, אין לו ליתנן לחבירו, שכיון

2280שהתירו לו חכמים להכניסן לבית הכסא בבגדו בידו, יש להכניסן עמו כדי שישמרוהו מן

2281המזיקים).

2282ובב"י סי' תקטז

2283ד"ה ומ"ש ואפילו (וכתב בעל ההשלמה, הא דאמרינן משלחין תפילין ביום טוב

2284... שרוצה להניחם לנטורי נפשיה, ולא בתורת חיובא). והיינו שאין לומר שהוא מטלטלו

2285לצורך גופן "בתור חיובא" לקיום מצות תפילין, שהרי אין מניחים תפילין

2286ביום טוב. אלא מטלטלו "בשביל שישמרוהו מן המזיקין".

2287וראה לקמן שם ס"ג (תפילין

2288וכיוצא בהם מותר לשלוח ביום טוב, אפילו דרך רשות הרבים. ואף על פי שאסור להוציא

2289שום דבר שאינו צריך לו ביום טוב ואינו מוציאו אלא לצורך החול, כמו שנתבאר בסי'

2290תצ"ה. מכל מקום כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות לחבירו, הרי זה צורך

2291שמחת יום טוב).

2292ונתבאר בתוס' שבת ס, א ד"ה לא

2293בסנדל (דשילוח משום שמחת יום טוב חשיב כמו לצורך גופו, מדשרינן לשלוח דברים

2294שמלאכתן לאיסור). הובא במ"א כאן ס"ק יא (וגם התוס' בשבת דף ס' משמע דסבירא

2295להו דאסור להניח תפילין, אלא דסבירא להו כלי שמלאכתו לאיסור מותר לשלחו, וכמ"ש

2296סי' תקי"ו עיי"ש).

2297[175]

2298גמרא סא, א (אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא, אינו חייב חטאת, מאי טעמא

2299דרך מלבוש עבידא).

2300[176]

2301רש"י סב, א ד"ה ואחד (דהוו תכשיט לאיש). עירובין צה, ב ד"ה לאו (ושרו

2302ליה רבנן דרך מלבוש, משום דתכשיט הוא לגביה, ולא משאוי). וכן הוא בקמיע, כדלעיל

2303סי' שא סכ"ה (בקמיע מומחה, שתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו). וראה מראי

2304מקומות וציונים.

2305[177]

2306סעיף ג (אם יצא לבוש בתפילין פטור).

2307[178] **הגהות

2308אשרי** פ"ב סי' כד (שופר אין מותר לטלטלו, ואפילו לרבי שמעון, אלא לצורך

2309גופו או לצורך מקומו, אבל מחמה לצל או שלא יגנב לא, כיון שמלאכתו לאיסור.

2310פר"י מהרי"ח). רמ"א ס"ד (ושופר אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו

2311או מקומו).

2312[179] מ"א

2313סקי"ב (דחצוצרות אסור לטלטלן ... לרבי יהודה, אבל לדידן דקי"ל כרבי

2314שמעון שרי).

2315והוא כדתניא ביצה לה, ב (שופר

2316מיטלטל וחצוצרות אינם מיטלטלין), ושם לו, א (הא דתניא כשם שמטלטלין את השופר כך

2317מטלטלין את חצוצרות, מני. אלא לא קשיא הא ר' יהודה הא ר' שמעון). הרי שלדידן

2318דקיי"ל כרבי שמעון, דין החצוצרות שוה לדין השופר (ראה לעיל הערה 15).

2319[180] הגהות

2320אשרי שם. לבוש ס"ד (דכלי שמלאכתו לאיסור הוא, שאסור לנו לתקוע בשבת).

2321[181]

2322ס"ד (יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, אין תוקעין בשופר ... מדברי סופרים

2323משום עובדין דחול ... גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות

2324ברשות הרבים), וס"ה (ודין טלטול השופר בשבת זו כדין טלטולו בכל שבתות השנה,

2325שאין מטלטלין אותו כי אם לצורך מקומו או לצורך גופו, דהיינו לסמוך בו את הקערה

2326וכיוצא בזה).

2327[182]

2328ס"ב (אין מספקין כף על ירך ואין מטפחין כף אל כף ... גזרה שמא יתקן כלי שיר),

2329וסי' שלח ס"א (אסור להשמיע קול של שיר, אלא בפה בלבד, אבל לא בדבר אחר, גזרה

2330שמא יתקן כלי שיר).

2331[183] **שלטי

2332הגבורים** (מח, א) אות ב (כל כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, מותר לטלטלו אפילו מחמה

2333לצל). כנסת הגדולה הגה"ט (כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, מותר לטלטלו אפילו מחמה

2334לצל. שלטי הגבורים פרק כל הכלים). מ"א סק"ט (והוא הדין כשמלאכתו לאיסור

2335ולהיתר (שלטי גבורים פי"ז. כנסת הגדולה)).

2336וכן הוא לקמן ספ"ז (הרי

2337הן ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, שמותר לטלטלו ככלי שמלאכתו להיתר, כמו שנתבאר

2338למעלה).

2339[184] **ברייתא

2340קכג**, א (מדוכה (שדוכין בה שום, רש"י) אם יש בה שום מטלטלין אותה (אגב

2341השום, רש"י), ואם לאו אין מטלטלין אותה (כיון דעיקר מלאכתו לשחיקה, דהיא

2342מלאכת איסור משום טוחן, רש"י)).

2343[185]

2344גמרא קכד, א (הכא במאי עסקינן מחמה לצל).

2345[186] כדלקמן סי' שכא ס"ז (הצריך לדוך

2346פלפלין וכיוצא בהם ... אבל לא במדוך), וסי"א (אבל לדוך במדוך אפילו של עץ

2347אסור).

2348[187] שו"ת

2349הרא"ש כלל כב ס"ח (ויש מי שמתרץ, מדוכה היינו טעמא דשרי לטלטולה

2350אגב שום (דבר) שעליה, מפני שהמדוכה לשום כקדירה לתבשיל, שהוא תשמיש לשום מבעוד יום).

2351רשב"א קכג, א ד"ה הא דתנן (והוה ליה כקדירה המטלטלת עם התבשיל).

2352רז"ה מז, א (בעוד שהשום בה מטלטלין אותה, מידי דהוה אקדרה של בשר מעל גבי

2353כירה, שנוטלין ומחזירין בשבת).

2354אף שאינה ממש כקדירה, שהרי הקדירה

2355היא כלי שמלאכתו להיתר (שעשויה לשמור בה התבשיל), ואילו המדוכה היא כלי שמלאכתו

2356לאיסור (שאינה עשויה לשמור בה השום הטחון).

2357מכל מקום גם המדוכה היא בטלה להשום

2358שבתוכה, וכעין הא דתנן צג, ב (המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי,

2359שהכלי טפלה לו). רמב"ם פי"ח הכ"ח (המוציא פחות מכשיעור, אע"פ

2360שהוציאו בכלי פטור. שהכלי טפילה לו, ואין כוונתו להוצאת הכלי אלא להוצאת מה שבתוכו,

2361והרי אין בו כשיעור).

2362[188] ומכל מקום אין לטלטל את

2363המדוכה עם השום שבתוכה "שלא לצורך כלל", אלא כאמור לעיל "אף לצורך

2364עצמה". וראה כנישתא דבי רב.

2365[189]

2366רב אשי קמב, ב (לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד). רא"ש פכ"א ס"ג

2367(כתב רבינו נסים ז"ל מכאן אתה למד, כי אלו האנשים שנותנין ככר על גבי מנורה

2368שהדליקו בה בשבת ומטלטלין אותה ממקום למקום, שאין עושין יפה). כל בו סי' לא לב, ג

2369(כלי שמלאכתו לאסור, שלא יועיל בו נתינת ככר או תינוק לטלטלו מחמה לצל. וכן דעת

2370הבעל השלמה ז"ל). וראה ט"ז סי' שיא ס"ק ה.

2371[190]

2372סעיף א (אם יש לו דבר המותר בטלטול שלא לצורך גופו או מקומו, כגון תינוק או ככר או

2373שאר אוכלין או כל כלי שמלאכתו להיתר, מטלטלו על ידו, דהיינו שמניח דבר המותר על

2374המת או אצלו ומטלטל שניהם כאחד), וס"ז (לא התירו

2375טלטול על ידי דבר המותר אלא במת בלבד. אבל שאר דברים האסורים בטלטול, אסור לטלטלם

2376על ידי דבר המותר), ושם נסמן (הערה 806).

2377[191] **שם

2378ברא"ש** (ואף על גב דלא אמרו ככר או תינוק אלא במת (קמב, ב), התם במוקצה

2379מחמת מלאכה, אבל במדוכה, כיון שיש עליה תורת כלי, שרי לטלטלה אגב אוכלין שעליה. כך

2380נראה לרבינו אב"ן). רשב"א קכג, א (הא דתנן מדוכה בזמן שיש בה שום

2381מטלטלין אותה. יש מי שפירש דהוא הדין על ידי ככר ואף על גב דאמרינן לא אמרו ככר או

2382תינוק אלא למת בלבד, הני מילי היכא דליכא תורת כלי כמת אבל כל מידי דאית ליה תורת

2383כלי מיטלטל הוא על ידי ככר). שו"ע ס"ה (יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו

2384לאיסור אפילו מחמה לצל על ידי ככר או תינוק).

2385[192]

2386מ"א סקי"ג (והוא הדין אם נתן בה דבר אחר המותר לטלטל).

2387והיינו שגם בזה אומרים שהמדוכה בטלה

2388לככר ותינוק, כאילו מטלטלים את המדוכה בשביל הככר והתינוק, כמו בהצלה מדליקה,

2389שנתבאר לקמן סי' שלד סי"ח (להניח עליה ... ככר או תינוק ... שתהא הארנקי טפלה

2390לדבר המותר שעליה, והרי זה כמציל דבר המותר בלבדו). וראה לקמן סי' שיא ס"ז (הערה

2391808).

2392[193]

2393גמרא קמב, ב (ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד). וכן הוא לקמן סי' שיא ס"ז

2394(לא התירו טלטול על דבר המותר אלא במת בלבד, אבל שאר דברים האסורים בטלטול, אסור

2395לטלטלם על ידי דבר המותר).

2396[194]

2397ט"ז סי' שיא סק"ה (דשאני התם בסי' ש"ח, דשרי לטלטלו להדיא לצורך

2398גופו ומקומו, רק מחמה לצל אסור, בזה מועיל ככר או תינוק, מה שאין כן כאן במנורה

2399דאפילו לצורך גופו ומקומו אסור). לבוש ס"ה (שלא אמרו דוקא מת מטלטלין על ידי

2400ככר או תינוק, אלא למעוטי דברים המוקצים מחמת גופם כמת, כגון אבנים וכיוצא בהם ...

2401אבל כלי, אף על גב דמלאכתו לאיסור, הואיל ותורת כלי עליו שרי לטלטלו אגב אוכלין או

2402תינוק).

2403[195] ט"ז

2404סק"ד (נראה דאין להקל בזה) וסי' שיא סק"ה (אין לסמוך על הקולא דסי'

2405ש"ח ס"ה). רז"ה מז, א (בעוד שהשום בה מטלטלין אותה, מידי

2406דהוה אקדרה של בשר מעל גבי כירה, שנוטלין ומחזירין בשבת), והיינו כדעת הפוסקים שלא

2407להתיר אלא בשום, שהכלי בטל לו (כדלעיל הערה 187).

2408[196] **משמעות

2409שו"ע** (שהובאה רק דעת היש מתירים).

2410ב' דעות אלו הובאו גם לקמן

2411סע"ג (לענין החזרת גרף של רעי), ומסיים (ויש להחמיר כסברא הראשונה ומכל מקום

2412במקום הפסד, כגון שהגרף הוא חשוב קצת ויש הפסד אם יניחנו באשפה ויגנב משם, יש

2413לסמוך על סברא האחרונה).

2414וכן הוא לקמן סי' שלד סי"ח (ואף

2415שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד כמ"ש בסי' שי"א, מכל מקום מפני הפסד

2416הדליקה הקילו גם כן כמו במת שתהא הארנקי טפלה לדבר המותר שעליה, והרי זה כמציל דבר

2417המותר בלבדו, ויש לסמוך על זה להקל בדברי סופרים במקום הפסד מרובה).

2418[197]

2419כדלקמן סעיף הבא (הרי זה נולד שנעשה כלי חדש, ומותר בשבת),

2420ושם נסמן (הערה 203).

2421וכן הוא לקמן ס"ס (שהנולד מותר

2422בשבת). סי' תצה סוף סי"ג (ויש אומרים ... כל נולד אסור בין בשבת בין ביום טוב

2423... ולענין הלכה ... בשבת יש להתיר אפילו נולד, כי כן עיקר).

2424אמנם יש נולד שהוא מעשה חדש, ולכן

2425אסור אף בשבת, כדלעיל סי' שה סל"ב (החלב שנחלב בשבת ... אף אם חלבה לתוך

2426האוכלין ... אסור עד הערב ... מפני שהוא מעשה חדש שנולד בשבת, שדם נעכר ונעשה חלב ...

2427ואינו דומה לשאר נולד בשבת שמותר, מפני שהיה כבר בעולם מבעוד יום אלא שנשתנה בשבת,

2428כמו שיתבאר בסי' ש"ח). ובקונטרס אחרון שם סוף ס"ק ב (כדמוכח בתוספות

2429בשבת שם גבי צואה, דאי לא הוי מאתמול במעיו, לא מהני דעתיה עילויה). ולקמן סי' שי

2430סי"ט (אין האפר מותר בטלטול אלא כשהוסק מבעוד יום, אבל אם הוסק בשבת, אסור

2431משום נולד, כמ"ש בסימן תצ"ח). והוא בסי' תצח סכ"ד (ואף המתירים

2432בנולד, מודים בנולד גדול כזה, דמעשה חדש הוא, שאתמול היה עצים ועכשיו אפר).

2433[198] מ"א

2434סקט"ו (והוא הדין אם עכו"ם עושה כלי בשבת).

2435והיינו כדאמר רב אדא בר אהבה כט,

2436רע"א (נכרי שחקק קב בבקעת (ביום טוב, דהוה ליה נולד), ישראל מסיקה ביום טוב

2437... נולד הוא), ופרש"י (איהו לא סבירא ליה אלא כר' שמעון), והיינו כרבי שמעון

2438שמתיר נולד אפילו ביום טוב. אמנם אנן קיי"ל לאסור ביום טוב, כדלקמן סי' תקא

2439סי"ב (נכרי שחקק בית קבול בבקעת ביום טוב, הרי עשאה כלי ואין מסיקין בה, מפני

2440שהוא נולד).

2441אלא שמזה למדנו לענין שבת

2442דקיי"ל שנולד מותר, ולכן גם נכרי שעשה כלי חדש בשבת מותר.

2443*

2444ואף שנתבאר לעיל סי' רנב סי"ב

2445(כלים שעשה ... נכרי ... למכור ... אם היא עיר שרובה נכרים מותר ... ללבשם בו ביום

2446... וכן הדין ביום טוב. ואף שיש להחמיר בנולד ביום טוב ... מכל מקום כאן אין בו

2447משום נולד הואיל והוא דבר שגמרו בידי אדם).

2448וכן הוא לקמן סי' תקפו סכ"ה

2449(כשעשה הנכרי השופר מקרן שלו, דאין בו משום איסור נולד ביום טוב, כיון שבין השמשות

2450היה הקרן ביד הנכרי והנכרי לא הקצה דעתו מלעשות ממנו שופר, שהרי בידו וברשותו הוא

2451לעשות ממנו מה שירצה).

2452מכל מקום נתבאר לקמן סי' שכה ס"ו (ויש אומרים שלא אמרו כל

2453דבר שגמרו בידי אדם אין בו משום מוקצה, אלא בדבר שהתחלת מלאכת תיקונו כדי לעשותו

2454ראוי היתה קודם השבת ונגמרה בשבת, כגון נכרי שהתחיל לעשות כלי מערב יום טוב וגמרו

2455ביום טוב, אין בו משום נולד הואיל וגמרו בידי אדם, כמו שנתבאר בסי' רנ"ב ...

2456ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה).

2457וכן הוא לקמן סי' תקיז ס"ה (שבשבת עצמה יש להחמיר שלא

2458ליקח פת שנאפה בו ביום, אע"פ שאפאו לצורך נכרי, מטעם שנתבאר בסי' שכ"ה).

2459ולכאורה מיירי הכא לפי אותה דעה, ומיירי כשהתחיל לעשות הכלי

2460בתוך השבת והיום טוב, ולכן הוי נולד לדעה זו.

2461*

2462ואין לומר דמיירי הכא שהנכרי עשה הכלי מחומר ששייך לישראל, וכדלקמן

2463סי' תקפו סכ"ה (אם עשה נכרי שופר ביום טוב מקרן של ישראל, כיון שבין השמשות

2464לא היה הקרן עומד לעשות ממנו שופר, שהרי לא היה ברשותו של נכרי, אם כן זה השופר

2465הוא נולד ביום טוב).

2466שהרי אם כן עשהו הנכרי לצורך הישראל, ואסור להשתמש בו אף מטעם

2467איסור אמירה לנכרי. ואפילו אם הנכרי הוא קבלן, הובאו ב' דעות לעיל סי' רנב

2468סי"א (נכרי שעשה לישראל כלי בשבת בקבלנות ... מותר לו ליהנות ממנו בשבת עצמה

2469... ויש אוסרים להשתמש בכלי הנגמר בשבת ביד נכרי ... וכן יש לנהוג לכתחלה).

2470ומה שהוצרכו בשופר לאיסור נולד, היינו כיון שבשופר אין לאסור

2471משום אמירה לנכרי, כמבואר לקמן סי' תקפו סכ"ד (אם הנכרי עשה ... שופר ביום

2472טוב, מותר לתקוע בו, ואף על פי שעשה בשביל ישראל. ואין חוששין שמא יאמר הישראל

2473לנכרי לעשותו, אין חוששין לזה אלא בדבר שיש הנאה לגוף אדם, אבל המצות שלא נתנו

2474להנאת הגוף אין חוששין שיעבור עבירה כדי לקיים המצוה).

2475אלא ודאי מיירי הכא בעשה הנכרי בשל

2476נכרי, לצורך עצמו, אלא שהתחיל בתוך השבת ויום טוב, שלדעה הנ"ל יש בו משום

2477נולד. וראה

2478כנישתא דבי רב.

2479[199] סי"א-ב,

2480כמועתק לעיל (הערה הקודמת).

2481[200] ס"ו

2482(דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל כרחו של אדם, לא הוקצה לכל השבת כולה ... אף

2483שהסיח דעתו מהם כשהגיעו בין השמשות). והיינו שאין לאסור משום מוקצה אלא כשדחאו

2484בידים, כדלקמן שם ס"ד (במה דברים אמורים כשדחאו האדם בידים), וס"ה (אם

2485נדחה בידי אדם). משא"כ כאן אינו נאסר משום מוקצה "אע"פ

2486שלא היה דעתו עליו מאתמול". אבל מכל מקום יש בו משום

2487נולד, שיש להחמיר בו ביום טוב.

2488[201]

2489סוף סי"ג (ולענין הלכה יש להחמיר בנולד ביום טוב, כיון שיש אומרים שאפילו

2490מוקצה אסור בו). וכן הוא לקמן ס"ס (אבל ביום טוב יש להחמיר בנולד).

2491[202] כדלקמן סי' תצה סי"ג (ומהו נולד,

2492דבר שאינו ראוי היום למה שהיה ראוי בבין השמשות, כגון כלי שנשבר בשבת או ביום טוב,

2493ואינו יכול להשתמש בשבר הכלי מה שהיה יכול להשתמש כשהכלי היה שלם, אלא תשמיש אחר

2494... שתשמיש זה נולד בשבת או ביום טוב, ואתמול לא היה הכלי עומד ומוכן לתשמיש זה).

2495[203] משנה

2496קכד, ב (כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין עמהן, ובלבד שיהו עושין מעין

2497מלאכה (שום מלאכה ואפילו אינה מעין הראשונה, רש"י), שברי עריבה לכסות בהן את

2498פי החבית, שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך. רבי יהודה אומר בלבד שיהו עושין מעין

2499מלאכתן). ובמסקנת הגמרא שם (מחלוקת שנשברו בשבת, דמר סבר מוכן הוא (כיון דראוי

2500לשום מלאכה, רש"י) ומר סבר נולד הוא (דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה) ... הא רבי

2501יהודה (דאית ליה מוקצה ונולד, רש"י) הא רבי שמעון (דלית ליה מוקצה ולית ליה

2502נולד, רש"י)). וראה לעיל (הערה 15).

2503רי"ף מח, ב (הלכתא כסתם). רמב"ם

2504פכ"ה הי"ב (כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו, בין קודם השבת בין בשבת,

2505שבריהן נטלין. והוא שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכתן, כיצד שברי עריבה לכסות בהן את

2506פי החבית, שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך, וכן כל כיוצא בזה). מ"מ שם (ופסקו

2507בהלכות כתנא קמא, וכן דעת רבינו, וכן עיקר). טור ושו"ע ס"ו (כל הכלים

2508שנשברו, אפילו בשבת, מותר לטלטל שבריהם. ובלבד שיהיו ראוים לשום מלאכה, כגון שברי

2509עריבה לכסות בה החבית ושברי זכוכית לכסות בה פי הפך). וראה גם לעיל סעיף הקודם

2510(והערות 197-198).

2511וטעם החילוק בין שברי עריבה לבין

2512שברי כלי זכוכית, ראה לקמן סכ"ט (והערה 232).

2513*

2514זה שנתבאר כאן, שמועיל מה שהוא ראוי

2515לכסות בו כלים, הוא דוקא בשברי כלים, וכלים מוקצים מחמת מיאוס וכיו"ב, אבל לא

2516באבנים וכיו"ב. סיכום כללי הלכה זו – לעיל ס"ב (הערה 27).

2517[204] **עיין

2518ט"ז** סק"ה (קשה דהא רבא אמר בהדיא בפרק נוטל דף קמ"ג דאין

2519מסיקין בשברי כלים ... וצריך לומר דאלו הפוסקים סבירא להו דלאו הא בהא תליא ... למאי

2520דאוקמיה שנשברה בשבת ... שהן עצמם מוכנים הם, שהם עצמן ראוים למלאכה, אף על פי

2521שאינו מלאכתו ראשונה, ולא מקרי נולד), וצ"ע.

2522ונתבארה הלכה זו לקמן סי' תקא

2523סי"א (כבר נתבאר שיש להחמיר בנולד ביום טוב, לפיכך כלים שנשברו ביום טוב ...

2524אין מסיקין בהן, מפני שהן נולד ואסורין בטלטול).

2525[205] גמרא

2526שם (אבל מערב שבת דברי הכל מותרין, הואיל והוכנו למלאכה מבעוד יום).

2527והיינו אפילו לענין שבת, למאן דאסר

2528נולד בשבת. ולדידן שאוסרים נולד רק ביום טוב, היינו כשנשברו בערב יום טוב.

2529אלא שביום טוב כן הוא אף אם אין

2530השברים ראויים לשום מלאכה, רק להסקה, כדלקמן סכ"ו (והערה 211).

2531[206]

2532שבזה מודה רבי יהודה במשנה שם (רבי יהודה אומר בלבד שיהו עושין מעין מלאכתן, שברי

2533עריבה לצוק לתוכן מקפה (עבה, דומיא דעיסה מעורבת במים, רש"י), ושל זכוכית

2534לצוק לתוכן שמן). מ"א ס"ק טו (ולמאן דאמר נולד אסור, בעינן שיהא ראוי

2535למלאכתו ראשונה, כגון שברי עריבה לצוק לתוכה מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכה שמן).

2536[207] משנה שם (ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה),

2537ופרש"י (שום מלאכה).

2538[208]

2539רמב"ן במלחמות נט, ב (אינם ראויין לכלום, ואין תורת כלי ... עליהם, דומים

2540לכלים שנשברו ואין עושין מעין מלאכה כלל, שאסורין בשבת, ומודה בהם רבי שמעון).

2541[209] רמב"ם שם (אבל אם אין השברים ראויין למלאכה כלל, אסור לטלטלן). טור ושו"ע ס"ו

2542(אבל אם אינם ראוים לשום מלאכה, לא).

2543[210] בציונים

2544שלפנינו בא להוכיח, מה שנתבאר לקמן סכ"ט (חתיכת חרס

2545שנשברה מכלי, בין בחול בין בשבת, והיא ראויה לכסות בה כלי, מותר לטלטלה, ואפילו

2546במקום שאין כלים מצויים שם לכסותם בה, כגון שמונחת ברשות הרבים), ומה שנתבאר לקמן

2547סמ"ג (ואם נפסקה אחת מהן, אי אפשר לילך בו עד שיתקננו.

2548ואעפ"כ מותר לטלטלו, אף אם נפסקה עם מקום קביעותה, מפני שעדיין יש תורת כלי

2549עליו, הואיל והוא ראוי לחזור ולתקנו).

2550וכן יתבארו לפי זה ההלכות דלקמן

2551סל"ג (פתילה שלימה, אפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה, היא

2552נקראת כלי), וסל"ד (כל הכלים ש...נתפרקו הדלתות מהם ... לא נפקע מהם שם כלי

2553שהיה עליהן, הואיל וראויות להחזירן ולחברן אל הכלים).

2554והיא הקדמה כללית לבאר יסוד ההלכה

2555של שברי כלים אלו, שאף שאין משתמשים בהם בשבת, משתמשים בהם אחר השבת:

2556על דרך רש"י

2557בגמרא שם ד"ה בחצר (דשכיחי בה כלים, שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי), וד"ה

2558ורבא (כיון דבחצר כלי הוא, בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה), וד"ה לדידי (ואע"ג

2559דלא שכיח, הרי שם כלי עליו בחצר), ור"ן מח, ב ד"ה חרס (משום

2560דבחצר שכיחי כלים, והחרס ראוי להם לכסוי, הלכך תורת כסוי כלי עליהן, וברשות הרבים

2561נמי לא פקע שם כלי מיניה).

2562וטור ושו"ע

2563ס"ז גבי חרס (חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי וראויה לכסות בה כלי, מותר

2564לטלטלה אפילו במקום שאין כלים מצויים שם לכסותם בה. ואם זרקה לאשפה מבעוד יום,

2565אסור לטלטלה), אשר כן הוא גם אם "נשברה בשבת". ומה שכתבו "שנשברה

2566בחול", הוא כמבואר בד"מ ס"ק ד, ומ"א ס"ק יז (והוא הדין

2567שנשבר בשבת ... אלא דנקט בחול משום סיפא דזרקה לאשפה מבעוד יום, דאם זרקה בשבת שרי

2568לטלטלה, כיון שבין השמשות היה תורת כלי עליה), וכדלקמן סל"א (אבל אם זרקה

2569לאשפה בשבת מותר לטלטלה, הואיל והיה עליה תורת כלי בבין השמשות שהוא תחלת כניסת

2570השבת).

2571וב"י גבי סנדל ד"ה

2572ומ"ש ובחצר (וכשנפסק הפנימי, ראוי הוא לתקנו), וכן הוא לקמן סמ"ג (סנדלים

2573שבימיהם היו להם שתי רצועות קבועות ... ואם נפסקה אחת מהן, אי אפשר לילך בו עד

2574שיתקננו. ואעפ"כ מותר לטלטלו, אף אם נפסקה עם מקום קביעותה, מפני שעדיין יש

2575תורת כלי עליו, הואיל והוא ראוי לחזור ולתקנו), ונתבאר שם (הערה 323).

2576ומ"א סס"ק [י]"ז (ולדינא

2577אין חילוק, דאפילו ברשות הרבים שרי, אלא אם כן זרקה לאשפה מבעוד יום). ודו"ק.

2578שמכל זה למדנו, שאף שבר כלי שאי

2579אפשר להשתמש בו בשבת, שהרי הוא מונח ברשות הרבים "שאין כלים

2580מצויים שם לכסותם בה", ואי אפשר להביאו בשבת לחצר (רשות

2581היחיד) שיהי' אפשר לכסות בו כלים. מכל מקום סגי במה שאפשר לכסות בו כלים בחצר

2582(ואחר השבת יהי' אפשר להביאו לחצר לכסות בו כלים); ואף סנדל קרוע שאי אפשר לתקנו

2583בשבת. מכל מקום יש עליו תורת כלי, כיון שהוא הי' כלי, ויחזור להיות כלי, כשיתקנוהו

2584אחר השבת.

2585וכן לקמן סל"ג (פתילה

2586שלימה, אפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה, היא נקראת כלי), וסל"ד (לא נפקע

2587מהם שם כלי שהיה עליהן, הואיל וראויות להחזירן ולחברן אל הכלים), וסמ"ג (מפני

2588שעדיין יש תורת כלי עליו הואיל והוא ראוי לחזור ולתקנו). אף שאי אפשר להשתמש בהם

2589בשבת. מכל מקום נקראות כלי גם בשבת, כיון שיחזור ויתקנם וישתמש בהם

2590אחר השבת (ראה לקמן שם הערות 251. 263. 323).

2591*

2592ואף שלענין אסורי אכילה והנאה נתבאר

2593לעיל ס"ט (ובכלל מוקצה זה הוא כל מאכלות האסורות בהנאה, שאינו יכול להאכילן

2594אפילו לכלבים ... ואפילו אין איסורן אלא בו ביום בלבד, כגון טבל שיכול לתקנו

2595במוצאי שבת ולאכלו). ונתבאר לקמן סוף ספ"ה (ותורת אוכל עדיף מתורת כלי).

2596מכל מקום מועיל לענין שברי כלים, מה

2597שכבר היו כלים לפני השבת, ויחזרו להיות כלים כשיתקנום אחר השבת.

2598[211] כדלקמן

2599סי' תקא סט"ו (כלי שנשבר מערב יום טוב ואין עליו תאר כלי, מותר

2600להסיקו ביום טוב, שהרי הוא כבר מוכן ועומד להסקה).

2601[212] היינו אם הם יבשים שראוים להסקה, כדלקמן

2602סי' תקב ס"ח (במה דברים אמורים כשהוא יבש, דראוי להסקה, אבל אם הוא רטוב

2603שאינו ראוי להסקה).

2604[213] שתי

2605דעות בזה הובאו לקמן סי' תקב ס"ח (ולא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד, לפי

2606שהן עומדין ומיוחדין לכך, אבל שלא לצורך הסקה אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן,

2607מפני שאין עליהם תורת כלי כלל ... ויש אומרים דעצים יבשים כיון שהן ראויים להסקה,

2608הרי הן מוכנים ליום טוב, ואין עליהם דין מוקצה, ומותר לטלטלן אפילו שלא לצורך הסקה),

2609וסי' תמו בקונטרס אחרון סק"ג (דעצים אין תורת כלי עליהם אפילו ביום טוב,

2610והיינו כדעת הר"ן בפרק ד' דביצה שהביא הבית יוסף סימן תק"ב. אבל התוספות

2611והרא"ש חולקין על זה, וכן פסק הטור ורש"ל וט"ז, דיש תורת כלי על

2612עצים ביום טוב, ומותר לטלטלן).

2613[214]

2614משנה קכד, ב (כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין עמהן). רמב"ם פכ"ה

2615הי"ב (כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו).

2616[215] מ"א ס"ק יט (כלים המוקצים שנשברו בשבת, אף על גב דעכשיו אין מוקצים,

2617אסורים).

2618[216] **ממ"ש

2619מ"א שם צ"ע**. וראה מראי מקומות וציונים. כנישתא דבי רב.

2620[217] **עיין

2621במ"ש סי' שי** ס"ד (כל דבר שהיה אסור בטלטול בבין השמשות, ובשבת הלך

2622לו הדבר הגורם לו האיסור ... אסור לטלטלו כל השבת כולה. במה דברים אמורים כשדחאו

2623האדם בידים, דהיינו שהאדם גרם לו האיסור בידים).

2624וראה לעיל (הערה 65).

2625[218] **ארחות

2626חיים** הל' שבת אות שסא (ויש אומרים שאע"פ שאינן ראויין למלאכה כלל ניטלין,

2627אם הם במקום הנזק, כגון על השלחן או באמצע הבית מותר לפנותן, מידי דהוה אקוץ

2628בכרמלית). רמ"א ס"ו (ואם נשברו במקום שיכולים להזיק, כגון זכוכית שנשברה

2629על השלחן או במקום שהולכין, מותר לטלטל השברים כדי לפנותן שלא יוזקו בהם).

2630ואם אפשר להעבירו משם בטלטול מן

2631הצד, נתבאר לקמן סי' תקיח ס"ה (לקח עץ חד כעין שפוד וצלה בו באקראי בעלמא,

2632אחר גמר הצלייה שומטו מלפניו בגרירה ובטלטול מן הצד, עד שמעבירו מלפניו לקרן זוית

2633כדי שלא יוזקו בו ... שפוד זה לאחר שגמרו בו מלאכתו אין עליו תורת כלי כלל).

2634[219] עיין

2635שו"ע סי"ח (קוץ המונח ברשות הרבים, מותר לטלטלו ... משום

2636דחיישינן שמא יוזקו בו רבים, ובמקום הזיקא דרבים לא גזור רבנן שבות).

2637והיינו שאף שכאן כתבו סתם, שבמקום

2638הזיקא יש להתיר. מכל מקום למד זאת הארחות חיים מדין קוץ, ולענין קוץ נתפרש דהיינו

2639דוקא "במקום הזיקא דרבים". וכן הוא לקמן סמ"ט (ובמקום היזק רבים),

2640וסי' שלד סכ"ט (שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרו).

2641אבל ראה לקמן סי' שטז סי"ז

2642(התירו חכמים לגמרי מפני חשש היזק הגוף), וסכ"ב (שבמקום היזק הגוף לא גזרו).

2643וראה מחשבת

2644חיים ע' קצד. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. כנישתא דבי רב.

2645שבת כהלכה פכ"ט ביאורים ז.

2646[220] אף

2647שהוא חמור מאיסור מוקצה. אבל ראה לעיל סי' רנב בקונטרס אחרון ס"ק יד (דמוקצה

2648חמיר מכרמלית), ושם נסמן (הערה תקלז). וראה גם לקמן סי' שיא ס"ג (והערה 794). סי' שיב ס"ד (והערה 891).

2649[221]

2650סעיף מט (קוץ המונח ברשות הרבים מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות, עד שיסלקנו לצדי

2651רשות הרבים, ובכרמלית מטלטלו כדרכו אפילו הרבה בעקירה אחת, מפני שיש לחוש שמא

2652יזוקו בה רבים, ובמקום היזק רבים לא גזרו על שבות טלטול ד' אמות בכרמלית, או פחות

2653פחות מד' אמות ברשות הרבים, וטלטול מוקצה).

2654[222] **מ"א

2655**סקט"ז (אבל אם הוא של חרס אסור לפנותן).

2656[223] מ"א שם (ואעפ"י

2657שדורס עליהן ברגלים ומשברן ... דליכא איסורא בשבירתן).

2658ואף אם הם שברי כלי חרס שנדבקו בזפת,

2659אין בו איסור שבירה, כדלקמן סי' שיד ס"א (חבית של חרס ... שנשברה ודיבק שבריה

2660בזפת מותר לשברה בשבת ... ואין בה משום סתירה ... ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה

2661שיהא לה לפתח נאה, שאם כן הרי הוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש כמו שיתבאר, אבל

2662כשאינו מתכוין לכך מותר).

2663ומה שאין אוסרים מטעם פסיק רישיה,

2664יתבאר לקמן סםש (הערה 1076).

2665[224] **משמעות

2666רש"יקכד סוע"ב**, על הא דאמרינן התם (ולא יספות ממנה שבר

2667לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה), פירש"י (יתקן, להתיר בליטותיו

2668ועוקציו בשבת, דעביד כלי, והוי מכה בפטיש).

2669וכן הוא לקמן סנ"ה (אסור לתלוש

2670ענף מן המכבדת שמכבדים בה הבית ... כל דבר שמתקנו להשתמש איזה תשמיש יש בו איסור

2671משום תיקון כלי, כמו שיתבאר בסי' ש"מ), וספ"ב (כלי שנתרועע לא יתלוש

2672ממנה חרס לכסות בו או לסמוך בו, מפני שהוא כמתקן כלי, שכל דבר שמתקנו בשבת להשתמש

2673בו איזה תשמיש, יש בו משום תיקון כלי, כמו שיתבאר בסימן ש"מ).

2674סי' שיד סי"א (שכל דבר שמתקנו

2675בשבת שיהיה ראוי להשתמש בו איזה תשמיש, יש בו משום תיקון כלי, כמו שיתבאר בסי'

2676ש"מ), וסט"ז (מותר לחתכו לכתחלה ... דבר שאין בו תיקון כלי בחתיכתו,

2677וכמו שיתבאר בסי' ש"מ).

2678ושו"ע סי' שכב ס"ד (אוכלי

2679בהמה אין בהם משום תיקון כלי, לפיכך מותר לקטום ... אבל קיסם שאינו אוכל בהמה,

2680אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו, אסור).

2681וסי' שמ סי"ז

2682(אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי ... לפיכך אין

2683שוברין את החרס ואין קורעין את הנייר המותרים בטלטול כדי להשתמש בהם איזה תשמיש,

2684מפני שהוא כמתקן כלי, עיין סי' תק"ח).

2685ותק"ח ס"ב

2686(לא יחתוך חתיכת נייר כדי לשרותה במים וליתנה תחת הדג על גבי האסכלה כדי שלא ישרף

2687הדג, וכן לא ישבור חתיכת חרס כדי ליתנה תחת הדג, וכן לא יפצע את הקנה ליתן קרום

2688שלו תחת הדג, וכן אין פוצעין את הקנה לעשותו כמין שפוד לצלות בו, לפי שכל שהוא

2689עושה ומתקן דבר הראוי להשתמש בו, הרי זה כמתקן כלי ביום טוב).

2690ומקור הלכה זו במשנה ביצה לב, ב (אין

2691שוברין את החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח), ובגמרא שם (משום דמתקן כלי),

2692וברייתא שם לד, א (אין מפצעין את הקנה לצלות בו מליח), ופרש"י (דכל מידי

2693דעביד להשתמש בו הוי תקון כלי).

2694והטעם לזה הוא, כי מלאכת מכה בפטיש אינה

2695עצם עשיית הכלי, כי אם סיום הכנתו להשתמשות, בין אם הוא כלי או לאו.

2696[225]

2697סי"ז, כמועתק לעיל.

2698[226]

2699רב נחמן אמר שמואל קכד, ב (חרס קטנה מותר לטלטל). טור ושו"ע ס"ז

2700(חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי, וראויה לכסות בה כלי, מותר לטלטלה).

2701[227]

2702ד"מ אות ד (הא דנקט נשברה בחול לאו דוקא). ט"ז סק"ו (אפילו

2703בשבת מותר). מ"א סקי"ז (שנשברה בחול, והוא הדין שנשבר בשבת). ונתבאר

2704לעיל (הערה 210).

2705[228]

2706רש"י שם ד"ה בחצר (שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי, ותורת כלי עליו). טור

2707ושו"ע שם (וראויה לכסות בה כלי).

2708וכן הוא לקמן סי' שיב ס"ח

2709(מפני שיש תורת כלי עליה, שראויה לכסות בה פי הכלים).

2710[229] כדלקמן סי' שמט ס"ב (תוך ד' מותר

2711לכתחילה, אפילו ליטול מתחלת ד' ולהניח בסוף ד'. רק שלא יוציא חוץ לד').

2712[230] רבא

2713שם (ואפילו ברשות הרבים). ופרש"י (כיון דבחצר כלי הוא, בעלמא נמי לא פקע שם

2714כלי מיניה). רמב"ם פכ"ו ה"ג (חרס קטנה מותר לטלטלה אפילו ברשות הרבים,

2715הואיל וראויה היא בחצר לכסות בה פי כלי קטן). מ"א סוף סקי"ז (ולדינא אין

2716חילוק, דאפילו ברשות הרבים שרי). ונתבאר לעיל (הערה 210).

2717[231] משנה

2718קכד, ב (שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית, שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך). רשב"א

2719קכה, א (דפחות מכאן אינן ראויין כלל, וסתמא אדם זורקן לאשפה ... כשברי עריבה שאין

2720בה כדי לכסות פי החבית).

2721[232] **עיין

2722מ"אסקכ"ד** (דדוקא בשברי כלים דרגילין להשתמש בהם תשמיש אחר

2723שרי לטלטלם, משא"כ במחט דרגילין לזורקו בין הגרוטאות כשנשברה).

2724וכן הוא לקמן סל"ט (ואינה

2725דומה לשברי שאר כלים שמותרים בטלטול, הואיל וראוים לתשמיש אחר, ומחט זו שניטל חודה

2726או חורה ראויה גם כן לתשמיש אחר, כגון ליטול בה את הקוץ. מכל מקום אין רגילות כלל

2727לייחד אותה לתשמיש, אלא דרכו של אדם לזורקה בין גרוטאות (פירוש שברי מתכות),

2728משא"כ בשברי שאר כלים שרגילים לייחדם לתשמיש אחר, לכן לא נפקע שם כלי מהם).

2729והיינו דלא סגי במה ש"ראויים

2730לכיסוי פי חבית", אלא צריך שגם "דרך הוא לפעמים לייחדה לכיסוי פי

2731כלי".

2732וגם במקומות שנכתב סתם שראוים

2733לכיסוי, הכוונה היא שדרך לפעמים לייחדם לזה, כדלקמן סל"ב (שאם

2734ראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו), וסנ"ח (מותר לטלטלן מפני שראויין להסמך

2735ולשבת עליהם ויש תורת כלי עליהם).

2736יוצא אם כן שבזמנינו, שאין רגילים

2737לייחד שברי כלים לכיסוי כלים, ודרך לזורקם לאשפה, לכאורה אין לטלטלם בכל אופן. ראה

2738ברכת השבת ע' קב. כנישתא דבי רב. שבת כהלכה פכ"ג הערה סו.

2739סיכום הלכה זו, לעיל (הערה 27).

2740[233] **דאם

2741לא כן מאי רבותא דשמואל, דאמר שם (חרס קטנה מותר לטלטל), אלא ודאי קטנה אתי

2742לאשמועינן**.

2743[234] רמב"ם

2744שם (חרס קטנה מותר לטלטלה ... הואיל וראויה היא ... לכסות בה פי כלי קטן).

2745[235] ברייתא

2746קכד, סע"ב (ואם זרקה באשפה אסור ... אם זרקה מבעוד יום לאשפה אסורה),

2747ופרש"י (גלי דעתיה מאתמול דלאו מנא הוא). טור ושו"ע ס"ז (ואם זרקה

2748לאשפה מבעוד יום, אסור לטלטלה, כיון שבטלה מהיות עוד כלי).

2749וכן הוא לקמן ס"מ (ואם זרקן

2750לאשפה מבעוד יום, אסור לטלטלן, כמו שנתבאר למעלה בשברי שאר כלים), ושם נסמן (הערה 303). סמ"א (אלא אם כן זרקום הבעלים

2751לאשפה מבעוד יום), ושם נסמן (הערה 309).

2752[236] כדלקמן סמ"א (מפני

2753שנעשו כאילו זרקו אותן בעליהן לאשפה).

2754[237]

2755ר"ן (כא, סע"א) ד"ה ומהא (דמוקצה לעשירים מוקצה, ואפילו עניים אין

2756מטלטלין אותו, שכבר הוקצה מדעתו של בעל הבית העשיר, ולא בעיא שיהא מוקצה לכל). רמ"א

2757ס"ז (ואפילו חזי לעני, הואיל והקצוהו הבעלים שלו, אף על פי שהם עשירים,

2758דמוקצה לעשיר הוי מוקצה לעני).

2759[238]

2760סמ"א (מטלניות של עשירים שהן פחות מג' טפחים על ג' טפחים, אסורות אף לכל

2761העניים שבעולם, שכיון שהוקצו לבעליהן העשירים מפני שאינן ראויות להם, הוקצו לכל

2762העולם, מפני שנעשו כאילו זרקו אותן בעליהן לאשפה. וכן הדין בכל כיוצא בזה), וספ"ט

2763(ואם דבר זה הוא של עשיר, אסור בטלטול אף לכל העניים שבעולם, שמתוך שהוקצה לבעליו

2764הוקצה לכל העולם).

2765[239] **רב

2766פפא** קכד, סע"ב (מתקיף לה רב פפא אלא מעתה זריק ליה לגלימיה (בשבת, לאשפה,

2767רש"י), הכי נמי דאסור), בתמיה.

2768[240]

2769מ"מ פכ"ו ה"ג (אבל זרקה בשבת, כיון שבין השמשות היה תורת כלי עליה,

2770מותר). מ"א סקי"ז (דאם זרקה בשבת שרי לטלטלה, כיון שבין השמשות

2771היה תורת כלי עליה).

2772ובהגהות מהרי"ב עה"ג בסוף

2773הסעיף: לא פקע שוב ממנה תורת כלי.

2774ואף שאם נשבר בשבת בטל ממנה תורת

2775כלי, כדלעיל סכ"ו (ואם אין השברים ראויים לשום מלאכה, הרי הם מוקצה גמור,

2776לפי שאין תורת כלי עליהם כלל ואסור לטלטלם בשבת, בין שנשברו בשבת בין שנשברו

2777בחול).

2778מכל מקום אין האדם יכול לבטלו מתורת

2779כלי בשבת על ידי זריקתו לאשפה.

2780[241] נתבאר לעיל סי'

2781רעא בקונטרס אחרון ס"ק ג (בבין השמשות ... שהוא התחלת השבת ... ומהאי טעמא כל

2782מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא, וכן בעירובי תחומין ועירובי חצרות,

2783הכל תלוי בבין השמשות, מפני שהוא התחלת השבת), ולקמן

2784סי' שי ס"ד (שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה ... הוקצה

2785לכל השבת כולה). וראה לעיל ס"ז (והערה 66).

2786[242] וכן

2787מועיל בכלי שמלאכתו לאיסור שמוקצה מחמת מיאוס, כדלעיל ס"ב (כגון נר אפילו של

2788מתכת שהדליקו בו נפט אעפ"כ אין לו דין מוקצה להאסר בטלטול אלא מותר לטלטלו

2789כשאר כלי שמלאכתו לאיסור מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו כלים), ושם נסמן (הערה 28).

2790סיכום פרטי הלכה זו, לעיל (הערה 27).

2791[243] **רב

2792אויא מו**, סע"א (אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסויי בהו

2793מנא. אמר ליה הא איכא תורת כלי עליה הני ליכא תורת כלי עליה). רשב"א קכד, ב

2794ד"ה חרס (ודוקא חרס דאתי משיורי כלים, אבל אבן דלא אתיא משיורי כלים, לא).

2795מ"מ שם (כתבו המפרשים ז"ל ודוקא חרס דאתי משברי כלים, אבל אבן דלא אתי

2796משברי כלים, לא, ופשוט הוא). שו"ע ס"ז (ודוקא חתיכת חרס משום דאתיא

2797משברי כלי, אבל דבר שאין בו שייכות כלי, כגון צרורות או אבנים, אף על פי שראויים

2798לכסות בהם כלי, אסור לטלטלם).

2799וכן הוא לעיל סכ"ד (שברי עריבה

2800לכסות בהם פי חבית), ושם נסמן (הערה 203).

2801ואף שנתבאר לקמן סל"ט (מחט

2802חדשה שלא ניקבה עדיין, מותר לטלטלה לצורך גופה, לפי שלפעמים אדם נמלך עליה ומניחה

2803כך בלא נקב ומייחדה לנטילת קוץ, לכן יש תורת כלי עליה אף שעדיין לא יחדה),

2804וסנ"ח (עורות בין עבודין בין שאינן עבודין, מותר לטלטלן, מפני שראויין להסמך

2805ולשבת עליהם, ויש תורת כלי עליהם), וסנ"ט (נסרים של

2806בעל הבית, מותר לטלטלם).

2807היינו כיון שהכינו את המחט והעורות

2808לעשות מהם כלים (מחט או נעלים), ודרך לייחדם לנטילת קוץ ולישיבה. משא"כ

2809"כל דבר שאין בו שייכות כלי גמור". ונתבאר לקמן שם (הערה 408).

2810וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' מ.

2811יגדיל תורה (נ.י.) חמ"ה ע' קט. כנישתא דבי רב.

2812[244]

2813מרדכי ביצה רמז תרמה (עץ ואבן, אפילו אם הוא צריך לגופו או למקומו אינו יכול ליטלו

2814בשבת, מאחר שאינו כלי). רמ"א סוף ס"ז (וכל דבר שאינו כלי כלל, אסור

2815לטלטלו אפילו לצורך גופו, כל שכן לצורך מקומו).

2816[245]

2817סעיף ח (ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת, כגון

2818אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות לכסות בהן כלים וכל כיוצא בהם,

2819כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם, אפילו לצורך גופם ומקומם).

2820וכן הוא לקמן ספ"ה (שכל צרורות

2821ואבנים שהם ראויים לכיסוי כלים, ואעפ"כ אין עליהם תורת כלי על ידי כך, אלא אם

2822כן ייחדם לכך כמו שנתבאר למעלה).

2823[246] ט"ז

2824סק"ז (פשוט דהוא הדין חתיכת עץ שאינו כלי, שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו,

2825כגון לתקוע אותו במקום בריח לדלת ... והוא הדין אם רוצה לסמוך בו איזה דף שישכב

2826עליו, ורבים נכשלים בזה. אבל על ידי עכו"ם שרי בכל איסור טלטול מוקצה, כמ"ש

2827סימן רע"ו ס"ג לענין טלטול נר).

2828[247]

2829ס"ט-י (אבל לומר לנכרי שיביא לו נר הדלוק כבר במקום אחר יש מתירים ... במה

2830דברים אמורים כשמביאו לכאן כדי ליהנות כאן לאורו, או מפני שצריך למקום שהיה הנר

2831עומד שם, אבל אסור לטלטל על ידי נכרי כדי להצניעו כדי שלא יגנב).

2832[248] ברייתא מז,

2833א (ושוין (ר' יהודה ורבי שמעון שנחלקו בנר ישן, רש"י), שאם יש בה שברי פתילה

2834שאסור לטלטל). תוס' שם ד"ה הנח (דשברי פתילה הוי שברי כלים ודמי לצרורות).

2835מ"א ס"ק יח (וכן כתבו התוס' ... שברי פתילה מקרי צרורות).

2836וראה גם לקמן סי' תקא סי"ח (שיורי

2837הלפידים, כיון שאין ראויים להסקה ביום טוב, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופן ומקומן,

2838לפי שאין עליהם תורת כלי כלל).

2839[249] כדלעיל סעיף הקודם (אפילו

2840לצורך גופם ומקומם), ולעיל ס"ח (אבנים ... אסור לטלטלם אפילו לצורך

2841גופם ומקומם).

2842[250] שאף

2843אם כבר הדליקו בה ואינה שלימה ממש, עדיין ראויה ועומדת להדלקה, כדלקמן סי' תקא

2844סי"ח (והפתילות שנדלקו וכבו ... יותר נוחים להדליק כשנדלקו כבר פעם אחת וכבו,

2845שהאור נאחז בהן היטב). וכדלעיל סי' רסד סי"ד (נהגו הנשים להדליק הפתילה

2846ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה, כדי שתאחז בה האור יפה).

2847[251] תוס'

2848שם (אבל פתילה שלימה, שהיא כלי, הוה שרי, אי לאו דנעשה בסיס לדבר האסור). הובא ב**תרומת

2849הדשן** סי' פא (בתוס' פרק כירה דקאמר הנח לנר ופתילה, איתא להדיא דפתילה שלימה

2850חשיב כלי). שהובא בב"י סי' תקיד ד"ה וכתוב בתרומת הדשן. **ומ"א

2851סוס"י תקא** ס"ק טז (דפתילה כלי הוא), וכאן ס"ק יח (ופתילה מקרי

2852כלי, כמ"ש הב"י סי' תקי"ד בשם תרומת הדשן. ועיין מה שכתבתי

2853סוס"י תק"א. וכן כתבו התוס' בשבת דף מ"ז דפתילה שלימה מקרי כלי).

2854וכן הוא לקמן סי' תקיד ס"כ (אסור לעשות פתילה,

2855דהיינו שאסור לגדלה לכתחלה ביום טוב, מפני שהוא מתקן כלי). סי' תקא סי"ח (וכיון שאסור להדליקן ביום טוב, יש על שיורי

2856הפתילה דין כלי שמלאכתו לאיסור, שאין לטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו, כמ"ש

2857בסי' ש"ח).

2858ואף שאינה ראויה בשבת להדלקה ולשום השתמשות, אלא אחר השבת. מכל

2859מקום, כיון שהיתה כלי קודם השבת, ותחזור להיות כלי אחר השבת, נשאר עליה תורת כלי

2860גם בשבת. ונתבאר לעיל (הערה 210).

2861וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' מא. יגדיל תורה (נ.י.)

2862חמ"ה ע' קי.

2863*

2864וכל זה בשיורי פתילה, משא"כ שיורי לפידים הם מוקצה גמור,

2865כדלקמן שם (אבל שיורי

2866הלפידים, כיון שאין ראויים להסקה ביום טוב, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופן ומקומן,

2867לפי שאין עליהם תורת כלי כלל).

2868והיינו

2869כיון שהלפיד, שהוא בקעת של עץ, אין עליו תורת כלי כלל, כדלקמן סי' תקב ס"ח (ולא

2870התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד, לפי שהן עומדין ומיוחדין לכך, אבל שלא לצורך

2871הסקה, אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן, מפני שאין עליהם תורת כלי כלל).

2872ואפילו

2873לדעה המתרת שם (ויש אומרים דעצים יבשים כיון שהן ראויים להסקה הרי הן מוכנים ליום

2874טוב, ואין עליהם דין מוקצה, ומותר לטלטלן אפילו שלא לצורך הסקה ושלא לצורך צלייה),

2875מכל מקום אין עליהם תורת כלי.

2876ולכן

2877במקום שהלפיד אינו ראוי להסקה, הוא מוקצה גמור.

2878[252]

2879מ"א ס"ק יח (ואם כן מותר לטלטל פתילה שלימה לצורך גופו ולצורך מקומו).

2880[253]

2881סעיף א (נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה, אף על פי שכבה אחר כך, אסור

2882לטלטלו כל השבת כולה, אפילו לצורך גופו או לצורך מקומו. ואינו דומה לשאר כלי

2883שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו כמו שיתבאר בסי' ש"ח,

2884לפי שבבין השמשות כשהיה הנר דולק היה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני

2885שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו, שהיא מוקצה, ונעשה הנר מוקצה כמוה).

2886[254] רשב"[ש] [רבי שמעון בן הרשב"ש], בשו"ת יכין ובועז ח"ב סי' ו (שהמכניס

2887בנו הפעם הראשונה לבית הכנסת, יבא הנער עם נר שעוה, אחד שבת ואחד יום טוב ... אין

2888איסור בדבר ... כי כל דבר שאסור לטלטלו בשבת, אם הכינן מערב שבת או אם חשב עליו

2889מותר בשבת ... כי בודאי מערב שבת חשבו להביא). הובא בב"י ד"ה כתב

2890בנו של הרשב"ץ.

2891ואף שחלק עליו בב"י שם (ולי

2892אין הנדון דומה לראיה, דשאני התם שהן ראויין להשתמש בהן בשבת, מה שאין כן בנר של

2893שעוה). וראה מה שדן בזה לקמן סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ח.

2894מכל מקום מסיק המ"א שם (דמכאן

2895מרגלא בפומיה דאינשי דמותר לטלטל נר שלם של חלב או של שעוה). והיינו שאף שהמחשבה

2896אינה מועלת כאן, מכל מקום יש לנר השעוה דין פתילה, שנתבאר לעיל שיש לה דין כלי,

2897אלא שהוא כלי שמלאכתו לאיסור.

2898[255] אלא

2899שאם מטלטל את הנר להדלקה במוצאי שבת, יש גם איסור הכנה משבת לחול, כדלעיל סי' רנד

2900ס"י (שאסור להכין משבת לחול, אפילו בענין שאין בו שום סרך מלאכה אלא טלטול

2901בעלמא, כגון להביא יין מהמרתף לבית בשבת לצורך הבדלה במוצאי שבת). וראה מראי

2902מקומות וציונים. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

2903[256] אלא שאם הוא נותן לו את הנר כדי

2904שידליקנה לצורך עצמו, יש בזה גם איסור אמירה לנכרי, כדלעיל סי' שז סל"ה (אסור

2905לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתך בשבת ... הרי זה נראה

2906כשלוחו אף שהוא מתכוין במלאכתו להנאת עצמו).

2907[257] מ"א

2908שם (ומכל מקום טועין הן, דאינו מותר אלא כשצריך לו לדבר היתר). וכדלעיל לענין

2909פתילה, ש"דינה ככלי שמלאכתו לאיסור".

2910בשו"ת יכין ובועז מיירי במנהג

2911שהתינוק מביא ותורם נר שעוה לבית הכנסת. אלא שזה אינו רגיל בזמנינו. לכן הביא דוגמאות

2912אחרות, שהוא לצורך הדלקת מוצאי שבת, או לצורך נכרי שידליקנה לעצמו.

2913ושלשתם אינם נחשבים טלטול הנר לצורך

2914גופו, כי אינו עושה בנר זה "איזה תשמיש המותר בשבת".

2915[258]

2916סעיף יב.

2917[259] **משנה

2918קכב**, ב (כל הכלים (שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל , רש"י) ניטלין בשבת, ודלתותיהן (ודלתות שיש להם בצדן,

2919רש"י) עמהן, אע"פ שנתפרקו (הדלתות מן הכלים, רש"י)). טור

2920ושו"ע ס"ח (כל הכלים הנטלים בשבת, דלתותיהן שנתפרקו מהם ניטלים).

2921[260] תוס'

2922שם ד"ה אדרבה (הכיסוי עם הכלי).

2923[261]

2924אביי שם (אע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת). טור ושו"ע שם (בין נתפרקו

2925בחול בין נתפרקו בשבת).

2926[262]

2927גמרא שם (בשבת, מוכנין על גבי אביהן), ופירש רש"י (משום דכי קדיש יומא

2928הוו מוכנין לטלטל אגב אביהן).

2929[263] תוס'

2930שם (דהכא אכתי כלי הוא, שעדיין עומד למלאכה ראשונה, וראוי להתחבר הכיסוי עם הכלי).

2931ר"ן שם (מז, א) ד"ה ומקשו (דלתות הכלים שראויות להחזירן במקומן

2932ולשמש מלאכתן הראשונה טפי חזי כי נתפרקו בשבת, שהן מוכנין אגב אביהן). ט"ז

2933סק"ח (דהכא אכתי כלי הוא שראוי להתחבר עם הכלי).

2934ואף שאינם

2935ראוים להתחבר לכלי בשבת, אלא אחר השבת. מכל מקום,

2936כיון שהיו כלים כלי קודם השבת, ויחזרו להיות כלים אחר השבת, נשאר עליהם תורת כלי

2937גם בשבת. ונתבאר לעיל (הערה 210).

2938ומכל זה למדנו לענין כפתור שנפל

2939מהבגד בשבת, שאינו מוקצה, כיון שדעתו לחזור ולתקנו בבגד אחר השבת. וראה בדי השלחן

2940סי' קט ס"ק ח. ברכת השבת ע' קג.

2941[264] במשנה שם (שאינן דומין לדלתות הבית (שאין ניטלין, רש"י) לפי

2942שאינן מן המוכן).

2943[265]

2944רמב"ם פכ"ה ה"ו (אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותן). אליה רבה

2945ס"ק כא (בין נתפרקו בשבת בין בערב שבת).

2946[266] **רש"י

2947שם (שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל, שאינן כלי). עי'

2948מ"מ** שם (רש"י ז"ל פירש אינן מן המוכן לטלטל, לפי

2949שאינן כלי).

2950[267] של בעל הבית, דלקמן סנ"ט (נסרים של

2951בעל הבית מותר לטלטלם).

2952[268] אליה רבה שם (אף שראויה

2953לתשמיש אחר, והוי כלי גמור, מכל מקום כיון שלא הוכנו לכך, אסור).

2954טעם זה נתבאר גם בהגהות רעק"א

2955(דהכא דלת עומד עדיין להחזיר לבית לתשמישו הראשון, ואין שם כלי עליו).

2956ודלא כטעם האמור במ"א ס"ק

2957יט. וראה תבואות שמש ע' קע. כנישתא דבי רב.

2958[269]

2959סי"ד ואילך.

2960[270]

2961סעיף יז.

2962[271] **משנה

2963קכו**, ב (כיסוי הכלים ... ניטלין בשבת).

2964[272] גמרא

2965שם (והוא שיש תורת כלי עליהן), לפירוש התוס' שם (שתיקנו ועשה בו מעשה

2966והכינו לכך, שמאחר שלכך תיקנו והכינו לכך יש תורת כלי עליו). טור ושו"ע

2967ס"י (כסוי ... של כלים ... יכולים ליטלם ... והוא שתקנם ועשה בהם מעשה והכינם

2968לכך).

2969[273] מ"מ

2970פכ"ה סוף הי"ג (מעשה שנראה וראוי, ותקונו מוכיח עליו שהוא ראוי לכך).

2971[274] ר"ן ספי"ז מט, ב (דתורת כלי היינו שיתקנו בענין שיהא נראה עומד לכך).

2972ואף שבחריות של דקל שייחד לישיבה,

2973נתבאר לקמן ס"נ (אם נמלך עליהם אחר כך שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה עד עת

2974שיצטרך לפנותם ... נעשה עליהם תורת כלי, ומותר לטלטלם בשבת ... ואפילו

2975אם לא נמלך עליהם שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה, אלא שחשב עליהם מבעוד יום לישב

2976עליהם למחר בשבת בלבד, ולמוצאי שבת ישתמש בהם לשריפה).

2977וכן בלוח שרוצה לסתום בו החלון, או

2978הארובה שבגג הבית, נתבאר לקמן סי' שיג ס"א (אם חשב עליו מבעוד יום לפקוק בו

2979(בשבת, או שחשב עליו שיהיה מוכן ועומד להיות פקק לחלון, אף על פי שלא חשב על השבת

2980בפירוש) הרי זה מותר, שעל ידי מחשבה זו ירדה עליו תורת כלי ... ואפילו ארובה שבגג

2981מותר לפקוק).

2982מכל מקום החמירו חכמים בכיסוי הכלים

2983להצריכם תיקון המוכיח עליו (ויתירה מזו החמירו חכמים בכיסוי הקרקעות להצריכם בית

2984אחיזה, כדלקמן סל"ז, והערה 281).

2985וכן מצינו שהצריכו תיקון זה לקמן

2986סי' שיג ס"ב (וקנה שהתקינו להיות נועל בו, שתוחבו בכותל אצל הדלת ... אסור לנעול בו בשבת, אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה והכינו

2987לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך (שאז ניכר הדבר שאינו מבטלו שם אלא

2988עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר, שכך מוכיח מעשה תיקונו, שעל ידי מעשה תיקון זה יש

2989עליו תורת כלי, ואין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם לעולם). ואז מותר ... לטלטלו ...

2990כדין שאר כל הכלים שמלאכתם להיתר).

2991והטעם שהצריכו כן בקנה, נתבאר לקמן שם (ומכל

2992מקום דומה הוא קצת לבנין יותר מפקק החלון והארובה, ולפיכך אף אם חשב עליו מבעוד

2993יום לנעול בו בשבת, ואף אם ייחדו לכך לעולם, ואף אם כבר נעל בו פעמים רבות בחול

2994והוא מיוחד לכך, אסור לנעול בו בשבת, אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך).

2995משא"כ כאן בכיסוי הכלים, לא

2996הצריכו תיקון המוכיח אלא כדי להתירו בטלטול (והחילוקים בינם להלכה יתבארו לקמן שם,

2997ושם הערה 950).

2998וכעין תיקון זה מצינו לקמן

2999סנ"ו (ירד עליהם תורת כלי ... אם חשב עליהם מבעוד יום ... ואין צריך לומר אם

3000עשה בהם מעשה מבעוד יום להכינם לכך, כגון שצבעם בשמן וכרכן במשיחה), וסנ"ז (אם

3001חשב עליהם מבעוד יום ... ואין צריך לומר אם עשה בהם מעשה מבעוד יום להכינם לכך,

3002כגון שצבען לנוי וכרכן במשיחה).

3003אלא ששם מועיל התיקון הניכר לענין

3004הוצאה, כדלקמן שם (לצאת בהם לרשות הרבים, יש אוסרין, אלא אם כן עשה בהם מעשה

3005שצבען או שכרכן, ואם לאו לא יצא בהם אלא אם כן הניחם בראשו פעם אחת מבעוד יום, אבל

3006מחשבה וייחוד אין מועילים אלא לענין טלטול, ולא לענין הוצאה), ושם נסמן (הערה

3007404).

3008ותיקון זה מועיל אף בדברים שאין

3009דרכם לייחדם לכך, עכ"פ "לצורך אותו דבר שהוכנו לו", כדלקמן

3010סנ"ג (אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון המוכיח שהם מוכנים ועומדים לכך,

3011שאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכנו לו, אבל לא לצורך אחר).

3012משא"כ כאן "בדבר

3013שדרכו לעשותו לכיסוי", מועיל אף שיהא "נעשה עליו תורת כלי על ידי כך,

3014ומותר לטלטלו כשאר כלים".

3015[275] ר"ן

3016שם (ומסתברא לי דכי בעינן בכסוי כלים ... שיהא תורת כלי עליהן, הני מילי היכא שלא

3017נשתמש בהם מבעוד יום, אבל כל שכבר נשתמש בהם, היינו תורת כלי [עליהן]). שו"ע

3018שם (או שנשתמש בהם מבעוד יום).

3019וכן בכל דבר שלפעמים דרך לייחדו

3020לכך, כדלקמן סנ"א (ואפילו אם לא חשב עליהם כלל לישיבה, אלא שאירע מקרה שישב

3021עליהם מעט קודם השבת, מותר לטלטלם בשבת), ושם נסמן (הערה 366).

3022[276] **ר"ן

3023פרק כא** (נט, ב) ד"ה לא שנו (קי"ל בחריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך

3024עליהם לישיבה, דישב בלחוד מהני ... משום דחריות של דקל עבידי לישיבה, ומהניא בהו,

3025אבל אבן לא עבידא כסוי לחבית, ומשום הכי לא מהניא בהו הנחה דמבעוד יום).

3026[277]

3027סעיף נב (אבל שאר עצים, וכן נדבך של אבנים, אע"פ שישב עליהם

3028פעמים רבות בחול, וגם חשב עליהם שיהיו עומדים לישיבה גם בשבתות עד עת שיצטרך

3029לפנותם מכאן, לא ירד עליהם תורת כלי על ידי כך, לפי שאין דרכם של שאר עצים ואבנים

3030לייחדם לישיבה ... לפיכך לא הוכנו לכך על ידי ישיבה או על ידי מחשבה בלבד, כל שלא

3031ייחדם לכך לעולם), וסנ"ג (אסור לטלטל

3032בקעת עץ או אבן לכסות בהם פי החבית, או לסגור בהם את הדלת, או להכות בהם בברזא

3033לסתום הנקב שבחבית, אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול, וגם חשב עליהם

3034מבעוד יום להשתמש בהם תשמיש זה בשבת, אין זה מועיל כלום, אלא אם כן ייחדם לכך

3035לעולם), ושם נסמן (הערה 368).

3036סיכום הלכה זו – לקמן (הערה 353).

3037[278] **משנה

3038וגמרא שם** קכו, ב (כיסוי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר רבי יוסי במה

3039דברים אמורים בכיסוי קרקעות ... דכו"ע כסוי קרקעות, אם יש להן בית אחיזה אין,

3040אי לא לא).

3041[279]

3042רש"י שם ד"ה בכיסוי קרקע (כגון כיסוי בור ודות).

3043והיינו לא רק בור, שהיא חפירה

3044בקרקע, אלא אף דות, שהוא בנין שעל גבי הקרקע, כמבואר בט"ז ס"ק ט (דות

3045היא בנין שעל הקרקע), וכדלקמן (הערה 286).

3046וראה לקמן סי' תנה סכ"ג (הדות

3047דהיינו בור שהוא מרוצף בבנין בקרקעיתו ובקירותיו סביב). סי' תקפז ס"א (דות

3048דהיינו בנין שרובו תחת הקרקע).

3049[280] רמב"ם

3050פכ"ה הי"ג (אם יש בכיסוי שלה בית אחיזה מטלטלין אותו, ואם לאו אין

3051מטלטלין אותו). ועי' בתוס' קכו, א ד"ה והמונח כו' (פירש

3052רש"י שכשתוקעו בשבת בונה הוא ... נראה לר"ת דכולה מילתא ... ליכא איסורא

3053אלא משום טלטול ... מידי דהוי אכיסוי קרקעות, שהחמירו בהם להצריכם בית אחיזה).

3054ולשון המ"א

3055ס"ק כג (אין ניטלין, פירוש אסור לטלטל ... ובמחובר לקרקע יש לחוש משום בנין,

3056לכן בעינן בית אחיזה), צ"ע, וכדמקשה בפרי מגדים שם (דברי האדון

3057ז"ל צריכין פירוש, דהתחיל פירוש אסור לטלטל, משמע מטעם מוקצה ... בטלטול שרי,

3058רק ליקח מהבור אסור, דמחזי כבונה, וכמו שסיים יש לחוש משום בנין, ומראש דבריו משמע

3059דבאין בית אחיזה אסור אף בטלטול).

3060וראה גם הערה הבאה.

3061[281] **טור

3062ושו"ע** ס"י (אין ניטלים אלא אם כן יש להם בית אחיזה, דאז מוכח שהוא

3063כלי).

3064והיינו שהידית מוכיחה, שאין הכיסוי

3065מתבטל להיות עצמו כהבור והדות (שאין להם דין כלי), אלא שהכיסוי עשוי לטלטלו לפתיחת

3066וסגירת הבור והדות, שהוא כלי.

3067וכעין זה מצינו לקמן סי' שיג ס"ז (נגר

3068שתחב בו בית יד באמצעיתו, והרי הוא דומה למקבת שהוא כלי, מותר לנעול בו ... וכן הבריח שתוחבין קצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן

3069וקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן, אם יש בו טבעת באמצעיתו שאוחזין בה בשעת פתיחה

3070ונעילה ומושכין בה את הבריח, הרי הוא בית יד לבריח ומותר לנעול בו).

3071אלא דלקמן שם הצריכו זאת כדי שלא

3072יהא דומה לבנין, כשנוקבו בארץ, כמבואר שם (מותר לנעול בו אף אם הוא נוקב בארץ ... שאינו

3073נראה כבונה, הואיל וניכר בו שהוא כלי), ואילו כאן שאינו נוקב בארץ, אין

3074חוששים בו לבנין (ראה הערה הקודמת); אלא כדי שירד עליו תורת כלי, ויהי' מותר

3075לטלטלו.

3076וגם לזה לא חששו בלוח שעשאו לפקק

3077החלון או לכיסוי הארובה (אף שגם כיסוי החלון והארובה שבבית דומים לכיסוי הקרקעות),

3078וכדלקמן סי' שיג ס"א (פקק החלון, כגון לוח או שאר כל דבר

3079שסותמין בו החלון, אפילו הוא דבר שאין עליו תורת כלי כלל, וגם לא פקק בו מעולם

3080בחול, ובא לפקוק בו בתחלה בשבת, אם חשב עליו מבעוד יום לפקוק בו ... הרי זה מותר,

3081שעל ידי מחשבה זו ירדה עליו תורת כלי ... ואפילו ארובה שבגג מותר לפקוק).

3082והטעם שהצריכו בכיסוי הכלים תיקון

3083המוכיח (כדלעיל הערה 274), ובכיסוי הקרקעות הצריכו בית אחיזה, נתבאר בתהלה לדוד

3084ס"ק יד (מה שצריך לדעת, דלכאורה כסוי בור ודות דרכן לפתחן ולכסותם

3085תדיר, ואם כן הוי כפקק החלון ברס"י שי״ג. אלא

3086דהתם הוי תוספת אוהל עראי, דשרי, ובכסוי בור ודות, כל הגג פתוח). ולא נתפרש מה מועיל

3087בית אחיזה, להתיר אהל עראי.

3088וראה קובץ הערות וביאורים ח"ג

3089ע' ז. כנישתא דבי רב סי' שיג ס"ק י.

3090[282] רמב"ם

3091שם (היה כלי מחובר בקרקע, כגון חבית הטמונה בארץ, אם יש בכיסוי שלה בית אחיזה

3092מטלטלין אותו, ואם לאו אין מטלטלין אותו). שו"ע שם (וכסוי חביות הקבורות

3093בקרקע לגמרי, צריכות בית אחיזה).

3094[283] **גמרא

3095שם** (כי פליגי בכלים דחברינהו בארעא, מר סבר גזרינן, ומר סבר לא גזרינן),

3096ופרש"י (וגזרינן הני אטו הני). רי"ף מט, ב (והלכה כתנא קמא). מ"מ

3097שם (חבית שטמונה בארץ, שחופרים גומא וטומנים כל גופה בתוכה, ואינה נראה ממנה אלא

3098פיה, ובהנהו הוא דגזר תנא קמא אטו בור ודות).

3099[284] כדלעיל

3100סי' רנג ס"ד (ותנור שהוא עשוי כעין קדירה גדולה, רחב למטה וצר למעלה), ומחובר

3101למטה בטיט.

3102[285] **רבינא

3103קכה**, א (אמר רבינא כמאן מטלטלינן האידנא כיסוי דתנורי דמתא מחסיא דאין להם בית

3104אחיזה, כמאן כרבי אליעזר בן יעקב), והיינו כדתניא התם (העיד ר' יוסי משום רבי

3105אליעזר בן יעקב ... תנור ... כיסויו שאינו צריך בית יד). רמב"ם שם (כיסוי

3106התנור, אף על פי שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו), ומ"מ שם (שאין תנור ככלים

3107וחברינהו בארעא, לפי שפירוש וחברינהו הוא כגון חבית שטמונה בארץ, שחופרים גומא

3108וטומנים כל גופה בתוכה ואינה נראה ממנה אלא פיה, ובהנהו הוא דגזר תנא קמא אטו בור

3109ודות, אבל בתנור שכולו מגולה אע"פ ששוליו מחוברין בקרקע, אפילו תנא קמא מודה

3110שאינו צריך בית אחיזה. ומעדותו של ר' יוסי למדנו כן). שו"ע שם (ושל כלים,

3111אפילו הם מחוברים בטיט, יכולים ליטלם אפילו אין להם בית אחיזה), וט"ז שם

3112ס"ק י (פירוש הכלי מחובר לקרקע בטיט מלמטה).

3113[286]

3114שגם התנור עצמו עשוי בנין על גבי קרקע, ולכן דינו כמו הדות. וכהחילוק שנתבאר בט"ז

3115סוף סק"ט (דות היא בנין שעל הקרקע ... לול הוא עשוי כלי ואחר כך חברו),

3116וכדלעיל (הערה 279).

3117ואף שלא הצריכו בית אחיזה בלוח

3118לסתום חלון, שהוא בבית הבנוי על גבי קרקע, כדלקמן סי' שיג ס"א.

3119מכל מקום החמירו כאן להצריכו בית

3120אחיזה, וכמבואר בתוס' קכו, א ד"ה והמונח (כיסוי

3121קרקעות, שהחמירו בהם להצריכם בית אחיזה). וראה לעיל

3122(הערה 274).

3123[287] משנה

3124קכב, ב (נוטל אדם ... מחט של יד ליטול בו את הקוץ). טור ושו"ע

3125סי"א (מחט שלימה מותר לטלטלה ליטול בה את הקוץ).

3126[288] שנתבאר לעיל סי"ב (כלי

3127שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין לצורך גופו).

3128[289] **מ"א

3129סי' שכח** סקל"ב (מותר ליטול הקוץ במחט (משנה פי"ז ורמב"ם

3130פכ"ה). ובלבד שיזהר שלא יוציא דם דעביד חבורה). עיין במ"ש שם

3131סל"ג (שמוציא דם ויש בו משום חובל)

3132[290] שחייב, כדלעיל סי' רעח ס"ד (והכל

3133מודים בפסיק רישיה ולא ימות שחייב עליו מן התורה), ושם נסמן (הערה כט).

3134[291] **תוס'

3135סנהדרין פה**, א ד"ה ורבי שמעון (דהא דאסרינן הכא קוץ וסילוא, משום

3136דחיישינן כשמתחיל להסיר שמא יתהפך דלא סגי אי לא הוי פסיק רישיה, ולא יניח בשביל

3137כך).

3138וכן הוא לעיל סי' רעז בקונטרס אחרון

3139סוף סק"א (אם יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה

3140לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים, ואינו בכלל ספק פסיק רישיה, כמבואר בהדיא בתוס'

3141דסנהדרין דף פ"ה ע"א סוף ד"ה [ורבי שמעון], עיין שם).

3142וכאן אסר עכ"פ אם נתהפך

3143בנטילתו, דהוי פסיק רישיה. וראה תהלה לדוד סי' שכח סוף סקמ"ז. מראי מקומות

3144וציונים. כנישתא דבי רב כאן, ולעיל שם, עיונים ובאורים ס"ק ז. שבת כהלכה

3145פכ"ח הערה קלב.

3146[292] **רבא

3147קכג**, א (מחט שניטל חררה או עוקצה ... מדלענין טומאה לאו מנא הוא, לענין שבת

3148נמי לאו מנא הוא ... אדם זורקה לבין גרוטאות). ופרש"י (שברי מתכות אדם זורקה

3149לבין גרוטאות, ובטל שם כלי מינה). טור ושו"ע סי"א (ניטל חודה או חור

3150שלה, אסור). מ"א ס"ק כד (לענין שבת נמי לאו מנא הוא ... דרגילין לזורקו

3151בין הגרוטאות כשנשברה, כדאיתא בגמרא). ט"ז ס"ק יא (בטל מיניה שם כלי,

3152דאז זורקה בין שברי מתכות).

3153והיינו בין ניטל חודה או חור שלה בשבת

3154ובין ניטל בערב שבת, כדלעיל סכ"ו (בין שנשברו בשבת בין שנשברו

3155בחול).

3156וכעין זה הוא בסיכה שאין בה חור,

3157כדלעיל סי' שג סכ"ד (מחט שאינה נקובה, שניטל עוקצה, דהיינו הקשר שלה שבראשה

3158העב, וגם ניטל חוד שלה, אין עליה תורת כלי כלל, ואסור לטלטלה בשבת ... וכן מחט

3159נקובה שניטל חודה וחורה).

3160[293] שגם זה מועיל, כדלקמן בסמוך (שלפעמים

3161אדם נמלך עליה ומניחה כך בלא נקב ומייחדה לנטילת קוץ, לכן יש תורת כלי עליה אף

3162שעדיין לא יחדה). וראה תהלה לדוד ס"ק כ.

3163[294] תוס'

3164שם ד"ה מדלענין (תימא הא תנן לקמן כל הכלים הניטלין שבריהן ניטלין, אע"ג

3165דלענין טומאה לא הוי מנא כשנשבר אלא על ידי ייחוד ... יש לומר דהכי פירושו,

3166מדלענין טומאה לאו מנא אפילו על ידי ייחוד, דכיון דניטל חררה או עוקצה לא מהני ביה

3167ייחוד, לענין שבת נמי לאו מנא היא. אבל היכא דהוה מנא לענין טומאה על ידי ייחוד,

3168איכא למימר דהוי מנא לענין שבת אפילו בלא ייחוד, כיון דיכול להיות כלי לענין טומאה.

3169וכן משמע בסמוך דתרגמא אביי אליבא דרבא בגולמי, דזימנין דמימלך עלייהו ומשוי להו

3170מנא, משמע דלהכי מותר לטלטל, אע"ג דטהורה היא, דאכתי לא מימלך עלה, כיון

3171שראוי ליחדה להיות כלי), וכן הוא בתוס' מט, ב ד"ה לא, כפירוש מ"א שם

3172(וכוונתם דדוקא בשברי כלים דרגילין להשתמש בהם תשמיש אחר, שרי לטלטלם, משא"כ

3173במחט דרגילין לזורקו בין הגרוטאות כשנשברה, כדאיתא בגמרא).

3174וכן הוא לעיל סכ"ט (אע"פ

3175שראויים לכיסוי פי כלי קטן מחבית, אין תורת כלי עליהם כלל, לפי ששברים הקטנים של

3176העריבה דרך לזרקם לאשפה, ואין דרך כלל לייחדם), ושם (הערה 232).

3177[295] ט"ז

3178שם (נראה שאם יחדה מבעוד יום לאיזה תשמיש דהוי כלי).

3179והיינו לא רק יחוד לנטילת קוץ, אלא

3180"לאיזה תשמיש" שיהי', וכדלקמן סוף סמ"א (שאף שברי שאר כל הכלים אין

3181תורת כלי עליהם, אף אם הם ראויים לקינוח, אם לא ייחדם לכך).

3182וכן הוא לעיל סי' שג סכ"ד (וכן

3183מחט נקובה שניטל חודה וחורה (ויחדה אותה) מבעוד יום לשום אותה בצעיף, מותר לשום

3184אותה בצעיף בשבת).

3185*

3186אמנם כיון שהיחוד הזה הוא לדבר שאין

3187דרכו בכך, אם כן אפשר שצריך לזה מעשה, ואפשר שאינו מועיל לטלטול, אלא לתשמיש זה

3188שהוכן בשבילו, כדלקמן סנ"ג (מה שייחדם לתשמיש זה לשבת זו בלבד, אין זה מוריד

3189עליהם תורת כלי, אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון המוכיח שהם מוכנים ועומדים

3190לכך, שאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכנו לו, אבל לא לצורך אחר).

3191ואף שכאן לא הזכיר "יחוד

3192מעשה", וכתב שדינו "כדין כלי שמלאכתו להיתר". מכל מקום נתבאר לעיל

3193שם (שעל ידי (יחוד מעשה) זה שמבעוד יום, נעשית כלי לענין זה, וכן מחט נקובה שניטל

3194חודה וחורה (ויחדה אותה) מבעוד יום לשום אותה בצעיף, מותר לשום אותה בצעיף בשבת).

3195וראה שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

3196[296] כן הוא בדפוס ראשון. אבל בכמה

3197דפוסים: לאיסור. וראה תהלה לדוד ס"ק יט (ולשון הרב ז"ל שכתב ומותר

3198לטלטלה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, אם יחדה לתשמיש המותר בשבת, לא זכיתי להבין).

3199חקרי הלכות ח"ד לט, א. מראי מקומות וציונים. שו"ע אדמו"ר הזקן

3200המבואר. כנישתא דבי רב.

3201[297] ולא

3202הזכיר "לצורך מקומה". וראה מראי מקומות וציונים.

3203[298] **אביי

3204שם** (מחט בין נקובה בין שאינה נקובה, מותר לטלטלה בשבת ... תרגמא אביי אליבא

3205דרבא בגולמי (גולמי מחטין העומדות לינקב , רש"י) עסקינן, זימנין דמימלך עלייהו (ולא נקיב לה,

3206רש"י), ומשוי להו מנא (כמות שהיא ולנטילת קוץ, רש"י)). טור ושו"ע

3207שם (וחדשה שלא ניקבה עדיין, מותר). מ"א ס"ק כה (דזמנין דמימלך עליה

3208ומשוי לה מנא (גמרא)). ט"ז ס"ק יא (דזמנין דנמלך עלה ואינו נוקבה, והוי

3209כלי ליטול בו הקוץ).

3210ואף שנתבאר לעיל סל"ב (לא

3211בכל דבר אמרו שאם ראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו, אלא בשברי כלים בלבד, הואיל

3212והיה כבר עליהם תורת כלי גמור כשהיו שלימים, לכן לא נפקע מהם אף כשנשברו אם ראויין

3213עדיין לכיסוי).

3214מכל מקום מועיל בדברים שהכינום כדי לעשות

3215מהם כלים, ומותר אף אם לא ייחדם לישב עליהם בשבת, ולא ישב עליהם עדיין, כיון

3216שעומדים לכך.

3217וכן הוא לקמן סנ"ח (עורות

3218בין עבודין בין שאינן עבודין, מותר לטלטלן, מפני שראויין להסמך ולשבת עליהם, ויש

3219תורת כלי עליהם), וסנ"ט (נסרים של בעל הבית, מותר

3220לטלטלם). ונתבאר שם (הערה 408).

3221סיכום הלכה זו לעיל (הערה 27).

3222[299] כנסמן

3223לעיל (הערה 292).

3224[300] **שמואל

3225קכה**, א (קרומיות של מחצלת (שנפרדו מן מחצלת ישנה, רש"י), מותר לטלטלם

3226בשבת). רי"ף מח, ב (פירוש קרומיות של מחצלת שיורי מחצלאות שבלו). רמב"ם

3227פכ"ו ה"ו (שירי מחצלאות שבלו הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר). טור

3228ושו"ע סי"ב (שירי מחצלאות, מותר לטלטלם).

3229[301] רז"ה

3230שם מט, א (דכיון דמשיורי כלים קאתו, זו היא תורת כלי שלהן).

3231וכדלעיל סל"ב (לא בכל דבר אמרו

3232שאם ראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו, אלא בשברי כלים בלבד, הואיל והיה כבר

3233עליהם תורת כלי גמור כשהיו שלימים, לכן לא נפקע מהם אף כשנשברו אם ראויין עדיין

3234לכיסוי), ושם נסמן (הערה 243).

3235ואף שכאן אינם ראוים לכיסוי כלים,

3236עכ"פ ראוים לכיסוי איזה טינוף.

3237סיכום פרטי הלכה זו, לעיל (הערה 27).

3238[302] **רבא

3239שם** (מאי טעמא ... חזיין לכסויי בהו טינופת). שו"ע שם (דחזי לכסות בהו

3240טינופא).

3241ולא נתפרש כאן אם יש לזה שיעור של

3242ג' על ג' אצבעות (כדלקמן בסעיף הבא). וראה שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

3243[303]

3244רמב"ן קכד, ב ד"ה הא (אם היו קרומיות מבעוד יום וזרקן, אסורין, דהוו ליה

3245כצרורות שבחצר, ודמיא לשברי חביות שזרקן לאשפה מבעוד יום, דאסירי). הובא במ"מ

3246שם. שו"ע שם (ואם זרקן לאשפה מבעוד יום, אסור לטלטלם).

3247[304]

3248סעיף ל (וזרקה לאשפה מבעוד יום, אסור לטלטלה בשבת, כיון שהקצה אותה מלכסות בה כלים

3249וביטלה מהיות עוד תורת כלי עליה), ושם נסמן (הערה 235).

3250וראה גם סעיף הבא (אלא

3251אם כן זרקום הבעלים לאשפה מבעוד יום), ושם נסמן (הערה 309).

3252[305] רב

3253זירא אמר רב גמרא קכה, א (שירי פרוזמיות (טליתות, רש"י) אסור לטלטלן בשבת). רמב"ם

3254פכ"ו ה"ו (שירי בגדים שבלו ... אסור לטלטלן).

3255[306] **אביי

3256שם** (במטלניות שאין בהן ג' על ג', דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים).

3257רמב"ם שם (שאין בהן שלשה על שלשה ... שאינן ראויין לא לעניים ולא לעשירים).

3258טור ודעה הא' בשו"ע סי"ג (שירי מטלניות שבלו, אם יש בהם ג' אצבעות על ג'

3259אצבעות, מותר לטלטלן. ואם לאו, אסור).

3260ויתבאר לקמן בסוף הסעיף (שאף שהן

3261ראויות לקינוח, אין תורת כלי עליהן בשביל כך).

3262ולענין נולד (ביום טוב) נתבאר לעיל

3263סי' רסד סט"ו (שכיון שנפחתה מג' אצבעות אינה מקבלת טומאה, שאין שם בגד עליה,

3264והרי נעשית שבר כלי ביום טוב, וזהו הנקרא נולד שנולד ביום טוב, וכל נולד אסור

3265להשתמש בו ביום טוב).

3266[307] תוס'

3267קכז, ב ד"ה כיון (יש בהן שלש על שלש מטלטלים, היינו לעניים). הובא ב**ט"ז

3268סוף סימן**, ובמ"א ס"ק עט.

3269[308]

3270רש"י כט, א ד"ה חוץ (וג' על ג' סופו לתפור לטלאי בבגד עני, לכן אחשבוה

3271להיות כלי).

3272[309] **עיין

3273פכ"ז דכלים מי"ב (שלש על שלש שהשליכה באשפות טהורה), דלא כתוס'

3274מ[ז]**, א ד"ה בגדי (שאר טומאות לא תליא מלתא בייחוד, דאפילו היה מוטל

3275באשפה מרבינן מוהבגד, דשלש על שלש מיטמא בין לעניים בין לעשירים, דבקרא לא מפליג

3276מידי). אלא כנפסק ברמב"ם הל' כלים פכ"ב הכ"ו (שלש על שלש שהשליכה

3277באשפה טהורה). ומהלכות טומאה למדים למוקצה בשבת (ראה לעיל הערות 292; 294).

3278הלכה זו שזריקה לאשפה מבטלת תורת

3279כלי שעליו, נתבארה לעיל ס"ל (ואם נשברה מהכלי בחול, וזרקה לאשפה

3280מבעוד יום, אסור לטלטלה בשבת, כיון שהקצה אותה מלכסות בה כלים וביטלה מהיות עוד

3281תורת כלי עליה), ושם נסמן (הערה 235). ס"מ (ואם

3282זרקן לאשפה מבעוד יום, אסור לטלטלן), ושם נסמן (הערה 303).

3283[310] ברייתא

3284מז, א (בגדי עניים לעניים, בגדי עשירים לעשירים, אבל דעניים לעשירים לא), ופרש"י

3285(בגדי עניים, שלש על שלש ... לעשירים לא הוה בגד גבייהו).

3286[311]

3287תוס' קכז, ב שם

3288(אי נמי אפילו לעשירים בבית עניים). ט"ז שם (דהיינו שהעשירים שבחוץ

3289הוה זה מוקצה להם, דהא אין ראוי להם, אלא שעשיר זה שדר בבית העני הוה אצלו דבר

3290ראוי, כיון שהוא ראוי בביתו).

3291[312]

3292ר"ן כא, א (דמוקצה לעשירים מוקצה, ואפילו עניים אין מטלטלין אותו, שכבר הוקצה

3293מדעתו של בעל הבית העשיר, ולא בעיא שיהא מוקצה לכל. והכי נמי משמע טעמא בגמרא ...

3294מפני שאסרה הככר על עצמה, נעשה מוקצה). מ"א שם (שכבר הוקצה מדעתו של בעל הבית

3295העשיר, ולא בעינן שיהא מוקצה לכל, וכן אמרינן מפני שאסרה הככר על עצמה בנדר, נעשה

3296מוקצה (ר"ן ספ"ג)).

3297[313]

3298ט"ז שם (אם הוקצה לעשיר, הוה כאלו זורקו לאשפה).

3299[314]

3300ספ"ט. וכן הוא לעיל ס"ל (ואפילו אם היא ראוייה לעניים לכיסוי

3301כלים, אלא שבעליה הוא עשיר וזרקה לאשפה, אעפ"כ אסורה בטלטול לכל העניים

3302שבעולם, שהכל הולך אחר הבעלים, כמו שיתבאר).

3303[315] ראב"ד,

3304הובא בר"ן (מח, ב) ד"ה מגופת (וכתב הראב"ד ז"ל ... דוקא

3305בטליתות של מצוה, מפני שאדם בודל מהם, ואינו רוצה לקנח עצמו בהן ולא ליחד אותם

3306לתשמיש המגונה, אלא שהוא זורקן והן כלין. אבל שיורי בגדים אחרים מותר לטלטלן, דלא

3307גריעי מחרס קטנה דחזיא לקנוחי ביה טינוף, והאי נמי חזי להכי), ובמ"מ

3308פכ"ו ה"ו (ראיתי בשם הראב"ד ז"ל, דהכא בשירי טלית של מצוה

3309עסקינן דאינו מקנח בו טנוף, הא שירי טליתות דעלמא, אפילו פחות מכן מותר, דלא גרע

3310מחרס קטנה שראויה לקנח). שו"ע סי"ג (ויש מתירין אפילו אין להם ג' על ג'

3311(דחזיא לקנח בו מידי, מ"א), ובלבד שלא יהיו טליתות של מצוה (לפי שאדם בודל

3312מהם מלהשתמש בתשמיש מגונה, ט"ז)).

3313[316] כדלעיל סי' כא ס"ב (טליתות של מצוה

3314שבלו, אדם בודל את עצמו מהן, ואינו מותר לקנח את עצמו בהן ולא להשתמש בהן שום

3315תשמיש מגונה).

3316משא"כ כשנשאר בהן ג' על ג',

3317אפשר לעשות מהם טלאי לטלית של מצוה.

3318[317] **משמעות

3319השו"ע** שם, כמבואר בתהלה לדוד ס"ק כ (מדכתב דעה הראשונה בסתם).

3320[318] שהיחוד מועיל בכל אופן, כדלעיל

3321סל"ט (ומכל מקום אם ייחד מחט זו לאיזה תשמיש, נעשה עליה תורת

3322כלי).

3323[319]

3324סכ"ט (חתיכת חרס שנשברה מכלי בין בחול בין בשבת, והיא ראויה לכסות בה כלי,

3325מותר לטלטלה). או עכ"פ שראויה לכסות בה טינוף, כדלעיל ס"מ (הואיל והן

3326ראויות עדיין לכסות בהן איזה טינוף). או שראויה ליטול בה את הקוץ, כדלעיל

3327סל"ט (שלפעמים אדם נמלך עליה ומניחה כך בלא נקב ומייחדה

3328לנטילת קוץ, לכן יש תורת כלי עליה אף שעדיין לא יחדה). וראה תהלה לדוד ס"ק כ.

3329[320]

3330ברייתא קמא, ב (שומטין מנעל מעל גבי אימוס). טור ושו"ע סי"ד (מנעל חדש

3331מותר לשמטו מעל הדפוס).

3332והטעם שהוסיפו וכתבו "מנעל

3333חדש", ביארו הב"ח והט"ז ס"ק יג, שבמנעל חדש רגיל הדבר שהמנעל

3334"מהודק על הדפוס" ו"לא רפוי", שבזה תניא בברייתא שם (רבי יהודה

3335אומר משום רבי אליעזר, אם היה רפוי מותר), ופרש"י (דאמר מנעל שעל האימוס לאו

3336גמר כלי הוא כל זמן שמחוסר הוצאה, ולענין שבת נמי אסור לטלטלו משום דלאו כלי הוא,

3337ואשמעינן דרפוי לאו מחוסר הוצאה הוא ומותר לטלטלו. דאילו לרבנן אף על גב דאין רפוי

3338מותר).

3339ואף שנתבאר לעיל סי' שב ס"ו (הלוקט

3340יבלת שעל גבי הבגדים ... הנוטל אותם לאחר האריגה חייב משום מכה בפטיש), וס"ז

3341(שלל שעושים החייטים, דהיינו שבתחילת תפירתם מחברים בחוטין את עליונות הבגד עם מה

3342שתופרים תחתיו ואחר גמר תפירתם מוציא חוטין אלו מן הבגד, יש להסתפק אם המוציאם

3343בשבת חייב משום מכה בפטיש אם מקפיד עליהם), ולקמן שיז ס"ו (קשרו האומן קודם

3344גמר מלאכת הבגד ...חתיכת חוטי קשר זה יש בה משום מכה בפטיש, לפי שהיא גמר מלאכת

3345הבגד, שעל ידי כך מתוקן הבגד ללבשו וקודם לכן לא היה מתוקן מעולם ללבשו, וכל דבר

3346שהוא גמר מלאכה יש בו משום מכה בפטיש כמו שנתבאר בסי' ש"ב).

3347מכל מקום כאן שאינו אלא מוציא מהמנעל את

3348הדפוס, שהוא כלי בפני עצמו, אינו נחשב גמר מלאכה ומכה בפטיש (ראה לקמן שם הערה 1534).

3349[321] ואף שבברייתא שם (שומטין

3350מנעל מעל גבי אימוס).

3351היינו מטעם דאמרינן

3352בגמרא שם (הניחא לרבא דאמר דבר שמלאכתו לאיסור בין לצורך גופו בין לצורך מקומו

3353מותר (ואימוס נמי כלי הוא, ואף על גב דמלאכתו דאימוס לאיסור, לתקן מנעלין, מטלטלין

3354להאי אימוס משום צורך מקומו, דהיינו מנעל שהאימוס נתון לתוכו, רש"י), שפיר.

3355אלא לאביי דאמר לצורך גופו מותר, לצורך מקומו אסור (וזה ששומט ממנו את המנעל אינו

3356צריך לגופו של אימוס, והיכי מטלטל ליה, רש"י), מאי איכא למימר. הכא

3357במאי עסקינן ברפוי (שהמנעל נשמט מאליו, ואין צריך לטלטל האימוס, רש"י)).

3358וכיון דקיי"ל לעיל סי"ב (כלי

3359שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין לצורך גופו ... בין לצורך מקומו).

3360אם כן מותר לשמוט אפילו מנעל חדש שמהודק על הדפוס, ואפילו לשמוט את הדפוס מתוך

3361המנעל, כמבואר בב"ח ד"ה מנעל (והא דקאמר שומטו מעל הדפוס, הוא הדין

3362דמותר ליקח הדפוס מתוכו, כיון שהוא כלי), דהיינו לצורך מקומו של הדפוס שבתוך חלל

3363המנעל, כמבואר בלבוש סי"ד (מותר לטלטלו לצורך מקומו, דהיינו חללו של המנעל

3364שהדפוס בתוכו).

3365וכל זה הוא בדפוס של המנעל, שהוא כלי

3366שמלאכתו לאיסור, משא"כ בחלוק שתחבו בו קנה שאינו כלי, יתבאר לקמן סמ"ו (יכול

3367לשומטו מן הקנה. אבל ליטול הקנה מתוכו אסור, לפי שאינו כלי ... ואם תחבו בו כלי

3368מותר ליטלו מתוכו אפילו הוא כלי שמלאכתו לאיסור, כיון שטלטול זה הוא לצורך מקומו,

3369דהיינו חלל החלוק שהקנה בתוכו).

3370[322]

3371רש"י קיב, א ד"ה דאי (שהסנדל יש לו שתי תרסיות והן של עור, מקום קביעות

3372הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים לבין שני רגלים, כעין שיש למנעלים שלנו), וד"ה

3373איפסיק (שהסנדל פתוח מעל גביו, וצדדיו של עץ או של עור שלוק וקשה, והרצועות נקשרות

3374על גב הרגל, ומעמידות אותו). מ"א סקכ"ח (במנעלים שלהם שהיו פתוחים לגמרי

3375מלמעלה, וצדדיו של עץ או של עור קשה, והרצועה נקשרת על גבי הרגל כמו שכתב

3376רש"י, ואם נפסקה לא היה יכול לנועלו. משא"כ שלנו).

3377והיינו שהמנעל עצמו הי' בו נקב אחד

3378מימין ואחד משמאל, ודרך שני נקבים אלו היתה עוברת רצועה, שקשרה הרצען בראשה קשר

3379חזק ואמיץ, כדי שלא תישמט הרצועה מהנקב, כדלקמן סי' שיז ס"ב (שהוא

3380קשר חזק ואמיץ כקשרים שהאומנים עושים בשעת מלאכתן, כגון קשרי רצועות מנעל וסנדל

3381שקושרין הרצענין בשעת עשייתן), וס"ה (קשר בראש הרצועה כדי

3382שלא תשמט מן הנקב).

3383ואילו את המשך הרצועה היוצאת על גבי

3384המנעל (כמו השרוכים שבנעלים שלנו), היו קושרים זה לזה על גבי הרגל כשנועלים

3385המנעלים, ומתירים אותם כשפושטים אותם, וכדלקמן שם ס"א (מנעלים, שכשלובשן

3386שחרית קושרן וכשפושטן ערבית מתירן).

3387[323] טור ושו"ע סט"ו

3388(סנדל שנפסקה רצועה הפנימית, עדיין תורת כלי עליו, ומותר לטלטלו). לבוש סט"ו

3389(לפיכך נפסקה הרצועה הפנימית עדיין תורת כלי עליו, הואיל וראוי לתקנו, ומותר

3390לטלטלו).

3391ואף שאינו יכול

3392לתקנו בשבת, ואם כן אינו ראוי בשבת לשום השתמשות, אלא אחר השבת.

3393מכל מקום, כיון שהוא הי' כלי קודם השבת, ויחזור להיות כלי אחר השבת, נשאר עליו

3394תורת כלי גם בשבת. ונתבאר לעיל (הערה 210).

3395[324] גמרא שם (אביי הוה קאי קמיה

3396דרב יוסף איפסיק ליה רצועה, אמר ליה מאי איעביד ליה, אמר ליה שבקיה (במקום שנפל

3397מרגלך, ולא תטלנו בידך להצניעו, רש"י) ... מדקמתרץ רבי

3398יוחנן אליבא דרבי יהודה, שמע מינה הלכה כרבי יהודה. מאי היא, דתניא ... ר' יהודה

3399אומר נפסקה פנימית טמא, החיצונה טהור (כשנפסק הפנימי ראוי הוא לתקנו. ואע"ג

3400שתיקונו ניכר וגנאי הוא, מיהו לצד פנים לא מיתחזי. וכשנפסקה חיצונה אינו הגון שוב

3401לתקנו). ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כמחלוקת לענין טומאה כך

3402מחלוקת לענין שבת). טור ושו"ע שם (נפסקה החיצונה, בטל מתורת כלי ואסור לטלטלו).

3403ב"י

3404ד"ה ומ"ש ובחצר (והך דאביי חיצונה איפסיק, משום הכי אסריה רב יוסף אפילו

3405לטלטלו ... וכשנפסק הפנימי ראוי לתקנו). לבוש סט"ו (נפסקה

3406החיצונה בטל מתורת כלי, שאינו ראוי לתקנו עוד ואסור לטלטלו). מ"א ס"ק כח

3407(דגנאי הוא לתקנו כיון שניכר מבחוץ).

3408ואין לפרש הכוונה "שאין דרכה

3409לתקנה", כי אם "דרכו של אדם לזורקה בין גרוטאות" (כדלעיל סל"ט

3410לענין מחט), שהרי מתירין לקמן סמ"ד מטעם שמא "יגנב משם".

3411אלא הכוונה כדאמרינן בגמרא שם (והא

3412מנא הוא (ואמאי אסור לטלטלו והא עדיין תורת מנעל עליו, רש"י), דאי בעינא

3413הפיכנא ליה מימין לשמאל (דהפיכנא ליה לרגל האחרת, ונמצאת החיצונה פנימית,

3414רש"י) ... למילתיה לאו מנא הוא).

3415וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע'

3416מב. יגדיל תורה (נ.י.) חמ"ה ע' קיא. כנישתא דבי רב.

3417[325]

3418כדלעיל סכ"ד (כל הכלים המותרים בטלטול שנשברו בשבת ... כגון שברי

3419עריבה לכסות בהם פי חבית, ושברי כלי זכוכית לכסות בהם פי הפך ... מותר בשבת),

3420וסכ"ט (חתיכת חרס שנשברה מכלי ... והיא ראויה לכסות בה כלי,

3421מותר לטלטלה).

3422[326]

3423ב"י שם (דסנדל שאני דלא חזי לכסות בו כלי, כדחזי שאר שברי כלים, משום דמימאיס,

3424ומשום הכי כל היכא שאינו ראוי לנעול, לאו כלי הוא כלל). הובא במ"א

3425סקכ"ח.

3426והיינו שיש שני אופנים שיהי' מותר

3427לטלטל שברי כלים: (א) שראויים לכיסוי כלים. (ב) שראוי לחזור ולתקנו.

3428וכאן אינו ראוי לשניהם, ולכן אסור

3429לטלטלו.

3430[327] גמרא

3431שם (רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דר' אבהו בכרמלית איפסיק רצועה דסנדליה אמר ליה מאי

3432ניעבד לה, אמר ליה שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה (דראוי לטלטול, רש"י) וכרוך

3433עילויה (במקום הרצועה ונועלו עד שתכנס, רש"י) ... התם (בכרמלית כגון בקעה,

3434רש"י) לא מינטר). טור ושו"ע סט"ו (ואם הוא בכרמלית, מותר לכרוך

3435עליו גמי לח, שהוא מאכל בהמה, לתקנו שלא יפול מרגלו). רמב"ם פ"י

3436ה"ד (כל שראוי למאכל בהמה מותר לקשור אותו בשבת. לפיכך אם נפסקה רצועת סנדלו

3437בכרמלית, נוטל גמי לח הראוי למאכל בהמה וכורך עליו וקושר הגמי). טור ושו"ע

3438סט"ו (ואם הוא בכרמלית, מותר לכרוך עליו גמי לח שהוא מאכל בהמה, לתקנו שלא

3439יפול מרגלו).

3440והיינו שאין חוששים למוקצה של הגמי,

3441כיון דחזי למאכל ואינו מוקצה.

3442ואין חושש למלאכת קושר, כיון שהוא

3443מאכל בהמה, ואינו קשר של קיימא.

3444ומה שאין חוששים למה שנתבאר בסעיף

3445הקודם (אבל אם נפסקה החיצונה אין דרכה לתקנה ... ואסור לטלטלו),

3446נתבאר ברשב"א שם (בכרמלית דלא מינטר, לא מקצה ליה איניש, אלא דעתיה עליה

3447לטלטולי על ידי גמי לח).

3448[328] חגורה של בד.

3449[329]

3450מ"א סקכ"ט (ונראה לי דבחוט או במשיחה אסור, דלמא מבטיל ליה והוה קשר של

3451קיימא).

3452והיינו הקשר הראשון של הרצועה

3453(דלעיל הערה 322), שאם מבטל שם את החוט או משיחה, הרי הוא קשר של קיימא.

3454[330]

3455רב יוסף שם (התם (בכרמלית כגון בקעה, רש"י) לא מינטר הכא (בחצר) מינטר)). טור

3456ושו"ע שם (ובחצר שהוא נשמר שם, אסור).

3457[331] על

3458מ"ש הרמב"ם פ"י ה"ו (כל שראוי למאכל בהמה מותר לקשור אותו

3459בשבת), כתב בכסף משנה (כתב הרמ"ך הוה ליה למימר אבל בחצר אסור, דילמא מבטל

3460ליה והוי קשר של קיימא, והכי מפרש בגמרא). והיינו דהא דאסרינן בחצר הוא מטעם

3461שחוששים שמא יקשרנו קשר של קיימא.

3462והקשה במ"א ס"ק כט (ועיין

3463בכ"מ בשם הרמ"ך, ודו"ק, כי צ"ע בגמרא לישבם). והיינו שבגמרא

3464מבואר שכשנפסקה הרצועה החיצונה אסור משום מוקצה (ולא משום איסור קשירה).

3465ועל זה מבאר כאן, שמה שאסרו בגמרא

3466בחצר משום מוקצה, היינו שכיון שאינו יכול לקשרו בגמי, שוב נשאר דינו כבסעיף הקודם,

3467שאם נפסקה חיצונה אסור בטלטול משום מוקצה.

3468וראה תהלה לדוד סי' שיז סוף

3469ס"ק ג. תבואות שמש ע' קעד. כנישתא דבי רב.

3470[332] בסעיף

3471הקודם.

3472[333]

3473מ"א סקכ"ח (ונראה לי דבמנעלים שלנו, אף על פי שנפסקה הרצועה עדיין חזי

3474ללבישה ותורת כלי עליו. דדוקא במנעלים שלהם שהיו פתוחים לגמרי מלמעלה, וצדדיו של עץ

3475או של עור קשה, והרצועה נקשרת על גבי הרגל כמו שכתב רש"י, ואם נפסקה לא היה

3476יכול לנועלו. משא"כ שלנו).

3477[334]

3478רב חסדא קמ, א-ב (האי כיתניתא, משלפו לדידה מקניא שרי, קניא ממנה אסור). ופרש"י

3479(כששוטחין אותה לנגבה תוחבים קנה מבית יד לבית יד, וכשנוטלה בשבת, ישלפנה מן הקנה,

3480ולא הקנה ממנה, דלא חזי לטלטולי). טור ושו"ע סט"ז (חלוק שכבסו אותו,

3481ותחבו בו קנה לייבשו, יכול לשמטו מעל הקנה, אבל ליקח הקנה מתוכו, אסור, לפי שאינו

3482כלי).

3483[335]

3484ר"ן שם (נח, א) ד"ה משלפא (שנשתמש בה מבעוד יום). הובא במ"א

3485סקל"א.

3486ואילו בשבת אסור לתלותו לייבשו, הן

3487מטעם שיאמרו שכבסן בשבת, כדלעיל סי' שא סנ"ו-ז, והן מטעם שהקנה הוא מוקצה.

3488[336] ומה שהקנה מיטלטל בזה בטלטול מן הצד,

3489אין איסור בזה, כדלקמן סי' שט ס"ד-ו, וסי' שיא סי"ד.

3490[337]

3491מ"א סקל"א (דאינהו לא הוי אורחייהו ליחודי קנים לכתנות (ר"ן). ואם

3492כן בקנים שלנו המיוחדין לתלות עליו שרי). וכן מועיל אם יחד את הקנה לכך, אף שאינו

3493מיוחד לתלות עליו.

3494[338]

3495סנ"ב (לא הוכנו לכך ... כל שלא ייחדם לכך לעולם, אלא אם כן עשה בהם מעשה רב

3496להכינם לישיבה, דהיינו שסדרם מבעוד יום כדי שיהיו מוכנים לישב עליהם למחר, שמעשה

3497גדול כזה מועיל להוריד עליהם תורת כלי, אף על פי שאין דרכם לייחד לכך ... אין מעשה

3498הסידור מועיל אלא לטלטול שלצורך ישיבה שבשביל כך סידרום), וסנ"ג (אין זה

3499מועיל כלום, אלא אם כן ייחדם לכך לעולם ... אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון

3500המוכיח שהם מוכנים ועומדים לכך, שאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכנו לו, אבל לא

3501לצורך אחר). וככל הדברים האלה יהי' גם כאן.

3502[339]

3503רבא שם (אם כלי קיואי הוא (קנה של אורגים דתורת כלי עליו, רש"י), מותר). טור

3504ושו"ע שם (ואם תחבו בו כלי, מותר ליטלו מתוכו).

3505[340]

3506מ"מ פכ"ה הי"ח (שקני האורג מותר לטלטלן, כדבר שמלאכתן לאיסור,

3507לצורך גופן ולצורך מקומן). טור ושו"ע שם (אפילו הוא מלאכתו לאיסור). לבוש

3508סט"ז (דהא הוה כמו צורך מקומו).

3509[341]

3510כמו במנעל דלעיל סוף סמ"ב (ומותר לטלטלו לצורך מקומו, דהיינו

3511חללו של המנעל שהדפוס בתוכו), ושם (הערה 321).

3512[342]

3513רב קלח, ב (כירה שנשמטה אחת מירכותיה (פטפוטים שלה כעין רגלים, רש"י) ...

3514לטלטלה ... אסור). טור ושו"ע סט"ז (כירה שנשמטה אפילו אחת מירכותיה,

3515אסור לטלטלה).

3516[343]

3517ראה תהלה לדוד ס"ק כב (לצורך מקומה מותר, דדוקא לצורך גופה שרוצה להשתמש בה

3518אסור, דחיישינן שמא יתקע). בדי השלחן סי' קט ס"ק י. מראי מקומות וציונים.

3519קובץ הערות וביאורים שע ע' כז. כנישתא דבי רב.

3520[344]

3521גמרא שם (גזירה שמא יתקע). ופרש"י (כשמחבר לה הרגל יתקענה בחוזק והוי בונה).

3522ט"ז סקי"ד (הטעם בגמרא שמא יתקע, פירש"י כשיחבר לה רגל יתקענה

3523בחוזק). מ"א סקל"ב (דגזרינן שמא יתקע הרגל לשם, והוי בנין).

3524וראה לקמן סי' שיג סי"ד (גזרה

3525שמא יתקע ... ויתחייב משום בונה כמו שיתבאר, או משום מכה בפטיש כמו שיתבאר בסי'

3526שי"ד), ושם נסמן (הערה 1008).

3527[345]

3528תרומת הדשן סי' עא (ספסל ארוך שנשמט[ה] אחת מרגליו, שרי לטלטלו ולהניחו בראשו

3529באותו צד שנשמט הרגל על ספסל אחר, או לאו. תשובה, יראה דיש להסתפק בדבר. וכן ראיתי

3530כתוב על שם אחד מהגדולים שאסור). רמ"א סט"ז (וכן ספסל ארוך שנשמט אחד

3531מרגליה, כל שכן שתים, דאסור לטלטלה ולהניחה על ספסל אחרת ולישב עליה, אפילו נשברה

3532מבעוד יום).

3533[346] דרכי

3534משה הארוך ד"ה כירה (מיהו נראה לי, אם ישב עליה מבעוד יום מותר לישב עליה

3535בשבת). רמ"א שם (אלא אם כן ישב עליה כך פעם אחת קודם השבת).

3536[347]

3537מ"א סקל"ג (ונראה לי דכיון שישב עליה כך פעם אחת בלא רגל, שוב לא יתקע).

3538[348]

3539ב"י סוס"י שיג (ומכל מקום להחזיר הרגל למקומה משמע דפשיטא דאסור, גזירה

3540שמא יתקע, שאף על פי שהוא רפוי, כיון דדרך רגלי הספסלים להיות תקועין, גזרינן ביה

3541שמא יתקע). רמ"א שם (גם אסור להכניס הרגל לשם, משום בנין). ט"ז

3542סקט"ו (פירוש אפילו שלא בחוזק, משום חשש בנין אם יתקע).

3543[349]

3544מ"א סקל"ד (ואם הוא לעולם רפוי שרי כמ"ש סימן שי"ג ס"ו).

3545[350]

3546סעיף כא (אם אינו מהדקו כלל, אלא מניחו רפוי לגמרי, מותר. והוא שדרכו של כלי להיות

3547כך רפוי לעולם).

3548[351]

3549ט"ז סקי"ד (ונראה לי דוקא בנשמט קא אסר בזה, דאפשר לחברו, ואין בו איסור

3550רק אם יתקע, ועל כן אסרו אפילו בלא תקע, דשמא יתקע. אבל אם נשבר רגל אחד, דלא שייך

3551בזה שמא יתקע, אלא צריך לעשות רגל אחר, ולזה לא חיישינן).

3552[352] שהרגל נשברה, חלקו נשאר תקוע בספסל, וחלקו

3553נשבר ונשמט.

3554והיינו שאם נשמט לגמרי ונשבר, עדיין

3555חששו שמא יחזיר את החלק השבור.

3556[353] סיכום כללי ההלכה של דברים שאינם כלים

3557שייחד לישיבה וכיו"ב, שלפנינו סמ"ח-נט ובכמה מקומות:

3558(א)

3559דברים שרגילים לישב עליהם וכיו"ב, תורת כלי עליהם (סמ"ח; נח-ט, והערות 354; 408).

3560(ב)

3561אבנים ועצים, אין מועיל בהם מה שראוי לכסות בהם כלים וכיו"ב (רעט, ז. שח, ח;

3562לב; פה).

3563(ג)

3564ואם דרך לייחדם לפעמים לכך, מועיל מה שישב או חשב עליהם, או תיקנו

3565לכך (סל"ו; נ-נא; נג; נו-ז. שיג, א).

3566(ד)

3567ואם אין דרך לייחדם לכך, אין מועיל אף אם ישב או חשב עליהם, אלא כשייחדם לכך לעולם

3568(רנט, ה. שח, נב-ג; פה).

3569(ה)

3570ואפילו דרך לייחדם לכך, אלא שהכניסן לאוצר לסחורה, אין מועיל אלא כשייחדם לכך

3571לעולם (רנט, א. שח, ג).

3572(ו)

3573ואם תיקנו במעשה רב כדי לישב עליו, מועיל לטלטלו לצורך ישיבה, ולא לצורך אחר

3574(סנ"ב-ג).

3575(ז)

3576ייחד לוח לכיסוי הכלים, לא סגי במחשבה, עד שיכינו לכך במעשה הניכר (סל"ו,

3577והערה 274).

3578(ח)

3579ייחדו לכיסוי כלי הקבור בקרקע, גם זה אינו מועיל, עד שיעשה לו בית אחיזה

3580(סל"ז, והערה 286).

3581סיכום

3582כללי ההלכה, מתי מועיל מה שראוי לכסות בהם כלים, לעיל ס"ב (הערה 27)

3583[354]

3584רב נחמן קכד, ב (הני ליבני דאישתיור מבניינא, שרי לטלטולינהו, דחזו למיזגא עלייהו),

3585ופרש"י (שהשלים בניינו וניתותר, ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם, ותורת

3586כלי עליהם). ביצה לא, ב (הני ליבני דאייתור מבנינא, שרי לטלטולינהו בשבתא, הואיל

3587וחזי למזגא עלייהו), ופרש"י (שנשתיירו לו לאחר שגמר בנינו, שרי לטלטלינהו, דמעתה

3588לאו לבנין קיימי אלא למזגא עלייהו, ותורת כלי עליהן). טור ושו"ע סי"ז (לבנים

3589שנשארו מהבנין, מותר לטלטלם, דמעתה לא קיימי לבנין אלא למזגא עלייהו). מ"א

3590ס"ק לה (והוי תורת כלי עליה). אליה רבה ס"ק מג (משמע דמסתמא עומד לכך,

3591ואין צריך מחשבה לזה, וכ"מ בש"ס דף קכ"ד).

3592וכן הוא לקמן סנ"ח (עורות

3593בין עבודין בין שאינן עבודין, מותר לטלטלן, מפני שראויין להסמך ולשבת עליהם, ויש

3594תורת כלי עליהם), וסנ"ט (נסרים של בעל הבית, מותר

3595לטלטלם). ונתבאר שם (הערה 408).

3596[355] רב נחמן שבת שם (שרגינהו,

3597ודאי אקצינהו), ופרש"י (אי סדרן זו על זו, ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר).

3598ביצה שם (שרגינהו, ודאי אקצינהו), ופרש"י (סדרן זו על זו, גלי דעתיה שמקצן

3599לבנין, ואסור לטלטלינהו). טור ושו"ע שם (ואם סידרן זה על זה, גלי אדעתיה

3600שהקצן לבנין, ואסור לטלטלם). מ"א ס"ק לו (דליכא תורת כלי עליה).

3601וכעין האמור לעיל ס"ג (דבר

3602שאינו כלי ממש, אלא שיש עליו תורת כלי, מחמת שראוי להשתמש בו איזה תשמיש בשבת ... אם

3603הכניסן לאוצר לסחורה, ביטל תורת כלי שהיה עליהם, ואסור לטלטלם).

3604ונתבאר לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון

3605סק"א (ליבני דשרגינהו, שאין האיסור בהם אלא משום דביטלם מתורת כלי בסידורם). לקמן

3606סי' תצט בקונטרס אחרון ס"ק ב (אבנים ולבינים הסדורים לבנין, דאסור לטלטלן

3607אפילו בשבת דמוקצה מותר בו לדברי הכל, וכמ"ש המ"א בסי' ש"ח

3608ס"ק ל"ו). וראה נימוקי יו"ט שם.

3609[356] איסורו

3610נתבאר לקמן סי' שמט ס"ג (ומדברי סופרים אסור להוציא חפץ חוץ לד' אמות, אפילו

3611בעומד או יושב לפוש תוך ד' אמות, או אפילו מניח החפץ בארץ תוך ד' אמות, וחוזר

3612ומוליכו חוץ לד' אמות, גזרה שמא יעבירנו ד' אמות בהליכה אחת).

3613[357]

3614רבינא מב, א (קוץ ברשות הרבים, מוליכו פחות פחות מד' אמות (עד שיסלקנו לצידי רשות

3615הרבים, דאיסורא דרבנן הוא, רש"י), ובכרמלית (דטלטול דידיה דרבנן, רש"י),

3616אפילו טובא (ייעבירנו בעקירה אחת, רש"י). טור ושו"ע סי"ח (קוץ

3617המונח ברשות הרבים, מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות, ובכרמלית מותר לטלטלו להדיא, משום

3618דחיישינן שמא יוזקו בו רבים, ובמקום הזיקא דרבים לא גזור רבנן שבות).

3619וכן הוא לעיל סכ"ח (כלי זכוכית

3620שנשברו על השלחן או במקום שהולכין, מותר לטלטל השברים כדי לפנותם שלא יזוקו בהם

3621רבים, שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרו על איסור מוקצה, ואפילו על איסור טלטול

3622בכרמלית), ושם נסמן (הערות 218-219). לקמן סי' שלד סכ"ט (ואם היא מונחת במקום שרבים

3623ניזוקים בה מותר לכבותה, שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרו).

3624[358]

3625ברייתא נ, א (חריות של דקל), ופרש"י (ענפים קשים כעץ, משהוקשו שדראות של

3626לולבין ונפלו עלין שלהן קרי להן חריות).

3627[359]

3628מ"מ פכ"ה הכ"א (חריות דאיכא דקיימי לישיבה ואיכא דקיימי לעצים).

3629ב"י ד"ה חריות. מ"א סק"מ (חריות איכא דקיימו לישיבה ואיכא

3630דקיימו לעצים).

3631[360]

3632טור ושו"ע ס"כ (חריות של דקל שקצצם לשריפה, מוקצים הם ואסור לטלטלם).

3633וכדלעיל ס"ח (כל

3634דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון ... עצים וקנים ...

3635כיון שאין תורת כלי עליהם, אסור לטלטלם).

3636[361] ברייתא

3637וגמרא שם (תנא רבה בר בר חנה קמיה דרב, חריות של דקל שגדרן לעצים, ונמלך עליהן

3638לישיבה, צריך לקשר, רשב"ג אומר אין צריך לקשר, הוא תני לה והוא אמר לה הלכה

3639כרשב"ג. איתמר רב אמר קושר, ושמואל אמר חושב, ורב אסי אמר יושב, אע"פ

3640שלא קישר, ואע"פ שלא חישב). רי"ף כג א (והלכתא כרב אסי). רא"ש

3641פ"ד ס"ח (והיינו כרב אסי דאמר ישב אף על פי שלא קשר ולא חשב). ר"ן

3642כג, א (ומדאמר רב אסי אף על פי שלא חשב, משמע דמוסיף הוא על דברי שמואל, דטפי עדיף

3643חשב מישב ולא חשב, הלכך קיימא לן דבין חשב בין ישב מותר. וכן פסק רבינו האי גאון

3644ז"ל. וכן דעת הרב רבינו יונה ז"ל). רמב"ם פכ"ה הכ"א (חריות

3645של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן מערב שבת לישיבה, מותר לטלטלן). מ"מ שם (ופירשו

3646ז"ל דלרב אשי כל שכן חשב, אע"פ שלא ישב, וזה דעת רבינו. מכאן למדנו

3647שמחשבה בלחוד סגי). טור ושו"ע שם (אם חשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם).

3648[362] רא"ש פ"ד סי' ח (דנמלך

3649עליהן דקתני גבי חריות של דקל, משמע דאפילו בחול מהניא הך מחשבה). טור ושו"ע

3650שם (אם חשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם, אפילו בחול). פרישה ס"ג כב (פירוש

3651שחשב שישב עליהם בחול, ולא חשב שישב עליהם בשבת).

3652ואין לומר שהכוונה היא, שנמלך לישב

3653עליהם פעם אחת בחול, לפני השבת, ואחר כך ישתמש בהם לשריפה, שהרי אם כן שוב אין

3654עליהם תורת כלי בכניסת השבת.

3655לכן פירש רבינו, שנמלך עליהם בסתם לישב

3656עליהם עד עת שיצטרך לפנותם, שאז נשאר עליהם תורת כלי גם בשבת.

3657וכן הוא לענין לוח שייחד לסתום

3658החלון, לקמן סי' שיג ס"א (אם חשב עליו מבעוד יום לפקוק בו (בשבת, או שחשב

3659עליו שיהיה מוכן ועומד להיות פקק לחלון, אף על פי שלא חשב על השבת בפירוש) הרי זה

3660מותר, שעל ידי מחשבה זו ירדה עליו תורת כלי).

3661*

3662וכל זה בדבר שרגילים לייחדם לכך,

3663משא"כ כשאין דרך לייחדם לכך, לא מהני אפילו ייחדם לשבת, וגם לחול עד עת

3664שיצטרך לפנות, וגם ישב עליהם, כדלקמן סנ"ב-ג (אע"פ

3665שישב עליהם פעמים רבות בחול, וגם חשב עליהם שיהיו עומדים לישיבה גם בשבתות עד עת

3666שיצטרך לפנותם מכאן, לא ירד עליהם תורת כלי על ידי כך ... כל שלא

3667ייחדם לכך לעולם ... אלא אם כן ייחדם לכך לעולם).

3668[363]

3669מ"מ שם (לא נאסרו אלא מפני מחשבתו שגדרן לעצים ... ומפני כך מחשבת ישיבה

3670מוציאה מידי מחשבה דלעצים). מ"א שם (וכאן לא נאסרו אלא מפני מחשבתו שקצצן

3671לשריפה, ומפני כך מחשבת ישיבה מוציאה מידי מחשבת שריפה ... מ"מ פכ"ה).

3672וכן הוא לקמן

3673סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ח (עיין במ"א סי' ש"ח סק"[מ] שכתב

3674כן בהדיא בשם המגיד משנה ... וכיון שהן מוקצים מאליהן, אין מחשבתו של אדם מוציאתן

3675מידי מוקצה, אלא על ידי מעשה).

3676לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון

3677ס"ק א (קפידתו באה על ידי מחשבתו שחשב עליה למוכרה, לכך היא נפקעת גם כן על

3678ידי מחשבה בעלמא, כמ"ש המגיד משנה והשלטי גיבורים, מה שאין כן דרובא דאינשי

3679מקצי להו לסחורה, כשעדיין לא טמן בהם. ואף לר"ן דפליג, צריך לומר דמודה,

3680בנסרים שאני לענין אורחייהו ליחודי, דכיון שמצד עצמם ראויות ליחודי לתשמיש כמו של

3681בעל הבית, אלא שהאומן מקפיד עליהם, לכך נפקע על ידי מחשבתו כמו בחריות, ולא פליג

3682אלא במידי דאורחיה, דסבירא ליה דכל שכן הוא).

3683והיינו שלא רק כאשר "מחשבה

3684זו מוציאם מידי מחשבה הראשונה", אלא גם כדלקמן סנ"ג (אם

3685חשב עליהם להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם לתשמיש זה, כגון שחשב על האבן

3686לפצוע בה אגוזים למחר), וכן הוא לעיל סל"ו, ולקמן סנ"ו-ז.

3687סי' שיג ס"א (כמ"ש בסי' ש"ח, שמחשבה מועלת בדבר שדרכו לייחדו לכך).

3688וראה נימוקי יום טוב לקמן שם.

3689כנישתא דבי רב כאן.

3690[364] היתר הטלטול הוא לא רק לסדרם לישב

3691עליהם, אלא גם כאמור בסעיף הבא "והוא הדין לצורך מקומם או לצורך

3692עצמם, כדין כלי שמלאכתו להיתר", ושם נסמן (הערה 367).

3693וכאן מבאר שמותר אף לסדרם לישב עליו,

3694ולא רק לישב עליהם כמו שהן, שזה מותר בכל אופן, כדלעיל סי"ד (כל מוקצה ...

3695מותר לישב עליו, אף אם הוא מתנענע תחתיו, שטלטול כלאחר יד הוא).

3696וראה מראי מקומות וציונים. כנישתא דבי רב.

3697[365] גמרא

3698שם (צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר). רש"י שם ד"ה ואע"פ (חישב עליהן

3699לישב למחר), ר"ן שם (ולי נראה דאפילו יחוד שבת אחת נמי מהני ... בכל מידי

3700דאורחיה בהכי, יחוד דחד יומא מהני. וכן פירש רש"י ז"ל אף על פי שלא חשב

3701לישב עליהן למחר, אלמא אילו חשב לישב עליהן למחר, אף על פי שלא יחדן לעולם, מהני ...

3702ועובדא דר' חנניא בן עקביא דאתמר בגמרא נמי הכי מוכח, דאמר להו לתלמידיו צאו וחשבו

3703כדי שנשב עליהן למחר ... אלמא יחוד דשבת אחת נמי מהני ליומיה).

3704וכן הוא בכל דבר שלפעמים דרך לייחדו

3705לכך, כדלקמן סנ"ג (אם חשב עליהם להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם

3706לתשמיש זה ... אע"פ שלא ייחדה לכך אלא לשבת זו בלבד, מותר לטלטלה),

3707וסנ"ו (אם חשב עליהם מבעוד יום ... להניחם עליה למחר בשבת בלבד, ולמוצאי שבת

3708ישליכם), וסנ"ז (אפילו ... חשב עליהם מבעוד יום להניחם בראשו למחר בשבת בלבד,

3709ולמוצאי שבת יסירם ממנו), וסי' שיג ס"א (אם חשב עליו מבעוד יום לפקוק בו

3710(בשבת, או שחשב עליו שיהיה מוכן ועומד להיות פקק לחלון, אע"פ שלא חשב על השבת

3711בפירוש) הרי זה מותר).

3712[366]

3713רב אסי שם (יושב (עליהן מבעוד יום ... גלי דעתיה דלישיבה קיימי, רש"י), אע"פ

3714שלא קישר ואע"פ שלא חישב). רמב"ם שם (וכן אם ישב עליהן מבעוד יום, מותר

3715לטלטלן). טור ושו"ע שם (ישב עליהם מעט מבעוד יום, מותר לישב עליהם בשבת).

3716וכן הוא בכל דבר שלפעמים דרך לייחדו

3717לכך, כדלעיל סל"ו (ואם נשתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת

3718כלי שלו, ומותר לטלטלו בשבת). לקמן סנ"ג (אם נשתמש בה כבר תשמיש זה מבעוד יום,

3719אפילו פעם אחת בלבד, הוכנה לכך, אע"פ שלא חשב עליה לשבת זו), וסנ"ו (הניחם

3720על מכתו דרך מקרה קודם השבת, והסירם ממנה לאלתר, מותר לטלטלם בשבת), וסנ"ז (הניחם

3721על ראשו דרך מקרה פעם אחת בחול, מותר לטלטלם בשבת), וסי' שיג ס"א (ואם פקק בו

3722פעם אחת מבעוד יום, אף שלא חשב עליו לפקוק בו בשבת, ירדה עליו תורת כלי על ידי

3723פקיקה זו, כיון שהוא דבר שדרכו לייחדו לכך).

3724ומה שכתב "שאירע מקרה",

3725היינו שישב מבלי כוונה לייחדם לישיבה. וראה תהלה לדוד ס"ק כו. שו"ע

3726אדמו"ר הזקן המבואר. כנישתא דבי רב.

3727סיכום כללי הלכה זו – לעיל (הערה 353).

3728[367]

3729רמב"ן במלחמות מט, א (ישב מהני, אף על גב שלא חשב ושלא קשר, ואפילו להתירן

3730לגמרי [כ]כל הכלים ... בישיבה יוצא ידי שתיהן ידי הכנה וידי תורת כלי).

3731וכן הוא לקמן סנ"ו (מותר

3732לטלטלם בשבת, ליתנם על מכתו, או לצורך אחר), וסנ"ז (מותר לטלטלם בשבת, להניחם

3733בראשו, או לצורך אחר).

3734וכן הדין בחשב עליו (שבסעיף הקודם),

3735כדלקמן סוף סנ"ג (אם חשב עליהם להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם

3736לתשמיש זה ... אע"פ שלא ייחדה לכך אלא לשבת זו בלבד, מותר לטלטלה גם לכל

3737צרכיו). סי' שיג ס"א (אם חשב עליו מבעוד יום ... הרי זה מותר, שעל ידי מחשבה

3738זו ירדה עליו תורת כלי, והותר בטלטול כשאר כל הכלים).

3739[368]

3740ר' יוחנן קכה, ב (פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים (אבנים סדורות

3741ומוקצות לבנין, רש"י), ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר, ולא

3742הצריכן רבי למעשה. ור' יוחנן אמר הצריכן רבי למעשה). רמב"ם פכ"ה

3743הכ"א (נדבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום, אם למדום מותר לישב עליהן למחר,

3744ואם לאו אסור). מ"מ שם (נדבך של אבנים ליכא דקאי לישיבה, ולפיכך צריך מעשה

3745להוכיח שהן לישיבה). ר"ן נט, ב ד"ה לא שנו (קי"ל בחריות של דקל

3746שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה, דישב בלחוד מהני ... משום דחריות של דקל עבידי

3747לישיבה, ומהניא בהו, אבל אבן לא עבידא כסוי לחבית, ומשום הכי לא מהניא בהו הנחה

3748דמבעוד יום). שו"ע סכ"א (אבל נדבך של אבנים, אף על פי שחשב עליו מבעוד

3749יום, אסור לישב (עליהם), אלא אם כן למדום). מ"א ס"ק מ (נדבך של אבנים

3750ליכא דקאי לישיבה, לפיכך צריך מעשה להוכיח שהן לישיבה (מ"מ פכ"ה). ואם

3751כן בעצים שלנו נמי בעינן מעשה).

3752ואף שכתב הרמ"א (ויש אומרים

3753דדין אבנים כדין חריות, וכן עיקר). מכל מקום לא קיי"ל כדבריו בזה, כדלעיל סי'

3754רנט בקונטרס אחרון ס"ק א (כתב רמ"א שם דעורות של דקה דלא חזו למיזגא

3755עלייהו, אם חשב עליהם מבעוד יום מותר לטלטלם, אף על פי שאין תורת כלי עליהם, שהרי

3756אינן ראויין אפילו למיזגא עלייהו ... דרמ"א שם לשיטתיה אזיל דגם באבנים סבירא

3757ליה דמהני מחשבה, אבל להב"י דסבירא ליה גבי אבנים דבעינן יחוד אם כן הוא הדין

3758לגיזין).

3759וכן הוא בכל דבר שאין דרכו לייחדו

3760לכך, כדלקמן סנ"ג (אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול, וגם חשב

3761עליהם מבעוד יום להשתמש בהם תשמיש זה בשבת, אין זה מועיל כלום),

3762ולעיל סל"ו (דבר שאין דרכו לעשותו כיסוי, אע"פ שנשתמש בדבר זה

3763לכיסוי פעמים רבות בחול, כגון אבן שכיסה בה את פי החבית פעמים רבות, אסור לטלטלה

3764בשבת).

3765ולכן נאסרה האבן שהניח על פי החבית

3766לכיסוי, וגם היין שתחתיו, כדלקמן סי' שט ס"ו-ז (אם הניח אבן על פי חבית של

3767יין לכיסוי ... על דעת שישארו שם גם בשבת ... בסיס לאיסור, נעשו איסור כמוהו,

3768ואסור לטלטלן כלל), וכמבואר בר"ן (כג, א) ד"ה ונשאל (והאבן שעל פי החבית

3769דאסרינן במניח, היינו טעמא לפי שאין דרכה של אבן ליחד אותה לכסוי חבית ... אבל בכל

3770מידי דאורחיה בהכי, ייחוד דחד יומא מהני).

3771*

3772הטעמים שלא מועיל כאן מחשבתו לישב

3773עליהם, נתבארו כאן:

3774(א) שאין דרכם לייחדם לכך. וכן הוא לעיל

3775סי' רנט בקונטרס אחרון ריש ס"ק א ([נ]דבך של אבנים, שאף שבודאי אין מקפידים

3776עליהם לישיבה בעלמא ... ואפילו הכי אסור לטלטלן, משום דלא קיימי להכי).

3777(ב) מפני שאין נוח לישב עליהם.

3778(ג) עוד נתבאר לעיל ס"נ, שאינה

3779מועלת אלא כאשר "מחשבה זו מוציאם מידי מחשבה הראשונה", משא"כ

3780כאן שהם מוקצים מאליהם.

3781והיינו כשמייחדו במחשבה עד שיצטרך,

3782או לשבת זו בלבד, שבזה אין הייחוד במחשבה מועיל, אלא במעשה, כדלקמן בסמוך (אלא

3783אם כן עשה בהם מעשה רב, להכינם ... לישב עליהם למחר). משא"כ אם מייחדו לעולם,

3784סגי אף ייחוד במחשבה, כאמור כאן (לא הוכנו לכך ... על ידי מחשבה

3785בלבד, כל שלא ייחדם לכך לעולם).

3786סיכום כללי הלכה זו – לעיל (הערה 353).

3787[369]

3788רמב"ן במלחמות מט, א (מפני שישיבתן קשה, כדאמרינן בירושלמי (ביצה פ"א

3789ה"ז) אבנים שישבנו עליהם בנערותינו עשו אתנו מלחמה בזקנותינו. כל שכן נדבך

3790שעומד לבנין).

3791[370] ומכל שכן שאינו מועיל מה

3792שראוי לכסות בו כלים, כדלעיל ס"ח (אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים, וצרורות

3793שראויות לכסות בהן כלים, וכל כיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם, אסור לטלטלם),

3794ושם נסמן (הערה 81).

3795[371]

3796שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשנז (אין זה יחוד המתיר, עד שייחדנו להטמנה

3797לשבתות, ולא לשבת זו בלבד ... עד שייחדנה לכיסוי לעולם, ולא לשבת אחת). הובא

3798בר"ן כג, א (ונשאל הרשב"א ז"ל, המיחד אבן לפצוע בה אגוזים, אם מותר

3799לטלטלה בשבת, והשיב ... בודאי בעינן שיחדוה לכך לגמרי, אבל יחוד שבת אינו יחוד).

3800ב"י ד"ה חריות (והוא שיחדה לכך לעולם, אבל יחדה לשבת זו בלבד לא מהני ...

3801כך השיב הרשב"א, והביא דבריו הר"ן בפרק במה טומנין), ובסי' רנט ד"ה

3802ומ"ש ואותן (נראה מדבריו שצריך שיחדם לכך לעולם, אבל יחדה לשבת זו בלבד לא

3803מהני, וכדברי הרשב"א בתשובה).

3804וכן הוא לעיל סי' רנט ס"ה

3805(הנותנים אבנים ולבנים סביב הכירה צריך שייחדם לכך לעולם, כדי שיהא מותר לטלטלם

3806בשבת, וכן עצים העומדים להסקה שסותמים בהם פי התנור בשבת, צריך שייחדם לכך לעולם).

3807לקמן סנ"ג (אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול, וגם חשב

3808עליהם מבעוד יום להשתמש בהם תשמיש זה בשבת, אין זה מועיל כלום, אלא אם כן ייחדם

3809לכך לעולם, שאז ירד עליהם תורת כלי על ידי שנתייחדו לתשמיש זה לעולם).

3810סי' שט ס"ג (אלא אם כן ייחד אבן זה לכך לעולם, כמו שנתבאר לעיל בסי' ש"ח).

3811סי' שיב ס"ב (והוא שייחדן לכך לעולם אבל יחוד לשבת אחת אינו מועיל כמו שנתבאר

3812בסי' רנ"ט וש"ח).

3813והיינו שיחוד לעולם מועיל (לא רק

3814למה שהוכן בשבילו, אלא) אף לצורך אחר (בדי השולחן סי' קי ס"ק ה).

3815[372] גמרא

3816שם (ר' יוחנן אמר הצריכן רבי למעשה. מאי אמר להו (מאי מעשה הצריכן, רש"י),

3817רבי אמי אמר צאו ולמדום אמר להו (סדרו אותם והשיבום, רש"י). רבי אסי אמר צאו

3818ושפשפום אמר להו (מן הטיט, שיהו נאות לישב, ולמחר תלמדום, דבמעשה כל דהו נעשה כלי,

3819רש"י)). רמב"ם שם (אם למדום מותר לישב עליהן למחר, ואם לאו אסור).

3820ב"י ד"ה כתב הרמב"ם (ופסק כרבי אמי אליבא דרבי יוחנן). שו"ע

3821שם (אסור לישב (עליהם), אלא אם כן למדום). והיינו דלא סגי במעשה כל דהו של שפשוף

3822מן הטיט, אלא צריך מעשה רב של סידורם לישיבה עליהם בשבת.

3823וזה מועיל אפילו בדבר שאין דרכו

3824לייחד לכך, כאמור כאן. ומכל שכן שמועיל בדבר שדרכו לייחדו לכך, כדלעיל סל"ו (דבר

3825שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי לכלי, נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר לטלטלו

3826כשאר כלים. והוא שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא

3827עומד לכך), ושם נסמן (הערה 274).

3828[373]

3829מ"א ס"ק מא (לכן נראה לי ודאי, היכא דאין מזיזן ודאי שרי לישב עליהן

3830לכו"ע, דמוקצה אינו אסור בנגיעה). והיינו כדלעיל סי"ד (כל

3831מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל מותר ליגע בו בידיו. ובלבד שלא ינענע), ושם נסמן

3832(הערה 131).

3833[374]

3834מ"א שם (דבסי' שי"א ס"ח אמרינן דמנענע הקש בגופו, ומותר לשכב עליו,

3835ומכל שכן לישב עליו). והיינו כדלקמן שם סט"ו (לטלטל

3836המוקצה בגופו שלא בידיו, מותר אפילו מטלטלו לצורך האיסור, כגון קש שהוא מוקצה מפני

3837שסתמו עומד להסקה, ואם הוא נתון על המטה שלא לשכב עליו ובשבת הוא בא לשכב עליו,

3838מותר לנענע בגופו כדי שיהא צף ורך ונוח לשכב עליו).

3839[375]

3840רמב"ן במלחמות שם (והותרו לאותו דבר שהתקין עליהן לסדרן למחר לישיבה במקומן

3841... אבל לטלטולין אחרים לצורך גופן ומקומן אסור). וכן הוא משמעות הרמב"ם שם (נדבך

3842של אבנים שחשב עליו מבעוד יום, אם למדום, מותר לישב עליהן למחר, ואם לאו אסור.

3843חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן מערב שבת לישיבה, מותר לטלטלן). ופירש בתהלה לדוד (ועל כרחך פירושו, דטלטול שלצורך ישיבה מותר ... טלטול שלא לצורך ישיבה אסור.

3844וגבי חריות של דקל תיכף אחר זה כתב, מותר לטלטלן, כמבואר דאף שלא לצורך ישיבת מותר).

3845וראה מנחת יצחק ח"ה סי' קכט וח"ח סי' כג.

3846וכן הוא לקמן סעיף הבא (אלא

3847אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון המוכיח שהם מוכנים ועומדים לכך, שאז מותר לטלטלם

3848לצורך אותו דבר שהוכנו לו, אבל לא לצורך אחר).

3849והיינו שיש ב' חילוקים בין דרכו

3850לייחדו לכך או לאו:

3851אם דרכו לייחדו לכך, (א) מועיל מה

3852שחשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם בשבת זו, או שישב עליהם מבעוד יום. (ב) כל זה

3853מועיל אף להתירו לטלטלו כשאר כלי.

3854משא"כ אם אין דרכו לייחדו לכך,

3855(א) אינו מועיל מה שחשב או ישב עליהם מבעוד יום, אלא תיקון המוכיח. (ב) אף אם עשה

3856מעשה רב המוכיח, אינו מועיל אלא לצורך דבר שהוכן, ולא לצורך אחר.

3857וראה כנישתא דבי רב.

3858[376] כנסמן

3859לעיל (הערה 371).

3860[377]

3861מרדכי רמז תטז (מצאתי בשם רבינו ברוך, הרוצה להשתמש באבן או בבקעת בשבת לסגור בהם

3862הדלת או להכות בהם הברזא, צריך שיעשה שום מעשה של תיקון מבעוד יום, ואם לאו אסור).

3863הובא בב"י ד"ה חריות. מ"מ פכ"ה הכ"א (צריך מעשה להוכיח

3864שהן לישיבה). מ"א ס"ק מ (צריך מעשה להוכיח שהן לישיבה).

3865וראה גם לעיל סל"ו (והוא

3866שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך).

3867[378] כנסמן לעיל (הערה 375).

3868[379] ואפילו אם דרך להשתמש בהם

3869לתשמיש זה, אלא שאין דרך לייחדם לכך לעולם, כדלעיל סי' רנט ס"ה (הנותנים

3870אבנים ולבנים סביב הכירה צריך שייחדם לכך לעולם, כדי שיהא מותר לטלטלם בשבת, וכן

3871עצים העומדים להסקה שסותמים בהם פי התנור בשבת צריך שייחדם לכך לעולם, שהרי כל זמן

3872שלא ייחדן לכך אינן חשובים לו ומשליכן). ולקמן סי' שיב ס"ב (אבנים

3873שייחדן לקינוח מבעוד יום, אע"פ שעדיין לא קינח בהן מעולם, מותר להכניסן לבית

3874הכסא אפילו הן הרבה. והוא שייחדן לכך לעולם, אבל יחוד לשבת אחת אינו מועיל, כמו

3875שנתבאר בסי' רנ"ט וש"ח).

3876[380]

3877ר"ן (כג, א) ד"ה ונשאל (ולי נראה דאפילו יחוד שבת אחת נמי מהני ... והאבן

3878שעל פי החבית דאסרינן במניח, היינו טעמא לפי שאין דרכה של אבן ליחד אותה לכסוי חבית

3879... אבל בכל מידי דאורחיה בהכי, ייחוד דחד יומא מהני). דעה הא' בשו"ע

3880סכ"ב (והני מילי בדבר שאין דרכה לייחדה לכך, כגון הני דאמרן, אבל בכל מידי

3881דאורחיה בהכי, כגון לפצוע בה אגוזים, ביחוד לשבת אחת סגי). מ"א סקמ"ג (דשאני

3882התם שאין האבן עשויה לישב עליה, משא"כ הכא דאורחא בהכי ... ולהכי מהני יחוד).

3883וראה לעיל ס"נ (והערה (363).

3884[381] כדלעיל

3885סנ"א (והוא הדין לצורך מקומם או לצורך עצמם, כדין כלי שמלאכתו

3886להיתר), ושם נסמן (הערה 367).

3887[382]

3888כדלעיל סנ"א ואפילו אם לא חשב עליהם כלל לישיבה, אלא שאירע מקרה

3889שישב עליהם מעט קודם השבת, מותר לטלטלם בשבת לסדרם ולישב עליהם), ושם נסמן (הערה 366).

3890[383] ענף.

3891[384] שעל ידי המזלג שבראשה דרך

3892לייחדו לכך, ומועלת מחשבתו לעשותו כלי, כדלעיל ס"נ

3893(והערה (363).

3894[385]

3895משנה קכה, ב (זמורה שהיא קשורה בטפיח (פך ששואבין בו מן הבור או מן המעין,

3896רש"י), ממלאין בה בשבת (דשויא כלי להך זמורה, רש"י)). ובגמרא שם (קשורה

3897אין לא קשורה לא (ואפילו יש עקמומית בראשה כעין מזלג שראוי לתלות בה טפיח ולמלאות,

3898וחישב עליה, רש"י) ... גזירה שמא יקטום (שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך

3899שהיא רכה ונוחה לקטום, ונמצא עושה כלי, וחייב משום מכה בפטיש, רש"י)). רמב"ם

3900פכ"ג ה"ז (זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת. ואם אינה קשורה אין

3901ממלאין בה, גזירה שמא יקטום אותה ויתקעה). מ"א ס"ק לט (זמורה שיש בראשה

3902עקמומית כעין מזלג שראוי לתלות בו דלי ולמלאות בו, אף על פי שחישב עליה מערב שבת

3903למלאות בה, אסור למלאות בה בשבת, אלא אם כן היא קשורה בדלי מערב שבת, דחיישינן שמא

3904תהיה ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום, ונמצא עושה כלי, וחייב משום מכה

3905בפטיש).

3906וכדלקמן סעיף הבא (וכל

3907דבר שמתקנו להשתמש איזה תשמיש יש בו איסור משום תיקון כלי), ושם

3908נסמן (הערה 389).

3909[386]

3910שבלי הלקט סי' קכ (בשם רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל מצאתי, מותר לחתוך ענף

3911מן הדקל מבעוד יום, ומותר להניף בו על השלחן בשבת להבריח הזבובים מעליו, דכיון

3912דלצורך כך חתכו, עשאו כלי גמור, ואין בו איסור טלטול). שו"ע סכ"ג (מותר

3913לחתוך ענף מן הדקל מבעוד יום, ומותר להניף בו על השלחן בשבת להבריח הזבובים, כיון

3914דלצורך חתכו, עשאו כלי גמור). מ"א ס"ק מה (והיינו כיון דיחדו לכך).

3915וכן הוא לקמן ספ"ו (על פי

3916תשב"ץ סנ"ט וכל בו סל"א ושו"ע סמ"ח), ושם נסמן (הערה 582). סי' שלו סי"ח (ענפי אילנות

3917שהוכנו לתשמיש מבעוד יום, בענין שיש תורת כלי עליהם ומותרים בטלטול, כמ"ש

3918בסי' ש"ח).

3919[387]

3920ט"ז סקי"ז (נראה דהוא הדין לאיים על התינוקות שיכם בהם, אבל ... צריך

3921ייחוד תחלה לכך בערב שבת).

3922ואף אם אינו מכה אותם, וכדלקמן

3923בהלכות תלמוד תורה פ"א הי"ג (ותינוק שאינו רוצה לקרות, לא יכה אותו

3924המלמד מכת אכזרי), מכל מקום מאיים עליהם שיכה אותם, כדי לזרזם.

3925[388]

3926ט"ז שם (אבל אסור ... שיתלש לו ענף מן המכבדות שמכבדין הבית ... מצד דמשוי

3927ליה מנא בשבת).

3928[389]

3929סעיף יז (אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי).

3930וכן הוא לעיל סכ"ח (שאין איסור

3931בשבירת חרס, אלא אם כן שוברו במתכוין בשביל שיהא ראוי על ידי כך לאיזה תשמיש, שאז

3932אסור משום תיקון כלי, כמ"ש בסי' ש"[מ]), ושם נסמן (הערה 224).

3933והטעם לזה הוא, כי מלאכת מכה בפטיש אינה

3934עצם עשיית הכלי, כי אם סיום הכנתו להשתמשות, בין אם הוא כלי או לאו.

3935[390]

3936ט"ז שם (אבל אסור לומר לעכו"ם שיתלש לו ענף מן המכבדות).

3937[391]

3938ס"ג (אסור לכבד הבגדים במכבדות העשויים מקסמים, שלא ישברו קסמיהם בפסיק רישיה,

3939והרי זה סותר כלי ... וכן מכבדות העשויין מענפי אילן).

3940[392] והיינו שהמכבדת היא אגודת ענפים,

3941וכשמוציא מהם אחד מהענפים, אינו שובר כלי.

3942[393]

3943סי"ט (כל כלי שהוא של פרקים, אם אין פרקיו תקועין בחוזק, אין בפריקתן סתירה

3944גמורה), וסכ"א (והוא שדרכו של כלי להיות כך רפוי לעולם), וסכ"ב (אם הוא

3945מהודק קצת, שאין איסור בהדוק זה אלא משום גזרה שמא יתקע בחוזק, אין בו גם כן משום

3946סותר, ומותר לפרקו לכתחלה).

3947[394] הם שני החלקים של מלאכת

3948מנפץ, כמבואר ברע"ב פ"ז מ"ב (המנפצו, חובטו בשבט, אי נמי סורקו

3949במסרק), ולקמן סי' תרכט ס"ה (פשתי העץ שלא דך אותן במכתשת ולא ניפץ אותן

3950במסרק ... אם דך אותן במכתשת, אף על פי שלא ניפץ אותן במסרק). והן הנקראים במשנה

3951יז, ב (אונין של פשתן), ופרש"י (אגודות של פשתן מנופץ).

3952[395]

3953ברייתא נ, א (יוצאין בפקורין (פשתן סרוק שנותנין על המכה, רש"י) ובציפא (צמר

3954מנופץ הניתן על המכה, רש"י) בזמן שצבען (בשמן) וכרכן במשיחה (גלי דעתיה דלמכה

3955קיימי להניחן עליה בשבת, רש"י). לא צבען (בשמן) ולא כרכן במשיחה, אין יוצאין

3956בהם (לאו דוקא אין יוצאין, דאפילו לטלטלם אסור, לפי שאינם מוכנים, תוס'). ואם יצא

3957בהן (לאו דוקא יצא, דהוא הדין ישב בהן בביתו, תוס') שעה אחת מבעוד יום (כרב אסי

3958דאמר ישב אע"פ שלא קשר ולא חישב, רש"י), אע"פ שלא צבע ולא כרכן

3959במשיחה, מותר לצאת בהן). טור ושו"ע סכ"ד (פשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנים

3960על המכה, אם חשב עליהם מבעוד יום לתתם על המכה, או שישב בהם שעה אחת מבעוד יום, או

3961שצבען בשמן, דגלי דעתיה דלמכה קיימי, או שכרכן במשיחה ליתנם על המכה בשבת, תו לית

3962בהו משום מוקצה).

3963וראה לעיל ס"נ (והערה (363).

3964[396] כדלעיל סנ"א (והוא

3965הדין לצורך מקומם או לצורך עצמם, כדין כלי שמלאכתו להיתר), ושם נסמן (הערה 367).

3966[397] שכן

3967הוא בכל דבר שלפעמים דרכו לייחדו לכך, כדלעיל סנ"א (ואפילו אם

3968לא חשב עליהם כלל לישיבה, אלא שאירע מקרה שישב עליהם מעט קודם השבת, מותר לטלטלם

3969בשבת), ושם נסמן (הערה 366).

3970[398] רש"י

3971שם (כרב אסי דאמר ישב אע"פ שלא קשר ולא חישב). תוס' שם (כיון דמתיר יצא,

3972אע"פ שלא צבע ולא חישב, כל שכן חישב ולא צבע). רא"ש פ"ד סי' ח (וכל

3973שכן חשב ולא יצא). שו"ע שם (אם חשב עליהם מבעוד יום לתתם על המכה).

3974[399] כדלעיל

3975ס"נ (אם נמלך עליהם אחר כך שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה עד עת

3976שיצטרך לפנותם ...

3977ואפילו אם לא נמלך עליהם שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה, אלא שחשב עליהם מבעוד יום

3978לישב עליהם למחר בשבת בלבד ... מותר לטלטלם), ושם נסמן (הערה 365).

3979[400]

3980שם בברייתא (בזמן שצבען (בשמן) וכרכן במשיחה). טור ושו"ע שם (או שצבען בשמן

3981דגלי דעתיה דלמכה קיימי, או שכרכן במשיחה ליתנם על המכה בשבת).

3982ומה שהוצרכו לזה בברייתא, ולא סגי

3983במה שחשב להניחן עליה בשבת (שהרי אי אפשר לייחדן במעשה, אלא אם כן חשב תחלה לייחדן

3984לזה, ואם כן מה מועיל אחר כך היחוד במעשה), נתבאר לקמן סעיף הבא (והערה 404).

3985אמנם נתבאר לעיל סל"ו (דבר

3986שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי לכלי, נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר לטלטלו

3987כשאר כלים. והוא שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא

3988עומד לכך, ואף על פי שעדיין לא נשתמש בו לכיסוי לעולם. ואם נשתמש בו לכיסוי מבעוד

3989יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי שלו, ומותר לטלטלו בשבת, אף על פי שלא עשה שום

3990מעשה של תיקון. במה דברים אמורים בדבר שדרכו לעשותו לכיסוי). הרי שלא התיר במה

3991שחשב להשתמש בו בשבת, אלא כשעשה מעשה שמוכיח עליו שעומד לכך. ושם נסמן (הערה 274).

3992[401]

3993ס"א (כיון שעושה לרפואה וניכר הדבר שמתכוין לרפואה, אסור, משום גזרה שמא

3994ישחוק סממנים לרפואה).

3995[402]

3996רש"י שם ד"ה בזמן (דלאו לרפואה נינהו אלא שלא ישרטו מלבושיו את מכתו,

3997והוה ליה כמלבוש דעלמא). טור ושו"ע שם (ומשום רפואה נמי ליכא, שאינו אלא כמו

3998מלבוש שלא יסרטו בגדיו).

3999וכן הוא לעיל סי' שא סי"ח (יוצאין

4000בפשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנין על גבי המכה בשבת כדי שלא יסרטו הבגדים את המכה,

4001מפני שהם לו כמו מלבוש). לקמן סי' שכח סכ"ט (מותר ליתן על גבי המכה ספוג

4002וחתיכות בגדים יבשים, אם הם חדשים, מפני שאינן לרפואה, אלא כדי שלא יסרטו בגדיו את

4003המכה), וסל"א (מכה שנתרפאה מותר ליתן עליה רטייה בתחלה בשבת, מפני שאינו אלא

4004כמשמרה שלא יסרטוה בגדיו).

4005[403] ברייתא

4006הנ"ל, לפירוש ר"ח שם (יוצאין בפיקריון ובציפא כו', פירוש פאה נכרית,

4007והוא שיער שעושה בקפח והקרח נותנן בראשו, ונראה כי אותו שיער שבקפח שיער ראשו הוא).

4008הובא בתוס' שם ד"ה בפקורין (פירש ר"ח כיפה שיש בה שער, ונותנין אותה

4009בראש הקרח, ונראה שהוא שער ראשו). רשב"א שם (ופירוש ציפה ופיקרין פירש רבינו

4010האיי גאון ז"ל פאה נכרית, שעושה איש קרח לכסות את ראשו כמי שיש לו שער).

4011ודינם כדין פשתן סרוק וצמר מנופץ

4012שנותנים על המכה, שבסעיף הקודם, ושם נסמן.

4013וכן הוא לעיל סי' שא סס"ב (בעלי

4014הקרחה שמניחין על ראשיהם פשתן סרוק או צמר מנופץ שיהא נראה כשער בראשיהם, מותרים

4015להניחו בראשיהן בשבת ... ובלבד שהוכנו מבעוד יום בענין שאין בו איסור משום טלטול

4016מוקצה, ועל דרך שיתבאר בסי' ש"ח).

4017[404] דאמרינן

4018בברייתא שם (לא צבען (בשמן) ולא כרכן במשיחה, אין יוצאין בהם), ופרש"י (אבל

4019לא צבען בשמן, דלאו מלבוש נינהו, הוה ליה משאוי, ואין יוצאין בו לרשות הרבים).

4020ר"ן כג, א (והא תנן יוצאין בפיקורין ובציפה בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה,

4021ואילו מחשבה לא מהניא. תירץ הר"ר יונה ז"ל דהתם משום דלא מוכחא מילתא

4022דמיחדי למכתו, ומחזי כמוציא בשבת). מ"א ס"ק מו (הר"ן בשם הר"י

4023לא אסר אלא לצאת בהן, משום דלא מוכחא מילתא דמיחדו למכתו, ומחזי כמוציא בשבת. אבל

4024לטלטלן לכו"ע סגי במחשבה). שו"ע סי' שא ס"נ (יוצאים בפשתן סרוק

4025וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטין. אימתי, בזמן שצבען וכרכן, שיצא בהם שעה אחת מבעוד

4026יום).

4027וכן היא כוונת הדברים גם לעיל סי'

4028שא סס"ב (בעלי הקרחה שמניחין על ראשיהם פשתן סרוק או צמר מנופץ שיהא נראה

4029כשער בראשיהם, מותרים להניחו בראשיהן בשבת ולצאת בו לרשות הרבים, שתכשיט שלהם הוא,

4030ובלבד שהוכנו מבעוד יום בענין שאין בו איסור משום טלטול מוקצה, ועל דרך שיתבאר

4031בסי' ש"ח), והיינו שהן היתר הטלטול והן היתר היציאה בו לרשות הרבים, הן רק

4032באופן "שיתבאר בסי' ש"ח". וראה שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

4033[405]

4034ר"ן שם (דלא מוכחא מילתא דמיחדי למכתו, ומחזי כמוציא בשבת), הובא במ"א

4035שם.

4036[406]

4037הגהות מיימוניות פי"ט הט"ז אות ג (ולא מסתבר לר"י, דאם יש לאדם

4038חבלה בידו בשבת, שלא יטול חתיכת בגד ויתן על גבי מכתו, משום דחשיב לי משאוי). ונתבאר

4039בשלטי הגבורים כג, א אות א (ר"י שלא חשיב ליה כמשוי, אפילו לא צבעם בשמן,

4040ואפילו בשבת עצמו, שלא יצא בו מערב שבת ... דלא חשבי משוי מה שנותן מטלית על גבי

4041המכה, אע"פ שלא יצא בהן מערב שבת). שו"ע סי' שא סנ"א (מותר לצאת ...

4042בסמרטוטין הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה), מ"א שם ס"ק סב (ומשמע

4043אפילו לא יצא בהן שעה אחת מבעוד יום, וכמ"ש הגהות מיימוניות בשם ר"י).

4044ואף שגם לענין המכה, הובא לעיל

4045(הערה 404) מרש"י (אבל לא צבען בשמן, דלאו מלבוש נינהו, הוה

4046ליה משאוי, ואין יוצאין בו לרשות הרבים).

4047לא קיי"ל בזה כדברי רש"י,

4048אלא לענין בעלי הקרחה בראשיהם, ולא לענין על גבי המכה.

4049ועל פי זה נפסק בפשיטות לעיל סי' שא

4050סי"ח (יוצאין בפשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנין על גבי המכה בשבת כדי שלא יסרטו

4051הבגדים את המכה, מפני שהם לו כמו מלבוש. ובלבד שהוכנו מבעוד יום בענין שאין בהם

4052משום טלטול מוקצה, על דרך שיתבאר בסי' ש"[ח]). והיינו שבכל אופן אין חוששים

4053בזה למראית העין ביציאתו לרשות הרבים.

4054[407]

4055משנה מט, א (טומנין בשלחין (עורות, רש"י) ומטלטלין אותן). ברייתא מט, ב (עורות

4056בין עבודין ובין שאין עבודין מותר לטלטלן בשבת). טור ושו"ע סכ"ה (עורות

4057יבשים, בין של אומן בין של בעל הבית, מותר לטלטלן).

4058[408]

4059רש"י במשנה שם ד"ה ומטלטלין (בין שטמן בהן בין שלא טמן בהן דחזו למזגא

4060עלייהו).

4061ואף שנתבאר לעיל סל"ב (לא

4062בכל דבר אמרו שאם ראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו, אלא בשברי כלים בלבד, הואיל

4063והיה כבר עליהם תורת כלי גמור כשהיו שלימים, לכן לא נפקע מהם אף כשנשברו אם ראויין

4064עדיין לכיסוי. אבל כל דבר שאין בו שייכות כלי גמור, כגון צרורות או אבנים וכיוצא

4065בהם, אף על פי שראויים לכסות בהם כלים, לא ירד עליהם תורת כלי בשביל כך, ואסור

4066לטלטלם), ושם נסמן (הערה 243).

4067מכל מקום מועיל בדברים שהכינום כדי לעשות

4068מהם כלים, וראוי להשתמש בהם איזה תשמיש, כדלעיל סל"ט (ומחט חדשה

4069שלא ניקבה עדיין, מותר לטלטלה לצורך גופה, לפי שלפעמים אדם נמלך עליה ומניחה כך

4070בלא נקב ומייחדה לנטילת קוץ, לכן יש תורת כלי עליה אף שעדיין לא יחדה), ושם נסמן

4071(הערה 298).

4072וכן מטעם זה מועיל לקמן בסעיף הבא (נסרים

4073של בעל הבית, מותר לטלטלם), והיינו מפני שראוי להשתמש בהם איזה תשמיש, שכיון

4074שהכינום לעשות מהם כלים, מועיל בהם מה שראוי להשתמש איזה תשמיש, כמו בשברי כלים.

4075או אפשר הטעם כיון שכאן הדרך להשתמש

4076בהם לישיבה, שזה מועיל אף שאינם שברי כלים, כדלעיל סמ"ח (לבנים

4077שנשארו מהבנין, מותר לטלטלם, לפי שמעתה אינן עומדין לבנין אלא להסמך ולשבת עליהם,

4078ולכן תורת כלי עליהם), ושם נסמן (הערה 354).

4079וכן מטעם זה מועיל לקמן בסעיף הבא,

4080כיון שהם עומדין להסמך ולשבת עליהם.

4081וראה כנישתא דבי רב.

4082[409]

4083מ"א סקל"ה (למזגא עלייהו, והוי תורת כלי עליה).

4084וכן הוא לעיל סמ"ח (להסמך

4085ולשבת עליהם, ולכן תורת כלי עליהם).

4086[410] גמרא

4087שם (של אומן (שעומדות למוכרן, רש"י) תנן, וכל שכן של בעל הבית). טור

4088ושו"ע שם (בין של אומן בין של בעל הבית).

4089[411]

4090ר' ישמעאל בר' יוסי מט, רע"ב (אבא שלחא הוה (אומן לעבד עורות, רש"י),

4091ואמר (בחול, רש"י) הביאו שלחין ונשב עליהן (אלמא לא קפיד, רש"י)).

4092רמב"ם פכ"ו הי"ב (והשלחין מותר לטלטלן, בין שהיו של בעל הבית או של

4093אומן, מפני שאינו מקפיד עליהם).

4094וכיון שעומדים לכך, יש עליהם תורת

4095כלי אפילו לא ייחדו לזה, כדלעיל סמ"ח (שמעתה אינן

4096עומדין לבנין אלא להסמך ולשבת עליהם, ולכן תורת כלי עליהם), ושם נסמן (הערה 354). וראה גם סעיף הבא.

4097[412]

4098תוס' מט, א סד"ה טומנין בשם ר"ת (ור"ת מפרש דהכא מיירי ביבשין דחזי

4099למזגא עלייהו והתם בלחין). וזבחים צד, א – לגירסת השטמ"ק שם (ר"ת דמפרש

4100בבמה טומנין גבי טומנין בשלחין ומטלטלין אותן, דמיירי ביבשין, אבל לחין לא ... כיון

4101דלא שכיח שייחדו לישיבה בעוד שהוא לח, אסור לטלטל). ר"ן ביצה ה, א (ותירץ

4102ר"ת ז"ל דהתם ביבשין דחזו שפיר למיזגא עלייהו, והכא בלחין שאינן ראוין

4103להשתמש בהן אלא מדוחק). שו"ע שם (עורות יבשים).

4104[413]

4105רש"י קטז, ב ד"ה בתרתי (עור דלאו בר טלטול הוא. ולא דמי לשלחין דאמרן

4106בבמה טומנין שמטלטלין אותן, דהתם עור בהמה גסה דחזי למישטחיה ולמיזגא עליה). הובא

4107בתוס' מט, א (פירש"י בפרק כל כתבי, דהכא מיירי בעור בהמה גסה, והתם בעור בהמה

4108דקה, דלא חזי למזגא כולי האי), וזבחים שם. רמ"א שם (ויש אומרים דוקא עורות

4109בהמה גסה דחזי לישב עליהם, אבל מבהמה דקה, אסור). מ"א ס"ק מז (לדידהו

4110אפילו לחין שרי).

4111*

4112וסיים ברמ"א (אלא אם כן חשב

4113לישב עליהם מבעוד יום). הובא לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון סק"א (כתב רמ"א

4114שם דעורות של דקה דלא חזו למיזגא עלייהו, אם חשב עליהם מבעוד יום מותר לטלטלם, אף

4115על פי שאין תורת כלי עליהם, שהרי אינן ראויין אפילו למיזגא עלייהו ... דרמ"א

4116שם לשיטתיה אזיל דגם באבנים סבירא ליה דמהני מחשבה, אבל להב"י דסבירא ליה גבי

4117אבנים דבעינן יחוד אם כן הוא הדין לגיזין).

4118וכדלעיל סנ"ב (לא

4119ירד עליהם תורת כלי על ידי כך, לפי שאין דרכם של שאר עצים ואבנים לייחדם לישיבה ...

4120לפיכך לא הוכנו לכך על ידי ... מחשבה בלבד), ושם נסמן (הערה 368).

4121[414]

4122סכ"ב (מותר ליטול עור של גדי המותר בטלטול, ע"ד שנתבאר בסי' ש"ח).

4123[415]

4124סעיף ח (שאם הוא לח אסור לטלטלו, לפי שאינו ראוי לישיבה, ואם הוא יבש מותר לטלטלו).

4125[416]

4126ברייתא מט, ב (נסרין של בעל הבית מטלטלין אותן, ושל אומן אין מטלטלין אותן). טור

4127ושו"ע סכ"ו (נסרים של בעל הבית, מותר לטלטלן, ושל אומן אסור).

4128[417]

4129גמרא שם (שאני נסרים דקפיד עלייהו), ופרש"י (שמא יתקלקלו).

4130משא"כ בשל בעל הבית, כיון

4131שאינו מקפיד עליהם, הרי הם עומדים לכך, ויש עליהם תורת כלי אפילו לא ייחדו לזה,

4132כדלעיל סמ"ח (שמעתה אינן עומדין לבנין אלא להסמך ולשבת עליהם, ולכן

4133תורת כלי עליהם), ושם נסמן (הערה 354). וראה גם סעיף הקודם.

4134[418]

4135כדלעיל רס"ד (וכל הכלים שהם עומדים לסחורה, והוא מקפיד עליהם שלא

4136להשתמש בהם שום תשמיש ... אסור לטלטלו בשבת ... וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס).

4137[419] ברייתא

4138שם (ואם חישב לתת עליהן פת לאורחין, בין כך ובין כך מטלטלין). טור ושו"ע שם (אלא

4139אם כן חשב עליהם מבעוד יום ליתן עליהם פת לאורחים, או תשמיש אחר).

4140ואף שבמילי שאין דרכו לייחדו לכך

4141אין מחשבה מועלת, כדלעיל סנ"ב (לא ירד עליהם תורת כלי על ידי כך,

4142לפי שאין דרכם של שאר עצים ואבנים לייחדם לישיבה ... לפיכך לא הוכנו לכך על ידי ...

4143מחשבה בלבד, כל שלא ייחדם לכך לעולם).

4144ואפילו אם דרכן לייחדן לכך, אלא

4145שהכניסן לאוצר לסחורה, נתבאר לעיל ס"ג (גיזין של צמר שראויין

4146להסמך ולשבת עליהם, וכן כל כיוצא בהם, אם הכניסן לאוצר לסחורה ביטל תורת כלי שהיה

4147עליהם, ואסור לטלטלם ...

4148אלא אם כן חזר ויחדו לתשמיש לעולם).

4149מכל מקום מועלת כאן, מטעם דלעיל

4150ס"נ (מחשבה זו מוציאם מידי מחשבה הראשונה, אם נמלך כן קודם השבת,

4151ונעשה עליהם תורת כלי).

4152ונתבאר לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון

4153ס"ק א (ולא דמי לנסרים של אומן, משום דלא אתעביד בהו מעשה של הקצאה. אי נמי

4154משום דאיהו הוא דקפיד, אבל בעל הבית, דאינהו רובא דאינשי, לא קפדי, ונמצאת קפידתו

4155באה על ידי מחשבתו שחשב עליה למוכרה, לכך היא נפקעת גם כן על ידי מחשבה בעלמא ...

4156כיון שמצד עצמם ראויות ליחודי לתשמיש כמו של בעל הבית, אלא שהאומן מקפיד עליהם,

4157לכך נפקע על ידי מחשבתו).

4158ומטעם זה תורת כלי עליו אפילו לפני

4159שחשב ליתן עליהם פתח לאורחים (אלא "הם מוקצה מחמת חסרון כיס"),

4160"משום דלא אתעביד בהו מעשה של הקצאה", וכדלעיל ס"ג (אם

4161הכניסן לאוצר לסחורה, ביטל תורת כלי שהיה עליהם, ואסור לטלטלם).

4162[420]

4163משנה קמג, א (מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית ... מפני שהוא מאכל בהמה).

4164טור ושו"ע סכ"ז (פרורים שאין בהם כזית מותר להעבירם מעל השלחן).

4165[421]

4166תוס' שם סד"ה פירורין (דלא חזי לאדם, והוו כשאר מאכל בהמה). ר"ן נט, ב

4167ד"ה מסייע (דלאדם לא חזו ... כשאר מאכל בהמה). והם שאריות פת פחות מכזית,

4168שנשארו על השלחן מאכילתו, ורוצה לזרקם לאשפה, ואינם מוקצים, כיון שעומדים לאכילת

4169בהמה ועופות.

4170[422] משנה

4171שם, כבית הלל לדעת רב נחמן (מעבירין מעל השלחן עצמות וקליפין). ואינם מוקצים, כיון

4172שראוים למאכל בהמה, כדתניא קכח, סוע"א (מטלטלין את העצמות, מפני שהוא מאכל

4173לכלבים). רי"ף נט, ב (כגון עצמות דחזיין למאכל כלבים, וקליפין דחזיין למאכל

4174בהמה). תוס' קמג, א ד"ה עצמות (בעי לכל הפחות ראויות למאכל בהמה). טור

4175ושו"ע שם (עצמות שראויים לכלבים, וקליפים שראוים למאכל בהמה ... מותר להעבירם

4176מעל השלחן).

4177ויתבאר גדרם לקמן סס"ד-ו.

4178[423]

4179משנה שם (ושער של אפונין (שרביטין של קטנית שהקטנית גדל בהם), ושער עדשים, מפני

4180שהוא מאכל בהמה).

4181והיינו אלו שאינם ראוים למאכל אדם,

4182כדלקמן סי' שיט ס"ט (השרביטין ... שעודן לחין ... ראויין לאכילה ... מיני

4183קטניות שאין השרביטין ראויין לאכילה), שמכל מקום ראויים הם למאכל בהמה.

4184[424]

4185מ"א סקמ"ט (מותר להעבירם, היינו למאן דאמר נולד שרי).

4186[425]

4187סעיף טז (אין מסיקין בקליפיהן, אפילו הן ראויים למאכל בהמה, מפני שאתמול היו

4188מחוברים וטפלים להאוכל, ונחשבין כאוכל עצמו, ועכשיו אין נחשבין כאוכל כלל, והרי זה

4189נולד).

4190[426] כדלעיל

4191סכ"ג (הנולד מותר בשבת).

4192[427]

4193כדלעיל שם (אבל ביום טוב יש להחמיר בנולד). לקמן סי' תצה סי"ג (ולענין הלכה

4194יש להחמיר בנולד ביום טוב).

4195[428] כדלקמן סי' תצה סי"ג (עצמות

4196שנתפרקו מן הבשר בשבת או ביום טוב, אף על פי שהן ראויין לכלב, אסור לטלטלם בו ביום

4197שנתפרקו, שהרי אתמול היו מחוברין לבשר, ונחשבין כבשר עצמו שעומד לאכילת אדם, והיום

4198שנתפרקו מהבשר עומדין לכלבים, והרי זה נולד).

4199[429] לקמן

4200סס"א-ב, לענין קליפי אגוזים ושקדים בשבת. וכן הדין ביום טוב – אף לענין דין

4201קליפי שאר פירות.

4202[430]

4203רי"ף שם (אבל מידי דלא חזי לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, לא קא שרי). תוס'

4204שם. טור ושו"ע שם (אבל אם אין הקליפים ראוים למאכל בהמה, אסור לטלטלם).

4205[431] רש"י

4206במשנה שם (שאינן ראויין לכלב, וקליפין של אגוזים). ר"ן לו, א (קליפי אגוזים ...

4207שאסור לטלטלו). מ"א סי' שלז ס"ק ד (קליפי אגוזים דמוקצים הם).

4208וכן הוא לקמן סי' שלז ס"ב

4209(קליפי אגוזים וכיוצא בהם מהדברים האסורים בטלטול). הלכתא רבתא לשבתא (אגוזים

4210ולוזים ... יש איסור גדול בטלטולן משום מוקצה כנודע).

4211למעשה לא רגיל כל כך שישארו קליפי

4212אגוזים ושקדים על המפה שעל השלחן בשבת, לפי תקנת רבינו בהלכתא רבתא לשבתא (טוב

4213למנוע מלאכול אגוזים ולוזים בשבת, אלא אם כן הוציאם מקליפתם מערב שבת).

4214אמנם הדבר רגיל יותר בקליפות ביצים

4215וכיו"ב, שגם הם אינם ראויים לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, ואם כן אסורים

4216בטלטול כמו קליפות אגוזים, וכמבואר בשיירי כנסת הגדולה הגהות הטור ס"ק ו,

4217ובאליה רבא ס"ק סא (מכאן נראה שאסור לטלטל קליפות הביצה שאוכלים ביום השבת,

4218דלא חזו מאכל בהמה. ונראה שמכאן נתפשט המנהג לרוב בני אדם, לשבר הבצים תוך הכלי

4219ונופלין שם קליפתן), והיינו לקלף את הביצים אצל פח האשפה, ולזרוק לשם את

4220הקליפות.

4221וכל מה שנתבאר כאן בענין קליפות

4222האגוזים, יהי' כן הדין לענין קליפות הביצים. כמו לדוגמה בליל פסח, שקולפים הביצה

4223שעל הקערה ואוכלים אותה בתחלת הסעודה, והקליפות נשארות בדרך כלל על השלחן.

4224[432]

4225כדלעיל ס"ט (כל דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל

4226בהמה, כגון אבנים ועצים ...

4227וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו).

4228[433] ואין להעבירם מהשלחן מטעם גרף של רעי,

4229שיתבאר לקמן סס"ז (כל הקליפין והגרעינין שאינן ראויין לבהמה ... כשיהיו הרבה

4230מהם לפניו וימאסו בעיניו, יהיה מותר להוציאן משם כדין גרף של רעי).

4231כי שאני התם שמדובר בגלעינין שהיו

4232בפיו, וזורקן בלשונו ונמאסו. משא"כ בקליפות האגוזים.

4233ואף שנתבאר לקמן סי' שלז ס"ב

4234(קרקע מרוצף ... מותר לכבדו ... ואפילו יש בו עפרורית וקליפי אגוזים וכיוצא בהם

4235מהדברים האסורים בטלטול, מותר לכבדם, מפני שהם לו כגרף של רעי, שהתירו לו להוציאו

4236לאשפה מפני כבודו). הרי שגם בקליפי אגוזים התיר מטעם "גרף של רעי".

4237נתבאר החילוק בינם באליה רבה

4238ס"ק סב (ויש לחלק דבקרקע מאיסי יותר מעל השלחן). והיינו שכאשר הם על הרצפה,

4239אין זה מקומן ומפריעים לאדם, משא"כ כששובר את קליפות האגוזים ומניחם על

4240השלחן, ואחר כך רוצה לנקות את השלחן מהקליפות, אין בזה משום גרף של רעי.

4241ואף אם יאמר האדם שגם קליפת האגוזים

4242שעל השלחן מאוסים עליו, והם כגרף של רעי. הרי נתבאר לעיל סי' רעט ס"ג (מי

4243שהוא איסטניס והנר הוא מאוס עליו ... ואינו יכול לסבול שיהא מונח אצלו, יכול

4244להוציאו מעליו למקום אחר ... (ומכל מקום אין כל אדם יכול לומר איסטניס אני, אלא מי

4245שידוע שהוא איסטניס)).

4246ולכן נאסרה כאן העברת קליפות

4247האגוזים ושקדים מהשלחן בכל אופן, ולא הותר מטעם גרף של רעי.

4248[434] ולכאורה הי' מקום להעבירם מהשלחן באחורי

4249ידיו, וכדלעיל סי' רעו ס"ט (שהישראל בעצמו היה יכול להביא הנר לכאן בהיתר

4250בטלטול מן הצד, כגון באחורי ידיו, או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה).

4251אמנם כבר נתבאר שם (הערה ע), שמוכח

4252מכמה מקומות בשוע"ר, שאין לסמוך על היתר זה אלא לענין טלטול על ידי נכרי.

4253ולכן נאסרה כאן העברת קליפות האגוזים ושקדים מהשלחן בכל אופן, אלא באופן שיתבאר

4254לקמן סס"א-ב.

4255[435] דיני טלטול מן הצד יתבארו לקמן סי' שט

4256ס"ד-ו, ושם (הערה 616) יבוא סיכום עיקרי הדינים שבזה.

4257ואילו

4258כאן ס"ס-סב, יתבארו פרטי הלכה זו בקשר לקליפות ועצמות שעל השלחן.

4259[436]

4260משנה שם (מסלק את הטבלא (שיש תורת כלי עליה , רש"י) כולה ומנערה). טור ושו"ע שם (אלא מנער את הטבלא

4261והם נופלים).

4262והיינו שזה מותר בכל אופן. ולקמן

4263סס"א-ב יתבארו האופנים שמותר אף לטלטלה למקום אחר עם הקליפות ועצמות שעליה.

4264[437]

4265סמ"ג ל"ת סה כ, ד (דברים שאינן ראויין למאכל בהמה אסורין להגביהן, אלא

4266לנער השולחן או המפה). הובא בב"י ד"ה ומ"ש ופירורין.

4267[438] המאור

4268סו, ב (ואין זה נעשה בסיס לדבר האסור, שלא היו עליהן מבין השמשות,

4269ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על דעת לשמטן). מ"א סק"נ (לא

4270הוי בסיס אלא אם כן היו עליו בין השמשות).

4271ראה גם לעיל סי' רסה ס"ה (ואין

4272הכלי נעשה בסיס לדבר האסור, כיון שלא היה האיסור בתוכו בבין השמשות, וגם היה דעתו

4273לנערו). סי' רסו סכ"ד (שהשקים לא נעשו בסיס לדבר האיסור, כיון שלא היו השקים

4274עליהם בבין השמשות). סי' רעט ס"ו (נר שהודלק ... אחר כניסת השבת ... מותר

4275לטלטלו אחר שכבה לצורך גופו או מקומו, הואיל ולא היה מוקצה בתחלת כניסת השבת אלא

4276באמצע השבת כשהיה דולק, לא נעשה על ידי זה מוקצה לכל השבת כולה, אלא בשעה שהוא

4277דולק בלבד). לקמן סי' שי סי"א (לא נעשית בסיס לאיסור, הואיל ולא היה האיסור

4278עליה בבין השמשות כמו שנתבאר בסי' רס"ה ורס"ו), ושם נתבאר (הערה 717).

4279[439] נתבאר

4280לעיל סי' רעא בקונטרס אחרון ס"ק ג (בבין השמשות ... שהוא התחלת השבת ... ומהאי

4281טעמא כל מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא, וכן בעירובי תחומין ועירובי

4282חצרות, הכל תלוי בבין השמשות, מפני שהוא התחלת השבת), ונסמן לעיל (הערה 65).

4283[440] ההוכחות

4284והביאור בזה – לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון ס"ק ג (כאן עיקר טלטולו הוא דבר

4285האסור, ואינו מטלטל מן הצד של היתר, אלא מטלטלו כדרכו על ידי ההיתר, שההיתר נעשה

4286לו כידא אריכתא, דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה בסי' תרנ"א ... הרי זה

4287טלטול על ידי דבר אחר כדרכו, ולא מן הצד של היתר, שההיתר נעשה כידא אריכתא דידיה

4288... על ידי דבר אחר שבידו דרך הוא לטלטל).

4289והוא דלא כדעת הט"ז סקי"ח

4290שמתיר. וראה לקמן סי' תמד סי"ג (ונתבאר שם הערה עה). סי' תמו סוף ס"ז

4291(והערה פג).

4292[441]

4293ב"י שם ממשמעות הסמ"ג שם (וכתב הרא"ש בתשובה (כלל כב סי' ח דרך ה)

4294שהטעם שמגביהין שולחן ומפה עם עצמות וקליפין, אפילו קליפי אגוזים שאינן ראויין

4295למאכל בהמה, מפני שהם בטלים אגב הפת. ומשמע מדבריו שמותר להגביה השולחן ולטלטלו עם

4296קליפי אגוזים שעליו. אבל לא נראה כן מדברי סמ"ג (לאוין סה כ ע"ד) שכתב

4297אבל דברים שאינן ראויים למאכל בהמה אסורין להגביהן, אלא לנער השולחן או המפה, כמו

4298מעות שעל הכר [מנער את הכר] והן נופלות, משמע דלהגביהה ולטלטלה כמות שהיא אסור,

4299ולא שרי אלא לנער לבד, דומיא דמעות שעל הכר ... ואפשר דלא פליגי, אלא סמ"ג

4300מיירי כשאין בשולחן אלא קליפי אגוזים ועצמות שאינן ראויין למאכל בהמה, ומשום הכי

4301אסור להגביהה ולטלטלה כמות שהיא, והרא"ש מיירי כשיש בשולחן פת, ומשום הכי שרי

4302לטלטל קליפי אגוזים ועצמות שאינם ראויין לכלבים, אגב הפת). שו"ע סכ"ז (אם

4303אין הקליפים ראוים למאכל בהמה, אסור לטלטלם, אלא מנער את הטבלא והם נופלים. ואם יש

4304פת על השלחן, מותר להגביה הטבלה ולטלטלה עם הקליפים שאינם מאכל בהמה, שהם בטלים

4305אגב הפת).

4306והיינו שאם יש בשלחן רק קליפי

4307אגוזים וכיו"ב, בזה נתפרש במשנה קמג, א (מסלק את הטבלא כולה ומנערה). ואם יש

4308עליו גם פירורי פת, מותר לטלטלה לכל מקום, כדלקמן בסמוך.

4309[442] עתה

4310בא לבאר טעם האיסור לטלטל הטבלא או המפה עם הקליפות שעליה למקום אחר.

4311והיינו דאף שנתבאר לקמן סי' שט

4312ס"ו (שהחבית והכר לא נעשו בסיס לדבר האסור, הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן

4313נופלת, ומנער את הכר והמעות נופלים. ואם היתה החבית בין החביות, בענין שאינו יכול

4314להטותה במקומה, יכול להגביהה כמות שהיא עם האבן שעליה ולנושאה למקום אחר להטותה שם

4315כדי להפיל האבן מעליה), ובסי' שי סי"ז (ואפילו אם דבר המותר חשוב יותר, אם

4316אפשר לנער האיסור בלבדו, צריך לנער מתחלה ואחר כך יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה,

4317ואם אי אפשר לנער האיסור ... מותר לטלטל המחתה כמות שהיא, עם האפר והשברים והפחמים

4318למקום שירצה).

4319מכל מקום כאן לא שייך כל זה, שהרי

4320כל רצונו הוא לזרוק את הקליפות (שהן מוקצה) לאשפה, ולהחזיר הטבלא והמפה על השלחן.

4321ואם כן, אינו מטלטל דבר המותר, ודבר האסור מטלטל עליו מאליו, כי אם מטלטל את

4322המוקצה על ידי דבר אחר.

4323ודוקא כשיש עליו פת, שייך לומר שהוא

4324מטלטל דבר המותר והקליפות בטלות אליו ומיטלטל עמו מאליו, כדלקמן בסמוך.

4325[443] משא"כ כשאי אפשר לנערו, כדלקמן

4326סעיף הבא.

4327[444]

4328תוס' קכג, א ד"ה האי (דאפשר בניעור, דאפילו טלטול מן הצד אינו).

4329וזה גם טעם האמור לקמן סי' שט

4330ס"ו (הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן נופלת, ומנער את הכר והמעות נופלים),

4331וסי' שי סי"ז (צריך לנער מתחלה, ואחר כך יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה).

4332ואף שגם זה אסור כשהוא לצורך

4333האיסור, כדלקמן סי' שט סוף ס"ו (ואם אינו צריך לא לגוף הכר ולא למקומה, אלא

4334שחושש שלא יגנבו המעות שעליה, אסור אפילו לנערה כדי שיפלו המעות תחתיה, מפני שלא

4335התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשמטלטל בשביל דבר המותר, ולא בשביל דבר האסור).

4336מכל מקום שאני הכא שאינו מנערם אלא

4337כדי לנקות השלחן מהם, אין זה חשוב טלטול מן הצד לצורך המוקצה.

4338[445] כנסמן

4339לעיל (הערה 441).

4340[446] עתה בא לבאר טעם ההיתר בזה,

4341שכיון שמטרת הטלטול אינו רק כדי לזרוק את העצמות והקליפות לאשפה, אלא גם כדי לזרוק

4342את פירורי הפת לאשפה, לכן שייך לומר שהוא מטלטל דבר המותר (פירורי הפת), ודבר

4343האסור (העצמות והקליפות) מיטלטלים עליו מאליו, וכדלעיל סי' רנט בקונטרס אחרון

4344סק"ג (שמכיון שהחבית לא נעשית בסיס לאבן, אם כן היא חשובה בפני עצמה, והוא

4345מטלטל אותה בלבדה, שהיא דבר המותר ואינה משמשת כלל להאיסור, וגם היא אינה מטלטלת

4346את האבן אלא הוא מיטלטל מאליו).

4347ואף שגם בכיו"ב נתבאר לקמן סי'

4348שי סי"ז (ואפילו אם דבר המותר חשוב יותר, אם אפשר לנער האיסור בלבדו, צריך

4349לנער מתחלה, ואחר כך יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה).

4350מכל מקום לא הצריכו כאן לנער תחלה

4351את הקליפות, ולקחת אחר כך רק את פירורי הפת, כדי לזרקם לאשפה, כמבואר במ"א

4352ס"ק נא (אף על גב דבכל מקום דהוי בסיס לאיסור ולהיתר, אם יכול לנער צריך לנער

4353... יש לומר כיון שכל עצמו אינו עושה כן אלא לזורקן, לא הוי בסיס). וביאר במחצית

4354השקל שם (כיון דהונח בכוונה עליו האיסור בחול, אף על גב דמה שמונח עליו בשבת הוא

4355מחמת שכחה, ומהאי טעמא לא נקרא בסיס, מכל מקום לענין לטלטלו להדיא עם האיסור שעליו

4356גרע, ולא הותר). משא"כ כאן שהונחו פירורי הפת והקליפות על הטבלה והמפה בשבת,

4357ועתה רוצה לזרקן, "הקליפות האלו הן בטלות לגבי הפת", ואין להצריכו לנערן

4358תחלה.

4359[447]

4360ב"י שם (ומיהו אם הוא צריך למקום השולחן, לכולי עלמא מותר להגביהה כמות שהוא,

4361דבמעות שעל הכר נמי שרי כהאי גוונא כמו שיתבאר בסימן ש"ט). שו"ע שם (ואם

4362היה צריך למקום השלחן, אפילו אין עליה אלא דברים שאינם ראוים למאכל בהמה, מותר

4363להגביה ולטלטלם).

4364וכדלקמן סי' שט ס"ו (ואם צריך

4365למקום החבית והכר בענין שאין הניעור מספיק לו, יכול לטלטלן כמות שהן עם האבן

4366והמעות שעליהן כדי ליפנות מקומן), ושם נסמן (הערה 636).

4367[448]

4368מ"א סקנ"ב (דלא הוי בסיס לדבר אסור).

4369וכדלעיל ס"ס (שהטבלא

4370לא נעשית בסיס לדבר האסור, הואיל ולא היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשות).

4371[449] עתה

4372בא לבאר טעם ההיתר בזה, שכיון שכאן אינו מטלטלו כדי לזרוק את העצמות וקליפות

4373לאשפה, אלא כדי לסלק מכאן את השלחן, בזה שייך לומר שהוא מטלטל דבר המותר (השלחן),

4374ודבר האסור (העצמות והקליפות) מיטלטלים עמו מאליו.

4375[450]

4376משנה קכו, ב (חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים (מין קנים הם, שמזרדים כשהן רכים

4377ואוכלים אותם, רש"י), אם התקינן (הזמינן, רש"י קכח, א) למאכל בהמה,

4378מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן). טור ושו"ע סכ"ח (חבילי עצים

4379וקש שהתקינן למאכל בהמה ... מותר לטלטלן).

4380וכן הוא לקמן סי' שיא סט"ו (ואם

4381הזמינו למאכל בהמה מבעוד יום מותר לטלטלן בכל ענין).

4382[451]

4383ברייתא קכח, א (חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה, מטלטלין

4384אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן. רשב"ג אומר חבילין הניטלין ביד אחד מותר

4385לטלטלן, בשתי ידים אסור לטלטלן), וכתנא קמא. טור ושו"ע שם (אפילו הם גדולים

4386הרבה).

4387[452] מ"מ

4388פכ"ו הי"ח (והטעם דבעינן התקינן, משום דסתמן להסקה קיימי. ואע"ג

4389דחזו למאכל בהמה, בסתמא לא קיימי להכי). הובא בב"י ד"ה וחבילי. ט"ז

4390סקי"ט (אבל בלא התקינן סתמן קיימי להסקה, ולא למאכל בהמה). מ"א

4391סקנ"ג (אבל סתמא עומד להסקה).

4392והיינו דוקא בחבילי קש וכו',

4393משא"כ חבילי פיאה וכו' סתמן למאכל בהמה ומותר להסתפק מהן, ולכן חילק בינם

4394בברייתא שם, וכדלקמן סי' שכא ס"א (הכניסן בסתם, הרי סתמן גם כן למאכל בהמה),

4395ושם נסמן (הערה 2197).

4396[453]

4397מ"א שם (וקש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה). ט"ז סי' שיא

4398סק"ט (משמע במקום שאין מסיקין בקש, מותר לנענעו אפילו ביד, דסתמא קאי למאכל

4399בהמה).

4400וכן הוא לקמן שם סט"ו (וכל זה

4401במקומות שסתם קש עומד להסקה, אבל במקומות שסתמו עומד למאכל בהמה או לשכיבה, מותר

4402לטלטלו בכל ענין).

4403[454]

4404ברייתא קכח, א (מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת החרדל מפני שהוא מאכל

4405ליונים). רי"ף נ, ב (תנו רבנן מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת

4406החרדל מפני שהוא מאכל ליונים). רמב"ם פכ"ו הט"ז (כל שהוא ראוי

4407למאכל בהמה וחיה ועוף המצויין מטלטלין אותו בשבת, כיצד ... את החצב מפני שהוא מאכל

4408לצבאים. את החרדל מפני שהוא מאכל ליונים). שו"ע סכ"ט (כל שהוא ראוי

4409למאכל חיה ועוף המצויים, מטלטלים אותו).

4410והיינו אף דתנן קכו, ב (ולא את הלוף

4411ולא את החרדל), מכל מקום קיי"ל כברייתא. וביאר בר"ן נ, ב ד"ה

4412ומסקנא (והא דתניא ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים ... פסקה הרב אלפסי ז"ל,

4413וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שבת, ומשמע דסבירא להו דתנא דמתניתין

4414ותנא דברייתא לא פליגי אהדדי, אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה, באתריה דתנא דברייתא

4415היו רגילין לגדל יונים ובאתריה דתנא דמתניתין לא היו רגילים בהם, אבל לכו"ע

4416אין מטלטלין אלא מה שהוא ראוי לבהמה חיה ועוף המצוים אצל בני אדם).

4417[455] והיינו שבני אדם מגדלים אותם, ומסתובבים

4418בחוץ, ואוכלים ממה שנזרק לאשפה.

4419[456] דלא קיי"ל כרבי שמעון בן גמליאל

4420במשנה שם (רבי שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל עורבין),

4421ופרש"י (כגון עשירים שמגדלין עורבין לגדולה).

4422[457]

4423אמימר קכח, א (אמר אמימר, והוא דאית ליה נעמיות). ב"י סד"ה אי מטלטליןן

4424(ופשוט בגמרא דהיכא דאית ליה אותו חיה או עוף שאינן מצויים, שהוא מותר לטלטל דבר

4425הראוי למאכל אותה המין). שו"ע סכ"ט (ואם אינו ראוי אלא למאכל חיה ועוף

4426שאינן מצויים, אם יש לו מאותו מין חיה או עוף, מותר לטלטל מאכל הראוי לאותו המין,

4427ואם לאו אסור).

4428[458] שאינם הולכים לשדות ולמלון שמחוץ לעיר.

4429יוצא אם כן שבזמנינו ובעיירותינו

4430אין היתר לכאורה לטלטל קליפות וגלעינים ועצמות, כשאין לנו כלבים בבית, וגם ברחוב

4431אין הכלבים מסתובבים בעיירותינו. ואין לומר שסומכים על כלבי-בית שיש אצל שכנים,

4432שהרי אין האשפה שבבית מיועדת להם כלל, וגם הכלבים האלו אינם רגילים כל כך באכילת

4433קליפות ועצמות.

4434ויתירה מזו נתבאר לקמן בסעיף הבא

4435(גרעיני תמרים במקומות שדרכם להאכילן לבהמות ... אדם חשוב צריך להחמיר על עצמו שלא

4436לטלטלם ... שבמקומות הרבה אין מאכילים אותם כלל לבהמות, לכן יש לו להחמיר בהם אף

4437במקום שמאכילין).

4438ולפי זה לכאורה לא הותרו בטלטול אלא

4439קליפות ופירות שראויות למאכל אדם, ואף אם אין בדעתו לאכלן מכל מקום ראויות לאכלן,

4440כגון עצמות שיש בהם מוח, או קליפת תפוזים וכיו"ב, שאינם מוקצה כיון שהם ראויים

4441למאכל אדם, עכ"פ בדוחק. משא"כ קליפות ועצמות שאינם ראויים לאכילת אדם,

4442וגם אין הכלבים מצויים בביתו לאכול את העצמות, אם כן נאסרו בטלטול, לפי האמור לעיל

4443אין היתר לכאורה להסירם מעל השלחן, אלא על ידי ניעור המפה, ושאר האופנים דלענין

4444סס"א-ב.

4445[459]

4446מ"א סקנ"ד (כשנתפרקו בשבת פשיטא דשרי. ופשוט דאם אין כלבים מצויין, בכל

4447ענין אסור).

4448והיינו אף שבין השמשות היו מותרים

4449אגב הבשר שעליהם, מכל מקום עכשיו אין ראויים לכלום, וכדלעיל סכ"ו (ואם

4450אין השברים ראויים לשום מלאכה, הרי הם מוקצה גמור ...

4451בין שנשברו בשבת בין שנשברו בחול).

4452[460]

4453ברייתא קכח, סוע"א (מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים). רי"ף נט,

4454ב (וכי קא שרי רבי שמעון לטלטולי, כגון עצמות דחזיין למאכל כלבים וקליפין דחזיין

4455למאכל בהמה, אבל מידי דלא חזי לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה לא קא שרי רבי שמעון.

4456ותנו רבנן מטלטלין את העצמות מפני שהן מאכל כלבים). תוס' קמג, א ד"ה עצמות (לא

4457כפירוש הקונטרס דפירש אפילו קשין ואין ראויין לאכילת כלבים, דהאי תנא אמרינן בגמרא

4458דכרבי שמעון סבירא ליה, ורבי שמעון בעי לכל הפחות ראויות למאכל בהמה).

4459וכן הוא לעיל ס"ס (מותר להעביר

4460מעל השלחן ... עצמות שראויים לכלבים).

4461[461]

4462גמרא קמג, א (הני גרעינין דתמרי ארמייתא, שרו לטלטולינהו, הואיל וחזיין אגב אמן,

4463ודפרסייתא אסור). ופירש הרי"ף בפירוש השני (תמרי ארמייתא קשין הן ובהמה

4464אוכלתן עם הגרעינין, ולפיכך מטלטלין אותן, ותמרי פרסייתא רכין הן ואין הבהמה אוכלת

4465אותן, ולפיכך אין מטלטלין אותן. ומסתברא דהני מילי במקום שמאכילין את התמרים

4466לבהמות, כגון בבל ויריחו, אבל במקום שאין מאכילין את התמרים לבהמות, אלו ואלו אסור

4467לטלטלן). שו"ע ס"ל (גרעיני תמרים, במקום שמאכילים אותם לבהמה מותר

4468לטלטלן).

4469[462] גמרא

4470שם (שמואל מטלטל להו אגב ריפתא), לפירוש התוס' שם ד"ה שמואל (מחמיר היה משום

4471דהוה אדם חשוב, כאביי ורבא דלעיל). והיינו כדאמרינן לעיל שם קמב, ב (אמר אביי אי

4472לאו דאדם חשוב אנא ... הא חזו למיזגא עלייהו. אמר רבא אנא אי לאו דאדם חשוב אנא ...

4473הא חזי לי לאומצא). רא"ש פכ"א סי' ב (לאשמעינן דאדם חשוב מיבעיא ליה

4474לאחמור אנפשיה). ורז"ה שם נט, ב (מדה יתירה היה נוהג להחמיר על עצמו, כי ההיא

4475דאמר אביי ... ואמר רבא ... אף שמואל כך היה מחמיר על עצמו). שו"ע שם (ואדם

4476חשוב צריך להחמיר על עצמו, שלא לטלטלן אלא דרך שינוי).

4477[463]

4478מ"א סקנ"ה (מדלא כתבו הטור והמחבר בשאר נולד שצריך להחמיר, נראה לי דוקא

4479גרעינים, משום דיש מקומות שאין מאכילין אותן לבהמה, ולכן יש להחמיר גם בשאר מקומות,

4480כן נראה לי).

4481[464] גמרא

4482קמג, סע"א (רב ששת זריק להו בלישניה. רב פפא זריק להו אחורי המטה. אמרו עליו

4483על רבי זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה (שהוא מיסב עליה, רש"י)

4484וזורקן). רמב"ם פכ"ו הט"ז (ושאינן ראויין, אוכל את האוכל וזורקן

4485לאחריו, ואסור לטלטלן). מ"א שם (וכתב הרמב"ם אם רצה זורקן בלשונו

4486לאחוריו).

4487[465] כדאמרינן

4488התם (רב ששת זריק להו בלישניה). והיינו כיון שהוא מוקצה, אסור לו להוציאם מפיו

4489בידו, רק יזרקם בלשונו.

4490ואף שנתבאר לעיל סי"ג (כשמטלטלו

4491לצורך מקומו, אינו צריך להשליכו מידו מיד שפינוהו ממקום זה הצריך לו, אלא מותר

4492להניחו באיזה מקום שירצה להצניעו שם, שכיון שכבר הוא בידו רשאי לטלטלו יותר ממה

4493שצריך לו. ואפילו אם שכח ונטל בידו מוקצה גמור, רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה, כיון

4494שכבר הוא בידו).

4495מכל מקום סיים שם (ויש מי שאוסר

4496במוקצה גמור, וראוי לחוש לדבריו). ומכאן הוכיח באבן העוזר סי' רסו כדעת האוסרים

4497(משמע דצריך לזרוק הגרעינין מיד לאחוריו, ואסור לטלטלן יותר).

4498ואפילו לדעת המתירים לעיל שם. היינו

4499דוקא להשאירם בידו, משא"כ כשרוצה להוציאו מפיו ולזרקם בידיו.

4500[466]

4501סעיף עב.

4502[467] גמרא

4503שם (רב הונא בריה דרב יהושע עביד להו כגרף של ריעי. אמר ליה רב אשי לאמימר, וכי

4504עושין גרף של ריעי לכתחילה). מ"מ שם (וטעם לאחוריו, כדי שלא יעשו כגרף של רעי,

4505לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה, וכן נראה שם).

4506ואף אם אינו עושהו כגרף של רעי,

4507ואין דעתו להוציא משם, נתבאר לעיל סי' רסב ס"ב (וטוב ליזהר ... שלא לזרוק דבר

4508בבית חוץ לשלחן, אם אין דרכו לכבד הבית ... אחר סעודה זו, שלא ינוול את הבית, אלא

4509יזרוק על המפה שעל השלחן, ואחר כך ינערה חוץ לבית).

4510ובקונטרס אחרון שם (בודאי שאין

4511איסור גמור בזה מדינא ... וכן משמע בהדיא בגמרא (סוף פרק כ"א) דרב ששת זריק

4512להו אל עבר השלחן כדפרש"י, ולא הזכירו שהיה מכבד אחר כך ... צריך לומר

4513שכשזרקן לעבר השלחן לא היה מקפיד עליהם כל כך שיהיו כגרף של רעי ... אין איסור

4514מדינא ... אין בזה אלא זהירות בעלמא).

4515[468]

4516סעיף עה.

4517[469] גמרא

4518קכח, סוע"א (רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא, וחזא ההוא בר אווזא (שחוט,

4519רש"י) דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא (שלא יסריח, רש"י) ... שאני בר

4520אווזא דחזי לאומצא (כשהוא חי אוכלין אותו בלא מלח, רש"י)). רמב"ם

4521פכ"ו הט"ז (מטלטלין בשר חי בין תפל בין מליח, מפני שראוי לאדם).

4522ר"ן (נא, א) ד"ה איתמר (דהא חזי לאומצא). טור ושו"ע סל"א (בשר

4523חי, אפילו תפל שאינו מלוח כלל, מותר לטלטלו).

4524[470]

4525חולין טו, סוע"א (דראוי לכוס), ופרש"י (חזי לכוס חיה ... כל אכילה שלא

4526כדרכה קרי כוסס). ירושלמי עירובין פ"ג ה"א (בשר חי מערבין בו, דתנינן

4527הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי, מפני שדעתן יפה).

4528וכן הוא לקמן סי' שכא ס"ו (בשר

4529שלא נמלח ... אם הוא רך שראוי לכוס), וס"ט (בשר חי ... אינו ראוי אלא למי

4530שדעתו יפה לכוס אותו).

4531[471]

4532תוס' חולין יד, א ד"ה ונסבין (בלא מליחה נמי שריא באומצא, אע"ג דאיכא

4533לאו בדם הנבלע באברים ... הני מילי היכא דפירש לחוץ, אבל כל זמן שלא פירש מותר).

4534רא"ש שם פ"א סי' יט (שיאכלנו באומצא בלא מלח ... כל זמן שלא פירש אין בו

4535משום איסור).

4536[472]

4537סעיף א (והני מילי כשפירש מן האבר ויצא לחוץ ... אבל אם לא פירש ולא נצרר, מותר).

4538וס"ב (לפיכך מותר לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה).

4539וכן הוא לקמן סי' שיח ס"ה (השוחט

4540בשבת לחולה שיש בו סכנה, מותר הבריא לאכול ממנו חי, ובלא מליחה, אלא בהדחה בלבד,

4541כמ"ש בי"ד סי' ס"ז).

4542[473]

4543מ"א סקנ"ו (בשר דלא חזי לאכול חי, אסור לטלטל).

4544וכן הוא לקמן סי' שכא ס"ו (בשר

4545שלא נמלח ... שהוא אסור בטלטול, אם הוא בשר קשה שאינו ראוי לכוס אותו, כמו שנתבאר

4546בסי' ש"ח).

4547[474]

4548מ"א שם (והוא הדין שאר דברים כיוצא בו, כגון שומן צונן).

4549[475] תוס'

4550קכח, ב ד"ה בשר (וכל מידי דחזי ליה לאינש, לא מקצה לכלבים). בעל המאור (נט,

4551ב) ד"ה טעמא (כל מידי דבר אכילה, דלא חזי למיכל בו ביום עד מוצאי שבת,

4552ולכלבים נמי לא קאי, לא מטלטלין ליה בשבתא, דהא לא חזי למידי). הובא במ"א שם.

4553וכן הוא לעיל סוף ס"ט (ואם

4554אינן עומדים לכלבים מחמת איסורן, מפני שאין איסורן אלא בשבת ... אף על פי שיכול

4555להאכילם לכלבים, מכל מקום כיון שאינן עומדים לכך, אלא לאכילת אדם במוצאי שבת, אסור

4556לטלטלן).

4557[476]

4558ברייתא קכח, רע"ב (בשר תפוח (מסריח, רש"י), מפני שהוא מאכל לחיה). תוס'

4559שם (מפני שהוא מאכל לכלבים). טור ושו"ע שם (אם הוא תפוח, מותר לטלטלו, משום

4560דראוי לכלבים).

4561[477]

4562ברייתא קכח, סוע"א (דג מליח מותר לטלטלו, דג תפל אסור לטלטלו), ופרש"י

4563(דאינו ראוי לכלום, ולכלבים לאו דעתיה למישדייה). טור ושו"ע סל"ב (דג

4564מלוח מותר לטלטלו, ושאינו מלוח אסור, מפני שאינו ראוי). לבוש סל"ב (ולכלבים

4565לאו אדעתיה למישדיה, והוי מוקצה גמור ואסור לטלטלו)

4566[478]

4567שלטי הגבורים (נא, א) אות ב (בהמה שנבלה הנכרי והיא שלו ... דגם לישראל שרי, דודאי

4568דכשהיא של נכרי דשרי). מ"א סוף סקנ"ו (וכתב בשלטי גבורים, בשר

4569עכו"ם שנשחט היום, שרי בטלטול, מידי דהוי אנבילה שמתה בשבת).

4570[479]

4571ס"ה (מחתכין נבילה לפני הכלבים, אפילו נתנבלה היום, ואין בה משום

4572מוקצה). וראה גם סי' שי ס"ו, וסי' שיח ס"ה.

4573[480] כדלעיל

4574סי' שא סכ"ה (אבל אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה, אפילו לכרמלית).

4575[481]

4576מ"א סקנ"ז (דשאינו מומחה לאו תכשיט הוא).

4577[482]

4578תוספתא פ"ה ה"ט (קמיע שאין מומחה, אע"פ שאין יוצאין בו בשבת,

4579מטלטלין אותו בשבת). טור ושו"ע סל"ג (קמיע שאינו מומחה, אף על פי שאין

4580יוצאים בו, מטלטלין אותו).

4581וכן הוא לקמן סי' שלד סי"ג (כמ"ש

4582בסי' ש"ח, שאפילו קמיע שאינו מומחה מותר לטלטלו).

4583[483]

4584סעיף כג (בחצר המעורבת מותר לצאת, אפילו בדברים שיש בהם חיוב חטאת אם יצא בהם

4585לרשות הרבים, ואין חוששין שמא ישכח ויצא בהם מחצר לרשות הרבים. ויש חולקין על זה

4586ואומרים שאפילו בתכשיטים שאסרו לצאת בהם לרשות הרבים משום גזרה שמא יביאם בידו

4587אסור לצאת בהם אפילו בבית ... ויש להחמיר כסברא זו, אם לא בעת הצורך).

4588[484] דתנן

4589קכא, א (כופין קערה על ... צואה של קטן), ובגמרא קכא, ב (ותיפוק ליה דהוי גרף של

4590רעי ... חצר נמי גרף של רעי הוא. באשפה שבחצר), וגירסת הרי"ף שם מה, ב (בחצר

4591אחרת, אבל צואה של תרנגולין ושל בני אדם ובאותה חצר, מותר לכבדה ולהוציאה לבית

4592הכסא, דגרף של רעי מטלטלינן ליה ומפקינן ליה), ורא"ש פט"ז סי' יא.

4593רמב"ם פכ"ו הי"ג (כל דבר מטונף, כגון רעי וקיא וצואה וכיוצא בהן,

4594אם היו בחצר שיושבין בה, מותר להוציאן לאשפה או לבית הכסא, וזה הוא הנקרא גרף של

4595רעי), טור ושו"ע סל"ד (כל דבר מטונף, כגון רעי וקיא וצואה, בין של אדם

4596בין של תרנגולים וכיוצא בהם, אם היו בחצר שיושבים בה, מותר להוציאם לאשפה או לבית

4597הכסא). מ"א סקנ"ח (שיושבים בה, פירוש שדרים בה, כמו בימיהם שהיו החצירות

4598לפני הבתים).

4599[485] היינו שבין אם הוא חצר שלפני הבית, ובין

4600אם הוא חצר שבצד הבית, שיוצא ונכנס בהם תדיר. משא"כ "אם הם בחצר שאחורי

4601הבית", כדלקמן.

4602[486]

4603רב אשי שם (ההוא עכבר דאישתכח באיספרמקי דרב אשי, ואמר להו נקוטו בצוציתיה ואפקוה),

4604ופרש"י (בזנבו, אלמא בלאו מנא נמי מטלטלי ליה). טור ושו"ע שם (ואפילו

4605בלא כלי).

4606[487]

4607רמב"ם שם (וזה הוא הנקרא גרף של רעי). ונתפרש לקמן (הערה 497).

4608וכן הוא לקמן סי' שכג ס"ט (כוס

4609ששתה בו נכרי יין מותר להדיחו לצורך היום ... כמסיר ממנו גרף של רעי). סי' שלה, ד

4610(ואין בזה משום איסור טלטול, כמ"ש בסי' ש"ח בכל גרף של רעי, שהתירו בו

4611הטלטול, מפני כבודו של אדם). סי' שלז ס"ב (מותר לכבדם מפני שהם לו כגרף של

4612רעי, שהתירו לו להוציאו לאשפה, מפני כבודו). סי' שלח ס"ט (מותר לטלטלו במים

4613המאוסים שבו כדי להוציאו משם, אם הוא עומד במקום שישיבתו קבועה שם, מפני שהוא כגרף

4614של רעי, שהתירו לטלטלו להוציאו לאשפה, מפני כבודו, אם הוא במקום שישיבתו קבועה שם

4615כמ"ש בסי' ש"ח). סי' תקיח ס"י (להוציא גרף של רעי ולהחזירו, כדינו

4616בשבת כך דינו ביום טוב, כמו שנתבאר בסי' ש"ח).

4617[488]

4618מ"א שם (ונראה לי דאם מונח במבוי במקום דריסת הרגל, מותר לסלקו לצדדין).

4619[489] גמרא

4620שם לגירסת הרי"ף שם (בחצר אחרת). רמב"ם שם (ואם היו בחצר אחרת). טור

4621ושו"ע שם (אם היו בחצר שאינו דר שם, אסור להוציאם).

4622[490]

4623מ"א שם (והוא הדין בחצר שאחורי הבתים, אם אינו יושב שם, אסור).

4624[491]

4625משנה שם (כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן), וכדמפרש

4626בגמרא שם ע"ב, לפי גירסת הרי"ף שם (אוקימנא בצואה של תרנגולין בשביל

4627הקטן שלא יוזק בהן, ובחצר אחרת). רמב"ם שם (ואם היו בחצר אחרת כופין עליהן

4628כלי). טור ושו"ע שם (ואם ירא מפני התינוק שלא יתלכלך בה, מותר לכפות עליה כלי).

4629[492] רש"י במשנה שם (ואע"פ

4630שנוטל כלי להצלת קורה שאינה ניטלת בשבת, הא אותבינן מינה (מג, א) לרבי יצחק דאמר אין

4631כלי ניטל אלא לדבר הניטל).

4632[493]

4633ס"ח (מותר לכפות קערה של חרס על גבי הנר בשביל שלא יאחוז האור בקורה, שמה

4634שהוא מטלטל הקערה בשבת בשביל הצלת הקורה האסורה בטלטול בשבת, אין בזה שום איסור

4635כלל), ושם נסמן (הערה צב).

4636וכן הוא לקמן סע"ח (שהכלי ניטל

4637אף לצורך דבר שאינו ניטל בשבת), ושם נסמן (הערה 528).

4638[494] גמרא

4639שם לגרסתינו (באשפה שבחצר). ב"י סוד"ה צואה (ואפילו אם היא בחצר שדר בה,

4640אלא שהיא בחלק המוקצה מהחצר לאשפה או לתרנגולין). מ"א ס"ק נח (אבל אם

4641מונח באשפה שבחצר אסור לפנותם (כן הוא בגמרא)).

4642[495]

4643סעיף עג (ואם צריך להחזירם, כדי לחזור ולפנות עליהם היום, מותר להחזירם,

4644על ידי שיתן לתוכם מים המותרים בטלטול).

4645[496]

4646מ"א סקנ"ט (נראה לי דאם הוא מלא ואי אפשר לפנות עליו, מותר להוציאו

4647ולהחזירו, משום כבוד הבריות, כמ"ש סי' שי"ב), והוא כדלקמן שם ס"א (משום

4648כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח בהם בבית הכסא). וכן הוא לקמן סעיף הבא (שהוא

4649צריך לחזור ולפנות עליהם היום, הקילו משום כבוד הבריות).

4650אמנם גם עצם היתר הוצאת גרף של רעי

4651הוא משום כבוד האדם, כמבואר ברש"י ביצה לו, ב ד"ה נותן (להוציאו הוא דשרו

4652ליה משום כבודו).

4653וכן הוא לקמן סי' שלה, ד (גרף של

4654רעי שהתירו בו הטלטול מפני כבודו של אדם). סי' שלז ס"ב (גרף של רעי שהתירו לו

4655להוציאו לאשפה מפני כבודו). סי' שלח ס"ט (גרף של רעי שהתירו לטלטלו להוציאו

4656לאשפה מפני כבודו).

4657אלא שבהוצאת הגרף מפני כבודו של

4658אדם, לא הצריכו ליתן לתוכו מים, משא"כ החזרתו משום כבוד הבריות הצריכו ליתן

4659לתוכו מים.

4660וגם כאן מובן, שלפנותו משם מלא, אין

4661צריך ליתן לתוכו מים. ורק כדי להחזירו ריקן צריך ליתן בהם מים.

4662וכן לקמן בסעיף הבא (מותר

4663להחזירם על ידי שיתן לתוכם מים המותרים בטלטול ... משום כבוד הבריות ... אם צריך

4664לחזור ולהוציא בהם צואה היום). שבהחזרתו ריקן צריך ליתן לתוכם

4665מים, משא"כ כשיחזור ויוציא בהם צואה היום.

4666וראה שו"ע אדמו"ר הזקן

4667המבואר. כנישתא דבי רב.

4668[497] נתפרש לעיל סי' פז ס"ב (גרף ועביט

4669שניהם של חרס הם, אלא שהמיוחד לרעי נקרא גרף והמיוחד למי רגלים נקרא עביט), ושם

4670נסמן.

4671[498]

4672שמואל ביצה לו, ב (וכשהוא מחזירו נותן בו מים ומחזירו), ופרש"י (דמוקצין מחמת

4673מאוס הן, ואי לאו אגב מיא לא מצי לטלטלינהו. ולהוציאו הוא דשרו ליה משום כבודו).

4674טור ושו"ע סל"ה (אף על פי שמותר להוציא גרף של רעי ועביט של מי רגלים,

4675אסור להחזירם).

4676ההלכה שהם מאוסים אף שאין בהם כלום,

4677נתבארה לעיל סי' פז ס"א (גרף של רעי ועביט של מי רגלים צריך להרחיק מהם ד'

4678אמות ולפניו כמלא עיניו, כמו מן הצואה ומי רגלים עצמן, אף על פי שאין בהן כלום,

4679ואפילו אין בהם ריח רע).

4680[499]

4681ר"ן (סו, ב) ד"ה אמר (דעד כאן לא שרי רבי שמעון בשרגא דנפטא, אלא משום

4682דחזי לכסויי בה מנא, אבל הני לא חזו להכי). ב"ח ד"ה אע"פ (וקשה למה

4683אסור להחזירו בלא מים, הלא קיימא לן דמוקצה מחמת מיאוס שרי אפילו בנר של חרס

4684ובדנפט דמסריח, ומאי שנא עביט דאסור. ויש לומר דבנפט לא התירו אלא משום דחזי

4685לכסויי ביה מנא, כדאיתא בפרק כירה (דף מ"ו א), אבל עביט של מי רגלים לא חזי

4686לכסויי ביה מנא. ועיין לעיל סוף סימן רע"ט מה שכתבתי בזה (ס"ב) בסייעתא

4687דשמיא). מ"א סק"ס (דמאיס כל כך דלא חזי אפילו לכסות בו מנא, עי'

4688סוס"י רע"ט (ב"ח)).

4689והיינו כדלעיל סי' רעט ס"ז (ואפילו

4690הדליקו בו נפט שהוא מסריח, מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו, שאינו מוקצה מחמת

4691מיאוס, הואיל והוא ראוי לכסות בו כלים).

4692[500]

4693סעיף ב (ואפילו אם אינו ראוי כלל להשתמש בו במלאכה אחרת של היתר מחמת

4694מיאוסו וסרחונו, כגון נר אפילו של מתכת שהדליקו בו נפט, אעפ"כ אין לו דין

4695מוקצה להאסר בטלטול, אלא מותר לטלטלו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור, מפני שמכל מקום

4696ראוי הוא לכסות בו כלים), ושם נסמן (הערות 27-28).

4697ואף דלעיל שם מיירי בכלי שמלאכתו

4698לאיסור שהוא גם מוקצה מחמת מיאוס, כן הוא גם בכלי שמלאכתו להיתר שמוקצה מחמת

4699מיאוס, כמו בגרף של רעי ועביט של מי רגלים שלפנינו.

4700[501]

4701שמואל ביצה שם (וכשהוא מחזירו, נותן בו מים ומחזירו). טור ושו"ע שם (אלא אם

4702כן נתן לתוכם מים).

4703[502]

4704רשב"א ביצה שם (ואם תאמר ומה הועיל בכך, והלא (נותן) אותם מים כגרף הם ואינם

4705ראויים לכלום, והיאך יטלטל הכלי המאוס מחמתן, והמים חזרו להיותן כעביט. יש לומר

4706דחזו לבהמה). הובא בב"י שם. מ"א ס"ק סא (ודוקא כשהן ראוים עדיין

4707לשתיית בהמה כשהן בגרף, דאם לא כן אף המים גרף הן (ב"י רשב"א)).

4708[503]

4709ס"ז (לא התירו טלטול על ידי דבר המותר, אלא במת בלבד, אבל שאר דברים האסורים

4710בטלטול, אסור לטלטלם על ידי דבר המותר).

4711[504] רשב"א

4712שם (ולדידי קשיא לי למה התירו להחזיר על ידי נתינת המים לתוכן, דהא משמע דכלים

4713עצמן מאוסין ואסורין לטלטלן בפני עצמן, אלא שעל ידי המים נעשה למים בסיס וניטלין

4714על ידיהן, והא קי"ל דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. ויש לי לומר דהכא

4715בששפך, וצריך עוד לכלי לשנות ולמלאות ולשפוך, כאותה ששנו בברייתא, ומשום כבודו

4716התירו לו להחזיר הכלי, ועושין לו תקנה בנתינת מים לתוכו מיהא). רבינו ירוחם נתיב ד

4717ח"א כט, ד (פירוש כשמחזירו לצורך להוציא בו צואה או מי רגלים. דאי לאו הכי

4718אסור לטלטלו שלא לצורך, אפילו יש בתוכו מים, דלא אמרו ככר, אלא גבי מת).

4719מהר"י אבוהב סי' תקיח ד"ה מותר להוציא. הובאו בב"י ד"ה

4720אע"פ. יש"ש ביצה פ"ה ס"ד (נותן בו מים ומחזירו, ודוקא שמחזירו

4721לצורך, להוציא בו צואה, או מי רגלים, דאם לא כן אסור לטלטלו, אפילו על ידי מים).

4722הובאו במ"א סקס"א.

4723[505] כנסמן

4724לעיל (הערה 496).

4725[506] יש"ש

4726שם (כשמחזירו לצורך, להוציא בו צואה, או מי רגלים). מ"א סקס"א (או שצריך

4727להוציא בו צואה).

4728[507]

4729מהר"י אבוהב שם, הובא ב"י שם (וכתב שהרא"ש לא חילק בזה ... בכאן

4730כבר התירו משום גרף של רעי שהיה [מאוס] בעיניו להוציאו לאשפה, ואם לא יתירו לו

4731החזרה על ידי נתינת המים, לא יוציאנו, כדי שלא יפסיד את כליו כשיוציאם לאשפה

4732ויניחם שם). מ"א שם (ומדסתם הרב"י, משמע דסבירא ליה, אפילו אין צריך

4733לפנות עליו, שרי להחזירו, וכמ"ש בשם הרא"ש).

4734[508] משמעות

4735אליה רבה סקע"ז (ונראה לי דאם במקום אשפה הוא מקום המשתמר, אסור להחזירו

4736אפילו על ידי מים, אם לא שצריך לפנות עליה או להוציא בה צואה. ועל דרך זה נראה לי

4737דלא פליג רשב"א ורבינו ירוחם עם הרא"ש שהביא ב"י ודו"ק, וכל

4738אחרונים לא ירדו לזה).

4739וראה גם לעיל סוף סכ"ב (שבמת

4740בלבד הוא שהתירו לטלטל מחמה לצל על ידי ככר או תינוק וכיוצא בהם, כמ"ש בסי'

4741שי"א. ויש חולקים ... במקום הפסד מרובה יש לסמוך על סברא האחרונה).

4742ובאמת גם מהר"י אבוהב לא התיר

4743אלא "כדי שלא יפסיד את כליו". ונתפרש באליה רבה סקע"ז (ונראה לי

4744דאם במקום אשפה הוא מקום המשתמר, אסור להחזירו אפילו על ידי מים, אם לא שצריך

4745לפנות עליה או להוציא בה צואה).

4746וביאר בבדי השולחן סי' קיג ס"ק

4747יג (נראה שלדעת המתירין מותר בכל גרף, שהרי לא חילקו בזה, ואדמו"ר ז"ל

4748הוסיף דוקא כשהגרף חשוב קצת).

4749[509]

4750מ"א סק"ס (ועיין ס"ג דבעודו בידו מותר להחזירו).

4751[510]

4752סעיף יג (ואפילו אם שכח ונטל בידו מוקצה גמור, רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה, כיון

4753שכבר הוא בידו. ויש מי שאוסר במוקצה גמור, וראוי לחוש לדבריו).

4754[511] שבת

4755קמג, א. ביצה כא, ב (וכי עושין גרף של רעי לכתחלה), ופרש"י (נהי דכי איתיה

4756קמן מסלקינן ליה, אבל לאתויי קמן, או למיזל אנן לגביה, כי היכי דנמאס עלן ונסלקיה,

4757מי שרי). ורש"י לו, ב ד"ה וכי (וכי מותר לגרום שיהא הדבר מאוס לו, כדי

4758שיוציאנו). טור ושו"ע סל"ו (אין עושים גרף של רעי לכתחלה, דהיינו להביא

4759דבר שעתיד לימאס כדי להוציאו לכשימאס). ט"ז ס"ק כא (לא יעשה לכתחלה דבר

4760שיהי' בודאי אחר כך מיאוס. ולשון כדי להוציאן, פירושו שסומך על זה שלבסוף יוציאנו).

4761מ"א ס"ק סב (הלשון אינו מדוקדק, דאפילו לא עשה כדי להוציאו, אסור).

4762וכן הוא לעיל סס"ז (לפי

4763שאין עושין גרף של רעי לכתחלה). לקמן סי' שלה ס"ד (שאין עושין

4764גרף של רעי לכתחלה). שלח ס"ט (ואף על פי כן אסור ליתנו שם לכתחלה על סמך

4765שלבסוף יוציאנו ... לפי שלא התירו בגרף של רעי אלא בדיעבד, אבל לכתחלה אסור לעשות

4766גרף של רעי).

4767[512]

4768רמב"ם פכ"ה הכ"ד (ואם נתן מותר לטלטלו במים המאוסין שבו. שאין

4769עושין גרף של רעי לכתחלה), מ"מ שם (באמרם לכתחלה למד רבינו שאם עבר ועשה מותר

4770לטלטלו, שאם אסור, למה אין עושין אותו לכתחלה, ומה הפסד יש בעשייתו, אם לא היה

4771מותר לטלטלו לכשנעשה). פכ"ו הי"ג (אבל אם נעשה מאליו, או שעבר ועשהו,

4772מוציאין אותו). שו"ע שם (ואם עבר ועשאו, מותר להוציאו).

4773וכן הוא לקמן סי' שלח ס"ט (ואם

4774עבר ונתנו, מותר לטלטלו במים המאוסים שבו כדי להוציאו משם, אם הוא עומד במקום

4775שישיבתו קבועה שם, מפני שהוא כגרף של רעי).

4776[513] מ"מ

4777שם (שאם אסור למה אין עושין אותו לכתחלה, ומה הפסד יש בעשייתו אם לא היה מותר

4778לטלטלו לכשנעשה), וכן כשאין בדעתו בתחלה שיוציאנו אחר כך. שו"ע שם (אין עושים

4779גרף של רעי ... כדי להוציאו לכשימאס). ט"ז שם (ולשון כדי להוציאן, פירושו

4780שסומך על זה שלבסוף יוציאנו). וכן הוא במ"א סי' שלח סקי"ב (כשנותן הכלי,

4781לא יעשה כדי להיות גרף ולהוציאו, אלא שיעמוד לשם).

4782אבל במ"א כאן ס"ק סב (כדי

4783להוציאו, הלשון אינו מדוקדק, דאפילו לא עשה כדי להוציאו אסור). וראה לעיל (הערה 467). תהלה לדוד ס"ק מ. מראי מקומות וציונים. כנישתא

4784דבי רב.

4785[514] ביצה

4786לו, ב (בי רחיא דאביי דלוף (הדלף היה נופל על הרחים שלו, והיו עשוין בטיט, ונמוחים

4787מפני הגשמים, רש"י), אתא לקמיה דרבה, אמר ליה זיל עייליה לפוריך להתם (דלהוי

4788כגרף של רעי, שיהו מאוסים הרחים לך להיות לפני מטתך, רש"י), דלהוי כגרף של

4789רעי ואפקיה). תוס' שם ד"ה תיתי בתירוץ הא' (סבירא ליה לרבה דהכא שרי משום

4790פסידא). ראב"ד פכ"ה הכ"ד (אם יש לחוש לו להפסד הבית, יכניס שם מטתו,

4791כדי שיהא לו הלכלוך גרף של רעי ויהא מותר לשפוך לחוץ, כמעשה דבי רחייא דאביי. ואם

4792אין שם הפסד לא יכנס, שאין עושין גרף של רעי לכתחלה). שו"ע סל"ז (במקום

4793דאיכא פסידא, מותר להכניס מטתו אצל גרף של רעי ולקבוע ישיבתו שם, כדי להוציאו).

4794וכן הוא לקמן סי' שלה ס"ד (ואף

4795שאין עושין גרף של רעי לכתחלה, מכל מקום משום הפסד התירו כמ"ש שם). סי' שלח

4796ס"ט (שלא התירו בגרף של רעי אלא בדיעבד, אבל לכתחלה אסור לעשות גרף של רעי,

4797אלא במקום הפסד).

4798[515] ראב"ד

4799פכ"ה הכ"ד (אם הוא בבית שאינו דר שם, ואם יעשה בו לכלוך אין קפידא). מ"מ

4800שם (והמפרשים למדו ממעשה זה, דבמקום הפסד, ואין שם דירה, יכול לשום מטתו שם כדי

4801שיהא כגרף של רעי). שזאת היא הגירסא האמיתית, כמבואר בב"י ד"ה ושמעתי (נראה

4802מדברי הרב המגיד שאסור, שכתב בפרק כ"ה (שם) וזה לשונו, והמפרשים (ראב"ד

4803שם) למדו ממעשה זה דבמקום הפסד, אם יש שם דירה, יכול לשים מטתו שם כדי שיהיה כגרף

4804של רעי. דמשמע דאם אינו בית דירה לא, משום דמינכרא הערמתו. והרא"ש כתב בתשובה

4805[כלל כב ס"ח] ... אם הוא במקום שאדם מקפיד, מותר להכניס מטתו או כלי תשמישו

4806לגרום להיות גרף להוציאו עכ"ל, ומשמע דמקום שאדם מקפיד דקאמר, היינו שהוא בית

4807דירה ... אלא שמצאתי בנוסחא אחרת כתוב אבל אם הוא במקום "שאין" אדם

4808מקפיד, מותר להכניס מטתו, ומוכיחים הדברים שזו היא הנוסחא האמיתית). יש"ש שם

4809ס"ה (ויפה כתב). ד"מ הארוך ד"ה לאחר שימאס (ואין חילוק אם אירע

4810במקום דירה, או שלא במקום דירה). מ"א סקס"ג (ואפילו הוא בחצר מקום שאין

4811שם דירה (ב"י ד"מ יש"ש)).

4812[516]

4813ב"י שם (כגון מטה לשכב, או שולחן לאכול). יש"ש שם (כגון מטה לשכב, או

4814שלחן לאכול). מ"א שם (כגון מטתו לשכב עליה, או שיכניס שלחנו ויאכל שם (ב"י

4815ויש"ש)).

4816[517]

4817שו"ת הרא"ש שם (מותר להכניס מטתו, או כלי תשמישו, לגרום להיותו גרף

4818להוציאו).

4819[518]

4820ב"י ד"ה ומ"ש רבינו מותר (ומיהו משמע דקביעות ישיבה מיהא בעינן,

4821כגון מטה לשכב או שולחן לאכול, אבל ישיבה גרידא לא חשיבא להוציא הגרף על ידי כך,

4822דאמרינן ליה קום פוק, כיון דמעיקרא לא היה יושב שם ועכשיו נכנס דרך עראי). הובא

4823ביש"ש ודרכי משה שם.

4824[519]

4825רב יהודה נ, א (מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו), ופרש"י שם (לכסות

4826בו צואה ורוק, ומערה העפר בביתו לארץ, ונוטלו תמיד לכל צרכיו). טור שו"ע

4827סל"ח (מכניס אדם מבעוד יום מלא קופתו עפר ... ועושה בו כל צרכיו בשבת, כגון

4828ליטול ממנו לכסות צואה או רוק וכיוצא בזה).

4829[520]

4830מר זוטרא שם (הוא שיחד לו קרן זוית), ופרש"י שם (דהוי כמוכן ועומד לכך, אבל

4831נתנו באמצע ביתו למדרס רגלים, הרי הוא בטל לגבי קרקעית הבית ומוקצה ואסור). טור

4832ושו"ע שם (ומייחד לו קרן זוית ... אבל אם לא ייחד לו קרן זוית, בטל אגב עפר

4833הבית ואסור לטלטלו).

4834וראה גם לקמן סי' תצח סכ"ז (אם

4835הכניס מלא קופתו עפר, ושטחה בקרקעית הגינה או החורבה, מאחר שהעפר מועט הרי הוא בטל

4836לגבי הקרקע ואסור לטלטלו).

4837[521]

4838שבלי הלקט סי' קכ (כתב אחי ר' בנימין נר"ו, מה שנהגו להצניע אתרוגין ופרישין

4839בחול או בעפר כדי שיתקיימו בלחותן, ולא יכמושו ויתייבשו, נראה לי שמותר לגלותן

4840ולהוציאן משם ... האי חול ועפר אינה מוקצה, דהא חזי לכסות בו צואה ומוכן הוא,

4841כדאמרינן מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו). הובא בב"י סוס"י

4842שיא. רמ"א סל"ח (ולכן מותר ליקח פירות הטמונים בחול, כי אין אותו עפר

4843מוקצה). לבוש סל"ח (שהרי הכינו לכך מתחלה).

4844וכל זה הוא כשהכין החול לטמון בו,

4845וייחד לו כלי או קרן זוית, משא"כ בלאו הכי, אם טמן הפירות בארץ, העפר שעל גבי

4846הפירות הן מוקצה, כדלקמן סי' שיא סי"ד (צנון תלוש הטמון בארץ

4847ומקצת עליו מגולין, נוטלו בהם ומוציאו, אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומו),

4848ושם נסמן (הערה 849).

4849[522]

4850סכ"ט (במה דברים אמורים דמותר לטלטל עפר ביום טוב, כשהעפר תיחוח כל כך שאינו

4851עושה גומא בנטילתו, שמיד שנוטל העפר נופל עפר אחר תחתיו למקומו. אבל אם אינו תיחוח

4852כל כך, אפילו הוא תלוש ונתון בכלי, אסור ליטלו מן הכלי, שלא יעשה גומא בהעפר).

4853[523] בסעיפים שלפנינו יתבארו הלכות בעלי חי

4854בשבת, שהם מוקצים מחמת גופם, כיון שאינם כלי ואינם מאכל (כדלקמן הערות הבאות).

4855ועוד

4856יש איסור לרכוב על גבי בהמה ולהשתמש בה, "שגזרו עליה, משום שמא יבא לחתוך

4857זמורה מאילן המחובר כדי להנהיג בה הבהמה". ונתבארו הלכותיו לעיל סי' שה

4858סכ"ג ואילך.

4859והנפקא

4860מינה בינם:

4861שהאמור

4862לקמן סעיף הבא "ובלבד שלא יגביהם בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ, שמוקצים

4863הם ואסורים בטלטול", הוא רק מאיסור מוקצה, ולא מאיסור השתמשות בהם (שהרי אינו

4864משתמש בהם, אלא כדלקמן שם "הבעלי חיים צריכים לכך").

4865והאמור

4866לעיל סי' שה סכ"ג "ולא נשענים עליה", הוא רק מאיסור השתמשות בהם,

4867ולא מאיסור מוקצה (כדלעיל סי"ד: מותר לישב עליו, אף אם הוא מתנענע תחתיו,

4868שטלטול כלאחר יד הוא).

4869וראה שו"ע אדמו"ר הזקן

4870המבואר. כנישתא דבי רב.

4871[524]

4872ברייתא מג, א (כופין את הסל לפני האפרוחין ... אסור לטלטלו בעודן עליו), וקכח, ב

4873(אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר), ופרש"י (אין עוקרין רגליה לגמרי מן הארץ,

4874דמוקצה היא לטלטלה). שו"ע סל"ט (אסור לטלטל בהמה, חיה ועוף).

4875וכן הוא לקמן סי' שטז סכ"ד (אבל

4876לטלטלן ביד אסור, בלא איסור צידה, משום מוקצה).

4877[525] ר"ן

4878נא, א (אבל לא את התרנגולת ... ונמצא זה מטלטלה, ובשבת לא חזיא למידי). מ"מ

4879פכ"ה הכ"ה (האפרוחים ושום בהמה חיה ועוף חיים, אינן מותרין בטלטול, לפי

4880שאינן ראויין). ב"י ריש הסימן (כל דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה,

4881כגון ... ובעלי חיים ... וזהו מוקצה מחמת גופו). לבוש סל"ט (מפני שאינם

4882ראויין בשבת לשום דבר).

4883וכן הוא לעיל ס"ח (כל

4884דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון ... ובעלי חיים ...

4885אסור לטלטלם ... מוקצה מחמת גופו).

4886והוא מחמת איסור שחיטה בשבת, כדלקמן

4887סי' שכד ס"א (כגון בעלי חיים שהם מוקצים בשבת מחמת איסור שחיטה), ולעיל סי'

4888שה סכ"ח (שכיון שהבהמה אינה ראויה לאכילה בשבת מחמת איסור שחיטה, אין שם אוכל

4889עליה).

4890ולכן "אין

4891תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה".

4892[526]

4893תוס' מה, ב ד"ה הכא (פירש הר"ר יוסף ... דחי חזי לשחק בו תינוק כשבוכה,

4894ואין נראה, דהא בההיא דכופין את הסל לפני האפרוחין משמע דאסור לטלטל ... אלא ודאי

4895בעלי חיים מוקצין הם, כגרוגרות וצימוקין).

4896ואף שאיסור גרוגרות וצימוקין הוא

4897דוקא כשדחה אותם בידים ומסריחין בינתיים, כדלקמן סי' שי ס"ב (חוץ מגרוגרות

4898וצימוקים שאסור לאכול מהם או לטלטלן משהניחם במוקצה עד לאחר שנתייבשו לגמרי, לפי

4899שהן מסריחות בנתיים ... כיון שדחה אותן בידים, אינן עולין מידי דחייתן עד שיהיו

4900ראויין לגמרי).

4901אין כוונת התוס' לומר, שטעם איסורם

4902הוא כגרוגרות וצימוקים, אלא רק שדינם שוה. וראה תהלה לדוד ס"ק מב.

4903וטעם האיסור כבר נתבאר לעיל (הערה

4904הקודמת), כיון שאינם אוכל ואין עליהם תורת כלי, ואף אם התינוק מצחק בהם. ואפילו

4905בכדור שמשחקים בו יש אומרים שאין עליו תורת ואסור לטלטלו, כדלקמן ספ"ג (אסור

4906לשחוק בכדור בשבת ויום טוב, לפי שאסור לטלטלו מפני שאין תורת כלי עליו. ויש מתירים),

4907ושם נסמן (הערה 561). ומכל שכן בבעלי חיים, שאף אם התינוק מצחק בהם, אין

4908יורד עליהם בזה תורת כלי.

4909[527]

4910משנה קכח, ב (כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו). טור ושו"ע שם (מותר

4911לכפות את הסל לפני האפרוחים, כדי שיעלו וירדו בו).

4912[528]

4913רש"י שם ד"ה כופין (אשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת). וכן הוא לעיל

4914סע"ב (שהכלי ניטל אף בשביל דבר שאינו ניטל בשבת, כמו שנתבאר בסי' רע"ז),

4915ובסי' רעז ס"ח (מותר לכפות קערה של חרס על גבי הנר בשביל שלא יאחוז האור

4916בקורה, שמה שהוא מטלטל הקערה בשבת בשביל הצלת הקורה האסורה בטלטול בשבת, אין בזה

4917שום איסור כלל), ושם נסמן (הערה צב).

4918[529] ברייתא

4919מג, א (כופין את הסל לפני האפרוחין ... אסור לטלטלו בעודן עליו).

4920שו"ע סל"ט (ובעודם עליו, אסור לטלטלו).

4921והיינו מטעם שעכ"פ בשעה שהם

4922עליו, הוו בסיס לדבר האסור, כדלקמן סי' שי סי"א (אם לא היו המעות עליה בין

4923השמשות ... מותר לטלטלה אם ניטלו המעות מעליה, הואיל ולא היתה מוקצה בבין השמשות,

4924אבל בעוד שהמעות עליה אסור לטלטלה מחמת איסור טלטול המעות שעליה).

4925[530] דאמרינן מג, א (דקא מבטל

4926כלי מהיכנו), ופירש"י (שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו עושהו מוקצה). קכח ב

4927(והא קמבטל כלי מהיכנו), ופרש"י (דמשהניחם תחתיה אין יכול לטלטלן, דדומה

4928לסותר בנין מדרבנן). קנד, ב (וקמבטל כלי מהיכנו), ופרש"י (ודמי לסותר ... דשוב

4929אין ראויין לבו ביום לכלום).

4930ונתבאר לעיל סי' רסה ס"ג (אסור ליתן כלי בשבת תחת

4931נר הדולק לקבל בו שמן הנוטף מהנר, מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו, שהיה מוכן מתחלה

4932לטלטלו ועכשיו אוסרו בטלטול מחמת השמן שבתוכו, שהוא מוקצה מחמת איסור כמו שיתבאר

4933בסי' רע"ט, וחכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו, מפני שדומה כאלו סותר הכלי).

4934[531]

4935תוס' מג, א סוד"ה בעודן הא' (דהכא ודאי לא חשיב ביטול כלי, כי מיד כשבאו על

4936הסל בידו להפריחם ולהבריחם משם). ב"י סי' שי ד"ה כל דבר. מ"א סי'

4937רסו סקי"ד (ואם תאמר למה כופין הסל לפני האפרוחים כמ"ש סי' ש"ח

4938סל"ט, יש לומר דשאני אפרוחים עשוים לפרוח משם מיד, וליכא ביטול כלי כלל

4939(ב"י סי' ש"י)).

4940וכן הוא לעיל סי' רסה ס"ה (שאין

4941כאן ביטול כלי מהיכנו, כיון שאפשר לנער הנר מהכלי מיד שיפול שמה, ולטלטל הכלי אחר

4942כך כמו שירצה). סי' רסו בקונטרס אחרון סקי"א (וכמו שכתבו התוס' דף מ"ג

4943לענין ביטול לשעה, שכשיכול להפריחם אין כאן ביטול ... דהכא אין כאן ביטול כלל שמיד

4944יכול לשלוף).

4945[532] כלומר, שאם עלו עליו, או

4946ירדו עליו (ממקום גבוה יותר), יכול להפריחם מיד, או שיכולים לרדת ממנו בעצמם מיד,

4947ולא יעמדו עליו עליו אפילו רגע.

4948[533] ר' אבהו שם (בעודן עליו

4949כל בין השמשות, מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא). לבוש

4950סל"ט (ואם היו עליו בין השמשות אסור לטלטלו כל השבת, אף על גב שירדו ממנו,

4951דמגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא). מ"א סקס"ו (ואם

4952היה עליו בין השמשות אסור אף על פי שירדו (לבוש גמרא)), וכדלקמן סי' שי ס"ד (כל

4953דבר שהיה אסור בטלטול בבין השמשות, ובשבת הלך לו הדבר הגורם לו האיסור ... אעפ"כ

4954אסור לטלטלו כל השבת כולה).

4955ומה שאמרו כאן "כל בין

4956השמשות", הוא כדלקמן סי' שי ס"ז (וכל זה בדבר שהיה מוקצה כל בין השמשות,

4957אבל דבר שהיה ראוי בבין השמשות אפילו במקצתו לבד ... חזר להתירו), ושם נסמן (הערה 690).

4958[534]

4959מהרש"א על התוס' שם (משום דהוה בסיס לדבר האסור, דאפרוחין מוקצין הן).

4960[535]

4961משנה קכח, ב (מדדין עגלין וסייחין), ופרש"י (אוחז בצוארו ובצדדין וגוררו

4962ומסייעו ומנענע לו ברגליו). ברייתא שם (מדדין בהמה חיה ועוף בחצר). טור ושו"ע

4963ס"מ (כל בהמה חיה ועוף מדדים אותם בחצר, דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדים ומוליכן).

4964[536] ברייתא

4965שם (אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר), ופרש"י (אין עוקרין רגליה לגמרי מן

4966הארץ, דמוקצה היא לטלטלה). טור ושו"ע ס"מ (ובלבד שלא יגביהם בענין

4967שיעקרו רגליהם מן הארץ, דמוקצין הם ואסור לטלטלן).

4968[537] כדלעיל

4969סי"ד (ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו). לקמן סי' שיא סי"ב (מותר לסוך את

4970המת ולהדיחו, ובלבד שלא יזיז בו שום אבר, שכל מוקצה, כשם שאסור לטלטל כולו, כך

4971אסור לטלטל מקצתו). וכדתנן קנא, סע"א (סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיז בו

4972אבר).

4973[538]

4974ר"ן (נא, ב) ד"ה ומיהו (קשיא לי היאך מדדין בהמה חיה ועוף כלל, ואפילו

4975בחצר, הא כל מידי דלא חזי לטלטול, כשם שאין מטלטלין את כולו כך אין מטלטלין מקצתו,

4976כדמוכח בפ' שואל דתנן גבי מת ובלבד שלא יזיז אחד מאיבריו. לפיכך נראה לי דהכא משום

4977צער בעלי חיים נגעו בה, ודוקא בשצריכין לכך, אבל בשאין צריכין, לא). שו"ע שם

4978(אם צריכין הבעלי חיים לכך). ט"ז סקכ"ג (פירוש משום צער בעלי חיים, דאם

4979לא כן, אסור לעשות כן אפילו בחצר, דכל מידי דלא חזי לטלטול, כשם שאין מטלטלין כולו

4980כך אין מטלטלין מקצתו, כדאמרינן גבי מת שלא יזיז ממנו אבר. כ"כ הר"ן).

4981מ"א סקס"ח (דאם לא כן, כשם שאסור כולו כך אסור לטלטל מקצתו, כמ"ש

4982סי' שי"א ס"ח (ר"ן)).

4983[539]

4984ברייתא שם (מדדין בהמה חיה ועוף בחצר, אבל לא את התרנגולת). טור ושו"ע שם (חוץ

4985מתרנגולת, שאין מדדין אותה).

4986[540]

4987אביי שם (משום דמקפיא נפשה), ופרש"י (מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל).

4988שו"ע שם (מפני שמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל).

4989[541] כדלעיל

4990סי' שה סכ"ו (ולא התירו טלטול מוקצה אף במקום צער בעלי חיים, שיש כח ביד

4991חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה), ושם נסמן.

4992[542]

4993משנה שם (תרנגולת שברחה (מן הבית, רש"י), דוחין אותה (בידים, רש"י) עד

4994שתכנס), ורש"י שם ד"ה דדויי (דחייה, שדחפה מאחריה). טור ושו"ע שם (אבל

4995דוחים אותה מאחוריה בידים כדי שתכנס).

4996והיינו כשעומדת במקום קטן שאינה

4997מחוסרת צידה, כדלקמן סי' שטז סכ"ד (חיה ועוף הגדילים ברשותו של אדם, כגון ...

4998אווזים ותרנגולים ויונים, הצדן בשבת פטור, שהרי ניצודין ועומדין הן ... ומכל מקום

4999מדברי סופרים אסור לצודן ... כגון שהוא בית גדול כל כך שאינו יכול לתפסו שם במרוצה

5000אחת ורודף שם אחריהם עד שיכנסו לחדר שאינו גדול כל כך ונועל הדלת בפניהם. אבל אם

5001הם בבית שאינו גדול כל כך, ניצודין ועומדין הן).

5002[543]

5003ברייתא שם (מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר, אבל לא ברשות הרבים), ופרש"י ד"ה

5004דמקפיא (ומיהו ברשות הרבים לא, משום שמא יגביה מן הארץ ונמצא נושאן). טור (ודוקא

5005בחצר, אבל בכרמלית לא, וכל שכן ברשות הרבים). ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא (ופירש

5006רש"י (ד"ה דמקפיא נפשה) טעמא דברשות הרבים לא, משום שמא יגביהם מן הארץ,

5007ונמצא נושאן). מ"א סקס"ז (אבל ברשות הרבים אסור, דגזרינן שמא יגביהם

5008ויתחייב).

5009[544]

5010ב"י שם (והא דאסרינן לדדות ברשות הרבים, לא חילק רבינו בין בהמה לבהמה. וגם

5011הרמב"ם בפרק כ"ה (הכ"ו) לא חילק בכך. אבל הר"ן (נא. ד"ה

5012דוחין) כתב ... דכי גזרינן ברשות הרבים דוקא בקטנים שבהם, דמתוך שהן קשין להנהיגם

5013ברגליהם אתי לטלטלינהו, אבל בגדולים לא גזרינן). וקיי"ל כרמב"ם וטור.

5014[545] כדלקמן סעיף הבא (שהחי נושא

5015את עצמו), ושם נסמן (הערה 551).

5016[546]

5017רש"י שם (דסתמא כרבנן, דפליגי עליה דרבי נתן בהמצניע, גבי המוציא חיה ועוף

5018בין חיין בין שחוטין חייב). והיינו כדתניא צד, א (המוציא בהמה חיה ועוף לרשות

5019הרבים, בין חיין ובין שחוטין, חייב. רבי נתן אומר על שחוטין חייב ועל חיין פטור,

5020שהחי נושא את עצמו). רמב"ם פי"ח הט"ז (המוציא בהמה חיה ועוף,

5021אע"פ שהן חיים, חייב. אבל אדם חי אינו משאוי). מ"א שם (דלגבי בהמה לא

5022אמרינן חי נושא את עצמו. וכ"כ הרמב"ם פי"ח).

5023[547]

5024טור (ודוקא בחצר, אבל בכרמלית לא, וכל שכן ברשות הרבים). ב"י (ומדקתני בחצר,

5025משמע דלא שרי אלא בחצר דוקא, אבל לא בכרמלית). הגהת הלבוש ס"מ (ודוקא בחצר

5026התירו למדדן, אבל לא ברשות הרבים ובכרמלית).

5027[548] ונתבאר לקמן סי' שנב ס"ב, באיזה

5028דברים גזרו שהכרמלית כרשות הרבים.

5029[549]

5030ב"ח סוף הסימן (הא דדוחין תרנגולת, נמי מיירי אפילו ברשות הרבים, וכל שכן

5031בהמה, דשרי בדחייה אפילו מרשות הרבים). אלי' זוטא סקכ"א (אפילו ברשות הרבים

5032(ב"ח)).

5033וכן מותר למושכם בחבל ברשות הרבים,

5034כדלעיל סי' שה סי"ט (המוציא בהמה ומושכה בחבל).

5035[550]

5036משנה קכח, ב (אשה מדדה את בנה). ברייתא שם (והאשה מדדה את בנה ברשות הרבים, ואין

5037צריך לומר בחצר). טור ושו"ע סמ"א (האשה מדדה את בנה, אפילו ברשות הרבים).

5038[551]

5039רש"י שם ד"ה דמקפיא (והאשה מדדה את בנה אפילו ברשות הרבים, דאי נמי

5040מגביה ליה, חי נושא את עצמו, דהכי מוקמינן התם דבאדם מודו רבנן). והיינו כדתניא

5041צד, א (המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים, בין חיין ובין שחוטין חייב. רבי נתן

5042אומר על שחוטין חייב ועל חיין פטור, שהחי נושא את עצמו), ובגמרא שם (עד כאן לא

5043פליגי רבנן עליה דרבי נתן, אלא בבהמה חיה ועוף, דמשרבטי נפשייהו (משמטים כלפי מטה,

5044ומכבידין עצמן להשמיט מיד הנושאן, רש"י), אבל אדם חי, דנושא את עצמו, אפילו

5045רבנן מודו).

5046לבוש סמ"ב (לא גזרו בזה שמא

5047תגביה אותו מן הארץ ותשא אותו ארבע אמות ברשות הרבים, דאפילו אם היתה מגביהו

5048ונושאת אותו ארבע אמות, לא עבדא איסורא דאורייתא, דגבי אדם חי כולי עלמא מודו דחי

5049נושא את עצמו). מ"א סק"ע (דהא אפילו תגביהנו פטור, דחי נושא את עצמו).

5050וכן הוא לעיל סעיף הקודם (ולא

5051אמרו החי נושא את עצמו אלא באדם). סי' שה סל"ה (שהחי נושא את

5052עצמו).

5053[552]

5054רבי יהודה במשנה קכח, ב (אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר

5055אסור). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא תגררהו, אלא יהא מגביה רגלו אחת ויניח השניה

5056על הארץ וישען עליה, עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה, שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו

5057האחת).

5058[553]

5059רש"י שם ד"ה אבל (גורר אסור, מפני שנושאתו). ר"ן נא, א (אבל גורר

5060אסור מפני שנושאתו). מ"א סקע"א (שלא תגררהו, מפני שנושאת (ר"ן)).

5061והיינו שגם גרירה דינה כהוצאה,

5062כמבואר ברמב"ם פי"ג הי"א (ואם משך החפץ וגררו על הארץ

5063מתחלת ארבע לסוף ארבע חייב, שהמגלגל עוקר הוא). ובמ"מ שם (שהגרירה עקירה

5064גמורה. וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל). וכמבואר ברמב"ן שבת ח,

5065א (שהמגרר משעה שגירר הוציאה ממקומה הראשון, ואפילו לא משכה במילואה),

5066וברשב"א שם (דכל שהוא מגרר הרי עקר את כולו ממקומו בבת אחת).

5067וכמו מגלגל, דלקמן סי' שנז ס"ב

5068(שלא ישפכם ... בענין שיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש,

5069שיש בזה איסור של תורה, כמו במגלגל חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים), ושם נסמן (הערה

5070כב).

5071[554]

5072מ"א שם (משמע דסבירא ליה דהוה כמי שנושאו, ואם כן אפילו בכרמלית אסור).

5073[555]

5074תוס' צד, א ד"ה אבל (דקטן כבהמה דמי ... איירי בתינוק בן יומו). ר"ן נא,

5075רע"ב (דכיון שהוא קטן כל כך שאינו אלא גורר, לא מודו ליה רבנן לר' נתן). מ"א

5076שם (ר"ן ... וכתב עוד דקטן כל כך שצריך לגררו, אם נשאו חייב חטאת עיי"ש.

5077וכ"כ התוס' דף צ"ד).

5078[556]

5079גמרא שם (מודה ר' נתן בכפות). יומא סו, ב (אפילו תימא רבי נתן חלה שאני),

5080ופרש"י (דהשתא לא נושא את עצמו, והנושא מחלל שבת). רמב"ם פי"ח

5081הט"ז (ואם היה כפות או חולה המוציא אותו חייב). מ"א סק"ע (ואם נושא

5082כפות או חולה חייב). וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי.

5083[557]

5084רש"י עירובין קג, א ד"ה דומיא (דלא מיתסר אלא מדרבנן, דחי נושא עצמו).

5085יומא סו, ב ד"ה כמאן (חי נושא את עצמו הוא, ואין בו אלא משום שבות). רבינו

5086ירוחם נ"א ח"א יג, ג (דלא אמרו חי נושא וכו' אלא לפוטרו מחטאת אבל אסור).

5087הובא בב"י שם.

5088וכן הוא לעיל סי' שה סל"ה (ואין

5089איסור אף לאדם להוציא את החי לרשות הרבים, אלא מדברי סופרים).

5090[558] שאפילו לגוררו אסור,

5091כדלעיל (ואסור אפילו בכרמלית), ושם נסמן (הערה 554).

5092ואסור אפילו לצורך מצוה, כדלקמן סי'

5093שמ סוף ס"ב (העושה מעשה, אסור, אפילו הוא שבות דשבות במקום מצוה), וסי' שמז

5094ס"ז (ומשום צורך מצוה אין מתירין שום איסור קל על ידי ישראל). סי' שמט

5095ס"ה (אסור מדברי סופרים, אפילו בכרמלית, ואפילו לדבר מצוה).

5096אבל ראה לעיל סי' שג סכ"ג (הרי

5097הם כשאר שבות דשבות, שלא התירו אלא במקום מצוה או הפסד מרובה, כמו שנתבאר בסי'

5098ש"א וכמו שיתבאר בסי' ש"ז).

5099ואפשר הסתפק בזה רבינו, ולכן באה

5100הערה זו במוסגר (הן בס' שג, הן בסי' שמ, הן בסי' שמז, והן בסי' שמט), וכהכלל

5101המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד

5102בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

5103[559]

5104ברייתא קכד, סע"ב (מגופה שנכתתה ... לא יספות ממנה שבר (דעביד כלי והוי מכה

5105בפטיש, רש"י) לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה). שו"ע סמ"ד (כלי

5106שנתרועעה, לא יטלו ממנה חרס לכסות בו או לסמוך בו).

5107[560]

5108סעיף יז (אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי).

5109וכן הוא לעיל סכ"ח (שאין איסור

5110בשבירת חרס, אלא אם כן שוברו במתכוין בשביל שיהא ראוי על ידי כך לאיזה תשמיש, שאז

5111אסור משום תיקון כלי, כמ"ש בסי' ש"[מ]), ושם נסמן (הערה 224).

5112והטעם לזה הוא, כי מלאכת מכה בפטיש אינה

5113עצם עשיית הכלי, כי אם סיום הכנתו להשתמשות, בין אם הוא כלי או לאו.

5114[561] שבלי

5115הלקט סי' קכא (ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו פירש ... אלו הכדורים שלנו אפילו

5116כלי לא חשיבי, ומחשבת ה[תינ]וק שחישב לשחק בו לא משוי ליה כלי). אגור סי' תקכא (דאסור

5117לצחק בשבת ויום טוב באות[ם] הכדורים, כי אינם ראוים לצור על פי צלוחית, דממאסי

5118שמתטנפים על ידי טיט ועפר. וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו. משבלי הלקט).

5119שו"ע סמ"ה (אסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדור). לבוש סמ"ה (מפני שאין

5120שם כלי עליו, ואינו ראוי לכלום אפילו לצור על פי צלוחית, דמיטנף וממאס, ואסור

5121לטלטלו). מ"א סקע"ב (ואסור לטלטל הכדור, דבמחשבתו לא משוי ליה כלי).

5122וראה בדי השלחן סי' קי סקט"ז. ברכת השבת.

5123ואפשר הטעם, כיון שאין עושים שום

5124פעולה על ידי הכדור, רק מה שזורקים אותו ומקבלים אותו; וכמו המעות שאינם נחשבים

5125כלי, כיון שאין עושים בהם שום פעולה, רק מה שמשלמים ונותנים אותם, וכדלעיל

5126ס"ח (כל דבר שאין תורת כלי עליו ... כגון ... ומעות). וראה לעיל (הערות 160. 526).

5127[562]

5128תוס' ביצה יב, א סוד"ה ה"ג (אשכחן נמי דמשחקין בכדור שקורין פלוט"א

5129בלע"ז ביום טוב ברשות הרבים, אע"ג דליכא אלא טיול). רמ"א שם (ויש

5130מתירין).

5131[563]

5132ראה אגרות קודש ח"ג ע' כז-כח, שכן צריכה להיות הגירסא הנכונה (ברשות היחיד).

5133וכן הגיה בדפוס זיטומיר תר"ח.

5134ובבדי השלחן סי' קי ס"ק טז, ובקונטרס

5135השלחן (בשבת ברשות היחיד, וביום טוב אפילו ברשות הרבים). וכן הגיה בס' הק"ן (ע'

513649). וכמבואר בד"מ ס"ק יא (ופשוט הוא דאף למאן דשרי, מכל מקום אסור

5137לשחוק ברשות הרבים בשבת ... אבל ביום טוב מותר לשחוק אפילו ברשות הרבים),

5138ובמ"א שם (דביום טוב שרי אפילו ברשות הרבים, אבל בשבת אסור ברשות הרבים).

5139[564]

5140רמ"א שם (ונהגו להקל). תוס' שם (אשכחן נמי דמשחקין בכדור). רבינו ירוחם

5141נ"ד ח"א (אפילו לטייל מותר להוציא, כגון כדור שמשחקין בו). ים של שלמה

5142ביצה פ"א סי לד (אפשר שהוא לא בא אלא ליישב המנהג שנהגו כן). מ"א

5143סקע"ג (וביש"ש כתב דגם התוס' סברי דמדינא אסור לשחוק, אלא שנהגו להקל).

5144הרי שגם בזמן התוס' נהגו להקל.

5145[565] חשש נוסף יש במשחקי כדור, כדלקמן סי'

5146שלז ס"ו (אין שוחקין באגוזים ולא בתפוחים וכיוצא בהם על גבי קרקע ... ולשחוק

5147בכדור נתבאר בסימן ש"ח). וראה שו"ע אדמו"ר הזקן

5148המבואר.

5149עוד חשש יש במשחקי כדור, כמבואר

5150בקצות השלחן, בדי השלחן סי' קי ס"ק טז (הכדור שהי' בימיהם הי' מחופה עור

5151וממולא צמר או מוכין ... ובזמנינו נתחדש מין כדור ... ממלאין רוח ... ופעמים רבות

5152יוצא הרוח ממנו ... ואז פותחין את קשריו וממלאין אותו ברוח ... מתקן כלי בשבת ...

5153ודמי למנורה של פרקים שאסורה בטלטול שמא תפול מידו ותתפרק ויבוא להחזיר הפרקים),

5154והיינו כדלעיל סי' רעט ס"ח (מנורה בין גדולה בין קטנה, אם היא של פרקים אסור

5155לטלטלה אפילו לצורך גופה ומקומה, אף על פי שלא הדליקו בה באותו שבת, שחוששין שמא

5156תפול מידו ותתפרק ויחזיר פרקיה ויתקעם ויהדקם בחוזק ויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר

5157בסי' שי"ג).

5158[566]

5159שו"ת הרשב"א ח"ד סי' עד (לא יהא אלא משום טלטול, וטלטול דבר זה הוא

5160אסור בטלטול הבצים. ועוד כי בודאי מילד הוא בחומו, ומלאכת מחשבת היא ואסורה).

5161שו"ע סמ"ו (אסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושין המשי, מפני שאסור

5162בטלטול, ועוד שהוא מוליד בחומו). לבוש סמ"ו (שהרי אסורים בטלטול, שאינו כלי,

5163ועוד שהוא מוליד בחומו התולעים, ומלאכת מחשבת הוא, ואסור).

5164ולענין טלטול מוקצה בין אצילי ידיו

5165(דהיינו בבית השחי), ראה לעיל סי' רעו ס"ט. וראה שו"ע אדמו"ר הזקן

5166המבואר. כנישתא דבי רב.

5167ולענין איסור מוליד בשבת, ראה לקמן

5168סי' שיח סכ"ה, וסי' שכ סט"ז (משום שדומה למלאכה), ושם נסמן (הערה 2097).

5169[567]

5170אור זרוע ח"ב הל' שבת סי' נג (ואסרתי אני, משום דשעטנז הוא, ואסור בטלטול

5171הואיל ואינו רשאי ללבוש, והוי כלאים. ויש שנחלק עלי והתיר). תשב"ץ סי' מו

5172(ואומר שאסור לטלטל מלבוש של כלאים בשבת וביום טוב). רבינו ירוחם ני"ב

5173חי"ג פד, ב (מלבוש של כלאים אסור לטלטלו בשבת וביום טוב). מרדכי ביצה רמז

5174תרסו (כתוב באור זרוע מעשה ... ואני המחבר אסרתי, כי שעטנז אסור לטלטל הואיל ואינו

5175ראוי ללבוש). דעה הא' בשו"ע סמ"ז (יש אוסרים לטלטל בגד שעטנז).

5176[568] משא"כ בגד שעטנז של נכרי מותר,

5177וכדלקמן סי' שכה ס"ו (וכיון שהוא מוכן להנכרי בעליו, הרי

5178זה מוכן לכל), ושם נסמן.

5179[569]

5180אגודה ביצה סי' יח (ומשמע דמפה של כלאים של שבת אסור לפורשם על השולחן). מ"א

5181סקע"ד (וים של שלמה ספ"א דביצה פסק דאסור לטלטלו כי אם לצורך גופו או

5182מקומו ... ובאגודה בביצה משמע דאסור לטלטל כלל).

5183ואין הכוונה לאסור אפילו מפה

5184המיוחדת לפורשה על השולחן, אלא כדלקמן בהמשך הסעיף (שאף שראוי

5185להשתמש בו תשמיש אחר, כגון לכסות בו כלים ... שאין הבגד מיוחד להם

5186... אלא אם כן ייחדו לכך).

5187[570]

5188ביצה יד, ב (כלאים למאי חזו ... אלא בקשין), ופרש"י (בגדים קשין

5189שאין מחממים מותר לישב עליהן).

5190[571]

5191שו"ע ורמ"א שם ס"א-ב (ומדברי סופרים, אפילו עשר מצעות זו על גבי זו

5192והתחתון שבהם כלאים, אסור לישב על העליון ... כל בגדים הקשים מותרים בהצעה מתחתיו).

5193מ"א כאן ס"ק עד (ועיין ביו"ד סי' ש"א דיש כלאים דחזי למידי).

5194פרי מגדים כאן (ובקשין, להציע שרי, עיין יו"ד ש"א, מותר לטלטל בשבת).

5195וכן הוא לקמן סי' תקטז ס"ב (בגד

5196כלאים מותר לשלוח [ביום טוב] אם הוא קשה, בענין שמותר לישב ולישען עליו, כמ"ש

5197ביו"ד סי' ש"א עיי"ש).

5198[572] אור

5199זרוע שם (ויש שנחלק עלי והתיר, ושלחתי למורי ה"ר שמחה, וזה אשר השיב לי, גלגל

5200עיני חבירי ר' יצחק בר משה, מאוד ערבים עלי דברי דודים ... ושעטנז אינו אסור לטלטל,

5201דתורת כלי עליו). ונראית הכוונה שגם הסיום הוא מדברי רבינו שמחה, ואף ש"מאוד

5202ערבים עלי דברי דודים", מכל מקום "שעטנז אינו אסור לטלטל". הובא במרדכי

5203ביצה רמז תרסו-ז, ובב"י. דעה הב' בשו"ע סמ"ז (ויש מתירים).

5204[573]

5205יש"ש סופ"ק דביצה (ומכל מקום מותר לטלטלו, לצורך גופו ומקומו). הובא

5206במ"א שם (וים של שלמה ספ"א דביצה פסק דאסור לטלטלו, כי אם לצורך גופו או

5207מקומו).

5208[574] רבינו

5209שמחה באור זרוע ומרדכי ובב"י שם (דתורת כלי עליו).

5210[575]

5211אליה זוטא סקכ"ד (וסברא ראשונה הוא עיקר).

5212[576] שהרי אפילו שברי כלים

5213שאינם ראוים כלל בשבת, נשאר עליהם תורת כלי אם ראוי לחזור ולתקנו אחר השבת, כדלעיל

5214סל"ד וסמ"ג (ונתבאר לעיל הערה 210).

5215מכל שכן כלי שמלאכתו לאיסור בשבת, שראוי להשתמש בו אחר השבת.

5216[577]

5217ס"ב (נר אפילו של מתכת שהדליקו בו נפט, אעפ"כ אין לו דין מוקצה להאסר

5218בטלטול, אלא מותר לטלטלו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור, מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות

5219בו כלים).

5220[578] באופן שאין בו משום עשיית אהל (מחצית

5221השקל), וכדלקמן סי' שטו ס"א-ב (אסור לעשות אהל ... אפילו הוא עראי שאינו עשוי

5222להתקיים ... אבל אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר להוסיף עליו בשבת).

5223[579]

5224סוף ס"ח (שאינו מועיל מה שראוי לכסות בו כלים), ושם נסמן (הערה 81), וסנ"ב (שמועיל רק אם ייחדם לכך לעולם), ושם נסמן

5225(הערה 371).

5226[580] כדלעיל

5227ס"ט (ובכלל מוקצה זה הוא כל מאכלות האסורות בהנאה, שאינו יכול להאכילן אפילו לכלבים

5228... ואפילו אין איסורן אלא בו ביום בלבד, כגון טבל שיכול לתקנו במוצאי שבת ולאכלו).

5229[581] שלכן

5230סגי באוכל במה שאפשר לאכלו, אף שלא ייחדו לכך, כדלעיל סס"ד (כל דבר שהוא ראוי

5231למאכל מין חיה ועוף המצויים, מותר לטלטלו). וכן במי נהר וגשמים וכן שלג, שמותר

5232לטלטלם, אף אם לא ייחדם לשתותם או לרחוץ בהם.

5233משא"כ אבנים, לא סגי במה שאפשר

5234לפצח בהם אגוזים, עד שייחדום לכך, כדלעיל ס"ח (ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש

5235בו איזה תשמיש המותר בשבת, כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים ... שאין תורת כלי

5236עליהם, אסור לטלטלם). ומועיל רק אם ייחדם לכך, כדלעיל סנ"ג (כגון שחשב על

5237האבן לפצוע בה אגוזים למחר, אע"פ שלא ייחדה לכך אלא לשבת זו בלבד, מותר

5238לטלטלה).

5239וראה מראי מקומות וציונים. שו"ע

5240אדמו"ר הזקן המבואר. כנישתא דבי רב.

5241[582] תשב"ץ

5242סי' נט (ומותר לטלטל מניפה בשבת כדי להבריח זבובים ... שאפילו כלי שמלאכתו לאיסור

5243מותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו). והיינו שאפילו אם מלאכתו להרוג בו

5244הזבובים, והוי מלאכתו לאיסור, מכל מקום מותר להבריח בו זבובים, שמשתמש בכלי

5245שמלאכתו לאיסור לצורך גופו. הובא בכל בו סי' לא לד, ב (מותר לטלטל מניפה בשבת כדי

5246להבריח הזבובים, דכלי הוא). שו"ע סמ"ח (מותר לטלטל מניפה בשבת (קסב)

5247להבריח הזבובים).

5248וכן הוא לעיל סנ"ה (על פי שבלי

5249הלקט, ושו"ע סכ"ג), ושם נסמן (הערה 386).

5250[583] תשב"ץ שם (ובלבד

5251שיזהר שלא יהרוג שום זבוב). כל בו שם (ובלבד שיהא

5252זהיר שלא להרוג הזבובים). וכדלקמן סי' שטז סי"ט (וכל זה לענין צידת הפרעוש.

5253אבל להרגו אסור לדברי הכל, אפילו הוא על בשרו ועוקצו, שמשום צער בעלמא לא התירו),

5254ושם נסמן (הערה 1436).

5255[584] גמרא

5256קכד, ב (מכבדות של מילתא (בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר, רש"י) מותר לטלטלן

5257בשבת, אבל של תמרה (לכבד את הבית דאסור משום אשוויי גומות, רש"י), לא ... מחמה לצל (דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל)).

5258רי"ף מח, א (והאידנא דקי"ל כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, הויין

5259להו מכבדות של תמרה דבר שמלאכתו להיתר, ואפילו מחמה לצל שרי). רמב"ם

5260פכ"ו ה"ב (מכבדות של תמרה וכיוצא בהן שמכבדין בהן את הקרקע, הרי הן ככלי

5261שמלאכתו להיתר, שהרי מותר לכבד בשבת). שו"ע סמ"ט (מכבדות שמכבדים בהם

5262הקרקע, מותר לטלטלם).

5263[585]

5264ס"ב (ואם הוא קרקע מרוצף באבנים, וכל שכן בקרשים, שאין לחוש בו להשוואת גומות,

5265מותר לכבדו), ושם נסמן.

5266[586] שלטי הגבורים מח, א אות ב

5267(כל כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו אפילו מחמה לצל, דומיא דמכבדות,

5268דהוויין מלאכתן לאיסור גבי מקום שאינו רצוף באבנים, ומלאכתן להיתר גבי מקום המרוצף

5269באבנים, ושרי לטלטלן).

5270[587]

5271סעיף כא (כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, מותר לטלטלו אף לצורך הכלי עצמו, כדין כלי

5272שמלאכתו להיתר).

5273[588] כדלקמן

5274שם ס"ב (ויש מחמירין אפילו במרוצף).

5275[589]

5276שלטי הגבורים שם (ולדברי סמ"ג והרא"ש דאסרו לכבד הבית בשבת בשום ענין,

5277אם כן המכבדות הוו כלים שמלאכתן לאיסור, ואין מטלטלין אותן אלא לצורך גופן או

5278לצורך מקומן), וכמובא לעיל (מגמרא ורש"י). ב"י ד"ה כתב הרמב"ם

5279(ולדברי האוסרים לכבד אפילו קרקע המרוצף ... פשיטא דהוי מלאכתו לאיסור). ים של

5280שלמה ביצה פ"ב סל"ג (ואם כן מלאכתו לאיסור, ואסור אפילו לטלטלן מחמה

5281לצל, כי אם לצורך גופו או מקומו). מ"א ס"ק עה (ולמאן דאמר אסור לכבד

5282הבית, הוי כלי שמלאכתו לאיסור (ב"י שלטי גבורים וים של שלמה...)).

5283[590]

5284סעיף לא.

5285[591] שעון חול בנוי משתי שפופרות המוצבות אחת מעל השנייה וביניהן

5286מעבר צר,

5287השפופרת העליונה מלאה חול דק הזורם בקצב קבוע אל השפופרת

5288התחתונה, ולפי כמות החול שזרם יודעים לשער יחידות זמן.

5289[592] שעון

5290שמש המראה

5291את השעה לפי

5292נטיית הצל

5293שהטילו מחוגי

5294השעון.

5295[593]

5296תשובת מהרי"ל סי' ר אות ב (ולטלטל השעות, שמעתי כבר איך שנתנו בדבר לפני

5297מהר"ר וייבש ז"ל, ולא מצאו איסור ברור, ואפילו הכי היתר נמי לא אמר בו,

5298לפי שנתפשט האיסור). שו"ע סנ"א (מה שמורה על השעות שקורין רילוז"ו,

5299בין שהוא של חול בין שהוא של מין אחר (כגון שרואין בצל, מ"א), יש להסתפק אם

5300מותר לטלטלו), ורמ"א (וכבר פשט המנהג לאסור)).

5301[594] מהרי"ל שם (ויש לומר

5302דהוי כלי שמלאכתו לאיסור דלמדידה נעשה). מ"א ס"ק עח (והוא כלי שמלאכתו

5303לאיסור).

5304[595]

5305כדלעיל סי' שו סי"ח (אסור למדוד שום דבר בשבת ... מפני שהוא מעשה חול וזלזול

5306שבת).

5307[596]

5308כדלעיל שם (ומותר למדוד מדידה של מצוה, כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה).

5309[597]

5310מהרי"ל שם (הכא המדידה אינה מצוה. ואי משום שלומד על ידה, אם כן יתלה למידה

5311איסורא, ויהא שרי, וחלילה). מ"א שם (שאני הכא דהמדידה אינה מצוה. ואי משום

5312שלומד על ידה, אם כן יתלה לימודו באיסור, ויהא שרי, חלילה).

5313[598]

5314מהרי"ל ושו"ע שם.

5315ולענין השעונים הקטנים שלנו שלובשים

5316על היד, נהגו להתיר. וראה מה שדנו בזה בפרי מגדים אשל אברהם ס"ק עח. מחצית

5317השקל על המ"א שם. משנ"ב ס"ק קסח. בדי השלחן סי' קח סק"ג.

5318[599]

5319תוס' קכז, ב ד"ה כיון (הא דאמר בפרק כל הכלים (קכה, א) שירי פרוזמיות שאין

5320בהן ג' על ג' [אצבעות] אין מטלטלין אותן, משמע הא יש בהן שלש על שלש מטלטלים.

5321היינו לעניים, אי נמי אפילו לעשירים בבית עניים). הובא בט"ז ס"ק כה,

5322ובמ"א ס"ק עט.

5323וכן הוא לעיל סמ"א (מטלניות ... אם יש בהן ג' על ג' [אצבעות]

5324והן של עני, מותרים כל העניים שבעולם לטלטלן ... אבל עשירים אסורים לטלטלן,

5325אע"פ שהן של עני ... ועשיר שהוא דר בביתו של עני זה שהמטלניות שלו, הרי הוא

5326נגרר אחר בעל הבית ומותר לטלטלן).

5327[600]

5328ר"ן (כא, סע"א) ד"ה ומהא (דמוקצה לעשירים מוקצה, ואפילו עניים אין

5329מטלטלין אותו, שכבר הוקצה מדעתו של בעל הבית העשיר, ולא בעיא שיהא מוקצה לכל). שו"ע

5330סנ"ב (מוקצה לעשירים הוי מוקצה, ואפילו עניים אין מטלטלין). ורמ"א

5331ס"ז (ואפילו חזי לעני, הואיל והקצוהו הבעלים שלו, אף על פי שהם עשירים, דמוקצה

5332לעשיר הוי מוקצה לעני).

5333וכן הוא לעיל סמ"א (אבל

5334מטלניות של עשירים שהן פחות מג' טפחים על ג' טפחים, אסורות אף לכל העניים שבעולם,

5335שכיון שהוקצו לבעליהן העשירים מפני שאינן ראויות להם, הוקצו לכל העולם),

5336וס"ל (ואפילו אם היא ראוייה לעניים לכיסוי כלים, אלא שבעליה

5337הוא עשיר וז[ו]רקה לאשפה, אעפ"כ אסורה בטלטול לכל העניים שבעולם, שהכל הולך

5338אחר הבעלים).

5339[601]

5340תוס' שם (הכא לכו"ע חזיא, אלא איסורא הוא דרביע עליה), ובדף מו, ב ד"ה

5341מי יימר דמיזדקיק הא' (דפירות שנדרה מהם אינם מוקצין לענין טלטול, דהא חזו לשאר

5342בני אדם). מ"א שם (ובתוס' פ' מפנין דף קכ"ז כתבו דהיכא שהדבר ראוי

5343לכו"ע, אלא דאיסורא הוא דרביע עליה, כגון תרומה ביד ישראל, מותר לכל לטלטלו

5344... וסבירא להו דמוקצה מחמת איסור דרביע עליה מותר לכל, וגם בדף מ"ו כתבו

5345התוס' דהיכא דנדרה הנאה מככר, אפילו היא עצמה שרי לטלטלה, כיון דחזי לאחרים, אלא

5346אם כן אסרתם על כל העולם).