Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשט טלטול על ידי דבר אחר אם מותר בשבת
ובו י"א סעיפים:
נוטל תינוק ואבן בידו
א נוטל אדם את בנו ברשות היחיד והאבן בידו,
ובו י"א סעיפים:
נוטל תינוק ואבן בידו
א נוטל אדם את בנו ברשות היחיד והאבן בידו,
בואינו חשוב כמטלטל את האבן בידיו. והוא שאי אפשר
גבענין אחר, כגון שיש לבנו געגועין עליו שאם לא יטלנו יחלה, ולא גזרו על טילטול שלא
דבידים ממש במקום סכנת חולי. וגם אי אפשר להשליך
ההאבן מיד התינוק מפני שיצעק ויבכה. אבל אם אין לו
וגעגועין עליו אסור ליטלו.
זואינו דומה לשאר
חטילטול דבר האסור שמיטלטל מאיליו על ידי שמטלטל בידו את הדבר המותר שעמו, שהתירו
טחכמים כשאי אפשר לנער האיסור מן ההיתר כמו שיתבאר. לפי שלא התירו כן
יאלא כשצריך לדבר המותר, אבל כאן אין זה
יאצורך כל כך ליטול את התינוק כשאין לו געגועין עליו:
יבב ואפילו כשיש לו
יגגעגועין עליו, לא התירו אלא באבן, אבל אם דינר בידו, אסור אפילו לאחוז
ידבידו והוא מהלך ברגליו ברשות היחיד, גזרה שמא יפול הדינר מידו וישכח אביו ויגביהנו,
טוונמצא מטלטל מוקצה טלטול גמור, ולטלטול גמור חששו וגזרו אפילו במקום סכנת חולי,
טזכיון שאין שם סכנת נפש אם לא יטלנו:
יזמוקצה המונח על דבר המותר
ג כלכלה שהיתה נקובה
ג כלכלה שהיתה נקובה
יחוסתמה באבן מבעוד יום (אם הדקה
יטשם בחוזק) מותר לטלטלה, שלא
כנעשית בסיס לדבר האסור. לפי שאף האבן נעשה כלי (כשהוא מהודק בה), שהרי נעשה כדופנה.
כאוכן דלעת חלולה
כבשתולין בה אבן להכבידה למלאות בה מים, אם האבן קשור בה יפה מבעוד יום, שאינו נופל
כגממנה כשממלאים בה, מותר למלאות בה. לפי שאף האבן הותר בטלטול, מפני שנעשה כמו
כדהדלעת עצמה שהוא בטל אצלה. ואם לאו אסור למלאות בה.
כהאלא אם כן ייחד אבן
כוזה לכך לעולם, כמו שנתבאר לעיל בסי' ש"ח:
כזד דבר האסור בטלטול שמונח על דבר המותר, אם הניחו עליו מבעוד יום
כחמדעתו על דעת שישאר מונח שם גם בשבת, הרי נעשה ההיתר בסיס להאיסור, ונאסר בטלטול
כטכמוהו ממש.
לאבל אם לא היה בדעתו
לאשישאר מונח שם בשבת, ושכח להסירו ממנו קודם כניסת השבת, שלא נעשה בסיס אליו.
לבוכן אם נעשה בסיס
לגלאיסור ולהיתר, כגון שהניח עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול שחשוב יותר
לדמדבר האסור, כמו שנתבאר בסי' ש"י, כיון שלא נעשה בסיס לאיסור בלבדו, הרי הוא עומד עדיין בהתירו
להומותר לטלטלו, אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו.
לואלא שאם אפשר לנער
לזהאיסור ממנו מיד, צריך לנערו מתחלה, ואחר כך יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו.
לחואם אי אפשר לנער, או שיהיה איזה הפסד בדבר המותר אם ינער את האיסור,
לטאו שלא יספיק לו הניעור להשלים בו הצורך שהוא צריך לטלטול זה, כגון שמטלטל ההיתר עם
מהאיסור שעליו למקום אחר מפני שצריך לפנות מקומם זה שהם עליו עכשיו כדי להשתמש בו
מאאיזה תשמיש או צורך אחר, בענין שאם ינער כאן האיסור לא יוכל להשלים צרכו במקום הזה,
מבמותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו:
מגה כיצד, כלכלה מליאה
מדפירות והאבן בתוכה, אע"פ שהניחו שם מבעוד יום במתכוין שישאר שם בשבת, כיון
מהשיש פירות בכלכלה, הרי נעשית בסיס לאיסור ולהיתר, ולא נאסרה בטלטול.
מוולכן אם הם פירות
מזרטובים ורכים מאד, כגון תאנים וענבים שאם ינערן יתטנפו בקרקע ויפסדו, מותר ליטול
מחהכלכלה כמות שהיא עם הפירות והאבן שבתוכה ולהוליכה למקום שצריכים לו הפירות לאכלם
מטשם. ואין מחייבים אותו ליטול הפירות בידיו ולהוליכם, כי שמא יפלו
נמידיו לארץ ויתטנפו.
נאואם הם מונחים בסלים
נבקטנים תוך הכלכלה יטול הסלים בידו מתוך הכלכלה ויוליכם אחד אחד בענין שאין חשש
נגשיפלו הפירות לארץ. ואם צריך ליטול גוף
נדהכלכלה למקום אחר כדי להשתמש בה שם איזה תשמיש, יטול הסלים מתוכה בידו ויניחם על
נהגבי קרקע, ואחר כך ינער האבן מתוכה ויטלנה.
נוואם הם פירות יבשים
נזשאינם נפסדים כשהם מתטנפים בקרקע אף שאינם בסלים, לא יטול הכלכלה כמות שהיא עם
נחהפירות והאבן, בין שצריך לפירות בין שצריך לכלכלה, אלא ינערם מתוכה עם האבן, ואחר כך ילקטם בידו
נטויחזירם לכלכלה אם ירצה.
סאבל אם צריך למקום
סאהכלכלה בענין שלא יספיק לו הניעור, מותר לו ליטלה מכאן כמות שהיא בכל ענין:
סבו וכן אם הניח אבן על
סגפי חבית של יין לכיסוי, ושכח להסירה משם קודם השבת, או שהניח מעות על הכר ושכח
סדליטלם מעליה קודם השבת, והוא צריך ליטול יין מן החבית, או לשכב על הכר, כיון
סהשהחבית והכר לא נעשו בסיס לדבר האסור, הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן נופלת,
סוומנער את הכר והמעות נופלים.
סזואם היתה החבית בין
סחהחביות, בענין שאינו יכול להטותה במקומה, יכול להגביהה כמות שהיא עם האבן שעליה
סטולנושאה למקום אחר, להטותה שם כדי להפיל האבן מעליה.
עואם צריך למקום החבית
עאוהכר בענין שאין הניעור מספיק לו, יכול לטלטלן כמות שהן עם האבן והמעות שעליהן כדי
עבליפנות מקומן.
עגואם
עדאינו צריך לא לגוף הכר ולא למקומה, אלא שחושש שלא יגנבו המעות שעליה, אסור אפילו
עהלנערה כדי שיפלו המעות תחתיה, מפני שלא התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשמטלטל
עובשביל דבר המותר, ולא בשביל דבר האסור, כמו שיתבאר בסי'
עזשי"א:
עחבסיס לדבר האסור
ז וכל זה בשוכח. אבל
ז וכל זה בשוכח. אבל
עטאם הניחם שם מדעתו על דעת שישארו שם גם בשבת, בין שצריך למקום החבית והכר בין שצריך
פלגופן ליטול היין מן החבית ולשכב על הכר, אסור אפילו להטותן ולנערן, לפי שכיון
פאשנעשו בסיס לאיסור, נעשו איסור כמוהו, ואסור לטלטלן כלל אפילו בהטייה וניעור בלבד,
פבכמו האיסור עצמו.
פגואפילו אם היה בדעתו
פדשלא ישארו שם כל השבת כולה, אלא בכניסת השבת בלבד, דהיינו שהיה בדעתו שישארו שם עד
פהלאחר בין השמשות בלבד, שאז יסירם משם על ידי ניעור, אין זה מועיל כלום להתיר לו
פואפילו הניעור שהיה דעתו עליו, לפי שמתוך שנעשו החבית והכר בסיס לאיסור בבין השמשות,
פזשהוא תחלת כניסת השבת, הוקצו לכל השבת כולה, ואין דעתו מועלת להתירם.
פחויש אומרים שלא נעשו בסיס לאיסור אלא אם כן היה בדעתו שישארו שם האבן
פטוהמעות כל השבת כולה, אבל אם היה בדעתו ליטלם משם באמצע השבת, בין על ידי נכרי בין על ידי ניעור,
צלא נעשו כלל החבית והכר בסיס להם אפילו בתחלת כניסת השבת, ולא נאסרו כלל בטלטול,
צאולא הוקצו לכל השבת כולה. ולכן אם נמלך אפילו בתחלת כניסת השבת להטות החבית ולנער
צבהכר אם הוצרך לגופן, או לטלטלן כמו שהן עם האבן והמעות שעליהן אם הוצרך למקומן, הרי זה מותר כמו
צגבשוכח. אבל אם לא היה בדעתו ליטול האבן והמעות מהחבית והכר על ידי ניעור או על ידי
צדנכרי, אלא היה בדעתו לטלטל באמצע השבת את החבית והכר עם האבן והמעות שעליהן למקום
צהאחר על ידי נכרי או על ידי ישראל כשיצטרך למקומן, אין זה מועיל כלום, כיון שאף
צובאותו מקום יהיה האבן והמעות מונחים עליהם, הרי הן בסיס להם.
צזוהעיקר כסברא הראשונה.
צחומכל מקום במקום הפסד יש לסמוך על סברא האחרונה, כגון אם נפל נר על השלחן, כמו שנתבאר בסי'
צטרע"ז:
קח ולדברי הכל אם הוא
קאבענין שנעשו בסיס לאיסור בבין השמשות, אף אם אחר כך ניטל האיסור מעליהן, אסור
קבלטלטלן כל השבת כולה, כמו כשהיה האיסור עליהן, שמתוך שהוקצו בין השמשות הוקצו לכל
קגהשבת כולה, כמו שיתבאר בסימן
קדש"י:
קהט אין ההיתר נעשה בסיס
קולאיסור אלא אם כן הניחו עליו בכוונה לאיזה צורך, בין לצורך האיסור עצמו בשביל
קזשיתיישב עליו בטוב, כגון מעות שעל הכר, בין לצורך דבר אחר המותר, כגון אבן שעל פי
קחהחבית. אבל אם הניחו עליו
קטבדרך אקראי, שלא בכוונה לאיזה צורך שצריך לו שיהיה מונח עליו, אלא כמו שרגילין
קילהשים בתיבה חפצים אלו על אלו, מפני שאין לו ריוח לפנות מקום לכל חפץ בשולי התיבה,
קיאלא נעשה זה בסיס לזה, ודינו כשוכח.
קיבולכן מותר לטלטל המפה
קיגשעל השולחן אע"פ שהמנורה עומדת עליה, לפי שאינו צריך לו שתהא המנורה על המפה,
קידאלא על השולחן, ואינו מעמידה על המפה אלא מפני שאי אפשר לו לפנות מקום להמנורה
קיהבגוף השלחן עצמו, או מפני שאינו חושש לפנות לה מקום, ולפיכך לא נעשית המפה בסיס
קיולהמנורה ולא נאסרה בטלטול:
קיזי קינה של תרנגולים
קיחשיש בה ביצה שיש בה אפרוח, שביצה זו אסורה בטלטול, מפני שאינה ראויה אף לכלב מחמת
קיטקליפתה, הרי הקינה נעשה
קכבסיס להביצה, שכיון שהקינה עשוייה לתרנגולין אין זה כשוכח, אלא כמניח מדעת, וכן כל כיוצא בזה:
קכאיא אם אדם הניח דבר
קכבמוקצה על דבר המותר של חבירו שלא מדעתו, אף אם גם דבר המוקצה הוא של חבירו, לא
קכגנעשה ההיתר בסיס להאיסור, לפי שאין אדם אוסר חפץ של חבירו שלא מדעתו.
קכדואם עשה כן לטובת
קכהחבירו, שמן הסתם נוח לחבירו דבר זה שעשה לטובתו, כגון שנטל ראובן כלי חרס של שמעון
קכווהעמידו מבעוד יום תחת הנר בבית שמעון כדי שיפול הנר לתוכו ולא ישרף הבית, ונפל
קכזהנר לתוכו קודם בין השמשות והיה בתוכו עד אחר בין השמשות, נעשה הכלי בסיס להנר,
קכחואסור לטלטלו כל השבת כולה, וכן כל כיוצא בזה:
קכט[602] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קל(א)
קלאנוטל תינוק ואבן בידו (ס"א-ב)
קלב(ב)
קלגמוקצה המונח על דבר המותר (ס"ג-ו).
קלד(ג)
קלהבסיס לדבר האסור (ס"ז-יא).
קלולכללות סימן זה ראה ברכת השבת ע'
קלזקיב ואילך. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר הלכות מוקצה (אלאשווילי). שו"ע
קלחהרב עם ביאורים והערות (כהן). כנישתא דבי רב.
קלט[603]
קממשנה קמא, ב (נוטל אדם את בנו והאבן בידו), ופרש"י (בחצר, ולא אמרינן דמטלטל
קמאלאבן). טור ושו"ע ס"א (נוטל אדם את בנו והאבן בידו, ולא חשיב מטלטל לאבן).
קמב[604]
קמגדבי רבי ינאי שם (בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו), ופרש"י (שאם לא יטלנו
קמדיחלה, ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה, ואע"ג דלאו סכנת נפש גמורה אלא
קמהסכנת חולי). טור ושו"ע שם (והוא שיש לו געגועין עליו, שאם לא יטלנו, יחלה.
קמואבל אם אין לו געגועין עליו, לא). מ"א ס"ק א (ולא אסרו טלטול שלא בידים
קמזבמקום סכנת חולי (רש"י)).
קמחוראה הל' ת"ת לרבינו פ"א
קמטבקונטרס אחרון סק"א קרוב לסופו (עיין ריש פרק נוטל ובפרש"י שם, שיכול
קנלבא לידי חולי אם יש לו געגועים).
קנא[605]
קנבתוס' קמב, א ד"ה ונשדינהו (ואם תאמר גבי קטן נמי נשדייה לאבן מידו, ואמאי שרי
קנגלטלטולי עם האבן. ויש לומר אם ישליכו מידו יצעק התינוק ויבכה). מ"א שם (ואם
קנדתאמר ישליך האבן מידו, כמ"ש ס"ג. יש לומר שיצעק התינוק ויבכה (תוס')).
קנה[606]
קנוס"ד (ואם אי אפשר לנער ... מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו).
קנז[607] כדלקמן ס"ו (שלא התירו
קנחטלטול על ידי דבר אחר, אלא כשמטלטל בשביל דבר המותר).
קנט[608]
קסתוס' שם (ואם תאמר מאי שנא דלא שרינן לטלטל תינוק אלא כשיש לו גיעגועין, תיבטל אבן
קסאאגב תינוק, כמו שהיא בטלה אגב כלכלה מלאה פירות. ויש לומר דאינו צריך כל כך טלטול
קסבהתינוק).
קסגוראה לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון
קסדסק"ג (ומגמרא ריש פרק נוטל לא קשיא מידי, דלא מצריכים געגועים אלא משום דאין
קסהצריך לתינוק, כמו שכתבו התוס' שם ודו"ק). והיינו שאם האב הוצרך לקחת את
קסוהתינוק אתו לצורך עצמו, היינו מתירים אפילו אם לא היו לתינוק געגועים אל אביו.
קסזוראה תהלה לדוד ס"ק א. ברכת
קסחהשבת. כנישתא דבי רב.
קסט[609] שהמטבע הוא מוקצה גמור, כדלעיל סי' שח
קעס"ח (כגון אבנים ומעות ... שאין תורת כלי עליהם, אסור לטלטלם ... מוקצה מחמת
קעאגופו).
קעב[610]
קעגרבא קמב, רע"א (לא שנו אלא אבן, אבל דינר אסור, אבן אי נפלה לה לא אתי אבוה
קעדלאיתויי, דינר אי נפיל אתי אבוה לאתויי), ופרש"י (וטעמא לאו משום טלטול הוא,
קעהדאפילו לאוחזו בידו והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא, דילמא נפיל ואתי לאתויי,
קעווכיון דלאו סכנת נפש היא לא שרו ביה טלטול). תוס' קמא, ב ד"ה אי הכי (דאע"פ
קעזשיש איסור מוקצה כשמטלטל התינוק עם האבן, ושרינן ליה משום גיעגועין. מיהו יש לנו
קעחלהחמיר במוקצה יותר כשמטלטלו בידים משמטלטלו אגב תינוק). טור ושו"ע שם (ואפילו
קעטכשיש לו געגועין עליו, לא התירו אלא באבן, אבל אם דינר בידו, ואפילו לאחוז התינוק
קפבידו והוא מהלך ברגליו, אסור, דחיישינן דילמא נפיל ואתי אבוה לאתויי).
קפאאבל ראה לקמן סי' שכח סכ"ב (שסתם
קפבצרכי קטן דינם כצרכי חולה שאין בו סכנה, ומותר להאכילו מוקצה אפילו בידים, אם אי
קפגאפשר בענין אחר), הרי שלצורך התינוק התירו אפילו טלטול גמור בידים. וראה שו"ע
קפדאדמו"ר הזקן המבואר.
קפה[611] משנה
קפוקמא, ב (נוטל אדם ... כלכלה והאבן בתוכה), ובגמרא שם קמב, א (ואמאי תיהוי כלכלה
קפזבסיס לדבר האסור ... אמר רב חייא בר אשי אמר רבא הכא בכלכלה פחותה (שנפחית דופנה
קפחאו שוליה, רש"י) עסקינן, דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה). טור וש"ע
קפטס"ב (כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן, מותר לטלטלה, שהרי נעשה כדופנה).
קצ[612] מג"א
קצאסק"ג (כיון דהדקה, שויא דופן (גמרא), משמע דאם לא הדקה לא). **וצ"ע
קצבדליתא בגמרא**.
קצגופירש במחצית השקל (כן הוא בגמרא דף
קצדקכ"ה ע"ב על דלעת שיש בה אבן, ומיניה יליף מ"א גם לענין כלכלה).
קצהוהיינו כדלקמן בסמוך (אם האבן קשור בה יפה מבעוד יום, שאינו נופל ממנה כשממלאים בה).
קצואמנם רבינו מסתפק אם יש ללמוד מדלעת
קצזלכלכלה, כי מה שהצריכו הידוק וקישור בדלעת, הוא מהטעם שיובא לקמן מרש"י (הואיל
קצחובלא קשירה לא חזיא למלאות, דהא נפלה, והאי לאו הדקה בטולי בטלה מתורת כלי),
קצטמשא"כ בכלכלה, וכמבואר באליה רבה ס"ק ד (דזה נאמר בגמ' דף קכ"ה
ר[ע"א] על אבן שבדלעת, ופרש"י כיון דהדקה קשרה יפה, אבל בדף קמ"ב
רא[ע"א] בדין כלכלה נקובה לא נאמר זה כלל, ובזה יש לומר אף דלא הדקה נעשה דופן,
רבכיון שהוא בנקב הדופן או שוליה ואי אפשר להשתמש בכלכלה בלא האבן).
רג[613] משא"כ
רדאם האבן יכול ליפול מהכלכלה, אין האבן נעשה כדופן הכלכלה, ואינו נעשה כלי, וממילא
רהנעשית הכלכלה בסיס לאבן.
רוואף שהכלכלה אינה משמשת לאבן, אלא
רזהאבן משמשת לכלכלה, מכל מקום נעשית הכלכלה בסיס לאבן. ויתבאר לקמן (הערה 639).
רח[614]
רטמשנה קכה, סע"א (האבן שבקירויה (דלעת יבישה חלולה וממלאין בה מים, ומתוך שהיא
ריקלה אינה שואבת אלא צפה, ונותנין בה אבן להכבידה, רש"י), אם ממלאין בה ואינה
ריאנופלת (שקשורה יפה לפי הקירויה, שויא כלי, רש"י) ממלאין בה, ואם לאו אין
ריבממלאין בה). ובגמרא שם ע"ב (אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה (אבן נעשית
ריגכלי, רש"י) ... כיון דהדקה (שקשרה יפה, רש"י) שויא דופן ... אם לאו אין
רידממלאין בה ... כיון דלא הדקה בטולי בטלה (הואיל
ריהובלא קשירה לא חזיא למלאות, דהא נפלה, והאי לאו הדקה בטולי בטלה מתורת כלי,
ריורש"י)). טור ושו"ע שם (וכן דלעת שתולין בה אבן כדי להכבידה למלאת בה
ריזמים, אם הוא קשור יפה שאינו נופל, מותר למלאת בה, שהוא כמו הדלעת עצמה שהוא בטל
ריחאגבה, ואם לאו, אסור).
ריט*
רכואף שנתבאר לעיל, לענין כלכלה נקובה
רכאשסתם באבן, שאם האבן נעשה כלי אין הכלכלה בסיס לדבר האסור, משא"כ אם לא נעשה
רכבכלי, הכלכלה היא בסיס לדבר האסור.
רכגמכל מקום כאן כתב רק שאם האבן לא
רכדנעשה כלי "אסור למלאות בה"; ולא כתב ש"אסור לטלטלה" כיון שהיא
רכהבסיס לדבר האסור.
רכווראה מה שדנו בזה בקובץ יגדיל תורה
רכזירושלים ח"ג ע' 43 ואילך. ח"ז ע' 82 ואילך. חכ"ג ע' 88 ואילך.
רכחכנישתא דבי רב.
רכט[615]
רלסנ"ב (לא הוכנו לכך על ידי ישיבה או על ידי מחשבה בלבד, כל
רלאשלא ייחדם לכך לעולם), וסנ"ג (אלא אם כן ייחדם לכך לעולם,
רלבשאז ירד עליהם תורת כלי על ידי שנתייחדו לתשמיש זה לעולם), ושם נסמן
רלג(הערה 371).
רלד[616] עיקרי דיני בסיס לדבר
רלההאסור וניעור המוקצה, נתבארו בסעיפים ד-יא שלפנינו.
רלולענין
רלזקליפות ועצמות שעל המפה – לעיל סי' שח ס"ס-סב.
רלחלענין
רלטנר שעל השלחן – לעיל סי' רעז ס"ה-ו.
רמלענין
רמאמעות שבכיס – לקמן סי' שי סי"א-כ.
רמבכללי
רמגהלכות טלטול מוקצה מן הצד – לקמן סי' שיא סי"ד-טו.
רמד*
רמהסיכום
רמוכללי בסיס לדבר האסור וניעור המוקצה:
רמז(א)
רמחהניחו על דעת שישאר בשבת, נאסר בטלטול כמוהו, אף שניטל ממנו המוקצה (רעז, ו. רעט,
רמטא. רעט, ד. שט, ד. שט, ז-י. שי, יא. שי, טו. תנז, יח).
רנ(ב)
רנאכשהניח המוקצה עליו כדי לשמש את ההיתר, לא נעשה ההיתר בסיס למוקצה (רנט, ג. שיא,
רנביד. שעב, יד).
רנג(ג)
רנדהניחו על דעת שישאר עליו חצי שבת, ב' דעות אם נאסר (רעז, ו. רעט, ה. שט, ז).
רנה(ד)
רנוהונח עליו באמצע השבת לדעתו, לא נעשה בסיס (רסה, ה. רעט, ו. שח, ס. שי, יא).
רנז(ה)
רנחשכח להסירו קודם כניסת השבת, לא נעשה בסיס (רעז, ה-ו. שט, ד. שט, ו. שי, טו).
רנט(ו)
רסהניחו בדרך אקראי, לא נעשה בסיס (רעז, ו. שט, ט).
רסא(ז)
רסבהונח על ידי אחר, שלא מדעתו, לא נעשה בסיס (שט, יא).
רסג(ח)
רסדבסיס לאיסור ולהיתר החשוב יותר, לא נאסר (רסה, ג. רעז, ו. שח, ה. שט, ד-ה. שי,
רסהטו-יז. שי, כ).
רסו(ט)
רסזגם כשלא נעשה בסיס, צריך לנער ממנו המוקצה תחלה (רעז, ה-ו. שח, סא. שט, ד-ו. שי,
רסחיא. שי, טו. שי, יז).
רסט(י)
רעכשאי אפשר לנער יטלטלו עם המוקצה שעליו (רעז, ו. שח, ה. שט, ד. שט, ו. שי, יז).
רעא(יא)
רעבכשיהי' הפסד לדבר המותר בניעור, יטלטלו עם המוקצה שעליו (רעז, ו. שח, ה. שט, ד-ה. שי,
רעגיז).
רעד(יב)
רעהכשצריך למקומו, יטלטלו עם המוקצה שעליו (רנט, קו"א ב. רעז, ה-ו. שח, ה. שח,
רעוסב. שט, ד-ו. שי, יא. שיא, יד).
רעז(יג)
רעחכשרוצה לטלטלו לצורך האיסור, אסור אפילו לנערו (שט, ו. שיא, יד).
רעט[617]
רפיתבאר לקמן ס"ז, ושם נסמן (הערה 639).
רפא[618]
רפביתבאר לקמן ס"ו, ושם נסמן (הערה 634).
רפג[619] יתבאר
רפדלקמן ס"ה, ושם נסמן (הערה 626).
רפה[620]
רפוסט"ז (כבר נתבאר בסי' ש"ט שכלי שנעשה בסיס לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו).
רפזאלא דלקמן שם סי"ז-ט יתבארו
רפחדיני בסיס לאיסור ולהיתר לענין מחתה שיש עליה אפר ושברי עצים או פחמים. וכאן
רפטס"ה יתבארו דיני בסיס לאיסור ולהיתר לענין כלכלה מלאה פירות ואבן בתוכה.
רצ[621]
רצאמשנה קמב, ב (האבן שעל פי החבית, מטה על צדה והיא נופלת ... מעות שעל הכר, מנער את
רצבהכר והן נופלות). גמרא קמב, א (ולינערינהו נעורי).
רצגוכן הוא לקמן ס"ה-ו. סי' שי
רצדסי"א וסט"ו וסי"ז. סי' שיא סי"ד. לעיל סי' רעז ס"ה-ו.
רצהסי' שח סס"א.
רצוהטעם לזה שבכל מקום שאפשר לנער צריך
רצזלנערו מתחלה, נתבאר לעיל סי' שח סס"א (שהניעור
רצחאינו טלטול גמור על ידי דבר אחר, שכלאחר יד הוא).
רצט[622]
שיתבאר לקמן ס"ו, ושם נסמן (הערה 635).
שא[623] יתבאר
שבלקמן ס"ה, ושם נסמן (הערה 627).
שג[624] משא"כ אם ההפסד הוא רק בדבר האסור.
שדאבל לקמן סי' שי סי"ז נאמר סתם (אם אין הפסד בניעורו). ולעיל סי' רעז
שהס"ו (או שיש חשש הפסד בניעור זה שלא ישבר הנר). ובסי' שח ס"ה (סכין של
שושחיטה ושל מילה ... אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם ... אם הסכין הזה תחוב
שזבנדן עם סכינים אחרים ... בעוד ששאר הסכינים בתוכו, מותר לטלטלו ... שיש חשש הפסד
שחאם ינערנו). וראה תהלה לדוד סי' שי ס"ק ח. ברכת השבת. שו"ע אדמו"ר
שטהזקן המבואר. כנישתא דבי רב.
שי[625] יתבאר
שיאלקמן ס"ו, ושם נסמן (הערה 636).
שיב[626] גמרא
שיגמז, א (הוה
שידמטלטלינן כנונא אגב קיטמא, ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים), ותוס' שם ד"ה הנח
שיה(דהוי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר, ושרי). רא"ש פ"ג
שיוסוס"י כב (וכיון דהוא בסיס לשניהם, מטלטלין אותו עמהם).
שיזוכן הוא גם כאן באבן ופירות
שיחשבכלכלה, כמבואר ברשב"א קמב, א ד"ה אמר (הכא בכלכלה מלאה פירות עסקינן.
שיטכלומר דהוה ליה בסיס לדבר המותר ולדבר האסור דשרי). ב"י סוד"ה כלכלה
שכמלאה (ומשמע לי דאפילו במניח האבן מדעת שרי לטלטלה, מפני שנעשית בסיס לדבר האסור
שכאולדבר המותר). לבוש סוף ס"ג (כיון שהוא גם כן בסיס לדבר המותר, דהיינו הפירות,
שכבבטל האבן לגבייהו). מ"א סק"ד (דנעשה בסיס לאיסור ולהיתר).
שכגוכן הוא לעיל ס"ד. סי' רסה
שכדס"ג. סי' רעז ס"ו. סי' שח ס"ה. לקמן סי' שי סט"ו-יז,
שכהוס"כ.
שכו[627] משנה
שכזקמא, ב (נוטל אדם ... כלכלה והאבן בתוכה). וגמרא קמב, א (ולישדינהו לפירי (לארץ
שכחכולן, רש"י) ונישדי לאבן ונינקטינהו בידים (ויחזירנה לכלכלה, רש"י).
שכטכדרבי אלעי אמר רב בפירות המיטנפין (בפירות מבושלין ורכין מאד, כגון תאנים ותותים
שלוענבים שאם ישליכם לארץ יטנפו, רש"י)). רמב"ם פכ"ה הט"ז (היתה
שלאהכלכלה מלאה פירות והאבן בתוך הפירות, אם היו הפירות רטובים כגון ענבים ותותים
שלבנוטל אותה כמות שהיא, שאם ינער הפירות יטנפו בעפר, ובמקום הפסד לא גזרו). טור
שלגושו"ע ס"ג (כלכלה מלאה פירות ואבן בתוכה, אם הם פירות רטובים, כגון
שלדתאנים וענבים, יטול אותה כמו שהיא, שאם ינער הפירות מתוכה, יפסדו).
שלהוכן הוא לעיל ס"ד. סי' רעז
שלוס"ו. סי' שח ס"ה. לקמן סי' שי סי"ז.
שלז[628]
שלחתוס' שם ד"ה ונשדינהו (ולא מצי נקיט להו בידיו פן יפול לארץ). מ"א
שלטסק"ד (ואין מטריחין אותו ליטול הפירות מתוך הסל בידו).
שמ[629]
שמאתוס' שם ד"ה הכא (מונחת בסלים קטנים בפני עצמה ... ואותם סלים מונחים בתוך
שמבכלי אחד גדול ... דיכול ליקח סלי טהורה). מ"א שם (אם הפירות מונחים בסלים
שמגקטנים תוך הכלכלה יטלם בידו מתוך הכלכלה (תוס')).
שמד[630]
שמהב"י סוד"ה כלכלה מלאה (כשהוא צריך לפירות או לכלכלה, דאז כשינערנה
שמובמקומה, יוכל ליטול הפירות או הכלכלה). שו"ע שם (לפירות או לכלכלה).
שמז[631] כדלעיל ס"ד (שאם אפשר
שמחלנער האיסור ממנו מיד, צריך לנערו מתחלה), ושם נסמן (הערה 621).
שמט[632]
שנגמרא שם (ולישדינהו לפירי ונישדי לאבן, ונינקטינהו בידים), ופרש"י (ילקטם מעל
שנאהארץ בידיו, ויחזירה לכלכלה ויטלטלם) טור ושו"ע שם (אבל אם הם פירות שאינם
שנבנפסדים, ינערם וינער גם האבן עמהם, ולא יטלנה עמהם).
שנגואין לחוש בזה למלאכת מעמר, כדלקמן סי'
שנדשמ סט"ו (ואין עימור אלא כשמאספו במקום גידולו, כעין קמה קצורה שמגבב השבלים
שנהבמקום גידולן, וכן המאסף פירות ומקבצן יחד במקום שנפלו מן האילן, אבל אם נתפזרו
שנובמקום אחר מותר לקבצם, כמ"ש בסי' של"ה). ובסי' שלה ס"ה (נתפזרו לו
שנזפירות בחצר אחת הנה ואחת הנה, מלקט מעט מעט ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך
שנחהקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).
שנט[633] יתבאר
שסלקמן ס"ו, ושם נסמן (הערה 636).
שסאוכן הוא לענין הפירות והכלכלה,
שסבכנפסק בשו"ע שם (והני מילי כשאינו צריך אלא לפירות או לכלכלה, אבל אם היה
שסגצריך למקום הכלכלה, מטלטלה כמות שהיא).
שסד[634] משנה קמב, ב (האבן שעל פי
שסההחבית, מטה על צדה (אם צריך ליטול מן היין, רש"י) והיא נופלת ... מעות שעל
שסוהכר, מנער את הכר (לשכב עליו, רש"י) והן נופלות). גמרא שם (לא שנו אלא בשוכח
שסז(ששכח האבן עליה בין השמשות ולא מדעת, רש"י), אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור).
שסחטור ושו"ע ס"ד (שכח אבן על פי חבית, או מעות על הכר, מטה חבית על צדה
שסטוהאבן נופלת, ומנער הכר והמעות נופלים).
שעתרומת הדשן ח"ב סי' קצג (אפילו
שעאהניחו בתחילה בכוונה ולא בדרך אקראי, שרי, משום דבערב שבת נעשה שוכח. וכן משמע
שעבפירש"י דפירש כששכח האבן עליה בין השמשות). הובא בב"י, ובמ"א
שעגס"ק ו (אבל אם הניחם בכוונה בחול ולא היה דעתו שישארו שם בשבת, ואחר כך שכחם
שעדשם, מקרי שוכח (כתבי מהרא"י סי' קצ"ג)).
שעהונתבאר לעיל סי' רעז ס"ו (שלכן
שעולא נעשית הטבלא בסיס לדבר המוקצה, כיון שאינה משמשת אז לנר מדעת בעל הבית אלא מחמת
שעזשכחתו).
שעחונתבאר במלחמות מח, ב (דהיינו מניחה
שעטעל מנת לכסות לשעתו). הובא במ"א ס"ק ו. משא"כ אם יחדה לכך לעולם,
שפהותר גם האבן בטלטול, כדלעיל סי' שח סנ"ג (אלא אם כן ייחדם לכך לעולם, שאז
שפאירד עליהם תורת כלי).
שפבוכן הוא לעיל ס"ד. סי' רעז ס"ה.
שפגלקמן סי' שי סט"ו.
שפד[635]
שפהמשנה שם (היתה בין החביות (וירא שלא תפול האבן על החביות וישברם, רש"י),
שפומגביה ומטה על צדה (מגביה לחבית כולה, ומסלקה מבין החביות, ושם מטה על צדה,
שפזרש"י) והיא נופלת). ברייתא שם (מגביה למקום אחר, ומטה על צדה והיא נופלת). טור
שפחושו"ע שם (ואם היתה החבית בין החביות בענין שאינו יכול להטות אותה במקומה,
שפטיכול להגביה כמו שהיא עם האבן למקום אחר, להטותה שם כדי שיפול מעליה).
שצמ"א סי' שי ס"ק ז (הרמב"ם
שצאכתב במסכת כלים גבי מוכני וז"ל, כיון דאינה נשמטת, אם כן אי אפשר לסלק המעות
שצבאלא אם כן יטלטל השידה עם המעות, לכן מותר לגוררה). והוא במשנה כלים פי"ח
שצגמ"ב (מוכני שלה [של השידה, מגירה של הארון] בזמן שהיא ... אינה נשמטת ... גוררין
שצדאותה בשבת, אף על פי שיש בתוכה מעות). ובפירוש הרמב"ם שם (והותר לגרור את
שצההמגירה הזו בשבת, ואף על פי שיש בתוכה מעות שאינו מותר לטלטלן, מפני שאין המגירה
שצוהזו כלי בפני עצמו, וכאשר יגרור את המגירה ובה המעות, הואיל ואינו יכול להוציאה
שצזולהבדילה מן השידה, הרי זו כאלו לא טלטל את המעות).
שצחונתבאר לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון
שצטס"ק ג (שמכיון שהחבית לא נעשית בסיס לאבן, אם כן היא חשובה בפני עצמה, והוא
תמטלטל אותה בלבדה, שהיא דבר המותר, ואינה משמשת כלל להאיסור, וגם היא אינה מטלטלת
תאאת האבן, אלא הוא מיטלטל מאליו).
תבוכן הוא לעיל ס"ד. סי' רעז
תגס"ו. סי' שח ס"ה. לקמן סי' שי סי"ז.
תד[636] רב חסדא קמב, א (ברייתא
תהלצורך מקומו), ופרש"י (שצריך למקום הכלי, ועל כן כולו הוא צריך לסלקו משם,
תוושרו ליה רבנן לטלטל). ברייתא וגמרא קמב, ב (אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו). ר"ן
תזשם (נט, ב) ד"ה גמרא לא שנו (שצריך לישב או להשתמש במקום שהכר שם, ואם יטה
תחהכר ויפלו שם המעות, לא הועיל כלום). טור ושו"ע ס"ה (אם צריך למקום
תטהחבית והכר, ולא הספיק לו הטייה והניעור, יכול לטלטלם עם האבן ועם המעות שעליהם
תילפנות מקומם). מ"א ס"ק ט (היינו בשוכח).
תיאוכן הוא לעיל ס"ד (ואם
תיב... מטלטל ההיתר עם האיסור שעליו למקום אחר מפני שצריך לפנות מקומם זה שהם עליו
תיגעכשיו, כדי להשתמש בו איזה תשמיש או צורך אחר, בענין שאם ינער כאן האיסור לא יוכל
תידלהשלים צרכו במקום הזה, מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו). סי' רנט
תיהבקונטרס אחרון ס"ק ב (דכל כהאי גוונא בצריך למקומו מטלטלן ועודן עליו, כמבואר
תיובסי' ש"ט ס"ג וס"ה, ואין צריך לנער כלל). סי' רעז ס"ה (ואם
תיזצריך למקום הטבלא יכול לטלטלה עם הנר שעליה, אפילו הוא של שמן, לאיזה מקום שירצה,
תיחכמו שיתבאר בסי' ש"ט), וס"ו (ואפילו אם אינו צריך עוד לנר, אלא שצריך
תיטלמקום השלחן, ואם ינער שם הנר לא יוכל לעשות חפצו באותו מקום, מותר לטלטל השלחן עם
תכהנר שעליו למקום אחר, הואיל ולא נעשה השלחן בבין השמשות בסיס לאיסור בלבדו וכמו
תכאשיתבאר כל זה בסי' ש"ט וש"י). סי' שח ס"ה (והוא ... שצריך
תכבלמקום הנדן, כמו שיתבאר בסי' ש"ט וש"י), וסס"ב
תכג(אם הוא בענין שאין הניעור בלבד מועיל לו, כגון שהוא צריך
תכדלהשתמש במקום השלחן, בענין שאם ינערן ממנו כאן ויפלו לארץ כאן לא יוכל להשתמש שם
תכהבארץ מה שצריך לו, מותר לסלק השלחן למקום אחר אע"פ שהדברים המוקצים מונחים
תכועליו). לקמן סי' שי סי"א (ואם צריך למקומה
תכזמטלטלה והן עליה, כמו שנתבאר בסי' ש"ט). סי' שיא
תכחסי"ד (אבל אם אינו צריך כלל לגוף האיסור, ואינו מטלטלו על ידי ההיתר
תכטאלא בשביל דבר המותר, כגון לפנות מקומו, זהו טילטול מן הצד שהתירו חכמים).
תל[637]
תלארי"ף כ, ב (שמעינן מינה דטלטול מן הצד שמיה טלטול ... וקשיא לן הא דגרסינן בפרק
תלבכל הכלים (קכג, א) ... תוחבין לה בכוש או בכרכר והיא ננערת מאיליה ... ופרקינן כי
תלגאמרינן טלטול מן הצד שמיה טלטול הני מילי כגון אבנים וכיוצא בהו דאינן לצורך שבת ...
תלדאבל פגה שטמנה בתבן ופוגלה וחררה שטמנה ברמץ וכיוצא בהן, דאוכלין הן וצריך לאוכלן
תלהבשבת, טלטול מן הצד בכל כי האי מילתא לא שמיה טלטול), לפירוש הר"ן שם
תלוד"ה וקשיא (דתרי גווני טלטול מן הצד נינהו, דכל שעיקר טלטולו משום דבר המותר ...
תלזבכי האי גוונא שרי ... נוטל את הכסוי והם נופלות מאליהן, ותנן נמי בפרק נוטל (קמב,
תלחב) האבן שעל פי חבית מטה על צדה והיא נופלת, מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות.
תלטאבל כשעיקר טלטולו בשביל דבר האסור, אף על פי שמטלטל אותו מן הצד ... אסור).
תמרמב"ם פכ"ה הי"ד (אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו, מטלטלו, ואף על
תמאפי שדבר האסור מיטלטל עמו. ואם צריך לטלטל דבר האסור, לא יטלטלנו באותו דבר המותר).
תמבתוס' מד, א (וקשה לר"י ... אמאי אסר רב הכא טלטול מן הצד, הא תנן בפרק נוטל
תמג(קמב, ב) מעות שעל גבי הכר מנער את הכר והן נופלות, ואבן שעל פי החבית מטה על צדה
תמדוכו' ... ואומר ר"י דיש
תמהלחלק דהכא עיקר הטלטול לצורך מת, ולא דמי לכל הנהו שעושה עיקר הטלטול לצורך כר
תמווחבית, ולא לצורך מעות ואבן). רבינו ירוחם ני"ב חי"ג פג, ד (ומעות שעל
תמזהכר, אם חושש שמא יגנבו, כתבו המפרשים דאסור לטלטל הכר בעודן עליו בשבת). הובא
תמחבב"י ד"ה וכל זה. מ"א סק"ה (ומנער הכר, ואם עושה כן לצורך
תמטהמעות שלא יגנבו, אסור (ב"י רי"ו)).
תנ[638] ס"ג
תנא(שלא התירו טלטול מן הצד אלא כשמטלטל לצורך דבר המותר, כמו
תנבשיתבאר), ושם נסמן (הערה 789), וסי"ב
תנג(ובלבד שלא יזיז בו שום אבר, שכל מוקצה כשם שאסור לטלטל כולו כך
תנדאסור לטלטל מקצתו. ואפילו על ידי דבר המותר אסור לטלטלו כדי לרחצו),
תנהוסי"ד (ואפילו אם מטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו, אם הוא מתכוין
תנובטלטול זה לצורך האיסור ... הואיל ומיטלטל בשביל האיסור, אסור).
תנזוכן הוא לקמן סי' שי ס"י (כשהמוקצה
תנחהוא דבר המתנענע ... לא התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא צורך דבר המותר, כמו
תנטשיתבאר בסי' שי"א).
תס[639]
תסארב הונא אמר רב, ורב חייא בר אשי אמר רב קמב, ב (לא שנו (דמנער, רש"י) אלא
תסבבשוכח, אבל במניח, נעשה בסיס לדבר האסור (הכר בסיס למעות, ואף הכר אסור בטלטול,
תסגרש"י)). ב"י ד"ה וכל זה (מטלטלו עם המעות למקום אחר ... פשוט דלא
תסדקאי אלא אשוכח, ולא אמניח). טור ושו"ע ס"ד (ואם הניחם עליה מדעתו, על
תסהדעת שישארו שם בכניסת השבת, אסור להטות ולנער).
תסווכן הוא לעיל ס"ד. סי'
תסזרעז ס"ו. סי' רעט ס"א. סי' רעט ס"ד. לקמן סי' שי סי"א
תסחוסט"ו. סי' תנז סי"ח.
תסטוטעם הדבר נתבאר לעיל סי' רעז
תעס"ו (הרי נעשית בסיס להנר וטפלה אליו), ושם נסמן (הערה נה).
תעא*
תעבואף דמיירי הכא (כדלעיל ריש סעיף
תעגהקודם) ש"הניח אבן על פי חבית של יין לכיסוי", דהיינו שאין
תעדהחבית משמשת לאבן, אלא האבן משמשת לחבית, אשר בזה נתבאר לקמן סי' שיא סי"ד (והצנון
תעהלא נעשה בסיס להעפר שעליו, אף אם היה בדעתו שישאר מונח שם כל השבת, מפני שלא היתה
תעוכוונתו שיהא הצנון משמש להעפר, אלא שיהא העפר משמש להצנון). והוא כדעת בעל המאור
תעזוהר"ן ומ"א שנסמנו לקמן שם (הערה 854).
תעחוכן הוא לעיל סי' רנט ס"ג (שהקדרה
תעטלא נעשית בסיס להכיסוי ולההטמנה, לפי שהכיסוי וההטמנה הם משמשים להקדרה לחממה,
תפואין הקדרה משמשת להן). לקמן סי' שעב סי"ד (שלא נעשית בסיס לדבר האסור, שהרי
תפאאין כוונתו שיהא הספל משמש להטיט, אלא הטיט משמש להספל).
תפבמכל מקום נפסק כאן שנעשית החבית
תפגבסיס לאבן. ונתפרש יותר לקמן ס"ט (אין ההיתר נעשה בסיס לאיסור,
תפדאלא אם כן הניחו עליו בכוונה ... כגון אבן שעל פי החבית).
תפהוכן לעיל ס"ג (כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן מבעוד יום (אם הדקה שם
תפובחוזק) מותר לטלטלה, שלא נעשית בסיס לדבר האסור, לפי שאף האבן נעשה כלי (כשהוא
תפזמהודק בה), שהרי נעשה כדופנה). משא"כ אם אינו מהודק בה,
תפחשלא נעשה האבן כלי, הוי הכלכלה בסיס לאבן; אע"פ שהאבן משמשת לסתום את הכלכלה
תפטהנקובה.
תצוהוא כדעת המלחמות שחלק על בעל
תצאהמאור, וכתב שם מח, ב (אלו דברי הבאי ... מניח סתם קאמרי תרוייהו, דהיינו מניחה על
תצבמנת לכסות לשעתו ... והיינו דקאמר נעשה בסיס לדבר האסור ... במניח על דעת כסוי ...
תצגשמע מינה כל מניח אסור). הובא במ"א ס"ק ו (ובמלחמות כתב דאפילו הניחה על
תצדדעת כיסוי נעשה בסיס).
תצהויתבאר לקמן (הערה 641), שזה תלוי גם במחלוקת רש"י ור"ת דלקמן בהמשך
תצוהסעיף.
תצזוראה מה שדנו בזה בתהלה לדוד סי'
תצחרנט ס"ק ה. זכרון יוסף אות מז. בדי השלחן סי' קיב ס"ק יא. קובץ יגדיל
תצטתורה ירושלים גליון י ע' 201 (שאלת הגרש"ז גרליק ומענה הגאון מטשעבין). ברכת
500השבת. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. כנישתא דבי רב לעיל ס"ו.
501*
502ומה שאינו מותר מטעם שהחבית היא
503בסיס להיתר ולאיסור, היינו ליין שבתוכה ולאבן שעל גבה.
504ראה מה שדנו בזה באליה רבה ס"ק
505ט. תוספת שבת ס"ק יד. הגהות רעק"א. ביאור הלכה ד"ה ואם הניחם.
506ונקודת הביאור בשני הפרטים הנ"ל,
507שחלקה התחתון של החבית הוא בסיס ליין, שהוא היתר, וחלקה העליון של החבית הוא בסיס
508לאבן, שהוא איסור, והאבן אינה משמשת לחלקה העליון של החבית, כי אם להיין שבחלקה
509התחתון של החבית, וכדלקמן ס"ט (הניחו עליו בכוונה לאיזה צורך ... בין
510לצורך דבר אחר המותר, כגון אבן שעל פי החבית), והיינו שחלקה
511העליון של החבית נעשה בסיס לאבן, שהיא "לצורך דבר אחר המותר" שהוא היין
512שבחלקה התחתון של החבית.
513וראה לקמן סי' שי סי"ד, מהו הדין אם "אין המעות על
514עיקר הבגד".
515[640] ברייתא
516נא סע"א (טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת ... אינו נוטל ומחזיר),
517לפירש"י שם ד"ה הרי זה (במניח נעשה בסיס לדבר האסור). ב"י ד"ה
518שכח אבן (משמע בהדיא מדברי רש"י, דכל שהניח על דעת שישארו שם בכניסת השבת, אף
519על פי שדעתו ליטלו בשבת, מיקרי מניח, דהא הטמנה על דעת ליטלה בשבת עבידא לה,
520ואפילו הכי קרי לה מניח). דעה הא' בטור ושו"ע שם (ואם הניחם עליה
521מדעתו על דעת שישארו שם בכניסת השבת, אסור להטות ולנער). ב"ח ד"ה שכח (שדעתו
522היתה על דעת שישארו שם בכניסת שבת, דאסור להטות החבית ולנער הכר, שאף הם נעשו
523מוקצים בין השמשות, ומגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא). ט"ז
524רסק"א (מבואר בב"י דלדיעה זו, אפילו אם יש בדעתו בודאי ליטול משם אחר
525בין השמשות, אסור).
526והיינו כשדעתו עכ"פ שיהיו עליו
527כל משך בין השמשות, כדלקמן לקמן סי' שי ס"ז (והערה 690). וראה גם
528לעיל סי' שח ס"ז (והערה 65), וסל"א (והערה 241), וסע"ח (והערה 533).
529[641] ר"ת
530בתוס' נא, א ד"ה או (אומר ר"ת דלא חשיב כמניח, כיון שדעתו ליטלו בשבת),
531ובדף מד רע"א (וכל דבר שדעתו ליטלו בשבת, ולא להניחו כל השבת, אפילו מניח
532חשיב כשוכח), ובדף קכג, א ד"ה פגה (מיירי שהניחה שם על מנת ליטלה). ספר
533התרומה סי' רנד ד"ה פרק נוטל (ופירוש של מניח, היינו שמניח שם המעות או דבר
534האסור כדי לשהות שם כל השבת כולה. אבל נתנן במזיד בערב שבת כדי לנוטלן למחר בשבת,
535מותר לנער). דעה ב' בשו"ע ס"ד (ויש אומרים דאפילו הניחם שם על דעת
536שישארו שם בכניסת השבת, כדי שיטלם בשבת, מותר להטות ולנער בשבת. ולא אסרו אלא
537במניחם על דעת שישארו שם כל השבת).
538ולדעת רש"י הנ"ל, מה
539שהקדרה אינה נעשית בסיס לכיסוי, הוא כאמור לעיל סי' רנט ס"ב (ואף שההטמנה
540המוקצה מונחת עליו, אינו נעשה בסיס לדבר האסור, לפי שאין הכיסוי משמש כלל לההטמנה
541אלא לקדרה), וס"ג (שהקדרה לא נעשית בסיס להכיסוי ולההטמנה לפי שהכיסוי
542וההטמנה הם משמשים להקדרה לחממה ואין הקדרה משמשת להן). וכמבואר בב"י
543ד"ה שכח אבן (ומה שהקשו עליו מדתנן נוער את הכיסוי, נראה לי שהוא ז"ל
544נזהר מזה שכתב (מט, א ד"ה) נוטל כיסוי של קדרה שיש תורת כלי עליה, ואף על גב
545שהן עליה לא איכפת לן, דלא נעשית בסיס להם, שאין עשוי אלא לכסות קדרה עכ"ל,
546כלומר דגיזין הללו לא להניחם על כיסוי הקדרה נתכוין, אלא להטמין הקדרה, הילכך ליכא
547למימר בהו נעשה בסיס לדבר האסור).
548יוצא אם כן שבשתי דעות אלו תלוי גם
549הכלל האמור לעיל שם (שהכיסוי וההטמנה הם משמשים להקדרה לחממה ואין הקדרה משמשת להן).
550וראה לעיל (הערה 639).
551שתי דעות אלו הובאו גם לעיל סי' רעז
552ס"ו (אם מדעתו הניח הנר על הטבלא שיהיה עליה בכניסת השבת, הרי נעשית
553בסיס להנר וטפלה אליו, ואסורה בטלטול כמוהו ... ויש אומרים שאינה נקראת
554בסיס אלא אם כן היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה).
555ואם עשה תנאי, הובאו ב' דעות לעיל
556סי' רעט ס"ה (אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה, מותר לטלטלו
557אחר שכבה, ואין אומרים מתוך שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל השבת ... ויש אומרים
558שאין התנאי מועיל כלום).
559וטעם החילוק בין ב' מחלוקות אלו,
560הובא לעיל שם סי' רעז (הערה סד).
561[642] ב"ח
562סוס"י רעז (נרות שמדליקין על השולחן, דעתינו ליטלו למחר על ידי גוי), ובאופן
563שנתבאר לעיל סי' רעו ס"י (כשמביאו לכאן כדי ליהנות כאן לאורו, או מפני שצריך
564למקום שהיה הנר עומד שם).
565וכן הוא לעיל סי' רעז שם (אם
566היה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת על ידי נכרי, או על ידי ניעור, או שאר טלטול מן הצד
567... אם היה דעתו מבעוד יום לסלקו מעל השלחן בשבת על ידי נכרי או על ידי טלטול מן
568הצד).
569[643] כיון שדינו כשוכח, שהתירו בו גם לטלטלן
570כמו שהן, אם הוצרך למקומו, כדלעיל סעיף הקודם. וראה מראי מקומות וציונים. תבואת
571שמש סי' קכא. כנישתא דבי רב.
572[644]
573ב"ח שם (ובפרט היכא דאיכא נמי פסידא טובא דמטפחת, אין להחמיר כלל), היינו חשש
574שתישרף המפה שעל השלחן. מ"א סק"ז (ובמקום פסידא יש לסמוך על זה
575(ב"ח סימן רע"ז)).
576[645]
577סעיף ו (ויש לסמוך על דבריהם להקל במקום הפסד, כגון נר שעל השלחן שנפל על השלחן
578וחושש שלא ישרף השלחן).
579[646]
580רמב"ם פכ"ה ה"י (כל כלי שהוקצה מחמת האיסור, אסור לטלטלו, כגון נר
581שהדליקו בו בשבת והמנורה שהיה הנר עליה, ושלחן שהיו עליו מעות, אף על פי שכבה הנר
582או שנפלו המעות, אסור לטלטלן, שכל כלי שהיה אסור לטלטלו בין השמשות נאסר לטלטלו כל
583השבת כולה, אף על פי שהלך הדבר שגרם לו האיסור), והי"ז (אם הניח המעות מערב
584שבת על הכר או הניח האבן על פי החבית, הרי אלו אסורין לטלטלן, ואפילו ניטלו המעות
585והאבן, שהרי נעשו בסיס לדבר האסור). רמ"א ס"ד (אפילו נטל האיסור משם,
586אסור לטלטל הכלי, דמאחר שנעשה בסיס לדבר האסור למקצת השבת, אסור כל השבת כולה). ט"ז
587ס"ק ב (זה קאי גם אדעה ראשונה, דאפילו לא הניחו אלא לכניסת שבת ונטלו אחר כך,
588אסור כל השבת).
589[647]
590סעיף ד (כל דבר שהיה אסור בטלטול בבין השמשות, ובשבת הלך לו הדבר הגורם לו האיסור
591... אעפ"כ אסור לטלטלו כל השבת כולה), וסי"א (כל דבר האסור בטלטול
592שהניחו מבעוד יום על גבי דבר המותר בטלטול, על דעת שישאר מונח שם בשבת, שנעשה
593ההיתר בסיס להאיסור ונאסר בטלטול כמוהו, כמו שנתבאר בסי' ש"ט, ומשחשיכה ניטל
594האיסור מעל גבי ההיתר, אעפ"כ אסור לטלטלו כל השבת כולה).
595[648] ראה
596לעיל (הערה 639).
597[649]
598רש"י קמב, ב ד"ה בשוכח (אבל במניח מדעת מערב שבת, לא התירו לו לטלטלה),
599ודף קכה, ב ד"ה בשוכח (האבן עליה שלא במתכוין). תרומת הדשן ח"ב סי' קצג
600(אשר שאלתני, אם הונח דבר מוקצה על איזה חפץ ... כמו שרגילים להניח חפצים זה על זה
601בתיבה ... לשונך משמע דלא נעשה שום דבר בסיס אלא אם כן הניח על דבר מוקצה בשביל
602שיהא מתיישב עליו בטוב, אבל מה שמניחין בדרך אקראי, כמו שרגילין להשים בתיבה חפצים
603אלו על אלו מפני שאין לו ריוח לפנות לכל חפץ מקום בשולי התיבה לעצמו, כהאי גוונא
604לא חשיב מניח אלא שוכח ... אין לך ראיה מפירוש רש"י להתיר). מ"א
605סק"ו (ולי נראה פשוט כדברי השואל).
606וכן בכל דבר שאין לו צורך בו,
607כמבואר בבעל המאור מז, ב (מת על גבי המטה, אין המטה נעשית בסיס לדבר האסור ... אין
608המטה צריכה למת) לקמן סי' שיא סוף ס"א (והמטה לא נעשית בסיס למת הואיל ואין
609צריך אליה). לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון סק"ג (ואינה משמשת כלום להמת, שאם
610היתה משמשת לו היתה בסיס לו).
611[650]
612ט"ז סק"א (תימה על מנהגינו שמעמידים המנורה עם הנרות על המפה שעל לחם
613משנה, ואחר הקידוש מסלקין המפה ההיא (לאחר שמסלק הנר על ידי עכו"ם, פרי
614מגדים), ולפי זה יש על המפה ההיא דין בסיס לדבר איסור כיון שהיה עליה בכניסת שבת. והוא
615הדין אם עומדין הנרות על המפה התחתונה שהיא על השלחן, היה לנו לאסור לטלטל המפה
616ההיא כל השבת). משא"כ לדעת השואל במהרא"י שם (שהמ"א ורבינו פסקו
617כמותו), מובן שפיר שאינו נעשה בסיס.
618וכן הוא לעיל סי' רעז ס"ו (המפה
619שעל השלחן, אף על פי שהנר היה עומד עליה בכניסת השבת, לא נעשית המפה בסיס לו לדברי
620הכל, מטעם שיתבאר בסי' ש"ט).
621וראה ברכת השבת. כנישתא דבי רב.
622[651]
623רש"י שם ד"ה דאית בה ביצת אפרוח (וכלב לא אכיל לה משום קליפה).
624וכן הוא לקמן סי' תקיג סי"ט
625(שעד שיצא האפרוח לאויר העולם לא היה ראוי לכלום, ואף הכלבים לא היו אוכלין אותו
626כשהיה בקליפתו).
627וראה לעיל סי' שח ס"ט (ואם
628אינן עומדים לכלבים מחמת איסורן, מפני שאין איסורן אלא בשבת ... אע"פ שיכול
629להאכילם לכלבים, מכל מקום כיון שאינן עומדים לכך אלא לאכילת אדם במוצאי שבת, אסור
630לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן), וסס"ח-ט (שאף
631שראויין לכלבים, הרי אינן עומדים לכלבים אלא לאכילת אדם למוצאי שבת, ובשבת אינן
632ראוין לו לכלום
633... מפני שאינו ראוי לשום אדם, ואינו עומד להשליכן לכלבים).
634וראה קובץ הערות וביאורים קסג ע' יב.
635[652]
636תוס' מה, ב ד"ה דאית בה ביצת אפרוח (נראה לר"י ... דכיון דאית ביה אפרוח,
637הוי כמו גרוגרות וצימוקין ... ואין זה כשכח, אלא כמניח ואסור). הובא מ"א סוף
638סק"ו.
639[653]
640מ"א שם (והוא הדין לכל כיוצא בזה).
641[654]
642אור זרוע ח"ב סי' פו (דלאו כל כמיניה דאינש לאסור דבר של חבירו שלא מדעתו).
643וכדאמרינן בחולין מ, ב (דידיה מצי אסר, דחבריה לא מצי אסר). רמ"א סוף
644ס"ד (אם אדם הניח דבר מוקצה על של חבירו, לא אמרינן דנעשה בסיס לדבר האסור,
645דאין אדם אוסר של חבירו שלא מדעתו).
646[655]
647תוס' מד, ב ד"ה יש (כגון שהניחם לדעת ישראל). אור זרוע סי' כט (ובהא נסתפק
648ריב"א זצ"ל, אם יכול ראובן לבטל כלי של שמעון על ידי ששם בתוכו דבר
649מוקצה). מ"א ס"ק ח (מיירי כגון שהניח ראובן כלי שמעון תחת נר שמעון, ואם
650כן מסתמא ניחא ליה שלא ישרף הבית, ולכן נסתפק בו, וצ"ע. ובתוספות דף מ"ד
651ד"ה יש משמע לאיסור, כיון שעושה לדעת חבירו).